החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 13 עד 30 ליוני 2018

דוו

תאריך | : ל בסיון תשעח

8

מספר ערר: | 08:46 / 140017001

מספר ועדה: | 11743

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

קעל בעמ חברה פרטית 8490898949

חשבון %-- ₪

מספר חוזה: *

כתובת הנכס: 1

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: רחלי ברלינר

נוכחים:

העורר/ת: קעל בעמ - אין נוכחות

יהודה הורנשטיין - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: רחלי ברלינר

החלטה

הדיון קבוע לשעה 09:00. השעה כעת 09:15 ואין הופעה מטעם העוררת או מי מטעמה.

במעמד הדיון ביום 11.1.18 עדכן העורר את כתובתו לשליחת דואר ע"י הוועדה. הזימון לדיון נשלח לאותה כתובת וחזר כלא ידוע. מזכירת הוועדה ניסתה להשיג את העורר מספר פעמים וזה לא ענה לטלפון. ביום 4/6/18 מזכירת הוועדה השאירה הודעה במשיבון של העורר לגבי מועד הדיון, העורר בחר שלא להופיע לדיון הוכחות שנקבע זה מכבר.

לאור האמור הערר ידחה והעורר יישא בהוצאות המשיב בסך 500 ₪.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 13.06.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140016124

שליד עיריית | תלאביב | - *פו

העוררת : גל מתש אחזקות בע'/מ ח.פ. 514591981

-נגד-

[

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה

1 עניינו של ערר זה חינו נכס המצוי ברתי יונה הנביא 2 תל אביב, חידוע בספרי העירייה כנכסים 1 ו- 2000140491 (להלן: ''הנכסי).

2 תמצית טיעוני העוררת

1 הנכס דנן, המצוי באזור שבו מצולים בניינים לא מעטים, עזובים ומוונחים, שימש לפני שנים רבות כמועדון ידוע, עד שנסגר והפך לתורבה עזובה ומצתינה.

2. הנכס הרוס משך שנים רבות, כאשר ברקע נעשות פעולות לקבלת היתר להקמת בית מלון.

3 מצב הנכס ידוע חיטב למשיב, הן נוכח הבקשות שהוגשו למתן היתרי הבניה, וחן מחמת שבעליו הקודמים של הנכס היו פטורים מארנונח לאור מצבו של הנכס.

4. התלת ההתלטה בערר זה על שנת 2017

1. בדיון שנערך ביום 15.3.2018, הורתה ועדת הערר לבייכ העוררת להבהיר את עמדתו

באשר לשנת חמס 2017.

2. כפי שהבהיר בייכ העוררת, במטגרת הבנות שהושגו בכתב ובעל פה עס בייכ המשיב עו"ד

ליטל דוידוב, סוכם, כי העוררת תמסור הבחרה בכתב, לפיה המצב העובדתי לא השתנה גס בשנת 2017, ובהתאם ההכרעה בערר וּה תתול גס ביחס לשנת 2017.

3. דא עקא שלאחר חדיון מיום 15.3.2018, חודיע בייכ המשיב עו"ד יניב טוירמן, כי

המשיב אינו עומד מאחורי ההסכמות חנייל.

4. הוועדה מתבקשת להורות, כי בהתאט למוסכס תהול ההחלטה בערר דנא אף לגבי שנת

7.

\ .5. מבלי לגרוע מההסכמה דלעיל, למען תזהירות בלבד תטען העוררת, כי במצב שבו נכס הרוס, אין דרישה בדין להגיש בקשה לפטור לנכס הרוס מידי שנה. סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: /*סעיף 330י0, קובע כי תוגש הודעה. למן מתן ההודעה, וכל עוד לא השתנה חמצב בנכס הרי שמעמדו של הנכס חוא כנכס הרוס.

5. הגשת חונייד מומחה

1. במסגרת הדיון שהתקיים בפני הוועדה ביום 15.3.2018, ביקשה העוררת להגיש חוויד

מומחה מטעמה. הוועדה סירבה לכך.

2. בנסיבות דנן ובהתאם לפסיקה, מקום שבו חוות הדעת היא ראיה חשובה לליבון

המחלוקת, היה מקום לאפשר את הגשת הראיה, תוך שמירת זכותו של המשיב להגיב לה ו/או להגיש חוות דעת נגדית.

3. חדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהמחלוקת המשפטית נמשכת לשנת 2018, וטרם

התקבלו ההיתרים לבניה התדשח.

4. ככל שהוועדה הנכבדה תמצא שאין די בראיות שהונחו בפניה בכדי לקבוע שמדובר

בנכס שאינו ראוי לשימוש, מתבקשת הוועדה, על מכת להגיע לחקר האמת, לשקול את החלטתה בשנית, ולאפשר לעוררת להגיש חוות דעת מטעמה, טרם שתינתן התלטה בערר, תוך שמירת וכויות חצדדיס להגיש תגובות ו/או לקיים חקירה של המומחה, לרבות הגשת סיכומים משלימים.

ראו לעניין אח:

עמיינ (תייא) 23384-07-13 מכשירי תנועה ומכוניות ( 2006 ) בע'ימ נ' מנהל הארנונה

בעיריית תל אביב (פורסם בנבו):

י/אומר בזהירות, שבמצב שבו אין ספק שקיימת ראיה חשובה ורלוונטית לכאורה, שחסרונה עלול לפגוע באפשרות לברר את העובדות לאשורן, יש לעשות את המאמף הנדרש על מנת לאפשר הבאתה בפני הוועדה.... במצב שנוצר במקרה שלנו, נפגעה לכאורה זכותה של המערערת להביא את ראיותיה בצורה המיטבית ולמצות את זכותה לשכנע את הועדה בטענותיה, והיא הועמדה בפני שוקת שבורה בשלב הסופי !י

6. עסקינן בנכס הרוט

1. מתצהיר עד העוררת מרציאנו עולח, כי הנכס הרוט מאו שהוא פונה בצו של בית

משפט, כי התקרות וכל התאורה מפורקות, כי הנכס שבור ונמצא במצב של הרס וחורבן, וכי חוא אינו ראוי לשימוש.

2. כך עולה מעדותו של מרציאנו, כי מדובר בנכס שאינו מחובר למים וחשמל, רצפתו

ומתקניו הרוסיס, באופן שלא ניתן לעשות בו שימוש במצבו הנוכתי, ואין לקבוע אלא, כי מדובר בנכס שניזוק במידה שלא ניתן להשתמש בו ואין משתמשים בו.

3

4

,5

6

7

8

9

10

1

12

עוד עולת.מחקירת מרציאנו, כי מרציאנו.מכיר חיטב את הנכס עוד מוּמן עבודתו אצל בעלת הנכס הקודמת, קרי טרם שנת 2016, וכי תוא מכיר את מצבו של הנכס גס במועד הנוכתי.

מרציאנו אישר בעדותו, כי התמונות שצורפו לתצחיר משקפות את מצב חנכט, פי יש חורים בחלקים שונים של רצפת הנכס ובמרצפות הנכס, כי מערכת הביוב לא טובה, וכי גס אס קיימים כלים סניטריים בנכס הס שבורים.

באשר לחיבור לחשמל, העיד מרציאנו, ברתל בתך הקטנה, כי /אני ניתקתי את החשמל תוך פניה לחברת החשמל... זה נעשה לפני 6 שנים"י.

מרציאנו לא נחקר בקשר לחיבור למים, ולא בכדי, שכן למשיב ידוע חיטב שלא הייתה צריכת מים בנכס, וחימנעות באת כוחו לתקור בעניין וה, נועדה להסתיר מעיני הוועדה הנכבדה את ידיעת המשיב אודות מצב הנכס. לאור האמור, יש לראות טענה וו כטענה שהוכחה ע"י העוררת.

דו"ח הביקורת של עד המשיב - טוילי, תומך בעדות העוררת. כך, צוין בדוייח הביקורת, כי ייהנכסים לא פעילים.... מעט ציוד ישן ולא שמיש ופסולת...'י; 'יכליס סניטריים במצב מוזנח, חלק קטן מהם פורק או נשבריי; רוב הנכס נמצא חשוך בעת הביקורת'' ן יילדברי רונן, מדובר במבנה שאינו פעיל כעשר שנים ואין חיבור למים וחשמליי.

מחקירת טוילי עולה, כי הביקורת שעשה בנכס הייתה תלקית בלבד, שכן חוא לא בדק את כל הכניסות לנכס; לא עשה ולו פעולה אחת לבדוק אס הנכס מתובר לחשמל או למים; וכי על אף שחוא אישר שלא בכל הנכס יש מרצפות, הוא לא וכר את סוג הרצפה של הנכס.

התמונות שצורפו לתצהיר טוילי, רובן ככולן מושחרות, ולא ניתן ללמוד מהן דבר ותחצל דבר. טוילי ו/או המשיב לא מצאו לנכון להציג את חתמונות המקוריות במועד דיון ההוכתות, וגם לא כאשר נתנה להם הודמנות לעשות כן, לאור שאלת יו"ר הוועדה.

עדות טוילי הייתה דלה והעידה, כי לא נעשתה בדיקה של ממש ו/או שנעשתה הצגה חלקית ומגמתית של המצב בנכס, על מנת לחימנע מהסקת המסקנה, כי מדובר בחורבה העומדת בשיממונה. אס הנכס היה תשוך, האם לא ניתן היה להצטייד בפנס!!! והרי כיום בכל מכשיר סלולארי קלים פנס מובנה! ואם נעשה שימוש באמצעל תאורה, מדוע לא הוצגו התמונות שהתקבלוזז?

אין ללמוד מאופן העדות אלא, שהמשיב מנסה להטעות, ולהציג מצב כאילו מדובר לכל היותר בנכס ריק, שניתן לאכלוס בכל רגע, וואת על אף שלמשיב אינדיקציות רבות שנים, על מצבו הרעוע מאוד של הנכס.

אין בעדות טוילי או בראיות המשיב בכללותן כדי לסתור ו/או לשלול את טענות העוררת.

.3

64

5

6

7

8

על אף שהעוררת טענה לכל אורך הדרך, כי הנכס אינו מתובר למים ותשמל במשך שנים רבות, נמנע המשיב מלהציג ראיות סותרות ממחלקת המים ו/או מהתאגיד שבבעלותה, פעולה פשוטה וזמינה עד מאוד למשיב. בעשותו כן העיד המשיב, כי יש במידע המדובר בכדי לסתור את טענותיו, ואף לתמוך בעמדת העוררת.

