החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 03 עד 31 לאוקטובר 2019

וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ד בתשרי תשף

19

מספר ערר: | 08:49 / *********

14

מספר ועדה: | 11964

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אבי סטוקהולם

חבר: עו"ד אהוד מטרסו

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

המשיב:

נוכחים:

ב"כ הצדדים:

העורר/ת:

שלמה תחבורה (2007) בע" מפוומומטמומקופוטקויפ=

חשבון לקוח: 11007512

מספר חוזה: 905480

כתובת הנכס: לוי יוסף גונדר 2

ע"י ב"כ עו"ד: שלי יעקבי ועו"ד מוטי איצקוביץ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: עדי יעקבי

העורר/ת: שלמה תחבורה (2007) בע"מ

אשורי שמשון

ב"כ העורר/ת עו"ד : שלי יעקבי ועו"ד מוטי איצקוביץ

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: עדי יעקבי

פרוטוקול

בעקבות מכתבה של מנהלת המחלקה מיום 15/9/19, הגענו להסכמה לפיה החל מיום 9/10/18 שטח של 75 מ"ר המשמש לחגיית עובדים יחוייב לפי סיווג חניונים לא בתשלום ואילו ייתרת השטח ששטחה 75 מ"ר תחויב לפי תעריף מסחר וכלי תחבורה.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אבי סטוקהולם

חבר: עו"ד אהוד מטרסו

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

העורר/ת: שלמה תחבורה (2007) בע"מ

-נב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.10.2019.

ד בתשרי תשף

09

********* / 9

4

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

..

=

יו"ר: עו"ד אבייסטוקהולם 2 חבר: עו"ד אהוד מטרסו? /

,2

ש ץ | \

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

שם הקלדנית: ענת לוי

וו

תאריך | : ח בתשרי תשף

7.9

מספר ערר: | 14:20 / 140019292

מספר ועדה: | 11965

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד דויטש יהושע משה

חבר: כלכלן ויינריב אהוד שכנא

חבר: רו"ח פירסטנברג אחיקם

העורר/ת:

אדו נ'סי 00

חשבון לקוח: 10969400

מספר חוזה: 862848

כתובת הנכס: גנני 8

ע"י ב"כ עו"ד :

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: אדוט ניסים -אין נוכחות

ב"כ העורר/ת עו"ד : אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

השעה 20 :14 אין הופעה מטעם העורר. בהמשך להחלטה מיום 23.7.2019 לא נותר לנו אלא למחוק את הערר.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב היום 07.10.2019.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

\/

| 6 6 יק

יו"ר: עו"ה י שש הויטש חבר: דר' אחיקם פהסטנברג, רו"ח חבר: אודי וינ"ענ, כלכלן

]|

שם הקלדנית: ליטל אלוש

וו

תאריך | : ח בתשרי תשף

9 07

מספר ערר: | 11:28 / 140018759

מספר ועדה: | 11965

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר/ת:

טאבון ההשמונאים בע ו 0י₪40, עובדיה אליה! ₪ואעשואואש 8, תורז'מן אלה וו

חשבון לקוח: 10029467

מספר חוזה: 116014

כתובת הנכס: החשמונאים 101

ע"י ב"כ עו"ד: לוי גיל

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: טאבון החשמונאים בע"מ, עובדיה אליהו, תורז'מן אליהו - אין נוכחות

ב"כ העורר/ת עו"ד : לוי גיל - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

השעה כעת 11:53. אין התייצבות מטעם העורר או מי מטעמו. בהמשך להחלטתנו מיום 15/7/19, לא נותר אלא למחוק את הערר.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 07.10.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

)א ₪] ח' רסא ו

יו"ר: עו"ד 4 חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח חבר: אודי וינריב;/ללכלן

ש שם הקלדנית: ענת לוי

וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : ח בתשרי תשף

129(

מספר ערר: | 11:03 / 140020185

מספר ועדה: | 11965

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

אלדד עדירה ‏ פה מתממאקמותת לוי יי קתוו

צ'ונה 00 לו רוי ו

חשבון לקוח: 10048302

מספר חוזה: 45561

כתובת הנכס: לוינסקי 108 ג

-נג ג ד -

מנהל הארנוגה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

העורר/ת: לוי חיים

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טירמן

פרוטוקול

העורר: אנחנו שלושה אחים. אמגו המנוחה ציונה לוי הלכה לעולמה.

ב"כ המשיב:

העורר נהנה מהוראות סעיף 330.

כעת הוא בסוף התקופה השניה.

העורר: אם כך, אני מבקש לחזור בי מהערר.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ח בתשרי תשף

9[

מספר ערר: | 11:03 / 140020185

מספר ועדה: | 11965

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר/ת: אלדד עדינה, לוי יאיר, לוי ציונה, לוי חיים

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!ו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.10.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

| \ 6 \ הי 2 רב

יו"ר: עו"זשיהושע צויטש חבר: דר' אחיקם פיו[סטנברג,רו"ח חבר: אודי וינר/2-צלכלן

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140019457 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר: ששו רזונס

נגד

מגהל האונונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

1. בפנינו עררה של בעלת הנכס המצוי ברחי קרליבך 27 והרשוס בטפרי העירייח כנכס מסי

4,. בשטח של 237 מ"ר ובסיווג של ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי (להלן ייהנכסיי).

2. העוררת הודיעה למשיב, כי ביום 1.2.16 החלה להשכיר את הנכס לשוכרת של הנכס - הגבי

איריס אבישר וצרפה להודעתה חוזה שכירות שתחולתו ביום 1.2.16 ותפוגתו ביוט 31.8.17 (ראה הסכם השכירות מיום 27.1.16 - נספח אי לכתב הערר).

יצוין כי כתב הערר הוגש במקור כתובענה בהליך של המרצת פוניחה 62679-11-18 בבימייש השלום בתייא.

3 בסעיף 12 להטכט השכירות הוענקה לשוכרת אופציה להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת, דהיינו, עד ליום 31.8.18.

4. מכת הודעת העוררת, נרשמה הגבי אבישר כמחציקה בנכס החל מיום 1.2.16.

5. ביום 5.2.17, דחיינו, עוד במהלך תקופת השכירות הראשונה, נחתם הסכם שכירות חדש בין

אותם הצדדים, הסכם אשר לא שינה את חובת השוכרת, להמשיך לשלם את כספי הארנונה לעירייה.

6. שוכרת הנכס, צברה חובות ארנונה, בגין הנכס. משכך, ומשחלף יום תפוגת ההסכם הראשון,

ערך המשיב ביום 7.2.18 ביקורת בנכס.

בביקורת נמצא הנכס סגור, ללא שילוט וניסיון לקבלת מידע מהשכנים בדבר והות המתזיקיס בנכס לא צלח.

7. בעקבות הביקורת, שלחה ביום 13.2.18, מנהלת מחלקת שומה אי בעירייה, מכתב אל

העוררת, אשר הפנה לביקורת ולתוצאותיה ולחובה של בעל הנכס (העורר) להודיע לעירייה אודות חילופי מתזּיקים בנכס וחדילת תוקה.

המכתב הסתיים בהתראה כי ייבמידה ולא יתקבלו מטמכיס כמבוקש תוך 30 ימים, יוסב הנכס על שמכםיי,

8 העוררת טוענת, כי המכתב מיום 13.2.18 לא נשלח לכתובתה הנכונה וממילא לא הגיע לידיה.

9. ביום 22.4.18, נשלחה לעוררת הודעה על חיובה בארנונה החל ממועד הביקורת, דחיינו, מיום

8.

.10

.1

2

.3

4

.5

הערר שבפנינו, מתייחס לתקופה שמיום 7.2.18 ועד ליום 10.5.18, מועד בו החל להתציק בנכס שוכר אחר, להלן ייתקופת המחלוקתיי.

לטענות העוררת, רק במהלך חודש אוקטובר 2018, נודע לה, בעקבות עיקול שהטיל המשיב על חשבונה, כי המשיב ביצע שינוי מחזיקים בנכס (לאורך תקופת המחלוקת) ייעל דעת עצמויי.

ליבת המחלוקת שבפנינו הינה השאלה מלחו המחזיק בנכס בתקופת המחלוקת, העוררת או הגבי איריס אבישר.

בישיבת קדם המשפט מיום 25.3.19, הציעו באי כח הצדדים כי נזמן את הגבי אבישר וצו אכן התייצבה לישיבת קדם משפט נוספת מיום 17.6.19. הגבי אבישר אישרה כי היא חתומה על הטכס השכירות הראשון מיום 27.1.16 וגם על הסכם השכירות השני מיום 5.7.17.

הגבי אבישר הבהירה: ייעל הנייר הייתי אחראית אך בפועל לא הייתי שסיי. הצדדים ויתרו על

שמיעת ראיות נוספות ובקשו לקבוע את חתיק לסיכומים, כפי שאכן הוחלט ונעשה.

המשיב עומד על טענתו המקדמית, לדחיית הערר על הסף מחמת איחור ניכר בהגשת ההשגה.

אנו דוחיט טענה מקדמית זו.

לא הוכת מהו המועד בו נודע לעוררת, דבר שינוי שס מחזיק הנכס בספרי המשיב. לטענת העוררת, למדה על השינוי, נשוא הערר בחודש אוקטובר 2018, בעקבות העיקול על חשבונה והזדרוה ביום 15.10.18 להגיש את השגתה.

יתרה מכך, ההסכמה הגורפת, והבלתי מסויגת של השרות המשפטי של העירייה אשר צורפה לערר, שעניינה הפיכת ההליך המשפטי שהגישה העוררת בפני ביהמייש, לערר בפני ועדת הערר, מצביע על הסכמה לדון בטענות המשפטיות, בהם מוסמכת ועדת הערר לדון, בלא להעלות טענות סף ביחט לאיחורים במועדים הקבועים בחוק.

לא זו אף זו, השרות המשפטי של העירייה הבהיך כי יילא תיטען על ידי המשיב, טענה לאיחור במועד הגשת הערר בכפוף לנייליי. במילים ייבכפוף לנייליי, הובהר כי ככל שהטענות של העוררת בהליך המשפטי חיו רתבות מאלו שוועדת הערר מוסמכת לדון בהם, טענות אלה לא תידונה בפני ועדת הערר.

לו רצה המשיב לשמר את וכותו לטעון כנגד איחור בהגשת ההשגה, היה כותב את הדברים במפורש, או לחילופין, מנסח את הסכמתו הגורפת בדרך מתאימה.

לא מקובל עלינו כי הצדדים יגיעו להסכמה להעביר לוועדת הערר, הליך משפטי שהוגש לביהמייש, תוך מצג מפורש או מכללא, בדבר וויתור על טענות לחריגה ממועדים, או למצער, בלא לשמר טענות שכאלח, ומשהועבר התיק לדיון ענייני בפני ועדת הערר, לסגת ולעתור לדתייתו על הסף, בטענה שההשגה אשר בגינה הוגש הערר, הוגשה באיחור.

לעניין ההכרעה בשאלת המחציק הנכון של הנכט, עלינו לנתח את לשונס ותכליתם של סעיפים

5 ו- 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש], אשר זה לשונם :

5: ייחדל אדם ביום מן חימים להיות בעלס או מתזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימטור הוא או נציגו חודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יחיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מטירת ההודעחיי.

