החלטות ועד ערר לענייני ארנונה - דצמבר 2020

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 22/05/2020
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

+עדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קפלן אפרת

חבר: עו"ד פלדמן אהוד מרדכי

חבר: רו"ח ישראלי יעקב יאיר

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

וו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

ח בטבת תשפא

22000

140021392 / 4

י.ה.ג יסודות השקעות בנדל"ן ע"מ חברה פרטיה שפשששאש מרגלית סלומי קרן

תעודת זה עפש סלומי עודד תעודת זה תשועששפפש), הראתי כהן

,בלופרב

גיורא תעודה זהוה ש₪₪ע₪], בראנס אורנה תעודת זהות זיו-

אור נאוה תעודת זהות שש נמש שמחה תעודת זהות

,אבירם אורי תעודת זהוה שש ₪ ₪₪8₪] לוי יעקב תעודת זהות

שמקקמקשששש, טסלר אריה תעודת זה ה₪₪₪₪₪], סבו אליעד תעודת זהות

ליאת תעודה זהוה שא כה| אמיר תעודת זהות

ושעש ₪₪₪] גלעז ניהול שירותים ונכסים בע"מ חברה פרטית

₪₪₪₪8₪ פלסקוב אירינה תעודת זהות ששששששש) איים הרווה מיכאל התעודת זהוה ששש 8₪ע₪8, שמואלי איתן תעודת זהוה ששששש₪/ש₪) דיבסי אמאן

תעודה זהוה ושעש אלקסלסי רחל איריס תעודת זהות

שוקששקשא]) מילומדיקל אימג'ינג בע"מ חברה פרטית שששששאש, אלישקוב 2

אירמה תעודת זה ₪ ₪ קסלמן נחום תעודת זהות

חשבון לקוח: 11036381

מספר חוזה: 933562

כתובת הנכס: אלון יגאל 94

ע"י ב"כ עו"ד: נמש שמחה

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: אפרת מרום

העורר/ת: נמש שמחה

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: אפרת מרום

פרוטוקול

העורר: מדובר בקומה שנרכשה על ידי קבוצת של 20 אני רכשתי כביכול 16 מ"ר . אני נדרש לחייב ארנונה לחברת הניהול על 16 מ"ר . מי שמכר לי את הנכס רימה אותי ולא מדובר ב-16 מ"ר איני יכול לשלם על 16 מ"ר. אני מבקש לפצל את היחידה שלי ולשלם את מה שנדרש לפנים משורת הדין . מתוך שטח זה כ-4 מ"ר שטחים משותפים.

ב"כ המשיב: | עם כל הרצון הטוב לסייע לעורר הרישום בעירייה נעשה על בסיס דיווחים של

השותפות .

החלטה

מן החומר שבפנינו עולה כי אין כל יריבות מול העורר לבין העירייה שכן העורר הוא חל משותפות המחזיקה בשטח 286 מ"ר שהעורר רשום כאחד מן השותפים והיחידה שרכש בעורר אינה יחידה עצמאית הרשומה בספרי העירייה.

העורר טוען כי השטח אותו רכש קטן בהרבה מן השטח בגינו הוא מחויב על ידי חברת הניהול של הנכס.

העורר לא המציא את ההסכם עם חברת הניהול או את הסכם הרכישה הסברנו לעורר כי מאחר ושטח המשרד שרכש הוא חלק אינטגרלי רציף עם כלל שטח הנכס המוחזק על ידי השותפות הוועדה אין מוסמכת לדון בפיצול היחידה מכלל השטח.

מאחר והעורר טען טענות משמעותיות שנוגעות לאופן חלוקת התשלומים בין השותפים ומאחר וטענות אלו נוגעות להסכם השותפות והרכישה (שלא הוצגו בפנינו) ומן הראוי שהשותפות היא זו שתשקול אותן , אנו ממליצים לעורר לפנות לחברת הניהול של השותפות יחד עם המדידה שהמציא במסגרת ערר זה ולבקש את בדיקת חיובו בהתבסס על ממצאים אלו.

הערר נמחק אין צו להוצאות.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשל'ייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט/של המשיב.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.12.2020.

4 0 ₪ יבר

יו"ר: עזיד חבר: עו"ד פלדמן אהודימרדכי חבר: רו"ח ישראלי יעקב יאיר

שם הקלדנית: ליטל כליפה

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אבי סטוקהולם

חבר: עו"ד אהוד מטרסו

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

המשיב;

נוכחים:

העורר/ת:

סאלם אוהד תעודת זהות וו

חשבון לקוח: 11103422

מספר חוזה: 1006946

כתובת הנכס: חזק 18 א

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

העורר/ת: סאלם אוהד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

פרוטוקול

וו וו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

יז בכסלו תשפא

00"

140021933 / 5

העורר: השתלשלות האירועים מתוארת בפניה של העירייה, אולם נערכו ביקורות במהלך תקופת השיפוצים והעבודות והכוונה שלי הייתה לקבל הקלה כלשהיא בנטל המס. לגבי הסיווג הייתי מעוניין להיחשב אולם אירועים, אך אני מקבל את המלצת הוועדה כי הפעילות אינה תואמת את הסיווג הייחודי המדובר. אני מבקש התחשבות ובהסתמך על דוחות הביקורת שנערכו ביחס לנכס לא ראוי לשימוש בתקופת השיפוצים שהסתיימו באמצע יוני.

ב"כ המשיב:

אני מוכן לפשרה להעניק לעורר פטור החל ממועד הודעתו ביום 22/5/2020 לחודש ימים.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | יז בכסלו תשפא

200"

מספר ערר: | 13:05 / 140021933

מספר ועדה: | 12179

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אבי סטוקהולם

חבר: עו"ד אהוד מטרסו

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

העורר/ת: סאלם אוהד

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו נותנים תוקף של החלטה להסכמה כפי שביטא אותה ב"כ המשיב וכך מסתיים התיק.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.12.2020.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כל

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. |

0 יי

2 =

יו"ר: עו"ד = יוו חבר: עו"ד אהוד מטרס 1---=.... | חבר: עו"ד אהוד פלדמן

שם הקלדנית: ענת לוי

(ת)(סדרי דין בוועדת

וו

תאריך | : א בטבת תשפא

מספר ערר: | 12:56 / 140022106

מספר ועדה: | 12177

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קפלן אפרת

חבר: ישראלי יעקב יאיר

העורר/ת:

נייזוב אפרים תעודת זהות

חשבון לקוח: 11107426

מספר חוזה: 1008916

כתובת הנכס: מנשה בן ישראל 23

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: נייזוב אפרים

נייזוב אפרים- נוכח

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד יניב טוירמן

פרוטוקול

העורר: שכרתי את הנכס ביום 22.02.2020 קיבלתי פטור מארנונה בשל הקורונה מיום 01.03.2020 ועד ליום 31.05.2020 . היום הנכס ראוי לשימוש. מיום 03.09.2020 קיבלתי פטור בגין נכס ריק.

ב"כ המשיב: לצרכי פשרה אסכים להקדים את הפטור שניתן עבור נכס ריק לפי תקנה 13 כך שיתחיל

ביום 01.06.2020.

העורר: השבוע הוכנס לנכס ציוד.

החלטה

בהתאם להודעת ב"כ המשיב יינתן לעורר פטור נכס ריק בכפוף לתקנה 13 לתקנות ההסדרים החל מיום 01.06.2020 לאור הצהרת העורר כי השבוע הוא החל בהכנסת ציוד לנכס תקופת הפטור תסתיים היום, 16.12.2020.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.12.2020.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-000 לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45/יום

מיום 8 2 > י>ה, )/.

יו"ר: עו"ך קפלן אפר חבר: רו"ח ישראלי יעקב יאיר

[ [

שם הקלדנית: בר-עוז דנה

וו

ועדת ערר לענייני ארגונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כח בכסלו תשפא

מספר ערר: | 13:27 / 140021696

מספר ועדה: | 12183

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: אודי וינריב, כלכלן

חבר: אהוד פלדמן, עו"ד

המשיב:

נוכחים:

ב"כ המשיב:

העורר/ת:

מועדון ספורט מגדלי אביב בע"מ הברה פרטי קוו

חשבון לקוח: 10305089

מספר חוזה: 165253

כתובת הנכס: ברזאני משה 6

מועדון ספורט מגדלי אביב בע"מ חברה פרטיה קמ

חשבון לקוח: 10546382

מספר חוזה: 411841

כתובת הנכס: ברזאני משה 6

ע"י ב"כ עו"ד: ד"ר הגריק רוסטוביץ

-ג ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

העורר/ת: מועדון ספורט מגדלי אביב בע"מ - אין נוכחות

ב"כ העורר/ת עו"ד : ד"ר הנריק רוסטוביץ - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

פרוטוקול

נמסר לי ע"י הוועדה שנערכה שיחה עם ב"כ העוררת אשר אמר שמשרדו לא ראה את הזימון לדיון ולכן העוררת לא התייצבה.

אזכיר כי בדיון שהתקיים בפני הוועדה ביום 26/10/2020 נקבע שככל שהעוררת לא תתייצב הערר יימחק. ככל שתחליט הוועדה אחרת מכך, אבקש שקיום דיון נוסף יהיה בכפוף לפסיקת הוצאות.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כח בכסלו תשפא

1100

מספר ערר: | 13:27 / 140021696

מספר ועדה: | 12183

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: אודי וינריב, כלכלן

חבר: אהוד פלדמן, עו"ד

העורר/ת: מועדון ספורט מגדלי אביב בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

מבירור שנערך ע"י המזכירות היום עולה שב"כ העוררת טוען שלא ראה את הזימון לדיון. בתיק נמצא אישור מסירה מיום 10/11/2020 לידי יהודית. זהו דיון שני שהעוררת אינה מתייצבת אליו, ולמותר לציין שהוועדה נערכה לדיון וכך גם המשיב. במסגרת הדיון הקודם נקבע שככל והעוררת לא תתייצב לדיון לא יהיה מנוס מלמחוק את הערר. הואיל והעוררת לא התייצבה לדיון החלופי שנקבע ולאור העובדה שבוצעה מסירה של ההזמנה לדיון לב"כ העוררת ומשכך אין הצדקה לאי התייצבות העורר, אין מנוס מלהורות על מחיקת הערר והערר נמחק.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 14.12.2020.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית

המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלליות)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

צר 22/7

יו"ר: עו"ד פהינ.בוית חבר: אודי וינרי 3/כלכל . אהוד ד פה , ד

/ | |

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני חברי ועדת הערר: מס' ערר: 140018999

לוייר: עו"ד רוית פרינצ

חבר: אודי ויינריב, בלכלן

חברה: אורלי מלי, רו"ח

העוררת: אראליה בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעלריית תל אביב- יפו

החלטה

הנכס נשוא הערבר

הנכס נשוא הערר נמצא בקומה הראשונה רהוב בן אביגדור 3 בתל אביב ומחוייב בשטת של 184 מ"ר כולו תחת סיווג יימוסדות חינוך לא בפיקותי'י.

