החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 22 עד 31 לינואר 2019

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טז בשבט תשעט

22/29

מספר ערר: | 10:42 / 140016797

מספר ועדה: | 11845

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: שריר דורית

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזה תוקף של החלטה להסכמת העוררת לדחות את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.01.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה/2 ללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: ען"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140018246 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

ימיר :| עו"ד אורה קניון

חבר: | עויד ורוייח אבשלום לול

חברה: רויית רונית מרמור

העוררת: פאי סיאם ת'//א (2014) בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1. עסקינן בארבעה נכסים ברת' המרד 34 תייא.

2. בערר טענה העוררת כי יש לפטור את הנכסים מארנונה לפי סעי 330 לפק העיריות, בחיותס

לא ראויים לשימוש, ו/או כנכס ריק לפי תקנה 13 לתקנות ההסדריט במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנייג-1993, ו/או לסווגס בסיווג מופחת, וכן לבטל את תיוב הקרקע התפוסה.

3 המשיב טען כי במסגרת ההשגה העלתה העוררת טענה אחת בלבד - פטור לפי סעי 330 לפק העיריות.

כל הטענות הנוספות הועלו ע"י העוררת רק בערר. לטענת המשיב טענות שלא נטענו בהשגה, יש לראותן כהרתבת חזית אסורה, אשר דינן לתידתות על הסף.

6. משמועלות טענות לפיהן יש לדחות את הערר על הסף אנו סבורים שיש להכריע בהן תחילה.

לשם כך הורינו לצדדים להגיש סיכומים בכתב.

התלטתנו זו עוסקת איפוא בטענה המקדמית בלבד, לפיה הטענות שהועלו ע"י העוררת לראשונה בערר, דינן להידחות על הסף בהיותן הרחבו חצית אסורה.

טענות המשיב

5. בערר לא הסתפקה העוררת בטענות שהועלו על ידה בהשגה, אלא העלתה טענות נוספות,

שוּכרן לא בא בהשגח, ועל כן הן מהוות הרחבת חזית אסורה, ויש לדחותן על הסף.

6. הטענה היחידה שהועלתה ע"י העוררת בהשגה הייתה, שיש לפטור את הנכטיס מארגונה עפ"י

סעי 330 לפק העיריות, בשל היותם נכס לא ראול לשימוש.

בערר הוסיפה העוררת לראשונה טענות בענין הגדרת הנכט כנכס ריק, טענה לסיווג מוול ובקשה לביטול שטח קרקע.

10

1

.12

3

4

5

6

יש לדחות את נסיונה של העוררת לעקוף את הפנייה הנדרשת למנהל הארנונה. ועדת הערר היא ערכאת ערעור על החלטות המשיב, ועפייי הפסיקה אין לועדה סמכות לדון בטענות שלא נטענו בפני מנחל הארנונה, ולא ניתנה לו האפשרות לחתניתס אליהן ולבדוק את העובדות כהווייתן.

הערר אינו יכול להוות יימקצה שיפוריסיי להוספת טענות שלמשיב לא היתה אפשרות להתיחס אליהן.

על אף האמור לעיל התייחס חמשיב לטענת נכס ריק, וצוין כי העוררת מיצתה את הפטור המגיע לה בגין כך בתקופה 4.7.17 עד 3.1.18.

טענות העוררת

אין לראות בטענות שבערר הרתבת חצית אלא עדכון ופירוט הטענות אשר נטענו בכלליות על העוררת בהשגה.

ההשגה הוגשח ע"י העוררת עצמה שאין לה כל ניסיון משפטי.

העוררת מותקת את טענתה בסעיף 13 לכתב הערר, המתליחסת לאיחוד חשבונות.

טענת העוררת ביחס לסיווג הזול ביותר לנכס ריק, חינה טענה המשתמעת מטענתה הראשית ביחס ליינכס ריקיי.

טענת העוררת ביחס לביטול שטת הקרקע, היא טענה המשתמעת מטענתה העיקרית לעניין היות הנכס לא ראוי לשימוש. נכס שאינו ראוי לשימוש או ריק, אין משתמשים בייקרקע התפוסהיי הצמודה אליו.

לסיכום טוענת העוררת כי אין להוניתס לטענותניה כהרתבת חצית, אלא כטענות שנטענו בערר בהרחבה ובאופן יותר משפטי, מאשר בהשגה. העוררת מוסיפה כי גס אס יש בטענות משום הרחבת חצית, יש להתירן משום שמדובר בטענות משפטיות.

דיוו ומסקנות

למצער לא מצאנו בטענות העוררת ולו טענה אחת הסותרת את נימוקי המשיב, על כך שבערר הועלו לראשונה טענות חדשות המחוות הרחבת חצית.

אנו סבורים כי יש לדחות את טענותיה לפיהן לא מדובר בהרחבת תצית אלא בטענות שנטענו בהכללה בהשגה, כמו גס הטענה שאין לעוררת ניסיון משפטי.

17

8

9

כמו המשיב אף אנו סבורים כי הערר הינו הליך מנהלי המוגש על החלטתו של מנהל הארנונה שניתנה בהתייחס להשגת הנישום. הערר אינו יכול להוות מקצה שיפורים להוספת טענות שלמשיב לא היתה כל אפשרות להתיחס אליהן, ולבדוק אותן.

סעיף 6 (א) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 קובע:

ייהרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים :וס מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת הערריי.

עפ"י ההלכה שנקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין, ועדת הערר היא ערכאת ערעור על החלטות מנחל הארנונה, ואין לה סמכות לדון בטענות שלא נטענו בפניו. בערר אין חנישום רשאי להוסיף טענות שלא נטענו בהשגה ומנהל הארנונה לא יכול היח להתייחס אליהן. ועדת הערר מוסמכת לדון ולהתייחס לשאלות שעמדו לנגד עיניו של מנחל הארנונה, בעת מתן התשובה להשגה. טענות שלא נטענו בהשגה, מהוות הרחבת חצית אסורה.

לעניין וח נקבע בעמיינ 4219-08-09 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ. עיריית חיפה: ייטענתה של תשתיות נפט בנוגע לסיווג 'יתעשיהיי לא הועלתה על ידה בהשגה שהוגשה למנהלת הארנונה בהתייחס לשנים 1997-2004. הטענה הועלתה לראשונה רק לפני ועדת הערר, ולפיכך, מהווה הרתבת חזית אסורה. ממילא, לא הייתה צריכה ועדת הערר להידרש לטענה זו, וראוי היה לדחותה על הסף.'י

כך גס בהיימ (חיפה) 820/95 מנהל הארנונה בעיריית חיפה נגד אליעזר ומרים שוורץ שס קבע

כבי השופט ברלינר כי הנישום :

יימנוע מלהעלות בכתב הערר טענות ונושאים אשר לא נכללו בהשגה שהוגשה על ידו. בנושא זה לא הייתה צריכה לדון הוועדה כלל, שכן המשיב לא העלה אותו בהשגתו. הדרך לתקוף את הארנונה עוברת תחילה בהשגה ומשיג שאינו מרוצה מההחלטה בהשגה, רשאי הוא לערור לוועדת הערר באותו נושא. אין להעלות בוועדת הערר נושאים שלא פורטו ולא נטענו בהשגה שהוגשהיי.

עוד לעניין זה ניתן ללמוד מהחלטת בית המשפט בעמיינ (ת''א) 182/05 קואופ תייא דן השרון בע"מ, ריבוע כחול ישראל בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית הרצליה :

ייהוועדה לא הייתה מוסמכת לדון בעילת ההשגה הנוגעת לאזור חנכט, הואיל וטענה זו לא הועלתה כראוי בהשגות, ומשכך גם לא נדונה על ידי המשיב בהשגות נשוא הערר... משלא השיגה המערערת בפני המשיב בעניין מיקום הנכסים ביישכונותיי, לא דן המשיב בטענה זו, ולפיכך גס לא חייתה לוועדת הערר סמכות לדון בהשגת בעניין זה.

סיבה זו מהווה עילה נוספת שלא להתיר למערערת להעלות את הנושא בפני ועדת הערריי.

בערעור שהוגש על פסק דין זה, (בריימ 793/08 ריבוע כתול ישראל בע"מ נ. מנהל הארנונה) תזר ביהמייש העליון על החלטות בית-המשפט לעניינים מנהליים באותו עניין וקבע כי אין להתיר העלאת טענות חדשות שלא נטענו קודם להודעת הערר מאחר ומדובר בעילת השגה חדשה:

ייבמקרה שלפניי, הן ועדת הערר, בהחלטת הביניים ובהתלטח השנייה, והן בית-משפט קמא, היו בדעה כי אין להתיר למבקשת להוסיף את טענת השכונות להודעות הערר המתוקנות.

זאת, מן הטעם כי מדובר בעילת השגה חדשה שלא נכללה בהודעות הערר המקוריות

והעלאתה, בשלב מאוחר, חרג מן ההיתר שנתנה הועדה למבקשת לתיקון הודעות הערר אשר נועד אך להבהיר את טענותיהיי.

0. לאור האמור לעיל אנו קובעים כי כל טענות העוררת שהועלו לראשונה בערר מהוות הרחבת

חזית אסורה, אין אנו נדרשים לדון בהן, ואנו קובעים כי יש לדחותן על הסף.

