החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - דצמבר 2020 עד ינואר 2021

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס': 140018843 שליד עיריית תל-אביב- יפו

בפנל חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד סטוקהולס כהן אבי

חבר: עו"ד מטרסו אהוד

חבר: עו"ד פלדמן אהוד

העוררת: | ביט. מן. בע'ימ

- נגד.

מנהל הארנונה בעלריית תל-אביב-יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר והעובדות שבבסיס המחלוקת

.1

המחלוקת שבפנינו, מקורה בפניית מנהלת מתלקה בעיריית תיא מיום 8.1.2018, לפיה החליט מנחל הארנונה כי בתלוף תקופה ממושכת שבמהלכה סווגה העוררת כבית תוכנה, ישונה הסיווג שניתן לנכס, כך שהחל מיום 1.4.2018 יחויב הנכס בסיווג יימשרדיס"י.

במסגרת הפנייה הנייל, נתבקשה העוררת, להגיש בקשת סיווג מחודשת ועדכניתתוך דרישה להגיש טופס ומסמכים שונים, שבאמצעותם יוכח הסיווג המבוקש מחדש. הבקשה לא לוותה בנימוק כלשהו לסיבת הדרישה צויין שנערכה ביקורת מטעם העריה שבעטיה שונה הסלווג.

העוררת טוענת כי היא חברת הייטק ותיקה שפועלת בתור בית תוכנה מזה 20 שנה לפחות. לטענתה, היא מפתחת בנכט תוכנה עבור לקותות ומוכרת מגוון של תוכנות לפי דרישה כסחורה. העוררת אינה מיוצגת על ידי עו"ד בהליך זה.

הנכס נשוא ענייננו ממוקם בקומה 2 בבניין בשדי רוטשילד 6 תייא (נכס מס' 2000124834 ח-ן לקות

5. שטתו של הנכס הנו 101 מ"ר, ובהסתמך על החלטת קודמת של ועדת ערר מיום 5.9.12,

נקבע בתום ההליך, כי השימוש שעושה העוררת בנכס תואם את הסיווג של ייבית תוכנחיי (לחלן גם :

"יהנבטי).

העוררת מחזיקה בנכס הקונקרטי כ-10 שנים ברציפות, ולטענתה, אפילו קודם לכניסתח לנכס שבענייננו, וכתח פעילותה להכרה בתור בית תוכנה, לצורכי ארנונה. העוררת צירפה חומרים ותעודות שונות לביסוס טענה זו, ולדידה הנכס משמש אותה לצורך ייצור-ופיתות תוכנה.

לטענת העוררת, לא חל כל שינוי באופי פעילותה כבית תוכנה, והלא ממשיכה גס היום לעשות שימוש בנכס באותה מתכונת. העוררת מפנה להחלטת ועדת ערר קודמת מיום 5.9.12, שדנה באותה סוגיה.

בהליך שבפנינו. העוררת הביעה תערומת על כך שהעירייה דורשת לעלין בדוחות כספיים של החברה, לצורך שקילה מחדש של בקשת הטיווג המחודשת לשם החצרת הסלווג למתכונת הקודמת.

בתאריך 4.1.2019 פנתה העוררת בהשגה לעירייה, עקב השינוי החד צדדי כאמור בסיווג. בתשובת מנהלת מחלקה שומה א' מיום 8.1.2019, נכתב בטעי 2 ו-3 לתשובה כי: ''על מנת לקבל המשך סיווג ''בית תוכנה'', אגפנו בוחן את העיסוק בנכס בהתאם להוראות סע' 3.3.3 בצו הארנונה, בתי תוכנה,

.10

.1

.2

.3

.4

.5

2

שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה. בחינת השימוש מורכבת מביקורת מטעמנו בנכס והגשת טופס //'בקשה לסיווג בית תוכגה והמסמבים המפורטים בו'י (הדגשות אינן במקור).

ההתלטה על שקילה מחדש של המשך מתן סיווג של בית תכנה לעוררת, נעשתה אם כן על יסוד מדיניות קפדנית, ויש שיטענו שאף מדובר במדיניות '/אתראיתיי ומבורכת. שחרי זו תובתה של הרשות המקומית לבתון מעת לעת המשך מתן סיווגים בתעריפים שהם מוזלים, וכאלו שמצריכים הוכחה לעצם השימוש חייחודי הנטען.

במסגרת הטפסים שנשלתו ע"י העוררת ביוט 30.4.2018 לצורך חידוש הסיווג כבית תוכנה, ביקשה העוררת מהעירייה, כי עד שייקבע ייהסיווג הקבועיי על ידה, שתפעל לתייב אותה תחת הסיווג ייבית תוכנהיי. לערר צורף אישור רו"ח מוס 8.7.2018, לפיו העוררת מעסיקה 11 עובדים, ואף נכתב באותו אישור כי התברה עוסקת בפיתות תוכנה.

נציין בנוסף כי ביום 18.6.2018, לאתר שנערכה ביקורת בנכס, ציפתה העוררת כי העירייה תחדש את הטיווג על יסוד פעילות, שלדידה הנה 'ימוכתתיי ומוּוהה עס פעילות של בית תוכנה, אך הבחירה בה בעת, כי בהיותה חברה פרטית, ומטעמי סודיות מטתרית, היא מסרבת לחשוף נתונים מספריים וכספייס (שהושתרו בשלב ראשוף).

העוררת ביקשה יילערעריי על הדרישה המנהלית, שהיתה זרה עבורה, לגלות לגורמים בעירייה דוחות כספיים לשם ביטוס השימוש של בית תוכנה, ולכן היא התנתה את מסירת המסמכים ייהחסולים'י, בחתלמה על הסכם סודיות. משלא נחתט הסכם סודיות, הטתפקה העוררת אך בהגשת אלשור רו"ח.

זה המקום אף להדגיש, כי במסגרת הליך וה הוגשה לעיוננו, החלטת ועדת ערר קודמת מפורטת ומנומקת מיום 5.9.2012 בעניינה של העוררת בקשר עס הנכס דנן. על פי ההתלטה נתקבל הערר שהוגש על ידי העוררת באותו נושא בדיוק, וכפי שיובהר להלן, להחלטה האמורה רלבנטיות לעניין נטלי הוכחה.

בהקשר וה, נבהיר כי בתשובת המשיב לערר, מיוט 28.8.2018, שבמסגרתו אף נתבקשה מחיקה על הסף, בשל אי מסירת דו"ח כספציין המשיב, כי העובדה שניתן בעבר לנכס מושא הערר סלווג של ייבית תוכנהיי, אינח מונעת מהמשיב לשנות את דעתו ולתייב את הנכס באופן אחר, וכי הסיווג העדכני של משרדים ניתן לגישתו כדין.

בתשובה לשאלון מקיף שנדרשה העוררת למלא ובליווי ביקורת שנערכה עקב הבקשה לסיווג כבית תוכנה, נמסרה לעירייה רשימת עובדים, הוסבר בכתב יד מהו פרופיל החברה, מהם המוצרים שנמכריס, מי הס הלקותות, מקורות ההכנסה של החברה, דרכי השיווק וכן התייחסות למקור ההכנסות של העוררת.

כמו כן, הוגש לעיוננו דו"ח ממצאי ביקורת חוץ (בתי תוכנה) מיום 13.5.2018. בתלק בי של השאלון צוין בפירוט, כי אין שינוי בעיסוק החברה מאז הביקורת האחרונה, וכי החברה עוסקת בפיתוח של מטפר מוצרי תוכנה, כמו גס בשדרוג ובהוספת פיצירים למוצריט ישנים. עוד נטען, כי עס לקוחותיה נמנים לקותות שהם חברות סטארט אפ, מוסדות, ולקותות פרטיים כגון אאם, מצלח, צאמפטיד 9פ1, וזאת לרבות דרך מכירות רישיונות שימוש בטכנולוגיה.

התשגה, הערר וההליבים בפני הועדת

.6

בתאריך 26.11.2018 קיימו הצדדים דיון מקדמי בפני הרכב ועדה קודמת (בראשות עו"ד אלון צדוק), [

שבה לא נרשמה התייצבות של העוררת, וכי הדיון נדחה לפנים משורת הדין.

7ך.

.8

.9

.0

.1

.2

.3

.4

.5

.6

.7

.8

3

בתאריך 7.1.2019 התקיים דיון מקדמי נוסף, אף הוא בפני הרכב ועדה קודמת, שבה נכת הבעלים ומנכייל העוררת, שניחל את ההליך מתחילתו ועד סופו, ללא ליווי משפטי.

בדיון המקדמי הבהירה העוררת לפרוטוקול כי חיא מחזיקה בנכס כבר 10 שנים, וכי בכל שנח מגיע סוקר לנכס ובותן את הפעילות ואת השימוש בפועל, וכי במהלך הביקורת האחרונה, זו הפעם הראשונה לפי גרסתו, שבח הוא נדרש להציג דוחות כספיים בנוגע לפעילות החברה בנכס.

נציג העורר שב והדגיש בפני הרכב הועדה כי לא חל בנכס או בפעילותה כל שינוי מאצ ניתן לה הסיווג במקור, וציין שאופי וסוג העיסוק של העוררת נותרו כפי שהיו. מנגד, טען המשיב כי נערכה על ידו בחינה מתודשת של הפעילות בנכס ונמצא כי קיימת בו פעילות בעלת אופי שירותל.

בהתלטת הועדה הקודמת במטגרת פרוטוקול מיום 7.1.2019, נקבע מפורשות כי: 'כניגוד למקרים אחרים, שמענו מהעורר כי *ותר מ-10 שנים סווג הנכס בסיווג בית תוכנת לדבות על פי התחלטת ועדת עלד. אס אכן אלה הנסיבות הלי שנטל ההוכחה במקרה זה עובר למשיב להוכית כי חל שינוי נסיבות המצדיק את שינוי הסיונג. זכותו של העולר לא להציג דוחות כספיים אולם נמליץ לו לתיעתר לבקשת המשיב בכדי שיוסר ספק ביחס לשאלה האם בנכס נעשה שימוש שעיקדו מתן שירותים (הוצאות והכנסות שלא לצודך פיתוח תוכנה)/ (הדגשיט אינם במקול).

חתיק נקבע להגשת תצהירים ולניהול דיון הוכחות.

העוררת התעכבה עס הגשת תצהירים מטעמה, שכן מפניית העוררת מיום 13.3.2019, עולה כל העוררת ביקשה להחתים את העירייה על כתב סודיות כתנאי להעברת דוחות כספיים, אולם משלא נמטרה התחייבות שכצו, נתבקשה ארכה להגשת תצהלרים.

בהחלטה מיום 4.3.2018 הוארך המועד להגשת תצהירים.

בתאריך 15.4.2018 חגישה העוררת תצהיר מטעמה.

בתאריך 8.5.2018 הגיש המשיב תצחיר מטעם חוקר שומה (מר אברהם תנוך), שערך מטעט העירייה את הביקורת בנכס. הדוייח שצורף לתצחיר מטעם המשיב בהליך דנן הנו מיום 13.5.2018.

בתאריך 19.9.2018 התקיים בפני הרכב הועדה הנוכחית דיון הוכתות שבמהלכו נתקרו מנכ"ל העוררת, ארווה בנסאי, ותוקר השומח מטעם העירליה, מר אבי תנוך.

פרוטוקול דיון ההוכחות הנו באורך פתות משני עמודים, ועדותו של מנכ"ל העוררת, הסתכמה למעשה בהצגה של ארבע שאלות בלבד. נציין כי אף לא אחת מהשאלות שהוצגו לעד, נציג העוררתת, ניטתה להתמודד עס הצהרות העוררת והמטמכיס שהטבירו את אופי הפעילות שתוארה על ידה, ואף לא עס המידע העובדתי הרב שהועלה בתצחיר והמסמכים שצורפו כנספחיט לתצהלר.

סיכומים מטעם העוררת הוגשו ביום 28.11.19 ואילו המשיב הגיש סיכומים מטעמו ביום 13.1.20.

ניתוח הראיות, דיון ומטקנות

.9

.0

אס נקדים אחרית דבר לראשיתו - אצי שמתוך התשתית הראליתית שהונחה לפנינו ומעיון בממצאי דוחות הביקורת - הגענו לכלל מטקנה כי דין הערר להתקבל.

