החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - נובמבר 2023 - 1
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית עררים מס': 140024054 שליד עיריית תל-אביב- יפו 11
127
בפני חברי ועדת הערר:
*ף/ר: עו"ד סטוקהולס כהן אבי
חבר: עו'יד אהוד פלדמן
חבר: רו"ח קובי ישראלי
העוררים: 1.ציפורה פומרנ\
2 מכבי שלרותי בריאות
- נגד.-
המשלב: מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב- יפו
ההחלטת
ההשגה, הערר וההליכים בפני הועדת
1 העוררת 1 (להלן: ''העוררת ו/או פומרנצ''י) הגישה ערר 140023411 על תשובת מנהל הארנונה, בהשגה אשר הוגשה מטעמה, בעניין חיובי ארנונה לנכס שמספרו בספרי העירייה 2000458157 והנמצא ברתוב קהילת סלוניקי 9 (להלן : ייהנכסיי).
2 בערר טענה העוררת כל לנכס שבבעלותה הוצמד חלק ברכוש המשותף המהווה גג (להלן: ייהשטת המשותףיי) ואשר מעולם לא עשתה בו שימוש וממילא לא ניתן לעשות בו שימוש.
3. העוררת מוחה על תשובת המשיב להשגה לפיה דחה המשיב את השגת העוררת וקבע כי מדובר בשטת
עצמאי המהווח נכס בר תלוב.
לטענת העוררת, בשטח האמור קיימת חלוקה פיצית בין חלקה של העוררת בשטח, לבין החלק הנוסף המוחזק על ידי העוררת 2, קופת חולים מכבי. לטענתה, בעוד שחלקה היא פנוי מכל אדם ותפ\, חלקה של קופת התולים מוחזק וקיימים בו חפצים והינו בשימוש.
לטענת העוררת 1, המשיב ייחס אליה שימוש בשטח המשותף תוך התעלמות מההפרדה בין חלקה לבין חלקה של קופת חולים.
עוד טענה העוררת כי המשיב התעלט מכך שמדובר בקומה מפולשת פתוחה, ללא חלונות, ללא כל סגירות וכי גובה הקומה אינו תקני.
עוד טוענת העוררת כי המשיב התעלס מהוראת צו המסים לפיה מאחר והעוררת מחציקה בפתות מ-
% מהשטח המשותף והוא לא משמש למגורים, אין מקום לחייבה בארנונה בגינו.
8 העוררת 2 (להלן: 'ימכבייי) הגישה אף היא השגה על חיובה באופן יחסי בשטח המשותף. המשיב דחה את ההשגח מנימוקים גּהים, תוך קביעה כי אין בשטח הפרדה פיזית בין שני חלקי השטת המשותף.
שליד עיריית
9
.10
.1
2
בתשובתו לחשגה ציין המשיב כי מדובר בקומת ביניים עם כניסה אחת, כי לא מדובר בגג וכי לא מדובר בקרקע תפוסה.
בתשובתו להשגה וגם לערר הבחיר המשיב כי הנכס מחוליב בסיווג ותעריף הנמוך מסיווג קופות חולים ונחשב כיישטחיט טכניים'י בבניין.
לאור העובדה כי מדובר באותו נכס, טענות זהות ומחציקים משותפים, אוחדו העררים דנן ובהתאם התקיים דיון אחד בפני הועדה.
על העדים והראיות
.2
.3
14
5
16
הצדדים הגישו ראיות ובפני הועדה נערך דיון הוכחות.
העוררת הגישה מטעמה תצהלר מטעט מר טל פומרנצ, נכדה של העוררת, אשר העיד כי מדובר ברכוש משותף וכי העוררת מעולם לא עשתה בו שימוש. העד טען בחוור את כל הטענות אשר הועלו בהשגה ובערר לפיהן מדובר בקומה פתוחה ללא חלונות, בגג שלא ניתן לעשות בו שימוש ובחלוקה ברורה עט קופת חוליט מכבי.
בעדותו בפני הועדה, אישר העד כי לא מדובר בקומה האחרונה בבניין. עוד אישר העד כי אין בשטח סממן פיי המייצר חלוקה בפועל בין חלקה של העוררת לבין חלקה של מכבי. העד אישר כי השטח מקורה למעט חלק קטן ממנו, כי ניתן לתגיע ולהסתובב חופשי בשטח הגג וכי בידי העוררת, כמו שבידי מכבי וועד הבית מפתח לדלת הכניסה הראשית.
מטעם מכבי העיד מר בנימין שוויצר מנהל הנכסים בקופה. העד אישר כי אין מחלוקת לגבי גודל השטחים. הוא הוסיף ואישר כי מרבית השטת מקורה. העד אישר כי אין הפרדה פיוית בשטת בין מכבי לבין העוררת. העד אישר כי על הגג מוצבים מנועי מזגנים השייכים למכבי. העד אישר כי בשטת הגג לא ניתנים שירותי רפואה וכי עובדי מכבי לא עושים בשטח זה שימוש וכי האיש היחיד שמגיע לשם הוא איש האחזצקה הטכנית.
מטעם המשיב העיד מר ניר אלל, חוקר שומה בעירייה. העד העיד כי הוא לא מוסמך לקבוע אס שטח מסויים הוא בר חיוב אם לאו כי וה לא תפקידו. הוא אישר כי התשריט משקף את המצב בפועל ובשטח למעט חעובדה שיש להוסיף את המזגנים. הוא אישר כי בביקורת שלו מצא אדם שיושב על כיטא ואין לו לדיעה כלשהי מי הוא.
דיון והכרעת
.8
9
20
1
העוררות טוענות כי יש לבטל את חיוב הנכס בארנונה.
טענת המשיב כי ההשגה מטעם העוררת 1 הוגשה באיחוב. אף אס נכונה טענת המשיב בהקשר וח, ואף אס העוררת לא הצליחה ליתן הסבר מדוע ההשגה הוגשה ביוני 2021 ובאיתור ממועד קבלת הודעת השומה, אנו דותיס את הטענה שכן מדובר בטענה שלא עלתה בתשובת המשיב להשגה.
שעה שהמשיב בחר להשיב להשגה לגופה מבלי שציין בגוף תשובתו כי ההשגה מוגשת באיחור, אין לו לחלין אלא על עצמו, ואין מקום לדון בטענתו המועלית לראשונה במסגרת תשובתו לערר.
הטענה כי מדובר בשטת גג -- קומה מפולשת אשר מפרידה בין קומת הקרקע המסחרית לבין הקומות העליונות, אשר בחלקה אינה מקורה ואינה מהווה נפט.
סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיך ייבנייןיי כייכל מבנה שבתחום העירילה, או חלק ממנוזי. גס בטעיף 1 לצו המסים של עלריית תל אביב יפו נאמר כל: ייבשטח הבניין נכלל כל השטה שבתוך *חלדת
2
3
4
25
.6
.7
.8
שליד עיריית תל
3
הבניין לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות...'. מכאן שניתן לקבוע כי גם ייגגי' וגם 'ימרפסתיי הינם חלק מהבניין.
