החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 30 ליוני 2019

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140019071 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון בדוק

חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: דיזינגוף סנטר מלסודו של פילף בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטה

בפנינו טענות מקדמיות הדדיות להכרעה בטרם יידון ערר זה לגופו:

* העוררת מבקשת לקבוע כי מנהל הארנונה איחר בתשובתו להשגח ועל כן יש לראות באיחור מצב לפיו לא ניתנה תשובה להשגה ובהיעדר תשובה של מנהל הארנונה להשגה שהגישה בתוך 60 הימים ממועד משלוח ההשגה, דין ההשגה להתקבל וממילא דין הערר להתקבל על הסף.

* המשיב טוען כי ועדת הערר אינה מוסמכת להורות על פיצול או איחוד נכסים.

* העוררת מצידה טוענת כי עמדת המשיב ביחט להעדר סמכותה של ועדת הערר לדון באיחוד נכסים הועלתה רק בכתב התשובה לערר ולא בתשובה להשגה ועל כן מדובר בטענה המהווה הרחבת חצית פסולה ויש לדחות טענה זו על הסף לפיכך

נכריע בטענות המקדמיות אחת לאחת :

טענת העוררת כי השגתה לא נענתה על ידי המשב ועל כן יש לקבל את ההשגה ואת הערר:

העוררת טוענת כי השגתה נתקבלה אצל המשיב ביום 29.3.2018.

תשובת המשיב נתקבלה אצל בייכ העוררת ביום 24.6.2018.

המשיב צירף לכתב התשובה לערר את החלטת ועדת הערר בראשותו של היוייר יהושע דויטש מיום 8 שנעתרה לבקשת מנהל הארנונה להארכת מועד להגשת תשובה להשגות ב 30 ימים נוספים וואת על פי סעיף 4 לחוק חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו-

6.

העוררת בטענתה המקדמית תוקפת את מעמדה החוקי של החלטת ועדת הערר מיום 24.5.2018 בטענות שונות ומבקשת לקבוע כי היא בטלה.

המשיב טוען כי תשובת מנהל הארנונה לתשגת העוררת ניתנה במסגרת המועד שהוארך ובטרס חלוף המועד המוארך למענה להשגה.

אין מחלוקת ביחס לעובדות - תשובת מנחל הארנונה להשגה ניתנה במסגרת 30 הימים הנוספיט שאושרו לו על פי החלטת ועדת הערר מיום 24.5.2018.

המשיב טוען כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בטענות כנגד הרכב מקביל של ועדת הערר ומשכך אינה יכולה לדון בטענות ביתס לבטלות החלטת ועדת הערר מיום 24.5.2018,

הוראת סעיף 4 בי לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- ‏ 1976

(להלן: *חוק הערר') קובעות כך:

:)4

*לא השיב מנהל האלנונה תוך ששים יום - *יחשב הדבל כאילו החליט לקבל את ההשגה, זולת אס האריכה ועדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופה זו, את מועד מתן התשובה, מטעמים

מלוחדים שיירשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על שלושים *ום < במקרה שלנו חוכת כי המשיב השיב להשגה במועד התוקי שהוקצב לו.

ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בטענות העוררת ביחס לבטלות החלטת ועדת הערר מיום 8, לא מצאנו מקור טמכות לכך ובוודאי שוועדת הערר אינה יכולה לשמש כערכאת ערעור

על החלטות הרכב מקביל של ועדת ערר.

מאחר ובמקרה שבפנינו לא נותרה השגתה של העוררת ללא מענה. לא ניעתר לבקשת העוררת, אולם שמורות לעוררת כל הזכויות להביא טענותיה אלה בפני הערכאה המוסמכת.

דיו בקשתה המסדמית של העוררת בעניין ה לחידחות.

טענת המשיב לפיה ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בשאלת איחוד ופיצול נכסים :

המשיב טוען כי וועדת הערר אינה מוסמכת לבקר את שיקול דעתו של מנהל הארנונה בסוגיות של איחוד או פיצול נכסים . היא מפנה לחוראות חוק הערר אשר קובע מסגרת סגורה של עילות בעניינן ניתן לערור על תשובת מנהל הארנונה להשגות.

המשיב מפנה לפסקי דין והחלטות ועדות ערר שקבעו כי ועדת הערר אינה מוסמכת לבחון את שיקול הדעת של מנהל הארנונה ביחס לאיחוד או פיצול נכסים .

העוררת טוענת כי ועדת הערר מוסמכת הסמכה כללית וגורפת לבקר את שיקול דעתו של מנהל הארנונה ולראיה מנהל הארנונה העמיד לעוררת במסגרת המענה להשגה את הזכות לערור על תשובתו לוועדת הערר מבלי שהוא מטייג ואת לשאלות שאינן נוגעות לאיחוד חנכסים.

עוד טוענת העוררת כי טענתה ביחט לאיחוד נכסים נוגעת לייגודלויי של הנכס ועל כן מוסמכת ועדת הערר לדון בערר וּה.

העוררת מפנה להחלטות ועדת ערר במסגרתן הורו הרכבים שונים של ועדות הערר על איחוד נכסים ואף מפנה להתלטות בתי משפט מחן עולה כי סמכותה של ועדת הערר כוללת את הסמכות לדון באיחוד נכסים.

לא מצאנו בהחלטות ועדות הערר אליהן מפנה העוררת ו/או בפסקי הדין אליהן מפנה העוררת מקור סמכות לוועדת הערר לדון בסוגיות של איחוד נכסים.

אכן, ועדות הערר, כולל הרכבה וה , נדרשו לדיון בסוגיות של פיצול נכסים אגב דיון בשאלות של סיווג נכסים וזאת עת בחנה ועדת הערר את שיקול דעתו של מנהל הארנונה בעת מענה להשגות בענייני סיווג או בטענת אינני מחזיק, סוגיות המושפעות משאלת פיצול ולעיתים אף משאלת איחוד הנכסים.

אין וה המקרה שבפנינו. טענת העוררת כפי שעלתה בהשגתה ובכתב הערר ענינה התלטת מנהל הארנונה שלא לאחד את הנכסים. טענה גו אינה מתליחסת לסיווג הנכסים ואף אינה משליכה על גודלו של הנכס. היא משליכה על גובה החיוב בין השאר בשל הפרוגרסיביות הקבועה בהוראות צו הארנונה.

עיון בהחלטות אליהן מפנה העוררת או לפסקי הדין אינו מלמד על סמכות של ועדת הערר לדון במקרה שכזה.

העוררת מפנה לעמיינ 112/05 ע.ל.י.א הולילנד פרודקסי בע''מ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב בתור ''פסיקה מנחהיי אלא שבית המשפט באותו העניין מתייחס לשאלת פיצול נכסים המשליכה על סיווג הנכס ולא להיפך.

אין להתעלם מכך שבתי המשפט קבעו, כפי שהעוררת מציינת, כי יש להרחיב באופן כללי את סמכותה של ועדת הערר לבחינה נרחבת של שיקול דעתו של מנהל הארנונה אולם לא מצאנו הסמכה מפורשת לדון בשאלת איחוד הנכסים.

ויש לאמר, המשיב מביא בפני ועדות הערר הסכמי פשרה בינו לבין נישומים הכוללים בין השאר הסכמות בין בעלי הדין על פיצול ו/או איחוד נכסים ומבקש מהוועדה ליתן תוקף החלטות להסכמים אלה והוועדה נעתרת בדרך כלל לבקשות אלה של הצדדים אולם נכון יחיה להביא את הסוגיה הנדונה בבקשתו הנוכחית של המשיב להכרעתו של בית המשפט המוסמך שכן המשיב עומד על דחיית עררים בהם מבקשים נישומים לבחון את שיקול דעתו בסוגיות של איחוד נכסים.

ראוי שהערכאה המוסמכת תכריע בשאלה המורכבת האם עצם העובדה שהחלטה על איחוד נכס משפיעה על גובה החיוב בשל הפרוגרסיביות הקבועה בצו הארנונה מכניסה אותה בשערי חוק הערר באופן בו ניתן יחיה לראות בערעור על החלטה כוו ערעור על ייגודל הנכסיי.

כאמור , בהעדר מקור סמכות ו/או החלטה אחרת של ערכאה שיפוטית המסמיכה את ועדת הערר אין אלא לחיעתר לבקשת המשיב לדחות את הערר על הסף.

טענת העוררת כי בקשת המשיב לדחייה על הסף הועלתה לראשונה בתשובה לערר אינה יכולה לרפא הפגם עליו מצביעה הבקשה לדחייה על הסף מה גס שלא מצאנו כי מדובר במקרה שבפנינו מקרה של הרחבת חצית פסולה המצדיקה , מבחינת הפגיעה בבעל הדין, היעתרות לבקשה.

מכל האמור לעיל דין הערר, ככל שהוא נוגע לבקשת העוררת לאיחוד הנכסים להידחות על הסף.

בייכ העוררת יודיע בתוך 14 יום מהחלטה וו האם העוררת מבקשת עדיין לברר טענותיה בשאלת סיווג חלק מהיחידות בסיווג מחסנים שכן הרושם מעמדת העוררת בדיון המקדמי הוא כי סוגייה וו כבר הוסדרה בין העוררת למשיב.

ניתן בהעדר הצדדים היום 3.6.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות] (9כֶר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו בא *נטרנט של המשיב.

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי - ייד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

וו

תאריך | : כט באייר תשעט

יי

מספר ערר: | 11:03 / 140019680

מספר ועדה: | 11901

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת:

מקימים. ייזום בינוי אחזקות בע"מ חברה פרט שטוו

חשבון לקוח: 10567320

מספר חוזה: 432954

כתובת הנכס: דרך בגין מנחם 134

-נ ג ד ד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ליבנת שובלי

נוכחים:

העורר/ת: מקימים. ייזום בינוי אחזקות בע"מ

גיל מזרחי

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ליבנת שובלי

החלטה

לאחר ששמענו את הצדדים הבנו כי העוררת הגישה ערר על החלטת המשיב לדחות את בקשתה למתן פטור בגין נכס ריק הואיל והפטור הזה כבר נוצל.

העוררת ביקשה ארכה להגשת ערר, קיבלה אותה ובערר שהגישה שינתה למעשה את הנימוק להשגה וביקשה כי בין החודשים יוני עד דצמבר 2018 ייהנה הנכס מפטור עפ"י סעיף 330 לפקודת העיריות. יצוין כי תשובת מנהל הארנונה ניתנה להשגה שהתייחסה לבקשה אחרת ולא לבקשה לפטור. עוד יצוין כי לערר לא צורפו ראיות ו/או תמונות ו/או נימוקים המצדיקים את הפניה בדיעבד, יחד עם זאת, שמענו מנציג העוררת היום כי נערכה ביקורת במרץ ובאוגוסט 2018.

ברור כי ועדת ערר אינה מוסמכת לדון בערר על השגה שלא הוגשה שכן סמכותה של הוועדה היא לבקר את שיקול דעתו של מנהל הארנונה ותשובתו אשר ניתנה ביחס להשגה שעניינה פטור מנכס ריק.

ב"כ המשיב בדקה לבקשתנו האם אכן נערכה ביקורת בנכס במהלך חודש אוגוסט 2018 ולא מצאה אישור לכך. עיינו גם בהשגת העוררת מיום 16/10/18 וגם בפניה זו אין שום התייחסות למצב הנכס.

