החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 23 ליולי 2018
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| יט בתמוז תשעח
208
מספר ערר: | 12:30 / 140018387
מספר ועדה: | 11756
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: קבוצת י.י.צ. מידן בע"מ
-נ ג ד -
יו
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו ]
ם
החלטה \
כמבוקש.
ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.
יינתן פטור לנכס לפי סעיף 330 לפקודה מיום 24/1/18 ועד ליום 20/2/18.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 02.07.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ל קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר הא ץ של המשיב.
2
יו"ר: עו"ד/צוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: | 14010530
שליד עיריית תל אביב- יפו 22
3
בפני חברי ועדת הערר: 55
ליר: עו"ד אלון צדוק 5
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לול
חבר: עו'יד גדי טל
העוררת: קניון רמת אביב בע'יימ
נגד
מנהל הארונונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
ביום 31.10.2013 נתנה ועדת הערר בהרכב ברשותו של עוחייד אהוד גרא החלטה סופית בעררים 0, 140011832 , 140013473.
שלסיכום, הוועדה מחליטה לקבל את הערר בנוגע לשטחי הטעינה ולכביש: הגישה, לדחות את הערר בנוגע למפלס הגג, על כל שלושת הלק ואת העדל ביחס לתעלות מיזנג האוניר והתווט.
ביחס לערר שהוגש על מיקום החניון באזור לא לו, החליטה הוועדה להחיל על הערר את שנפסק בת/א 2703 בשינויים המחוייבים.
על החלטת ועדת הערר הוגשו ערעורים הדדיים לבית המשפט לעניינים מנהליים.
בפסק דין מיום 13.12.2015 בית המשפט החליט לדחות את ערעור העוררת ביתס להחלטת הועדה בעניין התלוב בארנונה את חניון הגג.
בית המשפט התליט לקבל את ערעור העוררת בקשר לרישום מליסרון כמחזיקה בתניות שהושכרו לה על פי החוזה שדוות לעירייה.
בית המשפט דחה את ערעור העוררת ביחס לתעלות התיווט והאוורור, (שאלת הטיווג נותרה פתוחה).
בית המשפט קיבל את ערעור המשיב ביחט לכבישי הגישה לתניון.
בית המשפט הורה על החזרת התיק לוועדת הערר להתלטה בשלושה נושאים :
ועדת הערר תקבע ממצאים ותיתן החלטה בעניין השטחים המשותפים ושטחי התמרון במפלס הגג
ועדת הערר תניקבע באיזה סיווג יש לסווג את תעלות החיווט והאוורור האם כפי שסווגו על ידי חמשיב או בסיווג תנלון.
ועדת הערר תנמק החלטתה לעניין סיווג חצרות הפריקה והטעינה הצמודות לנכס.
ביום 6.12.2016 נתנח ועדת הערר את התלטתה בהמשך לפסק הדין של בית המשפט מיום 65.
בהחלטתה מיום 6.12.2016 ציינה ועדת הערר כי לדיון צורפו עררים נוספים והיא התילה את החלטתה גם על עררים אלה : 14008951, ,140005103 140012471, 140013473, 160011832, 2,,.,
בעקבות החלטת הועדה מיום 6.12.2016 פנתה העוררת לוועדת הערר וביקשה מהועדח להכריע בבקשות נוספות שפורטו בעררים שצורפו לעררים הראשונים וטענה כי בעררים לשנות המס -2014 6 טענה העוררת בין השאר כי לפי הודעות שמסרה על שינוי מחזיק לעירייה ועל פי חסכמי שכירות בינה לבין שוכריה היא אינה חייבת בארנונה בגין שטחים משותפים בקניון. עוד הפנתה העוררת לכך שבית המשפט העליון הורה לוועדת הערר לדון בטענות אלה ודחה טענת חוסר סמכות של העירייה בעניין וּת.
לבקשת הוועדה הגיש המשיב תגובתו לבקשת העוררת והודיע כי אין לו התנגדות לקיום דיון
מקדמי בטענות העוררת אולם הביע הסתייגות כדלקמן:
טענת העוררת, העולת מהבקשה, אשר עינה זהות המחזיקים בשטחים המשותפים בקניון, עלתת רק בעררים המאוחרים ובשנים האחרונות, ואין מקום לדון בה במסגרת עדרים ישנים <ותר בהם לא עלתה טענת זו./
לאחר שהוועדה וימנה את הצדדיט לדיון מקדמי התליטה הוועדה ביום 15.3.2017 בהרכב
בראשותו של עוהייד גרא כך:
*יהדיון היום נוגע לשלושת העדרים שבכותרת ( 140010530 ,140011832, 140013473) נוגע לשאלה אחת בלבד שנוגעת לשנים 2014-2016. החלטתה של הוועדת מיום 6.12.2016 מסיימת את הדיון בכל הטענות למעט אלה שידונו לפנינו כאן ובכך נסגרו כל התיקים שמכילים עדרים של העודרת ביחס לשנים קודמות ואין בה לפתוח את הדיון בשאלות האחלות גם ביחס לשנת 4 ואיקך.
... המזכידות תטגוד את כל תיקי העדר של העולרת עד שנת 2014 ובכלל/
לגופו של עניין טענו הצדדים את טענותיהט בפני חועדה כאשר הוועדה טיכמה את הפלוגתא
כדלקמן:
*מחד העולרת מחזיקה בפסק דין ומבקשת לגזור ממנו גזרה שווה ומאידך טוען המשיב כי זכותו שיש לאבחן את מקדה הגג ממקרה המעברים.<
לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות ביניהט נקבע חתיק לשמיעת הוכחות בשאלה שבמחלוקת.
העוררת הגישה את תצחירו של מנכ"ל קניון רמת אביב דוד בן משה. לתצהיר צורפו דוגמאות הסכמים לחנויות ולמשרדים ונספתים המצביעיט על חלוקה יחסית של השטחים הטכנייט בין שוכרי החנויות והמשרדיס וחלוקה יחסית של שטחי המעברים בין שוכרי החנויות והמשרדים .
המשיב הגיש תצהיריהם של חוקרי החוצ ניר לוי ואפי בסנו.
ביום 20.11.2017 נערך דיון הוכחות בפני הרכב הוועדה הנוכתי לאחר שהמותב בראשותו של עוהייד גרא טייס את תפקידו.
בתקירתו הודה מנכ"ל העוררת כי לא ניתן על פי נספת ד לתצהירו לייתס ספציפית שטחים לשוכרים . הוא גם התייחס בתקירתו לשטחים המטומנים א וב לדוח ממצאי הביקורת ואישר כי הדחסניות שייכות לחברת הניהול ואילו העגלות שייכות לשוכריס שפורקים את הסחורה. /י השטח הזה של הפריקה והטעינה מיועד אך ורק לפריקה וטעינה ואנו לא מאפשרים גישה לרכבים פרטיים והולכי רגל... חצר הפריקה משמשת את השוכרים בפריקה של הסחורות והיא משמשת אך ורק את השוכרים, אין שימוש אחר בחצר הזאת....!י
הצדדים סיכמו טענותיהם:
העוררת טוענת כי המתזיקיס בשטחיט המשותפים (שטחים טכניים והמעברים) הינם השוכרים ולא העוררת.
לגבי סיווג חצר הפריקה מבקשת העוררת לסווגו בסיווג חניון במבנה לא בתשלום ולגבי חדרי התשמל החסיווג הנכון לטענתה הוא תעשייה וחשמל.
עיקר טענת העוררת ביחס לשטתים המשותפים הינה כי סירוב המשיב לרשום את המחזיקים בשטחים אלה על פי חוזי השכירות שהועברו למשיב ובהתאם לייחוס החלק היחסי בשטחים המשותפים לכל אחד מהשוכרים על פי הנספחים שצורפו לתצחיר עד העוררת , סירוב וה לא רק שעומד בסתירה להוראות החוק אלא שהוא מחווה הפרה הלכה למעשה של הוראות בית המשפט באותו העניין וכי מדובר בפלוגתאות דומות לפלוגתאות שכבר הוכרעו על ידי בית המשפט ועל כן מנוע המשיב מלהעלות טענות חוזרות ביחס למחלוקת צו ועליו לפעול בהתאם לפסיקה קודמת של בית המשפט, אגב הדיון בסירוב המשיב לרשום את מליסרון כמחזיקה בחלק ממקומות התנייה.
המשיב טען כי העוררת לא הציגה הסכמי שכירות בפניו ביחט לשוכריס והסתפק בדוגמת חוזה בלבד. עוד טען המשיב כי העוררת לא הצביעה על החלקים בהם מחציק כל שוכר ושוכר בשטחים המשותפים.
לגופו של עניין טוען המשיב כי העוררת היא בעלת הציקה הקרובה ביותר לשטחים המשותפים , לשוכרים אין זכויות ממשיות בשטחתים המשותפים כי אם וּכויות ערטילאיות המוגדרות בהסכמי השכירות וכי הלכה למעשה המתציקה בשטחים המשותפים הינה העוררת אשר היא המנהלת של שטחים אלה, והיא ו המחזיקה בהם מתוקף שליטה וניהול ולדוגמא ההחלטה על כניסח ויציאה למתתס החניה, פריקה והעמטה, ההחלטות על הצבת דוכנים , על השכרת שטחי משנה וכיוב...
להטרת ספק הכרעתנו בערר זה מתייחסת לאותם שטחיסם משותפיט הרלבנטיים למתלוקת זו והינם: שטחים טכניים, חצר פריקת סחורות ושטתי מעברים. יצוין כי שטתים אלה מפורטים בהגדרת שטחים ציבוריים בהסכמים שהציגה העוררת לועדת הערר.
ראשית נדון בטענת העוררת כי החלטת המשיב שלא לרשום את השוכרים מטעם העוררת כמחזיקיס בשטחים המשותפים הינה התלטה בלתי חוקית ועומדת בסתירה להוראות פסק דינו של בית המשפט בעמיינ 33012-12-13 קניון רמת אביב נ' עיריית תל אביב .
העוררת טוענת כי החלטת בית המשפט באותו העניין מהווה השתק עילה ועל המשיב לפעול בהתאם להחלטת בית המשפט להורות על רישום השוכריט כמחזיקיס בשטחים המשותפים, כל אחד על פי חלקו בהתאם לנספחים שצורפו לתצהיר מנהל העוררת.
העוררת טוענות כי סירוב המשיב לרשום מחזיקים ברכוש המשותף כבר הוכרע וכי בית המשפט קבע כי למשיב איןו שיקול דעת כדי לקבוע בעצמו את והות המחזיק בניגוד למערכת היחסים שהוטכמה ונקבעה בין העוררת לבין כל אחד מהשוכריס המתקשר עימה בהסכמי השכירות.