ראוי להתתיל הכרעה זו עס מספר הערות מקדמיות, שהעלאתן תשובה לצורך הבנת השיקולים שהובילו לתוצאת דיוננו זו, לפיהם לא נטתרה גרסת העוררת ועל כן יש להותיר את טיווג הנכס כבית תוכנה, כפי שנרשם גּמן רב קודם לכן בעיריית.

.1

.2

.3

.4

.5

.6

.7

.8

.9

.0

4

הערה מקדמית ראשונה, תתמקד בזכותה של הרשות המקומית לדרוש ממחויק מסחרי שמעוניין בסיווג ספציפי, ייחודי ומוזל, להגיש מסמכים שונים שהם רלבנטיים לבירור המחלוקת. בענייננו, הדרישה לגלות דוחות כספיים, אינה דרישה של מה בכך, אולם היא מתלישבת עס החתירה לאמת.

כאמור לעיל, הבהרת התשתית העובדתית, חשובה במהלך בירורים שנוגעים לשאלות ובדיקות שעניינן סיווג נכסים ובחינת פעילויות של, עסקים שמחציקים בנכטים, בייתוד במקרה שבו עסקינן ליצור מוצרי חייטק, שהוא תתוס מורכב ומקצועי מאוד. ההבהרה תשובה על מנת לבחון את הבסיס לטענות המשפטיות שהעלתה העוררת, באשר להמשך וכאותה לתיוב בתעריף ארנונח מוול.

אין להוציא מכלל אפשרות שהימנעות מהגשת דוחות כספיים, באופן שיימסכליי את חיכולת של העירייה לפקת ולאמת הצהרותיו של מחציק בנכס, יוכל לעלות, בתנאים מתאימים, עד כדי הפרה של חובת גילוי נאות שמצופה מכל נישום שמבקש לקבל סיווג מוזל.

אולם, לחבנתנו, לא אלה חס פני הדברים בענייננו, וגם לא בכל מקרה הסנקציה על אי גילוי תחית באותה רמת חומרה, אולם על הרשות המקומית לתת את הדעת בנושא ולגלות רגישות ביתס לחשיפת נתונים מסחריים רגישים, שגילוים באורת פומבי, אינו דבר טריוויאלי.

חובת גילוי נאות מקסימלית של הנישום מצד אחד, ורגישות ויצירת מנגנונים בטוחים ומוגניס שיאפשרו לנישומיט לחוש ייבטוחיסיי, באופן שהאינפורמציה הרגישה שמגולה על ידם באורת וולונטרי, לצורך בחינת שימוש בנכס לצורכי ארנונה, תישמר ולעשה בה שימוש באורת קפדדני וענלינל - מצד שני

מנגד, סירוב לגלות לעירייה נתונים כספיים או דוחות שכוללים נתונים בעלי רגישות גבוח, אכן גורע מיכולתה של הרשות כאמור לאמת את סוג פעילותה, אולם גס ייסירוביי לעשות כן, צריך לחיות מלווה בנימוקים ענייניים וכבדי משקל, וזאת על מנת שלא ליצור הכבדה על עבודתה של הרשות המקומית, שכן אין וה יהיה ראוי להטיל עליה נטליס מורכבים, כבדי משקל אשר בסופו של לום, עלולים להכביד ולהעמיס באורת ניכר על עבודת העלרייה שלא לצורך.

לפיכך, סברנו שסירובה של העוררת לגלות את הדוחות הכספיים במקרה הקונקרטי, והסכמתה לגלות מידע נוטף בכפוף להתתליבות לסודיות. אינו עולה לכדי הפרה של חובות הגילוי שמוטלות על הנישום, בהקשר של סיווג לצורך תיוב בארנונה. בנסיבות המיוחדות שבהן העוררת מחציקה בנכס למעלה מעשור, כבית תוכנה מבלי שנדרשה לגלות דוחות כספיים במהלך אותה תקופה, ובשים לב לכך שהעוררת חשפה נתונים באורת תלקי, סברנו שהעוררת מילאה את חלקה בהעברת המידע לעיריה.

עוד נדגיש כי חן הועדה הקודמת, והן הועדה הנוכחית, המליצה לעוררת מיד עס תתילת דיון ההוכחות, ליזום פנייה לבייכ העוררת במטרה למצוא פתרון נקודתי לענייו מסירת נתונים כספיים.

על פי הנטען בסעי 32 לסיכומי המשיב, נדמה שהעוררת פעלה בהתאם, וניאותה, לאחר דיון ההוכחות, על פי המלצתנו, להגיש לעיונו של חמשיב מאזן בוחן עדכני. לפיכך, בהקשר הנוכתי, אין מקוט לקבוע כי סירובה של העוררת לגלות מידע בשלב המקדמי פועל לחובתה.

במקרח שלפנינו, נדגיש, אין מדובר בפנייה ראשונה לקבלת סיווג בתעריף מוגל.

יתכן, שאם חיה מדובר בנישוס אשר פונה לראשונה בבקשת סיווג כבית תוכנה, ובה בעת מגלה סרבנות ואי נכונות לגלות מידע מהותי, ללא נימוק משכנע, היה מקום לשקול לייחס לעצט סירובו של הנישום, בכפוף להגשת בקשה נפרדת ועצמאית לגילוי מסמכים בהליך ערר, משקל ראייתי שלילי, ואולי אף לשקול דחייה על הסף של הערר, במקרים המתאימים.

.1

.2

.3

.4

.5

.6

.7

.8

.9

5

ענייננו כאן, חשוב לוכור, עוסק בנישוס שכבר הוכיח בעבר, כי הוא מקיים את התנאים המקדמייס שבצו הארונה (ייעיקר פעילותו היא פעילות ייצוריתיי), וגם נוכחנו לדעת כי העוררת ניהלה בעבר הליך במסגרת תיק ערר קודט ביתס לנכס הנדון, ופעילותה בנכס וכתה להכרה על דרך הכרעה שיפוטית מנומקת, שלפיח נקבע שהשימוש שהלא עושה תואם את סיווגה כבית תוכנה.

עוד נבחיר בהקשר וה, כי במסגרת התלטה מקדמית שניתנה בדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים ביום 9, הותלט על ידי ועדה קודמת במפורש על היפוך נטל הראליה, כך שמצופה היה מחמשיב להפנות במסגרת ההליך דגן משאבי חקירה ובדיקה ביתר שאת, ולספק ראיות, ולו במטרה לנסות להפריך את ההצהרות והטענות הרבות שהועלו על ידי העוררת בתצהיר, שגובו במסמפים, שמוכיחיס על פנלו, עמידה מלאה בכל התנאים לקיום צו הארנונה לעניין הסילווג הכבית תכנה הנטען והמבוקש.

לגופם של דברים, נדגיש, כי התרשמנו שהעוררת, אשר הוכיחה כי פעילותה כבית תוכנה, עומדת בתקנים מחמירים (ממכון התקנים) ופועלת בסטנדרטים בינלאומיים, משמשת כספק של משרד הביטחון (ספק מסי 11018673), פועלת לפי מודל עסקי משולב: מצד אחד, היא בונה תוכנות ויישומיס מסתרייס לפי דרישות ואפיון שנמסר על ידי הלקוחות (המוצריט שמפותחים נמכריס בהתאם לעלויות שעות מתכנת), ומהצד האחר, היא בונה תוכנות שחלקן בבעלותה, ותלקן נמכרות במסגרת פרויקטים שמוגדרים על ידי צרכים מסחריים של לקותות.

העוררת טרחה על ניסוח גרטה מפורטת בתצהיר, אשר לווח במידע רב, ואף מגובה בהסבריס שונים, באשר למודל העסקי והכלכלי שהיא מנהלת מתוך הנכס. יצוין, כי פעילותה זהה מאצ ומתמיד, באופן שמוכיח קלומה של פעילות של פיתוח מוצרי תוכנה עבור לקותות שונים ומגוונים, מבלי שעלה בידי המשיב לקעקע את גרסתה.

לא נעלמה מעינינו העובדה, כי בתור שירות משלים למכירה, התברה מעניקה שירותי תחזוקת קוד עבור חלקוחות, אולם על פי התשתית הראייתית שבפנינו, אין בכך כדי לשלול את העובדה כי עיקר פעילותה בנכס, זאת, גם על פי נראותו בהסתמך על התמונות שהוצגו לנו על ידי המשיב, הנו בעבודת ליצור שכרוכה בעבודת תכנות. העבודח מתבצעת ע"י המתכנתיס אשר מועסקים על ידי העוררת בנכס חנדון, ושמותיהס, והרקע תמקצועי שלהם, נמסרו אף הס על ידי העוררת.

עיון בדו'יח ממצאי הביקורת שהוגשו לעיוננו בתיק, אף הוא אינו מגלה ענלין עובדתי אשר יש בו כדי לסתור את גרסת העוררת. גם אס מתעלמים מן העובדה שבמקרה הנדון, הנטל להוכיח כי העוררת אינה זכאית לסיווג המבוקש מונת על כתפי המשיב, דו"ח ממצאי הביקורת מגלה כי העוררת מייצרת מוצרי תוכנה ללקותות על פי דרישה, בדיוק כפי שנהוג בתעשייה המסורתית.

יתכן ובנטיבות מסוימות ניתן היה להטיק כי תמחור לפי שעות עבודת מתכנת הוא אינדיקציה לפעילות בעלת אופי שירותי, אולם העוררת טרחה להסביר כי זוהי הדרך שבה היא רואה לנכון לחשב את עלויות חייצור של אפליקציות שנמסרות לקוחות במסגרת עטקות למכירת מוצרים.

דו"ח הביקורת תושף כי העוררת עובדת על פיתות מוצרים נוספים במקביל על שדרוג והוספה של פיצירים למוצריס ישנים, שהחברה כבר פיתחה. דו"ח הביקורת אינו מלמד כי ישנו מערך שיווק פעיל בנכט, וכי מהראיות עולה כי השיווק מבוצע על ידי המנכייל בלבד, בשיווק דרך האתר, וכן מפה לאוון. גס בהיבט הכמותי, נדמה שבנכס מבוצעת פעילות שעיקרח פיתות תוכנות, שחלקן מפורטות הן בדוייח שצירף המשיב, והן בגוף הבקשה לסיווג שמילאה העוררת בכתב יד לצורך חידוש חסיווג שנשלל מממנה באופן חד צדדי.

באחת מן התמונות שצורפו לדוייח הביקורת מיום 13.5.2018, נצפו מספר מתכנתיס מטעם העוררת אשר יושבים ביחד צמוד בחלל חדר בודד כשהם עסוקים בכתיבת קוד, וכי במסגרת תשאול עובדים

.0

.1

.2

.3

.4

.5

.6

.7

.8

6

שביצע החוקר במהלך אותו ביקור, נכתב מפיו של מנהל צוות הפיתות, כי הוא עובד בתברה 5 שנים וכי הוא אמון על חלוקת תכניות עבודה למתכנתיס שעובדים תחתיו.

לעניין זה, במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו ביום 19.9.2019, אישר החוקר בעדותו כי הוא תשאל את העובדים במחלך ביקורו בנכט, ובמענה לשאלותיו, וכח לתשובות לפיהן מדובר במתכנתים, ואף הפנה אותנו לעיין בפסקאות הרלבנטיות בדוייח שהוגש על ידי המשיב.

בעדותו, ציין החוקר, לשאלות מנכ"ל העוררת, כי במהלך הביקור בנכס מיום 13.5.2018, לא רק שהוא לא יכול חיה להתרשם במסגרת התשאול אס מדובר במתכנת או לא, אלא שתפקידו בהקשר המדובר, מסתכם בהצגת עובדות, על פי מה שעלניו רואות, ושתפקידו אינו לפרט את דבר התרשמותו המקצועית או הסובייקטיבית.

בנסיבות אלו, לא עלה בידי המשיב ולו להוכית קיומו של שינוי נסיבות כלשהו שיש בו כדי להצדיק את ביטול הסיווג של בית תוכנה בחלוף תקופה ממושכת ורציפה, שנמשכה מספר שנים. וּאת, אף בשים לב כי נטען שהעירייה טרחה על ביצוע ביקורות תקופתיות לפני שגיבשה התלטה לשלול מן העוררת את הסלווג של בית תוכנה.