6: יינעשה אדם בעלו או מחויקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאתר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייביט המוכר או המעביר או נציגהס -- ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמו, יחיו המוכר, המעביר או המשכיר תייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר חיו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יחיה המשכיר תייב בארנונה.

.6

7

.8

9

3

עפ"י הסעיפים הנייל, חלה חובה על הבעלים או המחציק, להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהחזקת הכס לצורך פקיעות חבותו בתשלום הארנונה בגין הנכס. בכך שחרר המחתוקק את העירייה מן חנטל הכבד לבדוק מעת לעת, את והות המתזיקיס או הבעלים בכל אתר ואתר.

ברס, במקרים מסוימים העירייה איננה משוחררת מבדיקת הנכס, על מנת לשנות את רישומיה, אף אם לא קבלה הודעה על חדילת חזקה.

הגדרת חמונח יימחזיקיי שבסעיף 1 לפקודת העיריות, אותה יש לקרא בצוותא חדא עם סעיפים 325 ו- 326, חינח 'י... המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר..."

סעיף 1 לפקודת העיריות פורש בפסיקה ובין היתר ברייע 422/85 חבי בתי גו להשכרה בע"מ

נגד עירייתת תי'א, באופן חבא :

'יהמחוקק ביקש להדגיש, כי בנקטו את הביטוי יימחויקיי אין חוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי חנכס, אלא למי שהוא - יחסית כמובן - בעל הזיקה הקרובה ביותר אל הנכט. זיקתו של בעל לנכס, לצורך עניין וה, יכולה להידחק למקום שני, אם יש שוכר או בר רשות או מחויק באופן אחר, אולם היא שרירה וקיימת וראשונית, כאשר אין גורם תוצץ, כאמור, והבעל נשאר בגפו מול הרשות (שס בפסקה 2)י.

האם לאור המצוטט והמובהר לעיל, רשאית חיתה העיריה ליווס ביקורת מטעמה, לצורך איתור המחזיק הנכון בנכס ולבחון את זהותו.

מקרה דומה נדון בעתיימ 55444-06-13 חב'י חלקה 109 בגוש 7107 בע"מ ני עירית ת'יא-יפו שהתנהל בפני כבי השופטת דייר מיכל אגמון -- גונן בביהמייש המחוזי בתי'א.

בסעיף 3 לפסק הדין מגדיר ביהמייש את מסגרת הדיון והשאלה שבמחלוקת, הזהה לחלוטין

עם השאלה שבמחלוקת אשר בפנינו, כדלהלן:

'יהאמנס הייתה המשיבה רשאית לתקן את הרישום בטפריה כדי להתאימו למצב העובדתי בפועל, וזאת שעה שלא ניתנח למשיבה הודעה על חדילת חזקה בנכט ומבלי שהחזקה בפועל, וואת שעה שלא ניתנח למשיבה הודעה על חדילת חזק בנכט ומבלי שהתוקה בפועל הותרה לידי העותרת'י.

בתמצית, השיב ביהמייש המחוצי, על השאלה שבמחלוקת, כי בהתקיים מספר נסיבות מצטברות, תהא העיריה רשאית לערוך בדיקה יסודית באשר לזהות המחויק בנכט, כאשר לאור תוצאותיה של אותה בדיקה, תהא רשאית היא לשנות את שס המחזיק בנכס וזאת גם מקום שבו לא התקבלה הודעה על חדילת חזקה ומבלי שהחוקה בנכס הותורה באופן פורמלי לבעליו. ביהמייש קבע כי המקרה שנדון בפניו הוא אחד מאותם מקרים ולעניין וה, דחה את עתירת העותרת (להבדיל מטענתה השניה של העותרת כנגד חיוב רטרואקטיבי).

על מנת ליישם את תמצית הדברים האמורים בסעיף 18 לעיל, על הערר שבפנינו ולנוכת הדמיון הרב שבין ההליך בבימייש המחוזי לוה שבפנינו, נרשח לעצמינו להתלות באילנו הגבוה של ביהמייש המחוזי ולצטט בחרחבה את דבריו שם, חיפים גם לענייננו:

"...אין חולק כי תשלומי הארנונה בגין הנכס לא שולמו תקופה ארוכה. ניסיונות העירייה לגבות את החוב כשלו, משהסתבר כי המתזיק הרשום איננו מתגורר בכתובתו הרשומה. לכך יש להוסיף, כי הסכם השכירות שמכותו נרשם השוכר כמחויק הטתיים ביום 30.9.09 ולעירייה לא ניתנה הודעה, שלפיה השוכר האריך את תקופת השכירות בהתאם לאופציה הנתונה לו ולא הומצא הסכם שכירות חדש, אף שמדובר בנכס עסקי המשמש כמשרד.

כמדומני כי אין נסיבות מתאימות מאלא על מנת לחייב את המשיבה לערוך בדיקה יסודית באשר למצב החזקה של הנכס. ואכן, המשיבה ערכה בדיקה שהעלתה כי הנכס סגור ומסוגר ואין בו איש וכי השוכר עוּב את האר\ עוד בשנת 2008. בנסיבות אלא, אף מתבקש חיה שהעירייה תדרוש מהעותרת להמציא הטכס שכירות תקף, כתנאי להמשך רישומו של השוכר כמחציק, ובהעדרו של הסכם שכירות כאמור תשנה את הרישום בפניה, כך הנכס ירשם על שמה של העותרת. כמדומני כי ככל שהעירייה לא הייתה פועלת כך, הייתה היא חוטאת לתפקידה כנאמן הציבור, שהרי יתר מחויקי הנכסים בעיר היו נאלצים לספוג את החוב הכספי שנוצר בעקבות נכסה של העותרת.

0

1

32

.3

4

יש לזכור, בהקשר זה, כי נטל ההודעה בכתב המוטל על המחזיק המקורי לחודיע על חדילת החזקתו בנכס כתנאי לפקיעת תבותו בארנונה בעתיד, נועד לפטור את חרשות מביצוע מעקב משלה אחר מצב החזצקה בכלל הנכסים של הרשות המקומיות לצורך איתור המחציקים בפועל בנכסים. פטור זה נועד להגשים אינטרט ציבורי הכרוך בהקלת הגבייה של ארנונה המשרתת את צורכי הכלל ולתסוך כספי ציבור הנדרשים לצורך ניהול מערך מעקב אחר השינויים בזהות המחתזיקים בנכטיס בתחומי הרשות המקומית. ודאי, שטעיף זה אינו בא לשלול מצב בו הרשות מזהה בדרך אתרת, שאינה הודעה מטעט השוכר על עזיבת הנכס, כי החזקה חזרה אל בעליו של הנכס. קביעה וו היא עניין שבעובדה ויכולה לנבוע מראיות שונות (ראו והשוו לבריימ 1962/06 שלמה כהן נ' מנהלת הארנונה בעירית חיפה [פורסם בנבו] (2006)). את ועוד.

בנסיבות בהן ידוע לעירייה כי המחזיק היוצא כבר אינו מחזיק בנכס בתתומה, הרציונל המטיל עליו את חובת ההודעה על חדילתו מלהחזיק בנכס אינו עומד עוד. אין לאפשר, איפוא, לבעל נכס שהשכיר את הנכט לאחר ליהנות מההפקר מקום בו הנכט ננטש על ידי השוכר והאחרון לא טרח להודיע על עזיבתו את הנכס, באופן שיאפשר לו להתנער מהנכס שבבעלותו ככל שמדובר בתשלומי הארנונה המתחייבים בגינו ובוודאי שאין הצדקה שהעירייה דווקא (ובעקיפין תושבי העיר) חיא שתישא בנטל החוב שלא שולסיי.

לפיכך, רשאית היתה העירייה - ואולי אף חייבת היתה - לתקן את הרישום בספריה ולרשוס את העוררת, שהיא בעלת הנכס, כמי שמחציקה בו, לצורך חיוב בארנונה, שכן העוררת היא בעלת הוכות השיורית בנכס.

לאור האמור לעיל, רשום העוררת כמחזיקה מיום 7/2/18 ועד ליום 10/5/18 יישאר בתוקפו.

למעלה מן הצורך נפנה בקציר האומר, לעובדות נוספות בהן מודה העוררת ואשר יש בהן כדי

לחזק את מסקנתנו:

א. ביום 17.10.17 הוצא צו מנהלי להגבלת שימוש בנכט עס הוראה לסגור את הנכס (נספת +

לכתב הערר) בשל תשד להפעלת בית בושת בנכס. משכך, פנתה העוררת לגבי אבישר ודרשה ממנה לפנות את הנכט (נספח תי לערר).

ב. ביום 4.12.17, במעמד דיון בבקשת המשטרה, הסכימה הגבי אבישר לפנות את הנכט

וביהמייש לעניינים מקומיים בתייא (כבי השופטת רונית אופיר) הוציא צו לסגירתו או לחלופין להגבלת השימוש בנכס (נספת יאי לערר).

ג. מסעיף 15 לכתב הערר עולה, כי מאז אמצע חודש פברואר 2018 שוב אין הגבי אבישר

מחזיקה בנכס.

ד. בישיבת יום 17.6.19, בפנינו, הודתה הגבי אבישר שאומנם היא גו החתומה על הסכם

השכירות, אך בפועל לא החציקה בנכס. העוררת לא הביעה, בעניין וה, כל עמדה או מצג שונה. משכך, מתעורר ספק רב לעניין חיותה של הגבי אבישר מחויקה בנכס בפועל, גם בתקופת המחלוקת.

משהגענו לכלל מסקנה כי העירייה רשאית חיתה לתקן את הרישום בספריה ולרשוס את העוררת כמחציקה בו, בתקופת המחלוקת, לצורך חיובה בארנונה, אין וה הכרחי, להתייחס לשאלת חובת הדיוות לעירייה על כריתתו של הסכט השכירות השני. ברס, על פניו נראהח כי מימוש אופציה או תתימה על הסכם חדש או הארכה בכתב אן בעייפ, של הטכס שכירות, אשר בעיקרון מותיר את יחסי השכירות שבין הצדדים להסכם חראשון, על כנס, איננו מחייב את מי מן הצדדים למסור הודעות מכוחס של סעיפיט 325- 326 לפקודת העיריות.

בשולי הדברים, נציין כי הסכם השכירות החדש (נספת וי לערר), שונה בנוסחו מההסכם שתכליתו להמשיך הסכם שכירות קודם. לחיפך, מן העיון בהסכט עולה, כי מדובר בהסכם חדש לחלוטין, אשר אין בו וּכר להסכם שכירות קודם או לתקופת שכירות קודמת, זולת האמור בסעיף 16 להסכם החדש הקובע כי הסכם וה יימבטל כל הטכמה קודמת בין הצדדיםי.

בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, אין אנו עושים צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום? /00 0

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלשה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

0% ו א -

לוייר: עו"ד וטש חבר: עו"ד אהוד פלדמן חבר: אודי וינריב, כלכלן

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות "7 זומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד א. קפלן אפרת

חבר: עו"ד הרן ראובן

חבר: רו"ח ישראלי יעקב יאיר

העורר/ת:

וו

ה

5 8 0 5 - 1

תאריך | : כד בתשרי תשף

ג

מספר ערר: | 09:09 / 140015803

מספר ועדה: | 11966

.

