החלטות נוספות ועד ערר לענייני ארנונה - יולי 2022

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל- אביב -- יפו עררים מספר 140022993 בב יי

1227

בפנל חברי וועדת הערר:

ייר - עו'יד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו'/ח יעקב ישראלי

העוררת: ענבר מרחב ג'י פרסום ושיווק בע"מ

-גגד-

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטת

עניינו של הערר בנכסים הנמצאים ברחוב ראול ולנברג 20 ורחוב הנחושת 20 תל אביב- יפו, הרשומים בספרי העירייה כנכס מס' 2000413058 ח-ן ארנונה מסי 10848773 בשטח 602 מ"ר המסווג כייבניינים שאינם משמשים למגוריםיי ונכס מס' 2000415808 ח-ן לקוח מסי 10848774 בשטח 293 מ"ר המסווג כייחניוניס במבנה ללא תשלוסיי. במסגרת הערר, העוררת טענה כי יש לסווג את השטח המסווג כייבנייניס שאינם משמשים למגורים'י בסיווג ייתעשייה ומלאכה'י.

ביום 17/7/2019 הגיש המשיב כתב תשובה לערר, במסגרתו ביקש גם לדחות את הערר באופן חלקי

ה 4 0 משיב חפנה להחלטת ועדתיהע ושות ער --

מיום 11/2/2018 בעררים 140016876 ו- *********, אשר דחתה את טענת העוררת בדבר סיווג שטח ריצפת הליצור בסיווג 'יתעשייה ומלאכהיי. המשיב טען כי מתקיימים כל התנאים לקיומו של השתק פלוגתא והנטל להוכחת קיומן של עובדות חדשות, המחוות חריג לכלל של מעשה בית דין, מוטל על העוררת.

ביום 18/9/2019 התקיים דיון מקדמי בערר 140019955. מאחר והתברר כי הטענה המתייחסת לסיווג החניון נטענה גם בערר 140018877 שנקבע לדיון הוכחות בפני הרכב אחר, הוצע כי ההכרעה בערר דנא תחול גם על הערר כאן, והעוררת התבקשה להודיע עמדתה בתוך 30 יום. באשר לטענה בדבר סיווג חנכס ; הוועדה ציינה בהתלטתה כי הונחה בפניה החלטת הוועדה בראשות עו"ד שירלי קדם מיום 10/7/2019, אשר קבעה כי החלטת הוועדה בראשות עו"ד אלון צדוק מיוט 12/2/2019 מהווה מעשה בית דין. הוועדה ציינה בהחלטתה כי בייכ העוררת טענה במהלך הדיון המקדמי כי לא חל שינוי עובדתי בנכט, אולם טענה גם כי טענותיה בערר כאן לא נדונו ולא הוכרעו בעבר ובפרט לא נדונה טענתה כי הפעילות בנכט היא פעילות מסוג פוסט - פרודקשן אשר הוכרח בפסיקה כמצדיקה סיווג כאמור. העוררת הוסיפה כי לא ניתנה החלטה בבקשתה להארכת מועד להגשת ערעור מינהלי כנגד התלטת הוועדה בראשות עו"ד קדם וכי מדובר בערר המתייחס לשנת 2019. לאור טענות אלו

החליטה הוועדה כי בייכ העוררת תגיש תגובה לבקשה לסילוק חלקי של הערר על הסף בתוך 30 יום ותנמק את טענתה כי אין מדובר במעשה בית דקן.

ביום 31/10/2019 הגישה העוררת תגובה לתיק הערר, במסגרתה הודיעה כי היא מקבלת את הצעת הוועדה כי ההחלטה שתינתן במסגרת ערך 140018877 תחול גס על ערר וה ביחס לסיווגו הנכון של שטח החניון. משכך, הודיעה בייכ העוררת כי מתייתר הצורך לדון בטענות אודות סיווג התנלון וכי נותר לדון רק בטענותיה בעניין סיווג שטח ריצפת חיצור בסלווג ייתעשייה ומלאכחיי. באשר לטענה אודות קיומו של מעשה בית דין; העוררת טענה בתגובתה כי בית המשפט המחוזי בתל אביב האריך את המועד להגשת ערעור מינהלי ביחס לההלטת ועדת הערר לשנת 2018 ולכן החלטת הועדה מיום 9 הדוחה את הערר על הסף אינח חלוטה. העוררת הוסיפה כי מעשה בית דין אינו חל בעניינים פיסקאליים, כי כל שנת מס עומדת בפני עצמה וכי יש להעדיף את החובה להגיע למס אמת על פני דוקטרינת מעשה בית דין. העוררת הדגישה בתגובתה כי במסגרת הערר לשנת 2019 היא טוענת טענה שונה מזו שהוכרעה בערר לשנת 2017; בעוד בשנת 2017 העוררת טענח כל הפעילות בנכס מתאימה לסיווג ייתעשייה ומלאכהיי בהיותה פעילות יייצורית ו/או פעילות התואמת לשימוש שנעשה בסדנת מלאכה, בשנת 2019 היא טענח כי מבוצעת בנכס פעילות הזחה במהותה ובמאפייניה לפעילות פוסט פרודקשן, אשר הוכרה כפעילות יייצורית החוסה תחת סיווג וה. העוררת טענה כל מאחר ומדובר בשתי טענות שונות, לא מתקיימים התנאים לקיומו של השתק פלוגתא.

ביום 11/11/2019 ניתנה התלטה המורה על הגשת תצהירים בתיק. ביום 1/1/2020 הוגש תצחיר מטעם העוררת. ביום 9/2/2020 הוגשו תצחיריס מטעם המשיב.

ביום 4/1/2021 ניתנה החלטה על ידי יו"ר הוועדה לפיה ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כלהלן ;

- | החלטת הוועדה בערר 140018877 בגין שנת 2018 תחול על ערר 140021927 בגין שנת 2020 לעניין סיווג שטת החניון. בכך התייתר הצורך לדון בטענה זו בהחלטה גו.

ת'הוועדה בערר 140019295 בגיך שנת 2017 ביהט לטענה אר תחול על ערר 14002197 בגין שנת 2020.

- | הטענות המקדמיות יוכרעו בהחלטת הוועדה הסופית ועניין מועד העלאת הטענות יילקח

בחשבון.

ביום 24/3/2021 התקיים דיון הוכחות בערר. בהחלטה שניתנה לאחר חקלרת העדיס, קבעה הוועדה כי הוסכם כי הטענות המקדמיות ידונו במסגרת ההחלטה הסופית בערר ולכן על הצדדים להתייחס גם לטענות אלו בסיכומיהם. הוועדה קצבה מועדיט להגשת הסיכומים. בהמשך, חוגשו סיכומים מטעם העוררת וטיכומיס מטעם המשיב.