היות ואין מחלוקת כי בשנת 2016 נמסרה הודעה, על כי הנכס ניווק באופן ניכר, והיות ועל פי נוסח לשון סעיף 330 יחולו הוראות הסעיף, כל עוד תבניין במצב של נכס חרוט או ניווק, הרי שמאחר והמצב העובדתי לא השתנה, יש להתיל את הפטור לכל אורך התקופה.

השתת ארנונה על הנכס, מבקשת למעשה להטיל מס על בניין שאמור להיות פטור, ללא כל בסיס לכך בחוק, ובניגוד להלכה שנקבעה בבריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלת בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו - מנהל הארנונה (פורסם בנבו) (להלן: ''הלכת המגרש המוצלח/).

גס מבחינת תכלית דיני הארנונה אין לקבל את גישת המשיב. אף שלא קיימת ויקה ישירה בין סכום הארנונה לבין השירות הניתן תמורתה, ויקה כלשהיא חייבת להתקיים, שאם לא כן, נשמטת ההצדקה מתחת להטלתה של הארנונה על הנישומים (ראו: הלכת המגרש המוצלת).

ראוי להדגיש כי אי אפשר יילהאשיסיי את העוררת בכך שהיא בוחרת להזניח את הנכס, שכן, כאמור, מדובר בנסיבות שאינן תלויות בעוררת, אשר ממתינה לקבלת היתרי בניה לצורך חקמת בניין חדש.

בפקס הדין בעמיינ 21629-06-10 חי יעקוב נ' מנחל הארנונה של עיריית תל אביב (פורסם בנבו), מצא בית המשפט, בנסיבות דומות לכאן, להרתיב את הלכת המגרש המוצלת אף ביחס לנכס שהוגדר כנטוש על מנת לוכות בפטור: '/בהינתן היות החנויות נטושות ובלתי ניתנות לשימוש מטחרי, המתתם שומם וחמש 5ב עצמו אינו נותן לחן שירותים, נשלל אחד הרציונלים המרכזיים להטלת ארנונה. אף בכך יש בכדי לחזק את המסקנה כי עקרונית יש מקום ליתן למערער את הפטור מארנונה לפי סע' 330 לפקודת"י.

וראו גם, עמיינ (מרכו) 52341-1113 בוטאניק לאב בע'ימ נ' עיריית פתח תקווה (פורטס

בנבו), בו נקבע:

''לפיבך, טבור אני כי במצב שבו לא ניתן לעשות שימוש בנכס במצבו הנוכחי, די בכך לצורך מתן הפטור. אין למנוע את הפטור משום שתנישום גמנע מלבצע שיפוץ מסוים ( או לסיים שיפו ), מסיבותיו שלר !י.

וכן עמיינ (תייא) 29825-10-11 גלגלי הפלדה 6 בע''ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (פורסם בנבו).

3

תמצית טיעוני המשיב , -

1

2

3

4

5

במסגרת הערר, שהוגש לוועדה ביום 27/11/16, ביקשה העוררת להקדים את הפטור שניתן לנכס בגין נכס ריק, כך שיחול מיום קבלת החזקה, קרי 4/5/16,

העוררת הבהירה כי טענותיה בעניין שיפוץ הנכס לצורך השכרתו, עלו במסגרת פנייה נפרדת לעירייה. ודוק, העוררת לא טענה כי מצבו של הנכס, בעת הגשת הבקשה לפטור נכט ריק, הינו של נכס אשר אינו ראוי לשימוש.

הנה כי כן, הטענה חיחידה העומדת בפני הוועדה הנכבדה נוגעת למתן פטוך נכס ריק לנכס, וכל טענה אחרת הינה בבתינת הרחבת חצית אסורת.

די באמור כדי לדחות את הערר על הסף, במלואו.

סי 330 קובע כי תחילתו תהא, לכל המוקדם, ממועד ההודעה בדבר מצבו של הנכס. מדובר בתנאי קונסטיטוטיבי שאין בלתו.

ראו למשל: עמ'ינ 46146-02-13 ליאורה מיבקשוילי נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו); עמיינ

0 חי "עקב ג' מנהל הארונה של עיריית תל אביב (פורסם בגבו);

עמיינ 13547-11-15 מ. אליאנס חברה לבניין נ' עיריית חיפה (פורסם בגבו); עמיינ 312/07 טימרסט ניהול בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (פורסם בנבו).

חיות ואין חולק כי המועד הראשון בו הוגשה השגה היה ביום 10/10/16, הרי אין מקום למתן פטור עובר למועד זה.

טענת העוררת, כי לא הגישה השגה במועד קבלת התזקה בנכס, מכיוון שסברה כי הוא פטור, אינה יכולה להתקבל, הן מחמת שכאמור לא הוכח קיומו של פטור, והן מחמת שאין בכך כדי להצדיק היעדר הודעה כנדרש על פי דין.

ויודגש, טענת העוררת במהלך הדיון המקדמי, ואף בסיכומיה, כי תחת הבעלות הקודמת על הנכס, אכה הנכס לפטור, לא גובתה בכל ראיה, אף לא בתצהיר שהוגש מטעם העוררת.

אין גס מקום להחלה של התלטת הועדה על שנת 2017 ואילך.

אומנם, ניתנה הסכמת המשיב לעיכוב הליכי הגבייה, אך בכך אין כדי לפטור את העוררת מהגשת בקשה מסודרת לפטור כנדרש על פי דיןו.

את ועוד, העוררת מעולם לא פנתה למשיב בבקשה לפטור אותה, ולכל הפחות לא הציגה פנייה כוו במסגרת הערר שלפנינו, מכאן, שגם בפנייתה מיום 10/10/16 לא היח כדי למלא את התובה שבהודעה לפי סי 330.

גס לגוף העניין יש לדחות את הערר.

מר מרציאנו שהצהיר והעיד מטעם העוררת, כלל אינו קשור לעוררת, ונדמה כי היכרותו של הנכס היא יותר של שכן, ופחות כוו של בעלים או מחזיק אחר. העובדה שהעוררת לא טרתה להעיד איש מטעמה שלה עצמה הינה תמוהה.

6

7

עיון בראיות שחוצגו בפני הועדה מעלה, כי הגם שמדובר בנכס מוזנת, אין מדובר בנכס הרוס או כזה שנלווק במידה שאינה מאפשרת לעשות בו כל שימוש, כמפורט להלן:

1. מר מרציאנו העיד כי הנכס ''מקורה בצורה מלאת'י, וכי '/לנכט יש קירות פנים וחוצ'י.

2. גם באשך לשאלה האם ברצפת הנכס פעורים תורים, לה השיב תחילה בחיוב, הודח מר

מרציאנו, כי יימדובר במרצפות שבורות ולא בחור ברצפה". יצויין, כי על אף שמר מרציאנו הפנה לתמונה שסומנה א', קשה עד בלתי אפשרי לראות בה מרצפות שבורות.

עד חמשיב מר טוילי הבחיר, באשר למצב הרצפה, כי: לא ראיתי מרצפות שבורות בנכס... כתבתי שיש רצפה, זה גם יכול להחיות בטון מוחלק, אני לא זופר איזו רצפה זו הייתת'י.

על כל פנים ברי כי הרצפה שלמה, ואין פעורים בה חורים.

3. לעניין הכלים הסניטריים, הרי שאלו מופיעים בבירור בתמונות חמשיב, גם אס הן מעט

חשוכות.

המשיב ביקש להעמיד את העד מטעם העוררת על דיוקם של דברים, אך מר מרציאנו קבע בפסקנות, מבלי לעיין בתמונות, ומבלי להציג תמונות נגדיות מטעמו: ''לא אשנה את תשובתי כי גם אם קיימים כלים סניטריים הט שבורים'י.

הוועדה מופנית לכך, לנוסח ממצאי הביקורת, לפיו בנכס קיימים 'יכלים סניטריים במצב מוזנח, חלק קטן מהט פורק או נשבר'י. ניסות וה מעיד על כי חלקם הגדול של הכלים הסניטרייס דווקא תקין.

4. הנכס מצוי בבניין המחובר לתשתלות. ניתוק הנכס מתשמל או ממים באופן לווס על ידי

העוררת ו/או מי מטעמה, אין בו כדי להצדיק פטור מתשלום. ראו: עת'ימ 29631-10-13 שמחה פר> נ' עיריית נשר (פורסם בנבו) ; ערר 140014375 אלאלוף יצחק.

לודגש ויצוין, מר טוילי הבחיר, כי אומנם לא בדק אס החשמל מחובר, ...אבל יש שם לוח חשמל'י.

המצב העובדתי המתואר לעיל, אינו מצדיק מתן פטור לפי סי 330, שכן די בכך שיוכח, כי נכס עומד על תילו ובר שימוש לאחת מבין תכליות השימוש שבצו הארנונה, על מנת שיהיה ניתן לחייבו בארנונה.

ראו לעניין זֶה:

הלכת המגרש המוצלה; ת.א. 96979/01 עיריית הרצליה נ/ אדר אריה ואחי; בשייא 592/02 בת.א. 1422/01 אופיר כהן גי עיריית חולון; עמיינ (נצי) 1002/05 אספן נדליין בע"מ ג' מנהל הארנונה עיריית נצרת עלית; עמיינ (י-ם) 41713-11-11 גור אייל נכסים והשקעות בע"מ ני מנהל הארנונה, עיריית ירושלים; עמיינ חיי) 23951-10-12 עוי/ד אבנר כהן, כונט הנכסים על זכויות חב' מלונית פנינת נהריה בע'ימ נ' מנהלת הארנונה בעיריית נהריה (פורסם בגנבו ;

עעיימ 9130/11 יורשי המנוח *וסף סויטה *'/ל נ' עיריית רחובות (פורסם בנבו); עמי? -46146 3 ליאורה מיכקשוילי נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

.8

9

גס אס נקבע כי הנכס מוזנת ואינו בשימוש, חרי שלא ניתן לקבל את הטענה, כי מדובר בנכס שנגרם לו הרס ממשי או נוק חמור, שמונע כל אפשרות שימוש בו.

לאור כל האמור, גם אס היליתה העוררת מבקשת במסגרת הערר את הפטור הקבוע בסעיף 330, לא היה מקום להעניק לה אותו.

תמצית סיבומי התשובה של העוררת

41

82

3

4

5

6

7

טענת העוררת, כי הפטור המבוקש חינו פטור מכח סעי 330, הועלתה מפורשות בדיון שהתקיים בפני הוועדה הנכבדה ביום 19.4.2017, והמשיב לא התנגד להעלאתה.

גס במסגרת דיון ההוכתות לא טען חמשיב כל טענה בעניין וה, וחקירתו אף התרכוה בשאלת חיות הנכס הרוס.

