החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - אפריל 2024

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 10/02/2023
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : כב באדר-ב תשפד

0.204

מספר ערר: | 11:36 / 140025119

מספר ועדה: | 12739

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד דויטש יהושע משה

חבר: ויינריב אודי, כלכלן

חבר: עו"ד פלדמן אהוד

המשיב:

נוכחים:

ב"כ הצדדים:

העורר/ת: סאלוס בע"מ חברה -ו---| |

חשבון לקזח: 11293895

מספר חוזה: 1204638

כתובת הנכס: ברקוביץ 4

ע"י ב"כ עו"ד: אלירן חליבה

-נ ג דד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן ועו"ד אמיר מורצקי

העורר/ת: סאלוס בע"מ

ב"כ העורר/ת עו"ד : אלירן חליבה

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן ועו"ד אמיר מורצקי

פרוטוקול

מוסכם עלינו לקבל פטור נכס לא ראוי לפי סעיף 330 החל מיום 10/2/23 במקום מיום 3.

וו

תאריך | : כד באדר-ב תשפד

מספר ערר: | 12:44 / 140025609

מספר ועדה: | 12742

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קפלן אפרת

חבר: הרן ראובן-יהודה, עו"ד

חבר: רו"ח ישראלי יעקב

העורר/ת:

זכי יהודה סבה תעודת זהוהין ו

חשבון לקוח: 10964651

מספר חוזה: 857871

כתובת הנכס: בן עזריה אלעזר 1

-נ ג דד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ע"י ב"כ עו"ד: עינב ארמה ציון

גוכחים:

העורר/ת: זכי יהודה סבח

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: עינב ארמה ציון

פרוטוקול

הצדדים: אנו מסכימים שתינתן החלטה על סמך החומרים בתיק.

מוסכם כי שטח הגלריה חויב לראשונה החל מיום 14/5/23 ועד ליום 30/9/23 והתבסס על ביקורת בנכס מיום 31/8/23. באותה עת סיווג הנכס היה עסקי והחל מיום 1/10/23 שונה הסיווג למגורים. בהתאם לממצאי הביקורת חלק מהגלריה הינו בגובה נמוך ממטר שבעים בשל קיומם של קורות ברזל וחלק מהגלריה (לסירוגין)

גבוה יותר בחלקים בהם אין קורות.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כד באדר-ב תשפד

"04

מספר ערר: | 12:44 / 140025609

מספר ועדה: | 12742

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קפלן אפרת

חבר: הרן ראובן-יהודה, עו"ד

חבר: רו"ח ישראלי יעקב

העורר: זכי יהודה סבח

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאור העובדות המוסכמות, משנמצא כי חלק מהגלריה נמוך מ- 1.70 מטר ולאור העובדה שהגלריה לא חויבה בעבר ומדובר בחיוב ראשון, על בסיס ביקורת מחודש אוגוסט, וחיוב החל מחודש מאי, לאחר שהנכס הוסב למגורים וממילא כיום הגלריה מחויבת בארנונה, הגענו למסקנה כי בנסיבות מקרה זה הגלריה נושא הערר אינה ברת חיוב בארנונה בין התאריכים 14/5/23 ועד ליום 3.

הערר מתקבל.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.04.2024.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20-/ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) ודי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. /

יו"ר: עו"ד קפלן אפרת

₪ /

חבר: עו"ד הו חבר: ישראלי יעקב, רו"ח

שם הקלדנית: ענת לוי

וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : א בניסן תשפד

מספר ערר: | 10:28 / 140025469

מספרועדה: | 12744

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ויסמן גדעון

חבר: רו"ח ז'יטניצקי שמעון

חבר: עו"ד קורן משה

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ הברה פרטית ו

חשבון לקוח: 11280297

מספר חוזה: 1190739

כתובת הנכס: המסגר 39

ע"י ב"כ עו"ד: צבי יהוגתן

-נ ג ד -

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: רונית זמר

העורר/ת: אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ

ב"כ העורר/ת עו"ד : צבי יהונתן

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: רונית זמר

פרוטוקול

התקיים דיון מחוץ לפרוטוקול בו הסברנו לעוררת את הבעייתיות בהמשך גיהול הערר.

ב"כ העוררת: בנסיבות אלה אני מבקש למשוך את הערר ללא צו להוצאות.

ב"כ המשיב:

אני מסכימה.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א בניסן תשפד

מספר ערר: | 10:28 / 140025469

מספר ועדה: | 12744

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ויסמן גדעון

חבר: רו"ח ז'יטניצקי שמעון

חבר: עו"ד קורן משה

העורר/ת: אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ

-נג ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.04.2024.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

9- 0% יל

יו"ר: עו"ד ויסמן גדעון[<=.., חבר: 0" ז'יטניצקי שמעון חבר: עו"ד קורן'משה

/ שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס': 140020895

בפני חבר? ועדת הערר:

לו'יר - עו'יד אפרות קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו'/ח יעקב ישראלי

העוררת: יוסי י.ג שיווק בע"מ

-נגדי

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

החלטה

עניינו של הערר בשלושה נכסים הנמצאיט ברחוב דרך קיבוצ גלויות 23 , תל אביב- יפו, הרשומים

בספרי העירייה כלהלן:

נכס מס' 2000383558 בשטח 222 מ"ר, להלן - גכס אי, נכס מסי 2000383559 בשטח 211 מ"ר, להלן -- נכס ב', נכס מסי 2000445658 בשטח 181 מ"ר, להלן - נכס ג'. שלושת הנכסים מטווגים כייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי.

גבס א ; העוררת טוענת כי מדובר בשטת מקלט ויש להפתיתו משטח החיוב.

נכס ב!; העוררת טענה כי מדובר בשטחים משותפים ויש להפחיתס משטת החיוב. בדיון מיום 1 העוררת ויתרה על טענתה בגין שטח החיוב. טענות נוספות ביחס לשטח זה לא נוּכרו בסיכומי הצדדים ולפיכך מתליתר חדיון בעניינו של נכס בי.

נכס ג; העוררת טוענת כי יש לשנות את הסיווג מייקרקע ששימושה עס המבנהיי ליימגרש חנייה ללא תשלוסי'י.

התכיכים בתיק העלל

> ערר ראשון הוגש ביום 30/10/2019. ערר שני הוגש ביום 28/11/2019.

8 ביום 13/1/2020 הגיש המשיב בקשה למחיקת כתב ערר אחד מבין שניים.

> ביום 5/2/2020 חתקיים דיון מקדמי בערר. לאחר הדיון החליטה הוועדה כך:

ייבפנינו בקשה מטעם המשיב למחיקת כתב הערר ודחיית מועד הערעור.

לטענת חמשיב העורר הגיש שני עררים, האחד ביום 30/10/19 שמספרו 140020895 והשנל ביום 24/11/19 בו נטענו טענות חדשות שלא נטענו בערר הקודם ואף לא נטענו קודם לכן בפני מנהל הארנונה.

המזכירות צרפה את כתב הערר השני לתיק ערר זה,

כעולה מתיק הערר ההשגה הוגשה ביחס לשלושה נכסים. יחד עם ואת, התשובה להשגה מיום 18/8/19 מתייחטת רק לנכס מספר 2000383558.

באשר לנכסים מספר 2000445658 ומספר 2000383559 לא ברור אם ניתנה תשובה להשגה.

בנסיבות הענייו ולאור העובדה שהעורר אינו מיוצג אנו רואים הערר שהוגש ביום 9 כערר מתוקן ואנו מתירים את הגשתו באיחור.

המשיב יגיש כתב תשובה לערר שהוגש ביום 24/11/19 בתוך 45 יום מהיום ולאחר שתבוצע ביקורת בנכס. כתב הערר שהוגש ביום 30/10/19 יימחק מהתיק.

בייכ המשיב הצחיר כי הוא לא יטען לאיחור בהגשת הערר לגבי התקופה מיום 30/10/19 ועד ליום 28/11/19

ביום 17/5/2020 הוגש כתב תשובה לערר.

ביום 2/12/2020 התקיים דיון מקדמי בפני הוועדה והתיק נקבע להוכחות.

ביום 14/1/2021 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם העוררת; תצהירו של מר ירון יחודה פר\.

ביום 7/2/2021 הוגשו ראיות מטעם המשיב; תצהיר חוקר השומה מר רוני וקנין.

ביום 6/10/2021 נקבע דיון הוכחות, אולם על אף אישור מסירה-כדין של הצימון לדיון;

העוררת לא התייצבה לדיון. הוועדה החליטה כי ייקבע מועד חדש לדיון וככל שהעוררת לא תתייצב הערר יימחק.

ביום 10/11/2021 התקיים דיון הוכחות במהלכו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים. בסיום הדיון נקבעו מועדים להגשת סיכומים.

בהתאם להחלטת הוועדה היה על העוררת להגיש טיכומיה עד ליום 10/12/2021. | ביום 1 ניתנה ארכה ביוזמת יו"ר הוועדה עד ליום 1/1/2022. ביום 25/1/2022 החליטה יו"ר הוועדה כי בהמשך להחלטה מיום 22/12/2021 ובהיעדר תצהירים - הערר יימחק ללא צו להוצאות.

ביום 5/7/2023 הגישה העוררת בקשה לביטול החלטה. במסגרת הבקשה הצביע העוררת על כך שהחלטות הוועדה נשלחו לכתובת מייל שגויה (טעות בין האות 8 ובין האות 8ָ). ביום 3 החליטה ליוייר הוועדה כי סיכומי העוררת יוגשו עד ליום 1/9 והוסיפה כי בהיעדר סיכומים הערר יימחק.

ביום 29/8/2023 הוגשו סיכומים מטעם העוררת ביום 6/11/2023 הוגשו סיכומים מטעם חמשיב.

נכס א

העוררת טוענת כי מדובר במקלט חמשמש את כלל הבניין ולכן מדובר בשטח משותף ויש לתייב את כלל המחזיקים בבניין בארנונה בגינו.

העוררת טוענת כי בביקורת מיום 13/8/2019 נמצא בנכס זה ציוד שאינו של העוררת למעט מספר קטן של תעלות פלסטיק. בביקורת מיום 3/3/2020 נמצא הנכס ריק, אולם המשיב שינה את הנימוק לחיוב, וטען כי הכניסה לממייק נחסמה על ידי העוררת ואין גישה לשאר המחזיקים בבניין. העוררת טוענת כי לממייק שתי כניסות; האחת לא נחסמה כלל וככל שנחטמה היא נחסמה בידי כל בעלי הנכטים בבנילן.

המשיב טוען כי אין תולק שהעוררת עשתה שימוש בעבר בנכס זה, לא הוכיחה כי נעשה שימוש בנכס על ידי אחרים וכי גם בביקורת מיום 3/3/2020 שטח זה לא נמצא ריק אלא נמצאו בו פריטים בודדים הכוללים מעקות ברול, משטת וכיור מפורק, כסא, מספר אריחי קרמיקה, מחשב ישן, מיכל מים לשעיית ועוד על פני שטח בסך 2 מ"ר.

המשיב טוען כי אתת הגישות לשטח זה חסומה ומפנה לכך שלטענת העוררת החסימה נועדה למנוע כניסת פולשים כגון חסרי בית ונרקומנים, אך לא הוצגו תימוכין לכך. החוקר מטעם המשיב, מר וקנין, העיד כי הכניסה לממייק היא דרך נכס של העוררת, והעד מטעם העוררת העיד כי אין כניסת לממייק מחדר המדרגות. המשיב טוען כי הוכח שהכניסה לממייק הינה באמצעות מדרגות משטת העוררת לשטח מעבר ממנו ניתן להיכנס מצד אחד למחסן של העוררת ומצד שני לשטח חממייק שבמחלוקת, וכי לאור זאת, ההתלטה לתייב את העוררת בגין נכס וה נעשתה כדין.

