החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 24 עד 31 לינואר 2018
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| ח בשבט תשעח
22.08
מספר ערר: | 11:13 / 140017618
מספר ועדה: | 11664
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קדם שירלי
חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח
חבר: עו"ד גדי טל
העורר/ת: אלגרט רבקה רות
- נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.01.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
/
/ .-=77
/ 7
חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח חבר: עו"ד גדי טל
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ח בשבט תשעח
22.08
מספר ערר: | 12:07 / 140018071
מספר ועדה: | 11664
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קדם שירלי
חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: סיני מרדכי
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הקשבנו בקשב רב לדברי העוררים. מדובר באנשים מבוגרים שלמיטב הבנתנו זכאים להנחות שונות עפ"י החוק.
אנו ממליצים לעוררים לפנות לעירייה לאגף הגבייה ולבדוק האם הם עומדים בקריטריונים על מנת לקבל הנחה מארנונה בשל נסיבותיו האישיות של העורר.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.01.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
חבר: פרופ' רייך זיו,, ח"ח חבר: עו"ד גדי טל
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ח בשבט תשעח
2208
מספר ערר: | 13:22 / 140017425
מספר ועדה: | 11664
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קדם שירלי
חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח
חבר: עו"ד גדי טל
העורר/ת: ראוכורגר גיא משה
- נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
מאשרים את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.01.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
חבר: פרופ' רייך-זיו, רו"ח חברן עו"ד גדי טל
שם הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה פללית מס' עררים: 140015301
שליד עיריית תל אביב- יפו 08
14
בפני חברי ועדת הערר:
חיר :| עו"ד שירלי קדם
חבר:
10
עו''ד גדי טל
העוררת: ש.י.א הים התיכון בע'ימ/ ישרוטל יזמות ופיתוח בעי'מ נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
עניינו של הערר דנן חינו נכס המוחזק על ידי העוררת והנמצא ברתוב שדרות ירושלים 8 בתל אביב יפו, ורשום בפנקסי העירייה כנכס מספר 2000292516 ת-ן לקוח מספר 10840386 בשטח 2,390 מ"ר בסיווג יימשרדיסיי (להלן: /'הנכסי),
תמצית טענות העוררת:
מדובר בנכס לשימור שלא ניתן להרוס, המצוי בימים אלו בעבודות בניה מהותיות כאשר עליו אמור להיבנות מלון בן 8 קומות.
הנכס קבל פטור כלא ראוי לשימוש מיום 1/1/13 ועד ליום 31/12/15. מיום 1/1/16 חויב הנכס כיימשרדיסיי על פי סיווג מזערל.
החל מלוס 8/3/16 הנכס רשום על שס העוררת. תקופת המחלוקת היא מיום 1/1/16.
לטענת העוררת הנכס מהווה ייאדמת בניין'י ופטור בשל כך מתשלום ארנונה.
מפנה לסעיפים 7,8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנייג 2 (להלן: 'ייחוק ההטדריטי).
בהתאם לסעיף 269 לפקודת העיריות (נוסח חדש) אדמת בניין אינה חבה בארנונה כללית.
הפטור חל על מבנים המצויים בשלבי הקמה ובניה. מפנה להגריק רוסטוביץ בספרו /ארנונה עירונית'/ עמי 353-354.
מפנה לבר'יימ 42/12 עיריית הרצליה נ' חברת גב ים לקרקעות בע"מ, וכן לעמיינ 37796-05-10 רבינובי\ גי עיריית פיית.
סעיף 330 לפקודת העיריות עבר שינוי מהווני. בנוסח הקודם העניק הסעיף פטור שאינו מוגבל בזמן
.1
12
4
.5
.6
7
8
9
20
לנכסים שאינם ראוליס לשימוש ואין יושבים בהם.
בנוסח המעודכן הגביל המתוקק את תקופת הפטור לנכס שאינו ראוי לשימוש וקבע חיוב מזערי לאחר תקופת הפטור. הרציונל נגע לכך שהמחוקק ביקש לדרבן בעלי נכסים לבצע עבודות שיפוף ובניה.
מפנה לדברי ההסבר, מצורפים כנספת ג' לסייכומים.
ברור כי מרגע שנכנס הנכס לעבודות בניה ושיפוצ הוא עובר להיות חוסה תחת הפטור הקבוע לאדמת בניין.
לאחר תקופת חבינוי נקבע פטור נוסף. מפנה לסעיף 3(13) פרק ה', הנחות לבנין ריק ולתעשיה. (חוק ההסדרים, תשנ'יג).
אין חולק שבמידה והעוררת היתה הורסת את המבנה ומקימה אחר במקומו היא היתה ווכה לפטור הקבוע לאדמת בנין. מפנה לעת'/מ 9712-12-16 מסארווה נ' מועצה מקומית באקה אל גרביה.
ככל שלא תתקבל טענת העוררת כי מדובר בייאדמת בניןויי טוענת העוררת כי מדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש בהתאם לטעיף 330 לפקודת העיריות (נוסת חדש), בפטור מלא.
לתילופי חילופין יש ליתן פטור כנכס ריק.
לחילופי חללופין, ניתן לחייב את הנכס על פי הסיווג הזול ביותר לדוגמא: מינימום למגורים/מינימום לתעשיה ומלאכה, העתק תבייע מצורפת לסיכומים כנספח די.
נטל ההוכחה לעניין השימוש צריך להיות מוטל על חמשיב.
בדיון ההוכחות, עדי המשיב לא ידעו מהו חשימוש האחרון.
לפיכך, על הסיווג להיות מינימום למגורים. מצורפת רשימת תעריפי מינימום כנספת הי לסיכומיט.
ביום 29.11.2017 הוסיפה העוררת אטמכתא נוספת לסיכומים, ברשות הוועדה. ערר 140014482 גי ישראל מרכזים מסחריים בע'/מ.
תמצית טענות המשיב:
2
.3
.6
5
.6
.7
טענתה של העוררת לפיה הנכס מהווה ייאדמת בניין'י באה בשל כניסתו של הפטור לתקופתו השניה.
העוררת לא הגישה כל השגה וערר על הפטור שניתן לה ולא טענה כי מדובר בפטור לא מתאים ולא טענה כי מדובר בייאדמת בניין'' כפי שהיא טוענת כיום.
העוררת נהנתה כל התקופה מהפטור וכעת פונה וטוענת כי כלל לא מדובר בבנין. מפנה להחלטת ועדת ערר 1400015586 משה חדקל נ' מנהל האונונה בעירית תל אביב.
נכט שתל בו ונעשה בו שימוש שנים ניתן לבתון רק על פי סעיף 330.
מפנה לסעיף 8 לחוק ההסדרים. הגדרת יינכסיסיי ן-ייבניןיי. על פי התוק נכס המהווה 'בניין'י חייב בארנונה.
במקרה הנדון, הנכס מחווה בניין, מדובר במבנה לשימור וחלק ניכר ממנו נשאר ולא נהרס, מדובר
2
.8
9
.1
2
.3
4
.5
.6
7
.8
9
0
1
בנכס העומד על תילו, אין מדובר בבניין אשר נהרס כליל.
כל עוד נכס לא נהרס כליל ובאופן מוחלט לא ניתן לטעון כי הוא ייאינו בנליויי.
נכס העוררת ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו אך עדיין נשארו היסודות המעטפת וחלקיס נוספים.
ועדת הערר קבעה כי היא נעדרת סמכות לדון בטענות העוררת. מפנה לערר 140014226 גד-חי חברת להשקעות וניהול בע'ימ, ערר 16-- 14315 טובה מיטלמן בונה, ערר 140013086 המגרש המוצלח בע'ימ, ערר 140014298 אופירה גולמוב.
העוררת לא הציגה היתר לעבודות מהועדה המקומית לתכנון ובניה. העוררת לא הציגה חווייד מהנדס/קונסטרוקטור.
העוררת מחויבת לשמור על חבנין ועל שלד המבנה ללא הריסתם כליל.
קיימת סתירה בין דברי המצהיר וכן טענת העוררת בסיכומיה, כאשר מחד היא מודה כי הבנין לא נהרס כליל ומאידך טוענת כי מדובר בייאדמת בניויי.
מהביקורות מיום 13/1/16 ומיום 11/5/16 עולה כי מדובר בבנין העומד על תילו. מפנה להחלטת ועדת ערר 140014662 אחד העם 20.
ברור כי המושג ייאדמת בניןיי מתייחס לאדמה.
עמ''נ 8846-05-11 חברת גב ים קרקעות בע'ימ נ' עיריית הרמליה ועמ''נ 37796-05-10 רבינובי\ בי עיריית פ'ית כלל אינם רלוונטיים לענייננו. מה שנבחן בהם הינו בנלין חדש שנבנה לראשונה. ולא בניין ישן שנחרס וניווק במסגרת שיפו\ מקיף ועל כן חל סעיף 330 לפקודת העלרלות.
ערר 140014482 ג'י ישראל מכרזים מסחריים בע"מ נ' מנהל האונונה אינו דומה למקרה הדדון.
במקרה הנדון הקרקע מעולט לא היתה ריקה.
מפנה לע'יש 682/87 טית בית נ' מנהל הארנוןנה עירית פי/ת, ל- ת'/א 614/95 מקורות חברת מים בע'ימ נ' מועצה מקומית עילבון שאושר בע'יא 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקולות חברת מים בע'ימ.
הפסיקה הרחיבה את ההגדרה למה ליחשב יבנניי.
העוררת מעלה טענה חלופית של יינכס ריקיי. הנחת נכס ריק מוענקת לבנין הראוי בשימוש לפיכך בקשה גו אינה מתיישבת עס טענות העוררת. לא ניתן להעניק פטור נוסף בגין נכס ריק לאותו הנכס באותה התקופה. שכן שני הפטורים סותרים גה את זה.
לעניין טענת ייסיווג מוזליי, התעריף נקבע בהתאם לשימוש האחרון ואין חולק כי השימוש היה ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי.
2
3
44
5
6
7
.8
9
.0
1
דיון ותכרעה
לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערר.
ראשית העוררת טוענת בהשגה ובערר שהוגש מטעמה כי מדובר בנכט הרוט, מוונח ואינו ראוי לשימוש. בתצהיר העוררת וכן בסיכומים מטעמה טוענת העוררת כי הנכס מצוי בבניה.
העוררת לא צירפה בשום שלב, תמונות פנים הנכס, היתר להריטה, אסמכתא המעידה על היות הנכס בבניה מהותית או אסמכתא המעידה על היות הנכס הרוט באופן כזה שמשנה את מעמד הנכס לייאדמת בניניי.
המשיב, צירף תמונות פניסם הנכס. מתמונות אלה ניתן להתרשם כי הנכס עומד על תילו, יש רצפה, קירות, קומות שלמות, בחלק מהנכס מתבצעת אחסנה.
אומנם הנכט ללא חלונות וללא תשתיות אך אין בכך כדי להפוך את הנכס לייאדמת בנליויי.
אין מדובר בנכס שכל רצפותיו פורקו, שגגו נהרס וכל שנותר הוא השלד. ההיפך הוא הנכון. נוכחנו כי מדובר במבנה שעומד על תילו ולא בשלד או מעטפת.
