החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - אוקטובר 2020
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית עררים מס': 140020569
שליד עיריית תל- אביב - יפו 124
בפני חברי וועדת הערר:
ויר - עו'יד אפרת א. קפלן
חבר -- עוי'ד ראובן הרן
חבר -- רו''ח יעקב ישראלי
1
העוררת: אוהל בנימין בע'ימ
- נגד-
מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו
החלטת
עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב שתולים 70ב, תל אביב- יפו, ששטחו 304 מ"ר, הרשום בספרי העירייה כנכס מסי 2000445733 ח-ן ארנונה מס' 11050088,
לטענת העוררת, הנכס נושא הערר עומד בארבעת התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 2 לצו הארנונה ולכן יש לסווגו כיימחסניטיי; הוא משמש לאחסנה בלבד, לקוחות אינם מבקרים בו, הוא אינו בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומה רצופה לו והוא אינו משמש לשיווק והפצה. לטענת חמשיב, הנכס אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף זה, בין היתר מאחר והנכס משמש את העסק עצמו, הוא אינו מחסן לאחסון ארוך טווח של סחורה, המשרת נכס הנמצא במקוט אחר והנהלת החברה ממוקמת בנכס ולפיכך הנכס מסווג כייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי.
ביום 12/5/2020 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת כי ההתלטה אשר תתקבל בערר 9 לשנת המס 2019 תחול גט על ערר 140021294 לשנת המס 2020. ביום 0 התקבלה החלטה כמבוקש. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בערר 140020569 ביום 12/2/2020 הגיש בייכ העוררת, בהטכמת בייכ המשיב, את דו"ח הביקורת שנערך בנכס לאחר הגשת הערר לשנת 2019, ביום 21/1/2020 והוא סומן ער/ 1.
סעיף 3.3.2 לצו הארנונה קובע כך:
*י 2.3.3 מחסנים (טמליט 770 - 773)
מחטני ערובה, מחסני עצים וכן מחסנים אחרים המשמשים לאחסנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת העסק אותו הס משרתים, ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסנים המשמשים לשווק והפצה, יחויבו לפי התעריפים המפורטים
להלן :
מ"
4. בתשובת מנהל הארנונה לפניית העוררת, דחה מנהל הארנונה את בקשתה לסיווג הנכס
כמחסן בלשון זו:
ש
ייבהתאס לאמור בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה, על מנת שנכס
יוכר כמחסן, עליו למלא אחר התנאיט הבאים במצטבר:
הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומה הרצופה לו.
הנכס אינו משמש לשיווק והפצה.
לקוחות אינם מבקרים בנכס,
משמש לאחטנה בלבד.
בביקורת שנערכה במקוםס נמצא כי יש משרדים במקום, הנכט אינו משמש למחסן בלבד ומתקיים ממנו שיווק .
לפיכך, יוותר החיוב על כנו הואיל והנכס אינו עמד בקריטריונים שצולינו לעיל...*.
כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפנינו.
5. בדוייח הביקורת מיום 18/6/2019, שנערך על ידי החוקר מר אלעד גרינבלט, בעקבות
ביקור בנכס, צויין כך:
יי בשטח המסומן בצהוב נראו שתי מכולות מונחות זו עייג זו - המכולות היו נעולות בשעת הביקורת וכן לדברי צורי אין ברשותו מפתח של המכולות.
בשטח המסומן בכחול נראו: מזגנים ניידים, מקררים, סולמות, אוהלים וכוי.
כמו כן, נראו שני חדרים בחס נראו משרדים פעילים - עמדות מחשב, קלסרים, ניירת וכני.
+ *<ש לציין כי בסמוך לכניטה לנכס נראתה משאית חונה ועילה הכיתוב:
ייאוהל בנימין -- אוהלים וציוד לאירועיםי.
תחת התליחסות הלקוח בדוייח הביקורת נכתב כך:
יילדברי צורל:
= ₪ ₪ ₪ זר
הנכס משמש כמחסן.
חבי ייאוהל בנימיןיי עוסקת בהשכרת ציוד לאירועים - שמחות/ אבלות.
הנפקת חשבוניות/ ת. משלוח מתבצעת אצל רו"ח חיצוני.
במקום לא מתקיימת מכירה או תצוגה.
הציוד נשלת ומוחזר לנכס באמצעות רכב של התברה.
לקוחות לא מבקרים בנכס.
הנהלת התברה ממוקמת בנכס הנייליי.
6. כאמור בפתח הדברים, במהלך הדיון הוגש דו"ח ביקורת נוסף שנערך בנכס על ידי החוקר
מר אסף דניאל ביום 21/2/2020. בדו'יח ה צויינו הממצאים הבאים ביחס לשטת נושא
הערר (שטת שסומן בכחול):
יי... בשטח זה נראה ציוד רב כגון תיקים גדולים ובהם אוהלים, שולחנות, כיסאות, עגלות, מלגוּה, לוחות עץ, ארגזים מסודרים על משטחים וציוד רב נוסף, נראה חדר ובו שולחן וכיסאות ומעט ניירת.
צורי מסר כי המקום משמש כמחסן לאפסון הציוד וכי החברה משכירה את הציוד כגון אוהלים שולחנות כיסאות לאירועים שוניט וכי במקום אין קבלת קהל ואין מכירה או תצוגה וכי את התשבוניות מוצאי רואה חשבון חיצוני שלא יושב בנכס או בקרבת מקום ומהנכס הנייל שולחים את הציוד לאירועים ומאפטנים בתזרה במקום כשהאירוע מסתיים.
הנייל ביקש לציין כי הציוד המשרדי שנראה בביקורת הקודמת שנערכה במקום היה שייך לעסק הקודם שלו שפשט רגל אך הוא פינה ציוד וח וכי בנכס לא מתבצעת פעילות משרדית ואין שיווק או מכירה במקוט.
2
בעת הביקורת נראח בנכס שולחן פלסטיק מתקפל ועליו דיסק חיתוך ונראה עובד המבצע עבודות ריתוך, צורי מסר כי הט מכינים במקום עגלות לנשיאת כיסאות שמשכירים וכי הדבר חד פעמי ולא עושים את בדרייכ במקום.
בדוייח זה צויינו ממצאים נוספיט בנוגע לשטח המסומן בכתוס, שאינם מעניינו של ערר וּה, וממילא לא צורף לממצאי דו"ח גס התשריט אליו הוא מתייחס,
תמצית טענות העודרת
7
10
1
לטענת העוררת, חוּה השכירות הוא למתסנים בלבד ובנכס מאוחסניס אוהלים וציוד נלווה המושכרים לאירועים. הנכס ברובו סגור ורק כאשר קיימת הזמנה, מנהל העוררת, מר צורי יצחק, ועובד נוסף, המשמש גס כנהג המשאית המשנעת את הציוד, ומגיעים לנכס על מנת להעמיט את הציוד למשאית ובתום השימוש מחזיקיט את הציוד לנכס.
לטענת העוררת, בנכט 2 חדרים קטנים, באחד מהם מאוחסנים קלסרים של תברה קודמת שישבה בנכט אשר פונו בסוף שנת 2019. בתדר השני יושבים העובדים והמחשב שהיה בו הוצא מהמקום למען הסר ספק.
העוררת צירפה כרטסת הנהיית, המעידה על פעילות מינורית בנכס. לטענתה, לקוחות אינם מבקרים בנכס, ואין בו תצוגה, מכירה או שיווק. מחטני החברה נמצאים בכתובת אחרת. העטק מפורסם במרשתת ומשם מגיעיט לקוחות או באמצעות המלצות. הנהלת התשבונות מבוצעת על ידי גורם חיצוני ואין בנכס קופה רושמת או הנפקת חשבוניות מס.
לטענת העוררת, עדות מנהל העוררת בדיון ההוכתות תומכת בטענותיה, ובכלל ה עדותו כי לא מבוצעיט תיקונים של אוהלים במקום ולא מבוצעת בו אריוה של האוהלים. לפי עדותו של מנהל העוררת הוא נמצא בנכס רק לצורך העמסה ופריקה, פעמיים או שלוש בשבוע, ובשאר הומן לא נמצא במקום אף אדם. לטענת העוררת גס עדות העד מטעם המשיב תומכת בטענותיה, שכן הוא לא ידע לומר אילו תמונות שייכות לאיזה מן החדרים ולדבריו משרד הוא מקום בו קיימים קלסרים, מחשב וריהוט. בנוסף, הוא העיד כי במקום נכחו רק המצחיר מטעם העוררת ועובד נוסף וכי לא היה שילוט ולא קופה רושמת במקום.
העוררת טוענת בסיכומיה כי אין מתלוקת כי הנכס כולו, למעט 2 חדרים קטנים, משמש לאחסנה וגודלם של שני התדרים יחד כ- 20 מ"ר, כלומר מדובר ב 6.6% מן הנכס. בכל מקרה, מדובר בפעילות נלווית בלבד, שהינה חלק מן הפעילות העיקרית. לטענתה, כל מתסן באשר הוא נדרש למקום לרווחת העובדים, ולצורך רישום, איתור, ליקוט, הכנת ההזמנה ועוד ולכן דרישת המשיב שלא יהיו במחסן שולחן או כסאות או מחשב אינו עומד במבחן המציאות. מכל מקום, לטענתה, אחסנת הקלסרים עבור צד שלישי בנכס מהווה אחסנה לכל דבר ועניין. העוררת מוטיפה כי העובדה שהמחסן סגור במרבית הומן, למעט כאשר ישנה הזמנה, מעידה על כך שהעטסק אינו פועל מהנכס ואין ולא יכולה לחיות מחלוקת כי לא מתקיימת בנכס פעילות שיווק והפצה. לאור כל אלו, העוררת עומדת, לטענתה, בתנאים שנקבעו בצו הארנונה.
2. העוררת מוסיפה כי צו הארנונה אינו מתליחט כלל לטענה בדבר '*אחסנה ארוכת טוות'י
ומדובר בפרשנות של המשיב. באשר לפסיקה אליח מפנה החמשיב שעניינה ביימחסנים קלאסייסיי, לטענת העוררת פסיקה זו מתייתסת לעובדות שונות לגמרי מן העניין שבפנינו, שכן מדובר במחסן הצמוד לחנות ואולם תצוגה וכן בעסק להפצה של חלקי חילוף לרכב המשתרע על שתי יתידות - המשרדים והסחורה ובינהס דלת הזוה אלקטרונית. לאור כל האמור, העוררת טוענת כי יש לסווג את הנכס בטיווג יימחסניסיי.
3. לאחר הגשת הסיכומים בערר העוררת הגישה בקשה לצירוף אטמכתא אליה צורפה
החלטת הוועדה בעררים 140019671, 1400200055 גדיש תמר ואלדר קינן ני עיריית תל אביב - יפו (לחלן - ייעניין גדישיי).
תמצית טענות המשיב
4. לטענת המשיב, הנכס המשמש את העוררת הוא העסק עצמו. אין מדובר במחסן לאחסון
ארוך טווח של סחורה המשרת נכט אחר בכתובת אחרת, וככל שקיים שטת כלשהו אותו שטח האחסון משרת, הרי שהוא נמצא בנכס. עובדה וו עולה מדוייח הביקורת של מר גרינבלט.
5. לטענת המשיב, בנכס נמצאו קלסריס ששימשו את מנהל העוררת, מר צורי יצתק, שהעיד
גם על חימצאותט של הקלסרים בנכט בשנת 2019 וגם כי הלפטופ שנראה בתמונות שייך לעוררת.
6. המשיב טוען כי הנכס משמש להוצאה והכנסה של ציוד באופן תדיר ושוטף, כפי שהעיד
המנהל מטעם העוררת, הנמצא בנכס פעמיים או שלוש בשבוע. בחקירתו הוא ציין כי מחודש יוני ההכנסות גדלו והכניסה והיציאה מהנכס התרבו. מכאן כי פעילות העוררת שהוצגה כדלה התגברה והיא מתקיימת בנכס באופן שוטף. לאור זאת, לטענת המשיב יש לקבוע כי בנכס מתקיימת פעילות שוטפת של השכרת ציוד ולא אחטנה ארוכת טווח.