קראנו את דו"ח הביקורת מיום 3/3/2020. בהתאם לממצאי הביקורת, בשטת 2 מ"ר נמצא ציוד שלטענת נציג העוררת שייך לקבלן שעוב את הבנייה ואינו שייך לעוררת. מכל מקום, מדובר בשטת ונלח. באשר לגישה לנכס ; על פי ממצאי הביקורת ייהכניסת לממייק היא דרך הנכס בהחזקת ינסי גג שיווקיי (הכניסה נוספת מחדר המדרגות נאטמה ונחסמה) לדברי ירון העסק פתוח עד השעה 0 והאם האחרוננים בבניין שנשארים מידי יום (ככה שאם מישהו רוצה לתכנס לממייק יכנט ללא בעית)יי.

כעולה מדוייח הביקורת, הגישה היחידה לשטח הממייק הינה דרך נכס העוררת, לאחר שהעוררת הודתה כי חסמה את הכניסה מחדר המדרגות, והעד מטעם המשיב השיב בחקירתו ההוורת כי יימוסכס שהכניטה לממייק בהתאם לנספח 2 לתצהיר העוררת היא מתוך שטח המבואה בגודל 46.25 מייר יש כניסה אחת למחסן וכניסת אחת לממייק. המעבר בינהם הוא חופש:יי.

לאור האמור, גס אס חעוררת פינתה את חפציה מן הנכס, כנטען, בהינתן שהעוררת מודה כי הכניסה לממייק מחדר המדרגות נחסמה על ידה, והגישה לשטת זה הינה משטח העוררת בלבד, אין הצדקה להתערב בהחלטת המשיב כי העוררת מחויקה בשטח זה.

נוסיף, למען חוחירות, כי ככל והכניסה מחדר המדרגות נפתחה, וקיימת גישה לשטח לכלל המחזיקים בבניין, על העוררת לפנות למשיב בבקשה לקיים ביקורת נוספת בנכס, והמשיב יקבל

החלטה חדשה על בסיס ממצאיו כפי שיחיו באותה עת.

נכס ג

העוררת טוענת כי שטח זה כולל שלושה חלקים: שביל כניסה לחצר תפעולית המשמשת את הבניין, חצר תפעולית חמשמשת את הבניין ומכפילי חנייה תקולים השייכים למי מן הבעלים בבניין.

העוררת טוענת כי היא עושה שימוש בשביל הגישה בדומה לשאר בעלי הנכסים בבניין וכי בתמונות שצורפו נראים כלי רכב בחצר התפעולית המלמדים על שימוש בשביל הגישה. באשר לחצר התפעולית, נטען כי לא הוכת שהעוררת עושה בה שימוש ייחודי או כי תפסה בו חוקח ייחודית והיא משמשת את כלל בעלי הנכטיס בבניין. באשר לשטח מכפילי החנייה תקולים, המשיב מצא לנכון לחייב את העוררת ככל שבעתיד היא תעשה בשטח זה שימוש, ולכן, על פי הנטען, מדובר בעניין תיאורטי ותלוש (כך במקור).

המשליב טוען כי בהתאם לדוייח הביקורת, התמונות לא מותירות מקום לספק כי השטח משמש בפועל לאחסון והצבת ציוד וסחורה של העוררת וכי לא נעשה בו שימוש לחנייה. אין בשטת שימוש לחנייה בפועל, ועל כך העיד גם העד מטעם העוררת. העוררת לא הציגה כל ראיות אחרות לרבות הסכמי שכירות ביחס לשטת זה ואין כל ראיה לטענח כי מחזיקים בנכס מחזיקים נוספיט. מכל מקום, העוררת היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס וכן עושה בו שימוש בפועל. המשיב מוסיף כי השטח בו העוררת לא עושח שלמוש, משמש כמעבר וגישה לשטתי האחסון בהם העוררת עושה שימוש.

חיוב בגין מכפילי החנייה; העוררת טוענת כי בגין מכפילי החנייה משולמת ארנונה על ידי כל אחד מן המתזיקיס וכי המשיב מחייב את העוררת בגין אותו שטח ממש ובסיווג שונה. לטענתה, יש לבטל את החיוב שהינו בכפל ולכל היותר לחייבה רק בגין ההפרש בין השטח בו מחויב כל מחזיק ובין השטח בפועל. המשיב טוען כי אין כל ראייה לטענה שקיים מחזציק אחר רשוט בשטחים אלו או כי משולמת בגלנס ארנונה בפועל במקביל לחיובה של העוררת.

קראנו את דו"ח הביקורת מיום 8/3/2020, בו נכתב כי בשטח החניות נראה ציוד רב מאוחסן, כמו בבלי חשמל, צנית חשמל, רשתות להובלת כבלי חשמל. במעמד הביקורת, ציין העד מטעם המשיב כי מתקני החנייה אינם תקינים ואינם פעילים. עיינו בתמונות שצורפו לדוייח הביקורת. מן התמונות לא מתקבל הרושם כי מדובר באחסנה רנדומאלית או אקראית, אלא כי מדובר בשטח המשמש דרך קבע לאחסנה של ציוד רב מאד של העוררת, באופן מאורגן ומסודר, שלצידו מלגוּח, המלמדת על שימוש במקום דרך קבע לאחסון הציוד. לא מצאנו בתצהיר מטעם העוררת עדויות לסתור את האמור ואין כל ראייה המלמדת על אחסנה של גורמים אחריט בשטח וּח.

טיכומם ש2 דבלי 0;

אנו מקבליט את דו"ח הביקורת של המשיב ביחט לשני הנכסים שבמחלוקת וקובעים כי בהתאם לממצאיו העוררת מחזיקה הן בשטח הממייק (שטת אי), לאחר שהגישה אליו מחדר המדרגות נחסמה, וקיימת אליו גישה רק משטח העוררת, והן בשטח הקרקע הצמודה למבנה (שטח ג'), חמשמש לאחטנה של ציוד רב של העוררת ואינו משמש כלל לחנייה.

העוררת לא המציאה כל רַאייה הסותרת את ממצאי חמשיב, בעוד נטל הראייה מוטל עליה.

ככל יחול שינוי במצב עובדתי זה העוררת תוכל לפנות למשיב ולבקש לקיים ביקורת נוספת בנכס.

הערר נדחה.

לנוכח הימשכות ההליכים כמתואר לעיל, העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 10/4/2024.

בהתאם לסעיף 2(5) לתוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס'יא - 2000, קיימת לצדדים זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 65 לוס מיום מטירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (טדרי דין בוועדת ערר) התשלייז- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו'"'ר: אפרת 4 קפלן, עו''ד חבר: + אוב - עו'יד \ חבר: יעקב ישראלי, רו'/ח (

2 קלדנית: ענת לול

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס': 140023540

בפני חברי ועדת הערר:

לור - עו''ד אפרת קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - עו'יד אהוד פלדמן

העורר: אבשלום פהן

-נגד.

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

החלטה

עניינו של הערר בנכס הנמצא באזור פארק דרום, במתתס 5501 מס' 703, תל אביב- יפו, הרשום בספרי העירייה כנכס מס' 2000422529 ח-ן ארנונה מס' 10869029 בשטח 77 מ"ר בסיווג מגורים,

העוררים נרשמו כמחציקים בנכס עוד בשנת 2016, אולם טוענים כי אינם מחציקים בנכס.

הנכס קיבל פטור כנכס לא ראוי לשימוש בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות מיום 15/9/2016 ועד ליוט 14/9/2019. החל מיום 15/9/2019 הוא מחויב בהתאם לתעריף המזערי בהתאט לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסייז - 2007 לפי שימוש ימגוריסי.

ההשגה הוגשה ביום 13/6/2021 ואילו הערר הוגש כנגד החלטת מנהל הארנונה מיום 5/10/2021.

מכאן שסמכות הוועדה לדון בטענות העוררים כי אינם מתזיקיט בנכס הינה משנת 2021 ואילך ולא ביחס לשנים קודמות.

ההליכים בערר

> הערר הוגש כנגד תשובת מנהל הארנונה מיום 5/10/2021.

> ביום 23/3/2022 התקיים דיון מקדמי בערר, במהלכו ביקש בייכ העורר לצרף את רשות הפיתות כצד שלישי להליך מאחר והיא רשומח כבעלים של הנכס. הוועדה הורתה על צירוף רשות הפיתוח כצד שלישי להליך ועל הגשת תגובה מטעמה בתוך 30 יום. התיק נקבע לדיון הוכתות ונקצבו מועדים להגשת תצחירים.

> ביום 2/5/2022 הוגשה הודעה מטעם רשות מקרקעי ישראל, לפיה הנכס מוחכר לחייה חבאני שלום והלל עובדיה, ובה נטען כי תקופת התכירה המקורית הינה מיום 1/4/1951 ועד ליום 31/3/2022 וכי תקופה זו הוארכה (בהמשך התברר כי הרשות התייחסה לנכס

אחר ולא לנכס נושא הערר-- הערת הוועדה). רשות מקרקעי ישראל ציינה כי בהתאם לסעיף 3 לתנאים של הסכם התכירה אין סייג ביחס לחבות החוכרים בארנונה. לאור האמור, טענה רשות מקרקעי ישראל כי אין כל ספק שהתבות בארנונה חלה על ההוכרים בלבד והוסיפה כי אין כל מקום לצירופה להליך.

ביום 11/5/2022 ניתנה החלטה על ידי יו"ר הוועדה לפיה רמייי צורפה כצד שלישי להליך מאחר וקיימת אפשרות שהחוב יוטל עליה ולכן יש לחודיע לה על הדיוניסם שיתקיימו בתיק.

ביום 18/5/2022 הוגש תצהיר מטעט העורר מר אבשלום כהן.

ביום 18/7/2022 הוגשה בקשה מטעם המשיב לארכה להגשת התצהירים, מאחר ובביקורת מיום 2/6/2022 נמצא כי חנכס סגור. בייכ המשיב ציין כי מאחר והקביעה בעניין בעלות העורריט נסמכת, בין היתר, על בחינה שנערכה בנכס על ידי חברת חקירות חיצונית עבור המשיב לפני מספר שנים, לא עלה בידי חמשיב להתתיט על תצהיר את הגורם המתאים.

ביום 15/8/2022 הוגשו תצהירים מטעם המשיב; תצהיר חוקר השומה מר עידו לניאדו ותצהיר ודוייח חקירה שערך מר רחמים כהן ממשרד החקירות יישוגון'.

ביום 20/9/2022 ביקשה רשות מקרקעי ישראל לפטור אותה מהתייצבות להליך. ביום 2 החתליטה יו"ר הוועדה כי ההחלטה האט להתייצב להליך מושארת לשיקול דעתה של חרשות, אולם עליה לקחת בחשבון כי ייתכן והתיוב יוטל עליח.

ביוט 17/9/2022 הגיש בייכ העוררים בקשה לגימון עדים והמצאת מסמכים לקראת הדיון הקבוע ליום 21/9/2022. יו"ר הוועדה החליטה כי הדיון הקבוע ליום 21/9 יבוטל והצדדים יבואו בדברים ביניהם ויגיעו להסכמות בדבר סדי חדיון בערר עד ליום 1/11/2022.

ביום 2/11/2022 הודיע בייכ העורריט כי הצדדים לא הגיעו להסכמות. בעקבות כך התליטה *וייר הוועדה כי ייקבע דיון מקדמי נוסף בפני הוועדה.

ביום 21/12/2022 התקיים דיון מקדמי ביחס לסדרי הדין בערר ונקבע כך:

ייבפנינו בקשה לזימון עדים והמצאת מסמכים מטעם העוררת. ביום 17/9/22 הורתה הוועדה כי הצדדים יבואו בדברים ביניחס בכדי להגיע להסכמות עד ליום 1/11/22 ביחס להמשך סדרי הדין בערר. ביום 2/11/22 הודיע בייכ העוררים כי הצדדים לא הגיעו להטכמות וכל צד נותר בעמדתו. בעקבות כך נקבע כי יקבע דיון מקדמי נוטף. בפני הוועדח ראיות מטעם המשיב הכוללות תצהיר החוקר מר עידו לניאדו וכן תצהיר ודותח חקירה שעפייי הודעת המשיב נערכו ע"י רחמים כהן ממשרד החקירות שוגון. מעיון בחומר הראיות מעלה כי התצהיר נחתם ע"י מר רחמים כהן, אולם הדוח שצורף אליו נחתם עייל חיים פנחס.