נציין כי אין כל חובה כי העוררת תצרף חווייד קונסטרוקטור או מומחה מטעמה. על העוררת היה להוכית טענותיה כי מדובר בנכס שהפך לייאדמת בנייןיי והיא כשלה בהוכחת טענה זו.
מנגד, צירף המשיב תמונות. מתמונות אלו אין ספק כי מדובר בבניין, שעומד על תילו אף אס נמצא בשיפוצים או במצב מוזנח, אינו וכאי, לדעתנו, לפטור מעבר לפטור המוענק בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות.
חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת :עדי התקציב), התשנייג 1992-, והתקנות
שהותקנו על פיו קובע כדלקמן:
!יכל מבנה, המצוי בתחום שיפוטה של רשות מקומית, הוא נשוא לחיוב בארנונה על ידה
סעיף 7 לחוק ההסדרים מפנה להגדרת ייבניין'י בסעיף 269 לפקודת העיריות, וסעיף 8 לחוק ההסדרים מתיר למועצת הרשות המקומית להטיל ארנונה כללית על בנלין בתחום שיפוט הרשות המקומית.
בניין הוגדר בסעיף 269 לפקודת העיריות כדלקמן:
'כל מבנה שבתחום העירייה, או חלק ממנו, לבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה, למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או בחלקו'י.
.2
.3
6
.55
.6
.7
.8
9
נציין כי לא נקבע מפורשות בפסיקה כיצד ניתן לקבוע מהו ייבניןויי. | בעייפ 223/66 בנימין תיק גי היועמייש נקבע, כי על מנת לקבוע אם ניתן לראות בדבר מסוים יימבנהיי או ייבנייןיי, יש להסתמך על השכל הישר ועל החיגיון הפשוט של חיי המציאות.
מצאנו כי בהפעלת ייהשכל הישריי, אין לנו אלא לקבוע, כי הנכס, מהווה בתקופת הערר שניןי לצורכי ארנונה.
קראנו את הפטיקה אליה הפנו אותנו הצדדים כמו גס התלטות ועדות הערר. כל ערר נבתן לגופו, בהתאם למקרה הנדון באותו עניין, בהתאם לעובדות, לראיות ולמסמכים המונחים בפנינו.
לאור כל אלה, ולאור הראיות כפי שהוצגו בפנינו, התלטת המשיב שלא ליתן לנכס פטור כי/אדמת בנין'י סבירה וצודקת.
טענת העוררת לתייב את הנכט כיינכט ריקיי אינה ברורה. האם מבקשת העוררת לקבל פטור של ששה תודשים כיינכס ריקיי! ולאחר מכן תבקש העוררת שוב הנחה כנכס לא ראול
אנו דוחים טענה צו.
נציין, אף, שהעוררת לא טרחה להוכית טענה צו.
העוררת טוענת כנגד טיווג הנכס בתקופת הפטור השניה הקבועה בסעיף 330 לפקודה.
סעיף 330 קובע כדלקמן:
'*נהרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במיזה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבגין במצב של נכס הרוס או ניזוק
(1) עס מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי אונונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסיירת ההודעה (להלן- תקופת הפטור הראשונה)
(2) חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש שנים שמתום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי טסעיפים 8-9 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשני/ג 1992, הקבוע לטוג הנכש המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בסעיף זה- תקופת התשלום).
.0
.1
.02
.3
.64
65
.6
.7
8
.9
כלומר, סיווג הנכס נקבע בהתאם לשימוש האחרון שנעשה בו.
העוררת טוענת כי יש לחייב את הנכס בהתאם להיתר הבניה שהוצא לנכס- מגורים או בהתאם לתבייע כמינימוס לתעשיה ומלאכה.
המשיב טוען כי השימוש האחרון שנעשה בנכס חיה כייבניין מסחךייי.
העוררת טוענת כי קודם להחוקתה החגיקה בנכס חברת ייש.י.א הים התיכון בעיימיי.
המצהיריס מטעם המשיב לא ידעו לפרט מהו השימוש האחרון שנעשה בנכס.
למעשה, העוררת לא הוכיחה בפנינו מהו השימוש האחרון שבוצע בנכס.
אין רלוונטיות, לטעמנו, לייעודו של הנכס אלא כפי שקובע החוק רק ליישימוש האחרוויי.
אומנם המשיב אף הוא כשל בכך שהמצהיריס מטעמו לא ידעו להשיב מהו השימוש האחרון שנעשה בנכס אך לוּכות המשיב עומדת חזקת תקינות מעשה המנהל בהיותו רשות ציבורית. משמעותה של חוקה זו היא הטלת נטל השכנוע על הטוען כי נפל פגם במעשי הרשות.
העוררת לא הוכיחה כי נפל פגם כאמור.
מכל האמור לעיל, הערר נדחה.
אין בו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 24.1.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)
התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
/
ויר ירלי קדם חבר: עו"ד ג טל
קלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015716
שליד עיריית תל אביב-יפו
לוייר
חבר:
חבר:
: | עו"ד שירלי קדם
עו"ד גדי טל
פרופי זיו רייך, רויית
העוררת: | קלישר מלונות בוטיק
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
במסגרת ערר וזה נדון עניינו של נכס המוחוק על יד העוררת ברחוב קלישר 25 אביב יפו הרשום בספרי העיריה כנכס מספר 2000143574 אשר מחויב על ידי העיריה בסיווג של ייבית מלון 5
כוכביסיי העוררת טוענת כי יש לסווג את בית המלון בסיווג של ייבית מלון- 3 כוכביםיי
ביום 19.4.17 החליטה הועדה, לבקשת הצדדים כי ההחלטה בערר גה תחול גט על שנת חמט 2017.
הצדדים הגישו סיכומיהם והתניק בשל להכרעה.
טענות העוררת
1
פעילות העוררת מסווגת על פי צו הארנונה בסעיף 3.3.6 לצו הארנגונה וחסיווג נעשה על פי תקנות שירותי תיירות (ייבתי מלוןי) תשע"ג 2013 (להלן: 'יהתקנותיי).
על פי בדיקת העוררת עולח כי הנכס מדורג כפחות מ-3 כוכבים.
עקב פניות נוספת של העוררת למשיב לפיהן יש לחייב אותה בסיווג של בית מלון 3 כוכבים ולא 4 כוכבים, שינה המשיב את סיווג המלון, לאחר ביקורת בנכס ל-5 כוכבים, ללא כל הסבר.
על מנת שבית מלון ידורג 5 כוכבים יש לצבור 0 נקודות על פי אמוד המידה. העוררת צברה רק 265.
חיווק לטיווג בהתאם לקריטריונים ניתן למצוא בהחלטת ועדח מספר 140011551 בראשותו של עו"ד יהודה מאור.
.10
.1
12
.3
4
15
.6
חמשיב כפוף לצו הארנונה ואין לו טמכות לקבוע סיווגים על פי רחשי ליבו.
המשיב טוען כי יש לסווג בהתייחס לרמה המקבילה במלונות קיימים אך לא הציג השוואה למלון כלשהו.
עצם העובדה שהמשיב בתשובותיו מיום 14/4/16 ומיום 6/6/16 דחה את השגת העוררת בנימוק והה לחלוטין כאשר תשובתו מיום 14/4/16 ניתנה ללא ביקורת בנכס מעלה תמיהות לגבי טיב בדיקת המשיב ושרירות ההחלטה.
חקירת מצהיר המשיב, מר טווילי מחזקת את עמדת העוררת.
התקנות מחלקות קריטריונים ל2 סוגים, קריטריונים הכרחיים ושאינם הכרתיים. מר טווילי השיב בשלילה כאשר נשאל לגבי קריטריונים הכרתיים לסיווג מלון 4 כוכבים.
נציג העוררת ערך בדיקה מקיפה של כל הקריטריונים. המשיב לעומת ואת, פסק על פי ביקורת של 10 דקות בנכס.
המשיב טוען כי אינו כפוף ולא אימצ באופן מוחלט את הדרגות הקבועות בחוזר מנכ"ל 7/2012 ולא הכפיף את סמכותו בדין בידי החוור. החלטות המשיב צריכות להתקבל על פי קריטריונים קבועים וברורים מראש וחובתו לנמק את החלטותיו. מפנה לספרה של דפנה ברק ארז, משפט מנהלי, פרק 13 עמי 424,423 וכן לבגייצ 7177/95 יורוגם בע'יימ נ' מרכז ההשקעות עפ"י חוק לעידוד השקעות הון.
המשיב טוען כי מדובר במלון בוטיק אולם אין כל הגדרה חוקית מהו מלון בוטיק. אף המצהיר מטעם המשיב לא ידע כיצד מגדירים מלון בוטיק. הסתמכות המשיב על פרסומים כבסיס לסיווג אינה נכונה. ראו החלטה 140011551 שהווכרה לעיל.
לעניין עלויות ותמחור בנכס מדובר בעניין של ביקוש והיצע. כמו כן, תמחור שירותים אינו חלק מהקריטריונים לבחינת סיווג הנכס.
טענות המשיב לגבי חור מנכ"ל נטענו בהרחבת חצית אסורה.
בנוסף, חוזר המנכייל איגו מצוין כקריטריון בצו הארנונה. גס בחינה מהותית מעלה כי המלון
אינו מהווה מלונית רמה 4 כפי שהבהיר מנכ"ל העוררת.
7
.8
9
.0
.1
2
.3
4
5
6
27
הנכס נבנה בהתאם לתקני משרד התיירות למלונית עירונית מסוג 6, הנמוכה ביותר והמקבילה אצ למלון 3 כוכבים.
מעיון בחוזּר המנכייל עולה עוד כי הנכס אינו תואם מלון 4 שכן בטבלת שטת מינימאלי לחדר צריך להיות 21 מ"ר ואילו בנכס דנן אי כאלו שטחים בחדרים. בנוסף, אין בנכס שטח הסעדה, חדר אוכל או מטבח.
העוררת הוכיחה טענותיה באופן חד משמעי וצירפה ראיות בהתאט לסיווגה כ-3 כוכבים.
העוררת מבקשת לתייב את המשיב בהוצאות המשקפות את ניהול ההליך.
תמצית טיעוני המשיב:
טענותיה של העוררת בדבר חוקיותו של סעיף 3.3.6 לצו המקנה למשיב סמכות לקבוע סיווגים אינה ממין הטענות אשר הוועדה מוסמכת לדון בהן. ראו לעניין ה ערר מספר 6 מלון רוטשילד בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, עמיינ 29237/10/15 מלון רוטשילד בע"מ נ' עיריית תל אביב.
בהתאם לסעיף 3.3.6 לצו הארנונה המשיב הוא בר סמכא לקביעת סיווגו של הנכס. מסקנת העוררת לפיה טיווג יעשה בהתאם לתקנות לא עולה בקנה עס לשון הסעיף. עולה מהסעיף כל בבואנו לדרג מלון חדש יש לבחון את רמתו על פי קריטריונים של טיב ואיכות חשירות הנהוגים במלונות בעלי רמה דומח.
אף ועדת הערר אינה מוטמכת לקרוא לסעיף חצו את שלא נאמר בו.
התקנות אינן אלא עניין וולונטארי ואין כל רלוונטיות לאמור בתקנות ועל המשיב לבחון את המלון בהתאם לשירותים הניתניט בו.
