החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - 30-16 בנובמבר 2020

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 15/05/2019
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

מורשת מטלון שמיים בע"מ הברה פרטיה וו

חשבון לקוח: 11080250

מספר חוזה: 979967

כתובת הנכס: לוינסקי 101

מורשת מטלון שמיים בע"מ חברה פרטית עו

חשבון לקוח: 11080251

מספר חוזה: 979968

כתובת הנכס: לויגסקי 101

מורשת מטלון שמיים בע"מ הברה פרטי ו

חשבון לקוח: 11080252

מספר חוזה: 979969

כתובת הנכס: לוינסקי 101

מורשת מטלון שמיים בע"מ חברה -.. .

חשבון לקוח: 11080253

מספר חוזה: 979971

כתובת הנכס: לוינסקי 101

מורשת מטלון שמיים בע"מ הברה פרט שושוטוהוקמשו

חשבון לקוח: 11080249

מספר חוזה: 979966

כתובת הנכס: לוינסקי 101

ע"י ב"כ עו"ד: יניב יעקב

-ג1ב ג ד-

מגהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

העורר/ת: מורשת מטלון שמיים בע"מ

אבירן זיתון

ב"כ העורר/ת עו"ד : יניב יעקב

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

פרוטוקול

יד בכסלו תשפא

120

140021860 / 5

183

העורר: אנחנו בעלי הנכסים משנת 2015.ב- 15/5/19 כאשר השכרנו את המקום לגב' צ'אלה אנבונג וחמישה חודשים אחר-כך חתמנו על הסכם אחר עם מוחמד עאבדלמליק. ההסכם עם עבדלמליק נחתם ל- 7 חודשים. מכיוון שבעירייה לא הסכימו לשנות את שם המחזיק, בגין תקופה כה קצרה, נחתם הסכם נוסף עם עאבדלמליק והפעם לתקופה של 12 חודש. איננו יודעים מה קרה עם הסכם זה מבחינת העירייה. אנחנו יודעים שהעירייה כדרכה שלחה מכתב לעורר והודיעה לו כי קיבלה מכתב חדילה מהמחזיקה הראשונה וכי הנכס נרשם ע"ש העורר.

המכתב הזה לא הגיע לתעודתו. למותר לציין כי עאבדלמליק לא משלם ארנונה וגם לא דמי שכירות ואף שפגשתי אותו ספגתי מהלומות.

ב"כ העורר: | אנ מבקשים למשוך את הערר.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ יד בכסלו תשפא

220

מספר ערר: | 12:55 / 140021860

מספר ועדה: | 12153

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר/ת: מורשת מטלון שמיים בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 30.11.2020.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

(\ ו וי

יו"ר: עו"ד ע דויט חבר: דר' אחיקם פירסטנברג,רו"ח חבר: אודי וינריב/מלכל

1 /

\ שם הקלדנית: ענת לוי

וו

תאריך ‎ :‏ יד בכסלו תשפא

מספר ערר: | 11:45 / *********

מספר ועדה: | 12153

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר/ת:

אביב רות תעודת זה וה 888888 בקוס שרה תעודת זהוו ופ

חשבון לקוח: 11111543

מספר חוזה: 1013137

כתובת הנכס: קויפמן יחזקאל 2

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: אביב רות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

פרוטוקול

העוררת: הואיל וממילא השנה ניתן לקבל פטורים או הנחות עקב הקורונה, אני שומרת לעצמי את הזכות לפנות עד אחרון הפרטים את הנכס ואח"כ אשמור על זכותי לבקש פטור בגין נכס ריק.

מכאן כרגע אני מבקשת למחוק את הערר.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ יד בכסלו תשפא

2120

מספר ערר: | 11:45 / *********

מספר ועדה: | 12153

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר/ת: אביב רות

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 30.11.2020.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד ' ויטש \ חבר: דר' אחיקם פיונסטנברג,רו"ח חבר: אודי וינריב/5 לכלן

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית עררים מט': 140020074 שליד עיריית תל אביב-יפו 558

בפני חברי ועדת הערר:

*ו/ר: עו"ד רוית פרינצ

חבר: אודי וינריב, כלכלן

חברה: אורלי מלי, רויית

העוררת: פתאל וורקספייס שותפות מוגבלת בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר

הנכס נשוא הערר נמצא ברחוב דרך מנחם בגין 46 בתל-אביב ומחוליב כולו תחת סינוג ייבניינים שאינם משמשים למגורים'י.

ההשגה, הערר וההליבים שבפני הועדת

הערר שבנדון, המתייחס לתקופה שמיום 18.11.2018 ועד 30.6.2019, הוגש על ידי העוררת ביום

9 וביום 25.8.2019 הגיש חמשיב כתב תשובה לערר:

ביוט 26.9.2019 נערך דיון מקדמי בערר.

ביום 8.1.20 ניתנה ההלטת ועדת הערר על איחוד הערר שבנדון עם ערר שמספרו 140020548.

ביום 18.12.2019 הוגשו ראיות העוררת וביום 13.1.2020 הוגשו ראיות חמשיב.

ביום 20.1.2020 נערך דיון הוכחות בתיק.

ביום 30.1.2020 הגישה העוררת ראיות משלימות מטעמה.

שני הצדדים הגישו סיכומים.

הטוגיה הטעונה הכרעה

הנכס נשוא הערר הוא נכס בשטת כולל של 1,069 מטר (הנחלק בין שתי קומות בבניין). העוררת טוענת כי יש לפטור אותח מתשלום ארנונה מכח סעיף 330 לפקודת העיריות ביחס לכל התקופה שמיום 8 ועד 30.6.2019 (7.5 חודשים בטך הכל).

אין חולק שלעוררת ניתן פטור ביחס לתקופה שמיום 7.3.2019 ועוד ליום 31.5.2019. משכך, המחלוקת

בין הצדדים נוגעוג לשתי תקופות :

א. התקופה הראשונה- מיום 18.11.2018 ועד 6.3.2019 ;

ב. התקופה השניה - מיוט 1.6.2019 ועד 30.6.2019 ;

טענות הצדדים

העוררת טוענת כי יש לתת לה פטור בשתי התקופות שבמחלוקת מכח סעיף 330 לפקודה, שכן בתקופות אלו הנכס היה מצוי תחת עבודות שיפוציסם מאסיביות אשר הפכו את הנכס לבלתי ראול

לשימוש. ביתר פירוט טוענת העוררת כדלקמן:

> ההכנות לביצוע העבודות החלו באמצע חודש אוקטובר 2018 אז קיבלה העוררת את תוכנית 'יהעמדהיי ראשונה.

.2018 ‏יהתנעתיי הפרויקט החלה ביום 13.11.2018 ועבודות הפירוק החלו בסוף חודש נובמבר‎ * .2019 ‏עבודות בינוי החלו באמצע חודש ינואר‎ *

* להוכחת טענות אלו צירפה העוררת את המסמכים הבאים: תצהיר של סמנכיילית בעוררת, גבי קרן מעוו, אליו צורפו הסכם ניהול ופיקות שבין העוררת לחברת ייבנדל ניהול פרויקטים בע"מ (ייהסכם הניהוליי), הטכם ביצוע עס הקבלן יישבט בנימין בעיימיי (ייהסכס הביצועיי), הצעת מחיר של הקבלן מיום 13.1.2019 (ייהצעת הקבלניי), אישור עריכת ביטוח מיום 27.11.2018.

בנוסף צורף לוח זמנים (ייגאנטיי), חשבונית מיום 16.1.2019 מטעם הקבלן, ותצהיר של מר שי גינגדי (קבלן ביצוע) אליו צורפו צילומים מיום 3.12.2018.

* לטענת העוררת, עבודות השיפוצים נמשכו עד לסוף חודש יוני 2019. לחילופין, בגין חודש יוני 9 (התקופה השניה) יש לחייבה בחיוב מופחת (מחסנים) שכן הנכס טרם אוכלס. לחילופי חילופין יש ליתן לנכס כולו פטור כנכס ריק או בחיוב הזול ביותר האפשרי ככזה.

לטענת החמשיב, יש לדחות את הערר על הסף, לכל הפחות ביחס לתקופה הראשונה. העוררת נרשמה כמחזיקה ביום 18.11.2018 ולמרותת ואת ההודעה הראשונה ביחס למצב הנכס נשלתה למשיב רק ביום 9 נ(נספת א' לכתב התביעה לערר). הואיל ובהתאם ללשון הפקודה אין לתת פטור רטרואקטיבי (ראה גם עייא 1220/16) אלא ממועד ההודעה ואילך, העוררת אינה זכאית לפטור גם אס היתה מוכיחה את מצבו של הנכס בתקופה שלפני מתן ההודעה.

> יש לדחות את טענת העוררת גס לגופה ביחס לתקופה הראשונה. בעדותה של גבי מעוז התגלו טתירות בכל הנוגע לתחילת השיפוצים ובכל מקרה היערכות לשיפוצים אינח מזכה בפטור. גם בראלות האחרות שהוצגו על לדי העוררת אין כדי להוכיח את טענתה, כפי שיפורט לחלן.

* כך או כך, את מחדלה של העוררת על כך שלא הודיעה בזמן למשיב על תחילת השיפוצים יש לוקוף לתובת העוררת. גישה זו עולה עולה בקנה אחד עס האינטרט הציבורי. המשיב העניק לעוררת פטור ביחס לתקופה שבה נוכח שהועררת זכאית לפטור ואין להרתיב תקופה צו.

> יש לדחות את טענת העוררת גם ביחס לתקופה השניה ואת על יסוד הודאת העוררת שהצהירה שהעבודות בנכס נמשכו עד ליום 1.6.2019. הדבר עולה גם מדוייח הביקורת שנערך בנכס ביוט 9 אשר בו נראו בנכס חפציט ורהיטים. ברי כי בתקופה זו הנכס כבר היה ראוי לשימוש.

דיון והכרעת

בקשת המערערת הינה למתן פטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות, הקובע כדלקמן:

'ינהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי

אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוטפים'י.

הזצכאות לפטור מארנונה מותנית איפה בשלושה תנאיט מצטברים, שנטל הוכחתס על מבקש הפטור,

בהיות בקשתו חריגה לכלל - תשלום הארנונה, ואלה הם :

(א) בניין נהרס או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו ;

(ב) אין יושבים בו ;

(ג) נמטרה הודעה לעירייה;

במסגרת בריימ 5711/06, 7261/07, 10313/07 המגרש המוצקת בע"מ עזבון המנות אלאשווילי ז/2 ואשר נוף כ עיריית תל אביב :יפו ועיריית תיפה [פורסם בנבו] (30.12.09) התייחס ביהמייש העליון לשאלה האם כאשר אי אפשר לשבת בבניין ובפועל אין יושבים בו אך קיימת כדאיות כלכלית בשיפוצו (והפיכתו לבניין שאפשר לשבת בו) ניתן למנוע מתן פטור מארנונה לפי סעיף 330 וקבע, כי בחינת היותו של הנכס בניין שנהרס או שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו, הינו עובדתי במהותו, כאשר

עסקינן:

ב"מבחן פיטי אובייקטיבי בעיני האדם הסביר... השאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלח היא חאם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין 'ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'. אכן, ייתכנו מקרים 'אפורים' וגם אם לא נלך לשיטת 'לכשאראנו אכיונו'" (כתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע'"פ 6 סלימאן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה ק"ו (17.9.2008) לביטוי: | \ 866 | חסחהשש 6 שסחא') עדיין ניתן יהיח להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר ".

