החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - מאי 2023 - 1

וו

תאריך | : יב באייר תשפג

3"(

מספר ערר: | 11:04 / 140023491

מספר ועדה: | 12645

49

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד סטוקהולם כהן אבי

חבר: עו"ד פלדמן אהוד

חבר: רו"ח יעקב ישראלי

העורר/ת: אלבז איה

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: אלבז איה

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

פרוטוקול

העוררת: אני בדיאלוג ממושך עם ועדת פשרות ובסופו של יום הוצע לי לשלם תשלום בגובה מסוים שאיני יכולה לעמוד בו מבחינה כלכלית. אני אובדת עצות וכל פתרון שנראה להם פשוט עבורי זה הרס כלכלי. נגשתי לסיוע המשפטי ונדחתי. אני לא יודעת עם מי לדבר עוד, אני נתקלת באטימות, אבל אני מבינה שאני צריכה אולי לנהל את המוצקה הזאת מול מחלקת האכיפה של העירייה. אני נטולת נכסים. אין לי כלום. בעלי היה בפשיטת רגל ועכשיו אני נאלצת לשקול להגיש בקשה לפשיטת רגל בגלל חוב שאין לי קשר אליו אין לי יד ולא רגל בו.

אני מבינה את הסיטואציה ואני יודעת שגם העד שלכאורה היה צריך לבוא ולהיות פה כבר לא חי, לכן אין לי עניין בלנהל את התיק הזה.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :יב באייר תשפג

3"

מספר ערר: | 11:04 / 140023491

מספר ועדה: | 12645

בפני חברי ועדת הערר:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד סטוקהולם כהן אבי

חבר: עו"ד פלדמן אהוד

חבר: רו"ח יעקב ישראלי

העורר/ת: אלבז איה

- נב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

מדובר באחד המקרים קורעי הלב שנתקלנו בהם. העוררת הונתה והוטעתה לפני הרבה שנים ומצאה את עצמה עם חוב שהושת עליה מכח ערבות לטענתה. הנסיבות האישיות שלה קשות והיא מתקשה לעמוד בהסדר שהוצע לה. המשפחה עברה מסכת ארוכה של קשיים כלכליים כולל פשיטת רגל של בעלה והיא עצמה מוגבלת חמורה בבנק, כך שאין מבחינתה שום מסוגלות כלכלית לסלק את החוב או להציע הצעה ריאלית שיש בה כדי להביא לסיום המחלוקת בטווח הנראה לעין. ניסינו "להחיות" את התיק כמה שניתן כדי שתוכל למצות אפיקים שונים מטעמים מצפוניים, אך נדמה שאין מקום עוד להשאיר את התיק פתוח בייחוד שאין הגנה אפקטיבית כנגד החיוב שניתן. אני מקווה מאוד שלאחר שנורה על סגירת התיק תקבל החייבת אוזן קשבת. כולנו פה תקווה שהדיאלוג שהעוררת תנהל לאחר סגירת התיק מול ועדת פשרות יוביל לכך שההצעה תהיה תואמת את הכנסותיה ואת מצבה הכלכלי והנפשי.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות והתיק יסגר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.05.2023.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת'זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 60 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיוות (ערר על קביעת ארנונה מללית) (0

ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד סטוקהולם כהן אבי חבר: רו"ח יעקב ישראלי חבר: עו"ד פלדמן אהו

י דין בווועדת

שם הקלדנית: ענת לוי

ף

וו וו

11

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ יב באייר תשפג

3"

מספר ערר: | 11:55 / 140024797

מספר ועדה: | 12645

בפני חברי ועדת הערר:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד סטוקהולם כהן אבי

חבר: עו"ד פלדמן אהוד

חבר: רו"ח יעקב ישראלי

העורר/ת:

יוחנן מתתיהו תעודת זהוה ו

חשבון לקוח: 10333777

מספר חוזה: 185858

כתובת הנכס: סמטת שרירא 6

ע"י ב"כ עו"ד: ישראל יסופוב

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: יוחנן מתתיהו

ב"כ העורר/ת עו"ד : ישראל יסופוב

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

פרוטוקול

ב"כ העורר: | אני פה בהתנדבות מנסה לסייע לעורר כדי לפתור את בעיית המחזיק. לפי

ההתרשמות שלי ולפי סרטונים שאני יכול להראות החזקה לא נמצאת אצל העורר.

העורר גר במקום אחר. הוא פינה את השטח ואין לו שום זיקה יותר למקום. העורר אפילו ניסה להתקשר לעו"ד אסא שייצג את המינהל במטרה להשיג אישור כלשהוא שיסביר מי תפס חזקה מיד לאחר שהיא נמסרה ע"י העורר. נכון שלא נמסרה הודעה מסודרת, אבל העורר לא בקיא בפרוצדורות והוא כרגע נמצא בתר ברירת מחדל רישומית. אנחנו נעשה מאמץ לאתר את המחזיק או שנפנה למנהל שיסייע לנו לאתר את האחראי לניהול הנכס נכון למועדי הערר. במקביל אני אשקול פניה לערכאות אם לא אמצא אוזן קשבת במנהל. אין לי עגיין לנהל את ההליך הזה כאן.

ב"כ המשיב: | נוכח דברי ב"כ העורר אציע כי התיק יימחק, אך זאת לאחר פרק זמן של 45 ימים

אשר יאפשר לעורר להיערך להמשך הטיפול בתיק.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | יב באייר תשפג

03"

מספר ערר: | 11:55 / 140024797

מספר ועדה: | 12645

בפני חברי ועדת הערר:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד סטוקהולם כהן אבי

חבר: עו"ד פלדמן אהוד

חבר: רו"ח יעקב ישראלי

העורר/ת: יוחנן מתתיהו

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין התיק יימחק בכפוף להערת ב"כ המשיב ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.05.2023.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימִת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 60 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה'/כללית) (סדרי דין בוועדת של"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. \

יו"ר: עו"ד סטוקהולם כהן אבי חבר: רו"ח יעקב ישראלי חבר: עו"ד פלדמן אהוד

/

שם הקלדנית: ענת לוי

דוו ווה

תאריך - : גבסין תשפג

223

מספר ערר: | 10:39 / 140024699

מספר ועדה: | 12604

ועדת ערר לענייני ארגונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ויסמן גדעון

חבר: רו"ח ז'יטניצקי שמעון

חבר: עו"ד קורן משה

העורר/ת:

גלריית רוטשילד בע"מ הברה פרטית וו

חשבון לקוח: 11283850

מספר חוזה: 1199790

כתובת הנכס: שדרות רוטשילד 19

ע"י ב"כ עו"ד: שני לב

-ג ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ע"י ב"כ עו"ד: אפרת מרום

נוכחים:

העורר/ת: גלריית רוטשילד בע"מ

ב"כ העורר/ת עו"ד : שני לב

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: אפרת מרום

פרוטוקול

ב"כ הצדדים: | הצדדים מתכבדים להודיע לוועדת הערר הנכבדה כי הגיעו לפשרה לסיים את

המחלוקות בתיק: לצרכי פשרה בלבד מבלי להודות בכל טענה ועובדה ולסילוק סופי

ומוחלט לכל הטענות ההדדיות מסכימים הצדדים כי הפטור לפי סעיף 330 יוקדם ליום 2 מיום 23/10/22.

וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : גבסין תשפג

2.|3

מספר ערר: | 12:47 / 140024887

מספר ועדה: | 12604

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ויסמן גדעון

חבר: רו"ח ז'יטניצקי שמעון

חבר: עו"ד קורן משה

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

נכסי זהר זיסאפל בע"מ חברה פרטי 00080 בכ סי יהודה זיספאל בע"מ הברה פרטית קוו

חשבון לקוח: 11196907

מספר חוזה: 1102228

כתובת הנכס: הברזל 31 א

ע"י ב"כ עו"ד: זקבך מרים ועו"ד ניסים סויסה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ע"י ב"כ עו"ד: נטלי בן דוד

העורר/ת: נכסי זהר זיסאפל בע"מ

שני כרמון

ב"כ העורר/ת עו"ד : זקבך מרים ועו"ד ניסים סויסה

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: נטלי בן דוד

פרוטוקול

מר כרמון: התחלת הפינוי החלה ב- 10/3/23.

ב"כ הצדדים:

בשל הצהרת נציג העוררות הוסכם כי החל מיום 10/3/23 ועד ליום 31/12/23 ישונה סיווג הנכס מושא הערר לסיווג תעשייה (יעוד תכנוני), בכפוף לכך שלא יחול שינוי עובדתי בנכס או שינוי בדין. נציג העוררות עודכן שעליו לדווח ככל שיהיה שינוי עובדתי בנכס בכתב ובזמן אמת לעירייה.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | ג בסיון תשפג

23

מספר ערר: | 12:47 / 140024887

מספר ועדה: | 12604

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ויסמן גדעון

חבר: רו"ח ז'יטניצקי שמעון

חבר: עו"ד קורן משה

העורר/ת: נכסי זהר זיסאפל בע"מ, נכסי יהודה זיספאל בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו מודים לצדדים על הגעה להסכמות ונותנים תוקף של החלטה להן.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.05.2023.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

₪

0 6

יו"ר: עו גד חבר: רו"ח ו חבר: עו"ד קורן משה

שם הקלדנית: ענת לוי

-

--

ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס': 140021030

שליד עיריית ת''א -- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*רייר: עו"ד יהושע דויטש

חבר': אודי ויינריב, כלכלן

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

העורר: יואב נדב

-נגד-

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטה

הקדמה לעניין גדרי המחלוקת והשתלשלות גלגולו של ההליך, עובר למתן החלטה זו.

1. הערר נסב סביב נכס מסי 2000175537 בשטח של 40 מ"ר הנכס מסי 2000175612 בשטח של

9 מ"ר, ברחוב הקישון 70 תל אביב.

2 בהשגתו מיום 29.7.19, טען העורר כי שני נכסיו הנייל מושכרים ומוחזקים על ידי מחזיקים שונים במשך השנים ייואילו כעת נכט מט' 2000175612 מוחזק ע''י ליאור קפלן המנהל בשטח שבחזקתו חנות תקליטים'י. כן טען כי נכס מסי 2000175537 יינמצא בשיפוצים עד להכשרתו כנכס בר שימוש וחיוב'י.

3. המשיב דחה ביום 3.9.19 את השגתו של העורר, הבהיר כי בעקבות ההשגה בוצעה ביקורת

אשר שללה הענקת פטור לא ראוי לשימוש. כן הוסיף כי העורר לא דיווח לעירייה בזמנים הרלוונטיים על היותו הבעלים של הנכסים או בעל הוּיקה הקרובה ביותר ייעל כן, עם היוודע לעירייה על היותו של מרשך הבעלים של הנכסים, ובהסתמך על נתונים שקיימים בידי העירייה, עדכנו את הרישום בהתאם... מרשך איגו חולק על הקביעה כי ה*נו הבעלים של הנכס, ההיפך, מרשך ידע וגם יודע כי הוא הבעלים, לאורך כל השנים, ומתוקף היותו כזה, השכיר את הנכסים למחזיקים שונים, וכל זאת מבלי לדווח לעירייה על כך, ובידיעה ברורה שלא משולמת ארנונה בהתאם'י.

4 העורר הגיש את הודעת הערר שבפנינו וטען לעניין נכס מטסי 2000175537 (להלן ייהנכטס הראשוןיי) כי יש לבצע שינוי ברישום התזקה וואת במהלך השנים 2012-2018, דחיינו עד ליוט 22.8.18, ומיום 22.8.18 ועד ליום הגשת הערר (9.12.19) יש לפטור הנכס כלא ראוי לשימוש, מחמת חיותו בשיפוצים.

