החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - נובמבר 2021, חלק ב

שליד עיריית תל אביב-יפו מס' עררים: 140021165

בפני חברי ועדת הערר: 22000

לו'יר: עו"ד רוית פרינצ 2

חבר: אודי וינריב, כלכלו

חברה: אורלי מלי, רוי'יח

העוררת: פרסלר חנה

מגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר

הנכס נשוא הערר נמצא ברחוב לילנבלוס 5. הנכס מסווג על ידי חמשיב בסווג ייבנייניס אחרים שאינם משמשים למגורים'י.

ההשגה, העררים וההליכים שבפני הועדה

1 | העוררת הגישה עררים זהים ביחס לנכס שבנדון בנוגע לשנת 2019 (140021165) ולשנת 2020 (140022090) והמשיב הגיש המשיב כתבי תשובה זהים לשני העררים.

ביום 10.8.2020 נערך דיון מקדמי בערר לשנת 2019 והתיק נקבע להוכחות.

ביום 26.10.2020 אוחדו לבקשת הצדדים העררים לשנים 2019 ו- 2020.

מטעם העוררת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר יגאל פרסלר ושל העוררת, חנה פרסלר.

המשיב ראיותיו ביחס לשני העררים.

ביום 9.11.2020 נערך דיון הוכחות בשני העררים.

ביום 8.6.2021 הגישה העוררת ערר והה ביחס לשנת 2021 ולבקשת הצדדים הערר הנייל אוחד עס העררים לשנים 2019-20 (החלטה מיום 26.7.2021).

8 | הבצדדים הגישו סיכומים ביחס לשלושת העררים.

₪ ₪ ₪ 5 צ

הסוגיות הטעונה הכרעה

9 | בפפנינו סוגייה מקדמית והיא והות המשתמש בנכסים. עלינו להכריע האם, כטענת המשיב, יש לדחות את העררים על יסוד הטענה שמי שעושה שימוש בנכס הוא בן זוגה של העוררת ולא העוררת (כך על פי הודאתה).

.10

שאלת הסיווג הנכון של הנכס. האם כטענת העוררת, הפעילות שמבוצעת בנכט עונה להגדרה שבסעיף 3.3.18 לצו הארנונה.

דיון והכרעה

העובדות

1

12

ל

14

5

.6

7

.8

בני הווג פרסלר עוסקים לטענתם באומנות ובמסחר באומנות ייכיחידה כלכלית אחתיי (סעיף 4 לתצהיר מר פרסלר).

מר פרסלר עושה שימוש בנכס ליצירת עבודות האומנות שלו. העבודות אינן מוצגות בנכס כי אם בגלריה ברחוב שבזי 51 בתל-אביב (סעיף 6 לתצהיר מר פרסלר).

עד ליום 1.9.2019 עשה מר פרסלר שימוש לצורך עבודתו בנכסים אשר ברחוב וולפסון 54. בנכט שבנדון ברחוב לילנבלוס בוצעו עבודות שיפוצים עד ליום 31.10.2019 וביחס לתקופת השיפוצים ניתן לנכס פטור מתשלום ארנונה. לפיכך, הערר שבנדון מתייחס לתקופה שמיום 1.11.2019 ואילך. למען הסר הטוב יצויין כי העוררת הגישה עררים ביחס לתקופת הפעילות במסגרת הנכסים אשר ברחוב וולפסון 54 וביום 26/7/2021 ניתנה החלטת ועדת הערר, הדוחה את העררים בכל הנוגע לסיווג ייחדר עבודה ל אמן בתחום ציור/פיסוליי.

מר פרסלר הוא אמן מוערך בעל שם בינלאומי העוסק באומנות עכשווית. יצירותיו נמכרות בגלריות שונות באר ובחוי"ל .

על מנת לקדם את יצירת האומנות שלו מר פרסלר נעזר באומניס נוספים אשר מועסקים על ידי החברה (סעיף 16 לתצהיר מר פרסלר, וכן בחקירתו הנגדית).

מר פרסלר מגיע לנכס למשך 8 שעות ביום. בנכס נמצא מחשב המשמש אותו לעבודתו וכן ספריה שבה ספרי אומנות. מר פרסלר חוא ישכיר של אשתי חנה פרסלר. היא משלמת לי עבור עבודת האומנות שלי. השכר קבוע לחודשיי וכי הפעילות מסחרית אינה מבוצעת מן הנכס (ראה פרוטוקול דיון ההוכחות).

העוררת (שתצהירה זהה לוּה של בעלה) העידה כי היא מעסיקה את מר פרסלר ועובד נוסף כשכירים בחברת חברת גאלארט יוצרי אומנות בע"מ (ייהחברהי).

במסגרת דו"ח הביקורת שנערך על ידי חוקר מטעם המשיב ביום 26.11.2019, נראו בנכסים מסי ארוניות פח, גלילי נייר, עבודות פיסול המונחות על ידי מעמדים, כני ציור, חומרי וכלי צביעה, שני מחשבים, מדפסת, עובדות פיסול ועוד. מפי מר פרסלר נרשם בדוייח שהנכס משמש לציור ופיסול וכי אין מכירה או הדרכה במקום. אין קבלת קהל. בנכס מועסקים שני עוורים

2

המסייעים למר פרסלר בעבודת הציור. הוא אינו מציג את העבודות במקום אלא בגלריה בשבצי, שם גם הן נמכרות.

%הות המשתמש

9

20

1

72

אין חולק שהעוררת לא עושה שימוש בפועל בנכס. מי שעשה בהם שימוש בפועל הוא בן זוגח, מר פרסלר. העוררת העידה על כך בפני הועדה וכך גם נכתב בסיכומיה (סעיף 15, 19). העוררת היא רעייתו של מר פרסלר והעידה כי היא מגיעה מדי יום לנכס על מנת להגיד שלום למר פרסלר (עמי 2 לפרוטוקול).

לטענת המשיב, יש לבחון את השימוש שעושה העוררת בנכס ולא את השימוש שעושה בעלה, והואיל ואין חולק שהעוררת לא עושה בנכס שימוש ייכאמן'' אלא שבמקום פועלים עובדה אותם היא מעסיקה, הרי שיש בכך די על מנת להביא לדחיית טענתה שיש לסווג את הנכס כחדר אמן.

העוררת טוענת מנגד שהיא ובעלה משמשים יחידה כלכלית אחת (סעיף 20 לסיכומים) בהיותם נשואים מזּה 30 שנה. לטענת העוררת בינה לבין מר פרסלר ישנה ייחלוקת עבודהיי, איש איש על פי כישוריו. מר פרסלר הוא האמן שעושה שימוש בנכסים לאומנותו והעוררת היא העוסקת בתחומים האדמיניסטרטיביים ומשכך היא מטפלת בעניינים המסחריים ורשומה כמחזיקה בנכסים (כמו גס ברשויות המס). יש לציין כי עובדות אלו הועלו בסיכומי העוררת אך לא נטענו בתצהירי הצדדים.

ביסוד טענת המשיב מצויה השאלה מהו הקריטריון לפיו יש לקבוע את הסיווג של נכס: האם בהתאם למיהות המשתמש בנכס או בהתאם לשימוש בו בפועל. בפסהייד בעניין חברת מגד 2 לביטות בע/מ (עמיינ 1168-07-14) נדונה החלטת ועדת הערר של עיריית תל-אביב לסיווג כייחברות ביטוח ומבטחיטיי, שטח ששכרה חברת הביטוח ושימש אותה כמרכז מסחרי. הנכס נרכש על ידי מגדל לצרכי השקעה, לשם השכרתו, ולא לצרכי פעילות הביטוח של החברה, כאשר משרדי מגדל ומרבית פעילותה מתנהלים ממבנה אחר בעיר אחרת. בית המשפט קבע שם, שבהתאם לסעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 (להלן : ''חוק ההסדריםיי) על מנת לקבוע את סיווגו של נכס יש להשתמש במבחן משולב המתייחס לסוג הנכס, שימושו ומיקומו. לפיכך קבע, שאין לקבל את עמדת המשיב המצדד בגישה טכנית צרה, המפרשת כי מיהות המחזיק בנכס הוא הקריטריון היחיד להטלת הארנונה, אלא יש לבחון במשולב את שלושת הקריטריונים לסיווג הנכס המופיעים בסעיף, קרי סוג הנכס, שימושו ומיקומו.