הנכס בו עסקינן אינו עונה על הגדרת ייגגיי שכן ייגגיי במובנו הקלאסי וכן כהגדרתו במילון אבן שושן הינו ייהמכסה העליון בבנייןיי. אולם לשיטתנו, אין צורך לקבוע אס עסקינן ב'י'גג'י או ב''מרפסת'י שכן שניהם בני חיוב על פי הוראות הדין והצו ודי בעובדה כי בשטח הנכס נעשה שימוש בפועל שכן זה הוא הבסיס לחיוב בדיני הארנונה שעה שהצו מכליל את כל יחידות השטח שבבניין, גם אלה ה''יוצאות'' מגבולותיו ומחוברות אליו.
לוער בהקשר זה כי ניתן לחייב גם גג של מבנה שבו נעשה שימוש וכי בדיני הארנונה אף קיימת התייחסות מפורשת, בחלק מהרשולות המקומיות, לנכס המוגדר כיימרפסת גג'י.
גס העד מטעם המשיב וגם העד מטעם מכבי, אישרו כי ניתן להגיע לשטח הנכס וכי עליו הוצבו מתקנים ומזגניס.
בתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוצי בניה בתכניות ובהיתריס), תשנייבי 1992 מצאנו הגדרה למונח יימרפסת גגיי ושם נקבע כך :''מרפסת גג'' - חלק ממישור גג שטוח המופרד באמצעות קיר משאר הגג והמוקף מעקה, אשר רצפתו מחוברת לרצפת דירה או אולם הנמצאים על הגג האמור ודלת מעבר ביניהם. הגדרה וו מתאימה לתיאור הנכס בו עסקינן.
אנו מסכימים, כי יש לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ואת פוטנציאל השימוש בשטח על מנת להחליט אם יש לפטור את הנכס מתשלום ארנונה. נקבע בעת'יימ 258/07 חידון מסחר והשקעות בע''מ נ' מנהל ארנונה בעיריית ת''א - יפו [פורסם בנבו): 'יגישת המערערת, כי יש להבחין באופן ברור ומוחלט בין שאלת החיוב של שטח לפי ההגדרות בסעיף 1.3.ג ובין שאלת השימוש לצורך סיווג השטח, אינה מקובלת עלי. יעוד השטח והשימוש בו, הס גורמים שיש להביאס בחשבון הן לשאלת החיוב והן לשאלת הסיווג. ".
בית המשפט העליון קבע בברייס 7095/01 יהודה טוניק ושות' משרד עורכי דין נ' מנהל הארנונת
של עיריית תל אביב: 'אין חולק על כך שהמבחן, האם הנכס הוא בגדר ייגג / אס לאו - איננו מבחן
מילולי, כפי שמבקש המערער לייחס למונח 'גג'', אלא פונקציונאלי ונגזר גס משאלת השלמוש בו
שעה ששוכנענו כי בשטח נעשה שימוש בפועל וכי קיים פוטנציאל לשימוש בו, די בכך כדי לדחות את הטענה כי לא ניתן לחייב את השטח האמור.
. כך קבע כבוד השופט ע. מודריק בעת''מ 166-09 אורדב בניה והשקעות בע''מ נ' עיריית תל-אביב:
'אולם לדעתי ההבחנה היא בעיקר תפקודית (פונקציונאלית); לאמור לאיזו תכלית נועד חלקו
ב המוגדר של הכיסוי העליון של הבניין, האם לשם קירוי גרידא) שאנ ייגגיי ייחשביי או לתכלית
'ימרפסתיי. לשם איתור התכלית ניתן להיעור באמות מבחן שנוזכרו בפסיקה כגון: +יקתו של חלק \בנלון אל יחידת בניין מסוימת, רציפות בין שטח החלק המבונה לחלק שאינו מבונה, נגישות ישירה ואפשרויות השימוש בחלק שאינו מבונה'י.
| מהראיות אשר הוצגו בפנינו עולה כי קיים רצף בין שטח הגג לשטח הקומות המסחריות, העד מטעם
מכבי אישר כי ניתן להגיע בעליה לשם או ירידה מקומות גבוהות.
יפים גס בהקשר וה דברי בית המשפט בעניין עמ'ינ 2810/05 שמואל כהן, עו''ד נ' מנהל הארנונה של
₪
םש
ת
יפו
עיריית ת''א, בסעיף 3 לפסק הדין שס נקבע :יימלשון התקנה הנייל עולה כי ברי חיוב בארנונה בעיר תלי אביב הס אף שטחים מקורים בתוך יייחידת הבניויי ייוכן מרפסות, סככות ובריכות שחיהי.
לאמור: מתקין התקנות, או הצו, הבהיר במפורש את כוונתו, לפיה כל השטחים המשמשים
.2
3
.4
5
.6
.7
.0
1
4
כמרפסת, בין שהיא מקורה ובין אס לאו, ברי חיוב בארנונה חמה, ולא רק מרפסות מקורות. אס לא זו היתה כוונתו וקביעתו, לא היה מציין את המרפסת בנפרד, יחד עס סוגי שטחים אחרים כמו סככות ובריכות שחיה, בהחריגו אותח, במפורש, מכלל השטחים המקורים האחרים בבניו, עליהם הטיל את החיוב . מלשוו התקנה עולה, באופן ברור, כי המשיבה קבעה חיובי ארנונה לכל שטת מקורה בתחום הבנין, אך גס לכל שטח של מרפסת (וכן לשטחי סככות ובריכות), אף אס הוא לא מקורה .לעובדה כי במרפסת זו לא נעשה כל שימוש, אין כל רלוונטיות, לצורך קביעת החיוב, וכך עולה מלשון הצו, ועל כן אין אי השימוש פוטר את המחזיקים בה, מתשלום ארנונה ,כל עוד המרפסת היא חלק מיחידת הבניןיי.
הטענה כי חלק משטח הנכס אינו מקורה ואינו בר חיוב. לטענת העוררות, חלקו של השטח אינו מקורה ואינו בר חיוב. כל הצדדים העידו בתקירתם כי מדובר בחלק קטן יחסית לשטת הנכס.
בהקשר וה דעתנו היא כי בהתאם לצו המסים של העירייה ולהוראה אשר אוזכרה לעיל, אין מקום לחייב שטח שאינו מקורה בחיוב בניין. משכך, אנו קובעים כי חלקו של הנכס אשר אינו מקורה ובו נעשה שימוש יחד עם הבניין יחוייב בסיווג ייקרקע תפוסה'י.
בשל אי הבהירות בנוגע לגודלו של חלק צה, המשיב יבצע מדידה עדכנית ומדויקת ביחס לשטת שאינו מקורה וישנה את הסיווג בהתאם.
באשר לטענה של החזקה בשטח הנכס ופיצולו בין שתי העוררות. הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לגודל השטח שיש לחייב בו מי מבין העוררות.
אין מחלוקת כי מדובר בשטח אשר הוצמד לעוררות וכי עדי שני הצדדים העידו, כי לא קיים סימן של הפרדה פיזית בשטח. העובדה כי העוררת 1 לא עושה שימוש בשטח, כך לפחות לטענתה, אינה מבטלת את הבסיס החוקי לחיובה בארנונה.
