החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 21 עד 30 למאי 2019
-
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140017314 שליד עיריית תל אביב-יפו 5
בפני חברי ועדת הערר 1
לוייר
חבר:
: עו"ד אורה קניון
עו"ד ורוייח אבשלוט לול
חברה: רו'ייח רונית מרמור
41
העוררת: מרמרוש נפתלי ז''ל ומרמרוש בלהה
גגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו
החלטה
עסקינן בשני נכסים, האחד בשטח של 66 מ"ר והשני בשטח של 19 מ"ר, המצויים ברחי נוה שאנן 7 תייא, ומסווגים בסיווג מגורים.
העוררים טועניסם שיש לפטור את הנכס מתשלום ארנונה לפי סעי 330 לפקי העיריות, בהיותו נכס לא ראוי לשימוש.
לבקשת הצדדים אוחדו שני העררים שבכותרת ביום 3.9.18.
העוררים טוענים כי הנכסים מצויים בבניין מוזנח. צנרת הביוב של הבניין קרסה לגמרי בשל הצפיפות וחיבוריס פירטיים רבים.
הכניסח לנכסים היא דרך מסדרון אפל וחשוך, אין אור או חשמל במסדרון.
הנכסים עצמם לא ראויים לשימוש. הס לא מחוברים למערכת החשמל (כלל לא קיים שעון חשמל) ולא למערכת המים או הביוב.
כלי האינסטלציה והכלים הסניטרייס שבורים בחלקם ולא מתפקדים וממילא לא ניתן לעשות בהם שימוש מאחר שכאמור אין חשמל, ואין מים ואין מערכת ביוב.
התקרה והרצפה הרוסות, קיימות נזּילות ממקומות שונים, החלונות שבורים והרוסים.
לצורך השמשת הנכטיס יש צורך בשיפוץ יסודי ויקר שיכלול בין החיתר התקנת מערכות חשמל, מים וביוב, שכאמור לא קיימות ולא מתפקדות, כמו גם איטום, ריצוף, התקנת דלתות, חלונות וכדומה.
המשיב טוען שהעורריס לא הוכיחו שהנכסים עומדים בתנאים הקבועים בסעיף 330 לפקי העיריות למתן פטור לנכס לא ראוי לשימוש.
אמנם עסקינן בנכטיס מוזנחים חמצוייס באיזור התחנה המרכוית הישנה, אולם הנכסים עצמם ראויים לשימוש ונמצאים במצב פיצי תקין, ובין השאר קיימת בהם רצפה, תקרה, דלת כניסה, חלונות, כלים סניטריים וריהוט חלקי.
הנוק בנכסים לא עולה לכדי יינזק משמעותליי. גם הרטיבות בנכס אינה מצדיקה בהכרח הכרה בנכס כלא ראוי לשימוש.
פטור מארנונה לפי סעי 330 לפקי העיריות, ניתן רק בהתקיים נטיבות חריגות של נכס שנהרס או ניווק במידה שלא ניתן לשבת בו.
דיוו ומסקנות
סעיף 330 לפק העיריות קובע כדלהלן:
י330. נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניוּוק במידה שאי אפשר
לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מתויק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויתולו הוראות
אלה, כל עוד הבניין במצב של נכט הרוט או נטוק -
(1) עס מסירת ההודעה לא יחיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מטירת ההודעה (להלן - תקופת הפטור הראשונה);
(2) חלפה תקופת הפטור הראשונה *הלה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השניט שמתוס אותה תקופה, בטכוס המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו- 9 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האתרון שנעשה בבניין (בסעיף וה -- תקופת התשלום);
(3) חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק כאמור ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים ;
(4) התקופות כאמור בפסקאות (1) ו- (2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר;
אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגלע ומן לפירעונם לפני מסירת
ההודעה'י.
בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוויים בשבתם כבתי משפט מנהליים, קבעו כי פטור מארנונח עפ"י סעי 330 לפקודה ינתן רק כאשר הוכח עפ"י מבחן פיוּי אוביקטיבי כי הבניין ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו.
בעניין ה נקבע ע"י ביהמייש העליון בבריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ. עיריית תייא יפו -- מנחל הארנונה כי המבחן הקובע הוא יימבחן פיוי אוביקטיבייי, נקבע כי: יידי בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש ואין יושבים בויי.
עוד נקבע: ייאין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עלי כי
הנוק בו עוסק סעיף 330 חוא נזק משמעותי. כדי לחיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך לחיות ייניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבנילו!י.
ביהמייש המשיך וקבע כי אין לעשות לשם כך שימוש במבחן 'יהכדאיות הכלכליתיי, ואין להידרש לשאלה האם המחציק בנכט יכול לשוב ולהשמישו בעלות סבירה.
בפטייד הובהר כי המבחן שיש להשתמש בו הוא מבתן פיוי אובייקטיבי בעיני האדט חסביר, וניתן להכריע בו לפי מבחן השכל חישר.
6. דברים אלה של ביחמייש יש לקרוא גם נוכת הלכות אחרות של ביחמייש העליון לפיהן פטורים
בענייני ארנונה יש לפרש בצימצוס, ולהקפיד להעניק אותם רק במקרים בחס הנישום עומד באופן דווקני בתנאי חפטור.
(ראה בין היתר עמ'ינ 34060-03-11 שמעון אגבר נ. עיריית חולו).
הלכה דומה נפסקה בעניין עמיינ (תייא-יפו) 29825-10-11 גלגלי הפלדה בע"מ נ. מנהל הארנונה
של עיריית הרצליה, שם נפסק :
ייכדי להוכיח את הזכאות לפטור, על הנישום להוכיח - הן כי מצב הנכס הוא כזּה שהוא ניצוק עד כי שאי אפשר לשבת בו, הן כי בפועל אין יושבים בנכס, וחן כי הוא מסר הודעה על כך לעירייה. אס יוכיח את התקיימותס של שלושת התנאים הללו, יהיה וכאי לפטור מארנונה ממועד מסירת הודעתו ואילך.
המערערת חייבת הייתה אס כן להוכיח את שלושת התנאים הללו כתנאי לכך שהיא תקבל פטור מארנונה בהתאם לבקשתהיי.
7. בענייננו אין מחלוקת שהעורריס מסרו הודעה על היות הנכסים לא ראויים לשימוש, וכי לא
יושבים בהם.
עלינו לבחון איפוא האם הנכסים נהרסו או ניזוקו במידה שאי אפשר לשבת בהם.
8 מהעדויות שוכנענו כי הבניין בו מצויים הנכטיס מוזנח וחלק מהמערכות אינן קיימות או אינן מתפקדות.
הפרוודור המוביל לנכסיט חשוך ואין בו חשמל.
הנכסיים עצמם לא מחוברים למערכות המאפשרות שימוש בהם. מערכת החשמל הרוטה. אין חיבור למערכת התשמל ואין שעון חשמל, ואין אישור של חברת החשמל, ונדרש להתקינה מחדש. אין חיבור למערכת המים ונדרש להחליף את כל צנרת המים של הנכטים. כך גס אין תיבור למערכת הביוב, וגם את צנרת חביוב יש להחליף.
הכלים הסניטריים שבורים בחלקם, וממילא אינם יכוליט לתפקד בהעדר מים זורמים וחיבור למערכת הביוב.
חלק מהחלונות שבורים ואינם ניתנים לפתיחה.
בשני הנכסים ישנם כתמי מים גדולים על התקרה וחלק מחטית נופל.
באחד הנכסים קיים שטית מקיר לקיר וגם הוא רטוב. לא הוברר ממה נובעת רטיבות זו.
9 בפטחייד בעניין חברת המגרש המוצלת (שהוזכר לעיל) נפסק כאמור כי לא כל בניין מוזנח הוא בהכרת בלתי ראוי לשימוש וכי השאלה אינח כיצד רואה הנישום את הבניין באופן טובקטיבי, אלא שהשאלה צריכה להיות מוכרעת באופן אוביקטיבי לפי מבחן השכל הישר.
עוד נפסק שם כי כדי שייקבע כי בניין אינו ראוי לשימוש, יש לבחון את כל השימושים שניתן לעשות בו כדין. בית המשפט קבע כל" יייתכן בניין שאינו ראוי לשימוש לצורכי מגורים ותעשייה אך ניתן להשתמש בו בהתחשב בדיני התכנון והבנייח למשל לצורכי משרדים, מלאכה, תעשייה או כל סיווג אחר שהוא כדין לגבי הבנייו. לכן, כדי לחיכנס בגדרי הפטור
שלפי סעיף 330, הבניין צריך לחיות ייניווק במידה שאי אפשר לשבת בו יילכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבנניניי.
בענייננו חמשיב לא הצביע על שימושיט אחרים חוקיים שניתן לעשות בנכס.
0. העורר אישר כי הדירות נותקו ממים וחשמל לבקשתם, מזה שנים רבות, אולם בפסייד המגרש
המוצלת נקבע:
ייהנסיבות שבהן הגיע הבניין למצבו אף אם בייאשמתי' הנישום - אינן מעלות ואינן מורידות.
די בכך שהבניין כעת אינו ראוי לשימוש ואין למנוע את חפטור מאחר שייתכן כי הנישום ייתרסיי להגעת הבניין למצבו הנוכחי, או מאחר שהנישוס אינו נוקט צעדים כדי להוציא את הבניין ממצבו הנוכחלי.
1. מכל המקוב\ אנו מגיעים למסקנה כי הנכסים עומדים בתנאי סעיף 330 לפקי העיריות
להיותס יינכס לא ראוי לשימושיי, לפיכך אנו מקבלים את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 21.5.2019
בהתאט לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנחלייס, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענייניט מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת הההלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.
35 ב כ . \
ד :
*ו'יר: עוי'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי
קלדגית : ענת לול
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017686 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר
חבר:
: עו"ד אורח קניון
עו"ד ורוייח אבשלום לול
חברה: רו"ח רונית מרמור
העוררת: זיסמן שושנה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו
החלטת
הנכס נשוא הערר נמצא ברחי ערבי נחל 18, תייא והוא מסווג בסיווג מגורים. הנכס מכיל שני מפלסים,
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשטת הנכס לחיוב. לטענת המשיב שטח הנכס לחיוב הוא 4% מ"ר, המורכב משטח של 97.78 מ"ר בגין הדירה, ו- 21.56 מ"ר בגין הגג המרוצף.
לעומת זאת, העוררת טוענת כי שטת הנכס לחיוב הוא 69.27 מ"ר בלבד.
טענות העוררת
הנכס חוייב לפי שומה פקטיבית.
היה על המשיב לתייבה לפי המדידה של העוררת שהיא מדידה מדויקת ולפיה שטחו של הנכס 7 מ"ר.
על חמשיב היה לקבל את הצהרתה של העוררת שבנכס לא נעשו שינויים מיום בנייתה.
יש להפחית את שטח הגג מאחר שהוא גג משותף ומהווה את הקיר החיצוני של הבית, ולא נמצא במישור אחד עט הדירה עצמה. לא מדובר בשטח המאפשר שימוש שיגרתי, והוא לא נגיש,
התלטת המשיב אינה תואמת את העובדות ואת הדין.