1. כאמור הטענה היחידה שהועלתה ע"י העוררת בהשגה היא, כי יש לפטור אותה מתשלום

ארנונה בגין הנכסים מכח סעיף 330 לפקי העיריות לפיו הנכס אינו ראוי לשימוש.

לגבי טענה וו בלבד אנו קובעים את הערר לשמיעת הוכחות.

העוררת תגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו.

המשיב יגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום ממועד קבלת תצהירי העוררת.

במועד שיקבע לשמיעת ההוכחות, יתייצבו המצהיריס לחקירה על תצהיריהס.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 22.1.2019

יו'יר: עו"ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפז

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: שחר אופנועים בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש. אנו מורים בזאת על דחיית הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.01.2019.

טז בשבט תשעט

22.09

140019248 / 0

115

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סורי דין בוועדת

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ל | ]ב רכב

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה* רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140017507 שליד עיריית תל אביב-יפו 11055

לוייר

:| עו"ד אורה קניון

חברה: רוי'ח רונית מרמור

חבר:

עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: קרסו מוטורט בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר נמצא ברח'י ריבל 22 תייא, שטחו 801.83 מ"ר והוא סווג ע"י המשיב בטיווג יימוסךיי.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסיווגו של הנכס.

*צויו כי טענות מקדמיות הדדיות שהועלו ע"י הצדדים בערר ובכתב התשובה לערר הנוגעות לאיחור במועד הגשת ההשגה ואיחור במועד הגשת התשובה להשגה, נדחו בהחלטת ועדת הערר מיום 21.2.18.

לבקשת הצדדים אוחדו ביום 12.11.18, שני העררים שבכותרת.

טענות העוררת

לפני הגשת הערר סווג הנכס בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי.

בערר טענה העוררת כי יש לתקן את סיווג הנכס לסיווג ייחניון המשמש לחניית רכב ללא תשלום (טמל 765) והמוחזק יחד עס בניין שאינו משמש למגוריםיי (חסיפא של סעי 3.3.15 לצו הארנונה), או לחילופין לסיווג ייבתי מלאכה, מפעלי תעשייהיי (סעי 3.3.1 לצו הארנונה).

נוכח הודעת המשיב לעוררת בתשובה להשגה כל לאור ביקורת שנערכה בנכס התקבלה טענתה החלופית של העוררת, ועודכן סיווג הנכס מסיווג 'ימסחר בכלי תחבורהיי, לסיווג 'ימוסדיי (דהיינו: יימלאכה ותעשייהיי) החל מ- 5.4.17 - (מועד פניית העוררת למשיב), טוענת העוררת כי ככל שלא תתקבל טענתה שיש לסווג את הנכס כייבניין המשמש לחניית רכב ללא תשלום.,

.10

.1

.12

.3

יש להחיל את סווגו כיימוסךיי מיום 1.1.17 - תחילת השנה נשוא הערר, ואת מאחר שנדחתה טענת המשיב שההשגה הוגשה באיחור.

העוררת טוענת שהנכס משמש אך ורק לחנלית רכבים ללא תשלום. החניה מהווה יחידת שומה נפרדת ועצמאית מהמוסך ולכן אין להחיל את הלכת ייהטפל הולך אחר העיקריי. יש הפרדה ברורה ביניהם.

אין מדובר בחלק בלתי נפרד מהמוטך, אלא בשטת חניה המשמש לא רק את המוסך, אלא גם מספר נכסים במתתס של חברת קרסו ובכללם - לרכבים של מחזיקים נוספים במתחם, לחניית מכוניות של עובדי המוסך, ולחניית עובדיט של משרדי המכירות המצויים בנכט אחר.

יש להעדיף את הסיווג הספציפי לחניית רכב ללא תשלום שבסעיף 3.3.15 לצו הארנונה.

טענות המשיב

בביקורות שנערכו במקום נמצא שמדובר בנכס המהווה חלק ממתחם המוחזק כולו ע"י העוררת וכולל גם את מוסך ''אקספרטויי. הוא מהווה חלק אינטגרלי ממוסך 'יאקספרסויי הסמוך שבבעלות העוררת, והוא משמש לחניית רכבים ללא תשלום, שהתלו או סיימו את קבלת השירות במוסך.

בכניסה לנכס גס מוצב שלט ייחניה ללקותות אקספרסו בלבדיי.

מדובר בשטח המשרת את המוסך והשימוש בו טפל לשימוש בשטח העיקרי - המוסך.

לכן סלווגו כיימלאכה ותעשייהיי נעשה כדין.

הנכס משמש מחציקים מסוימים והציבור הרחב לא יכול לעשות בו שימוש. לפיכך הוא אינו עונה על הגדרת 'יהניוןיי, שכן אינו משרת ציבור בלתי מטויס של חונים זמניים, אלא את לקוחות המוסך בלבד.

העוררת לא הוכיחה שנעשה בשטח שימוש נוסף מלבד השימוש של הרכבים המטופלים במוסך, וגם אם נעשה שימוש לרכבי עובדי העוררת, זהו שימוש שולי בלבד.

תכלית התעריף הנמוך לחניונים, נעשה לאור מצוקת החניה בערים והצורך ליצור מקומות חניה נוספים. אין להתיל אותו כאשר אין באופן השימוש בו משום פתרון למצוקת החניה בעיר.

אין כל קיום לנכס ללא קיומו של המוסך, המצוי בסמוך לו ואותו הוא משרת. לכן לא ניתן לפצל באופן מלאכותי את סיווג הנכסים (מוסך ותניון) לסיווגים שונים המנותקים ממהות השימוש בהם.

4

.5

6

17

.8

9

.0

יש להעדיף סיווג ספציפי על פני סיווג שיורי, רק מקום שהסיווג חספציפי תואם את השימוש הנעשה בנכס, מה שאין כך בעניינו, בו הסיווג המתאים ביותר הוא יימלאכה ותעשית'י.

יש להחיל את הסיווג הנייל מיום 5.4.17, דהיינו מיום פניית העוררת - מועד הגשת ההשגה, שהוגשה לטענת המשלב באיחור.

דיון ומטקנות

נקדים ונאמר כי שוכנענו שסיווג הנכס בסיווג יימוסךיי -- יימלאכה ותעשייהיי נעשח כדין.

שוכנענו כי מדובר בנכס המהווה חלק אינטגרלי מהמוסך המוחזק ע"י העוררת בסמוך. הנכס נועד לשמש לחניית מחויקים מסוימים בלבד ובכללם - ייהמוסךיי. העוררת לא הוכיחה את טענתה שהנכס משמש גט לרכבים של נכטים אחרים במתחם, וגם לגרסתה הוא אינו משרת לצרכי חניה לציבור הרחב.

עפ"י הפסיקה תכלית התעריף הנמוך שנקבע לחניונים הוא פתרון מצוקת החניה בערים, תוך עידוד יצירת מקומות חניה נוספים לקהל הרחב.

לעניין התכלית של קביעת תעריף חיוב נמוך לחניונים, נקבע ברעייא 10643/02 חבט ח.צ.

פיתוח 1993 בע"מ ני עיריית הרצליה:

ייאחת מהתכליות העיקריות של חקיקת המט היא השגת מטרות חברתיות ועידוד פעולוות רצויות. נראח כי התעריף הנמוך המוחל בתקנות על תניונים לצורך תשלום ארנונה נעשה לאור מצוקת החניה בערים ולמען עידוד יצירת מקומות חניה נוספים. ווהי התכלית העיקרית שבבטיס ההנחה בארנונה המוענקת למתציקים בחניונים!י.

עוד ראה עתיימ 173-09 קל אוטו פרוליקטיס בע"מ ני מנחל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו:

(להלן: ייהלכת קל-אוטוי):

יי...חניה של רכבים שהוזמנו על ידי לקותות התברה לפני מסירתם לידיהם, אינה מסייעת למצוקת החניה בעיר תייא, ובצדק קבעה הועדה, כי ייעודו של הנכס המוחוק על ידי המערערת אינו משרת תכלית של סעיף 3.3.15 לצו הארנונה הרלוונטי.

... בדומה, הנכס במקרה גה משמש לאחסנת כלי רכב כחלק מהתהליך העסקי של המערערת,

ואין המדובר באחסנה לשם אחסנה אלא בשלב זמני ברצף שמטרתו לספק את הרכב ללקותות החברה.

לנוכח האמור לא מצאתי פגט בהתלטת הועדה המצדיק התערבות בהתלטתהיי.

אנו דוחים את טענת העוררת כי העובדה שפסייד קל-אוטו עסק בשטחי חניה של חברות להשכרת רכב, יש בה כדי לשנות את ההלכה הנוגעת לתכלית קביעת תעריף נמוך לחניונים ללא תשלום ואנו קובעים יש כי להחיל הלכה זו גם בעניננו.