ביום 28/7/2021 ניתנה החלטה לבקשת הצדדים לפיה התלטת הוועדה בעררים 140021927 ו-

5 תהרתול גס על ערר 140022993.

לאור כל האמור נותר להכריע בטענת העוררת ביחס לשטח שגודלו 602 מ"ר, המסווג על ידי חמשיב בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים'י, ובטענת העוררת כי יש לסווגו בסיווג ייתעשייה

ומלאכהיי, בהתאם לסעיף 3.3.1 לצו הארנונה, כמו גס בטענה המקדמית של המשיב כי קיים מעשה בית דין בעניין וּח.

תמצית טענות הצדדים

טענות העוררת

- | לטענת העוררת יש לדחות את טענת המשיב כי החלטת וועדת הערר בעררים שהוגשו בשנת 7 מתווה מעשה בית דין ביחס לערר לשנת 2019 וחיא מפנה לטענותיה בתגובח מיום 89.

- | לטענת העוררת המשיב לא טען טענות מקדמיות ביחס לערר לשנת 2020, וככל שהועלו בסיכומים יש לדחותן על הסף או לא להתיך אותן.

- | העוררת טוענת כי חסלווג הנכון לפעילות והשימוש הנעשה בשטת ריצפת היצור חוסה תחת סיווג ייתעשייה ומלאכהיי; הואיל ומדובר בפעילות האהה במחותה ומאפייניה לפעילות פוסט פרודקשן בענף הקולנוע והטלוויוּיה, אשר הוכרה בפסיקה כפעילות יייצורית, החוסה מבחינה ארנונאית תחת סיווג זח, אין מקום לסווג שטח זה כיימשרדים, שירותים ומסחריי.

- | תצחירו של מר בן טבר מעלה תמונה ברורה אודות הפעללות בנכס שבמחלוקת ; הפעילות בנכס מתבצעת בשני שלבים, שלב הפרה פרודקשן, שאינו מתבצע בנכס, ושלב הפוסט פרודקשן, המתבצע בשטח שבמחלוקת, שהוא שלב הגמר / השלמת הייצור המבוצע על ידי גרפיקאים, אנשי קריאטיב, קופירייטריס ומעצבים. מדובר בפעולות המשלימות את הליך הייצור בכדי להגיע למוצר הסופי וכוללות תיקוני גוון עור ופיגמנטציה, הוספת כיתוב גרפי ולוגו, תיקוני תאורה, הוספת רקעים, עימוד, התאמת התמונה לגודל שטת הפרסום ועוד.

עס השלמת שלב הגמר הופך חומר גלט מצולם לתוצר פרסומי מוגמר, כך שזהו השלב חסופי והאחרון וההכרח? בשרשרת ייצור מוצרי פרסום כדוגמת שלטי חוצות, באנרים, פרסומת לעיתונות הכתובה, פרסומות לאינטרנט, מיתוג מוצר והשלמת סרטוני פרסומת.

- | מסקנת המשיב כי מדובר בהענקת שירותי פרסום, ולכן מדובר בסיווג יישירותיסי, היא

מחשימושיסם יחויב בהתאם לסיווג הספציפי התואם את השימוש בו. העוררת מפנה בעניין זה להחלטת הוועדה בעררים 140014667 ו 140012464 שט נקבע כי כאשר נעשים בנכס שנל שימושים, ובכלל גה פעילות פוסט פרודקשן, הוא יפוצל לצורך חיובו בארנונה. העוררת מפנה גט לפטק הדין כבריימ 4021/09 מנהל הארנונה בתל אביב יפו גי מישל מרס:יה, בו נקבע כי יש להעדיף את הסיווג הספציפי על פני הסיווג השיורי.

- | העוררת מפנה לעייא 1940/90 פייש תיא 5 כ חברת רעיונות בע"מ (להלן - 'יעניין רעיונותיי), בו נקבעו ארבעה מבחנים לפעייות יייצורית. העוררת טוענת כי פעילותה בשטח שבמחלוקת עונה על ארבעת התנאים שנקבעו בפסק הדין. העוררת מפנה גם לפסק הדין בברי/מ 1676/12 ברודקאסט וידאו בע"מ כ מנהל הארנונה בתל אביב יפו (להלן - ייעניין ברודקאסטיי), שם נקבע כי פעילות פוסט פרודקשן בעולם הקולנוע והטלוויויה חיא פעילות יייצורית החוסת תחת סלווג תעשייהח.

לאור כל האמור טוענת העוררת כי יש לסווג את הנכס שבמחלוקת בסיווג ייתעשייה ומלאכהיי.

טענות תמשיב

- | לטענת חמשיב יש לדחות את העררים על הטף לנוכת קיומו של מעשח בית דין, לאחר שהמחלוקת נשוא העררים נדונה במסגרת עררים שהגישה העוררת בשנת המס 2017 וכן בערר שהגישה לשנת 2018. המשיב צירף את החלטות ועדת הערר בעניינה של העוררת לסיכומיו. המשיב מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 24/3/2021, בו הוסכם בין הצדדים כי הטענות המקדמיות ידונו במטגרת ההחלטה הסופית בערר וכי על הצדדים להתייחט לכך בסיכומיהס.

- | המשיב טוען כי הטענה לפיה כל שנת מס עומדת בפני עצמה אינה מצדיקה דיון מחודש בכל שנת מס בהחלטות שניתנו על ידי ועדות ערר במקרים בחס לא הוכת כי חל שינןל עובדתי או משפטי. לפיכך, היה על העוררת להוכיח כי חל שינוי עובדתי או משפטי וחיא כלל לא טוענת ואת, אלא טוענת כי טענתה בדבר הסיווג שונה, שכן חיא לא טענה בעבר כי מדובר בפעילות פוסט פרודקשן, הגם שטענה כי מדובר בנכס העונה על סיווג תעשייה ומלאכח. חמשיב פנה לכך שהעוררת בסיפומיה מדגישה את עמידתה בסיווג תעשייה ומלאכה ללא התייחסות מיוחדת לפוסט פרודקשן, וחרף העובדה שחמבחנים לעניין פעילות פוסט פרודקשן וחיס לאלו של פעילות ייצורית הנכללת בסיווג תעשייה ומלאכה. מבחנים אלו נבחנו על ידי ועדת הערר בעררים לשנת 2017.