משכך, יש לקבוע כי המשיב ויתר על כל טענה בעניין אה לרבות על הרתבת החצית.

להילופין, ולשם הזהירות בלבד, היות וועדת הערר אינה כפופה לסדרי הדין, ובהתאם לעקרון הבטלות היחסית, בנסיבות העניין, מהם עולה כי העוררת, שלא הייתה מיוצגת, הציגה את טיעוניה בתום לב, אין לחיבמד ללשון השגתה של העוררת, אלא לבתון את כוונתה, כפי שעולה בבירור מדבריו נציג העוררת בדיון שהתקיים ביום 19.4.17: /...סברתי שגם אני לא צריך לשלם ארנונה מפיוון שהנכס לא ראוי לשימוש.... גם נציגי העירייה ידעו על המצב הרעוע של הנכסי"י.

יש לדהות את טענת המשיב, כי מסירת הודעה בדבר נכס הרוס, היא תנאי ייקונסטיטוטיבייי.

המשיב ידע חיטב על מצב הנכס, הן מחמת שהוא גבדק טרם מתן הפטור לבעליו הקודמים, הן לאור ההליכים לקבלת היתרי בניה, והן לאור העובדה שהוא ביצע ביקורת בנכס לאחר קבלת הודעת העוררת, ואף ויכה אותה בפטור לנכס ריק, ולכן יש לקבוע כי המשב מבקש לעצוס את עיניו בחוסר תום לב, לשם גביית ארנונה שלא כדין .

הועדה מתבקשת שלא ללכת שבי אתר טענות בייכ המשיב, ולראות נכונח את מהלך הדברים.

התיוב נולד עס ההלפת הבעלות, ולא בעקבות שיגוי במצב של הנכס.

יש לדחות את ניסיונו של בייכ המשיב להתכחש להסכמה שניתנה ע"י עו"ד ליטל דוידוב, בעייפ ובכתב במסגרת שיחות שהתקיימו בין הצדדים, בהן עו"ד דוידוב ביקשה יירק מכתב פורמאלליי שהמצב העובדתי בנכס לא השתנה.

החיימ רואה בחומרה רבה את התנערות בייכ המשיב מההסכמות, ובמידת הצורך מתבקשת הוועדה, טרם שתתליט בערר, להורות על הגשת תצחיריס של עו"ד משה נבו ועוייד ליטל דוידוב, ועל קיום דיון בפני הוועדה הנכבדה, על מנת לבתון האם אכן לא ניתנה הסכמה כנטען.

לא למותר יהיה לציין, כי העובדה שלא חל שינוי כלשהו במצבו של הנכס עד היום, כפי שבוודאי ידוע למשיב לאור השגה וערר שהוגשו לשנת 2018, מעידה שעמדת המשיב פסולה.

אין כל מתום בהעזזת מר מרציאנו. מדובר באדם המכיר את הנכס שנים רבות, יותר טוב מכל אדם אחר.

5

.8

9

התמקדות .חמשיב בסיכומיו, . במספר הרצפות שנשברו או במספר הכלים הסניטריים השבוריס וכיוצייב היא לעג לרש, ואין בה אלא כדי להתעלם מהתמונה הכוללת, לפיה מדובר בנכס שחינו הרוס ומוזנח בצורה מחפירה מזּה שנים, אשר אין בו אלא שברי מתקנים, קירות, רצפות ופסולת.

דה פאקטו, הנכס כה הרוס עד כי נדרשת בנייתו ושיפוצו מחדש, אשר מעוכביס אך ורק בשל

הליך קבלת ההיתרים.

דיוו והכרעת

1

82

לאחר שבתנו את הראיות שהוצגו בפנינו, כמו גס את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין

הערר דחיה.

הרחבת חצית

41

2

3

8

5

אנו דוחים את טענות המשיב, כאילו טענות העוררת לוכות לפטור מכת סעי 330 הינן בבתינת הרחבת חצית.

אכן, בעררה לא העלתה העוררת כל טענה בעניין הוכות לפטור מכת סעי 330, וכל שטענה הוא לעניין המועד להחלת הפטור בגין חיות הנכס ריק.

דא עקא, שכפי שטוענת העוררת, ובצדק, טענת העוררת, כי הפטור המבוקש הינו פטור מכח סעי 330, הועלתה מפורשות בדיון שהתקיים בפני וועדת הערר ביום 19.4.2017, והמשיב לא התנגד להעלאתה. גס במסגרת דיון ההוכתות לא טען המשיב כל טענה בעניין וה, וחקירתו אף התרכזה בשאלת היות הנכס הרוס.

לאור האמור אין לנו אלא לקבוע, כי המשיב ויתר על הטענה, כי עסקינן בהרחבת החצית.

ראו לענייץ צה:

רעייא 4712/08 מחמד עקילי נ' בנק לאומי לישראל בע'י'מ-סניף כפר קאסם (פורסם בנבו).

ויודגש, ספק בעינינו אס ויתור וּה יכול היה להיות לו תוקף ו/או משמעות, מקום בו המשיב כלל לא דן בסוגיה זו, שהרי ועדת הערר אינה מוסמכת, אלא לדון בערר על

החלטות של חמשיב, ולכאורה משהמשיב לא נדרש לסוגיה מסוימת, ומאליו לא הכריע

בה, איו לוועדת הערר כל סמכות לדון בה. דא עקא, שעיוו בתשובת המשיב להשגת העוררת מעלה, כי המשיב דן מפורשות בשאלה אם הנכס ראוי לשימוש, וזאת בסעיף 3 להחלטתו.

אשר על כן אנו דוחים את טענת המשי 5ב כי עסקינן בהרחבת חצית.

5

המועדים עליהם חל הערר

1

2

3

4

5

6

7

8

9

בסיכומיהם הכבירו הצדדים מילים בשאלה האם יש להתיל את תוצאות הערר על חיובי הארנונה בשנת 2017.

שני הצדדים כאחד התעלמו מהחלטת יו"ר הועדה בפניה נדונה בקשה זו, עו"ד שירלי קדם, מיום 13.9.17, בה נקבע מפורשות, כי הבקשה להתלת תוצאות ערר זה על תלובי הארנונה בשנת 2017 נדחית, וכי העוררת תהא רשאית להגיש בקשה נוספת בהתאם לתגובת המשיב.

העוררת לא הגישה כל בקשח נוספת, ואת טיעוניה בנושא שטחה רק בסיכומיה.

יצויין, כי לאור האמור בסיכומי העוררת, קראנו שוב ושוב את פרוטוקול הדיון מיום 8, וכלי לא מצאנו בתיק כל וכר לטענת העוררת, כי, לכאורה, בדיון מיום 8, הורתה ועדת הערר לבייכ העוררת להבהיר את עמדתו באשר לשנת חמס 7, כי, לכאורה, בייכ העוררת הבהיר, כי במסגרת הבנות שהושגו בכתב ובעל פה עס בייכ המשיב עו"ד ליטל דוידוב, סוכם, כי העוררת תמסור הבהרה בכתב, לפיה המצב העובדתי לא השתנה גס בשנת 2017, ובהתאם ההכרעה בערר זה תחול גס ביתס לשנת 7, וכי, לכאורה, לאחר הדיון מיום 15.3.2018, הודיע בייכ המשיב עו"ד יניב טוירמן, כי המשיב אינו עומד מאחורי ההסכמות הנייל.

ויודגש, עמדת עו"ד טוירמן המצויה בתיק, היא ההודעה שהוגשה בהתאם להחלטת ועדת הערר מיום 6.9.17, אשר עליה נכתבה, ביום 13.9.17, החלטת כבוד *וייר הועדה שדנה בבקשה, עו"ד שירלי קדם.

באשר לתכתובת בין בייכ העוררת לעוייד טוירמן, שצורפה על ידי העוררת כנספת 3 לסיכומיה, לא וו בלבד שאין בה כדי להעיד על האמור, אלא על הסכמת עו"ד ליטל דוידוב לעכב את הליכי הגביה לשנת 2017 במטרה לנסות ולהגיע להסכמות, אלא שמדובר במעשה שלא יעשה, בו צירפה העוררת לסיכומיה ראיות, ללא כל אישור ו/או הסכמה, ולכן גם אס היה בהן כדי לתמוך בטענות העוררת, ואין בהן, מן הדין היה שלא לקבלן.

בסיכומי התשובה מטעמה, ביקשה העוררת, לאפשר הגשת תצהירים נוספים, של עו"ד משה נבו ועוייד ליטל דוידוב, ולקיים דיון נוסף בפני הוועדה הנכבדה, על מנת לבתון האם אכן לא ניתנה הסכמה כנטען.

העוררת שלא ניצלה את האפשרות להגיש בקשה מתאימה, איתרה את המועד להגיש בקשה בעניין זה.

איננו מוצאיט לנכון להיעתר לבקשה כאמור, בשלב שלאחר גמר מסכת חראיות, ואף לאתך הגשת טיכומי שני הצדדים.

לאור האמור לעיל, איננו מקבלים את טענת העוררת, כי יש להחיל את תוצאות הערר על שנת 2017, מכח הסכמה של המשיב.

64

10

0. לשם חשלמת התמונה, אנו מוצאים לנכון לציין, כי. לו היינו מגיעים למסקנה, כי

עסקינן בנכס שאינו ראוי לשימוש, יתכן ונכון היה לקבוע, כי פטור וח צריך להמשיך להיות בתוקף, עד שיוכת שינוי במצב הנכס, או עד תום התקופה המקסימלית על פי

דין, לפי המוקדם, ואולם לאור העובדה שדחינו את הערר, מהטעמים שיפורטו להלן,

איננו מוצאים צורך לדון בשאלה זו, ואנו משאירים אותח בצריך עיון.

1. מחמת אותו טעם, איננו מוצאים צורך לדון בטענת העוררת, כי יש להתיל את תוצאות

הערר קודם ליום 10.10.16, הוא מועד משלות ההודעה מטעם העוררת.

האם עסטינן בנכס שאינו ראוי לשימוש

1. דחית בסשת העוררת להגשת תווייד מומתח מטעמה, לאחר גמר מסכת ראיות הצדדים

1

2

3

4

5

6

ראשית, וקודם שנידרש לשאלה האם עסקינן בנכס שאינו ראוי לשימוש, אנו מוצאים לנכון להידרש לבקשת העוררת להגיש תווייד מטעמה, כפי שעלתה בסיכומי העוררת.

בקשה כאמור התבקשה על ידי העוררת בתום שלב ההוכחות, ונדחתה על לדונר.

לא מצאנו כל סייבה, מדוע עלינו לעלין מחדש בהחלטתנו צזו.