ההשגה, הערר וההליכים שבפני הועדת

הערר שבנדון, המתייחס לשנת 2018, הוגש על ידי העוררת ביום 25.7.2018,

ביום 25.12.2018 ניתנה החלטת ועדת הערר על איחוד הערר שבנדון עס ערר שמספרו 140018099 לשנת 7 (להלן: ייערר 0/2017 אשר באותה השעה עמד לפני דיון ההוכחות, וזאת לבקשת המשיב ולאחר שלא נמסרה התנגדות מצד העוררת.

ביום 2.1.2019 הגיש המשיב כתב תשובה לערר.

ביוט 12.5.2019 חוגש תצהיר עדות ראשית מטעם העוררת.

בין לבין, ניתנה החלטת ועדת הערר בנוגע לערר 2017 ובמסגרתה נדחה ערר 2017. ועדת הערר ביקשה את העוררת להבהיר האם היא עומדת על בירור הערר שבנדון חרף החלטת הועדה בעגיין ערר 2017 וביום 7.11.2019 הוגשה עמדתה ולפיה העוררת היא עומדת על בירור הערר שבנדון הואיל ולטענתה הוא שונה במהחותו מערר 2017.

ביום 19.12.2019 הוגשו תצהירי המשיב הכוללים ארבעה דוחות חקירה, מיום 22.3.2017, מיום 7,, מלוט 27.3.2018 ומיום 15.8.2018.

ביום 23.12.2019 נערך דיון הוכחות בתיק ובו נחקר עד העוררת.

ביום 19.1.2020 הגישה העוררת ראיות משלימות לתצהירה וכן תצהיר של גבי ענת איטמן (להלן:

'יהראיות המשלימותי) ובמסגרת דיון שנערך ביום 24.2.2020 נחקרה גב' איטמן על תצהירה.

העוררת ויתרה על הקירת עדי המשיב (ראה פרוטוקול הדיון מיום 24.2.2020).

הצדדיט הגישו סיכומים.

הסוגיה הטעונה הכרעת

הנכס נשוא הערר הוא נכט בשטח כולל של 184 מ"ר. המחלוקת נשוא הערר שבנדון נוגעת לתלוב העוררות בשטח של 69.16 מטר מתוך שטח הנכס (להלן: ייהשטח המחוייביי). לטענת העוררת, השטת המתוליב

פטור מארנונה בהלותו ייגגיי (שאינו בשימוש העוררת) ואילו לטענת המשיב השטת המחוייב הוא בר חיוב כיימרפסתיי וחיוב העוררת בו נעשה כדין.

טענות הצדדים

העוררת טוענת שחיוב השטת נעשה שלא כדין שכן אינו נופל להגדרת יבנייןיי בצו הארגונח. נימוקי

העוררת כפי שעולה מטיכומיה הס בתמצית :

העוררת שוכרת את הנכס ברתוב בן אביגדור 3 בשטח כולל של 116.5 מ"ר החל מיום 1.6.2016.

יצויין שהעוררת מפנה בסיכומיה להטכם שכירות שנחתם על ידה לטענתה ואולם העתק מן ההטכס לא צורף, לא לערר ולא לתצהירי העדים מטעם העוררת ומשכך לא ניתן לבסס טענות על האמור בו.

השטת המחולב נמצא בצמוד לנכס המושכר ומוגדר בתיק הבניין כייגג קיים בקומת קרקעיי.

מדובר ייבגג משותף'י שיש לו כניטה נפרדת מהשטח המשותף בבניין.

בסוף שנת 2017 העוררת הפסיקה את השימוש בגג לאחר שהובהר לה שהגג מחויב בארנונהח.

הראלות שהביאה העוררת מוכיחות את טענתה לעניין העדר השימוש בשטת המחויב: גבי איטמן מטעם העוררת העידה שהשימוש בגג חופסק וכי המפתח לגג הושב למשכיר לאחר שהוצא מחגג כל הציוד שחיה שייך לעוררת. גם הצילומים שהוצגו העוררת מוכיחים שאין לעוררת ציוד בגג. לבסוף, חדבר הוכח באמצעות מכתב שנשלת על ידי העוררת למשכיר אשר בו ביקשה להפטיק את התשלומים בעבור הגג.

העוררת עמדה בנטל ההוכחה חמוטל עליה והוכיחה שהגג אינו בשימושה מסוף שנת 2017 וכל הגג ריק מציוד של העוררת. המשיב מצידו לא סתר את טענות עוררת בראיות ולכן יש לקבל את טענות העוררת כמות שהן.

לטענת חמשיב, יש לדחות את הערר על חטף שכן הוגש באיחור. בנוסף יש לדחות את טענת העוררת לעניין חשימוש שהיא עושה בגג שכן טענה זו מחווה הרחבת חזית שכן לא נטענה בהשגה. מבלי לגרוע מכך, העדר שימוש בנכס אינו פוטר את הנכס מחיוב.

לגופו של עניין נטען, שיש לחייב את השטח בהתאם לטעיף 1.3.1ב' לצו הארנונה. חיוב העוררת בגין

השטת המחולב נעשה כדין ובהתאט לממצאי דוחות הביקורת של המשיב:

אין חולק שבשנת 2017 עשתה העוררת שימוש בשטח המחוייב. הדבר עולה בבירור מדותות הביקורת שנערכו בשנח זו.

בחודש מר\ 2018 נעשח נסיון של המשיב לערוך ביקור נוסף בנכס ואולם הנכס היה סגור והנסיונות ליצור קשר עס העוררת נכשלו.

הדוייח הבא שנערך על ידי חמשיב נערך בחודש אוגוסט 2018, לאחר עזיבת העוררת את הנכס, ומשכך אינו רלוונטי. מבלי לגרוע מכך, עדיין נצפה בשטח המחוייב דשא טינטטי.

אין יסוד משפטי לטענת העוררת על כך שמדובר ייבגגיי שכן דיני התכנון והבניה אליהם מפנה העוררת אינם מתייבים את המשיב לעניין קביעת סווג הנכס. מבלי לגרוע מכך, על פי הפסיקה (המפורטת בטיכומי המשיב) השטח המחוייב נופל להגדרת יימרפסתיי ולא ייגגיי.

דיון והכרעת

החלטת ועדת הערר בערר 2017

כאמור לעיל, העובדות נשוא הערר שבנדון וההיבטים המשפטיים נדונו על ידי הועדה במסגרת ההחלטה שניתנה ביחס לערר 2017. הואיל והנתונים העובדתניים והמשפטיים של העררים אינם שונים במחותם,

יש מקום לחזור בקצרה על נימוקי ועדת הערר לדחות את ערר 2017 :

הואיל וצו הארנונה אינו מגדיר את המונחים '/גגיי ויימרפסתיי לצורך חיוב בארנונה יש לפנות לאופן בו פורשו מונחים אלו בפטיקת בית המשפט, אשר בחנה את ייעודו של השטח ואת השימוש בו בנטיבות הספציפיות של המקרה (ייהמבחן פונקציונאליי).

*+ דוחות הביקורת של המשיב משנת 2017 הוכיחו שבשטח המחולב נמצא ציוד רב השייך לעוררת.

> נציג העוררת אישר שהשטח המחוליב נמצא בשימושה הבלעדי של העוררת.

> בהטכם השכירות של העוררת צויין שהעוררת שוכרת את השטת בתמורה חודשית.

*+ העוררת מחציקה במפתת לכניסה לשטח המחוליב.

* מכאן מתחייבת המסקנה, שהשטת המחויב, בין אם נכנה אותו 'ימרפסתיי ובין אם 'יגגיי, מצוי בחזקתה ו/או בשימושה הבלעדי (או העיקרי) של העוררת. העוררת לא סתרה חזקה זו , שכן לא הוכיחה שלמרות האמור לעיל, מחזיקים אתרים בבניין עושים שימוש כלשחו בשטת המחוייב.

* בנוסף על האמור, אין לתת משקל לתשריט הקומה הראשונה הלקוח מתיק הבניין במשיב שכן על פי דיני הארנונה גגות אינם פטורים באופן גורף מחיוב בארנונה ובנוסף עצם ההחוּקה בשטת שהינו בר חיוב בארנונה היא המקימה את חובת התשלום (בין היתר לאור המבחן הפונקציונאלי).

בשולי דברים הוסיפה הועדה וקבעה, כי ככל ויעלה בידי העוררת להוכיח בעתיד כל אינה בעלת התוקה הבלעדית בשטח שבמחלוקת, הרי שייתכן ומסקנת הועדה ביחס לתיוב העוררת תשתנה.

הכרעה בערר שבנדון

כאמור, אין כל שינוי בהלכות המשפטיות העומדות בבסיס ההתלטה האט לקבל או לדחות את הערר שבנדון לשנת 2018. הסוגיה המשפטית היא אותה הסוגיה: האם השטח שבמחלוקת הינו יגגיי או יימרפסת'י והאם הוא בר חיוב!.

בהעדר הגדרה מדוייקת למונחים ייגגיי ו- יימרפסתיי לצורך חיוב בארנונה יש לפנות לאופן בו פורשו מונחים אלו בפסיקת בית המשפט. פסיקה זו לוקחת בחשבון את יעודו של השטת ואת השימוש בו בנסיבות הספציפיות של המקרה (עתיימ 258/07 חירון מסחר והשקעות בעלמ ני מנהל ארנונה - עיריית

תיא- יפו :

... על מנת לקבוע, האם שטח הגג הינו מרפטת, גג או כל צורת בנייה אחרת וכיוצא בזה האם כלול הוא בשטח המחויב בארנונה, אס לאו, יש לבחון את הנתונים העובדתיים המתייחטיס לשטח הגג'י.

.... "מה הופך שטח לי'מרפסת'' במובחן מ'יגגיי 1 44 'אופי השימוש בשטח הגג לצורך סלווגו'י.

כאמור, על יטוד הנתונים העובדתיים שהוצגו בפני הועדה ביחס לשנת 2017 הגיעה הועדה למטקנה שחשימוש שנעשה בשטח המחוליב הוא שימוש בלעדי של העוררת, או ליתר דיוק, לעוררת יש את הציקה הקרובה ביותר לשטה המחולייב שכן היא מחזיקה במפתת ובציוד בגג ולא הוכח על ידה שמחזיקים

אחרים בבניין עושים שימוש בגג. בנוסף, העוררת משלמת למשכיר על השימוש אותו היא עושה בגג, עובדה המחוקת את המסקנה דלעיל.

מן הראיות שהוצגו בפנינו במסגרת הערר שבנדון, עולה כי הנסיבות ששימשו יסוד למסקנת הועדה דלעיל השתנו בשנת 2018 וכי השינוי האמור מספיק על מנת לשנות את המסקנה בדבר חיוב העוררת

בגין השטח המחולייב בתקופה בה החזיקה בנכס בשנת 2018. ונבאר :

מנהחלה של העוררת, מר קוליוק, העיד כל:

* בסוף 2017, לאחר שהתברר לעוררת כי כי מחוייבת על השימוש בגג אף שאינה עושה בו שימוש בלעדי, פנתה העוררת בכתב למשכיר ודרשה להפסיק את התשלומים עבור הגג, ובשנת 2018 הופסקו התשלומים כאמור.

