פרוטוקול ישיבת מועצה מספר 73
עיריית תל אביב - יפו
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
פרוטוקול ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
היו"ר ל. שפירא : השתתפו
ע. יליזרוב מ. שלומות א. אקרמן : וה"ה
א. יוחנן וולק ר. חולדאי א. בדראן ח. קראוס
א. פורז מ. נורי מ. רייפ ח. גורן
ד. ספיר ש. מסלאוי א. זבולון ס. ויצמן
ג. שרעבי מ. להבי ש. דביר ר. לדיאנסקי
צ. ברנד ח. אריאלי
ש. קשת ,נ. לוברט , כ. עוזרי , נ. וולוך, ר. אלקבץ, מ. חיים, נעדרו:
י. ויצמן, א. הראל, ע. אבו שחאדה
מנחם לייבה מנכ"ל
נכחו בישיבה:
העירייה
וה"ה:
ע. אברהמי , סמנכ"ל תכנון ארגון ומערכות מידע ,א. ארנון מנהלת מטה מנכ"ל העירייה, מ. גילצר
גזבר העירייה , ע. גולן , מנהלת ועדות מינהל הכספים , ר. דיין , מ"מ סגנית בכירה ליועמ"ש ,
ש. זינגר , ע' ליועמ"ש , א. לוי, מנהל אגף נכסי העירייה , א. נגסה , מ"מ מרכזת יחסי ציבור
ותקשורת, ע. סלמן היועמ"ש , ר. פורמנסקי , ע' ראשית ליועמ"ש, ע. קרת , ע' בכירה למנכ"ל ומנהלת פרויקטים , ע. רודניצקי, מנהלת הרשות לדיור, ש. שביט , ע' בכיר לרה"ע.
הישיבה נפתחה בשעה
סטנוגרמה מזכירת המועצה ישראלה אגמון גלילה בן-חורין
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
2 -
סדר היום
דקה דומיה ודברי פתיחה (עמ .1
,1-בקשה לאישור ניהול מו"מ עם ספקים פוטנציאלים , לאור ביטול פריטים .2 17,19,21 -22
לאספקת ציוד וריהוט ייחודי ופונקציונאלי, ציוד וריהוט מעוצב לפי תכנון אדריכלי למרחבי למידה ויחידות העירייה
השונות בעיר (עמ
פרוטוקול ועדת הקצאת מקרקעין מס .3
פרוטוקול ועדת כספים מס .4
נכללת בפרוטוקול החלטה שאושרה ב .5
לפי סעיף
פטור מאגרה בעקבות הכרזת מלחמה)(הוראת שעה), התשפ"ד
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
3 -
מר שפירא – היו"ר
חברים, אני מתכבד לפתוח את המועצה שלא מן המניין מס אדוני ראש העיר בבקשה.
666
מר רון חולדאי – ראש העירייה
כבוד יו"ר המועצה.
מר שפירא – היו"ר:
למיקרופון. רון.
מר רון חולדאי – ראש העירייה:
כבוד יו"ר המועצה, חברות וחברי מועצה נכבדים.
לא כך תכננו להתחיל את המועצה הזאת.
לא כך דמיינו שנתכנס שוב לאחר המועצה האחרונה.
בתרחישים הכי גרועים שלנו לא האמנו שנגיע אי פעם למציאות של חטופים ושבויים ביום אחד.
מועצת העיר תל אביב-יפו ועובדי העירייה מרכינים את ראשם ומשתתפים בצער המשפחות השכולות וליבנו ומחשבותינו עם משפחות החטופים שעדיין בעזה. כולנו תפילה שכל אחד ואחת מהם יחזרו במהרה לאהוביהם הממתינים להם.
חווינו אסון ומחדל קשים, שחייבים להיחקר עד תום.
וגם אם לא זו העת לתחקירים – אבל העת תגיע, היא חייבת להגיע, ואנחנו מחויבים ומתחייבים לוודא שהיא תגיע.
אני מבקש שנפתח את היום הזה, את ישיבת המועצה הזאת בדקת דומיה לזכר הנרצחים והנרצחות והחיילים שנפלו בשבת השחורה ההיא ובמלחמה שאחריה.
המועצה כיבדה בעמידה לדקה דומיה את זכר הנרצחים והנרצחות והחיילים שנפלו בשבת השחורה ובמלחמה שאחריה.
יהי זכרם ברוך.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
4 -
אפשר לשבת
כפי שאתם יודעים, מרגע פתיחת המלחמה, העיר תל אביב-יפו הפכה לחזית. כבר בבוקר המלחמה, ספגה העיר
מרגע זה, המציאות של העיר השתנתה והיה צורך להתאים את עצמנו למצב החדש באופן מידי.
חיי אדם היו תלויים בכך.
תרשו לי, ולכם, להתגאות בעובדי העירייה שלנו: בעובדי הניקיון שהחזירו את הרחובות לסדר לאחר נפילות הרקטות, במהנדסים שמיהרו לזירות האירועים בכדי לוודא שאין סכנה למבנים, בעובדות הסוציאליות שעושות לילות כימים, פשוטו כמשמעו, על מנת לתת מענה לכל הצרכים של תושבי העיר וכן, של המפונים והחטופים. באנשי ובנשות החינוך שנאלצו להפעיל שוב, כמו בקורונה, את מלוא המיומנויות שלהם וליצור רצף חינוכי גמיש. אני גאה בכל אחת ואחד שהתגייסו במלוא כוחם למערכה הארוכה הזאת ומאז פועלים באופן מעורר השראה כדי לוודא שהעיר שלנו , תושביה ואורחיה-תושביה החדשים, שתיכף נגיע אליהם, יקבלו את השירות הכי טוב שניתן לתת.
שוב הוכח, שמערכת הפועלת באופן מקצועי, שיטתי ומבוקר בעת שגרה, מתפקדת היטב גם בשעת חירום.
ולצערי, התפקוד המופלא של השלטון המקומי הוא אמנם עדות לחשיבותו הרבה, אבל גם ביטוי קשה ומצער להיעדר אפשרות להסתמך על תפקודה של הממשלה בדברים רבים מאוד.
ואחרי הכאב, ולצד הכאב, ובגלל הכאב, חשוב לי להדגיש, שהאבל והצער העצום, אלה גם מלווים גם בתקווה, נחישות וחובה מוסרית עליונה להמשיך בעשייה, להמשיך ליצור ולהיות גאים בעם שלנו, הנפלא הזה שהתגייס בהמונם, בחברה האזרחית, הלוחמים והלוחמות המופלאים.
נתן יונתן כתב:
"מפירורים של זיכרון
אפשר לבנות ארמון
או שבבכי נמרר."
ואולי זה לא "או-או", אולי אפשר, ואולי גם חייבים, גם וגם: לזכור ולבכות, וגם להמשיך במלוא המרץ לבנות חברת מופת.
למען הסדר הטוב אפרט במקצת את בנושאים השונים שהיו מנת חלקנו בשבועות האחרונים:
ואתחיל בנושא הביטחון - יוזמות ביטחון ואבטחה פועלות בעיר כבר מהימים הראשונים של המלחמה להגברת תחושת הביטחון, בהן: בני המקום – גיוס תושבי העיר, משרתי מילואים, בצו בהובלת פיקוד העורף, תגבור צוותי אגף סל"ע והפעלת משמר השכונה ב מתנדבות ומתנדבים.
אגף הפיקוח פעל למעבר מהיר משגרת עשייה בתחום אכיפת החוק לשגרת מלחמה וחירום כדי לטפל באלפי קריאות שרות במהירות וביעילות בתחומים שונים, בהן פניות בגין מקלטים פרטיים שסגורים, או מוזנחים ושאינם ראויים לשימוש. וכן, היינו צריכים לסייע בפריצת מנעולים בחלק
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
5 -
מהמקרים, מנענו הסגות גבול וביערנו מפגעים והשמשנו את המקלטים כדי שימלאו כולם את ייעודם.
בחינוך - מיומה הראשון של המלחמה, השקענו מאמצים רבים כדי לאפשר את פעילות מערכת החינוך בעיר באופן מיטבי, מתוך ידיעה ברורה, שצברנו בזמן מגפת הקורונה, ששגרת לימודים ופעילות הפגתית מחזקות, היום זאת מילה נפוצה, את החוסן של ילדי וילדות העיר ושל בני משפחותיהם. ותמיד הכול נעשה לפי הנחיות פיקוד העורף, אילוצי המיגון במוסדות החינוך ואילוצי הצוותים. פעלנו להתאמה של מבנים עירוניים עם מרחבים מוגנים להפוך להיות או לשימוש גני הילדים
ש"ח הוקצו עכשיו למיגון אותן
בשיפוץ מיידי ומיגון של הגנים האלה.
בשבוע שעבר, עם הכרזתו של פיקוד העורף על הפיכת העיר לירוקה, חזרנו לשגרת לימודים מבוקרת , שעל פי ההנחיות נחשבת להכי בטוח שיש, כך קוראים לזה.
מתחילת הלחימה עד כה נקלטו בעיר שלנו
מתפנים. כאלה שפשוט עזבו, הגיעו לעיר וחיים פה, או ששכרו דירה, או שאיזה יזם נתן להם דירה, או שהם גרים עם המשפחה, והם נמצאים פה ואנחנו צריכים לטפל בהם. הם מקבלים סיוע עירוני בתחומי הרווחה, החינוך והקהילה. בכל בית מלון, יש נציג או נציגה מהעירייה שתפקידם לתת מענה מלא לצורכי האורחים שלנו.
בנוסף, מינהל החינוך אמון על כ
ספר. ובעשרות מלונות, ופתחנו גם בתי ספר חדשים למפונים בתיאום עם הרשויות המקומיות.
חלק מהרשויות רוצות שבתי הספר יישארו בתי הספר שלהם והם ינהלו אותם, וחלק מהמקומות-
כמו למשל קיבוץ ניר-עם, שהשתלב בשני בתי ספר שלנו, בחלק מהכתות, גם בתיכון וגם ביסודי.
אני רוצה להבהיר שמבחינתנו, כך הובהר מלכתחילה, הם אינם אורחים, הם תושבי תל אביב-יפו לכל דבר ועניין, כך אנחנו רואים את זה. ואנחנו מחויבים להם במלוא המחויבות – מהחינוך העירוני המצוין שלנו ועד תווי חניה.
אי אפשר היה שלא להתרגש לראות את שלושת המנהלים הרכים שלנו בראשותן של שלוש נשים מנהיגות ומובילות – החינוך, השירותים החברתיים והקהילה, שבשיתוף פעולה אדיר יצרו מעטפת שלמה של שירותים שהגיעה בסופו של דבר לכל אחד מהאנשים.
אנו נותנים מענה גם למשפחות החטופים במכלול הצרכים, ברגישות המתבקשת. כעת, עם חזרת חלק מהחטופים למשפחותיהם, שחלקן נמצאות במלונות בעיר, הצורך ברגישות מקבלת משנה תוקף. אנחנו לא שוכחים לרגע שכיכר החטופים יושבת בטבורה של העיר שלנו, ומבחינתנו, זה מחייב.
במסגרת מינהל השירותים החברתיים נפתחו מוקדי שירות ותמיכה של עובדות סוציאליות בהתאם לצרכים של הקהילות השונות, ותאמינו לי שיש לנו פה קהילות שונות ומשונות, מכל הסוגים והמינים שהגיעו לכאן. לתושבים חירשים וכבדי שמיעה, למשל, חולקו שעוני רטט
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
6 -
להתרעה במצב של אזעקות. פתחנו קווים חמים ייעודיים של שירות טיפות חלב לקהילת הפליטים ומהגרי העבודה. גם את תושבי העיר שביתם נפגע מרקטות אנו מלווים באופן אישי ובמקצועיות המרבית.
הוקם משל"ט לשיחות טלפון יזומות לכלל תושבי ותושבות העיר לעשות את הדבר הפשוט, לצלצל אליהם ולשאול מה שלומם ולבדוק האם יש להם צורך בסיוע. כדי שתבינו את העניין, לפחות 10%
דרך הדבר הזה, ועוד כ
החברתיים, ואנחנו ממשיכים. קיבלנו על כך תגובות חמות ומרגשות במיוחד, שריגשו גם אותנו.
