החלטות ועד ערר לענייני ארנונה - אוגוסט 2022

2006

|

|

וו

הודעת שרות: 1400235280

:ו = ארגז: 579228

וו

2.8 5 5 2 ם

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך - : דבאב תשפב

0,022

מספר ערר: | 13:44 / 140023528

מספר ועדה: | 12487

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד דויטש יהושע משה

חבר: ויינריב אודי, כלכלן

המשיב;:

נוכחים:

העורר/ת:

צייטלין ארקדי תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 106225431

מספר חוזה: 488660

כתובת הנכס: הרצל 108 ו

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: עדי יעקובי

העורר/ת: צייטלין ארקדי

ניר גלילי -- חבר העורר

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: עדי יעקובי

פרוטוקול

בהסכמת הצדדים הדיון יתקיים בהרכב חסר של חבר הוועדה עו"ד פלדמן אהוד.

מר ניר גלילי: הגשנו הליך אזרחי הן בטענת זיוף כלפי בעלי הנכס ובטענת רשלנות לגבי העירייה.

טרם הוגשו כתבי הגנה המלמדים על עמדת הנתבעים,

ב"כ המשיב: בכוונתנו להגיש הודעה לעיכוב הליכי גביה עד שתתקבל החלטה בתיק האזרחי

ומאחר שהוגשה תביעה בטענת זיוף וכידוע אין סמכות לוועדה בטענת זיוף או מבקשים למחוק את הערר.

העורר בעזרת מר גלילי: הבנו שהסמכות לדון בטענות שהעלנו בערר אינה מסורה לועדת הערר והיא

ממילא תידון בבימ"ש השלום. לכן אנו משאירים את שאלת המחיקה לשיקול דעת הוועדה.

ועדת ערר לענייני ארגוגה כללית

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140023664

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר - עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד אהוד פלדמן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העוררת: לילייה קולומייסקי

-נגד- .

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

החלטת

עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב דב כרמי 2, תל אביב- יפו, הרשום בספרי העירייח כנכס מסי 8 החהר-ן ארנונה מס' 10367344. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לחיוב של שטח בריכת ג'קוזי הנמצאת על שטח גג מרוצף בו מחזיקה העוררת. שטת הגג הלו 59.43 מיר.

שטת החיוב בגין הגג המרוצף הוא 30% משטת חדירה במפלס שמתחת לגג שהוא 98.87 מ"ר ובסך הכל 29.66 מ"ר. שטח הגיקוזי שבמתלוקת חינו בגודל 2.89 מ"ר. העוררת טוענת שיש לחייב שטח זה כחלק משטח הגג המרוצף בעוד המשיב טוען כי מדובר במבנה ולכן יש לחייב שטח גח במלואו.

בתשובת מנחל הארנונה מיום 4/11/2021 להשגה שהגישה העוררת השיב מנהל הארנונה כך:

יי 1. החיוב עבור בריכת הגיקוצי נעשה בהתאם להיתר הבנייה ומדידה שנערכה ע"י מודד מטעמנו.

3. לפיכך התיוב יוותר על כנו.

4. לבקשתך מצורף שרטוט קודטיי,

בתשובת מנהל הארנונה מיום 23/12/2021 השיב מנחל הארנונה לעוררת כך:

ייקראנו את מכתבך ולהלן תשובתנו:

סעיף 3.3.5 בצו הארנונה מתייתס לחיוב נכסים בארנונה שאינן משמשים למגורים.

לעניין חיוב גיקוזּי במגורים, נשיבך כי החיוב נעשה עייפי צו הארנונה סעיף 1.3.1 בי בשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטת מקורה אחר וכן מרפסות, טככות ובריכות שחיה.

לאור האמור לעיל החיוב יוותר על כנו.

בכתב הערר טענה העוררת כי על פי סעיף 3.3.5 לצו הארנונה הגיקוזי אינו מוגדר כבריכת שחייה, וכי בתקנון הארנונה (הכוונה כנראה לצו הארנונה) לשנת 2020 אין מוזכר חיוב עבור גיקוזי. לאור טענות אלו ביקשה העוררת לבטל את חיובה בגין שטח הגיקוני.

בכתב התשובה לערר טען המשיב כי שטת חגיקווי הוא שטת בנוי לכל דבר ועניין ולכן לא יכול להיחשב כחלק משטח הגג, ולמצער, טען כי מדובר בבריכה. המשיב הדגיש כי כל שטת בגוי מחויב כחלק משטח הנכט, לרבות בריכה. מדובר במתקן גדול, כבד, שכדי להזיוו יש צורך לנתקו מתשתיות מחוברות דרך קבע, ומבתינת השימוש הוא דומה יותר לשטת בריכה מאשר לשטת גג מרוצף. המשיב הפנה להיתר הבנייה להתקנת גיקוזי בגג המבנה. לאור כל אלו טען חמשיב כי דין הערר להידחות.

בדיון מקדמי מיום 27/4/2022 טענה העוררת כי מדובר בחיוב כפול; לטענתה, שטת הג'קווּי מחויב גם במסגרת שטח הגג המרוצף וגם בגין חיותו חלק מן השטח הבנוי. המשיב טען כי שטח הגג המרוצף מחויב בהתאם לסעיף 1.3.1 ב לצו הארנונה ושטח הגיקוזי בסך 2.89 מ"ר מחויב כשטח בנוי, מאתר ונבנח על פי החיתר בנייה, ולא ניתן לראות בשטח זה כשטת גג מרוצף. בחיעדר מחלוקת עובדתית ביחס למדידה שנערכת על ידי חמשיב, ניתנה החלטה לפיה המשיב ימציא את ממצאי הביקורת והתמונות בתוך 7 ימים וחצדדים יגישו את סיכומיהס ביחס לחיוב שטח הגיקוזי בארנונה.

דיון והכרעת

בפנינו דו"ח ביקורת מיום 24/1/2021 שנערך על ידי החוקר מר אייל פינטו אליו צורפו תשריטי הקומה החמישית והשישית. מדוייח הביקורת עולה כי הגיקוזי אינו מקובע לריצפת הגג ו/או לקירותיו, הוא מלא במים, לא ניתן להזיזו ולצורך הפעלתו ומילויו יש לחברו לתשתיות תשמל ומים.

התמונות שצורפו לדוייח תומכות בממצאים אלו ומלמדות כי אל המתקן מובילות שתי מדרגות על מנת להיכנס אליו, מחוברים אליו צינורות מים וניקוו ומכוסה בכיסוי.

מן התשריט שצורף לסיכומי המשיב עולה כי שטח הגג המרוצף הוא 59.43 מ"ר, אולם הוא מחויב בהתאם לצו הארנונה בגין 29.55 מ"ר, ואת על פי חישוב 30% משטח המפלט שמתחת לגג למעט מרפסות (כלומר שטח הגג המרוצף מחויב על פי 30% משטח 98.87 מ"ר). בנוסף לשטת הגג המרוצף העוררת מחויבת בשטת הג'קוזי שגודלו 2.89 מ"ר. לא מצאנו כי העוררת חויבה בכפל, כטענתה, שכן שטח הגג המרוצף אינו מחויב במלואו, כי אם על פי תחשיב מתוך שטח המפלס שמתחת לגג, כמתואר לעיל, ועל פי סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה.

לא מצאנו ממש בטענת העוררת כנגד עצם החיוב של שטת הגיקווי כשטח מבנה, בהתאם לסעיף 1 בי לצו הארנונה, הקובע כי שטח הבניין כולל את כל השטח ביחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפטות, טככות ובריכות שחייה. בנוסף, סעיף 2.3.1 לצו הארנונה קובע כי בריכות שתייה פרטיות ובריכות שחייה שאינן פתוחות לציבור המשרתות את דיירי הסביבה, יחויבו לפי תעריף מגורים. נוסת הטעיפים לעיל תומך בעמדת המשיב כי מדובר בשטח בר חיוב. מסקנה זו מתתזקת גם בשל העובדה שנדרש היתר בנייה לצורך הקמתו על גג המבנה (שלא צורף לכתב הערר או לתגובת המשיב), לפיו ניתן היתר להתקנת בריכת גיקוזי על הגג, וככזה הוא מהווה שטת בנוי וחלק מהמבנה. מסקנתנו נטמכת גם על מבחן השכל הישר, עיון בתמונות שצורפו ותיאורו של החוקר מטעם המשיב, יחד עם החיתר הבנייה שנדרש להתקנת מתקן זה, ולפיה מדובר בשטת המהווה ייבניין'י וככוה חיובו בארנונה נעשה כדין.

לאור האמור - הערר נדחה.

העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 2 , |

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשסי'א - 2000, קיימת לצדדים וּכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

זמקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין ז וו באתר האינטרנט של המשיב.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשולו

בוועד ערר) התשלייו- 1977 תפורסם החל

\ | | \) 6

6 | / ד ל

יו''ר: אפרת א. קפל עו'יד חבר: אהוד פלדמן, עו חבר: יעקב ישראלי, רו''ח

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל- אביב - יפו ער ' 140021405

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר-- עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו''ד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב גאולה 47, תל אביב- יפו, הרשום בספרי העירייה כנכס מסי

העוררים: גוסטאון בעי'מ

יונתן אדלר טריפון

אמסלם שריפטייליק שי

-נגד-

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטת

4 חר-ן ארנונה מס' 11088956.

הנכס מסווג על ידי המשיב בהתאם לסעיף 3.2 לצו הארנונה כייבנייניס שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחריי, בעוד לטענת העוררים יש לסווגו בסיווג ייחדר עבודה של אמניי בהיותו משמש בפועל את האמן מר יונתן אדלר טריפון (להלן - ייהעורריי) בלבד. בנוסף, העוררים טוענים כי בחודשים אוקטובר - דצמבר 2019 הנכס היה בשיפו המצדיק הענקת פטור לפי סעיף

0 לפקודת העיריות.

ביום 20/2/2020 דחה מנהל הארנונה את ההשגה שהגישו העוררים, בלשון זו:

4

34 ₪ ₪2 ₪

5 3%

לעניין בקשתך לסיווג הנכס לפי תעריף של יחדר עבודה לאמןי, נשיבך, כי בהתאם לאמור בסעיף 3.3.18 לצו הארנונה יסווגו בתעריף סטודיו של צייריס ופסלים אך ורק נכסים המקיימים את כל התנאים המפורטים להלן במצטבר:

האמן עוסק בתחום הציור ,הפיסול , הצילום, וידאו ארט בלבד.

המקום משמש את האמן בלבד בעבודתו.

עבודת האמן הינה עצמאית שוטפת ויום יומית.

יצירותיו אינן מהוות אמנות שימושית.

יצירותיו אינן מוכוונות או מוזמנות על ידי לקוח מסוים.

המקום אינו משמש לתצוגה, הוראת אומנות, מכירה או שימוש מסחרי כלשהוא.

סיווג ה יינתן לאמן בגין נכס אחד בלבד.

בביקורת שערכנו במקום בתאריכיט 09.02.2020 וב- 26.02.2020 נמצא כי הנכס אינו עומד בתנאיו של סעיף 3.3.18 לצו הארנונה כאמור, מדובר בעבודות עבור עיריית ירושלים.

123

לאור האמור, סיווגו של הנכס לפי תעריף ישירותים כלליי הינו נכון ויוותר על כנו.

2 לעניין בקשתך למתן פטור לא ראוי לשימוש לחודשים נובמבר ודצמבר, נשיבך, כי על מנת לקבל פטור נכס שאינו ראוי לשימוש, על הנכס לעמוד בתנאיו של סעיף 330 לפקודת העיריות -- הנכס נהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו ואין יושבים בו.

כפי שהובהר במכתבנו 192391403 מיום 08.12.2019, הנכס אינו עומד בתנאיו של סעיף זה, לפיכך לא ניתן לאשר את הפטור.