פעם הראשונה בה פונה העוררת ומבקשת פטור בגין שיפוצים בנכס הינה בכתב הערר שהוגש בחודש מרץ 2019 (בשעה שהעוררת כבר לא מחזיקה בנכס).

בנסיבות אלה בהן אין בפנינו השגה, אין בפנינו בקשה אמיתית לפטור עפ"י סעיף 330 ובשל כך איננו מוסמכים לדון בערר ואין אלא לדחות אותו.

הערר נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.06.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א20004, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום קבלת ההחלטה.

ברת/ם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקו (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערון) [תשל"ז - 1977 תפורסם החלטה 1 זאינטרנט של המשיב. 0

יו"ר;\ג)/ד צדוק אלון חבר: עו"ד וחו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

טוינה יוסף תעודת זה תפווווווווו

חשבון לקוח: 10325326

מספר חוזה: 179087

כתובת הנכס: סנה משה 28

-נב ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ע"י ב"כ עו"ד: מור ביבר

העורר/ת: טוינה יוסף

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: מור ביבר

פרוטוקול

וו וו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

הדיון יתקיים בהרכב חסר של חברת הוועדה רו"ח מרמור רונית.

הצדדים:

אנו מסכימים.

ג בסיון תשעט

9 ]|

140019841 / 9

10

העורר: לאחר ששמעתי את דברי הועדה שאין בסמכותה לדון במפת האזורים, במיוחד אזור 1 שבו הנכס שלי מצוי לאור הנימוקים שהעליתי בכתב הערר והם: רעש בלתי סביר ומעבר לחוק, זיהום אוויר מעשן ופיח, מחיר הדירה. אבקש למחוק את הערר ללא חיובים בהוצאות.

ב"כ המשיב:

אני מסכימה לבקשה למחיקת הערר ללא חיוב בהוצאות.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: טוינה יוסף

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.06.2019.

ג בסיון תשעט

9"

140019841 / 9

10

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביע ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המָשיב.

ו

יו"ר: עו|ד/מאור יהודה חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

וו

תאריך | : ג בסיון תשעט

9(

מספר ערר: | 11:59 / 140019631

מספר ועדה: | 11920

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת:

הררי זקי תעודת זהות

חשבון לקוח: 11014349

מספר חוזה: 910243

כתובת הנכס: הגדוד העברי 12

-נג 1 ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: מור ביבר

נוכחים:

העורר/ת: הררי זקי -- לא נוכח

הררי גרייסי -- בת העורר

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: מור ביבר

פרוטוקול

הדיון יתקיים בהרכב חסר של חברת הוועדה רו"ח מרמור רונית.

הצדדים: אנו מסכימים.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ג בסיון תשעט

9

מספר ערר: | 11:59 / 140019631

מספר ועדה: | 11920

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: הררי זקי

- נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר ששמענו את טענות בתו של העורר ולאחר שעיינו בהשגה ובתשובת המשיב, מתברר כי הסוגיה היחידה שהעלה העורר בפני מנהל הארנונה הייתה בבקשה של הנכה לקבל פטור מארנונה בגין שטח המוחזק על ידו עקב היותו נכה בלבד. לא עלתה כל טענה לגבי גודלו של השטח המוחזק ע"י העורר.

תשובת מנהל הארנונה במכתבו מיום 8/1/19 נימקה את החלטתו באופן שאינו מותיר בפנינו כל ספק שהחלטה זו נכונה היא.

יוער כי העורר בעצמו ע"י בתו לא העלה טענה לעניין השטח שבו חויב, משכך אין אנו מביעים דעה לגבי טענות העורר בנושא זה.

מצאנו מקום לדחות את הערר כפי שהוגש וזאת מבלי לחייב בהוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.06.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מִיום ק החלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות \(ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתת חאינטרנט של המשיב.

3

יו"ר: עוד מְאור יהודה חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

וו

תאריך | :| זבסין תשעט

9

מספר ערר: | 11:37 / 140019659

מספר ועדה: | 11902

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת:

א.י.ל ניהול אסטרטגיות בע"מ הברה פרטית וקוט

חשבון לקוח: 11000827

מספר חוזה: 896159

כתובת הנכס: נוה שאנן 6

ע"י ב"כ עו"ד :

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ליבנת שובלי

נוכחים:

העורר/ת: א.י.ל ניהול אסטרטגיות בע"מ

אורית פטל- עובדת בחברה

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ב"כ המשיב עו"ד: ליבנת שובלי

פרוטוקול

הצדדים: הגענו להסכמה לפיה מעבר לתקופת הפטור שכבר ניתנה לעוררת מיום 05.08.2018 ועד ליום 31.12.2018 יוארך הפטור עד ליום 10.01.2019.

ודוהו

תאריך ----+----ז-בּסיוןתשעט

9

מספר ערר: | 11:37 / 140019659

מספר ועדה: | 11902

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת:

א.י.ל ניהול אסטרטגיות בע"מ חברה פרטי השושפומ

חשבון לקוח: 11000827

מספר חוזה: 896159

כתובת הנכס: נוה שאנן 6

"ו ב"יב שד 5

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ליבנת שובלי

נוכחים:

העורר/ת: א.י.ל ניהול אסטרטגיות בע"מ

אורית פטל- עובדת בחברה

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ליבנת שובלי

החלטה

ניתן תוקף החלטה להסכם בין הצדדים.

הערר מתקבל בחלקו כאמור לעיל. '

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.06.2019. \

יו"ת: עו"ד צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח" לוי אפשלום חברי עו"ד טל 7 =

שם הקלדנית: מירית צחי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140018109 שליד עיריית תל אביב- יפו 3

בפני חברי ועדת הערר:

יריר: עויד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/'ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: אילות השקעות בנבסיים 1994 בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

ענינו של ערר זה התלטת מנהל הארנונה לדחות את השגת העוררת בגין חיוב העוררת בשטחים אשר נמצאים בקומת הגג בבניין בו מחזיקה העוררת ברחוב הברול 30 תל אביב.

לטענת העוררת מעל 80% משטח הגג (כ 900 מ"ר מתוך סך שטח מחוליב של 1113 מ"ר) הינו שטח של גג פתוח בלתי מקורה.

יתרת השטח מורכב לטענת העוררת ממתקנים כגון ציילרים, מפוחיס ומיכלים.

לטענת העוררת שטת הגג (גס החלק הפתוח והריק וגם החלק עליו מותקנים המתקנים) אינו בר חיוב בארנונח.

לחילופין טוענת העוררת כי יש לסווגו בסיווג קרקע תפוסה.

בתשובתו להשגה מיום 17.4.2018 דחה מנהל הארנונה את השגת העוררת וקבע כי בהתאם להוראות סעיף 1.3.1 (חי) לצו הארנונה *שטחים המשמשים למערכות אנרגיה, מיזוג אויד וכלוב:

(המוחזקים באחליות חבדת הניהול או ועד הבית יחויבו במלואם.

בהתאם לכך חויבה העוררת בגין שטת הגג למעט שטת המדרגות.

ביום 29.10.2018 נתקבלה התלטה, לבקשת הצדדים, לאחד העררים שבנדון.

ביום 25.11.2018 הגישו הצדדים בקשה משותפת לבטל את דיון ההוכחות שנקבע לתיקים המאוחדים וליתן החלטה טופית בתיק על סמך חומר הראיות שהגישו הצדדים, על טמך תצהיר נוסף שיגיש המשיב בעניין הגג ולאחר סיכומים בכתב.

בסעיף 3 לבקשה המשותפת הודיעו הצדדיט כי/,המחתלוקת מושא הערדים דנא צומצמה לסוגיית חיובו בארנונה של שטת תגג/,

הוועדה נתנה ביום 25.11.2018 תוקף החלטה להסדר הדיוני בין הצדדים והורתה על הגשת סיכומיט בכתב.

העוררת טוענת כאמור כי מתוך שטת הגג של 1,113 מ"ר , 80% (ואף למעלה מכך) היגו גג פתוח ובלתי מקורה כאשר ביתרת השטח מוצבים מתקנים כגון ציילריס, מפוחים ומיכלים אשר כשלעצמם חינם מתקנים שאינם מהווים ייבנייןיי או יימבנהיי.

העוררת טוענת כי שטתי הגג הפתוח עליו לא מוצבים המתקנים אינם בני חיוב בארנונה שכן מדובר בשטת גג פתוח.

באשר לשטח עליו מוצבים המתקנים טוענת העוררת כי מדובר במתקנים אשר אינם בני חיוב בארנונה ומפנה בעניין וח לפסקי דין שקבעו כי אבחנה בין ייבנייייי לבין מתקנים כגון מתקן שידור לאנטנה(עמיינ 2338-12-09 זדלק חברת הדלק הישראלית בע'ימ נ' עיריית תל אביב), או תאים שבחלל צגרת בניין (עייש 87/95 מועצה אזורית דרום השרון נ' מקורות חברת המיםט) אשר למטקנתה ובהסתמך על פסקי דין אלה אין מדובר במתקנים ייבתוך יחידת הבניין!י.

העוררת טוענת כי למעט המתקנים, לא נעשה שימוש בגג, לעובדים אין גישה לגג ואין להם סיבה לעלות לגג.

המשיב מפנה לביקורות שנערכו בנכס בהן נמצא כי בשטח הגג מוצבים מתקנים טכניים המשתרעים על פני שטחים נרחבים כגון מערכות מיווג אויר, ציילרים, מפוחים, גנרטורים, חדר חשמל, מיכלים, סככות פח, מערכות צינורות וכיובי. השטת שבמחלוקת משרת ומשמש את הבניין , מוחזק על ידי העוררת והיא האתראית לניהולו ותפעולו.

; לטענת המשיב השטח שבמחלוקת בר חיוב בארנונח על פי הוראות סעיף 269 לפקודת העיריות ובהתאם לסעיפים 1.3.1 בי ו 1.3.1 חי לצו הארנונה.

המשיב דוחה את טענת העוררת כי שטח גג שאינו מקורה אינו בר חיוב בארנונה ומפנה בעניין זה להוראות סעיף 1.3.1 בי לצו.

ביחס למתקנים הטכנלים שב ומפנה המשיב להוראות סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה.

נקדים ונציין כי הצדדים הטכימו למעשה כי אין מחלוקת ביחס לעובדות העומדות בבסיס ערר זת.

התמונות שצורפו לתצהירי הצדדים ודוחות ממצאי הביקורת הן התשתית הראליתית בבסיס המחלוקת ובבסיס החלטתנו.

דוח ממצאי הביקורת מיום 23.1.2019 כולל תשריט של קומת הגג עליו נרשמו ממצאי הביקורת בציון מיקומו של כל מתקן ומתקן ותוך הפנייח לתמונות שצולמו במהלך הביקורת.

התרשמנו כי נוספו מתקנים וצנרת לאורכו ולרוחבו של כל שטח הגג המזינה חלק המתקנים לפחות ומתקבלת תמונה של גג שלם שכולו משרת את המתקנים הטכניים.

