החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - ינואר 2024 3
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140023959 שליך עיריית תל אביב-יפו 11%9
בפני חברי ועדת הערר:
ליר: עו"ד רוית פרינצ
חברה: אורלי מלי רוייה
חבר: אודי וינריב, כלכלו
העוררת: פנדום בעי'מ
- נגד -
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החהלטת
הנכט נשוא הערר
הנכס נשוא הערר חינו שטח משרדים הנמצא בקומה האתרונה של בניין משרדים ברתוב לילנבלוס 30 בתל אביב ומחוליב כולו תחת סווג יימשרדיס'י.
התשגה, הערר וההליכים שבפני תועדת
1. | העוררת הגיש ערר והמשיב הגיש כתב תשובה לערר.
2 ביום 8.8.22 נערך דיון מקדמי בערר ובמסגרתו נדחיתה טענת העוררת שיש לראות בהחלטות קודמות של ועדות הערר בעניין הנכס משום מעשה בית דין ביתס לערר שבנדון. בנוסף, נדחיתה
טענת המשיב שטענות העוררת עולות כדי הרחבת חזית ביחס להשגה שהוגשה.
3 העוררת הגישו את תצחירו של מנהל העוררת, מר רוני בן יוסף, כתצהיר עדות ראשית וחמשיב הגיש את תצחירו של החוקר, מר שרעבי.
6 ביום 12.12.2022 נערך דיון הוכחות ובו נחקרו עדי הצדדים.
5. הצדדים הגישו סיכומים.
הסוגיה הטעונה הכרעה
6. הנכס נשוא הערר מצוי בקומה הרביעית והאתרונה של מגדל משרדים. המדובר במשרדים בשטה
של כ- 54 מ"ר ושטח גג של 147.85 מ"ר (לחלן: יישטת הגגיי). לטענת העוררת, שטת הגג פטור מארנונה בהיותו ייגגיי (שאינו בשימוש העוררת) ואילו לטענת המשיב השטת המחוליב הוא בר חיוב כיימרפסתיי וחיוב העוררת בו נעשה כדין. \
טענות הצדדים
7. העוררת טוענת שבמסגרת הליכיט קודמים המתנהלים בין הצדדים, משנת 2011, נקבע פע אחר
פעם ששטח הגג לופחת משטה הנכס לחיוב, שכן השטח רוצף לדרישת העלרליח ואקו יילהענישיי על כך את העוררת. לא מדובר במרפסת, כטענת המשיב, והשימוש שעושח בו העוררת חוא מינימאולי,.
שאינו מצדיק את חיובה בו. לטענת העוררת, מתקיימים במקרה זה כל הרכיבים של ייהשתקק פלוגתא 'י, שכן לא חל כל שינוי בשימוש בגג (מבחינת העוררת) ביחס לתקופת העבר ונטל ההוכחה כי חל שינוי כזח, לאחר 10 שנים שבהם פטר המשיב את העוררת מחיוב הגג, מוטל על המשיב.
8 לגופו של עניין נטען עוד, כי מדובר בגג ולא במרפסת, תוך הפנייה לפסקי דין והחלטות ועדות ערר קודמות אשר פירשו את סעיף 1.3.1(?) לצו הארנונה, שבו ניתן פטור לשטת משותף שאזנר מוחוק על ידי מחזיק אחד.
9 העד מטעם העוררת הבחיר בתצחירו ובחקירתו, כל הציוד שנצפה בגג אינו של העורת וכך גם.
המתקנים הטכניים השייכים גם לדיירים אחרים בבניין. הכניסה ללובי שלפני דלת הכניסה לגג נעשית באמצעות קודן שאת מספרו מחזיקים כלל דיירי הבניין (הוא והה לזה שבכניסה לבניי).
בדלת הכניסה לגג נעו מפתח שמאפשר כניסה למי שנכנס ללובי. לטענת העוררת, עדות זו קיבלה חיווק מעדות החוקר מטעם המשיב, שאישר שמעלית הבניין והמדרגות מגיעים עד לגג, ובנוסף אישר כל לא חל שינוי מהותי בנכס מאצ ביקורו הקודם בנכס.
0. לטענת חמשיב, יש לחייב את השטה בהתאם לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה. חיוב העוררת בגין השטת
המחויב נעשה כדין ובחתאס לממצאי דוחות הביקורת של המשיב. השטת המחוייב נופל להגדר יימרפסתיי ולא ייגגיי. יש לדחות את הטענה בדבר השקק פלןגתא לאתר שהתברר שהצהרות העוררת
על בסיטן ניתן חפטור מחיוב חיו לא נכונות ולפתות בשנת 2022 העוררת עושה בגג שימוש.
1. העוררת חלא בעלת כל הבניין וחיא עושה שימוש בלעדי בגג. לעוררת גישה בלעדית לגג. העוררת לא
הציגה את הסכמי השכירות עם השוכרים שכן ככל הנראה אלו אזנס כוללים התליחסות לאפשרות לעשות שימוש בגג. הציוד שנצפה בגג הוא ציוד של העוררת. לא קיימת הציצה אמלתית בין
2
המשרדים לשטה הגג, אלא דלת שניתנת לפתיהה. עדותו של מנחלת העוררת חיתה לא קוהרנטית ולא אמינה.
דיוו והכרעת
הטענה בדבר קיומו של מעשת בית דיו
2. העוררת טענות כי שתי החלטות קודמות שניתנו על ידי ועדות ערר קודמות בשנת 2012 (להלן:
ייהחלטה 2012י) ולאחריה בשנת 2017 (להלן: ייהחלטה 2017/) עולות כדי השתק פלוגתאז ועל כן מהוות מעשה בית דין ביחט למחלוקת נשוא הערר. לטענת העוררת, העובדות נשוא הערר שבנדון וההיבטים המשפטיים נדונו על ידי הועדה במסגרת ההחלטות אלו ואילו הנתונים העובדתייס
והמשפטלים כיום א: נס שונים במחותם.
3. על פי ההלכה הפסוקה, יש להמנע, ככלל, מהחלת הכלל של מעשה בית דין בתחום הפיסקאלי,
ושינוי נסיבות או שינוי במסכת העובדתית עשוי לחוות חריג לכלל בדבר מעשה בית דין. נפנה לעייא (מחווי -ם) 63415-03-22 דועי תוויה ני עילית <רושלים (נבו 20.10.2022):
שאין חולק כל פסקי דין שניתנו כתוצאה מהתדיימות משפטית בדיני המיסים עשניים להקוים השתק פלוגתא, בשונה מההלטות מיסקליות של הרשות שאינן מקימות השתק פלוגתא (ראו, על דרך הדוגמה, עייא 9042/05 פוליבה בעלימ כ מלינת ישראל, 7 אגף המכט ומעיים, [פורסם בגבו] מלוס 22.7.07, בפסקקת 37 לפסקן-חדין, להלן : הלכת פוליבה ; עשא 3328/15 פלוני מ פקיד שומה אשקלון, (פורסם בגנבו מלום 42.2.17, בהערת החלתוס של כבוד השופטת די ברק-ארז).
עוד כקבע כי אף שהחלת הכלל בענין השתקן פלוגתא במסגרת ההדיינות בדיני מיסים עלולת אלהמצית מצב בלתי רצוייי (הלכת פוליבת, בפסקה 38 לפסק-הדין וככעל *בענייני מסים עדיף השיקול, שמס צריך לחיות מוטל ללא אפליה ושכל שגיאה תבוא על תיקונת? (א 165/64 עיריית תל-אביב-יפו כ כהן, פיד *ה/3) 302, 1966/207)"), הרי שגםס במסגרת דיני המיסים אין מקום /לשעול את תחולתו מכל וכול, אלא דק לתכפיף אותה לחריגים משמעותנים/ שעניינם בשינוי באקפים המשפטי וגילוי
עובדות חדשות ושינוי נסיבוה: (הלכת פלומין, בפסקת 67 לפסק-הדין). = לא למותר
לציין כל יתכן שבסוגית זו טרם נאמרה חמילה האחרננה. כך, בפטיקה מאוחרת להלכת פכקומלן, שאף הת?יחסה לקביעותית במפורש, נקבע כי מאחד ש*+תכלל בדבר מעשה בית דין עשוי לעמוד בסתירה להתירה לגביית מט אמת, ואף להוביל להפפי ה
3
בין מישומיס קיים קושו בקבינת לפיה הכרעה שיפוטית לגבי שנת מס אחת הטו 2 מגבלות על החדיינות תנוגעת לשנה מס אחרת, וכי מתח זה *הוא שהוביל את שיטת המשפט הישראלית לתימנע מהחלת הכלל של מעשח בית דין בתחום הפיסקאל, זאת בין על דר 7 שלללת תתולתו של הכלל ובין על דרך של ההלתו במתכונת מוגבלתי?
עא 3568/26 תיעוש אחזקה ותפעול מערכות בעימ מ פקיד שומה כפר סבא, [פורסם בנבו] מלום 16.8.18, בפסקה 99 לפסק-חדין). בית המשפט לא הכריע בין שתי אפשרויות אלת.
4. נפנח גו לעמיינ (מגהליים נצ') 9 בץללע חבדת שיווק מזון עבקר ולצאן בעלמ נ' מנה?
הארנונה במועצה האזורית (לי 2 תחקון (נבו 24.11.2020) שבו נאמר כך:
אהכלל חוא כי אין הכרעה שיפוטית שניתנה בהתדיינות לגבי שנת מס אחת, מקימה מחשום לפני התדיינות וספת בין אותם צדדים לגבי שנת מס אחרת (זלצמן עמי 1). אולם, לטעמי, חלותו של. החריג לכלל מעשה בית דין בעממינים פיסקליים מוגבל הוא רק למקרים בהם חל שינוי נסיבות בין ההתדיינות: הראשונה לבין ההתדיינות. השמה - בין אם שינוי במסכת העובדתית, ובין אם שונתה בינתיים ההלכה - שאז, בהתקיים שינוי זה, תהיה תחולה לחריג האמור. לעומת. זאת, במקרים בחס המסכת העובדתית עליה נסמכות הטענות. לא השתנתה, כמו גם השלאקלים המשפטייי (ראת לחלן), כי אז לא יחול החריג המיל, (ממילא יתקיים הכלל של מעשה בית דימיי (ראו עומימ 12700-03-07 סאלקקון מוצרי תעופה בע"מ, ואחי מ מועצה איזורית מטה אשר/19.7.02))/,
5. נוכח הלכה זו אין לקבל את טענתה הגורפת של העוררת כי יש לקבל את הערר רק מהמת מעשה
בית דין, ויש לבחון לגופן את העובדות נשוא הערר.
6. מה המשקל שיש ליתן משקל לעובדה שהפלוגתא נשוא הערר כבר נדונה בין הצדדים והוכרעה על
ידי ועדת הערר בהחלטות קודמות 1
מעיון בהחלטה 2012 עולה כי ההחלטה נסובה בעיקר סביב ייהשדרוגיסיי שנערכו בג (בעיקר ריצופו בעצ) ונקבע כי איו באלו בלבד כדי להביא לחיוב העוררת בשטת הגג. בהערת אגב נאמר בההלטה כל ניתן עקרונית לעשות שימוש בגג ויש לבדוק בעתיד את השימוש, אם ייעשה. העוררת קיבלה פטור מחזוב הג עד שנת 2017 שא חוייבה והגישה השגה וערר. במסגרת הערר נתקר מר בן יוסף (המצחיר דכאן) על ידי בייכ חמשיב והעיד כי הפריטים הנוספים שנמצאו בגג (מנגל ופינת ישיבה) משמשים גם את יתר דלירי הבניין. בסיכומו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה על פטור מחיוב כפוף להוצאת המנגל ופינת חישיבה מהגג, וזו קיבלה תוקף של החלטר (נספל 8 לתצחיר העוררת). ביחט לתקופה מאוחרת לותר הוסכם על הפחתת החיוב במחצית מן התקופה.
4
החלטות אלו ניתנו כאמור לפני כעשור ולפני כחמש שנים, ואין בחן קביעות משפטיות עקרוניות
אלא ניתוח העובדות שהובאו בפני הועדה. מכאן, שאין לייחס משקל רב, אס בכלל, להחלטות הקודמות של ועדות הערר ועלינו לבחון את העובדות שהובאו בפנינו, לגופן.
"גג'! או מרפסת"י
.7
.8
9
.20
האט השטה שבמחלוקת חינור ייגג'יי או יימרפסתיי והאם חוא בר הלוב!
