החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - מאי 2026 - 3
ועדת הערר לענייני ארנונה
שליד עיריית תל אביב ערר מס': 140026488
בפני חברי ועדת ערר:
יו"ר: עו"ד גדעון וישמן
חבר: עו'יד משה קורן
חבר: רו"ח שבעון ז'יטניצקי
העוררת: 1. צ.ש. שטרן בעי'מ
2. מרקוביצ בן - ציון נכסיט
3 ח. נחמן נככסי רמת אביב
6. טוונטי האנדרד נכסים בע'ימ
- נגד.
מנהל הארנונה, עיריית ת'/א יפו
החלטת
חבר הוועדה משת קורן, עו"ד:
ערר זה עניינו בנכס, השוכן ברחי ברודצקי 43, תל אביב, אשר רשום בספרי העירייה כנכס מספר 5 (שטח טכנל) ו - 2000468577 (חניה) ח-ן לקוח 11400728 \ - 11267261 (להלן: י*הנכס").
תמצית המחלוקת בין הצדדיט עוסקת בחיובן של העוררות, ביחד ולחוד, בשתי מחלוקות עיקריות, האחת - עבור שטחים טכניים שבבעלותס המצויים בקומה 3 ובקומה 8 של הבניין. השנייה - עבור שטח משותף בקרקע חמשמש כחניה.
רקע עובדתי להגשת הערר:
1 ביוט 28.12.2021 התקבלה החלטה על ידי ועדה נכבדה זו בערר מס' 140022044 שעסק בנכט הנמצא ברחוב ברודצקי 43, תל אביב בעניין שטת שהוא רכוש משותף המשמש כחניה, נקבע כי הגם שאין שימוש ייחודי בחניה, ומכיוון שלא מדובר בבניין המשמש למגורים הרי שלפי סי 1.3.1. חי לצו הארנונה של תל אביב יש לחליבו בארנונה (סי 1.3.1 חי קובע: יישטח חצר בבניין שאינו משמש למגורים שעיקר שימושו עס המבנה לשימושים כגון: חניה, אחטנה, מלאכה וכיוייב, פרט לשטח חמשמש כגינה, יחויב כולו, אלא אם נקבע אחרת בהחלטה זויי) והורינו למשיב לחוציא חיוב בתתאם לרשום בנסת הטאבו לכלל בעלי הזכויות חקנייניות בנכס (להלן - 'יהחלטת ועדת הערר הראשונת").
2 בהתאם וברוח החלטה זו, בתאריך 25.12.2023 ערך המשיב הסכם פשרה עט חברונ הניהול של הנכס לגבי שטחים רביט בבניין שאיננה מחזיקה בהם והשטחים הועבר לבעלי הזכויות הקנייניות בהט בהתאם לרשום בנסת הטאבו, ולענייננו נקבע בו כי בקומה 8 שטת של 8 מ"ר יחויב על שם בעלי הנכס שהן העוררות בערר זה. בקומה 3 שטת טכני של 16.92 מייר יחויב על שט בעלי הנכס שהן העוררות בערר זה.
3 לפיכך בתאריך 21.02.2024 המשיב הנפיק הודעת חיוב שנשלחה אל העוררות ובנוסף, בתאריך 22.05.2022 חמשיב הוציא הודעת חיוב אל העוררות דנן בגין שטח של 268 מ"ר המשמש כחניה וזאת החל מתאריך 01.01.2020.
.6
בעקבות החיובים הנייל שלא שולמו בוצעו עיקולים בחשבונות הבנק של העוררות דנן, ובתאריך 23.06.2024 העוררות דנן הגישו השגה על הודעות החיוב הנייל וטענו: העוררות לא קיבלו את הודעות חחיוב, נודע להן על החיוב בארנונה בעקבות הטלת עיקולים בתשבונות הבנק של חעוררות. בעקבות בירור בגין מה החיוב, נודע לחן שחמשיב מחייבס בארנונה בגין מגרש חניה ושטחים טכניים. העוררות דנן בהשגתן טענו שאינן מחזיקות בשטת כלשהו במגרש החניה ובשטחים הטכניים, ולפיכך ביקשו לבטל את התיובים.
בתאריך 08.07.2024 מנהלת מחלקת שומה השיבה לפניית העוררות : הפניה איננה השגה הואיל וחרגה מהמועדיס להגשת השגה. הודעות חיוב בגין השטת הטכני נשלחה לעוררות בתאריך 21.01.2026, ובגין החניה נשלחה אליהן בתאריך 01.06.2022. לגוף הטענות : השטח הטכני על פי נסח הטאבו הינו בבעלות העוררות ומכאן שהן בעלות הזיקה הקרובה ביותר לשטח זה. הנימוק לחיוב, בהתאם לקבוע בסי 1.3.1. ב' לצו הארנונה של תל אביב-יפו החיוב חל ללא קשר לאפשרויות השימוש בשטח ו/או ההנאה מהשטח (ס' 1.3.1.בי קובע: ייבשטת הבניין נכלל כל השטת שבתוך יחידת הבניין לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, טככות ובריכת שחיחיי). לגבי החיוב בשטח התניה, החיוב מתייחס לתלקן היתסי של העוררות דנן בבעלות שטח החניון, וזאת בהתבסס על החלטת ועדה נכבדה זו בערר מסי 4 שפורט לעיל (שהיא התלטת הועדה הראשונה),
בתאריך 14.08.2024 הגישו העוררות דנן ערר זה.
רקע עובדתי לערר:
.10
.1
טענות העוררות בערר:
העוררות לא קיבלו את הודעות החיוב, ודבר התיוב נודע להן לראשונה בחודש יוני 2028 בעקבות העלקולים שהוטלו על חשבונות הבנק שלהן.
המשיב לא המציא לעוררות אסמכתא לקבלת הודעות החיוב אצל העוררות.
המכתב מתאריך 22.05.2022 נמען אל יייוטי לוייי לא נשלח לכתובת העוררות. בנוסף, במכתב לא מצוין סכום התיוב ולפיכך לא ניתן לראות בו הודעת חיוב כדין. העוררות לא היו צד לערר נשוא שטח וה. המכתב מתייחט לשטח החניה ולא לשטח הטכני. לפיכך גם לא ניתן לראות בו הודעת חיוב בגין השטת הטכני.
המכתב מתאריך 21.02.2024 שנמען אל ייעוייד יונתן צדוקיי אינו מייצג מי מהעוררות. בנוסף אינו מתייחס לחיוב ארנונה על שס העוררות.
לפיכך עת נודע להן על החלוב, ההשגה הוגשה במועד.
העוררים אינם מתזיקיס במגרש חניה ו/או בשטת הטפכני.
השטחים הטכניים בקומה 8 משמשים ומשרתיס את כלל הנכסים בבנלין (מאגר מים, גנרטור וכיוייב) ולפיכך הס בגדר רכוש משותף של הבנילן.
העוררות אינן מחזיקות בכל שטח טכני בקומח 3, ובנוסף אינם מצליחים לאתרו.
בתאריך 04.12.2024 הגיש חמשיב את תשובתו לכתב הערר.
טענות המשיב בכתב התשובה:
2
.3
16
5
.16
דחיה תלקית על הסף -- איחור בהגשת ההשגה על שטח החניה. המשיב שלח אל העוררות הודעת חיוב בתאריך 22.05.2022 לכתובתם הרשומה בספרי המשיב. העוררות לא הגישו השגה לשנים 2022, 2023, 2024 ולפיכך חיובם הפך לחלוט.
לא נפל כל פגם בפעולות המשיב עת קיים את החלטת ועדת הערר הראשונה שבמסגרתו קיבל הוראות מפורשות בדבר האופן בו עליו להטיל את חיובי הארנונה בנשוא ערר זה.
בגין התיוב לפי חלקט היחסי של העוררות בבעלותם בשטח החניה, פעל המשיב בהתאם להחלטת ועדת הערר הראשונה.
העוררות לא מטרו למשיב שנעשה שימוש על ידי ייאחריטיי ובחיעדר הודעה כאמור, התיוב תל על העוררות.
לגבי השטח הטכני בקומח 8, העוררות רשומות כבעליו.
בנוסף, טענתם בדבר שימוש של כלל חבניין, נטענה ללא כל בסוס ועומדת בסתירה לעמדת חברת הניהול שניתנה במסגרת החלטת ועדת הערר הראשונה, העוררות לא חודיעו על חילופי מחזיקיט בהתאם לסעיף 325 ולפיכך חבותם בגין שטח זה היא חבות שיורית.
גם אס מדובר בשטתיס המחוויס יירכוש משותף'י הרי שהם ברי חיוב מכות סי 1.3.1 צי.
בתאריך 15.12.2024 ניתנה החלטה להעביר ערר זה לדיון ביחד עס שני עררים נוספים העוסקים באותו הנכס ובמתלוקות דומות.
בתאריך 07.01.2025 התקיים דיון קדיימ בכל שלושת הערעריס וכל ערר הועבר להוכחות בנפרד.
בתאריך 14.01.2025 העוררות הגישו בקשה להורות למשיב ליתן פרטים נוספים הנוגעים לתשובתו לכתב הערר. המשיב הגיש תגובה לבקשה. ובתאריך 14.01.2025 ניתנה החלטה בבקשה ונקבע שבשלב זה הבקשה נדחית. העוררות, במסגרת תצתיריהן, יפרטו את כל העובדות הרלוונטיות ובכלל זה את כל הידוע להן ואף את כל החסר להן ואת פירוט הפעולות שנעשו להשלמת הפרטיט החסרים. לאחר מכן המשיב יגיש את תצהיריו במסגרתו ישיב, ככול שיסבור שיש מקום לכך, לטענות. לאחר מכן ככל ותרצנה העוררות תוכלנה להגיש את הבקשה מחדש וככול שיהיה הדבר נחוץ לבירור המתלוקות תתקבל הבקשה ואף תשמר זכותן להגשת תצהיר משליט.
בתאריך 10.02.2025 העוררות הגישו תצהיר עדות רשאית, מאת מר לאיר רבינוביץ שהוא בעל
השליטה בעוררת מסי 4. שהצחיר על העניינים הבאים :
לראשונה בחודש 6.2026 נודע לעוררות על התיוב כתוצאה מעיקולים שהוטלו בחשבונות הבנק של העוררות.
העוררות חזרו על טענותיהם שפורטו לעיל בכתב הערר.
עייש העוררות רשומה יחידה חידועה כתת חלקה 12, אשר מחווה מחסן הממוקם במרתף בשטח של 6 מ"ר אליו צמודים 2611/5431 חלקים מהרכוש המשותף, העוררות אינן
משתמשות בעצמן או יימחויקותיי בנכטיט נשוא חיובי הארנונה, וכל שיש בבעלותס חוא יחידת מרתף בשטח של 6 מ"ר.
בתאריך 20.1.2025 העוררות פנו לעירייה על מנת לקבל פרטים חסרים ולא נענו.
בתאריך 28.04.2025 המשיב הגיש את תצחירי העדות הראשית מטעמו:
7
.8
.9
0
1
תצחיר מאת מר חיים גבסו -- מנהל צוות חיובים באגף לחיובי ארנונה במשיב -מר גבסו הצהיר שערך השוואה בין הנתונים שנמצאים במערכות המשיב לבין הבעלויות על פי נסח הטאבו, ומצא שהעוררות הן בעלות הנכס נשוא ערר זה.
תצהיר נוסף מאת הגבי גילה חרזי -- מנהלת מחלקת עררים באגף לחיובי ארנונה של המשיב - בו הצחירה כי לאחר שהתקבלה החלטת ועדת הערר הראשונה, ולאחר שנדחה הערעור שהוגש על ההחלטה, פעלה ליישום ההוראות שניתנו בהחלטת ועדת הערר הראשונה.
חיוב העוררים בשטח התניה נעשה בהתאם לבעלותן של העוררות בחלקן היחטי בחניה.
בתאריך 06.05.2025 התקים דיון קדיימ שני, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה, מתוך מטרה לייעל את בירור המחלוקות, לפיה: בתוך 7 ימים העוררות יגישו כל תשריט שבידיהן שיכול לסייע בזיהוי הנכס (החניה, השטח בקומה 3, השטח בקומה 8) ותשריט של כלל הנכס (ככול וישנו), ועל גבי התשריטים יסמנו העוררות את נכסיהם ושטתם. המשיב ייתן את עמדתו לכלל הערר ולכל סוגיה נוספת שתעלה לאחר קבלת התשריטים. ותואם סיור של הועדה בנכס לתאריך 08.06.2025,
בתאריך 11.05.2025 העוררות הגישו:
תשריט קומה 3, מתוך היתר הבניה שניתן לעוררות לגבי הבניה בקומה המפולשת -- קומה 3.