התמונה העובדתית העולה מדוייח זה ונתמכת גס בתצהיר העוררת ובתמונות שצירפה העוררת לכתב הערר ולסיכומיה הינה של שטת גג עליו מפווריס בחלקים נרחבים מיכלים , כבלים, צינורות, מערכות מיווג, גנרטורים, מערכות צנרת, מתקנים נוספים לא מווהים, מפוחים, ציילרים.

2 התמונות שצורפו לדוייח ממצאי הביקורת אינן מותירות ספק ביחס להיקף השימוש בגג למתקנים טכניים כאמור לעיל,

ויצויו כי העוררת אינה חולקת על הממצאים העובדתייט כפי שעולים מתצהירי המשיב.

העוררת הגישה את תצהירו של אוהד ויס המשמש כחשב ראשי של העוררת , הוא צירף לסעיף 4 לתצהירו תמונות של הגג המחזקות את ההתרשמות כי השימוש העיקרי בגג אינו גג מקורה, כי אס גג לחצבת מתקנים כגון גנרטורים, מיכלים , צנרת וציילרים.

הוראות סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה מטמיכות לדעתנו את המשיב לחייב שטחים במבנה המשמשים לצרכיט טכניים ובמיוחד המתקנים נשוא ערר וח .

לאחר שעיינו בתצהירי הצדדים, בפסקי הדין אליהם הפנו הצדדים בסיכומיהס ובהוראות צו הארנונה אנו סבורים כי דין הערר להידחות וכי המתקניט נשוא המחלוקת ברי חיוב תחת סעיף 1 חי לצו הארנונה.

העוררת לא העלתה טענה וממילא אינה חולקת על כך שהיא עושה שימוש במתקנים ובשטח עליו מוצבים המתקנים על הגג בתוקף תפקידה כחברת הניהול של הבניין או כנציגת הבעלים.

מעבר לאמור נוסיף כי בתי המשפט קבעו בהודמנויות שונות כי מתקנים המוצבים דרך קבע ובהם נעשה שימוש על ידי הנישום כדוגמת המתקנים המוצבים על גג הנכס נשוא הערר חייבים בארנונה.

כך למשל קבע לעניין וה בית המשפט בע'יש (ת'/א) 682/87 טית בית נ' מנהל הארנונה פתח תקוה

שס התעורר עניינן של ממגורות כך :

/...אני מאבחן בין המיכלים התת קרקעיים שנלונו בפסייד /פז/ לבין המקרה הנוכחי בכך ששם המיכלים היו חלק ממכלול שעיקרו משאבות הדלק שלא הוכרו כבניין, לבין המקרה הנדון בפני שבו הממגורות הן עצמאיות מבחינת תפקידן והחשימוש שנעשה בהן כמתקני קבע בנויים לאחסון חומרים שונים (שם, פס/ 4(ב))...%

עוד נפנה להחלטת בית המשפט בעת''מ 258-07 חירון מסחר והשקעות בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב שס עורך בית המשפט דיון בפסקי הדין שהתייחסו לשאלת חיובו של גג פתות

וקובע את העיקרון על פיו "יעוד השטח והשימוש בו, הם גורמים שיש להביאם בחשבון הן לשאלת החיוב והן לשאלת הסיווג."

פסקי הדין אליהם מפנה העוררת כאמור לעיל מתייחסים לסוגיות שונות מהסוגיה שבפנינו, למתקנים בעלי אופי אחר ולנכסיס שאינם דומים למקרה שבפנינו.

בשים לב לפריסת המתקנים והמבנים על שטח הגג, היקף וגודל המתקנים והשימוש בהם, הגדרתס כשטח שאינו בר חיוב בארנונה תהווה עיוות של המציאות ותחטא ללשון הצו ולכוונת המחוקק.

העוררת לא הניחה תשתית ראייתית כלשהי וממילא לא הצליחה לתמוך טענתה לפיה רק חלק קטן מהגג משמש להצבת המתקנים המפורטים לעיל. עיון בדוייח ממצאי הביקורת, תשריט הנכס וציון מיקום המתקנים על גביו ועיון בתמונות הנכס (לרבות התמונות שהציגה העוררת) מותיר את הרושם כי מדובר בטענה בעלמא, בלתי מבוססת.

מכל האמור לעיל דין הערר להידחות.

בשים לב לאופן ניהול ההליך, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 10.6.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המהנמיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטף זו/באתר האינטרנט של המשיב.

/

4% צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עמאד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר: 140018391

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד רוית פרינצ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: דייר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

העורר: שמעון אניסימוב

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הנכט נשוא הערר נמצא ברחוב החשמונאים 71 בתל אביב (ייהנכסיי).

ההשגה, הערר וההליכים שבפני הועדת

ביום 18.3.2018 חגיש העורר ערר על התשובה להשגה (ייכתב העררי).

ביום 12.6.2018 הגיש המשיב כתב תשובה לערר (ייכתב התשובה לערריי) והעורר הגיש תגובה לכתב התשובה של המשיב.

ביום 19.6.2018 נערך דיון מקדמי בתיק.

ביום 26.7.2018 הגיש העורר שני תצחירי עדות ראשית מטעמו (ייתצהיר העוררי) וביום 16.8.2018 חגיש המשיב תצהיר מטעמו.

ביום 20.11.2018 נערך דיון הוכחות בפני הועדה ובמסגרתו נחקר העורר. המשיב ויתר על חקירתו של המצהיר השני מטעם העורר, מר לאוניד ולחונסקי.

ביום 4.12.2018 הגיש העורר ראיות משלימות מטעמו.

סיכומי העורר הוגשו ביום 20.12.2018 (להלן:ייסייכומי העורריי) וסיכומי המשיב הוגשו ביום 7.2.2018 (ייסיבומי המשיבי),

הסוגיה הטעונה הכרעת

הסוגלה העומדת להכרעתנו היא האם חייב חמשיב כדין את העורר כמחזיק בנכס בתקופה שמיום 6 ועד ליום 6.11.2017 (להלן: ייתקופת המחלוקתי).

טענות הצדדים בתמצית

טענות העורר

לטענת העורר הוא אינו מחזיק בנכס החל מיום 4.10.2016 שכן פינה את הנכס באותו היום בעקבות צו פינוי שניתן כנגדו (בהסכמר) עד ליום 6 במטגרת תביעה לסילוק יד שהוגשה כנגדו מידטאון.

ממועד זה עבר להתגורר בדירה ברחוב בן יהודה 71 אי.

את טענתו זו תומך העורר במספר ראיות:

1. פסק דין לפינוי המושכר שניתן על ידי בית משפט השלוסם, נספח 1 לתצהיר העורר (ת.א.

6, לחלן: ייפסק הדין") בתביעה שחוגשה כנגד העורר על ידי מידטאון העיר הלבנה בע"מ (להלן: יימידטאוויי).

2 הסכם שכירות ביחס לדירה ברחוב בן יהדה 71 אי (להלן: ייהסכם השכירות בן יהודתיי) נטפת 2 לתצהיר העורר.

3 התכתבויות בווטסאפ בין העורר לאדם בשם אלעד עדן, נספת 3 לתצהיר העורר.

. התכתבויות אימייל בין העורר לאלעד אבן, נספת 4 לתצחיר העורר.

5. החלטת רשמת ההוצאה לפועל (תיק 509156-08-17) בבקשה שחגיש הערר לסגירת תיק

ההוצאה לפועל שנפתת כנגדו על ידי מידטאון (להלן: ייהחלטת הרשמתי) נספת 5-6 לתצהיר התובע והתלטת הרשמת לסגור את התיק לאתר פניית העורר, נספחים 7-8 לתצהיר.

6. תצהיר שהגיש מר לאוניד וולחונסקי אשר מעיד כי התגורר בסמוך לעורר בדירה בבן יהודה

(להלן: יי תצהחיר לאוניד').

7 סרטונים שצולמו על ידי אבי העורר ועל ידי העורר (להלן:'יהסרטוניטיי).

טענות המשיב

לטענת המשיב העורר נרשט כמחזיק בנכס ביום 8.12.2016 בהתבסס על הודעה על החלפת מחזיקים מחברת מידטאון שהתקבלה אצל המשיב ביום 7.12.2016 אליה צורף הסכם שכירות עליו חתום העורר מיום 15.6.2016.

לטענת המשיב, החלפת המחזיקים נעשתה על פי דין ובהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות אשר קובע כך במפורש. המשיב מוטיף וטוען, שהמשיב אינו מחוייב לבדוק מי הוא המחזיק בפועל בנכס ובתוך כך פטורה העירייה מלהכריע בסכסוכי בעלים ושוכרים ביחס לזהות המחזיק. לטענת חמשיב על הועדה לבדוק אך ורק האם נמסרח הודעה כדין על החלפת מתזיקים, דבר שלא קרה במקרה זה.

דיון והכרעה

העובדות שאינן שנויות במחלוסת

ביום 7.12.2016 התקבלה אצל המשיב הודעה על החלפת מחציקים מטעט מידטאון, אליה צורף הסכם שכירות נחתם (לטענת המשיב) עם העורר מיום 15.6.2016 (להלן: ייהסכם שכירות מידטאוןי), ומכוחו נרשם העורר כמחזיק בנכס מיוט 8.12.2016.

העורר פנה לראשונה למשיב בהודעה בדבר עזיבתו את הנכס בחודש נובמבר 2017 (טומן מ/1), שאז הוסר שמו כמחזיק בנכס (6.11.2017).

סמכות הועדה לטעון בטענת ייאינני מחזיקיי

החובה בתשלום ארנונה לרשות המקומית בגין נכט חלה על המחזיק בנכס בהיותו בעל הזּיקה הקרובה ביותר לנכס, ולרבות שוכר (סעיף 1 לפקודת העיריות). הפקודה מטדירה בסעיף 325 את השינוי ברישום המחזיקים. השוכר או המחזיק העוזב את הנכס ומבקש לפטור את עצמו מחיובי הארנונה, נדרש למטור הודעה בכתב לעירייה בדבר חילופי הבעלות או התזקה, ומעת שעשה כן, אין הוא חייב בארנונה.

אין חולק כי סעיף 325 לפקודה נועד להקל על הרשות לגבות מסי ארנונה מבלי שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בחזקה (בריימ 1962/06 שלמה כהן נ. מחלקת הארגונה בעריית חיפה (פורסם בנבו)); ברייס 1008/06 טרכטינגוט נ. מנהל הארנונה(21/11/2006) [פורסם בנבו] ; בעמיינ (מינהליים תייא) 2053-10-10 מירב אלפנדרי פלקון נ' עיריית הרצלייה (פורסם בנבו, 26.09.2011).

בצד סעיף 325 לפקודה, מאפשר סעיף 3(א)(3) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 לנישום, לחגיש השגה בטענה ייאינני מחזיקיי.

לגישת המשיב, כפי באה לידי ביטוי בסיכומי המשיב, סעיף 325 לפקודה מהווה תסם מותלט מפני העורר לטעון שעל המשיב לבצע בדיקה ו/או תקירה נוספת מעבר להודעת המחציק.

גישה גורפת זו לא נתקבלה על ידי בית המשפט בקובעו שאינה סבירה. כך, בעניין עמיינ (מינחליים תייא) 10269-09-16 אור נחמיה סחר בעי'ימ ג' עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 22.08.2017) פנה השוכר של הנכס לעירייה, כחודשיים לאחר תחילת השכירות, והודיע כי אינו מחזּיק במושכר.