המשיב הבהיר בסיכומיו, כי ככל שתוצב הפרדה ברורה בין חלקי הנכס, הוא יבחן את החיוב והשימושים מחדש ויתייחס למצב בפועל. אולם, נכון למועד הרלוונטי לעררים, מדובר בשטת אחד שלא ניתן לפצלו ליחידות שומה נפרדות.
. יפים בהקשר וה דברי בית המשפט בעניין עמ'ינ 32765-01-12 מ.ל.ד השקעות בנדליץץ בע'ימ נ' מנהל
הארנונה עיריית תל אביב (פורסם בנבו) שס נפסק: ''הקביעה אם מציאות מסויימת עולה בקנה אחד עם דרישת הפיצול הקבוע המתוארת לעיל נתונה בידי מנהל הארנונה. החלטתו של מנהל הארנונה בעניין דנן לראות את הנכס כיחידה אחת ולא להכיר בחלוקת השטחים הארעית כיחידות משנה קבועות משקפת שיקול דעת נכון וסביר'', על אחת כמה וכמה כאשר אין לנו כלל חלוקה ארעית.
. העוררות מחזיקות בשטח ביחד ולחוד. העד מטעם מכבי הודה כי מכבי עושה שימוש בנכס, כי
מוצגים שס מתקניסם וכי העד מטעם המשיב מצא אף כיסא ואדם שיושב שם. דהיינו, מכבי עושה שימוש בשטת זה.
כך גס העד מטעם פומרנץ אשר אישור בעדותו כי ניתן להציב מתקנים וריהוט בשטת זה וכי הגישה לשטח נתונה בידי העוררות וועד הבית.
אין בידינו לקבל את טענת פומרנצ שחיעדר הפרדה פיוית בשטח מקורו בסירוב חמשיב. מדובר בשטח בחזקת העוררת והן רשאיות לעשות בו כתפצן, כל עוד הדבר מותר מבחינה תכנונית ותוקית.
42
3
.5
.6
7
68
5
בהקשר וה אנו מאמצים את קביעות הועדה בהחלטות אליהן הפנה המשיב בסעיפים 27 |- 28 לסיכומיו. העובדח כי מדובר בשטח משותף אינה הופכת אותו לפטור מחיוב בהיעדר מחזיק המחזיק יותר מ- 80% ממנו. במצב בו עסקינן שתי העוררות מחזיקות בכל השטח יחדיו וכל עוד לא הוצגה הפרדח לא ניתן לבחון את מהותו של השטח כשטת משותף.
טענת מכבי לוכאותה להנחת שני שליש בהיותת קופת חולים. יש לדחות טענה זו מאחר והיא נטענת לראשונח בטיכומי העוררת.
. העוררת לא העלתה את הטענח בדבר זכאותה לפטור בגין שטח זה בהשגה מטעמה ואף לא בערר.
מכאן, שלא יכולח לחישמע טענח כפי שהועלתה בסיכומי התשובה מטעם העוררת לפיה היח על המשיב לטעון לאי זכאותה לפטור במסגרת תשובתו להשגה. שעה שהעוררת - מכבי, לא טרחה להעלות טענה זו בהשגה, לא חיח חמשיב מחויב להתייחט לטענה.
דברים אלת נכונים הט גס מכוח ההלכה תפטוקה המחייבת את הענקת הפטורים שבפקודה בצמצום ותוך בחינח דקדקנית לגבי כל מצב.
למען הוהירות, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, אנו סבורים, כי אס יוכח כי המתקנים המוצבים בנכס, ואשר מכבי הודתח כי הס שייכים לח, אכן משרתים את שטח חמרפאה הפטור מחצוב (חלקי), ובמידח ויוצג אישור מתאים מאת שר חפנים, יש מקום לשקול את מתן הפטור כאשר תוגש בקשה בעניין.
סוף דבר
מכל הטעמים שלעיל, אנו דוחים את העררים וקובעים כי סיווג הנכטסים נעשח כדין.
בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנחלייס וואת בתוך 45 ימים מיוט קבלת ההתלטה.
בחתאס לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונח כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו-1977 תפורטס החלטח זו באתר חאינטרנט של חמשיב.
ניתן היום בהעדר הצדדים 0
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנחליים, התשייס-2000 ותקנח 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנחלייס וזאת בתוך 60 ימים מיום קבלת התחלטח.
בהתאם לתקנח 20 (ג) לתקנות הרשויות 2 (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת
ערר) התשלייז-1977 תפורסם / חאטרנט של חמשיב. / 1 62 ה
ללה /
ייד סטוה
יו"ר: ע ו כהן | חבר; עו"ד אחוד פָלדמן | חבר: רו"ח קובי ישראלל
|
קלדנית; ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס': 140023946 שליד עיריית תל-אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'יר: עו"ד סטוקהולס כהן אבי
חבר: עו"ד אהוד פלדמן
העוררת: פ.ש.ר - העמותה לפיתוח שירותי רווחה וחינוך - נגד-
מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו
החלטת
ההשגה, הערר וההליבים בפני הועדת
.1
העוררת הגישה ערר על תשובת מנהל הארנונה בהשגה אשר הוגשה מטעמה בעניין חיובי ארנונה לנכסים שמספרם בספרי העירייה 2000463639 ו- 2000463641 והנמצאים ברתוב בשביס וינגר 7 (להלן : 'יהנכסים").
לטענתת העוררת הנכסים הפכו להיות מעון פעיל עם סיום עבודות השיפוצים ביוט 1/5/2021 ולגבי התקופה שמיום 24/3/21 ועד 1/5/21 יש לפטור אותם בגין תקופה זו.
העוררת מציינת כי תהליך קבלת סמל המעון ארך ומן עס השלמת העבודות והליקולים וכי המעון לא היה פעיל בתקופה זו.
המשיב דחה את הטענות וציין כי מועד החיוב הינו מועד קבלת החזקה בפועל בנכסים וכי עצם התזקה מקיט את החבות אף על פי שלא עושים שימוש בפועל בנכסים.
בהשגה מטעמה טענה העוררת גס לעניין גודל השטת אולם טענה זו לא הועלתה בערר ומשכך אין מקום להידרש לח.
בתשובתו לערר ציין המשיב כי לעוררת ניתן פטור מכות סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת מסי העירייה ומס הממשלה (פיטורין), 1938 וזאת החל מיום 1/10/21. המשיב ציין כי לא ניתן להקדים את מועד מתן הפטור שכן המשיב החיל את הפטור באופן רטרואקטיבי בהתאם לאישור אשר ניתן לעוררת.
המשיב ציין כי הוכאות לקבלת הפטור הינה עס הגשת הבקשה וקבלת האישור הנדרש ופנייתת המאוחרת של העוררת לא תסייע לה.
על העדים והראיות
8
9
.10
הצדדים הגישו ראיות ובפני הועדה נערך דיון הוכחות.
בפני הועדה העידה נציגת העוררת אשר ציינה כי לא נמסרה לעירייה כל הודעה בדבר מצבו של הנכט או היותו ריק.
העדה ציינה סא צירפה את רשימת הליקויים אשר תוקנו לטענת העוררת על ידי הקבלן.