תוצאות בדיקת מנחל העוררת חסרות כל משמעות לענייננו שכן אין הוא ייממונחיי כקבוע בסעיף 17 לתקנות וכן לא גורם בר סמכא מטעם משרד התיירוות.
העוררת לא פנתה למשרד התיירות לקביעת דירוג המלון.
אופן עריכת הבדיקה על ידי העוררת מעיד כי וו נעשתה כלאחר יד והמשיב יטען כי אין לייחס כל משקל לממצאיה.
.8
9
.0
.1
.2
3
4
.5
.6
.7
.8
9
לדוגמא, ביחס לשטח החדרים ציינה העוררת כי שטחםס בין 6 מ"ר ל-14 מ"ר. ובחקירתו עלה כי 27 חדרים במלון הס בשטח של 14 מ"ר ומעלה. ניתן לשער כי ביחס לאמות מידה נוטפות, העריכה העוררת בחסר את השלרותים הניתנים למלון.
בנוסף, בסיכומי העוררת טענה כי צברה 265 נקודות ואילו במטגרת התצהיר טענה כי צברה 1 נקודות.
העוררת ממקדת את הדיון בשירותים שאינה נותנת ונמנעת מלדון בשירותים אותה כן נותנת.
בחינת רמת השירות אותה מספק המלון לאורחיו מעלה כי קביעת סיווגו ברמת שירות של 5 כוכביט טבירה והגיונית.
מעיון באתר האינטרנט עולח כי המלון מציע לאורחיו חדר טיפולים זוגי, גג שיווף ואמבט גיקוזי פונה אל נוף, סלון אורחים וכדי.
רמת המחירים אותה ציין במסגרת חקירתו אינה תואמת את המידע המפורטס באינטרנט.
מפנה לעררים בעניין רוטשילד לעיל.
עסקינן במלון בוטיק הממוקם בלב תל באיב ומציע אירוח יוקרתי לאורתיו.
העוררת מודה כי המלון מעוצב ברמה יוקרת:ית.
לא יעלה על הדעת כי מנכ"ל התאחדות המלונות אינו יכול להגדיר מחו מלון בוטיק.
יש לדחות את טענות העוררת כי השימוש בטרמינולוגיה של יימלון בוטיקיי נעשה רק למטרות שיווק ואין לו נפקות לעניין סיווג חנכס. מפנה לעמיינ 17209-02-15 סקאנר לייט ואח' נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב.
המשיב אינו בודק ייחינמייי של אמות המידה לפי תקנות התיירות ואלו אינן מחייבות אותו.
המידע שהוצג בפני החוקר אינו משקף את התמונה בכללותה אשר על בסיסה נבחנת רמת שירות של מלון בהשוואה לבתי מלון אחרים באותה רמת שירות. ככל שביקשה העוררת להסב תשומת לב החוקר לקיומס או העדרס של שירותים כאלה ואתרים חזקה עליה שהיתת עושה זאת במעמד הביקורת.
0. המשיב ערך ביקורת בנכס ועל סמך מכלול הנתונים שהיו בפניו קבע כי רמת השירות בנכס
היא 5 כוכבים.
1. יצוין כי בעקבות השגתה של העוררת והביקורת שנערכה ביום 22/5/16 שונה טיווג הנכס
לרמת שירות של 5 כוכבים.
2. העוררת אשר השיגה על סיווג הנכס רק בשנת 2016 אף שמחציקה בו משנת 2011 אינה טורחת
לציין האם במרוצת השנים חל שינוי ברמת השירות הניתנת במלון. ברי כי ראיות בעניין זה מצויות ברשות העוררת והימנעותה מהצגתן משמשת לתובתה. מפנה לעייא 9656/05 נפתלי שוורץ ג' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ.
3. המשיב כלל לא כיוון בחקירתו לחוצר המנכייל.
4. לאור האמור קביעת סיווג הנכס נעשתה כדין ויש לחייב את העוררת בהוצאות בגין ניהול
ההליך.
דיון והכרעה
5. לאחר שבתנו את מכלול הראיות בתיק ואת טיכומי הצדדים מצאנו שיש לקבל את הערר.
6. חמשיב טוען בפנינו כי אין לועדה סמכות יילקרוא לסעיף חצו את שלא נאמר בויי (סעיף 4
לטיכומי המשיב). מצאנו כי לאור הערה זו יש לבתון את הסעיף הרלוונטי בצו.
7. סעיף 3.3.6 לצו הארנונה קובע כל :
'יבתי מלון * (יסווגו לפי רמת שירות ** ) (מספר הכוכבים, כפי שנקבע בעבר ע"י משרד התיירות) ויחויבו בכל האזוריט לפי התעריפים המפורטים /-
...* לרבות אותו חלק מהמלון המשמש כמסעדה או כבית קפה...
...** בתי מלון חדשים יסווגו בהתאם לרמת השירות, בהתייחס לרמת השירות המקבילה במלונות קיימיסיי.
8. עיננו רואות, כי סיווג בתי מלון יבוצע בהתאט להסתמכות להגדרות עבר, מטעם משרד
התיירות, אשר פסו מן העולם, אך לא באה כל הגדרה חדשה תחתן. (תקנה 5 לתקנות שירותי תיירוות (בתי מלון) התשסייא 2001).
9
.0
1
.2
3
6
5
.6
7
.8
דחיינו, הסיווג יעשה על פי תקנות שירותי תיירות (בתי מלון), תשע"ג 2013, וכפי שהוגדרו לעיל, ייהתקנות'י.
המשיב טוען כי התקנות הן עניין וולונטארי ואין כל רלוונטיות לאמור בהן.
האומנס!
לא מצאנו לכל אורך ההליך, ולא הוצג לנו לכל אורך ההליך, כל משנה סדורה לפיה ניתן ללמוד כיצד קובע המשיב את דירוג המלונות. המשיב גס לא נתן דוגמאות של מלונות אחרים, בדרגת שירות דומה מהם ניתן ללמוד כי החלטתו נכונה בנסיבות העניין.
המשיב טוען בפנינו, כי יש לו את המבחנים לפיהסם הוא קובע את דירוג המלון ואין הוא מחויב לפעול בהתאט לתקנות.
מהם אותם מבחנים! כיצד קובע המשיב את הדירוג?
המשיב חציג מטעמו דו"ח ביקורת, והמצהיר מטעמו הצהיר בפנינו כי הביקורת ערכה כ- 10 דקות, כי הוא לא ביקר בכל החדרים, כי חוא לא מכיר את הקריטריונים הקבועים בתקנות, כי הוא לא יודע מהן ההגדרות בארנונה לגבי מלון, שהוא לא עשה השוואה לבתי מלון אחרים.
בייכ המשיב בסיכומיה בטסעיפים 22 ו-25 טוענת כי אין בתקירת המצהיר מטעמה כדי למצות את הבדיקות שנעשו. עוד מציינת כי ההחלטה נקבעה על פי יימכלול נתונים שהיו בפני המשיביי, אך למצער, אין זכר לאף אחד מנתוניס אלו.
מנגד, מצהחיר העוררת, כי ערך בדיקה מקיפה בהתאכ לתקנות ובדק את שירותי המלון הניתנים על פי אמות המידה בתקנות.
לו היה מציג המשיב לוועדה בסיס כלשהו על פיו חיה ניתן ללמוד מאיין שואב הוא את קביעת סיווג המלון היה ניתן לתת משקל לדבריו. אך, החיפך הוא הנכון.
סעיף הצו קובע, ברחל ביתך הקטנה, כי על המשיב לבהון בבתי מלון חדשים (כך מגדיר המשיב את הנכס, בסעיף 3 לסיכומיו) בהתאם לרמת שירות מקבילה במלונות קיימים,
9
.0
1
.2
3
4
.55
.6
.7
כלומר, בעוד בכל מקרה אחר, אין בסמכות ועדת הערר לבדוק ולעשות השוואות לנכסים דומים, במקרים אתרים, בטענת אפליה שאין בסמכותה, דווקא כאן, כאשר יש סמכות לוועדת הערר לבחון התאמה והשוואה למלונות אחרים, מנע המשיב ואת ממנח ולא חביא בפניה דוגמאות אשר יש בהן כדי ללמד על הסיווג במקרה דנן.
זאת ועוד, חמשיב טוען כי הנכס הוא יימלון בוטיק!י הממוקם בלב תל אביב. לא מצאנו בסעיף הצו שוני באוור בו נמצא המלון. הסעיף קובע כי הדירוג יבוצע לפי תעריפים ולא לפי מיקום המלון כך שאין חשיבות אס המלון נמצא וממוקס בלב תל אביב או בחלק אחר בעיר. בנוסף לא מצאנו עובדות או ראיות מטעם המשיב כי מדובר ביימלון בוטיקיי.
מסכימים אנו עס חמשיב כי המלון מציג את עצמו כמלון בוטיק. אף אחד מהצדדים לא ציין והסביר מהי משמעות הגדרת 'ימלון בוטיקיי. על פי ויסיפדיה מלון בוטיק הוא יימונח רווח ופופולרי בארצות המערב לתיאור בתי מלון המצטיינים באינטימיות, ייחודיות ומגע של יוקרה....המונח בוטיק אומצ לתחוסם המלונאות לאפיון מלון קטן וייחודיי המנסה להציג אנטיתזה למלון טטנדרטי, אחיד ורשתי הדומה למלונות אחריסיי.
נדמה כי גס אם נסכים עס המשיב כי עסקינן במלון בוטיק אין לכך כל משמעות בהחלטתנו.
המצהיר מטעם המשיב הצהיר כי אינו יודע מהן ההגדרות של הארנונה לגבי מלון בוטיק, המשיב לא המציא לנו כל ראיה התומכת בכך שמלון בוטיק יסווג כ-5 כוכבים ועל כן לא ברורה לנו טענת המשיב התוצרת בעניין זה. ברור כי שימוש במונת ייבוטיקיי משדר יוקרה, אף אס יתכחש לכך העורר אם לאו. אך אין בממצא וה בלבד כדי לתשליך על הסיבה לשינוי הסיווג.
גם הפסיקה שהוצגה על ידי המשיב בעניין זה אינה רלוונטית. העוררת אינה מתכחשת לפרסום ולכך שמציגה את עצמה כמלון בוטיק. כל שאומרת הוא שאין כל הגדרה תוקית למלון בוטיק וכן שזהו ביטוי מקובל בתחום המלונאות ותו לא.
הוועדה אינה קובעת דירוגיס של מלונות.
הוועדה מוסמכת לבדוק את החלטת המשיב ולבחון האם היא סבירה אם לאו.
בנסיבות העניין, אנו סבורים כי החלטת המשי 5ב אינה סבירה.
8. כאמור, המשיב לא הסביר לוועדה כיצד נקבע סיווג 3 כוכבים ומה עומד מאחורי החלטתו.
לעניין וה ראו עמ''נ 23476/09/15 קריגר אהוד נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו:
י...צו הארנונה קובע כי כאשר העירייה משיתה תשלומי ארנונה על בית מלון, בגין סיווג כוכבים, באם מדובר בבית מלון חדש עליה להתייחס לרמת שירות מקבילה במלונות אחרים בעלי אותה דרגת כוכבים שהיא מבקשת להשית על הנכס נשוא החיוב בארנונה. נראה כי בענייננו פעולות העירייה אינן עולות בקנה אחד עם האמור בצו. אין די בתאור קיומם של שירותים כאלה ואחרים כדי לקבוע שהמדובר במלון בדרגת 5 כוכבים, ולהשית עליו תשלומי ארנונה בהתאם. על הליך ההשוואה למלונות מקבילים להיות סדור ובהיר, ומצדיק קביעה כי המדובר ברמת שירות דומה. משנמנעה העירייה מלעשות כן, לא ניתן לקבל את מסקנתה בי המדובר במלון ברמת שירות של 5 כוכבים''.