נכריע לפיכך בשאלת מעשה בית הדין ו/או השתק הפלוגתא :
עיינו בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 31.12.2015 והגענו למסקנה כי באותו העניין הכריע בית המשפט בפלוגתא שונה.
אמנם גס באותו המקרה סירב המשיב לרשום את השוכרת מליסרון כמחזיקה בחניות לגביהן הוגשו למשיב הטכמי שכירות ולגביהן ביקשה השוכרת לרשום עצמה כמחציקה ולשלם ארנונה, אלא שסירוב חמשיב לרשום את המתזיקיס בשטחים המשותפיט במקרה הנדון בפנינו אינו דומה לסירוב המשיב לרשום את מליטרון כמחציקה בחניות.
לא זו אף זו , החלטת בית המשפט באותו הערר קובעת בצורה ברורה כי כאשר אין מחלוקת בין צדדים קרובים לנכס בשאלה מי יישא בתשלומי הארנונה וכל עוד התשלומים משולמים פטדרס אין מקום לרשות להתערב. בהמשך הורה בית המשפט למשיב לרשום את מליסרון כמחזיקה באותן החניות שסומגו כשמורות לטובתה.
אין וה המקרה שבפנינו.
אין מדובר בשטחים ספציפיים ביחס אליהם הוגשו הסכמי שכירות, תשריטים ותוגשה מסכת חוזית המעידה על התחייבות ברורה של המתזיקים לשאת בתשלום ארנונה בגין חלקים טפציפיים כדוגמת התניות.
במקרה שבפניו הוכיחה אומנם העוררת כי הסכמי השכירות בינה לבין השוכריט כוללים סעיף לפיו לשטת המושכר יתווספו חלקים יחסיים ברכוש משותף כהגדרתו בהסכם השכירות אלא שאין מדובר בחלקים ספציפיים אלא בחיוב כללי, מעין חיוב רוב , ראה בעניין וה את עדותו של מנהל העוררת.
בנסיבות אלה לא מצאנו לקבוע כי החלטת בית המשפט בעמנ 28859-12-13 מהווה מעשה בית דין.
מצאנו כאמור כי במקרה שבפנינו אין מדובר באותה הפלוגתא שעלתה בהתדיינות הקודמת בין העוררת למשיב וכי לא נערך דיון בין הצדדים באותה הפלוגתא בפני ועדת הערר בטרם הוגש ערעור לבית המשפט לעניינים מנחליים.
נכריע לפיכך בטענת העוררת כי אינח מחזיקה בשטחים המשותפים:
אין לקבל את טענות חמשיב לפיהן העוררת לא הציגה לו חוזי שכירות המתייחסים לשטחים המשותפים אותם הוא מבקש ממנה לרשום באופן יחסי על כל אחד מהמחנזיקים.
כל חוזי השכירות של השוכרים בקניון הוצגו למשיב כאשר כל החוגים ( ולא נטען או הוכת אחרת)
כוללים את הסעיף המסדיר חוזית בין העוררת לבין המחציקיס את טוגיית חיוב השוכר בדמי שכירות באופן חלקי בשטחים המשותפים.
חוזּי השכירות אשר בהתאם להם רשם המשיב כל אחד ואחד מהשוכריס בקניון כמחזיק מגדירים
בסעיף 5 את שטח המושכר כדלקמן:
*השטח המדוד של המושכר ע/5 העקדונות דלהלן בתוספת העמסה של חלק *חסי בשטחים הציבוריים בשיעור 15% (להלן: *ההעמסתהי) משטחו תמדוד של המושכל.......<שטח המדוד *תווסף , כאמוד, שיעור ההעמסה והשטת הכולל העמסה הינו השטח בלוטו לצרכי חישוב תשלומי השוכר על פי ההסכם ונספתיו...2 מניעת ספק אין בעריכת תהשיב ההעמסה כדי להקנות לשוכר זכויות כלשהן בשטחים הציבוליים..על אף האמור לעיק מובהר כי לצורך חיוב השוכר בתשלומי העיריה או הרשות המקומית (כגון ארנונה) יקבע שטחו של המושכר על :די העיריה או הרשות המקומית לפי הענמין ולפי חישוביה. בנוסף *חוייב השוכר בתשלומי העילייה או הדשות המקומית כאמוד בגין חלקו של המושכד בשטחים הציבוריים על פי הקבוע בסעיף 10 להל] :..-
בסעיף 10 , בו נקבע כי על השוכר לשאת בכל תשלומי הארנונה נקבע כך:
*השוכר :ישא משך כל תקופת השכירות בתשלומים ו/או מיסים ואו היטלים החלים ואו שיחולו על השטחים הציבוריים בקניון , אס י*חולו, לרבות , אדנונה, על פי חלקו היחסי לפי שטח המושכר בשטח כלל המושכרים בקניון כפי שזה ייקבע בהתאם לשיקול דעת המשפיר ואו חברת הניהול נעאו הרשויות לפי העניין, ככל שחברת הניתוכע תישא בתשלומים אלה , ישלם השוכר לחבלת הניהול את חלקו בתס כאמול וזאת בנוסף לדמי הניהול, כאמור בתוזת זה?
לתצחיר מנכ"ל העוררת צורף גס חוזה לדוגמא של התנולות בקניון אשר הסעיפים המצוטטים מעלה מנוסחיס בו באותה הלשון למעט חלקו היחסי של השוכר בשטחים הציבוריים , כלומר שיעור ההעמסה, שס נקבע בסעיף 5 כי שיעור ההעמסה עומד על 25% משטתו המדוד של המושכר.
עד העוררת הסביר בתצהירו את הגישה המסחרית בניהול שכירויות והעיד כי סך שטתי הקניון מורכב משטח עיקרי (למשל שטח חנות) וחלק יחטי בשטחים המשותפים /מכאן שסיכום השטחים המושכרים בקניון שווה בהכדת לשטה כל הקנין הלכה ולמעשת כל שטת הקניון מושכר לשוכרים?,
גיא כשר, היועצ המשפטי של חברת האם של העוררת הצהיר כי בהתאם ערך את הטכמי השבירות.
המשיב הגיש תצהיריהס של שני תוקרי חוצ כאשר לטענתו של המשיב מדותות ממצאי הביקורת והתמונה העובדתית העולה מהם יש ללמוד על כך שלשוכריס , על אף שחתמו על הסכמי השכירות בנוסתיס המפורטים לעיל, אין כל וכויות בשטחים המשותפים שבמחלוקת. מדובר בשטחים המנוהלים בלעדית על ידי העוררת בתור תברת הניהול של הבניין, היא שמחליטה מי ייכנס אליהם ומי ייצא מהם, היא מחליטה על אופן חשימוש בהם ומשכך פני הדברים היא המחציקה בהם בתור בעלת הזיקה הקרובה ביותר לשטחים אלה.
נדמה כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים בשאלונ ניהול השטחים המשותפים.
עד העוררת העיד כי חברת הניהול היא האתראית על הליך הפריקה והטעינה, חברת הניהול היא שאחראית על קביעת הכללים ואכיפתס לרבות פתיחה וסגירה של השער, ולשטת הפריקה והטעינה למשל לא מתאפשרת על ידי חברת הניהול גישה לרכבים פרטיים.
גם עד המשיב, כאשר נשאל על שטחי המעברים המשותפיט השיב:
,קניון זה דבר שונה, זה לא בניין מגורים. חבלת הניהול בעצם היא המנהלים, והמעבלים שעת היא נהנית מהם, ישנם גם שכידויות על שטחי המעבר כגון דוכנים למיניהם?
לאחר שעלינו בתצהירי הצדדים, בראיות שצורפו להם ובתקירות הצדדים בפנינו הגענו למסקנה כי אכן אין בין הצדדיט מחלוקת עובדתית ביחס לאופן בו מנהלת העוררת את השטתיס המשותפים נשוא המחלוקת.
עולה מהראיות שהוצגו לנו ומעדויות הצדדים, כי ללא קשר למערכת החוגית בין העוררת לשוכריס מטעמה ביחס לחיוב בארנונה בגין שטחי ההעמסה, העוררת היא שמחציקה בשטחים המשותפים בחיותה בעלת הציקה הקרובה ביותר לשטחים אלה.
התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו מלמדת כי העוררת היא שמנהלת בפועל את שטחי הפריקה וההעמסה, היא שמחליטה על כניסה ויציאה לשטחים אלה, היא שנוהגת בהם מנהג בעלים לרבות תתווקתם. גם ביחס לשטחי המעברים, אלו מנוהליט על ידי העוררת מבחינת שליטה, ניהול ותחזוקה. לא זו אף צו, המשיב הצביע עובדתית על וכותה של העוררת להשכיר שטחים אלה לצורך הפעלת דוכנים או מסירת וכות שימוש לצדדים שלישיים נוספים על השוכרים והעוררת לא הכתישה ואת ו/או ממילא לא הניחה תשתית עובדתית הטותרת טענה או.
מכל האמור לעיל עולה כי העוררת היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לשטתים הציבורייט המשותפים.
משהגענו למטקנה העובדתית הזו עלינו לבחון את טענת העוררת לפיה הוטכם בינה לבין השוכרים מטעמה בדרך חווית כי השוכרים, כל אחד על פי חלקו לפי סעיף 10 לחוזה השכירות, יישאו בארנונה בגין שטתים אלח.
בנסיבות תוציות אלה טוענת העוררת כי יש להשית חיובי הארנונה על השוכרים וכי בהתאסם להתלטתו של בית המשפט בערעור שהובא בפניו על החלטת ועדת הערר בנושא רישום החניות של מליסרון, אל לו למשיב להתערב במערכת החוזית בין הצדדים ועליו לרשום כל אחד ואחד מהשוכריט כמחזיק גם בחלקו על פי המערכת החוצית בין הצדדים באשר לחלקו של שוכר בגין השטחים הציבוריים.
העוררת מתעלמת בטיעוניה מהאמור בסעיף 10 לחוויס בינה לבין העוררים לפיו יחוייבו השוכרים בארנונה ע"י תברת הניהול וישלמו לה את תלקס בגין חיובים אלה על פי שיקול דעתה.
יצוין כי חמשיב חייב את העוררת בגין השטחיט הציבוריים ולא חייב את השוכרים בגין חלקם בשטחים, אלא בגין שטח המושכר כפי שעולה מהסכמי השכירות.
מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי במחלוקת בין המשיב לעוררת ביחט לוחות המחזיק בשטחים המשותפים (השטחים הטכניים, חצר פריקת הסחורות ושטחי המעברים) הצדק עס המשיב ואין לקבל טענת העוררת כי אינה מחויקה בשטתנס אלה.
