החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - ינואר + פברואר 2022

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מט': 140020541 שליד עיריית תל-אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד סטוקהולס כחן אבי

חבר: עו"ד מטרסו אהוד

חבר: עו"ד פלדמן אהוד

העורר: 0204078 צ4 ןת

-נגד-

מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב- יפו

התלטה

הנכס נשוא הערר

.1

לפנינו כתב ערר מיום 11.7.2019 (להלן: ייערריי או ייכתב ערריי) שהוגש על יסוד תשובת מנהל הארנונה מיום 6.6.2019 (להלן: ייתשובה להשגחיי). מנהל הארנונה דחה את ההשגה על שומת ארנונה מיום 9.1.2019 (לחלן: ייההשגתי),.

כפי שעולה מההשגה ומכתב הערר שבפנינו, העורר, גרמיי גברזגביר, הוא איש דת חמשמש ככומר בכנסייה נוצרית אורתודוקסית של הקחילה האריתראית בדרום ת'יא. ענייננו מתמקד בנכס נשוא הערר שבו רשום גרמיי כמחציק יחיד ואשר ממוקם ברחי הפטיש 9 בתתומה של עיריית ת'יא (להלן:

ייהנכסיי ו/או ייהמבנתיי).

שטתו הכולל של הנכט נשוא הערר (נכס מס' 2000307821, ח-ן לקות 11032099) הוא 293 מ"ר בסיווג של שירותים כללי שחוא גם תעריף מזוהה עם סיווג שיורי שלדעת העורר אינו משקף את השימוש שנעשה במסום,

בשולי הדבריט יוער כי העורר ביקש להירשם כמחציק ביחד עם מחציקים נוספים, תושבי חוץ, אולם בקשתו זו לא אושרח על ידי מנחלת יחידת גופים פטורים במענה מיום 28.1.2019 ואת בשל היותם תושבי חוץ זרים.

לטענת העורר, הנכס משמש כבית תפילה עבור הקהילה האריתראיית. המדובר כאמור בכנסייה, בה מתבצעת פעילות דתית שכוללת עריכת טקסים ביחד עם לימודי דת.

העורר מדגיש כי לא קיים הבדל בין השימושים הנעשים בכלל שטחי הנכסים שבהם הוא מחזיק בשתי הקומות ושאותם חוא מנחל בתפקיד כומר הקהילה.

כרקע למתלוקת שבפנינו, ראוי להבהיר בנוסף כי במהלך תנקופה שקדמה לבקשת העורר להירשם כמחזיק בנכט, ניחל העורר אותה הפעילות דתית שמתוארת (בית תפילה) בנכס אחר שממוקם ברחוב וולפסון 55 בת''א, לגביו צוין כי ניתן לו בעבר פטור מלא מתשלום ארנונה לפי פקודת הפיטורין.

העורר מציין כי נאלצ לעזוב את הנכס שבו החזיק קודם לכן, על רקע פרויקט נדלייון שהחל להתבצע בסמוך לכנסייה, באופן שהביא אותו להחליט להעתיק אותה פעילות בדיוק לנכס נשוא ערר וח.

.0

.1

.2

.3

.4

.5

.6

היינו, העורר מבקש שנסיק מהעובדה שהנכס הקודם שבו ניהל העורר בית תפילה, וכה לפטור מלא, כי אין סיבה שלא להחיל את הפטור גם בענייננו.

העורר מציין כי אין כל הבדל בין חפעילות שמתקיימת בנכס דנן לבין הנכס הקודם, וכי ההבדל בין שני הנכסים הוא רק בעובדה שהפעילות המתוארת בענייננו מתנהלת על פני שתי קומות, קומה ראשונה, שלגביה הוחלט שלא להעניק פטור מארנונה, ושטח הקומה השלישית, שלגביו ניתן לעורר פטור מלא מחיוב ארנונה.

בתשובת מנחלת יתידת הפטורים, כמו גס בכתב התשובה לערר, נטען כי מעיון בדוייח ביקורת מיום 9 ששאותו ערך תוקר חוצ מטעט העירייה בנוגע לנכס הנדון (שטח קומה 1), הנכס אינו משמש לקיום תפילות אלא מיועד בעיקר ללימודים או שיעורים שמועברים בכיתות בלי קשר עס הפעילות הדתית.

גם מנהל הארנונה דחה את גרסת העורר, בכך שהבהיר בתשובתו כי הפעילות חדתית-חינוכית שמיוחסת לו, מתקיימת בנכס בתור שימוש עיקרי, אשר מנותק מהפעילות הקהילתית-דתית שמתקיימת בקומח השלישית (למעט אולי במקרים של עומס מבקרים בסופי שבוע). לפיכך, כך לגרסת המשיב, החיוב שעל פיו נקבעה שומת המס לשנת המס הרלבנטית הנו כדין, וכי הוא תואם את מצב הדברים כפי שתועד ע"י חוקרי שומה שערכו ביקורות בשתי הקומות בשני מועדים שונים.

לעניין זה נציין כי ההתרשמות של הועדה ביחס לשימוש השוטף הנעשה במקום, נטמכה במידה רבת על צילום שנלקח בזמן אמת ושצורף לתיק כראייה, דרכו ניתן להבחין בתלמידים לבושים בחולצות אחידות החישובים לצד שולחנות ועליהם ספרי לימוד כלשהם (ראי/ה תצהירי חוקרי חוצ באגף לחיובי ארנונה בעיריית תייא שהוגש לתיק ביום 20.2.2020).

לעניין ראייתי וה נדגיש כבר עתה כי העורר לא טרח במסגרת ההליך, להפריך את הרושם שנוצר מהתיעוד שלפיו, על פניו, מדובר בפעילות לימודית עצמאית ונפרדת שמתקיימת במנותק מהטקסיס הדתיים שמתנהלים בקומה העליונה (וגם לא וכינו לקבל מידע כלשהו אודות התכנים הלימודיים שמועברים בנכס על ידי העורר או מי מטעמו).

כמו כן, כפי שנפרט בהמשך, בהליך שבפנינו גם לא הוסבר דיו כיצד הפעילות הלימודית שתועדה מתוך הנכס מתקשרת לפעילות הדתית הנעשית בקומה השלישית, והאם מתקיימת זיקה מיוחדת בין סוג הפעילות הלימודית שנצפתה במקום לפעילות הנעשית בבית התפילה, באופן שמבסס את העמדה, כי לימודי הדת בקומה הראשונה אינם העיקר אלא הטפל מבחינת השימוש.

ראוי לציין כי לדוחות הביקורת שחגיש חמשיב, צורפו שרטוטים וצילומיס נוספים שנלקחו מתוך שטחי שתי הקומות, שמתוכם ניתן היה ללמוד על אופי השימוש שנעשה בכל אחד משטחי שנל הנכסים, תוך שניכרים הבדלים בולטים בין השימושים.

בנכס אחד, שבקומה העליונה, אכן מופיעים סממני דת, לרבות ציוד ותפאורה שתועדו בתמונות שמצביעות על פעילות דתית מובחקת, אך לעומתן, הוגשו תמונות נוספות מהקומה הראשונה שמחזקות את חרושם, כי הפעילות הלימודית היא עיקר השימוש בנכס, וכין אין מדוברבתור פעילות נלווית. נדגיש בהקשר וה כי העורר לא צירף מטעמו תמונות או צילומים, ועל כן הסתמכנו בהליך שבפנינו רק על תתומרים הוויוואלייס שהגיש המשיב.

3

הערר וההליכים בפני הועדה

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

.4

.5

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

העורר טוען כי הפעילות שמתבצעת ידו בשטחי שתי הקומות שבמבנה פטורה מארנונה בהיותה חלק מחתקהלות דתית שבאה לידי ביטוי בתפילות ובלימודים. מדובר לדידו בפעילות המשתרעת על פני שתי קומות שאינן סמוכות זו לזו.

הפטור המבוקש מסתמך על לשון סעי פג(ה)(1) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938

(לחלן: 'יפקודת הפיטוריןיי), וו לשונו:

(ה) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), לא תוטל ארנונה כללית או אגרה על שטח נכס המשמש

לאחד מאלה:

5ג (ה) (1) כנסייה, מסגד או בית תפילה אחר, לרבות מבנה או חלק ממבנת

שייעודו העיקרי הוא קיום תפילה, והשימושים הנוספים בו, אס ישנם, הם ללימודי אותה דת או לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימודי הדת כאמור, ושאין בו פעילות עסקית;

לתפיסתו של העורר, והדבר מובא בפירוט בתצהיר עדותו, בהיותו כומר שמעביר את התפילות במקום, סיימים מצבים, בעיקר בימי סוף השבוע, שבהם אין די מקום בקומה העליונה עבור המשתתפים, ורבים מהם מופנים לנכס בקומה הראשונה, ומשם צופים בנעשה בשידור ישיר דרך מדיה ישירה וטלוויזיות. מכאן שהוכחה הזיקה שבין הפעילויות בשני הנכסים המתוארים.

בנסיבות אלו, לדידו של העורר, חוסה הפעילות בשטחים שבשתי הקומות תחת הפטור האמור.

במהלך שנים קודמות, הכל לפי גרסתו, הגיש העורר בקשה לקבלת פטור מתשלום ארנונה בשל אותו השימוש שעשה בנכס אחר, בהתאם להוראת סעיף ג5 (ה) (1) לפקודת הפיטורין, ובקשותיו אלו התקבלו. האישור האתרון שקיבל העורר לפטור ניתן לו כאמור ביחס לנכס שברחי וולפסון בת'/א.

אין מחלוקת בין הצדדים כי אף אחד מהנכסים אינו משרת כל מטרה עסקית או מסחרית.

עמדת המשיב מתמקדת בהודאת העורר לפיה הוא מנהל לכאורה בשטח הקומה הראשונה פעילות לימודית שאינה אינצידנטלית לפעילות הדתית בנכס המשמש כנסייה, שאותה הוא מנחל בקומה העליונה. מדובר בפעילות נפרדת ועצמאית ולכן אין מקום לפטור את שטח הנכס מחיוב בארנונה.

לעצם ההליך, להלן השתלשלות הענליניס והתאריכיס הרלבנטיים מבתינה דיונית וכרונולוגית:

ביום 9.1.2019 הוגשה בקשה לרישום העורר כמחציק ביחד עס בקשה למתן פטור מארנונה.

ביום 28.1.2019 נדחתה בקשת העורר לקבלת פטור מטעם מנהלת יחידת גופים פטורים בעירייה.

ביום 28.5.2019 הוגשה השגה.

ביום 6.6.19 השיב מנחל הארנונה להשגה שהגיש העורר.

ביום 11.7.2019 הוגש על ידי העורר ערר על עמדת מנהל הארנונה להשגה (להלן: ייכתב העררי).

ביום 4.9.2019 הגיש המשיב כתב תשובה לערר (להלן: ייכתב השובה לעררי).

ביום 31.10.2019 נערך דיון מקדמי בפנינו ובסיומו נקבע התיק להוכחות ולהגשת ראיות ותצהירי עדות ראשית.

תצהיר עדות ראשית מטעם העורר הוגש ביום 3.2.2020.

.3

.4

.5

.6

.7

.8

.99

4

ביום 20.2.2020 הוגש תצחיריס מטעט המשיב, חוקרי שומה, מר גלעד ענקי ומר רוני וקנין, אליחס צורפו דוייחות ביקורת מיום 16.1.2019 ומיום 10.11.2019, שכללו צילומים והתליחסות מילולית שמתארת את הפעילות שתועדה בשטח היחידה במהלך שתי הביקורות.

ביום 30.6.2020 ניתנה התלטה שהתירה את הגשת חלק מדוייח ביקורת שנשמט בטעות.

ביום 2.7.2020 נערך דיון הוכחות שבמהלכו נחקר העורר. בדיון נחקרו אף שני המצהירים מטעם חמשיב.

סיכומיט מטעם העורר הוגשו ביום 2.8.2020 ואילו סיכומי המשיב הוגשו ביום 13.8.2020.

המשיב העלה טענת סף שלפיה הערר הוגש באיחור ולכן יש לדחותו על הסף. אולם מתוך עיון בתשובת מנהל הארנונה, נדמה שדבר הדואר שנשלח על ידי העירייה לא הגיע למען העדכני של העורר במועד, ומכאן במחה הטענה לאיחור. בנסיבות העניין, לא מצאנו לחידרש כלל לטענת הסף.

