החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 לאוגוסט עד 30 לספטמבר 2018
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כ באב תשעח
2008
מספר ערר: | 11:37 / 140018523
מספר ועדה: | 11748
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קדם שירלי
חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח
חבר: עו"ד גדי טל
העורר/ת: מלונות פתאל בע"מ
-גב ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש. הערר יימחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.08.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות הַמְקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באֶתר האינטרנט של המשיב.
חבר: פרופ' רייך ץיו, רו"ח חבת' עו"ד גדי טל
א הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140017426 שליד עיריית תל אביב-יפו
לףייך :
חבר:
חבר:
עו"ד שירלי קדם
עו"ד גדי טל
פרופי זיו רייך, רו*ת
העורר: אמיר רוזנברג
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
עניינו של הערר דנן הינו נכס המוחוק על ידי העורר ברתוב הרכבת 60 בתל אביב יפו והידוע בספרי העירייה כנכס מס' 2000415584 (להלן: ''הנכטי).
העורר טוען כי יש לתת לנכס פטור בגין שיפוצים שנערכו בו לפי סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש).
1. דיון והכרעת
.41
.2
.3
468
.5
.6
7
לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערר.
העורר טוען לפטור בתאריכים 11.10.15 עד ליום 17.1.16.
המשיב טען, ובצדק, כי טענה זו נטענה בפני המשיב זמן ניכר מהמועדיט הקבועים לכך בדין.
לגופו של עניין, גס לאחר בחינת הראיות והמסמכים כפי שהונחו בפנינו מצאנו כי הנכסים לא עומדים בפטור לפי סעיף 330.
טעיף 330 קובע כדלקמן:
'נהרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימטור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ועם מסלרת ההודעה לא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים"
מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס
שאינו ראוי לשימוש: הנכס נהרס או ניווק, הנזק חינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל
אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמסרה לעירייח.
על פי הלכת המגרש המוצלח, יש לבחון את הנכס על פי מבחן פטי אובייקטיבי, וואת בעיני
האדט הסביר:
''יהגענו לכלל מסקנה כי לצורך טעיף 330 ולעניין התנאי שבניין *מיזק במידה שאי
1
.8
9
.0
.1
.2
.3
64
.5
.6
7
.8
אפשר לשבת בו'' די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש...
העיקר הוא מצבו הנוכחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישוט והאפשוויות השונות העומדות בפניו. ............ המבחן הראוי להכרעה בשאלה מהו בניין ש''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' הוא מבחן פיזי אובייקטיבי וכדי להיכנט בגדרי הפטור שלפי טעיף 330 הבניין צריך להיות 'ניזק במידה שאי אפשר לשבת בוי' לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין.
השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין י'ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו". אכן ייתכנו מקרים /אפורים'' וגם אם לא נלך לשיטת /לכשאראנו אכירנויי, עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר.
עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלח, כי /'/אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק טעיף 330 הוא נזק משמעותייי, וכי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד החשימושים החוקיים בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו זכאי לפטור על פי הסעיף.
ראה גם :
עתיימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו);
עתיימ (ת'ייא) 279/07 א,ב. גילרן בע'ימ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).
בהתאם למסמכים שהוצגו על יד העורר, לא ניתן ללמוד על הנכס בומן השיפוצים.
לא מצאנו תמונות המעידות על שלבי חשיפוץ, מהן ניתן ללמוד כי הנכס היה ניזוק ברמה שלא היה ניתן להשתמש בו כלל ולא נעשה בו כל שימוש.
העורר הציג קבלות אך בכך כדי ללמוד על העבודות שבוצעו. לא כל שיפוץ מזכה את הנכס בפטור לא ראוי לשימוש.
בנוסף, צודק חמשיב כי היה על העורר להגיש את ההודעה בומן השיפוץ על מנת שזה חיה יכול לבחון את הנכס באמן אמת.
העורר טוען כי לא ידע על כך שצריך להודיע אך אין בכך כדי לסייע לו.
העורר פנה ומן רב, ב- 29.6.16 בבקשה לפטור. אין ספק כי גס מטעם זה יש לדחות את הערר.
נציין עוד כי טענתו של העורר בדבר ביטול חיוב הארנונה לפי סעיף 269 לפקודה, טענה זו נטענה בהרחבת חזית אטורה ולכן אין הועדה מתייחסת לטענה זו ואין הועדה נדרשת לבחון אותה.
נציין כי, הוועדה נתנה לא פעם פטור מנכס שאינו ראוי אף שהעורר הודיע לאחר ביצוע השיפוצ.
אך מקרים אלו, היו כתוצאח של הוכחה ודאית וברורה כי בנכט בוצע שיפוץ מאסיבי.
אין וה המקרה דנן.
במצב דברים זה, אנו קובעים שיש לדחות את הערר בשל הטענה המקדמית וגם, בהתאם לתומר המצוי בפני הועדה, לגופו של ענין.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 1.8.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)
התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד שגר חבר: עו"ד גדי טל חבר: פרופי ציו רייך, רו"ח
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כה באב תשעח
08
מספר ערר: | 09:16 / 140018219
מספר ועדה: | 11772
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: תן לי בראש הפקות אירועים בע"מ
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן תוקף להסכמה בין הצדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.08.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקְוּמָיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו גְאת 1/הָאינטרנט של המשיב.
יה 4"
יו"ר: עו"ד ו חבה: עו"ד ובוח לוי אבשלום ב ו
. |
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס עררים: 140013835
שליד עיריית תל אביב- יפו 3
8
בפני חברי ועדת הערך:
יו"ר: עו"ד אלון בדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלוט לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: בית התעשיינים בע"מ
בית התעשיינים בישראל
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
ביום 25.11.2015 נתנה ועדת הערר בהרכבה הנוכחי החלטה הדוחה את הערר שהגישה העוררת על החלטת מנהל הארנונה לדחות ההשגה שהגישה ביחט לשטחי חנייה בשטח 4,359 מ"ר ברחוב המרד 29 (בית התעשיינים) תל אביב.
בהשגתה טענה העוררת כי פרט לחיובי הארנונח בגין מקומות החנייה בהם היא עושה שימוש היא חוייבה גס בשטחים משוותנפיט ושטתי מעבר ותמרון. העוררת טענה כי אינה מחזיקה לבדה בשטתל החניה או בשטתי קומות החניון אלא יחד עס מחזיקה נוספת היא התאחדות התעשיינים בע"מ ולפיכך יש להפחית מחיובי הארנונה בהם חויבה את השטחים המשותפים כל זאת בהתבסס על הוראות סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה הקובע כי שטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים לא יחויב למעט בניין או קומה אשר לפתות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק על ידי מחציק אחד.
בהחלטתה הנייל דחתה ועדת הערר את הערר. בין שאר נימוקי הועדה קבעה הוועדה כדלקמן:
לאחר שעיינו בכתבי הטענות, בתצהירים שהוגשו על ידי הצדדים (הנספחים שצולפו להט (בסיכומים של הצדדים הגענו למסקנה כי במקדה שבפנינו לא הוכיחת העוררת כי היא מחזיקת בפחות מ 80% מהשטח הלא משותף בכל קומה.
העוררת לא הרימה את הנטל המינימלי המוטל עליה במקרת כגון זה ולא הצביעה על אחזקה ספציפית של מחזיקיט אחרים מלבדה בתניות ספציפיות,
היא לא טענה וממילא לא הציגה מסמכים המבטסים את טענתה כי מכרה או השכירה חלק מהחניות.
מהראיות שהובאו בפנינו למדנו כי ביחס לחלק מהחניות טרחתה העוררת והתקינה שילוט המייחד את השימוש בהן משאר הלק התניון,
בלות ממצאי הביקורת מיום 29.1.14 נמצא כי מרבית החניות אינן משולטות. לדות צודפו תמונות אשד מתייחסות לתנינת שמודות ניתן ללמוד מהן על אתזקה ספציפית של מאן דהוא בחלק מהחניות אך לא ניתן להסיק מכך כי ביתר החניות או בהלקן מחזיק מישהו אחל.
טענת העודרת כי יש ללמוד ממבנה האחזקות בתברת בית התעש:יניס בע"מ כי לכל אחד מבעלי המניות מוקצית הנייה בתתאם לאחזקתו במניית תנייה גם אם היא
מבוססת מבחינה קניינית אינה *כועה לבטס את טענתה של העודרת לעניין אחזקת בחניות מבחינת דיני האדנונת,
העובדה כי מאן דהוא רשום כבעליה ש2 מניית חנית בספרי החברה אינת יכולה ללמל בהכרת כי הינו המחזיק או מי שעושת שימוש באותת חנייה.
מהעובדות כפי שתוארו בפנינו והמצגים כפי שהוצגו בפני חוקר השומת מטעם המשיב לא ניתן עהתרשם כי בחניון מחזיק מחזיק נוסף פרט לעולרת.
העוררת לא טענה לאחזקה ספציפית של ה'עוררת 2 או של עורלים אחרים בחניות מסוימות. היא גם לא טענה כי אחזקה במניית הנייה מקנה אחזקה או זכות שימוש בחנייה ספציפית, ממילא גם לא הציגה קשר ספציפי או הצלבה בין מניות התניית לתשריט החניות בבניין....
בהמשך התלטתה של הועדה מיום 25.11.2015 קבעה הוועדה כך :
....אין מחלוקת בין הצדדים במקלה שבפנינו כי העוררת לא מטרה למשיב הודעה המפרטת את שמות המחזיקים הנטענים על ידה כמי שמחזיקים יחד עימה בתניון על פי סעיף 326 לפקודת העיריות.
*צוין כל פסקי דין דבים הלכו באותו המשעול וקבעו כי תנאי להכרת בכך שמחזיק אינו מחזיק ביותר מ 80% משטחי קומת או בניין הוא כי המחזיקים אשר מחזיקים לטענתו ביותר מ 20% דווחו כמחזיקים בהתאם לסעיפים 325-326 לפקודת העיליות.
העורדת טוענת בטיכומיה (טעיף 1.5) כי הגישה תצתיד /*בהמשץ ובהתאם להחלטת הועדהיי עליו לא חלק המשיב ולא ביקש לחלוק. ככל העולה מטיעוני העורדת בסיכומיה מבקשת היא לראות בתצהיר זה הודעה על פי סעיף 325 לפקודת העזליות.
לא ברור מדוע פוסעת העודרת בלרך לא דרך. לו עומדות תיו העוררת ו'/העולרת 2/ בנטל המוטל עליהן ומוסרות הודעות כדין בהתאם לטעיף 325-326 לפקודת העיריות ניתן היה לבחון את טענת העודרת ביחס לאחזקתת בפחות מ 80% משטה תקומה או הבניין.