עמדת העוררת לפיה על המשיב לתרגם את ייהשיטה המסחריתיי על פיה הוא מחייב את שטתי המושכר בתוספת תלקט היחטי של השוכריט, לתיוב אתזקת השוכרים בשטחים המשותפים אינה מקובלת במקרה זה הואיל והוכת עובדתית כי השוכרים אינם מחציקיס בשטתיס המשותפים וכי העוררת היא המחגיקה בשטתיס המשותפים מהסיבות שפרטנו לעיל.
אין בהחלטה זו בכדי ליצור יריבות שאינה קיימת בין העוררת לבין השוכרים ואין בה משום התעלמות מהמערכת החצית בין העוררת לבין השוכרים.
עיון בהסכמי השכירות שהונחו בפנינו , הן ביחס לתנויות והן ביתט למשרדים , מלמד כי החוציס כוללים מנגנון חיוב מפורט לארנונה המאפשר לחברת הניהול להשית על כל אחד מהשוכריס חיוב נוסף בגין חלקו חיחסי בשטחים הציבוריים בהתאם למנגנון שנקבע בסעיף 10 להסכם השכירות בידיעתה ושליטתה של העוררת.
הסכמי השכירות כוללים כאמור סעיף מפורש המקנה לעוררת זכות לחייב את השוכרים בגין תשלומי ארנונה בהן תחוייב העוררת ביחס לשטחים הציבוריים ו/או המשותפים בהם היא עושה שימוש לצורך ניהול הקניון.
לו תתקבל טענת העוררת הרי שבאופן אבטורדי יהיה בכך משום התערבות ו/או עירוב מנהל הארנונה במערכת החוצית ומערכת ההתהשבנות בין העוררת לבין השוכרים מטעמה שכן שיטת החיוב הנייל אינה שואבת את כוחה מאחוקה בפועל בשטתים המשותפים כי אס מחלוקה כללית ועקרונית ביחס לחלקו של כל שוכר בסך השטחיט המשותפים, על פי נוסחה שקבעה ולפי שיקול דעת העוררת, תלוקה תוצית המשמשת להתחשבנות בין העוררת, המנהלת שטחים אלה, לבין השוכרים אשר התחייבו לשאת בתשלומי הארנונה שיושתו על העוררת בגין החזקתה בשטחים אלה.
לאור כל האמור לעיל נדחה ערעורה של העוררת וטענתה כי איגה מתויקה בשטחיט המשותפים נדחית.
ביחס לחדרי החשמל העלתה העוררת טענת סיווג וטענה כי יש לחייב שטחיט אלה בטיווג תעשייה ומלאכה.
העוררת לא הניחה תשתית עובדונית ביחס לשימוש בשטחים אלת.
תצהיר עד העוררת כולל אמירה כללית, עד כדי סתמית כי יש לסווג שטחים אלה של תשתיות חשמל לפי סיווג תעשייה.
המשיב הפנה לדותות ממצאי הביקורת מחס עולה לטענתו כי בשטחים אלה נעשה שימוש לאחסנה, ראה דות ממצאי הביקורת מיום 7.9.2015 פרק 3. ראה גס התליחסות הלקות בדות ממצאי הביקורת ממנה עולה כי גס לטענת נציג העוררת השטחים הנייל משמשים לאחסנה.
ממצאי הביקורת כאמור לעיל לא נסתרו במסגרת חקירתו של עד המשיב.
בהעדר ראיות ביחס לשימוש בשטחים אלה ולאור ממצאי הביקורת שערך המשיב לרבות אישור נציג העוררת כי בשטחים אלה נעשה שימוש לאחטנה לא ניתן לקבל טענת העוררת כי יש לסווג שטחים אלה בסיווג מלאכה ותעשייה.
לאור האמור לעיל נדחה הערר ככל שהוא מתייחס לסיווג חדרי החשמל.
ביחס לחצר הפריקה מבקשת העוררת לסווגה בסיווג חניון במבנה לא בתשלום.
עד העוררת הצהיר כי בשטתיס אלה נעשה שימוש לחניית משאיות ולפריקתן מסחורות השוכרים לשם העברתן לחנויות. העוררת הפנתה לכך שחלק מהשטת (25.76 מ"ר) כבר נדון בפני ועדת הערר ונקבע כי יש לסווגו בסיווג חניה במבנה בתשלום.
למעשה נדרשה כבר ועדת הערר בהרכבה הקודם לשאלת סיווגם של שטתי הפריקה וטעינה ואף נתבקשה על ידי בית המשפט לנמק את החלטתה לעניין סיווג חצרות הפריקה והטעינה.
ועדת הערר אינה יושבת כערכאת ערעור על התלטותיה שלה, במיוחד כאשר בנסיבות העניין הוחלף המותב שדן בסוגיות שבמחלוקת תוך כדי הדיון בערר וטרם הושלמה מלאכת ההכרעה במחלוקת בין הצדדים.
לפיכך, ביחס למחלוקת בנוגע לשטתי הפריקה והטעינה הרי שעל המשיב לנהוג בהתאם להחלטותיה הקודמות של ועדת הערר אשר נבתנו על ידי בית המשפט לעניניס מנהלים ובהתאם לנימוקי ועדת הערר בהחלטתה מיום 6.12.2016.
המשיב ביקש להשית על העוררת את הוצאות ההליך.
העוררת ביקשה לתייב את המשיב בהוצאות לאור התנהלותו בפני ועדת הערר לרבות איחור בהגשת תצהירים ודחייה כתוצאהח מכך במועד דיוני ההוכחות.
לאחר שבחנו את התנהלות הצדדים בפנינו לרבות עמידת המשיב במועדים שנקבעו בהחלטותיה השונות של ועדת הערר, לא מצאנו לחיעתר לבקשת המשיב לחייב את העוררת בהוצאות חרף תוצאות החלטתנו.
ניתן בהעדר הצדדים היום 2.7.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום קבלת הההלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורטט החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
1
0 צדוק חבר 8 אבשלום לוי חבר: ו גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ורוו
תאריך | : יט בתמוז תשעח
008
מספר ערר: | 13:01 / *********
מספר ועדה: | 11756
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד גדי טל
העורר/ת:
א. עדן פון תקשורת = בע"מ הברה פרט ו
חשבון לקו
מספר חו
ב
כתובת הפה
א. עדן פון תקשורת (2003) בע"מ משפפווווו 090
שב לו
ב---- תפש
-נ ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: מור ביבר
נוכחים:
העורר/ת: א. עדן פון תקשורת (2003) בע"מ - אין נוכחות
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: מור ביבר
החלטה
הדיון בתיק היה קבוע לשעה 13:00. השעה כעת 13:20. אין התייצבות לעוררת.
מדובר בדיון אשר נדחה בעקבות אי התייצבותה של העוררת לדיון מיום 14/5/2018.
בהחלטת הוועדה מיום 14/5/18 הובהר לעוררת כי במידה ולא תתייצב לדיון הנדחה יימחק הערר.
בנסיבות אלה יימחק הערר ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ משיב בלבד היום 02.07.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרגּט של המשיב.
יו"ר: עו"ד צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עד טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך
מספר ערר :
מספר ועדה:
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העורר: פרץ נסים-ניר
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
%
החלטה
כמבוקש.
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.07.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
1 כ---
כ בתמוז תשעח
8"(
********* / 8
17
יו"ר: עו"ד קניון רה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עוד ורו"ח אבשלום לוי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כ בתמוז תשעח
8
מספר ערר: | 13:16 / 140018415
מספר ועדה: | 11757
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העורר/ת: סקורניק אסתר, מירון יצחק
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש.
אנו מורים בזאת על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.07.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
- ב
יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כ בתמוז תשעח
8("
מספר ערר: | 14:49 / 140018025
מספר ועדה: | 11757
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העורר/ת: בנק הפועלים בע"מ
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש.
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 03.07.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלֶלית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
שם הקלדנית: ענת לוי
וווודוווווווווווו
תאריך | : כ בתמוז תשעח
08"
מספר ערר: | 14:54 / *********
מספר ועדה: | 11757
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העורר/ת:
זבידה - אבקסיס עמית אליעזר תעודת זהות
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: תהילה זמל
נוכחים:
העורר/ת: זבידה שירן, אבקסיס עמית אליעזר - אין נוכחות
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: תהילה זמל
החלטה
הדיון להיום נקבע לשעה 13:00. השעה עתה 15:00. אין הופעה מצד העוררת או מי מטעמה על אף שהודעה בדבר מועד הדיון נמסרה לה כדין.
מודגש בזאת שזו הפעם השלישית שהעוררת בוחרת שלא להופיע לדיון לפנינו. לא רק זו, אלא שבשיחה שניהלה המזכירות עם העוררת שבה הודע לה מועד הדיון שנקבע להיום הודיעה העוררת שהיא לא יכולה להגיע מכיוון שהדיונים מתנהלים באמצע היום "והיא לא מתכוונת לקחת יום חופש בשביל זה".
בנסיבות אלה המסקנה היא שהעוררת זנחה את הערר ואין מנוס אלא להורות על מחיקת הערר.
לפיכך אנו מורים על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 03.07.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללי דרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
-
5 א יריה
יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כא בתמוז תשעח
08. ]7
מספר ערר: | 11:29 / 140018442
מספר ועדה: | 11758
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד א. קפלן אפרת
חבר: עו"ד קורן משה
חבר: רו"ח ישראלי יעקב יאיר
העורר/ת: אל.אס.וי.אר בע"מ
בדו ₪
מנהל הארנונה בְעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה סיווג העוררת כבית תוכנה יוארך עד ליום 11/4/18, זאת מבלי לקבוע דבר בדבר סיווגה של העוררת בעתיד.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.07.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
0 אשי כ|, 1-0
יו" 2 עו"ד א. קפלן אפרת | חבר: עו"ד קור) משרן חבר: ישראלי יעקב יאיר,רו"ח
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך
מספר ערר :
מספר ועדה:
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר: בינדר יעקב
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמות בין הצדדים.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.07.2018.
כב בתמוז תשעח
8
140016370 / 2
12
בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כ )(סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו" ור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כב בתמוז תשעח
08
מספר ערר: | 13:06 / 140018454
מספר ועדה: | 11752
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: פטריקון בע"מ
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
המשך החלטה מהיום
הערר נמחק ללא חיוב בהוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.07.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כל ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו)ד מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
(סדרי דין בוועדת
שם הקלדנית: ענת לוי
וו
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כב בתמוז תשעח
]0
מספר ערר: | 13:47 / 140013545
מל
מספר ועדה: | 11752
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת:
מדינה אורי
-נ ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: ספיר קטינא
נוכחים:
העורר/ת: מדינה אורי - אין נוכחות
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: ספיר קטינא
החלטה
בתיקים הסגורים הנ"ל זומן העורר לבוא ולהסביר את בקשתו כפי שהחליטה הוועדה ביום 31/5/18.