למניעת ספק, ולגוף העניין, גס אס היינו דנים בבקשה פעם נוספת, לא היינו רואים לנכון לשנותח.

כפי שפורט בהתלטתנו האמורה, אין מדובר באיחור בהגשת חווייד גרידא.

בקשת העוררת להגשת חוויד מומחה מטעמה, התבקשה לאחר שהסתיים שלב שמיעת הראיות.

לו חיתה העוררת מגישה בקשה כאמור לאחר הגשת תצהלר שני הצדדים, אך טרם חקירת העדיס ניתא, אך הגשת בקשה בשלב כה מאוחר, לאחר שתמה מסכת חקירת העדים, מבלי שניתן ולו נימוק אחד המסביר מדוע לא הוגשה בקשה כאמור במועד, או למצער קודם למועד דיון ההוכחות, הינה בבתינת ניסיון לביצוע מקצה שיפורים, שאיננו יכולים לחתירו.

ראו לעניין גּחַ:

רעייא 517237 חוסיין ורדת נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח!

'יהכלל האוסר קבלת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו כלל דיוני גרידא, אלא הוא נועד גם להבטיח את זכולותיו של הצד שבנגד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט. יש לשמור על האיזון העדין שבין הצדדים אשר עליו מושתתת השיטה האדברסרית המכתיבה את סדר ניהול ההליך, על עקרון טופיות הדיון ועל השאיפה לנהל משפט בצורה יעילה.

- ..... תפסיקה הצביעה על כמה מבחנים אשר עלינו להביא בחשבון בבתינת השאלה האם להתיר הגשת ראיה מטוימת באלחור או אס לאו.

10

1

..... בית המשפט יתחשב בין היתר בשלב בו נודע לצד המבקש הבאת , הראיה דבר קיומה. במילים אחרות, האם הצד ידע או יכול היה לדעת על קיומה של הראיה בשלב מוקדם יותר".

2. לא הוכח בפנינו כי ניתן לנכס פטור מחמת היותו לא ראוי לשימוש בעבר

1

2

3

48

5

6

7

טענה נוספת בה נדון קודם שנבתן את השאלה האם הוכת בפנינו, כי עסקינן בנכס שאינו ראוי לשימוש, חינה, טענת העוררת, כפי שעלתה בסיכומיח, כי לנכט ניתן בעבר פטור מחמת היותו לא ראוי לשימוש.

טענה זו לא נטענה בערר, וגם בדיון המקדמי לא עלתה באופן מפורש, הגם שניתן, אולי, לחבינה באופן משתמע, לאור טענת העוררת בדיון חהמקדמל, כל:

''הסיבה שלא הגשתי את הבקשה לעיריה בזמן היא מכיוון שקניתי את המכס (כך בפרוטוקול, צייל - הנכס), במאי בידיעה שהמוכרים לא משלמים ארנונה וסברתי שגם אני לא צריך לשלם ארנונה מכיוון שהנכס לא ראול לשימוש "י.

כבר יצויין, כי ספק בעינינו אס ניתן ללמוד מטענה וו של העוררת כי היא טענה לקיומו של פטור קודם לנכס, שכן בניגוד לטענת העוררת בדיון המקדמי, בהודעה ששלחה העוררת למשיב ביום 10.10.16, כתב מר גבי אלבו מטעם העוררת מפורשות, כל יילא ידעתי שבאפשרותי לקבל הנחה בגין נכס ריק ולא בשימוש'י.

מכל מקום, בין שטענה וו עלתה בדיון המקדמי ובין אס לאו, לא די בכך, מקום שעל אף שעסקינן בטענה מהותית, לא הביאה העוררת כל ראיה לטענה +ו, ואף לא חזרח עליה בתצהיר העד מטעמה.

יש לוקוף לחובת העוררת את העובדה שלא הביאה כל ראיה לטענה זו, לאור הכלל ש'/מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת בנגדויי.

ראה לעניין וח:

עייא 548/78 שרון ב' לוי, פייד לח (1) 736.

כן ראה:

עייא 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לטחר וציוד בניה בע"מ (פורסם בנבו):

ויובהר, לא גו בלבד שכלל לא הוכח מתן פטור כאמור, אלא שלא הוכת מועדו.

על מנת להידרש לטענה בעניין מתן פטור בעבר, היה על העוררת להוכית את התקופה בגינה ניתן, על מנת שניתן יחיה לבחון שמא תמח ונקופה הפטור.

בנסיבות העניין, איננו יכולים לקבל את טענת העוררת, כי ניתן לנכס בעבר פטור מחמת היותו לא ראול לשימוש.

11

12

3. העוררת לא הרימה את נטל ההוכחח הנדרש להוכית כי הנכס עומד בתנאי חפטור של.

סעיף 330

1

2

3

4

5

6

גם לגוף העניין, איננו מקבלים את טענת העוררת כי חרימה את הנטל להוכיה, כי הנכס אינו ראוי לשימוש.

סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש: הנכס נהרס או ניווק, הנק חינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמסרה לעירייה.

בהלכת המגרש המוצלח, קבע בית המשפט העליון, כי יש לבחון את הנכס על

פי מבחן פיי אובייקטיבי, וואת בעיני האדם חסביר:

ייהגענו לכלל מסקנה בי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין ''ניוק במידה שאי אפשר לשבת בו'' די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש... העיקר הוא מצבו הנוכחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישוט והאפשרויות השונות העומדות בפנלו. יי המבחן הראוי להכרעה בשאלה מהו בניין ש''ניוק במידה שאי אפשר לשבת בו'/ הוא מבחן פיזי אובייקטיבי וכדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו" לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין.

4-ה שאלה היא האט מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'י. אכן ייתכנו מקרים 'אפורים' וגם אם לא נלך לשיטת "לכשאראנו אכירנו'י, עדיין ניתן יהיה להבריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר.

עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלת, כי 'אין לומר כי כל בניין מוזּנח חוא בהכרת בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי'י, וכי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד השימושים התוקיים בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו וּכאי לפטור על פי הסעיף.

ראה גס:

עתיימ (בייש) 14/09 מנהל האונונה נ' סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו) ;

עתזימ (תייא) 279/07 א.ב.גילרן בע'יימ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

מהראלות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל דעה, כי לא ניתן לקבוע, כי הנכס ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו.

בניגוד לעמדת המשיב, איננו מוצאים כל פגט בכך, שמר מרציאנו שהצחיר והעיד מטעם העוררת, אינו קשור לעוררת, דא עקא, שאין בעדותו כדי לשבנענו, כי הנכס ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו.

12

8

9

0

3

שאינה מאפשרת לעשות בו כל שימוש. כפי שהוכת בפנינו, הנכס מקורה;

לנכס קירות פנים ותוץ; הנכס מרוצף, גס אם חלק ממרצפותניו שבורות;

טענה שלא הוכתה בתמונות, למרות שמדובר בראיה שנקל להציגה; בנכס כלים סניטריים, אשר גם אס חלקם שבורים, טענה שגם היא לא הוכתה בתמונות, למרות שמדובר בראיה שנקל להציגה, אין בכך כדי להפוך את הנכס לבלתי ראוי לשבת בו.

לא וו אף וו, הנכס נמצא בבניין המתובר לתשתית חשמל, ולא חוכת, כי יש מניעהח כלשהי לחברו לתשתית השמל. נהפוך הוא, כפי שהוכת בפנינו, ניתוק הנכס מחשמל נעשה באופן יזום על ידי הבעלים הקודם לעוררת \/או מי מטעמה.

מממצאי הביקורות עולה באופן חד משמעי, כי מדובר בנכס בעל פוטנציאל שימוש, שלכל הפחות ניתן לעשות בו שימוש לצרכי אחסנה.

נטל ההוכחה להוכתת הטענות הנטענות בערר מוטל על הנישום הטוען כנגד השומה.

ראה לעניין גה :

עמיימ (תל אביב יפו) 143/02 יעד פירזול (1984) בע'/מ ג' מנהל הארנונה שליד

עיריית תל אביב תק- מח 2003 (2) 33252 :

''פעולתה של רשות מס, המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנישום המערער עליו. לכן, על הנישום רוב הנטל לשבנע את בית המשפט בי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מטוים, שאת שינויו מבקש המערער, ומי שמבקש את השינוי עליו נטל השכנוע, זאת זולת אם קיימת הוראת מיוחדת בחוק לעניין נטל השכנוע \/או נטל הבאת הראיות''.

תייא (תל אביב יפו) 22282/94 עיריית תל אביב ג' טרבטינגוט תק של 97

(2337)3 :

''אני סבורה כי משהנתבע לא ערער על הנתונים שבספרי העיריה, ולא הוכיח כל טעות ממשית בחישובים או בבסיס להם, ולאור החזקה הקבועה בסעיף 318 לפקודת העיריות הוא לא הרים את הנטל שהוטל עליו ולכן אין לקבל את טענתו לפיה הוכח כי חישובי התובעת אינם נכונים"'.

13

14

ברייס 9205/05 מנהל הארנונה- עיריית טבריה נ' היפר שוק 1991 בע"מ תס

על 2006 (4) 1520 :

''המשיבה היא שהשיגה על חיוב הארנונה שהוצא לה והיא זו שטענה כי יש לסווג את שטח המחסן, בו היא מחזיקה, בסיווג שונה מזה שבו סווג על ידי המבקש. לפיכך הנטל היה על המשיבה להראות כי מתקיימים לגביה התנאים לסיווג כמחסן על פי סעיף 11.1.1 לצו הארנונה, היינו להגיש ראיות לכך שהמחסן מאושר על פי היתר הבניה שהוצא למבנה הסופרמרקט או על פי היתר אחר כלשהו. דא עקא, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הביאה כל ביסוס לטענתה כי תנאי סעיף 11.1.1 לצו הארנונה מתקיימים בעניינה. באשר להיתר הבניה אף המשיבה עצמה, כאמור לעיל, אינה טוענת בבירור כי היתר הבניה שניתן לה מתייחס למחסן, אלא היא מנסה להטיל את הנטל לעניין זה על המבקש. משמצאנו כי הנטל האמור מוטל על המשיבה, אין מנוס מן המסקנה כי היא אינה עומדת בדרישה כי המחסן יהיה

מאושר על פי היתר בניה'י.

1. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי העוררת לא הרימה את נטל ההוכחה

הנדרש להוכחת וכותה לקבלת פטור לפי סעיף 330.

6 אשרעל כן ולאור האמור לעיל אנו דוחים את הערר.

7 בנסיבות העניין, אנו מחייבים את העוררת בתשלום הוצאות המשיב בסך 1,500 ₪.