לאור האמור לעיל דין העלר להידחות./
העוררת שבה והשיגה על חיוביה בגין אותו השטח ובאותן הטענות ממש בשנות המס 2015,2016 ו 2007 ובעררים מספר 140013835, 140014953 ו 140017358 בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בעררים.
העוררת ביקשה למחוק את ערר מספר 140013835 ועל כן התלטה זו תחול על ערריט 140014953 ו 140017358
המשיב ביקש לדחות על הסף את הערר בטענה של מעשה בית דין שכן הפלוגתות נשוא ערר וה כבר הוכרעו בהתלטת וועדת הערר מיום 25.11.2015.
המשיב טוען כי לאור העובדה שאין שינוי במצב העובדתי או המשפטי הרי שקיים בעניין הערר נשוא החלטתנו צו מעשה בית דין ודין הערר לפיכך לחידתות על הסף.
חמשיב טוען כי העוררת לא הצליחה להרים את הנטל הכבד המוטל עליה במקרה וּה להוכיח את קיומן של עובדות חדשות המהוות חריג לכלל של מעשה בית דין.
בסיכומיה טוענת העוררת כל חלו שינניים עובדתיים לפחות מאז תחילת שנת המס 2016 באופן בו חלק ממקומות החניית משולטים וקיימים מסמכים המציגים שיוך ספציפי לעודררת מט' 2?/
בהמשך מפרשת למעשה העוררת את החלטת ועדת הערר מיום 25.11.2015 :
>להבנת העודרת ועדת העדר הבינה כי מניית חנייה מקנה לבעליה זכות למקום חנייה. עם זאת סבורת הוועדה כי יש לקשור בין הזכות הקניינית עליה אין מחלוקת לבין ההחזקה בשטח ולכן על פי הוועדה להציג קשר או הצלבה בין מניות החנייה לתשריט ההניות בבנייף?/
בהמשך מצביעה העוררת על שינויים עובדתיים לכאורה לרבות מסמך שנחתם בינה לבין העוררת 2 המצביע לטענתה על אחזקה ספציפית של מחציקיס שונים בחניות.
נכריע לפיכך בשאלת מעשה בית הדין.
ונכון יחיח להתייחס לטענת העוררת המתייהסת לפרשנות החלטתה הקודמת של הוועדה.
די בטענתה זו של העוררת בכדי לתמוך בדוקטרינה המתייתטת למעשה בית דין ולהשתק פלוגתא שכן הלכה למעשה מבקשת העוררת להחליף את ערכאת הערעור אשר מקפידה לבקר ולבחון את
החלטותיה של ועדת הערר, בדרך של דיון מחודש בהחלטת ועדת הערר ובקשה מועדת הערר
לשמש כערכאת ערעור על החלטותיה שלה.
אם נידרש לטענותיה של העוררת ביחס לכוונותיה של ועדת הערר הרי שהלכה למעשה נפתח מחדש את הדיון בפלוגתאות שכבר הוכרעו בהחלטתה הקודמת של ועדת הערר.
ודוק, החלטת ועדת הערר מיום 25.11.2015 הכריעה בטענות עובדתיות ומשפטיות.
העוררת לא טענה לשינוי במצב המשפטי.
העוררת טענה לשינוי במצב חעובדתי.
בחינת טענות העוררת מלמדת כי חיא לא מצביעה על כל שינוי עובדתי. התשתית העובדתית ביחט לחלוקת החניות, אופן השימוש בחניות, העדר דיווח למשיב בהתאם להוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות על מחויקיט בחניות, העדר תשריט המייחס אחזקה ספציפית למחזיקים בחניות , כל אלה לא השתנו, והעוררת אף לא טענה לשינוי בחם.
בהחלטת ועדת הערר מיום 28.9.2017 התאפשר לעוררת לצרף לסיכומי טענותיה תצהיר המסביר מהן העובדות החדשות ובהתאמה יתאפשר למשיב לחקור את המצהיר על תצהירו אולם העוררת בחרה, מטיבותיה שלה, שלא לצרף תצהיר כזה.
העוררת מנסה לייעקוףיי את העובדה שהפלוגתות הוכרעו, בניסיון חוור לפרש את אותה התשתית העובדתית, תוך שהיא מצרפת לסיכומיה הודעה משותפת לה ולמחויקה השנייה אשר מהווה לשיטתה שינוי עובדתי.
מעבר לעובדה כי מדובר במסמך שנחתט בשלהי שנת חמס 2017 הרי שעיון במסמך לגופו מלמד כי הוא חוזר חלכה למעשה על טענותיה הקודמות של העוררת ואינו מצביע על שינוי עמדה או שינוי עובדתי כלשהו.
העוררת לשיטתה, גורסת למעשה כי החלטת ועדת הערר מוטעית וכי המצב העובדתי והמשפטי כפי שהיה , אשר כאמור לא השתנה, מצדיק את קבלת הטענה כי היא אינה מחזיקה ביותר מ 80% מסך שטחי החניה הלא משותפים.
טענותיה אלה של העוררת כבר נדונו, עובדתית ומשפטית, וכבר הוכרעו.
אין בטענותיה של העוררת ו/או בנתונים העובדתיים עליהם הצביעה משום נתונים עובדתיים חדשים או שונים מאלו שהיו בפני הוועדה בעת שהכריעה בפלוגתאות בהחלטתה הקודמת.
טענות העוררת כפי שהעלתה נגד הבקשה לדחייה על הסף הינן טענות כלליות שלא לאמר סתמיות, היא לא הרימה את חהנטל הכבד המצדיק דיון נוסף ומתודש חרף העובדה שלא חלו לא שינוי עובדתי ולא שינוי משפטי הרלבנטי לשימוש של העוררת בנכס מאז שניתנו ההתלטות הקודמות.
בהיעדר שינוי במצב העובדתי או המשפטי - קיים מעשה בית דין.
ראה לעניין ווה מספר מקרים בהם נדרשו בתי המשפט לסוגיה גו , ובכולס פסקו כי הטענה לפיה כל שנת מס עומדת בפני עצמה אינה מצדיקה דיון מחודש בכל שנת מס בהחלטות שניתנו על ידי ועדות ערר או ערכאות אחרות, כל גאת מקום בו לא הוכח כי חל שינוי עובדתי או משפטי.
ראה לעניין אה :
עת''מ 12900-03-09 סאיקלון מוצרי תעופה בע'ימ נגד המועצה האזורית אשר.
עמיינ (מחויו ת''א) 268/08 קרן ביטוח נזקי טבע בחקלאות בע''מ נ' עיריית תל אביב ע'ייא 823.08 חזן נ' רשות המיטים
עייא 59970-12-12 מועצה מקומית מעלה אפריים נ' דינרמן חברה לבניין ופיתוח.
בשים לב לפסקי חדין הנייל ולהלכה בדבר השתק פלוגתא הרי שאין חולק כי במקרה שבפנינו מדובר באותה הפלוגתא שעלתה בהתדיינות הקודמת ואף אין חולק כי נערך דיון בין הצדדים באותה הפלוגתא בפני ועדת הערר ולעוררת היה את יומה בפני ועדת הערר.
ועדת הערר סיימה את מלאכתה עת דנה בעבר בפלוגתאות בין הצדדים בהכרעה המפורשת והחיונית לאותה המחלוקת תוך קביעה פוזיטיבית וקביעות עובדתיות לפיהן הערר בעבר נדחה ואין לסווג את הנכס כפי בקשת העוררת.
ברור כי וועדת הערר אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטותיה שלה.
בנסיבות אלה דין הערר להידחות על הסף.
העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪.
ניתן בהעדר הצדדים היום 6.8.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות//ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין
בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר הקָאינטרנט של המשיב.
) \ 2
41
יויר: עו"ד / צדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כה באב תשעח
08
מספר ערר: | 12:15 / 140018520
מספר ועדה: | 11772
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: אשכנזי עובדיה
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.08.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומי
ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באת
, ו
יו"ר: עו"ד צדוק-אקן | חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבה:\עו"ד טל גדי
ר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
רנט של המשיב.
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כה באב תשעח
08|
מספר ערר: | 12:36 / 140018187
מספר ועדה: | 11772
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: הקריה האקדמית אונו
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לדיון היום זומנה הד המכללה למוסיקה בע"מ, אולם הזימון לא נדרש ועתה לאחר החלטתנו מיום 8 הגיע הזמן לסיים הדיון בתיק זה.
מהחומר שבפני הוועדה עולה כי ביום 20/4/16 אישרה הגב' שגית יעקב כי חיובי העוררת יופסקו ביום
5. חיזוק לכך מצאנו בפרוטוקול מיום 30/1/17 (דברי העורר שם) וכן נציין כי בהסכם הפשרה
עליו מסתמך המשיב כבסיס לחיוב המקרה שבפנינו (ראה החלטת היו"ר עו"ד שירלי קדם בבקשה לתיקון ההחלטה מיום 19/3/17) לא מצאנו בסיס לחיוב העוררת.
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.08.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (עַרֶר על קביעת ארנונה כללית ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר ה נט של המשיב.
| /
/ \
1
יו"ר: עו צזוק אקון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי
(סדרי דין בוועדת
שם הקלדנית: ענת לוי
שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר: מס' ערר: 140018206
יו"ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו'יח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העוררת: אינטרף בע"מ
בגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו
החלטת
העוררת הגישה ערר בגין חיוב בארנונה של מרפסות אשר במשך שנתיים שקדמו למועד חגשת השגתה כו לפטור מארנונה בהונאט לסעיף 330 לפקודדת.
בתשובתו להשגה חשיב מנחל הארנונה כי דחה את השגת העוררת הן בשל העובדה שמרפסת הנכס מהווה חלק משטת הנכס על פי סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה והן בשל העובדה כי הנכס נמצא כנכס שאינו עומד בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות.
בכתב התשובה לערר הבהיר המשיב את עמדתו והסביר כי מיום חיוב הנכס בארנונה לא חויב שטח המרפסות. בביקורת שנערכה ביום 7.12.2017 נמצא כי אין צידוק לאי החיוב. לא ברור
בדיון המקדמי ביום 14.5.2018 הצביע העורר על כך שלא חל שום שינוי עובדתי בנכס המצדיק שינוי בעמדת המשיב.