המתלוקת בענייננו לעניין הזכאות לפטור מתמקדת אם כן בשאלה האם מתוך הממצאים, העדויות והתמונות שנלקחו מהשטח ניתן להסיק כי בשטח הנכס שבקומה הראשונה מתקיימת פעילות פטורה שהיא נלווית לפעילות הדתית שבקומה העליונה או שהפעילות הלימודית היא למעשה עיקר חשימוש.

לשון ההוראה שבפקודת הפיטורין ברורה אולם המחלוקת שתידון לחלן תעסוק בבירור בפירוש הנסיבות והראיות ובחינתן של העדויות שהוצגו בפנינו, וכן אוו גרסה מתלישבת יותר עס הממצאים שבתיק ועם נסיבות המקרה הקונקרטי שבפנלנו.

דיון והכרעה

.0

.1

.2

.3

.4

.5

לאחר עיון בכתב הערר, בתשובת מנהל הארנונה, באסמכתאות ובסיכומי הצדדים ובשלל הראיות, עמדתנו היא שאין בנסיבות המקרה הספציפי שנדון בפנינו, כדי להיעתר לבקשת העורר, ולקבוע כי עמדת מנהלת הארנונה שלא להעניק פטור מארנונה בגין השימוש בנכס ניתנה שלא כדין ואינה תואמת את המציאות.

בטרם נידרש לטענות הצדדים, ראוי להביא תחילה את עיקרי המסגרת הגורמטיבית הרלוונטית כרקע למסקנה שהביאה אותנו, בלב כבד יש לומר, לדחות את הערר.

ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחזיקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מט הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות, והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשות.

רשות מקומית אינה *כולח לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימסיי ממי שנחנה מפעולותיה.

ראה לעניין זה עייא 1130/90 חברת מצות *שראל בעי'ימ נ' עיריית פתח- תקוה, פורסם בפיידי מו(4)

8, 785 (1992).

סעיף 8 לחוס הסדרים במשק חמדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-1992 מורה, כי ייארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומויי. בתקנות שהותקנו מכוח החוק הנייל, נקבע גם כל ייסיווג נכסיי הוא ייקביעת סוג הנכס בהתאם לשימוש בויי, וייתת סיווג נכסיי הוא ייסיווג משנה של סוג נכס, לרבות בשל מקומויי.

לענייו מתן פטורים מארנונה לפי פקודת הפיטורין, ולגבי פטור מחיוב במט בכלל, חורה הפסיקה וחידדה פעמים רבות כי הענקת פטור או מתן הנחה לנישום כלשהו, מטילה מעמסה גדולה יותר על שאר התושבים החולקיס בנטל התקציבי.

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

5

ראי/ח לעניין אה בבגיי+ 6741/99 יקותיאלי נ' שר הפנים, פורסם בפיידי נה (3) 673, 685 (2001).

בבגייץ 4725/07 מרכז משען בע"מ נ' שר הפנים, פורסם בנבו, (ניתן ביום 7/8/2008), קבע בית

המשפט את הקביעה הרלבנטית לענייננר:

*תשעום האדנונה ה(א הכלל והחריג לו תוא מתן פטור מאדנונת. כפי שלגביית האלנונה חשיבות כלכלית רבה, גם למתן הפטור השלכות מקביעוה" (הדגשות אינן במקור).

בבגיץ 26/99 עיריית רחובות ג' שר הפנים, פורסם בפיידי נז (3) 97, 122 (2003), נקבע לענייננו כי:

וזאת יש להדגיש, כי תקפה מתמשכת בארנונה על פלוני פירושה, על דרך העיקדון, הכבדה באדנונה על פלמננ י,

על רקע הקביעות הנורמטיביות הנייל, פורשו בפסיקה הוראות הפטור מתשלום ארנונה בצמצום תוך מתן משקל לפירוש תכליתי שנועד להגשים את העקרונות הנורמטיביים הנייל.

ראי/ה לעניין אה גם את מראי המקום בפסיקה שהמשיב טרת לציין בכתב התשובה בסעי 32-38 לתשובתו, במסגרתם הושם דגש על הנמקה אשר נועדה לתמוך בהתלטות, שבמסגרתן נדתו בקשות לפטור, על רקע ניסיון להרחיב את תחולת הפטור לגבי פעולות נלוות לפעילות העיקרית הפטורה.

כמו כן, ראי/ה לעניין וח גס עעיימ 10673/05 מכללת הדרוט, עמותה לקידום החינוך הגבוה באשדוד נ' מדינת ישראל, פורססם בגבו, (ניתן ביום 31/12/2007); בריימ 3524/08 אגוד ערים אזור חיפת (שרותי כבאות) נ' מועצה מקומית קרית טבעון, פורסם בנבו (ניתן ביום 14/3/2010); עתיימ (י-ם)

8 מכללת ליפשיצ נ/ מנהל הארנונה בעירית ירושליט, פורסם בנבו (ניתן ביום 5/1/2009) ;

עמיינ (י-ם) 526/08 ישיבת מקדש המלץך נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים, פורסם בנבו (ניתן ביום 28/12/2008); עתיימ (תייא) 2072-07 ניצן - המרכז הארצי, אגודה לקידום *לדים ובוגרים לקויי למידה נ' משרד הפנים -- הממונה על מחוז תל אביב, פורסם בנבו (ניתן ביום 1/3/2010).

מהעבר חנגזדי, יש לוכור כי ישנן פעילויות בעלות אופי ציבורי שראוי לעודדן על דרך שקילת מתן פטוריט והנחות, שעשויים לחיות מוענקים, על בסיס בקשות פרטניות או על בסיס מצב מיוחד, שבו נתון נכס בר חיוב (כגון נכס שניווק ושאינו ראוי לשימוש עד כדי שלא ניתן לעשות בו שימוש).

לענייננו הקונקרטי, ראוי להבהיר כי הדין מכיר גסם במתן פטורים לנישומים מיוחדים, המקיימים פעילויות בעלות אופי ציבורי וקהילתי, שראויות לתמיכה ולעידוד מבחינת השלטון המקומי כאמור.

הוראת הפטור הרלבנטית למקרה דנן שנסמכת על פקודת הפיטורין, תכליתה לפטור בעיקר שימושים בעלי אופי קהילתי ציבורי, אך פטור ממס חוא לעולם אינו אוטומטי.

על פי הפסיקה, וכמפורט בהוראות פקודת הפיטורין, הטמכות להעניק פטור מותנית בקיומם של תנאים מפורשיס בחוראת הפטור הרלבנטית, והגורס המוסמך לקבוע את התקיימותם של תנאי הפטור במועד הרלבנטי להליך, הנו מנהל מטעם הרשות המקומית.

ובחצרה לענייננו, לדידו של העורר, הלימודים שמתקיימים בשטח הנכס נשוא הערר, הינם חלק אינטגראלי מהפעילות הדתית בכנסייה שבקומה השלישית -- ועל כן, סבור העורר כי יש בפעילות זו שתוארה, כדי להצדיק החלה של הפטור המבוקש, בדיוק באותח מידה שהוא ניתן עבור השימוש שנעשה בקומה העליונה, אשר מהווה לטענתו את השטת העיקרי שבו מתקיימיט הטקסים והתפילות עבור ציבור המאמיניס בכללותו.

מתשובת מנהלת לתידת גופים פטורים, שעל פיה טמכותה, נדחתה בקשת העורר להחלת הפטור גם על הנכס בקומה הראשונה, לא ניתן ללמוד הרבה. בתשובתה מיוט 28.1.2019 נטען כי בהסתמך על הביקורת שנערכה במקום, הנכס אינו משמש לקיום תפילות אלא לקיום לימודי דת.

.4

.5

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

6

במסגרת תשובת מנהל הארנונה מיום 6.6.2019 נפרש טיעון נרחב יותר לעניין וה שתמך בעמדת מנהלת יחידת גופים פטורים, לפיה השימוש שנעשה בנכס בקומה הראשונה, מתרכז בעיקר במתן שיעורי דת, וכי רק לעתים, ברגעי עומס, כמפורט בגרסת העורר, מתבצעת ייוליגהיי של פעילות דתית פטורה לתוך הנכס נשוא הערר.

עמדת מנהל הארנונה נסמכת גם על הצהרת העורר, כפי שתועדה על ידי חוקר השומה, לפיה התפילות והטקסיס מתבצעיט בנכט שבקומה השלישית בלבד, וכי הפעילות הלימודית מתקיימת בכל מהלך ימות השבוע, כאשר התיעוד שנאסף, והציוד שמצוי בנכס, רק מחזקים מסקנה זו.

לתיק הוגשו שני דוחות ביקורת שנערכו בפער של מטפר חודשיט האחד מהשני. בפרק 3 בדוי'ח שנערך בעת עריכת הביקורת הראשונה מיום 16.1.2019 צוטט העורר אומר כי: יהתפילות מתקיימות בקומה 3 בלבד בעיקר בשישי שבת ובקומח 1 ישנם שיעורי ולימודי דת בערבי כל השבוע לכל הגילאים'י.

בהליך שבפנינו ביקש העורר לסייג את דבריו וניסה לחדד ולהסביר בתצחירו כי הנכס בקומה הראשונה אינו אלא יישלותחיי של השטח שבקומה השלישית, ושחלוקת הפעילות היא פועל יוצא של מצוקת מקום ואילוציס כאלו ואחרים שנבעו ממגבלות המבנה ועל רקע העברת הפעילות לנכט ייחדשיי עס שטח שהשלימוש בו נפרש על פני יחידות שאינן צמודות.

על כן, גם חשנו חובה מיוחדת לגשת לבתינת ממצאי הביקורת ייבתשדנותיי, ומתוך רצון לתת לעורר הודמנות נאותה לדייק את דבריו, בייחוד בהיותו לא דובר השפה העברית על בוריה, וגם כדי למנוע מצב שהעורר נכשל בלשונו ומביא בכך לפגיעה בשירותים הניתנים לקהילה אותה הוא מדריך.

מנגד, על רקע הצהרותיו שתועדו בומן אמת בעת שנערכה הביקורת בנכס, ציפינו מן העורר שיטרח בהליך דנן לגבות את גרסתו ''המאוחרתיי, כמו גם את ההצהרות שניתנו בתצהיר, בהוכחות ובאסמכתאות מפורשות, אך אלו לא הוגשו, לא בהיקף ולא במשקל שיתכן ואם חיו מוגשות, חיה בחן מן הסתם כדי לסייע לעורר בהרמת נטל ההוכחה הנדרש על פי שיטתנו.

במצב דברים אלו, בחנו מקרוב את הממצאים שעלו מתוך הביקורת השנייה שנערכה ב 10.11.2019 (ואת מבלי שצוינה שעת הביקורת), ומצאנו שהצהרות העורר, בשונה מהביקורת הראשונה, תואמות יותר את הנטען בתצהיר עדותו, כשלפיהן, נאמר שבנכס מתקיימים שירי חלל, תפילות ולימודי דת, ומכאן שנותרנו עס שאלות וספקות שלא קיבלו לגביהן מענה משכנע דיו מהעורר.

כך למשל, העורר לא טרת להתליחס לשימוש שהשתקף מהתמונה שנלקחה מכיתת הלימוד ע"י תוקר שומה בעת עריכת הביקורת הראשונה, שממנה עולה כי הנכס מתפקד בתור כיתת לימוד עבור מספר רב של ילדים, וכשבעובדה שחם כולם נצפו כשהם לבושיס בתלבושת אחידה, ומצוידיס בספרי לימוד, חיוקח כי מדובר במסגרת לימודית שנתפסת יירגילהיי.

כמו כן, בהליך שבפנינו לא נעשה גס כל ניסיון לבסס ולתת מענה לספקות שעמן נותרנו במהלך בירור המחלוקת, וביניהן, האם פעילות לימודית זּו, שכאמור נצפתה בעת הביקורת, מהווה פעילות נלווית לפעילות דתית כלשהי מטעם העורר, או שהיא עומדת בפני עצמה. האם כיתת הלימוד הנה כיתה קבועה שמנוחלת באורת יומיומי או שמה מדובר במטגרת מיוחדת שמתמקדת בלימודי דת בלבד, ושהפעילות שנעשית בתוכה רלבנטית רק בשעות שבחהן מתקיימת פעילות דתית במקביל.

