החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - ספטמבר 2020

וו וו

תאריך | : יט באלול תשף

20

מספר ערר: | 10:23 / *********

מספר ועדה: | 12132

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העורר/ת:

בר אריאלה תעודת זהות 88888₪88). בר שאול נעודת ז הת ווק

חשבון לקוח: 11108202

מספר חוזה: 1009838

כתובת הנכס: קרליבך 4 ב

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

נוכחים:

העורר/ת: בר שאול

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

פרוטוקול

הצדדים: בהמלצה חמה של הוועדה והצהרה של העורר בנוגע למצב הנכס מוסכם כי לצורך

הפשרה להעריך את הפטור עד ליום 30/4/2020.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העורר/ת: בר אריאלה,בר שאול

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.09.2020.

יט באלול תשף

0"

********* / 3

2

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2 - חבח: רו"ח - ז'יטניצקי

. יו

0

חבר: עו"ד משה קו 3ן

| שם הקלדנית: ענת לוי

וזו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

. 1

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

המשיב:

בוכחים:

הצדדים:

העורר/ת:

בבג'ני ליאור תעודת זהות

חשבון לקוה: 10715712

מספר חוזה: 583110

כתובת הנכס: יוניצ'מן 21 ז

-ג ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

העורר/ת: בבג'ני ליאור

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

פרוטוקול

יט באלול תשף

0"

********* / 6

12

דברנו בינינו מחוץ לאולם והגענו להסכמה שהערר יימחק ללא צו להוצאות.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יט באלול תשף

00|"(

מספר ערר: | 10:46 / *********

מספר ועדה: | 12132

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העורר/ת: בבג'ני ליאור

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר שהסברנו את המשמעות המשפטית של מחיקת הערר אנו מקבלים את ההסכמות והערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.09.2020.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

9 % / ק 6 4

יו"ר: עו"דאעוןויסמן-- חבר: רו"ח שמעו| ז'יטניצקי = חבר: עו"ד משה קורן

. | שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

המשיב:

בוכחים:

הצדדים:

העורר/ת:

ארליך עופר אייל תעודת זהות

חשבון לקוח: 11097729

מספר חוזה: 998467

כתובת הנכס: השופטים 23

-נו ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

העורר/ת: ארליך עופר אייל

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

פרוטוקול

דוו

תאריך | : יט באלול תשף

וו

מספר ערר: | 11:53 / 140021735

מספר ועדה: | 12132

לאחר שדיברנו מחוץ לפרוטוקול בנינו הגענו להסכמה שהערר יימחק ללא צו להוצאות.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :יט באלול תשף

0(

מספר ערר: | 11:53 / 140021735

מספר ועדה: | 12132

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העורר/ת: ארליך עופר אייל

-גב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.09.2020.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ל

יו"ר: עו"ד ג' ויסמן ".| חבר: רו" שמעון ז'יטניצקי חבר: עו"ד משה קור

/ [ [

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מט': 140019904 שליד עיריית תל-אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד סטוקהולם כהן אבי

חבר: עו"ד מטרסו אהוד

חבר: עו"ד פלדמן אהוד

העוררת: פיר 5 ישראל בע"מ

- נגד -

מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר והעובדות שבבסיט המחלוקת

.1

העוררת טוענת כי היא מפתחת בנכס תוכנה להעברת וידאו באינטרנט. העוררת אינה מיוצגת על ידי עו"ד בהליך וה, ולכן, לטעמנו, יש לתת לכך משקל מסוים במסגרת שיקולינו בהכרעה הסופית.

הנכס נשוא ענייננו ממוקם ברחוב צייטלין 1 תייא (נכס מסי 2000210395 ח-ן לקוח 10859075).

שטתו של הנכס משתרע על פני 109 מ"ר והוא סווג על ידי העירייה תחת ייבנליניס שאינם משמשים למגוריסיי (להלן גם: י*הנכסי).

העוררת מחויקה בנכס החל משנת 2016, לטענתה הוא משמש אותה לצורך ייצור ופיתות תוכנה.

העוררת סווגה בעירייה תחת התעריף המוול כבית תוכנה, בין התאריכים 11.9.2016 ו-

8,

לטענת העוררת, לא חל כל שינוי באופי פעילותח כבית תוכנה, והיא ממשיכה גס היום לעשות שימוש בנכס באותה מתכונת. העוררת תוהה ושואלת: מדוע בחרה העירייה דווקא עתה לשנות את עמדתה ביחס לשימוש הנעשה בנכס בעוד העוררת ממשיכה לקיים את אותו השימוש בנכס מבחינה מהותית.

בתאריך 8.1.2019 פנתה העוררת בהשגה לעירייה, עקב השינוי החד צדדי בסיווג, שהאחרונה בחרה לבצע. ואת, כך נראה על פי החומר שבפנינו, עוד בטרם נערכה ביקורת בנכס שהביאה את מנהל הארנונה לדחות ההשגה. בהחלטתו מיום 12.2.2019, על פי הנאמר בדחיה ''בהתאם לביקורת שביצענו בנכס בתאריך 06.02.2019 ובהתאם לפרופיל החברה, נמצא, בי עיקר פעילות החברת הינו בתחום מתן שירותי תוכנה לחברת האם היושבת בתו'ל, ובהתאם לבקשת חברת האם, שהינה הלקוחה היחידה הצורכת את מוצרי החברה'י (הדגשות אינן במקור).

מנהל הארנונה ציין בתשובתו לעוררת, כי דחיית ההשגה נשענת במידה רבה על מידע שנאסף קודם לכן, ועל ההבנה כי עיקר הפעילות של העוררת הוא בתתוס מתן שירותי תוכנה. עוד מציין החמשיב כי מכירת המוצרים נעשית לחברת האם, ולגישתו, החברה הזרה הלקוחה היתידה שצורכת את המוצר.

.10

.1

2

תשובת מנהל הארנונה נסמכת במידה רבה על הקבוע בפסייד שניתן בעמיינ 11802-01-17 (מחוזי-

ת'יא) האניבוק אוונט פלנינג בעי'מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת'"א, פורסם בנבו, ניתן ביום 8 (להלן: 'יהאניבוקי).

להבנתנו, בתשובה חנייל מטעט מנהל הארנונה נטועה עמדה עקרונית, משפטית ופרשנית, שכן על יטודביקורת שהתקיימה בנכס, ועל פי מידע שמסרה העוררת לעירייה, כחלק מביקורת והליך בירור מקדים שנערכה (בחינת ייפרופיל החברהיי), ראה לנכון, מנהל הארנונה, לשנות את עמדתו המקורית, וקבע בתשובתו להשגה כי סיווג הפעילות בנכס ייוותר בתעריף יימשרדיםי.

לדידה של העירייה, על מגת שפעילות בנכס תוכר בתעריף בוני תוכנה לפי סעיף 3.3.3 לצו הארנונה, (ייבתי תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה ...*) יש צורך להיעזר בשני מבחני עור עיקריים

שנקבעו בפסיקה: א. היקף השימוש במוצר המוגמר (ייהאס המוצר נועד לציבור הרתב או ללקות

ספציפי) . ב. מבחן ההנגדה (לאן נוטה מרכו הכובד, לפעילות ייצורית או למתן שירותים).

מנהל הארנונה בחר בתשובתו לעוררת, להימנע מלהתייחס לסיבה שבגינה בחר לשנות את עמדתו בהשוואה לסיווג שניתן לנכס בשנות מס קודמות. בתשובתו מיום 12.2.2019 ציין חמשיב, שפעילותה של העוררת הינה בעלת אופי שירותי ולא ייצורי, ועל כן הותיר את הסיווג שנקבע על כנו, בהתאם לשומה שהוצאה לעוררת בהתאמה עס השימוש, וביחס לפעילותה לשנת המס הרלבנטית.

העוררת קיימה פגישה פרונטלית עם מנהל הארנונה בנושא על מנת לשכנעו לתזור בו מעמדתו.

אולם, משלא עלה בידה לשנות את עמדת המשיב, ביקשה העוררת ארכה להגשת ערר. בהחלטה מיום 26.3.19 שניתנה על ידי יו"ר ועדה דאז, עוהייד רוית פרינצ, הותר לעוררת להגיש ערר באיחור כמבוקש.

בשאלון שנמסר לעוררת, כחלק מהליך הביקורת, שנועד למסור תיאור אודות פעילותה של העוררת בנכס. נמסרה גם רשימת עובדים והוסבר מהו מודל ההכנסות של העוררת. השאלון צורף לדויית ממצאי ביקורת תוצ מיום 6.2.2019. בשאלון צוין, כי החברה מוכרת ללקוחותיה, כגון ערוץ 5 וחברות תקשורת בכל העולם, רישיון שימוש בטכנולוגיה. כמו כן צויין שהאחראי לניהול המכירות הוא מנכ"ל העוררת.

ההשגה, הערר וההליכים בפני הועדת

.2

.3

.4

.5

.6

בתאריך 11.6.2019 קיימו הצדדים דיון מקדמי בפני הרכב ועדה קודמת בח נכח מנכ"ל העוררת, שניהל את ההליך מתחילתו ועד סופו, ללא ליווי משפטי. בדיון המקדמי הבהירה העוררת לפרוטוקול כי מודל המכירה לחברת האם שבחוייל, מאפשר לה למכור את המוצר שהיא מפתחת בכל העולם. בנוסף נטען, כי ישנם לקוחות קצה שקונים את התוכנה ישירות מן העוררת.

במהלך הדיון המקדמי הבהיר בייכ המשיב, בצורה מפורשת ושאינה משתמעת לשני פנים, כי בשל העובדה שהמכירה של מוצרי החברה נעשית דרך חברת האם, מהווה הוכתה כי העוררת עוסקת במתן שירות ולא בפיתוח תוכנה, וזאת ברוח פסייד בעניין האניבוק הנזכר לעיל.

התיק נקבע להגשת תצהירים ולניהול דיון הוכחות לחקלרת עדים.

בתאריך 1.8.2019 הגישה העוררת תצהיר מטעמח.

בתאריך 28.10.2019 הגיש המשיב תצהיר מטעם תוקר שומח (מר נועם אדלר) שערך מטעם העירייה את הביקורת בנכס. יצויץ, כי מועד עריכת הביקורת היה מאוחר מגה שצוין בדויית

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

3

הביקורת עצמו, שהוגש תתילה במסגרת כתב התשובה. הדוייח שצורף לתצחיר מטעם המשיב בהליך דנן הנו מיום 19.9.2019 בעוד כתב התשובה לערר הסתמך על ממצאי דו"ח ביקורת מיום 9 שערך חוקר שומה אחר (מר יוסי שושן).

דיון ההוכחות נקבע ליום 31.10.2019. למשיב ניתנה ארכה להגיש תצהיר מטעמו עד ליום

9. בפועל הגיש המשיב את התצהיר מטעמו רק ביום 29.10.2019, שלושה ימים לפני דיון

ההוכחות (בנימוק של עומס עבודה ועקב תקלה במזכירות חמשיב).

לפיכך, הגישה העוררת בקשה להוצאת התצהיר מהתיק, ולתילופין לדחות את מועד דיון ההוכתות. טענת העוררת בבקשת הדתיה, הייתה, כי לא עלה בידה להיערך כראוי. בהתלטות מיום 9 ו-מלום 30.10.2019 דתינו את הבקשה להוצאת התצהיר מהתיק אולם הוחלט על דחיית ישיבת ההוכתות למועד נדחה תוך הבהרה כי התנהלות המשיב תילקת בחשבון במטגרת ההכרעה בפסיקת ההוצאות בתיק.

בתאריך 28.11.2019 התקיים דיון הוכחות שבמהלכו נחקרו מנכ"ל העוררת, מר גיא פסקר, וחוקר השומה מטעם העירייה, מר נועם אדלר.