7. המשיב מפנה לפטיקה לפיה כאשר מדובר בעסק בו המחסן הוא העסק אין הצדקה למתן
ההקלה בארנונה רק משום שכל העסק מתנהל כמחטן. לטענתו, הפסיקה קבעה כי התעריף המיוחד והזול למחסניט מיועד למחסנים ייקלאטייסיי, אשר נועדו לאחטנה מממושכת של טובין, שאינם משמשים את העסק באופן שוטף, אינם ממוקמים לידו ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק, עובדיו ולקוחותיו לאור כל אלו טוען המשיב כי יש לדחות את הערר.
דיון והכרעת
8. לאחר שעיינו בכלל הראיות שבפנינו ושמענו את העדיס מטעם הצדדים בדיון ההוכתות
שהתקיים ביום 12/2/2020 הגענו לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
9
.0
כעולה ממכלול הראיות שבפנינו בנכס נושא הערר מאוחסנים אוהלים המושכריס על ידי העוררת ללקוחות לטובת אירועים שונים. לא עולה בהכרת מן הראיות שבפנינו כי בנכס מתקיימת הפעילות העטקית של העוררת, כנטען על ידי המשיב.
לדברי מנהל העוררת הוא מגיע לנכט פעמיים או שלוש בשבוע על מנת לעסוק בשינוע האוהלים באמצעות עובד נוטף, חמשמש כנהג העוררת, ללקוחות, ובתורה. כרטסת הנהלת החשבונות שהוצגה מלמדת על פעילות דלה, שלדברי העד מטעם העוררת התגברה. על פי דו"ח הביקורת, בסמוך למקום האחסנה נמצאת המשאית המובילה את הציוד מן הנכס אל הלקוחות וחזרה. העוררת טענה כי העסק מופעל מכתובת אחרת בראשון לציון על ידי מזכירה. העוררת אינה מקבלת לקוחות במקום ולא הוכח אחרת.
כל אלו אינם מלמדים כי הנכס משמש כעסק העיקרי של העוררת, כנטען.
יחד עם ואת, אנו נאלצים לקבוע כי על פי החומר שבפנינו הנכס אינו עונה על התנאי הראשון הקבוע בצו הארנונה, קרי, לא ניתן לקבוע שבתקופה שבמחלוקת הוא משמש לאחסנה בלבד. מן החומר שבפנינו עולה כי העוררת עשתה בנכס מספר שימושים נוספים למעט אחסנה;
* מנהל העוררת עצמו העיד כי הוא בנה בנכס שולתנות עץ שאף הס מושכריס ללקוחות.
*= בכתב הערר העוררת ציינה כי בנכס מתקנים את האוהלים. אמנם העד מטעם העוררת העיד כי התיקונים נעשים על ידי חברה חיצונית ולא במקום הנכס אלא שעדותו אינה מתיישבת עס האמור בכתב הערר.
* העד מטעם העוררת העיד כי בנכס קיים משרד ובו מאוחסניט קלסרים של החברה הקודמת, חברת מור - אין בע"מ. בתקירתו הוא חשיב תחילה כי הוא אינו יודע למי שייכים הקלסרים ובהמשך, בתקירתו הנגדית השיב כי הס שייכים לשלושת השותפים בחברת הבגדים. כך או כך, העוררת אינה חולקת בסיכומיה על כך ש 6.6.% מן הנכס משמש ל- 2 חדרי משרד אולם לטענתה פעילות זו יינלווית'י לפעילות העיקרית של אחסנה.
* מנהל העוררת העיד כי בומנו הגיע למקום מסגר למשך יומיים בכדי לבנות את העגלות המשמשות לשינוע חציוד.
+ על פי הדוייח שנערך ביום 18/6/2019 במהלך הביקורת נראו בנכס שני חדריט בהם נראו משרדים פעילים - עמדות מחשב, קלסרים, ניירת וכוי. גס הטענה כי הקלסריט שייכים לחברה אחרת אינה משנה את המסקנה כי איזור גה או משמש לאחטנה.
* על פי דו"ח עדכני שנערך ביום 21/2/2020 בעת הביקורת נראה בנכס שולחן פלסטיק מתקפל ועליו דיסק תיתוך ונראה עובד המבצע עבודות ריתוך, צורי מטר כי הס מכינים במקום עגלות לנשיאת כיסאות שמשכירים וכי הדבר חד פעמי ולא עושים ואת בדרייכ במקום.
כלל הממצאים האמורים, במצטבר, מובילים למסקנה כי הנכס אינו עומד בתנאי הקבוע בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה מאחר ולא ניתן לקבוע כי הוא משמש לאחסנה בלבד, שכן
התקיימה בו תתזוקה של האוהלים, בניית מתקנים וציוד נוסף להשכרה, ועבודות ריתוך לבניית עגלות. כל אלו אף אינן פעולות שניתן לראותן כפעולות אשר יכרוכות בעצם האחסנה שיש בהן לסייע בהפצהיי שהיא פעולה נלווית להוצאת טובין מאחסון (ראו ההגדרה לפעולה הכרוכה בהפצת טובין ממחסן כפי שנקבעה בעמינ 196/08 ביתן ספארק סחר 1980 ני עיריית תל אביב יפו).
נציין כי מן החומר שבפנינו עלח כי לא מתבצעת במקום פעילות שיווק והפצה ו/או רישום החשבוניות אלא רק כי העוררת לא עמדה בתנאי הקבוע בסעיף לפיו הנכס ישמש לאחסנה בלבד. האמור עולה במפורש מסיכומי העוררת, שציינה כי הנכס ברובו משמש לאחסנה (סעיף 19 לסיכומי העוררת).
עיינו בהחלטות וועדת הערר שצירפה העוררת בעניין גדיש. גס בערר שבפנינו נטען כי אין מדובר במקרה שגרתי של אחסנה קלאסית של ציוד, אלא בהשכרה של ציוד. אלא שבשונה מעניין גדיש, מן העובדות שבפנינו לא ניתן ללמוד כי בנכס מבוצעת פעילות של אחסנה בלבד או של שירותים ייחודיים או של ציוד ייחודי שכן נמצא כי בנכס בוצעו פעולות שונות ומגוונות שאינן מתיישבות עם הדרישה כי ידובר באחסנה בלבד. נעיר, כי גס הוועדה בעניין גדיש סברה כי דובר בעניין ייגבולייי שאינו נטול ספקות.
סיכומם של דברים ;
על פי העובדות שהוצגו בפנינו מסקנתנו היא כי סיווגו של הנכס נעשה כדין והוא אינו עונה על
התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה ואין מקום לסווגו כיימחסניס'י.
הערר נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהיעדר הצדדים ביום 28/10/2020.
בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה] כללית) (סדרי דין
!
יו''ר: אפרת א. קפלןן עו"ד
בוועד עָרר) - 7 תפנבסס החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
] 9 [| 0
2 ' כ\/
; ראובן הרן, עו חבר: יעקב ישראלי, רו''ח
קלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית
שליד עיריית תל- אביב -- יפו ערר מס' 140019233
בפני חברי וועדת הערר:
יר - עו''ד אפרת א. קפלן
חבר -- עו'/ד ראובן הרן
העוררות: איסתא נכסים בע''מ/ אוטו חן בע'ימ
- נגד ד
מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו
החלטת
העוררת מחציקה בשני נכסים ברתוב המסגר 16, תל אביב- יפו; נכס אחד, שהוא הנכט נושא הערר, ששטחו 1,316 מ"ר, המסווג בסיווג יימסחר בכלי תחבורהיי, הרשום בספרי העירייה כנכט מסי 2000439724 ח-ן ארנונח מס' 10991725, ונכס נוסף ששטחו 616 מ"ר, המסווג בסיווג 'יחניוניס במבנה ללא תשלוסיי, חרשוס בספרי העירייה כנכס מסי 200022289 ח-ן ארנונח מסי 10829516.
ביום 15/9/2019 ניתנה החלטה על ידי הוועדה בראשות כבי היוייר עו"ד אורה קניון, אשר דחתה על הסף את טענות העוררות לגבי שטת הנכסים, אשר הועלתה לראשונה בערר, וקבעה כי הערר ייקבע לשמיעת הוכחות אך ורק בשאלת סיווג הנכסי.
לטענת העוררת, יש לסווג את הנכס נושא הערר, ששטחו 1,316 מ"ר, בסיווג י*חניונים במבנה ללא תשלוסיי. לטענת המשיב, שטח וה מסווג כדין בהתאם לטעיף 3.2 לצו הארנונח ייבנליניס שאינו משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.
נציין, כי הדיון בערר התקיים בהרכב חסר, של שני חברי וועדה בלבד, בהסכמת הצדדים.
טענות העוררת
4
לטענת העוררת, הרכבים החונים בתניון, שהוא הנכס נושא הערר, אינם מיועדים למכירה אלא ממתינים לטיפול במוסך, ורק לאחר שהם עוברים את כל השלביט בטיפול במוסך של דלק מוטורס הס מועברים למכירה באולם התצוגה. לטענתה, בתניון לא מבקרים לקוחות.
העוררת מפנה לעדותו של העד מטעמה, מנהל הרכש והתשתיות אצל העוררת שהעיד אודות השימוש בנכס.
הנכס נושא הערר משמש הן כתנייה לעובדים והן כחנייח לכלי רכב אשר ממתינים לתהליך חבי. פי. אס. בשלב וה הן אינן מוצעות למכירה. האישור למכירת הרכבים בשלב זה הוא מטעם חברת ב.מ.וו.
.10
.1
.12
.3
14
לטענת העוררת, בחברת ב.מ.וו לא ניתן למכור מכוניות משומשות / לבצע טרייד אין לפני ביצועו של הליך מסוים, מן הסיבה שחברת דלק חיא חברה ציבורית. התהליך שעוברים הרכבים הוא הליך המכונה ייבי פי אסיי, הליך ארוך לפי טענתה, בו הרכב נלקח למרכ השירות בכדי לטפל בו, ורק אז עובר לאולם התצוגה באופן שמוענקת לו שנת אחריות נוספת מעבר לאחריות הרגילה.
העוררת טוענת כי על פי התבייע חל איסור לעשות בחניון שימוש אחר, שכן מדובר בשטח חנייה ללא מיזוג ואוורור, ללא ריצוף תאורח, מקומות ישיבה ללקוחות וללא שילוט. אולמות התצוגה של העוררת מחויבים בסיווג עסקים.
לטענת העוררת, הנכס עומד בתנאים הקבועים בצו הארנונה לסיווגו כתניון לרכבים ללא תשלום, מאחר ומדובר ברכבים שאינם בשימוש, אינם מיועדים למכירה והם נמצאים במקום בין מסירתם לחברה על ידי הלקות ועד להעברתם לטיפול במוסך.
לטענת העוררת יש לנקוט בפרשנות המקלה עס העוררת, כמו גם שיש להעדיף שימוש ספציפי על פני סיווג שיורי ולכן יש להעדיף את הסיווג של בניין המשמש לחנלית רכבים ללא תשלום.
העוררת מפנה להגדרת חניון בתקנות ההסדרים במשקן המדינה (ארנונת כללית ברשויות המקומיות) התשטייז - 2007, המתייחסות לתניוניס בתשלום בלבד. לטענתה, בשנת 2015 עיריית תל אביב שינתה את התעריף לתניוניס ללא תשלום וההצדקה לכך הייתה שנכט כאמור אינו עונח על הגדרת חניון בתקנות ההסדרים. בדברי ההסבר קבעה העיריית כי חניונים שאינם בתשלום מהווים סיווג ספציפי המשתייך לקטגוריית משרדים, שירותים ומסתר. טענה זו נטענה על ידי העירייה כפי שהציגה העוררת גס בפני הערכאות. לטענת העוררת האמור מלמד על כך שגם אס לטענת העירייה יש לראות בתניון בו חונים רכבים טרם העברתם למוסך כחלק מהעסק, עניין המוכחש על ידה, עדיין יש לסווגו בהתאם לשימוש המותר על פי התבייע קרי כחניון ללא תשלום, המהווה חלק מסוגי הנכסים המנויים בסעיף 2 לצו הארנונה.
