החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - יולי 2025 1

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 15/12/2024
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

*%140026927-2111-01

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יח בתמוז תשפה

מספר ערר: | 08:31 / 140026927

מספר ועדה: | 12906

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד פרינץ רוית

חבר: ויינריב אהוד, כלכלן

חברה: רו"ח אורלי מַלִי

העורר/ת: שרה לוי בגד בוטיק בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

עפ"י הסכמה אליה הגיעו הצדדים, הנכס יסווג בסיווג מחסנים החל מיום 15.12.2024.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.07.2025.

בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ל 0 2 וו

פרינץ בא חבר: ויינריב אק כלכלן חברה: 6 מלי, רו"ח

שם הקלדנית: ענת לוי

\ שליד עיריית תל אביב-יפו

ועדת ערר לענייגי ארנונה כללית

= תאריך | : = יח בתמוז תשפה

מספר ערר: | 10:23 / 140027031

מספר ועדה: | 12906

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד פרינץ רוית

חבר: ויינריב אהוד, כלכלן

חברה: רו"ח אורלי מלי

העורר/ת: ספוגו אדוארד

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר ששמענו בהרחבה את הסברי העורר וצפינו בצילומים שהוצגו לנו, מהם עולה שאכן השטח המחויב הוא שטח ציבורי שאינו משמש באופן בלעדי את העורר הגם שמדובר בכניסה היחידה לנכס שלו השתכנענו שאין מקום לחייב את העורר בגין הנכס בסיווג 131 ב' או 131 יא'.

על כן אנו מקבלים את הערר ללא צו הוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.07.2025.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייץ- 1977 תפורסם התלטה וו באתר חאינטרנט של המשיב.

- חבר: ויינריצשאהוד, כלכלן חברה: אורלי מלי, רו"ח

שם הקלדנית: גלי בן ידידיה

יו"ר: עו"ד פרי

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב מט' ערר: 140020373

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: רו"ח שמעון זייטניצקי

חבר: עו"ד משח קורן

העוררת: רום כנרת נכסייט והשקעות בע"מ

- נגד.

מנהל תארנונה, עיריית ת'/א יפו

החלטת

ערר זה עניינו מבנה מרחוב ראש פינה 31, תל אביב, בו נמצא נכס אשר רשוט בספרי העירייה כחוזת 3 ו- 11018805 (לתלן: ייחנכטיי).

ערר זה הינו חלק מ- 36 עררים שנדונו ביחד, אך לא אוחדו, עקב בקשת העוררת, ולא ניתן להבעו אלא כתלק ממכלול ות.

ככלל עררים אלו עסקו במספר שאלות ובין החיתר שאלת זהות המחזיק, שאלת חיוב שטחים משותפים ועוד. ברם, שאלה נוספת שעולה מעררים אלו היא שאלת נלהול חליכיט בתום לב.

רקע כללי לכל תעררים של העוררת

4 כאמור לעיל, ערר וה הינו חלק מ- 36 ערריט שנוהלו ביחד, אך לא אוחדו. ‏ "

₪ עררים אלו נוהלו בנוסף לעוד שורה של ערריט, שהוגשו על ידי תעוררת ונוחלו בנפרד.

3 כל העררים עוטקיט ב- 7 מבנים בעיר תל אביב. מדובר בעררים שהוגשו משנת 2017 ואילך.

4 העוררת חינה חברת העוסקת בתחום הנדליין ובמסגרת עיסוקה זה שוכרת נכסיט ומשכירח אותם לשוכרי משנח,

5. כיוט ניתן לקבוע כי עררים אלו הוגשו ו/או נוחלו בחוטר תום לב על ידי העוררת,

6 יובהר, כי העוררת הגישה עררים רבים תוך בקשח לדון בחלק מחס ביחד אך לא לאחדם ובחלק אחר לדון בנפרד.

7 ככלל העררים הוגשו ללא ביטוס ראייתי ובניגוד למצב חמשפטי, הוגשו בקשות רבות לדחיית דיון, לא קוימו החלטות של הועדה, הוגשו עררים כפוליט ובטענות חטרות שחר אך שדרשו בירור עובדתי, הוגשו עררים בלא שהיו בידי העוררת ראלות לתמוך בטענות, הורחבו חזיתות ועוד.

.10

ואת בנוסף לתתגחלות לא תקינת כגון איחורים לדיונים, אי קיום החלטות דיונלות וכלויוב.

בדיעבד, ולאחר שנודע כי העוררת נכנסח לחליכי פשייר, ניתן להניח כי ניהול ההליכים בדרך ואת נועדו בכדי להימנע מתשלום הארנונח ולדחות את הקף, שכן ידוע כי כל עוד עומדים

חליכי חערר, מעוכביס הליכי הגביח של חמשיב.

הנאמר לעיל נאמר בכדי ליתן רקע להחלטות ובכדי ליתן ביטוס לפסיקת ההוצאות, אך יובהר, כי בשורת התחתונה ההתלטות של ועדה נכבדה זאת ניתנות לגופן של הטענות.

כמו כן הדבר מוסבר לצורך חבנת מורכבות מתן ההחלטות והעיכוב בכתיבתן (ואת בנוסף לעיכובים אוביקטיביים כגון ייתקופת הקורונהיי, מלחמת ייחרבות ברצליי והליכי הפשייר),

ערר זה הינו דוגמא מובהקת לאמור לעיל,

נכט ברחוב ראש פינה 31- ערר מטפר 140020373

העובדות

ביום 10.2.19 התקבלה פניה אצל חמשיב בעניין הנכס

העוררת בקשה מהמשיב ליתן פטור יילא ראוי לשימושיי בגין תקופה שבין 1.10.18 ועד 8, דחיינו קודם לפניה למשיב.

במסגרת חתנהלות העוררת לא צורפו כל ראיות אלא היא ביקשח ביקורת בנכס (כאמור לעיל חפניח נעשתח למעלה מחדש לאחר סיום השפפוף).

ביום 3.3.19 נערכת ביקורת בנכס נהבקשה נדחתה במכתב מיום 25.93.19. במכתב וה שוגה טיווג נכט אחד למלאכה והנכס השני סווג למגרש חניה ללא תשלום,

ביום 6.6.19 חוגש חערר דנן.

במטגרת הערר תזרת העוררת על טענותיח.

מעבר לטענח כללית לא פורטו עובדות ולא צורפו ראיות.

הערר כונח י'ערר לשנת 2018י' כאשר עסק בפועל בחודשיים.

ביום 9.12.19 חוגש כתב תשובה שם הדגיש המשיב כי לגופן של טענות ועקב מועד התודעה למשיב יש לדחות את הערר. עוד הזכיר כי נטל ההוכחה חל על העוררת. כמו כן הסתמך על דו"ח הביקורת.

עיון בדוייח הביקורת לא מלמד על תמיכח בטענות העוררת. כמו כן אף עולח כי לכאורה במקום נמצא צד גי ולא העוררת עצמה.

דיון

ביום 17.10.21 התקיים דיון הוכחות. במאמר מוסגר נפנה לדברים שנכתבו בפתח הדיון בנוגע להתנהלות העוררת.

במסגרת חדיון נחקר מנכ"ל העוררת שחינו גס הבעלים היחיד שלת.

במהלך עדותו הבחיר כל:

1. לא חוא צילם את התמונות שצורפו.

2. חוא מכיר את התמונות והן מהנכס מתקופת השיפוצ.

3. הוא אישך כי הפנייה הייתת רטרו אקטיבית.

4. טען כי הכניסו טרקטורים לשטח וכי באו מהפיקוח,

5. לא צורפו הוכחות לביקורת של הפיקוח בתקופת השניפוצ.

6. ודוק: לתצהיר העוררת צורפו רק מספר תמונגות ספורות, ללא תאריך וללא יכולת

אמיתית לוהות את הנכט.

7 לא צורפו כל ראיות אחרות. חוזים, חשבוניות, תצחיר קבלן מבצע וכיוייב.

ביום 24.10.21 התקיים המשך דיון הוכחות במסגרתו העידו גס התוקריס מטעם חמשיב.

גס כאן נפנח להתנהלות העוררת כפי שפורטה בפרוטוקול.

בעניין ערר זח העיד מר וברמן, חוקר מטעם המשיב:

1. הוא חסביר לגבי צורת הביקורת.

2 הוא העיד שלא חוא צילם את כל התמונות שצורפו לתצחלרו.

3. חוא לא אישר כל תמונות שהציג לו בייכ העוררת חס שליחנכס.

לאתר בחינת עמדות הצדדים אנו סבורים, כי צודק המשיב וכי חדין תערר לחידחות.

ראשית יש לדתות את הערר עקב מועד הגשת הבקשה לפטור.

די בכך לדחות ערר זה. לא מיתן לפנות למשיב לאחר שהסתיים שיפו)י בנכס ולבקש ממנו פטור, כיצד חמשיב יכול לבדוק את הטענהז

2. שים בצד את השאלה המשפטית תאם יש חובת פניח מוקדמת למשיב לצור קבלת חפטור,

אך ללא ספק שלדבר יש משמעות ובמיותחד כאשר מבקש חפטור לא פירט כל עובדת רלוונטית (מתי התחיל בדיוק ומתי הסתיים השיפוץ, מה היו חיקף העבודות, מה הייתה המניעח בשימוש וכיוייב. יתרה מזאת, לא ניתן לבקש מהמשיב לחיענות לפטור ייבדיעבדיי כאשר לא הובאו ראיות כלשהן בשלבים הראשונים אלא רק בחוכחות וגם אז ראיות דלות שבדלות (כאמור להלן).

3. מעבר לכך יש לדחות את הערר עקב אי עמידח בנטל החוכחה בנוגע לשיפוצ, העוררת לא

הביאח ראיות טובות. התמונות שצורפו לא צולמו על ידי המצהיר והוא לא יכל לוהות באופן ודאי את חמועד ואת תוכן התמונות ותמיקוס בו נלקחו.

4 זאת ועוד, לא ניתן לדעת מה התקופה חאמיתית בה לכאורח נערך השיפו שכן אפילו אס נקבל את גרסת העוררת לא הוכח מועד תחילת ה יילא ראוי לשימושיי ולא הוכח מועד הסיום.

5 לא הוכח היכן אם בכלל נעשה שיפוצ.

‎ .6‏ לא הוכת כי השיפוץ חגיע לרמת יילא ראוי לשימושיי

‏7 לא צורפו חוות דעת מומחה.

‏8 עד העוררת לא ידע את מרבית טענותיו מידיעה אישית.

‏9. | ממאידך גיסא המשלב צרף דוי/ח סותר.

‏0 המשליב תיאר גם את הקושי בביצוע ביקורות בנכס וכי מדובר בבעיח ייכרוניתיי עס העוררת הספציפית הואת.

‏41 העוררת אף לא הביאה ראיות לתמוך בטענות התל מחווים ועד עדים רלוונטיים (כגון נציגים מטעט שוכרי המשנה).

‏2 העוררת לא הביאה ראיות שכאלה אף שהיו ומינות לה לכאורה. כתוצאח מכך קמה הזקה כי חראיות היו פועלות כנגדה. כך למשל בהיעדר חווי קבלן הרי שקמה חזקה כי אין תוזים כאלה או כי לא נערך שיפוץ משמעותי.

‏טוף דבב

‏3 לסיכום האמור לעלל, אנו טבוריס, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין הערר לחידחות.