שליד
עיריית תל-אביב -
2
1. העדה ציינה כי עד ליום 27/6/21 לא היה בידי העוררת אישור משרד העבודה והרווחה להפעלת
המעון וחרף ואת הס הפעילו את המעון מיום 1/5/2021. אין תולק כי אישור סופי להפעלת המעון ניתן רק באוקטובר 2021 (ראה תצהירה של העדה מטעם העוררת ותאישורים אשר צורפו אליו).
2. מן הראוי לציין כי גס במהלך הצגת הראיות, לא טרחה העוררת להציג את האישור הסופי וחרשמי
מיום 1/10/2021, שכן הצגתו חיתח פועלת להובתה של העוררת והיתה מלמדת כי היא לא עמדה בתנאי הפטור טרם למועד וה.
3. מעדולות העדה מטעם העוררת עלה כי במועדים להם היא טוענת, מאי 2021, לא כל הנכס פעל כמעון
יום וכי לא נפתחו כל הכיתות אשר העוררת התכוונה לפתות.
4 מטעם חמשיב העידו שני עדים, האחד העיד כי נמנע ממנו לבקר בנכס ולעמוד על הפעילות המתבצעת בו גס לאחר שהודהה כעובד העירייה. והשני העיד כי ביוני 2021 ביקר ולא מצא כל פעילות של מעון יום.
דיוו והכרעה
5. העוררות טוענות כי יש לבטל את חיוב הנכס בארנונה.
6. טענת העוררת להיות הנכס לא ראוי לשימוש או ריק. כאמור, העוררת הודתה שלא מסרה הודעה
בזמן אמת בדבר מצבו נכס, לא פנתה בבקשה לקבלת פטור בגין נכס ריק, ולא טרחה לצרף אסמכתא כלשהי לעניין הליקויים אשר לטענתה חיו בנכס.
7. סעלף 330 לפקודת העיריות פוטר נישום המחזיק בנכס שאינו ראוי לשימוש מתשלום ארנונה. מלשון
הסעיף ניתן ללמוד, כי על מנת שנישוס יזכה בפטור לפי סעיף 330 לפקודה צריכים להתקליס שלושה
תנאים מצטברים: הנכס מושא השומה נהרט או ניווס במידה שאי אפשר לשבת בו; אין יושבים בו
בפועל; והמחזיק בנכס מסך לעירייה הודעה על כך בכתב (ראה: עעיימ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ ני עיריית תל אביב יפו (פורסם בכבו)).
8. הלכה פטוקה היא כי המבחן לבדיקת יכולת השימוש בנכס הוא מבחן אובייקטיבי - הייפ 5074/86
עיובון חסון ני עיריית תל אביב, שס נפסק: ייייתכן מקרה, בו אכן מבנה מסוים אינו ראוי במצבו לשימוש, אך בהשקעה טבירה ומתקבלת על הדעת, ניתן להביאו למצב שימושי. במקרה כזה סירובו
ל בעל המבנה או מחזיקו לבצע את ההשקעה הדרושה לא יוכל לשמש לו כסות מאחוריה להפעיל את הוראת סעיף 330 לפקודת העיריות'י.
9. בפסק הדין בעניין בר''מ 7511/06 חברת המגרש המוצלח בע'ימ נ' עיריית תל אביב יפו - מנהל
הארנונה (פורסם בנבו) נפסק: 'חיוק: אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראו?
לשימוש, ומקובל עליי בי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי... על כן, גם אם בניין אינו
ראוי לשימוש לצרכי מגורים אין לומר כי בהכרח ייהנה הוא מפטור לפי סעיף 330. יתכן בניין שאינו ראוי לשימוש לצרכי מגורים אך ניתן להשתמש בו בהתחשב בדיני התכנון ותבניה, למשל, לצרכי משרדים, מלאכה, תעשייה או כל סיווג אחר שהוא כדדין לגבי הבניין. על כן, כדי להיבנסי בגדרי הפטור שלפי טעיף 330 הבניין צריך להיות "ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל טיווג חוקי שהוא לגבי הבניין. 'י
0. יפים בהקשר הזה גס דברי בית המשפט בעניין עמיינ 41713-11-11 גור אייל נכסים והשקעות בע"מ
ני מנהל הארנונה, עירלית לרושלים, שם נפסק כי המבחניט לנכט לא ראוי במבנה תעשיה הרבה יותר
חמורים מאשר בנכט למגורים כך שגם לעניין נכס שחיה שלד בלבד, נקבע כי: ייתקופת ההמתנה, אשר במהלכה עומד על תילו מבנה שמעטפתו שלמה, שמותקנים בו חלונות ודלתות, ואשר יש לו
1
72
.3
4
.6
3
טופס 4 ותעודת גמר, המאפשרים התקנת מערכת חשמל ומים כל אימת שיחפוצ בכך הבעלים, אינה יכולה להיחשב לתקופה בה הנכס אינו ראוי לשימוש.י
עוד הוסיף המשיב, כי חיעדר שימוש אינו גורר העדר חיוב גס בהעדר שימוש בפועל בנכס ניתן לחייבו בהתאם לייעוד. בנוסף, נקבע בפסיקה, כי נכס שאינו בשימוש מסווג לצורך תשלום ארנונה לפי ייעודו התכנוני [עמ''נ (חיפה) 341/03 יוסף לוי ני מנהלת ארנונה בעיריית חיפה תק-מח 2004 (3) 1079 ועמיינ 417/01 שירותי בריאות כללית ני מנהל הארנונה המועצה המסומית שבי ציון, תק-מח 2001 (3) 11348] וזאת בהיעדר כל שימוש בנכס, כאשר לא ניתן לשלול חיוב באשר לשימוש אפשרי בנכס.
הלכה פסוקה היא, כי חובת הוכחת התקיימות הפטור מארנונה מוטלת על העוררת (עמיינ (חיי)
3 לול נ' מנחלת הארנונה בעיריית חיפה (19.7.04) פסקה ג(1.4)).
לעניין מסירת הודעה בזמן אמת, חובה לקרוא את פסק דינו של בית המשפט בעניין ע'' 4457/98 בידור נאה מפעלי בתי ויקוק קולנוע בע'ימ נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו), שם נפסק: 'בשולי הדברים צריך להוסיף כי למסירת ההודעה לעיריה יש חשיבות גם לצורך האפשרות לבדיקה מיידית של השינוי הנטען. כך הס הדברים לגבי חילופי מחזיק, שאז יש חשיבות למסירת ההודעה במועד שהמחזיק נכנס לנכס וניתן לגבות ממנו את הארנונה. לעומת זאת, אי מסירת ההודעה עשויה להקשות על גביה מהמחזיק, אם בינתיים עזב את הנכס או, כמו בעניננו, הוא חסר יכולת פרעון. אלה פני הדברים גם בהודעה על בנין הרוס, המחייבת בחינה ובדיקה של מצבו של הבנין.
בהקשר זה נזכיר את המבחנים שנקבעו לקביעת הפטור, למשל בר''מ 8749/04 יוסף לוי נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, דינים עליון, כרך ע, 467, שם אישרה השופטת ביניש דברים שכתבה השופטת גילאור ''שנית, קבע בית המשפט כי מצבו של הבניין אינו עומד בשלושת המבחנים שקבעה הפסיקה לבחינת מצבם של בניינים אשר נטען כי יש לפטור את מחזיקיהם מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודה: מצבו ההנדסי של הבניין, ההשקעה הכלכלית הנדרשת על מנת להשתמש בבניין למול שוויו וכן האפשרות או הכוונה לייעד את הבניין לשימוש בלשהו."
החשיבות של מיידיות ההודעה ברורה ממבחנים אלה. 'י
פסקי דין רבים נכתבו תוך התייחסות לדרישת הוראות הדין ליימסירת הודעה בכתביי הן בהקשר של סעיף 325 ו- 326 לפקודה בדבר הודעות על שינויי מתויקיס והן בהקשר של סעיף 330 וסעיפים אחרים כפי שניתן ללמוד מפסק הדין.
. כך נאמר בעניין זה על ידי בית המשפט הנכבד בעניין עתמ (חי') 1442/05 מנע ניסים נ' עירית
חיפה (פורסם בנבו): 'עוד אני מבקש להסתייג במפורש מן האפשוות אליה התיחס השופט ברלינר בדבר פקודת הארנונה ...[ש]ניתנה למחזיק לשעבר בנכס להבין שדי בכך [בהודעה בעל פה]''. פתח כזה מזמין טעון מהסוג שהעירייה לא תוכל להתמודד איתו. מול אמרה נחרצת של נישום שכך נאמר לו, לא יוכל פקיד העיריה, שמפגש עם אזרחים רבים בעניני ארנונה הוא בשגרת יומו, לזכור מפגש בודד שנערך לפני זמן (ובדרך כלל מתעוררים טעונים כאלה באיחור ניכר, וההליך המשפטי רחוק עוד יותר). כל שיוכל עובד העירייה לומר הוא בי ''על פי החוק והנהלים, לעולם אין אנו אומרים דבר כזה''. לא בכדי נראית דרישת הכתב כקונסטיטוטיבית, ואיני רואה מקום לכרסם בהי
ראה גם את דברי בית המשפט הנכבד בעניין תא (י-ם) 700457/09 עיריית ירושלים ני שיק-ארועים ומזון בע"מ (פורסם בנבו): יישיק לא הודיעה לעירייה על החוקתה בנכסים הנדוניס מעת שהחלה להחציק בהם. אין לקבל את טענתה כי בקשתה לקבל רישיון עסק מן העירייה מהווה ראיה לידיעת העירייה על החזקת שיק בנכסים. לא זו בלבד שרישיון העסק אינו מתייחס לנכס ספציפי (ת/2-ת/3
7
.8
9
.0
1
אושר
גח כללי
:
.2
4
ועדות שטרק בדיון 1 בעמי 29 ש' 31-23); ממילא הבקשה לקבלת רישיון עסק מופנית למחלקת רישו?
עססיס הפועלת על-פי מערכת דיניס שונה לחלוטין ואינה מהווה הודעה בהתאם לפקודת העיריות'י.
הטענה כי יש להחיל את הפטור ממועד מוקדם יותר 1/5/2021. העוררת טוענת כי בפועל היא הפעילה את המעון ממועד מוקדם יותר אף ללא קבלת אישור משרד העבודה והרווחה.
המשיב ציין כי הוא חעניק את הפטור ממועד מתן האישורים המתאימים אוקטובר 2021.
לגופה של טענה ציין המשיב, כי במועד הנטען לא חיו בידי העוררת האישורים הנדרשים בהתאם ללשון החוק וממילא לא היתה יכולה לזכות בפטור המבוקש.
על פי הוראת פקודת הפיטורין והדין, על מנת לזכות בפטור המבוקש יש צורך בהכרה על פי חוק הפיקות על המעונות, התשכייה 1965 וכן מעון יום כהגדרתו בחוק הפיקות על מעונות יום לפעוטות, התשעייט-2018. העוררת לא הציגה אישורים כאמור.
יפים בהקשר וה דברי בית המשפט בעניין עמיינ 12759-12-17 מנהל הארנונה של עיריית ירושלים
נ' ב. צ.י .ם צעד קדימה בע'ימ (פורסם בנבו) שס נפסק:
יילשיטתה של הוועדה, כדי ליהנות מהפטור מארנונה שבסעיף 5ג(ה)(4) לפקודת
הפיטורין די בכך שבפועל נעשה שימוש בנכס כמעון יום, שהרי בהוראת החוק
האמורה יילא הוזכר ולו ברמו התניית מתן הפטור בהצגת רישיון להפעלת מעון יום
/או יסמל מוסד' כזה או אחריי.
קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עס לשון החוק ועם תכליתו. הוראת הפטור קובעת
כי יוענק פטור למעון יום '"יכמשמעותויי בחוק הפיקות, ולא ייכהגדרתויי בחוק
הפיקוח. על משמעותה של הבחנה וזו עמד בית המשפט העליון בעעיימ 4105/09 עיריית
חיפה ני עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה [פורסם בנבו] (2.2.12):
'יצודקת המדינה בטענתה שמבחינה מילולית המילה 'כמשמעותוי רחבה :ותר
מהמללה 'כהגדרתו', ובעבר, לא פסל בית משפט וה את האפשרות שתהיה נפקות
פרשנית להבדל בין שני המונחים ... בענייננו, יש לדעתי ליתן נפקות להבדל בין
'הגדרה' לבין 'משמעות', שכן בחוק הפיקוח אין יהגדרה' של 'מעון יוסי, אך ניתן
עדיין, באופן סביר, להבין מהי משמעותו של 'מעון יוסי מעיון בהוראות חוק ותיי
על פי הוראת החוק האמורה, לצורך קבלת הפטור לא נדרש לעמוד בהגדרת ''מעון"
שבחוק, אלא נדרש לעמוד בכלל הוראות חוק הפיקוח, ובכלל זה בחובה לקבלת
רישיון לניהול מעון שבסעיף 2(א) לחוק, אשר יינתן למעון הממלא אחר התנאים
שנקבעו בתקנות (סעיף 2(ב) לחוק הפיקוח). כך, בסעיף 5(א) לחוק הפיקוח נדרשש
שהבקשה לרישיון תכלול את הפרטים שייקבעו בתקנות לרבות פרטים בדבר
התנאים התברואתיים והחומריים של המעון, מטרותיו, תפוסתו, תקן עובדיו
והכשרם המקצועית.יי (הדגשה אינה במקור).
וכך נפסק בעניין עמ''נ 18292-03-18 מעון המלאכים בע''מ נ' עיריית חיפה ואח' (פורסם בנבו):
**ברי שהתכלית האמורה מחייבת כי הפטור יינתן רק לאותן מסגרות אשר מקיימות את הדרישות האמורות. הדרישות השונות להפעלת מעונות מצויות בחוק הפיקוח ובתקנותיו, ברייכילשס הגשמת תכלית הענקת הפטור יש לייחדו אך ורק לאותם מעונות הממלאיס אחר דרישות חוק הפיקוח. מתן פטור רק למעונות מפוקחים נועד לתמר> מעונות יום לילדים להתיל על עצמם את הוראות הפיקות הקבועות בדין, שאחרת י+כה כל מי שמפעיל מקום שחייה יומי לילדים לפטור, גם אס מדובר במעון
3
.5
.6
5
שאו ראוי ואינו ממלא את הוראות חוק הפיקוח. ייחוד הפטור רק למעונות מפוקתיס יתווס לא רק במתן חטבה כספית, אלא גם בהקפדה על הבטחת צרכיהם של הילדים הפעוטיט הנוקקיס למעונות היום. מן האמור מתחייבת המסקנה כי הוראת הפטור בסעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין מיועדת רק למעונות יום הנתונים למשטר פיקות על פי חוק הפיקוח על מעונות. מעון שאינו עומד בדרישות הפיקוח אינו זכאי לעידוד בדרך של הענקת פטור.י
לצד כל האמור לעיל, בפסיקה נקבע כי הוראות פטור מדיני מס יש לפרש בצמצום שכן הן
חותרות תחת עקרון השוויון בדיני המס. ראה למשל:
. בגי' 26/99 עיריית ירושלים נ' שר הפנים (פורסם בגבו).
לרעייא 7417/01 צרי נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים(פורסם בנבו).
עמ נחיי) 342/95 מרכז משען ואח' גי מנהל ארנונה - מועצה מקומית טבעון(פורסם בנבו).
בג 4725/07 מרכב משען בע'ימ נ' שר הפנים (פורסם בנבו).
. הייפ 303040/97 בתל זיקוק לנפט בע"מ נ/ המועצה האזורית זבולון (פורסם בנבו).
בגייץ 6741/99 ארנן יקותיאלי נ' שר הפנים (פורסם בגבו).
סוף דבר
מכל הטעמים שלעיל, אנו דוחים את העררים וקובעים כי סיווג הנכסים נעשה כדין.
על יסוד הסכמות הצדדים לדיון בהרכב תסר, כפי שהן מקבלות ביטוי בפרוטוקול מיום 26.1.2023, אנו מכריעים בתיק דנן בהרכב זה כאמור.
בנסיבות העניין ורק בשל העובדה שהעוררת מקיימת פונקציות חינוכיות לרווחת הציבור - אין צו לתוצאות.
ניתן בהיעדר הצדדים ביום 0 +
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לענליניס מנהלייט, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקטות בת חמשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 60 ימים מיום קבלת ההתלטה,
בחתאס לתקנח 20 (ג) לתקנות הרשויות חמקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו-1977 תפורסם החלטח זו באתר האלנטרנט של |קמשיב,
0 0
| ' 6
7 / 4
ווייר: עו"ד אבי סטוקהולס כחן חבר; עו"ד אחוד פלדמן
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לעניליני ארגונה כללית מס 9 רר: 180022362 שלוך עירזות תל אביב-יפו
בפני חצרל ועדת תערר:
לור : עו"ד רוית פרינצ
חברה: אורלי מלל רוויח
חבר: אוד" וינריב, כלכלן
העוררת : נצלגות הבית תהמשותף ברתוב אלוף קלמן מגן 5, 5 ו- 7 - נגד ד
מנהל האונונת בעלריית תל אביב-יפו
החלטת
הנכט נשוא הערר שבנדון נמצא ברחוב קלמן מגן 3 5, ו-7 בתל אביב והוא מורכב משלושת מגדלי מגורים = הבנולים מעל שתי קומות משרדים (ייהגבסיי).
המהלוקת בין הצדדים נסובה על סיווגו של הנכט, המסווג על ידי המשיב תתת טיווג זיבניינים שמשמשים למגוריטי.
העדר והתליביט שבפנל הועדה
4 | העוררת הגישה את הערר שבנדון ביום 23.11.2020, והמשיב הגישה בקשה לסילוק על הסף מחמת העדר הרשאה לייצרג
32 ביום 24.5.2021 הונקיים זדיון מקדמל ובמסגרתו נתבקשה העוררת להציג לוועדה מטמכים שונים.
3 ביום 4.10.21 ניתנה החלטת ביניים של הועדה בעניין טענת המניעות ר/או העדר הרשאה של חמשיב, ואשר קבעה, בשורה התחתונה, שעל העוררת להציג הסמכת טפציפית ברב הנדרש על פו חתקנון המסמיכה את העוררת לליצגה בהליד שבנדוו, וחוועדה נתנה בידי העוררת שחות להצגת הטכמה כאמור. בנוסף, הצדדים נתבקשור להגיש תצהירי עדות ראשית לעניין חערר גופר.
4 | לענין ההשמכה הגישה העוררת: פרוטוקול של אטיפת כללית שנתית של בעלי חדירות מיום 1 (להלן: +הפרוטוקולי) וכן תצהיר של מר צבי קוץ, יחי נציגות חבית המשותף. המשיב הגלש תגובה לפרוטוקול וכן דו"ח חוקר מיום 31.5.2021.
5 הצדדים הגישו לוועדה הסכמה דיונית ולפיה הצדדים מוותרים על חקירות העדים. כמו כן הוסכם
שהחלק בדוייח המתליחס לשרטוט 4 בלבד תוא החלק הרלוונטי לערר.
46 הצדדים הגישו סיכומים.
הסוגיה הטעונה הכרעה
7 הסנגיות הטעונות הכרעה בתיק זה הן שתלים :
א. טענת העדר יריבות: האם, כטענת חמשלב, הפרוטוקול שהוגש על ידי העוררת לאחר מתן החלטת
הבינלים של הועדה, אינו עונה לדרישה של הסכמה ספציפית ברב חנדרש, ועל כן יש למחוק את
הערר בהעדר יריבות.
ב הטענת לפטור מחלוב: האם כטענת העוררת, שלושת המתסנים המשמשים את חדייריס כמחסך
אופנלים, פטורים מארנונה בהתאם לטעיף 1.3.1 וי לצו ובהיותם שטח משותף!
טענות הצדדים
טענות העוררתת
8 שלושת המחסניט נשוא הערר היו במקור חלק ממתחם קולינארל יישרונה מרקטיי ומי שתוליבו בגינם היו הגופיסם המסחרליט שהחציקו במתהם. לימים, המחסניט הועברו למגדלי המגורים (אחד לכל מגדל) ונמסרו לתזקת נציגות הדיירים. לאתר העברת החזקה, והחל מיום 1.6.2023, הושתו הלובל
הארנוגה בגין המחסנים על בעלי חדירות.
9 העברת התזקה במחסנים לידי הנציגות (או בעלי הדירות) נעשתה מאתורי גבם של בעלי חדירות וללא הסכמתםס וקיימת מידה רבה של חוסר תס לב בנסיון המשיב למנוע את התגוננות בעלי חדירות במסגרו ערר זה, באמצעות הנציגות, בגין חיובים אלו.
0. עקרון היסוד בארנונה הוא כי זחותו של התליב בארנונה היא של הגורם שלו הזיקה הקרובה בלותר
לנכס, ומרגע שהנציגות הבהירה שהיא המחציקה בנכט יש לראותה ככואת ותמוהה התעקשות חמשיב
לרשום את בעלי הדירות היחידניים כיימחזיקיס!י.
1
2
3
14
45
על פי החלטת ועדת הערר; הגישה הנציגות מסמך של האסיפה השנתיוג שלבעלי הדירות המאשרת לנצלגות לילצגם בכל הליך תוקי ביחס למחסנים (נספח?ט 5-6 לתצהיר העוררת).
לגופו של עכליך טוענת העוררת, כל מדובך בקומפלקס של 3 בניינים אשר לכל אחד מהם כניטה ראשית במפלס העליון וכניסה משנית בקומת הקרקע. בקומת הקרקע ישנם שלושה חללים שלועדו במקור לשימוש דו תכליתי (מתחם מוגן ואחטנה). בעקבות סכסוך עם היז המעו דירי הבנילן (326 דירות בסך הכל) להסכמה עם חיט שהחלליט יפונו מכל שימוש מטחרי, והתזקה הבלעדית בהם תמטר לדיירים ותהווה רכוש משותף. הואיל ולא גבנו בבניימי חדרי אופנייכו, החליטה הכציגות לליעד את התללים כמחסנים לאופניים וזה השימוש אשר נעשה בהם בפועל מא הועברה התזקה בהללים
לנציגות.
מטאן, שמדובר בחללים הנמצאיים בתזקת הנציגות, משמשים בפועל כמחסני אופמייםו של הזייורים ומחוויט רכוש משותף. מר קוך הצחיר, שהחללים אינם בבעלות מל מחדייריס אשר אך מורשים לאהסן בהם אופניים וכי חלל זה מנוהל על ידי הנציגות כשם שהנציגות מנהלת. את שאר החללים המשותפיט בבנלוניםם. הואיל נההללים אינם משמשים כבריכת שתיה או חדר משחקיט או למטרת דומח, הרי שהם נופלים תחת הריישא להגדרת סעיף 1.3.1 וי לצו, מה גם שקיומו של תלל אופניים חוא חובה בכל בניין בהתאם לתקנה 2 ב לתקנות התכנון וחבניה (התקנת מקומות הנלה) וכן על פכ תקנון תתבייע החל על הבניינים.
בנמגוד לטענת חמשיב, החללים נופלים תחונ הרילשא של טעיף 1.3.1 א -- הכלל- ולא תחת התריג לכלל האמור המופיע בסליפא לאותו טייק, כלומר מתן הפטור לשטח המשותף הנא הכלל ולא התרלג לכלל.
העוררתת אף מפנה בעניין זה לפסהייד בעניין צזק ובעניין עזבון הטנוחה חנה צופודן. בכל מקרה, גם אם הניסות של הסעיף בצו אלנו בהיר דיו, הרי שיש לפרשר לטובת תגישום.
המבחן שנקבע בפסיקה ליישטח משותףי הוא מבחן כפול -- השטח נמצא מתו לנכטל המחזלקים ומשמש יותר ממחציק אחזד, המחטנים נשוא הערר עונים לשני הפרמטריט, שכן החללים נמצאים בקומת הקרקע שבח אין דירות אלא רק שטחים משותפים (מבואה, חדרי מדרגות ומעלית). המקרה שבנדו אינו דומה לתק הערר בעניין גכט? אל/אל, אשר עסק בחדר אופנים בבניין משרדים ובו נקבע כי המתציקה הבלעדיוג היא תברת המהול ולכן השטח אינו נמצא מחוץ לשטת של נכטל העוררת.
טענוג חמשיב
.6
פרוטוקול האטיפת הכללית שהציגה העוררו: אלנו עונה לדרישה להטמכת הנציגות על ידי כל אחד מדילרל חבית המשוונף. המשיב מפנה לסעיף 17(ב) לתוספת להוק המקרקעין, בו נדרשת הסכמה של בעל דורת להחלטה השטילה עלין חובות. במסמך שהצלגה העוררת אין פרטים מחותיים כמו שמות
עותק מא
ועדת ערר לענייגי ארגווח כללית
שליזד עו וב - יפו
17
.8
9
20
1
הדיירים המצביעים, וסדר היום. מבלי לגרוע מכך, מסמך זח חל לכל היותר ממועד הוצאתו (31.12.2021) ולא על התקופה שקדמה לכך.
לעניין מתך הפטור למחסנים טנען חמשיב, כי בהתאם להסכם הפשרה שהושג בין הדיירים לתברת גינדי, חדיירים יירשמו כמחזיקים במתסנים. גם הוועדה קבעה כך במסגרת החלטת הביניים.
מבלי לגרוע מכך, העוררת אינה ישות משפטית ולא ניתן לחייבה בארנונה. היישות הקרובה ביותר לנכט הס הדיירים ולכן חלובס הוא כדין.
פרשנות העוררת לסעיף 1.3.1 וי לצו היא שגויה. הפרשנות הנכונה היא נחיצות השטחיט המשותפים לקיומו של בניין משותף. לכן, שטתים כמו תדרי מדרגות מעליות ומעברים נחשבים כשטת משותף ואילו בריכות שחיה, חדרי אופניים וכוי שאינם הכרתיים לקיומו של הבניין אינם נכנסים תתת הרישא לסעיף. במסגרת הסיור שנערך בנכס נמסר למשיב שהמפתחות למתסניס נמצאים אצל הדיירים ולא אצל הנציגות. מדובר בשטח בר חיוב הנופל תחת החדיג לסעיף 1.3.1 וי (הסייפא) שכן לא מדובר בשטחים משותפים ייקלאסייםיי הזכאים לפטור. המשיב מפנה למספר החלטות של ועדות הערר-7 פורן, מלובני ובומבך.
אין לקבל את טענת העוררת לעניין החובה להקיט חדדרל אופניים במסגרת תקנות התכנון, שכן עובדה היא שהבנייניס קיבלו אישור אכלוט ללא *יחוד שטחים כחדר? אופניים, ומכאן שלא מדובר היה בדרישה קוגנטית.
לא ברורה הפניית העוררת לפסקי דין בחם נקבעה תזקה *יחודית בנכס המחוייב למחזיק ספצופי, שחרי גס במקרת זה הוכחה ויקה ייחודית לדיירי הבניימים אשר מתזיקים במפתחות המחסן. כך או כך, התוספת לתיוב כל דייר היא 0.09 מ"ר ומדובר בחיוב ונלח.
דיון ותכרעה
טענו: הער ירלבות
9
במסנרח החלטות הביניים שנתנה הועדה, דנה הועדה בשאלה האם נציגות הבית תמשותף יכולה לבוא *בנעלייי בעלי הדירות, הנישומים, לצורך הדיון בערר שבנלון. עובר למתן ההתלטה הגישה העוררת לוועדה תצהיר של חצר הנציגות אשר אליו צורף פרוטוקול האטיפה הכללית של בעלי חדירות מיום 0 (לאחר הגשת הערר) שבו נושא הערר שהוגש כלל לא נזכך. לפיכך קבעה הועדה, שעל מנת לדון בערר גופו על העוררת להציג אסמכתא על קיומה של הסמכה מפורשת לייצג את חדיירים בחליך
למול ועדת הערר.
33
4
5
6
ביום 2.1.2022 הגישה העוררת פרוטוקול של האסיפה השנתית של בעלי חדירות של שלושת הבניינים נשוא הערר, אשר במסגרתו צויין כי המחסנים נשוא הערר נמטרו לתזקת נציגות חדיירים וכל נציגות הדיירים מוסמכת לנהל בשמם כל הליך חוקי ביחס לחללים אלו, לרבות בכל הנוגע לתיובס בארנונה (להלן כאמור: ייהפרוטוקוליט.