תשריט תיקון בית משותף בעקבות הבניח שבוצעה.
רשימת בעלי היתידות שנבנו בקומה 3 (הקומה המפולשת).
קבלה עייש דייר יפעת פרשקובסקי, מתאריך 13.05.2026 מאת חברת הניהול החדשה (אביב ניהול ואחזקת מבנים בע"מ) בגין תשלום הנטען עבור חניה בחניון מאת חברת הניהול, ואשר נטען שחיא מחציקה ומפעילה את החניה בשטחי הרכוש המשותף.
בתאריך 08.06.2025 קיימה הועדה סיור בנכס התרשמנו כדלהקן:
החניה חטומה במחסום המופעל על ידי שלט.
פגשנו באקראי דייר מהבניין שהחנה את רכבו, והוא מסר לנו, שתמורת תשלוט לחברת הניהול התחדשה של הבניין קיבל שלט למתסוס הכניסה לתניון, החניה בתניון היא בשיטת כל הקודם זוכה, וחדגיש שהכניסה לחניה אפשרית רק למי ששילם וברשותו שלט למחטוס הכניסה לחניה.
הכניסה לגג בקומה 3 נעולה. המפתח לדלת הכניסה לגג בחזקת המשרדים הממוקמים בקומה 3 ותגג משמש את דיירי קומה 3 בלבד. בכניסה לגג שלט ובו הוראות שימוש בגג.
באחת הצלעות של הגג מותקנים מספר מנועי מזגנים.
הגג בקומה 8 מתולק לגג עליון ולגג תחתון. הגג העליון לא מחויב בארנונה. בגג התחתון מותקנים מתקנים רבים מאוד, חלקם כנראה משמשים את כלל היחידות בבניין וחלקם משמשות *חידות טפציפיות. התרשמנו שהמשיב מחייב רק חלק קטן מהשטח בו מותקנים מתקנים, והתרשמנו שהתיוב הוא בחסר רב.
בתאריך 29.07.2025 התקיים דיון קדיימ שלישי, ניתנה לעוררות הרשות לתקן את התנהלותה, והורנו לעוררות להגיש תצהירים וכל ראיה אחרת התומכת בטענתה שאיננה מחזיקה או בעלים ו/או לא בעלת הזיקה הקרובה בשטח החניה ו/או בשטחים הטפניים בגגות ותפנה לגוף שלטענתה מחזיק בשטחים אלו ושעליו יש להשית את החיוב.
בתאריך 10.08.2025 הגישו העוררות שני תצהירים מאת מר לאיר רבינוניצ במסגרתו הצהיר:
2
12
3
העוררות ו/או מי מטעמן אינן מחזיקות ואינן עושות שימוש בחניה.
נציגות הבניין שכרה את שירותיה של חברת ניהול, אשר תמורת תשלום מספקת שלט לכניסה לחניה, לעוררות ו/או למי מטעמן אין שלט לכניסה לתנלה.
כל שטת הגג בקומה 8 בו מותקנים מתקנים טכניים ואשר בגינו מחויבות העוררות, מהווה רכוש משותף של הבניין.
אף אחד מהמתקנים, המופיעים בתשריט שהגיש מר גבטו מטעט המשיב, אינו בתוקתס של העוררות ו/או מי מטעמן ואינם משמשים את העוררות ו/או מי מטעמן.
השטח הטכני בקומה 3, כמפורט בתשריט מר גבסו מטעם המשיב, אינו בתזוקתן של העורות ו/או מי מטעמן, על פי בדיקתו, בשטת הנייל הותקנו 2 יחידות מזגן ע"י בן-ציון מרקוביצ:
האחת - על ידי מר חיים נחמן והשנייה - על ידי האחים יעקובי.
בתאריך 04.05.2025 הגישו העוררות תצהיר מאת מר חיים נחמן במסגרתו הצהיר:
המצהיר הינו מנהל העוררת 3.
רק לאחר קבלת תצהירי חמשיב נודע לעוררות לראשונה בגין אלו שטחים בבניין הינן מחויבות בארנונח.
המשיב בתצחירו של מר חיים גבסו טען לחיוב ארנונה בשטח של 152.58 מ"ר בגג בקומה 8 בתיוב של שטת טכני, בשטח הטכני נכללים מאגר מים וגנרטור המשמשיט את דיירי קומה 2 בבניין וכן צנרת ומפוחיס המשמשים את דיירי הבניין.
לגבי קומח 3 בגג נטען לחיוב ארנונה בשטח של 16.29 מ"ר. הקומה השלישית איננה יותר קומת גג, מאחר שנבנתה ומרבית השטחים שנבנו נמכרו, ולא הצליח לאתר את השטח הטכני של 16.92 מ"ר אשר נשאר בבעלות העוררת.
העוררות אינן בעליט ואינן מחזיקות בשטת החניה. התניה הצמודה המסומנת בתשריט שצורף על ידי עדת המשיב - הגבי גילה חרזי -- ההצמדה בוטלה בעקבות תיקון צו רישום הבית המשותף לאחר הבניה, והחניה הצמודה הועברה לרכוש המשותף של כלל הבניין.
לתצחתירו צורף צו רישום הבית המשותף לאחר תיקונו ממנו עולה שבבעלות העוררות מחסן הנמצא בקומת מרתף בשטח של 6 מ"ר אליו מוצמד, בין חיתר: 1. גג המסומן באות לייח בשטח של 50.4 מ"ר. 2. גג המסומן באות יייט בשטח של 3.2 מ"ר. 3. גג המסומן באות כייה בשטת של 2452.13 מ"ר. 4. גג המסומן באות כייו בשטח של 286.46 מ"ר. 5. גג המסומן באות כייו בשטח של 24.21 מ"ר. 6. גג המסומן באות כייח בשטח של 24.21 מ"ר.
בתאריך 10.08.2025 הגיש המשיב את התייחסותו לתצהיר הנייל וטען:
על אף ההודמנות שניתנה לעוררות לתמוך את טענותיהן חן לא עשו כן במסגרת התצהיר הנייל,
אין מחלוקת שהעוררות הן בעלות השטחים שבמחלוקת ולפיכך הן בנות חיוב כמתזיקות שיוריות.
העוררות לא ציינו מי מחויק כטענתן בשטחים שבבעלותם, כפי שנצטוו על ידי הועדה הנכבדה,
לא נלתן לבצע שינוי ברישום התזקה בשטחיט שבבעלות העוררות על בסיס האמור בתצהיר.
בתאריך 11.09.2025 הגישו העוררות בקשה לצירוף 10 צדדי גי לערר, שבכללס חברת הנלהול וועד חבית ולחורות שהערר יחול לגבי חיובי ארנונה משנת 2022,
4
5
.6
7
.8
9
.0
בתאריך 17.09.2025 הגיש המשיב את תגובתו לבקשה, המשיב התנגד להחלת הערר משנת 2, הבקשת לצירוף צדדי גי הוגשה בשיהוי ניכר, וככול שיש רלוונטיות, הדבר לא ברור מהבקשה, למשיב אין התנגדות לצרופים של צדדי גי.
בתאריך 28.09.2025 העוררות, על דעת עצמן ללא הגשת בקשה ומבלי שניתנה הרשות, הגישו הודעת ערר מתוקנת, בה צורפו צדדי גי כמשיביס בערר, ונטענו טענות חדשות כדלהלן:
העוררות עוסקות, בין חיתר, בייוּום פרויקטים בנדלייץ.
ועד הבית והנציגות הן המחזיקות והמתפעלות את החניה.
ברשות צדדי ג', שחוספו כמשיבות, בלבד מפתח דלת הכניסה לקומה 8 והן המבצעות את התחזוקה והאתזקה של המתקנים הטכניים הממוקמים בקומת 8.
משיבות 4 עד 11 מחזיקות מזגן שבבעלותן בשטת הטכני של 16.9 מ"ר בקומה 3.
בתאריך 15.10.2025 הגישו העוררות בקשה למתן הוראות, והוועדה התבקשה להחיל את הערר משנת 2021 ואילך כולל שנת 2025, בנימוק, בתמצית, שעד ליום זה לא הוצאו הודעות חיוב כדין לעוררות לרבות לשנת 2025,
יצוין שהבקשה הוגשה בשיהוי רב ובשלב מתקדם מאוד של ההליך: כשנה לאחר פתיחת ההליך, כ - 4 תודשים לאחר שהתבצע סיור במקום - ובשלב וּה העוררות ידעו חיטב על אילו שטחים המשיב מחייבם, והעיקר - 16 ימים בלבד לפני מועד ההוכחות שנקבע, צירוף צדדי גי בשלב מתקדט וה היה מעכב מאוד את בירור הערר, וגם בהיעדר צירופס עדין מתאפשר לעוררות לזמנס לעדות ובאמצעות עדותס להוכית את טענות העוררות
בתאריך 15.10.2025 הגיש חמשיב את התייחסותו לערר המתוקן שהוגש, טענותיו בתמצית:
העוררות לא ביקשו וממילא לא קיבלו אישור להגשת הודעת ערר מתוקנת ולפיכך יש למחוקח.
לגבי הוספת צדדי גי, המשיב לא מתנגד ככול ויש לצדדי גי אלו רלוונטיות. ואולם העוררות לא הציגו ראיות לרלוונטלות של צדדי גי,
בתאריך 15.10.2025 הגישו העוררות את תשובתס לתגובת המשיב, ובתמצית טענו: כי בהתאם להודעת המשיב הוא נתן הטכמתו להוספתם של צדדי גי, וצורפה קבלה מאת חברת הניהול ייאביביי כאסמכתא התומכות בטענת העוררות לגבי החניה.
בתאריך 28.10.2025 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרו המצהירים.
מר יאיר רבינוביץ העיד כדלהלן:
כתובת העוררת 4 נמצאת ברתוב יגאל אלון 96 אצל רו"ח שגיב. אין לו ידיעה אישית לגבי כתובתן של העוררות האחרות, ומה התקבל לידיהם, אילו היה מתקבלות לידיהס דרישות החיוב של הארנונה חן היו מעדכנות אותו ואין לו ידיעה אישית לגבי מח התקבל במשרד רויית.
בקומה 3 בגג הפנימי ששטתו 50 מ"ר חוא בבעלותנו ושם נמצאת רצועת המזגנים.
בעלות העוררות בחניה היא כפי שרשוט בנסת הטאבו לגבי בעלות העוררות ברכוש המשותף.
אבל אין לנו חניה צמודה שם.
לא הגשנו כל תלונה לגבי השימוש בחלק של העוררות בתניה למרות שמותקן שס מחסום.
1
3
.6
לגבי קומה 3 אני יודע שיש דיירים שהתקינו שס מזגנים, לאחר ביקור הועדה בנכס, ניתקנו את המוגנים, ויש התנהלות אל מול הדיירים שהתקינו שם מזגניט.
לגבי הגג העליון בקומה 8, בלי קשר לשאלת הבעלות, אני יודע שהשימוש שס הוא בבלעדיות של חברת הניהול או ועד הבית, לנו אין גישה ואין שימוש בגג ואין כל מתקן שלנו בגג.
לגבי השטת הטכני בקומה 3 ולגבי הצהרתי שהותנו שט 2 יחידות של מזגן, אכן אותם דיירים שהתקינו שס מזגנים שייכים לעוררות, למשל מר חיים נחמן קשור לעוררת 3.
מר חיים נחמן העיד כדלהלן:
אין לו ידיעת אישית לגבי השטתיס בקומה 3, חרף זאת, למיטב ידיעתו הגג הוא רכוש משותף.
ולא בדקתי את הרשום בנסת הטאבו.
לפי המידע שקיבל מבייכ אין לעוררות חניה בבנלין.
אין לו ידיעה לגבי פניח של העוררות למחלקת ארנונה.
מטעט המשיב העידה הגבי מלי בנד (במקום מר גבטו), והעידה כדלהלן:
האמור בתצהיר של מר גבטו אמת וידוע לי מידיעה אישית.
המתקנים הטכניים ממוקמיט בקומה 8, הציגה תצלום של הגג.
אני מעידה לגבי הבעלויות בשטחי המחלוקת.