בתום הדיון המקדמי קיבלה ועדת הערר את ההחלטה הבאה:
/למעשה הנטל על תמשיב להסביר מה גרם לשינוי בעמדתו , בהנחה שלא הל שינוי עובלתי במצב הנכס. יצויין כי עיון בדוייח ממצאי הביקורת מיום 7.12.17 לא מצביע על שינוי עובלתי אולם אין בפני הועדה דוחות קודמים ואף הוועדה אינה יודעת אם הנכס זכה לפטור על פי סעיף 0 או שלא הית בר חיוב כלל דהיינו מנהל הארנונה לא ראה בו בנלין/
המשיב התבקש למסור לוועדה הודעה בה יסביר מכות מה ניתן פטור לנכס עד ליום 1.1.18 ומה הסיבות שהביאו אותו לשינוי בעמדתו.
ביום 6.8.2018 נתקבלה הודעת המשיב בה הבהיר כי'/מעולט לא ניתן למרפסות מושא המחלוקות פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות אלא שהן לא חויבו על ידי המשיב תקופה ממושכת לפנים משורת הדין, ובכדי לאפשר לעולרת להשלים את בנייתן?/
לטענת המשיב כעות משהושלמה הבנייה והעוררת הבהירה כי היא אינה מתכוונת לערוך עבודות נוספות בנכס מצבן הפיוּי של המרפסות אינו מהווה הצדקה לאי חיובן.
העוררת התייחסה לבקשת הוועדה להודעת המשיב ושבה על עמדתה לפיה המרפסות היו קיימות, לא היה בהן כל שימוש והמשיב פטר אותן מארנונה בשל מצבן והיותן בלתי ראויות לשימוש.
בעקבות הודעת העוררת ביקשנו מהצדדיט שיודיענו האם קימת מניעה למתן התלטה בתיק וה על סמך חומר הראיות שכבר הוגש ללא הצורך בשמיעת ראיות.
העוררת הגיבה ביוםט 1.7.2018 והודיעה כי אין בידה חומר ראיות נוסף.
המשיב לא הגיב והתיק הועבר למתן החלטה סופית.
למעשה מבקשת העוררת לקבל את הערר מהטעם שלא חל כל שינוי עובדתי במצב הנכס וכי המשיב אינו רשאי לשנות מעמדתו הקודמת בשנות המס שקדמו לשנת המס 2017.
המשיב טוען למעשה כי עד ליום 31.12.2017 לא חיה הנכס בר חלוב.
עתה, לאחר שערך ביקורת נוספת בנכס חוא רואח בנכס חלק מהייבנייןיי ואינו מוצא בסיס לפטור אותו מארנונה על פי סעיף 330 לפקודה.
העוררת אינה טוענת כי הנכס אינו בר תיוב.
היא מבקשת להמשיך ולפטור אותו מארנונה שכן לשיטתה, הפטור עד היום ניתן בהתאם לטענתה כי מדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש.
בהודעתו מיום 6.8.2018 מציין חמשיב כי בביקורת מיום 7.12.2017 נמצא כי במרפסות הותקנה תאורת גן וואת לעומת ממצאים קודמיט בביקורות קודמות
העוררת הציגה התכתבות עס חברת החשמל ממנה עולה כי חויבה בהתקנת נקודת התאורה אולם עמדה על כך שפרט לכך לא חל כל שינוי במצב הנכס בגינו ניתן לנכס פטור עד לאותו המועד.
מעיון בדות ממצאי הביקורת מיום 7.12.2017 עולה כי אכן לא חל כל שינוי בממצאים העובדתייס
לעומת הביקורות הקודמות פרט להתקנת נקודת התאורה:
יילא נמצאו שינויים בממצאי ביקורת קודמת למעט 2 גופי תאורה שהותקנו במקום'י
לפיכך מתמצה תפקידה של ועדת הערר בבחינת שיקול הדעת של המשיב במקרה וה בהתלטה האם השינוי היחיד שעולח מחביקורת ביום 7.12.2017, היינו התקנת 2 נקודות תאורה מצדיק את ביטול הפטור מארנונה, *חיח הפטור שניתן פטור מכל סיבה שהיא.
העוררת הפנתה אותנו כאמור להתכתבות עס חברת החשמל מיום 8.8.2017 ממנה עולה כי העוררת מבקשת להימנע מהתקנת נקודות התאורה ואילו חברת החשמל מפנה לחובה התוקית לעשות כך.
לא התרשמנו כי התקנת נקודות התאורה על פי דרישת חברת החשמל הביאה לשינוי במצב הנכס.
מאחר ובפנינו ערר על דחיית השגה וניתן פטור לפי טעיף 330 לפקודה, נבחן את מצב הנכס בראי ההשגה התשובה להשגה.
מצוויס אנו לפעול בהתאם לפטיקה שנקבעה בבריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלח בע"מ ני עירית תל אביב (להלן: ייפסק דין המגרש המוצלחיי) שס נקבעו אבני הדרך על פיהן מצוויס אנו לבחון האם הנכס נשוא הערר עומד בקריטריונים אותם ציווה המחוקק בסעיף 330 לפקודת העיריות (נוטח חדש) המצכיס אותו בפטור המבוקש.
הראות שהוצגו בפנינו והעובדה כי המשיב התרשם בעצמו ממצב הנכס במשך שנתיים בטרם שינה מעמדתו ואף ראה במצב הנכס כנכס שאינו בר חוב ומאחר והוכח כי לא חל שינוי במצב הנכס פרט להתקנת 2 נקודות תאורה על פי דרישת חברת החשמל, חותיר עלינו את הרושם כי מדובר בנכס שלא נעשה בו שימוש ואינו ראוי לשימוש.
אין חולק כי ההכרעה בשאלה האט הנכס נהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו אינה הכרעה סובייקטיבית מנקודת מבטו של הנישום כי אס הכרעה אובייקטיבית.
מצווים אנו להכריע , האם ניתן לאמר בצורה אובייקטיבית כי נכס וה, בנוסף לעובדה שאין בו שימוש יינהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בויי.
במקרה זה, ולאור מסקנותיו הקודמות של המשיב, אין אנו מוצאים מקום לשנות מסיווגו הקודם של הנכס.
הנכס נשוא ערר זה הינו נכס שאומנם מצוי בבניין שבנייתו הושלמה אולם העוררת הוכיחה כי היא אינה עושה בו שימוש בנסיבות שפורטו בכתב הערר ובממצאי הביקורות הקודמות של המשיב.
כאמור, לאחר שבחנו את עמדות הצדדים, עיון בכתבי הטענות ובתמונות שצורפו ובשים לב לעמדת המשיב ביחס לשנות המס 2016, 2017 הגענו למסקנה כי הגדרתו של הנכס נשוא ערר וה כנכס שנהרס או ניווק במידה שלא ניתן לשבת בו מתיישבת עס השכל הישר.
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל.
אין צו להוצאות
ניתן בהעדר הצדדים היום 6.8.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשט"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
|
לוייר: 0 צדוק חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי חבר: ל גדי טל
קלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013946 שליד עיריית תל אביב-יפו
לוייר
חבר:
:| עו"ד אורה קניון
עו"ד ורוייח אבשלום לול
תברה: רוי'יח רונית מרמור
העוררת: אולמי השחחר בע'ימ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
הנכס נשוא הערר נמצא ברתי אצייל 4 תייא, שטחו 262 מ"ר והוא מסווג בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים. העוררת היא הבעלים של הנכס. הערר נסב סביב חיובה של העוררת בארנונה בגין חנכס מיום 1.3.13.
במסגרת הערר נטען ע"י העוררת כי היא אינה מחויקה בנכס, מאחר שמאצ שנת 2012 חוא מושכר לשוכר.
טענות העוררת
ביום 15.3.12 ניתנה למשיב הודעה בצירוף חוזה שכירות על השכרת הנכט מיום 1.3.12 ושינוי שס מחציק ממועד זה.
עפ"י החואה תקופת השכירות חיתה אמנם מיום 1.3.12 עד 28.2.13, אולם סעיף 3 ז' לחווה
השכירות קובע כי הוא: וארך לתקופה נוספת, | אס המשכיךר לא יודיע על תום תקופת
השכירות עד 60 יוסט לפני מועד תום תקופת השכירות.
בתשובה לפניית המשיב אליה מיום 4.6.13 הודיעה העוררת למשיב ב- 12.6.13 כי הנכס ממשיך להיות מוחזק ע"י השוכר וצירפה בשנית את חוזה השכירות.
העוררת טוענת כי למכתב זה צורף גם נספח הארכת תוקף של התווח לשנתיים נוספות עם אופציה להארכה נוספת של שנה.
ב- 19.6.13 אישר חמשיב כי נוכת הודעת העוררת, שס המחזיק בנכס יוותר ללא שינול.
העוררת הסתמכה על הודעה גו.
על אף האמור לעיל הודיע המשיב לעוררת ביום 9.6.15 כי ביצע על דעת עצמו חילופי מחזיקים בנכס עייש העוררת, רטרואקטיבית מיום 1.3.13.
לא התקבלה הודעות חדילה מאת השוכר.
10
11
2
.3
4
רק באוקטובר 2015 נודע לעוררת לראשונה על תילופי המחציקים שביצע המשיב רטרואקטיבית ועל כך הוגשה השגה ומשזו נדחתה הוגש הערר דנן.
העוררת טוענת כי החיוב הרטרואקטיבי נעשה שלא כדין אינו חוקי ואינו תקף.
במכתבו מ- 19.6.13 אישר המשיב ששם המחזיק בנכט יוותר ללא שינוי, ורק לאחר כשנתלים, ב- 10.5.15 הוא טען שלמכתב העוררת צורף ההסכם הישן המקורי.
מדותות הביקורת משנת 2013 עולה כי שכנים לנכס אישרו שבנכס פועל מועדון לעובדים צרים.
מהצילומים שצורפו לדוייח הביקורת מנובמבר 2014 עולה שהציוד של המועדון נמצא בתוך המושכר.
העילה היחידה של המשיב לחיוב הרטרואקטיבי היא חוב שצבר השוכר, שהמשיב לא הצליח לגבות.
טענות המשיב
המשיב מאשר שלא התקבלה הודעת חדילה מאת השוכר, ומוסיף כי התלטתו לבצע חילופי מחזיקים נבעה ממכלול של נסיבות שהצטברו אצלו, מהן הסתבר לו מעל לכל ספק כי השוכר הרשום לא מחזיק בנכט,
בין חיתר, החל מספטמבר 2012 החלו פעולות אכיפח נגד השוכר (שלמעט סכום של 6,000 ₪ לא צלתו). בנכס נערכו מספר רב של ביקורים אך בכולם נמצא הנכס סגור.
המשיב גסם לא חצליח לאתר את השוכר לא בעצמו ולא באמצעות 3 חברות חקירה חיצוניות שהפעיל.
העוררת היא בעלת הויקה הקרובה ביותר לנכס, מתוקף היותה הבעלים שלו.
