החלטות ועד ערר לענייני ארנונה - יוני 2022
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד ויסמן גדעון
חבר: רו"ח ז'יטניצקי שמעון
חבר: עו"ד קורן משה
המשיב:
נוכחים:
ב"כ המשיב:
העורר/ת:
דלק אמירה תעודת הוה ₪
חשבון לקוח: 11206796
מספר חוזה: 1112694
כתובת הנכס: יפת 34
-נ ג דרי
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: נטלי בן דוד
העורר/ת: דלק אמירה - אין נוכחות
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: נטלי בן דוד
פרוטוקול
וו
תאריך . ח בסיון תשפב
2 7
מספר ערר: | 12:10 / 140023694
מספרועדה: | 12464
השעה 12:20 ואין התייצבות, אבקש לדחות את הערר.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפ!
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד ויסמן גדעון
חבר: רו"ח ז'יטניצקי שמעון
חבר: עו"ד קורן משה
המשיב:
נוכחים:
התקיים דיון מחוץ לפרוטוקול והוסבר לעורר המצב המשפטי.
העורר/ת:
פרץ שחר תעודת זהוה 09000097
חשבון לקוח: 11240538
מספר חוזה: 1148444
כתובת הנכס: פרץ י ל 39
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!
ע"י ב"כ עו"ד: נטלי בן דוד
העורר/ת: פרץ שחר
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: נטלי בן דוד
פרוטוקול
וו
תאריך
מספר ערר :
מספר ועדה:
העורר: לאור מה שהוסבר לי אבקש למשוך את הערר ללא צו להוצאות.
ב"כ המשיב:
אני מותירה זאת לשיקול דעת הוועדה.
ח בסיון תשפב
22
140023742 | 7
14
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| ח בסיון תשפב
22(
מספר ערר: | 13:07 / 140023742
מספר ועדה: | 12464
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד ויסמן גדעון
חבר: רו"ח ז'יטניצקי שמעון
חבר: עו"ד קורן משה
העורר/ת: פרץ שחר - +
- נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר יימחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.06.2022.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
2/0
7
יו"רדעו"-יסמן גדשון. חבר: רו"ח ז'יטנ צקי שמעון חבר: עו"ד קורן משה
\ שם הקלדנית: ענת לוי
וו
תאריך | : כא בסיון תשפב
2].0022
מספר ערר: | 11:29 / 140023889
מספר ועדה: | 12469
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד דויטש יהושע משה
חבר: ויינריב אודי, כלכלן
חבר: עו"ד פלדמן אהוד
העורר/ת:
רובין יצחק תעודת זהו ה 0888 רובין ענת הנה תעודת הור פס
חשבון לקוח: 10892287
מספר חוזה: 781636
כתובת הנכס: אמזלג 18
רובין יצחק תעודת זה ₪ רובין ענת הנה תעודת זהוה ו
חשבון לקוח: 10812282
מספר חוזה: 681461
כתובת הנכס: אמזלג 18
-נ ג ד-
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפז
ע"י ב"כ עו"ד: נטלי בן דוד
נוכחים:
העורר/ת: רובין ענת חנה
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!ו
ב"כ המשיב עו"ד: נטלי בן דוד
פרוטוקול
העוררת: מקובל עליי לקבל למשך חצי שנה הנחה בגין נכס ריק, בלא לפגוע בזכותי לבוא ברגע המתאים, עפ"י מה שהוסבר לי ולטעון נכס לא ראוי לשימוש לפי סעיף 330 לפקודת העיריות.
ב"כ המשיב: | לאור הפניה ביום 16/11/21 נוכל לתת 6 חודשים מאותו מועד.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : | כא בסיון תשפב
2022
מספר ערר: | 11:29 / 140023889
מספר ועדה: | 12469
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד דויטש יהושע משה
חבר: ויינריב אודי, כלכלן
חבר: עו"ד פלדמן אהוד
העורר/ת: רובין יצחק, רובין ענת חנה
. %
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
אנו מאשרים את המוסכם דלעיל בין הצדדים, דהיינו, כי העוררת תקבל ל- 6 חודשים הנחת נכס ריק
מיום 16/11/21 בגין שני הנכסים נשוא הערר ולעוררת שמורה הזכות לחזור ולפנות בבקשה לקבלת פטור בגין נכס לא ראוי, עם התחלת שיפוצים מסיביים בנכסים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.06.2022.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. / \ ו "2 /
יו"ר: עו' ל חבר: ויינרימ/וָדִי, כלכלן חבר: עו"ד פלזמן אהוד
שם הקלדנית: ענת לןי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד דויטש יהושע משה
חבר: ויינריב אודי, כלכלן
המשיב:
נוכחים;
העורר/ת:
בן-אבי טומי תעודת זהות
חשבון לקוח: 11240350
מספר חוזה: 1148247
כתובת הנכס: פלורנטין 40
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: נטלי בן דוד
העורר/ת: בן-אבי טומ'
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: נטלי בן דוד
פרוטוקול
דוו
תאריך
מספר ערר :
מספר ועדה:
כא בסיון תשפב
2022
140023793 / 2
109
בהסכמת הצדדים הדיון יתקיים בהרכב חסר של חבר הוועדה עו"ד פלדמן אהוד.
העורר: הבנתי את מצבי המשפטי ואני מוכן למחוק את הערר שהגשתי ללא צו להוצאות.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפ!
תאריך :| כא בסיון תשפב
20022
מספר ערר: | 13:42 / 140023793
מספר ועדה: | 12469
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד דויטש יהושע משה
חבר: ויינריב אודי, כלכלן
העורר/ת: בן-אבי טומי
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר ימחק כמבוקש, ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.06.2022.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
8. א
צ\)\ 2/4
יו"ר: עו"ד דויטש יהשע- חבר: ויינריב אוד/?כָלְכלן
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קפלן אפרת
חבר: הרן ראובן-יהודה, עו"ד
חבר: עו"ד פלדמן אהוד
וו
תאריך | : כג בסיון תשפב
22002
מספר ערר: | 09:56 / 140023780
מספר ועדה: | 12459
העורר/ת:
שרעבי יורם תעודת זהוה 6
חשבון לקוח: 11240978
מספר חוזה: 1148979
כתובת הנכס: סרלין יוסף 22א
-נ ג ד ד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!ו
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
פרוטוקול
המשיב:
ע"י ב"כ עו"ד: חנן גפני
נוכחים:
העורר/ת: שרעבי יורם
ב"כ המשיב עו"ד: חנן גפני
ב"כ המשיב:
אין לוועדה סמכות לדון בסעד המבוקש בערר.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כג בסיון תשפב
22.0
מספר ערר: | 09:56 / 140023780
מספר ועדה: | 12459
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קפלן אפרת
חבר: הרן ראובן-יהודה, עו"ד
חבר: עו"ד פלדמן אהוד
העורר/ת: שרעבי יורם
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
העורר פירט כי כל בני משפחתו רשומים בכתובת משה דיין 48 ת"א ואילו הוא, המתגורר באותו מתחם, רשום בכתובת סרלין יוסף 22 א', לפי טענתו ללא כל סיבה ובאופן שמפריד אותו מבני משפחתו.
הסברנו לעורר כי שינוי כתובתו בספרי העירייה אינו בסמכות הוועדה בהתאם להוראות חוק הערר והפננו אותו להסביר את עניינו בפני מנהל ההנדסה של עיריית ת"א מבלי שהדבר יהווה הוראה מחייבת ולאור נימוקי העורר בדבר החשיבות הסמלית שהוא רואה ברישומו באותה כתובת של המשפחה ושל אביו ז"ל אנו ממליצים כי העירייה תשקול את בקשתו בחיוב.
הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.06.2022.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימ זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה/ בהתאם לתק 2 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה/כללית ערר) התשל\ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ווה 1 /
יו"ר: עו"ד קפלן'אפרת נב:יעו"ד הקן ראובן-יהודה חבר: עו"ד פקדמן אהוד
(סדךי דין בוועדת
/
שם הקלדנית: ענת לוי
וו
תאריך : כג בסיון תשפב
221002
מספר ערר: | 12:01 / 140023653
מספר ועדה: | 12459
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קפלן אפרת
חבר: הרן ראובן-יהודה, עו"ד
חבר: עו"ד פלדמן אהוד
העורר/ת:
אלוני עתידה תעודת שם - --.
חשבון לקוח: 10052068
מספר חוזה: 97672
כתובת הנכס: שיינקין 49
-נ ג ד-
המשיב: מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: חנן גפני
נוכחים:
העורר/ת: אלוני עתידה
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: חנן גפני
פרוטוקול
העוררת: הנכס הוא דירת מגורים עם חצר. יש בחצר מבנה אינטגרלי נפרד שהפכתי אותו
לחנות בשמים. בעקבות הקורונה לפני שנה השכרתי את החלק הזה לזוג דיירים שמשמש לחדר עבודה. היה שם שולחן, כיסא, מיטה. אני משלמת ארנונה עסקית על המבנה הזה. אין שם עסק. כשהיה עסק שילמתי עסקי. השאלה של האיחוד אינה חשובה לי. בחוזה השכירות מצוין שיש שם חדר בחצר ושני חדרי מגורים במבנה. אין לי מושג מה עושה הדייר בחדר הזה. הארנונה היא על שמי. לא העברתי את הארגונה על שמם. אין לי מושג במה הדייר עוסק.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כג בסיון תשפב
22.02
מספר ערר: | 12:01 / 140023653
מספר ועדה: | 12459
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קפלן אפרת
חבר: הרן ראובן-יהודה, עו"ד :
חבר: עו"ד פלדמן אהוד
העורר/ת: אלוני עתידה
- נב ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לאחר בירור של העוררת עם השוכר העוררת ביקשה למחוק את הערר.
הערר נמחק.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.06.2022.
ו לַתקנָּ'20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנומק כללית)/(סדרי דין\בוועדת ערר) התשש"ז-1977 תפורסם ה באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד קפלן אפכת חבר: עו'ד הרן)ראובן-יהודה ",| חבר: עו" פלדמן אהוד
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית עררים מט': 140020026 שליד עיריית ת''א- יפו 139
1202
108
בפני חברי ועדת הערר:
יויר: עו"ד יהושע דויטש
חבר: אודי ויינריב, כלכלן
חבר: עו"ד אהוד פלדמן
1
העוררת: | א.ר.*.מ.א.י. נכסים והשעות נדליין בע"מ -נגד-
מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו
החלטה
הקדמה וגדר המחלוסת
העוררת מחזיקה בנכסים המצוייסם ברחוב הרכבת 52, תל אביב, והרשומיס בספרי
העיריית כ:
נכס מספר 2000171832, בשטח של 2,203 מ"ר המסווג כתעשייה ומלאכה
ונכס מטפר 2000171837 בשטח של 420 מ"ר המסווג כתעשייה ומלאכה, (להלן ביחד:ייהנכסיי),
ליבת המהלוקת הינה האם הנכס מהווה אדמת בניין, שאינה בת חיוב, בהיותו, על פי הנטען בסעיף 25 לטיכומי העוררת : יימצוי בהליכי בנייה והקמת בית מלון וכבר החלו בעבודות עצמן'י. נטפחת למחלוקת העיקרית גם הטענה שבסעיף 15 לכתב הערר, עליה חוזרת העוררת בסעיף 27 לסיכומיה, כי יש להפריד את שטת המרתף ששטתו 660 מ"ר, מיתרת השטח ולחייב שטח וה על פי התעריף המינימלי של חניונים.