פסק הדין בעניין אל 2 מאזכר שני פסקי דין שניתנו בעניין וה על ידי בית המשפט העליון. בעניין בזק ייא 8588/00 עיריית עפולה ני בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ (נבו 30.03.2003)

9

4

נקבע העקרון שהקריטריוניס בחוק לצורך חישוב ארנונה הס סוג הנכס, שימושו ומיקומו וכי לרשות המקומית שיקול דעת רחב בעניין וח.

בחינת המקרה שלפנינו, בשים לב לשיקול הדעת הרחב שנפסק שיש לוועדה בסוגיה זו, מביא אותנו למסקנה שאין מקום לדחות את טענת העוררת ביחס לסיווג על הסף רק מחמת הנימוק שמר פרסלר ולא העוררת עצמה, עושה שימוש בפועל בנכס. אין חולק שהעוררת ובן ווגח שעושה שימוש בנכס, הס תא משפחתי אחד. לא מדובר בנכס שמי שעושה בו שימוש הוא צד גי (שוכר משנה) שאין לו כל קשר משפחתי לעוררת. עדות העוררת על כך שהיא שותפה מלאה לעיסוקו של בעלה בנכס ומשמשת לבעלה בת לוויה ושותפה פעילה, זוגית ועיסקית כאחד, שלא נסתרה, מצדיקה לדעתנו מתן פרשנות מרחיבה למונח יימיהות המשתמשיי. יודגש שאין בדברים אלו כדי לקבוע דבר ביחס לסיווג המתאים לסוג הפעילות שנעשית בנכס על ידי מר פרסלר, אשר תידון להלן. עוד יש לציין, מבלי להקדים את המאוחר, את העובדה שגם לצורך בחינת טיב וסוג השימוש בנכסים נעשה שימוש בטענה שבני הזוג משמשים יחידה כלכלית אחת.

לא מצאנו רלוונטיות בפסק הדין אליו מפנח חמשיב בסיכומיו (י'ש.ל.1') שם אישרר בית המשפט את טענת העירייה על כך יש לחייב בארנונה את המשכירה ולא את שוכרי החדרים שהם בחזקת יידיירי משנהיי כאמור בסעיף 269 לפקודת העיריות שאין לראות בהם מחזיקים הוכאים לחיוב בנפרד כנישומיס לצורכי ארנונה. לא מצאנו שיש בהחלטות ועדת הערר שהובאו בסיכומי חמשיב כדי לשנות מעמדתנו.

הסיווג הראוי

.5

.6

לטענת המשיב, הפעילות בנכס על ידי מר פרסלר אינה עונה לתנאים הקבועים בסעיף חנייל:

= בנכס עושים שימוש אמנים נוספים מלבד מר פרסלר ;

> לא מתקייט התנאי בדבר ייעצמאותיי האמן;

> לא מתקיים התנאי שהיצירות אינן מוזמנות;

נדון בהסתייגויות המשיב לעיל, כסדרן.

ייהמקוס משמש את האמן בלבד בעבודתויי

.7

אין חולק שבנכסים שבנדון עושה לפחות אמן נוסף לבד ממר פרסלר (ראה סעיף 16 לתצהירו).

הגם שלדעתנו אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לפסול את הנכס מששמש חדר אמן, אצי לנוכח עובדות המקרה שלפנינו אנו מקבלים במקרה זה את הפרשנות של המשיב את לשון צו הארנונה.

.8

9

.0

צודקת העוררת בכך שהוראות סעיף 5 לחוק הפרשנות תשמ"א - 1981 לשון יחיד בחיקוק היא כלשון רבים וכן להיפך ומכאן שלכאורה אין נפקא מינה אס נכתב בסעיף ייאמןיי או ייאמנים'י.

למרות ואת, המטרה העומדת בבסיס סעיף 3.3.18 לצו, היא להעניק לאומנים העוסקים אך ורק באומנותס הקלה בנטל מס הארנונה על מנת לעודד אותם ליצור ולהקל עליהם (ראה למשל עמייג (מינחליים ת'יא) 27623-07-15 סמדר וינברג 5 מנה 2 הארנונה עיריית תל אביב (נבו 6.,. אם זאת מטרת הסעיף, יש הגיון בפרשנות המשיב את לשון הסעיף ולפיה יש חשיבות לכך שהמקום משמש את האמן בלבד בעבודתו, במובן וה שהאמן לבדו מבצע את הפעילות האומנותית שלו המקנה לו את ההנחה בארנונה. זאת, יש לציין, להבדיל ממקרה שבו מספר אמנים חולקים חדר אומן ואולם עבודת האומנות מבוצעת על ידי כל אמן בנפרד, שאו ניתן להחיל על הנסיבות את ההגדרה שבסעיף 3.3.18 לצו.

העוררת הטוענת בסיכומיה שהפעולות שמבצעים האומנים הנוספים הס למעשה יישוליותיי של מר פרסלר שהוא האמן הראשי, והפעולות שהם מבצעים הן נלוות לתהליך יצירת האמנות של מר פרסלר, אלא שדווקא טענה זו מחזקת את המסקנה שהפעילות של מר פרסלר בנכסים אינה עונה להגדרה הקבוע בסעיף 3.3.18 לצו, שבה נכללה דרישה קטגורית לכך שהאמן לבדו מבצע את עבודתו והוא לא אמור להסתייע בעבודתו בעוזרים. צודק המשיב שאם ניתן לסעיף פרשנות המאפשרת לאמן להעזר באנשים נוספים אצי המונח יילבדויי מאבד כל משמעות והוא מיותר.

יש להחוסיף לכך את העובדה המהותית ולפיה גס מר פרסלר וגם האומנים הנוספים שהם עוזריו (גס אס הס עצמם עונים להגדרה ייאומןיי עובדה שלא הוכחה) מועסקים בחברה כעובדיס בשכר, עובדה העומדת בסתירה למטרה שלשמה נוצר סעיף 3.3.18 וחיא הקלה בנטל המס. ועוד נוסיף את העובדה, עליה מצביע המשיב, שהפעילות מבוצעת משטח האוחז כמאתיים מטרים כלומר מדובר בשטח רחב ידיים.

ייעבודת האמן היא עבודה עצמאיתקיי, יייבירותיו אינו מוכנות או מוזמנות"י

.1

בהמשך לדברים האמורים לעיל, אנו מקבלים גם את טענת המשיב ולפיה אופי הפעילות של מר פרסלר בנכסים אינו עונה להגדרה עבודה ייעצמאיתיי וכי מדובר בעבודה יימוזמנתיי, הכל בשים לב למטרת הסעיף הנייל. כוונתנו היא, שמעבר לעובדה שמר פרסלר אינו עובד לבדו בנכס לצורך ביצוע עבודת האומנות שלו, לא ניתן להתעלם מן ההקשר הרחב שבו מבוצעת עבודה זו ומן העובדה המהותית שמר פרסלר מועסק כשכיר של חברה בבעלות רעייתו. העוררת טענה בסיכומיה באופן הברור ביותר שהיא ומר פרסלר מהווים 'ייחידה כלכלית אחתיי וטענה זו הועלתה, בין היתר, לצורך קביעת יימהות המשתמשיי. להבנתנו יש לעשות שימוש באותו עקרון כאשר אנו בוחנים את פעילות העוררת ובעלה, כיחידה כלכלית אחת, בנכסים נשוא הערר.

התרשמותנו הכוללת מן העדויות שנשמעו היא, שלעוררת ובעלה עסק משותף שבו נערכת

2

.3

.6

פעילות משולבת של יצירת אומנות ומסחר באומנות. העסק המשותף מתנהל במכלול הנכסים שמחזיקים בני הזוג (הגם שרק העוררת היא הרשומה כמחזיקה פורמאלית) וביניהם הנכס נשוא ערר וּה, באמצעות חברה שהקימו לצרכי מס ובה משמשת העוררת בלבד (שוב משיקולי מס) כבעלת מניות יחידה. העסק המשותף, שבו נערכת פעילות משולבת של אומנות ומסחר היא עסק מסחרי לכל דבר ועניין המהווה מקור פרנסה לבני הזוג פרסלר, כמו גם לעובדים נוספים.