9. אנו מסכימים עס המשיב, כי הכלל הוא שהרמת נטל ההוכחה מוטל על העורר. אך במקרה דנן
כיצד יכולה העוררת להרים את הנטל כאשר אינה יודעת מהן דרישות העירייה וכיצד נבחן סיווג הנכס.
0. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הצדק עס העוררת ויש לחייב את המלון בהתאם לסיווג של
3 כוכבים בצו הארנונה.
לאור התוצאה אליה הגענו מצאנו שיש לחייב את המשיב בהוצאות העוררת בסך 2,000 ₪.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 8
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לענייניסם מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
2
מו
יו"ר: עו"ד 9 חבר: עוייך גדי טל חבר: פרופי ויו רייך, רו"ח
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: 140017242 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד שירלי קדם
חבר: | עויד גדי טל
חבר: | פרופי יו רייך, רו"ח
העורר: | סטרול הרמן
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו
החלטת
הערר דנן עניינו חיוב ארנונה בנכס ברחוב ברגנר אליובת 12 בתל אביב יפו הרשום בספרי העיריה כנכס מספר 2000343923 ח-ן לקוח 10359684 בשטח של 72 מ"ר בסיווג יימבנה מגורים שאינו בשימושיי (להלויי הנכטיי).
1. ביום 8/11/2017 התקיים בפני הוועדה דיון מקדמי.
2 בדיון וה הבהיר העורר כי הוא נמצא בדירה מידי יום, הוא טען כי יש בית ספר מעל הדירה, כי הוא משתמש בשרותיט של בית הספר כיוון שבנכס אין ביוב. העורר ציין גם כי הוא נח בנכס. העורר טען כי הוא לא יכול להשכיר את הנכס כי אין לו ביוב.
3 המשיב, מצידו, ויתר על ניהול הליך הוכחות והשאיר את ההחלטה לשיקול דעת הוועדה.
4. סיווגו של הנכס נקבע בהוראות צו הארנונה במסגרת סעיף 1.1 די :
יידירה המיועדת למגורים ושלא התגורר בה איש דרך קבע בתשעה מבין שניים עשר החודשים שקדמו ל- 1.12.2014 תחויב ב- 220.78 ₪ למייר בכל האזורים'י.
5. הוועדה בחנה את דברי הצדדים כמו גס דו"ח הביקורת מטעט המשיב.
6. מהתמונות שהוצגו לוועדה ניתן ללמוד כי בנכס יש מיטה ומורון, מספר כלי מטבח, מגבת
בחדר הרחצה, תכשירי רחצה, נייר טואלט בשירותים וסלון.
7 העורר, בהגינותו, ציין כי משתמש בדירה אך לא כי ישן שס. אין ספק כי הנכס אינו מקום המגורים הקבוע של העורר.
8 עס ואת, מצאנו שבנסיבות העניין העורר הוכיח לנו כי הוא משתמש בדירה על בסיס יום יומי וכן הממצאים בדירה מחזקים את טענותיו.
9 המשיב ויתר על טענותיו והשאיר את ההחלטה בעניין לשיקול דעת הוועדה, וואת לאחר ששמע את דברי העורר בדיון.
לפיכך, מצאנו שיש לקבל את הערר.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 2% 0 ₪
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יים-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
/
יו"ר: (עעייד'שנרלקדס חבר: עויז גדי טל חבר: פרופי זו רייך, רו"ח
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס 140013478 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת ערר:
יו"ר: יהודה מאור, עו"ד
חברה: רונית מרמור, רויית
חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח
העוררים: עיזבון המנוח ניאגו יצחק ז'יל, נמאגו אליהו - המד | -
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
ובעניין: חברת התחנה המרכזית החדשה בת'/א בע'יימ להלן : ''התמח'ית//
החלטת
תיק זה הוא אחד מרביס הבא לדיון בפנינו, כמו בפני ועדות נוספות, המעלה סוגיה קשה הן בחיבט המשפטי, והן בפן הכלכלי הטוציאלי, שיש בו משום פגיעה רוחבית קשה באנשים שאיבדו רכושם, אינם צעירים לימים ומרביתם, אלה שנותרו בחיים, חולים ואינם בעלי יכולות לנחל משפטים ארוכים ויקרים מול התמחיית או הנאמנים מטעם בית המשפט.
לא נעמוד על השתלשלות האירועים מאצ רכישות שבוצעו ע"י אנשים שונים בינם לבין חברת כיכר לוינסקי בע"מ, שעם פירוקה נרכש פרויקט התחנה המרכצית על ידי חברת חפציבה שלימים גט היא פורקה.
לאחרונה, הצליחו הנאמנים למכור את אותו פרויקט מסובך, העומד על תילו שנים רבות כאבן שאין לה הופכין לתברת נצבא החזקות 1995 בע"מ. [נפנה לפרייק 25351-01-12 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד] , כך גס בוטלו הליכי ההקפאה של התמחיית.
בהיבט הפרוצדוראלי החלטנו ביום 7 בדצמבר 2015 בתיק ערר 140010350 וערריט נוספים לפי רשימה שצורפה, שלתמחיית יוותר שיקול דעת אם להתייצב בדיונים לפנינו ולהציג עמדתה מבחינת החומר הראייתי שמצוי ברישומיח, או שלא. החלטתנו מצורפת כאן כחלק בלתי נפרד מהחלטתנו לגוף הערר.
.10
1
עיניינו של הערר כאן, כדוגמת רבים אחרים, נסב על חיובס של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכזית התדשה בתל אביב ואשר לטענת חמשיב הס מחזיקים בה.
הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתתם וה וענינה תיובס בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם. ברור שלא נדון האם לעוררים וּכויות קנייניות בחנות, בין וּכות רשומה ובין וכות אובליגטורית - נושא זה קרוב לוודאי יידון בערכאות אחרות.
במרבית התיקים באי כח המשיב, טוענים בין היתר, כי הנכס זוכה בפטור בגין כס לא ראוי לשימוש' לתקופה של 12 שנים ברציפות, אשר אחריה קיבל פטור נוסף לתקופה בת שנתיים, החל מיום 1.1.2013 ועד ליום 31.12.2014 - לפיכך, החל מיום 1.1.2015 , ולמשך תקופה בת 5 שנים, כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס, יחויב הנכס לפי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] על פי התעריף המצערי, לפי חשימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור, בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסייץ - 2007 .5%
טענה זו נכונה משום שהמחוקק מצא לתחום את מתן הפטור שעל פי סעיף 330 לפקודת העיריות באופן שקצב מועדים החל מיום 1.1.2013 ואילך. [ראה ס.ח. 2374 תיקון מס' 131 שתחילתו מיוט 3
נדגיש כי במקרה הקונקרטי בפנינו, הודיע המשיב במכתבו לגב' רחל ניאגו, מיום 15.6.2016 כי הנכס נשוא הערר קיבל פטור מארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות במשך 12 שנים שקדמו ליום 1.1.2013 ותקופת הפטור הראשונה באותו סעיף הינה שנתייט מיום 1.1.2013 משכך העוררים יחויבו בארנונה כקבוע בסעיף, על פי התעריף המזערי בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס'ז -2007 החל מיום 1.1.2015 ולמשך תקופה של 5 שנים כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס, לפי השימוש האחרון שנעשה בו טרם מתן הפטור בסיווג '/בניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משודים, שירותים ומסחר. [ראה סעיפים 2 ו- 3 להחלטת המשיב.)
סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: ייהפקודהיי) קובע:
'חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, *מסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה'.
סעיף 326 לפקודה, קובע:
ינעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, ?הא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממגו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה
.2
3
4
חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו -- למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה'י
נצטט מקצת מהפסיקה. בע''א 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואח' שם נקבע:
יעל פי סעיפי הפקודה הנוכריס לעיל, מוטלת חובה על בעלים, או על מחזיק, של נכס התייב בארנונה, להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהחזקת הנכט (להלן: 'יהודעת חדילהיי) כתנאי לאי חיובו בתשלום ארנונה בגין הנכס מאותה עת ואילך. כל עוד לא נמסרה הודעה, כאמור, יחויב אותו מחזיק או בעליו של הנכס בארנונה בגין הנכס.
ביסוד ההסדר המטיל חובת מסירת הודעה, כאמור, על מתזיקיס או בעלים של נכס טמון הרציונאל כי הס בבחינת יימונע הנזק הצוליי. הנטל המוטל עליהם למסור הודעת תדילה חינו נטל קל ביותר. אילו היתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את זהות המחציקיס בכל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי הציבורי.
על תכלית ההסדר הקבוע בטעיפים 325, 326 לפקודה, נפנה לעייא 739/89 אהרון *' מיבקשוילי ג!
עיריית ת'/א-יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775 שם נקבע:
'ניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה 'ימחזיקיי לגבי נכס מטוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינוי מצבי.
בבריימ 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו, נקבע שהרציונל חל גם בכל האמור בחדילת תוקה של מחניקים וכי על מנהל הארנונה להסתפק בהודעה על חדילת חוקה של שוכר, על פי סעיף 325 לפקודה, ולגרוע את השוכר מרישומיו ואין בסמכותו להכריע בין הודעת שוכר בדבר ייחדילת התזקהיי לבין הודעה מאוחרת *ותר אס נשלחת מטעם בעליו של נכס אשר סותרת את ההודעה המקורית שכן אין להפוך את מנהל הארנונה לגורם הבוחן את מהימנות המסמכים המוצגים לו ואין זה תפקידו לרדת לחקר האמת.
5. הדיון בפנינו ומסקנות.
א. הנכס מצוי בתחנה המרכצית החדשה שנרכש ע"י העוררים, חנות מספר 5326 ברחי לוינסקי
8 ת''יא, רשום אצל המשיב בח-ן לקוח 10054137 נכס 2000136134 על שם העוררים.
ב. התמחיית הציגה בפנינו תיק מוצגים בקשר לחנות 5326 בו מקבף ראיות ומסמכים שתקבלו
על ידנו ביום 4.4.2016 .
ג. | מתיק המוצגים עולות העובדות כמפורט כך:
6
7
.8
9
1) חוזה חתום מיום 31 בינואר 1991 בינה לבין הרוכשים ניאגו יצתק [שחלך לעולמו ובנו
ניאגו אליחו החתום ע"י שניהם בצוותא. הסכם ניהול מיום 29.4.1996 נתוה כתתוס רק ע"י יצחק גייל. (מוצג א).
2) מכתב ממוען לעוררים מיום 27.3.1996 המודיע להם לסור ולקבל את החזקה בנכס. נרשם
בו כי שוגר בדואר רשום לכתובת סוקולוב 90 רמת-השרון. (מוצג בי).