יצויין כי בסיכומיה ונחה, וממילא ויתרה העוררת, על טענות חלופיות, כפי שנטענו בהודעת הערר בכל הקשור לטענת נכס שאינו ראוי לשימוש (ס' 12 להודעת הערר), לטענה של פטור נכס ריק (טי 13 לכתב הערר) ולטענה של סיווג מזערי אחרון (סעיף 14 לכתב הערר), ייככל שמוצה פטור נכס לא ראןל / גבס ריקיי.
גט נוסיף ונציין שהעוררת הוסיפה בסעיף 16 לכתב הערר טענה כי יתרת הנכס שאינו מרתף, הינו בשטח של 2,070 מ"ר ולא 2,203 מ"ר. טענה זו אמנם לא נזנחה בסיכומים (ראה סעיף 28 לסיכומי העוררת), אך טענה גו אותח הייתה חייבת העוררת להוכית בראיותיה, רק נטענה בעלמא, בלא כל תימוכין ובוודאי לא נתמכה במדידה, לצרכי ארנונה ולפיכך דינה להידחות.
ההתדיינות בפנינו
בטרם נטקור את ההתדלינות בפנינו, נפתח ונאמר, שהעוררת נמנעה מלציין בכתב הערר את העובדה החשובה, כי ביום 9.7.2018, ניתנה החלטת ועדת ערר במותבו של יושב הראש עו"ד אלון צדוק, בשלושה תיקים מאוחדים: 140014417,140017470 ו-
2, המתייחסת לשנים 2016 עד 2018, אשר כבר דנה בטענות העוררת, דחתה אותן ופסקה כי יימדובר בבנייןיי.
החלטת הועדה הנייל, תקרא להלן: ייההחלטה הקודמת'יי.
הודגש בתהחלטה הקודמת כי אין מחלוקת כי הנכס אינו ראוי לשימוש וכי הוא זכאי לפטור בגין כך וכי המחלוקת נתגלעה בעקבות טיוס תקופת הפטור הראשונה שהסתיימה ביום 31.12.15.
כך גם הודגש בהחלטה כי העוררת הפנתה למצבו של הבניין יילרבות נסיבות הקשורות בהליכי רישוי הבנייה'י.
ועדת הערר דחתה את טענת העוררת כי הנכס איננו בניין.
חרף ההחלטהח הקודמת, הגישה העוררת ביום 7.2.2019 את השגתה לשנת 2019, בטענה שמדובר בנכס המצוי בבנייה יועל כן מהווה אתר בנייה שאינו בר חיוב בארנונה'י. ביום 25.3.2019 דחה המשיב את ההשגה. ביום 29.4.19 הגישה העוררת את עררה מספר 140020026, בגין דחיית ההשגה הנייל .
מספר שבועות לאחר הגשת הערר, ביום 17.7.2019 הגישו הצדדיט הודעה מוסכמת, בה ידעו את הוועדה על ההחלטה הקודמת, הוסיפו ועדכנו כי העוררת הגישה ערעור מנהלל בגין ההחלטה הקודמת ובקשו להשהות את ההתדיינות בערר שבפנינו, עד להכרעה בערעור המנהלי שהגישה העוררת. ההליכים הושהו כמבוקש.
הואיל וביום 11.11.2019, הורה בית המשפט, בערעור המנהלי, לבקשת המערערת (העוררת בפנינו), על מחיקת הערעור, הגישה העוררת בפנינו, ביום 28.11.2019, בקשה שעניינה להפסיק את השהייתו של הדיון בערר (כפי שבקשו הצדדים קודם לכן) ובקשו לקיים את הדיון, חרף מחיקת הערעור המנהלי. לטענת העוררת, מחיקת הערעור המנהלי, סיימה את ההתדיינות עד לשנת 2018,'/אולם מרגע שניתן היתר בניה השתנה המצב העובדתי/ משפטי ומטעם זה הדין שונה ולפיכך העוררת טבורה כי יש לקיים דיון בתיקיי.
משכך, הגיש המשיב ביום 10.2.2020 כתב תשובה לערר ובישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 17.2.2020 עמד המשליב על טענות הטף שהעלה בכתב התשובה. לפיכך דהורינו לעוררות להמציא התייחסותה בכתב לטענות הסף ובראשן טענת מעשה בי דין.
ביום 4.5.2020 הגישה העוררת את התייחסותה. הואיל והעוררת בקשה לבסט את השוני שבין ההליך דנן, לבין ההחלטה הקודמת בעניינים עובדתיים שנשענו על ייהיתר בנייה שהשתנהיי, החליט יו"ר הוועדה לקבל את בקשתה החלופית של העוררת, בסעיף 5 לתגובתה לטענות הסף, דהיינו, את בקשתה ליתן ההחלטה בטענות הסף, במסגרת ההחלטה הסופית, לאחר הבירור העובדתי, תוך שמירת כל טענות הצדדים, בנושא.
ביום 11.6.2020 הוגשו שני תצחיריס מטעם העוררת וביום 27.7.2020 הוגשו שלושה תצהירים של שלושה חוקרי שומה, מטעם המשיב.
ביום 29.6.2020 אחדנו, לבקשת הצדדים, את הערר עם ערר מטי 140021389, בגין שנת 0
נקדים את המאותר ונציין כי ביום 15.3.2022 הורינו, לבקשת הצדדים על צירוף תיק 2, בגין שנת 2021. יוער כי העוררת הבחירה, בבקשת הצירוף, כי החל מיום 1 אמנם קבל הנכס פטור מלא מכוח התקופה השלישית של סעיף 330 לפקודת העיריות, 'יאולם העוררת עומדת על יתר טענותיה כפי שהובאויי.
ביום 25.4.2022 הרחבנו, לבקשת הצדדים, את איחוד התיקים גם ביחס לתיק 8, לשנת 2022.
ביום 2.11.20 התקיימה ישיבת ראיות ראשונה בה נחקרו שני המצהירים מטעט העוררת, וביום 12.4.21 נחקר אחד משלושת מצחירי המשיב. ביום 15.6.21, ערב הישיבה השלישית, חודיעה העוררת כי החליטה שלא לתקור את שני המצהיריט הנוספים, ומשכך, הוגשו, בחמשך, סיכומי הצדדים.
טענות הסף
אנו דוחים את טענת המשיב להרתבת חזית ע"י העוררת, לעניין ההשגה והערר המתליחס לשנת 2019, מחמת ההפניה להיתר בניה, כזה או אתר, רק בהודעת העוררת מיום 28.11.19.
העוררת השיגה והגישה עררה בטענה הכוללת: 'יהמדובר בנכס המצוי בבנייה ועל כן מהווה אתר בנייה שאינו בר חיוב בארנונה, מצ'/ב היתר. כלומר העוררת טוענת כי מדובר באדמת בנייה שאינה ברת חיוב'י.
ההודעה מיום 28.11.19, לא נועדה להרתיב תזית, שלא כדין, אלא להביא לשינוי הודעתה הקודמת אשר הוגשה ביום 3.11.19 שם ביקשה להותיר לשיקול דעת הוועדה האם להמשיך ולהמתין להכרעה בערעור שהגישה בגין החלטה הקודמת.
בהודעת יום 28.11.19 הבהירה כי אין היא רואה צורך להמשיך ולהמתין להכרעה בערעור המנהלי שכן הערר שבפנינו ממילא עוסק בתקופה אחרת, בה ניתן היתר בנייה.
לנוכח הודעתה הנייל של העוררת נקבעה ישיבה מקדמית ולקראת הישיבה חוגש כתב התשובה לערר. מכאן שטענת העוררת לאיחור בהגשת כתב התשובה, נדחית.
אנו דוחים גס את טענת הטף הנוספת, שטען חמשיב, כי דין הערר להידחות על הסף מחמת מעשה בי דין. חמשיב מפנה לתחלטה הקודמת , מיום 9.7.18, אשר דחתה את טענת העוררת כי הנכס אינו עונה להגדרת 'יבנייןיי בהיותו 'יאדמת בניין'י.
בהחלטה הקודמת דחתה הוועדה את הטענה על בטיט מצב עובדתי עדכני לפיו: ייעיון בדו''חות ממצאי הביקורת, תמונות הנכט ועדויות עדי הצדדים מציג תמונה עובדתית ברורה לפיה מדובר במקרה שבפנינו במבנה או בחלק ממבנה. אמנם מצבו של הנכס אינו ראוי לשימוש כפי שניתן להתרשם מהתמונות אולם לא התרשמנו כי מדובר באדמת בניין או בנכס אשו נמצא בשלבי בניה. גם לא נטענה טענה כזו... אשר על כן אנו דוחים את טענת העוררת בעניין זה וקובעים כי מדובר ב/בנייף */.
נוסיף על האמור לעיל ונאמר, כי עיינו בתיק הערר הקודם, על שלושת תיקיו המאוחדים, שכן הצדדים הגישו בפנינו רק את ההחלטה הקודמת. מצאנו כי הראיות התבססו על תמונות וביקורות, מאותה עת. גם טיכומי טענת העוררת שם, לעניין זח,
מסתכמת במילים: יילכן, מאחר והמדובר בנכס שמצוי בהליכי תכנון להקמת בית מלון
וכבר החלו בעבודות מסוימות בתחומו, הרי שעסקינן ב'/אדמת בניין'י. גס המשיב בסיכומיו מתייחט למצב בשטח כמשתקף מן הביקורות שערך בנכט ומוסיף שהעוררת לא הציגה כל ראיה להוכחת טענתה.
על בסיס כל הנייל נקבע בההלטה הקודמת כי :י'עיון בדו''חות ממצאי הביקורת, תמונות הנכס ועדויות עדי הצדדים מציג תמונה עובדתית ברורה לפיה מדובר במקרה שבפנינו במבנה או בחלק ממבנה. אמנם מצבו של הנכס אינו ראוי לשימוש כפי שניתן להתרשם מהתמונות, אולם לא התרשמנו כי מדובר באדמת בניין או בנכס אשר נמצא בשלבי בניה. גם לא נטענה טענת כזו'.
יצויין כי רוב ההתלטה הקודמת עוסקת בשאלת הסיווג האחרון, לעניין התקופה השנייה של סעיף 330 לפקודת העיריות. ההחלטה מקבלת, לעניין וה, את הערר. ברט, לקביעת סיווג זה בהחלטה הקודמת, חשיבות בכל הקשור לסוגיה השנייה הנספתת לערר שבפנינו, בעניין חפרדת שטת המרתף וסיווגו כחניון, כפי שיפורט בסעיף 28, להלן.