כשאני מגיע לקאונטרי ויושבים שני גברים ואומרים- בוא הנה, קיבלתי טלפון, כבר חשבתי שיש לי איזה דו"ח חנייה, אבל שאלו מה שלומי.
מינהל קהילה פעל רבות במלונות והפעיל יחידת ההתנדבות שגייסה מתנדבות ומתנדבים רבים, והיא פועלת לחיבור בין צורכי תושבים ומפונים ובין יוזמות ותרומות פרטיות.
ואני לא יודע אם ציינתי או אמרתי, יש לנו קיבוץ שלם שנקרא קיבוץ רעים, שהולך להיות כאן בעיר הזאת, בשני בניינים ברחוב הרצל, פרויקט שממש הסתיים בימים אלה, והתגייסו לטובת העניין כמה גורמים, וקיבוץ רעים זה יהיה קיבוץ רעים בעיר.
עם חלוף הזמן, העיר חוזרת בהדרגה לשגרת פעילות, ותמיד אני אומר- בהתאם להוראות פיקוד העורף. גם המרכזים הקהילתיים, והקאנטרים העירוניים, בריכות השחייה, מרכזי הנוער ותנועות הנוער חזרו לפעילות ומתקיימים אירועים קהילתיים גם באמצעות דיגיתל.
מה?
מר רייפ:
הן מפריעות לי.
מר רון חולדאי – ראש העירייה:
רק על מנת לסבר את האוזן, אציין את מקצת הפעילויות שנקטנו בזמן המלחמה:
הפעלת צוותי התערבות בזירות נפילות רקטות בעיר, מיפוי צרכי תושבים ומתן מענה לצרכים שעולים.
הפעלת צוותי הודעה למשפחות הנרצחים, החטופים והנעדרים, ולווי המשפחות באופן רציף מרגע מתן הבשורה. לדאבוני, יש לנו לא מעט נפגעים בעיר הזאת.
ליווי משפחות חטופים במאהל המשפחות ברחבת המוזיאון.
לאנשים עם מוגבלות, טיפות חלב , מוקד פתיחת קווים חמים -
פניתי לשר האוצר ולשר הפנים על מנת להעניק סיוע לעסקים המתמודדים עם אתגרים כלכליים קשים, רבים מהם נמצאים על סף קריסה. ביקשתי לפעול במודל שהיה בתקופת הקורונה, לייצר
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
7 -
מציאות שבה המדינה תיתן שיפוי ונוכל לתת הנחה בארנונה. בינתיים דחינו את הארנונה בחודש וחצי לכל מי שביקש.
מר לדיאנסקי:
מה הם ענו לך?
מר רון חולדאי – ראש העירייה:
הם עוד לא ענו.
מר לדיאנסקי:
כמוך, גם אתה לא עונה כשפונים אליך.
מר שפירא – היו"ר:
לא להפריע.
מר רון חולדאי – ראש העירייה:
כל הכבוד , כל הכבוד,
וחשוב לי לומר גם את זה – יש מוקד תמיכה טלפוני ייעודי גם לעובדי ועובדות העיר שלנו, שכל אחד מהם נחשף בעבודתו להרבה מאוד דברים. אני מקווה שלא יהססו להשתמש בו. המקצועיות שלהם איננה מובנת מאליה ואני יודע שלכל אחד ולכל אחת יש גם התמודדויות משלהם בתוך התקופה הזו. ואנחנו רואים את זה, אנחנו מנסים בכל כוחנו להגיע לכולם.
לסיום, כל שאני יכול להציע לכם או לנו -זאת תקווה. עומד לפניכם בן אדם, שנולד בעת שואת העם היהודי, שפונה בגיל
בכל מלחמות ישראל מאז מלחמת ששת הימים, ושראה לנגד עיניו את העם היהודי, קם משואה לתקומה, מפזורת יהודים מרחבי תבל, לקיבוץ גלויות מרשים, ממדינה קטנה שעתידה לוט בערפל למדינה שהעמידה אקדמיה, וכלכלה ,וצבא, וחקלאות מתקדמת, שידועה כסטארט אפ ניישן, שכאן מביאה לידי ביטוי אותנו כסטארט אפ סיטי של הסטארט אפ ניישן. עברנו ואנו עדיין עוברים ימים קשים שאף אחד מאתנו לא התנסה בהם, זה חדש לכולנו. ונכונו לנו עוד אתגרים לא פשוטים. אבל מעולם, מעולם לא וויתרנו, לעולם לא חדלנו לחתור לבטחון ושלום בארצנו, וכולי תקווה שיגיעו ימים שקטים ושנראה את כל שאר החטופים חוזרים בשלום למשפחותיהם.
מר שפירא – היו"ר:
אמן.
תודה רבה אדוני ראש העיר.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
8 -
1-667
17,19,21-22 ,14
לאספקת ציוד וריהוט ייחודי ופונקציונאלי, ציוד וריהוט מעוצב לפי תכנון אדריכלי
למרחבי למידה ויחידות העירייה השונות בעיר:
מר שפירא – היו"ר:
אנחנו עוברים לסעיף הבא.
מר לדיאנסקי:
סליחה.
גב' ברנד:
סליחה ליאור, מתי אפשר להתייחס?
מר שפירא – היו"ר:
אני לא מאפשר התייחסות לדברי ראש העור:
17,19,21-22 ,1-בקשה לאישור ניהול מו"מ עם ספקים פוטנציאלים , לאור ביטול פריטים בפרק א' וכן ביטול פרק ט' במכרז מסגרת פומבי מס ופונקציונאלי, ציוד וריהוט מעוצב לפי תכנון אדריכלי למרחבי למידה ויחידות העירייה השונות בעיר.
חברים נוכחות בהצבעה ולהצביע.
מר לדיאנסקי:
אני רוצה להתייחס.
מר שפירא – היו"ר:
למה?
מר לדיאנסקי:
לסעיף.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
9 -
מר שפירא – היו"ר
לסעיף הזה?
מר לדיאנסקי:
זה על סדר היום, יש לי
מר שפירא – היו"ר:
. OK
מר לדיאנסקי
טוב, אדוני היו"ר, חברי חברי המועצה.
אנחנו מתכנסים היום אחרי
ישיבת המועצה, בישיבה שלא מן המניין. על סדר היום שלושה נושאים. אחד מהנושאים זה הנושא הזה- בקשה לאישור ניהול מו"מ עם ספקים. אנחנו דנים היום בנושא שהוא באמת סופר חשוב לאור העובדה שהחריגו מספר סעיפים של המכרז, ואנחנו אמורים לתת אישור לנהל מו"מ בכל מה שקשור למדבקות מחיקות, לוחות צורניים ולוחות פעילות תלויים על קיר, וציוד לגי'מבורי.
אבל אדוני ראש העיר לא מצא לנכון, אחרי
פעילות העירייה במהלך המלחמה. הרי זה לא יעלה על הדעת שאתה עומד בראש מוסד שזה מועצת העיר, זה הפרצוף של העיר, של התושבים, של כולנו וגם שלך, ואחרי שיש אירוע כל כך משמעותי ברמה הלאומית וגם ברמה העירונית, לא להביא בפני מועצת העיר, אפילו לא לדיון- את נושא הפעילות של העירייה במהלך התקופה הזו. שום מילה על החינוך, על החזרה ללימודים ואבטחת מוסדות לימוד. אין זכר לצורך בפריסת מבני מיגון יבילים ברחבי העיר- במקומות שבהם אין מקלטים, גם לתושבים וגם במוסדות ציבור. אין איזכור למליציות של בן גביר- שמתחילות לפעול כאן בתוך העיר. אין מידע על מצב העסקים בעיר. שום דבר אנחנו לא יודעים ואנחנו לא בעצם מדברים על זה, על מה נעשה על מנת להקל עליהם. אנחנו מגיעים לכאן היום להיות סטטיסטיים בנאום שלך לאומה, לנו אין תפקיד. במקום לאפשר לקיים דיון, ממה אתה מפחד?
אז היו לך כמה קריאות ביניים, אז מישהו היה אומר משהו שלא לרוחך?! מזה אתה פוחד? הרי פעם היית אריה, זה לא היה מרתיע אותך. היית עושה פורום מועצה, מכנס, מקיים דיון, ועכשיו אתה מחביא, אתה מחביא, אתה מתחבא. זה לא לזכותך, זה לא לזכותנו, זה מבייש אותנו ואותך. איך אתה מעז לכנס מועצה בלי לקיים דיון על פעילות העירייה בתקופה הזאת?! שכל אחד כאן- שמקבל פניות מציבור, שיש לו מה לומר, לא יכול להגיע לדיון של חברי מועצה ולהביע את עמדותיו, את דעותיו, את הפניות שמגיעות אליו. לשבת כאן ולשמוע אותך מדבר ונואם, גם כן
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
10 -
בחוסר חשק, בקושי ככה מגביה את הקול, זאת שערורייה. אני חושב שהשנים עושות רע, השנים לא עושות טוב . כי פעם היית מכנס פורום מועצה, והיום אתה אפילו את זה לא עושה.
לכן אני חושב, אני דורש ממך-תגלה מנהיגות, תגלה דמוקרטיה באמת, תכנס. אתה רוצה , תכנס פורום מועצה, תכנס מה שאתה רוצה, תכנס את הפורום הזה לדיון, תשמע את האנשים, שמנכ"ל העירייה, שמנהלת מינהל החינוך, שמנהלת מינהל שירותים חברתיים, שמנהלת מינהל קהילה, כל מי שעוסק עכשיו בסוגיות שנוגעות למלחמה-יבוא ויציג ויתן איזושהי מצגת, ותשמע מה שאנשים אומרים, ותשב שעתיים, ותחזיק את המצח, ותעצום את העיניים, אבל תיתן לאנשים לדבר ולהביע את עמדותיהם.
אני קורא לך לעשות את זה, זה לא מאוחר, תעשה את זה.
גם פניתי אליך לפני שבועיים ושלושה, והיו גם כאלה נוספים שפנו אליך, מה הבעיה לעשות דיון שכולם פה יביעו את עמדותיהם.
תודה רבה.
מר שפירא – היו"ר:
מהי עמדתך על הסעיף.
מר לדיאנסקי:
אני לא חייב להגיד לך את עמדתי לסעיף.
מר שפירא – היו"ר:
. OKאתה לא רוצה שנצביע עליו? טוב
נוכחות בהצבעה ולהצביע, נוכחות בהצבעה ולהצביע. חברים, נוכחות בהצבעה ולהצביע.
אתה פותח לי את?
לסיים את ההצבעה בבקשה.
פה אחד
ה צ ב ע ה
בעד
נגד- אין
נמנעים-אין
1-החלטה: בקשה לאישור ניהול מו"מ עם ספקים פוטנציאלים , לאור ביטול פריטים 17,19,21-22
וריהוט ייחודי ופונקציונאלי, ציוד וריהוט מעוצב לפי תכנון אדריכלי למרחבי למידה ויחידות העירייה השונות בעיר- מ א וש ר.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
11 -
המועצה החליטה פה אחד
21-19 ,17 ,1-פריטים
פוטנציאליים העומדים בתנאי הסף לפרקים א' וט' של מכרז מסגרת פומבי מס לאספקת ציוד וריהוט ייחודי ופונקציונאלי, ציוד וריהוט מעוצב לפי תכנון אדריכלי למרחבי למידה ויחידות העירייה השונות בעיר תל אביב יפו.
המשא ומתן ינוהל בתנאי החוזה אשר צורף למכרז
שידרשו. תוצאות המשא ומתן ואישור ההתקשרות בחוזה (ללא מכרז, כאמור בתקנה הנ"ל) יובאו לאישור ועדת המכרזים.
נספח א'
668
מר שפירא – היו"ר
אנחנו עוברים לסעיף הבא:
פרוטוקול ועדת הקצאת מקרקעין מס
נוכחות בהצבעה ולהצביע.
לסיים את ההצבעה.