לאור מכלול הנסיבות חובתה של העירייה לחייב את הבעלים ולבצע חילופי מחציקים, ופעולה זו חיא נכונה וצודקת עפ"י הפסיקה, ונעשתה כדין.
סעי 3 וי לתוזה השכירות שלטענת העוררת קובע כי התוזה מתחדש אוטומטית, אינו סעיף אופציה ואינו יכול להתליף תוזה עדכני וחתום ע"י שני הצדדים.
העוררת התבקשה להמציא חוזה שכירות חדש תקף, אך לא עשתה ואת.
טענת העוררת שבמסגרת ההודעה שלה מ- 19.6.13 הוגש גס חווח הארכה, נטענה בעלמא ולא הוכחה. המשיב טוען כי הומצא לו רק החוזה המקורי ולא חומצא לו חוזח הארכה.
.15
.6
7
.8
.9
בנסיבות העניין לא ניתן להגיע למסקנה שהשוכר החזיק בנכס.
גס העוררת לא הצליחה לאתר את השוכר.
ועדת ערר אינה מוסמכת לדון בתוקיות חיוב רטרואקטיבי, ומכל מקום התיוב הרטרואקטיבי במקרה דנן נעשת כדין.
דיון ומסקנות
חיוב רטרואקטיבי
סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו -1976 (להלן:
ייחוק הערריי) קובע כדלהלן:
יי(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום
להשיג עליה לפני מנחל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג חנכס, גודלו או השימוש בו;
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות.
(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8 (ג) לחוק החסדרים התשנייג -- שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.
(ב) אין באמור בחוק וּה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להתליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת ארנונה או בקביעת סכומה, היה נגוע באי - חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א)."
בעבר התלבטו בתי המשפט בשאלה האם מוסמכת ועדת ערר לדון בטענת אי חוקיות לחטיל חיוב ארנונה באופן רטרואקטיבי. אולם, בשנים האחרונות נקבע בשורה של פסקי דין כי סמכותה של ועדת ערר לדון בנושאים עובדתיים וטכנייס בלבד המפורטים בסעיף 3(א) לתוק הערר. כך לדוגמא בעעיימ 5640/04 מקורות חברת המים בע"מ ני מועצה איוורית לכיש ואתי
קבע כבוד השופט גרוניס :
יימה הדין כאשר הטענה אותה מבקש החייב בארנונה להעלות אינה נמנית על הטענות המפורטות בסעיף 3 (א) לחוק הערר! במקרים אלה על החייב ללכת במסלול שונה. עליו להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנחליים ובגדרה :וכל הוא לתקוף את החיוב בארנונה בכל נימוק שאינו ממין אלה שבסעיף 3 (א) לחוק הערר... במקרה שבפנינו, הטענה העיקרית המועלית ע"י המערערת נגד חיוב הארנונח שהוצא לה חינה כי החיוב אינו חוקי... השאלה בה עלינו להכריע במקרה דנא הינה מהו המסלול הנכון שבו צריכה לילך המערערת, שעה שהיא מעלה טענותיה נגד חיובה בארנונח. לטעמי, התשובה לשאלה הניצבת בפנינו הינה פשוטת בתכלית הפשטות. הטענות שמעלה המערערת בנוגע לשומה הארנונה שהוצאה לה אינן נמנות עס הטענות אותן ניתן להעלות בהליך ההשגה המנהלית לפי סעיף 3 (א) לחוק הערר... נתזור
0
.1
.2
ונציין בהקשר גה את ההלכה שקבעה כי סמכותו של מנהל הארנונה מוגבלת לעניינים טכניים-עובדתיים!י.
על הלבטיס של ביהמייש בנושא זה ניתן ללמוד מפסהייד שניתן ע"י כבי השופטת קובו בעתיימ
(תייא-יפו) 1905/05 החברה להגנת הטבע נ. עיריית תייא שבו נקבע:
ייבמקוס אחר סברתי כי יש לפרש בהרחבה את סמכויות ועדת הערר והיא מוסמכת לדון גס בטענת אי חוקיות הנוגעת לעניינים המנויים בסעיף 3(א) לחוק הערר. (ראו ע.א. (תל אביב-
יפו) 2600/00 עיריית הרצליה ני חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ... אלא, שמספר פסקי דין שנפסקו לאחרונה בביהמייש העליון | חיוקו את הגישה כי הסמכות הנתונה לגוף זה חינה מצומצמת לעניינים טכניים עובדתיים הקבועים בסעיף 3 (א) לחוק הערר, ואינה כוללת את הסמכות לדון בסוגיות משפטיות מובהקותיי.
ממשיכה כבוד השופטת קובו וקובעת :
יילאור פסקי דין אלה... אני קובעת כי הסמכות לדון בעתירה זו הינה לבית משפט וה בהליך של עונירה מנהלית.. .+
לא רק וו אלא, שבבקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן בע.א. 2600/00 שהוגשה לבית המשפט העליון- רעייא 10643/02 חבס ח.צ.פיתוח (1993) בע"מ ואחי ני עיריית הרצליה. קבעה
כבוד השופטת ארבל בעניין סמכות ועדת הערר:
יי... בינתיים, ככל שמדובר בוועדות ערר על חיוב בתשלום ארנונה לא רק שלא הורחבה סמכות ועדת הערר, אלא שזו צומצמח. מקריאת סעיף 3 עולה כי המחוקק הסמיך את המנהל לדון בעניינים ספציפיים בלבזד המפורטיט בטסייק (א). סייק (ב) בא להבהיר, על פי פשוטם של דברים, כי המנהל אינו מוסמך לדון בטענות של אי חוקיות בכלל הנוגעות לתשלום ארנונה, וסמכות וו תועבר לבית המשפט. על פירוש זה ניתן ללמוד אף מההיסטוריה החקיקתית. סעיף
3) תוקן במטגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)
תשל"ג 1992. בדיוני הכנסת בקריאה שניה ושלישית לאישור החוק, אמר ליוייר ועדת הכספים,
חייכ גדליה גל את הדברים הבאים:
ייהכנסנו תיקונים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו (1976).
התיקון העיקרי בא להבחיר כי למנהל ולוועדת הערר ברשויות המקומיות לא תהייה סמכות לטפל בהשגות ובעררים על מעשי המועצה שעילת הגשתם היא אי חוקיות יסודיתיי.
יצויין כי סמכותו של מנהל הארנונה נידונה ע"י בית משפט וה עוד בטרם חקיקתו של סעיף
3) ונפסק כי הסמכות יימצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים, טכניס בלבד. שאלות
עקרוניות יותר כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה וכדי, אין הוא רשאי לחידרשיי (בגייג 764/88 דשנים וחומרים כימיים ני עיריית קריית אתאזיי
בדומח לכך קבע ביהמייש העליון כי אין לועדת הערר סמכות לדון בטענות משפטיות עקרוניות כגון רטרואקטיביות.
3
4
5
6
בע.א. 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ. עיריית טירת הכרמל (מפי כבוד השופט
אנגלרד) מיום 6.2.2002, נקבע:
* חברת ט.ט. קבלה בבית המשפט המחוזי גם כנגד חיובה הרטרואקטיבי בתשלומי ארנונה, בהתאם למדידה שבוצעה בשנת 1997.... מדובר בטענה משפטית שחיא בעלת אופי עקרוני גם אם היא נכנסת לגדר סעיף 3 (א) (2) לתוק הערר - ואיני משוכנע כי היא אכן נכנסת לגדרו -
ראויה היא לברור בבית חמשפט האזרח" יי
כך נפסק גט בעמיינ 14848-02-13 עופר שערים אוטומטיים נ. מנהל הארנונה בעיריית ראשון
לציון, שס נקבע:
ייככלל דעתי היא כי הסמכות לדון בשאלת גבייה רטרואקטיבית נתונה לבית המשפט המינהלי, ולו בלבד, כמו גט יתר הטענות החותרות תחת שורש חוקיות דרישת תשלומי הארנונה'י.
עוד ראח בעניין וה:
עת'ימ 45663-01-13 מרום פאר נדליין בע"מ נ. עיריית תיא יפו ועת'ימ 8708-05-13 מרום פאר נדליין בע"מ נ. עיריית תייא. גס שס נפסק כי העילה של פסלות חיוב רטרואקטיבי, אינה נמנית על אחת העילות המפורטות בחוק הערר, ולכן הסמכות לדון בה נתונה לביהמייש לעניינים מינהליים.
אנו קובעים איפוא כי לועדת הערר אין סמכות לדון בטענת אי חוקיות התיוב הרטרואקטיבי של שומת הארנונה.
סעיפי החוק חדרושים לענייננו הס סעיפים 325, 326 לפקי העיריות.
סעיף 325 לפקודת העיריות קובע:
ייחדל אדם ביום מן חימיס להיות בעלס או מחויקס של קרקע או של בנין שהוא חב עליהט בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו חודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יחיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים, אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מטירת ההודעהיי.
ואילו סעיף 326 לפקודה קובע:
ינעשה אדם בעלו או מחויקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יחא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכט, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיחס - ואם היתח כאן השכרה לתקופה של שנת או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעירייה הודעה על העיסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של חקונה, הנעבר או השוכר, כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר תייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלמה ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונת'"י.
7. ביהמייש העליון דן באריכות ביישומס של שני סעיפים אלח של הפקודה, בפסהייד בעניין
בריימ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ. דור אנרגיה (1988) בע"מ ואחי, כבי השופט דנציגר התיחס לתכלית העומדת מאחרי סעיפים אלה וקבע כי:
יימטרתס להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לוהותו של המחציק בכל נכס ונכס, הינה גזירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בחיי.
עוד קבע כבי השופט דנציגר כי עפ"י סעיפים אלה של הפקודה ייעל הנישום מוטלת החובה האקטיבית להודיע לרשות המקומית בכתב על חדילתו מבעלות או מהחזקה בנכס, שאם לא כן, רשאית (ההדגשה אינה במקור א.ק.) העירייה להמשיך ולראות בנישוס גה כחייב בארנונה".
ממשיך כבי השופט ומבחיר כי תכליתו של ההסדר הוא להקל על הרשות בגביית ארנונה.
8. על אף ואת נדונה בפסהייד בין היתר, השאלה האם יתכנו מקרים מסויימים שבהם תוחזּק
חרשות המקומית כמי שמעלה בתפקידה והתרשלה בבדיקה באשר למצב הבעלות או התוקה של נכס מסוים בשטחה.