לעניין נטל הראיה, אזי בהתאם להלכות בית המשפט העליון יש לפרש פטורים בענייני ארנונה בצמצום ולהקפיד על הענקת פטור רק במקרים בהם הנישום עומד באופן דווקני בתנאיו כאשר נטל ההוכחה הוא על הנישום (ראה לעיל בפרשת המגרש המוצלת וכן בעמייג (מינהליים ת'יא) -23384-07 3 מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בעי/מ 3 מנהחל האלדנונה בעיריית תל אביב (פורטם בגבו, 64, עתיימ (מינהליים תייא) 21836-08-12 אברהם 5ד2 3 עיריית הלצליה (פורסם בנבו, 64,, וכן ראה בעמיינ (מנהלי תל אביב-יפו) 114/05 מנהל האדנונה בעיריית תל-אביב מ

חברת עד( יפו במ (פורסם בנבו, 26.12.2005):

על נישום המבקש לקבל פטור מתשלום ארנונה מוטל נטל ההוכחה להראות כי התקיימו כל התנאים לקבלת הפטור, אלא אם כן נקבע בדין אחרת. כך נפסק באופן ספציפי לגבי סעיף 330 לפקודת חעיריות (ת.א. (ת"א) 25885/95 עיריית תל אביב יפו נ' קידר, רוסטוביץ - פסקי דין, כרך ד, תש"ס, בעמ' 578, 584; ת"א (חי') 62131/96 עיריית חיפה נ' גטאס פדול, רוסטוביץ - פסקי דין, כרך ג, תש"ס, בעמ' 684, 686;

עמ"נ (חי') 341/03 יוסף לוי נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, פורסם במאגר נבו).

כך גם פסקה כב' השופטת דותן בענייננו (ראה סעיף 6 לעיל

פטור בתקופה הראשונה- מחיקת על הסף

כאמור, לטענת המשליב יש לדחות על הסף את דרישת העוררת לקבלת פטור בתקופה הראשונה שכן דרישה זו עומדת בניגוד ללשון סעיף 330 לפקודה ולפסיקה שפרשה אותו. דעתנו בעניין וה עס המשיב.

על פי לשון הסעיף, תקופת הפטור מתחילה ''עם מסירת ההודעה'י (רי סעי 1(330) לפקודה) ובהתאמה נקבע בסייפת הסעיף, שאין באמור ברישת הסעיף כדי לגרוע משיעורי הארנונה יישהגיע זמן לפירעונם לפני מסיירת ההודעה'י.

צודק המשיב שפסיקת בתי המשפט תואמת את לשונו הברורה של סעיף 330 לעניין הענקת הפטור ממועד מתן הודעה בלבד. בנוסף לפסקי הדין שהובאו על ידי המשיב הלכה זו נקבעה גם בעעיימ 0 חלקה 6 בוש 6950 בעימ ני עיריית תל אביב-:פו (פורסם בנבו, 04.09.2012) במסגרתו נדחיתה גם טענת העוררת על כך שהתנאי השלישי של מסירת הודעה אינו מחותי לשם קבלת הפטור:

אין לקבל את הטענה כי מסירת ההודעה אינח מחותית לשם תחולת הפטור, שכן

נקודת המוצא היא הפוכה דווקא:

"יפטור שניתן לנישום בהתאם לסעיף 330 חל על חיובים המתהווים לאחר מועד מסירת ההודעה (היא כמובן הודעה מפורטת ומבוססת), ואין בו כדי לפטור את הנישום מחיובים שנתחוו לפני מועד המסירה. תכליתה של ההוראה שבסיפא היא להבטיח שהנישום יעמוד בנטל ההודעה שמוטל עליו ברישא - וזאת על מגת להקל על העירייה בתהליך חגבייה של הארנונה ולמגוע מצב שבו תצטרך העירייה לעמוד בעצמה על מצבו של כל נכס ונכס המצוי בתחומה" (ע"א 8417/09 נניריית ירושלים [' לזי, פס' 30 לפסק דינו של המשנה לנשיא א' ריבלין ([פורסם בנבו], 21.8.2012)).

לאחרונה סקרה כבי השופטת מיכל אגמון (מחוזי ת'ייא) את ההלכות בעניין מועדי תחולת הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות במסגרת עמייג (מינחליים תייא) 1147-03-18 תלמה ריינד כ מנהל

הארנונת בעירית תל-אביב-: פו (פורסם בנבו, 01.05.2019). הואיל והדברים רלוונטים לעגיינים נביא

את הצטוט במלואו:

"חובת ההודעה המוטלת על המחזיק בנכס, כתנאי למתן הפטור שבהוראת סעיף 0 לפקודת העיריות היא חובה מחותית המוטלת על האזרח כלפי הרשות לשם תחולת הפטור. מטרתה להבטיח שהנישום יעמוד בנטל החודעה המוטל עליו, על מנת להקל על העירייה בתחליך הגבייה של האונונה ולמנוע מצב שבו תצטרך לעמוד בעצמה על מצבו של כל נכס ונכס המצוי בתחומה.

וראו בעניין זה הדברים שנאמרו בעניין לוי, שם ציין כב' השופט אליעזר ריבלין,

בפסקה 30 לפסק דינו בהתייחס למועד תחולת הפטור מארנונה, כי:

''הסיפא של הוראת סעיף 330 האמור קובע, ברחל בתך הקטנה, בי ''אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונם לפני מסירת ההודעה'/. רוצה לומר: פטור שניתן לנישום בהתאם לסעיף 0 חל על חיובים המתהווים לאחר מועד מסירת ההודעה (היא כמובן הודעה מפורטת ומבוססת), ואין בו כדי לפטור את הנישום מחיובים שנתהוו לפני מועד המסירה. תכליתה של ההוראה שבסיפא היא להבטיח שהנישום יעמוד בנטל ההודעה שמוטל עליו ברישא - וזאת על מנת להקל על העירייה בתהליך הגבייה של הארנונה ולמנוע מצב שבו תצטרך העירייה לעמוד בעצמה על מצבו של כל נכס ונכס המצוי בתחומה (זאת בדומה לתכליתם של סעיפים 326-325 לפקודת העיריות שעליה עמדנו לעיל. .....). לפיבך, משלוי שלח כאמור הוד'עה מפורטת ומבוססת ביחס למצב המבנים במגרש רק בסוף שנת 2003, לא הייתה חייבת העירייה להעניק לו את הפטור ממועד מוקדם יותר'י.

וכן ראו הדברים שאמר כב' השופט יורם דנציגר בעניין דור אנרגיה, בפסקאות 6-7 לפסק

דינו:

"גם כאשר בנין נהרט או ניזוק בצורה ששוב לא ניתן לשבת בו, על המחזיק למסור לעיריה הוד'עה בכתב על כך, ורק עם מסירת ההודעה כאמור לא תחול עליו עוד חובה בעתיד לשלם שיעורי ארנונה נוספים (סעיף 330 לפקודת העיריות). הוראות אלה באשר לחובת ההודעה של המחזיק המקורי על דבר השינוי שחל בחזקה בנכט, כתנאי להפסקת חבותו לשלם ארנונה בעתיד, נהירות בלשונן ובתכליתן. מטרתן להטיל נטל על המחזיק המקורי בנכס להודיע לרשות המקומית על השינוי שחל במצב הקיים, כדי להקל על מערכת הגבייה העירונית של הארנונה, ולמנוע צורך בהקמה והפעלה של מנגנון עירוני יקר, הממומן מכספי ציבור, כדי לבדוק את מצב החזקה בנכס לאשורו. חובת ההודעה

המוטלת על המחזיק להודיע על השינוי בחזקה בנכס מטילה עליו נטל קל בלבד, מנגד, קיומה של חובת הודעה זו חוסכת כספי ציבור רבים לעיריה, שהיה נדרש להשקיעם, אילו נדרשה היא, לצורך אכיפת תשלום הארנונה על המחזיק, לקיים מנגנון בקרה, פיקוח ובדיקה בשטח לשם בתינה עדכנית אם חלו שינויים בזהות המחזיקים בנכסים"י

החיגיון שמאחורי הלכה זו הינו כי השאלה בדבר מצבו של הנכס היא שאלה עובדתית-

אובייקטיבית שתיבחן בעיני האדם הסביר, וכפי שנקבע בעניין המגרש המוצלת בפסקה

22 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה דאז) מרים נאור:

ייהשאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא בי הבניין ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בויי.

.....קיים קושי בהחלת הפטור המבוקש למפרע, בהיעדר הודעה על כך ותוך שלילת זכותה של הרשות המקומית לבקר בנכס, לבחון את מצבו ולהביע עמדה מנוגדת, המבוססת על ממצאים עדכניים. באין ראייה פוזיטיבית שתלמד כי הנכס היה הרוס בשנה מסוימת, באופן שייתר את זכות המשיב לבחינת מצבו - מקובלת עליי עמדת המשיב לפיה אין לחרוג מהכלל, שלפיו הפטור שבחוראת סעיף 330 לפקודה, חל על חיובים שנוצרו לאחר שנמסרה הודעה בדבר מצב הנכס.

עם זאת, נקבע בפסיקה, יתכנו מקרים מסוימים, בהם ניתן להקל בחובת ההודעה המוטלת על הנישום ולהטיל על הרשות חובת בדיקה אקטיבית של הנכס, וזאת בנסיבות בהן לרשות המקומית קיימת ידיעה פוזיטיבית שנכס מסוים בתחומה אינו ראוי לשימוש.

מדובר במקרים קיצוניים, בהם קיימת הצטברות של מספר נסיבות חזועקות כי על הרשות לבדוק את הנכס בעצמה. כך נפסק בעניין דור אנרגיה, בפסקאות 33-34 לפסק דינו של

כב' השופט יורם דנציגר:

'אכן, על הנישום מוטלת החובה האקטיבית להודיע לרשות המקומית בכתב על חדילתו מבעלות או מהחזקה בנכס, שאם לא כן, רשאית העירייה להמשיך ולראות בנישום זה כחייב בארנונה. זו לשונם של טעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות, ותכליתו של ההסדר, כפי שעמדנו עליה לעיל, מלמדת בי יש לפרש סעיפים אלה בצורה מצמצמת, המקלה על הרשות המקומית בגביית הארנונה. יחד עם זאת, ובייחוד לאור חובת ההגינות המוטלת על הרשות המקומית בהיותה רשות ציבורית, נראה לי כי הסעיפים האמורים אינם יכולים ליתן לרשות המקומית הכשר לנהוג תוך עצימת עיניים מוחלטת תוך התעלמות מנתונים הזועקים בי עליה לבדוק באופן אקטיבי בעצמה, האם חל שינוי בבעלות או בהחזקה בנכס מסוים. *יתכנו מקרים מסוימים, שבהם תוחזק חרשות המקומית כבמי שמעלה בתפקידה כנאמן הציבור, קרי התרשלה בבדיקה באשר למצב הבעלות או התזקה של נכס מסוים שבשטחהיי.

כדוגמא לנסיבות שיכול ויטילו חובת בדיקה על הרשות מביא בית המשפט את משך הזמן שבמהלכו לא שולמה ארנונה; גובה החוב שהצטבר בגין אי תשלום הארנונה;

סוג הנכט (נכס ציבורי או מרכזי), וידיעה פוזיטיבית של מחלקות אחרות ברשות על מצב הנכס. אין די בקיומה של נסיבה אחת בלבד כדי להטיל על הרשות המקומית חובת בדיקה אקטיבית ויש להראות כי מתקיימות מספר נסיבות, בעוצמה העולה כדי "התעלמות מ"תמרורי אזהרה"", התעלמות העולה כדי הפרת חובת הגינות מצד הרשות (עניין דור אנרגיח, פסקאות 35-39, וכן ראח בעניין זה את עניין חלקה 6, בפסקה 10 לפסק דינה של כב' השופטת עדנה ארבל).