לא נעלמה מעינינו הטענה שצוינה בדוייח הביקורת מיום 10.11.2021, שבמסגרתו נכתב מפיו של העורר כי ייהמקוס פתוח רק בזמני תפילות ולימודי דת'י. יחד עס וּאת, טענה זו לא מתיישבת עס עדותו של העורר, כפי שנמסרה בדיון מיום 2.7.2020, שבה נטען כי יישיעורי החדת לילדים מתקיימים בראשון, רביעי ושישי שבת, ולפעמים בשני שלישי וחמישי לעתיסיי.

.4

.55

.6

.7

.8

.9

.70

.71

.2

.3

.4

7

במסגרת ההליך דנן גם לא הובהר מיהו הגורם החינוכי שמנחל את שיעורי הדת בנכס במקביל לאירועים בכנסייה. האם התלמידים שנוהגיס לפקוד את כיתות הלימוד, משויכים למסגרות לימוד אחרות בנוסף לשיעורי הדת שמועברים בנכס, או שמה שיעורי החדת שמתקיימים במקום מנוהלים רק ב\יקה לפעילות דתית שמתקיימת באותה עת בקומה העליונה.

העורר טען בפנינו כי בנכס נשוא הערר מתקיימים גם טקסים דתיים, ולא רק לימודי דת. יחד עם זאת, לא הוגשו לעניין וה כל צילומים או ראיות שאלו הס אכן פני הדברים, וכי בהחלט יתכן שבנכס נשוא ענייננו שממוקס בקומה הראשונה, מתקיימים אירועי דת וטקסים, אולם מהתשתית העובדתית שהונחה, סביר להסיק כי פעילות פטורה מתקיימת רק כאשר הנכס שבקומה העליונה מלא וצר מלהכיל את המתפללים והנוכתים מקרב הציבור.

עוד נציין כי בסעי 8 לתצחיר העורר, אמנם נטען כי יילא קיים שום הבדל בשימוש שנעשה בין חקומות למעט העובדה שבקומה ה-1 קיימות שתי כיתות לימודיי, אך לא ראינו בחומר הראיות הוכחות לכך שבקומה הראשונה נשוא הערר מתקיימת פעילות דתית כלשחי, מלבד שיעורי דת שנדמה שהם מועברים כחלק משימוש עיקרי ובמנותק מהפעילות שמתקיימת במקביל בנכס שבקומה ה 3, שבה מנהל העורר כנסייה מתוקף היותו כומר הקחילה.

זאת ועוד; בסעי 13 לתצהיר העורר נכתב כי לימודי החדת שמתקיימים בנכס נשוא הערר נערכים בסמוך לתפילות המתקיימות בכנסייה שבקומה העליונה, אך הצהרה זו, שכאמור נוגדת הצהרה קודמת בומן שנמסרה לחוקר חשומה בעת הביקורת, לא גובתח בראליה כלשהי, והיא אינח מושתת על חומר הראות שהוגש לתיק.

גס ההצהחרה שעולה מסעי 17 לתצהיר העורר שלפיה ישנם טקסים ותפילות שמתסיימים בנכס נשוא הערר, שאינם מתקלימיס בקומה העליונה, ולהיפך, לא נתמכה בתוספת ראליתית כלשחי.

גס כאשר ניתנה לעורר הודמנות לספק מידע רלבנטי במהלך דיון ההוכחות שנוהל בפנינו, גם אז, בהתייחס לשאלות הועדה, לא נמסרו הסברים משכנעלס שאם חיו ניתנים, יתכן והיה בהם כדי לסייע בביסוס הזיקה שבין השימושים הנעשיס בשתי היחידות, ובהפרכת הטיעון המרכזי של המשיב כי לימודי הדת שמועברים בקומה הראשונה, הס בגדר שימוש עיקרי, ולא נלווח.

העורר שב וציין בסיכומיו עובדות שטעונות הוכחה, כגון ּו שמופיעה בסעי 1.6 שבו נטען כי שתי הקומות משמשות כבית תפילה, כי טקסי הטבילה מתקיימים רק בקומה הראשונה.

על כן, משלא מצאנו מתוך התשתית העובדתית עוגן מפורש שמקנה בסיס לאימוצ חלופה פרשנית שתומכת בגרסת העורר, ושמחלישה את גרסת המשיב, אנו גם דוחים את הטענה כי עמדת המשיב נתקבלה באורת שרירותי.

כפי שציינו לעיל, מסקנתנו זו לוותה באי נחת, שכן פעילותו של העורר אכן מעוררת אהדה רבה ואך ידוע כי כל פעילות שאינה מסהרית ושמתנהלת מתוך נכס בעל שטת כה גדול בהיקפו, נושאת בנטל כלכלי לא פשוט למימון, אולם בנסיבות העניין, מצאנו לנכון להעדיף את עמדת המשיב.

להבנתנו, חנורמה שקובעת כי אין להרחיב את תתולת הפטור לשטחים שבהם לא הוכת כי מתבצעת פעילות פטורה, על פי פירושה בפסיקה, צועדת במתווה הפרשני שהציג המשיב, וחיא מתיישבת עם ההלכות שאותן הביא המשיב בסיכומיו.

עס סיכומנו את ההחלטה דנן, ולאחר עיון בה, גיבש חבר הועדה דעת המיעוט שלהלן.

חבר: עו"ד אהוד מטרסו

5ל.

.6

7ל.

.8

.9

.0

.41

לו דעתי היתה נשמעת חייתי מקבל את הערר מהטעמים הבאים :

ביום 23.3.10 נכנס לתוקפו חוק לתיקון פקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין) (מס 17)

התשייע 2010.

בדברי ההסבר לתיקון 17 לפקודה, שבגדרו חוקק הסעיף הני'ל, צוין: '/ברשויות המקומיות התעוררה שאלה בדבר תחולת הפטור האמור [בסעיף פג(ה)(1) לפקודה] על בתי כנטת שמתקיימים בהם גם שיעורי תורה או פעילויות של תרבות תורנית, כגון הכנת נעריט לדרשת בר המצווה. הפרשנות המשפטית הנוהגת על-ידי משוד הפנים היא שהפטור חל גם במצבים מעין אלה. מוצע אפוא להבהיר את המצב המשפטי ולקבוע במפורש שגם אם מתקיימים בבית כנסת שייעודו העיקרי הוא תפילה, לימודי תורה ותרבות רבנית, שאינם למטרות רווח, בית הכנסת יהיה פטוף מאונונה, והכל לגבי שטח המשמש לצורכי תפילה ושאין בו פעילות עסקית'י (ההדגשות הוספםו).

בדיון ההוכחות העיד מר 026010208002) (העורר) כדלקמן: 'יאני מאשר שבקומה של הנכס אנחנו מקיימים גם מקסים דתיים וגם לימזדי דתיי במענה לשאלות נוספת שנשאל על ידי חברי הוועדה נאמר על ידו שהוא עצמו מעביר את שעורי חדת, מתוך כתבי קודש של דתס.

עדותו של העורר לא נסתרה.

סעיף 5ג(ח) 1א לפקודת הפיטורין קובע פטור מארנונה לבית תפילח שיעודו הוא קיום תפילה ושימושים נוספים הם ללימודי דת או לצרכים הנובעים מקיוט התפילה ושאין בו פעילות עסקית.

אין חולק כי אין מדובר בפעילות עסקית בכל חלקי הנכט. אין גם חולק כי החלק העיקרי של הנכס משמש לתפילה או ללימודי דת.

בשים לב לאופי הפעילות, היקפה ומועדיה - אני סבור כי יש לראות במקום כיתח ללימודי דת שפעילותה אינה עומדת בפני עצמה, אלא שהיא חלק בלתי נפרד מהפעילות העיקרית - התפילה.

בעמ'ינג 27608-05-14 סקר כבוד השופט י. נועם את הפסיקה וסיכס את ההלכה כדלקמן:יינלא גודלם, מיקומם או הבעלות בנכסים אלו, מגדירים את הזכאות לפטור נטי סעיף 15(ה)(1) לפקודה, בי אם עצם השימוש הנעשה בהם.."..... "מקום בו מדובר במתקן "רב תבליתי" בעל טימושים מגוונים טר ניתן להפריד בין חלקיו הטונים, יענצג הסיווג לפי השימט והתכליח של בל חלק בנפרד.... אולם מקום בו מדובר במתקן רב תנליתי בו גזנטולבות הפעילותיות השונות זו בזו וחכליתן אחת - אין מקום לפצלן למורך הסיווג וכי "נטאנלת אופיו על מתקן זה או אחר נבחנת בטים לב לזיקה הקיימת בין תנליתה נטל יחידה

9

אחת לתכליתה על היחידה הסמוכה וכשים לב לשאלה האם הטשימוש בחלק הספציפי הכרחית למהוח הארגזן העיקרי בנכס ולמימועו תכליתו".,

2 מבלי ללמוד את יסודות חדת, וכתבי הקודש לא ניתן לקיים תפילה כסדרה. קיימת ויקה ברורה וחד חד ערכית בין לימודי חדת ובין התפילה.

3 לפיכך יש לקבל את הערר.

סוף דבר

4. מכל הטעמיט שלעיל, ועל יסוד דעת המיעוט דלעיל, אנו קובעים ברוב דעות כי סיווג חשטח נשוא

הליך זה אשר סווג ידי מנחל הארנונה יבנייניס שאינם משמשים למגוריטי, נקבע כדין והוא יעמוד על כנו.

5 מכל הטעמים שלעיל הערר נדחה,

6 6. בנסיבות העניין, אין צו לחוצאות.

ניתן חיוט בחעדר חצדדים 2 , 2

בחתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי חמשפט לעניינים מנחלייס, התשייס-2000 ותקנח 23 (ב) לתקנות בתי חמשפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימו זכות ערעור לפני בית חמשפט לעניינים מנחלייס וזאת בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטח,

בחתאס לתקנח 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (טדרי דין בוועדת ערר) תתשלייו-1977 תפורסם החלטת זו באונר האינטרנט של חמשיב.

שי

ו

6 יו"ר. אבי סטוקחולם כחן, עו"ד | חבר: אהוד פלדמן, עו'ד | חבר: אחוד מטרטו, עו"ד

%

קלדנית : ענת לוי

)כוזום,ש וזווצ\ טשססו]זו/בכ

2

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס': 140020284 שליד עיריית תל-אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ליר: עו"ד סטוקהולס כהן אבי

עו"ד: מטרסו אהוד

עו"ד: אהוד מרדכי פלדמן

העוררת: עמותת לב ישראל - מודיעין

- נגד.

מנהל האונונה בעיריית תל-אביב- יפו

התחלטת

ההשגה, הערר וההליכים בפני הועדה

.1

עסקינן בערר לשנת המס 2019 המתליתט לחיובי הארנונה בנכס המווחה בספרל העירייה במספר 3 (להלן: ייהנכטיי).

במסגרת הערר טענה העוררת כי הינה גוף הפועל למטרות ציבוריות ומתמקדת בתמיכה בעולים חדשים מצרפת בעיר תל אביב.

לטענת העוררת היא מפעילה בנכס גן ילדים ומקיימת בו חלק מהפעילות הרגילה שלח.

לטענת העוררת, הדירה הקיימת בנכט חינה דירת מגוריו של הרב אברהם עמל שהינו הרוח החיה מאחורי העמותה ובה מתסיימים כל מאפייני המגורים לו ולבני משפחתו. משכך, ביקשה העוררת לסווג את הנכס בסיווג מגורים.

העוררת אף מפנה בגוף הערר להחלטת קודמת בעניינה, אשר במסגרתה נדחתה טענה דומה (ערר מספר 140016192) (להלן: ייהעדר הקודטיי) ומציינת, כי התנאים עליהם הצביעה הועדה בההלטתת הקודמת לושמו על ידה כעת, וכי העמותה חתמה על כתב הרשאה, לאפשר לרב לעשות בדירה שימוש למגורים לו ולבני משפחתו, ומשכך לא ניתן היום לא להיעתר לבקשתה לשינוי הסיווג.

בתשובתו להשגה מיום 8/4/2019 דחה מנהל הארנונה את טענת העוררת תוך כדי שחוא מציין, כל כתובתו של הרב אינה כתובת הנכס וכי שהות ומנית בנכס לא יכולה להפוך את הנכס כזה המיועד למגורים.