לאור חאמור ככל שהמשיב מעוניין כי הדוח מיום 3/8/22 ישאר בתיק הערר אזיי יש לומן לדיון גס את עורך הדוח מר חלים פנחס. עניין זה מונח לשיקול דעת חמשיב.

באשר לבקשה להמצאת מסמכים; הקושי עליו הצביע בייכ העוררת ברור ולכן הוועדה מבחירה כי ככל שהמשיב לא ימציא בין אס לפני חדיון או בין אם במהלך החקירות את המסמכים המצביעים על המחציק בנכס אציי לא יוכל להסתמך עליהם בדרך ההפניה.

המזכירות תקבע את התיק לדיון הוכחות למשך דיון של שעתיים והמצהירים יתייצבו לדיון"י.

ביום 1/3/2023 התקיים דיון הוכחות. בפתת הדיון המציא בייכ רמייי מסמכים שלטענתו נוגעים לנכס נושא הערר ובהסכמת הצדדים עזב את הדיון. במחלך הדיון נחקרו העדים מטעם המשיב מר חיים פנחס (שוגון) ומר רחמים כהן.

ביום 18/6/2023 חגיש בייכ העוררים בקשה להוספת מסמכים, במסגרתה ביקש לצרף לתיק הערר את תצהירו של מר גלעד טבת, רכז עסקאות אצל חמשיב, שהוגש במסגרת הליך אחר בפני בית משפט השלום בתל אביב. יו"ר הוועדה החלטה כי הבקשה תתויק בתיק הערר.

ביום 19/6/2023 הגיש בייכ המשיב בקשה לתגובה לבקשת בייכ תעוררים מיום 18/6/2022, בה נטען, בין היתר, כי הבקשה מוגשת באיחור לאחר דיון ההוכחות בפני הוועדה וכי דיון ההוכחות היה אמור להסתייט אילו לא ביקש בייכ העוררים לדחותו. בייכ המשיב ביקש לקבוע כי לא ניתן לחידרש לאמור בתצהירו של מר טבת מבלי שתינתן לכל הצדדים ההזדמנות לתקור אותו ולאפשר לו להבהיר את האמור בתצהלר.

ביום 20/6/2923 החליטה יו"ר הוועדה כי צירוף תצהיר שהוגש מטעם העירייה בהליך אחר אפשרי בהחלט והדגישה כל לא ניתנה החלטה על קבלת המסמך אלא על תיוקו בתיק הערר.

עוד נקבע, כי על פי העיקרון של העדפת משקל חראייה על פני קבילותה, ולאחר שהתקבלה עמדת המשיב לבקשה, יצורפו לתיק הערר תצהירו של מר טבת כמו גס התצהיר הנוסף של מר טבת שצורף לתגובת המשיב לבקשה ועל פי הנטען שופך אור על התנהלות העוררים.

עוד נקבע שייקבע מועד לחקירתו של מר טבת כדיון המשך לדיון ההוכחות.

ביום 22/6/2023 התקיים דיון הוכתות נוסף. בייכ הצדדים הבהירו בפתח הדיון כי מוטכט שהעד מטעם המשיב ייחקר ראשון ולאחריו ייתקר העד מטעם העוררים. עוד הוטכם בין בייכ הצדדים כי ייקבע מועד נפרד לחקירתו של מר טבת.

בפתה הדיון הודיע עו"ד שגיב מטעם רשות מקרקעי ישראל כי זיהוי הנכס לא סייע בידו לאתר חוכריט ספציפיים, והציע כי מפקח רשות ובייכ הצדדים יגיעו לנכס, על מנת לוהותו באופן וודאי, בכדי שניתן יחיה לוהות מי בעלי הזכויות הרשומים כחוכריס במסמכי הרשות. בעקבות כך, החליטה הוועדה כי יישלח מפקח לאיתור הנכס במחלוקת בתיאום עם בייכ הצדדים וכי בייכ רמייי ימסור הודעה על כך בתוך 45 יום. בתיק הערר לא נמצאה הודעה נוספת והצדדים לא התייחסו לכך בסיכומיהם.

בעקבות טענות הצדדים ביחס לתצהירו של מר גלעד טבת החליטה הוועדה כך:

ייביוס 18/6/23 הוגשה בקשה להוספת מסמכים מטעסם העוררת. לבקשה צורף תצהיר מאת מר גלעד בטבת עובד עירייה, רכז עסקאות באגף נכסים. בטעיף 22 לתצהירו ישנה התייחסות יימספר מבנים נטושים אשר הוחזקו בעבר ע"י גבי מינה צבקר אשר למיטב ידיעת העירייה ירדה מהאר), אציין בנוסף כי למיטב ידיעתי המבנים הרוטים ואינם בשימושיי. על פני הדברים נראה כי מדובר בהצהרה המתייחסת לנכס נושא הערר. עם זאת, התצהיר אינו חתום. ביום 3 ההחליטה לוייר הוועדה כי הבקשה תתוייק בתיק הערר. ביום 19/6/23 הוגשה בקשה לתגובה מטעם המשיב אליה צורפו מטמכים שונים לרבות כתב תביעה לפינוי מתחם בפארק דרום בו נמצא הנכט נושא הערר. במסגרת הבקשה טען בייכ המשיב כי מר טבת לא יוכל לחתייצב לדיון הקבוע להיום וביקש לקבוע כי לא ניתן להידרש לאמור בתצחירו מבלי שתינתן לו את האפשרות להבהיר את האמור בתצחיר. בנוסף ביקש לצרף תצחיר נוסף של מר טבת שצורף לבקשה.

לאור תגובת העירייה המפורטת והמסמכים שצורפו לה החליטה הוועדה ביום 3 כך: העירייה היא רשות מנהלית ולכן צרוף תצהיר שהוגש בהליך אחר

אפשרי בהתלט. לא ניתנח החלטה על קבלת המסמך אלא על תיוק הבקשה בתיק. עפ"י העיקרון של העדפת המשקל על פני הקבילות, ולאחר שהתקבלה תגובת המשיב לבקשה, אני מורה על צירוף המסמך שצורף לבקשה מיום 3 וכן המסמכים שצורפו לתגובת המשיב לתיק הערריי. בנוסף נקבע כי המזּכירות תקבע מועד לחקירת מר טבת לדיון המשך לדיון ההוכחות שנקבע להיום.

בפתח הדיון היום טענו הצדדים לעניין החלטה זו. חברי הוועדה... סבורים כי ההחלטה מיום 20/6/23 בעינה עומדת ולפיכך מר טבת יוומן לדיון בפני חוועדה וכלל המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים במסגרת שתי הבקשות ישארו בתיק הערריי.

במהלך דיון ההוכחות נחקרו החוקר מר עידו לניאדו והעורר מר אבשלום כהן.

> ביום 29/6/2023 הודיע בייכ חמשיב כי הוא סבור שאין עוד צורך בשמיעת עדותו של מר טבת. יו"ר הוועדה ביקשה את תגובת בייכ העוררים בתוך 7 ימים. ביום 5/7/2023 התקבלה תגובת בייכ העוררים. ביום 19/7/2023 התליטה יו"ר הוועדה כי תצהירו של מר טבת יישאר בתיק, כי בהסכמת הצדדים מר טבת לא ייחקר על תצהלרו ונקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים.

> ביום 27/8/2023 הוגשו סיכומים מטעם העוררים. ביום 18/10/2023 הוגשו סיכומים מטעם המשיב. ביום 18/10/2023 הוגשה בקשה להגשת סיכומי תשובה מטעם העוררת ובהתאם להחלטת יו"ר הוועדה הוגשו סיכומי תשובה ביום 30/10/2023.

עיקד טענות הצדדים

טענות העוררים

> מרגלעד טבת מטעם המשיב הצהיר, במסגרת סעיף 22 לתצהיר שהוגש בתביעת הפינוי של העירייה כנגד העוררים, כי הנכס המוגדר כפוליגון 703-704 הרוס ונטוש, לא הוחזק מעולם ואינו מוחזק על ידי העוררים.

>= בתשריט שהוגש על ידי המשיב מסומן הנכס נושא הערר ומצוין: יינאמנות עבור משפי צבקריי.

= עדי המשיב לא הוכיחו כי העוררים החזציקו בנכס ההרוס - מעבר לחוסר ההיגיון המוחלט בהתזקת נכס הרוס שלא נעשה ניסיון להשמישו.

> העוררים במצב קפקאי בו חס מחויבים בארנונה על נכס שאינו שלהם, אינו בתוקתס ואינו בר שימוש.

> העוררים טוענים כי תצחירו של מר טבת הוסתר מהם, וכי על רקע וה הוגשה בין החיתר בקשתם להמצאת כל המסמכים מתייחסים להייה צוויקר (במסמכים ובסיכומי הצדדים מופיע חש צביקר, צבקר וצוויקר לסירוגין -- הערת הוועדה).

6 העורר העיד בפני הוועדה כי הוא גידר מתחם בו נמצא ביתו, בית קפרי והמבנה נושא הערר על מנת לחסום פולשים. העורר העיד כי הנכס נטוש ולא ראוי לשימוש וכי שימש בעבר כרפת של משפחת צבקר. עדותו של מר רתמים כהן מטעט המשליב תומכת בגרסה זו, שכן הוא העיד שאמו של העורר שמרח על הנכס מפני פלישה והוא אתריה.

חובת המשליב הייתה לנסות ולאתר את מר צווקר כמתזיק ולא לרדוף או העוררים על לא עוול בכפם.

טענות חמשיב בהליך זה סותרות את טענות מר טבת בתביעת הפינוי. גרסת עדי המשיב התבררה כלא אמינה ועלה ניסיון מצד המשיב להסתיר מידע המצוי בידיו. כך, למשל, מר שוגון העיד כי מעולם לא ביקר בנכס, לא ערך את הדוייח ולא צילם את התמונות. מכאן כי עדותו הינה עדות שמועה בלבד. בנוסף, העד מר רחמים כהן ייחס לעורר דברים שכלל לא נאמרו על ידו.

בסיכומי התשובה העוררים טענו כי טענת המשיב בדבר טעות בזיחוי הנכט מופרכת, שכן הוסכם כי מדובר בפוליגון 703-704, וממילא לא מוטל עליהם להוכיח מי המחציק בנכס, אלא רק כי הס עצמם אינם מחזיקים בו. לטענתם, אין להם כל וּיקה קרובח לנכס וזיקתס אינה קרובה יותר ממשפחה קפרי או מן העירייח עצמה. העוררים חזרו על הטענה כי בהתאם לתצהירו של מר טבת הס אינם מחציקים בנכס ויש לראות בתצהירו כהודאת בעל דין. העוררים צירפו פסיקה המתייחטת לטענות עובדתיות שונות בהליכים שונים, התחלה גס על טענות סותרות בפני רשויות, לרבות רשויות המט. העוררים אף הפנו להלכת ההשתק השיפוטי.

לאור כל האמור נטען כי העוררים מחויבים שלא כדין בתשלומי ארנונה משנת 2016 ועד היום, ולכן יש לקבל את הערר, לחסיר את שמם כמחציקים בנכס, להשיב להם את הכספים ששולמו משנת 6 ולתייב את המשיב בהוצאותיהם.

טענות המשיב

העוררים רשומים כמתזיקיס בנכס לכל הפחות מיוט 15/9/2016. העוררים לא הגישו ערר כנגד החיוב בסמוך למועד זח.

העוררים טוענים כי המתויקה בנכס היא רמייי ו/או חברת עמידר ו/או משפחת צבקר, כי חוכר הנכס הוא מר צביקה יעקב וכי הזכויות בנכס רשומות על שם רשות הפיתוח. טענות אלו נעדרות תימוכין.

