החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - אוקטובר 2021, חלק ג

ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס': 140021122 שליד עיריית ת''א - יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יויר: עו"ד יהושע דוויטש

חבר: אודי ויינריב, כלכלן

חבר : עו"ד אהוד פלדמן

העוררת: סימבהמבילי בע"מ

-נגד-

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטת

1. הקדמה וגדר המחלוקת

העוררת מחציקה בנכסים המצויים ברחוב הארבעה 28, קומה 18, תל אביב, ורשומים בספרי

העירייה כנכס מספר 2000429539, בשטח של 258 מ"ר המסווג כבניינים שאינם משמשים למגורים, וכנכס מספר 2000442445 בשטחת של 132 מ"ר המסווג כמשרדים.

הערר נסב בשאלת סיווג הנכסים. העוררת מבקשת לטווג את הנכסים כבית תכנה לפי סי 3.3.3 לצו הארנונה, והמשיב מסווג את הנכסים, כמפורט לעיל.

2. הערר דנן מתייחס לשנת 2019. בהחלטת יום 12.3.20 הוחל הערר גם על שנת 2020 ובישיבת יום

1 טיכמו הצדדים על החלתו גט לשנת 2021.

3 העוררת טוענת בכתב הערר כי שגה המשיב בסיווג הנכסים, שכן פעילותה של העוררת עומדת בכל המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך סיווג בית תכנה.

לטענת העוררת עיטוקה הינו '/בפיתוח תכנת 'פרקטי'. התכנה משמשת לניהול עטקיס בתחום הקמעונאות וההטעדה. התכנה מאפרת לבעל העטק לנהל את עסקו ישירות מהמחשב, או באמצעות אפליקציה המותקנת על גבי האייפד או הטלפון הנייד. התכנה עושה שימוש בטכנולוגיית ענן. היא מאפשרת למשתמש בה לפקח בזמן אמ ומכל מקום בעולם על העסק. /י

ובהמשך: ייתכלית עיטוקה של סימבהמבלי בנכס הוא בפיתוח התכנה הנ''ל; היא לא עוסקת במתן שירותים ובמסחר; היא לא עוסקת במכירה של תכנות שלא פותחו על ידה'י.

4. לטענת המשיב, העוררת לא הוכיחה את המבחנים שנקבעו בדין, לפיתוח ומכירת תכנה

כסחורה, במובחן מפעילות ייעסקיתיי באופיה, המבוססת על תשלום בגין שירות שנרכש במסגרת שימוש בפלטפורמה קיימת.

לטענת המשיב, ממצאי הביקורת מעלים כי העוררת אינה עוסקת בפיתוח תכנה לצורך מכירתה ללקוחותיה, אלא מספקת ללקוחותיה שירות המאפשר לנהל את עטקיהם ישירות מהמכשירים התכמיט שברשותם.

5. מסור נורמטיבי

תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשט"ז- 2007 (להלן:

ייתקנות ההסזריסיי), הכילו לאחר תיקון משנת 2010 בהגדרה יתעשליהיי, גם בתי תכנה:

ייתעשיה- לרבות...בתי תכנהיי.

בהתאם לתקנוות ההסדרים, הגדיר צו הארנונה של עיריית תל אביב, בסעיף 3.3.3, את הסיווג של ייבתי תכנהי' במילים ייבתי תכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תכנהיי. עולח מן האמור כי על מנת שנכס מסויט יסווג בסיווג של בית תכנה יש להראות קיומם של שלושה תנאים

מצטברים:

.10

א. בנכס מתבצעת פעולה של ייצור.

ב בנכס מיוצרת תכנה.

ג. | מדובר בעיסוקו העיקרי של המחציק.

לאור ההגדרה שבתקנות ההסדרים, נמצא כי על מנת שנכס יוּכה בתעריף המופתת של בתי תכנה, עליו לעמוד תחילה בכל המבתנים שנקבעו בפסיקה לעניין פעילות ייצורית אשר מקנה תעריף מופחת למפעלי תעשיה.

מבחני זיהוי הפעולות הייצוריות נקבעו בעייא 1690/90 פקיד שומה תא 5 ני חברת רעיונות בע"מ, פייד מח (1) 200 (1992). מבחניט אלה יושמו בעמ''נ (מינהליים ת''/א) 11802-01-17 האניבוק אוונט פלנינג בע'יימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסם בנבו, 29.05.2018)

(להלן:''פטק דין האניבוק'י) , בו קובעת כבוד השופטת שטופמן: ''משהוגדר /בית התוכנת'

בסיווג ',תעשיה' נבחן בפסיקה סיווג /בית התוכנה' בהתאם למבחניט שנקבעו לסיווג 'תעשיה', והם המבחניט שנקבעו בהלכת רעיונות. מבחנים אלו הם: א. יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר; ב. חיקף השימוש במוצר המוגמר; ג. מבחן ההשבחה הכלכלי; ד. מבחן על דרך ההנגדה. על מנת לטייע בהבחנה בין פעילות ייצורית לבין מתן שירותים, משתמשים לעיתים גט במבחן ה'קשר המתמשך בין העסק ללקוח'. ראוי לציין כי מבחנים אלו הס בגזיר מבחני עזר, המשמשים רק למתן אינדיקציות לסוג הפעילות המתקיימת בנכט, ואינם מהווים מבחנים מצטברים או מחייבים. כמו כן, על מנת לעמוד בתנאי צו הארנונה, יש לעמוד גם בתנאי יהעיסוק העיקרי/ שלצורך בחינתו נקבעו שני מבחני עזר נוספים והם המבחן הכמותי והמבחן המהותי (עניין ווב סנס, פסקה 10)'י.

בעמיינ (מינהליים ת''א) 29761-02-10 ווב טנס בע'ימ נ' מנהל הארנונה - עיריית תל אביב-

יפו (פורסם בנבו, 08.08.2011) (להלן:''הלכת ווב סנס'י) , קובעת כבוד השופטת ברוש כי לצורך סיווג נכט כבית תכנה עליו לקיים בעיקך ייפעילות ליצוריתיי של תכנה ועל העוררת חובה להוכית קיומו של תנאי ּה.

מכאן שעל העוררת להוכית כי הינה מפתחת ומוכרת תכנה כסחורה (מוצר מדף) לציבור הרחב, דהיינו ייפעילות *יצורית'י- להבדיל מפעילות עסקית המבוססת על תשלום בגין שירות שנרכש עבור חשימוש בפלטפורמה/אפליקציה קיימת, דהיינו, פעילות של מתן שירות.

ההתדיינות בפנינו

ביום 17.2.20 התקיימה ישיבה מקדמית. העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית של מר עידן פולמן, ממייסדי העוררת וסמנכייל פיתוח עסקי שלה, לו צירף את המסמכים הנדרשים על ידי המשיב בבקשות המובאות בפניו לסיווג של בתי תכנה. הבקשה לטיווג כבית תכנה היוותה את הליך הערר, אותו דחה המשיב בהחלטתו מיום 13.11.19, התלטה אשר בגינה הוגש הערר דנן.

המשיב הגיש את תצהירו של חוקר החוץ מר בר בן ישי, לו צירף דו"ח הביקורת שערך ביום 9 בנכס, לצורך חדיון בהשגה.

ביום 8.2.21 נערכה ישיבת הוכחות בה נחקרו העדיס על תצהיריהם.

דיון בטעגות הטסף

טרם נדון בטענות הצדדים לגופן, נתייחס בקצרה לטענת המשיב לאיחור בהגשות ההשגה והערר,

לצורך דחיית הערר על הסף.

לעניין האיתור, לכאורה, בהגשת הערר, נראה כי נשמטה מן המשיב החלטת יו"ר ועדת הערר, עו"ד רוית פרינצ, אשר העניקה לעוררת ארכה להגשת הערר עד ליוט 10.1.20 (בטעות נרשם בהחלטה 10.1.19), משהוגש הערר ביום 9.1.20, הרי שהערר הוגש במועד.

לעניין האיחור, לכאורה, בהגשת ההשגה, הרי שלא בכדי, המשיב לא התייחס בהחלטתו מיום 9 בהשגה, לטענת איחור בהגשת ההשגה שבפניו, שכן לא הוכח, בכל שלב שהוא, מתי קיבלה העוררת את מכתב המשיב מיום 28.5.19, בו נתנה לעוררת 90 ימים להגשת השגתה.

לפיכך דין טענות הסף להידחות.

.1

.12

.3

14

.5

.16

7

דיון והברעת

מחומר הראיות שהוצג בפנינו לא השתכנענו כי בנכס מתבצעת פעילות שעיקרה יצור תכנה,

ומשכך דין הערר להידחות.

מן הממצאים עולה כי בנכט, או למצער ברוב שטחו של חנכס ניתנים שירותים ללקוחות העוררת, בעיקר מסעדות ועסקים קמעונאיים.

בחקירתו הנגדית של מר עידן קולמן מבהיר העד כי :'יהתשלום שאנו מקבלים מלקוחות הוא גם חד פעמי עבור התקנה והדרכה ותשלום חודשי עבור דמי שימוש, 5885 -- שכירות של תכנה''. (עמוד 2 לפרוטוקול) ובהמשך בחקירתו התוורת לפרקליטו: ייכשהשבתי קודם שבית עסק רוכש זכות לעשות שימוש בית תכנה כוונתי היא, מודל כמו שאמרתי קודם סאט, שכירות של התכנה שמגלמת בתוכה את הזכות לשימוש ולקבל שירות. דמי השימוש כוללים את הזכות להשתמש בתכנה וזכאות לקבלת שירות''. (ראש עמוד 4 לפרוטוקול).

משמעות הדבריט כי העוררת פועלת על פי מודל הפעלה המכונה ייתכנה כשרות'': 88 8010816 506 8 ובקיצור 8885 , כלומר בפנינו מעין חודאת בעל דין כי העוררת פתחה מוצר עליו היא מעניקה שירות מתמשך ללקוחותיה. מודל התכנה כשירות, שונה מן המודל הקלאטי של רכישת מוצר תכנה והתקנתו במחשב או בשרת של הגוף הרוכש את התכנה.

נמצא איפוא כי הלקוח רוכש למעשה זכות שימוש במערכת ולא תכנה כמוצר מדף. רי לעניין וה עמיינ 11866-01-17 טראקס מערכות בע"מ ני מנחל הארנונה בעיריית תל אביב, בו קבעה כבוד

השופטת אגמון: ייניתן לראות שבמקרים בתם ייצור התכנה איגו מיועד למכירה כסחורה, אלא

רק משמש כבטיס למתן שירות, לא יסווגו בתי העטק כבתי תבנה'י.

יצויין כי בקשת רשות ערעור בעניין טראקס הנייל נדחתה בבית המשפט העליון בבריימ 434-18,

סוגיה דומה לוו שבפנינו עמדה לנגד עיניה של ועדת הערר בתל אביב יפו, בראשות עו"ד שירלי קדם בתיק ערר 140014678 (אוחד עם שני תיקים נוספים) בעניין פייבר אינטרנשיונל בע"מ מי מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפים לענייננו קביעת הועדה שבסעיף 23 להחלטה:

*יהעובדה שכפי שהעוררת עצמה מעידה, היא לא מוכרת את הפלטפורמות, אלא גובה תמורה בגין השירותים שהיא נותנת על בסיס הפלטפורמה, מעידה, כי העוררת עוסקת במתן שירותים על בטיט תוכנה וכי העוררת אינה עומדת במבחן ההנגדה אשר מהווה את אחד התנאים המצטברים להוכחת ייצור'י.