בתשובתו לערר התייחס המשיב להחלטת ועדת הערר בעניינו של הערר הקודם, אשר ניתנה לאחר בחינת מכלול הראות וטוען כי אין מקום לאפשר דיון מחדש בטענה. המשיב טוען כי עסקינן במעשה בית דין וכי יש מקום לדתות את הערר על הסף.

לגופו של עניין טען חמשיב כי לכל חיותר מגוריו של הרב בנכס הינם ארעיים בלבד ולא ניתן לקבוע כי מדובר בדירת מגוריו ובמרכו חייו. חמשיב מפנה לדוייח הביקורת משנת 2016 ולפסיקות בתי המשפט אשךר קבעו כי שימוש ארעי של מגורים אינו יכול להצדיק סיווג הנכס בסיווג מגורים.

עותק

ועדת ערר לענייב

ושר

בונה כללית

שליד עיריית/ תלאְאָביב - יפו

2

9. ביום 10/11/2020 ניתנה התלטה בטענה המקדמית של המשיב לפיה יש לדחות את הערר על הסף.

בהחלטה האמורה קבענו כי בשלב זּה, אין מקום לדחות את הערר על הסף ומלמנוע את שמיעת הראיות והעדים בתיק.

על העדים והראיות

0. הצדדים הגישו תצחיריס וראיות וביום 17/6/2021 התסיים דיון הוכחות בפני הועדה במסגרתו

נחקרו העדים על תצהיריהס.

1. הרב אברהם לעמל נחקר על תצהיר והעיד כי הוא לא נרשם כמתויק בנכס והעדיף כי העמותה

תישאר רשומח.

2. גבי סופי אדרי אשר העידה מטעם העוררת העידה כי היא לא יודעת אם האישה גרה כל השבוע

בדירה או בירושלים, היא חושבת שגם וגם.

3. העד חבר העמותה מר נתן לוי העיד, כי העמותה אפשרה לרב לגור בנכס מאחר והדבר נחוצ לפעילות

העמותה ומאחר והוא מנוע מלנסוע בשבתות.

דיוו ותכרעה

4 לאחר עיון בכתבי הערר, בתשובת מנהל הארנונה, באסמכתאות, ובסיכומי הצדדים ובנספחיהם, עמדתנו היא כי יש לדחות את הערר, הכל כפי שיפורט להלן.

5. | כפי שציינו בתחלטה בטענה המקדמית, אין ספק כי מעיון בתמונות ניתן לראות כי לא מדובר בדירת

מגורים קלאסית וכי הנכס בכללותו אינו חלק ממבנה מגורים. גס הרחיטים וגם הציוד מלמדים על מגורים ארעיים בנכס ובעדותו של הרב חוא ציין כי המחלוקת נוגעת לשנים 2019-2021 בלבד מאחר והנכס כבר לא משמש אותו למגורים.

6. עוד ציינו בהחלטה המקדמית כי לא הוצגו בפנינו ראיות לעניין תדירות השימוש בנכס והפונקציות

האחרות המתקיימות בו. גס לאחר שמיעת העדים, נותר ספק גדול לעניין מידת נחיצות השימוש בנכס לצרכי מגורים שכן הנימוק של חבר העמותה לפיו ייהדבר מתתייב לאור נחיצות נוכחותו של הרב וחוסר יכולתו לנסוע בשבתיי אינו ברור דיו שכן גס פעילות העמותה וגן חילדים לא מתקיימות בשבת, ומשכך, לא ברור מדוע חרב לא יכול להגיע לעבודתו כל יום, כפי שנוהגים עובדים אחרים לעשות שעה שהם בוחרים בעיר אחרת.

7. לא חובאה כל עדות לעניין נחיצות נוכחותו של הרב בשבתות בנכס, לא הובא תצהיר מטעם אשתו.

8. לא ניתן כל הסבר לעניין מגורי משפחתו בירושלים ורב הנסתר על הגלוי בהקשר וּת.

9. לא הוצגו ראיות לעניין פיצול הקומה וגם העד עצמו העיד כי לא צורף אישור הממונה לגבי שני חלק?י

הקומח.

‎ .0‏ בפסיקה נקבע, כי הגבול בין דירה שאינה דירה קלאסית למגורים לבין כזּו שבאופן מובהק תוכננה מלכתחילה למגורים, אינו גבול חד וברור ואכן לא ניתן לומר כי עצם העובדה שאדם מתגורר בדירת, חיא הוכחה חד משמעית לכך שתנכס נועד למגורים.

‏1. בהקשר הזה, מקובלת עלינו עמדת המשיב לפיה משמעות המונח יידירה למגוריטיי אינה מכוונת

‏לשימוש כלשהו שהוא מאולתר וארעי ועוד כאשר מדובר בעמותה המחציפה-בנכס. לצובך שימוש עותק (מאושר

‏ועדת ערר לעניינ/ארנונה כללית

‏שליד עיריית לעבב - יפו

‏מעורב.

.2

.3

.4

.5

.6

.7

3

על בסיס אותו עקרון, נדחו טענות לשינוי סיווג חלקים מנכסים עסקיים אשר שימשו את מחזיקיהס גם למגורים. כך למשל בעניין עתיימ (נצרת) 3-10 אברמוביצ יעקב נ' ועדת הערר שליד עיריית טבריה (פורסם בנבו) בו נדתה ערעור על החלטת ועדה אשר דתתה שינוי סיווג חלק משטת משרד לסיווג מגורים.

כך נפסק גם בעניין עמיינ 55129-09-16 עו'/ד תמר רובין ואח' נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו):

ייבמקרה הנדון לא קמה עילה להתערב בהתלטת ועדת הערר, שדחתה את ההשגה בעניין סיווג הנכט כולו כיימשרדים, שירותים ומסחריי. על-פּי התשתית הראייתית שעמדה לפני הוועדה, וכנחוה בתשריט שערך המפקת ובתמונות שצילם, עיקר השימוש בנכס חוא משרד עורכי-דין, ובכלל וח -

קבלת לקותות ועבודה משרדית, והנכס לא נועד לשמש את המערערים כדירת מגורים. אמנם בחדר אחד מהנכס יש מיטה, כיסא וארון (שלא נמצאים בו בגדים לשימוש יומיומי); ואולם, החדר לא משמש איש למגורים -- לא של המערערים ובני משפחתם המתגוררים באפרת, ולא של אחרים. החדר שימש, לכל היותר, למנוחה במהלך יום העבודה, וכן לשימוש מודמן ללינת לילה בלבד, בין של המערער ובין של קרובי משפחה או מכריס, במקרים שבהם הס נזקקו ללינת לילה בירושלים, מטעם זה או אחר. ... לכך יש להוסיף, כי השימוש המטדמן באחד מחדרי הדירה ללינת לילה, לא הופכת את הסיווג של חלק מהמשרד למגורים. ... העובדה שבנכס הנדון יש מטבת ומקלתת, אינה משנה אף היא את המסקנה שמדובר במשרד, שכן המערערים בחרו למקם את משרדם בדירת מגורים ;

ובכל משרד שמתנהל בדירת מגורים, כאשר ייעודו המקורי של הנכס היה למגורים, יש מן הסתם מטבח וחדר רחצה. על-כן, לא קמה עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר, לדחות את בקשת המערערים לשנות את סיווג חלק מהנכס למגוריםיי.

מר למעל העיד כי הוא החויק בנקופה הרלוונטית בדירה בשכירות בירושלים וכי משפחתו מתגוררת בירושלים. מלבד עדותו לענלין ביקורי משפתתו בסופי שבוע, לא הובאה כל עדות נוספת ולא ברור, אס בכלל, באיזה תדירות שימש הנכס למגורי המשפחה.

גם חציוד והריהוט אשר אין מחלוקת כי נמצא בנכס, חינו ציוד אשר יכול לשמש גם את גן הילדים :

מיטות מתקפלות, בגדי תינוקות, מטבחון, כלי אוכל ומכונת כביסה. ציוד כזח נמצא כמעט בכל גן ילדים ואף הינו הכרחי לפעילות הגן. העוררת לא הציגה ולא צירפה תמונות מהקומה התחתונה בה מתקיימת פעילות הגן ולא הוכיחה כי אותו ציוד ואותם רהיטים נמצאים בקומת הגן. מכאן, שייתכן כי חלק זה של הנכס, אשר כאמור, חינו חלק בלתי נפרד מהקומה בה נמצא שטח הגימבורי, משמש אף הוא לצרכי הגן וילידי הגן.

יפים גס דברי בית המשפט בעניין עתיימ 193/00 הופ ישורון נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו) שם נפסק:

יידירת מגורים היא בראש ובראשונה ירה שיש בה פוטנציאל לשמש למגורים מבחינת המבנה, ואולל גם מבחינת הציוד והאביורים המצויים בה, ואילו המושג ייהדירה המשמשת למגוריויי בייהא חידיעהיי היא הדירה שבפועל ממש נעשה בה שימוש למגורים. אמנם ייתכן שאדם יעשה בפועל שימוש למגורים בכמח דירות מגורים, אך הנחת המחוקק היא שקיימת דירה אחת המשמשת יימרכו חייויי של אדם, ובה השימוש למגוריט הוא הדומיננטי, ורק בגין דירה זו הוא וכאי להנחה."

פיצול השטח האמור וסיווגו בסיווג מגורים עשוי לפתוח פתח לקבלת ייהטבת מסיי וסיווג מופחת באופן מלאכותי ולהחטיא את מטרת החוק. בהתאם לפסיקת בית המשפט, הביטוי יימגורים משמעו יימכלול הפעולות המתבצעות בבית המשמש למגורי אדם, לינה, אכילה, שירותים אחטנת חפצי בית ועודיי (עמיינ 143/03 ליפשי דוד נ' מועצה אזורית עמק חפר (פורסם בנבו)). אין ספק, כי מהתמונות אשר הוצגו בפנינו עולה תמונה כי מדובר בשימוש ארעי ללינח אולם לא מדובר פצירת

עותק ושר

ועדת ערר לענייני אקנונה כללית

שליד עיריית / א

- יפו

4

.8

.9

.0

.1

.2

.3

4

מגוריו של הרב שכן נעדרים אלמנטים בטיסיים כמו חדר אירות (שלו), חפצי בית וחפצים אישיים.

מדובר בחלל אחד המשמש בעיקר להצבת מיטות ושולחן אוכל ואין בו חלוקה לחדרים המשמשים לשימושים שונים.

ראוי גם להפנות למבחן חמשולש להגדרת המושג 'ימגוריסיי, שחתווה כבי השופט גרוניס בעמייש (בייש) 22/89 מנדל נ' מנהל מס שבח מקרקעין בייש [פורסם בנבו] (מבחן שאומצ בעייא 4299/11 גיצלטר נ' רשות המיסים, [פורסם בנבו] בפיסקה 22), והוא: אופי השימוש ביחידה הפיזית בת מדובר; אינטנסיביות השימוש ע''י המשתמש המסוים; ואורכה של תקופת השימוש.

גם אם אופי חשימוש אשר לכאורה עולה מחתמונות והעדויות חינו ללינה ואוכל, שימוש וח כפי שציינו לעיל, יכול להיות רלוונטי גם לגן הילדים או לשימוש של חברי העמותה או מבקרית.

אינטנסיביות השימוש ואורכח של התקופה, כפי שפורט לעיל, לא הוכחו באופן מספיק.

הפירוש הפשוט של האדכ הסביר למונת יימגוריסיי נקשר עם מגורי קבע יום-יומיים, ולא יימגורי ארעייי. ניתן להסתמך בין היתר על עייש (חיי) 5254/99 ברל נ' מנהל הארנונה זכרון *עקב (פורסם בנבו) שם נאמר כי ייהמבחן הקובע חוא מבחן השימוש. לפי הראלות, הדירות אינן משמשות למגורים במובן המקובל של המונח, שהוא מגורי קבע, ולא מגורים לתקופות קצרות'י.

מכל האמור לעיל, מסקנתנו היא כי גם אס מתבצע בשטח האמור שימוש של לינה, רחצה ואוכל, השטת אינו משמש למגורים במובן הקלאסי ולא ניתן לסווגו בסיווג דירת מגורים.

