החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 13 למאי 2018

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 28/02/2018
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

וו

תאריך | : יז באייר תשעח

08|"

מספר ערר: | 13:21 / 140017787

מספר ועדה: | 11715

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

התחלה חדשה- אבחון, טיפול ושיקום (2015) ב חברה פרטית 515191005

חשבון לקוח: 10921038

מספר חוזה: 811956

כתובת הנכס: חרוץ 12

התחלה חדשה- אבחון, טיפול ושיקום (2015) ב חברה פרטית 515191005

חשבון לקוח: 10912468

מספר חוזה: 803591

כתובת הנכס: חרוץ 12

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: התחלה חדשה- אבחון, טיפול ושיקום (2015)-אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

הדיון קבוע לשעה 13:00. השעה כעת 13:25 ואין התייצבות לעוררת או מי מטעמה.

בתיק אישור מסירה כדין.

מדובר בדיון שני שבו העוררת לא מתייצבת לדיון.

כפי שהוחלט ביום 28/2/18 במידה והעוררת לא תתייצב לדיון הנדחה יימחק הערר ללא צו להוצאות.

בנסיבות אלה נמחק הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 02.05.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: ₪

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יז באייר תשעח

2008(

מספר ערר: | 11:41 / 140018152

מספר ועדה: | 11715

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: מפעלי ליף בעמ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 02.05.2018.

חבך;)\עו"ד גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

ורוו

תאריך | : יז באייר תשעח

08"

מספר ערר: | 13:57 / 140017878

מספר ועדה: | 11715

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

אוגינסקי ראובן תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10070978

מספר חוזה: 1238

כתובת הנכס: פינסקר 68

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: אוגינסקי ראובן - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

השעה כעת 14:00. הדיון היה קבוע לשעה 13:30. אין התייצבות לעורר.

בתיק אישור כי אישור המסירה לא נדרש. מדובר בדיון שני בו לא מופיע העורר לדיון.

בהתאם להחלטת הוועדה מיום 28/3/18 במידה והעורר לא התייצב לדיון היום יימחק הערר.

לאור האמור לעיל נדחה הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 02.05.2018.

)

חבר: עוייגדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140006417

שליד

עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ילייר :

חבר:

עניינר

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי זיו רייך, רויית

העורר: בורקין חיים

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

של ערר וּה, בנכס בבעלות העורר ברחוב לוינקי 108, תייא יפו הידוע בספרי העיריח כנכס

מס' 2000134573, ח-ן 10051139 (להלן: ייהנכטיי),

טיעוני העורר:

היה על המשיב לכבד את הודעת העורר מיום 23/2/12 על חדילת חוקה ודי בכך כדי להעביר את חיובי הארנונה לתמחיית.

קביעת חדילה מיום 23/2/12 תשמיט את כל הטענות ביחט לשנים מאוחרות יותר.

מפנה לתיק עמיינ 2826-03-16 קניון רב שפע עיריית יס שם נקבע כי אישור קבלת פקס כמוהו כחותמת יינתקבליי וכמוהו כאישור מסירה.

נציגת העיריה אישרה כל נספח אי הינו תשובה לנספת בי הכולל גט את מכתב העורר מיום 12,.,

יש לקבוע כי אין חולם שמשנמטרה למשיב הודעה על חדילת חזקה, הבעלים הוא התמחיית, אשר היו כל העת הבעלים שכן מעולם לא נרשמה בעלות העורר על הנכס.

המצב המשפטי הוא שניתנה על ידי העורר הודעת ביטול על העסקה והחנות הותזרה לתחנה.

גס בפועל הובהר כי התנות מוחזרת מיד עס מכתב הביטול.

העורר הגיש כנגד התמחיית תביעה לתשלום חוב על סך 2.000.000 ₪ שכן לפי דיני החוזים משבוטל חוזה חלה חובת השבה הדדית. אין כל קשר בין תביעת התוב הכספית לבין העובדה שהוחזרה חזקה בחנות לידי התמחיית.

.10

.12

נציגת העירייה אישרה כי היא לא מכירה פסקי דין בהם התמחיית פנתה לבימייש להצהיר על בטלות הודעת העורר ואף הודתה כי היא לא יודעת אס העיריה כרשות ציבורית לא פעלה לפי הודעת התדילה ששלח לה העורר. מפנה לסעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות.

מותב וה אינו מחליט בסכטוכים בין המשיב לתמחיית וככל שיש לתמחיית טענות שומה על התמתיית לעתור בעתירה נפרדת.

משאין חולק כי העורר שלת לתמחיית הודעת ביטול מיום 12/1/12 והתמחיית לא טרחה להגיש עתירה. הודעת הביטול נכנסה לתוקף עס משלות הודעת הביטול. ראו פסייד אלבשארה ני קוסטודיה עייא 9371/00- די בהודעת ביטול כדי להביא להסכם מכר.

בהתאם לפסיקה, הודעת הביטול היא פעולה משפטית חד צדדית המביאה לביטול החוזה.

מי שהיה צריך לנקוט בהליך משפטי להצהיר על בטלות הודעת הביטול היא התמחיית.

משהותזרה חנות העורר לתמחיית, נשלחה הודעת חדילת חוקה לעיריה והחנות בפועל הוחזרה לתמחיית.

העיריה לא נכנטת לטכטוכי קניין ביחס לטענות בין חצדדיס ולכן משנקבע כי העורר הודיע על חדילת חזקה יש לכבד הודעה גו ולחייב את התמחיית מיום 23/2/12.

בהחלטת הועדה מיום 24/7/17 נתבקשה התמחיית לתת עמדה ובחרה שלא לחקור או להגיש סיכומים.

ראו עייא 7862/11 ו- 604/12 למרקור איתמר ני התמחת שמאפשר ביטול הסכט מכר בשל אי רישום הבעלות בנכס.

ככל שהיו לתמחיית טענות היה עליה להגיש תביעה.

העורר רכש וזכויותיו של מר ורסן אפרים, נכנס בנעליו בכל דבר ועניין ובכלל וה כל זכות שהליתה למר ורטנו כנגד התמחיית.

הבאת טענות במסגרת תביעת חוב שתובע העורר אינה מהווה תביעה של צד גי לביטול הודעת הביטול אלא רק תביעה כספית של העורר לקבלת השבה עקב הביטול.

ועדת הערר מתבקשת לקבל את הערר ולתייב את המשיב בהוצאות.

טענות המשיב:

464

בתיק דנן העורר עצמו מודה כי הרכישה נעשתה מול אדם פרטי ולא מול התמחיית.

לטענת המשיב במקרה דנן אין מקום לראות / לקבל את הודעת העורר לצד גי כהודעת חדילת חזקה כמשמעותה בסעיף 325 לפקודת העיריות מאחר והעורר לא הצביע על גורם שנכנס בנעליו.

משמעות קבלת טענת העורר היא כי הנכס יוותר ללא בעלים.

ביום 29/6/71 רכש מר אפרים ניסן את הנכס מחברת ככר לוינקי.

ביום 15/1/95 רכש העורר את הנכס מורסן. במהלך השנים השכיר העורר את הנכס.

בשנת 2012 שלת הודעת ביטול לצד גי על אף שחוזה מעולם לא נחתם ביניהם.

ביום 28/2/12 הודיע בייכ העורר למשיב על חדילת חזקה בצירוף הודעת הביטול.

ביום 26/3/12 נשלחה התשובה להשגה. לאור התשובה הוגש הערר. הליך וה מתנהל שנים.

ביום 12/3/14 ניתנה התלטה בתיק לפיה הוחלט כי ההכרעה בערר תושהה עד להחלטת בית המשפט המחוצי בעניין תביעתת התוב של העורר אשר לאחריה יוכרע מיהו המחזיק לצרכי ארנונה, העורר או צד גי.

ביום 27/3/14 הגיש העורר הודעה לפיה הוא זכה בערעור. מקריאת פסייד עולה כי אין כל

החלטה בדבר ביטול הסכם המכר.

ביום 29/5/17 התנהל דיון במסגרתו הגיעה הוועדה להחלטה לפיה יש לקיים דיון בטענת העורר לפיה איננו מחזיק.

העורר וצד גי חלוקים ביניהם בשאלות מהותיות להסם נדרשת הכרעה משפטית של בית המשפט.

מנהל הארנונה אינו צד ליחסיס שבין בעלי הנכס שכן הוא גוף מנהלי ללא סמכויות שיפוט.

בהתאם לסעיפים 325,326 לפקודת העיריות מקום בו יש מספר מחזיקים, והות המחזיק תקבע לפי מבחן הויקה הקרובה ביותר. ראו בעניין אה עתיימ (מנהליים תייא) 2635/05 עזבון המנוחה רפאל אלואשוילי צייל ני עיריית תל אביב, רעייא 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ ני עיריית תייא, עמיינ 212/05 אגד אגודה שיתופית לתחבורה ני מנחל הארנונה של עיריית רתובות.

ההליך דנן אינו ההליך המתאים לברור סוגיות של סכטוך חוזי בין מחזיקים. ראו ברס 6 יצחק טרכטינגוט ני מנהל הארנונה של עיריית תייא יפו.

במקרה דנן, העורר וצד גי חלוקים ביניהם בשאלות מהותיות להט נדרשת הכרעה של בימייש כמו במחלוקת בין העורר לצד גי בשאלה האם העורר חתם על הסכם מכר עם צד ג'י.

מעיון בכתבי בי-דין עולה שטרט התקבלה הכרעה משפטית.

בהודעת החברה שהגיש צד גי ביום 28/9/17 צוין כי גם תביעת חובו של העורר נדתתה ע"י הנאמנים של צד גי.

בתגובת העורר ציין הוא כי ביום 22/10/17 הוגש ערעור לבית משפט מחוני.