טופס 5 נושא תאריך 29.4.96 נחזה כחתום ע"י יצהק בלבד, בציון הערות: השלמת חשמל ותיקוני צבע בציון תאריך נציג התמתיית מיום 7.6.%6 ; טופס 6 (טופס פנימי של התמחיית) מאותו תאריך של טופס 5 - אינו חתום ע"י מי מהעוררים אלא ע"י נציג התמחיית שהנדון בו "יאישור למסירת חנותיי בציון עובדה כי הנכס הועמד לרשות התמחיית במסגרת ייבנק השכרותיי. (מוצג גי.)
64 הסכם שכירות בין העוררים לתמחיית, נושא תאריך 7.5.1996 המעמיד את הנכס להשכרת ע"י התמתיית בחתימה הנחזית להיות חתימתו של ניאגו יצחק בלבד. (מוצג די).
התזקה בחנות כשהיא תקינה נמסרה לתמתיית לצורך השכרתה- לתקופה של 24 תודשים עד ליום 6.5.98 . נפנה במלוחד לאמור שס בסעיפים 2, 3 ו-4.
עוד נרשם שם בסעיף 8 כי השוכר ישלם את כל ההוצאות בגין אחזקת החנות לרבות ארנונה.
עוד נרשם בסעיף 17 בהוראות מיוחדות כי בגין 6 חודשי השכירות הראשונים לא ישולמו דמי שכירות, ולאחר מכן בתקופה הנותרת של 18 חודש ישולמו דמי שכירות .
5 דרישות תשלום דמי ניהול- 4 במספר לתאריכים בין 12/99 ליולי 02 (מוצג הי).
בייכ התמחיית צירפה במסגרת הודעה מטעמה מיום 30.1.2017 תמונות הנכס (נספת אי), עותק יפוי כוח שניתן ע"י ניאגו אליהו לאביו יצחק, מיום 5.6.96 מאומת ע"י עו"ד מטעם אליהו.
יודגש כי במסגרת הגשת תצחיר נוסף מטעמו של אליהו [הוגש לוועדה ביום 17.9.2017 ] צורף אישור של עו"ד המאמת את חתימת אליהו בפניו המטמיך את אביו לתתוס בשמו ולייצגו בכל הקשור להשכרת החנות.
מצאנו לציין בקשר ליפוי הכוח את הנטען ע"י בייכ התמחיית, שהסיבה לחתימת יצחק על נספח השכירות מוצג די, עליו לא תתוס אליהו, נובע מאותו יפוי כוח.
העורר אליהו מעלה תהיות כיצד חתום אביו על הנספת הנייל, חודש מאוחר יותר לתתימה על נספת די. עוד מפקפק על אפשרות החתימה של אביו מאחר ולטענתו בשנים 1993, 1994, 1995 אביו היה במצב רפואי בלתי כשיר לחתימה. נפנה לאמור בהרחבה בנדון בסעיף 10 לתצהיר אליהו. כמו כן יצחק לא ידע קרוא וכתוב בעברית ומסקנת אליחו בסיפא לסעיף 10: ייולכן אין שום סיכוי שאבי היה חותם בלעדי, אין שום סיכוי שאבי יכול היה לקרוא לבד את ההסכמים שנטען כאילו הוא חתם עליהם. יי
0
.1
2
.3
4
5
6
7
בנדון דידן לא שוכנענו כי נפל פגם בחתימת יצחק. ראשית, אם באמת ובתמיס אביו המנות לא היה כשיר לחתום על מסמכים מפאת מחלתו, כיצד הוא חתם על יפוי כוח לאביו בתאריך 6 פיפןי כוח זה אושר על ידי עו"ד, גם בהתעלס מכל מה שנרשם בכתב יד על גב המסמך.
אישורו של עו"ד מושקט המאמת את חתימת אליהו במתן יפוי כוח לאביו- תזקה שניתנה כדין ואושרה במועדה. [נפנה לאישורו של עו"ד מושקט מיום 13.9.2017 נספת אי לתצהיר הנוסף של אליהו.]
בשום מקום לא באה הכחשה לעצם חתימת אליהו על היפוי כוח במשרדו של עו"ד מושקט.
בכך צודק בייכ המשיב שציינו בדיון ?וס 4.1.2018 ייחוא לא כפר בקיומו של יפוי הכח לאביו מר יצחק ניגו משנת 96 ובכך מתברר שכל טענותיו שאביו לא היה כשיר בשנים 93 ו- 94 אינן נכונות'י.
שנית. מקום שנטענת טענת ציוף ונפנה לסיפא בסעיף 4 לתצהיר אליהחו, אין די בהכחשה סתמית.
הפסיקה קבעה לא אחת כי טענות מסוג תרמית והונאה, כפיה, הן מסוג הטענות שבית המשפט קבע לגביהן שהן דורשות מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור.]נפנה לעייא 7456/11 מורים בר נוי ני. מלחי אמנון, מיום 11.4.2013 מפי כבי השופט השופט יי דנציגר; עייא 6465/93 אליהו כהן ני. יוסף לנגרמן מיום 20.7.1995 מפי כבי הנשיא שמגר.] - תל גם בענליננו.
ונוסיף עוד. בייכ העוררים וומן להשלמת עדות מרשיו וחקירה על תצהירים, המקורי והנוסף, לדיון יום 4.1.2018 למרות אישור המסירה המצוי בתיק הוועדה לא הייתה התליצבות לדיון.
כך גם לא ניתן שום הסבר להימנעות מהתייצבות לדיון מקום שהורינו במפורש בישיבת יום 7 בנוכחות אליהו ובא כוחו , כי עליהט לעיין בכל החומר המצוי בתיק הוועדה ולחיות ערוכים לדיון ענייני כשכל החומר מצוי בידי כל הצדדים.
טיעון אליהו בדיון יום 25.5.17 כי התמחיית ביצעה ייניקיון יסודייי בנכס רק לאחרונה, כדי לשכנע את הוועדה שהנכס ראול לשימוש- גס אם היא נכונה, אין בכך כדי לפגוע בהיות הנכס ראוי לשימוש.
יוער. כי שוכנענו שאליחו ידע על קיומו של חוזה השכירות עליו חתם אביו. +יוף החתימה לא חוכת כלל. מעבר לכך, בהינתן הדעת לנספת מוצג הי מטעם התמחיית, לפיו נדרשו דמי ניהול לתקופה המאוחרת לתום חוזה ההשכרה, היה הדבר מצריך מאליהו לברר מדוע עליו לשלם
.8
.9
.0
.1
.2
.3
6
.5
דמי ניהול לתמחיית ולנקוט בכל דרך לבירור עצמי, מדוע נדרשים דמי ניהול ומדוע לא שילמו לעוררים דמי שכירות.
הטרידה אותנו העובדה כי התמחיית לא המציאה לנו כל ראיה שמיוומתה הודיעה בכתב לעורריס או מי מהם, שחוזה ההשכרה פג, או בכלל לא מומש, ועליהם לקבל את החזקה בחנות בחצרה.
במקרה הקונקרטי לפנינו ולאור חתימת יצחק על טופס 5 באפריל 96 בסמוך להענקת יפוי כות מאליהו לאביו לחתום בשמו, כמפורט לעיל, ומכלול הטענות שלא נסתרו מפאת העדר הופעה מצד אליהו לחקירה, מסקנתנו כי התלטת המשיב לחייב בארנונה את בעל הזיקה הקרובת ביותר, בעלי הנכס בתשלום הארנונה מתום מועד הפטור החוקי, היא נכונה ולא נפל בה פגם.
מעיון בעדות אליהו ביום 19.1.2017 לא שוכנענו כי יש לקבל את הטענה כי חתימת אביו דומה אך אינח חתימתו. לא נתנו אימון בדבריו: יאני לא יודע איפה היה אבי ביום 2 או 7 ליוני 96 או 29.4.96 (התאריכים המצויינים בטופס מסי 5 חנייל) אני יכול לומר שאין מצב שהוא הגיע אליכם לבד בשל מצבו הבריאותי." אס מצבו הבריאותי היה כה רע (ולא נפרט אלא נפנה לתיאור בסעיף 10 לתצהירו) מדוע חתם על יפוי כוח לאביו לחתום בשמו !
תצהירה של רחל שהוגש לוועדה לא שכנע אותנו כי בוצעו מעשי ויוף בחתנימת יצחק. גס היא חזרה על הטיעון כי בעלה המנות אינו יודע קרוא וכתוב בשפה העברית; אך הטבר למתן יפוי הכוח שנחתם ע"יבנה ואושר ע"י עו"ד- לא קיבלנו.
שורת החיגיון והשכל הישר מחייבת כי הנותן יפוי כות מאומת אצל עו"ד לאדם שאינו יודע קרוא וכתוב בעברית- לייצגו ולחתום בשמו בכל הקשור להשכרת חנות שמחציתה בבעלותו -
אינה הגיונית.
אין חולק כי העוררים הם בעלי הוּיקה הקרובה ביותר לנכס. המונת ''מחזיקיי בפקודת העיריות פורש כמי שיש לו ''הזיקה הקרובה ביותף'' לנכס.
הנכס נשוא הערר קיבל את הפטור המירבי מתשלום כקבוע בסעיף 330 לפקודה. מאחר ומנהל הארנונה עצמו אישר לעוררים כל חיובי הארנוּנה בשיעור המצערי, יחולו מיום 1.1.2015 ואילך ולמשך תקופה של 5 שנים ובמידה ולא חל שינוי בנכס ובחוק, יהיו וּכאים לפטור לאחר מכן.
התקווה היא שלאחר מיצוי תקופת התשלום המצערי, יבוא שינוי במתחם התהנה המרכצית, ובכך יופחת נזקס הכלכלי של העוררים, היה ולא יודיעו העוררים למשיב על שינוי ומאותו מועד לא יחויבו בארנונה. כקבוע בסעיף 330 (3).
6. מכל האמור לעיל דין הערר להידחות. - אין צו להוצאות.
ניתן היום, 25 בינואר 2018 , בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 23(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זּכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים ואת בתוך 65 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות |המקאמיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועד ערר), התשלייץ- 1977 תפורסם החלטה וו מאתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו/יד יהודה מאור = חבר: עו''ד ורו/אבשלום לוי חברה: רו''ח רונית מרמור
\
| קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017680 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'יר: עו'/ד אלון צדוק
חבר: עוי'ד/רו'/'ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: שקרוב מאיר
גגד
מנהל הארנונה בעלריית תל אביב - יפו
החלטת
בפנינו ערר אותו הגיש העורר על חיובו בארנונה ביתס לחנות ברחוב לוינסקי 108 בתל באביב לתקופה שמיום 1.2.2001 ועד ליום 28.2.2002,
העורר הגיש ערר בו הוא טוען כי מעולם לא החזיק בנכט ומעולם לא קיבל הודעות חיוב מסיבות אישיות הקשורות בצו הרחקה מבית הוריו וכי הוא מניח כי אביו זייף את חתימתו על הסכם השכירות המיוחס לו אשר מתייחט לתקופת חיוב בה היה חייל בשירות סדיר. מעולט לא היח קשור בתנות נשוא הערר, הוא לא מכיר את הנכס ומפנה לנסיבותיו האישיות הקשות.
מנהל הארנונה השיב להשגת העורר וטען כי פעל בהתאם להוראות החוק ועל פי הודעה שקיבל על חילופי מחזיקים בנכס.