‏4 העוררת לא עמדח בנטל ההוכחה, לא שיתפה פעולה ולא חציגה את מלוא הראיות

‏האפשריות.

העוררת לא אפשרח למשיב לבדוק את המצב במבנח בומן אמת.

כל חנתוניט שבפנינו מלמדים כי העוררת לא וכאית לפטור.

לכן כאמור החלטנו לדחות את הערר.

בנטיבות ערר וה העוררת תשא בהוצאות המשיב בסך של 20,000 ש"ח שישולם בתוך 30 יום.

ניתן בהעדר הצדדים ה0ו072:0? 04.9%

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשט"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 85 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר חאלנטרנט של חמשיב,

/ 3 7 /

ו - בר: עו"ד משה קומן חבר: רוייר/שמעון \יןטנ 1 צקי

קלדנית : ענת/לוי

ועדת הערר לענייני ארנונת

שליד עיריית תל אבים בוט' ערר: 1400020604

בפני חברי ועדת הערר:

*/ר: עייד גדעון ויטמן

חבר: רויית שמעון זייטניצקי

חבר: עו"ד משה קורן

העוררת: רום כגנרת נכטים והשקעות בע"מ

- בנג דד

מנהל הארנונת, עיריית ת''א יפו

החלטת

ערר זה עניינו מבנח מרחוב ראש פינה 31, תל אביב, בו נמצא נכס אשר רשום בספרי העירייח כתוזה 3 רור- 11018805 (להלן: ''חנכסיי).

ערך וח חינו חלק מ- 36 עררים שנדונו ביחד, אך לא אוחדו, עקב בקשת העוררת, ולא ניתן להבינו אלא כחלק ממכלול ות,

ככלל עררים אלו עסקו במטפר שאלות ובין היתר שאלת זהות המחזיק, שאלת תיוב שטחים משותפים ועוד. ברס, שאלה נוספת שעולה מערריס אלו היא שאלת ניחול הליכים בתוט לב.

רקע כללי לכל העררים של העוררת

4 כאמור לעיל, ערר זה הינו חלק מ- 36 ערריט שנוהלו ביחד, אך לא אוחדו ‏ *

2 עררים אלו נוחלו בנוסף לעוד שורה של עררים, שהוגשו על ידי העוררת ונוהלו בנפרד.

3 בל העררים עוסקים ב- 7 מבנים בעיר תל אביב. מדובר בעררים שהוגשו משנת 2017 ואילך.

4 העוררת הינח תברה העוטקת בתחום הנדליין ובמסגרת עיטוקה וח שוכרת נכטים ומשכירת אותם לשוכרי משנה.

5. כיום ניתן לקבוע כי עררים אלו הוגשו וו נוחלו בחוסר תום לב על ידי העוררת.

6 לובחר, כל העוררת הגישה עררים רבים תוך בקשה לדון בחלק מחס ביחד אך לא לאחדם ובתלק אחר לדון בנפרד.

7 ככלל הערריט הוגשו ללא ביטוט ראלית? ובניגוד למצב חמשפטי, הוגשו בקשות רבות לדחיית דיון, לא קוימו החלטות של הועדה, הוגשו עררים כפולים ובטענות חסרות שחר אך שדרשו בירור עובדתי, הוגשו עררים בלא שהיו בידי העוררת ראיות לתמוך בטענות, הורחבו חזיתות ועוד.

] 2

זאת בנוסף להתנהלות לא תקינה כגון איחורים לדיונים, אי קיום חחלטות דיוניות וכוייב.

בדיעבד, ולאחר שנודע כי העוררת נכנסה להליכי פשייר, ניתן לחנית כי ניהול החליכים בדרך זאת נועדו בכדי להימנע מתשלום הארנונה ולדחות את הק, שכן ידוע כי כל עוד עומדים

חליכי הערר, מעוכביס הליכי הגביח של חמשיב,

הנאמר לעיל נאמר בכדי ליתן רקע להתלטות ובכדי ליתן ביסוס לפסיקת ההוצאות, אך יובהר, כי בשורה התחתונה ההחלטות של ועדה נכבדה ואת ניתנות לגופן של הטענות.

כמו כן חדבר מוסבר לצורך הבנת מורכבות מתן ההחלטות והעיכוב בכתיבתן (ואת בנוסף לעיכוביס אוביקטיביים כגון ייתקופת חקורונהיי, מלחמת ייחרבות ברזליי והליכי הפשייר).

ערר וה חינו דוגמא מובהקת לאמור לעיל.

נכט ברתוב ראש פינה 31- ערר מטפר 140020604

העובדות

ביום 10.2.19 חתקבלה פניה אצל המשיב בעניין חנכס.

העוררת בקשה מהמשיב ליתן פטור יילא ראוי לשימושיי בגין תקופה שבין 1.10.18 ועד 8, דחיינו קודם לפניה למשיב.

במסגרת התנחלות העוררת לא צורפו כל ראיות אלא היא ביקשח ביקורתת בנכס (כאמור. .

לעיל הפניח נעשתה למעלה מחדש לאחר טיוט השיפוץ).

ביום 3.3.19 נערכה ביקורת בנכט והבקשה נדתתה במכתב מיום 25.93.19, במכתב זה שוגה סיווג נכס אחד למלאכה וחנכס חשני סווג למגרש חניה ללא תשלום.

ביום 8.4.19 הגישה העוררת השגה ושם טענה כנגד דחיית הבקשה לפטור וכן העלתח טענת כגזד טיווג חנכס, העוררת טענה כי הנכס צריך להיות מסווג כבית מלאכה!!

השגת ואת חפנתח לתשובת המשיב לפנייח כלשחי של העוררת מיום 16.10.18 (ככל הגראת לשינוי מחזיק וקביעת סווג). התשובה של חמשיב חיא מיום 21.11.18,

ביום 6.6.19 חוגש ערר 140020373.

ביום 24.7.19 חוגש ערר זח.

ראו? להתייחס רגע להגשת ערר וה כי יש בכך לשפוך אור על התנחלות העוררת,

ערר זח חוגש ללא כל התייחסות לערר הקודם שהוגש על ידי העוררת.

ערר וח הוגש ככפל בנוגע לטענת פטור לא ראוי לשימוש ותוך הצגת טענת בנוגע לסיווג כאשר במועד זה המשיב כבר קיבל את הבקשה,

במסגרת הערר חזרת העוררת על טענותיה.

מעבר לטענה כללות לא פורטו עובדות ולא צורפו ראיות.

ביום 5.12.19 הוגש כתב תשובה שס הדגיש המשיב כי לגופן של טענות ועקב מועד ההודעה למשיב יש לדחות את הערר. עוד הזכיר כי נטל ההוכתה חל על העוררת.

ביום 17.10.21 התקיים דיון הוכתות. במאמר מוסגר נפנח לדברים שנכתבו בפתח הדיון בנוגע להתנהלות העוררת.

במטגרת הדיון נחקר מנכ"ל העוררת שחינו גס הבעלים היחיד שלה.

במהלך עדותו הבהיר ככ:

1. לא הוא צילם את התמונות שצורפו.

2. הווא מכיר את התמונות והן מהנכס מתקופת השיפו\.

3. הוא אלשר כי הפנייח הייתה רטרו אקטיבית.

6. טען כי הכניסו טרקטורים לשטת וכי באו מחפיקות.

5. לא צורפו הוכתות לביקורת של הפיקוח בתקופת השיפוצ,

6. ודוק: לתצהיר העוררת צורפו רק מספר תמונות טפורות, ללא תאריך וללא יכולת

אמיתית לוחות את הנכס,

7 לא צורפו כל ראיות אחרות, חוזים, תשבוניות, תצהיר קבלן מבצע וכיוייב.

ביום 24.10.21 הונקייס המשך דיון הוכחות במסגרתו העידו גט החוקרים מטעם המשיב.

גם כאן נפנח להתנהלות העוררת כפי שפורטה בפרוטוקול.

בעניין ערר זח העיד מר וברמן, חוקר מטעם המשיב:

1. הוא חסביר לגבי צורת הביקורת.

2. חוא העיד שלא הוא צילם את כל התמונות שצורפו לתצהירו.

3 הוא לא אישר כל תמונות שחציג לו בייכ העוררת הס של חנכס.

החסיוס.

לאחר בתינת עמדות הצדדים אנו סבורים, כי צודק המשיב וכי הדין הערר להידחות.

ראשית יש לדתות את הערר עקב חוסר תום הלב בהגשתו.

די בכך לדחות ערר וה. לא ניתן לתשתמש לרעה בהליכי משפט. לא ניתן להגיש הליכים בכפל, תוך הסתרת ראיות והצגת טענות באופן מטעה ומטלף.

ואת מבלי לגרוע כי מועד הפניח ונטל ההוכחה מצדיק דחייח גם לגופם של דברים.

כאמור על ידינו בעבר, ללא טפק שלמועד תגשת הבקשה לפטור יש משמעות ובמיוחד כאשר מבקש הפטור לא פירט כל עובדת רלוונטית (מתי התחיל בדיוק ומתי הסתיים השיפוץ, מה היו היקף העבודות, מה הייתה המניעה בשימוש וכיוייב). יתרח מזאת, לא ניתן לבקש מהמשיב להיענות לפטוך 'יבדיעבדיי כאשר לא הובאו ראיות כלשחן בשלבים הראשונים אלא רק בהוכתות וגם אז ראיות דלות שבדלות (כאמור לחלן).

מעבר לכך יש לדחות את הערר עקב אי עמידה בנטל ההוכחה בנוגע לשיפוץ. העוררת לא הביאח ראיות טובות. התמונות שצורפו לא צולמו על ידי המצחיר וחוא לא יכל לוהות באופן ודאי את חמועד ואת תוכן התמונות והמיקום בו נלקחו.

ואת ועוד, לא ניתן לדעת מה התקופה האמיתית בח לכאורח נערך השיפוץ שכן אפילו אס נקבל את גרסת העוררת לא הוכח מועד תחילת ה יילא ראוי לשימושיי ולא הוכח מועד

לא הוכח היכן אס בכלל נעשה שיפוא.

לא הוכת כל השיפוץ הגיע לרמונ יילא ראוי לשימושיי לא צורפו חוות דעת מומחה.

עד העוררת לא ידע את מרבית טענותיו מידיעה אישית.

מאידך גיטסא חמשיב צרף דו"ח סותר.

המשיב תיאר גס את הקושי בביצוע ביקורות בנכס וכלי מדובר בבעיה ייכרוגיתיי עס העוררת הספציפית הזאת.

העוררת אף לא הביאה ראיות לתמוך בטענות התל מחוזים ועד עדים רלוונטיים (כגון נציגים מטעם שוכרי המשנה).

7 העוררת לא הביאח ראיות שכאלה אף שחיו זמינות לה לכאורה. כתוצאה מכך קמה חוקה כי הראיות היו פועלות כנגדה. כך למשל בחועדר חוזי קבלן הרי שקמח חזקה כי אין תוזיס כאלה או כי לא נערך שיפו משמעותי.

סוף דבר

8 לטיכום האמור לעיל, אנו סבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דיו הערר להידחות.

9 העוררת לא עמדה בנטל ההוכחה, לא שיתפה פעולה ולא הציגה את מלוא הראנות האפשריות.

0. העוררת לא אפשרה למשיב לבדוק את המגב במבנה בזמן אמת.

1 כל הנתונים שבפנינו מלמדים כי העוררת לא וכאית לפטור.

2. לכן כאמור תחלטנו לדחות את הערר.