טענת העורר שהועלתה לראשונה בסיכומיו, לפיה אין רלוונטיות בהכרעת תביעת החוב ואין

לחקיש מההכרעה לשאלת התזקה תמוהה בעיני המשיב. ערר זה עוכב במשך שנים בהתבסס על הכמת העורר וצד גי שטענת תוקף בטלות ההטכם עומדת תלויה בפני בימייש.

1. ברור שבין העורר לצד גי מתנהלים הליכים אולם העורר לא הרים את הנטל להוכית כי ניתן

פסק דין הקובע כי הודעת הביטול נכנסה לתוקף עם משלוח הודעת הביטול.

2. אין לראות בהודעת העורר לצד ג' על ביטול ההטכס כהודעת חדילה.

דיוו והכרעה:

3. לאתר שבחנו את טענות הצדדים ואת האסמכתאות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה כי יש

לדחות את הערר.

4. ערר וה, אינו דומה לעררים אחרים בהם נדרשת הועדה לתכריע בעניינים בהם טוענים

העוררים כי מעולם לא רכשו חנות מהתמחיית, מעולם לא קבלו מפתח, לא נהנו מהחנות ולא החויקו בה בפועל.

5 בערר זּה, העורר רכש את החנות מאדם פרטי.

6. השכיר את החנות ונהנה מפרותיה.

7. כעת, משהפסיקה החנות להוות מנוע כלכלי עבורו, פעל הוא כנגד התמחיית במישוריס

משפטיים וכן טוען להפסקת חזקה.

8. נציין כי במקרה דנן, התמחיית בחרה שלא להצטרף להליך, לא לחקור ולא להגיש סיכומים

מטעמה.

9. התמחיית שלחה הודעה לפיה אין יריבות בין העורר לבין התמחיית.

0. העורר, הגיש תגובה להודעת התמחיית, ללא בקשה או הסכמה מטעם הועדה.

1. העורר מצד אחד טוען כי אין בהחלטת ביהמייש בתביעה בינו לבין התמחיית כדי להשליך על

העובדה כי לא התציק בנכס.

2. מצד שני, במשך שנים טען כי יש בטענה זו כדי לעכב את חליכי הערר.

3. תועדה טבורה כי מקום בו יש סכסוך בין מחזיקים, אין לח סמכות להכריע.

6. טעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש), קובע כדלקמן:

5 "325 חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריית ולאחר מכן לא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארגונה המגיעים מלפני מטירת ההודעה'י.

סעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש), קובע כדלקמן:

/6. נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בבל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה באן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או *ותר חייבים המשכיר או נציגו -- למסור לעירייה הודעה על העסקה באמור, ובה יפרשו שמו של הקוגה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים באונונה שהקונה, הנעבר או השוכו היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה.?.

מטרתם של טעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות, להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחזיק בכל נכס ונכט, חינה גזירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בח.

ראה לעניין וּח:

ברייס 1962/06 שלמה כהן נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, (פורסם בנבו):

''העיקרון הבסיסי של חיוב האונונה הוא שהחיוב יושת על המחזיק בנכס (ס' 8 לחוק ההטדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי חזקה אל המחזיק העוזב. הוראה זו נועזיה להקל על הרשות לגבות את מים? הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בחזקה...".

הליך של ערר אינו ההליך המתאים לבירור סוגיות שעניינן סכסוך בין מחזיקים, ואת המתלוקת באשר לוהות המחציק בנכס במועד הרלבנטי לערר, על הצדדים התלוקים ביניהם לברר במסגרת הליך אזרתי.

ראה לעניין וּח:

בריים 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו:

'יהלכפה היא שתכלית סעיף 325 לפקודת העיריות הינה ליצור מנגנון חובת הודעה המעביר את נטל זיהוי המחזיק מן הרשות האחראית על גביית האנונה אל בעלי היחס לנכס (רַאו:

ע'יא 739/89 מיכקשוילי נ' עיריית תל אביב-יפו, פ'יד מה(3) 769 (1991)). המבקש מבקש להעביר לידי הרשות המנהלית את ההכרעה בסכסוך החוזי שלו עם השוכר. ואולם מסעיף 5 אנו למדים שהנתיב המנהלי אינו הנתיב הנכון לשם בירור סכסוך זה,... מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי ולפיה אין להפוך את העירייה לצד לסבסוך בין משכירים ושוכרים. אלה הצדדים האמיתיים ל'סבסוך'י, וצד הרוצה בכך יבול לנקוט בהליבים משפטיים ולהביא ראיות. ...4 אין להטיל על העירייה תפסיד של "שופטיי ביו הצדדים, ומותר היה לעירייה להסתמך על ההודעה בכתב שקיבלת'י.

דברים אלה עולים בקנה אחד עם תכלית ההסדר הקבוע בפקודת העיריות, כאמור, וחיא הקלה על מאמצי הרשות המקומית לגבות כספים, והטלת חובת מסירת הודעה בדבר שינוי מחזיקים או שינוי בעלים, על מתזיקיס ובעלים של נכס, בהיותם מונע הנזק הזול והיעיל.

ראה לעניין זה :

עייא 739/89 מיכקשווילי נ' עיריית תל אביב יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775:

''ניכר בפקודת העיריות [נוסח חזיש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה ''מחזיק'י לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצב'י.

עייא 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואח?:

''אילו היתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את זהות המחזיקים בכל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי הציבור'.

וראה גם :

עמיינ 226/04 מנהל הארנונה בעת'/א נ' יצחק טרכטינגוט, תק- מח 2005 (4) 1015 :

*י... קבע המחוקק נוהל סטטוטורי, על פיו יועבר החיוב בארנונה ממחזיק או בעלים אחד למשנהו. על פי נוהל זה, די בהודעה בכתב למערער בדבר ''חדילת החזקה'' (או הבעלות)

בנכס במועד מסוים, כדי להפסיק את חיובי הארגונה לאותו אדם. המחוקק אינו דורש מהמחזיק להוכיח את הפסקת החנזקה על ידו בפועל, ע'יי הצגת הסכם המעיד על בך או בהצגת ראיה אחרת, אלא מסתפק בהודעה בכתב מטעמו, ולא בכדי. דרישה להוכיח את הפסקת החזקה הייתה יוצרת מצב על פיו הרשות המנהלית, קרי העיריה, הגובה את מיסי הארנונה, תמצא עצמה מעורבת בסכסוכים המתגלעים בין בעלי נכטים לשוכריהס בשאלה על מי מוטל החיוב בארנונה וממתי, וממילא מחויבת לפסוק או לנקוט עמדה לגביהם.

ממעורבות זה ביקש המחוקק לפטור את הרשויות הממונות על גביית הארנונה... אילולא כך, היה נאל\ מנהל האונונה להכריע בין הודעת המחזיק בדבר ''חדילת החזרה'' לבין ההודעה המאוחות יותר שנשלחה מטעם בעל הנכס (המשיב) ביבר אי חדילת החזקה עי/י השוכר, כמו במקרה שבפני ללא שיהיו לו הכלים לכך"'.

במקרה דנן, העורר, בתחקירתו הצהיר בפנינו כי רכש את החנות ממר ורסן, כי השכיר את החנות לאחר וכי החליט לבטל את הסכם המכר כיוון שלא קבל הערת אזהרה לטאבו לפי ההסכם.

כמו כן, הצהיר כי הוא רוצה פטור מארנונה כיוון שאין לו יעילות כלכלית בנכס.

4. אין טענות אלה בסמכות הועדה.

5. הוכח לנו כי העורר הוא בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס ומשכך יש לחייבו בגין תשלומי

ארנונה.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערר.

בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 2.5.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית

המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יויר: 8 קדם חבר: 4 גדי טל חבר: פרופי זיו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140014700 שליד עיריית תל אביב-יפו 16

בפני חברי ועדת הערר+

ייר

חבר:

:| עו"ד אורח קניון

עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררת: עמיגור 2000 (99) בע'/מ

נגד

הנציגות:

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטהת

הנכט נשוא הערר נמצא ברחי ברודצקי 43 תייא. והו שטח של 367 מ"ר השייך וצמוד למבנה שאינו משמש למגורים. השטח משמש את בעלי ומחציקי חיחידות במבנה לצרכי חניח.

הנכס מכיל כ 20 חניות שאינן משויכות ואינן צמודות לאף אחת מיחידות הבית והחניה במקום היא על בסיס מקום פנןל.

הנכס סווג ע"י המשיב בסיווג יימגרש חניה ללא תשלוסיי.

לבקשת הצדדים אוחד ביום 8.8.17 הדיון בשני הנכסים שבכותרת המתייחסים לשנים 2016,

הנציגות זומנה להיות נוכחת בדיון כמי שזּכויותיה עלולות להיפגע.

טענות העוררת :

העוררת טוענת שאין לחייבה בתשלום כלשהו בגין הנכס.

לטענתה היא אינה מחזיקה בנכט נשוא הערר ואין לה כל ויקה אליו. היא רק מנהלת את תפעול הבניין בו מצוי מגרש החניה, ומייעצת לנציגות הבית בכל הנוגע לניהול המבנה בלבד.

לעוררת אין כל קשר לקרקע, ודיירי הבניין תוניס בשטח צה עפ"י החלטת נציגות הבית.

בנוסף טוענת העוררת כי מדובר בשטח משותף הפטור מתשלום ארנונה, אולם ככל שקיימת הצדקה לחיוב שטח החניה בארנונה, יש לחייב בגינו את בעלי היחידות, או את מי שמחזיק ביחידות מטעם הבעלים.

.10

טענות הנציגות :

הנציגות טוענת כי היא הוקמה ופועלת עפ"י פרק וי לתוק המקרקעין. חבריה נבחרים מדי פעם מקרב בעלי היחידות בבית והם ממלאים את תפקידם בהתנדבות.

הנציגות התקשרה עס העוררת בחוזה כדי שהיא תסייע לה בביצוע המטלות המורכבות של ניהול הבית המשותף.