+ בנוסף, בשנת 2018 הוציאה העוררת מהגג את כל הציוד השייך לה.

* החל מיום 1.6.2018 העוררת אלנה מחזיקה כלל בנכס.

עדות זו של מר קוליוק לא נסתרה בראייה ו/או בעדות כלשהיא על ידי המשיב. דוחות התקירה המפורטים של המשיב הנס דוחות משנת 2017 אשר שימשו יסוד להחלטת הועדה בערר 2017 ואולם אינם רלוונטים לשנת 2018. דו"ח הביקורת מיום 27.3.2018 נערך כשהנכס היה סגור. חמשיב טוען בסיכומיו שהנסיון ליצור קשר עס נציג העוררת לא צלת (סעיף 12 לסיכומי המשיב). מר קליוק העיד כי תואמה עימו ביקורת בתודש מר 2018 והוא המתין במקום 3 שעות ואולם נציג המשיב לא הגיע (ראה פרוטוקול מיום 23.12.2019). לא הוגשה לוועדה ראיה סותרת לכך.

בנוסף, המשיב מודה שהדוייח מיום 15.8.2018 נערך לאחר שהעוררת עזבה את הנכס ומשכך אינו רלוונטי לערר (סעיף 13 לטיכומי המשיב). יש לדחות את טענת המשיב על כך שלא היתה בידו אפשרות מעשית לבחון הנכס. בידי המשיב עמדה חצי שני לפחות עד לעזיבת העוררת לעשות כן.

כאמור, ועדת הערר אישרה לעוררת להגיש ראיות משלימות, על אף התנגדות המשיב, שכן טברה שיש בהן כדי לשפוך אור על העובדות. מבלי לגרוע מכך, ניתנה למשיב הזדמנות להגיש ראיות מפריכות מצידו ו/או לתקור את העוררת על הראיות הנוספות (ראה התלטה מלוס 10.2.2020).

*+ במסגרת הראיות הנוספות שהוגשו על ידי העוררת הצהירה גבי איטמן שבשנת 2018 העוררת פינתת את הגג מכל הציוד שהיה שייך לעוררת וחזרה על כך במסגרת חקירתה הנגדית מיום 24.2.2020.

* בנוסף, הוצגו צילומים של הגג מתאריך 12.6.2018 מחם עולה כי השטח המחוייב ריק מכל הפא.

> בנוסף, הוצג מכתב שנשלת על ידי העוררת למשכיר ביום 14.11.2017 ובו מבקשת העוררת מהמשכיר שלא להפקיד את התשלומים עבור הגג. העוררת לא צירפה מענה של המשכיר ואולם המשיב בחר שלא לחקור את נציגי העוררת בעניין אה לכן עדותם בעניין אה מתקבלת כמות שהיא.

טענת המשיב (בלשון רפה) שעדות מר קוליוק אינה 'יאמינהיי נדחית שכן לא הוצגו לוועדה ראיות התומכות בטענה צו.

= לשאלת הועדה אישרה גבי איטמן שלמיטב ידיעתה המפתח של הגג הושב למשכיר בסוף 2017 (ראה פרוטוקול מיום 24.2.2020).

עדויות וראות אלו לא נסתרו על ידי חמשיב.

אנו דוחים את טענות חמשיב על כך שהערר הוגש באיחור. הערר הוגש לועדה ביום 18.7.2018 בצירוף

בקשה להארכת מועד להגשת הערר שכללה את הנימוקים להגשת הערר במועד שהוגש. בהחלטה מיום 8 אצישרה הועדה את הגשת הערר.

אנו דוחים את טענת המשיב על כך שהערר כולל הרחבת חזית. במסגרת ההשגה שהוגשה על יד העוררת ציינה העוררת שהיא מחויבת שלא כדין על שטח גג שנמצא בסמוך למושכר אשר משמש לטענתה כגג של המסעדה שמתחת. על אף שלא נטען בהשגה במפורש כי העוררת אינה מחזּיקה בשטח המחוייב הדבר עולה מן ההשגה ויש להתחשב בכך שהעוררת הגישה את הערר ללא ייצוג משפטי.

סוף דבר

העוררת הוכיחה, בראיות בכתב ובעל פה, כי בשנת 2018 היא השנה נשוא הערר לא עשתה שימוש בשטח המושכר באופן בלעדי. משכך, ולאור המבחן הפונקציונאלי שהותווה בידי בתי המשפט לעיל, יש לחגיע

למסקנה המתחייבת שלא היה מקום לחייב את העוררת בגין השימוש בשטח המחוייב בכל התקופה בה החזיקה העוררת בנכס שנת 2018 ועל כן יש לקבל את הערר.

הואיל והעוררת לא הציגה את מלא הראיות למשיב בעת הגשת הערר, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות במקרה וה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 9/12/2020.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

-/... "/

יו"ר: אל רוית פריו | חבר: אודי ויינריב, טלמל חברה: אורלי מלי, ₪

קלדנית : ענת לוי

וו וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : כב בכסלו תשפא

0"(

מספר ערר: | 13:07 / 140022065

מספר ועדה: | 12180

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

המשיב:

נוכחים:

ב"כ המשיב:

העורר/ת:

פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ חברה פרטיה שמאאשאשו

חשבון לקוח: 11121142

מספר חוזה: 1023370

כתובת הנכס: דרך בגין מנחם 156

ע"י ב"כ עו"ד: דגן שלמה

-נ1 ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: נטלי בן דוד ועו"ד אמיר מורצקי

העורר/ת: פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ - אין נוכחות

ב"כ העורר/ת עו"ד : דגן שלמה - אין נוכחות

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: נטלי בן דוד ועו"ד אמיר מורצקי

פרוטוקול

אבקש למחוק את הערר בהעדר התייצבות ולחייב בהוצאות.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כב בכסלו תשפא

מספר ערר: | 13:07 / 140022065

מספר ועדה: | 12180

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העורר/ת: פגסוס תיירות ונסיעות בע" ₪

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

מבדיקה בתיק הערר הסתבר שמשרד עוה"ד קיבלו מסירה ביום 11/11/2020, למרות זאת אין התייצבות. השעה כעת 13:30.

בנסיבות העניין אנו מורים על מחיקת הערר.

העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך של 1,000 ₪.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 08.12.2020.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גדעון ייק רו"ח 2 חבף: עו"ד משה קורן/

| שם הקלדנית: ענת לוי

ורוו

תאריך | : כב בכסלו תשפא

0"(

מספר ערר: | 12:39 / *********

מספר ועדה: | 12180

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העורר/ת:

הדרי שושנה תעודת זהוה ששאאמואש

חשבון לקוח: 10246237

מספר חוזה: 135500

כתובת הנכס: מורדי הגטאות 27

הדרי שושנה תעודת זהות ואו

חשבון לקוח: 10246253

מספר חוזה: 135514

כתובת הנכס: מורדי הגטאות 27

-נג ג ד.

המשיב: מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: נטלי בן דוד ועו"ד אמיר מורצקי

נוכחים:

העורר/ת: הדרי שושנה ז"ל

לוי שגית - בת העוררת

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: נטלי בן דוד ועו"ד אמיר מורצקי

פרוטוקול

העוררת: לאחר שהובהר לי המצב המשפטי, אני מבקשת לחזור מהערר ללא צו להוצאות.

ב"כ המשיב: | אני מסכים.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : כב בכסלו תשפא

70"(

מספר ערר: | 12:39 / *********

מספר ועדה: | 12180

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העורר/ת: הדרי שושנה

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.12.2020.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

[/ /% קן

יו"ר: עו"ד יפמ חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי חבר: עו"ד משה קורן \

שם הקלדנית: ענת לוי

וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפז

תאריך | : כב בכסלו תשפא

0("

מספר ערר: | 11:26 / 140021327

מספר ועדה: | 12180

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

המשיב:

נוכחים:

ב"כ המשיב:

העורר/ת:

לוקיישן טכנולוגיות בע"מ הברה פרטי: ששו

חשבון לקוח: 10980665

מספר חוזה: 874847

כתובת הנכס: שדה יצחק 37

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: נטלי בן דוד

העורר/ת: לוקיישן טכנולוגיות בע"מ

ג'ו שיוביץ

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: נטלי בן דוד

פרוטוקול

הגענו להסכמות כדי לסיים את התיק בפשרה כדלקמן:

התקופה שבמחלוקת היא בין 25/1/18 עד 24/12/19 וסוכם שהעוררת תחויב בגין מחצית התקופה הנ"ל, קרי מיום 25/1/18 עד ליום 12/1/19, על השטח העיקרי (423.74 מ"ר) + חלק יחסי בשטח המעבר המוחזק במשותף בגודל 35.82 מ"ר.

הפשרה הזאת מסיימת את המחלוקות בין הצדדים גם בכל הקשור לטענות של העוררת על גביית יתר.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כב בכסלו תשפא

מספר ערר: | 11:26 / 140021327

מספר ועדה: | 12180

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העורר/ת: לוקיישן טכנולוגיות בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.12.2020.

\/ יקי

יו"ר: עו"ד גדעוןימן חבר: רו"ח שמעון ץ'יטניצקי חבר: עו"ד משה קורן

שם הקלדנית: ענת לוי

וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : כא בכסלו תשפא

0 7

מספר ערר: | 12:54 / 140021970

מספר ועדה: | 12182

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

[

חבר: אודי וינריב, כלכלן

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

אדיובוסט בע"מ הברה פרטיה פושותוחוות

חשבון לקוח: 11043551

מספר חוזה: 940944

כתובת הנכס: דרך השלום 2

סמארט דרייב בע"מ חברה פרטיה שו ₪

חשבון לקוח: 10899973

מספר חוזה: 789799

כתובת הנכס: דרך השלום 2

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: שרון רפאלי קלר

העורר/ת: אדיובוסט בע"מ, סמארט דרייב בע"מ

עדי מימרן -- מנכ"ל

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: שרון רפאלי קלר

פרוטוקול

העורר: לאחר ששמעתי כי דרישת החזר כספי עניינה להתברר בביהמ"ש ולא בפני ועדת הערר, שכן אין לועדת הערר סמכות לדון בבקשה זו, אבקש למחוק את הערר.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כא בכסלו תשפא

00(

מספר ערר: | 12:54 / 140021970

מספר ועדה: | 12182

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר/ת: אדיובוסט בע"מ, סמארט דרייב בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.12.2020.

| ' חי 6 לי

יו"ר: עו"ד יהושע/דו/ חבר: דר' אחיקם פירסטנברג,רו"ח חבר: אודי ויגרי 2:כלכלן

שם הקלדנית: ענת לוי

וזו

תאריך :| כא בכסלו תשפא

000

מספר ערר: | 12:04 / 140022010

מספר ועדה: | 12182

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר/ת:

קונדור זילברשטין תמרה תעודת זהות עשששששששט קונדור פלורין תעודת זהות

חשבון לקוח: 11118837

מספר חוזה: 1020595

כתובת הנכס: יד חרוצים 14

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: שרון רפאלי קלר

נוכחים:

העורר/ת: קונדור זילברשטין תמרה

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: שרון רפאלי קלר

החלטה

לאחר דיון בלתי פורמלי אך ממושך, אנו מוצאים כי, לפנים משורת הדין ניתן יהיה להעניק לעוררת פטור בגין נכס לא ראוי עפ"י סעיף 330, לתקופה של 45 יום. החל מיום 17/7/2020 ועד ליום 0..