הציטוט דלעיל תומך יתדותיו בפסהייד שניתן בעמיינ (תי/א) 5 1-09-9977 ביסופט תוכנה בעי'מ גי עיריית תל-אביב . כבוד השופטת צילה צפת קבעה בפסייד זה כי: ''לצורך ההבחנה בין פעילות עסקית- שירותי לבין פעילות ייצורית ניתן להעזר במבחן ''הקשר המתמשך', לפיו קשר מתמשך יאפיין עסק הנותן שירותים בעוד קשר חד פעמי, או קצר מועד 34 ,יאפיין עסק ללצורל, +

גם הסכמי ההתקשרות של העוררת עס לקוחותיה, כנלמד מהצעת המחיר, נספח 7 לתצהיר העוררת מצביעים על קשר ארוך טווח ומתמשך המאפיין מתן שירותים, להבדיל מקשר קצר מועד המאפיין מכירה של תכנה כמוצר מדף.

בעניין זה, רי בהמשך החלטת וועדת הערר בעניין פייבר אינטרנשיונל הנייל, שס הוסיפה הוועדה

וקבעה בסעיף 27 להחלטתה:

*יכך גם העובדה שהעוררת אינה מקבלת את הכנטותיה עבור מכירתה של תוכנה אלא מפיקה את רווחיה מותשלום שוטף, מעידה על כי מהות ההונקשרות בין העוררת לבין לקוחותיה היא של מתן שירותים. אופן הפקת הכנטותיה של העודרת ואופן ההתקשרות בין העוררת לבין לקוחותיה, שהוא קשר מתמשך, המאפיין מתן שירות(להבדיל מקשר חד פעמי, או קצר מועד, המאפיין עסק *יצורי), מחווים אינדיקציה לכך שעיקר עיסוקה של העוולת הוא מתן שירותים.!י

הדברים האמורים לעיל נתמכים בהלכת וובסנס (ראה אזכור בסעיף 7 לעיל):ייקשר מתמשך מאפיין מתן שירות, להבדיל מקשר חד פעמי או קצר מועד המאפיין עטק יצורייי,

.8

9

.0

.1

2

3

יפים לענייננו דברי כבוד השופטת דייר מיכל אגמון גונן בעמ'ינ (מינהליים ת'"א) -19893-02 2 פורמלי מערכות טפסים חכמים בע'ימ נ' עיריית תל- אביב- יפו (פורסם בנבו, 07.12.2013):

"המערערת אינה מייצרת תוכנות למכירה כסחורה. המערערת פיתחה מערכת מבוסטסת תוכנה, המספקת ללקוחותיה פתרונות לניהול ''טפסים תכמים'' ולשיפור תהליכי עבודה.

בהמשך פסק הדין מבחיר בית המשפט את התיבח: ייבעיקריי שבסעיף 3.3.3. לצו הארנונה החל

על בתי תכנה: יישעיסוקם העיקרי הוא ייצור תכנה'י, וקובע שהמונח ייבעיקריי: ‏ "מכוון הן

למבחן כמותי והן למבחן מהותי. במסגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטת בו מתקיימת פעילות *יצורית לעומת גודלס של השטחיט המשמשים לפעילות אחרות. במסגרת המבחן המהותי, יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכסיי.

מקובלת עלינו טענת המשיב כי, העוררת לא מייצרת תכנה כסחורה וכמוצר מדף אלא מספקת ללקוחותיה שירות המאפשר לנחל את עסקי לקוחותיה, ישירות מהמכשירים התכמים שברשותם.

כך גס נקבע בערך 1400047444 בפני ועדת הערר בתל אביב בראשותו של עו"ד יהודה מאור בעניין בוּק בע"מ ני מנחל הארנונה בעיריית תל אביב שס קבעה הועדה: 'יכשאדם מייצר תכנות למכירה כסחורה אז ייחשב כבית תכנה, *יצור תכנה אשר כל תפקידה למכור טוב יותר את השלירות בו העוררת עוסקת בעצמה, אינו בגדר פעילות ייצורית'י.

יצויין כי בעמיינ 34343-11-13 בוּס החברה הישראלית לתקשורת נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב דחתה כבוד השופטת דפנה אבניאלי את ערעורה של בזק, תוך שחיא קובעת: ייחנה כי כן, וועדת הערר יישמה כיאות את המבחן הכמותי והמהותי של המונח '/בעיקר'י' המופיע בטעיף 3 לצו הארנונה, והגיע לכלל מסקנה, כי המערערת לא הוכיחה בפניה כי עיקר עיסוקה בייצור תכנח'י (סעיף 14 לפסהייד).

מקובלת עלינו טענת המשיב כי רכיב הפיתות איגו הרכיב המהותי בפעילות העסקית של תעוררת וכי עיקר עיטוקה אינו ביצור תכנח כי אס בשיווק ומכירה של פלטפורמה קיימת ומתן שירותים ותמיכה ללקוחות קיימים.

גם שדרוג מסויים של המערכת הקיימת אינו עומד בהתאם למבחן ההנגדה לצורך הסיווג כבית תכנה. רי פסייד האניבוק (מאווכר בסעיף 6 לעיל) יימבחן על דרך ההנגדה- מבחן זה הבודק לאן נוטה 'מרכז הגרביטציה', האם לפעילות ייצורית או למתן שירותים, הוא מבחן כללייי (עמודד 6 לפסחייד).

העיקרון של הבחנה בין שדרוג לייצור עלה, לעניין תיקונס ושדרוגם של ממירים לשידורי טלויויה, בעמיינ 44487-08-14 חברת טי.אם.סי. אס. תקשורת בע"מ נ' עיריית פתח תקוה.

כבוד השופט שינמן קובע במפורש כי:י' פס של שדרוג ותיקון אינו יכול לתיחשב בשוט פנים ואופן כפפעולה יצרנית'י. (סי 15 לפסחייד).

כאן המקום לציין כי חתיק שבפנינו אינו דוגמא להמחשת מצב לפיו :ייהמשפט רודף אחר ההתקדמות הטכנולוגית והבעיות המשפטיות שהיא מציבה רודף ואינו משיגיי, כלשונו של כבוד השופט אליקים רובינשטיין בבגייצ 5870-14 חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ ני הנחלת בתי המשפט . העוררת טוענת בפתיח לסיכומיה כי אמרתו המצוטטת של כבוד השופט

רובינשטיין יפה ונכונה למקרה שבפנינו, אך לא כך פני חדברים :

הנח כי כן, בקשה העוררת לתמוך יתדותיה בפטהייד של כבוד השופטת יחודית שטופמן בתיק עמיינ (מינחליים תייא) 13687-09-16 חשבשבת (ייצור) (1988) בע"מ ג' מנהל הארנונה של

עיריית תל אביב (נבו 08.03.2018) , בו נקבע, בין היתר:

'בדומה לעניין ביספוט, ואף ביתר שאת במקרה שלפני, סבורה אני כי ''השדרוגים'' של התוכנה אותם מבצעת המערערת אינם רק 'ישדרוגים קלים של מעבר לגרסת אינטרנט ועדכון המעיימ'י (טעיף 14 לסיכומי המשיב), אלא ייצור תוכנה חדשה מחומר גלם. חומר הגלם הוא התוכנה בגרטתו הישנה והגרסה החדשה היא מוצר חדש לחלוטין. כך, תיאור השינויים שבוצעו בשנת 2017, המצוי באתר החברה, מקיף 12 עמודיט. כמו כן מקובלת עלי ההשוואה שציינה המערערות בין מוצריה לבין מוצרי חברת מיקרוסופט ובמיוחד מעבד התמלילים /וורד/י. ברור לכל, כי גרסת 1995 של וורדי' הינה מוצר שונה בתכלית מהגרסה האחרונת

8

.5

6

7

.8

ששחררה החברה בשנת 2016. טבורה אני כי פיתוחי תוכנה, על אף שמתבססיט על הגרסה הקודמת, הינם מוצר חדש, העומדים במבחן ''יצירת יש מוחשייי. כך גם בעניין המערערת. /

דא עקא ופסהייד הנייל מיום 8.3.18 אשר חלקו מצוטט לעיל, התייחס בית המשפט למצב נתון כמתואר בו בלבד. דוקא בהיות פסק דין בבחינת יירודף ומשיג את ההתקדמות הטכנולוגיתיי המתוארת בו, מצא בית המשפט שם, לקבל את הערר.

ברם, כבוד השופטת שטופמן הוציאה תחת ידה שלושה שבועות לאתר מכן, ביום 29.5.18, את הלכת האניבוק בו הפעילה את מבחן החנגדה לפיו ''המערערת מספקת מוצר המוזמן לפי דרישת לקוח ספציפי, ולכן אינה עומדת במבחן העזּר לפי הפרשנות בעניין זוהר...כך אין המערערת מייצרת מוצר הנמכר כסחורה...נראה גם כי לפי תיאור המערערת את המוצר אותו היא מפתחות המדובר במתן שירות, שכן המערערת מפתחת מוצר 5835 ( 8 85 50/00/46

6) אשר כשמו כן הוא, 'תכנה- כשרות'. אם כן, טבורה אני כי גם לפי מבחן ההנגדה יש

לראות בפעילות המערערת מתן שרות אשר אינה עולה בקנה אחד עם דרישות צו הארנונה. !/

הדברים המצוטטים לעיל יפים ונכונים לענייננו לנוכח, פיתוח מוצר סאאס, אשר כשמו חינו תכנה כשירות.

לאור האמור לעיל, לא רק שבעניננו המשפט רודף ומשיג, אלא שאין ללמוד לענייננו מפסייד חשבשבת אלא מהלכת האניבוק.

בתקירתו הנגדית של עד העוררת מר עידן קולמן הודה העד כי: ייהתשלוט שאנו מקבליט מלקוחות הוא גס חד פעמי עבור התקנה והדרכה ותשלום חודשי עבור דמי שימוש...עם הפסקת התשלום החודשי, מאבד הלקוח את זכות השימוש בתכנה, למרות התשלום הראשוני החד פעמי עבור ההתקנה וההדרכה". (עמוד 2 לפרוטוקול). בהמשך אף התייחט לדוייח הביקורת שהוגש על ידי המשיב והודה כי: "החברה מוכות נכון להיום מכשיריט לסליקת ברטיטי אשראי באר> לפי דרישת בנק ישראליי (עמוד 3 לפרוטוקול) וכי: ייהשיווק והמכירה בישראל מתבצעים בנכטיי.

נמצא איפוא כי הפעילות הנעשית בנכס הינה פעילות של מתן שירותים המוענקים על ידי העוררת ללקוחותיה. לעניין זה הבהיר מר קולמן: ייעיקר עבודתינו בתחום המזון'? ובהמשך:

יילכל לקוח שמבקש אנו מספקים התאמה ייחודית'' ומבהיר: ייהתאמה כזו יכולה לקחת שנה ולפעמים קצת פחות... המוצר שלי יכול להשתנות כלפי כל לקוח ולקוח'יי. שמע מיניה כי העוררת אינה עומדת במבחן ההנגדה ובמבחן היקף השימוש במוצר המוגמר הקובע כי פעילות תיחשב כייצורית אם היא נועדה לשימוש הציבור הרחביי.

הדוייחות הכספיים שהגישה העוררת מעידים כי הוצאותיה של העוררת על מחקר ופיתות בשנת 6 עמד על סך של 1.55 מיליון ₪ מתוך סך ההוצאות על סך 4.9 מיליון ₪ דהיינו 31.6%.

מכאן כי עיקר עיסוקה של העוררת אינו בפיתוח תכנה.

יתרה מכך, רוב הטכוס המתליחט למחקר ופיתוח היה תשלום לקבלן משנה (בית תכנה מפולין)

שבצע עבודות פיתוח ב- 1.136 מיליון ₪ מתוך 1.55 מיליון ₪.

עולה מן המקובף, שהעוררת עצמה הוציאה על פעילות של פיתוח סכום של 410,000 ₪ מתוך הוצאות בשיעור של 4.9 מיליון ₪.

בשנת 2017 היה המצב דומה והעוררת הסתפקה בהוצאה של 1.136 מיליון ₪ מתוך כ-4.88 מיליון ₪ דהיינו, ירידה מ31.6% לכ-23%,

גס בשנת 2017 למעלה ממחצית ההוצאות למוייפ שולמו לקבלן משנה, מה שהביא את הוצאות הפיתוח של העוררת עצמה להיקף של כ- 0.69 מיליון ₪.

