החלטות ועד ערר לענייני ארנונה - מרץ 2022

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר:

שליד עיריית תל אביב-יפוּ

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינצ

חבר: אורלי מלי רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העוררת : מבחן בד בע"מ

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

הנכט נשוא הערר

266

הנכס נשוא הערר נמצא ברחוב מנחם בגין 98 ומסווג בסיווג ייגני ילדים, בתי ספר, מוסדות להשכלה או

להכשרה מקצועיתיי.

ההשגה, הערר וההליכים שבפני הועדה

ביום 2.8.2021 נערך דיון מקדמי בערר.

הצדדים הגישו תצהירים וביום 20.12.2021 נערך דיון הוכחות.

₪ ₪ שר

הצדדים הגישו סיכומים.

הטוגיה הטעוגה הכרעת

ביום 21.3.2021 חגישה העוררת כתב ערר וביום 31.5.2021 הגיש המשיב כתב תשובה לערר.

5. הסוגיה הטעונה הכרעה בתיק זה היא האם הנכס נשוא הערר זכאי לפטור מתשלום ארנונה מכת

סעיף 330 לפקודת העיריות, כנכס שאינו ראוי לשימוש, בתקופה בה היה השימוש בנכס מוגבל

בשל מגיפת הקורונה (החל מחודש מר> 2020).

70

טענות העוררת

10

1

.2

לטענת העוררת, החל מחודש מר\ 2020 הנכס אינו בשימוש בשל המגבלות שהוטלו במסגרת מגיפת הקורונה, ומשכך הנכט זכאי לפטור מכח סעיף 330 לפקודת העיריות, ולחילופין יש לסווגו בסיווג הזול ביותר האפשרי.

לטענת העוררת, מסיבות שונות עסקה אינו נופל תחת העסקים הזכאים להנחה מכת חוק התוכנית הכלכלית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) התשייף - 2020 (להלן:

ייחוק הטיועיי). לטענת העוררת אין חולק שלא חיתה כל פעילות בנכס החל מחודש מר 2020 ועל כן, ובהעדר האפשרות לעשות כל שימוש בנכס על פי חוק, העוררת וכאית לקבל פטור מכח סעיף 330 לחוק גס אם הנכס אינו ריק, כטענת המשיב.

בנסיבות אלו, שהעוררת ינופלת בין הכיסאותיי, שכן מחד על פי לשונו היבשה של חוק הסיוע אינה זכאית להנחה ומאידך לא עשתה בנכט שימוש ולא הפיקה ממנו הנאה ו/או רווחים, על המשיב ליתן פרשנות מרחיבה ומקלה למונח יינכס שאינו ראוי לשימושיי גם על הנכס שבנדון אשר בפועל, מסיבות שאינן תלויות בעוררת, לא ניתן היח לעשות בו כל שימוש. לטענת העוררת, במקרה וה חל העקרון שלא ניתן להטיל על אדם מס בגין פעילות שהחוק אוסר עליה, בדומה לפטור שנותנת העירייה, על פי חוק, לנכס המצוי בתוכנית שימור.

לתילופין טוענת העוררת שכנכס ריק, יש לחייבו החל מחודש מר> 2020 בטיווג הזול ביותר האפשרי שהוא שטח ציבורי במרכצי קניות.

טענות המשיב

למשיב טענה מקדמית ולפיה לא ניתן להחיל את הערר שבנדון ביחס לשנת 2020 לגביו הפכה שומת הארנונה שהוצאה לעוררת, להלוטה. העוררת הגישה את ההשגה שבנדון בתחילת חודש פברואר 2021 ולפיכך לא הוגשה במועדיט הקבועים בחוק ביחס לשנת 2020. טענת העוררת שלא ניתן חיה להגיש את ההשגה לשנת 2020 בהעדר מענה מצד המשלב, הופרכה בידי המצהירה מטעט חמשיב.

בנוסף טוען חמשיב, שוועדת הערר אינה מוסמכת לדון בטענות הנוגעות לחלותו של חוק ההסדרים ו/או פרק טי לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 שהותקנו מכותו (להלן: ייתקנות ההסדריטי). עוד נטען, שטענת העוררת ביחס לסעיף 339 לפקודת העיריות היא הרחבת חצית ביחט לכתב הערר ועל כן דינה להדחות.

בהתייחס לטענת העוררת על זכאות לפטור מכח סעיף 330 לפקודת העיריות טוען המשיב

כדלקמן:

.

41

2

3

4

.5

בכל הנוגע למתן הנחות בארנונה בשל מגיפת הקורונה, מחוייב חמשיב לפעול בדלית אמותיו של חוק ההסדרים ותקנות ההסדרים המטדירות את התנאים לקבלת הפטור.

לנכט ניתן פטור מתוקף תקנות ההסדרים בתקופה שמיום 1.3.2020 ועד 31.5.2020.

מתן פטור מכת תקנות ההטדריט לתקופה שלאחר 1.5.2020 מותנית, על פי התקנות, בקבלת אישור מענק מרשות המיסים. ככל ולא ניתן לעוררת מענק כאמור, המשיב אינו יכול להעניק פטור לעוררת מכח התקנות.

פטור מכח סעיף 330 לפקודה ניתן לנכס שאינו ראול לשימוש, בשל שינוי במצבו הפיסי של הנכס (הנכט נחרט או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו), בצירוף העובדה שלא נעשה בו שימוש וניתנה למשיב הודעה על כך. הפטור אינו ניתן במצב של חוטר פעילות בעסק כתוצאה ממגיפת הקורונה, שאם לא כך, לא היה צורך בהתקנות תקנות ההסדרים המסדירות עניין ה באופן ספציפי.

העוררת לא טענה ולא הוכיחה שמצבו הפיסי של הנכס השתנה בתקופה בח מבוקש הפטור.

על פי ההלכה הפסוקה, מניעה משפטית מעשיית שימוש בנכס אינה עילה למתן פטור מכח סעיף 330 לחוק, מה גם שבמקרה זה הוכת על ידי המשיב שהעוררת עשתה שימוש בנכס מחודש יוני 2020 ועד מר 2021 ובנוסף הנכט לא היה ריק מתפצים.

3. בנסיבות שלעיל אין רלוונטיות לטענה שהיה על המשיב לטווג את הנכס בסיווג הוול האפשרי,

עקרון שחל רק על עסקים ריקים לחלוטין. לחילופין, גם על פי עדוילות העוררת לא קיים סיווג המתאים יותר מזה שבו מסווג הנכס כיוט בשים לב לסוג השימוש שנעשה בנכט על ידי העוררת, ובכל מקרה העוררת לא הוכיחה שקיים טיווג מתאים אחר (וזול יותר) התואם את החיתר הבניה.

דיון והכרעת

הערה מסדמית

4. הגם שבכתב הערר מועלות טענות שונות וחלופיות ביחס לשומות הארנונה לשנים 2020-21,

סיכומי העוררת נעדריט את מרביתן. על פניו, ניתן היה לדחות את טענות העוררת שאינן נוכרות בסיכומיה, על יסוד הנימוק שטענות אלו טונחו בידי העוררת (ראה עייא 3432/17 ש: טופו שנכט)

כ חיים נכט (נבו 16.04.2020). למרות האמור, ועל מנת שלא לקפת את העוררת נוכח הנטיבות המיוחדות נשוא הערר שבנדון, מצאנו לנכון לדון בטענות העוררת כפי שהועלו על ידה בכתב הערר, גם אס לא נזכרו כלל בסיכומיח.

-

פטור לשנת 2020

.5

.6

17

.8

חוק הערר קובע לוחות ומניס להגשת השגה ו/או ערר.

אין תולק שההשגה שבנדון הוגשה למשיב רק בחודש פברואר 2021, גם ביחס שנת 2020, כלומר שביחט לשנת 2020 הוגשה 11 חודשים לאחר שחלף סד הזמנים הקבוע להגשתה, כאמור בסעיף

3) לתוק הערר.

על הנישום לפעול במסגרות המועדים הקבועים בחוק לעניין הגשת השגה וערר. בהקשר וח קבע

ביהמייש המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנחליים :

<נישום המבקש לחלוק על דרישת ארנונה שנשלחה לו יכול לנקוט במסלול השגת שונים... בכל אחד מהמסלולים, מצוות הנישום לפעול במועדים הקבועים בדין, כאשר הנישום בוחר לחלוק על הדדרישה במסגרת המסלול המנהלי, עליו כהגיש השגה ע2 הדרישה שקיבל תוך 90 ממועד קבלתה (טעיף 3(א) לחוק הערר..... הדרישה כי הלוכי ההשגה והביקורת ייפתחו במועדים הקבועים בדין נועדה לשרת מספר תכליות: עמידת במועדים מאפשרת לרשות לכלכל את צעדיה ולתכנן את תקציבת :העמידה במועדים מאפשרת שמידה על הוודאות ועל יציבות: עמידת במועדים חשובת ליעילות הגביית:

עמידה במועדים נדרשת על מנת לאפשר לרשות לברר את העובדות הרלבנטיות לאשורן. כל עיכוב מונע בדיקה וודאית של העובדות שבבטיס השומה?

עמיינ (מינהליים חי) 11522-05-20 ההטתדרות. לרפואת שיניים בישראל 5 עיריית. מיפה (נבו 0)

העוררת טענה בתצהירה כי הסיבה לכך שלא הוגשה השגה במועד מקורה בכך שבמהלך שנת 0 לא ניתן היה ליצור קשר עם מחלקת הארנונה של העירייה, להוציא תשלומי ארנונה, וכי לא חיתה לעוררת אפשרות טכנית להגיע למשרדי העירייה. במענה לכך הציג המשיב תצחיר של רכות הנחיות ומדיניות חיובים במשיב אשר הבחירה, שעד לתחילת הודש מאל 2020 ניתן היה הגיש השגות באמצעות חדואר ולאחר מכן נפתחו כלל הערוצים להגשת השגות, כרגיל. נציגת המשיב חזרה על עדות זו גם בפני הועדה ועדותה לא נסתרה. האחרונה אף ציינה שבשנת 2020 התקבלו משפר רב של השגות במשיב, כלומר שהמגבלות שחלו על אופן הפנייח למשיב לא הביאו לעצירה מוחלטת של הליך ההשגות. מבלי לגרוע מכך, אזי במסגרת חקירתה הנגדית אישרה העוררת שהיא חיתה מיוצגת בתקופה הרלוונטית בידי עורך דין שטיפל עבורה בנושא הארנונה (עמ' ? לפרוטוקול).

19

.20

אמנם בית המשפט העליון קבע שלוועדת הערר לענייני ארנונה סמכות להארכת מועד להגשת השגה, במקרים בהם האיחור הוא סביר ומוצדק נוכח קיומן של נסיבות מיוחדות (ראה ברמ 4 עבוד ויקטור 0 עיריית חיפה, (פורסם בנבו, 6.7.2014)) ואולם לא השתכנענו כי וה הוא המקרח. מן חאמור לעיל עולה שהעוררת יכולה חיתה להגיש השגה במועד ולמצער באיחור סביר, ובפרט משעה שחיתה מיוצגת בידי עורך דין ועל כן חזקה שהוראות הדין היו ידועות לה.

צודק המשיב בהפנותו לעקרון ייסופיות השומהיי שנקבע בדיני המס, ולפיו משחלף המועד הקבוע בדין להשיג על השומח, היא הפכה לתלוטה. נוכה האמור לעיל, אצי בחלוף סד הזמנים הקצוב לכך בהוראות חוק הערר, הפכה את שומת המס שהוצאה לעוררת לשנת המס 2020 לשומה סופית וחלוטה , שאין עוד אפשרות לערור או לערער עליה ויש לדחות את הערר ביהס לשנת 2020 מן הטעם הזה.