בתום ישיבת ההוכחות ועל רקע התשובות שניתנו בדיון, בחרנו להתיר לעוררת, ככל שהיא חפצה בכך, להגיש במסגרת סיכומיה הסכמי התקשרות, תמונות נוספות של הנכס ורשימת עובדים עדכנית. סברנו כי לטובת ניתות הדברים, ובירור האמת העובדתית, לא יהיה וה בלתי הוגן. זאת, בהתחשב בעובדה שהעוררת אינה מיוצגת בהליך השיפוטי. מתן ההיתר להגשת המסמכים, בשלב הסיכומים ניתן, מבלי לפגוע בוּכויות דיוניות של המשיב.

סיכומים מטעם העוררת הוגשו ביום 13.1.20 ואילו המשיב הגיש סיכומים מטעמו ביום 25.2.20.

בין לבין, הגיש המשיב בקשה להוצאת נטפת מסיכומי העוררת שכן לדידו , תרגה העוררת מההיתר המיוחד שניתן לה במסגרת ההחלטה מיום 28.11.2019. העוררת פעלה בניגוד להחלטה וצירפה ללא רשות, יידף שימושיי במושכר שמפרט את השימוש שהיא מבצעת בכל שטתחי הנכס.

בנסיבות אלו, ועוד לפני שניכנס לגופן של הטענות, בחרנו במסגרת הכרעה זו להתעלם מנספת זה ולהימנע מלתת לו משקל ראליתי כלשהו בהכרעתנו. שכן, לא היה זה ראוי לצרף בשלב הסיכומים נתונים עובדתיים ללא רשות, ומבלי לתמוך אותם בתצהיר, שכן מדובר במקצה שיפורים פסול.

ניתוח הראיות, דיון ומסקנות

.4

.5

.6

אס נקדים אחרית דבר לראשיתו - אזי שמתוך התשתית הראייתית שהונחה לפנינו ומעיון בממצאי דוחות הביקורת - הגענו לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

נציין תחילה כי בנסיבות שבהן הוכר הנכס בין השנים 2016-2018 בתור בית תוכנה, על אף שפעילות העוררת נותרה לכאורה ללא שינוי, סברנו כי בהיעדר הנמקה או הסבר משכנע אחר, מצד המשיב לשנוי הסיווג ביחס לשנת המס 2019, נפגעה היכולת של הועדה להפעיל ביקורת שיפוטית ראויה על החלטה לסרב להכיר בפעילות הרציפה של העוררת בתור בית תוכנה. ואת, הגם שמדובר בהחלטה מנהלית לגיטימית.

לא נעלמה מעינינו העובדה כי מנחל הארנונה ייסד את תשובתו להשגה על תובנות מפסייד בעניין האניבוק ועל כך שהעוררת, לגישתו, מוכרת מוצרים לחברת האם בלבד. אלא מאי; בהתאם לחומר שהוגש לעיוננו, אין בעובדה שהעוררת משווקת את המוצרים דרך חברה רה כל חידוש. על

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

.4

.5

4

כן סברנו, כי יש לקתת בחשבון, במסגרת ההכרעה, גס את העובדה כי פעילות העוררת בנכס נבדקה בעבר והוכרת כפעילות בית תוכנח.

בסעי 29 לכתב התשובה טען המשיב כי שמורה למשיב הזכות ע"פ דין לסווג את הנכס בתור משרדים, הגם שניתן לנכס סיווג של בית תוכנה לתקופה מוגבלת. לא ניתן שום הסבר משכנע לטענה זו.

במסגרת טיכומי המשיב נטען שהעוררת לא עמדה בנטל הראייתי, משום שלא הציגה דוחות כספייט או אסמכתאות י"ימשכנעותיי לשם ביסוס עמדתה שהנכט צריך להיות מסווג כבית תוכנה.

טעון זח, מתעלם לגמרי מהעובדה כי העוררת העבירה לעירייה בעבר מידע מקיף על התנהלותה המסחרית, מכאן, שהנחת המוצא שעמדה בפני הוועדה, היא שהתקיימה היכרות קודמת עס העוררת.

לפיכך, כל עוד נטען בערר דנן כי פעילות העוררת לא השתנתה מבתינה מהותית, מן הראוי היה, עוד לפני שנידרש להכרעה בעניינה, לתת לעוררת הודמנות בשלב הסיכומיט להציג לעיוננו אסמכתאות שלא אמורות להיות בגדר הפתעה או חידוש עבור המשיב.

בנסיבות הקונקרטיות של פסייד בעניין האניבוק אכן ניתן דגש מסוים לעובדה שהמערערת סיפקה מוצר שהוומן לפי דרישת חברת האם אשר נמצאת במדינה ורה לצורך שיווק ללקוחות. ומשכך, לא צלחה את מבחן העור לצורך קביעת הטיווג כבית תוכנה.

עוד יצויין, בתור הקדמה, כי תוצאת פסייד בעניין האניבוק צמחה במידה רבה על רקע תיאור המערערת את המוצר שאותו היא פיתחה ושיווקה, ומכאן שעל יסוד הבדלים אלו, בין חיתר, מצאנו לנכון לאבחן בין הקביעות העקרוניות שניתנו בעניין האניבוק לענייננו כאן.

נקודת המוצא לדיוננו כאן, חיא קביעת סיווג ספציפי על פי שימוש בפועל שעושה מחזיק בנכס.

בהתמודדות בשאלת בחינת השימוש והפעילות בנכס לסיווג קונקרטי, שומה עלינו לאמ מבט רחב על האופן שבו מתפתחת ומתנהלת תעשיית החייטק בעידן הנוכתי. יש ליתן דעתנו למספר שיקולים. בין שיקולים אלו, יש לוּכור כי המבנה העסקי המקובל כיום בתעשייה, שהוא פועל יוצא של תשתלית טכנולוגית שנמצאת בשימוש בכל העולם כבר שנים, שבאה לידי ביטוי במכירת מוצרי תוכנה במתכונת של (807/100 8 85 80/0%916) 5885. יצויין, שאין הדבר ייחודי לתיק שבפנינו. התפיסה שתוכנה כמוצר, נמכרת כטחורה פיסית שמונתת על מדף חנות, כמעט ואינה קיימת עוד.

כל אימוצ של גישה אחרת, לרבות הגישה השלטת בענף ההייטק, שבה חברות יוצרות מבנה מותאם עסקית ומיסויית למכירת מוצרי הייטק ישראליים באמצעות חברות אט ורות (בשליטה מלאה של חברות בנות), לצורך ייעול הליך המכירה של מוצרי פיתוח מקומיים, משמעותו כיסוי עיניים, והתנכרות למבחן המהותי כלכלי, שנועד לקבוע את אופי הפעילות של בית תוכנה.

בתצהיר שהגישה העוררת בתמיכה לגרסתה נטען כי כל עובדי העוררת, לרבות המצהיר שמכהן בתפקיד המנכייל, הס מתכנתיס ושכל עבודתם מתמקדת בפיתות וייצור תוכנה בלבד (סעי 5 6-1 לתצהיר). במסגרת סיכומי העוררת, צירפה האחרונה אסמכתאות שמלמדות שאכן כל עובדיה הס בעלי אכשרה ורקע בתכנות בשפות שונות.

העוררת הוכיחה בנוסף כי במסגרת פעילותה היא עוסקת במוצרים שונים אשר מוטמעיס אצל לקוחות הקצה (באמצעות קובצ 52% שהוא בעצם ספריית קוד) תחת מותג פתמסע. קובף זה, מאפשר לצרכני הטכנולוגיה של העוררת לשדר שידורי וידאו חיים בשידור ישיר ובאיכות טובה.

לדידה של העוררת, המוצר מוטמע בשירות: וידאו של תברות רבות ברתבי העולם.

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

.44

.5

5

העוררת צירפה לעיוננו גס אסמכתאות שמוכיחות שמוצריה נמכריס בשפות שונות. מתומריס אלו עולה כי כל הצהרות העוררת, בכל הנוגע לערך שהיא מספקת ללקוחות מתוצ לישראל, אכן משתקפות בחומרים השיווקייס שלקוחיס מפרסומיס של העוררת במדיה.

מנכ"ל העוררת, בעדותו, הבהיר כי קוד המוצר עובר מאות ואלפי שינויים מידי חודש ושאותס שינויים מבצעים עובדי התברה מידי יום, פעילות וו מתבצעת מתוך הנכס, על מנת ליצור בכל עת מוצר משודרג שמותאם ללקוחות שונים.

העוררת מדגישה כי היא אף שוקדת על פיתוח מוצר חדש (בשם ₪5ע) שעתיד לחימכר בכל העולם בעתיד הקרוב. גס לעניין אה צירפה העוררת אסמכתאות שמוכיחות כי היא יצרנית תוכנה וכי בפעילותה השוטפת היא בעיקר מתמקדת בעבודת פיתות.

לצורך ייעול חליך המכירה של מוצריה בקרב חברות שונות בעולם, הסבירה העוררת כי פעלה להקים בארהייב חברת אס גרה שנושאת את השם סז 5 תפמת (להלן בהתאמה: ייחברת האםיי או ''החברה הזרה'י) אשר מחזיקה בכל מניות העוררת וכי כל המטרה של ייסוד והקמת החברה הצרה היא הנגשת מוצרי העוררת למכירה במדינות אשר מחוץ לישראל.

העוררת ציינה כי מבנה עסקי זה נשען על ייעוצ שניתן לה ע"י רוהייח ו-עוהייד של החברות שהנחו אותה לפעול בדרך מסחרית צו. רצף הפסיקה, לרבות בעניין האגיבוק שנזכר לעיל, מצביע אף חוא על הפופולריות שווכה לו מבנה פעילות וה בשל התועלות המסחריות שהוא מעניק לחברות הזנק ממומנות, שבשנים הראשונות להיווסדן, נאבקות על הישרדותן מבחינה תזרימית וכלכלית.

יתרה מצו; בהליך שבפנינו הוכיחה העוררת באמצעות אסמכתאות כי חברת האם הצרה, שמסייעת לעוררת בשיווק המוצרים שלה בחוייל, אינה מעסיקה כלל עובדים, בהעסקה ישירה, וכי הרכב הדירקטוריון בחברה הוּרה והישראלית, זהה לחלוטין. מכאן, נובעת המסקנה כי החברה הצרה האמריקאית, שאותה מכנה המשיב ייהלקוח היחידיי של העוררת, אינה באמת לקוח של העוררת, ואינו צרכן קצה של המוצר. התברה הורה חוקמה כדי להוות שלוחה ניהולית של העוררת בתחוייל לצורך שיווק המוצרים בחוייל.

בעדות שמסר מנכ"ל העוררת 28.11.2019 הוסיפה העוררת כי כל מכירותיה נכון למועד הדיון מתבצעות בחוייל. עוד נטען כי חברת האם שבארהייב נועדה לשמש אך בתור חזית למכירות המוצרים בעולם, וכי התמורות בגין המכירות מתקבלות בישראל. עוד הוסיף מנכ"ל העוררת בי כל התלטה שמתקבלת בחברות - מתקבלת בחברה הישראלית.

על פי גירסת העוררת, שלא הופרכה, ההתקשרות למכירת המוצרים שמתבצעת על ידי החברה הזרה היא חד פעמית במהותה. היינו, לאחר שהלקוח מסיים את ההתקשרות, העוררת מנתקת מגע והעסקה מטתיימת. כך שהתנהלות העוררת, כפי שתוארה, מוכיחה כי היא מוכרת מוצר כסחורה, ולא מעניקה שירותיט כפי שניסה המשיב לבסס בטיעון שבסעי 10-15 לסיכומיו.