הוועדה מודה לב"כ המשיב על אורך רוחה בניהול דיון זה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.12.2020.

ו שסיף 4 הסיע

יו"ר: עו/ד/יהושע!דויטש חבר: דר' אחיקם פ|רסטנברג,רו"ח חבר: אודי זינריב-5 לכלן

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייגי ארנונה בללית עררים מט': 140019679 שליד עיריית תל-אביב- יפו 14

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו"ד סטוקהולס כהן אבי

חבר: עו"ד מטרסו אהוד

חבר: עו"ד פלדמן אחוד

העוררות: קריאף אלבטרוס בע"מ

- נגד-

מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב- יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר והעובדות שבבסיס המחלוקת

העוררת, קריאף אלברטוס בע"מ (לחלן גם: ייקריאףיי), חתמה ביום 13.9.2017 על הסכם שכירות עם חב' איי.אס. אירופה השקעות בע"מ, הבעלים של קומה שלמה בפרויקט בניין משרדים המכונה יימידטאוןיי. בהואיל הראשון של הסכם השכירות נכתב כי שטח הקומה (ברוטו) הוא 1,665 מ"ר.

הנכס הנייל ממוקם ברחוב מנחם בגין 146א' תייא (נכס מסי 2000434318 ת-ן לקוח 11017567), ושטחו של הנכט לתיוב, על פי הנטען בכתב התשובה לערר, הוא 1,329 מ"ר. הנכס מטווג על ידי העירייה תחת ייבניינים שאינם משמשיט למגוריסיי (להלן גם: ייהנכסיי).

לטענת העוררת, על פי היתר שניתן לה על ידי הבעלים, בהסכם השכירות הראשי, שנכרת ביום 7, התקשרה העוררת בהסכט שכירות משנה עט חברת קורייר אקטפרס בע"מ (לחלן:

*'קוריירי), להשכרת 400 מ"ר מתוך השטת הכולל שהושכר לעוררת על ידי הבעלים.

הגם שהעוררת התקשרה בהסכם שכירות המשנה עם חברת קורייר ביום 1.3.2018, הודעה על כך נמסרה לעירייה רק בתאריך 31.10.2018.זאת במסגרת השגה אשר הוגשה בשם הבעלים של הנכס, שעניינה מתן הודעה רטרואקטיבית על מסירת תזקה בו ומנית, ורישום החיוב עייש שתי השוכרות הנייל. ההודעה מתליחסת לשני נכסים נפרזדים, על פי תפיסתה.

כפועל יוצא מהודעה זו, דרשו הבעלים בפנייתס (בשם העוררת), להפתית מהשומה את חיוב השטחים המשותפים (תוך ציון הטענה כי יש לגרוע מהחיוב גם את שטח הממייד בהיותו נכס ריק.

טענה זו נונחה במסגרת ההליך, לנוכת ממצאים עובדתיים שהוכיחו כי היחידה האמורח הנה בשימוש כחדר ישיבות).

על יסוד פניית הבעלים מיום 31.10.2018, ובהסתמך על תשובת מנהלת יחידת שומה (ביחד עם מנחל מחלקת בניה חדשה), מיום 18.11.2018, שהעתק ממנה נשלת גם לעוררת, עודכנה העוררת באופן רטרואקטיבי כמחזיקה בלעדית בשטח קומה 40 בבנלין, וואת החל מלוס 1.3.2018 כמבוקש. ממועד +ה, שונה מעמדה של העוררת, כך שלמעשה יש לראות בה במטגרת הליך זה בתור מגישת ההשגה המקורית מיום 31.10.2018.

מנהל הארנונה סירב לרשום את חברי קורייר בתור מחזיקה נפרדת, זאת מאחר ונטען כל אין פיצול פיוי בין שני המשרדים, וכן בשל העובדה כי קיים בין השטחיט מעבר דרך דלתת וכוכית בלבד.

לנוכת קביעה זו, הושת החיוב על שטח כל הקומה עייש העוררת בלבד, לרבות בגין השימוש השטחים המשותפים שבקומה.

.10

העוררת טוענת כי היא מחציקח במשותף בקומה ביחד עם חב' קורייר, ולכן אין בקומה מחזיק בודד, באופן שמצדיק השתת חיוב בארנונה גם בגין השטחים המשותפים והטכניים. הטענה המרכזית של העוררת חיא, כי ישנה הפרדה פיזית מותלטת בין שתי היחידות אשר מוחזקות על ידי שתי ישויות משפטיות נפרדות לחלוטין.

לפי תפיסת המשיב, הועדה מנועה מלהכריע בטענת ייאינני מחזיקיי, שאותה עוררה העוררת בפנייתה המקורית, ביחס לשטת שבו מחזיקה תבי קורייר החל מהיום הראשון לכניסתה לנכס קרי החל מיום 8, כלומר, חמקרה שבפנינו הוא לא בסיטואציה שבה שוכר ראשי כלשהו, מחליט בנקודת זמן שרירותית כלשהי במהלך תקופת השכירות, יילתתוך'י מתוך היחידה המושכרת שטח כלשחו לטובת צד ג', לטובת השכרתו בשכירות משנה במקום המחזיק הראשי.

לטענת המשיב, מדובר בדרישה שעניינה פיצול יימאולציי , ברצף של שטחים בתוך יחידת שומה אחת שאינם ברי הפרדה פיסית ברורה. בנסיבות העניין. קביעה צו, נשענת על מיטב הבגתו של מנהל הארנונה, את המציאות בשטח, ומניתוח ממצאי הביקורת שהובאו בפנלו.

המשב טוען כי חבי קורייר אינה יכולה להיחשב שוכרת בפני עצמה, שכן לדידו היא בגדר דייר משנה שאינו וכאי לחירשם כמחזיק בעירייה, וכי כל מהלך הפיצול בין השטחים שהעוררת שכרה מהבעלים, חנו מלאכותל, ונועד להכביד על עבודת הגבייה של העירייה.

שאלת השטחים המשותפים בקומה, גודלס ושטחס הכולל לתיוב, וכה במחלך ההליך דנן להתליחסות שונה מצד כל אחד מבעלי הדין. העוררת טענה מלכתתללה, כי השטחים המשותפים משתרעים על פני שטח בסך של 237.34 מ"ר, ואילו במסגרת כתב התשובה, המשיב טען מנגד, כל התיוב של השטחים הללו הם לפי של 170.8 מ"ר בלבד.

את הטענה באשר לגודל השטחים המשותפים תמכה העוררת בתצהיר מטעמה, שלתוכו צורף תשריט מדידה שסומן כנספת ו' לתצהיר. על פיי התצהיר סך השטחים המשותפים הנו אכן בסך של 6 מ"ר.

המשיב לא טרח להתמודד או להפריך טענה זו בתצהיר של החוקר מטעמו. ראוי גס להזכיר כי בסעי 6 לסיכומי המשיב, צוין על ידו כי סך השטח המשותף שעליו מבוקש הפטור הוא סך חמטרים כפי שנטען על ידי העוררת.

המחלוקת שבפנינו נוגעת לגבי אהות המחזיק בחלק משטת הנכס, וכן בפטור המבוקש על ידי העוררת עבור השטחים המשותפים המצויים בקומה.

ההשגה, הערר וההליכים בפני תועדה

בתאריך 3.6.2019 קיימו הצדדים דיון מקדמי בפני הרכב של ועדה קודמת בה נכתו בי'כ הצדדים.

התיק נקבע להגשת תצהירים ולניהול דיון הוכחות ולחקירת עדים.

בתאריך 31.7.2019 הגישה העוררת תצהיר מטעמה.

בתאריך ל4.9.201 הגיש המשיב תצהיר מטעם חוקר שומה (מר אייל פינטו) ,שערך מטעם העירייה שתי ביקורות בנכס. דו"ח ראשון מיום 24.1.2019, ודוייח נוסף מיום 15.4.2019.

דיון ההוכתות נקבע ליום 24.10.2019. בדיון נחקר מר ראובן קריאף, שכיהן במועד עריכת התצחיר בתפקיד מנכ"ל העוררת. מר אייל פינטו, חוקר השומה מטעם העירייה, נתקר אף הוא באותו מעמד.

סיכומים מטעט העוררת הוגשו ביום 8.12.2019 ואילו המשיב חגיש סיכומים מטעמו ביום 8.1.2020.

סיכומי תגובה הוגשו ביום 13.1.2020.

בשולי הדברים, חשוב להדגיש כי בהתאם לבקשה לאיחוד עררים מיום 25.9.2019, הוסכם והוחלט על איחוד העררים שבכותרת. במסגרת זו, הצדדים גיבשו אף הסכמה כי ההכרעה בהליך דנן, תחול על תקופה שמיום 1/2018 ועד ליום 9/2019.

ניתוח הראיות, דיון ומסקנות

מעיון בתשתית הראייתית שהונחה לפנינו, וכן על פי ממצאי שלוש דוחות ביקורת, שהוגשו לעיוננו - הגענו לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל, באופן שיש לרשום את שוכרת המשנה, חבי קורייר כמחציקה בנכס ביחד עם העוררת.

כאמור, השאלה העומדת להכרעתנו הנה, האם ניתן להכיר בחב' קורייר כמחזיק/שוכר עצמאי, והאם יש לראותה כיידיירת משנהיי בנכס. שאלת אופן חיוב השטחים המשותפים היא נגורת של ההכרעה בשאלה העיקרית שמונחת בפנינו, והאם על המשיב לפעול ליישומה על פי הנתונים שבידיו.

סעיף 8 לחוק הסדרים במשק חמדינח (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 (להלן:

''חוק ההסדרים'') קובע כי ארנונה המוטלת על ידי מועצה (כהגדרתה בפקודת העיריות) תשולם בידי המחזיק בנכס, כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות,

הלכה פסוקה היא, כי בהגדרה זו, כוונתו של המחוקק, היתה לאבחן ולדרג את טוגי המחזיקים בינם ובין עצמם, כך שיחויב בארנונה בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכט במערכת הנסיבות שנוצרת:

*המחוקק ביקש להדגיש כי בנוקטו בביטוי ,מחזיק אינו מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא, יחסית כמובן, בעל הזיקה הקרובה ביותל אל הנכס (ההדגשות אינו במקור). לעניין זה ראי/ה רייע 422/85 חברת בתי גן להשכרה בעי/מ בי עירית תל אביב יפו, פייד לייט (3) 341.