מתוך נסח הטאבו, ביצענו בדיקה של כל החלקיט בגג ובדקנו את כל ההצמדות, בנסת הטאבו מופיעות 3 הצמדות שמסומנות באותיות כט, ל, לא. בתשריט הבניין, כט מסמן את המפלט התחתון בגג, ו-- ל, לא, מסמנות את הגג העליון, אני מפנה גס לרשימה כחלק מהגרמושקה שגם שס אפשר לוהות את האותיות ואת הצבע הצהוב. הסימונים סומנו מ/ \ מ/2 על התשריטים.
2 מ"ר בגג המחויביט הס סך השטחים הטכנלים בגג בקומה 8 שבבעלות העוררת.
בתאריך 19.11.2025 הגישה העוררת את טיכומיח, וטענה בתמצית, כדלהלן:
העוררות לא קיבלו את דרישות חתשלום אשר גם לא נשלחו לכתובת העוררות. המשיב לא הציג כל ראיה שדרישות התשלוט התקבלו אצל העוררות.
המשיב הציג כראיח כל החיוב בוצע בהתאם לרישום הבעלות בשטחים, אולם 'ימחזיקיי איננו בהכרח הבעלים הרשום, אלא למי שיש לו את הזיקה החזקה ביותר לנכס.
בהסתמך על עייא 6417/09 עיריית ירושלים נ' ששון לוי, הודעת חיוב בארנונה היא תנאי הכרתי לתחילת מנין ימי ההשגה. בהיעדר המצאה כדין לנישום -- לא יחול מנין הימים להגשת ההשגה.
הודעת חדרישה צריכה לכלול: פרטי הזיהוי של הנכס, גודלו וסיווגו, ייהמכתבים'י עליהם
מתבסט המשיב ייכדרישת תשלום'י לא כוללים פרטים אלו, ולפיכך אינם יכולים לחוות דרישות תשלום כדין.
חמשיב מבקש להחלל חיוב רטרואקטיבי של ארנונה, חיוב שכוה פוגע באינטרס ההטתמכות של העוררות ולכן אינו תקין ופסול.
בשטח של 152.58 מ"ר נכללים מאגר מים וגנרטור המשמשים את דיירי קומה 2 של הבניין, וכן צנרת ומפוחים המשמשיט את כל דיירי הבניין, ומתקנים אלו כלל לא משמשים את העוררות. שטת וה איננו בבעלות של העוררת אלא מהווה רכוש משותף שכן איננו נכלל בקטע הצבוע בצהוב בתשריט חבית המשותף.
(למרות שעיון בתשריט מגלה שהמתקניט הטכניים כן צבועים בצהוב (הערה שלי - מ.ק.]
בתאריך 14.12.2025 חגיש המשיב את סיכומיו, וטען בתמצית, כדלהלן:
.5
כעולה מהראיות, עוררות 1-4 לא הציגו ראיח מטעמן שלא קיבלו את דרישות התשלום לשנים 2 עד 2024. ולאור התוקה הקיימת כי הודעות החיוב נשלתו והתקבלו במועדן, הרי שעוררות אלו איחרו את המועד לחגשת ההשגה ביחס לחניה. ולפיכך יש לדחות על הסף את הערר לגבי החניה כלפי עוררות אלו.
לעניין חיוב רטרואקטיבי, הטענה איננה בסמכות הועדה ויש לדתותה.
שטת החניח מצוי בבעלות העוררות, כך גס עולה מעדות מר רבינוביצ, והגם שאתריס עושים שימוש בשטחן שלא בהסכמתם, העוררות לא נקטו בכל חליך כנגד מי שעושים שימוש בשטתס ללא הסכמתם. העוררות מאפשרות לאחרים לעשות שימוש בשטח שבבעלותם, ואין בכוח המשיב להסיר את החוקה מהעוררות ללא פירוט ואסמכתא ביחס לנישום ספציפי שמחויק בשטתם. לפיכך חיוב העוררות נעשה כדין.
מנגד המשלב - באמצעות עדות הגבי חרצי - הוכיח שהתלוב בוצע מכוח בעלותס של העוררות בשטח החניה והוצגו הטבלאות והמסמכים שעמדו בבסיט התיוב.
בנלגוד לנטען על ידי העוררות, החניח איננח ייחניון בתשלוטיי המופעל על ידי חברת הניהול, והעוררות לא הגישו ראיה לכך. ופתוחה הדרך בפני העוררות לפנות בהליך אזרתי, לרבות שפוי חיוב הארנונה, בשל שימושם בשטחי החניה שבבעלותט.
שטח טכני בקומה 3, השטת בבעלות העוררות, ונעשה בו שימוש להצבת מתקנים ולכן הוא בר תיוב. העוררות לא הגישו כל ראיח של מי המתקנים ומי עושה בהם שימוש, חמור מכך לפחות אחד מהט קשור בעוררות.
שטח טכני בקומה 8, העוררות הן בעלות כלל השטת בקומה זו. עדת חמשיב -- הגבי בנד -
הפנתה לתשריטיט שסומנו באותיות ל, לא והפנתה לתשריטי הגרמושקה ולנטת הטאבו בהם יש התאמה לאותיות אלו.
הדין אכן אינו מטיל את הארנונה בהכרת על בעלי הנכס, אך הדין גס קובע כי בעלים יחוו את המחזיק חשיורי, אולת אם הודיעו וחוכיחו כי קיים בו מחזיק אחר, זאת לא עשו העוררות.
בתאריך 31.03.2026 העוררות הגישו סיכומי תשובה, לאחר קבלת אישור מהועדה להגישן,
בתמצית, נטען:
המשיב לא הציג כל ראיה שדרישות החיוב נשלתו אל העוררות, מכאן שהחזקה עליה מתבסטס המשיב נסתרת. לבטח לא הוצגח ראיה לשליתת דרישות חיוב שוטפות.
שאלת החיוב הרטרואקטיבי הואיל וחיא שלובה בשאלת המצאת דרישות התיוב לעוררות ממילא חיא כן בסמכות הוועדה. לראיה ראה בעניין וה עמיינ (מח' י-ם) ישיבת החייט והשלום נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושליט, שס נקבע ששאלת החיוב הרטרואקטיבי שלובה בשאלת סיווג הנכס.
אין די בעדותה של הגבי בנדל, שכן העוררים הגישו תשריטים המראים שהשטת עליו מותקניט המתקנים הטכניים בגג, מהווה רכוש משותף ואינו בבעלות העוררות.
דיון והכרעת
.6
ערר זה עוטק במספר שאלות, עובדתיות ומשפטיות, מסענו יחל בשאלת בירור על מי מהצדדים מוטל נטל ההוכתה בערר. לאחר שנקבע אותו, נבחן את שאלת חובת הידוע ואופן המצאת הודעת התיוב על ידי המשיב. לאחר שנקבע אותו, נבחן את שאלת שנת תתולת ערר זה. נבתן את מהותם של השטתיס בקומות 3 ו 8 ונבחן את השאלה האם הם או מי מחם בבתינת יישטת משותףיי היימוחזקיי לא על ידי העוררות. נסקור את הבעלות בשטח הקרקע המשמש כחניה ונבתן את השאלה על מי מוטל החיוב בגינו.
.7
ב
.8
9
.10
1
נטל ההוכתה בעויר:
ההלכה היא כי נטל ההוכתה בערר מוטל על העוררות, חזקת התקינות המנחלית העומדת למשיב ורק בהתקיים תשתית ראייתית איתנה ניתנת החזקה לסתירה. ראה בריימ 8099/09 ונדוס אופנה בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו, שם נקבע: ייחוקה על הרשות כי חיא פועלת כדין, והטוען כי פעולה מסוימת נעשתה שלא כדין, עליו הראיה, ולשם הרמתו של נטל ראייתי זה נדרשת תשתית ראייתית איתנה."
חובת היידוע, אופן המצאת הודעות התיוב בדואר ושנת תחילת הערר:
הגם שהערר הוגש בשנת המס 2024, העוררות מבקשות להתיל את הערר החל משנת 2022 (ועל החניה החל משנת 2020) ועד לשנת 2024, וזאת לטענתט מן הטעם שלא קיבלו את דרישות התיוב בשנים 2022 ועד לשנת 2024 ולפיכך מנין הימים להגשת השגה מתחיל רק עת מתקבלות דרישות החיוב ו/או נודע להם לראשונה על החיוב, מאתר ונודע להט לראשונה על החיוביט רק בשנת 2024 והחלים גם על שנים 2022 (ועל החניה החל משנת 2020) עד 2024, לפיכך לא איחרו את המועד להגיש את ההשגה והערר גט לשנים 2020 ועד 2023. המשיב התנגד להתלת הערר לשנים שקדמו להגשת ההשגה בשנת 2024, שכן לטענתו השנים שקדמו להשגה הפכו לחלוטות הואיל ולא הוגש בגינן השגה במועד ולטענתו דרישות החיוב נשלחו אל המען הרשום של העוררות בטפרי העירייה ולגביהן קמה חזקת התקינות המנהלית שנשלחו והתקבלו כדין, בנוסף אין בסמכות הועדה לדון בתיובי רטרואקטיבי. אלא שלעניין הטענה האחרונה של המשיב לגבי ייחיוב רטרואקטיבייי צודקות העוררות שאלת החיוב הרטרואקטיבי שלובה בשאלת המצאת דרישות החיוב לעוררות ומכאן שהיא באה בגדרי הסמכות של הוועדה.
הפסיקה קובעת כי על הרשות המקומית לשלוח לנישום הודעת חיוב מדי שנה כדי ליידעו על קיום החיוב.לעניין אופן המשלוח, קיימת חזקה משפטית לפיה מסמכים שנשלחו לכתובתו של הנישום, גם בדואר רגיל, יראו אותם כאילו הומצאו כדין. עם זאת, קיימים מקרים ספציפיים הקבועים בדין, כגון צווי עיקול לצד שלישי או הודעות על מכירת מיטלטלין, שבהם קיימת חובה מפורשת למשלוח בדואר רשום. בשאר המקרים, משלוח בדואר רגיל מספיק כדי להקים את חזקת המטירה, אלא אט הוכת אתרת.
לחוקת התקינות המנהלית, הרלבנטית לענייננו, ושביחס אליה נקבע ב -עעיימ 1 עילריית בת-ים נ' ירדנה לול ( נבו 06.11.2012) כל: ייחוקת התקינות המנהלית קובעת שברגיל ניתן להניח לטובתה של חרשות כי נהגה כדין. תזקה זו היא חזקה פרגמטית. רשויות המינהל אינן יכולות ואינן צריכות, כעניין שבשגרה, להתמודד עט טענות שיתייבו אותן להוכות כל פעט, ומהתחלה, כי התלטות שהתקבלו בהן ומשמשות בסיט לפעולותיהן אכן התקבלו כדיו יו
הפטיקה עמזדה על כך שאמנם תובת תשלום הארנונה לא תלויה ולא מותנית במשלות דרישת תשלוט אך למרות זאת, דרישת התשלום היא שהופכת את החיוב החוקי לבר ביצוע (רי עתיימ (מחוזי י-ס) 1105/09 הכליה - שירותי רפואת ומכונים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים [פורטס בנבו] (21.9.09) , עייא 4452/00 ט,ט, טפנולוגיה מתקדמת בע"מ ג' עיריית טירת הכרמל, פייד נו(2) 773) ; בעייא 8617/09 עיריית ירושלים ני ששון לוי [פורסם בנבו]
12
3
₪.
5
6
7
2205 -10-
(21.8.12) ; עייא 156/59 ועדת השומה שליד עירית ירושלים נ' דינובי\, פייד ייג 1332, -1337 6).
לעניין משלוח ההודעות נקבע בפסיקה שיש להבחין בין שני סוגי הודעות הנשלחות על ידי
הרשות המקומית: האתת-הודעת תיוב/שומה שנתית או דו חודשית לתשלום ארנונה,
והשנייח-חודעה הנשלחת לצורך הליכי גבייח מנחליים מכח סעיף 306 ואילך לפקודת העיריות.
אשר להודעה הראשונה, נפסק לא אחת למשל ב-ברייע 1517/98 עיריית חיפה נ' *צחק יעקובי, דיניס מתוזי כרך ב (9), 688 כי תובת תשלוסם ארנונה נובעת מעצם החזקה בנכס גס אם לא קיבל הנישום הודעת שומה.
באופן רגיל נישום המתזיק בנכס צריך גס לדעת על חובתו לשלם ארנונה בגין הנכס, והוא לא יוכל להישמע בטענה שהוא לא ידע על חובה זו, גם אם הרשות התרשלה ונמנעה מלשלוח אליו דרישת תשלום או לא נקטה כלפיו באמצעי גביה.