פטור מכח תקנות ההטדרים

1

.2

.3

84

צודק המשיב כי העירייה, כרשות מקומית, כפופה להוראות והנחיות ואין בידה לאשר פטורים או הנחות לנכסים שלא על פי חוק. לעניין וה ראה עעיימ 5666/09 עיריית פתח תקוה מ ישיר איידי.איי חכרה לביטוח בעמ (גבו 21.06.2011): ייהנה כי כן, לרשות המקומית - ובכלל זה לעירייה שבענייננו - קיימת סמכות כללית להפתית את דמי הארנונה המוטלים על גודם כלשהו, אולם היא יכולה לעשות כן דק בכפוף לקבלת *אישור כפוע" משר הפנים ומשר האוצר ..... מגבלות אלו לא הוטלו על ידי המחוקק ומחוקק המשנה לחינם, והן נועדו עהבטית כי הרשות המקומית האמונה על כספי ציבור תתנהג באופן אתדראי ושקוע/.

וראה גם בעייא 68/06 בלדַירנַת יוקרה בע"מ 3 ראש עיריית יבנה, מר צבי גנב-ארי (נבו 1 ::ָ ימתן פטולים מתשלומי חובה, מנוגד אף הוא לדין וכעיקרי המינהל התקין. גם הוא פותת פתח להפלייה ולשחיתות. גט בו יש כדי להיטיב עם האחד, וכדי להעמיס נטל נוסף על האחר לצודץ סיפוק צרכי הכלל. וו

למותר לציין שגם לוועדת הערר אין סמכות להתערב ו/או לבחון את שיקול הדעת של המשיב בכל הנוגע למתן הנחות ו/או פטורים מכח תקנות ההסדרים. סמכויות ועדת הערר קבועות בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: ייתוק העררי)

והן מוגבלות לטענות הנוגעות לסיווג הנכס, החזקתו וגודלו של הנכס המחוייב. סעיף זה אף אוסר על הועדה לדון או להחליט באי חוקיות קביעות הרשות המקומית (סעיף 3(ב) לחוק).

לאור האמור, ומבלי להביע כל דעה לגופן של טענות העוררת בעניין וה, יש לדחות את טענות העוררת הנוגעות לתחולת חוק ההסדרים על הנכס שבנדון.

0708

פטור מכח טעיף 330 לפקודת העיריות

5

6

.7

לשונו של סעיף 330 לפקודת העיריות קובעת כי על מנת שנישוס יחיה וכאי לקבלת הפטור מכות סעיף זּה, חייבים להתקיים מספר תנאים מצטברים : האחד -- הנכס נהרס, השני - ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו, השלישי - אין יושבים בנכס, הרביעי - מסירת הודעה בדבר מצבו הפצי של הנכס לעירייה במכתב. על מנת להעריך מצבו פיי של נכס האם הוא הרוס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו מתייב בדיקח עובדתית על ידי גורם אובייקטיבי (ברמ 7261/07, 5711/06

ייהלכת המגרש המוצלתי) :

+ את המונת ייניזוק במידה שאי אפשר לשבת בויי יש לקרוא בצמידות למונח יינהרסיי. הלינו, רק בנסיבות קיצוניות ביותר, בהן נגרם לנכס נזק, העולה כדי הריטתו והפיכתו מבניין ללא לבניין יוחל הפטור;

= אין זה משנה כיצד הנישום רואה את הבניין באופן סובייקטיבי ואין כי די שנישוס יטען בהודעה כי הבניין ניזווק במידה שאין אפשרות לשבת בו. השאלה אם נכס הוא הרוס או ניזוק במידה כזו שאי אפשר לשבת בו היא שאלה עובדתית והמבהן לקבוע אס מצבו הפטי של נכס הוא כזה, הוא מבחן פיזי אובייקטיבי;

* לא כל בניין מוזנח הוא בחכרח בניין בלתי ראוי לשימוש ;

> הנוק בו עוסק סעיף 330 צריך לחיות נזק משמעותי ביותר;

העוררת לא טענה, לא כל שכן הוכיחה, שחל שינוי במצבו הפיסי של הנכש בתקופת הערר ולמעשה אין חולק שהנכט לא היה במצב ייהרוסיי או שניווק באופן כלשהו. לאור זאת, אין מקום ליתן את הפטור מבוקש על יסוד לשונו הישירה והברורה של סעיף 330 לפקודה, כפי שפורשה בהלכת המגרש המוצלח והפסיקה שבאה לאחריו.

העוררת מוסיפה וטוענת כי העובדה שנמנע ממנה בחוק לעשות שימוש בנכט צריכה להעניק לה פטור מכל סעיף 330 הנייל, שכן לעוררת לא נצמחת כל טובת הנאה (כלכלית או אחרת) מן השימוש בנכט וחגיון מחייב שלא תחוייב במס בנסיבות כאלו. קייט הגיון בטענה זו של העוררת, אלא שההלכה (המחייבת את הועדה) אשר נקבעה על ידי בית המשפט חיא שמניעות משפטית שהביאה לאי יכולת של הנישום לעשות שימוש בנכס, אינה מקימה לנישום וכאות לקבלת פטורב מתשלוט ארנונה מכוח הוראת סעיף 330 לפקודת העיריות, שכן המבחן שנקבע חינו מבחן אובייקטיבי- הבוחן את מצבו הפיוי של הנכס. כך נפסק (בניגוד לטענת העוררת בסיכומיה) כי קיום מניעות תכנונית ו/או צו סגירה ו/או צווים אחרים ו/או אי מתן היתר בנליה ו/או חיות הנכס אטום אינם מקניס לנישוט פטור מתשלום ארנונח ולעניין אה אין להתחשב בעובדה שלנישום לא נצמחה טובת הנאה מהנכט. ראה לעניין זה עתיימ (מינחליים חיי) 932-03-12 טתני כמעש. תחנות דלק בעימ 5 עיריית אור עקיבא (נבו 28.08.2012 ובו עתיימ (מינהליים תיא -34060-03

8. 07

1 שמעון אגכר מ עיריית חולון (גבו 01.05.2012) ותייא (שלום י-ם) 22794-03-15 עיריית בית שמש כ בריאום [כושר ש.מ. בכעמ (גבו 12.2017. 27) והפסיקה העניפה מובאית שם לעניין זח:

*בפסיקת נקבע בעבר כי אין בעצם קיומה של חוסר יכולת משפטית לעשות שימוש בנכס, למשל בשק העובדה שלא התקבל רישיון עסק, כדי לפטור את המחזיק מחובת תשלום ארנונה (ראו, למשל, עתלמ 34060-03-11 אגבר 2 עיליית חולון (1.5.2012). ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין נדחה, לאחר שהמערער הזר בו מהעדעור (עע/מ 9497/12 אבגר 2 עיריית חולון (6,6.2013)). הלכה זו מבוססת, בין היתר, על העיקרון שלפיו יאין לקרוא לתוך ההגדרה הפשוטה של המונת /מחזיקי, תנאי ש2 קיום אפשלות התנאה מהנכס... מסעיף 330 לפקודת ניתן ללמוד כי המקודה צופה מצב אפשרי בו אין אדם :כול עוד לעשות שימוש בנכסו, ובכל זאת אין תוא מוצא מניה וביה מכלל הגדרת 'מחזיקייי (הנריק רוסטוביץ, פנתט (לעד, משה וקנין ונורית לב אדנונת עירונית 270 (2001)). איעו ההלכה הייתה כנטען ע2 :7? הנתבעת, ה?ינו, שדי בכך שהוצא צו סגירה כדי לפטור את הנתבעת מתשלום אדנונה, לא הית כל צולך במתן תודעה לעירייה ולא היה כ צודך בהגשת בקשת לפטור, למשל, לפי סעיף 0 לפקודת העיליות [נוסת חדש], משכך, עצם העובדה שניתן צו סגירה לא מלמדת על כך שמדובר בנכס שלא ראוי לשימוש?

די בכך לעיל על מנת לדחות את טענתה המשפטית של העוררת, ואולם נוסיף ונציין את העובדה שעל פי עדות העוררת עצמה, בפני הועדה, אין וה המקרה שבו לא נעשה כל שימוש בנכט בכל התקופה בה מבוקש הפטור. נציגת העוררת ציינה בתצהירה כי בין התאריכים 14.6.2020 עד 0 הנכס פעל (במתכונת מצומצמת). בנוסף, במסגרת חקירתה הנגדית, הוצגו לנציגת העוררת תמונות רבות שהופיעו באתר הפייסבוק של העוררת מהתקופה בה נטען שהנכס היה סגור וללא שימוש. בהתייחס לתמונות אלו הוסבר, שהעוררת נאלצה להמשיך ולהפעיל את אתר הפייסבוק שלה על מנת לשמר את העסק כעסק חי, ובנוסף אישרה נציג העוררת שגם בתקופה התבקש פטור חיתה בנכס פעילות, אלא שמדובר בפעילות שלא הניבה לעוררת הכנסות ו/או רווחים. הנה כי כן, ביון אם הפעילות בנכס הסבה לעוררת רווחיט במועד שבו בוצעה הפעילות ובין אס לאו, ברור שהעוררת עשתה ככל אשר לאל ידה על מנת להמשיך ולקיים את הפעילות והפעילות הפיסית והשיווקית בנכס, גס אס בצורה מצומצמת ביותר בהשוואה לתקופת שקדמה לפרוץ המגיפה. כך או כך, השימוש האמור בנכס רחוק מאוד מכוונת המהוקק כפי שהיא משתקפת מלשון סעיף 330 לפקודה.

הסינוג הזול ביותר

9

לא ניתן להעתר לטענת העוררת כי יש לסווג את הנכס לפי הטיווג הזול ביותר האפשר, אפשרות הקיימת במקרה של נכס ריק. סעיף 8 לחוק ההסדרים קובע שיש להטיל ארנונה על נכט בהתאם לשימוש שנעשה בו. הואיל ולגבי נכס ריק השאלה אינה רלוונטית, קבעה ההלכה הפסוקה שנכס כזה יסווג בהתאם לשימושים המותרים בו על פי דין, לפוטנציאל השימוש בו ולמאפייני הנכס (בריימ 991/16 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ ני בית ארלוזורוב חברה בע"מ (נבו 05.08.2018).

0 אין חולק כי במקרה הנדון הנכס אינו ריק. גם העוררת אינה טוענת כך. לפיכך ההלכה בנוגע לסיווג הזול ביותר אינה רלוונטית. מבלי לגרוע מכך, ואף אילו היה הנכס ריק, הרי שלא הוכח לוועדה מה הוא השימוש התכנוני המותר בנכס, לפיו ייקבע הסיווג הזול האפשרי.

סוף דבר

1 מכל הטעמים שלעיל אנו מקבלים את עמדת המשיב, הן לעניין דחיית הערר לשנת 2020 מחמת שהוגש באיחור והן לעניין דחיית הערר לשנת 2021 על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל. למרות האמור, מצאנו לנכון לציין בהערת אגב כי בנסיבות תיק וּה, המעורר שאלות משפטיות כבדות משקל, מן הראוי היה שיימצא על ידי הצדדים פתרון מוסכם אשר יביא בחשבון את העובדה שהעוררת לא הפיקה הכנסות מהנכס ואף לא קיבלה מענקים ממשלתיים ומנגד מחולייבת בתשלומי ארנונה מלאים עבור ייהשימושיי בנכס.