- | המשיב טוען כי גם לגופם של דברים דין העררים להידחות. כעולה מדוייח הביקורת, אין כל מחלוקת כי העוררת היא חברת פרסום המעניקה שירותי פרסום למדיות שונות.

גודל ריצפת היצור עומד לכל היותר על 130 מ"ר מכלל שטח הנכס שגודלו 602 מ"ר ומדובר, לטענתו, בחיקף שולי לכל הדעות. המשיב טוען כי הפעילות בנכס היא בעיקרה פעילות עסקית מסחרית ופעילות של מתן שירותים, והמשיב בוחן בסיכומיו את פעילות העוררת על פי המבחנים שקבעה הפסיקה לפעילות יצורי וטוען כי חיא אינה עומדת במבחנים אלן.

= חמשיב מפנה לפסק הדין בעניין ברודקאסט, בו נקבע במפורש כי פעילות הפקה, יצירת תוכן וקרלאילטיב לא מהוזה פעילות פוסט פרודקשן המזכה בטלווג תעשליה ומלאכה.

- | המשיב מפנח לפסקי דין לפיהם פעולות המבוצעות במשרדי פרסום אינן פעילות ליצורית המוכה את הנכס בטיווג תעשייח ומלאכה.

- | המשיב מוסיף כי אין מקום לפצל את הנכס לתת סיווגים שונים, אלא לסווגו על פי מכלול הפעילות של העוררת כמשרד פרסום, שכן כל שטתיה בעלי ויקה מובהקת למהות הפעילות העסקית של העוררת.

לאור כל האמור טוען המשיב כי יש לדחות את הערר על הסף ולגופו.

דיוו והברעת

בפתח החדברים נציין כי אנו דוחים את טענת העוררת כי המשיב מנוע מלהעלות בסיכומיו את הטענה המקדמית בדבר קיומו של מעשה בית דין, גאת לנוכח התלטת הוועדה הברורח מיום 4/1/2021 בה נקבע כי הטענות המקדמיות יידונו במסגרת ההחלטה הטופית בערר, וכן לנוכח החלטת הוועדה מיום 24/3/2021, בסיום דיון ההוכחות, אשר הנחתה את הצדדים להתייחס לטענה בדבר קיומו של מעשה בית דין בסיכומיהם.

בפסק הדין בעייא 1960/90 פקיד השומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ, פייד מח(1), 200 (להלן - ייעניין רעיונות'י), נקבעו המבחנים המרכזיים אשר נועדו לזחות קיומה של ייפעילות יייצוריתיי

בנכסי:

א. יצירת יייש מוחשי אחד מייישיי מוחשי אחר.

ב. חיקף חשימוש במוצר המוגמר; פעילות תיחשב כליצורית אס המוצר נועד לשימוש הציבור

הרתב, ולא תיחשב ככואת אם חיא מיועדת ללקות שהזמינה.

ג. | המבהן הכלכלי - מבחן השבחת נכסים ; פעילות ייצור היא עשייה בטובין/ כל חומר מוחשי

אחר, אשר משביחח את הערך הכלכלי של אותם טובין.

ד. מבחן ההנגדה/ מבחן מרכו הפעילות; האם הפעילות מנוגדת לפעילות של מתן שירותים

ומרכו הכובד של הפעילות נוטה לעבר פעילות ייצור, ולא לעבר פעילות של מתן שירותים.

במרוצת השנים שימשו מבחנים אלו לצורך מתן מענה בשאלת סלווגו של נכס כייתעשייתליי.

בפסק הדין בעעיים 980/04 המועצה האיזורית חבל יבנה נ'/ אשדוד בונדד בע"מ נקבע כי המבחנים האמורים אינם מבחנים בלעדיים או מצטברים, כי אם אינדיקציות לסוג הפעילות המתבצעת בנכס, ולהיותה של הפעילות פעילות יייצורית. לפיכך, נקבע כי יש לצקת תוכן להגדרת הסיווג ייתעשייתיי בכל מקרה ומקרה.

באשר לבעילות פוסט פרודקשן;

בעמיינ 46693-10-13 זד פילמס בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נפסק כי פעילות פוסט פרודקשן בנכס היא פעילות ייצורית מובחקת, ולכן עליה להיכלל בגדר הגדרת ייתעשייה ומלאכהיי.

נקבע, כי פעילות יייצורית יכולה לחתבצע גס בנכסים קטנים, באמצעות מכשירים מתוחכמים.

ביחס למבחן ההנגדה, ציין בית המשפט כי:

!ילא בכדי תעשיית הקולנוע והטלווייה קרויה. !יתעשיהיי, מתבצעת

בוד פעללוו לצרנונ לפל ובר ועניין במובן הרחב של המילה, כך גס פעילות המכוונת ליצירת סרט/סרטון מחומר הגלם, הוא החומר המצולם/ המוקלט, תוך הרכבת הייפאצליי לעבר המוצר המוגמר, פאצל המורכב מצילום, אפקטים ויזואליים, מוסיקה, אפקטים קוליים ומחווה לכן יצירח בפני עצמה. בהחלט ייתכן כי המוצר המוגמר מבוצע בעיצה אחת עם מצמין המוצר, אך בפועל אין בכך כדי להשפיע על עצם חיות ההליך ייצורי מח גם שהיוצר בפועל חינו מי שמבצע את כל אותן פעולות המביאות לתוצר חסופי, הוא הסרט.

מכאן שמרכז הכובד בנסיבות הינו דווקא ייצורי, לתבדיל ממתן שירותי עריכה למוצר בסיסייו,

בפסק הדין בבריים 1676/15 ברודקאסט וידאו ש.ב בע"מ נ' מנהל הארנונה בתל אביב- יפו (לחלן - ייעניין ברודקאסטיי), נקבע כי יש לסווג פעילות של פוסט פרודקשן לקולנוע וטלוויויה, אותה ניתן

לראות כהפיכת חומר גלס מצולם לסרט ערוך, כפעילות 'יתעשייה'?י:

ייפעילות של פוסט פרודקשן מצריכה עבודה טכנולוגית מורכבת המתבצעת באמצעות מכונות ומערכות בעלות שווי רב. אהו מאפיין ייתעשייתייי ולא שירותי... במובן זה פוסט פרודקשן דומה *ותר במחותו לפעילות המתבצעת בייבתי תוכנהיי, אשר נכללים בתקנות ההסדרים תתת הסיווג של ייתעשייתיי.