עוד בעניין וה, ראה: עמייי 37309-11-10 אלף בית בייבי בע"מ ני עיריית אור יהודה:

יילעניין זה יש לציין, כי בחתאט לפסיקה שנזכרה לעיל, נכס המשמש בפועל לחנייח עשוי שלא להיות מסווג תחת הסיווג ייחניוניסיי בתעריף המוזל של ארנונה, כאשר אין באופן השימוש בו משום פתרון למצוקת החנייה בעיר. כך, למשל, מקום בו מדובר בשטח חנייה המשמש רק

.1

2

.3

4

5

קבוצת אנשים מוגדרת ואיננו פתוח לציבור הרתב. במקרה האחרון, יחויב השטת בהתאט לשימוש העיקרי שנעשה בנכס. על אחת כמה וכמה, כי כך צריכים לחיות פני הדברים כאשר הנכס, שמיקומו הוא במקום שייעודו לתנייה, כלל איננו משמש לחנייה, כי אם לעסק לכל דבר ועניכויי.

העובדה שמדובר ביחידת שומה נפרדת, אין בה כשלעצמה כדי לקבוע שיש לטווג את הנכס דנן בסיווג אחר.

שוכנענו שקיומו של הנכס מותנה בקיומו של המוסך הנמצא בסמוך לו ושאותו הוא משרת.

עוד שוכנענו שהנכס משמש כחלק בלתי נפרד מהמוסך אותו הוא משרת וחשימוש בו טפל לשימוש בנכס העיקרי - במוסך.

בעייא 8838/02 אבי גולדהמר ני עיריית חיפה נקבע:

'ימקומות החניה של המערעריט אינם יכולים לבוא בגדרי הסיווג ייחניון'י. מדובר למעשה בשטח נלווה הצמוד מהותית לשטת העיקרי ואין מדובר ביחידה נפרדת ועצמאית המהווה חלק ממתקן רב תכליתי. כמו יתר השטחים הנלווים גם מקומות החניה מהווים כלי שרת למשרדיהס של המערעריט והם טפלים לשטח העיקרי. על כן, לא ניתן לומר כי הסיווג שקבעה המשיבה למקומות החניה - דהיינו בהתאם לסיווג השטח העיקרי וכמו יתר השטחים הנלווים - אינו טביריי.

ההלכה לפיה יש להעדיף סיווג ספציפי על פני סיווג שיורי תקפה, רק מקום בו הסיווג הספציפי המבוקש תואם את השימוש הנעשח בנכס. בענייננו שוכנענו כי הסיווג המתאים לנכס הוא יימלאכה ותעשייחיי. (יימוסךיי)

עד כאן לעניין הסיווג עצמו, אשר לגביו אנו סבורים כי נעשה כדין.

הצדדים חלוקים גס בשאלת מועד החלתו של הטיווג הנייל.

המשיב טוען שיש להחילו מיום 5.4.17 מועד הפנייה של העוררת למשיב, דהיינו מועד הגשת ההשגה, שלטענת המשיב הוגשה באיחור.

לעומתו טוענת העוררת כי יש להחיל את הסיווג מתחילת השנה, דהלינו מיום 1.1.17, וזאת לאחר שעפייי החלטת ועדת בערר מיום 21.2.18, נדתתה טענת המשיב שההשגה הוגשה באיחור.

לעניין מועד החלת הסיווג של יימלאכה ותעשייחיי, דעתנו כדעת העוררת.

בהחלטת ועדת הערר מיום 21.2.18, נדחתה הטענה המקדמית של המשיב כי יש לדתות את הערר על הסף, בנימוק שההשגה הוגשה באיחתור, ונקבע כי ייהעוררת תקבל את יומח בפני הועדה...יי המשמעות של החלטה וו היא שיש לראות בהשגה שהוגשה ע"י העוררת השגה כדין. הפועל היוצא מכך הוא שיש להחלל על הנכס את סיווג יימלאכה ותעשייהיי, מיום תתילת השנה, דהיינו מיום 1.1.17.

סוף דבר

6. אנו דוחים את טענות העוררת בכל חנוגע לסיווג הנכס, וקובעים כי סיווגו כסיווג יימלאכה

ותעשיחיי נעשה כדיו.

7. אנו מקבלים את הערר בכל הנוגע למועד החלת הסיווג הנייל וקובעים כי יש להחילו מיוט

7

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 22.1.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.-

₪ / 2

ָ

לו'/ר: עו'יד אורה גוו חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו'יד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לול

במני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140018094 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר 1

ייר

חבר:

+ | עו"ד אורה קניון

עו"ד ורו'יח אבשלום לוי

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררת: קבוצת נווה צדק בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטה

עסקינן ב- 11 נכסים המוחזוקיס ע"י העוררת ברובם מיום 16.2.16 ותלקם מיוט 12.9.16.

הנכסים ונמצאים ברחי שנקר 2 אי בתייא.

במסגרת הערר נטען, בין היתר, כי יש ליתן לנכסים פטור לנכט לא ראוי לשימוש לשנים 6, ולחללופין לסווג את הנכסים בסיווג הוול ביותר האפשרי, נוכת היותם ריקים וללא שימוש. כמו כן נטען כנגד גודל השטחים, אופן סיווג הנכסים, קיומם של שטחיט שאינם ברי חיוב בארנונה, וכי הנכסיט נמצאים באצור חיוב 2 ולא באזור חיוב 1.

חמשיב ציין בכתב התשובה לערר כי בעקבות פניותיה של העוררת מהימים 28.3.16 \- 25.7.16 ניתנח לנכטיס ההנחה המירבית של 6 חודשים לנכס ריק, החל מיום 28.3.16 ועד 27.9.16.

עוד ציין המשיב כי העוררת פנתה למשיב ביום 12.9.16 וטענה כנגד גודל הנכסים וסיווגם, ופנייתה וו נענתה ביום 5.10.16 ועודכנו שטתי הנכסים וסיווגט.

המשיב טוען כי יש לדחות את הערר על הסף בשל איחור בהגשת השגה וערר וטופיות השומה.

גם לגופו של עניין, טוען המשיב, כי יש לדחות את כל הטענות המועלות ע"י העוררת בערר.

משמועלות טענות מקדמיות לפיהן יש לדחות את הערר על הסף, אנו סבורים כי יש להכריע בהן תתילה. לשם כך הורינו לצדדים לחגיש סיכומים בכתב.

החלטתנו זו היא איפוא בטענה המקדמית בלבד שהועלתה ע"י המשיב, לפיה יש לדחות את הערר על חסף.

טענות חמשיב

עפ"י החוק על הנישום להגיש השגה בתוך 90 יום ממועד קבלת הודעת התשלום.

1

.10

1

.2

.3

4

5

.6

המשיב טוען כי העוררת לא הגישה השגה או ערר על הודעת התשלום מיום 5.10.16 של מנחלת מתלקת שומה אי, ולכן הפכה שומת המט לשנת 2016 לחלוטה וסופית ואין לדון בה עוד. באופן דומה לא הגישה העוררת השגה או ערר לשנת 2017 במועדיט הקבועים בתוק, ולכן הפכת גס שומת המט לשנת 2017 לחלוטה וסופית ואין לדון בה עוד, ואת למעט הטענה לעניין פטור לנכס לא ראוי לשימוש שיש לדון בח מיום 1.10.17 - מועד הפניה הראשונה של העוררת בנושא וח.

פניות העוררת למשיב המתייחטות לטענות אחרות נשוא הערר דנן, הוגשו למשיב רק מועדים 1.10.17 ו- 29.10.17, דהיינו ומן רב לאתר חלוף 90 הימים ממועד קבלת הודעת התשלום (למעט כאמור הטענה לפטור לנכס לא ראוי לשימוש מיום 1.10.17).

הלכה היא שלאחר חלוף המועד להגשת השגה הנישום אינו וּכאי עוד להגיש השגה והחיוב הופך חלוט.

העוררת לא הצביעה אף לא על נימוק אחד המצדיק את מחדלה, והיא לא הגישה כל בקשה להארכת המועד להגשת ההשגה. בקשתה להארכת המועד הוגשה רק בשלב הסיכומים בטענה המקדמית, וגם אז לא העלתח טעמים שיש בהם כדי להצדיק את מחדלה. אין בפנינו ייהשגה"

כדין ולא ייערריי כדיו.

עפ"י הפסיקה את סמכות ועדת הערר להאריך את המועד להגשת השגה, יש להפעיל במשורה.

כתב התשובה של המשיב הוגש במועד, מאחר שועדת ערר האריכה למשיב את המועד להגשת כתב תשובה עד יום 1.5.18.

טענות העוררת

עפ"י תקנות הערר על המשיב לענות לערר בתוך 30 יום. הערר הוגש ב- 29.11.17 ואילו כתב התשובה של המשיב הוגשה רק ב- 15.4.18, דהיינו לאחר חלוף המועד להגשתו.

נוכת האיחור של העירייה יש לקבל את הערר או לכל היותר לדחות את הטענות המקדמיות.

קבלת טענות המשיב ודחיית הדיון בנימוק של איחור בהגשת ההשגה פוגעת בכללי הצדק הטבעי ובוכות יסוד של העוררת לשטוה טענותיה.

העירייה היתה מודעת לטענות העוררת על כי אין לחייבה בגין הנכסים, ולכן מכחת תובת ההגינות יש לאפשר לעוררת להעלות את טענותיה בפני הועדה.

עפ"י הפסייקה לועדת הערר סמכות להאריך מועדים.