לעניין נכטס מספר 2000175612 (להלן ייהנכסי השנייי) טוען העורר כי יש להשיט את מלא החיוב על שס מחזיקים אחרים אשר לטענתו התזיקו בנכס בתקופה המתויבת.

5 בכתב התשובה להשגה התליחס המשיב לתוסר הטמכות העניינית של וועדת הערר לדון בטענת חיוב רטרואקטיבי פסול, וכי גם לא ניתן להעניק פטור נכס לא ראוי לשימוש רטרואקטיבי. לגופו של עניין טען כי רישום העורר כמחזיק בנכסים נעשה כדין וכי הנכס חולב בארנונה כדין וכי חובת ההוכחה מוטלת על הנישום, חובה בה לא עמד העורר.

.10

1

2

.3

בישיבה המקדמית מיום 3.2.20 עמדה בייכ המשיב, על טענותיח המקדמיות בעניין החיוב הרטרואקטיבי. הצדדים הגישו בימים 16.6.20 ו- 29.6.20 כתבי טענות, לעניין אה וביום 0 הותלט כל טענות הצדדים תשמרנה להם, יבשים לב לנסיבות העניין ולשילוב הטענות של זהות המחזיק עם שאלת מועד החזקתו. שילוב זה עולה הן במכתבו של המשיב מיום 3.9.19 והן בטסעיפים אחדים של כתב התשובה לערר".

לאחר דחיות וארכות שבקשו הצדדים, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וביום 1 התקיימה ישיבת הוכתות, אשר בראשיתה מסרו בייכ הצדדים: יייש טענה של פטור לא ראוי לשימוש ביחט לנכט הקטן וזאת לתקופה שמיום 22.8.18 באשר לטענת המשיב מכיוון שההודעה נתנה רק ביום 30.7.2019 אז ניתן לדון בעצם רק ממועד זה.

המחלוקת המרכזית היא על החיוב הרטרואקטיבי ביחס לשני הנכטים לטעם המשיב נושא שאינו בסמכות הוועדת''.

יצויין שייהנכס הקטןיי הוא הנכס השני דלעיל, בעוד בכל כתבי בי דין, לרבות בסיכומיהם, שהוגשו בהמשך, טענת נכס לא ראוי, מתליחטת לנכס הראשון (הוא הגדול). נראח כי נפלה טעות במסירת הדברים המצוטטים לעיל.

העורר הגיש ביום 16.1.21 את סיכומיו. בשלב וה נתגלו לבייכ המשיב ראיות חדשות, שהניבו מויימ בין הצדדים ובעקבותיו בקשת דחייה מוטכמת, להגשת סיכומי המשיב, תוך הדגשת ייהשאיפה להגיע לחקר האמתיי. בהמשך, נתבשרה ועדת הערר כי המויימ לא נשא פרי אך ייהוסכם בין הצזידים כי המידע החדש יבוא לידי ביטוי במסגרת סיבומי המשיביי.

לאחר ארכה נוספת הגישה ביום 22.5.22 בייכ המשיב, חוברת סיכומים כרוכה עס נספחים שכללו את הראות הנוספות, בהתאם להסכמת הצדדים, תוך הדגשה כי ''כלל וראיות אלו הועברו לבא כות העורר טרם ציוופן למסמך זה נתנה הסכמתו להבאתם באן"

(סעיף 15 לסיכומי המשיב).

דיוו וחכרעה

לאחר בחינת כלל הראיות והטיעונים, הגענו לכלל מסקנה כי אין כל פגם בהחלטת המשיב,

כי דין הערר להידחות וכי מוטב חיה לו לערר גה שלא יוגש. למצער, היה על העורר, לחזור בו מעררו, לאחר שלמשיב נתגלו ראיות חדשות, שהיה בהן כדי לשפוך אור על העובדות האמתיות, מהן התעלם העורר.

לב המחלוקת להכרעה בתיק וה הינו בחינת טענת העורר בסעיף 6 לתצהירו: 'יעל פי ייעו\ משפטי שקיבלתי, העירייה לא יכולה לחייב אותי כאשר אינני בעלים או מחזיק באיזשהו אופן בנכסים הללו באותם שנים בהם חויבתייי. קודם לכן, בסעיף 4 לתצחירו, מבחיר העורר כי חויב בגין השנים 2012 - 2018, ייעל אף שמעולם לא הייתי בעלים שלהם ולא החזקתי בהם בתקופה הזויי.

עוד נקדים ונאמר שמלשון הטיעון בתצהיר עדותו הראשית של העורר, ועיקר הטיעון בהודעת הערר (להבדיל מן הטענה הנוספת שבסעיף 16 להודעת הערר), עולה כי ליבת הטענה כלל אינה בשאלת חוקיות הטלת ארנונה רטרואקטיבי, אלא בשאלה העובדתית האם היה העורר בעלים או מחציק בנכטיט בשנים 2012-2018.

כאמור בסעיף 6 לעיל, בהחלטת חיוייר מיום 13.7.20, הורינו על שמיעת התיק ובירור העובדות, בלא להתייחס בשלב המקדמי להפיכת הסוגיה לשאלה של חוקיות הטלת הארנונת.

לתצהירו של מר אייל שר ישראל, רכז החיובים מטעם משיב, צירף מסמך הנושא את הכותרת יהצהרה בדבר שינוי שם המחזיק בנכט- חיובי אדנונה, מים והיטל שמירה יי מיום 28.11.2018. במטמך זה, הציג העורר עצמו כבעל הנכטים, וכי מיום 28.11.18 יש לראותו כמחזיק הנכס תחת המחזיק היוצא - גבי גימילה ידיד לאווי. להצהרתו צירף העורר העתק הסכם מכר מיום 16.6.1992 בינו לבין הגבי גימילה ידיד לאווי הנייל.

-

.14

.5

.6

7

.8

9

0

לפיכך תמוהה טענתו של העורר, בטעיף 6 לסיכומיו, כי ביקר באופן אקראי בעירייה ומתוך טעות (ממש טען כך), כתב בטופס שניתן לו על ידי העיריה כי חוא בעליט של הנכסים. אין כל הסבר בסיכומים לכך, שלטופס ההצהרה צירף העורר את הסכם המכר מיוט 16.6.1992.

כבר בחקירתו הנגדית של העורר, אישר קיום ההסכם משנת 1992. תחתילה טען כי ההסכם יילא יצא לפועליי וכי גם לא נרשמה הערת אזחרה על שמו ייעד היוסיי. אחייכ, הודה כי עד שנת 2012, טיפלה בנכס אחותו נאוה פר\ ומי שהיה בעלה (גיסו, באותה עת של העורר), אשר היה שותפו לרכישה, עו"ד גבריאל (גבי) פר. העורר בקש להפנות אל עו"ד פרצ את השאלה אס העסקה דווחה לשלטונות מס שבח. בהמשך, הודה העורר כי משנת 2012, חוא זה אשר טיפל בנכסים וקבל עבורם דמי שכירות. כן אישר כי הגיש תביעת פינוי כנגד אחד השוכרים. ייאת תביעת הפינוי ביססתי על הסבמי המבר, בלומר הייתי הבעלים של הנכס ומכוח זה הוגשה תתביעה'י.

בהמשך חקירתו אישר כי הוא מנהל ייעד היוסיי תיק בבית המשפט המחוצי בו הוא טוען כי הוא ייזכאי לחירשם כבעליסיי.

המשיב צירף לסיכומיו, בהסכמת בייכ העורר, פסק דין, באותו הליך שאליו הפנה העורר בתקירתו כאמור בטעיף 15 לעלל, דהיינו, את תיק עייר 40896-03-20, יואב נדב נ' דאוד ידיד לאוי, ג'מילה ידיד לאוי ורשס המקרקעין ת'/א (נספח 3 לסיכומים). מסתבר כי העורר הגיש בחודש דצמבר 2018, תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא וכאי להירשם כבעלים בחלק מן המקרקעין, בהם מצויים נכסי הערר דנן, מכוח הטכמל המכר דלעיל, משנת 1992.

בהעדר כתב הגנה, עתר העורר לקבל פסייד כנגד שני הנתבעים (נבהיר: הנתבע 3 - רשם המקרקעין, הוא בבחינת נתבע פורמלי). רשמת בית המשפט המחוגי, דחתה ביום 3.3.20 את הבקשה, בהעדר מסירה, מחוץ לתתוס מדינת ישראל, לידי הנתבעת השנייה (גימילה).

שופטת בית המשפט המתוצי (כבוד השופטת שרה דותן), בפסק דינה מיום 15.10.20 (נספת 3 לסיכומי המשיב), תקנה את טעותה של רשמת בית המשפט, וקבלה את הערעור, באופן שתביעת העורר להצהיר על בעלותו נתקבלה ביחס לנתבע הראשון (דאוד), להבדיל מן הנתבעת השנליה (גימילה) שטרם בוצעה לה המצאה כדין.

מן האמור לעיל עולה כי 9 חודשים לפני תסירתו בפנינו, כבר ניתן פסייד המצהיר על בעלותו בנכסים, ביחס לאחד משני המוכרים. יתירח מצו, בפסק הדין, התייתסות ברורה לטענתו של העורר, בבית המשפט המחוטי, כי הוא הבעליט של הנכס: יילטענת המערער, תמורת התשלום עבור הזכויות בנכס קיבל מהמשיבים 1-2 ייפוי כח בלתי חוזרים... וכי פרשיות שונות מול רשויות החוק מנעו את רישום העסקאותיי.

בהמשך חקירתו הנגדית בפנינו התייחס העורר להליך פלילי שהתנהל נגדו בגין הנכסים והודה שהכוונה לאי דיווח לשלטונות מס שבח.

גס כאן, מילאה בייכ המשיב, את שהחסיר העורר בפנינו, וצירפה לסיכומיה, בהסכמת בייכ העורר, את נספחים 1 ו 2, דהיינו, הכרעת הדין וגור הדין בתייפ (תייא) 7333/95 מזיינת ישראל נ' יואב נדב.

בתיק וה הרשיע בית המשפט המחוצי בתל אביב (כבי השופטת נירח לידסקי) את העורר ואת שותפו הנזכר לעיל בעברות מס ובתוכן בגין אי דיווח לרשויות המט ביחט למספר עסקאות ובתוכן רכישת הבית בו מצויים הנכטים הנדונים בפנינו.

בגדר הרשעתו של הנאשס וגזירת עונשו, קבע בית המשפט המחוצי קביעות הנוגעות לשאלת בעלותו של העורר בנכס, ובתוכן העובדה כי העורר הגיש לרשם המקרקעין בקשה לרישום הערת אזהרה לטובתו על הנכסים. כן נקבע כי הנאשם - העורר בפנינו - רכש את חבית מבעליו, השקיע כספים בשיפוצו, בנה שתי דירות חדשות בבניין, וכשמכר את הדירות מכר אותן כבעלים. (רי סעיף 2 לפרק המסקנות, עמי 31 להכרעת חדין).

.1

2

.3

.4

.5

.6

7

.8

9

לא זו אף זו, בית המשפט המחוזי אף התליחס לעובדה שהעורר החתים את הבעלים שרכשו מן העורר דירות בנכס שברחוב הקישון 70 (בו מצויים הנכסים נשוא הערר), על ייפויי כוח בלתי חוזרים, בין היתר *משום שהדבר טייע בידי הנאשמים שלא להצהיר על בעלותם ולהעליס הכנסותניהם ממכירת הדירותיי. (עמי 31 להכרעת הדין).

המסקנה המתבקשת כי העורר רכש את הנכסים ביום 16.6.92 מכוח הסכמים אותם צירף להצהרתו בדבר שינוי שס המהזיק כפי שחגיש העורר לעירייה ביום 28.11.18, (רי נספת 1 לתצהירו של מר אייל שר ישראל, רכז החיובים באגף לחיובי ארנונה).