איננו מקבלים את הטענה של המשיב, שעולה גם בסעי 22 לסיכומיו, כי העוררת מציעה ללקוחותיה שעות פיתוח תמורת תשלום שעתי. מדובר בתוּה פשטנית, מצמצמת שחוטאת למציאות העובדתית, ומתעלמת מהסברים שהובאו על ידי העוררת לעניין תיאור אופי פעילותה בנכס. התרשמותנו החד משמעית היא כי המשיב בחר שלא להתעמת עס העובדות והנתונים, והעדיף להניח הנחות, ולפרש עובדות מבלי לגבות אותן בראיות, כך שנשמט הבסיס לגרסת המשיב שטען שהעוררת עוסקת במתן שירותים בתחום המתשביס.

חעוררת הוכיתה בהליך כי רוב רובם של עובדיה הס למעשח מתכנתיס בשפות קידוד שונות, וכי בחקירתו הקצרה ביותר של מנכ"ל העוררת, לא למדנו דבר וחצי דבר שלכאורה מלמד כי גרסת העוררת אינה משקפת אשר נטען על ידה, בהיבט של ניחולה של פעילות ליצור ושימוש בנכס כבית תוכנה.

במסגרת המבחן המהותי, שומח עלינו לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס. התמונות והתשריטיס שצורפו לדוח הביקורת מראים כי על שאלה זו יש לחשיב בתלוב.

לא מצאנו בתומר הראיות שהוגש לנו על ידי המשיב, שכלל בעיקר חומרים כתובים ומסמכים שהעוררת הציגה לנציגים בעירייה, עוגן ראייתי כלשחו שיש בו כדי להצדיק את ההחלטה שהובילה לביטול הסיווג הקודם שניתן לנכס. שכוּכור נקבע בהסתמך על החלטה בערר קודם. גס לא ראינו בציטוטים שחובאו על ידי המשיב בסיכומיו בסיס מספק לשינוי עמדתנו בהקשר הנדון.

על פי יימבחן ההנגדהיי, שעל פיו בותניס האם מרכו הכובד של העסק הוא ייצור או שמא מתן שירותים, חגענו לכלל מטקנה - כי בנכט שמחזיקה העוררת מתבצע שימוש שעיקרו פיתוחי תוכנה, וכי לא עלה בידי המשיב לשכנע אותנו כי יש במידע הפיננסי, שגולה בהצגת מאזן, כדי לשנות את מסקנתנו.

לסיכוט, לא נוכל לסייט החלטה או מבלי להמליץ למשיב, כי בבואו לבחון בקשות לסלווג בתי תוכנה, מן הראוי שיתאים את המבחנים הנהוגים על ידו, לרבות אלו המיושמיס בשנים האחרונות באמצעות חוקריו, לתתפתחויות בענף חדינמי והמתקדם של תעשיית ההייטק, ולאמ כלים אקטואליים יותר לבירור סוגיות שהן בליבת מקצוע התכנון, ההטמעה וחייצור של תוכנות מחשב.

.9

.0

.1

.2

סוף דבר

מכל הטעמים שלעיל, אנו קובעים כי דין הערר להתקבל.

בנסיבות אלו שבהן לא עלה בידי המשיב להרים את הנטל להוכיח כי שלילת הסיווג כבית תוכנה, הינה מוצדקת על פי השימוש שעושה העוררת בנכס נכון לשנת המס נשוא הערר, ולנוכת עמידתו על ניחול הליך מלא חרף דלות ראיות לעניין וה ולמרות קיומה של החלטה קודמת - אנו מחייבים את המשיב בתשלום הוצאות העוררת בגין הליך זה בסך של 1,500 ₪.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ניתן בהעדר הצדדים 000 ע 2 / 2%

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2

יו"ר: אבי סט הקט ו עו"ד חבר: אהוד מטרסו, עו"ד = חבף: אהוד פלדמן, עו"ד

קלדנית : ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס': 140019049 שליד עיריית תל-אביב יפו

בפני חברי ועדת הערר:

<וייר: עו"ד סטוקהולס כהן אבי

חבר: עו"ד מטרסו אהוד

חבר: עו"ד משה קורן

העוררת:אנה לוינסון

-נגדי

מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב- יפו

החלטה

הנכס נשוא העור והעובדות שבבסיס המחלוקת

.1

העוררת, הגבי אנה לוינסון (לחלן גם: 'יהעודרת'יי) כופרת בחוב ארנונה ישן שנצבר לחובתה מכות חזקה המיוחסת לה לתקופה שבין 15.12.2003 ו- 31.8.2004 בנכט מסחרי (נכס מס' -0475-0620-044

5) הממוקט בפינת רחי המסגר 62 ורת' בן אביגדור 2 בתייא שבתחומה של עיריית תייא-יפו (להלן

גם: ייהנכסיי ו/או ייהמושכריי).

שטתו הכולל של הנכס נשוא הערר הוא 83 מ"ר (ח-ן מס' 10171669) והוא סווג כמשרדים.

העוררת מכחישה שהחציקה אי פעם בנכס נשוא הערר, וכי על פי הנטען במסגרת ייהשגהיי מיום 8, שכאמור חוגשה רק ביחס לחוב ההיסטורי שנצבר לחובתה, גרסת העוררת הנה כי היא מעולם לא חתמה על הסכם שכירות בנוגע לנכס הנדון, וכי מיקום עיסוקה חיומיומי באותה עת היה בכלל בעיר ראשון לציון, וכי חיובה בארנונה הנו תוצר של גניבת זחות או פועל יוצא של ציוף זהותה.

על פי גרסת העוררת, נטען בנוסף כי במהלך שנים 2004-2018, בהיותה אז מורה במכון אמריקאי שעסק בסחר אלקטרוני, היא שחתה מחוא לישראל, ונעדרה בכל מהלך תקופה זו מן הארף, כך שרק הגיוני לדעתה שנעשה שימוש פסול בוהותה וברישומה כמחציקה.

בתאריך 14.6.2018, בעת שפנתה לראשונה לעירייה בקשר עס התוב שנצבר לחובתה, ביקשה העוררת לדעת על סמך אילו חוזים נרשמה כמחציקה בנכס, ובנוסף דרשה את ביטול החוב, מחיקת החשבון ועיון במסמך שהוליד את חוב הארנונה מלכתחילה.

ביום 3.7.2018 השיב מנהל הארנונה להשגה תוך שהוא דוחה את הנטען בה, ומציין כי רישומה של העוררת כמחציקה נעשה בהטתמך על הסכם שכירות שנשלת לאגף חיובי ארנונה, ושהעתק ממנו הועבר לעיונה במסגרת התשובה להשגה.

בנוסף, מנהל הארנונה צירף בתשובתו להשגה העתק מפנייה של העוררת מיום 11.10.2004, שבו הודיעה האחרונה לעירייה בכתב על חדילת חזקה (רטרואקטיבית) החל מיום 15.3.2004.

.10

.1

.2

.3

.4

.5

.6

2

במכתב הנייל מיום 11.10.2004, שכביכול נשלת על ידי העוררת לעירייה, נכתב על ידה אצ כי הנכט מושכר לשוכרים תדשיט החל מחודש מר\ 2004, תוך ציון שמס המפורש של השוכרים ייהנכנטים'י עייג פנייתה, והכל תוך דרישה למחוק את שמה מרישוס כמחזיקה בנכס, ביחד עם בקשה לבטל את דרישת התשלום שנשלחה אליה עקב חוב שנצבר לחובתה.

על פי הודעת העוררת מיום 11.10.2004, כשבעה חודשים לאחר מועד יציאתה מהנכט לכאורה וערב עויבתה לחוייל, הדגישה העוררת במסגרת פנייתה כי היא מצפה שהעירייה תדאג לבטל כל תיוב שנצבר לחובתה בארנונה בתקופה שלאחר תאריך 15.3.2004, חיינו לכאורה תוך הודאה בקיומו של חוב והכרה באחריותה מכות חזקה בנכס.

במטגרת פנלית העוררת מיום 11.10.2004 התרעמה לכאורה העוררת על כך שהבעלים, בזמן אמת, לא פעלו כביכול לתקן את הרישום בעירייה ביתס למועד יציאתה מהנכט קודם לכן, באופן שנראה שהיא בוחרת להותיר את ההסדרה אצל גורמים בעירייה, את הגם שפפנייה נעשתה בחודש אוקטובר 2004 על רקע דרישת תשלום שנשלתה אליה ביחס לכל התקופה של עד לחודש 08/2004.

עיון בנוסח הסכם השכירות מיום 2.12,2003, שהעתק מהסכם זה הועבר אף לעיונה של העוררת במסגרת תשובת מנחל הארנונה להשגה, מראה, על פניו, כי המדובר בהסכם אוטנטי, תקין על פי נראותו. כמו כן, יש לציין כי הטכס השכירות נחתם על ידי שני בדדיס למשך תקופה של 12 חודשים, כאשר בסעי 4 לחוצה אף מצוין כי הנכס מושכר לעוררת במסגרת עיטוקה בתעשייה עתירת ידע.

על פי סעי 8 להסכם השכירות שהועבר לעיוננו - התחייבה העוררת לשלם את כל מיסי הארנונה בגין תקופת החוקה המפורטת בהסכם השכירות.

בערר מיום 1.8.2018 שהוגש על ידי העוררת, טענה האתרונה כי בתקופה הרלבנטית למועד ה*ווצרות התוב הנטען, היא לא חתמה על הסכם שכירות, וכי לא היה לה כל תכנון לשכור נכס באופן פרטי, לא כל שכן ערב עזיבתה את האר>. העוררת אף טענה בערר כי באותה עת, תעודת הזהות שלה נגנבה, אולם ציינה כי רק בתאריך 24.7.2018, לאחר שובה ארצה, פעלה להגיש במשטרת ישראל תלונח על מעשה מרמה וציוף לכאורה.

בתשובה לערר מיום 13.12.2018 - נתבקשנו לדחות את הערר על הסף על יסוד עיקרון ייטופיות השומהיי, איתור בהגשת השגה וכן עקב חיעדר סמכות עניינית של הועדה להכריע בסוגיות שכרוכות בהליכי גבייה ובשאלת חוקיותו של החוב הנטען.

לגופם של דברים, תולק המשיב על גרסת העוררת לעניין השתלשלות האירועים, וכן לעניין אופן היווצרות החוב. המשליב חזר על הטענה כי הרישום של העוררת כמחזיקה נעשה כדין, וזאת בהסתמך על הסכם שכירות תקין שנשלת לעירייה (טענת הסתמכות).

המשיב חולק על גרסתה של העוררת מבחינה עובדתית, וטועו כי העירייה פעלה בהתאם להודעתה של העוררת ובעצם סגרה את תקופת התיוב לבקשתה מחודש אוקטובר 2004. המשיב שב ומדגיש בתשובתו כל אין ו חובתו לעסוק בפתרון סכסוכים אזרחיים שבין צדדים לתוצים, וכי פעולותיה של העירייה מתלישבות עם חוצקת התקינות הניתנת לה על פי פקודת העיריות (נוסח חדש).

ההשגה, הערר וההליבים בפני הועדת

7ך.

.8

התיק דנן היה קבוע בפני ועדה שבראשה עמד היוייר אלון צדוק.

העוררת הגישה לתיק ייתעודת בירור פרטים על נוסעיי מיום 13.6.2018 שהונפק עבורה מלשכת רשות האוכלוטין וההגירה בראשון לציון.

.9

.0

.1

.2

.3

.4

.5

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

3

מתעודה זו עולה כי העוררת שהתה בחוייל בין התאריך 30.11.2004 ועד לתאריך 9.1.2018.

במסגרת תשובת המשיב לערר צירף המשיב אף עותק של הודעה חתומה על החלפת מתזיקים מיום 4 שנחצה להלות מטעם הבעלים (אולמי בן אביגדור בע"מ).

להלן השתלשלות הענייניסם והתאריכיס הרלבנטיים מבחינה דיונית וכרונולוגית :

ביום 14.6.2018 הוגשה ההשגה.