כנגד החלטה וו הוגש הערר שבפנינו.

בדיון המקדמי מיום 24/3/2021 טען בייכ המשיב כי החלטת המשיב בגין חיות הנכט ראול לשימוש ניתנה ביוט 8/12/2019, ומאחר והערר הוגש ביום 5/5/2020 יש למחוק את הערר על הסף בשל האיחור בהגשתו. הוועדה קבעה בהחלטתה כי ייהמשיב צרף את תשובת מנהל המחלקה מר אלכס גולבר מיום 8/12/2019, אולם לא ברור האם העורר הגיש השגה כנגד החלטה זו בטרם פנה בהגשת ערר. בנסיבות אלה לא נדחה את הערר על הסף בעניין הטענה אודות נכס לא ראוי לשימוש בשלב צה ונדון בשאלת מועד הגשת הערר לאחר שמלוא התמונח תחיה בפנינויי. התיק נקבע להוכחות הן בשאלת תחולת הפטור הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות בתקופה הנטענת והן בשאלת סיווגו כייחדר עבודה של אמניי.

דנייחות הביקולת

בפנינו שלושה דוייחות ביקורת שנערכו על ידי תוקריס מטעם המשיב.

בדוייח ביקורת שנערך על ידי התוקר מר אריאל שרעבי ביום 1/12/2019 נקבע כך:

*יהנכס נמצא מרוצף, בחלק ניכר מקירותיו נראו קילופי צבע ותיקוני טיח.

בזמן הביקורת נראו במקום שני פועלים העובדיט בעבודות נגרות.

נראו במקום: כלי עבודה, קורות עץ, חלונות לא מותקנים וכו..

נכון לזמן הביקורת לא נראו סממנים המעידים על שימוש של סטודיו במקוסיי,

בהתייחסות הלקוח נכתב כך:

יילדברי יונתן:

עבודות השיפו> בנכס החלו לפני כשלושה שבועות וצפויות להסתיים בעוד כשבועיים,

נותרו לבצע בנכס: יי בניית גלריה, עבודות צבע, חשמל ומידוף.

בתום העבודות, צפוי הנכס לשמש כסטודיו לעיצוביי.

בדוייח ביקורת שנערך על ידי החוקר מר שירן אקוע ביום 9/2/2020 צוין כך:

ייבביקורת שנערכה קיים בנכס כמות גדולה של תמונות, חלקם על הרצפה וחלקם תלויות על הקיר.

נראו בנכס צבעים, מכחולים ומתקן ציור.

לדברי שי הס שכרו את הנכט לפני שלושה חודשים ושיפצו אותו, הוא מעביר את הסטודיו לציור שלו מחיפה לתי/א.

2

רצייב תמונות במערכת'י.

במסגרת הנושאים לבדיקה שפורטו בדוייח ביקורת שערך החוקר מר מתי אלבן ביום 26/2/2020 צוין כי מדובר בביקורת חוזרת, ולכן יש להתייתס במסגרת הביקורת, בין חיתר, לכל אחד

מהמחציסים בנוגע לעיסוקו: שי אמסלם, אדלר טריפון יונתן וחברת גוסטאון. בממצאי הביקורת

צוין כך:

ייבחלל הראשי בנכס נראו 3 קני ציור (הטעות במקור), 5 שולחנות ועליהם

ציורים, צבעים בשפורפרות וכן ספריי צבע, עפרונות ציור, מכחולים, ציורים מוגמרים על הרצפה וכן ציוריט מונחים בתוך מגירות.

תחת התייחסות הלקות נכתב כך:

יילדברי יונתן הנכס משמש אותו לציור בלבד, מתפרנט מעבודות ציור שעושה עבור עיריית ירושלים, מצייר כרוות ומציג בתערוכות, אין מכירה או קבלת קהל בנכסיי.

תמצית טענות הצדדים

טענות העוררים

* העורר מר יונתן אדלר הגיש תצחיר ונחקר בדיון ההוכחות בערר. העורר טען כי הוא עסק בנכס נושא הערר באמנות שלו באופן אישי, בלעדי ושלא למטרות מסחריות כלשהן עד ליום 1, לטענתו, בנוסף לפעילותו בנכס, הוא נמנה על קולקטיב אמנים ייברוקן פינגרי שהחלה דרכה בחיפה בשנת 2001 ועוסקת בציורי קירות על בניינים ובתערוכות במתחמי תצוגה עירוניים. במשך השנים הציג הקולקטיב בגלריות ומוזיאוניס ברחבי האר והעולס.

* העורר טען כי לצורך התארגנות קולקטיב האמנים מבתינה אדמיניסטרטיבית וניחולית הוקמה חברה פרטית בשם יגוסטאוןיי המשמשת כחברת ניהול לאמנים: גון אלון שתי ויוצר בלונדון, דניאל חנין שחי ויוצר במקסיקו ובישראל ויונתן אדלר הפועל בישראל.

חברת הניהול מטפלת אדמיניסטרטיבית ומשפטית בהטכמיס ומשלמת לשלושת האמנים שכר.

* העורר הדגיש את ההפרדה הברורה בין פעילות הקולקטיב ופעילותו האמנותית האישית וציין כי בתחומי חיצירה האמן יוצר לבדו שלא למטרה מסוימת ומתוכננת מראש. העורר הדגיש כי מלבד הפעילות המשותפת של הקבוצה, כל אחד מהאמנים יוצר באופן אישי עצמאי ונפרד, וכך הוא עצמו פעל בסטודיו נושא הערר: מדובר בפעילות רישום וציור, על בסיס יומיומי, שאינה מוצמנת על ידי לקוח מטויס ונטולת מטרה מסחרית כלשהי. העורר הדגיש כי אין מדובר באמנות שימושית וכי לא נעשתה כל פעילות של קבוצת גוסטאון בסטודיו וּה.

> העורר טען כי הקבוצה מעולם לא פעלה בנכס נושא הערר שכן פעילות הקולקטיב עוסקת באמנות חוצות וציורי קירות במרחב הפתות הציבורי באר> ובחוייל, נעשית בגובה, תוך שימוש במנופים, ומכירותיה נעות דרך גלריות או באינטרנט, דרך מחסן בחיפה ואינה קשורה כלל לסטודיו נושא הערר. בנוסף, הסטודיו מעולם לא שימש לתצוגה, להוראה או למכירה או קבלת קהל.

> העורר טען כי בנכס התקיים אירוע חד פעמי מסוג ייסטודיו פתוחיי לרגל השקת ספר אמנות שהפיק הקולקטיב לרגל 20 שנות יצירה משותפת, וזו חייתה חגיגה מוגבלת בשל מצב

3

הקורונה ובסוף תקופת השכירות. לטענתו, אירוע בודד זה אינו מעיד על השימוש היומיומי בסטודיו.

באשר לטענה אודות היות הנכס לא ראול לשימוש; העורר טען כי פעל לשפץ את המקום באמצעות בני משפחה וחברים מאחר ולא התאים לשימוש עבור סטודיו ליצירה והשראה ובמטרה לחסוך בעלויות. חשיפוץ כלל עבודות חשמל, ריצוף ואינסטלציה כאשר בכל התקופה לא ניתן חיה להשתמש בנכס למטרה כלשהי.

העורר מוסיף כי על הסכם השכירות חתם שי אמסלם ששימש באותה עת כמנהל החברה גוסטאון ומטיבה פורמאלית בלבד.

לאור כל האמור טוענים העוררים כי יש לקבל את הערר, לסווג את הנכס כייחדר עבודה של אמןיי ולהעניק לו פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות בתקופת השיפו\.

טענות המשיב

באשר לטענה כי חנכס אינו ראוי לשימוש;

לטענת המשיב הערר בגין היות הנכס לא ראוי לשימוש הוגש באיחור, כאשר התשובה לפניית העורר ניתנה ביום 8/12/2019.

העוררים פנו בבקשה רק ביום 19/11/2019 וממילא אין מקום להעניק את הפטור לפני מועד זה.

בביקורת שנערכה בנכס ביום 1/12/2019 נמצא כי הנכס מקורה, מרוצף, קירותיו שלמים ותקיניס והוא מתחובר לתשתלות. השיפוץ שנערך בנכס אינו הופך אותו ללא ראוי לשימוש.

המשיב הפנה לפסיקה בעניין וּח.

לאור כל את טוען המשיב כי אין מקום להעניק לנכס פטור לפי סעיף 33 לפקודת העיריות.

באשר לטענה אודות סיווג הנכס כחדר עבודה של אמן;

הערר לשנת 2021 הוגש באיחור ודין הטענות להידחות בשל מועד הגשות הערר.

אין חולק כי מר אדלר טריפון הינו אמן ועוסק באמנות. עס ואת, המקום אינו משמש את האמן בלבד, משום שבשני המקרים בהם ביקרו תוקרי חמשיב בנכס נמצאו בנכס אנשים נוספים. המשיב מפנה לכך שהחוקר מר מתי אלבן ציין בחקירתו כי יירואים מישחי בתמונות (לטענת העורר זו אשתו)יי, ונראח בבירור כי היא עוסקת בציור. העורר טען בעניין זה כי חיא הגיעה למקום באותו מועד כדי לסייע לו. בביקורת מיום 9/2 נכחו במקום שני אנשים נוספים שעל פי עדות התוקר מר שירן אקוע, בחורה ושני גברים אשר סידרו את המקום.

המשיב טוען כי הנכס משמש את העורר כחלק מפעולתו של העורר להספקת יצירתו מוזמנות. המשיב מפנה לכך שהעורר ציין בחקירתו כי תהליך של סקיצות יכול לחיעשות בראש בבית קפה, ברתוב וגם בסטודיו וכי כאשר פונים אליו כדי לערוך תערוכה או תערוכה קבוצתית כל אמן עובד בסטודיו שלו. המשיב מפנה גם לתמלצח שצורפה מאת גבי טל לניר,

כי הזמינה את יונתן להשתתף בקול קורא וחוא נבחר לייצר עבודה. לכן, לטענת המשיב, הסטודיו משמש גס לעבודות שאינן מואמנות וגם לעבודות מוזמנות.

* המשיב מוסיף כי העורר הודה כי השתמש פעם אחת בסטודיו לצורך השקת ספר ולא ניתן לדעת האם שימש בעבר לאירועים נוספים.

* המשיב מציין כי העורר העיד כי כאשר מוזמן ציור קיר אצל התברה הוא אורך בין 5 ימים לשבוע עבודה ולכן תוהה בסיכומיו האם ייתכן והאמן פוקד את הנכס באופן יומיומי ושוטף.

> המשיב טוען כי העורר מקבל משכורת מחברת גוסטאון שהיא חברת הניהול המבצעת את ההתקשרויות ומחזיקה בנכס באופן פורמאלי ומשלמת לעורר שכר עבור עבודתו בנכס.

המשיב מפנה לחשבוניות שהציג העורר בכתב הערר לפיהן מדובר בפעילות עסקית בעיקרה.

לאור ואת סבור המשיב כי הפעילות בנכס, לפחות בחלקה, הינה בעל אופי עסקי של הזמנת עבודות ותשלום עבורן וכי מדובר באמן הפועל כתלק מפעילות חברה בע"מ המספקת מוצרים למזמיניס ורוכשיס שונים, מעטיקה עובדים, ושוכרת סטודיו לביצוע העבודות כחלק ממהלך עסקי מובהק.

> המשיב טוען כי בהצטרף כל הראיות יחד ובמצטבר מובילות למסקנה כי אין מדובר בתחדר עבודה של אמן.

לאור כל האמור טוען המשליב כי אין מדובר בנכס המתאים לטיווג המבוקש ולכן יש לדחות את הערר.