לעורר נסיבות אישיות יוצאות דופן וסיפור חיים קשה, נסיבות שיכולות להניח תשתית המטבירה את השימוש בשמו כיישוכריי על פי הסכם השכירות אולם אין זה מסמכותנו או מתפקידנו להתייחס לנסייבות המשפחתיות הקשות או לסכסוך בינו לבין אביו.
העורר הציג לוועדה מסמכיסם המעידים על תלונות שהגיש למשטרת ישראל בגין הזיוף לכאורה של חתימתו.
המשיב טען כי יש לדחות את הערר על הסף בטענה של חוסר סמכות , סופיות השומה וכי טענת הזיוף דינה להיות נדונה בתתחום המשפט הפרטי ולא במסגרת היחסים בין העוררת למנהל הארנונה.
לאתר הדיון המקדמי ביום 6.11.2017 חורינו על זימון מי שנחוה על פי ההודעה שנמסרה למשיב להיות הבעלים של הנכס משה רפאל ולוי עזרא אשר וומנו בתור צד שלישי שעלול לחיפגע מהחלטת הוועדה שכן ייעל פניו ומהמסמכיס שהציג העורר אין לו קשר לנכט והוא לא חתם על הסכם השכירות שהוצג לעירייהיי.
בדיון ביום 8.1.2018 התייצבה נציגת הצד השלישי אשר אמרה:
/אבי כמעט בן 100, הנא לא זוכר את השוכר הספציפי הזת. הוא זוכר שוכרים שה:ו אחריו לזמן מה. במקרת הזה הוא לא זוכר במי מדובר .
העורר שב על טיעוניו וטען:
+כפי שאמרתי מעולם לא החזקתי את הנכס. לא מכיר את הנכס, לא מכיר את התחנה המלכזית למעט שאני נוסע לאילת וחזדה...בתקופה הזו כתובתי במשרדד הפנים הייתה כמו היום - רחוב הירדן 92 רמת גן. בתקופה המיותסת שלי הייתי חייל בן 18 ולא יכול לעהיות שהחוקתי במזנון
1
בתחנה המרכזית . כשבייכ המשיב מקריא לי מההודעת מיום 23.5.01 הטלפון הנייד אינו מוכר לי והטלפון הקווי הוא של בית הולל....%
טענת העורר בעילה של ייאיני מחזיקיי מצויה בגדר סמכויות ועדת הערר לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומלות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.
בתשובתו להשגת העוררת טען מנהל הארנונה כי החיוב בארנונה בגין התקופה הנייל נעשה בהתאם להודעות שנתקבלו במשרדי העירייח.
לכתב התשובה צורפה ההודעה וההסכם משנת 2001 מחס עולה כי העורר חתם על הסכם שכירות עס הבעלים של הנכס ביום 1.2.2001.
על פי הודעת המשיב אשר נמסרה לוועדת הערר ביום 8.11.2017 הבעלים של הנכס נשוא התיוב הינם כהן רפאל ולוי עזרא.
מהראלות שהציג העורר ומעדותו בפני הוועדה עולה כי התגורר בתקופה המיותסת לו בכתובת הוריו, שירת בשירות הצבאי וכל אינו מכיר את הנכס נשוא הערר.
הוצג לנו גס אישור בדבר הגשת תלונה במשטרת ישראל על ידי העוררת בדבר ויוף מטמך (הטכס השכירות).
מכל האמור לעיל הוצגה לנו תשתית עובדתית המציגה נתונים אישיים קשיט ותומכת בטענה כל העורר לא *כול היה לחתום ולא חתם על הטכט השכירות אשר מכותו לכאורה נרשם כמתציק אצל המשיב.
בטרם ניתנה התלטתנו הציג לנו בייכ המשיב את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בתיק עמיינ 18996-0617 בעניין חבניין ברתוב שונצינו בתל אביב.
בפסק דינו קובע בית המשפט באופן ברור כלדקמן:
*+כשבבסיס הטענה איני מחזיק של המשיבה 1 עומדת טענת זיוף המעמידת מחלוקת עובדתית מורכבת בין המערערת הבעלים למשיבה 1 כשוכרת. על פי הדשוס במסמכי העילייה היה על ועלת הערר להפנות את המשיבה 1 להגיש תביעה מתאימה בבית המשפט ולכל היותר לעכב את הליכי הגבייה עד לקבלת פסק דין הלוט המכדיע במתלוקת . בצירופת של המעלערת לתהליך ובמיהול ההוכחות הפכה ועדת העדר את עצמה לבית המשפט והכריעה במחלוקת בין הפרטים ולא במחלוקת בין המישום לבין הרשות. בכך הלגה מתפקידה ומטמכותת.
בחנו את עובדות המקרה שבפנינו שמא מתאימות הן לאמירתו הברורה של בית המשפט בעניין הנייל ומצאנו כי אין מדובר במקרה דומה.
במקרה שבפנינו לא מתבססת טענת העורר על טענת הזיוף בלבד ולא הוטל על ועדת הערר לברר את טענת הציוף.
כל שנדון בפני ועדת הערר הינה סוגיית ההחוקה וטענת העורר כי לא החויק בנכס בתקופה המיוחסת לו בכתב הערר.
גם מבלי להידרש לטענת הציוף, כמצוות בית המשפט , הרי שנחה דעתנו כי העורר לא החזיק בנכס בתקופה המיותסת לו בערר בשל העובדה ששירת באותה תקופה בשירות סדיר בצבא, לא התגורר בנכס או בסביבתו, הוא אינו מכיר אותו ואף בתו של בעל הבית מסרה בהגינותה לוועדה כי אביה אינו זוכר את העורר בשמו. (באותה עת שהוא זוכר שוכרים אחריסם)
בנסיבות העניין אפשר לקבוע כי לאחר עיון בכתב הערר, לאחר ששמענו את העורר, חמשיב ונציגת הבעלים נחה דעתנו כי העורר לא החציק בנכט בתקופה שבמתלוקת וכי העורר הרים את נטל ההוכתה הכבד הנדרש המצדיק סטייה מההטדר הקבוע בפקודת העיריות. .
לפיכך הננו מקבלים את הערר וקובעים כי העורר לא החויק בנכס וה בתקופה המיוחסת לו.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 25.1.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
יו'יר: עו"ד אלון מדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ןיד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
בפגי ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140014428 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת ערר:
יו"ר: יהודה מאור, עו"ד
חברה: רונית מרמור, רויית
חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח
ב
העוררת: הוניגמן ובניו בע''מ
- נגד |-
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטה משלימהת
בית המשפט הנכבד בהחלטתו מיום 3.12.2017 בעמין 05-17- 35507 הורה להחציר את חדיון לוועדת הערר לשם קביעת ממצאים עובדתיים בשאלה היחידה שנוסתה בפסק הדין והיא האם /'מחטן ההקפאה'' משרת את חנות העודפים, אם לאו.
בהתאם להחלטתנו מיום 21.12.2017 אפשרנו לצדדים, ככול שיחפצו, להשלים ראיות בפנינו בסוגיה הנייל בלבד.
הצדדים הודיעו לוועדה בהודעתם המשותפת מיום 26.12.2017 כי בהסכמתם אין הם חפצים בהגשת ראיות נוספות בשאלה שבמחלוקת ובהתאמה ביקשו מאתנו להכריע בהסתמך על חומר הראיות שנמצא בפניה.
התלטתנו בתיק ערר זה ניתנה בתאריך 9 במר> 2017.
בפרק 'יהדיון בפנינויי ציינו שס בסעיף 4 את התרשמותנו שאין מקום לקבל את טענת העוררת שאין לראות במחסן ההקפאה ככוּת המנותק מתנות העודפים, למרות שנמצאו רק 4 תולצות/פריטים. הדגשנו שגם אימוץ עובדתי של טענות העוררת שנמצאו רק 4 חולצות/פריטים ככתוב בסעיף 1 לתגובה מטעם העוררת ואלה מהווים כמות וניחה, לא היה מקום אצ ולא כעת להכיר במחסן ההקפאה ככזה שאינו משרת כלל וכלל את חנות העודפים.
6
7
8
9
10
11
12
אנו שבים וקובעים כי מסקנתנו הינה שימחסן ההקפאה' משרת את חנות העודפים.
יבוא השואל בקושיה או בשאלה העיקרית שבה התתבטנו הנוגעת למידת הכמות ההופכת מחטן ההקפאה ככוה המשרת את חנות העודפים; והאם יש בכלל צורך לפרש כמותית את המילה יימשרתיי על מנת להכפיף שירות כצה ל- ייעסק'י או 'ימחקניי.
מצאנו לצטט (כמטבעות הלשון של השופט תשין במספר הזדמנולות) כך: יי ...ולסוף מגלע הוא לכלל מטקנה כי ההבדל בין פירושה של זו לבין פירושה של גו אפשר שהוא כהבדל בין דק לבין דקיק, ומח דק הוא ההבדל בין שני אלה... אס כך *יאמר, כי אז אפשר שאותו טוען שלמעלה יוסיף אף הוא וישיב אמריו: הבדל זה, אין הוא אך הבדל דק: הבדל דק-
דק הוא, דק-מכל-דק, דס-על-דק-עד-אין-נבדק. מי הוא וּה ואיזה הוא שיבדיל בין תכלת לכרתי ובין כלב לזאב לפני עלות השחר! תכונת פלא זו ניתנה למלאכים ולא לבני אדם,
ואנו בני אדם אנויי. [מתוך רשות ערעור אזרתי 7504/95 יאסין ני. רשם המפלגות]
האם הימצאות חולצה אחת הרשומה כמלאי במחסן ההקפאה ומצויה בחנות העודפים למכירה, או 4 חולצות או 40 חולצות - הס שישנו את המצב לשם פרשנותנו!
לדעתנו התשובה שלילית.
בענייננו, העוררת צריכה להוכית כי אין שום פריט בנכס, לא אחד ולא ארבעה שנמצאים בחנות העודפים ונתקבלו ממחסן ההקפאה על מנת שיוכר כמחסן. (בכפוף ליתר המבחנים הקבועים בצו הארנונה.)
נחזור ונצטט מילולית את דברי בייכ העוררת בתגובה לסיכומי המשיב שהוגשו לוועדה ביום 3.1.2017 בסעיף 1 שם: 'י...בהשוואה בין תעודות המשלות ופירוט רשימת המוצרים, הכוללת אלפי פריטים, המאותטנים במחטן הקפאת העמסה שבמרתף ואלפי הפריטים הנמכריס שנמכרים בחנות העודפים שבקומת הקרקע, הצליח המשיב למצוא ארבעה פריטים (ודוק, לא מדובר במקייטים אלא ב- 4!!! חולצות בלבד), אשר מאוחסנות במתסן ההקפאה (למחסן נשלחו 907 חולצות!) ובמקביל נשלחו לחנות העודפים .יי
בייכ העוררת טוען כי למתחסן נשלחו 907 חולצות. עיינו בנספת גי לתצהיר העוררת שם נרשמה הכמות של 907 יחידות המלוחסות לפוטר קרדיגן דגם 392059.
בחנות העודפים (נשוא הערר חנות מקבלת 20) מצאנו כי התקבלו 4 יחידות של דגם 9 (ראה ראשון לנספת בי בתצהיר העוררת).