אוסיף ואומר גס שמשלוח דרישת תשלום מאפשר לנישום להתגונן ולהשיג על החיוב. החוק קובע את יום קבלת הודעת תשלום הארנונה כמועד הקובע לגבי הגשת השגה (ט' 3(א) לחוק רשויות מקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשליו-1976 (להלן - ''חוק העררי) כך שניתן להשיג עליה תוך 90 יום ממועד קבלתה. לכן משלוח הודעת תשלום הוא מהותי והכרתי, למרות שהנישום חייב באופן עקרוני בתשלום הארנונה גס אס לא קיבל את הודעת התשלוט וגם אס יש לו השגות לגביה, כל עוד לא התקבלו השגותלו.
לשט שלמות חיריעה, אציין כי - בניגוד לנטען על ידי העותרות -- עומדות דרישות החיוב בדרישות הצורניות כדין. ההודעה מתאריך 22.05.2022 מפרטת : כתובת הנכט, שטת של 268 מייר, בסיווג יימגרש חניה ללא תשלוטיי, החל מיום 01.01.2020. וכן צוין מפורשות כי ניתן להגיש על ההודעה השגה בתוך 90 יום ממועד קבלת ההודעה. כמו כן ההודעה מתאריך 4 מפרטת את כתובת הנכס ושאר הפרטים מופיעים בהטכם הפשרה שצורף, לענייננו - סעיף 2.4 להסכם חפשרה - שטח טכני בקומה 8, בגודל של 152.88 מ"ר, בעלי הנכט (שמות העוררות דנן). בנוסף - סעיף 2.7 להסכם הפשרה - שטת טכני בגודל 16.9 מ"ר, בקומה 3, שם בעלי הנכס (העוררות דנן) כמופיע בנסח הטאבו. גס במכתב זה צוין מפורשות כי ניתן לחגיש על ההודעה השגה בתוך 90 יום ממועד קבלת ההודעה.
אלא שבקביעתי ולפיה הודעת דרישת החיוב הופקה כדין לא סגי, באשר כפי העולה מטיעוני הצדדים, כמו גם מקביעתי לעיל ולפיה, החוב אינו מותנה בהמצאת דרישת התשלום לנישום, ואולם, האפשרות לגבות אותו מותמית בכך - המחלוקת בין הצדדים נטבה על השאלה האט הודעת החיוב הומצאה לעוררות אם לאו. במחלוקת זו בין הצדדים נחח דעתי כי יש לקבל את טענות חמשיב כפי שיפורט בהרחבח להלן.
אפתח ואצייץ כי כאמור, הקביעה ולפיה הודעת השומה תומצא לנישום, אינה קבועה בפקודת העיריות אלא בחוק רשויות מקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו-1976 (להלן:
ייחוק הערריי), שס כאמור נקבע כי ההשגה תוגש בתוך 90 לוס מיום קבלת הודעת התשלום.
אשר לאופו המצאת חודעת התשלום - שותק חוק הערר ואינו קובע הוראח. אציין כי לעומת
.8
.9
0
1
.2
.11-
שתיקת חוק הערר, בפקודת העיריות קבועה דרך ביצוע המצאת הודעות לפי פקודה זו. כך,
בטעיף 344 לפקודת העיריות נקבע כי:
ייבלי לפגוע בהוראות הפקודה או של כל חוק עזר שהותקן לפיח, כל אימת שלפי הפקודה יש רשות או חובה ליתן לאדם הודעה או כל ידיעה אחרת, יראו אותה כנתונה לו כראוי, אס
ניתנה באחת חדרכיס האלה:
(1) נמסרה לאותו אדם, או במקום מגוריו הרגיל או הידוע לאחרונה לאחד מבני משפתתו המבוגרים, או למי שעובד עס משפחתו או מועסק על ידיה;
(2) הונחה במקוט מגוריו של אותו אדם או במקום עסקו, הרגילים או הידועים לאחרונה;
(3) נשלחה בדואר במכתב רשום ומשולס מראש לפי מען אותו אדם במקום מגוריו או במקום עסקו, הרגילים או חידועיס לאתרונה;
(4) הודבקה במקום בולט בחצריס שאליהם מתליחסת ההודעה.'י
אלא, שכאמור, ההוראה בדבר מניין הימים להגשת ההשגה (וכפועל יוצא מכך, גס בדבר המצאת הודעת התשלוט), אינה מצויה בפקודת העיריות, אלא בחוק הערר. משכך יוצא כי על פניו, הוראת טעיף 344 לפקודת העיריות אינה חלה על ההמצאה הקבועה בחוק הערר.
ונקבע, ועדת ערר - ארנונה תל אביב-יפו, 9919/14 צבי כהן נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-*פו (10.06.2014), כי הואיל ובחוק הערר אין כל פירוט בדבר אופן ההמצאח, די במשלות בדואר רגיל, על מנת לענות אתר דרישת ההמצאה ועל מנת להקיט לרשות את חזקת תקינות פעילותה.
קביעה לכאן או לכאן באשר לאופן ההמצאה, רלוונטית לשאלה על מי הנטל להוכיח כי הודעת השומה לא הומצאה. זאת הואיל ועל פניו משהוכיח המשיב כי שלת את הודעות התיוב, קמה לו חזקת תקינות הפעולה המנהלית והנטל לחוכיח את אי קבלת חודעות החיוב מוטל על כתפי העוררות (ראו - עמיינ (מנהליים ת"א) 241/08 רם-חן חניוניט נ' מנהל הארנונת של עיריית תל אביב יפו (31.5.2009); בריימ 9179/05 המקוטס של ש.שמחה בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (12.7.2006); ובריימ 8499/06 עו"ד גדעון אליאב נ' עיריית הוצליה, בפסקה 6 (15.11.2006)),
בנוסף לכך, נקבע בעתיימ (מנהלי תל אביב-יפו) 1791/08 מקס מאייר ני עירית נס ציונה (21.9.2008), בפסקה 12
ייהלכה היא מלפני בית המשפט העליון, כי לצידן של פעולות הרשות עומדת חזקת התקינות (התוקיות) המנהלית. רוצה לומר, נקודת המוצא הינה, כי הרשות המנהלית פעלה באופן חוקי ותקין, והנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי המבקש לעשות כן. כבר נקבע, כי לשם הרמת נטל ראייתי וּה לא די בקיומה של תתושה בעלמא, המבוטטת על השערות והנחות בלבד, אלא יש להנית תשתלת עובדתית לטענה. !י
ברעייא 5255/11 עיריית הרצליה נ/ אברהט חנוך כרם (פורסם 11.6.2013), קבע כבי השופט
פוגלמן כך:
ייבבסיס חזקות המטירה בדואר עומד טעט כפול: האחד עניינו בחובה החוקית של כל תושב לעדכן את מרשם האוכלוטין על כל שינוי במענו (טעיפים 2(א)(11) ו-17 לחוק מרשם אוכלוסין ; לעניין חובת חברה לעדכן על שינוי במענה הרשום ראו סעיף 123(ב) לתוק החברות, התשנייט-1999).הטעם השני טמון בניסיון החייט ותשכל הישר המלמדיס כי מסמך שנשלת
.3
6%
.55
.6
7
.8
9
.0
.1
.17-
בדואר מגיע ליעדו ברוב המכריע של המקריט .... המחוקק קבע כי שילוב טעמים אלה מצדיק לקבוע כממצא עובדתי שמסמך שנשלח בהתאם לחיקוק הרלוונטי ... הגיע ליעדו ; ודי בכך כדי לכונן ידיעה קונסטרוקטיביתיי.
מכאן שלשאלת קבלת הודעות החיוב בהתייחס לשנים 2022 עד 2023 ישנה חשיבות לתחולת הערר. אס יימצא שהעוררות קיבלו את דרישות החיוב החלים על השנים 2020 עד 2023 והעוררות לא הגישו בגין שנים אלו השגה וערר, הרי שהן הפכו תלוטות. אס יימצא שהעוררות לא קיבלו את דרישות התשלום החלות על השניט 2020 עד 2023 חרי שמניין הימים להגשת הערר בגינן מתחיל להימנות מרגע שנודע להם על התיוב, ומשנודע להם על החיוב על השנים 0 ועך 2023 רק בשנת 2024 בעקבות עיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק של העוררות משום שהעוררות לא שילמו את דרישות החיוב לשנים אלו, הרי שההשגה והערר הוגשו במועד גס לשנים 2020 עד 2023,
אלא שמחד גיסא - למשיב עומדת חזקת התקינות המנחלית ומאידך גיסא - העוררות דנן, עליהם נטל הראיה לסתור את החזקה, לא הציגו תשתית ראייתית איתנה בדבר אי קבלת הדרישות לידיהם, הכל כפי שיפורט להלן.
המשיב כאמור שלח את ההודעות לכתובות העוררות כפי שמופיע בספריו. לעוררות נכס נוסף בבניין נשוא הערר בקומת המרתף שבגינו משלמות ארנונה.
את ההודעה מתאריך 22.05.2022 שלח המשיב אל כתובת העוררת מספר 4 כפי שרשומת בספריו, לכתובת: אצל יוטי לוי, רתוב דרך בגין מנתס 3, תל אביב. עס העתקים לעוררת מסי 1 לכתובתה: ענבר 35, קיסריה. לעוררת מסי 2 לכתובתה: גלילי ישראל 14, תל אביב, לעוררת מטי 3 לכתובתה: השלושה 2, תל אביב.
את ההודעה מתאריך 21.02.2024 שלח המשיב אל העוררות לכתובת הנכס הנוסף בבניין לכתובת : ברודצקי 43, תל אביב.
העוררות לא טענו כי במהלך התקופה הרלוונטית או בשנים שקדמו לה שונתח כתובתם או שהנכסיט נשוא ערר זה לא מצויים בכתובת המצוינת בהודעות הנייל.
העד מר רבינוביץ מטעם העוררות העיד כי כתובתה של העוררת 4 הוא: ''אצל רו"ח שגיביי. ו - יייש צוות אצל רו"ח שמקבל דואריי. אולם לא ידע מידיעה אישית האם ההודעות התקבלו
אם לאו. בנוסף העיד: *יהעוררות האחרות נמצאות בכתובות אחרות ואין לי ידיעה אישית
מה התקבל אצלן ומה לא. יי
העד מר חיים נחמן (נציג העוררת מט' 3) כלל לא התייחט לאי קבלת ההודעות.
העוררות 1-2 כלל לא הציגו ראיח בדבר אי קבלת ההודעות מטעמן.
עולה מכאן, לכאורה, שרק העוררת 4 התייחסה לאי קבלת ההודעות ולכאורה שינתה את כתובתה מזו הרשומה בספרי העירייה (אצל יוסי לול, רחוב דרך בגין מנחם 3, תל אביב) (אצל
רו"ח שגיב, רחוב יגאל אלון 4, תל אביב) ולא עמדה בחובתה לעדכן את העירייה לכתובתה החדשה, ולעניין זה ראה כמפורט לעיל את ההלכה שנקבעה ב - ברעייא 5255/11 עיריית
2
.3
64
5
.6
-13-
הרצליה נ' אברהט חנוך כרם, מפי כבי השופט פוגלמן: *החובה החוקית של כל תושב לעדכן את מרשם האוכלוסין על כל שינוי במענו... לעניין חובת חברה לעדכן על שינוי במענה הרשום ראו טעיף 123(ב) לחוק החברות, התשנייט-1999)'י ומכאן שהעוררות לא עמדו בתובה חוקית זו.
באופן רגיל נישום המחציק בנכס צריך גם לדעת על חובתו לשלם ארנונה בגין הנכס, והוא לא יוכל להישמע בטענה שהוא לא ידע על חובה זו, גסם אס הרשות התרשלה ונמנעה מלשלוח אליו דרישת תשלום או לא נקטה כלפיו באמצעי גביה. ודוק, העוררות על פי הצהרתם עוסקות, בין היתר, בייוום פרויקטים בנדליין מכאן כמי שעיסוקם בנדליין, תחום הארנונה הוא חלק מעיטוקם בנדליין, ובאמתחתם עו משפטי וחשבונאי שוטף, לכן הטענה מפיהס היא חלשה, בפרט שבבעלותס הבלעדית גם שטחי גגות רבים (כפי שיפורט להלן), וידעו, או היה עליהם לדעת, שעל פי צו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו חשימוש בשטתי הגגות ובשטתיט המשותפים, בהתסייס תנאים מסוימים, הינם ברי חיוב.