2. בשל הנסיבות המיוחדות שבגדרו הוגש ערר זּה, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 14.3.2022.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

יו"ר: עוייך 5 חבר: אודי וינומ/כלכלו ו רו"ח

קלדנית : ענת לוי

א

שליד עיריית תל- אביב - יפו ערר מט' 140020366

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

בפני חברי וועדת הערר:

ייר - עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו''ד אהוד פלדמן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העורר: לוי משה בן ברוך

בג

המשיב: מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטה

1. עניינו של הערר בשלושה נכסים הנמצאים ברחוב ו'בוטינסקי 59, תל אביב- יפו, הרשומים

בספרי העירייה כנכס מס' 2000139862 ח-ן ארנונה מס' 11026826 בשטח 956 מ"ר, נכס מסי 2 ח-ן ארנונה מס' 10764903 בשטח 89 מ"ר ונכס מס' 2000139847 ח-ן ארנונה מס' 11011114 בשטח 2 מ"ר, שלושתם בסיווג מגורים. לטענת העורר יש להעניק לנכסים פטור בשל היותם לא ראויים לשימוש לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, בעקבות ביצוע עבודות שיפוצים בנכסים בתקופות כפי שפירט בסעיף 7 לסיכומיו.

2 העורר פנה ביום 7/4/2019 למנהל הארנונה בבקשה להעניק לנכסים פטור בחיותם לא ראויים לשימוש לאור שיפוצים שנערכו בהם.

3 בתשובת מנהל הארנונה מיום 5/5/2019 הוא הודיע לעורר כי החליט להעניק פטור לנכס מס' 2000139852 החל ממועד הפנייה, קרי, מיום 7/4/2019 ועד ליום 30/6/2019. יחד עם ואת, הבקשה נדחתה ביחס לנכס מס' 2000139862 ונכס מסי 2000139847, משנמצא כי חס אינם עומדים בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות. מכאן הערר שבפנינו.

4. בדיון המקדמי שהתקיים בפני יו"ר הוועדה עו"ד סטוקהולס ביום 31/10/2019, המליצה

הוועדה כי העורר יעביר לידי בייכ המשיב אסמכתאות, צילומים וכל חומר ויוּואלי שיש בידיו, כדי להמחיש מתי החלו עבודות השיפוצ ביייחידה הסמוכהי' לצו שקיבלה את הפטור.

(כך במקור - הערת הוועדה). כעולה מפרוטוקול הדיון, בייכ המשיב שמר על טענותלו

10

במקביל לחידברות עם העורר. עוד נקבע כי הצדדים יודיעו את תוצאות חידברות ביניהם בתוך 30 *ום ונקבעו מועדים להגשת תצחירים מטעם הצדדים. בהמשך, האריך ייר הוועדה, מיוומתו, את המועד להגשת תצהירי הצדדים, משהתלטת הוועדה כי הצדדים יודיעו את תוצאות ההידברות ביניחם לא קוימת.

ביום 2/2/2020 הגיש חמשיב בקשה לדחיית הערר בנימוק שתקופת המחלוקת נוגעת למועדים שקדמו למועד ההודעה מטעם המחציק בנכס, וכי משלא הוגשו תצחירים מטעם העורר, ממילא הוא לא עמד בנטל ההוכתה המוטל עליו. ביום 6/2/2020 העביר יו"ר הוועדה את הבקשה לתגובת העורר.

ביום 24/2/2020 פנה העורר, שאינו מיוצג, במייל למוכירות הוועדה, ופירט כי עוד ביום 9 הווא העביר לבייכ המשיב אלבוס גוגל המתעד את כל תקופת השיפוץ בשלושת הנכסים, ונימק כי הסיבה שהעביר אלבוס מסוג זה היא שאלבום גוגל מסדר את התמונות לפי תאריך הצילום בפועל, מבלי שישנה אפשרות לשנות את התאריכים. העורר צירף תכתובת מייל המלמדת על העברת החומר לידי בייכ המשיב והביע תמיהה על הבקשה לדחליית הערר, משטבר כי הוא ממתין לבחינת החומר ששלח.

ביום 27/2/2020 החליט יו"ר הוועדה עו"ד סטוקהולט כי על רקע הודעת המייל של העורר אין מנוס מקביעת התיק להוכחות, וכן קבע כי בייכ המשיב מתבקש להשיב לשאלותיה של העוררת (צ.ל העורר - הערת הוועדה) על מנת שתהיה ערוכה לדיון הוכתות. יו"ר הוועדה צייו כי החלטה זו לוקחת בחשבון קיומה של בקשה למחיקת / דחיית הערר.

ביום 5/5/2020 הוגש תצהיר מטעם העורר וביום 28/6/2020 הוגש תצהיר של החוקר מר אסף דניאל מטעםט המשליב שערך ביקורת בנכסים ביום 11/4/2019. בשלב וה הועבר התיק לדיון בפני הרכב זה.

ביום 6/5/2021 התקיים דיון הוכחות בערר בפני הרכב זה. מאחר והעורר הפנה במסגרת תצהירו (ואף קודם לכן, בעקבות החלטת לוייר הוועדה עו"ד סטוקהולט) לקישור לאלבוס תמונות של גוגל, שמאפשר לצפות בתמונות על פי מועד תצלומן, באופן שניתן ללמוד באיוה מועד צולמה כל תמונה, ובו לא ניתן לשנות את מועד הצילום, ומאתר ובייכ המשיב טען כי לא הצליח לפתוח את הקישור, בעוד תבר הוועדה עו"ד פלדמן הצליח להיכנס לקישור במהלך הדיון; קבעה הוועדה כי העורר יגיש את התמונות מתוך האלבום בתוך 7 ימים, כאשר לצד כל ותמונה יצוין מועד הצילום שלה. עוד נקבע כי בייכ המשב יוכל להודיע בתוך 7 ימים האם בכוונתו להשלים את חקירת העורר. הוועדה קבעת כי במידה ולא יהיה צורך בהשלמת דיון ההוכתות, התיק ייקבע לטיכומים.

ביום 19/5/2021 הוגש אלבוט התמונות בהתאם להחלטת הוועדה. המשיב לא הגיש הודעת לפיה בכוונתו להשלים את חקירת העורר. ביום 3/6/2021 קבעה יו"ר הוועדה מועדים להגשת סיכומי הצדדים. ביום 19/7/2021 הוגשו סיכומים מטעם העורר וביום 22/8/2021 הוגשו סיכומים מטעם המשיב.

=

טענות העורר

.1

.2

.3

4

.5

העורר טען כי בעקבות הביקורת שנערכה בנכס הוא סיבל פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש עבור אחד מן הנכסים (נכס מסי 192280732) בעוד בנסיבות מקרה זה גם שני הנכסים האחרים ראויים לפטור על פי טעיף זה. לטענתו, בבניין בו נמצאים חנכטים קיימות ארבע דירות בכל קומה, והנכסים נושא הערר נמצאים בקומה הראשונה. שלוש מתוך ארבע הדירות בקומה נהרסו כליל, תוכננו מחדש והפכו לשתי דירות חדשות, כאשר החהריסה וחבנייח נעשו בשלבים. העורר המציא שרטוט המתאר את שלוש הדירות לפני השיפו\, שהוביל לכך ששלוש דירות הפכו לשתי דירות, ולאחריו. העורר פירט בסעיף 7 לסיכומים את המועדים בהם התקיים השיפוא בכל אחת מן הדירות; את מועד הריטתה של כל דירה ואת מועד סיום השיפוא בכל אחת מהן.

העורר פירט כי השיפוצ כלל תכנון מחודש של חדירות כולל צנרת, ביוב, מים, חשמל, מיקומים חדשים למטבחים, חדרי אמבטיה ושירותים, ריצוף, בנייה והריסה של קירות, סניטריה, תעלות מיווג אוויר והפנה לצילומיס בהם נראים תול ואבנים.

העורר טען כי ביום 11/4/2019, מועד הביקורת של התוקר מטעם המשיב, אחת הדירות אכן הייתה בשלבי סיום השיפו\, אולם שתי דירות חלו הרוסות לחלוטין בשלבי בנייה ראשונים.

העורר הוסיף כי ביום 19/5/2019 הגיע נציג המשיב למדידה, חמלמדת כי הנכסים אכן עברו שיפוצ יסודי וכי אין שום קשר בין מצבם הקודט למצבסם החדש לאחר השיפו\.

לאור כל האמור טוען העורר כי יש לקבל את הערר ולהעניק גם לשני הנכסים האתרים פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות.

טעגות המשיב

.6

.17

המשיב הפנה לחקירת העורר בדיון ההוכתות, בו הוא העיד כי פנה לראשונה לעיריית ביום 9 ואף הודה כי השיפוצ באחת הדירות הסתלים במועד זה. דברים אלו מתיישבים עס ממצאי הביקורת של מר אסף דניאל, לפיחס השיפוצים בנכס תמו באחת הדירות וכן בחלקים ניכרים מן הנכש חנוטף. בהתאם לממצאי הביקורת של מר אסף דניאל מיום 9 אחת מן הדירות אכן זכתה בפטור כמבוקש.

המשיב מדגיש כי לאור מועד הפנייה של העורר למשיב, לא עמדה בפני המשיב האפשרות לבחון את מצבו הפיוי של הנכס בתקופה שקדמה למועד הודעת העורר.

8. לטענת המשיב, מקום בו לא נמטרה לו הודעה במועד, העורר לא עמד בתנאיםס לקבלת

הפטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות. לשיטתו, על המהזיק בנכס להודיע לרשות המקומית על מצב הנכס בומן אמת בכדי לכות בפטור המבוקש, ואת בהתאם לאמור בסיפא לסעיף זח. מאחר והודעת העורר התקבלה לאחר תום השיפוצים בשתיים מן הדירות, אין עילה להעניק לו את הפטור. המשיב מפנה לפסיקה בעניין אה ובין החיתר לפטיקת בית המשפט העליון בעעיימ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ ני עיריית תל אביב - יפו, אשר קבע כי אין לקבל את הטענה כי מסירת ההודעה אינה מהותית לשם תחולת הפטור, שכן נקודת המוצא היא הפוכה דווקא.

9. העורר מוסיף כי מן התמונות שהוגשו עולה כי אחת הדירות שימשה לאחסון חפצים מיום

9 וכך עולה גם מן הדוייח של החוקר מר אסף דניאל. לטענתו, גם בתמונה הנוספת ניתן לוהות חפצים שאותסנו בחלק משטח חדירה. משהנכס אינו ריק, גם מטיבה זו אין להעניק לו פטור.

0. המשיב מוסיף כי לא כל שיפוץ יוכח את המחציק בפטור הקבוע בסעיף 330, אלא רק

משמדובר בפגיעה משמעותית בעקבותיה לא ניתן לשבת בנכס.

1. חמשיב סבור כל מחדלו של העורר הביא למצב בו ניתן היה לבחון את טענותיו רק ממועד

מסירת ההודעה ולא קודם לכן, ובמועד ההודעה והביקורת חלק מן הנכסים היו ראויים לשימוש.

2. חמשיב מדגיש כי יש לפרש את הוראת חפטור באופן מצמצם ודווקני, ולכן טוען כי יש

לדחוות את הערר ואך לחייב את העורר בהוצאות.

דיון הכרעה

3. סעיף 330 לפקודת העיריות קובע כך:

יינהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי חוראות הפקודה, או שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחציק הבנייו לעירייה הודעח על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבנייו במצב של נכס הרוס או ניווקיי.