בעמוד 136 לנספח אי שצורף להודעת בייכ העוררת מיום 8.11.2016 שתואר כרשימת המוצרים הנמכרים בחנות העודפים (בתום שמיעת הראיות) מצאנו כמות של 53 יתידות מדגט 392059.
3
4
15
6
7
8
ההסבר שכתב בייכ העוררת שמדובר בארבע חולצות עם פגט כלשהו אשר נמכרו כסוג בי בחנות העודפים ולא יכלו להישלח חצרה לחנויות הרשת הרגילות, לא הוכת כלל.
לדעתנו גס שוני במחירים שציין בייכ העוררת דווקא , אולי, מתאים להגדרת חנות עודפים ולא חנות רגילה שמטבע הדברים מחיר הפריט שונה.
לא מצאנו לאמ את השורות האחרונות בהדגשה שציטט בייכ העוררת בסיפא לאותו סעיף, שכן לא ניתן להסיק כדעתו: יי... בכל מקרה אין ספק שבמקרה וה היוצא מן הכלל דווקא מעיד על הכלל והוא שבאופן חד משמעי במחסן ההקפאה שבקומת המרתף לא מאוחסנת טחורה הנמכרת בחנות העודפים שבקומת הקרקע, כפי שמעידות טבלאות האקטל שהומצאו....
לטעמנו, ראוי היה שבייכ העוררת היה ממציא ראיות משלימות מטעמח של העוררת שכן נטל ההוכחה מוטל עליה.
ודוק. גס אס מודה בייכ העוררת כי חמשיב מצא יישלל רביי בדמות 4 חולצות פגומות ולא מקייטים, [כמפורט בכתב תשובתו לסיכומי המשיב], נראה כי היה צורך להסביר את הימצאותו של פריט 392059 ייפוטר קרדיגןיי המצוי גס ברשימת המקייטים שנשלחו למחסן הקפאת העמטה- בסימונו אצל העוררת מחטן 670, [הוא מחסן ההקפאה בערר לפנינו] - לבין הימצאותו של פריט זה בחנות העודפים- חגות מקבלת 20 [ראה נספחים בי ו-ג' לתצהיר מטעם העוררת.] [יוער כי חנות 20 כתובתה אבולעפיה 6 אשר למרות המעבר אליה ממספר 17 -- לא בוצע שינוי במסמכי העוררת כפי שהמצהירה נציגת העוררת.]
מצאנו לציין מעבר לנדרש; עפ"י נספת בי להשגת העוררת מ- 8/11/2016 אשר ספק בעיננו האם כוחו הראייתי משכנע שכן י'אופיויי שונה מנספח אי, (וראה טעיפים 15-16 לסיכומי בייכ המשיב מיום 20/12/16), נראה לכאורה כי אין במחסן ההקפאה נכון ליום 3/11/2016 פריט שמספרו הקטלוגי 392059, פריט הנמצא כאמור בחנות כמופיע בנספח אי נכון לאותו מועד.
לא באה בפנינו ראיה שהפריטיס אשר נשלחו למחסן העודפים כמוצג בנטפת ג' לתצהיר העוררת, לא הועברו לחנות העודפים ומהווים תלק ממלאי החנות.
סוף דבר
לאור הנייל, הערר נדחה. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות .
ניתן היום, | 25 בינואר 2018, בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשסי'א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינחליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
|
יו"ר: עו"ד יהודה מאור | חברה: רו"ח רונית מרמור *חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי
/ קלדנית : ענת לוי
1 בני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140008702 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת ערר:
יו"ר: יהודה מאור, עו"ד
חברה: רונית מרמור, רו"ח
חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית
העוררים: איהב נאבולטסי ת.ז. *********
סמיר דחנוט | ת.ז. *********
- גד --
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
מבוא
1
3
בתאריך 15.1.2017 ניתנה החלטת בית המשפט הנכבד בתיק 68119-03-16 בגו הלשון:
ייניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להחציר את הנדון להכרעת וועדת הערר...י
בהתאם מצאנו לתזור ולדון בערר וה על כל המשתמע.
*וער בי החלטת הוועדה מיום 5.11.2015 ניתנה בהרכב הכולל את החברה עו"ד שירלי קדם, שמונתה ליו'יר בהרכב אחר. ההחלטה כאן בהרכב הכולל את החברה רו''ח רונית מרמור, ניתנה לאחר שסקרנו שוב את כל הראיות שבתיק ובסיבומי הצדדים.
בין הצדדים הייתה מתלוקת האם ברשות העוררים כל המטמכיס הנדרשים להוכחת טענתם, עקב כך ניתנו אורכות ודחיות עד למועדי הגשת סיכומי הצדדים.
בקשת בייכ העוררים (בקשה חוצרת), לחורות למשיב להמציא מסמכים שונים, הוגשה בתאריך 26.10.2017 בה נתבקשנו להאריך את מועד הגשת הסיכומים עד למועד בו המשיב ישלים מסמכים כמפורט בבקשה.
בו ביום הוחלט ע"י היוייר שאין מקום לדתייה נוספת וככול שהמשיב מסרב להמציא מסמכים כנדרש ע"י בייכ העוררים, עליו לפנות לערכאה המוסמכת בהתאם לחוק חופש המידע. הוטל על הצדדים להגיש סיכומיחס בהטתמך על החומר המצוי בתיק הוועדה.
*וער כי בייכ העוררים לא מצא לנכון לפנות בהתאם לחוק חופש חמידע, מכל מקום לא הודע לוועדה כי בקשה כצו הוגשה ומן הראוי להמתין להחלטה בנדון.
.10
.1
.12
13
4
.5
.6
בייכ העוררים הגיש סיכומיו בתאריך 5.12.2017 וצירף מסמכים המצויים ברשותו. [יצויין כי מספר מסמכיט זהים צורפו לסיכומים, יותר מעותק אחד].
בייכ המשיב הגיש סיכומיו בתאריך 21.12.2017
בסיכומי תשובה מטעם העוררים שהוגשו לוועדה ביום 11.01.2018 , לא מצאנו כי יש בהם טיעונים חדשים. כך למשל, בהתייתט לאמור בסעיף 33 בסיכומי התשובה כי ההסכם מאפריל 2004 מצוי בבסיס הערר לפיו העבירו העוררים את החוקה לידי אמיר, בעוד שהמכתב מתאריך 11.09.2006 ,שצירף בייכ העוררים והחתום ע"י מיי מהמשיב מעיד כי הועברה חזקה מסוימת מהגבי מלצר אדלה לאמיר ב-9/2006.
על אתר יאמר שאין אנו דנים בשומות מס לשנים 2003 ועד 2012 ויש לדחותן על הסף משום שמדובר בשומות מט סופיות ותלוטות והמועד להגשת השגה עליהן חלף מזמן, יחד עס העובדה שההשגה והערר שהוגשו עסקו בשאלת זיחוי המחזיק.
לא נדון בסוגיית התיישנות, בתיובים כפולים ומשולשים, בנכסים בכתובות שונות.
תרופת העורריט ככול שצודקים בטיעוניחס לפנות לערכאה המוסמכת.
טענות ב''כ המשיב לרבות האסמכתאות שפורטו בסעיפים 30 עד 85 בסיכומיה מקובלות עלינו ולא מצאנו צורך לחזור ולצטט מאותם פסקי דין.
יוער לעניין הכתובות כי אמיר עצמו פּנה למשיב בבקשת שינוי כתובת משדי ירושליט 175 לשד' ירושלים מספר 183 ; ראה תשובת מנהלת המחלקה אצל המשיב מלוס 19.12.2011 ;
כמו כן נפנה למכתב מנהחלת המחלקה מלוס 5.6.2013 ששוגר למר נאסר אבו סייף, להלן:
*יאבו-סליף'י- כמענה לפנייתו בכתב מיום 29.5.2013 המאשר כי בכתובת שדי ירושלים 183 אין נכס הרשום על שמו ועליו לפנות בשנית ולהמציא פירוט מספר נכס/מספר חשבון בגינו מבקש פרטים.
יודגש כי טענות בייכ העוררים, בסיכומים כי נתבעיס לפחות ארבעה מחויקים שונים כפי שפירט בעמוד 2 לסיכומיו, במיוחד קיומו של ערר מטעט מר נאסר אב-סייף, באותו עניין, לא הוכחו בפנינו.
נתזור ונציין, שהמכתב ששוגר כאמור לאבו-טייף בתשובה לפנייתו מיום 29.5.2013 -
שצורף לתצהיר העורריט - מעיד על עצמו. בפניית אבו סייף לא נטען כי השכיר את הנכטים כעסק לעוררים אלא שטען, למיטב ידיעתו, שהנכס המקורי נהרס ובמקומו נטלל כביש, וביקש אישור המשיב שהנכס בכתובת שדי ירושלים 183 אינו משמש למגורים.
לא הונחה בפנינו שום השגה או ערר מטעם אבו-סייף, כך שאין להתייחס לטענות בייכ העוררים בנדון וח והמסמכים שצירף לא יכולים לסייע לעוררים.
7
.8
9
.20
.1
2
3
4
5
העורר נבולסי איהב, אישר בעדותו בפנינו ביום 11.11.2014 כי הוא שכר את הנכס מהבעלים אבו-סייף בשנת 2000- 2001 ובשנת 2004 עקב פשיטת רגל יצא מהנכס.
לטענתו הודיע לעיריה דבר עויבתו, ברס אינו אוכר שמסר לעירייה הודעה כתובת על שינול מחציקים. אין חולק כי לא הוצגה בפנינו כל ראיה שניתנה הודעה בכתב על תילופי מחזיקים בשנת 2004 .
טענות בייכ המשיב בפרק ד' לסיכומיה: ''חובת ההודעה על סיום החזקה בנכסיי , מקובלות עלינו; הן בהתאם לדין ולפסיקה כמפורט שס בסעיפים 46 עד 60. בהעדר ראלה בכתב לא ניתן לאמץ את טענת העוררים שהם חדלו להתויק בנכס כבר בשנת 2004.
לא מצאנו כי ההסכם מיום 1.64.2004 בין העורר איהב לאמיר, דווח בזמן אמת לעיריה, או שמתוכנו נוכל לקבוע שאין מדובר רק בקיוסק אלא בכל הנכס אותו שכרו העוררים מאבו-סייף. אין אנו מקבלים, בהינתן הדעת להסכסם השכירות, כי החוקה בנכס נשוא הערר נמסרה בשלמות לידי אמיר מתחילת אפריל 2004 .
בייכ העוררים הודיע לוועדה, בהודעתו בכתב מיום 20.3.2014 כי המשיב מטרב לשוב ולהיפגש עם מרשיו אס לא יהא נוכח בפגישה גס מר נאסר אבו-סייף.
לא מצאנו בסיס חוקי לדרישה כזו, ככול שניתנה, לתייב את העוררים להביא את אבו-
סייף לפגישה. סמכות המשיב לבדוק מיוומתו נכונות המחזיק בנכס נשוא הערר, או בנכס אתר, אינה תלויה בנוכחות מי מהצדדים. המשיב רשאי לבדוק חוקה ושימוש מיוזמתו, אלא אס מצא בביקוריו כי הנכס טגור על מנעול וברית ולא ניתן לבצע אימות נתונים.