העירייה פעלה בהתאט להודעה, מחקה את שם השוכר כמתזיק במושכר ורשמה את המערערות, בעלות הנכס כמחזיקות. המערערות הודיעו למשיב שתוזה השכירות תקף וכי השוכר עדיין מחויק במושכר ואולם מנהל הארנונה הודיע בתגובתו שהעירייה אינה צד לסכסוכיס ומחלוקות בין הטועניס לזכויות בנכס ולכן אין באפשרותה להיענות לבקשת המערערות. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המערערות בקובעו שגישת העירייה איננה סבירה שכן משמעותה היא שהחלטת הועדה ידועה

ומוכתבת מראש:

"לטעמי אין מקום לגישה זו המיישמת אך ורק את פקודת העיריות והופכת את זכות ההשגה והגשת ערר לפלסתר. יש לפרש וליישם את הדין באופן שייצור הרמוניה חקיקתית המיישבת בין פקודת העיריות וחוק הערר, פרוש אשר עדיף על זה הגורם כי האחד גובר על השני ומעקר את משמעותו ותכליתו. יש לקבוע לפיכך, כי ככל ולא מוגשת השגה רשאי מנהל הארנונה לקבל את הודעת החדילה בהתאם להוראות סעיפים 325-326 לפקודת העיריות. אולם שעה שמוגשת השגה בטעגת "אינני מחזיק" על מנהל הארנונה לפעול בגדרי סמכותו ולברָר את הטענה בהשגה ולו ברמה עובדתית פשוטה ולקבוע מי הוא המחזיק בנכס"

הוא הדין בענייננו. כל שנדרש הוא בדיקה עובדתית פשוטה. אין מדובר בטענת זיוף או טענות אחרות המצריכות הכרעה של בית משפט מוסמך. המערערות כופרות בגדרה של ההשגה בהודעת החדילה של השוכר, מר משה דהליאון, בטענה כי הוא מחזיק בנכס בפועל בהתאם לחוזה השכירות. במקרה זה שומה היה על מנהל הארנונה לבצע ברור עובדתי פשוט בהתאם לסמכותו ולא נעשה, אף לא ניסיון קל, לבצע בירור עובדתי שכזה. מנהל הארנונה פטר את

עצמו בנימוק: "העירייה אינה צד לסכסוכים ומחלוקות בין הטוענים לזכויות בנכס. לאור

האמור לעיל, אין באפשרותנו להיענות לבקשתך לרישום הנכס הגדון על שם משה דהליאון מיום 10.8.2014". זאת אין לקבל.

הנה כי כן, בית המשפט קובע, שבסמכות מנהל הארנונה לדון בטענת ייאינני מחזיקיי עת מדובר בבירור עובדתי פשוט. על מנת לדייק בהצגת ההלכה בעניין וה נוסיף ונציין, כי בית המשפט הבהיר שטענת לייזיוף'י הסכם שכירות (מצד הבעלים או השוכר) למשל אינה מסוג הטענות שעל ועדת הערר לברר (ראה עמיינ (מינהליים תייא) 18996-06-17 הבניין ברחוב שונצינו 17 בע'ימ נ' ד,ש. עול ייזום

ותהשקעות בע'ימ (פורסם בנבו, 07.01.2018):

האם מוסמכת ועדת הערר לענייני ארנונה לדון ולהכריע בטענת 'איני מחזיק' של נישום, בהיות המסמכים המבססים כביכול את חיובו בארנונה מזוייפים? התשובה לכך היא שלילית -

...טענת ‏ 'איני מחזיק' טומנת בחובה בירור עובדתי. לעיתים המחלוקת העובדתית היא בין הנישום לבין הרשות ומכוונת, בעיקר, לטעויות טכניות הנובעות מהרישום. לעיתים המחלוקת העובדתית היא בין הנישום -- המחזיק - לבין הבעלים. ככל שהמחלוקת הטעונה בירור היא בין הנישום לרשות לא יכולה להיות מחלוקת בדבר חובתו של מגהל הארנונה לערוך בירור עובדתי לגביה ובדבר סמכותה של ועדת הערר להידרש ולהכריע בה. ככל שהמחלוקת הטעונה בירור היא בין הנישום -- המחזיק -- לבין הבעלים ראוי לה לרשות שלא להכניס את ראשה למחלוקת זו אלא אם מדובר בבירור עובדתי פשוט ולא מורכב (ראו למשל עמ"נ (ת"א) 10269-09-16 אור נחמיה סחר בע"מ ג' עיריית תל אביב; 22.8.17). הדבר דומה לבעל תפקיד המבקש לקבל הוראות מבית המשפט בנוגע למחלוקת הניטשת בינו לבין צד שלישי. בית המשפט יידרש למחלוקת, במסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות ויכריע בה, ככל שליבונה אינו מצריך

בירור עובדתי מורכב. כל אימת שההכרעה מצריכה בירור עובדתי מורכב ראוי שהיא תתברר במסגרת תובענה מתאימה (ראו רע"א 3277/95 הולנדר בע"מ ג' החברה לנאמנות של בנק לאומי בע"מ, פ"ד מט(5) 295; בע"מ 7075/12 פלונית נ' פלוני; 5.5.13 - בנוגע למנהל עיזבון וצד שלישי".(

ומן הכלל אל הפרט:

המשיב רשם את העורר כמחזיק בנכט מיום 8.12.2016 מכח הודעה על החלפת מחציקים שנתקבלה מחברת מידטאון יום קודם לכן ובכך פעל המשיב כשורה וכדין בהתאם לקבוע בסעיף 325 לפקודה.

העורר טוען (בלשון רפה) כי החתימה הנחזית להיות חתימתו על הסכם שכירות מידטאון איננה חתימתו. אילו טענת 'יאינני מחזיקיי של העורר היתה מסתכמת בטענה זו, אזי היה על הועדה לקבל את עמדת המשיב שאין זה מסמכותה לדון ולהכריע בה, ומלאכתנו היתה מגיעה לסיומהח.

דע עקא, שלעורר טענה נוספת אותה תמך במסמכים רבים וחיא שלמרות שלא פנה במועד למשיב ולא הודיעה על עוּיבתו את הנכס, כמתחייב מסעיף 325 לפקודה, חרי שבפועל סילק ידו מן הנכס בתודש אוקטובר 2016 ולפיכך ומשבפועל לא החזיק בנכס, אין הצדקה לחייבו בארנונה למן מועד וח ואילך.

הועדה טבורה שיש בסמכות הועדה לדון ולהכריע בטענה זו העורר. כפי שיובהר להלן הועדה סבורה שמכלול הראיות שהוצגו על ידי העורר ביתס למועד עזיבתו את הנכס, שלא נסתרו על ידי חמשיב, מדברות בעד עצמן ומחייבות את המסקנה שהעורר לא החזיק בנכט למן חודש אוקטובר 2016 ואילך,

וואת יודגש שוב: מבלי להכנס כלל לטענת הזיוף שהועלתה על ידי העורר ביחס להסכם השכירות

שנמסר למשיב.

העורר פינה את הנכט בחודש אוקטובר 2016

העובדות העולות מן המסמכים ומעדות העורר בפני הועדה הנן כדלקמן:

חברת מידטאון, אשר בינה לבין התובע נחתם (או לא נחתם) הסכם שכירות ב- 15.6.2016 ביחס לחדר 2 בבניין ברחוב התשמונאים 71, פנתה לעירייה לראשונה בעניין החלפת מחזיקים ב- 7.12.2016 כלומר שישה חודשים לאחר שבוצעה לטענתה החלפת המחזיקים (ראה טעיף 3 לתצחיר גבי רות אדר מטעם המשיב). בהסתמך על הודעה או ועל הטכס השכירות ביצע המשיב החלפת מהזיקיס מיוט מתן ההודעת.

מהמסמכים שהוגשו על ידי הוערר התברר שאותה חברת מידטאון הגישה בחודש יולי 2016 תביעה לסילוק יד של העורר מן הנכט. עובדה זו נלמדת ממספר תיק בית המשפט נשוא פסק הדין שהוצג על ידי העורר, נספת 1 לתצהירו (על פי מספרו, התיק נפתח בחודש יולי 2016).

במטגרת הפרוטוקול, נספת 1, טען העורר כי הדירה נמסרה לו כשיש בה ליקויים ואילו מידטאון טענה שהעורר אינו משלם דמי שכירות. בסופו של דבר הסכים העורר למתן צו פינוי מן הנכס עד ליום 6 כפוף לתשלום הוצאות נכבדות אס לא יעשה כן. הוצג לפנינו איפה צו שיפוטי חלוט לסילוק יד של העורר מן הנכט עד ליום 5.10.2016,

העורר הצחיר והעיד על כך שפינה את הדירה ביום 4.10.2016. העורר צרף התכתבויות עם נציג מידטאון (נספח 2) שבהן כתב שפינה את חדירה. בנוסף צרף לתצהירו העתק מבקשתו לטגירת תיק ההוצאה לפועל שפתחה כנגדו מידטאון אליה צורף גם תצחיר מטעמו, ובמסמכים אלו תווּר העורר שוב ושוב על הטענה שפינה את הנכס בחודש אוקטובר 2016. טענת המשיב מצויינת גם בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל במסגרת ההתלטה על סגירת התיק בהעדר תגובה מטעם מידטאון (נספת 6 לתצהיר העורר). יצויין כי הרשמת אינה קובעת דבר ביחט לטענה גו לגופה.

בנוסף, הגיש העורר תצחיר של לאוניד וולתונסקי אשר הצהיר, שבתודש ספטמבר 2016 עבר להתגורר ברחוב בן יהודה 71 אי בתל-אביב ולאחר כחודש (אוקטובר 2016) עבר העורר להתגורר בשכנות אליו ועזב את הנכס הנייל בחודש מר) 2017. יצויין כי מר וולחונסקי לא התליצב לחקירה על תצהירו ואולם

המשיב ויתר על חקירתו לאחר שהעורר הסביר כי לא ידע שעליו לדאוג לכך. לתמיכה בעדות זאת הוצג גס הסכם שכירות בן יהודה שתחילתו ביום 1 לאוקטובר 2016 (נספח 2 לתצהיר העורר).

המשיב לא הגיש לועדה מסמכים הסותרים את טענת העורר שעוב את הנכס בחודש אוטובר 6 או ששכר דירה חלופית ברחוב בן יהודה. במסגרת דיון ההוכחות בקש המשיב לראשונה את צירופה של מידטאון כצד לתיק בטענה שהנייל עלולה להפגע מהחלטת הועדה ואולם בקשת המשיב סורבה על ידי הועדה נוכח המועד המאוחר שבה הוגשה.

תוצאת הדברים היא, שטענת העורר שפינה את הנכס בחודש אוטובר 2016 ועבר לגור בדירה חלופית מגובה בראיות ואילו לא הונחו בפני הועדה ראיות סותרות. מבלי לגרוע מכך יש לציין כי התרשמנו שדברי העורר בעדותו הנס כנים לעניין פינוי הנכס, ואת מבלי להכנס למחלוקת שבינו לבין מידטאון.