20
ה צ ב ע ה
בעד
נגד- אין
נמנעים-אין
החלטה: פרוטוקול ועדת הקצאת מקרקעין מס
המועצה החליטה פה אחד
מתאריך
נספח ב'
669
מר שפירא – היו"ר
אנחנו עוברים עכשיו לפרוטוקול ועדת כספים מס
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
12 -
בהחלטה מס
תקציבית לתגבור פעולות התמודדות העירייה במסגרת מלחמת חרבות ברזל. מוצע לעדכן את דברי ההסבר כך שהתקציב ישמש גם עבור התקשרות עם קרן ת"א לטובת פעולות חירום.
אמיר.
מר לדיאנסקי:
התקשרות.
מר שפירא – היו"ר:
התקשרות, נכון, סליחה.
גב' ברנד:
אני רוצה להתייחס.
מר שפירא – היו"ר:
רגע.
מר לדיאנסקי:
ליאור, גם אני רוצה.
מר שפירא – היו"ר:
אמיר, דבר.
מר בדראן:
ציפי, דווקא אלי פמיניזם מופנה? דווקא אלי?
גב' ברנד:
קריאה
מר בדראן:
בסדר, הכל בסדר, כולנו נדבר, השעון לא יגזול מהזמן של אף אחד.
מר שפירא – היו"ר:
אבל עכשיו הוא רץ השעון שלך.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
13 -
מר בדראן
אני רוצה להתייחס לשני דברים:
אני רוצה אחד בקצרה. לא, אני אתחיל דווקא עם העניין שהוא המשך לדברים שהעלה כאן ראובן, ראובן לדיאנסקי.
אני סבור שאנחנו נמצאים בעת מאוד קשה, אנחנו נמצאים בזמנים של מלחמה. אמנם כרגע הפסקת אש, הלוואי והמלחמה הזו גם תיפסק, והלוואי ויהיה בטחון ושלום, אדוני ראש העיר, כמו שהצגת כאן, אני באמת שותף למשאלה הזו.
ומתוך המקום הזה של הבטחון והשלום אני רוצה להתייחס לדברים שלצערי לא מקבלים מספיק את המקום לדון בהם, בעיקר בקרב חברי מועצת העיר תל-אביב יפו-שהם בעצם הגוף המורחב שמנהל את העיר. ואני רוצה להתייחס למאמצים שהעירייה עושה כדי להגביר את תחושת הבטחון האישי של תושבי העיר, ואת כתות הכוננות-שנטען שהן פועלות ברחבי העיר ותורמות, לכאורה, למטרה הזו. אני דווקא רוצה להתייחס לדברים האלה ולדברים אחרים שנאמרו בוועדת הבטחון שהתכנסה לא מזמן, בשבוע שעבר, כדי לדון בנושא שהם כתות הכוננות, והמשמר האזרחי בתל-
אביב יפו, כי במהלך הדיון התברר שאנחנו בעצם מדברים פחות או יותר על המשמר האזרחי.
כאילו הוסט הדיון מהסמכויות של מה שנקרא כתות הכוננות והתחלנו לדבר על סמכויות ששואבות את העיגון שלהן ממה שנקרא המשמר האזרחי, דבר תמוה בעיני, תמוה משפטית, ואני רוצה להתייחס ולשתף את חברי המועצה בעניין.
אני באופן אישי, ואני יודע שכמוני גם חלק נרחב מתושבי העיר, יש כאן חלק שנמצאים בחוץ שהם נציגי שכונות, לא חושב שתל-אביב יפו יכולה להרוויח בטחון לתושבים שלה מכתות הכוננות- של אזרחים חמושים שעושים פטרולים ברחובות. זה לא מענה לפחד המוצדק שיש בקרב האוכלוסיה, אבל זה לא מענה לחלק להם נשקים- כי ככה אנחנו מתגברים על תחושת הפחד.
בתל-אביב יפו יש משטרה, יש סיירת עירונית וכוחות בטחון שהוכשרו לזהות איומים פוטנציאליים. לבדוק אותם, ובמידת הצורך גם לנטרל אותם. כתות כוננות קיימות למצב בו מתפתח, לא בתל-אביב יפו, בישוב שנמצא על קו התפר, בישוב שיש בו ספיגות של מלחמה, שיש בו איום ממשי ואין כוחות בטחון מיומנים יותר כדי לטפל במצב הזה. שם יש כתות כוננות. לשמחתנו זה לא המצב בתל-אביב יפו.
עם זאת, גם אם העירייה סבורה שיש מקום לכתות הכוננות בעיר, מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים היא לא הדרך הנכונה ליישם זאת. מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים זו אנרכיה מוחלטת של עשרות כתות, ואני לא רוצה להגיד מאות, אבל תחת ההתארגנויות הפיראטיות, הלא מוסדרות כנראה שאנחנו מגיעים גם למאות, שקמות ברחבי העיר, ואין עליהן פיקוח או בקרה ישירה.
מר זבולון:
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
14 -
נרשמו שם איזה אירועים אמיר
מר בדראן:
כן כן, נרשמו אירועים וגם ציטטתי אותם בוועדת הבטחון, אני יכול גם לצטט לך אותם כאן, אבל זה לא העניין.
לא ברור מכוח איזה חוק או איזה הוראת שעה או איזה נוהל הן פועלות, וכל כתות הכוננות פועלות לפי פרשנות חוק ונוהל משלה. כאילו, זה הפרשנות שקיבלנו בפגישה שהתנהלה פה לפני שבוע. כל אחד מפרשן את החוק כפי שהוא רואה לנכון, אף אחד מהנוכחים-גם לא אלה שהיו הגורמים המקצועיים-לא בא והפנה להוראת שעה ספציפית, לחוק ספציפי, לנוהל, לתקנה, לכל מה שאתם רוצים מבחינה חוקית-כדי שאנחנו נוכל כחברי מועצה, כמי שמנהלים את העיר הזו להתבסס על זה ולהגיד שהדבר שנעשה- נעשה באופן חוקי ואנחנו מיישרים קו עם זה.
אנחנו לא אמורים לשחות עם הזרם. אנחנו לא אמורים לשחות עם הזרם, ואנחנו גם אמורים לבדוק דברים. אתם יודעים, זה לא הפעם הראשונה בזמנים הקשים האלה שאנחנו עוברים-שיש התכתשויות בין משרדי ממשלה כאלה ואחרים, קיצוניים-הזויים,
מר שפירא – היו"ר:
אמיר.
מר בדראן:
שכל אחד לוקח את זה למקום אחר.
מר שפירא – היו"ר:
הזמן הסתיים.
מר בדראן:
אני אבקש את הזמן של חברתי מוריה, שאני אמשיך בשמה.
גב' שלומות:
אני מאשרת
מר שפירא – היו"ר:
טוב.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
15 -
מר בדראן
תודה.
ולכן, ולכן חשוב.
עו"ד סלמן:
ליאור, זה סמכות שלך.
מר שפירא – היו"ר:
אני אישרתי.
מר בדראן:
חשוב מאוד שהעניין.
נכון, זו סמכות שלו עוזי, אבל הוא אישר לי. נכון, תודה.
מר שפירא – היו"ר:
אל תעזור לי.
גב' להבי:
אנחנו תכף מאשרים לו הארכת התפקיד בעוד שנה.
מר בדראן:
נכון, כן, בכבוד רב.
מר שפירא – היו"ר:
בוא, לא.
מר בדראן:
זה בסדר, זה מהזמן שלי.
מר שפירא – היו"ר:
אבל אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלך.
מר בדראן:
אז ככה, מהדיון שהתקיים בשבוע שעבר בוועדת הבטחון למדנו שגורמים שונים מפעילים כתות כוננות בעיר, גורמים שונים. אין גוף אחד שמתכלל את הפעולות שלהם או מפקח עליהם! אין.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
16 -
המשטרה הקימה עשרות כתות כוננות חמושות ברחבי העיר. פיקוד העורף מגייסים בצו אנשי מילואים וחילקו להם נשק. אגף סל"ע של העירייה הקימו כתת כוננות אחרת. ויש כתות כוננות נוספות שהוקמו בידי תושבים, ואין עליהן פיקוח. עכשיו, מצד אחד אני מבין את העירייה, מבין אותה. היא אומרת- תשמע, מה אתה רוצה? שאני אשאיר אותם במצב כזה שהם יהיו כתות כוננות פיראטיים ויעשו כל העולה על רוחם? אז אני מעדיפה את הרע במיעוטו ומכילה אותם. ואני אומר, זה לא עובד ככה. זה לא עובד. תארו לעצמכם שאיזה חבר'ה אצלי ליד הבית יתארגנו ויתחילו להתחמש, ועל מנת למנוע מהם להיות פיראטיים אז הם יחברו לעירייה. אנחנו לא חייבים לשחות עם הזרם, אנחנו חייבים להיות רציונאליים, ובמקום שאנחנו רואים שהדברים הם לא חוקיים , והם לא רציונאליים, והם פוגעים בתושבים ובתושבות שלנו- אנחנו אמורים להיות מגדלור שאומר לא לדברים האלה. כרגע אנחנו רק נסחפים עם הזרם.
כרגע הכי קל לנו להגיד- זה לא אנחנו, זה ברמה הארצית, מה אתם רוצים מאתנו? זה לא אני. אני לא בן גביר, אני לא מסכים אתו, נכון, אבל זה לא אני. זה לא עובד ככה! עיריית תל-אביב יפו, המגדלור של כל הרשויות בארץ, אמורה להיות זו שמרימה את הראש, מרימה את היד ואומרת לא לנשקים האלה! לא לנשקים במרחב הציבורי.
אני רוצה לשאול אתכם: מתוקף איזה חוק, מתוקף איזה נוהל או איזה הוראת שעה מוקמות
כתות הכוננות האלה? השאלה הזאת מופנית לחברי היועץ המשפטי לעירייה- עו"ד עוזי סלמן. זה באמת חשוב מאוד לי ולחברי המועצה להבין האם אנחנו נותנים יד למשהו שהוא חוקי. האם היתה פה בדיקה חוקית למה שלא הוצג בפנינו, גם לא בוועדת הבטחון, על מה ואיך נסמכים.
הפיזור המופקר הזה של נשקים בכל פינה, בכל שער של בית ספר, בכל שכונה, לאדם גזען שנקרא אליאס הצל, שמסתובב עם רובים בהכנס בתוך רחבי העיר, מול בתי ספר, שהאנשים האלה מסתובבים במדים של משטרה וחושבים שמותר להם הכל.
התשובות שקיבלתי מקוממות עוד יותר. התשובות שקיבלתי הן שהאנשים האלה- שאין להם, שאין להם שום רישיון אפילו להחזיק נשק, אין להם רישיון כזה. הם לשיטתי, מספיק שיהיה להם דופק לקבל רישיון, אבל אני הייתי ציני מידי, זה לא דופק, הם צריכים לעשות ראיון מול מפקד התחנה, הם עושים איזשהו מטווח, הולכים לרופא-מקבלים אישור רפואי, ולא בודקים להם יותר מידי ברישום הפלילי כי לא צריך לדקדק שם, כי אם השר הוא זה שיש לו גם הרשעות, השר בעצמו- בהרשעות פליליות, שלא לדבר על הרשעות שהן לארגון טרור, אז בטח שלהם אפשר לוותר. ולאנשים האלה נותנים את הנשקים, הם חוזרים אתם הביתה בשום מפרע, הם אפילו לא מפקידים את זה בתום המשמרת. אנחנו אפילו לא יודעים מה הם עושים עם הנשק הזה בבית, והנשק הזה נמצא על השולחן בכל מקום, בבית, אנחנו לא יודעים כנגד מי הוא מופנה, אנחנו לא יודעים מי ישתמש בו, הדבר הזה הזוי לחלוטין, ואיך אנחנו מסכימים לדבר כזה?
מר מסלאווי:
תגיד, קרה משהו עד עכשיו?
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
17 -
מר בדראן
אני לא מחכה שיקרה משהו. אני-חובתי להתריע. חובתנו כולנו פה להגיד לא לדבר הזה ולא לחכות לרצח הבא.
גב' להבי:
בואו נשמע מה עוזי אומר.