נציין כי ההלכה בדבר הנסיבות המיוחדות בהן מצופה מן המשיב ליתן את הפטור נזכרת גם בפסק הדין בעניין תלקק 6 הנזכר לעיל.

נוכח ההלכות שהובאו לעיל מתבקשת המסקנה שיש לקבל, על פניו, את טענת המשיב לדתייה על הסף של הערר בכל הנוגע לתקופה הראשונה, שהרי אין תולק שהעוררת פנתה למשיב בבקשה לקבלת פטור רק ביום 7.3.2019 (אף שנרשמה כמתזיקה בנכס כמעט ארבעה חודשים קודם לכן)

וביחס לתקופה המתהילה לפני מתן ההודעה (נטפת א' לכתב התשובה לערר).

לא מצאנו שיש לקבוע כי במקרה ה מתקיים החריג לכלל האמור, בין החיתר בשים לב להלכה הנזכרת לעיל ולפיה הפטור יינתנן במקרים חריגים בלבד. לעניין זה נוסיף ונציין:

העוררת 'ימצדיקהיי את מחדלה באי משלוח הודעה למשיב לפני חודש מר 2019 (אף שלטענתה העבודות החלו באמצע חודש ינואר 2019 וההכנות כמה חודשיסם קודם לכן) בכך יישלא קיבלתיי את הודעת המשיב לחברת ייאמות השקעותיי מיוט 2.12.2018 (נספח אי לכתב התשובה לערר) ו/או את חשבון הארנונה מיום 3.12.2018 שמוען אליה (נספת גי לכתב התשובה) (ראה סעיף 6-7 לתצהיר גב!

מעוז). לטענת העוררת, המשיב מנוע מלטעון טענות שכן העוררת ייסברהיי כי הנכס לא חוייב בהיותו לא ראוי לשימוש.

אין בידנו לקבל טענות אלו של העוררת, בפרט נוכח ההלכות הברורות שהובאו לעיל. העוררת לא הציגה בפני הועדה את הודעתה הראשונית למשיב הנזכרת בנספת אי לכתב התשובה לערר (תשובת המשיב לפניית העוררת מיום 7.6.20199). יחד עם זאת מתשובת המשיב עולה, שכבר בפנייתה הראשונה למשיב הסתייעה בשירותים באי כחה (משרד כצ, גבע, איצקוביצ) אליו ממועו מכתב התשובה של המשיב. עובדה זו, בצירוף העובדה שהעוררת אינה אדט פרטי, אלא חברה מסחרית אשר בבעלותה כמה נכסים (כעולה מאתר האינטרנט של העוררת), מקימה את התזּקה שהעוררת ידעה או היתה צריכה לדעת את הוראות הדין והחובות הנגורות מהן לעניין מתן הודעה.

למותר לציין כי אין זה מתובתו של המשיב לוודא שהעוררת מקבלת לידה את תיובי הארנונח.

הועדה תפנה לפסקי דין שהובאו על ידי המשיב בטיכומיו. גם בהקשר זה נציין את העובדה שהעוררת מחזיקה במספר נכסים נוטספים ברחבי הארצ, בגינם היא משלמת ארנונה. לא יכול להיות ספק שהעוררת מודעת או היתה צריכה להיות מודעת לכך שהיא חליבת בתשלומי ארנונה למן מועד תחילת החזקה בנכס ולא למן מועד קבלת ייהודעת חיוביי. חוקה גס שהיתה מודעת לחובתה להודיע למשיב על כך שחיא עורכת בנכס עבודות אשר לא יאפשרו שימוש בפועל בנכס, על מנת שחמשיב יערוך ביקורת בנכט ייבּמן אמתיי ויעמוד מקרוב על מצבו. משהעוררת לא אפשרה זאת למשיב, הרי שאין עליה להלין אלא על עצמה.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל נוסיף ונציין, כי לא הובאו לפנינו נתונים המוכיחיס שחמשיב ידע על קיומן של עבודות שיפוצים בנכס, כלומר שלמשיב היתה ידיעה ייקונסטרוקטיביתיי בדבר מצבו של הנכס, ממנה התעלם לכאורה המשיב. מן הראיות שהוצגו עולה שהביקור הראשון של חמשיב בנכס נעשה ביום 20.3.2019 (נספת די לתשובה לערר) כלומר בסמוך לאחר קבלת ההודעה מטעט העוררת, או אז נחשף המשיב לראשונה לעבודות המבוצעות בנכס, עובדה שהביאה למתן הפטור המבוקש. לא הוצגו לפנינו ראיות סותרות המוכיחות שהמשיב ידע על מצב הנכס קודם למועד זח.

ודוק: משלא ניתנה הודעה במועד ולא הוכח שהמשיב ידע על מצבו של הנכס והתעלם מכך, אין מנוט מלקבוע שיש לדחות את הערר ככל שהוא נוגע לתקופה הראשונה, היינו מיום 18.11.2018 ועד ליום 9, הווא המועד בו ניתנה הודעה כדין בהתאט לסעיף 330 לחוק.

נוסיף ונציין כי אין רלוונטיות בפסק חדין בעניין פאפיית הראל שהוצג על ידי העוררת שכן פסק הדין הנייל עוסק במניין החימיס לחישוב המועד להגשת השגח.

פטור בתקופה הראשונה- דחייה לגוף הטענה

נוכח מסקנתנו שלעיל מתייתר הצורך בדיון בטענות העוררת לגופן לעניין זכאותה לקבל פטור בתקופה הראשונה. למרות זאת ולמעלה מן הצורך תוסיף הועדה ותציין שמן הראיות שהוצגו על ידי העוררת עולה, שעבודות השיפוצים לא החלו, בכל מקרה, ביום 8.11.2018 אלא בשלב מאוחר יותר.

העוררת הציגה הטכם פיקוח שנחתט ביום 23.10.2018 המעיד על כך שהעוררת שכרה שירותיה של חברת פיקוח על העבודות. הסכם זה אינו שופך אור על מועד תחילת העבודות בפועל שכן בכל הנוגע ללוחות הזמניים, קיימת בו הפנייה ללוחות הזמנים אשר יקבעו בהטכם שבין העוררת לקבלן (ראה פרק 6 להטכם). מכאן, שאין בהסכט זה רלוונטיות לטענת העוררת.

ההסכם עם הקבלן הראשי נחתם, בהתאם לעדות גבי מעוז, רק באמצע חודש ינואר 2019. גבי מעוז אישרה שזחו הקבלן היחיד שביצע בפועל את העבודות יימתחללתן עד סופןיי. הצעת המחיר שניתנה על קבלן הביצוע הוצאה ביום 13.1.2019, מכאן ברור, שהעבודות בפועל לא החלו בפועל טרם ינואר 2019 ואף סביר להניח כי לא החלו מיד באותו היום אלא פרק זמן מסויים לאחר מכן.

מסקנה זו מתתזקת נוכת לות הזמנים לביצוע, אליו מפנה ההסכם (נספת יבי) ממנו עולה שעבודות הפירוקים מתוכננות להתחיל רק ביום 4.2.2020 ועד לאותו מועד יושלמו עבודות התכנון (וזאת בהנחה שלות הזמנים יתקיים כסדרו). עובדה גו קיבלה תימוכין נוסף הן מהחשבונית של הקבלן יעבור ביצוע עבודות פירוקיםיי שהוצאה ביום 16.1.2019 והן בעדות גבי מעוז אשר אישרה שהחל מחודש אוקטובר 2018 בוצעה ייהצטיידותיי וקבלת הצעות מחיר מספקיט (ראה פרוטוקול מיום 0))).

הראיה היתידה שהוצגה ואשר יכולה להעיד, לכאורה, על כך שהעבודות החלו לפני תודש ינואר 2019 היא הצילומים שהוצגו בידי מר שי גינדי, אלא שלא ברור איזה נכס מצולם בצילומים אלו בשים לב לכך שגבי מעוז אישרה שהקבלן היחיד שעבד בשטח היה יישבט בנימיןיי. בתצהירו מציין מר גינדי כי הוא משמש קבלן ביצוע ייאצל העוררתיי, עובדה שאינה מתיישבת עם האמור לעיל. משכך, וגם מן הטעמים המפורטים בסיכומי המשיב לעניין זה, אין ליתן משקל רב לצילומיט אלו ובכל מקרה אין בהם בלבד כדי להכריע את הכף.

מכל האמור לעיל עולה, שהעוררת לא הציגה ראיות מוצקות לך שהעבודות החלו בפועל ביום 0 כנטען על ידה. גס בסיכומי העוררת נכתב יישחור על גבי לבןיי שהעבודות התל בפועל רק ביום 13.1.2019 (סעיף 9).

התנאי הראשון של סעיף 330 לפקודה הוא שהנכט יינהרס או שניווק במידה שאי אפשר לשבת בויי.

הראיות שהוצגו מצביעות על כך שהעבודות החלו לא לפני אמצע-סוף ינואר 2019 או אף רק בחודש פברואר 2019, גס אס ההתארגנות לביצוען החלה עוד קודם. הואיל ואין זה מתפקידה של הועדה לקבוע את המועד המדוייק שבו החלו העבודות, ומשהעוררת לא הוכיחה שהעבודות החלו במועד המדוייק שננקב על ידה (ונטל ההוכחה מוטל עליה בעניין זה), יש לדחות את הערר ככל שהוא נוגע לתקופה הראשונה.

פטור בתקופה השנית

העוררת טוענת בטיכומיה כי יש ליתן לה את הפטור עד לסוף חודש יוני 2019.

טענת זו נסתרת מניה וביה מעדות גבי מעוז אשר אישרה בתצהירה שהעבודות נמשכו עד תחילת תודש יוני 2019 (סעיף 5 לתצהיר). בעדותה בפני הועדה שינתה גבי מעוז את עדותה וטענה שהעבודות הסתיימו בסוף חודש יוני 2019, אלא שסתירה זו לא גובתה בראיות נוספות מצד העוררת, כך שהלכה למעשה ניתן לאמר שהעוררת לא הוכיחה שהעבודות הסתיימו רק בסוף החודש.

חיווק לטענת המשיב דווקא ניתן למצא בדוייח הביקורת מיוט 16.6.2019 אליו צורפו צילומיט המדבריס בעד עצמם. המדובר בנכס מרוהט למשעי עד כדי כך שהוא נראה מוכן לכניטה מידית של שוכרים. לא בכדי טענת העוררת בעניין זה בסיכומיה, נטענת בלשון רפה בלבד.

מכאן, שלא הוצגו בפני הועדה ראיות לכך שהעבודות בנכס נמשכו עד לסוף חודש יוני 2019. מנגד הוצגו על ידי המשיב ראיות לכך שכבר באמצע חודש זה היה נכס מרוצף, מרוהט, מואר ומוכן לכניסת שוכרים.

לאור האמור לעיל, יש לדחות את הערר גם בנוגע לתקופה השניה.

סוף דבר

מכל הנימוקים המפורטים לעיל הערר נדחה.