חקירת עורך הביקורת מטעם המשיב בדיון בפנינו העלתה כי המשיב ערך אמנם ביקורת ביום 9 אלא שבכתב התשובה צורף דוייחת אחר מיום 6.2.2019. רק תוך כדי תקירת המצהיר התגלה לעוררת שדוייח ביקורת אחת אבד. משום כך נעלצ המשיב לערוך ביקורת נוספת במועד שונח.

לענייננו, חבל שהמשיב לא טרת לציין עובדה אלמנטרית זו במסגרת התצהיר שהוגש מטעמו מבעוד מועד, על מנת להסיר ספקות. ראוי לציין בנוסף כי לא מצאנו בדוייח הביקורת שהוגש על ידי המשיב ראייה תשובה התומכת בכל הטענות שהעלה חמשיב בסיכומלו.

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

.4

.5

6

כך למשל, טוען המשיב כי העוררת לא עמדה כביכול במבחן המהותי, שעניינו בהוכחה שפעילותה הינה פעילות ייצורית של תוכנה לשם מכירתה כסחורה. בהקשר זה, לא עלה בידי המשיב להראות כי גרסת העוררת אינה אמינה. העוררת עמדה בנטל והציגה אסמכתאות שמוכיחות פעילות ללצורית.

המשיב טען בסיכומיו כי העוררת אינה מייצרת תוכנה חדשה לצורך מכירתה לציבור הרחב, וכל ניסיונה של העוררת להציג את חברת האם כייצינור טכנייי בלבד, לא צלח. ההיפך הוא הנכון;

העוררת הוכיחה כי התברה האמריקאית נועדה לשמש כצינור יעיל של הפצה וגבייה עבור העוררת.

הוכח, בנוסף, שהחברה הורה אינה מקיימת כלל פונקציות עצמאיות ונפרדות, ואינה קונה את הסחורה המיוצרת בארץ. השימוש בחברת האם, נעשה מטעמים כלכליים כצינור שיווק בלבד.

כאמור, התנהלות העוררת במקרה דנו שונה לחלוטין מוח שנטען כלפיה.

זאת ועוד; המשיב טוען בסעי 6 לסיכומיו כי העוררת לא ייהצליחה לצרףיי ולו הסכם התקשרות אחד כדי לבסס כי היא אכן מוכרת ללקוחות שונים את מוצריה. לבקשתנו, צירפה העוררת לסיכומיה הסכמי רכישה 01060 1886 סעטע) חתומים על ידי מנכ"ל העוררת, עס מספר חברות ורות.

כדי לבסס את טענתה, כי עס לקוחותיה נמנים חברות מסחריות במדינות שונות בעולם.

אכן, ראינו כי מי שחתום על הסכמי הרכישה שצירפה העוררת לסיכומיה היא חברת האם האמריקאית (באמצעות מנכ"ל העוררת) ולא העוררת בעצמה. אולם, משהוכת על ידי העוררת כי חברת האם אינה אלא אמצעי לקידום ולשיווק מוצריה של העוררת בעולם, לא ראינו לנכון לפרש את העובדה שהמכירה מתבצעת על ידי תברת האם בתור נתון שטותר את הפטיקה.

המשיב תולה את יחבו גס על צורת התמחור של מוצרי העוררת ורואה בעצם גיוון צורות המכירה המתשח לכך שהעוררת מעניקה שירותים ולא מוכרת מוצרים. בהקשר וה, הסביר מנכ"ל העוררת בעדותו כי עלות רכישת המוצר, כפי שנהוג בחברות מוכרות רבות, משתנה ותלויה בכמות הדאטה שעוברת או בהתאם לכמות המשתמשליס אצל הלקוח. איננו רואים בשונות בין המודליס השונים, של אופן תמחור חמוצר, עבור סוגים שונים של לקוחות, אבן בוחן המאפשרת לאבחן שעיקר עסקיה של העוררת הוא במתן שירות לחברת האם.

מקובלת עלינו האבחנה שעשתה העוררת בסיכומיה בין מקרה האניבוק לבין הפעילות של העוררת.

התרשמנו שעובדיה של העוררת עוסקים בפיתות ובתכנות על פִּי אכשרתם ולפי הפרופיל האישי שהם מפרסמים באתרי המדיה השונים.

התרשמנו שעבודת התכנות שמתבצעת בנכס משביחה ומייצרת ערך עבור לקוחותיה וכי מרכז הגרביטציה בהתאם לשימוש, כמו גס הנראות של הנכס מבחינה ולזואלית, נוטה לטובת פעילות ייצורית.

כפי שציינו, אכן לעירייה שמורה הוזכות לשנות את עמדתה בנוגע לסיווג נכס בכל שנת מס, במטרה לייעל את עבודתה וכן כדי לגבות מס אמת, אולם עליה לעשות כן בתום לב, תוך חתירה לבירור מכלול הנתונים וכי עליה לבצע בחינה כנה של מהות הפעללות מבחינה כלכלית ותכליתית.

מנגד, העוררת אינה פטורה מהגשת ראיות וידוע כי עליה מונח הנטל לבסט את הגרסה העובדתית לפיה השימוש הנעשה בנכס עונה על העקרונות הפסיקתייס ועל דרישות צו הארנונה. היה צפוי מן העוררת שתטרת לצרף כבר מתחילת ההליך את כל האסמכתאות הנדרשות, לרבות דוחות כספיים, אולם במקרה שלפנינו, עמדה העוררת בנטל הראליתי, וואת גס בשים לב כי בעבר חיא הוכרה בתור בית תוכנה.

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

.4

.5

7

בהיות כל הליך שיפוטי באשר הוא, הליך אנושי שלא טוען לוודאות גמורח, השתכנענו כי גרסת העוררת אמינה, וכי עלת בידיה להוכיח כי המכירות של המוצר מבוצעות באמצעות חברת האם, עבור לקותות שונים בעולם, וכי חברת האם אינה עושה שימוש במוצר בעצמה.

גס מבתינה כמותית, יצוין כי על פּי התמונות שהוצגו לנו, בשטתים שבהם מתקיימת הפעילות של הפיתוח בשיטת ה 50806 מסקס, נצפו תחנות עבודה שמוכיחות אף הן כי בנכט מתבצע שימושים שעולים בקנה אחד עס גרסת העוררת.

אנו ערים לביקורת של המשיב במסגרת סיכומיו על כך שמהתמונות עולה לכאורה כי, מבתינה ייכמותיתיי, נדמה שעובדי העוררת מנצלים רק תלק מהנכס, אולם מלבד העלאת טענה בודדת לעניין וה בסעי 23 לכתב התשובה, לא מצאנו שהתמונות שצורפו לדוח הביקורת אינן מהימנות.

עלינו לזכור כי בהתאם לתשריט הצבוע שצורף לתצהיר חוקר השומה מטעם המשיב על פי הדוייח מיום 23.10.19 ניתן לראות כי מלבד שטח המרפסת בגודל של 35.17 מ"ר, יתר השטתיס מאוישים על ידי עובדי החברה, לרבות חדר של מנהל מוצר וסמנכייל הפיתוח. כך שאין בסיס לטענת המשיב לפיה כל עובדי העוררת שמפתחיס תוכנה יושבים כולם בחדר 20.57 מ"ר בלבד.

במסגרת המבחן המחותי, שומה עלינו גס לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העטקית המתבצעת בנכס. התמונות והתשריטים שצורפו לדות הביקורת מראים כי התשובה לשאלה זו היא חיובית. ראי/ה לעניין זה עמיינ (מחוצי-תייא) 29761-02-10 ווב סנס בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו, פורסם בנבו, ניתן ביום 8.8.2011); עמיינ (מחוזי-ת'ייא)

5 ביסופט תוכנה בע''מ נ' עירית תל-אביב-*פו, פורסם בנבו, ניתן ביום 9.5.2016).

במקרה דנן, שאלת דיוננו נבחנה אף מבעד למבתנים שהתוותה הפסיקה, שמשמשים אותנו אך כאינדיקציות לבירור בתינת קיומה של פעילות ייצורית בנכס הקונקרטי שנבדק. לפי מבחן ייחיצירה של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי, מבחן 'יהיקף השימוש במוצר המוגמריי, מבחן ייהשבחת הנכסיי ומבתן ייעל דרך ההנגדהיי. מסקנתנו כי בנכס נשוא ערר וה מתקיימת פעילות ייצורית שבאה לידי ביטוי בבניית תוכנה, ובפיתוח פלטפורמת תוכנה נוספת. הובהר לנו ללא צל של ספק, כי העוררת עמלה על שיפורים של מוצרים קיימים, ושחיא אף עומדת בקרוב לחשיק מוצר חדש שמכירתו טרם החלה.

לא מצאנו בחומר הראיות עוגן ראייתי שמאפשר לנו לראות במודל העסקי שתואר בענייננו כהצדקה לדחיית הערר. לא ראינו בציטוטיס שהובאו על ידי המשיב מתוך החלטות של ועדות אחרות בסיס מספק לשינוי עמדתנו בהקשר הנדון.

על פי יימבחן ההנגדה'י, שעל פיו בוחנים האם מרכז הכובד של העסק הוא ייצור או שמא מתן שירותים, הגענו לכלל מסקנה - כי ליבת העסקים של העוררת הוא בפיתות מוצר תוכנה ייחודי שמפותת על ידי העובדיסם של העוררת מתוך הנכס, ושרק מתוך שיקולים מסתריים, מתבצעות המכירות על ידי חברת האם האמריקאית, באמצעות עובדי ומייסדי העוררת.

סוף דבר

מכל חטעמים שלעיל, אנו קובעים כי דין הערר להתקבל.

בנסיבות אלו שבהן בחרה העוררת לנצל ולהרתיב שלא בתום לב את ההיתר שניתן לה לצרף אסמכתאות במסגרת סיכומיה, ובשל העובדה שאת המסמכים שצירפה על פי החלטה היתה אמורה לצרף תחילה בתמיכה לתצהיר עדותה ולא בשלב הסיכומיט - אין צו להוצאות.

.6

.7

.8

8

באשר לשאלת ההוצאות, התחבטנו אס לחייב את המשיב בהוצאות העוררת אולם בשל העובדה כי ערר וה מעורר שאלות לגיטימיות שמעוררות התלבטות עקרונית, לא ראינו לנכון לתת צו להוצאות.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ניתן היום בהעדר הצדדים | | ?- %

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו-1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

7 2 /,

, חבר: אחוד פלדמן, עו"ד חבר: אהוד חן 0

\ קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייגי ארגונה כללית ערר מס': 140019944 שליד עיריית תל-אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ויר: עו"ד סטוקהולס כהן אבי

עו"ד: מטרסו אהוד

עו'יד: אהוד פלדמן

העוררת: אילנות יזמות נדליין בע"מ

- נגד.

מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו

החלטת

הנכס נשוא הערר והעובזיות שבבסיס המחלוקת

.1

העוררת, חברת אללנות יזמות נדליין בע"מ (להלן גס: ייהעוררתיי) הנה הבעלים של נכט מסחרי (נכס מס' 2000274836) הממוקם ברחי שונצינו 4 בתחומה של עיריית תייא-יפו (להלן גם: 'יהנכסיי).

הנכס שימש כתנות לשימוש מסחרי (בית קפה או מסעדה) שטחו הכולל של הנכס הוא 105 מ"ר (ח-ן מט' 11039962). שעל בסיטה נוצרו יחסי שכירות שהתקיימו עס מחציק/דייר קודם שעזב.

על פי גרסת העוררת, במהלך סוף תודש ינואר 2019 פינח השוכר מטעמה את הנכס נשוא הערר כשהוא במצב הרוס לחלוטין ושאינו ראוי לשימוש.