אין חולק כי הנכס אינו ראוי לשימוש ונהנה מן הפטור הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות.

כיום הנכס מצוי בתקופה השנייה, אשר על פני הדברים מטבירה את הסיבה להגשת הערר.

מכל מקום, מדובר בחובת תשלום מזערי בהיקף אלפי ש"ח בודדים בשנה, לתקופה מוגבלת בת חמש שנים, שמחציתה כלל אינה בסמכות הוועדה במסגרת הליך וח.

בדיון המקדמי הובחר כי הנכס נושא הערר נמצא בגוש 6138 חלקח 97, ולא כטענת העוררת בגוש 6139 חלקה 65. הודעתה של רמייי תומכת בעמדת המשיב. הנכס שהוזכר על ידי העוררים בגוש 6139 חלקה 65 הוחכר להייה חבאני ומדובר ב- 2,865 מ"ר, נכס אחר לחלוטין מוּה אליו התייחטו העוררים עצמם.

תצהירו של מר טבת, אליו מתייחסים העוררים, מתייחס לגוש 6138 חלקה 97 ולא לגוש 9 חלקה 95, ולכן אין כל רלוונטיות לתצהירו.

קבלה בסך 20 ₪ בגין דמי שכירות ששולמו על ידי צביקה יעקב אינה מסייעת לעוררים להוכיח את טענתם.

> תוב הארנונה בגין שנים קודמות הפך לחלוט שכן לא הוגש ערר כנגד החלטת המשיב מיום 27 והוועדה מסומכת לדון אך ורק בחיוב לשנה הנוכחית.

> העוררים טענו טענות שונות וסותרות ביחס לגורם המחזיק בנכס.

> על פי הפסיקה, המחזיק אינו בהכרת הבעלים של הנכס אלא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. מחזיק יכול להיות גם פולש או מחזיק שלא כדין אחר.

> הוכח כי העוררים הס בעלי הויקה הקרובה ביותר לנכט. העורר העיד כי מגיל שלוש ועד היום הוא נמצא באותו מקום ושומר על הבית מפני פולשים. לפי הצהרתו, אימו נפטרה בשנת 2011 והוא ממשיך לשמור על הנכס. העורר העיד כי אי אפשר להיכנס למבנים 703 עד 705 בלי לעבור דרכו, כי המתחם מגודר והמבנה נמצא בתוכו. לדברי העורר, הוא וח שגידר את המקום על מנת שלא יבואו פולשים. לאור עדותו, עמדות המשיב הינה כי לעורר שליטה מוחלטת בנכסים.

>= באשר למשפחת צווקר; העד העיד כי הס נפטרו והתגוררו במתתס עד שנת 1973, הנכס נטוש, ומשנות השבעיס לא רואים אותם. מכאן כי משפחת צווקר/ צבקר אינה מתזיקה בנכס.

> למשיב ידוע כי העוררים מחזיקים בנכס על בסיס תקירה שנעשתה בנכס, וממצאיה הוגשו במסגרת תצהירו של מר רחמים כהן ואושרו בתקירתו של שוגון.

לאור כל האמור, עמדת המשיב כי יש לדחות את הערר ולהטלל את הוצאותיו על העוררים.

דיון והכרעה

כאמור בפתח חדבריס, הערר שבפנינו הוגש כנגד החלטת מנהל הארנונה מיום 5/10/2021. לאור ואת, ובחיעדר ערר בגין החלטות משנים קודמות של מנהל הארנונה, הוועדה מוסמכת לדון אך ורק בחיובי העוררים משנת המט 2021.

לטענת העוררים הם אינם מחציקים בנכס.

לאחר שבחנו את מכלול הראיות והעובדות בתיק ולאחר שקראנו את טיכומי הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערר להידחות.

אין חולק כי מדובר בנכס שהוגדר כפוליגון 703-704 וכן אין חולק כי חוא חרוט ואינו ראוי לשימוש.

לאור מצבו הפיסי של הנכס, לא שולמה ארנונה בגינו משנת 2016, על אף שהחזקה בו נרשמה על שס העוררים בהתאם לממצאי משרד החקירות שוגון. החל משנת 2021 העוררים מחוליביס בתעריף מוערי לסלווג מגורים, בתתאם לתקופה השנייה הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות, ולמשך חמש שנים בלבד.

נקודת המוצא לדיון הינה כי היימחזיקיי לעניין דיני הארנונה אינו בהכרח בעל הזכויות הקנייניות בנכט וכן אינו בהכרח מי שעושה בו שימוש, כי אם בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס או מי שנוהג בו מנהג בעלים. ראו בעניין וה למשל רעייא 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ ני עיריית תל אביב - יפו. באשר לאפשרות לתייב פולשים בארנונה בשל התזקה בנכסים שאין להם זכויות משפטיות

בחס ראו למשל עמיינ (ת''/א) 25237-06-15 קיבוצ גליל יס אגודה שיתופית ני מנהל הארנונה של עיריית הרצליה.

הממצאים העובדתייס שהונחו בפנינו הס כלהלן;

> ביום 2/6/2022 נערכה ביקורת בנכס על ידי החוקר מר עידו לניאדו. בביקורת נמצא כי:

ייהמקוס היה סגור ללא פעמון כניסה. בשער הכניסה חיה שילוט - משפחת כהן, משפחת קפרייו,

> בתאריכים 14-18/2/2016 נערכה חקירה במתחם בו נמצא הנכס על ידי משרד התקירות שוגון. במכתב מיום 3/8/2022 שנחתם על ידי התוקר חיים פנחס (שוגון) פורטו הממצאים משנת 2016. מר חיים פנחס נחקר בפני הוועדה. במכתב תואר איסוף הממצאיט שנאספו בשנת 2016 מפי העורר כך: י"יכך התקבלו אמרות ופרטים מלאים על הנכסים ובני הבית המאכלסים ביחס עמו, הבהיר בפנינו למי שייך כל פוליגון ועייפי החלוקה שנערכה, זיהינו את כל הפוליגוניס של כתן לצד אלה של השכנים הצמודים משפי כפרי ועל בסיס נתונים אלת ערכנו את הדנייח הנדון...+. בסעיף 7 למכתב וה צוין כך: ייאבשלוס הצתיר מפורשות שהוא ומשפחתו חינם המתזיקים של הפוליגונים עליהם הצביעו בפנים כולל אלה ההרוסים (חורבות עתיקות ללא שימוש) שצמודים מדרום לאוראל כפרי...יי. לדוייח זה צורפו תמונות.

+ במהלך דיון ההוכחות עלה כי הנכסים המטומנים בדוייח זה 703-704 הם הנכסים שבמחלוקת במסגרת הערר. החוקר מר חיים פנחס העיד כי הנכס במחלוקת מסומן כפוליגון 705. אין מחלוקת לגבי מיקום הנכטים ומצבם הפיטי. הנכסים נושא הערר מסומנים על גבי תשריט קומת הקרקע שצורף לדוייח הביקורת מטעם המשיב של אתר צריכה 710 קומת קרקע (סך שטח לחיוב 114.3 מ"ר) עליו סימון בכתב יד של: ייבית אבשלוסיי, ייבית שירויי, שלושה מבנים של יימחסן אבשלוטיי וכן מסומנים בעיגול חנכטים נושא הערר לצידס נכתב יינאמנות עבור משפ' צווקר י.

> החוקר ממשרד שוגון, מר רחמים כהן, פירט בפני הוועדה במסגרת עדותו כיצד מרוכוּיס הנתונים בפניו בדוייח אקסל והעיד כי ייכדות שנמצא בפני כרגע נמצא כי אבשלום יחד עם כפרי מחזיקים ב- 18 נכסים לאותה חצר. להבדיל למשל מתבאני שיש לחם חצר נפרדת.

לאבשלוס משויכים 12 פוליגונים שאחד מהם הוא קרקע תפוסה. לכל פוליגון יש תיאור מילולי מה הוא. ... בהתייתס לנכס 205, אני מסתכל על הדוח ואומר ש- 205 הוא נכס אחד שקיבל 3 מספרים. זה מבנה ישן מאד, הרוס, כמו שרואים בצילומים. הוא קיבל עוד מספרים : 203, 704 (צד מזרתי) ננתן לראות זאת בצילום הראשון של המתחם''. העד נשאל מדוע מבנה הרוס מתקופת התורכים משוייך דווקא לעורר וחשיב בי יאני משיב כי זה מה שהוא אמר למי,

> על פי עדותו של התוקר מר רחמים כהן, הוא נתקל בשם צווקר כבעל הזכויות בנכס, אולם ייאין בן אדם כזה אשר מתגורר בגבעה. בגבעה מתגוררים רק כפרל וכחן יי. ובהמשך: ייבנכס הזה לא גרים. אני יודע שמר כהן מחזיק בנכס. מהניסיון שלי בפארק דרום אנשים בונים מכל דבר נכס. אבשלום שמר על הנכס הזת מפני פלישה. אמא שפו שמרת שנים על הנכס חזה והוא ממשיך לשמור עליו כמצוותה. כל הסביבה שעוטפת אותו היא פלישה. תוא חסביר לי את זה כי השמירה על הנכס הזה מפני פלישה הצליתה שהשטת בו יושבת

המשפחה יהיה סטרילי ומוגן מפלישות יי. בהמשך הדברים העיד מר רחמים כהן כי: ייכאשר שאלתי את אבשלום למת תוא לא משתמש בנכס ההרוס הוא אמר לי : אמא שלי שמרה את זה ככה ואני שומר על זת ככה. הוא אמר שחבאני ואחרים הציעו כו לעשות שימוש גם בנכס נושא הערר וגם בקרקעי הפנויה וזה גרם לי להעריך אותויי

> העורריט המציאו לתיק הוועדה את תצהירו של מר גלעד טבת שניתן במטגרת ת.א -24691 9 עילריית תל אביב- יפו ני אבשלום כה ואחי בבית משפט חשוס תל אביב- יפו. בתצחיר צוין כי האזור משמש כר נרחב לפולשיס ומשיגי גבול חמנטים להשתלט על מקרקעי ציבור ולהקים בהם מבנים ללא היתרים כחוק וללא הסכמת התובעת. בטעיף 13 לתצהיר נכתב כי הנתבעים ו/או מי מטעמם מחציקים בניגוד לדין וללא הסכמת התובעת בשטח מתוך המקרקעין וכן במבנים המצויים במקרקעין אלו. בסעיף 22 לתצהיר נכתב כך: ייכך גם אציין במאמר מוסגר ולמען הסדר הטוב כי השטח הפתוח בסביב המבנים המותזקים על ידי הנתבעים מוחזק במשותף עס הנתבעים בת.א 24683-07-19 עיריית תל-אביב-יפו מ אהרון קפרי ואחי אשר נשמעים במאוחד יחד עס תובענת זו. כמו כן, בשטח התפיסה ישנם מספר מבנים נטושים אשר הוחזקו בעבר על ידי גברת מינה צבקר אשר למיטב ידיעת העיריית ירדת מן הארץ, אציין בנוסף כי למיטב ידיעתי המבנים הרוסים ואינם בשימושיי.

> העורר העיד בפני הוועדה בדיון ההוכחות שנערך ביום 22/6/2023. לפי עדותר ייאני מגיל שלוש ועד היום שאני בן 20 אני נמצא באותו מקום. אני יודע על איזה נכס מדובר. מדובר בבית שמספרו 705 הוא נראה בתמונה הרוס ומסומן כעת עייג התצהיר בתיק גוייר הוועדה

4. אני שומר את הבית מפני פולשים ועיריית תייא תובעת אנתייי. העורר העיד כי ייהמתחם

שלנו מגודר והמבנה נמצא בתוכו. אני גדרתי את המקום'יי. לשאלה האם ירש את הנכס מאימו השיב העד כ" יאת נכס 701 ירשתי מאמא שלי ונכס 705 לא שלי. הוא של משפחת

צבקריי. ובהמשך: יימשפחת צבקר לא גרה שם יותר... למיטב ידיעתי הס נפטרו. עד שנת

3 הס גרו במתתם. הנכס נטוש. מאז שנות ח- 70 לא רואים אותם'י. עוד העיד העורר כי ייאמא שלי נפטרה בשנת 2011. אני המשכתי את השמירה על הנכס הזה'י. כשהוצגו בפניו תמונות מתוך הדוייח של משרד שוגון חשיב העד כ" ייאני משלם מסים על 207, 706, 708, 8 א... 704 ו- 704 היה הרפת של משפחת צווקר. זה המבנה ההרוס שבמחלוקת:י.

ובהמשך: ייאי אפשר להכנס למבנים 703 עד 705 בלי לעבור דרכנגיי.

לאחר שקילת מכלול הראיות שפרטו לעיל, מסקנת חברי הוועדה הינה כי העורר הוא בעל מירב הזיקות לנכס במחלוקת ; הנכס נמצא בשטח מגודר וסגור, שהעורר גידר בעצמו. אין גישה למבנים אלא מתוך שטח של העורר. משפחת צבקר, שהינה על פי הנטען בעלת הוצכויות בעבר, אינה מתגוררת במקום משנות השבעים. על פי עדות העורר, אימו המנוחה שמרה על הנכס עבור משפתת צבקר עד פטירתנה בשנת 2011 ומאז הוא זה ששומר על הנכס. כלל הראות שבפנינו מלמדות כי למרות שהנכט הרוס ואינו בשימוש, העורר נוהג בו מנחג בעלים, הגישח אליו חינה מתוך שטת מגודר בו הוא מתגורר, והוא יישומר עליויי מפני פולשים. בהתאם לדיני הארנונה, אין והות בין בעל הזכויות המשפטיות בנכס ובין המחזיק בנכס בפועל. בהתאם להיגיון אה, גם פולש מחוייב בארנונה בגין נכס שאין לו בו זכויות כדין. לא מצאנו כי תצהירו של מר גלעד טבת, המעיד כי גבי צבקר התציקה בנכט בעבר, תומך בטענות העוררים. גס העובדה שהנכס אינו ראוי לשימוש, שאינה שנויה במחלוקת, לא תומכת בטענת העוררים כל אינם מחציקים בו. החזקה אינה בהכרת פועל יוצא של שימוש או מגורים

אלא בנסיבות מקרה כגון זה, בו מדובר במתחם מגודר, יכולה להיות על דרך של יישמירהיי עליו מפני פלישות וגידורו במתחם סגור.

סיפומם של דברים;

מכלול הראיות בפנינו, ובפרט עדותו של העורר עצמו, מובילים למסקנה כי הוא בעל מירב הציקות לנכס נושא הערר ואף נוהג בו מנהג בעלים. לאור האמור, הטענה כי העוררים אינם מתזיקים בנכס - נדחית.

העורר יישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 7 /

7 .

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייט- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשסי'א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהלייט בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו- 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

ל .

/ק [

חבר: אהוד פלדמן, עו"ד

יו''ר: אפרת א. קפלן, עוייצ חבר: ראובן הרן, עחיה, 7

/ 75% קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 1480023840 שלידך עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לויר: עו"ד רוית פרינצ

חברה : אורלי מלי רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר: *עקב עובדיה

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה בעירלית תל אביב-יפו

החלטה

הנכט נשוא הערר ותקופת הערר

הנכס נשוא הערר בשטח של 90 מ"ר, מתוך שטח כולל של 423 מ"ר, נמצא ברחוב צביה לובטקין 23 בתל-אביב ומחוליב תחת סיווג ייבניינים שאינם משמשים למגוריםיי (לחקן: *יהנפסיי).

הערר מתייהס לנכס שמספרו 2000418596 וביחס לתקופה שמיום 1.1.2022- 28.2.2022 (חודשלים)

(להלן : 'יתקופת הערר:).

ההשגה, הערר וההליכים שבפני הועדת

1 | העורר הגיש ערר והמשיב הגיש כתב תשובה לערר.

2 | ביום 8.6.22 נערך דיון מקדמי בתיק והוא נקבע להוכחות.

3 | העורר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו והמשיב הגיש חוות דעת מטעמה של גבי שמרית דמיאל מפענחת תצלומי אויר (להלן : יימומחית המשיביי). העורר הגיש חוות דעת של מפענחת צילומים, הגבי יעל הרציגר הרשקו (להלן : יימומחית העוררי).

4 | ביום 10.11.2022 נערך דיון הוכחות בתיק שבו נחקר העורר.

5 = ביום 5.6.2023 נחקרו המומחלות מטעם חמשיב ומטעם העורר על תוות דעתן.

6. שני הצדדים הגישו סיכומיט.

הטוגיה הטעונה הברעת

7 הנכס שבנדון הוא בשטח כולל של 423 מ"ר. הערר שבנדון מתייחט לתיובים שהוצאו על ידי המשיב לנכס כאשר הוסכט על הצדדים ששטח של 76 מ"ר מתוך הנכס נבנה לפני תום שנת 1989 (פרוטוקול הדיון 5.6.23 וראה גט סעיף 4 לסיכומי המשיב). על כן אין מחלוקת שיש לתליבו כנכסי

מגורים באזור 4-5 בהתאם לרשימת החריגים הכלולה בצו הארנונה (להלן : 'יהסיווג המוחרגיי).

עוד הוסכם, כי המחלוקת נוגעת ל - 14 מ"ר מתוך שטח הנכס (שני מבנים) (לחלן 'המבנים")

וביחס אליהם על הועדה להכריע האם נבנו לפני תום שנת 1989 (כטענת העורר) שאז יש לחייבם בסיווג המוחרג, או שנבנו לאחר שנה 1989 (כטענת המשיב) ואצ יש לחייבם כנכס מגורים באזור 3 יתרת שטח הנכס (333 מ"ר) תידון להלו.

טענות הצדדים

העורר הוא הבעלים של הנכס בן קומה אחת ברחוב לובטקין 23 בכפר שלם. לטענת העורר שנל המבנים בשטח של 14 מ"ר (כולל) נבנו בתקופה שבין יוני 89 ועד דצמבר 89.

לטענת העורר, המשיב לא הוכיח את טענתו שהמבנים נבנו בשנת 1991 ואף נוספו של שטתים בשנים 2001-2002. לטענת העורר, הנטל בעניין וה מוטל על העירייה שלא הרימה את נטל ההוכחה. העורר טוען, שחוות דעת המומחית מטעם המשיב אינה :כולה להחליף (או לבוא במקום) הצגת ראיות על ידי חמשיב שכן תפקידה של חוות דעת, להבדיל מעדות רגילה, היא להסיק את המסקנות מהעובדות. חוות דעת המומחה אינה כלי לביסוס עובדות, ולמרות אאת המשיב הסתפק בחוות דעת המומחית ולא הציג כל ראיה מעבר לכך.

לגופו של עניין טוען העורר, שהמומחלת של המשיב כלל לא בדקה את נתוני הנכס בשניט 89-90 ובחקירתה אף הודתה בכך שלא נתבקשה לעשות כן. המומתית מטעםט המשיבה בדקה את התצייאות לשנים 86-2002 להוציא השנים 89/90. בכך כשלעצמו יש טעם לפגם שחרי שהמחלוקת בוניק היא העובדות הנוגעות למבנים בשנים אלו, או ליתר דיוק- האם נבנו לפני או אחרי שנת 9 המומתית הודתה בחקירתה שאי לה מידע באשר לבניח משנת 88 (מועד הבדיקה) ועד לשנת 1, ומכאן שאם בוצעה בניה במהלך 89 ועד לתוט שנה זו- למומחית מטעם המשיב אין כל מידע ביחס לכך.

המומחית גס לא נתנה תשובות מספקות בהתייחס לממצאי חוות הדעת מטעם העורר, למרות חוות הדעת המשלימה שהגישה. המומחית הודתה בתוות הדעת המשלימה שיש במקום מבנה בשטח של 76 מ"ר אשר נבנה לפני סוף 89 .

המומחית מטעם העורר העידה כי שני המבנים שראתה במפייי תואמים את חמבנים המופיעים בחוות דעת של מומחית המשיב משנת 91. אין לקבל את עדותה הרפה שהיא אינה רואה מבנים אלו. יש לדחות את חוות דעת המומחלת מטעם המשיב בכללותה שכן כאמור מסקנותיה נסמכות על תשתית עובדתית שגויה ובנוסף מדובר בתוות דעת בלתי מקצועית ומוטה בבירור לטובת המשיב.

לטענת המשיב, נטל ההוכחה בנוגע למועד סיום הבניח של המבנים נשוא הערר מוטל לפתחו של העורר ולא של העירייה. המשיב הציג מכתבים שנשלתו לעורר אליהם צורפו תצייאות רלוונטיות לערר אשר היו ברשות העירייה (מכתב מיום 6.3.18, מוצג מ/1).

לעניין טענת העורר שחיה על המשיב להציג ראיות חלף חוות דעת מומחה (או בנוסף) טוען המשיב, כי אינו כפוף לדיני הראיות וכך גם ועדת הערר. מבלי לגרוע מכך נטען, שהעורר טרת והגיש חוות דעת מטעמו רק לאחר שהוגשה חוות דעת של מומחית מטעם חמשיב וארכות תוזרות ונשנות.

לגופה של חוות הדעת טועןו המשיב, שלא נפל כל פגם בבדיקות שערכה המומחית, אשר בחנה את התפתחות הבניה מן המועד האחרון שבו נצפתה הקרקע ריקה ממבנים (86) ועד לשנת 2002 ברציפות. המומתית הסבירה שהתצלוט הראשון לאחר 1986 הוא משנת 1989 ועד לשנות ה- 90 (כולל) הוצאו תצייאות אחת לעשר שנים בלבד. המומחית בהנה את העובדות בהתאם לתצלומיס שנמסרו לה על ידי העירייה.

לגופו של עניין נטען, שהעורר לא הרים את נטל ההוכחה לעניין בניית המבנים לפני שנת 1989 וגם אילו המבנים הוצבו על הקרקע ביוני 1989, כנטען, חרי שלא הוכת שלא נהרסו עד לטוף שנת 9 (בחיותס ארעלים).

דיוןו ותכרעת

השטח שבמחלוקת

הנכס שבנדון הינו בשטח כולל של 423 מ"ר (ראה התשבון שצורף לכתב הערר).

במסגרת הערר נטען על ידי העורר כי הנכס בכללותו נבנה לפני שנת 1989 ולכן יש לסווגו בסיווג המותרג (ראה כתב הערר).

חוות דעת המומחית מטעם העורר, שנתבקשה לבחון את המצב הקיים על הקרקע נכון לשנת 9 קבעה בחוות דעתה שבשנת 1987 היה קליט על הקרקע מבנה בשטת של כ- 76 מ"ר (להלן:

'יהמבנה הגדוליי) בלבד וכו מבנה ארעי בגודל של 4 מ"ר ומכולה בגודל של כ- 10 מ"ר (להלן:

ייהמבנים הקטניטיי). באמצעות קביעה ברורה זו, גידרה המומחית מטעם העורר את המתלוקת למבנה הגדול ולשני המבנים הקטנים בלבד, מתוך השטת הכולל של 423 מ"ר. חוות דעת המומחלת מטעם העורר לא רק קובעת מח היח על הקרקע אלא מה לא הַיהַ על הקרקע בשנת 9 - מבנים נוספים בשטח של 333 מ"ר (להלן : יייתרת השטה המחוליבי).

בחוות הדעת המשלימה של המומחלת מטעם המשלב אישרה המומתית מטעם המשיב את ממצאל המומתית מטעם העורר לעיל, לעניין המבנה הגדול. לאור זאת נקבע, בפתח דיון ההוכחות מיום 3, שמן הראיות שהוגשו לוועדה עולה שהשטח שבמחלוקת צומצם ל- 14 מ"ר בלבד (שטת המבנים תקטנים).

ולסיכום: קיימת הסכמה בין שתי המומחיות שהמבנה הגדול היה קיים על הקרקע בשנת 1989 ועל כן יש לסווגו בסיווג המותרג; קיימת מהלוקת בין המומחיות ביחס לקיומס של חמבנים (14 מייר) כל הקרקע בשנת 1989, וזאת תוכרע לחלן על ידי הועדה. המומתית מטעם העורך לא מצאה ממצאים המעידים על בניה נוטפת בקרקע לפני שנת 1989 ביתרת השטח המחוליב (333 מ"ר), למרות טענת העורר, ומשלא הוצגה כל ראיה אחרת בעניין זה ברור שאין להח*ל עליו את הטיווג המוחרג.

סיווג המבנים הקטנים

בפני הועדה הוצגו שתי חוות דעת הנוגעות לשני המבנים הקטנים, תוות דעת המומתית מטעם העורר ומנגד חוות דעת המומחית מטעם המשיב (הכוללת תוות דעת משלימה), ועל הוועדה להכריע בין חוות הדעת.

המומחית מטעם המשיב מציינת בחוות הדעת שלנגד עיניה עמדו תצלומי אויר שנערכו על ידי מפייי ושתי חברות פרטיות נוספות, מספטמבר 1986 ועד מאי 2002 (נספתים ב-* לחוות הדעת).

על יסוד מסמכים אלו קובעת המומתית מטעם המשיב את העובדות הבאות : בשנת 1986 שטת הערר חיה בור, ריק מבניה ולא מגודר; בחודש יוני 1988 נראה בשטת הערר מבנה בגודל 50 מ"ר ן, בחודש מר 1991 נראים שני מבנים חדשיסם וסמוכים, האחד בשטח של 230 מ"ר והשני בשטת של 40 מ"ר. יתר המגרש רלק. חוות הדעת ממשיכה ומתארת את מצב השטח גס בשנים העוקבות, ואולם שנים אלו אינן רלוונטיות לערר ולפיכך נתעלס מחלק זה בחוות הדעת.

מתיאור המומחית לעיל לא ניתן ללמוד מה חיה המועד המדוייק שבו נבנו חמבניס הקטנים נשוא הערר, אלא ניתן ללמוד ככל הנראה שנבנו לפני תודש מרץ 1991 (בהנחה שהמבנים הקטנים הנט אלו המצויינים בחוות הדעת).

המומחית מטעם העורר הגישה את חוות דעתה לאחר הגשת חוות דעת המומחית מטעט חמשיב וחיא מציינת כי נתבקשה על ידי העורר לבחון מה היה בשטת הערר בשנת 1989 היא השנה הרלוונטית לערר. המומחית מציינת שביצעה את הבדיקה באמצעות שני תצלומיס עוקבים ממפייי (שניהם מיום 3.6.1989) שהועלו על ידה בתוכנה *יעודית. על פי המומחית, הצילומים מראים כי בחודש יוני 1989 הלו קיימים בשטח מבנה בשטח של כ- 76 מ"ר ובנוסף מבנה ארעל בגודל של 4 מ"ר (בגבול הצפוני של החלקה) ומכולה בשטה של כ- 10 מ"ר.

בחמשך לכך, בחנה המומחית מטעם המשיב את חוות דעת המומחית מטעם העורר והגישה חוות דעת משלימה מטעמה (מיום 2.5.2023) שבה אישרת קיומו של המבנה הגדול בשטת של 76 מ"ר אך לא את קיומם של חמבנים הקטנים.

המומחית מטעם העורר נתקרה על חוות דעתה וציינה כי הכינה ''אנגליף'י (שניתן לראות בתלת מימד עם משקפיים מתאימים) על בסיס שני התצלומיס שנרכשו ממפייי ביחס לתאריך 3.6.89.

יצירת האנגליף אפשרה למומחית, לטענתה להבחין במבנים הקטנים שלא ניתן לראותס

בטכניקה שבה השתמשה המומחית מטעסם חמשיב.

המומחית מטעם המשל 5ב נתחקרה על ידי העורר וציינה כי לא קיבלה הנחייה מדוייקת מהמשיב לפני הכנת חוות דעת. לטענת המומחית, שיטת העבודה שלה היא חיפוש התקופה המאוחרת ביותר שבו נצפה הנכס נשוא המחלוקת ריק מבניה, והמשך התצפית ממנו והלאה לאיתור המבנים חנבניס על הקרקע. המומתית מציינת שהיו בידיה תצלומי אויר משנת 1986 (התקופה המאוחרת ביותר שבה היה השטתח ריק מבניה) ועד לשנת 2002 (כמפורט בחוות הדעת) ובתוות הדעת מתוארת התפתחות הבניה בקרקע במהלך שנים אלו. המומחית אישרה כי קיבלה את כלל התצייאות מהארכיון העירוני (תצייאות של מפייי) ואילו בארכיון העירייה לא נמצאו תצייאות הנוגעות לשטח הרלוונטי לערר משנת 1989. על כן חוות הדעת התבסטה של תצייאות משנים אחרות המפורטות בחוות הדעת.

המומחית נשאלה על ידי הועדה מדוע לא ערכה במקור בדיקה טומה במפייי לאיתור תצי/אות משנת 1989 וחשיבה כי אינה נדרשת לעשות זאת. עוד הסבירה שלאחר שקיבלה לידה את חוות הדעת של המומחית מטעם העורר הלכה לבדוק זאת בעצמה וראתה שהמבנים הקטנים אינם,.

קיימים. חמשיב טוען בסיכומיו שהבדיקה הנוטפת של המומחית נעשתה בתלת מידי ואולם לא ברור על מה מסתמכת טענה זו שכן המומחית לא ציינה באלו אמצעים ביצעה את הבדיקה הנוטפת במפייל.

חוות הדעת של המומחיות מטעם העורר והמשיב טותרות זו את זו בכל הנוגע למבנים הקטנים, ולמותר לציין שבידי חועדה אין כלים להכריע מי מבין המומחיות ייצודקת'י בחוות דעתה. למרות זאת, לאחר ששקלנו את הדברים, לכאן ולכאן, אנו נוטים לקבל את חוות דעת המומחית מטעם המשיב דווקא, למרות שקיים טעם לפגם בכך שמומחית זו לא מצאה לנכון לבדוק מלכתחילה האם קיימת תצייא לשנת 1989 במפייי, כפי שמצופה היה שתעשה. להלן נימוקי הועדה:

1. לאחר הגשת חוות דעת המומחית הגיש העורר ייהודעהיי מטעמו אשר בו טען שמומחית

מטעמו בדקה תצייא של מפייי מתאריך 3.6.89 אשר לפיה 'אותד במגרש המדובר מבנת בשטת של 26 מלל'י. בייכ העורר צרף הודעת מייל של מהמומחית מיום 1.1.23 ברות זו (לחקן : ייהודעת המליל של המומתיתיי). העורר מוסיף בהודעתו שבשטת היו קיימים בשנת

החרלוונטית יימבנים נוספים בשטחים (דולים יי שלא ניתן לראותם בשל עלווה. בהבהרה נוספת מטעם העורר הוגשה לוועדה ביום 5.1.23 ציין העורר קיומו של שטח אחד בלבד במגרש בשנת 1989- המבנה הגדול, ואין אזכור למבנים הקטנים.

2. לאחר מועד זה נחקר העורר בתקירה נגדית ולא טען דבר לגבי סיומס של המבנים הקטנים

בשטח, לא בשנת 1989 ולא בכלל (ראה פרוטוקול התקירה).

3. ביום 12.1.2023 התקיים דיון נוסף בפני הועדה שס ביקש העורר להגיש לוועדה את התצייא

שצורפה לחודעת חמייל של המומחית לעיל, אשר בה כאמור לא נצפו המבנים הקטנים (ולכן אלו לא צוינו על ידי המומחית בגוף חמייל). בייכ העורר ביקש להסתפק בתצי/א, ללא הגשת חוות דעת מומחית נוספת וללא חקירה של המומחית (ראח הפרוטוקול).

המשיב התנגד לבקשת העורר ולכן נקבע שעל המומחית להגיש חוות דעת מטעמה ולהעמיד עצמה לתקירה נגדית על חוות הדעת. למותר לציין כי אלמלא התנגדות המשיב, היה העורר מסתפק העורר בתצייא המקורית של המומחוז מטעמו שלא כללה כלל את המבנים

הקטנים!.

4. ודוק: המבנים הקטינים ייהופיעויי לראשונה בחוות דעת המומחית של העורר מיום

3, כאשר בחקירתה הנגדית הוסיפה כאמור שנצפו באמצעות יצירת אנגליף (שיטה שפחות מקובלת כיום לטענתה) והבהירה כי הם נראו על ידה '?י בכילול יי (כלומר עם הסתייגות).

כאמור לעיל, המומחית מטעם חמשליב העידה כי בבדיקה שערכה לאותם התצלומים לא נצפו המבנים הקטנים. העורר מצדו לא הוסיף כל מידע ביחס לאותם מבנים, ובכלל ואת לא העיד בפני הועדה שאלו אכן היו קיימים בשטח בכלל, ובשנת 1989 בפרט. יש להנית שעדות לגבי מבנים אלו נעדרה מעדותו של העורר בפני הועדה שכן במועד מתן עדותו, אלו טרם נצפו בשטת על ידי המומחית מטעמו. בין אם העורר לא העיד דבר על קיומט של המבנים הקטנים בשל כך שלא זכר את קיומם ובין אט מסיבה אחרת, העובדה שהיא שלא הוצגו לוועדה ראות מספיקות וחד משמעיות לכך שמבנים אלו חיו שיימיס בקרקע בשנת 1989 (או לאחר מכן), גם לא על ידי המומחית מטעם העורר עצמו. מכאן מתבקשת המסקנה הבלתל נמנעת, שהמבנים הקטניט לא נבנו לפני שנת 1989.

טוף דבר

על כן, ומכל חנימוקיט חמפורטים לעיל אנו קובעים כי יש לסבל את הערר בנוגע לשטח של 76

מייר מתוך סך השטח המחוייב ולקבוע כי הנייל יחויב בסיווג מגורים באזור 4-5, כמבוקש על ידי העורר. הערר נדחה בנוגע לשטח הנוסף של 14 מ"ר.

3 הואילל והערר התקבל בחלקו אין מקוט לחליב את העורר בהוצאות ומנגד לא מצאנו לנכון לחייב בהוצאות את המשיב בשל התנתלות העורר בנושא חוות דעת המומחית, שהטבה הוצאות למשיב (ראה ההלטה מיום 12.1.2023).

ניתך בהעדר הצדדים היום [ 2 0 .6

בהתנאם לסעיף 5 (2) לחוק בת?ל משפט לעניניס מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתל משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשט"א-2000, לרשות הצדדים קיימ זכות ערעור לפנל בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האננטרנט של המשיב.

% בר // 0

-- נש חב ודי הלכלו \ר"חגנק: יו מלי, היח

קלדנית: ענת לה

זה הו 908060

ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית ת'/א - יפו

עררים מספר: 140022861

בפני חברי ועדת הערר:

יויר: יהושע דויטש, עו"ד

חבר: אהוד פלדמן, עו"ד

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העודרים: | אילנה קרפובסקי ואח'

- נגד-

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטת

רקע וגדר המחלוקת

עניינם של העררים בדירות העוררים, בבנין ברחוב הירקון 87 בתל אביב הידוע כמגדל המלך דוד (להלן 'יהמגדליי או ייהנכסיי). הנכס נמצא במתחם משותף עם מלון דן, כאשר קיימים יתסי ויקה מסויימים בין המגדל למלון.

במשך שניט סווג המשיב את הדירות במגדל, בסיווג של י'מגוריסיי.

ביום 14.2.2021 קיבלה העוררת, גבי קרפובסקי, מכתב מהמשיב ובו הוא מודיע כי בהתאם לבדיקה שנערכה, שינה את הסיווג של חדירה ליידירה במלוןיי. ראה כי מכתבים דומים יצאו ליתר בעלי חדירות.

להשגה צורפו רק שני מכתבים לדוגמא.

לפיכך ביום 25:5:2021 הוגשה השגה בנושא (ההשגה הוגשה לפאורה על תשובת המשיב מלוט-5.5.21 אך במחותה היא על ההודעה לעיל).

תמצית עיקרי ההנמקה בהשגה, כי מאז ומעולם חיה מדובר במגדל מגורים. נטען כי הדיירים רכשו את הדירות כבעליט או תוכריט וכי הס משתמשים בהן למטרת מגורים מאצ ומעולם.

העוררים טוענים כי היחידות אינן תלק ממלון דן.

עוד שתי טענות עקרוניות הופיעו בתשגה ואחי'יכ בערר ואליהן נתייחס על אתר, כדלהלן.

העוררים טוענים (סעיף 64 לערר) כי על חמשיב חלה תובה לנימוק ענייני להתלטתו לשינוי הסיווג.

לטענת העוררים הההלטה ייפטולה ומהווה למעשה שינוי של מדיניות המיסוייי.

כבר בשלב זה נאמר, כי מדובר בטענח שעניינה לעלות במסגרת תקיפה אתרת. אין בסמכות ועדת הערר לבדוק את חוקיות ההתלטה, אלא לבדוק עניינית האט מדובר במגורים אס לאו.

0. עוד נטען בהשגה, כי התיוב הינו רטרואקטיבי שכן ההודעה נשלחה ביום 14.2.21 אך החיוב הוחל מיום

1 לא מצאנו ממש בטענה זו.

החיוב עוסק בשנת המס שהחלה ואין מדובר בחיוב רטרואקטיבי. יתירה מכך, טענה לחיוב רטרואקטלבי, ככלל, אינח בסמכות ועדת הערר.

1 ביום 22.8.21 ניתנה תשובת המשיב בה דחה את טענות העוררים. הובהר כי התשובה מתליחסת רק

לנכסיט בהם יש התאמה בין המחציק בנכס הרלוונטי לבין המשיג בהשגה.

לגופו של עניין טען המשיב כי אחרי בדיקת החיתר הבנייה, הסכמי המכר וההטכם מול חברת הניהול הוא הגיע למסקנה כי מדובר במלון דירות.

הובחר לעוררים כי על המשיב לפעול בשיוויון בכדי לחייב מס, ולכן מפעם לפעם מבוצעות התאמות לנמצא בשטת.

לפיכך ביום 29.09.21 הוגש ערר 140023348, לשנת 2021. הערר הוגש בשם אילנה קרפובסקי ואתי וואת על פי רשימה שצורפה לערר. נימוקי הערר דומים לנימוקי ההשגה.

העוררים הס הגברת אילנה קרפובסקל ו- 53 דיירים נוספים המפורטים ברשלמה שצורפה לערר כנטפת 41

ברשימה, לצד שמט, ווהתה דירה, הנטענת להיות מושא עררם. בפועל, רק הגבי קרפובסקי הגישה ראיות והופיעה בפני הוועדה.

בכדי להשלים את התמונה נציין כי ביום 3.4.2022 הוגש ערר נוסף, לשנת 2022, שמספרו 140023819.

פורמלית הפעם המגישה היא הגבי לריסה בראונר, בשמה ובשם העוררים המופיעים ברשימה. ערר זה אוחד לשמיעה עס הערר הקודט. הוא הדין עס ערר 140025150, שהוגש ביום 22.5.2023, לשנת 2023. גס ערר גה הוגש על ידי הגברת בראונר. מכאן, שתערריס שבפנינו, מתייחטים לשנים 2021 עד 2023.

ביום 26.4.21 הוגש ערר עצמאי שמספרו 140022861, על ידי פלוני בשם גיאורג שטיינברג. בערר זה הוגש ביום 26.7.21 תצהיר מטעם העורר, וביום 29.9.21 הוגשו תצחירי המשיב. בתחילה יצג את מר שטיינברג עו"ד דב פירר, אך ביום 5.12.21 שלח מר שטלינברג בעצמו הודעה לוועדת הערר בה ביקש להצטרף לערר של הגבי קרפובסקי. ביום 9.12.21 הוגשה הודעה על ידי משרד עורכי הדין פירון, המייצג את העוררים כי הס קיבלו את הייצוג של מר שטיינברג ועל כן בקשו לצרפו יילרשימת בעלי הדירות/המחזיקים העורריט בערר שלנו (ערר 140023348) ולהורות על סגירת תיק ערר 140022861. לחלופין, מבוקש לאחד את הדיון...*.

ביום 7.3.22 התקיים דיון מקדמי בו נדונה טענה מקדמית של העוררים כי המשיב איחר במתן תשובה להשגה ומכאן שדין ההשגה להתקבל. גס בטענה ואת לא מצאנו ממש. כאמור לעיל ההשגה הוגשה ביום 1 ותהתשובה ניתנה ביום 22.8.21. התשובה ניתנה ונשלחה לאחר שהוענקה למשיב אורכה להגשת תשובתו.

בעניין וח נמסרה עדות של הגברת רונן עזרא, רכות חיובים באגף לחיובי ארנונה בעיריית תל אביב, כל התשובה נשלחה באותו יום שנכתבה- 22.8.21, ואף הוטבעה חותמת העירייה עס התאריך הנייל, כנהוג ייבעשרות אלפי תשובות דומות הנשלחות לנישומיט'י. לא הוכת מועד קבלת התשובה אצל העוררת.

מכל מקום, טענת העוררים כי קיבלו את התשובה בלום 29.8.21, אינה תלויה במשיב. לא מצאנו לקבל את טענת העוררים בנוגע למועד קבלת התשובה, ומצאנו לקבל את הסבר המשיב.

מעיון במועד הגשת ההשגה עולה כי דווקא העוררים איחרו את המועד להגשתה. המועד הקובע להגשת השגה, הינו מועד ההחלטה הענלינית עליה משיגים, דהיינו, יום 14.2.21 ולא המועד המתליחס להתלטות מאוחרות יותר. מכל מקום המשיב לא טען בעניין זה - ובנסיבות העניין טוב עשח - אך לכך חשיבות לעניין דחיית טענת העורריט לקבלת הערר על הסף.

העררים לעיל הועברו לשמיעת ראיות. ביום 8.6.22 הוגשו תצהירי העוררים: תצהירה של הגבי קרפובסקי וחוות דעת מומחה של עו"ד פפר (מנחלת ארנונה וגזברית לשעבר בעיריית רמת השרוף.

לתצהירה של העוררת צורפו: פרוטוקול אסיפת דיירים מיום 25.9.17, ממנו עולה כי מלון דן חלנו בעלים

של -6 דירות במלון; נסת טאבו של הבניין ; חוזה מכר מיום 11.3.22 של חייה קרפובסקי (המפנה להסכם רכישה ממגדלי דן שלא צורף); תמונות הדירה של הגבי קרפובסקי; פרוטוקול ישיבת דיירים מיום 8 בו מצוין כי בין הנוכתים נמצאים שני נציגי מלון דו ונציגת חברת חניהול); חשבון ארנונה משנת 1994; התכתבות עם העיריה משנת 2003 של אדם בשם ליאון; תצהיר עדות ראשית של מר שטיינברג (שלא התליצב להיחקר על התצהיר) + נספחים; דף מידע של מלונות דן; הסכם של נציגות הדיירים עס קבלן עבודות ן הסכם דומה נוסף עס קבלן חיפוייס ; מכתב התראה של עו"ד שילר לחברת 8 ץוב 161 חמבקש מהם לחדול מלעשות פרסוט להשכרת דירות לטוות קצר במגדל (לא

גל

צורפו תשובות או התייחסות); תמונות של המלון; התלטה של ועדת ערר באר טוביה בעניין חברת אשטרוס.

לחוות הדעת של עו"ד פפר צורפו תמונות של חלקים מחמרהב הציבורי ומסמכים נוספים, שצורפו גם לתצהירה של גבי קרפובסקי .

לצוייר כי חוות הדעת התלימרה לפסוק במחלוקת שבין הצדדים ומשכך, טפק רב אס לחוות הדעת משקל כלשהו. במישור העובדתי אין בחוות הדעת כל תוספת משמעותית לנטען בתצחיר, שכן הגב' פפר הבהירה שביקרה רק בדירת המצהירה ולא בכל דירה אחרת ואף לא שותחה עס אף דייר אחר.

ביום 6.7.22 הוגשו ראיות חמשיב שחינן שני תצחירי חוקרי חוצ, האחד של מר שרעבי שביקר ביום 1 בדירת מר שטיינברג, והשני, תצחיר של מר לוי שביקר ביום 11.8.21 בדירת מר יקותיאל פדרמן ותיאר את מצב הנכס והקשר למלון דן. מביקור וה עלה כי בקומת הקרקע של הבניין יש אולם כנסים של מלון דן, שיש מעבר למלון ממפלס הקרקע ומפלס הבריכה וכי חברת האחזקה קשורה לרשת מלונות דו.

עוד צורפו על ידי המשיב כראיות - הסכם הניהול שהמציא מר שטלינברג, בתיקו הנפרד, בטרם העברת היצוג ואיחוד תיקו, הסכמי המכר שצרפו העוררים, היתר בניה ממנו עולה כי הבניין נועד למגדל של 20 קומות של יימלון דירות'י, תצהיר של אדם בשם ציקיו (שחינו חסר ערך ראייתי בהליך זה) ודוייח רשום התאגידים בנוגע לחברת הניהול. \

ביום 19.9.22 התקיימה ישיבת הוכתות במסגרתה נחקרה הגבי קרפובסקי. להלן נפריד בין שני תלקי עדותה: החלק האישי ביתס לדירתה והחלק הכללי של עדותה ביחט לבניין. הגברת קרפובסקי העידה כי רכשה את הדירה בשנת 2002 ומתגוררת בה מאצ עס בעלה. כי חייתה השכרה לתקופות קצרות בבניין ולכן ניתנח החלטה של הנציגות שהגבילה זאת. עוד העידה שאינה לודעת אם יש דירות בבעלות מלון דן.

כי המעבר למלון נסגר. כי יש שטח משותף עס המלון. כי יש חברת ניהול של המלון. כי לא הייתה בכל הדירות וכל אינה יודעת מיהם יתר מגישי הערר.

ביום 14.11.22 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת בה נמשכה תקירת הגבי קרפובסקי. היא העידה, כי רכשה את חדירה מאדם פרטי, כי אורח מהמלון לא יכול לחיכנס לבניין, כי לחברת הניהול אין זכויות בדירות, כי חדירות בבעלות פרטית. כי ההשכרה לטוות קצר הליתה ב- 3-4 דירות.

בהמשך נחקרה עו"ד פפר- מכיון שלא מצאנו לתת משקל לתוות דעתה, ולדבריט שצלינה שאינם מידיעתה האישית, כגון מי מתגורר בפועל בבניין, נתייחס רק לעובדות שהצחירה עליהן. נציין כי בקרה רק בדירח של הגבי קרפובסקי וכי מדובר בדירת מגורים. עוד העידה עו'יד פפר שהטתובבה בכל הבניין.

לאחר עדותן של הייה קרפובסקי ופפר הכריו בייכ העוררים : ייאלו עדייי ובתר להתעלם מתצהירו של מר שטיינברג, כמו גס מהודעתה של בייכ המשיב, בשולי הודעתה על הגשת ראיות המשיב, מיוט 6.7.22, בו הבהירה: 'ילמען הטר ספק, המשיב מבקש לזמן לדיון ההוכחות, את כלל המצהירים של העוררת, לרבות מר גאורג שטיינברגר שתצהירו צורף כנספח 9 לתצהיר הגברת אילנה קרפובסקלי.

בחמשך נחקרו עדי המשלב. שניהם הפנו לדוחות שערכו. נציין כי אין בעדותס תרומה לסוגיית השימוש במגדל, שכן בעיקר תיארו את המצב בשטח, עליו אין מחלוקת של ממש, והתייחסו לדברים שנאמרו לחם על ידי גורמים שונים (שגם לאמירות כאלה לא ניתן לתת משקל רב).

כאמור בסי 19 לעיל, נחקרה גם הגבי הגברת רונן עזרא, רכזת חיובים באגף לחיובי ארנונח בעיריית תל אביב בנוגע למועד שליחת התשובה להשגה.

ביום 15.1.23 הוגשו סיכומי העוררים. בסיכומים אלו חורו העוררים על טענותיהם כי מדובר בשימוש של מגורים.

המשיב הגיש טיכומיו ביום 21.5.23. שם חור והבהיר כל לפי כל הנתונים עולה כי המקום משמש כמגדל של מלון דירות.

, ביום 28.5.23 הגישו העוררים, ברשות, סיכומי תשובה, שעניינם, מספר התייחסויות קונקרטיות לטענות

המשליב בסיכומיו.

דיון

4. לאחר שמיעת העדים ובתינת הראיות אנו טבורים, כי צודקת העוררת גבי קרפובסקי בטענתה, לעניין

סיווג דירתה, ודין הערר שלח בעניינה הפרטי בלבד, להתקבל. ביחס לכל יתר העוררים דין טענותיהם להידתות.

5. נדגיש כי מדובר בהכרעה על בסיס העובדות וחראיות, שהוגשו על ידי העוררת היחידה שהגישה תצהיר

ומסרה עדות בפנינו.

6. נבהיר: בינת מכלול העובדות שהוצגו בפנינו מעלח כי קיימת אפשרות ממשית כי במגדל מתקיים מלון

דירות בהיקף ובצורה כזאת או אחרת.

7. מאידך גיסא, מלבד הגבי קרפובסקי לא חגיע אף עורר לתת עדות בנוגע למצב דירתו: האם הדירה

בבעלותו! האם מושכרת! מהם מועדי השכירות! מי רשום כמתזיק! מה אופי השימוש! מה הקשר למלונות דן או לכל גורם אחר המשכיר דירות לטוות קצר! מחס מאפייני הדירהז וכל כיוצא באלו.

המקור הנורמטיבי והפסיקה:

8. בטרם ניישם את הראיות כפי שחוצגו בפנינו, נפנה למקור הנורמטיבי בענייננו - צו הארנונה של עיריית

תל אביב. צו וה מבתין בין דירות (י/בניינים המשמשים למגורים') לבין נכסים אתרים (י/בניינים שאינם משמים למגורים"). הסעיף האחרון של הפרק העוסק בבניינים המשמשים למגורים, הינו תת סיווג, מעין טיווג ביניים, שבין מגורים לעסק, אשר נועד להגדיל את הארנונה הנגבית מדירות מגורים וכותרתו: יידירה במלוןי.

9. לצד כותרת הסיווג, ההסבר: *יחידת מגורים הממוקמת בבניין המשמש כמלון"י.

0. לפי פשוטו של מקרא, עסקינן ביחידת מגורים הממוקמת דווקא בבניין המשמש כמלון, להבדיל מבית

מגורים רגיל. מלון, לכשעצמו, מסווג בנפרד.

1. בתיק בריימ 268/07, מרים היינריך ני מנהל הארנונה תייא, עלתה השאלה האם העובדה שמדובר בדירת

מגורים שאינה חלק מבית חמלון, מבטלת את ייחודיותה של הדירה כדירה הממוקמת בבית מלון וממילא מצדיקה הפתתת תשלום הארנונה, כבדירה רגילת.

2. נראה כי כבוד השופטת (כתוארה אז) המנוחה מרים נאור, נזקקה לבתינת השאלה אס בעל הדירה נהנת

מחלק מהשירותים הניתנים במלון. בכך הלך בית המשפט העלון; אשר טרם נדרש קודם-לכן-לשאלה צו, אחר בי המשפט המחוזלים, אשר השיבו על השאלה לאחר שבדקו את תכלית החקיקה, להבחין בין דירות בבניין מגורים לבין דירות שבמלון דירות.

3 כאן המקום לציין שהצדדים לא הפנו את הוועדה לאפשרות לקבוע כי דירות הממוקמות במלון דירות אינן חלק ממלון הדירות. נקודת המוצא של המשיב הינה, כאמור בסעיף 4 לסיכומיו, כי ייאין חשיבות לשאלת השימוש ביחידות עצמןניי. בהחלטתנו אנו דוחים עמדת מוצא זו.

4. כאמור, גם העוררים לא הפנו את הועדה לאפשרות כי חס מתזיקיט דירות מגורים שאינן חלק ממלון

דירות ושמו את כל יחבם בניסיון להבתין בין המגדל עצמו, לבין מלון דן המחובר לו ובקשו לראות במגדל משום בית דירות יוקרתי ולא מלון דירות. פסק חדין בעניין רמות ארוים (עמיינ מרכז 38765-02-21), אליו מפנים העוררים, אינו עוסק בסוגייה וּו, אלא בשאלה אם נכס מסולים, דהיינו קומה בבניין, הינו יימלוניתיי (כהגדרת צו הארנונה של עיריית פיית), או דירות מגורים. ההבחנות הן בעיקר תקופות השימוש, מתקנים ושירותים ובנסיבות העניין, נקבע כי מדובר בדירות.

יישום המבחנים על פי הראות :

5. לחלן מספר עובדות המלמדות כי אכן קיים בנכס חידוע כמגדל המלך דוד, מרכיב מובהק של יידירה

במלון'י.

41 המגדל הוקם על ידי מלונות דן על פי היתר בנייה שניתן לשותפתה בשם מגדלי דן, מיום 0 לבנייתו של מלון דירות.

2 קיים חיבור בין הבנלינים, דהיינו מלון דן ומגדלי דן, גס אס נחטם בשלב מסוים.

484

חברת הניהול קשורה לחברת מלונות דן.

כפי שעולה מפרוטוקולי ישיבת חדיירים, למלונות דן וכות בעלות ב- 6 דירות בבנלין.

למלונות דן נציגים באספות הדיירים.

בבניין חייתה, ואולי עדיין קיימת, אפשרות להשכיר דירות לטוות קצר.

הסכם הניהול מגלה קשרים מיוחדים עס המלון וחברת דן. הסכם הניהול מאפשר התקשרות מיוחדת בין המלון לדייר.

הסכם המכר המקורי שנתתם עם תברת דן (שמתייב רוכשים מאוחרים גם כן) קובע כי

הפרויקט הינו: יימגדל רב קומות למלון דירות..''; כי ייברצון הקונה לרכוש מאת החברה

את הזכויות בדירה הנמצאות בקומה | של מלון הדירות...'י. שמע מיח, הממכר הוא דירה במלון דירות.

ההסכם המקורי מחייב את הרוכש לקבל הסכמה של חברת מגדלי דן, (הרשומה כשותפות מוגבלת), מראש ובכתב להעביר את וכויותיו בדירה לאחרים, או לבצע שורה של פעולות קנליניות או חוזיותת אתרות.

מאותו הטכט ניתן ללמוד כי כל דירה שונה מדירה אחרת (סעיף 3.3 להסכם) וכי יתכן שחלק מחדירות לא ימכרו ייויתנהלו כמלון דירות'' (סעיף 18.2).

המגדל מופיע בפרסומים שונים של מלונות דן.

בריכת המלון מצויה פיוית בשטת המגדל והינה משותפת הן למלון והן למגדל (כלשונה של הגברת קרפובסקי בעדותה).

מנסח הרישום וממסמכים נוספים עולה כי הבעלים של המגדל, על דירותיו, חינה חברת מגדלי דן. ‏ בפועל טרם נרשמו וכויות רוכשי הדירות בלשכת רישום המקרקעין וחם מובטחות ברישומה של הערת אזהרה לטובתם. *צוין שאכלוס הדירות החל בשנת 1994.

העורר מספר 26, לפי רשימת העוררים, הוא וינסט צינקיו, אשר כמו יתר העוררים, (וולת הגברת קרפובסקי),לא תתייצב או הגיש תצהלר או מסמכים. מנגד, המשלב, צירף לראלותיו 7 תצהיר מיום 17.9.2013, של אביו של עורר זה ואת חוזה המתנה הנספת לו. התצהיר הוא המסמך, שבו האב העניק את הדירה, בלא תמורה, לילדיו. תצהיר מסוג וּת, מוגש לשלטונות מיסוי מקרקעין, על מנת לאפשר את העברת הנכס מש האב, על שם ילדיו.

לתצהיר גם נספח, דהיינו, הסכם מתנה מיום 16.9.2013, בשפה האנגלית, בין האב לילדיו.

סביר שהמשיב קיבל מסמכים אלה לידיו לצורך העברת שס המחזיק, בספריו.

אגב הערתינו, בסעיף 45.13, כי טרם נרשמו וכויות רוכשי חדירות במגדל, הרי מן התצהיר וההסכם הנייל, עולה, כי מדובר בזכולות חכירה ולא בעלות. למעלה מכך, מובהר כי הוכויות הן ייבפרוייקט מלון דירות מגדל המלך דודיי.

בחווה המכר שבין העוררת לבין החברה הזרה שמכרה לה את דירתה, הצהרה מצד המוכרת כי היא רכשה את חדירה מחברת מגדלי דן וכי חוזה הרכישה חוצג בפני העוררת;

לעיונה (אך לא בפנינו), דבר המעיד על שימור זכויות ושליטה של חברת מלוני דן.

גס על פי תוזה המכר מיום 7.6.2020, שבין מר שטיינברג לבין הגורם הפרטי שמכר לו את הדירה, השתלירו לתברת מגדלי דן, וכויות ושליטה, באופן מפורש, כהאי לישנא: ''המוכר מתחליב לדאוג לכץ, בי מגזילי דן שותפות מוגבלת, תחתום על כל המסמכים הנדרשיט עם הקונה, ולכן הקונה לחתום על ייפוי כח לעוייד של מגדלי דן שותפות מוגבלת, לצורך רישום הדירה על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין, וכן כל מסמך אחחר הנזירש ע"י מגדלי דן שותפות מוגבלתיי.

6. לאור האמור לעיל, מתבקשת המסקנה על פי מאזן ההסתברויות, כי מגדל המלך דוד הינו מלון דירות.

מכאן, שכל בעל דירה / מחזיק בדירה המבקש לטעון כי דירתו אינה חלק ממלון הדירות, דינו להגיש השגה ולהציג בה את ראיותיו בנוגע לשימוש בפועל בדירתו, במנותק ממלון חדירות.

7 כך עשתה בפועל, רק הגבי אילנה קרפובסקי, אשר הגישה בפנינו תצהיר ומסמכים, העידה בפנינו עדות מחימנה וקוהרנטית, אשר שכנעה אותנו כי אכן חשימוש בפועל, שהיא עושח בדירה עס בעלה, הו למגורלס.

כפי שציינו בסעיף 25 לעיל, הפרדנו בין המישור האישי המתייחס לדירתה של הגבי קרפובסקי לבין עדותה, ביחס לבניין. שוכנענו כי רכשה את דירתה בשנת 2002, שלא ע"י מגדלי דן (למרות ההפניה להטכם המקור. כי אינה משכירה את דירתה, כי אינה מקבלת כל שירותי מלון וכי דלרתה היא דירת מגורים על פי טיבה ומאפיינית.

8. כידוע נטל ההוכתה בערר הינו על העורר. לעניין הנטל ראו עי/א 4457/98 בידור גאה מ עיריית חיפם ו

עמיינ 114/05 מנהל הארנונה בעירלית תל אביב ני חברת עדו יפך; עייש 417/95 מפעל מתכת חניתה ני מנהל הארנונה שלומי.

לעניין החיתר הבנייה

9 בשולי הדברים, אך לא בשולי חשלבותם, נציין כי קיים פער, בין חיתר תבניה, לבין טענות העוררים לשימוש בפועל, אותו חס עושיט בדירות. נושא זה אינו עניין למנחל הארנונה, לעסוק בו, אך נכון יהית כי יבתן ע'יי הגורם

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]