אלמלא קיבל העורר שכר עבודה קבוע מן החברה, ואלמלא נעוּר בעובדים נוספים שמעסיקה החברה, ייתכן וניתן היה לקבל את טענת העוררת שניתן לעשות הפרדה מוחלטת בין הפעילות בנכסים נשוא הערר, שהיא ללא ספק פעילות של יצירת אומנות, לבין הפעילות שלה משמשים יתר נכסי בני חווג. משעה שהעסק המשותף של בני הזוג מממן את עבודתו של מר פרסלר, ועובדים נוספים המסייעים לו, ומעת שאין חולק שייהתוצריטיי של העבודה המבוצעת בנכס מהווים את הבסיס לפעילות המסחרית של העסק המשותף (שהרי היצירות של מר פרסלר נמכרות על ידי העוררת), הרי שאין מנוס מלקבל בעניין וה את עמדת המשיב ולקבוע שהפעילות המבוצעת בנכס חיא פעילות יימוומנת'יי המהווה חלק אינטגראלי מהפעילות המסחרית של העסק המשותף של בני הזוג פרסלר. לא מדובר בפעילות עצמאית, אף לא במובן הלשוני של חמילה שהרי מר פרסלר מסתייע בעובדים המקבלים שכר מן העסק המשותף ואף העיד כי חלק מסויים מעבודת היצירה שלו מבוצע בידי מפעל חיצוני.

לאמור לעיל יש להוסיף ולהדגיש את העובדה שמר פרסלר מועסק כשכיר של החברה אשר בבעלות העוררת ומכאן, שיצירותיו הן יצירות מוזמנות בידי לקוח אחד והיא החברה. כלומר, שהשימוש בנכס אף אינו לתנאי ולפיו היצירות אינן יימוזמנות על ידי לקוח מסויים'"י.

ולסיכום: הגם שאין חולק שהנכס משמשים את מר פרסלר לביצוע יצירות אומנות, אאי משעה שאין חולק שהפעילות בנכסים נשוא הערר מחווה את הבסיס לפעילות המסחרית המבוצעת מחוצה לו, לא ניתן להפריד את הפעילות האמנותית המתבצעת בנכסים מן הפעילות המסחרית שמבצעת מחוצה להם, אלא שיש לראות בה ייחוליהיי בשרשרת העסק המשותף. העובדה שפעילותו של מר פרסלר אינה עצמאית ולבד אלא שהוא ועוזריו האומנים ממומנים על ידי העסק המשותף לבני הזוג והעובדה שמר פרסלר ועוזריו הס שכירים של החברה בבעלות העוררת והיא ייהמומינה'' ממר פרסלר את העבודות, מחזקת את ייהערבוביי שבין היצירה האומנותית מחד לפעילות המסחרית באותן יצירות ממש מאידך, ובנסיבות אלו יצירת ההפרדה ביניהם היא מלאכותית. לאור וּאת, לא ניתן לאמר שהפעילות בנכס היא ייעצמאיתיי ו/או שהיא משמשת את האמן לבדו.

שוף רברב

6. נוכח האמור כעיל אל

-

המשפט לעניינים מנהליים

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות חמ 1 (ערר עי 1 לקי ד-* דיך ב

עותק מאושר

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל -אביב - יפו

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב עררים מס':140020624

11,241

בפני חברי ועדת ערר: 126

יו"ר: עו"ד גדעון וייסמן 1138

העוררת: אנה וולצ'ק

- בנג 7 ד

מנהל הארנונה, עיריית ת'/א יפו

החלטה

ערר זח עניינו נכסים הנמצאיט ברח' שלמת 46 (מספר נכס 2000192120 ת-ן לקות 10625790) וברחוב קיבוץ גלויות 13 (מספר נכס 2000348108 ח-ן לקוח 11064582), תל אביב (להלן: ייהנכס הקודם והנכט הנוכחי בהתאמהי).

תמצית המחלוקת בין הצדדים עוסקת בדחיית טענת העוררת ע"י המשיב, לקבלת סלווג לפי סי 3.3.8 לצו הארנונה.

הטענות בנוגע לנכס הקודם עוסקות במועד 1.1.19 ועד ליום 15.7.19 ולגבי הנכס הנוכתי בין 1.1.2020 ואילך.

טענות מקדמיות של העוררת

41 קבלת הטענות לשנת 2019 עקב ריבוי טעויות שעשה המשיב ובראשן אי מתן תשובה להשגה

במועד.

2 היעדר יכולת המשיב לשנות את טיווג פעילותה באמצע שנת המט מבלי שהוכית שינוי בפעילותה.

יתר טענות העוררת

3 אין הבדל בפעילות בין הנכס הקודם ובנכס הנוכחי. בנכס פועל מועדון בשט גגרין. במועדון הופעות מוזיקליות חיות. מופע מוזיקלי חי הינו והה לקונצרט ולכן הסיווג המתאים הינו טי 3.3.8

4. אין לתת פרשנות ארכאית למושג קונצרט אלא לפרשה ברוח הזצמנים.

5. גס אם מתקיימים אירועים נוספים מעבר להופעות המוזיקליות ולעיתים אף מוגש כיבוד

וקייטרינג עיקר הפעילות היא מדובר באולם קונצרטים. העוררת מסכלמה כל יש בנכס גס הופעות נוספות כגון מופעי פטיש, בורלסק, הופעות של די גייי וכלוייב אך מדובר רק בכ-

%-- 300

6. יש להעדיף סיווג טפציפי לעומת סיווג שיורי.

7 יש לבטל את תוטפת הקרקע התפוסה משטח הנכס הקודם.

טענות המשיב בתמצית

8 ההשגח התקבלה אצל המשיב ביום 31.3.19 והתשובת ניתנה ביום 20.6.19 (נשלתה ביום

9) לאחר שהתקבלה אורכה כדין.

9 למשיב חובה לשנות את הסיווג גס באמצע שנת חמס.

10. מוסכם כי השימוש בנכסים חינו שימוש מתחום התרבות והמוציקה אך אין בכך די.

1 יש שינוי מחותי בשימוש בין הנכסים ולא רק בגלל הקורונה. המשיב מפנה לאמירה של העוררת כי ממר\ 0 הסט לא עובדים. כמו כן הפנה לכך שהנכט הוצע לצורך עריכת חתונות, כי בנכס צולמו קליפים, בעסק נוהל עסק לממכר מזון טבעוני וככל חנראה יש עוד פעילויות) שוק קח תן, אירועי אופנה, ערבי שירה, כיתות אומן, מכירת תקליטיס חולצות, הרצאות, אירועי קעקוע, ערבי התרמה, סדנאות אילוף כלבים, השקת מוצרים וכיוייב).

12 עדותה של העוררת הייתח לא אמינה מבולבלת וחסרת אחידות. היא נמנעה מליתן את מלוא הפרטים והראיות הנדרשות.

ההליכים

3. העוררת הגישה תצהיר מטעמה בו תיארה את הפעילות בנכס וכן צרפה תצהיר של מיירוד

שהציג עצמו כרקדן שעבד במקום.

4 חמשיב חביא מטעמו את תוקרי חשומה, הייה אדלר, ישראל ווקנין.

5. הצדדים הגישו סיכומים מטעמם.

6. המחלוקת של הצדדיט בבסייסה עובדתית לגבי השימוש בנכפס.

7 לפיכך עיקר המחלוקת הינה מחלוקת עובדתית ובתמצית השאלה האם עמדה העוררת בנטל ההוכתה במחלוקת ואת.

סיווגו של נכס בארנונת

8. ההלכה הפטוקה הלא, שנכס יסווג בארנונה בהתאכ לשימוש העיקרי שנעשה בנכס (ראה:

סעיף 32 לעעמ 803/15 עלריית פתח תקוות נ' קונטאל אוטומציה, להלן: ייפס'יד קונטאליי).

9 בחקשר לכך נפטק, כי אם ביחידת שטח מסוימת נעשה שימוש מעורב, אצי סיווגה בארנונה יקבע בהתאם לשימוש העיקרי שנעשה בה (ראה: בריים 10139/05 א.ש. סקסון נ' מנהל הארנונה במועצה המקומית כפר שמריהו, להלן: ייפס'יד יקטון").

0. בעמנ 43643-05-16 אהרונטון נ' מנהל הארנונה של מועצה מקומית קרית טבעון (להלן:

ייפסי'יד אהרונסוןי') נדונה שאלת סלווגו של פעוטון, שנוהל בחלקים מדירת מגורים.

1

2

.3

.4

5

.6

בפס''ד אהרונסון נפסק, כי השטחים ששימשו את הפעוטון במשך חמישת ימים בשבוע

יסווגו תחת סיווג עסקי. בית המשפט נימק ואת בכך, ש:

ייאין מחלוקת כי בנכס שני שימושים נפרדים ועצמאיים אשר אינם תלויים זה בוה, אין ויקה כל שהיא בין הצתרון לבין בית המגורים, למעט העובדה כל דיירי בית המגורים הס בעלי העסק, ויקה שאינה מתחום דיני הארנונה ואינה רלבנטית...

השימוש לצורך צהרון נעשח למטרה עסקית והוא אינו יטפלי למגורים והזמן בו מופעל הצחרון אינו שולי, מדובר בעסק פעיל במהלך מספר שעות שבועיות רב למדיי ולמספר רב של משתמשים.