על העוררת לשלם את הוצאות המשיב בסך 2,500 ₪ בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

ניתן בהעדר הצדדים היום 23/11/2020.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לענייניסם מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

שי וי 7%

לוייר: עו"ד חבר: אודי ויינריב/655ל \ = ו רו"ח

קלדנית : ענת לוי

וו

תאריך | : זבכסלו תשפא

2000

מספר ערר: | 12:29 / 140021138

מספר ועדה: | 12172

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: אודי וינריב, כלכלן

חברה: אורלי מלי, רו"ח

העורר/ת:

ניטקה אסתר תעודת זהותששששמשמ 8₪₪ ויינר בניהו תעודת זהות שאופפש, פלש יוסף תעודת זהות *********,וינטר ויינר שפרה תעודת

זהות

חשבון לקוח: 11073575

מספר חוזה: 973043

כתובת הנכס: חיי אדם 11

ניטקה אסתר תעודת זה 88889 ויינר בניהו תעודת זהות ,פלש יוסף תעודת זהוה ושעש וינטר ויינר שפרה תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 11073578

מספר חוזה: 973447

כתובת הנכס: חיי אדם 11

ניטקה אסתר תעודת זהות' ,ויינר בניהו תעודת זהות 880% פלש יוסף תעודת זהות ,וינטר ויינר שפרה תעודת

זהות

חשבון לקוח: 11074407

מספר חוזה: 973912

כתובת הנכס: חיי אדם 11

ניטקה אסתר תעודה זה 8₪₪₪₪8ש8₪) ויינר בניהו תעודת זהות ,פלש יוסף תעודת זהוה 6888888₪₪₪, וינטר וייגר שפרה תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 11074478

מספר חוזה: 973990 כתובת הנכס: חיי אדם 11

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: נטלי בן דוד

בוכחים:

העורר/ת: ויינר בניהו, פלש יוסף

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: נטלי בן דוד

פרוטוקול

העורר: אני מלין על עצם החיוב והן על הסיווג.

ב"כ המשיב:

העורר;

ב"כ המשיב:

העורר:

העורר;:

ב"כ המשיב:

קיימים 4 נכסים בערר. שני נכסים הינם נכסים בנויים ושני נכסים שהם קרקע. שני הנכסים הבנויים קיבלו פטור נכס ריק. שני הנכסים קיבלו פטור בין 30/10/19 ל-

0. לאחר מכן ניתן להם פטור לא ראוי לשימוש עד ליום 24/8/2020. לאחר

מכן הם נהרסו ובוטלו במערכת החל מיום 25/8/2020. תקופת המחלוקת לגבי הבנגוי יש נכס אחד שהוא 11073575 נותר חיוב מיום 28/9/19 עד 29/10/19. (חודש 1)

לגבי הנכס הבנוי השני ח-ן לקוח 11074407 הנותר חיוב מ- 21/9/19 עד 29/10/19.

יש עוד שני נכסים של קרקע, מגרשי חניה ללא תשלום. הנכסים הללו בוטלו החל מיום

9, מועד קבלת הנחת נכס ריק במבנים. גם כאן נשאר חוב של כחודש:

ח-ן מספר 11074478 חיוב בין 21/9/19 עד 29/10/19.

ח-| מספר 11073578 נותר חוב בין 28/9/19 ל- 29/10/19.

יתר הנכסים הם לא בערר.

אני מאשר את מה שנאמר.המחלוקת היא של חודש ימים ביחס לכל אחד מ- 4 הנכסים. אני הסכמתי לשלם את החודש הזה כפשרה עם המשיב. למרות זאת קבלתי שוברים על תקופות אחרות.

ככל שהמשיב הוציא לעורר חיובים המתייחסים ל- 4 הנכסים המפורטים לעיל מעבר לחודשים המפורטים לעיל (אותם על המשיב לפרוע) הרי שהחיובים הוצאו בטעות.

ככל שמדובר בחיובים שמתייחסים לתאריכים שמפורטים לעיל הרי שמדובר בחיובים תקפים לכל דבר ועניין עד לפירעונם המלא ע"י העורר.

אגי מבין שכל הנושא של חיוב בריביות הוא לא בסמכות הוועדה.

לאחר שהוועדה הסבה את תשומת ליבי לכך שמנהל הארנונה השיב להשגה שהגשתי ביחס לנכסים שאינם כלולים בערר זה, ביום 17/9/2020, אני אבקש מהוועדה לתת לי אורכה על התשובה להשגה. אני שלחתי כבר תשובה למנהל הארנונה.

אגו נשאיר לשיקול דעת הוועדה את ההחלטה אם לתת לעורר אורכה כמבוקש על ידו.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ז בכסלו תשפא

21000

מספר ערר: | 12:29 / 140021138

מספר ועדה: | 12172

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: אודי וינריב, כלכלן

חברה: אורלי מלי, רו"ח

העורר/ת: ויינר בניהו,פלש יוסף,

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בדיון שבפנינו הוברר שלמעשה לא קיימת מחלוקת באשר לנכסים נשוא הערר. הנושא היחיד שעדיין נמצא פתוח, הם חיובים שנשלחו לעורר ביחס לאותם נכסים ויש לבדוק האם החיובים יצאו בטעות או לא בטעות. בכל מקרה לא מדובר בעניין שבסמכותה של ועדת הערר. ולפיכך יש לקבוע שהדיון בערר מוצא.

החלטה זו היא החלטה בערר.

באשר לנכסים הנוספים לגביהם יש לעורר טענות, אנו מוצאים שיש מקום ליתן לעורר אורכה לפנות לועדת הערר ולהגיש הודעת ערר ביחס להחלטת מנהל הארנונה.

יש לציין את העובדה שהעורר אינו מיוצג ע"י עו"ד ויתכן מאוד שלא היה מודע ללוח הזמנים בגדרם היה עליו להגיש את הערר, מה גם שהתשובה להשגה ניתנה ככל הניראה באמצע חודש ספטמבר 0 ולפיכך לא מדובר באורכה משמעותית.

ככל שהעורר מעוניין בכך הוא יוכל להגיש כתב ערר ביחס לנכסים נשוא מכתבו מיום 5/11/2020 עד ליום 15/12/2020.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.11.2020.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויוו המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

7 2/6 \

יו"ר: עו"ד ע\ינץורוית חבר: אודי וינרי 3 כלכלן חברה? ו מלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס': 140018515 שליד עיריית תל-אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד סטוקהולם כהן אבי

חבר. עו"ד מטרסו אהוד

חבר: עו"ד משח קורן

העוררת: שובל ניהול והשקעות בע"מ

-נגדי

מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו

החלטה

הגכט נשוא הערר והעובדות שבבטיס המחלוקת

1. העוררת, חברת שובל ניהול השקעות בע"מ (להלן גם: ייהעולרתיי) הנה שוכרת ראשית של שטחים

בקומה 22 בבניין משרדים (נכס מסחרי מס' 2000433318) הממוקם ברתי אלון יגאל 94א בתחומה של עיריית תייא-יפו (להלן גם: ייהנכסיי).

2. מדובר בשטח שמשתרע על פני קומה 22 בבניין משרדים שהיה או חדש כאשר, לפי גרסתה,

העוררת קיבלה תזקה על מספר שטחיט בקומות שונות ובמועדיט שונים - אולם על פי הנטען, השימוש בשטחי הקומה המדוברת, כך על פי הנטען בהשגה מיום 1.2.2018, היה רק באופן חלקי החל מיום 28.12.2017. לטענתה, רק שטתי יחידות מסי 4, 5, 8, 11, 13, מתוך 14 יחידות מתוכננות, החלו להיות פעילות על ידי שוכרים בתאריכים שונים.

3. לגבי יתרת השטת והיחידות האחרות בקומה, שלטענתה, טרם הפכו לפעילות - ציינה העוררת כי

הן ריקות מכל חפצ ואדם, ולכן הן אכאיות לפטור נכס ריק בתור מתזיק ראשון. בחלוף תקופת הפטור, ביקשה העוררת לסווגן בתעריף הזול האפשרי למקרה שהיחידות לא תימסרנה לשימוש.

4. שטחו הכולל של הנכס לצורכי ארנונה הוא 1057 מ"ר (ח-ן מס' 10965021). במסגרת הערר נטען כל

יש לפצל את ייהחלקים הריקיסיי שבנכס הנדון ליחידות נפרדות, ולהעניק לחלק מאותן היחידות, פטור נכס ריק לפי תקנה 12 לתקנות ההטדריס במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג -1993 (להלן: ייתקנות ההסדריםיי), ולחילופין, לסווגן לפי הטיווג הוול ביותר האפשרי כמחטנים.

5. לדידה של העוררת, שטת היחידה המדוברת מהולק ל-14 יחידות נפרדות, כל יתחידה עם כניטה

נפרדת. בתמיכה לטענה זו - צירפה העוררת תשריט קומה עס התלוקה ליחידות. עיון בתשריט מגלה כי הנכס מחולק לחללים/יחידות בשטתיס/גדלים שונים עס תכנון לדלתות כניטה נפרדות.

6. | במועד קבלת החזקה בנכס, כך נטען ע"י העוררת, יחידות 8, 13, 11, 4 ו-5 כבר חלו מאוכלסות.

7. בסעי 5 לתשובת מנהל הארנונה מיוט 14.2.2018 ניתנה התייתסות ספציפית לנעשה בקומה 22.

בתשובה נכתב כי ההודעה על מסירת התזקה בנכס נרשמה ביום 28.12.2017, ואת כפי שנתבקש, אולם לעניין פיצול השטח ליחידות נפרדות, טען חמשיב כי הנכס מהווה יחידה אינטגראלית אחו.

לנוכח עמדה זו, דחה מנהל הארנונה את בקשת העוררת להכיר ביתרת השטתים בתור נכס ריק.

מנהל הארנונה הסתמך על ביקורת שנערכה במקום, ושבמסגרתה נמצא כי חלק משטח הנכס כבר מאוכלס,

בערר שהגישה העוררת, היא מלינה על כך שחמשיב התייחס לשטח הקומה בתור יחידה אינטגראלית, וכי לטענתה מנהל הארנונה התעלס מקיומן של חלוקת השטח ליחידות נפרדות.

בתשובח לערר מיום 9.7.2018, חצר חמשיב על עיקר טענותיו, תוך העלאת טענות מקדמיות על איתור בהגשת הערר, על כך שהעוררת הרחיבה את חזית המריבה. המשיב הוסיף וטען כי פיצול הנכס ליתידות בנסיבות העניין אינו אפשרי, בייתוד כאשר השטח כולו רשום עייש מחציק בודד.

לגופן של הטענות המהותיות שעלו בערר, נימק המשיב את דחייתו את הטענה להנחת נכס ריק בשל קיומו של ציוד ומיטלטלין אשר מצויים בשטתי הקומה, וכן בשל העובדה שהנכס כבר מאוכלס, וזאת כפי שעולה מהתיעוד שהועבר לעירייה על ידי תוקר שערך ביקורת.

המשיב, טרח להבהיר בתשובתו, כי כאשר יושכרו בעתיד שטחים מסוימים בנכס שבקומה 22, והחוקה ביחידות תעבור לשוכריס, ניתן יהיה לפנות לעירייה בדרישה להכיר ביחידות כעצמאיות, וזאת בכפוף לחובה לצרף לפנייה חוזי שכירות לשם רישום השוכרים כמחציקים נפרדים.

באשר לטענה כי יש לסווג את היחידות הלא מאוכלסות בקומה בתור *מחסניסיי, דחה המשיב דרישה זו בהיות הנכס יחידה אינטגראלית אחת שהתל בה השימוש. היינו, לדידו, מדובר בנכס אחד, שחלק מתוכו פעיל ומאוכלס, וכל יתר שטח הקומה הנו בגדר שטת פנול.