7

.8

19

0

.1

דיון ומסקנות

איחור בהגשת השגה

בסיכומיהס העלו הצדדים גס טענות לגופו של ערר, אולם כפי שהקדמנו וקבענו, החלטתנו זו ניתנת אך ורק לעניין הטענה המקדמית לפיה יש לדחות את הערר על החסף. לפיכך לא נדרש לטענות שהעלו הצדדים לגופו של עניין (למעט טענות העוררת מיום 1.10.17 לעניין הפטור לנכס לא ראוי לשימוש שתידון על ידינו בנפרד בהמשך).

סעיף 3 (א) לחוק הערר קובע:

ימי שחויב בתשלום ארנונה רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום, להשיג עליה לפני מנהל הארנונה...*.

הודעת התשלום נשלחה לעוררת ע"י מנהלת מחלקת שומה אי ביום 5.10.16, ואילו העוררת

פנתה למשיב רק במועדים: 1.10.17 ו- 29.10.17, דחיינו אמן רב לאחר חלוף המועד הקבוע

בחוק להגשת השגה.

ביהמייש העליון, בתי המשפט המחוזיים בשבתס כבית משפט לעניינים מינחליים, כמו גס ועדות הערר, הכריעו פעמים רבות בשאלה המשפטית הנוגעת לאיתור בהגשת השגה. ההלכה שעברה עד לאחרונה כחוט השני בכל פסקי הדין וההחלטות היא, כי לאחר שחלף המועד להגשת השגה, הנישום אינו וכאי עוד להגיש השגה, והחיוב הופך להיות חלוט ולא ניתן עוד לערער עליו.

אולם, ביום 6.7.14 ניתן ע"י ביהמייש העליון פסק דין לפיו:

'יהן למנחל הארנונה והן לוועדות הערר מוקנית סמכות להארכת מועד להגשת השגהיי.

(בריימ 901/14 עבוד ויקטור ואחי ג. עיריית תחיפה ואת). אולם ביהמייש סייג את הסמכות

הנייל בקובעו:

ייחשוב להטעים סמכות - לחוד, ושיקול דעת - לחוד. סמכותם של מנהל הארנונה וועדת הערר להארכת מועד לקבלת השגה שהוגשה באיחור אמורה להיות מופעלת אך לעיתים חריגות, במתינות, ובוהירות, ואת, על מנת שלא לפגוע ביציבות ובוודאות שהן כה חשובות בתחום הדינמי של חיובי ארנונה, שכן ככלל - שומה שלא הוגשה בגינה השגה במועד הופכת לסופיתיי. (כבי השופטת דפנה ברק ארו)

כבי השופט עוזי פוגלמן מצטרף להסתייגותה של כבי השופטת ברק ארו ומתריע באותו פסייד כי נודעת חשיבות ילמתן תשובות במועד להשגות בתחום הארנונח, על מנת לתרום לתכנון הכלכלי של פעולותיהם של הנישומים ובעיקר כאשר הדעת ניתנת לאופי העתי של הארנונה

2

3

6

5

6

7

.8

(שהיא תשלום בגין תקופה מסויימת) המחייב את סיום ההתדיינות בקשר אליה בתוך תקופה קצרה יחסית'י.

גס כבי השופט אליקים רובינשטיין המצטרף לדעתה של כבי השופטת ברק ארז, מוסיף:

ייכבר הטעימה חברתי כי ייסמכות-לחוד ושיקול דעת - לחודיי והסמכות צריך שתהא מופעלת אך באורח חריג, כדרך הארכות מועדיי.

עלינו לבחון איפוא האם בענלינו ניתן להפעיל את הסמכות להארכת המועד להגשת השגה.

העוררת לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ההשגה, לא למשיב ולא לועדת הערר.

בקשה כוו גט לא מוצאת ביטוי בכתב הערר.

לא רק וו, אלא שהעוררת לא נימקה את מחדלה ולא הצביעה על סיבה כלשהי המצדיקה מחדל זה.

כאמור ביהמייש העליון קבע כי הכלל הוא ששומה שלא הוגשה במועד הופכת לסופית ואת הסמכות להארכת המועד יש להפעיל רק לעיתים תריגות, במתינות ובוּהירות.

אנו טבורים כי בנסייבות המקרה שפורטן לעיל אין להפעיל את הסמכות להארכת מועד הגשת ההשגה, אלא יש להחיל את הכלל ששומח שלא הוגשה במועד, הופכת לסופית.

לפיכך אין לראות בפניות העוררת למשיב ייהשגהיי וכפועל יוצא מכך אין גם לראות בייעררי שהוגש ערר.

טענת העוררת כי כתב התשובה לערר הוגש באיחור אין בו ממש, נוכח העובדה שועדת ערר האריכה את המועד להגשת כתב התשובה עד יום 1.5.18. כתב התשובה שהוגש ביום 15.4.18 לא הוגש איפוא באלחור.

מכל האמור לעיל אנו מקבלים את הטענות המקדמיות שהועלו ע"י המשיב וקובעים כי דין הערר להידחות על הסף בשל איחור בהגשת ההשגה, ואת למעט טענת נכט לא ראוי לשימוש.

נכט לא ראוי לשימוש

העוררת טוענת כי הנכט לא ראוי לשימוש והיא וכאית לקבלת פטור מתשלום ארנונה עפ"י סעי 330 לפקי העיריות וזאת ממועד תחילת התוקה שלה בנכס.

גם לגרסת המשיב יש לדון ולהכריע בטענת העוררת לעניין היותו של הנכס לא ראוי לשימוש, אולם המשיב טוען כי מביקורת שערך בנכס עולה, כי מצבו של הנכס תקין והוא אינו עומד בקריטריונים למתן הפטור עפ"י טעיף 330 לפק' העיריות.

עוד טוען המשיב כי העוררת פנתה לראשונה לקבלת הפטור לנכס לא ראוי לשימוש, ביום 7 ועפייי סעיי 330 לפקודה, יש לדחות את בקשתה להחיל את הפטור רטרואקטיבית,

4

9

.0

.1

.2

.3

4

מאחר שלא חיה באפשרות המשיב לבדוק בומן אמת אם הנכסים עומדים בקריטריונים הקבועים בחוק למתן הפטור.

עלינו להכריע עתה בשאלה האט יש לדחות על הסף את טענת העוררת ליתן לנכס פטור מכת טעיף 330 לפק' העיריות, ביחס לתקופה שקדמה למועד קבלת הודעתה של העוררת: 1.10.17.

נקדיט ונאמר שבשאלה זו דעתנו כדעת המשיב.

*י330. נחרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניווק במידה שאי אפשר

לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות

אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק --

(1) עס מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן - תקופת הפטור הראשונה);

(2) חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השנים שמתוס אותה תקופה, בסכום המצערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו- 5 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בסעיף זה -- תקופת התשלום);

(3) חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניווק כאמור ימסור מחוּיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהיח חייב בשיעורי ארנונח נוספים ;

(4) התקופות כאמור בפסקאות (1) ו- (2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר;

אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע צמן לפירעונס לפני מטירת ההודעהיי.

עפ"י הסיפא של סעי 330 לפקי העיריות, נכס הראוי לקבל פטור לפי סעיף זה, לא יחיה תייב בשיעורי ארנונח ממועד מסירת ההודעה לעירייה על היותו לא ראוי לשימוש, ואין האמור גורע מתובתו של מחזיק בתשלומי ארנונה, שהגיע צמן פרעונס לפני מסירת ההודעה לעירליה.

הרציונל העומד מאחרי הוראה זו הוא, מתן אפשרות למשיב לבדוק בומן אמת אם הנכטיט עומדים בקריטריונים הקבועים בתוק, למתן הפטור.

נוכח האמור לעיל נקבע לא אחת בפטיקה כי התנאי למסירת ההודעה הוא קונסטיטוטיבי, וכי ככל שחנישוס עומד ביתר תנאי הסעיף, הפטור יוחל מיום מסירת ההודעה בלבד.

נישום הטוען כי מצבו של הנכס עומד בתנאי הפטור אך לא מודיע על כך לעירייה במועד, שולל את האפשרות לבחון את טענותיו כראוי, ומסכל את חיכולת של חמשיב לבדוק את מצבו של הנכס.

ראה עייא 8417/09 עיריית ירושלים ני ששון לוי, שם נדונה השאלה האם יש מקום להעניס פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות לנישום אשר לא פנה בזמן בגין תקופת עבר, וכך נקבע:

5

.6

ייאף על פי כן, לוי אינו וכאי לפטור בגין השנים שקדמו לכך. הסיפא של הוראת טעיף 330 האמור קובע, ברחל בתך הקטנה, כי ייאין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שחגיע זמן פרעונס לפני מסירת ההודעהיי. רוצה לומר: פטור שניתן לנישום בהתאם לסעיף 0 חל על תיוביס המתהווים לאחר מועד מטירת ההודעה (היא כמובן הודעה מפורטת ומבוססת), ואין בו כדי לפטור את הנישום מתיוביס שנתהוו לפני מועד המסירה... לפיכך משלוי שלח כאמור הודעה מפורטת ומבוססת ביחט למצב המבנים במגרש רק בסוף שנת 3, לא הייתה תייבת העירייה להעניק לו את הפטור ממועד מוקדם יותך."