לתילופין, העוררת טוענת כי אס טענתה לא תתקבל יש לטווג את השטח בסיווג '*מחסניסיי מאחר והוא משמש לאחסנה ועונה על תנאי צו הארנונה לסיווג זה.
בסיכומי התשובה הוסיפה העוררתת וטענה כי אס המשיב החליט לשנות את סיווג הנכס מייחניוניס במבנה ללא תשלוסיי ליימסחריי, נטל ההוכחה לכך שתל שינוי מוטל עליו. לטענתה, המשיב לא עמד בנטל ההוכחה להראות כל חל שינוי עובדתי בשימוש בנכס המצדיק את שינוי הסיווג.
העוררת הפנתה לכך שכעולה מן הביקורת שערך המשיב אף רכב בחניון לא מיועד למכירה.
העוררת חפנתה לתשובת העירייה בערעוריס המאוחדים עעיימ 4808/19 לשכת המסחר תל אביב יפו והמרכצ ואתי ני עיריית תל אביב - יפו.
לאור כל האמור, טוענת העוררת כי יש לסווג את הנכס בסיווג יישטח לחנייה ללא תשלוםי ולחלופין כיימחטניי.
טענות המשב
5
.6
7
.8
9
0
1
2
המשיב מפנה לתצהיר העד מטעט העוררת, מר משה ממי, בו נטען כי החניון נושא הערר משמש כחניה מזדמנת ללא תשלוט לעובדי החברה, לרכבים המשמשים לנסיעות הדגמה והן לרכבים המוחזרים על ידי לקוחות במסגרת טרייד אין עד שהם מטופלים במוסך ב.מ.וו. זאת בעוד העוררת טוענת בסיכומיה כי בנכס מוצבים רק רכבים הצפויים להימסר לטיפול במוסך.
המשיב מפנה לכך שרכבי חדגמה מהווים חלק בלתי נפרד מהפעילות המסחרית של העוררת.
חמשיב טוען כי גם לפי טענות העוררת מדובר בשטת בו מצויים רכבים המיועדים למכירה ורכבי הדגמה המהווים תלק מהליך המכירה והפעילות העסקית של העוררת. האמור מתיישב עס עדות העד מטעם המשיב כי במהלך הביקורת אביתר מטר לו שכל דורש יכול להצביע על רכב בו הוא מעוניין ואז הוא עובר הליך הכשרה לפני מסירתו ללקות.
לטענת המשיב הרכבים בתניון מהווים חלק מן המלאי העסקי של העוררת לכל דבר ועניין.
המשיב מפנה לכך שהעוררת לא המציאה כל ראייה התומכת בעדות העד מטעמה, לרבות הוראה כתובה מטעם החברה העולמית עליה העיד, או רשימה של הרכבים שעמדו במקום טרם מכירה, משך הזמן שהם עמדו במקום ומהן הפעולות שעברו במוסך. חימנעות העוררת מהצגת ראיות בעניין זה מלמדת כי רב הנטתר על הגלוי וחיא בעלת משמעות ראליתית.
לטענת המשיב, טענות העוררת לגבי התבייע לא הוכחו ואינו רלוונטיות לגבי חשימוש בפועל בנכט, על פיו נקבע הסיווג.
חמשיב טוען כי נכס בו נעשה שימוש להצבת רכבים המיועדים למכירח, תצוגה, רכבי הדגמה וכיוייב הוא שטח בשימוש מסחרי ומפנה להחלטות הוועדה בעניין וה ולפטק חדין בנמנ (תייא) 173-07 קל אוטו פרויקטים בע"מ ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו(פורסם בנבו), בו נקבע כי הרכבים בתניון מהווים חלק מהפעילות המטחרית הכוללת של החברה.
המשיב מוסיף כי העובדה שהעוררת מבצעת התאמות קלות לרכבים טרם העברתט לידי הלקוחות אינה משנה את מהות השימוש בנכס - הצבת סחורה המיועדת למכירה.
המשיב מפנה לפסיקה נוספת הקשורה ברציונאל שבבסיס התעריף הנמוך חניונים, שהיא להקל על מצוקת התנייה של הציבור הרתב. המשיב סבור כי כאשר מדובר בתכלית עסקית גריידא אין מקום לסיווגו כבניין המשמש לתניית רכב ללא תשלום וטוען כי לא מדובר בחנליה הממלאת את תכלית התקיקה אלא בהחזקת מלאי עסקי זמין ושוטף.
דנון ותכרעה
3. בדוייח ביקורת שנערך בנכס על ידי החוקר מר יהונתן קהלני, ביום 21/6/2018, צוין כל:
ייבחלק המסומן כתום עייג השרטוט נראו רכבי 9א3. לדברי אביתר מדובר על רכבים יזד 2 המיועדים למכירה לכל דורשיי.
4. בתצהירו של העד מטעם העוררת, מר משה ממי, הצחיר העד כך:
ייהריני להצחיר כי התניון נשוא הערר משמש לחנייה יימזמנתיי ללא תשלום הן לעובדי החברה המחניס את רכבם בקומה צו, הן עבור רכבים המוחזרים על ידי לקותות במטגרת טרייד - אין ומטופליס במוסך א ובין לבין הס חונים בחניון והן לרכבים המשמשים לנסיעות הדגמהי"י.
5. בדיון ההוכחות שנערך ביום 4/12/2019 העיד העד מטעם העוררת, מר ממל :
ייהמבנה כולל חניונים המשמשים כמרכו בי. פי. אס שמשמעותו ב.מ.וו פרימיוס סלקשן. הכוונה שבב.מ.וו לא ניתן למכור מכוניות משומשות/ טרייד אין לפני תהליך מסויים. ואת מאחר ודלק היא חברה ציבורית.
במקוט ואת מדובר בתהליך שנקרא בי.פי,אס שלוקחים את המכוניות למרכז השירות שלנו כדי לטפל ברכב ואג במכונית עוברת לאולם התצוגה למעלה ונותנים שנת אחריות נוספת מעבר לאחריות הרגילה.
מדובר בתהליך ארוך. החניון משמש לעובדים ובנוסף למכוניות שממתינות לתהליך של חבי.פי.אס. בשלב זה הן לא נמכרות, אלא רק לאחר שהן מוצגות באולם התצוגה שנמצא שתי קומות מעל. .... במהלך הביקורת אף נערכה בדיקה ונמצא כי אף אחת מהמכוניות שתנתה בחניון אינה מכונית המיועדת למכירה.... לשאלת הוועדה, באולם בכתובת זו נמכרות ע"י העוררת אך ורק מכוניות משומשות .... לשאלת הוועדה אני משיב כי איננו לוקחים לוקחים לקוחות לתניון כדי להציג להם רכבים לפני תהליך בי. פי. אסיי.
6. העד מטעם המשיב, התוקר מר יהונתן קהקני, העיד בדיון ההוכחות כל:
ייאני מכיר את אולם התצוגה שנמצא שתי קומות מעל החנפון.
אנ מאשר שבאולס התצוגה מוכרים מכוניות משומשות.
אביתר התלווה אלי לביקורת....
לא ביקשתי מהעוררת לבדוק האם הרכבים אינן למכירה כפי שעשה החוקר אלעד לטענתך. קבלתי את המידע מאביתר שמסר לי כי מז'ובר ברכבים המיועדים למכירה ושכל דורש יכול להצביע על רכב בו הוא מעוניין וא הרכב עובר הליך הכשרה לפני מסירתו ללקוחיי.
.7
.8
9
.0
.1
.2
מכלל חאמור עולה כי הנכס נושא הערר משמש: א. כתניון מודמן לעובדים. ב. להחזקת רכבים אשר על פי הנטען מיועדים למכירה באולם התצוגה, אולם ממתינים לחליך הכשרתם למכירה, הליך המכונה בי.פי.אס, לפני שיועברו לאולם התצוגה. ג. עבור רכבי הדגמה.
מן הראות שבפנינו עולה כי חשימוש העיקרי שנעשה בשטח הנכס נושא הערר, הוא החוקה של רכבים לקראת הליך המכונה בי.פי.אס, המתקיים במוסך, שיוביל למכירתן על ידי העוררת. מדובר, לטענת העוררת, בשלב הכרחי הנדרש לצורך התצוגה של רכבים אלו ומכירתם. מטענות העוררת עולה כי מדובר בשלב דומיננטי ומהות* במסגרת הפעילות שנועדה להוביל למכירת רכבים אלו, פעילות שמגיעה לסיומה באולמות הנמצאים בקומה השנייח.
מדברי העוררת עצמה ומכלל החומר שבפנינו עולה כי מדובר בחלק מהותי ובלתי נפרד מפעילותה המסחרית של העוררת למכירת רכבי יד שנייח.
גס אס הרכבים הנמצאים בשטת זה נמצאים בו, לטענת העוררת, כשלב ביניים, עד שיועברו להצגתס באולם התצוגה, ואין, לדבריה, כלל לקותות המגיעים למקום, אין לראות בנכס כייחניוןיי, שכן מדובר בהחזקה של רכביט כחלק מתהליך שנועד למכירתם וכחלק מן הפעילות העסקית של העוררת.
למעשה, מדובר ברכבים שניתן לראותס כסחורת אותה מחזיקה המערערת, גם אס לפי טענתה עליהם לעבור שדרוג/ שיפוץ/ טיפול/ תהליך של השמשה לקראת מכירתם. מבאן בי אין המדובר בחניה גרידא.
החלטתנו מתבססת על נימוקיו המפורטים של בית המשפט בעתמ 09 173 קל אוטו פרויקטים בע"מ מ מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-:פו (ודחיית הבקשח בבריימ 7280/11), שס דובר במקוט לחניית כלי הרכב לפני ואחרי ההשכרה. נקבע, כי חניית כל הרכב בנכס היא חלק מהתהליך העסקי של המחויק, שהוא השכרת רכב, ולא מנותק ממנו. עוד התבססנו על נימוקי בית המשפט בפסק חדין בעמינ 2144-02-16 דומיקאר בע"מ מ מנהל הארנונה בעיריית תל אניב (להלן -- *עניין דמיקאח, בו נקבע כי יש מקום להחיל את שנקבע בעניין קל אוטו גם כאשר מיקום התזקת הרכבים אינו טמוך למשרדי המערערת.
בשולי הדברים נציין כי אין בהלכה שנקבעה בעניין מישל מרסייה לעניין הסיווג הספציפי כדי לסייע לעוררת, בשעה שהיא אינה עומדת בתנאי הסיווג הספציפי, וכעולה מתשובת מנהל הארנונה להשגה, אין מדובר בסיווג שיורי שנקבע כי אס בסיווג ספציפי התואם במדויק את הפעילות שנחזתה בשטח.
לכל האמור מצטרפת העובדה שהחוקת הרכבים בנכס אינח מטייעת למצוקת החנייה בעיר תל אביב, מצוקה שחיא הטעט לתעריף הנמוך שנקבע לחניית רכבים ללא תשלום, שכן במקרה ּה הנכס אינו משרת ציבור בלתי מסוים של חונים זמניים (ראו עניין דומיקאר).
3. באשר לטענתה החלופית של העוררת, כי יש לסווג את הנכס בסיווג מחסנים, טענה וו לא
נטענה בהשגה, היא מהווה הרחבת חצית וממילא התנאים לסיווג הנכס כמחסניס לא נטענו ולא הוכחו.
סיכומם של דברים; מסקנתנו היא כי אין מדובר בייחניוניס במבנה ללא תשלוסיי כמשמעו בסעיף 3.3.15 לצו הארנונה כי אס בחלק אינטגראלי מפעילותה העסקית של העוררת, לפיכך סווג הנכס כדין.
הערר נדחה. אין צו להוצאות.
ניתן בהיעדר הצדדים ביום 28/10/2020.
בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשסי'א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
זו
יו'יר: אפרת א. קפלן, עו''ד
3
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית
שליד עיריית תל- אביב - יפו ערר מס' 140018736
בפני חברי וועדת הערר:
יו'/ר-- עו'יד אפרת א. קפלן
חבר - עו'יד ראובן הרן
חבר - רו''ח יעקב ישראלי
העוררים: 1. יפעת יניב
2. ליאור אלקלעי
-נגד-
מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו
החלטה
1. עניינו של הערר בשני נכסים הנמצאים ברתוב בנימין מטודלה 30 , תל אביב- יפו ;
* נכס עייש העורר ליאור אלקלעי בן שטרית, הרשום בספרי העירייה כנכט מסי 3 חר-ן ארנונה מס' 10890214.
> נכס עייש העוררת יפעת יניב, הרשום בספרי העירייה כנכט מטי 2000378034 ח-ן ארנונה מס' 10501845.
2. על פי היתר הבנייה מט' 08-0233 מיום 20/3/2008 מדובר בבניין מגורים שנבנה על גבי
בנייו מסחרי חד- קומתי. עניינו של הערר בשני נכסים והים; כל אחד מן העוררים בעל נכס בקומה הראשונה. שטת כל דירה הוא 187 מ"ר בסכהייכ; כל אחת מהדירות היא בגודל 120 מ"ר בצירוף יימרפסת גגיי באותו מפלס עס דירת המגורים שגודלה 67 מ"ר.
3 על פי התשריט שצורף לדוייח הביקורת, לכל אחת מהדירות יימרפסת קדמיתיי ויימרפסת
אחוריתיי וכל אחת מהן מקורה בחלקה על פי הפירוט הבא:
* מרפסת פתוחה (סומנה בצהוב ובכחול בהתאמה) שגודלה 43.95 מ"ר.
* מרפסת מקורה (סומנה בצהוב מקווקו ובכתול מקווקו בהתאמה) שגודלה 11.08 מ"ר.
* מרפסת פתותה (סומנה בורוד ובירוק בהתאמה) שגודלה 7.13 מ"ר
* מרפסת מקורה (סומנה בורוד מקווקו ובירוק מקווקו בהתאמה) שגודלה 5.70 מ"ר.
4. המתלוקת בן הצדדים נוגעת לחיוב שטת המרפסות ; לטענת העוררים שטח המרפסות בכל
אחד מן הנכטיט מהווים יימרפסת גגיי, כפי שצוין במפורש בהיתר הבנייה, ולכן יש לתייב שטחים אלו בהתאם לסעיף 1.3.1 ה' לצו הארנונה. לטענת המשיב מדובר בשטת יימרפסתיי ולפיכך מרפסות העוררים תויבו בהתאם לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה.
.5
טעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה קובע כל:
ייבשטח הבניין נכלל כל השטח שביחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר, וכן מרפסות, סככות וברכות שחיה".
סעיף 1.3.1 וי לצו הארנונה קובע כל:
יישטח גג מרוצף בבניין מגורים המשמש דירה אחת בלבד ויש אליו גישה מאותה דירה, נכלל בשטח הדירה בשיעור שלא יעלה על 30% משטת הדירה הצמודה לגג, או משטח המפלס שמתחת לגג (בדירות להן יותר ממפלס אחד), למעט מרפסותיי.
מכאן ברור כי המחלוקת בין הצזדדיס הינה האם מדובר במרפסת, כי א יש לתייב את שטח המרפסות במלואו, כתלק משטח הדירה (67 מ"ר) או שמדובר בשטת מרפסת גג, שאזי השטח יחוייב בחלקו, ובשטת שלא יעלה על 30 אחוז משטח הדירה הצמודה (לא יותר מ- 36 מ"ר).
אין מחלוקת בין הצדדים כי העוררים עושים שימוש בשטח המרפסת והשאלה היא בדבר *ישום הוראות צו הארנונה על עניינס.
בפתח הדברים נציין כי לא ברור מדוע תורו הצדדים בסיכומיהס על הטענות בדבר קיומו של מעשה בית דין בעניינה של העוררת 2, כאשר בשאלה זו הגישו הצדדיט טיכומיס מפורטים עוד בראשית שנת 2019, וביום 11/3/2019 ניתנה החלטה מפורטת ומנומקת על ידי הוועדה בראשות עו"ד אלון צדוק, אשר דחתה את הבקשה לדחיית הערר על הסף מחמת מעשה בית דין. הוועדה בהרכב וה אינה מהווה ערכאת ערעור על הוועדה בהרכבת הקודם והיא לא תדון בשנית בטענות שהוכרעו בידי הוועדה וה מכבר. משכך, נותר לדון במחלוקת בין הצדדים לגופה.
תמצית טענות הצדדים
טענות העוררים
9
.10
.1
לטענת העוררים תיקון נוסת סעיף 1.3.1 ו לצו הארנונה שבעבר התייחס ליישטח גג המשמש לדירת גג בלבדיי ליישטח גג מרוצף בבנייני מגוריסי' מדבר בעד עצמו, ומלמד על כוונת המחוקק. לטענתם, בכדי להנות מההקלה הקבועה בצו לא צריכה דירה להיות יידירת גגיי ודי בכך שהיא משתמשת בשטח גג הצמוד לדירתה.
לטענת העוררים, הפסיקה אליה מתייחס המשיב עוסקת בחלקה בבנייני משרדים שכלל אינם חוסים תחת סעיף 1.3.1 ו לצו הארנונה והיא אינה תואמת את הגדרת הנכסים בערר כאן.
לטענת העוררים ההבדל בין 'ימרפסת גגיי/ייגג מרוצףיי ובין יימרפסתיי אינה בשימוש השונה, אלא ביחס הבלתל סביר בין גודלס של שטחים אלו ובין גודל שטח המגורים.
2
.12
.83
העוררים מפנים לפסק חדין בעמיינ (תיא) 217/04 חיימסון השקעות 1992 בע"מ מ מנהל הארנונה של עיריית תל אביב - *פו (לחלן - ייעניין חיימסוןיי), שס נקבע כי יש לפנות, בין היתר, להיתר הבנייה ולתכניות. העוררים מפנים להיתר הבנייה ולדיני התוייב לפיהם השטת שבמחלוקת אינו מהווה מרפטת היות ולא נכלל באחוזי הבנייה של המבנה, ואת בשונח מיתר המרפסות, והוא הוגדר בהיתר הבנייה כיישטת משטח לא מקורה!י.
לטענת העוררים הגג המרוצף יכול ויחיה מעל הדירה או במפלס אחד, אולם בכל מקרה, ובניגוזד לטענת המשיב, הוא לא יוכל לחיות ייהמכסה העליון של הבניןיי, שכן אזי לא ניתן יהיה להשתמש בו.
העוררים טוענים כי יידירות ייחודיותיי כגון אלה נושא הערר הן אלה להן הוצמד גג נרתב וקיים תוסר סבירות ביחס בין שטח הדירה ושטח מרפטת הגג הצמודה. לתמיכה בטענתס הס מפנים להחלטת הוועדה בערר (תייא) 140014003 מור אלי ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו ולערר 1400140038 לוי חנה ואמנון כ מנחל הארנונה, בהם נקבע בי על אף שאין מדובר בדירות בקומה העליונה של הבניין, יש לסווגם כשטת גג / גגות נמוכים.
לאור כל האמור, ובשים לב לנטיבותיו המיוחדות של הבניין, העוררים טוענים כל יש להורות על חיוב שטחי המרפסות המרוצפיס הצמודים לדירותיהם בהתאם לסעיף 1.3.1 וי לצו הארנונה כיישטח גג מרוצףיי.
טענות המשב
4
.5
.6
17
לטענת המשיב שטת? המרפסות של העוררים מתויביס כיימרפסת'י, בהתאם לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה. מדובר בבניין מדורג, כאשר בקומת הקרקע ישנה קומת מטחר ומעליה מצויים נכסי העוררים. המרפסת הצמודה לשטת דירות העוררים, ומצויה באותו מפלס, מהווה את הקירוי לקומת המסחר שמתחתיה. המרפטת מרוצפת, בעלת מעקה והכניסה אליח היא משטח חדירה הנמצאת באותו מפלס וצמודה אליה.
לטענת המשיב י'יגגיי הוא הכיסוי העליון של המבנה, המשקף את השטת המצוי בשיא גובהו של הבניין. טענת העוררת כי יש לראות במרפסות כיישטח גגי' איגה מתיישבת עם המשמעות הרגילה והלשונית של המילה '/גגי' - שכן אין מדובר בשיא גובהו של חבניין.
לטענת המשיב, הפרשנות שמציעה העוררת, לפיה כל המרפסות שאינן מקורות בבניינים מדורגים ייחשבו כשטתי גג תוביל לאבסורד, שכן כל מרפסת בבניין, אשר משיקולים תכנוניים ועיצוביים. נבנה באופן מדורג, תחשב כשטח גג. המשיב מפנה להחלטת ועדת הערר בערר 2008-12-07 מינא גד בו נקבע כי פרשנות זו אינח סבירה.
המשיב טוען כי גס כאשר מדובר בשטח העליון של בניין - הצו מחריג באופן מפורש שטחי מרפסות, שיש לחייבן במלואן, בהיותן חלק בלתי נפרד מקומת המגורים.
8. המשיב טוען כי פרשנות המונת ייגגי' אינה מסתכמת בסוגיות הנדסיות אלא היא קשורה
בפונקציונאליות של השטת. המשיב מפנה לפסק חדין בעתיימ 146-09 אורדב בנית והשקעות בעימ ני עיריית תל אביב - בו נקבעה האבחנה בין שטח מרפסת ושטת גג.
המשיב טוען כי אין תולק שהעורריס עושים שימוש בנכס כולו ומפיקים ממנו הנאה, ובביקורת בנכס נמצאו רחיטים, ציוד, אופניים ובריכת שחייח מתנפחת. המשיב מפנה לתשובות המצחירים בדיון בעניין וה. בנוסף, אין במרפסת מתקנים כגון דודי שמש, אנטנות וכוי. עובדות אלו והעובדה שהשטחים מהווים המשך ישיר של הנכס העיקרי, מלמדות, לשיטת חמשיב, על כך שמדובר במרפסת.
9. המשיב מפנה לפסיקה ולהחלטות וועדת ערר שתומכות, לטענתו, בעמדה לפיה יש לחייב
את השטח כמרפסת ולא כגג ובכלל וח לעמיינ (תייא) 30710-11-10 רנייח משה אהרומ מ מנחל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסם בגבו), עמייג 25351-12-15 מיכאל גולן גי מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסט בגבו) ולערר 140012314 ענת מיוחס, שם לטענת המשלב דובר בשטת מרפסת כפול משטח חדירה.
0. לטענת המשיב העובדה שבחיתר הבנייה מוגדר השטח כי:גגיי אינה מסייעת לעורריס, שכן
שטחים בני חיוב אינם שואביס את פרשנותס רק מדיני התוייב, אלא הס פועל יוצא של חקיקה ראשית ומשנית, ובקביעת טיווג השטחים יש להביא בחשבון את נסיבותיו של כל מקרה ואת פוטנציאל השימוש בו.
1. המשיב טוען כי ההחלטה עליה נסמכים העוררים בעניין אלי מור מתייחסת למצב שונה
וקיצוני, בו בוצע שינוי תכנוני בנכס, וחייגגות הנמוכיסיי הס תולדה של שינוי וה באופן שגודל המרפסת היה 200 מ"ר ופוטנציאל חשימוש לא היה זהה. באותו מקרה, המצב התכנוני נכפה על העורר והוצמדה לו מרפסת חסרת פרופורציה לשטח הדירה, באופן שלא ניתן לעשות ברוב הנכס שימוש.
2. המשיב מפנה לשורת התלטות של וועדת הערר בבניינים המשמשים למגורים בהן נקבע כי
יש לחייב את המרפסות לפי פוטנציאל השימוש בהן ומידת הוזיקה לשטח העיקרי ונקבע כי הן יתויבו כמרפסות בהתאם לסעיף 1.3.1 ב לצו הארנונה ולא כיישטת גגיי.