%
טענות חמשיב
סמכות ועדת הערר מעוגנת בסעיף 3(א) לחוק הערר הקובע עילות מוגדרות שרק אותן ניתן להעלות בהליכי הערר. עפ"י הדין לועדת הערר אין סמכות עניינית לדון בחלק מטענות
10
1
.2
3
46
העוררת ובכללן הטענות על חוסר סמכות של המשיב לערוך שומח לפי מיטב שפיטה, חיוב בלתי חוקי, עריכת שומה פיקטיבית וחוסר טמכות לחייב בגין שטת הגג.
טענות אלה יש לדחות על הסף בשל חוסר סמכות עניינית לדון בהן.
נסיונות רבים של המשיב לערוך ביקורת ומדידות בנכס נדחו ע"י העוררת, גם לאחר שועדת הערר המליצה לעוררת לאפשר למשיב לערוך מדידה כזו.
סירוב זה של העוררת עומד בניגוד לסעיף 287 לפקי העיריות, המסמיך את העירייה לערוך בדיקה כזו ומחייב את בעל הנכס או המחציק בו, לאפשר כניסה לנכט לשט כך.
סעיף 288 (ב) לפקי העירייה אף קובע עונשין למי שמונע כניסה לנכס לצורך עריכת בדיקה.
עפ"י הפסיקה סירוב כמו וה של העוררת גורר אחריו דחיה של עתירת הנישום.
העוררת משולה למי שנמנעה מהגשת ראיה במשפט ומקימה חוקה לרעתה של העוררת, כי אילו היתה מתבצעת הבדיקה, היו תוצאותיה פועלים לרעת העוררת.
העוררת לא צרפה תשריט ערוך כדין, אלא התבססה על התשריט בפנקס הבתים המשותפים.
בתשריט שהמציאה העוררת לא סומנו השטחים שבמחלוקת ולא הוסבר ההפרש בשטח הנכט לחיוב.
אין להתבטס על חישוב שטח הדירה בעת רישומה כבית משותף. כללי המדידה לצורך וה שונים מכללי המדידה של המשיב לצורך חישוב תשלומי הארנונה, והנעשיס מכח דינים שונים.
עפ"י סעיף 318 לפקי העיריות, פנקסי המשיב מהווים ראיה לכאורה לאמיתות הרישוט בהם.
בהעדר יכולת להיכנס לנכס, חישוב המשיב נסמך כדין על המידע הקיים ברשות העירייה.
שלא כטענת העוררת, חמשיב פעל במדויק עפ"י פטחייד של ביהמייש העליון (ברעייא 13/ 2453 אלעור עמר נ. עיריית חדרה) לפיו, החל מיום 1.1.16 על רשויות מקומיות לחייב בארנונה לפי השיטה המדויקת ורשויות מקומיות שלא מצויים בידיהן נתונים מדוייקים יבצעו מדידות חדשות של הנכסים שבתחומן.
לאור פסחייד ביקש המשיב לערוך מדידה של הנכס נשוא הערר, אך העוררת סירבה לאפשר זאת.
מרפסת הגג היא ברת תיוב בארנונה, ותיוב ארנונה בגינה עשה כדין.
דיון ומטקנות
5. סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית) תשל"ו-1976, להלן ייחוק
.6
7
הערריי קובע כדלהלן:
ימי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת
התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על ייטוד טענה מטענות אלה :
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באיוור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגיט עליהח טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו.
(3) הוא אינו מתוּיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות.
(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8 (ג) לחוק ההסדריט התשנייג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה בכללית ושל אותו הנכס נפרע בידי המחציק בנכסיי,
ואילו סעי 3 (ב) לחוק הערר מטייג את סמכות מנהל הארנונה וסמכות ועדת הערר
כדלהלן:
ייאין באמור בחוק וה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א)!י.
רשימת העילות המפורטת בסעיף 3 (א) לתוק הערר היא רשימה סגורה שרק אותה ניתן להעלות בגדרן של הליכי השגה וערר על שומת הארנונה. למניעת ספק קובע סעיף 3 (ב) את העדר סמכותם העניינית של מנהל הארנונה וועדת הערר לדון בטענות אחרות שאינן כלולות בטעיף 3 (א) לתוק, ובכלל ואת חוסר טמכות לדון בטענות אי חוקיות, חיוב יפיקטיביי וכיוצייב שמעלה העוררת.
לפיכך אנו דוחים טענות אלה של העוררת מחמת חוסר סמכות עניינית לדון או להכריע בהן.
סעיף 287 לפק' העיריות קובע:
יילעניין ארנונה רשאי מי שהוסמך ע"י ראש העירייה -
(1) לערוך בעצמו או ע"י שליחיו, כל מפקד וחקירה שימצאו לנחו.
(?) לדרוש מכל בעל או מחויק למטור לו או לשליתיו כל ידיעה שבידו ולהראות לו או לשליחיו כל מסמך שברשותו, הדרוש לו בקשר לתפקידיו.
(3) להיכנט בכל עת סבירה לנכסים, בעצמו או ע"י שליחיו, ולערוך בהם בדיקות ומדידות.
(4) להשתמש בכל הידיעות שהושגו כאמור ובכל ידיעה וחומרים אחריטיי,
סעיף 288 (ב) לפקי העיריות קובע עונשין למי שמונע כניסה לצורך ביקורת לפי טעיף 287 הנייל,
.8
9
.0
.1
2
העוררת סירבה ומנעה מחמשיב לערוך ביקורת או מדידה בנכס נשוא הערר. ניסיונות רבים של המשיב לערוך ביקורת כזו נדחו ע"י העוררת, שעמדה בסירובה גס לאחר שועדת הערר המליצה לה לאפשר למשיב לערוך את מדידת הנכס.
עפ"י הפסייקה התנהלותה זו של העוררת תפעל לרעתה.
ראה לעניין זה עתיימ 376/05 אינטל אלקטרוניקה בע"מ נ. עיריית קרית גת שס נפסק :
יימחובתו של בעל מפעל לתשוף את שטחי מפעלו לעירייה כדי שניתן יהיה לקבוע את שיעור הארנונה שעליו לשלם. מידע זה אינו סודי ואין חרשות חייבת לסמוך על טובת הלב של אלה הנהנים משירותיה!י
ראה גס עתיימ 10283-09-17 סופיה מינקוב נ. עיריית עכו, שס נדחתה עתירה לבקשה למתן הנחה לארנונה, משום שהעוררת סירבה לאפשר למשיב לערוך בנכס בדיקה לפי וכאותו מכת
סעיף 287 לפק' העיריות. ביחמייש קבע:
ייעל כן, אין מנוס אלא לדחות את העתירה, בשל כך שהעותרת אינה מאפשרת למשיבה בדיקת הנכס, הדרושה לדיון בבקשת ההנחה מארנונה של העותרתיי.
לא זו אף זו, העוררת לא איפשרה למשיב למדוד את הנכס נשוא הערר כנדרש בהתאם לפסק דינו של ביהמייש העליון ברעייא 2453/13 אלעור עמר נ. עיריית חדרה, שבו הוחלט כי החל מיום 1.1.16 יירשויות מקומיות שלא מצויים בידיהן הנתונים המדויקיט לגבי כל הנכסים או חלקם, אך יבצעו מדידות חדשות של נכסים קיימים, ימדדו נכסים חדשים או יקבלו נתונים בדבר השטח המדויק של נכסים שבתחומן בדרך אחרת, יקבעו את שומת הארנונה עבור נכסים אלו לפי השיטה המדויקתיי.
משעמדה העוררת על סירובה לאפשר למשיב למדוד את הנכס, פעל המשיב כדין בקובעו את שומת הארנונה על בסיט הנתונים המצוליס ברשותו.
הלכה פסוקה היא כי צד הנמנע או מונע הגשת ראיה במשפט, מקים עליו חוקה לרעתו לפיה אס היתה מוגשת הראיה היא היתה פועלת לרעתו.
ההלכה בעניין אה נקבעה על ידי בית המשפט העליון בשורה של פסקי-דין. בין היתר בע.א.
9 קופל (נהיגה עצמית) בעמי ני טלקאר חברה בע"מ פדייי (4) 595 בע"מ 602:
'י...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימח, שמעמידים בעל-דין בחוקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, חיתה פועלת נגדויי.
על הלכה זו חר בית המשפט העליון גם בע.א. 27/91 קבלו ני שמעון, עבודות מתכת בע"מ
3
4
ואחי פדייי מייט (1) 450 בע"מ 457:
ייהימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית תוביל את בית המשפט למסקנה, שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה.... כלל זה הינו יפה הן במשפטים פלילייט והן במשפטים האצרחיים - ראה יי קדמי, על הראיות (דיונון, תשנ"א)( 17-922פ9 יי.
ייכלל וה מקובל ומושרש חן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט לחסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה.
ע.א. 548/78 שרון ואחי נ. לוי פייד לייה (1) 736 בע"מ 760, עייא 2275/90 לימה נ. רוזנברג פייד מז (2) 606)
כך גם בע.א. 9656/05 שוור נ. רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פיטקה 26):
יילעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית חמשפט חינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נטיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר -- פעולת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימח למעשה חוקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פעולת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא חובאהיי.
הלכה זו חלה גם בענייני ארנונה, ראח:
עמיינ 12244-07-11 אלעד מערכות בע"מ נ. עיריית תייא יפו, שם נדחה ערעור המערערת על אי סיווגה כייבית תוכנחיי. ביהמייש קבע כי כתוצאה מאי הצגת המסמכים והנתונים על הכנסות המערערת, לא הוצגה תשתית ראייתית מבוטסת, התומכת בגירסת המערערת על כי עיקר פעילותה היא ייצור תוכנה.
סעיף 318 לפק' העיריות קובע כי פנקסי המשיב יהוו ראיה לכאורה לאמיתות תוכנס :
ייפנקסיס הנחציס ככוללים ארנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה יתקבלו - בלי כל ראיה אחרת - כראיה לכאורה על קביעת הארנונה או על עשיית השומח ועל תוקפיי.
טענת העוררת כי יש להסתמך על שטח הנכט כפי שחוא מופיע בפנקסי המקרקעין דינה להידחות.
כללי חישוב שטח דירה לצורך רישומה בפנקס חבתים המשותפים שוניט מכללי המדידה החלים על חישוב שטחי נכסים לצורך חיובי ארנונה. כל אחד מכללים אלה מעוגן בדין אחר.
האחד בדיני המקרקעין, והשני בדיני הארנונה.
לפיכך לא ניתן לחטיק על שטח נכס לצורך חיובו בתשלומי ארנונה משטחו הרשום של אותו נכס בפנקס הבתים המשותפים.
5
6
7
.8
9
עפ"י הפסיקה בערעורי מס הנישום הוא בגדר תובע המוציא מחברו, ולכן נטל הראיה מוטל עליו. פסיקה וו חלה גם בענייני הארנונת.