ו

אריאל מש ה 00 0 קל בולכה מעשמעשהחחם)

ופט וגן ררומיבו רי פעהקקמקקקקוהטאקאטטאשוס, סק ל רו רתופ 00000 יצרוק' רביב הייה 00 לוי א'י; סמקאקקופו

ששששטהוס, בוגן אנט ה (מקמועממממממקומשגל זר דרורמעוהואו 09 רוזמן אבר ה 6 ס וכיר יר רוואט

680067, אל קול גב 0 מנשרוב משה מייק

ו טאק 0000006 עק ב' יכ ₪ מנשרוב נירה

ההקההההמקוקםם | 00 אוכייר ואל פוקש שפרנסקי

לאוי ה סי

חשבון לקוח: 10852228

מספר חוזה: 739230

כתובת הנכס: גרשון שץ גגה 44

המשיב:

בוכחים:

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: עדי יעקבי

העורר/ת: סקל מלכה,מגן רחמים רמי,אריאל משה, סקל שחר,יצחקי רביב

חיים,לוי איל,מגן אנטה,גלזר דרור,רוזמן אברהם, סופר יגב,אלקסלסי יוגב,מנשרוב משה מייק,יעקבי יוסף,מנשרוב נירה,אופיר יואל,שפרנסקי לאוניה

ב"כ העורר/ת עו"ד : דוידוב אבי

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: עדי יעקבי :

ב"כ הצדדים:

ב"כ המשיב;

ב"כ העורר:

ב"כ המשיב:

ב"כ הצדדים:

פרוטוקול

בהתאם להחלטת וועדת הערר בראשות יו"ר עו"ד אלון צדוק מיום 19/6/17, להחלטת ביהמ"ש לעניינים מינהליים בת"א בעמ"נ 54581-09-17 מיום 23/5/18 ולהחלטות הוועדה בראשות עו"ד אלון צדוק מיום 11/2/19 ומיום 27/5/19 לא נדרשת הכרעה משפטית נוספת בקשר לשאלה המשפטית שהוכרעה, האם הפטור הקבוע בסעיף 0 לפקודת העיריות הוא פטור למחזיק בנכס או לנכס עצמו, אלא אך ורק הכרעה בשאלה העובדתית אודות זהות הנישומים.

מאחר והצדדים שמרו על זכותם להגיש ערעור על החלטת הוועדה בתיק זה, מתבקשת הוועדה להכריע אך ורק ביחס לזהות המחזיקים בנכס.

למען הסר ספק מוסכם כי המועד להגשת ערעור מינהלי נוסף ימנה החל ממועד מתן ההחלטה של ועדה זו בשאלה העובדתית שבמחלוקת ובמסגרתו ניתן יהיה גם לערער על החלטת הוועדה לרבות החלטת הביניים של עו"ד צדוק מיום 27/5/19 בה נקבע כי "ממילא, מבחינת החלטתה של הוועדה בסוגיה המשפטית גופא, לא ראתה הוועדה צורך לדון בשאלה זו, שכן אין לדעת הוועדה נפקות לשאלת זהות או אי זהות הנישומים ביחס להכרעתה בסוגיה".

בהתאם להחלטת עו"ד אלון צדוק, העירייה הגישה תצהירים ביום 31/7/19, אולם העורר שהיה אמור להגיש תצהירים עד ליום 1/9/19, טרם הגיש תצהירים בתיק.

לא קבלתי את תצהירי העירייה. מעבר לכך, אין לי מחלוקת עובדתית.

ברשותי אישור משלוח בפקס.

אין מחלוקת עובדתית בתיק לפיכך נבקש לתת תוקף של החלטה להסכמה כדלהלן:

מיום 15/10/2009 ועד ליום 31/12/2015 החזיק בנכס עו"ד אבי דוידוב כנאמן עבור קבוצת רוכשים שהם העוררים בתיק הערר. בתקופה זו ניתן פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות.

מיום 1/1/2016 מחזיקים העוררים בנכס והם אלה שמבקשים את הפטור היום.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כד בתשרי תשף

229

מספר ערר: | 09:09 / 140015803

מספר ועדה: | 11966

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד א. קפלן אפרת

חבר: עו"ד הרן ראובן

חבר: רו"ח ישראלי יעקב יאיר

העורר/ת: אריאל משה,סקל מלכה,מגן רחמים רמי,סקל שחר,יצחקי רביב

חיים,לוי איל,מגן אנטה,גלזר דרור, רוזמן אברהם,סופר יגב,אלקסלסי יוגב, מנשרוב משה מייק,יעקבי יוסף, מנשרוב נירה,אופיר יואל,שפרנסקי לאוניה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בפנינו החלטת ביהמ"ש לעניינים מינהליים בעמ"נ 54581-09-17 מיום 23/5/18 בו נקבע כי ועדת הערר תבחן את השאלה מי היו המחזיקים שנהנו מהפטור, מי הם המחזיקים שמבקשים את הפטור היום, האם מדובר באותם נהנים מפטור מבחינה כלכלית והאם יש בעובדה זו כדי לשנות ממסקנתה הסופית של ועדת הערר במקרה זה.

ביום 27/5/19 החליטה הוועדה בראשות עו"ד אלון צדוק כך:

"יצוין כי הוועדה מודעת לעניין והייתה ערה לשאלת זהות או אי זהות המחזיק בשים לב לעובדה כי מדובר בקבוצת רוכשים אשר יוצגו ע"י נאמן מטעמם, אולם בהעדר טיעונים או ראיות מטעם המשיב לא נדרשה לעניין זה.

ממילא, מבחינת החלטתה של הוועדה בסוגיה המשפטית גופא, לא ראתה הוועדה צורך לדון בשאלה זו שכן אין לדעת הוועדה נפקות לשאלת זהות או אי זהות הנישומים ביחס להכרעתה בסוגיה".

על אף האמור נעתרה הוועדה בראשות עו"ד אלון צדוק לבקשת המשיב ואיפשרה לצדדים להביא את ראיותיהם בשאלת זהות המחזיקים בנכס במסגרת קבלת הפטור הקודם לעומת זהות המחזיקים בנכס כיום, היינו הנישומים שהגישו ההשגה שבגינה הוגש הערר.

בהתאם להחלטה זו הגיש המשיב תצהיר עדות ראשית ביום 31/7/19.

ב"כ העוררים הודיע בדיון היום כי אין מחלוקת עובדתית בשאלה אותה התבקשה הוועדה לברר במסגרת פסה"ד בערעור המינהלי.

לפיכך אנו נותנים תוקף של החלטה להסכמת הצדדים אודות העובדות כדלהלן:

1 מיום 15/10/2009 ועד ליום 31/12/2015 החזיק בנכס עו"ד אבי דוידוב כנאמן עבור

קבוצת רוכשים שהם העוררים בתיק הערר. בתקופה זו ניתן פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות.

2. מיום 1/1/2016 מחזיקים העוררים בנכס והם אלה שמבקשים את הפטור היום.

3. מועד להגשת ערעור על החלטות הוועדה, לרבות החלטת הביגיים, הינו החל מהיום.

נית] והודע בנוכחות הצדדים היום 23.10.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החל באתר האינטרנט של המשיב.

מווי:

ד ו חבר: ישראלי יעקב יאיר,רו"ח

שם הקלדנית: ענת לזי

יו"ר: עו"ד א. קפלן אפרת

ו

1

.

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל- אביב - יפו ערר מס' 140017959

ערר מס' 140018638

בפני חברי וועדת הערר:

לור - עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העורר: ליד שיווק ממוקד בע'ימ

- נגד-

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטה

עניינס של העררים בשני נכטים הנמצאים בקומה החמישית ברחוב החשמונאים 81 תל אביב- יפו, הרשומים בספרי העירייה כנכס מס' 2000185420 ונכט מט' 2000185424.

בהחלטת יו"ר הוועדה עו"ד אבי סטוקהולס מיום 25/2/2019, ובהתאם לבקשה מוסכמת מטעם הצדדים, אוחד הדיון בעררים שבכותרת.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לחיוב העוררת בשטח בסך 29.81 מ"ר הכולל: שטת מעבר בגודל 5 מ"ר, שירותים בגודל 10.27 מ"ר, חדר חשמל בגודל 3.88 מ"ר וחדר אחסון בגודל 2.11 מ"ר.

ביום 17/9/2017 דחה מנהל הארנונה את ההשגה שהגישה העוררת.

לטענת העוררת אין לחייבה בגין השטח האמור מאתר ומדובר בשטח בו נעשה שימוש גם על ידי המחציקה בקומה הששית בבניין ועל ידי שאר המחציקים בבניין. מנגד, לטענת המשיב מדובר בשטח משותף קומתי, ומאחר והעוררת מחויקה ב- 100% מהשטח הלא משותף בקומה, חיובה בארנונה בגינו נעשה כדין, בהתאם לסעיף 1.3.1 ח' לצו הארנונה.

בנוסף, העוררת חולקת על גודל השטח שבמחלוקת.

נציין בפתח הדברים, כי העוררת חזרה בה מטענתה ביחס לסיווג הנכס, והמשיב חזר בו מטענתו ביחס להגשת הערר באיחור.

מכאן כי נדרשת הכרעתנו ביחס לשטח שבמחלוקת בסך 29.81 מ"ר, הן באשר לעצם חיובה של העוררת בגין שטת וה והן ביחס להיקף השטח.

טענות העוררת

= לטענת העוררת המשיב מנסה לחייבה בשטתים המשמשים גס מחציקים אחרים בבניין, וואת בחוסר תום לב; העוררת שכרה שני משרדים בקומה החמישית בבניין בן שש קומות ושילמה את הארנונה בהתאם לשטחים בהם חויב המחזיק הקודם. לטענתה, בעקבות השגה שהיא הגישה ביחס לסיווג הנכס, הגדילה העירייה את חיובי הארנונה בשטחים נוספים שאינה בתזקתה הבלעדית של העוררת, על אף שאין מחלוקת כי שטחים אלו משמשים במשותף גם מחציקים אחריט בבניין.

= העוררת טוענת כי מעלית חבניין מגיעה אך ורק עד הקומה החמישית, ודיירי הקומה הששית אינם יכולים להגיע למשרדם, אלא תוך שימוש בקומה החמישית, ובכלל זה המעלית, הפרוזדור וכל הרכוש המשותף. המצהירה מטעם המשיב, גבי אדר, אמנם חשיבה כי היא לא יודעת האם המעלית מגיעה לקומה הששית, אולם הסכימה כי על מנת להגיע לקומה הששית יש לעבור דרך המדרגות בקומה התמישית או לחילופין במעלית או כל דרך מעבר אחרת. בנוסף הצהירה גבי אדר כי כדי להגיע לקומה הששית או לגג כל דיירי הבניין צריכים לעבור במדרגות הקומה התמישית. העוררת טוענת כי הוכח שהשטה שבמחלוקת משמש את כלל דיירי הבניין ולפיכך אין לחייב בו את העוררת ו/או רק את העוררת אלא את כל המשתמשים בו.

> העוררת טוענת כי היא הוכיחה כי בקומה חששית אין חדרי שירותים ואין מעלית, וכן כי חדרי השירותים בקומה התמישית מהווים שטת משותף הפטור מארנונה. העוררת מפנה לפסק הדין בעמיינ 56033-02-17 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב ג' ציפורן, בו אושרה החלטת וועדת הערר שקבעה כי חדרי הנוחיות הנמצאים במסדרון קומתי הס שטת משותף הפטור מארנונה.