לאור כל האמור טוען המשיב כי יש לדחות את הערר ולהותיר את החיוב כמרפסת בהתאט לסעיף 1.3.1 ב לצו הארנונה על כנו.
דוון והכרעת
3. לאחר שבחנו את העובדות כפי שעלו מתצחירי הצדדים ומדיון ההוכחות בפנינו, ולאחר
ששקלנו את טיעוני הצדדים, לרבות את פסקי חדין אליהם הפנו, כמו גס פסק הדין שניתן לאחרונה בעמיינ 14574-05-20 :ונית נחום ואתי ני מנחל הארנונה של עיריית גבעתיים (להלן - ייעניין נחוסיי), הגענו למטקנה כי דין הערר להידחות.
4. כאמור בפתח הדברים, על פי החיתר הבנייה מס' 08-0233 מיום 20/3/2008 מדובר בבניין
מגורים שנבנה על גבי בניין מסחרי חד-קומתי. עניינו של הערר בשני נכסים וחים; כל
4
5
.6
.7
.9
אחד מן העוררים בעל דירה בקומה הראשונה. שטח כל דירה הוא 187 מ"ר; כל אחת מהדירות היא בגודל 120 מ"ר בצירוף יימרפסת גגיי באותו מפלט עס דירת המגורים שגודלה 67 מ"ר.
על פי התשריט שצורף לדוייח הביקורת, לכל אחת מחדירות יימרפסת קדמיתיי ויימרפסת אחוריתיי וכל אחת מהן מקורה בחלקה: מרפסת פתוחה (טומנה בצהוב ובכחול בהתאמה)
שגודלה 43.95 מ"ר, מרפסת מקורה (סומנה בצהוב מקווקו ובכחול מקווקו בהתאמת)
שגודלה 11.08 מ"ר, מרפסת פתוחה (סומנה בורוד ובירוק בהתאמה) שגודלה 7.13 מ"ר ומרפסת מקורה (סומנה בורוד מקווקו ובירוק מקווקו בהתאמה) שגודלה 5.70 מ"ר.
מעדויות הצדדים עלה כי אכן נעשה שימוש על ידי כל אחד מהם בשטחים נושא הערר;
העוררת העידה כי בנותיה רוכבות על אופניים וכי יש בח ציוד. העורר העיד כי הוא עושה בה שימוש וכי יש בה שולחן עם כסאות וספה וכן בריכח מתנפחת קטנה. מן התמונות שצורפו לדוייח הביקורת עולה כי מדובר בשטתיס הנראיס כמרפסת לכל דבר ועניין ובי ברובו של השטח שבמחלוקת נעשה שימוש על ידי העוררים. בתמונות שצולמו במרפסת של העוררת ישנם חפצים כמו אופניים וכלי ניקוי (סומן בצחוב) ונראח כי נעשה שימוש בחלקה האחורי לתליית כביטה (סומן בורוד). בתמונות שצולמו במרפסת של העורר נראיט בריכה מתנפחת קטנה, טפה ושולחן עס כסאות (טומן בכחול). בשתי הדירות נראה כי השטח מצוי בשימוש ולא נראים שטחים מהותיים שאינם בשימוש.
כעולה מן התומר שבפנינו ומן התמונות שצורפו לדוייח הביקורת, במקרה וה אמנם מדובר בבניין שנבנה על גבי קומת גג קומה מסחרית קיימת, אלא שהשטחים שבמחלוקת מתולקיס באופן שחלק מהם נמצא ברציפות לסלון וחלק מהם מהווה מעין מרפסת אחורית ואין מדובר במקרה של יחס בלתי סביר בין גודלם של השטחים שבמחלוקת (שהיוו את גג הקומה המסחרית עליה נבנה הבניין) ובין גודל שטח המגורים.
אנו מסכימים עס העוררת כי בנטיבות של יידירות ייחודיותיי, אשר נבנו על גג קומה מסחרית קיימת, להן הוצמד בהיתר הבנייה גג נרחב, וקיים חוסר סבירות ביחסי בין שטח הדירה ושטח מרפסת הגג הצמודה, ייתכן ויחיה מקום לראות בהן כיימרפסת גג'י, ואת בשונה מבניינים מדורגים. יחד עס ואת, מבתינה עובדתית זהו אינו המקרה שבפנינו.
בענייננו, השטח שבמחלוקת בכל אתת מהדירות הוא שטח מגודר ומרוצף, הנמצא ברציפות לדירת כל אחד מהעוררים. לא נראים שטחים שאין בהם פוטנציאל שימוש. רובו של השטח צמוד לחדר המגורים, היציאה אליו היא מחדר המגורים ותלק ממנו נמצא מאחור וניתן לראותו כמרפסת אחורית. סך השטת בכל דירה, 67 מ"ר, אינו שטח בלתי סביר לשימוש בשים לב לגודל דירות המגורים (120 מ"ר כל אחת) ואף התרשמנו כי הוא מצוי בשימוש בפועל של העוררים.
0. אמנם המשיב סבור כי אין מקום לפנות בענייננו להגדרות מתחום התכנון והבנייה, אלא
שבפסק הדין בעניין נחום קבע בית המשפט כי שפוטנציאל השימוש במרפסת בגודל רגיל ופוטנציאל השימוש במרפסת גג גדולה אינו והה, וכי לכן, הפניה לתשריט ההיתר ולהגדרה שניתנה שס לגבי השטח שבמחלוקת, היא רלוונטית בהחלט ולא היה נכון להתעלם ממנה. בענייננו, לא נעלם מעיננו האמור בהיתר הבנייה, אולם מסקנתנו חיא כי פוטנציאל השימוש בשטח שבמחלוקת בענייננו, בשים לב להיבט התכנוני, להיבט העיצובי, לגודל הדירה, לגודל שטח המרפסת, היחס בין גודל המרפסת ובין גודל הדירה - הוא בכל שטח המרפסת, אשר תואם את השימוש בפועל.
1. נציין כי בפסק הדין בעניין אלי מור דובר בשטח גדול בהרבה מן השטת שבפנינו, ולמעשה
בחיוב ש- 2/3 ממנו נבע משטח המרפסת הצמודה לדירה. במקרה שס בית המשפט הכיר בעצם האפשרות לקיומס של שני גגות, ואת במקום שבו התכניות והיתרי הבנייה התייחסו לשטח וה כשטח גג. כאמור, במקרה שבפנינו השטחים שבמחלוקת תוארו בהיתר הבנייה כיימרפסת גגיי אולם מדובר בשטח קטן יחסית, המשמש הלכה למעשה את העוררים כ- יימרפסתיי.
2. מסקנתנו מתיישבת עס הרציונאל שבבסיס ההבדל בחיוב בין מרפסת ובין מרפסת גג,
הטמון במידת השימוש הפוטנציאלי במרפסת לעומת מרפסת גג, תחת ההנחה שהשימוש במרפסת רגילה אינו דומה לוה של מרפסת גג.
סיבומו של דבר; אנו קובעים כי יש לראות בשטח שבמחלוקת בכל אחת מדירות העוררים כ''מרפסת'י וכי אין לראות בהם כ-יימרפסת גג'י. הערר נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהיעדר הצדדים ביום 28/10/2020.
בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשסי'א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
/
26 ₪
0 חבר: יעקב ישראלי, רו''ח
קלדנית : ענת לוי
\ | דן 0:
יו'יר: אפרת א. קפלן, עו"ד חב 1/,רָאובן
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית עררים מס' : 140018940
שליד עיריית תל- אביב -- יפו 1200
בפני חברי וועדת הערר:
יו'/ר -- עו'יד אפרת א. קפלן
חבר -- עו'יד ראובן הרן
חבר - רו''ח יעקב ישראלי
העוררת: זן גרוב בע'ימ
- נגד.
מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב -- יפו
החלטת
עניינו של הערר בנכס בן 2.5 קומות הנמצא ברחוב יצחק שדה 29 בתל אביב -- יפו, הרשום בספרי העירייה כנכס מס' 2000196398 ח-ן ארנונה מס' 10959108 בשטח 535 מ"ר (להלן -- ייהנכסי).
העוררת מחציקה בכתובת זו גם בשטח בסך 98 מ"ר המסווג כקרקע תפוסה מס' 2000196408 ח-ן לקוח מט' 109591110.
לטענת העוררת יש לסווג את הנכס בהתאם לסעיף 3.3.8 לצו הארנונה י*אולמות המשמשים לתיאטרון, מחול וקונצרטיסיי, ולחילופין לסווגו בהתאם לסעיף 3.3.9 לצו הארנונה ייאולמות המשמשיט לריקודיסיי. בנוסף, לטענת העוררת יש להעניק לנכס פטור מארנונה בהתאם לסעיף 0 לפקודת העיריות (וסח חדש/ (להלן - ייפקודת העיריות'יי), בהיותו לא ראוי לשימוש התל מחודש דצמבר 2017 ועד לחודש פברואר 2018.
לטענת המשיב הנכס אינו משמש להצגת מופעי תיאטרון, מתול או קונצרטים ואינו משמש כאולט לריקודים בלבד, כנדרש בטעיפים 3.3.8 ו- 3.3.9 לצו הארנונה ובתנאים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט. לטענת המשיב, מדובר בנכס המשמש כמרכצ ללימוד קורסים וסדנאות שונות, לרבות סדנאות לריפוי והגשמה עצמית, סדנאות ריקוד, לימודי ריקוד וכיוייב. לאור הפעילות המגוונת המבוצעת בנכס, הנכס מסווג בסיווג יישירותים כללייםיי. באשר לטענה אודות היותו של הנכס לא ראוי לשימוש; לטענת המשיב הבקשה הוגשה רק ביום 15/2/2019 ובביקורת שנערכה בנכס מספר ימים לאחר מכן נמצא כי הוא לא עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 330 לפקודת העיריות.
בדיון המקדמי שהתקיים ביום 6/2/2019 הגיעו הצדדים להסכמה כי תיערך ביקורת נוספת בנכס, במהלכה תינתן לעוררת ההודמנות להציג גס מסמכים המלמדיט על השימוש שנעשה בנכס. ביום 9 הודיעה בייכ המשיב כי ביום 11/3/2019 התקיימה ביקורת בנכס בשעות הערב, בתיאום עם נציגת העוררת, וכי לאחר שהמשיב בחן את ממצאי הביקורות הוא החליט כי אין מקום לשנות מעמדתו בתשובה להשגה ובכתב התשובה לערר. בנסיבות אלו נקבע הוניק להוכחות.
נכס לא ראוי לשימוש
1
ביום 15/2/2018 הגישה העוררת בקשה להעניק לנכט נושא הערר פטור מכת סעיף 330 לפקודת העיריות עבור החודשים דצמבר 2017 - פברואר 2018. בבקשתה ציינה נציגת
העוררת, גבי גבריאלה ומל, כך:
ייבתקופת הגשם כל הפעילויות במקום התבטלו מכיוון שהייתה הצפה בכל הקומה התחתונה, הפרקט נהרס ולא יפשר לרקודיי (כך במקור -
הערת הוועדה).
ביום 18/2/2018 נערכה ביקורת בנכס על ידי חוקר מטעם המשיב.
בדוייח הביקורת שנערך על ידי החוקר מר אפי בסנו צוין כך:
יילא נראו עבודות וליקויים למעט מוקד אחד ובו סימני רטיבות בקיר ומים שהצטברו ברצפה'י.
תחת הסעיף התייחסות הלקות צולין:
יילדבריה של גבריאלה אי אפשר לעשות שימוש במקום מאחר ובכל גשם כל הנכס מוצף במים'י,
מנהל הארנגונה החליט לדחות את בקשת העוררת בלשון זו:
*בביקורת שערכנו במקום בתאריך 18.02.2018 לא נראו עבודות, לא נראו פועלים ולא נראו ליקויים למעט מוקד אחד ובו סימני רטיבות בקיר ומים שהצטברו ברצפה.
עייפי ממצאי ביקורתנו במקום הנכס ראוי פונקציונאלית לשימוש ולא נראה כי מתקיימים בו עבודות.
לאור האמור לעיל, בקשתך לפטור בגין נכס לא ראוי לשימוש לא
אושרהיי.