נציין עוד כי לא לא נעלמה מעיננו העובדה שהעורר לא שלח הודעה כדין למשיב על עזיבתו את הנכס בחודש אוקטובר 2016. העורר טען בחקירתו שלא ידע שהוא רשום כמחזיק במשיב ומנגד המשיב לא המציא לועדה העתקים של דרישות תשלום שנשלחו לעורר מחודש יוני 2016 ואילך אף שנטען בדיון כי המשיב יעשה כן. בהעדר הוכחה שהעורר קיבל לידיו הודעות תשלום בשנת 2016, לא נותר לנו אלא להאמין לגרסת העורר.

לכל האמור נוסיף את העובדה שגם חברת מיטאון, אשר ללא ספק מחזיקה בנכסים רבים בתחום המשיב, השתהתה מסיבה לא ברורה משך כחצי שנה במשלוח הודעה על החלפת מחזיקים.

לסיכום :

עמדת המשיב ולפיה המשיב פטור מכל חובה לברר את מחלוקות בין מתזּיקים הינה גורפת מדי ואינה חלה במקרה שבו הוצגו בפני הועדה ראיות מספיקות לכך שהעורר לא החזיק בנכס בפועל בתקופת המחלוקת. הבירור העובדתי במקרה זה מעלה כי השוכר החזיק בנכס עד ליום 4.10.2016 ופינה את הנכס במועד וה לאחר שקיבל צו פינוי בתביעה שהגישה כנגדו בעלת הנכס. כמו כן הציג העורר הסכם שכירות ביחס לדירה אותה שכר ברחוב בן יהודה 71א' מחודש אוקטובר 2016, וכן תצהיר של לאוניד וולתונסקי אשר הצהיר שהעורר עבר להתגורר ברחוב בן יהודה 71 א' בתל-אביב בחודש אוקטובר 2016, בשכנות אליו.

במילים אחרות: הגם שהמשיב פעל כדין כאשר ביצע החלפת מחזיקים בחודש דצמבר 2016 על יסוד

הודעת מידטאון, אזי נוכח המסקנה שהעורר לא החציק בפועל בנכס מחודש אוקטובר 2016 ואילך הרי שיש מקום לשנות מהחלטת המשיב ולתקנה באופן שחיוב העורר יעלה בקנה אחד עס האחוקה בפועל של הנכס.

לאור זאת יש לקבל את הערעור ולקבוע כי יש לבטל את חיובי העורר למן יום 5.10.2016 ואילך.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיסם היום / 06

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדיט קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת /ארנוטק כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייץ = 1977 תפורסם "שי / וה של המשיב/ 0 0

חבר: דייר אחיקם טרסטנברג, רו"ח ‏ חבר: עקייד פלדמן אוהד

לוייר: עו"ד רו

קלדנית : ענת|לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר: 140018394

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו"ד רוית פרינצ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: דייר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

העוררת: חן בת שבע

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

עניינה של הההלטה שלפנינו בבקשת המשיב לדחות על הסף את הערר שבנדון המתייחס לשנת הכספים 2017 על יסוד הטענה שהערר הוגש באיחור.

לאחר ששקלנו את טענות המשיב מצאנו לנכון לקבלה ולהורות על דחלית הערר על יסוד הנימוקים המפורטיט להלן.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

העוררת פנתה למשיב לראשונה ביום 30.3.2017 (נספח א לערר) בבקשה לפיצול נכס שמספרו 4

ביום 28.5.2017 פנתה העוררת פעט נוספת למשיב, ביחס לשילוט החניות (נסיפח ב' לערר).

ביום 24.5.2017 המשיב המשיב לפניות העוררת (נספת ג' לערר) (במכתב זה המשיב מצויין כי הפנייה השניה של העוררת היתה ביום 10.5.2017 ולא ברור האם מדובר בפנייה נוספת של העוררת או בטעות קולמוס). המשיב דחה את פניית העוררת וציין כי העוררת וכאית להגיש ערר בתוך 30 יום.

ביום 13.7.2017 שלח המשיב לעוררת תשובה שניה המתייחסת לפניות העוררת מחודש מאי 2017 (נספח ד לערר) ובמסגרתה דחה פעם נוספת את טענות העוררת. גט במכתב תשובה זה צויין על ידי המשיב כי לעוררת זכות להגיש ערר בתוך 30 יום

ביום 15.8.2017 פנתה העוררת פעט נוספת למשיב בדרישה לפיצול הנכס (נספח ה' לערר).

ביום 18.10.2017 השיב המשיב בפעט השלישית לפניית העוררת שלעיל (נספח ו' לערר) ופעם נוספת צויין בתשובת המשיב כי לרשות עוררת עומדים 30 להגשת השגה.

ביום 25.10.2017 התקיימה ביקורת נוטפת בנכס.

ביום 22.3.2018 הגישה העוררות את הערר שבנדון.

דיון והכרעת

לטענת המשיב יש לחורות על דחייה על הסף של הערר שכן הוגש באיחור. לטענת המשיב, תשובת המשיב להשגה נשלחה לעורר ביום 25.5.17 (המשיב מתייתס ככל הנראה לנספר גי לערר אשר תאריכו הוא 24.5.2017) ועל כן, ובהתאם לסעיף 6(א) להוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה),

תשל"ו- 1976 (להלן- החוק), היה על העורר להגיש את הערר עד ליום 24.6.2017, ומשהוגש רק ביום 8 הרי שהוגש באיחור של תשעה חודשים.

המשיב טוען בסיכומיו דבר והיפוכו. המשיב מודה בכך כי נתן לעוררת יישלוש חזדמנויות שונותיי להגיש ערר (ככל הנראה מכוון המשיב לנספחים גי, די, וי לכתב הערר הנזכרים לעיל). מן הצד חשנל טוען המשיב, כי העוררת הגישה את הערר באיחור של תשעה חודשים, כלומר שאת חישוב המועד להגשת הערר יש לבצע מן התשובה הראשונה של המשיב (נטפת ג). | עוד טוען המשיב בסיכומיו, שטענת העוררת על כך שניהלה עם המשיב משא ומתן אינה יכולה להוות עילה ו/או נימוק לאתור בהגשת הערר.

המשיב אינו יכול לאחוז את המקל משני קצותיו.

כמצויין לעיל בין העוררת למשיב התנהל דין ודברים מסויים ביחט לאופן חיוב הנכס במשך קרוב לשבעה חודשים, החל מפנייתה הראשונה של העוררת בחודש מאי 2017 ועד לתשובת המשיב האחרונה מחודש אוקטובר 2017 (נספת וי לכתב הערר). לא רק ואת אלא שהמשיב תזר והאריך בעצמו את המועד להגשת הערר בכל פעם מחדש ובפעם האחרונה במסגרת תשובתו לעוררת מיום 18.10.2017 שס נכתב, שחור על גבי לבן, שלעוררת זכות להגיש ערר בתוך 30 מקבלת מכתבו של חמשיב.

מכאן שעמדתו הנחרצת של המשיב בסיכומיו ביחס למועד החוקי להגשת הערר נסתרת מניה וביה על ידי המשיב עצמו במכתביו לעוררת ויש לדחותח.

למרות האמור, לא מצאנו בסיכומי העוררת אסמכתא ו/או ראיה אשר יכולה להצדיק את איחור בלתי סביר של שישה חודשים בהגשת הערר.

כאמור, במטגרת תשובת המשיב לעוררת מיוט 18.10.2017 צויין כי על העוררת להגיש ערר אס תרצה בכך בתוך 30 יום, היינו עד ליום 17.11.2017. למצער אף ניתן לראות במועד שבו נערכה לבסוף הביקורת שתואמה (23.10.2017) כמועד הרלוונטי לספירת 30 הימים. בשלב זה כבר חיתה העוררת מודעת הלטב לעובדה שקיימת מחלוקת בינה לבין המשיב ביחס לאופן החיוב והפיצול בין המתזיקיט, ולא היתה כל וודאות שהמשיב יקבל את עמדת העוררת בעקבות הביקורת החוזרת שנערכה בנכס (כפל שאכן קרה בסופו של יום).

לרשות העוררת עמדו 30 יום להגשת הערר, בסיומס היה על העוררת להגיש את הערר.

העוררת טוענת בסיכומיה שהמתינה לתשובת המשיב אשר הבטיח מדי שבוע לתזור לעוררת בתשובה.

טענה זו של העוררת אינה מגובה בכל אסמכתא ועמדת המשיב בעניין זה לא הוצגה לועדה ולכן לא ניתן לבסס עליה את החלטת הועדה. מבלי לגרוע מכך טענה זו נסתרת מעצם העובדה שהערר הוגש בסופו של דבר על ידי העוררת מבלי לקבל את תשובת המשיב ומכאן שהעוררת יכולה וצריכה היתה לחגיש את הערר במועד שנקבע לכך על פי (נובמבר 2017) דין או בסמוך לכך ולא להמתין פרק זמן בלתי סביר של שישה חודשים מתשובת חמשיב.

צודקת העוררת שבית המשפט העליון קבע שלוועדת הערר לענייני ארנונה סמכות להארכת מועד להגשת ערר (ראה ברמ 901/14 עבוד ויקטור ני עיריית חיפה, (פורסם בנבו, 6.7.2014)). ואולם, על הועדה להשתמש בסמכות זו במשורה, בזהירות יתרה, ורק במקרים בחם האיחור הוא סביר ומוצדק

נוכח קיומן של נטיבות מיוחדות :

"חשוב להטעים: סמכות - לחוד, ושיקול דעת - לחוד. סמכותם של מנהל הארנונה ועדת הערר להארכת מועד לקבלת השגה שהוגשה באיחור אמורה להיות מופעלת אך לעיתים חריגות, במתינות, ובזהירות. זאת, על מנת שלא לפגוע ביציבות ובוודאות שהן כה חשובות בתחום הדינאמי של חיובי ארנונה, שכן ככלל - שומה שלא הוגשה בגינה השגה במועד הופכת לסופית"

לא מצאנו כי קיימות במקרה זה הנסיבות החריגות המצדיקות הארכת המועד בשישה חודשים.

סוף דבר

מכל הטעמים שלעיל אנו מקבלים את עמדת המשיב וקובעים כי משכתב הערר לא הוגש במסגרת הזמנים הקבועים בחוק ובהעדר עילה מספקת להארכת המועד להגשת הערר, אין מנוס מלדחות את הערר,

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 1 .06

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייו - 1977 זחלטה זו באתר האינטרנט של המשעב.

|

₪ ,

חבר: דייר אחיקם/פירסטנברג, רו"ח חבר: עו"ד פלדמן אוהד

ל

קלדנית: ענת ל[2

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר: 140015038

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד רוית פרלנצ

חבר: עו"ד אחוד פלדמן

חבר: דייר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

העורר: מרדכי יצחק

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר נמצא ברחוב יהודה הימית 49 בתל אביב בששטת של 88 מ"ר ובסיווג מגורים (ייהנבסיי).

ההשגה, הערר וההליכים שבפני הועדה

ביום 5.6.2016 הגיש העורר ערר על התשובה להשגה (ייכתב העררי).

ביום 23.8.2016 הגיש המשיב כתב תשובה לערר (ייכתב התשובה לערריי).

ביום 18.12.2016 נערך דיון מקדמי בתיק ונקבע כי הצדדים יגישו סיכומים לעניין הטענות המקדמיות של המשיב.