לפיכך, בתאריך 13.2.2019 פנתה העוררת בבקשה לפטור אותה מתיובי ארנונה בהתאם לסעי 330 לפקודת העיריות (נוסת חדש) (להלן: ייפקודהיי ו/או ייפקודת העיריותיי) ואת על רקע מצבו הרעוע של הנכט וכן בשל תנאי סביבת הימצאותו של הנכס שהם, לגישת העוררת, קשיט ולא פשוטים.

לתפיסתה, מצב הנכס, מבחינה פיסיית-ויזואלית, הנו הרוס יילגמרייי באופו שמזכה אותה בפטור.

בתמיכה לגרסתה טענה העוררת כי כל מערכותיו של הנכס מנותקות, קירותיו שבורים והרוסים, אסלת השירותים מנותקת וצנרת הביוב שבורה ומנותקת אף היא.

בתשובת מנהל הארנונה מיום 26.3.2019 צוין כי במענה לפניית העוררת מיום 12.3.2019 הובהר לעוררת כי תנאי לקבלת פטור מחיוב עקב נכס שאינו ראוי לשימוש הוא הצורך בעמידה בכל תנאל טעיף 330 לפקודה וכי מביקורת שנערכה בנכס מיום 4.3.2019 - העוררת אינה זכאית לפטור עקב היות הנכס במצב שאינו עונה על בתנאים המצטברים של הוראות הפקודה האמורה.

המשיב אף מציין בתשובתו לערר כי בנכס נמצאו מדפים, כוננית ושני מקררים גדולים שהעוררת התייחסה אליהם בתור ייובליי שהותיר אחריו השוכר שהחזיק בנכס טרם עציבתו.

נציין רק כי על פי התשריט ומהתמונות שנלקתו על ידי הצדדים עולה כי מדובר בנכס מסחרי שהוא כמעט ריק ועיקר שטחו מצוי בקומת הקרקע שפונה לרחוב, כאשר על פי התיעוד שמצול בתיק, שטח הנכס משתרע על פני שתי קומות, קומת קרקע, וקומה אי שמדרגות אבן מתחברות ביניהן, והכל תחת מסי חשבון חוזה מסי 11000788.

ההשגה, הערר וההליכים בפני הועדה

.10

.1

.2

.3

.4

.5

.16

.7

.8

.9

.0

.1

העוררת כאמור טוענת כי היא הרימה את נטל הראייה לצורך הוכחות זכאותה לפטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש.

לדידה, דו"ח הביקורת והצילומיס שהוגשו במסגרת ההליך, די בחס כדי לקיים את הוראות הפקודה.

טענות המשיב בהקשר וה, כפי שהדבר עולה מתשובתו מיום 2.7.2019, הן שמצבו של חנכס מבחינה אסתטית אמנם אינו מיטבי, קיימים קילופי טיח ואכן האטלה אינה מותקנת, אולם הנכס מרוצף ומבחינה אובייקטיבית הוא ראוי לשימוש על פי ייעודו (ולכל הפחות בתור מחסן).

להלן השתלשלות העניינים והתאריכיס הרלבנטיים מבחינה דיונית וכרונולוגית :

ביום 12.3.2019 נשלחה הודעה לעירייה/הוגשה ההשגה.

ביום 26.3.19 השיב המשיב להשגה מצד העורר.

במהלך חודש מאל-יוני 2019 חוגש על ידי העוררת ערר על התשובה להשגה (להלן: 'יכתב העררי).

ביום 2.7.2019 הגיש המשיב כתב תשובה לערר (להלן: 'יכתב תשובה לעררי).

ביום 4.7.2019 נערך דיון מקדמי בפני הועדה בראשות עו"ד מאור יהודה בסיומו נקבע התיק להוכתות.

תצהיר עדות ראשית מטעם העוררת הוגש ביום 28.7.2019.

תצהיר מטעט המשיב, חוקר שומה, מר אריאל שרעבי, הוגש ביום 4.9.2019 אליו צורף דו"ח ביקורת מיום 4.3.19, כולל צילומים והתליתסות מילולית קצרה לעניין מאפייניו של הנכס ולגבי מצבו בעת הביקור.

ביום 14.11.2019 נערך דיון הוכחות (בהרכב חסר) שבמהלכו נחקר מר אילן שאלתיאל, בעלי הנכס ומנהל/בעלים במניות העוררת. כמו כן, באותו מעמד נחקר מר אריאל שרעבי, תוקר שומח.

סיכומים מטעם העוררת הוגשו ביום 5.12.2019 ואילו סיכומי המשיב הוגשו ביום 12.1.2020.

בהחלטת הועדה מיוט 30.1.2020 התרנו לעוררת להגיש סיכומי תשובה באורך של שני עמודים, ואלו הוגשו ביחד עס הבקשה מיום 26.1.2020.

דיון והכרעת

.2

.3

לאחר עיון בכתב הערר, בתשובת מנהל הארנונה, באטמכתאות ובסיכומי הצדדים ובנספתיהס, עמדתנו היא שיש לדתות את הערר ולקבוע כי העוררת, מבקשת הפטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש, לא הרימה את הנטל המחייב להוכיח כי הנכס נשוא ענייננו עומד בתנאים של סעי 330 לפקודה.

סעיף 330 לפקודת העיריות קובע:

'נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק מידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוט או מזוק'י.

.4

.5

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

3

שלושת התנאים המצטברים לקבלת פטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש לפי טעיף 330 לפקודה'

הנכס נהרס או ניזוק; הנזק הינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס; אין יושבים בנכס; ויש למסור הודעה בכתב לעירייה במועד שבו מבוקש להתיל את הפטור.

בעייננו, אין מחלוקת כי פנליית העוררת לקבלת פטור אכן נתקבלה ביום 13.2.2019 וזאת בהסתמך על הודאת המשיב בסעי 2 לסיכומיו לפיה נעשתה פנייה כדין בנושא. העירייה אכן אישרה קבלת פנייתה של העוררת והילא אף צורפה כנספת אי לסיכומיה של העוררת.

לעניין המתלוקת באשר לשאלת הפטור - על פי הלכת ייהמגרש המוצלתיי יש לבחון את הנכס עפ"י מבחן פיצי אובייקטיבי, וזאת בעיני האדט חטביר.

בהלכה הפסוקה נקבע בנוסף כי אין לומר שכל בניין מוזנח הוא בהכרח בלתי ראוי לשימוש. סעיף 0 לפקודה מתמקד בנוק משמעותי ופירושו עבורנו, כי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו אשר תואם את אחד השימושים התוקייט בו, על מנת לקבוע שהנכס אינו זכאי לפטור עפ"י סעיף 0 לפקודה. ראי/ה לעניין זה בריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע''מ נ' עיריית תל אביב יפו - מנהל הארנונת, (פורסם בנבו, ניתן ביום 30.12.2009).

במילים אחרות, המבחן שנקבע בפסיקה הנייל להכרעה בשאלה מהו נכס ש'/ניזוק במיזיה שאי אפשר לשבת בו'' הוא מבחן פיסי אובייקטיבי בעיני האדסם הסביר. מבחן האדם הסביר נועד להנחות את הועדה כיצד ליישם מבחן גּה, בבואנו להכריע בשאלה שהיא במידה רבה עניין של התרשמות ונראות, והכל על יסוד בדיקה של נתונים ואסמכתאות שיכולות לשפוך אור על מצבו של הנכס הנבדק.

כלל פסיקתי נוסף שיש לוכור בהקשר וּה ושהוא רלבנטי לענייננו הוא שלא כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש. כאמור, הנזק שבו עוסק סעיף 330 הוא נוּק משמעותי וכזה שלמעשה שולל שימוש בטיסי ואלמנטרי ביותר על פי ייעודו.

בתצהיר עדותה של העוררת, מלבד אישור על היעדר צריכת חשמל (מסמך שצורף לתיק וסומן כעי 1), לא הוגשו לעיוננו אסמכתאות כלשהן שמעידות על קיומם של תיקונים, ליקויים, עבודות ונזקיס משמעותיים וגם חוות דעת בסיסית כלשהי מטעם איש מקצוע שיש בח כדי להבהיר את הטעמים להיות הנכס שאינו בר שימוש, לא הוגשה לעיוננו.

העוררת טוענת בתצהיר עדות מטעמה כי מבתינה פונקציונלית הנכס הרוס וכי די בתמונות שצירפה לתיק, כדי להתרשם ולהסיק שאין הוא ניתן לשימוש. עס כל האמפתיה והנכונות של הועדה להקשיב ברוחב לב ובנפש חפצה, לקולו של כל נישום ונישוס, לא שוכנענו כי הנכס נשוא הערר, שאמנם נראה עווב, מוזנח ושקירותיו עמוסים בסימנים של קילופי טיח, עומד ברף הנדרש על מנת לקבוע כי הוא ניאוק במידה שאי אפשר לשבת בו.

העוררת מפנה לדוייח הביקורת מטעם העירייה שנערכה בתאריך 4.3.2019 באמצעות חוקר שומה שהעיד בפנינו. החוקר, מר שרעבי, ציין בעדותו שהוא אכן צפה בסימני שבירה בתקרת הנכס ואף הפנה לצילום קונקרטי שצורף לדוייח בתמיכה לתצחירו.

מתוך צילום הנכס שנלקת במועד הביקורת רואים פתח בתקרה שנדמה שהוא חלק מתעלת אוורור או מתשתית של מערכות קיימת אולם אין מדובר בשבר בתניקרת הנכס, אשר יכול חיח ללמד על נוק משמעותי שמאיין את האפשרות לשבת בו.

.4

.5

.6

.7

.8

.9

.0

.41

.2

.3

4

למען הסר ספק, נציין כי לא ראינו בעצם קיומו של ציוד ישן שאינו בשימוש ואשר ננטש על ידי שוכר קודם, אינדיקציה בעלת משקל מכריע לעצם השאלה האם הנכס הוא ראוי לשימוש או לא.

אך יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהימצאותו של ציוד ישן בתוך הנכס רק מחזקת את הרושם שלנו שמדובר במצב של נכס שנוטה יותר להזנחה מאשר להרס או מצב פיי ירוד שהוא בלתי הפיך.

התיעוד הכולל שהוגש בתמיכה לתיאור מצב הנכס, לרבות צילומים של שטחי קומה אי, המדרגות, שטת המרפטת בקומה אי ומצב שטח המעטפת של הבניין מחוץ לנכס, מלמד כי מצבו מבחינה פיסית הוא סביר באופן שמתיישב יותר עס גרסת המשיב (ראי/ה סעי 12-18 לסיכומי חמשיב).

בהקשר וה, רצוי להדגיש כי במהלך החקירות הנגדיות, בעת שהתקיים דיון הוכחות, לא וכינו לקבל מידע מהותי נוסף שהיה בו כדי לשנות את מסקנת דיוננו.

בסיכומי העוררת חתזרה האחרונה על הממצאים שנראו בתמונות ואלו כוללים אסלה עקורה, וטרינות שבורות, סימני רטיבות, קרניוּ שבור וכדומה אולם, אין בכל אלו כדי לבסס מסקנה כי הנכס הנו הרוט במידה שאינו ראוי לשימוש.

בסיכומי התשובה הוסיפה העוררת כי הנכס גס מסוכן מבחינה בטיחותית, אולם טענה זו לא נטענה קודם לכן בהליך, והיא נטענה בחלל ריק ולא נתמכה בתצהיר או בתוות דעת שמסבירה מהו הנוק או הסיבה האובייקטיבית והספציפית שהופכת את הנכס למסוכן לשימוש.