בפסק דין בעניין ברודקאסט חפנה בית המשפט למבחנים שנקבעו בעניין רעיונות, וציין כי הס אינן ממצים את הפרשנות הנדרשת לצורך סלווג נכט פלוני, אלא יש לראות בהם כהוריות לסוג הפעילות, וכי יש לפרש את הדין באופן הולט למציאות הטכנולוגית והכלכלית בימינו. בית המשפט הוסיף שיקולים נוספים, שתמכו בתוצאה זו, ובחס תכלית ההקלה בהקשר של חיוב בארנונה, הסיווג ההיסטורי בעבר והעדפת הסלווג הספציפי על פני סיווג שיורי.

מכלל חאמור עולה כי המבחנים לעניין פעילות פוסט פרודקשן, נסמכים על אותם מבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין פעילות ייצורית, כפי שנקבעו בעניין רעיונות, יחד עס ההנחיה לפיה יש לפרש את הדין באופן הולם למציאות הטכנולוגית והכלכלית בימינו.

לאור וּאת, ולאתר שקראנו בעיון את החלטת הוועדה בראשות עו"ד אלון צדוק מיום 11/2/2018, אנו מתקשים לקבל את טענת העוררות כי, מחד, לא חל כל שינוי עובדתי בפעילות העוררת (ראו פרוטוקול הדיון המקדמי), ומאידך, כי החלטת הוועדה בראשות עו"ד בדוק אשר בחנה לפני ולפנים את פעילותה של העוררת בהתאם למבחנים שנקבעו בפסק דין רעיונות אינה מהווה מעשה בית דין;

ואת מאחר ולא מצאנו כי מבחינה מהותית ישנו הבדל בין טענות העוררת בעררים 140016874 ו 1, שם טענה העוררת לסיווג הנכס בסיווג ייתעשייה ומלאכהיי ובין טענותיה כאן כי יש לסווג את הנכס בסיווג זה לנוכח פעילות פוסט פרודקשן המבוצעת בו.

בהחלטת הוועדה בראשות עו"ד אלון צדוק נקבעו ממצאים עובדתיים באשר לפעילות העוררת

כלחלן:

ייהעוררת טוענת כי בחלק זה של הנכס מונבצעת פעילות תעשייתית לייצור מוצרי

פרסום ושיווק עבור לקותותיה כגון עטיפות וכיסוייט למוצרים, שלטי חוצות,

תמונות למוצרים, פרסומות לטלוויציה, באנריס וסרטי טלוויויה.

העוררת מפנה לשטח של 327.9 מ"ר אותו היא מכנה כיירצפת ייצוריי המשמש אותה לייצור, פיתוח, עיצוב ותכנון גרפיקה של מוצרים חדשיסם וייחודיים.

המשיב אינו מקבל את טענת העוררת כי שטח יירצפת הייצוריי כהגדרתה על ידי העוררת כולל שטח של 327 מ"ר אלא לכל היותר 100 מ"ר, שכן יתרת חלק הנכטי שבמחלוקת משמש כמסדרון או מעבר או משמש לקשרי לקותות.

עוד טוען המשיב כי פעילות משרד פרסום אינה יכולה לתיות מוגדרת כפעילות תעשייתית שכן אין מדובר בפעילות ייצורית כי אם פעילות שיש לאפיינה כמתן שירותים.

כאמור עד העוררת ועד המשיב נתקרו על תצהיריהם.

עד העוררת התייחס ליירצפת הייצוריי ואמר:

כל העבודה מתבצעת על גבי מחשב. עובדי רצפת הייצוד הם עובדים פשוטים ,

לא נדדשת מהם יצידתיות או קבלת התלטות. הם מקבלים משימות ממנהל הייצוד או טרמיק שהיא מקבלת את כל המשימות והיא מעבירה לעובד הפגוי.

המשימה היא מאב טיפוס ליצירת שלט וזה עובד סביב הגהות על ידי עובד הסטוליו עד לרמה שמש חדדיס קובץ מוגמד וזה מת שנשלת ללקות..*

עד המשיב אישר בחקירתו כי מה שכתב בפסקה השנייה בעמוד 1 לדוייח ממצאי הביקורת הוא תיאור שלו לרצפת הייצור. וכך נכתב בדוייח ממצאי הביקורת :

....מדגע שקיימת הסכמה על התוכן נוצרת משימה לביצוע הגדפיקאים והמתכנתים המכונים = דצפת *יצורי (מסומן על גבי תשריט מצודף) אשר מעבירים את הבקשה לקובץ מוגמד. קובץ זה עובר בקרה ולאחד מכן עובר

להדפסה, מדיה, סלולר. תהליך הייצור מתבצע על ידי תוכנות, | 6%ופסם הדוו

לאתר ששמענו את עדותם של עד המשיב ועד העוררת, עיינו בתצהירו על נספחיו ובכתבי הטענות של הצדדים הגענו למסקנה כי חשימוש שעושה העוררת בחלק זה של הנכט אינו מצדיק טיווגו בסיווג מלאכה ותעשייה.

כדי להיכלל בסיווג ייתעשיה ומלאכהיי יש צורך לקיים פעילות ייצורית. משמע, יצירת ייש מוחשי בנכס מיש מוחשי אחרי. תיאור הפעילות בחלק וה של הנכס מותיר את חרושם כי מדובר בחלק מפעילותה הכוללת של תעוררת בנכס ולא חלק מתהליך של יצירת ייש מוחשי בנכס מיש אחרי.

המבחנים שאומצו בפסיקה בכדי להכריע האם יש לסווג נכס תתת סיווג מלאכה ותעשייה הינם המבתניס לזיהויה של פעילות ייצורית: מבחן יצירת יש מאין, מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר, המבחן הכלכלי, מבחן ההנגדה או מבחן מרכו הפעילות. ( עייא 1960/90 פקיד חשומה תל אביב 5 ני חברת רעיונות בע"מ)

בהתאם לפסיקה בתתום וה ועל סמך הממצאים העובדתיים בענייננו לא ניתן לקבוע כי בפעילות הכוללת בנכט יש משום יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר,

מבחינת מבחן היקף השימוש במוצר לא הוכת כי המוצר המיוצר על יירצפת הייצוריי מיועד לשימוש הציבור הרחב כי אם ללקוחותיה של העוררת, המוצר הסופי שיוצא מהנכס איגו עומד במבחתן הכלכלי שנקבע בפסיקה ויצירתו לא מהווה פעולה המשביחה את המוצר הקודם, מדובר בשירות או פעילות משרדית המאפשרת לתביא ללקוחות העוררת את המוצר אותו הזמינו מהעוררת לאחר עיצובו.