במקרה וה אין ויקה בין הצחרון לבין דירת המגורים, ילדי הצחרון מגיעים למקום העסק לשעות קצובות תמורת תשלום, אין להם עניין בבית המגורים והם גם לא עושים שימוש בחלקים שאינם משמשים לצהרון."

יחד עס זאת, בפס'יזד אהלונסון הובהר, אגב אורחא, כי לו היתה המחלוקת נוגעת לשטת המטבח -- חמשמש הן לצרכי המגוריט והן לצרכי הפעוטון - חוא היה מסווג בהתאם לשימוש העיקרי בו, ובמקרה זה מגורים, וואת בהסתמך על פס'יד סקסון (ראה: עמי 4 ו-

5 לפס'יד אהרונסו.

חשוב לזכור, כי בחליכיס בפני ועדת הערר נטל ההוכתה הל על העורר. הוא וה שצריך לשכנע בנוגע למצב הנכס וחשימוש בו ועליו החובה להביא ראיות מספיקות להוכתת טענותיו (לעניין חנטל ראו למשל עייא 4457/98 בידור נאה נ' עיריית חיפה; עמיינ 114/05 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' חברת עדן יפו; עייש 417/95 מפעל מתכת חניתה נ' מנהל הארנונה שלומי).

לאחר שמיעת העדים ובחינת הראיות שהוגשו לנו אנו סבורים, כי העוררת לא עמדה בנטל לחוכיח כי הסלווג המתאלס לת:יאור השימוש בנכט הינו כפי שטענה בערר.

כפי שהמשיב מציין בסיכומיו אין מתלוקת כי במקום מתקיימות פעילויות שונות שרובן ככולן קשורות לתהוס האמנות. זאת ועוד, ניתן אף לומר כי רוב הפעילויות במקום קשורות למוויקה ותנועה, ריקודים.

דא עקא ואין בקביעה הואת בכדי להוביל למסקנה כי מדובר באולם המשמש להצגות תיאטרון מחול וקונצרטים. התמונה המצטיירת בפנינו היא כי מדובר במועדון שבו לעיתים יש ערבי ריקודים שבו לעיתים מנגן די גייי ולעיתים הרכב חי, ולעיתים הדבר משולב עס הופעות מסוגים שונים כגון בורלסק וכיוייב כפי שתואר על ידי הצדדים.

0

.7

.8

9

0

1

לטו

2

3

.%

יתך עס את מתקיימות במקזם פעיקויות נוספות שוגוות מפעם לפעם, במקום מסופק מזון לעתניט,. ערבי קעקועים, מפגשים מסוגים שומיט וכיויים. במקוט פועל בר, הלו צולומים לקליפים, שוק קת תן ועוד.

בעלקר ניתן לומר כי העוררת לא עמדה בנטל לשכנע אותנו כל במקום מתקיימת פעילות מסוג קונצרט. לצורך העניין גט אם נקבל את הפרשנות הייעדכניתיי שמציעה העוררת הרל שעז'יין הלא לא עמדוח בנטל להוכית בפנינו כי במקום, כפעילות עלקרית, מנוגנת מוציקה חח לקהל שצאקת מטרתו העלקרית, קרי שמיעת מוזיקה (בשונת ממועדון דיקודיט),

אנו מטכימים לנישה כל יש לעשות מאמצ ולטווג סיווגים ספציפיים, אך נדמה שבמקרת כזה הפעילוות בנכס היא מעורבות ולא אתידה ושכזאת נופלת בסיווג שיורי גס אס המשמעות הכספית לא פשוטה. אין בכך למנוע בעוניד מהנישוס לתכנן את צעדיו ופעילותו ולתתאלים עצמר לסיווג ספציפי. \

לא מצאנו גס לקבל את הטענה בנוגע לאיחור בתשובת להשגה. המועד הקובע הלגר מועד מתן ההחלטת ולא מועד הקבלה אצל הלשוס וחמשיב עמד במועד זה (עס קבלת אישור לאיתור של 30 יום).

לחד עו ואת כן מצאנו לקבל את טעכת העוררת בנוגע לייקרקע תנוספתיי, כלומו" השטה בן 2 מ"ר הכל בתתאם לנימוקי העוררת בטעיפים 26-91 לסיכומית.

וא

לטיכום האמור לעיל, אנו טבורים, כי בשים לב לדין ולטמכולוות ועדת הערר, דיו מעררים להלדחות מלבד בטשר לטענם השטת הנוטםי

בנסיבותת: מקרה טפציפל + התלטנו שלא להליב בתוצאות את העוררות.

התלטו צו נתונה לערעור בפני בית המשפטי טעמיינים מינהליים, מחוז תל אביב, בתוך 45 לוט ממועד קבלת ההתלטת.

ניתן בהעדר הצדדים היום; 17 / / /ץ /

לויור: עה ו ולטם) חבר: עו"ד משה קורו

בהתאם לסעלף 5 (2) לתוק בוני משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 ( , לתקנות בתל משפט לענילנים מנהללים (סדרי דין), תשטי/א-2000, לרשוות הצדדיםו קלימ צכוות ערעור לפכל בי המשפט לענלינים מנחליים וזא בתוך ם מיום קבלונ ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשדיוו: המקומיות (ערר על קביעות ארנונת כללית)(סדרל

דין בוועדת: ערר) השעיו - 1977 תפורסם החלטה צו באונר האינטורגט של המשפב.

אש 3 42

תבר: ויה שמעון +לטניצקל

קלדנית : ענת/לל >

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב עררים מס': 140020792

10

בפני חברי ועדת ערר: 127

יו'יר: עו"ד גדעון וייסמן

חבר: עו''ד משה קורן

חבר: רו'/ח שמעון ז'יטניצקי

העוררת: רייזור לאבס אקסונז ויז'ץ בע''מ

- בנג דד

מנהל הארנונה, עיריית ת'/א יפו

החלטה

עררים אלו עוסקים בנכס ברתי מנתס בגין 150, תל אביב, אשר רשום בטפרי העירייה כמספר 12 ו-ת-ן לקוח 11069139 (להלן: !יהנכטיי).

תמצית המחלוקת בין הצדדים עוסקת בדחיית טענת העוררת ע"י המשיב, כי יש לסווג את הנכט כייבית תוכנה'י וכי יש להפתית שטחים משותפים.

וקע

41 במסגרת השגה שנדחתה והערר דנן טענה העוררת, כי יש לשנות את הסיווג שלה.

2 הוגשו תצחיריס מטעם הצדדים. העוררת הגישת מטעמה תצהיר סמנכ"ל התברה ואילו המשיב תצחיר מטעם חוקרי שומה מטעמו שביקרו בנכס.

3 לאחר דיון הוכתות הוגשו סיכומי הצדדים.

4 לצרין, כל בשלב חסיכומים צורפו ללא רשות מסמכים שונים מטעם העוררת אך הוחלט על ידינו שלא לקבל אותם בשלב וח וכי חיה על העוררת לעשות כן בומניס הרלוונטיים.

טענות העוררת

5. העוררת טוענת כי היא חברח העוטקת בפיתות תוכנה ולישומים וכל בנכס יושבת יחד איתה

חברה נוספת בשם אקסון ויצין בע"מ. החברה טוענת כי היא עומדת במבחני הפסיקה לעניין ייבית תוכנחיי ( כי בנכס נעשית פעילות היוצרת יש מאין, כי עיקר הפעילות היא ייצורית, כל מרבית עובדית הס עובדי תוכנה וכיוייב). כראיות צירפה העוררת הסכמי שכירות עם צדדי גי, תשריט של הקומה, צילומי המחאות, רשימת כוח אדם שלה ושל חברת אקטון, מסמך הנחזה להיות כתב התחיייבות לרשות הלאומית לחדשנות (לא תתוס) ועוד כמה הטכמיס שנועדו לתמוך בטענותית).

6 עוד טוענת העוררת כי בנכס יושבות שתי חברות ו- 3 מחזיקים ולכן אין לתייבה על השטחיט המשותפים.

טענות המשיב

7

.2

כי העוררת נמנעה מלתביא ראיות רבות נדרשות.

כי העוררת היא המחויקה היחידה בנכס ולממילא שלא עדכנה את המשיב על מחזיקים אתריט בנכס (עד מטעם העוררת אישר שלא ידוע לו על פנייח למשיב בנושא).