ראה לעניין וה עמיינ (תי'א-יפו) 143/02 יעד פרזול (1984) בע"מ נ. מנחל הארנונה שליד עיריית תי'א;
ע.א. 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ. עיריית פתח תקוות ;
עמיינ (תייא) 269/04 אלי רוני בע"מ ג. מנחל הארנונה עיריית ראשלייצ;
עמיינ (חי) 341/03 אסף לוי נ. מנהלת הארנונה בעיריית חיפה.
לא רק שהעוררת לא איפשרה למשיב למדוד את הנכס, אלא שלהוכחת טענותיה העוררת לא צרפה תשריט ערוך כדין. התשריט שחוגש ע"י העוררת נחוה להסתמך על שטת הנכס בפנקט הבתים המשותפים. בתשריט לא מטומנים ולא מופיעים כלל השטחים חמצויים במחלוקת, ולא הוסבר ממה נובעים הפערים בחישוב השטתים.
יודגש כי על העוררת היה לעשות את כנדרש בפסיקה בעניין ּה, ובכלל ואת : עמיינ 812-10-09 רכבת ישראל בע"מ נ. מועצה מקומית פרדס חנה כרכור;
כמו גם: עמיינ 25237-06-15 קיבוץ גליל ים אגודה שיתופית נ. מנהל הארנונה של עיריית
הרצליה.
עולה מכך כי העוררת לא השכילה לסתור את טענות המשיב.
אין מחלוקת כי במפלס העליון של הנכט מצוי מלבד שטח מקורה גם שטח מרוצף לא מקורה.
העוררת טוענת כי מדובר בגג שלא נמצא במישור אחד עס הדירה שנמצאת במפלס התחתון, אלא נמצא מעל הדירה, הוא אינו נגיש, ולא מתאפשר בו שימוש שיגרתי. לכן לטענת העוררת אין מנהל הארנונה רשאי לגבות ארנונה בגין חגג.
טענות אלה של העוררת נטענו בעלמא, מבלי שנתמכו ע"י העוררת באטמכתא כלשהי, אף לא בתמונה של הנכס. כבר מטעם זה דינן של טענות אלו להידחות.
טענות העוררת כי השטת אינו בשימוש לא תועיל לעוררת.
עתיימ 281/05 שמואל כהן עו"ד נ. מנחל הארנונה של עיריית תייא נקבע לעניין וח:
יילעובדה כי במרפסת וו לא נעשה כל שימוש, אין רלבנטיות, לצורך קביעת החיוב, וכך עולה מלשון הצו, ועל כן אין אי השימוש פוטר את המחויקים בה מתשלום ארנונה, כל עוד המרפסת היא חלק מיחידת הבניין, עובדה שאף העותרים אינם חולקים עליהיי.
לא רק וו אלא, שטענח זו אינה מתישבות עס התשריט שהגישה העוררת ממנו עולח, שבמפלס העליון קיים יישטת דירהיי מקורה, לרבות מדרגות המחברות בין המפלט העליון למפלס התחתון. השטח המרוצף הלא מקורה מצוי בהמשך, לשטח המקורה והגישח אליו היא מתוך השטח המקורה.
0. המשיב טוען שיש לחייב את העוררת בגין שטת הגג המרוצף מכת סעיף 1.3.1 וי לצו הארנונח,
הקובע כדלהלן:
יישטת גג מרוצף בבנייני מגוריסם המשמש דירה אחת בלבד ויש אליו גישה מאותה דירח, נכלל בשטח חדירה בשיעור שלא יעלה על 30% משטת הדירה הצמודה לגג, או משטח המפלס שמתחת לגג (בדירות להן יותר ממפלט אחד), למעט מרפסותיי.
שטח הגג המרוצף של העוררת עפ"י רישום המשיב הוא 45.92 מ"ר. כאשר שטח המפלס התחתון עפ"י רישומי המשיב הוא 71.86 מ"ר, 30% ממנו מהווים 21.56 מ"ר, ווהו שטח הגג המרוצף שבגינו חוייבה העוררת בתשלום ארנונה.
1. אנו סבורים כי השטח שבמתלוקת עומד בתנאי סעי 1.3.1 וי לצו הארנונח. מדובר בשטת גג
מרוצף בבניין מגורים המשמש דירה אחת בלבד. העוררת לא הוכיחה שהגג משותף. לא נסתרה טענת המשיב כי לשטת הגג המרוצף יש גישה מאותה דירה. לפיכך כדין חייב המשיב את העוררת בגין שטח הגג המרוצף בשיעור של 30% משטח המפלט שמתחת לגג.
באשר לחישוב שטח המפלט התחתון, כבר קבענו לעיל כי בנסיבות העניין, התבססות המשיב על הנתונים שחיו בידיו, נעשתה כדין.
2. תימוכין לחיוב השטח המרוצף בארנונה נלתן למצוא גס בעובדה שכל הדירות האחרות בקומת
דירת העוררת, מחויבות גס כן בגין שטתי הגגות המרוצפים.
3. מכל המקוב> אנו דוחים את הערר.
נוכח הוננהלותה של העוררת התלבטנו בשאלה אם יש לחייב את העוררת בהוצאות.
בסופו של יום התלטנו לפנים משורת הדין כי כל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן בהעדר הצדדים היום 21.5.2019,
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט \ ,
יו'ייר: עו''ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי
קלדנית : ענת לול
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140018903
שליד עיריית תל אביב-יפו
לוייר
חבר:
: עו"ד אורה קניון
עו"ד ורוייח אבשלום לוי
חברה: רו"ח רונית מרמור
העורר: סאם עדות
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
הנכס נשוא הערר נמצא ברחי עולי ציון 20 תייא, שטחו 6 מ"ר והוא מסווג בסיווג ייבניינים
שאינם משמשים למגורים: י.
הצדדים חלוקים בשאלה מל צריך לשאת בחיובי הארנונה לתקופה 14.9.17 עד 31.1.18, העורר כטענת המשיב, או הבעלים של הנכס כטענת העורר.
עניינו של הערר רישומו של העורר כמחויק בנכס על סמך פטייד של בימייש השלום בתייא בתביעה לפינוי העורר מהנכס. פסחייד מיום 14.9.17 הורה לנתבע - העורר דנן-לפנות לאלתר את הנכס.
פסהייד הוגש למשיב ע"י הבעלים של הנכס כנספח לבקשת הבעלים להסב את רישום התוקה בנכס עייש העורר.
המשיב נענה לבקשת הבעליט ורישום החוקה בנכט הוסב עייש העורר, מיום מתן פסהייד 07
בהתאם לחודעה מאוחרת יותר של הבעלים, הופסק חיובו של העורר בארנונה בגין הנכס החל מיום 1.2.18.
העורר טוען כי האחריות לתשלום הארנונה מוטלת על הבעלים עפ"י המוסכם ביניהם.
לטענתו, שינוי שס המחציק ברישומי חמשיב נעשה עפ"י הודעה חד צדדית של הבעלים.
העורר מוסיף כי אין בצירוף פסהייד משום קביעה כי המתויק בנכס הוא העורר.
10
המשיב טוען שחוא פעל כדין ברושמו את העורר כמתזיק בנכס על פי הודעת הבעלים ופסהייד שניתן בתביעת תפינוי. מפסהייד מיום 14.9.17 עולה בבירור שהעורר הוא שמחזיק בנכס בפועל. המשיב היה מחוייב בהתאם להודעת הבעלים ובהתאם לפסהייד, לעדכן את רשום המחניק בנכס בהתאם להחזקה בפועל, שאם לא כך היה פועל בניגוד לפסיקה.
ניסיונות המשיב לתאם ביקורת עט העורר לא צלחו לאחר שהעורר התעלס מהם.
המשיב מוסיף כי בקשת העורר לביטול פסהייד נדתתה, ובתוך כך הפך פסהייד לחלוט, ובעקבותיו פינה העורר את הנכס בסוף ינואר 2018.
בכתב התשובה לערר העלה המשיב טענה מקדמית לפיה עסקינן בסכסוך בין מחזיקים, שהסמכות להכריע בה לא נתונה לועדת הערר, לכן לטענתו יש למחוק את הערר על הסף.
משמועלית טענה מקדמית כזו אנו סבורים כי יש להכריע בה תחילה. לשם כך הורינו לצדדים להגיש טיכומים בכתב.
החלטתנו וו מתייחסת איפוא רק לשאלה המקדמית, האם יש לועדת הערר סמכות לדון בערר לגופו.
בסיכומיהס התייחסו הצדדים בין היתר גס למתלוקת העיקרית נשוא הערר, דהיינו לשאלה מי החזיק בנכס בתקופה נשוא הערר, וכפועל יוצא מכך מי צריך לשאת בתשלומי הארנונה בגינו.
איננו נדרשים לסוגיה זו, מאחר שכאמור לעיל החלטתנו וו היא אך ורק בשאלה האם יש לועדת הערר סמכות לדון בו לגופו.
לשאלת הסמכות טוען העורר כי לועדת הערר נתונה הסמכות לדון בערר, בנימוק שאין מדובר בסכסוך בין מתויקים, אלא בסכסוך בינו לבין העירייה.
בהתייחס לפסהייד של פינוי שניתן נגדו טוען העורר מספר טענות סותרות :
ראשית טוען העורר שאין להסתמך על פסהייד מאחר שלא מדובר בפסייד חלוט מכוון שהוא הגיש עליו ערעור (הודעה שהובררה כלא נכונה, נוכח העובדה שהערעור שלו נדחה עיל ביהמייש).
לאחר מכן טוען העורר מחד כי אין להסתמך על פטהייד מאחר שלא היתה בו כל החלטה לעניין חובת הארנונה, אלא שהדיון בו חיה לפינוי הנכס בלבד. טענה זו של העורר גס נטענה במכתבו למשיב מיום 10.3.18 בו נאמר: יילבית המשפט אין סמכות בדיון וה לקבוע על תשבון מי חיוב הארנונה'י.
מאידך טוען העורר, כי ההליך בביהמייש הביא לסיומו של הסכסוך בין המחציקיס בנכס, ולכן אין לדבר עוד על סכסוך בין מחזיקים.
המשיב טוען לעניין חטמכות כי עסקינן בסכסוך בין מתזיקים שאין לועדת הערר סמכות לדון בו.
חמשיב מסתמך בטיעוניו על שורה ארוכח של פסקי דין בהם נקבע כי אין לועדת הערר סמכות כזו.
1
12
.3
14
המשיב טוען כי הערר מעלה באופן מובהק סוגיה של מחלוקות בין העורר לבין הבעלים של הנכס, שעניינה אתות המתויק בנכס החייב לשלם ארנונה בתקופה נשוא הערר.
המשיב ציין כי בקשת העורר לבטל את פסהייד של ביהמייש השלום נדחתה ביום 8.12.17, ופסהייד הפך להיות חלוט.
דיון ומטקנות
נקדים ונאמר כי בשאלת הטמכות דעתנו כדעת המשיב.
סמכותה העניינית של ועדת הערר מעוגנת בסעיף 3 לחוק הערר לפיו:
'ימי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת חודעת התשלום
להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה :
הנכט שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;
נפלה בהודעת התשלום שמשיגיס עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;
הוא אינו מתזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות ;
היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנייג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחציק בנכסיי.