לטענת המשיב, התעריף המיוחד של מחטניט שמור לסוג מאוד מסוים של נכסים, וכי לשם קבלת הסיווג המווּל המבוקש, קיים הכרח לעמוד בתנאים אשר אלנס מתקיימים בנסיבות ענייננו.

נציין בנוסף, כי על פי דו"ח הביקורת והתמונות הבודדות (ארבעה במספר) שנלקחו על ידי המשיב מתוך הנכס במועד עריכת הביקורת בנכס, עולה כי מדובר בחלל גדול שמשתרע על פני קומה ואשר מתוכנן היה להיות מחולק לתלליס בגדלים שונים.

בחומר שנמטר לעיוננו, קיים צילום מתוץ לדלת כניסה של יחידה אחת בודדת, שמתוכה ניתן להסיק שהיא מאוכלסת על ידי מחזּיק, משרד עו"ד, ששמו מווהח מתוך שלט שהודבק על וכוכית דלת הכניטה ליחידה, כאשר בתוכה מצוי כל מטלטליו של אותו מחציק.

בהקשר זה, ראוי לציין כי העוררת מצידה לא צירפה לתצהיר שהוגש מטעמה, ולו עדות מצולמת אחת כדי להמחיש את טיעוניה. גס בתצהיר שהוגש על ידה בעיצומו של ההליך - הסתפקה העוררת בטענה כי היחידות נמצאות בשימוש של שוכרים שונים מבלי שצורפה ולו אטמכתא אחת, זאת מלבד תשריט שמגלה מהו אופן חלוקת השטחים שמתוכנן בקומה, תוך שהיחידות ממוספרות על ידה שרירותית בספרות מ-1 עד 14.

ההשגה, הערר וההליכים בפני הועדת

העוררת - כאמור - טוענת כי בתצהיר שהגישה מטעמה, תואר אופן חלוקת הנכס ליחידות שקיבלו ספרות בין 1-14 וכי די בוו מבחינתה כדי לבטס את גרסתה.

לגבי טענתה התלופית, העוררת מבקשת במסגרת הערר כי יש לסווג את היחידות הריקות בתור מחסנים. אולם במסגרת סיכומיה, העלתה העוררת טענה ייחדשהיי, וציינה כי לנוכח פסייד שניתן בעניין בריימ 991/1 עיריית ת''א נ' בית ארלוזרוב (שניתן ביום 5.8.2018), רשאית היא לדרוש מהמשיב לסווג את חיחידות בנכס בסיווג של בית תוכנה, הגם שטענה זו מועלית בשלב הסיכומים.

לעניין וּח נציין -- כי העוררת לא הסתפקה בהעלאת טענה לסיווג חלופי, אלא צירפה לסיכומיה חוות דעת מומחה (דו"ח שמאות), שמתוכה קיוותה העוררת שנלמד, מבתינה תכנונית, כי ניתן לעשות בנכס שימוש של בית תוכנה, אף ללא צורך בהסתמכות על לשון היתר הבנליה.

להלן השתלשלות העניינים והתאריכיס הרלבנטיים מבחינה דיונית וכרונולוגית :

ביום 12.2.2018 נשלחה פנייה לעירייה/הוגשה ההשגה.

ביום 14.2.2018 חשיב חמשיב להשגה מצד העורר.

ביום 23.4.2018 הוגש על ידי העוררת ערר על התשובה להשגה (להלן: 'יכתב העררי).

בתיק הערר מופיע דף צילום פקס של הערר מיום 29.3.2018 שמלמד על ניסיון העוררת להגיש לוועדה העתק מהערר באמצעות הפקס.

ביום 23.4.2018 הגיש המשיב כתב תשובה לערר ביחד עס בקשה לדתייה על הסף (להלן: ייכתב תשובה לעררי).

ביום 26.7.2018 נערך דיון מקדמי בפני הועדה בראשות עו"ד מאור יהודה, במסגרתו ביקשו הצדדים לדתות את חדיון המקדמי למשך 60 יום לפחות, על מנת לנטות להגיע להסדר מוסכם.

ביום 21.2.2019 נערך דיון מקדמי נוסף בפני הועדה בראשות עו"ד מאור יהודה, שבסופו נקבע התיק להגשת תצהירים ולניהול ישיבת הוכחות.

תצהיר עדות ראשית מטעם העוררת הוגש ביום 30.4.2019.

תצהיר מטעם המשיב, הוגש ב- 30.6.2019 שניתן על ידי תוקר שומה, מר עידן ברמן, במסגרתו צורפו דוחות ביקורת מיום 30.1.2018 ומיום-8.4.2019 אשר כוללים צילומים, תשריטים והתייחטות מילולית קצרה לעניין מצבו ותיאורו של הנכס, וכן הת*יחטות בנוגע לאכלוס היחידות שבקומה נכון למועד שבו נערכו הביקורות במועדים הנייל.

ביום 12.12.2019 נערך דיון הוכחות שבמהלכו נתקר מר יצחק לאטי מטעם העוררת. באותו מעמד נתקר חוקר שומח, מר עידן ברמן, על הנטען בדותות הביקורת הנייל.

סיכומים מטעט העוררת הוגשו ביום 20.11.2019 ואילו סיכומי המשיב הוגשו ביום 27.1.2020.

בין לבין, יש להדגיש כי בתאריך 29.12.2019, הגיש המשיב בקשה להוצאת ראיות מהתיק לאחר שאלו הוגשו במסגרת סיכומי העוררת, את משום שלא קיבלה היתר לכך. במסגרת אותה בקשה, ביקש המשיב בנוסף, לפסול את הטענה החלופית לסיווג היחידות כבית תוכנה, שאותה העלתה העוררת בסיכומיה, וזאת לנוכת הרחבת חצית ובשל הימנעותה מהגשת בקשה לתיקון הערר.

בהחלטות הועדה מיום 9.1.2020 בבקשה הנייל, הארכנו את המועד להגשות סיכומים מטעט המשיב וכן קבענו שכל הסוגיות המקדמיות שנטענו על ידי המשיב יידונו במסגרת הכרעה הטופית.

ניתוח הראיות, דיון ומסקנות

לאחר עיון בכתב הערר, בתשובת מנהל הארנונה, באסמכתאות ובסיכומי הצדדים ובנטפחיהס, עמדתנו היא שיש לדחות את הערר, ולקבוע כי תשובת מנהל הארנונה, בדין יסודה.

ראשית, לעניין טענת הסף המקדמית שהעלה המשיב במסגרת תשובתו לערר, נציין כי אמנם, מבחינה אריתמטית גרידא, הוגש הערר באיחור של יום בודד, אולם עיון באישור משלות הערר בדואר רשום (בתאריך 8.4.2018), ביחד עם קיומו של דף שיגור פקס, שמלמד על ניסיון משלות

.41

.44

העתק מהערר למזכירות הועדה קודט לכן, הביא אותנו לקבוע כי אין מקום להפעיל בנסיבות העניין את הסנקציה הקיצונית של דחיית הערר, רק מטעם ה בלבד.

איננו מקלים ראש כלל ועיקר לעניין התשיבות בעמידה דווקנית על מועדי ההגשה של עררים וכתבי תשובה, אולם משיקולים של טבירות, צדק ומדיניות שיפוטית יישקולהיי ומאוונת, ראינו לנכון למחול לעוררת על האיחור ייהטכנייי בהגשת הערר, כך על פי הגדרתה, לנוכת עיכוב של יום בתהליך משלוח והמצאה של כתב הערר למזכירות הועדה על ידי רשות הדואר.

קביעה מקלה זו נשענת אף על הכרתנו בתשיבות וכות הגישה של הנישום לערכאות ובצורך לאזן את נפקות האיחור בהגשה של הערר עס עקרונות של צדק וסבירות.

לעניין הטענה של המשיב להרחבת חזית אסורה שהועלתה במסגרת הערר ביחס לטענת יהפיצוליי של השטת ליתידות, כפי שנטען בכתב הערר, דינה להידחות.

חמשיב ציין בתשובה לערר כי, ככל שהעוררת סברה שיש לפצל את הנכס ל-14 יחידות, היה עליה לטעון ואת במסגרת השגתה, ולא יילהיוכריי בכך רק בעת הגשת הערר. לדידו, טענת הפיצול הועלתה באיחור ניכר, וואת מבלי לאפשר למנהל הארונה יילהגיביי ולהתייחט לטענה זו במועד.

אמנם יש מקום לביקורת על כך שהעוררת לא התנסחה תחללה לעניין וה כמצופה ממנה, ועל כך שנמנעח מלציין מפורשות במסגרת ההשגה כי היא מצפה מהעירייה לפצל את השטח על דרך רישום השטחים שבקומה ליתידות עצמאיות ונפרדות.

יחד עט ואת, במסגרת השגתה, העוררת ביקשה לקבל פטור נכס ריק בהתייחס יילשטחים הריקיסיי (בלשון רבים). מכאן, ניתן היה להסיק כי כוונתה המקורית של העוררת בפנייתה מיום 8, היתה להעניק את הפטור עבור 'יהיחידותיי או ייהמשרדיסםיי, שכאמור טרם אוכלסו במועד הרלבנטי, ושמבחינת העוררת, הן יחידות נפרדות ועצמאיות.

לדעתנו, ניתן היה להסיק, הן מהתשריט והן מהמלל של ההשגה, כי כוונת העוררת בסופו של יום חיתה להביא לרישום נפרד של המשרדים על דרך פיצול השטח ליחידות נפרדות. היינו, מנהל הארנונה יכול היה להתייחס לתשריט, ביחד עס המלל שליווה אותו, בהתאם ולראות בכוונה זו של העוררת כפנייה שעניינה רצונה ייבפיצוליי השטת ליחידות, ואת גס מבלי שנכתבה המללה ייפיצוליי ברחל בתך הקטנה.

לפיכך, איננו סבורים שטענת הפיצול שהועלתה על ידי העוררת, נטענה באיחור תוך הרחבת חוית מבחינה מהותית.

יחד עס גאת, בשונה מטענת הפיצול, טענת העוררת לסיווג חלופי של ייבית תוכנהיי עבור היחידות הפנויות, הועלתה רק בדיעבד, וזאת במסגרת הסיכומים תוך הרחבת הזית. הטענה שהשימוש בנכס יכול להתאים לסיווג של בית תוכנה, גס אינה מתיישבת עס המסכת העובדתית שנפרשה בפנינו, ומשום כך, דעתנו היא שדינה של טענה זו - שלא לחידון במסגרת ערר זה.

נסביר עתה את הכללים של הרחבת חצית אסורה על פי הפסיקה, ולו על מנת להניח את דעתה של העוררת. ככלל, ההלכה היא שאין לראות בכתבי הטענות המקוריים כמעין סד, שכובל את הועדה ושקושר את עיניה מלגשת לחומר ולטיעוניס אשר הובאו בפניה במסגרת ההליך.

לעתים, טענה שנחזית להיות ייחדשהיי שאינה עולה מתוך כתבי טענות באורח מפורש, :כולה להידון בהליך, שכן עיון מעמיק בכתבי הטענות עצמם, ובפרוטוקולים של הדיונים, יכול להצביע על כך שטענה יימפתיעהיי נדונה בפועל, ואף וכתה להתליתסות של בעלי הדין במסגרת ההליך, באופן שמכשיר את ייחלגיטימיותיי של ביהמייש להכיר בטענה כחלק מהשיח ומהמחלוקת הכוללת.

אולם בענייננו, הסיווג הקונקרטי של בית תוכנה שהעוררת ביקשה לסווג את השטתים הפנויים כסיווג חלופי, למקרה שבקשתה לנכט ריק לא תתקבל, אינו דבר של מה בכך, ויש לראות בה בתור טענת יימפתיעהיי, שאינה יכולה יילצמותיי מתוך המסכת העובדתית שנפרשה במסגרת ההליך.