מצאנו כי מן חראוי לאפשר לעוררת לחזור ולבסס את טענת י/אדמת בנייןיי על יסוד ההתפתחויות בבנייה ובמצב המשפטי אשר לטענתה השתנה.
בהודעת הערר שבפנינו נטענה טענה עובדתית עדכנית, אותה בקשה העוררת לתמוך בראיות, כגון תמונות חדשות וכן בהיתרי בנייה חדשים, אשר טרם הוצאו, במהלך ההתדיינות הקודמת.
במיוחד נכונים הדברים ביחס להיתר הבניה מיום 9.12.18, אשר על פיו הוסב הנכס למלון והותרה בו בנייה נוספת.
בשים לב למהות ההליך ולכלל הידוע בדיני מיסים, כי כל שנת מס עומדת בפני עצמה -בכפוף להגבלתו של הכלל, כפי שנפרט בהמשך- מן הראוי לאפשר לעוררים לתזור ולבטס את טענת ייאדמת בנייןיי על יטוד ההתפתתויות בבנייה ובמצב המשפטי שלטענתם השתנה ואשר, נותן חיזוק, לכאורה, לטענתם בפנינו.
נמצא, כי הדיון בטענת סף זו, בנסיבות העניין, משתלב עם הדיון בליבת התיק ולכן אנו דוחים את הטענה כי יש לדחות את הערר על הסף, בגין מעשח בי דין.
יתירה מכך, נודה ונתוודה, שעיון בפסיקה, בכל הקשוך למעשה בי דין בתתוס הארנונה מלמד כי אין אחידות בפסיקה וכל מקרה נדון לגופו, בלא שניתן לקבוע הלכה גורפת וברורה.
המשיב הפנה ל עייא (י-ם) 59970-12-12 מועצה מסומית מעלה אפרים נ' דינרמו תברה לבנין ופיתוח בע"מ וציטט ממנו את ההלכה הברורה ביחס להשתק פלוגתא שהינו ענף של דוקטרינת מעשה בי דין. ''מאחורי דוקטרינה זו עומד הרעיון של סופיות הדיון, וככזה, אין הוא כלל טכני פורמאלי, אלא בלל שימושי המיועד לשים קצ לדיונים משפטיים ולמנוע הטרדתו של בעל דין יריב על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק. השיקולים העיקריים המעצבים את תוכנו של כלל ההשתק, ותוחמים את גבולות חלותו, הס האינטרס הציבורי כי יהיה סוף לדיוני המשפט, והאינטרס הפרטי של בעל הדין, שלא יהיה נטרד מספר פעמים בשל אותה עילה או אותה פלוגתא.
שיקולים אלו שלוביט יחדיו, ומהווים תמריץ ראוי לבעלי הדין לרכז ולמצות את זכויותיהם הדיוניות במסגרת התדיינותית אחת'' (ס'15 לפסק דינם של הרכב השופטים ד. חשין, דרורי ודראל).
אם לא די בדברים המפורשים הנייל מוסיף ביהמייש בסעיף 18 לפטחייד הנייל:
'ידוקטרינת השתק הפלוגתא והרציונלים שבבסיסה חלים גם במקרה בו מדובר בארנונה הנגבית על ידי רשות מקומית מהתושב. אין להיתלות בכך שמדובר בשנת מס חדשה, המנותקת משנת המל הקודמת'י.
דא עקא ופסהייד הנייל כלל אינו עוסק בהליכי השגה/ ערר של ארנונה, הנטעניס להיות מושתקיס מחמונ מעשה בי דין, בעקבות התלטה והה.
פסק הדין הנייל, דן בערעורה של מועצה מקומית על פסק דין של בית משפט קמא באריאל (שומרון) (בפני השופט פרייו).
בהליך זה של בימייש קמא, נדונה תביעת חברת דינרמן לקבוע כי המועצה המקומית מעלה אפרים גבתה ממנה כספים שלא כדין ועל כן גם תבעה את השבתם.
בבסיס הדיון בביהמייש קמא באריאל, עמד פסק דין שניתן בהליך קודם, בו נקבע כי חברת דינרמן פטורה מתשלום מיסים עירוניים עבור הנכס.
חרף הקביעה הקודמת, נמנע, בית משפט קמא באריאל מקבלת התביעה על יסוד טענת
השתק פלוגתא, אלא על יסוד הראיות ששמע וקבע בין חיתר:
יי אמנם פורמלית עילת המיסוי מתחדשת כל תקופה ותקופה, ועל כן משפסק הדין בהליך הקודם התייחס לתקופה מוגבלת מבחינת הסעד שלו- הצהרה בדבר פטור מארנונה- אין הדבר מהווה השתק עילה למיסוי בתקופה המאוחרת *ותר. אולם, יציבות משפטית מחייבת שאם בהליך אחד בין שני צדדים נקבעו קביעות נורמטיביות על בסיס מצב עובדתי בתקופה מסויימת, הרי שבהליך שני לא יקבעו קביעות נורמטיביות נוגדות כאשר הבטיט העובדתי לא השתנה לאחר אותה תקופת'י.
ערעורה של המועצה המקומית מעלה אדומים, נדחה, ממכלול טענות שלובות, ולא על יסוד בידודה של טענת מעשה בי דין, תוך הדגשה מפורשת שיינוכח כל אלה, הרי שאף בראיות שהובאו בפניי, ומבלי להיזקק להשתק הפלוגתא, המסקנה בדבר אי שמישות הנכס, בכוח ובפועל, בעינה נותרה, על כל המשמעות המשפטית הנובעת מכך, בפי שבבר פורט'"/.
אשר על כן האסמכתא דלעיל אינה מהווה קביעה שיפוטית מחייבת, אלא אמרת אגב, ליישום האמור בה, על פי הנסיבות.
להמחשת הקושלי לדחות הליכי השגה/ערר בענייני ארנונה, על יסוד טענה של מעשה בי דין-השתק פלוגתא, נפנה לעמי/נ (מינהליים ת'א) 41787-10-12 רשת משחקיות פעלטון בע"מ נ' מנהלת הארנונה בעיריית רמת גן (נבו 17.10.2013) בח דחה ביחמייש המחוזי (כבוד השופטת צילה צפת) את טענת העוררת כי יש לסווגה בסיווג של:
ייאולמות ספורט מסחריים'י. בגדרו של הערעור המנהלי, בקשה עיריית רייג לדחות הערר על הסף בטענה של מעשה בי דין לנוכח החלטה קודמת של ועדת הערר בהליך
.10
והה אשר התייחט לשנה הקודמת, בדומה לטענה שבפנינו. בית המשפט המחוזצי, דחה
את טענת הסף הנייל וקבע:
'יהכללים בעניין "*מעשה בית-דין'י, הן זה שעניינו בהשתק עילה והן זה הנוגע להשתק פלוגתא, יסודם בעקרון ''סופיות הדיון'' והם מבטאים את התפיסה, לפיה יש בכוח הכרעה שיפוטית קודמת, להביא, במקרים המתאימים, לסיום ההתדיינות המשפטית שבין הצדדים באותו עניין. כלל זה נועד לשרת את האינטרס הציבורי, ובכך למנוע הכרעות שיפוטיות סותרות, ובזבוז זמן שיפוטי יקר (ראו למשל: ע''א 353 לול יסמין בעי/מ נ' ת.ג.י בע''מ (2004), םייד נח(6) 447, 452 (2004), ע'/א 2 מלמד נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא'יי, פייד נח(5), 511, 2004(519) ).
דא עקא, הכלל בדיני המסים הוא, כי כל שנת מט עומדת בנפרד, וכבר נקבע בהלכה הפסוקה, כי בעניין פיסקאלי אין לטעון ''מעשה בית דין'' לגבי שנת מס אחרת, זאת, בין היתר, כדי למנוע תוצאות שאינן מניחות את הדעת (ראו ע'/א 165/64 עיריית תל אביב נ' כהן, פ''ד יח (3) 302 (1964), ע'/א 14/73 שדה נחמיה נ' עיריית תל אביב, פייד בז (2) 578 ,582 (1973), בג'יצ 5705/90 דשנים וחומרים כימיים בע'/מ נ' עירית קרית אתא [פורסם בנבו] (16/5/1995).
יחד עם זאת יש לציין, כי קיימת פטיקה של בתי המשפט לעניינים מנהליים, המבקשת לצמצם את תחולתו של החריג לכלל יי'מעשה בית דין'' בעניינים פיסקליים, ולקבוע כי בהעדר שינוי נסיבות עובדתי או משפטי, בין ההתדיינות הראשונה לשנייה, יחול הכלל בדבר ''מעשה בית דין'' והצדדים יהיו מנועים להעלות טענה שכבר הוכרעה, זאת על פי דוקטרינת ''השתק פלוגתא'' (ראו למשל עת'ימ
9 שטשאיקלון מוצרי תעופה בע''מ נ' מועצה אזורית מטה אשד [פורסם בנבו] (19/7/2009), עמ''נ 15019-11-10, עיריית פתח תקווה נ' נורקייט בע''מ [פורטם בנבו] (26/12/11//,
לסיום הניסיון לתהתתקות אחר מבוך הכללים והחריגים, כפי שפורטו לעיל, נפנה לפסק דינה של כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט בעמיינ 58784-07-18 סניון רמת אביב בע"מ ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, בו קבלה את הערר, בין החיתר מחמת השתק פלוגתא, להבדיל מחשתק עילה, שכל שנת מס מקימה עילת תביעה חדשה לגביה.
ביהמייש הוסיף וציין כיגם השתקת הנישום בטענת השתק פלוגתא יכול שיהיה מוחרג:
י'ובלבד שהנסיבות לא השתנו באופן מהותל'י.
יצויין כי בית המשפט העליון בתיק בריימ 2462/19 קיבל את הערעור על פסהייד של ביהמייש המחוצי והפך את קביעתו, מנימוק משפטי עקרוני, בתחום בחינת זיקת החזקה בנכס, בלא להתייחס לסוגיית מעשה בי דין.
סוגיית *אדמת בניין'י- המקור הנורמטיבי וניתוחו חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג 1992, המטיל על המועצח או העירייה את החובה לגבות ארנונה, הפנה את הגדרת המונת ייבניין'י, החייב בארנונה, להבדיל מן המונח '"'אדמת בנייןיי - הפטור מארנונה, להגדרתט שבסעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש].
סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר בניין: 'יכל מבנה שבתחום העיריה או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה..."
הגדרת אדמת בניין חינה הגדרה שיורית, אשר לענייננו אינה בניין.
כפי שראינו לעיל, עניין לנו אף בהפניה אל סעיף 330 לפקודת העיריות הקובע פטור לבניין אשר נחרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו ואין יושבים בו.
מאז שתוקן סעיף 330, בסוף שנת 2012 באה לעולם תקופה שניה המשתרעת למשך חמש שנים.