קל וחומר, במקרה דנן עת הוכח מעדות העוררות בפניננו כי לעוררות לפחות נכט נוסף בבניין נשוא ערר זה, בקומת מרתף [מנסח הטאבו עולה שלעוררות נכס נוסף בקומה שלישית בשטח 1 מ"ר אליו מוצמדיס הגג העליון והגג התחתון בקומה 8] עליו, לכאורה, (עניין וה לא התברר בהליך, אולם יש להניח שכך הט פני הדברים] משלמות העוררות ארנונה. העוררות לא טענו וגם לא הוכיחו כי הכתובת לדרישות החיוב לנכס בקומת המרתף הוא הוא המעודכן בספרי העירייה ואליו נשלחות הודעות החיוב והעוררות מקבלות אותם, ואילו כתובת ההודעות נשוא ערר זה נשלחו לכתובות שונות ולפיכך לא התקבלו. ככלל על בעל נכט, הגט שמדובר במחסן, להתעניין לגבי הודעות חיוב שנשלחות בגינו, ועליו לכל הפחות, להניח תיבת דואר במקום, לקבלת ההודעות החיוב. ומתחזקים הדברים, שעה שלעוררות זכויות קנייניות בשטתיס רבים בבנלין.
וגם זאת, בהנחה שדרישות התשלוסם לנכס הנוסף מגיעות למשרד רו'יח שגיב, או לכל כתובת אחרת, היה על העוררות להביא לעדות את רו"ח שגיב או את ייבעלי הכתובת האחרתיי, שיעיד מידיעה אשית מחד גיסא - על דבר אי קבלת ההודעות האמורות, ומאידך גיסא - על קבלת הדרישות השוטפות בגין הנכס בקומת המרתף. זאת ועוד, כל העוררות דנן מאוגדת ייכחברה בעיימיי, למצער היה עליהן להגיש את מסמכי ההתאגדות דבר שהיה בכוחו ללמד על ייכתובתס הרשמיתיי, תדפיס רשט החברות הוא מסמך שבנקל ניתן להציגו ותוא בין כך נמצא באמתחת העוררות, וחרף כך, העוררות נמנעו להציגו.
נקבע לא אחת כי: כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימיט ימימח, שמעמידים בעל-דיו
בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להטיק, שאילו הובאה הראלה, הייתה פועלת נגדר.*
בענייננו העוררות לא עמדו בנטל המוטל עליהט, ולא סתרו את העובדה לפיה המשיב פעל כדין ועומדת לו חזקת התקינות המנהלית ששלת דרישות החיוב באופן שוטף וכדין, לרבות ובפרט לגבי הנכס הנמצא במרתף בבניין בנשוא ענייננו. ועוד, בית המשפט העליון עמד על כך שעוצמתה של התחזקה משתנה על-פי הנסיבות. ובענייננו ככול שתלפו השנים מ - 2021 ועד
.7
ג.
.8
9
0
2
-14 -
6: *בדרך-כלל, ככל שעבר זמן רב יותר מתפעולה המנהלית, גובר כוחה של חזקת התקינות."
אשר על כן, הכרעתי בנקודה זו, שהערר דנן מתליחס רק לשנת 2024 בלבד, ולמען הסר טפק, השומות לשנים 2020 ו - 2023 חלוטות. תוצאה זו גס קוהרנטית ליתר הכרעות בערר, כפי שיפורט להלן.
השטח בקומה 13
מנסח הטאבו ומצו תיקון רישום בית משותף עולה כי הגג בקמה 3 בשטח של 50.40 מ"ר בבעלות העוררות, כך גם אישרו עדי העוררות ח'יח רבינוביצ ונחמן.
מר רבינובי+ בחקירתו העיד: ייאני יודע שבבעלותנו החלקה שיש בה את המזגנים וזה ה - 50 מייר בבעלות בטאבו. למען הבהירות אני אזכיר שה השטת שהלינו בסיור בקומה 3 ששם היה גם את הרצועה של המנגנים.י
בכתב הערר המתוקן(בסעיף 10) העוררות טענו שייכל אחד ואחד מהמשיביס 4 עד 11 מחזיק מזגן שבבעלותו בשטח הטכני של 16.92 מ"ר בקומה 3 של הבניין. אולם טענה זו נותרה במחשכים, שכן לא הובאה כל ראיה, אסמכתא, הקושרת בין מנועי המזגניט לבין משיבות -4 1ב
בחקירתו של מר רבינוביץ העיד: יילגבי קומה 3 אני גט יודע שיש שימוש של דייריסם ששמו שס מנועים של מזגנים ולאחר הביקור שחיה, ניתקנו את המזגנים ועכשיו לש התנהלות אל מול חדייריס. גם טענת 'יניתוק המזגניסיי נותרה במחשכים שכן לא הובאה כל ראיה, אסמכתא, תמונה שיהא בכוחה להוכיח שמנועי המזגנים פורקו ואינם עוד מותקניסם בשטח הטכני.
עוד העיד: בהתייחס לתצהיר המשלים מחודש אוגוסט, אכן אותּם דיירים שמשתמשים,
בחלקם קשורים לעוררות, למשל ... מר חיים נתמן קשור לעוררת 3. כאן קשרו העוררות עצמם לשימושס בפועל בשטח הטכני.
אשר על כן, המסקנה היא שהשטח בבעלות העוררות, העוררות עושות בו שימוש לחצבת מתקנים והשטח בר חיוב. העוררות לא הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם בדבר ייניתקנו את חמזגניס, לא הובאה בדל ראיה לכך, אפילו לא תמונה שתראה שחהמוגניס כבר לא מותקנים שם. יוטעם כי לשיטתי המשיב מחייב את העוררות בחטר רב בשטח הגג בקומח 3, מהתרשמותנו בסיור בנכס עלה כי כל שטח תגג של 50.40 מ"ר הוא בשימוש המשרדים בקומה 3 ובחזקתס גס המפתה לשטח הגג, מכאן שהיה על המשיב לתייב בארנונה את העוררות כבעלים בגין שטת הגג כולו ולא להסתפק בחיוב רצועת מנועי המזגנים בלבד.
אשר על כן, טענת העוררות בעניין זה נדחית. וצודק המשיב שבחיעדר פירוט ואסמכתא לנישום ספציפי שמחזיק ומשתמש בפועל בשטח הטכני בהצבת מנועי מזגנים על שטת
שבבעלות העוררות, אין בכוחו להסיר את התזקה מהעוררות ולהטילה על אחרים.
השטח בקומה 8:
3
4
5
.6
77
.8
ו
.0
.15-
צו רישום הבית המשותף לאחר תיקונו שהוגש על ידי העוררות ממנו עולה שבבעלות העוררת:
א. גג המסומן באות כייט בשטת של 873.82 מ"ר,
ב. גג המסומן באות לי בשטח של 335.27 מ"ר.
ג. גג המסומן באות לייא בשטת של 34.86 מ"ר.
הגבי בנדל מטעם המשלב העידה כל 152 מ"ר בגג המחויבים הס סך השטתיס הטכנייט בגג בקומה 8 שבבעלות העוררת, וזאת לאתר שהציגה הן את נסת הטאבו שס מצוינים שלוש הצמדות שמסומנות באותיות כייט, לי, לייא. והן את תשריטי הגרמושקה של הבית המשותף בהם מופיעות ההצמדות שמסומנות באותיות כייט, לי, לייא, וכן את רשימת היחידות בבית המשותף וההצמדות כייט, ל, לייא צבועות בצבע צהוב. עדותה מקובלת עלי.
טענת העוררות שהשטתים הטכניים עליהט מוצבים המתקנים, הס רכוש משותף, ולפיכך -
לא ברי חיוב.
סעיף 1.3.1 (ז) לצו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו מתייחס לחיוב שטתים משותפים
בבניינים שאינם משמשים למגורים וקובע כך:
יישטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים לא יחויב.
למעט בנין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק ע"י מחציק אחד. שטחים משותפים אלו יחולקו ויחויבו באופן יחטי בין המחזיקים.
שטחים המשמשים למערכות אנרגיה, מיזוג אויר וכיוייב והמוחוקים באחריות חברת ניהול או ועד הבית - יחויבו במלואם. יי
אמור מעתה, הכלל הבטיטי לגבי שטח משותף בבניין שרובו אינו משמש למגורים הוא פטור מתשלום ארנונה.
לכלל זה, שני חריגיט. החריג האחד - כאשר מדובר בבניין או קומה שלפחות 80% מהשטת הלא משותף מוחזק ע"י מחויק אחד, אזי החיוב לכל השטתים יחולק באופן יחסי בין כל המחזיקים באותו בניין או קומה. החריג השני -- שטתים המשמשים למערכות טכניות (כמו אנרגיה ומזוג אויר), המחוזקים על ידי חברת ניהול או ועד בית, אצי השטתים יחויבו באופן מלא,
כאמור העוררות טוענות שהשטחים הטכניים בגג הינם רכוש משותף. לפיכך, השאלה הראשונה אותה יש לבחון היא מהו יישטת משותף'י אליו מתליחס צו הארנונה. צו הארנונה אינו כולל הגדרה למונת זה.
פסיקה של בתי המשפט לעניינים מנהליים שדנה בצו הארנונה של עיריית תל אביב - יפו בפרשנות המוגת יישטח משותףיי הפנתה להגדרת יירכוש משותףיי בהגדרה המצויה בתוק המקרקעין, תשכ"ט -- 1969 (להלן - ייחוק המקרקעיןי).
סעיף 52 לחוק המקרקעין מגדיר יירכוש משותף: כל שטח שאינו רשום כדירה ואין לאיש זכויות קנייניות בו --- ייחשב שטח משותף. [ראה עמיינ (ת'"א) 254-08 אפריקה *שראל ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (06.10.2010) שאושר בבריימ 8940/10 אפריקה ישראל נ' מנהל הארגונה של עיריית תל אביב (06.03.2011), עמיינ 122/07 אליעד שרגא ושות' משרד
.1
2
3
.4
5
5
-16-
עורכי דין נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (10.03.2009), עמיינ 40493-12-22
השתתפות בנכסים בע''מ נ' עיריית רמת גן (20.04.2023),
יחד עס זאת, בעמיינ (תי'א) 56033-02-17 מנחל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו ג' עזבון המנוחה חנה ציפורן ז'יל (25.12.2017) נקבע שלמרות ההגדרה שבחוק המקרקעין שבעיקרה היא הגדרה שיורית, לאמור כי שטח שאין לגורם כלשהו צכויות קנייניות בו ושאינו שייך לדירה מסוימת - הוא משותף והוא משרת את כלל המחזיקים בבניין, ועם זאת אס מנהל הארנונה יוכיח שלמרות שמדובר בשטח שאינו שייך לדירה מסוימת והוא אינו שטח פרטי עדיין הוא משרת מחזיק ספציפי אחד בלבד - השטח לא ייחשב כשטח משותף, לא יוכלל בסעיף 1.3.1. (+) לצו הארנונה ולא ייהנה מהפטור לפי הסעיף.
אומנם הדגש בחוק המקרקעין הוא על ייהבעלותיי בעוד שדיני הארנונה מתמקדים בייחזקהיי,
ולכאורה יש להבתין בין יירכוש משותףיי לבין יישטח משותף'י, אולם בחיבט של ייהשיתוף"
ולצורך אבתנח בין יימשותףיי לייפרטייי ביחסים שבין דיירי הבניין, אין סיבה שלא להיעזר בחוקים אלה. שכן, בהתאם למקובל, נהוג לעשות אבחנה טבעית בין שטח פרטי, שטת שמשמש באופן בלעדי לצרכיו של בעלים/מחזיק יחיד שמפיק ממנו הנאה באופן בלעדי, לבין שטח שמשמש לצרכיהם ולהנאתס של מספר מחציקיס או בעלים.
לסיכום, בהיעדר הגדרה למונת יישטח משותףיי, לא בצו הארנונה ולא בפקודת העיריות, פרשנות המונח צריכה להיות בהתאם להגדרת בתוק המקרקעין, דהיינו - הגדרה שורית -
כל מה שלא רשום כדירה, לא מהווה שטת פרטי של מאן דהוא ואין לאיש וכויות קנייניות בו - ייחשב שטח משותף. לזאת יש להוסיף נדבך נוסף - מבחן הייעוד -- שאם מנהל הארנונה יוכיח שלמרות שמדובר בשטח שאינו רשום כדירה ואינו פרטי ואלנו מיועד לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתט, הוא מיועד לשרת מחזיק אחד ספציפי ורק חוא נהנה ממנו - חוא לא ליחשב שטח משותף לצורכי צו הארנונה.