הטענות שהועלו על ידי העורר בערר דנן, אינן נמנות על אלה המפורטות בסעיף 3 (א) לחוק הערר.
בענייננו מדובר בסכסוך חוזי בין הבעלים של הנכסים לבין השוכר שלחס, שאינו נוגע לדינל הארנונה, דהיינו בסכסוך בין מחזיקים.
הלכה היא כי כאשר קיימת מחלוקת אובליגטורית בין הצדדים באשר לוהות הבעלים של נכט או לוחות המחציק בנכט, ההכרעה בה אינה בסמכות מנהל הארנונה או ועדת הערר. בעתיימ (חיפה) 37332-11-11 משה הרשקובי> נ. עיריית נהריה ואחי קבע ביהמייש המתוצי בחיפה :
'*במקרה מעין וה, בו קיימת מחלוקת באשר לזהות הבעלים על הנכס, אל לח לעירייה או לרשות המינהלית לשמש טריבונל שיפוטי ולהכריע במחלוקת המשפטית העולה בין הצדדים.
את מקום ואין לח הכלים לעשות כן.
אלא שעל העירייה להיצמד להוראות פקי העיריות ולפעול על פיהם
ממשיך ביהמייש וקובע:
י...כאשר המחלוקת לגופו של עניין באשר למחזיק בנכס, עליה להתברר בין הצדדים החלוקיט על סוגיית ההחוקה בנכס, במסגרת הליך אזרחליי.
ואילו בעעיימ 2611/88 שאול בנימין נ. עיריית תייא קבע ביחמייש העליון מפיו של כבי השופט
רובינשטיין:
... ככל שיש בפי המערער טענות כלפי בעל הנכס, אס בטענת ויוף ואם בטענה אחרת, האכסניה המתאימה לטענות אלה היא במטגרת תביעה אצרחית אל מולסיי.
הלכה דומה נקבעה בעת'ימ 594/02 אנגל מרכצי מסחר בע"מ נ. עיריית חיפה שט נקבע:
יילמרות האמור, השאלה היא, מה מידת המעורבות שצריכה לחיות לרשות מינהלית המוסמכת לגבות מס, כאשר מתגלע סכטוך בין צדדים לנכס בשאלה, מי היה למחזיק בנכס
3
.5
.6
7
.8
ומתי חל השינוי בהחזקה וו, וכאשר אין חולק כי היימחזיקיי לצורך חיוב במס ארנונה הוא המחזיק הפונקציונלי ולא המחויק המשפטי. כעיקרון, הליך מינהלי אינו בא לפתור או להכריע, לפחות לא באופן ישיר, בסכסוך בין אנשים פרטיים. מעצם מהותו, ההליך המינהלי, חולש על מחלוקות המתגלעות בין הפרט לבין הרשות. כאשר יש מחלוקת בין פרטים, שתהכרעה בה *כול שתשפיע על חיובם של מי מהפרטיט כלפי הרשות, צריכה הרשות להמשיך ולמלא חובותיה, תוך ראיית טובת כלל הציבור ותכלית החובה אותה היא מוציאה לפועל, מבלי להתערב במחלוקת בין הפרטים מצד אחד, ותוך הבהרת האמור לצדדים שבמחלוקת מצד שני. זאת ועוד, הרשות אינה מוסמכת להכריע בחילוקי הדעות בין הפרטים הניצים.
בהעדר הסמכה מפורשת, משוללת אפוא הרשות להכריע בסכסוכים שבין חיחידיסיי.
בעניננו העורר והבעליס של הנכס חלוקים בשאלה מי היה ייהמחציקיי בנכס בתקופה הרלבנטית.
צדדים אלה חלוקים בשאלה מי היה היימתזיקיי בנכסים בתקופה הרלבנטית. זהו סכסוך בין משכיר לשוכר. השוכר והמשכיר הם הצדדים האמיתיים של הסכסוך, ואין להעביר אותו להכרעת הרשות המנהלית.
מהפסיקה עולה כאמור כי מחלוקת זו אינה בטמכות ועדת הערר אלא בסמכות בית המשפט האזרתי.
משקיבל המשיב הודעה על חילופי מחזיקים בנכט, פעל המשיב כדין בהתאם לאמור בסעיפים 5 ו- 326 לפק העיריות.
המשיב אינו נדרש להכריע בין הבעלים לעורר במחלוקת מי מהם החזיק בנכס בתקופה הרלבנטית, ההכרעה ביניהם אינה בסמכות המשיב ולא בסמכות ועדת הערר.
בדיון שהתקיים בביהמייש השלום בין הבעלים לעורר דנן שבו ניתן פסייד ביום 14.9.17, נדרש ביהמייש להכריע בבקשה לפינוי הנכס. ביהמייש לא נדרש למחלוקת בין הצדדים באשר לזהות המחזיק בנכס בתקופה נשוא הערר ולחיוב הארנונה בגין התזקה זו.
מכל המקובץ אנו מגיעים למטקנה שעסקינן בסכסוך בין הבעלים לבין העורר בשאלה מי מחס מחויב לשאת בתשלום ארנונה בגין התקופה נשוא הערר.
שאלה זו אינה בסמכות ועדת הערר ולכן אנו מורים למחוק את הערר על הסף מחוסר טמכות של הועדה לדון בו.
במקרים של סכסוך בין מתציקיס העורר יכול לפנות לערכאוות המשפטיות הדומיננטיות, אשר בהם יהיה לו יומו.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדיים היום 21.5.2019. ו
7
*ו''ר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו''ד ורו''ח אבשלום לוי
קלדנית : ענת לוי
וו
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפ!
תאריך | : טזבאייר תשעט
22.9
מספר ערר: | 14:00 / 140016960
מספר ועדה: | 11907
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
המשיב:
נוכחים:
ב"כ המשיב:
העורר/ת:
סח| |פחזוחזס ך |3ו500 הברה הי ו
חשבון לקוח: 10853156
מספר חוזה: 740142
כתובת הנכס: סעדיה גאון 24
סח| |8 חוחזפ ד |50618 הברה הוץ פשוווווווט
חשבון לקוח: 10853157
מספר חוזה: 740144
כתובת הנכס: סעדיה גאון 24
סח| |8 חווחזס ד |3ו500 הברה הוץ פושוומו
חשבון לקוח: 10853158
מספר חוזה: 740145
כתובת הנכס: סעדיה גאון 24
סח |8 חוהחחס ד |8ו500 הברה חוץ ו
חשבון לקוח: 10838098
מספר חוזה: 724097
כתובת הנכס: סעדיה גאון 24
-נב ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: רחל ברלינר
העורר/ת: |פחווחזס ד |6,50018ח! |פחורחוס ד |6,50018ח! | חחח ד |5008 סח! |פחוחזוס ד |6,50018ח! -- אין נוכחות
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: רחל ברלינר
פרוטוקול
לפי מה שאני רואה בתיק נוסחה טיוטת הסכם פשרה לפתרון המחלוקת נשוא הערר, אבל לא הצלחנו ליצור קשר כלשהו עם העוררת או מי מטעמה. לפי מיטב ידיעתנו משיחה שערכנו עם נציג העוררת מר זיו פרי הוא הודיע שהוא אינו עוד מועסק במשרדי העוררת ואין ברשותו מספר טלפון של העוררת, כל זה כפי שהודענו לוועדה ב- 10/1/19.
למשיב לא ידוע כיצד ניתן ליצור קשר עם העוררת.
לפי מיטב ידיעתנו ההודעות שנשלחו לעוררת או למי מטעמה לא נענו.
1
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| טז באייר תשעט
221009
מספר ערר: | 14:00 / 140016960
מספר ועדה: | 11907
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העורר/ת: סח| |פחווחזס ד |50018
-1 ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
בדיון הקודם שהתקיים בפנינו ביום 14/11/17 הופיע עו"ד יניב מויאל שהצהיר שהוא מייצג את העוררת ויגיש יפוי כח בתוך 5 ימים. יפוי כח כזה לא הומצא ועוה"ד גם לא המציא את פרטי ההתקשרות איתו. המסקנה העולה מכך היא שהעו"ד יניב מויאל לא מייצג את העוררת. יש להוסיף עוד שעורכי דין אחרים שנרשמו תחילה כמייצגים את העוררת, הודיעו במועדים שונים שאינם מייצגים אותה עוד.
המשיב ונציג העוררת נסחו טיוטה של הסכם פשרה, אולם כפי שהובהר לנו ע"י ב"כ המשיב לא נמצא מי שיחתום בשם העוררת על הסכם הפשרה.
ניסיונות המשיב ליצור קשר עם העוררת או מי מטעמה לא צלחו.
גם ניסיונות המזכירות ליצור קשר עם העוררת לא צלחו והודעות שנשלחו לה חזרו בנימוק "לא ידוע".
מודגש בזאת שהערר הוגש ביום 25/4/17, דהיינו לפני זמן רב.
בנסיבות אלה אין מנוס אלא להסיק שהעוררת זנחה את הערר.
לפיכך אנו מורים בזאת על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 21.05.2019.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת אהנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיבץ | ל )
\
ו ל. כ
יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
שם הקלדנית: עגת לוי
וו
תאריך | : טזבאייר תשעט
2]|9
מספר ערר: | 14:16 / 140019541
מספר ועדה: | 11907
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפ!ו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העורר/ת:
אימפוספייס בע"מ חברה פרטיה קוו
חשבון לקוה: 10984228
מספר חוזה: 878592
כתובת הנכס: נחלת בנימין 52
-גב ג ד +
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: רחלי ברלינר
נוכחים:
העורר/ת: אימפוספייס בע"מ -- אין נוכחות
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: רחלי ברלינר
החלטה
הדיון להיום נקבע לשעה 13:45. השעה עתה היא 14:22. אין הופעה מצד העוררת או מי מטעמה על אף שהודעה בדבר מועד הדיון הומצאה לה כדין.
אין זו הפעם הראשונה שהעוררת לא מופיעה לדיון שנקבע בפנינו, היא התנהגה כך גם לגבי הדיון הקודם שנקבע ליום 7/4/19.
בנסיבות אלה אין מנוס אלא להסיק שהעוררת זנחה את הערר.
לפיכך אנו מורים על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 21.05.2019.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה 5 ללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
2
יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עזיד ורו"ח אבשלום לוי
שם הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140018563 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: | עו"ד אורה קניון
תבר: | עו"ד ורוייח אבשלום לוי
חברה: רו"ח רונית מרמור
העוררת: חברת איגווסטמנט בע"מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
1. הנכס נשוא הערר היגו בבעלות העוררת. הוא נמצא ברת' יפת 77 תייא ושטחו 309 מ"ר. מדובר
באדמה ריקה, לא מגודרת שמעולם לא חוייבה בארנונה.
2 על בסיס ממצאי ביקורות שנערכו בנכס במועדים 4.2.18 ו- 25.7.18 במסגרתם נמצא כי הנכס משמש כחניה למספר נגררות, נפתחה ע"י המשיב יחידה חדשה על שס העוררת (שהיא כאמור הבעלים של הנכס) בשימוש ייקרקע תפוסהיי, ובגינה חוייבה העוררת בארנונה.