ביום 16/5/2019 העוררת הגישה בקשה לבתינה מחודשת של ההחלטה וביום 27/5/2019 השיב מנהל המהלקה, מר אלברט גולבר, במכתב לעוררת כי בקשתה נדחתה. באשר לטענת העוררת כי מכתב התשובה של מנהל הארנונה לא התקבל על ידה הוצע לה לפנות לועדות הערר ולבקש להגיש ערר באיחור. בהתאם להמלצה וו העוררת הגישה ערר ובקשה להגשתו באיחור.
לטענת העוררת יש להעניק לה פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות בגין הנכסים החל מחודש דצמבר 2017. ואת בעוד אין מחלוקת כי בקשתה הוגשה רק באמצע בחודש פברואר 2018.
סעיף 330 לפקודת העיריות קובע כך:
יינהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד חבניין במצב של נכס הרוס אן ניזוק'י.
בהתלטת בית המשפט העליון בבריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלח בע"מ ני עיריית
תל אביב - יפו, נקבע כך:
יימשהגענו למסקנה כי אין לבחון עלות שיפוץ ייסבירהיי או ייכדאיות כלכליתיי במסגרת השאלה האם בניין ייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי עדייו יש לבתון כיצד בסופו של דבר בכל ואת תוכרע השאלה. לדעתי מדובר בשאלה עובדתית והמבחן שיש לקבוע הוא מבחן פיטל אובייקטיבי בעיני האדסם הטביר. ואכן, כפי שנקבע בעניין אתר ייקרקע יש לשוט בהתאם לתנאים אובייקטיבייםיי.... השאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניוק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין יניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי. אכן, ייתכנו מקריט ייאפוריסיי וגם אס לא נלך לשיטת יילכשאראנו אכירנויי (כתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע"פ 2358/06 סלימאן נ' מדינות ישראל, פסקה קייו (טרם פורסם, 17.9.2008) לביטוי יי 1 1 860 1 מסגעו 16 שסטאי) עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן
השכל חישר. כפי שציין השופט רובינשטיין בפרשה אחרת :
יימשאין בחוק או בתקנות הגדרה למושג שפירושו נדרש, יש לפרשו על פי
המשמעות הרגילה שמייחסות לו הבריות, ולחיעזר במבחן השכל הישר:
יכלל ידוע הוא, שכאשר ביטוי השגור בפי הבריות אינו מוגדר בחיקוק, יש לפרשו לפי המשמעות הרגילה שמייחסים לו בני-אדם' (עייא 753/68 מלכה פרנסיס, ואתי ני בנימין רוזנברג, פייד כג(2) 182, 187 (1969) -
השופט, כתארו אז, יי כהן); שאין הגדרה מיוחדת בחיקוק מסויים מניחים שהמחוקק דיבר בלשון בני-אדם והתכוון למובנו המקובל של המונחי...
ודוק: אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרת בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי. לעניין מס שבח התעוררה כאמור השאלה מהי דירה המיועדת למגוריט לפי טיבה, הפסיקה שעסקה בעניין קבעה כי יייש לבדוק את הדירה, כמות שהיא, לצורך מבחן זה, ולראות, אס היא מיועדת ועשויה לשמש בפועל למגורים מבחינה פיסית, דהלינו, מבחינת המבנה ומבחינת הימצאותם של מתקנים המצויים בדרך כלל בדירות מגורים והחיוניים לשם שימוש רגיל וסביר של הדיירים, כגון מתקני חשמל ומים, שירותים, מטבח וכיוצא באלהיי ...
הפטור שלפי סעיף 330 מדבר על ייבניןיי ולאו דווקא על דירת מגורים.
המונת ייבניןיי הוא מונח רחב יותר ואין הוא מוגבל אך למגורים. כפי שנקבע ייהמונח בנין הינו מונח רחב ביותר, הכולל מבני מגורים, משרדים, בתי עסק, בתי מלון וכדומהיי...על כן, גס אס בניין אינו ראול לשימוש לצרכי מגורים אין לומר כי בהכרת יהנה הוא מפטור לפי סעיף
0. לתכן בניין שאינו ראוי לשימוש לצרכי מגוריט אך ניתן להשתמש בו
בהתחשב בדיני התכנון והבניה, למשל, לצרכי משרדים, מלאכה, תעשייה או כל סיווג אחר שהוא כדין לגבי הבניין. על כן, כזדי לחיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות ייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבנלין...*.
העוררת טוענת כי ביום 4/12/2017 חיא קיבלה את החזקה בנכס וביצעה בו עבודות שיפוצ והתאמה ששולמו ברובן על ידי בעלי הנכס. לטענתה, עד לראשית תודש מרא 2018 היה הנכס בשיפוץ ובמצב שאינו ראוי לשימוש. לטענת העוררת, במסגרת השיפוץ בוצעו בנכס עבודות איטום, החלפת פרקט, צביעה, תלוקה וכיוייב. העוררת צירפה לתצחירה תשבונית בסך כ- 35,000 ₪ בגין אספקה והתקנה של פרקט וכן חשבונית בגין ייעוץ תכנון איטום בסך כ- 3,800 ₪. טענות אלו, שנטענו בערר, לא נכללו בבקשה שהוגשה למשיב, בה התבקש פטור בשל נזקים שנגרמו בקומת המרתף כתוצאה מהצפה.
8
.10
כך או כך, העוררת ביקשה לראשונה להעניק לה פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות רק ביום 15/2/2018, וממילא על פי הוראות החוק המפורשות לא ניתן להחיל את בקשתה למועד מוקדם ממועד זּה. על פי הוראת פקודת העיריות, לצורך קבלת פטור כאמור, על המחיק בנכס להודיע למשיב על מצב הנכס בזמן אמת. תנאי מסירת ההודעה הוא קונסטיטוטיבי, והפטור מוחל ממועד מסירת ההודעה בלבד.
ביחס לתקופה שלאחר מתן הודעת העוררת; המשיב מציג דו"ח ביקורת שנערך ביום 8 ממנו עולה כי במועד הביקורת לא מבוצעות בנכסים עבודות שיפו\ כלשהן, מצבם תקין והנכטיס ראויים לשימוש במועד הביקורת. מן הדוייח עולה כי אכן נראית עדות לנצילה, כפי שטענה העוררת, אולם אין מדובר בנזילה אשר הופכת את הנכס ללא ראוי לשימוש כלל. בכדי לתמוך בטענת העוררת כי הנכס לא הלה ראוי לשימוש, העוררת צירפה לתצהירה שתי חשבוניות ; האחת בגין אספקה והתקנה של פרקט והשנייה בגין ייעוץ לאיטוס. שתי תשבוניות אלו אינן מלמדות כי הנכס היה במצב כגה שלא איפשר כל שימוש בו, על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה. כידוע, על פי הפסיקה העובדה שהעוררת לא קיימה בנכס פעילות כלשהי אינה מצדיקה, כשלעצמה, הענקת פטור מארנונה, שכן על פי הפסיקה, די בקיומו של פונטציאל לשימוש בנכס, על מנת להצדיק חיובו של הנכס בארנונה. מכל מקום, גס כעולה מבקשתה של העוררת עצמה, השימוש שנמנע ממנה הוא בקומת המרתף בלבד ולא נמנע ממנה שימוש בשטח הנכס כולו.
טימומו של דבר;
באשר לתקופה הקודמת למועד פניית העוררת, קרי, התקופה הקודמת ליום 15/2/2018, חרי שממילא בהתאם לתנאי המפורש הקבוע בסעיף 330 לפקודה לא ניתן להיענות לבקשתה. סעיף 330 לפקודת העיריות קובע במפורש כי תקופת הפטור תחל ממועד מסירת ההודעה על ידי המחציק, ולא קודם לכן, וממילא ברור כי אין מקום להעניק פטור לתקופה בה אין הוכחה אודות מצב דברים עובדתי המצדיק הענקת פטור כאמור (ראו למשלעייא 8417/07 עיריית ירושלים ני ששון לוי).
באשר לתקופה מיום בקשתה, קרי, החל מיום 15/2/2018 ; עיינו בדוייח הביקורת מיום 8, לפיו במועד הביקורת לא עמד הנכס בתנאים הקבועים בסעיף 330 לפקודת העיריות. הקבלות שצירפה העוררת אינן מלמדות כי הנכס לא היה ראוי לשימוש בתקופה זו. הטענה שהעוררת לא הפיקה תועלת כלכלית מקומת המרתף במהלך התקופה הנטענת אינח יכולה להוות עילה למתן פטור בהתאם להלכות המגרש המוצלת. העוררת אינה חולקת על כך שהיא עשתה שימוש חלקי בנכס, שכן כעולה מפנייתה לעירייה בתקופת הגשם הייתה הצפה בקומת המרתף של הנכס באופן שהפרקט נהרט.
מכלל האמור מסקנתנו היא כי העוררת לא עמדה בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות ; אין מדובר בנזק משמעותי, או במבנה שנהרס או ניווק באופן שלא ניתן לשבת בו. כידוע, פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות לא מוענק 'יבאופן אוטומטייי במהלך תקופת שיפוצ,
וישנה חשיבות למצב העובדתי של הנכס במועד הבדיקה על ידי המשיב. העוררת לא הרימה את הנטל להראות כי היא עמדה בתנאים הקבועים בסעיף 330 לפקודת העיריות עובר למועד וּה.
סיווג הנכס
.1
.12
.3
המצהירה מטעם העוררת, גבי גבריאלה ומל, ציינה בתצהירה כי הנכס בן 2.5 קומות ומשמש יילפעילות תרבות, הפעלת אולמות המשמשים להצגות, מתול וקונצרטים... הנכס משמש בפועל לריקודים, ביודנסה, מחול ותנועה, קונצרטים ומוסיקה הצגות תיאטרון מסוג פלייבק ואימפרוביוציהיי. לטענתה, בנכס לא מתקיימת פעילות מסחר כלשהי, לא נמכריס מזון ומשקאות ומוצרי מזון. לטענתה, פעילות העוררת בנכס מוכרת תחת הכותר 'יבית למציאות חיוביתיי. לפי הצהרתה, במסגרת הפעילות בנכס היא מעלה מופעי וסדנאות תיאטרון, סדנאות ריקוד, מחול, מוויקה וקונצרטיס והיא אף מארחת בנכס מנחים ואמניס העוסקים בתחומים אלו.
המצהירה מדגישה כי על פי דו"ח הביקורת שערך החוקר מטעם המשיב אכן מתקיימות בנכט הרקדות, ביודנסה, תיאטרון ופסטיבל ריקודים ומחול בשם יימקצבי הלביי. עוד עולח, לדבריה, מן הדוייח שנערך על ידי המשיב, כי באולם התקיים ריקוד טנגו ונראו בו אנשים מחציקים ידיים במעגל ומבצעים תנועות בליווי מוויקה. החוקר אף העיד כי היו במקום שלטים המזמינים לסדנת ביודנסה, תחוט עיסוקה של המצהירה. העוררת מפנה לשילוט הנראה בתמונות עליו נכתב *יון גרוב בית למציאות חיובית בלב תל אביב המרכן לסדנאות, ריקוד הופעות ותיאטרון''. לתצהיר צורף קוב> וידאו ושמע על מנת להמחיש את הפעילות המתקיימת במקום.
מנגד, המשיב טוען כי תכליתו של סעיף 3.3.8 לצו הארנונה, שעניינו *אולמות המשמשים להצגות תיאטרון, מחול וקונצרטיסיי, נועדה להקל על נכסים שכאלה ולא נועדה עבור נכסים כגון אה של העוררת, אשר משמש בעיקר לשימושים אחרים. לטענת המשיב, הנכס כלל לא עונה על הגדרת 'יאולסיי שכן אין בו במה ומושבים המאפיינים אולם תיאטרון.