לענייננו, על פי הגדרת יישטת משותףיי שנקבע בפסיקה דלעיל, הרי תנאי הכרתי הוא שמדובר בשטת שאין לאיש זכויות קנייניות בו. במקרה דנן, כל הזכויות בגג בקומה 8 רשומות בבעלות העוררות, ומכאן שהשטח הטכני אינו עונה אחר הגדרת "רכוש משותףיי. העוררות רשומה כבעלת ההצמדות כייט, ל, לא' במלואם וההצמדות צבועות בצבע צהוב ברשימת היחידות בתשריט הבית המשותף.
העוררות מוסיפות וטוענות לתחולת החרלג השני, לאמור: יישטתיס המשמשיט למערכות אנרגיח, מיזוג אויר וכיוייב והמוחוקיס באחריות חברת ניהול או ועד הבית - :חויבו במלואסיי. דחיינו הואיל והמתקנים הטכניים והגס שמותקניט על שטח שבבעלות העוררות, משמשים למערכות טכניות (צנרת ומפותים, מאגר מים, גנרטור), אשר אחזקתס ותפעולס הוא על ידי חברת הניהול או ועד הבית, אזי יש לחייב אותם עייש חברת הניהול או ועד הבית.
שכן אינן משמשות כלל את העוררות ואינם בשימושם. ייאמר, שגם אס תתקבל הטענה, וחיא לא, כפי שיפורט להלן, הדבר לא יועיל לעוררות, שכן החריג השני עוסק ברכוש משותף המוחזק על ידי חברות הניהול, החריג השני איננו חל על שטח שבבעלות פרטית, וככזה איננו יכול לחיות מוחזק על ידי חברת הניהול, על פי החריג השני.
אולם עיקר הטענה תסרה מהספר.
.7
.8
9
-17-
ראשית, יש לדייק, העד חיים נחמן בתצחירו העיד כי רק דיירי קומה 2 משתמשים במאגר מים ובגנרטור. ואילו בצנרת והמפוחיס משמשים את כלל דיירי הבניין, לאמור ייכלל הדייריסיי ובכללם גס העוררות שהינן דיירות במבנה משתמשות בצנרת ובמפותים.
שנית, העוררות לא הביאו כל ראיה לטענתט בדבר השימוש הבלעדי שעושים דיירי קומה 2 בשטת הטכני.
שלישית, כמו כן, לא חובאה ולו ראשית ראיה שאכן הצגרת והמפוחים משמשים את כלל דיירי הבניין.
רביעית, העוררות לא תמכו את טענותיהם בדבר השימושים שעושים דיירי הבניין במתקנים הטכניים בחוייד מתאימה,
חמישית, העורות נמנעו מלהביא לעדות את ועד הבית ואו חברת הניהול כדי להוכיח את טענתם שהשטח הטכני מוחזק על ידי מי מחס. נהפוך הוא, בהליך קודם ועד הבית וחברת הניהול טענו בפני המשיב שאינן מתזיקות בשטח הטכני בקומה 8, ולפיכך המשיב בהטכם פשרה צמני (עד לשנת 2027) הסכים להעביר את החיוב בשטח הטכני עייש בעליו כבעל הזיקה הקרובה לשטח הטכנל,
ולא בכדי נמנעו העוררות להביא לעדות את נציגי ועד חבית ותברת הניהול, שבוודאי היו מעידים כנגדס.
שישית, חעוררות גם טענו שרק בידי המשיבות, שהוספו לכתב הערר המתוקן, נמצא המפתת לקומה 8 והן הבלעדיות שעושות בו שימוש. אולם לא הוגשה כל ראיה התומכת בטענה.
מכל המפורט לעיל עולה שהעוררות לא חרימו את נטל הראיה המוטל עליהם ושיש בכוחו להוכית שאחרים, ולא הם, עושים שימוש בשטח הטכני בקומה 8 והאחרים הם הס המחזיקים בשטח זה.
שביעית, גם הרשמותינו בביקור בגג העלתה שמותקניסם בו מתקניט רבים, ולא רק גנרטור, מאגר מים, צנרת ומפוחים כנטען, אלא מותקנים בו מתקנים רבים נוספים, ולא הובאה כל ראשית ראיח מי בעל המתקניט האמורים ואת מי הט משמשים;
לסיכום, הוכת שהבעלות בגג בקומה 8 בבעלות מלאה של העוררות. לא עלה בידי העוררות לחוכיח פוציטיבית שהחזקה במתקנים חטכניים בידי חברת הניהול ו/או בידי אחרים, לפיכך טענת העוררות גם בעניין זה נדחית.
שטח קרקע משותף המשמש כחניה:
כמפורט לעיל העוררות טוענות כי חן ו/או מי מטעמן אינן מחזיקות ואינן עושות שימוש בחניה. לטענתם נציגות הבניין שכרה את שירותיה של חברת ניהול, אשר תמורת תשלום מספקת שלט לכניטח לחניה (צירפה חשבונית מחודש 06.2024 מאת חברת הניהול החדשה ייאביביי שנטען שהיא עבור תשלום דמי חניה תודשיים בחניון), לעוררות ו/או למי מטעמן אין שלט לכניסה לחניה. מר רבינוביץ מטעם העוררות העיד כ? בעלותנו בחניה היא כפי שרשום בנסח הטאבו לגבי הבעלות שלנו ברכוש המשותף. אבל אין לנו חניה צמודה שם. בנוסף העיד כי לא הגשנו כל תלונה לגבי חשימוש בחלק שלנו בחניה למרות שמותקן שס מחסום.
המשיב טען, כי אין מחלוקת שהעוררות הן בעלות שטח החניה, בהתאם לבעלותט היחטית ברכוש המשותף, ולפיכך הן בנות חיוב כמחזיקות שיוריות. העוררות לא ציינו מי מחזיק כטענתן בשטחיט שבבעלותם, כפי שנצטוו על ידי חועדה הנכבדה. לפיכך, לא ניתן לבצע שינוי
.0
.1
02
.3
.%64
.5
.%6
7
.%8
-18-
ברישום החזקה בשטחים שבבעלות העוררות על בטיט טענתן שאינן מחזיקות ואינן עושות שימוש בחנלה. העוררות לא הציגו ראיות שמדובר בחניון בתשלום שמופעל ע"י חברת הניהול.
כמפורט לעיל, הבסיס להנפקת דרישות החיוב מכלל בעלי השטח המשותף בתניה נקבע בהחלטת הוועדה הראשונה, אשר אושרה במסגרת ערעור מנהלי שהוגש עליה, וחמשיב פעל על פי הנחיות הוועדה בהתלטת הוועדה הראשונה.
אין בידי לקבל את טענת העוררות, שעל אף שהשטח בבעלותן, הן פטורות מתשלום ארנונה בגינו, מכיוון שלא עושות בו שימוש.
הדבר דומה לאדט שיש ברשותו נכס ואינו מתגורר בו ולא עושה בו שימוש ולכן טוען שהוא פטור מתשלום ארונה בגינו. במקרה שכזה נקבע ב - עתיימ 16155-02-14 אייל גרינברג ני
מנהל הארנונה בעיריית נתניה: ייבמקרה בו איש אינו מתגורר בנכס, אזי האדם בעל הקשר
ההדוק ביותר לשירותים שמעניקה העירייה, הוא בעלי הנכט, על אף שאינו מתגורר בויי.
ב - עייא 841709 עיריית ירושלים נ' ששון לו* נקבע: ייחבות הארנונה העיקרית בגין נכס כלשהו לעולם תחול, בהתאם לטעיף 8(א) לחוק ההסדרים, על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכט, ואילו המחזיק או הבעלים המקורי יהיה חייב, בנוסף לכך, מכוח הוראת סעיף 326, עד למועד שבו הוא שולת הודעה לעירייה. יתרה מזאת, מלשון הסעיף אף עולה כי חבותו של המחציק או הבעלים המקורי היא שיורית, כך שיש לחייבו בתשלום ארנונה רק כאשר לא ניתן לגבותה ממי שחב בה בפועליי.
ב- עתיימ 170-08 בום בהרצל בע'ימ נ' עיריית תל אביב- יפו נקבע: יילא ניתן להטתפק בטענה טתמית של נישום כי הוא איננו מתזיק בנכס, אלא עליו להצביע על אדט אחר המחגיק בו וכי החיוב שהופנה כלפיו מקורו בטעות ... חנטל בדיון בפני הועדה, לסתור את ממצאי מנחל הארנונה באשר למיהות המחזיק בנכט, בדומה ליסודות אחרים של שומת ארנונה, מוטל על הנישום.י
לא עלה בידי העוררות להוכית מיהו המחזיק והעושה שימוש בחניה. טענה שהחניה מופעלת על ידי חברת הניהול שנשכרה על ידי ועד הבית ללא כל ביטוס ראייתי לטענה, לא די בה.
העוררות לא הביאו לעדות את נציג ועד הבית ו/או נציג חברת הניחול שמכות עדותו יעלה בידם להרים את נטל הראיה בדבר טענתם שוועד הבית ו/או חברת הניהול מתפעלים את החנית.
מהחשבונית שצירפו העוררות ואשר לטענתם שולמה לחברת הניהול בגין דמי חניה חודשיים, לא ניתן להוכיח את טענתם, ראשית, בחשבונית לא מצוין עבור מה התשלוט הגלום בה.
שנית, לא הובאו לעדות עדים כדי שיעידו שאכן התשלום הוא כנטען עבור דמי חניה חודשיים בחניון נשוא המחלוקת בערר זה.
העוררות העידו כי לא הגישו כל תלונה לגבי השימוש בחלק שלהם בחניה למרות שמותקן שס מחסום. ובהתנהגות זו, ניתן לראות בה כהסכמה שבשתיקה, שייעשה שימוש בשטה שבבעלותם.
9
10
11
-19-
צודק המשיב בטענתו כי לא ניתן לבצע שינוי ברישום החזקה בשטח, שבבעלות עוררות רק על בסיס טענתן, שאינן מחזיקות ואינן עושות שימוש בחניח, לשם כך עליהן להוכית מיהו המחזיק כטענתן בשטחים שבבעלותם בתניה. יש להתייחט בצורה שונה לבעל קניין שטוען כי אינו מחזיק לבין שוכר או צד גי כלשהו. יש לראות בבעל קניין כבעל הזיקה הקרובה *ותר לשטחים בבעלותו כל עוד לא הביא הסכמה ו/או ראיות טובות אחרות.
לסיכוט, העוררות בעלות שטח בחניה בהתאם לחלקם היחסי ברכוש המשותף. בהתאם לס!
1. תח' לצו הארנונה של תל אביב שטת זה חוא בר חיוב (סי 1.3.1. חי קובע: יישטח חצר
בבניין שאינו משמש למגורים שעיקר שימושו עס המבנה לשימושים כגון: חנית, אחסנה, מלאכה וכיוייב, פרט לשטח המשמש כגינה, יחויב כולו, אלא אס נקבע אחרת בהחלטה וויי), וואת גס קבענו בהתלטת הוועדה הראשונה (שאושרה בערעור שהוגש עליה). המשיב פעל כדין עת הנפיק הודעת תיוב לעוררות בגין שטת זה. לא עלה בידי העוררות להרים את נטל הראיה המוטל עליהם ולפיו מאן דהוא טפציפי אחר מתזּיק ומשתמש בשטחט בחניה ומשכך יש לחעביר את החיוב על שמו. לפיכך טענת העוררות גס בעניין וה ראויה להידחות.
אלא שרווח והצלה בא לעוררות ממקום אחר. המשיב הגיע להסכם פשרה שקיבל תוקף של
החלטה על ידנו עט אדם אחר שהיה שותף בערר דומה בגין שטת החגלה, ולאחר שהאדס הנית
בפני המשיב תשתית ראייתית טובה המגובה במסמכים ולפיה חברת הניהול החדשחה בבניין, שמנהלת את הבניין החל מתאריך 01.01.2024, תירשם תחתו ובכפוף לכך שההסדר במפורש קובע, שאם חברת הניהול תגיש השגה ו/או ערר ותטען שאיננה מחזיקה בשטח החניה, תישמר הצכות למשיב לעמוד על צירופו של האדם האתר כמשיב נוסף, בהתאם להוראות ס!
פא לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בועדת הערר), תשל"ז - 1977. והאדס האחר לא יתנגד לצירופו להליך שיפתח, כאמור, אס ייפתת.
2. לוצא אפוא, שהגם והעוררות לא הרימו את נטל הראיה המוטל עליהן, והיה מקום לדחות את
ת.