בהעדה הגדרה מדוייקת למונחים 'יגגיי ו- י+מרפסתיי לצורך חיוב בארנונה יש לפנות לאופן בו פורשו מונחים אלו בפסיקת בית המשפט. פסיקה זו לוקחת בהשבון את לעודן של השטח ואת השימוש בו בנסיבות הספציפיות של המקרה (עתיימ 258/07 חילון מסחר והשקעות בעל/מ 3 מנה 2 אלנונה -
עידיית תי/א- *פ 1
... על מנת לקבוע, האם שטח הגג הימו מרפסת, גג או כל צורת בגייה אחרת וכיובא בזה האם כלול הוא בשטח המחויב בארנונה, אס לאו, יש לבחון את הנתומים העובדתיים המתייחסים לשטת הגמי. ...... ימה הופך שטח לימרפסת במובחן מלגמי? .ופ השימוש בשטת הגג לצורך סיווגניי.
נקבע אלפה שכאשר בוחנים כיצד יש לסווג נכס לצורכי ארנונה יש לקחת בתשבון את ייעודו של השטח ואת השימוש בו בנסיבות חספציפיות של המקרה. כלומר, המבחן הקובע לענלין טלווגר של נכט הוא מבחן פונקציונאלי. עוד נקבע, שגגות ככלל אינם פטורים באופן גורף מחלוב בארנונה (עמ"נ = 8 אפריקת ישראל כ מנהל האדנונה של עיליית הלא [פורסם בנב(6.9.2010), שס פסקה 11 (להלן: ייפרשת אפריקה ישראליי). חלות הגג בר חיוב תלוי בכל מקרה ונסיבותיו.
עוד נקבע, כי עצם ההחזקה בשטח שהינו בר חיוב בארנונה היא המסימה את חובת התשלום ואין נפקא מינה אם נעשה בשטח שימוש בפועל אם לאו (עמנ (תייא) 30710-11-10 לח (עמיד משה אהלונ מ מנהל ארנונה בעידיית הל אכיב). צו הארנונה אינו קובע שעצם החיוב תלוי בחיקף השימוש ומקל וחומר משעה שהפסיקה קבעה במפורש שאפילו במקרים בחס לא מתקיים בל שימוש בנכס טיימת חובת תשלום ארנונהח ובלבד שלעוררת ישנה וכות להתזיק בשטת המחוייב (עמייג 264/06 (1ף עסק? תעשיות תוכנה בעלמ כ מנהל האדנונה עירייהת היא פורסם בנבה, עעיים
6 שמואל כהן עוד כי מנהל הארנונה של עיריית זא [פורסם בנבו] (8.1.2009).
.1
2
3
לאור האמור לעיל, על מנת לקבוע האם הג הינו שטח משותף בר חיוב, עלינו לקבוע האם הגג נמצא
בחזקה בלעדית של העוררת ו/או נעשה בו שימוש קבוע ובלעדי על ידי העוררת. הנתונים העובדתייס
שהוצגו בפני הועדה ביחס לגג הנס כדלקמן:
8 העוררת היא הבעלים של כל הבניין בו מצוי הנכס, והנכס נמצא בקומה רביעית של חבניין, בקומת הגג (ראה עדות מנחל העוררת).
> כיסוי הגג בע נעשה על ידי העוררת לבקשת העירייה בחיות הבניין מבנה לשימור (נספת 15 לתצחיר העוררת).
= מעלית הבניין מגיעה עד לקומת הגג וכך גס המדרגות (עדות התוקר).
> בתמונות שצורפו לדוייח החוקר רואים בשטח הגג אדניות, שולחן בטון, מנגל ומיכלי גז.
% משרדי העוררת מצויים על גג הבניין (תמונה 2 לתמונות שצורפו לתשריט החוקר) והכניסה לגג אפשרית גם ממשרדי העודרת וגם מדלת נוספת (ראה עדות מנהל העוררת). ליתר דיוק, מחדר המדרגות ניתן להכנס, דרך דלת, ללובי המשרדים של העוררת (שבגג). דלת זו, שבין המדרגות ללובי משרדי העוררת, נשלטת על ידי קודן שמספרו ידוע לשוכריס שכן הוא והה לקודן בלובי הכניסה לבניין.
= מלובי משרדי העוררת ישנו מעבר, באמצעות דלת נוספת, לגג. בדלת זו נעוץ תמיד מפתה שהעוררת שמה בדלת. על פי עדות המצחיר מטעם העוררת, על פי רב דלת זו אינה נעולה.
בגג ללוחד שטח שבו הוצבו מנועל מזגנים של שוכרים בבנלין (העוררת אינה מחוליבת בו).
6 את האדניות משקה מערכת השקייה אוטומטית המתוחזקת בידי איש אחוקה מטעם הבניין.
6 מהצילומים נראח כל על פניו, לא נעשה שימוש יום יומי בגג על ידי העוררת ו/או גורמים אהריס.
מאידך;-מן העדויות והצילומים עולה שכן נעשה בו שימוש (אדניות עס מעי השקיח, מנגל ועוד)
מכל האמור לעיל עולה בבירור שהשליטה הבלעדית על הכניסה לגג נמצאת בידי העוררת, בין אם משום שהעוררת היא בעלת חבניין ובו אס משום שמשרדי העוררת נמצאים על הגג. מעדות מנחל העוררת עולה כי הדרך היחידת להכנס לתוך הגג היא באמצעות הדלת שנמצאת בלובי משרדי העוררת. הואיל וכך, על ידי נעילת הדלת המפרידה בין לובי משרדי העוררת לגג, יכולה חעוררת בנקל למנוע באופן מוחלט את הכניטה לתוך הגג, ומכאן שלעוררת שליטה בלעדית על הכניסה לגג הבנלין. יודגש כי לעניין זח אין נפקא מינח אם, כעדות מנחל העוררת, דלת הכניסה לגג ייכמעט תמידיי פתוחה, כל עוד בידי העוררת שליטה בלעדית על הכניסה לגג, וברצותה היא יכולח למנוע באופן מוחלט את כניסת דיירי הבניין לגג על ידי פעולה פשוטה של נעילת דלת הכניסה לגג.
העוררת לא הציגה לוועזיה את הסכמי השכירות שערכה עם שוכריה, ולא הוכת לוועדה שניתנה לדייך הבניין אכות תוזית לעשות שימוש בגג, כלומר שהשליטה הבלעדית לשימוש בגג כפופה לזכות חוזית של השוכרים. למותר לציין כי הימנעות מהצגת הסכמי השכירות עם דיירי הבניין נוקפת לחובת העוררת על פי כלל הנקוט בידי בתּי המשפט מימיט יממה, ולפיו מעמידים בעל דין בתזקתו,
שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שחיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיח רלבנטית שה?א בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתח פועלת כנגדו (עייא 548/78 שלוו 2 לו, פדייי לה (1) 736, 760).
4. המסקנה חיא איפה, שבין אם נגדיר את שטח תגג כייגגיי או כיימרפסתיי, מדובר בשטת בר תיוב.
בנוסף, בין אם העוררת עושה בפועל שימוש בגג (לצרכיה או לצרכי העמדת מתקנים חשייכים ליתר דייר הבניין שגם אם בשליטתה בהיותה בעל הבניין) ובין אס לא, לעוררת זיקה בלעדית לגג, ועל כן יש להשית את החיוב על העוררת.
5. הערר נדחה. העוררוג תשלם למשיב הוצאות בסך 2,500 ₪.
2%
ניתן בהעדר הצדדים היום ".6 2
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי די), תשס"א-2000, לרשות הצדדיט סיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 60 לוס מיום קבלת הההלטה.
בהתאם לתקנה 20 (0) לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם ההלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב.
ימירצעוייד רוית פריכ חבר: אודי הישעב, כלכלן
הברח : אולמל רויה
סלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140021340 שליד עיריית תל אביב-יפו 12255
0000
בפני חברי ועדת הערר:
ייר: עו"ד רוית פרינצ
חברה: אורלי מלי רויית
חבר: אודי וינריב, כלכלן
העוררת: טראקס פתרונות ריטייל בע'ימ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
הנכס נשוא העררים שבנדון נמצא ברחוב דרך השלום 5 בתל אביב (ייהנכטיי).
המתלוקת בין הצדדים נסובה על סיווגו של הנכס המסווג על יד המשיב תתת טיוווג *יבניינים שאינם משמשים למגורים'י.
איחוד עררים לשנים 2019-2021 ומחיקת ערר לשנת 2019
בהחלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים מיום 9.11.2020 ובהתלטה מיוט 24.5.2021, אוחדו העררים שבכותרת. למרות האמור, ביום 3.5.2021 ניתנה החלטת ועדת הערר המורה על מתיקת הערר לשנת 9 בשל כך שההשגה הוגשה באיחור. לאור וּאת, ההתלטה שבנדון נוגעת לעררים שהוגשו לשנים 1 בלבד. לשם הנוחיות יקראו שני הערריט להלן ביחד- ייהערר".
הערר וההליבים שבפני הוועדה
1. | ביום 26.10.2020 נערך דיון מקדמי.
2 | ביום 9.6.2021 הוגש תצהירו של מר עופר נחמני מטעם העוררת.
3 | ביום 16.62021 הוגש תצהיר של חוקר שומה מטעמו של המשיב, אליו צורפו שלושה דוייחות ביקורת שנערכו בנכס (יילהלן: יידו''חות הביקורת').
4 | ביום 2.5.2022 נערך דיון הוכחות ובמסגרתו נחקרו המצהירים.
הצדדים הגישו טיכומים.
הסוגיה הטעונה הכרעה
המחלוקת נשוא הערר שבנדון נוגעת לסיווג הנכס. הנכס מסווג על ידי המשיב תחת סיווג יימשרדיס, שירותים ומסחריי ואילו לטענת העוררת יש לסווגו בסיווג ייבתי תוכנהיי בהתאם לסעיף 3.3.3 לצו הארנונה.
טענות הצדדים בתמצית
טענות העוררת
6 מתקיים בעניינגו מעשה בית דין: העוררת עברה לכתובת הנכס שלעיל לאחר שפעלה באותה המתכונת בדיוק מנכס שברחוב מנחם בגין 37 (לחלן: ייהנכס הישןיי) וביחס לנכס הישן ניתנה החלטת ועדת הערר הקובעת שיש לתת לנכס סווג של בית תוכנה (טספח 1 לסיכומי העוררת).
7 פעילות העוררת לא השתנתה עם המעבר לכתובת החדשה, וחובת ההוכחה על כי חל שינוי באופי הפעילות של העוררת בנכס חל על המשיב. העובדה שלא חל שינוי בפעילות באה לידי ביטוי גס בדוחות הביקורת של המשיב משנת 2016 (נספח 2 לסיכומי העוררת) ומשנת 2019 (נספח 3 לסיכומי העוררת). מדובר בממצאים זהיט.
8 | העובדה שמדובר במעשה בית דין נקבעה בשורה של החלטות של בית המשפט המחוזי וועדות הערר הנזכרות בסעיפים 16-21 לסיכומים. בנוסף, טענות חמשיב בערר זה נטענו כבר על ידי חמשיב בהליך הקודם לשנת 2016, ונדחו על ידי ועדת הערר (טעיפים 23-27 לסיכומים).
9 לגופו של עניין נטען על ידי העוררת, שהיא מפתחת מערכות מידע ופלטפורמות לעולם הקמעונאות המבוססות על ציהוי תמונה דיגיטלי ויכולות ניתוח מתקדמות בזמן אמת. המערכת שפותחה על ידי העוררת מאפשרת צילום של מוצרים על מדפים והיא מפיקה דוחות ''און לייןיי אשר בודקים מימדיס שיווקייס שונים (שטתי מדף, מחירי מוצרים ועוד). לקוחות העוררת הס מתהוט הקמעונאות. התוכנה שפיתחה העוררת מותקנת על הטלפון הנייד של סוכני לקוחות העוררת אשר מטתובבים בשטה, ובאמצעות הטלפון הנייד מסוגלים להפיק דוחות מעקב השוואתיים המסייעים להתמודד בשוק תחרותי. העוררת מפתחת עבור חבית האם ועוסקת כל הזמן בפיתוח התוכנה (שדרוגים ויכולות, על פי דרישות חברת האט) על מנת להתאים את עצמה לטכנולוגיה המתפתחת ולשוק התחרותי מאוד בו היא פועלת. מקור ההכנסה היתיד של העוררת הוא פעילות הייצור שלה כאשר כל הפעילות העסקית נעשית על ידי חברת האם בחוייל.