בשנת 2018 הוציאה העוררת 0.92 מיליון ₪ בלבד על מחקר ופיתות, מתוך הוצאות של 3.657 מיליון ₪, קרי 25% מהוצאותיה.

גס בשנת 2018 הוציאה העוררת חלק מהוצאות מחקר ופיתוח לקבלן משנה.

9

.0

.1

2

3

6

5

עד העוררת מודה כל 30% מהמכירות הינן למעשה מכירות של חומרה: '"מכירת מוצרים פירושו מכירת חומרה בהיקף של 30% מסך המכירות בגון טאבלטיי.

משמעות הדברים הינה כי מרבית הוצאות העוררת אינן בגין פיתוח תכנה כי אין לה הכנסות ממשיות ממכירתה של תכנה, אלא ממתן שירותים ותמיכה ללקוחות קיימיט וכן ממכירת מוצרים. על כגון זא קבעה ועדת הערר בתל אביב (יו"ר עו"ד אלון בדוק) בתיק ערר 140013487 סי וי פול מאגרי מידע בע"מ ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו כי: 'יניתוח סעיף ההכנסות...אינו מצביע על הוצאות פיתות תכנה או השקעה בפיתוח תכנה או מאפיינים אחריט של בית תכנה.!/

גם עצם התשלום לקבלן חיצוני מפולין לפיתות תכנה בשביל העוררת, מחליש את ניסיונה של העוררת להציג עצמה כבית תכנה, ובפרט, כאשר העוררת אינה טורחת להבהיר, או להציג מסמכים ביחס למהות והיקף הפיתוח אותו מבצעים בפולין, עבור העוררת.

אף אם נניח כי העוררת משתמשת, לצורך פעילותה, בתכנה או מפתחת תכנה, הרי ייצור התכנה תפלה לפעילותה שבעסק. הפעילות בנכס ברובה מתבצעת באמצעות תכנה סיימת, אשר לכל היותר מצריכה, לעיתים התאמו תכנה ללקוח ספציפי.

המצהיר מטעט העוררת העיד כי התאמת תכנה יכולה לקחת שנה שלמה, דבר המחזק את המסקנה כי מדובר בשירות ולא בייצור.

רי גס ערר 140013232 טראקס מערכות בע"מ ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו שס קבעה הוועדה (בראשות עו"ד שירלי קדם) כי העוררת אינה מוכרת תכנה אלא מעניקה שירותים על בסיט תכנה קליימת תמורת תשלום חודשי.

כן רי דחיית העתירה המנהלית לבית המשפט המתחוצי ודחיית בקשת רשות הערעור בביהמייש העליון, כאמור בסעיף 13 לעיל.

העוררת אף לא עמדה במבחן הכמותי, לפיו גודל השטח בו מתקיימת הפעילות הייצורית עולה על גודל השטה המשמש לפעילויות אחרות. המשיב הגיש את דו"ח הביקורת מטעמו מיום 9 לו גם צירף את מסמך יימצבת כח האדסיי מטעם העוררת, כפי שהוגש על ידה בתשגתה בפני המשיב.

העוררת צירפה את השגתה בנספת 1 לערר ולהשגתה צירפה את מצבת כח האדם, נכון ליום 9, עי'יפ מצבת כח האדם מעסיקה העוררת 17 עובדיט, מתוכם רק 2 סווגו כעובדי מחקר ופיתוח, 6 עובדים עוסקים בייהנהלה וכלליותיי, 8 עובדים בייתמיכחיי.

מר קולמן מטעם העוררת הבהיר בחקירתו כי: ''תמיכה פירושה תמיכה טכנית ללקוחות שחוות תקלה במערכת'י. שמע מיניה, שירות לתקלות.

משמעות הדברים כי עובדי הפיתוח הינם מיעוט שבמיעוט.

לא נעלם מאתנו שבכתב הערר ובתצהירו של מר עידן פולמן טבלאות אשר נועדו להציג מצג, כאילו י'חלקט הארי הוא אנשי תכנהיי, בכך שהגדרת התפקיד של ייתמיכהיי קיבל ביטוי חדש של: ייאיש תכנהיי. שכתוב גדר התפקיד הוסבר בחקירתו הנגדית של מר קולמו, כהאי לישנא :

יאני מאשר שאותם אנשים שהוגדרו בשנת 2019 כ/תמיכה' בתצהירי מוגדרים ב'/איש תכנה/.

האנשים האלה נותנים בין היתר תמיכה... האנשים שמוגדרים כמתכנתיט הט אלה שנותנים את התמיבה'"י.

משמעות הדברים כי על פי מצבת כת האדם שבתצהיר העדות הראשית, 30 עובדים מועסקים אבל העוררת, לעת הגשות התצהיר, אך רק עובד אחד חינו מפתח תכנה.

כל 11 העובדים המוגדריט כאנשי תכנה, עוסקים ע"פ הבהרתו דלעיל של מר קולמן בתמיכה.

יצויין כי בטבלה שבסעיף 9 לכתב הערר, 22 עובדים, בלא שיש בהם אפילו עובד אחד במחקר ופיתוח.

לעניין כמות העובדים רי עתיימ 239-08 טראווליסט בע"מ ני מנחל הארנונה בעיריית תל אביב, שם קבע ביהמייש כי אין להתרשט מכמות המתכנתים שעה שהבתינה הנדרשת היא גס מהותית

והוסיף :''המערערת אינה מייצרת תכנות (מנועי חיפוש) למכירה אלא עוסקת במתן שירות מתמשך ללקוחותיה באמצעות מנוע החיפוש האינטרנטי שפתחת''י.

6. בעמיינ (מינהליים ת"א) 34887-05-16 אנויטק בע"מ נ' מנהל האונונה בעיריית

גבעתיים (פורסם בנבו, 20.07.2016) נפסק מפי כבוד השופט יפרח כי: 'יעל המערערת להראות, פוזיטיבית, מהם עיסוקיה בנכס וליתר דיוק: היה עליה להניח את דעת הוועדה כי בנכט מנוהלת פעילות (תעשייתית) של פיתוח וייצור תוכנה. התרשמות הוועדה הייתה שהנטל האמור לא הורם, כאמור. אישור רואה החשבון שהוצג כמו גם תצהירו ועדותו, לא הניחו את דעת הוועדה, שכן לא היה ביכולתו להצביע על כך שהכנסות והוצאות המערערת בקשר לנכס, נובעות מן הפעילות לה טוענת המערערת''.

בהמשך פסק הדין מוסיף בית המשפט ומליחס גם חשיבות למצבת כת אדם: "זהות המועסקים בנכס יש בה, לטעמי, משום ראייה לעיסוקה של המערערת בנכס, אלא שראייה זו היא ראייה משנית ועקיפה, לא ראייה יחידה ובלעדית. ראייה זו לבדה אינה מכריעה את הכף'י.

7. בענייננו מצאנו כי העוררת פועלת בתחום האינטרנט והמחשבים, אך אין בפעילותה כדי לענות

על כל המבחנים שנקבעו בדין לצורך סיווגה כבית תכנה, לצרכי ארנונה, הואיל ולא הרימה את הנטלים המוטלים עליה ולא עמדה במבחן הכמותי ובמבחן המהותי כפי שנקבע בפסיקה.

8. לאמור לעיל מצטרף העיקרון שנפסק לא אחת, כי בערעורי מס, לרבות ארנונה, הנישום הוא

התובע, המוציא מחברו ועליו נטל הראיה.

9. אשר על כן התוצאה היא כי דין הערר להידחות. הואיל והצדדים החילו על הערר, דין אחד

לשנים 2020 ו-2021, בלא שנפתחו תיקי ערר חדשים, החלטנו שלא לחייב העוררת בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום \..( |פ \/ 2 ץ

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשי'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת/ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (עדה על קביעת/ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האנטרנט של המשיב.

זָ

ה /\

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש חבר: אודי ויינריב, כלכלן חבר: עו"ד אהוד פלדמן

קלדנית : ענת לוי

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב ערר מס' 140021713

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: עו"ד גדעון וייסמן

חבר: עו'/ד אהוד פלדמן

חבר:-רו'/ח שמעון ז'יטמיצקי

העוררת: נירה פורן

- נבגד.

מנהל הארנונה, עיריית ת'/א יפו

החלטה

ערר זה עניינו נכס ברחוב שערי ניקנור 5 שהינו חלק מהרכוש המשותף בבית מגורים המשמש כאחסנה, אשר רשום בספרי העירייה כמספר 2000319438 ח-ן לקוח 11079466 (להלן: 'יהנכסיי).

תמצית המתלוקת בין הצדדים עוסקת בדתיית טענת העוררת ע"י חמשיב, כי יש לראות את השטחים שבמחלוקת כחלק מהרכוש המשותף בבניין שרובו למגורים ולכן אינם ברי חיוב.

טענות העוררת

3

העוררת טוענת כי תמצית הערר בשאלה כיצד יש לפרש את סעיף 1.3.1 ו לצו הארנונה ובפרט טענה כי לא ניתן לגבות ארנונה על סמך המללה ייוכדייי המופיעה בסעיף והאם שטח המלועד לאחסנה, חדר אופניים, מבואה לממייק חינו בר חיוב.

בנוסף העלתה העוררת טענה תיאורטית שאין מקום לדון בה והיא יילמה לא לקבוע שגם לובי, מסדרון לדירה, מבואה וכל חלק אחר ברכוש המשותף, דומים לבריכה ותדר כושר ואו לאיין את הפטור מגביית ארנונה על שטחים משותפים.

טענות המשיב

אין לפרש כללי פטור לטובת הנישום.

כי הסעיף המדובר מטרתו להתריג שטחים משותפים ייקלאסייסיי כלומר שטח הנדרש לשימוש משותף מעצם טבעו של בית משותף (למשל מבואה לבניין או תדר מדרגות) לעומת שטח בו נעשה שימוש שאינו משותף ויכול לשמש דייר אחד או את כלל חדייריס (בדומה לחדר משחקים).

פרשנות הוראה בצו הארנונה - כללי

בדומה לטענת המשיב, וכפי ששינינו לאחרונה בהחלטתנו בערר האקדמיה הישראלית לפוקר נ' מנהל הארנונה, עיריית ראשון לציון (ערר לשנת 2017 אשר פורסם באתר המרשתת של העירייה) הוראת חוק מפורשת בחליך תלת שלבי (ראה: אי ברק עמי 80),

כדלקמן:

41 כלל הלשון: פרשנות התקיקה חייבת להעניק ללשון אותה משמעות הנופלת לגדר

מובנה של הלשון עבור דובריה (ראח: א' ברק עמי 82). כאשר:

יייתכן שיינתן ללשון החוק פירוש מרתיב או פירוש מצמצם, פירוש רגיל או פירוש תריג, אך בדרך כלל יש למצוא נקודת אחיות ארכימדית למטרה בלשון התוקיי (ראה: דיינ 40/80 קניג נ' כהן, פייד לו(3) 701, 715)

*ימטרת המחוקק מהווה מכשליר פרשני, אס היא מהווה אמצעי, שעל פיו בותרים בין מספר פירושים אפשריים מבחינה לשונית. חיונל הוא, על כן, כי לאופציה הפרשנית, המגשימה את המטרה החקיקתית, יחא בית קיבול בלשון החוק. חייב להתקיים קשר מילולי, ולו מינימאלי, בין הלשון לבין המטרה. יש למצוא נקודת אחיוה ארכימדית למטרה בלשון התוקיי. (ראה: בייש 67/84 חדד נ'

פז, פייד לט(1) 667, 670)

2 כלל התכלית: בא' ברק נכתב לגבי מהות כלל צה, כל:

יאת לשון התקיקה יש לפרש באופן שיגשיס את תכליתה. מבין המשמעולות (הלשוניות) השונות שהטקטט החקיקתי סובל (כיצירה לשונית) יש לבתור באותה משמעות (משפטית) המגשימה את התכלית המונחת ביסוד הטקסט התקיקתי. אס מספר משמעויות (לשוניות) מגשימות את תכליתו של הטקסט החקיקתי, ש לבחור באותח משמעות אשר לותר מכל משמעות אחרת מגשימה באופן המלא ביותר את תכליתה של החקיקה . . . ווהי אמת המידה העיקרית על פיה ניתן מובן לטקסט משפטי . . . והו יעקרון העלי של הפרשנותיי (ראח: עמי 85 לא' ברק כרך שני)

בעייא 481/73 רוזנברג נ' שטסל, פייד כט(1) 505, 516 נפטק בהקשר זה, כל:

ייחוק הוא מכשיר לשם ביצועה של מטרה חקיקתית, ולכן הוא צריך פרשנות לפי המטרה הגלומה בויי.