> העוררת מוסיפה כי המצהירה מטעם המשיב הצהירה כי העוררת היא המתזיקה הבלעדית בקומה החמישית, אלא שמדובר בעדות שמיעה שכן בחקירתה התברר כי היא כלל לא ביצעה את הבדיקה.

> העוררת מציינת כי הקומה התמישית אינה קומה טיפוסית, והשטח המשותף משמש את כלל דיירי הבניין, ולפיכך יש לראות בו כשטח משותף לכלל דיירי הבניין. לטענתה הוכת כי השטחיט המשותפים אינם בחוקתה הבלעדית של העוררת ולפיכך יש לחייב את כלל המחזיקים בבניין בגינו.

> באשר להיקף השטח שבמחלוקת; לטענת העוררת העירייה לא הציגה תשריט המלמד על שטח הנכסים המחויבים, אלא תשריט ישן משנת 2006, ולפיכך אין לקבל את טענת העירייה בדבר שינוי שטחי החיוב.

לאור כל האמור טוענת העוררת כי יש לקבל את הערר ולקבוע כי אין לחייב את העוררת בגין השטחים המשותפים בקומה התמישית.

טענות המשיב

* לטענת המשיב חיובה של העוררת נעשה כדין ובהתאם להוראות סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה הקובע כי כאשר קיים בבניין מחזיק המחזיק בלפתות 80% מן השטת הלא משותף, אצי המחזיקים בבניין יחויבו בגין השטחים המשותפים בבניין, בהתאם לחלקם היחסי בשטח הלא משותף.

> אין מחלוקת כי העוררת מחזיקה ב- 100% מן השטח הלא משותף בקומה, שני הנכסים המצויים בקומה החמישית הס בתוקתה, ושטח הקומה מצוי בבניין שאינו משמש למגורים.

* המשיב מפנה למבחן התלת שלבי שנקבע בפסק הדין בעמיינ 11515-01-16 עיריית תל אביב -- יפו נ' אס. אל. פי מוצרי מעבדות בע"מ, וטוען כי מיקומו של השטח המשותף בקומה המוהזקת על ידי העוררת מוביל למסקנה כי מדובר בשטח משותף קומתי, ולא בשטח משותף של הבניין בכללותו, כלומר שטחי המעבר, השירותים, חדר החשמל וחדר האחסון אינם מיועדים לשימוש כלל דיירי הבניין. לפיכך מדובר בשטח משותף קומתי, ויש לבחון את חיובו בהתאם לשיעור ההחזקה בשטח העיקרי בקומה, ובהתאם לסעיף 1 תי לצו הארנונה.

> לטענת חמשיב יש לדחות את טענת העוררת כי מדובר בשטת משותף ברמת חבניין ולא בשטח משותף קומתי, לאור מיקומו בטבורה של הקמה החמישית בבניין, ומאחר ולעוררת הויקה הקרובה ביותר לשטת זה, שנועד לשימושה. אין מדובר במעלית או במדרגות שנועדו לשימוש כלל דיירי הבניין, גם אם לטענת העוררת מחזיקים נוספים בבניין עושים בשטחיט אלו שימוש.

> היות ומדובר בשטת משותף קומתי, כאשר העוררת מחתזיקה במלוא השטח המשותף בקומה, יש לחייבה בארנונה בהתאם לסעיף 1.3.1 ח' לצו.

> המשיב מציין כי פרשנותה של העוררת לסעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה היא שגויה, מאחר ולשיטתה בכל מקרה יש לבחון מי עושה שימוש בשטח המשותף, פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו של הטעיף ותכליתו. שאלת חיובם של שטתים משותפים אלה אינה מבוססת על זהות הגורמים שעושים בהם שימוש, אלא על בחינת המחזיקים בשטחים העיקריים בבניין/ בקומה.

> באשר לטענה כי המחציק הקודם לא חויב בגין שטחים אלה; לטענת המשיב שמורה לו הוכות לבחון את חיובס של נכטים ביחט לכל שנת מס בפני עצמה ובמצב בו מתברר כי נכס חויב בחסר, מחויב המשיב לפעול ולתקן את החיוב.

5 באשר לטענת העוררת אודות היקף השטח שבמתלוקת; הטענה לא הוכה, מאחר והעוררת לא ערכח מדידה מטעמה. המצהירה מטעם המשיב אישרה כי התשריט משנת 2006 חוא תשריט עדכני, המשקף את הנתונים והעובדות גם בשנת 2017. בהעדר נתון, תשריט מדידה הסותריס את מדידות המשיב -- יש לדחות את טענתה.

לאור כל האמור טוען חמשיב כי חיובה של העוררת בגין שטחים משותפים בקומה החמישית הינו כדין, ויש לדחות את הערר.

דיון והכרעת

סעיף 1.3.1 תי לצו הארנונה קובע כי:

יישטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יחויב, למעט בנין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק ע"י מחזיק אחד. שטחיט משותפים אלו יחולקו ויחויבו באופן יחסי בין המחזיקים....

בפסק הדין בעמיינ 11515-01-16 עיריית תל אביב - יפו ג' אס. אל. פי מוצרי מעבדות בע"מ (להלן - י'עניין אס, אל. פי יי), התייחס בית המשפט לתכליתו של סעיף זה:

ייעלינו לתת את הדעת לא רק ללשונו של סעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה, אלא

גס לתכליתו. בניגוד לשטתים משותפים בבתי מגורים, אשר מצורפים

לשטח הדירה ומחויביס בתשלום ארנונה, ראתה העירייה להקל עם מבנים

שאינם משמשיט (ברובם) למגורים, בהענקת פטור בנסיבות מסוימות בגין

שטחים משותפים. זאת, ככל הנראה בשל כך שסכום הארנונה המוטל על

הבניינים שאינם למגוריט גבוה משמעותית מאשר וה המוטל על דירות.

נוסף על התכלית האמורה, יש לתת את הדעת גם למהותו של אותו שטת

משותף המועמד לשאת חיובי ארנונה. השילוב בין השניים יוליך לתוצאה

הפרשנית הראוייה....

בעניין אס. אל.פי. קבע בית המשפט מבחן תלת שלבי ליישומו של סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונח;

ראשית יש לאתר את השטח המשותף ואת מיקומו, תכליתו ומאפייניו. שנית, יש לבתון אס השטח משרת, על פי טיבו וטבעו את כלל דיירי הבניין או הקומה הספציפית, ושלישית יש לבחון את והות המחציק ושיעור ההחוקה. כך, שעה שמדובר בשטח משותף לדיירי הבניין/ הקומה, נדרש לבחון האם ישנו דייר אחד המחציק ב- 80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בבניין, אס לאו. בהיעדר דייר אחד המחזיק ב- 80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף - יחסה השטח המשותף תחת הפטור שברישא לסעיף 1.3.1 ח' לצו הארנונה. מנגד, אס מצוי דייר אחד המחציק ב- 80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף - כי או לא יחול הפטור האמור, ושטת וה יחויב בארנונה וישולם על ידי כלל המחזיקים בבניין באופן יחסי לאחזקתם, בין אס הן עושים שימוש בשטח משותף זה ובין אן לאו.

ככל שמדובר בשטח משותף קומתי - יש לבחון האם דייר אחד מחויק ב- 80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בקומה בה מדובר. אס קיים דייר אחד המתגיק ב- 80% ומעלה מכלל השטת הלא משותף בקומה הטפציפית - יחויב השטח המשותף בקומח צו על ידי כלל המחויקיס בקומה באופן יחסי לאחזקתם.,

באשר לשאלה מהו השטת המשותף בקומה נקבע לא אחת כי שטח משותף, כשמו כן הוא: שטת הנמצא מתוץ לנכסי המהציקים בקומה והמשמש יותר ממחציק אחד. אין מקום לסטות מלשונו הפשוטה של הסעיף. ראו בעניין וה למשל פסק חדין בעמיינ 56033-02-17 מנהל הארנונה בעיריית

תל אביב נ' ציפורן, שס נקבע:

'ימה הוא אם כן יישטח משותףיי בצו הארנונה! שטח משותף, כשמו כן הוא, שטח הנמצא מחוץ לנכסי המחזיקים בקומה והמשמש יותר ממחזיק אחד. אין מקום לסטות מלשונו הפשוטה של הסעיף ולהידרש לפרשנות יצירתית. בהקשר זה ראוי לציין כי הפסיקה התייחסה כדבר מובן מאליו להיותס של חדרי הנוחיות הקומתייס שטח משותף (רי לדגי עניין גולדחמר; ועניין אס.אל.פ,

עם זאת, ההנחה כי שטת הנמצא מחוץ לנכס ומשמש יותר ממחזיק אחד הוא יישטת משותף'י, היא הנחה הניתנת לסתירה. מנחל הארנונה יכול להוכיח, בהתאם למבחנים שהותוו בפטיקה, כי יש בשטח נהנה עיקרי -

שהוא בעל השליטה והיכולת לנצל את השטח לצרכים שונים ..".

כאמור, ההנחה כי שטח הנמצא מחוצ לנכס ומשמש יותר ממחזיק אחד הוא יישטח משותףיי, היא הנחה הניתנת לסתירה. מנהל הארנונה יכול להוכיח, בהתאם למבתניס שהותוו בפסיקה, כי יש בשטח נהנה עיקרי - שהוא בעל השליטה והיכולת לנצל את השטח לצרכים שונים (רי עמיינ (מנהלי תל אביב-יפו) 122/07 אליעד שרגא ושות'- משרד עורכי דין נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו),

נפנח אס כן לבחון את עניינה של העוררת ;

אין מחלוקת בין הצדדים כי העוררת היא המחציקה הבלעדית בשטחים שאינם משותפים בקומה החמישית בבניין.

אין גס מחלוקת כי השטח שבמחלוקת, הכולל: שטח מעבר בגודל 13.55 מ"ר, שירותים בגודל 7 מ"ר, חדר חשמל בגודל 3.88 מ"ר וחדר אחסון בגודל 2.11 מ"ר הס שטחים משותיפ הנמצאים בקומה החמישית.

העוררת טוענת כי המעלית בבניין מגיעה עד הקומה החמשיית ולפיכך כל דיירי הבניין עושים שימוש תוך כדי מעבר בקומה החמישית בדרכם לגג, וכי דיירי הקומה השישית עוברים בקומה החמישית כדי להגיע למשרדם. בנוסף, היא טענה כי אין חדרי שירותים בקומה הששית וכי הפסיכולוגית העובדת בקומה הששית עושה שימוש בחדרי הנוחיות בקומה החמישית. לפיכך, לטענתה, השטחים המשותפים אינם בחזקתה הבלעדית.

העוררת אינה חולקת על כך שהשטת שבמתלוקת הוא שטח משותף, וכך היא מתייחטת לשטת שבמחלוקת בסיכומיה כשטח משותף. אין מחלוקת גס בין הצדדים כי השטחים המשותפים בקומה החמישית אינם בשימושה הבלעדית של העוררת.