בהלכת 'יהמגרש המוצלתיי שנזכר לעיל, נפסק כי יתכן בניין שאינו ראוי לשימוש לצורך מסוים אך ניתן להשתמש בו בהתחשב בדיני התכנון והבניה בהתאם לכל סיווג אחר שחוא כדין לגבי חבניין שבו ממוקם הנכס. כאמור, כדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330, הנכס צריך לחיות ניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבנלין, ואין זה חמצב בענייננו.

אין די בניתוק נכטס מסחרי ממערכות המים והתשמל כשלעצמו,כדי לבסס מסקנה בדבר היות הנכס במצב מסוכן או במצב של חוסר יכולת לעשות בו שימוש מבתינה אובייקטיבית וקונסטרוקטיבית. העוררת מציינת בסיכומי התשובה כי קירותיו של הנכס שבורים אולם לא ראינו תיעוד לכך, וכי גס הטענה של העוררת בסיכומיה כי הנכט נפרץ, אין בה כדי להטות את הכף.

במטגרת סיכומי התשובה אף צוין כי הנכס וקוק לשיפוץ בהיקף גדול במיוחד אולם אין בטענה זו כדי לתרום להבנת טיבס של הנזקים הנטענים ו/או על חומרתס. למעשה, גם לאחר קבלת סיבומי התשובה, נותרנו עס אותן התלבטויות, אשר הובילו אותנו לקבוע כי מצבו של הנכס אינו עונה על תנאי הפטור לפי הפקודה, וזאת בהתאם למבתניס המנחיט שנקבעו לשם כך בפסיקה.

מסקנת דיונגו נשענת במידה רבה על התרשמותנו מן הצילומים, העדויות והעובדות על פי מבחן של האדם הסביר, ובקביעתנו זו כי הנכס נשוא הערר הנו ראוי לשימוש, הכוונה היא שהשימוש של הבעלים בנכט הגו אפשרי בשים לב למגבלות הקיימות שתוארו בפנינו.

לפני חתימה יש להדגיש כי דיון ההוכחות שנוהל בפנינו התקיים בהרכב חסר על פי הסכמות הצדדים. בהתאם לתקנה 11 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר), תשל"ז-1977 - דיון שנערך במותב חסר יימשך ויסתיים באותו מותב, וולת אס סבר יושב ראש הוועדה כי השתתפותו של החבר שנעדר תועיל לדיון ולא יחיה בכך שהדיון נערך במותב תסר משום עיוות דין.

5

‎ .4‏ דעתו של יו"ר הועדה הוא כי נכון וראוי לצס הכרעה בשאלה עובדתית ופרשנית לקבל את חוות דעתו של החבר שנעדר מהדיון אולם נזכיר שהדיון שהתקיים היה קצר במיוחד ולא תרם רבות לגיבוש העמדה הסופית שאליה הגענו אחרי מחשבה, שקילה והתחשבות בראיות כולן.

‏סוף דבר

55. מכל הטעמים שלעיל, אנו קובעים כי דין הערר להידחות.

‏6. בנסיבות אלו שבהן התקיימה מחלוקת כנה באשר לבחינת מצבו הפיסי-אובייקטיבי של הנכס ובשאלת עמידתו בתנאי סע' 330 לפקודה - אין צו להוצאות.

‏//

‏ניתן היום בהעדר הצדדים 22 /

‏בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפנל בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה.

‏בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו-1977 תפורי זחלטק זו באתר האינטרנט של המשיב.

‎/

‎74

‏יו"ר: אבי סטוקהו לטיכהָן, עו"ד | חבר: ו מן, עו"ד | חבר: אהוד מטרסו, ה

‏1 קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס': 140020055, 140019671 שליד עיריית תל-אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו"ד סטוקהולס כהן אבי

עו"ד: מטרסו אהוד

עו"ד: אחוד פלדמן

העורר: גדיש תמר ואלדר קינו

- נג(ד-

מנהל הארנונה בעלריית תל-אביב-יפו

החלטהת

הנכט נשוא הערר והעובדות שבבסיס המחלוקת

1. העוררים, גבי גדיש תמר ומר אלדר קינן (להלן גם: 'יהעורריטיי) הנס הבעלים של עסק המכונה על

ידם יבוידעסיי אשר מספק שירותי אחסון של אביזרים ייחודיים ופריטיס שמטרתם לשרת לקותות מעולם המדיה, הסרטים, הפקות טלוויציה תיאטרון, הופעות והפרסום.

2. | הנכט נשוא ענייננו, על כל חלקיו, משווק על ידי העוררים מבחינה עסקית בתור מחסן (נכס מס!

7 ונכט מס' 2000347901). הנכס ממוקם ברחי שתולים 36 בתתומה של עיריית תייא-יפו (להלן גם: ייהנכסיי).

3. העוררת מתוארת במסגרת כתב הערר כארט דירקטורית, ואילו העורר מתואר כמפיק ובמאי

טלוויוּיה. בכובעס ובתפקידם זּה, כך מובהר בכתב הערר, ניהלו השנליס בעבר עסק דומה לאחסנה בשני נכסים נפרדים שברתי לבנדה 15 ו-30 בתייא אשר סווגו בתור מתסניס (לקוח מסי 10912388).

4. בחלוף תקופה מסוימת, התקשרו העוררים בהסכם שכירות ייחדשיי עס הבעליט לגבי הנכס נשוא

ענייננו וסיכמו על תקופת גרייס לטובת ביצוע עבודות התאמה ושיפוצים לצורך העתקת פעילותם"

לתוך מחטן אחד גדול. לעניין זה אף ביקשו העוררים מהעירייה מיד עס קבלת התוקה בנכס, פטור מחיוב ארנונה למשך תקופת ביצוע העבודות, בהיות הנכס אינו ראוי לשימוש מכוח חוראת סעי 0 לפקודת העיריות (נוסת חדש) (להלן: ייפקודהיי ו/או ייפקודת העיריותיי).

5. שטחו הכולל של הנכס הוא 449 מ"ר (ח-ן לקוח מסי 11016215). העוררים טוענים כי יש לסווג את

הנכט בהתאם לתעריף המופחת שקבוע בסעי 3.3.2 לצו הארנונה תחת סיווג 'ימחסניטיי, ולחילופין כנכס שבתוכו מתקיימת פעילות שעונה על הסיווג של תעשיה ובתי מלאכה.

‎ .6‏ בתאריך 26.11.2018 פנו העוררים מבעוד מועד בבקשה לפטור אותם מתיובי ארנונה בהתאט לסעי 0 לפקודה וכן ביקשו להכיר בנכט כמחסן, שכן לדידם הפעילות בנכט עונה על התנאים הקבועים

בצו הארנונה: א. הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת. ב. הנכס אינו משמש לשיווק

והפצה. ג. לקוחות בית העסק אינם מבקרים בנכט ו-ד. הנכס משמש לאחסנה בלבד.

‏7. בתמיכה לגרסתם צירפו העוררים הסכם התקשרות עםט קבלן וצירפו אסמכתאות שנועדו לבטס זכאות לפטור מחיובי ארנונה, לנוכת היקף העבודות ואופיין. לעניין זה, יודגש כי אף צורפו תמונות מתוך הנכס בעת שבוצעו בתוכו העבודות ואף הוכחות אלו תמכו בגרסת העוררים.

.0

2

בתשובת מנהל הארנונה מיום 6.12.2018 צוין כי במענה לפניית העוררים מיוט 26.11.2018, הובהר לעוררים כי בביקורת שנערכה בנכס נמצא כי קיימת בתוכו תצוגה וכי לקוחותיהס של העוררים מגיעים לנכס על מנת לשכור פריטים שונים. היינו, עמדת העירייה היא כי מדובר בנכס מסחרי שמעניק שירותים ואיננו מתפקד בתור מחסן ייקלאסייי, כפי שכיוון אליו המחוקק תחילה.

כמו כן, במסגרת תשובת מנחל הארנונה, נדתתה בקשתם של העוררים לקבלת פטור עקב נכס שאינו ראוי לשימוש וואת על יסוד הטענה כי העוררים אינם עומדים בתנאים של סעיף 330 לפקודה.

נציין רק כי על פי התרשימים והתמונות שנלקחו מהביקור שנערך במקום עולה כי מדובר בנכס בעל חלל גדול, בו מותקנים שורות של מדפים עליהם מונחים מספר רב של אביורים מגוונים מטוגלם שונים, הכוללים פריטי לבוש וציוד בתפוורת מסודרת, קטגורית ומאורגנת. כמו כן, על פי התיעוד שמצוי בתיק, קיימת רחבה חילצונית שגם בה מונת ציוד רב וכן ישנה קומת גלריה עליונה שבה נצפה ציוד נוסף ועמדת מחשב.

ההשגה, הערר וההליבים בפני הועדה

.1

.2

.3

.4

.5

.6

.7

.8

.9

.0

העוררים כאמור טוענים כי הס מנהלים בנכס מחסן בלבד, וכי פעילותם העסקית, כפי שניתן לראות מתוך עיון בחשבוניות שצורפו לתצחיר שחוגש לתיק, מנוחל מתוך משרד שממוקם ברחוב נחליאלי 6 פרדס חנה.

לדידס, נטל הראייה הורם, חן על יסוד העובדות שעליהן הצהירה העוררת בעדותה, והן על יסוד דו"ח הביקורת והצילומיס שהוגשו במסגרת ההליך. כמו כן, לדידס של העוררים, יש בעובדה שהעירייה הכירה בעבר בפעילות והה בנכס אחר, ככוה שעונה על הגדרות צו הארנונה ביחס לאחסנה. זאת, כדי לייצר תוקה עובדתית לכך שהעוררים זכאים להכרה בסיווג הנטען גם במטגרת הנכס נשוא ענייננו.

טענות המשיב בהקשר זה, כפי שהדבר עולה מתשובתו מיום 7.5.2019, הן שהמתוקק העירונל ביקש לייחד את התעריף המיוחד והזול של מחסן רק לטוג מטויס של מחסנים, והכוונה לאתסנה פאסיבית ''קלאסיתיי שמיועדת לטווח ארוך וכזו שלא נועדה לשרת פעילות עסקית תכופה או נלווית לעסק מסחרי צמוד.

בסעי 11 לכתב התשובה לערר טוען המשיב כי בנכס מתבצעת מכירת מוצרים ושלקוחות של העוררים מגיעים לנכס, וכי נעשותת מתוכו פעולות של שיווק והפצה של מוצרים מיובאים. לפיבך, לתפיסתו, אין הנכס ראוי כלל להיחשב כמחסן. טענות חליפית של העורר הנוגעות לסיווג הנכס בתור בית מלאכה, ייחד המשיב פרק שלם שמתוכו שלל את האפשרות על פי הפסיקה והכללים המקובלים להכיר בפעילות המבוצעת בנכס בתור תעשייה או מלאכה.

להלן השתלשלות הענליניס והתאריכיס הרלבנטיים מבחינה דיונית וכרונולוגית :

ביום 3.9.2018 הודיעו העוררים על תפיסת חזקה בנכס נשור הערר.

ביום 26.11.2018 הוגשה השגה על חיובי ארנונח.

ביום 6.12.18 חשיב מנהל הארנונה על פניית העוררים.

ביום 14.2.2019 הוגש על ידי העוררים ערר על התשובה להשגה (להלן: ייכתב העררי).

ביום 7.5.2019 הגיש המשיב כתב תשובח לערר (להלן: ''כתב תשובה לערריי).

.1

.2

.3

.4

.5

.6

.7

.8

.9

.0

.1

3

ביום 16.5.2019 נערך דיון מקדמי בפני הועדה (במהלכו נכחה חברת ועדה שעברה לכהן כחברה במסגרת הרכב ועדה אחר במקום חבר ועדה שמכהן בהרכב הנוכתי) בסייומו נקבע התיק להוכחות.

במהלך הדיון המקדמי הוחלט בהסכמת הצדדים על איחוד העררים שבכותרת.