ראוי לציין לעניין זה, כי תקנה 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)

(סדרי הדין בוועדת הערר), התשליי - 1977, מורת:

'/בשמיעת הערר לא תיזקק הועדה לכל נימוק שלא יצויין בכתב הערר או בתשובה, אלא אם חיא משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, או ששמיעת הנימוק דרושה למען הצדקיי (ההדגשות אינן במקור).

זחו למעשה הבטיס הנורמטיבי לכלל שאוסר הרחבת חצית. הוראה זו בתקנות אמנם מתייתסת למנח יינימוקיי מסוים שלא נזכר מפורשות בכתב הערר או בתשובה, ואולם הפסיקה התייחסה למונח וה ופירשה אותו באופן שהכוונה גם לטענה שלא צוינה בהשגה או בתשובה להשגח -

וההיגיון בכך הוא ברור (בשים לב גם לגישה הליברלית שבהתרת הנימוק שדרוש למען הצדק).

האיטור יילהרחיב חציתיי, עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת המקורית שמועלית בהודמנות הראשונה מול הגורם המנהלי, ובענייננו - כפי שהועמדה במסגרת ההשגה.

הרציונל הוא, שאם לא ניתנת למנהל הארנונה את ההזדמנות הנאותה לבתון טענה שמועלית בפנייתו הראשונה של הנישום, ונמנעת ממנו החובה לגמק ולהשיב לטענה בכובד ראש.

במצב דברים צה, לא רק שהוחמצה הצדמנות לייתר את בירור המחלוקת באינטראקציה הראשונה עם העירייח, באופן שמונע בובוו משאבים עבור הצדדים, אלא שבכך גם נפגע האינטרס של מנהל הארנונה, שהכין את מסלול טיעונו בהתאם להשגות הראשוניות שהעלה הנישום/העורר בקשר עס הנכס שנבדק.

היינו, במקום שמנהל הארנונה יבדוק את הטענה של הנישום ביסודיות, וישיב לה בצורה מסודרת ומאורגנת כבר בפניי ההראשונה, ייאלץ הראשון, במקרה של העלאת טיעון בשלב של הגשת כתבי טענות, לאמ הסבר ייחדשיי שעלול לפגוע ביכולת של העירייה ליישם מדיניות מתכוננת ואחידה.

כמו כן, ראוי לּכור כי הביקורת השיפוטית של הועדה על החלטות מנהל הארנונה, הנה אפקטיבית במיוחד, כאשר ניתנת הזדמנות נאותה לגורמי ניהול בעירייה להתייחס לטענות ולהגיב בצורה מנומקת. חיינו, כל החלטה מנחלית שעומדת למבחן שיפוטי בפני ועדה, מחייבת הנמקה ברורה ועניינית של מנחל הארנונה לטענות של הנישומים, ואם שלב גה ''מתפטפטיי, אזי שהליך הביקורת כולו יוצא חסר או נפסד.

התליחסות מאוחרת של מנהל הארנונה ביחס לטענה שמועלית בשלב מאוחר של הדיון בערר (בשל הרחבת חצית), פוגעת גם ביכולת של הוועדה לקיים את תפקידה, שכן ההנחה היא שהתייחסות מאוחרת יישנכפיתיי של מנהל הארנונה תוך כדי ניהול הערר, ניתנת כשההליך בעיצומו, כאשר הטענות המרכזיות נשמעו בהליך, ולכן טביר שכל טיעון שעולה בשלב מתקדם, יינגועיי במגמתיות.

יחד עם וזאת, יש לזכור, שאכן, ניתן בנסיבות מסוימות להרתיב את חזית המריבה, ולהידרש לטענה ייחדשהיי בשלב מאוחר של דיון בערר. אולם הכלל הוא שיש צורך בקבלת היתר מהועדה לשם כך, ואת בכפוף להגשת בקשה מקדימה לתיקון כתבי-טענות.

הרחבת גדר המחלוקת לא תמיד נתפסת כמהלך פסול. לעתים, קורה שצד שכנגד, נותן את הסכמתו (במפורש או במשתמע) במהלך הדיון להרחבת חצית, ואכן, כפי שקורה, אפשר יילרפאיי את הפגם שבהעלאת טענה חדשה באיחור על בטיס הסכמה או הכרה ייעסיפהיי בכוונה לדון בה.

ראי/ה לעניין וה עייא 546/04 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, ניתן ביום 9)).

עוד חשוב לוּכור בהקשר צה, כי הכלל האוסר על הרחבת חצית, משקף עקרונות חשובים של ייעול הדיון וסופיות הדיון. הרצון חוא למנוע ייחיגררותיי של צדדים לטענות שלא עלו מיד עס נקיטתו של החליך על ידי חנישום.

בנסיבות ענייננו, יש לזכור שהעוררת העלתה טענה לסיווג מווּל של ייבית תוכנהיי בשלב הסיכומים, מבלי שהתקיים על כך דיון בסוגיה, ולכן אנו סבורים כי אין ה ראוי להידרש לבתינת הסוגייה בשלב כה מאותר של ההליך, בייחוד מבלי שזכינו לשמוע את עמדת מנחל הארנונה בשלב ההשגה.

קביעה זו נכונה ביתר שאת שעה שבה מבוקש, ללא דיון מהותי כאמור, להחיל על נכט מסחרי, סיווג של בית תוכנה בתור טענה חלופית - סיווג, שגם כך מחייב בחינה מעמיקה ומקצועית, שמצריכה עמידה בתנאים דווקניים, ובדיקה מקדימה של התאמת הנכס לשימוש של בית תוכנה בפועל.

יש לוכור בנוסף כי טענה שאינה נבדקת או נידונה על ידי מנהל הארנונה במועד בדיקת הטענות בהשגה, שהוגשה על ידי העוררת חודשים רבים קודם לכן, מעוררת שאלה באשר לסמכות הועדה האם רשאית היא יילהתליףיי את שיקול הדעת של מנהל הארנונה בדיעבד. שאלה זו מתעצמת בייחוד כאשר לא ניתנה למנהל כלל ההזדמנות לבתון את הטענה תחילה.

לפיכך, בשורה התתתונה, הטענה לסלווג שטתי היחידות הפנויות כבית תוכנה - נדחית.

בחרנו גס שלא לתת משקל ראייתי לאמור בחוות הדעת שצורפה בתמיכה לטענה או. יש לזכור שהמומחה שניסה את חוות הדעת, לא נחקר על האמור בו, ולבא כוח המשיב, לא ניתנה אפילו הודמנות לעיין בה מבעוד מועד ולהגיב לקביעות ולהערכות המלומדות שהועלו במסגרתה.

גם משיקולים של יעילות דיונית, טוב היתה עושה העוררת, אילו נמנעה מלצרף ראיות חדשות בשלב סיכומים, היינו, בשצלב שבו בירור משקלן של כלל הראיות, כבר תם.

בשולי הדברים, נתייחס גם לטענה הנוספת שהעלתה העוררת והיא שפטייד בעניין בית ארלוזרוב, שנוּכר לעיל, מקנה לה את הזכות להעלות טענה משפטית ייבאיחוריי.

אנו בדעה, שגם אס היתה טענה וו נכונה לענייננו; חיינו, שתחתולה רטרואקטיבית של שינוי או תיקון בספירה המשפטית תוך כדי ניהול ההליך, מקנה לבעל דין וכות להעלות טיעון *חדשיי כלשהו באיחור מבחינה דיונית, עדיין, מן הראוי היה לפנות בעניין זה בבקשה מסודרת ומנומקת לבתינת הוועדה, שמן הסתם היתה נדונה בכובד ראש וייבנדיבותיי יתרה.

העלאת טענה ייחדשהיי בדיעבד, גם אס היא משפטית באופייה, צריכה לצמות על רקע הנתונים העובדתייס והמשפטיים שכבר פרושיס בפנינו במסגרת ההליך.

במקרה הנוכחי, שליפת חטיעון על רקע מתן פסק דין כלשהו, שניתן בעיצומו של ניחול ההליך דנן, וזאת מבלי שנתבקש היתר מפורש מהועדה כדי להתיר הסתמכות על טענה או ראייה חדשה לצורך ביסוס הסעד המבוקש, מתזק את החלטנו שלא להיזקק אליה במסגרת הכרעה זו.

ראי/ה לעניין וה עייא 9803/01 תחנת שירות ר''ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פייד נח(3) 105, 117.

ועתה, נדמה שנותר הצורך להידרש לטענה המרכצית של העוררת, והיא כי היה על המשיב להורות על פיצול הנכס ליחידות נפרדות, וכן ביחס לטענה החלופית, לקבלת פטור בתעריף מוזל ליחידות הריקות בסיווג של מחסנים.

.1.

7ר.

.88

סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק חמדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשמ"ג -- 1992

(להלן: ייחוק ההסדריםיי), קובע כי:

'ימועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה, שאינם אדמות בניןן הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו ותשולם בידי המחזיק בנכס'י (ההדגשות אינן במקור).

מכות סעיף זגה, התקינו הרשויות צווי מסים שבהם מפורטים הסיווגים השונים בגינם יחויבו הנכסים שבתחומן.

בסעי 1.3.1 לצו המסים שבענייננו מצויה התגדרה ליישטחיי אשר הנה:

(א) ''יחידת שטח פירושה כל מטר רבוע...".

(ב) ייבשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחייה'"י.

שיטת החיוב לפי צו המסים מבוססת על יחידת שטח, כאשר יחידה הנה, כל השטח שבתוך יייחידת הבניין* ‏ -בלשון יחיד, ולא בלשון רבים. וו אמנם ברירת המחדל מבחינה פרשנית, ואין ו אומר שלא ניתן לפצל שטח ליחידות נפרדות, אך חדבר אפשרי רק כאשר התנאים הפיטייס מאפשרים זאת באופן שמוכיח התאמתה של הצהרה של מחציק עס המציאות בשטח.

במקרה שלפנינו, קיימת מחלוקת בין הצדדים האם הנכס הנו שטח אינטגראלי אחד, או שמא מדובר במספר יחידות שומח עצמאיות, המהוות, כל אחת, יחידה פיוּית בפני עצמח, הגם שהן ממוקמות, כפי שנטען, בצמידות ובמסגרת שטח קומה אחת.

אין חולק כי במועד עריכת הביקורת, כך לפתות על פי ארבעת הצילומים שהוגשו לעיוננו, היחידות הבודדות שצולמו נראו צמודות זו לזו, ולא ניתן לראות הפרדה פיסית משמעותית ביניהן.

המחזיקה היחידה בשטחים שבמחלוקת, היתה העוררת בלבד (לא נעלמה מעינינו הטענה כי החל מחודש מר> 2019 פיצלה העירייה את היחידות ורשמה אותן כיחידות שומה נפרדות).

העוררת לא צירפה תיעוד כלשהו שמתוכו, אילו הוגש, ניתן היה ללמוד על מצבן של יתר היחידות הפנויות בנכס, והאם אכן ניתן היה להצביע על קיומן של 14 יתידות ריקות ונפרדות, או שמא היה מדובר בתלל אחד גדול שנמצא אך בתהליך מתקדם של השלמת בנייה.