השטחים המשותפים שבמחלוקת הס בלב הקומה החמישית בבניין, ולפיכך מדובר בשטח משותף קומתי. העוררת לא הרימה את הנטל להראות כי השטחים המשונפיס בקומה החמישית הס שטחים המשמשים את כלל דיירי הבניין, כגון לובי כניסה, מעלית, מדרגות, וכי מדובר בשטת משותף לכלל דיירי הבניין. מדובר בשטחים משותפים המיועדים לשימוש דיירי הקומה החמישית, גם אם דיירים אחרים בבניין עושים בהם שימוש מעת לעת. כעולח מדיון ההוכחות, גס לטענת העוררת, השימוש שנעשה בשטחים המשותפים בקומה הוא לכל היותר על ידי הפסיכולוגית בקומה הששית, או מי שנדרש לטפל בשטחים הטכניים על הגג, והעוררת לא הוכיחה כי כלל הדיירים בבניין עושים שימוש בשטתיט המשותפים על מנת להגיע לגג. מכאן מסקנתנו כי יש לראות בשטחים שבמחלוקת כשטח משותף קומתי המיועד לשימוש דיירי הקומה.

העוררת הפנתה לפסק הדין בעניין ציפורן לעניין חדרי נוחיות, אלא שנסיבות המקרח שס אינן דומות לענייננו; בעניין ציפורן לא חייתה מחלוקת עובדתית כי מדובר בחדרי נוחיות קומתיים -

4

הנמצאים במסדרון הקומתי, מחוץ למשרדי המשיבים, כי בקומה מסי מחזיקים נוספים שעושים שימוש בחדרי הנוחיות; שחדרי הנוחיות אינם נעולים ; שלמשיביט אין זכות קניינית או חוזית או בלעדית בהם; וכי האחריות לתפעול ולניקיון חדרי הנוחיות אינם של המשיבים; השאלה שעמדה להכרעה שם היא האם מדובר ביישטת משותףיי הפטור מארנונה בהתאם לסעיף הפטור או בשטח בו נעשה יישימוש משותףיי כטענת העירייה, וניתן לחייב את המחציקים בקומה לפי חלקם היחסי.

בענייננו מדובר בחדרי נוחיות הנמצאים בקומהח החמישית המותזקת כולה על ידי העוררת ואין בה מחזיקים נוספים. לפי החומר שבפנינו השירותיט נעולים באמצעות קוד, העוררת עצמה מנהלת את קוד הגישה לשירותים, והעוררת לא טענה כי האחריות לניקיונס ותפעולס חיא של כלל הדיירים בבניין. לפיכך אין לראות בנסיבות המקרה בחדרי הנותיות כחדרי נוחיות קומתיים המשמשים מספר מחציקים, גס אס מאן דחוא עושה בהם שימוש מעת לעת (לטענת העוררת -

הפסיכולוגית בקומה הששית).

השאלה חיחידה שבמחלוקת היא האם רשאי המשיב לחייב את העוררת בגין שטחים משותפים קומתיים אלו.

התשובה בעניין אה ברורה, וחיא עולה מנוטחו המפורש של סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה.

איו מחלוקת בין הצדדים כי העוררת מחזיקה ב- 100% מהשטח חלא משותף בקומה החמישית, כלומר, בהתאם לנוסחת סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה העוררת מחציקה ב- 80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בבניין או בקומה. בנסיבות אלה, לא חל הפטור האמור, ושטח משותף זה יחויב בארנונה על ידי כלל המחזיקים בקומה באופן יחסי לאתזקתם. בענייננו - העוררת היא המתזציקה היחידה בקומה, ולפיכך התיוב בגין השטחלס המשותפים בקומה הוטל עליה כדין.

באשר להיקף שטח החיוב; העוררת חולקת על היקף שטת החיוב של השטח שבמחלוקת, אלא שהיא עצמה לא הציגה כל ראיה/ מדידה/ תשריט הסותריס את מדידת המשיב. המצהירה מטעם חמשיב אישרה בחקירתה כי התשריט משנת 2006 מתאר את מצב הדברים גם בשנת 2017.

העוררת לא הוכיחה כי גודל השטח שחושב על ידי העירייה בטעות יסודו. העירייה מוסמכת לבחון את חיובס של נכסים ביחס לכל שנת מס בפני עצמה, ובמידת הצורך אף לעדכן את שטח החיוב.

במצב דברים זּה, ובהיעדר ראיה אחרת, אין לנו אלא לקבל את מדידת העירייה. ככל שהעוררת סבורה כי היקף שטח החיוב שגוי, באפשרותה לפנות בהשגה לשנת המס הבאה ולהציג ראיה/ מדידה התומכת בטענתה.

סיכומס של דברים,; על פי הראיות שבפנינו, השטה שבמחלוקת הוא שטח משותף קומתי, גס אס לטענת העוררת מעת לעת עושים בו דיירים אתרים שימוש. בנסיבות אלו, לא חל הפטור הקבוע בסעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה, והשטח המשותף ישולם על ידי העוררת המחזיקה ב- 100% מן השטח הלא משותף.

הערר נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן בהיעדר הצדדיט ביום 23.10.209.

בהתאם לסעיף 205) לחוק בי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מטירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כעלת) (סדרי דין

בוועד ערך) התשלייז- 977 הלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

(-7 '-767

4

יו עו"ד חבר: יעקב ישראלי, רו''ח

יו'יר: אפרת א. קפלן עו"ד חבר+

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל- אביב - יפו ערר מס' 140019564

בפני חברי וועדת הערר:

ייר - עו'יד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו''ח לעקב ישראלי

העוררת: אמקור בע'/מ ה מו

- גגד-

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטה

עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב :גאל אלון 92 בתל אביב- יפו, הרשום בספרי העירייה כנכס מס' 2000268142 ח-ן ארנונה מס' 10967794.

בדיון המקדמי שהתקיים בערר ביום 3/4/2019 הודיעו הצדדים כי אין מחלוקת עובדתית בתיק, ולפיכך ביקשו לקבוע את התיק לסיכומים, ללא צורך בניהול הליך הוכחות.

בהחלטה מיום 3/4/2019 קבענו כך:

ייהמחלוקת בפנינו הינה ביחס למרבית שטח הנכס בסך 562 מ"ר אשר נמצא ריק, ובעבר ניתנה לו הנחת נכס ריק במלואה התל מיום 2/1/18 ועד ליום 1/7/18. לטענת העוררת יש לחייבה בתעריף הזול ביותר האפשרי לפי חיתר הבנייה ביחט לתקופה שהחל מיום 1/7/18 בהתאם לתקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנייג -

3. לטענת המשיב בהתאם להיתר הבנייה השימוש המותר הוא

למשרדים ויש לתייב את העוררת ביחס לתקופה הנוספת בהתאם לייעודו המקורי בחיתר הבנייה.

בהתאם להצהרת בייכ המשיב, המשיב יבצע ביקורת נוספת בנכס. פכל שיתברר כי לא חל שינוי במצבו העובדתי של הנכס, קרי שמדובר עדיין בנכט ריק, הרי שמדובר במחלוקת משפטית בלבד ואזי יהא מקום להורות על הגשת סיכומים בתיק ללא צורך בקיום דיון הוכחות.

בייכ המשיב תמסור הודעה בתוך 30 יום מהיום וחתיק יועבר לתיימ לשם מתן המשך הוראות בתיקיי.

ביום 5/5/2019 הגישה בייכ המשיב הודעה לפיה לאור ביקורת נוספת שבוצעה בנכט, ממנה עולה כי השטח בסך 562 מ"ר נמצא ריק, הרי שאין מניעה להורות על הגשת סיכומים במחלוקת המשפטית מושא הערר. המשיב הדגיש כי הוא מתנגד ויתנגד לכל הרחבת חזית ולכל ניסיון לטעון טענות שלא הועלו במסגרת ההשגה והערר.

ביום 5/6/2019 ניתנה החלטה על ידי יו"ר הוועדה המורה על הגשת סיכומים.

אין מחלוקת בן הצדדים כי הנכס ריק. לעוררת ניתן פטור לנכס ריק החל מיום 2/1/18 ועד ליום 8 (להלן -- ייתקופת הפטוריי). המתלוקת בין הצדדים נוגעת אך ורק לשאלת סיווגו של הנכס נושא הערר לצורך ההנחה לנכס ריק בהתאם לסעיף 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנתה בארנונה), התשנייג - 1993 בתום תקופת הפטור, ובמהלך תקופת ההנחה לנכס ריק.

בהשגה שהגישה העוררת בפני מנהל הארנונה היא טענה כי יש לסווג את הנכס בסיווג 'יתעשייתיי או יימחטןי' בהתאם לייעודו התכנוני של הנכס, מאחר ולטענתה על פי היתר הבנייה השימוש של הנכט הינו יימשרדים ומסתריי.

ביום 6/12/2018 דחה מנהל הארנונה את ההשגה שהגישה העוררת, וציין בהתלטתו, בין חיתר כי:

יילעניין סיווג הנכס על פי ייעודו המקורי נשיבך כי ייעודו חינו משרדים כפי שמחויב חיוס ולכן לא יבוצע כל שינוי בחשבוןיי.

(ההדגשה שלנו - הערת הוועדה).

בהודעת הערר שהגישה העוררת ביום 7/1/2019 היא טענה כי היתר הבנייה בו סומן חשימוש העיקרי יימשרדיס ומטתריי מכיל בתוכו מחטניס, שכן הגדרת התבייע קובעת כי הגדרת מסתר כוללת בחובה מחסנים. העוררת ביקשה לקבוע כי הסיווג של הנכס ייקבע כייאחסנהיי ולחילופין ייתעשייהיי.

במסגרת סיכומיה טענה העוררת כי בנכס נושא הערר ניתן לעשות שימוש כייבית תוכנחיי, וכי בית תוכנה נכלל במסגרת סעיף 1 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסייו - 2007 תחת סיווג ייתעשייהיי. לטענתה, חברת ציק פוינט עשתה שימוש בנכט בהתאם לחיתר הבנייה. מאחר וסיווג בית תוכנה הוא שימוש המותר על פי דין, והוא הסיווג הוול ביותר מאלה המותרים על פי דין, יש לסווג את הנכס בתקופת ההנחה לנכס ריק על פי סיווג זה. לחלופין טענה העוררת כי ניתן להפוך משרד ליימחסןי: בלא שנדרש היתר לכך, וכי מדובר בסיווג זול יותר בהתאם לשימושים המותרים על פי דין.

בללי

בהתאם לתקנה 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנתה בארנונה), התשנייג -- 1993 (לחלן -

ייתקנות ההנחות'י), רשאית רשות מקומית לפטור נכס ריק מתשלום ארנונה למשך ששה חודשים (להלן -- ייתקופת הפטוריי). לאחר מכן, ועד לתקופה מצטברת של שלוש שנים מחיום בו הפך הנכס לנכס ריק, רשאית הרשות המקומית לתת הנחות בשיעור שנקבע בתקנה. בהלוף תקופה זו יחויב הנכס בשיעור הארנונה בו מחויב נכס פעיל.

הפסיקה קבעה כי ההצדקה הבסיסית לגביית ארנונה גס בזמן בו לכאורה המחזיק אינו מפיק תועלות משירותי העירייה, שהיא ההצדקה הבסיסית לגביית מס כאמור, חיא לתמר מחזיקי נכסים ריקים לעשות בהם שימוש באופןו שיביא לניצולם המיטבי של הנכסים, ונובעת מכך שחיובו של נכס ריק בארנונה מבטא את העובדה שגם הוא נהנה במידה מסוימת משירותיס מסוימים של העירייה (ראו למשל עייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ ני עיריית פתח תקווה פייד מייו(), 8.