הלכה מושרשת זו נסקרה וסוכמה על ידי כבוד השופטת מ. נאור ברעייא 9813/03 מדינת ישראל משרד הבריאות נ' עיריית ראשון לציון, (פורסם בנבו, ניתן ביום )4.2.2007, כדלקמן:

*ייתכנו מקרים לא מעטים שבהם יתעורר קושי של ממש בקביעת הל/מחזיקיי, בייחוד מקום שבו קיימים שני גורמים או יותר ה''מתחרים' ביניהט על תואד *בעל הזיקה הקדובת ביותל לנכסי/, או ליתד דיוק המצביעים האחל על לעהו באומדס כי האחר הינו בעל הזיקה הקלובה ביותר כאמול.

על מנת להכריע בכך, יש לבחון מי מביניהם אכן מקיים את מילב הזיקות הרלבנטיות לנכס.

בהקשר זה ראוי להדגיש כי אין מדובר במבחן טכני-כמותי אלא בניתוח מהותי של הזיקות אשר

במסגלתו

יש ליתן משקל יתד לאותן זיקות המשקפות שימוש בנכס והנאת משירותי הלשות הלכה למעש תי (ההדגשות אינן במקוו).

סעי 7 לתוק ההסדרים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשנ"ג - 1992, אימא את הגדרת 'ימחציקיי שבס' 1 לפקודת העיריות, שהוא טעיף ההגדרות, הקובע, כי המונח !'מחזיקי/ כולל בחובו

מספר חלופות: *אדם המחציק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר...'י. (ההדגשה אינה

במקור).

את הסעיף הנייל יש לקרוא ביחד עם סעי 269 לפקודת העיריות, המצוי בפרק ארבע עשרה לפקודה העוסק בארנונה, ומהווה גס הוא סעיף הגדרות של פרק זה, הקובע את פירושו של מחזיק :

למחזיקי - למעט דייר משנה;

ובחמשך לאותו סעיף, מוגדר אף מהו פירושו של דייר משנה:

דייר משנה - אדם הגר בחדר, או בתלק מחדר, של בניין שאחד מחזיק בו, והמשלס לאחד דמי שכידות בעדו"?,

המשיב הדגיש בכתב התשובה לערר פרק שלם (די.1) אשר עוסק בתיאור מעמדה של העוררת. על פי תפיסת העירייה, במסגרתו הוצג תחילה העיקרון הכללי, הוא שמחגיק בנכס אשר השכיר ייחלק מסויםיי מנכטו לאחר (דייר המשנה), אינו יכול לדרוש מן העירייה לבצע שינוי רישום של חלק מסוים בנכס לטובת צד ג'. האמנם זּה המקרה שבפנינו?

להבנתנו, זו שאלה שהיא בעיקר עובדתית, אך אין ספק שמשולב בה גס הצורך לנתח את ההיבט הפרשני-המשפטי של המונח. יש לנטות ליישם את הפירוש הנכון על ענייננו. לצורך הניתות, , נפנה ראשית את מבטנו לכל אחת מהמילים המודגשות בחקיקה: 'אדםיי, ייהגריי, ייבחדר או בחלק מחדריי.

מבחינה לשונית גרידא, הגם שאיננו מתיימריס לקבוע מסמרות, בסוגיה פרשנית +ו, אפשר ללמוד מכל אחת ממילות החוק דלעיל, כי המונת יידייר משנהיי שבפקודת העיריות מכוון בעיקר לנכסיט שמיועדים למגורים, ולא בהכרח לעסקים.

יש בצד תפיסה פרשנית זו, חיגיון רב, ומידה רבה של שכל ישר, שכן הנחת המוצא היא כי מעקב ופיקוח של העירייה אתר פיצולי שטחים בתוך יחידות מגורים, הס דבר מורכב, מטובך שעלול יילהזמיןיי מחלוקות רבות עס הרשות. במקרים מטוימים יכול הדבר לעורר חשש לפיצולי משנה מלאכותיים, שהדעת אינה סובלת.

כמו כן, לשם ביסוס הפירוש של המונחים שקשוריט בדייר המשנה, נבהיר שגם המילה אדם" -

להבדיל למשל מיינישוטיי (ישות משפטית) - חנו מושג שנושא מטען משפטי פרשני קונקרטי, אשר מחריג לכאורה מחציק שהוא חברה בע"מ, עמותה וו/או תאגיד. מכאן, שהמונת יידייר משנחיי, כיוון המחוקק לטעמנו בעיקר לבן אנוש, ולא לתאגיד או גוף עסקי.

כך גס המילה ייהגריי -- להבדיל למשל מיימתציקיי - מונח אשר אמנם יכול לכלול גם שימוש לצורכי עסק או מוסד ציבורי - אך השימוש במונח יידייר משנהיי שמתגורר בנכס, מתאים בעיקר לשימוש מסוג מגורים.

גם המילים '/בחדר או בחלק מחזיריי, להבדיל למשל מייחלק מנכסיי מסחרי/משרדים, הוא מונת שאמנם יכול לתאר סוג של חלל בנכס מכל סוג שהוא, ולאו דווקא ביחידת מגורים, אך אגד המונחים חללו בתקיקה הרלבנטית, מכוון אותנו לנקוט בפרשנות מקלה בהקשר של ענייננו.

ודוק - הגם שהמונתיס הנייל לקוחים מעולם המושגים שקשור בעיקר בנכס בשימוש מגורים, ניתן לסבור כי במונת יידייר משנחיי, כוונת המחוקק היתה להתלל מגבלות על פיצולים בנכטיס שמשמשים למגורים.

אולם, יש מקום להניח שגם לגבי נכסים מסחריים, יש היגיון בלהציב מגבלות כשמפצליס שטחים.

לטעמנו נדרש מאמף פרשני ותכליתי, כדי להחיל אותן מגבלות על השכרת משנה של שטחים שעובריט חלוקה שאינה יוצרת חיץ ברור בין חלקי הנכס השונים.

כאמור, הרציונל במניעת רישום דיירי משנה כמחציקים עצמאיים, מתקיים בעוצמה פחותה כאשר מדובר בעסק, עמותת, גוף ציבורי או כל תאגיד אחר.

ברמה העקרונית, אנחנו מקבלים את החשש של המשיב, ואת הטענה כי קשת לקיים בקרה אפקטיבית על נישומים, כאשר מחזיק בנכס מסחרי, יוצר פיצולי משנה של שטתים שכל אחד מהם

אינו תחום דיו כיחידת שומה אחת. בנסיבות אלו, נדמה שכל טעמי המדיניות וחיעילות שפורטו בפסיקה, באשר לסיבה שבגינה אין לרשום דייר משנה כמתזיק בדירת מגורים, יכולים לחול בנסיבות מסוימות גם על נכטים מסחריים.

ראוי להבהיר בנוסף, כי מסקנת דיוננו כאן עולה בקנה אחד גם עם מבתני הפסיקה באשר לבירור זהותו של ייבעל הזיקה הקרובה ביותריי לנכס פלוני. שוכר המתוּיק בשטח משמעותי בקומה או במבנה, והיחידה בה הוא מחזיק ניתנת למדידה ברורה המזוהח עס קווי תיחוס ברורים, יכול לקייט את מבחני הציקה הקרובה ביותר לנכס שבו הוא מחזיק בתור יישוכר משנהיי. שכן, חוא זח שמפיק את מירב ההנאה מהשלמוש, ולא ייהשכןיי שחולק עמו את הקומה, כפי שקורה בענייננו.

בהקשר וּה, חשוב להדגיש, כי לא נעלמה מעינינו העובדה כי הסכם השכירות שהוצג בחליך, הוא הסכם שכירות משנה שנחתם עם חברת בת של העוררת. עובדה שעלולה לעתים לעורר תהיות מוצדקות, לכך שיתכן ומהלך תכנוני שכזה נגוע במלאכותיות באורח פסול. ואת, בייחוד כאשר פיצול השטחים נעשה מטעמי יינוחותיי ועיקר מטרתו תכנון מס בלתי לגיטיימי כביבול.

כמו כן, ישנם מקרים שבהם נישומים מבצעים חלוקת שטחי משרדים ליחידות משנה קטנות ללא גבולות ברורים עס הנכטיס הסמוכים, באופן שהחלוקה יכולה להיתפס כבלתי טבירה, במובן שלא ניתן לזהות חללים נפרדים עם כניסות נפרדות, ברור שבנסיבות כאלו יש מקוט לדחות ניסיונות יילהנדסיי פתרונות דרך חיבור שטתיט שהם בפועל חלל שלם שמהווה יחידת שומה אחת.

לפי הניתוח שערכנו בתיק דנן, לא וה המקרה שעומד בפנינו. העוררת התקשרה עט הבעלים של הנכס בהטכם שכירות עבור שטח קומה שלמה (קומה 40) בפרויקט בנייה חדש, כאשר מיד עס כניסתה למבנה, בתרה מלכתחלה לתכנן שימוש בשטחים באופן שהחלוקה, על פי נראותה, יצרה שתי יחידות שטת נבדלות ומופרדות על ידי דלתות סגורות, שהמעבר דרכן הינו אך ורק בדרך של ציחוי ביומטרי (ראי/ה סעי 18 לטיכומי העוררת).

נכון שדלת מעבר מוכוכית בין שני חלקי משרד, אינו מהווה אינדיקציה ראייתית ייחזקחיי לכך כי המדובר בהפרדה מותלטת, כפי שמצופה משתי ישויות מסחריות שתפעילות שלהן אינה קשורח זו בוו. יחד עס וּאת, תשריט הנכס שהוגש לתיק, מגלה כי חלוקת השטחים בין העוררת לקורייר, אינה נגועה במלאכותיות מובהקת, ובוודאי לא כוּו שמצדיקה להתעלם מהבקשה המקורית להכיר ברישומה בתור מחזיק נפרד.

כאמור, השטח שבו מחזיקה קורייר אינה בגדר יימובלעתיי שטת בתוך חלל גדול, כוו שבגללה נוצרה ליגה בלתי נמנעת של משתמשים ודיירים בין יחידות סמוכות ללא הפרדה.

בענייננו, המדובר בשטח שהקצאת השטתים נעשתה מתוך תכנון מוקדם, מיד עס הכניסה לבניין, כאשר ברור כי המטרה היתה ליצור הפרדה על ידי שני מחזיקים שמנהלים פעילות מסחרית נפרדתת לחלוטין.

זה המקום להפנות לעדותו של מנכ"ל העוררת בתקירה הנגדית, שהתקיימה ביום 24.10.2019, שבה הבהיר הראשון באופן אמין כי שתי החברות, הגם שהן תברות אחיות, מנהלות פעילות שונה ונפרדת עס רישיון עסק נפרד.

כמו כן, מנכ"ל העוררת הצהיר לפרוטוקול בדיון שהתקיים בפנינו, כי בעוד העוררת עוסקת בשירותים לוגיסטיים ליבואנים, חב' קרוייר היא חברת בלדרות, שעובדת עט רישיון שונה ומעניקה שירותים למסחר אלקטרוני. ולראייה היא מקיימת הנהלת חשבונות נפרדת מן העוררת ואף מעסיקה בעלי תפקידים שונים במשרות שהן לכאורה זהות.