ז

סיוף דבר

מכל הטעמים שלעיל, אנו דוחים את הערר.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום בהעדר הצדדים 2 לס 15

בחתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשט"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו-1977 תפורסם החלטא/וו באתר תאינטרנט של המשיב.

רייר עו"ד אבי סטוקהולס כהן | חבר: עו"ד אחוד פלדמן חבר: עו"ד אהוד מטרסו קלדנית: ענת לוי

עותק/ מאושר

/ ועדת ערר לעניי רנונה כללית

- שליד עיריי >אביב - יפו

ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית עררים מס': 140019570 שליד עיריית ת''א - יפו 104

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: אודי ויינריב, כלכלן

העורר: אדמוני גלעד

- נגד-

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטה

1. בטרם נדרש להחלטתנו נקדים ונאמר כי בהסכמת הצדדים כפי שנשלחה בכתב אל

מוכירות הוועדה, ע"י בייכ הצדדים, ביום 9 במאי 2021, ההחלטה בערר וה תינתן במותב קטוע, בהתאם לתקנה 11 ד לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ו-1977.

2 הסדמה וגדר המחלוקת

העורר מחציק בנכס המצוי ברחוב דרך מנחם בגין 7 (קומה 2), תל אביב, והרשס בספרי

העירייה כנכס מספר 2000159010, בשטח של 266 מ"ר המסווג כמשרדים.

בעררו מבהיר העורר כי השימוש שנעשה בנכס הוא יילצורך חללי עבודה משותפים'י.

בגין השנים 2017-2018 חוייב העורר, בהתאם להטכס פשרה שקיבל תוקף של החלטה ביום 10.7.19 בפני ועדת הערר, (בראשות היוייר עו"ד שירלי קדם), באופן שחיוב שטח הנכס פוצל, 50% משטח הנכס בסיווג של בתי תכנה (ס' 3.3.3 לצו הארנונה) ו-50% משטח הנכס בסיווג של בניינים שאינם משמשים למגורים (ס' 3.2 לצו הארנונה).

בעררים שבנדון, שניהם מתייחסים לשנת 2019, מבקש העורר לסווג את הנכס לפי תעריף של יימלאכה ותעשיהיי ו/או של ייבית תכנהיי ולחלופין, לבצע חילופי מחזיקים ולהפחית שטחים משותפים.

בסיכומיו מבקש העורר לסווג את הנכס כפי שחוייב עד לסוף שנת 2018 ולחלופין לסווג את הנכס בסיווג של בתי תכנה וכן לבצע חילופי מחזיקים.

ביום 13.7.20, לבקשת הצדדים, אוחד עס שני התיקים שבנדון, תיק שלישי שמספרו 0, המהמתייחס לשנת 2020.

3 טענות הצדדים:

לטענת העורר ייעיקר החברות היושבות בנכס ועושות בו שימוש הינן חברות סטרט-

אפ/ הייטק/תעשיה/מלאכהיי (טעיף 4 לכתב הערר). מכאן פנייתו של העורר לסווג את הנכס לפי תעריף של יימלאכה ותעשיהיי ו/או ייבית תכנהיי. לחלופין מלין העורר כי למרות שצירף 3 חווי שכירות וביקש לבצע חילופי מחזיקים, נענה בשלילה.

לטענת המשיב, העורר הינו בעלים של עסק להפעלת חללי עבודה משותפים, ומעמיד ללקוחותיו עמדות עבודה משותפות או חדרים מרוהטיס ומאובזרים וכן מגוון שירותים ומתקנים הכוללים חדרי ישיבות, מטבח מאובור, שירותי ניקיון וכדוי.

המתחם בנוי באופן שמאפשר ללקוחות לעשות שימוש בשירותי המתחם, בהתאם להתקשרות אתם, למשך פרקי זמן ככל אשר יחפצו אפילו לשעות ספורות או לימים, כנגד תשלום מתאים.

4

5

.6

המשיב מוסיף וטוען כי הטענה שתברה הינח חברת הייטק או סטרט-אפ אינה מגלמת בהכרח את הטענה כי מדובר בתברה שעיקר עיסוקה בייצור תכנה או בחברה תעשייתית.

יתרה מכך, המשיב פירט בכתב התשובה את שניתן לתמצת בעמדתו בפנינו בראשית הישיבה המקדמית מיוט 9.9.19 במילים :יי כבר הבהרנו כי ההסדר לשנים עברו התאים למדיניות קודמת ואינו מתאים למדיניות היום. הוא חל כלפי כלל חללי העבודה בעיריי.

דיון והכרעת

ליבת המחלוקת בערר זה הינה סיווגו של נכס המשמש חלל עבודה משותף. לצורך

הדיון בסוגיה זו, שעדיין לא באה לפתתם של בתי המשפט, על הועדה להכריע בשאלה האם על המשיב לסווג את הנכס בהתאט לשימוש שנעשה בו על ידי העורר, או בהתאם לשימוש שנעשה על ידי לקוחותיו של העורר, השוכרים מן העורר שטתים בנכס.

לאתר שקראנו את כתבי בי הדין ושמענו את הצדדים בדיונים שהתקלימו בימים 9.9.19 (דיון מקדמי) ו- 9.3.20 ו- 14.5.20 (דיוני הוכחות), הגענו לכלל מסקנה כי דין הערר לחידחות.

תחילה נציג את העובדות, כפי שהוכתו בפנינו:

העורר, ביחד עס שותפתו שרון ארביב, מנהלים שותפות עטקית חידועה בשם ייכן כן לא לא'י.

שותפות גו שוכרת מבעל הנכט, נכס בן תשעה חדרים. השותפות הינה מחציקת הנכס לצרכי ארנונה.

העורר מפנה בתצהירו מיום 5.2.19, למידע פרסומי מטעמו על המקום, מצרף את יירשימת העסקים המשתמשים במקוסיי, כן צירף לתצהירו תשריט הנכס עם פירוט המשתמשים והשימושים, מטמכים המעידים על אופי הפעילות של המשתמשים ודוגמת הסכט התקשרות, מיום 24.7.18, להשכרת חדר 209, לתקופה שמיום 1.10.18 ועד ליום 19.2.20.

בהסכם וה נקבע כי דמי השכירות החודשיים הנס 4,000 ₪ בתוספ מעיימ והם

כוללים :

שכר דירה, ארנונה, חשמל, מים, אינטרנט, ריהוט, שימוש במטבחון, ומכשירי החשמל שבו כולל קפה.

בטעיף 5 להסכם מכונח המושכר ייחלליי ונקבע כי אס השוכר יצרף אדם נוסף, לחלל, תהיה תוספת של 500 ₪ +מעיימ לחודש, לכל אדם נוסף.

ביום 4.4.19 צירף העורר ייתצהיר משליסיי ביחס יילבקשתי להעביר שטחים בנכס על צדדים שלישייטיי.

לתצהלר משלים ה צירף 3 חוזי שכירות דומים להטכס שצורף לתצחיר הראשון. בפועל צירף שני חוצים נוספים על החוזה שצירף לתצהירו הראשון.

ההטכס הראשון, מיום 1.10.18, מתנייחס לחדריט 205 ו- 208, ביחט לתקופה של 16 חודשים עבור ''י6 שוכרים בהלליי (סי 1).

בסעיף 4 לחסכם נקבע כי ייכחלק ממחיר השכירות הבטיטי מגיעים לשוכר 16 שעות חודשיות בתיאום מראשיי לשימוש בחדר הישיבות.

מעבר למכסת השימוש חנייל, תחוייב כל שעה נוספת ב 45 ₪ בצירוף מעיימ.

בסעיף 6 להטכם נקבע כי לשני הצדדים וכות להודיע על סיום החוזה בהתראה של 75 יום מראש.

התוזה השני שצורף לתצחיר המשלים, הינו אותו חוזה שצורף לתצחיר הראשון (חדר

9) והתוגה השלישי, והה לחוה הראשון (בגין חדרים 205 ו-208), אלא שהוא

מתליחס לחדר 207 בגין השכרתו לתקופה של 7 חודשים בלבד, מיום 1.5.18 ועד ליוט 8

.10

.1

.12

.3

16

.5

6

7

בחקירתו הנגדית אישר העורר כי מדובר במתתס עבודה משותף, כי סך הכל מדובר בתשעה חדרים, אשר אחד מהם הינו חדר ישיבות המשמש את כולם, כי יש גט חדר סלון שהיה חדר ישיבוות, אך לפני מספר חודשים נשכר על ידי אחד השוכרים.

העורר אישר כי השותפות מעסיקה מנקה ומשלמים לו כייקבלן משנח'י.

העורר הדגיש כי ייחודו של המתחם בפנייתו לתתום היצירתי יימכל מיני תחומים מסטרטאפ ובתי תכנה ועד לחברות הפקה ועריכת וידאו ואולפני הקלטות".

העורר אישר את הדבריט שעלו מחוצי השכירות כי השוכרים משלמים דמי שכירות גלובאליים בעוד הוא נושא בכל תשלומי האחוקה הכוללים ארנונה, חשמל, מים וכיוייב.

בחקירתו גם הבהיר השוכר את דרך השימוש המשותף בחדר חישיבות וכן כי תדר 202 הוא המטבתון המשותף הכולל קפה, מים, תה וקומקום.

העורר עדכן בחקירתו כי ביירשימת העסקים המשתמשים במקוסיי (נספת 2 לתצהירו הראשוף, אמנם ציין כי חדר 204 פנוי, אך בינתיים הינו מושכר לציירת.

מהמשך חקירתו התברר כי לעיתים משמש הסלון לסדנאות שנערכות במקום עבור גופים השוכרים את החדר לפי שעה. החשבוניות שמנפיק העורר, לשוכרים, אותם הוא מכנה יישוכרי משנהיי, מוצאות בגין יישכירותיי. המתחם הינו מתחם אחד עט כניסה אחת ולכל אחד יש חדר פנימי עם מפתח ומנעול.

מן העובדות למטקנות

ממכלול הראלות כפי שהוצגו בפנינו לעניין חשימוש שנעשה בנכס, הגענו לכלל מטקנה כי חשימוש שנעשה בנכס הוא מסחרי, ועל כן בצדק סיווגו חמשיב בסיווג של ייבניינים שאינם שמשמים למגוריסיי. (סי 3.2 לצו הארנונה).

העורר הודה בתקירתו, כי הוא מוציא חשבונית מס בגין מתן שרותיט של השכרה (עמוד 4 לפרוטוקול ישיבת 14/5/2020).

העורר נמנע מלהציג ראיות לביסוט סיווג של בית תכנה, כפי שכבר נקבע בפסיקה ענפה הן של בתי המשפט והן של וועדות הערר ובתוכן מותב זה. העורר לא חגיש ולו תצהיר אחד, של אחד מלקוחותיו, אשר העורר מייחס לו שימוש של בית תכנה.

לא זו אף וו העורר העיד בפנינו כהאי לישנא :''אנחנו מכוונים לשוכריס מהתחומים היצירתיים מעולם התרבות כמו שיש לנו חדרי עריכה וחברת הפקה של סרטים ואודישנים ומהצד השני יזמים וסטרטאפיט וכל הדבר הזה מתחבר לאווירה יצירתית'י (עמוד 1 לפרוטוקול ישיבת יום 14.5.20).

העורר הגיש שלושה הסכמים, מתוך תשעה - ההטכט השלישי, תפוגתו ביום 31.12.18, דהיינו בטרם התקופה נשוא ערר זה (שנים 2019-2020) - ואשר אין באף אחד מהם התייתסות כלשהי לאופי השימוש, דחיינו לסוגיה העומדת להכרעה בפני ועדת הערר.

נדגיש עוד, כי ההפניות לחוזי השכירות הנייל, התייחסו לזוג החדריט המושכרים כאחד, דהלינו חדרים 205 ו- 208, וכן לחדר 209, מתוך תשעה החדרים של העורר.

אין כל מחלוקת כי העורר מפעיל בנכס עסק מטחרי, אותו הוא עצמו מגדיר כייחלל עבודה משותף בתחוט מסוייםיי וכאמור לעיל, מנפיק חשבונית מס, בהתאם. העורר

מעמיד לציבור לקותותיו סל שירותים בתמורה לדמי שימוש. סל שירותים וה כולל בין

החיתר שירותים שונים לרבות תתזוקת המתחט והשימוש הקצוב של חדר הישיבות.