בין כלל הנסיבות שמונה כבי השופט דנציגר הוא קובע, כי אחד המקרים חוא ידיעתן הפוציטיבית של מחלקות אחרות של הרשות המקומית. אמנם, קובע כבי חשופט כל:
ייאין בכך כדי לפטור את חנישום מחובתו עפ"י סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות, אולם לא ניתן לדעתי להתעלם, במקרים המתאימים, מנסיבות בהן מחלקות אחרות של הרשות המקומית ידעו באופן פוזיטיבי על כך שהחוקה בנכס הועברה לאחר שאינו הנישום הרשוט, נסיבות המטילות על העירייה את חובת הבדיקה מיהו הנישום הנכון והראוי לצורך חיוב הארנונהיי.
9. גס כבי השופטת ארבל קובעת באותו ערעור כי הוראות סעיפים 325, 326 לפקודת
העיריות מטילות על המחציק היוצא את הנטל להודיע לרשות בכתב על שינוי והות המחזיק בנכס. אולם ממשיכה כבי השופטת וקובעת : *יחד עם ואת, באותן נסיבות חריגות בהן ישנה ידיעה בפועל מצד המחלקה הממונה על גביית הארנונה על דבר שינוי זהותו של המחזיק בנכס בפועל, התלטתה של העירייה להמשיך ולגבות את תשלומי הארנונה מאת המחזיק היוצא אינה יכולה, לטעמי להיחשב סבירה. בנסיבות אלו, איפוא, יש לראות במחציק כמעין יימודיע קונסטרוקטיבייי, קרי-כמי שמילא את חובתו על-פי הוראות הפקודיי.
0. בענייננו אין מתחלוקת שלא התקבלה הודעת חדילה מאת השוכר.
השאלה הדורשת הכרעה היא, האם בנסיבות העניין יש לראות את המשיב כמי שיודע ידיעה פוזיטיבית שתשוכר אינו מחציק בנכט ולכן פעל כדין בשנותו את שס המחציק ורישומו עייש הבעלים (העוררת), בנימוק שחיא בעלת הויקה הקרובה ביותר לנכס.
.1
.2
.3
4
5
אין מחלוקת שהעוררת הודיעה למשיב כדין ביום 15.3.12 על החלפת שם מתציק בנכס, לשם השוכר לתקופה מיום 1.3.12 עד 28.2.13, עפ"י הסכם השכירות שצורף להודעה.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתקופה המתחילה ביום 1.3.13.
נבחן תחילה את התנהלות העוררת.
בתשובה למכתב של המשיב לעוררת מיום 4.6.13 בו ביקש המשיב לברר האם השוכר מחציק עדין בנכס, הודיעה העוררת למשיב במכתב מיום 12.6.13 כי השוכר מחויק בנכס. הצדדים מסכימים כי למכתב זה של העוררת צורף הטכם השכירות. אולם, הצדדים חלוקים בשאלה האם צורף למכתב גה גם נספת הארכה. לטענת העוררת למכתב צורף נספת הארכה מיום 6 לפיו הסכם השכירות מוארך ב- 24 תודשים עס אופציה להארכה נוספת של 12 חודשים.
לעומת את המשיב טוען שנספח הארכה לא הומצא לו, לטענתו בדיקת החווה שהומצא העלתה שמדובר בחוזה חישן מ- 1.3.12 ולכן נדרשה העוררת ב- 11.5.15 להמציא עותק מהסכם חדש שתוקפו מתחיל ב- 1.3.13. הסכם כוה לא הומצא למשיב, ולכן ביצע חמשיב שינוי ברישום שס המחציק, רטרואקטיבית מיום 1.3.13.
עלינו להכריע בטענות הטותרות של הצדדים בעניין זה.
באשר לעוררת, במכתבה צוין שמצורף לו ייחווה שכירות מחודש מרץ 2013 ומסומן באות אייי.
בדיקת הנספת אי מעלה פי אין מדובר בחווה שכירות חדש אלא בחוזה השכירות חישן מחודש מרף 2012.
העוררת לא ציינה במכתבה במפורש שמצורף הטכם הארכת תוקף של חוזה זה, עובדה תמוהה נוכת החשיבות הרבה של מסמך כזה, שעליו בלבד מבוסטת טענתה כי השוכר המשיך להחגיק בנכס.
מנגד, המשיב השיב לעוררת ביום 19.6.13 כי: ייתשובת הבי אולמות השחר בע"מ (להלן יימרשת 7 דיי) בעניין והות המחציק בנכס התקבלה באגפינו ולפיכך יוותר שס המחציק בנכס ללא שינוי.
על מרשתך להודיענו על כל שינוי בהחזקת הנכס או בשימושויי.
מתשובה או משתמע כי המשיב שוכנע למקרא מכתבה של העוררת שהשוכר עדיין מחזיק בנכס. רק ב- 11.5.15 נעור לפתע חמשיב וכתב לעוררת כי למכתבה מ- 12.6.13 צורף רק ההסכם הישן שהינו עד 28.2.13 בלבד.
דרישת המשיב מהעוררת להמציא לו תוך 14 יום הסכם שכירות חדש, לא נענתה.
לכאורה כשלה כאן העוררת פעמיים. בפעם הראשונה עת לא ציינה במפורש בהודעתה מלוס 3 כי למכתב צורף הסטכט הארכת תוקף של ההטכס המקורי. ובפעט השניה כאשר לא נענתה לדרישת מנהל הארנונה מ- 11.5.15 להמציא לו עותק מהסכם הארכה.
.6
.7
.8
9
0
1
.2
מנגד, גם המשיב כשל כאשך הודיע לעוררת ביום 19.6.13 כי עפ"י הודעתה יוותר השוכר רשום כמחזיק בנכט. רק לאחר חלוף כשנתיים ימים פנה חמשיב לעוררת וציין כי בדיקתו את מכתבה מ- 12.6.13 מעלה כי צורף לו רק החוזה הישן המקורי, לא חוזה חדש ולא מסמך המאריך את תוקף החווה הישן.
גרסתה של העוררת לעניין הגשת הסכם הארכה, אינה נתמכת בראיה כלשהי, מאידך הודעת המשיב שנשלחה לאחריה לפיה השוכר יוותר רשום כמתויק בנכס, תומכת בגרסת העוררת.
לעומת ואת גרסת המשיב נתמכת במכתב הלוואי של העוררת, בו לא צוין שמצורף לו הסכם הארכה, כמו גס בעובדה שהעוררת לא נעתרה לדרישת חמשיב מ- 11.5.15 להמציא לו את הסכם ההארכה.
יוער כי העוררת לא טענה שהיא המציאה למשיב מסמך מיום 28.2.15 הנתזה לתיות הארכת תוקף ההטכט לתקופה נוספת של 12 חודשים, על אף שמסמך כוה הוגש כנספח גי לכתב הערר. העוררת גם לא הזכירה מסמך וה בסיכומיה.
בהעדר ראיות התומכות באיזו מהגרסאות אנחנו מתקשיט להכריע ביניהן, ולכן אנו מחליטים שהמחלוקת בין הצדדים תוכרע עפ"י המצב הפיני.
נקדים ונאמר כפי שיפורט להלן, כי מטיעוני המשיב והראיות שהגיש שוכנענו שהשוכר לא החזיק בפועל בנכט בתקופה נשוא הערר.
מהראיות עולה שהמשיב ניסה פעמים רבות במשך התקופה לבצע ביקורות בנכס, אולם בכולן היה הנכס סגור והביקורת לא התאפשרה. גם ניסיונות המשיב לבצע ביקורות לצורך רישום מטלטלין לא התאפשרו נוכח היות הנכס סגור.
חמשיב גס ניסה ללא הצלחה לאתר את השוכר בעצמו וגם באמצעות שלושה חוקרים פרטיים, אולם כל הניסיונות לא צלתו.
לכך מתווספת העובדה שהשוכר לא שילם את חובות הארנונה במשך כל התקופה נשוא הערר.
משלא אותר השוכר ולא שילם את חובותיו למשיב, נוצרה ייידיעה בפועל מצד המחלקה הממונה על גביית הארנונה על דבר שינוי והותו של המחזיק בנכס בפועליי.
כפי שקבעה כבי השופטת ארבל בפסייד דור אנרגיה (1988) בע"מ שהוזכר לעיל.
מודגש כי גם העוררת לא הצליחה לאתר את השוכר על אף הצהרתה בפנינו כי ייוה פשוט מאודיי, והיא הודיעה ביום 31.1.18 ייכי כל ניטיונותיה לאתר את השוכר העלו חרסיי. עובדה צו מחזקת גס כן את טענות המשיב כל השוכר אינו מחויק בנכס.
משהגענו למסקנה כי השוכר לא החזיק בנכס, פעל המשיב כדין ברושמו את העוררת כמחזיקח בנכס מכת היותה הבעלים של הנכס ובעלת הזיקה הקרובה ביותר אליו.
3. מכל המקוב\ אנו דוחים את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתן היום בהעדר הצדדים 7.8.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה \סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של'משיב.
6
1 [וח ב |
יו'יר: עו''ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016866 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר :| עו"ד אורה קניון
חבר: | עויד ורו''יח אבשלום לוי
חברה: רו"ח רונית מרמור
העורר: מאשה זיצר
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו
החלטת
1. הנכס נשוא הערר נמצא ברח מנחם בגין 65 תייא ושטחו 181.74 מ"ר.
המחלוקת בין הצדדים נסבה על סיווגו של הנכס.
המשיב סיווג את הנכס בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים ואילו העוררת טוענת שיש לסווגו בסיווג ייאולמות המשמשים להצגות תיאטרון, מתול וקונצרטיטיי בהתאם לסעיף 3.3.8 לצו הארנונה.
בהסכמת הצדדים, שניתן לה תוקף של החלטה ביום 17.4.18, תחול ההחלטה בערר דנן גם על שנת 2018.
טענות העוררת
2 מדובר בתיאטרון אימרסיבי/אינטראקטיבי, שבו יש לקהל תפקיד בעלילה כעד או כמשתתף פעיל. לקהל ניתנת האפשרות לעבור בין החלקים השונים של וצירת ההתרחשויות ולהשפיע על העלילה. הקהל הוא חלק מההצגה והקווים בינו לבין השתקניס מטשטשים.
3 בנכס מתקיימות עתה 3 הצגות.
התפאורה היא תפאורת תיאטרון והיא מתפרשת על פני מספר רב של חדרים. (כ- ל חדרים)
מועדי ההצגות מתוכננים מראש ויש לקנות כרטיסים מראש,
4 העוררת מעטיקה שתקני תיאטרון. קיים תשריט ובימוי, והתורות להצגות ארכו כחודשיים.
5 אין מדובר בייחדר בריחחיי.
מדובר בהפקת תיאטרון לכל דבר, לרבות בניית תפאורה, תשריט, בימוי, תזרות והצגח ע"י שחקני תיאטרון. השינוי היחיד הוא תפקידו של הקהל בהצגה.
פעילותו של תיאטרון מסוג וה נפוצה מזה שנים ברחבי העולם.