ביום 8.5.2017 ניתנה החלטת הועדה בטענות המקדמיות (להלן: 'יהחלטת הועדה').

ביום 26.11.2018 הגיש העורר תצהיר עדות ראשית מטעמו (ייתצהיר העוררי) וביום 17.1.2018 הגיש המשיב תצהירים מטעמו.

ביום 01.5.2018 נערך דיון הוכחות בפני הועדה ובמסגרתו נחקרו בנו של העורר, מרדכי טל, ומצהירי המשיב: גבי אפרת חגגי, גבי מיכל כהן, מר פו וברמן.

טיכומי העורר הוגשו ביום 2.7.2018 (להלן:ייסיכומי העורריי) וסיכומי המשיב הוגשו ביום 10.2.2018 (ייסיבומי המשלביי).

הסוגיה הטעונה הכרעת

המחלוקת נשוא הערר שבנדון נוגעת לחיוב הנכס בתקופה שמיום 2.1.2009 ועד ליום 7.4.2016 הוא המועד שבו חתם העורר על הצחרה בדבר החלפת מחזיקים (להלן: ייתקופת החיובי).

המשיב ביצע ביום 7.4.2016 החלפת מחזיקים ורשם את הנכס רטרואקטיבית על שס העורר החל מיום 2.1.2009. לטענת העורר הוא אינו מתזיק בנכס מיוט 2.1.2009 ועד ליום 31.12.2015 ומכאן שלא החזיק בנכס בתקופת החיוב.

טענות הצדדים בתמצית

החלטת ועדת הערר

ועדת הערר נתנה החלטת ביניים בטענות המקדמיות שהעלה המשיב: איחור בהגשת הערר והעדר סמכותה של ועדת הערר לדון בטענות כנגד חיובים רטרואקטיביים, ודחתה את טענות המשיב בעניינים אלו. הועדה קבעה עט ואת שאין לה סמכות לדון בטענת העורר בדבר התיישנות התיובים הרטראוקטיביים של המשיב ובגין חיוב בהפרשי ריבית והצמדה.

טענות העוררך

עורר חינו בן 84 ולוקה בנפשו. לפני שנים רבות השכיר העורר את הנכס למר עמוס מזוצ (ייהשוכרי)

והנכס נרשם בעירייה על שס המשיב. ביום 24.1.2016 שינה המשיב את שסם המחויק לשמו של העורר רטרואקטיבית מיום 2.1.2009.

לטענת העורר פעולה זו של המשיבה הינה בלתי חוקית ופסולה בלתי מבוססת ולא מנומקת. החלת חיובים רטרואקטיבית גם חיא נעשתה בחוסר סמכות ואיננה חוקית. ביתר פירוט לעורר שני טיעונים:

חיוב מעבר לתקופת התיישנות בת שלוש שנים: לטענת העורר יש להורות על ביטול החיוביט ככל שהם נוגעים לתקופה שמעבר לשלוש שנים מיוט 7.4.2016 מכח דיני השיחוי. העורר סומך טענה זו על הנחיית היועצ המשפטי לממשלה שמספרה 7.1002 ועל פטקי דין המאזכריס הנחייה זו, כמפורט בטיכומי העורר.

חיוב מבלי שהוכחה הזקה בנכס: לטענת העורר, המשיב ביצע החלפת מחציקים מבלי שהוכחה על ידע המשיב חזקה של העורר בנכס ועל יסוד ביקורת שגויה של הפקח מטעם חמשיב.

טענות המשיב

הרחבת חצית: המשיב טוען כי טענת העורר על כך שהביקורת בנכס של החוקר מטעם מטעם המשיב

היתה שגויה הינה הרחבת חזית שכן הועלתה על ידי העורר לראשונה במסגרת הסכומים.

לעניין טענת ההתלישנות של העורר טוען חמשיב כי מתקייט במקרה זח החריג לכלל בדבר אי חיוב רטרואקטיבי שכן במקרה זה אי התיוב במשך שניט רבות מקורו בכך שהעורר לא הודיע למשיב, לא על פטיירת מר מזוז זייל ולא על כך שקיים מחזיק אחר זולת העורר. בהתחשב בכך ובאינטרס הציבורי בדבר גבייה שוויונית של מיטים, אין מקום לפטור את העורר מחיוב בארנונה על מלא התקופה.

לעניין הוכחת המחזיק טוען המשיב, כי הנכס נרשם על ידי מר מזווּ ייל בתודש ספטמבר 2002 לאחר שחועבר למשיב הטכם שכירות שבין העורר למר מזוז. לאור הצטברות חובות ארנונה ערך חמשיב ביקורות בנכס בשנת 2015 בהן הנכס היה סגור ובנוסף בדיקתו העלתה שמר מווו גצייל נפטר ביום 8 בנטיבות אלו ובהעדר הודעה אחרת מצד העורר, העברת הנכס על שס העורר החל מיום פטירת מר מזוז ייל נעשתה כדין כבעל הויקה הקרובה ביותר לנכט.

דיו

החלפת מחציסיט על ידי המשיב

בטרם נכריע בשאלת החלפת זהות המחזיקים בנכס, נבקש לחזור על העובדות שהוצגו בפני הועדה

(כפי שהן עולות מתצהירי הצדדים):

1. העורר הוא הבעלים של הנכס.בתקופת החיוב (ראה תצהירו ועדותו של בנו של העורר וכן

הסכם המכר מיום 8.3.01 מבעליו הקודם לעורר, נספח א' לתצהירה של אפרצ חגגי מטעם המשיב).

2 ביום 10.9.2002 הושכר הנכס על ידי העורר למר מזו ז'יל (ייהשוכר הראשוןיי) לשנה אחת (נספח ב' לתצהירה של אפר חגגי מטעם המשיב).

3 בהתאם להטכם השכירות נרשט שהוצג על ידי העורר למשיב עובדה שהביאה לרישום השוכר הראשון כמחזיק בנכס החל מיוט 10.9.2002.

2

4. ביום 15.12.2008 נפטר השוכר הראשון (נספת ה' לתצהירה של אפרת חגגי מטעם המשיב).

5 ביום 9.12.2015 וביום 22.12.2015 ערך המשיב ביקורות בנכס ומצא את הנכס סגור (דוחות ביקורת, תצהירו של פז וברמן).

6. ביום 1.1.2016 נחתם הסכט שכירות בין העורר לבין שוכר נוסף (להלן: ייהשוכר השניי)

לשנתיים (נספח ג' לתצהירה של אפרת הגגי מטעם המשיב).

7 ביום 24.1.2016 שלת המשיב הודעה לעורר על שינוי מחזיקים החל מיום 2.1.2009.

8 ביום 7.4.2016 חתם העורר על הצהרה בדבר שינוי מחויקים החל מיום 7.4.2016 (נספח ד/ לתצהירה של אפרצ חגגי מטעם המשיב).

מן העובדות המתוארות לעיל עולה כי בתקופה שבין רישום השוכר הראשון כמחזיק (ספטמבר 2002)

ועד לחודש אפריל 2016 אז הודיע העורר למשיב על הסכם השכירות עם השוכר השני, כלומר במשך תקופה של 12 שנים (!) לא התקבלה אצל המשיב כל הודעה מצד העורר.

עוד עולה, כי בסוף חודש דצמבר 2015 נודע למשיב, מביקוריט בנכס, שהנכס ריק ובמועד כלשהו נודע למשיב שהמחציק הרשום (השוכר הראשון) נפטר ביום 15.12.2008. יצויין כי גסם המצהירה מטעם המשיב, גב' אפרת חגגי, לא ידעה לציין מתי נודע למשיב על פטירת המחזיק.

בחקירתו אמר בנו של העורר שרק לאחר שקיבל את הודעת המשיב, בינואר 2016, ניגש לנכס וראה שחוא נטוש ונאמר לו שאדם אחר גר שס במקוט השוכר. המצהיר טען כי אינו יודע ממי סיבל האב דמי שכירות בשנים הרבות שחלפו מאז תחילת השכירות של השוכר הראשון וכי חוא עצמו לא ביקר בנכס משנת 2009.

תצהירו של בגו של העורר ותקירתו לא שפכו, איפה, אור על זהות המחזיקים בנכס, אם בכלל, בתקופה של 12 שנים שמיום השכרת הנכט לשוכר הראשון ועד להשכרתו לשוכר השני. לא ניתן לחביו האם הנכס עמד ריק, האט הושכר ואם כן למי ומתי. ונדגיש שוב: העורר לא שלח כל הודעה ו/או עדכון בנושא זה למשיב בכל השנים שחלפו! מבלי לגרוע מכך, מתצהירו ומעדותו של בנו של העורר מצטיירת תמונה ולפיה העורר פשוט זנח את הנכס במשך רבות.

טוען המשיב כי נוכח הממצא בדבר פטירתו של השוכר הראשון ביום 15.12.2015 ובהעדר הודעת סותרת או אחרת מצד העורר, הרי שלא רק חיה רשאי לשנות את גהות המחזיקים בנכס אלא שחיה חייב לעשות כן ודעתנו בעניין זה עס המשיב.

צודק המשיב כי אינו יכול להתעלם מידיעתו בדבר פטירת המחניק. שחרי, אילו היה המשיב מתעלם מעובדת פטירתו של השוכר הראשון וממשיך לחייבו יכולים היו שאריו של השוכר הראשון לטעון, ובצדק רב, טענה כנגד רשלנות ו/או חוסר סבירות ו/או חוסר הגינות מצד המשיב. בעניין וח נפנה לפסק הדין הנזכר בסיכומי המשיב תאייק (שלום י-ם) 63031-12-13 עירית ירושלים מ מיכאל בן-

חמו) שם סוכמה באריכות ההלכה המחייבת בנושא זה: למרות שעל פי פקודת העיריות חלה הובה על המחציק בנכס להודיע בכתב על שינוי בוהות המחזיק ולפיכך, בחיעדר הודעה, חובת תשלום הארנונה תתול על המחציק הרשוט, אזי בהתקייט נסיבות חריגות שבהן השיב יודע על השינוי במחזיקים, כי או

יחיה עליו לפעול בעניין גביית הארנונה על-פי אותה ידיעה:

...על-פי ההלכה הפסוקה אשר נהגה במשך שנים רבות, חלה על מחזיק בנכס חובת מכוח סעיפים 325 ו-326 להודיע לרשות המקומית, בהודעה בכתב, על כך שהפסיק להחזיק בו. על-פי הלכה זו, כל עוד לא הודיע המחזיק כי הפסיק להחזיק בנכס, חלה עליו החובה לשלם את הארגונה בקשר לנכס. הטעם להלכה גורפת זו, שעל-פיה ככלל, יכולה הרשות המקומית להסתמך רק על החודעות אשר נמסרות לה בדבר זהות המחזיקים בנכסים, גבע מהרצון שלא להכביד יתר על המידה על הרשויות המקומיות -

הלכה זו צומצמה בפסק חדין בעניין בר"ם 867/06 מנהלת הארגונה בעיריית חיפה ג' דור אגרגיה (1988) בע"מ [פורסם בגבו] (17.4.2008) (לחלן - עגיין דור אנרגיה). בעניין זה קבע כבוד השופט י' דנציגר, כי בשל חובת ההגינות החלה על הרשות המקומית, יש מקרים שבהם לא תוכל היא לנהוג בעצימת עיניים ולהתעלם מנגתונים הזועקים כי חל שינוי בזהות המחזיקים בנכס. בהתקיים אותן נסיבות קיצוגיות, ניתן יהיה לראות ברשות

3

המקומית כמי שיודעת על הפסקת ההחזקה בנכס...כבוד השופט דנציגר מנה מספר נסיבות, שאינן מהוות רשימה סגורה, אשר בהתקיימן תחול על הרשות המקומית חובה לבדוק אם המחזיק הרשום בנכס, חדל להחזיקו. נסיבות אלו הן בין השאר, מצב שבו חלף זמן רב מבלי ששולם חוב הארנונה, מצב שבו הצטבר חוב בסכום גבוה שלא שולם ועוד כיוצא באלו נסיבות (שם, פסקאות 37-35).