ביום 3.7.18 השיב מנהל הארנונה להשגה (ייבקשת לביטול תיוביי).

ביום 1.8.2018 הוגש ערר על התשובה להשגה (להלן: 'יכתב העררי).

ביום 13.12.2018 חגיש המשיב כתב תשובה לערר (להלן: ייכתב התשובה לעררי).

ביום 1.4.2019 נערך דיון מקדמי בפני הועדה בראשות עו"ד אלון צדוק בטיומו נתבקשה המזכירות לנסות לזמן את הבעלים, צד שלישי שעלול לחיפגע מהחלטת הועדה, לדיון על מנת לקבל את עמדתו לנוכח הטענה של ייאינני מחציקיי.

ביום 4.6.2019 נתקבלה הודעה לתיק מהמשיב לפיה נעשה ניסיון לאתר את המשיב על פי כתובת שצורפה להודעה לטיפול על ידי המזכירות.

ביום 22.7.2019 התקיים דיון מקדמי נוסף במחלכו לא התייצבו העוררות ולא הצד השלישי למרות שנשלחו זימונים על ידי המזכירות.

ביום 12.9.2019 התקיים דיון מקדמי נוטף בפני הועדה שבמהלכה הוסבר לעוררת באשר לקשיי ההוכחה שמעורר התיק, ומשכך ניתן לעוררת שהות של 60 ימיט לבחון מהלך אלטרנטיבי לתקיפת החיוב על ידי פנייה ועריכת בירור עם הצד השלישי על מנת לייתר את הצורך בניהול התיק ובמתן הכרעה במחלוקת העובדתית שמצריכה הרמת נטל ראליתי לא פשוט בשל חלוף הזמן.

ביום 14.11.2019 התקבל לתיק הודעה מטעם העוררת שבו היא חוזרת אל טענותיה, מבקשת שתינתן הכרעה בתיק על יסוד טיעוניה הקודמים ועל סמך אלו שהעוררת הוסיפה בהודעה מטעמה בתור טיכומים.

העוררת לא הגישה לתיק תצהלר, וכי מלבד אישור על הגשת תלונה למשטרה על מעשה ציוף ומרמה לכאורה מיום 24.7.2018, הותירח העוררת את ההכרעה לשיקול דעתנו תוך שהיא מבהירה בהודעתה כי המשיב לא הרים את נטל הראייה, ולא הביא ראיות לטענותיו.

סיכומים מטעם המשיב הוגשו ביום 14.1.2020.

דיוו והכרעת

.3

.4

.5

לאחר עלון בכתב הערר, בתשובת מנהל הארנונה, באטמכתאות ובסיכומי המשיב ובנטפחיו, עמדתנו היא שיש לדתות את הערר, ולקבוע כי רישום העוררת כמתויקה במהלך תקופת המחלוקת נעשה כדין, וכי החלטת הגורמים בעירייה לחורות על חדילתה רק ביום 31.8.2004, נתקבלה אף היא כדין.

כאמור המשיב העלה טענות מקדמיות לפיהן הן ההשגה והן הערר בגין חיובים משנים קודמות, הוגשו באיחור, וכי עיקרון סופיות השומה, מתייבת דחיית בקשתה של העוררת על הסף.

לנוכח העובדה כי העוררת לא צירפה אטמכתאות, לא טרחה לבטט טענות לזיוף ומרמה, לא הגישה תצחיר מטעמה, ולא פעלה כדי לומן צדדים שלישיים, שלגביהם נטען שתם שהחזיקו בנכס במועד

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

.4

.5

4

הרלבנטי, מלבד העוררת, אנו קובעים כי לא רק שהעוררת לא הוכיחה את הטענה כי היא לא התזיקה בנכס ביחס לתקופת החיוב, אלא שהתרשמותנו היא שאין לתת אמון בגרסתה.

ראשית, נזכיר כי המועד להגשת השגה נקבע בסעי 3 לחוק הערר - כדלקמן:

/'(א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסיוד טענה מטענות אלה...'' (ההדגשות אינן במקור).

ואילו המועד להגשת ערר על החלטת מנהל הארנונה בהשגה, נקבע בסי' 6 (א) לתחוק הערר - כדלקמן:

''הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערריי. (ההדגשות אינן במקור).

בהיעדר הגשת השגה כמקובל או ערר במועדים הקבועים בתוק הערר, הופכת שומת הארנונה לחלוטה (ראי/ה לעניין ה האמור בספרו של הנריק רוסטוביצ, ייארנונה עירוניתיי, עמי 1322).

לעניין אה, נדגיש כי בהתאם להכרעת בית המשפט עליון במסגרת בריים 901/14 ויקטור עבוד נ'

עירית חיפת (פורסם בנבו), אמנם לועדת הערר הסמכות להאריך מועד להגשת השגה וערר, ואולם עלינו לעשות זאת ייבוּהירות, במתינות ולעתיט חריגות'י.

אמת המידה המחמירה הנייל, שעולה בקנה אחד עס ההלכה הפסוקה כאמור, ניתן היה ליישם בעניינו בקלות ולהורות על דחיית הערר מנימוק וּה, אולם משלמדנו מתוך עיון באישור שהונפק ממרשס האוכלוסין כי העוררת שבה ארצה רק בתאריך 9.1.2018, לאחר שהות ארוכח וממושכת בחוייל, ראינו לנכון, לפנים משורת הדין, להניח אי ידיעה לטובתה, לתת את יומה, ואת מבלי לדחות את טיעוניה על הסף.

לחד עם זאת, מן ההתכתבות שניהלה העוררת עם העירליה בחודש אוקטובר 2004, למרות שהעוררת הכחישה הן את העובדה שהיא חתומה על הטכס השכירות, וחן את עצם משלוח הודעה על חדילת חוקה שנשלת מטעמח כביכול, התרשמנו כי לא רק שהעוררת היתה מודעת לקיומו של חוב ארנונה שנצבר על שמה בגין החצקה בנכס, אלא שמנסיבות המקרה, ועל סמך המסמכיט שהוגשו וההטבריט שניתנו, יותר סביר להניח שהעוררת העדיפה להתעלט בשעתו מקלומו של החוב, מאשר הגרסה לפיה היא מעולם לא התציקה בנכט.

נציין כי במהלך קדם המשפט שהתקיים ביום 1.4.2019, טענה העוררת כי לנוכת נטיבות חייה האישיים ומיקום מרכז תייה, לא הגיוני היה מבחינתה להנית שהיא שכרה נכס כלשהו בת'יא, אולם כאשר העוררת הופנתה לנספח די לכתב התשובה (הודעת העוררת על חדילת חזקה מיום 11.10.04), אישרה העוררת כי כתובת המגורים שצוינה בהודעה, היא אכן כתובת מגוריה שבעיר ראשון לציון, את בהתאם לכתובת שהופיעה בתעודת הזהות שלה (שלטענתה נגנב ממנה).

כמו כן, שם הערב שמופיע על גבי העמוד האחרון בהסכם השכירות שהוגש לעיוננו, שאותו המשיב צירף כהוכחה לכך שהעוררת התזיקה בעבר בנכס נשוא חשומה, הנו מוכר לה, והוא ווהה על ידה בתור קולגח, מרצה שעבד עמה שנים קודם לכן, במסגרת עיסוקה ותפקידה בחברה שבה היא הועטקה טרם עויבתה את הארצ.

גם התאריכים שמופיעים עייג אישור שהונפק ממרשס האוכלוסין שהציגה העוררת, מלמד כי מועד עזיבתה את הארצ, אירע למעלה מחודש לאחתר שנשלחה ההודעה לעירייה על חדילת תזקה.

בהתאם לצו, נדמה שהיה לעוררת היה די ויותר זמן לטפל בדרישה לתשלום התוב בארנונה שהובאה לידיעתה בכתובת מגוריה בזמן אמת, ושלפחות לגבי חלק מהחוב, היה *ימקובליי עליה (לא זיחינו כל ייתדהמחיי מצידה לקיומו של חוב).

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

5

העוררת חיתה גם יכולה, אא כמו גם היום, לפנות לבעלים של הנכט, או לשוכרים שתפסו חזקה במקומח, על מנת להסדיר מולם את המחלוקת שנוגעת לרישום שמה כמחזיקה, ואת לאחר עזיבתה כביכול את הנכס בתודש מר\ 2004.

כלומר, העובדה שהעוררת התגוררה בישראל במועד יצירת החוב, בשילוב עם מכלול הנסיבות, כפי שעולה משורה של מסמכים שחוצגו על ידי המשיב, מחוקת את גרסת המשיב, לפיה יותר סביר לקבוע בענייננו כי העוררת נרשמה כדין בתור מחציקה, וכי אין זה מתפקידה של הועדה בנסיבות אלו, לעסוק בטענות שעיקרן סכסוך בין מחזיקים שמקורו באירועים שקרו לפני למעלה מעשור (וזאת גס אם נלך כברת דרך לטובת העוררת ומניחיס שלצורך העניין כי השומות אינן חלוטות).

ראוי גם להזכיר כי במסגרת פנייתה הראשונה לעירייה בתאריך 14.8.2018, ביקשה העוררת לקבל לעיונה העתק מחוזה השכירות שמכותה נרשמה כמחציקה בעירייה לצורכי ארנונה, וזאת אגב הכחשת היותה שוכרת של נכס כלשהו בת'יא.

כאמור, גסם הסכם השכירות, וההעתק מהודעה שנשלח על ידי הבעלים על החלפת מחציקים בנכס הנדון מיום 4.1.2004, מעורריטס לכשעצמס תהיות באשר לאמינות גרסתה של העוררת, אך לכל הפחות, יש בהם כדי להטות את הכף לחובתה של העוררת, ואת גם אס מתעלמיט מן ההיבטים הדיוניים, ומטענות הסף באשר לעיקרון טופיות השומה והיעדר סמכות הועדה לדון במתלוקת שעוררה העוררת בשיהול ניכר.

לעניין אה, נבהיר כי סעי 3 לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו -1976 (להלן: ייחוק הערר'י), מגדיר את סמכויותיו של מנהל הארנונה, וכתוצאה מכך גס את סמכויותיה

של הוועדה, כדלקמן:

יעא) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום

להשיג עליה לפני מנהל האלנונה על יסוד טענה מטענות אלת:

(1) הנכס שבשלו נלדרש התשלום אינו מצו? באזור כפי שנקבע בהודעת התשעום.

(2) נפלה בהודעת הונשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדעו או השימוש בו.

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו - 249 לפקודת העיליות.

(9) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 0(8) לחוק הסדדים תתשמ/ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב האלנונת הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

(ב) אין באמוד בחוק זה כדי לתסמיך את מנהל האדנונה או את (עדת העלל לדון או להחליט בטענת שמעשה המועצה של הרשות המקומית בתטלת האלנונה או בקביעת סכומיה היה נגנע באי הוקינת שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קט (א)יי. (ההדגשה אינה במקור).

עינינו הרואות, כי בקשה למחיקת חשבון וביטול של חיובי ארנונה, כפי שעולה מאופן ניסוח העוררת את פניותיה אז והיום, לרבות בקשתה לכרוך לתוך תקיפת שומת מס ישנח, גם סוגיות שקשורות בחליכי גבייה, וטענות לחוסר סבירות, אינם נמנים על הנושאים שבסעי 3 לתוק הערר, ועל כן אינם בסמכותנו. די גם בטעמים אלו כדי להורות על דחיית הערר.

לעניין וה, נפנה לעמדתה העקבית והברורה של הפסיקה, כפי שפורטה בתשובה לערר וכן בסיכומי המשיב, לרבות וו שקבעה כי טענות שנוגעות לשומה עצמה או לסבירות קביעתה, אינם בסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר, כמפורט בעעיימ 5640/04 מקורות חברת מים בע'ימ נ' מועצה אזורית לכיש ואח' (פורסם באתר נבו, תקדין עליון 2889, 2005); בברייס 4991/04 מנהלת הארנונה בעירית חיפה נ' שילוח חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו).