ב"כ המשיב התייצב לדיון ואילו העורר לא התייצב לדיון.
מאחר ותיקי ערר אלה נסגרו בהחלטת הוועדה ביום 10 בנובמבר 2016 ולא הוגש ערעור מנהלי כנדרש בחוק, אין מנוס ממחיקת בקשתו של העורר שנרשמה לדיון לפנים משורת הדין.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 05.07.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלליף' (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. |
ב כ--
יו"ר: עו" מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייגי ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפ!
תאריך : | כו בתמוז תשעח
0].0%8 2
מספר ערר: | 10:00 / 140018159
מספר ועדה: | 11760
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר: אזולאי יצחק
-נ1 ג ד -
מגה הארנונה בעיריית ת"א-יפו
0 \
. החלטה
ניתן תוקף החלטה להסכמה בין הצדדים כמפורט לעיל.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.07.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר ה נט של המשיב.
יו"ר: עו"ד ו חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום ו טל גדי
שם הקלדנית: עגת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה פללית מס' ערר: 140018215 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
*ר'/ר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו'יח אבשלום לוי
חבר: עו''ד גדי טל
העוררת: דפנה רדושינסקי קופלה ענת יוסף
בגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
העוררת בנכס ברחוב ברנר 31 תל אביב בשטח כולל של כ 31 מ"ר.
העוררת הגישה ערר על החלטת מנהל הארנונה שלא לפטור אותה מארנוגה ולדחות טענתה כי הנכס אינו ראוי לשימוש.
בתשובתו להשגה מיום 20.12.17 דחה מנהל הארנונה את בקשת העוררת לפטור בטענה כי הנכס אינו עומד בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות.
בכתב התשובה לערר הוסיף המשיב וטען:
הנכס הנדון אמנם נמצא מוזנח, אך אין לראות בכל נכס מוזנח כנכס שאינו ראוי לשימוש במובנו של הפטור הקבוע בסעיף 330 לפקודה"
ביום 7.12.2017 הסביר נציג העוררת בפנייה בכתב למשיב כי הנכס ברשותה מחודש יולי 2013 ובאותו המצב, אך העוררת לא הייתה מודעת לזכותה החוקית לפנות ולבקש פטור על פי סעיף 330 לפקודה. לא זו אף זו, העוררת פנתה למשיב בשלהי שנת 2014 וביקשה פטור מארנונה בגין נכס ריק ובקשתה אושרה מיום 12.11.2014 ועד ליום 3.2.2015. בפנייתו זו ביקש העורר להעניק לעוררת את הפטור על פי סעיף 330 מיום הביקורת שנערכה בנכס ביום 6.1.2015 בטענה כי היה זה מחובתו של נציג המשיב שערך את הביקורת בנכס בשנת 2015 להבהיר לעוררת כי עומדת לה הזכות לקבל פטור על פי סעיף 330 לפקודה. .
ביום 21.5.18 בעת הדיון המקדמי אישר נציג העוררת כי פנה לראשונה למשיב ביום 7.12.17. ב"כ המשיב ביקש לקיים דיון הוכחות בו תיבחנה הראיות.
בתום הדיון קיבלה הועדה ההחלטה הבאה:
"על פניו מדו"ח ממצאי הביקורת ומהתמונות שהוצגו לנו היום עולה כי מדובר בנכס הרוס ובמצב שאובייקטיבית יש לבחון בכובד ראש את בקשת העוררים....נאפשר למשיב לשוב ולשקול פעם נוספת את עמדתו לרבות ביקורת נוספת בנכס ככל שימצא לנכון ..."
ב"כ המשיב הודיע ביום 8.5.2018 כי המשיב סבור עדיין כי הנכס אינו עונה לתנאים הקבועים בסעיף 0 לפקודה.
יחד עם זאת הודיע כי :
"המשיב משאיר את ההחלטה באשר לאופן ניהול הליך התיק בידי הוועדה, לרבות החלטה סופית בתיק גם ללא גביית ראיות נוספות על אלה שהגיש המשיב".
ביום 28.5.2018 החליטה הועדה כי על העוררים להודיע עד ליום 10.6.2018 האם ניתן לקבל
החלטה בתיק זה על סמך דו"ח ממצאי הביקורת ומסמכי הערר וזאת עד ליום 10.6.2018,
משלא נתקבלה התייחסות העוררים במועד הועבר ביום 25.6.2018 התיק למתן החלטה סופית על סמך חומר הראיות בתיק.
העוררת תיארה בכתב הערר את הנכס: קירות ספוגים ברטיבות ומתפוררים, חורים בקירות החיצוניים, חולדות ומזיקים, תשתיות מטבח וחדר רחצה שבורות וללא שימוש, חורים בקירות פנימיים , קורות מתכת חלודות וחשופות, צנרת מים חלודה ולא ברת שימוש, תשתית חשמל לא פעילה וישנה. עוד ציינה העוררת כי מדובר בנכס לשימור בן מאה שנים הממתין לשיפוץ יסודי.
המשיב צירף לכתב התשובה את דוח ממצאי הביקורת מיום 14.12.2017.
חוקר השומה מטעם המשיב ציין כדלקמן :
"לנכס דלת כניסה, ריצוף, קירות ותקרה, נראו קילופים וסדקים בחלק מהקירות והתקרה, נראו סימני רטיבות, טיח וברזלים חשופים בחלק מהקירות והתקרה, גראו חורים בחלק מהקירות הפנימיים, שירותים - נראו כלים סניטריים, נראו קילופים, סדקים, סימני רטיבות ומתכת חשופה בתקרה. מטבח - נראו ארונות, משטח עבודה, כיור וברז, נראו קילופים, סדקים, מתכת חשופה בתקרה."
לדוח ממצאי הביקורת צורפו תמונות שצילם חוקר השומה.
התמונות מדברות בעד עצמן , ומתארות את שתיארו הן העוררת והן חוקר השומה. נכס ריק, הרוס, מוזנח, חורים בקירות, סדקים בקירות ועוד...
למעשה על ועדת הערר להכריע האם הנכס נשוא הערר ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו וזאת בהתאם למבחנים שאומצו בפסיקה לפרשנות הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות.
דו"ח ממצאי הביקורת כאמור תומך במסקנה כי מדובר בנכס שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו.
לפיכך אין חולק למעשה ביחס למצב של הנכס נשוא הערר.
על פי מצבו העובדתי אנו קובעים כי הנכס עובר את המבחנים האוביקטיביים להגדירו כנכס שאינו ראוי לשימוש, הזנחה, רצפות וקירות שבורים, העדר חיבור למערכת החשמל, העדר חיבור למים ותמונות הקשות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת.
וזו לשון סעיף 330 לפקודת העיריות:
"נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבגיין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק..."
בהתאם לפסיקה המנחה של בית המשפט העליון בעניין בר"מ 10313/07 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ' עירית תל אביב (להלן: "פסק דין המגרש המוצלח"), מצווים אנו לבחון האם הנכס נשוא הערר עומד בקריטריונים אותם ציווה המחוקק בסעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) המזכים אותו בפטור המבוקש.
כאמור בשקלול הראיות שהובאו בפנינו , הפירוט בכתב הערר ודוח ממצאי הביקורת הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל ועל המשיב להעניק פטור לנכס על פי סעיף 330 לפקודת העיריות החל מיום פניית העוררת למשיב 7.12.2017.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 9.7.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה א( באתר האינטרנט של המשיב.
1 | ו
יו''ר: עו'יד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו/'ח אבשלום לוי חבר:\עו'יד גדי טל
קלדניתא* ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140014417 שליד עיריית תל אביב- יפו 0
12
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רוי/ח אבשלום לוי
חבר: עו'/ד גדי טל
העוררת: א.ר.י מ.א.י נכסים והשקעות נדלי/ן בע"מ נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
בפנינו ערר של דחיית השגתה של העוררת המתייתסת לנכס ברתוב הרכבת 52 בתל אביב בשטת של כ 2623 מ"ר.
אין מתלוקת בין העוררת למשיב כי הנכס אינו ראוי לשימוש וכי הוא וכאי לפטור בהתאם להוראות סעיף 330 לפקודת העיריות.
המחלוקת נתגלעה בעקבות סיומה של תקופת הפטור הראשונה על פי סעיף 330 לפקודה (הנכסי זכה לפטור מארנונה מלוס 1.1.13 ועד ליום 31.12.15) ואילו בהתאם לתיקון סעיף 330 לפקודת העיריות חויב הנכס החל מיום 1.1.16 בתקופת התשלום של חמש השנים בהם מחויבים נכסיט כגון נכס וּה על פי התעריף המזערי יילפי השימוש האחרון שנעשה בו טרם מתן הפטוריי.
בנסיבות אלה פנתה העוררת וביקשה להמשיך ולפטור הנכט מארנונה בטענה כי הנכס אינו עונה להגדרת ייבניין'י לפי סעיף 269 לפקודת העיריות ובהיותו ייאדמת בנייןיי יש לפוטרו מארנונה.
מכאן מתחילה המחלוקת בין הצדדים :
העוררת טוענת כי בנסיבות מצבו של הבניין לרבות נסיבות הקשורות בהליכי רישוי חבנייה ביחס לבניין אין להגדירו עוד כבניין.
עוד טוענת העוררת כטענה חלופית כי במידה ולא תתקבל טענתה והנכס יחויב במסגרת ה ייתקופה השנייהיי של הפטור על פי סעיף 330 יש לחייב את כלל הנכס לפי תעריף המינימום לתעשייה (בשל חשימוש האחרון בנכס כבית דפוס) ולא בתעריף מינימום למשרדים ועטקיס כפי שקבע חמשיב.
יצוין כי לאחר דיון ההוכחות קיבל המשיב חלק מטענות העוררת והודיע כי חלק מהנכט בשטח של 3 מ"ר המחולב בחשבון מספר 10822843 יחויבו לפי תעריף מינימום לתעשייה.
באשר לנכס השני טוענת העוררת כי באם ייקבע עפ"י ביקורות שנערכו בנכס כי מדובר בבניין וייקבע כי סעיף 330 (2) לפקודה חל בענייננו, השימוש האחרון בנכס זה לגביו לא הסכיט המשיב לקבל את טענת העוררת ביחס לסיווג הנכס החשבון שמספרו 10822844, היה בית דפוס ולכן יש לסווגו בתעריף המינימום לתעשייה ולא כפי שקבע המשיב.