הנציגות מוסיפה שהיא אינה מחציקה בשטח הקרקע שכל שימושו עם הבניין. השימוש בשטח והזכות לעשות בו שימוש הוא של בעלי היחידות בבית המשותף, או המחזיקים מטעמם. כל בעל יחידה רשאי לעשות שימוש במקום חניה אחד, אולם, מאחר שיש בשטת רק כ- 20 חניות ומספר בעלי היחידות הוא כ- 50, חונים בו בעלי היחידות על בסיס מקום חניה פנול.

מדובר לטענתה בחצר המשמשת לחניה שכל שימושה עס הבניין, והוא פטור מתשלום ארנונה.

בנוסף, מדובר לטענתה בשטח משותף הפטור מחובת תשלום ארנונה, בדומה לחדר המדרגות, המעלית, המקלט, המעברים, חדר האשפה וכיוצ'יב.

התזקה או זכות החוקה בשטחי החניה נתונה לכל בעלי היחידות בבית המשותף. ככל שקיימת הצדקה לחייב מי בארנונה בגין שטת התניה, יש לחלק את התיוב בין כל בעלי הדירות או המחציקיט, עפ"י חלקיהם ברכוש המשותף.

עוד טוענת הנציגות כי עררים שהגישה בגין שנים קודמות התקבלו ובוטל חיובה בארנונה בגין השטח נשוא הערר. בערעור המינהלי שהוגש ע"י חברת הניהול הקודמת, (שהערר שהיא הגישה בגין שנים קודמות לא התקבל), קיבלו הצדדים את המלצת ביהמייש וגם חיובח של חברת הניהול בוטל.

עתירה מינהלית שהגישה העוררת בעניין חיובה בארנונה בגין שטח התניה, התקבלה וביהמייש ביטל את חיובה בארנונה.

טענות חמשיב:

המשיב טוען כי טענת העוררת לפיה הנכס כלל אינו בר חיוב, הועלתה כטענה שנטענה בהרחבת חזית מאחר שלא נטענה בהשגה, ולכן אין לדון ולהכריע בה.

בהתאמה, לטענתו, גם אין לדון בטענת הנציגות לפיה איו לחייב את השטח בארנונה בנימוק שמדובר בשטח קרקע המשמש לחניית רכב שעיקר שימושו עס המבנה, מאתר שגם טענה זו לא הועלתה בהשגה, ומהווה הרחבת חוית אסורה.

המשיב מוסיף כי סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה אינו חל על שטחי קרקע אלא על שטחים משותפים בנויים בלבד, ולכן השטת נשוא הערר אינו יישטת משותףיי במשמעות סעיף וח.

באשר לטענה העיקרית של העוררת לפיה היא אינה מחזיקה בנכס, טוען המשיב כי חיובה בארנונה מתבסט בין היתר על הסכם בין העוררת לבין נציגות הבית, לפיו העוררת מחויבת בין היתר לשלם את תשבונות הארנונת.

מדובר בשטת משותף שהעוררת היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר אליו ובעלת השליטה בו.

הכרעות בתי המשפט שנוגעות לשנים קודמות אינן רלוונטיות לשנות המס נשוא הערר.

דיון ומסקנות

הצדדים הטכימו שלא ישמעו הוכתות אלא יוגשו סיכומים בלבד שעל פיהם נכריע בעררים שבפנינו.

הרחבת חצית

בהשגה טענה העוררת טענה אחת בלבד לפיה היא אינה מתזיקה בשטת בגינו היא חויבה והיא אינה בעלת הציקה הקרובה ביותר אליו.

בערר העלתה העוררת טענה נוספת לפיה השטח אינו בר חיוב בארנונה בהיותו שטח משותף פטור מתשלום.

המשיב ביקש לדחות את הטענה הנוספת שהועלתה ע"י העוררת בערר בהיותה טענה הנטענת בהרחבת חזית אסורה.

העוררת לא הגיבה על טענה זו של המשיב.

בעניין זה דעתנו כדעת המשיב, כפי שיובהר להלן.

טעיף 6 (א) לחוק הרשויות המקומלות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 קובע:

ייהרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים :ום מיוט שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת הערריי.

עפ"י ההלכה שנקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין, ועדת הערר היא ערכאת ערעור על החלטות מנהל הארנונה, ואין לה טמכות לדון בטענות שלא נטענו בפניו. בערר אין הנישום רשאל להוסיף טענות שלא נטענו בהשגה ומנהל הארנונה לא יכול היה להתייתס אליהן. ועדת הערר מוסמכת לדון ולהתייחס לשאלות שעמדו לנגד עיניו של מנהל הארנונה, בעת מתן התשובה להשגה. טענות שלא נטענו בהשגה, מחוות הרחבת חזית אסורה.

לעניין זה נקבע בעמיינ 4219-08-09 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ ג. עיריית חיפה: ייטענתה של תשתיות נפט בנוגע לסיווג ייתעשיהיי לא הועלתה על ידה בהשגה שהוגשה למנהלת הארנונה בהתייחס לשניכו 1997-2004. הטענה הועלתה לראשונה רק לפני ועדת הערר, ולפיכך, מהווה הרחבת תוית אסורה. ממילא, לא הייתה צריכה ועדת הערר להידרש לטענה זו, וראוי חיה לדחותה על הסף.י

כך גס בהיימ (חיפה) 820/95 מנהל הארנונה בעיריית חיפח נגד אליעור ומרים שוור\ שס קבע

כבי השופט ברלינר כי הנישו :

יימנוע מלהעלות בכתב הערר טענות ונושאים אשר לא נכללו בהשגה שהוגשה על ידו. בנושא זה לא הייתה צריכה לדון הוועדה כלל, שכן המשיב לא העלה אותו בהשגתו. הדרך לתקוף את הארנונה עוברת תחילה בהשגה ומשיג שאינו מרוצה מההחלטה בהשגה, רשאי הוא לערור לוועדת הערר באותו נושא. אין להעלות בוועדת הערר נושאיט שלא פורטו ולא נטענו בהשגה שהוגשהיי.

עוד לעניין אּח ניתן ללמוד מהחלטת בית המשפט בעמיינ (תייא) 182/05 קואופ ת'/א דן השרון בע"מ, ריבוע כחול ישראל בע"מ נ. מנהל הארגונה של עיריית הרצליה:

ייהוועדה לא חייתה מוסמכת לדון בעילת ההשגה הנוגעת לאצור הנכס, הואיל וטענה זו לא הועלתה כראוי בהשגות, ומשכך גס לא נדונה על ידי המשיב בהשגות נשוא הערר... משלא השיגה המערערת בפני המשיב בעניין מיקום הנכסים ביישכונותיי, לא דן המשיב בטענה זו, ולפיכך גם לא חייתה לוועדת הערר טמכות לדון בהשגה בעניין וח.

סיבה זו מהווה עילה נוספת שלא להתיר למערערת להעלות את הנושא בפני ועדת הערריי.

בערעור שהוגש על פסק דין וה, (בריימ 793/08 ריבוע כחול ישראל בע"מ נ. מנהל הארנונה) חזר ביהמייש העליון על החלטת בית-המשפט לעניינים מנהליים באותו עניין וקבע כי אין להתיר העלאת טענות חדשות שלא נטענו קודם להודעת הערר מאחר ומדובר בעילת השגה חדשה:

ייבמקרה שלפניי, הן ועדת הערר, בהחלטת הביניים ובהחלטה השנייה, והן בית-משפט קמא, היו בדעה כי אין להתיר למבקשת להוסיף את טענת השכונות להודעות הערר המתוקנות.

צאת, מן הטעם כי מדובר בעילת השגה חדשה שלא נכללה בהודעות הערר המקוריות והעלאתה, בשלב מאוחר, תרג מן ההיתר שנתנה הועדה למבקשת לתיקון הודעות הערר אשר נועד אך להבהיר את טענותיה".

לאור האמור לעיל אנו קובעים כי טענת העוררת שהועלתה לראשונה בערר לפיה השטת אינו בר חיוב בארנונה בהיותו שטח משותף הפטור מתשלוט ארנונה, מהווה הרחבת חזית אסורה, ויש לדחותה על הסף.

הנציגות

הנציגות אינה צד לעררים דנן.

היא אומנה להשתתף בדיוני הועדה בעררים דנן, נוכח בקשת המשיב שציין שהנציגות עלולה להיפגע מהחלטת ועדת הערר בעררים דנן, ולכן יש חשיבות ליידע אותה אודות ההליך ולאפשר לה להביע את עמדתה.

הנציגות לא זומנה כצד שלישי בערר דנן ואנחנו סבורים שאין ה מסמכותנו לצרפה לערר כצד שלישי. כל שהוחלט ומצאנו שמן הראוי לעשותו הוא, לידע את הנציגות אודות קיומו של ההליך ולאפשר לה להביע את עמדתה

הנציגות התנגדה תחילה להתייצב לדיונים שקוימו בפנינו, אולם בהמשך התרצתה, הופיעה לדיון ואף הגישה סיכומים, ואנו מברכים אותה על כך.

אולם, בשל העובדה שאין לה מעמד משפטי בערר דנן אין ה מסמכותינו לקבל לגביה החלטה שיפוטית כלשחי.

בהתאמה לאמור לעיל לעניין הרתבת חזית אסורה גם לא נוכל לדון בטענות שהועלו ע"י הנציגות שלא בה זכרן בהשגה שהגישה העוררת, ולפיכך לא נדרש להן.

טענת אינני מתזילק

הטענה היחידה איפוא שעלינו לחידרש לה ולהכריע בה, היא טענת העוררת שתיא אינה מחויקה בשטח נשוא הערר, והיא אינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר אליו.

המשיב טוען כאמור כי חיוב העוררת מתבסס על הסכם הניהול שחתמה העוררת עם נציגות הבית, שלפיו לטענתו היא מחוייבת בין היתר לשלם ייחשבונות ארנונה".

ראשית לכל יאמר שהצדדים להסכם הניהול הס העוררת ונציגות הבית המשותף.