מבחינת מבחן ההנגדה הרי שדוח ממצאי הביקורת, עדות עד העוררת והתרשמות כללית מפעילות העוררת ביחס לתלוקת הפעילות בנכס הותירו בנו את הרושם כי עוקר הפעילות בחלק הנכס שבמחלוקת. אינה ייצורית.

רת מפנה בסיכומיה ושפטי העליון בברמ 1676/15

אליהו חר ני עיריית ירושלים אלא שדווקא פסק דין אה אינו תומך בעמדת העוררת.

פסק הדין מדבר בעד עצמו, פעילות העוררת , גם בשטח נשוא המחלוקת, אינה נכנסת בשעריו. אין מדובר בעבודת כפיים או עובדים מקצועיים העוסקים במלאכת כפיים. אין לראות בפעולות המתוארות על יירצפת הייצוריי כהגדרתה עלי ידי העוררת כפעילויות הנחשבות למלאכה קלאסית או עבודת כפיים מקצועית.

מכל האמור לעיל דין הערר ככל שהוא מתייחס לסיווג שטח של 327 מ"ר להידהות.

לאור הצהרת העוררת כי לא חל שינוי עובדתי בפעילותח, ממצאי הוועדה העובדתייס בראשות עו"ד צדוק שרירים וקיימים, ובכלל וה הממצאים לפיהם הפעילות חייצורית הנטענת נעשית על גבי מחשבים, באמצעות עובדים פשוטים, על גבי תוכנות מחשב, והתוצר המופק ממנה הינו קוב מוגמר שנשלת ללקות.

לאור החלטתה המנומקת של הוועדה בראשות עו"ד צדוק, בצדק קבעח הוועדה בראשות עו"ד שירלי קדם בהחלטתה מיום 10/7/2019 ביחס לערר נוסף של העוררת בו התבקש סעד וחה, כל

מדובר במעשה בית דין בלשון זו:

ייבפנינו ערר ובו שתי סוגיות. להכרעה. האחת סיווג שטח רצפת הייצור והשניה סיווג שטח החניות ביום 19/2/12 התקבלה החלטת ועדה ערר בראשות יו"ר אלון צדוק לפיה נדחתה טענת העוררת לסיווג שטח רצפת הייצור, ערר מספר 6868 ,********* .החלטה זו ניתנה לאחר דיון הוכחות, בהינת ראיות והגשת סיכומים. הועדה קבעה ופירטה את החלטתה כדלקמן: יילאחר ששמענו את עדותם של המשלב ועד העוררת, עיינו בתצחירו על נספתיו ובכתבי הטענות של הצדדים הגענו למסקנה כי השימוש שעושה העוררת בחלק וה של הנכס אינו מצדיק סיווגו בסיווג ייתעשיה ומלאכחיייי. המשיב טוען כעת ובצדק שאין לדון פעם נוספת באותה טענה לאחר שצו הוכרעה כאמור. אנו מסכימים עם חמשיב שועדה זו אינה יושבת כערכאת ערעור על ועדה אחרת. העוררת לא הגישה ערעור על ההחלטה בראשות יו"ר אלון צדוק. העוררת הגישה ערר נוסף בין היתר, בטענה אשר הוכרעה כאמור ע''י ועדת הערר וזאת מבלי שהצביע על כל שינוי עובדתי ו/או משפטל, אנו לא מסכימים עם העוררת שלא יכלה לדעת מה ההחהלטה ולכן לא יכלה להגיש ראיות חדשות בשלב וה לפני קבלת ההחלטה .העוררת איגה יבולה להגיש אותו ערר עם אותן ראיות שנה אחרי שנה ללא שום שינוי עובדתי.

היה על העוררת לדעת מה עליה לצרף ולהוסיף על מנת שתוכל ועדה לדון בטענותיה שנה אחרי שנה ,גם אם טענתה לעניין הסיווג היתה מתקבלת בערר בראשות יו"ר אלון צדוק לא היה יכול המשיב לבקש דיון נוסף, בדיוק מאותו הטעם. כאשר אין שום שינוי נסיבות, עובדתיות, ראיות חדשות, אין סיבה או סמכות דיון נוסף באותה ערכאה .הצדדים הגיעו היום לדיון וסיכומים ביחס לטענות המקדמיות בהתאט להחלטה מיום 19/4/1 וחיה עליהם להציג כל מסמך שיש בו כדי לתמוך בטענותיהם. העוררת נשאלה מספר פעמים מהן הראיות החדשות אותן היא מתכוונת לצרף. העוררת לא הציגה בפני הועדה טענות עובדתיות חדשות, ולא הביאה חווייד או ראיה שיש בה כדי לשכנע את הועדה.

העודרת גם לא ציינה שום שינוי עובדתי משנות המס הקודמות. במצב דברים אחדת, אין נסיבות עובזיוניות או ראות

חדשות שהוצגו אף כרעיון עתידי להגשה, לא מצאנו כל סיבה בגינה יש לדון פעם נוספת בטענת טיווג שטח רצפת הייצור, לפיכך אנו מקבלים את טענת חמשיב \מורים כי התיק יקבע לדיון הוכחות רק לעניין סיווג התניות.

(ההדגשות שלנו -- הערת הוועדה).

העוררת טענה בפנינו כי היא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מינהלי כנגד החלטת הוועדה בראשות עו"ד שירלי קדם, ולכן אין מדובר בהחלטה חלוטה. על אף ההמתנה מצד הוועדה, העוררת לא הגישה כל הודעת עדכון בדבר הערעור המינהלי או תוצאותיו. בירור שנעשה ביוומת הוועדה במזכירות הוועדה העלה כי על אף שניתנה לעוררת הארכת מועד להגשת ערעור מינחלי, ככל הנראה לא הוגש ערעור מינהלי בסופו של דבר ולכן נראה כי החלטת הוועדה חלוטה ולא ניתן יילערעריי עליה במסגרת הליך נוסף ושלישי בפני הוועדה. בנסיבות בהן העוררת לא טרחה לעדכן את הוועדה בעניין וּה, אנו מניחים כי החלטת הוועדה בראשות עו"ד קדם שרירה וקיימת.

לאור כל האמור, הצדס עם המשיב כי בשים לב להצהרת העוררת כי לא חל כל שינוי עובזיתי בפעילותה, ולאור החלטת הוועדה בראשות עו"ד אלון צדוק והחלטת הוועדה בראשות עו"ד שירלי קדם - דין הערר להידחות.