כךגט התברר כי הסלון לא רק משרות את ציבור הלקוחות, אלא מתקיימות בו סדנאות וחופעות פרטיות מטעם צדדים חיצוניים.

גם אס היה מוכיח העורר כי יישוכרי המשנחיי מפעילים בנכס בתי תוכנה, במשמעות צו הארנונה, מצאנו לנכון, לקבוע באופן מפורש, כי הואיל ועסקינן בעסק של השכרת חללי עבודה, חרי לענייננו המצב המשפטי אינו תומך בעמדת העורר, כפי שיובחר לחלן.

.8

.9

.0

1

המקור הורמטיבי

המקור הנורמטיבי להטלת ארנונה הינו בפרק ד לחוק ההסדרים (רשויות מקומיות)

במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשנ"ג-1992. (להלן: ייחוק

ההסדריטיי). :

סי 7 לחוק ההטדרים קובע כי ההגדרה של יימתויקיי ו יידייר משנתיי -- כמשמעותם בסעיף 269 לפקודת העיריות.

פקודת העיריות מגדירה יימחציקיי- יילמעט דייר משנהיי. ויידייר משנחיי הוגדר כ י/אדט הגר בחדר, או בחלק מחדר, של בניין שאחר מחציק בו והמשלט למחציק דמי שכירות בעדויי.

עולה מן האמור, כי יידייר משנחיי, שהוא בשונה משוכר משנח, מחזיק בחלק מנכס ואיננו בבחינת, 'ימחזיקיי, לעניין חיובו בארנונה.

כפי שציינו לעיל העורר עצמו הודה כי חנכט הינו :'יחלל עבודה משותףיי, דהיינו, עסק שקנה בשנים האחרונות שביתה במחוזותינו, ואשר נועד, בין היתר, ליצור סביבת עבודה, כתחליף לעבודה מן הבית או לשכירת משרד. חללי העבודה המשותפים, דוגמת נכסו של העורר, מציעים שירותים מטוימים וגם משמשים לאירועים עסקיים נוספים.

הנכס בגוי כך, ששוכרי המשנח, במשמעות דיני החיובים, הינם יידיירי משנהיי במשמעות פקודת העיריות, בהיותס מחויקים רק בחלק מסוים, (חדר או בשני חדרים), כאשר רק כלל החדריט, מהווים יחידה אחת, בפני עצמה, עם כניסה ראשית אחת.

עוד בטרם נודעה שיטת חללי העבודה המשותפים, עטקה הפטיקה בשאלת חלוקה פיזית בין חלקי נכס מושכרים וקבעה מפורשות כי חלוקה לחדרים בנכס אינה נחשבת להפרדה פיזית.

בסיכומיו של העורר, הפנה, בצדק, לעמדתו של המלומד הנריק רוסטוביצי בספרו, ארנונה עירונית (מהדורה חמישית), 2001, לפיה: ייאין לפרש שכירות משנה בנכט כ'דיירות משנה' לפי פקודת העיריות'י. אכן, מסקנה צו, המתבקשת מן הניתות המשפטי דלעיל, עמדה בעוכריו של עו"ד חנריק רוסטוביצי בעמיינ (מינחלייס תי'א)

7 רוסטובי גלעד ושות' נ' עיריית תל-אביב-- מנהל הארנונה בעיריית ת'/א (נבו 9))..

ביחמייש המחוצי (כבוד הש' שרה גדות) קבע כהאי לישנא:

''מדובר בנכס אחד, אשר יש לו כניסה אחת בלבד והוא כולל חדר קבלה המשמש לשני המחזיקים ביחד (גם אם יש בו שני דלפקי קבלה, דלפק אחד לכל מחזיק).

משום כך אין מקום לקבל את הטענה לפיה מדובר בשני נכסים, המופרדים פיזית, ומשום כך יש לחלק את הנכס לשתי יחידות שומה שוות בגודלן. מאחר והכניטה לנכס היא אחת, מאחר ובכניטה קיים חדר קבלה המשרת את שתי המחזיקות, אין מדובר, כאמור, בשטחים נפרדיט לצורך שומות נפרדות.

3. אני ערה לפסיקה לפיה מחייבות עיריות נכסים תוך פיצול לסיווגים שונים

על פי סיווגים ספציפיים, עמדתי היא כי אין בכך כדי להשליך באופן מחייב על ענייננו. בענייננו מדובר על חלוקת נכס אחד למחזיקים שונים. פיצול הנכסי, כמבוקש ע''י המערערת, יביא לחלוקה מלאכותית, לחוטסר בהירות ולטעמי גם לחוסר טבירות'י.

ובהמשך:

''המערערת אמנם טוענת כי קיימת הפרדה בין שני חלקי הנכס אולם העובדה לפיה מדובר בנכט אחד, אשר לו כניסה אחת וחדר קבלה משותף, מכלילה את הנכט בתחום הנכסיט ''שאין בהם הפרדה'י, לפחות לצורך פיצול נכס לצורבי ארנונה'.

2

3

6

5

6

בתיק עמיינ (מינחליים ת'"א) 32765-01-12 מ.ל.ד השקעות בנדליץ בע"מ ני מנהל

הארנונה עיריית תל אביב (נבו 06.11.2012), עדיין בטרם ההתייחסות הקונקרטית לעסקי ייחללי עבודה'י, כבר מצאנו ניצנים ראשונים, לשיטה זו.

המערערת שסם הפעילה בנכס עסק להשכרת חדרי משרדים לעורכי דין, ומתן שירותי משרד אשר כללו, מזּכירות, חדרי ישיבות וכיוייב, כאשך שוכריה החזיקו בשטחיט בתוך הנכס בהתאם להטכמי שכירות, לתקופות של שנה ויותר.

ביחמייש המחוצי (כבוד חשופט דייר עודד מודריק), קבע:

יישטחי המשרדים המושכרים, מושכרים אמנם לתקופות של שנה ויותר, אך היקפי ההשכרה אינם קבועים. יש שעורך דין שוכר חדר או שניים לשנה או יותר ולאחר שהוא מפנה את המשרד בא תחתיו אחר ששוכר רק אחד משני החדרים או דווקא מוטיף שכירות של חדר נוסף (לעיתים אין אפילו סמיכות פיזית בין החדרים). המשמעות היא שהשטחים המושכרים אינם מחולקים ליחידות משנה מוגדרות וקבועות. יש גמישות מרובה בהקשר לשטח המושכר. נוסף לכך לא מתקיימת הפרדה פיזית בין המשרדים השונים. הנכט נחזה כיחידה אחת על מגוון המרכיבים המשמשים אותה (חדרי שירותים, מטבחונים, חדרי ישיבות)

שהשימוש בה מפוצל בין משתמשים שונים. הפיצול אינו קבוע. הוא משתנה מעת לעת בהתאם לביקוש. בהינתן מציאות עובדתית זו נראה לי שוועדת הערה מוצדקת בקביעתה שהמערערת היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס ושהנכס הוא הלכה למעשה, *חידת אחת לצורכי חיוב בארנונה. וועדת הערר דימתה את שכירות חדרי המשרדים לשכירת חדרי מלון בידי דיירים. אכן אין זהות בין עסק של מלון לבין עטק של השכרת חדרי משרד, אך דמיון לא מבוטל והוא רלוונטי לענייננו.

הפיצול המלאכותל לצרכי ארנונה שהמערערת מבקשת לקיימו הוא בלתי מתקבל על הדעת בהיבט מעשי. משמעותו היא שחדשות לבקרים יצטרך מנהל הארנונה להגדיר מחדש את שטחי המשנה השונים כנכס (הנושא מספר נכס נפרד) בספרי הארנונה. ה מרשם לבוקה ומבולקה ולפתיחת פתח לכך שחיובי הארנונה יפלו 'יבין הכיטאות''. ניתן בעקרון מעיקרה לפצל נכס מסוים לשטחי משנה מוגדרים ומתוחמים ולרשום כל אחד מהט בספרי העירייה כנכט נפרד. הדבר מצריך חלוקה מוגדרת והפרדה פיזית בין נכס משנה אחד לשני. הקביעה אם מציאות מסוימת עולה בקנה אחד עם דרישת הפיצול הקבוע המתוארת לעיל נתונה בידי מנהל הארנונה. החלטתו של מנהל הארנונה בעניין דנן לראות את הנכט כיחידה אחת ולא להכיר בחלוקת השטחים הארעית כיחידות משנה קבועות משקפת שיקול דעת נכון וסביר'י.

הואיל וטרם נידונה בפסיקה, באופן מפורש, סוגיית חללי העבודה המשותפים, על ניטיונות בעלי עטק מסחרי וה לבצע פיצול הנכס לצורך סיווג התלק המפוצל, ע"פ שימוש דייר המשנה, בדרך של בקשה לייחילופי מחזיקיטיי, מצאנו לנכון להביע עמדתנו, כי מחזיק נכס שהינו חלל עבודה משותף הינו המחזיק למעשה בנכס במשמעות הגדרתו בסעיף 1 לפקודת העיריות ולא דיירי המשנת.

לאחרונה (24.5.21) קבעה ועדת הערר בראשותה של עו"ד רוית פרינץ בתיקי ערר 0 ו- 140019984 כי הואיל ומדובר בנכס אשר בחלקו הארי מושכר לדייר משנה והוא כולל גם שטחים ציבוריים, בהם נעשה שימוש משותף, נלווח למטרת השכירות, בצירוף העובדה שהעוררת (שם וגם כאן) משלמת את דמי הארנונה עבור דיירי המשנה ''ממילא מתחייבת מסעיף 269 לפקודת העיריות ולפיו העירייה איגה *כולה לראות בדייר משנה 'מחזיק' לצורך גביית הארנונה'י.

הואיל והגענו למסקנה שחשימוש שעושח העוררת בנכס תואט את עיסוקה, דהיינו, מתן שרותי השכרת חללי עבודה, הרי שלא נפל פגם בסיווג הנכס כייבניינים שאינם משמשים למגוריטיי.

בסעיף 4 לפוניח של טיכומי העורר בקשות חלופיות לשינוי הסיווג הקיליס המנוסחות

כדלהלן:

יילטענת העורר יש לחייב את הנכס באופן בו חוייב עד לסוף שנת 2018 או לחילופין בטיווג של בתי תכנה כמו כן יש לבצע חילופי מחזיקים'י.

5

לא בכדי, לא חור העורר על בקשתו יילהאריך'' את הסכם הפשרה מן העבר, וולת הערתו בסעיף 23 לסיכומיו ''גס הפשרה שנחתמה בין הצדדים בעבר, יש בה כדי להעיד על אופי הסיווג הראוליי.

רק נפנה לסעיף 4 להסכם הפשרה הקובע כי :''עקרונות הפשרה לא יחייבו את הצדדים עם תום תקופת ההטכם'' וכן לדברי ההבהרה של בייכ המשיב בישיבה המקדמית מיום 9: י'הבהרנו כי ההסדר לשנים עברו התאים למדיניות קודמת ואינו מתאים למדיניות היום. הוא חל על כלל חללי העבודה בעיריי.

לעניין הטענה החלופית לסיווג של בתי תכנה, הרי כפי שקבענו לעיל, לא הוכח בפנינו סיווג של בית תכנה, ובכל מקרה לא ניתן ליצור פיצול מלאכותי בנכס, מחמת מיהות דייר המשנה, בטכניקה מלאכותית של חילופי מחזיקים בחלק בלתי מסוים של הנכס, תוך התעלמות ממהות העסק המסחרי של העורר-המחזיק.

7. על כן התוצאה היא כי דין הערר להידחות. לפנים משורת הדין ולנוכח היעדר פסיקה

המתייחסת מפורשות לחללי עבודה משותפים, לא מצאנו לנכון לחייב העורר בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיסם היום 21.2.2022.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ -

ד 4

לוייר: עו"ד יהגשע הנוטש חבר: אודי ויינריב, כלכלן

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית - ערר מס': 140018129

שליד עיריית תל- אביב - יפו

בפני חברי וועדת הערר:

ייר - עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העורר: יוסף סייג עוי'ד

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטת

1. עניינו של הערר הוא חיובי ארנונה לשנים 1999 - 2005 שהוטלו על העורר בגין נכס שהוא

דירה הנמצאת בקומה השלישית ברחוב התקווה 19, תל אביב-יפו, ששטחו כ 355 מ"ר, הרשום בספרי העירייה כנכס לפי ח-ן ארנונה מס' 10265194 (להלן: ייהנכסיי או ייהדירהיי).