המשיב אינו צד לו ואין אנו סבורים כי ניתן להסתמך עליו כראיה לכך שהעוררת מחציקה בנכסי.

מן הראוי בעניין אה לצטט את פסהייד שניתן בעתירה המינהלית שהגישה העוררת כנגד חמשיב (עת'ימ 39978-12-15 עמיגור 2000 (99) בע"מ נ. עיריית תיא יפו ומנהל הארנונה).

ביחמייש קבע:

יימעבר לנדרש אציין כי הסכם הניהול נחתם בין העותרת לבין נציגות הבית המשותף.

המשיבים אינם צד להסכם וספק אס ניתן היה להסתמך על הסכם הניהול כאסמכתא לכך שהעוררת מחציקה בשטח התנמוןיי.

יש עוד לציין כי העוררת טענה שהסכם הניהול נוגע למבנה בלבד והיא אינה נותגת שירותים כלל לשטת החניון.

טענה זו מוצאת תימוכין בהסכם הניהול המתייהט לייבניין משרדים ומסחריי או ייהמבנהיי ואין בו אוכור לשטח החניה.

המשיב בחר שלא להגיב על טענה זו של העוררת.

שוכנענו כי ההטכט של העוררת עם נציגות הבית הוא יילהחזקתו וניהולויי של הבית המשותף אך אינו מעניק לעוררת ייתוקהיי באילו מחלקי הבית המשותף או מגרש החניה. ההסכם עוסק ב- ייהחזקהיי ולא ב'ייחזקהיי.

פקודת העיריות (נוסח חדש), מגדירה בסעיפים 1 ו- 269, מיהו יימחזיקיי.

סעיף 1 קובע:

ייאדס המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון*י.

סעיף 269 קובע: *למעט דייר משנהיי.

עפ"י ההלכה, מקום בו יש מספר מחזיקים אפשריים מקטגוריות שונות, המחזיק החייב בארנונה הוא מי שהוא בעל הציקה הקרובה ביותר לנכס.

כך בין היתר ברעייא 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ נ. עיריית תל אביב - יפו קבע בית

המשפט:

'ימחזיק לצורך החובות והזכויות שבפקודה, ייחשב וה מבין השניים, שהוא במערכת הנסיבות שנוצרה, בעל הויקה הקרובה ביותר לבניין.

המחוקק מבקש להדגיש כי בנקטו את הביטוי יימתויקיי אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא -- יחסית כמובן - בעל הזיקה הקרובה ביותר אל הנכסיי.

עוד נקבע כי בעת בחינת הזיקה הקרובה לנכט יש ליתן משקל יתר לאותן ויקות המשקפות שימוש בנכס והנאה משירותי הרשות הלכה למעשה, תוך בחינת יכולת השליטה בנכס והיכולת לנצלן לצרכים שונים (עא 2669/08 ש. ובר עו"ד, בתפקידו ככונט נכטים נ. עיריית חולון תק-מה 2009 (1) 15807).

ובעייא 9813/03 מדינת ישראל משרד הבריאות נ. עיריית ראשון לציון קבע ביהמייש:

ייהמחוקק ביקש להדגיש כי בנקטו את הביטוי 'ימחזיקיי אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו חצכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא -- יחסית כמובן - בעל הויקה הקרובה ביותר אל הנכס. ויקתו של הבעל לנכס, לצורך עניין זה, יכולה להדחק למקום שני, אס יש שוכר או בר-- רשות או מחזיק באופן אחחר....

מוסיף ביהמייש וקובע בפסייד וּח:

יייתכנו מקרים לא מעטים שבהם יתעורר קושי של ממש בקביעת ייהמחציקיי, ביחוד מקום שבו קיימים שני גורמים או יותר היימתחריסיי ביניהם על תואר ייבעל הויקה הקרובה ביותר לנכסיי, או ליתר דיוק המצביעים האחד על רעהו באומרט כי האחר הינו בעל הויקה הקרובה ביותר כאמור. על מנת להכריע בכך, יש לבתון מי מביניהם אכן מקיים את מירב חזיקות הרלבנטיות לנכס. בהקשר זה ראוי להדגיש כי אין מדובר במבחן טכני - כמותי אלא בניתוח מחותי של הזיקות אשר במסגרתו יש ליתן משקל יתר לאותן ויקות המשקפות שימוש בנכס והנאה משירותי הרשות הלכה למעשהיי.

הגדרה נוספת למושג 'ימחזיקיי ניתן למצוא בחוק המקרקעיןו תשכ"ט-1969. בסעיף 15 של

החוק מוגדר מחזּיק במקרקעין:

יימחזיק - בין שהשליטה הישירה במקרקעין חיא בידיו ובין שהשליטה חישירה בהם היא בידי אדם המחציק מטעמויי. בסעיפים הבאים בחוק המקרקעין נקבע כי המחזיק זכאי לדרוש את מסירת המקרקעין ממי שמחציק בהם שלא כדין, כמו גם לדרוש מכל מי שאין לו וכות לכך, שימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה במקרקעין, ואף י*להשתמש בכת במידה סבירה כדי למנוע הסגת גבול, או שלילת שליטתו בחס שלא כדיויי.

שוכנענו שהעוררת אינה עושה שימוש בשטת החניה ואינה מתזיקה בו בפועל ואין לה שליטה עליו. טענות העוררת שהיא אינה מנהלת את הנכס, אינה בעלת זכויות בו ואינה קובעת מי יחנה בו, לא נסתרו ע"י המשיב.

גם טענת העוררת כי היא אף אינה מתחזקת את שטחי החניה, אלא רק את המבנה עצמו, לא נסתרו. לעוררת גס לא נתונה הסמכות המפורטת בחוק המקרקעין בהגדרת יימחזיקיי.

בנסיבות אלה אנו קובעים כי העוררת אינה מחזיקה בנכס, אינה עושה בו שימוש ואינה בעלת הויקה הקרובה ביותר אליו.

9. מכל המקוב\ אנו מקבלים את הערר.

בנסיבות העניין ומאחר שלא נשמעו הוכחות וקוצר ההליך השיפוטי, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 8.5.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

*ו'יר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140013453 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

לוייר

חבר:

עו"ד אורה קניון

עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חברה: רויית רונית מרמור

העוררת: דומיסיל טי.אל.וי בע'ימ

בגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עניינו של הערר הס 3 נכסים מבונים המותוקים ע"י העוררת ברח' אלנבי 99 ת'יא, האחד שטחו 122 מ"ר, והשני שטחו 20 מ"ר, שניחס סווגו ע"י המשיב בסיווג בניינים שאינם משמשים למגוריםיי. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב סיווגס של שני הנכסים, כאשר לטענת העוררת יש לסווגס בסיווג ''מגוריסיי.

הנכס השלישי שטחו 15 מ"ר והוא סווג ע"י חמשיב בסיווג ייקרקע תפוסהיי.

המחלוקת לגבי הנכס השלישי נסבה סביב השאלה האם העוררת מחזיקה בו אס לאו.

הערר הוגש לשנת 2015 כאשר התקופה נשוא הערר היא מיום 26.5.15.

הצדדים הסכימו כי ההחלטה בערר תחול גס על השנים 2016 ו- 2017 ולהסכמה זו ניתן תוקף של החלטה. עם ואת, ביום 12.12.17 הודיע המשיב כי הוא מסכים לסווג את הנכסים בסיווג 'ימגוריסיי מיום 1.1.2017.

בנסיבות אלה התקופה נשוא המחלוקת שעליה תחול החלטתנו דנן היא 26.5.15 עד 31.12.16.

טענות העוררת

הנכסים נשוא הערר נמצאים בקומה אי ברתי אלנבי 99.

בתבייע החלה עליהם הס מוגדרים כיימגוריםיי.

העוררת שכרה את המקום מבעליו, ובהשקעה של מאות אלפי ₪ הסבה אותו לפאב שכונתל.

במקביל פנתה העוררת לעירייה בבקשה לקבל רישיון עסק ושימוש חורג לנכסים כייפאביי.

בקשתה של העוררת לשימוש חורג נדחתה ע"י העירייה, ואף הוגש כנגד העוררת וכנגד מנהלה כתב אישום.

בהכרעת הדין שניתנה ע"י ביהמייש לעניינים מקומיים, הושת על החברה ועל מנהלה קנס כספי נוכח העדר אישור לשימוש חורג, וביחמייש הורה על איסור השימוש במקום כעסק-פאב.

.10

כדי לקיים את החלטת ביהמייש ולצמצם את נזקיה, החלה מיד העוררת להחרוט את הפאב, והיא הפסיקה את השימוש במקום כפאב.

באותה עת היתה העוררת חתומה על הסכם שכירות עס בעלי הנכסים לתקופה שסיומה היה כשנה לערך מיום גזר הדין.

בעלי הנכסים סירבו לקצר את תקופת השכירות, והשינוי היחיד שלו הס הסכימו היה, שיעשה במושכר שימוש בהתאסם להיתר, דהיינו למגורים, ואת במקום מטרת השכירות שהוגדרה בחוזה לשימוש כפאב.

בנסיבות אלה ועל מנת להקטין את נזקיה החל מנהל העוררת לעשות בנכסים שימוש למגורים והוא התגורר בעצמו במקום כחצי שנה.

* בתוך כדי כך שיפצה העוררת את הנכסים והסבה אותם למגוריט, תוך חלוקתס ל- 4 דירות מגורים שונות. לאתר השלמת השיפוץ וההטבה לדירות מגורים, הושכרו הדירות השונות לדיירי משנה. כתימוכין לכך המציאה העוררת עותקים מחווי השכירות.

בפניית העוררת למשיב שהתקבלה אצל המשיב ב- 26.5.15, ביקשה העוררת כאמור לסווג את הנכסים בסיווג *ימגוריסיי על פי התבייע החלה על הנכסים, ועפייי השימוש שנעשה בהם וואת מיום שפנייתה הגיעה לידי המשיב, והיא תוורת ומבקשת לסווגס כאמור, גס בערר.