מר בדראן:
רגע, אני אסיים.
מר שפירא – היו"ר:
לא להפריע, לא להפריע לאמיר.
: מר בדראן
אני אסיים והוא ימשיך.
קריאות
מר לייבה- מנכ"ל העירייה:
העירייה לא נתנה לאף אחד נשק.
קריאות
מר שפירא – היו"ר:
הי הי, לא להפריע לאמיר חברים.
מר בדראן:
אני אומר, אני מציע ככה:
הכתות האלה מתשאלות על דעת עצמן תושבים ערבים ביפו, סתם כאלה שלא באים להם טוב בעין, ומשרות אווירה של אימה, של פחד, הם מתסיסים את הרחוב, הם מאיימים על הציבור
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
18 -
בכלל. אותו יוסי, יואב סליחה, יואב אליאסי אפילו נצפה, כמו שאמרתי, מחוץ לבית ספר, אני לא אחזור על זה. כן כן, הוא נצפה שם, כן, הוא גם תועד אגב, הוא לא רק נצפה.
מר שפירא – היו"ר:
אמיר, תודה רבה. אמיר.
מר בדראן:
בשבוע שעבר המשטרה,
אני אסיים במשפט הזה, אני מסיים.
מר שפירא – היו"ר:
לא, אבל אמיר, אתה כבר
מר בדראן:
אני אסיים במשפט הזה.
מר שפירא – היו"ר:
נו, משפט.
מר בדראן:
אני רוצה לסיים ולומר שאני מערער על הנחת היסוד שמונחת כאן, שהיא אגב גם הנחת היסוד שלפיה השר בן גביר פועל, שאומרת שבשביל להבטיח את הבטחון האישי של האזרחים צריך לחלק כמה שיותר נשק. זו אקסיומה, זו אקסיומה שאני מפריך לחלוטין, אי אפשר להתבסס על דבר כזה.
מר שפירא – היו"ר:
תודה רבה אמיר, שב במקום.
מר בדראן:
תודה רבה.
מר שפירא – היו"ר:
ציפי.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
19 -
מר בדראן
אני רק אתייחס בעוד מילה,
מר שפירא – היו"ר:
לא לא, לא, אמיר, לא, זה לא הולך ככה.
מר בדראן:
זה לא בעניין הזה.
למה שעלה בוועדת הכספים. בוועדת הכספים
מר שפירא – היו"ר:
לא, אמיר, יש לך זמן, זה לא הולך ככה- מתי. לא לא, אני לא מוכן, לא מוכן, לא מוכן.
מר מסלאווי:
עובדה שזה הצליח.
מר שפירא – היו"ר:
תודה, לא לעזור לי.
מר בדראן:
תודה רבה.
מר שפירא – היו"ר:
ציפי.
תודה, מה אני אעשה בלעדיך? אחר כך יש לי בעיה עם ההליכה.
גב' ברנד:
ערב טוב לכולם, ערב טוב אדוני ראש העיר, חברי המועצה.
בכל זאת אנחנו צריכים להתייחס למה שאין פה, לכל הדברים שלא הצגת.
חמישים ומשהו יום אחר תחילת המלחמה, ישיבת המועצה האחרונה שהתכנסה פה היתה ב באוגוסט, ובעיקר לקח לי לא מעט פעמים לכתוב לך, לבקש שתנהל ישיבת מועצה, שנדע איך העיר תל-אביב יפו נערכת ומה היא עושה בתקופת המלחמה. ציפיתי, אני מודה, הן כנבחרת ציבור, הן
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
20 -
כתושבת העיר, הן כאמא ל
מה התכנית של עיריית תל-אביב יפו בתחום החינוך, מה התכנית של עיריית תל-אביב יפו בתחום התרבות, מה התכנית שלה בתחום הבטחון האישי, אין. פשוט אין תכנית, או שיש תכנית ואנחנו לא יודעים אותה.
ואם אנחנו באים ומסתכלים על פרוטוקול ועדת הכספים שמונח פה , על רשימה מס המפוארת- שבתוכה אנחנו מדברים על למעלה מ
מה התכנית ואין לנו שום זכות, שום זכות כנבחרי ציבור שנמצאים בקשר יומיומי עם עשרות, אם לא עם מאות מתושבי העיר שפונים.
וכן אדוני ראש העיר, בבית הספר ארן אין מספיק מרחבים מוגנים. אני אספר לך שגם בבית ספר ארזים –אתה שלחת את התלמידים לשבת בתוך אקווריומים. גם בדמוקרטי ביפו. יש הרבה מאוד פניות, יש הרבה מאוד נושאים שעולים על סדר היום-שמגיעים אלינו, אבל פה אני באה, יושבת, מחכה
ומספרים לי- וזה מצוין, שהקמנו מטה טלפוניה. אכן אני מאמינה בקשר טלפוני עם תושבים, זה חשוב, אבל עיריית תל-אביב שמחזיקה בתקציב של
ממחצית ממשרדי הממשלה, לא יכול להית שבנאום שפותח את הדיון פה היום אתה בא ואומר לי- פניתי בקשר לעסקים הקטנים למשרד הפנים ולעוד איזה משרד האוצר. אז מה? אנחנו-
עיריית תל-אביב מחכים לשמוע מה משרדי הממשלה יתנו לנו? אין לנו מספיק בקופה? אנחנו לא משחקים מספיק עם הקופה? רק פה תסתכלו על פרוטוקול ועדת כספים, תראו את מאות המליונים שעוברים פה רק היום, שאנחנו הולכים להצביע עליהם, וכן-נצביע עליהם כי אין ברירה, אבל חוסר השקיפות פה הוא זועק לשמיים. ואני אומרת לך את זה בכנות, גם כנבחרת ציבור, גם כתושבת העיר, גם כאמא ל
בזמן מלחמה, יש פה כמויות של פניות של תושבים, לא רק מהטלפון הנחמד, הטלפון הנחמד באמת של מטה הטלפוניה, שמתקבלות פה בלי סוף, ואין תשובות.
אני חושבת שהאתגר המרכזי שלנו כרגע זה השמירה על החוסן האזרחי ועל שגרת החיים בצל המלחמה. החוסן הזה נשען על ערכים מרכזיים: על מנהיגות חזקה, על אמון בינינו, על ערבות הדדית, על מסוגלות ועל היערכות מתמדת. מנהיגות היא לא רק בידי המנהיגים , אלא בכל אחד ואחד מאתנו, בנו, בנבחרי הציבור, באזרחים, בכל התפקידים, זה חלק מהמנהיגות הקולקטיבית שלנו.
כרשות מקומית, כבירת הכלכלה והתרבות של תל-אביב יפו יש לנו אחריות לאומית מיוחדת על שמירת החוסן הלאומי, וזה מה שצריך לשמוע ולהשמיע פה היום. זה בדיוק מה שעלינו לעשות.
אז בואו נתחיל לדבר ממה שלא שמענו , ואיך אנחנו הולכים לפתור את הדברים האלה.
אז בואו נדבר על מחדל המיגון, מחדל המיגון של העיר תל-אביב יפו.צריך לשים את זה על השולחן: ממ"דים יבילים, לא ממ"דים יבילים, הרשויות מסביבנו שמות ממ"דים יבילים. אנשים רוצים לרוץ בפארק הלאומי- שמו להם ממ"ד יביל, בפארק הירקון אין שום מענה אם מישהו
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
21 -
רוצה לעשות שם ספורט. אז אנחנו נמצאים היום בסעיף שקוראים לו- מחדל המיגון, שאני רוצה לשמוע מה תשובתו של מנכ"ל העירייה, מה תשובתו של ראש העירייה, מה תשובתם של יתר החברים, איך אנחנו עונים לזה.
אנחנו ראינו במלחמה הזאת שהקונספציות הישנות מתו. מתו לגמרי. ב אתה ענית לי, נכון, אני חברת מועצה יחסית זקנה, באת ואמרת לי כשאני דיברתי על צוק איתן ועל המיגון של גני הילדים-אתה באת ואמרת- אנחנו סומכים על כפת ברזל. אז זהו, המלחמה הזאת מוכיחה לנו שזה לא מספיק. לא מספיק לסמוך על כפת ברזל. וחס וחלילה תיפתח החזית הצפונית, ואל תגיד לי שאני היסטרית, שמענו מה אמרו על נשים שהן היסטריות, אומרים את זה כל הזמן עכשיו פה, חס וחלילה תיפתח החזית הצפונית- אני לא רואה איפה פתרונות המיגון של העיר שלנו. לא בשכונות דרום העיר, לא בשכונות מזרח העיר. אני הסתובבתי שם, אני ראיתי את המרחקים. לא בבתי הספר. ומה לעשות? אמרתי, הזכרתי קודם את בית ספר "ארזים" עם האקווריומים, הזכרתי את הדמוקרטי ביפו, הזכרתי את "ארן", אלה רק פניות מ האחרונים. ובוא אני אגיד לך מה עוד יותר הזוי בסיפור הזה, שבשבוע,
מר שפירא – היו"ר:
תודה רבה.
גב' ברנד:
שלי דביר האריכה לי את הזמן.
מר שפירא – היו"ר:
אני לא שמעתי את זה.
גב' ברנד:
האריכה לי, כן, ב
מר שפירא – היו"ר:
מה? אני צריך להחליט אם היא מאריכה , לא את.
גב' ברנד:
בסדר. אתה יכול להפסיק אם אתה רוצה. להמשיך להשתיק-אם אתה לא רוצה לשמוע.
שבשבוע שעבר, אני אמשיך לדבר, שבשבוע שעבר,
מר שפירא – היו"ר:
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
22 -
מקרופון
גב' ברנד:
בוועדת התכנון המרכזית, עם בית ספר עירוני א', הציבור לא ישמע, אל תדאג, הוא ישמע בדרך אחרת.
מר שפירא – היו"ר:
אז תספרי לו בדרך אחרת, את כאן לא נמצאת,
גב' ברנד:
אני קיבלתי זמן נוסף, אתה לא תוכל להתנהג ככה.
מר שפירא – היו"ר:
אני לא שמעתי,
גב' ברנד:
תראה לי חוק שאתה יכול לעצור,
מר שפירא – היו"ר:
אני אראה לך אחרי שתשבי במקום.
גב' ברנד:
אני לא יושבת במקום.
מר שפירא – היו"ר:
אז תעמדי.
גב' ברנד:
תעשה מה שאתה רוצה.
מר שפירא – היו"ר:
אין בעיה.
גב' ברנד:
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
23 -
אם אתה לא נותן לי לסיים לדבר
מר שפירא – היו"ר:
סיימת. את לא שונה מכל חבר מועצה אחר, את לא שונה מכל חבר מועצה. אני יודע שאת חושבת.
גב' ברנד:
שלי.
ליאור,
מר שפירא – היו"ר:
אני לא שמעתי.
גב' ברנד:
היא הוסיפה לי את הזמן.
גב' דביר:
אם היא מבקשת אני אתן לה.
מר שפירא – היו"ר:
. מאפשר. OKכן
גב' ברנד:
יפה.
אז למה אני מדברת על מחדל המיגון, כי בשבוע שעבר אני הלכתי למינהל התכנון, לוועדת הערר, עם בית ספר עירוני א', עם התושבים של מרכז העיר. ומה אנחנו הולכים, עיריית תל-אביב הולכת לאשר? עוד פעם עוד תכנית שלא נותנת פתרון כולל לבית הספר מבחינה מיגונית, אני לא מדברת עכשיו על השטח הפתוח וכו', אלא נותנת פתרון לאגף אחד. שאר בית הספר בזמן חירום-יישאר שוב חצי מהזמן בבית.
אז במקום לבוא ולעשות חשיבה מחודשת על הדברים אנחנו הולכים ומאשרים את אותן תכניות ישנות, בלי תפיסה חדשה, ונראה לי שהסיפור של בית ספר עירוני א' בא ומעיד על זה. אין שום סיבה אחת בעולם שאנחנו נמשיך להתנהל ככה.