וכי:

ייהפרשנות המילולית, שהיא לעולם נקודת המוצא, לעולם אינה נקודת הסיוט . . . כאשר על פי לשונו של חוק קיימות כמה אופציות פרשניות, יש להעדיף את וו המגשימה את רוחו של אותו חוק, את מטרתו ותכליתויי. (ראה: עייא 483/84 ייקרנית'י נ' אברהם, פייד מא(4) 99, 107)

דיון

.10

.1

3 כלל שיקול הדעת השיפוטי: כלל שיקול הדעת השיפוטי חינו הנדבך האחרון של הפרשנות, ובמסגרתו נבחרת הפרשנות הנבחרת מבין כלל הפרשנויות האפשרויות בשיט לב ללשון החוק ולתכליתו, כאשר שיקול דעת שיפוטי זה אינו שיקול דעת שרירותי ואין הוא בלתי מוגבל, כאשר עליו לצמות מתוך תכלית החוק (ראה: אי ברק, כרך שני, עמי 93-91).

בתיק זה לא נשמעו ראיות שכן אין מחלוקת עובדתית שהשטה במחתלוקת הינו שטת שמשמש כמבואה לממייק ובו נוחגים דיירי הבניין להשתמש כחדר אחטנה. הדבר הוטכפם על הצדדיט בדיון המקדמי שנערך בפנינו ואף מוזכר במפורש בסיכומי הצדדים.

לאחר שמיעת הצדדיט בדיון וקריאת הסיכומים ובכלל וה בחינת האסמכתאות אליהן חפנו הצדדים אנו סבורים, כי צודק המשיב ואין מקום לקבל את עמדת העוררת כאילו מדובר בשטח משותף שאינו בר חיוב.

על פי סעיף 1 (ו) ' שטח משותף בבניין שרובו משמש למגורים בו שני מחזיקים או יותר, לא יחוייב, למעט שטחים המשמשים לבריכת שחיה, לחדרי משחקים וכדי, וכן למעט שטחים משותפיט במלון דירות

עיקר מחלוקת בין הצדדים עוסקת בשאלה פרשנות תכולת התיבה יוכדי" .

בתרנו לקבל את עמדת המשיב משני טעמים מצטברים :

1. הראשון- המשיב הפנה לההלטות אחרות של ועדות ערר, אשר אמנם אינו מחייבות

אך ניתן ללמוד מהן. כך למשל החלטה בעניין דומח *********.

2. השנל- בתרנו לקבל את הצעת המשיב לפרשנות הנכונה של המושג ייוכדייי באופן

המפריד בין שטחים אשר חינם במובתן שטחים הנדרשים לבית משותף כגון לובי, חדר מדרגות, שטחי מעבר ועוד לבין שטחים שהינם ייתוספותיי שנותנות ייהנאהיי לדיירי הבית. כך למשל חדר אתסנה. ואת בדומה לחדר משחקים אשר מוזכר במפורש בסעיף. ניתן גס למצוא הבדל בין שטת שלא ניתן לייחד את השימוש בו לדיירים כגון לובי או תדר מדרגות לבין שטח ששניתן לייחוד כגון חדר משחקים או במקרה שלפנינו חדר אחסנח. פרשנות ואת נראית לנו במובן חמילולי והתכלית?

כאחד כפרשנות הנכונה למושג לעיל.

לא מצאנו בסיס לטענה של העוררת כל כוונת המתוקק הייתה למסות יישטחיס של יוקרהיי.

אמנם חיה ניתן לסבור כי בריכת שחייה מבססת את העמדה, אך הסעיף הביא כדוגמא גס חדר משחקים שהינו חלל שניתן למצוא בבתיט משותפים רבים. בתרנו לקבל את עמדת המשיב, כי אין הבדל מחותי בין חדר משתקים לחדר אחסנה.

סוף דבר

12

3

4

-

0

/

לסיכום האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשיט לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר להידחות.

אין צו להוצאות.

התלטה זו נתונה לערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים, מתוו תל אביב, בתוך 45 יום ממועד קבלת ההחלטה.

נלתן בהעדר הצדדים היום: 221 , )1 -+"4

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי די), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות 0 המקומיות (ערר על קביעה: ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפו / החלטה זו באתר האקטו ט של המשיב.

/

י

,

לוייר: עו"ד גדעון ויסמן בר: עו"ד אהוד פלדמן חבר: רויית שמעון ואישניצקי

קלדניף: ענת לוי

ץ \

בפנ? ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס': 140020640

בפני חברי ועדת הערר:

ויר - עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העוררת: מימד אולפני טלויזיה בע''מ

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

הצד השלישי: חברת בן קיר בע"מ

החלטת

עניינו של הערר בשטח שגודלו 57 מ"ר, הנמצא בקומה 4- ברתוב הברזל 3, תל אביב- יפו (לחלן -

ייהשטח שבמחלוקתיי), הרשום בספרי העירייה כנכס מס' 2000226696 ח-ן ארנונה מס' 10258286 ומסווג כיימחסנים כללייםיי.

השתלשלות העניינים שקדמה להגשת הערר;

1. ביום 4/11/2018 הודיעה העוררת למשיב כי השטח שבמחלוקת, מחסן הנמצא בקומה 4-

הותזר לבעל הנכס, מר בני קריתי, החל מיום 1/11/2018.

2. ביום 9/11/2018 השיב מנהל הארנונה כי התל מיום 1/11/2018 יגרע השטת שבמחלוקת

מהנכס של העוררת ויירשם על שס חברת בן קיר ניהול ואתזקות בע"מ (להלן -- ייחברת בן קירי).

3 ביום 11/12/2018 הודיעה חברת בן קיר למשיב כי העוררת פתחה פתת בלתי מורשה מתוך האולפניס שלה לשטה שבמחלוקת, עשתה בו שימוש ללא הטכמת חברת בן קיר, וכי חברת בן קיר לא החציקה מעולם בנכס זה, לא מסרה אותו מעולם לשימוש העוררת וכן לא קיבלה מעולם בחורה את השטח האמור. חברת בן קיר טענה כי השטח מוחזק עדין על ידי העוררת, כי יש בו ציוד שלה , כי חגישה היחידה אליו היא משטח העוררת ואין לחברת בן קיר גישה אליו למעט דרך פתח שגובהו 40 סיימ.

4 ביום 13/1/2019 נערכה ביקורת בנכס, בה מצא החוקר מר ליאור בארי כי הגישה חיחידה לנכס היא מתוך שטח העוררת. במועד הביקורת מסר נציג העוררת לחוקר כי השטת

שבמחלוקת הוחזק בעבר על ידי העוררת, ושימש כארכיב קלטות, אך לבקשת מר בני קריתי, מנהל הבניין, פונה כל הציוד מהמקום והנכס הוחזר לתזקת הבעלים.

בעקבות ממצאי הביקורת, והתנגדות חברת בן קיר לשינוי הרישום בשל טענתה כי העוררת השתמשה בנכס, שונה הרישום שוב, באופן שהעוררת נרשמה כמחזיקה בנכס.

ביום 23/1/2019 הודיע מנהל הארנונה לחברת בן קיר כך:

*בהסתמך על ממצאי הביקורת שערכנו במקום ביום 13/1/2019 נמצא כי הגישה היחידה לנכס מסי 2000442502 חינה דרך נכס מסי 2000224696 עליש מימד...

לפיכך, ניתנה החוראה לבטל את החיוב בח-ן לקוח 11016791 עלש בן- קיר מהוק ואחזקות בע"מ ולהסב אותו עיש מימד..., החל מתאריך 01.11.2018 (מועד תחילת החיוב)..*.

העוררת הגישה השגה וביום 1/7/2019 נערכה ביקורת נוספת בנכס על ידי החוקר מר אלדד משולמי. בדוייח הביקורת ציין החוקר כי הכניסה לשטת שבמחלוקת חסומה ע"י קיר גבט ולא נראתה גישה לשטח זה. תחת התייחסות הלקוח נכתב כי השטח נאטם ואינו בשימוש.

9 השיב מנהל הארנונה להשגה שהגישה העוררת כך:

יבאשר לבקשתך להורדת שטת המחסן נשיבך כי עיפי צר הארנונה, לצורך החיוב בארנונה כללית נכלל כל שטח בתוץ יחידת הבמין לרבות שטחי יציע, מרפסות וכדומה.

עוד יובהר כי כל יחידת שטח מחויבת בארנונה גס באם לא נעשה בה שימוש.

בביקורת שנערכה במקום נמצא כי הנכס נאטם, עצם אטימת הנכס מסיבות כאלת או אחרות אינת מהווה עילה לאי חיוב שטת הנכס.

יחדעם זאת, באם הנכס נאטס עייפי הנחיית הגורמים הרלוונטים בערייית ת'י'א, נבקשכס להמציא לגו את המסמכים והנושא יתברר בשנית'י.

כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפנינו.

ההליכים בתיק הערר

.10

תיק הערר נפתח ביום 30/7/2019 (מכתב מאת מנכ"ל העוררת לעיריית תל אביב - מר איציק חן מנהל הארנונה) .כתב תשובה מטעם המשיב הוגש ביום 1/12/2019.

ביום 4/12/2019 התקיים דיון מקדמי בערר. בהחלטה ציינה הועדה לטענת העוררת חיא אינה עושה שימוש ואינה מחזיקה בנכס נושא הערר, וכי הגישה לנכס מצד משרדי העוררת נאטמה. בנסיבות אלו, הציעה הוועדה למשיב לשקול את עמדתו פעם נוטפת.

.1

ביום 11/12/2019 ביקש המשיב לזמן את חברת בן קיר אחזקות בע"מ לדיון מקדמי נוסף בפני הועדח על מנת למנוע מחלוקות עתידיות בדבר אהות המחציק בנכס.

2. ביום 6/1/2020 תוחלט כי חברת בן קיר תצורף כצד שלישי לחליך וכי ייקבע דיון מקדמי

.3

4

5

6

.7

.8

נוסף בתיק אליו חיא תזומן.

ביום 12/2/2020 התקיים דיון מקדמי נוסף בערר. בייכ המשיב הודיעה כי לא תל שינוי בעמדתו. חצד השלישי התייצב לדיון, הציג בפני הועדה תשריט של הנכס והגישות אליו, וטען כי ייאנחנו לא ידענו שיש דלת כניסה מכיוון השטח בו מחזיקה מימד וביקשנו שהשימוש והכניסה יפסקו ונמסר לנו ע"י מימד שהם אכן אטמו את פתח הכניסה. באשר לגישה הראשונה שגובחה כ- 35 סיימ גם היא חסומה. לכן לטענתנו אין גישה לנכס נושא הערר בהיותו חסום משני הצדדיסיי. מנכ"ל העוררת טען בדיון כי בעבר העוררת סברה שהיא הבעלים של הנכס, אלא שלאחר שהצד השלישי חודיע כי השטח בבעלותו, ואסר על העוררת לעשות בו שימוש, הכניסה מכיוונה נאטמה. בהחלטת הוועדה נקבע כי מטיעוני העוררת, שאינה מיוצגת, עולה כי מדובר בטענת איני מחזיק. ואת בעוד לטענת העירייה הנכס הוחזק בעבר על ידי העוררת והיא נהגה בו מנהג בעלים. לטענת העוררת היא מסרה הודעת חדילה כאשר הפסיקה להשתמש בו והנכס אינו בבעלותה. בנסיבות אלו, קבעה הוועדה כי אין מנוס מקביעת התיק להוכחות.