לגבי הנכס שטווג כייקרקע תפוסהיי, טענה העוררת בערר כי שטת ה אינו נמצא בתזקתה או בשימושה אלא משמש כיציאת חרום ונמצא בשימוש מסעדת ייטיילור מלידיי, הנמצאת מתחת לנכסים שבשימוש העוררת.

טענת המשיב

המשיב טוען כי הנכטיס אינם משמשים למגורים ולכן טיווגם נעשה כדין.

לטענתו ניתן למצוא לכך תימוכין בדוחות הביקורת מחט עולה שלא מתנהל במקום משק בית שוטף.

בנכסים נמצא ציוד רב המשמש לצרכיט מטחרלים.

רק בביקורת מ- 26.11.17 נראו במקום מספר יחידות עס סממנים של מגורים, ובעקבות כך הסכים המשיב לסווג את הנכסים בטיווג מגורים, לפנים משורת חדין מיום 1.1.17.

לגבי הנכס המסווג כייקרקע תפוסהיי טוען המשיב, כי נציג העוררת הצהיר במועד הביקורת מ- 19.7.16, כי השטח נמצא בחזקתה של העוררת אף כי היא מרשה למשעדה ייטלילור מיידיי להשתמש לעיתים בשטת.

דיון ומסקנות

נתייחס תחילה לשטח המסווג כייקרקע תפוסהיי. הצדדים אינם חלוקים לגבי סיווגו של השטח אלא רק לגבי השאלח מיהו המחזיק בשטת זח.

טענות העוררת לגבי שטת זה אינן עיקביות.

בתצהיר כלל לא התייחס העד מטעט העוררת לשטח הקרקע, וגם במועד שמיעת ההוכחות לא נאמר לגביו מאומה.

בשתי ביקורות שנערכו בנכס ב- 14.6.15 וב- 26.11.17 טען נציג העוררת ששטח הקרקע משמש את ייבר הטיילוריי.

אולם בביקורת מיום 19.7.16 אמר נציג העוררת כי שטח וה מצוי בשליטתה של העוררת, וכי המקרר במקום שייך לעוררת, אך היא גם מרשה למסעדת טיילור יילהשתמש לעיתים בשטת אך השטח שייך לו והוא משלם את הארנונה על שטח והי'י.

בסיכומים וּנחה העוררת את טענותיה לגבי שטח הקרקע.

עובדה זו כמו גס חוטר העיקביות בהצהרותיה לגבי שטח הקרקע, שנאמרו במועדים שונים בהם נערכה ביקורת בנכס, מעלים שהעוררת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בנושא?

מס, ולכן אנו קובעים כי חיוב העוררת בגין שטח הקרקע, נעשה כדין ואנו דוחים את חלק הערר המתייחס לקרקע.

טענות העוררת כי בסמוך להכרעת הדין בה בין היתר, אסר ביהמייש את השימוש במקום כעטק - פאב, היא החלה לפרק את הבר, נתמכות בהודעות הפייסבוק של החברה (ע/1 ונספחיט לתצהיר העוררת).

בהודעות אלה ממאי 2015 מודיעה העוררת בין היתר בליווי תמונות: *היה בר ונגמריי יימתחיל לפרקיי.

ייבר אחד העט 25 ת.נ.צ.ב.היי

וגם: ייחברים יקרים שלי ברגשות מעורבים ובלב כבד ואתרי מחשבות רבות ודחיות רבות החלטתי לפרוש מחיי הלילה והפעם זה סופי... בר אחד העם 25 ואני טיימנו את דרכנו ...%.

העוררת גס פנתה באותו מועד לחברים בבקשה לעוור לה בפירוק הבר, וגם חיפשה פועלים לעבודה בשיפוצים תוך ציון ייתתילת עבודה מיידית'י.

השאלה הדורשת הכרעה ראשונה היא האם במחצית השנה השניה של שנת 2015 כבר שימש הנכס למגורים, כטענת העוררת, או עדיין לא, כטענת המשיב. בעניין זה דעתנו כדעת המשיב, כפי שיפורט להלן.

בביקורת מיום 14.6.15 נראו בנכס ציוד הכולל מערכת הגברה, בר עס משקאות רבים, מקרר משקאות, כסאות ופריטים רבים. נציג העוררת הסביר במהלך הביקורת כי חציוד שנותר במקום היה שייך לבר והוא בשלבים לפנותו.

ממצאי הביקורת כמו גם חתמונות שצורפו לדוייח הביקורת, מעידים על כך שרובו של חבר עדיין עמד על תילו בומן הביקורת, לרבות בר המשקאות, הציוד, הכלים והריהוט.

אומנם נחזתה בנכס מיטה שעליה נראתה חברתו של נציג העוררת שעדיין ישנה בשעת הבוקר בה בוצעה הביקורת, אולם מיטה בלבד גס אס היא משמשת לשינה, עדין לא הופכת נכס ליידירת מגוריסיי.

הלכה היא שדירת מגורים היא נכס שיש בו פוטנציאל לשמש כדירת מגורים.

בעניין וה נקבע בעמיינ (מינהליים ת'יא) 143/03 ליפשיץ דוד נ. מועצה אזורית עמק חפר:

ייהביטוי יימגוריסיי אינו משקף רק ייחדר מגורים'י. מגורים פירושו מכלול הפעילות המתבצעת בבית המשמש למגורי אדם: לינה, אכילה, שירותים, אחטנת חפצי בית ועוד."

ביהמייש העליון בעייא 4127/95 יעל וולקינד (מיכאל) ושרה וולקינד נ. בית גּית מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ ומינחל מקרקעי ישראל י-ם, קבע כל:

ייזיקת המגורים מבטאת את הקשר המחותי שבין אדם לביתו לא רק במובן הפיוי, אלא את הקשר שבינו לבין מרכז חייו, הציר שסביבו סובבים חייו מבתינה מעשית, פיזית ורגשיתיי.

שימוש ארעי או הסדרי שינה ארעיים אין בהם כדי לשקף מגורים ולא ניתן בשל שימוש כזה, לסווג את הנכס בסיווג יימגוריסיי

ראה לעניין וה עתיימ (תייא) 249/08 רולדין בע"מ נ. עיריית תייא-יפו:

ייאכן, ניתן היתר של המערערת לכמה מן העובדים ללון במרתף לאחר שעות העבודה, אולם, הסדרי הלינה הס ארעיים ואינם משקפים יימגוריםיי. למה הדבר דומה! לבעל מקצוע חופשי המציב במשרדו או לשכתו מיטה ומשתמש בח (ביחד עם השירותים שבמשרד, מקרר משרדי ואמצעי חימום מזון מהיר) לשסם מנוחה ולפעמים גס לינת לילה. האם נסיבות כאלה מטברות את הדעת שהמשרד פושט את צורתו כמקום עסק ולובש צורה של מדור או מגורים בהקשר לחיובי הארנונה בלבד! שאלה זו מוצגת באורת רטורי בלבד. התשובה לה שלילית. +

בדומה לכך נקבע בעניין עיימ 28132-04-10 בלטינסקי נ. פקיד שומה עכו

ייגם באיתור מרכז חייו של של אדט מקובל לעשות שימוש במבחן כפול, אובייקטיבי-פיוי וסובייקטיבי (עייא 4127/95 הנייל). המבתן האובייקטיבי מתחקה אחר חציקות הפיויות של האדם למקום מסוים. ויקות אלו יכללו את מקום מגוריו העיקרי, מקום מגורי בני משפחתו;

מקום עבודתו או מקום הפקת הכנסותיו; מקום הימצאט של עיקר נכסיו או לכל הפתות של נכסיו התשובים; המקום שבו הוא נוהג לבצע את קניותיו; המקום בו הוא מעורב בחיי הקהילה; מקום חינוך ילדיו; מקום המצאות בן זוגו וכוי. המבחן הסובייקטיבי מתחקה אחר הזיקות הנפשיות של הנישום, כמו המקום שבו הוא מרגיש בבית ; המקום שבו הוא מתכנן את המשך חייו; מקום אליו הוא מרגיש שייכות; הסיבות להימצאות הנישום במקום וכו

לא שוכנענו כי במחצית השניה של שנת 2015, עד סוף חודש נובמבר 2015 השימוש שנעשה בנכס תואם את האמור לעיל, ולכן אנו סבורים כי אין לסווג את הנכס כדירת מגורים, בתקופה זו.

לא כך באשר לשנת 2016.

לגבי תקופה זו טענה העוררת שהיא חילקה את הנכס לארבע דירות מגורים והשכירה אותן

בשכירות משנה.

טענותיה של העוררת נתמכות בהעתקים של חוצי שכירות אותם המציאה.

בכלל ואת שני חוזּי שכירות האחד מיום 2.12.15 שתוקפו מיום 3.12.15 (עד 2.3.17) והשני מיום 18.12.15 שתוקפו מיום 20.12.15 (עד 19.3.17) לחוזי השכירות צורפו העתקים מערבות בנקאית שניתנה לעוררת להבטחת התחייבויות השוכרים, כמו גם צילום מתעודות הזהוי של השוכרים.

טענות העוררת לגבי השכרת הדירות לא נסתרו ע"י המשיב, שגם בחר שלא לשאול את נציג

העוררת מאומה בחקירה נגדית על חוזי השכירות.

תימוכין נוספים לטענות העוררת על הפיכת השטח לדירות מגורים ניתן למצוא בממצאי הביקורת מיום 19.7.16.

נאמר בהם כי נראתה דלת כניסה המובילה למסדרון ובו ארבע דלתות.

בממצאי הביקורת נאמר כי שלוש דלתות היו נעולות ולא ניתן היה לוודא שהשטחים מאתריהן משמשיסם למגורים ורק דלת אחת נפתחה ונראה מאחוריה שטח חמשמש למגורים.