כמו שאמרתי, בסיטואציה הזו אנחנו יכולים לשמור על שגרת הלימודים ולהבטיח את הבטחון של הילדים שלנו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, ואנחנו צריכים לעשות את זה כרגע, כי אנחנו לא
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
24 -
ערוכים ולא מוכנים על ידי יצירה של פתרונות מיגון משלימים. לא בעוד כמה חודשים אלא כבר היום.
קבינט המלחמה הגדיר כי מיד בתום השבת החטופים תתחדש הלחימה ביתר שאת. על פי ההערכות ולאור הפעילות העוינת של חיזבאללה עלינו להיערך גם לאפשרות של הסלמה משמעותית, עד כדי חזית צפונית שתשפיע גם היא על השגרה בארץ.
לכן, כמו שאמרתי קודם, פתרונות המיגון של בתי הספר כרגע יכולים להיות באמצעות ממ"דים יבילים, ואם לא- למשל כמו שהזכרתי, בית הספר "ארזים", שכבר בא, ועשו ההורים את המאמץ, והנהגת ההורים, ויצרה פתרון באוניברסיטת תל-אביב, אז למה לבוא ולבטל את זה? ולהחזיר אותם לבית ספר שהיתה בו
אין לנו אינטרס שהמשק יעבוד? אין לנו אינטרס שההורים ילכו לעבודה? מה האינטרס שלנו? אני לא מבינה את זה. למה אנחנו נוהגים ככה? למה אני ממשיכה לקבל את עשרות הפניות האלה שאתה טורח שלא להשיב להם, ואף אחד לא משיב להם.
לנושא אחר: אני ביקשתי משר החינוך לדחות את חופשת חנוכה- כדי להבטיח שגרת לימודים
ומעטפת רגשית לתלמידים בימים האלה. אני שמחה כי נעשה מאמץ לקדם את זה.
לצד מערכת החינוך, כאילו כל נושא התרבות והאמנות מספקים לנו מעטפת נפשית ומקור חוסן לציבור שלנו. אנחנו צריכים להבטיח שמקומות הבילוי והתרבות ימשיכו לפעול ולתמוך באמנים ובעולם התרבות שלנו. זה לא רק עניין של תמיכה כלכלית אלא גם של חוסן נפשי. כשהאמנים יכולים להמשיך לקיים חיי תרבות הם לא רק מתפרנסים. וכשהמסעדנים ובעלי בתי הקפה יכולים להמשיך ולפתוח אותם- הם גם לא רק מתפרנסים. אלה וגם אלה מבטיחים בעצם פעילותם את היכולת של כולנו לחיות חיים נורמליים בצל המלחמה.
איפה אנחנו יכולים וצריכים לסייע? אז כן, אנחנו צריכים לסייע. אנחנו, לא רק לפנות למשרדי הממשלה, בהקלות על אותם עסקים בתקופה הזאת. בהעדפת בעלי עסקים תל-אביביים , הן ביחס לכל פעילויות העירייה והן ביחס לקידומם בצינורות העירוניים השונים.
אנחנו צריכים להבטיח מיקומים ממוגנים וחילופיים למופעי תרבות, גם כאשר ההנחיות לא יאפשרו לפתוח את היכלי התרבות והתיאטראות. בזמנים המאתגרים האלה עלינו להיאחז בערכים האלה יותר מתמיד- על ידי המשך ההשקעה בחינוך, בתרבות ובתמיכה ההדדית.
אנחנו צריכים לבנות את הקהילה החזקה והחסונה שלנו- שתוכל לעמוד בפני כל אתגר. בעת הזאת עלינו להתגייס כנבחרי ציבור וכרשות מקומית ולהבטיח שלאורך החודשים הבאים תל-
אביב יפו תהווה מודל לקיום חיים בצל המלחמה, שגרה של ממש בהתאם להנחיות. כדי שנצליח בכך אנחנו נדרשים לשני תנאים: להיערכות ולשקיפות. כל היושבים כאן הם אנשים המייצגים תושבים ותושבות. כולם פה מייצגים בעלי משפחות, כולם פה מייצגים בעלי עסקים, אנשי תרבות, אנשי עסקים, אנחנו חייבים להם שקיפות מלאה כדי להשיב את האמון שהאזרחים איבדו ב באוקטובר, והם איבדו את האמון הזה כלפי כולם. אמון הוא הבסיס לכל קהילה חזקה. אנחנו צריכים להמשיך לפעול בתום לב ובשקיפות כדי לשמור על זה. ערבות הדדית היא חוט השדרה של
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
25 -
חברה חזקה ומחוברת. אנחנו חייבים להיות זה לזה כתומכים וכמגנים , במיוחד בתקופות מאתגרות.
המסוגלות שלנו להתמודד עם מצבים לא צפויים היא מרכיב חשוב בחוסן האזרחי, עלינו להמשיך להשקיע בהיערכות, בחינוך לחירום ובפיתוח כלים להתמודדות עם משברים. נעשה, נגמר לי הקול, את כל זה ביחד. רק ביחד נוכל לנצח בכל החזיתות- הצבאית, האזרחית, הלאומית והעירונית.
מכאן אני גם רוצה בכל זאת להודות לפקידות העירונית, לראש העיר שעומד בראשה, למנכ"ל, בכל זאת על מה שנעשה. אני חושבת, כמו שאמרתי בתחילת הדברים, אנחנו לא מיודעים, לא מעורבים, אין שום תכנית עירונית שאני ראיתי, שזכיתי לראות, ויש לי את הזכות הזאת כחברת מועצה, ולא לקולגות האחרים שלי כחברי מועצה.
מר שפירא – היו"ר:
תודה רבה.
ראובן בבקשה.
אתה רצית?
מר לדיאנסקי:
לא, לא שמעתי אותך אומר את שמי. חיכיתי בצורה מנומסת.
מר שפירא – היו"ר:
טוב עשית.
מר לדיאנסקי:
מה קרה ברגליים?
מר שפירא – היו"ר:
שברתי.
מר לדיאנסקי:
ירו לך בברך?
טוב, אדוני היו"ר, חברי חברי המועצה.
אני מבקש קודם כל להעלות בפני היועץ המשפטי-שאלה לגבי סעיף אתם כותבים פה שגובשו בשיתוף השירות המשפטי הוראות שעה. אני רוצה לדעת על פי מה זה
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
26 -
מסתמך, איזה הוראה בחוק מאפשרת להקים מן וועדה שלושה שתסדיר את כל העניינים הכספיים בעת הזו, בעקבות דחיית הבחירות. איפה זה קבוע בחוק שניתן להקים פרוצדורה כזאת?
מר שפירא – היו"ר:
תסיים, אחר כך ישיבו לך.
מר לדיאנסקי:
אז לזה אני רוצה לדעת תשובה. זה דבר אחד.
דבר שני, אני אמשיך אתך. מבקשים פה להאריך את תקופת העסקתך כיועץ משפטי במספר חודשים- עד מאי או יוני, תלוי במועד הבחירות.
גב' להבי:
לא, יש גם מאי וגם יוני.
מר שפירא – היו"ר:
לא להפריע מיטל, בבקשה.
גב' להבי:
יש חוסר בהירות.
מר לדיאנסקי:
בכל מקרה אני מברך על ההארכה של המועד שלך עד לכל היותר יוני וזה הזכיר לי שלפני חצי שנה הדיחו מתפקידו את נועם סמל, לא האריכו לו בעצם את תקופת הכהונה. אדם שהרים את "הבימה" מהקרשים, מר תיאטרון, ש "הבימה", ואני מצר על כך שלא נתת לו להמשיך את העבודה החשובה שהוא עשה, הטובה והחשובה שהוא עשה. כי כשאתה רוצה להאריך את זמן הכהונה של אדם שהגיע ל יכול, וחבל שזה לא נעשה. זה היה טובת התיאטרון, לא עניין אישי כזה או אחר, טובת המוסד הזה, וחבל שזה לא נעשה.
יש אנשים גם שמגיעים לגיל
כנראה שניתן גם לאפשר למנכ"ל טוב להמשיך את כהונתו- אם היית בוחן את זה בעיניים ענייניות.
הדבר האחרון שאני רוצה לציין או לגעת בו זה עניין המיגון.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
27 -
מתהדרים פה בכך ש
שרבע מכתות הגן בתל-אביב יפו לא ממוגנות. על זה צריכים להסתכל, לא שמצאו להם חלופות.
וכמובן, יש מבנים יבילים שברמת-גן למשל הלכו ושמו אותם במרחב הציבורי. נכון, צריך היתר בנייה, נכון, צריך היתר בנייה, כי זה לא מיגונית, כי המיגונית לא מאושרת למרחק שהוא מעבר ל-
40
מר רון חולדאי – ראש העירייה
כמה כאלה יש ברמת גן?
מר שפירא - היו"ר
אחד.
מר לדיאנסקי:
אז אם ברמת גן הוא שם, אז אתה יכולת לשים
מר רון חולדאי – ראש העירייה:
איפה?
מר לדיאנסקי:
במרחב הציבורי: בגנים,
מר רון חולדאי – ראש העירייה:
אתה מקבל עכשיו ממני,
מר לדיאנסקי:
כן.
מר רון חולדאי – ראש העירייה:
סמכות לעשות את זה.
מר לדיאנסקי:
אני רוצה בכתב, אני רוצה בכתב, אני רוצה בכתב. אני גם פניתי אליך שבוע אחרי תחילת המלחמה, אמרתי לך- בוא, אני מוכן להתגייס בהתנדבות. אני היום לא סגן ראש עיר, כל מה
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
28 -
שתרצה אני לרשותך. כתבת לי-תודה, אני אבדוק, עד היום לא חזרת. יש פה אנשים שרוצים לעשות למען הצלחת העירייה ולמען הציבור, רק שאתה לא מפעיל אותם.
בכל מקרה אני אומר שמבנים יבילים זה פתרון בהרבה מאוד מקומות- גם לתושבים שאין להם מקלטים, תושבים שאין להם מבנים,
מר שפירא – היו"ר:
לא להפריע.
מר לדיאנסקי:
אין להם חדרים ממוגנים בבתים.
3-זה פתרון לנמל תל-אביב שרצו מבנה יביל , כבר
במרכז נמל תל-אביב, כי אין שם מקום-מבנה בטחון, ומקומות נוספים: קבוצות ספורט שרצו ורוצים לקבל מבנה יביל במקומות שבהם מתאמנים ילדים במרחב הפתוח, שכונות כאלה ואחרות שיש בתים ישנים שבהם אין מקלטים ואין ממ"דים, שם יש מקום לשים מבנים יבילים. לא
חסרים מקומות שבהם ניתן לשים מבנים יבילים, גם בבתי ספר שבהם אין בהם מספיק מיגון ניתן
לשים מבנים יבילים. אפשר לעשות חשיבה, פריסה והצבה של המבנים האלה וזה היה נותן פתרון מאוד נכון.
דבר נוסף, אני מקווה שאנחנו נלמד שחשוב מאוד לבנות בתת-הקרקע. כשבונים מבנה ציבורי צריך לבנות בתת-הקרקע ולא רק חניונים. לתת את האפשרות שבסופו של דבר-כשיש חירום-
אנשים יכולים למצוא מענה בתת הקרקע, וכן ,לקחת את השטחים החומים ולממש אותם, ולבנות עליהם לא רק את מה שצריכים פונקציונאלית על פי הבדיקה של המכון החברתי- כלכלי שבודק לנו כמה צריך בכל מקום מבחינת מבני ציבור לבנות , תמיד יש לזה שימוש, וזה נכון לבנות מבנים ציבוריים לגובה, ובטח בתת הקרקע.
מר שפירא – היו"ר:
תודה רבה ראובן.
מר לדיאנסקי:
תודה.
מר שפירא – היו"ר:
סיגל, בבקשה.
מר לדיאנסקי:
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
29 -
תשובה מהיועץ המשפטי לעירייה
מר שפירא – היו"ר:
אני אתן. תן לי.
גב' ויצמן:
מיטל, אחרי זה אני.
מר שפירא – היו"ר:
לא לא, אל תחליטי .את רוצה, תעלי, את לא רוצה-אל תעלי. יש כאן סדר, אחר כך אנשים קופצים. סיגל, את עכשיו, את לא רוצה, יש מספיק אנשים שרוצים כאן היום.