3 העוררת טוענת כי היא לא עשתה שימוש בנכס, וכי הגורריס שנחזו חונים בנכס הס של חברה בשם ש.י.ב. שיווק חומרי בניין בע"מ (להלן: 'יהמגיבהיי), חברה העוסקת במכירה ושיווק של חומרי בניין ואשר פועלת בסמיכות לנכס מצידו הצפוני. שםס החברה וכתובתה פורטו עייל העוררת בבקשה לצירוף המגיבה כצד גי לערר.
העוררת הוסיפה כי היא פנתה למגיבה שהודתה שהחנתה בנכס נגררים שלה, ובעקבות פנייתה ודרישתה, היא פינתה את הנגרריס מהנכס.
4. בקשת העוררת לצרף את המגיבה כצד גי לערר, נשלחה לתגובת המגיבה.
במסגרת תגובתה, אישרה המגיבה שכלים נגררים שלה חנו מספר פעמים בשטת הנכט והוסיפה ייאנשיס רבים חונים שם עס כלי רכבסיי.
5. המגיבה טרבה להתייצב לדיון או לצירופח כצד גי לערר. היא טענה שחיא לא חלק מההליך,
אינה צד לו ואין בסיס תוקי לצרפה להליך.
המגיבה הוסיפה שאין כל בסיס בדין כדי לחייבה בתשלום ארנונה בגין הנכס נשוא הערר.
6. בעקבות פניה נוספת של העוררת למשיב מיום 2.10.18 לפיה שטח הנכס ריק, נערכה ע"י
המשיב ביקורת נוספת ביום 12.10.18, במסגרתה נמצא כי השטת אכן ריק (ככל הנראה לאחר פניית העוררת למגיבה בעניין ות).
משנמצא ששטת הנכס אינו בשימוש, הופסק חיובה של העוררת בארנונה בגין הנכס, ואת מיום 2.10.18, מועד פנייתח של העוררת למשיב בעניין וח.
נוכח העובדה שכל החומר מצול בפנינו והעובדות אינן שנויות במחלוקת, פנו הצדדים לועדה בבקשה ליתן החלטה טופית בערר, בלא שיוגשו תצהירים או סיכומים, וואת על בסיס החומר המצוי בפנינו.
אנו נעתרים לבקשת הצדדים, והחלטתנו זו ניתנת איפוא על בסיס החומר המצוי בתיק הערר.
מודגש כי החלטתנו זו נוגעת אך ורק לשאלה האם העוררת עשתה שימוש או החזיקה בנכס בתקופה נשוא הערר. המגיבה אינה צד להליך ואין אנו מוסמכים ליתן החלטה כלשהיא לגביה.
דיון ומטסנות
פקודת העיריות (נוסח חדש), מגדירה בסעיפים 1 ו- 269, מיחו יימחציס'י.
סעיף 1 קובע:
ייאדס המחציק למעשה בנכט כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסלון"י.
סעיף 269 קובע: יילמעט דייר משנהיי.
עפ"י ההלכה, מקום בו יש מספר מחציקים אפשריים מקטגוריות שונות, המחויק החייב בארנונה חוא מי שחוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.
כך בין החיתר ברעייא 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ נ. עיריית תל אביב - יפו קבע בית
המשפט:
'ימחזיק לצורך התובות והזכויות שבפקודה, ייחשב וה מבין השניים, שהוא במערכת הנסיבות שנוצרה, בעל הזיקה הקרובה ביותר לבניין.
המחוקק מבקש להדגיש כי בנקטו את הביטוי יימחזיק'י אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא - יחטית כמובן - בעל הזיקה הקרובה ביותר אל הנכסיי.
עוד נקבע כי בעת בחינת הויקה הקרובה לנכט יש ליתן משקל יתר לאותן זיקות המשקפות שימוש בנכס והנאה משירותי הרשות הלכה למעשה, תוך בחינת יכולת השליטה בנכס וחיכולת לנצלן לצרכים שונים (עא 2669/08 ש. ובר עו"ד, בתפקידו ככונס נכסים נ. עיריית חולון תק-מה 2009 (1) 15807).
ובעייא 9813/03 מדינת ישראל משרד הבריאות נ. עיריית ראשון לציון קבע ביהמייש:
ייהמחוקק ביקש להדגיש כי בנקטו את הביטוי ''מחזיקיי אין הוא מתכוון דווקא למ?
שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא - יחסית כמובן - בעל הציקה הקרובה ביותר אל הנכט. זיקתו של הבעל לנכס, לצורך עניין אח, יכולה להדחק למקום שני, אם יש שוכר או בר - רשות או מחזיק באופן אחך....%
מוסיף ביחמייש וקובע בפסייד ות :
יייתכנו מקרים לא מעטים שבהם יתעורר קושי של ממש בקביעת ייהמחזיקיי, ביחוד מקום שבו קיימים שני גורמים או יותר היימתחריטיי ביניהם על תואר ייבעל הוּיקה הקרובה ביותר לנכסיי, או ליתר דיוק המצביעים האחד על רעהו באומרס כי האחר הינו בעל הזיקה הקרובה ביותר כאמור. על מנת להכריע בכך, יש לבחון מי מביניהם אכן מקיים את מירב הזיקות הרלבנטיות לנכס. בהקשר זה ראוי להדגיש כי אין מדובר במבחן טכני - כמותי אלא בניתות
2
10
1
12
.3
מהותי של חויקות אשר במסגרתו יש ליתן משקל יתר לאותן ויקות המשקפות שימוש בנכס והנאה משירותי הרשות הלכה למעשהיי.
המשיב טוען כי טענת העוררת לפיה השטח הוחזק ע"י גורם שלישי לא עלתה במסגרת השגתה או במסגרת כתב הערר, אלא רק במסגרת בקשתה לצירוף צד שלישי ולכן מהווה הרחבת חוּית אסורה.
איננו סבורים כך.
בערר טענה העוררת שהיא אינה עושה שימוש בנכס והוסיפה כי השטח ייפרוץ לכל דיכפין ובעל גישה רתבה ופתוחה לרכבים ולהולכי רגליי. וגם: ייככל שנמצאות מכולות בנכס הן אינן שיכות לעוררת ובוודאי הן לא רכוש שלה ולא בשימושה כלל ועיקריי.
מטענות אלה משתמעת טענה ברורה כי ככל שנעשה שימוש כלשהו בנכס הוא נעשה ע"י גורם שלישי. לפיכך אין כאן הרחבת חזית אסורה.
המשיב טען עוד כי עסקינן בסכטוך בין מחויקיס. המשיב אינו צד לסכסוך בין העוררת שהיא בעלת הנכס לבין ייפולשיםיי מכל סוג שהוא, ולכן אס קיימת מחלוקת מתחום המשפט הפרטי או הפלילי בין העוררת לביו צד שלישי, אין למנהל הארנונה או לועדה סמכות לדון בה.
אכן הלכה היא כי כאשר קיימת מחלוקת אובליגטורית בין הצדדים באשר לוחות הבעלים של נכס או לוּהות המתזיק בנכט, ההכרעה בה אינה בסמכות מנהל הארנונה או ועדת הערר.
בעתיימ (חיפה) 37332-11-11 משה הרשקוביף נ. עיריית נהריה ואחי קבע ביהמייש המחוצי
בחיפה :
ייבמקרה מעין זח, בו קיימת מחלוקת באשר לזהות הבעלים על הנכס, אל לה לעירייה או לרשות המינהלית לשמש טריבונל שיפוטי ולהכריע במחלוקת המשפטית העולה בין הצדדים.
זאת מקוסם ואין לה הכלים לעשות כן.
אלא שעל העירייה להיצמד להוראות פקי העיריות ולפעול על פלחסיי
ממשיך ביהמייש וקובע:
יי...באשר המחלוקת לגופו של ענייו באשר למחויק בנכס, עליה להתברר בין הצדדים התלוקים על סוגיית ההחזקה בנכס, במסגרת הליך אזרתייי.
ואילו בעעיימ 2611/88 שאול בנימין נ. עיריית תייא קבע ביהמייש העליון מפיו של כבי השופט
רובינשטיין:
יי... ככל שיש בפי המערער טענות כלפי בעל הנכס, אס בטענת ויוף ואם בטענה אחרת, האכסניה המתאימה לטענות אלה היא במסגרת תביעה אצרחית אל מולם'י.
הלכה דומה נקבעה בעתיימ 594/02 אנגל מרכצי מסחר בע"מ נ. עיריית חיפה שם נקבע:
יילמרות האמור, השאלה היא, מה מידת המעורבות שצריכה להיות לרשות מינהלית המוסמכת לגבות מס, כאשר מתגלע סכסוך בין צדדים לנכס בשאלה, מי היה למחזיק בנכס ומתי חל השינוי בהחזקה זו, וכאשר אין תולק כי חיימחזיקיי לצורך חיוב במס ארנונה הוא המחזיק הפונקציונלי ולא המחזיק המשפטי. כעיקרון, הליך מינהלי אינו בא לפתור או
להכריע, לפחות לא באופן ישיר, בסכסוך בין אנשים פרטיים. מעצם מהותו, ההליך המינהלי, חולש על מחלוקות המתגלעות בין הפרט לבין הרשות. כאשר יש מחלוקת בין פרטים, שההכרעה בה יכול שתשפיע על חיובם של מי מהפרטיסם כלפי הרשות, צריכה הרשות להמשיך ולמלא חובותיה, תוך ראיית טובת כלל הציבור ותכלית החובה אותח היא מוציאה לפועל, מבלי להתערב במחלוקת בין הפרטים מצד אחד, ותוך הבהרת האמור לצדדים שבמחלוקת מצד שני. ואת ועוד, הרשות אינה מוסמכת להכריע בחילוקי הדעות בין הפרטים הניצים.
בהעדר הסמכה מפורשת, משוללת אפוא הרשות להכריע בסכסוכיס שבין היחידיסיי.
4. אולם, מחלוקת כזו לא קיימת בענייננו.
הן העוררת והן המגיבה טוענות פה אחד, שמי שעשה שימוש בנכס היא המגיבה, שהודתה במפורש שהיא גו שהחנתה נגררים בשטת הנכס.
המגיבה אף פינתה את הנגרריס שלה מהנכס, לאחר שהעוררת פנתה אליה בעניין וח.
תימוכין לכך ניתן למצוא בתמונות שצורפו לדוחות הביקורת של המשיב, בהן נראים הנגררים.
5. בנסיבות אלה אין מדובר בסכסוך בין מחזיקים, ונתונה לנו הסמכות להכריע בשאלה האם
העוררת החויקה בנכס.
6. כפי שציינו לעיל, המגיבה לא היתה צד להליך, ואין אנו מוסמכים ליתן החלטה כלשהי לגביה.
7. שוכנענו שהעוררת לא עשתה שימוש בנכס ולא החויקה בו בפועל, בתקופה נשוא הערר.
לפיכך אנו מקבלים את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייס 21.5.2019.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית
המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה. -
\ /
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כל בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
.