4. כידוע, על פי הפסיקה אין די בהוכחת הטענה כי בנכס בוצעו עבודות שיפוץ אלא יש להוכית

כי מדובך בשיפוצ יטודי שמחייב הריסת קירות ותקרות, פרוק צנרת מים ותשמל, פרוק רצפות ובניית פנים הנכס מחדש. רק במקרח כזה ניתן לקבוע כי מדובר בשיפוצ שהפך את הנכס ליינהרס או ניזוק במידה שלא ניתן לשבת בויי. התשיבות למטירת הודעה למשיב במועד השיפוצ אינה עניין טכני, ותכליתה חיא שתיערך בדיקח עובדתית של הנכס ויהיו

ו

5

.6

.7

.8

בידי המשיב, כמו גם בידי מבקש חפטור, ראיות מלאות וברורות אודות מצבו העובדתי של הנכס עובר להפעלת שיקול הדעת וקבלת החלטה בעניין עמידתו בתנאי הפטור.

מכלל החומר שבפנינו עולה כי העוררת לא הגישה הודעה בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות בתחילת עבודות השיפוא, אלא רק ביום 7/4/2019. הצדק עם המשיב כי נקודת המוצא חינה כי מטירת ההודעה הינה מהותית לשם תחולת הפטור, זאת, כאמור, על מנת שהמשיב יוכל לעמוד על מצבו האמיתי של הנכס בעת מטירת ההודעה. יחד עם ואת, כבכל כלל, ייתכנו מקרים חריגים או יוצאים מן הכלל, בהם מן הראוי יחיה לסטות מעיקרון זה לטובת העיקרון של הטלת מס אמת. כך, למשל, במקרה בו מחזיק מציג ראיות מלאות וברורות המלמדות על מצבו העובדתי של הנכס גס לפני מועד מסירת ההודעה, באופן שאפשרותה של העירייה לבחון את מצבו העובדתי קודט לכן, לא נפגעה. במקרה כזה, יכול המשיב לקבל את הראיות שממציא המחציק ולהפעיל את שיקול דעתו ביחס לראיות אלו.

נדגיש; מדובר בנטל הוכחה מוגבר בו מציג המחזיק ראיות מלאות וברורות הן ביחס למצב הנכס, הן ביחט להיקף וטיב השיפוץ וחן ביחס למועדים בחם לא היה ראוי לשימוש.

מן העובדות שבפנינו עלה כי שלוש מתוך ארבע הדירות בקומה הראשונה נהרסו בליל, תוכננו מחדש והפכו לשתי דירות חדשות, בהתאט לתכנון מחודש שכלל את מלוא התשתיות, מטבחים, תדרי אמבטיה ושירותים, ריצוף, בנייה והריסה של קירות, וכיוייב.

המשיב הכיר באחת משלוש הדירות אינה ראויה לשימוש על פי סעיף 330 לפקודת העיריות, מכאן כי טיב השיפוץ וחיקפו, גם לשיטת המשיב, בדירה בה הכיר, הוא כזה המצדיק את מתן הפטור. בשים לב לתכנית שהומצאה, המלמדת באופן ברור כי שלוש דירות נהרסו והפכו לשתי דירות, הרי שטיב השיפוץ בשלוש הדירות היה וָהה, והימנעותו של המשיב מלהעניק פטור לשני הנכסים האחרים נשענת, בעיקרה, על מועד הביקורת שנבע ממועד מסירת ההודעה.

העורר הגיש בהתאם להחלטת הוועדה יאלבוס תמונות שיפוץ נכסיי מסודר לפי מספרל הדירות לפני השיפוץ, ובו פורטו גם המועדים של צילום כל תמונה ותמונה. מאחר ומדובר ביומן גוגל, הרי שכנטען לא ניתן חיה לערוך יישינוייי של מועדי צילום התמונות, ולכן אנו מתייחסים במקרה זה לאלבום התמונות שהוצג כראייה מהימנה ביותר, שאינה נופלת ממצאי ביקורת של חוקרי חמשיב במקרים כגון דא. נדגיש, כי מדובר בתיעוד נדיר ויוצא דופן של העורר שמאפשר להעריך את מצב כל אחד מהנכטים לאשורו במהלך כל תקופת השיפוץ. בנוסף, בפנינו תשריט של שלוש הדירות לפני השיפוץ ושל שתי חדירות לאחר השיפוץ. אלו יחד מציגים תמונה מלאה וברורה שמאפשרת להעריך את מצב הנכס לאשורר בכל שלב במהלך השיפוץ ובתאריכים מדוייקים.

מן העובדות שבפנינו עולח באופן ברור ומובחק כי מדובר בשיפוץ שנעשה בשלבים וכי כשם שאחד משלושת הנכטים הוכר כלא ראוי לשימוש, בשים לב לטיב השיפוצ המאסיבי בו, העורר הרים את הנטל להוכית כי גם שני הנכסים הסמוכים לא חיו ראויים לשימוש קודם

.9

.0

1

.2

למועד הביקורת, שכן טיב השיפוץ בהם וחיקפו היה, כאמור, אהה לנכס שהוכר כלא ראוי לשימוש.

מן התמונות שהוצגו בפנינו עולה כי בדירה מספר 5 נשברו קירות, פורקו ארונות קיר, פורקו החלונות, דלתות המרפסת ופורקו כל הכלים הסניטריים. בתמונות נראים שקי חול רבים.

המעידים על היקף השיפוץ, קירות רבים שבורים, ערימות פסולת בניין בדירה עצמח וכן נראים כבלי חשמל שנותקו מן התקרה וחקירות וצנרת תשופה. בדירה מספר 8 נראה כי קירות נשברו, הכלים הסניטרייס פורקו, הקרמיקה פורקה, נבנה קיר בלוקים, כבלי החשמל חשופים ונראית פסולת בניין רבה בדירה. שתי הדירות נראות בתמונות כמצב שלדי בלבד, כלומר ללא קירות, חלונות, דלתות, כלים סניטריים, מטבחים וללא תשתיות.

מן התמונות המצולמות ברצף כרונולוגי מדויק, שעל גביהן מסומנים תאריכי הצילום של כל תמונה ותמונה, עולה כי שני הנכסים היו באופן ברור במצב עובדתי העונה על ההגדרה יינכטים שאינם ראויים לשלמושיי.

במצב דברים וה, לא נוכל לקבל את טענתו הפרוצדוראלית של המשיב, כי לא ניתן בשום אופן להעניק לעורר פטור בגין תקופה שקדמה למועד הגשת בקשותיו. משהעורר המציא ראיות מובהקות וברורות לכל מהלך השיפוצ של חנכסים, על פי רצף כרונולוגי מדויק, ומשמדובר בשלוש דירות שהפכו לשתי דירות, ואחת מהן וכתה בפטור המבוקש, אנו סבורים כי במקרה זה עלה בידי העורר להרים את נטל ההוכחה הכבד המוטל עליו, כי הנכטים נושא הערר לא הלו ראויים לשימוש גם עובר למסירת ההודעה.

בשולי הדברים נוסיף כי לא מצאנו ממש בטענת חמשיב כי הנכסים שימשו לאחסנה ולא היו ריקים באופן ששולל את מתן הפטור.

נותר אם כך להכריע באשר למועדי הפטור לכל אחד מן הנכסים. הצדק עם המשיב כי לא כל תקופת השיפו\ מזכה בפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, ולכן אנו מקבלים את הטענה כי במועד הביקורת של ההוקר מטעם חמשיב, קרי, ביום 11/4/2019, שני הנכסים נושא הערר לא עמדו בתנאי הסעלף.

באשר למועד הריסתס; לאור התיעוד המדויק והרציני של העורר את השיפוץ, טיבו והתקדמותו, אנו קובעים כי העורר הוכיח את מועד הריסת כל אחת מן הדירות, כמפורט בטבלה שצירף לסיכומיו, אשר לא נסתר, ומתיישב עס אלבוס התמונות שצורף.

סיבומו של דבר;

העורר הציג תמונה מלאה ושלמה, עמד בנטל ההוכחה המוגבר המוטל עליו והוכית כי הנכסים לא היו ראויים לשימוש עובר למתן ההודעה למשיב, ואת בשים לב לנסיבות במקרה, בהן מדובר בשיפוצ של שלוש דירות והפיכתן לשתי דירות, ובנסייבות בהן חמשיב הכיר בנכט נמס' 2000139852 (דירה מסי 7) כלא ראויח לשימוש מיום 11/4/2019 1

--

לכן אנו קובעים כי נכט מס' 2000139862 (דירה מטי 5) וכאי לפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות החל מיום 25/12/2018 ועד למועד הביקורת מטעם המשיב (11/4/2019) ונכס מסי 7 (דירהח מס' 8) וכאי לפטור החל מיום 9/12/2018 ועד למועד הביקורת מטעם המשליב (11/4/2019).

בשולי הדברים נוטיף כל מן הראוי היה שהמשיב, כרשות מינחלית, היה בוחן את הראיות שהמציא העורר עוד בשלב מוקדם בהליך, בהתאם להחלטת יו"ר הוועדה עו"ד סטוקהולם, שכן כפי שציינו מדובר בראיות חריגות ויוצאות דופן בהיקפן ביחט למקרים דומים, ולא יסתפק בטענה פרוצדוראלית בלבד.

הער מתקבל. המשיב ישא בהוצאות העורר בסך 1,500 ₪.

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינחליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתל משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת הההלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייוּ- 1977 תפורסם החלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 24.3.22

*\'יר: אפרת א. קפלן, עו'יד חבר:אהוד פלדמן, עו'יד חבר: יעקב - רו"יח

שם הקלדנית: שני מראד.

/

/

/

רא

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית | %

שליד עיריית תל- אביב - יפו / שי ערר מס' 140021685 22 ערר מס' 140022991

בפני חברי וועדת הערר:

*ו'/ר- עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו''ד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

41

העוררת: האגודה לבריאות הציבור (ע''ר)

‎ -‏ נגד -

המשיב: מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטה

עניינו של הערר בנכסים הנמצאים ברחוב הרכבת 36 תל אביב - יפו, הרשומים בספרי העירייה כנכסים מסי 2000171637, 2000171657, 2000171662 ח-ן ארנונה מס' 1058359%6, 2, 10179335 (להלן - ''הנכסי).

הנכס מסווג על ידי המשיב בסיווג ''בניינים שאינם משמשים למגוריסיי בהתאם לסעיף 2 לצו הארנונה. לטענת העוררת אין בצו הארנונה של העיר תל אביב - יפו סיווג התואם את פעילותה ואת השימוש בנכס נושא הערר, ולכן היא סבורה כי אין מדובר בנכס בר חיוב בארנונה. בתוך כך, העוררת טוענת גס כי הסיווג הקרוב ביותר מבין אלה המצויים בצו הארנונה של תל- אביב יפו הינו סעיף 3.3.26 לצו הארנונה ''מרפאות של קופת חולים או של משרד הבריאות'י. לחילופין, העוררת טוענת כי בהיעדר סיווג מתאים יש לסווג את הנכס בהתאם לתעריף המינימאלי המחושב לקטגוריה יינכסים אחריסיי שבתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסייו - 2007.

טענתה העיקרית של העוררת היא כי לא ניתן לסווג את הנכס תחת הקטגוריה ייבנייניס שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחריי בהיותה מלכייר ובהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון בעעיימ 9662/16 התיאטרון הלאומי הבימה ני עיריית תל אביב - יפו (להלן - ייעניין הבימהיי). לטענת המשיב, הנכס מסווג על פי סעיף 3.2 לצו הארנונה - ייבנייניס שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים שירותים ומסחריי מאחר והוא אינו עונה על אחד מן הסיווגים הקבועים בסעיף 3.3 לצו. באשר לטענות בעניין הבימה, המשיב טוען כי פסק הדין ניתן בערעור על עתירה מינהלית הנוגעת לחוקיות התיקון של הצו, ופסק הדין אינו דו באפשרות של ביטול חיוב על נכסים קיימים, אלא רק בשאלת השינוי שהחילה עיריית תל אביב על הסיווג הקבוע בצו ביחס לתעריפים הקבועים

בתקנות ההסדרים. המשיב טוען כי הוועדה כלל אינה מוסמכת לדון בשאלות מסוג וּה, בהתאם להוראה המפורשת בסעיף 3(ב) לחוק חרשולות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו -1976 (להלן - ייחוק העררי).