דיון והכלעה

בפתח הדברים נבקש לציין כי התרשמנו ממהימנות טענותיו של העורר מר יונתן אדלר ומצאנו כל עדותו מתיישבת עס ממצאי הביקורות שנערכו בנכס, עס התמונות שצורפו לדוייח הביקורת ועם דבריו לתוקריס מטעם המשיב בזמן אמת.

מן החומר שבפנינו עולה כי העורר תבר בקבוצת אמניט בת שלושה חברים בלבד, המאוגדת כחברה, אשר שניים מחבריה פועלים בעיקר בחוייל וממנה הם מקבלים שכר. כפי שנראה להלן, העורר הצלית להריט את הנטל ולהוכית כי בנכט נושא הערר הוא פעל כאמן באופן יחידאי ואינדיווידואלי וכי הנכס לא שימש את החברה, את קולקטיב האמנים או אמנים נוספים והוא עומד בכל התנאים שנקבעו בסעיף 3.3.18 לצו הארנונה.

בפתח הדברים מצאנו לנכון להעיר כי התייתסותו של המשיב במקרה וה לתנאים הקבועים בצו הארנונה ביחס לסיווג כייחדר עבודה של אמן'י היא מרחיקת לכת ; יחד עס ואת שצו הארנונה קובע תנאים ברורים לסיווגו של סטודיו כחדר עבודה של אמן, איננו סבורים כי יש לראות באמן, בחכרח, כדמות בודדה ומבודדת מן העולט בשל השימוש במילה יילבדוי'', או כי עליו להסתגר בבדידות בחדר עבודתו, באופן יומיומי, ללא כל פעילות אחרת (בשל השימוש במילים יייום יומייי), מבלי ליטול חלם בעולם האמנות בכלל (בין אם על ידי חיענות לייקול קוראיי, כבמקרה זּה, ובין אם באופניס אחרים), או במרחב העירוני (כפי שתואר בהרתבה ביחס לפעילות הקבוצה) או בקבוצות אמנים, אשר כידוע חוברים זה לה באופנים כאלה ואחרים, ולא בהכרח משיקולים ייעסקייםי.

במקרה שבפנינו העיד העורר באופן ברור כי במקביל לפעילותו בקולקטיב האמנים, בו הוא נוטל חלק בציוריסם על קירות ובתערוכות, כפי שהוצג גם בספר האמן שהושאר לעיוננו, חוא מקיים גם פעילות אינדיווידואלית ופרטית, של ציור ורישום, המתקיימת בנכט נושא הערר. העורר חדגיש בעדותו ובסיכומיו כי הסטודיו שימש אותו בלבד וכי שני החברים האחרים בחברת גוסטאון יוצרים בחוייל. העורר הדגיש ביחס לפעילותו בנכס נושא הערר כל 'יהיצירות הינן ציוריס ורישומים בהם אני חוקר ומתנסה בסוגים שונים של חמרים והדפסים ולעיתים אף באמנות חרסיי וכי יימלבד יצירח אישית זו, לא נעשתה כל עבודה של הקבוצה בסטודיו בגאולה וגם לא נעשה בו שימוש מסחרי כלשהויי. העורר טען כי ממילא הסטודיו אינו מתאים לפעילות הקבוצה שעבודותיה מוזמנות ומתקיימות במרחב הציבורי - אמנות חוצות וציורי קיר במרחב הפתוח.

עדותו של העורר מתיישבת עם התמונות שצורפו לדוייחות הביקורת, בהם נראים ציוריס מוכנים, ציוריס במהלך עבודה, כן ציור, צבעים, שפורפרות צבע, בהתאמה, ללא עוררין, לנראות של חדר עבודה של אמן. בתמונות לא נראית כל סקיצה לציור חוצות או ציורי קיר או כל אובייקט אחד שיכול לרמוז לפעילות של קבוצת האמנים או החברה במקום,

העובדה שאשתו של העורר שהתה בסטודיו בעת הביקורת, גם אס התויקה בידה מכחול או צבע (לדברי בעורר באותו יום היא הגיעה כדי לסייע לו), או כי שניים או שלושה אנשים סידרו את המקום, על פי עדותו של החוקר מטעם המשיב, אינה מלמדת כי הנכש אינו משמש את האמן לבדו.

נדגיש, כי לא הוכח בפנינו שהעורר משתמש דרך קבע בעוזרים/ אנשי מקצוע בעבודתו אלא כי אשתו שהתה בנכט באחד הימים. המחשבה כי אמן העובד בסטודיו אינו יכול לפגוש בו את אשתו או שנל חברים שעוזרים בסידור המקום, ואת להבדיל מכל בעל פרקטיקה אחר, חיא מרחיקת לכת. בנוסף, מצאנו כי תהיית המשיב לפיה האמן חושב/ הוגה/ מתכנן דברים נוספים בעת השהות בסטודיו, כגון, על טקיצות של עבודות הקבוצה בה הוא מעורב, וכך ייתכן והוא עסוק במחשבותיו בעבודות יימוומנותיי או בפעילות יימסחריתיי, היא דווקנית ואינה מתיישבת עס האבחנה הבסיסית, גם בדיני ארנונה, בין פעולה ומחשבה. בדיני ארנונה אנו בוחנים את הפעולה המבוצעת בנכס, ולא את מחשבותיו ותוכניותיו של הפועל בו, גם אם ייקיים תשדיי כי המחשבות חורגות מסיווגו של הנכס.

כאשר האמן שוהה בחדר עבודתו, בהחלט ייתכן כי הוא חושב גם על ענייני דיומא (קניות, ילדים, לימודים ועוד), ככל פרקטיקן אחר, ואף ייתכן ויהרהר על פעילויות אחרות הקשורות ביוומות בהן הוא מעורב. הציור או הפיסול בחדר העבודה אינם פרקטיקה ייטהורחיי; איו איסור על מחשבות בחדר העבודה, אולם, להבדיל, אין לבצע בו פעילות אחרת שאינה זו המנויה בצו. כאמור, פעילות הקשורה לקבוצת האמנים, או אינדיקציה לפעילות כאמור, למעט עצם החברות בקבוצה ורישומה כמחזיקה, לא הוכחה.

על בסיס כל האמור, מטקנתנו כי הוכת שחברת גוסטאון, העוטקת בציורי קיר, ופועלת על פי הזמנות עבודה מעיריות ועוד, לא פעלה בנכט נושא הערר. כך, גס לא הוכת כי מר שי אמסלם, שהוצג כמורשה חתימה בחברה, פעל בנכס.

לכך מצטרפת העובדה כי לא מצאנו בנסיבות מקרה זה, כי יש בעובדה שהעורר מקבל שכר מחברה שהוקמה על ידו ועל ידי שני אמנים נוספים, ואשר מתויקה באופן פורמאלי בנכס כמחזיקה נוספת (ולא לבדה), כדי לשנות ממסקנתנו בדבר השימוש בפועל הנעשה בנכס נושא הערר על ידי העורר מר אדלר בלבד; לא הוכת כי חברת גוסטאון מחיקה בנכס למטרה עסקית, העורר עצמו רשום כמחציק

ו

בנכס יחד עס החברה, וממילא פעילות ציור ורישום אינדיווידואלית בנכס אינה מאפשרת לעורר להתפרנס בו, ולכן אין בעובדה שהוא מקבל שכר מן החברה שהקים עם שניים מחבריו, עבור עבודות אחרות, שאינן מתבצעות בנכס, כדי לשנות את מסקנתנו בדבר השימוש בנכס.

באשר לתהייה של בייכ המשיב כי עבודות העורר במסגרת הקאופרטיב אורכות בין חמישה ימים לשבוע, ולכן הוא לא בחכרת נמצא באופן יומיומי בנכס ; אנו סבורים כי ראוי היה להימנע מהערה צו. ככל אדם, גם האמן יכול לצאת לחופשה או לפעול במקביל לחדר עבודתו במרחבים אחרים ובעבור פרנסתו (שכן, כאמור, על פי הגדרות צו הארנונה בתדר העבודה לא ניתן לקיים כל פעילות יימסחריתיי). לכן, איננו מקבלים את הטענה כי מאחר והעורר פועל במקביל לעבודתו בחדר העבודה בקבוצת גוסטאון, חוא אינו שוהה בחדר העבודה באופן יומיומי. אנו סבורים כי כוונת הצו חינח כי האמן משתמש בחדר העבודה באופן שגרתי ורגיל, ולא בהכרח מידי יום ביומו 365 ימים בשנח, כלומר שעבודת האמנות היא חלק בלתי נפרד משגרת חללן. נראה מסיכומי המשיב כי אין עוררין ביחס לאמן גה כי האמנות הינה חלק בלתי נפרד משגרת חייו,

בנוסף, העובדה שעבודה של האמן נבחרה במסגרת ייקול קוראיי להיות מוצגת במוזיאון, לא הובילה אותנו למסקנה כי אין מדובר בחדר עבודה של אמן או כי עבודותיו מוומנות. ההשתתפות במסגרת קול קורא אינה הופכת את עבודת האמן ליימוומנניי או ''מסחריתיי, אמנים משתתפיט בתתרויות ומציעים להצגה את תוצריהס האמנותיים, ועל העירייה לעודד מגמה זו ולא לשלול אותח.

המחשבה כי אמן הזכאי לטיווג חדר העבודה שלו כסטודיו לאמן הוא זה אשר נמצא לבדו באופן לומיומי בחדר העבודה, ללא אישה וללא תברה, נטול פרנסה מחוצ לסטודיו, אינו נוטל חלק במרחב העירוני, בקולות קוראים, או במיזאמיס אמנותיים אחרים, אינה מתקבלת על הדעת בכלל, ובפרט לנוכח המציאות הכלכלית הנוכחית.

בשולי הדברים נוסיף כי לא נעלם מעינינו אירוע בודד שהתקיים בנכס לרגל השקת ספר אמן של הקולקטיב; אולם השתכנענו, על סמך עדות העורר ומהימנותו, כי מדובר באירוע חד פעמי שהתקיים במחיצת מוומנים לא רבים, בתקופת הקורונת, בה היה קושי בציון אירועים שכאלה, ולכן, בנסיבות העניין, משלא הוצגו בפנינו אירועים אחרים שנערכו בסטודיו, איננו אוקפים אירוע ח, בנסייבות שתוארו, ולקראת סיום תקופת השכירות, לחובתו.

לאור כל האמור, משלא הוכת בפנינו כי בנכס מתבצעת פעילות מסחרית או עסקית של הקאופרטיב אליו משתייך האמן, לא הוכת כי מבוצעות בו עבודות המוזמנות מראש על ידי לקוחות, מצאנו כל העורר פעל לבדו בנכס, ועסק בפעילות ציור ורישום שהיא פעילות אינדיווידואלית, ומצאנו כי הנכס עומד בכל התנאים הקבועים בצו הארנונה לסיווגו כחדר עבודה של אמן.

באשר לטענה כי הנכס אינו ראוי לשימוש ;

עיינו בתמונות שצורפו לדוייח הביקורת מיום 1/12/2019. מן התמונות עלה בבירור כי לנכס ריצפה, תקרה, חלונות, וגם אם נראה כי הוא וקוק לשיפוץ, הוא אינו עונה על התנאים שנקבעו בסעיף 330 לפקודת העיריות.

סעיף 330 לפקודת העיריות קובע כך:

בהחלטת בית

יפו, נקבע כך:

יינהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשך לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויתולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוקיי.