3 בנטיבות חספציפיות של ערר זה, כאשר בחוסר תום לב ובכחש נקטה בהליך סרק, העוררתת תשא בהוצאות המשיב בסך של 50,000 ש"ח שישולם בתוך 30 יום.

ניתן בהעדר הצדדים הזו % 76% 0% |

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (טדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההתלטה, בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורסם החלטה וו באתר האלנטרנט של חמשיב,

7 0 +

יו"ר: ו ויסמן חבר: עו"ד משה קורן חבר: רוייוץ שמעון ז/יטניצקי

קלדנית : ענת לו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערךר מס': 140025762 שליד עיריית תל אביב-יפוּ

בפני חברי ועדת הערר:

יויר: עו"ד רוית פרינצ

חברה: אורלי מלי רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העוררת: בן קיר ניחול ואחזקות בע"מ

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטת

הערר וההליכים שבפני הועדת

1 | העוררת הגישה ערר (ייפתב הערריי) והמשיב כתב תשובה לערר (ייפתב התשובה לערריי),

2 | ביום 1.7.2024 נערך דיון מקדמי ובמסגרתו נקבע התיק לסיכומים.

3 | הצדדים הגלשו טיכומים.

הטוגיה הטעונה הכרעה וטענות הצדדים

4 המחלוקת נשוא הערר שבנדון נוגעת לשטת שגודלו 73 מ"ר הנמצא בקומת הקרקע של בניין משרדים ברחוב הברזל 3 (להלן: ייהשטח המחויבי). השטת המחולב מהווה, בחלקו, שטת חניה ובחלקו האחר את החלק היחטי של העוררת בשטח תמרון ומעבר, בו מחוייבים המתזיקים בחניות בקומת הקרקע של הבניין. העוררת מחוייבת בנוסף בגין שטח של 60 מ"ר המשמש

אותה לחניית חמישה רכבים, חיוב שאינו שנוי במתלוקת.

5 לטענת המשיב, השטח מתוייב כדין בהתאם לסעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה, ואילו לטענת העוררת השטת המחוייב פטור בהתאם לסעיף 1.3.1 זי לצו.

טענות העוררת

.10

העוררת מחלקת את השטת המחוייב לשני חלקים: שטח אי שבו נעשה שימוש לחניה וכן למעבר לדחסן אשפה בו עושים שימוש כלל הדיירים; שטח בי- שבו נעשה שימוש לתמרון ומעבר לחניוות בקומת הקרקע, כולל החניות של העוררת.

ביחס לשטת א! נטען על ידי העוררת, כי מדובר בשטח שכלל אינו נכלל בהיתר הבניה של הבניין שהוצא על ידי עיריית תל אביב. העוררת מפנה לפסהייד בעניין אפליקה ישלאל שס נקבע שעל הארנונה להקבע בהתאם לשימוש המותר לפי היתר הבניה.

בנוסף, שטח זה משמש כמעבר לדחסן אשפה המשרת את כלל דיירי הבניין, ועושים בו שימוש גס להוצאה וכניטה של הדחטן לצורך פינויו, כלומר מדובר בשטח תמרון לדחסן שאינו משרת בלעדית את העוררת והשימוש של העוררת בו מוגבל וכפוף למעבר דיירים לדחטן. בנסיבות אלו, אין הגיון או הצדקה לתליב רק את העוררת, ויש לחייב בגינו את כלל הדיירים או את נציגות הבית המשותף, מה גם שבמסגרת תקנון הבית המשותף נקבע כי על העוררת לתת צכות מעבר לדחטן.

בהתייחס לשטח בי נטען על ידי העוררת, שמדובר בשטח שאינו בר חיוב שכן מדובר בשטח משותף משמש דרך גישה ומעבר משותף לכלל החניות בקומת הקרקע, וככזה הוא פטור בהתאם לסעיף 1.3.1 זי לצו.

לטענת העוררת פרשנות המשיב את סעיף 1.3.1 ח' לצו היא פרשנות שגויה, שכן סעיף 1.3.1 זי .

גובר על סעיף 1.3.1 חי בחיות בשטח המחוייב שטח מעבר ותמרון שהוכר בפסיקה כשטה משותף.

לבטוף נטען על ידי תעוררת, כי לחילופין, וככל ויוחלט שהשטת המחויב הוא בר חיוב, הרי שיש לחיוב את העוררת בחלקה היחסי בשטח הנייל בלבד ולצורך החישוב יש לקחת בתשבון את כלל בעלי הזכויות בבניין ולא רק את בעלי הזכויות בחניות בקומת הקרקע. עוד נטען, כי העוררת כלל אינה מחזיקה בשטת המחוייב.

טיעוני חהמשיב

בהתייחס לשטח א! נטען על ידי המשיב שאין כל רלוונטיות לנושא היתר הבניה, גס אם נניח שהשטת המחוייב אינו כלול בחיתר. הפטיקה אליה מפנה העוררת (פטהייד בעניין אפריקה ישראל) עוסקת בתיוב נכס ריק שאין בו כל שימוש, וזה אינו המקרה אף אליבא דה העוררת.

לטענת החמשיב, התיוב מתבטט על השימוש בפועל בשטח, והעוררת אינה מפנה לפסיקה הפוטרת אותת מתיוב בארנונה מקום שאין תולק שנעשה שימוש בשטת המחולליב. העוררת אינה חולקת על כך שחיא עושה שימוש בשטח אי לחנילית רכבים, אלא טוענת שנעשה בשטח חנייל שימוש נוסף והוא כמעבר לדתסן וזאת על ידי כלל דיירי חבניין.

המבחן שיש להחיל במקרה זה הוא מבחן השימוש העיקרי בשטח המחוייב (פסייד קניון קמ אני 2), ובמקרה זה העוררת היא בעלת הזיקה המשמעותית לשטת המחוייב.

בהתייחס לשטח בי, שטת המעבר והתמרון, נטען על ידי המשיב שאין רלוונטיות בסעיף %1.3.1'

אליו מפנה העוררת, שכן סעיף זה מתייחס לשטחים המצויים בתוך חבניין ולא מחוץ לבניין.

הסעיף הרלוונטי לעניננו הוא סעיף 1.3.1 חי לצו הנוגע לשטחים שמחו לבניין. פסחייד בעניין אפדיקה ישדאל אינו רלוונטי שכן הנייל עוסק בשטח מעבר ותמרון בתוך הבניין ולא לשטח קרקע לא מקורה כמו כאן. העוררת לא הציגה שום מקור חוקי לפטור לשטחי מעבר ותמרון ולא חוכח על ידי העוררת שבשטח זה נעשה שימוש על ידי כלל חדייריס.

דיוו והכרעת

הואיל ושני הצדדיט חילקו את טיעוניהס לשני חלקי משנה של השטת המחוליב, נדון להלן בשני חלקי המשנח בהתאמה.

שטח א!

כאמור, ביחס לשטח הנייל נטען ראשית על ידי העוררת כי השטת אינו נכלל בחיתר הבניה ולכן פטור מחיוב. אנו דוחים טענה זו של העוררת ומקבלים את טענת חמשיב שאין כל רלוונטיות בעובדה שהשטח המחוליב איגו כלול בהיתר הבניה, גם אס טענה זו נכונה, שכן לט מדובר בשטח שלא נעשה בו כל שימוש (שטח ריק). כנטען על ידי המשיב, בשטח נעשה שימוש בפועל על ידי המרזיק ולכן הוא בר חיוב בארגונה, ללא קשר להיתר הבניה. צודק חמשיב כי הלכת אפדיקת ישראל כלל אינה רלוונטית לעניינו.

טענתח החלופית של העוררת היא שהשטח המדובר ייהוקסיי עבור הדתסן והגישה אליו היא לכלל דיירי הבניין ומשמשת בפועל את כלל דיירי הבניין. כמו כן, הכניטה והוצאה של הדחסן לצורך חפינוי נעשית בדרך שטח אי. על כן, יש לחייב את נציגות הבית המשותף ולחילופין לחלק את החיוב בין העוררת לנציגות הבית המשותף (העוררת מפנה בעניין זה לפסהייד בעניין מדאמיק). במענה לטענה זו טוען המשיב, שהעובדה שבשטח נעשה שימוש גס על ידי דיירים נוספים בבניין אינה פוטרתת את העוררת מחיוב, תוך הפנייה לפסת'יד בעניין נ.ת,צ ניהול טי ויו בע'ימ, ולפיו יש לחייב את הגורם שהוא הנהנה העיקרי מהשטח המחוייב. נטען כי במקרה

הנדון, מדובר בשטח המשמש את העוררת לחניית רכבים (ראה דו"ח החוקר) ועל כן העוררת היא הנהנית העיקרית מהשטח.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים אנו מקבלים בעניין וח את עמדת המשיב, וואת על יסוד

חנימוקים הבאים :

אין חולק בין הצדדים שבשטת א' מצויות חנויות השייכות (או משוייכות) לעוררת, גם אס תתקבל לטענת העוררת השימוש שלה בחניות הוא מוגבל (ראה סעיף 5 לכתב הערר),

העוררת טוענת אמנם שהשימוש שלה בחניות מוגבל, בגלל הפעילות סביב הדחטן, ואולם לא הוצגה לוועדה שום ראיח בנוגע לשימוש שעושים כלל דיירי חבניין בדחסן, כנטען, ו/או ביחס לתכיפות והיקף השימוש שלהם בשטח אי, כמעבר לדחטן. העוררת הסכימה לוותר על הליך הוכתות, אף שלמעשה היקף השימוש שלה בשטת אי, כמו גם השימוש התכוף שנטען שנעשה בשטת הנייל על ידי נציגות הבית המשותף ו/או חדיירים, לא הוכח, ואילו הנטל בעניין טיב והיקף חשימוש מוטל על העוררת כמי שמתזיקה בשטח.

ודוק: גם אס נניח שאנו מקבלים את טענת העוררת בעניין וה, שהשימוש בחלק משטח אי הינו שימוש משותף, במידה כזו או אחרת, לעוררת וכלל דירי הבניין, ברור מאליו שהשימוש העיקרי בשטח אי הוא שימוש שעושה העוררת לחניית רכבים, ומכאן שהעוררת היא גס הנהנית העיקרית מהשטח הנייל. בעניין זה נפנח לעמיינ (מינהליים תייא) 28859-12-13 עזריית תל אביב (מנהל הארנונת) ני קניון דמת אביב בע"מ (גבו

13.12.2015) וכן- לעמיינ (מינהליים. תייא)-63833-06-20-נכטי- אריא תניון- מגלע- סונו >

בעימ כ מנהל הארנונה בעירית תל אכיב-יפו (נבו 13.9.2021) שם נקבע כך: "כמדוע, בעניין צופורך הנייל, עלתה השאלה האם שירותים קומתיים בבניין משרדים נחשבים מישטת משותפיי לענייך העדר חיוב בארנונה. השירותים עמדו לרשות כל באי הבממון ונמצאו מתוץ למשרדים בכל קומה. בית המשפט המחוזי השיב על שאלה זו בחיוב. נקבע כי כדי ששטח פעוני *יחשב לכאורת לשטח המשותף, (א) עליו להימצא יימתוץ לנכסי המחזיקיסיי, ו-(ב) עליו לשמש יייותר ממחזיק אחדיי. אולם, כך נפסק, אף אס אתר מסוים יענה על שנג תנאים אלה, יש להמשיך ולשאול לגביו האם בכל זאת קלוס ,נהנת עיקרי?? מהשטת, *שהוא בעע השפיטה והיכולת לנצע את השטת לצרכים שנניט'יי, ככע שנמצא נתנת עיקרי כאמור, המקום לא ייחשב שטח משותף, למדות שהוא מצוג מחוץ לנכטיס המוחזקים ".