.1
טענותיהם בעניין שטח התניה, לפנים משורת הדין, ובמטרה למנוע החלטות סותרות, מוצא אני לנכון וצודק להחיל את תנאי הסכם חפשרה גם על העוררות דנן, לאמור:
רישומן של העוררות בשטח התניה יוותר על כנו עד ליום 31.12.2023.
ב. | החל מיום 01.01.02024 תירשם תחת העוררות חברת הניהול, אביב ניהול ואחוּקת
מבנים בע"מ, ח.פ. 516895620.
ג. = ככל וחברת הניהול החדשה תגיש תשגה או ערר ובמטגרתס תטען כי איננה מחזיקה
בשטתי החניה, תישמר למשיב הזכות לעמוד על צירוף העוררותת כמשיבות נוספות, בהתאם להוראות ס' פא לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)
(סדרי דין בועדת הערר), תשל"ץ -- 1977.
ד. | לא תישמע טענה של העוררות לצירופן להליך כזה ככול שיפתח.
הוצאות הערר:
בהליך זה, התקיימו דיונים רביט, הוגשו תצחירים, זומנו עדים רבים, נערך סיור בנכס בהשתתפו חברי ועדה זו, הצדדים ובאי כוחם. אילו היו העוררות משכילות להציג בפני חמשיב (ולמצער בפנינו) את ייהמחזיקיי, שלטענתן אכן מחזיק ועושה שימוש בשטתים
-39-
שבמחלוקת בערר ות ולחוכית את השימוש שנעשת בשטת הפרטי שלהן, חיה בכך לייתר את קיום ההליך בכללותו ולמצער לתקטין מאוד את הזמן שהושקע בבירור המחלוקת להן טענו העוררות. דרך התנהלותן של העוררות בחליך וז מחייבת הטלת הוצאוו ההליך על חעוררות.
יוי'ר הוועדה גדעון ויסמן:
קראתי את חוות דעתו המקיפה של חברי, חבר הוועדה -- משה קורן, עו"ד, ואני מצטרף ומסכיס לאמור בח,
חבר הוועדה - שמעון ז'יטניצקי :
קראתי את חוות דעתו המקיפה של חברי, חבר הוועדה - משח קורן, עו"ד, ואני מצטרף ומסכים לאמור בח.
טנף דבר
82 לטיכום האמור לעיל, אנו טבורים, כי בשים לב לדין ולטמכויות ועדת הערר, דין הערר
לחידחות באמור לעיל, למעטי לענלון שכוח התנלה, אשר מצאנו לקבוע, כי יאומף חטכס הפשרה, שחתם המשיג, גס כלפי העוררות דנן.
3 חעוררות תישאנה, ביחד ולחוד, בחוצאות חמשיב בסך של 15,000 שייה. .
ניתן בהעדר הצדדים חלום; 6 \
בהתאם לסעיף 2(5) לתוק בתי משפט לעניינים מעהליום התשייט- 2000 ותקנח 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשטיא -- 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפנר בית חמשפטו לעניינים מינחלייט בתוך 65 יום מיום מטירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על טב ארגונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו- 1977 תפורטס תתלטה זו באתר האינטרוו של המשיב.
0
/(/ . /
וני כו > / /
חבר: עו"ד משוז קורן חבר ריית שמעוץ דייטניצקי
קקדנית + ענת לור
/
/
/
|
| |
/
באו
ועדת הערר לענייני ארנונת
שליך עיריות תל אביב ערר מט': 140026359
בפני חברי ועדת ערר 1
<וייר: ערייד גדעוך היסמך
חבר: עריד משת קורן
חבר: רזייח שמעון זייטניצקי
העוררת: קואלת 33 הפקות בע''מ
- נגד.
מנחל חארנונת, עלריית ת''א יפר
תחלטת
ערר זח ענייגו בנכס חנמצא ברחוב רוטשילד 33, תל אזביב, חידוע כנכס 2000125837 ח-ן 11208437 (לחלן: ייחנפטי).
תמצית המחלוקת בין חצדדיט עוסקת בדתיית טענת העוררת כי יש לסווג את הנכט בסיווג מועדון ריקודים (יחס לשטח חגג),
רקע עונדתי
1
ביום 25.1.24 התקבל אצל המשיב פניות שס התבקש לטווג את הנכס על פי סי 3.3.9 לצו חארגונת (אולמות תמשמשיט אך ורק לריקודיס).
ביום 16.4.24 ניתגח התלטת חמשיב כי אין לקבל את חטענה שכן בנכס יש פעילות עסקיית של מכירת מוון ושתייח, וכי במקום נערכים אירועים פרטיים ועססייס.
עוד תתל*יחט חמשיב לטענת כי הנכס לא עונה לחגדרת נכט לא ראוי לשימוש.
לפוכך ביוט 26.6.24 חוגש ערר זו בו טענח חעוררת כי בעבר הליתח פעילות אחרת בנכס אך גכון לתחילת שנת 2024 בנכס יש פעילות עיקרית של ריקודים.
העוררת פירטוז כי הקחל נכנט לאחר רכישת כרטיט.
עוד פירטה כי חמקווס פתוח רק בשעות הערב.
כבר כעת נעיר, כל תודעת הערעור לא פירטח כל נתון נוסף כדוגמת מי העובז'ים, מי מכגו, מו רוקד וכיוייב ולא צרפח כל ראיח תומכת כגון פרסומים במדיה, צילומים וכויב.
ביום 12.8.24 חגוש חמשיב את כתב תשובתו שס חטביר כי אף לאור טענת תעוררת כי הנכס משמש שימוש ייעיקרייי כרקודום יש לדחות את הטענת לאור נוסת הסעיף ייאך ורקיי.
חמשיב אף חפנה לדוייח תביקורת מטעמו שם נראת לטענת חמשיב בר וסביבו כסאות, שולחנות ספסקיטו, לקותות חישובים על חשולחנות אליחט מוגש אוכל על ידי מלצרית ולא נצפו ריקודים בכלל. המשיב אף הפנה לתפריט שבמקום.
0
1
12
.3
6
.15
6
27
8%
9
20
1
חתיק נקבע לתוכחות.
בוו 27.1.25 חוגש תצחיר מטעם העוררת שס טענת כי המהלוקת חינה רק בנוגע לגג שם יש רחבת ריקודים גדולח, 3 שולחנות המשמשים לונחת שתייח, עמדת תקליטן ובר למכירת שתייח בלבד.
העוררת התליחשה לביקורת של חמשיב מיום 12.4.24 שנערכח לטענתה עס עובד זוטר (לא הוגש תצחיר מטעמו כאשר נטען כי תוא פוטר),
העוררונ טענה כי הביקורת נערכה בטרם המקום החל לנעול ולכן גראה ריק:
העוררת טענת כל כרטיסים נמכריס באונר ברשת וכי חיא מנחלת יומן אירועים רשימת ספקי מוזיקח וכגוייב וכי במקום בר שתלית.
לטענתח כל אומנט יש במקום מטבח אך הבחירח כל תמטבת נמצא בנכט אחר.
לתצחיר צורפו תמונות (אין פירוט של תאריכיט וכלוייב) שמציגות לכאורה מסיבת ריקויס ובכלל וח עמדת תקליטן.
כמו כן צורפו תעתקל מודעות של אירועים כגון מסיבת פוריט ומטיבת פטת. שס תואר המקום כייקלאב חבלי בעיר שנוכל לשבת בכיף ולשתות בירת ובנוסף לקפוף עד הבוקר ולרקה".
עוד חוצגו מודעות של מח שהוצג כמטיבת :וס הולדת של ריקודים בתשלום.
ביום 25.3.25 הוגשו ראיוות חמשיב, דחלינו דו"ח הביקורת שתואר לעיל. לדוייח צורפו תמונות של חמקום, כאשר ברתכח נראו שולחנות כאשר בחלקט הזו גם אנשים ישובים.
ביום 22.4.25 חתקייס דיון ההוכחות. בתתללות חדיון הגיש בייכ העוררת מספר תמונות נוספות.
מר יאיר עוז, המצחיר, נחקר והסביר כי:
1. חלק מחתמונות חן של הנכסיט תאחריט שאינם רלוונטיוס למחלוקת. בנכט
הרלוונטי שמוא הגג, זוחח כתמונות שסומנו בי ור גי
2,. כפיום אין במקום מטבת פעיל.
3. חביקורת של חמשיב חייתח בייאירוע חד פעמי שקיימנו שפיזרנו יותר שולחנות
וכסאות. היה מטבת חד פעמייי.
6 נכען כִי מאז לא חיה עוד אירוע קולינרי בעטיק.
2ב
.3
6%
5
6
-+-
5, באארועוס מגישים קוקטיילים.
6. >ש במקום תטר.
7. תתסונות שתוצגו לו חינן תמונותת ישגות מאירועים לא רלוונטיים.
8. האירועים חס משעה 23 ועד הבוקר,
מטעם חמשיב נחקר מר לוי שחזר על הדברים מחדוייח ותתייחס לאיזח הלק מתייחט לגג ואלזח לנכטיס האחרים. הכיקורת חייתה בשעת 30 :23,
הצדדים חגישו סיכומים.
העוררת טענוז כי חמטבת מנותק מחגג וכז חטענות חינן רק בנוגע לגג וכי הביקורת לא משקפת את חאמת וזאת לאור השעח בח נערכת. העוררת הפנתה לתצהיר ולראיות וטענח כי לאור יימאזן הנוחותיי יש לסווגוז כטענתת.
חמשיב טען בטיכומיו כי העוררת לא חוכיחה כי חשימוש חינו אך ורק לריקודיס. המשיב הזכיר כי מרבית הטענות לא חועלו בתשגח אלא רק בחליך וממילא בחיגת הראיות מלמדת בי יש לרחות את הערר. עוד נטען כי מרבית תטעגות חינן טענות ככושות של העוררת.
חמשיב טען כי העוררת לא חביאח ראיות שחיח מקום לחציגן. חמשיב חפנת אף לטענת העוררת כי חרלקודים חס ייעיקריי חשימוש. חמשיב ביקש שלא לקבל את גרסת תעוררת כל חאירוע שנצפה בביקורת חינו תד פעמי.
לאחר שמיעת העדים ובחינת הראיות שחוגשו לנו אנו סבורים, כי יש לדחות חערר וזאת
ממכלול חנימוקיס כדלקמן:
1 העוררת עצמח טענה בכתבי טענותית כי ממקום משמש יבעיקריי כמועדון ריקודים. די בכך בכדי להוביל לאי חתאמח לסעיף המבוקש על ידה לסיווג.
2, גט חראיות בפנינו לומדו כי כך חס חדבריס. המקום תו מקום בו יש אירועי ריקודים/ מסיבות ריקודים. יחד עס זאת במקוט יש גם אורועיס חעונים יותר לסטווב של ויבריי / יימטעדחיי / ייפאביי.
3. ואת בנוסף לעובדת, כי העוררת לא הביאה את כל הראות הנדרשות בכדי להוכלת
את טענתח כגון מסמכי תנחלת חשבונות המלמדות על הכנטות ותוצאות (כגון להוכחת טענתה כי לא פועל מטבח / מקום חמוכר מצון).
4. זאת בנוסף לעובדה, כל מצאנו סתורות בגרסאות של העוררת לגבי ההסבר שלת
לביקורת שערך חמשיב. פעם אחת דובר על ביקורת שנערכח מוקדם בתחילת
-4-
חאירוע ופעם אחת תעוד המצהיר כו מדובר היח באירוע תד פעמי עם מטבח חד פעמו.
סוף דיבר
ל | לסיכום חאמוך לעיל, אנו סבורים, כל בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר להידחות.
8 העוררת תשא בחוצאות חמשיב בסך של 7,000 שיית.
ניתן בהעדר הצדדים היוט: .2 / 0 ) יל
בחתאס לטעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינום מינחלייס התשייט- 2000 ותקנח 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשט"א -- 2000, קיימת לצדדים זכות ערעור בפני בית המשפט לענלונוס מינהליים בתוך 45 וס מיום מסירת ההתלטח.