המשפט העליון בבריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלת בע"מ ני עיריית תל אביב -

"*משהגענו למסקנה כי אין לבחון עלות שיפוצ ייסבירהיי או ייכדאיות כלכליתיי במסגרת השאלה האם בניין ייניזק במידה שאי אפשר לשבת בויי עדיין יש לבחון כיצד בסופו של דבר בכל זאת תוכרע השאלה. לדעתי מדובר בשאלה עובדתנית והמבחן שיש לקבוע הוא מבחן פיסי אובייקטיבי בעיני האדם הסביר. ואכן, כפי שנקבע בעניין אחר ייקרקע יש לשום בהתאם לתנאים אובייקטיבייםיי.... השאלת אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי חנישוס ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניוק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה חיא חאס מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי חבניין ייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי. אכן, ייתכנו מקרים ייאפוריסיי וגם אס לא נלך לשיטת יילכשאראנו אכירניי (כתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע"פ 2358/06 סלימאן ני מדינת ישראל, פסקה קיו (טרם פורסם, 17.9,2008) לביטול י)] 860 1 מסם/ט 11 אוסתא 1'') עדיין ניתן יחיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר. כפי שציין השופט רובינשטיין בפרשה

אחרת :

יימשאין בתוק או בתקנות הגדרה למושג שפירושו נדרש, יש לפרשו על פי המשמעות הרגילה שמייחסות לו הבריות, ולהיעור במבחן השכל הישר: יכלל ידוע הוא, שכאשר ביטוי השגור בפי הבריות אינו מוגדר בחיקוק, יש לפרשו לפי המשמעוו הרגילה שמייחסים לו בני-אדסי (עי/יא 753/68 מלכה פרנסיס, ואתי ני בנימין רוזנברג, פייד כג(2) 182, 187 (1969) - השופט, כתארו אצ, יי כהן); 'באין הגדרה מיוחדת בחיקוק מסויים מניחים שהמחוקק דיבר בלשון בני-אדם והתכוון למובנו המקובל של המונחי...

ודוק: אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי. לעניין מס שבח התעוררה כאמור השאלה מהי דירה המיועדת למגורים לפי טיבה. הפסיקה שעסקה בעניין קבעה כי יייש לבדוק את הדירה, כמות שהיא, לצורך מבחן זּה, ולראות, אס היא מיועדת ועשויה לשמש בפועל למגורים מבחינה פיסית, דהיינו, מבחינת המבנח ומבחינת הימצאותם של מתקנים המצויים בדרך כלל בדירות מגוריט והחיוניים לשם שימוש רגיל וסביר של הדיירים, כגון מתקני חשמל ומים, שירותים, מטבת וכיוצא באלחי ...

הפטור שלפי סעיף 330 מדבר על ייבניןיי ולאו דווקא על דירת מגורים. חמונת ייבניןיי הוא מונח רחב יותר ואין הוא מוגבל אך למגורים. כפי שנקבע ייהמונת בנין הינו מונת רחב ביותר, הכולל מבני מגורים, משרדים, בתי עסק, בתי מלון וכדומהיי...על כן, גם אם בניין אינו ראוי לשימוש לצרכי מגורים אין לומר כי בהכרח יהנה הוא מפטור לפי סעיף 330. יתכן בניין שאינו ראוי לשימוש לצרכי מגורים אך ניתן להשתמש בו בהתחשב בדיני התכנון והבניה, למשל, לצרכי משרדים, מלאכה, תעשייה או כל סיווג אחר שהוא כדין לגבי הבניין. על כן, כדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות יניזוק במידה שאי אפשר לשבת בויי לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין...".

מכלל החומר שבפנינו עולה כי העוררים הגישו הודעה בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות רק ביום 9, לאור זאת ממילא לא ניתן להעניק להם את הפטור עובר למועד וה. הפסיקה קבעה שלצורך קבלת פטור כאמור, על המחציק בנכס להודיע למשיב על מצב הנכס בומן אמת ועל פי הפסיקה מסירת ההודעה היא תנאי קונסטיטוטיבי, והפטור מוחל ממועד מסירת ההודעה בלבד.

ראו למשל עמיינ 46146/02-13 ליאורה מיכקשוילי ני עיריית תל אביב ועמ''נ 21629-06-10 חי יעקב ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

עיינו בכלל הראיות שצורפו לתצהיר מטעם העוררים. העוררים צירפו תמונות של הנכס אולם לא צירפו קבלות המעידות על היקף השיפוץ, פירוט של שלבי השיפוץ, הסכם עס קבלן או כל ראייה אחרת שתלמד על עקירת תשתיות, קירות ועוד. מן העדות שבפנינו עלה כי מדובר בשיפוץ שבוצע על ידי העורר מר אדלר וחבריו. כך או כך, בתמונות הנכס נראים רצפה, קירות וחלונות ואף נראח כי קיים בו חשמל.

כידוע, על פי הפסיקה אין די בהוכחת הטענה כי בנכס בוצעו עבודות שיפוץ אלא יש להוכיח כי מדובר בשיפוץ יסודי שמחייב הריסת קירות ותקרות, פרוק צנרת מים וחשמל, פרוק רצפות ובניית פנים הנכס מחדש. רק במקרה כוה ניתן לקבוע כי מדובר בשיפוץ שהפך את הנכס ליינהרס או ניווק במידה שלא ניתן לשבת בויי.

מכלל האמור מסקנתנו היא כי אמנם הוכת כי בנכס בוצעו עבודות שיפוץ והתאמה, אולם העוררים לא הניחו בפנינו תשתית עובדתית המלמדת כי הנכס נהרס או ניווק במידה שלא ניתן לשבת בו.

סיכומו של דבר;

הערר מתקבל בחלקו.

אנו קובעים כי יש לסווג את הנכס בתקופת החוקתס של העוררים בו והחל מיום 1/11/2019 עד לעויבת הנכס כייחדר עבודה של אמן'י בהתאם לסעיף 3.3.18 לצו הארנונה.

אנו דוחים את הטענה כי הנכס היה לא ראוי לשימוש וכי יש להעניק לו פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, משלא הכותח בפנינו כי הנכס עמד בתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך החלת הפטור.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהיעדר הצדדיסם ביום | 1 | /

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס''א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטח.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד

ערר) התשלייז- 1977 תפור לטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

> | \)

ן ך

ו

4

יו''ר: אפרת א. קפלן, עו'יד חבר: ראובן הרן, = חבר: יעקב ישראלי, רוי'ח

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל-אביב- יפו ערר מס' 140018861

בפני חברי ועדת הערר:

יו''ר - עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו''ד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העורר: אסף אלבטי

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

צד שלישי: יעקב עובדיה

החלטת

עניינו של הערר בנכסים הנמצאים ברחוב צביה לובטקין, תל-אביב-יפו; נכס מס' 2000427976 ח-ן ארנונה מס' 10931073 בשטח 126.25 המסווג כייקרקע תפוסהיי בשטח 126.25 מ"ר, נכס מסי 5 חר-ן ארנונה מס' 167.37 מ"ר המסווג כייבנייניס שאינן משמשים למגורים'י.

העורר טען בכתב הערר כי הוא שכר מחסן מידי הצד השלישי, מר יעקב עובדיה, בין התאריכים 1 ועד 11/2013, ברחוב צביה לובטקין 21, עס שותף בשם יותם מלחי. לטענתו, גודל המחסן לכל היותר 70 מ"ר. העורר טען טענות ביחס לשטח החיוב וביחס לכתובת הנכס. עיקר טענות העורר בכתב הערר הן כי יש לחייב את הנכס בארנונה לפי סיווג מחסנים, כי הארנונה לא הועברה על שס השוכרים לבקשת הצד השלישי, שהוא הבעלים של הנכס, אשר מנע מהעירייה במהלך השנים לקיים ביקורת בנכס, וכי במסגרת חווה השכירות הוסכם כי המשכיר, מר עובדיה, יישא בתשלום הארנונה מול העירייה.

בכתב התשובה לערר טען המשיב כי העורר נרשם כמחזיק בנכס מיום 1/12/2011 ועד ליום 3 בתהתאם לתוצה שכירות שהוצג למשיב יחד עס שוכר נוסף, מר יותם מלחי, והפנה לתשובת מנהל הארנונה מיום 14/8/2017 להשגה שהגיש העורר ולדוייחות הביקורת שנערכו בנכס ביום 5/11/2016 וביום 13/8/2017. המשיב הדגיש כי טענתו של העורר היא כי בהתאם לחוזה השכירות שולמו תשלומי הארנונה על ידו לבעלי הנכס, שאמור היה לשלמם לעירייה, והמשיב אינו צד להסכמה כצו, ככל שקיימת, אלא מדובר בסכסוך בין משכיר ושוכר, שהעירייה אינה מסומכת להכריע בו, ובהתאם לנתונים שבידי העירייה העורר הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס לפיכך הוא חויב כדין.

מן החומר בתיק עולה כי העורר הגיש עתירה מינהלית שמספרה 19016-12-17, וכי בהסכמת הצדדים נקבע כי הדיון יועבר להכרעת ועדת הערר. כתבי הטענות בעתירה המינהלית אינם בפנינו.

ביום 3/12/2018 התקיים דיון מקדמי בערר בפני הוועדה בראשות עו"ד אלון צדוק. בייכ העורר טען כי הסכם השכירות שהוצג לעירייה אינו ההסכם שנתתם, ובעיקר הפנה לעמוד 2 להסכם בו נקבעה החבות לתשלום ארנונה על השוכר. בהתלטת הוועדה בראשות עו"ד צדוק נקבע כך:

ייספק אם לוועדה טמכות לדון בטענת זיוף, אולם בהתאם להסכמה בין הצדדים הועבר הדיון לועדת ערר והוועדה תעשה שימוש בסמכותה עייפי דין לבחון את שאלת המחציק.

לפי הנתונים שבפנינו רשומים היום גם העורר, גם יותם מלכי וגם יעקב עובדיה כמחזיקים, אולם יהיה עלינו לבחון מדוע לא נמסרה הודעה למשיב על המחזיק ו/או חילופי מחזיקים בזמן אמת ובהתאם לבחון את טענות העורר.

נדגיש באותה נשימה כי יכול להיות שלא יחיח מנוס מהפניית הצדדים בסופו של יום לפתור במישור הפרטי את הטענות הכספיות ככל שיהיו להם אחד כנגד השני.

אנו מורים על וימונו של מר יעקב עובדיה לדיון מקדמי נוסף אותו תזמן הועדה כאשר הצדדים יהיו מוכנים לדיון וה עס כל המסמכיט שברשותם, לרבות הסכם השכירות, החודעה על חילופי מתזיקים כפי שנמסרה ע"י המשכיר ו/או כל מסמך אחר והוועדה תעשה ניסיון בדיון המקדמי להכריע בשאלת התזקה בתקופה הרלבנטית במחלוקת.

הצדדים יתכוננו לדיון זה לרבות עדויות וסיכומים בעייפיי.

ביום 21/1/2019 נקבע דיון מקדמי בנוכתות הצדדים, אולם כעולה מפרוטוקול הדיון בראשות עו"ד צדוק, הצדדים לא התייצבו לדיון, ונקבע כי לפנים משורת הדין ייקבע דיון מקדמי נוסף.

ביום 1/4/2019 הגיש הצד השלישי, מר יעקב עובדיה, תגובה לערר. הצד השלישי צירף את חווה השכירות, בו, על פי הנטען, צוין מפורשות כי על השוכר לשאת בתשלומל מיסים לרשות המקומית.

הצד השלישי הכחיש את הטענה כי הוסכט שהוא זה שלישא בתשלומי הארנונה, לא בעייפ, לא בכתב וכן טען כי הוא לא דרש להותיר את הרישוט על שמו. הצד השלישי הדגיש כי המחסן שהושכר לעורר ולמר מלחי נמצא בצד הדרום מזּרתי שבבעלות העורר בכפר שלם, ברחוב צביה לובטקין 19, וכי המחסן ושטח הקרקע הצמוד המסווג כקרקע תפוסה הושכרו על ידי העורר ושותפו בתקופה הרלוונטית. הצד השלישי הוטיף כי העירייה ביצעה מדידות בשטחו בחודש אפריל 2016 ואז הושת החיוב על העורר ושותפו בהתאם לתקופת השכירות. מטיעוני הצד השלישי עלה כי קודם למדידה או לא התבקש ולא הושת חיוב ארנונה כלשהו בגין נכס זה. לאור האמור טען הצד השלישי כי יש לדחות את הערר.