בדרייכ אי הצגת נכס בפני הביקורת יפעל לרעת הנישום. אולם, נציג העוררת ציין כי הביקורת לא תואמה איתו מראש ולכן לא יכול היה לקבל את מפתחות 3 הדירות.

בנוסף, טענותיו של נציג העוררת נתמכות בחוצּי השכירות שכאמור לא נסתרו, ששלושה מהם מעידים על השכרה של 3 יחידות דיור. בנסיבות אלה שוכנענו כי העוררת הפכה את הנכס לדירות מגורים ואף השכירה אותן בשכירות משנה למטרת מגורים.

לפיכך אנו קובעים כי הסיווג הנכון לשני הנכסים המבוניס מיום 3.12.15 עד 31.12.16, סיום התקופה נשוא הערר, הוא סיווג יימגוריםי.

מכל המקובצ אנו מקבלים את הערר בחלקו וקובעים :

(1) סיווג 2 הנכסים חהמבוניס בסיווג יבנייניסם שאינם משמשים למגוריסיי לתקופה המסתיימת ב-2 לדצמבר 2015 נעשה כדין.

(2) מיום 3.12.15 (מועד חתימת הסכם השכירות הראשון) ועד יום 31.12.16 יסווגו הנכסים בסיווג יימגוריסיי.

(3) אנו דותחיס את הערר לגבי ייהקרקע התפוסה'י -- הנכס השלישי.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 8.5.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה ב לית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ב" 2 ר

יו'יר: עו"ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ור אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג באייר תשעח

8"(

מספר ערר: | 13:07 / 140017858

מספר ועדה: | 11725

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: לביא נמרוד

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.05.2018.

-, |

ב == ---

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | כג באייר תשעח

מספר ערר: | 14:27 / 140018171

מספר ועדה: | 11725

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: נכסי בית הלל בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

1. עפ"י הודעת ב"כ המשיב ובהתבסס על מכתב מנהלת יחידת עררים בעירייה לב"כ העוררת

מיום 11/1/18, דרישת העוררת לפיצול הנכס לשני נכסים התקבלה.

ב"כ העוררת התבקש באותו מכתב להודיע לועדת הערר על משיכת הערר.

העוררת או בא כוחה לא עשו כן והגישו בקשה למשיכת הערר.

2. העוררת או מי מטעמה לא הופיעו לדיון שנקבע להיום על אף שהודעה בדבר מועד הדיון נמסר

לב"כ העוררת כדין. הסיבה לכך ככל הנראה שהעוררת זנחה את הערר משהתקבלה טענתה.

3 בנסיבות אלה אנו מורים על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 08.05.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה : )(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ז רו" אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג באייר תשעח

מספר ערר: | 14:42 / 140018021

מספר ועדה: | 11725

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: רחמאני הושנג

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

1. הדיון להיום נקבע לשעה 12:45. השעה עתה היא 14:50. אין הופעה מצד העורר או מי מטעמו.

זו הפעם השנייה שאין הופעה מצד העורר בפני הוועדה. כאשר בפעם הקודמת נקבע במפורש כי במידה ולא התייצב העורר לדיון הנדחה יימחק הערר.

2 בערר מבקש העורר ליתן לו פטור מתשלום ארנונה לנכס ריק. שוכנענו שגם לגופו של עניין דין הערר להידחות לאחר שבתקופת הבעלים הנוכחי מוצה מלוא הפטור של 6 חודשים שאפשר ליתן לנכס ריק.

3 אשר על כן אנו מורים על דחיית הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 08.05.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללֶית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017577 שליד עיריית תל אביב-יפו

יר

חבר:

:| עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופ' זיו רייך, רו'יח

העורר: סהר פלו

נגד

מנהל האונונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

עניינו של הערר דנן הינו נכס הנמצא ברחוב דרך מנחם בגין בתל אביב יפו, חידוע בפנקסי העירייה כנכס מספר 2000164519; ח-ן לקות 10100282. (להלן: ייהנכסיי).

חיובו של הנכס נעשה בהתאם לטעיף 330 (2) לפקודת העריות (נוסת חדש) בהתאם לשימוש האחרון הנעשה בו.

המתלוקת בערר זה נוגעת לתקופת הפטור השניה.

הצדדים ויתרו על הליך ניהול הוכחות והתיק נקבע להגשת סיכומיט. משהגישו הצדדים סיכומיהס התיק בשל להכרעה.

דיון והכרעת

1 צודק המשיב כי אין לועדה סמכות להתערב במקרה וה בהחלטת המשיב.

2 המשיב חיליב את הנכט בחיוב מופחת בהתאם לסעיף 2(330) לפקודת העיריות.

סעיף 330 קובע כדלקמן:

'ינהרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבנין במצב של נכס הרוס או יזוק

(1) עם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוטפים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן- תקופת הפטור הראשונה)

(2) חלפה תקופת הפטור הראשונה *היה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש שנים שמתום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8-9 לחוק

ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנייג 1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בסעיף זה- תקופת התשלום).

3 העורר נהנה מהפטור הקבוע בסעיף 1(330) לפקודת העיריות 3 שנים בה לא חויב בתשלום ארנונה כלל.

4. הנכס עדיין מצוי בגדרי הפטור. התשלום הוא תשלום מופחת וכך נקבע בפקודה.

5. לו היה העורר טוען כנגד סיווג הנכס אולי יכלה הועדה להתערב, בהתאם להוכחות על ידי

העורר, ולקבוע סיווג שונה.

6 אך אין ה המצב בענייננו.

7. העורר מבקש להמשיך את הפטור בהתאם לסעיף 1(330) והועדה אינה מוסמכת לכך.

8 אנו מצרים על מצבו הבריאותי של העורר אך אין בידנו כדי לסייע.

9 מכל האמור, אנו קובעים שיש לדחות את הערר.

0. אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום מ). 0%

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד-שירלכ וו גדי טל חבר: פרופי ציו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כד באייר תשעח

מספר ערר: | 08:01 / 140016588

מספר ועדה: | 11716

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

העורר: וייס אריק

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

נספח ב הוצא מחומר הראיות.

לאור הודעת המשיב לאחר ששקל את הנושא פעם נוספת הערר מתקבל.

הנכס יסווג החל מיום 1/7/16 בסיווג מלאכה ותעשייה לפי סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

ככל שיחול שינוי בפעילות הנכס, מתחייב העורר להודיע על כך למשיב.

לאור הסכמת העורר החלטתי מיום 2/5/18 בעניין ההוצאות מבוטלת.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.05.2018.

חבר: פרופ' רייך ה

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | כד באייר תשעח

8(8"

מספר ערר: | 11:54 / 140018118

מספר ועדה: | 11716

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: לוי מלכה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר מתקבל באופן שיוענק לנכס פטור נכס ריק החל מיום 25/9/17 ועד ליום 14/1/18.

אנו מברכים את הצדדים על שהשכילו לקבל את המלצת הוועדה כאמור לעיל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.05.2018.

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

שם הקלדנית: \ענת לוי

וו

תאריך | : כד באייר תשעח

מספר ערר: | 12:51 / 140017738

מספר ועדה: | 11716

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

קליינר תמר תעודת זהות *********,לחובסקי אסף ישעיהו משה תעודת זהות 7, לחובסקי מיכל תעודת זהות *********,לחובסקי עדו בעז שבתאי תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10924514

מספר חוזה: 815599

כתובת הנכס: העליה 25

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: בת אל זגורי ועו"ד מור ביבר וגילי טולדו - מתמחה

נוכחים:

העורר/ת: לחובסקי אסף ישעיהו משה,לחובסקי מיכל,לחובסקי עדו בעז שבתאי,קליינר תמר - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: בת אל זגורי ועו"ד מור ביבר וגילי טולדו - מתמחה

החלטה

השעה כעת 13:15. אין הופעה מטעם העוררים או מי מטעמם. הדיון היה קבוע לשעה 13:00.

בתיק אישור מסירה כדין. מדובר באי התייצבות של העוררת בפעם השנייה.

בהחלטה מיום 7/3/18 צוין כי במידה ולא תהיה התייצבות לעוררים לדיון הנדחה יימחק הערר.

בנסיבות אלו נמחק הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 09.05.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז 19777 תפורסם החלטה זו באתוקקאינטרנט של המשיב.

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח חבר: עו"

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני

ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016828

שליד עיריית תל אביב-יפו 007

ב'פנל

חברי ועדת הערר:

לףיך :

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי זיו רייך, רו"ח

העוררת: ויתניה בע'יימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

עניינו של הערר דנן בטענת העוררת כנגד חיובי ארנונה שהושתו עליה בגין הנכס במתחם התתנה מנשיה 14, תל אביב יפו, המופיע בספרי העיריה כנכס מספר 2000380260 ח-ן לקוח 10559472 (להלן:

ייהנכסיי).

המשיב סיווג את הנכס בסיווג הקבוע בסעיף 3.2 לצו הארנונה ואילו העוררת סבורה כי יש לסווג את הנכס בהתאם לסעיף 3.3.7 לצו הארנונה בסיווג ייבית קולנועיי.

טענות העוררת

הנכס משמש בעיקר להקרנת סרטים בתשלום, תוך שימוש בטכנולוגיה תדשנית המאפשרת בתירה ממגוון סרטים ואפשרויות צפיה, למשל דיבוב לשפה אחרת, תוך צפיה באוזניות ללא הפרעה לשאר הצופים.

בית הקולנוע כולל 14 אולמות/חלליט לצפית טרטים בגדלים שונים, ביניהם השימוש במטכיס המקושריס למערכת הומנת סרטים מבוססת אינטרנט ואפליקציה סלולרית ומערכת סאונד מבוססת

טכנולוגית 1060012 המאפשרת צפיה בסרטיס באמצעות אוזניות ללא הפרעה לצופים האחרים. עם זאת, מהות השימוש בנכט אינה שונה במאומה מהנעשה בכל בית קולנוע.