גס הראיות שהוגשו חסרות משקל: רשימת כות אדם נערכה במועד לא רלוונטי, לא צורפה ראיות למוך במה שנטען שם, מהרשימה עולה שבנכס יושבים גס אנשים מכירות. בנוסף, בניגוד לנטען על ידי העוררת לא צורף אישור המדעןו הראשל, צורפו מסמכים בודדים מתוך הסכסם.

לא הוצגו דוחות כספיים מטעמה.

בבריים 1676/15 ברודקאסט ‏ ידאו נ' מנהל הארנונה בתל אביב (להלן: "פס/ד ברודקאסט") ציין בית המשפט העליון ארבעה מבתנים עיקריים לבתינה האם פעילות

מסולימת היא בגדר פעילות ייצורית כדלקמן:

1. *צירת יש מוחשי (סעיף 26 וסעיף 34 לפס'יד ברודקאסט). מדובר במבחן האם

בפעילות המבוצעת נהפך חומר גלס למוצר של ממש.

2, היקף השימוש (סעיף 26 וסעיף 35 לפט'יד ברודקאסט). עניינו וחות ייהנהנתיי מהמוצר. קרי, האם גורם הנהנה מהמוצר הוא מובחן וספיציפי או ציבור רחב ובלתי מוגדר.

43. מבחן ההשבחה הכלכלי (סעיף 26 וסעיף 36 לפס''ד ברודקאסט). מדובר במבחן

הבותן באיוו מידה הביאה הפעילות לשינוי של המוצר במישור הכלכלי. נציין, כי בפסי''ד אלל פולנט התייחס בית המשפט למבחן זה ככזה הבוחן האם הפעילות מקדמת את הפיתוח התעשייתי במדינה (ראה: סעיף 16 לפט'/ד איי פוינט).

4. מבחן ההנגדה (סעיף 6 וסעיף 37 לפס//ד ברודקאסט). מבחן הבוחן האם הפעילות

הנבתנת קרובה לותר במהותה לייפעילות ייצוריתיי או ליימתן שירותיסיי.

יחד עס ואת, בית המשפט ציין כי ארבעת המבחנים הנייל הינם בגדר אינדיקציות והם אינם מבחנים בלעדיים (סעיף 29 לפסייד ברודקאסט), ובית המשפט הזכיר גם מבחנים נוספים כדוגמת תכלית ההקלה עם מפעלי תעשייה בהקשר של חיובי הארנונה הנובע משטחם הגדול של מפעלי תעשיה (השטח שהותזק על ידי חבי ברודקאסט עלה על 700 מייר) וממספר המועסקים הרב בהם (ראה: סעיפים 41 ו- 42 לפסייד ברודקאסט).

לאחר פט'יד ברודקאסט נפסקו מספר פסקי דין שדנו ביישומו של פס''ד ברודקאסט על

מקרים פרטניים, כמפורט, בין היתר, כדלקמן:

1

2

.3

4

.5

כאמור בסיכומי חמשיב בעמיינ (מינחליים תייא) 29761-02-10 ווב טנס בע'ימ נ'

מנהל הארנונה - עיריית תל אביב- יפו (פורסם בנבו, 08.08.2011) נקבע, כי יילצורך סיווג נכס בסיווג של ייבתי תוכנהיי נדרש לפי סעיף 3.4.3 לצו הארנונה, כי תתקיים בו בעיקר ייפעילות ליצורית'י של ייצור ייתוכנהיי. הסעיף כולל בתובו שלושה מונחל מפתת: 'יבעיקריי, ייייצוריי וייתוכנח".

בעמיינ 11802-01-17 האניבוק איוונט פגני בע'ימ נ' מנהל הארנונה נקבע כ" יידין הערעור להידהות וזאת מאחר שמהות עיסוקה של המערערת הוא במתן שירותל תוכנה לחברת האם, הלקותה היחידה של המערערת, ולא ביייצור תוכנחי כפי שפורש מושג וח בפסייקה ונדרש בצו הארנונח... לעניין סלווגו של עסק כבית תוכנה ראוי לוּכור כי משהוגדר 'בית התוכנהי בטיווג יתעשיהי נבחן בפסיקה סיווג יבית התוכנהי בהתאם למבתניס שנקבעו לסיווג יתעשיהיי.

בעמייג 11846-01-17 טראקס מערכות נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב דנו בשאלת סיווגו של מחזיק שנקבע עובדתית שאינו עוסק בייצור תוכנה אלא במתן שירותים המבוססים על תוכנה שפיתחה. בית המשפט פסק, כי במקריט בהם ייצור התוכנה אינו מיועד למכירה כסחורה, אלא רק משמש כבסיס למתן שירות, לא יסווגו בתי העסק יכבתי תוכנה', שכן מדובר במתן שירותים ולא בייצור.

בעמייג 24312-11-15 תכלת תקשורת נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (להלן:

יפס תכלתיי) דנו בשאלת סיווגה של הוצאה לאור, שבהתאם לקביעות העובדתיות של ועדת הערר, מבוצעת בנכס פעילות של כתיבה, עריכה וגרפיקה.

לפיכך, קבע בית המשפט כל מדובר בפעילות מחשבתית - רעלונית. יחד עס פעילות זו מתבצעת פעילות אדמיניסטרטיבית נוספת, אשר מתבצעת על ידי מנהלי כספים, אנשי שיווק ופרטוס, מנהל שירות לקוחות, מנהל תפעול ומנכייל.

בית המשפט פסק, כי הוצאה לאור עוסקת בהפיכת יצירה כתובה (סיפור, מאמר או כתבה) למוצר זמין לציבור (ספר, עיתון, כתב עת וכד'). תהליך זה כולל מספר שלבים ותחילתו בפעילות רעיונית מחשבתית המגבשת את היצירה, יחד עם העלאת הרעלונות על הכתב ועריכתם. פעילות זו אינה עוסקת בהפיכת יש מוחשל אחד מיש מוחשי אחר ולפיכך היא אינה בגדר פעילות *יצור אלא פעילות שירותית.

בעמיינ 13687-09-16 חשבשבת נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (להלן: ייפטייד חשבשבתי) דנו בשאלת סיווגה של חברה שעיקר הכנסותיה משדרוג והתאמה של תוכנה שפותחה על ידה בעבר. במקרה שלפנינו, קבעה וועדת הערר כי רק 10% מהכנסותיה השנתיות של המערערת היו בגין מכירת תוכנות מדף, קרי, תוכנות שנועדו לחמכר לציבור בלתי מסויים של לקוחות, ואילו 80% מההכנסות נבעו מפיתוח תוכנה שנעשו בהתאמה ללקוחות ספציפיים. קביעה זו תומכת במטקנה כי פעילותה של המערערת אינה פעילות ייצורית, קרי, אין המדובר בפעילות תעשייתית. יי (סעיף 13 לפס'יד איי פולנט)

3. לאחר שמיעת העדים ובחינת הראיות שהוגשו לנו אנו סבורים, כי צודק המשיב בטענותיו

וכי העוררת לא עמדה בנטל ההוכחה ולא הרימו את הרף לקבלת טענותיה, כמפורט להלן:

1 ראלה מרכוית הינה מסמכי התברה וספציפית שאלת המאננים. כלומר, כיצד העוררת דיוותחה על הוצאותיה לרשויות המס. במובן זה אנו סבורים, כי העוררת לא צרפה את מלוא הראות שמצופה חיה שיוגשו (מאזנים לשנים הרלוונטיות 019-

וראו עדות המנכייל מיום 8.6.21 עי 2 : 'יאני מאשר שאכן הוכנו והוגשו דוחות לרשות המסים לשנים 2018-2019 יי). נציין, כי עמדת ועדה ואת רואה משקל מיוחד למצג שעולה ממסמכי החברה. אנו סבורים שלא ניתן לקבל מצב בו במאזני החברה מציגים במסגרתו לא נטענות הוצאות לפיתוח משיקולי תשלומי מס הכנסה או שיקולים אתרים ובוא זמנית לטעון לעובדות אחרות במסגרת חליכי השגה/ערר בכדי להוביל לתשלום מופחת בתתוס הארנונה. הכוונה במיוחד לסעיף 'יהוצאות פיתוח'י במאזן.

2. מבחן נוסף הוא מבחן העובדים- גס כאן לא עמדה העוררת בנטל. רשימת העובדים

שצורפה חינו מסמך שנרך על דף מחשב ובוא תיאור התפקיד של האדם. כך למשל יימנחלת שיווקיי או יימהנדס בינה מלאכותיתיי. אין בתיאור זה בכדי להבהיר מה העיסוק בפועל של אותו והאם הוא מפתח דבר מה או נותן שירות.