יחד עס זאת, אנו קובעים כי העוררים יכלו לכל הפתות להמציא אישורי תשלום דמי שכירות לבעלי הנכס (אבו סייף) והמועד בו הפסיקו לשלם לו. יותר מכך גס לא צורפו תשלומי דמי שכירות של אמיר לאבו סייף לשנים 2004 ואילך, מועד בו טענו העוררים כי העבירו שכירות על כל הנכס לאמיר.
טענת בייכ העוררים כי מסמכים המעידים על תשלומי ארנונה נוספיט לשנים 2007 - 2009 אינם מצויים בידי העירייה, אינה יכולה לאשר טענות פירעון או שינוי תזקה. גס אס לא נתייחס להעדר סמכותנו לדון בשנות מס חלוטות, נטל ההוכחה מוטל על העוררים. [נפנה לנאמר בסיכומי העוררים בעמוד 3 סיפא, ובעמוד 7.]
לא ניתן להתעלם מחלוף הזמן הרב מיום הגשת ההשגה והערר מטעט העורריט למועד בו נטען כי כבר בשנת 2004 קיים חוזה שכירות עם מר אמיר- על הנכס היחיד שהוא במחלוקת - קרי נכס 0405.
6
7
.8
ל
.0
.1
.2
.3
6
.5
לגופו של ערר ּה, די לנו לעיין בהסכם השכירות [הוגש חלקית- 2 דפים] מיום 1.4.2004 בין איהאב נבולסי לאמיר, ולקבוע (ראה: וחואיל שלישי + סעי 5א. בו), כי מדובר על ניהול עסק ייקיוסקיי. נכס זה 1606 הרשום בטפרי המשיב עייש אמיר ולא העוררים.
האסמכתא בדבר תשלומים שבוצעו ע"י חברת /קו לעניין' ורשימת ההמחאות כ- יהסדר תשלומים' (מסמך שצירף בייכ העוררים) מעיד כי התשלומים, ככול שנפרעו, הס בגין הנכס המותזק ע"י אמיר בכתובת שדי ירושלים 183 מספר נכס 2000381606 שאינו נשוא ערר זה.
לא הומצאה לוועדה כל ראיה שניתן הימנה לקבוע כי אמיר שילם ארנונה על הנכס נשוא הערר מכוח העברת החזקה אליו משנת 2004 - לא הסכם מתאים ולא תשלומיט על הנכס בערר לפנינו.
יודגש כי לא ראינו כל דרישת חוב או הודעת חיוב מטעם המשיב, ממוענת לאמיר בו נדרש לשלם ארנונה על הנכט נשוא הערר.
יוער כי מעיון בהודעה לעדכון פרטים שנמסרה למשיב מיום 23.7.2013 מודיע אמיר כי מבקש לבצע תיקון כתובת ממספר בית 175 ל- 183 בשדי ירושלים , וכן לבצע מדידה לנכס. נרשם שם בבירור יימדובר רק בפיצוציית השדרה'י. תשובת המשיב היא מכתבו מיום 10.9.2013 .
ודוק. רישיון העסק מיוט 28.9.2005, עליו נסמך בייכ העוררים מעיד על עסקו של אמיר ייפיצוציית השדרהיי בשטח 55 מ"ר בלבד. לא מדובר בנכס עליו נסב הערר לפנינו. כך גס תשלומי מעיימ משנת 2004 על שס אמיר, אינם ראיה שתשלומט מעיד על חזקתו ושימושו בנכט נשוא הערר.
פירוט העובדות צוין בהרחבה בהחלטתנו מיום 5.11.2015 ונתזור על מקצתם כאן.
בין היתר צוין כי בישיבת יום 14.11.2013 נכת גס מר נאבולסי אמיר נושא ת.ז.
7 להלן: 'אמירי, שלא הגיש שום השגה ולא ערר, אלא שהודיע לוועדה כי הוא משלם את הארנונה עד היום הגה על הנכס נשוא הערר.
אמיר לא היה מיוצג ע"י עו"ד אבו פול, ולא ע"י עו"ד רוסינסקי ואינו בעל דין בכל הקשור לערר שבפנינו.
אמיר לא הגיש כל השגה למשיב, ממילא לא הגיש ערר בפנינו, ואיו לנו כל אפשרות לדון בכלל בטענתו, כפי שנרשמה במהלך הדיון שהוא משלם את הארנונה על כל הנכס נשוא הערר, קרי גם על המכולת וגם על הקיוסק. אם כך היו פני הדברים לאמיתם, הרי לא היה צורך כלל בערר זת.
6
.7
8
.9
0
2
3
.4
נוכחנו לדעת כי היה רצון הן מצד העוררים והן מצד אמיר להסדיר את תובם. נפנה למכתבו של עו"ד אמגיד למשיב מיום 19.2.2013 בסעיף 12 שם, עת ציין את שני הנכסים 6 "- 2000300405 והנכונות לסיים את המחלוקת, עקב נסיבות אישיות של העוררים כמפורט בסעיפים 10 , 11 שם, בסכוט של 250,000 ₪.
לאחר שקראנו את סיכומי בייכ חמשיב מיום 21.12.2017 [סעיף 9 ], אין אנו מאמצים שום קביעה עובדתית, כפי שפירטה בייכ המשיב, הימנה עולה כי בפגישה משותפת של כולם, התרשמה שאמיר אינו מודע למשמעות רישומו על הנכס הרשום עייש העוררים, ולדעתה כלל אינו בשיר לקבל התלטות והסכמות לרישומו כמחויק אצל המשיב לגבי הנכס נשוא המחלוקת- קרי נכס 0405 .
גם אם נכונה התרשמותה וגם אם יש לראות באמיר "איש קש'י שאינו מבין את משמעות רישומו כמחזיק בנכס נשוא העור, במועד בו החלטנו בהחלטתנו מיום 5 ללרשום אותו כמחזיק, [מועד יום 14.3.2013 ] מן הראוי היה להציג ראיות כבדות משקל לכשירות כזו או אחרת. המשיב עצמו מאשר כי אמיר רשום בספריו על נכט 1606 .
היקף חובות בסכומים גדולים המושתיס על אמיר, לרבות סיכויי גבייתם, אינו ממן העניין שבסמכותנו. בידי המשיב אפשרות לנקוט בכל הליך שיימצא לנכון כנגד אמיר.
יודגש כי אמיר לא צירף לתצחירו, שהוגש ע"י בייכ העוררים שלפנינו, שום מסמך חיכול לאמת את טענתו, במיותחד לא הוכיח גודלו של הנכס המוחזק על ידו ואת חיובי הארנונה החלים ונגביס ממנו; האם הס רק על שטח הקיוסק 81 מ"ר, או גס על השטח 255 מ"ר-
כנקוב במכתבי המשיב. [תימוכין להיות הנכס ''קיוסק'' נראה בהסכם.]
לסיכומי בייכ העוררים מיום 5.12.2017 צורף תצהיר מאת אמיר נבולסי מיום 23.3.16 בו הוצהר כי מאז 29.2.16 עזב את הקיוסק וכיום יש שוכרים חדשים במקוט - אוהד דוידי ואושר אסרף.
תצחיר וה אינו מפרט מספרי הנכסים ואת שטחם ולא ניתן לראות על בסיס איזה תואה שכירות הועבר הנכס לידי השוכרים החדשים, והאם נותר אמיר כמחזיק על הנכס מספר 5 בגינו טען כי הוא משלם את כל דמי הארנונה.
כך גס לא ניתן לקבוע בהעדר כל ראיה, מי חתום על הסכם השכירות החדש, האט בכלל דווח לעיריה, והאם צד לו הוא בעלי הנכס אבו-סייף.
שורת ההיגיון מחייבת כי נכס שהושכר ע"י הבעלים יוגש לעיריה או לכל הפחות יראה כל הבעליט הטבימו שאמיר ישכיר את הנכס [כולו או חלקו] לאחרים, או למי משלמים דמי שכירות השוכרים החדשים.
5
6
7
..8
.9
.0
אמיר אינו יכול לנהוג מנהג בעלים בנכס שנטען בפנינו שהוא בבעלות אבו סליף והושכר לעוררים מקדמת דנה. לכל הפחות מצופה היה מאמלר כל יצרף לסיכומיו כנספח לתצהירו את הסכם השכירות החדש, או את הסכמת אבו סייף המאפשר לו להשכיר הנכס לאחרים.
מצאנו להדגיש בפני חמשיב שאט אמנם ברשותו אסמכתאות לאימות טענת אמיר, יפעל בהתאם. אס לא, חזקה על המשיב כדי לסיים את הסגה שבפנינו אתת ולתמיד במלוחד לשנות מס 2016 -- 2018 לפעול להנפקת צילומי אויר בצירוף עבודת אורטופוטו, לרבות מיפוי והטמעת גושיט/חלקות על גבי התצ'/א מאושרת ע'יי מודד מוסמך, כך שהתמונה הברורה בשאלת חיובי ארנונה, תהא ברורה לו ולנישומים/בעלים או שוכרים.
צודק בייכ העוררים כי בישיבת יום 14.11.2013 בדיון בוועדה בהרכב אתר, נרשם בהחלטה, לאתך ששמענו את הצדדדים, שאנו מודים ומתוודיס כי נשמעו סיפורי אלף לילה ולילה. על כך חזר בטיבומיו.
נוסיף על כך היום, שאולי מדובר בסיפורי קפקא שאם צד מהצדדים סובר כי התלטתנו אינה מעוגנת בחומר הראיות שהוגש לנו, יביא דברו להכרעתו הסופית של בית המשפט המוסמך.
הראיות וטענות הצדדים פורטו בהרחבה בהחלטתנו מיום 5.11.2015
החלטת
המסקנות שלנו אז תואמות את מסקנתנו היום לאחר שעיינו בראיות ובעדויות בפנינו
ולאור האמור בסיכומי הצדדים, אנו מתליטיס כדלקמן:
א. מאחר ונכס מטפר 2000381606 [הקיוסק] אינו נשוא הערר, לא נתייחס למידות
השונות לגביו. פעם נטען כי שטחו 81 מ"ר [ראה מכתב המשיב - 14.11.2012 ;
וברישיון העסק שחוצג ע"י אמיר נרשם שטתו 55 מ"ר].
ב. מאחר ולא באה מדידה נגדית ע"י העוררים או אמיר, השטח לחיוב יהא כרשוט
בספרי המשיב.
ג. | תיובס של העוררים כמחציקיס בנכס נשוא הערר, נכס 2000300405 עד למועד ביצוע
הביקור במקום מטעם התוקר דני מאיר בתאריך 14.3.2013 בנוכחות עורך דינם אמגיד, יוותר בעינו, והערר ידחה למועדים ולחיוביס בשנים עברו. הדחייה מבוססת הן על סמך טיעון המשיב שלא ניתן לפתוח שומות של שניט עברו, והן לגופו של ערר.
ד. ככול שהעוררים סבורים כי חלה התיישנות בגביית חובס, או שיש להם תביעת השבה
על סכומים ששולמו על חשבון החוב, יפנו לבית המשפט המוסמך.
ה. הוכת בפנינו כי התשלומים, ככול שבוצעו בפועל, בהסדר התשלומים של אמיר
נבולסי, המתייחסים לנכס 2000381606 אינם חיובים כפולים שיש לוכותס את העוררים.
ו. | מתאריך 14.3.2013 ואילך יושת החיוב על מר אמיר נבולסי לאור הודאתו והסכמתו
והאמור
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]