גב' להבי:
אבל לא שכחת ממני.
מר שפירא – היו"ר:
לא. אבל אני רוצה לפי סדר של האנשים שביקשו.
גב' ויצמן:
טוב , ערב טוב לכולם.
ראשית אני רוצה להגיד תודה להנהלת העירייה ולדרג המינהלי- מי שעבד בזמן מלחמה. ואני לכל חברי המועצה שעובדים פה בהתנדבות, ולסגני ראש עיר שבתשלום, CHAPAUרוצה להגיד ועבדו מאוד מאוד קשה בזמן המלחמה, ואותם שכחו להזכיר בתחילת הנאום. יש פה אנשים שמקבלים עשרות פניות, אם לא מאות פניות ביום, הפלאפון שלהם קורס בבקשות , בפניות בנושא של חשש. בזמן מלחמה אנשים מבוהלים, הם רוצים יותר בטחון, הם רוצים יותר מיגון, הם רוצים לדעת שהם נמצאים במקום בטוח ושליו.
וזה לא סוד שהמצב הבטחוני שלנו, המצב שלנו נפגע. מה שקרה במלחמה הזאת-כולנו הרגשנו חשופים. כל מי שיש לו ילד, כל מי שיש לו בן חייל, כל מי שיש לו משפחה מוטרד בימים אלה, מוטרד מאוד. למה הוא מוטרד? כשאנחנו שולחים את הילדים לגנים ולבית ספר אנחנו רוצים לדעת שהם במקום בטוח, במקום מסודר, ואם יש אפשרות לעזור ולדאוג למערכת בטחון נאותה, אם זה מיגון, אנחנו צריכים לדאוג להם. וזה נכון שלא היה, שלא היה קל בהתחלה, אבל אני מאוד מרימה את הראש ושמחה להגיד שהגענו עכשיו למצב אופטימלי והילדים חזרו למערכות החינוך-
כמו שצריך, אבל עדיין יש מקומות ובתי ספר שחסרים להם מיגונים, ואנחנו צריכים לדאוג שיהיה
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
30 -
מיגון. ואם אין מיגון – לא נורא שילמדו קצת באוניברסיטת תל-אביב, ולא נורא שילמדו במקומות אחרים כל עוד הילדים בטוחים. ואני בטוחה שאנחנו יכולים להמשיך לעשות את המאמץ הזה ולגרום לזה לקרות- שההורים והילדים וכולם ירגישו שהם במקום בטוח.
בנושא כתות כוננות ובנושא משמר אזרחי: כמתנדבת במשמר האזרחי אני יוצאת לפעילויות עם המשטרה, וגם אני נמצאת בכמה כתות כוננות.
מר זבולון:
עם נשק או בלי נשק?
גב' ויצמן:
עם נשק, עם מטווחים, ואני יודעת גם לקלוע למטרה, אז תיזהר.
בעקרון, מה שיש לי להגיד על הכתות הכוננות ועל המשמר האזרחי- שזה מבורך, וזה יוזמה מבורכת, אבל צריך לעשות אותה כמו שצריך. מה זאת אומרת? מה שקורה כרגע זה שיש משמר אזרחי, יש מצטרפים לכתות כוננות, ויש מצטרפים לקבוצות של סל"ע, יש את הנושא של פיקוד העורף, כולם נמצאים, מסתובבים בעיר, מי שאחראי לכל הדבר הזה זה המשטרה. המשטרה לא מספיק השכילה ולא מספיק פעלה בנושא הזה, והחשש שלי הוא מירי דו צדדי. מה זאת אומרת ירי דו צדדי? כשהמערכות לא מקושרות יכול להיווצר מצב מאוד מאוד מסוכן. אנחנו, העירייה צריכה לשבת על המשטרה שתדייק את הנושא לעומק, לעומק ובצורה הכי מיטבית שיש. כי מה שקורה כרגע, החשש הוא סכנה שאנשים לא מתואמים, והתיאום הוא הדבר הכי הכרחי בעיר שלנו.
גם הוצאתי כמה מכתבים בנושא של תיק עזרה ראשונה לכתות הכוננות ולכתות המשמר האזרחי בעיר, שיצא חוזה של הממשלה שאנחנו יכולים לקבל תיק כזה ולא קיבלנו את זה מהעירייה, ואני רוצה לדעת מה קורה עם זה.
דבר נוסף: החזירו, החזירו, החזירו את העבודות, כל אתרי בנייה שנמצאים ליד גנים וליד בתי
ספר. ברגע שמחזירים את כל עבודות הבנייה בעיר, עם פועלים מכל האזורים שיש, אנחנו כהורים מוטרדים, ואנחנו מבקשים שיהיה שמירה באותם אזורים שהם קרובים למוסדות חינוך. זה משהו שאנחנו רוצים לקדם.
50
את "ארזים", את בית ספר "ארזים"-שקיבלנו מלא פניות עליהם שאין להם מיגון והמנהלת לא מוכנה שילמדו כנראה במקומות אחרים. אפשר לייצר מיגונים וממ"דים וממ"דים וכל מיני כאלה באזורים מסוימים. יש דרישה מהתושבים להציב מרחבים מוגנים גם בספורטק, גם בטיילת, ואתם תצחקו- גם ברוטשילד. ברגע שבן אדם נמצא בבית ואין לו מיגון-הוא בחשש. יש הרבה בניינים בעיר שברגע שהם עומדים בגרם המדרגות- החלונות שלהם פתוחים והם בסכנה להיפגע, אין להם מרחב מוגן. אני מבקשת לקדם בעיר, כל מי שפונה לעירייה ומבקש לבנות מרחב מוגן,
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
31 -
אם זה היה בקורונה לקדם מרפסות והוצאנו על זה ביחד, הוצאנו חוברת לעשות מרפסות, אז אותו דבר אני רוצה לעשות חוברת-איך מקדמים בהקדם ממ"דים בבניינים ישנים, כי זה החובה שלנו לדאוג- שכמה שיותר יבנו בעיר ממ"דים. ויש מלא בניינים שאין להם- לא ממ"דים וגם אין להם חדרי מדרגות.
גב' ברנד:
מנחם, זה יקצר טופס
מר שפירא – היו"ר:
תודה רבה סיגל.
חיים כאן?
גב' ויצמן:
דבר אחר,
מר שפירא – היו"ר:
לא סיגל, די, נגמר הזמן. סיגל, נגמר הזמן.
סיגל, סיגל,
גב' ויצמן:
רגע, דבר אחרון.
מר שפירא – היו"ר:
לא, לא, אין דבר אחרון.
גב' ויצמן:
אני רוצה, חשוב שהעירייה,
מר שפירא – היו"ר:
לא, סיגל, לא.
גב' ויצמן:
לא , לא ,אלימות כלפי נשים.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
32 -
מר שפירא – היו"ר
לא, סיגל , לא, סיגל לא, אבל את לא שונה מכולם, זה לא עוזר שאת מתפרצת ולא שומעים.
גב' ויצמן:
שהנשקים האלה לא יהפכו לאלימות כלפי נשים.
מר שפירא – היו"ר:
תודה רבה
גב' להבי:
בוודאי שהם יהפכו לאלימות כלפי נשים,
מר שפירא – היו"ר:
תודה.
חיים, חיים,
קריאות
מר גורן:
מה אתה חיים חיים , אני פה. תגיד להם.
מר שפירא – היו"ר:
כן, חיים בבקשה.
כל אחד בזה, את הבאה אבל, ואחר כך שלמה.
כן חיים, בבקשה.
מר גורן:
מיטל, אומרים אחרון חביב, ככל שאת יותר אחרונה את יותר חביבה.
מר זבולון:
תתייחס לדו"צ.
מר לדיאנסקי:
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
33 -
שלמה, תן לסיעת סמוטריץ' לדבר. מה עם סמוטריץ
מר גורן:
תראו, נאמרו פה דברים לגבי כתות הכוננות וועדת הבטחון שהיתה, שקיימנו,
מר שפירא – היו"ר:
הרבה דברים נאמרו כאן היום.
מר גורן:
הרבה דברים נאמרו, בדיוק.
אני, רק על עצמי לספר ידעתי- מה שנקרא, אז אני רק אתייחס, כדי שגם בפרוטוקול המועצה, אדוני היו"ר, יהיה רשום מענה לכל מיני טענות ומענות שעלו פה, שאני אגיד בעדינות- שחלקן הגדול-הקשר שלו למציאות לא קיים.
מר שפירא – היו"ר:
לא רק בעניין הזה.
רוב הדברים שנאמרו כאן.
מר מסלאווי:
את אומר שזה היה שקר?
מר גורן:
הבנת מה אני אומר.
אז ככה, קודם כל צריך לומר לפני הכל- אפשר לדבר על העירייה, מגדלור, עניינים וזה, העירייה בסופו של דבר לא אחראית, אין לה את הסמכות ואחריות על בטחון בעיר. הסמכות הזאת על בטחון בעיר היא של המשטרה. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים כדי להוסיף, לחזק, לעבוד בשיתוף פעולה, אבל בסוף אנחנו לא יכולים להכתיב למשטרה, אנחנו לא יכולים לפקוד על המשטרה לעשות כך או אחרת.
מה אנחנו כן עושים אבל? מכיוון שבאמת, כפי שציינו פה, בהתחלה קמו כל מיני קבוצות פיראטיות-כאלה ואחרות, שבאו והתארגנו לכאורה כסוג של כתות כוננות עצמאיות, אנחנו עשינו מהלך כדי, ביחד כמובן עם שאר הגורמים, כדי להכניס את הכל תחת ,בצורה מסודרת, גופים פורמליים-כמה שאפשר, ולפעול באמת כדי שהבטחון בעיר יהיה מאורגן בצורה מסודרת. עכשיו, לבוא ולהגיד- אין מישהו אחד שמנהל את הבטחון-זה פשוט לא נכון. יש משטרת ישראל, היא אחראית על הבטחון, נקודה, סוף. היא אחראית גם על כתת בני המקום- מה שנקרא- של פיקוד
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
34 -
העורף, גם על כתות הכוננות וגם על סל"ע שהוא שיטור עירוני. היא אחראית על כל כתות הכוננות בסופו של דבר- ברמת האחריות המערכתית.
אגב, כל מה שאני אומר פה גם אמרתי בישיבת וועדת הבטחון. כמובן שכל התשובות שנתתי-
כנראה עברו ליד האוזניים של האנשים ולא נכנסו, וחבל, אבל בשביל הפרוטוקול פה אני אגיד את זה שוב.
אז מי שאחראי זה משטרת ישראל ויש לה את כל האחריות, אנחנו, כל דבר עובד בשיתוף פעולה ובתיאום אתה.
בסוף יש פה כמה דברים שונים: יש פה את האנשים שהתגייסו לפיקוד העורף בצו כעירייה בסה"כ עשינו את התיווך ועשינו את ההצבות של האנשים בהתאם לצרכי הבטחון של מוסדות החינוך בעיר, כי זה המטרה שהוגדרה וזה מה שקורה.
לשמחתי תושבי העיר מאוד מרוצים. אני לא יודע מי דיבר פה על זה שכל האנשים עם הנשק הם גורמים לחוסר בטחון, אני, מכל התגובות שאני שומע, כולל מבדיקה של נתונים במוקד העירוני, בפניות של המוקד העירוני-רק מבקשים יותר. מבקשים יותר, מבקשים עוד שומרים בכניסה לבתי הספר, מבקשים עוד אנשים-חיילים עם נשקים שיסתובבו ויאבטחו. זה מה שאני שומע במוקד.
גב' ברנד:
זה משהו אחר.
מר גורן:
לא הפרעתי לך ציפי, תודה.
עכשיו, לגבי מה שכונה פה קודם מליציות, או לא יודע מה, של בן גביר וכו'.
גב' להבי:
פלנגות.
מר זבולון:
רמבו.
מר גורן:
פלנגות, לא יודע מה.