3 לא הוצגו מסמכים המלמדים על הכשרה של עובדי הפיתות כגון "תעודות הסמכהיי.

4 לא הובאו חוות דעת של מומחים מתחום המחשוב או העסקים בכדי להסביר מה העיסוק הנעשה בנכס.

5. נטען כי בנכס ישנן עוד חברות שלגביהן אין בכלל ראיות לגבי העיסוק בהן עוסקות.

6. מתוך ההסכמיט שהוצגו לא ניתן ללמוד כל מדובר בפיתות תוכנה בשונה מממתן

שירותים.

7. לגבי טענת ההתוקה בשטחים המשותפים הרי שהתלטנו לדחות את הטענה ולו

מהטעם שאין מתלוקת כל העוררת לא דיוותה על שינוי מתזיקיס או על הרכב המחציקים הנטען כפי שהיה מתבקש. לא הוכת לנו במדויק אס ישנם מחציקים נוספים ובאיזה שטת בפועל חס יושבים, אך נדמה לנו כי ללא פנייה מסודרת למשיב לא ניתן לקבל את הטענה ממילא במקרה זה וזאת מנימוקי המשיב.

4 מכל האמור לעיל עולה, כי לא הוכח בפנינו כי יש לקבל את הערר.

5. לפיכך מצאנו מקום לדחות את הערר מכוון שלא שוכנענו ברמת נטל ההוכחה הנדרש, כל

הנכס הינו ייבית תוכנהיי לעניין הנטל ראו עייא 4457/98 בידור נאה נ' עיריית חיפה ; עמייג 5 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' חברת עדן יפו; עייש 417/95 מפעל מתכת חניתה נ' מנהל הארנונה שלומל).

5

סוף דבר

6. לסינמוס האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דיו הערר

לחידתות. העוררות יישאו בהוצאות המשלב בסך של 7,500 ₪.

+22

נלתן בהעדר הצדדים הלום: / /=

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתל משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 25 (ב)

. לתקנות בת? משפט לעמלנים מנהליים (סדרי די), תשס"א-2000, לרשות תצדדים קיימת ( זכות ערעוך לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 לוס מלוס קבלת הההלטה.

בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרל דין בוועדת ערר) תתשלייז -- 1977 תפורסם החלטה צו באר האינטרנט של המשלב.

חבר: עו"ד משה קזרן - '

עות ושר 7

ועדת ערר לעניינ\ ארנונה כללית

שליד עיריית תל-אביב - יפו

לייר: עףיד גדעון חשמך

ועדת הערר לענייני ארנונת

שליד עיריית תל אבים

בפנ חברל ועדת ערר:

לוייר: עחייד גדעוך ולייסמן

חבר: עו'יד משה קורן

חבר: ריית שמעון ז'יטניצקי

ערר מט': 140020757

העוררת: קליק דיימנשנט בע"מ

- נג 7.

מנהל האונונה, עיריית ת''א לפו

החלטה

עררים אלו עוטקים בנכט ברח מנחם בגין 154, תל אביב, אשר רשום בספרי העירייה כמספר 8% ויו-ת-ן לקוה 11045145 (להלן: ייהנכסי).

תמצית המחלוקת בין הצדדים עוסקן? בדחיית טענת העוררת ע"י המשיב, כי יש לסווג את הנכס כייבית תוכנת''-

רלע

4 במסגרת השגה שנדחתה והערר דנן טענה העוררת, כי יש לשנות את הטיווג שלה.

2 הוגשו תצהיריט מטעם הצדדיט.

3 לאחר דלון הוכחות הוגשו סיכומי הצדדים.

טענות העוררת

3 העוררת טועגת כל היא חברה העוסקת בפיתות תוכנה.

5 כי ככה סווגה בעבר ברייג ואף בתל אביב.

6. החלטת חמשיב לא תקינה ולא היה מקום לשנות מצב קיים ללא שינוי נסיבות.

טענות המשיב

07 כי העוררת עובדת בעבור חברות אס ונותנת לה שירותיט כנגד תשלום קוסט פלוס.

8 כי העוררת נמנעה מלהביא ראיות רבות נדרשות.

09 גט הראיות שהוגשו חסרות משקל: הסכם שצורף הינו הסכם שירות ; הדברים שנטענו לא מקבלים ביטוי בדוחותת הכספייט ; רשימת כות אדם נערכה אך אפילו מטעם העוררת נטען כי יאני לא בטוח שכל העובדים המופיעים בנספת 4 הס עובדים של העוררת...'', לא צורפו ראיות לתמוך במה שנטען שם ועוד, אישור המדען הראשי חסר רלוונטיות ומשקל, לא הוגש תשריט עס פירוט הלכן הפעילות היצרנית ועוד.

דון

10

1

בבריים 1676/15 ברודקאסט וודאו ג' מנהל הארנגונה בתל אביב (להלן: יפסייד ברודקאטטי) ציין בית המשפט העליון ארבעה מבחנים עיקריים לבתינה האם פעילות

מטויימת היא בגדר פעילות ייצורית כדלקמן:

11

02

43

.464

יצירת יש מוחשל (טעיף 26 וסעיף 34 לפסי"ז ברודקאסט). מדובר במבחן האם בפעילות המבוצעת נהפך חומר גלס למוצר של ממש.

חיקף השימוש (טעיף 26 וטעיף 5 לפט'יד ברודקאסט). עניינו זתות הנהנה מהמוצר. קרי, האם גורם הנהנה מהמוצר הוא מובחן וספיציפי או ציבור רחב ובלתל מוגדר.

מבחן ההשבחה הכלכלי (סעיף 26 וסעיף 36 לפט'ד ברודקאסט). מדובר במבחן הבוחן באיזו מידה הביאה הפעילות לשינוי של המוצר במישור הכלכלי, נציין, כי בפס'/ד אי מולנט התייחס בית המשפט למבחן וה ככזה הבוחן האם הפעילות מקדמת את הפיתוח התעשליתי במדינח (ראה: סעיף 16 לפסי'ד אלי פוינט).

מבחן ההנגדה (סעיף 6 וטעיף 37 לפסייד ברודקאסט). מבחן הבוהן האם הפעילות הנבתנת קרובה יותר במהותה לייפעילות ייצוריתיי או ליימתן שירותים!י.

יחד עס זאת, בית המשפט ציין כי ארבעת המבתניט הניל הינט בגדר אינדיקציות וה אינט מבחנים בלעדייט (סעיף 29 לפט'יד ברודקאטט), ובית המשפט הזכיר גם מבחמים נוספים כדוגמת תכלית ההקלה עט מפעלי תעשייה בהקשר של חיובי הארנונה הנובע משטחט הגדול של מפעלי תעשיה (השטח שהוחזק על ידי חבי ברודקאסט עלה על 700 מייר) וממספר המועסקיט הדב בחט (ראה: סעיפים 61 ו- 62 לפט"ד ברודקאסט),

לאחר פס'יד ברודקאסט נפסקו מספר פסקי דין שדנו ביישומו של פט'/ד ברודקאסט על

מקרים פרטניים, כמפורט, בין היתר, כדלקמן:

41

0

כאמור בסיכומי חמשיב בעמיינ (מינהלייט תייא) 29761-02-10 ווב טנס בעי/מ מ מנהל הארנונה - עיריית תל אביב- יפו (פורסם בנבו, 08.08.2011) נקבע, כל יילצורך סיווג נכט בסלווג של ייבתי תוכנהיי נדרש לפי טעיף 3.4.3 לצו הארנונה, כל תתקיים בו בעיקר ייפעילות ייצוריתיי של ייצור ייתוכנת'י. הסעיף כולל בתובו שלושה מונתל מפתת: ייבעיקריי, *יייצוריי וייתוכנה".

בעמייג 11802-01-17 האניבוק איוונט פננז בע"מ ג' מנחל הארנונה נקבע בי יידוך הערעור להידחות ואת מאחר שמחות עיסוקה של המערערת הוא במתן שירותי תוכנה לחברת האם, הלקוחה היחידה של המערערת, ולא ביייצור תוכנחי כפי שפורש מושג זה בפסיקה ונדרש בצו הארנונה... לעניין סיווגו של עסק כבית תוכנה ראוי לזכור כי משהוגדר יבית התוכנה' בסיווג יתעשיהי נבתן בפסיקה סיווג יבית התוכנתי בהתאם למבחניט שנקבעו לסיווג יתעשיה!'.