בל / כ
יו"ר: עו"ד אורה לניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017440 שליד עיריית תל אביב-יפו 2
בפני חברי ועדת הערר:
ויר
חבר:
: עו"ד אורה קניון
עו"ד ורוייח אבשלום לוי
תברה: רו"ח רונית מרמור
העוררת: אקספים בע'ימ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
הנכס נשוא הערר נמצא ברחוב מעבר יבוק 5 ת'ייא, שטחו 203 מ"ר והוא סווג בסיווג ייבניינים שאינם משמשיט למגוריסיי. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסיווגו של הנכס, כאשר העוררת טוענת שיש לסווגו בסלווג ייבתי תוכנהיי.
לבקשת הצדדים, ביום 16.8.18 אוחדו שני העררים שבכותרת.
טענות העוררת
העוררת טוענת כי עיקר פעילותה בנכס הוא *יצור ופיתוח תוכנה. היא עוסקת בפיתות תוכנות ללוחמת הטייבר, ניהול ענן ברשת האינטרנטית, פיתוח אתרי מטסחר אלקטרוני, פיתוח פתרונות איחסון ברשת ועוד.
לטענת העוררת הפעילות בנכס עומדת בתנאי סעיף 3.3.3 לצו הארנונה, ולקריטריוניס שנקבעו בפסיקה לצורך סיווגו של נכס כייבית תוכנחיי, ובכלל ואת מתקיימים שלושת התנאים המצטברים: ייבעיקריי, **ייצוריי, וייתוכנת"י.
לטענתה לעניין ייהעיקריי היא עומדת הן במבחן המהותי והן במבחן הכמותי. עיטוקה העיקרי הוא ייצור התוכנה, ושאר פעילותה נועדה לתמוך במוצר והח.
טענות המשיב
המשיב טוען כי סיווג הנכס כבנייניס שאינם משמשים למגוריט נעשה כדין.
לטענתו העוררת אינה עומדת במבחניט שנקבעו בפסיקה לצורך טיווג הנכס כייבית תוכנהיי.
ככל שהעוררת עסקה בעבר בפיתוח תוכנה, הרי שכיום עיסוקה איגו מתרכז עוד בייצור תוכנה חדשה. שלב הפיתוח הסתיים ואין בגרסאות החדשות או בעדכונים משום ייצור המצדיק את סיווגה כבית תוכנח. העוררת מקיימת קשר מתמשך עס הלקוחות, המאפיין מתן שירות.
קיימת עמימות ראיתית ביחט להיקף פעילותה בטכנולוגיה חדשה לעומת פעילותה ביחס לטכנולוגיה שפותחה בעבר.
10
לא מתקיימים שלושת התנאים המצטברים של: ייעיקריי, ייייצוריי וייתוכנהיי, והיא לא עומדת ביתר התנאים שנקבעו בפסיקה לסיווג בית תוכנה. תכליתה העיקרית היא הפקת רווחים מהפעלת פלטפורמה קיימת.
דיון ומסקנות
אין ספק כי העוררת עוסקת בין היתר גס בפיתוח תוכנה. השאלה הדורשת הכרעה היא האם פעילותה של העוררת בנכס עונה על דרישות צו הארנונה והפסיקה, לשט סיווגו של הנכס בסיווג ייבתי תוכנהיי אס לאו.
סעיף 3.3.3 לצו הארנונה קובע כדלהלן:
ייבתי תוכנה, שעיסוקס העיקרי הוא ייצור תוכנה יתוייבו ב ₪ למייריי לשנה בכל האיוורים"י.
יש לציין כי תעריף סיווג ייבתי תוכנהיי נמוך במידה משמעותית מתעריף סיווג יבניניס שאינם משמשיט למגוריסיי.
בענייננו, העוררת מפתחת ומייצרת תוכנה בתחום לוחמת הסייבר, ניהול ענן ברשת האינטרנטית, פיתוח אתרי מסחר אלקטרוני, פיתוח פתרונות איחסון ברשת ועוד.
לטענת העוררת רק לפני מספר חודשים החלו למכור את המערכת ועדיין ממשיכים להרחיב ולשפר את יכולות הפלטפורמה.
בנוסף נותנת החברה שירות ללקוחותיה, ובכלל זאת העוררת משדרגת, מעדכנת ומתאימה את המערכת ללקוחות.
השאלה המרכזית הדורשת הכרעה היא, האם התוכנה אותה מוכרת העוררת היא מוצר מוגמר, אשר אותו היא משדרגת ומתקנת, או שמא כל שידרוג כזה חוא למעשה ייצור תוכנה חדשה.
שאלה נוספת היא האם העובדה שהעוררת גובה תשלום שנתי עבור שימוש בתוכנה משמעותה בהכרת, שעיקר עיסוקה של העוררת הוא במתן שירותים ולא בייצור תוכנה.
התנאים לסיווג נכט כבית תוכנה נדונו בפסק הדין עמ'ינ 29761-02-10 ווב סנס
בע"מ נ. עיריית תל אביב-יפו (להלן ייווב סנסיי). בית המשפט קבע כי סעיף 3.3.3 כולל שלושת
תנאים מצטברים: ייבעיקריי ייייצוריי וייתוכנהיי. כלומר: העוררת נושאת בנטל להוכית כי
בנכס מתקיימת 'יבעיקריי ייפעילות ייצוריתיי של ייצור ייתוכנהיי.
ייבעיקריי -- המבחן הכמותי והמבתן המהותי
בפסייד ווב סנס שהוזכר לעיל נקבע כי:
'יהמונת ייבעיקריי מכוון הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי. במסגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטח בו מתקיימת פעילות ייצורית, לעומת גודלם של השטחים המשמשים לפעילות אחרתיי.
11
.2
.3
במטגרות המבחן המהותי יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות המבוצעת בנכס.
המבחן המהותי
בתי המשפט קבעו כי המבחנים המשמשים לבחינת השאלה מהי פעילות יצורית לצורך הסיווג של ייבתני מלאכה ותעשייהיי, הס המבחנים המשמשים גסם לבחינת השאלה מהי ייפעילות ליצוריתיי לצורך הסיווג של ייבתי תוכנהיי בצו הארנונה של עיריית תייא.
בפסייד ווב סנס ביהייש סוקר את מבחני הפסיקה לצורך קיומה של ייפעילות ייצוריתיי בנכס, וקובע כי מדובר בתמישה מבחנים, המהווים אינדיקציות לפעילות ייצורית המבוצעת בנכסים: מבחן יייצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי, מבחן ייטיבו של הליך העסקייי, מבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, מבתן ייהשבחת הנכסיי ומבחן ייעל דרך ההנגדהיי.
בנוסף למבתניס אלה, לצורך ההבחנה בין פעילות עסקית - שירותית לבין פעילות ייצורית, קבע בית המשפט את יימבחן הקשר המתמשךיי לפיו ייקשר מתמשך מאפיין מתן שירות, להבדיל מקשר חד פעמי או קצר מועד, המאפיין עסק ליצורליי.
מבתנים אלה מצאו ביטוי כבר בפסהייד עייא 1960/90 פקיד השומה תיא 5 נ. חברת רעיונות בע"מ,
כמו גס בעמיינ 186/07 גאודע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ. מנחל הארנונה של עיריית תייא, ובריימ 1676/15 ברודקאסט וידאו ש.ב. בע"מ נ. מנהל הארנונה בת'יא.
יוער כי עפ"י הפסיקה מבחניט אלה הס בגדר מבחני עזר, המשמשים אינדיקציה לסוג הפעילות המתקיימת בנכס, ואינם מבחנים מצטברים או מחייבים.
נקדים ונאמר כי פסחייד המנחה לעינייננו הוא עמיינ 13687-09-26 חשבשבת (ייצור) 1988 בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא.
בעניין זה קיבל ביחמייש את ערעור המערערת, על החלטה שניתנה ע"י ועדת הערר בהרכב דנן
וקבע ייכי:
יישידרוג תוכנה קיימת עדיין מהווה פעילות ייצורית חדשח וכי מכירת מוצר בדרך של רשיון, בנסיבות המקרה הנוכחי, אינה מסיטה את עיקר עיסוק המערערת למתן שירותים. לאור קביעה זו, עומדת גס המערערת בתנאי ייהעיסוק העיקרייי שנקבע בצו הארנונת"י.
עובדות פסהייד חשבשבת דומות לעובדות הערר דנן, ואנו מקבלים בהכנעה את פסיקת בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, באותו עניין.
נבדוק עתה את מבחני העזר שנקבעו בפסייד רעיונות לבחינת פעילות ייייצורית'י.
4
5
6
מבחן יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר
כמו בפסהייד השבשבת יייישומו של מבחן וה ישיב לשאלה המרכנית הראשונה והיא, האם יישידרוגיי המערכת היא ייצור תוכנה חדשה. מטרתו לבחון האם מתבצעת עבודת ייצור בנכס, בכך שמחומרי הגלם נוצר מוצר חדש אחר (רעיונות)'י.
כמו בחשבשבת רלבנטי לעינייננו פסחייד בעניין עמיינ 9977-09-15 ביסופט תוכנה בע"מ נ.
עיריית תיא יפו. בדומה לעינייננו גס שס פיתחה המערערת תוכנת בסיס אשר אותה היא מוכרת ללקוחותיה. לא רק וו אלא, שכמו בענייננו, חברת ביסופט התאימה את תוכנת הבסיס שלה לדרישותיו של כל לקוח, כולל פיתוחיס חדשים לפי צרכיו.
על אף זאת קבע ביהמייש:
יימשמעות הדברים הינה כי על אף שלעיתים המערערת רק משפרת או משדרגת תוכנה עבור לקוחות ספציפיים, פעולות אלה כוללות עימן יצירה של קוד חדש המהווה, הלכה למעשה, מוצר חדש. נמצא, אם כן, כי המערערת עומדת במבחן זהי'י.
הלכה דומה נקבעה בעמייג (תייא) 147/03 מנהל הארנונה של עיריית הרצלית נ. טי מידל איסט
בע"מ, שם נקבע:
ייכתיבת תוכנה, פיתוחה להפיכתה לכלל מוצר מוגמר שלקוחות עושים בו שימוש שעיקרו עיסקי, הוא בבחינת דבר מוחשי גס אס בסופו של יום הוא מותאם ללקוחות ספציפייםי.
כמו שם גם בערר דנן חשידרוגיס והעדכוניס מהווים ייצור תוכנה חדשה. יחומר הגלם הוא התוכנה בגרסתה הישנה והגרטה החדשה היא מוצר חדש לתלוטיןיי (פסייד תחשבשבת)
מבחן ההנגדה
עפ"י מבחן זה יש לבחון האם הפעילות בנכס נמשכת אל מרכו הגרוויטציה של ייפעילות
ייצוריתיי או אל וה של יימתן שירותיסיי.
העוררת מייצרת פלטפורמה תוכנה לאיסוף, ניטור ובקרה של מערכות מידע, תקשורת, אפליקציות ואינטרנט. פלטפורמת התוכנה מפותחת כולה בנכס, ונמכרת ללקוחות.