ביוסם 6/5/2021 הוגש תצהירו של מר יוטי סרוגו מנכ"ל העוררת. ביום 27/5/2020 הוגש תצהיר מטעם המשיב. ביום 3/8/2020 הוגש תצחיר מטעם הצד השלישי ובקשה לדחיית מועד הדיון.

ביום 21/10/2020 התקיים דיון בערר, אולם מאחר והצד השלישי לא התייצב לדיון, נקבע כי המזכירות תזמן דיון נוסף אליו יוומן הצד השלישי. מאחר והעוררת ויתרה על חקירת העדים מטעם חמשיב, נקבע כי הצד השלישי יודיע עד שבעח ימיט לפני הדיון האם הוא מעוניין לחקור את העדיס מטעם המשיב.

ביום 22/10/2020 הוגשה הודעה מטעם הצד השלישי, אליה צורפה החלטת המשיב מיום

9. ביּום 6/12/2020 הוגשה בקשה מטעם הצד השלישי לדחות את מועד הדיון.

ביום 14/2/2021 הודיע הצד השלישי כי בכוונתו לחקור את העד מטעם המשיב.

ביום 17/2/2021 התקיים דיון הוכחות בתיק. העורר והצד השלישי ויתרו על חקירות העדים מטעם המשיב, מר אפי ורסנו ומר אלדד משולמי וביקשו לחקור רק את העד מר ליאור בארי.

ביום 17/3/2021 הוגשו סיכומים מטעם העוררת. ביום 19/5/2021 הוגשו תצהירים מטעם חמשיב. ביום 10/6/2021 הוגשו תצחירים מטעם הצד השלישי. ביום 17/6/2021 הגיש המשיב התליחסות קצרה לסיכומי הצד השלישי.

עיקר טענות העוררת

9. העוררת מחציקה בארבע קומות ברח' הברול 3 בתל אביב. לטענתה, בשנת 2018 פנה אליה

עו"ד בני קריתי ואמר לה שהנכט שייך לצד השלישי, כי חוא הבעלים שלה וביקש שהיא תפנה את הנכס ותחציר אותו לבעליו. בעקבות כך, העוררת פינתה את הנכס והחצירה אותו לצד השלישי.

0, לטענת העוררת היא אינה מחזיקה בנכס; היא אינה מחציקה בו בפועל, אינה הבעלים של הנכס ואינה שוכרת אותו, ומשכך היא אינה ימחציקי כמשמעותו בסעיפים 1 ו - 269 לפקודת העיריות. העוררת מסרה הודעה על כך למשיב בכתב ביום 4/11/2018, ואת על פי הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות.

1. הבעלים של הנכס היא חברת בן קיר, הצד השלישי. החל מטוף שנת 2018 העוררת אינת

עושה בו שימוש, וכדי למנוע כל טענה היא אטמה את הגישה שהייתה אליו מכיוון משרדיה.

2. חברת בן קיר הודתה שהיא הבעלים של הנכס והמחציקה בו, לאחר שדרשה מן העוררת

להחצירו אליה. לטענת העוררת, לנכס היו שתי גישות ; האחת מכיוון משרדיה, אשר נאטמה ואינה קיימת עוד, והשנייח מכיוון העוררת. ביום 1/7/2019 נערכה ביקורת על ידי החוקר מר אלדד משולמי, אשר מצא כי הכניסה לשטח חסומח ע"י קיר גבס ולא נראתה גישה לשטת זה.

3. בסעיף 8 לתצחיר הצד השלישי מודה עו"ד קריתי כי הוכויות בשטח הועברו לצד השלישי

על מנת שתתזיק בו עבור הבניין ולא עבור עצמה. מחקירתו עולה כי חברה שבבעלותו רכשה את י'יאותן הצמדות בעליתיות של שטחי החילוץ... כולל השטח נושא הערריי. עו"ד קריתי אף חודה כי הוא ביקש מהעוררת לפנות את הנכס.

4. לטענת העוררת, מאחר והצד השלישי הוא הבעלים של הנכס, ולאחר שהיא פינתה אותו

והודיעה על כך למשיב, יש להעביר את החיוב על שס הצד השלישי.

5. העוררת מוטיפת כי הטענה לפיה איטום הנכס אינו מונע את החיוב בגינו, אינה רלוונטית

בעניינה, שכן הנכס אינו בחוקתה והוא הותזר לבעלים - הצד השלישי.

לאור כל האמור העוררת טוענת כי יש לקבל את הערר.

עיקר טענות המשיב

6. המשיב מפרט בסיכומיו את הרקע שפורט בפתח הדברים, וטוען כי בהיותו רשות מינהלית,

אין וה מתפקידו להכריע במחלוקות בין צדדים, הוא אינו צד ליחסיס בין מחזיקים וחוא גוף מנהלי ללא סמכולות שיפוט. לטענתו, ככל שקיימת מחלוקת בין העוררת ובין הצד השלישי, יש לפתור אותה באמצעות הכלים המשפטלים שמעמיד המשפט הפרטי לרשותם.

5

7

.8

9

.0

1

חמשיב הודיע בסיכומיו כי על אף שהוא סבור שהוא פעל כדין, הוא יכבד כל הכרעה של הועדה לנוכח התשתית העובדתית והמשפטית שהונתה בפניה. המשיב טוען כי אין ברשותו כלים להכריע במחלוקת בין הצדדים.

המשיב מפנה לכך שמנכייל העוררת השיב בדיון ההוכחות כי הוא בכל מקרה לא ייתן לצד השלישי להיכנס לנכס, ולא ייתן לו מפתחות לאולפנים. הצהרה גו מלמדת על ויקתה הקרובה של העוררת לנכס. כל עניין אחר צריך להתברר בהליך אזרתי, לרבות תביעת מקרקעין.

המשיב טוען כי העוררת לא חייתה שוכרת של הנכס, ומעמדה בנכס נבע מכך שבמשך 17 שנים היא נהגח בנכס כמנהג בעלים, לאתר שחשבה, בטעות, שהנכס בבעלותה.

המשיב מדגיש כי אין לחרוג מטענת העוררת ייאינני מחזיקיי וכי על הועדה לקבוע מיהו המחזיק לצורך התיוב בארנונה בהיותו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. חמשיב מדגיש במסגרת התייחסותו לסיכומי הצד השלישי כי אין לאפשר הרחבת חצית ודיון בטענות שלא נטענו בפני מנהל הארנונה.

המשיב מוסיף, למען הוחירות, כי אין באטימת הנכס כדי לפטור את העוררת מתשלום ארנונה, בפרט כשהדבר נעשה באופן וולנטרי ולאחר הגשת השגה.

לאור כל האמור טוען המשיב כי דין הערר להידחות.

עיקר טענות הצד השלישי

02

3

הצד השלישי חיא חברה בבעלות מלאה של עו"ד בני קריתי, שממלא מספר תפקידים בהקשר של הבניין ברתוב הברזל 3 בתל אביב; הוא שימש כנאמן של קבוצת הרכישה שהסימה את הבניין עם היומית והמארגנת חברת מ.,נ.י.ג בנן והשקעות בע"מ (להלן -

ייחברת מניגיי) והוא שימש ומשמש ככונס נכסיט של חברת מניג ושל הבניין לשם השלמת רישומו על שס הרוכשים.

הצד השלישי פירט בסיכומיו את אופן היווצרותו של השטח שבמחלוקת ; במרתף החניה מותקנים מכפילי חניה, שהמפלס העליון שלהם הוא בקומה 3- והחלק התתתון :ורד לקומה 4- שהיא קומה נמוכה. בין מכפילי החניה נוצרו שטתים מבונים, שאינם כלולים בהחיתר הבנייה, והשימוש בהם אסור מבחינה חוקית. שטחים אלו יכולים לשמש כשטחי חילוצ במידה וישנה תקלה במכפיל החניה. בקומות 3- , 4- ישנם גם אולפני טלוויזיה של העוררת. השטח נושא הערר הוא אחד מאלה, שטח כלוא שאין אליו גישה רגילה והוא אמור לשמש כשטת חללוצ. הבניין נרשם כבית משותף, ובמסגרות הרישום נרשמו בטעות שטחי החילו של מכפילי החניה כמוצמדות לת חלקה 6, אף שהם אמורים לחישאר, אס בכלל, בבעלות משותפת. הנכס נושא הערר הוא שטת כלוא שהגישה אליו דרך פתח חילוצ בגובה 5 סיימ. לאחר שחברת מניג מכרה את השטח העיקרי של תת חלקה 6 וחלק מההצמדות,

5

נדרש תיקון של תשריט הבית המשותף כדי להפריד את הנכס העיקרי מההצמדות. כך, נוצר מצב ששטתי החללוץ נותרו ללא שטת עיקרי אליו ניתן לחצמידן. לפיכך, נחתם הסכם בשנת 9 בין חברת מניג ובין הצד השלישי, לפיו הצמדות אלו ירשמו כהצמדות לנכס של הצד השלישי. לאחר שחברת מניג נקלעה לחדלות פירעון ובעל השליטה בח נפטר, לא חייתה אפשרות לתקן את צו הבית המשותף, ועוייד קריתי מונה ככונס נכסים של חברת מניג והבניין, לביבוע השלמות ותיקוני רישום. לאחר מינויו, החליט עו"ד קריתי כי רישום שטתל החילוצ צריך להיות, אם בכלל, רכוש משותף, והוא הכין מסמכים לטובת תיקון צו הבית המשותף.

4. העוררת סברה כי הנכס בבעלותה והיא השתמשה בו כמחסטן. שימוש כזה הוא עבירה

פלילית. לאחר שבשנת 2017 התברר לעוייד קריתי שהעוררת עושה שימוש בנכס נושא הערר למטרת מחסן, הוא דרש ממנה להפסיק את חשימוש, הן בתפקידו ככונס נכסים, הן כבעלים וכמנהל של הצד השלישי, בהיותו חשוף לאחריות פלילית בגין שימוש זה ובלית ברירח.

5. הצד השלישי מדגיש את היעדר האפשרות לעשות שימוש בנכס, למעט דרך שטח העוררת,

ואת תשובת מנכ"ל העוררת בחקירתו, לפיה הוא לא יאפשר כניסה לשטחו בכדי להשתמש בנכס.

6. הצד השלישי צירף את החלטת ועדת הערר שפטרה את הצד השלישי מתשלום ארנונה בגין

חלק מיציאת החירום של החנליה לנוכת מכפילי חניה בבניין. בעניין וה הודיע חמשיב כי הוועדה אינה מוסמכת לדון בטענת אפליה.

7. הצד השלישי טוען כי לא ניתן לחייב בארנונה נכס שקיים איסור להשתמש בו, לא ניתן

לעשות בו שימוש ובפועל לא נעשח בו שימוש. לכן, יש לבטל לחלוטין את הנכס או לסווגו כנכס שאינו ראוי לשימוש. בעניין וח הודיע המשיב כי מדובר בהרחבת חצית ובטענה שלא נטענה בפני מנהל הארנונה וחורגת מן השאלה העומדת לדיון בפני הוועדה.

8. הצד השלישי טוען כי אין עניין כלכלי או עסקי בנכס וכי הוא נתן הסכמתו להתקשר בהסכט

לגביו בכדי לאפשר את יישתרור הפקקיי שמנע את רישום הבית המשותף.

לאור כל האמור הצד השלישי טוען כי אין לו גישה לנכס, אסור לו להשתמש בו, הוא אינו כלול בהיתר חבניה ונוצר בשל הקמת מכפילי החניה.

דיון והכרעת

9. סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להסדרת יעדי התקציב) התשנייג

- 1992 קובע כי הארנונה תשולם על ידי המחזיק בנכט :

₪

.| ₪ מועצה תטיל בכל שנת כספים ארגונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בטמן ; הארנונה תחושב לפי יחידת שטת בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ועמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכסיי.