מדובר במהלך, ששוב, הוא מהלך ארצי, שלעיריית תל-אביב אין פה אחריות עליו ואין פה יכולת גם שליטה יותר מידי בו. מהלך ארצי שהוחלט עליו במשרד לבטחון לאומי, של הקמת כתות כוננות של אנשים שעוברים בצורה מסודרת, זה לא פלנגות, זה עוברים בצורה מסודרת- בדיקות יחב"מ זה נקרא, בדיקות שבודקות מה הרקע של האנשים האלה, שאין להם רקע פלילי, בודקות
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
35 -
בצורה מסודרת את היכולות שלהם ,הם צריכים להיות בעלי נתונים כאלה ואחרים- רובעי וכו', והם עברו הכשרה-מטווח ואיזושהי הדרכה בתחנות המשטרה. בעיני, כמי שהיה למשל, מי שזוכר את הפיגוע שהיה בדיזנגוף בזמנו, שהמחבל ברח ורצו פה איזה אחר, שהסתער על הזירה, כולם כמו רמבואים, ורצו עם אקדחים שלופים, נשקים שלופים, כל אחד בא , אם נצליח להביא למצב שהדברים האלה יהיו נשלטים , ובחור כזה או אחר שיש לו נשק אישי אבל הוא רשום בכתת כוננות-אז הוא מקבל הודעה והוא צריך להגיע למקום כינוס ולהפעיל מחסום, כל הדברים האלה-שככה בעצם המשטרה מפעילה את הכוחות האלה, אמורה להפעיל אותה בעת, חלילה, אם יהיה אירוע בטחוני כזה או אחר, זה יקל עלינו ויוסיף לבטחון בעיר, ויפחית את החשש לדו"צ- דו צדדי ולא יגביר אותו.
ככה אני רואה את הדברים.
מר שפירא – היו"ר:
תודה רבה.
מר גורן:
ואני מבקש באמת לומר לסיום, אדוני היו"ר, שקל להגיד שהקבוצות האלה מתסיסות וגורמות זה. בפועל, כל אחד שמדבר על מי שמתסיס וגורם לכל מיני בעיות- שיסתכל קודם כל על עצמו, ויראה אם הוא בעצמו לא מתסיס ולא יוצא כל הזמן נגד אנשים.
מר שפירא – היו"ר:
תודה רבה.
חיים תודה רבה.
מר בדראן:
אני מסתכל על עצמי ואני לא מתסיס,
מר גורן:
אתה אמא של המתסיס, לא מתסיס, אתה מתסיס בריבוע.
מר בדראן:
ואני עדיין אומר.
מר גורן:
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
36 -
גרעינים תורניים ו ו ו
מר שפירא – היו"ר:
חיים תודה רבה.
מיטל.
תודה רבה לכולם.
איפה שלמה?
מר מסלאווי:
אני פה.
מר שפירא – היו"ר:
אתה אחרי מיטל.
אחרי מיטל אתה.
גב' להבי:
טוב מכובדי.
אדוני ראש העיר, חברי המועצה, ערב טוב.
אני רוצה לומר שב
ישראל. מתקפת הטילים אילצה אותנו להסתתר, ולמרבה הצער מעל ישראל הם חסרי ממ"ד. ונדמה לי שכיום ברור שמיגון הוא זכות יסוד, ואני לא הראשונה שאומרת את זה, היו אחרים לפני, לצידי שהגיעו לעוד מסקנה. אני רוצה להגיד שמעולם לא נחשפתי לכזאת תבהלה כפי שראינו הפעם, אולי זה בעקבות האירועים של השביעי בעצמו, ממש ברמה של משפחות וחרדות. אחותי שסרבה לבוא אלי לארוחת ערב ביום שישי כי אני לא ממוגנת, ואני רואה את זה בכל מקום.
והורים שמסרבים לשלוח ילדים לגני ילדים, גם אם העיר מוכרזת ירוקה, כי הגן לא ממוגן. והדבר הזה עורר אותי להקים מטה אזרחי למיגון העורף, כי אני רוצה להשפיע ברמה הלאומית- על יצירת תשתיות במגוון רחב- למימוש האחריות של המדינה למיגון אזרחי. עכשיו, זה לא חדש.
נושא המיגון כבר עלה ב
פרץ, ודיכטר ונוספים, התבסס על מחויבותה של המדינה ואחריותה לחיזוק הגנת העורף. אז הכלילו בהצעה גם את הנושא של עדוד סבסוד הריביות על הקמת ממ"דים, סבסוד של ארנונה, ועשו הרבה כדי, לפחות דיברו הרבה , כי הצעת החוק בסופו של דבר לא התקדמה, הגיעו הבחירות, כדי לעודד בניית מיגונים גם בקרב מיעוטי יכולת.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
37 -
סופו של עניין, מאז ועד היום אנחנו עדיין באותה סיטואציה- של חסרי ממ"ד, גם בתל-אביב יפו מעל
ממ"ד. אז צריך באמת לטפל ולהתייחס לדבר הזה, גם במישור של מבני הציבור אבל גם במישור הפרטני.
אז אני פועלת בכנסת ובמועצה הארצית- לקדם הקלות ותמריצים שיעודדו הקמת ממ"דים בהיקף נרחב, כי מיגון זה לא מותרות. לשמחתי יש שותפים רבים, למשל ח"כ יעקב אשר- בוועדת הפנים והסביבה. הוא מקיים דיונים שמטרתם לתמוך בתכנית ארצית למיגון העורף, נקראת 1-תמ"א
התמ"א אני עולה מטעם המטה, כדי להטמיע את הזכות של כל אזרח לממ"ד ולממש את ההקלות של התמ"א, וגם באמת לדרוש לכלול בתמ"א את מיגון גני הילדים הפרטיים.
אני רוצה להסב את תשומת לבכם, כבר הזכירו את זה לפני, יש לנו פה בספר התקציב מעל מליון שח' למיגון גני ילדים ציבוריים-עירוניים בעיר, כל הכבוד, הגיע הזמן לעשות את המלאכה הזאת וזה סכום כסף שאני אהיה גאה להרים בגינו את היד שלי. אבל אני רוצה לומר שבמקביל אני נחשפת שוב ושוב לסבל של הגנים הפרטיים ושל ההורים לילדים בני המענה.
גב' ויצמן:
כולנו, כולנו.
גב' להבי:
ולכן התארגנתי עם ארגוני הגנים הפרטיים ואני עובדת ביחד אתם, כדי לצמצם את פערי המיגון, כי לפחות מחצית מילדי הגן לומדים באותם פעוטונים וגני ילדים פרטיים של תמ"א
נצטרך לסייע לאוכלוסיה מוחלשת בהקמת ממ"דים. זה גם עוד יעלה לדיונים, או בסיוע ישיר או בתמריצים-כמו מה שניתן בזמנו בתמ"א
בחצי שנה, וזה אולי יאפשר קצת קידום של מיגון גם בשילוב עם חיזוק נגד רעידות אדמה.
בכל אופן, לעמדתי,
מר מסלאווי:
הוא אומר ש,
מר שרעבי:
אני לא אמרתי.
גב' להבי:
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
38 -
צריך תכנית מיגון לאומית שתבטיח כיפת הגנה לאזרחי ישראל, והיא צריכה לכלול- מהקמת מההקלות שמצויות בתמ"א שדיברתי עליה ושהיא ממש בתהליכי אישור, ההשגות יישמעו השבוע, ההערכה שלי שעד יום חמישי היא תאושר. מהקלות לבניית ממ"דים במוסדות חינוך, ובבתים וגנים- גם פרטיים, וכן, אני מצטרפת לקריאה להצבת מיגון תקני יביל, זה גם כן פתרון שהוא אפשרי.
מר שפירא – היו"ר:
תודה רבה.
גב' להבי:
ואין פתרון אחד.
נותנת לי ענת את הזמן שלה.
הארכת תמ"א
ממ"דים.
מר שפירא – היו"ר:
את השעון לסדר.
גב' להבי:
גם זה חשוב.
מיפוי המיגון הקיים לזיהוי אזורי מחסור מובהקים-שימוגנו על ידי הרשויות בשטחים ציבוריים.
הזכירו גם בתל-אביב שיש אזורים בדרום העיר- משוללי מיגון לחלוטין. אני חושבת שמיפוי המיגון בכל הארץ הוא חיוני-כדי לייצר סדרי עדיפויות בטיפול, גם הלאומי וגם העירוני.
מתן סיוע למעוטי יכולת לכל הסיפור של הקמת ממ"ד, זה לא סיפור זול.
מיפוי מקלטים ברחובות מסחריים ועידוד פתיחתם לציבור לטובת מחסה לעוברי אורח. לא נחזור לשגרה ולא נחזור לימים שקטים ולמסחר הומה ופועל אם לא יהיה ברור למי שצועד ברחובות ועושה שופינג לאן הוא יכול לרוץ ברגע שיש אזעקה. ואני חושבת שצריך גם לתגמל עסקים, תעסוקה שמוכנה לפתוח את דלתה בעתות חירום, ולסמן אותה ולראות בה חלק מהשותפים שלנו.
וכמובן- רתימת הטכנולוגיה, הרשתות והחברה האזרחית לעזרה הדדית בזמינות מרחבים מוגנים.
כל זה כדי לאפשר שגרת חיים, חוסן לאומי ויצירת עורף איתן מול האיומים על מדינת ישראל.
אנחנו חייבים להבין שהנזקים האדירים לחוסן הלאומי בהיעדר מיגון מחייבים אותנו להחליף דיסקט. ואני שומעת ואני רואה במקומות שאני נמצאת-שהמערכות עוד לא החליפו דיסקט, לא תמיד. חיי אדם קודמות לאסתטיקה. אז אני באה ואומרת- יש הרבה מאוד השגות שמוגשות למועצה הארצית, מטרתן חותרות לעקר את התכלית של התמ"א, אני חושבת שצריך להכיר
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
39 -
בצורך ולאפשר ולעודד הקמת ממ"דים- תחת תנאים כאלה ואחרים, זה חיי בני אדם. לפני הכל ולצד כיפת ברזל אנחנו זקוקים לכיפת מיגון, כי זו הדרך היחידה למנוע שהעורף יהפוך לחזית.
אני לא יכולה להתחמק מהסוגיה שעלתה פה קודם בנושא של כתות כוננות. אני רוצה להצטרף לדברים שאמר אמיר. אני חושבת שכתות כוננות, אני רוצה לומר שכתות כוננות סוגים של כתות כוננות שמסתובבות, לא רק בעיר שלנו, במדינה, זה באמת איזושהי אזלת יד להכניס את הנשק לידי אזרחים, לצפות שהם ישמרו על הסדר בעתות חירום, וכמו שסיגל אמרה-
לא ירו אחד בשני. אני חושבת שאנחנו צריכים להרגיע את הציבור. גם אותם הורים שמגיעים אלי ואומרים שהם דואגים בגלל אתרי בנייה, אני מרגיעה ומצביעה על סל"ע כמי שעושה הרבה מאוד סיורים. ומזכירה לכולם, לפחות לכל מי שצעד עם דגל בקפלן למען דמוקרטיה-שהדמוקרטיה היא לכולנו: גם לערבים, גם לבדואים, גם לדרוזים, לכולנו, לכל הישראלים. ואי אפשר לצעוד בקפלן בצד אחד ולחשוב על אי שיוויון בגלל אימה ופחד. להפך, זה הזמן להתלכד, וחוסר הליכוד הזה-
בסופו של דבר הנשק הזה לא יכוון נגד אויבים מבחוץ, אני חוששת מאוד שהוא יכוון לאירועי אלימות במשפחה ונגד נשים. וזה מה שקורה במדינות שיש בהן נשק: טקסס , כפרים ערביים, תסתכלו איפה שאתם רוצים-איפה שיש נשק- בסוף הוא מכוון לתוך החברה שהתירה לשאת נשק, וזה דבר שצריך לשים אותו.