תצהיר עדות ראשית מטעם העוררת הוגש ביום 9.7.2019.

תצהיר מטעם המשיב, חוקר שומה, מר אלעד גרינבלט, הוגש ביום 4.9.2019 אליו צורפו שני דוייחות ביקורת מיום 22.10.18 ומיום 3.3.2019 הכוללים צילומים והתייהסות מיללולית לעניין שטחי הנכס, הפעילות שנבתנה, תיאור האביזריס והפריטיס שנצפו וכן מאפייניו של הנכס תוך הת*יתסות לשטחים השונים כפי שתוארו על ידי העוררים בעת הביקור.

ביום 31.10.2019 נערך דיון הוכחות ממושך שבמהלכו נתקרו המצהיריס אולם למרבה ההפתעה והצער, עס סיום הדיון ארעה תקלה נדירה בעמדת המערכת הממוחשבת שאותה מאיישת קלדנית הועדה אשר גרמה לכך שקובצ הפרוטוקול נמחק כליל מן המערכת.

עוד חשוב לציין בהקשר זה כי כבר בתחילת דיון ההוכחות הסכים המשיב לייתר את המחלוקת באשר לטענות העוררים לגבי הזכאות לפטור מחיובי ארנונה מכוח סעי 330 לפקודה ביחס לתקופת המתלוקת על ידי הסכמה להעניק לעוררים את הפטור כמבוקש.

דיון ההוכחות נותר ללא תיעוד של חקירות בעלי הדין, למרות כל המאמצים לשתזר את הקוב\ שתיעד את העדולות ואת תשובות העדיס לשאלות, לא עלה בידי המזכירות לחלצ מן המערכת פלט של דברי העדיס. בנסיבות אלו, סברנו כי אין מנוס אלא לקבוע דיון הוכחות נוסף על מנת שניתן יהיה להגיע להכרעה במחלוקת על טמך עדויות מתועדות וגלויות.

יחד עס ואת, מהחשש של בייכ המשיב כי יעילותה של חקירה נוספת לאחר התקיימותה של זו הראשונה עלולה להיפגם עקב מודעות העוררים מראש לשאלות שכבר הוטחתו בפניה העוררים במהלך הדיון בפנינו, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית על רצונם לוותר על דיון הוכתות נוסף כפי שהוצע על ידנו.

הצדדים ביקשו בתום הדיון -- בהסכמה - הדדית להכיר במוצגיס שהוגשו (מי 1 ו- מי?) כראיות, תוך הסתפקות בהגשת סיכומים, שלתוכס התבקשו העוררים לצרף, בנוסף, הסכמי התקשרות חתומים עם הלקוחות שלהם, לטובת ביסוס גרסתם. (הסכמים של העוררים עס לקוחות אכן הוגשו).

סיכומים מטעם העוררים הוגשו ביום 21.11.2019 ואילו סיכומי המשיב הוגשו ביום 29.1.2020.

בהחלטת הועדה מיום 6.2.2020 התרנו לעורריס להגיש סיכומי תשובה באורך של עמוד בודד, ואלו הוגשו ביום 12.2.2020.

דיון והכרעת

.2

.3

לאחר עיון בכתב הערר, בתשובת מנהל הארנונה, באטמכתאות ובסיכומי הצדדים ובנספחיהס, עמדתנו היא שיש לקבל את הערר ולסווג על פּי השימוש שנעשה בו על ידי העוררים כמחסן.

הצדדים חלוקים לגבי פירוש אופי הפעילות של העוררים בנכס וכן באשר למידת התאמתן של הנסיבות המיוחדות של המקרה לתנאים המגדיריסט תעריף אחטנה קונקרטי בצו הארנונה.

.4

.5

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

4

ראשית, נדגיש כי במסגרת הכרעה זו אכן ניכר החיסרון בהיעדר קיומו של פרוטוקול דיון ההוכחות שנערך ונמחק עקב תקלה, ולכן מסקנת דיוננו נשענת במידה רבה בהסתמך על הסכמות הצדדים לייתר דיון הוכחות נוסף תוך הסתפקות בהפניה לראיות ולתומריס שהוגשו לתיק.

ככלל, וראוי שנתחיל עם מוסכמות יסוד, סיווגו של נכס כלשהו, לצרכי הטלת ארנונה מתבצע על פי השימוש שנעשה באותו נכס. כלל זה מעוגן בהוראת סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה

(תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשמ"ג - 1992, הקובע:

*מועצת תטיל בכל שנת כספים אדנונת כללית על הנכסים שבתחומה, שאינם אדמות בנמין;

הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, עשימושו ולמקומו ותשולס בידי המחזיק בנכס'/.

סעי 3.3.2 לצו הארנונה מגדיר מחסנים כנכסיס שמשמשים לאחסנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת הנכס או בקומה רצופה, ולמעט מחסנים המשמשים לשיווק ולהפצה (מתסנים לוגיסטיים).

מחסנים על פי צו הארנונה כוללים מחטני עצים, מתטני ערובה וכן מחסנים ייאחריסיי המשמשים לאחסנה בלבד. צמד המילים יילאחסנה בלבדיי אשר מודגשות בצו הארנונה מלמד אותנו בנוסף כי אין להתיר החלת סיווג זה לגבי נכס כל עוד מתבצעת בתוך הנכס עצמו פעילות מסחרית. מחסן כשמו כן הוא, הוא אמור לשמש כחלל לטובת אתסנה של מיטלטלין לטובת שימוש עתידי.

לשון הצו מתיישב גס עס חפטיקות שמכוונות אותנו לבחון כל מקרה לגופו, תוך שימת דגש כי בנכס שלגביו מבוקש החלת סיווג מוזל, צריך שתתקיים פעילות טהורה של אחסון בלבד, שאינה כוללת מכירה שוטפת, ובוודאי שלא בתדירות גבוחה כמו במקרח של מלאי עסקי. כאומר, חנטייה היא לא להכיר בסיווג מחסן מקום בו מתקיים בטמוך עיטוק שקשור במטחר קמעונאי שמתנהל מתוך הנכס.

ענייננו כאן אמנם אינו מקרה שגרתי וטיפוסי של אחסנה פאסיבית ייקלאסיתיי של ציוד או רכוש פרטי, אולם התרשמנו שעסקם של העוררים רחוק מלהיחשב בתור מטחר או עסק של שירותי השכרה באופן שהפעילות שמתנהלת בתוכו יש בה כדי לשלול וכאות לסיווג של מחסן.

העוררים הס אנשי מקצוע מתחוט הפקות של עולם המדיה, התרבות והבידור. העוררת היא מעצבת תפאורה ואילו העורר הוא מפיק טלוויויה וקולנוע. במסגרת שירותי העיצוב והחפקה שניתנים על ידם ללקוחות, הם משלבים במסגרת מומחיותם זו גם פריטים ייחודיים ומגוונים אשר מושכרים ללקוחות בתשלום לשימוש שקצוב בזמן.

להבנתנו, השירותים הניתנים על ידם ללקוחות אינם מכירה של אביורים או ציודים גנריים וכי ההשכרה של הפריטים שמתבצעת על ידם, על פי המודל שתואר בפנינו, היא פועל יוצא של מומח*ותם בתחום ההפקות. כך למשל, כפי שנטען, חלק מהציוד שמושכר על ידי העוררים שימש את ההפקה של סדרות טלוויויח מוכרות ומפורסמות.

על פי התרשמותנו מתוך עשרות צילומים שהוגשו לתיק, ראינו שקיימת כמות אדירה של מוצרים שמאותסנים על גבי עשרות ומאות מדפים. נכיר כי קיים גיוון ושונות שמוכיחה שלא מדובר באחסנה של ציוד גנרי מכיר אשר מתכלח.

כמו כן, ניתן להבחתין מהצילומים, למשל, באחסנה של פרטי לבוש ליתודיים, חפצי אספנות, תחפושות, כלי לוחמה, רהיטים, וכלים שונים. | התרשמנו שלא כל מאות ואלפי האביורים שמאותסנים בתוך הנכס מצויים בתחלופה מתמדת. תמונות אלו הביאו אותנו להנית שמדובר בציוד ייחודי, שאינו מצוי בביקוש קשיח ורציף באופן שמתיישב יותר עס מלאי עסקי קמעונאי.

.44

.5

.6

.7

.8

.9

.0

5

כמו כן, בדות הביקורת מיום 22.10.2018 שהגיש המשיב לעיוננו נכתב כי מדובר בפריטים רבים ייומגווניס-משומשיסיי. העובדה שמדובר בציוד משומש מחזק את מסקנתנו כי מדובר בציוד שנבחר בקפידה ולפי התאמה מיוחדת ושהעברתו ללקוחות נועדו לצורך אבזור שחקנים בתעשייה הרלבנטית.

בדוייח הביקורת מיום 3.3.2019 שהוגש לעיוננו שאף אותו צירף המשיב לתצהיר מטעמו עולה כי בנכס מאוחסנים פריטים רבים שמסודרים לפי קטגוריות. בדוייח אף צוין שישנו ציוד שמרמז על קיומה של פעללות ייצורית-עסקית, כגון מדפסות, מכונת כתיבה, חותמות אולם ככל הנראה, וזה אף תועד בדוייח. פריטיים אלו נועדו לשרת צורכיהן של הפקות מצד לקוחות.

עוד עולה מדוייח הביקורת כי בשטתיס מסומים בנכס מאותסנים פריטים רבים שתלקם מכוסים, וכי בתיעוד של חוקר השומה נכתב מתוך תחקור נציג הבעלים, כי המקום משמש למחסן וכי התקשורת עס הלקוחות מתבצעת באמצעות אפליקציית וואטסאפ. כלומר, לקוח שמבקש פריט מטוים, נשלחת אליו תמונה, והוא מגיע לאסוף את הפריט הרצוי מהנכס ובעת סיום השימוש -

הוא מוחצר לנכט להמשך אחסנה.

אכן, אפשר להטתכל על הפעילות העסקית שמתקיימת בנכס על ידי העוררים, ככוה שנועדה לתת שירותי השכרה של ציוד ופריטים שונים לחברות הפקה, לא ניתן להשתחרר מהרושסם שעיקר הפעילות במקום, גם על פי נראותו, היא לשם אתסנח בלבד. אין בנכס מקום מובחק שנועד לקבל קהל לקוחות ואין בו אצורי לובי מטופתחיס של אירוח שמעיד על התנהלות מסחרית. המקום נראה כמעין מחסן יימקצועייי שמקיים את כל הפונקציות ההכרתיות על פי הדין שאדם סביר מצפה לראות בעת ביקור במקום.

לשון סעי 3.2.2 לצו נועד כאמור לחזק את התכלית החקיקתית שלשמה נקבעה ההוראה שנועדה להיטיב עם מחויקיס מטוג וה, בתעריף מוזל. שימוש אשר נועד להבטיח מניעת ניצול לרעה של כוונת המחוקק, וזאת לבל ליבנו חללים לאחסון מוצרים שמטרתם לשרת פעילות עסקית סמוכה.

על בסיט עקרונות אלו דנה בעבר הפסיקה הרלבנטית בשאלת טיווגס של שטתי אחטון בנכסים מסוימים (לרבות בשאלת קיומה של זיקה המתקיימת בין החלקים השונים של עסק) אשר ממוקמים בצמוד לחנויות ולנכסים מסתרייס אשר שימשו את בעליהם לצורך אגירת טובין וניהול מלאי עסקי שנמכר בקדמת עסק או באשנב התנות. (כמו למשל במקרה של חנות נעליים שמצוידת במחסן עם מלאי עם זוגות במידות שונות בסמוך לחנות תצוגה וקופה. או במקרה של סניף סופרפארס שמאחטן בצמוד מלאי מוצרים שנמכר בחנות הסניף).