בבחינת למעלה מן הצורך, ולמען הזהירות בלבד, על אף שוועדה זו אינה מהווה ערכאת ערעור על

החלטות הוועדה בהרכבים אחרים, ומאחר ומדובר בהחלטות הנוגעות לשנות מס קודמות, החלטנו

בנטיבות מקרה גה לבחון האם יש בראיות שהוצגו במהלך דיון ההוכחות בערר כאן כדי להוביל למסקנה כי מתבצעת בנכס פעילות ייצורית של ייפוסט פרודקשויי ולכן יש לסווג חלק מריצפת חייצור בסיווג ייתעשייה ומלאכה!י.

ראשית, כעולח מתשריט שצורף לתצהיר מטעם המשיב ומעדות המצהיר מטעם המשיב, מר נועם אדלר, שטת ייריצפת הייצוריי המשמש לפעילות מסוג פוסט פרודקשן, לטענת העוררת עצמה, חוא אך ורק 130 מ"ר משטח הנכס שגודלו 602 מ"ר. מכאן, כי הלכה למעשה, וכעולה גם מסיכומיה, העוררת מבקשת כי נורה למשיב לפצל את סיווג הנכס לשני חלסים על פי השימוש בו. משמדובר בשטח בלתי נפרד משטח פעילות העוררת, הרי שממילא הטפל חולך אחרי חעיקר ואין מקום להלענות לבקשה או,

שנית, גס לגופם של דברים דין טענת העוררת כי מדובר בפעילות ייצורית מסוג ייפוסט פרודקשוי לתידחות,

בדיון ההוכחות מיוט 24/3/2021 העיד מר סבר בן מטעם העוררת כי ייהמוצריס שאנו מייצרים הם מוצרי פרסום שוניםיי ופירט כי ייההתקשרות עס הלקוח כוללת תכנון של כל הקמפיין למצור חדש.

קמפיין מורכב מהרבח אלמנטים גרפיים לרבות שלט חוצות, מודעה, פס מדף, דגלון, מדבקה, אריוה. עבודת ההשיבה על טיבו של הקמפיין נעשית אף היא על ידינו... העיצוב הוא עבודה שכוללת חשיבה... יש מחלקת ניהול לקות שזה הצד הניהולי. הסטודיו הוא ייצור. וח מפעל לייצור עיצוביי.

בהמשך, הוא חשיב פי אין לקוח אשר מפקש ייצור בל

מעדות זו עולה כי העוררת טוענת שעבודת הסטודיו הינה עבודה של ייייצור עיצוביי; לטענת העד, ניהול חלקות כולל את הקשר עם הלקוח, מנהל המדיה אשר מתכנן את סוג המדיה ומגדיר את המשימות, סמנכ"ל הקריאייטיב אשר חושב את סוג ואופי הקמפיין, ואילו המעצב בסטודיו עוסק בייעיצוב נטויי. לשאלת הוועדה השיב העד מטעם העוררת כי בייריצפת הייצוריי המכונה על ידי העוררת הסטודיו נמצאים גרפיקאים ומעצבים.

עדותו של העד מטעט העוררת אינה שונה באופן מהותי מן העדות של העד מטעם העוררת כפי שעולה מהחלטת הוועדה בראשות עו"ד צדוק וכלל לא עולה ממנח כי מדובר בפעילות ייפוסט פרודקשןי ; מעדות וו עלח כי מדובר בעיצוב שהעוררת סבורה כי יש לראות בו כפעילות יצרנית. כפי שהראנו לעיל, טענה זו נדונה והוכרעה על ידי הוועדה בעבר.

כעולה מדוייח הביקורת מיום 23/1/2020 והמסמכים שצורפו אליו, נציג העוררת טען כי בנכס מבוצעת פעילות ייהיגוי פיתות ותכנון ועיצוב המוצר הסופי הכל מבוצע פה. לדוגמא -שלט חוצות ברחוב -- אנו קובעים את הרעיון תכנון מבחינת גרפיקה ומסר בפרסום צבע וצורה גרפיקה וכו ואנו מעבירים קוב\ לבית דפוס קוב לחדפסהיי. בדוייח הביקורת צויין כי לדברי אייל יחיאלי מטעם

העוררת מבצעים במשרדי העוררת את כל שלבי החשיבה, חיגוי ופיתוח ותכנון המוצר הסופי:

יילדוגמא -- שלט חוצות ברחוב, אנו קובעים את הרעיון והתכנון מבתינת גרפיקה ומסר מיתוגי בפרסום כולל באיוּה גודל הפרטוס צבע צורת פונטים וכו התוצר היוצא מכאן הוא קוב דיגיטלי מוכן להדפסה בבית הדפוטיי.

ממכלול החומר שהוצג בפנינו, ובכלל וה דו"ח הביקורת המתואר לעיל, עולה כי העוררת היא חברת פרסום המעניקה שירותי פרסום במדיות שונות ללקוחותיה. עיקר פעילותה של העוררת כחברת פרסום הינה פעילות עסקית, אשר במסגרתה, וכחלק בלתי נפרד ממנה, מתבצעת בה גם פעילות של ייצור העיצוב. כפי שנקבע בעבר, אין מדובר ביצירת מוצר חדש מחומרי גלס לצורך מכירתו לקחל בלתי מסויים וברור כי העוררת פועלת עבור לקוחותיה ולא עבור שימוש הקהל הרחב במוצריה.

זאת ועוד; פעילות עיצוב כפי שתוארה בפנינו, על גבי תוכנות מחשב, שתוצריה הס קוב\ אשר עובר להדפסה בבית דפוס, אינח פעילות מסוג ייפוסט פרודקשויי כפי שטענה בייכ העוררת בתגובתה לטענת חמשיב כי קיים מעשה דין במקרה זה.

טיכומו של דבר; העוררת כמשרד הפרסום היא בעלת תכלית אחת ופעילות הסטודיו, כפי שתוארה בפנינו, חיא בלתי נפרדת מהפעילות העסקית הכוללת של העוררת ומכל מקום יש לראות בה כטפל ההולך אחרי העיקר.