בפתח הדברים נציין כי ביום 5/8/2021 הגיש המשיב בקשה לאיחוד העררים שבכותרת מן הטעם שערר 140022991 מעלה שאלה זהה המצויה במחלוקת גם בערר 140021685. המשיב טען כי לשם היעילות הדיונית מבוקש לאחד את העררים באופן שכתב התשובה בערר 5 לחול גם על ערר 140022991 והכרעת הוועדה בעניינו תחול גם על הערר דנן.

המשיב הוסיף כי כל צד שומר את הזכות לטעון טענות טף. הבקשה הועברה לתגובת העוררת אשר הודיעה ביום 22/8/2021 כי היא מתנגדת לאיחוד העררים מאחר ובתלק ערר 5 הוגשו סיכומים על ידי שני חצדדים, ולא ברור לה באיוה שלב יותר למשיב לטעון טענות סף. ביום 29/8/2021 הגיש חמשיב תגובה לתשובת העוררת לאיחוד עררים.

משתגובת העוררת ותשובת המשיב לתגובת העוררת לא הועברה להחלטת יו"ר הוועדה, כמקובל, אלא רק במסגרת העברת התיק לכתיבת החלטה, אגו מורים בשלב זה, על אף התנגדותה של העוררת, על איחוד העררים, באופן שההכרעה להלן בערר 140021685 תחול גם על עור 140022991.

ביום 10/1/2021 הגישה העוררת תצהיר מטעמה של גבי יסמין נחום, מנכ"לית האגודה לבריאות הציבור (להלן - יימנכיילית העוררתיי). המשיב לא הגיש תצחיר מטעמו וביום 1 הגישו הצדדים הודעה מוטכמת בה הודיעו על העובדות המוסכמות בתיק;

הוסכט על העובדות המתוארות בטעיפים 1 ו- 7-13 לתצהירי העוררת, המתארים את השימוש בנכס ואת הנסיבות הרלוונטיות להחלטת הוועדה, הוסכם כי הנכסים בהם דן הערר מתוארים בסעיפים 2-4 לתצחירי העוררת וכל אין מחלוקת לגבי פעילות העוררת כמתואר בסעיפים 5-6 לתצחירי העוררת, תחת הסתייגות כי אין בכך כדי להוות הסכמה מצד חמשיב לרלוונטיות של עובדות אלה. לאור הסכמות אלו ביקשו הצדדים לבטל את דיון ההוכתות שנקבע בתיק ולהורות על הגשת סיכומים. בהמשך לכך, ולאחר מתן תוקף של החלטה למוטכם, הגישו הצדדים את סיכומיהס ומכאן החלטה זו.

על פי תעודת רישום עמותה שצורפה לתצהיר מטעם מנכ"לית העוררת, העוררת, בשמה הקודם, האגודה למען שירותי בריאות הציבור, נרשמה ברשט העמותות בתודש אפריל

5. מטרותיה העיקריות כפי שנרשמו בתעודת רישום העמותה הן: 'יהקמה ועזרה

בהקמת מחלקות לטיפול בחולים מכל סוג, גיל ומין במוסדות רפואה ציבורייטיי. בהתאם לתעודת שינוי שס מיום 20/1/2009 העוררת שינתה את שמה לייאגודה לבריאות הציבור (עייר)יי. אין מחלוקת בין הצדדים על האמור בסעיף 5 לתצחיר מטעם מנכ"לית העוררת (המשיב סבור כי הדבר אינו רלוונטי), לפיו העוררת נוסדה על *ד'י משדד הבריאות.

מוסכם כי בנכס נושא הערר מופעל על ידי העוררת '/מרכז לטיפול בנפגעי סמים'' (ההדגשה שלנו) אשר לא הצליתו להיגמל באופן מלא אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים. עוד חוסכם, כי בנכס ניתן למטופלים ובני משפחותיהם טיפול ממושך בליווי מקצועי של אנשי מקצוע

הכולל: טיפול תרופתי ממושך, מעקב רפואי, טיפול פסיכו- סוציאלי, חינוך לבריאות, הדרכה למניעת מחלות זיהומיות מידבקות והקניית צעדים ראשונים לקראת שיקום.

מוסכם גם כי הטיפול במרכו כולל טיפול תרופתי שמטרתו להפסיק את הצורך של המטופל לצרוך סמים ולייצב את מצבו באמצעות תרופות כגון מתדון או סובוטקס או סובקסון, הניתנות רק במסגרות טיפול המפוקחות על ידי משרד הבריאות ומחזיקות ברישיון כדין.

המטופלים משלמים 'יהשתתפות עצמיתיי אשר אינה מכסה את עלות הטיפול הכוללת וייתרת העלות ממומנת על ידי משרד הבריאות ובכלל וה עלות שכירות הנכס. במקרים בהם מטופל אינו מסוגל לשאת בתשלום ההשתתפות העצמית, העוררת נושאת בתשלום מתקציבה או באמצעות תרומות. מוסכם גם כי משרדי ההנהלה אינם נמצאיט בנכס נושא הערר.

בשים לב לסמכות הועדה, וכפי שנקבע בסעיף 3 לחוק הערר, השאלה העומדת בפנינו תיא מהו הסיווג המתאים לנכט זה.

ברקע הכרעתנו הפסיקה, לפיה, ככלל יש להעדיף הכללה של נכס תחת סיווג ספציפי, ואת ככל שהלשון והתכלית של הסלווג הספציפי מאפשריט וּאת, על פני הכללתו בסיווג השיורי, שבצידו תעריף גורף שאינו מתחשב בטיבס ומהותם הייחודית של נכטים שהמשותף להט הוא היעדר קטגוריה ספציפית. חשימוש בסעיף חשיורי נועד למנוע התחמקות מתשלוט בחיעדר סיווג ספציפי וכאשר ישנו נכס שאינו מתאים לאף לא אחת מהקטגוריות הספציפיות (ראו בריימ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו ני חברת מישל מרסייה בע"מ (פורסט במאגרים)).

לאור העובדות המוסכמות שבפנינו, משמדובר בעמותה שהוקמה על ידי משרד הבריאות, שמטרתה טיפול בחולים מכל סוג, גיל ומין במוסדות רפואה ציבוריים, המפעילה מרפאות, מסגרות תעסוקה שיקומיות ומרכגי גמילה וטיפול בהתמכרויות, כמו גס מחלקות טיפול יום המפוקחות על ידי משרד הבריאות; ומשחוטכט כי בנכס נושא הערר מתקיים מרכו טיפולי בנפגעי סמים, הכולל גם טיפול תרופתי ממושך, מעקב רפואי, טיפול פטיכו -

סוציאלי ועוד, משחטיפול הרפואי מפוקת על ידי משרד הבריאות, ולאור הויקה המובהקת למשרד הָבריאות, אשר כאמור הקים את העוררת, מממן את הטיפול מעבר להשתתפות העצמית של המטופל ומממן את עלות שכירות הנכס ; הרי שניתן לראות בנכס לצרכי סיווג בארנונה כמרפאה של משרד הבריאות והסיווג הספציפי הקרוב ביותר והאפשרי במקרה זה הינו בהתאם לטעיף 3.3.26 לצו הארנונה יישטח מבנה המשמש באופן בלעדי כמרפאה של קופת חולים או משרד הבריאותיי. אנו ערים לכך שהסעיף מתייחס למרפאה יישליי משרד הבריאות, אלא שלנוכח הוּיקה הברורה שהוכחה בפנינו במקרה ה בין העוררת ובין משרד הבריאות, ובשים לב לטיב הפעילות הטיפולית בנכס, אנו סבורים כי מתקיים הרציונל שבסיס סעיף גה לצו.

מדובר בפעילות טיפולית מובהקת של העוררת, הכוללת גס טיפול רפואל וטיפול משליםס אחר, כמקובל גס במרפאות ציבוריות של משרד הבריאות, ולכן ניתן לראותה כפעילות

3

.10

.1

קלינית - מרפאתית. בשים לב גם לויקתה הקרובה של העוררת למשרד הבריאות, אשר הקים את העוררת ומממן את פעללותה כמתואר, סיווג הנכס בסיווג השיורי כאמור בטעיף 2 לצו = ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי אינו סביר, משנמצא סיווג הקרוב ותר לפעילות מסוג זה.

באשר לטענות אודות פסק הדין בעניין חבימה ; העוררת טענה כי בהתאם לפסק הדין בעניין הבימה לא ניתן לסווגה לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה ולכן לטענתה יש לראות בה כיינכסיס אחריסיי. הטענה כי העוררת הינה עמותה ולכן חיובה הוא בשיעור בלתי סביר אינה בסמכות הוועדה. ברור כי אין בעצם העובדה שהעוררת היא עמותח כדי לקבוע את טיב הפעילות המבוצעת בנכס שהיא מחציקה, והשימוש בנכס הוא זה שיקבע את סיווגה לצורך תשלום ארנונח. כך או כך, סמכות הוועדה כפי שנקבעה בסעיף 3 לחוק הערר היא לדון בטענת כל ינפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכט, גדלו או חשימוש בויי. לפיכך, סמכותנו מצומצמת לשאלה הנוגעת לסלווג הנכס על פי השימוש בו. הטענה שנטענה בפנינו נוגעת לחוקיות צו הארנונה ולעוררת שמורה הצכות לפנות בטענה הנוגעת לחוקיות הצו לבית המשפט המוסמך. טענות חעוררת בעניין זה נדחות בשל היעדר סמכות ענלינית לדון בהן.

סוף דבר; מסקנתנו כי במקרה זה אין מקום לסווג את הנכס על פי הסיווג השיורי כ'/בניינים שאינם משמשים למגוריט'י, בהתאם לסעיף 3.2 לצו הארנונה, שכן קיים סיווג המתאים יותר לטיב הפעילות הטיפולית המוסמכת בנכס, זאת על פי סעיף 3.3.26 לצו הארנונה.

כאמור בפתח הדברים, לבקשת המשיב, ועל אף התנגדות העוררת, ולמען היעילות הדיונית , החלטנו בערר 140021685 לשנת 2020 תחול גם על ערר 140022991 לשנת 2021.

הערר מתקבל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בת?

משפט לעניינים מינהליים (טדרי דין) תשסי/א - 2000, קיימת לצדדים צכות ערעור בפני בית המשפט לענלינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייז- 2977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 24.3.22

\ 60 1 המי \ .

*ו'/ר: אפרת א. קללו, עו'יד חבר: ראובן הרן, עו'יד .| חבר: *עקב ישראלי?הוי'ה

/ שם הקלדנית : שני מראד.

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית 00

שליד עיריית תּל- אביב -- יפו ערר מס' 140021687

ערר מט' 140022990

בפני חברי וועדת הערר:

יור - עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

41

העוררת: האגודה לבריאות הציבור (ע//ר)

‎ -‏ נגך.

‏המשלב: מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב -- יפו

‏תחלטת

‏עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב בן צבי 84 תל אביב - יפו, חרשום בספרי העירייה כנכס מס' 2000291501 ח-ן ארנונה מס' 10268728 ששטתו 260 מ"ר (להלן -- 'יהנכסיי).