סעיף 1 לפקודת העיריות (נוסת חדש) מגדיר מחציק כלהלן:

*מחזיק - אדם המתזיק למעשה בנכס כבעל או שוכר או בכל אופן אחר..%*,

סעיף 269 לפקודת העיריות, תחת פרק 14 שכותרתו ייארנונהיי מגדיר מתזיק כך:

*מחזיק - למעט דייר משנתיי.

0. סעיף 325 לפקודת העיריות קובע את חובתו של בעלים או מחזיקים של נכס המתויב

בארנונה למסור הודעה בכתב לעירייה בעת שחדלו להחציק בנכס או בעת העברת בעלות

בנכט בלשון זו:

*ייחדל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מחזיקם של קרקע או של בנין שתוא חבעליהס בארנונת לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעת על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההנדעה...*,

סעיף 326 לפקודת העיריות קובע כי הארנונה מוטלת על מי שנעשה הבעלים או המחגיק, המחויבים למסור הודעה לעירייה בכתב על מחות העסקה והצדדים לח: =

עשת אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונת, יחא חליב בכל שיעורי הארנונת המגיעים ממגו לאחר שמעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם חיתה כאן מכירת או העברת חייבים חמוכר או המעביר או נציגיהם - ואם חיתה כאן השכרת לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למטור עעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר ;

כל עוד לא מיתנה הודעה כאמור, יחיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנוגה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו ; בהשכרת לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונהיי.

1. כידוע, העירייה מנהלת רישומיט בדבר זהות המחזיקים בנכסים בתחום שטחה העילרוני,

בהתאט להודעות נמסרות על ידי בעלים ומחזיקי נכסים. פקודת העיריות מטילה חובה אקטיבית חן על הבעלים והן על המחציק בנכט להודיע בכתב לעירייה על כל שינוי שכזח.

הרציונאל שבבסיס סעיפים אלו חוא הקלת הנטל המוטל על העירייה לגבות את המט, ולו מפאת העובדה שביצוע בדיקה באשר לזהות המחציק דה פקטו בכל נכס עלולה להוות נטל שהרשות לא תוכל לעמוד בו בחיעדר המשאביט הנחוציט לכך.

2. בבריימ 7556/06 איגוד ערים איטון (ביוב, ביעור יתושים וסילוק אשפה) כ מועצת אזורית

חבל מנדיעין (פורסט במאגרים) קבע כבי חשופט דנציגר כך:

"27. עולה מכל האמור לעיל כי ייתמחזיקיי כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת העיריות, לצורך החיוב בארנונה הוא בעל הזיקה הקרובת ביותר לנכס, והשאלה מיהו בעל הזיקה הקרובה כאמור תיענה על פי מבחן עובדתי. כפי שעולת מסקירת פסקי הדין דלעיק, בדרך כלל יהיה זה מי שעושה

7

3

44

.5

6

7

שימוש בפועל בנכס, אף כי באופן פוטנציאלי קוימים מחזיקים - בכוח נוספים, כגון בעלים, מאחורי קביעה זו עומדת התפיסה שתשכפום הארנונת מתבצע כנגד קבעת שירותים שונים שמספקת הרשות המקומית לתושביה, אף אם הזיקה איננת ישירה, כפי שצוין לעיל. מכאן שכאשר אדם מחזיק בנכס ובמטגרת זו נהנה או יכול ליחנות מהשירותים שמספקת הרשות המקומית, במידה זו או אחרת, מוצדק יחית לחייבו בתשלום ארגונה.

זאת ועוד, ההחזקה לצורך תחיוב בארנונה מתאפיינת, ככלל, ביכולת השליטה של האדם בנכס וחיכולת לנצל את הנכס לצרכים שומס'י.

בפתח ההכרעה נבהיר, כי השאלה היחידה המונחת בפנינו היא טענת ייאיני מתזיקיי של העוררת. טענות נוספות, שנטענו על ידי הצד השלישי, לרבות בדבר היותו לא ראוי לשימוש

או לא בר חיוב, מחוות הרחבת חזית, הן לא נדונו בפני מנהל הארנונה, ולא נדון בהן.

נזכיר, כי הצד השלישי צורף להליך לבקשת המשיב, וכי המשיב טען כי אין באפשרותו להכריע בסכסוך בין מחויקים. משנראה כי סכסוך מתזיקים וה נוגע אך ורק לחבות הארנונה בגין השטח שבמחלוקת, אנו נכריע על פי העובדות שהוצגו בפנינו ופורטו בהרחהבה לעיל.

כאמור, מדובר בשטח הנמצא בקומח 4- בבניין משרדים. העוררת היא בעלים של ארבע קומות בבניין משרדים וה וחברת בן קיר, בבעלותו של עו"ד קריתי היא בעלים של שטחים אחרים בבניין. עו"ד קריתי משמש בבניין במספר כובעים, ובכלל וה כבעלים של הצד השלישי, חברת בן קיר, שימש כנאמן של קבוצת הרכישה שהקימה את הבניין עם היומית והמארגנת חברת מניג והוא שימש ומשמש ככונס נכסים של חברת מניג ושל הבניין לשם השלמת רישומו על שם הרוכשים. בנוסף, נראה כי הוא משמש כמנחל הבניין / נציגות הבית המשותף.

אין מחלוקת כי העוררת התויקה בשטח שבמחלוקת במשך כ- 17 שנים, לטענתה היא סברה בטעות כי מדובר בשטח בבעלותה, ואין מחלוקת כי היא השתמשה בו כארכיב. אלא שלטענתה, היא מסרה למשיב הודעת חדילה מחצקה בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות, ולכן על המשיב לגרוע את שמה מספרי העירייה.

העוררת אמנם עשתה שימוש בעבר בנכס, במשך שנים רבות, אלא שהיא לא חדלה מלהשתמש בו מיוזמתה ו/או בשל רצונה לחמוק מתשלום ארנונה; כעולה מן החומר שבפנינו, בשנת 2017 פנה עו"ד קריתי לעוררת, הודיע לח כי היא עושה שימוש שלא כדין בשטח זה ודרש את פינויו. עו"ד קריתי לא חלק על עובדה וו והשיב בתקירתו ייכשבאתי אליך אמרתי לך שהנכס לא בבעלותכם ואתם לא יכולים לחשתמש בו...דרשתי ממך לפנות את הנכס... אני לא ווכר באיזה כובע פניתי אליך. יכול לחות שציינתי שחיה הסכם של בן קיר, אבל לא זוכר ולא רוצה לחטעות...י. הצד השלישי פירט בסיכומיו את פנליתו לעוררת, והסביר ּאת בחשש שעוייד קריתי יהיה בעל אחריות פלילית לשימוש הבלתי חוקי של העוררת בנכס. במהלך דיון ההוכחות, נשאל עו"ד בני קריתי על ידי הועדה באיזה כובע הוא דרש מן העוררת את פינוי הנכס והוא השלב כי ייביקשתי את זה בכובע שלי כמייצג / כונט נכטים של חברת מניג (חמינוי נעלם בביהמייש ולכןו היח עלי לחדש את המינוי בהמשך) וגם

8

--

8

9

0

.1

בכובע של בן קיר שלקחה על עצמה לסייע בהסדרה את רישום חבית המשותף'י. כך או כך;

פעולתו זו ודרישתו מן העוררת לפנות את הנכס, מלמדת על כך שהוא נהג בו כמנהג בעלים.

חיענותה של העוררת לדרישתו של עו"ד קריתי לפינוי חנכס, על אף השימוש רב השנים שהיא עשתה בו, מלמדת על כך שהעוררת כיבדה את דרישתו, מבלי שפנתה לערכאה כלשהי בטענה כי היא בעלת וכויות כלשהן בנכס, ואף היא ראתה בזהות הפונה אליה כדרישת לפינוי כבעלים. בנסיבות אלו, יש לראות באיטוס הכניסה לנכס ממשרדי העוררת כהיענות לדרישת הבעלים, שטען כי פתיחת פתח הכניסה אלנה חוקית, ולא כפעולה וולנטרית של העוררת.

בנוסף לכך שעוייד קריתי נהג בנכס מנהג בעלים, אין חולק כי חברת בן קיר רשומה כבעלים של הנכט. עו"ד קריתי השיב בעדותו כי ייבן קיר רכשה חלק מההצמדות בנאמנות ובהמשך כרוכש רגיל בתמורה סמלית ומתוך כוונה לבטל את השטחים האלה. הכוונה גם לנכס נושא הערר...". הצד השלישי פירט בסיכומיו את הנסיבות שהובילו לכך ששטח זה, כמו גם שטחי הצמדה נוספים, הועברו על שמו לצורך תיקון רישום הבית המשותף. כך או כך, בעוד חברת בן קיר רשומה כבעלים של השטת, על פי מכלול הנתונים שבפנינו, לשטת וה שתי גישות;

האחת - פתח שגודלו כ- 40 סיימ מכיוון קומה 4-, והשניה - פתח מתוך משרדי העוררת, אשר לטענת הצד השלישי נפתח שלא כדין, ולאחר שעוייד קריתי דרש את פינויה - נאטס בקיר גבס.

באשר לפוטנציאל השימוש בנכס; לטענת הצד השלישי הנכס אינו משמש לדבר. אלא שהעוררת אינה עושה בו שימוש וזאת בהוראת בעלי הנכס שאטרו על השימוש בו. מסיכומי הצד השלישי עולה כי הנכס יייכול לשמש, אם בכלל, כשטחי חילוצ ממכפילי החניה במקרה שבו יש תקלה במכפיל החניה ונדרש חילוץ מחלקו התחתוןיי. בעדותו טען עו"ד קריתי כי יינחתם ב 2009 הסכם שבמסגרתו חברה שבבעלותי רכשה בהתחלה בנאמנות ואחרי וח לא בנאמנות של אותן הצמדות בעייתיות של שטחי החללוצ...יי. לכן נראה כי מיתן לומר שהפתה שגודלו 40 סיימ נועד לשימוש כלשהו שנוגע לשטחי חילוצ בחניות חבנויות כמכפיל.

לאחר שקילת מכלול העובדות האמורות, ולאחר ששמענו את עדויות הצדדים ואת חקירותיהם, וקראנו את סיכומי הצדדים, מסקנתנו היא כי העוררת אינה מחזיקת בנכס ולעת עתה יש לרשום את הצד השלישי בנכס, בהיותו בעל מירב הזציקות לנכס; הן היותו הבעלים של הנכט והן בעובדה שבעליה של הצד השלישי, עו"ד קריתי נחג בנכס מנהג בעלים כאשר דרש מהעוררת לסלק את ידה ממנו ואף משמש כמנהל הבניין,

נוסיף, כי לא נעלמה מעינינו העובדה שהכניסה העיקרית לנכט חיא משטח העוררת, אלא משנדרשה בהוראת הבעלים לעזוב אותו, בטענה כי הכניסה שפתחה משטתה היא בלתי חוקית, הבעלים אינו יכול להתנער מחבות תשלום הארנונה בגינו. לכך מתווספת העובדה שהנכט אינו ללא שימוש כלל, אלא לפי סיכומי הצד השלישי, נועד לשמש לחילוצ רכבים ממכפילי החניה במידת הצורך.

2 נדגיש כי כל טענותיו של הצד השלישי/ עו"ד קריתי בדבר היותו לא ראוי לשימוש, כי שטחים דומים בבניין שמקורם במכפיל החנייה לא חויבו בארנונה בעקבות הסכמי פשרת עם חמשיב, ואף הטענה כי כלל אין מדובר בבניין בר חיוב בארנונה, יוכלו להטען על ידו בפני המשיב, לאחר העברת החצוב על שמו. טענות אלו לא נטענו בפני מנהל הארנונה בהשגה כנגדה הוגש הערר שבפנינו, ואיננו מוסמכים לדון בהן במטגרת ערר זה. החלטתנו מתייחסת אך ורק לטענת העוררת כי היא אינה מחויקה בנכס החל ממועד הודעתה על כך, קרי, התל מיום 1/11/2019.