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה וכבוד השופטת ע' ארבל הסכימו עם תוצאת פסק-דינו של כבוד השופט דנציגר, אך הביעו עמדה שונה לעניין קביעתו, כי בהתקיים נסיבות מסוימות מוחזקת הרשות המקומית כמי שמודעת לשינוי בזהות המחזיקים בנכס.... כבוד השופטת א' פרוקצ'יה הסתייגה מעמדתו של כב' השופט *' דנציגר, בין השאר, לנוכח החובה שהטיל החוק על המחזיק (פסקאות 15-1 בפסק-דינה). עם זאת הוסיפה, כי לא מן הנמנע כי הדין יהיה שונה במצב שבו תוכח ידיעה בפועל של הרשות בדבר שינוי במחזיקים...... כבוד השופטת ע' ארבל נקטה עמדת ביניים. לשיטתה, אמנם תיתכנה נסיבות חריגות, שבהן הגיע לידיעת חרשות המוסמכת לענייגי ארנוגה ברשות המקומית מידע על שינוי מחזיקים בנכס. בנסיבות אלו, הרשות המקומית אכן תיחשב למי שיודעת על השינוי במחזיקים, שאם לא כן, יימצא כי נהגה בחוסר סבירות.....

גישת הביניים של כבוד השופטת ע' ארבל בעניין דור אגרגיה, התקבלה בפסיקה נוספת ובין השאר בעניין עע"ם 2611/06 בנימין ג' עיריית תל-אביב (5.5.2010) (להלן -

עניין בנימי), שם נקבע כי אם המחלקה הרלוונטית ברשות המקומית, מחלקת הארנונה, ידעה על שינוי המחזיקים, הרי שדי בכך לשם פעולה על-פי שינוי זה. למצער, די בכך כדי להטיל עליה חובה לבדוק זאת. כך במיוחד במקום שבו "נפתח הפתח לבדיקת קלה יחסית גוכחז ידיעתה הקונקרטית של חרשות", שאז "יש מקום למאמץ מצדה" (כבוד השופט א' רובינשטיין, פסקה כה). כך גקבע גם במקרים אחרים כי "במצבים חריגים בהט העירייה מודעת בפועל לשינוי זהות המחזיק בנכס, חובת ההגינות מחייבת תיקון הרישום והפסקת חיובו של המחזיק היוצא" (רע"א 4397/15 עידן נ' עיריית מודיעין עילית [פורסם בנבו](13.7.2015), כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, פסקה יב. כן ראו: בר"ט 8462/11 מנהל הארנונה בעיריית הרצליה נ' מירב פלקון [פורסם בגבו] (12.8.2014), כבוד השופט ח' מלצר, פסקאות 17-16).

נוכח האמור לעיל הגענו למסקנה שהודעת המשיב ביום 24.1.2016 על החלפת המחזיקים נעשתה בדין.

נוסף לכך אנו מקבלים את עמדת המשיב ולפיה בהעדר הודעה מצד העורר על מחזיק תלופית, פעל המשיב כדין בכך שראה בעורר שהוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכט כנישום הרלוונטי. כאמור אין חולק שהעורר הוא בעל הנכט בתקופת החיוב (העובדה שהעורר השכיר את הנכס לשוכר השני מעידה על כך) ואין חולק שלא נמסרה על ידי העורר הודעה אחרת, אלא בחודש אפריל 2016.

חיוב רטרואקטיבי

השאלה שנותרה איפה לדיון והכרעה היא האם פעל המשיב כדין כאשר החליט לחייב את העורר בארנונה רטרואקטיבית לתקופה שמיום 2.1.2009 ועד 7.4.2016.

בטרם נכריע בסוגייה זו נבקש לציין שוב את החלטת הביניים של הועדה אשר קבעה כי יש בטמכותה לדון בשאלת התיוביס הרטרואקטיביים וואת שכן הסוגיה שלובה במקרה זה בשאלת החזקה בנכס.

יחד עס את נקבע כי הועדה לא תדון בטענות בדבר התלישנות החיובים ו/או חיוב ריבית והצמדה.

שנית נציין שבנו של העורר צמצם בחקירתו הנגדית את המחלוקת לתקופה שעד ליום 31.12.2015 (ראה עמי 2 לפרוטוקול).

טוען העורר בכתב הערר שהחוב התיישן שכן מכח דיני השיהוי שכן שהמשיב לא גבה את החוב במשך שלוש שנים. לטענת העורר חלות במקרה זה ההנתיות שהוצאו על ידי היועמייש (הנתייה 7.1002) כפי

שבאו לידי גס בפסיקה (עת'ימ 3286-09-12). מנגד טוען המשיב כי במקרה זה מתקיימות נסיבות מיוחדות שכן אי חיוב הנישום מקורו במחדל של הנישום.

ההלכה המנחה בעניין זה מיתנה על ידי בית המשפט העליון במסגרת עע'ימ 4551/08 ויושמה מא

בשורה של פסקי דין:

ככלל, בית המשפט איננו רואה בעין יפה הטלת חיוב ארנונה באופן רטרואקטיבי, מן הטעם שעם תום שנגת כספים מסויימת, אין עוד הצדקה לגביית ארנונה בגין אותה שנח, הואיל ותכלית הארנוגה היא לממן את פעילותה השוטפת של העיריה. עמד על כך בית המשפט בעע"מ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פורסם

בנבו, 1.2.2011) (להלן: "עניין גבעת שמואל"):

"

5. ואכן, כאשר מדובר בחיובי ארנוגה רטרואקטיביים, ידו של בית המשפט תהא

קפוצה בהתרתם (ענין לוי, בפסקה 19; עגין מעונות מכבי, בפסקה 7; עע'"ם 9 אורט ישראל נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים, [פורסם בנבו] (20.11.2011) בפסקה 31) (להלן: "אורט"). טעמו של דבר הוא שחיוב רטרואקטיבי נחשד מלכתחילה כחיוב פטול, והנטל לסתור זאת מוטל על מטיל החיוב; זאת, בשונה מחיוב שאיננו רטרואקטיבי, הנתפס כחיוב תקין, והנטל לסתור את תקינותו מוטל על הנישום המבקש לפסול את החיוב (ענין גבעת שמואל, בפסקה 50).

6. גם כאשר הצורך בהפקת חיוב רטרואקטיבי נובע מהרצון לתקן טעות שנפלה מחמת

אי ידיעה, אין בכך כדי לשנות את סיווגו של החיוב המתוקן כחיוב רטרואקטיבי -

7. יחד עם זאת, העובדה שחיוב מסויים הוא רטרואקטיבי, אינה גוזרת בהכרח את

דינו לשבט. הפסיקה קבעה כי התרתם של חיובי ארגונה רטרואקטיביים תהא כפופה למבחן דו-שלבי של סמכות וטבירות.

8. מבחינת הסמכות, נקבע כי כל עוד לא קיימת הסמכח מפורשת לחיוב רטרואקטיבי

בחוק, והסמכה שכזו אינה קיימת ברגיל בענייני חיוב בארנונה, קמה חזקה פרשנית נגד תחולה למפרע, חזקה זו ניתנת לסתירה בחינתן טעמים המצדיקים זאת (ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 784). אם החזקה נסתרה, או אז יש לעבור לשלב השני ולבחון אם החיוב הרטרואקטיבי עומד במבחנים שנקבעו לבחינת שיקול הדעת המנהלי ובראש ובראשונה מבחן הסגירות (ראו: עניין אורט, עניין גבעת שמואל, עניין מעונות מכבי).

9. סבירותו של חיוב רטרואקטיבי תיעשה תוך איזון בין עניינו של הפרט בסופיות

ההחלטה ומידת ההסתמכות שלו עליה מחד גיסא, לבין האינטרס הציבורי שבקיום החוק ובגביית מס אמת מאידך גיסא. בהקשר זה יש חשיבות להתנהלותו של הגישום, ולשאלה האם רובץ לפתחו אשם כלשהו. וכפי שנפסק בעע"מ 89/13 עיריית רמת גן ג' אריה

הראל (פורסם בגבו, 24.02.2015) (לחלן: "ענין הראל"):

"אכן ראוי לנקוט "יד קפוצה" בהתרת חיוב ארנונה רטרואקטיבי. אולם, כפי שצוין בפסק דינו של חברי השופט דנציגר, המבחן הוא בסופו של דבר מבחן של סבירות מינהלית.

בהתאם לכך, יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו ולשיקוליו, תוך איזון בין מידת ההסתמכות ואינטרט הסופיות של האזרח מזה, לבין האינטרסים הציבוריים בקיום החוק, בגביית מס אמת, בשוויון בנשיאת בנטל המס ובשמירת הקופה הציבורית מזה. במסגרת איזון זה נבחנים, בין היתר, גם מידת אשמו של כל אחד מהצדדים לאי גביית הארנונה במועד ומשך התקופה הרטרואקטיבית בה מדובר" (דברי כב' השופט מ' מזוז, בפסקה 8).

ומו הכלל אל הפרט: בהתאם להלכת בית המשפט שלעיל, עלינו לבחון את המקרה שבנדון בשים לב

למידת ייהאשמהיי של הצדדים באי גביית הארנונה משך שנים כה רבות.

מחד, אין ספק שהמשיב יינרדס בשמירחיי. אמנם לא הובאו בפני הועדה נונוני הגביה של הנכס ואולם מהחיוב נשוא הערר ברור שתשלומי ארנונה ביחס לנכס לא נגבו לפחות משנת 2009 כלומר במשך שנים רבות מספור. למשיב נמסר הסכם שכירות מיוט 10.9.2002 לתקופה של שנה, עד ליום 3, גס אס המשיב המשיך לקבל תשלומי ארנונה מן השוכר הראשון לאחר חלוף שנת

5

השכירות ברור שבשלב מסויים נפסקו התשלומים. המשיב לא הביא כל ראיה ממנה ניתן ללמוד שהמשיב נקט באלו שהם הליכי גביה במהלך השנים ומכאן יש להסיק שלא ננקטו שום הליכים כאמור עד לשנת 2016!. המשיב לא נתן כל הסבר מדוע רק בשנת 2015 ולא קודם לכן הוחלט לשלות לנכס ביקורת ולבצע בדיקה ביחס למחזיק, אף שכאמור ברור שהמשיב חדל לקבל תשלומי ארנונה לפחות שש שנים קודם לכן.

