החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - אוקטובר 2022

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 27/04/2022
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

וו

תאריך | : כט בתשרי תשפג

מספר ערר: | 11:48 / 140024210

מספר ועדה: | 12507

\ ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

% שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד פרינץ רוית

חבר: ויינריב אודי, כלכלן

חבר: רו"ח מלי אורלי

העורר/ת:

אושרוביץ" ארקדי 3600 סוספה גלינה וקו

חשבון לקוח: 11264613

מספר חוזה: 1174287

כתובת הנכס: מעפילי אגוז 40ב

-1ג ג דד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: מור רוזגבויים

נוכחים:

העורר/ת: אושרוביץ' ארקדי

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: מור רוזנבויים

פרוטוקול

העורר: אנחנו לא גרים שם. הייתה שם שוכרת עד לחודש מאי 2022, אבל היא עזבה את הדירה.

אני פניתי לעירייה ב- 12 במאי וביקשתי לתת לי פטור בגלל שהנכס לא ראוי לשימוש החל מ-

2 כי הבניין נמצא משנת 2017 בעבודות תמ"ה 38. הדירה עומדת ריקה מחודש מאי 2022. יש קבלן שעושה עבודות שיפוצים מחוץ לבניין. בגו ממ"ד ומרפסת לדירות וגם משפצים את הבניין מבחוץ.

אני מבין את מה שהוועדה מסבירה לי שמה שאני זכאי לקבל מהעירייה זה פטור מארנונה לתקופה של חצי שנה בגין נכס ריק ולאחר מכן יהיה עלינו לשלם את הארנונה.

אני מבהיר שהחל מיום 27/4/2022 הנכס עומד ריק. .

ב"כ המשיב: | שמעתי את דברי העורר. מבירור שערכתי בעירייה הנכס זכאי לפטור כנכס ריק שכן

העורר טרם ניצל את הפטור. אני אעביר את הנתונים למחלקת ארונה על מנת שיסדירו את הפטור. ככל ויש לעורר יתרת זכות ביחס לתקופת הפטור, הרי שהיא תקוזז.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כט בתשרי תשפג

2202

מספר ערר: | 11:48 / 140024210

מספר ועדה: | 12507

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד פרינץ רוית

חבר: ויינריב אודי, כלכלן

חבר: רו"ח מלי אורלי

העורר: אושרוביץ' ארקדי

- נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזה תוקף של החלטה להסכמות דלעיל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.10.2022.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

צר ב / 20 7

יו"ר: עו"ד פרינץ הי חבר: ויינריב אוי/2ל2 לן חברה: רוח מלי אורלי

שם הקלדנית: ענת לוי

וו וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א בחשון תשפג

222

מספר ערר: | 13:01 / 140024132

מספר ועדה: | 12509

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קפלן אפרת

חבר: הרן ראובן-יהודה, עו"ד

חבר: רו"ח ישראלי יעקב

העורר/ת:

לן א'רית 00

חשבון לקוח: 10608869

מספר חוזה: 474907

כתובת הנכס: שביל ברלינר 14

-ג1 ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: שרון רפאלי קלר

בוכחים:

העורר/ת: לן אירית

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: שרון רפאלי קלר

פרוטוקול

לן אירית לאחר שהוזהר כדין משיב לשאלות ב"כ המשיב:

ת: היתה תקופה שבה שברו את המדרגות בבניין. הבאתי תמונות. אני לא יכולה לטפס לשם.

המדרגות מאוד חדות וגסות מבטון, אין מעקה והגישה לנכס מוגבלת.

ת: מערכות החשמל הוצפו במים. יש לי חוות דעת של מומחה רטיבות. לפי ההסברים שלו אסור להיכנס לדירה עד להשמדה של כמות העובש במקום.

ת: אני מצהירה שאני לא מתגוררת בנכס מאז שיצאתי. אני מתגוררת בדירה שכורה בגלל התמ"א. יצאתי עוד בתחילת הפרוייקט בגלל שאני נזקקת לקביים.

ת: היום אין חלונות בנכס ואין אפשרות לחזור לגור בו. אני מגישה לב"כ המשיב תמונות של החלונות והמדרגות כיום.

ב"כ המשיב: | לאור הצהרות העוררת אני מציעה ליתן פטור לפי סעיף 330 לפקודה מיום 1/4/2022

ועד ליום 91/12/2022.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א בחשון תשפג

מספר ערר: | 13:01 / 140024132

מספר ועדה: | 12509

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קפלן אפרת

חבר: הרן ראובן-יהודה, עו"ד

חבר: רו"ח ישראלי יעקב

העורר/ת: לן אירית

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהסכמת ב"כ המשיב הערר מתקבל באופן שיינתן לנכס פטור בהיותו לא ראוי לשימוש החל מיום

2 ועד ליום 31/12/2022.

תשומת לב העוררת לכך שעליה לפנות למשיב בשנת 2023 ככל שלא יחול שינוי במצב הנכס.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 26.10.2022.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977/( תפורסם ₪ : זו באתר האינטרנט של המשיב.

קוו

יו"ר: עו" קפלן אפר

חבר: עו"ד הרן האובן-יהויק חבר: ישראלי יעקב, רו"ח ן

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל- אביב - יפו ערר מס' 140023102

בפני חברי וועדת הערר:

יור - עו'יד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד אהוד פלדמן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העורר: קלמנט סרור

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטת

עניינו של הערר בנכסים הנמצאים בשדרות ירושלים 76-78 תל אביב - יפו, הרשומים בספרי העירייה כנכס מס' 2000297308 ח-ן ארנונה מסי 11147262 ששטחו 615 מ"ר המסווג בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריטיי, נכט מס' 2000297164 ח-ן ארנונה מס' 11147260 ששטחו 228 מייר המסווג בסיווג ייבנייניס שאינם משמשיט למגוריסיי ונכס מס' 2000297188 ח-ן ארנונה מסי 1 ששטתו 128 מ"ר המסווג כייקרקע תפוסתיי.

במטגרת הערר נטען כי העורר אינו מחזיק בנכס. מנחל הארנונה השיב להשגה שהגיש העורר ביום 0, על פי החותמת על גבי מכתב מנהל הארנונה, התשובה להשגה נשלחה לעורר ביום 0, כתב הערר הוגש ביום 8/6/2021. מנחל הארנונה הבהיר לעורר כל העירייה אינה צד למחלוקות המתגלעות בין צדדים לעניין זכויות בנכס.

הערר נקבע לדיון מקדמי ליום 21/10/2021. ביום 20/10/2021 הגיש בייכ העורר בקשה לדחיית מועד חדיון וצירף אישור מחלה לפיו אינו יכול לעבוד מיום 5/10 ועד ליום 1/11. יו"ר הוועדה החליטה לדחות את מועד הדיון. התיק נקבע לדיון מקדמי נוסף ליום 25/11/2021. ביום 24/11/2021 ביקש בייכ המבקש לדחות את הדיון מסיבה רפואית. הדיון נדחה כמבוקש. ביום 27/1/2022 הגיש בייכ העורר ייבקשה להגשת השלמה לערריי אליה צורפו מסמכים שונים. ביום 9/2/2022 החליטה יו"ר הוועדה כי ניתן יהיה להגיש מטמכיס במסגרת תצהירים ולא במסגרת הליך של השלמה לערר. ביום 2 ניתנה החלטה נוספת על ידי יו"ר הוועדה, לפיה י,אין הליך של השלמה לערר. העורר יוכל להגיש מסמכיט ככל הנדרש במסגרת תצהלרים. חומר זה לוחזר לידי בייכ העורר והתיק ייקבע לדיון מקדמייי. ביום 3/3/2022 התקבל במזכירות הוועדה תצהיר מטעם העורר, כל זאת לפני דיון מקדמי בערר ולפני שהוועדה הורתה על הגשת תצהירים.

ביום 13/4/2022 התקיים דיון מקדמי בערר. לאור טענת תמשיב במסגרת כתב התגובה לערר, לפיה יש לסלק את הערר על הסף בשל האיחור בהגשתו, נשאל בייכ העורר באיוה מועד קיבל העורר את

תשובת מנהל חארנונה להשגה וחשיב כי ייקבלנו את התשובה של מנהל הארנונח ביום 27/7/2020.

לשאלה מדוע המתין ולא הגיש ערר במועד הוא השיב כל יילטענתי הוא קיבל חוקה בחנות רק ביולי 1 בעקבות הליכים בחם מונה כונטס נכסים שהכריח אותו לחתוט על הוזהיי. העורר עצמו, מר סרור, התבקש להשיב מהו המועד בו קיבל את תשובת מנהל הארנונה להשגה והשיב ייאני מעריך שקיבלתי את המכתב של מנהל הארנונה שבועיים אחרי זף!.

החלטת ועדת הערר בדיון המקדמי הינה כלהלן:

ייבמקרה זה הערר הוגש באיחור משמעותי ביותר ולכן על פני הדברים נראה כל הצדק עם חמשיב ויש מקום לסלקו על הסף, יחד עם זאת, על מנת לוודא כי אין מדובר במקרה של עיוות דין משמעותי, ולאחר שהעורר הציג בפנינו את החלטת ביהמייש המחווי בתייא מיום 7/7/2021 אנו נקבע את התיק לדיון מקדמי נוסף.

אנו מורים למנהל המיוחד עו"ד עמית לדרמן להגיש תגובה בנוגע לוהות המחציק בנכס ממועד מינויו ועד היום וואת בתוך 45 יוט מיום המצאת החלטה ז1....

בהתייחס למכתב מאת גבי תמי לוי מיום 24/11/2021 ולמען הוהירות בלבד בייכ המשיב תודיע בתוך 30 יום מיום קבלת תגובת המנהל המיוחד האם ישנו הסדר תשלומים בגין נכס זה עם מתויק אחר בגין חלק מהתקופה או כולה כפי שנטען כאן היום.

לאחר קבלת התייחסות המנהל המיוחד התיק ייקבע לדיון מקדמי נוסף*י.

ביום 10/5/2022 הגיש בייכ העורר בקשה למתן אורכה בדיעבד להגשת הערר. על פי הנטען, המועד בו קיבל העורר את דרישת התשלום ועד הגשת הערר, היוו מחצית השנה הראשונה של מגפת הקורונה, ששיבשה את התנהלות המשק. בייכ העורר טען כי המושכר היה באותה עת בשליטת מנהל מיוחד אשר חגיש תביעה כנגד העורר וכי במסגרת תביעת פירוק ניתן צו אשר אסר על העורר לבצע כי דים פוויצִיח בנכסים. הצו בוטל ביום 7/7/2021. יו"ר הוועדה החליטה כי תינתן החלטה בעניין גה לאחר החדיון המקדמי הנוסף שנקבע בתיק.

ביום 15/6/2022 הוגשה תגובה מטעם המנחל המיוחד באמצעות עו"ד דורית קרני. ביום 7/7/2022 הגיש המשיב התייחסות לעניין תשלום חוב הארנונה בגין הנכסים.

ביום 7/9/2022 התקיייס דיון מקדמי נוסף, בסיומו החליטה הוועדה כי חתיק יועבר למתן החלטה.

מכלל החומר שהוגש לוועדה עולה כי העורר רכש נכטים מאת חברת סופר שוק אבי יפו בע"מ ביום 0, המנהל המיוחד מר עמית לדרמן הגיש בעבר בקשה להורות על ביטול הסכט המכר מעילות שונות. העורר בפנינו התנגד לבקשה והעלה טענות כנגד המנהל המלוחד. הוצגה בפנינו, בין חיתר, הצעת המגשר השופט בדימוס מר איתן אורנשטיין, שהוגשה באותה עת לבית המשפט במסגרת פרייק 5960-07-16, בה הוצע כי המנחל המיוחד לא יעמוד על הבקשה לביטול ההסכם, אשר תידחה ללא צו להוצאות, העורר יצהיר כי אין לו כל טענח כנגד המנהל המלוחד והמגשר יוסמך כפוסק מכריע טופי באשר לתביעת ההוב שהוגשה על ידי העורר בתיק הפירוק.

עוד עולה, כי ביום 21/1/2018 פנה המנהל המיותד, עו"ד לדרמן, לעיריית תל אביב, וציין כי ביום 7 אלשר בית המשפט את מכירת פעילות החברה בסניף ביפו לחברת מ.ד פירות האר אור

יחודה בע"מ וחודיע כי החל מיוט 15/9/2017 החזקה בנכט מועברת אליה והיא זו שתחוב בתשלומי הארנונח עבור השימוש בנכס, ולא קופת הפירוק.

בייכ המשיב והמנחל המיוחד הודיעו כי ביום 7/7/2021 אישר בית המשפט את הסכם המכר, ומכאן כי אין חולק עוד שהעורר הינו הבעלים של הנכסים,

ביום 7/7/2022, ובהתאם להחלטת הוועדה, הודיעה בייכ המשיב כי ביום 10/3/022 בוצע הסדר תשלומים של 36 שיקים עם חברת א.ש הפינה החמימה עבור חיובי הארנונה החל מ- 5/2020 ועד ל-

1. התשלוט האחרון על פי ההסדר הינו ליום 28/2/2025. מאחר והעורר הינו הבעלים של

הנכס הודיעה בייכ המשיב כי ישנה חשיבות להותיר את רישומו כמחזיק עד להסדרת מלוא התשלום.

סיכומם של דברים; הובהר כי העורר הינו הבעלים של הנכט משנת 2010, בהתאם לאישור בית המשפט מיום 7/7/2021. עו הובהר, כי בגין חוב האונונה נושא הערל קיים הטדר תשלומים לחודשים מאי 2020 - אוקטובר 2021. העירייה אינה צד למחלוקות בין כלל הצדדים שהוזכרו בכתבי הטענות.

נותר אס כך להכריע בבקשת המשיב לטילוק הערר על הסף בשל האיחור בהגשתו.

מדובר בערר שהוגש באיחור ניכר, של כחמישה חודשים, בעוד על פי החוק עמדו לוכותו של העורר 0 יום להגשת ערר כנגד התשובה להשגה. לא מצאנו בדברי העורר או בא כותו הצדקה להגשת הערר באיתור כה משמעותי, בפרט לאחר שהוועדה ביררה במסגרת דיון מקדמי את מצב הדברים הסבוך, והובהר כי העורר הינו הבעלים של הנכס וכי קיים הסדר תשלומים בגין חוב הארנונה על הנכסים נושא הערר.

הבקשה לדחיית הערר על הסף בשל איחור בהגשתו-- מתקבלת.

הערר נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום ‏ -1% וו

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א -- 2000, קיימת לצדדים צכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הר/ יות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייז- 1977 תפורסם הוקלטח/ו באתר האינטרנט של המשיב.

1 ו

/ 7 ידש

לרייר: אפרת א. קפלן, עו"ד חבר: אהוד פלדמן, עועד חבר: יעקב ישראלי, רו'/ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל- אביב - יפו \ עררים מס' 140022733 04

בפני חברי ועדת הערר:

ייר - עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העוררת: ר.צ פלוס בע'/מ

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטה

1. עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב קהילת ניו יורק 15 תל אביב- יפו, חרשום בספרי

העירייה כנכס מסי 200030187 ח-ן ארנונה מס' 110974522.

2. לטענת העוררת, הנכס משמש כמחסן ולכן יש לסווגו בהתאט לסעיף 3.3.2 לצו הארנונה.

לטענת המשיב, אין מדובר במחסן וחנכס מסווג בהתאם לסעיף 3.2 לצו כייבניניס שאינם משמים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומטחריי.

3 סעיף 3.3.2 לצו הארנונה קובע כך:

יי 2.3.3 מחסנים (סמלים 770 - 773)

מחסני ערובה, מחסני עצים וכן מחסנים אחרים המשמשים לאחסנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת העסק אותו הס משרתים, ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסנים

המשמשים לשווק והפצה, יחויבו לפי התעריפים המפורטים להלן :

6. מנחל הארנונה דחה את ההשגה שהגישה העוררת, בה ביקשה לסווג את הנכס בסיווג

יימחסניםיי, כלהלן:

1. בתתאם לאמור בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה, על מנת שנכס יוכר

כמחסן, עליו למלא אחר התנאיט הבאים במצטבר:

א. הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומה

הרצופה לו.

הנכס אינו משמש לשיווק והפצח.

לקוחות אינם מבקרים בנכס.

משמש לאחסנה בלבד.

₪ ש 24

2 בביקורת שערכנו במקום, וכן ממידע פרסומי שאיתרנו, נמצא כי אין כל שינוי לעומת ביקורות קודמות שערכנו בשנים 2018, 2019 מכל אלה עולה כי מהות הנכס של מרשתך, הינו הפצת טחורות המאוחסנות במקום ע"י חברות שונות (המהוות את קהל היעד של מרשתך) ללקותותיהם.

3 לפיכך, השימוש בנכס חינו מתן שירותי אחסנה והפצה. עובדה זו קיבלה תימוכין גס בהחלטת ועדת הערר מיום 07.08.19 (ערר מסי 5, בה נקבע כך: יימקריאת דוייחות הביקורת למדנו כי לנכס מגיעה סחורה גם מלקוחות, וכן, כי לא מדובר דווקא בסחורה המאוחסנת לטווח ארוך, אלא ההיפך... הוכת לנו כי הנכט מחווה חלק בלתי נפרד מעסקה של העוררת ועל כן החלטת המשיב הינה סבירה בנסיבות העניייי.

4 לאור האמור, בקשתך לתיקון סיווג הנכס נדחית...".

בדויית הביקורת מיום 14/2/2021 שנערך בעקבות ביקור בנכס ציין התוקר מטעט המשיב

כך:

ייבביקורת שערכת במקום נמצא :

השטח המסומן 1 נמצא סגור ולאסף לא היה מפתח למקום,

בשאר השטח נראו כלובים על גלגלים, מס' מקררים, קרטונים על משטחים וציוד שונה (ראה תמונות).

בעת חביקורת נכח אסף ולדבריו המקום משמש לאחסון ציוד עבור לקוחות, לדבריו הציוד נאסף מהלקוח ומאוחסן במקום לוּמן משתנח לפי דרישת הלקות ובסיוס התקופה הציוד נשלח לכתובת שהלקוח מבקש.

לדבריו משרדי החברה נמצאים ברחוב התרש 10.

לדבריו לקוחות לא מבקרים במקוטיי.

בפנינו החלטה של ועדת הערר שניתנה בעבר בעררים 140019625 ו- 140020231. בכתב התשובה לערר המשיב טען כי החלטת הוועדה בעררים אלו מחווח מעשה בית דין משנקבע, לאחר שמיעת ראיות, כי הנכס אינו מתאים לסיווג כמחסן.

ביום 3/6/2021 התקיים דיון מקדמי בערר 140022733, בו טען בייכ העוררת כי חל שינול עובדתי בנכס ולכן החלטת ועדת הערר לשנים 2018-19 אינח מהווה מעשה בית דין. בייכ המשיב לא התננגדה לקיים דיון הוכחות ושמרה על טענותיה בעניין מעשה בית דין. חהתיק נקבע להגשת תצהירים. העוררת הגישה תצהיר חתום על ידי מר אסף יהב. המשיב חגיש תצהיר חתוט על ידי התוקר מר אופיר טווילי.

ביום 30/3/2022 התקיים דיון הוכתחות בערר 140022733, בו נחקרו העדיס מטעם הצדדים.

בפתח הדיון הודיעו הצדדים כי הסט מסכימיט כי הערר ידון בפני הרכב חטר, בפני שני חברי ועדה.

ביום 25/5/2022 ניתנה החלטה על ידי יו"ר הוועדה לפיה עררים 140022733 ו- 140023884 יאוחדו לבקשת הצדדים. ביום 2/6/2022 הוגשו סיכומים מטעם העוררת. ביום 21/7/2022 הוגשו סיכומים מטעם המשיב.

0. לטענת העוררת, הנכס עונה על כל התנאיט הקבועים בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה ולכן יש

לסווג כיימחסניםיי: הוא משמש לאחסנה בלבד, הטובין מאוחסניס לתקופות ממושכות בין

מספר חודשים למספר שנים, לקותות אינם מבקרים במחטן, משרדי העוררת ממוקמים ברחוב החרש 10 והמחסן אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומות רצופות לו. העוררת טוענת כי צו הארנונה אינו מוציא מכלל אפשרות כי סיווג מחסנים יתול גס על מחסן בו מאוחטנת טחורה שאינה בבעלות העסק אותו הוא משרת וכי על פי הפסיקה יש לסווג נכס כמתסן גס כשהוא משמש לאחסנת טובין של בעלי עסקים אתרים השוכרים שטחי אחסון. העוררת מפנה לפסק הדין בעמיינ 1215-12-20 גלובל דאטה סנטר בע"מ מ עיריית חרצליה שניתן במקרה בו בעל עסק השכיר ללקותותיו שטחי אחסון בהרצליה.

העוררת מוסיפה כי המחסן אינו משמש לשיווק והפצה וטוענת כי דו"ח החוקר מטעם המשיב תומך בעמדתה. באשר לשטח שהיה סגור במועד הביקורת; העוררת טוענת כי מדובר בשטת ריק, הטפל לפעילות העיקרית של אחסנה בנכס, שהועבר בהמשך לחזקתו של נישום אחר, מר משה פדלון. העוררת הוסיפה וטענח כי התלטת ועדת הערר שניתנה בעבר אינה מהווה מעשה בית דין, כי בדיני מס כל שנת מס עומדת בפני עצמה וכן בי ממילא חל שינוי נסיבות עובדתי לאור העלייה בביקוש לאחסנה בעקבות משבר הקורונה. העוררת טענה כי הפעילות במחסן שונה מן הפעילות שחייתה קיימת בו בעבר, פעילות ההפצה הופסקה, מנהל העבודה שניהל בעבר את פעילות ההפצה אינו יושב עוד במחסן והנכס משמש באופן מובחק לאחסנת טובין. לאור כל וּאת, העוררת טוענת כי יש לסווג את הנכט בסיווג יימחסניסיי.

לטענת המשיב, העוררת לא טענה בהשגה לשלנוי עובדתי ולא הוכיחה כי לא מתקיימת בנכס פעילות של הפצה (חשבוניות בהיקף משמעותי, הסכמים עס לקוחות). המשיב מדגיש כי לשיטתו קיים מעשה בית דין, לאחר שועדת הערר הכריעה בעניין חשימוש בנכס, וככל שקיים שינוי עובדתי מועט הוא אינו מצדיק סטייה מהחלטת ועדת הערר הקודמת. המשיב מפנה לכך שהנכט כולל שטח בגודל 288.49 מ"ר שהיה סגור בעת הביקורת והוא אינו רואה בו כשטח קטן, ריק וטפל לשטח העיקרי - כנטען. ביחס לשטח זה, העוררת טענה כי הוא ריק, אולם לא הוכיחה את שימושו ו/או כי הוא ריק ולכן יש לדחות את הטענות ביחט לסיווגו כמחסן. באשר לשטת שגודלו 801 מ"ר; המשיב טוען כי תכלית עיסוקה של העוררת הוא הפצה של טחורה עבור לקוחותיה ופעילות האחסון מהווח שימוש הנדרש לצורך פעילות זו. העוררת לא הציגה ראיות המלמדות על הפרדה בין פעילות ההפצה ובין פעילות האחטנה המתקיימת בנכס. המשיב טוען כי המחוקק העירוני ביקש לייחד את התעריף המיוחד והזול רק לסוג מסויים של מתסנים שנועדו לאחטנה ממושכת של טובין. מאחר ושטח האחסון הוא העסק עצמו של העוררת, העוררת למעשה מעניקה שירותי אחסון לגורמים אחרים ובמרבית המקרים מפיצה את אותה סחורה מן הנכס. המשיב מפנה לפסק הדין בעמייג 335/03 מרכז הגניוה - שירותי גניוה בע"מ ני מנהלת הארנונה במועצה האזורית מעלה יוסף ולעמיינ 106/07 אחסון מקצועי קדוש בע"מ ני עיריית חולון. לאור כל האמור המשיב טוען כי יש לדחות את הערר ולהותיר את הסיווג על כנו.

לאחר שעיינו במכלול הראיות שפנינו, לרבות בדוייח הביקורת, ולאחר ששמענו את המצהיריס בדיון ההוכחות, הגענו למסקנה כי דין הערר להידחותת.

ראשית, לאור טענות העוררת בדבר שינוי עובדתי בפעילותה בשל משבר הקורונה, התלטנו שלא לדחות את הערר על הסף.

מעדות העד מטעם העוררת עולה באופן ברור כי העוררת היא חברת הפצה. העד מטעם העוררת העיד כל ייאנחנו לא מחציקיס טחורה שלנו במחסן כי אנחנו חברת הפצה ויש לנו פעילות של אחסנתיי.

בהתייחס לשטח שנמצא סגור בעת הביקורת, ששטחו 288.49 מ"ר; לאחר שבחנו את מכלול הראיות בתיק, עולה כי העוררת לא הרימה את הנטל להוכיח את השימוש בו ואין בידינו ביקורת המלמדת על השימוש בשטר זה. בעניין שטח זה החלטת ועדת הערר ביחס לשנים 9 שרירח וקיימת ומהווה מעשה בית דין, שכן לא הוכח שינוי נסייבות ביחס לשטת זה.

באשר לשטח שגודלו 801 מ"ר; העד מטעם העוררת העיד בתצהירו כי יירצ פלוס עוסקת בשליחויות לעססים, הפצת טובין ואתסנהיי. העד העיד כי בנכס מבוצעת אחסנה עבור לקוחות, בחלקה ממושכת ובחלקה קצרת טוותח. המחסן אינו מחולק לשטתי אחסנה לטוות קצר או לטוות ארוך. העד לא הציג בפני הוועדה מחירון המלמד על שירותי אחסנה ותעריפים לטוות ארוך או קצר, לא המציא הסכמי התקשרות עם לקוחות המלמדים על שירותי אחסנה והציג חשבונית אחת בלבד להוכחת טענותיו. באשר להיקף פעילות האחסנה בנכט; העד השיב כי כ 80 אחוו מהלקוחות גס יאחסנו וגם יפיצו וכ 20 אחוו רק יאוחסנו. העד אף השיב כי אין אבחנה בהנהלת החשבונות בין פעילות הפצה ופעילות אחסנה.

לאור כל האמור, ובהתבסס על כלל הראיות בפנינו, העורר לא הוכיחה כי הנכט משמש ברובו למחסנים העונים על התנאים הקבועים בטעיף 3.2.2 לצו הארנונח ; מן הראיות עולה כי הנכס משמש הן להפצה והן לאחסנה של טובין עבור לקוחות, וברובו המכריע משמש לאחסנה של סחורה עבור לקוחות, אשר מופצת על ידי העוררת עבור הלקוח. לא הוכח בפנינו כי רוב פעילות העוררת הינה שירותי אחסנה לטווח ארוך, אלא דווקא עלה כי מבחינת העוררת אין כל אבחנה בין אחסנה לטווח קצר ולטווח ארוך, כאשר לפי עדות העד מטעמה ב- 80% מהמקרים העוררת מפיצה את הטחורה ללקוחות הקצה.

המסקנה העולת מן הראיות שהונתו בפנינו הינה כי העוררונ מעניקה שירותים ללקוחותיה, הכוללים אחסנה לפרקי ומן משתנים, שלא הוכחו, לרבות שירותי הפצה, ללא אבחנה בין השטחיט חמשמשים לשתי הפעילויות. הפעילות שתוארה בפנינו הינה פעילות עסקית לכל דבר ועניין, המחווה יישירותיטיי כאמור בסעיף 3.2 לצו הארנונה, ולא מצאנו הצדקה לסיווג הנכס בתעריף נמוך כיימחסניסיי בשעה שמתבצעת בו פעילות עסקית שאיננה פעילות אחטנה עבור הפעילות העיקרית של העסק.

9. התכלית בבסיס סעיף 2.3.3 לצו הארנונה המעניק סיווג מופחת לימחסניטי היא הוולת

תעריף הארנונה למחסן המשרת עסק ולא לעסק העיקרי עצמו (רי עמיינ (תי'א) -60288-06 3 ש.ה.א. שירותים הובלה ואחסון בע"מ ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב).

0. צו הארנונה של העיר תל אביב - יפו מוציא מתחולת ההגדרה של יימחסניםיי באופן מפורש

וברור מחסנים המשמשים לשיווק ולהפצת. בענייננו, ממילא לא הוכחה פעילות אחסנה המנותקת מפעילות ההפצה של העוררת.

1. הפסיקה קבעה כי התעריף המיוחד וחזול למתטנים מיועד למחטנים 'יקלאסייםיי, שנועדו

לאתסנה מממושכת של טובין, שאינם משמשים את העסק באופן שוטף, אינם ממוקמים לידו ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק, עובדיו ולקוחותיו. (רי למשל: עמיינ -50496 0 (תייא) חברת סבן ניסים ני עיריית תל אביב ).

2 לאור כל האמור לעיל, ובשים לב גם לכך שנטל ההוכחה מוטל על העוררת להוכית את טענותיה, מסקנתנו היא כי העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנכס נושא הערר עונה על התנאים לסיווגו כמחסנים.

סיכומם של דבריט; לא הוכת כי הפעילות בנכס עונה על התנאים הקבועים בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה ולפיכך אין מקום לסווגו כיימחטניטיי.

הערר נדחה. העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 1,500 ₪.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום ו 8

בהתאם לסעיף 205) לתוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייז- 1977 תפורטס החלטה וו באתר האינשרנט של חמשיב.

יחיר + אפרת קפלן, 2 חבר: יעקב ישראלי, רו''ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדות הערר לעגייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו עררים מס' 140022609

בפני חברי ועדת הערר:

ייר - עו'יד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - עו'יד אהוד פלדמן

העוררת: פאלאס אמריקה חברה לדיור מוגן בע'ימ

- נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

החלטה

1. עניינם של העררים בנכסים שונים הנמצאים ברחוב וייצמן 14, 16, 18, תל אביב- יפו

החידועיס כבית אבות פאלאס אמריקה.

2 כעולה מערר 140020163, בשנת 2029 הנכסים נשוא הערר היו רשומים בספרי העירייה

כלהלן:

> נכס מס 2000214735 ח-ן ארנונה מס' 10153692 בשטח 394 מ"ר סווג כייבית אבות'י.

6 נכס מס' 2000215240 ח-ן ארנונה מסי 10154232 בשטח 3616 מ"ר סווג כייבית אבות'י.

= נכס מס' 2000216155 ח-ן ארנונה מסי 19155483 בשטח 260 מ"ר סווג כייבניינים שאינם משמשים למגורים'י.

6 נכס מס' 2000216194 ח-ן ארנונה מט' 10155489 בשטח 4979 מ"ר סווג כייבית אבות'י.

> נכס מס' 2000215290 ח-ן ארנונה מס' 10419463 בשטת 42 מ"ר סווג כיישטחיט טכניטיי.

> נכס מס' 2000290258 ח-ן ארנונה מס' 10556168 בשטח 460 מ"ר סווג כייחניוניס במבנה ללא תשלום'י.

6 נכס מט' 2000216160 ח-ן ארנונה מס' 10155455 בשטח 673 מ"ר סווג כייבית חוליסיי.

3 כעולה מערר 140021401, החל משנת 2020 אישרו שרי הפנים והאוצר תעריף ארנונה עבור יימוסד סיעודי גריאטרייי. החל משנת 2020 סווגו שני נכסים בסיווג מוסד סיעודי גריאטרי

כלהלן:

נכס מס' 2000216160 ח-ן ארנונה מס' 10155455 בשטח 673 מ"ר סווג כיימוסד סיעודי

גריאטרליי.

נכס מט' 2000216155 ח-ן ארנונה מס' 10155449 פוצל באופן ש 3,770 מ"ר סווגו כמוסד סיעודי גריאטרייי ו 951 מ"ר סווגו בסיווג ייבית חוליסיי.

במסגרת ערר 140021401 טענה העוררת כי יש לסווג את נכס מס' 2000216160 ח-ן ארגונה מסי 10155455 בשטח 673 מ"ר ואת נכס מס' 2000216155 ח-ן ארנונח מט' 10155449 בשטת 1 מ"ר המסווגים בסיווג ייבית חוליםיי בסיווג יימוסד סיעודי גריאטרייי בהתאם לסעיף 6 לצו הארנונה.

עיקר השתלשלות ההליכיט בתיק הינח כלהלן ן

ביום 14/1/2020 הוגש כתב תשובה מטעם המשיב בערר 140020163.

לבקשת הצדדים החליט יו"ר הוועדה עו"ד אבי סטוקהולס לבטל את הדיון המקדמי שהיה קבוע ליום 16/1/2020 והורה על מועדים להגשות תצחירים וקביעת התיק להוכחות.

ביום 4/5/2020 הוגשו תצהירים מטעם העוררת.

ביום 18/6/2020 החליט יו"ר הוועדה עו"ד אבי סטוקהולם כי ערר 140020163 יאוחד עם ערר 140021401. בהתאם לבקשה המוסכמת מטעם הצדדים מיום 0, הוסכם כי המשיב יגיש כתב תשובה לענייו טענה תדשה שנטענה בערר 1 בדבר סלווג שטחים כיימוסד סיעודי גריאטרייי וכ ערר זה יתנהל ביחט לטענה גו בלבד.

ביום 12/8/2020 הגיש חמשיב כתב תשובח (משלים) לערר 140021401 בו התייחט לטענה זו.

ביום 27/7/2020 קיבל הסדר דיוני שהוגש על ידי הצדדים תוקף של החלטה ע"י לוייר הוועדה עו"ד אבי סטוקהולם.

ביום 13/12/2020 הוגשו תצהירים מטעם המשיב.

ביום 19/8/2020 הודיעה העוררת כי לא יוגש תצהיר משלים מטעמה.

ביום 11/2/2021 נערך דיון הוכחות בפני הוועדה בראשות עו"ד אפרת קפלן וחברי הוועדה עו"ד אהוד פלדמן ועוייד אחוד מטרסו.

ביום 16/6/2021 הוגשו סלכומיס מטעם העוררת.

ביום 27/2/2022 הוגשו סיכומים מטעם המשיב.

ביום 28/3/2022, ולאחר סיום כהונת חבר הוועדה עו"ד מטרסו, החליטה יייר הוועדה כי הצדדים ימטרו עמדתם בנוגע לסעיף 11ד לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר) התשלייו - 1977, האם הס מטכימים למתן התלטה בהרכב קטוע או למינוי חבר נוסף למותב הקיים.

> ביום 6/4/2022 ולאחר שהוגשו עמדות הצדדים (העוררת הודיעה כי היא מסכימה למינוי חבר ועדה חדש שידון בתיק מן השלב הנוכחי), ניתנה החלטה, לפיה בהסכמת הצדדים מונה עו"ד הרן כחבר בהרכב זה, ולאתר שנמצא כי לא ייגרס עיוות דין, ההרכב ידון בתיק מהשלב אליו הגיע ההרכב הקודם.

> ביום 3/6/2021 ניתנה החלטה על ידי יו"ר הוועדה, לבקשת חצדדים, לפיה ערר 09 איאוחד עם עררים 140021401 ו- 140020163.

6 ביום 25/5/2022 ניתנה החלטה על ידי יו"ר הוועדה, לבקשת הצדדים, לפיה ערר 3 לאוחד עס עררים 140020163, 140021401, 140022609.

צגון וכלת

סיווג שטחי המחלקות הסיעודיות;

העוררת טוענת כי יש לסווג את שטחי המחלקות הסיעודיות בסיווג ''מגוריםיי ומציינת כי כי בהתאם להסכם פשרה בין הצדדים בשנים קודמות הוסכם על חיוב שטחים אלו בתעריף יימגוריסיי. העוררות טוענת כי שטחים אלו מהווים שטחי בית אבות וכי בשנת 2019, לפנל שנקבע סיווג 'ימוסד סיעודי גריאטרייי היח מקום לסווגס בסיווג יימגוריסיי, סיווג חכולל בתי אבות. המשיב סיווג שטחים אלו בסיווג ייבית תוליטיי.

העוררת טוענת כי בנכסים אלו מתגוררת אוכלוסיה מבוגרת, לתקופות ממשכות, וכי אין מדובר בבית חולים. לטענתה, הדירות בבת האבות רשומות בארנונה על שם הדיירים כמחזיקים ובמחלקה הסיעודית רשומים שמות חדיירים על הדלתות . העוררת צירפה תמונות לתצהיריה. העוררת מציינת כי בשטחי המחהלקות הסיעודיות אלו מתגוררת אוכלוסייה שאינה יכולה להסתדר בעצמה ווקוקה להשגחה 24 שעות ביממה, ולכן מדובר בנכסייט המשמשים עבורם כבית מגורים לכל דבר ועניין עד סוף ימיהט, בהחליפם את דירת המדורים בה התגוררו קודם.

העוררת טוענת כי בית הדיור המוגן הוא בשטח 9,000 מ"ר ומשמש כדיור מוגן לדיירים עצמאיים. הנכס משמש למגורים ומחויב בהתאם לתעריף מגורים. בתוך מתחם הדיור המוגן קיימות גם מחלקות סיעודיות בשטח של כ- 4,000 מ"ר, שלטענת העוררת עליה להעמיד לרשותם בהתאם להוראות החוק, באופן שהמחלקה הסיעודית מיועדת לדיירי הבית שאינט עצמאיים ; סעיף 20 לחוק הדיור המוגן התשעייב -- 2012 קובע חובה חמוטלת על בעל רישיון הפעלה של בית דיור מוגן בו 250 דירות לפחות להפעיל מחלקה טיעודית המאפשרת אשפוו.

העוררת טוענת כי השירותים המוענקים במחלקות הטיעודיות הס נוכחות אחות, כח עזר בפעילות יומיומית של רחצה, הלבשה והאכלה, נוכחות רופא 7 ימיט בשבוע ושירותים של צוות תומך כגון פיויותרפיסט, עו"ס, תזונאית ועוד. בכל חדר ישנם מיטה, ארון, טלוויויח, חפצים אישיים וברובן יש מקלחת ושירותים פרטיים. בכניסה לכל יחידה רשום שמו של הדייר.

.10

.12

העוררת טוענת כי מאחר ומדובר במגורים לתקופה מממושכת, עד יומס האחרון, ומאחר ואין מדובר באשפוז וּמני כבבית חולים, או במאפייניס של בית חולים, אין חדרי מיון או חדרי ניתוח או מתקנים המאפיינים בית חולים, ובמידת הצורך מועברים הדיירים הדורשים טיפול רפואי לבית החוליט איכילוב - יש מקוט להורות על סיווג שטחים אלו כיימגוריסיי.

המשיב טוען כי העוררת לא הציגה הסכמי שכירות עם הדיירים וחיא זו אשר רשומה כמחציקה בכלל השטחים כחלק מן השירות שהיא מעניקה. מדובר בשטחים העולים על 0 מ"ר, ולכן לא ניתן לפבלס בבחינת ייפיצול רעיונייי כאילו היו דירות מגורים עד 140 מייר. משעה שהשטח שבמחולקת גדול מ- 140 מ"ר וקיימת החוראה מפורשת בעניין זח בצו, המשיב סבור כי החיוב תואם את חדין.

המשיב מפנה בין היתר לפסק הדין בה.פ 85/98 אחוות ראשונים ואחי ני עיריית ראשלייצ (פורסם בנבו), בו נקבע במפורש כי שטח מבנה המשמש כבית חולים סיעודי יחויב כבית תולים. בפסק הדין מודגש ההבדל בין דיור מוגו לקשישים עצמאיים פיזית, נפשית וקוגניטיבית ובין אלו הנמצאים במחלקות טיעודיות אין בהם אלמנטים של מגורים והט אינם מקיימים משק בית עצמאי.

המשיב מפנח לעמיינ 32474-09-18 בית בלב בע"מ ני עיריית נשר (פורסם בנבו), שם נקבע כי שס המקום או כינויו כמרכו למגורים אינו מלמד בהכרת על השימוש בו ויש לתת משקל למאפייני המגורים, החדר, הריהוט, מספר השוחים בו, ולהיקף הטיפול וההשגחה על השוחים בו, כאשר ככל שיש גידול במספר חברי הצוות המטפל הנטייה תהיה לראות במוסד כמקום טיפולי ולא כבית מגורים.

לענייננו ; עלינו להכריע ביחס לסיווגן של המחלקות הסיעודיות של העוררת. על אף הפיתוי להרחיב את פעולת היימגוריסיי או הייהתגוררותיי, גס על שהותו של קשיש במחלקה הסיעודית בדיור מוגן, כטענת העוררת, שכן נרצה לתשוב כי הקשיש מבלה את סוף ימיו במבנה חמשמש גם למגוריו, ולא רק לאשפוזו (תשומת לב הצדדים למקורה האטימולוגי של המילה אשפוו...), בבואנו לקבוע את סיווגס של השטחים הנדונים על פי דיני הארנונה, אנו פונים אל הפסיקה שעטקה במקרים דומים ביותר למקרה וה.

בחינת הפסיקה בסוגית סיווג מחלקות סיעודיות בבתי אבות, מעלה כי בתי המשפט הגלעו למסקנות שונות בהתבסס על עובדות והות הדומות גם לענייננו;

בעייש 117/00 בית פנחט בע"מ ני מנהל הארנונה של עיריית נס ציונה סווגה המתלקה הסיעודית כייבית אבותיי. בעתיימ 577/02 בית אבות בני ברית ואחי ני עיריית חיפה נקבע כי המחלקה הטיעודית אינה עונה על הגדרת יידירהיי להבדיל מיחידות הדיור המותוקות בידי החדיירים. בהייפ 85/98 אחוזת ראשונים - רובינשטיין ני עיריית ראשון לציון נקבע כי האגף הסיעודי בבית אבות יסווג כבית חולים והערעורים ההדדיים בעניין גח נמחקו. בעמינ 7 מעון הורים סיני ני מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נפסק כי אין לראות במחלקה הסיעודית כאוסף של יחידות עצמאיות אלא כיחידה הומוגנית אחת. בעמיינ 255/09 נאות לה גארדייה בע"מ ני עיריית תל אביב טווג בית אבות המשמש כבית חולים סיעודי בו

146

.16

קיימים השגחה וטיפול מתמידים בסיווג בית חולים. בריים 4297/10 בעניין אה נדחה. בעמיינ (חי) 32474-09-18 בית בלב בע"מ ני עיריית נשר נקבע כי השהייה בבית אבות סיעודי גריאטרי אינה מגורי קבע אלא שהות עד סיום האשפוז ונקבע סיווג כיינכסים אתריסםיי.

בעמיינ 53396-03-21 בית בלב בע"מ ני עיריית תל אביב יפו נדונה שוב סוגיית סיווגה של מחלקה סיעודית בבית אבות, אולם נקבע, בשונה מפסק הדין בעניין בית בלב בעיר נשר, כי עצם העובדה שהדיירים הקשישים עוברים להתגורר במחלקה הסיעודית עד ליום פטירתם, או לתקופה ממושכת, מעידה כי מדובר במקום מגורים. כפי שנמסר לוועדה, עיריית תל אביב הגישה בקשת רשות ערעור כנגד החלטה זו.

מכל מקום, כפי שנקבע בפטיקה, לא ניתן לקבוע כלל גורף לפיו כל מקום ששוהים בו קשישים טיעודיים מהווה אחת הצורות של ייבית אבותיי, ולעיתים יש לקבוע שמדובר בייבית חולים סיעודייי. נתייחס אם כך לנתונים הספציפיים שבפנינו.

ראשית, העוררת לא המציאה חוצי שכירות או כל הסכם אחר עם הדיירים המלמד על שיוך של שטחיט ספציפיים לדייר ספציפי והשטחים רשומים אצל המשיב כמקשה אחת המוחוקת בידי העוררת. העוררת צירפה רשימה לכתבי הטענות של דיירים על פי חדרים, אולם בהיעדר חוזים קונקרטיים של הדיירים המלמדים על חזקה בשטחים ספציפיים, אין מקור בדין שיאפשר לנו לקבוע כי מדובר ביחידות מגורים נפרדות ולהטיל את החיוב היחסי על הדיירים (לרבות ההנהות להן הס וכאים).

שנית, העוררת עצמה מפנה בטיעוניה לכך שעל פי חוק עליה להפעיל מחלקה סיעודית לדיירי המוסד. חוק הדיור המוגן התשעייב - 2012 מגדיר מחלקה סיעודית כיימוסד רפואי בו מאושפזיס חולים סיעודיים כהגדרתם לפי פקודת בריאות העטיי. מכאן כי החוק רואה בשהייתם של הקשישים במחלקות הפועלות על פיו כאשפו ולא כמגורים. לא הובהר ולא נטען בסיכומים האם המחלקות הסיעודיות רשומות בפנקט בתי החולים. עס זאת, העד מטעם העוררת העיד בפנינו כי במבנה הסיעודי יש 4 מחלקות, בכל מחלקה 36 מיטות וכי המחלקה הסיעודית היא ברישיון משרד הבריאות; לפי עדותו, קיימות 30 מיטות ברישיון לתשושי נפש, שתיים מהמחלקות בהן 36 מיטות פועלות ברישיון משרד הבריאות והעוררת פועלת לקבלת רישיון למחלקה נוספת. בהינתן שמדובר בשטחים הפועלים ברישוי של משרד הבריאות לא נוכל לקבל את הטענה כי מדובר בשטחי מגורים, כנטען.

לכך מצטרפת בחינת הנראות והפונקציונאליות של שטחי המחלקות הסיעודיות ; העוררת צירפה לתצהלרה תמונות של חדרי המחלקות הטיעודיות (נספה צ). בתמונות נראות מיטות אשפוז, כסאות לצד המיטות, ארוניות לבנות, מכשור רפואי, עגלות ניקיון וציוד סניטרי ורפואי ומנורות לילה. על גבי הדלתות רשומים שמות הדיירים, אולם למעט עובדת השיום, לא ניתן להבחין בחדרים בחפצים אישיים או בסממניס של בית מגורים לרבות פריטים אסטתיים, עיתונים, ספרים, תמונות, ציוריס, משתקים, ציוד המשמש לבידור או לכל תעסוקה אחרת, או כל אובייקט אחר שיוכל ללמד על שימוש אינדיווידואלי המלמד על התגוררות במקום. מראה החדרים הינו באופן כמעט מובהק מראה של חדר אשפוו ואינו

נראה כלל כחדר מגורים, אף לא כתדר של דייר עצמאי בבית אבות. העד מטעם חמשיב אמנם העיד כי אין במחלקות חדר מיון, חדר ניתוח, חדר רנטגן או 191 ומערכות חמצן אולם אין בכך כדי לשנות מן המסקנה בדבר נראות ופונקציונאליות החדרים אשר על פי הנראה משמשיט לטיפול והשגחה על המטופל; התכלית להמצאות הקשישים בשטתי המחלקות הסיעודיות, היא קבלת טיפול רפואי, סיעוד והשגחה. החדרים בשטחים אלו הס קטנים, מינימאלייט ופונקציונלים, וחם כוללים את המינימום הנדרש ללא מאפיינים אידנווידואליס.

האוכלוסייה במחלקה הסיעודית ; כעולה מעדות העד מטעם העוררת, מדובר באוכלוסייה קשישה שאינה יכולה להסתדר בעצמה. לדברי העד, מדובר באנשיט טיעודייס ולכן אין מטבחון בחדרים, אולט יש שירותים ומקלחת. חלק מהחדרים אף משרתים שני דיירים.

כפועל יוצא מכך, במחלקות אלו קיים צוות הכולל כוח עור בפעילות יומיומית, אחות, רופאים, פיזיוטרפיסט, עו"ס, תזונאיט ועוד. מכלל החומר שבפנינו ניתן להתרשם כי מדובר בקשישים שמידת העצמאות שלהם ומידת הפרטיות שלחם, היבטים המאפיינים בתי מגורים כמו גם במידה מסויימת דירות בדיור מוגן, מצומצמים ביותר אם בכלל. על כך למדים גס מטיב השירותים האינטיסיביים להם הס נזקקים ביחס לדיון המוגן וחיקפם.

היקף הטיפול וההשגחה מתווסף לנראות חדרי המחלקה, הנעדרים, כאמור, סממניס אינדיבידואליט חמלמדים על פעילות כלשחי גס בדליית אמות, באופן שהחדריס והמתקנים המצויים בחט דומים לחדרי אשפוו והפעילות המתקיימת בהט חיא בעיקרה טיפול והשגחה. לאור ואת, על הסיווג להיגור מן המסקנה כי אין מדובר בדייריס עצמאייט אלא בקשישים המצויים במצבים שונים ונתונים להשגחה ולפיקוח של הצוות הרפואי והטיעודי ולשם כך הס נמצאים בבית האבות.

סיכומו של דבר; מדובר בשטחים המוחוקיט בידי העוררת, הפועלים ברישיון משרד הבריאות, ובשונה מן הדיור המוגן, לא הומצאו חוזי שכירות עם השוהים בהם המייחסים שטתים מסויימים לדיירים מסוימים. לאחר התבוננות כוללת על אופיו של בית האבות, ועל הסיממניס השונים שפורטו,

מסקנתנו כי המחלקות הסיעודיות אינן משמשת כמבנה מגורים לצורך סלווגן בארנונה.

סיווג השטחים המשותפים, שטחים טכניים, גגות;

העוררת טוענת כי אין לחייבה בכלל בגין שטחים משותפים כגון: לובי, חדרי מעליות, חדרים טכניים, מבואות מעברים ועוד, זאת לאור סעיף 1.3.1 1 לצו הארנונה לפיו שטחים משותפים בבנייני מגורים לא יחויבו בארנונה. לכל הפחות, לטענתה, יש להטיל את החיוב בגין שטחים אלו באופן יחסי על דירות הדיירים ולהפחית את ההנחות להן הם וכאים, שכן מדובר בעשרות יחידות דיור שדייריהן עושים שימוש בשטחים המשותפים לצרכיהם.

לחילופין העוררת טוענת כי יש לחייב שטחים אלו לפי סיווג דירות עד 120 מ"ר ולא מעל 0 מ"ר.

סעיף 1.3.1 ז' לצו הארנונה (2017) מעניק פטור לשטתים משותפים בבניינים המשמשים

למגורים כלהלן:

יישטח משותף בבנין שרובו משמש למגורים בו שני מחזיקים או יותר, לא יחויב, למעט שטחיט חמשמשים לבריכת שחיה, לחדרי משחקיט וכדי , וכן למעט שטחים משותפים במלון דירות

השאלה המונחות בפנינו חינה האם שטחיסם שפורטו לעיל, המשרתים את יחידות הדור

בביתה אבות, משותפים הפטורים מחיוב בהתאם לסעיף 1.3.1 גי לצו.

ראשית, נציין, כי אין בעובדה שחלק משטחי בית האבות מסווגים כשטחי מגורים לצרכי ארנונה, כדי לחוביל למסקנה כי מדובר בבניין שרובו משמש למגורים, שכן ברי כי העוררת מפעילה את בית האבות בכללותו גס למטרות עסקיות ולמטרת הענקת שירותים שונים לדיירים.

שנית, על מנת לחוכית את הטענה כי שטחי השירות הינם שטחים יימשותפיטיי כהגדרת הצו, חיה על העוררת להציג תשתית עובדתית מספקת לכך ששטחי השירות האמורים נמצאים בשימוש וחוקה בלעדיים של דיירי הבניין ולא של העוררת, והיא לא עשתה זאת.

בנוסף, כלל לא ברור כי רוב השטח משמש למגורים של דיירי בית האבות ולא הוצגו בפנינו תשריטים המוכיחים ואת. העוררת מפנה לצילומים של שטחים שלטענתה הם משותפים, אלא שלא ניתן ללמוד מצילומיס אלו לגבי טיב השימוש בשטחים, ובעיקר לא ניתן ללמוד מהם על שימוש ליחודי בידי דיירים כאלה או אחרים.

לכך מצטרפת העובדה שהעוררת היא מנהלת האחזקה של הבניין ובעלת התוזקה הבלעדית בכל השטחים בבניין וחיא מעניקה לדיירי בית האבות שירותיט שונים בתשלום באמצעות שטחי השירות נשוא המחלוקת. נראה לנו כי מדובר בשטחים הנמצאים בשליטתה המלאה של העוררת והיא לא הביאה כל ראלייה המלמדת אחרת, אלא הסתפקה בטענח כללית הנסמכת על כך שחלק מן השטחים משמשים למגורי הקשישים.

כל עוד לא הוכח אחרת על ידי העוררת, מסקנתנו כי העוררת משתמשת בשטתים הנדוניס על מנת לספק את שירותי הדיור המוגן ושירותים אחרים, לרבות מחלקות סיעודיות, לדייריה, ומפיקה מהשטחיט האמוריט הנאה כלכלית. בחיעדר ראיה אחרת, נראה לנו כל זיקתה של העוררת לשטתים אלו היא +יקה קרובה יותר מיתר הדיירים המשתמשים בהם, שכן גס אס העוררת נותנת לדיירים לעשות שימוש בחלק מן השטחים, בוודאי שלא העניקה לדלירים ייחזקהי' או שימוש בלעדיים בשטחים, וכי כל המתרחש בשטחיט אלה הוא על פי תנאים הנקבעיט על ידה.

בהתאם לפסיקה, לא כל שטח הנמצא מתוצא לנכס המחויב ומשמש יותר ממחזיק אחד ייחשב כיישטח משותףיי, ומקום שבו יש נחנח עיקרי שהוא שהוא בעל השליטת והיכולת לנצל את השטח בו נעשה שימוש משותף, לצרכים שונים, בהתאם למבחן הזיסה והייחודיות הוא יחוב בתשלום. ראו בעניין וה עמיינ 56033-02-17 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -יפו ני עגבון המנוחה חנה ציפורן גצייל (פורסם בנבו) ולענייון חיוב שטחים

משרדים;

מדובר בנכס מס' 2000216155 ח-ן ארנונה מס' 19155483 בשטח 260 מ"ר סווג כייבניינים שאינם משמשלם למגורים'י.

2. מן החומר בפנינו עולה כי מדובר במשרדי ההנהלה של העוררת. לא הוצגה בפנינו כל ראיה

ולא נטען כל נימוק המצדיק שינוי של סיווג וה. בהתאם לפסק חדין בעניין אתוזת ראשונים אין לראות בשטח המשרדים כתלק משטח המגורים. לכן הטענה ביחס לסיווג שטת זה נדחית.

בית כנסת;

3. הצדדים ונתחו את טענותיהם בעניין שטת זה בסיכומים. למען הזהירות נציין כי למעט

תמונח ובח שלט ייבית כנסתיי לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית שתאפשר הכרעה בעניין שטח זה ולכן משלא הורס נטל הראליח, הטענות בעניין שטח זה נדחות.

סיבומם של דברים;

הערר נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

נלתן בחיעדר הצדדים ביוט 8 6

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה. /

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלקית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשליו- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב / .

יו"ר: אפרת א. קפלן, עוזד חבר: ראובןק%ן, 1/9 חבר: אחוד פלדמן, עד

קלדנית : ענת לי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140021856

בפני חברי ועדת הערר:

יר -- עו''ד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העוררת: מרכז הקואופרציה ליזמות שיתופית

‎ -‏ נגד ד

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

החלטת

1. עניינו של הערר בשני נכסים הנמצאים ברחי הארבעה 28 תל אביב - יפו ;

נכס מט' 200284500 ת-ן ארנונה מסי 10181722 (42.82 מ"ר) הנמצא בקומת הביניים המסווג בסיווג ייתעשייה ומלאכהיי.

נכט מס' 2000426842 ח-ן ארנונה מס' 10902090 (53 מ"ר) בקומת הגג המטסווג בסיווג 'יבנליניס שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים שירותים ומסחריי.

2. העוררת טוענת כי היא אינה מתזיקה בנכס הנמצא בקומת הביניים וכי יש לסווג את הנכס

הנמצא בקומת הגג בסיווג ייתעשייה ומלאכחיי בהיותו שטח טכני. המשיב טוען כי העוררת היא בעלת הציקה הקרובה ביותר לנכס בקומת תביניים וכי סיווג הנכס הנמצא בקומת הגג תואם את השימוש המשרדי הנעשה בו.

3 ביום 4/6/2020 השיב מנהל הארנונה להשגה שהגישת העוררת. מתשובתו עולה כי הן הנכס בקומת הביניים והן הנכס בקומת הגג נמצאו סגורים בעת הביקורת ולכן לא ניתן לבתון את טענותיה.

4. ביום 21/10/2020 התקיים דיון מקדמי בערר. ביום 2/2/2021 הוגש תצהירו של מר איציק

יואל מנכ"ל העוררת. ביום 1/3/2021 הוגשו תצחיריס של החוקרים מטעם המשיב, מר שמעון גיאת, מר ליאור בארי ומר אמיתי חדני. ביום 28/7/2021 התקיים דיון הוכחות בו נחקרו המצהיריס על תצהיריהם. ביום 30/11/2021 הוגשו סיכומים מטעט העוררת. ביום 2 הוגשו טיכומים מטעם המשיב.

תמצית טענות העורלתת

5 העוררת היא הבעלים של הקומה הראשונה, הקומה השנייח, כמחצית מן הקומה השלישית ושל הקומה הרביעית בבניין.

עותק מאושר

ועד ערר לענייני ארנונה כללית

שליר עורית תל אבי - יפן

6. חלק המרתף הנמצא בין קומת המרתף וקומת הקרקע שויך לעוררת בתחילת שנת 2020 על

ידי המשיב בפעולה חד צדדית. העוררת טוענת כי אין לה גישה לנכס וחיא אינה עושה בו שימוש. לחילופין, העוררת טוענת כי הוא נכס ריק ואינו ראוי לשימוש. מאחר ולא ניתן חיה להיכנס לנכס אפשך להניח, לשיטת העוררת, כי המחזיק בו החליף את המנעול. העד מטעם העוררת העיד בדיון כי הבעלים הם 'יארבעה בגבעוןיי שקנו את הנכסים מא'י שאשו נכסים ובניין בע"מ. העוררת טוענת כי מאחר ומדובר בחיוב חדש, נטל הראיה הוא על המשיב, וחמשיב לא הראה כי לעוררת הויקה הקרובה ביותר לנכס זח.

7 באשר לנכס בקומת הגג; העוררת טוענת כי שטח זה נבנה בעבר כדי לשמש כחדר טכני לכל הבניין, והוא משמש כחדר טכני וכמחסן. חמבנגה ללא חלונות, אין בינו ובין קומות העוררת במבנה רצף והגישה אליו כרוכה בעלייה לגג והליכה של כעשרה מטר. העוררת טוענת כי מאפייני הנכס, מיקומו, השימוש בו והיעדר חלונות, מובילים למסקנה כי מדובר בחדר טכני או מתסן. מאחר ומדובר בשטח טכני, העוררת טוענת כי הסיווג המתאים הינו ייתעשייה ומלאכהיי.

תמצית טענות המשיב

8 העוררת היא בעלת רוב זכויות הבעלות בבניין בו מצוי הנכס. העוררת היא צד לחליך גישור בו היא טוענת כי היא בעלת הזכויות בנכס המצוי בין קומת המרתף לקומת הקרקע. מדובר בטענות עובדתיות סותרות בשני הליכים שונים, ולכן העוררת מנועה מלטעון בערר כאן כל היא אינה בעלת הצכויות בנכס.

9. העוררת מתפקדת גס כחברת הניהול של הבניין, בידה מפתחות לנכס והיא ו אשר

מאפשרת או אינח מאפשרת את הכניסה אליו.

0. בביקורת בנכס מיום 23/9/2019 אלכט, אב חבית, עובד מטעט העוררת, מטר לתוקר כי

העוררת מחציקה בנכס הנמצא בקומת הביניים והוא משמש כחדר טכני. הוכח כי העוררת בעלת יכולת שימוש בנכט לצרכיה.

1. העוררת טענה כי המחויק בנכס בקומת הביניים הוא מפעיל המועדון מר יעקב מורטראין

אולט היא לא המציאה כל ראיה התומכת בטענה זו.

2. בנכס בקומת חביניים נמצאים מתקנים טכניים, חוא אינו **ריקיי ואינו יילא ראוי לשימושיי

ואין בו ציוד של מועדון.

3. באשך לנכס הנמצא על גג הבניין ; סיווג נכס נעשה על פי השימוש בו. העוררת לא הוכיחה

כי מדובר בנכס שייעודו טכני. בביקורת מיוט 21/7/2020 נראה בנכס ארכיב הכולל מדפים מברזל ובהם קלטרים שונים. עובדת העוררת, מזכירה בשם תני, ציינה בפני התוקר כי הנכס משמש כארכיון תיקים. העד מטעם העוררת הודה בתקירתו כי מאוחסנים בנכס קלסרים ישנים. המשיב מוסיף כי אין הכרת ברצף בין משרדי העוררת ובין הנכס כדי לקבוע את השימוש בו; הנכס ומשרדי העוררתת סמוכים ומשרתיס את אותח תכלית מבתינה מהותית.

עותק מאושר 2

ודה ערר לענייני ארנונה כלליתת

שליד עיריית תל-אביב - יפו

בנוסף, הנכס אינו עונה על התנאים לסיווג כמחסן והעובדה שאין בו חלונות אינה קובעת את השימוש בו. מכאן כי סיווגו של הנכס כיימשרדיםיי נעשה בהתּאם לשימוש בו.

דגון (הכלעת

עותק

מנסח הטאבו שצורף לתיק הערר עולה כי העוררת היא הבעלים של רוב הקומות בבניין ובכלל גח; הקומה הראשונה, הקומח השנייה, כמחצית מן הקומה השלישית והקומת הרביעית. קומת הקרקע וקומת המרתף הן בבעלות חברת אי שאשו נכסים ובנייו בע"מ.

בנוסף, העוררת משמשת כחברת הניהול של הבניין.

בביקורת שנערכה בנכס ביום 23/9/2019, על ידי החוקר מר שמעון גיאת, עלה כי מידות וצורת התרשים שצורפו לדוייח תואמים את הקיליס בפועל. אלכס, אב חבית מטעט העוררת, שנכת בביקורת, ציין בפני ההוקר כי מדובר בשטח טכני. מן התמונות שצורפו לדוייח נראים ארונות חשמל ושעוני בריכח.

בביקורת מיום 27/5/2020 ציין התוקר מר אמיתל עדני כי במועד וה הוא ניסה לבצע ביקורת בנכסים, אולם קומת הביניים, בין המרתף וקומת הקרקע, נמצא טגורה. התוקר ציין כי לנציג העוררת לא היה מפתח. במועד זה נציג העוררת טען כי בשטח וה מחזיק אזור צריכה אחר וכי ניתן לברר פרטים עם בעלי המועדון. עוד עולה מדויית וה כי גס היחידה הנפרדת ללא חלונות בקומת הגג נמצאה סגורה.

בביקורת שנערכה בנכס ביום 21/7/2020, על ידי החוקר מר ליאור בארי, עלה כי בנכס בקומת הגג נראה ארכיב כולל מדפים מברול ובהם קלסרים שונים. תחת התייחסות הלקות נכתב כי לדברי חני המקום משמש כארכיון תיקים. מן התמונות שצורפו לדוייח עולה בבירור כי מדובר בשטח המשמש לצרכים משרדיים ונמצאים בו מדפי ברול, קלסרים , עגלה משרדית עגולה וציוד משרדי נוסף.

לאתר שקראנו את כתבי הטענות מטעם הצדדים, ולאחר דיון הוכחות בו נתקרו העדים מטעם הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערר להידחות.

בהתייחס לנכס בקומת הביניים -2000284500; בביקורת מיום 23/9/2019 נכח אב הבית מטעט העוררת אשר החציק במפתח ופתח את הנכס עבור הביקורת. במועד זה לא נטען כי העוררת אינה מחזיקה בנכס וּה. בדיון בפנינו השיב מנכ"ל העוררת כי אלכס היה אב הבית מטעם העוררת וכי הוא יצא לגמלאות. מנכ"ל העוררת העיד כי בידי העוררת מפתחות לנכס וכי היא זו אשר מאפשרת כניסח אליו. מנכ"ל העוררת השיב לשאלות בייכ המשיב ומסר כי קיימת מחלוקת בין העוררת ובין חברת הארבעה בגבעון, שרכשה את הנכסייס מאת חברת אי שאשו, במסגרתה חברת ארבעה בגבעון טוענת כי היא רכשה את הנכס נושא הערר בעוד העוררת טוענת כי נכס גה נמצא בבעלותה.

כלל הממצאים שפורטו לעיל; היות והעוררת הבעלים של רוב השטחים בבניין, היותה חברת הניהול של הבניין, ההחזקה במפתחות לנכט בשנת 2019 וכיום וטענותיה במסגרת תע ועשטיי כי היא הבעלים של הנכס, מובילים למסקנה כי העוררת היא בעלת מירב

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית 3

שליד (וורייה חל-ארור - יפו

הוּיקות לנכס וּה. העוררת לא המציאה ולו ראשית ראיה לטענה כי ישנו מחויק אחר בנכס וטענה זו נטענה בעלמא. בהיותה של העוררת בעלת מירב הזיקות לנכס, הרי שרישומה כמחזיקה על ידי המשיב נעשה כדין.

1 באשר לנכס הנמצא בקומת הגג - מס' 2000426842; מן הביקורת שנערכה בנכס עולה באופן ברור כי הנכס משמש לשימוש משרדי, קיימים בו מדפים עס קלסרים וציוד משרדי רב. אין בעובדה שאין רציפות בין משרדי העוררת ובין חנכס, או כי אין בו תלונות, כדי לשנות ממסקנה וו הנוגעת לעצם השימוש בו. התמונות שצורפו לדוייח הביקורת אף הן מעידות כי מדובר בנכס המשמש לשימוש משרדי וכך גם ציינה בומן אמת, בפני החוקר מטעם המשיב, הגבי חני, מטעם העוררת. טענות העוררת כי מדובר בשימוש טכני או בשימוש כמחסן לא הוכחו ואנו דוחים טענות אלו. מן החומר שהוצג בפנינו מסקנתנו הברורה היא כי מדובר בנכס שנעשה בו שימוש משרדי ולכן סיווגו נעשח כדין.

סיכומט ש2 דבכים

העוררת היא בעלת מירב הויקות לנכס מס' 2000284500 הנמצא בקומת הביניים. סיווגו של נכס מס' 2000426842 כייבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחריי תואם את השימוש שנעשה בו.

הערר נדחה. העוררת תישא בהוצאות המשיב סך 1,500 ₪.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 2/2

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים התש'יס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יר'/ר: אפרת. קפלן, (0/ד חבך: ראובן ההן, עו"ד חבר: יעקב ישראלי, רו''ח /

/ ; | קלדנית: ענת לוי

/ +

פן ק

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' 140020247

בפני חברי ועדת הערר:

יח'ר - עו'יד אפרת א. קפלן

חבר - עו''ד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העורר: אלי עובדיה

- נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

תחלטה

עניינו של הערר בנכס הנמצא ברתוב דן שייקה (ישעיהו) 20, תל אביב- יפו, הרשום בספרי העירייה כנכס מס' 2000342510 ח-ן ארנונה מס' 10308142 בשטח 45 מ"ר המסווג בסיווג יימחסנים'י.

1. העורר טען במסגרת הערר כי הנכס אינו קיים. המשיב טען במסגרת כתב התגובה לערר כי

דין הערר לחידחות על הסף מאחר והעורר מנהל הליכים שונים בעניין נכסים שונים לרבות הנכס נושא הערר בניסיון להתנער מחיובי הארנונח.

2 העורר הגיש ביום 20/3/2019 השגה בעניין הנכס אליה צירף מדידה שנערכה על ידי המשיב ביום 17/9/2013, ממנה עולה, לטענתו, כי הנכס אינו קיים. מדידה זו נערכה במסגרת ערר 8, שנדון בפני הוועדה בראשות עו"ד אלון צדוק , במסגרתו איפשר העורר למדוד את השטחים שברשותו.

3 ההשגה שהגיש העורר נדחתה ביום 8/4/2019, ובה קבע מנחל הארנונה, בין חיתר, כי ייכל המידע והנתונים שבגינם הנך פונה מצויים בתגובות העירייה שניתנו במסגרת הליכים > משפטיים שנוהלו ביואמת מר אלי עובדיח כנגד העירייה בתיק עתיימ 23425-05-15, וכן בהשגות ובהחלטות ועדת הערר שניתנו בענלינויי. מנהל הארנונה צירף מכתב מאת עו"ד גלי ווסמן והדגיש כי מדובר בהעתק / שכפול לנושאיט שנדונו במהלך השנים במסגרת חליכים משפטיים תלויים ועומדים או שחטיפול בהט הסתיים.

עותק מאושר

ועדת ערר לענייני ארנוגה כללית 1

שליד עיריית תל-אביב - יפו

במכתבה של עו"ד גלי אווסמן שצורף נכתב ביחס לנכס נושא הערר כי: ייאין לי אלא להפנותך לסייק ח לטעיף 19 לכתב התגובה ולהבהיר בשנית כי הגדלת השטח לתיוב הינה תולדה של ביקורת שנערכה בנכט וכתב אישום שהוגש נגד מרשך ועל כך בהרחבה בסעיפים הרלוונטיט לכתב התגובחיי. כתב התגובה האמור אינו נמצא בתיק הערר שבפנינו.

4. ביום 3/7/2017 ניתנה החלטה על ידי הוועדה בערר 14009908 בראשות עו"ד אלון צדוק, בה

נקבע כי הערר ככל שהוא נוגע לחיוב הרטרואקטיבי של העורר - נדחה, ואת לאחר שהוועדה התליטה להכריע בשאלת החיוב הרטרואקטיבי בהיותה חלק בלתי נפרד מסוגיות ההחצקה וגודל הנכס משסברה כל מדובר ייבסמכויות שלובות'י. ביחס לשאלת היקף התיוב ושטח הנכס לחיוב, נקבע כי שאלה זו הוכרעה במסגרת ההסדר המוסכם בין הצדדים אשר הובא לאישור הוועדה בהחלטותיה הקודמות. הסדר גה לא הומצא לתיק הערר שבפנינו.

5 המשיב טען בכתב התשובה לערר, כי טענות העורר נדחו בעררים 140009908 ו- 140018790 ובמסגרת עמיינ 39234-01-18. יחד עס זאת, לא מצאנו התייחסות ספציפית בהחלטות אלו לנכס המשמש כמחטן שגודלו 65 מ"ר והצדדיט לא טרחו לעשות ואת עבורנו. פסק הדין של בית המשפט המחוצי בערעור כנגד החלטת ועדת הערר מתייחס למתתם של 35 דירות מגורים ולא למדנו ממנו על התלטה שנוגעת למחסן נושא הערר.

6. בדיון המקדמי מיום 23/10/2019 הורתה הוועדה לעירייה לבצע ביקורת ומדידה בנכס

ולהודיע האם יש צורך בהמשך ניהול ההליך. בהחלטה נקבע כי העורר הביע הסכמה לבצע מדידה בכלל הנכסיים בתוּקתו בתיאום עימו.

7 ביום 23/1/2020 הודיע בייכ המשיב כי המשיב ערך בדיקה בנכס נושא הערר וכן בשטחי נכסיים סמוכים, ולאור ממצאי הבדיקה הוא החליט לאחד את החיוב בגין שטח הנכס בנדון במסגרת מספר נכס אחר החל ממועד הביקורת, קרי החל מיום 6/11/2019. בעקבות הודעה זו, יו"ר הוועדה הורתה על הגשת תגובה מטעם העורר. ביום 5/2/2020 הגיש העורר תגובה, בה טען, בין חיתר, כי איחוד השטחים מלמד כי העורר כלל לא מחציק במחסן בגודל 45 מייר והוא ביקש לקבל לידיו את דו"ח המודד וממצאי הבדיקה, פירוט השטחים שחויבו בתשבונות אחרים של העורר לרבות עותק מן השומח של העורר. בעקבות כך הורתה ליוייר הוועדה לקבוע את התיק לדיון מקדמי.

8 ביום 23/2/2020 הגיש העורר בקשה להורות למשיב להמציא לעורר את דו"ח המודד וממצאי הבדיקה בשטח הנכס, פירוט השטחיט המדויקים שחויבו בחשבונות אחרים של העורר לרבות עותק משומח שנשלחה לו וכן אישור על סגירת חשבון הארנונה נשוא הערר.

ביום 4/3/2020 הורתה יו"ר הוועדה כי המטמכים יימסרו לידי העורר בתוך 30 יום.

9 ביום 9/3/2020 חגיש בייכ המשיב הודעה, אליה צורף עותק מממצאי הביקורת שנערכה בנכס ביום 11/11/2019. באשר לבקשה הנוגעת לנכסים אחרים; בייכ המשיב טען כי חדבר כרוך בפניה למשיב שלא במסגרת הערר. באשר לסגירת חשבון הארנונה, בייכ המשיב הפנה לתודעתו מיום 23/1/2020. ביום 24/5/2020 הגיש העורר הודעה, במסגרתה ביקש כי הועדה

עותק מאושר 2

ועדת ערר לענייני ארנונה כלליתת

שליד עיריית תל-אביב - יפו

תורה על המשך ניהול ההליך, בהתחשב בעובדה שהמשיב לא קיים את החלטת הוועדה מיוט 4/3/2020,

0. ביום 24/5/2020 הוגשח בקשה מטעם העורר לחורות כי ההכרעה בערר תחול גם על שנת

0. הבקשה הועברה לתגובת המשיב. ביום 21/6/2020 הודיע המשיב כי הוא מסכים

שאין צורך בהגשת ערר לשנת 2020 לנוכח הודעת המשיב על מחיקת החשבון החל מיום 09.

1. ביום 17/6/2020 נערך דיון מקדמי נוסף בערר. במהלך הדיון טען בייכ חמשיב כי לאור

הודעת המשיב, נותר לדון רק בשאלה בדבר התיוב של הנכס בין החודשים ינואר - נובמבר

9. בייכ המשיב טען כי אין מדובר בחיוב רטרואקטיבי, הנכס חויב במהלך חשניס ורק

בשנת 2019 הוגשה לראשונה השגה בגין חיוב זה. בנסיבות אלו טען חמשיב כי אין מקום לדון בחיוב הנכס בשנים קודמות.

2. בטיום הדיון המקדמי ניתנה החלטה על ידי הוועדה, כי מאחר שהעורר עומד על טענתו כל

הנכס חויב שלא כדין עוד משנת 2007 ועומד על כך שהוועדה מוסמכת לדון בטענותיו, בייכ חמשיב יסכם את טענותיו המקדמיות בתוך 30 יום ובייכ העורר יסכס את טענותיו בתוך 0 יום נוספים. במסגרת החלטה זו תיקנה הוועדה את החלטתה מיום 4/3/2020 וקבעה כל המשיב יודיע בתוך 14 יום מהם חשבונות הארנונה שאוחדו כאמור בסעיף 3 להודעתו מיוסם 0 וכ בייכ העורר יחיה רשאי לבקש הבהרות נוספות במידת הצורך בתוך 14 יום.

3. ביום 18/6/2020 הוגשו סיכומים מטעם המשיב בטענה המקדמית. ביום 16/11/2020 הודיע

העורר כי הוא סבור שהדרך הנכונה לתקוף את החלטת המשיב ונהיה הגשת עתירה מנחלית ולכן מתייתר הצורך לדון בחיוב החיסטורי השגוי. העורר ביקש לקבוע את חתיק להוכתות לגבי חיוב המחסן בשנת 2019 בלבד. ביום 17/11/2020 הודיע בייכ העורר כי ביום 0 הווא הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוצי בעניין חיובי הכפל -- עתיימ 70

4. לאחר ארכות שניתנו לתגובת בייכ המשיב, ולבקשתו, הודיע חמשיב ביום 31/12/2020 כי

בין המשיב ובין העורר מתקיימים הליכיט נוספים אשר קיים קשר בין ערר זה ובינם וכי ייתכן והליך הערר יתייתר בהמשך הדרך בכפוף להסכמות בהליכים אחרים. לאור זאת, הודיע בייכ חמשיב כי אין מנוס מהמשך ניהול תיק זה ביחס לשנת 2019 בלבד. ביום 1 ניתנה התלטה על ידי יו"ר הועדה בח נדרש המשיב לפרט את טענתו בדבר הליכים נוספים בינו ובין העורר. ביום 4/3/2021 הודיע בייכ חמשיב כי מתקיימים שני חליכים נוספי בהם טען העורר כי יש לבטל את חיוב המחטן; עתיימ 23425-05-15 ועתיימ 0,..

עותק מאושר

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית 3

שליד עיריית תל-אביב - יפו

5. בדיון מקדמי שהתקיים בערר ביום 23/6/2021, ולאחר שבייכ העורר טען כי מתקיים מויימ

מול בייכ המשיב בעתירות המנהליות, הורתה הוועדה על הגשת תצהירים בתיק, יחד עס זאות שאיפשרה לבייכ העורר למצות את הליך המויימ עס המשיב בתוך 60 יום.

6. ביום 1/11/2021 הוגש תצהיר מטעם העורר. ביום 26/12/2021 הודיע המשיב כי אין בכוונתו

להגיש ראיות מטעמו לנוכת מועדי הערר ובנוגע לממצאי הביקורת שנערכה ביום 89

7. ביום 9/3/2022 התקיים דיון הוכחות בו נשאל העורר שאלה אחת. התיק נקבע להגשת

סיכומים. ביום 28/3/2022 הוגשו סיכומים מטעם העורר.ביום 28/3/2022 הוגשו סיכומים מטעם המשיב.

עיקר טענות העולל

8. במדידה משנת 2013 נמדד כל שטחו של העורר והוא הסתכם בשטתי מגורים בלבד. שטח

מגורים זה תויב רטרואקטיבית.

9. בהתאם להחהלטת הוועדה מיום 23/10/2019 בוצעה מדידה נוספת בנכס בה התברר כי

המחסן אינו קיים. המשיב הודיע על ביטול החשבון החל מיום 6/11/2019. המודד לא העיד והמשיב ויתר על הגשת ראיות מטעמו.

0. בעקבות דו"ח הבודק התברר לעורר כי המשיב מחייב אותו בגין שטח המחסן בכפל קרי גם

כבניין מגורים וגם כמחסן. ביום 12/7/2020 פנה בייכ העורר למשיב בעניין אה וביום 0 הודיע המשיב כי חמשיב יקטין את חיוב שטח המגורים שהעורר חויב בכפל אולם טירב לבטל את חיוב המחסן. משהכיר המשיב בחיוב בכפל, הוחלט לפנות בעתירה מנהלית אשר הוגשה לבית המשפט המתווי בתל אביב ואוחדה עם עתירה מנהלית נוספת של העורר. מכאן כי ערר וח מתייחס לשנת 2019 בלבד.

1. תצהירו של העורר לא נסתר והמשיב לא המציא ראלות מטעמו.

2. בתיק התקיימו שלושה דיונים ובקשות רבות, בעוד המשלב לא מילא חובתו על פי דין ופעל

בחוסר הגינות.

לאור כל האמור טוען העורר כי דין הערר להתקבל ויש לחייב את המשיב בהוצאות ריאליות בגין ניהול ההליך.

עיקד טעמת המשיב

3. מדובר במחלוקת הנוגעת רק לחודשים ינואר - נובמבר 2019. אין מקום להידרש לטענות

העורר הנסמכות על מדידות ישנות שנערכו בנכס או על החלטות בעררים קודמים שאינם

עותק מאושר 4

ועדת ערר לעניוני ארנונה כללית

שליד עיריית תל-אביב - יפו

רלוונטיים לחיוב בשנת 2019. העורר פנה בענייו חיובו רק ביום 24/3/2019. טענתו נטענה גם בעררים קודמיט שנדחו וכן בעמיינ 29234-01-18. בנסיבות אלו, חל מעשה בית דין על טענות העורר.

4. בחלוף תקופה ארוכה מאד ממועד חיוב הנכס, המשיב נסמך על ממצאים והחלטות קודמות

שניתנו ובהיעדר השגות וערריס כנגד החיוב. המשיב לא מחויב לבתון בכל רגע נתון את הנכס נושא הערר.

5. המשיב הסכים לקבל את טענות העורר מן המועד בו נוכח כי המצב העובדתי בשטח שנדון

בעבר אינו מתקיים עוד והודיע כי החל ממועד הביקורת בנכס התיוב יבוטל.

6. חמקוס לבירור העניין אינו במסגרת הערר אלא בפני בית המשפט המחוגי.

7. העורר ביקש לדון בחיובו משנת 2007 מכאן שרוב טענות העורר נדתו.

8. לאור כל האמור טוען המשיב כי יש להטיל על העורר הוצאות בהיקף שיביא לידי ביטוי את

הפער בין טענותיו ובין התובאה הסופית בערר.

דיון והכרעה

9 לאור הודעת העורר כי הוא הגיש עתירה מנהלית בגין חיוב הנכס נושא הערר, מחסן ששטחו 5 מ"ר, בשנים קודמות, נותר לדון אך ורק בחיוב הנכס החל מיום 1/1/2019 ועד למועד ביצוע חביקורת בנכס, 6/11/2019,

0. העורר הגיש השגה כנגד החיוב ביום 24/3/2019, בה טען כי הנכס אינו קיים. חמשיב לא

ערך ביקורת בנכס במועד ההשגה אלא הפנה לכתבי טענות בהליכים שונים וכן צירף למכתב מנהל הארנונה מכתב מאת עו"ד מטעם המשיב. כתבי הטענות באותם חליכים אינם בפנינו.

1. בדיון מקדמי שנערך בפני הוועדה ביום 23/10/2019 הורתה הוועדה למשיב לבצע ביקורת

בנכס.

2 ביום 18/11/2019 נערכה ביקורת בנכס ובנכסיס סמוכים, ממנה עלה כי ייהשטת בו חיה קיים הנכס בעבר בקומת הקרקע בשימוש מחטניט הכולל שתי מכולות וסככה עבר שינןוי ונבנה מחדש!!! במקומו ישנו מבנה דו קומתי ו 2 מכולות לאחר שיפוצ מסומנות אי ו בייי.

המצב הנוכחי תואר בדוייח הביקורת כך: ייקייס מבנה דו קומתי המורכב ממספר יחידות בכל קומה המיועדות להשכרה בשימוש מגורים. 2 המכולות לאחר שיפוצ המכולות נראו:

מיטה, שידה, מתלה עם בגדים, מקרר, מקלתת, כלי רחצה, שירותים...יי. בעקבות הביקורת השטח נמדד ואוחד עס ח-ן חוזה 10776256 המחציק של כל חמבניס.

עותק מאושר

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל-אביב - יפו

3. לאור ממצאי ביקורת אלו, הרלוונטיים לשנת 2019, ובנסיבות בהן חמשיב נמנע מלהגיש

ראיות כלשהן, מסקנותננו כי יש מקום לקבל את הערר ולקבוע כי יש לחורות על ביטול החיוב החל מיום 1/1/2019, קרי, בהתאם למועד אליו מתייחסת ההשגה.

4. אנו מבחירים כי אין באמור כדי לקבוע דבר באשר למצב הדברים העובדתי בשנים קודמות

או באשר לקיומו או היעדרו של נכס כאמוך עובר ליום 1/1/2019.

5. לאור חילופי דברים בין הצדדים במהלך הדיון המקדמי האחרון שהתקיים בפנינר,

התרשמנו כי הצדדים ביקשו שהמהלוקת ביניחס תוכרע בידי הוועדה, בעיקר בשל ההתעקשות ההדדית על פסיקת הוצאות ההליך. מאחר ועניינו של הערר בטענה לתיוב שלא כדין בגין חנכס משנת 2007, ומשנדרשנו בסופו של דבר לבירור מתלוקת מצומצמת, המתייחסת לשנת 2019 בלבד, ומשהתברר כי המחלוקת העיקרית, בגין שנות עבר, תידון על ידי בית המשפט המחווי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, במסגרת עתירה מנהלית שהגיש העורר, ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין וח, החלטנו כי אין מקום להטלת הוצאות על מי מהצדדים.

הערר מתקבל;

משאין בפנינו כל אינדיקציה לקיומו של הנכס בשנת 2019, ולאור ממצאי הביקורת שנערכה כמתואר, חיוב הנכס החל מיום 1/1/2019 ועד ליום 6/11/2019 - יבוטל. אין צו להוצאות.

ניתן בהיעדר הצדדים/:/2) / /0

בהתאם לסעיף 205) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשסי/א -- 2000, קיימת לצדדים זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייו- 1977 תפורסם תחלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

₪

חבר: יעקב ישראלי, רוי'ח

וו

*ו'/ר: אפרת א. קפלן, עו" חבר: ראובן הרן, 2

ועד

שליד עיריית. תלכ

נונה יָללית

פי- יפו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית עררים מס': 140019972 שליד עיריית תל-אביב-יפו 226

1206

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד סטוקהולס כהן אבי

עו'יד: אחוד פלדמן

העוררת: ג'י ישראל מרכזים מסחריים בע"מ

- נגדך.

מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב- יפו

החלטת

ההשגה, הערר וההליכים בפני הועדה

עטקינן בעררים מאוחדים לשנות המס 2019 עד 2022 המתליחסים לחיובי הארנונה בנכס המווהה בספרי העירייה במספר 2000401861 (להלן: 'יהנכסיי).

הנכס חוייב לפי שטח כולל של 487 מ"ר בסיווג ייבנייניס אשר אינם משמשים למגוריסיי.

הנכס הינו גג של מבנה מסחרי אשר לטענת העוררת נאטם החל מיום 2/4/2019. מדובר בשטת ייגגיי אשר נמצא בקומת ביניים ולא כייגגיי קלאסי בקומה האחרונה של הבניין.

ערר קודם לשנת 2018 אשר הוגש בטענות דומות, אך לפני אטימת הכניסה לגג, נדחה על ידי הועדה.

ערעור מנהלי אשר הוגש על ההחלטה נדחה אף הוא במסגרת עמיינ 17618-11-18 (פסק דיו מיום 0)) (להלן: ייהערעור המנהללי).

הצדדים התבקשו על ידי הועדה להתייחט לתוצאת פסק הדין בערעור אולם העוררת עמדה על טענותיה בעררים דנן, מאחר ולטענתה אטימת הנכס מהווה עובדה חדשה אשר לא היתה רלוונטית לערר הקודם לשנת ,2018 ומאחר ובית המשפט לא הכריע בשאלה המשפטית אשר עניינה האם 'עגיי, במקרה בו עסקינן, הינו בר תיוב כמרפסת.

לטענת העוררת, אין מקום לחייב את הגג הן בשל העובדה כי אינו חלק מהבניין לצרכי חיוב הארנונה, הן מאחר ואינו בשימוש והן לאור אטימת הכניסה אליו.

לעומתה, סבור המשיב, כי הגג חינו בר חיוב הן לאור הוראת הצו, הן לאור היותו בשימוש או ניתן להשתמש בו והן לאור העובדח כי אטימה אינה פוטרת מחיוב.

על העדים והראיות

הצדדים הגישו תצהירים וראיות וביוט 30/9/2021 התקיים דיון הוכחות בפני הועדה במסגרתו נתקרו העדיט על תצהיריהם.

.10

מטעם העוררת העיד מר בועז אופיר אשר אישר כי לנכס הממוקם בקומה 3 של הבניין יש גישה ממשרד חברת ]אַ8ת וכי החברה הציבה שם ציוד הכולל אדניות שמשיה ועוד.

העד המשיך והסביר כי האטימה אשר בוצעה היא אטימת קיר הגישה לנכט שמול המעלית וגם נאטמה הגישה לשטח ממשרד חברת ]אום.

מטעטם המשלב העידה הגברת ילנה יוטסים אשר אישרה כי לשיטתה לבניין יש גג אחד. עוד היא אישרה כי ייעודו של הנכס למרפסת משרד וכי אטימה לא משנה את חייעוד.

המשיב הגיש מטעמו תצחיר מטעם מבקר חוצ אשר ערך ביקורת בנכס והעיד כי ביום 27/2/2020 מצא כי בכניסה לשטח הגג דרך משרדי חברת 31/1 ישנו מהסום מפלסטיק מקובע לדק אשר מונע כניטה לשטח המסומן בכתוס בתרשים 4 שטח זה ריק מכל חפא.

מדוח הביקורת של מר שרעבי עולה, כי בשנת 2019 נעשה שימוש בשני חלקי הנכס אשר סומנו בצחוב וירוק בתשריט חביקורת מיום 25/2/2019. כך גם עלה מעדות עד העוררת לגבי השנים 2020-2021 אשר אישך כי בייחלק הצפונייי של הנכס ישנן אדניות ושמשיה.

יובחר, כי הכניסה דרך משרדי החברה היתה קיימת גס במועד מתן הההלטה הקודמת ופסק הדין בערעור המנחלי.

דיוו והכרעה

יוער תחילה כי עררים קודמים אשר הוגשו על ידי העוררת לשנים 2015-2017 נדחו על ידי ועדה זו.

בהחלטת הדתייה התליחסנו הן לעצם השימוש אשר נעשה בשטח עצמו הן לאירועים וחן כמרפסת ולעובדה שמדובר בנכס אשר הינו בחזקת העוררת עצמה ומשכך לא לכול להיות שטח משותף.

הערעור המנהלי אשר הוגש על החלטת הועדה נדחה על ידי בית המשפט תוך הפניית תשומת הלב לשימוש אשר נעשה בנכס. משכך, טענה העוררת כי היא עומדת על הדיון בעררים דנן, בין חיתר, לאור השינוי העובדתי אשר חל ולאור אטימת הנכס משנת 2019.

העוררת טוענת כי הנכס נאטס החל משנת 2019 ומשכך מדובר בשינוי עובדתי מהותי אשר יש בו להביא לדיון מחדש בחיובו של הנכס ללא קשר להתלטה הקודמת או לפסק חדין בערעור המנהלי.

חמשיב טוען כי מדובר בהפרדה מלאכותית שניתן להסיר אותה בקלות וכי הפרדה מלאכותית זו, לא מונעת את הגישה לנכט דרך משרדי התברה.

לאחר עיון בכתבי הערר, בתשובת מנהל הארנונה, באסמכתאות, ובסיכומי הצדדים ובנספחיחם, עמדתנו היא כי יש לדתות את הערר, הכל כפי שיפורט להלן.

טענת המשיב למעשת בי-דין - המשיב טוען כי דין העררים להידחות על הסף בשל מעשה בי-דין והחלת כלל ייהשתק הפלוגתאיי.

העוררת, כאמור טוענת, כי יש לאפשר לה להעלות את הטענה בשנות מס חדשות וכי חל שינןי נסייבות.

ההלכה הפסוקה עסקה במתח שבין טוגיית יימעשה בית דין'י ובין ההסדר המיוחד הקיים בדיניט הפיסקליים, המאפשרים הגשת השגוות מדי שנת מס. בעמיינ 15019-11-10 עיריית פתח תקווה ואח!

ג' נורקייט בע"מ (פורסם בנבו) (להלן: ייפט'יד נורקייטיי) נפסק, כי הגם שלאור הוכות להגשת השגה מדי שנת מס, מקום בו לא השתנה דבר מבתינת המצב העובדתי או המשפטי, בפרט משהנישומה לא

הציגה כל ראיות חדשות על שינוי חמצב באופן מחותי, אכן אין מקום לטטות מהחלטה קודמת

שניתנה לגבי אותו נכס: ''דבר גם לא השתנה במצב העובדתי של הנכס, בין השנים 2006 - 2008

לבין השנים 2009 -- 2010, אם לא הביאה המשיבה ראיות, שיפולה הייתה להביא בערעורים הקודמים (באשר לאפשרויות סעודה של מזדמנים) הרי שההחלטה הקודמת מחייבת אותה.

אוסיף כי אין בשוני המועט הנטען בענייננו, באשר לצמצום האפשרות של סעודת מזדמנים, בדי לשנות את סיווג הנכס. בנסיבות אלו לא היה מקום שהוועדה תסטה מהחלטתה הקודמת'י.

ראו גם האמור למשל בעתיימ 183-08 חניון צמרת חולון ע''י אורי לבון נ: שפר שושנה, מנהלת האננונה בעיריית חולון (פורסם בנבו), שס נעשתה הפרדה בין החלק של הממצא העובדתי שנקבע בהחלטה לבין החלק של המסקנה המשפטית על בסיס אותו ממצא. בכל הנוגע לממצא העובדתי -

נקבע כי המסקנה צריכה להוסיף יילעמוד על תילהיי, כל עוד לא הוכת שחלו ייהתפתחוליות בשימוש בנכסיי. ואלו לגבי המסקנה המשפטית, נקבע, כי מסקנה משפטית לא תוכל להוסיף ולתול מקום שבו חל שינוי בדין מאו מתן ההחלטה הקודמת (השוו גם עייא 165/84 עיריית תל אביב ג' בהן פייד יח

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]