6
7
8
10
.1
.2
.3
6
עפ"י ההלכה שנקבעה בבריימ 4021/09 מנחל הארנונה של עיריית תייא נ. חברת מישל מרסייה, יש להעדיף סיווג בקטגוריות ספציפיות על פני סיווג שיורי.
בהסתמכו על פרסום העוררת באתר האינטרנט שלה, הסתמך המשיב על מספר דפי אינטרנט בודדים, שהובילו אותו לטעויות. עיון בכל דפי האינטרנט מלמד שאין מדובר בייחדר בריחהיי.
הגבלת כניטה ותנאי השתתפות מיוחדים, נדרשו רק בהצגה ספציפית, בה נדרשת פעילות פיזית מתונה ויש בה סצינות יימפתידות'י.
טענות המשיב
התעריף קבוע לסיווג תיאטראות הוא תעריף מופחת ומוול בהשוואה לתעריף עסקים, וואת כדי להקל בנטל המט המוטל על נכסים המשמשים כאולמות רחבי ידיים, המציעים מושבים ומתקנים נוטפים לקהל הבא לצפות במופעים.
בנכס דנן על אף שיש צפייה בהתרחשויות הנעשות בנכס, לא מדובר בקחל רחב אלא בקבוצות מוגדרות ומוגבלות בהיקפן (כ- 6 אנשים). בפועל מדובר בייחדרי בריחחיי וכך גם מוצג המקום באתר האינטרנט של העוררת.
שטחו הכולל של הנכס רק 182 מ"ר ולא מתקיים לגביו הרציונל של תעריף נמוך לשטחים נרתבים. אין מדובר בייאולמות'' תיאטרון אלא בשניים שלושה חדרים בהם נעשית הפעילות, ויתר החדרים משמשים כמשרד, חדר מהשבים, חדר מנוחה וכדי.
אין לוח הצגות ומופעים אלא שעות פתיחה, בהן מועלה המופע בהתאם לביקוש והומנה מראש. אין מושבים, אין אזור ישיבה, במה, קופות למכירת כרטיסים ועוד מאפיינים של אולמות תיאטרון.
לא הובאה אסמכתא לקיומס של תשריט, במאי וכדי.
כך גס לא הוכח שניתן לאכלס בנכט 25 אנשים, ומכל מקום הפעילות נעשית בקבוצות קטנות.
שלא כמו באולמות תיאטרון אחרים, עפ"י המפורסט באתר האינטרנט של העוררת, ישנה הגבלת כניסה לקהלים מטוימים, ותנאי השתתפות ולבוש שנקבעו מראש.
עפ"י פרסומי העוררת ניתן לקיים במקום ימי כייף, מסיבות רווקיס, ואירועים חברתנייס אחרים, פעילות הקרובה יותר לחדרי בריחה או חדרי קריוקי.
אין לקבל את הטענה כי השתתפות בפעילות אינטראקטיבית מקיימת אלמנטים של הצגת תיאטרון.
עפ"י ההלכה יש להעדיף סיווג ספציפי רק מקום שהשימוש בנכס עונה על דרישות צו הארנונה לסיווג הספציפי הוה
.15
.6
17
.8
19
0
1
בענייננו אין חדבר כך ולכן הסיווג השיורי של נכסים שאינם משמשים למגורים, הוא הסיווג המתאים והנכון לנכס וּה.
דיון ומסקנות
סעיף 3.3.8 לצו הארנונה קובע:
ייאולמות המשמשים להצגות תיאטרון, מחול וקונצרטים, יחוייבו בתעריף של.... ₪ למייר לשנה, בכל האזורים'י.
כדי לחסות בצילו של סעיף 3.3.8 לצו הארנונה על הנכס לעמוד בשני תנאים מצטברים:
(1) הנכס הוא אולם.
(2) הנכס משמש להצגות תיאטרון ו/או מופעי מחול ו/או קונצרטים.
באשר לתנאי הראשון אנו סבורים שאין מדובר בייאולטיי כנדרש בצו, אלא במספר חדרים קטנים בהם מתרחשת הפעילות.
צו הארנונה אינו מגדיר את המונת ייאולמותיי, אך מהגדרתו המללונית של המונח יאולםיי אנו למדים כי תכוונה ליימבנח גדול המשמש לכנסים, מופעים, טקסיט וכדי, חיכליי.
דהיינו אחד הקריטריונים לי/אולסיי הוא היותו שטת גדול רחב ידיים.
קבענו בעבר וכך גס קבעו ועדות ערר אחרות שדנו בנושא וּה, כי מקום שקיים אולם אף אס הוא רתב ידיים, אך הוא מחולק לחדרים חדרים שלא ע"י מחיצות פנים ניידות, מאבד האולם מציביונו כאולט, והופך לנכס מרובה חדרים שלא ניתן להגדירו כייאולסיי במובן צו הארנונה.
על אף שמחוקק המשנה לא קבע במפורש האם ניתן להחיל את הגדרת החמונת ''אולסיי גם על נכס קטן, הרי נוכח ההגדרה המילונית אנו סבורים כי אין וה סביר להכיר בכל שטח, אף אס הוא מינימלי, ככוה המתאים להגדרת י/אולסיי.
כמו המשיב אף אנו סבורים כי כוונת מחוקק המשנה במונת ייאולמותיי, היתה להקל בנטל המט על נכסים גדוליט רתבי ידיים המשמשים כאולמות להצגות תיאטרון.
הנכס דנן מחולק כאמור למספר רב של חדריט קטנים המשתרעים על פני שתי קומות, בהם מתקיימת הפעילות. חדרים אחרים בנכס משמשים כמשרד, חדר מחשבים, חדר מנוחה וכדי.
לפיכך לא עסקינן בייאולסיי, והוא לא עונה על התנאי הראשון של סעיף 3.3.8 של צו הארנונה.
כבר מטעם וּה לא ניתן לסווגו עפ"י סעיף 3.3.8 לצו הארנונה.
נבחן עתה האם מתקיים התנאי השני של השימוש בנכס לייהצגות תיאטרוניי.
כאמור טוענת העוררת כי השימוש הנעשה בנכס הוא להצגות תיאטרון, אס כי בסוג מסוים חדשני של תיאטרון, שהוא תיאטרון אמרסיבי - אינטראקטיבי בו הקווים בין הקהל והשחקניס משתלקבים, ולמעשה לקהל ניתנת האפשרות לחקור, לשנות ולהשפיע על העלילה.
3
גלש
.3
4
.5
.6
7
.8
9
.0
.1
לעומתה טוען המשיב כי לא מדובר בהצגת תיאטרון, אלא בפעילות של קבוצות המכילות מספר מועט של אנשים, בדומה לחדר בריחה או חדר קריוקי, או באירועים חברתלים כגון מסיבות רווקים, ימי כייף וכדומח.
כדי להכריע במחלוקת או מן הראוי לבתון את המאפיינים של הצגות תיאטרון.
יאמר כבר עתה שגם לגרסת העוררת אין מדובר בהצגת תיאטרון יקלסיתיי אלא במופע חדשני, אך הוא עונה לטענתה על המונח של הצגת תיאטרון.
המונח ייתיאטרוןיי מוגדר במילון אבן שושן כיימקוס מיועד להצגת מחוות לפני קהליי.
בנכט דנן לא מתקיימת ההגדרה דלעיל.
אין בנכס במה ואף לא מוגדר בו איוור ישיבת.
רק לגבי הצגה אחת הנקראת ייהלובייי טענה העוררת, שיכול להשתתף בה קהל של 25 איש.
טענה גו לא הוכחה, וגם לגביה ניתן להבין שהפעילות עצמה נעשית בקבוצות קטנות יותר.
מכל מקום בכל ההצגות האחרות משתתף גס לגרסת העוררת ייקהליי של 6 אנשים בלבד.
שלא כמו באולמות תיאטרון אחרים, אין בנכס אזור ישיבה מוגדר; אין במח עליה מתקיימת ההצגה; אין מכירת כרטיסים, אלא מדובר בתשלום לאירוע קבוצתי. אין לוח הצגות ומופעים, אלא שעות פתיחה במסגרתן מתקיימת הפעילות ; עפ"י הפרסום באתר האינטרנט של העוררת, הכניסה לנכס מוגבלת מגיל 16 ומעלח ולעיתים מוגבלת לבעלי מוגבלויות, או ללבוש מסוים, וחל איסור על כניסה עם חפצים כגון תיקים, מפתחות, עניבות, עקבים, שרשראות, שעונים ועוד.
בנכס ניתן לקיים ימי כייף, מסיבות רווקים, פעילויות לגיבוש תברתי וכדומה, שאינם אופינייס לאולמות תיאטרון.
מהאמור לעיל עולה שלא מתקיימת בנכט פעילות דומה לוו המתקלימת באולמות תיאטרון.
טענת העוררת כי עפ"י הפסיקה יש להעדיף סיווג ספציפי על פני סיווג שיורי היא נכונה, אולם הדברים אמורים מקום שהשימוש בפועל בנכס תואם את הסיווג חספציפי המבוקש, מה שאין כך בענייננו.
נוסף על כך, אמנם סיווג נכס עפ"י צו הארנונה לא בהכרח תואם את סיווגו לפי חוק רישו עסקיט, אולם העובדה שהעוררת לא ביקשה הכרה כאולם אירועים לפי חוק רישוי עסקים, תומכת אף היא במסקנה שלא עסקינן בייתיאטרוןיי או בייאולס אירועים'י.
2. מכל המקובצ אנו דוחים את הערר.
אין בו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 7.8.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי
משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כ אסדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב,
5 0% ב כ
יו'יר: עו"ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלוסם לוי
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016962 שליד עיריית תל אביב-יפו 7
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר
חבר:
: עו"ד אורה קניון
עו"ד ורוייח אבשלום לוי
חברה: רו"ח רונית מרמור
העוררת: אסתר גולדשטיין
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו
החלטה
הנכס נשוא הערר מוחצק ע"י העוררת ונמצא ברחי הרצל 82 תייא ושטחו 25.77 מ"ר.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסיווגו של הנכס, כאשר המשיב סיווג אותו בסיווג י*מסחר קמעוני כללייי, בעוד שהעוררת טוענת שיש לסווגו בסיווג ימגוריסיי.
במעמד חדיון מיום 24.4.18 ניתן תוקף של התלטה להחיל את ההחלטה דנן גס על השנים 8,,.,.
טענות העוררת
העוררת היא בעלת הזכויות בכל הבניין שברחי הרצל 82 ומחזיקה בחנות שבקומת הקרקע ובקומה הראשונה של הבניין.
הנכס נשוא הערר נמצא בקומה הראשונה וקיימת אליו גישה מתוך שטח החנות ומחדר המדרגות.