המשיב לעומת ואת טוען כי מדובר בבניין ולראייה ממצאי הביקורות שנערכו בנכס והעובדה שהנכס נחנה מפטור על פי סעיף 330 לפקודה. ביחס לשימוש האחרון שנעשה בנכס טוען המשיב כי מברור שערך עולה כי השימוש האתרון שנעשה בנכס בחשבון מספר 10822847 חינו שימוש של משרדים.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית לתמיכה בעמדתס.
עוד העיד עד העוררת משה ישעיהו הצהיר כי בנכס נשוא הערר עשתה מפלגת מפאייי שימוש כבית דפוס ומאז הפסקת השימוש בו לבית דפוס לפני כ 30 שנים לא היה בו כל שימוש אחר.
על פי עדותו מצב הנכס הדרדר עס השנים עד למצב שלד ייוכיום לא ניתן להגדירו כייבנייויי ..
בנכס אין חלונות, דלתות, כיוריס , תדרי שירותים או כל מאפיין אחר של בנלין.."
עוד העיד עד העוררת כי בשל מצבו המסוכן של הנכס ולבקשת עירית תל אביב אטמה העוררת את כל פתתי הכניסה לנכס.
עד העוררת הפנה לכך כי הגדרת הנכס כבניין מסוכן תומכת בעמדת העוררת כי אין לסווג את הנכס כבניין. עוד הקדיש עד העוררת חלק מתצהירו לטענות ביחס לאחריות העירייה למצב הנכס בשל עמדתה בכל הקשור להליכי הרישוי.
המשיב הגיש את תצחירו של חוקר השומה מאור שמאי אשר ביקר בנכס ביום 11.1.16 ותיאר את המצב לדוח ממצאי הביקורת צורפו תמונות של הנכס. גם עד המשיב גרינבלט אלעד צירף לתצהירו את דות ממצאי הביקורת שערך בנכס, אליו צורפו תמונות.
שגית יעקובי , עדת המשיב המשמשת כמנהלת מחלקה באגף לחיובי ארנונה בעירית תל אביב העידה בתצהירה על הדרך בה בודק המשיב את השימוש האחרון בנכס.
ביום 5.2.2018 נחקרו עדי הצדדים על תצחיריחם:
עד העוררת אישר בתקירתו כי התמונות שצורפו לדוחות ממצאי הביקורת של המשיב הן תמונות הנכס.
עדת המשיב שגית יעקב נחקרה על תצהירה ביחס לשימוש האחרון בנכס.
היא נחקרה על הנספתים לתצהירה שכן הנספתים לתצחירה מעידים לכאורה כי הנכס שימש כבית דפוס .
עדת המשיב ניסתה להסביר את חסתירה בין עמדת המשיב לבין המצוין בנספחים א-ג לתצהירה בכך שעיינה במערכת הישנה של החיובים במחשבי המשיב וראתה כי חלק מהנכס חויב כמשרדים.
*כשאתה שואל אותי אם יש לי אסמכתא על כך אני יכולה לומר שיש לי ציעום מטסך של המערכת הישנה. אין לי תשובה למה תצלום כזה לא צורף לתצהירי,/
לאור הסתירה בין העולה מהנספתים שצורפו לתצהירה של עדת המשיב בהם מצוין כי הנכס שימש כבית דפוט, לבין עמדת המשיב ולבין תשובתה של הגבי יעקב במסגרת חקירתה הנגדית נשאלה עדת המשיב על ידי הועדה האם יכול להיות שהחשבון הישן מתייחס לשני הנכטים וחשיבה כי נספת ג לתצהירה מתאים מבחינת היקפו לשטח הנכס בו מכיר המשיב כשטח בו היה שימוש אחרון לבית דפוס.
ביחס לשטח המשרדים השיבה עדת המשיב כך :
שנכס מט' 837 ששימש למשרדים, כשהוועדת שואלת אותי באיזו קומה הוא, אני מציינת שכתוב קומה ד/ בביקורת נספת בי, במערכת הוא דשום כקומת קדקע.... אני מבהירה בפנינו 2203 מל שסונוגו בעבד כבית דפוס כמפולט בנספת א לתצתירי ושטת נוסף של 420 מלד שסווגו כמשרדים בקומה ד כמפורט בנספת ב לתצהירי, יכול להיות שהיה עסק אחד עם כמה שימושים../
נכריע תחילה ביחס לטענה כי הנכס אינו ''בנייףיי;
סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר בניין כך:
*כל מבנה שבתחום העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או כגינת או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא *ותר מהשטח שקבעה לכך המועצה למעט קרקע שהמבנת שעלית לא היה תפוס מעולם, כולו או בהלקו./
עיון בדוחות ממצאי הביקורת, תמונות הנכס ועדויות עדי הצדדים מציג תמונח עובדתית ברורה לפיה מדובר במקרה שבפנינו במבנה או בחלק ממבנה. אומנם מצבו של הנכס אינו ראוי לשימוש כפי שניתן להתרשם מהתמונות אולם לא התרשמנו כי מדובר באדמת בניין או בנכס אשר נמצא בשלבי בנייח . גס לא נטענה טענה כזו.
נציין כי המחוקק התייחס באופן מפורש לנכסים הנמצאים במצבו של הנכס נשוא הערר וזאת במסגרת הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות. השינוי החקיקתי שהביא לתחולת סעיף (2) לסעיף 0 לפקודה וקבע תקופות שונות לחיוב במסגרת הפטור אינו משליך על הגדרתו של חנכס כייבנייויי.
באשר לטענות העוררת כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפנינו ולאור התנהלותה של העירייח במסגרת הליכי הרישוי אין לראות בנכס בניין חרי שטענה זו , מבלי להתייחס לתוכנה, אינה בגדר סמכויותיה של ועדת הערר.
אשר על כן אנו דוחים את טענת העוררת בעניין וה וקובעים כי מדובר בייבנייניי.
ביום 5.2.2018 הבחיר בייכ המשיב לאור תצהירה ועדותה של עדת המשיב שגית יעקב:
/אני מאשר כי הנכס שמספרו מטתיים ב 1832 בשטת המחויב 2,203 מליר *חויב החל מ 1.1.16 על-פי השימוש האחרון שהוא תעשייה (בית דפוס) בתעריף המינימעי על פי התקנות לנכס לא ראוי לשימוש.
לגבי הנכס השני שמסתיים ב 1827 אנו עומדים על עמדתנו שיש לסווג לפי השימוש האחרון למשרדים?
לאחר שהמשיב קיבל את עיקר טענתה של העורר בנושא השימוש האחרון בנכס נותר לגו לקבוע מה היה השימוש האחרון בנכס המטתיים ב 1827 לצורך קביעת סיווגו על פי סעיף 330 (2)
לפקודה.
המשיב אינו מתכחש לכך אך טוען כי הוראות סעיף 330 (2) לפקודה מתליחסות לשימוש אחרון בפועל ולא לשימוש שנרשם בספרי מנהל הארנונה.
הוראות סעיף 330 נוקטות בזו הלשון : ייעל פי השימוש האחרון שנעשה בבנליןי?י.
עמדנו בעבר על השאלה האם כוונת המחוקק הייתה לשימוש האחרון בפועל או לשימוש כפי שנרשם על ידי מנחל הארנונה בספרי הארנונה אולם נדמה כי במקרה שבפנינו אין משמעות לאבחנה שכן מהעדויות שהוצגו לנו עולה כי השימוש האחרון בשני הנכסים היה לבית דפוס. יכול להיות שברישומי הארנונה חלק מהנכס היה רשום לצרכי ארנונח כמשרדיס אולם המשיב לא הצליח להצביע על התלק הספציפי שהיה רשום בסיווג משרדים ומסיבות השמורות עימו בחר שלא להציג את ראיותיו בעניין זה.
המשיב כן סייע לעוררת להוכיח טענתה והניח תשתית ראייתנית לכך שהשימוש בשני הנכסים היה שימוש לבית דפוט , ראה עדות הגבי שגית יעקב וראה במיוחד נספחיט א-ג לתצהירה בהם מוגדר כלל הנכס כבית דפוס.
הוועדה ניסתה להבין מהגבי יעקב מדוע היא טוענת כי יש לסווג את הנכס נשוא המחלוקת בסיווג משרדים.
ובמיוחד לגבי נספח בי לתצהיר הגבי יעקב בו נקבע מפורשות כי חשימוש הוא ייבית דפוסיי וסיווג נכס כאמור נקבע לפי השימוש בו. אולם הגבי יעקב לא יכולה הייתה ליישב את הסתירה או אי הבהירות ונתנה למעשה את התשובה הנכונה ביותר בנסיבות העניין ביחס לסיווגו של הנכס :
שיכול להיות שהיה עסק אחל עם כמה שימושים?
וזו התרשמותנו:
הנכט בכללותו שימש כבית דפוס, יכול לחיות שחלק מהנכס שימש כמשרדי המפעל אולם גם המשיב עצמו לא ידע ליישב את הסתירה בין המיוחס לקומה ד' בערר וה לבין עדות הגבי יעקב שיחטה את השימוש למשרדים לקומת הקרקע.
יכול להיות שבקומה מסוימת היו משרדי המערכת אולם אין מדובר בנכס נשוא המחלוקת ובכלל, עיון בנוסח הוראות סעיף 330 (2) לפקודה מלמד כי מצוויס אנו לברר מה היה השימוש האחרון בנכס ובאשר לכך אין מחלוקת כי השימוש האחרון בנכס היה לבית דפוס.
בשים לב לממצאים העובדתיים ברור כי מאחר וחמשיב סיווג את הנכס בשטח של 2203 מ"ר המסתיים בספרות 1832 בסיווג תעשייה הרי עליו לסווג גס את הנכס השני בשטת של 402 מ"ר המטתייס בספרות 1837 בסיווג תעשייה.
לפיכך דיו הערר להתקבל ככל שהוא מתייחס לטענת העוררת | כי יש לסווג את נכס מספר 7 על פי השימוש האחרון שנעשה בו בתעריף המינימלי לתעשייה.
בשים לב לתוצאות הערר אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 9.7.2018.
בהתאט לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנח 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דיו בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטף זוּ.בָאתר האינטרנט של חמשיב.
\ /
ו אלון צדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי ב[ גדי טל
קלדנית: ענת לוי
שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר: מס' ערר: 140017573
יו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
1 1
בגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
העוררת הגישה השגה בעניין סיווגה של קומת הגלריה בנכס העוררת ברחוב אלנבי 103 תל אביב.