בעמיינ 302/07 בעניין מחלקת הקריאייטיב במשרד הפרסום טמיר כהן, נקבע כי יש להביא בחשבון את תכליתם של חוקי חמס, אשר קבעו סיווג מיוחד לנכסים המשמשים לתעשייה ומלאכה שנועדו לייעידוד הפעילות היצרנית בתעשייה ובמלאכה. מתן תעריף מוצל לענף התעשייח והמלאכה נועד לעודד פעילות יצרנית המצריכה שטחים גדולים ונותנת תעסוקה לעובדים רביסיי. בנסיבות מסוימות, בתן ניתן לבצע פעילות יצרנית באמצעות מחשב, מספר קטן של עובדים ושטח יחסית קטן, את אותה פעילות שבעבר נדרשו עובדים רבים ושטח נרחב, קבע בית המשפט כי ההצדקה לתעריף מוול אינח מתקיימת בהכרת וכאשר קיים ספק באשך לאופי הפעילות אין מקום לסיווג

= בתעריף מוול. בית המשפט הוטיף כי המסקנה העולה מההלת רוב המבחנים היא שתהליך המתבצע במחלקת קריאייטיב אינו תחליך של ייצור תעשייתי או של מלאכה, וכי חוצאת רעיונות מן הכח אל הפועל מתקיימת בפרקטיקות שונות וכך גם בעריכת דין או באדריכלות, ואין בכך כדי להפוך ואת לפעילות ייצורית.

בעמיינ 255/06 בעניין משרד הפרסום אל- רון, טענה העוררת כי חלק מן הנכס בגדל 80 מ"ר משמש אותה לתעשייה ומלאכה קריאטיבית גרפית, וכי בין היתר המחלקה עוסקת בייצור פלקטים, מודעות, שילוט, דבקיות, טמלים מסחריים ועוד. בערעור שהגישה העירייה כנגד החלטת ועדת הערר, שהכירה בפעילות בשטת וה כפעילות ייצורית, חתקבל הערעור ונקבע כי לא ניתן לקבוע שמתקיימת פעילות ייצורית בנכס וכי פעולות של גרפיקה אינן בגדר פעילות ייצורית כי אס פעולות של מתן שירות, שכן גרפיקה באמצעות מחשב אינח פעילות שונה מזו של כל נותן שירותים אחר, אשר בוכות ידע מקצועי מייצר יש מאין.

נוסיף, כי לא הוצגו בפנינו עובדות הדומות לפסק חדין בעמיינ 183/04 בעניין משרד הפרסום דרורי שלומי ארועטי, אשר ממללא הוגש בגינו ערעור והצדדים הגיעו לפשרה במסגרת הליכי הערעור.

10

סיבומו של זיבר;

הערר נדחה. העוררת מקיימת פעילות של מתן שירותי פרסום ללקוחותיה. פעילות חייסטודיויי, שלטענתה יש לסווגה באופן שונח, נעשית בחלק טפל מן חשטה, כחלק מן הפעילות העסקית הכוללת של העוררת המעניקה ללקוחותיה שירותי פרסום, וממילא לא הוכח כי פעילות הסטודיו הינה מסוג ייפוסט פרודקשויי. לאור האמור מסקנתנו אין מקום לסווג שטח כצה או אחר אצל העוררת בסיווג תעשייה ומלאכה.

לאור העובדה שמדובר בהליך שלישי המנוהל בפני הוועדה מבלי שחל שינוי עובדתי בפעילות העוררת, העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 27/7/2022

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינחליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהלייט (סדרי דין) תשט"א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לענלינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסיירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשליין 1977 תפורסט החלטה זו באתר האינטרנט של המשלב.

8 2 אי

2

1

יו'יר: אפרת א. קפלן, עד חבר: ראומ ₪ ו חבר: יעקב ישראלי, רו''ח קלדנית : ענת לוי

11

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140023425

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר - עו"ד אפרת א. קפלן

חבר - עו"ד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

עוררים: הילה קרן צבי

חגי קדן צבי

-נגד-

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב-יפו

החלטת

עניינו של הערר בנכט הנמצא ברתוב ברודצקי 56, תל אביב- יפו, הרשום בספרי העירייח כנכט מסי 9 הר-ן ארנונה מס' 10188089 בשטת 83 מ"ר.

בתשובת מנהל הארנונה מיום 9/9/2021 להשגה שהגישו העוררים השיב מנהל הארנונה כך:

ייקראנו את מכתבכם ואנו מבינים את הקשיים המפורטים בו.

יחד עס זאת, אין באפשרותנו להחציר את החיוב לקדמותו, שכן על פי צו חארנונה הנכט בנדון עונה על הגדרת 'וילהיי בסעיף 3.3.1 ה' לצו הארנונה: ייבנין המכיל יחידת מגורים אחת או יותר ולכל אחת מהן כניסה נפרדת שלא דרך חדר מדרגות משותף".

בנסייבות אלח, הנכס צריך להיות מחויב על פי החגדרות בצו הארנונה הרלבנטיות לייוילהיי.

בסעיף 2.1 לצו הארנונה מופיעה טבלה המתייחטת לתיאור הבנין, ביחד עס שנת גמר הבנין.

היות ונמצא, כי הנכס שבנדון עונה על הגדרת ייוילחיי, הרי שתל על הנכט טעיף 1

בעמודת ייתיאור הבניןיי: יוילה שאינה נכללת בסעיפים 5-6 להלןיי, וחלה עליה

עמודת שנת גמר הבניה 'י1940-1959 יי ולכן סוג הבנין הוא יידיי.

היות והנכס נמצא באזור מס מגורים 2 והיות וסוג הבנין השתנה לסוג די, חשתנה גם התעריף לחיוב מ- 40.71 ₪ למייר לשנה ל- 55.48 מ"ר לשנהיי.

הסיבה בגינה טוג הבנין השתנה, ובמקום ייה+ויי הפך לסוג יידיי, היא שלפני השינוי, תיאור הבנין הרלבנטי לנכס היה טעיף 4 בטבלה הנייל ושנת גמר הבניה 9, לכן סוג הבנין חיה ייחיי.

כעת, היות ונמצא כי הנכס עונה על הגדרת ייוילהיי, תיאור הבנין הרלבנטי לנכס הינו סעיף 1 בטבלה הנייל ושנת גמר הבניה 1940-1959, ולכן סוג הבנין שס הוא ודיי

לשם הקלה בנטל תשלומי הארנונה, יש באפשרותכס לפנות לאגף לגביית ארנונה ומים בעירייה, על מנת לבתון אפשרות להסדר תשלומים

מאחלים לכם בריאות איתנתיי.

כנגד התלטה זו הוגש הערר שבפנינו.