‏הנכס מסווג על ידי המשיב בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים לרבות משדדים, שירותים ומסחריי בהתאם לסעיף 3.2 לצו הארנונה. לטענת העוררת, אין בצו הארנונה של העיר תל אביב -- יפו סיווג התואם את פעילותה ואת השימוש בנכס נושא הערר, ולכן היא סבורה כי אין מדובר בנכס בר חיוב בארנונה. לחילופין, העוררת טוענת כי בהיעדר סיווג מתאים יש לסווג את הנכס בהתאט לתעריף המינימאלי המחושב לקטגוריה יינכסיס אחריטיי שבתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות)

התשסייו -- 2007. בתוך כך, העוררת טוענת גם כי הסיווג הקרוב ביותר מבין אלה המצויים בצו הארנונה של תל- אביב יפו חינו סעיף 3.3.26 לצו הארנונה י'מרפאות של קופת חולים או של משרד הבריאותיי.

‏טענתה העיקרית של העוררת היא כי לא ניתן לסווג את הנכס תחת הקטגוריה ייבניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחריי בחיותה מלכייר ובהתאם לפטק הדין של בית המשפט העליון בעעיימ 9662/16 התלאטרון הלאומל חבימה ני עיריית תל אביב - יפו (לחלן - ייעניין הבימהיי). לטענת המשיב, הנכס מסווג על פי סעיף 3.2 לצו הארנונה - י/בניינים שאינם משמשיט למגורים לרבות משרדים שירותים ומסחריי מאחר והוא אינו עונה על אחד מן הסיווגים הקבועים בסעיף 3.3 לצו. באשר לטענות בעניין חבימה, המשיב טוען כי פסק חדין ניתן בערעור על עתירה מינהלית הנוגעת לחוקיות התיקון של הצו, ופסק הדין אינו דו באפשרות של ביטול חיוב על נכטים קיימים, אלא רק בשאלת השינוי שהחילה עיריית תל אביב על הסיווג הקבוע בצו ביחס לתעריפים הקבועים

‎1

בתקנות ההסדרים. המשיב טוען כי הוועדה כלל אינה מוסמכת לדון בשאלות מסוג זה, בהתאם להוראה המפורשת בסעיף 3(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו -1976 (להלן - 'יחוק העררי).

ביום 16/3/2022 ניתנה החהלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים לפיה ההחלטה בערר 7 לשנת 2020 תחול גם על המחלוקת בערר 140022990 לשנת 2021.

ביום 10/1/2021 הגישה העוררת תצחיר חתום על ידי גבי יסמין נחום, מנכ"לית האגודה לבריאות הציבור (לחלן - יימנכיילית העוררתיי). המשיב לא הגיש תצהיר מטעמו וביום 1 הגילשו הצדדים הודעה מוסכמת בה הודיעו על העובדות המוטכמות בתיק;

הוטכס על העובדות המתוארות בסעיפים 1 ו- 7-13 לתצחירי העוררת, המתארים את השימוש בנכס ואת הנסיבות הרלוונטיות להחלטת הוועדה, הוסכם כי הנכסים בהם דן הערר מתוארים בסעיפים 2-4 לתצהירי העוררת וכי אין מחלוקת לגבי פעילות העוררת כמתואר בסעיפים 5-6 לתצהירי העוררת, תחת הסתייגות כי אין בכך כדי לחוות הסכמה מצד המשיב לרלוונטיות של עובדות אלה. לאור הסכמות אלו ביקשו הצדדים לבטל את דיון ההוכחות שנקבע בתיק ולהורות על הגשת סיכומים. בהמשך לכך ולאחר מתן תוקף של החלטה למוסכם, הגישו הצדדים את סיכומיהס ומכאן החלטה זו.

על פי תעודת רישום עמותה שצורפה לתצחיר מטעם מנכ"לית העוררת, העוררת, בשמה הקודם, האגודה למען שירותי בריאות הציבור, נרשמה ברשם העמותות בחודש אפריל

5. מטרותיה העיקריות כפי שנרשמו בתעודת רישום העמותה הן: י'הקמה ועזרה

בהקמת מחלקות לטיפול בחולים מכל סוג, גיל ומין במוסדות רפואה ציבורייםיי. בהתאם לתעודת שינוי שט מיוט 20/1/2009 העוררת שינתה את שמה לייאגודה לבריאות הציבור (עייר)יי. אין מחלוקת בין הצדדים על האמור בסעיף 5 לתצהיר מטעם מנכ"לית העוררת (המשיב סבור כי הדבר אינו רלוונטי), לפיו העוררת נוסדה על ידי משרד הבריאות.

מוסכם כל בנכס נושא הערר מופעלת על ידי העוררת מעבדה לגילוי סמיט בשתן ולבדיקות מים ומצון. בדיקות לגילוי סמים בשתן מתבצעות עבור מטופלים במרכצים לטיפול בנפגעי סמים שמפעילה העוררת בנכסים אחרים בהם מוענק למטופלים טיפול מגוון, כמתואר בסעיף 8א לתצהיר העוררת. בנוסף, מבוצעות בנכס בדיקות לגילוי סמים בשתן עבור קציני מבחן נוער ומבוגרים מכת מכרז של משרד העבודה והרווחה עבור מטופלים בתקופת מבתן.

פעילות גו מפוקחת על ידי משרד הבריאות וחרשות להסמכת מעבדות. התשלום משולם בחלקו על ידי המטופלים כהשתתפות עצמית ובחלקו על ידי משרד הבריאות או משרד העבודה והרווחה. כאשר מטופל אינו מסוגל לשאת בתשלום, נושאת העוררת בתשלום מתקציבה או מתרומות. בנוסף לבדיקות השתן, מבוצעות בנכס בדיקות מזון ומים עבור מוסדות כגון משרד החוץ, משרד הביטחון ורשת מעונות יום גדולה. מודבר במוסדות המבצעים בקרה שוטפת של המטבחיס המוסדיים שלהם, והעוררת דוגמת עבורם דגימות מצון ומיט ומעבירה אותן למעבדה. אין מחלוקת כי משרדי העמוונה אינם פועלים בנכט.

4

10

בשים לב לסמכויות הוועדה כפי שנקבעו בסעיף 3 לחוק הערר, השאלה העומדת בפנינו היא מהו הסיווג המתאים לנכס זֶה.

ברקע הכרעתנו הפסייקה, לפיה, ככלל יש להעדיף הכללה של נכס תחת סיווג ספביפי, על פנל הכללתו בסיווג השיורי, שבצידו תעריף גורף שאינו מתחשב בטיבס ומהותם הייחודית של נכסים שהמשותף להם הוא היעדר קטגוריה ספציפית, אולם ואת רק ככל שהלשון והתכלית של הסיווג הספציפי מאפשרים ואת. השימוש בסעיף השיורי נועד למנוע התחמקות מתשלום בהיעדר סיווג ספציפי וכאשר ישנו נכס שאינו מתאים לאף לא אחת מהקטגוריות הספציפיות (ראו בריימ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו נמ חברת מישל מרסייה בע"מ (פורסט במאגרים)).

העוררת טענה כי יש לסווג את הנכס בהתאט לסעיף 3.3.26 לצו: יישטח מבנה המשמש באופן בלעדי כמרפאה של קופת חולים או משרד הבריאותיי (ההדגשה שלנו). מן העובדות המוסכמות שבפנינו לא נוכל להגיע למסקנה כי הפעילות המתקיימת בנכס וּה יכולה להיחשב כמרפאה של משרד חבריאות על פי האמור בסעיף זה. על פי העובדות המוסכמות, בנכס מתקיימת פעילות משני סוגים; האחת - מעבדה לגילוי סמים בשתן עבור מרכזי הטיפול של העוררת ועבור משרד העבודה והרווחה, והשנייה דגימת דגימות מים ומצון עבור מטבחים מוסדיים והעברתן למעבדה. שתי הפעילויות הן באופן מובחק פעילויות של מתן שירותים. ג אילו חיינו יכולים לראות בפעילות של בדיקות לגילוי סמים בשתן כחלק מפעילות המרפאה של העוררת בנכטיס אחרים (ואיננו קובעים כך, גם מן הטעם ששירותים כאמור מוענקים לגורמים נוספים), ממילא, לנוכת ביצוען של בדיקות מים ומזון עבור מטבחיט מוסדיים, אין מדובר בשימוש בלעדי כמרפאה.

לאור האמור, מסקנתנו היא כי בנכס מתקיימת פעילות של מתן שירותים ולכן יש לסווגו על פי סעיף 3.2 לצו - יבניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחריי הוא חסיווג המתאים במקרה וּה.

באשר לטענות אודות פסק חדין בעניין הבימה ; העוררת טענה כי בהתאם לפסק הדין בעניין הבימה לא ניתן לסווגה לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה ולכן לטענתה יש לראות בה כיינכסים אחריםיי. הטענה כי העוררת הינה עמותה ולכן חיובה הוא בשיעור בלתי סביר אינה בסמכות הוועדה. ברור כי אין בעצם העובדה שהעוררת היא עמותה כדי לקבוע את טיב הפעילות המבוצעת בנכס שהיא מחציקה, וחשימוש בנכס הוא זה שיקבע את סיווגה לצורך תשלוסם ארנונה. כך או כך, סמכות חוועדה כפי שנקבעה בטעיף 3 לתוק הערר היא לדון בטענה כל יינפלח בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או תשימוש בו'י. לפיכך, סמכותנו מצומצמת לשאלה הנוגעת לסיווג הנכס על פי השימוש בו. הטענה שנטענה בפנינו נוגעת לחוקיות צו הארנונה ולעוררת שמורה השכות לפנות בטענה הנוגעת לחוקיות חצו לבית המשפט המוסמך. טענות העוררת בעניין וה נדחות בשל היעדר סמכות ענלינית לדון בהן.

-

1. סוף דבר; מסקנתנו כי בנכס זה מתקיימת פעילות של מתן שירותים חן במעבדה לגילוי

סמים בשתן והן בדגימת מזון ומיט עבור מטבחים מוסדיים, ולכן הסיווג המתאיט חינו 'ישירותים'' בהתאם לסעיף 3.2 לצו הארנונה. לא מצאנו כי בנכס מתקיימת פעילות התואמת את התנאים הקבועים בסעיף 3.3.26 לצו הארנונה.

כאמור בפתח הדברים, החלטנו בערר 140021687 לשנת 2020 תחול גם על ערר 140022990 לשנת 2021.

הערר נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

בהתאם לסעיף 205) לתוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מטירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייו- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

ניתן בהיעדר הצדדים בק

ו י

לו'יר: אפרת א. קפלן, עו"ד חבר: ראובן הרן, עָו'ד = חבר: יעקב ישראליקרוייח ₪ הקלדנית : שני"מראד.

4

4

/

7

)

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל-אביב -יפו ערר מס' 140023177

בפני חברי וועדת הערר:

לור - עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו'/ד אהוד פלדמן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העוררת: המכון לידידות שפות, עסקים ותרבויות בע''מ -נגד-

המשיב: מנהל הארנוגה, עיריית תל-אביב- יפו

החלטת

עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב קרליבך 3, תל-אביב-יפו, הרשום בספרי העירייה כנכס מס!

9 הר-ן ארנונה מט' 10173498 שגודלו 268 מ"ר, תחת הסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריטיי.