לפיכך אנו קובעים כי תידון בפנינו טענת העוררת כי הנכס וּכאי לקבל פטור מכח סעיף 330 לפקודת העיריות מיוםו 1.10.17, מועד מסירת ההודעה של העוררת למשיב בעניין וּה.

לשם כך אנו קובעים את הערר להוכחות.

העוררת תגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו.

המשיב יגיש תצחירי עדות ראשית בתוך 30 :וס ממועד קבלת תצחירי העוררת.

במועד שיקבע לשמיעת ההוכחות יתייצבו המצהירים לחקירה על תצהיריהם.

אין בו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 22.1.2019.

*ו''ר: עו"ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו'/ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טז בשבט תשעט

229

מספר ערר: | 13:15 / 140018916

מספר ועדה: | 11845

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: מצולסקי שלמה

-גב ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

הובהר לעורר כי עד חודש אפריל 2018 הנכס לא היה רשום על שמו והוא נרשם על שמו רק מיום

8. בנוסף על כך גם בגרסת העורר הנכס בחודש אפריל 18 לא היה ריק מכל חפץ. הוא היה

עדיין בשלבי פינוי.

בחודש מאי החל העורר לשפץ את הנכס והדבר גם מוצא ביטוי בדוח הביקורת שנערך ב- 13/5/18.

לפיכך ניתן לעורר פטור לנכס לא ראוי לשימוש עפ"י סעיף 330 לפקודת העיריות וזאת מיום 1/5/18 ועד 30/6/18.

העורר ביקש לקבל פטור נוסף לתקופה מינואר 18 ועד 30/4/18.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי בנסיבות העניין פעל המשיב כדין ואין מנוס אלא לדחות את הערר.

לפיכך אנו דוחים את הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.01.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(0 דרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

--

= עב :

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140019062 שליד עיריית תל אביב-יפוּ

בפני חברי ועדת הערר 1

ייר :| עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו"ד גדי טל

חבר: | פרופי יו רייך, רו'ית

העורר: ציגלר איתמר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטת

עניינו של הערר דנן הינו נכס המותזק על ידי העורר ברתוב הנגב 4 בתל אביב יפו וחרשום בפנקסי העיריה

כדלקמן:

מס' נכס 2000178680 ח-ן לקוח 10976154 בשטח של 26 מ"ר בסיווג יימשרדים.

העורר טוען כי יש להעניק לנכט פטור מכח סעיף 330 לפקודת העיריות החל מיום החזקה בנכס ועד ליום 8

ביום 26/12/18 התקיים בפני הוועדה דיון מקדמי.

בדיון זה הציג העורר מסמכים רבים לפיחם ניתן ללמוד על השיפוץ שנערך בנכס.

הצדדים, בחרו, ואנו מברכים אותם על כך, ובמיוחד את המשיב, שלא לקיים דיון הוכחות וסיכומים וביקשו מהוועדה ליתן החלטה על סמך החומר המצוי בתיק.

דיון וחכרעת

1. סעיף 330 קובע כדלקמן:

יינהרט בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק חבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ועם מסירת ההודעה לא יחיה חליב בשיעורי ארנונה נוספיטיי

2. מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס

שאינו ראוי לשימוש: הנכס נהרס או ניזוק, הנוק הינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל

אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמסרה לעירייה.

3 אין ספק שהודעה נמסרה לעיריה אך הודעה וו נמסרה לאחר שהשיפוף החל.

4. העורר הסביר לועדה בדיון המקדמי, וחסבר זה אמין עלינו, כי לא ידע שעליו לפנות לעיריה מיד

עם תחילת השיפוצ.

5

.6

7

0

.9

.0

.1

העורר הציג לוועדה מסמכים מהם ניתן ללמוד כי הנכס היה הרוס ולא ראוי לשימוש החל מיום החזקתו בנכס.

ראו לדוגמא מכתב מועד הבית לפיו שכר העורר נכס נוסף בומן השיפוצים, הסכם הארכת שכירות בנכס הנוסף, מכתב מבעלת הנכס הקודמת המתאר את מצב הנכס טרם המכירה, חשבוניות וקבלות.

יש מקרים חריגים, בהם הכרענו לא פעם, לפיהם, מצב בו מוכיחה העוררת כי בנכס נעשה שיפוץ בהיקף גדול, המוכח על ידה באמצעות אסמכתאות, וכן, אף בטווח ובאיחור מיינורי, הועדה תשקול ותכריע לגופו של עניין.

במקרה הנדון, גס בביקורת שבוצעה על ידי המשיב ביום 29/4/18 ניתן ללמוד כי הנכס היה בשלב של סיום השיפוא.

לאור האמור לעיל, החלטתנו היא כי העורר הוכיח, באמצעות האסמכתאות, התמונות, וההסברים מטעמו בדיון המקדמי כי בנכס אכן בוצע שיפוץ, כזה שיש ליתן בגינו פטור לנכס לא ראוי לשימוש.

בהתאם לרישומי המשיב כפי שציין בפנינו בדיון המקדמי העורר החל התוקתו בנכס מיום 8

כך שאנו מקבלים את הערר מיום 11/2/18 ועד ליום 29/4/18, עת בוצעה הביקורת על ידי המשיב, לפיה ניתן ללמוד כי הנכס עומד על תילו וראוי לשימוש.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 23.1.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט

לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

[ /

/

\

+ /\

יו"ר: עו"ד שולל קד חבר: \ גדי טל חבר: פרופי זיו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017311

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ייר :

חבר:

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופ' זיו רייך, רו"ח

העוררת: קבוצת חג'ג' סומייל בע'יימ

בגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

עניינו של הערר ז'נן הינו נכסים המוחזקים על ידי העוררת ברחוב אבן גבירול 132 חידועיס כמספרי נכס 6, 2000257101, 2000257106, 2000257111 וכן נכס מספר 2000231823 ברחוב בן לברט 22.

העוררת

טוענת כי הנכסים ניּוקו ויש להעניק לנכסיט פטור מכח סעיף 330 לפקודת העיריות.

המשיב טוען כי הנכטיס במצב פיצי עובדתי תקין ומצבם אינו מצדיק מתן פטור מארנונה.

1 דיון והכרעה

.1

2

.13

6

.5

.6

7

לאחר שבהנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי יש לקבל את הערר.

מדובר בנכסים אשר מצויים במתחם טומייל בצפון תל אביב.

כפי שהעוררת הוכיחה, תנאי לקבלת היתר בניה מטעם העיריה הינו פינוי הנכסים והריסת מבנים.

העיריה דרשה מהעוררת, בכתב התחייבות מיוט 27/6/16 פינוי המבנים והריסתס.

ביום 13/3/17 פינתה העוררת את מבנים והרטה אותם.

בגין הנכסים נשוא ערר זה טרם התקבל היתר הריסה ועל כן אטמה העוררת את הנכסים

והרסה תשת: ות אשר עשויות לשמש כמגורים.

בביקורת מטעם המשיב מיום 30/3/17 ציין החוקר כי ייבבירור במקום נמסר לי שמדובר בנכס אטום מספר שנים רב ללא פעילות וללא אדסיי.

.8

19

0

.1

.12

.3

64

.5

6

7

.8

בביקורת מיום 13/12/17 ציין החוקר כי הנכסים היו אטומים ונפרצו לצורך הביקורת שלו. כי איו שימוש בנכסים, הס עומדים על תילס ושאין כליט סניטריים.

הוועדה למדה מהתמונות שצורפו על ידי חטוקר כי מדובר בנכסים אטומים, ללא שימוש, עם קירות שבורים, שיש שבור ברוּים שנעקרו ועובש בקירות.

אין ספק גם שבנכס לא מתבצע שימוש ולא ניתן לעשות בו שימוש.

גם מעצם האטימה של הנכסים בבלוקים ואף מחונחייבות שחתמה העוררת מול העיריה לפיו הנכטיס נאטמו, פונו ונעקרו מהם סממני המגורים.

למדנו כי חנכסים נטושים, אינם בשימוש, מנותקים ממערכות מים וחשמל.

אין זה מעניינה של ועדת הערר, כך קבעה הפסיקה, האם העוררת הרסה או חיבלה בנכסים על מנת לקבל פטור אם לאו.

על ועדת הערר לבחון את מצב הנכסים בתקופה הרלוונטית, בה ביקשה העוררת את מתן הפטור.

סעיף 330 קובע כדלקמן:

יינהרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחויק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספיסי

מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטבריט לקבלת פטור בגין נכט

שאינו ראוי לשימוש: הנכס נהרס או ניווק, הנוק הינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל

אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמסרה לעירייה.

על פי הלכת המגרש המוצלח, יש לבחון את הנכס על פי מבחן פיוּי אובייקטיבי, וואת בעיני

האדם השביר:

ייהגענו לכלל מסקנה כי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין ייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש... העיקר הוא מצבו הנוכתי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות השונות העומדות בפניו. המבחן הראוי להכרעה בשאלה מהו בניין שייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי הוא מבחן פיזי אובייקטיבי וכדי לחיכנס בגדרי חפטור שלפי סעיף 330 חבניין צריך להיות ייניזק במידה שאי אפשר לשבת בויי לכל סיווג חוקי שהוא לגבי חבניין.

השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי חבניין ייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי. אכן ייתכנו מקרים 'אפוריטיי וגם אס לא נלך לשיטת יילכשאראנו אכירנויי, עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר.

עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלח, כי ייאין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרת בנלין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנוק בו עוסק סעיף 330 הוא נּק משמעותייי, וכי די בכך שניתן לעשות בנכט שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד השימושיסם החוקיים בו, על מנת לקבוע כי

הנכס אינו וכאי לפטור על פי הסעיף.

ראה גם :

עתיימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה ני סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו) ;

עת'ימ (ת'ייא) 279/07 א.ב.גילרן בע"מ ני עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

9. לא מצאנו מהו השימוש שניתן לעשות בנכס.

0. גם אחסנה, לשיטת המשיב לא מצאנו כי ניתן לעשות בנכס.

1. מצאנו כי הליקויים בנכסים עולים לכדי הרס או נּק אשר מונעים כל שימוש בנכסים ואכן

בפועל, לא נעשה שימוש בנכסים.

הצדדים הסכימו כי החלטה דנן תחול גם על שנת המס 2019.

2. במצב דברים זה, לא נותר לנו אלא לקבל את הערר.

לאור התוצאה אליה הגענו ישא המשיב בהוצאות העוררת בסך 2,500 ₪.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 23.1.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

/

וו גדי טל חבר: פרועי ציו רייך, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140018427

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

טייר : ל עו"ד שירלי קדם

חבר: | עויד גדי טל

חבר: | פרופ' זיו רייך, רו"ח

העורר: סלו חרשמן

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1. הערר דנן עניינו בנכס ברחוב מרשל לואי 33 תל אביב יפו הרשום בספרי העיריה כח-ן

6 נכס מספך 2000277900.

2 אין מחלוקת שהנכס מוחזק על ידי העורר.

3 הצדדים חלוקים בדבר חיוב של שטח בן 6 מ"ר המורכב משטח מדרגות המובילות לקומת הגג בסך 5.46 מ"ר וכן שטח מטבחון בקומת הגג בשטח של 0.72 מ"ר.

4. ביום 10/10/18 התקיים דיון מקדמי בפני הוועדה.

5. בדיון ּה, הסכימו הצדדים שאין מחלוקות עובדתיות וביקשו להגיש סיכומים.

6. העורר, בסיכומים מטעמו בתר להתרכז אך ורק בתשובת העירייה לפיה נרשם כדלקמן:

יישטח עליית הגג

נציין ששטח הגג אינו מחויב.

בביקורת נמצא כי שטת המדרגות ושטח המטבחון אינם מחולבים בארנונה כלליתיי.

7 בהסתמך על סעיף זה לעיל, המציג לדברי העורר דבר וחיפוכו מבקש העורר לבטל את התיוב.

8 הועדה דוחה את טענת העורר בדבר פירוש הסעיף.

.10

1

.12

.3

46

15

6

לא ברור לועדה מדוע בחר העורר שלא להתייחס לטענות לגופן, להסביר מדוע סבור חוא שאין לחייב אותו בארנונה, להביא פטיקה מטעמו או כל דבר אחר שיש בו כדי להצדיק את טענותיו.

אנו לא מסכימים עם העורר שיש בעיה כלשהי עם ניסוח המשיב. המשיב, בתשובתו ציין כי שטח הגג אינו מחויב. כמו כן ציין המשיב כי נמצא בביקורת כי שטח המדרגות ושטח המטבחון אינם מחויבים בארנונח. ברי כי כוונת המשיב היתה להציג את המצב העובדתי, שכיום אין תיוב בארנונה וכי נמצא כי שטחים נוספיט אינם מחויבים. מהמילה נמצא ניתן ללמוד כי המשיב לא היה מודע לכך שישנם שטתים נוספים שאינם מחויבים ובכוונתו לתייב בגינם.

לא מצאנו כל פרשנות אחרת.

למעלה מכך, אף אם חיה צדק בדברי העורר (מה שאין) לא היה בכך כדי לסיייע לעורר שכן יש לבחון האם יש לחייב את השטחים אס לאו.

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים מצאנו שיש לדחות את הערר.

ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחזיקים של נכסיט בתחומי הרשויות המקומיות היא מס הנועד לממן את הוצאותיהן של חרשויות והוא מהווה את חמקור העיקרי לתקציב הרשויות. רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימטיי ממי שנהנה מפעולותיה. כך בע'/א 1130/90 חברת מצות ישראל בע'ימ נ' עיריית פתח-

תקוה אומר בית המשפט כי יין...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...]יי.

השתתפות רחבה ושוויונית של כלל הנהנים משירותי הרשות הינה על כן מאבני היסוד של

החקיקה בתתוס המיטוי המוניציפלי.

סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-

2 קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

ייעא) | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על

הנכסיט שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי

יחידת שטת בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולס

בידי המחזיק בנכס.

₪ השרים יקבעו בתקנות, סכומים מועריים וסכומיס

מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל

17

8

9

.0

1

2

3

4

אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה

הכללית.. .+

ביחס לשטח המדרגות אין תולק כי גרמי מדרגות נכללים בשטת :חידת הבניין והינם בני חיוב בארנונה בהתאם לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה.

טענת העורר כי אינו עושה שימוש במדרגות אלא רק טכנאים המגיעים לתקן משהו על הגג אינה יכולה לסייע לו. ראו לעניין וה עמ'י'נ 264/06 גרף עסקי תעשיות תוכנה בע''מ גי מנהל הארנונה עירית תל אביב.

העדר שימוש בנכס אינו מהווה הצדקה לפטור מארנונה.

ביחס לשטח של 0.72 מ"ר של המטבתון ובהתאם לתמונות שהוצגו על ידי הצדדים מצאנו שמדובר בשטח העונה לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה. ראו לעניין וה עמ'י'י: 28710-10-11 דלק חברת הדלק הישראלית בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עירית תל אביב.

העורר טען שמדובר בשטח הרוס אך לא טרח לבסס טענתו וו. ראו לעניין זה עעיימ 1 יורשי המנוח יוסף סויסה ז''ל ג' עיריית רחובות.

בנוסף נציין כי ככל שהעורר טוען, אף שזנח טענה וו בסיכומיו, כנגד מדידת המשיב, אנו דוחים טענה גו. העורר לא המציא כל מדידה מטעמו, לא חטביר, לא פירט ובדאי שלא הוכיח היכן עומדת לעיריה טעות במדידה. ראו לעניין וה עמ''נ 812-10-09 רכבת ישראל בע'ימ נ' מועצה מקומית פרדס חנה.

לאור האמור לעיל, מצאנו שיש לדחות את הערר.

העורר יחויב בסך של 500 ₪ לטובת המשיב.

ניתן בהעדר הצדדיים 23.1.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

וניש

יו'יר: עויי לי קדם בר: עויז גדי טל חבר: פרופי ויו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140018427

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר 1

לוייר :| עו"ד שירלי קדם

חבר: | עויד גדי טל

חבר: | פרופי ויו רייך, רוח

העורר: טלו הרשמן

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. הערר דנן עניינו בנכס ברחוב מרשל לואי 33 תל אביב יפו הרשום בספרי העיריה כת-ן

6 נכט מספך 2000277900.

2 אין מחלוקת שהנכס מוחוק על ידי העורר.

3 הצדדים חלוקים בדבר חיוב של שטח בן 6 מ"ר המורכב משטח מדרגות המובילות לקומת הגג בסך 5.46 מ"ר וכן שטח מטבחון בקומת הגג בשטח של 0.72 מ"ר.

4. ביום 10/10/18 התקיים דיון מקדמי בפני הוועדה.

5. בדיון ּח, הסכימו הצדדים שאין מחלוקות עובדתיות וביקשו להגיש סיכומים.

6. העורר, בסיכומים מטעמו בחר להתרכז אך ורק בתשובת העירייה לפיה נרשם כדלקמן:

יישטח עליית הגג

נציין ששטח הגג אינו מחויב.

בביקורת נמצא כי שטח המדרגות ושטח המטבחון אינם מחויבים בארנונה כלליתיי.

7 בהסתמך על סעיף גצה לעיל, המציג לדברי העורר דבר וחיפוכו מבקש העורר לבטל את החיוב.

8 הועדה דוחה את טענת העורר בדבר פירוש הסעיף.

.10

.1

12

.3

4

5

.6

לא ברור לועדה מדוע בתר העורר שלא להתייחס לטענות לגופן, לתסביר מדוע סבור הוא שאין לחייב אותו בארנונה, להביא פסיקה מטעמו או כל דבר אחר שיש בו כדי להצדיק את טענותלו.

אנו לא מסכימים עם העורר שיש בעיה כלשהי עם ניסות המשיב. חמשיב, בתשובתו ציין כי שטח חגג אינו מחויב. כמו כן ציין חמשיב כי נמצא בביקורת כי שטת המדרגות ושטח המטבתון אינם מחויבים בארנונה. ברי כי כוונת המשיב חיתה להציג את המצב העובדתי, שכיום אין חיוב בארנונה וכי נמצא כי שטתים נוספים אינם מחויבים. מהמילה נמצא ניתן ללמוד כי המשיב לא היה מודע לכך שישנם שטחים נוספים שאינם מחויבים ובכוונתו לתייב בגלנס.