מאחר ובנכס ריק לא מתקיימת פעילות, הרי שאין במבחן השימוש בפועל כדי לסייע לרשות להכריע בדבר סיווגו המתאים של הנכט (ראו עעייס 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ ני עיריית תל אביב - יפו, פורסם בנבו). על רקע זה נדרש בית המשפט לשאלת טיווגו של נכס ריק לצרכי ארנונה.

בפסק הדין בברייס 5042/2002 סלומון ני מנהל הארונה שליד עיריית חדרה פייד נז(5), 302 נקבע כי יש לסווג נכס ריק בהתאם לייעודו התכנגוני המקורי ולא על פי השימוש הקודם שנעשה בו. בפסק הדין בבריים 10360/06 תנופורט (1990) בע"מ ני מנחל הארנונה של מואייז שער הנגב פירטה כבי השופטת מרים נאור כי כאשר מדובר בנכס שבפועל שימש לשימושים חורגים, השונים מן הייעוד

התכנוני של הנכס, יש לסווג את הנכס לפי ייעודו התכנוני המקורי, כיוון שהתעריף של סיווג וה נמוך יותר, ומשלא הופק הרווח הכלכלי שנבע מהשימוש הקודם, אין עוד הצדקה לתייבו לפי שימוש זה. הכלל שנקבע הוא שמכיוון שלא ניתן לסווג נכס ריק על פי שימושו בפועל, יש לסווגו בהתאם לייעודו התכנוני, וכי יש לבחור את הייעוד התכנוני הזול ביותר מבין הייעודים התכנוניים האפשריים; בשלב הראשון - יש לבחור את כלל השימושים האפשריים בנכט המתאימים לייעודו התכנוני, ובשלב השני - לאתר שאותרה מסגרת השימושים האפשריים על פי הדין, יש לבחור את הסיווג הזול ביותר, התואט את השימושים המותרים על פי דין.

ביום 5.8.2018 ניתן פסק חדין בברייס 991/16 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ ני בית ארלוזורוב חברה בע"מ (להלן - עניין אפריקה ישראלי). בפסק הדין דן בית המשפט העליון בשאלה הנובעת מן השלב הראשון; האם סל השימושים האפשריים על פי הדין מוגבל אך ורק לשימושיט שהותרו בהיתר הבנייה או שניתן לכלול בו גט שימושים התואמים את הייעודים שנקבעו בתכנית החלה על הנכס. בית המשפט העליון (כבי השופט עוזי פוגלמן) עמד בהרחבה על הרציונאלים העומדים בבסיס ההצדקה לתיוב נכס ריק בארנונה, והדגיש את המטרה לתמרץ את המתציק לעשות שימוש יעיל בנכט, וכי לשם יצירת תמריץ כאמור נדרש כי אי הפעלת הנכס לא תהיה רווחית לנישום ביחס למצב הדברים בו הוא היה מפעיל את הנכס ונדרש לשלט ארנונה; רק השימושים העתידיים המותרים מבטאים את השימוש העתידי האפשרי אשר נמנע עקב אי הפעלת הנכס, ורק בהם ניתן למצוא אינדיקציה לטכוס הארנונה שיינתסךיי מהנישוס שאינו מפעיל את הנכס. נקבע, כי השיקול בדבר ההקלה עם הנישום אינו רלוונטי בשל איתור השימושים האפשריים לצורך הסיווג בארנונה, אלא רק בשלב השני העוסק בבתירת השימוש הצול ביותר.

בית המשפט העליון ציין בעניין אפריקה ישראל, כי היתר הבנייה, שהוא השלב האתרון בשרשרת, מגשיס את העקרונות התכנוניים שנקבעו בתכניות ומיישמס בקשר לנכס מסוים (סעיפים 145 (א)-

(ב) לחוק התכנון והבנייה). הליך מתן היתר הבנייה הוא הליך פרטני שבמסגרתו בוחנת רשות התכנון את התאמתו של הבינוי המבוקש למכלול העקרונות התכנוניים החלים על הנכס ועל סביבתו, כפי שעוגנו בתכנון התקף. לפיכך, לא כל שימוש שהותר במסגרת הכוללנית יותר של התכנית ימצא את ביטויו בהכרח בהיתר הבנייה. משהוצא היתר בנייה לנכט, כל שימוש שנעשה בו שלא על פי ההיתר אינו כדין, אף אס מדובר בשימוש שהותר בתכנית החלה על הנכס. לפיכך, קבע בית המשפט בעניין אפריקה ישראל, כי בשלב בחינת סל השימושים בנכס, יש לאתר את אפשרויות השימוש הקיימות למחזיק בנכס הריק, כנובע מדיני התכנון והבנליה:

ייאפשרויות אלו הן רק אלו שהותרו בחיתר הבנייה. מכאן כי שימוש שנעשה בניגוד להיתר, ואף הס הוא תואם את התכנית, אינו משום שימוש אפשרי העומד לנישוסיי.

באשר לשימושים אפשריים אחרים בנכס, שלא צוינו במפורש בחיתר, קבע בית המשפט כל:

ייכל עוד לא הוגשה בקשה מתאימה וניתן היתר שימוש חורג, השימוש בנכס שלא לפי ההיתר אינו כדין ואין לסווגו לצרכי ארנונה על בסיס זה כפי שציינו מנהל הארנונה ועיריית תל אביב יפו וחיועצ המשפטי לממשלה. האפשרות להגשת בקשה לשימוש תורג אינה מקנה למחויק בנכס את האפשרות לעשות שימוש חורג קודם שיינתן אישור הרשות המוסמכת ולמותר לציין כי לוו האחרונה מוקנה שיקול דעת... וממילא הוועדה מוטמכת גס לדחות את הבקשה לשימוש חורג. לפיכך האפשרות להגיש בקשה לשימוש חורג אינה מעלה או מורידה, כל עוד הבקשה לא אושרהיי.

בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כל:

יילצורך סיווג נכס ריק לצרכי ארנונה, יש להתחשב אך בשימושים אפשריים לפי החיתר הבנייה. אין די בשימושים הקבועים בתכנית החלה על הנכס, כל עוד לא נקבעו במפורש בהיתר הבנליתיי.

עניינה של העוררת

מאתר וכאמור בפתח הדברים אין מחלוקת בין הצדדים כי הנכס ריק, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעניין אפריקח ישראל, אליהח חפנו הצדדים, נותר כי נכריע אך ורק בשאלת השימוש הצול ביותר המותר בנכס על פי דין, לצורך סיווגו במהלך תקופת ההנחה לנכס ריק.

טענת העוררת לפי הסיווג הזול ביותר האפשרי הוא סיווג בית תוכנה לא נטענה בפני מנהל הארנונה ולא בכתב הערר. העוררת אף ויתרה על קיום דיון הוכתות בתיק, והיא לא הוכיחה את טענתה כי בעבר עשה שימוש בנכס מחזיק אחר שסווג כייבית תוכנהיי או את טענתה כי מדובר בשימוש מותר. מכל מקום, מאחר ומדובר בהרחבת חצית אסורה, דין הטענה כי יש לסווג את הנכס כייבית תוכנהיי להידחות אך מטעם זח.

בבתינת למעלה מן הצורך נוסיף כי סיווג כייבית תוכנחיי הוא סיווג ספציפי, תלוי שימוש, ולא ניתן להעניקו לנכס שלא נעשה בו שימוש, ובכלל זה לנכס ריק מאדם ומתפץ. ההטבות הניתנות לבית תוכנה באמצעות קביעת תעריף ארנונה נמוך נועדו לתמר\ את השימוש בפועל של בתי תוכנה, סיווג אה תלוי בהוכחת קיומם תנאים ספציפיים על ידי המחזיק, והיא אינה רלוונטית כאשר מדובר בנכס ריק שאינו בשימוש. מכאן כי גס אם העוררת הייתה מוכיחה כי שימוש בנכס כבית תוכנה הוא שימוש מותר על פי חיתר הבנייח, ממילא לא היה בכך כדי לסייע לה ככל שמדובר בקביעת הסיווג לצורך הנחת נכס ריק.

היתר הבנייה צורף כנספח ד' לכתב התשובה לערו. על פי היתר הבנייה מדובר בבניין משרדים מעל קומת קרקע המשמשת למסחר. מכאן שייעודו התכנוני של הנכס על פי היתר הבנייה הוא למשרדים בלבד, וייעודו התכנוני של הנכס נושא הערר אינו למסחר.

באשר לטענתה החלופית של העוררת כי יש לסווג את הנכס בסיווג ',אחסנהיי, לא ניתן לקבל טענה זו. בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה נקבעו ארבעה תנאים לצורך סיווג כיימחסן'י: הנכס משמש לאחטנה בלבד, לקוחות אינם מבקרים בו, הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומה רצופה לו והנכס אינו משמש לשיווק והפצה. משכך, אין מקום להחלה ייאוטומטיתיי של סיווג זה על נכס ריק, מקום בו לא קיים בחיתר הבנייה ייעוד ספציפי למחסנים, שכן מצו הארנונה עולח כל ממילא לא כל שימוש של ייאחסנהיי מסווג על פי צו הארנונה בטיווג י'מחסןיי. הנכס הספציפי נושא הערר אינו מיועד על פי לשון היתר הבנייה לשימוש מסחרי, ואף אינו מיועד לשימוש כמחסן, והעוררת לא הוכיחה כי הנכס הטפציפי עונה על התנאים הקבועים לסיווג כמחסן. ניסיונותיה של העוררת ללמוד על שימושים מותרים אלו מתוך היתר הבנייה הוא ניסיון לקרוא להיתר הבנייה את מה שאינו כלול בו.

סיכומס של דברים; לא ניתן לקרוא לתוך היתר הבנייה את שאינו כלול בו במפורש, ולא ניתן לראות בסיווג ייבית תוכנהיי ו/או בסיווג יימחסן'י כשימושיס המותרים על פי דין בנכס משהעוררת לא הצביעה על כך שהנכס עומד בתנאים הקבועים לסיווגים אלו. הסיווגים אותם מבקשת העוררת להחיל על הנכס נושא הערר, בין אס ייבית תוכנהיי ובין אס יימחסניי הינם סיווגים המוענקיס לנכטסיט ספציפיים, בהתאם לשימוש בפועל, ובשני המקרים נדרש הנכס לעמוד בתנאים ברורים לצורך סיווגס ככאלה. מכאן כי בכל הקשור לסיווג הנכס בתקופת ההנחה לנכס ריק בהתאם לתקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה, לא ניתן לקבוע כי סיווגים אלו הם בבחינת ייסיווגיס מותרים בנכס על פי דיויי.

מכאן מסקנתנו כי סיווג הנכס בתקופת ההנחה לנכס ריק בסיווג יימשרדיםיי, ובהתאם לאמור בהיתר הבנייה החל על הנכט, היא כדין.

הערר נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 23.10.2019.

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים וּכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 85 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייץ- 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של חמשיב.