לאור כל האמור לעיל מסקנתנו כי העוררת אינה מחציקה בנכס החל מיום מסירת ההודעה על כך, ולכן הערר מתקבל.

הצד השלישי יישא בהוצאות העוררת בסך 1,500 ₪.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 20/10/2021,

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים גכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

.- >, 2 / 0 0

לו'/ר: אפרת א. קפ עריי+ חבר 6 בן חון, ו חבר: יעקב ישראלי, רו''ח

קלדנית: ענת לוי

10

ֶץ ג

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל-אביב- יפו ערר מס': 140020628

בפני חברי ועדת הערר:

יו''ר - עו'יד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העוררים: דפנה דולמן

יעקב לוי

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטה

1. עניינו של הערר בנכסים הנמצאים ברחוב המליץ 7 תל אביב- יפו, בבניין אשר אין חולק

שנמצא בהליך שיפוץ מכח הסכם תמייא 38/1, הרשומים בספרי העירייה כנכס מסי 8 תחר-ן ארנונה מס' 11051167 ונכס מס' 2000108758 ח-ן ארנונה מס' 11055421.

2. הנכסים קיבלו פטור לנכסים לא ראויים לשימוש לפי סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח

חדש) (להלן - ייפקודת העיריות'י) החל מחודש אוקטובר 2019. לטענת העוררים, יש להעניק לנכסים פטור גס מיום 11/6/2019 ועד ליום 22/10/2019, ואת מאחר והנכסים לא היו ראויים לשימוש גם בתקופה זו. לטענת המשיב, על פי דוייחות הביקורת שנערכו בנכסים בחודש יוני 2019 נמצא כי הנכסים לא עומדים בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות ולכן יש לדחות את הערר.

3. בפתח הדברים נציין כי העררים הוגשו על ידי גבי רונית חי - מנהלת פרויקטים בקבוצת

חובבי ציון התחדשות עירונית ולא על ידי בעלי הנכסים. בהמשך יוצגו העוררים בידי בייכ היום. נדגיש, כי בעלי הנכסים לא היו מעוריס בערר ולא הוגשו תצהירים מטעמם. על פי סעיף 51 להסכם בין הדיירים וחברת איילת השחר תייא ייזום ופיתוח בע"מ, הוסכם כי הארנונה שחלה על הדיירים ממועד פינוי הדירות ועד מועד קבלת החוקה בהם תחול ותשולם ע"י החברה מכוח מעמדה כמחציקה בבניין כולו לכל תקופת העבודות.

4. על פי הנטען בכתב הערר, בבניין מבוצעות עבודות חיווק ותוספת בנייה במסגרת תמייא

1 והעבודות בבניין החלו ביום 19/2/2019. במהלך חודש יוני 2019 פונו כל הדיירים בבניין עקב התקדמות העבודות לכיוון הדירות וחדרי המדרגות, ובמסגרת העבודות חדר המדרגות נהרס ונבנה חניון תת קרקעי. על פי הנטען, הבניין הינו אתר בנייה לכל דבר ועניין ומנותק ממים וחשמל. גבי חי ציינה בפתח הדיון מיום 2/12/2020 כי הנכסים נושא הערר נמצאים בקומה הראשונה והשנייה בבניין, בעוד דירות אחרות בבניין, בקומות הקרקע ובקומה הראשונה והשנייה קיבלו פטור לפי סעיף 330 החל מחודש יוני 2020.

בתשובת מנהל הארנונה מיוט 4/7/2019 להשגה שהוגשה בעניין הנכט בבעלות גבי דפנה דולמן, השיב מנהל הארנונה כי בביקורת שנערכח בנכס ביום 13/6/2019 נמצא כי הנכס אינו עומד בקריטריונים לקבלת הפטור לפני סעיף 330 לפקודת העיריות, ולכן בקשת הפטור לא אושרח.

בתשובת מנהל הארנונח מיום 1/7/2019 להשגה שהוגשה בעניין הנכס בבעלות מר לוי יעקב, השיב מנהל הארנונה כי בביקורת שנערכה בנכס נמצא כי הנכס אינו עומד בקריטריונים לקבלת הפטור לפני טעיף 330 לפקודת העיריות, ולכן בקשת הפטור לא אושרה.

כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפנינו.

מטעם העוררים הוגשו תצחיריחס של מר יריב בכר, מהנדס בנייה, אשר מפקח מטעם היום, חברת איילת השחר ת'יא לייזום ובנייה בע"מ, על פרויקט הבנייה בבניין בו נמצאות חדירות נושא הערר, וכן תצהירה של גבי רונית חי, מנחלת פרויקטים בקבוצת חובבי ציון התחדשות עירונית, הקשורה, על פי תצהירה, לחברת איילת השתר ייזום ובנייה בע"מ. מטעם המשיב הוגשו תצהיריהס של חוקרי השומה מר אלחנן טרבלסי ומר אסף דניאל.

סעיף 330 לפקודת העיריות קובע כך:

יינהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס חרוט אן ניזוקיי.

בחתאם לפסיקת בית המשפט העליון בבריימ 10313/07 תברת המגרש המוצכח בע"מ מ

עיריית תל- אביב- יפו, נקבע כך:

יימשהגענו למסקנה כי אין לבחון עלות שיפוץ ייסבירהיי או ייכדאיות כלכלית!י במסגרת השאלה האט בניין ייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי עדיין יש לבחון כיצד בסופו של דבר בכל ואת תוכרע השאלה. לדעתי מדובר בשאלה עובדתית והמבחן שיש לקבוע הוא מבחן פיסי אובייקטיבי בעיני האדם הסביר. ואכן, כפי שנקבע בעניין אחר ייקרקע יש לשום בהתאם לתנאים אובייקטיבייטיי.... השאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניוק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבתינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין ייניוס במידה שאי אפשר לשבת בויי. אכן, ייתכנו מקרים ייאפוריטיי וגם אםט לא נלך לשיטת ילכשאראנו אכירנןי (כתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע"פ 2358/06 סלימאן ני מדינת ישראל, פסקה קייו (טרם פורסם, 17,9.2008) לביטוי י)! 5866 1 מסמשו )1 אוסםא זיי) עדיין ניתן יחית להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר. כפי שציין השופט רובינשטיין בפרשה

אחרת :

יימשאין בחוק או בתקנות הגדרה למושג שפירושו נדרש, יש לפרשו על פי המשמעות חרגילה שמייחטות לו הבריות, ולהיעזר במבחן השכל חישר: יכלל ידוע הוא, שכאשר ביטוי השגור בפי הבריות אינו מוגדר בחיקוק, יש לפרשו לפי המשמעות הרגילה שמייחסים לו בני-אדסי (עייא 753/68 מלכה פרנסיס, ואחי מ בנימין רוזנברג, פייד כג(?) 182, 187 (1969) - השופט, כתארו אוצ, יי כהן); 'שאין

הגדרה מיוחדת בחיקוק מסויים מניחים שהמחוקק דיבר בלשון בני-אדם והתכוון למובנו המקובל של המונחי...

ודוק: אין לומר כי כל בניין מוונח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנוק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי. לעניין מס שבח התעוררה כאמור השאלה מהי דירה המיועדת למגורים לפי טיבה. הפסיקה שעסקה בעניין קבעה כי יייש לבדוק את הדירה, כמות שהיא, לצורך מבחן ּה, ולראות, אס חיא מיועדת ועשויה לשמש בפועל למגורים מבחינה פיסית, דהיינו, מבחינת המבנה ומבחינת הימצאותם של מתקנים המצויים בדרך כלל בדירות מגורים והחיונייס לשם שימוש רגיל וסביר של הדיירים, כגון מתקני חשמל ומים, שירותים, מטבת וכיוצא באלה'י ...

הפטור שלפי סעיף 330 מדבר על ייבניןיי ולאו דווקא על דירת מגורים. המונח ייבנין'י הוא מונח רחב יותר ואין הוא מוגבל אך למגורים. כפי שנקבע ייחמונת בנין הינו מונח רחב ביותר, הכולל מבני מגורים, משרדים, בתי עסק, בתי מלון וכדומהיי...על כן, גם אם בניין אינו ראוי לשימוש לצרכי מגורים אין לומר כי בהכרח יהנה הוא מפטור לפי סעיף 330. יתכן בניין שאינו ראוי לשימוש לצרכי מגורים אך ניתן להשתמש בו בהתחשב בדיני התכנון והבניח, למשל, לצרבי משרדים, מלאכה, תעשייה או כל סיווג אחר שהוא כדין לגבי הבניין. על כן, כדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך לחיות ייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין...*.

בהתאט לפסיקה האמורה, עלינו לבחון האם יש לראות בנכסים נושא הערר כנכסים שנהרטו או ניווקו בהתאם להוראות סעיף 330 לפקודת העיריות החל מחודש יוני 2019, ולאחר שהמשיב הכיר בנכס כלא ראוי לשימוש מחודש אוקטובר 2019. נטל הראייה, כידוע, מוטל על העוררים.

. בדוייח ממצאי הביקורת מיום 13/6/2019 שנערך על ידי החוקר מר אסף דניאל, בדירה

בבעלות גב' דולמן דפנה צוין כך:

ייבביקורת שנערכה בנכס נראו הממצאיט הבאים:

> קים ריצוף

> קיימת דלת כניסה וקיימות דלתות פנים

* אזור המטבת - קיים ארון, קיים משטח עבודה, קיים ברו וכיור.

> אזור הרחצה והשירותים - קיים ריצוף, קיימים חיפויי קירות, קיימים כלים סניטריים.

> קיימים חלונות ותריסים.

+ נראו בנכס חפצים שונים כגון: ארון, מאוורר, ספה.

> בעת הביקורת לא נכתו בנכס פועלים ונראו כלי עבודה וחומרי בנייה,

= בבניין מתקיימות עבודות במסגרת פרוייקט תמייא 38 וחלק מחדר המדרגות פורק אך קיימת גישה לנכסיי.

בצילומים שצורפו לדוייח נראה כי הבניין נמצא במחלך שיפוצ במסגרת תכנית תמייא וכן נראות תמונות הדירה מבפנים.

. בדוייח ממצאי הביקורת מיום 20/6/2019, שנערך על ידי החוקר מר אלחנן טרבלסי בדירה

בבעלות מך יעקב לוי צוין כך:

2

.3

6

.5

ייוש לציין כי המבנה מגודר חלקית ונראו פיגומים, ברחבי המבנה נראו כלי עבודה ופועלים, כניסה לבניין מתבצעת דרך לוחות עצ (תמונות 688+ 690).

> נכס דלת כניסה, רצפה, קירות ותקרה.

= שירותים ורתצה -- נראו רצפה ואריתי קיר, קיימים כלים סניטריים.

* מטבח -- נראו ארונות, משטח עבודה, כיור וברז,

* נראו מעט קילופים, סדקים וסימני רטיבות באזורים מסויימים. 'י.

בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 2/12/2020, העיד מר יריב בכר, מהנדס בנייה, כי מחודש לוני 2020 הדירות היו ריקות מאדם. על פי עדותו הוא אינו אוכר מתי צולמו התמונות שצירף לתצהירו או מי צילם אותן. בנוסף, הוא העיד כי אין ברשותו תמונות של הדירות מבפנים, מר בכר העיד כי לצורך חפירת בור החנייה היה צורך לחפור מתחת לבניין, לנתק את חיסודות מן הקרקע ולתלות את הבניין על ידי פתרון קונסטרוקטיבי אחר. בנסיבות אלו, לא נשארו דיירים להתגורר בדירות. גבי רונית חי העידה כי התמונות שצורפו לתצהירה צולמו על ידי מפקח מטעם הדיירים, כי הן צולמו מידי חודש בחודשו אולם היא העידה כי חיא אינה יודעת מתל הן צולמו. גבי חי השיבה לשאלת הוועדה כי היא זו שביקשה מן הדיירים לפנות את ההדירות בסוף חודש מאי, וכי חדירות האחרות בבניין פונו לפני כן.