8 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 ימים מיום מסירת

ההחלטה.

9 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 8 0 -

/\

8 ' ,

יו"ר: שלומ - עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית חברק: שירלי|קקם, עו

ע\516\1\105

14

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית

שליד

בין

לבין:

עררים 140017081 140014909-1

עיריית | תלאביב | - יפו

אימונומי אינטראקטיב בע"מ

-נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב

החלטה

עניינם של העררים שבכותרת, הינו נכס המצוי ברתי האומנים 10 בתל אביב, המסומן בספרי חעירייה בשני חשבונות נפרדים, ח-ן 2000284725 וח-ן 2000284715 (להלן: //הנכסי"י).

תמצית טענות העוררת

41

2

3

העוררת הציגה ראיות התומכות בטענתה כל יש לסווג את הנכס בסיווג בית תוכנה, ובכלל ואת, טופס בקשה לסיווג בית התוכנה, בו מפורטות התוכנות אותן מפתחת העוררת; אישור רויית כי מדובר בחברה תעשייתית, אשר הכנסותיה נצמחו ממכירות תוכנה; רשימת כות אדם, לפיה 26 מתוך 45 עובדי העוררת עוסקים במוייפ באופן ישיר; תשריט הנכס בו מפורטת פעילות העוררת, וממנו עולה, כי מרבית השטח (בניכוי שטחים נלווים כגון שטת כניסה, שירותים, מטבח, מחסן, אזור אירועים, חדרי ישיבות), משמש למוייפ, אישור רשות המיסים מיום 19.8.15 המכיר בעוררת כיימפעל תעשייתליי, ממנו עולה, כי העוררת עסקה ועוסקת בפיתות תוכנח, וכן דויית שנתי לשנת 2015, ומאזן בותן לשנת 2016, מהם ניתן ללמוד כי עיקר עלויות העבודה של העוררת חינן בגין מחקר ופיתוה, וכן כתבות ומידע פרסומי.

עדות מנכ"ל העוררת, תומכת בטענות העוררת, שכן לפיה, הגם שמספר עובדי הפיתוח כיום ירד, הרי מבחינת היחס בין טוגי העובדים השונים (פיתות, שיווק, הנהלה וכוי), תל גידול בחלקם היהסל של עובדי הפיתוח.

עוד העיד מנכ"ל העוררת, כי המודל העסקי של העוררת מראה כי כל הכנסות העוררת נובעות ממכירת המוצר על בסיט השימוש בו, כי יש מספר לקוחות שמשלמים על רישיון של התוכנה, כי המוצרים שלעת עתה בפיתוח, הס המוצרים שנמכריס על בסיט רישיון, וכי לעוררת אין הכנסות ממתן שירותי תמיכה למשתמשים בתוכנה.

48

5

6

7

.8

בנוסף העיד מנכ"ל העוררת, כי רק חלק קטן מהפיתות (פחות מ-10% מעלויות הפיתוה) נעשה ע"י קבלני משנה.

הביקורת שבוצעה על ידי פקת מטעם המשיב, נערכה כחודש לאתר כניסת העוררת לנכס כאשר היא חייתה עדיין בשלבי התארגנות, ובכל מקרה חלו שינויים מאז הביקורת כמתואר בתצהירח.

על פי ההלכה הפסוקח, במקרה של ספק פרשני יש להעדיף את הסלווג הספציפי על פני הסיווג השיורי.

ראה לעניין וח:

בריימ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב ג חברת מישל מרסייה בע'יימ (פורסם בנבו).

הייפ 1241/97 חברת דסיון סייסטמס ישראל בע'ימ נ' מועצה מקומית גבעת שמואל.

המודל העסקי של העוררת ואופן קבלת ההכנסות אינו רלוונטי לעניין הקביעה באם מדובר בבית תוכנה או לאו, והשאלה הקובעת היא האם עיקר הפעילות של העוררת בנכס היא ייצור ופיתוח תוכנה.

על פי מבחני הפסייקה כפי שיפורטו לחלן, יש להכיר בעוררת כבית תוכנה:

1. עמ'נ147/03 עירית הרצליה נ' טאי מידל איסט בע"מ :

*'כתיבת תוכנה, פיתוחה והפיבתה לכלל מוצר מוגמר שלקוחות עושים בו שימוש שעיקרו עטקי, הוא בבתינת דבר מוחשי חדש גם אס בסופו של יום הוא מותאם ללקוחות ספציפיים"י.

2. עמיינ 186/07 (תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה

בעיריית תל אביב יפו:

''המבחן הכלכלי הוא לטעמי המבחן המרכזי, שכן בימנו, לאור התפתחות הטכנולוגיה פעמיט רבות ניתן יהיה למצוא פעילות ייצור שלא בבתי חרושת המטורתיים. למעשה, המשיב הכיר בכך, משהתיל את הסיווג של תעשייה גם על בת* תוכנה *י

3 עמ'נ 13929-06-13 וויפי בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב:

'ימן הראוי להתייחס לפעילות מנהלתית במסגרת עסק שרוב תכליתו ייצור או פיתוח או עדכון של תוכנה כפחלק בלתי נפרד מפעילות הייצור או הפיתוח של הנכס

64. עמיינ 9977-09-15 ביסופט תוכנה בע'ימ נ' עירית תל אביב -- יפו, בו נקבע כי עיקר

פעילות המערערת הוא בפיתות חדש של תוכנה, שיפורה ושדרוגה ולפיכך יש לסווגה ייבית תוכנהיי.

3

9

.0

5. עמיינ 29761-02-10 ווב סנס בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב, בו נקבע כי

לצורך סיווג בית תוכנה יש צורך שתתקיים בעיקר פעילות של ייצור תוכנה. נקבע כי המונת ייבעיקריי מתייחס הן למבחן הכמותי והן למבחן המהותי. במסגרת המבחן המהותי יש לבתון את גודל השטח בו נעשית פעילות ייצורית לעומת גודל השטח בו נעשית פעילות אחרת.

6. ערר מס' 140006347 נס א.ט בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית ת'/א:

/אין צורך להוביח שבל מ'יר ומ''ר מכלל השטחים הגדולים משמש רק את ייצור התוכנה. די שהתרשמנו שעיקר עיסוקה של העוררת והשימוש בשטתים משמש לצורך ייצור התובנה. 'י

כמו כן נקבע בערר וּה, כי במקרה של שילוב תוכנה עס מערכת מחשב עדיין מדובר בבית תוכנה.

7. ערר 140009982 אפ מיי סושיאל בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת''א, בו נקבע כי

חברה המפתחת פלטפורמה ומרבית עובדיה עוסקים בפיתוח, תסווג בתעריף של ייבית תוכנתיי.

ראו גס:

ערר 140010967 נטומד בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית ת'/א.

תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) מגדירות '*תעשיה -

לרבות מפעלי בניה, מחצבות, בתי תוכנהיי. לא ניתן לפרש בצמצום ניכר את פעילות התוכנה במסגרת צו הארנונה, דבר המנוגד להוראות תקנות ההסדרים כאמור.

בעניינו אין ולא יכולה להיות מתלוקת שהן מהבתינה המהותית והן מהבתינה הכמותית עסקינן בבית תוכנה. כפי שהובהר במסמכים שצורפו, העוררת עוסקת רק בפיתוח תוכנה, כמו כן מרבית עובדי העוררת עוסקים בפיתות וכך גס לגבי מרבית שטת הנכס.

תמצית טענות המשיב

.1

2

3

על אף ששטח הנכס הינו 556 מ"ר, הרי כעולה מדוייח הביקורת, אשר ממצאיו נתמכו בעדותו של מנכ"ל העוררת, מרבית שטחי הנכסים אינם פעילים.

סיווג ספציפי דוגמת וה המבוקש על ידי העוררת הינו תלוי שימוש בפועל. מקום בו נמצא כי במרבית שטח הנכס לא נעשית כל פעילות, לא כל שכן פעילות ליצורית, יש לדחות את טענות העוררת, למצער ביחס לשטחים אלה.

לא בכדי העוררת הותירה את שאלת היקף השטת הפעיל מתוך כלל השטח המוחזק על ידה לוט בערפל, שכן שטחים שאינם פעילים לא נדרשת בגינם בחינה לעניין השימוש הנעשה בהם לצורך סיווג הנכס.

68

.5

6

7

.8

9

0

41

ראו לעניין ּת: /

עמיינ 30703-05-14 ה.ח משקיעים בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית חיפה (פורסם בנבו):

'יטענת המערערת שהשימוש המותר לפי תכנית המתאר מאפשר גם פעילות עסקית של */בית תוכנה'' או ''מעבדה לתיקוני מחשב'י, שלהם יאה, בהתאמה, סיווג של תעשייה או מסחר, היא אמנם שובה את הלב אולם אינה מבוססת די הצורך. ראשית, מפני שבפי שבצדק טוען המשיב, וכך גם קבעה ועדת הערר, סיווג הנכטיים בהקשר של פעילות כבית תוכנה או מעבדה לתיקוני מחשב הוא תלוי שימוש בפועל -- ועל פי נסיבות קונקרטיות -

ואינו ניתן להחלה על סמך שימוש רעיוני כזה או אחר./

גס מתוך השטח הייפעיליי רק חלק קטן ווּניח, חלק מקומת הגלריה בשטת של כ-174 מ"ר בלבד, משמש בפועל את אנשי הפיתות.

עיון בתשריטי הנכס מעלה כי שטח קומת הקרקע וקומה 2?א' מהוות את מרבית שטחי הנכסים, כאשר אף אחת מהן לא משמשת לצורך פיתות תוכנה.

קומה 2 אי משמשת את מחלקת השיווק ומחלקת הפיתוח העסקי של העוררת, ומרבית שטת הקומה אינו פעיל.

ניסיון העוררת לצייר תמונה לפיה ממצאי הביקורת משקפים את המצב נכון למועד עריכת הביקורת, שעה שהעוררת חיתה במעין ייתקופת התארגנותיי, הוכחה כלא נכונה במעמד דיון ההוכחות, אצ הוברר כי השטחים שנמצאו ללא פעילות בעת הביקורת, עודס לא פעילים גם כיום. אף העובדה כי מספר עובדי העוררת פתת עס הזמן תומכת במסקנה צו.

קומה ?בי משמשת בחלקה את מחלקת הפיתוה, אשר על סמך עדותו של מנכ"ל העוררת מונה 7 עובדים בלבד, מתוכם רק 8 מתכנתיס. יתר שטת הקומה משמש את מחתלקת המכירות וחלקו משמש כחדר ישיבות. העוררת לא פירטה האם עובדי הפיתוח מאיישים קומות נוספות ו/או מהו חיקף השטח המשמש אותם ו/או מה מספר עובדי הפיתות בכל אחת מהקומות.