ביום 8/4/2019 התקיים דיון מקדמי נוסף בערר, בפני הוועדה בראשות עו"ד צדוק. בפתח חדיון ביקש בייכ העורר להגיש תוות דעת מומחה גרפולוגית, לפיה העורר לא חתט על הטכס השכירות שצירף חצד השלישי לתגובתו. בנוסף, ביקש בייכ העורר להגיש חשבונית חמלמדת, על פי הנטען, על נוחג לפיו הצד השלישי נהג לשלט את חשבון החשמל ואילו השוכר נהג להחציר לו את התשלום כנגד חשבונית. הצד השלישי ובייכ הכתישו את טענות הציוף, וטענו כי כל השוכרים במתחם באותה עת חתמו בפני אשתו של מר עובדיה על תוגה שכירות באופן אתיד. לאור האמור קבעה הוועדה בראשות עו"ד צדוק את התיק לדיון הוכחות.

ביום 4/6/2019 הוגש תצהיר מטעם העורר. ביום 11/7/2019 הוגש תצהיר מטעם הצד השלישי. ביום 9 הוגש תצהיר מטעם המשיב,

ביום 11/11/2019 התקייט דיון בפני הרכב וּה. בפתח הדיון חודיעו בייכ הצדדים כי הצד השלישי הגיש ערעור לבית המשפט העליון כנגד החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בגין חיובו הרטרואקטיבי בארנונה, בהתייתס גם לנכס נושא הערר, ומאחר וייתכן ויחיה בהכרעה כדי להשליך על תיק זה, ביקשו לדחות את מועד הדיון. לאור בקשת הצדדים קבעה הוועדה כי אף שלא ברור כיצד ההכרעה בתיק התלוי ועומד עשויה להשליך על תיק ערר וה, ולבקשת הצדדים, תוגש הודעה משותפת עד ליום 1/5/2020 בדבר הצורך בהמשך ניחול ההליך.

ביום 13/5/2020 ניתנה ארכה ביוזמת הוועדה להגשת הודעת הצדדים. בהיעדר התייחסות כלשהי, ביום 8/7/2020 החליטה יו"ר הוועדה כי ככל שלא תוגש הודעה כלשהי מטעט הצדדים עד ליום 0 תראה הוועדה את הצדדים כמל שונחו את הערר. ביום 5/8/2020 החליטה לוייר הוועדה, לבקשת העורר, כי תוגש הודעה משותפת עד ליום 1/2/2021. ביום 28/10/2020 הודיע בייכ הצד השלישי כי הדיון בבית המשפט העליון הטתיים, והערעוריס ההדדייס נדחו, באופן שהמצב נותר בעינו. לאור הודעה זו החליטה יו"ר הוועדה כי אין מנוס מקביעת התיק לדיון הוכחות.

ביום 3/3/2021 התקיים דיון הוכחות בתיק. משהתברר כי בתיק הוגש תצהיר מטעם הגרפולוגית ,

גבי שרון טסלר, שהתייצבה לדיון, נתנה הוועדה התלטה לפיה:

ייהוועדה מבהירה לצדדים כי אינה מוסמכת לדון בשאלות הקשורות לציוף. יחדדעם זאת, מאחר והגרפולוגית כן התייצבה לדיון ומאחר והצד השלישי מבקש לחקור אותה הגרפולוגית תתקר בקצרהיי.

בדיון ההוכחות נחקרו העורר והגרפולוגית, אולם לאור החריגה מלוח הומנים שנקבע על ידי המזכירות, קבעה הוועדה כי חקירת הצד השלישי תקבע למועד אחר, מוקדם ככל הניתן.

עס סיום דיון ההוכחות, החליטה הוועדה כי המשיב יגיש תצהיר ובו יפרט החל ממתי מחויב המתחם ברחוב לובטקין בארנונה, על סמך מה נקבע גודל השטח בו מחויב העורר ועד איוה מועד היה רשום הצד השלישי כמחזיק בכל המתחם.

בהמשך להחלטת הוועדה, המשיב הגיש תצהיר מטעם מר גבריאל קדוש. ביום 14/4/2021 החליטה יו"ר הוועדה כי העורר והצד השלישי יודיעו בונוך ? ימים האם בכוונתס לתקור את המצהיר מטעם המשיב. ביוט 19/4/2021 הודיע בייכ הצד השלישי על כוונתו לחקור את המצהיר.

ביום 27/10/2021 התקיים דיון הוכחות שני, בו נחקר המצחיר מטעם המשיב מר גבריאל קדוש וכן הצד השלישי (שלא נחקר בדיון ההוכחות הקודם).

ביום 30/12/2021 הוגש סיכומים מטעם העורר, ביום 19/1/2022 הוגשו סיכומיטס מטעם המשיב וביום 30/1/2022 הגיש הצד השלישי את סיכומיו.

דיון ותכרעת

בפתח הדברים נציין כי מכלל החומר בפנינו עולה כי אין מחלוקת כי העורר שכר נכס למטרת מחסן מאת הצד השלישי, במתחם צביה לובטקין, ואין חולק כי תוא החזיק בו בין התודשיס דצמבר 2011 ועד נובמבר 2013.

בתשובת מנהל הארנונה מיום 14/8/2017 להשגה שהגיש העורר קבע מנהל הארנונה כך:

1%. ... החיוב בארנונה כללית נפתח בכתובת צביה לובטקין 19 בהתאם לביקורת ומדידה שערכנו במקום. לידיעתך, שינוי הכתובת הנכס אינו במסגרת תחום טיפולנו ופנייתך נמצאת בבירור מול מינהל ההנדסה מדור קרטוגרפית.

2. בהתייחט לטענתך בסעיף 2 כי בעל הנכס השכיר לך את הנכס כולל מיסי

הארנונה אשיבך כי העירייה אינה צד להסכמות חוזיות בין הצדדים בגין תשלום מיטי הארנונה. החבות חלה עליך כשוכר וזאת מכת היותך המחזיק בנכט. על פי פקודת העיריות על המחזיק בנכס להודיע בכתב לעירייה עם סיום תקופת החוקה בנכס. עוד נוסיף כי בעל הנכס פנה בעצמו לעירייח וטען כי יש לרשום אותך כמחויק בנכסים.

3. לאור האמור לעיל ובהסתמך לממצאי ביקורות שערכנו במקום, תוזי השכירות

שהתקכלו ופנייתך שבנדון ביצענו שינוי ברישום המחזיקים בנכסים שבנדון

כמפורט להלן:

4. ביטלנו את החיוב על שם : אלוס אסף, מלחי יותם החל מתאריך פתיחת החיוב

2008

החל מ: 1.12.2011 ועד 30.11.2013 רשמנו את החשבונות על שם: אלוס אסף,

מלחי יותם

החל מ: 1.12.2013 ועד 31.03.2017 רשמנו את החשבונות על שם: מלחי יותם.

5. להלן פרטי חיוב הנכסים:

נכט מספר: 2000427976 סינוג: מחסר קמעונאי כללי שטח: 167 מ"ר קומה:

קרקע

נכס מספר: 2000427965 סלווג: קרקע תפוסה שטח: 126 מ"ר קומה: קרקעיי.

(ההדגשוות שלנו ונוגעות לעורר - הערת הוועדה).

אין חולק כי החיוב שהוטל על העורר הינו רטרואקטיבי. כידוע, הוועדה אינה מסומכת לדון בשאלת חוקיות החיוב הרטרואקטיבי, אולם הרקע לטענות נושא הערר רלוונטי לענייננו ; מן התומר שבפנינו עולה כי מתתס צביה לובטקין לא חויב כלל בארנונה בומן אמת בתקופה הרלוונטית. הצד השלישי, מר יעקב עובדיה, ציין בסעיף 17 לתצהירו, כי העירייה ביצעה מדידות במתחם בבעלותו בחודש אפריל 2016 לערך וכי קודם למועד זה לא הושת כלל חיוב בארנונה. מר גבריאל קדוש, מנהל יתידת בחינת חיובים במגוריט אצל המשיב ציין בתצחירו מיום 4/4/2021 כי החיוב במתחם לובטקין התל משנת 2011 ביחס לנכטיט בהם החזיק ו/או המצויים בבעלותו של מר יעקב עובדיה, וכי החיוב שהוטל על העורר הוטל על בסיס חקירה שנערכה על ידי תברה חיצונית, מדידה של גייד אורניב, נתונים אשר אומתו בהמשך על ידי חוקר מטעם המשיב. במסגרת החקירה על תצהירו, העיד מר קדוש כי נקבע כי החיוב הרטרואקטיבי יבוצע תחילה משנת 2008 ביחס למתתס כולו, וכי בעקבות ערעורים שהגיש הצד השלישי נקבע כי החתיוב הרטרואקטיבי יחול משנת 2011. בדיון מיום 1 נחתקר העד מר יעקב עובדיה והצהיר כי הוא שילם ארנונה בגין בית המגורים שלו מתמיד, וכי יילגבי שאר המתחם לא ביקשו ארנונח עד 2016 כי רצו לפנות את כל מתחם כפר שלם.

עד שנת 2016 לא היו מספרי תשבון ארנונה לנכסים למעט הבית שלייי. מר עובדיה הוסיף כי בשנת

6 נערך לראשונה מיפוי של המתחם ששטחו כחמישה דונם. באשר לנכס נושא הערר מר עובדיה העיד כי ייהיה שער אבל השער היה פתוח בדרך כלל. חלק היה מהטן וחלק חנות וחיו נכנטים אנשים עס סאונד ותאורה ואנשיט היו נכנסים דרך החצר. הייתה גם חנות שחיו מוכרים כל מיני דברים....

אסף ויותס השכירו למטרת מחסן והם הפכו את זה בהמשך לחנות. בכל מקרה הנכס היה פתוח.

יש לי 19 נכטים במתחם..."י. לשאלה הנוגעת להסכם השכירות והסדרת תשלום הארנונה בו חשיב מר עובדיה כי ההסכם התייחס ליום מן חימיס שבו העירייה תבקש ארנונה בעתיד וטען כי כל השוכרים שילמו ארנונה משנת 2016. באשר לאי העברת הנכס על שס העוררים, הוא ציין כי לא הודיע על העברת החזקה (הכוונה בזּמן אמת) כי העירייה רצתה לפנות את כפר שלם.

העורר אינו תולק על העובדה שהוא שכר מבנה מחצד השלישי בתקופה הרלוונטית והחזיק בו אלא שלטענתו היה על המשכיר לשלם את הארנונה לעירייה על פי ההטכמה בינהם. בפנינו שני דוייחות ביקורת שנערכו לקראת הטלת חיוב חדש על הנכסים, לאחר שלא חוייבו בארנונה בעבר, ואשר רלוונטיים לשאלת השימוש בשני הנכסים וסיווגט ;

דו"ח ביקורת מיום 24/1/2017 שכותרתו ייחיוב חדש קרקע תופסה לובטקין צביה 19 - יימ.ל הגברהיי יותם מלחי, אסף אלוסיי. ביקורת זו תואמה מול הצד השלישי, מר עובדיה. ביחס לקרקע התפוסה צוין כי מדובר בשטח חצר מרוצף באבנים משתלבות, אינו מקורה, מתוחס מכל צדדיו והכניסה אליו משער חשמלי מחזית רחוב צביה לובטקין. על פי הדוייח, שטח וה מהווח כניסה/ מעבר למבנה הדו קומתי. לנכסים הנמצאים בקומה 1 עולים במדרגות ברזל חיצוניות והוא משמש ככניטה/ מעבר למבנה העסק הראשי של יימ.ל הגברהיי בקומת הקרקע ומשמש לפריקה וטעינה של סחורה. במועד הביקורת הייתה במקום עגלת נגרר ובשטח הקרקע נמצאה מכולה המשמשת כמחסן ל יימ.ל הגברהיי. במהלך ביקורת זו מסר מר עובדיה לתוקר מטעט המשיב חוזה שכירות מול המחזיקים.