צודק העורר בטענתו שהמשיב חרג במקרה זה מהנתיות חיועמש (7.1002). הנחיות אלו קובעות באופן ברור את העקרון שרשות המקומית/מנהלית ייאינה רשאית להשתהות בגביית חובותיי. וכן נאמר:

"ככלל, תקופת ההתיישנות של תובענות אזרחיות היא 7 שנים, אלא שבהתחשב בטיבם

ובאופיים של חובות מגהליים, אין זה סביר שרשות מינהלית תנקוט לראשונה הליכי גבייה ללא התראה וללא צידוק, לאחר שחלפו שנים רבות מן המועד שבו יכלה לראשונה לגבות את החוב. לפיכך, על הרשות לפתוח בהליכי גביה תוך פרק זמן סביר שהוא קצר מתקופת

ההתיישנות האמורח. פרק זמן כאמור, מן הראוי שלא יחיה ארוך משלוש שנים".

על אף האמור לעיל יש להבהיר שעל פי הנתיית היועמייש, המשמעות המעשית של הנחייה אינה מתיקת החוב מחמת התיישנות (כטענת העורר) כי אס מחסום מפני הפעלת הליכים גבייה מנהליים, מה גם שכאמור אין בסמכות הועדה לדון ולהכריע בטענת התיישנות החובות.

מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, גס התנהלות העורר אינה נקיה מביקורת, בלשון המעטה, ויש אף לאמר- מעוררת תהלות. העורר עצמו לא העיד בפני הועדה בשל מצבו חבריאותי. בנו של העורר סיפק גירסה לא ברורה ביחס להתנהלות העורר ביחט לנכס: בנו של העורר טען שאינו יודע מתי חנכס הושכר לשוכר הראשון ואת תאריף פטירתו של הנייל למד רק ממה שקרא בתצהירי המשיב. עוד העיד, שרק לאחר קבלת הודעת החיוב של המשיב, בשנת 2016, מצא לנכון לבדוק מה קורה בנכס ואז ראה שהנכס יינטושיי וייהבין מהשכניסיי שמישהו גר בנכס לאחר פטירתו. לעומת זאת העיד, שאביו מקבל דמי שכירות מדי חודש מאדם בלתי מווהה שנותן לו את דמי השכירות.

ועתה צא ולמד: אס העורר לא ידע שהנכס נטוש, הרי שהתרשל בכך שלא בדק ואת במועד ולא ביקש

קבלת פטור לנכס ככזה בזמן אמת. אס נאמין לבנו של העורר שהאב מקבל דמי שכירות ברציפות משנת 2009, המסקנה החדש משמעית היא שאין לפטור את העורר מתשלום ארנונה. כך או כך ברור, שלעורר היה נח ילעצום את עיניויי ולהתעלס מחובת תשלום הארנונה.

לאחר שכלול מכלול הנימוקים שפורטו לעיל: העובדה שהעורר לא מצא לנכון לעדכן את המשיב בדבר זהות המחזיק בנכס אף שהמשיך לקבל (לטענתו) דמי שכירות משך ברציפות כל השנים משנת 2009 !, ומנגד העובדה שהמשיב לא סיפק כל הסבר לכך שייישןיי על זכויותיו משך שנים רבות עד למשלוח ביקורת לנכס בשנת 2015 ובשים לב להנחיות היועץ המשפטי המפורטות לעיל ולפיהן על הרשות לפתוח בהליכי גביה תוך פרק ומן סביר אשר מן הראוי שלא יהיה ארוך משלוש שנים, אנו סבורים שתוצאה הוגנת הינה חיוב העורר בתשלומי ארנונה רטרואקטיבית מיום 7.4.2013, הלינו ביחס לתקופה רטרואקטיבית של שלוש שנים ממועד חיובו.

סוף דבר

נוכח הנימוקים שלעיל, הערר מתקבל באופן חלקי.

חמשיב רשאי לחייב את העורר בארנונה בגין התקופה שמיום 7.4.2013 ועד ליום החלפת המחזיקים בנכס, 7.4.2016.

ניתן בהעדר הצדדים היום / 6 4

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת אכנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשעב.

-

+ \ היב / \

= ₪ חבר: דייר אחיקם פירסטנברג, רו"ח = חבר: עויד פלדמ\ אוהד \

קלדנית : ענת גול

בפני

ועדת הערר לענייני ארנונה כללי מס ערר: 140018479

שליד עיריית תל אביב-יפו

חברי ועדת הערר:

בפני

ייר :

חבר:

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי זיו רייך, רויית

העורר : דניאלי סירוס

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הערר דנן ענייו חיובי ארנונה בנכסים המותזקיס על ידי העורר ברחוב נתלות בנימין 13, תל אביב יפו, הידוע בפנקסי העירייה כחשבון מספר 10532569.

העורר טוען כי איננו מחזיק בנכס.

בטרם נדון בטענות לגופו של ענין נציין כי למשיב טענות מקדמיות.

המשיב טוען, ואנו מאמצים טענה צו, כי העורר, בסיכומיו טען טענה חדשה, בהרחבת חצית אסורה.

במסגרת ההשגה וכתב הערר טען העורר כי הוא איננו מחזיק בנכס וכי יש להעביר את התוקה בנכטס על שם צד גי מר וגדני.

במסגרת הסיכומים שהוגשו על ידי העורר, טוען הוא טענה חדשה לפיה הנכס איננו בר חיוב.

מבחינת ההשגה והערר עולה כי הצדק עם המשיב.

העורר אכן לא העלה טענה גו בפני מנהל הארנונה אשר את תשובותיו בוחנת הועדה.

משלא הועלתה טענה או בפני מנהל הארנונה, וכן, עלתה טענה זו בפעט הראשונה במסגרת הסיכומים, אין לנו אלא, לדחות את הטענה אשר נטענה בהרחבת חצית אבורה.

דיון והכרעתה

.10

.1

.2

.3

לעניין טענת העורר כי איננו מחציק בנכס מצאנו שיש לדחות טענה זו מן הנימוקים להלן.

ביום 4/2/18 פנה העורר למשיב בבקשה לביצוע חילופי מחזיקים לאור פסייד עייא 26996-10-16 וגדני ואחי ני דניאלי ואחי.

אנו מאמצים את טענת המשיב שפסק הדין איננו קובע דבר לענייני ארנונה.

המשיב הוכית כי העורר בנה את הקירוי, כי הקירוי משמש את העורר להצבת מתקנים טכניים.

1

4

.5

.6

17

.8

.9

.0

טענות העורר לגבי צד גי מר וגדני והסכסוך שנוצר בין הצדדים, אין העיריה צד לטכסוך וה ואל לה להתערב בעניין.

המשיב, בוחן את המצב בפועל, עובדונית ועל טמך כך מקבל החלטותיו.

בהתאם לראיות שהוצגו מטעם המשיב הוכח לועדה כי העורר הוא המחציק הקרוב ביותר לנכסים.

נדמה כי אין להתערב בהחלטת המשיב ועל כן לדתות את הערר גם לגופו של ענלין.

ראו לעניין אה עעיימ 4072/11 :

חוקת התקינות המינחלית קובעת שברגלל ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגח כדין. תזקה זו היא חוקה פרגמטית. רשויות המינהל אינן יכולות ואינן צריכות, כעניין שבשגרה, להתמודד עס טענות שיחייבו אותן להוכיח כל פעם, ומהתחלה, כי החלטות שהתקבלו בהן ומשמשות בסיס לפעולותיהן אכן התקבלו כדין. כך למשל, כל עוד החזקה לא נסתרה - הרשות פטורה מלהוכיח, שאכן קוימה התייעצות במקום שבו נדרשה הרשות לקיים התייעצות (רעייפ 1088/86 מחמוד ני הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פייד מד(2) 417, 419 (1990) (לחלן: עניין מחמוד)); שהחלטה מסוימת מכוחה הרשות מתיימרת לפעול אמנם התקבלה (עייא 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו ני אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פייד נד(3) 749, 756-755 (2000) (להלן: עניין אבן אור)); או שדיון מסוים אכן התקיים (בגייץ 5621/96 הרמן ני חשר לענייני דתות, פייד נא(5) 791, 1997(816) ). חיבט פרגמטי זה יפה במיוחד למקרים, כמו זה הנוכחי, שבהם נדונה גבייתם של תשלומי חובה על בסיס פעילות מינהלית שהשתרעה על פני שנים רבות והרישומים שבוצעו בהן (השוו: עייא 3901/11 מחקשווילי ני רשות המסים בישראל (טרם פורסם, 7.8.2012), בפסקאות 23-22 לפסק דיני). במקביל, ווהי תוקה הניתנת לסתירה, על מנת שלא להעמיד את האזרת בפני תומח ביורוקרטית בצורה ולא ניתנת להבקעה. על האורת המבקש לטתור את החזקה 'ילסדוקיי בהנחת התקינות, על ידי כך שיצביע על בעייתיות לכאורה בפעולתה של החרשות (ראו באופן כללי: יצחק ומיר ייראיות בבית-המשפט הגבוה לצדקיי משפט וממשל א 1993(.295)

אנו סבורים שהעורר לא ייטדקיי את תוקת התקינות במקרה זה.

נציין עוד כי הליך של ערר אינו ההליך המתאים לבירור סוגיות שעניינן סכסוך בין מחזיקים, ואת המחלוקת באשר לזהות המחציק בנכס במועד הרלבנטי לערר, על הצדדים החלוקים ביניהם לברר במסגרת הליך אזרחי.

ראה לעניין וּח:

ברייס 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו:

ייהלכה היא שתכלית סעיף 325 לפקודת העיריות הינה ליצור מנגנון חובת הודעה המעביר את נטל זיהוי המחזיק מן הרשות האחראית על גביית האנונה אל בעלי היחסי לנכס (ראו: ע'/א 739/89 מיבקשוילי נ' עיריית תל אביב-יפו, פיד מה(3) 769 (1991)).

המבקש מבקש להעביר לידי הרשות המנהלית את ההכרעה בטכסוך החוזי שלו עם השוכר. ואולם מסעיף 325 אנו למדים שהנתיב המנהלי אינו הנתיב הנכון לשם בירור סכסוך זה,... מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחונזי ולפיה אין להפוך את העירייה

2

לצד לסכסוך בין משכירים ושוכרים. אלה הצדדים האמיתיים ל"סכסוך'', וצד הרוצה בכך יכול לנקוט בהליכים משפטיים ולהביא ראיות. ........... אין להטיל על העירייה תפקיד של יישופטיי בין הצדדים, ומותר היה לעירייה להסתמך על ההודעה

./

בכתב שקיבלה

1. דברים אלה עולים בקנה אחד עס תכלית ההסדר הקבוע בפקודת העיריות, כאמור, והיא הקלה על

מאמצי הרשות המקומית לגבות כספים, והטלת חובת מסירת הודעה בדבר שינוי מחזיקים או שינוי בעלים, על מחזיקים ובעליס של נכס, בהיותס מונע הנזק הזול וחיעיל.

ראה לעניין וה :

עייא 739/89 מיבקשווילי נ' עיריית תל אביב יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775:

''ניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה ''מחזיק'' לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה.

בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצב'י.

עייא 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואחי:

''אילו היתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופו אקטיבי, את זהות המחזיקים בכל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי הציבור''.

לאור האמור, הערר נדחה על כל חלקיו.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 12.6.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]