מממצאי הביקורת והתשריטים שצורפו אליה עולה, כי עיקר השטת המשמש את מתלקת הפיתות הינו חלק מקומת הגלריה (קומה 2 בי) וככל שאנשי הפיתוח מאיישיס קומות נוספות, הרי שמדובר במספר מועט ושולי של עובדים, כך גס ביחס לשטח המאויש על ידם.

העוררת לא הציגה מצבת כות אדם עדכנית. הטענה כי מספר עובדי הפיתות קטן, אך היחסיות שלהם אל מול שאר העובדים עלתה, לא הוכחה בראלות.

העוררת לא הוכיחה מהו שיעור הפיתוח שנעשה, על פי הודאתה, מחוץ לכותלי הנכס על ידי קבלני משנה ביחט לכלל מלאכת הפיתוח הנעשית על ידה.

לאור האמור לעיל, העוררת לא עמדה בנטל לתוכיח כי מתקיים בעניינה המבחן הכמותי, וואת הן ביחס להיקף השטח המשמש את אנשי הפיתות והן ביחס למספרט של אלה מתוך כלל עובדי העוררת.

העוררת לא הציגה תעודות המעידות על השכלתס של עובדיה ולא הציגה דוגמאות להסכמים עם לקותותיה, על אף שנתבקשה לעשות כן במסגרת בקשתה לסיווג הנכסים.

2

.3

4

5

.6

7

.8

.9

העוררת אף לא עמדה בנטל להוכיח כי מתקליס בעניינה המבחן המהותי, קרי כי פעילות ייצור התוכנה היא הפעילות העיקרית המתבצעת בנכס.

על מנת לבחתון האם מתבצעת בנכס פעילות ייצורית, ניתן להיעור במבתניס שנקבעו בפסיקת:

(א) יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר; (ב) טיבו של ההליך העסקי; (ג) היקף השימוש במוצר המוגמר; (ד) השבחת הנכס; (ה) מבחן על דרך ההנגדה - מרכו הגרביטציה.

ראו לעניין זה:

עמיינ 186/07 גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת'/א, תק-מת 4(2007);

עייא 1960/90 פקיד השומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ, פייד מח(1) 2000.

העוררת עוסקת בניתוח תוכן טקסטואלי באתרי אינטרנט שונים, והוספת תמונות ו/או פרסומות באופן אוטומטי המותאמות לטקסט. כעולה מאישור רשות המסים, העוררת מתקשרת עס בעלי אתרי אינטרנט ו/או רשתות פרסום אינטרנטיות, כאשר המודל העטקי שלה הוא אתוזיס מהכנסות רשתות הפרטום העושות שימוש בתוכנה. קרי, עיקר הכנסות העוררת נובעות מן השימוש שעושות רשתות הפרסום בתוכנה, פר הקלקה, ו/או פר השיפה (1,000 חשיפות), ו/או פר מכירה. כך שייהרוותיי המופק ע"י רשתות הפרסוט נחלק בין העוררות לבין אתרי האלנטרנט המיישמים את שירותי העוררת. חלק קטן בלבד מהכנסות העוררת נובעות ממכירת רישיון שימוש בתוכנה.

כך גם עולה מהפרטיט שמטר מנכ"ל העוררת בראיון לאתר גיקטייס; מבקשת העוררת לסיווג בית תוכנה, שם נכתב, כי המוצר מיוצר עבור חברות פרסום המשלמות לפי שימוש בפועל במוצר, וכי הכנסות העוררת נובעות משימוש בתוכנה לפי ניצול בפועל; ומעדותו בפני הועדת.

מהאמור לעיל עולה, כי עיקר הכנסות העוררת אינו נובע מפיתוח התוכנה אלא מהצלחתה של התוכנה בדמות אתוזיס מההכנסות של רשתות הפרסום ממנה, משל היתה העוררת רשת פרסום בעצמה, ולא תברה המיליצרת תוכנה הנמכרת לציבור הרתב כמוצר מדף.

אופי התקבולים שהינם עיתיים, מתמשכים ותלויי הצלחה, בניגוד לתשלום חד פעמי בגין רכישת התוכנה עצמה, מעידים אף הם, כל אין מדובר בפעילות <יצורית.

מנכ"ל העוררת העיד בתצהירו כי העוררת שוקדדת על פיתוחיס תדשים שעניינם שדרוג התוכנות החקיימות. בתקירתו צלין מנכ"ל העוררת, כי העוררת מספקת תמיכה ללקוחותיה בגין השימוש בתוכנה, אשר לא ניתנת בגינה תמורה נפרדת, אולם יש בה כדי להעיד על אופי עבודתם של אנשי הפיתוח בעוררת. העוררת לא פירטה מהו שיעורס של אנשי הפיתות העוסקים בנכט בפיתוחן של תוכנות חדשות לגמרי, להבדיל מהוספת שדרוגים ומתן תמיכה ושירות בגין התוכנות הקיימות.

עיקר עיסוקה של העוררת איננו ביצור התוכנה עצמה, אלא בשיווק התוכנות. אף אס מתקיים בנכס תהליך מינורי של שדרוג והוספת יישומים על גבי הפלטפורמות הקיימות, אוי בהתאם למבחן ההנגדה, שירותים אלה שוללים לגמרי את וּכאותה של העוררת לסיווג בתעריף מוול הקבוע בסעיף 3.3.3. בצו הארנונה חיות והם בבהינת שירותיט הניתנים ללקות.

.0

1

2

3

בענייננו אין במטמכים שצירפה העוררת כדי להעיד כי עיקר הפעילות המתבצעת בנכס הינה ייצור תוכנת.

עיון בדוייחות הכספיים מעלה, כי עיקר הוצאות העוררת נובעות מעלויות פרסום והקצאת שטתי פרסום, הוצאות שיווק ומכירח, והוצאות הנהלה וכלליות. הוצאות הפיתות עומדות על כ-13% מתוך כלל הוצאות העוררת נכון לשנת 2015, ועל כ-15% מכלל ההוצאות נכון לשנת

6. מדובר בשיעור נמוך המעיד כי עיסוקה העיקרי של העוררת אינו פיתוח תוכנה.

נתונים אלה עומדים בקנה אחד עס המסקנה, כי המודל העסקי של העוררת דומה למודל עסקי המאפיין רשת פרסום, ולא חברה לפיתות תוכנות הנמכרות כמוצר מדף לציבור הרחב.

לאור האמור לעיל, העוררת לא הוכיחה את עמידתה במבהן הכמותי, במבחן המהותי ובמבתנים שנקבעו בפסייקה להוכחת פעילות ייצורית.

דיון והכרעה

1

41

2

3

לאחר ששמענו את הצדדים, עלינו בסיכומיהס, כמו גס באסמכתאות שהוגשו על ידם, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להידחות.

בית תוכנה מוגדר בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה כדלקמן:

'/בתי-תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה...'/ דהיינו, שני תנאים מצטברים לקבלת סיווג כבית תוכנה לצרכי ארנונה:

1. בנכס מתבצע ייצור תוכנה.

2. *יצור תוכנה הוא העיסוק העיקרי בנכס.

על פי הדין והפסיקה לצורך סיווג נכס בטיווג של ייבתי תוכנחיי, על העוררת החובה להוכית את קיומם של שני התנאים האמורים.

ראה לעניין וה:

עמיינ 29761-02-10 ווב טנס בע"מ נ' מנהל הארנונה - עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 1 (להלן: ''עניין ווב טנט) ;

עמיינ 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב לפו (פורסם בנבו, 15.11.2007) (להלן: //עניין גאו דעי).

עמיינ 12244-07-11 אלעד מערכות נ' עיריית ת''/א ואח' (נבו) :

''לצורך סיווג נכס בסיווג של בתי תופנה'' נדרש כי תתקיים בו בעיקר 'יפעילות ייצורית': של ייצור !יתוכנה'' הטעיף כולל בחובו שלושה מונחי מפתח: 'בעיקריי, ''יייצוריי ותוכנה''. המונח '/בעיקר'' מבוון, חן למבחן כמותי והן למבחן מהות*. במסגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטח בו מתקיימת פעילות ייצורית לעומת גודלם של השטחים המשמשים לפעילות אחרת. במסגרת המבחן המהותי, יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכסי

468

5

6

7

8

9

0

1

12

3

(עמ"'נ 29761-02-10 ווב סנס בע''מ ג' מנהל הארנונה בעיריית תא; עת''מ 239/08 טרווליסט בע''מ נ' מנהל הארנונה בעירילת ת'/א)'י

לאחר שבחנו את שני המבתניט חאמורים, הגענו לכלל דעה כי בנכס לא מנוהל בית תוכנה כהגדרתו בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה.

מתומר הראיות שהונת בפנינו עולה, כי פעילותה של העוררת אכן כוללת מרכיב מטוים של פיתוח תוכנה. העוררת פיתחה תוכנה, העוסקת בניתוח תוכן ועל פי העדות שהוגשה מטעמה, ממשיכה בפיתוח תוכנות נוספות ובשדרוג תוכנת ניתוח התוכן.

מהראלות שהוצגו בפנינו עולה, כי המערערת אכן מייצרת תוכנה ולפיכך נתה דעתנו, כי העוררת עומדת בתנאי הראשון של 3.3.3 לצו הארנונה.

עס וּאת, העוררת לא הרימה את הנטל להוכיח את התנאי השני, הנדרש על פי צו הארנונה, והוא כי ייצור התוכנה הוא עיסוקה המרכצי של העוררת בנכס.

על מנת לקבוע כי ייצור התוכנה הוא העיסוק העיקרי בנכס, יש לערוך בחינה כמותית ומהותית של הפעילות המתבצעת בנכס. במסגרת המבחן הכמותי יש לבתון את גודלו של השטת בו מתקיימת פעילות ייצורית, לעומת גודלו הכולל של השטח. במסגרת המבחן המהותל, יש לבתון האם הפעילות התעשייתית חיא החלק העיקרי של הפעילות העטקית המתבצעת בנכס,

ראה לעניין וח :

עניין ווב טנס ן

עניין גאו דע.

העוררת לא עמדה לא במבחן המהותי ולא במבחן הכמותל.

העוררת לא הוכיחה, כי עיקר פעילותה חוא ייצור תוכנה, ו/או כי הפעילות הייצורית שהיא מבצעת בנכס, חיא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס.