העוררת טענה כי מנהל הארנונה טעה בסיווג הנכס שכן אין מדובר בסניף בנק וכי יש לסווג את קומת הגלריה בסיווג "חברת בת" או לחילופין "מרכזי הדרכה ארציים" ולחילופי חילופין "הנהלת בנק".
בתשובתו להשגה הודיע מנהל הארנונה כי הוא דוחה את ההשגה בטענה כי בביקורת שנערכה במקום נמצא כי קומת הגלריה אינה ריקה ונמצאו בה מטבחון, ארגזי מסמכים השייכים לסניף הבנק וריהוט שונה.
עוד טען המשיב בתשובתו להשגה כי השטח מהווה חלק בלתי נפרד משטח הנכס המשמש כסניף בנק.
ביום 15.1.2018 התקיים דיון מקדמי בפני ועדת הערר.
בעת הדיון המקדמי הפנה בא כוח העוררת לסעיף 31 לכתב התשובה לערר .
בסעיף 31 לכתב התשובה ציין המשיב כך: "לפיכך בהתאם לסעיף 3.3.4 אין כל ספק כי הסיווג המתאים ביותר הוא שטח המשמש "בנק" ושאינו משמש כסניף או כמרכז הדרכה ארצי (סמל 669)".
ב"כ המשיב ביקש ארכה על מנת להודיע לוועדה על עמדת המשיב בעניין זה.
ביום 24.1.2018 הודיעה ב"כ המשיב מטעמו לוועדה כך:
"לאחר בירור שנעשה ע"י הח"מ, המשיב מתכבד בזאת להודיע כי הוא לא הסכים לסיווג הנכס לפי סמל 669 ומשהשתמע אחרת לנוכח סעיף 31 לכתב התשובה, מובהר כי לשיטת המשיב הסיווג המתאים ביותר לנכס הוא כסניף "בנק" סמל 668 וכך אף מסווג הנכס בפועל על ידי המשיב (ראה סעיף 3 לכתב התשובה)"
בתגובה להודעת המשיב שבה העוררת על עמדתה כי מדובר בנכס סגור וללא שימוש . עוד טענה העוררת כי שינוי עמדת המשיב לעומת כתב התשובה מהווה הרחבת חזית פסולה ואסורה.
הוועדה הציעה לצדדים, לנוכח העובדה כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כי החלטת הועדה בתיק זה תינתן על סמך כתב התשובה וכתב הערר ועל סמך סיכומים שיוגשו על ידי הצדדים והצדדים קיבלו את הצעת הועדה.
העוררת סיכמה טעגותיה ואלו עיקרן:
- קומת הגלריה אינה בשימוש
- בקומת הגלריה לא מתקיימת פעילות בנקאית ויש לסווגה בסיווג מופחת
- החלטת המשיב לחזור בו מעמדתו כמפורט בסעיף 31 לכתב התשובה מהווה הרחבת חזית פסולה
- | יש להעניק לנכס פטור על פי תקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) בגין נכס ריק. קומת הגלריה הינה קומה אוטונומית העומדת בפני עצמה ואין מניעה לסווגה בנפרד מקומת הקרקע.
המשיב התייחס לטענות העוררת בסיכומים מטעמו:
- הנכס אינו ריק. לאחר שהגישה העוררת בקשה לפטור אותה מארגונה בהתאם לתקנה 13 העלו ממצאי הביקורת כי בקומת הגלריה קיים ריהוט קבוע וציוד נוסף.
- מסיבה זו גם אין לסווג את הנכס בסיווג מופחת
- | יש לדחות את בקשת העוררת לפיצול הנכס בין קומת הקרקע לקומת הגלריה.
- הנכס משמש כסניף בנק של העוררת והגישה אליו היא דרך קומת הקרקע המשמשת את סניף הבנק ואליה הועברו עובדי הבנק.
- אין להיעתר לבקשת העוררת לסיווג כחברת בת שכן השימוש בנכס נעשה על ידי הבנק בעצמו ולא על ידי חברת בנק מטעמו.
- אין להיעתר לבקשת העוררת לסווג את הנכס בסיווג מרכז הדרכה שכן בקומת הגלריה לא מתבצעת פעילות הדרכתית.
- ביחס לסעיף 31 לכתב התשובה שב המשיב וטוען כי יש להתייחס לתשובת המשיב להשגה וכי תשובה זו היא הבסיס לדחיית ההשגה ולדיון בערר.
נדון ראשית בטענת העוררת להרחבת חזית פסולה :
הכלל האוסר על הרחבת חזית פסולה נועד להגן על זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין ולהימנע ממצב בו יעלה צד טענות שלא העלה בראשית ההליך ובכך ייוצר לו יתרון דיוני.
במקרה שבפנינו נקבעו גזרות המחלוקת בהשגה ובתשובת מנהל הארנונה להשגה.
וועדת הערר שואבת סמכותה מדחיית ההשגה והיא בוחנת את שיקול דעתו של מנהל הארנונה כפי שעולה מתשובתו להשגה.
כתב התשובה לערר, לא יכול במקרה זה להוות הרחבת חזית שכן הוא אינו מוסיף נדבך לדחיית ההשגה כי אם מגלה לכאורה, כך על פי העוררת , את עמדתו של המשיב ביחס לפשרה אפשרית.
לנו נדמה כי מקורו של סעיף 31 בטעות הגהה או שימוש בשבלונה ולא בתוצאת הפעלת שיקול דעת מטעמו של המשיב. כך או כך מאחר ואין מדובר בהוספת או הרחבת חזית ביחס לאמור בתשובה להשגה הרי שדין טענת העוררת בעניין זה להידחות.
2
הטענה בדבר נכס ריק:
עיינו בדוח ממצאי הביקורת מיום 19.6.17.
עד המשיב מציין כך :
"בקומת הגלריה נראה ריהוט, קלסרים , קרטונים ומעט ציוד שונה..."
מהתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת ניכר כי אין שימוש בקומת הגלריה לקבלת קהל אולם הקומה אינה נראית ריקה אלא כשטח בו מאחסנת העוררת חפצים וארגזים.
העוררת מודה בסעיף 8 לכתב הערר בתמונה העובדתית העולה מדוח ממצאי הביקורת.
אשר על כן אין מקום לקבל טענת העוררת כי יש לסווג את קומת הגלריה בסיווג נכס ריק.
פיצול הנכס:
לא מצאנו בכתב הערר ו/או בכתב התשובה ו/או בדוח ממצאי הביקורת ראיות התומכות בטענה כי יש לפצל את הנכס הכללי לשני נכסים, האחד בקומת המרתף וקומת המסחר והשני בקומת הגלריה.
מהתמונות ומטענות העוררת עולה כי לא נוצרה הפרדה פיזית בין קומת הגלריה לקומת הקרקע, בנסיבות אלה , החלטה על פיצול הנכס תהיה החלטה מלאכותית שאינה משקפת נכונה את מצב הנכס. דומה הדבר לבעל דירה או נכס אחר שאין לו עוד שימוש בחלק מהנכס והוא מבקש מהמשיב לפצלו באופן שייתן לכך ביטוי להפחתה בארנונה. מדובר בשיקול דעת של המשיב, אולם בוודאי בערר זה אין בידה של ועדת הערר, בנסיבות העובדתיות שהוצגו להעמיד סיוע לעוררת במקרה זה.
סיווג קומת הגלריה :
מעיון בעובדות המתוארות בכתב הערר, כתב התשובה ובדו"ח ממצאי הביקורת אין מחלוקת כי קומת הגלריה אינה משמשת ולא שימשה מרכז הדרכה או חברת בת של הבנק. מדובר בחלק מסניף הבנק שנמצא בקומת הקרקע. לכך היא שימשה והטענה היא שהיום היא אינה בשימוש.
ערים אנו לפרקטיקה שהתפתחה בין נציגי המשיב לנציגי העוררת ו/או בנקים אחרים מקום בו אין עוד שימוש כסניפי בנקים ובחירה משותפת של סיווג מופחת כדוגמת מרכזי הדרכה הסדרים מסוג זה מובאים מידי פעם למתן תוקף של החלטה ע"י ועדת הערר, אולם במקרה דנן לא הגיעו הצדדים להסכמה בעניין זה. אין בידי ועדת הערר לקבל הבקשה לסווג את הנכס בסיווג אחר בשעה שאין כל ראיה עובדתית המצביעה על שימוש למרכז הדרכה, הנהלת בנק או חברת בת בנכס.
משמעות בקשת העוררת היא למעשה ראשית לכל פיצול הנכס, טענה שנדחתה כאמור לעיל.
בנסיבות השימוש בקומת הגלריה עד לא מזמן כסניף בנק, בנסיבות שנמצאו לפיהן אין הנכס ריק ומאחר ואין מדובר בנכס שפוצל לא ניתן לקבל טענת העוררת בנושא סיווג קומת הגלריה.
חוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981, קובע בסעיף ההגדרות כי סניף הינו - כל מקום שבו תאגיד בנקאי מקבל פיקדונות כספיים או מנהל עסקים עם לקוחותיו, לרבות סניף נייד, אך למעט מיתקן שבאמצעותו יכול לקוח לבצע פעולות בחשבונו אצל תאגיד בנקאי;
אין חולק כי מהראיות שהוצגו לנו בפנינו העוררת מנהלת בקומת הקרקע וניהלה עד לא מזמן בקומת הגלריה סניף בנק.
כבר נקבע לא פעם כי על-פי החוק, התקנות והפסיקה קביעת סוג הנכס נעשית על-פי השימוש בו.
אין באמור בכדי למנוע מהעוררת לשוב לפנות למשיב במקרה ויחול שינוי עובדתי ביחס לפיצול בין קומת הגלריה לבין קומת הקרקע ו/או לשימוש בקומת הגלריה.
מכל האמור לעיל הננו דוחים את הערר.
בנסיבות ניהול ההליך אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 9.7.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטהיזו באתר האינטרנט של המשיב.
0 ₪ צדוק חבר: עו"ד/רו'יח אבשלום לוי חבה ;עו"ד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140012290
שליד עיריית תל אביב- יפו 129
4
בפני חברי ועדת הערר:
לו'יר: עו'ייד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו'יח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: תחנת דלק זיואון בעי'מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
ביום 1.11.2016 נתנה ועדת הערר בראשותו של היוייר אהוד גרא התלטה סופית בערר וה.