המשיב מפנה לעדותה של גבי ומל כי הנכס אינו מהווה באופן קבוע אולם למופעים, אלא הבמה אינה קבועה ומארגנים במה וכסאות לפי העניין, באופן שכשיש מופע מטדריס את האולם באופן מתאים וכשיש ריקודים באולם מארגנים את המקום בהתאט. לטענת המשיב, על פי מכלול הראיות, הנכס משמש את העוררת כמקום לסדנאות מסוגלם שונים, כבית ספר לריקוד כמקום אשר מכשיר מנחים לקורסים שונים וכיוייב. לטענתו, גס אם מתקיימת בנכס פעילות הקשורה לתיאטרון, אין מדובר באולם תיאטרון. חלק מן הסדנאות המתקיימות בנכס קשורות למחול ותיאטרון וחלק מהן אינן קשורות לתחומים אלו כלל, כגון: ריפוי והגשמה עצמית, דרך המלאכים, סדנאות ומפגשי עומק וטרנספורציה וכן הלאה. המשיב מפנה להחלטות קודמות של ועדות הערר ביחט לנכסים בחס נעשה שימוש מעורב לסדנאות, שיעורים, שיעורי ריקוד ועוד.
4
5
.6
.7
חמשיב מוסיף כי גס אין מקום לסווג את הנכס על פי סעיף 3.3.8 לצו הארנונה שעניינו ייאולמות המשמשים אך ורק לריקודים למעט סטודיו למחוליי, שכן מכלל הראיות ברור שאין מדובר בשימוש בלבדי כאולם ריקודים. לטענת המשיב מציין כי סעיף גה בצו הארנונה נועד לנכסים המהווים אולמות ריקודים בלבד, שבעבר כונו 'ידיסקוטקיסיי ושימשו רק למטרה זו.
דיוך
בפתח הדברים נציין כי אין חולק בדבר ייתודיות פעילותה של העוררת, שהיא רואה בה כפעילות תרבותית שנועדה לייצר 'מציאות חיובית', באמצעות מגוון פעילויות תרבות וסדנאות המוצעות לציבור הרחב, ובכלל וה גס כאלה העושות שימוש כזה או אחר גס בריקוד, מוזיקה ותיאטרון, או שלשיטת נציגת העוררת, גבי ומל, הן בעלות ויקה לתחומיסם אלו.
יחד עס ואת, לאחר שעיינו בכלל החומר שהוצג בפנינו לנו אודות פעילותה המגוונת של העוררת, נראה כי אין מנוס אלא לדחות את הערר.
סעיף 3.3.8 לצו הארנונה כולל שתי דרישות מצטברות; האחת - שיהא מדובר באולם, וחשנייה - כי הנכס ישמש לפעילויות הספציפיות המפורטות בסעיף. הסעיף אינו מתייחט לפעילויות תרבות והעשרה או בפעילויות העצמה והגשמה עצמית באמצעות אמנויות, באשר הן, או לפעולות שהן בעלות ויקה כלשהי לתחומי אמנות אלה ואחרים, אלא לפעילויוות הספציפיות המנויות בו. כעולה מלשון הסעיף, מדובר ברשימה סגורה וברורת של פעולות באולם, ולשונו מצמצמת. מן הסעיף עולה שהמתוקק ביקש לעודד פעילות תרבותית טפציפית, מסוגים מסויימים, באמצעות הקלה בתשלום הארנונה, ולא כל פעילות שהיא שעושה שימוש ישיר או עקיף באמנויות כלשהן.
לטענת העוררת, הפעילות המבוצעת בנכס עונה על סעיף 3.3.8 לצו הארנונה, קרי ייאולמות המשמשים לתיאטרון, מחול וקונצרטיסיי. אלא שכעולה מן החומר שהוצג בפנינו במקום מתקיימות סדנאות רבות ומגוונות מסוגים שונים. כך, למשל, מתקיימות במקום סדנא בשט ייהליכת מלאכיסיי המאפשרת ייצלילה אל האמת שבלב ואל חוויה שמיימית ואקסטטית של יחדיי; סדנת טנטרה תרפיה הכוללת ייתרגול טכניקות מדיטטיביות מעולם הטנטרהיי וייתקשורת חושית ואל הושיתיי; סדנת התהוות של תרפיה חווייתית הכוללת ייהכרות עם חוקי היצירה האוניברסאלייטיי, סדנאות שונות הנקראות דרך האהבה הכוללת תרגול מדיטציה ומודעות; סדנת לידה מחדש הכוללת ייפיתות מיומנויות בריאה לחיים בלב ההוויהיי. בנוסף הוצג בפנינו מידע אודות סדנאות ומפגשי עומק וטרנטפורמציה עס סוגנדהו, המוצגת כפסיכותרפיסטית תלמידה של אושו, המפעילה את מכון אושו למדיטציה ואלכימיית צ'אקרות.
במהלך חקירתה הצהירה גבי גבריאלה ומל כי היא עצמה מנחה טדנאות ביודנסה בנכס ופירטה כי מדובר בשיטת ריפוי באמצעות מוסיקה וריקוד בקבוצה. לשאלת בייכ חמשיב היא השיבה כי אין מדובר במטפלים בעלי הכשרה טיפולית. לפי דבריה בחקירה, בנכס
6
נלמדים סוגי ריקוד שונים ובהם יימקצבי חלביי ויידרך האהבחיי -- שיטה שעושה שימוש בכלים של ריקוד, פסיכודרמה וסוגים שונים של תנועה ומוסיקה. גבי מל ציינה כי העוררת מוכרת כרטיסים להשתתפות בסדנאות ביודנסה וכי ניתן לרכוש כרטיסיה לטדנאות.
8. גבי ומל אישרה בחקירתה כי במודעות שהוצגו אודות הפעילות בנכס צולינו 'יסדנאות"
וייקורסיסיי והיא אף אישרה שבנכס מתקיימים קורסים למנחים של יידרך האהבהיי.
לפי השקפתה של המצהירה, גבי ומל, כפי שציינה בחקירתה, כל הקורסים והסדנאות שמתקיימים בנכס קשורים בתיאטרון, ריקוד, פסיכודרמה ופלייבק. יחד עם ואת, על פי לשונו של סעיף 3.3.8 לצו הארנונה, אין די בקשר כלשהו בין תוכן הסדנא או ההתנסות בסדנאות ובקורסיס ובין תתוס אמנותי וּה או אחר, בין אס הוא מנוי בסעיף 3.3.8 לצו הארנונה ובין אס לאו, כדי להפוך את המקום בו מתקיימת הסדנא לייאולס תיאטרוןיי או ייאולס מחוליי או ייאולס קונצרטיסיי. הסדנה, לפי הגדרתה, היא כינוס של קבוצת אנשים לפעילות כלשחי, קורס קצר, או תכנית לימוד קצרת מועד, ומתקבל הרושם כי חלק מן הסדנאות של העוררת אכן כרוכות בהתנסות חווליתית שהיא בעלת ציקה כלשהי לאחת מן האמנויות המווכרות בסעיף. אלא שמסקנתנו היא כי אין די בוּיקה לאחד משלושת התחומים המנויים בסעיף בצו הארנונה, כמו גם שאין די בלימוד או בהתנסות בסדנא או בקורס, גסם אס הן מקיימות זיקה כלשהי לתחומי האמנות המנויים בסעיף, כדי להפוך את הנכס לאולם בו מתקיים תיאטרון/ מחול/ קונצרט. לכך מתווספת העובדה שכאמור לעיל לא כל הפעילות בנכס בעלת וּיקה לתתומיס אלו כנדרש בסעיף וסדנאות ופעילויות רבות, שמנינו לעיל, אינן מקיימות כל ויקה לאיוּה מתחומים אלו.
9. העוררת לא הרימה את הנטל להראות כי במקום מוצגות הצגות תיאטרון בהיקף ניכר
ומשמעותי, שאינן סדנאות המשלבות הקשרים תיאטרליים, או כי נערכים בו קונצרטים, להבדיל מסדנאות ופעילויות שעושות שימוש במוטיקה או בהקשרים מוסיקליים.
המבקשת אף לא הרימה את הנטל להראות כי במקום מוצגים מופעי מחול שאינם סדנאות ריקוד או לימודי ריקוד.
0. באשר לסעיף 3.3.9 לצו הארנונה; לשון הסעיף מתייחסת לנכס שבו מתקיימת אך ורס
פעילות של ריקודים, ואף העוררת עצמה אינה טוענת כי במקום מתקיימת פעילות בלבדית של ריקוד.
סוף דבר; הערר נדחה. אין צו להוצאות.
בהתאם לסעיף 2(5) לתחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מטירת ההחלטה.
בהתאט לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייג- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ניתן בהיעדר הצדדים ביום 21/10/2020.
[/ 252 5/ (-2 יש
יו'יר: אפרת א. קפקן, עו'יד חבר:
בן הרן, עו''ד חבר: יעקב ישראלי, רו''ח
קלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית
שליד עיריית תל- אביב - יפו ערר מס' 140019836
בפני חברי וועדת הערר:
יור - עו''ד אפרת א. קפלן
חבר - עו'יד ראובן הרן
חבר - רו''ח יעקב ישראלי
כלע?
א.
העוררת: עדית אזולאי
נוטריונט - הממשק החכם לנוטריון
- נגד-
מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו
החלטה
עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב בן יהודה 32 , תל אביב- יפו, הרשום בספרי העירייה כנכס מס' 2000173346 ח-ן ארנונה מסי 11031567.
לטענת העוררת יש לסווג את הנכס כיבית תוכנהי בהתאם לסעיף 3.3. לצו הארנונה, בעוד לטענת המשיב יש לסווגו בהתאם לסעיף 3.2 לצו הארנונה בסיווג יבניינים שאינן
משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחריי.
בפתח הדברים נציין כי העוררת, שאינה מיוצגת על ידי עו"ד, הפליאה בטיעוניה המדויקים, בבקיאותה בפסיקה בתתוס ובניסוח הטענות המשפטיות המורכבות, לרבות תקצירי פסיקה שהוגשו במטגרת הערר. יחד עס זאת, על אף העבודה המעמיקה והרחבה שנעשתה על ידי העוררת, בניסיון לבטט את טיעוניה, לא נוכל לקבל את הערר.
תקנה 1 לתקנות ההסדרים במשקק תמדינה (ארנונת כללית ברשויות המקומיות) התשסייז
- 2007 מגדירות תעשייה כך:
יילרבות מפעלי בניה, מחצבות, בתי תוכנה....
בכדי שנכס יוכל להנות מטיווג כיבית תוכנהי עליו להוכיח כי עיקר עיסוקו הוא ייצור או פיתוח תוכנה. בפסק הדין בעי/א 1960/90 פקויד השומה תל אביב 5 מ חברת רעיונות בע"מ, פיד מח/1), 200 (להלן -- ייעניין רעיונותיי), נקבעו המבחנים המרכצייס אשך נועדו לאהות
קיומה של ייפעילות ייצורית'י בנכס:
יבירת יייש מוחשי אחד מייישיי מוחשי אחר.
טיבו של ההליך העסקי.
היקף השימוש במוצר המוגמר; פעילות תיחשב כייצורית אס המוצר נועד לשימוש הציבור הרתב, ולא תיחשב ככואת אס היא מיועדת ללקוח שהומינה.
המבחן הכלכלי - מבחן השבחת נכסים; פעילות ייצור היא עשייה בטובין/ כל חומר מוחשלי אחר, אשר משביחה את הערך הכלכלי של אותם טובין.
מבחן ההנגדה/ מבתן מרכו הפעילות; האם הפעילות מנוגדת לפעילות של מתן שירותים ומרכו הכובד של הפעילות נוטה לעבר פעילות ייצור, ולא לעבר פעילות של מתן שירותים.
בפסק הדין בעעייס 280/04 המועצת הא'זורית חבל יבנה ני אשדוד בונדד בע"מ נקבע בי המבחנים האמורים אינם מבחנים בלעדיים או מצטברים, כי אס אינדיקציות לסוג הפעילות המתבצעת בנכס, ולהיותה של הפעילות פעילות ייצורית. לפיכך, נקבע כי יש לצקת תוכן להגדרת הטיווג בכל מקרה ומקרה.