דו"ח ביקורת מאותו יום שכותרתו ייחיוב חדש בקומת הקרקע במבנה דו קומתי לובטקין צביה 19 - 'ימ.ל הגברהיי יותם מלחי, אסף אלוסיי. כעולה מדוייח הביקורת, נראה בכניסה שלט גדול שעליו כתוב ''ק810 [גפיי . על פי הדוייח, יחידה ו משמשת למטחר בציוד הגברה ותאורה, נראו מדפים וכונניות עליהט רמקולים וציוד אלקטרוני, רמקולים מסודרים על הריצפה ותלויים על הקירות, כבליט שונים המשמשים לחיבורי הגברה, ציוד נלווה כמו מיקרופונים ומערכות אלקטרוניקה ועוד.

בכניסה לנכס נראה דלפק קבלה עליו מחשב וציוד משרדי נוסף, מדפים עליהם אריזות קרטון סגורות.

באשר לשטת הנכטים ;

בפנינו תשריטים של הנכסים שצורפו לדוייחות הביקורת הן ביחס לשטח הקרקע התפוסה והן של המבנה הדו קומתי בו שכר העורר נכס יחד עם שותפו מר יותם מלתי בתקופה הרלוונטית. העורר לא המציא תשריט מדידה אתר, ולכן אין מנוס מלקבל את ממצאי המדידה של המשיב.

חוזה השכירות ; כאמור, אין מתלוקת כי העורר שכר נכס מאת הצד השלישי בתקופה חהרלוונטית והחזיק בו. אמנם לטענתו הוא שכר שטח של 70 מ"ר בלבד, אולם על פי ממצאי הביקורת שנערכה בשנת 2017, העסק בו היה העורר שותף, מ.ל הגברה, שימש כחנות לציוד הגברה ותאורה ועשה שימוש בשטח הקרקע התפוסה הסמוך, כמתואר. העורר טען כי הסכם השכירות שהמציא הצד

5

השלישי ועל בסיסו הוא נרשם כמחויק בנכס על ידי העירייה זויף וחוא אף המציא חוות דעת גרפולוגית להוכחת טענתו. כפי שהראינו בפתח הדברים, הן הוועדה בראשות עו"ד צדוק וחן הוועדה בהרכבה הנוכחי הבהירה לצדדים כי היא אינה מוסמכת לדון בטענת זיוף המסמך. יחד עס זאת, אנו מוכנים, לצורך העניין, ולאור המורכבות בהוכחת טענות העורר משמדובר בחיוב רטרואקטיבי בנסייבות המתוארות, להניח, לטובת העורר, כי אין מדובר בחוזה שנחתם על ידו, אולם גס קבלת טענה זו אינה מובילה לקבלת הערר.

העורר אינו חולק על העובדה כי הוא שכר מבנה עס שותפו במתחם צבייה לובטקין וכי הוא התויק בו בתקופת שבמחלוקת.

העורר טוען כי בהתאם להסכמה עס בעל המתתם, מר עובדיה, הוסכם כי מר עובדיה ישלם את הארנונה, והוא עצמו שילם לו את תשלומי הארנונה. כפי שעלה מן הראיות בתיק, במועד הרלוונטי, ובומן אמת, כלל לא הוטל חיוב ארנונה בגין המתחם, למעט בית המגורים של מר עובדיה. משהוטל חיוב רטרואקטיבי על המתחם כולו, ומשנערך מיפוי של המחזיקים במתחם, נראה כי העירייה נהגה כדין כאשר החליטה להטלל את החיוב בארנונה על המחזיקים בפועל בנכסים בתקופה הרלוונטית.

הטלת התיוב על העורר מתיישבת עם הצהרתו כי החציק בפועל בנכס במתחם.

למעשחה, מדובר בסכסוך בין העורר ובין הצד השלישי, שהעירייה אינה צד לו, והוועדה אינה מוסמכת להכריע בו. כידוע, הנתיב המנהלי אינו הנתיב המותאיט לבירור המחלוקות בין העורר ובין הצד השלישי -- השוכר, ובמידה וימצא לנכון ביכולתו של העורר לפנות בהליכים אורחיים לשיפול מאת המשכיר. סמכות הוועדה מצומצמת אך ורק למחלוקת בין העורר ובין העירייה, קרי, לשאלה האם שינוי רישום המחזיקים בנכטים על ידי המשיב על שם העורר נעשה כדין.

מכאן, כי עלינו לקבוע, על פי החומר שבפנינו, אך ורק האם העירייה פעלה כדין כאשר רשמח את העורר כמחזיק בנכסיט נושא הערר, כמשמעותו של מונת וה בטעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות.

סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להסדרת יעדי התקציב) התשנייג - 1992

קובע כי הארנונה תשולם על ידי המחזיק בנכס:

*8. | (א) מועצה תטיל בכל שנת כספיט ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטת בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכסיי.

סעיף 1 לפקודת העיריות (נוסח חדש) מגדיר מחציק כלהלן:

יימחזיק - אדם המחציק למעשח בנכס כבעל או שוכר או בכל אופן אחר....

סעיף 269 לפקודת העיריות, תחת פרק 14 שכותרתו ייארנונהיי מגדיר מחציק כך:

*מחזיק - למעט דייר משנהיי.

סעיף 325 לפקודת העיריות קובע את חובתו של בעלים או מחזיקים של נכס המחויב בארנונה למטור הודעה בכתב לעירייה בעת שחדלו להחזיק בנכס או בעת העברת בעלות בנכס בלשון זו:

6

שחדל אדם ביום מן הימים להינות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חבעליהס בארנונה לפי הוראות הפקודת, ימסור הנא או נציגן הודעה על כך בכתב עעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחצותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעת...*,

טעיף 326 לפקודת העיריות קובע כי הארנונה מוטלת על מי שנעשה הבעלים או המחציק, המחויבים

למסור הודעה לעירייה בכתב על מהות העסקה והצדדים לה:

*עשה אדסם בעלו או מחויקו של נכס שמשתלמת עלין ארנונה, יהא חייב בכ שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק שע הנכט, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם -- ואם היתה כאן השכרת לתקופת של שנת או יותר חייבים המשכיר אן נציגו -- למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונת, הנעבר או השוכר;

כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יחיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארגונה שהקונה, הנעבר או השוכר חיו חייבים לשלם ולא שילמו ; בהשכרת לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיח המשכיר חייב בארנונתיי.

במקרה שבפנינו אין תולק כי העורר נרשםט כמחזיק בנכסים באופן אשר תואם את הצהרתו כי הוא התויק בנכס ועל פי הסכם שכירות עס המשכיר. טענת העורר כי המשכיר התתייב לשלם את דמ?

הארגונה היא עניין חוזּי שהעירייה אינה צד לו.

בהתאם לסעיף 8(א) לחוס ההסדרים במשק המדינה חבות הארנונה העיקרית בגין נכס כלשהו לעולם תחול על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. באופן רגיל, בעלים של נכס הוא בעל הויקה הקרובה ביותר אליו, אלא אס יש מי שעושה שימוש בנכס כגון בר רשות / שוכר. בענייננו, כאמור, אין חולק כי העורר שכר נכס במתחם, גם אם מדידתם ורישומם נערכו בדיעבד.

בשים לב לכך שהעורר, על פי העובדות המתוארות, החציק בנכס בתקופה הרלוונטית יחד עס שותפו בחברת מ.ל הגברה, נרשם העורר, בדיעבד, כמחזיק בנכס.

באשר לוּהות הנכטים ושטחם ; מן הדוייחות שהוצגו, ואשר נערכו בשנת 2017, עולה כי שטח הקרקע התפוסה משמש את חברת מ.ל הגברה אשר המשיכה לפעול במקום גס לאחר עזיבת העורר באמצעות מר יותם מלתי. העורר לא הציג כל ראייה לכך ששטח הקרקע התפוסה לא שימש את הנכט שהושכר למטרת מחסן בשנים 2011-2013. ואת ועוד; העורר לא המציא תשריטי מדידה הסותריס את תשריטי המדידה שהוצגו בפנינו על ידי המשיב, המלמד כי מדובר בשטח קטן יותר, לא המציא חוזה שכירות המלמד כי שטח המחטן 70 מ"ר ואף לא עדות מטעט שותפו או מטעם כל אדם אחר הן לעניין השטח והן לעניין השימוש בשנים הרלבנטיות כמחטן בלבד.

באשר לשימוש בנכסיט ; העורר טען כי הוא שכר את הנכס למטרת מחסן, אולם מדוייח הביקורת מחודש ינואר 2017 ומעדותו של המשכיר, הצד השלישי, עלה כי הנכס שימוש כחנות למוצרי הגברה ותאורה. העורר לא המציא ולו ראשית ראיח לכך שהנכס שימש בשניט הרלבנטיות כמחסן בלבד.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים, ועל אף הקושי שבדבר, בשים לב לכך שמדובר בחיוב רטרואקטיבי, וגם משהתעלמנו מחוזה השכירות בין הצד השלישי והעורר, לנוכח הטענה כי הוא זויף, משהודה

העורר כי הוא החויק בנכס במסגרת חברת מ.ל הגברה בתקופה הרלוונטית, הגענו למסקנה כי מדובר בסכסוך מחזיקים שהעירייה אינה צד לו. משהגענו למסקנה כי המחזיק בעל הויקה הקרובה

ביותר לנכס בתקופת המחלוקת הוא העורר, הרי שלא נפל כל פגם בהחלטת המשיב לרשוםס את העורר כמחציק בנכסים.

אנו מבהיריס כי שמורה לעורר הזכות לנקוט בהליכים אזרתיים כנגד המשכיר במידה וימצא לנכון.

סוף דבר;

הערר נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ב 7

ניתן בהיעדר הצדדים ביום / 0 / 9%

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התש'יים- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס''א - 2000, קיימת לצדדים זּכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייץ- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב.

יו'יר: אפרת א. קפלן, עו"ד

א

*ץ 2 \

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל-אביב- יפו עררים מס' 140023140

12222

בפני חברי ועדת הערר:

יו''ר - עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העוררת: נו וורק בע''מ

‎ -‏ נגד.-

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטה

עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב דרך השלוט 7 תל אביב- יפו, הרשום בספרי העירייה כנכס מסי 7 חר-ן ארנונה מס 11153723.

ביום 28/7/2021 אוחדו שני העררים שבכותרת לבקשת הצדדים.

העוררת טוענת כי יש להעניק לנכס פטור לנכס לא ראוי לשימוש לפי סעיף 330 לפקודת העיריות סח חדש) (להלן - ייפקודת העיריות'') מחודש אוקטובר 2020 ועד חודש פברואר 2021.

בבקשתה לאיחוד עררים טענה העוררת כי יישני העררים שבכותרת הינם כנגד החלטות מנהל הארנונה /לא להכיר בנכס.... שבו מפעילה העוררת בית ספר לשפות ורות המאושר על ידי משרד החינוך (לחלן : ייבית הספריי) כנכס יישאינו בר שימושיי למטרה שלה לועד, כאמור, הפעלת בית ספר)...'י. העוררת חוצרת על טיעון זה גם בסיכומיה; כך, למשל, בסעיף 2 לסיכומים העוררת טוענת כי היא ייהראתה במסגרת ההליכים שבנידון, לרבות בתצהיריה ובמטגרת דיוני ההוכתחות שבהט נחקר החיימ כי הנכט שמספרו... (להלן: ייבית הספר החדשיי) היה ריק ולא מתאים לשימוש לצורך שלו נועד כביייס...'י. העוררת חזרה על טענה וו בין היתר גס בסעיפים 47,8 לכתב הערר.