על ההחלטה הגיש המשיב ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים (עמיינ 38970-12-16 ) וביום
7 ניתן פטד דין בערעור:
+לאחר דין ודברים באולם בית המשפט , הסכימו הצדלים להצעת בית המשפט, לפית הערעור מתקבל במובן זה שהנושאים שעלו בעדעוד *וחזרו לוועדת הערר על מנת שתכליע בשאלת האחוקה בפועל של שני הנכסים שבמחלוקת (גודל השטה) וכן בשאלת הסינווג של מכונת השטיפה בלבד , וזאת לאחר ד:ון נוסף שתזמן , במסגרתו יופיעו בפניה הצדדים?
ביום 2.1.2018 התייצבו הצדדים לדיון בפני ועדת הערר בראשות חיוייר שלומית ארליך .
לאחר שהתברר כי יו"ר ההרכב שלומית ארליך מייצגת את פז ומאחר ולהתלטה בתיק ה עשויה לחיות השלכה על וכויותיה של פז, הוחלט על העברת התיק לדיון בפני הרכב אחר.
במהלך הדיון נתקבלה ההחלטה הבאה:
היות ובהתאט לההלטת בית המשפט שהחזיר את התיק לדיון לוועדה, על הוועדה ליתן החלטה בהסתמך על חומד הדאיות שבתיק על מסמכים שכבד הוגשו בתיק ועל דיון נוסף שיתקיים בפני הוועדה. על מנת לקדם את מתן ההחלטה בתיק בהסכמת הצלדים יוגשו על ידי הצדדים סיכומי השלמה קצרים באופן כממורט להלן. לאחר קבלת סיכומי ההשלמה *ובא חתיק להחלטת בפנו הלכב אחר שייקבע../
העוררת הגישה סיכומיה והעלתה את הטענות הבאות :
* העוררת מחזיקה בשטח של 180 מ"ר על פי הסכט שכירות אותו השכירה מחברת פז.
שטח זה כולל 100 מ"ר המשמש כשטת ייבוש לרכבים שעברו שטיפה. כמו כן מודה העוררת כי חלק מהשטח (13.5-14.5 מ"ר) משמש כמשרד מחסן ומדחס. העוררת טוענת כי במסגרת דיוני ועדת הערר הגישה ראיות התומכות בטענתה ביחס לגודל השטח המוחוק על ידה לרבות הסכם השכירות עס חברת פו , התשריט שצורף לו ותשריט מדידה שהגישה במסגרת דיוני ועדת הערר.
* במסגרת טענתה ביחס לגודל השטח המוחוק על ידה טוענת העוררת כי אזור יבוש המכוניות חינו 66 מ"ר ולחילופין 80 מ"ר ויש לדחות את טענות המשיב כי שטח וה גודלו 2 מ"ר.
*+ חדר משאבות בשטח של 7.26 מ"ר לא הושכר לעוררת ולא מוחזק על ידה.
* העוררת מעלה בסיכומי הטענות גם ביחס לסיווג שטתי חייבוש על אף שבהחלטת בית המשפט חמתוגי מיום 19.9.2017 הוכרעה מחלוקת וו כאשר הוסכם כי שטח הקרקע לייבוש יסווג בסיווג קרקע תפוטה.
* ביחס לטיווג שטח מכונת השטיפה טוענת העוררת כי אין מדובר במבנה כי אס במתקן ועל כן אין לחייבה כמבנה. מכונת השטיפה על פי טענת העורר דינח מבחינת סלווג קרקע תפוסה.
המשיב התייחס בסיכומי ההשלמה שהגיש לטענות העוררת לרבות גדר המחלוקת כפי שעולה
מהתלטת בית המשפט לעניינים מנהליים :
* שטת של 210.39 מ"ר מסווג בסיווג קרקע תפוטח(כולל בתוכו מבנה או סככה)ולא 100 מייר בלבד כטענת העוררת, הוא מהווה שטח אספלט בו נראו מכוניות היוצאות ממכונת השטיפה, שואבי אבק ועובדי העוררת. לטענת המשיב אין בין הצדדים מתלוקת ביחס לגודל השטחים כי אס לשאלת האחזקה בהם וכי בהתאם להתלטת בית המשפט על ועדת הערר להכריע בטענת העורר כי אינה מחציקה בחלק משטח זח.
* שטת של 116.94 מ"ר מסווג בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים והוא כולל את מכונת השטיפה, קומפרטור, חדר עובדים, חדר משאבות וחנות לאביורי רכב. המשיב טועו כי אין לקבל את טענת העוררת שעולה בשלב וה ביחס לגודל מכונת השטיפה. עוד עומד המשיב על טענתו ביחס לסיווג השטחיט הנייל. לדעת המשיב מדובר במבנה, מתקן ולא בקרקע תפוסה.
כמצוות בית המשפט לעניינים מנהליים עלינו טרם מתן התלטתנו בחומר הראיות שהגישו הצדדים במסגרת הבאת הראיות בפני ועדת הערר בהרכבה הקודם, בפרוטוקול הדיונים, בסיכומי טענות הצדדים ובפרוטוקול הדיון בבית המשפט לעניינים מנחלייס ביום 19.9.2017.
בהתאם להחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים נכריע בסוגיות הבאות :
* טענת אינני מחזיק של העוררת ביחס לחלק מהשטחיט שבמחלוקת >= שאלת סיווג מכונת השטיפה
נכריע תחילה בטענת אינני מחויק של העוררת ביחס לחלק משטחי הייליבושיי.
עיינו בתצהיר עד העוררת על נספתיו ובמיוחד בהסכם השכירות עם פצ , תשריט המדידה שערכה ש.ל.מ והתשריט שצורף להסכט השכירות.
עד העוררת מתקומם על התערבותו, של המשיב במערכת היחטים בין העוררת לפוּ שכן לטענתו מרגע שהסכימה חברת פז לשטחי המושכר כעולה מהסכם השכירות הרי שהיא מקבלת על עצמה התחייבות לשאת בארנונה בגין יתרת שטחי תחנת הדלק. מכאן מבקש עד העוררת לייתס לפ הודאה מוחלטת בכך שאין בחזקת העוררת כל שטח נוסף.
הסכם השכירות בין העוררת לחברת פו אכן מציין כי אזור ייבוש הרכבים הינו בשטח של כ 100 מייר ואף מפנה לתשריט.
האם די בכך בכדי להכריע במחלוקת בין העוררת למשיב ביחס לשטח רחבת ייבוש הרכבים !
נדמה כי גם העוררת והעד מטעמה אינם באמת סבורים כך שהרי גס בתצחירו של העד מטעם העוררת מתייחס העד לממצאים העובדתייס מהם עולה כי העוררת ו/או אורתיה ו/או לקוחותיה עושים שימוש גם בשטחים אחרים. ממה נפשך, לו היה מוטל על המשיב לבחון את שטחי החיוב כמפורט בהסכם השכירות בבחינת ייה ראה וקדשיי מדוע על העוררת להידרש לאופן השימוש של באי התחנה בשטחים הסמוכים למכונת השטיפה ו/או מדוע טרחה העוררת והומינה מדידה מטעמה 1
עד העוררת מתייחס בסעיף 16 לתצהירו לממצאים מחס עולה כי בעת הביקורת בשטח נראו מכוניות חונות, בשטחיט מחוצ לשטח המוגדר בהטכם השכירות אך טען כי אין ללמוד מכך על אחזקתה של העוררוג וכי היה על פצ לייגרשטיי משטחים אלה.
למעשה הודה בכך עד העוררת גס בתקירתו הנגדית :
/אני מסביר ביחס לטענתי כי רכבים חונים בשטח המקווקו, כי תחניה אינה על כל השטח כל הזמן ולכן אין מניעת מדכבים לצאת ממכונת הדחיצה ולעבור שם...אני מאשר כי הרכבים שיוצאים ממשיכים בדרכט בשטח התחנה במקומות שאני לא מחוייב בהם. אני מאשר כ השטח המקווקו תוא שטח מעבר אל תחנה...
בהתייחס לצינור שמופיע בתמונה, אני משיב שאין לי מושג מה זה הצינור הזה, כשאת אומרת לי שזת צינור של שואב אבק, אני אומר שיכול להיות...הדמות שנראית בתמונה זה לקוח שמנקה את האוטו שלו...בהתייחס לשלט שדואיס בתמונת בקרקע שבמחלוקת שכתוב עליו /מבצע לליפודים'/ אני מאשר שהוא שלט שלנו. הוא מוצמד לשלט של פז.....אנשים *וצאים החוצה, אנחנו מלחמים על העובלים ואנשים מנגבים את האוטו. אלו לכבים שיוצאים ממכונות השטיפה, אני לא סבור שיש לחייב אותנו באדנונה על השטה שבו עומדים כלי הלכב ובעליהם מנגבים אותם בעצמם. המטליות לניגוב שלנו....בהתייחס לתמונה שאת מציגה לי המסומנת מ/3 אני משיב שזה לא עובד שלי. השואב אבק שענו ולקוחות משתמשים בו. הלקות לא משלם כסף עבור שואב אבק. מה שדואיס בתמונה זה רכבים שיצאו משטיפת ומנגבים אותם?
העוררת שבה וטוענת גס בסיכומיה המשלימים כי היא הוכיחה שאינה מחזיקה בשטת המיוחס לח על ידי המשיב כסך שטחי הייבוש וכי בשעה שהציגה את חוזה השכירות , התשריט המצורף לו ותשריט המדידה שנערך מטעמה עבר הנטל להוכיח אחרת לכתפי המשיב.
עד המשיב מאור שמא צירף לתצהירו את דוח ממצאי הביקורת מיום 10.6.2014. הוא ציין בדות ממצאי הביקורת כי במהלך הביקורת נלוותה אליו ארינה , נציגת חברת פז ובין שאר הממצאים 'יהראתה לי שטח, מסומן בצהוב בשרטוט ולדבריה גם הוא הושכר לחברת זיו און - ומשמש לייבוש מבוניות ולניקוי פנימי לרבבים"י.
בתאריך 19.1.2015 ערך עד המשיב ביקורת נוספת במטרה לבדוק מה השטח שמחויקה העוררת
וברישוס התייחסות הלקוח רשם :
לדבריו של שמואל השטח בתשריט / משמש את כלל הרכביט שמגיעים לתחנת הדלק.
לגבי השטת במחלוקת כתב:
תרשים 8 מדובר בשטח עשוי אספלט, אינו מתוחס ואינו מקורה. גראו במקוט רכבים חונים.
קיימים שואבי אבק פוורים במקום . השטת משמש לניקוי פנימי של רכבים. תרשים 6 משמש כשביל כניטה עורפי לרכבים למכונת השטיפהיי.
לדוחות ממצאי הביקורת צורפו תמונות.
עדותו של עד המשיב לא נסתרה בחקירתו הנגדית .