על פי תצחירו של עד העוררת, העוררת עוסקת בפיתותים רבים, ובכלל וה שדרוג המערכות הקיימות, פיתוח פלטפורמה חדשה שמטרתה לתת מענה רתב לצרכי הלקותות בתתום התמונות ופיתות רכיבים חדשים נוספים בפלטפורמה המשפריס את חשירות הקיים.

על פי חומר הראלות שהוצג בפנינו, העוררת עוסקת בניתוח תוכן טקסטואלי באתרי אינטרנט שונים, והוספת תמונות ו/או פרסומות באופן אוטומטי המותאמות לטקסט.

בממצאי ביקורת של חוקר החו\ מטעם המשיב נכתב מפיו של מנכ"ל העוררת, כי העוררת הינה ייחברת שירות על ידי תופנהיי ומתיאור המוצר עולה, כי מדובר במנוע חיפוש וניתור מידע, היודע לעבור על המלל ולהתאים לו תמונות, וכי העוררת מציעה ללקוחות להטמיע פרסומים על תמונות שקשורות למלל. בנוסף, העוררת עובדת על פיתותח אפליקציה לטלפונים והוספת סרטוני וידאו שתואמות מלל, ועל פיתוח חיצוני שידע לקשר בין המעוניין לפרססם לבין משכיר השטח באתר.

64

.5

.6

7

8

9

.0

1

2

.3

4

5

מפרופיל החברה שצורף לתצהירו של עד העוררת עולה, כי התוכנה כבר פותחה, וכי לקוחותיה הס חברות פרטום המשלמות לפי שימוש במוצר בפועל.

גם על פי עדותו של עד העוררת, המודל העסקי של העוררת הוא קבלת תגמול על בסיס השימוש בתוכנה: יכל הכנסות החהברה נובעות ממכירת המוצר על בסיס השימוש בו. יש מספר לקוחות שמשלמים על רישיון של התוכנה, בנוסף המוצרים שכרגע בפיתות הט מוצרים שנמכרים על בסייס רישלו יי.

עיקר לקותותיה של העוררת, על פי העוררת עצמה, הן הברות פרסום, המשתמשות בפלטפורמה של העוררת כדי להתאים תמונות למלל, ומשלמות לפי שימוש בפועל במוצר.

מהאמור לעיל עולה, כי פעילותה של העוררת אינה יצור תוכנה בלבד, וכי העוררת עוסקת בפעילויות מתחום השירותים, שאינן בגדר פעילות ייצורית.

העובדה שכאמור לעיל, העוררת לא מוכרת את הפלטפורמה, אלא גובה תמורה בגין השירותים שחיא נותנת על בסיס הפלטפורמה, מחזקת את המסקנה, כי העוררת עוסקת בעיקר במתן שירותי חיפוש, ניתוח נתונים והתאמה, על בסיס תוכנה.

גם העובדה שלקוחות העוררת משלמים לפי שימוש בפועל בתוכנח, מעידה על כי מהות ההתקשרות בין העוררת לבין לקוחותיה היא של מתן שירותים.

אופי התקבולים שהינם עיתייס, מתמשכים ותלויי הצלחה, בניגוד לתשלוט חד פעמי בגין רכישת התוכנה עצמה, מעידים אף הס, כי אין מדובר בפעילות ייצורית.

העוררת לא הוכיחה בפנינו, מחו חיחס בין היקף הפעילות שחינו בגדר מתן שירותים, לבין היקף פעילות פיתוח התוכנה. התרשמותנו מעיון במאוּן הבוחן לשנת 2016, שצורף לתצהיר העוררת הינה כי מירב הפעילות המשתקפת מהעלויות המדוותחות, אינה למחקר ופיתות.

העוררת גס לא הוכיחה בפנינו, באיוח שטח משטת הנכסים מתבצע פיתוח התוכנה עצמו, ובאיוגה שטח משטת הנכסים מתבצע מתן שירותים.

בניגוד למשיב שהציג בפנינו ראיה, בדמות דו'יח ביקורת, שעל פיו רק חלק קטן מהנכס - חלק מקומה ?בי, משמש את מחלקות הפיתוח, אשר מונה כיום, על פי עדות עד העוררת, 17 עובדים, מתוכם 8 מתכנתיס. יתר שטח קומה 2 בי משמש את מחלקת המכירות ותלקו משמש כחדר ישיבות, העוררת לא הציגה כל ראיה בנדון, ועד העוררת אף העיד, כי לא מדד מהו גודל השטת המשמש את מחלקת מחקר ופיתות.

משהעוררת לא הוכיחה, כי עובדי הפיתוח מאיישיס קומות נוספות ו/או את היקף השטת חמשמש אותם ו/או את מספר עובדי הפיתוח בכל אחת מהקומות, ברי כי חיא לא עמדה בנטל להוכיח, כי עיקר הפעילות המתבצעת בנכס הינה פיתוח. אנו מפנים לתשובת המשיב מתאריך 6

יש לוקוף לחובת העוררת, את העובדה שהיא בחרה שלא לתמוך את טענותיה בעניין ה בעדותו של מי שיודע הנתונים מידיעה אישית, שכן על פי ההלכה הפסוקה ''מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא

6

7

.8

9

.0

1

בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת בנגדו"י.

ראה לעניין גּה:

עייא 548/78 שרון ג' לוי, פייד לה (1) 736.

עייא 9656/05 שוור\ ג' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם בנבו):

יילעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאהיי.

עד העוררת שהעיד, כי העוררת מפתחת גס פלטפורמה חדשה, ציין בחקירתו, כי העוררת מטפקת תמיכה לבעלי אתרים ומפרסמים שעושים שימוש בתוכנה, אשר חינה חלקי מהשירות ואין הכנסות נפרדות בגינה. העוררת לא פירטה מהו שיעורס של אנשי הפיתוח העוסקים בנכס בפיתוחה של תוכנה חדשה, להבדיל ממתן תמיכה ושירות בגין התוכנות הקיימות.

לאור האמור לעיל, ומחומר הראלות שהוצג בפנינו, אנו למדים, כי עיקר עיסוקה של העוררת איננו ביצור התוכנה עצמה, אלא במתן שירותים על בסיס התוכנה. אף אס מתקיים בנכס תהליך מינורי של שדרוג והוספת יישומים על גבי חפלטפורמות הקיימות, אצי בהתאם למבחן ההנגדה, שירותים אלה שולליס את וכאותה של העוררת לסיווג בתעריף מוצל הקבוע בסעיף

3. בצו הארנונה הלות והם בבתינת שירותים הניתנים ללקות.

לכך יש להוסיף, כי כמפורט לעיל, עיקר הכנסות העוררת אינו נובע מפיתוח התוכנח אלא מהצלחתה של התוכנה על בסייס השימוש בה.

אופן הפקת הכנסותיה של העוררת, כאמור לעיל, ואופן ההתקשרות בין העוררת לבין לקוחותיה, שהוא קשר מתמשך, המאפיין מתן שירות (להבדיל מקשר חד פעמי, או קצר מועד, המאפיין עסק ייצורי), מהווים גס הס אינדיקציה לכך שעיקר עיסוקה של העוררת הוא מתן שירותים.

ראה לעניין וה:

ענלין ווב טנס, עמי 6:

'*קשר מתמשך מאפיין מתן שירות, להבדיל מקשר חד פעמי או קצר מועד, המאפיין עסק ייצורי.

האמור לעיל מביא אותנו למסקנה, כי המודל העסקי של העוררת דומה למודל עסקי המאפיין רשת פרסום, ולא חברה לפיתות תוכנות הנמכרות כמוצר מדף לציבור הרתב.

לשם השלמת התמונה יצויין, כי התקשינו לחיעזר בהחלטת רשות המיסים מיום 19.8.15 שצורפה לתצחיר העוררת בנושא יימפעל תעשלינייי לצורך קבלת החלטתנו בעררים שלפנינו.

2

.3

84

5

10

החלטת רשות המיסים ניתנה למפעל העוררת ברמת גן. לא הוצגו בפנינו נתונים לגבי גודלו של הנכס ברמת גן לעומת הנכס מושא העררים. בנוסף, העוררת לא הציגה נתונים ו/או דוחות ו/או אישורים באשר לעמידתה בתנאי ההחלטה בשניסם הרלוונטיות לעררים שבפנינו.

במצב דברים גה, ולאור העובדה כי נטל הראיה מוטל על העוררת, אנו קובעים, כי העוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה כי עיקר פעילותה בנכס הוא ייצורי, כנדרש בצו הארנונה.

ראה לעניין וה :

עמיינ 143/02 יעד פירזול (1984) בע''מ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית תל אביב-יפו (פורסם בנבו) ;

עייש 47/95, מפעל מתכת חניתה בע''מ נ' מנהל הארנונה שלומי, תק-מת 3(96) 825 ;

עת''מ 1055/06, ידידי טורו בישראל נ' משרד הפנים - הממונה על מחוז ירושלים, תק-מת 7 (2) 1451.

מהטעמים האמורים, אין ולא ניתן לקבל את הטענה כי עסקינן בבית תוכנה ו/או במלאכה ו/או בתעשייה, ונכון עשה המשיב כשסיווג את הפעילות בנכס בהסתמך על אופייה השירותי.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אנו דוחים את העררים.

בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

5 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וּאת בתוך 45 ימים מיום מסירת

ההחלטה.

6. בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

7 | ניתן בהעדר הצדדים ביום %) 48 | \ ל\.

שו

\

למיר: של ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוי'ח

ע\513\1\105

10

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ה בתמוז תשעח

8

מספר ערר: | 12:49 / 140017966

מספר ועדה: | 11749

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העוררים: ז'וריסט סטלה, לוי יוסף

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בשים לעובדה המשמחת לפיה ועדת ההנחות בחנה את נסיבותיה האישיות של העוררת וביטלה את החיובים בגין דירת רפאים ומאחר ונבדק ונמצא כי אין עוד חיובים כאלה לשנים שלאחר מכן, הרי שאין עוד טעם כטענת העוררת לבירור הערר והערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 18.06.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערוך על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר הא/נטתנט של המשיב.

יו"ר: עור קוק אלון חבר: עו"ד ורז"חדלוי אבשלום חברן\עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :ה בתמוז תשעח

8

מספר ערר: | 13:21 / 140017721

מספר ועדה: | 11749

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: אבו סייף פיסל

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לבקשת העורר, הערר יימחק. בשים לב לעמדת העורר שמצאה לנכון לקבל את המלצת הוועדה לאחר שהובהרה לו משמעות ההודעה של המשיב ולפנים משורת הדין יימחק הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 18.06.2018.