הנכס משמש אותה (ושימש בעבר גס את בעלה המנוח) לצורך מגורים ומנותה במשך היום, בשעות הפעילות של החנות. הוא דרוש לה עקב מצב בריאותה, ביןו היתר הוחלפו לה שני מפרקי הירך ועליה לעבור ניתוח נוסף בברך.
בנכס יש מיטה ומזרון, שירותים, מקלחת ומטבחון, מגבות ושמיכה. הוא משמש אותה לצורך מנותה בשעות הפעילות של החנות, לרבות אכילת ארוחות, רחצה ושירותים. לעיתים הוא משמש לצורכי אכילה גם למי מהעובדים.
הקלסרים שנמצאו בנכס הס קלסרים ישנים ואיחסונס בנכט טפל לשימוש העיקרי בו למגורים, והוא אינו הופך את המקום לעסקי.
בעבר הנכס סווג בסיווג מגורים.
טענות חמשיב
10
1
.2
.3
העוררת אינה מתגוררת דרך קבע בנכס. היא מתגוררת דרך קבע בדירה בפתח תקוה. הנכס רק משמש לגרסתה למנותה בשעות הפעילות של היום, ולעיתים גס עובדים נוספים עושים בו שימוש. גם אס אדם בוחר להקצות לו בבית העסק מקום למנוחה, אין בכך כדי לקבוע שהמקום משמש ייכמקוס מגוריו של האדסיי או שמתקיים בו משק בית פעיל.
מדובר בחדר מנוחה שהשימוש בו טפל לשימוש שנעשה ע"י העוררת בחנות שהיא מנהלת בבניין. חסרים הסממנים המעידים על שימוש כמגורי קבע: אין בו סלון, אין מכונת כביסה, לא מאוחסנים בו חפצים שונים כגון, ביגוד. אין לומר שהוא משמש בעיקר למגורים וכמרכז חייה של העוררת.
השימוש לאחטון קלסריס השייכים לעסק מלמד גם כן, שהוא מחווה חלק מהעסק.
הטענה שהנכט סווג בעבר בסיווג מגורים, גס אם הוא נכון, הרי נוכח השימוש העכשווי שהיא עושה בנכס, לא ניתן להמשיך לסווגו כיימגוריסיי.
דיון ומסקנות
הלכה היא שדירת מגוריט חיא נכס שיש בו פוטנציאל לשמש כדירת מגורים.
בעניין וה נקבע בעמיינ (מינהליים תייא) 143/03 ליפשיץ דוד נ. מועצה אזורית עמק חפר:
ייהביטוי יימגוריסיי אינו משקף רק ייחדר מגוריםיי. מגוריט פירושו מכלול הפעילות המתבצעת
בבית המשמש למגורי אדם: לינה, אכילה, שירותים, אחסנת תפצי בית ועוד."
ביחמייש העליון בעייא 4127/95 יעל זולקינד (מיכאל) ושרה זולקינד נ. בית ית מושב עובדים
להתישבות שיתופית בע"מ ומינחל מקרקעי ישראל י-ם, קבע כי:
'יויקת המגורים מבטאת את הקשר המחותי שבין אדם לביתו לא רק במובן הפיני, אלא את הקשר שבינו לבין מרכז חייו, הציר שסביבו סובביס חייו מבחינה מעשית, פיזית ורגשיתני.
העוררת מעידה שהיא מתגוררת דרך קבע בנכס שיש לה בפתח תקוה.
הנכס נשוא הערר משמש את העוררת, גס לגרסתה, כחדר מנוחה לחלק משעות הפעילות של היום.
בדיון ההוכחות העידה ביתה של העוררת:
ייאין בחדר ארון בגדים. יש בו מיטה, שידה ושולחן אוכל. חיא לא גרח שס באופן קבוע יש שמה מצעים, מקלחת, מגבות, שמיכה. אין סלון, אין מכונת כביסה או מייבש כביסה, יש מטבתון ויש שירותים ומקלחויי.
14
.5
.6
עולה מכך שבנכס נשוא הערר לא מצוי מרכז חייה של העוררת. ייהנחת המחוקק היא שקיימת דירה אחת המשמשת 'ימרכצ חייויי של אדם ובה השימוש למגורים הוא דומיננטי, ורק בגין דירה זו הוא זּכאי להנחהיי (עתיימ 193/00 מרגוט הופ ישורון נ. עיריית חיפה).
זאת ועוד, השימוש בנכס למנוחה בשעות היום, אין בו כדי לשקף מגורים ולא ניתן בשל שימוש כוה, לסווג את הנכס בסיווג מגורים.
ראה לעניין זה עתיימ (ת'יא) 249/08 רולדין בע"מ נ. עיריית תייא-יפו:
ייאכן, ניתן היתר של המערערת לכמה מן העובדים ללון במרתף לאחר שעות העבודה, אולם, הסדרי הלינה הם ארעיים ואינם משקפים יימגוריסיי. למה הדבר דומה! לבעל מקצוע חופשי המציב במשרדו או לשכתו מיטה ומשתמש בה (ביחד עס השירותים שבמשרד, מקרר משרדל ואמצעי חימום מזון מהיר) לשם מנוחה ולפעמים גם לינו לילה. האם נסיבות כאלה מסברות את הדעת שהמשרד פושט את צורתו כמקום עסק ולובש צורח של מדור או מגורים בהקשר לחיובי הארנונה בלבד! שאלה וו מוצגת באורת רטורי בלבד. התשובה לת שלילית.י
מהראיות עולה כי גס לגרסת העוררת הנכס אינו משמש ייכמרכז חייהיי של העוררת. המסקנה המתבקשת היא כי מדובר בחדר מנוחה, וכי המנוחה טפלה לשימוש העיקרי שנעשה ע"י העוררת בחנות אותה היא מפעילה בבניין.
חסרים בנכס סממנים המעידים על שימוש בו כמגורי קבע. הוא משמש לעיתים גם עובדים
אחריט של העוררת, ונעשה בו גס שימוש לאחסון קלסריס השייכים לעסק.
טענת העוררת כי בעבר סווג הנכס בסיווג מגורים לא תועיל לעוררת מאחר שעפייי הפסיקה כל שנת מס עומדת בפני עצמה, והמשיב רשא להתאים את חיובי הארנונה לשימוש הנכון שנעשת בנכס בתקופה נשוא הערר.
בענייננו משהגענו למסקנה כי בתקופה נשוא הערר לא זכאי הנכס לסיווג מגורים, אין מניעה למשיב לקבוע את סיווגו עפ"י השימוש בפועל הנעשה בו בתקופה זו.
(ראה עמיינ 10507-07-12 מנהל הארנונה של עיריית פיית נ. מרכז הנופש ייספורטניי פיית, ועת'ימ 44487-08-14 חברת טי.סי.אט. תקשורת בע"מ נ. עיריית פיית)
7. מכל המקוב> אנו דוחים את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 7.8.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
0% [\ ב 5
יו'יר: עו"ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו/'ח אבשלום לוי
קלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך
מספר ערר :
מספר ועדה:
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העוררים: גאפל יעל, גילאון יהושע
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש.
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.08.2018.
כו באב תשעח
08
140018183 / 4
4
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
- 2
ןו שו " "דורו"
יו ר: עו ד קניון אורה חברה: רו ח מרמור רונית חבר: עו ח אבשלום לוי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כו באב תשעח
708
מספר ערר: | 12:58 / 140017391
מספר ועדה: | 11774
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העורר/ת: אלימלך
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
נוכח הצהרת העורר כי בשנה נשוא הערר הוא עשה שימוש למגורים בדירה במשך 3 חודשים לפחות, אנו מקבלים את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.08.2018.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כקלית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ל
יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
שם הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016767 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר+
לוייר
חבר:
:| עו"ד אורה קניון
עו"ד ורוייח אבשלום לוי
חברה: רו"ח רונית מרמור
העוררת: אלדר ר.ש. בעי/מ (אזורי חן)
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
הערר דנן לשנת 2017 עוסק בחיובי ארנונה לנכסי העוררת בשטתים הידועים בשמם המסחרל ייקאנטרי אזורי חויי, ברחי אורי צבי גרינברג 19 תייא. בגין שטתים אלה מחויבת העוררת בסיווג יימרכו טפורט ונופשיי (קאנטרי קלאב)'י.
עיקר טענותיה של העוררת הן טענות לאי תוקיות הסיווג; טענות לסיווג הנכס, כאשר העוררת טוענת שיש לחייבה עפ"י סיווג ייבריכת שחיחיי המבטא תעריף נמוך יותר; וטענות שאין לחייבה בגין גינון דשא ומקלטים.
בכתב התשובה העלה המשיב מספר טענות מקדמיות לפיהן יש לסלק את הערר על הסף.
משמועלות טענות כי יש לסלק את הערר על הסף, אנו סבורים שיש להכריע בהן תחילה. לשם כך הורינו לצדדים להגיש טיכומיס בכתב. הסיכומים הוגשו ואנו נדרשים עתה להכריע בשאלה אס דין הערר להידחות על הסף.
החלטתנו זו הלא איפוא אך ורק בשאלה צו.
טענות העוררת
הארנונח שקבעה העירייה לנכס אינה חוקית ולפחות לגבי העתיד אסור לעירייה להמשיך להסתמך על סיווג שאינו חוקי.
אין מעשה בית דין בעררים, דחיית העררים בעבר אינה מהווה תקדים, ועל הנטיבות העובדתיות להיבדק כל שנה ומחדש.
.10
.1
12
.3
נדרש ברור עובדתי חדש מאחר שהמקלטיס בשטח של 500 מ"ר חוייבו בעבר עקב שימוש בהם, אולם הטענה עתה היא של העדר שימוש למעט לשעת חרום. כך גס לגבי הגג ששטחו 0 מ"ר וקיבל בעבר בחלק מהשנים פטור מארנונה. לא ניתן לדחות טענות עובדתיות שלא נסתרו ולא נבדקו.
עצם צירופו של דו"ח הביקורת מ- 2016 מקנה זכות לחקירה נגדית של מי שערך את הביקורת.
האינטרס הציבורי הוא שיתקיימו מוסדות כגון וה המופעל ע"י העוררת בנכס, כמוסד לקשישים ילדים ופעוטות, ואם לא יוקל נטל הארנונח המוטל עליה, הוא עלול להיסגר ואז העירייה היא ו שתצטרך להקים מוסדות כאלה על חשבון הקופה הציבורית.
טענות חמשיב
עפ"י ההלכה ככלל, אין למשיב או לועדה סמכות לדון בטענה של אי חוקיות, ולכן יש לדתחות טענה זו על הסף.