להבדיל מן התקופה הראשונה, בה ניתן פטור מלא, הרי בתקופה השניה חייב המחציק בסכום מזערי הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האתרון שנעשה בו.
בחלוף התקופה השניה מתחילה תקופה בלתי קצובה של פטור מלא, ככל שאין שינוי עובדתי במצב הנכס.
.1
12
3
.4
.5
.6
בעררים שבפנינו מבקשת העוררת להשתחרר מכבלי הוראות טעיף 330 וזאת אפילו ביחס לשנים 2021-2022 בהן היא עומדת על קביעת פטור מחמת אדמת בניין, תתת הפטור המוחלט של התקופה השלישית לנכט בלתי ראוי.
על פניו ההבחנה בין בניין לבין אדמת בניין הינה הבחנה שתכליתה להכריע בשאלה באיוה שלב ניתן לקבוע כי בנייתו של בניין הושלמה וניתן לחייבו בארנונה.
בעמיינ (תי'א) 8846-05-11, חברת גב-ים לקרקעות בע"מ נ. עיריית הרצליה (להלן:
'יפסק דיו גב יסיי), קבע כבוד השופט שהם, בדומה לפסיקות קודמות של בתי המשפט המתוצי (בין היתר כבוד השופטת בוסתן בעמיינ 37796-05-10 רבינובי> נ' עיריית פתח תקוה), כי לבורך הכרעה בשאלה אס מדובר בבניין, מן הראוי לעשות שימוש במבחניס שנקבעו בפטיקה לגבי תחולת סעיף 330 לפקודת העיריות, לרבות הפעלת מבחן ההיגיון והשכל הישר.
מבחן השכל הישר הוביל את בית המשפט לפסוק בפרשת חברת גב יס הנייל כי אין הבדל בין נכס שבנייתו טרם הושלמה לבין נכט אשר, על דרך המשל, פרצה בו דלקה שאיכלה את כל התשתיות עד כדי הרס מוחלט.
לפיכך, בנסיבות של הרס מוחלט, אין מניעה, כפי שטוענת העוררת בפנינו, להציג את הבניין כבניין שבנייתו טרם הושלמה, דחיינו, כאדמת בניין. בפרשת גב יט, נקבע מי כל עוד השטת בקומת הקרקע של הבניין, להבדיל מחלקו האתר שהושלם, עמד במצב של מעטפת בלבד, נותר לצרכי ארנונה, אדמה ולא בניין.
כאן המקום להוסיף ולציין כי אין להתעלם מכך שפסק הדין גב ים עצמו עוסק בבניין חדש לגמרי אשר לא הושלם, להבדיל מהערר דנן בו נטען כלפי הבניין המושלס כי לנוכת מצב שיפוצו, חדל להיות בניין.
כמו כן נוסיף ונציין, כי בפרשת תברת גב יס מובחר כי ניתן לפצל נכס, באופן שרק חלקו יחוייב בארנונה שכן בהגדרת חמילה בניין, מצוין במפורש :ייכל מבנה בתחום העירייה, או חלק ממנו'.
ברי לנו כי סעיף 330 לפקודה עומד בפני עצמו ועוסק בבניין שבנייתו הושלמה, אלא שלימים, הבניין נהרס או ניאוק. האפשרות לחדול מלראות בבניין שבנייתו הושלמה מצב של בניין, ולהתזירו לימי התוהו ובותו של אדמת בניין, הינה קיצונית ביותר ולטעמנו תתכן אך ורק בנסיבות בהן הבניין נהרט עד היסוד. אז ורק אז ניתן להתזיר את העגלה אחורנית לימי בראשית של אדמת בניין עליה בונים בניין חדש.
זו היא בעינינו הפרשנות הנכונה הלוצקת תוכן הן להוראות סעיף 330 והן להבחנה שבין בניין לאדמת בניין, על פי לשון החוק, השכל הישר והפסיקה.
מסקנה זו, כי כל עוד לא נהרס הנכס באופן מוחלט , עד היסוד, אך נהרס שלא עד היסוד, יחול לגביו סעיף 330 לפקודת העיריות, נדרשת מן התכלית שבתיקונו של סעיף 0 משנת 2012 (תחולת התיקון החל מיום 1.1.13) לפיה צומצט הפטור המלא לתקופה של שלוש שנים ולאתריה, לתקופה של חמש שנים, נקבעו הוראות חיוב וסיווג הנכס, העומדוות ביטוד ערר וח.
תכלית הוראות סעיף 330 הנייל, לתמר את מחזיק הנכס להשמישו ולא להותירו כאבן שאין לה הופכין. רק בחלוף התקופה השנייה, מופטר הנכס, ככל שנותר במצבו, מחיוב בארנונהח.
הנסיון להשתחרר מכבלי התקופה השנייה, על ידי ייהפיכתויי של הנכס לאדמת בניין, מאיינת את תכלית החוק המתוקן ומעודדת את המחציק לנקוט בשב ואל תעשה, תחת התמריצ המתחייב מן התקופה השנייה.
מכאן ולאחר שמצאנו כי רק בנסיבות קיצוניות של הרס מוחלט שארע לבניין, ניתן להחזיר הבניין ההרוס, למצבו בטרט השלמתו, דהיינו למצב של אדמת בניין, לא נותר לנו אלא לבחון את הראיות כפי שהוכחו בפנינו ולקבוע ממצא עובדתי.
.7
.8
.9
.0
.1
ג
.3
דיוו ותכרעה
העוררת טוענת, כי משקבלה, ביום 9.12.2018 היתר בנייה מספר 18-0606 לנכס, הפך
הנכט לחיות אתר בניה לכל דבר ועניין. יתירה מכך, העוררת מפנה לאמור בתצחיריח, כי מאז קבלת ההיתר, מבוצעות באתר הפרויקט עבודות בניה הכוללות ביסוס ותפירה, עבודות שלד-מרתפים, קומות וחיווק מבנה קיים וכן שיקום תזיתות ואיטום.
אין בידינו לקבל את טענת העוררת.
אין מדובר בהרס מוחלט של הבניין, או אפילו כמעט מותלט של הבנפין. הבניין נותר עומד על תילו, על יסודותיו, עמודיו מעטפתו וקירותיו, תקרותיו ומדרגותלו.
ההיתר שניתן לעוררת, אינו היתר להריסת הבניין, אלא היתר לשימוש חורג, שתכליתו לשנות את יעוד השימוש בבניין קיים, בן 5 קומות, מעל קומת המרתף מתעשייה לבית מלון עס מסתר בקומת הקרקע ו- 68 לחידות מלון, שינויים, חיווק ותוספת קומה אחת (שישית) שהותרה מכח תמייא 38.
העוררת, פעלה מכוחו של היתר וה, הלכה למעשה. מר אלעד חסון, מנהל בעוררת, אשר צירף לתצהירו את ההיתר הנייל, חודה בחקירתו, כי ההיתר העניק שימוש חורג למלון עס תוספת של קומה או קומה ותצי מכת תמייא 38/1, העוסקת בחיווק מבנה קיים ולא בהריסתו (38/2).
גס העד השני של העוררת, מר דוד רז, שהינו מנהל תיאום ופיקוח בחברה המבצעת את העבודות, מכח ההיתר, מודה בחקירתו כי היתר הבניה הוא לשינוי ולתוספת קומה לבניין קיים. למען הסר ספק, מדגיש העד, קודם לכן, כי הבניה הינה לפי ההלתר חקייס, המאפשר להוטיף ולבנות קומה אחת ולא לפי הדמיות המציגות לצורך המחשה, מבנה בעל קומות נוספות.
העוררת אף מציינת במפורש, כי ייעסקינן בנכס המהווה מבנה לשימור. המדובר בנכטי שלא ניתן להרוסיי (סעיף 2 לסיכומי העוררת). אכן, לנוכח המתואר לעלל, דהיינו, שילוב חליך השימור עם ביצוע תוכנית התמייא, הוענק לנכס פטור לא ראוי לשימוש, על פי הוראות סעיף 330, במובחן מבנייה חדשה של הנכס והפיכתו, לאחר ההריטה, לאדמת בניין.
כל שלושת העדים, שנחקרו בפנינו (העוררת ויתרה על תקירת שני מצהירים נוספים מטעם המשיב), הן מטעט העוררת והן מטעם המשיב, התייחסו בחקירתט לחדר הקבלן שנראה מצוייד היטב ופעיל ותלק בלתי נפרד מן הנכס. העוררת בקשה בסיכומיה 'ילהתייחס לחדר זניח זה בבחינת הטפל ההולך אחר העיקריי. אינינו רואים כך את פני הדברים, שכן אין כאן שאלת יחס, של עיקר וטפל, אלא טיעון של ממש, מטעם חמשיב, כי קיום חדר הניחול הפעיל, בתוך הנכס, אשר בגינו משולמת ארנונה מלאה, בלא כל ערעור מצד העוררת, מחליש את הניסיון לטעון כי עסקינן בבית הרוס ההופך את הנכס לאדמת בניין.
ישום הניתוח המשפטי להבחנת מצב של אדמת בניין, מנכס יילא ראוייי, מוביל למסקנה, כי אין העוררת יכולה, לעת סיום תקופת הפטור הראשונה - וגם לא בכל שלב מוקדם יותר - להפוך את הנכס הלא ראוי, לאדמת בניין.
כפי שציינו לעיל, פרשת גב יס, עוסקת בנכס שטרם בא לעולם ולא בנכס העובר שיפוצ יסודי. לא זו אף זו, בגב ים נתבקש פטור מארנונה בטענה של אדמת בניין במצב של מעטפת בלבד, ולא בבניין העומד על תילו ועובר שיפו\.
לעניין ההכרעות השונות, שניתנו בוועדות הערר השונות, מתאימה וקרובה לענייננו, זו שניתנה בתיק ערר 140014662 אחד העם 20 בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אבים, (עו"ד אלון צדוק) ואשר עסקה גייכ במבנה לשימור, שמצד אחד אין להרסו ומצד שני, שיפוצו בשל מצבו לשימור, נמשך לתקופה העולה על תקופת הפטור הראשונה להיותו בלתי ראוי. לגופו של עניין נקבע שם כי כל מקרה נבדק לגופו וכי ייהמטקנה הברורה...מלמדת כי עיקר הבניין (כפי שעולה מהוראות היתר הבניה) עומד על תילו ונשאר על מקומו גם במסגרת העבודות שהותרו לביצועיי. הועדה הוסיפה את השקפתה
המקובלת גם עלינו, כהאי לישנא:
6
5
.6
.7
.8
''יצודקת העוררת כי הרציונל שעמד בפני התיקון לסעיף 330 לפקודת העיריות היה רצון המחוקק לדרבן בעלי נכסים לבצע עבודות שיפוץ ובניה בנכסים שכאלה.