2

.43

46%

08

בעמיינ 11846-01-17 טויאקס מערכות נ' מנהל האונונה בעיריית תל אביב דנו בשאלת סנווגו של מחזיק שנקבע עובדתית שאינו עוסק בייצור תוכנה אלא במתן שירותלם המבוסטיס על תוכנה שפיתחה. בית המשפט פסק, כי במקרים בהם ייצור התוכנה אינו מיועד למכירת כסחורה, אלא רק משמש כבסיס למתן שירות, לא לסווגו בי העסק יכבתי תוכנה', שכן מדובר במתן שירותים ולא בייצור.

בעמיינ 24312-11-15 תכלת תקשורת נ' מנהל האדנונה בעיריית תל אביב (להלן:

ייפס'יד תכלתיי) דנו בשאלת סייוגה של הוצאה לאור, שבהתאט לקביעות העובדתיות של ועדת הערר, מבוצעת בנכס פעילות של כוניבה, עריכה וגרפיקה.

לפיבך, קבע בית המשפט כי מדובר בפעילות מחשבתית - רעיונית. יתד עס פעילות זו מתבצעת פעילות אדמיניסטרטיבית נוספת, אשר מתבצעת על ידי מנהלי כספים, אנשל שיווק ופרסום, מנהל שירות לקוחות, מנהל תפעול ומנכייל.

בית המשפט פסק, כי הוצאח לאור עוסקת בהפיכת יצירה כתובה (סיפור, מאמר או כתבה) למוצר זמין לציבור (טפר, עיתון, כתב עת וכדי). תהליך זה כולל מספר שלביט ותחילתו בפעילות רעיונית מחשבתית המגבשת את היצירה, יחד עם העלאת הרעיונות על הכתב ועריכתט, פעילות זו אינה עוסקת בהפיבת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר ולפיכך היא אינה בגדר פעילות ייצור אלא פעילות

שירות?ת.

בעמיינ 13687-09-16 חשבשבת ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (להלן: ייפסייד

חשבשבת") דנו בשאלת סיווגה של חברה שעיקר הכנסותיה משדרוג והתאמה של תוכנה שפותחה על ידה בעבר. במקרה שלפנינו, קבעה וועדת הערר כי רק 10% מהכנטותיה השנתיות של המערערת חיו בגיי מכירת תוכנוו: מדף, קרי, תוכנות שנועדו להמכר לציבור בלתי מסויים של לקוחות, ואילו 80% מההכנסות נבעו מפלתוח תוכנה שנעשו בהתאמה ללקוחות ספציפיים. קביעה זו תומכת במסקנת כי פעילותה של המערערת אינה פעילות *יצורית, קרי, אין המדובר בפעילות תעשללתלונ.יי (סעיף 13 לפש/יד אלי פוינט)

לאחר שמיעת העדים זבתינת הראיות שהוגשו לגו אנו סבורים, כי צודק המשלב בטענותיו וכל העוררת לא עמדה בנטל ההוכחה ולא הרימו את הרף לקבלת טענותיה, כמפורט להלן:

41

72

ראיה מרכזית הינה מסמכי החברה וספציפית שאל המאזנים. כלומר, כיצד העוררו דיווחה על הוצאותיה לרשויות המט. במובן זה אנו סבורים, כי העוררת לא רק שמציגה מצג במסמכי התאגיד שלה כי היא אינה משקיעה בפיתות אלא שבמענה לשאלות בהליך אף הודתה בכך (ראו למשל דברי בייכ בדיון המקדמי מיום 68 עי 2 וכן דברי המצחיריס בחקירותיחס הכגדיות)

לא צרפת את מלוא הראות שמצופה היה שלוגשו (מאזניט לשניט הרלוונטיות 019-

וראו עדות המנכייל מיום 8.6.21 עי 2 : ''אני מאשר שאכן הוכנו והוגשו דוחות לרשות המסים לשנים 2018-2019/). נציין, כי עמדת ועדה ואת רואה משקל מיוחד למצג שעולה ממסמכי החברה. אנו סבורים שלא נלתן לקבל מצב בו במאזנל החברה מציגים במסגרתו לא נטענות הוצאות לפיתוח משיקולי תשלומי מש

הכנטח או שיקולים אחרים ובוא זמנית לטעון לעובדות אתרות במסגרת הליכי השגה/ערר בכדי להוביל לתשלום מופחת בתחוט הארנונה. הכוונה במיוחד לסעיף

ייהוצאות פיתותל במאזן.

43. מבחן נוסף הוא מבחן העובדים- גס כאן לא עמדה העוררת בנטל. רשימת העובדים

שצורפה תינו מסמך שנערך על ידי העוררת וכמו שנאמר לא נלתן לתתת לו כל משקל, לא ניתן לדעת מל עובד בחברה ומה עושה בפועל כל עובד.

4. לא הוצגו מסמכים המלמדיס על הכשרה של עובדי הפיתוח כגון ייתעודות

הסמכתיי.

5. לא הובאו חוות דעת של מומחים מתחום המחשוב או העסקיט בכדי להסביר מה

העלסוק הנעשה בנכס.

6 מתוך ההסכמים שהוצגו לא ניתן ללמוד כל מדובר בפיתות תוכנה בשונה ממתן שירותים.

5 מכל האמור לעלל עולה, כי לא הוכח בפנינו כי יש לקבל את הערר.

.| לפכך מצאנו מקום לדתות את הערר מכוון שלא שוכנענו ברמת נטל ההוכתה הנדרש, כל הנכס הינו ייבית תוכנהיי לענלין הנטל ראו עייא 4457/98 בידור נאה נ' עיריית הלפה ; עמיינ 5 בנחל הארנונה בעיריית תל אביב ני חברת עדן יפו; עייש 417/95 מפעל מתכת חניתה גי מגהל הארנונה שלומי).

טוף דבר

5 לטיכוט האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר להידחות. העוררות יישאו בהוצאות חמשיב בסך של 7,500 ₪.

נותן בהעדר הצדדים היום: 0 / ו

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי ‏ משפט לעניינים מנהליים (סדרי זיין), תשט"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני ביות המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 וס מיום קבלת ההחלטה,

בהתאט לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על לע ארנונה כללית)(סדרי == -שדין בוועדת ערר) חתשלייו -- 1977 תפורטט החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

שש 7 לבויו /

/

לחור: עו"ד גדעון היסמ חבר: עו"ד משה קנרן חבר: 4 שמעו) זייטניצקי -

/ קלדנית : ענת לול

ועדת העור לענייני ארנונת

שליד עיריית תל אביב

בפני חבר? ועדת ערר:

<וי/ר: עויד גדעון הילטמן

חבר: עו'יד משה קוון

חבר: רר'/ח שמעון +יטמצקי

ערר מס': . 140021345

העוררים: איל אריאלי

גליה דוכין אריאלי

- בגד.

מנהל הארנונת, עיריית ת''א יפר

החלטת

ערר וה עניינו נכסים הנמצאיט ברתי בעלי המלאכה 13 (מספר נכס 2000443164 ת-ן לקות

4 תל אביב (להלן: 'יהנבט ').

תמצית המחלוקת בין הצדדיט עוסקת בדחיית טענת העוררים ע"י המשיב, לקבלת שיווג לפי ס!

8 לצו הארנונה.

טענות העוררת

41 בנכט מתקלימת פעילות של הופעות מתול ומוויקה. מכירות של האמנים בסוף המופע לא הופכות את המקום לחנות. הכנסות העוררים הס ממכירת כרטיסים להופעות בלבד.

2 יש לבטל את תוטפת הקרקע התפוסה משטח הנכט הקודם.

טענות המשיב בתמצית

3 העוררים לא עמדו בנטל הראיה ולא הביאו ולו בדל ראיה בקשר למופע אחד או הצגה אחת שעלתה במקום. ממילא לא הוכח שבמקום פועל ייתיאטרון".

4 כל האננדיקציות מלמדות כי במקוט פועלת גלריה: המקום נקרא ייהגלריה לאומנות ולתרבות שבטיתיי, הגלריה מהווה נקודת הפצה לקבלת טחורח חנמכרת על ידי העוררים

ומוצגת באתר האינטרנט שלחס ולפעמים במקום, כל הסחורה במקום ניתנת לרכישה, בזמן הביקורת היה אירוע של וצרת מתתוט הציור שענתה לשאלות של הנוכתים.

תהליפים

5 העוררת, גב! אריאלי, הגישה תצהיר מטעמה בו תיארה את הפעילות בנכס.

6. המשלב חביא מטעמו את תוקר השומה מר לול.

7 הצדדים הגישו טיכומיס מטעמם.

8 המתלוקת של הצדדים בבטיסה עובדתית לגבל השימוש בנכס.