לאחר שעיינו בחומר הראיות שהציגו הצדדים לרבות תצהירי הצדדים , הנספחים , חקירת עדי הצדדים ביום 24.11.2015 וסיכומי טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערר בנושא וה
להידחות :
טענת העוררת לפיח על המשיב לפעול לרישום אחזקתה של העוררת בשטחים בתתנות הדלק רק על פי התשריט שמצורף לחוזה השכירות אינה מקובלת. אמנם , על המשיב לבחון בעיון את ההודעה על העברת התזקה מחברת פג לשוכרת ,היא העוררת אולם מחובתו של המשיב לבחון בשטח את שאלת ההחזקה במיוחד מקרה בו מדובר בשטת אספלט שאינו מתוחם ואינו מקורה ונמצא בתווך בין תחנו הדלק עצמה, לחנות הנוחות ולמכונת השטיפה.
איננו מקבלים את טענת העוררת לפיה יש לגזור במקרה זה גוירה שווה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעמיינ (תייא) 28859-12-13 מנחל הארנונה בעיריית תל אביב ני קניון רמת אביב.
בעניין קניון רמת אביב נדון עניינו של הסכם שכירות אליו צרפו הצדדים תשריט מסוים וקבעו מפורשות את שאלת החזקה בו. שם, לא קיבל המשיב את הקביעה המשותפת לצדדים ובשל כך קבע בית המשפט כי אל לו למשיב להתערב ביחסים החוציים בין הצדדים.
אין ה המקרה בפנינו. למשיב לא הוצג תווה שכירות הקובע מפורשות את חלוקת האחזקה בין פו לבין העוררת ביחס לכלל השטתים בתתנה וניסיונות העוררת להציג את עמדת פז באישורים שצורפו לתצהיר עד העוררת ו/או בהימנעותה מלטעון אחרת כאילו היא מסכימה הסכמה מוחלטת עם טענת העוררת אינם משכנעים. מדוח ממצאי הביקורת עולה כי נציגת פז הצביעה בפני עד המשיב על שטחי הייבוש לרכבים כשטחיט שבחזקת העוררת.
אין מחלוקת בין העוררת לבין המשיב ביחס לגודלו של השטת שבמחלוקת.
המחלוקת היחידה נוגעת לשאלת התזקה בו.
לו היה מצורף לחווה השכירות תשריט הכולל הלוקה של כלל השטתים שנדונו בערר זה היו הדברים נבחנים בדרך אחרת.
גס התשריט שצורף לתוזה השכירות בין העוררת לבין פז וגם תשריט המדידה שהציגה העוררת מטעמה אינם מודדים או מתארים את כלל השטחים בתחנת הדלק ומתעלמים מחלק מהשטח שבמחלוקת . (בנקודה זו צודק המשיב בטענתו כי לו הייתה מציגה העוררת את תשריט המדידה באמצעות המודד מטעמה ניתן היה לעמת אותו עם ההנחיות שהביאו אותו לערוך את המדידה כפי שערך אותה.)
מחובתו של המשיב לקבוע מה הוא השטח המוחזק על ידי נישום בהתאם למצב העובדתי בפועל ובהתאם למבחן הויקה הקרובה ביותר לשטח. מקום בו חוזה השכירות בין משכיר לשוכר ברור , מצומצם מאד שיקול הדעת של המשיב בעת שהוא מבקש לקבוע אחרת. לא וה כאמור המקרה שבפנינו.
חמשיב מצא בביקורת שערך בשטח כי חיקף השטחים בהם עושה העוררת שימוש בפועל עולה על השטת המצוין בהסכם השכירות.
גס עד העוררת מודה כי העוררת עושה שימוש בשטחים מעבר לשטח המפורט בהסכם השכירות אלא שהוא מנסה להסביר ואת בשימוש משותף עס המשכירה פצ ו/או אורחיה .
הראיות שהגישה העוררת אינן מבססות את טענתה כי היא המחזיקה בסך שטח של 100 מ"ר בלבד, בשטח הקרקע המשמש לייבוש רכבים. מהראיות שהציג המשיב ניתן ללמוד על ויקה קרובה של העוררת לשטח שבמחלוקת לרבות שימוש בשטת על ידי עובדים מטעמה של העוררת, כלים ו/או מכונות המשמשיט לניקוי הרכבים, שלטים ושטח כניטה למכונת השטיפה אשר עולה מהראיות שהובאו בפני הועדה כי הוא בשימושם הבלעדי של לקוחות העוררת במסגרת שביל הכניסה היתיד למכונת השטיפה.
מכל האמור לעיל הגנו דוחים את טענת העוררת כי אינה מתזיקה בשטת נכס 200406317 בשטח של 210.39 מ"ר המסווג בסיווג קרקע תפוסה.
שאלת טיווג מכונת השטיפה:
העוררת טוענת כי מכונת השטיפה הינה מתקן ואין לראות בה מבנה , בשעה שמדובר במתקן אשר אין לו גג ולא קירות ולמעשה היא מחוטרת תיחוס או נפח ויש לסווגה כקרקע תפוסה.
העוררת מצביעה בסיכומיה על פסיקה הוקבעת כי בניין הוא מבנה שאדם יכול להימצא בו .
היא שבה וטוענת כי בעניננו אין מדובר במבנח שאדם יכול להימצא בו כי אס במכונת שטיפה המונחת על הקרקע ושאינה מקורה.
המשיב טוען כי העובדה ששטת המתקן אינו מקורה אינה הופכת אותו לקרקע תפוסה.
לאחר שעיינו בתמונות שצורפו לדוחות ממצאי הביקורת, בטענות הצדדים ופסקי הדין אליחן הפנתה העוררת הגענו למסקנה כי דין טענת העוררת להידתות וכי במחלוקת בין העוררת לבין
המשיב אנו סבורים כי הצדק עס המשיב וכי מתקן השטיפה לרכבים נשוא המחלוקת נכנס בתוך הגדרת יימבנהיי כמשמעותה בסעיף 269 לפקודת העיריות ובסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה.
מסקירת הפסיקה אליה הפנתה בייכ המשיב בסיכומיה עולה כי בתּי המשפט הרחיבו את פרשנות המונח 'ימבנהיי גס למתקנים המוצבים דרך קבע ובהם נעשה שימוש על ידי הנישום כדוגמת מיכלים לאחסון נוזליס , שנאים וקונסטרוקציות ברול.
כך למשל קבע לעניין וה בית המשפט בעייש (ת''א) 682/87 טית בית נ' מנהל הארנונה פתח תקוה
שס התעורר עניינן של ממגורות כך :
...אני מאבחן בין המיכלים התת קרקעיים שנדונו בפסי/ד /פז לבין המקרה הנוכחי בכך ששם המיכלים היו חלק ממכלול שעיקרו משאבות הדלק שלא הוכרו כבניין, לבין המקרה הנדון בפני שבו הממגורות הן עצמאיות מבחינת תפקידן והשימוש שנעשה בהן כמתקני קבע בנויים לאחסון חומרים שונים (שם, פסי 2(4))....+
בשים לב לגודל המתקן, העובדה שלא רק אדם יכול להיכנס לתוכו אלא גס רכב עס אדם המסיע אותו, השימוש במתקן זה ובחלקיס הסמוכים לו הגדרתו כחלק מהקרקע של הנכס תהווה עיוות של המציאות ותחטא ללשון הצו ולכוונת המחוקק.
לאור האמור לעיל דין הערר ככל שהוא מתייחס לשאלת סיווג נכס 2000232087 להידחות.
לעניין שטח חיוב נכס מספר 2000232087 בכלל ושטח חדר המשאבות של 7.26 מ"ר בפרט:
בעת הדיון בביהמייש לעניינים מינהלים הצהירה בייכ העוררת ''אני מקבלת את הצעת אדוני שלגבי שטח השטיפה יוגבל ל- 100 מ'יריי.
בסיכומי ההשלמה מפנה העוררת לכך שהמחלוקת היחידה שנותרה נוגעת לחיוב שטח חדר המשאבות ואף מציינת בסעיף 6.2 לסיכומיה: ''לעמדת העוררת יש לחייב את העוררת בגין חדר הריק המכונה חדר משאבות... לאחר הביטול - ההפרשים בין מדידות הצדדים אינם גדולים והעוררת מוכנה לקבל את החיוב לאחר הפחתת שטח חדר המשאבות'י.
בחנו את הראיות שהציגו הצדדים, את דו"ח ממצאי הביקורת ואת עדות עד העוררת בעניין ה והשתכנענו כי העוררת אינה מחציקה בשטח חדר המשאבות.
אשר על כן דין הערר לעניין חדר המשאבות להתקבל.
בכך הגיע מלאכתה של וועדת הערר לסיומה בהתאם להחלטות של בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 19.9.2017 בתיק עמ''ג 38970-12-16.
משלא נתבקשנו לעשות כן, אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 9.7.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם למְקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המ
בוועדת ערך) התשלייו - 1977 תפורסם החלט
/ \
1
יו''ר: עו''ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל
ת (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כז בתמוז תשעח
18
מספר ערר: | 11:49 / 140018122
מספר ועדה: | 11761
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד רוית פרינץ
חבר: עו"ד אהוד פלדמן
חבר: ד"ר אחיקם פירסטנברג, רו"ח
העורר: עצמון ציון
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!
החלטה
טוב עשה העורר שלמרות שהוא מאמין בצדקת טענותיו, החליט לקבל את החלטת הוועדה ובכך חסך זמן ומשאבים.
הערר יימחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.07.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
חבר: עו"ד אהוד פלדמן | חבר: ד"ר אחיקם/פירסטנברג, רו"ח
יו"ר: עו
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כט בתמוז תשעח
1008
מספר ערר: | 12:20 / 140018533
מספר ועדה: | 11762
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד א. קפלן אפרת
חבר: עו"ד קורן משה
חבר: רו"ח ישראלי יעקב יאיר
העורר/ת: צבר מאור, גלסברג שולי
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הועדה לא נדרשת לדון בשאלת ההכרה בעורר כאומן, שכן שאלה זו אינה במחלוקת, והן הועדה והן המשיב מכירים בעבודתו של העורר, אלא רק השאלה בדבר סיווג הנכס עפ"י ההגדרות הקבועות בצו הארנונה.
בהמלצת הוועדה, ולאחר שהמצב המשפטי באשר לסיווג הנכס הוסבר לעוררים ע"י יו"ר הוועדה, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כדלהלן: הנכס כולו יסווג בסיווג 3.3.1 לצו הארנונה "בתי מלאכה
מפעלי תעשייה" וזאת ממועד הכניסה לנכס, דהיינו החל מיום 26/12/
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]