לכך מצטרפות ראיות חדשות. נספת 6 לסיכומי העוררת הינו, הודעת חדילה של השוכרת לחב לוי, מיום 14.11.13, בה היא מודיעה כי ביום 1.9.13 החצירה את החזקה בנכס לבעליו הוא העורר.

נספח 7 לסיכומי חמשיב, הינו העתק ההודעה ששלחה העירייה ביום 1.12.13 לעורר, על דבר שינוי רישום המחזיקים, כאמור בהודעת החדילה חנייל, הודעה זו נשלחה ל-3 כתובות שונות, הכוללות את כתובת העורר שהופיעה במשרד הפנים, באותה עת. העורר לא השיג על רישומו כמחציק מכות בעלותו ומכוח החזקה שחצרה לידיו, בעקבות עויבת השוכר.

נספח 8 לסיכומי העוררת, חינו מקבצ אסמכתאות לפיהן העורר פרע את התוב בגין התזקתו בנכס, מקצתו בתשלומים, מקצתו בדרך של ביצוע תשלומים (למשל כרטיט אשראס, ומקצתו באמצעות תשלומים שביצעה אשת העורר, גבי גבריאלה נדב מגן ואף חלק קטן התקבל באמצעות מימוש עיקול שהוטל על חשבונות העורר.

חנה כי כן, הוכחה מעל לכל ספק בעלותו של העורר בנכטיס מאצ יום 16.6.92.

הוכת כי ביום 28.11.18, הגיש העורר הצהרת שינוי שט מחציק, וצירף את הסכמי הרכישה.

הוכח כי בעקבות פנייתו של העורר בוצע ביום 12.2.19 חילופי מחזיקים, בנכס הראשון.

ואת מיום כריתת הטכט הרכישה שצירף העורר, דהלינו מיום 16.6.12.

את וכרו של הנכס השני העלה העורר לראשונה בהשגתו מיום 29.7.19, בה, למעשה שרבב העורר את הנכס השני, כאילו גם הוא חויב בתיוב רטרואקטיבי. לעניין הנכס השני, מדובר בחיוב חלוט הנובע מהודעת התדילה של השוכרת לחב לוי כמפורט בסעיף 21 לעיל. לפיכך אין בטיס לערר בכל הקשור לנכס השני ולו מטעם ה בלבד. מכל מקום אין כל ספק בי העורר הינו הבעלים גס של הנכס השני.

לסיבום עד בת: העורר נרשם כמחזיק בנכס חשני בומן אמת, לא השיג על כך כל העת, עד

למועד השגתו בגין הנכס הראשון. חיובו של העורר בנכס הראשון הוטל כדין, על מנת להתאימו למצב העובדתי, כפי שהעורר עצמו נאלץ לחשוף בהצהרתו ובצרופותיה.

הדברים התתזקו תיווק רב ותלוט, בראיות החדשות שצורפו בהסכמה להליך הערר.

בעלותו של העורר הוכחה, בין היתר, בהליכים שנתקיימו בבתי המשפט המחוזי (הליך אזרתי והליך פלילי). שליטתו המלאה בנכט, דהיינו היותו בעל הזיקה הקרובה ביותר אליו, הוכחה במעשיו של העורר ובין היתר, פעולות ההשכרה והשיפוא.

נציין כי בין הראיות הנוספות שצורפו לסיכומי חמשיב, פסקי הדין בהליך האזרחי ובהליך הפלילי וכי אלה הוגשו, כיתר הנספתים, בהסכמת בייכ העורר. פסקי דין אינם בבחינת ראיות חדשות ובכל מקרה ניתן היה להפנותנו אליהם גם בלא הסכמת הצד שכנגד.

קבענו כי העורר רכש את הבנלין שברחוב הקישון 70 בתייא בשנת 1992, בלא שהעורר פנה אל המשיב להודיע בכל שלב שהוא על חדילתו מלהחציק בנכט בעקבות העברת החזקה לשוכרים מטעמו. משכך אין לנו צורך להיכנס לטענת המשיב, הנכונה לכשעצמה, בי בלל לא הוגשה השגה וכי העורר כלל לא חויב בחיוב רטרואקטיבי בגין הנכס השני כפי שטען בערר, להיפך, העורר נרשם בזמן אמת כמחזיק באותו נכס. מכאן שהשומות בגין הנכס

.0

.1

.2

השני הפכו לחלוטות מעת רישומו של העורר כמחזיק נכט גה ועל כן לא יכול היה העורר יילהגניביי נכס ה לערר שבפנינו, בכלל, ובטענה של חיוב רטרואקטיבי בפרט.

כאמור ביום 28.11.18, הגיש העורר הצהרה בדבר שינוי שס המחציק בגין הנכט הראשון וכן נכס נוסף, שאיננו הנכס השני. בעקבות הצהרתו בוצע חילוף מתזיקים בנכס הראשון, לבקשתו של העורר ובו זמנית בוטל הנכס הנוטף שהפך להיות חלק בלתי נפרד מן הנכט הראשון. ראה, בעניין אה, נספח 4 לסיכומי המשיב.

בשולי הדברים, לענלין ניסיונו, חסר תום הלב של העורר להרתיק מעצמו את הבעלות על הנכסים, עד כי בסעיף 4 לתצהירו כתב יימעולם לא הייתי בעלים שלהם ולא החזקתי בהם בתקופה הזו. מצ''ב העתק רישום מלשכת רישום מקרקעין המראה על כך שאיני הבעלים של הנכטיטיי. העורר צירף העתק נסת רישום מיום 28.11.18, אשר אכן, על פניו, אינו מבסט בעלות רשומה של העורר במקרקעין ואפילו אינו מצביע על רישום הערת אזהרה לטובתו.

ברס, בחקירתו הנגדית הודה העורר כי הוא רכש את הנכט בשנת 1992 וכי ייכאשר רכשתי את הנכס לא נרשמה הערת אזהרה, למיטב הבנתי נרשמה בשנה האחרונהיי. בטעיף 46 לסיכומי חמשיב נטען כי העורר צירף לתצהירו נסח טאבו נושא תאריך 28.11.18 ייעל אף שהגיש את תצהירו כשנתיים לאחר מכן, ודי לחכימא ברמלזא לעניין זה'י.

במאמר מוסגר נעיר כי את הפתרון לתעלומת הלעדר רישום הערת אוהרה, ניתן לפתור בדרך של הוצאת נסח רישום מקרקעין הכולל רשומות מבוטלות (יינסח היסטורייי). העיון בנטת שכזה יגלה כי בשנת 1993, בסמוך לאחר מועד הרכישה, רשט העורר הערות אזהרה לטובתו ובהמשך דאג לביטולן, מטעמיו.

אנו מדגישים כי את מסקנתו החד משמעית בדבר היות העורר בעליו של חנכס, בססנו על כלל הראיות שפרטנו, בלא להיוקק כלל לסוגיית רישומה של הערת האזהרה.

נציין כי השיפוט המנהלי, הכולל ועדת ערר לעניין ארנונה, מבוסס על מומחלות מיוחדת של חברי הטריבונלים הכוללת ייידיעה שיפוטיתיי, כפי שנפסק בעייא 4868/90 אנג'ל נ' בודסקי פדייי מי'ו(4) 434, עמי 437 -438, מפיו של כבי השופט אור. כן ראו ספרה של כבי השופטת דפנה ברק ארצ י'משפט מנהלי - דיונייי, כרך די בעמי 201. פרופי ברק ארז מדגישה כי השיפוט המנהלי אמור להיות מבוסס על מומתיותס המיוחדת של חברי הטריבונליס כחלק מן ''הידיעה השיפוטיתיי שלהם.

החיוב הרטרואקטיבי:

הבחרנו, כי בפועל בפנינו הכרעה עובדתית אשר הביאה אל פתרונה גורלו של ערר זה. אין

למעשה רבותא של ממש בבתינת הטענה המשפטית האם בסמכותה של וועדת הערר להכריע בשאלת חוקיות החיוב הרטרואקטיבי. מכל מקום, הצדדים התייחסו לשאלה זו

ועל כן נדון גם בה:

כבר פסקנו לא אחת כי אין בטמכותה של ועדת הערר להכריע בשאלת חוקיות החיוב הרטרואקטיבי. ועדת הערר מוסמכת להכריע מי הוא המחזיק בנכס מסוים במהלך התקופה שבמחלוקת, אך רק בתי המשפט לענייניט מנחליים מוסמכים להכריע אם בדין הוטל החיוב הרטרואקטיבי, על מי שוועדת הערר קבעה כי הוא בבתינת יימחזיקיי.

נפנה להוראות סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976, המונה את הטענות המותרות בהשגה בפני המנהל וממילא, בהתאם להוראות סעיף

6) לערר בפני הועדה. סעיף 3(ב) לחוק קובע היעדר סמכות עניינית לדון בעילות אתרות

ובתוכן טענות בדבר חיוב רטרואקטיבי.

בית המשפט העליון (כב' השופט גרוניס) בעעיימ 5640/04 מקורות ג' מועצה מקומית לכיש מבהיר את בחירת מסלולי תקיפת הרשות המקומית בעניין ארנונה ומפנה לשורה של פסקי דין מן העבר. כמו כן קיימת פסיקה ענפה של בתי המשפט המחוצייט התוזרים ומבהיריס

4

.5

.6

.7

.8

70

0

ניתן בהעדר הצדדים היום 1/5/2023.

את ההבחנה בין המסלול המנהלי המוגבל להיקף סמכותו שעיקרה בחינה עובדתית וטכנית, של המצב בפועל, לבין המסלול השני, המשפטי, אשר נועד בעיקרון יילשמש אכסניה להעלאת השגות אותן לא ניתן להעלות במסלול המנהללייי. רי עת'ימ חיפה -18482 9 אסתר ליפשיף> נ' עיריית חיפת.

גם אם נקבל את העמדה כי חרף כל האמור לעיל, יש מקום שוועדת הערר, בבואה לדון בכל הנטען בפניה, תדון גס טענה של חיוב רטרואקטיבי, הרי שבנסיבות העניין אנו סבורים כי עסקינן בהטלת ארנונה, המתחייבת מן העובדות שהיו בפני המשיב ולו אלו אשר העורר עצמו מסר בהצהרתו מיום 28.11.2018 לשינוי שס המחזיק.

קודם לכן, בחר העורר להסתיר את דבר בעלותו בנכסים כפי שהוכח בפנינו ולאחר מכן, בעת ניסיונו של העורר להשיג ולערור על חיובו, שוב ערפל והסתיר עובדות ולמעשה ניסה לחזור בו מהצהרתו לשינוי שס המחציק.

העורר אינו יכול להחזיר את הגלגל אחורנית, גם בדרך של הענקת תווית של ייחיוב רטרואקטיביתיי, לפעולותיו הנדרשות של המשיב.

הטענה כי הנכס הראשון אינו ראוי לשימוש:

העורר הגיש בקשתו/הודעתו כי הנכס נמצא בשיפוצים במסגרת ההשגה שהגיש ביום 9 וביקש כי יוענק לו פטור כבר מיום 22.8.18. תחילה נפנה להוראות סעיף 330, הדורשת מתן הודאה בכתב למשיב בטרם התקופה המבוקשת.

החוק אינו מאפשר, אפוא לקבל את הפטור לתקופה המוקדמת ליום ההודעה.

מן הביקורת שערכו חוקרי המשיב ביום 25.8.19 נראה הנכס, מרוצף כולל קירות שלמים ומחופים, תקרה, ארונות מטבח, ובמצב שבדיוק אליו כיוון בית המשפט העליון בפסק הדין הידוע בפרשת חברת המגרש המוצלח (בריימ 5771/06) ייאין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש'י.

העורר לא צירף קבלות המוכיחות רכישת חומרי בניה או חוזה עס קבלן שיפוצים, ומה בדיוק עשה במשך תקופה של קרוב ל-15 חודשים. כך או כך העורר עצמו ביקש את הפטור עד ליום 17.11.19, מועד בו לטענו הסתיימו השיפוצים. כלל ייראיות'י העורר מתמצות בשורה אחת מתוך סעיף 14 לתצהירו בו נאמר כי מיום 22.8.18 עד ליום 17.11.19 היה הנכס בשיפוצים ועל כן יש לבטל את חיובי הארנונה בתקופה זו. כאמור לעיל ההודעה ניתנה ביום 89

לפיכך אין כל מקום לקבל את הערר לעניין נכס פטור מכוח סעיף 330.

אשר על כן דין הערר להידחות. בנסיבות העניין ולנוכח דרך התנהלותו של העורר בכל

הקשור להצגת העובדות, מצאנו לנכון לחייב העורר בהוצאות של ממש בשיעור של 0 ₪.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 וותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימו אכות ערעור לפני בית

המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 60 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה/כללי

%סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייו -.1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של חמשי 4 |. 1

/ )!. /\ / /

זז

\ /

לוייר: עו"ד/יה[שעןדוקטש חבר: אודי ויינריב, 5ל5 לן חבר: עו"ד אהוד\מ. פלדמן

\ /

קלדנית : ענת לול '

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב עררים מס': 140023512

22000

בפני חברי ועדת ערר:

יו'יר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רו''ח שמעון ז'יטניצקי

העוררת: גינדי אפר האוס בע'ימ

- נגד.

מנהל הארנונה, עיריית ת''א יפו

החלטת

ערר צח עניינו נכס מרחוב שדי רוקח 101, אשר רשום בספרי העירייה כמספר 2000460004 ו-ח-ן לקוח 11187891 (להלן: *הנבטי).

תמצית המחלוקת בין הצדדים עוסקת בדחיית טענת העוררת ע"י המשיב, כי התיוב חנו רטרואקטיבי פסול וכי יש להפחית את השטת בגינו חויבה העוררת.

רקע

1 הנכס הינו מרכז מכירות שהוקם בסוף 2019 במרכז חירידים, גני התערוכה.

2 במחצית השנייה של 2021, לפי טענת העוררת, היא גילתה כי עומד לה חוב ארנונה משנת 9 ואילך.

3 בתצהירה טענה העוררת כל היא סברה בהתאם להסכם השכירות כי השכירות כוללתת את תשלום הארנונה וכי חובת הדיוות על שינוי במתזיק חלה על בעלי הנכס.

4 עוד נטען על ידי העוררת, כי היא מחויבת בגין שטח שאינו בר תיוב. הכוונה לשטח הנמצא בחצר המבנה במעין צורת ייתיי משלושה כיוונים של חנכס.

עמדת הצדדים, ההליך והראיות שהוצגו

5. כאמור לעיל העוררת טוענת כי מדובר בתיוב רטרו אקטיבי וכי לא מדובר במרפסת.

6. המשיב טוען, כי טענת יירטרואקטיביותיי אינה בסמכות הועדה ובמיוחד בנסיבותת המקרה

הזה כאשר העוררת לא דיוות על שינוי מחזיק.

7 התקיים הליך הוכחות בין הצדדים במסגרתו הציגה העוררת תצהיר של סמנכ"ל השיווס שלה.

8 המשיב חגיש תצחירי תוקרים מטעמו אליחם צורפו תמונות ותשריטים.

9 הצדדים תקרו חקירות נגדיות שהתמקדו בעיקר בהבהרת המצב העובדתי בנכס.

10. לאתר שמיעת העדים ובתינת הראיות שהוגשו לנו אנו סבורים, כי צדק חמשיב בעמדתו וכי

דין הערר להידחות :

1. לסוגיית הרטרואקטיבי: כעיקרון מקובלת עלינו פרשנות המשיב, כי ככלל מדובר

בטענה שאינה בסמכות הועדה. יחד עם זאת הדבר תלוי בנסיבות המקרה. במקרה דנן לכאורה לא קמה בכלל הטענה, שכן המשיב פעל ויכל היה לפעול רק כשנודע לו על השינוי בנסיבות, קרי שינוי המחזיק.

2. העוררת טענה כי אין עליה חובה לדווח על שינוי המחציק אלא על בעלי הנכס. ככל

שהדבר נכון הרי שעליה לבוא בטענות לבעל הנכס וככל שהדבר אינו נכון הרי שאין לה להלין אלא על עצמה כאשר נמנעה מלדווח בעצמה.

3. ואת ועוד, העוררת צרפה רק חלק מהסכם השכירות, שממנו לא ניתן ללמוד דבר

לעניין הארנונה וההוצאות. דבר ה לא מרים את הנטל שחל על העוררת.

4. לפיכך אנו דוחים את טענת העוררת לעניין חיוב רטרואקטיבי.

5. לעניין חיוב השטח בחצר: גם בנקודה ואת קיבלנו את עמדת המשיב, כי מדובר

בשטח מוגדר, מופרד מייהרחוביי, מוגבה ממפלס הרתוב, בנוי בטון ומגודר מכל צדדיו על ידי קיר המבנה ומעקה מברול.

6. מהתמונות ומהעדויות עולה, כי השטח משמש כחלק מהמתחם, משמש רק את

הלקוחות והעובדים של העוררת (ומהתמונות ברור כי אין גם גישה לעוברים ושווים) ישנן בו פינות ישיבה ועישון, כסאות ושימשייה.

7. לפיכך עולה, כי מדובר בשטח מוגדר ומפורד והינו חלק מהנכס וניתן לראותו

כמרפסת ו/או מרפסת גן (כהגדרתם בצו הארנונה).

8. בשולי הדברים נתייחס לשאלת הריבית: גם אם אנו סבורים כי רמת הריבית

בעולם הרשויות המקומיות גבוה בצורה לא סבירה ליתר המשק, הרי שהדבר אינו בסמכותנו.

סוף דבר

41 לסיכום האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר להידחות.

2 העורר יישא בהוצאות המשיב בסך של 8,000 ₪.

ניתן בהעדר הצדדים היום: 2/5/2023.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וגאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ -- 1977 תפורסם ₪ וג באתר ו ט של המשיב.

27

להיוך ער סמן חבר: עו"ד משה קורן | תבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

= קלדנית : ענת לוי

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב ערר מט': 140023752

בפני חברי ועדת ערר:

לו'יר: עו'יד גדעון ויסמן

חבר: עו'יד משה קורן

חבר: רו'/ח שמעון ז'יטניצקי

העורר: שאוקי אבו זייד

- נגד.

מנהל הארנונה, עיריית תא יפו

החלטה

ערר וה עניינו בנכס הנמצא ברתוב עולי ציון 6 פינת יפת 11 ביפו ובפנייה שנעשתה בנוגע אליו ביום 2 למשיב ונענתה ביום 6.2.22.

תמצית המחלוקת בין הצדדים עוסקת בדחיית טענת העורר כי אין הוא המחזיק בנכס.

רקע

=

במועד לא ברור הגיע לידי המשיב פסק דין מיום 30.12.2013, שחינו פסק דין לסילוק יד מהנכט הנדון, בהליך שהתקיים בין בעלי הנכס, הפטריאכיה הארמנית, לבין העורר ואחרים, ביחד ולחוד.

2 פסק הדין מסתיים במילים: ייהנתבעים או מי מהם או מי מטעמם פלשו במהלך השנים שוב ושוב למקרקעין...".

3 לעניין המשקל שניתן לייחס לפסק דין בהליך אזרחי מקביל, אשר מתנהל למול מספר נתבעים, ייביחד ולחודיי, נשאיר למקום אחר שכן במקרה דנן המשיב החליט על סמך פטק הדין להעביר את החזקה לנתבעיס- מיום פסק חדין ואילך.

4 העורר קיבל את חיובו בארנונה בהפתעה, רק שנים לאחר מכן, והגיש השגה בה הסביר כי אינו מחזיק בנכס כי מאז 1999, כי אין לו קשר לנכס, ואין לו קשר למשפחתו וכי במרבית

השנים שהה בכלא ולאחר מכן התגורר בעיקר באשדוד.

5. כפי שעולה מהתשובה להשגה, קרי מכתב המשיב מיום 6.2.22, למעשה הפנייה לא נענתה

ויתכן שהיה די בכך בכדי לקבל את הערר.

6. כל שנכלל בתשובה להשגה הוא הסבר להעברת החזקה אליו.

.10

.1

.12

.3

4

5

6

7

דיו

.8

.9

מדובר בהסבר לקוני ובסיסי ביותר: מה שהוסבר לעורר הוא כי העברת החזקה נעשתה עקב פסק הדין מיום 30.12.13 וכן נכתב כי: יימברור למול הפטריאכיה עולה כי המקרקעיו לא הושבו לחזקתה".

כלומר לא ניתנתה התייחסות כלשהי לפניה של העורר אלא רק הוסברו נסיבות העברת החזקה. לטענה, כי גר באשדוד וכי אינו נמצא בנכס לא ניתנה תשובה. רק נטען כי נעשה בירור למול בעלת הנכט וכי הנכס לא הושב לתוקתה. למעשה אפילו לא נטען כי העורר עדיין פולש לנכט אס בכלל, אלא רק כי הנכס לא הושב לתזקת הפטריאכיה.

העורר הגיש את הערר דנן ובו חזר על הסבריו.

העורר גם חצר על הדברים בדיון המקדמי שנערך בפנינו.

המשיב הרחיב חצית במסגרת כתב התשובה והתייחס להליכים נוספים, שהתרחשו לשיטתו בשנים שתלפו, אך לא ידע להשיב לשאלת הועדה ממתי ידוע למשיב על הליכים אלו. כך גם לא ידע להשיב לשאלת הועדה אס המשיב בדק מה נעשה בפועל בנכס ולא ידע לחשיב מדוע הדברים לא הופיעו בתשובה להשגה.

התיק הועבר להוכחות, אשר נשמעו בצורה של עדות ראשית של העורר, שענה לשאלות הועדה, תוך מתן אפשרות למשיב לחקור נגדית (אך המשיב ויתר על וכותו לנגדית תוך שמירת טענותיו). הועדה בחרה לעשות כן לאור העובדה שהעורר לא היה מיוצג והתקשה לדבר בצורה שוטפת בעברית.

המשיב בחר להגיש את פטק חדין מיום 30.12.13 וכן עוד מספר החלטות שיפוטיות.

המשיב לא הביא לעדות את נציג הפטריאכיה. המשיב לא הביא את חראיה, שהובילה למה שנכתב בתשובה להשגה כי נערך, ייבירוריי עס הפטריאכיה.

טענות הצדדים

עיקר הטענה של העורר כי אינו מחזיק בעוד המשיב טוען כי החלטתו להעביר חוקה לעורר נעשתה כדין.

לעורר היו עוד טענות מתנתוס הגבייה שאינן בסמכותנו ואין אנו עוסקים בחן.

לאחר שמיעת העורר ובתינת הראיות שהוגשו לנו אנו סבורים, כי צודק העורר.

במובן הצר של בחינת המקרה ניתן לומר כי חמשיב מושתק להעלות טענות שלא הופיעו בתשובתו להשגה ולהציג ראיות שלא הוזכרו בתשובתו.

.0

.1

2

3

בחינת התשובה להשגה מלמד כי היא מתבבסת על פסק דין שניתן 'יביחד ולחודיי כנגד העורר ואחרים ועל בסיס מידע כלשהו שהתקבל מבעלי הנכס, הפטריאכיה. הא ותו לא.

למותר לציין, כי לא הגיע נציג של המשיב או של הפטריאכיה להעיד לגבי מקור המידע וטיבו. כך למשל לא ברור לנו מי, אס בכלל, דיווח למשיב, מה דיווח, מתי דיווח לגבי הפלישה וכן שאלות מסוג של מה עשתה הפטריאכיה לאורך השנים לסילוק הפולשים הנטעניס (ככל שעשתה דבר מה). לא קיבלנו גס תשובות לשאלה ממתי המידע נמצא בידי המשיב ולמה לא הועלה בכתב התשובה להשגה.

למול אה עומדת גרסת העורר, שנתמכת גס בהסכם שכירות שהוצג, כי הוא אינו מחזיק בנכס וכי התגורר בעיקר באשדוד. גרסה ואת לא נסתרה ואנו מקבלים אותה.

נציין, כי מצאנו לייחס משקל נמוך עד אפסי לראיות המאוחרות, שכן הן לא היו חלק מהתשובה להשגה ומהוות הרחבת חצית, אך למעלה מכך אין בהן להבהיר עובדתית מי, אם בכלל לא סילק ידו מהנכס ומתי. מדובר בהחלטות 'יביחד ולחודיי שיש ליחס להן משקל ראייתי מוגבל ללא הבהרה נוספת. בהקשר הזה נציין, כי המשיב יכל היה להשלים את התמונה העובדתית אך בחר שלא להביא ראיות נוספות ודבר וה עומד לרעתו (כך למשל להביא לעדות את אותו גורם בפטריאכיה עימו נערך ''הבירוריי).

לעניין והות המחזיק יש לראות לדעתנו את בעלת הנכס כמחציקה בהיותה 'יבעלת מירב הזיקות לנכסיי, וכמי שעליה הנטל להוכיח מי בפועל עושה שימוש ללא הסכמתה בנכס שלה ומה עשתה בנושא ובאילו תקופות. כאמור לעיל לא הוצג לנו אפילו מתי, אם בכלל, בעלת נכס הודיעה על כך שאינה מחויקה בנכס.

סוף דבר

4

5

לסיכום האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר להתקבל.

המשיב ישא בהוצאות העורר בסך של 5,000 ש"ח.

ניתן בהעדר הצדדיסם היום: 2/5/2023.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

אשמ 7 \ |

מ \

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן חבר: עו"ד משה קורן תבל רו"ח שמעון זייטניצקי

קלדנית: ענת לוי

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב ערר מס': 140022892

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו'יד משה קורן

חבר: רו''יח שמעון ז'יטניצקי

העורר: דניאל הרצוג

- נגד -

מנהל הארנונה, עלריית ת''/א יפו

- נג 7.

צד ג': בטיטותמיר יוסף

צד ד': פאני בצלאל בע'ימ

החלטה

ערר וח עניינו בנכט הנמצא ברחוב יהודה הלוי 43, תל אביב הידוע נכס 2000118632 ת-ן 11041837

תמצית המחלוקת היא כי העורר טוען שאינו מחזיק.

רקע עובדת?

41

.10

1

העורר הינו בעל המנלות הלחיד בתברה, אשר ביחד עס גורמים נוספים וביניהם צד גי להליך ח, שכרו והתזיקו בנכס.

בין הצדדים התגלו סכסוכים ומחלוקות בינם ובין עצמם ובינס לבין בעלת הנכס, צד ד.

המחלוקות עם בעלת הנכט הגיעו גם להליכים בבית המשפט ובלשכת ההוצלייפ.

לאחר שלא שולמו דמי השכירות הוגשח תביעה לפינוי ואף ניתן צו לפינוי.

הנכס לא פונח ונשאר בו ציוד ומהדבריס שעלו מדברי צד גי עולה, כי יש מחלוקת בין השוכרים לגבי האחריות לדברים.

המשיב טען כטענח מקדמית שמדובר בסכסוך מתזיקים ולכן אין מקום לערר וה.

בדיון ביום 6.12.22 שמענו את הצדדים כולם בנוגע לטענה וּאת.

טענות הצדדים

עיקר טענת העורר היא כי הוא אינו מחזיק בנכס.

חמשיב טוען כי מדובר בסכסוך מחציסיט.

צד גי טוען כי בנכט נותר ציוד של השוכרים וכי אין מקום לדון בערעור.

12. צד די טוען כי עד שניתנה הודעת חדילה ביוני 2020 היו השוכרים המחציקים.

דיו

3 לאחר שמיעת עמדות הצדדים ובחינת המסמכים שצורפו לכתבי הטענות עולה כי צודק המשיב ודין הערר להידחות.

1. טענת המשיב היא כי מדובר בסכסוך מחזיקים.

2. אנו סבורים שבצדק הטענה עלתה, אך יתרה מכך, עוד בטרם יינגיעיי לסכסוך

המחזיקים, הרי שמדובר בראש ובראשונה בסכסוך השוכרים בינם לבין עצמם.

3. בקצרה יוסבר, כי השוכרים חתמו על חוזה ביחד ולחוד למול בעלת הנכס.

4. המתלוקות בינם הגיעו להליכים משפטיים, כאשר כבר בשלב הזה עומדת גרסה של

אחד מהשוכרים כי אכן לא פונה הנכס במועד. מכאן שלכל הפחות עומדת מחלוקת בנוגע לשאלה מי החזיק בנכס. ברס, עוד עולה כי ישנה מחלוקת בין יחידי השוכר.

5. למשיב היו עוד טענות מקדמיות שנדמה שהיה בהן טעם, אך בנסיבות העניין די

בכך בכדי לדחות את הערר.

6. הלכה היא כי סכסוך מחויקים אינו בסמכות הועדה. ראו לעניין ה את ברייס

6 טרכטינגוט ני מנהל הארנונה בתל אביב ועוד פסיקות נוספות כמצוין בכתב התשובה של המשיב.

סוף דבר ַ

14 לסיכום האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר להידחות.

5. העורר ישא בהוצאות המשיב בסך של 2,000 ש"ח. בנסיבות המקרה ולפנים משורת הדין

לא פסקנו הוצאות לצדדי גי ודי.

ניתן בהעדר הצדדים היום: 2/5/2023.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזגאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

לוייר: עו"ד 16946 חבר: עו"ד משה קורן חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140023872

בפני חברי ועדת הערר:

לור - עו''ד אפרת קפלן

חבר - עו''ד אהוד פלדמן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העורר: איתי מגן בע''מ

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב-יפו

החלטהת

עניינו של הערר בנכס ששטחו 86 מ"ר, הנמצא ברחוב הנציייב 39, תל אביב- יפו, הרשום בספרל העירייה כנכס מס' 2000448144 ח-ן ארנונה מסי 11242472.

לטענת העוררת בכתב הערר, יש לסווג חלק משטח הנכס, בסך 26 מ"ר, כסטודיו לאמן בהתאם לסעיף 3.3.18 לצו הארנונה. אין חולק כי שאר שטח הנכס, בסך 55 מ"ר, סווג כדין בהתאם לסעיף 2 לצו הארנונה כייבניינים שאינם משמשיסם למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

בפותנח הדברים נציין כי העוררת לא פנתה למשיב בבקשה לפצל את הנכס לשנלים. המשיב טען בכתב התשובה, בדיון המקדמי ובסיכומיט כי מדובר בנכס אינטגראלי, שאין בו חלוקה של ממש, וכל העוררת לא ביקשה במטגרת ההשגה לפצל את הנכס, ומשכך מדובר בהרתבת חצית במטגרת כתב הערר.

המצחיר מטעם העוררת, מר איתי מגן, הוא בעל המניות היחיד בחברת איתל מגן בע"מ. במסגרת התצהיר ציין מר איתי מגן כי קומת המרתף בנכס נושא הערר מחולקת לשניים; שטח של 26 מ"ר משמש לסטודיו לציור בלבד, משמש אותו בלבד לציור ציוריס מקוריים, ושטח נוטף, בסך 55 מ"ר, משמש ללימודי ציור. על פי התצחיר, הנכס מחולק באמצעות קיר מפריד, התלמידים לציור אינם רשאים לגשת לשטח הסטודיו ואינם נכנסים אליו. בחלק המשמש לציור לא מתבצעת כל פעילות של תצוגה, מכירה או כל שימוש מסחרי אחר.

המשיב צירף את דו"ח הביקורת שנערך ביום 3/3/2022 על ידי החוקר מר מאור שמאי, הכולל תרשים ודוייח בדיקת הסטודיו. לדוייח צורפו צילומים של הנכס ונכתב בו כי ייחלק מהנכס משמש בית ספר/ הוראה לציור, וחלק מהשטח משמש לציור של איתי על קנבס. אין הפרדה פצית (כלומר

חדרים נפרדים)י, על גבי התשריט שצורף לדוייח שורטט קו מפריד בכתב יד ולידו צוין יאין חפרדה/ קיריי. על גבי חלק מהשטח נכתב יישטח סטודיו לציור לדברי איתליי ועל גבי החלק השני נכתב יישטת הוראה'י.

בדיון ההוכתחות שנערך ביוט 18/9/2022 ויתרח בייכ העוררת על חקירת המצהיר מטעם המשיב.

המצהיר מטעם העוררת נתקר על ידי בייכ המשיב ביחס להפרדה בין שטח הסטודיו ובין שטת החוראה, והשיב כי יייש חציצח פיוּית בין האצור בו אני מלמד ובין האזור המשמש כסטודיו לאמן.

אני מפנה לתמונה המסומנת בחצ ירוק שמצורפת לכתב הערר... המחיצה היא קיר גבס שגובהו בין מטר וחצי למטר עשרים. איו דלת בין השטחים, המעבר פתוח... אני לא יכול לעשות חציצה כי אנל צריך איוורור וצריך סירקולציה משני הצדדיםיי.

לאחר שעלינו בכלל החומרי בוניק הערר, שמענו את חקירת העד מטעם העוררת וקראנו את סיכומי הצדדים, הגענו למסקנה כי אין מנוס מדחיית הערר על הסף ולגופו.

במסגרת ההשגה שהגישה העוררת, וצורפה כנספח א' לכתב הערר, התבקש המשיב לשנות את ייהשימוש בנכסיי (כך במקור) החל מיום 1/3/2022, מאחר והוא משמש כסטודיו לציור בו הוא מצייר ומלמד ציור.

בתשובת מנהל הארנונה להשגה מיום 6/3/2022 נכתב כך:

'ימעיון בממצאי הביקורת שערכנו במקום בתאריך 2/3/2022 ולאתר בדיקת פרסומי החברה מצאנו כי הפעילות בנכס הנדון איגה עונה על התנאים המפורטים לעלל. לפיכך, סיווגו של הנכס בתעריף השלורי של ייבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחריי הנו נכון ויוותר על כנויי.

מנהל הארנונה לא התבקש, וממילא לא התייחט בתשובתו לאפשרות פיצול הנכס לשניים. מנחל הארנונה השיב, לגופם של דברים, כי לא ניתן לסווג את הנכט כולו כיסטודיו לאמןי, בהתבסס על הצהרת העוררת עצמה, לפיה מתבצעת בנכס פעילות של הוראת ציור.

אין ספק כי הטענה לפיה יש לפצל את הכנס ולסווג את חלקו כסטודיו לאמן נטענת בהרחבת חזית.

וועדת הערר יושבת כערכאת ערעור על החלטות מנהל הארנונה ומוסמכת לדון אך ורק בעררים המתייחסיים לטענות שנטענו בפני מנהל הארנונה. לא ניתן לטעון בפני הוועדה טענות חדשות ואין זה מתפקידה של הוועדה לתקן התלטות שלא הוכרעו ולא נדונו בהליך של השגח. מסיבה צו דין הערר להידחות.

בבתינת למעלה מן הצורך, נוסיף כי הגענו למסקנה שדין הערר להידחות גם לגופו.

מן החומר בפנינו עולה כי מדובר בנכס אינטגראלי בעל כניסה אחת, ללא חלוקה ממשית פיגית בין שני חלקיו. בדוייח הביקורת ציין החוקר מטעם המשיב כי ייאין הפרדה פיוּית כלומר חדרים נפרדיסיי. העד מטעם העוררת, מר איתל מגן, ציין כי קיימת הפרדה באמצעות קיר גבס שגובהו מטר וחצי-- מטר עשרים, ללא דלת. מדובר בחלל שאינו גדול והעוררת פיצלה את השימוש בנכס לשניים ;

בחלק ממנו מתסיימת פעילות הוראה ובחלק ממנו מתקיימת פעילות ציור של האמן עצמו. מעיון

בתמונה אליה הפנה המצהיר מטעם העוררת בחקירתו, עולה כי מדובר במחיצה מגבס שאינה תוחמת את שני חלקי הנכס, אלא תותמת את שולחן הציור בלבד, והיא נראית כמעין הרחבה של שולחן הציור למשטח נוסף. אין מדובר בקיר המפריד בין שני החללים ואין מחלוקת כי אין דלת המפרידה ביניהם. החלוקה בין שני חלקי הנכס היא רעיונית ואיננה פיזית כלל,

בשים לב למצבו הפיטי של הנכס כפי שהוצג בפנינו, ולחלעדר חציצה פיוית בין שני חלקי הנכס, לא מצאנו כי ניתן לחיענות לבקשת העוררת לפצלו ולסווג חלק ממנו כסטודיו לאמן.

למען הזהירות נוסיף כי משאין חולק שאין מדובר בנכס המשמש כולו לאמן, ותלקו משמש עבור הוראת אמנות, ומגיעים אליו תלמידיט באופן שוטף ללימודי ציור, אין מקום לסווג את הנכס כסטודיו לאמן בהתאט לסעיף 3.3.18 לצו הארנונח.

הערר נדחה על הסף ולגופו.

אין צו להוצאות.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום = 2.5 5 5

בהתאם לסעיף 5) לחוק בתי משפט לעניינים מינחליים התשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים צכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 60 יום מיום מטירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו- 1977 תפורסט החלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב.

לו''ר: אפרת א. קפלן| עו"ד חבר: אהוד מ. פללמן, עו"ד חבר: יעקב ישראלי, רו''ח

\

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 1400022553

בפני חברי ועדת הערר:

ייר -- עו'יד אפרת קפלן

חבר - עו''ד אהוד פלדמן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העוררים: *וכבד בלגה, ארז בלגה, אלון בלגה, אמיר בלגה, אהוד בלגה ‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב-יפו

החלטה

עניינו של הערר בשני נכטים הנמצאים ברחוב טיומקין 11, תל אביב- יפו, חרשומים בספרי העירייה כנכט מס' 2000170684 ת-ן ארנונה מסי 11122242 בשטח 103 מ"ר ונכס מסי 2000170669 ח-ן ארונה מס' 11122243 בשטת 105 מ"ר. בתקופה שבמחלוקת הנכסים טווגו על פי השימוש האחרון בהם כייבנייניס שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחריי. החל מחודש דצמבר 0, בעקבות שיפוץ הנכסים, ולבקשת העוררים, שונח סיווג הנכסיים ליימגוריסיי.

העוררים טוענים כי יש להעניק לנכסים פטור מתשלום ארנונח מיום 15/7/2020 ועד חודש דצמבר 0, מאחר ובאותה תקופה הס היו ריקים, וכי יש לסווגם בתקופה זו על פי היתר הבנייה בסיווג "ימגוריסיי.

במסגרת כתב הערר העוררים טענו כי השוכרים עזבו את הנכסים נושא הערר ביום 15/7/2020. עד אותה עת השימוש בנכטיט חיה כמשרדים. על פי הנטען, השוכרים השאירו בנכסים מספר מצומצם של רהיטים וביקשו לאחסן אותט עד שיימצא להן רוכש. במהלך ביקור פקח העירייה בנכסים, ציינה נציגת העוררים, עו"ד מיכל אמיר, כי בימים הקרובים הרהיטים יפונו. העוררת טוענת כי הרהיטים פונו עד מועד תחילת השיפוץ - שהחל ביום 25/8/2020 - וכי הקבלן שביצע את עבודות השיפוצ יוכל להעיד על כך. לאחר חשיפוץ, ביוסם 1/12/2020 וביום 10/12/2020, הנכסים אויישו וסיווגס שונה לסיווג מגורים.

על פי החומר בפנינו, ביום 2/8/2020 נערכה פנייה למנהל הארנונה על ידי גבי יוכבד בלגה, ביחס לשני הנכסיים נושא הערר, בה הצחירה כי החל מיוט 16/7/2020 הנכסיט ריקים. פניות אלו הוצגו בדיון ההוכחות, והוגשו לתיק הערר בהתאם להחלטת הוועדה ביום 22/9/2022. לא נמצאה בתיק הערר התשובה לפנייה זו.

המשיב צירף לכתב התשובה לערר את דו"ח הביקורת שנערך על ידי החוקר מר אלדד משולמי ביום

0. בדוייח נכתב ביחס לנכס מס' 2000170669 כל ייבשטח הנכס נראה ציוד כגון: שולתנות,

כיסאות, ארוניות, מיקרוגל ועודיי וביחס לנכס מסי 2000170684 כי ייבשטח הנכס נראה ציוד כגון:

ספה, 2 ארוניות, 2 כיסאות, ארונית, טוסטר ופח פלסטיקיי. לדוייח הביקורת צורפו תמונות התואמות תיאור זה.

העוררים טוענים בכתבי טענותיהם כי ביום 25/8/2020 התלו עבודות שיפוץ בנכסים על מנת להסב אותם למגורים וכי עד למועד זה פונו הנכסים מן החפציס שנותרו בחם למספך ימים בלבד.

בתשובת מנחל הארנונה מיום 6/1/2021 להשגה שהגישו העוררים נכתב כי:

'יבביקורת שערכנו במקום נמצא כי הנכט מכיל חפצים שונים ועל כן אינו עומד בקריטריונים לקבלת ההנחה. כמו כן, לצורך מתן ההנחה על העירייה לאמת את חיותו של הנכס ריק בתקופה חמבוקשת. משלא נתקבלה באגפנו פניה נוספת לבחינת מצבו של הנכס לאחר פינוי החפצים, אין העיריה יכולה לבתון את מצב הנכס לתקופת עבר.

אשר על כן, בקשתך לקבלת הנחת נכס ריק לא אושרהיי.

כנגד החלטה זו הוגש הערר בפנינו.

ביום 30/6/2021 נערך דיון מקדמי בערר והתיק נקבע להוכחות.

העוררת הגישה תצהיר מטעם עו"ד מיכל אמיר, אשר מנהלת את נכסי הנדליין של משפחת בלגה מוּה כ- 13 שנים, ותצחיר מאת מר *איר מזרתי, שביצע את שיפוץ הנכס החל מיום 25/8/2020, והצחיר כי כאשר קיבל את מפתחות הדירות במועד זה, שתי הדירות הלו ריקות לחלוטין ופרטי הריהוט שהיו בהט ביולי כבר לא חלו.

אין חולק כי העוררים לא פנו למשיב שוב בבקשה לקיים ביקורת נוספת בנכסים לאחר הביקורת שנערכה בחודש אוגוסט 2020 ולאחר שבקשתם סורבה (בטעיף 4 לכתב הערר נטען כי מכתב התשובה הגיע לכתובת הבעלים שהיא בת כ- 85 שנים).

העוררים טוענים כי ביום 25/8/2020 החל שיפוצ בנכס וכי במועד זה הוא היה ריק מכל חפצ. אין חולק כי לא נערכה פנייה נוספת למנהל הארנונה והוא לא יכול היה להיווכת בכך.

הוועדה איפשרה לעוררים להוכיח כי ביום 25/8/2020 הנכס היה ריק מכל חפף, אולם העודררים לא עמדו בנטל להוכיח את טענתם; העוררים לא הציגו תמונות שצולמו ביום זה, לא הוצגה חשבונית או כל ראיה אחרת בגין פינוי החפצים במועד מסויים, וטענת העוררים נשענת אך ורק על דבריה של מנחלת הנכטים מטעמם, עו"ד מיכל אמיר, שאינה מצביעה על מועד מדויק וברור של פינוי החפצים, ועל תצהיר של מי שביצע את השיפוץ, ולא התייצב לדיון ההוכחות שנקבע ליום 2, כדי לחיתקר על תצהירו (נאלצ להיות בבית חוליט עס אימו ובמסיבות אלו בייכ המשיב ויתר על תקירתו).

עו"ד מיכל אמיר, מנחלת הנכסים של משפחת בלגה, נחקרה במהלך דיון ההוכחות על ידי בייכ המשיב, והשיבה כי אין מחלוקת לגבי הפריטים שצולמו במהלך הביקורת וכי התמונות שצורפו לדוייח הביקורת, משקפות את מצב הנכס בעת הביקורת. עוד הצהירה עו"ד אמיר כי לא הודיעה לעירייה לאחר פינוי החפצים. לשאלת הוועדה השיבה עו"ד אמיר כי היתר הבנייח של המבנה הוא למגורים ובעקבות כך הוחלט כי עליה לצרף העתק מתיתר הבנייה.

בנסיבות בהן לא נמסרה לעירייה הודעה בומן אמת, שתאפשר לה לבתון את מצב הנכס לאשורו בעצמה, באמצעות תוקריה, ומשלא הוצגו בפני הוועדה ראיות ברורות, אובייקטיביות וממשיות לכך שהנכס היה ריק ביום 25/8/2020, לא ניתן לראות בהצהרה של מנהלת הנכסים ושל הקבלן, כשלעצמן, כעמידה בנטל ההוכחה הנדרש. לאור זאת, אנו נאלצים לקבוע כי העוררים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי הנכס היה ריק במועד הנטען.

משלא הוכח כי הנכס היה ריק במועד הנטען, הרי שאין מקום לדון בסיווגו של הנכס בתקופה בה היה ריק בהתאם לחיתר הבנייה, שכן על פי הדין, הסיווג הזול ביותר רלוונטי רק בשעה שמדובר בנכס שהוכת כי היה ריק מכל חפ ושימוש. הלכת אפריקה ישראל מתייחסת לנכס שהוכר כנכס ריק, על פי תקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה. בענייננו, אין מדובר בנכס שהוכר ככזה על ידי המשיב, וועדת הערר אינה מוסמכת להחיל את ההלכה שנקבעה באפריקה ישראל מכל סיבה אחרת.

הערר נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן בחיעדר הצדדים ביום 3 | 5 /

בהתאם לסעיף 2(5) לתוק בתי משפט לעניינים מינהליים התשייט- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתל משפט לעניינים מינחליים (סדרן די תשט'י'א -- 2000, קיימת לצדדים זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 60 יום מעם מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות 0 (ערעל קביעת ארנונה כללית) (סדהי דין בוועדת

ערר) /ר 1207 ץד ל תר האינטרנט של המשיב.

כ / 'י 20

ש שש

2

לרייר: אפרת א. קפלן, עו חבר: אהוד מ. פלדמן,|עו'יד חבר: יעקב ישראלי, רו''ח

. קלדנית : ענת לוי

ועדת

4

עותק//מאושר

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית :

שליד עיריית תל אביב- יפו 7 ערר מס' 140023069

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'/ר - עו''ד אפרת קפלן

חבר - עו'יד אהוד פלדמן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העוררת: שיר טל אור

- נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

החלטה

עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב שלמה 99, תל אביב- יפו, הרשום בספרי העירייה כנכס מס' 2000192797 ח-ן ארנונה מס' 111671617 בשטח 83 מ"ר וסווג בתקופת המחלוקת בסיווג 'ימקומות לבילוי ופנאליי.

העוררת פנתה למשיב בבקשה לשנות את הסיווג לייסטודיו לאמןיי ו/או יימלאכה ותעשליהיי וביום 0 שינה המשיב את סיווגו של הנכס מיימסחר קמעונאי כללייי ליימקומות בילוי ופנאליי החל מיום 1/1/2021. ביום 1/7/2021, ולאחר הגשת הערר, שינה המשיב את סיווג הנכס לי'תעשייה ומלאבה'י.

התקופה שבמחלוקת נותרה מיום 1/1/2021 ועד ליום 30/6/2021.

המשיב הגיש בקשה לסילוק הערר על הסף.

בדיון המקדמי שהתקיים בערר ביום 21/10/2021 עמד המשיב על הטענה כי יש לסלק את הערר על הסף בשל איחור בהגשתו. בעקבות כך, הורתה הוועדה לצדדים להגיש סיכומים בטענה המקדמית.

ביום 12/3/2021 פנתה העוררת למשיב בהשגה באמצעות אתר העירייה, בעצמה, וטענה כי היא שכרה את הנכס ביום 1/1/2021 והיא מקיימת בנכס 'יסדנה חברתית לעבודה בעציי. העוררת טענה כי הנכס מחויב בשיעור ארנונה כפול מוּה שחויב המחזיק הקודם אשר עסק בפעילות והה. ואת ועוד, העוררת טענה כי מדובר ביצירה בעצ, אין בנכס מכירה של מוצרים ולכן סברה כי יש לסווג את הנכס בסיווג ''בית מלאכהיי ולא תחת הסיווג הכללי יימסחר קמעונאי כללייי. בנוסף, היא ביקשה לבחון את האפשרות לסווג את הנכס כ''סטודיו לאמן'' שכן היא עוסקת בפיסול בעצ, עונה על כל האמור בסעיף וה לצו הארנונה ומאחר והסדנה פתוחה לשימוש חברתי של הקהילה.

ביום 24/3/2021, ובעקבות ביקורת שנערכה בנכס, פנתה העוררת מיוזמתה, בשנית, למשיב, בעצמה, וביקשה להוסיף פרטים כדי שהסיווג יהיה תואם באופן מיטבי לפעולתה. העוררת הפנתה לדף הפייסבוק שלה, המתאר את פעילותה, הדגישה שהיא עוסקת בפיסול בעץ ואף ציינה בהגינותה כי

ר לענייגי קרנונה כללית

שליד עי תלשאביב - יפו

|

|

\

ו

1

ועדת ערר

בכוונתה לייצר בנכס רהיטים מעף ממוחזר ולכן ברצונה יישהרישוס בנכס יאפשר לי לעשות ואת'י.

העוררת גם פירטה אודות הסדנא החברתית בע שהיא מפעילה. נוסח הפנייה מלמד על ניקיון כפיה ותום ליבה.

ביום 5/4/2021 השיב מנהל הארנונה לעוררת ; מנהל הארנונה דחה את הבקשה לסיווג כחדר עבודה של אמן, בטענה כי אינו עומד בתנאי הסעיף. באשר לסיווג הנכס כתעשייה ומלאכה; מנהל הארנונה השיב לעוררת כי התעריף יינתן לנכסים המשמשים אך ורק לתעשייה ומלאכה, ונימק כי מן הביקורת עלה שאנשים נוספים עושים שימוש בנכס ומתקיימות בו סדנאות חברתיות לעבודה בע\, כמו גס שבדיקה באתר האינטרנט העלתה כי העוררת גובה תשלום על סדנאות אלה. בעקבות כך

החליט מנהל הארנונה כי:

יימבלי לגרוע מהאמור לעיל, סיווג הנכס הנדון עודכן לצורך חיוב

בארנונה כללית כמפורט להלן:

מ: מסחר קמעונאי כללי ל: מקומות לבילוי ופנאי החל מתאריך:

21

יודגש כי, לשינוי הסיווג הנייל אין משמעות כספית בתעריף הארנונהיי.

הדיון בבקשת לסילוק על הסף

המשיב טען בסיכומיו בטענה המקדמית כי משמדובר בתשובה להשגה, היה על העוררת להגיש ערר כנגד החלטה זו. העוררת טוענת בסיכומיה כי יש לראות בהודעה וו כהודעת תיקון שומה בשל עדכון הסיווג, ולפיכך היה על העוררת להגיש השגה כנגד קביעה וו, וכלל לא היה מקום בשלב וה להגשת ערר בשלב זּה. לטענת העוררת, העובדה ששני הסיווגים חוסים תחת סעיף 3.2 לצו הארנונה חסרת נפקות כי המשיב עצמו סבר שיש משמעות לשינוי הסלווג ולא ניתן לטעון אחרת.

מכל מקום, העוררת, בעודה לא מיוצגת בשלב וה, כמתואר לעיל, פנתה למשיב ביום 6/5/2021 בהשגה נוספת. העוררת טענה כי הסדנאות שנערכות במקום עוסקות בעבודה בעץ בלבד, כלומר אין בסדנאות כדי לשנות את הסיווג המתאים לנכס כמלאכה בלבד. העוררת הלינה כנגד סיווגה כבילוי ופנאי וביקשה לשנותו או לקיים ביקורת נוספת במקום.

ביום 10/5/2021 השיבה גבי תמי לוי, מנהלת מחלקה באגף הארנונה, לפניית העוררת, כי הנכס אינו ממלא אחר התנאים לסיווגו כבית מלאכה או סטודיו לאמן והפנתה לתשובת מנהל הארנונה מיום 1 ייבה ניתנה לך הזכות להגיש ערריי.

ביום 13/6/2021 הוגש הערר שבפנינו.

המשיב טען כי יש לסלק את הערר על הסף מאחר והיה על העוררת להגיש ערר כנגד החלטת מנהל הארנונה מיום 5/4/2021, ולא עמדה בפניה הזכות להגיש השגה נוספת כנגד תשובה גו. משכך, לשיטת המשיב, העוררת חרגה מן המועד הקבוע להגשת ערר.

העוררת סברה כי היה עליה להגיש השגה כנגד החלטת מנהל הארנונה מיום 5/4/2021 לשנות את סיווג הנכס מיימסחר קמעונאייי לייבילוי ופנאייי, ולכן, לשיטתה, מדובר בהשגה נוספת כנגד הודעת

חיוב חדשה, ולכן העוררת רשאית לערור כנגד ההחלטה מיום 10/5/2021 ואין מדובר כלל באיחור בְהגשת הערר.

|

לאחר קריאת החומרים שבפניה, ובפרט פניותיה המפורטות של העוררת למשיב, הוועדה קיבלה את הרושם כי העוררת, שלא הייתה מיוצגת עד להגשת הערר, פעלה בתום לב ובכנות רבה, מתוך כוונה למסור את התמונה העובדתית המלאה בפני המשיב, תוך משנה והירות ביחס לשימוש המותר בנכס ותוך מסירת פרטים נוספים גס לאחר הביקורת בנכס, שלא בהכרת היטיבו עימה. והירות זּו, כמו גם תום ליבה, ניכרים גס בנוסת פנייתה המחודשת למשיב מתוך מהתעקשותה על כך שעבודות הע\ שהיא מבצעת אינן בגדר ייבידור ופנאייי. מאחר ומנהל הארנונה אכן שינה את סיווג הנכס בתשובתו להשגה, ולא רק דחה את בקשתה, גס אם אין משמעות כלכלית לשינוי סיווג וה, הוועדה התרשמה כי העוררת סברה באמת ובתמים כי מדובר בהחלטה חדשה בעניין הסיווג, וכי עליה להגיש השגה כנגדה. בנוסף, מנוסח תשובת מנהלת המחלקה מיום 10/5/2021 העוררת יכלה להסיק כי עומדת לה הוכות להגיש ערר כנגד ההחלטה, שכן על אף מועד תשובת מנהלת המחלקה (למעלה מ 30 יום ממועד תשובת מנהל הארנונה להשגה) היא לא ציינה כי עמדה בפני העוררת האפשרות להגיש ערר אולם מועד זה חלף, ומקריאת מכתבה נדמה כי וכות להגשת ערר עומדת לפונה גס ביחס לתשובה נשוא המכתב.

במסגרת תגובתו לערר הודיע בייכ המשליב כי טענות העוררת נבחנו בשנית וכי בעקבות שינוי השימוש בנכס שונה סיווגו למלאכה ותעש*יה כך שהמחלוקת בין הצדדים נותרה ביחס לתקופה המצומצמת מיום 1/1/2021-30/6/2021. בנסיבות אלו, ובשים לב לחשיבות שהוועדה רואה לאפשר את גישתה של העוררת לוועדה על מנת להוכיח את טענותיה, ומשעל פני הדברים, טענותיה אודות טיב הפעילות בעצ וטיבן של הסדנאות החברתיות שבוצעו במקום ראויות להתברר לאשורן, החליטה יו''ר הוועדה בהחלטה מנומקת להאריך את מועד להגשת ערר עד למועד הגשתו בפועל (13/6/2021).

במכלול הנסיבות שפורטו, סברה יו"ר הוועדה שלא יהא וה ראוי לדחות את טענות העוררת ואת גישתה לוועדת הערר בטענה פרוצדוראלית, מבלי לאפשר לה את יומה, כלומר את האפשרות להוכית את הסיווג המתאים לנכס גם ביחס לשימוש בנכס בין החודשים ינואר -- יוני 2021, ובכלל וה מהו השינוי בשימוש שהוביל את המשיב לשינוי החלטתו והאם השימוש הקודם אכן אינו מתאים לסיווג יימלאכהיי. בהחלטה צוין כי מחלוקת בת ששה חודשים עבור המשיב יכולה להיחשב כמצומצמת, אולם עבור מי שעוסקת בעבודות עצ, סדנאות חברתיות ומחצור, ייתכן ומדובר בעולם ומלואו.

לאור כל האמור, הבקשה לדחיית הערר על הסף בשל איחור בהגשתו - נדחתה והמועד להגשת הערר הוארך עד למועד הגשתו בפועל.

מאחר והמשליב חזר על טענת הסף גם במסגרת הסיכומים בערר, הוועדה מוצאת לנכון לציין בי ההחלטה מיום 28/3/2022 בעינה עומדת וחברי הוועדה מאמצים אותה על מכלול נימוקיה.

המשך הדיון בערל

הוועדה הורתה על הגשת תצהירים ביחס לשימוש בנכס בתקופה מיום 1/1/2021 ועד ליום 1

מטעם העוררת הוגש תצהיר של העוררת גבי שיר טל אור. מטעם המשיב הוגש תצהירו של החוקר מר רוני וקנין.

//

עותק טאושר 3

| ועדת ערר לעפייג: אכנוגה כללית

שליד עיריית תל- - יפו

בפתח דיון ההוכחות מיום 20/10/2022 צפתה הוועדה בסרטון שנערך על ידי כלכליסט אודות הפעילות בנכט, ואת לאחר שבייכ המשיב קיבל את הסרטון לידיו עובר לדיון.

במהלך הצפייה בסרטון נערך פרוטוקול קצר, בו הפנה בייכ המשיב את תשומת לב הוועדה לדקת 2, בה נאמר כי תחילתו של חתהליך היא בפנייה של לקות בבקשה להכנה של פריט מטוים. עוד צוין בפרוטוקול כי בייכ המשיב הפנה את תשומת לב הוועדה לכך שהעוררת יימתפרנסת יפהיי.

בהמשך לצפייה, החליטה הוועדה כי תמלול הטרטון יוגש לתיק הערר על ידי בייכ העוררת ובהתאם להחלטה זו התמלול צורף לסיכומים מטעם העוררת. בהמשך הדיון נחקרה העוררת על תצהירה בידי בייכ המשיב. בייכ העוררת ויתר על חקירת המצהיר מטעם חמשליב.

מכאן החלטה זו.

תמצית טענות העורת

הנכס סווג בתקופת המחלוקת כיימקומות לבילוי ופנאייי. בעקבות הודעה של העוררת כי הפסיקה להעביר סדנאות בנכס, ובעקבות ביקורת שנערכה מטעם המשיב, שונה הסיווג בנכס לייבית מלאכתיי.

העוררת העבירה פעמיים בתחודש סדנאות. כל סדנא נמשכה שלוש שעות. העוררת מעוניינת לחדש את קיום הסדנאות מבלי שייפגע סיווגה כייבית מלאכהיי.

העוררת היא אדריכלית והנכס תחת השם המטחרי ייסדנת חד קרןי' משמש לייצור רחיטיס בעצ ממוחזר, משטחים, בטיסי מיטות, ארגצי תחמושת. העבודה כוללת הכנת העף לעבודה, הוצאת מטמרים, הקצעה ושיוף וייצור בהתאם לתכנון מוקדם. העוררת מייצרת שולחנות, אדניות, פרגולות, פינות ישיבה, דקיס וכיוייב. בבסיס הנגרייה עומדת המחשבה על קיימות ושימוש בחומרי גלס ממוחזרים.

סרטון המתאר את הפעילות בנכס הוצג בפני הוועדה ונערך במסגרת מדור כתבות על בעלי מלאכה שעוסקים בפעילויות ייחודיות. חמשיב ביצע ביקורת בנכס והכיר בכך שהפעילות בנכס נכנסת בגדר ייבתי מלאכהיי.

עד ליום 1/7/2021 העוררת קיימה סדנאות בנכס במסגרתן למדו המשתתפים ליצור במקום רהיטים מחומרים ממוחצרים. בסתייכ נערכו בנכס 7 סדנאות, כל אחת נערכה במשך 3 שעות ובכל אחת

השתתפו 6-8 משתתפים. עלות ההשתתפות היא סמלית כ- 100 ₪ למשתתף וההכנסה מהסדנאות

היא כ- 10% מן המתזור התודשי. מבחינת העוררת הערך בסדנאות הוא קהילתי ובהתאם לעיקרון הקיימות.

הפעילות בנכס מהווה בית מלאכה, העוררת מליצרת רהיטים באמצעות כלי עבודה וגם אם רחיטים נעשים בעקבות פנייה של לקוח לעוררת, היא אינה גורעת מכך שמדובר בנגרייה / בית מלאכה.

מרבית הנגריות מייצרות ריחוט לפי הזמנה ואין בכך כדי להפוך אותן לנותנות שירותי נגרות.

פעילות הסדנאות שקיימה העוררת הינה טפלה בעליל לפעילות העיקרית הן מבתינת משך הזמן וחן מבחינת היקפן הכספי. מאפיות עורכות סדנאות אפיית, בתי מלאכה לקרמיקה עורכים טדנאות

₪ ואין באלו כדי לשנות או הסיווג.

+ ועדת ערר

ו[

אושר

רנונה כללית

+ שליד עיריית תל-אביב - יפו

הסדנאות מועברות בעיקר ממניעיס אידיאולוגים של קיימות וחינוך אקולוגי ואין לטעון כי הן שוללות את אופי השימוש בנכס כבבית מלאכה.

לאור כל חאמור העוררת טוענת כי יש לקבוע שהסיווג המתאים לנכס בתקופת המחלוקת הוא ייבית מלאכהיי.

תמצית טענות המשיב

העוררת עושח בנכס שימוש להכנת פריטים מע בהתאם לדרישת לקוחות בהתאמה אישית. פונים אליה לקוחות רבים והיא מצליחה להתפרנס ולהתציק את הסדנה.

העוררת קיימה בנכס סדנאות בתשלום סמלי כ- 100 ₪ למשתתף. העוררת לא צירפה לתצהירה תיעוד של מספר הסדנאות והתשלום שנגבה ואין עדות להיקפן, מהותן, תכיפותן וכמותן מבחינת כמות המשתתפים והמשמעות הכלכלית שלהן. לכן ישנה הצדקה לסיווג הנכס בהתאם לסעיף 3.2 לצו הארנונה.

בעת ביקור התוקר מר רוני וקנין מטעט המשיב בנכט, נמטר לו כי מדובר בנגרייה חברתית ללא מטרת רווח, דבר שהתברר כלא נכון. עוד נמסר למר (ק(לן כי הסדנה כוללת מספר חברים שמבצעים במקום עבודות נגרות, דבר שהתברר כלא נכון. העוררת אינה עוסקת בתיקון תחפצים או ציוד עבור תושבי השכונה. המשיב סבור כי מדובר בפעילות בעל מאפיינים שירותיים.

אין מדובר בבית מלאכה שיש הצדקה להקל עליו בתשלום ארנונה משיקולים סוציאליים והמשיב מפנה לרציונאל לסיווג מוזּל בתשלום ארנונה של בתי מלאכה מסורתליס כמבחן משמעותי בהכרעה אס מדובר בבית מלאכה לצרכי ארנונה או בשימוש מסתרי. בהתייחס לפסיקה בעעיימ 2503/13 אליהו זהר ני עיריית ירושלים, חמשיב טוען כי ספק אס ניתן לראות בפעילות העוררת ככזו המשויכת לצד המסורתי של בעלי מלאכה ולטענתו היא אינה דורשת שטח רב כשל מפעל תעשייה.

המשיב עומד על הטענה בדבר דחיית הערר על הסף. לטענתו, הוועדה ציינה בהחלטתה המקדמית כי העוררת פעלה בתום לב ובכנות רבה מתוך כוונה למסור את התמונה העובדתית המלאה למשיב, אך התברר כי העוררת בתרה להסתיר את הראיות הנוגעות ללב המתלוקת בערר. בנכס התקיימה פעילות מטחרית שירותית שהיקפה ומשמעותה הכספית נותרו עלומים.

המשיב מבהיר כי החלטת הוועדה אינה יכולה לחול על עתיד פעילותה.

לאור כל האמור טוען המשליב כי יש לדחות את הערר.

דע (הכלעת

עיינו בדוייח הביקורת שנערך על ידי החוקר מר רוני וקנין ביום 22/3/2021 ובתמונות שצורפו אליו (לחלן - 'יהדויית).

בדוייח צוץ כי *במקום נראו שולחנות עבודה, כלי עבודה ידניים ותשמלייכו (מברגות, משחזות, מקדחות, פטישים, מסורים, פליירים וכדי..), מסור שולחן, חומרי גלס בעיקר עצ ממוחזר, דבקים,

/ ועוד ציוד שונה וחברי קהילה שעבדו במקוסיי.

מן הדוייח עולה כי העוררת ציינה בפני התוקר כי מדובר בנגריה חברתית ללא מטרת רוות, הסדנא כוללת מספר של חברים המבצעים עבודות נגרות, כל הציוד ותומרי הגלם נמצאים במקום ובגמר כל עבודה רשאל אותו חבר לתרום טכוס סמלי כאוות נפשו (יש מחיר מומלף אך העוררת אינה מחייבת עליו). אין במקום מכירה, תצוגה או קבלת קהל. עוד צוין כי העוררת עוסקת בעיצוב ופיסול מוצרי עצ, חברי הקחילה בונים אדניות, מדפים וכל מיני מוצרי עצ שימושיים. העוררת הציגה בתערוכות וחברה באגודת אמנים. העוררת אינה מוכרת, אינה מלמדת ואין הזמנת יצירות.

התמונות שצורפו לדוייח הביקורת תואמות את תיאורו של החוקר מר וקנין ונראיס בהם חומרל גלם, בעיקר עץ ממותחזר, לוחות עץ, שולחנות נגרים, מסור וכלי עבודה רבים המלמדיס על עבודת בעצ. מבחינה ויוואלית הנכס נראה כנגרייה לכל דבר וענייו.

מדברי העוררת בפני החתוקר עולה כי היא אינה רואה בעסק כמסחרי, כלומר למטרת רוות, את העובדים בסדנא היא מכנה חברים והתשלום הוא על פי בחירה.

מעדותה של העוררת ומן הסרטון שהוצג בפני הוועדה בפתח הדיון, שתמלילו צורף לסיכומי העוררת, עולה כי פעילותה של העוררת חיא במידה רבה פעילות של מעין בית מלאכה אידיאולוגי ן היא מגדירה עצמה כייאנרכיטקטיתיי, שילוב ביו אנרכיסטית וארכיטקטית, ועושה שימוש בחומרי גלסם משומשים ובכלל זה בסיטי מיטה, משטחים, רפסודות, גלגלי כבלים, ארגזי תחמושת, ארגזי שילוח ואלמנטיט שונים מעצ שייהיו להם חיים קודמיסיי והיא מעניקה להם יחיים חדשיםיי.

לדבריה, היא למדה אדריכלות בהתמחות בקיימות ועבדה שנתיים במשרד אדריכלים. הסיבה שהבינה כי עבודה במשרד אדריכלות לא מתאלמה לה, הינה כי אינה רוצח יילעבוד בעולם של בנייה קונבנציונאלית שהאינטרסים בן הס כלכליים גריידאיי. העוררת ביקשה לעבוד יעם הידייסיי בעצמה ולא לייצר באמצעות מחשב. את העיסוק הנוכחי הלא הגדירה כיישותפות לבנייה אקולוגיתיי וכייבנייה של מבנים אקולוגייסיי שמטרתה לשלב כמה שיותר חומרים ממותזריס ותומרים טבעיים בפרויקטים. היא הדגישה את הייאלמנטיס שטובים לכדור הארציי ואת השימוש בחומר שיימפחית פסולתיי. לדבריה, חומר הגלם אמנם זול אבל העובדה המושקעת בו גדולה יותר.

התבטאויותיה הייחודיות של העוררת ביחס לעבודה והשותפות שהקימה בנכס, על רקע תפיסת עולם מטוימת ורקע אקדמי מובתן, בשילוב האופן בו היא מקיימת את עבודתה בנכס, אופן התשלום שאינו קונבנציונאלי, החברים בסדנא (שאינם עובדים) ועוד, הובילו את חברי הוועדה למסקנה כי העטק/שותפות המתקיים בנכט ומכונה בית מלאכה אידיאולוגי, הוקם על בסיס אידיאולוגיה של קיימות, ולא ניתן לראות בו כבעל מאפיינים של ייעסק מסתרייי. הוועדה דוחה את טענות המשיב כי מדובר בפעילות אשר יימוכתבת על ידי לקוחותיה בהתאם לדרישות של כל לקות ולקות ובעלת מאפיינים שירותייםיי וכן את הטענה בסעיף 23 לסיכומים כי מדובר ייבנכס בעל אופי מטחרי יותריי.

הפעילות שמתקיימת בנכט היא ליחודית, בדגש שניתן למניעים אידיאולוגים של קיימות וחינוך אקולוגי, מתוך מחשבה קהילתית ואין בעצם העובדה שנגבה בה תשלום כלשהו, או שהעוררת מצליחה להתקיים ממנה, כפי שצוין, כדי לגרוע מכך. בד בבד , הפעילות שתוארה מתאימה ללא ספק להיכלל תחונ טלווג של ייבית מלאכהיי, כפי שאכן סווגה החל מחודש יולי 2021.

בשולי הדברים נת*יחס לטענה באשר לתכליות להקלה בארנונה לבעלי מלאכה כפי שהוזכרו בבריימ

9. חברי הוועדה סבורים כי י'התמריצ לפעילות לעידוד תעסוקה ושיפור הכלכלהיי מחויב

"נ' ארגוגה כללית

רל 2.98

להתפרש בזמנים אלו כקשור גס בהכרח במתן תשומת לב לנושאים של קיימות, אקולוגיה ואיכות הסביבה.

באשר לסדנאות שהתקיימו בנכס בתקופת המחלוקת ;

המשיב טוען כי העוררת לא המציאה ראות ביחס לסדנאות,

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]