על אחת כמה וכמה בענייננו כאשר ביהמייש העליון קבע במפורש בעניינה של העוררת עצמה שלא ניתן לטעון לייאי חוקיותיי בהליך של השגה או ערר.
הדרך חיחידה להעלות טענת 'יאי חוקלותיי, היא בעתירה מינהלית כנגד צו הארנונה.
זאת ועוד על טענת חייאי חוקיותיי, של העוררת בעניין הנכס דנן, חל מעשה בית דין והשתק פלוגתא, כיוון שהטענה כבר נטענה בתקיפה ע"י העוררת ונדחתה ע"י ביהמייש העליון.
אמנם כל שנת מס בענייני ארנונה עומדת בפני עצמה, אולם ואת כל עוד אין החלטה קודמת של ערכאה שפסקה בענין שבין הנישום לרשות. על מנת לסטות מהחלטה קודמת, יש להראות שינוי בנסיבות, בחוק, בהלכה, או כל נימוק אחר המצדיק את שינוי ההחלטה, מה שאין כך בענייננו. לכן חל מעשה בית דין בשל הכלל של ייהשתק פלוגתאיי.
בשנים 2009-2008 התקיים הליך ארוך של השגה, ערר וערעור בעניין חיובי ארנונה לנכטיט דנן, בהם נדונו והוכרעו כל טענותיה של העוררת העולות גם בערר דנן לשנת 2017, לרבות טענת אי חוקיות, סיווג, חיוב גינון, דשא ומקלטים, וגם חיובים שהעוררת זנחה בערר דנן של מעברים וגג. ההחלטה אושרה בערעור והפכה לחלוטה בביהמייש העליון.
גם בשנים הבאות 2016-2012 ניתנו החלטוות הדוחות את טענות העוררת לגופן, או מכח מעשה בית-דין.
קיומה של ביקורת נוספת בנכס אינה מהווה עילה לפתוח מחדש שומות חלוטות כשלא קיים שינוי עובדתי כלשהו.
הסיווג המתאים לנכס הוא סיווג י*קאנטרייי כפי שהוכרע גס ע"י ביחמייש העליון. העוררת לא המציאה אף לא בדל ראיה לכך שיש לסטות מהכרעה זו.
14
5
.6
17
.8
.9
.0
את הגג ונחה העוררת בערר ולכן אין לדון בו. אבל גם לעצם העניין הוא לא היה פטור בעבר מארנונה, אלא שחויב בפשרה בתעריפים אחרים נמוכים יותר.
לא הומצאה כל ראיה שיש שינוי עובדתי בגג ולכן הוא היה ונותר בר חיוב בארנונה.
לגבי המקלטים, גם בעבר טענה העוררתת שנעשה בהם שימוש רק בעיתות חרום, ועל אף זאת נפסק שהם חייבים בארנונה מכח פוטנציאל השימוש בהם כאולמות ספורט ותוגים.
שיקוליה הכלכליים של העוררת אינם מהווים חלק מהעילות שבסעי 3 לחוק הערר ויש להתעלם מהם.
כל הטענות שמעלה כאן העוררת הועלו מדי שנה בשנה על בסיס אותה תשתית עובדתית ומשפטית. התנהלותה עומדת בניגוד לעקרון סופיות הדיון ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.
דיון ומסקנות
טענות אי חוסיות
לעניין סמכויות מנהל הארנונה וועדת הערר, דעתנו כדעת המשיב. בתי המשפט חורו ופסקו כי
טענות בענין אי חוקיות צו הארנונה, כמו גם טענות אפליה, אינן מנויות בסעיף 3 (א) לחוק הערר ולכן אינן בסמכות המשיב וועדת ערר.
סעיף 3 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 קובע
כדלהלן:
יימי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום
להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בחודעת התשלוט ;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגיס עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או חשימוש בו;
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות.
(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8 (ג) לחוק הסדרים התשנייג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחציק בנכסיי.
סעי 3 (ב) לחוק הערר מסייג את סמכות מנהל הארנונה וסמכות ועדת הערר כדלהלן:
ייאין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (איי.
הלכה שנקבעה בעניין וה בשורה של פסקי דין חיא, כי סמכותה של ועדת ערר לדון בנושאים עובדתיים וטכנייס בלבד. כך לדוגמא בעעיימ 5640/04 מקורות חברת המים בע"מ ני מועצה
3
איוורית לכיש ואחי קבע כבוד השופט גרוניס :
ימה הדין כאשר הטענה אותה מבקש החייב בארנונה להעלות אינה נמנית על הטענות המפורטות בסעיף 3 (א) לחוק הערר! במקרים אלה על התייב ללכת במסלול שונה. עליו להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ובגדרה יוכל הוא לתקוף את החיוב בארנונה בכל נימוק שאינו ממין אלה שבסעיף 3 (א) לחוק הערר... במקרה שבפנינו, הטענה העיקרית המועלית ע"י המערערת נגד חיוב הארנונה שהוצא לה הינה כי החיוב אינו חוקי... השאלה בה עלינו להכריע במקרה דנא חינה מחו המסלול הנכון שבו צריכה לילך המערערת, שעה שחיא מעלה טענותיה נגד חיובה בארנונה. לטעמי, התשובה לשאלה הניצבת בפנינו הינה פשוטה בתכלית הפשטות. הטענות שמעלה המערערת בנוגע לשומת הארנונה שהוצאה לה אינן נמנות עס הטענות אותן ניתן להעלות בהליך ההשגה המנהלית לפי סעיף 3 (א) לחוק הערר... נתזור ונציין בהקשר זה את ההלכה שקבעה כי סמכותו של מנהל הארנונה מוגבלת לעניינים טכניים-עובדתיים'י.
1. הלכה דומה נקבעה בעתיימ (תייא יפו) 1905/05) החברה להגנת הטבע נ. עיריית תייא, ע"י כבי
השופטת קובו:
'יבמקוס אחר סברתי כי יש לפרש בהרחבה את סמכויות ועדת הערר והיא מוסמכת לדון גס בטענת אי חוקיות הנוגעת לעניינים המנויים בסעיף 3(א) לחוק הערר. (ראו ע.א. (תל אביב-יפו) 2600/00 עיריית הרצליה ני חבס ח.צ. פיתות (1993) בע"מ... אלא, שמספר פסקי דין שנפסקו לאחרונה בביהמייש העליון חיוקו את הגישה כי הסמכות הנתונה לגוף זה הינה מצומצמת לעניינים טכניים עובדתיים הקבועיט בסעיף 3 (א) לחוק הערר, ואינה כוללת את הסמכות לדון בסוגיות משפטיות מובהקותיי.
ממשיכה כבוד חשופטת קובו וקובעת :
יילאור פסקי דין אלה... אני קובעת כי הסמכות לדון בעתירה וו הינה לבית משפט וה בהליך של עתירה מנהלי...
2 לא רק זו אלא, שבבקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן בע.א. 2600/00 שהוגשה לבית המשפט העליון- רעייא 10643/02 חבס ח.צ.פיתוח (1993) בע"מ ואחי ני עיריית הרצליה, קבעה
כבוד השופטת ארבל בעניין סמכות ועדת הערר:
יי... בינתיים, ככל שמדובר בוועדות ערר על תיוב בתשלום ארנונה לא רק שלא הורחבה סמכות ועדת הערר, אלא שזו צומצמה. מקריאת סעיף 3 עולה כי המחוקק הסמיך את המנחל לדון בעניינים ספציפיים בלבד המפורטים בסייק (א).
סייק (ב) בא להבהיר, על פי פשוטס של דברים, כי המנהל אינו מוסמך לדון בטענות של אי חוקיות בכלל הנוגעות לתשלום ארנונה, וסמכות זו תועבר לבית המשפט. על פירוש זה ניתן ללמוד אף מהחיסטוריה החקיקתית. סעיף 3(ב) תוקן
.3
4
במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)
תשל"ג 1992. בדיוני הכנסת בקריאה שניה ושלישית לאישור החוק, אמר :וייר
ועדת הכספים, חייכ גדליה גל את הדברים הבאים :
'יהכנסנו תיקונים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית)
התשלייו (1976). התיקון העיקרי בא להבהיר כי למנהל ולוועדת הערר ברשויות המקומיות לא תהייה טמכות לטפל בהשגות ובערריס על מעשי המועצה שעילת הגשתם היא אי חוקיות יסודית'י.
לצויין כי סמכותו של מנחל הארנונה נידונה ע"י בית משפט וה עוד בטרם חקיקתו של סעיף 3(ב) ונפסק כי הטמכות יימצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים, טכניס בלבד. שאלות עקרוניות יותר כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, טבירות גובה הארנונה וכדי, אין הוא רשאי להידרשיי (בגייצ 8 דשנים וחומרים כימיים ני עיריית קריית אתאיי
על אחת כמה מכמה כאשר טענת העוררת לעניין אי תוקיות הצו בעניין הנכס דנן נדונה הוכרעה ונדחתה ע"י ביהמייש העליון.
מעשה בית דין והשתק פלוגתא
הכלל של מעשה בית-דין מגלם את כוחו של פסק-הדין לשים קצ להתדיינות מסוימת בין הצדדים. מטרתו לייעל את הדיון ולגרום לכיבוד שלטון החוק ומערכת המשפט. משמעותו היא כי משניתן פסק דין סופי בהתדיינות מסוימת, מקים פסק הדין מחסום דיוני בפני בעל דין, הבא להתדיין פעם נוספת בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין.
ראה בעניין וה את האמור בספרה של נינה ולצמן, י'מעשה בית-דין בהליך אזרתייי (1991)
בעמי - 3-6:
יימשנתן בית-משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מתסוס דיוני לפני בעלי-הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין, כל עוד לא בוטל פסק חדין, בין אס על-ידי ערכאת ערעור ובין על-ידי בית המשפט שנתנו, מחייב פסק-הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו'י.
ועוד, שס בעמי 14
ייאינטרט החברה הוא לשים סוף להתדיינות, ובכך לשמור על כבודה ויוקרתה של המערכת השיפוטית ולהבטית יציבות וודאות לגבי כוחו המחייב את המעשה השיפוטי. אס יותר לבעל-
דין שאינו מרוצה מתוצאות פטק-הדין לחזור ולהתדיין עם בעל הדין יריבו באותו עניין עד שישיג את ההכרעה הראויה בעיניו, משמעות הדבר היחלשות מעמדו של בית-המשפט בעיני החבריות ויצירת סכנה של הכרעות שיפוטיות סותרות באותו עניין או באותה שאלה. מכאן כבר קצרה הדרך לערעור מוחלט של הביטחון וחיציבות המשפטיתיי.
5
.6
מעשה בית דין יכול לחול בהתקיים כלל השתק עילה או
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]