המודל העסקי של העוררת הוא מודל טאט ( 5885). 95% מעובדי העוררת הס עובדי פיתות שיושבים בשטת הנכס.
.10
על פי הפסיקה והחלטות ועדות ערר קודמות, הסיווג הנכון של עיסוקה של העוררת הוא כית תוכנה וזאת גם אם חייצור והפיתוח נעשה עבור חברת אם ו/או חלק מהפעילות שלה הוא ייהמשך פיתוחיי ו/או המודל העסקי של העוררת הוא סאם. יש לתת פרשנות מרחיבה לצו הארנונה אשר יתאים להתפתחויות בענף החייטק.
טענות חמשיב
.1
12
.3
6
אין יסוד לטענת העוררת על כך שמתקיים בענייננו יימעשה בית דיויי ביחס להתחלטה קודמת של ועדת הערר, בנוגע לעוררת שישבה בנכס אחר. ראשית, העוררת אינה יכולה להסתמך על התלטות קודמות שכן מדובר בנכס שונה. שנית, מעבר לכתובת אחרת מצדיק בחינה מתחודשת של פעילות העוררת. שלישית, קיים שוני מהותי בשימוש המתקיים בנכס. רביעית, לאתרונה ניתנו מספר החלטות על ידי בית המשפט אשר מחייבות בחינה מחדש של החלטות המשיב (ישינו? אקלים י),
לגופו של ענלין, פעילות העוררת אינה מזכה אותה בסיווג ייבית תוכנחיי שכן העוררת לא הוכיחה שהיא עומדת בתנאי סעיף 3.3.3 לצו כפי שפורש בפסיקה. העוררת מספקת שירותים לחברת האם שלה על בסיס פלטפורמה קיימת ומתפקדת, ותפקידה של העוררת מתמצה בכך שהיא עושה במערכת שדרוגים.
על מנת שנכס יעמוד בתנאי צו הארנונה עליו לקיים אחר התנאים שנקבעו בפסיקה לקיומה של פעילות *יייצוריתיי (עמיזנ 186/07 גאו ד/) ובבלל ואת על העוררת להוכיח שהיא מפתחת ומוכרת ללקוחותיה ייתוכנה כסחורהיי (עמייג 11846-01-07 טלקס מעלכות). העוררת אינה עומדת
בתנאים שנקבעו בפסיקה: העוררת אינה מייצרת תוכנה יש מאין אלא רק עוסקת בשדרוג
מערכת קיימת; טיב הפעילות של העוררת אינו ייצורי אלא שירותי (ראה עדות העד מטעם העוררת על כך שהלקוח הטסופי משלם עבור הנתונים שהוא מקבל מחברת האם); העוררת עוטקת רק בתחזוקה של מוצר קיים; הערך המוסף שהיא מעניקה הוא לחברת האם; אופי התקבולים של העוררת הוא כוה שחברת האם משלמת לעוררת תשלומים עיתיים בעבור השירותים שהיא מקבלת ולא מדובר בתשלום חד פעמי בגין רכישת התוכנה עצמה; לעוררת לקוחה אחת שהיא חברת האם (פטייד האניבוק, עמיינ 1180-01-17); תקבולי העוררת מתקבלים מחברת האם ומחושבים על מודל + 0086.
בנוסף, העוררת לא סיפקה למשיב מסמכים להוכחת טענותיה ולא חביאה ראיות לסתירת טענות המשיב (דוגמאות להסכמי התקשרות של לקוחות הקצה עם חברת האם, דוחות כספיים של חברת האם ועוד). בנוסף לכך, הפטיקה לא הכירה בפעילות של עיבוד ועריכת נתונים כפעילות *יייצוריתיי. מדובר במתן שירות אישי ללקוח בהתאם לצרכיו הקונקרטיים. לבסוף,
אישור המדען הראשי שצורף, נוגע לשנת 2017 ולא הוכת שהוא רלוונטי גם לשנים עליחן חל הערר.
דיון והכרעת
.15
השאלה הדורשת הכרעה היא האם כטענת העוררת יש בהחלטת ועדת הערר, נספת 2 לסיכומים, משום מעשה בית דין ביחס לעוררת וכן, לגופו של עניין, האם פעילותה של העוררת בנכס עונה על דרישות צו הארנונה והפסיקה, לשם סיווגו של הנכס בסיווג ייבתי תוכנה" אס לאו.
מעשה בית דיו
6
7
8
במסגרת החלטת ועדת הערר מיום 15.11.2016 (להלן : יהחלטת הועדה הקודמתי) קבעה ועדה הערר שהפעילות בנכס עונה להגדרה של בית תוכנה שכן היא עומדת הן במבחן הכמותי (מרבית עובדי העוררת הס עובדי פיתוח, והשטחים בנכס משמשים בעיקר אותם), והן במבתן המהותי (הפעילות בנכס היא בעיקרה של פיתות וייצור תוכנה והפיכתה למוצר מוגמר והעוררת משביחה את הערך של המוצר ; העובדה שהעוררת עובדת בעיקר עבור חברת האם אינה גורעת מכך שהיא מפתחת מוצרים וכך גם העבודה שהיא מפתחת מוצר בנועד ייללקותיי אחד).
בין העוררת למשיב אין מחלוקת בדבר העובדה שפעילות העוררת לא השתנתה (לפחות לא באופן מחותי) במעבר מהנכס הישן לנכס החדש (ראה סעיף 6 לסיכומי המשיב שם נטען רק לשינוי במיקום הפיסי של הנכס). טענת המשיב היא רק, שחל שינוי ייבאקלים המשפטייי באשר לאופן שיש לבחון את פעילות העוררת בשים לב ללשון הצו, ושינוי ה מצדיק בחינה מחדש של הסיווג, כמו גם את ההחלטה על שינוי הסיווג שניתן לעוררת במיקום הקודט (טעיף 5 לסיכומי המשיב). המשיב מפנה בעניין וח לפסקי הדין בעניין האניבוק ולפסהייד בעניין פריאמפט ונטען ששינוי זח ייבאקלים המשפטייי מהווה חריג לכלל השתק פלוגתא. בנוסף נטען על ידי המשיב, כי עצם המעבר לכתובת אחרת מצדיק בחינה מחדש של הפעילות על ידי חמשיב.
צודק חמשיב בכך שעל פי ההלכה הפסוקה, שינוי באקלים המשפטי עשוי להוות חריג לכלל בדבר מעשח בית דין. נפנה בעניין זה לעמיינ (מנהליים נצ') 17531-12-19 בליל חבדה שיווק מזון לבקר ולצאן בעלימ ני מנהל הארנונה במועצה האזורית גלי 2 תחתון (גבו 24.11.2020) שבו נאמר
כך:
*הכלל הוא כי אין הכרעת שיפוטית שניתנה בהתדיינות לגבי שנת מס אחת, מקימה מחסום לפני התדיינות נוספת בין אותם צדדים לגבי שנת מס אחרת/ (לצמן עמי 621). אולם, לטעמי, חלותו של החריג לכלל מעשה בית דין בעניינים
9
.0
.1
פיסקליים מוגבל הוא רק למקרים בהם חל שינוי נסיבות בין תהתדיינות הראשונה לבין ההתדיינות השניה - בין אם שיגי במסכת העובדתית, ובין אם שונתה בינתיים ההלכת - שאז, בהתקיים שינוי זה, תהיה תחולה להריג האמור.
לעומת זאת, במקרים בהם המסכת העובדתית עליה נסמכות הטענות לא השתנתה, כמו גם הילאקלים המשפטייי (ראה להל)), כי אז לא יחול החריג המיל, וממילא יתקיים הכלל של מעשה בית דיןי (ראו עתיימ ל12900-03-0 סאיקלון מוצרי תעופת בע"מ ואחי כ מועצה איזורית מטה אשר(19.7.09))/,
במקרה שלפנינו אין מחלוקת כי לא חל שינוי מהותּי במסכת העובדתית (למעט עצם המעבר לנכס פיטי אחר אשר לדעתנו אינו עולה כשלעצמו כדי שינוי מהותי). לכן, על מנת להתגבר על טענת העוררת בדבר קיומו של השתק פלוגתא ביחס להחלטת ועדת הערר הקודמת, אין די בכך שהמשיב יוכיח שחל שינוי כלשהוא בהלכות בית המשפט בנוגע לסיווג בתי תוכנה לצרכי ארנונה. על המשיב להוכית שיישינוי האקליםיי שחל (לטענתו) הוא שינוי רלוונטי לנימוקי ועדת הערר הקודמת, כלומר שבכוחו להביא לשינוי מהותי במסקנת ועדת הערר הקודמת, בשים לב לכך שמן הבחינה העובדתית לא חל שינוי מחותי בנכס. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על המשיב.
המשיב במסגרת סיכומיו טוען ייששינוי האקליטיי אשר בא לידי ביטוי בפסקי הדין בעניין האניבוק ו- פדיאמפט, ישומט את הקרקע תחת טענת העוררת בדבר מעשה בית דין יי (סעיף 5 לסיכומים) ואולם אין בסיכומים כל פירוט או נימוק, אלו קביעות בפסקי אלו אמור להביא לשינוי המתבקש בהתלטה הקודמת של ועדת הערר. אם נתזור לעיין בהחלטת ועדת הערר נראה שהקביעה על כך שהפעילות בנכס עונה להגדרה של בית תוכנה כקבוע בצו מתבססת על מספר מסקנות: (1) שמתקיים המבחן הכמותי (מרבית השטח מאוייש על ידי אנשי פיתוח); (2)
שהעוררת מפתחת יש מאין, ומשביחה את הערך הכלכלי של הטובין; (3) שהפעילות בנכס היא של פיתוח וייצור (כולל שדרוגים); וכן (6 שרוותחי העוררת אינם נגזרים מפעילות שווק אלא מפעילות פיתוח. עוד קבעה הועדה בהחלטה הקודמת, שאין בעובדה שלעוררת יילקוחהיי אחת והיא חברת האם כדי לפגוע בסיווגה כבית תוכנה, בשים לב לכך שפעילות העוררת עומדת ביתר המבחנים שנקבעו בפטיקה. האם יש בקביעות שניתנו בפסקי הדין בעניין האניבוק ו- פריאמפט כדי להביא לשינוי במסקנות אלו?
פסחייד בעניין האמיבוק ניתן בבית המשפט המחוזי באמצע שנת 2018 והוא עוסק בחברה
שמאפייניה דומים מאוד לעוררת: חברת בת בבעלות מלאה של חברת האם השוכנת בארצות
הברית ועוסקת בשיווק ומכירה של המוצר, אותו מפתחת החברה בישראל. בדומה לכאן, משימות הפיתוח שמבצעת חברת הבת הן בהתאם לצרכיה ומטרותיה של חברת האם, וכל הכנסותיה מגיעות מחברת האם בהתאט למודל +00% שלפיו משלמת חברת האם את כל
2
.3
הוצאות המערערת בתוספת של 7%. בית המשפט דוחה שס את הערר שהגישה חברת הבת
בקבעו כך:
ל/כאמור בענייננו, המערעלת מספקת מוצר המוזמן לפי דרישת לקות ספציפי, ולכן אינת עומדת במבחן העזר לפי הפרשנות בעניין זהר. בנוסף, גם לפי אופי המוצר אין המערערת צולתת את המבחן. כך אין המעדערת מייצרת מוצר הנמכד כסחורה, אלא נמסר לחברת האם לשיווק. נראה גם כי לפי תיאוד המערערת את המוצר אותו היא מפתחת (טעיף 4 לסיכומי המערערת) המלובר במתן שילות, שכן המערערת מפתחת מוצר (06 זשיז 90 2 38 סיזמץוו 501) 5385: אשר כשמו כן הוא, יתוכנה -- כשירות (עמ/נ (מינהליים ת/א) 11802-01-17 האניבוק אוונט פלנינג בעמ 5 מנהל תארנונת בעיריית תל אביב (נבו 29.05,2018).
אם כן, סבורת אני כי גם לפי מבחן ההנגדה יש לדאות בפעילות המערערת מתן שירות, אשר אינה עולה בקנה אחד עם דרישות צו האדנונה.
בסיכום, המערערת מספקת שירותי ייצור תוכנה לחברת האם, על אף שמדובר בייצור תוכנה עליין מדובר במתן שילות לפי דרישתו והזמנתו של לקות אחד. כדברי המערערת *חברת האם והמערערת הן למעשה חברה אחת אשר פעיעותה פוצלה בין שתי מלינות? (סעיף 3 לסיכומי המעדערת).