יבול להיות שראוי היה כי המחוקק יקבע תקופת פטור ארוכה יותר על פי סעיף 330 לפקודה למקרים בגון המקרה שבפנינו הנוגעים למבנים לשימור אשר הליכי ההיתר כמו גס הליכי השיפוצ בעניינם נמשכים זמן רב יותר מבניינים רגילים, אלא שלא מצאנו בלקונה שהותיר המחוקק פרצה שתאפשר לגו להתפר> דרכה ולתקן את העוול הנובע מהתעלמות המחוקק מהמקרדיט המיוחדים הנוגעים למבנים לשיימור.
ועדת הערר הינה גוף מנהלי ועם כל הסימפטיה לעניינה של העוררת אין בידנו להושיט לה סעד מחוף לגדר סמכותנו.
מכל האמור לעיל וחרף ההסתייגות לעיל אין לגו אלא לדחות את הערר./
בצדק הפנתה אותנו, בייכ המלומדת של המשיב, להצעת חוק התכנון והבניה (תיקון-
שימור ושיקוט), התשטייט - 2009, אשר לא נתקבלה. מכאן, שלרשות המקומית אין זכות להעניק פטור מארנונה, לבעל נכס המבצע פעולות לשיקום ושימור אתר. נמצאנו למדים, מכלל לאו, כי העורר אינו וכאי לפטור של אדמת בניין, אלא הוא ממשיך, בערוץ התלת שלבי, של הוראות סעיף 330.
נוּכיר כי העוררת הגישה ערריסם גס בגין השנים 2021 ו- 2022, המאותדיס עס העררים של השנים 2019 ו- 2020, חרף העובדה כי ביום 1.1.2021 נכנסה לתוקפה, התקופה השלישית המעניקה פטור מלא ובלתי מוגבל. על כך משיב המתוקק, כי הואיל ומצבו של הנכס בלתי ראוי לתקופה ממושכת, תמצא לעצמה העוררת מזור, בתקופה השלישית.
לאור כל האמור אנו דוחים את הערריט, גט בכל הקשור לטענה כי הנכס אינו 'יבנלייו לפי סעיף 269 לפקודת העיריות.
כפי שציינו בראש ס' 1 להחלטתנו, לעוררת טענה נוספת, בסעיף 15 לעררה, עליה היא חוזרת בטעיף 27 לסיכומיה, 'כי יש להפריד את שטח המרתף (460 מ''ר) מיתרת השטח ולחייב חלק זה על פי התעריף המינמלי של חניונים (על פי היעוזד המקורי של קומה זו) ולא על פי התעריף המינימלי של תעשיה ומלאכתיי.
הטענה אינה עומדת בקנה אחד עם הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות. בתקופה השניה, חלות הוראות סעיף 2(330) , על פיהן החיוב בארנונה ''ייהיה בסכום המזערי בהתאם להוראות...הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבנייןיי. אין המחוקק מאפשר בדיקת הסיווג הזול ביותר האפשרי על פי דין בהתאם ליעוד התכנוני המותר, אלא קיימת חובה לבחון את השימוש האתרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור כמצויין אצל חמשיב.
איו לבלבל בין הוראות סעיף 330 לבין הפסיקה החלה על נכט ריק שאין משתמשים בו לתקופה שלאחר ששת החודשים הראשונים.
לא זו אף זו אלא שדווקא בנקודה זו יש בידינו קביעה מפורשת בהחלטת וועדת הערר הקודמת כי השימוש האחרון הוא בתעריף מינימאלי לתעשייה.
למעלה מכך, בערר הקודם ערערה המערערת על הקביעה של המשיב בהשגה, לפיה עמד על כך כי שטח המרתף יסווג על פי שימוש אחרון למשרדים, ולא בסיווג של תעשית כפי שסברה העוררת. הנה כי כן, עררה בעניין ווה נתקבל ,שכן הוכח בפני ועדת הערר שם, כי השימוש האחרון בשני הנכסים, דחיינו גם בשטח המרתף, היה שימוש לבית דפוט.
משכך, נקבע בהחלטה הקודמת, כי הערר לעניין סיווג המרתף, על פיי השימוש האחרון שנעשה בו בתעריף מינימלי לתעשייה, מתקבל. מכאן, רשם המשיב בספריו, את השימוש האחרון, כפי שנקבע בהתלטה הקודמת אליבא דעמדת העוררת, דהיינו לתעשייה.
למעלה מן הצורך אף נעיר כי דווקא פתיחתו מחדש של הדיון העובדתי, גרידא, בשאלת השימוש האחרון המזערי (ועוד במיוחד כאשר נתקבל עררה של העוררת בעניין וה על פי הראיות שהציגה), מהווה סטייה ברורה מכללי ההשתק, מחמת מעשה בי דין, בהם דנו בראשית החלטתנו.
אשר על כן גם טענת הפיצול והסיווג של המחסן כחניון, נדחית.
9. לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.
בנסיבותיו המיוחדות של הערר, טיעוניהס העניינייס של שני הצדדים, לרבות ההסכמה לקיצור ההליכים בדרך של איחוד ארבעה תיקי ערר, תחת קורת החלטה אחת ועמידתו של המשיב על דיון מורחב בגין טענות סף אשר נדחו, אין אנו קובעים צו להוצאות.
נוסיף ונציין, כי על העררים לא חל תיקון תקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), מיום 24.5.22, לעניין פסיקת הוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 20.6.2022.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב)
לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 ימיט מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז-1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
לוי / / ר
\
יו"ר: עו"ד יהושע דויטש חבר: אודי ויינרימכלכלן חבר: עו"ד אהוד פלדמן
אצ יי קלדנית: ענף לוי
-
-
ועדת הערר לענייני ארנונה
שליד עיריית תל אביב ערר מס': 140021092
בפני חברי ועדת ערר:
לוייר: עו"ד גדעון וייסמן
חבר: עו"ד משה קורן
חבר: רו''ח שמעון ז'יטניצקי
העורר: איתן הורביץ
- נגד.
מנהל הארנונה, עיריית ת''א יפו
החלטה
ערר וח עניינו נכס ברחוב דרך בן צבי 84א, תל אביב, בשטח של 60 מ"ר המסווג יבנייניס שאינם משמשים מגורים'י, אשר רשוט בספרי העירייה כמספר 2000421997 ח-ן לקוח 10952244 (להלן:
ייהנכסיי).
כהערה מקדמלת נציין, כי העורר ייצג את עצמו בהליך זה וככזה לא תמיד דייק בניסוחיס ובסעדים.
לא מצאנו בכך בכדי לגרוע מחובתנו יילעשות משפטיי. לפיכך מצאנו כי עיקר טענתו התמצתה בטענה כי הוא אינו ייהמחציקיי בנכס ולכן אינו בר חיוב.
טענות העורר
1 כי הנכס המדובר הינו שטח מעבר. הוא לא עושה שום שימוש בשטח ואין ראיות לכך שהוא עושה בו שימוש כלשהו.
טענות המשיב
2 כי מדובר במרפסת בשימוש של העורר.
3 לאחר עיון בתיק אנו סבורים, כי צודק העורר ואין לחייבו בגין חנכס.
4. ראשית יצוין, כי מדובר במחלוקת שבבסיסה הינה עובדתית :
5. לאחר שמיעת הראיות הגענו למסקנה כי מדובר בגג בשימוש של כלל הדיירים ובכל מקרה
לא בשימוש ייחודי ועיקרי של העורר.
6. למדנו ש: כל הגג מכוסה ביידקיי ולא רק החלק של העורר. יש ראיות שעוד גורמים עושים
שימוש בנכס (יש חברות נוספות, יש אדניות של גורם אחר, אין שילוט, ריהוט או כל דבר שקושר את העורר לנכס, מכל המשרדים האחרים יש גם גישה לנכס)
7 כידוע, הנטל על הוכחת הטענות חל בהליכי הערר על העורר. בנטל זה הוא עמד לשיטתנו.
8 לעניין נטל ההוכחה ראו (עייא 4457/98 בידור נאה נ' עיריית חיפה; עמיינ 114/05 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' חברת עדן יפו; עייש 417/95 מפעל מתכת חניתה נ' מנהל הארנונה שלומי).
סוף דבר
9 לסיכום האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר להתקבל וכי העורר אינו המתזיק בנכס.
10. המשיב ישא בהוצאות העורר בסך 3,000 ₪.
ניתן בהעדר הצדדים היום: 14/6/2022.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
לוי
/ =
לוייר: עויד 1 א חבר: עו"ד משה קורן חבר: רו"ח שמעון \וטניצקי
\
קלדנית : ענת.לוי
ועדת הערר לענייני ארנונה
שליד עיריית תל אביב ערר מס': 140021358
בפני חברי ועדת ערר:
*רייר: עו"ד גדעון וייסמן
חבר: עו"ד משה קורן
חבר: רו'יח שמעון ז'יטניצקי
העורר: עמותת המקרר- קבוצת אמנות ותרבות
- נבגד-
מנהל הארנונה, עיריית ת'/א יפו
החלטה
ערר זה עניינו נכט ברח' החשמונאים 88, תל אביב, אשר מסווג ברובו כבנייניס שאינם משמשים למגורים, ורשום בספרי העירייה כמספר ח-ן לקוח 11045221, מטי נכס 2000185328 (להלן:
ייהנכסיי).
תמצית המחלוקת בין הצדדים עוטקת בדחיית טענת העוררת ע"י המשיב, לקבלת סיווג לפי סי 3.3.8 לצו הארנונה.
טענות הסף
41 המשיב העלה טענה של הרחבת חצית בנוגע לטענת העוררת כי ניתן לסווגה כמוזיאון, לאור העובדה שהטענה לא הועלותה למול מנהל הארנונה.
2 העוררת הינה עמותה הפועלת בתחום התרבות ומפעילה בנכס גלריה לאומנות.
3 הגלריה לא מסחרית ועוסקת בעיקר בפעילות חברתית. אין גביית כסף ולא נמכרות בה עבודות.
4. העוררת הגיש תצהיר מטעם הגבי פשדצקי.
5. המשיב הגיש תצהיר חוקר השומה הייה משולמי ושרעביל.
6. התקיים דיון הוכחות והצדדים הגישו טיכומיס מטעמם.
טענות העוררת
לאחר מיקוד טענותיח (כאמור בסעיף 9 לסיכומיה) סבורה העוררת שהסיווג המתאים לה
הינו אחד משניים: אולמות בהתאם לסעיף 3.3.8 לצו הארנונה או מוזיאון בהתאם לסעיף
4 לצו הארנונה.
בסעיף 14 לסיכומיה טענה כי אמנט עיקר פעילותה של העוררת הינה תערוכות אך יש גס פעילות ייהקרובות לפעילויות שנהוג להתייחט אליהן כאל תאטרון כגון המופע של האומנית עדינה בראון...".
טענות המשיב
.10
לעניין אולמות: הפעילו שתוארה על ידי העוררת עצמה אינה של ייתאטרון, מחול או
קונצרטיסיי. יש ניסיון לקרוא לסעיף מה שאין בו.