לטענת המשיב, על פי דוייחות הביקורת שנערכו בנכס ביום 30/11/2020 וביום 11/1/2021 לא נמצא כי הנכס עומד בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות ולכן יש לדחות את הערר.

מן החומר שפנינו עולות העובדות חבאות ;

> העוררת, על פי עדות העד מר רון פאר, הגישה את הבקשה לקבל פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות ביום 23/11/2020,

>= המשיב ביצע שתי ביקורות בנכס ;

בדוייח ביקורת שנערך על ידי החוקר מר אלעד גרינבלט, בעקבות ביקורו בנכס ביום 0, נכתב כי ייהנכס מרוצף - פרקט, גופי תאורה - פעילים, שקעיס ומפסקים -

פעילים, חלונות - מותקנים, קונסטרוקציית ברזל לקירות גבס - בבנייה, חומרי בנייה, כלי

עבודה ופועליסיי.

בדוייח ביקורת שנערך על ידי החוקר מר נועם אדלר, בעקבות ביקורו בנכס ביום

1, בנוכתות מר רון פאר מטעם העוררת, נכתב כל:

*י - הנכס בשלבי התארגנות, נראה פועל צובע את מסדרון הכניסה לנכס

בהמשך נראו חדרים ובהם לוח, כסאות ושולחנות

התקבלו מרון, מהנכס הצמוד, מסמכים לגבי הפעילות בנכס...'.

סעיף 330 לפקודת העיריות קובע כך:

יינהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויתולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוט או ניזוקיי.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון כבריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלח בע"מ ני עיריית תל-

אניב- יפו, נקבע כך:

יימשהגענו למסקנה כי אין לבחון עלות שיפוצ ייסבירתיי או ייכדאיות כלכליתיי במסגרת השאלה האם בניין יעיוק במידה שאי אפשר לשבת בויי עדיין יש לבחון כיצד בסופו של דבר בכל זאת תוכרע השאלה. לדעתי מדובר בשאלה עובדתית והמבחן שיש לקבוע הוא מבחן פיטי אובייקטיבי בעיני האדט הסביר. ואכן, כפי שנקבע בעניין אתר ייקרקע יש לשוט בהתאם לתנאים אובייקטיבייסיי.... השאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניוק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה חיא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין ייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי. אכן, ייתכנו מקרים ייאפוריסיי וגם אם לא נלך לשיטת יילכשאראנו אכירנויי (כתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע"פ 2358/06 סלימאן ני מדינת ישראל, פסקה קייו (טרם פורסם, 17.9.2008) לביטוי יש 560 1 מסמאי ]1 שסםא 1 יי) עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל חישר. כפי שציין השופט רובינשטיין בפרשה

אחרת :

יימשאין בחוק או בתקנות הגדרה למושג שפירושו נדרש, יש לפרשו על פי המשמעות הרגילה שמייחסות לו הבריות, ולהיעור במבחן השכל חישר;: יכלל ידוע הוא, שכאשר ביטוי השגור בפי הבריות אינו מוגדר בחיקוק, יש לפרשו לפי המשמעות הרגילה שמייחסים לו בני-אדםי (עייא 753/68 מלכה פרנסיס, ואתי ני בנימין רוזנברג, פייד כג(?) 182, 187 (1969) - השופט, כתארו אז, יי כהן); 'באין הגדרה מלוחדת בחיקוק מסויים מניחים שהמתוקק דיבר בלשון בני-אדם והתכוון למובנו המקובל של המונחי...

ודוק: אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנוק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי. לענייו מס שבח התעוררה כאמור השאלה מהי דירח המיועדת למגורים לפי טיבה. הפסיקה שעסקה בעניין

2

קבעת כי יייש לבדוק את הדירה, כמות שהיא, לצורך מבתן זה, ולראות, אס היא מיועדת ועשויה לשמש בפועל למגורים מבחינה פיסית, דהיינו, מבתינת המבנה ומבחינת הימצאותט של מתקנים המצויים בדרך כלל בדירות מגורים והחיונייס לשם שימוש רגיל וסביר של הדיירים, כגון מתקני חשמל ומים, שירותים, מטבח וכיוצא באלה' ...

הפטור שלפי סעיף 330 מדבר על ייבניןיי ולאו דווקא על דירת מגורים. המונח ייבנין'י הוא מונת רחב יותר ואין הוא מוגבל אך למגורים. כפי שנקבע ייהמונח בנין הינו מונח רחב ביותר, הכולל מבני מגוריט, משרדים, בתי עסק, בתי מלון וכדומהיי...על כן, גם אם בניין אינו ראוי לשימוש לצרכי מגורים אין לומר כי בהכרח יחנה הוא מפטור לפי סעיף 330. יתכן בניין שאינו ראוי לשימוש לצרכי מגורים אך ניתן להשתמש בו בהתחשב בדיני התכנון והבניה, למשל, לצרכי משרדים, מלאכה, תעשייה או כל סיווג אתר שחוא כדין לגבי הבניין. על כן, כדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי טעיף 330 חבניין צריך להיות ייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבנילן....

בהתאט לפסיקה האמורה, עלינו לבתון האם יש לראות בנכט נושא הערר כנכס שנהרס או ניטוק בהתאם להוראות טעיף 330 לפקודת העיריות.

מדוייחות הביקורת שפורטו לעיל, וכן מן התמונות שצורפו לדוייחות אלו, אנו מתרשמים כי הנכס אכן היה בשיפוץ לצורך התאמתו לשימוש כבית ספר, ויחד עם וּאת, אין מדובר בשיפוץ מאסיבי שמבחינת היקפו עונה על תנאי סעיף 330 לפקודת העיריות.

העוררת חזרה על טענתה כי הנכס לא היה ראוי לשימוש למטרת בית ספר, אולם נראה כי היא נפלה לכלל טעות, שכן בחינת מצבו של הנכט בהתאם לסעיף 330 לפקודה הינה בחינה של מצבו הפיס?, כבר שימוש לכל צורך שהוא, ואף לשימוש לאחסנה בלבד, ללא קשר לשימוש ולמידת התאמתו לשימוש אליו הוא מיועד, או בענייננו, ללא קשר למידת התאמתו לשמש כבית ספר.

מן הדוייחות שבפנינו ומן הקבלות שהמציאה העוררת עולה כי בוצעו עבודות אלומיניום של התקנת חלונות בהיקף כ- 5,700 ₪, עבודות גבס והתקנת דלתות בהיקף של כ- 30,000 ₪, עבודות חשמל וגבס בהיקף של כ- 18,000 ₪ ותיקוני צבע בהיקף של כ- 5,800 ₪. לדעתנו, אין באלו כדי ללמד על עמידת הנכס בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות, כלומר גס אס העוררת נדרשה לשפצ את הנכס ולהתאימו למטרת בית ספר, אין בכך כדי ללמד כי מצבו הפיסי של הנכס הינו כוּה אשר נהרס או ניזוק במידה שלא ניתן לשבת בו.

על פי הפסיקה, יש לפרש את הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות בצמצום, והשימוש בהוראה זו הוא במשורה. כאמור, העדויות ומסמכים שהוצגו מלמדים כי אכן בוצעו בנכס עבודות שיפוצים לצורך התאמתו לבית ספר, אולם אין מדובר במצב המצדיק להעניק לו פטור על פי הוראות סעיף זח, והפטור לפי סעיף 330 אינו מיועד לפטור מארנונה נכסים לכל תקופת שיפוצ שתהיה ומכל סיבה שחיא.

נוסיף גם הפעם, את שציינו לא אחת לאחרונה; הוועדה נתקלת במקרים רבים בפער בין חזכות המצומצמת לפטור מארנונה לפי סעיף 330, לבין התפיסה המוטעית כי כל שיפוץ מקנה זכות לפטור מתחילתו וכל עוד השיפוץ איננו מושלם. יש לזכור כי לשונו של סעיף 330 שעניינה יינחרס בנילן... או

3

שניווק במידה שאי אפשר לשבת בויי וכן תקופות הפטור הארוכות הנוכרות בסעיפי המשנה, מלמדות על כוונת המחוקק למצב של הרס הנכס או נזקים קרדינליים, שאינם בבתינת שיפוץ שגרתי והכנת נכס לשינוי בשימוש בו. יש גס לוכור שאת רוב שירותי העירייה, המהווים את ההצדקה להטלת הארנונה, ממשיכה העירייה לספק גם לנכס שאין בו שימוש. בתי המשפט וועדות הערר עושים שימוש בסעיף 330 בגמישות מסוימת, על מנת להקל על מחזיקי נכסים גס במקרה של שיפוצ מאסיבי, אולם יש לזכור כי והו היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, והפטור שניתן חייב להיות מידתי, רק במקרים המתאימים ולתקופה המינימלית ההכרחית.

במקרה שלפנינו לא מצאנו הצדקה להעניק לעוררת פטור כמבוקש.

הערר נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום-22 , 2.4

בהתאם לסעיף 205) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס''א - 2000, קיימת לצדדים זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייוצי 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

ו

יו''ר: אפרת א. קפלן, עו?ד חבר: ר הרן, עני'ד חבר: יעקב ישראלי, רו''ח

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140022939 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו"ד רוית פרינצ

חברה: אורלי מלי רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העוררת: : אופטיבל בע'ימ

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר שבנדון נמצא ברחוב דובנוב 10 בתל אביב (ייהנכטיי). המחלוקת בין הצדדים נסובה על סיווגו של הנכס המסווג על יד המשיב תחת סיוווג י*בניינים שאינם משמשים למגורים'י.

הערר וההליכים שבפני הוועדה

1 | הערר שבנדון הוגש ביום 19.5.2021 וביום 2.8.2021 הוגש כתב תשובה לערר.

2 | ביום 18.10.21 נערך דיון מקדמי.

3 = ביום 12.12.2021 הגישה העוררת תצהיר עדות ראשית מטעמו של רון וינר (ייתצהיר העוררת'י)

וביום 30.1.2022 הגיש חמשיב תצהיר של חוקר שומה מטעמו אליו צורף דות ביקורת מיום 1 נ(יילהלן : 'ידוי'יח הביקורתיי).

4 ביום 28.2.2022 נערך דיון הוכחות ובמסגרתו נחקרו המצהיריט.

5. הצדדים הגישו טיכומים.

הסוגיה הטעונה הכרעה

6. המחלוקת נשוא הערר שבנדון נוגעת לסיווג הנכס. הנכס מסווג על ידי המשיב תחת סיווג י/בניינים

שאינם משמשים למגוריטיי ואילו לטענת העוררת יש לסווגו בטיווג ייבתי תוכנהי' בהתאם לסעיף 3 לצו הארנונה.

טענות הצדדים בתמצית

טענות העוררת

10

העוררת טוענת בסיכומיה, שהיא חברה טכנולוגית בתחום הגיימניג אשר עיסוקה בפיתות מערכות נלתוחי גולשים מבוססות בינה מלאכותית אשר מקלות על גולשים (משתמשי הקצת)

להגיע לחברות/ספקי גיימיניג על ידי ביצוע חשוואת מתירים ביניהן. לקוחות העוררת הט גם משתמשי הקצה (הציבור הרחב שגולש באינטרנט וצורך את שירותי חברות הגיימינג) וגם חברות וספקים מאנגליה העוסקים בתחוט הגיימינג. לאחרונה הרחיבה העוררתּ את פעילותה גם לחברות גלימניג מרומניה, להם מפתחת העוררת פלטפורמה ליעודית.