ל

.2-

לפיבך עיקר המחלוקת הינה מחלוקת עובדתית ובתמצית השאלה האם עמדת העוררת בנטל ההוכחה במחלוקת זאת.

טיווגו של נכט בארנונה

.10

.1

.12

.3

4

.5

ההלכה הפסוקה חלא, שנכס יסווג בארנונה בחתאם לשימוש העיקרי שנעשה בנכס (ראה:

סעיף 2 לעעמ 803/15 עיריית פתח תקווה ני קונטאל אוטומציה, להלן: ייפסייד קונטאליי).

בתקשר לכך נפסס, כי אם ביחידת שטח מסוימת נעשה שימוש מעורב, אצי סיווגח בארנונת. .

יקבע בהותאס לשימוש העיקרי שנעשה בה (ראה: בריים 10139/05 א.ש, סקטון ג' מנחל הארנונה במועצת המקומית כפר שמריהו, להלן: ייפס'יד סקטון').

בעמנ 43643-05-16 אהרונסון מנהל הארנונה של מועצה מקומלת קרית טבעון (לתלן:

'יפסד אהרונסון) נדונה שאלת סלווגו של פעוטון, שנוהל בתלקיס מדירת מגורים.

בפס'יד אתרונסון נפסק, כי השטחים ששימשו את הפעוטון במשך חמישה ימים בשבוע

יסווגו תחת סיווג עסקי. בית המשפט נימק זאת בכך, ש:

אאין מחלוקת כי בנכס שני שימושים נפרדים ועצמאיים אשר אינם תלויים זה בזה, אין ויקה כל שהיא בין הצהרון לבין בית המגורים, למעט העובדה כל דיירי בית המגורים. הש בעלי העסק, זיקת שאינה מתחום דיני הארנונה ואינה רלבנטית...

השימוש לצורך צהרון נעשה למטרה עסקית והוא אינו יטפלי למגורים והומן בו מופעל הצהרון אינו שולי, מדובר בעסק פעיל, במחלך מספר שעות שבועיות רב למדיי ולמספר רב של משתמשים.

במקרה זה אין ולקה בין הצהרון לבין דירת המגורים, ילדי הצתרון מגיעיט למקום העסק לשעות קצובות תמורת תשלום;

אין להם עניין בבית המגורים והם גם לא עושים שימוש בתלקים שאינם משמשים לצהרון."

יחד עס זאת, בפטייד אהרונסון הובהר, אגב אורחא, כי לו הזיתה המתלוקת נוגעת לשטח המטבה -- המשמש הן לצרכי המגורים והן לצרכי הפעוטון - הוא היה מטנוג בהתאם לשימוש העיקרי ב\, ובמקרה זה מגורים, וזאת בהסתמך על פס'יד טקטון (ראה: עמי 4 ו-

5 לפט'/ד אהלונסון).

חשוב לזכור, כי בהליכים בפני ועדת הערר נטל ההוכתת חל על העורר. הוא זה שצריך לשכנע בנוגע למצב הנכס והשימוש בו ועליו החובה להביא ראות מטפיקות להוכתת טענותלו (לעניין חנטל ראו למשל עייא 4457/98 בידור נאה נ' עירלית חיפה; עמיע 114/05 מנהל הארנונה בעירלית תל אביב ג' חברת עדן יפו, עייש 417/95 מפעל מתכת חניתת ג' מנהל

הארנונה שלומי).

לאחר שמיעת העדלס ובחינת הראלות שחוגשו לנו אנו סבורים, כל העוררת לא עמדה בנטל

6

להוכיח כי הסיווג המתאיט לתיאור חשימוש בנכס הינו כפי שטענה בערר.

ל | כפי שהמשיב מציין בסיכומיו אין מחלוקת כי במקום מתקיימות פעילויות שונות מתתוּם האמנות.

8 דא עקא ואין בקביעה הזאת בכדי להוביל למסקנה כי מדובור באולם המשמש להצגות תיאטרון מתול וקונצרטים. חתמונה המצטיירת בפנינו היא כי מדובר בחנות או גלריה שנערכים בה מידי פעם תצוגות או אירועים של אמנים שונלם.

9 | לא הוצגה כל ראיה ממשית שממנה ניתן ללמוד סי מתקיימות במקום הצגות או שאר הנדרשים לצורך הטעיף. לא הובאו תצחירי שחקנים / אמנים, פרסומים, מסמכל הנהלת חשבונות או כל דבר אחר ממנו ניתן ללמוד כי הפעילות במקום היא של משהו שונה ממה שהמקום נחזה להיות- גלריה.

0 בעיקר ניתן לומר כי העוררת לא עמדה בנטל לשכנע אותנו כי במקום מתקיימונ פעילות כפי שהיא טענה לה,

סוף לבר

1 לטיכום האמור לעיל, אנו סבוריט, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר; דיו הערריט להידחות מלבד בקשר לטענת השטח הנוסף.

2. העוררים ישאו בהוצאות בטך 2500 שיית.

ניתן בהעדר הצדדים הטם. ‏ / % / / %ך

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(טדרל דין בוועדת ערר) התשליי -- 1977 תפורטט החלטה זו באתר האלנטרנט של המשיב.

(וע 7

2

חבר: עו"ד משת קורו חבר;<רויית שמ%ג +ייטניצקי

/

קלדנית : ענת לול

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב ערר מס': 140021345

בפני חברי ועדת ערר:

יו'יר: עו"ד גדעון וייסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו''ח שמעון ז'יטניצקי

העוררים: איל אריאלי

גליה דוכין אריאלי

- נגד.

מנהל הארנונה, עיריית ת''א יפו

החלטת

מעיון בהחלטה הסופית שהופצה לצדדים עולה כי נפלה טעות סופר בהחלטה.

לפיכך אנו מעוניינים לתקן את ההחלטה באופן הבא :

א. סעיף 2 להחלטה יימחק.

ב. סעיף 21 להחלטה יתוקן באופן הבא: יילסיכוס האמור לעלל, אנו סבורים, כייבשים לב לדין

ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר להידחות'י.

ניתן היום בהעדר הצדדים 30/11/2021.

ל

7 \ /

ו ב

א \

לףייר ללמ חבר: עו"ד משה קורן חבר: רויית שמעון ז'יטניצקי

א * |

בי

. קלדנית : ענת לול

4

ועדת העהר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב ערר מס': 140021497

12056

בפני חברי ועדת ערר:

יו'יר: עו"ד גדעון וייסמן

חבר: עו'יד משה קורן

חבר: רו''ח שמעון ז'יטניצקי

העוררת: רביעיית פלורנטין בע'ימ

- נבגד-

מנהל הארנונה, עיריית ת'/א יפו

החלטת

ערר זה עניינו נכס ברחוב אברבנל 74, תייא, אשר רשום בטפרי העירייה כמספר 200408743 ח-ן לקוח 11056453 (להלן: ייהנכסיי).

תמצית המחלוקת בין הצדדים עוסקת בדחלית טענת העוררת ע"י המשיב, כי יש לראות את הנכס כלא בר חיוב מכוון שהוא נמצא במצב מעטפת.

טענות העוררת

41 העוררת טענה בהשגתה כי אין לחייב את הנכס מכוון שהוא נמצא במצב מעטפת.

2. כטענה חלופית יש לחייב לפי הסיווג הזול. לאור התלטתנו הדיון בטענה צאת מתייתר.

טענות חמשיב

3 המשיב טען כנגד הטענה כי הנכס במצב מעטפת.

דיו

4. עיקר המחלוקת הינה מחלוקת עובדתית ובתמצית השאלה האם עמדה העוררת בנטל

ההוכחה במחלוקת זאת.

5. נציין, כי ברמה העובדתית שוכנענו כי בוּמנים הרלוונטיים לערר זה הנכס אכן היה במצב

מעטפת ולא ניתן לשימוש: אין ריצוף, התקרה חשופה, אין חיבור לתשתיות, אין חלוקה

פנימית, אין אינסטלציה. הוצגו לנו צילומים, סרטון וניתן הסבר על הנכס מהמצחיר מטעם העוררת שלא נסתר. ראיות המשיב לא סתרו את מסקנתנו.

6. הדבר מספיק לטעמנו בכדי להגיע לכדי יינכט לא ראוי לשימושיי.

סוף דבר

7 לסיכום האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר להתקבל כאמור לעיל.

8 המשיב ישא בהוצאות העוררת בסך 5,000 ₪.

ניתן בהעדר הצדדים היום: / / / / . 3

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן 7 חבר: עו"ד משה קורן חבר ורו'יח שמעו | וייטניצקי

קלדנית : ענת לוי