.55

.88

כמו כן, ראינו טעם נפגם בעובדה שהמשיב בחר ''להפתיעיי בתקירה, אם כי באופן לגיטימי, את מנכ"ל העוררת, עס העובדה ייהמוכמנתיי כי המתזיקות בנכס, הן למעשה חברות אחיות. זאת, בתור אינדיקציה לכך שהחלוקה שנעשתה בין השטחים חטמוכים חנה ''מלאכותיתיי.

לטעמנו, ואו הערת ביניים עבור שני בעלי הדין בו ומנית. מן הראוי היה כי בעלי הדין ינהלו את המחלוקת יבקלפים גלוייםיי. היה עליהן להציג מלכתתילה את העובדה כי המדובר בשני מחציקים שהן חברות אתיות, כבר במסגרת כתבי הטענות, וזאת, על מנת לאפשר למשיב לבחון את מהות היחסים בין החברות מראש, כאשר העוררת, יכולה היתה מנגד להיערך להצגת ראיות נגדיות, שיש בהן כדי להפריך את התשש המרומז על כך שנעשתח חלוקה מלאכותית.

כמו כן, לא נעלמה מענינו העובדה כי ישנן כניסות נפרדות לשני הנכסיט, וכל מבתינת נראות הדברים, מדובר בהפרדה שיוצרת תיץ עס מגבלות מעבר שמונעות וליגה *חלקהיי של אנשים ומשתמשים ללא הפרעה ממשית.

כמו כן, אין לשכות כי דותות הביקורת, לרבות זו מיום 12.11.2018 שהוגשה לעיונגו בתור ראייה במהלך ההוכחות (סומנה ע'), מדגישות כי קיימות ליחידות כניסות נפרדות, וכי הגישה למשרדים היא דרך מסדרון קומה ארוך, שכאמור חסום על ידי דלת זכוכית שנפתחת על ידי ויהוי בטביעת אצבע של יימורשיסיי.

ממצאיט אלו, לרבות תמונות מהמסדרון שחוצצ בין שתי היחידות שצורפו לדוייח התוקר מיוט 8 (נ(וחחוקר אכן אישר בחקירתו כי הוא אכן ערך את הביקורת במועד האמור), מראות כל מתקיימת הפרדה משמעותית בין השטחים שהושכרו על בסיס חווּי שכירות נפרדיט, באופן שמחוק את המסקנה כי מן הראו היה להכיר בחבי קורייר כמתזיקה בעלת רישוט וחיוב נפרד.

לצורך ההכרעה בהליך דנן, כפי שנתבקשנו על ידי המשיב, התעלמנו מחעובדות ייהמאותרותיי לתקופת החיוב הרלבנטית שעומד בבטיס המחלוקת בערר המאוחד דנן (מיום 1/2018 ועד ליום 9, לפיהן יצרה העוררת חיץ ברור והרמטי יותר בין חיחידות (קיר גבס), וכי חמשיב, בכל הנראה, הסכים לרשום את חבי קורייר כמחציק נפרד לאחר העמדתו של הקיר, וזאת גם בהסתמך על הסכם שכירות שנחתם ישירות מול הבעלים (ראה גס הערתו של בייכ העוררת בפרוטוקול מלוס 9

על כן, מסקנתנו חיא הטענה כי חבי קורייר אינה יידייר משנהיי, כהגדרתו בט' 269 לפקודה. הגדרתה כדייר משנה אינה מתיישבת עם הראיות ועם נסיבות של המקרה.

השתכנענו כי החלוקה של השטחים היא פועל יוצא של מהלך עסקי לגיטימי, שמשתלב עס התנאים בשטח ושקביעת והות המשתמש ביחידת המשנה נעשתה על פי מבחני הפסיקה לפיה הארנונה מוטלת על ייבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכסיי.

נדגיש כי אין בפנינו ראיות שמוכיחות כי גרסת העוררת אינה נכונה מבחינה עובדתית. דהיינו, הטענה כי המחזיקות הן שתי תברות עם עובדים שונים, מנכ"ל נפרד וכוי, לא נמצאה כבלתי נכונה. במהלך ההליך הובהר כי שטחי המטבח וחדרי חישיבות, אפילו הס נפרדים ולא נמצאיט בשימוש יימאוחד'י.

בשולי הדברים, ראינו לנכון לציין כלל פסיקתי נוסף, שמקבל ביטוי מפורש בעמייג (מחוצל-תי/א)

3 עלריית ת'/א (מנהל האונונה) נ' קניון רמת אביב בע"מ, (פורסם בנבו, ניתן ביום 5)), לפיו אין זה ראוי להתערב בהסדריס חוזיים בין צדדים עסקיים שחולקים שטחים, ואין זח מקומנו לקבוע נורמה חוזית אחרת מאשר זו שבחרו צדדים ילגיטימייםיי מלכתחילה.

.88

עוד נפסק שם, כי ככל שקיים שיקול דעת לעירייה לסרב לרשום מחזיק מהחשש לתכנון מהלך שהוא בלתי חוקי או מלאכותי בצורה קיצונית, שיקול דעת וה הוא מצומצם ביותר, זאת למרות שאנו סבורים ששמורה לעירייה הוּכות לסרב לרשום מחזיק בחלק מנכס בנסיבות מסוימות.

לאור מסקנתנו לעיל, לפיה המחזיק בחלק מהשטח מהנכס שמוחזק על ידי חבי קורייר, איננה העוררת. לאור הכרעתנו אנו נדרשים לשאלה האם ביחס בין האתזקות ,בשטחי הקומה לחיוב, נוצר הבסיס החוקי למתן פטור עבור שטחים משותפים המצויים בשימוש, מכוח סעי 1.3.1 חי לצו הארנונה.

במאמר מוסגר נאמר, כי אין וה ראוי שהועדה תערוך את הבירוריס האריתמטיים עבור הצדדים לעניין סך השטחים המשותפים של הקומה, והיחס בין אלו עס יתר השטחים, שעה שקיימת מחלוקת כנה לגבי נכונות או אמינות המדידות שהוגשו לעיוננו. נזכיר שחובתה של העוררת להוכית או להפריך טענה לפטור על פי הנתונים שהוצגו על ידי המשיב.

למקרא טיעוני הצדדים, בסוגית הפטור, שהועלו הן בסיכומים, בכתבי הטענות והן בסיכומי התגובה בהרתבה, הגענו לכל למסקנה כי על הבדיקה הסופית באשר לזכאות לפטור המחיוב עבור השטחים המשותפים בקומה, להיעשות על פי החלוקה של השטחים ועל בסיס נתוני המדידות של היחידות בקומה כפי שהן היו תקפות במהלך התקופה הרלבנטית לדיוננו כאן.

לנוכח העובדה כי בוצעו תיקוני מדידה שונים וכי הצדדים נותרו חלוקים ביחס להיקף השטחים, ועל דרך חישובס ביחס לתקופה הרלבנטית שמוסכמת על ידם (החל מיום 1/2018 ועד ליום 9/2019), אזי אנו מורים למשיב לערוך בירור לגבי גודל השטחים על סמך הכרעתנו או, ולפטור מחיוב את השטחים המשותפים ככל שנתוני המדידה שהיו תקפים לתקופה המוסכמת, מתירים ואת על פי הדין.

לא נדרשנו בהליך וּה לעניין הטענה לפטור נכס ריק ביחס לחדר הממייד, ואת משום שלפי הראיות והעדויות בתיק - שטח זה שימש את העוררת ו/או את חבי קורייר בתור חדר ישיבות.

סוף דבר

מכל הטעמים שלעיל, אנו קובעים כי דין הערר להתקבל.

בנסיבות אלו שבהן ניהלו הצדדים מחלוקת כנה ביחס לשאלות עובדתיות ומשפטיות כאחד, אין צו להוצאות.

ניתן היום בהעדר הצדדים 3/12/2020.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

<ערה).התשלייז-1977 תפורסם החלטה זו באתו 7 האינטרנט של המשיב.

/\2

לוייר: אבי 0 כהן, עו"ד ‏ חבר: אהוד פלדמן,|עו"ד | תבר: אחוד מטרסו, עויד - 7

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית עררים מס': 140019692 שליד עיריית תל אביב-יפו 12066

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינצ

חבר: דרי אחיקם פירסטנברג, רויית

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

העוררת: טי אנד טי טלקום אנד טפנולוג'י בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הנכס נשוא העררים שבנדון נמצא ברתוב ראול ולנברג 18 בתל אביב (ייהנכסיי) ומחויב על יד חמשיב תחת ליווג *חניונים במבגה ללא תשלוסיי.

הערר וההליכים שבפני הועדה

העוררת הגישה עררים לשנים 2018-2019 (ייכתב הערריי) והמשיב כתב תשובה לערר (י'כתב התשובה לערריי).

לבקשת הצדדיט ומכח ההחלטה מיום 13.8.2019, אוחדו העררים שבכותרת לשנים 2018-2019 ומשכך ההתלטה שבנדון תחול על העררים לשנים אלו. מטעמי נוחיות העררים שבכותרת ייקראו להלן ביחד: ייהערריי.

ביום 7.5.2019 נערך דיון מקדמי בערר ובמטגרתו צומצמה המחלוקת לשני נושאים: בקשת העוררת לפטור לפי סעיף 12 לתקנות ההסדרים וטענת העוררת בחט לטיווג הנכון של הנכס.

העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית של מנכ"ל העוררת מר אריה הוכמן (ייתצהיר העוררתי)

והמשיב הגיש תצהיר של חוקר שומה מטעמו אליו צורף דו"ח ביקורת מיום 13.8.2019.

הצדדים הגישו בקשה מוסכמת לביטול דיון הוכחות שנקבע עקב צמצום המחלוקת נשוא הערר לשאלת הסיווג הנכון של הנכס, ועל פּי התלטת הועדה הצדדים הגישו סיכומים בסוגייה גו בלבד.

הטוגיה הטעונה הכרעה וטענות הצדדים

המחלוקת נשוא הערר שבנדון נוגעת לסיווג הנכון של שטה של 140 מ"ר הכולל 11 חניות ומצול בקומת המרתף של הבניין המוחזק על ידי העוררת (להלן: 'יהשטתיי או 'יהחניותיי).

החנלות נמצאות בתוך חניון תת קרקעי, בן ארבע קומות, אשר משמש בחלקו חניון ציבורי ובחלקו האחר כתניון למנויים בלבד, ו- 10 מהן מושכרות על ידי העוררת לצדדים גי אשר משלמיט לעוררת תשלום חודשי בעבור השימוש בהן.

הסוגייה העומדת להכרעתנו היא האם יש לסווג את החניות תחת הסיווג י'חניונים במבנה ללא תשלוסיי, כטענת המשיב, או בסיווג י*חניונים בתשלוסיי (סעיף 3.3.15 לצו הארנונה) כטענת העוררת.