לא מצאנו כל פרשנות אחרת.

למעלה מכך, אף אם היה צדק בדברי העורר (מה שאין) לא חיה בכך כדי לסייע לעורר שכן יש לבחון האם יש לחייב את השטחים אס לאו.

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים מצאנו שיש לדתות את הערר.

ארנונה כללית המוטלת על בעליט ומחזיקים של נכסים בתחומל? הרשויות המקומיות היא מס הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות. רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימטיי ממי שנהנה מפעולותיה. כך בע'/א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-

תקוה אומר בית המשפט כי יי[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר 1...].

השתתפות רחבה ושוויונית של כלל הנהנים משירותי הרשות הינה על כן מאבני היסוד של

החקיקה בתחוט המיסוי המוניציפלי.

סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשני/ג-

2 קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

ינא | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על

הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תתושב לפי

יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם

בידי המחזיק בנכס.

(ם השריסם יקבעו בתקנות, סכומים מזערייס וסכומיס

מרבייס לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל

7

.8

9

0

.1

2

.3

4

אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה

הכללית...

ביחס לשטח המדרגות אין חולק כי גרמי מדרגות נכללים בשטת יחידת הבניין והינם בני חיוב בארנונה בהתאם לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה.

טענת העורר כי איגו עושה שימוש במדרגות אלא רק טכנאים המגיעים לתקן משחו על הגג אינה יכולה לסייע לו. ראו לעניין זה עמ''נ 264/06 גרף עסקי תעשיות תוכנה בע'ימ ג'

מנהל הארנונה עירית תל אביב.

העדר שימוש בנכט אינו מהווה הצדקה לפטור מארנונה.

ביחס לשטח של 0.72 מ"ר של המטבחון ובהתאם לתמונות שהוצגו על ידי הצדדים מצאנו שמדובר בשטח העונה לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה. ראו לעניין זה עמ'ינ 28710-10-11 ילק חברת הדלק הישואלית בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עירית תל אביב.

העורר טען שמדובר בשטח הרוט אך לא טרח לבסט טענתו זו. ראו לעניין וה עעיימ 1 יורשי המנוח יוסף סויסה ז''ל גי עיריית רחובות.

בנוסף נציין כי ככל שהעורר טוען, אף שזנח טענה וו בסיכומיו, כנגד מדידת המשיב, אנו דותים טענה זו. העורר לא המציא כל מדידה מטעמו, לא חסביר, לא פירט ובדאי שלא הוכית היכן עומדת לעיריה טעות במדידה. ראו לעניין וה עמ''נ 812-10-09 רכבת ישראל בע'ימ נ' מועצה מקומית פרדס חנה.

לאור האמור לעיל, מצאנו שיש לדחות את הערר.

העורר יחויב בסך של 500 ₪ לטובת המשיב.

ניתן בהעדר הצדדיים 23.1.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יים-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 :וס מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יחייר: עמ לי קדם חבר: עו"ד גדי טל חבר: פרופי זיו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ יז בשבט תשעט

229

מספר ערר: | 12:32 / 140019280

מספר ועדה: | 11846

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: אבניר דורית

-ג1 ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

לאחר שהוועדה הסבירה לעוררת שמבחינה עובדתית אין מחלוקת ומבחינה עובדתית אין מחלוקת עם

המשיב שהנכס לא ראוי לשימוש ומדובר בתקופה שנייה לנכס לא ראוי לשימוש.

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.01.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

.

. ו ו"

חבר: פרופ רייך זיו, רו ח

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140018632

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו"ד גדי טל

חבר: | פרופ' יו רייך, רויית

העוררים: דגן אילנה

לונדנר משת

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עניינו של הערר דנן הינו נכס המותוּק על ידי העוררים ברתוב רבניצקי בתל אביב יפו והידוע בספרי העירייה כנכס מס' 2000276866 ח-ן לקוח 10169816 (להלן: ''הנכסי).

העוררים טוענים כי הנכס וכאי לפטור לא ראוי לשימוש והמשיב טוען כי הנכס תקין ואין להעניק פטור בגינו.

ביום 26/12/18 התקיים דיון הוכחות בפנינו.

בתום דיון ההוכחות ויתרו הצדדים על הגשת סיכומיט ולכן הועבר התיק להחלטה סופית על סמך החומר המצוי בתיק.

1 דיון והכרעה

1. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערר.

2. שעיף 330 קובע כדלקמן:

'/נהרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספיםי

3. מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס

שאינו ראוי לשימוש: הנכס נחרס או ניזוק, הנוק הינו במידה שא? אפשר לשבת בנכס, בפועל

אין יושבים בנכט, הודעה בכתב נמסרה לעירייה.

4 על פי הלכת המגרש המוצלח, יש לבחון את הנכס על פי מבחן פיצי אובייקטיבי, וזאת בעיני

האדם הסביר:

15

.6

7

.8

9

.0

.1

.2

.3

4

.5

'יהגענו לכלל מסקנה בי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין ''ניזק במידהח שאי אפשר לשבת בו'' די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש...

העיקר הוא מצבו הנוכחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות השונות העומדות בפניו. ............ המבחן הראוי להכרעה בשאלה מהו בניין ש'יניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' הוא מבחן פיזי אובייקטיבי וכדי להיכנט בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין.

--..-השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו". אכן *יתכנו מקרים /אפורים'' וגם אם לא נלך לשיטת ''לבשאראנו אכירנו'י, עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר.

עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלח, כי ''אין לומו כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותייי, וכי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד השימושים התוקייס בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו וכאי לפטור על פי הסעיף.

ראה גם:

עת'ימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו) ;

עתיימ (תייא) 279/07 א.ב.גילרן בע"מ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

לנכס קירות, חלונות, ריצוף.

לא נראו עבודות או ליקויים בנכס.

בנכס 3 מדפיט מפורקים שמונחים על הרצפה.

לא מצאנו ליקויים בנכס אשר לפיהם ניתן להעניק לנכס פטור לא ראוי לשימוש.

העוררים טוענים כי לא ניתן לעמוד בנכס, כי הס לא מצליחים להשכיר את הנכט, כי הנכס לא בשימוש.

העוררים לא המציאו ראיות מטעמם להוכחת טענותיהם ולא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי הנכס ניּוק ברמה שאין יושבים בו ולא ניתן לשבת בו.

בנוסף, העוררים טענו בפנינו כי הס מנסים להשכיר את הנכס במשך שנים ללא הצלחה. גם עובדה זו מלמדת על היות הנכס ראול לשימוש.

כמו כן, העוררים טענו כי לא ידעו על הנכס אלא רק לאתר קניית הנכס גילו כי קיימת ייגלריהיי לדבריהם, הבעלים הקודם חילק ככל הנראה את הנכס ויצר את הגלריה.

הימצאות המדפיס המפורקיס בנכט מעידה על כך שבעבר היה שימוש בנכס.

העוררים הצהירו שהם מחציקיט בנכס הרבה לפני שנת 2003. כלומר, הנכט היה מושכר בעבר, דבר המעיד כי הנכס היה ראוי לשימוש ולא עלתח כל טענה שחל שינוי במצב הנכס לעומת שנים קודמות.

6. גם מעצם תיאור העוררים על החלוקה ניתן ללמוד כי לו היו העוררים תפצים בכך יש ביכולתם

לבטל את אותה ייגלריהיי אך העוררים בותריס, מסיבותיהס השמורות עמם, להמשיך להחזיק בנכס.

7. לנכטס כניסה נפרדת ואין הכניסה אליו מהחנות, כך שהערך הכלכלי בהחצקת הנכט הוא ברור.

8. במצב דברים וּה, לא נותר לנו אלא לדחות את הערר.

ניתן בהעדר הצדדייט היום 23.1.2019,

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנחליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

/

ב / - /

0 4 + גדי טל 0 זיו רייך, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140018405

שליד

עיריית תל אביב-יפו

ילייר :

חבר:

חבר:

עו"ד שירלי קדט

עו"ד גדי טל

פרופ' ציו רייך, רו"ח

העורר: נתנאל מזרח?

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

הערר דנן ענייו חיובי ארנונה בנכסים המוחזקים על ידי העורר ברתוב סייה 51, תל אביב יפו, הידועים בפנקסי העירייה כחשבונות מספר 10368933, 10921040, 10799406 בסלווג יימגוריסיי.

העורר טוען כי איננו מחויק בנכטים.

בטרם נדון בטענות לגופו של ענין נציין כי למשיב טענות מקדמיות.

המשיב טוען, ואנו מאמצים טענה זו, כי העורר פנח לראשונה לעירייה ביום 5/12/17 באיחור ניכר מהמועדיס הקבועים בחוק.

המשיב שלח לעורר מכתב בדבר חיוביו ביום 27/8/15 וביוסם 15/6/17. העורר לא הגיש השגה במועדים הקבועים בחוק ורק מטעם זה יש לדחות את הערר על הסף.

סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן ייחוק הערריי)

קובע כדלהלן:

י(א) מי שתוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על ייסוד טענה מטענות אלה..'

ראו לעניין זה עמיע 1069-06-13 יורט דב בולקינד ני מנהל הארנונה, עמיינ 2178/04 רוזלינדה אינטרנשיונל קורפיישן ני עירית תל אביב, עמיינ רס חן חניונים ני מנהל הארנונה תייא, עמיינ 167/07 פאנץ ליין ני מנהל ארנונה תי/א, עמיינ 15918-12-09 רס חן חניונים בע"מ ני עירית ת'יא.

בנוסף, תשובה להשגה נשלחה לעורר ביום 8/2/18.

העורר הגיש ערר ביום 26/3/18.

0. העורר לא טרח לטעון ולפרט בדבר האיתורים. לא בתצהיר מטעמו וכן לא בסיכומים בפני חועדת.

דיון והכרעה

1. ראשית מצאנו שיש לדחות את הערר על הסף בשל הטענות המקדמיות.

2. העורר, בדיון ההוכחות שהתקיים בפני הוועדה ביום 7/11/18 טען, בהתייחס לטענות המקדמיות, כי

הוא לא מכיר את המכתבים שנשלחו על ידי המשיב כיוון שאינו יודע קרוא וכתוב.

3. כן טען כי את התצהיר הכין עורך דין מטעמו וכן אנשים שעזרו לו.

4. בחהתייחס לתצהיר מטעט משרד החקירות יישוגוןיי טען כי אינו מכיר את התצחיר.

5. תשובותיו של העורר לגבי הטענות המקדמיות, שהועלו לראשונה כתשובה לשאלות חמשיב, אינן

אמינות על הוועדה.

6. על אף שאין מתובת הוועדה לדון בטענות לגופן מצאה הוועדה לדון בהן ולהכריע גם לגוף הערר.

7. עדותו של העורר בפני הוועדה הייתה לא אמינה.

8. ביחס לתמונות בהם רואים כי העורר מצולם בהן, טען העורר כי הוא לא מזהה שזה הוא.

9. ביחס למחזיקים האחריסם הנטעניס על ידו השיב העורר ייגם אם אני יודע מי מחציק בנכסים לא אגיד

לעירייחיי.

0. בנוסף העורר טען כי אינו יודע קרוא וכתוב אך הגיש תצחיר מנומק. נדמח כי היה על העורר לבקש

ממכין התצהיר מטעמו להקריא לו את דוחויית משרד יישוגוויי לפיהן ניתן ללמוד כי הוא מתזיק בנכסים.

1. העורר מסיבותיו השמורות עמו החליט שלא להערך כראוי לדיון.

2. אין ספק שמדובר באצור בו הרבה נכסים וכן תוטר שיתוף פעולה מובהק מצד המתגוררים באצור וּח.

3. המשיב, עשה מספר ביקורות הנכסים, גם מטעמו וגם מטעם משרד חקירות יישוגוףי.

4. בהתאם לראיות שהוצגו מטעם המשיב הוכח לועדה כי העורר הוא המחזיק הקרוב ביותר לנכסים.

5. העורר לא סתר את טענות וראיות חמשיב, לא המציא שום ראיה תומכת לטענותיו.

6. מצחירי המשיב, שנחקרו בפני הועדה חיוּקו את עמדת המשיב כי העורר הוא המחזיק בנכסים.

7. ראו לדוגמא דברי העד מר רחמים כהן ממשרד חקירות יישגוןיי, אשר הצהיר בפנינו ביום 7/11/18:

יינתנאל לא הכחיש את הזיקה שלו לנכט ופשוט סרב לפתוח. באותה הודמנות אמרתי לו כי גם החדר השני שנמצא בהמשך השביל ששייך לרונית אותו לא מדדנו. הוא אמר לי עגוב את רונית זה הכל אנכ ו

8. וכן, תקירתו של מר פו וברמן שענה לשאלת העורר: ''אני פעלתי לפי מה שנאמר לי בטלפון מרונית

מזרתי. בטלפון נאמר לי כי הנכסים שלדיי.

9. בנוסף למדנו מדוי'ח ביקורת מטעם משרד יישוגוןיי שבוצע ביום 13/6/17 סעיף 2 שהעורר קשר את

עצמו באופן ברור לנכס. 'יאמר שחייב לעירית תל אביב מיליון דולר ולא אכפת לו שחייבו אותו עוד ואמר שהוא בעצמו גר בנכס שם והכל שלויי....ייבסיוס, עזב נתן את המקום עייג הקטנוע שלו מבלי שאפשר את בדיקת הנכסיי.

.0

.1

2

.3

.4

.5

.6

לאור האמור לעיל, אין ספק שעסקינן במתחם מטע מורכב בו הרבה מחציקים שאינם רוצים לשתף פעולה. מלאכת העבודה המוטלת על המשיב מורכבת פי כמה בבואה לעשות סדר במתתם שכזה.

עס זאת, המשיב קיבל החלטה תקינה, בהתאם לנסיבות ולראיות שהוצגו בפניו.

מולו עומד עורר שסרב לשתף פעולה , שסותר את דברי הוא עצמו, שאינו אמין על הוועדה.

נדמה כי אין להתערב בהתלטת המשיב ועל כן לדתות את הערר גס לגופו של עניין.

ראו לעניין זה עעיימ 4072/11 :

הוקת התקינות המינהלית קובעת שברגיל ניתן להנית לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. חזקה זו היא חוקה פרגמטית. רשויות המינהל אינן יכולות ואינן צריכות, כעניין שבשגרה, להתמודד עס טענות שיחייבו אותן להוכיח כל פעם, ומהתתלה, כי החלטות שהתקבלו בהן ומשמשות בסיס לפעולותיהן אכן חתקבלו כדין. כך למשל, כל עוד החזקה לא נסתרה - הרשות פטורה מלהוכית, שאכן קוימה התייעצות במקום שבו נדרשה הרשות לקלים התייעצות (רעייפ 1088/86 מחמוד ני הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המורחי, פייד מד(?) 417, 419 (1990) (להלן: עניין מחמוד)); שהחלטה מטוימת מכוחה הרשות מתיימרת לפעול אמנם התקבלה (עייא 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו ני אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פייד נד(3) 749, 756-755 (2000) (להלן: עניין אבן אור)); או שדיון מסוים אכן התקיים (בג'י\ 5621/96 הרמן ני השר לענייני דתות, פייד נא(5) 791, 1997(816) ). חיבט פרגמטי זה יפה במיוחד למקרים, כמו וה הנוכחי, שבהם נדונה גבייתם של תשלומי חובה על בסיט פעילות מינהלית שהשתרעה על פני שנים רבות והרישומים שבוצעו בהן (השוו: עייא 3901/11 מחקשווילי ני רשות המסים בישראל (טרם פורסם, 7.8.2012), בפטקאות 23-22 לפסק דיני). במקביל, זוהי חוקה הניתנת לטתירה, על מגת שלא להעמיד את האצרח בפני חומה ביורוקרטית בצורה ולא ניתנת להבקעה. על האורת המבקש לסתור את התזקה יילסדוקיי בהנחת התקינות, על ידי כך שיצביע על בעייתיות לכאורה בפעולתה של הרשות (ראו באופן כללי: יצחק ומיר ייראיות בבית-המשפט הגבוה לצדקיי משפט וממשל א 1993(.295)

אנו סבורים שהעורר לא ייסדקיי את חוקת התקינות במקרה וה.

כאמור, הערר נדחה.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 23.1.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדיט קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה צו באתר האינטרנט של חמשיב.

לוייר: עו? "קדם ו / גדי טל חבר: פרופי ויו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140018632

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

ייר :| עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו"ד גדי טל

חבר: | פרופי ויו רייך, רויית

העוררים: דגן אילנה

לונדנר משה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עניינו של הערר דנן הינו נכס המותזק על ידי העוררים ברחוב רבניצקי בתל אביב יפו והידוע בספרי העירייה כנכט מס' 2000276866 ח-ן לקוח 10169816 (להלן: ''הנכסיי).

העוררים טוענים כי הנכס זכאי לפטור לא ראוי לשימוש והמשיב טוען כי חנכס תקין ואין להעניק פטור בגינו.

ביום 26/12/18 התקלים דיון הוכחות בפנינו.

בתום דיון ההוכחות ויתרו הצדדים על הגשת סיכומים ולכן הועבר התיק להתלטה סופית על סמך התומר המצוי בתיק.

41 דיון ותכרעה

1. לאחר שבתנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערר.

2. שעיף 330 קובע כדלקמן:

''נהרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקוזה, או שניזוק במידה שאי

אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, *מסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ועם מסירת ההודעה לא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים?י

3. מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטבריט לקבלת פטור בגין נכס

שאינו ראוי לשימוש: הנכס נהרס או ניווק, הנזק הינו במידה שאי אפשר לשבת בנכט, בפועל

אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמסרה לעירייה.

4. על פי חלכת המגרש המוצלת, יש לבחון את הנכס על פי מבחן פיזי אובייקטיבי, וזאת בעיני

האדם הסביר: