החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - נובמבר 2023 - 2

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 01/06/2022
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ועזית הערר לענליני אףנונה

שליד עיריית תל אביב ערו מט': 140028806

בפני חבר? ועדת ערר:

*ח/י: ערייד גז'עון ויטמך

חבןי: רו'/ה-שמעון 'לטניצקי

חבר: עריד אחוד פלדמן

העורלוג; 08616 פסספרו

= 3( %%*

מנחל הארנונת,. עלרילת ופ'יא יפר

התלטה

ערר וף' ענלינו נכס השוכן ברחוב האצייל 64 בתל אביב, אשר השוםו בשפרי העירייה: כמשפר 9 הרד 1217767 1(להלן: והנכטיס,

על קצה המזלג: 'החלטה גאת: עוטקת בטענת העורריכי ניתן לסנוג את הנכס כאולם תיאטרון, מחול

וקונצרטים,

רקע

41 ביום 7.3,22 הוגש הערר. שס נטען על יזיל העורה כִי הנכסי משמש את קהילת. הפליטים האריתראית לצורך ''מפגשי קהילה'ובהם הופעות נגלנה ושירתיי ולכן יש לסווגר כייאולמות

למופעי תיאטרון'מחרל וקונצרטיטיי.

2 ביום 1.6.22 חוגש כףב התשובה ובן בתמצית נטען-כי גם אס תתקבל עמדת העורר.כי במקום יש פעילות קהילתית תברתית, חרי שאין בכ להצדיקן טנווג הנכט כאולט תיאטרון.

3 ביום 1.3.22+התקיים קדם משפט והצדדים הופגו להוכחות.

4 הוגשו תצחיריט מטעט הצדדים.

5. בתצהלר מטעם העורר נטען,. כל במקום לא מקיימתפעילות: מטחרית אלא מפגשי תרבות

פעִמייט בשבוע. נטען כל מכוון שישנח מצוקה כלכלית וכלאין במקום פעילות מסחרית אלא

פעילות תרבות יש להיעתך למבוקש.

6 בתצהיר המשיב הוגש דויית ביקורו שם נטען כל הנוכתים בגמן הביקורת טענו כי המקוט משמָש לאירועים ציבוריים,:ערבל תרבות, ישיבותי דיוני פוליכולקה רפלןניב.

7 ביום.29.11.22 התקליס דיון הוכחנת.

8 העורר נחקר והעיד בעל פה (טען שאין חוכתות לנטען בכתב) כל בנכס יש הופעות. לעיתיים

הרצאות משולבות במוציקה. לפעמים עם שירה. בכל מקרה העיד כל לא מדובר בנגניס מקצועיים בשכר אלא אנשיםו מהקהילה.

הפסיקח.ק\בעת :

ברימ 4021/09 מנחע. תארנוגת. של עיריית תל אביב ג חברת מישל מרטיית בע"מ (נבו 20.12.2010): "אמגט, התכרעה במקרה זה אינת פשוטה. עקרונות האננונה, לתבדיל משיעורית (ספי שצולן בפרשה דור אנלגוה), נקבעים על ידי חרשות המקומית. בצר האדנונה של ממבקש שתל קטגוליות רקבנטיות - הקטגורית השיורית. או תקטגוליה הטפביפית: של ייביה מלאפה'', אשר זה לשונת במועד הרלבנטי: ‏ 3.37 התעריפים הארונה תכללית לגבי בנלנים שאינם משמשים למגורייס תחושב לפי תעריפים אהידים; למעט התעריפיםו המלוהד'ים כמפורט בסעיף 3.4 לחלן. ... 3.6.1 בתל מלאכה, מפעלי תעשיה. בעל מלאפה לייצור, מפעלי תעשיח ובתי לפוט,..* | קרי, מירשת על פי-צו האלנונת הכרעה בלגארית לגב גכט פלוגי בין שגל סיקווגיםו אלה, לצידי, גוטה הכף גם על פי השפל חישך שלעולם יש לו מקום, לעבר הגדרה פסיטיביתי וטפציםיתי הקיימת בצו מאשר לקטגוריה שלולית! שבו, שבצידה תעריף גורף שאינור מתחשב בטיבם ובמהותם הליחוללת של הנכסיט (העדפה פרשנית אליה נשוב ונידרש בפסקה ל'א). הדבר נכון גם ממידת ההגינות. לדִיך? אציין באן, כי נפון חי שהעיריה, אשר האפשרות לקבוע את סייווגי הארנונה בידיה, היצור קטגוריה מתאימה יות\ לסילוהב עסקה של חמשיבה ושל נפסיט חדומיט לר=> בפפוף, פמובן, להוראות הדין. צורך זה משתקף בעובדה שהעיריה עצמה סבורה שיש לסווג את תמשיבהל כנותנת' שירותים (פסקה 6 לטיפומיח בפני ועדת תערר)ן אלא שטיווג שפזה אלנו קלים, כאמור, בצו תאדנוגה, ועל כן המשיבת ''נופלת בין הכסאות/י של טיןןג שיורי, בצוותא חדא עם נכסים' שאין לה עמ במשותף ולא כלום. בנטיבות כאלה, בבל שהלשון והתכליתת של סיווג טפציפי מאפשרים ואת, עדיפה בעיניי הכרעה פרשנית המביאתי את הנכס בגדרו של הספציפי - תפל, כאמור, בכפוף לבללי הפרשנות המקובלת ולשלקולי השבל חישר",

דתייגר השאלףה הרלוונטית היא האם פעילות תרבותית קהילתית. מגיעח לכדי השימוש הספציפי הנטען על פי הלשון והתכלית.

לצַערנו אנו טבוריס שלא פך חדבר וזאת מכוון שאנ סבורים שסיווג הנכס בסוג השיורי אזינו מתאים כלל ועוקך לשימוש שנעשת בנכט, וכי חסר במצב הדברים הנוכתל סלווג מתאים לותר (וממילא לא נטען על ידי העור כי יש סינוג אחר חלופי, שנדרשנו לבדוק את התאמתו).

לסיכומם.של דבּרים אנו קובעים כי פרשנות של הסעיף, לדעתנו, לא יכולה להכניט

את השימוש שנעשה בנכס להגדרת הסעיף הן ברמה הלשננית וחן ברמה התכליתית.

סוף בר

₪ | לסיכום האמור לעול, אגו סבורים, כי בשי לב לדון ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר לתידחות,

‎ .5‏ לפנים משורת הדין העורר לא לשא בהוצאות המשיב.

נלתן בתעדר הצדדום הזו / \ \\.2.2

‏בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתיי משפט לעניונים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב)

לנקנות בתה משפט לטנלונים ממחלויס (טלרר דון), תשס'יא-2000, לרצות הצדדים קיימת זכות ערעוך לפני בית המשפטקעמלומוט מנהלליס-וואת בתוך 60 יום מיוק קבלת ההחלטת.

ערר על בללות)(טדרי

‏2 2 7

ל -%סמן = הבר: כריח שמעון ויוטמוצקי חבר; ענייד אחוד פלדמן 4

‏קלדנית: ענת לוג

‎/

‎5

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו עררים מס': 140021815

123

בפני חברי ועדת הערר: 266

לור - עו''ד אפרת קפלן 26

חבר - עו''ד אהוד פלדמן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העוררת: אדגר השקעות ופיתוח בע'ימ

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב-יפו

החלטה

עניינו של הערר בנכסים הנמצאים ברחוב השלושה 2, תל אביב- יפו, הרשומים בספרי העירייה כנכט מס' 2000448133 ח-ן ארנונה מס' 11081351 בשטח 823 מ"ר, נכס מס' 2000448135 ח-ן ארנונה מס'

3 בשטח 818 מ"ר, נכס מס' 2000448137 ח-ן לקוח מס' 11081354 בשטח 814 מ"ר ונכט מס' 2000448139 ח-ן ארנונה מס' 11081355 בשטח 816 מ"ר, המסווגיס בסיווג 'בניינים שאינם משמשים למגוריטיי. מדובר בקומות 11,12,16,17 בבניין חדש.

ביום 13/11/2019 הודיע המשיב לעוררת כי החליט לחייב את הנכסים בארנונה בהסתמך על ביקורת מיום 11/9/2019 בה נמצא, לטענתו, כי בניית הנכסייס הסתיימה והם בני שימוש. העוררת טוענת כל היא חויבה בארנונה על בסיס דו''ח הביקורת בעוד טופס 4 התקבל רק ביום 9/12/2019.

העוררת טוענת כי הנכסים בקומות 7 אינם ראויים לשימוש מיום קבלת טופס 4 ועד ליום 0 בשל ביצוע עבודות בנכסים אלו. המשיב נענה לבקשה וו של העוררת ביחס ל- 200 מ"ר משטח החיוב.

העוררת טוענת טענה חלופית לפיה יש להעניק לנכסים פטור בהיותם חדשים וריקים.

העוררת טוענת כי לחילופי חילופין יש לסווג את הנכסים כבתי תוכנה או תעשייה.

ההליכים בפני ועדת הערר

במהלך חדיון המקדמי מיום 1/7/2021 העוררת ויתרה על הטענות ביחס לשטח החיוב, התיק נקבע להוכחות ונקבעו מועדים להגשת תצהירים.

ביום 18/11/2021 הוגש תצהיר מטעם העוררת. ביום 20/12/2021 הוגש תצהיר מטעם המשלב.

עותק

ועדת ערר לענייני

שליד עיריית תל-א

אושר

ונה כלליתת 1

- יפו

ביום 15/9/2022 ניתנה החלטה לבקשות הצדדים על איתוד ערר 140021815 עס ערר 140023303.

ביום 30/10/2022 ניתנה החלטה לבקשת הצדדים על איחוד העררים האמורים עס ערר 140024236.

ביום 2/8/2023 ניתנה החלטה לבקשת הצדדים כי ההחלטה שתתקבל בעררים האמורים תחול גם על ערר 140025086.

ביום 18/9/2022 התקיים דיון הוכחות והמצהיריס נחקרו על תצהיריהס.

ביום 3 הוגשו סיכומים מטעם העוררת. ביום 29/5/2023 הוגשו סיכומים מטעם חמשיב.

עיקר טענות העוררת

ביום 13/11/2019 התקבלה הודעת חיוב ראשונה בגין ארבע קומות, בתחולה החל מיום 11/9/2019, בהתבסט על ביקורת בה נמצא כי הקומות מאוכלסות.

בתשובה להשגות העוררת נדחו טענותלה, למעט ביטול חיוב לשטח 200 מ"ר בקומות 16, 17 עד ליום 0

עד מועד מתן טופס 4 לבניין, ביום 9/12/2019, הבנייה לא הסתיימה, ולכן לא ניתן לחייב את השטחים נושא הערר בארנונת. העוררת לא ביצעה ולא יכולה הייתה לבצע שימוש בקומות אלו לפנל קבלת טופס 4, ובניגוד לטענת המשיב הס לא היו מאוכלסים. העבודות שהיה על העוררת לבצע לטובת השכרת הנכסיט הושלמו רק בסמוך לקבלת טופס 4.

המבחן העיקרי לחיוב בארנונה הוא המבחן הפונקציונאלי, כאשר למחזיק יש את האפשרות חפוית, המשפטית והמעשית להנאה מהתועלתת הכלכלית של הבניין. העוררת מפנה לפסק הדין בעמיינ 6 עופר קעה ני עיריית חדרה, בו נקבע כי קבלת טופס 4 היא המבחן העיקרל בין בניין שבנייתו טרם הושלמה, ובין היות בניין מושלם וגמור. בשלב זה, לטענת העוררת, לא ניתן היה לאכלס את הנכס בשל אי חיבור הנכסיים לחשמל ולמים. העוררת נאלצה לדחות את כניסתן של חברות תוכנה והייטק והן פעלו מבניין סמוך של העוררת עד לקבלת טופס 4.

החל ממועד קבלת טופס 4 יש להעניק לנכסים פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות מאחר ובוצעו בהן עבודות שיפוצ עד ליום 29/2/2020. המשיב הכיר ב- 200 מ"ר מן השטח כלא ראוי לשימוש.

בסופו של השלפו\, אוחדו שתי הקומות לחלל עבודה משותף, המשתרע על שתי הקומות. בקומות אלו בוצעו, על פי הנטען, עבודות ניסור בטון ופירוק רצפה / תקרה לטובת בניית גרם מדרגות לחיבור בין שתי הקומות, כל זאת בשטח הכניסה לקומות, באופן שלא איפשר שימוש בהן. בשיפוץ האמור, העוררת הקימה את הנכסים מן היסוד והתאימה את הקומות לצרכי לקוחותיה ולשימושט.

העוררת מוסיפה כי יש להפחית שטח של 15 מ"ר בקומה 17 שנוצר בעקבות המדרגות הפנימיות שמייצרות בקומה ה 17 חלל ללא רצפה.

לחילופין ; העוררת טוענת כל הנכסיט זכאים להנתה בשיעור 100% מיום קבלת טופס 4 ועד ליום 0, מאחר והעוררת היא בעלים ראשון של בניין חדש בהתאם לתקנה 12 לתקנות ההסדרים במשק המדינה, ולכל הפחות לפי תקנה 3 לתקנות אלו, שכן הנכסים לא היו מאוכלטים ולא היו בשימוש כלל.

לחילופי חילופין ן העוררת מוסיפה כי עד לאכלוס הנכסים, וכל עוד הס אינם בשימוש, הסיווג כמשרדים הינו גבוה, שגוי ונעשח שלא כדין. לטענתה, אין היגיון שארנונה בגין נכס שאינו בשימוש תהיה והה או דומה לנכס פעיל המקבל שירותים מן הרשות המקומית. העוררת טוענת כי הנכטים הס חללי עבודה משותפים, הנמצאים בשימוש חברות עתירות ידע ובתי תוכנה, ומתוקף כך יש לסווג את הנכסים לפי חשימוש המינימאלי כייתעשייה ומלאכחיי ו כייבתי תוכנחיי, כפי שבוצע בחלקים אחרים של חנכס. גס אם הנכסים מצויים בשימוש, כטענת העירייה, אצי לכל היותר יש לסווגם בסיווג ''מחסניסיי.

התקנת הציוד וארגון הקומות נעשו כדי שיתאים לבתי תוכנה, חברות הייטק ותעשיות עתירות ידע, ובכלל וה חברת פורד סנטר העוסקת בפיתוחיס לתעשיית הרכב, וחברת נאמה המפתחת אפליקציות סליקה וארנק דיגיטלי. החברות נמצאות בשטח נפרד ומתוחם עם כניסה / יציאח נפרדת, ולכל משתמש מוקצות יחידות בקומה וכן זכות שימוש בשטחים משותפים. השימוש העיקרי בנכס הוא פיתוח וייצור תוכנת.

לאור כל האמור העוררת טוענת כי יש לקבל את הערר.

עיקר טענות המשיב

המשיב טוען כי טופס 4 מהווה ראייה אינדיקטיבית לחיותו של הנכס בר שימוש, ולא פעם מהוות את נקודת תחילת החיוב, אולם אין מדובר בחזקה מוחלטת ובחזות הכל. המשיב מפנה לפסיקה לפיה הדין אינו קובע כי היעדר טופס 4 מונע את האפשרות לגביית ארנונה.

חמשיב מפנה לביקורת בח נמצא כי הנכטיסם בנויים ובני שימוש. ממצאי הביקורת וחקירת המצהיר לא נסתרו, ועולה מהט כי העבודות בקומות אלו הסתיימו ונמצא בהן ציוד. עדות זו מגובה גם בתמונות המלמדות כי הוצב בנכסים במחלוקת ריהוט משרדי.

מעדות המצהיר מטעם העוררת עלה כ? אין ברשותו אסמכתא לפנייה למשיב לפני 6/1/2020, והוא לא ידע לחשיב מתי צולמו התמונות שצורפו לתצהירו ומי צילם אותן. מכאן כי העוררת לא המציאה תמונה רלוונטית למועד במחלוקת.

השטתיט שנמצא כי הס לא ראויים לשימוש הס בגודל 200 מ"ר, והעד מטעם העוררת חשיב כל ייתכן והשטח הלא ראוי לשימוש בתשריט שהוצג בפניו, הוא אכן גה שצולס בתמונות מטעמו.

העד מטעם העוררת אישר שמתודש ספטמבר ועד חודש מרף חיה ציוד בנכס, ובכך אישר כל הנכקי היה ראול לשימוש ושימש לכל הפחות להצבת ציוד.

העוררתת פנתה באיחור בבקשה למתן פטור לפי סעיף 0 לפקודת העיריות, וגם לגופו של עניין, לא ניתן לטעון כי הנכסים אינם ראוייט לשימוש; העוררת לא הצביעה על הרט רב המונע אפשרות לעשות שימוש בנכס, ועמדתה נשענת על מניעה משפטית בלבד, שאינה יכולה להוביל לפטור מוחלט מתשלום. העוררת לא הצביעת על ראייה לכך שנעשו בנכס עבודות שיפוצ והתאמה, על אף שחובת ההוכחה מוטלת עליה.

לכך מצטרפת העובדה שהנכסיס לא היו ריקים וגם מסיבה זו לא ניתן לקבוע כי לא היו ראויים לשימוש. /

עותק אושר 3

ועדת ערר לעגשני אכנונה כללית

שליד עיריית תל-6 ביב - יפו

באשר לטענות כי הנכט ריק לפי תקנה 2 תקנה 13 לתקנות ההסדרים; אין מחלוקת כי הנכסים לא חיו ריקים וכי החל מיום 11/9/19 הוצב בהם ריהוט. עצם חצבת הריהוט שוללת גם את האפשרות לבחון סיווג מוול לנכס, שכן הוא אינו ריק, וממילא לא הוצג מסמך המאפשר סיווג אחר בנכס, למעט החיתר הבנייה, הקובע שימוש בנכסים כימשרדיסי.

באשר לסיווג חנכסיס כבית תוכנה ;

העוררת לא בחנה לגופו של עניין את השימוש שנעשה על ידי כל אחד מהמחזיקים ולא בחנה את המסמכים הנדרשים לצורך סיווג כבית תוכנה. העוררת לא הציגת כל ראייה לגבי השימוש בנכסים.

העוררת עצמה עושה שימוש בנכסיט להשכרת נכסים מניבים. בחינת השימוש בנכס נעשית בהתאם למחויק הרשום בו.

הטענה בדבר שימוש אחר הינה סתמית ונעדרת כל הוכתה ודינה לחידחות.

המשיב מוטיף כי הנכס אזנו עומד בתנאים שנקבען לסיווג כבית תוכנח, ומפרט את הדרישות להכרה כאמור.

באשר לחלל המהווה מדרגות בין הקומות 6 ו- 17, ; טענה וו לא נתמכה בתשריט, אלא בתרשים שאינו ראייה כדין, שנערך בידי מי שאינו מודד מוסמך. מר דבוסקין העיד כי מדובר בסדר גודל של 5 מ"ר ואין מקום להסתמך על הערכה. שטת מדרגות, ככלל, מחויב בכל קומה בה הוא מצוי, בשיטת ההשטחה כלפי מעלה, ומכאן שגם אס קיימות מדרגות בין הקומות, אין בכך כדי לשלול את החזוב. המשיב מפנה לפסיקה בעניין חיוב שטח מדרגות.

לאור כל האמור המשיב טוען כי דין הערר להידחות.

דיוו והכרעת

עיינו בדוייח הביקורת שערך חוקר התוץ מטעם המשיב ביום 11/9/2019 בבניין. לדוייח הביקורת צורפה טבלה ובה מתואר מצבה הפיוי של כל קומה וקומה. כך, למשל: עבודות גמר למדידה בקומות 9 עבודות גמר בקומות 0-6 ומצב מעטפת בקומות 7,13,14. באשר לקומות ‏ 11-12ו 7 צוין /יגמור יש ציוד (ראה צילומים מצורפים'י). טבלה ו מלמדת על ביקורת עניינית ופרטנית, שאפיינה כל קומה וקומה על פי מצבה הייחודי.

בדו'יח הביקורת נכתב כי: ייבשטת הקומות יש ריצוף, לוקה לחדרים, טיח פנים, חלונות היקפייס,

מטבח מאובזר, נקודות חשמל, תאורה, פרקטים וכוי. כמו כן בחלל הקומות ישנו ציוד כגון כסאות, שולחנות, ארוניות, עציצים כוייי.

עיינו בתמונות של הקומות שבמחלוקת שצורפו לדוייח הביקורת. בתמונות נראים גופי תאורה מהודריט תלויים מהתקרה ומהקירות, ארונות אחסון מותקנים, שולחנות עבודה מונחים במקומם, ספסלים, קירות צבועים על פי דוגמאות עיצוביות, עציציס תלולים וכן עציצים באדניות המונחות על הרצפה, כסאות, שולחנות ישיבות, מחיצות זכוכית, בר, כסאות בר, קירות בחיפוי אבן, מסך תלוי ושילוט סמוך לבר. לפי התרשמותנו, במועד הביקורת, הבנייה של החלל הסתיימה, העבודות בו הסתלימו, לרבות ריהוט, פרטי עיצוב, צמחייה וכיוייב, באופן שהוא ראוי לשימוש לעילא ולעללא.

בהתייחט למצבן הפיוי של הקומות שבמתלוקת, והעובדה שכלל עבודות הבנייה והעיצוב בהן הסתיימו, אין בעובדה שלא הוענק לנכס טופס 4 במועד וה, כשלעצמה, כדי להוות מניעה לתחילת החיוב בארנונה.

בדוייח הביקורת מיום 23/1/2020 סומן שטת אליו לא ניתן לחיכנס בשל סכנת נפילה, שהוקם לצורך בניית המדרגות בין קומות 16-17 והוא הוערך על ידי התוקר בגודל 100 מ"ר. במועד ביקורת וה נראים שאר שטחי הקומה כשהם מאובורים בנוסף למתואר לעיל גם בפחי אשפה, מטכי מתשב ומדפטות. עמדת המצכירות מאוישת, ומלמדת על שימוש בפועל, המסך מאחורי עמדת המזכירות פועל ומכיל תוכן וכן נראים מקרנים ומסכים בחדרים. באחד החדריט נראה עובד ובחדר צה גם שעון, תעודות ותמונות.

אין בפנינו כל ראייה התומכת בטענה כי הנכסיט לא היו ראויים לשימוש לאחר קבלת טופס 4.

השטח הקשור לבנליית גרם המדרגות בין הקומות 16-17 הוערך על ידי חמשיב ב- 200 מ"ר אשר הוכרו כלא ראויים לשימוש.

באשר לסיווג הנכסים ; הסיווג הזול ביותר רלוונטי רק כאשר מדובר בנכסים ריקים. במקרה שבפנינו אין מדובר בנכסים ריקים אלא בנכסים מרוהטיס ומוכנים לעילא ולעילא, ולכן אין עילה לטווגם בסלווג זול יותר מסיווגם בפועל כמשרדיט. העד מטעם העוררת אישר בחקלרתו כל מחודש ספטמבר היה ציוד בנכס ולא ידע מתי בדיוק חובר הבניין לחשמל ולמים.

העוררת צירפה לכתב הערר שתי תמונות בהן נראים פיגומיט, שהם ככל הנראה של מבנה המדרגות שהוקם בין הקומות. העד מטעם העוררת נשאל בדיון ההוכחות על תמונות אלו, ומעבר לעובדה שלא ידע מי צילם אותן ומתי הן צולמו, כאשר נשאל האם ליתכן וזהו השטת שצכה בפטור כלא ראול לשימוש הוא השיב ייייתכן שכןיי. העוררת לא צירפה ראיות נוספות התומכות בטענה כי הנכטיס לא ראויים לשימוש לאחר טופס 4.

באשך לטענה כי יש לסווג את הנכסים כבית תוכנה; העוררת היא זו אשר רשומה כמחציקה בנכטים ולא שוכרות המשנה. בהחלטות שונות של ועדת הערר נקבע כי במקרה של חללי עבודה משותפים, סיווג הנכסים חינו בהתאט למחזיק חרשום. בענייננו, על פי עדות העד מטעם העוררת, העוררת עוסקת בהשכרת חללים משותפים, עיסוק שהינו מסחרי, וממילא לא הוכת כי כלל שוכרי המשנה עומדים בתנאיט שנקבעו בפסיקה להכרה בסיווג בית תוכנה. למען הסר ספק, לא מצאנו עילה לקבוע טיווג זול יותר לנכסים גםס בתקופה עד קבלת טופס 4 וגם מקבלת טופס 4 ועד לאכלוט משנמצא כי הנכסים אינם ריקים, מרוחטים לפרטי פרטים, ומתאימים לשימוש כמשרדים.

עותק אושר

ועדת ערר לענענט/קרנונה כללית 5

שליד עיריית תל-,אביב - יפו

באשר לטענת העוררת כי היא מחויבת בשטת של 15 מ"ר בגין גרם המדרגות; העוררת המציאה ראשית ראייה לחיוב ביתר באמצעות עדות המודד לב דבוסקין, שטען שכתוצאה מבניית גרם המדרגות יש להפחית משטח החיוב 15 מ"ר. טענת המשיב בדבר אופן חיוב שטח המדרגות נטענה באופן כללי ולא ביחס לחיוב שטח המדרגות נושא הערר, על המשיב לבחון טענה זו ולוודא כי אין שינוי בשטת החיוב כתוצאת מבניית המדרגות, ומסקנתו תחול החל מתתילת התיוב.

טוף דבר 1

טענות העוררת בדבר מועד תחילת התיוב, היות הנכס לא ראוי לשימוש ותטענה בדבר סלווג הנכס על פי סיווג זול יותר, לרבות בסיווג בית תוכנה לאחר תחילת השימוש - נדחות.

באשר לטענה בדבר חיוב ביתר בסך 15 מ"ר - על חמשיב לקיים מדידח בנכט לאחר הקמת גרם המדרגות ולבתון את שטח החיוב.

בכפוף לבחינה נוספת של שטת המדרגות על ידי חמשיב - הערר נדחת.

אין צו לחוצאות.

ניתן בהיעדר הצדדים בלו ,2 מ 00

בהתאם לסעיף 2(5) לתוק בתי משפט לעניינים מינחליים התשייט- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשט'יא - 2000, קיימת לצדדים זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 60 יום מיוט מסירת ההחלטה. ‏ "

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונת כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) חתשלייו- 1977 תפורטס החלטה זו באתר חאינטרנט של המשיב.

₪ ./ , ית

*וייר: אפרת א. קפלן] עו"ד חבר: אחוד פלדמן, עו"ד חבר: יעקב ישראלי, רוי'יח (

קלדנית : ענת לול

עותק/ מאושר 6

ועדת ערָר לעניוני ארנונה כללית

שליד עי ל-אביב - יפו

5 0

ועדת ערר לענייני ארנונה פללית מס' עררים: 140022934 שליד עיריית תל אביב-יפו 124%

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד רוית פרינצ

חברה: אורלי מלי רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העוררים: 1. פיטר קאדאט

2. די האוס בע'ימ

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטה

הנכט נשוא הערר

1 | הנכסים נשוא הערר נמצאים ברחוב ירמיהו 47 בתל- אביב ומסווגים בסווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי.

הערר וההליכים שבפני הועדה

2 הערר שבנדון הוגש ביום 19.5.2021 וביום 21.7.2021 הוגש כתב תשובה מטעם המשיב.

3 | ביום 25.7.2022 התקייסם דיון מקדמי ובמסגרתו נקבע שהועדה תדון, תחילה, רק בטענת העוררת הנוגעת לסיווג הנכס כאדמת בניין, ואילו הטענה החלופית בעניין פטור כנכס שאינו ראוי לשימוש תדחה עד להכרעה בערעור מנהלי שהוגש על ידי העוררת ביחס לטענח וו. על פי הסכמת הצדדים הגישו הצדדים סיכומים על יסוד הראיות והעדויות שנשמעו במסגרת ערר 140020430 (לחלן:

ייערר 0430 בערר 430 קבעה הועדה שאין לדון בטענת העוררת לענייו ייאדמת בניין'י מחמת כך שטענה זו נטענה שס (ביחס לשנת 2020) במסגרת הרחבת חצית אסורה (ראו החלטת ועדת הערר מיום 9.5.2021).

4 הצדדים הטכימו להתבסס בעררים שבכותרת על הראיות שהוגשו ונשמעו במסגרת ערר 430:

מטעם העורריט הוגש תצהירו של עו"ד אמנון שורק, ומטעם המשל 5ב הוגשו תצהירים של ארבעה חוקרי שומה (מסמכים נוספים שהגיש המשיב הוצאו מהתיק בהסכמת המשיב, ראה פרוטוקול מיום 19.4.2021).

5. ביום 30.8.2022 ובהסכמת הצדדים, אוחדו הערריסט שבכותרת ביחס לשנים 2021-2022,

6. הצדדים הגישו טסיכומים.

הסוגיה הטעונה הכרעה

האם, כטענת העוררים, הנכסים נשוא הערר פטורים מחיובי ארנונה בהתאם לסעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני תקיקה להשגת יעדי תקציב), תשנ"ג - 1992) (לחלן: ייחוק ההסדריסיי), בהיותם 'יאדמת בנייןיי.

טענות העוררים

לטענת העוררים, כפי שהיא עולה מסיכומיהם, העוררים הנם בעלים בחלקים שונים של הנכס נשוא הערר משנת 2018 (נספת 2 לסיכומים), המצוי בחליכי הריסה ובניה מחדש כבניין לשימור מחמיר. זכויות העורר 1 (להלן: ייהעורריי) בבניין ייוחדו לשטחים שייעודס למגורים ואללו זכויות העוררת 2 (להלן: ייהעוררת'י) בבניין ייוחדו לשטחים שייעודס מסחרי.

העוררת קיבלה חזקה בבניין כשהיה ברמת שלד ולאחר שכבר החל תהליך הריסתו. הבעלים הקודם של הבניין החל בהריסת פניסם המבנה בהתאם להיתרי בניה שהחזיק בידו (נספתיט 3-4 לסיכומי העוררים).

עם קבלת התזקה בבניין פנו העוררים להוצאת חיתר בניה חדש הכולל שינויים מהותיים מההיתרים הקודמים שהוצאו לו, תחת מגבלות השימור החלות על הבניין (הוספת קומה, איחוד דירות ושטחי מסחר ועוד). במועד הגשת הערר לשנת 2019 (אמצע 2019), היה הבניין בעיצומס של הליכי הבניה ועוד לפני שהושלמו בו בניית הקירות, חלונות, פתחים, חשמל, מיזוג אויר ועוד.

נכון למועד הגשת הסיכומים, הבניה נמצאת בשלב שבו אין תשתיות חשמל ואינסטלציה וטרם הושלמה בנלית קירות, מטבחים, חדרי אמבטיה, חלונות ועוד. כמו כן פתחי הבניין פרוצים לגמרי ומדובר בשלב מקדמי של בנייה. העוררים מפנים בסיכומיהם לעדותו של עו"ד שורק צייל ולתצהירו, שם פורטו הליכי רכישת הבניין, חיתרי הבניה ומצב הבנייה. כן מפנים העוררים לעדויות החוקרים מטעם המשיב ולפיהן, כך לטענת העוררים, מדובר בבניין לא גמור ובאתר בניה.

לטענת העוררים, אין מקום מלכתחילה להשית על הנכסיט ארנונה ייכבניין קייםיי שכן מדובר בייאדמת בנייןיי הפטורה מארנונה בהתאם לסעיף 8 לחוק הטדרים, וכהגדרתה בסעיף 269 לפקודה. המדובר בנכסים המצויים במצב של יימעטפת שלדיתיי והסיבה היתחידה שלא נהרטו כליל טרט בנייתם מחדש היא העובדה שהנס מוגדרים כבנייניס לשימור מחמיר והמגבלות הקשורות בהגדרה זו. העוררת מפנה בסיכומיה להחלטת ועדת הערר בענייו ספטת שביל האור המתבססת על הלכת גבעת שמואל (עעיימ 4511/08).

טענות המשיב

לטענת המשיב, אין לפטור את העוררים מחיוב בארנונה שכן אין לפנינו קרקע ריקה ולא מדובר בחיוב ראשון של בניין בארנונה. לא מדובר במצב של הרס כמעט מוחלט של הבניין המקורי כפי שנדון בעניין סלפטת שציל האול, אלא בבניין העומד בחלקים רבים על תילו אשר עובר יישיפוצ וחיזוקיי מאסיבי ולא הריסה, כפי שאישר גם המצהיר מטעם העוררת וכעולה גם מדוחות הביקורת של המשיב. בשל השיפוצ המאטיבי שעובר הבניין, ניתנו לנכטים פטור כנסים שאינם ראויים לשימוש לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, ולאחר מכן חויבו חנכסיס בתעריף המזערי בהתאם לסעיף 2(330) לפקודה.

לטענת המשיב, העוררים טוענים טענות עובדתיות חלופיות, דבר שאינו אפשרי: מחד נטען שהנכנסיס הם בנייו שאינו ראוי לשימוש הזכאי לפטור מכת סעיף 330 לפקודה או בניין ייריקיי הראוי לפטור ככזה, ומאידך נטען שאין מדובר בבניין אלא ייבאדמת בנין הפטורה מחיובי ארנונה.

בצד המשפטי מפנה המשיב לסעיף 7 לחוק ההטדריט המפנה לסעיף 269 לפקודת העיריות, שם מוגדרת אדמת בניין כקרקע שאינה בניין ולא אדמה חקלאית תפוסה, וכן מפנה להגדרת ייבנייןי בסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה, ובסעיף 1 לחוק התכנון והבניה. לטענת המשיב, יש להכריע בסוגיה בהתאם ליימבחן ההגיון הפשוט והשכל הישר יי אשר נקבע בהלכת גבעת שמואל לעיל, וכן המבחן של ייהאם בני אדם יכולים לתכנס אלו או להמצא בתוכו יי (של הבניין) כפי שנקבע בבגייצ פז (162/69). הואיל ובמקרה זה מדובר בנכסים קיימים העומדיט על תילם, שלא נהרסו כליל וחוייבו בארנונה במשך שנים, אזי גס אם נערך בהם שיפו\ מאסיבי הס אינם עונים להגדרה של אדמת בניין, מה גם שמדובר על נכסים הכוללים יסודות, עמודים, קירות, תקרה, רצפה, קירות פנים ועוד. גם בניין שאינו ראוי לשימוש הוא בניין. המשיב מפנה גס להחלטות ועדות הערר בעניין ענבל בלימן ובעניין אחד העם 20 בעלמ, שלטענת המשיב הנסיבות העובדתיות בהן דומות מאוד לאלו שלפנינו.

לבסוף נטען על ידי המשיב, שקבלת עמדת העוררים בתיק זה תייתר את הוראת סעיף 330 לפקודה, ותהפוך אותו לפלסתר בסוגיית שימור מבנים.

במסגרת סיכומי התשובה שהוגשו על ידי העוררים חזרו העוררים על טענתן שאין הבדל מהותי בין בנייח על קרקע ייטרייהיי (ייאדמת בניין'י) לביו בנייה של בניין חדש על גבי הריסות של בניין קודם, תוך שינוי מהותי של הבניין הקודם. נטען שאין הבדל מהותי בין סוגי הבנייה, והרציונל לאי חיוב בארנונה הוא אותו רציונל בשני המקרים. בנוסף, לשון חצו אינה קובעת באופן ברור שרק נכס הנמצא בהליכי בנייה על אדמה ייטרליהיי (שטרם נבנה בה כל בניין) לא יחוייב בארנונה ואילו בניין שנהרס עד ליסוד ונבנה מחדש לא יוכר כאדמת בניין שאינה ברמת חיוב. העוררים מתייחסות לטענות המשיב בסיכומיו, והתייחסות לטענות אלו תובא בהמשך בהקשר הרלוונטי.

דיון ותכרעה

העובדות לגביהן אין מחלוקת

העוררים הס הבעלים הרשומים של הנכסים נשוא הערר המפורטים בנספת 1 לסיכומי העוררים (נסת טאבו, נספת 2 לסיכומי העוררים), והמצוייט כולם בבניין קיים ברחוב ירמיהו 47 (להלן:

ייהבנייןיי). העוררים קיבלו חוקה בנכס ביום 15.11.2018.

לעבודות המבוצעות בנכס ניתן בחודש דצמבר 2015 (קודם לרכישת הבניין בידי העוררים) היתר בניה שמספרו 15-0582 ליישינויים, שיפוץ וחיזוק הבניין הקייים לשימור בן 3 קומות מעל מרתף י (נספח 3 לסיכומי העוררים) (להלן: 'ייההיתר המקורייי). במסגרת ההיתר המקורי צויין כי העבודות כוללות שינויים בקומות הקיימות (חזיתות, חלוקת שטחים, חיזוק חדר מדרגות ועוד), שינויים בגג הבניין (הריסת חדר קיים, הקמת קומה רביעית חדשה ועוד), תוספות בגג עליון, שינויים בקומה תחתונה (הצמדת מחס), שחזור ושיפוץ מרפסות קיימות, הקמת פיר למעלית והסדרת מקומות חנייה.

בחודש יולי 2019 (לאחר קבלת החזקה בבניין על ידי העוררים) הוארך תוקפו של היתר הבניה (נספח 4 לסיכומים העורריט, היתר 19-0645, להלן: ייההיתר המאריךיי). בהיתר הבניה המאריך הוארך תוקף ההיתר המקורי, כמות שהוא.

במסגרת תצהירו של מר שורק צייל מטעם העוררת (נספת 6 לסיכומים) העיד האחרון כי העוררת קיבלה את הנכס במצב של מעטפת שלדית כאשר הבעלים הקודמים החלו בהריסת כל הפנים של המבנה בהתאם להיתר הבניה המקורי והמאריך. בעת שההזקה נמסרה לעורריס (נובמבר 2018)

המבנה כולו היה נטול מחיצות פנים, חדרי אמבטיה, שירותים מטבתים, תלונות, דלתות וכדומה, כלומר הבניין היה בשלב הראשון של הליך הבנייה, שלב ההריטה (צילומים ממועד המסירה צורפו כנספת 5 לסיכומים). לאחר קבלת החזקה בנכס, החלו העוררים לפעול לקבלת חיתר בניה חדש ולשנות במסגרתו באופן מהותי את המבנה. מר שורק גצייל מפרט בתצהירו את הפעולות אותן עשו העוררים ביחס לכך (סעיף 9) כאשר נכון למועד הגשת התצהיר (ינואר 2021) המבנה עומד ללא תשתיות חשמל ואינסטלציה, קירות שבורים, אין מטבחים, אמבטיות, חלונות ועוד, כך שלא ניתן לעשות כל שימוש במבנה.

בבניין נערכו מספר ביקורות בתאריכים 16.12.2018, 16.6.2019 , ‎ ,18.12.2019‏ 4.6.202, 0, בכולן נמצא כי הבניין עומד על תילו ואולם נערכות בתוכו עבודות שיפוצים מאסיביות בעטיין הבניין אינו ראוי לשימוש (נספת 2 לסיכומי חמשיב).

ייאדמת בנילוי!

סעיף 8א לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת :עדי תקצים) התשמ -- 1992

(להלן - ייחוק ההסדריםי) קובע כך:

ארנונה כללית

8 (א) מועצה תטלל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין.

(ההדגשה הוספה - הערה הוועדה).

סעיף 7 לחוק ההסדרים מפנה להגדרות שבסעיף 269 לפקודת העיריות, המגדיר ייאדמת בנייוי כהגדרה שלורית, ככל קרקע שאינה בניין, אינה אדמה חקלאית ואינה אדמה תפוסה, כלהלן:

אדמת בניןיי -- כל קרקע שבתחום העיריה שאינה לא בנין ולא אדמה תקלאית ולא קרקע תפוסה;

הגדרת ייבניין'י בטעיף 269 לפקודת העיריות הינה כלהלן:

*יבניויי -- כל מבנה שבתתוס העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עס המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנח, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה למעט קרקע שחמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או בחלקו ;

סעיף 1 לחוק התכנון והבנייה התשכייה - 1965 מגדיר ייבנייןיי בלהלן:

ייבניויי -- כל מבנח, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברול, עצ או כל חומר אחר, לרבות -

כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע;

קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודריס או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטת קרקע או חלל;

מו הכלל אל הפרט

אין מחלוקת שהבניין נשוא הערר מצוי כבר שנים רבות בהליכי בנייה. אין חולק בדבר חעובדה שמדובר בבנייה משמעותית ולא בשיפוי יימינורייי של הבניין המקורי אותו קיבלו העוררות במצב של מעטפת שלדית, לאחר שנהרט כמעט כולו על ידי הבעלים הקודם מכת היתר הבניה המקורי והמאריך שניתן ביחס אליו. לצורך מתן החלטה בערר נותר איפה להכריע האם הנכס, במצבו בתקופת העררים, קרוב יותר להגדרה 'אדמת בניין'/ או להגדרה של 'בניין'' פמשמעותם בפקודת העיריות אליה מפנה חוק ההסדרים, וכמצוטט לעיל.

לאחר בחינת הפסיקה הרלוונטיות ועיון בהחלטות הקודמות של ועדות הערר בסוגיה זו (הגם שאינן מחייבות ועדה זו) למול העובדות שחובאו בפנינו ופורטו לעיל, דעתנו היא כי דין הערר להדחות.

כאמור, ההגדרה של י/אדמת בניין'י בחוק ההסדרים נוגעת ישכל קרקע שבתחום העיריה שאינה לא בנין ולא אדמה חקלאית ולא קרקע תפוסהיי. בהתאם להגדרה זו, כפשוטה, על מנת שנכסי ייחשב כאדמת בניין עליו להיחשב ייכקרקעיי ובנוסף לכך לא ליפול לתוך ההגדרה של ייבנייןי או ייאדמה חקלאיתיי או ייקרקע תפוסהיי. במקרה הנדון אין חולק ולא נטען שמדובר באדמה חקלאית או בקרקע תפוסה ולכן על העוררים אך להוכית כי אין מדובר ייבבנייןי.

סוגיה דומה נדונה על ידי בית המשפט המחוטי ב עתיימ (מנהליים חיי) 9712-12-16 אחמ 7 מסאדוות ני מועצה מקומית באקה אל-גדביה (נבו 01.06.2017). באותו המקרה נדונה האבתנה בין נכס שבנייתו לא הושלמה מעולם ולכן אינו חייב בארנונה, לבין נכס שבנייתו נסתיימה ולאחר מכן נהרס אן ניווק ואז חלות עליו הוראות סעיף 330 לפקודה ויש לבחון האם הוא ראוי לשימוש, אם לאו. באותו מקרה מדובר היה בנכס שלא חויב מעולם בארנונה ולא נעשה בו שימוש בפועל, לא על ידי העותר ולא על ידי מאן דהוא מטעמו. הנכס נבנה על ידי אביו של העותר והיה אמור לשמש אותו לאחר נישואיו, אלא שהעותר לא התחתן ולא עבר להתגורר בו. בניית הנכט לא הושלמה מעולסם והוא לא הוכשר למגורים. המשיבה טענה מצידה, שיש לחייב את העותר לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, מתוך הנחת מוצא שהנכס היה ראוי בעבר למגורים ולשימוש וכיום הוא אינו ראוי לשימוש. הואיל והדברים רלוונטיים לענייננו, נביאם בשם אומרם

(ההדגשות במקור):

*יהתנאי לחיוב בניין בארנונה הינו היות הבניין ראוי לשימוש..... בתקופת הליכי במיה הנכס הינו בגדר ייאדמת במין יי. בניית בניין מסתיימת כאשר למחזיק יש אפשרות פיזית, משפטית ומעשית ליחנות מהתועלת הכלכלית של הבמין שם, בעמי 327). לאחר שכבר קלים בניין שניתן להשתמש בו או שנעשה בו שימוש בפועל והבמין חדל מלהיות כזה שמיתן להשתמש בו, הרי הבניין הופך להיות לאדמת בניין. עניין זה מוסדר בסעיף 330 לפקודת העיריות. /-

...בבריימ 42/12 עיריית הרצליה 3 תבדת גב-יש לקרקעות בעלמ [פורסם בנבו] (5.5.13) נפסק כי הלכת המגרש המוצלת רלוונטית גס לצורך פרשנותו של המונח בניין'י בסעיף 269 לפקודת העיריות. הדרך לבחון האם בנייתו של הבניין הושלמה הינה באמצעות המבחן האובייקטיבי, היינו, האם הנכס במצבו הנוכתי

ראוי לשימוש אם לאו. וכך נפסקן מפי כבי השופט מלצר:

... לפיכך יכול המחזיק לבחור להמשיך ולהות?ר את הנכס במצב שהוא איננו ראוי לשימוש, וכל עוד יעשה כן -- לא *חוייב בארנונה בגין החזקתו את הנכס, דברים אלה, כך נקבע בהלכת המגרש המוצלח, נכונים גם כאשר מדובר בנכס שהית שמיש אץ ניזוק, וגם כאשר מדובר בנכס שבנייתו טרם הושלמה",

ובהמשך :

*בבתינת למעלה מן הצורך ומבלי לקבוע מסמלות אציין כי מקובלת עלי המסקנה לפיה כאשר מדובר בתיוב ראשון בארנונה לגבי נכס הנמצא בהקמה, הרי שהנטל להוכיח כי בניית הנכס הושלמה מוטל על המשיבה ולא על הנישום המחזיק בנכס..%.

דהיינו, נכס שבנייתו לא הושלמה אינו אמור להיות מחוייב בארנונה והנטל להוכיח השלמת הבנייה, מוטל על המשיבה. השאלה הרלוונטית בענייננו, הינה האם מהראיות שהובאו ניתן ללמוד כי המשיבה הרימה הנטל לכך שבניית הבניין הושלמה, או שיש הצדקה להעברת נטל הראייה לעותר...... אינני סבורת כי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות, אותן ביקש בייכ המשיבה ליישם באשר לחיוב הארנונה על הנכס הרלוונטי של העותר, הינן ההוראות הרלוונטיות לענייננו, משאין המדובר בבניין שנהרס או שניזוק, אלא בבניין שבנייתו לא הושלמה מעולם, ואין אינדיקציה לכך שמאן דהוא התגורר בו אי-פעם בעבר.

מן האמור לעיל עולה, שנכט שבנייתו מעולם לא הושלמה אינו אמור להיות מחוליב בארנונה בהיותו 'יאדמת בנייןיי. לעומת זאת, נכס שבשלב כזה או אחר של ייחייויי בנייתו הושלמת והוא חוייב בארנונה, ולאחר מכן ניזוק או נהרס באופן שלא ניתן לעשות שימוש, יחוייב או יקבל פטור מחויב בארנונה בהתאם להוראות סעיף 330 לפקודה ובהתאם לתקופה הרלוונטית. זאת, מבלי שניתן יהיה לחייב את בעות הנכס להשלים את בנייתו.

בנימוק דומה נדחו טענותיה של חברת אגד במסגרת עמיינ (מנהליים ת'יא) 21086-01-20 בית אגד

בע"מ נ? מנהל האדנונה בעיריית תל אביב (נבו 14.08.2022):

*שחרי זו מוגדרת בסעיף 269 לפקודת העיריות כייכל קרקע שבתחום העיריה שאינה לא בנין ולא אדמה חקלאית ולא קרקע תפוסהיי. למעשה, טוענת המערערת כי הנכס, שנכון למועד בירור הניק בפני, עמד על תילו (גס אס לא בשלמותו וגם אס ללא מערכות פעילות), אינו נחשב יבנייף כי אם 'אדמת בניןי. אני דוחה את הפרשנות הזו שאין לה אחיזה ממשית בלשון הסעיף וכידוע ייגבול הפרשנות הוא גבול הלשוןיי (ע'/א %/1900 טלמצייו כי האפוטרופוס הכללי, פייד נג(2) 817, 827 ב (1999), וילא :יתן הפרשן לטקסט משמעות שאין הוא יכול לשאתיי (עעיימ 8 מדינת ישראל - משרד הפנים ני לאד חטיב פסקה 2 [פורסם בגב 2

סיווג הנכס כבניין מתיישב לחלוטין עם ההגדרת שבחוק ולחלוטין לא מצאתי כל התאמה להגדרת אדמת בממין, ובנוסף להתרשמותי מבטא הסיווג כבניין את התכלית של תיקון 131 עלית עמדתי לעיל. 31. לא רק זאת אלא שהעובדה שהנכס

אינו דאוי לשימוש אינה הופכת אותו מיניה וביה ליקרקעי, ולנכס שאינו נחשב "בניין?, שכן פדשנות כזו מדוקנת מתוכן את הפטור בסעיף 330 לפקודת העיריות המאפשר לחייב את הבניין בתעריף מזערי בתקופת התשלום, להבדיל ממקרת של הרס מוחלט שאז יחשב כיקדקע/ שלא ניתן לחייב בארנונה כלל. במילים אחרות, אין לקבל פרשנות זו, שכן למעשה לפי דברים אלה אין הבדל בין שנ המצבים המתוארים ויש להתייחט אליהם בדומה, דבר המביא לכך שאין משמעות לפטור. ראו לעניין זה עמיינ (תייא) 7423-03-21 מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו נ' אלדר השקעות (א.ל.ה) בעיים [פורסם בנבו] (22.12.2021), במסגרתו נדרשה ועדת הערר לפירוש המונח 'בניןי לצורך מתן הנתה בארנוגת לנכט ריק בהתאם לתקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק תמדינה (הנחה מארנונה), התשמיג - 1933, מקום בו מחזיק הנכס נהנה גס מפטור ארנונה לפי סעיף 330 לפקודה ונקבע במפורש כי ימדובר בבניין, אף שזהו בניין ניזוק שאינו ראוי לשימוש, שאם לא כן לא היתה חובת תשלום ארנונת בגינו כלל, גם לא בתקופת החיוב בתעריף המזערייי (שם, בפסקה 44)/.

רוח הפסיקה שהובאה לעיל יושמה על ידי ועדת הערר בערר 140022050 בעניין העוררת בלימן, שם נטענו על ידי העוררת טענות דומות מאוד לוו שלפנינו. יו"ר הועדה, עו"ד אפרת קפלו,

חיטיבה לנמק את החלטתה:

*יבפתח הדברים נציין כי על אף שהדבר ברור, כדאי לזכור כי פלויקט לשימור הינו לעולם פרויקט לשימור של מבנה קיים ומעצם טיבו וטבעו של השימור, אין מדובר בהקמת בניין חדש, שימור המבנה להבדיל מפעולה של בניה חדשה יש מאין או מפעולה של שחזוד, הינו פעולה אדדיכלית הנדסית שנועדה לחדש מבנים בעלי חשיבות היסטורית, אדריכלית ותרבותית והיא כוללת מכלול של מעולות ייחודיות שנועדו להבטיח את המשך קיומט של מבנים שהוכרזו ככאלה.

ככלל, הטענת כי לצרכי ארנונה יש לראות במבנים לשימור כייאדמת במין ולא לראותם כייבנייןיי, שנועדה לפטור אותם מתשלום ארנונה, היא בעינינו מרחיקת לכת ביחס ללשון הצו והדין הקיים. ככל שמתקין הצו ועאו המחתוקק היה מוצא לנכון לפטור נכסים לשימור מתשלום ארנונה. בין אם בשל הימשכות הלמכי השימור ובין אם מכל סיבה אחרת, אפשר לצפות שיציין ואת במפורש או שיקבע הוראה ספציפית לעניין מבנים לשימור במסגרת סעיף 330 לפקודת העיריות או בכל דין אחר. לטעמנו, לשון החוק הקיים מתקשה לשאת אפשרות כזאת, אלא במקרים חריגים ונדירים/י

ענבל

במקרה שלפנינו אין מחלוקת בדבר העובדה שהבניין חוייב בעבר בארנונה ושבנייתו הסתיימה (מדובר היה בבניין מגורים בן 6 יחידות ויחידות מסחר, ראה סעיף 6 לסיכומי העוררים). די בכך

על מנת לקבוע, על יסוד פסקי הדין שהובאו לעיל והפרשנות ההגיונית לפקודה, שאין מדובר באדמת בניין היוצאת מתחולת צו הארנונת.

מבלי לגרוע מכך ולגופו של עניין, מכל חומר הראיות שהוצג בפנינו ברי כי מדובר ביימבנהי' קיים שבכוונת העוררת לערוך בו שינויים ותוספות. היתר הבניה המקורי שניתן לבעלים הקודם, וההיתר המאריך מפרטים את טיב העבודות הכלולות בהיתר ומהם עולה שמדובר בשינויים של המבנה חקיים, גם אם שינויים מהותייט (או מהותיים ביותר כנטען על ידי העוררת). יצוין בהקשר וה כי לא הוצג לוועדה היתר הריטה של הבניין, ככל הנראח שכן לא ניתן החיתר שכזה, וממילא מר שורק ז'יל בתצהירו מתאר שהעוררת פעלה במר> לקבלת הילתל בנית חדש ביחס למקרקעין, היתד אשר יש בו כדי לשנות מהותית את המבנה שביחס אליו הוצא ההיתר על ידג הבעלים הקודמים יי. לשנות ולא להרוס.

בטיכומי העוררת לא מצוין האם העוררת כבר קיבלה חיתר הבניה חדש, אם לאו, ואולם כך או כך העוררת מודה בכוונתה לערוך שינויים מחותייס במבנה הקיים ולא להרסו מן חיסוד, עד לקרקע (נציין שגם במקרה כוה לא ברור האם ניתן היה להתייחס לנכס כאדמת בניין, הואיל ועל הקרקע היה קיים מבנה קודם שבנייתו הושלמה). בהקשר גה אין לדעתנו כל רלוונטיות בעובדה שהסיבה להותרת המבנה הקיים על תילו נעוצה במגבלות השימור המחמיר, שעה שהתוצאה הסופית היא שמדובר כאמור בשינויים לבניין סיים ולא בבניין שבנייתו מעולם לא הסתיימה (עתיימ (מנהליים חי) 9712-12-16 לעיל).

בגין הנכסים נשוא הערר כבר ניתן פטור בהתאם לסעיף 330 לפקודה ואילו כאן מבקשים העוררים את הארכתו של הפטור על ידי מתן פרשנות בלתי סבירה למילים: ייאדמת בנייניי, פרשנות שלשון החוק שוללת אותו מניה וביה ונדחתה גס על ידי בית המשפט. לא מצאנו בסיס חוקל ו/או הגיוני לטענת העוררת שמשניתן היתר בניה לשיפוצים של נכס, לרבות שיפו\ מאסיבי, נְדָמָה את הנסיבות לבניין חדש הנבנה על אדמת בניין, אשר בנייתו טרם הסתיימה וטרם קיבל את היתר האכלוס.

סוף דבר

8 על כן, ומכל הנימוקים המפורטים לעיל הערר נדחה.

9 על העוררת לשלם את הוצאות המשיב בסך 2,500 ₪ בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

ניתן בהעדר הצדדים היום .

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 60 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

7% 7

: 7 7 6/ ו 86 /

לוייר: שא ר: אודי ונע 0 חברה: אורלי/מלי, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140022504 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד רוית פרינצ

חברה: אורלי מלי רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר: יעקב עובדיה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר ותקופת הערר

הנכס נשוא הערר נמצא ברחוב צביה לובטקין 23 בתל-אביב ומחויב תחת סיווג יבניינים שאינט משמשים למגוריסיי (להלן: ייהנכטיי). הערר מתייחס לתקופות שלהלן:

א. ביחס לנכט 575 ביחס לתקופה שמיום 7.8.2011 ועד ליום 24.3.2014 הוא המועד בו שונח שם

המחציק בנכט לשמו של השוכר.

ב. ביחס לנכס 588 ביחס לתקופה שמיום 7.8.2011 ועד ליום 1.1.2014 הוא המועד בו שונה שט המחזיק

בנכט לשמו של השוכר

(להלן : 'יתקופת הערריי).

ההשגה, הערר וההליכים שבפני הועדת

העורר הגיש ערר והמשיב הגיש כתב תשובה לערר.

2 ביום 7.6.2021 וביום 26.7.2021 נערכו דיונים מקדמיים מקדמי בערר.

3 | ביום 20.10.2021 חגיש המשיב הודעת הבהרה מטעמו ביחס לנכטי נשוא הערר (להלן: 'יהודעת המשלביי) והעורר הגיש תגובה להודעת המשיב (להלן: ייתגובת העורריי).

4 | העורר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וחמשיב הגיש תצהיר מטעט מר קדוש, מנהל יחידה

באגף לחיובי ארנונה של העיריית.

ביום 11.4.2022 נערך דיון חוכתות בתיק.

שני הצדדים הגישו סיכומים.

הסוגיה הטעונה הכרעה

הערר שבנדון מתייחט לחיוביס שהוצאו על ידי המשיב לשני נכסים הרשומים בעירייה כנכס 588 ונכס 575, שניחס באותה הכתובת, וביחס לתקופות הערר הנקובות לעיל.

במסגרת הדיון המקדמי שנערך בערר הוגדרה המחלוקת הטעונה הכרעה: האם המשיב הוציא לעורר שומות ביחט לנכסים שלעיל וביחס לתקופות הנקובות לעיל, ואם כן, האם העורר הגיש השגות ו/או עררים ביחס לשומות שהוצאו לו והאם ניתנה בהן הכרעה, באופן שהפכה לימעשה בית דיוי ביחס לשומות נשוא הערר.

טענות הצדדים

העורר הוא הבעליסם של מתחם המצוי ברחוב לובטקין 19-23 בכפר שלם, אשר בו יחידות המשמשות למגורים, למשרדים ולמטתר. נכט 575 משמש כמרפאה ונכס 588 משמש כמשרד.

בשנת 2016 הוציא המשיב שומות רטרואקטיביות למספר נכסים אשר בבעלות העורר במתחם שבנדון, ובעקבות ואת התנהלו בין הצדדים חליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי, בסיומס הושגה הסכמה ולפיה יוטלו חיוביסם רטרואקטיביים בגין הנכסים שלעיל, ביחס לתקופות שלהלן:

ביחס לנכס 575 - לתקופה שמיום 24.3.2014 בו שונה שס המחזיק בנכס לשמו של השוכר.

ביחס לנכס 588 - לתקופה שמיום 1.1.2014 בו שונה שס המחזיק בנכס לשמו של השוכר.

(להלן : ייהמועדים הקובעיטי)

בהמשך לכך, המציא העורר למשיב הסכמי שכירות ביחס לנכסים המוכיחים מי החזיקו בפועל בנכסים עובר למועדים הקובעים.

לטענת העורר, למרות הטכמות אלו והסכמי השכירות שהומצאו למשיב, הוציא המשיב לעורר

חיובים לתקופה שקדמה למועדיט הקובעים, וכדלקמן:

ביחס לנכס 575 ביחס לתקופה שמיום 7.8.2011 ועד ליום 24.3.2014 (המועד הקובע)

ביחט לנכס 588 ביחס לתקופה שמיוט 7.8.2011 ועד ליום 1.1.2014 (המועד הקובע)

(להלן: יתקופות החיובי)

לטענת העורר, הוא לא קיבל מהמשיב שומות ביחס לתקופות החיוב לעיל, ממילא לא יכול היה להשיג עליהן במועד. החיובים נודעו לעורר רק במהלך ההליכים המשפטיים (החל משנת 2016)

והמויימ שנוהל במסגרתט. מבלי לגרוע מכך נטען, שבתקופות התיוב היו הנכסים מושכריס לצד גי: נכס 575 לשוכר חנן פלד ונכט 588 לשוכרים אדר שלום ואור ולקוביצ (להלן: ייהשוכרים), כך שממילא החיוב אינו אמור להיות מושת על העורר.

במסגרות הטיכומיט שהגיש טען עוד העורר, שהמשיב לא הציג לוועדה הודעות חיוב ביחס לנכסים ולתקופות הרלוונטיות לערר, ממילא אין לקבל את הטענה בדבר 'איחוריי בהגשת השגות.

הודעות החיוב נשלחו רק בשנת 2016 ולתקופה שמיום 2008, ובעקבות ואת החלו הליכים משפטיים במסגרתם הושגו הסכמות כאמור לעיל. מכתבי המשיב משנת 2016 (מיום 2.11.2016, נספחים 10/11 להודעת המשיב) אינם ייהודעות חיוביי, והם נשלהו לפני שניתן פסק הדין בערעורים המנהליים שחוגשו, כלומר לפני שהובהר האם ניתן להשית על העורר חיובים רטרואקטיביים. לא רק ואת, אלא שהודעות אלו אינן כוללות רכיבים יסודיים כגון הסכום לתשלום, תקופת החיוב ועודי, כמתחייב בדין. גס מכתבי המשיב מחודש פברואר 2016 נספחים 4 להודעת המשיב) אינם מחווים ייהודעות חיוביי עליהן ניתן וצריך היה העורר להגיש השגות.

גס המצחיר מטעט המשיב לא הציג העתק של הודעות חיוב שנשלחו לעורר ולא ידע לספק כל מידע האם העורר הגיש השגות לאחר קבלת נספתים 10,11 להודעת המשיב.

העורר מוסיף וטוען כי גם השובריס שהציג המשיב יילא היו ולא נבראויי. שוברים אלו נשלחו, אס נשלחו, לרחוב נא 24 שאינה כתובת הנכס או כתובתו של העורר (לובטקין 19). בנוסף, מדובר בשובריס שהוצאו זמן רב לאחר התקופות הרלוונטיות לערר (שובר לנכט 575 הוצא בנובמבר 6 ושובר לנכס 577 הוצא באוקטובר 2017) והוצאו עוד קודם למתן פסק הדין במחוזי. בנוסף, השוברים הוצאו באופן שגוי, ולרבות שטחי הנכסים שאינם נכונים ותקופות החיוב שאינן תואמות את מכתבי המשיב משנת 2016.

לסיכום נקודה זו נטען על ידי העורר, כי אס הרשות אינה שולחות לנישום הודעת שומה, לא ניתן לקבוע מה הוא המועד להגשת השגה, ומקל וחומר לא ניתן לטענות שהעורר איחר את ייהמועדיי.

לטענת המשיב, המשיב שלח לעורר הודעות חיוב שצורפו להודעת המשיב (נספת 24 להודעת)

ואילו העורר הגיש השגות ביחס להודעות החיוב (עספחים 2,5 להודעה), בהן טען כי אינו מחזיק בנכס. העורר לא טען במסגרת ההשגות שלא קיבל הודעות חיוב. בנוסף, העורר הגיש ערר על

החלטות המשיב בהשגות לעיל (נספת 7 להודעה) עליה השיב המשיב (נספת 8 להודעה), וגם בו

התייחט במפורש להודעות החיוב שנשלחו אליו ולא טען שלא קיבלן אותן. מכאן, שאין חולק שהעורר קיבל את הודעות החיוב שנשלתו אליו. ועדת הערר נתנה החלטה סופית בערר (נספת 12 להודעה) ואילו ההשגה שבנדון היא חזרה על הטענות שהועלו בהשגות הקודמות, נדונו ונדחו. לא ניתן לקיים שני דיונים ביחס לאותה השגה, וועדת הערר אינה יושבת כערכאת ערעור על עצמה.

בנוסף נטען על ידי המשיב, שטענת העורר ולפיה לא קיבל את הודעות התיוב, היא הרחבת חזית מצד העורר שכן הטענה לא נטענה במסגרת ההשגה ואף צויין בה שהעורר קיבל את הודעות החיוב. הואיל ומדובר בהרחבת חזית אסורה, יש לדחות טענה זו על הסף. מבלי לגרוע לכך, משלוח ההודעות לעורר גובה בעדותו של מר קדוש מטעם המשיב, ולא נטתרה על ידי העורר בעדותו.

לבסוף טוען המשיב, שהטכמי השכירות אותם מציג כיום העורר לא הוצגו למשיב בזמן אמת, ואין זה מקרה שהעורר בחקירתו לא ידע להצביע על המועד שבו הגישם למשיב ו/או להציג אסמכתא לכך. העורר גם יילא וכריי האם הגיש השגות וביחס למה הוגשו, ויש לקבוע שמדובר בעדות לא מהימנה.

למשיב טענות נוספות המתליחסות לטענות העורר בסיכומיו, ואלו יידונו להלן בהקשר הרלוונטי.

דיוו והכרעה

כאמור, במסגרת הערר שבנדון עלינו לדון בשתי סוגיות :

א. האם הוצאות לעורר הודעות חיוב (שומות) ביחס לנכטים נשוא הערר ולתקופות הרלוונטיות

לערר?

ב. אס כן, האם העורר הגיש השגות ו/או עררים ביחס לשומות אלו ואם כן, האם יש לדחותן

מחמת שהוגשו באיחור ו/או מחמת שניתנה לגביהן החלטה במסגרת ערר קודם שהגיש העורר ומשכך ההליך דכאן הוא הליך כפול ומיותר.

חוצאת הודעות חיוב לעורר ביחס לנכסים ולתקופות הערר

כאמור, תקופות החיוב אליהן נוגע הערר שבנדון הנן כדלקמן:

א. ביחס לנכס 575 - מיום 7.8.2011 ועד ליום 24.3.2014

ב. ביחס לנכס 588 - מיום 7.8.2011 ועד ליום 1.1.2014

במסגרת הודעת המשיב הציג המשיב מכתב שנשלת ביום 16.2.16 על ידי מר קדוש (על המכתב מוטבעת חתומת ביחס למועד שבו נשלת) לעורר ולחברת מ.נ מדים ישרא בע"מ בכתובת לובטקין 9 תל-אביב. במסגרת הודעה זו צויין כי נפתח על שם העורר חיוב חדש ביהס לנכס בשטח 193 מייר בסיווג מרפאה החל מיום 1.1.2008 (נספת 1). מכתב גהה בנוסחו נשלת באותו היום לעורר ולנויה הולידייז (2011) בע"מ, בסיווג משרדים (נספח 2) (להלן : ייהוד'עות החיוב הראשונות'י). על פי נוסחן, תקופת החיוב נשוא ההשגות היא מיום 1.1.2018 ואילך (לפחות עד לשנת 2016 שבו הוצאו הודעות החיוב הראשונות).

ביוסם 25.4.2016 הגיש העורר, באמצעות בייכ, השגות ביחס לשתי הודעות החיוב הראשונות (נספחים 2, 5 להודעה, בהתאמה) ובמסגרת טען שנפלה טעות בסיווג הנכס ובגודלו. כן נטען שהעורר אינו המחזיק בנכסים ולכן אינו חייב בארנונה בגינן (להלן: 'יההשגותי). נציין מן ההשגות גופן לא ניתן ללמוד בוודאות על כך שהן מתייחסות להודעות החיוב הראשונות לעיל ואולם במטגרת תגובת העורר להודעת חמשיב, העורר לא הכחיש עובדה וו ולפיכך ועל כן נתייחס אליה ככזו שאינה במחלוקת.

ביום 10.5.2016 השיב המשיב לשתי ההשגות (נספתים 3,6 להודעה, בהתאמה) ובהן ניתן מענה לכל טענות העורר לרבות בעניי טענתו שאינו מחויק בנכסים (להלן: ייהתשובה להשגותי).

במטגרת תגובת העורר להודעה, לא הכחיש העורר קבלת התשובה להשגות, ועל כן נתייחט לעובדה זו ככזו שאינה במחלוקת.

ביום 11.9.2016 הגיש העורר ערר ביחס להשגות (והשגות נוספות) (נספת 7 להודעה, להלן: ייהערר משנת 2016') אליו צרף רשימה הכוללת את הנכסים שבנדון. העורר לא הכחיש שהערר משגת 6 חהוגש גם ביחס להשגות ועל כן נתייחס לעובדה זו ככזו שאינה במחלוקת. במטגרת הערר טען העורר, בין היתר, שאינו מחזיק בנכטיס נשוא הערר בתקופות החיוב נשוא ההשגות (מלוס 8))..

ביום 23.11.2017 הגיש המשיב כתב תשובה לערר (נספת 8 להודעה) ובמטגרתו ניתנה התייחסות טפציפית לשני הנכסיט נשוא הערר שבנדון (עמי 8 לכתב התשובה).

המסקנה העולה מן המסמכים לעיל היא שבשנת 2016 המשיב הוציא לעורר הודעות חיוב ביחס לנכסים נשוא ערר זה וביחס לתקופה רטרואקטיבית שמיום 1.1.2008 ואילך. העורר מצידו, לא רק שלא הכחיש קבלת השומות שהוצאו לו בשנת 2016 אלא שניהל ביחס אליהן חליכים ממושכים במסגרתם התייחס לתוכן השומות. יתרהח מכך, גס במסגרת ההשגה שהוגשה על ידי העורר לערר שבפנינו, הודה העורר בקבלת הודעות החיוב שהוצאו לו בתחילת שנת 2016 וצודק המשיב בטענתו (סעיף 42 ואילך לטיכומים) שמדובר בהרחבת חזית מצד העורר. המשיב אישר בחקירתו שבשנת 2016 היה מיוצג (הדבר עולה מן ההשגות).

לאור המקובצ לעיל אנו קובעים שבתחילת שנת הוצאו לעורר הודעות שומה ביחס לנכסים נשוא הערר וביחט לתקופה שמיום 1.1.2008 ואילך, הכוללת בתוכה את תקופות הערר שבנדון. כמו כן, וכעולה מהמסמכים, העורר הגיש השגה וערר ביחט להודעות השומה שהוצאו לו.

מעשה בית דין/השתק פלוגתא

לאחר הגשת הערר והתשובה לערר שלח העורר הודעה נוספת לוועדת הערר (נספת 2 להודעה)

ובה התייחס גם לנכסים נשוא הערר, כאשר צויין כי ביחס לשני נכסים אלו כבר שונה שס המחציק ואולם המשיב יילא הוריד שם העורר כמחניק נוסףיי. העורר ביקש להסיר (ברישומי המשיב) את

שמו כמחזיק נוסף: בנכט 575 מחודש מר 2014 (סעיף 5א' להודעת העורר) ובנכס 588 מלוס

64 נ(סעיף פהי להודעת העורר) (להלן: ייהודעת העורריי).

בהתבסס על הודעת העורר ניתנה החלטת ועדת הערר, נספח 12 להודעת המשליב. בהחלטה זו נבתב: יציום 23.11.17 הגיש העודר הודעה מטעמו....העודר הגיש למעשה את סיכום טענותיו ביחס למשה כהן, דוד אוחיון, ולגבי נכסים נוספים בהם שינת המשיב את שם המחזיק אך לא הוריד את שמו של העודר מהתיוביי. בהתאמח לכך, נתנה ועדת הערר הכרעה רק בנושאים שנותרו לאותה העת במתלוקת מתוך כלל ההשגות שהוגשו על ידי העורר, להוציא הנכסים שפפנינו.

במסגרת הודעת העורר, מאשר האחרון (באמצעות בייכ) כי המשיב קיבל את טענותיו ביחט לתקופת החיוב שמשנת 2014 באופן שמשנת 2014 וא*לך אין לחייב את העורר בגין הנכסים אלא רק את המתזיק בהם בפועל, השוכר. מהודעה זו עולה עוד, שהעורר קיבל ו/או הטכים, מכללא, לחיובו בארנונה לתקופה שמיום 1.1.2018 ועד לחודש מר\ 2014 ביחס לנכס 575 ולחיובו בארנונה לתקופה שמיום 1.1.2018 ועד ליום 1.1.2014 ביחט לנכט 588. שאם לא כן, חיה העורר מציין אחרת בהודעתו.

הודעת העורר מהווה איפה הודאת בעל דיו בכל הנוגע להיות העורר מחזיק בנכטים נשוא הערר בתקופות הערר ולחילופין, הודעת העורר, על יסודה ניתנה גם החלטת הועדה בערר 2016, מונעת מהעורר לטעון כיום, ובדיעבד, שאין לחייבו בארנונה בגין תקופות הערר שהן קודמות לשנת

4. הוכח שהעורר קיבל מהמשיב הודעות חיוב ביחט לנכטיט ביחס לתקופה המתחילה בשנת

8 ועד לשנת 2016. במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנחלו ביחט להשגות טען העורר שיש לשנות את שס המחזיק בנכסים משנת 2014 ואילך, והציג לעניין וח הטכמי שכירות (ראה סעיף 8 לטייבומי העורר). המשיב מצידו קיבל את טענות העורר לעניין וה ושינה המחזיק שונה למן שנת 4 ואילך (בין היתר בעקבות ההליכים המשפטיים שניהלו הצדדים במחווי). למותר לציין, שבידי העורר ניתנה ההזדמנות, במסגרת ניהול ערר 2016, להציג בפני ועדת הערר ובית המשפט המחוזי את כלל המסמכיט המבססים את טענתו שגם לפני שנת 2014 לא החציק בנכסים ולרבות

בכל תקופות הערר, ובכלל ואת יכול היה להציג בפני הועדה את הסכמי השכירות שהוצגו במסגרת ערר זה. אלא שהעורר בחר שלא לעשות כן, וטעמיו עמו.

מכל האמור לעיל עולה, שהחלטת ועדת הערר ביחט לערר 2016, שדנה בכלל ההשגות שהוגשו עד לאותו מועד ולרבות ההשגות (נספחים 2, 5 להודעת המשיב), הנוגעות לנכסים שבנדון לתקופה שמיום 2008, סתמה את הגולל על כלל טענותיו של העורר שלא החזיק בנכס בתקופה שמשנת 1 ועד לשנת 2014. החלטה זו מקימה בפני העורר מחסום דיוני לשוב ולהתדיין בפנינו בשאלה העובדתית האם התזיק או שלא החזיק בנכס בתקופת הערר, שכן לגבי טענות אלו חל הכלל של השתק פלוגתא. לכך יש להוסיף את הודאת העורר על כך שהחל משנת 2014 ואילך יש לחשית את חיובי הארנונה על מחזיקים אחרים בנכסים (צד ג').

לאור מסקנה זו אין אנו רואים טעם לדון בטענת הצדדים לעניין טענת המשיב לאיחור בהגשת ההשגה ו/או הערר שבנדון.

עוד נציין כי לא מצאנו בטענות העורר בנוגע לפסק הדין של בית המשפט המחוי מיום 6.8.2018 (שלא הוצג בפנינו) כדי לשנות משהו ממסקנתנו. העורר טוען שהודעות השומה הראשונות משנת 6 הוצאו לפני פסק הדין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים שהחיובים יחולו רטרואקטיבית מחודש אוגוסט 2011. כאמור, תקופות הערר שבנדון נוגעות לתקופה שלאחר אוגוסט 2011 ועל כן למשיב וכות לגבות ארנונה בגין הנכסים ביחס לתקופה זו.

סוף דבר

על כן, ומכל הנימוקים המפורטים לעיל הערר נדחה.

על העורר לשלם את הוצאות המשיב בסך 2,500 ₪ בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

ניתן בהעדר הצדדים היום וש \\ | גל

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 60 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) 6-ו החלטה זו באתר האינטרנט של חמה

ב | | /

יו"ר: עוייָירוית-פרינצ חבר: אודי וינריב-5 לכלן חברה: אורלן מלי, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארגונה פללית ערר מס': 140023749 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: ערייד רוית פרינצ

חברה: אורלי מלי רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר: נכסי אריאל חניון מגדל סונול בע"מ

- נגד -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטת

הנכס נשוא הערר שבנדון נמצא ברחוב מנחם בגין 52 בתל אביב (ייהנכטי) ומחויב על יד המשיב תחת סיווג ייבניינים שאינם משמשים למגוריםי.

המחלוקת בין הצדדים נסובה על סיווגו של שטח של 74 מ'/ר מתוך הנכס הנייל.

הערר וההליבים שבפני הועדה

העוררת הגישה ערר (ייכתב העררי) והמשיב כתב תשובה לערר (ייכתב התשובה לעררי).

ביום 8.6.2022 נערך דיון מקדמי ובמסגרתו נקבע התיק להוכחות.

העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה של גבי אסנת אלבו (ייתצהיר העוררת':י).

ביום 28.7.2022 הגישו הצדדים הסכמה דיונית ולפיה לאור פטהייד של בית המשפט המחופי (עמיינ 0, להלן- פסה'ד) אשר דחה את הערעור המנהלי שהגישה העוררת על החלטת ועדה קודמת ביחס לנכס, הצדדים מוותריט על קיום הליך הוכתות. הוסכם שעל הועדה להכריע רק בעניין טענת העוררת שניתן לסווג את הנכט, שהינו חדר אופניים, כחניון. כמו כן הוסכם כי החיתר הבניה

שצורף לתצחיר העוררת ישמש כראיה בתיק.

הצדדים הגישו טיכומים.

הטוגיה הטעונה הכרעת וטענות הצדדים

המחלוקת נשוא הערר שבנדון נוגעת לטיווגו של שטח של 74 מ"ר המצוי בקומה מינוס אחד בבניין המנוהל על ידי העוררת ומשמש לאחסון אופניים של חלק מדיירי חבניין (להלן: 'יהשטחיי או ייחדר האופנייםיי).

לטענת העוררת, כל דיירי הבניין יכולים לעשות שימוש בחדר האופניים וכי ניתן לסווגו כחניון כחלק משטתי החניה בחניון (סיווג 3.3.15 לצו הארנונה). לטענת העוררת, הגם שהסיווג נוגע לחניית יירכביי ניתן להחיל את הסלווג על אופניים שכן אופניים נכללים תחת הגדרת יירכביי בפקודת התעבורה.

המשיב מצידו מפנה לקביעות שנקבעו ביחס לנכט במסגרת פטחייד, אשר בו נקבע שהנכס הוא שטח אשר יוחד על ידי העוררת כמקום לקשירת אופניים ושמירתם. לטענת המשיב, חדר האופניים משמש אך ורק לאופניים (על כך אין מחלוקת) והוא חלק מהשירות אשר מעניקה העוררת לדיירי הבנלין. עוד נטען, שסעיף 3.3.15 לצו קובע תעריפים לבניין חמשמש לחניית רכב בתשלוט או ללא תשלום ומוחזק ביחד עם בניין שאינו משמש למגורים, וכוונת הצו אינה לקורקינטים או אופניים ממנועים, כטענת העוררת. לטענת המשיב המדובר בחדר אופניים ולא בחניון לאופניים (כפי שמופיע על דלת חדר האופניים). בנוסף לכך, המשיב מפנה להיתר הבניה של הבגלין הכולל היתר ל- 75 מקומות הניה כאשר חדר האופניים נשוא הערר מסומן בהיתר כמחסן. כלומר, בניגוד לטענת העוררת, הנכס אינו מהווה חלק ממקומות החניה שהוגדרו בהיתר הבניה.

דיון והכרעת

בין הצדדים לתיק וּה אין מחלוקת עובדתית שהנכס שבנדון משמש כחדר אופניים אשר בו עושים שימוש דיירי הבנייו לאחסון האופניים.

האם ניתן לסווגו כחניון בהתאם לסעיף 3.3.15 לצו הארנונה, כחלק בלתי נפרד מהחניות הנוספות בקומה בה מצוי חדר האופנייט! לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין ואת הפסיקה הרלוונטית לסעיף הנייל הגענו למסקנה שיש לדחות את הערר וזאת מכמה טעמים שיפורטו להלן.

טענת העוררת נוגדת את התכלית של טעיף 3.3.15

סעיף 3.3.15 לצו הארנונה האמור, שכותרתו ייחניוניסיי, קובע, כך:

*בניין המשמש לחניית כלי רכב בתשלום (סמל 766) יחויב לפי ההעדריפים המפורטים להלן.

בניין המשמש לחניית רכב ללא תשלום (765) והמוחזק ביחד עס בניין שאינו פמשמש למגורים יחויב ב- 65.65 ₪ לשנה בכל האזורים.<

סי 3.3.15 לצו הארנונה מבחין איפה בין בניין המשמש לחניית רכב בתשלום לבין בניין המשמש לחניית רכב ללא תשלום ומוחזק ביחט עם בניין שאינו משמש למגורים.

על אף שלשונו של סעיף. 3.3.15 לצו הארנונה מונה קריטריון אחד לסיווג של ייבנין המשמש לחנייתת רכב בתשלוסיי שהוא חניית רכבים, כוונות המחוקק בקביעת תעריף נמוך לסיווג זה הייתה להקל על מצוקת החניה הקשה בעיר תל-אביב. במילים אחרות, בעת בחינת התאמה הנכס שבמחלוקת לסעיף 3.3.15 יש לקחת בחשבון את תכליתו של הסעיף וחיא תמריף להקלה על חניה בעיר. על עקרון זה תחזרו בתי המשפט במספר פסק דין, ובניחם עמיינ (מינחליים ת'יא) 2144-03-16 דומיקאר בעלמ ני מנהל הארנונה בעירית תל אביב (פורסם בנבו, 09.05.2018):

*מכל מקום, וכפי שצוין בעניין קל אוטו, בעת סיווג הנכס נשוא הערעור שלפני לצרכו ארנונת מן הראוי להביא בחשבון את התכלית שבקביעת התעריף הנמוך לחניונים, תכלית אשר אינה מתקיימת בענייננו; ויודגש. התעריף המוזל לתניונים נועד, כידוע, לעודד הקצאת מקומות חנייה ולהקל על מצוקת החנייה הקשה שבערים המרכזיות (ראו ברים 5299/05 עיריית רמת גן ני אורי חן, משרד עולד [פורסם בגבו] (2.11.06);

דע/א 10463/02 חבס ה.צ, פיתות 1993 בעמ ני עיריית הרצכיה [פודסם בנבו] (14.5.06); עניין גולדהמר ; עניין אלף בית בייבי), בניגוד לקביעת ועדת הערד נשוא הערעור שלפני, וכפי שבדין נקבע בעניין קל אוטו, סבורני כי תכלית זו איגה מתקיימת בענייננו, מקום בו מדובר בשטת תנייה המשמש רק את המערערת לצורך תפעול עסקיה ותציבור הרחב אינו יכול פעשות בו שימוש, בין אס בתשלום [בין אס ללא תשעום.?/

לא יכול לחיות ספק שהרציונל שפטק חדין הנייל רלוונטי לענייננו. אין מחלוקת כאמור בדבר העובדה, שחדר האופניים נשוא הערר איגו משמש ואינן יכול לשמש את הציבור הרחב. כמצוין בכתב הערר וכן בפסהייד (סעיף 2), האפשרות להשתמש בחדר האופניים פתוחה בפני דיירי הבניין בלבד אשר לצורך שימוש בפועל בחדר האופניים חותמים על תקנון מטעם המערערת ומקבלים צייפ המשמש כמפתח.

לו מן הטעם הזה, יש מקום לדחות את הערר.

ייבניין המשמש לחניית כלי רכב

בנוסף על האמור לעיל, חשימוש בחדר האופנייט (כפי שהוצג על ידי העוררת ונקבע בפסחייד) אינו כולו

לצורך ייחניית'י כלי רכב, וזאת גס אס נתעלס לצורך הדיון מהשאלה האם כלל הכליט ייהחוניטיי בחדר האופניים עונים להגדרה ייכלי רכביי.

במסגרת כתב הערר טענה העוררת באופן חד משמעי ש: יהמדובר בשטח המשמש כמחסן אופמיים לכל די הבמקן יי. עוד נטעו, שהחדר כולל מספר עמודי ברול אליחס קושרים הדיירים את האופניים.

הנה כי כן, גם לשיטת העוררת אין מדובר במקום לייחניית'י אופניים אלא יילאחסנהיי של אופניים.

ואכן, העוררת לא סיפקה מטעמה נתונים לגבי תדירות הכניסה והיציאה של האופניים לתוך חדר האופניים והחוצה (מן הסתם העוררת אינה מנחלת רישום מטוג זה) וכן לא סופקו נתונים לגבי פרקי הזמן בהם ייחוניטיי לכאורה האופניים בתוך חדר האופניים. על כן, לא מן הנמנע להניח כי לפחות חלק מן האופנייסם המצויים בחדר האופניים ייחוניסיי בחדר תקופות ארוכות ואולי אף ארוכות ביותר (שהרי אין מגבלה על פרק הזמן שניתן לאחסן בחדר את האופניים). ברור מאליו, לצורך הדוגמא, שאופניים שייחוניסיי בחדר האופניים שנתיים ימים אינן יכולות להיחשב כאופניים יישחונותיי בחדר האופניים אלא טביר יותר לאמר שהאופניים יימאוחסנותיי בחדר זה.

פקודת התעבורה אליה מפנה העוררת, מגדירה את המונח ייחנייהיי: ייהעמדת רכב לזמן כל שהוא, שלא לשם העלאת אנשים או הורדתם אן טעינת מטען או פריקתו מיד, בלי הפסקות, בין שיש ברכב נהג או אנשים או מטען ובין שאין". בהגדרה הנייל אין מגבלת זמן לעניין פרק הזמן אשר ייחשב לחנייה של רכב ואולם פרשנות סבירה של הגדרה זו חייבת לטעמנו לקחת בתשבון מוטיב של ארעיות או זמניות אשר אינה עולה בהכרת בקנה אחד עט כלל האופניים ההוניס/מאוהסניס בחדר האופנייט שבנדון.

הואיל ולא הוכח לנו שהאופניים ייחוניסיי בחדר האופניים, להבדיל מיימאוחטניסיי בו, לא ניתן לקבל את טענת העוררת על כך שמדובר בבניין המשמש לחניית כלי רכב.

זאת ועוד: אמנם העוררת טוענת שיש לראות באופניים הממונעיס המצויים בחדר האופניים *יכלי

רכביי, ואולם גם אס נקבל טענה זו (ואין אנו מביעים בה כל עמדה) הרי מן התמונות שצורפו לערר עולה בבירור שבחדר האופניים מאחסנים גם אופניים שאינן ממנועות, היינו שאינן עונות להגדרת ייכלי רכביי שהינו רכיב יסודי בסעיף 3.3.15 לצו. ומכאן, שלא ניתן לסווג את חדר האופניים כולו תחת סיווג זח.

לכל האמור לעיל נוסיף את הנימוק שהובא גס במסגרת ההחלטה הקודמת של ועדת הערר, שאושרה בפסהייד והוא שהשימוש בחדר האופניים הוא בשליטה מלאה של העוררת ולכן רק בכוחה לקבוע מי יעשה שימוש בחדר האופניים. לאור את, בכוחה של העוררת להחליט, בכל רגע נתנון, שחשימוש בחדר האופניים, אשר כאמור ניתן לו היתר כמחסן בהיתר הבניה, ייהפך למחטן של העוררת ולא ישמש יותר כחדר אופניים, ובמקרה כזה לא תהיה כל רלוונטיות לסיווג המבוקש. למותר לצייו שאין באפשרות המשיב לנתר את השימוש בחדר האופניים בכל רגע נתון, וגם מן הטעם הזה יש לדתות את הערר.

סוף דבר

מכל הנימוקים שלעיל, הערר נדחה.

העוררת תשלם למשיב הוצאות בסך 3,000 ₪ בתוך 30 מקבלת החלטה זו.

ניתן בהעדר הצדדים היופ / \\ 2%

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 60 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ י / 2 ) | /

חבר: אודי וינ"עק/כלכלן פכרח אורק מלי, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

יו"ר; עו"ד רוית

0 א

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל- אביב - יפו עררים מס': 140022167

12000

בפני חברי וועדת הערר:

ל\'יר - עו'יד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר -- רו''ח יעקב ישראלי

העוררת: מטריקט אי. טי מערכות בע'ימ

- נגד --

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב -- יפו

החלטה

עניינו של ערר 140022167 הוא חיובי ארנונה לשנת 2020 שחוטלו על העוררת בגין נכס ברתי מנחם בגין 148 תייא בשטח של 130 מ"ר. במהלך הדיון בתיק הערר הוגשו ע"י העוררת שני עררים נוספים, ערר 140023000 בגין שנת 2021 וערר 140024318 בגין שנת 2022. לאור זהות העילות והנסיבות של העררים הגוספיס עס הערר המקורי, ביקשו הצדדים לאחד את שלושת העררים וכי ההתלטה שתינתן בערר 140022167 תחול גס על שני העררים הנוספים.

הועדה נעתרה לבקשות הצדדים וניתנו החלטות לאיחוד העררים. בהחלטה זו המילה ייהעררי' תתליחס לערר מסי 140022167, כאשר כאמור לעיל ההחלטה הסופית בערר תחול גם על העררים הנוספים.

הסוגיה המתבררת בערר זה היא, האם העוררת זּכאית לתעריף הארנונה המופחת המוענק לבתי תוכנה, על פי סעיף 3.3.3 לצו הארנונה של עיריית ת''א-יפו, או שמא צדק המשיב בסווגו את עסק העוררת בנכט בסיווג השיורי לגבי בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחר, לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה. בכתב הערר הועלו גס עילות נוספות - סיווג הנכס בתקופת השיפוצים שלפני איכלוסו ע"י העוררת, פטור מארנונה בתקופת השיפוצים, וחיוב בשטחים המשותפים. המשיב התייחס לעילות אלו בכתב התשובה. בדיון המקדמי שהתקיים ביום 08.04.21 ונחה העוררת את העילות הנוספות ונקבע כי התיק נקבע להוכחות אך ורק בשאלת הסיווג כבית תוכנה.

טענות העוררת

בכתב הערר ובסיכומים, טענות העוררת כנגד ההחלטה שלא לאשר לה את הסיווג של ייבית

תוכנהי' הן בתמצית כדלקמן:

1 העוררת היא חברת הי טק תעשייתית, אחת מחברות טכנולוגיות המידע הגדולות בישראל, וחיא עוסקת בייצור ופיתוח תוכנה, מחקר ופיתוח אפליקציות ומערכות אבטחת סליבר. לעוררת מספר חטיבות העוסקות בפיתוח וליצור תוכנה עבור גופים וחברות. בין היתר חטיבה המפתחת תוכנה לגופים ביטחוניים בארץ ובעולם.

בהתאם לעדותה של העדה מטעם העוררת, הפעילות של העוררת בנכס נשוא הערר היא פיתוח תוכנה עבור גורמים שונים במשרד הביטחון.

פעילותה של העוררת בנכס עונה על המבחן 'יהכמותליי לטיווג בתי תוכנה לאור גודל השטח שבנכס שמתקיימת בו פעילות של ייצור תוכנה, מאחר ובהתאם לתצהיר העדה פעילות ייצור התוכנה מתבצעת בכל שטת הנכס. כמו כן עונת הפעילות גם על המבחן ''המהותליי מאחר והפעילות המתבצעת היא פעילות של מחקר ופיתוח תוכנה בתחום למידת מכונה (81).

העוררת מזכירה את המבחנים שפותחו בפסיקה לצורך הכרעה האם הפעילות היא פעילות ייצורית של פיתוח תוכנה ולטענתה עונה פעילות העוררת הנכס על כל אותם מבתנים.

העובדה כי פעילות העוררת בנכס נעשית בחלקה בשותפות עס חברת מטריקס דיפנס בע"מ, איננה מעידה כי מדובר על שירותים המסופקים ע"י חברת בת לחברת אם. אין הפרדה מהותית בין הפעילות הביטחונית המבוצעת ישירות ע"י העוררת, לבין פעילות המבוצעת בשיתוף (או עבור) חברת הבת מטריקט דיפנס בע"מ. לעניין זה מפנה העוררת לעמיינ 60985-07-20 פריאמפט סקיוריטי בע"מ ני מנהל הארנונה של עיריית רמת גן (להלן: יעניין פריאמפטיי), לפיו הפעילות המבוצעת בנכס היא הנושא המכריע לעניין תעריף הארנונה ולא והותו של הגוף המקבל את תוצרל הפעילות.

ככל שניתן לקטלג את הפעילות תחת סלווג ספציפי לעומת סיווג כללי, יש להעדיף את הסיווג הספציפי, ובענייננו קיים סיווג ספציפי כבית תוכנה.

בסיכומי התשובה של העוררת שהוגשו לאחר קבלת סיכומי המשיב, נטען כי העובדה שבנכס עובדים גם חיילים אינה פוגעת באופי הפעילות או בנכונות הסיווג המבוקש, שכן גס החיילים עוסקים בפיתות וייצור תוכנה עבור מערכת הביטחון.

בתשובה לטענת המשיב כי העוררת מספקת שירותים ללקוח אחד וכתוצאה מכך אין לחכיר בה כבית תוכנה, נטען כי אין מדובר בלקות אחד אלא במגזר שלם.

חטיבת הביטחון של העוררת עוסקת בפיתות תוכנות עבור לקותות שונים במערכת הביטתון הישראלית, ובנוסף התוכנות יכולות לחימכר גם לגופים בחוייל, בכפוף לאישור משהבייט.

טענות המשיב

טענות המשיב בתמצית הן:

העוררת לא המציאה למשיב מסמכים או ראיות להוכתת טענתח לעניין הסיווג כבית תוכנה. במצב וה לא חיו בידי המשיב נתונים לשקול את הבקשה ובדין היא נדחתה. תפקידה של ועדת הערר הוא לבחון את שיקוליו של המשיב לאור התומר שהיה בפניו. אין וח תפקידה של הוועדה לשיט את שיקול דעתה במקום שיקול

149

דעתו של המשיב והיא איננה מוסמכת לבתון לראשונה מסמכים ו/או ראיות שלא הוצגו בפני המשיב. לפיכך דין הערר להידחות מנימוק ה בלבד.

גס לעצם העניין העוררת אינה וכאית לסיווג של בית תוכנה לאור המבחנים שפותחו בפסיקה.

אין חולק כי חלק מפעילות העוררת הוא ייצור תוכנה. יחד עס ואת העוררת היא חברה גדולה הכולל חטיבות וכן חברות בנות, כאשר הפעילות בנכס נשוא הערר מתבצעת, לפחות בחלקה, ע"י חברת בת מטריקס דיפנס בע"מ, שהיא ישות נפרדת מן העוררת.

חלק מהעובדים בנכס הינט חיילים אשר אינם עובדי העוררת. מכאן אנו למדים כי העוררת פועלת למתן מענה ללקות אחד בלבד והוא משרד הביטחון.

העוררת לא הציגח נתונים כספיים המלמדיס על הוצאות הפיתות שלח וכי הדוייחות הכספיים שהוצגו הס של קבוצת מטריקס, ולא נמצאו בהם הוצאות מחקר ופיתוח.

מרשימת העובדים בנכס כפי שהוצגה ע"י העוררת לא ניתן להסיק מסקנות על מיחות העובדים וכישוריהם לענלין פיתוח תוכנה.

העוררת לא הציגה תשריט של הנכס ולא הצביעה על האצוריס שבו בהם יושבים מפתחי התוכנה. ומכאן כי העוררת לא עמדה במבחן הכמותי להוכחה כי עיקר עובדיה עוסקים בפיתות תוכנה.

העוררת גט לא עמדה במבחן המהותי, מאחר ולפי הראיות יש לה לקות אחד בלבד וחיא מבצעת עבורו פרויקטיט לפי דרישות ספציפיות. מכאן כי העוררת איננה מוכרת תוכנה ייכסתורהיי ולמעשה עסקה הוא ביצוע פרויקטים באמצעות תוכנה ובכך אינה עונה למבחן המהותי.

לעניין טענת העוררת להעדפת סיווג ספציפי, טוען המשיב כי העוררת לא הוכיחה כי בנכס מתבצעת אותה פעילות ספציפית המתאימה לסיווג בית תוכנה, ולפיכך יש לדחות את טענתה.

דיוו והכרעת

בתיק וה כבתיקיס רבים אח

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]