3

.4

5 םה

.66

0

6

ראוי לציין בנוסף כי עדכון רישום העוררת כמחזיקה בנכס עד לחודש 08/2004, נעשה על יסוד הודעת העוררת על חדילה שנשלחה לעירייה בחודש 10/2004, ולכן, ככל שהיינו למדים כי החיוב בארנונה בגין החוקה בנכס היה ממשיך לחול ולחייב את העוררת במהלך תקופת שהותה בחוייל, יתכן וחיינו חותרים להגיע לתוצאה אחרת, מאוזנת יותר מבחינת השאיפה למיצוי בצדק ולחתירה לאמת, וכזו שבעיקר מתיישבת יותר עס העובדות בשטח ועם הטענה לכך שזהותה זויפה כביכול.

יתרה מכך, שלא כמו העוררת, איננו סבורים כי העירייה פעלה שלא כדין כאשר נרשמה העוררת כמחזיקה בהתאם להסכם שכירות שהיה תקף בשעתו. יש לזכור כי הסכם השכירות שהוצג משקף לטעמנו תנאים סבירים, מכיל תאריכים הגיוניים, משלב נתונים שמתיישביס עס עברה של העוררת מבחינה עובדתית, והכל בצירוף שמו של ערב אישית לחוזה אשר אף זוהה על ידי העוררת, ועל כן לא מצאנו סיבה לפקפק בתקינות פעולותיה של העירייה (תוך מתן משקל לחזקת התקינות שעומדת לוכות הרישום בספרי העירייה).

בנסיבות אלו, איננו מקבלים את בקשתה של העוררת, שאותה הציגה בסיכום טיעוניה, לקבלת הסעד המבוקש של ביטול החיוב מחמת היעדר זיקה או חוקה בנכס מושא ההליך דנן.

סוף דבר

מכל הטעמים שלעיל, אנו קובעים כי דין הערר להידחות.

בנסיבות העניין, על רקע טענות העוררת, אופן ניהולה את ההליך מבחינה דיונית, וכן לנוכח דלות ראיותיה ובחירתה לנהל את ההליך עד תומו, חרף המלצת הועדה לנוכת הערכת סיכויי ההליך בשלב המקדמי, אנו פוסקיס הוצאות לטובת המשיב. העוררת תשלם למשיב סך של 1,500 ₪ הוצאות על יסוד המסקנות אליהן הגענו במסגרת הכרעה זו.

ניתן בהעדר הצדדים היום - |/4% 1 2 .

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתל המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

7 4--2= | /50 קק

4

יו"ר: אבי סטוקהולם כהן, עו"ד חבר: אהוד מטרסו, עו"ד | חבר: משה קורן, עו"ד

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית עררים מס': 140018721

שליד עיריית תל אביב-יפו 112

3

בפני חברי ועדת הערר: 2222

יויר: עו"ד רוית פרינ

חבר: אהוד פלדמן, עו"ד

חבר: דייר אחיקם פירסטנברג, רויית

העורר: בית בלב בע"מ

‎ -‏ נגד -

מנחל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

הנכס נשוא הערר

הנכס נשוא הערר נמצא ברחוב בית אל 34 בתל אביב ושטחו הכולל 2,943.91 מ"ר (ייהגכטיי). הנכס

מסווג תחת שלושה טיווגים :

שטח בסך של 2,030.67 מ"ר- בסיווג יימגוריטיי (לצרכי נוחיות ייקרא להלן- 'ישטחי השלרותיי)

שטח בסך של 904.24 מ"ר- בסיווג ייבית חוליטיי (הקומה הראשונתי)

שטח בסך של 60 מ"ר- בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים'י

המחלוקת בין הצדדים נסובה על אופן החיוב של שטחי השירות וכן על סיווגח הנכון של הקומה הראשונה.

ההשגה, הערריט וההליכים שבפני הועדת

ביום 18.4.17 הגישה העוררת השגה ובה טענה שאין לחייבה בגין שטתי השירות שכן מדובר בשטחים משותפים ובנוסף טענה שיש לסווג את הקומה הראשונה כבית אבות.

ביום 3.5.17 הגיש המשיב תשובה להשגת העורר ובמסגרתה דחה את בקשות העוררת בהלקן (ייהתשובה להשגהי).

ביום 14.6.2017 הגישה העוררת ערר על התשובה להשגה (ייכתב הערריי) ובמסגרתו חזרה על טענותית אשר בהשגה.

ביום 3.10.17 הגיש חמשיב כתב תשובה לערר ובמסגרתה דחה את טענות העוררת (ייכתב התשובתה לעררי),

ביום 19.2.18 הגישה העוררת תצחירי עדות ראשית מטעמה (ייתצהירי העוררת'י) נביוס 26.3.18 חגיש המשיב תצהיר חוקר טעמו אליו צורפו דו"ח ביקורת מיוט 6.2.17 ודוייח ביקורת מיום 13.2.17 (יידוחות הביקורתיי).

ביום 19.6.2018 נערך דיון הוכתות בפני הועדה ובמסגרתו נחקר נציג העוררת. העוררת ויתרה על חקירת המצהיר מטעם המשיב.

טרם דיון ההוכחות הוגשה על ידי המשיב בקשה לצירוף פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים (32474-09-18 בית בלב בע"מ ני עיריית נשר) (לחלן: ייפסק הדין נשריי) ולבקשת הועדה הוגשה תגובח מטעם העוררת לבקשה ולפסק הדין. התייחסות הועדה לפטק הדין נשר ולתגובת העוררת תובא להלן.

ביום 12.9.18 הוגשו סיכומי העוררת (להלן :ייטיכומי העוררתי) וביום 25.11.19 הוגשו סיכומי חמשיב (ייטיבומי המשיביי).

בין לביו האירועיט המתואריס לעיל, הוגש ביום 24.5.2018 ערר לשנת 2018, ביום 5.5.2019 הוגש ערר לשנת 2019 וביום 4.5.2020 הוגש ערר לשנת 2020. לבקשת הצדדים ובהחלטות מלוס 4.9.18, 15.8.19 ו- 22.6.20, אוחדו העררים שהוגשו לשניט 2017-2020 באופן שהחלטה זו שלהלן חלה על ארבעת העררים שמספריהס מופיעים לעיל.

הטוגיה הטעונה הכרעת

המחלוקת נשוא הערר שבנדון נוגעת לשתי סוגיות :

א. האט יש לתת לעוררת פטור בגין שטחי חשירות (2,030 מ"ר) בהתאם לסעיף 11.3.1! לצו

בהיותם ישטחים משותפים יי, ולחילופין לחייב את דיירי הבניין על פי חלקם היחסי בשטחים אלו, כטענת העוררת, או שיש לתייב את העוררת כמי שמתזיקה בשטהים אלו באופן בלעדל (ביחד עס יתר השטחים בנכס) תחת סיווג יימגוריסיי כטענת המשיב!

ב. מה הוא הסיווג הנכון של שטח הקומה הראשננה של הנכס (904 מ"ר). האם יש לסווגו בסיווג

ייבית חוליטיי (3.3.26 לצו) ולחילופין תחת סיווג ייבנייניס המשמשים למגוריסיי (סעיף 2 לצו), כטענת המשיב, או שיש לסווג בסיווג ייבית אבותיי (מגורים) כטענת העוררת!

טענות הצדדים בתמצית

לעניין חיוב שטח? חשירות :

1. העוררת טוענת ששטחי השירות הכוללים את לובי בניין המגורים, מתחסנים, שטחי בטחון

ומרתפים הם שטתים משנתפים, המשרתים את כלל דיירי חבניין ולכן העוררת פטורה מחיוב בגינם בהתאם לסעיף 1.3.1ז' לצו הארנונה. לטענת העוררת, מצהיר העוררת הבהיר שהממקייים פתותים ונועדו למצב חירוט.

לחילופין טוענת שיש לחייב בגין השטתים את כלל דייר בית האבות על פי חלקט חיחטי בשטת הבניין.

2 לטענת המשיב, השטחים אינם שטחים יימשותפיטיי לכלל דיירי הבניין אלא שטחיט המשמשים את העוררת. בלבד לצורך מתן שירותיט הניתנים על ידה לדיירי בית האבות, במסגרת דמי האתזקה המשלמים על ידם (שירותי רופא וחוגים), וכן שירותים נוספים שאינם כלולים בדמי האתזקה וכרוכים בתשלום נוסף (חדר אוכל, קפיטריה, חדר כביסה). עוד נטען, שהממקלייס הקומתיים אינם משמשים את הדיירים באופן ישיר וחלקם משמשים כמקום לתוגים או ספרייה.

בניגוד לעדות המצחיר מטעט העוררת, הממייקיס אינם פתוחים אלא נעולים והמפתח נמצא אצל העוררת.

המשיב מוסיף וטוען, שהעוררת היא שמכתיבה את אופן השימוש בשטחים ואילו לדיירי בית האבות לא הוקנתה תוקה בשטחים אלו וחס אפילו אינם ייברי רשותיי בשטתיס.

לאור נימוקים אלו, יש לטענת המשיב לחייב בשטחים אלו את העוררת בלבד.

המשיב מוסיף וטוען שיש לדחות את טענת העוררת שיש לחילופין לחייב את דיירי הבית, שכן העוררת לא פנתה למשיב בעניינים של הדיירים ולא ביקשה לשנות את שם המתזיק בהתאם לתקנה 326 לפקדת העיריות.

לענייו סיווג הסומה הראשונה :

3

1

העוררת טוענת שיש לסווג את הקומה הראשונה כבית אבות (יימגוריסיי). מדובר על שטח המשמש את דיירי הבית שאינם עצמאיים. לא מדובר בבית חולים אלא במקום תהמגוריט של הדיירים שעברו לשם שכן הס וקוקיט לעורה סיעודית אשר ניתנת במקום על ידי אתיות ורופא תורן.

הדיירים מתגוררים במקום תקופח ארוכה עד לפטירתם.

עוד נטען, שהקומה איגנה בית חוליט ואין בח את המאפיינים של בית חולים- חדר מיון. לכן יש לעוררת אישור של בית אבות סיעודי בלבד.

לטענת המשיב, העוררת מתזיקה בתעודת רישום בית תולים ממשרד הבריאות והקומה נרשמת כבית חולים לבקשתה. מדובר במתקן רב תכליתי (פסייד בעניין אחוזת ראשומים) אשר ניתן להפריד בין חלקיו מבתינת השימוש ולפיכך יש להפריד בין הקומה הראשונה לבין אזורי המגורים של הדיירים המחוליביס באופן שונה.

לאור המכשור הרפואי הנמצא בקומח, הצוות הרפואי הנוכת בו וטיב חטיפול בקשישים, יש לראותו כבית חולים. בנוסף, יש לקחת בחתשבון את העובדה שחלק מהמאושפוים הינם חולים יימבחוציי. לא ניתן להכיר בחדרי השוהים בקומה הראשונה כחדרי מגורים.

בללי

ת%

.6

על פי הסבר של בייכ העוררת, שלא נסתר על ידי חמשיב (פרוטוקול מיום 19.6.18), חנכס שבנדון סווג כולו עד לשנת 2016 בסיווג יימגורים'י. בשנת 2016 מסרה העוררת למשיב חוזים פרטניים שנחתמו עס חלק מן המחזיקים בבניין ולאור ואת פוצל הנכס. בעקבות הפיצול האמור, ביטל המשיב חלק מן התיוביט של העוררת בגין השטחים, כשטתיט משותפים, ואולם נותר שטח של 0 מ"ר במחלוקת, הא השטח נשוא הערר, שבו עדיין מחוייבת העוררת.

בנוסף, שינה המשיב את הסיווג של קומה אי בבניין לבית חולים.

חיוב י'"שטחי השלרות'?

7

סעיף 1.3.1 זי לצו הארנונה (2017) מעניק פטור לשטחים משותפים בבניינים המשמשים למגורים,

בחסתייגויות המופיעות בצו וכדלקמן:

ישטת משותף בבמן שרובו משמש למגורים בו שני מחזיקים או *ותר, לא יחויב, למעט שטחים תמשמשים לבריכת שחיה, לחדרי משחקים וכדי , וכן עמעט שטתים משותפים במלון דירות

השטהים שבמחלוקת הנט ממייקים קומתיים, לובי הבניין, ומרתף הבניין אשר על פי התשריט שצורף לדויית הביקורת מטעט חמשיב כולל שטת מטבח, מחטנים, חדרי כביסה, חדר דודים, חדר גנרטור, חדרי חוגים, משרדים, תדר חשמל, חדר מרפאה ועוד (להלן: יישטחי השירותיי). ראה סעיף 5 לתצהיר העוררת וכן דוחות הביקורת של המשיב (נספתיס אי לתצהיר המשיב) הכוללים צילומים משטחי השירות האמורים.