ללקוחות הקצה מספקת העוררת תוכן (המוצג בצורה גרפית) בדבר מותגי גיימינג וערוצי תקשורת עט אותם מותגים (ייתיווךיי ביון הלקותות לחברות הגיימינג והמותגים אותם הן משווקות). ליימותגים/שותפיסיי שהם למעשה חברות הגלימינג, מספקת העוררת כלים למעקב אחר ביצועי המשתמשים שהעוררת הפנייתה להם, דותות מסכמים לצורך הפקת חשבוניות, דוחות חלוקת רווחים וניהול תהליכי התחשבנות. בנוסף, פיתחה החברה כלים לביצוע אינטגרציה ואנליזה פנימית לאיסוף מידע/ניהול/ניתוח של פלטפורמות קידום המכירות/פרסום בהן עושה העוררת שימוש.

לתמיכה בטענותיה צירפה העוררת את המסמכים הבאים, אשר לטענת העוררת מוכיחים את

טענותיה:

. רשימת כת אדם (נספת 4 לתצהיר).

. אישור רואה חשבון המאשר שרשות המיסים הכירה בעוררת ייכמפעל תעשליתליי כהגדרתו בחוק לעידוד התעשלייה (נספח 5 לתצחיר).

. דו"ח כטפי מבוקר לשנת 2020 (נספח 6 לתצהיר) ומאזן בוחן לשנת 2021 (נספת 7 לתצהיר).

. דוגמאות לחיפוש כח אדם (נספח 8 לתצהיר).

לטענת העוררת, עיסוקה עומד בכל המבחנים שנקבעו בפטיקה לעניין סיווג בית תוכנה. כך, העוררת עומדת במבחן הכמותי שכן 18 עובדים מתוך 1 עובדים עוסקים בפיתוח ואילו הוצאותיה בגין עובדי הפיתות הן ההוצאות הגבוהות ביותר מכלל הוצאותיה. בנוטף נטען שהעוררת עומדת במבהן ייהמהותייי שכן כל מוצריה נמכרים לצד גי ולא נועדו לשימוש פנימי, כפי שהבחיר מנכ"ל העוררת בעדותו. העוררת אינה מוכרת מוצרים שאינם מוצרי פיתוח תוכנה.

1

העוררת מוסיפה וטוענת שאין לייחס משקל לעובדה שהעוררת מוכרת רשיון תוכנה (מודל 5 שכן השאלה הרלוונטית היחידה לעניין צו הארנונה היא האם העוררת מפתחת מוצרי

תוכנה ומוכרת אותם לצדדים שלישיים באופן כלשהוא. לעניין זה מפנה העוררת לפסהייד בעניין תשבשבת ובעניין פריאמט סקיודיטי.

טענות החמשיב

12

3

4

לטענת המשיב, פעילות העוררת אינה מזכה אותה בסיווג ייבית תוכנהיי שכן העוררת לא הוכיחה שהיא עומדת בתנאים שנקבעו בפטיקה לעניין זה (פסהייד !וב סנס, תבלת דעיננות, ברודקאסט).

אין חולק שהעוררת אינה מוכרת ללקוחותיה תוכנה כסחורהיי אלא פועלת כחברה בעלת אופי עסקי ואילו התוכנה מסייעת לה במתן השירותים ללקוחותיה. בפטיקה שנקבע שסוג זה של שימוש אינו נכנס לגדרו של סעיף 3.3.3 לצו הארנונה.

במקרח הנדון מדובר בחברה המעניקה שירותי תיווך, כפי שהצחיר מנכ"ל העוררת. העוררת מקימה דף אינטרנט כדוגמת 8008108 שבו היא מרכזת רשימה של חברות וספקי גיימינלג. דפים אלו מקלים על משתמשי הקצה למצא את חברת/ספק הגיימינג המעניינים אותם. משתמשי הקצה עושים חיפוש חופשי של המילה 'יגיימינגיי ומקבלים את דף האינטרנט, או אז הס בוחרים את ספק הגלימינג אשר בו חם מעוניינים. העוררת מצידה מקבלת עמלות מאתרי הגיימניג בשיטת 11111800 יי (יישיווק שותפיםיי), כלומר משירותי התיווך שהיא מציעה ללקוחותיה. מדובר על מקרה קלאסי שהתוכנה שהעוררת מפתחת אינה מוצר לשיווק אלא כלי להענקת השירותים אותט מעניקה העוררת ללקוחותיה.

המשיב מוסיף וטוען כי גם המסמכים שהציגה העוררת אינם תומכים בטענתה וכי במטגרת הביקורת שנערכה על ידי המשיב נמסר למשיב שלעוררת 37 עובדים ואילו העוררת לא הוכיחה שיותר ממחצית מהם עוסקים בפיתוח. בנוסף, הדוייחות הכספיים של העוררת מראים שלעוררת הוצאות פיתוח בסך של כ- 1.4 מיליון שאינם מהווים רב מכלל הוצאותיה. לבסוף טוען המשיב שאין לקבל את הפרשנות של העוררת לדוייחות הכטפיים שלה ויש לקרא את הדוייחות כפי שהם מוצגים.

דיוו והכרעת

.5

אין ספק כי העוררת פיתחה תוכנה המסייעת בידי משתמשי הקצה לאתר חברות וטפקים העוסקים בגיימינג ולהתחבר עימם. השאלה הדורשת הכרעה היא האט פעילותה של העוררת בנכס עונה על דרישות צו הארנונה והפסיקה, לשם סיווגו של הנכס בטיווג ייבתי תוכנה'י אס לאו.

בית תוכנה מוגדר בטעיף 3.3.3 לצו כדלקמן:

3

.6

7

8

9

.0

1

/3,3,3 בתי תוכנת

בתי תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנת..<

התנאים לסיווג נכס כבית תוכנה נדונו בפסק חדין עמייג 29761-02-10 וב סנס בעימ נ, עיריית תל אביב--*פו (להלן ייווב סנסיי). בית המשפט קבע כי סעיף 3.3.3 כולל שלושה תנאים מצטברים:

ייבעיקריי ייייצוריי וייתוכנחיי. כלומר: העוררת נושאת בנטל להוכיח כי בנכס מתקיימת ייבעיקריי

ייפעילות ייצורית" של ייצור ייתוכנהיי. נציין בקצרה את הפרשנות שניתנה למונחיס אלו בפסיקה :

בפסייד ווב סנס חנייל נקבע כי המונת ייבעיקריי מכוון הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי.

במטגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטח בו מתקיימת פעילות ייצורית, לעומת גודלם של השטחים המשמשים לפעילות אחרת. במסגרת המבחן המהותי יש לבחון האם

הפעללות ייהייצוריתיי היא החלק העיקרי של הפעילות המבוצעת בנכס .

לעניין השאלה מהי פעילות יצורית נקבע שהמבחנים המשמשים לצורך הטיווג של ייבתי מלאכה ותעשייחיי, הם המבחנים המשמשים גם לבחינת השאלה מהי ייפעילות ייצוריתיי לצורך הסיווג של ייבתי תוכנהיי (ראה פסייד ווב סנס סוקר) ולאמר: מבחן 'י*צידתו של :יש מוחשי אחד מיש מותש? אתליי, מבחף ייטיבו של הליץ העסקל יי, מבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמדיי, מבחן ייהשבתת הנכס יי ומבחן יעל דרך ההנגלה י.

בנוסף למבחנים אלה, לצורך ההבחנה בין פעילות עסקית - שירותית לבין פעילות ייצורית, נקבע מבחן ייהקשר המתמשדיי לפיו ייקשר מתמשך מאפיין מתן שירות להבדיל מקשר חד פעמי או קצר מועד, המאפיין עסק ייצורי (ראה: עייא 1960/90 פקיד השומה היא 5 נ. חברת רעיונות בעימ, עמייב 186/07 גאודע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בעלימ נ. מנה 2 הארנונה ש2 עיריית תיא ובריימ 1676/15 ברודקאסט וילאו ש.ב. בעימ נ. מנהל הארנונה בנ/א). יש לצייך כי המבחנים הט בגדר מבחני עזר, המשמשים אינדיקציה לסוג הפעילות המתקיימת בנכט, ואינם מבחניט מצטברים או מחייבים.

ההכרעה בשאלת טיווג הנכס כייבית תוכנהיי כוללת איפה שני שלבים: האם הפעילות בנכס עונה להגדרה יייצור תוכנהיי ואם התשובח לכך חיובית: האם הפעילות ייצורית היא מרכז העיסוס של העוררת בנכס?

יישום העובדות שהובאו בפני הוועדה על המבחנים שנקבעו לעיל ובעיקר ההלכה הפסוקה הקיימת כיוט בסוגיה הנדונה, מביאנו למסקנה שיש לדחות את הערר, ונבאר את מסקנתנו.

העובדות שהובאו בפני הועדת

2

.3

4

העוררת פיתחה תוכנה אשר מקלה על גולשים (משתמשלי הקצה) להגיע לחברות וספקי גיימיניג על ידי ביצוע השוואת מתירים ביניהן. לקותות העוררת הס גם משתמשי הקצה (הציבור הרחב שגולש באינטרנט וצורך את שירותי חברות הגיימינג) וגם חברות וספקים מאנגליה העוסקים בתחום ה;גלימינג.

העוררת פיתחה שלושה מוצריט המשמשים שלושה סוגים משתמשיסם (נטפת 1 לתצהיר העוררת):

א. פלטפורמת השוואה המשמשת את הציבור הרחב (להלן: ייתוכנת החיפושיי). כאמור,

פלטפורמה זו מסייעת/מקלה בידי ציבור המחפשים להגיע לחברות וספקים בתחום הגלימינג בה מתעניינים אותם משתמשים. מדובר בייתיוודיי שבין הספק (חברת הגיימינג) ללקות (משתמשי הקצה) כפי שציין מנכ"ל העוררת בעדותו: ייאנחנו בנינו פלטפורמה שבאמצעותה הספקים והמשתמשים יכולים למצוא אחד את השנייי. מנהלת העוררת אישר בעדותו שתוכנת החיפוש היא מוצר פנימי שלא נמכר על ידה.

ב תוכנה לשליפת נתוני לקוחות המשמשת חברות/ספקי הגיימינג (להלן : ייתוכנת השליפהי).

כאמור, תוכנה זו מאפשרת לחברות/ספקי הגיימינג יילעקוביי אחרי משתמשי הקצה שרכשו את מוצריהס הודות לשימוש בתוכנת החיפוש. מנכ"ל העוררת אישר בחקירתו שזּהו מוצר שהעוררת מוכרת.

ג. | תוכנה לביצוע אינטגרציה ואנליזה פנימית (להלן: ייתוכנת הניהוליי) המשמשת את העוררת

לשיפור הרווחיות שלה, בין היתר באמצעות איסוף מידע/ניהול/ניתוח של פלטפורמות קידום המכירות/פרטום בהן עושה העוררת שימוש. במסגרת תצהיר העוררת נאמר כי התוכנה הנייל על נגזרותיה השונות משמשת את העוררת (עמי 2 לתצהיר). לעומת ואת, במסגרת חקירתו טען מנכ"ל העוררת שהעוררת עושה שימוש פנימי וחיצוני בתוכנת הניהול, כלומר שהוא יינמכר החוצהיי.

אין חולק שהעוררת אינה מוכרת לצד גי כלשהוא את תוכנות החיפוש ו/או השליפה ו/או הניהול (כהגדרתן לעיל) שפיתחה. כאמור הובהר והוטבר על ידי העוררת, שהכנטות העוררת מגיעות מעמלות שמקבלת העוררת מאתרי הגיי

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]