חמשיב לא טען למחלוקת בעניין התאמת הנכס לסיווג ייבית קולנועיי לשימוש הנעשה בנכס אלא רק לגבי משקלסם של שימושים אחרים.

בכתב התשובה לערר הרג המשיב מגדר המחלוקת. בסעיף 6 עד 15 לכתב התשובה הועלתה טענה

.10

.15

.17

חדשה לפיה גס השטח המשמש להקרנה אינו ראוי לסיווג ייבתי קולנועיי. אוהי הרחבת חזית אסורה.

בהתאם לממצאי הביקורת, יש לסווג את הנכס כבית קולנוע שכן יותר ממחצית שטח הנכס משמש לצפיית טרטים.

הגבי סבן שליט העידה כי שטח הלובי והמזנון משמשים לקבלת קהל ושטחס הוא 60 מ"ר לכל היותר.

בנוסף לאולמות לצפייה בסרטים, כולל הנכס שימושים נלווים כגון קופת כרטיטים, חדרי שרותים, מחסן, חדר ציוד טכני, משרדים, לובי לקבלת קהל ומזנון. כמו בכל מקום בילוי ציבורי הנכט כולל

שטחי שירות וגם מזנון. הכיבוד המוצע אינו שונה מהמקובל באולמות :1/ בבתי קולנוע באר\.

ארועים עסקיים, המתקיימים לעיתים רחוקות, מקובלים בכל עסקי עינוג ציבורי כגון תאטראות, בתי קולנוע וכוי.

לא ניתן לנתק את השימוש הנעשה בכל אחד משטחי הנכס מהפעילות העיקרית. הלכה פסוקה היא שיש לסווג נכס לצרכי ארנונה בהתאם לשימוש העיקרי. ראו ע''א 7975/98 אחוזת ראשונים ואח' ני עיריית ראשון לציון, ת.א. 2742/98 כרטיסי אשראי לישראל בע'ימ נ' עיריית חיפה, עמ''נ 233/06 תכם סוכנויות נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, ברימ 10139/05 א.ש. סקסון נ' מנהל הארנונה כפי שמריהו, עמ''ג 14848-02-13 עופר שערים בע'ימ נ'/ ראשון לציון.

בהחלטות קודמות קבעה ועדת הערר שאין להפריד בין שימוש עיקרי לפעילויות נלוות לגבי תאטראות וכדי. ראו ערר 140015282 מרכז סוזן דלל, ערר 140014958 תיאטרון גשר.

לעניין טענת המשיב שהועלתה רק בשלב כתב התשובה לערר. מסגרת החקיקה היא תקנה 1 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות מקומיות) תש'יס 2000 המגדירה טיווג נכט בהתאם לשימוש בו. ראו ע''א 8588/00 עיריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשוות.

בפרשנות צו הארנונה יש להעדיף, טיווג טפציפי ככל שמתאפשר על פני סיווג ייבניינים שאינם משמשים למגוריסיי. ראו מישל מרסיה בר'/ם 4021/09.

הן בתשובה להשגה והן בביקורת מצא המשיב כי בנכס שימוש להקרנת סרטים.

פעילות הקרנת סרטי קולנוע תוך חווית בילוי ופופולריות מתארת את מהות פעילות בית הקולנוע, גם על פי ויקיפדיה, כפי שציטט המשיב. בית הקולנוע דנן משתמש בטכניקות הקרנה ושמע חדשות אך אין בכך להוציאו מדגר בית קולנוע.

ענף הקולנוע מתפתת עט השנים ויש להתאים את הסיווג לרוח הזמן. מסקנת המשיב אינה נסמכת על מקור משפטי ואינה עולה בקנה אחד עס רוח הזמן ומנוגדת לשכל הישר. ראו ברמ 1676-15 ברודקאסט וידאו ש.ב. בע'ימ נ' מנהל הארנונה ת'/א יפו.

אין בצו הגדרה או תנאים לבית קולנוע. חידושי הטכנולוגיה אינם מבטלים את מהותו של העסק כבית קולנוע ואת תרומתו לפעילות הבידור, שימוש אשר המחוקק בחר לעודד.

.19

עיריית תל אביב מפרסמת באתר האינטרנט שלה את הנכס כיימתתס קולנוע חכטיי.

קולנוע הינו אתד השימושים המותרים במתחם התחנה בהתאם להיתר לשימוש חורג במבנים שבמתתם.

טענות המשיב

עסקינן בנכס בשטח של 475 מ"ר אשר הפעילות המבוצעת בו היא בר מסעדה שבו צופים בתכני וידאו, לא קיים מסך קולנוע ולמעשה מדובר במטפר חללים נפרדים בגדלים שונים וקטניס באופן יחסי, בהם קיימים מסכי טלוויויה גדולים. אין במקום מטכי קולנוע.

הישיבה היא דמויי סלון ביתי ומערכת השמע המשובחת המהווה חלק בלתי נפרד מכל קולנוע הוחלפה בהאזנה אישית באמצעות אוזניות. במקום מוגשים מאכליס ומשקאות בדומה לפאב או בר בהם ניתן לצפות במשחקי ספורט או תכני וידאו.

למעלה ממחצית הנכס משמש את העוררת לצרכים שאינם לטובת הקרנת סרטים. בנכס נראה קיומם של שימושים נוספים במקום כמו למשל: הגשת מזון, משרדי העוררת וכיוצייב, שגם היא שונה באופן ניכר מזו הנהוגה בבתי קולנוע, מתריגה את השימוש הנעשה במקום מזה של בית קולנוע.

המצהירה מטעם העוררת אישרה את האמור לעיל.

מדוייח ממצאי הביקורת שערך המשיב עולה כי ישנם הבדלים פיטיים ניכרים בין בית קולנוע רגיל לבין הנכס נשוא הערר.

הנכס מהווה מתתס בילוי, חדרי ארוח ואף העוררת מנהלת משטת הנכס פעילות מסחרית משרדית אשר מטות את הכף כנגד טענת העוררת.

הפעילות דומה יותר לוו המתקיימת במתחם דוגמת נכס שנידון בערר 140011104 תשירו קיי בוקס.

בהתאם לויקיפדיה תנאי ראשון לחיות בית קולנוע היא היותו יימוקרן על מסך מיוחד הנקרא אקרן באמצעות מכונת הקרנהיי.

החוויה הקולנועית כרוכה לא מעט מעצם הישיבה באולם רחב ידיים, בצפיה בסרט המוקרן באמצעות מקרן על מסך קולנוע גדול. פרט לאקרן נהניט צופי הקולנוע ממערכת שמע ייחודית. דבריט אלו אינם מתקיימים כלל בנכס. השמיעה היא באמצעות אוזניות.

הנכס אינו כולל אולמות הקרנה, אינו כולל מסכי קולנוע, אינו כולל מכשירי הקרנה, מערכות סאונד קולנועיות ואינו דומה חיצונית או פונקציונאלית לקולנוע.

תכלית סעיף 3.3.7 לצו הייתה לאפשר לבתי קולנוע עתירי שטח להנות מתעריף מופחת אשר יאפשר הפעלתם בקרבת האוכלוסיה שתוכל להנות ממתחמי בילוי בתעריפים סבירים,

הנכס אינו בנוי, ערוך ואינו מיועד לשרת קהל גדול, אלא מהווה מתחם בילוי פרטי ופרטני, ייחודי

ושונת.

החדרים משמשים גם לצפיית תכנים כגון סדרות טלוויזיה, משחקי ספורט וכדי.

מעיון באתר העוררת ניתן להשתמש במתחם למגוון מטרות כגון ימי כיף וגיבוש, ימי עיון, סדנאות וכדי. בנוסף, הפעילות מתבצעת בעיקר מתו 4 לנכס. המודל העסקי הוא הענקת שירותי טכנולוגיה והנכס משמש את העוררת כמשרד ראשי.

העוררת לא טרחה להמציא מטמכים המעידים על התפלגות ההכנסות. העוררת יכלה להציג הכנסותיה מהסרטיט אותם היא מקרינה לעומת הכנסות אחרות כגון מזנון וכוי.

העוררת לא הציגה רשיון עסק. ראו ע''א 143/08 קרצמן נ' שירותי בריאות כללית.

המשיב סיווג את הנכס בהתאם לשימוש הספציפי הנעשה בו. נכס מחויב בהתאם לסעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשני/ג 1992 לפי סוג הנכס, שימושו ומקומו. ראו בג'יצ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע'ימ נ' עיריית קריית אתא, עי/א 8 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עיריית ראשון לציון.

אין ממש בטענות העוררת לפיה יש לטווג את הנכס בסיווג ספציפי ולהעדיפו על פני תעריף שיורי שכן הנכס סווג בהתאם לנעשה בו בפועל.

סיכומי תשובה מטעם העוררת

התלטת הועדה בעניין תשירו קיי בוקס שונה בתכלית.

אין משקל לפעילויות הנעשות מחוץ לנכס.

לגבי פעילויות ימי חברה וכדי התייחטה העוררת בסיכומיה.

העוררת לא נזקקת בשלב וה לרשיון עסק מסוג ייבתי קולנועיי אלא לרשיון מסוג יימזנוןי' בלבד. סיווג

הארנונה נעשה בהתאם לשימוש בנכס ואין לערבב החלטות המבוססות על דיני רשוי עסקים עם מטקנות מתחום דיני הארנונה.

בעניין ע'/א 9368/96 מלירסון בע'ימ נ' עירית קרית ביאליק נקבע כי אין לתת לאותו מונח המופיע בהוראות חוק שונות פירוש זהה ואין להחסיק מאחד לשני.

דיון והברעת

אנו דוחים את טענת העוררת בדבר הרחבת חצית מטעם המשיב.

המשיב, בתשובה להשגה, ציין כי בנכס מתקיימיט מספר שימושים כאשר בחלק ממנו נעשה שימוש לשם צפיה בסרטים.