טענות העוררת

לטענת העוררת, סעיף 3.3.15 לצו הארנונה כולל שלושה תנאים והם: 1. בניין 2. המשמש לתניית רכב 3. בתשלום/שלא בתשלום. תעריף החיוב נקבע על פי השאלה העובדתית האם נגבה או לא נגבה תשלום בעבור החניה, כאשר מקום בו לא נגבה תשלום - התעריף לחיוב הוא גבות יותר.

העוררת טוענת שפרשנות המשיב לסעיף הנייל, תוך התחקות אחר ייתכלית החקיקהיי, הינה פרשנות שלא כדין נוכח לשונו הברורה של הטעיף אשר אינה מאפשרת שיקול דעת של המשיב.

העוררת מוסיפה וטוענת, כי מאחר וצו הארנונה אינו קובע מה אמור להיות ייאופן התשלוםיי הנכלל בסעיף, אזי יש לקבוע שתשלום דמי שכירות חודשיים קבועים לעוררת עבור השימוש בתניות עונה להגדרת הסעיף ומכאן שמדובר בחניה ייבתשלוסיי. העוררת מפנה בסיכומיה לפסייד בעניין בית תיאטלאות (עייש 2606/99), בעניין תבס (רעייא 10643/02) ובעניין גוללהמל (עייא 8838/02) אשר בהם לטענתה אימא בית המשפט את הפרשנות המובאת לעיל במקרים דומיסם.

מבלי לגרוע מכך אצי לטענת העוררת, פרשנותה הולמת את תכלית החקיקה כפי שעולה מהפסיקה שלעיל.

טענות המשיב

לטענת המשיב, החניות שבנדון אינן עונות להגדרת סעיף 3.3.15 לצו הארנונה אשר לטענתו נוגע, על ל תכליתו, לתניוניס המיועדיט לכלל הציבור הלחב. כוונת המחוקק בטעיף זה היתה לתשלום אקראל בעד החניה, המשולם על ידי ציבור בלתי מסויים ונועד לפתור את בעיית מצוקת החניה בתוך העיר.

הסעיף אינו מכוון לחניה בגינה משולם על ידי המשתמש בה תשלוסם חודשי, כבמקרה שבנדון, ועושה בה שימוש ליחודי ובלעדי לו.

העוררת מחזיקה בחניונים כבעלים ומשכירה אותם לצד ג', כשוכרים. להבדיל ממפעלל חניון, שוכרי החניות אינם עושים שימוש בחניות בתשלות לציבור אלא כחניה המשמשת אותם באופן פרטי.

בפסייד חבס הנוזכר גס בסיכומי העוררת עמד בית המשפט העליון על התכלית שבקביעת תעריף נמוך לחניונים בתשלום הפתוחים לציבור אשר נועדה לתמרצ בעלי חניונים לאפשר לציבור הרתב לחנות בהם, גס אס בתשלום. בהתאמה לכך, טוען המשיב, חניון שחסוס מפני הציבור הרחב לא אמור יילהנותיי מהתעריף המיטיב שקבעה העירייה.

המשיב מוסיף ומפנה לסיכומיו לפסק הדין בעניין טולם :עקב (עמיינ 56530-12-15) וכן להתלטות של ועדת הערר שפסקו שאין ליתן לעוררת את הסיווג המבוקש, בנסיבות דומות לענינגר.

דיון ותכרעה

בין הצדדים לתיק זה אין מחלוקת עובדתית:

+ השטת המחוייב כולל 11 חניות המצויות בקומת המרתף של הבניין.

*+ החניון בתוכן מצויות החניות כולל ארבע קומות והחנייה בו נעשית בתשלום. חלק מן הקומות פתוחות לציבור הרתב כנגד תשלום שעתי, תלקן נרכש מחברת תדהר ובחלקן נעשה שימוש כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים בהתאם להסכמי שכירות שנתתמו בין שוכרי החניות לבעלי החניות (ראה סעיף 6 לתצהיר מנכ"ל העוררת).

> התניות נשוא הערר מושכרות על ידי העוררת למספר שוכרים אשר עושים שימוש בחניות כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים לעוררת, בהתאט להטכמי שכירות שנחמו בינם לבין העוררת, נספת א! לתצהיר מנכ"ל העוררת (להלן: 'יהסכמי השכירותי). מהסכמי השכירות עולה שהעוררת משכירה לשלושה שוכרים חניות ספציפיות, לתקופה נקובה בהסכמי

השכירות כנגד שכר דירה חודשי כולל וקבוע, אשר אינו תלוי במידת השימוש בפועל בחניות המושכרות.

= בשטתי החניות קיים שלט של העוררת.

> לשוכרים זכות בלעדית לעשות שימוש בחנלות המושכרות על ידם.

לאור ואת, שהסוגיה שבמחלוקת היא סוגיה משפטית בעיקרה והיא, האם ניתן לפרש את סעיף 5 לצו תארנונה באופן החל גם על השטת של החנלות המושכרות!

דעתנו היא כדעת המשיב ונבאר את עמדתנו.

סי 3.3.15 לצו הארנונה מבתין בין בניין המשמש לחניית רכב בתשלום לבין בניין המשמש לחניית רכב ללא תשלום ומוחזק ביחס עם בניין שאינו משמש למגורים.

הפטיקה הרלוונטית, שהלקה הובאה על ידי הצדדים בסיכומיהס, תומכת בעמדת המשיב:

על אף שלשונו של סעיף 3.3.15 לצו הארנונה מונה קריטריון אחד לסיווג של יבנ המשמש לתנלית רכב בתשלוסיי שהוא חניית רכבים, כוונת המחוקק בקביעת תעריף נמוך לסיווג זה הייתה להקל על מצוקת החניה הקשה בעיר תל-אביב. במילים אחרות, בעת בחינת התאמה הנכס שבמחלוקת לסעיף 3.3.15 יש לקחת בחשבון את תכליתו של הסעיף והיא תמריצ להקלה על חניה בעיר. על עקרון וה תזרו בתי המשפט במספר פסק דין, ובניחם עמיינ (מינהליים ת'/א) 2144-03-16 דומיקאר בעמ נ? מנהל האדנונה בעירית תל אניב (פורסם בנבו, 09.05.2018), כשהוא מאזכר את פסייד חבס וקל אוט! הנזכרים בסיכומי הצדדים.

באותו המקרה נדרש בית המשפט להכריע כיצד יש לסווג מקומות חניה של רכבים המיועדים להשכרה לצרכי ארנונה, כאשר העוררת עושה שימוש בשטח אשר בבעלותה/בתוקה לצורך חנית רכבים המלועדיס להשכרה. העוררת טענה שיש לסווג את השטח כייבניין חמשמש לחניית רכב ללא תשלוסיי, כקבוע בסעיף 3.3.15 לצו הארנונה, ואילו המשיב התנגד לכך. בית המשפט קיבל את עמדת

חמשיב, באמרו כך:

''מכל מקום, וכפי שצוין בעניין קל אוטו, בעת סיווג הנכס נשוא הערעור שלפני לצרבי ארנונה מן הראוי להביא בחשבון את התכלית שבקביעת התעריף הנמוך לחניונים, תכלית אשר אינה מתקיימת בענייננו; ויודגש. התעריף המולל לחניונים גועד, בידוע, לעודד הקצאת מקומות חנייה ולהקל על מצוקת החנייה הקשה שבערים המרכזיות (ראו בר'ים 5299/05 עיריית רמת גן נ' אורי חן, משרד עו"ד [פורסם בגבו] (2.11.06);

רע''/א 10463/02 חבס ח.צ. פיתוח 1993 בע'יימ נ' עיריית הרצליה [פורסם בנבו] (14.5.06); עניין גולדהמר; עניין אלף בית בייבי). בניגוד לקביעת ועדת הערר נשוא הערעור שלפני, וכפי שבדין נקבע בעניין קל אוטו, סבורני כי תכלית זו אינת מתקיימת בענייננו, מקום בו מדובר בשטח חנייה המשמש רק את המערערת לצורך תפעול עסיקיה והציבור הרחב אינו יכול לעשות בו שימוש, בין אם בתשלום ובין אם ללא תשלום. 'י

אף שהעובדות בעניין דופיקאל ו- קל אוטו אינן והות לאלו שלפנינו, אחת לאחת, לא יכול להיות ספק שהרציונל הוא זהה. אין מחלוקת כאמור בדבר העובדה, שהתניות נשוא הערר אינן משמשות ואינן יכולות לשמש את הציבור הרחב, שכן השימוש בהן הוענק על ידי העוררת לצדדים גי אשר עושים בהם שימוש בלעדי. אין די בעובדה שמדובר בתניון 'יבתשלוסיי כלשון סעיף 3.3.15, תוך התעלמות מסוג השימוש שנעשה בפועל בנכס.

במסגרת עמיינ (מינהליים תייא) 23656-06-17 בית בינים חברה בעימ 5 עירית תק-אביב-יסו (פורטס בנבו, 10.03.2018) העלה כבי השופט שוחט את האפשרות יילהרחיביי את הגדרת השימוש אשר בסעיף 3.3.15 הנייל. באותו המקרה עמד במוקד המחלוקת הניון שחניותיו הושכרו למנויים.

בית המשפט סקר את הפסיקה המתייחסת לשאלה מהי חניה בתשלום המזכה את מחזיקה

בתעריף ארנונה מופחת (פרשת חכש, פרשת גוללק 2ל) והציע, על פי מבחן השימוש, לבחון אס משרת החניון לא רק את בעלי העסקים בבניין ו-או את לקותותיהס (כבפרשת תבס) אלא גם בעלי עסקים הסמוכים לו, שאז אלמלא קיומו, היו הם, או לקוחותיהם, חונים במקומות אחרים ומקשים על מצוקת התניה.

במקרה שלפנינו לא ניתן ליישם את דרך ייהבינייםיי של כבי השופט שוחט, שכן עולה מהסכמי השכירות שחשימוש בחניות ניתן לשוכריס בלבד.

נוכח המפורט לעיל לא נוכל לקבל את פרשנותה הדווקנית של העוררת לסעיף 3.3.15 כעולה מסיכומיה ואת טענתה, שמאחר והסעיף אינו מגדיר את ייאופו חתשלוסיי אזי ניתן לכלול בו גם תשלום דמי שכירות תודשיים קבועים מצד גי. כאמור וכמפורט לעיל, בתי המשפט לא הסתפקו בעצט העובדה שהחניות הנן ייבתשלוסיי אלא שנבחן גס מי הוא ייהמשלסיי בעבור החניות- הציבור הרתב או משתמש ספציפי אחד.

טענת העוררת בסיכומיה על כך שהמשיב הוסיף ייתנאיסיי לסעיף 3.3.15 לצו אינה עולה בקנה אחד עס הפסיקה המובאית לעיל. לא מדובר בייתוספת תנאיסיי של המשיב אלא בפרשנות שניתנה לסעיף הנייל בשים לבל לתכליתו- מתן הטבה ותמריץ לתניוניס לטובת הציבור הרחב. לעניין זה אין רלוונטיות לעניננו בפסיקה המובאית בסיכומי העוררת לעניין פרשות החקיקה, שכן הפרשנות עליה מסמך המשיב היא פרשנות הנתמכת בשורה ארוכה של פסקי דין ומכאן שהמשיב אך יינתלה באללנות גבוהים'י.