עם קבלת סיכומי הצדדים, יובא התיק למתן החלטה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 18.06.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקו יות/(ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתוק האינטֶרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ה צדוק.אלון חבר: עו"ד ורו"ח לו//אבשלום ו טל גדי

\\

/ שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט'ערר: 140017365 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו//ה אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: כ\ מנדל פישל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטת

הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה חמתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר ענינו, כמו עניינס של יתר העררים, חיובס של מחציקים בגין ארנונה ביחס לייחנות!י אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת חמשיב הס מחזיקים בה. מתתס התהנה המרכזית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע.

ועדות הערר בהרכביהן השוניסם כבר נדרשו עשרות פעמים בשנתיים האחרונות לתכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שנים תנויות בתחנה המרכזית החדשה.

במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכזית התדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לזימון התחנה המרכזית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת העדה והן לגופה של המחלוקת באשר לזהות המחזיק לצרכי ארנונה.

בתיקים שנדונו ניתנו התלטות מפורטות ומנומקות.

להחלטה זו מצורפת החלטתה הטופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכרעה בהחלטה בתיק 140014592 הניל יחולו

בהתאמה גם על תיק זה.

נוסיף, נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק וה כדלקמן:

בכתב הערר שהוגש על ידי העורר ואשתו נכתב:

/....אנחנו בני 80...החנות הזו הייתה החסכונות שלנו לעת זקנה, לא רק שהפטדנו את כספינו וגם היטל עלינו לשלם ארנונה על תות שנמצאת במקום אטום, אין כניסה לשם ולא קיבלנו מפתח לעולם.....לא מבינים למה עלינו לשלם ארנונת במקום שאיש לא דורך ואי אפשר לראותו גם../

כמו בתיקים אתרים בהם נשמעו ראות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאז הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך וה) אפשרנו לבייכ חצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים.

ביום 8.1.2018 התקיים דיון מקדמי בפנינו בו שב העורר על עמדתו ואמר בין השאר:

להחנות שלנו היא בקומה שלישית וסגורת לגמרי. אין גישה בכלע לחנות. מעולם לא קיבלתי מפתח. אני קניתי במקור ומעולט לא קיבלתי את החזקה. אף פעם לא נעשת שימוש בחנות, לא

במסגרת בנק שכילויות ולא בשום מסגלת אחרת?/

בדיון המקדמי בו נכת בייכ המשיב והעורר הסכימו הצדדים להחלת ההסדר חדיוני אליו הגענו בתיקים קודמים של התחנה המרכצית החדשה גס על תיק וח וליתן החלטה בהתאם.

אפשרנו לצד השלישי להגיש ראיותיו במסגרת תיק מוצגים עד ליום 15.2.2018 וביום 19.2.2018 הארכנו ביוומתנו מועד וה עד ליום 1.3.2018 תוך שאנו מציינים כי במידה ולא יוגש תיק מוצגים יועבר התיק למתן התלטה על סמך החומר בתיק.

תיק מוצגים על ידי הצד השלישי לא הוגש.

נותר לנו להסתמך על מוצגים שהוגשו בתיקים קודמים במסגרת ההסדרים הדיוניים על בסיסס ניתנו עשרות החלטות בעניינים דומים לרבות חוזה מכר וחווה ניהול.

אנו מניחים מהראיות שהוגשו בתיקים אחרים ועמדת הצדדים בתיק זה כי גם במקרה גה שינה המשיב את רישום המחציקים על פי פניות הצד השלישי בהתאם לדיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 ושהעתק ממנו צורף לכתב התשובה לערר.

חזקה על הצד השלישי ועל המשיב שהיו מניחים בפני הוועדה ראיות אחרות במידה ומצב הדברים בתיק זה היה אחרת.

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעת התחנה המרכצית ואף לא בדק את הנכס לאחר שקיבל את הודעת העורר כי לא ניתן לזהות את הנכס או לגשת אליו.

כאמור חמשיב ביצע את תילופי המחזיקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה, בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכצית החדשה.

העורר כאמור טען כי החזקה בתנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו, הוא הצביע למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המתזיקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בטכסוך בין מחזיקים.

התמונה העובדתית שנפרטה בפנינו בעניין טענות העורך ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחזיקים או חדילת חזקה כנדרש על פי דין.

העורר לא החציק בנכס.

באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת העור בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592..

מכל האמור לעיל דין הערר לתתקבל - מתקבלת הטענה כי העורר לא החציק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי חמשיב.

אין בהתלטה וו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסיט בין העורר לבין הצד השלישי.

החלטתנו זו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וח בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גם בהחלטה וו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוחירות והקפדה רבה יותר באשר לזכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר גּחַ.

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.6.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יט-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתל משפט לעניינים מנחלייס (סדרי דין), תשט"א-2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 *וס מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

| /

חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ען'יד גדי טל

קלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס'ערר: 140018011 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לר'/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: בר חיים מיכל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישל: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטה

הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר עניינו, כמו עניינס של יתר העררים , חיובס של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה המרכוית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב חס מחזיקים בה. מתחם התחנה המרכזית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע.

ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנתיים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שנים תנויוות בתחנה המרכזית החדשה.

במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכצית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לצימון התחנה המרכצית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לזהות המחציק לצרכי ארנונח.

בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת העור בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלת?

נפרד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכרעה בהחלטה בתיק 140014592 הנ''ל יחולו

בהתאמה גם על תיק זת,

נוסיף, נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק וה כדלקמן:

בכתב הערר שהוגש על ידי העוררת נכתב:

יש לציין שאף פעם לא קיבלתי את החזקה בנכס זה כמעט 50 שנה מאחר והנכס אינו ראוני לשימוש ואף לא היהת ..%

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאז הוגשו טיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך זה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראלות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים.

ביום 16.4.2018 התקיים דיון מקדמי בפנינו בו שבה העוררת על עמדתה ואמרה בין השאר:

אני ובעלי רכשנו את החנות לפני יותר מ 50 שנה. מעולם לא נמסרה התנות מעולם לא הייתה גישה לחנות. מדובד בקומת אטומה (קומת 5) הגשנו השגה ובנסיבות המיוחדות נבקש לתאלי 7 את המועד להגיש עלד...%/

בדיון המקדמי בו נכח בייכ המשיב והעוררת הסכימו הצדדים להחלת ההסדר הדיוני אליו הגענו בתיקים קודמים של התחנה המרכצית החדשה גם על תיק גה וליתן החלטה בהתאם, יחד עם ואת שב המשיב על טענתו המקדמית ביחס לאיחור בהגשת הערר.

קיבלנו החלטה כדלקמן במועד הדיון המקדמל:

*יבשים לב לנסיבות העניין ועאול עמדתנו כפי שנקבעה בתיקים אחלים מוארך המועד להגשת העלר עד ליום 4.12.2017... ההסדר הדיוני אליו הגיעו בעלי הדין בעשדות תיקים שנדונו באותו עניין יחול גם על תיק זה כך שהעוררת פטורת מהגשת תצהיר ועלותה תחשב כעלות ראשית.

התמחיית מוזמן להגיש תיק מוצגים מטעמו כמקובל בהסדר, אולם מאחר (לאחדונה אין התמתיית מגיש את מוצגיו נקבע בתיק זה כי במידה ולא יוגש תיק המוצגים נראה בכך הודאה לפיה אין טענה כי בתיק זה בוצעה מסילה בפועע?/

ביום 28.5.2018 ובהיעדר תיק מוצגים מטעם התמתיית הועבר התיק למתן החלטה סופית.

נותר לנו להסתמך על מוצגיט שהוגשו בתיקים קודמים במסגרת ההסדרים הדיונייס על בסיסס ניתנו עשרות התלטות בעניינים דומים לרבות חווּה מכר וחוזה ניהול.

אנו מניחים מהראיות שהוגשו בתיקים אחרים ועמדת הצדדים בתיק ּה ומתשובת מנהל הארנונה להשגת העוררת כי גם במקרה זה שינה המשיב את רישום המחתזיקים על פי הודעת הצד השלישי בהתאם לדיווח מיום 6.7.1999 שנמסר לו מהצד השלישי אליו צורפה טבלת נכסים הנוקבת בין השאר בנכס נשוא הערר.

חזקה על הצד שהיה מניח בפני הנועדה ראיות אחלות במידה ומצב הדברים בתיק זה היה אחדת,

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעת התחנה המרכזית ואף לא בדק את הנכס לאחר שקיבל את חודעות העורר כי לא ניתן לוּהות את הנכס או לגשת אליו.

כאמור המשיב ביצע את חילופי המחויקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה, בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העוררת כאמור טענה כי החזקה בתנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לה, היא הצביעה למעשה על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחציקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מחזיקים.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

המשיב ביצע תילופי מחזיקיט בשנת 1999.

חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיוט הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מתזיקיס או חדילת חוקה כנדרש על פי דיו.

העוררת לא החזיקה בנכס.

באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592 .

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העוררת לא החויקה בנכס בתקופות המיוחסת לה על ידי המשיב.

איו בהחלטה וו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העוררת לבין הצד השלישי.

החלטתנו זו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר , יש גס בהחלטה וו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גס לצד השלישי לנהוג בוהירות והספדה רבה יותר באשר לוכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישום העוררת בערר וּה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.6.2018.

בהתאםס לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זָ-בָאתר האינטרנט של המשיב.

0-ל אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי 0 עו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ח בתמוז תשעח

2.2008

מספר ערר: | 13:46 / 140017823

מספר ועדה: | 11739

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: הורוביץ צילה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר עיון בתיק מתברר כי העוררת זומנה לדיון היום ולא התייצבה. אישור מסירה מצוי בתיק.

מעיון בתיק מתברר כי יו"ר הוועדה עו"ד שירלי קדם דחתה את הדיון בשתי בקשות הנחזות שהוגשו ע"י צילה הורוביץ. אחת שנתקבלה ביום 28/2/18 והשנייה שנתקבלה ביום 15/5/18.

אין מנוס מלמחוק את הערר שכן על פניו נראה כי העוררת זנחה את טענותיה והעובדה שאולי היא מצויה בחו"ל אינה סיבה מצדיקה לדחייה כמה פעמים.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 21.06.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

| ב ב =---.

יו"ר: עו" מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יב בתמוז תשעח

2008

מספר ערר: | 07:41 / 140013163

מספר ועדה: | 11702

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: אלמלח יעקב

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף החלטה להסכמה בין הצדדים.

ההחלטה על חיוב המשיב בהוצאות מיום 13/5/18 מבוטלת.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 25.06.2018.

על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ט של המשיב.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המק

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]