לו''ר: אפרת א. קפלן, עחי חבר: ראובןקרן, עו'יד חבר: יעקב ישראלי, רו''ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל- אביב - יפו ערר מס' 140017720

ערר מס 140017741

ערר מס' 140018374

בפני חברי וועדת הערר:

*ו'יר - עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העורר: פיטל אבו סייף

‎ -‏ נגד-

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטה

עניינם של שלושת העררים שבכותרת ₪ הערר בנכס הנמצא ברחוב באר שבע 52, תל אביב- יפו, הרשוט בספרי העירייה כנכס מס' 2000423547 ת-ן ארנונה מס' 10878132.

בהחלטת הוועדה בראשות לוייר הוועדה עו"ד שירלי קדם מיום 28/6/2018 נקבע כך:

יישלושת הדיונים (שלושת תיקי הערר שבכותרת - הערת הוועדה)

יאוחדו מכיוון שהעורר מתנגד שמודד מטעם העירייה יגיע למדידה'י.

בהתאם להחלטה זו נקבעו שלושת התיקים להוכחות.

כעולה מן החומר בתיק הערר, הנכס נושא העררים נדון בעבר במסגרת תיק ערר מס' 140011807 סכסכ רמגי ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו, בפני הוועדה בראשות לוייר עו"ד שירלי קדם.

העורר כאן צורף לתיק האמור כצד שלישי. בדיון שהתקיים שס הוסכם כי תיערך מדידה של השטח על ידי מודד ניטראלי, ומדידה כאמור בוצעה ביום 18/10/2015. ביום 21/9/2016 ניתן תוקף של החלטה להטכמות הצדדים והוועדה הורתה כי המשיב יפעל בהתאם למדידה שבוצעה בנוכחות כל הצדדים ויעדכן את השטחים ואת חיובי הארנונה בהתאם. הועדה בירכה את הצדדים שהשכילו להגיע להסכמות בתיק זה.

בהתאם למדידה האמורה משנת 2015 נרשם שטח הנכט בו עושה העורר שימוש בסך 102.93 מ"ר.

כעולה מן העררים שבפנינו מדובר בנכס המשמש כמוסך.

בדיון מקדמי שהתקיים בערר 140017720 בפני הוועדה בראשות לוייר הוועדח עו"ד אורה קניון, נקבע כי מאחר והמחלוקת נדונה בעבר בפני ועדת הערר בראשות עו"ד שירלי קדם, שס צורף העורר כצד שלישי, יועבר התיק לדיון בפניה.

ביום 16/5/2018 התקיים דיון מקדמי בערר, בו קבעה הוועדה בראשות יו"ר הוועדה עו"ד שירלי

קדם כך:

ייבהתאם לסעיפים 287 ו- 288 לפקודת העיריות, לעירייה שמורה הזכות לערוך בדיקה בנכס העורר על מנת לבדוק את גודל השטת בו עושה העורר שימוש.

במכתב העירייה לעורר מיום 3/4/17 הודיעה העירייה לעורר כי מביקורת שנמצא במקוט נמצא כי הוא עושה שימוש בשטח גדול מהשטח בו הוא מחויב.

העורר טוען כי בהתאם להחלטה בתיק ערר מספר 140011807 נקבע גודל השטח שבהזקתו בהתאם למודד ניטראלי ולהחלטת וועדה.

חוקה על העירייה שיש בידיה ראיות לכך שהשימוש בשטח אכן גדול יותר מהקביעה כאמור לעיל.

יובחר כי בנסיבות אלו נטל הראיה על המשיב להוכיח את טענותיו, כבד יותר. עם זאת, למשיב נתונה הצכות לעשות ביקורת בנכס בנוכחות העורר וכן לעשות בדיקה תקופתית בנכסים ולא ברורה לנו התעקשותו של העורר וטירובו לאפשר ביקורת כאמור.

לאור הצהרתו של העורר כי הוא לא מתנגד למודד ניטראלי ועל מנת לייעל את ההליכים בתיק, אנו ממליצים לצדדים לנסות להגיע להסכמה בעניין %ה. ככל שלא יסכימו הצדדים יגישו את ראיותיהם ועייפ תוצאוות ההתלטה הסופית יקבעו הוצאות בהתאם.

אנו קובעים את התיק להוכחות כדלקמן:

ב

בהמשך להחלטה זו לא הודיעו הצדדים דבר אודות מינוי מודד ניטראלי, והם הגישו תצחיריס לתיק. העורר הגיש תצהיר בו הוא ציין בין חיתר כי: ייאין לי התנגדות שתבוצע מדידה אבל לא מטעם מודדים של עיריית תל אביב- יפו ולא מטעמו של המשיב ואני רוצה שחמדידה תבוצע על ידי מודד ניטראלי מכיוון שאני ואתחי מסומנים ייברשימה השחורחיי של חמשיב ומי מטעמו שכל הגמן מנסים להתנכל בנו שלא כדין ובניגוד לחוק. עוד אציין, כי זהו חודש הרמדן שבו אני צם במשך 30 יום, ועל כן לא יכולתי בתקופת הצוס הקשה להכנס למויימ עס המשיב לצורך קבלת הסכמה למדידה של מודד ניטראלי...'י.

בהמשך, הגיש העורר תצהיר נוסף מטעם מר יהודה שמואל, מודד מוסמך, שערך מדידה של שטח המוסך והוא צירף מפת מדידה של שטח המוסך ותמונות.

המשיב הגיש תצהיר מאת החוקר מר נועם אדלר, אשר ערך ביום 21/3/2017 מדידה על פי נתוני מערכת 215) בנכס. לתצהירו צורפו ממצאי תצלומי אוויר ממערכת ה 0215 ובו סומן בורוד שטת נוסף בסך 147 מ"ר שעל פי המצוין על גבי התמונה *המסומן בורוד שטח שנתפס ע"י משפחת אבו סייף ע"י בניית קיר מתכת הסוגר את כניסהיי. מדובר בשטה המתווסף לשטח שנמדד במדידה משנת 2015, ואשר לטענת העירייה העורר עושה בו שימוש.

ביום 17/10/2018 התקיים דיון הוכחות, בו נחקרו העורר, המודד מטעט העורר מר יהודה עמנואל והמצהיר מטעם חמשיב, התוקר מר נועם אדלר.

לטענת המשיב מאחר וחיה בפניו מידע לפיו השטח בו עושה העורר שימוש גדול מן השטח המחויב בארנונה (בהתאם למדידה משנת 2015), ביקש המשיב לתאם ביקורת בנכס מול העורר. ניסיונות העירייה לתאם את הביקורת לא צלחו, הן בכתב והן בעל פה, וטוקר שנשלח לנכט לא הצליח להיכנס לנכס לצורך מדידת השטת על ידי מודד מטעם העירייה. גם כיום מתנגד העורר לביצוע מדידת שטת על ידי העירייה.

בנסיבות אלו, ביום 3/4/2017 הוציא המשיב הודעה לעורר, לפיה מבדיקה שערכה העירייה שטת הנכס עודכן מ- 103.93 מ"ר ל- 249.93 מ"ר, והנכס יחויב בגין שטת וה החל מיום 21/3/2017.

ביום 14/5/2017 חגיש העורר השגה, בה טען כי שטת הנכס צריך להיוותר על כנו בהתאם למדידה שבוצעה בשנת 2015 ואושרה על ידי וועדת הערר, קרי - 102.93 מ"ר. לטענת העורר בהחלטה בתיק ערר מס' 140011807 נקבע גודל השטח בהתאם למודד ניטראלי ולהחלטת הוועדה.

ביום 27/6/2017 דחה מנהל הארנונה את ההשגה שהגיש העורר בלשון זו:

ייבעקבות ביקורת שנערכה במקום הובא על ידי עובד מטעמנו מידע בי השטת בגינו הינך מחציק מכון להיום גדול מהמחויב.

מגיוון שהביקורת שבוצעה במסגרת וועדת ערר הינה משנת 2015, עלינו לבצע ביקורת נוספת לבדיקת השטח.

לפיכך בימים הקרובים יתואם עמך מועד למדידת שטת הנכס באמצעות מודד מוסמך מטעמנו ועם תזרת המדידה נודיעך בהתאםי'י.

לטענת חמשיב ניסיונות לתאם עם העורר ביקורת בשטח הנכס לא צלחו, הן בכתב והן בעל פח, וסוקר שנשלח למקום לא הצליח להיכנס לנכס לצורך מדידת השטח בו עושה העורר שימוש.

מכאן כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לגודל שטח הנכט בו מחויק העורר, לאתר שבשנת 2015 נמדד הנכס במסגרת ערר שהתנהל לגבי שטח צמוד. לטענת העירייה אין בעובדה שהצדדים הגיעו להסכמה בשנת 2015 ביחס לשטח בו עושה העורר שימוש, כדי למנוע מחמשיב לערוך ביקורת בנכס, בפרט כאשר בפני העירייה נתונים המצביעים כי קיים שינוי בשטח הנכס. סמכות זו נגזרת מסעיף 287 ומטעיף 288 לפקודת העיריות. מנגד, לטענת העורר העירייה מתנכלת לו וככל שהעירייה לא הציגה ראיה הנוגדת את מדידת המודד הניטראלי משנת 2015, אין מקום לאפשר לנציגיה להיכנס לשטח ולפגוע בזכויותיו על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

תיק הערר הגיע לדיון הוכחות בפני הרכב וה בשלב שבו לא נוכל לעמוד על הסיבה בשלה הצדדים לא הגיעו להסכמה למינוי מודד ניטראלי כפי שהמליצה הוועדה בראשות היוייר עו"ד שירלי קדם.

העורר ציין בתצחירו כי הוא לא יכול לפנות למשיב במהלך החודש שהקצתה הוועדה לכך, בשל צום הרמדן, והמשיב לא התייחס לנקודה זו. אין לנו אלא לציין שוב, כי בנסיבות מקרה זה, מן הראוי היה שהצדדים היו מגיעים להסכמה כאמור, שהליתה מייתרת את הצורך ליתן החלטה בתיק.

בנסיבות אלו, בשלב זה, השאלה היחידה העומדת להכרעה היא האם לאחר שניסיונות תיאום הביקורת עס העורר לא צלחו, ומשאין חולק כי העורר מטרב למדידה של העירייה, מאחר ולטענתו היא מתנכלת לו, האם על העירייה לקבוע את שטח החיוב של הנכס בהתאט למדידה המוסכמת שנערכה בשנת 2015 (102.93 מ"ר) או שהיא רשאית לקבוע את שטח הנכס בהתאם לבדיקתה שהעלתה כי משפחתו של העורר עושה שימוש בנכס גדול יותר (249.93 מ"ר), ומבלי שנערכה ביקורת בנכס.

בפתח הדברים נציין כי לא נוכל לקבל את טענות העורר כי אין לאפשר מדידה של הנכס לאחר ששטת הנכס נמדד בשנת 2015.

סעיף 287 לפקודת העיריות (נוסח חדש) , שכותרתו ייהשגת ידיעותיי קובע את סמכותה של

העירייה כלהלן:

7. לענין ארנונה רשאי מי שהוסמך לכך על ידי ראש העיריח -

(1) לערוך, בעצמו או על ידי שליתיו, כל מפקד ותקירח שימצא לנחוץ;

(2) לדרוש מכל בעל או מתזיק למסור לו או לשליחיו כל ידיעה שבידו ולהראות לו או לשליחיו כל מסמך שברשותו, הדרוש לו בקשר לתפקידיו;

(3) להיכנס בכל עת טבירה לנכסים, בעצמו או על ידי שליחיו, ולערוך בהם בדיקות ומדידות;

(4) להשתמש בכל הידיעות שהושגו כאמור ובכל ידיעה וחומר אחרים.