בהמשך לאמור אין בידנו לקבל את השימוש שעושה העוררת בפסהייד של בית המשפט העליון בעניין גולדהמל. בית המשפט העליון נדרש שס לקבוע, האם השטח שבמתחלוקת עונה להגדרה ייחניון בתשלוסיי אשר בצו הארנונה ובהקשר זה נאמר, מפי כבי השופטת ארבל, שהמונח ייתשלוסיי יכול להתפרש בדרכים רבות, כולל כזּה שנעשה מראש בקניית החניה, ביו שנעשה כל חודש, ובין שנעשה באופן חד-פעמי עבור מספר שעות. דע עקא, שמעבר לאמירה זו הובהר שהקביעה הסופית תעשה בשים לב גס לאופן השימוש שנעשת בנכס.

בדומה לכך, בבריימ 5299/05 עיריית רמת גן ני אולי חן, משרד עו"ד (פורסם בנבו, 02.11.2006)

נפסק:

''סיווג הנכט - רכישת מקום חניה אינה מהווה חניה בתשלום, משום שמשנרכשה הבעלות ממילא השימוש השוטף ע'יי הבעלים אינו כרוך עוד בתשלום. אפילו היה נקבע כי רכישת משטחי החניה מהווה ''תשלום'' לעניין תקנות ההסדרים, עזיין אין הם ''חניון של ארנונה'י, משום שאופן השימוש בהם אינו עונה על מטרת חקיקתו של הסיווג המיוחד לחניונים - הקלת מצוקת החתניה, שכן הס משמשים רק את עובדי המשיבה וכשאין משתמשים בהם עומדים הם בשיממונם. לפיכך אין מקום לסווגם כ''חניונים'י. מכאן שאפשר שחניה תהיה ''בתשלום'' ועדייו לא תיחשב כחניון הזכאי לתעריף מוזל, כי אופן השימוש בה אינו מצדיק זאת.!י

ולסיכוס: הפרשנות המילולית אותה מבקשת העוררת לייחס לצו מתעלמת ממטרת מתקין הצו אשר התכוונה להעניק הטבה, מבחינת שיעורי הארנונה, לנכסים אשר מסייעים לפתור את מצוקת התניה

בעיר ומאפשרים חנייה בתשלום על בסיס מזדמן. אין ה המקרחז שלפנינו.

סוף דבר

הערר נדחה.

ניתן בהעדר הצדדים היום( 2 2 / 6

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לענייניסם מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עייד רוית פדינצי | חבר: דרי אחיקט פירסטנברג, רו"ח חבר: אקוד פלדמן, עויי

קלדנית : ענת לוי

וו

ועדת ערר לענייגי ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך | : טו בכסלו תשפא

2020

מספר ערר: | 08:23 / *********

מספר ועדה: | 12181

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורו

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

המשיב:

גוכחים:

עו"ד מנהל:

ב"כ המשיב:

העורר/ת:

אגבאריה מג'די תעודת זה ₪888 אגבאריה עדנאן תעודת זהות

הוותפוושן

חשבון לקוח: 11027127

מספר חוזה: 924310

כתובת הנכס: בוגרשוב 57

ע"י ב"כ עו"ד: מנהל אבומנהל

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: אפרת מרום

העורר/ת: אגבאריה מג'די - לא נוכח

ב"כ העורר/ת עו"ד : מנהל אבומנהל (לא מוצג יפוי כח)

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: אפרת מרום

פרוטוקול

אני מופיע היום בשמו של העורר. הייצוג נמסר למשרדנו רק לפגי מספר ימים ולכן אנחנו סמכנו על הצהרת היצוג שתינתן ע"י העורר במעמד הדיון בערעור לכל הפחות.

נמצא כאן גם המצהיר השני מטעם המערער מר מחמיד עדנאן.

נודע לי רק עכשיו מעו"ד מוחמד מעלואני שיצר קשר טלפוני עם המערער בכדי לברר את פשר אי התייצבותו לדיון, ובתשובה נמסר לו כי עקב מגע של המערער עם חולה קורונה הוא נכנס לבידוד מאתמול, עובדה אשר לא נודעה לנו כלל ולו ידענו על כך הרי שהיינו פונים אל הוועדה הנכבדה ומבקשים לדחות את מועד הדיון.

אני מפנה להחלטה מיום 18/2/2020 שם נקבע בדיון הקודם לפנים משורת הדין כי ככל שלא תהיה התייצבות יימחק הערר.

אני מבקשת שיימחק הערר בנסיבות אלו ולהוצאות.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טו בכסלו תשפא

122000

מספר ערר: | 08:23 / *********

מספר ועדה: | 12181

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העורר/ת: אגבאריה מג'די, אגבאריה עדנאן

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

צר לנו אך לא נראה מנוס ממחיקת הערר. מעיון בתיק מלמד כי כבר לפחות ב- 3 דיונים לא הייתה התייצבות של העורר. ביום 29/6/2020 הודיע גם העורר כי הוא נכנס לבידוד כאשר לא הוצגו מסמכים לתמוך בכך.

בדיון מיום 18/2/2020 שנקבע להוכחות לא הייתה התייצבות למרות שהעורר ידע על הדיון ונקבע בהחלטה ככל שלא תהיה התייצבות לדיון יימחק הערר.

בנסיבות העניין מצאנו גם לחייב את העורר בסך של 2,500 ₪ הוצאות למשיב.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.12.2020.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם הלק זו באתר האינטרנט של המשיב.

- 2/7

י | 7

יו"ה: עד \דעו 1ו6 מן-.. ‏ הבת)רו'ה שמעון ז'יטניצקי חבר: עו"ד משה קורן

שם הקלדנית: ענת לוי

ועז'ית הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב ערר מס': 140021053

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העורר: אריה רודיך

- נגד.

מנהל הארנונה, עיריית ת''א יפו

החלטה

ערר וח עניינו נכס ברתוב לוינסקי 79 בשטח של 93 מ"ר ומסווג בניינים שאינם משמשים למגורים, אשר רשום בספרי העירייה כמספר 2000129484 ח-ן לקוח 11074871 (להלן: ''הנכסייי),

תמצית המחלוקת בין הצדדים עוסקת בדחיית טענת העורר ע"י המשיב, כי יש לסווג את הנכס כייחניון בתשלוסיי.

טענות העורר

1 תמצית טענת העורר היא כי הוא נותן שירותי חניה וטעינה לכלי רכב תשמליים קטנים, ועל כן יש לטווג את הנכס על פי סי 3.3.15 לצו הארנונה.

טענות המשיב

2. יש לבחון את חשימוש בנכס במובן הרחב כלומר בהתייחסות למהות ותוכן הפעילות

ובמיוחד יש לבחון מה עיקר הפעילות העסקית והאם החניה משרתת את מהלך העסקים הרגיל או שהיא מהות העסק.

3 לאחר שמיעות העדיס ובתינת הראיות שהוגשו לנו אנו סבורים, כי צודק המשיב ואין מקום לקבל את עמדת המערער, קרי כי שימושו העיקרי של הנכט הינו חניון בתשלום.

4 הוכח לנו שמדובר בנכס ששימושו העיקרי עסק לטעינת קורקינטים ומתן שירות לחברות המספקות קורקינטים לציבור הרחב. החניה הינה רק תוצר נדרש של מבנה העסק והשירות

שהוא מספק. וינומק:

1. אלן בחוזים שערך העורר התייחסות לשירותי חניה. ההתייחסות היא לשירותי

הטענה חשמלית ומסירה.

2 המחיר נקבע פר יחידה ולא לפי ּמן שימוש.

3 אין נגישות לקהל הרתב אלא רק למספר לקוחות ייעודיים.

4. העורר העיד כי רק במקרים חריגים ביותר התבקש ממנו במפורש להחזיק את כלי

הרכב לתקופה ספציפית.

5. מבנה התשלום אינו לוקת רכיב של ייחניהיי.

6 הפסיקה שהביא העורר רלוונטית לשאלת הסיווג הכללי לעומת הספציפי, אך עדיין אינה עונה לשאלה מתי יסווג נכס כחניון. במובן האה לא ענה העורר להגדרה של ייחניון'י ואף לא ענה להגדרה בתשלוסיי. כאמור בפסיקה בפרשות קל אוטו ודומיקאר שהווכרו בסיכומי המשיב הרי שהחניה הינה רק חלק מהעסק של העורר וחלק משני לרכיב המרכצי שהינו טעינה חשמלית של כלי הרכב

5. כידוע, הנטל על הוכחת הטענות חל בהליכי הערר על העורר. בנטל וה לא עמד.

סוף דבר

6. לסיכום האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר

להידחות.

7 בנסיבות העניין לא מצאנו לקבוע צו להוצאות.

ניתן והודע היום בהעדר הצדדים | 91.1/2079,

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

קיק %\ /

יו"ר: עו"ד גדע חבר: עו"ד משה קורן חבר: רו"ח שמעון ז/יטניצקי

קלדנית : ענת לוי

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליך עירִיית תל אביב ערר מט': 140019871

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העוררות: 1. טלכלל בע'ימ

2. ביי מי טכנולוגיות בעי'מ

- נגד.

מגהל הארנונה, עיריית ת'/א יפו

החלטה

ערר אה עניינו נכס ברתי נחלת לצחק 38, אשר רשום בספרי העירייה כמספר 2000204744 ו-ח-ן לקוח 4 (להלן: 'יהנכסיי).

תמצית המחלוקת בין הצדדים עוסקת בדתיית טענת העוררת ע"י המשיב, כי יש לרשום אותה כמחויקה (מחלוקת שנפתרה בינתיים) וכי יש לסווג את הנכס כייבית תוכנת'י.

רקע

1 במסגרת השגה שנדחתה והערר דנן טענה העוררת, כי יש לשנות את זחוות המחזיקה בקומה

3 במבנה בו שוכנת חברת האם שלה, חברות טלכלל וכי יש לשנות את הסיווג שלה.

2 ביום 7.10.19 התקבלה הודעה כי המשיב קיבל את ההודעה על שינוי המחציקה.

3 הוגשו תצהירים מטעסם הצדדים. העוררת הגישה 4 תצהירים מטעמה אליהם לא צורפו כל ראיה מלבד רשימת עובדים שנראה שהוכנה לצורך הדיון. ואילו המשיב תצחיר מטעם חוקר

שומה, מר אדלר.

4 לאחר דיון הוכחות הוגשו סיכומי הצדדים.

טענות העוררת

5. טענות העוררות בתמצית הן כי העוררת 2 היא חברת בת של העוררת 1 ופעילותה נפרדת

משל חברת האם, קרי פעילות ייצור של תוכנה בלבד.

טענות חמשיב

6. כי פעילות העוררות היא פעילות שנועדה לתמוך בפעילות מסחרית.

בברייס 167

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]