הדברים מדברים בעד עצמם ורלוונטים גם לעניננו. למעלח מן הצורך יצולין, שהעוררת לא הוכיחה גס את טענתה שהיא מחוייבת, בתקנון הבית המשותף, ליתן זכות מעבר לדחסן.

העוררת לא הציגה את התקנון האמור לועדה.

בסיכומו של דבר, הואיל והעוררת עושה שימוש בשטח א' כחניה ולא הוכח שהשימוש האמור נמנע ממנה באופן מהותי על ידי צד גי, הרי שחיוב העוררת בגין שטח א' במלואו נעשה כדיו.

שטת בי

לטענת העוררת יש לפטור אותח מחיוב בגין השטח הנייל בהיותו שטח משותף המשמש לכניטה רגלית לבניין ללא קשר לחניות, וכן משמש להוצאה ולהכנסה של הדחסן ובהתאם לסעיף 1.3.1 זי הוא פטור מארנונה. כמצויין לעיל, לטענת המשיב השטת חוייב כדין בהתאם לסעיף 1.3.1 חי לצו.

הסעיפים הרלוונטיים מצו הארנונה העומדים בבסיס הערר שבנדון הנס כדלקמן:

סעיף 1.3.1 ז:

שטח משותף בבנין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יחויב, למעט כנין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק ע"י מחזיק אחד. שטחים משותפים אלו יחולקו ויחויבו באופן יחסי בין המחזיקים. שטחים המשמשים למערכות אנרגיה, מיזוג אויר וכיוצא בזה והמוחזקים באחריות חברת ניהול או ועד הבית - יחויבו במלואם.

סעיף 1.3.1 ת:

שטח חצר בבנין שאינו משמש למגורים שעיקר שימושו עם המבנה לשימושים כגון: חניה ,אחסנה,

מלאכה וכיו"ב, פרט לשטח המשמש כגינה, יחויב כולו, אלא אם נקבע אחרת בהחלטה זו.

לשון הסעיפים מדבר בעד עצמח ויש לקראם כמקשה אחת: בעוד שסעיף 1.3.1 זי מתייחס באופן מפרש לשטתיס משותפים בבניין או בקומה, סעיף 1.3.1 חי מתייחט לשטח החצר בבניין וקובע כי הוא יחוייב במלואו למעט אן הוא משמש כגינה.

הואיל והשטח שבמחלוקת מצוי מחוץ לבניין (כעולה מהצילומים שצורפו לתשריט המצורף לדוייח ההוקר), אזי הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 1.3.1ח' ולא 1.3.1 זי.

על פניו, השטח נשוא הערר הינו בר חיוב כחניה בהתאם לסעיף 1.3.1 חי (שכן השטח אינו משמש לגינה) ועדיין יש מקום לבחון את טענותיה החלופיות של העוררת ולפיהן שטח זה פטור מחיוב

בהיותו שטח המשמש למעבר ותמרון. נזכיר לצורך ואת כי העוררת אינה מתוייבת במלא שטח התמרון והמעבר אלא רק בחלק היחסי שלה בשטת חנייל, ביחס ליתר משתמשי קומת הקרסע.

לא ניתן לקבל את טענת העוררת ששטת בי הינו שטח משותף הפטור מארנונה וזאת נוכח לשון סעיף 1.3.1 לעיל המתייחסת כאמור לשטת בתוך הבניין, ואין חולק כי עטקינן בשטח שמחו לבניין. לא מדובר איפה בשטח משותף כמשמעותו בסעיף 11.3.1' לצו

העוררת מפנה בטיעונה לפסק הדין בעניינה שלעיריית הל אביב נ? אפריקת ישראל בטענה, כל שטחי מעבר, חמשמשיס במשותף מספר דיירים בבניין משרדים, פטורים בחוראה מפורשת.

ואולם, בפסק הדין הנייל חזר בית המשפט על ההלכה לפיה שטתים משותפים, לרבות שטחי מעבר בתניונים, מהוויסם שטח טפל ונלווה לשטת העיקרי, ולכן יטווגו כפי שמטווג השטח העיקרי. בפסהייד נדונה השאלה, האם יש לראות בשטחי מעבר ותמרון בחניון שטוחים משותפים הפטורים מארנונה, או שמא הס חלק מהחניון. בענייננו, אין מדובר בחניון. בנוסף, הואלל ודחינו את טענת העוררת שמדובר בשטח משותף, כמשמעו בסעיף 11.3.1' לצו, ממילא אין רלוונטיות להחלטח שניתנה בעניין אפליקה :שדאל שעניינה סיווג שטחים הטפלים לשטת משותף כשטחים משותפים.

על כן, אנו דוחים את טענת העוררת שהיא פטורה מחיוב בגין שטח ב.

בשים לב לזיקה הישירה של העוררת לחניות שבקומת הקרקע, לא ניתן לקבל גט את טענת העוררת שיש לחייב בגין שטת בי גס את כלל דיירי חבניין. נראה שאין חולק, שמי שעושה שימוש בשטח המעבר והתמרון שבקומת הקרקע חס בעלי החניות שבקומה זו (לא הוצגו לנו נתונים..

אחרים), ולכן הדבר החגיוני הוא לחייבס במשותף בארנונה בגין שטח זה, כל בעל חניה על פי חלקו היחטי בשטחי המעבר.

לטיבום

נוכת כלל הנימוקים המפורטים לא, לא מצאנו לנכון לקבל את הערר ביחט לשטח המחויב בכללותו (שטח א+שטח בי).

העוררת תשלט למשיב הוצאות בסך 2,500 ₪ בתוך 30 יום מקבלת העתק ההחלטה.

ניתן בהעדר הצדדים היום ב

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לענייניט מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימו זכות ערעור לפני בית המשפט לענייניט מנהליים וזאת בתוך 45 יוט מיום קבלת ההחתלטח.

בהתאם לתקנח 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

7 6). //3 2 הו

לוייר ---=-20 בר: אודי 6 חברה: אורלי מל רו"ח

קלדמית,: ענת לור

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מט': 140025658

בפני חברי ועדת הערר:

לור - עו"ד אפרת קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו''ח קובי ישראלי

העוררת : *רון טפקטור שמאות מקרקעין בע"מ

-נגדי

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

החלטה

עניינו של הערר בנכס הנמצא ברתוב יגאל אלון 53 תל אביב- יפו, חרשוס בספרי העירייה כנכס מסי 6 החהר-ן ארנונה מס' 10151646 ששטחו 643 מ"ר,

העוררת טוענת בכתב הערר כי יש לפצל את הנכט לשני נכסיט נפרדים ולרשוס כל אחד מחם על שם.

שוכר אחר; לטענתה, חשבון הארנונה כולל שני נכסים: שטח שגודלו 450 מ"ר ברוטו בבעלות העוררת שהושכרו לחברת איומד בע"מ ושטת שגודלו 0 מ"ר בבעלות הלוויל סלע אשר מושכר לעוררת. לפ הנטען, חברת אזומד אינה דייר משנה אלא השוכר חיחיד והעיקרי בשטח שגודלו 450 מייר והעוררת הינה המחויקה היתידה בשטח שגודלו 150 מ"ר ולכן יש להפריד את חשבון הארנונת

באופן שכל מחזיק ישלם את חלקו.

המשיב טוען בכתב התשובה לערר כי בהתאם לביקורת שנערכה בנכס ביוט 22/11/2023 נמצא כי מדובר בנכס אינטגראלי אחד בעל שטח רציף, ללא הפרדה בין שני המחזיקים הנטענים; מדובר באותה קומה, ללא חציצה בין השטחים ולכן לא ניתן לטעון כי מדובר בנכסים נפרדים שיש לפצלם.

לאור המחלוקת העובדתית, ביום 19/2/2024 החליטה יו"ר הוועדה לקבוע את התיק להוכחות ונקבעו מועדים להגשת תצחירים,

ביום 30/5/2024 הוגשו תצהירים מטעט העוררת; תצהירו של מר ירון ספקטור, מנכ"ל העוררת ותצחירה של גבי קרן ליפשיצ, מנכ"לית איומד טכנולוגיות בע"מ.

ביום 11/9/2024 הוגש תצהיר מטעם המשיב; תצהירו של חוקר החוץ מר אסף ישראלי הכולל את דויית הביקורת שערך ביום 22/11/2023.

ביום 10/12/2024 התקיים דיון תוכתות בו נחקרו העדיס מטעם העוררת. העוררים ויתרו על תקירת העד מטעם חמשיב. בסיום חדיון נקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים,

למרות תזכורות חוזרות ונשנות מצד המזכירות לא הוגשו סיכומים מטעם העוררת, ולנוכח היקפה הצר של המחלוקת העובדתית הוועדה החליטה ליתן החלטה על סמך החומר בתיק הערר מבלי להודקק לסיכומי הצדדים.

מכאן תחלטה זו.

בפנינו דו"ח ביקורת שערך חוקר החוצ מטעם המשיב אליו צורף תשריט צבעוני בו נראה שטח המסומן בירוק המושכר לחברת איומזד בע"מ ושטח מסומן בכתוס המשמש את העוררת.

בדוייח הביקורת ציין תוקר החוץ כך: ייהנכס הינו שטח אינטגראלי רצוף ללא מחיצח בין השטחים.

ישנה כניסה ראשית אחת המשרתת את שני השטחיט המדוברים.... בתמונות 29,30 ניתן לראות את נקודת החיבור בין השטחים, אין מחיצה המופרדת ביניהם. אין פיצול פטליו.

בתמונות 29-30 אשר סומנו בדיון בתיק הוועדה נראה מסדרון ארוך שלימינו מטבח ובסופו מפתח פתוח לרווחה שוכוכית בשני צידיו. מפתח וה נמצא בין החלק המוחזק על ידי איומד בע"מ והחלק המותוק בידי העוררת ומן התמונות עולה כי הוא מאפשר מעבר חופשי בין שני חלקי חנכס.

בדיון ההוכתות מיום 10/12/2024 העיד מר ירון ספטור, נציג העוררת, כי יש שתי כניסות וכניסה נפרדת לכל נכס. לפר עדותו, ישנה כניסה לשטח הכתוט המוחזק על ידי העוררת מתוך חדר המדרגות וישנה כניסה ראשית מהמעליות על גביה רשומים שמות שתי החברות. העד העיד כי לרוב חוא נכנס למשרדיו מהכניטה הראשית אך ישנה אפשרות להיכנס גם מחדר המדרגות. העד הוסיף כי ישנו מחזיק שלישי בקומת בין השטח הלרוק והכתוס, בשטחו נמצא ממייק ולש דלת פתוחה. העד ציין כי אין מחיצה בין השטח הכתום והירוק וגם אין דלת. לשאלת ב''כ המשיב,. העד השיב כי לא מיתך לדעת מהם החדרים של העוררת ומהם החדרים של חברת איומד ואפשר לעבור בין השטח הכתום והשטח הירוק באופן חופשי, העד אישר שהנכט ניתן לחלוקה אך חוא אינו מחולק. העדה גבי קרן ליפשי\ העידת כי יש כניסה נוספת ליד חממייק מחדר המדרגות, אך בכניסה המשנית אין שלטים ועובדיה לא נכנטיס דרך כניטה וו אלא דרך הכניטה הראשית.

לאחר שבתנו את חראיות שבפנינו ושמענו את העדיס מטעם העוררת הגענו למסקנה כי דין הערר לתידחות.

מסקנתנו כי מדובר בנכס אינטגראלי אחד שהמעבר בין שני חלקיו הנטענים (וּה המטומן בכתוט ווה המטומן בירוק) הוא תופשי. הכניסה הראשית למשרדי העוררת ולמשרדי חברת איומד הינה אחת ועל גבי חדלת שלטים של שתי החברות. העובדה שקיימת כניטה משנית מחדר המדרגות / בסמוך לממייק, בה נעשה שימוש נדיר ולא תכוף, אינה משנה ממסקנה צו. אמנם על פי הנטען חלק מן החדרים בנכט משמשים את העוררת וחלקט משמשים את חברת איומד, אולם מבחינה פיזית אין חלוקה ברורה בין שני הנכסים המצדיקה את פיצול חשבון הארנונה כמבוקש, ואת מאחר ונדרשת התאמת ברורה בין ספרי העירייה (מצבט תפיזי של הנכסים ולא ייתכן כי נכס אחד יירשם כשני נכסים בעוד מבחינה פיולת מדובר בנכס אחד,

מססנתנו כי מדובר בנכס אינטגראלי אחד ולכן לא ניתן לפצלו נשענת על ממצאיו המילוליים חברוריט של דו"ח חביקורת, תמונות 29-30 המלמדות על מעבר חופשי בין השטחים, דלת הכניטה תראשית לשני הנכסיט שעל גביח שמות שתי החברות ועדותם של נציג העוררת ונציגת חברת איומד בע"מ שהעידו באופן ברור כי אין הפרדה פיוית בין החלק בו עושה כל אחת מהחברות שימוש,

טוף דבר;

הערר נדחה.

אין צו לתוצאות.

ניתן בתיעדר הצדדים ביום 2/5 0 / /

בהתאט לסעיף 205) לחוק בתי משפט לעניינים מינחלייס חתשייס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינחליים (טדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניונים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה,

בחתאס לתקנח 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (טדרי דין בוועדת ערר) התשלייו- 1977 תפורסט החלטח גו באתר האינטרנט של חמשיב,

לוייר: אפרת א. קפלן, ועחיד חברראומן חרן עו"ד = 7 חבר: קובי ישראלי, רו''ח

7 קלדנית: ענת לת

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל.אביב- יפו ערר מט': 140015498

בפני חברי ועדת הערר:

ייר -- עו'יד אפרת קפלן

חבר -- עו"ד ראובן הרן

חבר -- רו'יח קובי ישראלי

העוררת: אילטיפייב בע"מ

+נגד-

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב- יפו

החלטת

עניינו של הערר בנכט הנמצא בדרך מנח בגין 144א תל אביב- יפו הרשוט בספרי העירייה כנכס מסי 3 החה-ן לקוח מסי 11279700 ששטחו 87 מ"ר.

בכתב הערר העוררת טענה כי התלה את פעילותה העסקית רק ביום 30/4/2023 ועד מועד וח הנכס היח בשיפוץ ולא עבד כלל. העוררת ביקשח לפטור אותה מארנונה עבור התודשיס מרצ-אפריל 2023 וצירפת אישור רואת חשבון בדבר תחילת פעילותה העסקית.

חמשיב הפנה בכתב התשובה לתשובת מנחל הארנונה מיום 4/6/2023 לפיח הנכס לא חויב בארנונה עד לווס 28/2/2023 וכי הפנייח בבקשה להכיר בנכס כלא ראוי לשימוש לא נערכח בזמן אמת ואין ביכולתת של העירייה לבתון את מצבו בזמן עבר. מנהל הארנונה הוסיף כי בשיחח טלפונית העוררתת חתבקשה להמציא אסמכתאות על מועד הכנסת הציוד לנכט אולם היא לא חמציאה דבר,

ביום 17/12/1023 ניתנח החלטה על ידי יו"ר הוועדה כלהלן:

"לאור המצב הביטחוני, נדחו כל דיוני הוועדה שהיו קבועים מיום 7/10/2023 ועד אמצע חודש נגובמבר 2023, ועדיין קיים קושי בתיאום מועדים לדיון בפני הוועדה מסיבות שונות הקשורות במצב,

בנסיבות אלה, על מנת שלא ייווצר עומס משמעותי על הוועדה בתום תקופת תחירום, בכדי לקדם את הדיון בתיקי הערר שטרם נקבעו לדיון בפני הוועדה, ובמטרה שהוועדה

תוכל לשוב לתפקוד באופן מדורג והדרגתי, הועבר תיק הערר לעיוני למתן החלטה בדבר אופן ניהול ההליך.

לאחר שקראתי את הערר ואת כתב התשובה לערר, ועל מנת לייעל את הדיונים

בפני ועדת הערר, אני קובעת כלהלן:

העוררת טוענת כי היא החלה את פעילותה העסקית ביום 30/4/2023 וכי עד מועד זה הנכס היה בשיפוץ ולא עבד כלל. לאור זאת, העוררת מבקשת לקבל פטור מארנונה בגין החודשים מרץ - אפריל 2023.

מתשובת מנהל הארגונה לעוררת מיום 4/6/2023 עולה כי העוררת התבקשה להמציא אסמכתאות המעידות על תאריכי הכנסת הציוד לנכס אולם הדבר לא נעשה. מאחר והפטור התבקש בדיעבד, הרי שלא נערכה ביקורת בנכס בזמן אמת שיכלה ללְמד על מצבו הפיזי של הנכס.

תשומת לב העוררת לכך שעל פי הפסיקה, יש לפרש את הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות בצמצום, והשימוש בהוראה זו הוא במשורה. הוועדה נתקלת במקרים רבים בפער בין הזכות המצומצמת לפטור מארנונה לפי סעיף 330, לבין התפיסה המוטעית כי כל שיפוץ מקנה זכות לפטור מתחילתו וכל עוד השיפוץ איננו מושלם. יש לזכור כי לשונו של סעיף 330 שעניינה "נהרס בניין... או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו"

וכן תקופות הפטור הארוכות הנזכרות בסעיפי המשנה, מלמדות על כוונת המחוקק למצב של הרס הנכס או נזקים קרדינאליים, שאינם בבחינת שיפוץ שגרתי והכנת נכס לשינוי בשימוש בו. יש גם לזכור שאת רוב שירותי העירייה, המהווים את ההצדקה להטלת' הארנונה, ממשיכה העירייה לספק גם לנכס שאין בו שימוש. בתי המשפט וועדות הערר עושים שימוש בסעיף 330 בגמישות מסוימת, על מנת להקל על מחזיקי נכסים גם במקרה של שיפוץ מאסיבי, אולם יש לזכור כי זהו היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, והפטור שניתן חייב להיות מידתי, רק במקרים המתאימים ולתקופה המינימלית ההכרחית.

לאור האמור, העוררת מתבקשת לשקול שוב אֶת עמדתה, ובשים לב לכך שאין די בהוכחת מועד תחילת הפעילות העסקית, להודיע בתוך 14 יום, האם יהיה באפשרותה להוכיח כי הנכס היה במצב פיזי המצדיק מתן פטור בחודשים מרץ - אפריל.

לאחר הודעת העוררת יועבר התיק למתן החלטה.

לאתר תוכורות חוזרוות ונשנות מצד המוכירות, הודיעה העוררת ביוט 13/5/2024 בדואר אלקטרוני כי יייש לנו אין סוף הוכחות לכך שהפעילות החלה בתאריך 30.4.2023 1. וד ראשון מהקופח ?, אישור רואה חשבון 3. ניתן להשיג אישור מהקבלן שבנה את העסק....יי. העוררת הביעה טרוניה על / חבקשח לחמציא אישור על הכנסת חריהוט בנכט והביעה תרעומת על כך שהיא נדרשת לחוכיח

. זאת.

ביו

םס 15/5/2024 התליטה יו"ר הוועדה כי חתיק ייקבע לדיון הוכחות והצדדים יגישו תצהירים

אליחם יצורפו הראיות מטעט הצדדים.

ביום 23/7/2028, לאחר תזכורות חוזרות ונשנות מצד המוכירות, התקבלת הודעת דואר אלקטרוני מהעוררת י'מצטער, לא חבנתי איוח תצחיריט עלינו להגיש. איוה עוד תוכחח אתם צריכים לאישור

שההכנטה הראשונה של העסק חהייתת ב 30.4, מדוע אישור רואה חשבון אינו מספק! אם נביא אישור מהמשכיר אשר יאמת את התאריך תאמננו לנוניי,

לאור תגובה זו, ולפנים משורת חדין, החליטה יו"ר הוועדה ביום 30/7/2024 כי התיק ייקבע לדונך מקדמי בנוכתות חעוררת.

העוררת הגישה בקשה לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 10/12/2024 והדיון נדחה ליום 15/1/2025.

הודעת דואר אלקטרוני מטעם העוררת מיום 13/1/2025 התקבלה לתיק הוועדח רק לאחר הדיון

ובה נכתב כי: ייאנו בריכים להגיע במיוחד מחעיר אילת לוועדה מפסידים ימי עבודה ומשלמים

הרבח כסף. חאם ניתן לעשות את הוועדה בווס או בטלפון! אם לא, חאם ניתן לעשות זאת ביום שישי או בחמישיניי . משהשיבת המנכירות כי חדיונים בפני תוועדה מתקיימים באופן פרונטלי בלבד והיא תוכל להודיע על אי חתייצבות, הודיעה העוררת בכתב כי יימאשריס את קיום הוועדה בהיעדרנויי. כאמור, הודעה וו לא הייתה בתיק הערר ביום 15/1/2025.

ביום 15/1/2025 התברר כי העוררת לא התייצבה לדיון שנקבע ובייכ חמשיב הודיעה כי העוררת ביקשה שחדיון יתקיים בהיעדרה. בייכ המשיב הגישה לתיק הוועדה דו"ח ביקורת מיום 19/1/2023 לפיו הנכס נמצא בשלבי גמר שיפוץ וטענח כי לא ניתן לאשר את הפטור המבוקש על ידי העוררת,

בהחלטת הוועדה מיום 15/1/2025 נקבע כך:

"העוררת לא התייצבה לדיון המקדמי שנקבע להיום ולא הגישה הודעה לתיק הערר.

העוררת תודיע בתוך 10 ימים האם בכוונתה להגיש ראיות ביחס למצבו הפיזי של הנכס (תמונות, חשבוניות וכיו"ב) או שהיא מבקשת לתת החלטה על סמך דוחות הביקורת של המשיב. ב"כ המשיב תמציא לידי העוררת העתק מדוח הביקורת מיום 13 לרבות התמונות שצולמו. ככל שלא תתקבל תגובה מצד העוררת התיק יועבר למתן החלטה".

ביום 18/3/2025 ניתנח החלטה נוספת על ידי יו"ר הוועדה כי העוררת תודיע בתוך 7 ימים האם בכוונתה לצרף ראיות התומכות בטענותיה והתיק יועבר למתן החלטה.

עד מועד כתניבת החלטת זו לא הומצאו ראיות הנוגעות למצבו הפיזי של חנכס,

מכאן החלטה זו.

הוועדח עשתה מאמא רב, לפנים משורות הדין, לאפשר לעוררת להמציא ראיות ביחס למצבו הפיוי של הנכס בתודשים מך> -- אפריל 2023 אולם העוררת לא המציאה דבר.

מיותר לציין כי אין במועד תחילת הפעילות העסקית של העוררת כדי ללמד על מועד תחילת החזוב בארנונה והפטור מארנונה ניתן אך ורק בהתאם למצבו הפיוי של הנכס, זאת בחתאס להוראותיו חברורות של טעיף 330 לפקודת העיריות והפסיקח בנושא.

המשיב צירף דו"ח ביקורת מחודש ינואר 2023 בו נכתב כי ייבביקורת אקראית שנערכה במקום

נראה נכס בשלבי גמר, קיים ריצוף, חיפויי תקרה, טיח פנים, נבנח בר משקאות/הגשה, הותקנה תאורה, קיימת דלת כניסה, טרם הותקן שילוטיי. עוד נכתב כי במקום לא נכחו פועלים וכי חצפי לסיום העבודות חינו שבועיים,

מתשובת מגהל תארנונה עלת כי הנכס לא חוייב בארנונח לפני תודש מרץ 2023 ואין בפנינו כל ראייה התומכת בטענות העוררת כי מבחינה פיזית חוא לא תיח ראוי לשימוש בתודשים מר> -- אפרול 2023,

שוף דברן

בחעדר ראיות למצבו חפיוי של הנכס כנטען על ידי חעוררת, ולאור ממצאי חביקורת מיום

3 - הערר נדחה. :

לפנים משורת תדין החלטגו שלא להטיל צר לחוצאות.

נלתן בהלעדר חצדדים בוום 1.17 4%

בחתאט לטעיף 205) לחוק בתי משפט לעניינים מינחליים התשייט- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי י \ משפט לעניינים מינחלייס (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים צכות ערעור בפני בית חמשפט לעניוניכז מינחליים בתוך 45 יום מיום מטירת ההחלטת.

בחתאט לתקנת 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת אזרנונח כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. /

*וייר: אפרת א, כ .1 חבר: 2 /- חבר: קובי ישראלי, הת"

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדות הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מט': 140026583

בפני חברי ועדת הערר:

*רייר-- עו'יד אפרת קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר -- רו''ח קובי ישראלי

העורר: רן גורנשטיין

-נגד-

מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב-יפו

החלטת

עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב דוד ילין 6 תל אביב יפו, חרשוס בספרי העירייה כנכס מסי 9 תחתר-ן ארנונה מס' 10547228 ששטחו 211 מ"ר.

בכתב הערר העורר מבקש לרשום את החזקה בנכס גס על שס אחייניו (ילדי אחותו המנוחה), בהיותם, לפי הנטען, יורשיס כדין של הנכס.

המשיב ציין בכתב התשובה לערר כי הנכס קיבל פטור מארנונה בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות עד ליו 31/1/2025.

בתשובת מנהל הארנונה מיום 15/8/2024 הובהר לעורר כי ככל שישנם יורשים נוספים על פי דין או אס ניתן צו ירושה בעניין המנוחה, הוא יוכל לפנות לעירייה בצירוף פרטי היורשיס והצו ובקשתו תיבדק.

בכתב התשובה המשיב חזר על עמדתו לפיה אין כל אטמכתא או ראיה התומכת בטענת העורר ושמורה לו הזכות לפנות בכל עת עם ראיות רלוונטיות לרישוט החזקה בנכס על שם האחיינים.

ביום 16/2/2025 החליטה לוייר הוועדה כך:

"תיק הערר הועבר לעיוני למתן החלטה ביחס לאופן ניהול ההליך.

לאחר שקראתי את הערר ואת כתב התשובה לערר, ועל מנת לייעל את הדיונים

בפני ועדת הערר, אני קובעת כלהלן:

עניינו של הערר בבקשת העורר לרשום כמחזיקים בנכס את שני אחייניו המהווים יורשים על פי דין (ילדיה של אחותו שנפטרה).

המשיב מציין בכתב התשובה כי הנכס אינו ראוי לשימוש בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות ולכן נראה כי מדובר בבקשה לשינוי הרישום בלבד.

העורר יודיע בתוך 14 יום האם ניתן צו ירושה ו/או צו קיום צוואה לפיו ניתן לרשום גם

את אחייניו כמחזיקים בנכס.

החלטה זו ניתנת חלף דיון מקדמי.

מתרשומת בתיק עולה כי המזכירות פנתח לעורר מספר פעמים בדואר אלקטרוני ובטלפון, וביום 5 הוא הודיע כי יניש תשובה מעורך דינו. עד מועד וה לא התקבלה עמדה מצד העורר.

מכאן החלטת זו.

עמדת מנהל הארנונה לפיח נדרש צו ירושה או כל ראייח אחרת לחיות האתיינים יורשיס של הנכט על פי דין, על מנת לרשום אותם כמחזיקים בנכט, חינה טבירה, שכן לא נותן להעביר את רישום חחזקה בנכס בהטתמך על דברי העורר בלבד.

לעורר שמורה הזכות להציג בפני מנהל הארגונה צר ירושח ו/או כל מסמך אחר לפיו אחייניו הינם יורשי חנכט ואצי המשיב ישקול את הבקשה לרישומס כמחזיקיס. ככל שבקשתו לא תענה - שמורת לעורר הזכות להגיש ערר כנגד ההחלטה.

לעת הזו, אין עילה להתערב בהחלטת המשיב נושא הערר.

הערר נדלחת.

אין צו להוצאות.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום ‏ - 2.2 2

בהתאם לטעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מונהלייס התשייט- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליוס (סדרי דין) תשסי/א -- 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 לוס מיום מטירת ההחלטה,

בחתאס לתקנה 20(ג) לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתב.האנגטרנט של חמשיב.

חבר: ראובן הרן, עו"ד חבר: קובי לשראלי, רו"ח

קלדנית: ענת לוו

בפני ועדת הערר לענייגי ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס': 140026676

בפני חברי ועדת הערר:

ייר - עו'ייד אפרת קפלן

חבר -- עו"ד ראובן הרן

חבר -- רויית קובי ישראלי

העוררת: יו בייק בע"מ

-נגד-

מנהל הארנונת, עיריית תל-אביב-יפו

החלטת

עניינו של הערר בנכט הנמצא ברח/ המנור 7 תל אביב- יפו, הרשוט בספרי העירייה כנכס מסי 89 חר-ן ארנונה מס' 11408416.

בכתב הערר העוררת מבקשת לפצל את הנכס, ששטתו הכולל הוא 323 מ"ר, ולסווג חלק מן השטז בסיווג יימחטניסיי.

העוררת עצמה מציינת, בהגינותה, בכתב הערר כי יילמיטב הבנתנו רק בהתקיים ארבעת הסעיפים הללו ביחד המקום יוגדר כמחסט אצלכם, לגבי 3 סעיפים אנו עומדים בהם, ולגבי הטעיף של המחסן נמצא באותה קומה אנחנו לא עומדים בתנאייי. העוררת מנמקת כי חלק מן הנכט משמש לאחסנה ולא להפצה ולקוחות אינם מורשים לחכנס אליו. עוד נטען כי לנכס שתי כניסות, מרחוב המנור ומרחוב העמל.

בכתב התשובח לערר המשיב מפנה להחלטת מנהל הארנונה בהשגה מיום 14/10/2024 לפיח על מנת שנכט יוכר כמחטן עלנו לעמוד בארבעת הסעיפים שנקבעו בסעיף 3.3.2 לצו הארנונהז.

המשיב מפנה לביקורת מיום 6/10/2024 לפיה מדובר בנכס המצוי כולו באותה הקומה; נכס אינטגראלי אחד ורצוף עס כניסה אחת.

ביום 4/2/2025 החליטה יו"ר הוועדה כך:

"תיק הערר הועבר לעיוני למתן החלטה ביחס לאופן ניהול ההליך.

לאחר שקראתי את הערר ואת כתב התשובה לערר, ועל מנת לייעל את הדיונים

בפני ועדת הערר, אני קובעת כלהלן:

עניינו של הערר בבקשת העוררת לסווג חלק מן הנכס בסיווג מחסנים. העוררת עצמה מציינת בכתב הערר כי היא עומדת רק בשלושה תנאים מתוך ארבעת התנאים הקבועים בצו הארנונה להענקת הסיווג המבוקש.

המשיב טוען כי בהתאם לביקורת שנערכה בנכס ביום 6/10/2024, נמצא כי מדובר בנכס הנמצא באותה קומה, קרי, בנכס אינטגראלי אחד ורציף עם כניסה ראשית אחת.

המשיב מדגיש כי אין מחלוקת העניין זה וכי לא ניתן להיענות למבוקש.

מקריאת כתב הערר וכתב התשובה לערר עולה כי על פניו הצדק עם המשיב, שכן ככל שהעוררת עצמה טוענת כי היא אינה עומדת בארבעת התנאים הקבועים בצו הארנונה, אין עילה להתערב בהחלטת המשיב, המחויב לפעול על פי הדין וללא אפליה,

לאור האמור, העוררת תודיע בתוך 7 ימים האם היא עומדת על הערר או מבקשת להתייצב לדיון.

החלטה זו ניתנת חלף דיון מקדמי".

ביום 27/5/2025 הודיעה העוררת בדואר אלקטרוני כי היא מבקשת שתינתן החלסה על ידי הוועדה.

מכאן החלטת זו.

טעיף 3.3.2 לצו הארנונה קובע כך:

3.32% מחסנים (סמליט 770 - 773)

מחטני ערובה, מחטני עצים וכן מחטניס אחרים המשמשיט לאחסנה בלבד ובתנאי שלקוחותת אינם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת העטק אותו חס משרתים, ואי<ם נמצאיט בקומות רצופות לעסק, ולמעט מתסניט"

המשמשים לשווק והפצה, יחויבו לפי התעריפים המפורטים לחלן :

ו"

התכלית בבטיט סעיף 3.3.2 לצו הארנונה המעניק סיווג מופחת לימחסניט' היא הוולת דמי הארנונה למחסן המשרת עטק (עמייג (ת''א) 60288-06-13 ש.ה.א. שירותים הובלה ואחסון בע"מ ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב),

הפסיקה קבעה כי התעריף המיוחד והזול למחטנים מיועד למחטנים שנועדו לאתטנה מממושכת של טובין, שאינם משמשים את העסק באופן שוטף, מינס ממוקמים לידו ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העטק, עובדיו ולקוחותיו (עמיע 60 (תייא) חברת סבן ניסים ני עיריית תל אביב ).

מכאן שתכלית הטלווג המופחת למחסנים הינה הוצלת דמי הארנונה למתסן המשר עטק בהתקיים

התנאים המפורטים בצו: הנכס משמש לאחטנה בלבד, לקוחות אינם מבקרים בו, הנכס אינן נמצא

בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומה רצופה לו והנכס אלנו משמש לשיווק והפצה. מלשון צו הארנונה עולה כי ממילא לא כל שימוש של ייאחטנתיי מסווג על פי צו הארנונה בסיווג יימחסמלטיי

ומדובר בסיווג חנתון לשיקול הדעת של המשיב, הבוחן את התקיימות מכלול התטזיט הקבועים בסעיף בפועל, ובכלל זה מיקומו של הנכס ביחט לעסק העיקרי וכן את משך האתטנה.

לאור זאת, משאין מחלוקת עובדתית כי מדובר בנכס אינטגראלי הנמצא באותה קומה, הרי שלא מתקיימים ארבעת התנאים שנקבעו באופן מפורש בצו הארנונה ולכן אין מנוס מדחיית הערר,

טוף דברן

הערר נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום. 4 2 ₪ 0 ,

בחתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינחלייס התשייט- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לענלונים מונחלייט (סדרי דין) תשסי/א -- 2000, קיימת לצדדים זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת התחלטה,

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשליט- 1977 תפורטם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

1 0 יו ,

יו"ר: אפרת א. קםלן עו"ד חבר: ראובן הרן/עו"ד 7 חבר: קובי ישראלי, רוי/ח

7 קלדניות: ענת לוי

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב ערר מס': 140017167

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: עריד גדעון ולסמן

חבר: עויידי משה קורן

חבר: רו'י'ח שמעון ז'יטמיצק:

העוררתת: רום כפנרת נכסים והשקעות בע'י'מ

< בג 7

מנחל הארנונה, עיריית ת''/א יפו

החלטה

ערר זה עניינו מבנה מרתוב הרכבת 68, תל אביב, בו נמצא נכט אשר רשום בטפרי העירייח כנכסים 7 |ו- 2000171982 (להלן: 'יחנכטיי).

ערר זה הינו חלק מ- 36 עררים שנדונו ביחד, אך לא אוחדו, עקב בקשת העוררת, ולא ניתן להבינו אלא כחלק ממכלול זה.

ככלל ערריט אלו עסקו במספר שאלות ובין היתר שאלת והות המחזיק, שאלת תיוב שטחים משותפים ועוד. ברס, שאלה נוספת שעולה מערריס אלו היא שאלת ניהול הליכים בתום לב.

רקע כללי לכל העררים של העוררת

41 כאמור לעיל, ערר זה הינו חלק מ- 36 עררים שנוהלו ביחד, אך לא אוחדו.

2 עררים אלו נוהלו בנוטף לעוד שורה של עררים, שהוגשו על ידי העוררת ונוהלו בנפרד.

3 כל העררים עוסקים ב- 7 מבנים בעיר תל אביב. מדובר בעררים שהוגשו משנת 2017 ואילך.

4 העוררת הינה חברה העוסקת בתחום הנדליין ובמסגרת עיסוקה זה שוכרת נכטיט ומשכירת אותם לשוכרי משנה.

5 כיום ניתן לקבוע כי עררים אלו הוגשו ו/או נוהלו בחוסר תום לב על ידי העוררת.

6. יובהר, כי העוררת הגישה עררים רבים תוך בקשה לדון בתלק מהם ביחד אך לא לאחדט

ובתלק אחר לדון בנפרד.

7 ככלל העררים הוגשו ללא ביסוס ראייתי ובניגוד למצב המשפטי, הוגשו בקשות רבות לדחלית דיון, לא קוימו החלטות של הועדה, הוגשו עררים כפולים ובטענות חסרות שחר אך שדרשו בירור עובדתי, הוגשו עררים בלא שחיו בידי תעוררת ראיות לתמוך בטענות, הורחבו חזיתות ועוד.

זאת בנוסף להתנהלות לא תקינה כגון איחורים לדיונים, אי קיום החלטות דיוניות וכלויב.

בדיעבד, ולאתר שנודע כי העוררת נכנסה להליכי פשייר, ניתן להניח כי ניהול ההליכים בדרך זאת נועדו בכדי להימנע מתשלום הארנונה ולדתות את הקצ, שכן ידוע כי כל עוד עומדיט

הליכי הערר, מעוכבים הליכי הגביה של המשיב.

הנאמר לעיל נאמר בכדי ליתן רקע להתלטות ובכדי ליתן ביסוס לפסיקת ההוצאות, אך יובהר, כי בשורה התחתונה ההחלטות של ועדה נכבדה זאת ניתנות לגופן של הטענות.

כמו כן הדבר מוסבר לצורך הבנת מורכבות מתן ההחלטות והעיכוב בכתיבתן (ואת בנוסף לעיכובים אוביקטיבייס כגון ייתקופת הקורונחיי, מלחמת 'יחרבות ברצליי וחליכי הפשייר).

נכס ברחוב הרכבת 68- ערר מטפר 140017167

העובדות

ביום 29.1.17 התקבלה פניה אצל המשיב בעניין הנכס.

העוררת פנתה בנושא שתי הודעות חיוב דו חודשיות שתתקבלו אצלה לכאורה ב11.1.17.

העוררת טענה כי יש לסווג כבית תוכנה את הנכס וואת לאור חטכט פשרה שנחתם בעבר, כי יש להפחית שטחים משותפים וכי חדר מעליות בגג יש לסווג כמלאכה ותעשית.

ביום 28.3.17 השיב המשיב כי הוא דוחה את טענות העוררת בצורה חלקית. המשיב קיבל את הטענה בנוגע לבית תוכנה עד לסוף שנת 2017.

ביום 18.5.2017 הוגש חערר דנן.

במסגרת הערר טענה העוררת כנגד גודל השטח לחיוב, כי יש להפתית שטחים משותפים, כל אין לתייב את הגג,

העוררת העלתה שורה של טענות של הפלייה וכנגד התנחלות המשיב ביחס להטכס פשרה שערך בעבר, אך כבר כעת נקבע כי טענות שכאלת מקומן חיה בהליך אתר ולא בפנינו.

ביום 14.8.17 הוגש כתב תשובה. כתב התשובה העלה טענת סף כי יש לדתות את הערר עקב איתור בהגשתו (הטענה התבסטה על מועד שליחת החהלטת המשיב אך לא ביססת את מועד קבלת התשובת אצל העוררת).

כמו כן נטען כי אין לועדה טמכות לדון בנושא הטכם הפשרה ובדיני ההקפאה.

לגופם של דברם נטען כי העוררת הינה מתזיקה *חידה וכל חיוב הגג כדין.

כתב התשובה אף הפנה לשתי ביקורות שנעשו בנכס.

דלו

ביום 17.10.21 התקיים דיון הוכתות. במאמר מוטגר נפנה לדברים שנכתבו בפתחת הדיון בנוגע להתנחלות העוררת.

ביום 24.10.21 התקיים המשך דיון הוכתות במסגרתו העידו גם התוקריס מטעם המשיב.

גם כאן נפנה להתנהלות העוררת כפי שפורטה בפרוטוקול.

הצדדים הגישו טיכומיס.

לאחר בחינת עמדות הצדדים אנו סבורים, כי צודק חמשיב וכי הדין הערר להידחות, חליך זה הינו שוב הוכחה להתנהלות העוררת. מדובר בהליך סרק שהוגש שלא כדין.

העוררת הגישה השגה על חיוב דו חודשי דבר שאינה זכאית לו על פי הדין.

די בכך להוביל לדחיית הערר.

בנוסף יש יסוד לטענה של חמשיב כי הערר הוגש באיחור. אין בורך להכריע בטענה אך נדמה כי צורך שהעוררת תתמוך את טענתה בנוגע למועד קבלת התשובה להשגה בראיה כלשתי.

למעלה מהדרוש נזכיר כי המחציקה בנכט חינה העוררת, כפי שהבהרנו בהחלטות אחרות שלנו.

בנוגע לשטחים המשותפים הרי שאנו קובעים כי העוררת מחזיקה באופן בלעדי בנכס וכי על פי ההלכה היה עליח לפנות למשיב בזמן אמת ולבקש להעביר חוקה ככל ואכן היה מתזיק חדש.

העוררת לא הביאה כל ראיח טובה ללמד כי יש בכלל צדד ג' בנכט, מה טיב הזכויות שלחם, באיזה שטח הס יושביט ולאיזה תקופה. העוררת לא נתנה כל הסבר טוב לסיבה כי היא לא הודיעה על חילופי מחזיקים ומדוע לא עשתה כן ככל ויש מחזיקים אחרים.

בכך שלא עשתה כן יש גם לחזק את מסקנתנו כי אין מתויקים אחרים וכי השימוש בנכס חינו של העוררת במסגרת עיסוקה כייעסקיי.

נבקש להזכיר מושכלות יסוד.

ככלל, טיווג בארנונח של נכטיט הינו בחתאס לשימוש הנעשה בו. כך למשל נאמר בעמיינ

6 זזיומלקאר נ' מנהל תארנונה בעיריית תל אביב:

ייהעיקרון הכללי הוא, כי סיווג הנכס ייקבע באופן פרטני, בתתאם לשימוש שנעשה בו בפועל ולנוכח צו הארנונה הרלוונטל. . .5

אף בית המשפט העליון הנכבד בעייא 8588/00 עיריית עפולה נ' בזק (להלן: ייפסיייד בזקיי)

ף ו ס 1 /

פסק, כי סיווג נכס יעשה בהתאם לשימוש בו ולא בהתאם לוחות המחציק בנכס.

אולם, במקום אחר, רעייא 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל נ' עירית חיפה (להלן:

ייפס'י+ פרטיטי אשראייי), נקט בית המשפט חעליון בגישה מרוככת יותר, תוך הבהרה שפט'יד בזק אינו פוסל לתלוטין את סיווגו של נכס בארנונה, בהתאם לזהות הגוף המחזיק בו, וחוכרה תוקיותו של מבחן הפונקציונלי / ארגוני מרוכך המשולב במבחן השימוש, שכונה

ייהמבחן המשולביי, כדלקמן:

*אני סבורה כי הלכת בזק אינה פוסלת סיווג במקרים מסוימים המכיל מרכיב של ימיחות המשתמשי. אמנם כל סיווג צריך להתתשב בשימוש אשר נעשה בנכס, אך מבחן משולב של מהות השימוש ומיהות המשתמש יכול לחיות במקרים מטוימיט לגיטימי. עמדח זו נתמכת אף בתקנות ההסדרים, שמפרטות רשימה של טכומים מירבייס ומזערייס עבור סוגי נכסים שונים. רשימה זו מכילה את חסיווג 'ננקיס וחברות ביטות', שהינו סיווג המורכב מהמבחן המשולב של מהות השימוש ומיחות המשתמש.

ודוק: אין כוונתי כי מבחן משולב כזה *היה תמיד לגיטימי. דבר זה תלוי, לדעתי, בין היתר, בחלקו של כל מרפיב במבחן המשולב.

טיווג לגיטימי יהיה כזה שמרכיב חשימוש בו יהיח חדומיננטי. כך למשל סיווג של משרד רואי-חשבון הוא מבחן שבו מיחות המשתמש היא הדומיננטית, שכן לו חיה מבחן חשימוש הדומיננטי היה נכנס לסיווג רגיל. של משרדים. עם ואת, טיווג של בנקים, שאינו דומה בשימושו לעסקים מסוג אחר, הינו לגיטימי. במקרה שבפנינו, אנל סבורה כי יתכן לראות באופן עקרוני את הטיווג יחברת אשראלי כסיווג לגיטימי מבתינה זו.'י (ההדגשות אינן במקור)

לענלין המבחן המשולב, ראה גס: עמייע 1168-07-14 מגדל חברה לביטוח בע"מ ג' מנהל הארנונת בעיריית תל אביב.

בנוסף למבתן לעיל נקבעו אף מבחנים וקריטריונים נוספיט שעל מנחל הארנונה לשקול (ראו עעיים 9401/06 אלגנטינת באוניברטיטה נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב).

מבחן אחד מבין המבחנים הללו, קובע כי נר לרגלי פרשן דיני חמלטים הוא שיש לפרשם באופן שלא יטיל על הרשות נטל כבד לצורך ייישומו של הסיווגיי, ובלשון בית המשפט העליון בברס 9205/05 מנהל תארנונת - עיףיית טבריה נ' חיפר שוק 1991 (לחלן: ייפסייר

חיפרשוקי):

ייקביעת רף מינימאלי מעין וה מאפשרת לרשות המקומית להכיר בטיווג של חלק מנכס שיהיה שונה מהסיווג העיקרי, כאשר אותו חלק משרת ייעוד מוגדר ונפרד; וואת מבלי לדרוש מהרשות המקומית לעקוב אתר השימושים שנעשים בהלקלם

שוניט של נכס הומוגני בעיקרו - דרישה שבמקרים רבים אינה מעשית.!

72 בדומה פסק בית המשפט העליון בעייא 9368/96 מליטרון נ' עיריית קרית ביאלי:

13% על-מנת שמט ייחשב /מס טובי, נדרש כי יחיח יעיל.

דרישה זו פירושה, שהמס יהיה ...ית לגבייה בקלות ובהוצאה מוערית כך שהשלטון ייהנה ממלוא המס שהאזרת משלם' (י' מ' אזירעי /בסיס מס בולל בישראלי [15], בעמי 432).

וכבוד השופט גולדברג:

ייעילותה של מערכת גבייה נמדדת ביחס שבין חכנסותיה לבין הוצאותיה. מערכת גבייה שזרס ההכנסות הצפוי להתקבל באמצעותה נמוך, או שחוצאות תפעולה גבוהות - אינה יעילה... כאשר מערכת גבייה לוקה בתת-אכיפת פותחתת יעילותה, ונוצר חסר כספי בקופות הציבור. בידי המתוקק לייעל אז את הגבייח על-ידי קביעת בסיס חבות נות יותר לאכיפה...!

(בגייץ 5503/94 סגל נ' יושב- ראש תפנטת [9], בעמי 581).

דרישו היעילות אינה מעוגנת בחוק. עס ואת היא משמשת קו מנחה פרשנל, יי

3 > שיקול נוסף, שנקבע רלוונטי ויש בו הרבה טעם לדעתנו, זוא כי יש להתאים את המבחנים. = חשוניס של דיני הארנונה למציאות החיים המודרנית (ברייט 1676/15 ברודקאטט ני מנחל "

הארנונה בתל אביב יפו, להלן: ייפס'ד ברודקאסטי),

4 שיקול זה מהותי בימים אלו, שכן צורת השימוש בנכסים מתפתחת למודלים מורכבים משהיו פעם. כך למשל השכרת דירות לתקופה קצרה (אייר בי אנד בי), כך למשל חללו עבודה משותפים ועוד.

5 אנו סבורים שתתפתחות זאת של יימציאות התייט המודרנית'' מתליבת הסתכלות על מכלול הנטיבות בעת בתינת הסווג. קביעה מהו השימוש בנכט אינה יכולה להיוונ מנותקת מזהווג המשתמש, מהות השימוש, סוג הזכויות בנכט של הצדדים השונים, זחות המחזיק הרשום, כמות חילופי חמשתמשיס וכיוייב.

סוף דבר

34 לסיכום האמור לעיל, אנו טבורים, כי בשים לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, זיין הערר להידחות.

7 העוררת הגישח את הערר שלא כזזין.

מעבר לכך העוררת העלתה טענות ללא ביסוסן.

לכן כאמור מחלטטו לדחות את הערר.

בנטיבות ערר זה חעוררת תשא בתוצאות המשיב בסך של 0 ש"ח שישולם בתוך 30 יום.

ניתן בהעדר הצדדים חיוס: מו 5 י

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי משפט לעניוניס מנהליום (טדרי דין), תשס"א-2000, קבשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניונים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מ₪15 קבלת ההחלטה, בחתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנו/ק כללית)(סדרו דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורטם החלטה זו באתר האינטחנט של אמשיב,

/ כו

חבר: עו"ד משה קוו חבר: יו" שמעון ו'יטניצסי

קלדנית : ענת י

ועדת הערר לענליני אדנונה

שליד עיריית תל אביב ערר מט': 140025260

בפני חברי ועדת ערר:

ליר: ערייד גדעון ויסמן

חבר: עו'יד משה קורן

חבר: רו'יח שמעון זייטניצקי

העוררת: רום כנרת נכסים והשקעות בע"מ

- נג 7י

מנהל הארנונה, עיריית ת''א יפו

החלטת

ערר זח עניינו מבנה מרחוב הרכבת 68, תל אביב, בו נמצא נכס אשר רשום בספרי העירייח כנכטים 7, 2000413608 ו- 2000171982 (לחלן: 'יהנכסיי).

ערר זה הינו חלק מ- 36 עררים שנדונו ביחד, אך לא אוחדו, עקב בקשת העוררת, ולא ניתן להבינו אלא כחלק ממכלול זח.

ככלל עררים אלו עסקו במספר שאלות ובין היתר שאלת והות המחזיק, שאלת חיוב שטחים \ משותפים ועוד. ברס, שאלח נוספת שעולה מעררים אלו היא שאלת ניחול הליכים בתום לב.

רקע בללי לכל העררים של העוררת

41. כאמור.לעיל, ערר זה חינו חלק מ- 36 עררים שנוחלו ביחד, אך לא אוחדו <>

2 עררים אלו נוהלו בנוסף לעוד שורה של עררים, שהוגשו על ידי העוררת ונוהלו בנפרד.

3 כל חעררים עוסקיט ב- 7 מבנים בעיר תל אביב. מדובר בעררים שהוגשו משנת 2017 ואילך.

4 העוררת הינה חברה העוסקת בתחום הנדליין ובמטגרת עיסוקח גה שוכרת נכטים ומשכירה אותסם לשוכרי משנה.

5. כיום ניתן לקבוע כי עררים אלו הוגשו ו/או נוהלו בתוסר תום לב על ידי העוררת.

6 יובהר, כי העוררת הגישה עררים רבים תוך בקשה לדון בחלק מהם ביחד אך לא לאחדם ובחלק אחר לדון בנפרד.

7 ככלל העררים הוגשו ללא ביסוס ראייתי ובניגוד למצב המשפטי, הוגשו בקשות רבות לדחיית דיון, לא קוימו החלטות של הועדה, הוגשו עררים כפולים ובטענות חסרות שחר אך שדרשו בירור עובדתי, הוגשו עררים בלא שחיו בידי העוררת ראיות לתמוך בטענות, הורתבו חזיתות ועוד.

8 זאת בנוסף לתתנחלות לא תקינה כגון איחורים לדיונים, אי קיום התלטות דיוניות וכיו'יב,

.10

בדיעבד, ולאחר שנודע כי העוררת נכנסה להליכי פשייר, ניתן לתניח כי ניהול התליכים בדרך זאת נועדו בכדי להימנע מתשלום הארנונה ולדחות את הק, שכן ידוע כי כל עוד עומדים חליכי הערר, מעוכבים הליכי חגביה של המשיב.

הנאמר לעיל נאמר בכדי ליתן רקע להתלטות ובכזדי ליתן ביסוס לפסיקת ההוצאות, אך לובהר, כי בשורה התחתונה ההחלטות של ועדה נכבדה ואת ניתנות לגופן של הטענות.

כמו כן חדבר מוטבר לצורך הבנת מורכבות מתן ההתלטות והעיכוב בכתיבתן (זאת בנוסף לעיכובים אוביקטיביים כגון 'יתקופת הקורונהיי, מלחמת ייחרבות ברוליי והליכי הפשייר).

נכס ברחוב הרכבת 68- ערר מספר 140025260

העוגזיות

ביום 29.1.17 התקבלה פניה אצל המשיב בעניין הנכס.

העוררת פנתה בנושא שתי הודעות חיוב דו חודשיות שהתקבלו אצלה לכאורת ב11.1.17.

העוררת טענה כי יש לסווג כבית תוכנה את הנכס וזאת לאור הטכס פשרה שנחתט בעבר, כי יש להפחית שטחים משותפים וכי חדר מעליות בגג יש לסווג כמלאכה ותעשיה.

ביום 18.5.2017 הוגש ערר 140017167.

במסגרת הערר טענה העוררת כנגד גודל השטח לתיוב, כי יש להפחית שטתים משותפים, כי אין לחייב את הגג,

העוררת העלתה שורה של טענות של הפללייה וכנגד התנהלות המשיב ביחש להטכט פשרה שערך בעבר, אך כבר כעת נקבע כי טענות שכאלה מקומן היה בהליך אחר ולא בפנינו.

ביום 14.8.17 הוגש כתב תשובה. כתב התשובה העלה טענת סף כי יש לדחות את הערר עקב איחור בהגשתו (הטענה התבססה על מועד שליחת התלטת המשיב אך לא ביסטה את מועד קבלת התשובה אצל העוררת),

כמו כן נטען כי אין לועדה סמכות לדון בנושא הסכט הפשרה ובדיני ההקפאה.

לגופם של דברם נטען כי העוררת הינה מתזיקח לחידה וכי חיוב הגג כדין.

כתב התשובה אף הפנה לשתי ביקורות שנעשו בנכס.

כפי שקבענו בהחלטה בעניין ערר זה הערר חוגש שלא כדין מכוון שהוגש על דרישות תשלום דו חודשיות.

התנהלות זאת המשיכה כאשר ביום 12.4.18 הגישה העוררת פניה נוספת שהגדירה כהשגח בגין חיובים לתודשיס 1-2 2018.

ואכן הפניה נדחתה בין היתר בגין סיבה זאת על ידי המשיב ביום 25.6.18.

המשיב דחה את יתר טענות העוררת לגופן.

לפיכך ביום 9.8.18 הוגש ערר 140019141.

ביום 28.2.21 הוגש כתב התשובה.

ביום 6.6.19 הוגשה פניה נוספת. הפניה נעשתה בגין תיוב דו חודשי בנוגע לחלק מהנכס וחיוב שנתי בנוגע ליתר.

העוררת חזרה על טענותיה כי יש למרות שלא פעלה להעביר חזקה בנכס, יש בנכס מחזיקים אחרים, צדדי ג', ואותם צדדים עושים שימוש של בית תוכנה.

כמו כן טענח בגין חיוב בנוגע לשטחים משותפים, הגג ועוד.

ביום 30.7.19 דחה המשיב את הטענות וקבע כי השימוש שעושה העוררת הינו משרדי/ מסחרי בדרך של השכרת חללי עבודה. ואת בין היתר על בטיט ביקורת מיוט 29.7.19.

ביום 11.9.19 הגישה העוררת ערר נוסף, 140020768.

ביוט 2.2,2020 חוגש כתב תשובה מטעם המשיב.

ביום 22.4.2020 הגישה העוררת השגה נוספת.

העוררת חזרה על טענותיה בצורה וחח.

גס בפנייה ואת הועלו טענות בנוגע לחיוב דו תודשי.

הפניה נדחתה ביום 27.4.2020 ובין היתר על בסיס ביקורת שזיהתה כי יש מתזיקים שונים בנכס לעומת שנים קודמות וזאת למרות שהעוררת הצהירה כי לא נעשח כל שינוי עובדתי

בנכס.

ביום 18.6.2020 הוגש ערר 140021700,

ביום 12.8.2020 הוגש כתב חתשובת.