ראי/ה לעניין זה עתיימ 204/09 בריל תעשיות נעליים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית פתח תקווה (פורסם בנבו); בריימ 7786/12 טופרפארם ישראל בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית פתח תקוות (פורסם בנבו); בריים 4051/11 טופרפארם ישראל בע"מ נ'י מנהל הארנונה בעירית אילת (פורסם בנבו); עמיי: 57088-11-13 סופרפארם נ' עירית רחובות ועמיינ 791-12-13 גולף נ' עירית רחובות (פורטס בנבו); עתיימ (בייש) 17205-04-13 טופר פארם ישראל בע'ימ ואח' נ' מנהל הארנונה בעיריית אילת (פורסם בנבו).

בשורה של מקרים אלו אכן נעשתה אבחנה בין אחסנה קלאסית לבין אחסון מלאי לטוותי זמנים משתנים, כאשר הנטייה היא לא לראות באחסון של מלאי עטקי שעומד למכירה בתור שימוש שבא בגדר יימחסןיי כהגדרתו בצו הארנונה.

.1

.2

.3

.4

.5

.6

.7

.8

.9

6

כאשר מוכתחת קיומה של ויקה משמעותית וברורה בין שטח האחסנה שבמחלוקת לבין שטח המסחר שמנוהל בצמוד אליו, מתתזקת המסקנה כי אין לראות במחטנים מעין אלו בתור נכסיט שחוסיס תחת התעריף המוצל בצו הארנונה. שכן, יש במבנה עסקי זה כדי לסכל את כוונת מחוקק המשנה. מסקנה זו מתחוקת שבעתיים במקרים שבהם שטח המחסן למעשה תיוני לפעילות המסחרית שמתקיימת בנכס ייהעיקרייי אשר מצוי בצמוד אליו.

בהקשר זה, נוסיף ונציין כי לשון סעי 3.3.2 לצו לכאורה אינו מתיר מקום לספקות, באשר לאבחנת שבין אחסנה טהורה לבין העמדה של מלאי עסקי כסוג של אתסון 'ימסחרייי. ענייננו יימעטיי גבולי אולם חשוב לנו להדגיש כי אילו היינו משוכנעים כי העוררים מנהלים את עסקיהס בתוך הנכס או מבצעים מכירה של מוצרים במקום, כפי שנטען תתילה בכתב התשובה לערר (ללא בסיס משכנע), חיינו מפעילים ביקורת שיפוטית ומורים על דחיית הערר ללא קושי מיוחד.

המקרה הנוכתי כאמור אינו נטול ספקות אולם לאחר בחינת הראיות והממצאים, ניתן להתרשם כי בנכס שבענייננו מתקיים שימוש שהוא לטובת אחסנה בלבד, עבור לקוחות עס צרכים מיותדיס ובעלי הבנה בתחוט ההפקה, ועם גוון מסחרי שמתיישב יותר עס המודל העסקי של העוררים כפי שתואר.

לא נעלמה מעינינו העובדה כי העוררים אף משכירים עבור לקותותיהן לתקופות משתנות חללים לטובת אחסון ציוד מטעמם, אולם אין בכך כדי לשנות מסקנת דיוננו אשר נשקלה בקפידה.

המשיב הפנה אותנו בסע' 6 לסיכומיו לשני פסקי דין בעניין מרכז הגניזה שירותי גניזה בע"מ ובעניין אחסון מקצועי קדוש בע"מ: שבו הראשון, דן בעסק שנותן שירותי גניזה למסמכים בתוך במבנה שבו היא החזיקה. ואילו השני, דן בפעילות בעסק שנוהל במבנה ששימש לאחסון טובין של גורמים שונים השוכרים ייחלליסיי. שני פסקי הדין שנזכרים לעיל, לא רק שהם נעדרי הנמקה מנחה, אלא שהם לטעמנו חיזוק לעקרונות הכלליים שהנחו אותנו בגיבוש מסקנתנו הסופית.

השתכנענו כאמור שלא מתבצעת מכירה מהנכס וכי המשיב לא הניח בפנינו אף ראייה שמצביעה על כך. מעיון במסמך מ'2 שהוגש לנו במהלך דיוני ההוכחות שלקות מאתר האינטרנט של העוררים (ייאודות בוידעסיי) עולה כי העוררים משווקים את הנכס בתוך מחסן להשכרת ציוד להפקות, ואולם למרות שנכתב במשמך כי העוררים נותנים ייעוצ ייבענייניס שוניסיי, אין בכך כדי לשלול את יכולתם לייעץ ללקותות מתוך הכתובת האחרת שנזכרת על ידם בפרדס חנה, אשר צומחת מתוך מומחיותס רבת המוניטין כנטען.

המשיב הגיש לעיוננו דו"ח ביקורת נוסף בתור מוצג מ'2 מיום 20.6.2017 שמתעד את הפעילות של העוררים מתוך הנכס הקודם שניחלו כמחטן - אולם גס במסגרתו תועדו אותם דגשים שעולים במסגרת ערר וח.

במסגרת ההלכה הפסוקה שעסקה בטיווג *ימחסןיי נפסק: מקום שבו מדובר בשימוש אינטנסיבי וכחלק מפעילות אינטנסיבית שמתבצעת בחלק הקדמי של אותו הנכס - או או לא יוכר החלק האחורי כיימחסןיי , שכן לא ניתן לראות בו כזה שלא מתבצעת בו ייפעילות מסחריתיי. בענייננו לא מתקיימת התלבטות בין שני סוגי פעילות וכל מה שראו עינינו הוא מחסן שאך טבעי שלקוחות לגיעו לנכס רק לשם איסוף האביורים שמאוחסניס בו.

עינינו הרואות, כי הפריטים עצמם, לרבות פריטי וולנטאגי רבים, שנצפו מתוך העדויות, מחזקים את המסקנה שלא מתבצעת פעילות מטחרית בתוך הנכס וכי מתוך עמדת האיסוף, שאף חיא תועדה בדוחות שנמסרו לנו לעיון, נשלפיט פריטים שהוזמנו מן העוררים מבעוד מועד (ולא מתוך שיטוט בנכס).

.00

.1

.2

.3

.4

7

זו גס ככל הנראה הסיבה לכך שמוזכרת עמדת מחשב שצמוד אליו מכשיר שקורא ברקוד. אנו מקבלים את גרסת העוררים, כפי שנטען בסיכומי התשובה, כי הלקוחות מגיעים למחסן אך לצורך איסוף מבלי להיכנס לחלק הבנוי של הנכס. שימת לב ניתנה אף לסביבת הנכס ולשער הכניסה שאף הס מהווים אינדיקציה לקיומה של פעילות בנכס של אחסנה בלבד.

ניתוח וה של הנסיבות והראיות עולה בקנה אחד עס ההלכה הפסוקה שצוינה לעיל, שמכוונת לפעילות טהורה של אחסון בלבד וכזו שאינה כוללת מכירה שוטפת של פריטים בתדירות יימחשידהיי של מלאי עסקי. לא ראינו מקום להידרש למבחני העיקר והטפל שכן לא הוכח שקיימת פעילות נוספת בנכס מלבד מתן שירותי אחסנה.

לטעמנו, פרשנות המשיב את פעילות העוררים כעסק למתן שירותים חוטאת למציאות שנלמדה על ידנו, והיא אף אינה עולה בקנה אחד עס לשונה של ההגדרה בצו הארנונה, ואף לא עס תכליתה. מקובלת עלינו טענת בייכ העוררים, כי פרשנות וו של המשיב נעדרת אחיוה במציאות ובלשון החוק. התנאים שנועדו לייצר אבחנה ברורה בין אחסנה לשירותים לפי צו הארנונה.

סוף דבר

מכל הטעמים שלעיל, אנו קובעים כי דין הערר להתקבל.

בנסיבות אלו שבהן הטריח בייכ העוררים את המשיב להידרש לטיעון מפורט (ומיותר) בנוגע לדרישה להחלת סיווג אלטרנטיבי של בית מלאכה שלא היה לו כל מקום בערר דנן - אין צו להוצאות.

ניתן היום בהעדר הצדדים

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

- 0

יו"ר אבי סטוקהולס עד חבר: אהוד פלדמן, עו'יד = חבר: אהוד מטרסו, עו"ד

| קלדנית: ענת לוי

ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס': 140018877 שפיד עיריית ת'/א - יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ליר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דייר אחיקם פירסטנברג, רויית

חבר: אודי וינריב, כלכלן

41

העוררת: ענבר מרתב ג'י פרסום ושיווק בע"מ

- נגד-

מגהל הארנונה בעיריית ת''א-יפו

החלטת

הקדמה וגדר המחלוקת

המחלוקת שבין הצדדים נסבה על שאלת סיווג שטתי התניות אותן מתזיקה העוררת: ייחניון

בתשלוסיי לשיטת העוררת, ייחניון שאינו בתשלוסיי לשיטת המשיב.

ביום 3.11.19 הגישו הצדדים הודעה משותפת ובה מסרו כי לאחר בתינת תצהירי הצדדים, אין ביניהם מחלוקת עובדתית אלא מחלוקת משפטית בלבד.

משכך, הציגו בפני הועדה את השאלה המשפטית המתבקשת: 'כיצד יש לסווג ולחייב בארנונה את שטח החניות נשוא המחלוקת וזאת לאור העובדה כי נעשה בו שימוש בכפוף להסכט שכירות ולתשלום חודשי המשולם מאת הנישומה/העוררת לבעליניי.

העוררת סבורה כי יש לסווג ולחייב את השטח דנן בהתאם לסיווג ייחניון בתשלוסיי ולא בהתאם לטיווג י/חניון שאינו בתשלוסיי כפי שנעשה על ידי חמשיב.

העובדות המוסכמות :

כאמור לעיל, כל העובדות מוסכמות, ולהלן תמציתן:

העוררת מחזיקה, בין היתר, בחניות המצויות בחניון 3-, ברתוב ראול ולנברג 20, תל אביב, בנכס מספר 20000415808 בשטח כולל של 293 מטר (להלן: ייהחניותיי).

העוררת צירפה לתצהירה, את הסכמי השכירות שבינה ובין בעלת הנכס (חברת ר.ט.י.מ.א.

בע"מ).

החניון בו מצויות החניות הינו תניון תת קרקעי בן 4 קומות, כאשר קומחה 1- משמשת כחניון פתוח לציבור הרתב, והשימוש בו נעשה בכפוף לתשלום לפי שעה המשולם ביציאה מהחניון, ואילו יתר הקומות, לרבות קומת החניות (3-) יימשמשות כחניון מינויים בו רשאים להחנות את רכבם מי שרכש מנוי ו/או חתם על הטכם שכירות מול בעליו, אשר במסגרתו משולם תשלום חודשי ו/או שנתי עבור חניית הרכביטיי (פסקה שלישית לסעיף 7 לסיכומי העוררת).

בהמשך סעיף 7 לסיכומיה מבהירה העוררת כי :יהחזקת החניות נשוא המחלוקת והשימוש בהם על ידי העוררת נעשים בהתאם להוראות הסכמי השכירות שנחתמו ביגה ובין בעליהם ובכפוף לתשלום דמי שכירות חודשיים המשולמים על ידה, תמחור דמי השכירות עבור ההחזקה והשימוש בחניות נקבע באופן נפרד מתמחור דמי השכירות עבור השטחים העיקריים. בשטחי החניות דנן מוצבים שלטים שעליהם כתוב "שמור- ענבר מרחב'י.

הכניסה לחניון בו מצויות החניות דנן נעשית באמצעות מערכת ממוחשבת המזהה את מספרי הרכבים המורשים לחנות בחניות דנן, השימוש בחניות דנן נעשה הן על ידי עובדי החברה, והן על ידי לקוחותיה או אורחית'י.