עוד משפט אחד, כי יש לי עוד דקה וחצי:
אני רוצה, אמרו פה, הזכירו את ארזים, ואת אנוך, וגן, ויש עוד גן גורים, ובאמת יש הרבה מאוד פניות, והפניות האלה הוזכרו בדיון שהיה לנו על בטחון , בהנהלת העירייה. ואני בטוחה שהפניות האלה לא מגיעות רק אלי ורק אל ראובן ורק אל סיגל ורק אל ציפי ורק אל כל מי שדיבר פה, הן מגיעות לכולם. אבל זה שהן מגיעות לכולן רק מחייב אותנו לתת מענה. וזה לא שבגלל שזה הגיע אלי וגם אליה וגם אליה-אז לא נותנים מענה. אני חושבת שהחשש של ההורים היום, אני אולי, אתם יודעים, לא פחדתי מקורקינט כמו כולם, אולי אני לא פוחדת מאזעקה כמו כולם, אבל יש פה חרדה אמיתית שצריך לתת לה מענה, אחרת המשק לא יחזור לתפקוד.
זהו. תודה רבה.
מר שפירא – היו"ר:
תודה מיטל, שלמה בבקשה.
שלמה זה האחרון, אנחנו עוברים להצבעה אחר כך.
מר מסלאווי:
גל אמר שגם הוא.
מר שרעבי:
לא, אני לא אמרתי.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
40 -
מר מסלאווי
אתה אמרת לי שאתה רוצה.
אדוני ראש העיר, יו"ר המועצה, חברי מועצה.
אני חייב להתייחס לדברים שנאמרו קודם.
מיטל.
גב' להבי:
אתה רוצה שאני אתייחס לזה שראיתי תמונה שלך בתחנה המרכזית יחד עם בן גביר.
מר מסלאווי:
עוד לא אמרתי כלום.
מר בדראן:
ועם שפי פז, חיים גורן,
מר מסלאווי:
עוד לא אמרתי כלום,
מר זבולון:
מה קרה לכם,
גב' להבי:
זה לא רציתי להגיד.
מר מסלאווי:
אם העירייה לא דאגה לתושבים כמו שצריך, אז ניסיתי בדרכים אחרות.
מר לדיאנסקי:
בן גביר ידאג , נכון שלמה? בן גביר ידאג.
מר מסלאווי:
בן גביר הוא ממונה על המשטרה, אז למי הייתי צריך לפנות?
אם בן גביר ממונה על המשטרה למי הייתי,
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
41 -
מר לדיאנסקי
שב עם המשטרה, אל תשב עם האיש הזה.
מר מסלאווי:
אם בן גביר ממונה על המשטרה למי הייתי אמור לפנות?
קריאות
מר שפירא – היו"ר:
לא להפריע. חברים לא לא להפריע.
מר מסלאווי:
אז אני אגיד לך.
מר שפירא – היו"ר:
שלמה, שלמה, שלמה זה הזמן שלך, אל תתייחס.
מר מסלאווי:
, למה שאני לא אתייחס? OK
מר שפירא – היו"ר
איך שאתה רוצה, על חשבון הזמן שלך אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה.
מר מסלאווי:
בסדר, יש לי
מר שפירא – היו"ר:
4
מר מסלאווי
עוד
מר שפירא – היו"ר:
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
42 -
לא
את זרקת משהו ועכשיו את מתלחשת. אני רוצה לענות לך. ואת יודעת טוב מאוד שעשרות אלפים תושבים סובלים מהבעיה של המסתננים. את יודעת. זה לא סוד.
גב' ברנד:
מה הקשר? בשביל זה הכתות כוננות?
מר מסלאווי:
לא דיברתי על זה, מה קרה לכם? כשאת עלית,
גב' שלומות:
אתה אמרת עכשיו,
קריאות
מר מסלאווי:
לא . היא אמרה לי למה הייתי צריך לשבת עם בן גביר. ישבתי עם בן גביר כי בן גביר הוא אחראי על המשטרה, והמשטרה צריכה לתת פתרונות לתושבים. אתם לא זוכרים, לפני שבועיים-שלושה שיצאו עם גרזנים וסכינים- מתנגדי המשטר, תומכי המשטר, עם האריתראים.
מר בדראן:
זה בעיה אחרת, לא קשור, זה שני דברים שלא קשורים.
מר מסלאווי:
מה זה מעניין אותי?
מר בדראן:
זה בעיה אחרת.
מר מסלאווי:
, זאת בעיה אחרת. OKטוב
אני רוצה לדבר על הבעיה שאתה העלת.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
43 -
גב' להבי
אני רק רוצה לספר לכם שהאריתראים באו לעזור.
מר מסלאווי:
אני אדבר, יש לי
מר שפירא – היו"ר:
לא, אין לך
עניין שלך. תנהל את הזמן שלך.
מר מסלאווי:
אתה צודק חבר המועצה בדראן, אתה צודק.
מר לדיאנסקי:
תגיד לי שלמה, סיעת הגימלאים קיבלה את תמיכת בן גביר בבחירות?
מר מסלאווי:
תראה. יש, הבחור, החבר בדראן מדבר על מליציות, מדבר על חוסר בטחון לתושבים.
מר בדראן:
חבר קוראים אחד לשני במפלגה
מר מסלאווי:
סה"כ מי שקבע שהאזרחים יקבלו נשק זה לא העירייה, ואתה בא בטענות לעירייה- אני לא מבין למה.
ויותר מזה אני רוצה להגיד לך, אני חושב בדיוק אחרת ממה שמיטל וגם אתה חושבים, ועוד אחרים פה. אני חושב שכן היה צריך לעשות את זה וצריך להגביר גם את זה, כי התושבים נמצאים בחשש גדול. ואני אזכיר לך משהו ששכחת וגם את. שכחתם "שומר חומות"? שכחתם מה היה? אז אילו, אילו היה לתושבים נשק, אני אומר לכם- כנראה התמונה היתה יכולה להיות אחרת. אז אל תבלבלו את המוח.
גב' להבי:
אני זוכרת ב
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
44 -
מר שפירא – היו"ר
מיטל, למה את מפריעה, לא הפריעו, אני מבקש לא להפריע. אני פונה לכולם.
מר מסלאווי:
אתם צריכים להתבייש, זה הכל.
כן, התושבים פוחדים, חוששים ממה שקורה והם רוצים שיהיו אנשים שישמרו עליהם. כן, כן.
טוב.
קריאות
מר שפירא – היו"ר:
סיימת?
מר מסלאווי:
לא, לא בשביל זה עליתי בכלל
מר שפירא – היו"ר:
יש לך דקה וחצי.
מר מסלאווי:
דקה וחצי מספיק תאמין לי.
מר שפירא – היו"ר:
יאללה, לך על זה.
גב' ויצמן:
תביא לי את הפלאפון שלך , נגמר לי הסוללה.
מר מסלאווי:
קחי ממיטל, היא זאת שהפריעה.
טוב, אני רוצה לדבר גם על הנושא של המיגון. טוב, זה לא סוד שבדרום תל-אביב יש חוסר, יש בעיה של העדר מקלטים כבר הרבה שנים. והתושבים בצדק כל פעם פונים-גם לעירייה, גם לנו-
לתושבי שכונות או המייצגים ואין לנו תשובות. אין מספיק מרחבים מוגנים-וזה ידוע. מדובר על סכנת חיים. יש בתים ישנים. הייתי בכפר שלם לא מזמן, מישהו אמר לי שאיפה שהוא גר זה לא בתים, זה צריפים, אם בלוק עף לצריף שלו-הכל מתמוטט, לא צריך לחכות לרקטה.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
45 -
גב' להבי
קריאה.
מר מסלאווי:
כן. יכול להיות.
אז קודם כל התושבים באמת חוששים לביטחונם האישי. יש כאלה שמוותרים על התמגנות, הם יודעים שהם לא יכולים להגיע למקלטים אז הם כבר מוותרים. המקלטים מרוחקים מאוד. אין הגעה בזמן ריאלי. על אחת כמה וכמה קשישים, בעלי מוגבלויות, ילדים קטנים, אין מצב שהם מגיעים למקלטים.
אני חושב שהעירייה יכולה לספק פתרונות, ואחד הפתרונות הזמינים זה מרחבים מוגנים ניידים-
מאושרים על ידי פיקוד העורף, לא מיגוניות, אלא ממ"דים ניידים, תקניים.
מר שפירא – היו"ר:
תודה רבה. שלמה תודה רבה.
מר מסלאווי:
עוד שנייה.
מר שפירא – היו"ר:
שנייה, אין בעיה, שנייה.
מר מסלאווי:
ניתן לפזר אותם בשכונות.
מר שפירא – היו"ר:
כן? ו?
מר מסלאווי:
כמו שעשו ברשויות אחרות. אני אזכיר לך, גם ברמת גן, גם באור יהודה עשו את זה.
מר שפירא – היו"ר:
. OK
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
46 -
מר מסלאווי
אז אם שמה עשו את זה, אני חושב- גם בעיריית תל-אביב אפשר לעשות את זה.
תודה רבה.
מר שפירא – היו"ר:
תודה רבה שלמה.
חברים, רגע, אני רוצה שהיועץ המשפטי ישיב על וועדת השלושה בבקשה.
עו"ד סלמן:
כן.
כמו שאתם רואים בהצעת ההחלטה שמונחת בפניכם-הסמכות לאשר היא כמובן של וועדת כספים ומועצה. ועדת השלושה, בלי להכנס ליותר מידי , להרצאה ממושכת, וועדת השלושה היא בעצם קיימת כחוט השני בכל נהלי וחוזרי מנכ"ל משרד הפנים בנוגע למערכת קבלת ההחלטות של ההנהלה המקצועית ביחד עם שומרי הסף של העירייה-שזה הגזבר והיועץ המשפטי ביחד עם המנכ"ל, ובמצבי חירום-כמו שאנחנו נמצאים בהם, כשיש נושאים של בטיחות או נושאים שלא סובלים דיחוי עד , עד להתכנסות של הגופים, אז וועדת השלושה בעצם מקבלת החלטה שבאה לגשר על פערי, על פער הזמנים.
מר לדיאנסקי:
זה לא מה שכתבתם בדרפט.
התייחסתם לעניין הקמת ועדת השלושה נוכח דחיית הבחירות.
עו"ד סלמן:
לא, אז אני אומר.
מר לדיאנסקי:
לא כתבת מילה אחת על חירום.
עו"ד סלמן:
אז יכול להיות. יכול להיות שחסר באמת הנושא הזה, בוודאי, בוודאי בוודאי, אתה צודק בנושא הזה, בוודאי שוועדת השלושה בהקשר הזה היא דנה אך ורק בנושאים שהם חירום, נושאים שנוגעים לבטיחות, נושאים שלא סובלים דיחוי, וכמובן שכל החלטה שהיא מקבלת-היא באה לוועדת כספים ומועצה לאישור. זה בוודאי, אין פה שאלה.
פרוטוקול ישיבות המועצה העשרים ואחת
ישיבה לא מן המניין מס
מתאריך י"ד כסלו תשפ"ד
47 -
מר לדיאנסקי
אתה אומר שזה קבוע בחוזר מנכ"ל משרד הפנים לשעת חירום.
עו"ד סלמן:
זה פשוט לגשר. היא קיימת בהרבה מובנים, לא בהקשר הספציפי הזה, אבל בהקשר הספציפי הזה- אני אומר- וועדת השלושה היא מפעילה שיקול דעת, סוג של שיקול דעת מינהלי במצבי חירום, במצבים שלא סובלים דיחוי, במצבים שחייבים לקבל איזושהי החלטה בשביל להסיר מסוכנות, למשל מבנה שאין בדיוק באותו רגע את הכיסוי . היא מקבלת החלטה בנושאים האלה, והנושאים האלה אחרי זה באים כמובן לאישור וועדת כספים ומועצה.
גב' ברנד:
אבל הנה, למועצה היום לא בא שום נושא שיש בו איזה מסוכנות.
עו"ד סלמן:
זה נובע עוד פעם, זה נובע ממצב חירום.
דובר פה על הקמת ממ"דים במוסדות חינוך וכו'.
מר שפירא – היו"ר:
טוב.
קריאות
עו"ד סלמן:
טוב, אתה רוצה, אני יכול לשבת אתך נושא נושא.
מר שפירא – היו"ר:
עוזי, עוזי סיימתי, עוזי, סיימתי,
גב' ברנ
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]