9

0

.1

האש מדובר בשטחים משותפים הפטורים מחיוב בהתאם לסעיף 1.3.1 ז' לצו 1 הגענו למסקנה

שיש להשיב על כך בשלילה, וננמק :

על מנת להוכיח את טענתה ששטחי השירות הנם שטחים יימשותפיסיי כהגדרת הצו היה על העוררת להציג לועדה תשתית עובדתית מספקת לכך ששטחי השירות האמורים נמצאים בשימוש וחזקה בלעדיים של דיירי הבנלין ולא של העוררת.

העוררת לא עשתה כן. תצהיר העדות הראשית שהוגש על ידי העוררת, אשר אמור היה לשמש כראיה הראשית של העוררת בעניין זה, חינו לקוני ותמציתי ביותר. העוררת הסתפקה בתצהיר באמירה שמדובר בשטחים *המשרתים את. הדיירים באופן קבוע ואין הכדל בינם לבין יתר השטחים המשותפים אשר אינם מחוייכים יי (סעיף 7 לתצהיר). העוררת מפנה למספר צילומים (נספת בי) אלא שלא ניתן ללמוד מצילומיט אלו מספיק לגבי טיב חשימוש בשטחים, ובכלל ואת לא ניתן ללמוד מהם על שימוש ייחודי בידי דייר זה או אהר.

במסגרתו חקירתו על תצהירו הסביר המצהיר מטעט העוררת, שהדיירים משלמים לעוררת דמי אחזקה כולל דמי ארנונה בעבור השירותים שמספקת לחס העוררת כמו פעילות פנאי, רופא ונקיון.

עוד הובהר ששירותי כביסה, ארוחות ושירותים נוספים מסופקים לדיירים על ידי העוררת תמורת תשלום נוסף. וכן, שאין לדיירים מתסן צמוד, כלומר מחסן אשר שייך להם באופו בלעדי, ושהמפתח לספרייה מצוי בקבלה, כלומר בידי העוררת.

כך או כך ברור שהעוררת, כמנהלת האתזקה של הבניין ובעלת החוקה הבלעדית בכל השטחים בבניין, מעניקה לדיירי חבניין שירותים בתשלום באמצעות שטחי השירות הנדונים (מתסנים חדרי כביסה, מטבח, חדרי חוגים, חדר מרפאה וכיוצב). טענת העוררת שהממייקים הקומתייס פתוחים אינה משנה ממסקנה זו, שכן ברור שהם מצויים בשליטתה המלאה של העוררת ולראיה, העוררת מקיימת בחלקם חוגים (ראה עדותו של המצהיר מטעם העוררת).

על העוררת מוטל נטל ההוכחה בדבר טענותיה וראיות, אם קיימות, מצויות אצל העוררת. כל עוד לא הוכח אחרת על ידי העוררת, ובמקרה וה לא הוכח (ואף סופקו ראיות המוכיתות חוּקה ושליטה בלעדית של העוררת דווקא), הרי שמתחייבת המסקנה שהעוררת משתמשת בשטחיט הנדוניס על מנת לספק את שירותי הדיור המוגן לדייריה. העוררת היא זו שמפיקה מהשטתים האמורים הנאה כלכלית שהרי כנגד השירותים הניתנים בשטחים אלו משלמים דיירי העוררת דמי אחזקה.

מבלי לגרוע מכך, זיקתה של העוררת לשטחים היא זיקה ישירה וקרובה יותר מיתר המשתמשים בהם. גם אס העוררת נותנת לדיירים לעשות שימוש בחלק מן השטחים או חלקט (למשל בחדר האוכל לצורך אכילת ארוחות מסוימות או בממייקיס לצורך חוגים) בוודאי שאינה נותנת בכך לדיירים זכות ייתוקהיי או שימוש בלעדיים בשטחים, ומבלי לגרוע מכך השימוש נעשה בתנאים המוכתבים על ידי העוררת.

הפסיקה קבעה, שלא כל שטת הנמצא מחוץ לנכס המחוייב ומשמש יותר ממחזיק אחד ליחשב אוטומאטית כיישטח משותף*י, מקום שבו יש נהנה עיקרי שהוא שהוא בעל השליטה והיכולת לנצל את השטח בו נעשה שימוש משותף, לצרכים שונים, מבחן אותו מכנה בית המשפט מבחן ייהזיקה והייחודיותיי (ראה: עמייג (מינחליים תייא) 56033-02-17 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -יפו גי עזבון המנוחה תנת ציפודן ז/ל (פורסם בנבו, 25.12.2017),

ראה גם בעמיינ (מינהליים תייא) 114/08 דם מרכז דיוד עקשיש נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-

אניב (פורסם בנבו, 19.08.2009) נדתיתה בקשת העוררת להעביר את החיוב בחדרי המגורים על שם הדיירים המתגוררים בחדרים וכן לפטור מארנונה את השטתיס המשותפים הצמודים לחדרים: יימאחר שהגעתי למסקנה כי המערערת היא המחזיקה היחידה של כלל המתתם, ברו כי הוראת הצו אינה חלת במקרה הנדון ואין מקום לפטור אותה מתשלום הארנונת בגין השטתים המשותפים יי

לדעתנו הוכת, שבעלת השליטה בשטחי השירות היא העוררת ולא דיירי החדריסם הקשישים.

העוררת נותנת בידי הדיריס הרשאה זמנית לעשות שימוש בשטח החשירות על ידי כך שהקציתה

4

2

את השטחים הנייל, המצויים בחוקתה הבלעדית, לשימוש חדיירים. אין בעצם מתן חשימוש הוּמני כדי להוציא את השליטה מדי העוררת. לעוררת יש שליטה מלאה על שטחי חשירות במובן זה שברצותה היא יכולה היא להסב בעתיד את השימוש בהט לשימושים אחרים. ההחלטה היא בידה של העוררת ולא בידי הדיירים להם ניתנה הרשאה זמנית לעשות שימוש בשטח. העוררת לא הציגה בפנינו כל ראיה לכך שלקשישים יש שיקול דעת כלשחוא ביחס לשימוש שייעשה בשטחל השרות ובוודאי שאין להם כל אחריות לנקיון השטחים ו/או לאתוקתם ו/או לשמירה עליהם כיוצבי. עניינים אלו מצויים באופן מלא באחריות העוררת,

מכאן- שהשטתים הנדוניס אינם נופלים תחת ההגדרה של סעיף 31.3.1/ לצו וטענת העוררת בעניין זה נדחית.

נותר איפה לדון בטענה החלופית של העוררת שיש לחייב את חדייריס בחלק חלחס של שטחי, כלומר יש לראות בשטחי השירות חלק אינטגרלי מדירות הדיירים ועל כן יש להעמיס את החלק היחסי של השטתיס לחיוב הדירות. אנו סבורים כי גם טענה זו יש לדחות לאור מסקנתנו שלעוררת חזקת ייחוזדית בשטתי השירות ולפיכך לא ניתן לראות בקשישים המתגוררים במקום יימחזיקיסי.

סיווג הקומה ראשונת

.3

4

האם כטענת העוררת יש לסווג גס את הקומה הראשונה של בית האבות בסווג ''מגורים' או שמה, כטענת המשיב, יש לסווגה תחת הסלווג '/בית חולים'י1

הכלל הוא, כפי שנקבע בפסיקה, שלא ניתן לקבוע כלל גורף לפיו כל מקום ששוהים בו קשישים סיעודיים מהווה אחת הצורות של ייבית אבותיי, ולעיתים יש לקבוע שמדובר בייבית חולים סיעודייי. השאלה הוכרעה על ידי ועדות הערר ועל ידי בית המשפט לענייניםט מינהליים בערעורים

על החלטות ועדות הערר בחתאס לנתונים הספציפיים של כל מקום ומקוט.

5 דין נשר

.5

.6

7

.8

בעוד התיק שבנדון עומד לפתחנו, ניתן פסק דין בענייננו של נכס אחר אשר בבעלות העוררת בשטחה של עיריית נשר. העוררת, המחזיקה בנשר ייבית אבות גריאטרי - סיעודייי טענה, בדומה לערעור שבנדון, כי יש לסווג את הנכס כבית מגוריםיי ולא ייבית חוליסיי ואולם בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.

גם במקרה זה, הסוגיה שעמדה בפני בית המשפט היא דרישת העוררת לסווג את הנכס בסווג יימגורלטיי, תחת הסיווג שניתן לנכס על ידי העלרייה- יימשרדים, שירותים ומסחריי. כעולה מפסק הדין, הנכס נשוא פסק חדין הוא בית אבות סיעודי בו שוחים כ-200 קשישים אשר בו שתי מחלקות בהן שוהים יימונשמיסיי, שתיים המוגדרות כמחלקות ייסיעוד מורכביי, ושתי מחלקות שיקומיות.

הקשישים שוהים בחדרים קבועים (שניים בחדר) הכוללים חדר שירותים ומקלחת, וארונית לציוד אישי. בבית האבות מצויים גס אזורים משותפים כמו מטבח, חדרי צוות, חדר לפגישות עס בני משפתח, וחדריס לאירועים שונים כגון לחוגי מוסיקה, משחקי חברה וכדומח.

כמו במקרה שלפנינו, בית האבות פועל על פי רישיון ממשרד הבריאות וחמימון מגיע בעקרו מקופות החולים.

בית המשפט המהוזי דוחה את הערעור, כלומר את טענת העוררת בעניין סווג יימגוריטיי. הואיל ופסק הדין לא רק רלוונטי לענייננו אלא שהוא גס מהווה בבחינת הלכה מחליבת עבור ועדת הערר, ככל ואם קיים דמיון ממשי בין הנכט נשוא פסק הדיו לנכס נשוא ערעור זה, נביא את נימוקי פסק

הדין בשם אמרס :

4. .... כידוע נכס יטווג על פי השימוש שנעשת בו בפועל ...... לעיתים ייעשו בנכס

שימושים שונים. במצבים אלו יש לבחון האם נכון לפצל את הנכס לתלקיס השונים לפי השימושים הנעשים בתם אס לאו,

15. מיצול נכס לפי שימושיו תשונים מותנה בשאלה האם ניתן לתפריד בין חלקיו

השונים של הנכט, והאם ניתן לסווג כל חלק על פי ייעודו ושימושו......

0. אין חולק כי כל אותט קשישים השוהים בבית האבות אינם מתגוררים, בזמן

השהייה במקום אחר. לא מדובר בנכס המשמש לטיפול או לאשפוז יום ועל-כן ברו כי אותם קשישים אינם חוזרים <בתיהט באופן שוטף אלא שוהים בבית האבות תקופה ארוכת.