בחתאס לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעןטערנונה כללית) (טדרי דין בוועדת ערר) התשלייז- 1977 תפורסם התלטה זו באתר חאינטרנט של המשיב/
7 /
לוייר: עו"ד גדעון ויטמן בר עו"ד משה קורן חבר: רוח שמעון ז'ייטשצקי
/ קלדנית: עו לוי
/
3
בפני ועדת הערר לענייני ארנונת כללית
שליד עיריית תל אביב-יפר עררים מט': 160025568
158
בפני חבפי ועדת הערר:
ויר - עוייזד אפרת קפלךן
חבר -- עו'יד ראובן הרן
חבר - עו'יד אחוד פלדמן
העוררת: קוריאל נדליץ בע"מ
-נגד-
מנהל תארנונה, עיריית תל-אביב- יפו
תהחלטת
עניינו של הערר בנכסים הנמצאיט ברחי הברוּל 3 תל אביב- יפו, הרשומים בספרי העירייה כנכס מס' 2000226696 ח-ן ארנונה מס' 11336915 ששטחו 2,574 מ"ר ומסווג כישנליניס שאינם משמשים למגורים'י ונכס מט' 20004288397 ח-ן ארנונה מסי 11336916 ששטחו 159 מ"ר המסווג כיישטחים טכנייטיי (להלן -- ייהנכטיט'יי).
העוררת טוענת בכתב הערר (לשנת 2023) כי יש לסווג את כלל שטח הנכסים בסיווג ייתעשייהיי.
לטענתה, היא מפעילה בנכס מתחם אולפני טלוויוּיה הכולל חדרי קונטרול ואולפנים, ציוד וידאו וסאונד ומצלמות, בהם מצולמות תכניות טלוויויה מובילות, תוך שהעוררת מספקת שירותי שידור ועריכה מתקדמים, פעילות אשר הופכת את חומר הגלם למוצר מוגמר. משכך, נטען יש לסווג את כלל שטח הנכס בסיווג ייתעשייהיי.
המשיב טוען בכתב התשובה לערר כי הנכס משמש להפקת תכני וידאו, לרבות צילומס, על כל המשתמע מכך, וכן עריכתט. לעמדת המשיב, תשימוש הנעשח בנכס אינו שימוש ייצורי ולא נעשית בו פעילות הקשורה לשינוי אופיו או והותו של חומר הגלם והפיכתו למוצר שלא היה קודם לכן.
בנוסף, לא מתקיימת בו עבודת כפיים ו/או פעילות באמצעות מכונות גדולות, ואין מדובר בייצור חמוני של מוצרי מדף עבור הציבור הרחב אלא במתן שירותים ללקוחות על פי צרכיחס הספציפיים.
מאתר והפעילות בנכס אינה תואמת את הרציונאל והתכלית שבמתן תעריף מופחת לפעילות תעשייה ומלאכה - נטען כי יש לדחות את הערר.
ההליכים בפני הוועדת
ביום 19/2/2024 התליטת *וייר הוועדה כך:
לאור המצב הביטחוני, נדחו כל דיוני הוועדה שהיו קבועים מיום 7/10/2023 ועד אמצע חודש נובמבר 2028.
בעת מתן החלטה זו, עדיין קיים קושי בתיאום מועדים לדיון בפני הוועדה, מסיבות שונות הקשורות במצב הביטחוני, בהן צדדים ו/או מייצגים בשירות מילואים.
בנסיבות אלה, על מנת שלא ייווצר עומס משמעותי על הוועדה בתום תקופת החירום, במטרה שהוועדה תוכל לשוב לתפקוד באופן מדורג והדרגתי, ובכדי לייעל את הדיון בעררים, הועבר תיק הערר לעיוני למתן החלטה בדבר אופן ניהול ההליך.
לאחר שקראתי את הערר ואת כתב התשובה לערר, ועל מנת לייעל את
הדיונים בפני ועדת הערר, אני קובעת כלהלן:
עניינו של הערר בטענה כי יש לסווג את הנכס בסיווג "תעשייה" מאחר והעוררת מפעילה בו אולפני טלוויזיה בהם הופך חומר גלם למוצר מוגמר.
המשיב טוען בכתב התשובה לערר כי העוררת לא צירפה לכתב הערר ראיות מסמכים ותמונות המוכיחים את טענותיה והוא שומר על זכותו להוסיף טענות ככל שיומצאו ראיות בשלב מאוחר יותר של ההליך.
טענת המשיב אינה ברורה, שכן מנהל הארנונה השיב בהרחבה לטענות העוררת במסגרת תשובתו להשגה, בין היתר לעניין הסיווג הנטען, בהתבסס על ביקורת שנערכה בנכס ועל מידע נוסף שהונח בפניו. סדר הבאת הראיות בפני הוועדה הינו במסגרת תצהירים והעוררת תביא את ראיותיה במסגרת תצהירה, כמקובל.
משמדובר במחלוקת עובדתית בעניין הפעילות המבוצעת בנכס, וביחס לסיווג הנכס, אגי קובעת את התיק להוכחות כלהלן;
העוררת תגיש תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום מהיום.
המשיב יגיש תצהיריו תוך 30 יום ממועד קבלת תצהירי העוררת.
עם קבלת תצהירי הצדדים יקבע התיק להוכחות והמצהירים יתייצבו לדיון.
התצהירים יוגשו ב- 5 עותקים במזכירות הועדה ולא בפקס.
החלטה זו ניתנת חלף דיון מקדמי.
ביום 22/5/2024 הוגשה בקשה מטעם המשיב לקיים דיון מקדמי בערר.
ביום 26/6/2024 התקיים דיון מקדמי בפני הוועדה. לאחר דלון מחוץ לפרוטוקול, הודיעה בייכ המשיב כי יתקיים סיור בנכס לבחינה קונקרטית של פעילות העוררת, בניטיון להבחין בין פעילות פרה פרודקשן ופעילות פוסט פרודקשן. מנגד, בייכ העוררת טען כי בטכנולוגיה הנוכתית אין הבדל בין פעילות פרה פרודקשן ופעילות פוסט פרודקשן: בכלל הנכס מבוצעת פעילות ייצור יש מאין ולכן יש לסווגו בסיווג תעשייה. בעקבות הדיון התליטה הוועדה כי הצדדים יגישו הודעה משותפת בתוך 5 יום האט יש צורך בהמשך ניחול חחליך.
ביום 17/9/2024 הודיעו הצדדיט כי לא הגיעו לחבנות אשר ייתרו את החליך וביקשו לקבוע את התיק להוכחות. בעקבות כך, החליטה יו"ר הוועדה על קביעת התיק להוכחות וקבעה מועדים להגשת תצתירים.
ביום 4/11/2024 הוגש תצהיר מטעם העוררת ; תצהירו של מר ארז קוריאל, מנכ"ל העוררת.
ביום 23/12/2024 הוגשו ראיות מטעם המשיב: תצחירו של חוקר התוץ מר אריאל שרעבי ותצהירו של חוקר החוצ מר משה דאבוש,
ביום 15/1/2025 התקיים דיון הוכחות והמצהיריס נחקרו בידי בייכ הצדדים. בטיוס דיון ההוכתות
החליטה הוועדה כך:
העוררת טענה כי הנכס סווג בעבר בהתאם להחלטת ועדת הערר מינואר 2019 ברובו בסיווג תעשייה ומלאכה (70%). לטענת העוררת הפעילות בנכס לא השתנתה אלא התווספו אמצעים טכנולוגיים התומכים בהענקת סיווג תעשייה ומלאכה לכל הנכס. לטענתה, באמצעות האמצעים הטכנולוגים המיוחדים בהם היא משתמשת הפעילות שהוכרה בעבר כתעשייה נעשית כיום און ליין תוך כדי צילום בנכס באופן שהמוצר המוגמר נמסר ללקוח מיד בסיום הצילום ולאחר העריכה.
הוועדה תמהה כיצד ניתן להבחין בין שתי הפעילויות המבוצעות בו זמנית, או כיצד ניתן לקבוע מה הפעילות העיקרית ומה הפעילות הטפלה, לצורך הסיווג כתעשייה, זאת בשים לב לכך שהוועדה כפופה לפסיקת ביהמ"ש העליון בסוגייה. ב"כ העוררת הציע כי תוגש חוות דעת מומחה בעניין הפעילות הטכנולוגית הייחודית בה העוררת עושה שימוש והיקפה.
העוררת תגיש חוות דעת מומחה בתוך 45 יום.
המשיב ישקול עמדתו בתוך 30 יום מיום קבלת חוות הדעת.
במידה והאמור בחוות הדעת לא יתקבל ע"י המשיב הוא יהיה רשאי להודיע כי ברצונו לחקור את המומחה.
לאחר קבלת עמדת המשיב התיק יועבר למתן החלטה.
ביום 2/2/2025 הגישה העוררת חוות דעת מומחה של מר רועי קיט, בעלים ומנכייל 138:]80ת268כ], המתליחטת לאמצעיס הטכנולוגיים באמצעותט מבוצעים צילום ועריכח בנכטי העוררונ, היקף השימוש בחס והיקף העריכת המבוצעת באמצעות הטכנולוגיה.
ביום 10/3/2025 הוגשה בקשה מוסכמת לאיחוד העררים שבכותרת (לשנת 2023 ולשנת 2024). ביום 5 אוחדו העררים כמבוקש.
ביום 10/3/2025 הוגשה הודעה מטעם המשיב, לפיה חוות דעת המומחה מלמדת, לדידו, שבנכטי מתבצעת פעילות הפקה וצילום שאינה מתאימה לסיווג בהתאם לסעיף 3.1 לצו הארנונה כתעשייה, וביקש לחקור את המומחה מטעם העוררת. ביום 18/3/2025 ניתנה החלטה לפיה התיק *יקבע לדיון הוכחות בו ייחקר המומחה מטעם העוררת.
ביום 22/6/2025 הוגשה הודעה מטעם הצדדיט על הסדר דיוני לפיו ההחלטה בעררים שבכותרת תחול גס על שומת הארנונה לשנת 2025. ביום 29/6/2025 ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני זח.
ביום 6/8/2025 התקיים דיון הוכחות שני, בו נחקר המומתחח מטעט העוררת. בסיום הדיון נקבעו מועדים להגשת סיכומים מטעט הצדדים.
ביוט 16/10/2025 הוגשו סיכומים מטעם העוררת.
ביום 15/1/2026 הוגשו סיכומים מטעם המשיב.
ביום 27/1/2026 הוגשה בקשה והודעה מטעם העוררת אליה צורפה החלטת ועדת הערר בראשות עו"ד דויטש בערר 140023006 מובי מובייל ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו מיום 11/4/2024 ונטען כי מדובר בנסיבות וחות לעניינה.
ביום 17/2/2026 הורתה יו"ר הוועדה על הגשת טיכומי תשובה מצד העוררת.
ביום 22/2/2026 הוגשו תגובה מטעם המשיב להודעת העוררת מיום 27/1/2026.
ביום 23/2/2026 הוגשו סיכומי תגובה מטעם העוררת.
עיקר טענות הצדדים
יקר טענות תעוררת
פעילות העוררת וחה לפעילות אולפן הקלטות המטווג במלואו כתעשייה:
9
העוררת מפעילה אולפניס להקלטת תכניות טלוויציה.
אולפני הקלטות למוסיקה מחויביט כאולפני הקלטות.
אין כל הבדל בין פעילות אולפן מוזיקה ופעילות אולפן טלוויויה שתצדיק את הפער בחיוב הארנונה.
העוררת טוקרת את הפסיקה בעניין אולפני הקלטות מוסיקה החל מפסק הדין 438/96 עיריית תל אביב ני אולפני ג.ג ירושלים (לחלן - ייעניין אולפני ג,ג'י) לפלו חדרי עריכה יחויבו בסיווג תעשייה ואולפני צילום יתויבו בסיווג השיורי; בהתאם לפסק הדין בעניין ג.ג חויבו גם אולפני טלוויויה בהתאם.
בעקבות פסק הדין בברייס 4021/09 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו ני מישל מרסייה, ניתן ביום 14/12/2011 פסק דין בעמ''נ 27754-05-11 אשל מאיר ני ועדת ערר לענייני ארנונה בעיריית תל אביב, המבהיר כי אין מקום לפיצול חיוב באולפן הקלטות, כמתואר, ויש לחליב את כלל השטח בסיווג תעשייה.
עמדת המשיב כי יש להבתין בין חדר הקונטרול המשמש לעריכח ובין החלל בו מצולמת ומוקלטת התכנית שגויה ומנוגדת לפסק הדין בעמיינ 2100-07-11 גד פיינגולד ני עיריית תל אביב בו נקבע כי כל אולפן ההקלטות יחויב במלואו בסיווג תעשייה ומלאכה.
בעקבות עתירת 34 אולפני הקלטות לבית המשפט המחוצי בשנת 2015-16 אימ המשיב את
המלצת בית המשפט ותיקן את חיוב כל 34 אולפני ההקלטות לתעריפי תעשייה ובהתאם לכך תוקן גם סעיף 3.3.29 לצ
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]