על פניו, מסקנת בית המשפט המחווי לעיל בעניין האניצוק הינה אמירה נחרצת בעלת השלכה ישירה לסיווג הנכס של העוררת, בשים לב לכך שגם העוררת, על פי עדות המנכייל, מפתחת את מוצריה אך ורק לחברת האם שלה ועל פי דרישותיה ולא לקהל הרחב (טעיף 6 לתצחיר מנכ"ל העוררת וכן חקירתו הנגדית, עמי 2 לפרוטוקול). יש לציין את העובדה שפסהייד בעניין האמיבוק ניתן כשנה וחצי לאחר החלטת ועדת הערר הקודמת בעניין העוררת.
מן הצד השני, האמירה המצוטטת לעיל של בית המשפט המחוצי לא קיבלה מאצ (לידיעת הועדה, ואף המשיב לא טען אחרת) ביטוי נוסף אלא במסגרת פסק דין אחד נוסף של בית המשפט המחוזי המובא בסיכומי המשלב בעניין פליאמפט (עמיינ 60985-07-20). ואולם, באותו פסהייד הדבריט קיבלו ביטוי שונה ונחר\ פחות. בעניין פדיאמפט נדון ערעורה של חברה העוסקת בפיתוח תוכנה בתתוס הסייבר אשר בדומה לעמיננו, סווגה פעילותה על ידי עיריית רמת גן כבית תוכנה ואולם סיווגה השתנה עס מעבר לנכס חדש. בדומה לענייננו, דובר שס בחברת בת בבעלות מלאה של חברת אס אמריקאית, כאשר המערערת פועלת כמרכז פיתוח של חברת האם ועוסקת בייצור תוכנה המשווקת ללקוחות הקצה על ידי חברת האם ולא על ידי המערערת עצמה. בדומה לענייננו, חברת האם מממנת את פעילות המערערת במודל של ייקוסט פלוסיי (+ +008) כלומר שהכנסות המערערת מתקבלות באופן בלעדי מחברת האם. במסגרת הערעור שט טענה העירייה, כפי שטוען המשיב בערעור שלפנינו, שייצור התוכנה על ידי
4
5
המערערת נעשה ייכשירותיי לתברת האם ואין סיבה לסטות מההלכה שנקבעה לעניין וה בפסהייד האניבוק.
בית המשפט המחוזי פליאמפט מקבל את הערענר, חרף טענות חמשיב לעיל ופסחייד בעניין האניבוק, תוך דחיית טענת המשיב לעיל. בית המשפט קובע שם, שהשימוש שעושה העוררת בנכס הוא של ייצור תוכנה, פשוט כמשמעו, כאשר על עובדה זו לא חלק גס מנהל הארנונה. כמו כן נקבע, שהמערערת מייצרת מוצר מדף ואיננה עוסקת בהתאמתה של תוכנה קיימת ואיננה נותנת יישירותים על בסיס תוכנה (י'807/100 8 88 50900816')! וכי הוכח שחברת האם מוכרת את מוצרי התוכנה המפותחים על ידי המערערת לציבור הרחב ושמרבית עובדי התברה עוטקיט בפיתוח תוכנה. לכך יש להוסיף, כי בהתאם לטענת המערערת שם בפני המשיב, שגם היא לא נסתרה, כמעט כל עובדי החברה עוסקים בהיבטים השונים של פיתוח ויצירת תוכנה.
בנוסף, בית המשפט דחה את מסקנת ועדת הערר שיש לדתות את הערר בשל כך שלפעילות העוררת בנכס היבטים מטחריים. לדידו של בית המשפט, הפן המסחרי (פעילות שיווק) איננו גורע מהיות פעילות המפעל ייייצורית'י, ובוודאי כאשר פעילות השיווק נעשית על ידי חברת האם ולא על ידי המערערת עצמה.
בעניין פריאמ/פט בית המשפט דוחה עוד, וזהו החלק הרלוונטי לענייננו, את טענת מנהל הארנונה על כך שהמודל העסקי של המערערת (הנתפס בעיני המשיב כאספקת שירותים לחברת האם וקבלת תשלום תמורתם) מוציא את המערערת מגדר בית תוכנה בסיווג תעשיה, שכן המערערת נותנת יישירותיסיי ללקוח אחד ומייצרת את המוצר עבורו בלבד, ומשכך לפי מבחן ייחיקף השימוש במוצר המוגמריי, יש לסווג את המערערת כנותנת שירותיסיי. בהקשר לכך נקבע:
*>לטעמי גישתו זו של המשיב בנסיבות דנן היא גורפת מל ואיננה מתחייבת מהוראות החוק או לפי מבחני הפסיקה. דומה כי כתיבת תוכנת מחשב עשויה להתבצע בקשת רחבה של נסיבות שונות..... נדאה שאין מקום למחלוקת כי כאשר מיזם עסקי יוצר לעצמו תוכנה חדשה, לצורך השימוש בידיו במהלך עסקיו, אין המדובר ב'יבית תוכנת'/.....מקרה אחד, מובהק פחות, הוא כאשרד מהות המיזם היא כתיבת תוכנה ייחודית (או התאמת תוכנה קיימת) על פי הזמנתו של לקות מסויים, לפי דרישות ומפרט שנקבעים על ידי הלקות בהתאם לצלכיו. הלקות המזמין איננו עוסק בשיווק התוכנת לציבור (ללקוחות קצה). אמנם התוכנה מיוצרת בידי המיזם, אולם כאן קיימים מאפיינים של מתן שירות כעיקר העיסוק..... בקצה השני של הקשת מצוי המקרה בו המיזם עוסק בכתיבת תוכנה פרי פיתוחו ויוזמתו, ומשווק עותקים (רישיונות) של התוכנה בקרב הציבור. דומה כי לגבי מצב זה אין חולק כי מדובר ב'יבית תוכנה.
והנה בתווך נמצא המקרה בו המיזם עוסק בכתיבת תוכנה חדשה, המיועדת לשיווק בקרב הציבוד, אולם המיזם עצמו איננו עוסק בשיווק, וכל המכירות נערכות על :37 גולם אחר. ייתכן שהגודם המשווק קשור למיזם המייצר (למשל, חברת אס, בת או אחות) וייתכן שהגורם המשווק הוא בלתי קשור. אמנם במקרה אחרון זה יש פן שירותי (יצירת התוכנה כדי שזו תימכר בידי הגורם האחל), אולם המיזם הנבתן עדיי מהוות חולייה חשובה בשרשרת הייצור והאספקה של תוכנה כמוצר מדף העומד למכירה.
לטעמי, לצורך הטלת ארנונה עירונית ויישום התעריף המופתת החל על בת תוכנתי, המקרה האתרון שתואר לעיל כן ראוי לזכות בתעריף המועדף, ולדעתי אין דבר בלשון החיקוקים שמונע זאת. ככל - וכל עוד מדובר בכתיבה/יצירת של תוכנה חדשה לשם שיווקה ללקוחות שונים - לא צריכה להיות נפקות מכרעת , בהקשד זה, להבחנות
אלת:
-אם הגורט המשווק הוא קשור למיזם המייצר, אס לאו;
-אם אפיוני התוכנה הוגדרו על ידי המיזם עצמו, או על ידי הגורם המשווק, או על :27 שניהם באופן משולב (אץ לא על ידי הלקוחות הרוכשים);
-אם גמולו של המיזם המייצר נקבע על בסיס אחוז מפדיון מכירות התוכנה, על פי נוסחת פנו[ק 0051, או בכל אופן כלכלי הגיוני אחל.
הדי העשייה המבוצעת בנכס היא המכרעת לעניין החיוב באדנונה ואם העשייה היא כתיבת תוכנה כמוצר לשיווק ומכירה, אזי לדעתי די בעובלה פשוטה זו כדי לזכות בתעריף המוזל הניתן לבתי תוכנה. זאת הפעילות שהמחוקק ביקש לעודד, והנסיונות חשונים להצר את היקף ההקלת על ידי מציאת אבחנות שונות - לא יצלתו.
6. בית המשפט מוסיף ודן במבנה של חברת אס-ובת כבענייננו וקובע:
(א) המבנה המשפטי שאומץ במקרה דנן, דהיינו, חברת אס אמריקאית וחבדת בת
ישדאלית, הוא נפוץ ומקובל בייחוד בענף ההייטק. קיומו של מבנה זה מוכר היטב בעולם הפיסקאלי והוא, כשלעצמו, איננו צריך להביא לשינוי בתוצאות התיוב בארנונה (והרי אין ספק כי אם המערערת הייתה עומדת לבדה ומוכרת בעצמה את תוכנה שהיא כותבת, תיא הייתת עונה על הגדרת *בית תוכנה). קשה להלום כי הפיצול בין פונקציית היצירה והייצוד ובין פונקציית השיווק והמכירת צריך לגדום לאיבוד ההטבה בארנונה. (ב) אף מודל ה- פזו!ק 009% (קביעת תמורה על בסיס כיסוי הוצאות והוספת מרווח קבושש נפוץ ומקובל, ומוכר היטב בעולם הפיסקאלי, גם כאן קשה להלום כי אימוץ שיטת תמחור רווחת יפגום בזכאות להטבה באדנונה,
7
.8
9
הארכנו בוניאור פסק הדין בעניין פריאמפט שכן האמור בו רלוונטי לענייננו, חן בהקשר לטענת המשיב בדבר יישינוי האקליסיי המחייב שינוי מהחלטת ועדת הערר הקודמת, והן בהקשר של בחינת אופי השימוש בנכס לגופו. מחדברים עולות שתי מסקנות ברורות: האחת, שאין בסיס לטענתו הנחרצת של המשיב בנוגע יילשינוי אקליסיי בהקשר שבו הועלה. הגם שפסהייד בעניין האניבוק אכן עומד בסתירה למסקנת ועדת הערר הקודמת, אשר קבעה שאין בכך בלבד שלעוררת לקוחה אחת, חברת האם, כדי לקבוע שהעוררת אינה עוסקת בייצור תוכנה, אזי פסהייד בעניין פד!אמפט דווקא מהווה חיזוק למסקנת ועדת הערר הקודמת.
עוד וה מדבר וזה בא, ורגע לפני פרסום החלטה צו, ניתן פסק דינו של כבי השופט אליהו בכר שבו קיבל את ערעורה של חברת וורטי מחקר ופיתוח בע"מ, על החלטת מנהל הארנונה של עיריית תל אביב, שלא לסווגה כבית תוכנה עמיינ (מינחליים תייא) 77431-05-23 תדטי מחקר ופיתוח בע/מ גי מנהל הארנונה בעידיית תל אביב (נבו 19.11.2023) (להלן: ייפסייד וורטייי). המערערת שם עוסקת בפיתוח פלטפורמה טכנולוגית למכירה וקנייה מקוונת באמצעות אתר אינטרנט ייעודי של מוצרי יד שנייה. בדומה לענייננו, מדובר בחברת בת בבעלות מלאה של חברת האם בארהייב והמערערת ממומנת לחלוטין על ידי חברת האם בשיטת 'י+ 86 ססיי. המערערת הלא המפתחת של הפלטפורמה בישראל ואילו חברת האם משווקת את הפלטפורמה ללקוחות בארהייב.
בפסק דין ארוך ומנומק, בוחן בית המשפט את מכלול הפסיקה שהובאה לעיל ועוד, ומגיע למטקנה שלמרות שהתברה (המערערת) מייצרת תוכנה עבור חברת האם בארהייב, היא עומדת בכל המבחנים שנקבעו בפסיקה (מבחן הייצור, היקף השימוש, מבחן ההנגדה). בנוסף, וזה העלקר לענייננו, נקבע שם שאין לבחון את אופי הפעילות של חברת האם של המערערת, אלא רק את
פעילות המערערת בנכס :
במקרה דנן למעשה אין מחלוקת שהמערערת היא מדכז הפיתות של הפלטפודרמת עבור חברת האם, וכי לא מועסקים בה אנשי המכירות, השיווק, התמיכה וכיו/ב, מעת שכל קיומה של המערערת נועד לפיתוח התוכנה, בוודאי ש'עיקד עיסוקה הוא אכן בפיתות תוכנה....
... אשד להיקף הכנסות והוצאות החברה על מחקר ופיתות לעומת הוצאות אתלות -
ועדת העדר קבעה שהכנסות חברת האם הן מעמלות המכירה של התכשיטים, ולמערערת אין הכנסות משלה אלא *מימון מלא מחבדת האם בארה/ביי, ואופי הכנטות זה מצביע לכיוון מתן שידותים. כמפורט בפסק דין פריאמפט, המבנה המשפטי של חברת אס באלה'יב וחברת בת ישראלית, ומודל הקוסט+, הס נפוצים ומקובלים. לדילדי, לא היה מקום להידרש להכנסות חברת האם, אלא להתמקד בהוצאות המערערת על פיתות.....
... אשד למבחן המהותי האם :יצור תוכנה הוא העיסוק העיקרי של המעדערת -
כאמוד מהותה של המערערת היא לשמש כמרכז הפיתוח עבור חבלת האם, ועיקר
.0
.1
.2
הפעילות המבוצעת בה היא פיתוח הפלטפודמה. לולא הפעילות המבוצעת בנכס, לא הייתה כלל פלטפורמה ולמצער, הייתה הפלטפורמה תוכנה מיושנת ולא רלוונטית.
בית המשפט מוסיף וקובע, שעל אף הדעות שהושמעו בפסקי דין קודמים, אצי לצורך הכרה בפעילות פיתוח התוכנה כפעילות ייצורית אין חובה כי התוכנה המיוצרת בנכס תימכר כסחורה (יימוצר מדףי) , ומנמק ואת בשלל נימוקים, שתקצר חיריעה מלפרטס כאן.
הואיל ושלושת פסקי הדין היחידים שניתנו בסוגיה זו מאז התלטת ועדת הערר הקודמת הגיעו למסקנות שונות, כמפורט לעיל, הרי שלא ניתן לקבל את טענת המשיב, שפסקי חדין שניתנו לאחר ההחלטה הקודמת של ועדת הערר ישומטיס את הקרקעיי תחת מסקנת ועדת הערר הקודמת.
הואיל וכך, הרי שיש ממש בטענת העוררת שבהעדר שינוי עובדתי מהותי, החלטת ועדת העוררת הקודמת עולה כדי מעשה בית דין.
מבלי לגרוע מכך ולמען הזהירות בחנו את פעילות העוררת בנכס, לגופה, ובשים לב למבחנים שנקבעו בפסיקה.
סיווג כבית תוכנת
.3
6
בית תוכנה מוגדר בסעיף 3.3.3 לצו כדלקמן:
/3,3,3 בתי תוכנת
בתי תוכנת, שעיסוקם העיקרי הוא ייצוד תוכנת..%
התנאים לסיווג נכס כבית תוכנה נדונו בפסק חדין עמיינ 29761-02-10 נוב סנס בעלמ נ. עיריית תל אביב--*פו (להלן ייווב סנסיי). בית המשפט קבע כי סעיף 3.3.3 כולל שלושה תנאים מצטברים: ייבעיקריי ייייצוריי וייתוכנהיי. כלומר: העוררת נושאת בנטל להוכיח כי בנכט מתקיימת ייבעיקריי ייפעילות ייצוריתיי של ייצור ייתוכנה'י. נציין בקצרה את הפרשנות שניתנה
למונחיס אלו בפסיקה :
בפסייד וב סנס הנייל נקבע כי המונח ייבעיקריי מכוון חן למבחן כמותי והן למבחן מהותל.
במסגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלוּ של השטח בו מתקיימת פעילות ייצורית, לעומת גודלם של השטחיט המשמשים לפעילות אחרת. במסגרת המבחן המהותי יש לבחון האם הפעילות ייהייצוריתיי היא החלק העיקרי של הפעילות המבוצעת בנכס.
לעניין השאלה מהי פעילות יצורית נקבע שהמבתניס המשמשים לצורך חסיווג של ייבתי מלאכח ותעשייהיי, הס המבחנים המשמשים גם לבחינת השאלה מהל ייפעילות ייצוריתיי לצורך הסיווג
0
5
.6
של ייבתי תוכנח'י (ראה פסייד ווב סנס סוקר) ולאמר: מבחן יייצירתו של יש מוחשי אחד מיש מותש* אחדיי, מבחן ייטיבו של הליץ העסקל יי, מבחן ייהיקף חשימוש במוצר המוגמריי, מבחן ייהשבחת הנכס יי ומבחן ישל דרך ההנגדת יי.
בנוסף למבחנים אלה, לצורך ההבתנה בין פעילות עסקית - שירותית לבין פעילות ייצורית, נקסבע מבחן ייהקשר המתמשדיי לפיו ייקשר מתמשך מאפיין מתן שירות להבדיל מקשר חד פעמי או קצר מועד, המאפיין עסק ייצורי (ראה: עייא 1960/90 פקיד השומה תלא 5 נ. חברת רענונות בעלימ, עמייג 186/07 גאולע ניהוע ומילע מקרקעין ונכסים בע"מ נ. מנהל הארנונה ש2 עיריית למא ובריימ 1676/15 ברודקאסט וידאו ש,ב, בעי/מ נ. מנהל הארנונה בת/א). יש לצייו בי המבחנים הס בגדר מבחני עזר, המשמשים אינדיקציה לסוג הפעילות המתקיימת בנכס, ואינם מבחנים מצטברים או מחייבים.
ההכרעה בשאלת סיווג הנכס כייבית תוכנהיי כוללת איפה שני שלבים: האם הפעילות בנכס עונה להגדרה ייייצור תוכנהיי ואם התשובה לכך חיובית : האם הפעילות חייצורית היא מרכז העיסוק של העוררת בנכס?
ייייבור תוכנהיי - מבחן יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר
.7
.8
בעמייג 13687-09-16 חש בשבת (ייצור) 8 198 בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית תלא (פסייד חשבשבת) נקבע כי יישומו של מבחן זה ישיב לשאלה המרכזית הראשונה והיא, האם ישֶידְדת/
המערכת היא: יצור תוכנת חדשה. מטרתו לבתון האם מתבצעת עבודת :יצור בנכס בכך
שמחומר" הגלם נוצר מוצר חדש אחר (רעיונות/.
מנכ"ל העוררת, מר נחמני, העיד כי העוררת מפתחת עבור חברת האט ועל פי דרישותיה שישה קווי מוצר (סעיף 6 לתצחיר). הגם שלוועדה לא הוצג שום מסמך מטעט העוררת המוכיח את אופי הפעילות שלה בנכט, ולרבות מסמכים או דוחות חשבונאיים ו/או כספיים, אצי לא מצאנו בטכומי המשיב טענה על כך שהמשיב חולק על טענת העוררת ואף מסעיף 13 לסיכומי חמשיב עולה כי אין מחלוקת לגבי טיב הפעילות אותה מבצעת העוררת. נוכח זאת, וגם אס העוררת לא עוסקת רק או בעיקר בפיתות או ליצור תוכנה הרי שגם המשיב אינו חולק העובדה שהעוררת עוטקת גם בפיתוח תוכנה עבור חברת האם ודי בכך על מנות לקבוע שהיסוד הראשון מתקיים בפעילות בנכס.
לעניין זה נפנה גס לפסהייד בעניין (דע? לעיל, שס נקבע שניתן לראות בפיתוח אתרי אינטרנט
פעילות *יצורית. אם עובדי החברה מפתתיס ומשפרים פלטפורמח טכנולוגית אצי חס יוצרים יש מוחשי, שלו תועלת כלכלית שמשביחה ככל שהתוכנה מתקדמת יותר.
11
ייייבור תוכנתיי - מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר
.10
9
מבחן זה דן בשאלה האם המוצר המיוצר על ידי העוררת נועד לשימושו של ציבור רחב (וכאשר אלה פני הדבריט תגבר הנטייה לראות בפעילות פעילות יייצוריתי), או שמא חוא מיועד ללקוח ספציפי (ואז תיטה הכף לעבר פעללותיי שרותיתיי). במקרה שלפנינו אין כל תולק בדבר העובדה שהמוצריסם אותם מפתחת העוררת מכוונים ללקות אחד והוא חברת האם של העוררת ואולם לדעתנו יש לאמץ במקרה זה את גישת בית המשפט בעניין פדיאמפט ובעניין (ורטי, שכן גם כאן העוררת משמשת כמרכו פיתוח של מוצרי תוכנה עבור השוק הסמעונאי אשר רוכש את המוצרים מחברת האם (ראה חקירת מנכ"ל העוררת). לטענת העוררת, תחום עיטוקה זה לא השתנה משנת 2019 ועד היום. בדומה לפסהייד בעניין פדיאמפט וולטי, המשווק קשור בעוררת, חברת האם של העוררת, והגם שיש בפעילות העוררת גם פן שיווקי (יייצירת התוכנה כדי שזו תימכר בידי הגורם האחריי), פעילות העוררת מהווה יי חולייה חשובה בשרשרת הייצור והאספקה של תוכנה כמוצר מדף העומד למכילת יי. לעניין זה נפנה גם לקביעת בית המשפט בשני פסקי הדין, שאין בעובדה שאפיוני התוכנה נקבעים על ידי הגורם המשווק (חברת האם), או בכך שגמולה של החברה נקבע על פי מודל +008%, כדי לגרוע מו המסקנה שהעוררת מייצרת תוכנה ואינה רק מספקת שירותים.
עוד נזכיר את האמירה הברורה של בית המשפט (בשני פסקי הדין) ביחס לכך שאיו במבנה התאגידי של העוררת (חברת אס ובת), שהוא מבנה מקובל בתחום ההי טק, כדי לקבוע שלא מדובר בחברת תוכנה ובלבד שפעילות החברה כשלעצמה עונה להגדרה הנייל.
ייייצור תוכנהיי - מבחן השבחת הנכטי
1
באיזו מידה הביאה הפעילות של העוררת לשינוי המוצר במישור הכלכליו להבנתנו אין ספק בכך, שפעילות העוררת (גס אם מדובר בשדרוג הפלטפורמה הקיימת) מביאות בהכרת ליצירת ערך כלכלי חדש לעוררת, ועל כן פעילות העוררת בנכס עונה למבחן השימוש.
המבחן הכמותי והמהותל
1
3
מתשריט החוקר מטעם חמשיב ניתן ללמוד שחלקים גדולים מהנכס משמשים את עובדי הפיתוה. מכאן שמתקיים המבחן הכמותי.
בנוסף, מנכ"ל העוררת העיד על כך שמחלקת הפיתות של העוררת מונה כ- 230 עובדים ואף שלא הוצג לוועדה שום מסמך ביחס לכך, לא מצאנו בכתב התשובה לערר או בסיכומי המשיב כל טענה ביחס לכך (לא כל שכן טענה סותרת), ולפיכך נניח שהעוררת הניחה דעתו של המשיב ביחס לכך במסמכים שהעבירה למשיב עובר להגשת הערר (ראה תגובת חמשיב בעניין האיחור
12
בהגשת ההשגה לשנת 2019, שם צויין שבחודש דצמבר 2019 המציאה העוררת למשיב את המסמכים שביקש המשיב לקבל לצורך קביעת הסיווג וכן נספת 3 לתגובה הנייל הוא מכתב העוררת למשיב).
יישירותיסיי או ייייצור תוכנהיי! (מבחו ההנגדה)
44
עפ"י מבחן ההנגדה עלינו לבתון האם הפעילות בנכס נמשכת אל מרכז הגרביטציה של ייפעילות ייצוריתיי או אל וה של יימתן שירותיםיי. עניין זה נדון בהרחבה לעיל. אנו עריסם להלכת טימילרו 21, אלא שבאותו מקרה דובר על פלטפורמה שפותחה כתשתית למתן שירות עבור לקוחות ועל כן החברה שס מכרה ללקוחותיה ירישיון שימוש בתוכנהיי. אין גה המקרה שלפנינו, אשר כאמור דומה מאוד לפסקי הדין בעניין פליאמט וורטי אשר הס הרלוונטיים לענייננו, אשר בשניהם כאמור החברות מפתחות מוצרי תוכנה (ולא רישיונות לשימוש) עבור חברת האם. לעניין זה נפנה שוב לדברי בית המשפט שם ולשלל הנימוקים שכולם רלוונטיים למקרה שלפנינו.
סוף דבר
5
.6
לאחר שבתנו את פסקי הדין אליהם הפנה חמשיב בסיכומיו, לעניין טענת העוררת שהחלטת ועדת הערר הקודמת ביחס לנכס במיקומו הקודם של הנכס עולה כדי מעשה בית דין, הגענו למטקנה כי יש ממש בטענת העוררת. מבלי לגרוע מכך, גס בחינת הפעילות בנכט לגופה מעלה כי היא עונה על מבחני העזר שהותוו בפסיקה לצורך הכרעה בשאלה האם מדובר בייבית תוכנחיי כהגדרתו בצו הארנונה ובשים לב לכך שאין חולק בין הצדדים שהעוררת עוסקת בפיתוח (או ייצור) תוכנה.
על כן, ואם תשמע דעתי אצי מכל הטעמים שלעיל, יש לקבל את הערר.
דעת יחיד, חבר הועדה, מר אודי וינריב, כלבלן:
אינני מסכים עם ההחלטה לטווג את העוררת כבית תוכנה עפ"י צו הארנונה.
כרקע לדעת המיעוט המקיפה והארוכה, אני מבקש לציין את הניסיון, הרקע המקצועי והתעסוקתי שלי בשני צדי המתרס המקל עלי בניתוח ובהבנה. מחד, כיהנתי כגזבר עירייה (ומנהל ארנונה) ומאידך עבדתי במספר בתי תוכנה, כולל בתפקיד סמנכ"ל כספים וכייא. בנוסף, במהלך שנות כהונתי כחבר ועדה, קראתי היטב והתעמקתי בכל הפסיידיס שעסקו בנושא.
3
אפתת עם התייחסות ספציפית למטי נושאים שעלו והוזכרו רבות במהלך הדיון ובמסמכים השונים
שחוגשו במסגרת התיק, כדלקמן:
חברת אס - בת :
האם לא די לראות את כותרת ההסכם בין שתי החברות המדברת על מתן שירותים !
יתרה מכך, עיון בנספח 4 להסכם המפרט את כלל השירותים, מלמד אף בפרק הראשון הנוגע לפיתוח כי מרבית השירותים המוזכריס אינסם מדברים כלל על פיתוח המוצר המדובר, אלא על עניינים אחרים.
לדוגי, האם פיתות אתר האינטרנט של חברת האם חינו פיתוח המוצר ! האם שירותי אחזקה כלשהם קשורים לפיתוח המוצר ! כך גט לשאר הנושאיט המוזכרים.
הפרק השני מדבר על סיוע טכני במטי נושאים אחרים, האם ניתן לקרוא לזה פיתוח המוצר המדובר !
לדוגי, האם שירותי תמיכה 008% 1610 קשורים לפיתוח המוצר : מסופקני.
פטייד פריאמפט סקיוריטי בעיי:
הפסייד התייחס בהרחבה ליחסיי חברת אם - חברת בת. כבוד השופט קירש בהחלטתו בעצם קבע כי גם במודל של חברת אם -- חברת בת, הבחינה המהותית צריכה להיות מה בעצם מקבלים לקוחות הקצה
של חברת האם: שרות או תוכנה. יש חלקים מטוימיט שאני חולק עליהם ולחלקם אתייחס בהמשך, אך
הקביעה המשמעותית ביותר, הקשורה לענייננו ואליה אתייחס בהרחבה בהמשך, של כבוד השופט מובאת בסעיף 12 : י,בנוסף, מהראיות עולה כי המערערת מייצרת מוצר מדף וא*ננה עוסקת בהתאמתה של תוכנה קיימת ואינה נותנת שירותים על בסיס תוכנה (48 54)//.
זה היה הבסיס להחלטת כבוד השופט קירש לקבל את הערר.
פסייד חשבשבת :
לא מעט מעוייד ואחרים העוטקים בתחום מסכימים עמי כי טעה ביחמייש בקביעה המפורסמת. בסיס החשבונאות והדרך לרישום פעולות בספרי החשבונות של החברה לא השתנה מזה דורות - רישום זכות כנגד חובה. קראתי ובדקתי חיטב את התיק ומצאתי כי העירייה צדקה בטיעוניה כי מרבית השינויים/שדרוגים השנתיים נוגעים לעניינים פשוטים כגון מעבר שנה ועדכון מעיימ וכדוי.
כמו כן, המכירה מתבצעת בצורת רישיון שנתי (המאפיינת פעילות מתמשכת/שרות) ולא באופן חד פעמי (המאפיינת מכירת מוצר תעשייתי). דברים ברורים בנושא נאמרו בפסיקה לא אחת.
בנוסף, חלק ניכר ומשמעותי (כ-40% !!) ממצבת העובדים בחשבשבת עסק בכלל בהטמעה, הדרכה ובלימוד וכדוי.
מצבת כ"א :
בדוייחות הביקורת (ומפי עובדי החברה) ובמסמכי החברה מפורטים, ברמה כזאת או אחרת, שיוך העובדים לפי עיסוקם. לצד מפתחים, יש לא מעט עובדים שאינם עובדי פיתוח גס אס הם אנשי/בוגרי תוכנה, כגון: ניחול מוצר, אנשי 024), אנשי 31, הטמעה והדרכה, ניהול פרוייקט, כתביס טכניים.
4
מבחינתי, העיסוק בנושא כ"א והשיוך הארגוני שלהם לפיתות חשוב פחות, אולם אין ספק שהם אינם אנשי פיתוח. בדומה לטיעון האוטומטי שאי אפשר לפתח מוצר תוכנה ללא עזרתס של אנשים אלה, אענה לדוג' כי אי אפשר לקיים חברה ללא האנשים העקיפים הרבים המצויים (מטה, שיווק ומנהלה).
אישור מדען:
אין קשר בין אישור המדען, כמו גם מסמכי מס הכנסה (שט מצויין במפורש שמבוסס על הצהרה ולא נבדק ואושר) לבין הכרה בחברה כבית תוכנה עפ"י צו הארנונה. השאלה היתידה היא האם התברה מוכרת ככל תעשיה מוצר מדף חדש יש מאין מחומרי גלס חדשים או אחרת.
הס מלהזכיר, כי גם אישור המדען כולל בתוכו את חמילים יימתן שירותיסיי.
7+
לדעתי, באיש כלכלה ותיק ומנוסה, מודל תמחור של 0)0251+ הינו מודל המאפיין מכירה תקופתית ארוכת זמן, כלומר מתן שירות לאורך זמן. כך גם היה בחברות התוכנה בהן עבדתל.
האם מישהו מעלה על דעתו כי מכירת מוצר תעשייתי מהמדף תעשה בדרך זאת ! האם בבואו לקנות מכונית יעשו לאדם א' חשבון כי על הרכב הספציפי שלו עבדו מהנדסים/טכנאים יקרים יותר ולכן המכונית שלו תעלה , ולאדם בי יעשו חשבון דומה והמכונית תעלה ץ ! מסופקני.
רציונל המחוקק :
כבוד השופט רובינשטיין התייחס בהרתבה, בפסייד מישל מרטייה ובפסייד אליהו זוחר, לרציונל של המחוקק לקבוע תעריף ארנונה מופחת לתעשליה. המטרה הצודקת היתה לעודד את הכלכלה והתעטוקה (בדמות העסקת הרבה עובדים), כמו גס את התעשייה בדמות מפעלים הזקוקים למקום (שטחים נרחבים) לטובת קול הליצור ולמחסני ת'יג: בנוסף, התייחס להיבט סוציאלי המתאים יותר למקרה מישל מרסייה ודומיו.
האם המחוקק העלה על דעתו, כי ביום מן הימים ובמגדל משרדים יוקרתי ותל-אביבי טיפוסי במקום הכי מרכצזי ויקר בעיר (ולא באזורי תעשייה המיועדים ספציפית והמאפשרים ואת), יחויבו מרבית דייריו (משרדי רו"ח, עו"ד ושאר מקצועות חופשלייט) בתעריף גבוה ואילו בקומת משרדים אחת הזחה לתלוטין בצורת העבודה לשאר הקומות תשב חברת תוכנה שתזכה לתעריף מופחת בעשרות אחוצים.
האם מי מאיתנו מכיר מוצר תעשייתי חמיוצר באחת הקומות של מגדל משרדים תל-אביבי טיפוסי !
מסופקני, ואפילו מאד.
בקשה להשלמת מסמבים:
במהלך הדיון, ולאור הקשר לחברת האם, התבקשה העוררת לא אחת לצרף את חדוייחות הכספיים של חברת האם ואת הסכמי המכירה מול הלקוחות השונים. לצערי, זה לא בוצע, גס לא בסיכומים.
5
סיכומי העוררת :
צר לי על הניסיון הנלעג (להלן מילה מכובסת) והמקומם להציג את דוייחות הביקורת כממצאים ותיאור הפעילות כפי שבוצעו ונותחו באופן אישי ע"י מפקחי העירייה.
אין בכך מאוס מלבד ניסיון להטעות את חברי הועדה.
הכותרת הקבועה בראשית המלל על תיאור החברה מבהירה בצורה מפורשת שאלו הס דבריהס של נציגי התברה עימם נפגש מפקח העירייה.
החלטת ועדה קודמת :
אינני נכנט לטעמיט המשפטיים של יימעשה בית דיןיי, אולם אינני מסכים עס קביעת הועדה הקודמת.
לטעמי, היא לא נגעה בבסיס המודל העיסקי של החברה ושגתה גס בהתליחסותה לפטייד פורמלי הדומה במידה רבה לענייננו.
פיתוח מוצרים חדשים :
שתי הערות בנוגע לפיתוח חדש:
האחת, התעריף המופחת המוענק לתעשייה (הכולל בתי תוכנה) הינו בגין ייצור ומכירה של מוצרים ולא בגין תהליך פיתוח מוצרים חדשים. כשיסתיים הפיתוח בהצלחה ויחלו המכירות נוכל לדון בכך.
השניה, אני מתרשט שחלק מהפיתוח החדש (כפי שפורט בצמצום) הינו של רכיבי חומרה שעתידיט להשתלב במערכת שמציעה החברה. לדוגי, הרובוט והמצלמות הזעירות.
התפלגות הכנסות והוצאות :
חלק מההכנסות וההוצאות בחברה הוא לא בגין מפירת מוצר התופנה (פכל שמתבצע), אלא בגין מפירת רכיבי חומרה ו/או עבודה. לפי העדויות והמסמכים, לדוגי, מחד התברה מספקת גם מצלמות (חומרה)
ומאידך יכולה גס לשלות את אנשיה לאסוף מידע (עבודה/שרות).
בלפל:
הערה אישית - צר לי כי חברה שמוציאה סכומים גדולים מאד על תכנית להקצאת אופציות לעובדים (הוצאה של כ-4 מי ₪ בדוייח 2018, אין לנו מידע נוסף על שנים מאוחרות יותר), על שכירות במקום היקר ביותר בעיר (סכום דומח, בטח גדל מאד עקב מעבר למקום יוקרתי מאד) ועל נסיעות לחוייל (כ-3 מי ₪), טורחת לבוא ולדרוש הנחה (זניחה יחסית לטכומים לעיל) בארנונה מכספי הציבור.
יחד עס זאת, אני מבקש להתעכב רגע דווקא על הוצי הנסיעה לחוייל (כ-3 מי ₪ ב-2018) ולנטות להבין את הסכום הגדול יחסית. אס החברה מצהירה כי היא רק מרכז הפיתוח של חברת האם, או מה הצורך הגדול כל כך לבקר בחוייל 1 אלא אם כן, כפי שמשתקף גם בנספת אי של ההסכם בין חברת האט לחברת הבת יש לעוררת עוד תפקידים רבים אחרים שאינם קשורים לפיתות המוצר.
6
פסייד וורטי מחקר ופיתוח בע"מ :
נותרתי פעור פה לאחר קריאת החלטת כבוד השופט בכר, במיוחד לאור העובדה שכבוד השופט עצמו ציין שדעתו שונה מכל הפסיקה עד כה בנושא. אני מרכין ראש בהכנעה בפני בית המשפט, אולם אינני יכול להתעלם משלל הפסיקות המנוגדות עד כה, כולל ובמיוחד האחרונות.
אך לפני כחודשיים נדחה באותו בימייש ערר דומה של חברת אופטיבל בע"מ ע"י בבוד השופט יקואל.
אגב, גם פסייד פריאמפט (להלן, לא מודל 45 54) חדש יחסית והתקבל רק לפני כשנתיים.
בנוסף, כפי שציין כבוד השופט בכר, ביהמייש העליון טרם נתן דעתו בנושא לגופו.
אסביר את עמדתי, כדלקמן:
דיני ארנונה -- בבסיס התעריפים בארנונה קיימים שני תעריפים בלבד, אחד למגורים ואחד שלא למגורים. תחת התעריף שלא למגורים, המחוקק ביקש לקדם/לתמר%/לעודד תחומים שונים כגון תעשיה (ראה לעיל פיסקה נפרדת), כמו גם תחומים אחרים הנוגעים לרווחת הציבור רחב (תיאטרון, מרכזי ספורט ועוד). ברור כי כל המבקש לקבל הקלה/הנחה בתעריף, חייב לעמוד בסייגים שנקבעו בחוק/תקנות. סיווגו של בית התוכנה נקבע תחת סיווג תעשיה ולאור זאת עלינו לבדוק והחליט.
תעשיה - חיפוש פשוט במללון, כמו גם מקביעת פסיידים רבים שדנו בעניין, מראה כי תעשיה מאופיינת בכך שחיא עוסקת בייצור המוני של חומרי גלס והפיכתם למוצרים ולסתורות הנמכריס כמוצר מדף לציבור רחב ובלתי מטוים. פיתוח לבד לא מייצר הכנסות, אלא ייצור ומכירה.
חברת אס/בת - בניגוד לנטען, הועדה (גילוי נאות, נמניתי על חבריה) דווקא העדיפה להקל על פתרון הבעיה והקשיים שהועלו (ובצדק רב) בעבר על קשרי חברת אס לחברת בת ולבחון את המודל העסקי של פעילות חברת האם והבת. לצורך העניין, הועדה הניחה כי החברה מאוחדת ואם המודל העסקי של חברת האם (הפועלת מול הלקותות החיצונייט) חיה מוכח כמודל של תעשיה, כלומר מכירת מוצר מדף על כל המשתמע מכך הרי חברת הבת היתה זוכה, וללא עוררין, לתעריף הנמוך.
הפוך לגמרי מהטיעון המוזר של חעוררת (שלצערי התקבל ע"י כבוד השופט) כאילו התעלמה הועדה מהעיטוק של חברת הבת.
אס כן, חברת וורטי פיתחה וליצרה מוצר אחד בלבד והעלתה אותו לענן.
על בסיט המוצר היחיד היא נותנת ללקוחותיה שירות (לחלן, מודל 84.48) של הערכת שווי ותיווך במכירת תכשיטים. בהווה היא משדרגת את המוצר היתיד שפיתחה.
יתרה מזאת, הכנסותיה מתבססות על עמלת תיווך לפי שווי התכשיט. מישחו הזכיר תוכנה !
בראשי רצה לי סטירה של אר\ נהדרת על מועטקי ענף התיווך ששמחים על היותם תעשייה.
7
כבוד השופט בכר ציטט מדברי נציגי החברה בוועדה (לדוגי סעיף 7) ומטיעוני העוררת (לדוגי סעיף 11)
בכל הנוגע לפעילות החברה, שס הזכירו כי התכשיטים עוברים בחברה תהליך של קבלה, צילום, שילות להערכה, תשלום, שילוח לקונה ועוד.
האם אלו לא פעולות המעידות, חד משמעית, על פעילות בעלת אופי שירותי ולא תעשייתי ?
כעת, אתמודד גם עם נימוקי כבוד חשופט בכר, כדלקמן:
ראשית, ברודקאסט - הבדל תיהומי אחד בין שני המקרים. בעניין ברודקאסט מתבצעת עבודת כל פעם מחדש על חומרי גלס שונים וחדשים המסופקים ע"י הלקוח החדש והספציפי, ואילו במקרה שלנו התבצעה עבודה חד פעמית על הפלטפורמה/אפליקציה וכעת על בסיס העבודה החד פעמית נותנים שירות ללקוחות (5./45).
שנית, לשון בני אדם - צר לי, אבל לשון בני אדם יכולה באותה מידה לומר כי בית תוכנה היא חברה הנותנת שירות ללקוחותיה, כפי שהיו לדוגי בתי התוכנה (שהעסיקו מאות רבות של אנשי תוכנה ואף יותר) בהם עבדתי.
שלישית, פגיעה בתחרות על ההון האנושי - צר לי, טיעון חלש ביותר, במיוחד לאחר קריאת הפיטקה עם הכותרת כללי לעיל. הוצאת הארנונה שולית יחסית לעומת שלל הוצאות עקיפות אחרות.
רביעית, ייעוד התוכנה - כפי שכתבתי לעיל, הוועדה דווקא הקלה ובתנה נכונה את העיסוק והשימוש.
אחרי שפתחתי את חוות דעתי עם התייחסויות מקיפה לנושאים חשונים לעיל שכל אחד מהם מעלה בעיני ספקות רבים בקשר לערר ותומכים בדחייתו, אתעלם עכשיו מכל הנאמר עד עתה ואתרכז אך ורק במודל העיסקי של החברה. אבדוק האם התברה מוכרת מוצר תעשייתי או עוסקת במתן שירות.
לצורך פשטות העניין והנוחות (כפי שציינתי קודם), אניח כי חברה האם וחברת הבת הינם חברה אחת מאוחדת. בכך אתגבר ואתעלם מכל נושא יחסיי חברת אם - חברת בת ולפיכך מכל הבעיות והתהיות שהועלו. אבחיר בבהירות ובפשטות, אם חברת האם מוכרת את המוצר כפי שעושה תעשיה (מוצר מדף הנמכר לציבור רחב), אזי אכן חברת הבת זכאית לקבל את התעריף הנמוך המתאים לתעשיית.
אם כן, מהמסמכיט הרבים ובמיוחד מהעדות של מנכ"ל העוררת, עולה בצורה ברורה כי המודל העיסקי של החברה הינו מודל 46 5.4, ובתרגום - תוכנה בשירות.
זוכרים את הערת כבוד השופט קירש בפסייד פריאמפט 1
כפי שהעיד המנכייל, המוצר יייושב בענןיי, כלומר על שרתים של חברות גוגל ואמזון ובגין וח החברה עצמה משלמת סכומים שנתיים נאים לגוגל ואמזון. הוסיף והדגיש, זה לא יושב על השרת של הלקות.
8
עוד | הוסיף | המנכייל, | הלקותות רוכשים רישיונות | לאפליקציה | לתקופה מוגבלת.
האם מישהו חושב שאפשר לקנות מוצר תעשייתי כלשהו, שכלל לא נמצא ברשותנו, בבעלותנו ובאחריותנו ואף להשתמש בו תקופה מסוימת ולהחגצירו בתום התקופה !
כלומר, חד וחלק, החברה פיתחה וייצרה מוצר אחד בלבד !!
ברור לכל, זה אינו ייצור חמוני של מוצרים כתעשייה ומכירתו כמוצר מדף לציבור רחב.
החברה שמה את המוצר הבודד בענן ומאפשרת גישה אליו לתקופה מוגבלת בזמן ובאמצעותו נותנת שירות לכלל לקוחותיה. אפילו ואולי במיוחד, זה אפשרי בעת ובעונה אחת לכל הלקוחות מכל מקום בעולם. מוזר.
האם מישהו מכיר עוד מוצר תעשייתי במתכונת ואת של ענן, של אי בעלות, של שימוש מקביל עם רבים אחרים ושל רישיון שימוש בלבד לתקופה מוגבלת ז
בקטע אחר של עדותו, הוסיף המנכייל כי לעיתים שולחת החברה את אנשיה לאסוף את המידע ולעיתים את אנשי צד גי אחרים. סליחה, הרי מכרת מוצר (לכאורה, כפי שעושה תעשייה) ובכך אמורים להסתיים הקשריט עס הלקוח. מה שהתברר מהעדות, מתן השירות (אף באיסוף הממצאים) נמשך כל הזמן כל עוד ההוזה/רישיון בתוקף.
בנוסף, ואולי הכי מוזר ואבסורדי, המנכייל העיד כי חמודל העיקרי של ההכנסות הוא פר תמונה או פר ביקור לצורך איסוף תמונות מהחנות. לטעמי, והו מאפיין ברור ובולט מאד נוסף של מתן שירות ולא מכירת מוצר כתעשליה. האם אנו קונים רכב ומשלמים לשיעורין עבורו לפי מסי חקיימ שנטענו ! האם אנו קונים מכונת כביסה ומשלמים לשיעורין לפי כמות הכביסות : מודל לא השתמשנו -- לא שילמנו !
מסופקני.
לפנל סיום, אתייחס לנושא שעובר כחוט השני בטיעוני העוררים חשונים ובהתלטת כבוד השופט -
הקידמה הטכנולוגית. כמו כולנו, גם אני מכיר, מוקיר ונחנה מהקידמה הטכנולוגית והאפשרויות הגדולות הטמונות בה. אם כי, נדמה לי שעלינו להיוהר קצת עם הסגידה לנושא אחרי האסון הגדול שפקד אותנו ב- 7/10 השנח.
אולם, לפי צו הארנונה ולפי הפטיקה הרחבה, אנו צריכים לבדוק את בית התוכנה במאפיינים של תעשייה ולאור הרציונל של המחוקק (שהרי לא ניתן סתט) בהעניקו תעריף מופתת לתעשייה.
אינני טוען שהעוררת ודומיה אינם בתי תוכנה, אלא שהבדיקה צריכה לענות על השאלה האט זאת תעשייה. במידה ולא, הרי היא בית תוכנה שנותן שירות (כמו בתי התוכנה בהם עבדתי) ולפיכך אינה זכאית לתעריף המופחת.
לסיום, בוּחירות הראויה וללא הרחבה יתרה, אני מבקש להתייחט לאוזלת ידה של המשיבה/העירייה בטיפול בכל הנושא של בתי התוכנה. המשיבה/העירייה לא השכילה במהלך השנים האחרונות להתמודד ולהתמקצע עס התחום ועם הטיעונים שהעוררים מעלים. לא אחת, לרוב במהלך חדיונים, התבקשה המשיבה/העירייה לעשות שיעורי בית ולגבש מדיניות ברורה ומקצועית. בין יתר ההצעות, התבקשה
99
המשיבה/העירייה לשקול הקמת צוות פנימי רב-תחומי (ארנונה, משפטי, תוכנה, חשבונאי) שיתווה מדיניות וידע גם לבדוק כל מקרה ספציפי לגופו. אולי לא מאוחר מדי,
לפיכך, לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי דין הערר להידחות.
על העוררת לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪.
דעת יחיד, חברת הועדה, גב' אורלי מלי, רו'/ח:
פעילות העוררת היא מתן שרות ולא פיתוח תוכנה. את זה אני למדה מהעובדות הבאות :
1. הודאת נציג העוררת עופר נחמני.
2 |יאנחנו מבצעים התאמות של המוצר לצרכים של הלקוחותי -- זו איננה פעולת פיתוח אלא מתן שרות.
3 העוררת מפעילה פלטפורמה קיימת משולבת חומרה לעולם הקמעונאות המאפשרת צילום וזיחוי של מוצרים תוך שמירה , עיבוד וניתות נתונים : כך מוענק שירות ללקוחות הקצה של חברת האם (סוכני מכירות של חברות גדולות כמו קוקה קולה ושטראוס) .
+ התוכנה מפיקה דוחות והמלצות בתתוט המלאי והשיווק.
פסייד טראקט מערכות בע"מ נגד מנהל הארנונה עיריית תיא 11846-01-17: ייאם כן, ניתן לראות שבמקריט בהם ייצור התוכנה אינו מיועד למכירה כטחורה אלא רק משמש כבסיס למתן שירות , לא יסווגו בתי העסק כבתי תוכנהיי.
6. אינני מקבלת את טענת העוררת המנסה לסתור את קביעת רו"ח בדוייחות הכספיים שמדובר
בחברה הנותנת שירותים. זה איננד מונח חשבונאי אלא מונח הלקוה מעולם העסקים. מה עוד שרויית איננו מחליט בעצמו במח עוסקת החברה אלא מקבל מידע וה מהלקוחות לפני עריכת הדוחות הכספיים.
7 קשר מתמשך הוא מאפיין חשוב ועיקרי במתן שירותים וזח הקשר המאפיין את העוררת.
8 אישור המדען הראשי ניתן ל-2017 בלבד. טיבם של אישורים שהם עוברים בדיקות חוזרות ע"י המדען הראשי. אס חברה קבלה את האישור בשנת מס אחת אין זה אומר שתקבל אותו גס בשנים הבאות ואכן אין אישורים לשנים 2020-2021 נשוא הערערים.
לפיכך, לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי דין הערר להידחות ויש לחייב את העוררת בהוצאות בסך 0 שיית.
20
סוף דבר:
הערר נדחה בדעת רוב חברי הועדה.
העוררת תחוייב בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.
2.\ 4
ניתן בהעדר הצדדים היום
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 60 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
7% ?(/ .
יףיזף: עו"ד רוית|פרינצ חבר: אודי ולאכלג, כלכלן חברח/ אופְלי מלי, רו"ח
קלדנית : ענת לוי
21
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו עררים מס': 140023942
בפני חברי ועדת הערר:
יור - עו''ד אפרת קפלן
חבר - עוי/ד ראובן הרן
חבר - רו''ח יעקב ישראלי
העוררת: שינקין 40 סטודיו (מרק לביא)
- נגד -
מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו
החלטת
עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב שינקין 40, תל אביב- יפו, הרשום בספרי העירייה כנכס מסי 7 ה.,-ן ארנונה מס' 11177662 (עייש לביא מרק) בשטח 184 מ"ר המסווג כייבנייניס שאינם משמשים למגורים'י.
העוררת טענה בכתב הערר כי יש לסווג את הנכס בסיווג ייבתי תוכנחיי או ייתעשיית ומלאכהיי.
במהלך הדיון המקדמי בפני הוועדה, העוררת ויתרה על הטענה בדבר סיווג הנפט כייבית תוכנה וביקשה לחהוכיח את-הטענה כי הפעילות הנעשית- בנכס היא- פעילות-פוסטי פרודקשן וכי הסיווג המתאים לנכס בהתאם לפטיקה הוא ייתעשייה ומלאכהיי.
בתשובת מנהל הארנונה מיום 17/2/2022 להשגה שהגישה העוררת השיב מנהל הארנונה כל:
יימביקורת שנערכה בנכס ביום 14/2/22 עולה כי הנכס משמש כאולפן צילום והפקה.
שימוש זח לא הוכר בפסיקה כפעילות הנכנטת להגדרת יתעשייה ומלאכהיי, המוכה בתעריף ארנונה נמוך.
עייפי פסק הדין שניתן בביהמייש העליון בבריים 1676/15 ברודקאסט וידאו ש.ב בע"מ מ מנהל הארנונה של עיריית תל אביב - יפו, פעילות של ייפוסט פרודקשויי במהותה הינה פעילות ייצורית, הנכנסת בגדר ייתעשייה ומלאכה. נכסים אשר הפעילות העיקרית שנעשית בהם חיא פעילות כזו, יסווגו בסיווג וּה. אין חולק כי הפעילות העיקרית בנכס שבנדון אינה פוסט פרודקשן. בזמן הביקורת לא נראתה בנכט פעילות של פוסט פרודקשן בנכס וגם אס קיימת פעילות כזו, כפי שנאמר לתוקר בזמן הביקורת, הרי שהיא טפלה לפעילות העיקרית של אולפן צילום/ טלוויזּיה והפקה.
אין מדובר כאן אך ורק במעין מפעל שכל כולו חדרי עריכה ושכל תפקידם של העובדים חינו בעריכתו של חומר הגלם. עסקינן בנכס המספק מכלול רחב של שירותים התחומי המדיה
עותק מאושר
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל-אביב - יפו
-
ועדת ער
שליד ע
עותק
(הפקה, צילום) שאינם משקפים פעילות של יימפעל תעשייתליי אליו התכוונת הפסיקה בפרשת ברודקאסט.
לאור האמור לעיל הסיווג יבניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסתריי (עסקיט) הינו הסיווג המתאים ביותך לפעילות הנעשית בנכטיי,
כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפנינו.
ההליבים בפגי הוועדת
ביום 4/8/2022 התקיים דיון מקדמי בערר. חתיק נקבע לדיון הוכתות.
ביום 17/11/2022 הוגש תצהיר מטעם העוררת; תצהירו של מר דן טוכנר, אחד משני היזמים שהקימו את העוררת.
ביום 29/11/2022 הוגש תצחיר מטעם המשיב; תצחירו של חוקר החוץ מר אריאל שרעבי.
ביום 25/12022 התקיים דיון הוכתות בו נתקרו המצהיריס על תצהיריהם.
ביום 9/3/2023 הוגשו סיכומים מטעט העוררת. ביום 22/5/2023 חוגשו סיכומים מטעם חמשיב. ביום 6/7/2023 הוגשו סיכומל תשובה מטעם העוררת.
עיקר טענות הצדדים
טענות העודדת
העוררת מקיימת את כל מבחנל הפסייקה כפי שנקבעו לסלווג כייתעשייה ומלאכחיי. העוררתת מפנח לפסק הדין בענלין ברודקאסט.
עדות העד מר דן טוכנר מהימנה וקוהרנטית.
<--- ->-₪---לש-זקזה- בלך-הפעכלות: המבוצעת: בלן-שתג. הקגמות. בנכס. המחוברות - במדרגנת פכלמלנת 3 שב
פעילות הפוסט פרודקשן מבוצעת משתי הקומות בנכס. העובדה שהאולפניס נמצאים בקומה הראשונה ובהט מצולמים הסרטונים והראיונות, המהווים את תומר הגלם של הפוסט פרודקשן, לא גורעת מן הטענה שפעילות ייצורית מבוצעת בכל חנכס.
בעת חביקורת בנכס ביום 14/2/2022 העוררת הייתה בשלבי התארגנות ולפני התקנת כל הציוד בנכס. הדבר נאמר לחוקר במפורש. בדויית הביקורת צוין כי קומת הקרקע והמרתף מאוחדות במדרגות פנימיות.
מהצילומיט עולה כי כבר בשלב ההתארגנות היה בנכס ציוד רב הקשור לפעילות הפוסט פרודקשן.
מבתן יבירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר:
מאושר
ך לענייני ארנונה כללית
ריית תל-אביב - יפ!
העוררת עוסקת בצילום ויצירת קבצי וידאו, יצירת קבצי אודיו, צילום ויצירת סרטונל ולדאו ונדמיתלים, הקלטה, יצירה והפקת תוכן, הפקה ועיצוב סאונד, הקלטת ולדאו ושידור, הקלטת פודקאסט, עריכח קבצי וידאו ואודיו, עיצוב גרפיקה ולצירת אמימציה, הוספת כתוביות וכותרות לסרטוניט, חוספת קול, קריינות ומוסיקה, הוספת תרגום לשפות.
עותק מאושר
בחן-ההנגדה <>
העוררת פירטה את הפעילויות המבוצעות בנכס והפנתה לצילומים של עובדים ולעמוד הלו טיוב שלח.
העוררת מעסיקת בנכס שלושה עובדים: מנחל טכני ועורך וידאו האחראי על כל הפוסט פרודקשן, מנפיילית, המפיקה אתראית של תכניות הראלונות וטרטוני התדמית שהעוררת מייצרת וסמנכייל העוררת, חמשמש כמפיק על של התכניות וחסרטוניס המיוצריס על ידי העוררת ועוסק גס בשיווק, מיתוג, סושיאל ולקותות. העוררת מעסיקה עובדים נוספים כפרילנטריס בתחום הפוסט פרודקשן.
העוררת מפנה לאמצעיס הטכניים והטכנולוגיים בהם היא משתמשת לצורך ביצוע פעילותה ומפנח לצילומים של אמצעים אלו.
לטענת העוררת פעילותה מחווה פעילות ליצורית של יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי
אחר. העובדה שהעוררת מפעילה במקום גם אולפן לצילום והפקה אלנה שוללת זאת.
באולפן הצילום וההפקה מיוצר חומר הגלם המשמש את פעילות הפוטט פרודקשן.
מבחן הלקף השימוש במוצר המוגמר;
המוצר הסופי שמייצרת העוררת מלועד לשימוש הקהל הרחב שאינו מוגדר ואין מדובר בפעללות של התאמת מוצר אחד ללקוחות ספציפיים.
מבחן ההשבחה פלכלין
= אין חולק שהתוספות והשינויים שעובר תומר הגלם המצולס והופך לסרטון תדמלת מקצועי
וכו' מעלה את ערכו ויוצר לו ערך כלכלי.
מרכז הגרביטציה של פעילות העוררת הוא פעילות ליצורית המתבצעת באמצעים טכנולוגיים, מחשבים, ציוד צילום, ציוד, קול ותוכנות מקצועלות.
לאור כל האמור, העוררת טוענת כי יש לקבל את הערר ולסווג את כל שטח הנכס בסיווג בתי מלאכה ואו מבני תעשליה.
בסיכומי התשובה מוטיפה העוררת כי:
ההלוקה שמבצע המשיב בין קומת המרתף וקומת הקרקע היא הרחבת הזית אסורה והפרדה מלאכותית.
בהתאש לממצאי הביקורת, קומת הקרקע והמרתף מאותדות ביניהן על ידי מדרגות פנלמלות ולכן מדובר בנכס אחד.
קיימת ויקה בין פעללות המבוצעת על ידי העוררת בשתי הקומות והשימוש בכל אחת מהקומות הכרתי למהות פעילות העוררת.
העובדה שבקומת הקרקע אולפנים, בהם מצלמיט סרטונים וראיונות, המהווים את חומר הגלם, לא גורעת מן הטענה שבכל הנכס מבוצעת פעילות פוסט פרודקשן כמקשח אחת.
ועדת ערר לענייני ארגונה כללית
שליד עיריית תל-אביב - יפו
העובדה שיש בנכס אולפן צילום והפקת אף הלא אינח שוללת את העובדה שפעילות העוררת הינה פעילות ייצורית ויש לסווגה בהתאם.
טענות המפשיב
>= המשיב מפנח לפסלקה שעניינה בפעילות ייצוריות, ייגמר הפקהיי, פוסט פרודקשן.
>= העוררת לא הרימה את הנטל להוכחת הטענח כי עיקר עיסוקה בנכס, במרבית שטתו, היא פעילות מסוג גמר הפקה.
> בהתאם לפסיקת, פעולות גמר הפקה חינה הפיכת תומר גלס מצולם לטרט ערוך לקולנוע וטלוויויה בהתאם לארבעת המבחנים שנקבעו בברייע פייש תל אביב 5 נגד תברת רעלונות בע"מ.
המשיב מפנה לפסיקה בעניין מחלקות קריאייטיב במשרדי פרסום אשר אינן מסווגות כתעשליה ומלאכה אלא כמתן שירותים, ולפסיקה בעניין יצירת סרטי הדמליח בטכנולוגיה של אנימציה ממוחשבת.
= המשיב טוען כי על פי הלכת ברודקאסט, סיווג תעשייה מתליחס לעריכת חומר הגלט ולא ליצירתו, ובפרט נוכח העובדה שהעבודה הטכנולוגית המורכבת במקרה שם התבצעה באמצעוות מכונות ומערכות בעלות שווי רב שהעלו את ערכו בשיעור ניכר ודובר בחדרי עריכה ושרתיםט שהתפרשו על גבי שטח רב, שהיווה את מרבית שטת הנכס, כמו גם מספר העובדים הגדול שעסק בעריכה.
> העוררת מייצרת בנכס תוכן המצולס בנכס לכדי סרט או תכנלת ומלועזד לקהל הרוסי באר ובחוייל. העוררת משתמשת בנכס החל משלב הרעיון, דרך שלב הצילום ועד לעריכה הסופית. הרעיונות והצילומיס מבוצעים בקומה הראשונה, כך על פי עדות העד מטעם
רות כאשב שטפה הקומת ראשנ 96710 מ"ר בתלקר ות
נעשה מוצר מוגמר.
> שלב העריכת, הכולל הוספת מוזיקה, תרגום וגרפיקה, נעשה בשטח המרתף, שגודלו 72.33 מייר. בקומה זו נעשית פעילות פוסט פרודקשן וייצור פתיח. בקומה זו תדר סאונד מבודד וציוד עריפה. המשיב טוען כי בקומה זו לא מבוצעת רק פעילות פוטט פרודקשן אלא גם פעללות של יצירת פתית לסרטלם שאינת פעילות החוטה תתת פוסט פרודקשן.
= העוררת לא הציגה ראלות ליחסייות השימוש בקומת המרתף בין פעילות הפוסט פרודקשן לפעילות לצור חפתית.
> גם אס בקומת התחתונה מיוצרת פעילות פוסט פרודקשן עדיו לא מדובר בתלק חעיקרי של חנכס, שכן בחלק העיקרי של הנכס 98.71 מ"ר מבוצעת פעילות שאינה ייצורית.
5 כאשרמדובר בשטת קטן, על פי הפסיקה בעניין ברודקאסט, נעקר העיקרון הבסיטי בבסיס פוטט פרודקשן.
גם בעניין מטפר העובדים בנכס, ברור כי בנכס עובד אחד העוסק בפעילות פוסט פרודקשן.
העוררת לא הביאה ראיות להעסקת עובדיט עצמאלים בכלל ובנתוס העריכה בפרט.
מדובר בנכס עם שטחים רבים בהם מבוצעים
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]