סעיף 288 אף קובע סנקציה להפרת סמכות העירייה האמורה בסעיף 287 כלהלן:

*י288. (א) מי שסירב, ללא צידוק חוקי, למסור ידיעה שבידו או להראות מסמך שברשותו, משנדרש לכך לפי סעיף 287, או נמנע מעשות ואת במשך שבעה ימיט מיום שנדרש כאמור, דינו - קנס תמש מאות לירות.

(ב) מי שעשה אחת מאלה, דינו - מאסר שלושה חדשיסם או קנס

אלף וחמש מאות לירות:

(1) מסר ביודעין הודעה בלתי נכונה בקשר לכל ידיעה או מסמך שנדרשו ממנו לפי סעיף 287 ;

(2) עיכב או מנע את מי שהוסמך על ידי ראש העיריה, או כל שליח משליתיו המורשים לכך, מהיכנס לנכס כדי להשיג שם ידיעות הדרושות להם לצורך תפקידיהס או כדי לערוך שס בדיקות ומדידות לפי סעיף 7

בהתאם לפקודת העיריות, אין ספק כי המשיב מוסמך לערוך ביקורת בנכס, ולבדוק האם נעשה שימוש בשטח שנמדד בשנת 2015 או שנעשה שימוש בשטח גדול יותר.

כעולה מתצהירו של התוקר מטעם המשיב, לצד השטת בעניינו הוסכם בשנת 2015, בסך 102.93 מייר, עושה משפחת פייסל אבו סייף שימוש בשטח נוטף ובסך הכל בשטת בסך 249.93 מ"ר.

במהלך דיון ההוכחות בערר התברר מעבר לכל טפק כי העורר מסרב לעריכת ביקורת בנכס שתאשר/ תפריך את ממצאי העירייה, והוא הצהיר כי לא ניסו לתאם עימו ביקורת בנכס ;

העורר הצהיר במהלך הדיון כי יינציגי העירייה לא ניסו לתאם איתי מועד למדידהיי ייהתקשרו אלי ממספר לא מזוחה, דיברו מספר מילים וסגרו. לא ביקשו שום דבר. לא ביקשו להכנס ולא ביקשו מדידה, יש לעירייה את הטלפון של העוייד בשביל ביקורתיי. ''אני בדרך כלל לא משיב לשיחות לא מזוחות. חשבתי כל מיני גורמים אולי משטרהיי. יאני עדיין עומד על הטענה שמעולם לא פנו אלי לבצע ביקרות בנכס. הבהרתי להם שאם הס רוצים לתאם ביקורת בשטח יש לפנות לעוהייד שלמי.

יילשאלתך בדבר 4 מכתבים אני משיב כי מכתבים כלל לא נשלחו אלייי. ובהמשך: יייש לי מספר נכסים ברחוב באר שבע ובתל כביר ואני לא זּוכר אס עוהייד שלי מסר לי כי מבקשים לקבוע ביקורת בנכסיי.

העורר הצהיר במפורש כי הוא מסרב לעריכת ביקורת מטעם העירייה בנכס: 'יאני מאשר כי סירבתי למדידה ש מודד מוסמך מהעירייה... לשאלתך, מדוע אני מסרב למדידה נוספת של העירייה היום, הוא שאני לא מאמין לעירייה. אני לא רוצה לראות את נציגי העירייה בשטח שלי.

המשפחה נמצאת בהליך משפטי מול העירייה ומול הרשויות בגין גזילת קרקעות ופלישה עוד לפנל

שלי כדי לבצע מדידות..', י/אני לא יודע עד מתי אני אסרב לכניסת העירייה לנכסיי. כאשר הוצג למבקש צילום האוויר שצורף לתצחיר המשיב הוא השיב כי ייאני לא מזהה את השטת בצילום האוויריי.

מעדותו של העורר עולה כי גם אם לפי טענתו לא נעשו ניסיונות לתאם עימו ביקורת בנכס (טענה שאינה מתיישבת עם תיעוד אחר בתיק, כמפורט להלן), העורר עומד על סירובו לאפשר לעירייה להכינט לנכס ולברר מהו השטח בו הוא עושה שימוש.

בדיון נחקר גם המודד מטעט המצהיר, מר עמנואל יהודה. המודד הצחיר כי הוא מדד אך ורק את השטח שהחתבקש למדוד על ידי האדריכל. לשאלה באשר לשער המסומן בתשריט שצורף לתצחירו

הוא העיד כי ייאינני יודע מי מתזיק בשטת שמעבר לשער. לא התבקשתי למדוד שטת וחיי. כאשר הוצג בפניו צילום האוויר שצורף לתצחיר המשיב הוא השיב כי יאני לא מדדתי את השטת המסומן בלבן ולא נתבקשתי למדוד אותויי. מאחר והמודד מטעם העורר לא התבקש למדוד את השטח שלטענת העירייה העורר עושה בו שימוש, בנוסף לשטח שמדד המודד מטעמו, חרי שאין בעדותו של המודד כדי לסייע לעורר.

בנסיבות מקרה זה, לאור סירובו של העורר לעירייה להיכנס לשטת הנכס ולוודא מהו השטת בו מתזיק העורר,בהתאט לסמכותה המפורשת הקבועה בפקודת העיריות, ומשהצדדים לא השכילו להגיע להסכמה למינוי מודד מוסכם ניטראלי עובר לדיון ההוכחות, בין אס בשל צום הרמדאן כפי שטען העורר ובין אן מסיבה אחרת, אין מנוס מדחיית הערר.

אין לקבל את טענת העורר כי המדידה שבוצעה בשנת 2015 מחייבת את העירייה ממועד וּה ואילך. סמכותה של העירייה ברורה, והיא רשאית בכל עת סבירה לערוך ביקורת בנכס. העובדה שנערכה מדידה מוסכמת בשנת 2015 אינה פוגמת בסמכות זו, שנועדה לאפשר לעירייה לממש את סמבויותיה לעניין ארנונה.

משמצאה העירייה כי ייתכן והעורר עושה שימוש בשטח נוסף, אין ספק כי היא מוסמכת לפנות לעורר ולסיים ביקורת בנכס. ככל ולטענת העורר הוא אינו עושה שימוש בשטח נוסף מלבד השטת שנמדד בשנת 2015 - הרי שעומדת בפניו האפשרות להציג בפני העירייה את מצב הדברים העובדתי לאשורו ולהראות כי הוא אינו עושה שימוש בשטח נוסף, כפי שטען בדיון בפנינו.

על אף שהדבר אינו נדרש לצורך הכרעתנו, נציין כי איננו מקבלים את טענת העורר כי לא נערכו פניות אליו מטעם העירייה על מנת לתאם ביקורת בנכס. סירובו המפורש של העורר לאפשר לעירייה לערוך ביקורת בנכס מתיישב עס טענת העירייה כי ניסיונותיה לתאם ביקורת בנכס לא צלחו, ודבריו איגו מתיישבים עם האמור במכתבו שלו לעירייה (עליו חותמת נתקבל מיום 7,)

כאמור, עדותו של המודד מטעם העורר אינה יכולה לסייע לו שכן הוא כלל לא נדרש למדוד את השטת הנוסף שבמחלוקת, שלפי טענת העירייה העורר עושה בו שימוש.

המצהיר מטעט המשיב העיד בפנינו כי ייהגעתי למקום, השער היה נעול, לא היה איש במקום.

אינני יודע בוודאות מי מחזיק באיוה שטח. המתחם כולו מוחזק ע"י החמולה של אבו סייף, צילמתי את השער הנעוליי.

סירובו של העורר לאפשר לעירייה ביקורת בנכס, על מנת לבתון מהו השטח בו הוא עצמו עושה שימוש, משמש לרעתו, והוא שמכריע את הכף בענייננו.

אין ספק כי מחובתו של בעל נכס לתשוף את השטח בו הוא עושה שימוש בפני חעירייה כדי שניתן יחיה לקבוע את שיעור הארנגונה שעליו לשלם.

בהעדר אפשרות לעריכת ביקורת בנכס, חל סעיף 318 לפקודת העיריות, לפיו האמור בפנקטי

העירייה מהווה ראייה לכאורה לאמיתות תוכנם :

''י318. פנקסים הנחציט ככוללים ארנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה יתקבלו בלי כל ראיה אחרת -- כראיה לכאורה על קביעת הארנונה או על עשיית השומה ועל תקפניי.

העורר לא סתר חזקה זו.

לכל אלו מתווספת העובדה שבערעורי מס, הנישום הוא בגדר המוציא מחברו, ולכן נטל הראיית עליו. העורר לא חרים נטל גּה, וטירובו לאפשר ביקורת בנכס מותיר את קביעת העירייה כראייה לכאורה שלא נטתרה.

סייבומם של דברים; אין מנוס מדחיית הערר בשל כך שהעורר עצמו אינו מאפשר למשיב לבדוק את הגכטס.

האמור בשומת הארנונה כפי שקבע המשיב, קרי חיוב העורר בגין שטח בטך 249.93 מ'יר, יוותר על בנו עד לביצוע ביקורת בנכס, בין אם על ידי העירייה, ובין אם על ידי מודד מוטכם מטעם הצדדים.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 23.10.2019,

בהתאם לסעיף 5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהלייט התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינחלייס בתוך 45 יום מיום מטירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 0 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייז- 1977 תפנרסס החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו'/ר: אפרת א. לא ץ ויד חבר: ראובן התץן, עו"ד חבר: יעקב ישראלי, רו''ח

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל- אביב - יפו ערר מס' 140019068

בפני חברי וועדת הערר:

רייר - עו'יד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר -- רו''ח יעקב ישראלי

העורר: אבינו ביבר, עו''ד

‎ -‏ נגדה

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטת

עניינו של הערר בנכט הנמצא ברחוב שדרות ההשכלה 5, תל אביב- יפו, הרשום בספרי העירייה כנכט מס' 2000438463 ח-ן ארנונה מס' 10979064.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לחיוב העורר בשטח חנייה, לרבות שטח מעבר בגודל 23 מ"ר. לטענת העורר בהשגה ובערר אין לחייבו בגין שטח מעבר בסך 12.5 מ"ר, כי אס בשטח החנייה בלבד שהוא 12.5 מ"ר. בסיכומים טוען העורר כי אין לחייבו בגין שטח החנייה ובגין שטח המעבר, ולחילופין כי אין לחייבו בגין שטח המעבר.

בתשובת מנהל הארנונה מיום 20/6/2018 להשגה שהגיש העורר, השיב מנהל הארנונה כך:

ייהעברת הנכס שבנדון לתזקתך וחיובו בארנונה התבסס על הודעת בעלי הנכס, חוזה השכירות ותשריט הנכס שצורפו להודעה.

כמו כן אנו מאשרים כי בביקורת שערכנו במקום, מיקום החניה בקומה 2-

ונמצא סימון באמצעות שללוט ייעוייד אבינו ביבריי.

מבדיקה נוספת שערכנו עולה, כי שטחו של הנכס שהיה 12.5 מ"ר חויב ללא שטתי מעברים.

אשר על כן, עדכן שטחו של הנכס מ- 12.5 מ"ר ל- 23 מ"ר החל מיום 8, מועד כניס

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]