ההודעה על פינוי הדירות התקבלה במספר מועדים, והיא לא ידעה לפרט מהם השיקולים לפנות את חדייריס בוה אחר וה ולא באותו מועד. העדה השיבה כי אין ברשותה אסמכתאות לפינוי השוכרים, לרבות קבלות בגין הובלה או פרוטוקול מסירה.

החוקר מטעט המשיב, מר אסף דניאל, שביקר בדירה בבעלות גבי דולמן, השיב כי הגיע לנכס דרך חדר המדרגות מה שאומר, כך לפי דבריו, שבמועד הביקורת חדר המדרגות לא היה הרוס. הוא הוסיף, כי במועד הביקורת היו בחדר המדרגות מדרגות ומעקה. התוקר השיב במפורש כי אס חיה יימשהו מסכניי הוא לא היה נכנס לבניין: ‏ יאני לא אסכן את עצמי. לא נדרשתי לקסדח ולמעלי בטיחות. לא חיינו צריכים אישור מאף אחד כדי להיכנסיי. החוקר העיד כי בכניסה לבניין לא היו במועד הביקורת שלטים האוסריט על כניסה לבניין, וכי טרם הכניסה לבניין הוא נוהג לבדוק וּאת. העד ציין כי בדירה נראו חפצים: ארון, מאוורר וספה. החוקר לא ידע להשיב אם ראה מוצרי מזון וחיגיינה המלמדיט על מגורים בדירה.

החוקר מר אלחנן טרבלסי, שביקר בדירה בבעלות מר לוי, העיד בחקירתו כי המבנה חיה מגודר חלקי וכי נראו פיגומיס ופועלים. לדבריו, אס חדר המדרגות היה הרוס הוא לא חיה יכול להגיע לדירה. הוא ווכר שהיו קרשים כדי להגיע לבניין וכי הכניסה הייתה מלוחות ע\.

החוקר השיב כי אם הבניין היה מסוכן, הוא לא היה נכנס. לשאלה האם התגוררו בדירה דיירים בּמן חביקורת, החוקר השיב שאינו יודע וכי לא זכור לו שהיו דיירים בבניין. יחד עס ואת הוא העיד כי נראו חפצים בדירה: ארונות פתוחים, מיטות וחפצים.

על פי הפטיקה, יש לפרש את הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות בצמצום, והשימוש בהוראה זו הוא במשורה. כידוע, בעיר מתבצעים פרויקטים רבים לפי הוראות תמייא 38 ו/או תמייא 38- 1, ואין משמעות הדבר שבהכרח לא ניתן להתגורר בדירות בבניין במהלך

.16

7

.8

ביצוע העבודות או כי כל הדירות בפרויקטים אלו יהיו פטורות מתשלום ארנונה. המשיב בוחן את הנכסים בבניינים בהם מתבצעות עבודות כאמור 330 מעת לעת, ומחליט מהן התקופות בהן הס בבתינת נכסים שאינם ראויים לשימוש, ובהן הם יוכו לפטור מארנונה.

העובדה שחלק מן הנכסים בבניין נושא הערר הוכרו ככאלה, מלמדת דווקא על בחינה של כל מקרה לגופו, ולא על הענקת פטור גורף לכל חדירות בפרויקט כלשהו. מטבע הדברים, פרויקטים כאמור יכולים להמשך זמן רב והם מתפתחים. גס במקרה שבפנינו, בנקודת וּמן מסוימת, המשיב הכיר בנכסים נושא הערר כלא ראויים לשימוש. אי לכך, עלינו לבחון מה חיה מצבו של כל אחד מן הנכסים במועד הביקורת ובין התודשים יוני- אוקטובר 2020.

לאחר שקראנו את סיכומי הצדדים, שמענו את חקירות העדים, עיינו בתמונות שצורפו לדוייחות הביקורת ובתמונות שצורפו לתצהיריס מטעם העוררים, מסקנתנו כי לא עלה בידי העוררים להוכית כי בין החודשים :וני -- אוקטובר 2020 הנכסים לא היו ראויים לשימוש. מכלל החומרים שבפנינו עולה כי הבנלין אכן נמצא בשיפוץ מאסיבי במסגרת תמייא 38/1. יחד עס ואת, לא הובאה כל ראיה מהו המועד שבו התלו לחפור את הבור מתחת לבניין, מתי נתלה הבניין על גבי קונסטרוקציה לצורך החפירה, מתי נהרס חדר המדרגות ומתי גודר שטת הבניין במלואו. אמנם התמונות שצורפו לתצהירים מטעם העוררים מלמדות על שיפוצ מאסיבי של הבניין, שהוא רחב בהרבה מצה הנראה בתמונות שצורפו לתצחיריס מטעם המשיב, אלא ששני המצהירים מטעם העוררים לא ידעו לציין מהו המועד בו הן צולמו, ובהחלט ייתכן שהן צולמו בשלב מאוחר יותר, ואף לאחר ההכרה בנכסים כלא ראולים לשימוש. מאחר והמשיב הכיר בנכטים כלא ראויים לשימוש החל מחודש אוקטובר, הרי שלא הוכת כי הבניין היה במצב הנצפה בתמונות שצירפו העדים מטעם העוררים לפני מועד צה.

מן התמונות שצולמו על ידי החוקריס מטעם המשיב במועדי הביקורת בנכסים עולה בבירור כי בחודש יוני 2020 הדירות עצמן לא היו במצב שאינו ראוי לשימוש; שתי הדירות נראות שלמות, יש בהן ריצוף, קירות, תקרה, כלים סניטריים ומטבח. שני החוקרים העידו כי במועד הביקורת היה חדר מדרגות וחייתה גישה לנכסים. אמנם נראח כי בשלב כלשהו חדר המדרגות נהרס, אולם לא ברור מהו המועד בו הוא נהרס, והאם נהרס לפנל חודש אוקטובר 2020. שני החוקרים העידו כי הכניסה לבניין במועדי הביקורת לא הייתה מסוכנת, וכי אילו הייתה מסוכנת לא חיו נכנסים אליו. גם אס בהמשך חדר המדרגות נהרס והמבנה נתלה, אין בכך כדי ללמד כי גם בתקופה שבמחלוקת יש לראות בנכס כנכס אשר נהרס או ניזווק במידה שלא ניתן לשבת זו.

לכך מצטרפת עובדה שבחודש יוני 2020 שתי הדירות לא היו ריקות; בדירה שבבעלות גבי דולמן נראים בבירור ארון, מאוורר וספה. בדירה בבעלות מר יעקב לוי נראים חפצים רבים מאד: שולחן, ארון ובו חפצים, כורסא, כסאות, מסך, בקבוק שתייה, מוצרי היגיינה, קערת כביסה, מקרר, מצעים ו/או שמיכות ועוד, עד כי לא ברור אס במועד הביקורת חדירה פונתת או הייתה בשלבי פינוי. כידוע, אחד התנאים למתן פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש הוא

0

9

היותו של הנכט ריק לחלוטין. במקרה שבפנינו שתי הדירות לא חיו ריקות לחלוטין, וגם מסיבה זו לא ניתן לראות בהן כלא ראויות לכל שימוש שהוא.

נדגיש, כי כעולה מן התמונות שהוצגו מטעם העוררים אכן מדובר בפרויקט בנייה בהיקף נרחב. אלא שנציגיהט לא הרימו את הנטל להראות החל מאיזה מועד מצבו של חבניין היה כזה אשר הוביל לכך שהדירות לא היו ראויות לשימוש. על פי עדותה של גבי חי הדיירים פונו מן הבניין בסוף תודש מאי. על אף שחיא לא המציאה ראיות לכך, אין בעובדה שהדיירים פינו את הדירות כדי ללמד על כך שבמועד האמור חדירות לא היו ראויות לשימוש במובן המוכה אותן בפטור. נדגיש, כי הפטור לפי סעיף 330 אינו מיועד לפטור מארנונה נכסים לכל תקופת שיפוץ שתהיה ומכל סיבה שהיא.

בהחלטתנו בערר 10020860 ציינו כי לא אחת נתקלת הוועדה בפער בין הזכות המצומצמת לפטור מארנונה לפי סעיף 330, לבין התפיסה המוטעית כי שיפוץ בבניין מקנה זכות לפטור כל עוד השיפוץ איננו מושלם. יש גם לוכור שאת שירותי העירייה, המהווים את ההצדקה להטלת הארנונה, ממשיכה העירייה לספק ברובם גם לנכס שאין בו שימוש. בתי המשפט וועדות הערר עושים שימוש בסעיף 330 בגמישות מסוימת, על מנת להקל על מחזיקי נכטיט גס במקרה של שיפוץ מאסיבי, אולם יש לוכור כי והו היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, והפטור שניתן חייב לחיות מידתי ולתקופה המינימלית ההכרחית.

במקרה שלפנינו, המשיב הכיר בנכסים כלא ראויים לשימוש החל מחודש אוקטובר 2020 ואין בפנינו ראיות לכך שהייתה הצדקה להכיר בהם ככאלה קודם לכן.

הערר נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 20/10/2021.

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי

משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים זצכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 65 יום מיום מטירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלקין) (סדרי דין בוועדת

) ו

. 107 טה זו באתר האינטרנט של המשיב.

פורסם

6/

"שש

קייר אפרת א, לפשו שיד בר: ראובן חכן, פועד חבר: יעקב ישראלי, רו'יח

קלדנית: ענת לול

איך,4

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב- יפו עררים מס': 140020652 120017

בפני חברי ועדת הערר:

ייר - עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העוררת: חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. ענלינס של העררים בנכס הנמצא ברחוב דרך שלמה 165, תל אביב- יפו, ששטחו 2,361 מ"ר,

הרשום בספרי העירייה כנכס מטי 2000194120 ח-ן ארנונה מס' 11040248. הנכס מסווג בסיווג קרקע תפוסה כיימגרש חניה ללא תשלוסיי בהתאם לסעיף 4.2.3 לצו הארנונה.

לטענת העוררת אין מקום לחייבה בארנונה כלל; לטענתה, אין מדובר במגרש חנייה, כיאם במגרש ללא כל שימוש, חיא מעולט לא נתנה לאף אחד רשות לחנות במגרש, וציבור הנהנים ממנו, בשל סמיכותו לתחנה המרכצית, הוא ציבור בלתי מסוים ולכן הוא כלל אינו מגרש חנייה.

2. ביום 4/7/2019 חשיב מנהל הארנונה להשגה שהגישה העוררת כך:

*+חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ נרשמה כמחזיקה בנכס שבנדון בהיותה בעלת הנכס ומשכך חיא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס. מכאן, הוסבו חיובי הארנונה על שמה.

לא ניתן עבדוק את טענותיכס לעניין פולשים ולא ניתן לחייבים הואיל ופרטיהם אינם ידועים.

באשר לשימוש בנכס נשיבכם כי לפי רישומנו הנכס מחויב בשימוש מגרש חניה ללא תשלום.

ממצאי ביקורות שנערכו במקום מצאו כי הנכס מגודר ננראו מכוניות רבות חונות בו ללא הפעלת תשלום בעבור תחניה. לפיכך, וחו השימוש הנכון וחיובו בוצע כדין.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את טענותיכסי.

כנגד החלטה זו הוגש ערר שמספרו 140020652 על ידי רו"ח יחודה כדורי.

8

.10

המשלב הגיש כתב תשובה לערר, במסגרתו טען כי חלק מטענות העוררת אינן בסמכות ועדת הערר.

במהלך הדיון המקדמי מיוט 17/11/2019 הגישה העוררת מכתב מאת רו"ח יהודה כדורי, המציין כי לחברה אין נכסים נוספים, אין לה כל פעילות עסקית, אין לח הכנסות וכי היא לא עושה שימוש במגרש ולא נתנה רשות לצד גי לעשות שימוש בו. במהלך הדיון המקדמי טענו בייכ ה

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]