בעניין חשבשבת קבעה כבי השופטת שטופמן:
יימקובלת עליי עמדת המערערת לפיה מתן שירות וה מוכתב ע"י המציאות העיסקית שבה פועלת המערערת. הטלת ייקנסיי על המערערת בדמות שומת ארנונה גבוהה יותר בשל יישום הפרקטיקה העיסקית הנהוגה של מתן תמיכה טכנית לתוכנה, אינו סביר. משמעות הדבר הוא פגיעה כפולה במערערת, הן בשל חיוב הארנונה הגבוה יותר והן בשל ההשפעה על המערערת לטפק שירות נחות ממתחרותיה ובכך להסתכן באיבוד לקוחותיי.
ואת ועוד, לא נסתרה טענת העוררת כי 80% מפעילותה הוא לפיתות התוכנה ורק 20% להתאמות ועדכונים.
מבחן היקף השלמוש במוצר המוגמר
לעוררת לקוחות רבים ומגוונים.
17
.8
.9
.0
מבחן השבחת הנכס
השאלה היא באיוו מידה הביאה הפעילות של העוררת לשינוי המוצר במישור הכלכלי. בעניין
זה נאמר בפסייד טאי מידל איסט: יימבחן וה בהמשך למבחן הקודם רק מחזק את המסקנה כי יש לראות בפעילות המשיבה פעללות ייצורית, שכן פיתות התוכנה והבאתה לכלל השלמה הופכת את המוצר בכללותו גס לבעל ערך כלכלי, שכן ניתן למוכרו ולשווקו ללקוחות עסקיים'י,
בענייננו הן פיתוח וייצור התוכנה, וחן השינויים והשידרוגיס והעדכונים שמכניסה העוררת לתוכנה, מביאים ליצירת ערך כלכלי חדש ללקוחותיה. אס העוררת לא הייתה משביחה מעת לעת את התוכנה, אפשר שלקוחותיה היו בותריס לעבור למוצר אחר טוב יותר.
תוכנה
שוכנענו כי הפעילות המבוצעת בנכס היא של ייצור ייתוכנהיי.
המבחן הכמות?
מעדות נציג העוררת כמו גס מתשריט החוקר מטעם המשיב, עולח כי מרבית שטח הנכס משמש לפיתוח תוכנה (למעט שטחים נלווים כגון -- לובי, כניסה, מטבח, שירותים ותדר ישיבות).
מספר העובדים המועסקים בפיתוח התוכנה הוא 8 מתוך 9 עובדים, כאשר העובד הנוסף עוסק במכירות ושיווק.
המטקנה מכך היא כי הפעילות בנכס עונה על המבחן הכמותי.
הכנסות
העוררת לא צרפה דוחות כספיים, לשנים 2016, 2017, מלבד מאזני בוחן, בנימוק שבמועד שמיעת ההוכחות עדיין לא היו בידיה דותות כספיים אתרים.
המשיב טוען כי עובדה וו עומדת לעוררת לרוע\.
איננו טבוריס כך.
בפסחייד בעניין חשבשבת נקבע לעניין וח :
ייבדומה לשאר מבחני העזר, גס הדוחות הכספיים, ובעיקר התפלגות הכנסות המערערת המפורטת בהם, צריכים לשמש ככלי עזּר להבנת עיסוקה של המערערת, ולבחינת הסוגיה האם ייצור תוכנה היא עיסוקה העיקרי. אס ניתן לקבוע את עיסוקה של המערערת ללא דוחות אלו, אין בהם, לכשעצמם כל צורך'י.
התלטה זו ניתנה על אף שבידי חשבשבת היו מצויים הדוחות הכספיים אך היא נמנעה מלהגיש אותט, ובחרה להגיש רק את הצהרת רואה התשבון שלה.
על אחת כמה וכמה יש להחיל החלטה זו בענייננו כאשר כאמור העוררת לא הגישה דוחות כספיים משום שאלה טרם היו בידיה, ולהוכחת טענותיה היא המציאה הצהרה של רואה החשבון שלה ומאזני בוחן לשנים 2016, 2017.
עפ"י הצהרת רואה החשבון של העוררת :
'ימרבית הכנסותיה נצמחו מהעסק המשמש לפיתוח הפיתרונות בסביבות הענן...*.
ממאזני הבוחן של העוררת עולה בהתאמה, כי כל הכנסותיה של העוררת נובעות 'ימשירותי
פיתוח ואחסון"'י: 3.3 מיליון ₪ בשנת 2016 ו- 3.9 מיליון ₪ בשנת 2017.
(הלכה דומה נקבעה בפסייד ביסופט)
1. סוף דבר
מכל המקובצ אנו מקבלים את הערר וקובעים כי לצורכי ארנונה יש לסווג את הנכס נשוא
הערר בסיווג ייבתי תוכנה''.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 21.5.2019.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב. \
|
יו'יר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017826 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אורה קניון
חבר: עו"ד ורו*ח אבשלום לול
תברה: רוח רונית מרמור
1
העוררים: גיל מאור
רות מאור
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
עניינו של הערר דנן הוא חיובי ארנונה בגין נכס המוחזק ע"י העוררים ברחי מרק שגאל 4 תל-אביב. המחלוקת נשוא הערר נסבה על תיוב שטח פרגולה, שלטענת העוררים פטור מארנונה ואילו לטענת המשיב, חיוב שטח הפרגולה בארנונה נעשה כדין.
בטרם נפרט את טענות הצדדים אנו מוצאים לנכון לדתחות את טענותיו החלופיות של המשיב.
האחת לפיה ניתן לראות שטח זה כשטת בר חיוב בארנונה מכח סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה בהיותו יימרפסתיי. טענה וו הועלתה ע"י המשיב לראשונה בהודעתו מיום 22.3.18 ולאחר מכן בטיכומיו.
השנייה, לפיה ניתן לראות שטח וה כשטח בר חיוב בארנונה מכח סעיף 1.3.1 יבי לצו הארנונח, בהיותו יימרפסת גן'יי, טענה שהועלתה ע"י המשיב לראשונה בסיכומיו.
שתי טענות אלה לא הועלו ע"י המשיב בתשובה להשגה, אלא כאמור בשלב מאוחר בהודעת המשיב מיוםס 22.3.18, ולאחר מכן בסיכומיו. לכן יש לראות בטענות אלה הרחבת חזית אטורה, שהעורר לא יכול היה להתייתס אליהן בערר. לפיכך לא נדרש לטיעוניס אלח של המשיב.
עוד יש לציין כי בנוסף לעצם חיוב שטת הפרגולה בארנונה, טענו העוררים כי הס מחוייבים בכפל בגין שטח המרפטת האנגלית בנכס. טענה זו התקבלה ע"י המשיב בטרם הגשת הראות בתיק, ובהודעתו מיום 22.3.18 הודיע המשיב כי נמצא שנפלה טעות בשטח הפרגולה ולכן
הוחלט להפחית שטח של 13.26 מ"ר מהשטח שחויב בכפול וזאת ממועד תחילת חיובם של
העוררים בארנונה.
שטת הפרגולה לאחר הפחונה זו הוא 44 מ"ר, והוא מוסכם ע"י שני הצדדים.
המחלוקת היתידה שנותרה להכריע בה בערר וה היא איפוא השאלה, האם הפרגולה ששטחה 4 מ"ר היא ברת חיוב בארנונה אם לאו, לפי סעיף 1.3.1 יייג לצו הארנונה.
.10
1
.2
טענות העוררים
העוררים טוענים שאין מדובר בפרגולה שיש לח שני קירות או יותר כדרישת סעי 1.3.1 יייג לצו הארנונה.
לטענתם בצד המערבי אין קירות כלל והפרגולה נשענת על מספר עמודים בגובה 3.2 מי.
בצד הדרומי נשענת הפרגולה על 4 עמודים בגובה 2.6 מי המעוגנים לחומת בטון בגובה 0 סיימ, שחיא תומה המקיפה את כל הבניין על 4 דירותיו, ותכליתה של החומה לתחס בין גבולות שטח הבניין כולו לשבילים וגינות ושטחים ציבוריים אחרים, שאינם חלק מתחום הבניין.
לטענת העוררים מדובר בקיר נמוך שאינו יוצר מתחם סגור בעל ערך מוסף, ובשום אופן אין לראות בחומה צו קיר לצורך חיוב בארנונה.
טענות חמשיב
המשיב טוען שיש לחייב את הפרגולה בארנונה עפ"י סעיף 1.3.1 לייג לצו הארנונה מאחר שיש לה שני קירות משני צידייה: הן בתלק הצר הצפוני, והן בחלקה הרחב הדרומי.
בחלקה הצר היא נתמכת מחד בקיר דירת המגורים של העוררים ומאידך בקיר מרפסת מקורה (הקירות מטומניט באותיות ₪, 5 על גבי תשריט קומת הקרקע)
בחלקה הרחב נתמכת הפרגולה מחד בקיר דירת המגורים אליו היא מחוברת (המסומן באות = עייג תשריט קומת הקרקע) ומאידך בצד הדרום מערבי של חלקה הרחב של הפרגולה היא מעוגנת באמצעות 4 עמודים לחומה בנויה גובהה 60 סיימ שעל גבה הותקנה גדר מתכת.
לטענת המשיב עפ"י הפסיקה בגובה הקיר כשלעצמו אין לשלול את היותו קיר ולכן יש לראות בחומה הבנויה את הקיר השני של הפרגולה.
בנסיבות אלה לטענת המשיב, לפרגולה קיימים שני קירות בכל אחד מחלקיה, קירות היוצרים מבנה מתותס וסגור משני צדדיו. לכן הפרגולה היא ברת חיוב בארנונה.
דיון ומסקנות
סעי 1.3.1 ייג לצו הארנונה קובע כדלהלן:
ייפרגולה -- תחוייב במלואה אם יש לה שני קירות או יותריי.
בפסיקה נקבע לא אחת כי המבחן העיקרי לצורך סיווג נכס וקביעת תעריפי הארנונה שבו הוא יחוייב, חינו מבחן יעוד השטת הרלוונטי וחשימוש בו.
.3
4
.5
.6
17
ייתכלית הצו ברורה, מטרת מחוקק המשנה הייתה לחייב פרגולה הסוגרת על שני קירות ויוצרת מבנה טגור משני צדדיויי. יש גס ליישם את המבחן הפונקציונלי הנגזר משאלת השימוש בפרגולה, (ראת פסייד נורית ביינרט נ. מנהל הארנונה - עיריית ת'יא יפו) עוד נקבע שס: ייבעניין וה יש לחידרש אל הפרשנות התכליתית, אשר היא הפרשנות הנוהגת בדינל המיסיסיי.
המשיב מחלק את הפרגולה לשני חלקים - חלק צר הנראה כעין מלבן וחלק רחב הנראה כעין משולש. לטענתו, כאמור, החלק הצר שצורתו כמלבן (צבוע בצבע כחול בתשריט קומת
הקרקע) מתוחס בשני קירות - קיר דירת המגורים המסומן באות 5 בתשריט, וקיר נוסף
שלטענת המשיב יימגדר ותותס את הפרגולהיי, ומסומן באות 5 בתשריט.