חשוב להדגיש, כי המתלוקת שבענייננו גם תחומה לתאריכים ספציפיים שרלבנטייס למחלוקת הנדונה בערר, ואשר במהלכם נערכה הביקורת אשר ייקיבעהיי עבורנו תמונת מצב עובדתית לגבי הנכס בהתאם לאותו טוות זמנים. לא ניתנה לנו ההודמנות לצפות ביתר השטחים בנכס בעת שבה נערכה הביקורת, ולכן עמדתנו מוגבלת אף היא לאותה תמונת מצב שתועדה רק על ידי העירייה.

לעניין וה, יש לציין כי שיקול הדעת שהפעיל מנהל הארנונה בעת מטירת עמדתו בפני העוררת, לרבות ביחס שאלת סבירות התלטה שניתנה בהקשר צה, נבחן על פּי המציאות העובדתית שתוארה באותה עת בפניו על ידי חוקרי השומה. מנהל הארנונה לא יכול חיה אז לבסט החלטה על יסוד מציאות עתידית, בהנחה שהעוררת תשלים את בניית יתר היחידות או במועד שבו יושלם אכלוסן.

במועד עריכת הביקורת השנייה על ידי חוקר השומה בתאריך 30.1.2018, שחיא הביקורת המאוחרת :ותר מבין שתי ביקורות שנערכו, התבקש חוקר שומחה לבחון שורה של נושאים: 1.

האם קיימת הפרדה פיסית מוחלטת של שטחים בקומה הרלבנטית; 2. האם יש ליחידות כניסה נפרדת 3. האם הן מאוכלסות; 4. האם קיים ציוד 5. האם תנכס פעיל והאם הוא ריק מאדם.

.24

בדוייח הביקורת הנייל נרשם כי קיימת חלוקה לחדרים, ושרק בחלקם גראה ציוד, ויתר התחדרים ריקים. כלומר, בנקודת ומן עריכת ביקורת זו, שבת נבחן מצבו של הנכס, העוררת נרשמה בספרי העירייה כמחזיקה יחידה בכל השטתים, לרבות לגבי אלו שלא היו מאוכלסים באותה עת. לא ראינו מה מצבן של יתר היחידות, ולכן לא ניתן היה להיענות לטענת הפיצול של העוררת ללא פרטים בנוגע ליתר המחציקים, שהיו מתכוננים להיכנס לקומה בשלב מאוחר יותר.

תשובת מנהל הארנונה שיקפה בנסיבות העניין, עמדה שתואמת את המציאות ואת השימוש שנצפה בקומה בפועל, ועל כן אין לומר שעמדה זו חיתה בלתי סבירה.

במהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום 12.9.2019, נתקר מר עידן ברמן, חוקר השומה, והדגיש בעדותו כי בעוג הביקורת, לא היה שילוט על כל חדר או יחידה בנפרד, וגם לא היתה קיימת הפרדה בין היחידות. כלומר, התנאים בשטת לא אפשרו להיענות לבקשת העוררת, אולם לאחר שתנאיס אלו השתנו בשטת, כפי שנטען, התאפשר פיצול השטח ליחידות שומה כמבוקש על ידי העירליה.

כשנחקר מנהל העוררת במהלך ההוכחות, מר יצחק לאטי, הדגיש האתרון בעדותו כי בכל תקופה מסוימת, מועבר עדכון לעירייה באשר לשוכרים נכנסים ויוצאים, וכי הוא לא ראה לנכון באותה עת לצרף לתיק אסמכתאות על אכלוס היחידות האחרות, שכאמור היו ריקות במועד עריכת הביקורת.

יתרה מזו; תצהיר העוררת מחזיק עמוד בודד שבו הסתפקה העוררת בהעלאת הטענה כי הקומה מחולקת ל-14 יחידות עבודה נפרדות, כל יחידת עבודה עט כניטה נפרדת.

אולם, למרות טענה זו, העוררת לא מצאה לנכון לצרף לתצהיר מטעמה תמונות של כל היחידות הפנויות ואף לא ביחס לאופן נראותן במהלך אכלוסן. אפילו מסמך המחשה ויוואלי כלשחו מהשטת באשר לאופן שבו הופרדו 14 היחידות השונות שהוצגו בתשריט, לא הוצגה בפנינו.

כמו כן, לא הובאו בפנינו ‏ אסמכתאות כלשהן באשר ליחידות שנטען לגביהן כי הן כבר מאוישות, שכן יתכן וניתן היה באמצעותן להראות כי בזמן אמת, היו מחזיקים כלשהם מלבד העוררת, אשר השתמשו בשטחים או כאלו שעמדו באותה עת בדיוק לאכלס את היחידות שנותרו באותה עת ריקות ייומיותמותיי.

העוררת לא טרתה להביא בפנינו כל ראייה מעבר לתצהיר, ולמעשה גרסתה נותרה תלויה רק בשרטוט שהגישה עם השגתה בתור תכנון, כוונה והיערכות. בנקודת הזמן שבה נערכה הביקורת על ידי העירייה בנכס, ושבמהלכה תועדה המציאות העובדתית בשטח, לא ניתן חיה לשלול את הטענה שמדובר בשטח אלנטגראלי אחד שלם. התיעוד היתיד בתיק מבסט את הטענה כי בקומה המדוברת נצפה ציוד, שעל פניו, מוכיח שהנכס לא היה ריק באופן ששולל זכאות לפטור מנכס ריק.

בנסיבות אלו, שבהן עמדת מנהל הארנונה, התבססה על תמונות שמתוכן נצפו חדרים ריקים על יסוד תשתית בנייה חדשה בשטת קומה שלמה, הנה סבירה, בייחוד כאשר העוררת לא ראתה לנכון לספק נתונים כלשהם שמכוחס אפשר היה לשקול בומן אמת לאמצ את גרסתה.

בטפרו של ה. רוסטוביץ, פנחס גלעד, משה וקנין ונורית לב, ייארנונה אירונית'י, מחדורה חמישית, בעמי 745, קיימת התייחסות לסוגיה וו, וממנה עולה בפירוש כי שאלת היותו של נכט יחידת שומה, הנה בגדר נושא חמצוי בשיקול דעתו של מנהל הארנונה - כדלקמן:

''קביעת יחידת השומה מצריכה הפעלת שיקול דעת מנהלי של פקיד השומה של האונונת.

סמכות זו אינה נזכרת בדיני הארנונה. סמכות זו היא סמכות טבועה של פקיד השומה של כל מטי שהוא. בהיעדר סמכות כזו, תהיינה ידיו של פקיד השומה כבולות במלאכת הכנת שומות הארנונה לנכסים כפי שהם במצבם הפיזי כנקודת המוצא לקביעת יחידות שומה'י.

.55

על בסיס כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שלא הוכח כי התקיימה בזמן אמת הפרדה פיצית בין כל 4 היחידות לכאורה שהוחזקו עייש העוררת כמחזיקה יחידה, לא היה מקום לדרוש ממנחל הארנונה לקבל ייבהכנעהיי את דרישת העוררת לפצל את השטת ליחידות שומה נפרדות.

התלטה לדחות את בקשת הפיצול, שנטענה באורח עמוס וללא ביסוס מספק במסגרת ההשגה, נתקבלה כדין, וחיא מצויה במתחם שיקול הדעת שנמצא בסמכותו ובאחריותו מבחינה מנהלית.

גם בהנתה שהיינו מעוניינים ללכת כברת דרך עס העוררת, מתוך מטרה לבוא לקראתה ולקבל את עמדתה ולו באופן חלקי, לא ניתן חיה להסתפק בטבלת דו"ח אכלוס שמפרט רק את מספר היחידות ומיקומן העתידי, גו שצורפה בתמיכה לגרסתה (שאף הועתקה לתוך סיכומי העוררת).

מחובתה של העוררת, הן מבתינה ראייתית והן מבחינה דיונית, היתה להוכיח את טענותיה שבצדן משמעות כלכלית-מיסויית, ולו בתור מענה לראיות, התמונות והטיעון הנגדי שהובא על ידי המשיב ביחס למחלוקת בתשובתו לערר/להשגה.

לא מצאנו כי בהבדלי המלל שמופיע בדותות הביקורת השונים שנערכו בנכס, יש כדי לסייע בביסוס גרסתה כפי שטענה בסיכומיה. איננו מקבלים את נימוקי העוררת שעולים מתוך ניתות העדויות, לפיהם, היתה ו מחובתו של חוקר השומה, להבליט בדוייח שערך במועד הנטען, מחן היתידות המאוכלסות שבקומה לעומת אלו שעמדו ריקות, וזאת כפועל יוצא מתפקידו ו/או אחריותו לשקף את המציאות בדוייח חקירת השטח.

לעניין וה, נדמה שהתפקיד לתעד תמונת מצב עובדתית נגדית, מוטל דווקא על העוררת בתור בעלת דין עס אינטרט מובחק להוויל את נטל המס, ולא כל שכן כשבכוונתה היתה לזכות בפטור נכס ריק לגבי מספר יחידות קונקרטיות, שמשתרעות על פני מאות מטרים רבועים, ושעל מצבן למדנו רק על בסיס הצהרות בלבד.

בטרם סיום, משקבענו כי חוות הדעת השמאית שצורפה לסיכומי העוררת (שסומן על ידה כנספת ג'), ואשר הוגשה באיחור וללא היתר, אינה יכולה להוות ראייה בעלת משקל, אין מקום להידרש לניסיון העוררת לבסס את הטיווג המוזל על סמך הממצאים שעולים מתוכה, לא כל שכן משלא הוצג בפנינו בהליך צילום של היתר בנייה אשר ניתן לנכס.

לא הונחה אם כן בפנינו תשתית ראייתית אשר מעניקה לנו בטיט מטפק לקבוע מבחינה עובדתית או משפטית כי חיחידות הריקות שתועדו במועד עריכת הביקורת על ידי העירייה, הנן יחידות עצמאיות, מתפקדות ומיועדות להשכרה, כפי שמבקשת העוררת במסגרת סיכומיה.

עמדת מנהל הארנונה לפיה, במועד הרלבנטי, היה הנכס יחידה אינטגראלית אחת, באופן שאינו מאפשר להכיר בשטח כיחידה שמפוצלת ליחידות נפרדות וריקות (לצורך סיווגן בתעריף מוזל בהתאם), עולה בקנה אחד עם הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו.

סוף דבר

1. מכל הטעמים שלעיל, אנו קובעים כי דין הערר להידחות כמפורט לעיל.

02 בהתחשב באופן ניהול המחלוקת מבחינה דיונית, ובנסיבות שבהן בחרה העוררת לנהל הליך שלם בחיעדר ביסוס ראייתי מספק - אנו פוסקים למשיב הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.

ניתן היום בהעדר הצדדים ‏ 70%6.!] .+1/...

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדיסם קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז-1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

כ /ש 2

7 יו"ר: אבי סטוקהולם כהן, עו"ד חבר: עו"ד קוו משה חבר: עו"ד אחוד מטרסו

קלדנית : ענת לוי

ווה

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : א בכסלו תשפא

מספר ערר: | 11:49 / 140019072

מספר ועדה: | 12157

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

המשיב:

נוכחים:

ב"כ המשיב:

העורר/ת:

שקאר תמרה תעודת זהוה שששששש₪₪), רפאלוב נתנאל תעודת זהות

חשבון לקוח: 10894366

מספר חוזה: 783840

כתובת הנכס: החשמונאים 88

-נ ג ד -

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפ!ו

ע"י ב"כ עו"ד: ליטל בן צבי

העורר/ת: שקאר תמרה,רפאלוב נתנאל -- אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ליטל בן צבי

תיקון פרוטוקול מהיום

השעה 11:30. הדיון נקבע לשעה 10:45 ואין התייצבות של העוררים או נציג מטעמם.