2. לטענת העורר הוא רכש את הנכס בשנת 1995 והוא בעליו עד היום. יחד עס ואת, החל מיום

רכישת הנכס לרבות בתקופה הרלבנטית לערר הוא לא החויק בנכס ולפיכך יש להטיל את חיובי הארנונה על מי שהחזיק בנכס ולא על העורר.

3. ערר וּה הגיע לוועדת הערר בייגלגול שנייי, בעקבות פסק דין מיום 27.09.17 של בית המשפט

המחוזי בת''א - יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בעמיינ 66471-01-17 (כבי השופט שאול שוחט). תחילת הפרשה בפנייה בכתב מיום 06.08.2014 של העורר למשיבה 'ילביטול הליכי אכיפה וגביה ומחיקת רישומי חובותיי בנוגע לנכסים שונים שבבעלותו לרבות הנכס. לאחר משלוח תזכורות למשיב נשלחה לעורר ביום 25.10.2015 תשובת נציגת גביה מטעם המשיב אשר דחתה את בקשתו לעניין הנכס. העורר הגיש ערר על החלטת המשיב לוועדת הערר בערר מס' 140014076. ועדת הערר (בהרכבה דאז) החליטה ביום 6 לדחות את הערר. הנימוק העיקרי לדחיית הערר היה כי פנייתו של העורר למשיב לא הייתה בגדר השגה כדין. כמו כן קבעה הוועדה כי פניית העורר לא נעשתה לידי הגורם המוסמך בעירייה וכן כי פניית העורר הייתה לגבי שומות לשנים עברו, אשר לגביהן השומה היא סופית ולא ניתן להשיג או לערור לגביהן.

4. העורר הגיש העורר ערעור מנהלי בעמיינ 66471-01-17 על החלטת ועדת הערר. בערעור טען

העורר שתי טענות עיקריות: הראשונה, כי פנייתו למשיב הייתה ייהשגהיי מבחינת תוכנה

וכי חובת אגף הגבייה אצל המשיב, אליו הגיעה הפנייה, הייתה להעבירה למנהל הארנונה לתשובה. טענתו השנייה של העורר הייתה, כי מאחר ומנהל הארנונה השיב לפנייתו מעבר למועד שישים הימים הקבוע בסעיף 4(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה

1

כללית) תשל"ו 1976 (להלן: ייהחוקיי), יש להפעיל את סעיף 4(ב) לחוק, ולפיו אי מתן תשובת מנהל הארנונה במועד הנייל, משמעותה קבלת ההשגה.

5. בית המשפט לענלינים מנהליים קיבל את טענתו הראשונה של העורר, וקבע כי בנסיבות

העניין, יש לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו של העורר לדיון בפני המשיב (מנהל הארנונה של העירייה), אשר ידון בפניית העורר כהשגה, וללא שתעלה ע"י המשיב טענת שיחוי.

טענתו השנייה של העורר בערעור המנהלי, לפיה יש לקבל את ההשגה בגין אי מתן תשובת המשיב במועד הקבוע בתוק, נדחתה ע"י בית המשפט. נקבע בפסק הדין, כי נכון היח להפעיל את סעיף 4(ב) לחוק, רק אם הייתה מוגשת השגה כדין, שיסודה בטענה מטענות סעיף 3(א)

לחוק ואשר הוגשה במועד -- 90 יום מקבלת הודעת התשלום. לא נכון להפעיל את סעיף 4(ב)

לחוק מקום שההשגה הוגשה בשיחוי ניכר - כשנתיים לאחר קבלת הודעת התשלום.

בסיכומו של דבר ערעורו של העורר לבית המשפט התקבל וביהמייש חורה לעירייה להשיב לפניית העורר מיום 06.08.14 לגופה ולהתייחס אליה כהשגה. ביהמייש הורה שהמועד הקבוע בחוק למתן תשובה לימנה מיום מתן פסק הדין (27.09.17).

6. לאור פסק הדין בערעור המנחלי חזרה ההשגה לשולתנו של מנהל הארנונה והוא החליט

לדחותה לגופה בהחלטה מיום 05.11.2017. בהחלטתו כתב מנהל הארנונה כי לא נמצאו לגבי הנכס צו כינוס נכסים או פניות מכונס נכסים לגבי הנכס, ולא נמצאו פניות בטענה כי העורר אינו מחזיק בנכס.

על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו.

לא למותר לציין כבר בשלב זּה, כי העורר הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (בריים 8900/17) על דחיית טענתו השנייה בפני ביתת המשפט לעניינים מנהליים. העורר טען כי על בית המשפט היה לקבוע כי ההשגה התקבלה וזאת לאור קביעת סעיף 4(ב) לחוק. בית המשפט העליון מפי כבי השופטת דפנה ברק ארז, דחה את הברייע בהחלטה מיום 24.12.17, אף מבלי לבקש תגובה מהמשיב. נקבע כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה המצומצמות לערעור ייבגלגול שלישייי. כמו כן, התייחס בית המשפט העליון גס לבקשה לגופה, וקבע כי אין לה מקום. נקבע כי התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בנסיבות העניין היא מאוזנת ואין מקום להתערב בה, לא כל שכן בגלגול שלישי.

העלר ותשוכת המשיב

? בכתב הערר טען העורר כי משנת 1995 הוא הבעלים של הנכס. הנכס הושכר על ידו לצד שלישי והוא מעולם לא החציק בנכס. בגיו אי תשלומי המשכנתא שקיבל העורר לצורך רכישת הנכס, נקט הבנק למשכנתאות בהליכי מימוש הדירה ועוייד שעיה קטן נתמנה ככונס נכטיט על חדירה. לטענת העורר, מאצ מינוי הכונס הדירה הייתה בשליטת הכונס, אשר קיבל את דמי השכירות, והוא המחזיק החייב בתשלומי הארנונה.

כן טען העורר כי ניתן צו כינוס נכסים על כל נכסי העורר ובשנת 2001 הוא הוכרו כפשטייר, ואת עד שנת 2014 עת קיבל הפטר. בשנת 2022 נודע לעורר לראשונה על חוב ארנונה לטובת

.10

.1

2

המשיב לגבי השנים 1999 - 2006 אשך אותן דורש המשיב מהעורר. עם קבלת הפטר מהליכי הפשייר בשנת 2014 הגיש העורר ביום 06.08.14 את ההשגה, וטען טענת ייאיני מחזיקיי.

לאחר שביום 27.09.17 ניתן פסק דין בערעור המנחלי שהגיש העורר בתיק 66471-01-17, ובהתאם להוראת פסק הדין, ניתנה ביום 05.11.17 תשובת המשיב להשגה כנזכר בסעיף 6 להחלטה זו. לטענת העורר, מאחר ותשובת המשיב התייחטה להשגה שהוגשה ביום 4, התשובה הוגשה באיחור ובהפרת סעיף 4(ב) לתוק. לטענת העורר רק ועדת הערר מוטמכת להאריך את המועד להגשת התשובה, ואין לשום גוף אחר, לרבות לבית המשפט, סמכות להארכת מועד. למעשה טוען העורר כי החלטת ביג המשפט לעניינים מנהליים לקבוע כי המשיב יגיש תשובתו להשגה במועד הקבוע בחוק כאשר מניין חימים יחל במועד פסק הדין, ניתנה בתוסר טמכות ודינה בטלות.

לחילופין טען העורר שוב כי במועדים הרלבנטיים הוא לא היה המחזיק בנכט בנטיבות כמתואר לעיל, וכן כי לאור השיחוי הרב בפעולות המשיב ומחדליו באיתור העורר, מן הצדק לבטל את החלוב.

תשובת המשיב לערר התייתסה לשתי טענותיו העיקריות של העורר. לעניין הטענה לפיה איחר המשיב בתשובתו להשגה בניגוד לסעיף 4(ב) לחוק, טען המשיב כי בסעיף 13 לפסק הדיו בערעור המנהלי נקצבה במפורש למשיב התקופה למתן תשובתו להשגה כאשר מנין הימים מתחיל במועד מתן פסהייד בערעור, וכי המשיב הגיש תשובתו במסגרת הזמן שנקצב. לטענת ייאיני מחזיקיי שהעלה העורר, טען המשיב כי חובות הארנונה בגינן נשלחה לעורר דרישת התשלום נוצרו לאחר מועד צו כינוס הנכסים של העורר, וכן כי בעירייח לא נתקבלו מעולם, לא צו מינוי כונס נכסיט לגבי הנכט, ולא שום הודעה על חילופי מחזיקים בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות. מאחר והעורר רשום בספרי העירייה כמחזיק בנכס בכל הזמנים ומאחר שלא נמסרה כל הודעה על חילופי מחציקים, חיובו של העורר בארנונה הוא כדין.

בנוסף טען המשיב, כי ככל שהעורר טוען כי כונס הנכסים או שוכר כלשהו הס החייבים בארנונח, הרי מדובר על סכסוך בין מתזיקיס אשר העירייה איננה צד לו, ועל אותם צדדים 0 לפתור ביניהם את המחלוקת. כן טען המשיב כי נטל הראה הוא על העורר כנישוס בערעורי מט, וכי העורר לא הריט את הנטל ולא הראה כי המשיב שגה בתשובתו להשגה.

ההליכים בפני הוועדה

ביום 10.05.18 הגיש העורר בקשה לקביעת דיון מקדמי בעניין האיתור בתשובת המשיב.

בבקשה חצר העורר על טענתו שבערר, לפיה תשובת המשיב להשגה חרגה מהנועד הקבוע בסעיף 4(ב) לחוק, ועל טענתו כי ביהמייש המחווי לא היה מוסמך ליתן ארכה לתשובת המשיב, וסמכות זו שמורה בלעדית לוועדת הערר. בנוסף טען העורר כי המשיב איתר בתשובתו לערר עצמו.

3 ביום 24.05.2018 התקיים דיון מקדמי בפני ועדת הערר (בהרכב היוייר עו"ד אבי

טטוקהולס). בהחלטת הוועדה מאותו יום, נאמר כי התיק מעורר סימני שאלה עובדתיים לא פשוטים מאחר ואין בידי העורר מסמכים המעידים על והות המחציק בנכס. לפיכך המליצה הוועדה כי העורר יערוך בירור עובדתי נוסף עיימ לשקול צרוף צד גי שייתכן ויסיייע בפתרון המחלוקת.

4. ביום 10.07.2018 הגיש העורר לתיק מסמך שתואר כ ייהודעת צד גיי, וביקש לצרף לתיק שני

צדדיגי: א. | "יחלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות שכונות בתי'א - יפו בעיימיי (להלן: י*חלמישיי) ; ר- ב. עו"ד שעיה קטן, בתפקידו ככונס נכסים על הנכס

לגבי עו"ד קטן, טען העורר כי בשנת 1999 מונה עו"ד קטן ככונס נכסים לצורך מכירת הנכס וסיבל שליטה בלעדית על הנכס. לגבי חלמיש, טען העורר כי בשנת 1999 או בסמוך לה הגישה חלמיש תביעה כנגדו לסילוק ידו מהנכס, וכי מאותו ומן חלמיש מחויקה בנכט עד היום.

5. ביום 19.07.2018 התקיים דיון מקדמי בפני ועדת הערר (יו"ר עו"ד אפרת קפל). לענייו

.6

7

טענתו המקדמית של העורר לגבי איחור המשיב בתשובתו להשגה, נקבע כי הטענה תידון במסגרת התלטה בערר. העורר חצר על טענתו כי לא החציק בנכס. לטענתו, השכיר את הנכס לבעל מטעדה. לאחר מכן כונט הנכטים עו"ד שעיה קטן תפס שליטה בנכס וניסה למכור אותו, אולם לא הצליח כי חלמיש טענה כי היא הבעלים. החל משנת 2006 חלמיש נרשמה בעירייה כמחזיק הנכס. בהחלטת הוועדה מאותו יום נקבע כי תלמיש ועוייד שעיה קטן יווּמנו לדיון המקדמי חבא. כן הומלא לעורר לצרף כצד גי גם את מר מסלאווי (מי שנטען כל שכר את הנכס מהעורר).