.10

.1

12

.3

4

מקור נורמטיבי

ע"פ סעיף 8 (א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגות :עדי התקציב),

תשנ"ג- 1992 מוטלת החובה על כל מועצה להטיל ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה, בין היתר ייבהתאםס לסוג הנכט לשימושו ולמקומויי.

בסייק (ב) הוטלה הסמכות לקבוע בתקנות את סוגי הנכסים וכללים בדבר אופן חישוב שטחו של הנכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לעניין הטלת ארנונה כללית.

סעיף 1 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ו-2007,

הוגדר חניון: '" בין מקורה ובין שאינו מקורה, שהחניה בו נעשית תמורת תשלוטיי. לחלן:

*יהגדרת התקנות'י.

ההגדרה בסעיף 3.3.15 לצו הארנונה, של עיריית תל אביב הינה: ייבניין המשמש לחניית רכב בתשלוסיי, ומבדילה מסיווג נוסף שלשונו: ייבניין המשמש לחניית רכב ללא תשלוםי'י.

מן המקוב> עולה כי עיריית תל אביב סיווגה חניון בלשון והה לצו של הגדרת התקנות אך בחרה ביוזמתה להעניק הנחה גם לחניות שאינן בתשלוט, דהיינו, בעיקר לחניות בהם עושים המחזיקים ברחבי העיר שימוש להעמדת רכביהס שלהם. הנחה זו קטנה יותר מן הנחה לחניות שאינן בתשלום.

חניות אלה שאינן בתשלום ממוטות בתעריף גבוה מעט יותר מן החניות בתשלום. המשיב מבהיר כי החניות שאינן בתשלום ווכות להנחה מיוחדת שנותנת עיריית תל אביב למחזיקל החניות, אם כי הנחה זו קטנה יותר, הואלל ו::ימדובר בחניה המושכרת באופן יחודי למחזיק אחד, באופן שזה מונע מהציבור הרחב לעשות שימוש בחניה זו תמורת תשלום למפעיל החניון או בעליויי. (סי 29 לסיכומי המשיב),

דיוו והכרעת

יסוד מוסד ופסוק בדיני הארנונה כי נכס מחוייב בהתאם לשימוש אותו עושה המחציק בנכס.

ראה החלטת ועדת ערר 140005365 אל. אל. די. אדוונס ליגסטיקס דוולופמנט בע"מ וכן ערר 5 אפליקאס בע"מ.

לפיכך ברור כי אין לבחון את פעילותה של המשכירה (בעלת הנכס) ויש לקבוע את סיווג הנכס בהתאם לשימוש שעושה העוררת (המחזיקה) עצמה בנכס.

העוררת מבקשת לקבל את העמדה כי הואיל והיא עושה שימוש בחניות מכוח הסכמי שכירות בתשלום, הרי יש לראות את הנכס כייבניין המשמש לחניית רכב בתשלוטיי, להבדיל מייבניין המשמש לחניית רכב ללא תשלוסיי.

העוררת מתעלמת מן העובדה כי התשלום משולם על ידה עבור השכירות ולא עבור התניה עצמה. העוררת שכרה מן הבעלים את מקומות החניה, וכשוכרת העבירה בעיריית תל אביב, את הנכס על שמה, לצורך תשלום ארנונה. העוררת כמחציקת הנכס, הפעילה את שיקול דעתה והתליטה להשתמש בנכט לשימוש עצמי ולא להקצותו לציבור הרחב. פעולת החניה בתשלום או שלא בתשלום, היא זו הקובעת את אופן טיווג הנכס. עצם שכירות הנכס, אינה מהוות ייתשלוסיי במשמעות של ייחניית רכב בתשלוסיי.

מקובלת עלינו ההבחנה שמבחין המשיב בין נכס המוחזק על ידי חברת ניהול של חניון, שהינו חניון בתשלום, הואיל וחברת הניהול פותתת את שעריה לציבור כולו, כנגד תשלום מוגדר (ובכך מקלה על מצוקת החניה בעיר) לבין המקרה דנן, בו עושה העוררת שימוש ללא תשלום בחניה אותה היא שכרה מבעליה.

העוררת הפנתה אותנו (בס' 25 ו- סי 32 לסיכומיה) לרעייא 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח 1993 בע"מ ני עיריית הרצליה שס עמדה שאלת הסיווג של ייחניון'י או ישטח שירות בבניין שאינו למגוריסיי

צו הארנונה של עיריית הרצליה, כמו של רשויות רבות אחרות, אינו כולל סיווגי משנה המבתינים בין חניון בתשלום לחניון שאינו בתשלום.

משכך קובעת כבוד השופת ארבל בטעיף 21 לפסהייד:

.5

.6

17

.8

9

.0

1

'אמנם, ניתן להבין את רצונה של המשיבה לעודד בעלי חניונים להופכם לפתוחים לציבור הרחב (וראו עמ' 7 לפסק דינו של בית משפט השלום בענייננו), אך עידוד זה ראוי שיעשה כהבחנה בין תתי סיווגים של חניונים (למשל: חניון פתוח לציבור הרחב וחניון סגור לציבור הרחב), כך שעל שני סוגי החניונים יחולו הסכומים המזעריים והמרביים שנקבעו בתקנות לעניין חניונים ... אציין, בהקשר זה, כי אני רואה טעם בהטלת תעריפי ארנונה שונים וביצירת מדרג בין חניות שאינן מיועדות לאדם ספציפי אשר בהן התרומה לפתרון מצוקת החניה היא גדולה יותר לבין חניות שנקנו או הושכרו לאדם מסוים ובכך תרומתן לפתרון מצוקת החניה מועטה יותר.!

אם לא די בכך מוסיף ואומר כבוד השופט חשין:

''/אשר לענייננו- שלנו, אין ספק בדעתי בי מקומות החניה שלפנינו אין הט מהווים כלל חניון.

לו מכר הקבלן לדיירי הבית את מקומות החניה, לא היה איש מעלה בדעתו לטעון כי מקומות החניה מהווים חניון. עתה שהקבלן השנכיר את מקומות החניה לדיירי הבית - היהפכו מקומות החנייה להיותם חניון 1 תשובתי לשאלה היא בשלילה. י

משמעות הדברים כי חניון שאינו משמש לחניה ומנית וזמינה לציבור הרחב אינו חניון לצרכי חיוב בארנונה ובוודאי שאינו בבחינת חניית רכב בתשלום,

העוררת סבורה כי צו הארנונה של עיריית תל אביב יוצר הבחנה בין חניון אשר נגבה תשלום עבור השימוש בו ובין חניון אשר השימוש בו נעשה ללא תשלום. משכך, יש לפרש את הצו כפשוטו- כך העוררת- ולא להטמיע בו נימוקים המתתקים אחר מטרות ההבחנה.

לשון אחר: לשיטת העוררת יש בקיומן של חניות מן הסוג הנדון, כדי להקל על מצוקת התניה

בעיר, ובפרט כאשר צו הארנונה אינו קובע את אופן התשלום שצריך להיות משולם (שהרי לא מצוין תשלום שעתי וכיוייב, אלא תשלום בעלמא).

בעמיינ (מינהליים חלי) 56530-12-15 סולם יעקב ארועים בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית חיפה (פורסם בנבו, 08.08.2016) פתח ביהמייש המחוצי בחיפה (כבוד השופטת למלשטריך-

לטר) את חניתוח המשפטי במילים: *לאור העמימות בהגדדרת המונח, הערכאות השונות נדרשו לא אחת להכריע אם חניות מסוימות עונות להגדרה של ''חניון'' לצרכי ארנונה. בסופו של דבר הפסיקה נעשית באופן קזואיסטי בהתאם לנסיבות כל מקרה לגופויי.

ביהמייש התייחס לשאלת תכלית ההקלה על מצוקת החניה שבעיר וההבחנה בין השימוש

המזדמן לבין השימוש הקבוע: ייכאן החניון משמש רק קבוצת אנשים מוגדרת, ואיננו פתוח

לציבור הרחב. כאשר אנשי המערערת אינם משתמשים במקומות החניה, או כאשר אין אירוע -- מקומות החנה עומדים בשיממונם. אין לכן הגשמה של תכלית החקיקה בענין זה, כי אין בכץ כדי לפתור את מצוקת החניה של הציבור הרחב בעיריי.

מכאן מסקנתו של בית המשפט:'/אין חניות המערערת מהוות בבחינת ''חניון של ארנונה'י ואין לסווגן בסיווג זה'.

לא נעלמה מעינינו הפניית העוררת לציטוט מדברי כבוד השופטת ארבל בעייא 8838/02 אבי גולדהמר נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו), 20.09.2006. יש לוכור כי ביחמייש העליון לא נתבקש ולא הכריע בשאלה הקונקרטית העומדת לפנינו. בסופו של ילוס דחה ביהמייש העליון את טענת המערערים לפיה יש לראות בתשלום ששולם על ידי המערער כתשלוס במשמעות צו הארנונה לצורך סיווג הנכט כחניון וקבעה קביעות מפורשות התומכות בעמדת המשיב.

בערר 140019385 וי. איי. פי. אבטחה בע"מ (בראשות עו"ד אלון צדוק) הכריעה הוועדה במקרה דומה לשלנו, כהאי לישנא:'י העוררת עושה שימוש בנכס נשוא הערר לשימושה הבלעדי, אזי, גם אם משלמת היא עבור הזכות הזו אין זה מכניס אותה תחת סיווגם של חניונים בתשלום, אשר מהווים חניונים שנעשה בהם שימוש מזדמן על ידי מכוניות מזדמנות'י.

בעתיימ (מנהלי תל אביב-יפו) 173-09 קל אוטו פרוייקטים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו (פורסט בנבו, 28.08.2011) קובעת כבוד השופטת ברוש בסי 7 לפסהייד: ייבצדק בחנה הועדה את סיווגו של הנכס במבט כולל, והביאה בחשבון הן את ייעוד חניית הרכבים במקום בפעילותה העסקית של המערערת, והן את תכלית קביעת תעריף חיוב נמוך לחנלונלם"י.

2

.3

ולפיכך הוסיפה וקבעה בסי 9 לפסהייד: ''חניה של רכבים שהוזמנו על ידי לקוחות החברה לפני מסירתם לידיהם, אינה מסייעת למצוקת החניה בעיר ת''א, ובצדק קבעה הועדה, בי ייעודו של הנכס המוחזק על ידי המערערת אינו משרת תכלית של סעיף 3.3.15 לצו הארנונה הרלוונטי''.

ביהמייש המחוזי דחה, אפוא, את הערעור המנהלי שהגישה חברת קל אוטו פרוייקטים בע"מ וחייב את העוררת ב-35,000 ₪ הוצאות משפט.

לא נחה דעתה של חברת קל אוטו פרוייקטים בע"מ, חורה והגישה בקשת רשות ערעור לביהמייש העליון, אשר נדחתה על ידי כבוד השופט עוזי פוגלמן בתיק בריימ 7280/11 .

לסיכום: הייתשלוסיי הנדרש לצורך סיווג חניון בתשלום, הוא תשלום שמשלם החונה המזדמן, עבור חניה מודמנת, לידי הנישום המחזיק בנכס והנהנה מן ההנחה של תניון בתשלום.

התוצאה הינה כי בצדק סיווג המשיב את שטחי החניות אותם מחזיקה העוררת כ:'יחניית רכב ללא תשלום'י, ועל כן דין הערר להידחות. בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.

חבר הוועדה ד//'ר אחיקם פירסטנברג, רו"ח :

מסכים עס עמדת חבריי, יחד עס ואת, יתכן שצו הארנונה חסך מילים בהגדרת חניונים ויש מקום שההגדר

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]