לענלין מוזיאון: אין לדון בטענה מכוון שמדובר בהרתבת חזית אסורה. גם לגופם של דברים
המקום לא מוכר כמוזיאון על ידי שר התרבות, העוררת עצמה לא מפרסמת עצמה כמוזיאון וגם התצוגות אינן מגיעות לכדי הגדרת מוזיאון בס' 1 לחוק המוציאונים התשמייג 1983 שם נקבע:" מוזיאוןי-- מוסד שלא למטרות רוות שיש בו אוסף מוצגים בעל ערך תרבותי, המציג באופן קבוע את האוסף או חלק ממנו לציבור, ומטרת התצוגה היא חינוך, לימוד או עינוגיי.
הכרעת
1
.12
.3
.4
.5
.6
בתמצית יובהר כדלקמן:
מבחינה עובדתית הכרעתנו היא כי מדובר בנכס שהשימוש בו הינו לגלריה: במקום יש תערוכות. המקוט מגדיר עצמו כגלריה בפרסומים, אין במקום פעילות מעבר לתערוכות (ולכל הפחות זה השימוש העיקרי בנכס). בתצהיר של המצחירה מטעם העוררת היא מכנה את הנכס גלריה. אין במקום תערוכות קבועות. המקום משמש לליווי אישי לאמנים. בנוסף מתקיימות בנכס מידי פעט פעילות שונה כגון פגישות של הפורום לאיסוף מזון.
חשוב לנו לציין, כי אנו מסכימים עט העוררת כי יש לתת עדיפות של סיווג ספציפי על שיורי.
דא עקא והמחוקק יצר גס סעיף סל שנועד ייללכודיי שימושים בנכס שאינם ניתנים להגדרה בהתאם לאחד משלל הסעיפים הספציפיים הנמצאיט בצו הארנונה. לדעתנו חובה לזכור, כי בסופו של יום ההתנהגות האנושית הינה רחבה ומשתנה ולכן באופן אינהרנטי תמיד יהיו
שימושים שלא ניתן למצוא להם יישיבוציי ספציפי.
לפיכך נותרנו עם בחלנת הסעיפים הספציפיים להם טענה העוררת ומצאנו כי היא לא הרימה את נטל ההוכחה החל עליה לגבי שניהם.
במצב דברים זה אין מקוט וצורך להודקק לטענת הסף של המשיב.
7 עובדתית אין ספק שחשימוש כולו (ולכל הפחות העיקרי) אינו אחד השימושים של סי 3.3.8 ומצד שני שהמקום לא הגיע (אולי יגיע בעתיד) להגדרת מוזיאון.
סוף דבר
8. לסיכום האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר
להידחות.
9 בנסיבות תיק ה וזהות העוררת החלטנו שלא להשית הוצאות על העוררת.
ניתן בהעדר הצדדים היום: 14/6/2022.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
7 א
חבר: עו"ד משה קורן חבר: רוח שמעון +ייטניצקי
|
יו"ר: עו"ד גדעון ור
קלדנית : ענת לוי
איך
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית
שליד עיריית תל- אביב - יפו ערר מס' 140019571
ערר מס' 140021972
ערר מס' 140022048
ערר מס' 140023075
בפני חברי וועדת הערר:
רייר - עו''ד אפרת א. קפלן
[
חבר - עו'יד ראובן הרן
חבר - רו''ח יעקב ישראלי
העוררת: סיגניה קונסלטינג בע'ימ
-נגד-
מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו
התלטה
1. עניינו של ערר זה הוא חיובי ארנונה לשנים 2018, 2020, 2021 ו -2022 שהוטלו על העוררת
בגין נכסים ברח' יגאל אלון 94 תל אביב -יפו הרשומים במחלקת הארנונה של עיריית תיא - יפו כנכסים מסי 2000442273 ו- 200043332. הנכסים מוחזקים ע"י העוררת ומשמשים לפעילותה העסקית. ערר מסי 140019571 הוגש ע"י העוררת בגין שנת המס 2018. בהמשך הוגשו עררים נוספים מסי 140021072, 140022048, 140023075 המתייחסים (בהתאמה)
לשנות המס 2020, 2021 ו- 2022 (ייהעררים הנוספים'י). בהחלטות נפרדות של ועדת הערר אוחדו העררים הנוספים עס הערר לשנת 2018 וזאת מאחר והצדדים חס אותם צדדים והסוגיות שבמחלוקת שבכל העררים הן סוגיות זהות. לאור החלטות האיחוד, החלטה וו תחול על כל העררים המאוחדים. נוסיף, כי מאתר והתיק התנהל במסגרת ערר 140019571 וכל הראות שהוצגו בפני הוועדה היו בערר זה בלבד, מתבטטת ההחלטה על החומר שהיה בפניה בערר וה, ללא התייחסות לשינויים עובדתיים כלשהט, אס היו, בשנים שלגביהן הוגשו הערריט הנוספים. כמו כן לא תהיה התייחסות לאמור בכתבי הטענות שהוגשו בעררים הנוספים, גס אס היה בהם שוני מכתבי הטענות בערר 140019571.
2 הסוגיה המתבררת בערר זה היא, האם העוררת וכאית לתעריף הארנונה המופחת המוענק לבתי תוכנה, על פי סעיף 3.3.3 לצו הארנונה של עיריית ת'/א-יפו, או שמא צדק חמשיב בסווגו את עסק העוררת בנכס בסיווג השיורי לגבי בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחר, לפי סעיף 3.2 לצו הארנונת.
ההליבים בתיק
3 הערר הוגש ביום 17.01.2019 בגין שנת המס 2018. לפי כתב הערר, נכס מסי 2000442273 הוא חדר שרתי המחשב של העוררת בשטח של כ- 30 מ"ר. באותו בניין מחזיקה העוררת
נכס מסי 2000433332 המשמש את משרדיה. לטענת העוררת פעילותה בנכסים אלה עונה על הקריטריונים של ייבית תוכנחיי לפי סעיף 3.3.3 לצו הארנונת. העוררת צרפה לכתב הערר מכתב של המשיב מיום 12.12.2017, שבו לטענתה אישר המשיב את סיווגה כייבית תוכנה"
לתקופה מ 01.01.2018 עד 31.12.2020, וואת בפעילותה במשכנה הקודם ברחי תוצרת הארצ 7 תייא. לטענת העוררת לא חל שינוי בפעילותה, למעט התרחבות שהצריכה מעבר למושכר חדש, ולכן אין הצדקה לשינוי הסיווג.
חמשיב הגיש כתב תשובה ביום 25.03.2019. בראשית תשובתו ביקש המשיב לסלק על הסף את חלק הערר המתליחס לחדר השרתים, בטענה כי חלק זה של הערר מהווה הרחבת חצית מאחר ולא נטען בפני המשיב בהשגה. נציין כבר כעת כי בהמשך החליכים ויתר חמשיב על טענה גצו. המשיב טען בתשובתו לערר, כפי שנאמר גס בתשובת חמשיב להשגה, כי העוררת לא איפשרה לבוחן מטעם המשליב לבדוק את הפעילות בנכס, ולפיכך בגין הכשלת הביקורת לא ניתן לתת לעוררת את מבוקשה. כן נטען כי למשיב זכות לחייב את הנכס באופן שונה מאשר בעבר, וכן כי גם לעצם העניין הנכס חויב כדין מאתר והפעילות בו איגה עונה על הקריטריונים של ייבית תוכנהיי לפי בו הארנונה.
דיון מקדמי בפני ועדת הערר בהרכבה הנוכחי התקיים ביום 23.10.2019. בדיון זה ויתר המשיב על הטענה בעניין הרחבת חצית מצד העוררת. כמו כן ניתנה החלטה לאור הסכמת הצדדים, כי העוררת תמציא למשיב מסמכים לפי נוחל המשיב לעניין בתי תוכנה, כי לאתחר קבלת המסמכים יקיים המשיב ביקורת נוספת בנכס, וכי לאחר כל אלה יודיע המשיב את עמדתו ביחס לסיווג חנכס.
ביום 02.02.2020 הודיע המשיב כי הצדדים לא הגיעו לידי הטכמה. בהתאם, חורתה הוועדה על הגשת תצהירים וקיום הליך ההוכתות בפניה. לאחר הגשת תצהירים התקיים ביום 0 זיון הוכחות. דיון ההוכתות התקייט בהרכב חסר בהיעדרו של אחד מחברל הוועדה, כאשר הצדדים הסכימו לקיים את הדיון בהרכב חסר. בדיון נחקרה המצהירה מטעם העוררת גבי לימור שוור), טמנכיילית כספים של העוררת. נחקר גס מר אטף דניאל חוקר שומח אצל המשיב אשר ביצע את הביקורות בנכס.
הצדדים הגישו סיכומיהס והתיק הובא בפני הוועדה למתן החלטה.
לאחר שהוניק הועבר לכתיבת החלטה סופית בערר, נבצר מחבר הוועדה עו"ד אהוד מטרסו, שנכח בדיון ההוכחות, להביע עמדתו במחלוקת, עקב טיוס כהונתו כחבר הוועדה. בהמשך להתלטת לוייר הוועדה מיום 28/3/2022, ובהתאם לסעיף 11 ד לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ו - 1977 (להלן -- ייתקנות הערריי), התבקשו הצדדים להגיש הודעה כתובה עד ליום 29/3/2022 האם הס מסכימים למתן התלטה בהרכב קטוע או למינוי תבר למותב הקיים שימשיך בדיון מו השלב אליו הגיע ההרכב הקודם. בעקבות ההחלטה הודיעו הצדדים כי אינם מתנגדים למתן החלטה בהרכב קטוע. יחד עם זאת, לאור טיבו של התיק וכפי שנעשה בתיקי ערר אחרים, ועל מנת שלא ייגרס עיוות דיון, החליטה יו"ר הוועדה ביום 17/5/2022 כי מן הראוי למנות בתיק זה חבר וועדה נוסף שיביע עמדתו במחלוקת. לאור ואת, חבר הוועדה עו"ד ראובן הרן ימונה כתבר וועדה בהרכב זה החל מן השלב אליו הגיע ההרכב הקודם, אלא אם
2
יודיע מי מן הצדדים כי הוא מתנגד לכך עד יום רביעי, 18/5/2022 בשעה 12:00. הצדדים לא מסרו
הודעה כלשהי. מכאן החלטה זו.
טענות העוררת
בכתב הערר ובסיכומיס, טענות העוררת כנגד ההחלטה שלא לאשר לה את הסיווג של ייבית
תוכנחיי הן בתמצית כדלקמן:
91
9.2
3
|84
(5
-
העוררת החזיקה עד 16.09.2018 בנכט אחר ברת' תוצרת האר> 7 תזיא. המשיב בחן את פעילות העוררת באותו נכס ואישר כי גו מתאימה לחגדרת ייבית תוכנהיי שבצו הארנונה. לפיכך אושר לעוררת סיווג וח לתקופה שמיום 01.01.2018 ועד
0. במחלך התקופה העתיקה העוררת את מקום פעילותה לנכסים נושא
הערר אך אופי הפעילות נותר כשהיה (מלבד התרחבות פעולות הפיתות שבגינה נצרכה העוררת למקום גדול יותר). המשיב שינה את סיווג העוררת ללא סיבה עניינית. לפיכך מן חראוי לבטל את התחלטת המשיב.
מאחר וחמשליב שינה החלטה קודמת שלו בעניין אותח עוררת, היה עליו לתמוך את החלטתו בהצגת נתונים עובדתיים ונימוקיס משפטיים המבססים את קביעתו החדשה. במקרה גה שינה המשיב את החלטתו ללא שהציג כל נימוק לכך.
המשיב נימק את דחיית ההשגה שהוגשה ע"י העוררת באי מתן אפשרות לבוחן מטעמו להיכנס לחלק מהנכס, להיווכח במו עיניו מהי הפעילות העסקית הנעשית בפועל בנכס ולשותח עס העובדים. במחלך הליכי הערר בוצעה ביקורת נוספת בנכס ובה ניתנה לבוחן גישה לכל חלקי הנכס, אפשרות לשוחח עס העובדים ולבדוק מסמכים, לפיכך נשמטה הקרקע מתחת נימוקי המשיב לדחיית ההשגה.
לעצט העניין, הסיווג הנכון של עסק העוררת בנכס הוא בית תוכנה. העוררת עוסקת בפיתוח תוכנות ומוצריס טכנולוגיים מבוססי תוכנה כאשר אנשי הפיתות המבצעים משימות אלו הס הרוב המוחלט (86%) מכלל עובדי העוררת. בנוסף, עוסקת העוררת ביישום והטמעת מוצרי התוכנה המפותחים על ידה, ופעילות זו איננה מבוצעת בנכס נושא הערר אלא אצל הלקוחות, שט שוהים אנשי ההטמעה תקופות ארוכות. ככל שאנשי ההטמעח חוצרים לנכס הס עוסקים בו בהמשך פיתוח התוכנות, קרי תיקונים הנדרשים בהן, שינויים שכלולים והתאמות, פעולות שגם הן מהוות פעילות של פיתוח תוכנה. כל פעילות שירותית שמבוצעת ע"י אנשי העוררת, מתבצעת באתרי הלקוחות ולא בנכס עצמו.
בהתאם למצבת העובדים כפי שצורפח לערר ולתצהיר העוררת, וכפי שניתן לראות במיפוי הנכס וסימון המשימות והעובדים על גבי התשריט (נספת בי לתצהיר מטעם העוררת), רוב מכריע של עובדי העוררת וכן עיקר שטת הנכס, מוקדשים לעבודות פיתוח תוכנה.
אין באמור בדוייחות הכטפייט משום פגיעה באופי הפעילות בנכס שהוא צור
תוכנה. הכנסות העוררת בשנות המט שבמחלוקת נובעות משני מקורות:
א הכנסות ממתן שירותי סייבר המבוססים על מוצרי התוכנה שמפתחת העוררת. הכנסות אלו נובעות משירותיט הניתנים באתרי הלקות ולא בנכס.
.10
ב. הכנסות הנובעות ממעמד העוררת כמפעל טכנולוגי לפי חוק לעידוד
השקעות הון.
לטענת העוררת הדוייחות הכספיים אינם שוללים מעמדה כבית תוכנה הזכאי
לתעריף המופחו.
טענות המשיב
טענות המשיב בתמצית הן:
101
12
13
14
15
16
1007
18
109
החלטת המשיב לגבי העוררת מיום 12.12.17, התייחסה לפעילות בנכס אחר.
משהעתיקה העוררת את מקום עיסוקה, על המשיב לבחון את הפעילות בנכס החדש ולבדוק האם הוא עונה לקריטריונים להכרתה כבית תוכנח.
המשלב בחן את עסק העוררת לפי הראות שהיו בפניו והחליט על הסיווג המתאים לנכס. ככל שהעוררת חולקת על החלטת המשיב, חובת ההוכחח עליה.
תשובות המשיב להשגה ולערר מנומקות כדבעי. העוררת מצידה מנעה מהמשיב לערוך ביקורת בנכס. לפיכך המשיב פעל כדין בנמקו את החלטתו בהשגה בכך שהעוררת לא איפשרה את הביקורת. העוררת הסתירה ראיות כמו למשל הדוייחות הכספיים לשנת 2018 שלא הוצגו, ועובדה וו פועלת לרעונה. מאחר והנטל להוכיח את הטענות מוטל על העוררת מניעת הביקור בנכס והסתרת ראיות פועלים כנגדה.
גם לאחר שהעוררת איפשרה במהלך ניהול הניק את ביצוע הביקורת, ממצאי חוקר המשיב לרבות עדותו ותשובותיו בחקירה, אינם תומכים בעמדת העוררת ודווקא שוללים הענקת מעמד של בית תוכנה.
בהתאם לראיות, העוררת עוסקת בתחוט הסייבר ההגנתי והרוב המכריע של הכנסותיה נובע משירותיס ותמיכה שהיא מספקת ללקוחותיה. העוררת איננה מוכרת תוכנה ללקוחות אלא מעניקה להם שירותי ייעוץ בתחום הסייבר, המבוטסים על תוכנה שמפותחת ע"י העוררת. התוכנה נשארת בבעלות העוררת ואיננה נמכרת ללקוחות. עובדי העוררת נשלחים ללקוחות ופועלים אצלם להגנה מפני התקפות סליבר. הפעילות אצל הלקוחות מתבצעת ע"י עובדי העוררת בלבד והבעלות בתוכנה אינה מועברת ללקוחות.
טענת העוררת כי 86% מעובדיה עוסקקים במתקר ופיתוח איננה נכונה. המצחירה מטעסם העוררת הודתח כי נכלליט במספר וה גס עובדי ההטמעה, המטפקים שירות ללקוחות. כמו כן לא הוצגו פירוט והוכחות לעניין כישורי העובדים, השכלתס והסמכותיהם, ותפקידיהס הספציפיים.
העוררת לא הציגה הסכמי התקשרות עם לקוחותיה.
לצורך סיווג כבית תוכנה על העוררת היה להוכיח כי אופי התקבולים מתאפיין בתשלום חד פעמי לרכישת התוכנה עצמה, כמאפיין של עסק ייצורי, ולא בתשלום עיתי ומתמשך עבור קבלת השירות.
גם אם בנכס עצמו מתבצעת פעילות של פיתוח תוכנה, אין היא מפותחת לצורך מכירתה אלא לצורך שימוש ע"י העוררת עצמה במתן שירותים ללקוחותיה.
מהראיות עולה כי עסק העוררת הוא מתן שירותים המבוססים על כלים
.1
12
.3
טכנולוגיים, ולא ייצור תוכנה לצורך מכירתה או אפילו בצורה של מתן רישיון לשימוש בתוכנה.
0 המשיב הכביר מילים בסיכומיו על ייהסתרהיי של מידע ע"י העוררת בכך שלא איפשרה ביצוע מלא של הביקורת מטעם המשיב, טען בתקיפות בעניין המשמעויות המשפטיות הנובעות מהסתרה צו וכי אלו אמורות לשמש כנגדה בהחלטה זו. המשיב אף טען כי העוררת פעלה ייבעזות מצחיי ובהתנהגות פסולה.
העלאת טענות והאשמות כאלו כלפי העוררת לא הייתה במקומח ומן הראוי כי בייכ המשיב היח נמנע מכך, ולו לאור העובדה שבמהלך ניהול התיק בוצעה ביקורת נוספת, המשיב קיבל את כל המידע שהיה נחו> לו, וחמידע הרלבנטי נפרס לעיני הוועדה.
דיוו והכרעת
נטל ההוכחה
העוררת הציגה בפני חוועדה מכתב של חמשיב מיום 12.12.2017, בו אישר המשיב את סיווגה כייבית תוכנחיי לתקופה מ 01.01.2018 עד 31.12.2020, וזאת בפעילותה במשכנה הקודם ברח' תוצרת הארצ 7 תייא. במהלך תקופה וו העתניקה העוררת את פעילותה לנכס נושא הערר ללא ששינתה את אופי פעילותה. עס מעבר העוררת לנכס החליט המשיב לשנות את הסיווג לסיווג של ייבניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים שירותים ומטחריי, ובכך לשלול ממנה את ההטבה בארנונה לפי סעיף 3.3.3 לצו הארנונה.
אין חולק כי המשיב רשא לבתון מחדש את החלטותיו הקודמות וכי במעבר מחזיק לנכס חדש אין חמשיב מנוע מלשנות את סיווג העסק. יחד עס ואת כבר נאמר לגבי מקרח כמו
המקרה שלפנינו: בלוד הוא כי אם החליט המנהל לקבוע לנישום בשנת מש מסוימת ס:ווג
השונה מהסיווג בשנות המס שקדמו לה, מוטל על המנה 2 להציג בסיס עובדתי לשינוי?
- עמ'ינ 29761-02-10 ווב סנס בע"מ ני עיריית תל אביב -יפויי (ייעניין ווב סנסיי).
במקרה שלפנינו שינח המשיב את סיווגה של העוררת ללא שחיה בפניו בסייס עובדתי לשינול.
המשיב ביצע את הביקורת הראשונה בנכס ביום 23.12.18, וואת רק לאחר שהעוררת הגישה השגה על חיובה לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה וטענה כי מן הראוי לחייבה כבית תוכנה לפי סעיף 3.3.3 לצו. שינוי הסיווג ע"י המשיב בוצע בתוך התקופה שלגביה אישר המשיב את הסיווג כבית תוכנה, ובעת שינוי הסיווג לא היח בפניו כל ממצא אחר, לבד מהעובדה כל העוררת העתיקה פעילותה לנכט אחר, וכן אישורו שלו עצמו מיום 12.12.17 שאישר לעוררת סיווג של בית תוכנה עד 31.12.20.
במכתב המשיב מיוםס 12.12.17, נספת א' לערר, נאמר בסעיף 1: '/בהתאם למסמכים שהוצגו בפנינו, ממצאי ביקורנו מתאריך 19.11.2017 והסכם פשרה שנחתם בין הצדדים בתאריך 11.12.2017, הנני להביא לידיעתכם, כי הנכסים יסווגו בתעריף //בתי תוכנת/י מתאריך 01.01.2018 עד לתאריך 31.12.2020//, פיסקה זו מעידה כי החלטת המשיב נעשתה
14
.5
.6
.7
לאור בדיקה שנעשתח על ידיו. כעת משעברה העוררת לנכס אחר, הוחלט ללא בדיקה עובדתית לשנות את הסיווג.
המשיב אמנם וּכאי לבדוק את פעילות העוררת במשכנה החדש ולהגיע למסקנה שונה מצו שהגיע אליה לגבי הנכס הקודם, אולם ככל שלא חל שינוי בפעילות, וטענת העוררת בעניין זה לא נסתרה, התנהלות המשיב גורמת תחושה של חוסר הגינות כלפי העוררת. מדובר בשתי החלטות סותרות כלפי אותו נישום כאשר שינוי מיקום הפעילות כשלעצמו אינו מעיד דבר על שינוי בפעילות עצמה. לעניין ערר וה, התוצאח האופרטיבית מהתנהלות המשיב הנייל, תהיה הקלה בעול ההוכחה המוטל על העוררת להוכיח את טענותיה.