סעיף 3.3.3 לצו הארנונה קובע כל:
ייבתי תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצרו תוכנה, יחויבו ב- '-
מכאן שכדי שנכס מסויים יסווג כבית תוכנה עליו לעמוד בשלושה תנאים מצטברים:
בנכס מתבצעת פעילות של יייצוריי.
בנכס מיוצרת תוכנה.
מדובר בעיסוק העיקרי של הנישום.
בפסק הדיו בעמיינ 29761-02-10 ווב סנס ני עיריית תל אביב - *פו נקבע כי המונח ייעיקרייי מכוון הן למבחן מהותי והן למבחן כמותי; על פי המבחן הכמותי יש לבחון את גודל השטח שבו מתבצע הפיתוח עצמו , כלומר הפעילות הייצורית עצמה, לעומת גודלס של השטחים המשמשים לפעילות אחרת ובכלל זה הנהייח, שיווק ומכירות. על פי המבחן המהותי יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא התלק העיקרי של הפעילות העסקית המבוצעת בנכס.
עניינה של תעוררת
7
העוררת פיתחה, יחד עס מתכנת נוסף העובד כפרי לנס, ממשק ניהול למשרד נוטריון בשם 'נוטריונטי, הפועל בעשר שפות ולטענת העוררת משתדרג ומתפתח באופן רציף וקבוע.
העוררת היא היזמת, המפתחת והמתכנתת של נוטריונט וגם נותנת השירות היחידה.
העוררת מעסיקה מתכנת נוסף על בסיט פרי לנס שנמצא בנכס יחד עימה שלוש פעמיט בשבוע. על פי כתב הערר, כל הכנסותיה של העוררת הס ממכירת רישיונות תוכנה לנוטריוניס.
8
9
.10
.1
21
בתודש ינואר 2019 העוררת פנתה למשיב בבקשה לסווגה בסיווג /בתי תוכנה' בהתאם לסעיף 3.3.3. לצו הארנונה.
ביום 23/1/2019 נדחתה בקשתה בלשון זו:
יילענייען בקשתך לסיווג הנכס כיבית תוכנהי, נשיבך, כי פעילות כלשחי בתחום המתשבים או האינטרנט, כלשעצמה, לא תיחשב כבית תוכנה במובן צו הארנונה.
כמו כן, לא האינטנסיביות המרובה הנדרשתת בעבודת מפתחי תוכנה ליצור את המוצר הנמכר על ידי בית העסק או מתן השירות על ידו -- הוא המבחן להגדרתו כבית תוכנה, אלא, על התכלית העסקית בנכס להיות ליצור התוכנה עצמה. גם פעולות כמו שדרוג, בהתאם למסמכים שצורפו לפנייתך ולביקורת שביצענו בנכס בתאריך 20.01.2018 ובהתאם לפרופיל החברה, נמצא כי עיקר פעילות החברה הינה תהזוקה ושדרוג מוצר קיים ומתן שירות ללקוחות קיימים. מכאן שאין המדובר בפעילות בהתאם להגדרת סעיף 3.3.3 לצו הארנונה בתי תוכנה, שעיסוקס העיקרי הוא ייצור תוכנח.
לאור כל האמור לעיל, אין באפשרותנו להיענות לבקשתך לסיווג הנכטי הנדון כיבית תוכנהייי.
ביום 24/2/2019 דחה מנהל הארנונה את ההשגה שהגישה העוררת בלשון זר:
'יבהתאס למסמכים שהומצאו לאגפנו ולביקורת שערכנו בנכס בתאריך 9 ובהתאם לפרופיל החברה, נמצא כי עיקר פעילות החברה הינה תתזוקה ושדרוג מוצר קיים ומתן שירות ללקותות קיימים, מכאן שאין המדובר בפעילות בהתאט להגדרת סעיף 3.3.3 לצו הארנונה בתי תוכנה שעיסוקס העיקרי הוא ייצור תוכנחיי.
בנגד החלטה זו הגש הערר שבפנינו.
העוררת מפנה לפסק הדין בעמיינ 13687-09-16 חשבשבת (ייצור 1988/0) בע"מ 3 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב *פו, ובמסגרת כתב הערר היא ניתחה אותו לפני ולפנים, על כל רכיביו, וטענה כי בית המשפט קיבל את עמדת המערערת כי פיתוח תוכנה מדור לדור הינו תהליך של ייצור תוכנה חדש, דחה הטענה כי מתן תמיכה טכנית כמוה כמתן שירותים, וקבע כי פעילות השדרוג ופעילות השירות הן הכרתיות מעצם קיומה ופעילותה כיבית תוכנהי. לטענתה, עניינה דומה לעניין יחשבשבתי ועל בסיסו יש לסווגה כיבית תוכנחי.
העוררת טוענת כי היא מוכרת תוכנה כמוצר, כי היא מפתחת תוכנה זו, ויש לראות בהליך זח כייצור של תוכנה חדשה שכן הליך ההתאמות והשדרוגיס שהיא מבצעת מהווה תלק
.3
6
מהליך ייצור התוכנה. העוררת מפנה לשתי דוגמאות ; האחת - כי היא מפתחת את מסד הנתונים ומפתחת ארכיון חדש לטפסיס החדשים של אישורי נוטריון והשנייה כי חיא משלימה את המעבר לטפסיס חדשים של אישורי נוטריון שפורסמו בחודש נובמבר 2011.
לטענתה, השינויים מביאים ליצירת ערך כלכלי חדש ללקוחות.
העוררת מוסיפה כי יוטריונטי היא תוכנה המיועדת למכירה כסתורה ואינה שירות מתמשך, וכי כל השירותים שהיא מעניקה קשורים לסחורה שהיא מספקת. התמיכה הטכנית שהיא מעניקה אינה מהווה מתן שירותים ומוכתבת על ידי המציאות העסקית.
מאחר ומדובר באותו אדם, העוררת עצמה, מספר העובדים שווה למספר המתכנתיס.
לטענתה, כל ההכנסות ממכירת המוצר הן ממכירת המוצר.
העוררת צירפה דוחייות מס הכנסה לשנים 2015-2017 וכן דו"ח עסקאות סליקה המלמדים, לדבריה, כי כל הכנסותיה הן ממכירת המוצר. לכך מצטרפת, לטענתה, העובדה שהמוצר נועד לשמש את כל הנוטריוניס בארצ וכי היא עומדת במבחן ההשבחת הכלכלית.
דיון והכרעת
.5
.6
כעולה מעדותה של העוררת והחומרים שבפנינו, היא פיתחה מערכת שבאמצעותה היא מספקת ללקוחותיה פתרונות לשיפור תהליכי עבודה, בעיקר באמצעות הנפקת אישורים נוטריונים שוניט. המערכת שפיתחה מספקת בעיקר ייטפסים תכמיסיי אליהם מצין המשתמש פרטים לתבנית קבועה מראש והמערכת עורכת חישובים וכן ייפעולות נוספותיי.
בנוסף, המערכת מתרגמת את הנתונים לשפות נוספות וחיא מנהלת מעין /ארכיוןי עבור המשתמש המאפשר לאסוף עבורו את כאישורים שהונפקו עבורו בפרק ומן מסוים.
העוררת העידה כי בכוונתה לפתח גם את אפשרות להוספת חתימה דיגיטאלית, אישור קונסולרי ועוד.
העוררת פיתחה מערכת מבוססת תוכנה, המטפקת ללקותותיה פתרונות לניהול אישורים נוטריוניס ב- 11 שפות, 120 אישורים וכן כלים אחרים. על פי האתר של העוררת, מוצע ללקוחותניה לרכוש יימינוייי לשירות למספר אישורים מסויים ללא מגבלת גמן ועד מספר אישורים בלתי מוגבל למשך שנה. העוררת העידה בעדותה כי 'יכל הכנסות העסק הם מדמי מנוי או מרכישה קבועה של אישורים נוטריוניס. ישנם שלושה מסלולים...
התפלגות המנויים היא שווה בשווה בין המסלולים...'י. עוד היא העידה כי ייהלקוחות מקבלים זכות לעשות שימוש בתוכנה בדיוק באותו אופן שקונים כל תוכנה אתרת ועושים בה שימושיי. באשר לתוצרים של המערכת העוררת ציינה כי ייתוצרי התוכנה הס אישורי נוטריון אין מדובר בטפסים, אלא באישורי נוטריוןי. האישורים מונפקיס באתר ובענן האישי של הלקוח. מכאן כי המערערת מאפשרת ללקוחותיה לעשות שימוש בטפסים ובשירותיס לתקופה מוגבלת עבור דמי שימוש.
7
.8
.9
.0
.1
כעולה מעדותה של העוררת ומן התומר שבפנינו, לעוררת 322 לקוחות במודל של מנוי שנתי או מכסת אישוריט. בד בבד, העוררת לטענתה גס בונה את עוטריונטי מחדש על פלטפורמה עצמאית עס התאמות ליצוא לחוייל ולתתימה אלקטרונית. בנוסף, לדברי העוררת היא לומה תוכנה בשם 17025 למיטוב הכתיבה של מסמכים מורכבים לרבות משמכיס משפטיים אקדמאים, ספרותיים עיתונאייס וכוי שמשפרת פונקציות טכניות ומייעלת תהליכי מחשבה.
המערערת אמנם לפי טענתה עוסקת בייצור תוכנה, אך מן התומר שבפנינו עולה כי ה אינו עיקר עיסוקה של המערערת בנכס. המונת ייבעיקריי המופיע בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה מכוון הן למבתן כמותי והן למבחן מהותי. העוררת אינה עומדת בשני מבחנים אלו;
לדברי העוררת, היא עצמה עוסקת בתכנות יחד עס מתכנת פרילנט נוסף, ובד בבד היא עצמה עוסקת בכלל הפעילות הנוספת הנדרשת בנכס לרבות שירות לקוחות, שיווק, פרסום, אדמיניסטרציה ועוד. בנוסף, על פי הנתונים שטיפקה העוררת, הלכה למעשה התוכנה חיא תשתית להזנת פרטים על ידי הלקוחות, לתבניות שנקבעו מראש, והעוררת מאפשרת ללקוחותיה שימוש בטפטיט במערכת לזמן מוגבל. למעשה, על פי תיאורה של העוררת היא מאפשרת ללקוחותיה 'יזכות לשימוש במערכתיי והם משלמים דמי מנוי עבור שימוש זה. מן החיבט המחותי, ובהתאם לפסיקה, יש לראות בה כמי שמספקת שירותים ללקוחותיה. מכאן שהן מבחינה כמותית והן מבתינה מהותית הפעילות הייצורית הנטענת אינה החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס,
על פי המודל העסקי שהוצג, העוררת למעשה מעניקה אפשרות להנפקת מספר אישורים מסוים ומוגבל ולא מוכרת את התוכנה עצמה, כלומר הקשר עס הלקוח מסתיים עס סיום מספר האישורים או התקופה שהסתיימה והתוכנה לא נותרת בשימוש הלקות.
מן הדוחות הכספיים שצרפה העוררת לשנים 2015 עד 2017 לא ניתן ללמוד על פעילות של פיתות תוכנה, שכן הכנסותיה גובעות ממשלת ידה וההוצאות בהן כוללות הוצאות ייהנהלה וכלליותיי במהותן של תחזוקת אתר, נסיעות, פרסום, טלפון והוצאות משרדיות אחרות. ההוצאות בגין התזקת דומיין ואתסון אתר אינן מהותיות בהשוואה להוצאות ההנהלה וכלליות ואינן מלמדות על פעילות של פיתות ויצור תוכנה.
העובדה שהעוררת לא מוכרת את הפלטפורמה אלא גובה תמורה עבור שירותים שהיא מעניקה מלמדת כי מדובר במתן שירותים על בסיס תוכנה והחיא אינח עומדת במבחן ההנגדה להוכחת *יצור. העוררת אינח מקבלת את הכנסותיה ממכירת תוכנח אלא מתשלום שוטף של דמי מנוי למספר אישורים/ תקופה קצובה. גס עובדה גו מלמדת כי מדובר ברוותים מתשלום שוטף ובעטקה של מתן שירותים ולא מעסקת מכירה.
2. פעולות התכנות שתיארה ה
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]