אני מבקשת למחוק את הערר ומתן הוצאות.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : א בכסלו תשפא

מספר ערר: | 11:49 / 140019072

מספר ועדה: | 12157

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העוררים: שקאר תמרה, רפאלוב נתנאל

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

בפרוטוקול הקודם נפלה טעות ונרשם שהחלטה ניתנה בנוכחות הצדדים כאשר לא הייתה התייצבות מטעם העוררים.

בתחילה סברנו שיש מקום לדחות את מתן ההחלטה עד לקבלת הסבר לאי התייצבות, אך לאחר עיון בתיק אנו רואים שמדובר הלכה למעשה בזניחת הערר ע"י העוררים.

בנסיבות אלה אנו מורים על מחיקת הערר ולאור נסיבות העניין משיתים על העוררים הוצאות בסך 0 ₪ ביחד או לחוד.

ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 17.11.2020.

= ל

יו"ר: עו"ד ו חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי חבר: עו"ד משה קורן

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס': 140020196 שליד עיריית ת''א - יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לויר: עו"ד יהושע דויטש

חבל: דייר אחיקם פירסטנברג, רויח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העוררת: אינספשן וי, אר. בע"מ

-נגד-

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטה

1. הקדמה וגדר המחלוקת

העוררת מתזיקה בנכס מספר 2000231086, בשטח של 303 מ"ר, ברחוב הברול 38, תל אביב.

הערר נטב בשאלת סיווג הנכס. העוררת מבקשת לסווג את הנכס כבית תכנה, והמשיב מסווג אותו כבנייניס שאינם משמשים למגורים.

2 העוררת טוענת בכתב הערר כי היא פתחה ומפתחת כל העת תכנות שונות המשמשות לאספקת תכנים בפורמט של מציאות מדומה (ג1/), ומציאות רבודה (4₪), חיינו העתק של המציאות.

הפיתוח הינו, לטענת העוררת, פיתוח של תכנה המאפשךר ללקוחותיה הרוכשות את התכנה, שמייצרת העוררת, לעשות שימוש בתכנות אלה, כדי לספק תכניס למשתמשי הקצה.

3 מקורנורמטיבי

תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשסיו- 2007

(להלן:'י תקנות ההסדריסיי), הכילו לאתר תיקון משנת 2010 בהגדרה 'יתעשיהיי, גס בתי תכנה: 'יתעשיה- לרבות...בתי תכנה'י.

צו הארנונה של עיריית תל אביב הגדיר בסעיף 3.3.3 את הסיווג של ייבתי תכנהיי במילים ייבתי תכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תכנהיי. עולה מן האמור כי על מנת שנכס מסוים יסווג

בסיווג של בית תכנה יש להראות קיומם של שלושה תנאים מצטברים :

א. בנכס מתבצעת פעולה של ייצור.

ב. בנכס מיוצרת תכנה.

ג. | מדובר בעיסוקו העיקרי של המחזיק.

4. לאור ההגדרה שבתקנות ההסדרים, נמצא כי על מנת שנכס יוכה בתעריף המופחת של בתי

תכנה, עליו לעמוד תחילה בכל המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין פעילות ייצורית אשר מקנה תעריף מופתת למפעלי תעשיה.

5 בעמ"נ (מינהליים ת''א) 11802-01-17 האניבוק אוונט פלנינג בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסם בנבו, 29.05.2018) קובעת כבוד השופטת שטופמן: ''משהוגדר 'בית התוכנה/ בסיווג 'תעשיה' נבחן בפסיקה סיווג יבית התוכנה/' בהתאם למבחנים שנקבעו לסיווג 'תעשיה', והם המבחנים שנקבעו בהלכת רעיונות. מבחנים אלו הם: א. יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר; ב. היקף השימוש במוצר המוגמר; ג. מבחן ההשבחה הכלכלי; ד. מבחן על דרך ההנגדה. על מנת לטייע בהבחנה בין פעילות ייצורית לבין מתן שירותים, משתמשים לעיתים גם במבחן ה'קשר המתמשך בין העסק ללקוח'. ראוי לציין בי מבחנים אלו הם בגדר מבחני עזר, המשמשים רק למתן אינדיקציות לטוג הפעילות המתקיימת בנכס, ואינם מהווים מבחנים מצטברים או מחייבים. כמו כן, על מנת לעמוד בתנאי צו הארנונה, יש לעמוד גם בתנאי 'העיסוק העיקוי/ שלצורך בחינתו נקבעו שני מבחני עזר נוספים והם המבחן הכמות: והמבחן המהותי (עגיין ווב סנס, פסקה 10)י.

הלכת רעיונות הנזכרת בציטוט לעיל, קבעה את מבחני זיהוי הפעולות הייצוריות. ראה עייא 0 פסיד שומה תא 5 ני חברת רעיונות בע"מ, פייד מח (1) 200 (1992).

.10

בעמיינ (מינהליים ת'י'א) 29761-02-10 ווב סנס בע'ימ נ' מנהל האונונה - עיריית תל אביב-

יפו (פורסם בנבו, 08.08.2011) , קובעת כבוד השופטת ברוש כי לצורך סיווג נכס כבית תכנה עליו לקיים בעיקר ייפעילות ייצוריתיי של תכנה ועל העוררת חובה להוכית קיומו של תנאי זה.

מכאן שעל העוררת להוכיח כי הינה מפתחת ומוכרת תכנה כטחורה (מוצר מדף) לציבור הרתב, דהיינו ייפעילות ייצוריתיי- כמצוות הדין והפסיקה, להבדיל מפעילות עסקית המבוססת על תשלום בגין שירות שנרכש עבור השימוש בפלטפורמה/אפליקציה קיימת, דהיינו, פעילות של מתן שירות.

ראיות הצדדים

העוררת הגישה את תצהירו של מנכ"ל העוררת, מר בן ציון ארבל (להלן: ייבן ציוןיי), לו צירפה טפסים ומסמכיט חלקיים וחסרים הנדרשים על ידי חמשיב, לצורך '*הגשת בקשה לטיווג בית תכנהיי, ובתוכס דו"ח כספי לשנת 2017, , רשימת עובדים בנכס, הסכם בין חברת האם לעוררת ויימסמכיס סטטיסטיים מחנויות האפליקציות של גוגל ואפל המראים על שימוש של משתמשי קצה שונים באפליקציות החברהיי.

מר בן ציון ארבל נחקר בישיבת יום 2.1.20 על תצחירו.

המשיב הגיש את דו'יח ממצאי ביקורת חו\ מיום 10.2.19, שצורפה כנספח ב' לכתב התשובה לערר. בבקשה מוסכמת אשר נתקבלה בהתלטת הוועדה מיום 30.12.19, נאמר כי הדוייתח הנייל, יצורף: י'יחלף הגשת תצהירים מטעם המשיב, מבלי שמר שושן (התוקר כותב חדוייח-

ועדת הערר) יידרש להעיד עליהם וכפועל יוצא מכך האמור בהן מוטסכם על הצדדיםיי.

דיון בחומר הראיות

בן ציון העיד בחקירתו הנגדית כי הכנסות התברה הינן ממכירת האפליקציה למשתמשי קצה

באמצעות חנויות האפליקציה של אפל וגוגל תמורת סכום סמלי לכל שימוש דחיינו, עבור קריאת ספר, או תמורת מנוי חודשי וכן הודה ייכאשר לקוח קצה מפסיק לשלם דמי מנוי נחסמת בפניו הגישה לטכנולוגיה של האפליקציהיי. בהמשך, ובמענה לשאלת הוועדה, העיד כל ייאנחנו מוכריט וכות שימוש לפרק זמן קצוביי. משמעות חדבריס כי לקות הקצה מקבל שירותים ואינו רוכש תכנה מן העוררת, שהרי אס אכן, היה רוכש תוכנה/אפליקציה, מה לו כי ישלם ייסכום סמלייי תמורת שימוש אקראי עבור השימוש ו/או דמי מנוי, כתנאי לעשיית שימוש באפליקציה.

גס השוואת השיטה ילשיטה הידועה בנטפליקס, רק נאשר במקום סרטים נפתת הספריי(כלשון בן ציון בחקירתו), בלא שהעוררת הביאה ראיות לעניין שיטת הפעילות של נטפליקט, אינה מתזקת את עמדת העוררת. בהיעדר ראיות ביחס לנטפליקס, נוכל רק לחיעור בידיעתנו השיפוטית, שבמקרה הנדון לא תילקח בחשבון לצורך הכרעתנו חשיפוטית, אס כי כבית דין מנהלי מקצועי, אין מניעה בפני וועדת הערר לעשות כן (רי עייא 4868/90 אנגיל נ!

בוצסי, פייד מו (4) 434 בעמודים 437-438 (1992)). ככל שידיעתנו מגעת, עוסקת חברת נטפליקס , לענייננו, במתן שרותי צפייה של סרטים ותכניות כנגד דמי מנוי תודשיים.

מתוך הדוייח הכספי שצירפה העוררת עולה כי מכלל הוצאותיה, הרי ההוצאה עבור מחקר ופיתוח חינו בשנת 2016- 1,557,000 ₪ מתוך סך ההוצאות של 12,000,875 ₪. (12% בלבד)

ובשנת 2017- כ- 22%. (ראה עמוד 4 לדוייח הכספי המצורף כנספח גי לתצחיר העוררת).

ההוצאות בגין חומרי התוכן שיווק ומכירה ומוצר ותוכן מחוות 62% בשנת 2016 ו- 60% בשנת 2017. (שאר ההוצאות הינן בגין הוצאותת הנחלה וכלליות).

נמצא, איפוא, כי הוצאות העוררת בגין מחקר ופיתות הינן הוצאות טפלות. העוררת לא המציאה דו"ח כספי לשנת 2018.

בן ציון אישר בתקירתו בפנינו כי לקוחות העוררת הינם יילקותות קצהיי אך התקבולים שהוצגו בתשבוניות שצורפו לנספת ה' לתצהיר העוררת, הינן תשבוניות שהוצאו אך ורק לחברות גוגל ואפל.

.15

העוררת לא צירפה תשבוניות המעידות על הכנסות ממכירות של תכנות ללקוחות שונים.

בחקירתו אמר בן ציון כי יוכל להמציא חשבוניות בגין מכירות תכנה בתחום הח -ג41. אך אלו לא הומצאו.

יתרה מכך, במענה לשאלת הוועדה, העיד המנכייל כי חלק נכבד מהכנסות התברה הינן ממכירות 4 לחברת ,111 בנוסף, בסעיף 17 לתצהירו, הדגיש כי החברה תהיה הורוע המבצעת של אותה חברה .8711, אשר הינה אחת המשקיעות בחברה. המשמעות היא כי החברה מפתחת תוכנה/מוצר/אפליקציה מוצמנת ע"י לקוח ספציפי, במקרה גה אחת המשקיעות בחברה. גס בסעיף 20 לתצהירו, מזכיר המנכייל את הפעילות מול חברת אאא אשר חינה פעילות מוצמנת ע"י לקות ספציפי.

נמצא איפוא כי רוב הכנסותיה של העוררת אינן הכנסות המתקבלות ממכירה של תכנה ללקוחות מזדמנים. יתרה מכך, גס ההכנסות המוצגות בחשבוניות שצירפה העוררת (ולטענת המצהיר מדובר בשליש מהכנסות העוררת), אינן הכנסות ממכירה של תכנה, שכן לקוחות הקצה משלמים על התוכן אותו הס צורכים באופן אקראי באמצעות האפליקציה הנמצאת בחנויות האפליקציה של החברות גוגל ו

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]