התנאים לסיווג כ'/בית תוכנה"
צו הארנונה קובע בסעיף 3.3.3 כי: ייבתי תוכנה שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה...".
פירושו של סעיף וּה אינו דבר קל ובתי המשפט התלבטו בו לעתים תכופות. בעניין ווב סנס
נאמר כדלקמן: /לצולך סיווג נכס בסיווג של יבתי תוכנה" מדרש לפי טעיף 3.4.3 לצו
הארנונה (תיום סעיף 3.3.3), כי תתקיים בו בעיקר *פעיפות *יצולית/ ש2 <יצוד *תוכנת.
הסעיף כולל בחובו שלש ה מונתי מפתח: /בעיקד, *:יצור?/ ה/תוכנה?.
המונת /בעיקריי מכוון בעיני חן למבחן כמותי והן למבחן מהותי./
לעניין המבחן הכמותי נבדקו בדרך כלל החלק משטח הנכס בו מתבצעת פעילות של ליצור תוכנה לעומת השטח בו בוצעו פעולות אחרות, מטפר העובדים מתוך עובדי הנישום העוסקים ישירות בכתיבת קוד ובייצור תוכנה, הדוייחות הכספיים מהם ניתן ללמוד על היקף הוצאות התברה למחקר ופיתוח לעומת ההוצאות האחרות, ובמקביל ממה נובעות הכנטות החברה.
המבחן המהותי בודק את מאפייניה של פעילות הנישום בנכס, ובין השאר האם מדובר בפעילות ייצורית של תוכנה או בשירות, האם מדובר בייצור תוכנה למכירח ייכמוצר מדף יי למכירח לכל, שאז תהיה נטייה לסווגהח כפעילות של ייצור תוכנה, או שמא מדובר במתן שירות מבוסס תוכנה ללקוח ספציפי, שהיא פעילות שירותית שאיננה מקנה את הסיווג של בית תוכנה. ראה עמ'ינ (ת'/א) 11- 07- 12244 אלעד מערבות בע'ימ נ' עיריית תל אביב - יפו,
המונח יימוצר מדף'י הורחב בפטיקה גם לפיתוח תוכנה לצרכי מגזר מסוים או קבוצה טפציפית של לקוחות ובלבד שלא יחיה מדובר בפיתוח תוכנה ללקוח ספציפי ולפי דרישותיו, שאו מדובר למעשה בשירות ללקות.
ראה לעניין זה עמ'/נ (ת''א) 5340-09-16 איי פוינט מערכות בע'ימ נ' מנהל הארנונה
בעיריית רמת גן, שם נאמר מפי כבי השופט חגי ברנר כדלקמן:
אין כל מניעה שפיתוחן של תוכנות מחשב שנועדו לשדת מגזר מקצועי מטוים או קהק< *עד משוים, כגון, מנהלי חשבונות, עורכי דין, ילדים וכוי, ייחשב כפעילות :יצורית, שכן לא מלובר בלקות ספציפי, אלא במגזר שלם, גס אם יש לאותו מגזד מאפיינים מיוחדים המצחינים אותו מהציבור הרתב. לעומת זאת, פיתות עדכוני תוכנה ספציפיים,
המותאמים ותפולים למידותיו האישיות של לקות פדטני (406ז - יזסו 111), אינו מקדם
את הפיתוח התעש: יתי הכלעי של המדינה, וזאת בשונה מפיתות תוכנות מדף המיועדות
לשימושו של הציבור הרחב או ש2 קה 2 יעד מסוים?
מן הכלל אל הפרטן
.8
9
0
.1
.2
.3
לפי תצחיר סמנכיילית הכספים של העוררת שהוגש לוועדה, העוררת עוסקת בתחום הסייבר ההגנתי ומפתחת כלי תוכנה טכנולוגיים, שיטות ומתודולוגיות המאפשרים ציהוי ומניעה של תקיפות בתחום אבטחת הטסייבר. העוררת מפתחת מספר מוצרים טכנולוגיים ;
מוצר המאפשר חקירה ברשת כתגובה לאירוע פריצה של אבטחת מידע, מוצר שתפקידו לוהות חולשות באבטחת הסייבר בארגון, ומוצריס המאפשרים ביצוע ייצידיי יוום כנגד איומים והתקפות ברשת הלקוח (סעיף 9 לתצחיר).
המוצרים שמפתחת העוררת מפותחלס באמצעות תוכנות פיתוח שונות (סעיף 10 לתצהיר).
פעילות המחקר והפיתוח מתבצעת ע"י עובדי העוררת במשרדיה השוכנים בנכס נושא הערר. גס הפעילות הנוספת המתבצעת בנכס, פעילות אדמיניסטרטיבית וכן פעילות של לישוס והטמעת מוצרי העוררת (פעילות שנעשית גם היא ע"י מתכנתים), קשורה גם היא לפחות חלקית לפעולות הפיתוח (סעיפים 11 -13 לתצהלר).
לישוס והטמעת מוצרי העוררת נעשים במשרדי לקוחותיה ולא בנכס. כאשר נדרשים שינויים ותיקון רגיקטים במוצר לבקשת אנשי חיישום וההטמעה, פעולות אלו מבוצעות בנכס. בומנים הרלבנטיים לערר פיתוח המוצרים טרם הושלם לרמה המאפשרת ללקוחות להפעיל את המערכת בעצמם, ולכן פעולות הפעלת המערכת ויישום התוכנה אצל המוצרים מתבצע ע"י עובדי החברה.
החברה מעסיקה בסהייכ 72 עובדים ורובם המכריע (86%) עוסקים בפיתוח התוכנה, לרבות חיישוס וההטמעה. בעת עריכת הביקורת ע"י חוקר המשיב הוא דיווח כי בחברה עובדים 5 עובדים. לתצהיר העוררת צורפה רשימת עובדי העוררת ותפקידיהם. מעיון ברשימה ניתן ללמוד כי לפחות לפי תואר התפקיד, רוב עובדי העוררת עוסקים במחקר ופיתות ובפיתות תוכנה. המשיב הלין בסיכומיו כי לא הוצגו השכלתם והסמכותיהס של העובדים ולטעמו לא הוכת כי הס אכן עובדי תוכנה ו/או מחקר ופיתוח, אולם נראה לנו כנכון לקבל את הצחרת העוררת לעניין זה. המשיב לא חקר את המצחירה בנושא ולא העלה את הטענה במהלך הדיונים ואין לנו יסוד לחשוד באי אמירת אמת בתצחיר. כמו כן נוכיר כי כבר בתחילת הדיון הודענו כי לאור העובדה כי המשיב שינה את הסיווג ללא נימוקים במהלך תקופת ההסכם עם העוררת, זכאית העוררת בהקלה ברמת ההוכחה הנדרשת ממנה.
הכנסות העוררת נובעות מתקבוליס מלקוחות אשר באתריהס ניתן ע"י העוררת שירות של טייבר הגנתי כמפורט לעיל, באמצעות המערכת המפותחת על ידה. לשאלות הוועדה השיבה
4
5
6
7
המצחירה בחקירתה כי הלקוחות משלמים לעוררת לפי שעות עבודה או לפי מחיר שנקבע מראש (קבלנות). כמו כן לעוררת הכנסות לפי תוקי עידוד ההשקעות.
הטמעת המוצר אצל הלקוח נעשית בדרך של התאמת המוצר לצרכיו הספציפיים של הלקוח. ככל ובמהלך ההטמעה נמצא כי קיימים ליקויים או דרישות לשינויים במוצר, מתבצעים השינויים והתיקונים במשרדי העוררת שבנכס.
בסיכומי העוררת נטען כי פעילות העוררת בנכס חיא פעילות פיתוח תוכנה ומוצרים טכנולוגיים מבוססי תוכנה, וכי הפעילות הנוספת של העוררת ליישום והטמעה של מוצריה נעשית מחוצ לנכס. לו היינו מקבלים את הפרדת הפעילות חנייל כמוצע ע"י העוררת, היא הייתה וכאית לסיווג של בית תוכנה לאור הקריטריונים שנמנו לעיל. יחד עס ואת נראח כי הפרדת פעילות העוררת לייפעילות פניםיי מחד ולייפעילות חוציי מאידך היא הפרדה מלאכותית ולא נוכל לקבל את טענתה. את עסק העוררת יש לראות כמקשה אחת. העוררת מספקת שירות ללקוחותיה שהוא שירות של מניעת התקפות סייבר פוטנציאליות, ניטור ונטרול התקפות סייבר ממשיות. גם אם יישום השרות מתבצע באתר הלקוח, באמצעות מערכת מבוססת תוכנה וכלים טכנולוגיים, אשר מפותתים בנכס, אין בכך בכדי לחפוך את העוררת לכו המפעילה שני עסקים נפרדים, אלא מדובר בפעילות אחת ששני חלסיה שלובים וה בוה ויש לראותם כשני שלבים של אותה פעילות.
יתרח מכך, לפי הראיות שבפנינו צודק המשיב בטענתו כי העוררת אינה מוכרת ללקוחות את התוכנה המפותתת על ידה או כל הלק אחר של המערכת. נרמז בראלות, כי ייתכן ובעתיד הלקותות יוכלו לתפעל את המערכת בעצמם, אולם לפחות בשלב זה, התפעול, ההטמעה וחיישום נעשים באתרי הלקוחות ע"י עובדי העוררת, על גבי הפלטפורמה הממוחשבת שהיא רכוש העוררת, ונשארת כוו עס סיום מתן השרות.
מודל התשלום של הלקוחות עבור השירות שניתן ע"י העוררת, הוא תשלום על בסיס שעות עבודה או על בסיס פרויקט. מעבר לכך אין ללקותות זכויות במוצרי העוררת. לפיכך, אופי עסקה של העוררת הוא מתן שירות ללקוחות על בסיס פלטפורמה ממוחשבת וכלים טכנולוגיים שפיתחה. לאור הפסיקה הברורה לעניין וה (ראה בין היתר עמ''נ -11846-01 7 טראקס מערכות בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסם במאגרים) ופסקי הדין המאווּכריס שם), צדק חמשיב בסווגו את עסק העוררת כעסק של מתן שירותים, ובהתאם בטיווג השיורי של ייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחריי לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה.
סיכומם של דבלים:
על פי העובדות שהוצגו בפנינו, מטקנתנו חיא כי הנכס אינו עונה על התנאים הקבועים בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה ולפיכך אין מקום לסווגו כייבית תוכנהיי לעניין הארנונה העירונית.
הערר נדחה. בנטיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהיעדר הצדדים ביום 01.06.2022
בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנח 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.
בחתאס לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייו- 1977 תפורטס החלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.
2-2 5 /
ייר לא קפלן, עו חבר: 2 7 חבר : יעקב ישראלי , רו''ח
9
קלדנית : ענת לול