בדיון המקדמי שנערך ביום 5.4.2022 טען מר רונן תגי, חתנס של העוררים, כי מדובר בוּוג קשישיט הסובלים מנכות ומתגוררים בנכס מזה כ- 50 שנה. לטענתו, לא נעשה שינוי בבית במהלך השנים והוא נותר בתצורתו המקורית מאז הקמתו בשנות ח- 50. העורר וחתנו טענו כי מדובר בבית משותף של ארבע יחידות עם כניסות נפרדות, כאשר פרט לעורריס כל השכנים מכרו את בתיהם ונבנו וילות, למעט, כאמור, ביתס של העוררים שנותר ללא שינוי. העוררים נכנסים מהכניסה ההיסטורית לנכס כאשר מתמיד חיו לנכס ארבע כניטות נפרדות ללא חדר מדרגות. העורר הוטיף כי קיימים סממנים לבית משותף; ביוב משותף, מערכת חשמל משותפת ומים בחצר בשיתוף, ולטענתו יש לראות בנכס כבית משותף בעל ארבע כניסות לארבעה דיירים. בייכ המשיב השיב לשאלת הוועדה כי השינוי בחיוב בעקבות שינוי סוג הבניין מיידיי ל ייהיי הוא כ- 1000 ₪ לשנה לפני ההנחה לה זכאים העוררים בשל מצבם ולפי הערכת הצדדים בדיון מדובר בסכום בסך 300 ₪ לשנה. לטענת המשיב, סוג הבניין המתאים למבנה זה הוא הקבוע בסעיף 1.3.3 ה' לצו הארנונה המגדיר את המבנה כייוילהיי. בסיוט דיון ההוכחות הצהיר העורר, קרן צבי חגי, לאחר שהוזהר כדין, כי ייאני מאשר שהבניין מכיל 4 יחידות מגורים. לכל אחת מהיחידות יש כניסה נפרדת. אין חדר מדרגות משותףיי. לאחר הצחרה זו, ובהיעדר מחלוקת עובדתית בתיק, נקבע הוניק להגשת סיכומים.

עיקר טענות העורר בסיכומיו נוגעות למצבס האישי והבריאותי של בני הזוג, לנכותס ולכך שמזה כחמלשים שנה הם מתגוררים בבית המגורים נושא הערר. העורר טען כי אין מדובר בייוילהיי מאחר והבית נבנה בשנת 1957 במסגרת שיכון עממי, כבניין משותף של 4 יחידות עט כניסות נפרדות, ויחידת הדיור. של העוררים נשארה. בתצורתה. המקורית. ולא. עברה שיפוא. מהותל או. הרחבה.

לטענתו, קיימיט במבנה סממנים של בית משותף כגון ביוב, מערכות חשמל משותפות ומים בחצר משותפים. העורר הוסיף כי במבנים אחרים בשכונה, בהם נשאר חדר מדרגות משותף שאינו בשימוש, ולמרות ההרחבה לוילות, נותר תעריף הארנונה כפי שהוא, על אף שהכניסות הם מכניסות צדדיות לוילות. המשיב טען בטיכומיו כי על פי הצהרת העורר בדיון הגדרת המבנה תואמת את הגדרת ייוילהיי בסעיף 1.3.3 ה לצו הארנונה וכי הוועדה אינה מוסמכת לדון בטענות הנוגעות למצבט של העוררים.

דיוו והכברעתה

קריאת סיכומי העורר, המבקש לנהוג בעניינו לפנים משורת הדין בשל נכותו וגילו, נוגעת ללב.

עם זאת, המשיב הפנה בסיכומיו לפסיקה הקובעת כי הוועדה אינה בעלת סמכות עניינית לדון בטענות הנוגעות להנחות עקב מצב סוציאלי - בריאותי וכלוייב.

לאור ואת, ובהינתן שהעורריס וכאיס להנחות הקבועות בדין עקב גילס ומצבס הרפואי, ובכל הצער שבדבר, אנו נאלצים לדחות את הערר.

מכלל החומר שפנינו עולה כי למרות שהעורריס לא שידרגו את ביתס המקורי כפי שנעשה בדירות הסמוכות, ומצב הנכס נותר בעינו, בהתאם להגדרה הקבועה בצו הארנונה סיווג הנכס כייוילהיי נעשה כדין.

סעיף 1.3.3 ה' לצו הארנונה מגדיר וילה כלהלן:

ייבנין המכיל יחידת מגורים אחת או יותר ולכל אחת מהן כניסה נפרדת שלא דרך חדר מדרגות משותףיי.

העורר הצהיר בפנינו בדיון כי ייאני מאשר שהבניין מכיל 4 יחידות מגורים. לכל אחת מהיחידות יש כניסה נפרדת שלא דרך חדר מדרגות משותף'י. מכאן, שלפי הצהרת העורר עצמו, הסיווג המתאים לביתו הינו ייוילהיי, ואת ללא קשר למועד בנייתו, ללא קשר לשיפוץ או הרחבת המבנה המקורי וללא קשר למצבו הפיוּי של הבית. מתקין הצו הגדיר ייוילהיי לצרכי ארנונה אך ורק בויקה לכניסות נפרדות ליחידת הדיור, שלא דרך חדר מדרגות משותף, ולא קבע אבחנות אחרות, אף לא ביחס לשנת הבנייה, או למצבו הפיסי של הנכס או בוּיקה למאפייניס שיתופיים אחרים.

על אף שנראה כי העורר סבור כי הסיווג יזילק'י קשור למצבו הפיוי של הנכס, כמשודרג ומשופ\, כלומר הוא מתייחס למושג 'יוילחיי באופן בו משתמשים בו בשפת היומלום, צו הארנונה מגדיר ייוילהיי באופן מצומצם, לעניין החיוב בארנונה, לפי סוג המבנה, מספר יחידות הדיור וקיומה של כניסה נפרדת שלא דרך חדר מדרגות משותף. הגדרות אלו אינן חופפות.

לכך מצטרפת העובדה שבהתאם לפסיקה אין וה בסמכות הוועדה לדון בטענות אפליה ביחס למבנים אחרים בשטח העיר, והוועדה נוהגת לדון בעררים המובאים בפניה אחד - אחד.

לאור כל האמור לא נוכל להיענות לבקשת העורר לשנות את חיוב הארנונה ולא נוכל לקבוע כי נפל פגם בהחלטת המשיב. בהזדמנות זו אנו מאחלים לעוררים בריאות טובה וממליצים להם למצות את מלוא ההנחה בארנונה בשל טעמי גיל ונכות.

הערר נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 27/7/2022

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס''א - 2000, קיימת לצדדים זּכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייץ- 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של חמשיב.

0 - משויו ו

יו''ר: אפרת א. קפלן עו'יד חבר: ראוּבֶן הרן, עו"ד חבר: יעקב ישראלי, רו''ח

קלדנית : ענת לוי