1. השאלה הניצבת בפנינו היא כיצד יסווג חשימוש, שתואר לעיל, לצורך הטלת

חיוב בארנונה; האם מגורים, עסקים או אחר. כבר בפתח הדיון אבהיר כי הכינוי אותו מצמיד בעל הנכס לפעיקות המבוצעת בנכס אינו משקף בתכרח את השימוש לפיו יטווג לצרכי ארנונה. מוסדות המשמשים לשהייה של קשיש:סם זוכים לכינויים רבים (מגוונים.......כינויים אלו אינם נבתרים לפי פרשנות צווי האדנונת אלא בעיקר משיקולי תדמית ושיווק ועל כן אינם יכולים לסייע בידינו בסיווג החשימוש,

2. גם המושגים מגודים, בית אבות או מוסד סיעודי אינם מוגדרים באופן ברור,

בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונת כללית ברשויות המקומיוח), התשס/ז-

7 נגעאמר כי +הארנונה הכלקית שתטיל רשות מקומית על בית אבות לא תעלה על הסכזם המוטל בפועל באותה שנה באותו אזור על מבנה מגורים שאיננו בית אבזתיי (תקנה ?). למדות שהתקנה מבחינת בין מבנה מגורים לבית אבות אין בתקנות הגדרת מהו מבנה מגורים ומהו בית אבות,

3. בפסק הדין בע/א 7975/98 המיל הבחין בית המשפט בין חלקיו השונים של

בית האבות וקבע אותם חלקים המשמשים ץן...] לדיידים עצמאיים תפקודית, בריאותית ונפשית וכי הדיירים מנהלים בדירותיהם חיים דגיליט ונוהנים בדידות מנהג דיירים [..-] יש לסנוג את דירות המגודים והשטחים הנלווים להם באופן טבעי, שהיר נחשבים כשטחים נלווים לבנין מגורים מאותד טוג המעניק שירותים דומיט לדיידין, כיבית אבות שהוא יבית מקוריםי המשמש למגודי אוכלוסיה מבוגרת.* (פסקת 13). לעומת זאת, החלקים האחרים של הנכס, לרבות המחלקות הסיעודיות, שבהן שותים הקשישים לצרכי סיעוד, יסווגו כשימוש נפרד- כמוסד או כבית חולים (ראו גס עה/מ (מרכז) 19715-07-16 הנייל; עמלינ (תי/א) 255/09 נאזת לה נארדיה בע"מ ז. עיריית חל-אביב [פורסם בנבו] (5/5/2010)).

4. דומה כי מוסדות המשמשים לשהיית קשישים :כולים להיות מסוגים

שונים. ההבחנת ביניהם תיעשת על פי מכלול של תבתיניס ולאו דווקא על פי מבחן יחיד. כך יובאו בתשבון מידת העצמאות והפרטיות של תשוהה. כדי שנכס :וגדר כמגורים, נדרשת מידה מינימאלית שע עצמאות ופדטיות תמעידים כי השותה /מתגורר'? במקום הדומת למגוריט בנכס עצמאי ונפרד.......

5. גם לאורץ תקופת השהיית יש לתת משקל שכן שתיית לתקופה קצרה תחזק

את התנחה כי מדובר בבית הארחת או במוטד אשפוז ואילו שתייה עתקופה ממושכת ובלתי מוגבלת מראש, יחזקו את תהנחת כי מדובר במגורים ...>

6. סממן נוסף *ימצא בהיקף הפיקות, הטיפול וההשגתת בשותים. ככל

שהטיפול נדחב יותר והצוות תמטפל גדול <ותר כך יש נטיית לראות במוסד כמוסד טיפולי ולא כבית מגורים (לת:715 ...=

7. לכל אלו יצטרפו סממנים כגון טיבו של החדר, המתקנים המצויים בו, מספר

השותים בכל חדר וכדומה.

חשוב להדגיש, לא מדובר ברשימה סגורה של אמות מידה אלא סממנים

שיסייעו עבית המשפט להחליט מהו תשימוש העיקדי הנעשת בנכט, בכל מקרה יתבונן בית המשפט על הפעיקות הנעשית בנכס בכללותה, על שלל הסממנים

6

תשונים, יבחן את מטדת השתייה בנכס ויפעי 2 את ניטיון התיים והשכל הישר בקביעת מהותו של השימוש.

8. ולענייננו. ראינו מתיאורה של חני וולף כי בנכס מצויות 6 מחלקות. בכל

המחלקות שוהים קשישים לצורץ קבלת טיפול רפואי, סיעוד והשגחת. זוהי התכלית האמיתית להימצאותם בנכס. לא מדובר בשוהים עצמאיים אלא בשוהים שנמצאים בנכס בשל קשיים שונים המונעים מהם עצמאות מלאה. השוהים בבית האבות נתונים להשגחה ולפיקות של הצוות הרפואי והסיעודי ולשם כך הס נמצאים בבית האבות.

97. ועדת הערר קבעה שהשותים בבית האבות לא הגיעו אליו מרצונם. כוונת

הדברים היא כי השוהים נאלצו לעבור לבית האבות בשל מצבם הבריאותי והרפואי ולא בשל בתירתס בבית האבות כמקום המגוריט תמועדף עליהם.

0. מתיאור החדרים, הן על ידי הגבי (ולף והן על ידי הוועדה, בלור כי מדובר

בחדרים הדומים לחדרי אשפוז יותר מאשר לחדרי מגורים. חיזוק לכך מצוי ברישיון שניתן לבית האבות ממשדד הבריאות האמון על תפיקות על בתי חולים ומוסדות טיפולייט ודפואייס ולא על מבני מגורים.

1. נוסיף לכך את העובדה כי התנהגות השותים מחזקת את ההנתה כי הס

דואים בבית האבות כמקום שתייה זמני לתקופת הטיפול. הוועדה ציינת כי השוהים בבית האבות נוהגים לחזור לבתיהם בטוף תקופת הטיפול. גם אס לצעדנו חלק מהשותים נותד בבית האבות לצורך טיפול עד תום חייו, ברי שמטרת תשה"ה אינה מגורי קבע אלא שהות זמנית עד טיוס האשפוז או הטיפול.

2. בשים לב לאמור ומתוך התבוננות כוללת על אופיו של בית האבות ועל

הסממנים השונים שפורטו, מתחייבת המסקנה כי הנכס אינו משמש כמכנה מגודים.

ומו הכלל אל הפרט

9. על פניו, ובהתאם לנתונים שהובאו על ידי העוררת עצמה בפני הועדה, דומה כי שתכליתו של בית

האבות שבנדון ונתוני הקשישים השוהים בו דומים מאוד לאלו של בית האבות נשוא פסק דין נשר. העובדות שהובאו על ידי העוררת בפני הועדה (מפיו של מר ולדיסלב מנהל בעוררת) הנן

כדלקמן:

* בנכס שוהים 30-40 דיירים.

* בית האבות משמש לאוכלוסיה קשישה יאשר לא יכולה להסתדר בעצמה. מלובר בדיירים שזקוקים לעזרה סיעודית 24 שעות ביממה ושלא יכולים לדאוג לצרכים הבטיסיים ולכן הם עוברים להתגורר לכל דבר ועניין בבית האבות הסיעוד יי (סעיף 11 לתצחיר מר ולדיסלב).

> דיירי המחלקה הטיעודית הס ברובט דיירים שגרו קודם לכן בבית האבות ועברו למחלקה

הסיעודית על רקע א: יכולתם לדאוג לצרכיהם ונוקקותס להשגחה רפואית צמודה 24 שעות

ביממה (ראה חקירתו הנגדית של מר ולדיסלב). קיימים גם דיירים שהגיעו מבחוץ ישירות למחלקה.

* במחלקה הסיעודית מקבלים הדיירים שירותי אחות צמודה, כוחות עזר עורה מלאה בפעילויות היום יום (רחצה, הלבשה ואכילה) סניטרים, רופאים המגיעים 3 פעמים בשבוע, פיויותרפיסט, תונאית ופסיכולוגית (כולם במשרה חלקית). הרופא אינו זמין 24 שעות ביממה. במידת הצורך הרופא עונה לשיתות טלפון.

0

.1

2

3

4

* חדרי הדיירים כוללים מיטה, ארונית, ארון בגדים וחפצים אישיים. לעיתים החדר משותף לשלושה דיירים.

* הדיירים מתגוררים במקום עד ליום פטירתם ולעיתים תקופה ממושכת.

* המחלקה אינה כוללת חדר מיון ואולם יש בה ערכת החייאה, ותרופות, מודדי לחץ דם, דפיברילטור, מד סטורציה ובלוני חצמן. אין מכשיר רנטגן ואין מעי אויר בקירות. במקרה שבו נדרש טיפול רפואי חירום או מורכבף חדייר מועבר לבית תולים.

* המקום איגו מקבל תקצוב או הטבות כספיות מן המדינה.

* לנכס 'תעודת רישום בית חוליסיי בהתאם לפקודת בריאות העם 1940 (נספה ג' לכתב התשובה לערר).

יש לצייו שועדת הערר כאן לא ביקרח בנכס ולכן לא התרשמה מהכנס באופן בלתי אמצעי.

מן העובדות המפורטות לעיל, העולות כולן מתצהיר נציג העוררת וחקירתו הנגדית, כמו גס מן הצילומים שצורפו לתצחיר ולדוייח החוקר מטעם המשיב, עולה הנקודה העיקרית והיא, שהתכלית להמצאות השוהים קשישים בקומה א' של בית האבות נשוא הערר, היא קבלת טיפול רפואי, סיעוד והשגחה. כמאמר בית המשפט לעיל, לא מדובר בשוהחיס עצמאיים אלא בשוהים שנמצאים בנכס בשל קשייט שונים המונעים מהם עצמאות מלאה ואשר נתונים להשגחה ולפיקוח של הצוות הרפואי והסיעודי 24 שעות ביממה. והרי כך בדיוק העיד מנחלה של העוררת ואף ציין, כי דיירי הקומה הראשונה עוברים להתגוררים בה רק כאשר הס מאבדים את עצמאותם ווקוקיס להשגחה רפואית מלאח.

ברי, כי דיירי בית האבות נשוא הערר, בדיוק כמו אלו בבית האבות הסיעוד בנשר, לא ייבחרוי להתגורר בקומה אי של בית האבות. נכון הדבר שלעיתים הדיירים שוחים בנכס תקופות ארוכות ואולם ברור שתכלית שהותם אינה לצרכי יימגוריםיי אלא לצורך השגחה וטיפול רפואי (גם אם ראשוני). למותר לציין כי גם תנאי ייהמגוריסיי של הדיירים, כפי שהוצגו בתצהיר מנהל העוררת ובצילומים, הגנם מינימאליים. חדייריס אינם מתגוררים ייבדירותיי אלא בחדרים קטנים ופונקציונליס הכוללים את המינימוט הנדרש.

לאור עובדות אלו נראח, על פניו, כי אין הצדקה לאבהן את הנכס נשוא הערר שלפנינו מן חנכס נשוא פסק דין נשר לגביו קבע בית המשפט המחוני כי אי משמש כמבנה מגורים. בטרם נקבע מסמרות, ביקשה הועדה את העוררת להגיש תגובה מפורטת מטעמה המאבחנת את בית האבות נשוא מזּה נשוא פסק חדין נשר, ולנמק מדוע אין להחיל את ההלכה שנקבעה בפסק דין נשר על הנכס שלפניננו.

בתגובה מפורטת מיום 25.6.2019 הבהירה העוררת, כי להבדיל מהנכס נשוא פסק הדין המוגדר כולו ייכמרכז שיקומי רפואייי מקבוצת יימכבייי אוּי בית האבות בתל-אביב חוא ייבית דיור מוגןיי המחוייב כולו בסווג מגורים למעט הנכס שבנדון שחוא קומה אי בנכס, אותו פיצלה העירייה מן הנכס העיקרי, ואליו עוברים הדיירים בשל יימצבס חפיסייי. לטענת העוררת מדובר איפח ייבשני נכסים שונים בתכליתיי. אין לדענו בנימוק ה של העוררת כדי לשנות ממסקנתנו דלעיל. העובדה שהעוררת הגדירה את הנכס בתל אביב כולו כייבית דיור מוגן'י אינח מייתרת את הצורך לבחון את טיב השימוש שנעשה בקומה הראשונה ואינה מונעת את המסקנה שיש לסווג קומה זו באופן שונה מיתר הבניין (כפי שנעשה כיום). כפי שראינו, בית המשפט המחוזי בפסק דין נשר חוזר על ההלכה, שקיימים מקרים בהם נעשים שימושים שונים באותו נכס ובמקרה כזה יש לבחון את האפשרות לפצל את הנכס לתלקיס השונים לפי השימושים הנעשים בהם, כאשר המבחן הקובע הוא האם ניתן להפריד תלקיו השונים של הנכס, והאם ניתן לסווג כל חלק על פי ייעודו ושימושו (בהקשר זה מזּכיר בית המשפט המחוז את פסק הדין בעניין ייאחוות ראשוניסיי הנוכר בסיכומי המשיב).

נציין שוב כי בפסייד נקבע שהכינוי אותו מצמיד בעל הנכס לפעילות המבוצעת בנכס אינו משקף

8

בהכרת את השימוש לפיו יסווג לצרכי ארנונח, שכן *מוסדות המשמשים לשחייה של קשישים זוכים לכינוייס רבים ומגווניםי.