העוררת טוענת כי המשיב הרחיב את גרסתו בכתב התשובה כאשר טען כי גם הייצפיהיי בסרטיםיי אין בה משום בית קולנוע.

העוררת מתייחסת למויימ שנערך בינח לבין המשיב.

הועדה אינה מעורבת בהליכי מויימ בין הצדדים ולמדה רק מהחומר ואטמכתאות אשר לפניה.

מבחינת תשובת המשיב להשגה אין אנו רואים את טענת המשיב בס' 6 עד 15 לכתב התשובה כהרחבת חזית אסורה.

חמשיב טען כי הנכס משמש גם לצפייה בטרטים ולאחר מכן, כי צפיה אין בה כדי להפוך את הנכס לבית קולנוע.

לגופו של עניין, אין ספק שלא מדובר בבית קולנוע ייקלאסייי,

בית קולנוע, בעיני האדם הסביר, הוא מבנה עתיר שטח, הכולל אולמות הקרנה, בהם הציבור יכול לצפות בסרטיס חדשים היוצאים להקרנה.

בית קולנוע מפרסט שעות הקרנה של סרטים והציבור יכול לקנות כרטיסים בהתאם. הצפיה נעשית באולם רתב ידיים, ופתוחה לכולי עלמא ולא למטפר מוגבל של צופים.

המסכים, בכל בתי הקולנוע הקיימים גדולים ומערכתת השמע אינה ספציפית אלא נשמעת באולם כולו, לכלל הצופים.

אין ספק כי בתי קולנוע נהנים מתעריף מופחת. מתקין צו הארנונה ביקש לעודד בתי קולנוע על דרך חיובס תחת תעריף ארנונה מופחת.

אך, האם העובדות לעיל, כפי שאנחנו מכירים, הן בהכרח הדרך היחידה לסווג נכס כבית קולנוע!

האם מתקין צו הארנונה התכוון להעניק סיווג מופתת לנכס כדוגמת הנכס שבנדון?

לכך אנו נדרשים בערר זה.

הבחינה שעלינו לעשות הינה בהתאם לצו הארנונה של עירית תל אביב.

אין בצו כל פירוט או הגבלה על שטח של בית קולנוע, אין גס הסבר או פרשנות לבית קולנוע.

בצו הארנונה של עירית ירושלים לדוגמא, יש אבחנה בין בתי קולנוע לפי שטח. בצו הארנונה של עירית תל אביב אין אבחנה דומה.

בבתינת מהות השימוש בנכס מצאנו כל :

.55

יש בנכס חדרי צפיה, החדרים אינם בנויים כבית קולנוע קלאסי, כל אחד יכול להזמין את התוכן שאותו מבקש לראות, את השפה בה הוא מעוניין וכן ההקרנה היא פרטית. הציבור אינו יימוזמןיי לכל הקרנה, וכל צופה/אורת יכול לבחור את מספר המשתתפים שיצפו איתו.

אופייח של הצפיה שונה לחלוטין מהמוכר לנו עד היום.

הצפיה פרטית, למספר משתתפים. אותם משתתפים יכולים לבתור אם לצפות בסרטי קולנוע, או בתכנים אחרים.

הנכס מפורסם באתר עירית תל אביב כייבית קולנוע תכס'י.

הפרטוס של הנכס, באתרי האינטרנט, כפי שהציגו הצדדים הינו לצפייה של סרטים.

הצפיה מבוססת טכנולוגיה חדשנית, לפיה ניתן לצפות במספר רב של תכניס, בשפה לבחירת הצופה. הצפיה נעשית באמצעות אפליקציה, עס אוזניות.

הטכנולוגיה יכולה להימכר גס לצפיה מחוץ לשטח הנכס, למעשה בכל מקום ניתן לצפות

בטרטיס באמצעות טכנולוגיה זו.

אין ספק כי מטרת העוררת היא שהפעילות לא תתקיים רק בשטח הנכס. אך אנו נדרשים לבחון את השימוש בנכס ולא מחוצה לו.

העוררת לא הציגה בפנינו את התפלגות ההכנסות בנכס.

בהתאם לויקיפדיה: "בית קולנוע הוא מקום, בדרך כלל מבנה, המשמש להקרנת טרטי קולנוע. בתי

/ ו 0 [

הקולנוע הס לרוב עסק מסחרי, הצפייה בסרט כרוכה לרוב בתשלום ונחשבת לבילוי. הסרט מוקרן על

מסך מיוחד הנקרא אקרן באמצעות מכונת הקרנהיי.

בהתאם לויקיפדיה, בית קולנוע הוא עסק מסחרי לכל דבר ועניין. המשיב טוען כי הנכס אינו עונה לתנאי הקבוע בויקיפדיה כיוון שהסרט אינו מוקרן על אקרן באמצעות מכונת הקרנח.

נציגת העוררת הצהירה בפנינו כי החדרים מכילים מקרן, מכשיר הקרנה, מקומות ישיבה שונים, כורסאות וכסאות, שולחנות.

חמשליב לא סתר עדותה של העוררת.

לא מצאנו בויקיפדיה פרשנות למושג ייאקרויי. למיטב הבנתנו, אקרן=מסך.

בנוסף, לא מצאנו שיש לחיצמד לפירוש הדווקני הקבוע בויקיפדיה. לצורך ההשוואה, חיידרייב איןי שהיה בשנות ה- 80, לא חיה ממוקט בתוך מבנה ואין ספק כי שימש כבית קולנוע.

הוכח לגו כי מהות השימוש בנכס היא לצפיה בסרטים, לבילוי.

עסקינן בבית קולנוע חדשני, תכס, המקרין סרטים לצורך בידור לקותותיו. לקותות המשלמים עבור צפיה בסרטיס המוקרניס, באמצעות טכנולוגיה חדשנית.

מלבד אולמות הצפיה בסרטים, כולל הנכס שימושיט נלווים כגון קופת כרטיסים, חדרי שרותים, מחטן, חדר ציוד טכני, משרדים, לובי לקבלת קהל ומונון.

לא מצאנו שיש לפצל את השימושים הנלווים שכן מדובר בשימושים אשר נלווים לעסק העיקרי.

העוררת טוענת, וטענה זו לא נסתרה כי הנכס משמש לעיתים רחוקות לארועים. נציין כי אין וּה שונה מבתי הקולנוע הקלאסליט כיום בהם נערכיט לעיתים ארועים שונים כגון ימי עיון, ימי הולדת, ארועל חברה וכדי.

זאת ועוד, דו"ח הפיקות מטעם המשיב, בנכס, מחזק את עמדתנו כי הנכס משמש לצפיה בסרטים.

מה גם, בתשובת המשיב להשגה, ציין וה כי הנכס משמש לצפייה בטרטיס ושימושים נוספים.

לו הייתה מציגה העוררת בפני הוועדה את פילוג ההכנסות היינו יכולים ללמוד אס עיקר ההכנטות הינן מהצפייה בסרטים, ממכירת האוכל במקום או ממכירת הטכנולוגיה מחוץ לנכס.

מאידך, אין קביעה כלשהי, בדין או בפסיקה, לפיה הכנסות בית קולנוע יהיו בעיקרן ממכירת הכרטיסיים.

המשיב לא דרש מהעוררת להמציא דו"ח הכנסות. את אנו למדים מהראיות שהוצגו בפנינו.

אנו בוחנים את השימוש בנכס בהתאם לראיות שהונחו בפנינו. גס אס היה מוכיח המשיב שעיקר ההכנסות הן ממכירת שתיה ופופקורן לא בטוח שדעתנו היתה שונה.

2. בתי הקולנוע הקלאסיים אינם משתכרים ממכירת כרטיסים לסרטים בלבד. ודאי, ומן המפורסמות,

שמכירת מוצרים נלווים כגון פופקורן, שתיה, אביורי שיווק לקידום סרטים, נמכרים אף הס בבתי הקולנוע השונים ולא מן הנמנע שמירב ההכנסות אינן ממכירת כרטיסים.

3. לאור האמור לעיל, מצאנו שיש לקבל את הערר.

%4. בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 9.5.2018

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'י'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ש.י | 2

(

יו"ר: עו"ד שירלי קדם חבר: עוי/ח גדי טל חבר: פרופי זיו רייך, רויית

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016950 שליד עיריית תל אביב-יפו 3

117

בפני חברי ועדת הערר+

יו"ר: | עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו"ד גדי טל

חבר: | פרופי זיו רייך, רו"ח

העורר: יעקב הרשטר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עניינו של הערר דנן הינו נכסים המותזקיס על ידי העורר ברחוב רופין 10 וברחוב אבן גבירול 156 בתל אביב יפו והידוע בספרי העירייה כנכט מסי 2000134957 ונכס מס' 2000258987 (להלן: ''הנפסיים).

ביום 8.11.2017 התקיים דיון הוכחות בפנינו.

בתום דיון ההוכחות המליצה הועדה לצדדים לנסות ולטיים את התיק בפשרה.

הצדדים לא צלחו להגיע להסכמות והוגשו סיכומים מטעט הצדדים.

1. דיון והכרעת

1. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערר.

2. הנכסים שווגו בהתאם לסעיף 1.1.די לצו הארנונה.

3. אין ספק שמדובר בנכסים למטרת מגורים ושאיש לא התגורר בנכטים בתקופה שבמחלוקת.

4. העורר טוען כי הנכסיט חיו ועדיין לא ראויים לשימוש בהתאם לסעיף 330 לפקודה.

5. המשיב טען, ובצדק, כי טענה זו נטענה בפני המשיב צמן ניכר מהמועדיט הקבועים לכך בדין.

6. לגופו של עניין, גם לאחר בתינת הראיות והמסמכים כפי שהונחו בפנינו מצאנו כי הנכסים לא

עומדים בפטור לפי סעיף 330.

7. סעיף 330 קובע כדלקמן:

''נהרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במיזיה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ועם מסירת ההודעה לא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים'י

8. מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס