החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - דצמבר 2023 - 2

7

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית 7

שליד עיריית תל אביב-יפו עררים מספר: 140025433

2

בפני חברי ועדת הערר:

*ר'/ר - עו'/ד אפרת קפלן

חבר - עו''ד ראובן הרן

חבר - עו'יד אהוד פלדמן

העוררת: אורבן פלייס מגדל שלום - שותפות מוגבלת

- נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

החלטה

בפנינו שני עררים בעניין נכסים שמחזיקה העוררת במגדל שלום; האחד, כנגד החלטת מנהל הארנונה מיום 22/5/2023, בה השיב מנהל הארנונה כי ההשגה נדחית לאחר שהניסיונות לתאם ביקורות בנכסי העוררת כשלו, ואין אפשרות לבחון את השימוש בנכסים, והשני, כנגד החלטת מנהל הארנונה מיום 3 שהשיב לגופן של טענות העוררת.

בהחלטה מיום 20/11/2023 הורתה יו"ר הוועדה על איחוד העררים וכן על הגשת תגובת העוררת לבקשה לדחיית הערר על הסף, לרבות פירוט מדויק של הסוגיות שלא הוכרעו על ידי הוועדה בארבעה

עררים שהוכרעו לאחרונה: 14001993, 140022936, 140021575, 140024031 (להלן - "ארבעת

העררים המאוחדים").

ביום 6/12/2023 הגישה העוררת תגובה בה טענה כי כל שנת מס עומדת בפני עצמה וביקשה לקיים את זכות הטיעון הבסיסית שלה. העוררת אף פירטה את הסוגיות שלשיטתה נכללות בערר כאן שלא

הוכרעו בעבר: טענת איני מחזיק והטענה בדבר חיוב שטחים משותפים. מכאן החלטה זו.

לאחר שקראנו את העררים על נספחיהם, את כתבי התשובה ואת תגובת העוררת מיום 6/12/2023,

הגענו למסקנה כי יד לדחות את העררים בשל קיומו של מעשה בית דין.

בהחלטת הוועדה שניתנה ביום 21/12/2022 בארבעת העררים המאוחדים, הוכרעה סוגיית סיווג הנכסים במתחם שמפעילה העוררת, לאחר שנקבע כי העוררת מחזיקה בנכסים ועושה בהם שימוש

מסחרי, כלהלן:

"לאור כל האמור, מסקנתנו כי העוררת היא המחזיקה בנכסים והיא עושה בהם שימוש מסחרי גרידא, של שירותי השכרת חללים, ציוד ומתקנים שונים

לשימוש משתמשים שונים, לתקופות זמן משתנות.

שימוש זה אינו מתאים לסיווג לפי סעיף 3.3.1 לצו הארנונה שעניינו בסיווג בתי מלאכה/ מפעלי תעשייה וכן אינו מתאים לסיווג כבתי תוכנה בהתאם לסעיף 3 לצו הארנונה ואנו סבורים כי הסיווג המתאים לפעילותה המסחרית של העוררת הינו בהתאם לסעיף 3.2 לצו הארנונה: נכסים שאינם משמשים

למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחר.

בשולי הדברים נעיר, כי בשים לב למציאות הכלכלית המורכבת, אכן קיימת חשיבות ואף הכרח ביצירת מתחמי עבודה משותפים עבור פרקטיקות שונות, שיאפשרו קיום בעיקר לעסקים קטנים, באופן שיפחית את עלויות השכרת שטחי העבודה שלהם, אולם לעת עתה נראה כי צו הארנונה הנוכחי אינו נותן מענה

קונקרטי לסוגיה זו ואנו נדרשים להכריע בהתאם לדין הקיים.

סוף דבר; העררים נדחים. הסיווג המתאים לנכסים הינו סיווג לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה. אין צו להוצאות.

מתגובת העוררת מיום 6/12/2023 עולה כי העוררת הגישה ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים

כנגד החלטת הוועדה.

באשר לטענת הסיווג;

כאמור, הוועדה התייחסה אך לאחרונה למתחם הפעילות של העוררת, בהחלטה מנומקת בארבעה עררים שונים, ובהיעדר שינוי נסיבות עובדתי מהותי ורלוונטי, הרי שמדובר במעשה בית דין וטענות

העוררת בעניין סיווג הנכסים - נדחות.

באשר לטענת איני מחזיק;

העוררת טוענת כי יש להעביר את החזקה בנכסים במתחם לחברות אשר מחזיקות ומשתמשות בשטחים אלו. טענה זו הוכרעה במסגרת ארבעת העררים המאוחדים, בהם נקבע במפורש כי העוררת היא זו שמחזיקה בנכסים, וכי אין חולק שהיא מעמידה לרשות לקוחותיה חללים שונים בנכס, חדרים, ציוד, מטבח משותף ושירותים שונים. הוועדה קבעה כי כעולה ממכלול העדויות והחומרים שהוצגו בפניה, העוררת המחזיקה בנכסים מקיימת בנכסים פעילות מסחרית שעיקרה במתן שירותים ללקוחותיה ולא יכול להיות חולק כי היא עצמה אינה בית תוכנה. לאור החלטת הוועדה, טענת העוררת כי אינה מחזיקה בנכסים - המבוססת על עובדות שהוכרעו על ידי הוועדה - נדחית.

2

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר: ערר מסי: 140025030

לור -- עו''ד אפרת קפלן

חבר - עו'יד ראובן הדן

חבר -- עו'יד פלדמן אהוד

העוררת: ג'יטי גטאקסי בע'ימ

‎ -‏ נגד -

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

החלטה

עניינו של הערר בטענה כי יש לסווג את הנכס נושא הערר כ"בית תוכנה". המשיב טוען במסגרת כתב התשובה לערר כי העוררת אינה עונה על התנאים לסיווג כ'בית תוכנה'.

הערר הוגש כנגד החלטת מנהל הארנונה מיום 22/2/2023. בהחלטתו הודיע מנהל הארנונה כי טרם התקבלו המסמכים שנדרשו לשם בחינת הסיווג המבוקש, ובכלל זה דו"ח כספי אחרון, הסכם התקשרות עם חברת האם/ בת / אחות והסכמי התקשורת עם לקוחות.

המשיב לא טען בתגובתו כי יש לדחות את הערר על הסף, אלא טען לגופם של דברים כי העוררת אינה עומדת בתנאי הסיווג המבוקש.

מן התשובה של מנהל הארנונה עולה כי נערכה פניה לעוררת ביום 2/2/23 שלא נענתה. לאור זאת בקשת העוררת לא אושרה, מבלי שטענת הסיווג נבחנה לגופה.

כנגד החלטה זו הוגש הערר.

בהחלטה מיום 27/11/2023 קבעה יו"ר הוועדה כי הליך הערר בפני ועדת הערר אינו הליך המאפשר לדון במסמכים שלא הומצאו למנהל הארנונה וכי הערר אינו הערכאה המתאימה לבירור ראשוני האם פעילות העוררת מתאימה לסיווג כבית תוכנה, משמנהל הארנונה לא קיבל את המסמכים הנדרשים על פי נהליו.

עוד צויין, כי המשיב צירף לתגובתו דו"ח ביקורת שנערך ביום 19/6/2023 וכי לא צורפה החלטה חדשה של מנהל הארנונה לָאחר ביקורת זו. יו"ר הוועדה ציינה בהחלטתה כי עמדת ב"כ המשיב אינה יכלה להחליף את שיקול דעת מנהל הארנונה.

לאור זאת, בטרם תינתן החלטה בתיק, התבקשו הצדדים להודיע בתוך 14 יפ האם ניתנה החלטה נוספת על ידי מנהל הארנונה לגופו של הסיווג לאחר יום 19/6/2023.

ביום 30/11/2023 הודיע ב"כ המשיב כי הביקורת מיום 19/6/2023 בוצעה במסגרת בדיקה של מחלקת העררים אצל המשיב לבחינת תיק הערר על בוריו, וכי הממצאים לא עברו פעם נוספת תחת עיני המשיב עצמו.

בפני ועדת הערר לענליני ארנונה כללית עררים מס': 140023930

שליד עיריית תל אביב יפו 18

בפני חברי ועדת הערר:

*ף'יר: עו"ד יהושע דויטש

חבו': אודי ויינריב, כלכלן

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

העוררת: אטביי טכנולוגיות ישראל בע"מ

‎ -‏ נגד --

מנהל הארנונה בעיריית ת''א

החלטת

הקדמה וגצ המחלוקת:

1

העוררת מחציקה בנכט שמספרו 2000168886, ברחוב דרך מנחט בגין 36, תל אביב, בשטח של 7 ממיר.

המחלוקת העומדת לדיון בתיק זה הינה סיווגו של הנכס. לטענת העוררת יש לסווגו בסיווג ייבתי תוכנהיי, ולטענת המשיב כבניינים שאינם משמשים למגורים.

העוררת טוענת כי חינה מפתחת תוכנה בתחום ניתוח סיכוני סייבר וביטות כנגד נזקי סייבר (חדירה למערכת וגניבת מידע, שיבוש פעילות, כופרת, גרימת נזקים וכדוי). לטענתה מדובר בפלטפורמה אותה היא מפתחת ואשר מספקונ נתונים שונים כמו בחינת סיכוני הטייבר של חברות והנפקת הצעות מחיר אוטומטיות לפוליסת ביטות סייבר על סמך מיתוח הטיכונים.

העוררת-מדגישה כי. היא ועובדיה עוסקים אך ורק בפיתוח התוכנה המתוארת לעיל, כאשר מרביתם המוחלט של עובדי העוררת עוסקים בפיתות הטכנולוגי ובייצור התוכנה.

העוררת מוטיפה וטוענת כי בפלטפורמה מותקנים כלים, המאפשרים ללא מפתחים לתקן ולעדכן את מודלי התמחור, בהתאם לנתונים האקטואריים של החברה המשתמשת בפלטפורמה, באופן עצמאי וללא תלות בעוררת.

העוררת טוענת כי חברת האם שלה (חברת "אטביי אלנקיי) עוסקת בארהייב בלבד, בתחום פוליסות ומוצרי ביטוח כנגד פגעי סייבר והיא מאפשרת לסוכני ביטוח ברתבי ארהייב, אשר מוכרים פוליסוות מטעם חברות ביטות שונות, לעשות שימוש בפלטפורמה ככלי להקטנת הסיכון חביטותי וייעול המכירה.

המשיב טוען כי על פי מבחני הפסיקה, על העוררת להוכית כי הינה מפתחת ומוכרת תוכנה כסחורה, את במובחן מפעילות עסקית אשר באופליה מבוסטת על תשלום בגין תשלום שנרכש במסגרת השימוש בפלטפורמה הקלימת.

המשיב מפנה לטענת העוררת בכתב הערר, כי אופן ההתקשרות מול לקותות הקצה, הוא במתן אפשרות שימוש בפלטפורמוז הקיימתת ולא במכירת של התוכנה עצמה, שכן העוררת אינה עוטקת במכירת של תוכנה, אלא במתן שירותים ללקוח אחד בלבד -- חברת האט האמריקאית.

המשיב מפנה לדויית הכספי שהציגה העוררת המעיד כי הכנסותיה מתקבלות כולן בגין מתן שירותים ולא מפיתות ומכירה של תוכנה.

.10

לטענת המשיב העוררת מעניקה שירותים לתברת האם באופן בלעדי. חברת האם מקבלת את הכנסותיה מלקותות הקצת בהתבסס על ביצועים ותצלחה בלבד, כאחוז ממכירות של פוליסות ביטות.

11

.2

.3

4

.5

6

העוררת הגישה תצחיר מפורט, על צרופותיו, מאת הגברת איילת קוטנר, סמנכיילית טכנולוגיות של העוררת. המשיב הגיש תצחיר של תוקר השומח מר משה דבוש אשר ביקר בנכס ביום 2, במלום 31.10.22 נתקרה הגברת קוטנר. העוררת ויתרה (בצזדק) על חקיירתו של מר דבוש.

לאחר מכן הוגשו סיכומים לרבות תגובת העוררת לסיכומי המשיב.

ביום 26.11.23, בעת כתייבתה של התלטה זו, הגישה העוררת בקשה להמצאת אטמכתא נוספת.

נקדים את המאותר ונציין כי האטמכתא הנוספת, מוכרת חיטב למותב זה והיא נטתה את הכף על מנת להביא לקבלת הערר שבפנינו.

הערר עצמו מתליחס לשנת 2022. במהלך שנת 2023 הגישה העוררת ערר נוסף -- 140025328 לשנת 2023, בהמשך להחלטה מיום 14.11.23 לפיה ניתנה לצדדים הזכות להגיש בקשה מוסכמת, להחלת חתיק הנדון בפנינו, גם לשנת 2023, הגישו הצדדים ביום 23.11.2023 הודעה על הסכמתם להחלח כאמור לעיל. לפיבך החלטתנו זו תוחל גט על תיק ערר 140025328 (לשנת 3)

תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ו- 2007 (להלן:

'יתקנות ההסדריסיי), התילו לאחר תיקון משנת 2010 בהגדרה יתעשיחיי, גם בתי תכנה:

ייתעשיה- לרבות...בתי תכנהיי.

בהתאם לתקנות ההסדרים, הגדיר צו הארנונה של עיריית תל אביב, בסעיף 5.3.3, את הסיווג של ייבתי תכנהיי במילים ייבתי תכנה, שעיסוקם העיקרל הוא *יצור תכנתיי. עולה מן האמור כי על מנת שנכס מסוים יסווג בסיווג של בית תכנה יש לחראות קיומם של

שלושה תנאים מצטברים: \

א. בנכס מתבצעת פעולה של ייצור.

ב. בנכס מיוצרת תכנח.

ג. | מדובר בעיסוקו העיקרי של המחציק.

לאור ההגדרה שבתקנות ההסדרים, נמצא כי על מנת שנכס יוכה בתעריף המופחת של בת?

תכנה, עליו לעמוד תחילה בכל המבחניט שנקבעו בפסיקה לעניין פעילות ייצורית אשר מקנה תעריף מופחת למפעלי תעשיה.

מבחנל זיחוי הפעולות היצוריות נקבעו בעייא 1690/90 פקיד שומה תא 5 ני חברת רעיונות בע"מ, פייד מח (1) 200 (1992). מבחנים אלה יושמו בעמייג (מינהליים ת'//א) 01-17- 11802 האנלבוק אוונט פלנינג בע'/מ ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (טורסם בנבו, 29.05.2018)

(להלן:''פסק דין האניבוקי , בו קובעת כבוד השופטת שטופמן: '"משהוגדר 'בית התוכנה!

בסיווג /תעשיה' נבחן בפסיקה סיווג /בית התוכנה' בהתאם למבחנים שנקבעו לסיווג 'תעשיה', והם המבחנים שנקבעו בהלכת רעיונות. מבחנים אלו הם: א. יצירָת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר; ב. היקף השימוש במוצר המוגמר; ג. מבחן ההשבחה הכלכלי; ד. מבחן על דרך ההנגדה. על מנת לסייע בהבחנה בין פעילות ייצורית לבין מתן שירותים, משתמשים לעיתיט גס במבחן ה'קשר תמתמשך בין העטק ללקוח'. ראוי לציין כי מבחנים אלו הס בגדר מבחני עזר, המשמשים רק למתן אינדיקציות לסוג תפעילות המתקיימת בנכט, ואינם מהווים מבחניט מצטברים או מחייבים. כמו כן, על מנת לעמוד בתנאי צו הארנונה, יש לעמוד גם בתנאי 'העיסוק העיקרי/ שלצורך בחינתו נקבעו שני מבחני עזר נוספים והם המבחן תכמות והמברן המחותי (עניין ווב טנט, פסקה 10)/,

17

.8

9

.0

.1

2

3

6

5

בעמיינ (מינחליים תייא) 29761-02-10 ווב טנס בע"מ נ' מנחל האדנונה - עיריית תל אביב-

יפו (פורסם בנבו, 08.08.2011 (להלן:"'הלכת ווב סנסי'') , קובעת כבוד השופטת ברוש כי לצורך שיווג נכס כבית תכנה עליו לקיים בעיקר יפעילות ייצוריתיי של תכנה ועל העוררת תובה להוכית קיומו של תנאי זה.

ביום 3.10.21, ניתן פסהייד בתיק עמייג 60985-07-20 פריאמפט סקיוריטי בע"מ ג' מנהל הארנונה של עיריית רמת גן (פורסם בנבו). שני הצדדים התייחטו בטיכומיהס לפסק דין זת.

ביחמייש (כבי חשופט קירש) קבע איזון בכל הקשור לסתירה הקיימת בין הפעילות המטחרית לבין זו התעשליתית, כאשר מרבית הפעילות המסחרית מתבצעת בידי חברת האם, ואילו עיקר הפעילות התעשייתית - ייצורית נעשית בתוככי הנכס אותו ביקשו לסווג בסיווג של בתי תכנה.

בפסק חדין נקבע שגט אס חברת הבת שבארץ מספקת את התוכנה כשירות לחברת האם, הדבר לא שולל את העובדה שפיתחה תוכנה שמשווקת ללקוחות קצה.

ביום 5.9.22 ניתן פסק הדין בתיק עמיינ 1 שלמללרווב בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסם בנבו), שס עמד ביהמייש (השופטת רביד) על הדיוקיס הנחוצים בהבחנות האופרטיביות שבפסק הדין בעניין פריאמפט סקיוריטי הנייל.

בית חמשפט העליון דחה ביום 28.3.23 בקשת רשות ערעור על פסק חדין הנייל, ראה בריים 2

לאחר הגשת סיכומי הצדדים, ניתן ביום 28.9.23, בתיק עמיינ 21860/11/22 אופטיבל בע"מ, (כבוד השופט יקואל) התלטה שהיה בה כדי לחזק את עמדתה משכבר של ועדת ערר צו, כמו

ועדות ערר אחרות כי: '"המערערת אינה מייצרת תוכנה לצורך מכירתה כסחורה, אלא מאשרת

שימוש בפלטפורמה שפיתחה תמורת תשלום. מכאן מסקנת ועדת הערר שעיקר הפעילות המתבצעת בנכס המערערת איננה ייצור תוכנה כי אם מתן שירותים, ולפיכך המערערת אינת מפעילה בית תוכנה. בהחלטתה יישמה ועדת הערער על המקרה שלפניה את הדין החל כפי שהתגבש בפסיקת בתי המשפט, ולא מצאתי כל בהחלטה נפל פגט מנהלי כלשהו, או טעות אחרת בולטת על פניה'' (סעיפיט 12 ו-13 לפסק הדין).

פסק הדין של בית המשפט המחוגי המיל, אישר את החלטת ועדת הערר בתיק 140022939 (בראשות עו"ד רווית פרינץ), אשר ניתנה ביום 8.8.22. עמדח דומה נקטה גם ועדה זו בתיק ערר 8 נ(עט תיקים מאוחדים נוספים) אשר נתנה ביום 27.3.2023 בענייך וורטי מחקר ופיתוח בע"מ.

מכאן חייתה סלולה דרכנו להקיש גם על המקרה הנדון בפנינו, לצורך דתלית הערר.

דא עקא, וביום 19.11.23, קיבל בית המשפט המחווי את ערעורה של חברת וורטי וקבע כל סיווגה יהיה סיווג של בית תוכנה. החלטתו של בית המשפט המחוטי, כפי שיורחב עליה להלן, תומכת בעמדת העוררת שלפנינו ומביאה למסקנה, ברב דעות, כי דין הערר שהגישה, להתקבל.

פסק הדין הנייל (להלן ייהלכת וורטייי) ניתן בתניק עמיינ 7431-05-23 ע"י כבוד סגן הנשיא השופט אליהו בכר. בכותרת פסק דינו, מצא בית המשפט המחווי לצטט מדמותו חבדיונית של נדיר האקרמן בגילומו של אודי כגן, ממערכון בתכנית יאר נחדרתיי מחודש נובמבר 2021 יילא חשוגב המוצר, חשוב הפרודקטיי, ויוצק, להלצה זו, בהמשך התלטתו, קורטוב של רצינות ומשמעות.

בהלכות וורטי עמדה לדלון השאלה המרכזית, האם ניתן לטווג את המערערת כבית תוכנה על אף שהיא לא מוכרת את התוכנה כמוצר, אלא שתברת האם עושה בו שימוש לצרכי מסחר מקוון.

בית המשפט מבהיר כי פיתות אתרי אינטרנט חינו ככלל פעילות ייצורית, בחיותם יוצרים יש מוחשי שלו תועלת כלכלית שמשביחה ככל שהתוכנה מתקדמת יותר. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לחתעלס בנושא וה מן הנעשה בחברת האם ולבחון רק את פעילות המערערת בנכס.

3

6

7

8

9

.0

.1

2

.3

לפיכך, קבע כי מדובר בייצור תוכנה גם על פי המבחן הכמותי והמחותי אשר בוחנים את פעילות ייצור התוכנה על פני פעילויות אחרות ואלו יימטים את הכף לביוון פעילות ייצורית בעיקריי.

בית המשפט מוטיף ומבחיר בסעיף 1 של פסק חדין: '/אבהיר למען הסר ספק שלדידי אין חובה כי התוכנה המיוצרת בנבס תימכר בטחורה (''מוצר מדף'י בלשון ועדת הערר), לצורך הכרה בפעילות פיתוח התוכנה כפעילות ייצורית. אני מודע לכך שדעתי זו שונה מדעות אחרות שהובאו בפטיקת בתי המשפט המנהליים, ועל כן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי למסקנה ₪4

בסעיף 32 לפסק הדין מבחיך בית המשפט כי יש להתאים את פרשנות הדין לעת המודרנית.

(מעין ייתיקון גירסאיי). התאמה זו מפרשת יימוצר מדף*י כמוצר שאדם מהיישוב יכול לקבל אליו גישה לעשות בו שימוש. בעבר, נדרש היה הרוכש לאסוף את המוצר ממדף פיוי, בעוד כיום ניתן לחגיע אליו באמצעים דיגיטליים.

כן הפנה בית המשפט לכך שייבית תוכנחיי, על פי פשוטו של מקרא הוא חברת הייטק העוסקת בפיתוח תוכנה, ללא קשר לשאלה האם התוכנה נמכרת כסחורה או שניתן לדוגמה להתקין אותה מחנותת חאפליקציות בנייד.

לאמור לעיל צירף בית המשפט את השאיפה שלא לפגוע בתחרות על ההון האנושי בכך שתיווצר אפליה בין החברות המוכרות תוכנה כסתורה לביו חברה המפתחת תוכנה שעובדת על פיתות טכנולוגי חדש, המעוניינת לכתוב קוד איכותי ויעיל שמשיג את מטרתו ומפתת את המוצר.

לעניין זה, מוסיף בית המשפט ואומר, אין רלוונטיות אס התוכנה נמכרת כסחורה או שנעשה בה שימוש ברישיון או בצורות אחרות.

הנמקתו האתרונה של בית המשפט, להתאמת הפרשנות לעת המודרנית השובה לענייננו, במ*וחד, וזו לשונה: *יש טעם בטענות המערערת שבמקרה דנן, המבחן אודות ייעוד התוכנה, יצר מצב אבסורדי בו למעשה נבחנות פעולות חברת האם שנמצאת בארה'ב, ולא פעולות המערערת -- שעושה בפועל את השימוש בנכס. כזכור, דיני הארנונה נועדו לחייב את הנישום על חשימוש בנכס - ואת זה יש לבדוק. אם כן, מקום בו חברת הבת בישראל עוטקת בפיתות תוכנה וזה עיקר עיסוקה, יש מקום להכיר בה כגורם ייצורי להבדיל מגודם שירות?*י (סעיף 35 לפסהייד).

יישום והכרעה ע'/פ דעת הרב (הלו'/ר, עריד יהושע דויטש ועוייד אתוד פלדמן):

מןּ הראיות. עולה-כי העוררת. מפתחת תוכנה בתתוס ניתות סיכוני טייבר וביטות כנגד נלוקי סליבר. הפלטפורמה שמפתנתת העוררת מספקת למשתמשים נתונים הקשורים בסיכוני הסייבר של גופים חמהווים לקוחות פוטנציאליים של חברות ביטות. גבי קוטנר השיבה בחקירתה:

''החברות המבוטחות הן עסקים קטנים ובינוניים בארה"ב הן קונות ביטוח אצל סוכנל ביטוח אשד משתמשים בפלטפורמה. חברת האם מתעסקת בהפניה או בהכרות והסכמים ובלימוד"

(עמי 2 לפרוטוקול).

העוררת ועובדיה עוסקים אך ורק בפיתות התוכנה, כאשר מרביתט המותלט עוסקים בפיתות הטכנולוגי ובייצור התוכנה. הוצגו בפנינו דוחות, על פיהם, נכון לאוגוסט 2022 העסיקה העוררת 3 עובדים בפיתות תוכנה.

כל פעילות פיתוח וייצור התוכנה נעשית בנכס בלבד. הוצג בפנינו תסריט הנכס, הממחיש את חלוקת השימוש בין מחלקות חייצור השונות. \

בתצהיר העוררת הובחר כי סיימיס סיכונים ואיומיס בתחום הסייבר הדורשים פיתות מתמלד, עדכון ושדרוג הפלטפורמה לצורך ההתמודדות עס הסיכונים המשתנים.

כך גם עולה מן התצהיר .-- והדברים לא נסתרר- כי עובדי העוררת מפתתלס באופן קבוע פיצירים חדשים לפלטפורמה, ראה בהרתבה סעיפים 10 -11 לתצחירי העוררת.

מהדו"ית השנתי של העוררת לשנת המס 2020 עולה כי הוצאותיה על מוייפ היו כ-16 מיליון ₪ מתוך טך ההוצאות שעמדו על כ-19 מיליון ₪ דהיינו 84 אחוז.

4

4. העוררת הבחירה הבחר חיטב את פעילותה הייצורית בנכט במשמעות הפסיקה החדשה.

השימוש בפלטפורמה אינו רלוונטיי לענייננר אף כי תובהר היטב, כלשונה בסעיף ייט לסיכומיה:

אהשימוש בפלטפורמה, נעשה... ע'יי מאות סוכני ביטוח בארת'/ב אשר משתמשים בח באופן עצמאי ואוטונומי לצורך הנפקת הצעות מחלר לפיתוח טייבר. הצעות המחיר הנ'ל, מונפקות עצמאית ע"י התוכנה, בתתבסס על ניתות סיכוני הסלובר של התברה המבוטהת הפוטנציאליתיי.

5. לפי המבחן המהותי ברל לנו כי יש לקבוע כי יצור התוכנה הוא העיסוק העיקרי של העוררת.

6. דעת מיעוט: (אויי ויינריב, בלכלן):

אלנני מסכים עם ההחלטה לטווג את העוררת כבית תוכנה עפ"י צר הארנונה.

מהמסמכים והעדויות עולה כי חברת אטביי פלתחה (יייצרהי) פלטפורמה (אחת) המותקנת בענן (שרתי אמזון) ובאמצעות ממשק משתמש מאפשרת גישה ללקוחות הנוקקים לשירותיה.

כפי שהעידה החברה, המודל העסקי שלה הינו 84.45 ובתרגוס - תוכנה כשרות.

זאת לא תעשיה,

אני מודע לפסייד האחרנוך של כבוד השופט בכר בעניין חברת וורטי מחקר ופיתוחז בע"מ, אליו התייתסתי באופן מקיף ובהרחבה בחוות דעתי בעניין חברת טראקט פגרונות ריטייל בע"מ.

לא אטעה אם אומר כי אני מעדיף את הדעות החולקות, על כבוד השופט בכר, כפל שניתנר בחרבה הצדמנויות אחרות ע"י עמיתיו השופטים.

על מנת לא להאריך כאן, אני מפנה לחווה דעתי המלאה בטראקס בע"מ (מקרה דומה מאד לענייננו), בה הרחבתי והתייחסתי באופן מקיף לאטפקטים רבים בנושא הכרה בבתי תוכנה כתעשייה.

מסקנת:

7. אשרעל כן, ברב דעותת, התוצאה היא כי דין חערר להתקבל וכי הנכט יסווג בשנים 2022 ו-2023

כבית תוכנה.

8. לא מצאנו לנכון לתטיל על חמשיב הוצאות בגין ניהול ההליך, הואיל ותשובתו מיוט 28.2.2022

בהשגה חייתה סבירה לנוכח הפסיקה שעמדה, באותה עת, לנגד עלניו, בלא יכולת לצפות את הפרשנות המתחדשת מכות הלכת וורטי אשר גיתנה לפני מטפר ימיט - ביום 19.11.23.

9. אנ מוצאים לנכון לשבת את פרקליטיתס המלומדים של שני הצדדים בכל הקשור למיהול התלק,

ולכתיבתס של כתבי בי דין ממצים ועדכניים.

מיתן בתעדר הצדדים היום 12.23

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפטי לעניינים מנהלליס, התשייס-2000 ותקנח(23 (ב) לתקנות בתל משנפט לענמינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימו וכזת ערעור לפנל בית"%:

המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 60 יום מיום קבלת ההתלטת. : .

בהתאט לתקנה 20 (0 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונת קללית)(סדרי דין בוועדת "

ערר) התשלייד -1977 תפורטס החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. :

/

ך

כוייר: עו"ד יהושע דריטש חבר: אודי ניינריב, כלכלן <> = == = תבר: עו"ד אהוד פקדמך\" =

= קלדנית : ענת ל

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140021216 שליד עיריית תל אביב-יפו 1209

בפני חברי ועדת הערר:

וייר: עו"ד רוית פרינצ

חבר: עו"ד פלדמן אחוד

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העוררת : קרליבך אחד נדליץ בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטת

הנכסים נשוא הערר

הנכס נשוא הערר שמספרו 2000226094 מצוי ברחוב קרליבך 1.

ההשגה, העררים וההליכים שבפני הוועדת

1 | העוררת הגישה ערר ביום 24.2.2020 וחמשיב הגיש תשובה לערר ביום 28.6.2020 2 לבקשת העוררת, ובאין התנגדות חמשיב, ניתנה החלטה. על צירוף חברת טושיאל מטיריאלט = בע"מ כצד גי לערר (בסופו של יום, הצירוף לא השתכלל שכן לא ניתן חיה לאתר את החברה

לצורך ביצוע המצאה).

3 ביום 9.11.2020 נערך דיון מקדמי בו נתבקש המשיב להגיש הבהרה לעניין אי רישום צד גי כמחזיק. ביום 9.12.2020 הוגשה הבהרת המשיב בעניין זה.

4 הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וביום 4.7.2022 נערך דיון הוכחות במסגרתו נהקרו עדי הצדדים.

5. לאחר דיון ההוכחות ולבקשת הועדה, הגישה העוררת מסמכים נוספים (כתב תביעה שהגישה

גבי שני פלד נגד העוררת).

6

הצדדים הגישו סיכומים.

הטוגיות הטעונה הכרעה

הערר שבנדון עוסק בסוגיית והות המחזיק בנכס בתקופה שמיום 1.1.2018 ועד 1.9.2018. לטענת העוררת, מי שהחציק בפועל בנכס בתקופה זו היא צד גי, חברת סושיאל מטיריאלט בע"מ (להלן:

ייהחברהיי) ששכרח את הנכס מידי העוררת.

טענות העוררת

.10

כעולה מסיכומיה, העוררת טוענת שהמהויקה הבלעדי בנכס בתקופת הערר היא החברה, אשר שכרה מהעוררת את הנכס כעולה מהסכם השכירות נספת א לסיכומים.

העוררת טוענת שהודעה על החזקה נמסרה למשיב על ידי נציגת החברה, גבי שני פלד, בתחילת שנת 2018 (נספת ‏ לסיכומים) וכי גבי פלד חיא מורשית חתימה בחברה (נספת 2/ לסיכומים).

המשיב סירב ומסרב שלא כדין לרשוט את החברה כמחויקה בנכס בתקופה הרלוונטית לערר מסיבות בלתי ענייניות ובעיקרן טענות לתקינות ההודעה, נספת 2 לעיל. סירוב זה מעלה שאלה

. עקרונית הנוגעת לשיקול דעתו של חמשיב בנוגע לתקינות הסכט.שכירות.-3/או תוקפו. בהתאם.- ‏ ..

לסעיף 326 לפקודת העיריות, על המשיב לרשום את המחזיק בנכס על יסוד ההודעה שקיבל המחזיק. למרות שהחברה נתנה למשיב הודעה כדין, ולמרות שנציגת החברה נכחה גם בביקורת שערך המשיב בנכס בשנת 2020 (נספת ה/ לסיבומים), המשיב מסרב לעשות כן.

סירוב המשיב לרשום את החברה כמחזיק למעשה בנכט מנוגדת לדין שכן חובת המחזּיק בתשלום ארנונה היא חובה מכת הדין (פקודת העיריות וחוק ההסדרים במשק). כך גם קבעה הפסיקה בשורת פסקי דין. מקל חומר נכון הדבר, משעה שהחברה ביקשה ואת מיוזמתה (ראה עתיימ 5587-10-13). לא ברור אלו מסמכים חסרים למשיב על מנת לבצע את הרישום, שכן כל המסמכים הנדרשים הומצאו למשיב והוצגו לוועדה. עמדת המשיב כלפי העוררת מעלה חשד שמה המשיב עושה איפה ואיפה בין הנישומים השונים.

טענות חמשיב

1

12

.3

6

5

.6

17

לטענת המשיב, תקופת הערר איננח מיום 1.1.2018 כטענת העוררת אלא מיום 15.12.2019 המועד בו הגישה העוררת את ההשגה נשוא העררים. זאת, שכן הודעת נציגת החברה, נספת 2/ לסיכומי העוררת, נדחיתה על ידי המשיב בתשובה להשגה מיום 18.3.2018, נספת אי לסיכומי המשיב. על תשובה זו של חמשיב העוררת לא הגישה ערר במועד או בכלל, ותחת זו בשנת 2018 הגישה ערר בעניין סיווג הנכס (העוררת טענה לפטור מחמת היות הנכס ריק) (להלן: ייערר 8). במסגרת ערר 2018 לא העלתה העוררת טענח ולפיה היא איננה מחזיקה בנכס.

בנוסף, במסגרת עררים נוספים שהגישה העוררת, הגרה בה העוררת מטענותיה נשוא ערר זה.

לגופו של עניין מציין חמשיב, שנימוקי חמשיב שלא לרשום את החברה כמחזיקה פורטו במכתב המשיב לעוררת מיום 7.12.2020 (נספת ב: לסיבומי המשיב): הסכם השכירות הוא של חברה זרה, לא ברור האם גבי פלד מוסמכת לחתום על ההסכט מטעם החברה, לא ברור כלל מה טיבו של המסמך שהוצג על ידי העוררת.

בנסיבות בהן לא נמסר למשיב מסי תברח פרטית ישראלית אותה ניתן לרשום בספרי המשיב, כמחזיק, והדבר עורר ספקות, בדין נדחיתה בקשת העוררת לרשום את החברה כמחזיקה. על פי הפסיקה, המשיב רשאי לדרוש מסמכים נוספים על מנת לאמת את ההודעה על החלפת מחזיקים והפטיקה אף קבעה שמחובת המשיב לערוך בדיקה מקום בו מתעורר הצורך בחקירה ודרישה (ראה פסקי הדין המופיעים בסיכומי המשיב). בנסיבות המקרה, המסמכים שהעוררת הציגה עוררו ספק בדבר כשירותה של גבי פלד לחתום על המסמכים בשסם החברה והמטמכים הנוספים שהעוררת נתבקשה לספק לא סופקו על ידח.

אין יסוד לטענות בדבר אפליח וחריגה מסמכותו של המשיב.

בנוסף, כעולה מן המטמכיס שהוצגו במסגרת ההליך, המחלוקת הכספית שבין העוררת לחברה הוסדרה כבר במסגרת הליך משפטי שנערך ביניהן ולרבות סוגיית הארנונה נשוא הערר שבנדון.

ההליך שבנדון נפתח רק בשל בכך שהחברה הפרה את הסכם הפשרה אליו הגיעה עם העוררת, דבר שהביא לכך שהחברה לא פרעה את חוב הארנונה (ראה עדותו של המצחיר מטעט העוררת, מר עודד). כלומר, העוררת לא הצליחה לגבות את חוב הארנונה נשוא הערר מהחברה ולכן הגישה את הערר.

לבסוף טוען המשיב שהעוררת התנהלה בחוסר תס לב. העוררת לא גילתה על ההליך המשפטי שהתנהל בינה לבין התברה ועניין אה נודע למשיב רק במסגרת הליך חראיות בערר. הואיל

בי

ומדובר בטכסוך מסחרי, בית המשפט חוא המקום לבררו ולא במסגרת ועדת הערר. ועדת הערר

אינה מוסמכת להכריע במחלוקת המטחרית שבין העוררת לחברה שהונח לפתתה של הועדה.

דיון ותכרעה

העובדות שאינן שנויות במהלוקת

.8

מן המסמכים שהוצגו לוועדה עולה כי העובדות נשוא הערר שבנדון הנן כדלקמן:

1

2

3

.68

.5

ביום 4.12.2017 נחתם הטכם שכירות בין העוררת לחברה -- נספק 2 לתצהיר העוררת.

הנכט המושכר נמצא בקומה 7 בבניין ברחוב קרליבך 1. מהסכם השכירות עולה, כי ההטכם נחתם (ככל הנראה) על ידי גבי שני פלד אשר נכתב בהסכם כי חיא (ככל הנראת)

מורשית חתימה מטעם החברה. עוד עולה ממנו, שתקופת השכירות מתחילה ביום 8 וסיומה ביום 31.12.2020 (בתוספת תקופת אופציה). כן צויין בהסכם, כי דמי השכירות אינם כוללים תשלומי ארנונה (טעיף 11) ועל כן על השוכרת לפנות לעירייה ולדאוג להעברת המושכר על שמה, כמו גם לדאוג לפרעון תשלומי הארנונה ישירות לעירייה (סעיף 11).

ביום 26.7.2017 הגישה החברה בקשה לרישומה ברשם החברות, ולבקשה צירפה הצהרת דירקטורים ראשונים ולפיח מינתה את מר רונן סולומון כדירקטור יחיד בחברה (נטספת 6 לתצהיר העוררת).

ביום 18.3.2018, בעקבות פנייה של החברה לעירייה (פניית החברה לא הוצגה בפנינו)

נשלח לחברה מכתב ממחלקת שומה בעירייה, ובו נמסר לחברח כי לא ניתן לשנות את שס המחזיק בחלק מן הנכס. ממכתב וח עולה שככל הנראה נציגת החברה ביקשה מהעירייה לשנות את שם המחזיק בחלק משטח הנכס בלבד ולסווג כבית תוכנה (נספת אי לסיכומי המשיב).

ביום 4.7.2018 שלחה העוררת מכתב לעירייה אשר בו חורה על בקשתה לשנות את שם המחזיק לשם ההברה (נספק 2 לתצהיר העוררת). החברה גם פנתה לעירייה בבקשה לשנות את סיווג הנכס לבית תוכנה עספת 4 לתצהיר העוררת). יצויין פי המסמכים שצורפו לתצהיר הנם קטועיס וחלקיים.

ביום 22.5.2019 הגישה החברה לרשם החברות הודעה על העברת מניות בחברח ועל שינויים ברכב חדירקטוריון. במסגרת הודעה זו, הועברו לחברה מניות שהוחוקו

.6

.7

.8

9

בנאמנות על ידי חברת אלטשולר שחם נאמניות בע"מ, וגבי שני פלד נרשמה כדירקטורית בחברה ביום 27.5.2019 (נספת 8 לתצהיר העוררת).

ביום 15.12.2019 הגישה העוררת השגה ובה טענה שאיננה מחזיקה בנכס שכן הנכס הושכר בחלקו לחברה. כמו כן, ביקשה שיינתן לנכס פטור כנכס ריק (להלן: ייההשגתיי, צורפה לערר).

בתשובה להשגה מיום 20.1.2020 (צורף לערר) נתבקשו באי כח העוררת לצרף ייפויי של העוררת. כמו כן נתבקשה העוררת להציג מטמך המייפה את כוחה של גב' פלד לחתום על הסכם השכירות והובהר עד להמצאת מסמך כאמור לא תתבצע החלפת מחציקים (להלן : ייהתשובה להשגתי),

במכתב תשובה מיום 11.2.2020 (צורף לערר), חשיבה העוררת כי אינה מחזיקה במושכר כולו וכי המחזיקה היא החברה. למכתב גה צורף פרוטוקול החברה מיום 5.9.2014 חממנה את גבי שני פלד כדירקטורית בחברה. יש לציין כי לא מדובר במסמך נוטריוני.

בהמשך לכך, הוגש הערר שבנדון ביום 24.2.2020.

בין העוררת לבין החברה וגבי פלד התנהלו הליכים משפטיים בבית משפט השלום בתל-

אביב, במסגרת תביעה שהגישה גבי פלד (כערבה לחובות החברה) כנגד העוררת ביום 0 אשר הטתיימו בהטכם פשרה שנחתם ביום 15.10.2020, ובמסגרתו התחייבה החברה לשלם לעוררת סך של 200,000 ₪. מכתב התביעה שהוצג לוועדה, לבקשת הועדה, עולה, כי התביעה נוגעת לנכסי נשוא. הערר ולהטכס השכירות נשוא הערר.. מן התביעה עולה שלאחר שנחתם הסכם השכירות נקלעה החברה לקשיים כלכליים במסגרתם נוצר לחברה חוב כלפי העוררת ואילו העוררת איימה על החברה שתפעל לגביית החוב מגבי פלד שערבה אישית להתחייבויות החברוז כלפי העוררת. מנספתי התביעה עולה עוד, כי החברה חדלה מלשלם את דמי השכירות, הניהול והארנונה בגין המושכר עוד משנת 2018 והשיקיס שמסרה לעוררת הוללו. בנספח 3 לתביעה, מכתב בייכ העוררת לבייכ גבי פלד, צויין כי בגין חוב הארנונה מתנהל דיון בוועדת הערר, וכי מדובר בתוב של החברה כלפי העוררת. ממכתב נוסף שצורף לתביעה נכתב על ידי בייכ החברה לעוררת, שהעוררת יפעלה לסקל כל נסיון מצד מרשתי לעשות שמוש במושכר כבית תוכנהיי (הטעות במקור- ר.ף.),

0. התברה לא עמדה בהטכם הפשרה שנחתם עם העוררת, אשר כלל את חוב הארנונה נשוא

הערר (ראה עדות המצהירה מטעם העוררת).

תקופת הערר

9

.0

1

2

לטענת העוררת תקופת הערר מתחילה ביום 1.1.2018, המועד בו חתמה החברה על הסכם שכירות עם העוררת. לטענת המשיב, תקופת העורר מתחילה במועד הגשת ההשגה, היינו ביום 9

כידוע, החבות לשלם ארנונה לרשות המקומית בגין נכס חלה על המחזיק בנכס בהיותו בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס. המחציק מוגדר בסעיף 1 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן:

''הפקודה:

**יאדם המחזיק למעשת בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מכון או בפנסיון".

הפקודה מטילה על בעל הנכס או המתזיק בו חובת הודעה על כל שינוי בהחוקה (סעיפים -325

6 לפקודה (להלן: ייהודעת חדילהי) :

*/325, חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם באדנונה למי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעודי ארנונה נוספים ; אין האמור גודע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.

6. נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא ייב בכל

שיעורי האדנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכט, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה תחייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתת כאן השכרה לתקופת של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - פמסור לעירית הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרת משנה אחת, יהיה תמשכיר חייב בארנונה?/.

מכאן, שברירת המחדל לחיוב בארנונה חיא בעלת הנכס, אלא אם הודיע הבעלים לעירייה כי הנכט נמכר או הושכר לאחר. נקבע בפסיקה, בי יעל הנישום מוטלת החובה האקטיבית להודיע לרשות המקומית בכתב על חדילתו מבעלות או מחזקת בנכס, שאם לא כן, רשאית העירייה להמשיץך ולראות בנישום זה כתייב בארנונתיי (בריים 867/06 מנהלת האדנונה בעיריית חיפת ני דור אנדגיה (1988) בע"מ (2008), כבוד השופט יי דנציגר, להלן: ייפרשת דור אנרגיה).

.3

הסיבה לקביעת ברירת המחדל היא הרצון להקל על תהליך הגבייה של הארנונה, כך שהעירייה לא תצטרך לעמוד בעצמה על מצב הבעלות או החזקה של הנכסים בכל רגע נתון (ראח גם בריים 6 כהן נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, פס' 5 (לא פורסם, [פורסם בנבו], 16.10.2006)

וראה גם עמייג (מינהליים תייא) 21484-03-18 איה בנבולסי נ' עירית תל-אביב-:פו (גבו 0

על פי סעיפי הפקודה, מוטלת חובה על בעלים או על מחזיק של נכס החייב בארנונה להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהחזקת הנכס כתנאי לפקיעת חבותו בתשלום ארנונה עתידי בגין הנכס, כל עוד לא נמסרה הודעה כאמור

יחויב אותו מחזיק או בעליו של הנכס בארנונה בגין הנכס ראו מנהלת הארנונה בעיריית חיפה ני דור אנרגיה (1988) בעימ, (פורסם בנבו, 2008, להלן: עניין דודר אנרגיה), הבסיס הרעיוני להסדר המטיל חובת מסירת הודעה כאמוד על מחזיקיט או בעלים ש2 נכט, הינו כי הם בבחינת 'מונע תנזק הזולי, באשר הנטל המוטל עליהם למסור הודעת חדילה הינו נטל קל בלבד,

קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את זהות המחזיקים או הבעלים בכל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, תטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותד, הממומן מכספו הציבור (עוד לעניין תכלית ההסדר האמור ראו עמנ 266/04 מנהל הארנונה בעירית תל-אביב-יפו ני יצחק טרכטינגוט [מורסם בנבו] (2005) ובקשת

דשות ערעוד. עליו שנלחתה: ברי/ס. 1008/06 צחק.. טרכטינגוט. 3 מנהל

הארנונה של עיריית תל אביב יפו [פורסם בנבו] (2006).

לפיכך, בפסקי דין רבים ננקטה גישה המדקדקת ביישומו של ההסדר הקמוע בסעיפים 325-326 לפקוודה, לפיו נזקף לחובתס של מתזיקים בנכס המחדל?

הכרוך באי מסירת הודעה על 'חדילת החזקהי, על כן, כל אימת שלא נשלתה הודעה בכתב כאמור, על ידי בעליו או מחזיקו של נכס, חויב הבעלים לשאת בארנונה בגין הנכס. כך גס במקרה בו תתברר כי בפועל היה בעלים או מחזיק אחד שהחזיק בנכס בתקופה הרלוונטית, שכן במצב דברים זה נקבע כי תרופת הנישום היא במישור היחסים שבינו לבין מי שהחזיק בפועל בנכס (לא במישוד היחסים שבין הנישום הרשום כמחזיק לבין העיריית (ראו עמ 8 שאו בנימין ני עיריית ת2-אביב (פורסם בנבו, 2010), ועניין דור אנרגית,

6

5

.6

כמפורט לעיל, הפנייה הראשונה לעירייה נעשתה ככל הנראה על ידי החברה (ולא העוררת)

בתחילת שנת 2018, כעולה ממכתב העירייה לחברח מחודש מר) 2018. במכתב זה נאמר לחברה שלא ניתן לבצע החלפת מחזיקים על יטוד המסמכים שהוגשו. החברה תזרה ופנתה לעירייה בחודש יולי 2018 בעניין וה, נספת 2 לתצהיר העוררת, ואולם לא הוצג לוועדח מענה העירייה/המשיב לפנייה זו.

כך או כך, כבר בתחילת 2018 נדחיתה בקשת החברה לבצע החלפת מתציקיט בנכט ולמרות ואת לא החברה ולא העוררת, לא הגישו השגה ו/או ערר בשנת זו (2018). ההשגה הוגשה לראשונה על ידי העוררת רק בסוף שנת 2019 (6.

העוררת, ולא החברה, היא הרשומח כמחזיקה בנכס ובמסגרת הדיון שנערך בפני הועדה אישר בייכ המשיב, שתשלומי הארנונה בגין הנכס שולמו תמיד על ידי העוררת ולא על ידי החברה.

ראינו כי במישור היחטיס שבין העוררת להברה, כפי שהיא משתקפת בהסכם השכירות, הוטלה האחריות על החברה לדאוג להחלפת מחויקים במשיב, ואולם ככל והחברה לא עמדה בהתחייבות חוצית זו כלפי העוררת, היח על העוררת, כמי שרשומה כמחזיקה, לפנות למשיב ולדרוש את החלפת המחציקים בנכס. העוררת מצידה עשתה כן כאמור לראשונה רק בסוף שנת 9 וביחס לשנת 2020 ואילך, ומכאן, שמועד הגשת ההשגה המועד ממנו מתחילה תקופת הערר, כטענת המשיב.

סירוב המשיב לרשום את החברה כמחויקה

7

8

9

העוררת טוענת שטירוב המשיב לרשום את החברה כמחזיקה בנכס הוא סירוב בלתי עניינל.

המעלה שאלה עקרונית הנוגעת לשיקול דעתו של המשיב בכל נוגע לתקינות הסכם שכירות ו/או תוקפו. לטענת העוררת, היה על המשיב לרשום את החברה כמהזיקה, על פי הודעתה, בהתאם לסעיף 326 לפקודת העיריות. לטענת המשיב, הוא רשאי לדרוש מן העוררת מסמכים נוספים, ואלו לא סופקו לו.

הוצגה לנו על ידי המשיב, תשובת המשיב לחברה מחודש מר\ 2018 (נספח א לסיכומי המשיב)

ולפיה לא ניתן לשנות מתזיקים בחלק מהנכס. תשובה זו ניתנה לחברה, ככל הנראה, לאחר שנערך ביקור בנכס. לא הוצגה לנו פנייה של העוררת או של החברה לפני מועד זה ולא הוצגו לנו מסמכים שהוצגו, אם הוצגו, עד למועד וח למשיב על ידי העוררת או החברה. מכאן, שלא ניתן לקבוע שבמועד זת המשיב סרב לבקשה שלא כדין, בנטען על ידי העוררת.

פנייתה הבאה של החברה נעשתה רק מספר חודשים לאחר מכן, בחודש ולי 2018 ספת 2 לתצחיר העוררת) שבו צויין כי הוגשה הודעה ובקשה בינואר 2018, פניה שלא הוצגה לוועדה על ידי העוררת. במכתב זה ציינה העוררת כי צורף אללו ייעותקיי של מכתב קודם של העוררת

0

1

.2

.33

שלא צורף לתצהיר ולא הוצג לוועדה. תחת ואת, לנספח 2 צרפה העוררת מספר מסמכים נוספים, שלא ברור האם צורפו במקור למכתב התברה, אס לאו. במכתב החברה אין הפנייה למטמכים אלו ועל כן אין כל אינדיקציה שנשלחו למשיב במצורף למכתב. מכאן, שלא ברור אלו מסמכים עמדו, אם עמדו, בפני המשיב חודש יולי 2018 ומכאן שלא ניתן לקבוע שהמשיב סרב במועד זה לבקשה שלא כדין, כטענת העוררת.

הפנייה הבאה שהוצגה לוועדה נעשתה על ידי העוררת במסגרת השגה שהוגשה בדצמבר 2019, להשגה צורף העתק מהסכם השכירות בלבד, שבו צויין שם החברה ייכאמצעות מורשה החתימה, גבי שני פלד יי. בתשובה להשגה נתבקשה העוררת להציג מסמך המייפה את כוחה של גב' פלד לחתום על הסכט השכירות והובהר שעד להמצאת מסמך כאמור לא תתבצע החלפת מחזיקים. בקשת המשיב בנקודת זמן וו נראית לנו הגיונית וסבירה, משעה שפרט לאזכור של גב' פלד ייכמורשית חתימחיי לא הוצגו למשיב פרטים כלשהם הנוגעים לחברה ולרבות ח.פ. ו/או כתובת ו/או טלפון.

במענה לבקשת המשיב מיום 11.2.2020 שלחה העוררת למשיב פרוטוקול החברה מיום 64 הממנה את גבי שני פלד כדירקטורית בחברה. המדובר במסמך לא מקורי, שלא אומת בידי עורך \/או נוטריון. מבלי לגרוע מכך, גם אם גבי פלד מונתה כדירקטורית בחברה, אין בעובדה זו כדי להעיד דבר על סמכותה לחתום על הסכמי שכירות מטעם החברה. מכאן, שעד למועד הגשת ההשגה והערר, בתחילת ינואר 2020, המסמכים היחידים שעמדו לפני חמשיב על בסיסס אמור חיה המשיב לבצע את החלפת המחזיקים היו (1) העתק של הסכם השכירות וכן (2) מסמך הנחזה להלות פרוטוקול חברה משנת 2014 הממנה את גבי פלד כדירקטורית.

האט המשיב פעל כדיו כאשר סרב, על יטוד מסמכים אלו, לרשום את החברה כמחזיקה בנכס!

איננו טבורים כך, מה גם שמן המסמכים שהוצגו לוועדה הסתבר כי והירות המשנה שבה נקט המשיב היתה מוצדקת, אף מבלי דעת.

המשיב הפנה את הועדה לפסק חדין בעניין אלון סמואל ( עתיימ (מינהליים תייא) -40678-01 9 אלון סמואל נ/ עירית תל-אביב-:פו (גבו 15.07.2019) בו בחן בית המשפט ייחאם העיריה חייבת לרשום כל מחזיק ששלח לה הודעה על חילופי מחזיק רק מאחר שלא חלה עליה חובת שבדין לבחון את אמיתות ההודעות שנשלחות אלית יי. במצוטט בסיכומי המשיב. בית המשפט קובע שם (תוך הפנייה לפטקי דין קודמים) שעל העירייה יי להידרש לבדיקה ולשאלות כאשר *יקיימות נסיבות תריגות המעורדות, על פני הדברים ובלא צודך בחקירת ודרישת - השד מבוסס כי להודעה אין בסיס יי. נקבע עוד, כי סכמות העירייה איננה יטכניה, וכרשות מנהלית היא בהחלט מוסמכת לבקש ולהשעים עובדות רלוונטיות טרם הרישום. גם אס אינת חייבת לעשות כן, הרי שבמקרה שבו מתעודרות שאלות ואי התאמות ראוי ונכון לשאול את השאלות המתאימות, לבקש מסמכיט לביסוס הטענות, ובוודאי לא להתעלם מחובת הרשות המנהלית

.6

5

.6

לקבל נתונים רלבנטיים מקום בו מתעורר הספק. העיריית בהחלט מוסמכת לקבוע, מתוך שיקולים עניינים, כי לא קיימת תשתית עובדתית דאויה המוכיחת את ההחזקה בנכס, והיא רשאית להתנות את הרישום בקבלת מסמכים שיוכיחו את ההחזקה בנכס וו

לעניין אה נפנה גס לעתיימ (מינהליים חיי) 46488-09-17 אלכט:י צ/ובנקו נ? מוסך בזק חיפה מק (נבו 08.06.2018) שם הטיל בית המשפט חובה פוזיטיבית על העירייה לבדוק ולוודא את פרטי המחזיק החדש על מנת להבטיח שניתן יהיה לגבות את תשלומי הארנונה: יאין פקום לפטור את העירית מחובת הבדיקה המינימלית הנדרשת, ואשר אינה כדוכה במאמץ של ממש מצד העירייה , של התשתית העובדתית העולה מההודעה על שינוי מחזיק. 63. ובמהדברים אמורים? - לעמדתי, כאשר מוגשת לעירייה הודעה על שינוי מחזיק, קיים אינטרס ברור של העיריה, ובהתאם קיימת גם הובה על העירייה לוודא כי קיימת התאמה וודאות מלאה הן בנוגע לפרטי הנכס נשוא ההודעה והן בנוגע לפדטי המחזיק תלחדש?. לפיכך וכדרישה מקדמית העירייה אינה רשאית לצורך שינוי מחזיק להסתפק בהודעה בלבד, אלא עלית לדרוש (כפי שנעשת במקרה שבפניטו), כי עהודעה יצורף הטכס העברת הזכויות (הסכם מכר, הסכם שכירות וכיוצא בוה) החתום בידי המחזיק להחדש וי.

.... באשד לפרטי המחזיק החדש ..... קיים אינטרס ברוד של העיריית ובהתאם חלה על העיריה גם החובה לוודא כי פרטי המחזיק החדש מלאים וברורים באופן המבטיח כי המחזיק החדש הינו אכן אישיות משפטית קיימת, אחת (יחידה ( דהיינו יחיד או תאגיד שלא ניתן לטעות לגבי זהותו) שאליה תוכל להפנות העירית את חיובי הארנונה ובהתאם נדרש כו בהטכם העברת הזכויות ובתודעה יצולינו מלוא פרטיו של המחזיק החדש לרבות תעודת הזיהוי או מספר התאגיד. לאחד קבלת ההודעה כל שנדרש מהעירייה הוא ודא כי פרטי

המחזיק המופיעים בהודעה תואמים לפרטים המופיעים בהסכם העברת הזכויות, וכי פרטים אלו משקפים אישיות משפטית קיימת ויחידה כאמור לעע. וו

דברים אלו תואמים היטב את הנסיבות שלפנינו, כאשר לא התברה ולא העוררת לא הציגו למשיב מסמכים מספקים באשר לזהות החברה ו/או כתובתה ו/או פרטי הקשר. לא רק זאת, אלא שהובהר כי מדובר בתברה צרה אשר ככל הנראה רשומה במדינת דלוואר (ארחייב), וממילא ברור שלמשיב לא תהיה כל דרך להפרע מהחברה ככל ותשלומי הארנונה לא ישולמו.

נזכיר שוב, שהמסמך הלחיד שסיפקה העוררת למשיב, עד להגשת הערר, היה פרוטוקול משנת 4 (!)) שככל לא ברור האם הוא תקף, וגם אם כן, אינו משמש ראיה לסמכויותיה של גבי פלד לסחת על עצמה התחייבויות כספיות בשם החברה.

חנה כי כן, העוררת סיפקה למשיב מידע חלקי ביותר ביחס לוחות המחניק ומנגד, המידע

שנמשר עורר, ובצדק, חשש אצל המשיב האם ניתן יחיה להפנות למשיב חיובי ארנונה והאם המשיב יפרע חיובים אלו.

0

.7

.8

.9

טוף דבר

ודוק: בדיעבד, ולאחר שנאלצה העוררת להציג לוועדת הערר מסמכים שונים הנוגעים לחברה ולטכסוך המשפטי שבינה לבי העוררת, התברר גם שחשש המשיב היה מוצדק, וזאת בלשון המעטה, וכי העוררת ו/או החברה לא הציגו (ואף הסתירו) מן המשיב את הנתונים המלאים שכבר היו בידם במועד הגשת ההשגה. העוררת לא הציגה בפני הועדה את מסמכי רשם החברות שצורפו לתצהיר העוררת, מהשנים 2017 ו- 2019, כולם מהתקופה שקדמה להגשת ההשגה. בנוסף, מן המסמכים שגולו במסגרת החליך שלפנינו התברר, שכבר במועד הגשת ההשגה והערר ידעה העוררת, אל נכון, שהחברה אינה פורעת את חובותיה כלפי העוררת (דמ?

שכירות ותשלומי ארנונה) כבר משנת 2018. מכאן, שבעת שהוגשה ההשגה למשיב, ובה נטען שהמשיב פועל יישלא כדיןיי בנוקטו משנה זהירות באשר לזהות המחזיק, כבר היה ברור לעוררת שתחברה איגה עומדת בהתחייבויותיה כלפי העוררת ולכן טביר שלא תפרע את חובות הארנונה גם כלפי המשיב, אס תרשם כמחציקה.

אמנם ההליכים המשפטיים בין החברה לעוררת החלו (ככל הנראה) רק באמצע שנת 2020 ואולם כמפורט לעיל, וכעולה מנספחי התביעה שהוצגה לועדה, קשיי הגבייה למול החברה החלו בסמוך לאחר חתימת הסכם השכירות (תחילת 2018), שכן התברה נקלעה לקשיים כלכליים (כך נטען בתביעה), וחדלה מלשלט את דמי השכירות, חניהול והארנונה בגין המושכר עוד משנת 2018. גם השיקים שמסרה לעוררת חוללו. עוד עולה מהתביעה, כי החברה טענח שהעוררת מסכלת את בקשתה להיות מוכרת כבית תוכנה.

עובדות אלו כשלעצמן ולגופן מחייבת דחיית טענות העוררת על כך שהמשיב לא פעיל דין כאשר ביקש לקבל פרטים נוטפים ביחט לחברה, ובכלל את אישור על כך שגבי פלד שהוצגה כמיופת כח (או מורשית) של החברה אכן מוסמכת להתתליב בתיובים כספיים מטעם החברה, וואת כתגאי לרישומה כמחציקה בנכט. מבלי לגרוע מכך אין מנוס מלקבוע, שהעוררת פעלה במקרה זה בחוסר תם לב משווע, ואף לא יחיה זה מוגזם לאמר כי פעלה בנכלוליות, בנסלון להעביר את ייתפוח האדמה הלוהטיי לפתתו של המשיב, ולהתנער מחובתה לפרוע את חובות הארנונה המצטברים עקב השימוש שעשתה החברה במושכר.

מכל הטעמים שלעלל אנו דוחים את הערר.

לא מצאנו שיש ממש בטענות העוררת על ייחריגה מסמכותיי המשיב בבקשתו לקבל מהעוררת פרטים מהותיים, שיבססו את הבקשה לרישום חילופי המחזיקים, ו/או באי הסכמתו לרשום את החברה כמתזיקה על יסוד המסמכים והנתונים שסיפקו לו (ושלא סיפקו) העוררת ו/או החברה.

מבלי לגרוע מכך, מצאנו טעם לפגם, לשון מעטה, בהתנחלות העוררת במקרח זה כמפורט לעיל, ויש רק לשבת את המשיב על כך שנקט בנסיבות האמורות משנה זהירות.

1

בשים לב לכל האמור לעיל, ובכך שהעוררת לא מצאה לנכון לספק את מכלול המסמכים שהיו בידת למשיב ו/או לועדה, אף לא במסגרת הערר שהוגש ורק במסגרת תצהיר מתוקן שהוגש, אנו מוצאים לנכון לחייב את העוררת בהוצאות בסך של 7,500 ₪ אשר ישולמו למשיב בתוך 30 יום מקבלת החלטה זור

ניתן בהעדר הצדדים חיום , / . ! | 1

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנחליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית חמשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 60 ?וס מיום קבלת ההחלטה. \

/

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנ

1 כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייו - 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

20/8

יויש': עו"ד ר\ית פרינצ חבר: אודי ול בלכלן

777777 הקלדמות + ענת 795

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב עררים מש': 140013630

121

בפני חברי ועדת ערר: 208

יו'יר: עחיד גדעון ויסמן

הבר: עו'ד משה קורן

חבר: עויד אהוד פלדמן

העודרות: ‏ 1. בה נ'יהול נכסים בני ברק בע'/מ

2. ריצ אירועים בע''מ

< בג 7 ז

מנהל הארנונה, עיריית ת'/א יפו

החלטת

ערר צת עניינו נכס, ברהוב חלוחמיס 11, תל אביב, אשר רשום בספרי העירייה (להלן: ייהנכטיי).

תמצית המהלוקת בין הצדדים עוסקת בדחלית טענת העוררת ע"י המשיב, כי אין לראותן כמחזיק אחד משותף.

מבוא

1

עניינו של ערר וח במהלוקת ייהנסהבתיי במשך כמה שנים בין העוררות למשיב הערר המקורי הוגש בשנת 2015 ומאו, עקב סיבות שונות, נמשך הבירור עד היום =

לאחר כל ההליכים נותרח שאלת השטחים המשותפים בנכס כנגזרת של השאלה האם יש לרשום את העוררות כמתציקות נפרדות.

העוררות שוכרות את הנכס.

בשנת 2015 הוגש ערר מקורי, שכלל גס את בעלת הנכס.

בשלב מסוים המחלוקת עס הבעלים נפתרה ונותרו העוררות לדון במחלוקת בנוגע לסירוב המשלב לרשום אותן כמחציקות בנפרד.

בשנת 2018 הוגשו תצחירים וביום 24.4.2018 התקיים דיון הוכחות.

הדיון היה אמור להמשילך לדיון הוכחות נוסף אך עקב סיבות שונות נדחה ועבר להרכב אחר של הועדה.

תוך כדי כך העוררות נכנסו להליכי חדלות פרעון, שגם הובילו לדחיות נוטפות של ההליכים.

.10

.1

.4

.5

דטון

.6

7

ביום 12.5.22 התקיים דיון בפני ההרכב הקודם ובמסגרתו התגלה כי לאחד חברי ההרכב יש מתקיים חשש לניגוד עניינים.

בעקבות כך הועבר התיק להרכב דנן.

ביום 20.9.22 התקיים דיון הוכתות יימחדשיי.

ביום 12.2.23 הוגשו סיכומי העוררות.

ביום 16.3.23 הוגשו סיכומי המשיב.

כעת הגיעה שעת מתן החלטה בתיק וה.

לאחר שמיעת העדיס ובחינת הראיות שהוגשו לנו אנו סבורים, כי חיה ניתן להסוך זמן רב ולייתר את הצורך בהליכים אלו ובמתן החלטה סופית.

אנו סבורים, כי צדקו העוררות בטענותיהן וכי דין הערר להתקבל:

41

2

3

4

5

6

7

.8

.0

למעשח אין מחלוקת עובדתית רבה.

מדובר בשתי עוררות, שכל אחת מהן הינה אישיות משפטית נפרדת צר מצו.

מדובר בשתי עוררות, שמתנהלות בנפרד מבתלנה עסקית ותשבונאית.

בעלי חמניות של העוררות שונים. הן הוקמו במועדים שונים.

לחברות עובדים שונלם.

לכל אחת מהעוררות הסכט שכירות נפרד עס בעלי הנכס.

מדובר בשתי עוררות השוכרות שטתים נפרדים בצורה מוגדרת.

לכל אחד מהשטחים יש גבולות נפרדים ויכולת גישה נפרדת.

העוררות לא שכרו את השטחיט המשותפים אותם רוצה חמשיב לחליב. אנו לא מקבלים את פרשנות המשיב להסכמי השכירות כאילו יש לראות בהט התתליבות

לשלם את הארנונה גס בגין השטחים המשותפים.

השטהים חמשותפים נגישים לכל גורם ואינם ביישליטהיי של העוררות.

1. למעשה כל טענת המשיב לייזהותיי שהוא מייחט לעוררות נמצא בסעיף 5 לסיכומיו

שס הוא טוען כי אין מחלוקת ייכי קיימים בין השתיים קשרים עסקיים, לכל הפחות...". נבקש לחדד: גם אס נקבל את הטענה של המשיב כי קיימים קשרים עסקיים בין חעוררות, ואפילו חיינו מקבלים כי מדובר בקשרים עסקיים חוקים ורבים, לא חיה חדבר מגיע לכדי קבלת עמדת המשיב. בין שנל גורמים שונוס המקלימים ביניהם יחסים עסקיים לבין ייהרמת מסךיי והגעה למסקנה כי מדובר בייאישיות משפטית אחתיי המרחק גדול. לא שוכנענו בעמדת המשיב ברמה העקרונית וברמח המשפטית כאחד. אנו סבורים כי על המשיב היה לבסס עמדה כזאת בצורח משפטית יסודית יותר וברמה ראלייתית עמוקה החרבה יותר.

2. מכל האמור עולה כי אין אנו סבורים שנלתן לראות את שתי העוררות כיידייר אחדי

מבתינת לשון הצו (סי 1.3.1.ת).

3. ככל שחליתה טענה כי אהת מהעוררות בעלת ויקה קרובה לשטת ספציפי היה ניתן

אולי לבחון את הסוגיה אך לא זאת המחלוקת שעמדה בפנינו להכרעה.

סוף דבר

.8

.9

לסיכום האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר להתקבל.

המשיב יישא בהוצאות העוררות בסך של 7,500 ₪ לכל אחת מהן.

ניתן בהעדר הצדדים חיוס: 2-5 2 ).)-\

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת

זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהלליים ווּאת בתוך 60 ם מיום קבלת ההחלטה.

/

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביע)/ אנוה כללית)(סדרל

דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסט ההלטה וזו באתר 7 << אל כ]ט

ייר סע חבר: עו"ד משה קן קּ 1 חבר: | עוייך אחוד פלדמ/

7 קלדנית : ענף לוי

ועדת 442 לפבייגי ארנונת בללית

שלוד עירדות תל אביב = *פף

4

שם העורר/ים וק ו ו \-

ערר מס % 0025100 \י\

ב (5 .02 סש-ו\

החלטה

0 המלה 009 (/ה

היא / 7 (28 0 ל =

בב כ 2/0" שש 0/1 0

6290/20 במ ב2//נ' 007 ופ

7 וכלמ" .

עו" 2

סמ

שי --

2 ו . א ל

5 /ן / 2 שי

7 ו

תארי 5 ה

/

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב עררים מט': 140024003

59

בפני חברי ועדת ערר:

לויר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: רוח שמעון ז'יטניצקי

העוררת: גרג' ותחנת שירות ויליסי

- בנג 7 <

מנהל הארנונה, עיריית ת''א יפו

החלטה

ערר ה עניינו נכס בדרך בן צבי 38, תייא, מספרי חשבון 2000431850, 853, 854, 855 מספרי ח-ן 64, 579, 580, 582 (להלן: ''הנכסיי).

תמצית המחלוקת בין הצדדים עוסקת בדחיית טענת העוררת ע'יי המשיב, כי יש לראות את הנכט כלא בך תיוב בהתאם לטי 330 לפקודת העיריות.

רקע

העוררת הגישה השגה ביום 16.3.22 בה טענה כי הנכס לא ראוי לשימוש, כי לתלופין יש ליתן פטור נכס ריק או לסווג לפי הסיווג הזול (העוררת לא טענה מהו הסיווג הזול האפשר).

=

2 להשגה צורפה חוות דעת מיוט 9.3.22 (בעקבות ביקור בנכס מיום 16.11.21) של מהנדט בניין, מר שניר, שטען כי הנכס מוזנח מאוד, הרצפה לא יציבה וסדוקה, הקירות בסכנת התנתקות של בלוקיים,"כי הג וקירות החלצון-מצופיס אסבסט-(נטען- שיש סקר אסבסט שלא צורף) ועוד ובשורה התחתונה הנכסיי אינו ראוי למגורים ולא לשום ייעוד אחר.

3 תשובה להשגה נלתנה ביום 5.4.22 ובמסגרתה נדחתה הטענה לאור ביקורת בנכס. לא פורטו ממצאי הביקורת בתשובה.

4 הובהר כי הנכסיט וכו בעבר לפטור נכס ריק.

5 נדחתה גם הטענה לסלווג זול אפשרי.

6. נטען כי ישנו ערר תלוי ועומד.

7 לאור האמור הוגש כתב חערר ביום 9.5.22 בו חורה העוררת על טענותיה. כבר כעת יאמר כי העוררת לא התייחסה לטענת המשיב כי העוררת מיצתה את פטור נכס ריק ולא מהו החסיווג הנמוך האפשרי שחמשיב לא מוכן לסווגה בו.

8 לעניין הליך תלוי ועומד נטען כי הערר המדובר נסגר בהסכם פשרה שצורף לערר. אותו הסכם פשרה תינו הסכט מיום 21.3.22 שתוקפו עד לטוף שנת 2022 ובו הוטכסם כל חסיווג

להיה של מגרש חניה ללא תשלום וכי חעוררת יכולה לטעון טענות בנוגע שטתים הבנויים בחס היא מחזיקה.

.10

.1

.2

.3

46

.5

.6

7

כתב תשובה הוגש ביום 31.7.22 ובו נטען כי כתוצאה מהביקורת, שנעשתה בנכס חגלע חמשיב למסקנה כי ניתן לעשות שימוש בנכס.

עוד נטען, כי לנכסים יש תקרה וחס מקורים במלואם, יש להם רצפה תקינה, קירות תקינים, מתוברים לתשתיות תשמל. בכללי נטען כי גם אם הנכס מוזנה אין הוא בלתי ראוי לשימוש.

בסעיף 13 לכתב התשובה תמצת המשיב את עמדתו כל יילמעשה, די בכך שיוכת כי נכס עומד על תילו ובר שימוש לאתת מבין תכליות השימוש שבצו הארנונה על מנת שיחיה ניתן לתליבו בארנונה"י. בפרט סובר חמשיב כי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש לצורך אחסנה כדל להטיל עלין חלוב.

לעניין הטענות ההלופיות נטען כי פטור נכס ריק מוצה וכי העוררת לא טענה ולא הוכיתה מהו הסלווג הוול האפשרי וכי החלוב בפועל שונה מצח.

ביום 20.9.22 התקיים דיון מקדמי וחתיק הועבר להוכתות. במסגרת קדם המשפט תזרה בה למעשה העוררת מהטענה החלופית של פטור נכס ריק.

ביום 19.12.22 הוגשו ראלות העוררת. מדובר בתצהיר של מר שטאנג, בעל החברה, ובו נטען בכללי כי הנכס אינו ראוי לשימוש (סי 4). עוד נטען, כי הנכס תסוס בלוחות גבס ורשתות ברזל, כי אין לנכס ריצוף, חלונות ודלתות, אין חיבור למים וחשמל וכי קירותיו שבורים.

לתצהיר צורפו תמונות מיום 2.2.22 וחוות הדעת שצורפה להשגה.

המשיב הגיש תצחיר מטעם שני החוקריס שביצעו סיור בנכס ביום 3.4.22 וביום 11.10.21.

בתצחיר מתייחס החוקר רק לביקורת הראשונה למרות שהיא אינה רלוונטית שכן עוסקת במגרש החניה.

בדוייח הרלוונטי מתואר הנכס באופן שתואם את עמדת העוררת בנוגע למצב הרע של הנכס.

כמו כן צורפו תמונות.

ביום 2.5.23 התקיים דיון הוכחות בו נחקרו העדיס : מר שטאנג העיד כי הוא תושב שהנכט לא מקורה כולו, כי בכל הנכס יש חורים (על אף שלא יכל להציג תמונה של תורים בתקרה), כי הס הציבו את החסימות לנכס על פי בקשת העירייה, כי בעבר הנכס שימש כמוסך, כי היה שוכר שפונה לאחר הליך משפטי ומאז הנכס לא בשימוש, כי התמונות משקפות את מצב הרצפח וכי לא ניתן להשכיר את הנכס במצבו.

מר שניר, המומחח, נתקר והעיד כי ביקר בנכס פעט אחת, לא צילם תמונות, אך קיבל תמונות מהעוררת. הוא אישר שלא צירף תמונות או את סקר האסבסט, כי לא בדק את החיתר של הנכס. הוא העיד, כי מצב מערכת החשמל לא תקין והרוס. העיד כי מבחינת תשתית מים הייתה צנרת אבל ראה הרבה ניתוקיס וכי לא חיו חיבורים לאסלות או כיורים או ביוב. לא חיו כלים סניטריים.

9

0

.1

2

3

הוא העיד כי הגג לא מכסה את המבנה על אף שאין לו תמונות. באותו אופן חזר על עמדתו בנוגע למצב הרצפה על אף שאין תמונות.

עד חמשיב, אישר שמה שכתב בדוייח מיום 3.4.23 משקף את מצב הנכס.

ביום 24.7.23 הוגשו סיכומי העוררת.

ביום 27.8.23 הוגשו סיכומי המשיב.

הצדדים למעשה חזרו על טענותיהם בנוגע למצב חנכס.

העוררת ולתרה על טענותיה החלופיות.

לאחר שמיעת העדיס ובחינת הראיות שהוגשו לנו אנו סבורים, כי צדקה העוררת בטענותיה

וכי דין הערר להתקבל:

1

2

.3

684

5

.6

7

8

נדמה כי בולק וה אין מחלוקת עובדתית לגבי מצב הנכס.

הנכס נמצא במצב מעטפת הרוסה.

הטענה חיחידה שעומדת למשיב היא כי ישנה אפשרות ת*אורתית להשתמש בנכס

לאחסנת:

נדמה שגם המשיב לא טוען בצורח רצינית כי ניתן לעשות בנכס שימוש לכל דבר אתר.

המבחן לכך הוא מבחן אובייקטיבי. חמשיב בסיכומיו הפנה לאמירה של בעל העוררת, כל ייאין לי ענייץ להשכיר את הנכס כמחסן'י אך אמירה ואת אינה רלוונטית מכוון שמדובר במבחן אובייקטיבי. חמשיב הפנה לאמירה אחרת של אותו עד ייבמצבו של הנכס לא ניתן להשכיר אותויי וגאת השאלה שעומדת להכרעה.

קרי, האם ניתן להשכיר את הנכס במובן של ייהאם יש מישחו שיכול לעשות שימוש כלשהו בנכסו!י,

לדעתנו התשובה לכך היא שלילית.

הסעיף הרלוונטי משתמש במילים יינחרס בנלין'' או ייניווק במידה שאי אפשר לשבת בו ואין יושבים בוי.

סעיף 330 לפקודת העיריות, שנוסהו, לאחר תיקון 131 לפקודת העיריות, הלנו,

כדלסמן:

6

1

7

1

.8

1

2

*י330. נחרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואלן יושבים בו, ימסור מחזלק הבנין לעיריה הודעח על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכט הרוס או ניזוק..."

בברייס 5711/06 חברת תמגרש המוצלה בע'/מ נ' עיריית תל אביב (לחלן: ייפסייד

המגרש תמוצלהיי), הכריע בית המשפט העליון הנכבד כדלקמן :

'יהגענו לכלל מסקנה כי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין ניוק במידה שאי אפשר לשבת בוי די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש, ואין כל מקום להמשיך ולבדוק כתנאי למתן הפטור האם לא קיימת כדאיות כלכלית 'אובייקטיביתי או עלות 'סבירה' אחרת ביהפיכת'י הבניין הלא ראוי לשימוש לבניין ראוי לשימוש. העיקר חוא מצבו הנוכתל של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות החשונות העומדות בפניו.

*חד עס ואת, בפס''ד המגרש המוצלת הבחיר בית המשפט העליון, כל:

'/אין לומר כי כל בניין מוונח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנוק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותמי

ברצוננו להתעכב ולהבהיר כי פרשנות בית משפט העליון הנכבד חינה כי בכדי לקבל פטור יש להראות שנכס יילא ראול לשימוש'י. כלומר- לא שלא ניתן לשבת בו ברמה עקרונית אלא שלא ראוי לשבת בו. נקודה ּאת מחותית לשיטתנו שכן ישנם נכסים רבים שעקרונית ניתן לשבת בהם. כך למשל ניתן לחשוב על בניין מט ליפול, שבכל זאת עדיין יכול מחוסר דיור לפלוש אליו ולגור בו, אך אין באפשרות עקרונית שכזאת להביא את הנכס למצב של ייראוי לשימושיי. בגזרה שווה אנו סבורים שלא כל מבנה שניתן עקרונית לאחסן בו דברים הוא ייראוי לאחסנחיי- לא במובן הכללי של המושג אחסנה ולא במוכן של אחסנה בהקשר של צו הארנונה.

נטל ההוכחת בנוגע למצבו הפיסי של הנכס מוטל על שכם העוררת (ראה: פסייד ונוגר; עייא 4457/98 בידור נאה ני עיריית חיפה; עמיינ 114/05 מנהל הארנונה בעירלית תל אביב ני חברת עדן יפו; עייש 417/95 מפעל מתכת חניתה ני מנהל הארנונה שלומל).

לטעמנו העוררת עמדה בנטל וה. מצבו העובדתי של הנכט אינו ראוי לשימוש.

טענה נוספת שראוי לחתליחס אליה עוסקה בסוגלית האסבסט. לטעמנו שאלה ואת עומדת על התפר שבין מניעות פיזית לבין מניעות משפטית. נציין, כי בעת'ימ -34060 1 אגבר נ' עיריית חולון (להלן: ייפס'יד אגברי), שניתן לאחר פס'יד המגרש המוצלח והמאזכר אותו, הבהיר בי המשפט הנכבד, כל 'ימניעות משפטיתיי מלעשות שימוש בנכס אינה בגדר העדר יכולת פיזית לעשות שימוש בנכס (ראא גס :

עתיימ 13257-09-12 בועז אבוטבול נגד עיריית קרית אתא; עייש 752/87 יצחק

.5

6

7

8

9

0

1

2

ארווין רונן נגד ועדת הערר לענייני ארנונה, עירית נתנית ; עמנ 135/06 *ורשי טובת הלפרין ז'/ל נגד עיריית תל אביב).

לדעתנו אס מוכת כי יש מניעות לעשות שימוש בנכס עקב סיכון בריאותי (אסבסט לצורך העניין) הדבר עולה לכדי מניעות פיסית, ובעיקר מביא את הנכס ליילא ראוי לשימושיי. נדגיש, כי הדבר לא הוכח עובדתית בפנינו ונדמה שנדרשת חוות דעת מומחה בכדי להכריע בסוגיה. במקרה שלפנינו אין מחלוקת כי בנכס יש אסבסט, אך לא הוכח כמהח, היכן, מה מצבו וכיוייב. לפיכך הדבר לא היווה שיקול מרכזי בהכרעתנו גס אס יש בכך להוסיף משקל מה להכרעה כי הנכס אלנו ראוי לשימוש.

עוד נציין, למען שלמות התמונה, הגם שהדבר אינו רלוונטיי למתלוקת דנן, כי ההלכה השלטת היא, כי מועד מתן ההודעה הוא מחותי ולא ראייתי (ראה: עתיימ 6 בן חמו נ' עיריית חיפה ; עמיינ 168/02 ר.י.ו מהנדסים בע"מ ואח' נ!

מנהל הארנונה בעיריית ראשון לציון; ערר 72/16 שופרסל (קטיף) בע''מ נ' מנחל הארנונה, עיריית ראשון לציו).

לפיכך, על הנישום המבקש לפטור נכס מארנונה, לעמוד בתנאים הבאים, כפי שהיטיב לתמצת בית המשפט עניינים מינחליים בעמיינ 29825-10-11 גלגלי הפלדה 6 נ' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (להלן: פס'יד גלגלי הפלדהיי), כדלקמן:

ייכדי להוכיח את הזכאות לפטור, על הנישום להוכית - הן כי מצב הנכט הוא כזה שהוא ניווק עד כדי שאי אפשר לשבת בו, הן כל בפועל אין יושבים בנכס, וחן כי הוא מסר הודעה על כך לעירייה. אס יוכית את התקללמותם של שלושת התנאים הללו, :היה צכאי" לפטור מארנונה ממועד מסירת הודעתו ואילך.

כאמור לעיל הגענו למטקנה כי הנכס לא ראוי לשימוש:

מדוייח הביקורת עולה, כי הנכס לא מחובר לחשמל ואין לוח חשמל, כי אין כלים סניטריים, איןו דלתות, משקופים, חלונות, מטבחוניס, קירות שבורים חלקית;

מדרגות שבורות חלקית, ריצוף מפורק חלקית.

המומחח מטעם העוררת, כאשר לא הוגשה תוות דעת נגדית, הוסיף כל בנכט בלוקים מפוזרים וקיימת סכנת התנתקות, כי המדרגות שבורות וסדוקות, כי וחמבנה פרוץ לרות, גשם ונקי מזג אויר, החצית האתורית פרוצה ללא קיר.

בנוסף לכך המסקנה נתמכת בתמונות, שצורפו על ידי הצדדים. ניתן לחתרשס כל מדובר בנכט פרו\, מוזנח, מפורק, מלא בפסולת בניין, מדרגות שלא ראויות לשימוש, פרוץ למזג האויר ולבני אדם.

לטעמנו הדבר מגיע למצב של נכס לא ראוי לשימוש, שכן כל שימוש אפשרי ידרוש ייהשמשהיי של הנכס, דחלינו ביצוע עבודות שיביאו אותו למצב שמיש. ובחר, כי להבנתנו מדובר בעבודות משמעויות.

3., נדגיש כי מדובר בהצטברם של דברים. סך כל חראיות הביאו אותנו למסקנתנו.

4. לטעמנו גס לאחסנה יש צורך מינימאלי של מצב פיסי ראוי לשימוש- החל מחשמל,

מים ביוב, וכלה בריצוף, קירות, חלונות, דלתות וכיוייב.

5. אין לטעמנו ראיה כי ניתן לבצע אחסנה בנכס, מבתינה פיצית, מלבד טענה

תיאורתית של המשיב.

6. דווקא האמירה כי הנכס ראוי לאחסנה היא אמירה בעלמא שנטענה על ידי חמשיב

ללא הבאת כל עד מקצועי או ראלח מנכסים אתרים שמשמשים לאחסנה, שיתמכו בטענה.

7. לטעמנו גם אס מישהו ירצח לעשות שימוש של אחסנה בנכס אין הדבר אפשרי ללא

ביצוע עבודות הכנה והתאמה משמעותיות.

חבר הוועדה: עו'יד משה קורן:

בערר מסי 140023216 נכסי וחר ויספאל בע"מ / נכסי יהודה זיספאל בע"מ נגד מנהל הארנונה, עיריית תייא יפו, הבעתי דעה שונה, אולם במקרה וה הנסיבות שונותת באופן מחותי, הוכה בפנינו שהנכס נעדר דלתות, משקופים, חלונות, קירותיו שבורות, חלק מהמדרגות לנכס שבורות, הריצוף מפורק חלקית, קיימת סכנת התנתקות של בלוקים והמבנה פרוץ ויתר על כן בחציתו האחורית כלל אין קיר. לפיכך, חנכס במצבו כמפורט לעיל, לא ראוי לשימוש גם לא לצורך אתסנה וידרשו עבודות רבות כדי להביאו למצב פיי למצער של אתסנה.

סוף דבר

9 לסיכום האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר להתקבל במובן של קבלת הפטור המבוקש מיוט מתן ההודעה אצל המשיב ואילך.

0. העורר יישא בהוצאות המשלב בסך 10,000 ש"ח.

ניתן בהעדר הצדדים היום; | 7 ל /. 4%

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוס בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפנל בית המשפט לעניינים מנהלייט ואת בתוך 60 :וס מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמ

7 | כ :

לזיר: עד -- ו עו"ד מש קומן חבר: רזייק שמעון ז%טניצקי קלדנית : ענת לוי

ועדת הערר לענליני ארנונה

שליד עיריית תל אביב עררים מס': 140024091

123

בפני חברי ועדת ערר:

לו'יר: עו'יד גדעון ויסמן

הבר: עו'יד משת קורן

חבר: רו''ח שמעון ז'יטניצקי

העוררת: במבי 47 בע'ימ

- בנג 7

מנהל הארנונה, עיריית ת''א יפו

החלטת

ערר וח עניינו נכס השוכן בדרך בן צבי 47, תי/א, מספר תשבון 2000371242 מספר ח-ן 11246981 (להלן: 'יהנכסיי).

תמצית המחלוקת בין הצזידיס עוסקת בדחיית טענת העוררת ע"י המשיב, כי אין לחייב את הגג ושטח? המדרגות וכן כי יש לטווג את הקומה כחדר אומן.

רקע

1 = תעוררת פנתה אל המשיב במספר סוגיות.

22 ביום 11.4.22 ענה המשיב ובמטגרת התשובה קיבל חלקית את עמדת העוררת.

3 לאור האמור הוגש כתב הערר ביום 1.6.22 בו תזרה העוררת על טענותיה בסוגלות שנדתו.

4 העוררת טענה כי אין לחייב את שטח הגג (450 מ"ר) מכוון וחינו גג משותף; כי אין לחייב את שטחי המדרגות בקומת הגג, קומה 1 וקומת המרתף; כל יש לסווג את קומה 1 כחדר אומן ולחלופין כיימלאכה או תעשייהיי;

5 ביום 31.8.22 התקבל כתב התשובה מטעם המשיב ובו נטען, כי על פי דו"ח ביקורת מיום 2 והתשובה להשגה העוררת שכרה את הגג וכי לא מדובר בגג משותף; כי מכוון והעוררת שוכרת את כל המבנה אין מקום להפתית את שטתי המדרגות ; כי העוררת היא המחזיקה ולכן אין לקבל את טענותיה לגבי חדר אומן המתייחסות לצדדי גי וממילא אין אותם צדדי גי מגיעים לתנאים הנדרשים לסיווג לפי הסעיף; כי אין מקום להיעתר לבקשה החלופית לסיווג '*מלאכה או תעשייהיי שנטענה בעלמא וללא ביסוס ;

6 ביום 3.11.22 התקיים דיון מקדמי וחתיק הועבר להוכתות.

7 אחת הנקודות שהבהיר חמשיב בדיון הלא כי בידיו נמצא הסכם שכירות, שבמטגרתו כלול הגג. דהיינו, ההסכם שהומצא לידיו כחלק מהעברת התצקה מבעלי הנכט לעוררת כלל את

.10

1

.2

.3

4

.5

.6

.17

.8

דיה

9

שטת הגג. מנגד הסבירה העוררת שיש הטכס אחר מאותו מועד ובו ישנה רק צכות שימוש בגג והוא לא כלול כחלק מהנכס שהושכר. אין מחלוקת כי ההסכם האתר לא נשלת למשיב.

לצוין, כי לא צורף בעל הנכט, הוא לא לקח חלק בהליך והעוררת לא הביאה את עמדתו.

ביום 12.1.23 הוגשו ראיות העוררת. מדובר בתצהיר של מר אדיר דהן מטעם העוררת ותצהיר של מר יוסיפוב, שטען שהוא מחזיק נוסף בנכס. בשלב מאוחר *ותר הוחלף מר יוסיפוב במר בן בכור.

מר דהן טען בתצהירו, כי העוררת לא שכרה את הגג, אך לא נתן הסבר להבדל בין הסכם השכירות אליו התכוון לעומת הטכם השכירות, שחיה בידי המשיב. המצהיר חזר על הטענות שהופיעו בכתב הערר.

ביום 23.2.23 הגיש המשיב תצהיר מטעם התוקר שביצע סלור בנכס ביום.

ביום 28.2.23 התקיים דיון הוכחות. בהסכמה לא נתקר החוקר מטעם המשיב.

בדיון הוגש הסכם שכירות מיום 10.6.21 בין העוררת לבין צד גי, ייאכסניית בן צבי 47 בע'ימיי.

נחקר מר בן בכור שהעיד כי הוא שותף עם עוד שניים כמחציקים משותפים בנכס. טען שהם שוכרים את הנכס למול הבעלים הגבי ויגלבוים. הוא לא הציג הסכם שכירות למרות שטען שיש אחד כזה. עוד העיד כי הס עושים שימוש בגג כגג משותף.

מר דהן נחקר וחעיד כי הקומה העליונה מושכרת לאמנים, שחותמים איתם על הסכמל שכירות משנה. טען שבמועד התקירה זה כ- 50% מהקומה. טען כי חם לא מעבירים את

התוקה לאומנים כדי להקל עליהם. הוא טען שיש שני הסכמי שכירות כאשר השני מתקן את הראשון. חוא אישר שחוא היה הבעלים של שתל התברות משני צדדי הסכם השכירות.

ביום 13.6.23 הוגשו סיכומי העוררת.

ביום 13.8.23 הוגשו סיכומי המשיב.

הצדדים למעשה חזרו על טענותיהם.

לאחר שמיעת העדים ובתינת הראלות שהוגשו לנו אנו סבורים, כי צודק חמשיב בטענותיו

וכי דין הערר להידחות :

41. כפי שפורט בסיכומי חמשיב לא יכולה להיות מתלוקת שמדובר בייגגיי בר חיוב.

2

.3

.4

.5

.6

.7

8

.9

.0

.1

המחלוקת הינה על שאלת החזקה בגג, במובן של האם הינו גג משותף או בחוקה של העוררת.

העוררת הגישה לעירייה הסכם שכירות ממנו עולח כי חיא מחזיקה בגג.

העוררת טענת כל יש הסכם אחר, אך לא ניתנה עדות מפי בעלי הנכס מה ההסכם התקף וממילא לא נטען כי ניתנח הודעה מתאימה למשיב כי חיה שינוי כלשתו. כל הטענות הועלו לראשונה במסגרת הליך זה.

הסכמי המשנה שהובאו והעד שהעיד בנושא רק לימד שבקומות התחתונות ישנה התוקה של גורם אחר. לא שוכנענו כי סוגיה ואת מוציאה את הגג מחזקת העוררת.

כמו כן, נטען כי אותו גורם חוא בעל גישה נפרדת ועצמאית לנכס ולא באמצעות האזור שבמחלוקת.

לטעמנו די היח בכך בכדי לדחות את הערר ולו עקב הטענה כי לא עמד בנטל ההוכחה.

אך יתרח מכך: לאתרונה ניתנה פסיקה מפי בית המשפט הנכבד בתל אביב, כבוד

חשופטת ארנה לוי, שס נאמר: יילא שאלת החזקה בפועל היא המכרעת אלא עצם יידועה של חרשות על טיום החזקה'י, ובהמשך אמר: יינטל ההודעה בכתב המוטל על המחזיק כתנאי לפקיעת חבותו בארנונה בעתניד איגו בטל בבד...'י (עמיינ -50572 3 עלובון אבו חליפה נגד עיריית תל אביב).

משתמע מכך, כי די בכך שההסכם, שהוגש למשיב כלל בחובו את הגג כחלק מהמושכר (וללא שניתנה הודעה אחרת למשיב בנושא) בכדי להוביל לדחיית הערר.

העוררת לא נתנה הודעה על שינוי כלשהו.

נבהיר, כי אין בהחלטה בכדי למנוע מהעוררת לעשות כן בעתיד, אך אין לתת לעוררת להתחמק מנשלאת אחריות לתוצאות פעולותיה או מתדליה.

למעלה מהדרוש נציין, כי גס מצאנו לקבל את עמדת המשיב כי העוררת הינה בעלת חזיקה הקרובה ביותר אל הגג, או לכל הפחות, כי העוררת לא הוכלחה שמצב הדברים שונח.

כוכיר, כל:

41.. בהליך זה לא הובאה לנו עמדת בעלי הנכס. אי הבאת עדי מפתח עומדת לרעת העוררות.

2. הטענה כ מדובר בגג משותף נטענה בצורה רפה ביותר ע"י מר בן

בכור, כאשר קריאה דקדקנית של תצחירו מלמדת כי מלבד אמירה כללית בי ייהגג משותףיי אין שם כל טענה אמיתית כי הוא או מישהו אחר

.2

.3

.4

5

.6

סוף דבר

עושה בו שימוש (במסגרת חקירתו הנגדית חשליט את גרסתו, אך ניתן לראות בה עדות כבושה, שספק אס מבחירה מי בעל הזיקה הקרובה).

43. בחינת תמהיל המשכירים בנכס הביאה אותנו למסקנה כל

המשתמשת הלחידה (או לחלופין העיקרית) חיא העוררת וכל היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר אל הגג.

מכל האמור לעיל עולה, כי הגג נשאר בתזקת העוררת כל עוד לא ניתנה הודעה כדין, וכי חיא בעלת הויקה הקרובה ביותר אל גג זח.

לאור האמור בהתלטה זו אנו גם דוחים את הטענות בנוגע לחדרי המדרגות. אנו מקבלים את עמדת משיב בנושא זת.

כמו כן אנו דוחים את בקשת העוררת לעניין חדרי אמן. גס במקרה וה המחזיקה היא העוררת, אשר בשכירות משנה משכירה לצדדי גי (כאשר גם לפי גרסת העוררת מדובר בתפוסה של רק 50% מהנכס). העוררת לא מעבירה אליהם את החזקה בעירייה, אך מבקשת את הפטור בשמם. ספק בעינינו אם ניתן להעלות טענות כאלו בשם צדדי גי ואם אין בכך בכדי ייהיעדר יריבותיי או ייעדות מפי השמועהיי.

כך או כך, להבנתנו, מעשית השימוש, שעושה העוררת בנ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]