לדעת חבר הוועדה ד'/ר אחיקם פירסטנברג, רו'/ח, יש לסווג את שטח הקומה הראשונה של הנכס (

4 מ''ר) בסלווג בית אבות ולא בית חוליט, מהטעמים הבאים:

5

6

7

.88

9

.0

.1

העוררת אינה מקבלת תקצוב ממקור ממשלתי ו/או ציבורי כלשהוא.

אין במקום במקום מערך מיון, טיפול אמבולטורי, חדר טרואמה, חדרי ניתות, 01 ,ובטת לא 1 ויתכן שאפילו אין במקום מכשיר רנטגנט. ציודים אלו הנס ציוד בסיסי בכל בית חולים בארא.

כמו כן אין במקום מחלקות פנימיות, עיניים, ניורולוגיה, פלסטיקה, כירורגיח וכוי, שחם מערכות ליבה של כל בית חולים.

במקרי החמרה הדייר עצמו מועבר לבי''ח '//אמיתיי' כמו איבילוב, שיב'/א ופו'.

אין כאן חגדרת בעלי תפקידים הדומה לאו של ביייח, כמו של מנהל ביייח, מנהל חטיבה, מנהל מחלקה וכוי,

אין כאן שחרור והגעה חוזרת לבדיקה או העברה לטיפול רופא המשפחה.

מי שמגיע מבחוץ לא יכול להתקבל מייד ולקבל טיפול אלא לאחר הסדרה שלו כדייר,

2. אין הגעה למיון שבודק ומשחרר אחרי בדיקה או ממליץ השארה לאשפוז במחלקה מסוימת.

3. אין הצטיידות בטופס 17 והתחשבנות מול קופייח על האשפוז.

4. דיירי המקום נשארים תקופות של שנים בבית האבות, הס למעשה דיירים ולא חולים אשר

נמצאים באשפוז. משך השחות הוא אינדיקציה למגורים, דבר שאינו קיים בבליית.

5. עצם קבלת רישיון ביייח ה לא אומר שבמקום מופעל ביייח, כמו שלא כל מי שקיבל / יש לו רישיון

עו"ד עוסק בפועל בעריכת דין.

6. הגדרת בית אבות : * ... בית אבות הוא מרכז מגורים המיועד לאנשים בגיל וקנחה ,ומספק לחס

שירותים שלא ניתנים בדירה פרטית. החל משירותיס בסיסיים במסגרת דיור מוגן וכלה בטיפול סיעודי נרחב במסגרת בית אבות סיעוז'י .השירותים נגזרים ממצב בריאותו של הדייר ...*י ביטוט מוויקיפדיה.

7. הגדרת בית תולים: * ... בית חולים או בית רפואה הוא מוסד המטפק שירותי רפואה הכוללים

גס שירותים הדורשים אשפוז (כלומר, שהייה במוסד הכוללת לינה לפרק ומן כלשהו). בית התולים הוא מערכת מורכבת הכוללת מערכות קטנות יותר: מחלקות אשפוז, מרפאות, מכונים ,חדרי מיון ,חדרי ניתות ,מעבדות ועוד ...'* ציטוט מוויקיפדיה.

8. לאור כל הנאמר בסעיפים 25-37 לעיל, השטח מהווה למעשה מח' סיעודית או טיעודית מוגברת,

אך אינו מתפקד כביי/ח.

סוף דבר

כאמור לעיל, המחלוקת נשוא הערר שבנדון נוגעת לשתי סוגיות :

טולקל שטתל השרות (2,630 מזיך) דעהנן היא כדעת תמשיכ. תשטתים הכדוניס או ולי , תח התגדרת של סעוף-5.1,גו+ לד וכתגת. העוררוג בענוון וה מדחות. בתתונמח דחו גכ תחלופיף של העורת שת ורד הכניוך על פד חל 2

בסוגיית חסיןוג הנכוך של שטת חקו

הודח יש לרחו זף טענות וצרת שוש פסוו בסיורכ":

לנו

ו ל

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העוררים: דורון אורלי

דניאל אשכר

- נגד-

מנהל הארנונה, עיריית ת'/א יפו

החלטת

ערר מס': 140021712

|

ו

וו

9 :סכ = ארגז 571623

הודעת שרוח: 1400217120

ערר זה עניינו נכס ברחוב דייר שלום לוין 5, תל אביב, בשטח של 242.55 מ"ר המסווג יימגוריטיי, אשר רשום בספרי העירייה כמספר 2000355971 ח-ן לקוח 10359547 (להלן: ייהנכטיי).

תמצית המחלוקת בין הצדדים עוסקת בדחיית טענת העורר ע"י המשיב, כי יש לסווג חלק בגודל

4 מ"ר (!1!) מהנכס כמקלט ולכן אינו בר חיוב בארנונח.

טענות העוררים

41 באחת מפינות המרתף של בית המגורים של העוררים נמצא חדר בגודל 5.84 מ"ר והוא משמש כמקלט ולכן אינו בר חיוב. לשיטת העוררים לפי חוק ההתגוננות האורחית תשל"א 11 נאסר על שימוש במקלט אלא לייחדר כביסה, גיהוץ או אחסון כלי גינחיי. לפי עמדתם אי אפשר להשתמש בחדר למגורים ואין אפשרות להשתמש בו כחדר כביסה או שימושים

אחרים.

טענות המשיב

2 > לא מדובר במקלט אלא בממייק ולכן ניתן לעשות בו שימושיט שונים. גס אס היה מדובר במקלט ניתן היה לעשות בו מגוון שימושים וממילא העורריט עושים שימוש בכל הנכס.

ההליך

3 העוררים הגישו כתב ערר אליו צורפו התכתבויות עס העירייה, תשריט הנכס, השגה ופסק

די

6. |" המשיב הגיש כתב תשובה אליו צורפו תשובת מנהל הארנונה והיתר בנייה.

5. התקיים דיון מקדמי ביום 15.9.2020 ובסופו הצדדים ויתרו על הגשת ראיות וביקשו לעבור +

לשלב הסיכומים.

דיון

10

1

7

3

8

לאתר עיון בתיק אנו סבורים, כי צודק המשיב ואין מקום לקבל את עמדת העוררים.

ראשית יצוין, כי מדובר במחלוקת שבבטיס שלת יש להוכיח טענות עובדתיות. העוררים, משיקולים שלהסם, ויתרו על הגשת ראיות ובכך לא עמדו ברף הבסיסי שהונת לפתתם. די בכך בכדי לדחות את הערר.

כידוע, הנטל על הוכחת הטענות חל בהליכי הערר על העורר. בנטל וה לא עמד.

לעניין נטל ההוכחה ראו (עייא 4457/98 בידור נאה נ' עיריית חיפה ; עמיינ 114/05 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' חברת עדן *פו; עייש 417/95 מפעל מתכת חניתה נ' מנחל

הארנונה שלומי).

מעבר לאמור לעיל, הרי שאם בכלל, הוכת לנו שמדובר בחדר שאינו מקלט (ראו את היתר הבניה שצורף לכתב התשובה).

+ ואת ועוד, אנו מקבלים את עמדת המשיב, כי ממילא גס אט היה מדובר במקלט הרי שניתן

כעשות בו עוד שימושים שמטבעס שניכיס לסיווג יימגוריטיי,

גם את עמדת המשיב, כל מדובר בחדר שחינו חלק מכל בית המגורים ולכן חייב בארנונה אנו מקבלים בהקשר של מקרה זה. : \

על פי עמדת העוררים עצמט יש אפשרות לעשות שימוש בנכס כחדר כביסה ואחסון. די בכך לטעמנו בכדי ליצור חיוב. לא ניתן לקבל את טענות העוררים, כי לחדר אין חיבור מים (דבר שלא הוכת ואף אס חיה נכון הרי שזה לא מונע מייבוש כביסה ועוד), או כי החדר ייקטן מדי וחס מכדי לשמש חדר גיחוציי או ש ייכלי הגינה מאוכסניס בגינהיי. עס כל הכבוד, החיוב בארנונה אינו שאלה של אס בוחר המשתמש לעשות שימוש בפועל או לא אלא אס ישנה אפשרות לעשות שלמוש (ראו עייש 5024/99 מנהל הארנונת ני גייזלר, עמיינ 30710-11-10 אהרוני ג' מנהל הארנונה).

עמדה ואת מקבלת חיווק גס בפסק הדין אליו הפנו העוררים בעמיינ 56524-02-14 מנהל

הארנונה ני אינטרגאמא נכסים: יי על פי הפסיקה, המבחן.אינו רק מבחן השימוש בפועל

שנעשה במרפסת הגג, אלא גס מבחן יכולת השימוש בה, קרי: אם ניתן לעשות בה שימוש - תחול חובת תשלום ארנונה בגין שטח המרפסת (ראו למשל פסקה 7 לבריים 1 עוניק גי מנהל הארנונה בעיריית-תל אביב , ניתן בים 9.11.11, פורסם במאגר נבו ;עת'ימ (תייא) 32758-10-11 מרכוס ני מנחל הארנונה בעיריית תל אביב ,ניתן ביום 1, פורטם במאגר נבו). לשון אחר: משמרפטת הגג היא חלק בלתי נפרד מיחידת המשרדים שבקומה העליונה של הבנייו ואין כל הפרדה מפלסית או קומתית ביניחן ומשקיימת אפשרות לצאת מן המשרדים אל המרפסת - די בכך על מנת לקבוע כי סיימת חובת תשלום ארנונה, שכן הנישום יכול לעשות שימוש בשטת זה.

5 אין אנו מקבלים כי הקביעה באותה פרשה בנוגע למקלט רלוונטית למקקרח דנן. שס דובר על מבנח תעשיה ועל אף חיעדר פירוט מספיק בפסק חדין ניתן לחבין כי חהמקרח שלן אלנו דומה למקרת של החדר בבית המגורים של חעורריס.

‎ .6‏ לעומת ואת בעמיינ 667709-17-15 לוי ני המועצה שפיר, שהינו מקרה דומה הרבה יותר (אס לא וחה) למקרה שלפננו יש דיון נרחב בסוגיח של היות חחדר חלק אינטגרלי מכל הנכס.

ברס, ביחס לטענוז בנוגע לחיות הנכט מקלט שאסור לעשות בו שימוש נקבע במפורש: יימכך שסעיף 15 לחוק ההתגוננות האורתית אוסר שימוש במקלט למטרות אחרות מאשר יילחסות בו בשעת חתקפהיי, אין להסיק שהמקלט לפיכך פטור מארנונה. הכוונה בהוראות סעיף 15 היא למנוע שימוש במקלט למטרות שעלולות לסכל את האפשרות להשתמש בו לצורך מחטה בעת הצורך, כגון הפיכת מקלט למחסן עד כי לא נותר כו מקום למחסה.

כאשר המקלט או הממייד הס חלק אינטגרלי מהמבנה שבהם הט נמצאים יועודס לשמש מחסה בעת התקפה הוא חלק אינטגרלי למגורים במבנה. המקלט והממייד מאפשרים את המגורים במבנה בכך שמספקום מחסה בשעת צורך. מקלט או ממייד, כמו בענייננו, שחם חלק אינטגרלי בבניין שבהט חם נמצאים, חייבים בתשלום ארנונה כמו כלל הבנילן".

‏טוף דבר

‏7 לטיכום האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין העור להידחות.

‏8 העוררים יישאו כהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪,

‏ניתן והודע הזום בהעדר הצדדים = ]12 .1 9]..

‏בהתאם לטעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות כתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות חצדדיט קוימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנחלייט וזאת בתוך 85 יום מיוט קבלת ההחלטה,

‏בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו|באוקר האינטרנט של המשיב.

‏|

‏ששכ 2 כ /

‏/

‏7 2 ה] /

‏יייר. עו"ד נדעון ויסמן / חבר: עו"ד משה קורן חצר: רויית שמעץן צייטניצקי

‏/ קלדנית : ענ לור

‎0

וו

3527961 :ם| = ארגד: 571525 :

הודעת שרות: 1400208220

ועדונ הע

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]