ביוסם 07.10.2018 הגישה חלמיש תגובה מפורטת לתיק הערר. בתגובתה טענה חלמיש (בנוסף לטענות אחרות) כי העורר רכש מספר דירות בבניין בו נמצא הנכס. חלמיש אכן הגישה כנגד העורר תביעה לפינוי דירה בבניין (אותה דירה כונתה בתגובה ידירת המריבהיי), אולם דירת המריבה איננה הדירה המהווה את הנכס נושא ערר זה אלא דירה אחרת בבניין. חלמיש טענה כי אין לח כל זכויות או קשר לנכס נושא הערר וכי העורר יודע את היטב וכי הוא המחציק בנכס.

בין שאר המסמכים שצורפו לתגובת תלמיש צורף כנספת מסי 5, מסמך של המשיב הנקרא 'הודעה על שינויים ותיקונים -- חילופי מחזיקים'י. במסמך דווח על חילופי מחויקים בבניין ברחי התקוה 19. בהתאם למסמך, במקום מחזיקים קיימים שהט יייורשי אלקייטיי (השם הפרטי לא ברור), נרשמו סייג יוסף ת.ז. *******% ו - מוסלאוי שלמה ת.ז.

6. חרישום הנייל בוצע על פי המטמך בחתאם לביקורת במקום. כן נרשמה הערה

לפיה ייטייג יוסף בעל הנכס. יחידה מושכרת לאפריקאיםיי (המסמך נוקט במקום יאפריקאיםיי בביטוי אתר הנחשב כיום לפוגעני).

.8

9

.0

לאחר קבלת תגובת חלמיש לפיה אין לה קשר לנכס, הגיש העורר ביום 31.10.18 הודעה לוועדת הערר לפיה הוא מבקש למחוק את ההודעה לצד גי כנגד חלמיש. בהחלטת הוועדה מיום 14.11.18 נמחקה חלמיש מההליך. העורר נתבקש להודיע האם בכוונתו לצרף את מר מסלאווי כצד ג'.

ביום 18.11.18 חודיע העורר כי בהסתמך על נספת 5 הנייל שבתגובת חלמיש, הוא מבקש לצרף את מסלאווי שלמה לערר כצד גי. ביום 05.12.18 ניתנה החלטה לצרף את מר מסלאווי שלמה כצד גי וכי על העורר להמציא לצד גי את המסמכים שבתיק. ביום 10.01.2019 חגיש העורר הודעה כי מסלאווי שלמה נפטר, כי אין לו פרטים עלך יורשיו וכי חוא מבקש להזמינס בדרך של תחליף המצאה. בהתלטה מיום 16.01.19 נקבע התיק לדיון מקדמי נוסף. בדיון המקדמי שהתקיים ביום 13.03.19, טען העורר כי הוא מצא הודעה על החלפת מחציק משנת 1995 (הכוונה לאותו נספת מס' 5 לתגובת חלמיש), אשר לפיה התזקה בנכס הועברה בשנת 1995 למסלאווי שלמה. לטענת העורר העובדה שגם שמו שלו מופיע במטמך כמחזיק, היא טעות. בהתלטת הוועדה מאותו :וס נקבע הכי יורשי מסלאווי שלמה גצייל יצורפו לתיק כצד ג' וכי התיק ייקבע לשמיעת הוכחות.

ביום 10.06.19 הגיש העורר הודעה לפיה אין באפשרותו לאתר את יורשי המנוח מטלאווי שלמה ייל, וביקש כי הוועדה תקבל את האישור שבתיק (נספת 5 הנייל לתגובת חלמיש), אשר לשיטתו מעיד על החלפת המחזיק עוד בשנת 1995, ולכן נטל הראיה עובר למשיב.

ביום 13.06.19 הגיש העורר את תצהירו המשמש כעדות ראשית מטעמו.

טענותיו של העורר בתצהיר הינן בתמצית כדלקמן:

1 הנכס נרכש על ידו בשנת 1995, הוא שיפץ את הנכס והשכיר את הנכס למר מסלאווי שלמה צייל, אשר היה בעל ייבסטהיי בשוק והנכס שימש כנראהח לשיכון עובדי השוכר. עם השכרת הנכס הודיע העורר על שינוי מחזיק לעיריית תל אביב כפי שהוא מקפיד לעשות לגבי כל הדירות שבבעלותו (סעיפים 3 ו 4 לתצהיר).

2 בשנת 1998 מונת עו"ד שעית קטן ככונט נכטים על הדירה ומאותו זמן העורר יילמעשהיי ניתק כל מגע עס הדירה (סעיפים 5 ו 6 לתצהיר).

3 בשנת 1999 ניתן כנגד העורר צו כינוט נכטיט ובשנת 2001 הוכרז כפושט רגל.

תביעת חוב שהוגשה לנאמן ע"י המשיב נדחתה ע"י הנאמן אשר קיבל את טענת העורר כי הוא לא החזיק בדירה (סעיפים 7 ו 9 לתצחיר ונספח אי לתצהיר).

4 המחיק הנכון של הנכס לתקופת החיוב בארנונה נשוא תיק וה, חיה מר מטלאווי שלמה זייל (סעיפים 20 - 22 לתצהיר).

5 כן טען העורר כי המשיב איחר בתשובתו להשגה כפי שטען בכתב הערר (טעיפים 3 - 19 לתצהיר), כי התנהגות המשיב נגועה בשיהוי רב שמונע ממנו להתגונן כיאות (סעיף 23 לתצהיר), וכן כי המשיב התרשל בכך שלא פנה לנאמן בתקופת פשיטת הרגל, וכן בכך שלא עשה מאמא לאתר את העורר, עיכובים שגרמו לעורר נוק בתוספת הפרשי הצמדה והוצאות.

5

₪

גל

.3

6

5

6

ביום 28.11.19 הגיש המשיב תצהיר עדות ראשית מטעמו, אשר נערך ונחתם ע"י מר טל תנעמי, רכז חיובים באגף לחיובי ארנונה של חמשיב.

טענות המשיב בתצהיר הינן בתמצית כדלקמן:

1 טענת העורר לפיה לא החציק בנכס נבדקה בקפידה ונדחתה.

2 מעולם לא נעשו פניות מצד העורר לרישום שוכר כלשהו כמחזיק בנכס ; מעולם לא התקבלה בעירייה פניה מהעורר בדבר מינוי כונס נכטים על הנכט או פניה מכונס הנכסים (סעיף 6 לתצהיר).

3 לענלין טענת העורר לפיה השוכר היה מר שלמה מסלאווי צייל, הטענה מבוססת על מסמך חילופי מחזיקים משנת 1995, אשר מעיד כי יורשי אלקיים מכרו בשנת 1995 שני נכסים בבניין, דירה אחת נמכרה לשלמה מסלאווי צייל ודירה אחרת נמכרה לעורר עצמו (היא הנכס נושא הערר) (סעיפים 7 ו 8 לתצהיר וכן ארבעה נספחים המאשרים את הטענה).

ביום 01.12.19 התקיים דיון מקדמי נוסף בפני הוועדה בראשות יו"ר עו"ד אפרת קפלן.

בדיון הודיע העורר, כי לאחר שעיין בתצהיר המשיב, הוא זונח את הטענה לפיה הנכס הוחזק ע"י מר שלמה מסלאווי צייל, והוא מסכים לטענת המשיב כי הדירה בח החציק מר מסלאוול זייל הייתה דירה אחרת בבניין. יחד עס זאת עמד העורר על טענתו בדבר החצקת הכונס עו"ד שעיח קטן בנכס וביקש לומנו. ניתנח החלטה כי העורר יפנה לעוייד קטן וזה לגיש תגובה.

ביום 07.01.2020 התקבלה תגובה בכתב מעוייד שעיה קטן. נטען בתגובה כל עו"ד קטן אינו משמש ככונט נכסים על נכס מנכסי העורר וכן כי לפי רישומיו בתפקידו ככונט הוא לא התויק מעולם בנכט ברחי המבשר 18 או ברח'י התקווה 19 ת"א.

ביום 29.07.2020 התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק. בישיבה זו נחקר התובע עיל בייכ המשיב, וכן נחקר המצהיר מטעט המשיב ע"י התובע. ביום 11.11.2020 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת, בה נחקר עו"ד שעיה קטן. לאחר מכן הוגשו סיכומי העורר וחמשלב, וכן סיכומי תשובה מצד העורר.

דיון והכרעת

העורר טען בכתב הערר ותזר על הטענה בסיכומיו, כי מאחר ובית המשפט לעניינים מנחליים קבע בפסק דינו בוניק 66471-01-17 כי יש להתייחס לפניית העורר למשיב מיום 4 כהשגה, ומאחר ותשובת המשיב להשגה (שניתנה כמובן לאחר פסק הדין בערעור המנהלי שניתן ב 27.09.17), ניתנה ביוט 05.11.2017, ומאחר ומועד התשובה הוא מעבר ל 60 יום מיום הגשת ההשגה, דין ההשגה להתקבל לאור הוראת סעיף 4/ב) לתוק.

7

.8

.9

לטענת העורר ועדת הערר בלבד רשאית ליתן למשיב ארכה להגשת תשובתו וסמכות זו אינה עוברת לבית המשפט שלערעור.

טענה זו איננה מקובלת עלינו ודינה דחייה. בית המשפט לענלינים מנהליים קבע במפורש בסעיף 13 לפטק דינו, כי מנין חימים לתשובת המשיב להשגה יימנה החל ממועד פסק חדין.

אין תולק כי תשובת המשיב נתנה בתוך מסגרת ומן זו.

מושכלות יסוד הן כי בית המשפט לערעורים יינכנס בנעליויי של בית המשפט דלמטח או הגוף המנהלי שעל התלטתו מוגש הערעור, והחלטתו היא אותה החלטה אשר על בית המשפט דלמטה או הגוף המנהלי היה לתת. ראה לעניין זה את הוראת תקנה 146(א)

לתקנות סדר הדין האורחי תשע"ט 2118 :

%סמכות בית המשפט בערעור

6) בית המשפט שעערעור רשאי

(1) לתת כל החלטה שצריך היה לתתהי'י

נוסח והה הופיע בתקנה 462 של תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 שהיו בתוקף במועד מתן פסק הדין בערעור המנהלי.

ראה גס בספרס של חמי בן נון וטל חבקין 'יהערעור האזרחליי, מהדורה שלישית הוצאת נבו.

בפרק הראשון בעמי 9, בפסקה שכותרתתה ייהגדרת ערעוריי נאמר כך:

*מתגדרות אלו עולה כי במסגרת ערעור ערכאה גבוהה בודקת אם נפלת טעות בתחלטתה של ערכאה נמוכת ובמידת הצורך מתקנת אותהי

ייטעותיי לעניין זה היא גס הפעלתה או אי הפעלתה של טמכות כלשהי המוקנית לערכאה הנמוכה, ולענייננו הסמכות להאריך את המועדים הרלבנטיים, לעניין הגשת השגה ומתן תשובה להשגה.

לכן הטענה כי בית המשפט שלערעור חסר סמכות כלשהל המוקנית לוועדת הערר לענייני ארנונה שעליה הוגש הערעור, אינה יכולה לעמוד. לפיכך, אין פגם עקרוני בארכה שנתן בית המשפט למשיב למתן תשובתו.

יתרה מזה, העורר הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בבריימ 8900/17 וטען בה את אותח טענה ממש שהוא טוען בפנינו לגבי תחולת סעיף 4(ב) לתוק. בקשת רשות הערעור התייתטה לאי מתן תשובה במועד לפנייתו הראשונה של העורר שלפני הגשת הערעור המנהלי, אולם לעניין האיחור הנטען בתשובת המשיב להשגה, יש לגזור גזירה שווה בין אותו מצב שחיח לפני הגשת הערעור המנחלי לבין המצב שהתהווה לאחר פסק הדין עם קבלת תשובת המשיב להשגה.

בית המשפט העליון קבע כי במקרה כאמור במקרה זה בו גס ההשגה הוגשה באיחור ניכר, התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוגי היא מאוזנת ואין מקום להתערב בה.

ועדת הערר אינה יושבות כערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט, לא כל שכן על התלטות ערכאות הערעור שבפניהן מובאת החלטת הוועדה, לרבות בית המשפט העליון. לכן לא ניתן לתקוף בפני הוועדה

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]