העוררת טוענת כי לא פעלה בתקופת הקורונה ולכן פנתה למשיב בהתאם לתקנה 13 (ג) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנייג - 1993 (להלן - ייתקנות ההנחותיי) וביקשה הנחת נכס ריק החל מיום 6 במאי 2020. העוררת אף פנתה למשיב, בהתאם לתקנה 32 (פרק טי-

הנחה בשנת 2020 בשל משבר הקורונה כפי שמופיע בתיקון מספר 2, התשייף-2020) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה בארנונה), התשנייג -- 1993 (להלן - ייתקנות ההטדרים לתקופת הקורונהי).

בהמשך, התברר לעוררת כי עצם פנייתה למשיב לקבלת הנחת נכס ריק לפי תקנה 13 לתקנות ההנחות, הובילה לסירוב להעניק לה פטור מארנונה בהתאם לתקנות ההטדריס לתקופת הקורונה, ועל כן ביקשה העוררת לתזור בה מהודעתה/ בקשתה למנהל הארנונה על היות הנכס נכס ריק, בנימוק שרק בעלי הנכס (ולא העוררת עצמה) יכולים לבקש הנחת נכט ריק וכל יילמעשה ובפועל הנכס לא היה ריק במובן המשפטי, אלא רק התפצים היו במחקן....

בתשובת מר אלבר גולבר מנהל מחלקה באגף הארנונה מיום 31 במאי 2021 לפנייה שהגישה

העוררת, הוא השיב כך:

יייבביקורת שערכנו בנכס שבנדון ביום 12.5.20, נמצא כי הנכס ריק מכל חפצ ואדם.

על פי פרק ט' לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארונה), תשנ"ג-1993, הנחה מארנונה עקב משבר הקורונה לתקופה שמיום 01.03.2020 ועד ליום 0, ניתנה למחזיקי נכסים בתחום הרשויות המקומיות, למעט נכסים שהוחרגו מגדר ההנחה ופורטו בתקנה 31 לתקנות הנייל.

תקנה 7(31) לתקנות הנייל קובעת, כי ייבניין ריק שאין משתמשיט בויי אינו וכאי להנתה כאמור'יי.

ה

כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפנינו. ספק בעינינו אס ניתן להגיש ערר כנגד החלטה זו שכן על פניו אין מדובר בתשובה להשגה מטעם מנחל הארנונה, אולם המשיב לא טען ואת.

דיון והכרעת

בפתח הדברים יש לציין כי בשל משבר הקורונה ובהתאט להחלטת הממשלה, כאמור בתקנות ההטדרים, העניקה העירייה לעסקים הוכאים לכך פטור מארנונה לתקופה שבין 1.3.2020 ועד 0,. הפטור הוענק באופן אוטומטי לעסקים (כולל עמותות), שבשל הנחיות משרד הבריאות או תקנות שעת החירום לא הורשו לפעול במהלך תקופת משבר הקורונה, היו זכאים לפטור מארנונה עבור תודשים מרצ, אפריל ומאל 2020, אולם הוחרגו ממנו, בין השאר, נכטים ריקים. פטור זה ניתן בתחילת המשבר וללא התניות.

כעולה מן תביקורת שנערכה בנכס, מכונב הערר, מכתב התשובה לערר ומהדיון שנערך, אין מחלוקת על כך שמבחינה פיזית הנכס היה דיק, אולם העוררת ביקשה לחזור בה מהודעתה כי הנכס ריק בנימוק שמי שרשאי לבקש הנחה מארנונה מסיבה גו הוא בעל הנכס בלבד.

בכתב הערר ובדיון המקדמי בערר מיום 3 בנובמבר 2021, טענה העוררת כי הנחיות משרד הבריאות לא אפשרו לח לפעול בנכס החל מיום 16 במר\ 2020 ולמשך תודשים רבים. בשל כך, הגיע העוררת להסכמה עס בעל הנכט על פינוי הנכס בסוף חודש יוני 2020. במקביל למשא ומתן שקיימה העוררת עם בעל הנכט, היא העבירה את הציוד שלה למחסן וביקשה מהמשיב פטור בגין נכס ריק, כדי לחסוך בעלויות הארנונה בתקופה שהיא לא הייתה פעילה. עוד הוסיפה העוררת, כי לא ידעה שהמדינה תסייע בהנחה מארנונה וכן לא ידעה כי הבקשה לקבל פטור על נכס ריק ניתנת רק לבעלי הנכס.

משפנתח העוררת למעוף (גוף חסיוע לעסקיט קטנים ובינונייסם מטעם משרד הכלכלה אשר אמון היה על איסוף הבקשות לפטור מארנונה וטיוב הנתונים לרשות המקומית הרלוונטית) לקבל את ההנחה בארנונה, היא נדחתה בטענה כי הנכס לגביו התבקש הפטור הנו נכס ריק. בנוסף, בעל הנכס והמשיב הבהירו לעוררת כי הנחת נכס ריק ניתנת רק לבעל הנכט, ועל כן, העוררת ביקשה לחזור בה מבקשתה לקבל הנחת נכס ריק.

סמכותה של ועדת הערר נקבעה בסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 והסמכות שהעניק המחוקק לעורר ולוועדת הערר מצומצמת לאמור בסעיף צה. בקשת העוררת 'ילשנותיי את הודעתה כי הנכס ריק, על אף שאין חולק כי מבחינה עובדתית הוא היה ריק, כאשר לא הוכר ככזה לצרכי פטור מארנונה, מכל סיבה שחיא, במטרה לזכות בפטור או הנחה מכוח דין אחר, אינה בסמכות הוועדה.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים, וגם אם המשיב לא טען ואת, הגענו למסקנה כי אין זה בסמכות ועדת הערר לבטל את הודעתה העובדתית של העוררת כי הנכס נושא הערר היח ריק, ולכן, עם כל הצער שבדבר והבנתנו למצבה של העוררת, לא נוכל לקבל את הערר.

טסיבומו של דבר;

על פי החומר שבשפנינו מבחינה עובדתית בתקופה הרלוונטית הנכס חיה ריק. לוועדה אין סמכות לשנות קביעה עובדתית זו הנשענת על הודעת העוררת עצמה, גם אס הודעתה לא זיכתה את העוררת בפטור מכל סיבה שהיא. העוררת לא טענה כנגד החלטה שלא להעניק לה פטור בגין חיותו של הנכס

7

ריק בהתאם לתקנה 13 (ג) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנייג -- 1993, נושא אשר מסור לסמכותה של הוועדה, אלא ביקשה לבטל את הודעתה שלה בדבר מצבו העובדתי של הנכס בכדי להיות וּכאית להקלה על פי דין אחר.

משבץ, אין בסמכותה של הוועדה להורות כי הנכס לא היה ריק, בניגוד להודעת העוררת, ולכן העור נדחה. בנטיבות העניין אין צו להוצאות.

ההחלטה נכתבה על ידי רו''ח יעקב יאיר ישראלי על דעת חברי הוועדה.

בהתאם לסעיף 205) לתוק בתני משפט לעניינים מינחליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס'יא - 2000, קיימת לצדדים זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מטירת ההחלטה.

בהתאכ לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז- 1977 תפורסם החלטה / באתר האלנטרנט של המשיב.

/

ניתן בחיעדר הצדדים ביום .2/2 ,3, 29 1

7 > / > שח)

יו'/ר: אפרת א.קפלן, עו"ד חבר: אהוד פלדמן, עו'יד חבר: יעקב - רו'יח

קלדנית: שני מראד.

|

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית %

שליד עיריית תל-אביב- יפו ערר מס' 140022363

בפני חברי ועדת הערר:

יור - עו'יד אפרת א. קפלן

חבר - עו"ד ראובן תרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העורר: מיכאל גולדברט

- נגד-

המשיב: מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

צד שלישי: אלכס חן

החלטת

עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב שדרות ירושלים 33, תל-אביב-יפו, הרשום בספרי העיריית כנכס מט' 294616444658 ח-ן ארנונה מסי 11134901 בשטח 19 מ"ר.

העורר טען כי הוא השכיר את הנכס נושא הערר לצד השלישי, מר אלכס חן (להלן - !יהצד השלישליי). לפי טענת העורר החוזה פג ביום 2/7/2020. ביום 12/8/2020 מטר הצד השלישי למשיב הודעת חדילה לפיה הוא עב את הנכס נושא הערר. העורר טוען כי יש להתעלם מהודעת החדילה שמטר חצד השלישי מאחר והנכס לא הוחזר לידיו ולכן היח עליו לפרוץ לנכס. העורר צירף לכתב הערר מספר תכתובות טקטט במכשיר הנייד בינו ובין הצד השלישי.

בכתב התשובה לערר טען המשיב כי מדובר בסכסוך מתזיקים שהעירייה אינה צד לו וכי הרישום בפנקסי העירייה נעשה כדין.

בתשובת מנהל הארנונה להשגה מיום 13/9/2020 השיב מנחל הארנונה כי לאחר הודעת החדילה של הצד השלישי מיום 12/8/2020 הועבר הנכס על שמו של העורר כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

מנהל הארנונה ציין כי על פי הדין על העירייה לכבד הודעה של שוכר על עציבת הנכס וכך היא פעלה.

כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפנינו.

בדיון המקדמי בערר מיום 10/3/2021 העורר הציג בפני הוועדה הסכם שכירות לפיו תקופת השכירות הינה עד ליום 2/7/2020. יחד עס ואת, העורר טען כי הוא נאל לפרוצ לנכס ביום 0, כלומר כחמישה חודשים לאחר מכן. על אף זאת, התליטה הוועדה, לפנים משורת הדין, לצרף את מר אלכס חן כצד שלישי להליך, וקבעה כי הוא יגיש תגובה לערר. ביום 26/7/2021 הגיש הצד השלישי תגובה לערר, אליה צירף צילום מתכתובת ענפה במכשיר הנייד בינו ובין העורר.

ביום 6/10/2021 התקיים דיון מקדמי נוסף בערר, בו חור העורר על טענתו כי מאחר והשוכר לא החזיר לו את המפתח לנכס, הוא נאלף לפרוץ לנכס כחמישה חודשים לאחר שפג החוזה ביניהם. מן התכתובת שהוצגה על ידי הצד השלישי בתגובתו עולה כי בין הצדדים היו תכתובות שונות בנוגע למסירת המפתח ומכל מקום הצד השלישי חודיע לעורר כי חוא עוזב את הנכס וכי שילם את מלוא החשבונות בגין הנכס, ובכלל וה את חשבון הארנונה. בעקבות כך הועבר חתיק לכתיבת החלטה.

איננו קובעים ממצאים עובדתייםט ביחס לסכסוך בין הצדדים, אולם מציינים את ואת שאין מדובר בשוכר שיינעלסיי לפני תום החווה או מבלי שהבעלים ידע על כך.

דיון והברעה

בפתח הדברים נציין כי מדובר בסכסוך בין העורר ובין הצד השלישי, שהעירייה אינה צד לו והוועדה אינה מוסמכת להכריע בו, כידוע, הנתיב המנהלי אינו הנתיב המתאים לבירור המחלוקות בין העורר ובין הצד השלישי - השוכר, ביכולתו של העורר, במידה וימצא הצדקה לכך, לפנות בהליכיט משפטיים כנגד חשוכר. סמכות הוועדה מצומצמת אך ורק למחלוקת בין העורר ובין העירייה, קרי, לשאלה האם שינוי רישום המתויקיס בנכסים על ידי המשיב על שס העורר נעשה כדין.

מכאן, כי עלינו לקבוע, על פי החומר שבפנינו, האם העירייה פעלה כדין כאשר רשמה את העורר במחזיק בנכס נושא הערר, כמשמעותו של מונח זה בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות.

סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להסדרת יעדי התקציב) התשנייג -- 1992

קובע כי הארנונה תשולם על ידי המחזיק בנכס:

"8 | (א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לטוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולס בידי המחזיק בנכסיי.

סעיף 1 לפקודת העיריות (נוסח חדש) מגדיר מחזיק כלהלן:

יימחזיק - אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או שוכר או בכל אופן אחר....

סעיף 269 לפקודת העיריות, תחת פרק 14 שכותרתו ייארנונחיי מגדיר מחציק כך:

יימהזיק -- למעט דייר משנתיי.

7

סעיף 325 לפקודת העיריות קובע את חובתו של בעלים או מתוּיקים של נכס המתויב בארנונה למסור הודעה בכתב לעירייה בעת שחדלו להתזיק בנכס או בעת העברת בעלות בנכס בלשון זו:

ייחדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקס של קרקע או של בנין שהוא חב עליהט בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור חוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה...*.

טעיף 326 לפקודת העיריות קובע כי הארנוגה מוטלת על מי שנעשה הבעליסם או המחזיק, המחויבים

למסור הודעה לעירייה בכתב על מהות העסקה והצדדים לה:

ינעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם חיתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהס - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר;

כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו תייביס לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיח המשכיר חליב בארנונה".

במקרה שבפנינו אין חולק כי השוכר - הצד השלישי נרשם כמחויק בנכס בהתאם לחוזה שכירות עם העורר, ואין חולק כל הוא מסר הודעת חדילה (ללא תיאום עס העורר) לאחר שפג חוזה השכירות ובעקבות כך הועבר הרישום על שס העורר. השאלה הנוגעת למסירת המפתחות לנכס והטיבה שהובילה לכך שרק כחמישה חודשים לאחר מכן היה על העורר לפרוף לנכס לא תוכל להתברר בפנל וועדת הערר.

כידוע, העירייה מנהלת רישומים בדבר זהות המחציקיס בנכסים בתחום שטחה העירוני, בהתאם להודעות הנמסרות על ידי בעלים ומחציקי נכסים. פקודת העיריות מטילה חובה אקטיבית, הן על הבעלים והן על המחציק בנכס להודיע בכתב לעירייה על כל שינוי שכזח. הרציונאל שבבסיט סעיפים אלו הוא הקלת הנטל המוטל על העירייה לגבות את המס, ולו מפאת העובדה שביצוע בדיקה באשר לוהות המחציק דה פקטו בכל נכס עלולה להוות נטל שהרשות לא תוכל לעמוד בו בהלעדר המשאבים הנחוצים לכך.

בהתאם לסעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה חבות הארנונה העיקרית בגין נכס כלשהו לעולם תחול על בעל הציקה הקרובה ביותר לנכס. באופן רגיל, בעלים של נכס הוא בעל הויקה הקרובה ביותר אליו, אלא אם יש מי שעושהח שימוש בנכס כגון בר רשות / שוכר.

בשים לב לכך שהשוכר-- הצד השלישי, על פי העובדות המתוארות, הודיע למשיב כי חוא אינו מחציק עוד בנכס - נרשט העורר, כבעלים של הנכס, כמחזיק בנכס.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובתכתובת ביניהם, משאין חולק שתוזה השכירות בין הצדדים פג ביום 2/7/2020, ולכך שהצד השלישי חודיע לעורר כי עזב את הנכט וכי חוא שילם את החובות בגין הנכס לרבות חוב הארנונה, הגענו למסקנה כי מדובר בסכסוך מחויקיט שהעירייה אינה צד לו.

ו

משהגענו למסקנה כי המהציק בעל הצ+יקה הקרובה ביותר לנכס בתקופת המחלוקת הוא העורר, הרי שלא נפל כל פגם בהחלטת המשיב לרשום את העורר כמחציק בנכס על פי הודעת החדילה.

סוף דבר;

מסקנתו כי לא נפל פגם בהחלטת העירייה לקבל את הודעת החדילה של הצד השלישי מיום 0,,

הערר נדחה. אין צו להוצאות.

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהלייטס התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייו- 1977 תפורסט החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 2.2 )ג ככ

יו''ר: אפרת א. קפלן, עו"ד חבר: ראובן הרן, עו"ד חבר: יעקב ישראלי, רו''ח 4

שם הקלדנית: שני מראד

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית / 4

שליד עיריית תל אביב-יפו 00 ערר מט' 140022050

ערר מס' 140022168

ערר מס' 140023257

עיויית ת"א יפו השירות המשפטי

גת ק ב ל

2 -06- 4 ) ערר מס' 140022676

ליטל כליפה

בפני חברי ועדת הערר:

יו''ר-- עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - רו''ח יעקב יאיר ישראלי

חבר - עו''ד אהוד פלדמן

העוררים: ענבל בלימן ואח'

- %ג%-

המשיב: מנהל הארנונה, עיריית תל אביב- יפו

החלטה

ביום 28/3/2022 החליטה יו"ר הוועדה כי מאחר וחבר הוועדה עו"ד אהוד מטרסו, שנכח בדיון ההוכחות, סיים את כהונתו כחבר ועדת ערר, הצדדים יגישו הודעה בכתב עד ליום 29/3/2022 האם הס מסכימים למתן החלטה בהרכב קטוע או למינוי חבר למותב הקיים שימשיך בדיון מן השלב אליו הגיע ההרכב הקודם, הכל בהתאם לאמור בתקנה 11 ד לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על מקביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו - 1977.

ביום 29/3/2022 הודיעה העוררת כי היא מסכימה למינוי חבר ועדה חדש שיצטרך למותב הקיים, כך שההרכב ימשיך לדון בתיק מן השלב אליו הגיע ההרכב הקודם. המשיב הודיע על הסכמתו כי תינתן החלטה בהרכב קטוע.

בהמשך להודעות אלו, מוכירות הוועדה הודיעה כי רו''ח יעקב יאיר ישראלי מונה כחבר בהרכב וה.

משחברי הוועדה סבורים כי לא ייגרס עיוות דין, ובהסכמת הצדדים, ניתנת ההחלטה על ידי ההרכב כמפורט בכותרת.

עניינם של העררים בנכטיס הנמצאים ברתוב יהודה הלוי 45 בתל אביב; נכס מסי 2 שנגודלו 102 מ"ר המסווג כמגורים, נכס מסי 2000118797 בשטח 19 מ"ר המסווג כיימסחריי, נכס מס' 2000118812 בשטח 228 מ"ר המסווג כיימגוריטיי, נכס מסי 7 בשטת 213 מ"ר המסווג כיימגורים'"י, נכס מסי 2000118847 בשטח 74 מ"ר המסווג כיישטח קרקע שעיקר שימושו עס המבנהיי, נכס מסי 2000118792 בגודל 119 מ"ר המסווג כיישירותיסיי, מסי 2000118782 בשטח 8 מ"ר המסווג כיימסחריי, נכס מסי 7 בגודל 5 מ"ר המסווג כיימסחריי ונכס מסי 2000118872 בגודל 175 מ"ר המסווג כיישירותיםי.

כל הנכסים נמצאים באותו מבנה הנמצא בפרוייקט שימור, והם זכו לפטור בגין היותם לא ראויים לשימוש, בהתאם לסעיף 330 לפקודת העלריות. לטענת העוררים, בשים לב להיקפו של הפרויקט, אין מדובר בייבנייןיי כי אם בייאזימת בנייןיי שאינה בת חיוב בארנונה.

לחילופין, העוררים טוענים כי בחיותס לא ראויים לשימוש, יש לסווגם לכל היותר על פי סלווג מוערי של יימגוריסיי. לטענת המשיב, מדובר בייבניין'' הכמצא בפרויקט שימור, וכל הנכסים כו לפטור בהיותס נכס אשר לא ראוי לשימוש, עבור כל תקופת הבנייה, ככל שזו תימשך והם אינם יכולים להיחשב כייקרקעיי. המשיב טוען כי הנכסים לא נהרסו כליל, אלא עוברים הליך שימור משמעותי, אך משאין מדובר בבנייה חדשה, ההחלטה להכיר בהם כלא ראויים לשימוש על פי סעיף 330 לפקודה נעשתה כדין. בנוסף, משהעוררים נהנו מתקופת הפטור הראשונה לפי טעיף 330, אשר ניתן להם לפי בקשתם, ובמשך שלוש שנים לא טענו כל טענה בעניין ּה, אלא משהחלה התקופה השנייה, יש לראותם כמי שהודו בקיומס של נכטים בפועל. בהתייחס לטענתה החלופית של העוררת, המשיב טוען כי במהלך התקופת השנייה כל הנכסים מחויבים על פי התעריף המצערי הקבוע לסוג הנכס על פי השימוש האחדון שנעשה בכל אחד מהם.

מן החומר שבפנינו עולה כי ביום 21/6/2020 פנתה חברת פ.ט.ל בלגיה -- ישראל במכתב למשיב וביקשה להאריך את הפטור בגין נכס לא ראוי לשימוש לחמישה נכסים. ביום 0 פנה מר מאלר עומר למשיב ביחס לנכס כולו וביקש המשך פטור בגין נכס לא ראול לשימוש בהתאט למכתב מנהל הארנונה מיום 2/2/2020. במהלך דיון ההוכחות הוגש מכתב מיום 6/6/2017 מאת מר בועז נוריאל בו חוא ביקש פטור מארנונח לנכס לא ראוי לשימוש בתור מי ששימש כוועד הרוכשים בבניין (סומן מש/1). ביום 2/2/2020 וביום 15/7/2020 השיב מנהל הארנונה לפונים כי הפטורים (חלק מן הנכטיט פטור מלא/ חלקי) בגין נכס לא ראוי לשימוש הוארכו כמבוקש כמפורט ביחס לכל נכס ונכס.

בפתח הדברים נציין כי לא הוצגה בפנינו כל פנייה מטעם העוררים בה התבקש המשיב לקבוע כי הנכסים הם אדמת בניין כנטען בערר, אלא רק פניות בהן מתבקש המשיב להאריך את תקופת הפטור לנכס לא ראוי לשימוש. על פניו, נראה כי טענה זו נטענה לראשונה בערר וכלל לא נטענה קודם לכן בפני מנהל הארנונה. יחד עם זאת, משטענתה זו לא הועלתה על ידי המשיב, אנו נמנעים במקרה זה מלדחות את הערר על הטף מטעם זה.

הצדדים תגישו הודעה משותפת בה ביקשו לבטל את הדיון המקדמי ולקבוע את התיק להגשת תצהירים (ככל הנראה עקב כך לא נדונה טענה מקדמית כאמור בסעיף + ביוזמת הוועדה בהרכבה דאו). ביום 24/11/2020 ניתן תוקף של החלטה להטכמת הצדדים על ידי יו"ר הוועדה עו"ד אבי סטוקהולס. ביום 21/1/2021 הוגשו תצחירי העוררת. ביום 1 הוגשו תצחירי המשיב. ביום 8/4/2021 התקיים דיון הוכחות בפני הרכב זה, בו נחקרו המצהירים על תצהיריהם. בהמשך לכך, הוגשו סיכומים מטעם הצדדים. על אף שהוועדה הורתה על הגשת סיכומים עד שלושה עמודים, הצדדים הגישו סיכומים בהיסף כמעט כפול. נעיר, כי הוועדה אינה מקבלת חריגה כה משמעותית מחיקף הסיכומים מבלי שמוגשת בקשה מבעוד מועד, שמתקבלת על ידי הוועדה, מאחר והדבר מוביל לבזבוו כספי ציבור ולסירבול החליכים שלא לצורך. במקרה וה

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]