העורר לא התייחס לחלק גה של הפרגולה.
מאחר שלא נשללה טענת המשיב כי חלק זה של הפרגולה מתוחס בשני קירות הבית, אנו מקבלים את גרסת המשיב לגביו.
המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בטענות באשר לחלק הרתב של הפרגולה, שצורתו דומה למשולש. אין מחלוקת כי שטח וה מתוחס בצידו המזרחי (המטומן בתשריט באות 6) בקיר
דירת המגורים.
המחלוקת בין הצדדים מתרכוּת בצידה הדרום מערבי של הפרגולה (המסומנת בתשריט באות
ש5).
בצד זה של הפרגולה קיימת חומה בנויה בגובה 60 סיימ אליח מעוגנת הפרגולה באמצעות 4 עמודים. על גבי החומה הותקנה גדר מתכת שגובהה לא צוין.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם ניתן לראות בתיתוס שאינו מגיע עד תקרת הפרגולה, את ייהקירותיי הנדרשים בסעיף 1.3.1 יייג לצו הארנונה.
העוררים טוענים שמדובר בחומה נמוכה המהווה תשתית לגדר מתכת המקיפה את מרבית הבניין. לטענתם אין קשר בינה לבין הפרגולה ואין לראות בה בשום פנים קיר לצורך חיוב שטח הפרגולה בארנונה.
לעומתס טוען המשיב כי אמנם מדובר בחומה בגובה 60 סיימ אך על גביה הותקנה גדר מתכת והמכלול הצה מגדר ותותס את הפרגולה בשטת המוחזק ע"י העוררים. תימוכין לטענות אלה מבקש המשיב למצוא בתמונות שצורפו לדותות הביקורת. דהיינו המשיב טוען כי עסקינן בקיר לכל דבר ועניין, וכי גובה הקיר כשלעצמו אין בו כדי לשלול את חיותו קיר התוחס את השטת נשוא הערר ומהווה את אחד מקירות הפרגולה.
מהתמונות שצורפו לדוייח הביקורת אין ספק כי החומח המצויה בצידה הדרום מערבי של הפרגולה, לרבות הגדר שהותקנה עליה, תוחמיס את גבולה הדרום מערבי של הפרגולה.
תיתוס ּה יוצר מתחם סגור ובעל ערך מוסף לעורריס.
3
.8
.9
0
.1
בפסייד עייש (תי/א-יפו) 4272/98 אגד -- אגודה שיתופית לתחבורהח בישראל בע"מ נ. עיריית
חולון - מנהל הארנונה, קובע ביהמייש:
יילא מצאנו כל יסוד שבנוסח או בתכלית למסקנה כי יימתיצהיי אינה בבחינת קיר וכי קיר משמע קיר התומך והנתמך בגג דווקאיי.
ביהמייש ממשיך וקובע כי בהגדרת המילה ייקיריי במילון אבן שושן: יילא בא זכרו של אפיון ה שמבקשת המערערת ליחס למללה צויי. נהפוך הוא. בהגדרתו את מונת זה כולל המילון מתחם רב של איפיוניס ותכונות.....*.
וגם: ייהגדרה זו אינה דורשת כלל כי המחיצה תגיע לתקרה על מנת שתחשב לקיר, ואכן נראה לי בי אדם סביר יכנה מחיצה בשם קיר גס כאשר חלקו העליון נמוך מגובה התקרהיי.
עולה מכך כי העובדה כשלעצמה שהקיר אינו מגיע עד לתקרת הפרגולה אין בה כדי לשלול את היותו קיר התוחס את השטח נשוא הדיון ומהווה את אחד משנל קירות הפרגולה.
ניסיון העוררים לבסס את טענותיהט על פסייד ביינרט (שהוזכר לעיל) לא יצלת. העובדות בענייננו שונות מעובדות המקרה בפסייד ביינרט. שס דובר על פרגולה צפה ובשטח פרוצ, ואילו בעינייננו מדובר בשטח מתוחם.
עיקר המחלוקת בפטייד ביינרט היתה לגבי הקירות הפינתייס של חדר הפונים בזווית של 270 מעלות אל מרפטת הגג, ואינם תוחמים את הפרגולה למבנה סגור באף אחד מצידיה. לכן לא ראה בהם ביהמייש קירות התוחמיס את הפרגולה.
באשר לקיר הנמוך המהווה את מעקה הגג, בפסייד ביינרט הוא היה רחוק מגבולות התקרה המקרה את הפרגולה, ולא ייצר חלל סגור.
לא כך בענייננו, מהתמונות שצורפו לדוח הביקורת כמו גם מטענות העוררים עולה שעל גבל החומה הותקנה גדר מתכת והפרגולה מעוגנת אליה באמצעות 4 עמודים, הממוקמיט מתחת לפרגולה. כל אלה תוחמיס את גבולות הפרגולה.
רציונל החיוב במקרה זה הוא למעשה חיות השטת מבנה מתוחם וסגור משני צידיו.
טענת העוררים כי החומה לא נבנתה כדי לשמש את הפרגולה או לשמה, אלא נבנתה כחומה המקיפה את הבנייו על 4 דירותיו, שתכליתה תיחום בין גבולות שטת הבניין לשטחים ציבוריים שמחוצה לו, לא תועיל לעוררים. טענה דומה נדונה ונדחתה בפסהייד ביינרט.
ביהמייש קבע:
יייש לדחות את טענתה הנוספת של המערערת לפיה לשם חיוב בארנונה, על הקירות התוחמים את הפרגולה להיבנות יחד איתה ועבורה... הפרשנות העדיפה להוראה 1.3.1 יייג לצו הארנונה לאור הגדרת המונח ייפרגולהיי בתקנות התכנון והבנייה, היא כי הקירות האמורים הינם קירות צמודים או סמוכים לפרגולה ולא נבנו יחד עימה...*.
עוד נקבע בפטהייד ביינרט:
ייהוראות מנהל ההנדסה המהווה את ורועו הארוכה של מתקין הצו באשר לתוכנית "גי משתלבות דווקא עס חפרשנות המוצעת, שעה שהן קובעות במפורש כי לא תותר בניית קירות לפרגולה ומכאן, ברי, כי לפרגולה לא יוכלו לחיות קירות משל עצמהיי.
2. שוכנענו איפוא כי הקירות שבמחלוקת מהווים ייקירותיי במובן סעיף 1.3.1 יייג לצו הארנונה
והם יוצרים מבנה מתוחס משני צדדיו בהמשכה של דירת העוררים.
המסקנה העולה מכך היא שהפרגולה דנן מקיימת את תכלית החקיקה של היותה פרגולה ברת חיוב בארנונה.
3. מכל המקובצ אנו דוחים את הערר וקובעים כי מדובר בפרגולה שיש לה שני קירות, וחיובה
עפ"י סעיף 1.3.1 לייג לצו הארנונה נעשה כדין.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדיים היום 21.5.2019.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
71
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנגנה כללית)(טדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה וו באתר האינטרנט של חמשיב
|
. / ו/- 2
יו'יר: עו'יד אורה קניון חבר: רו''ח רונית מרמור חבר: עוי'ד ורו''ח אבשלום לוי
קלדנית : ענת לוי
ווודווווווווווו
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : | יז באייר תשעט
2200009
מספר ערר: | 12:48 / 140007762
16
מספר ועדה: | 11909
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קדם שירלי
חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח
חבר: עו"ד גדי טל
העורר/ת:
מלון רוטשילד בע"מ חברה פרטירת 009000998
חשבון לקוח: 10570196
מספר חוזה: 435961
כתובת הנכס: שדרות רוטשילד 96
מלון רוטשילד בע"מ חברה פרטי ה קוו
חשבון לקוח: 10570200
מספר חוזה: 435964
כתובת הנכס: שדרות רוטשילד 96
מלון רוטשילד בע"מ הברה פרטית שש
חשבון לקוח: 10570198
מספר חוזה: 435962
כתובת הנכס: שדרות רוטשילד 96
ע"י ב"כ עו"ד: עופר שדה
-נ ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: בת אל זגורי
נוכחים:
העורר/ת: מלון רוטשילד בע"מ
ב"כ העורר/ת עו"ד : עופר שדה
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: בת אל זגורי
החלטה
בהסכמת הצדדים תיקים אלו נמחקים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.05.2019.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר/קאינטרנט של המשיב. - ה
חבר: פרופ' רייך זץ, רו"ח
שם הקלדנית: ענת לוי
1
וו ו
תאריך | : יח באייר תשעט
229
מספר ערר: | 10:01 / 140019137
מספר ועדה: | 11918
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת:
תיאטרון מחול קליפה (ע"ר) עמו ה ה >
חשבון לקוח: 10977232
מספר חוזה: 872272
כתובת הנכס: הרב קוק 37
תיאטרון מחול קליפה (ע"ר) עמותה פמק
חשבון לקוח: 10977231
מספר חוזה: 872271
כתובת הנכס: הרב קוק 37
-נ ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: ליבנת שובלי
נוכחים:
העורר/ת: תיאטרון מחול קליפה (ע"ר)
רבקה הרמן
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: ליבנת שובלי
פרוטוקול
רבקה הרמן לאחר שהוזהרה כדין משיבה לשאלות ב"כ המשיב:
ת: אני מאשרת שקיים לנו נכס נוסף בשימושנו ברחוב הרכבת ומוצגות שם הצגות ילדים בסיווג תאטרון.
ת: בהתייחס ללו"ז שהוצאת מאתר האינטרנט (מוגש ומסומן מש/1), של חודש מאי, ואומרת לי שמכל 9 המופעים שמופיעים בלו"ז רק 2 מוצגים בנכס עצמו ואחד מהם הוא סדנא, אני משיבה, שאני מאשרת 2 מתוך 9 מופעים שמצויינים במש/1 זה של חודש מאי 2019, הם הצגות. אחד חלום ליל קיץ, השני זה מי טו והשלישי סדנא בתחום התאטרון.
ת: מי טו זה מופע פרובוקטיבי.
בשלב זה מקבלים הצדדים את המלצת הוועדה, לפיה מבלי להודות בשום עובדה מהעובדות שנטענו ע"י הצדדים ואין באמור לוותר על טענותיהם ככל שיחולו בעתיד, הנכס נשוא הערר בשטח של 209 מ"ר יחולק מחציתו, קרי 105 מ"ר יסווג בסיווג תאטרון ו- 104 מ"ר בסיווג עסקים וזאת החל מיום 8 ועד ליום 31.8.2019.
המלצת הוועדה ניתנה בין השאר על סמך הצהרת העוררת כי הנכס שהוכר בסיווג תאטרון ברחוב הרכבת 38 מתפנה לקראת 1/7/19 והפעילות בו תועבר לנכס נשוא הערר ברחוב הרב קוק.
אין בפשרה זו כדי לחייב את הצדדים לאחר המועד 31/8/2019.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : יח באייר תשעט
2209
מספר ערר: | 10:01 / 140019137
מספר ועדה: | 11918
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: תיאטרון מחול קליפה
- ב ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]