הפרוטוקול הועבר לתגובת המשיב אשר טען כי הפרוטוקול אינו ערוך כנדרש, וכי העוררת לא הוכיחה שפעלה בהתאם לחוק בכל הנוגע לכינוס האסיפה. במענה לתגובה זו ניתנח החלטת הועדה ביום 2 ולפיה: יאו זה מסמכות הנעלת לקבוע האם כתב ההסמכה שהנגש עיי העורדת נלתן כדון או לא. העודרת הציגה כתב הסמכת אשר נחזה להיות הסמכה <ינצג את בעלי הדירות בערר שבנדון (7+ בכץ על מנ לאפשר לעוררת להמשיץך בהלנכים י-
לא מצאנו בסיכומי חמשיב טענות חדשות שלא נטענו בענייך זה והועדה חוורת איפה על החלטת הביניים מיום 27.1.22 לעיל ולובהר שהפרוטוקול שהוגש לוועדה מספק לחלוטין לעניין מעמד הנציגות
בערר וח
בהמשך לכך לא ברורה טענת העוררת שיש לחייבה בתשלומ? הארנונח. צודק המשיב שהעוררת איגה ישות משפטית ולפיכך לא ניתן לחייבה בארנונה. לאור זאת, עצם חלוב יחידי בעלי הדירות נעשה כדין, בהיותם מחזלקים ובעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס.
הזכאות לפטור
.27
.8
כעולה מסיכומי הצדדים, המחלוקת בין הצדדים איננה מחלוקת עובדתית שכן אין תולק בדבר השימוש שנעשה בנכט נושא הערר- מחסנים לאופניים או יחדר אופנייטיי אשר בו מורשים כלל דיירי/בעלי הדירות לאחסן אופניהט. מדובר בתלליס שאינם מוחוקים באופן בלעדי על ידי דייר/בעל דירה טפציפי ולא על ידי נציגות הבית המשותף; ואת להבדיל מפסק חדין בעניין נכס? אליאל הנוכר בסיכומי העוררת (עמיינ (מלנהלילם תייא) 63833-06-20 נכסי אדיאל תנלון מגדל טומל מלימ כ מנק 2 הארנונה בעירית תל אביב-53ו (נבו 13.09.2021)), שבר נדון סעיף 1.3.1 זי לצו לעניין בניין משרדים ננדחה ערעור העודרת על קביעת ועדת הערר, שהחזקה הייחודית בחדר האופניים היתה הלכה למעשת
בידי חברת הניהול.
המחלוקת היא אייפה ביחס לפרשנות שיש ליתן לסעיף 1 ו לצו בהקשר של הנסיבות שלפנינו. סעיף
ּח קובע כך:
9
0
1
2
+3
"שמח משותף בבכנין שרובו משמש למגורים בו שני מחזיקים או יותר, לא יחויב, למעט שטחים המשמשים לבריכת שחיה, לחדרי משחקים וכל', וכן למעט שטחים
משותפים במלון דירות"
כאמור לעיל, העוררת סבורה שיש לפרש את הסעיף הניל לצו הארנונה כפשוטו. פלומר, הואיל והחללים נשוא הערר אינם בריכת שתיח או חדר משחקים או שימוש למטרה דומה לאלו (הסייפא לטעיף), חרי שיש להתיל על הנכס את הפטור הקבוע כברירת מחדל ברישא לסעליף. בתוך כך נטען, שאופי השימוש החללים הינו פאסיבי, להבדיל משימוש כבריכת שיחה או חדר משהקיס שהוא שימוש אקטיבי בעל ערך מוסף לשימושים הרגילים שנעשים ברכוש המשותף (סעיף 34 לסיכומי העוררת). בנוסף נטען, שמדובר בשימוש חובה אותו קבעח עיריית תל- אביב במסגרת ייהנחיות מרחביות לפיתוח במגרש והסדרי חניחיי (ייההנחלותי) ולכן לא מדובר בשימוש אופציונאלי אלא בשימוש הובה בדומה לתדרי אשפת בבניין. לטענת העוררת, פירוש זה עולה בקנה אחד גט עם כללל הפרשנותת לחקיקת משנה פיסקלית, חמיטיבה עס הנישום, ובפרט מקום שבו לשון הסעיף מנוסחת בצורה ימרושלתי. לבסוף מפנה העוררת לפסיקה אשר פירשה את סעיף 1.3.1 י ו- חי ככזה הכולל שנל תנאים, אשר מתקיימים במקרה הנדו[ ואילו המשיב מצידו לא הוכיח שיש בשטת נהנה עיקרל
(יכיתודיות הזיקת יי)-
המשיב מציע פרשנות שונה לסעלף 1 וי שבמחלוקת ולפיה, המבחן העיקרי איננר רק אם מדובר בשטה החמצוי מחוץ לנכטי המחזיקים וכן משמש יותר ממחזיק אחד, אלא שיש גם לבחון האם תדר האופנליס הכרחי לקיומו של בנלקן משותף (כמו חדר מדרגות, מעליות, מעברים) ומשמש גם מי שאינר מתגורר בבניין או שמדובר בשימוש מסוג של חדרי משחקים ובריכות הרא ישימנש ננסף זייחוד?
שאינו הכרחי ולכן מהווה שימוש נוסף ומועיל לדירת המגורים. המשיב מפנה בעניין וה לשורה של
החלטות של ועדות ערר אשר קיבלו עמדה זו של חמשיב. אשר להנחיות, נטען על ידי המשיב שהוצאר
לאחר מתן היתר הבנלה לבנלינים ולכן כלל אינן רלוונטיות.
התלבטנו לא מעט בנימוקים שהועלו בפנינו על ידי הצדדיט ותגענו למסקנה שעמדתנו היא כעמדת המשיב, גם אס מנימוקים שונים מעט מאלו שהעלה חמשיב.
כידוע נפסק, שארנונת יש לפרש ככל חיקוק אתר, בהתאם לתורת הפרשנות התכליתית (עעיימ 9597/11 ענל 5י <הוד מונוסון 2 אודגל א.ל.פ שחל בעלמ [פורסם בנבת (3.4.13).
סעיף 1.3.1 וי לצו קובע, על פי לשונך, את ברירות המחדל ולפיה שטת משותף בבניינים שאינם משמשלם למגורים יחיהח פטור מחיוב בארנונת "למעט שמחים המשמשים לבריכת שחיה, לחדרי משחקים וכד'י'.
השימוש בתיבה /כדי מעיד על כך שמדובר ברשימה לא סגורת של שטתים חנופלים לתוך החריג.
הרצגוגל (או התכלית) הפשוט העולה, לדעתנו; מלשון הסעיף הוא' שניתן פטור לשטחים משותפים, המחווים חלק בלתי נפרד והכרת? לשימוש בדירות, ובלבד שלא נעשה בהם שימוש ייחודי על ידי מל
.6
5
6
7
מדיירי הבניין. פרשנות זר מתישבת עם הפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט המחוצי למונח אשטת משותףיי בסעיף המקביל הנוגע לבנלונים שאינם משמשים למגורים (1.3.1 חי) במסגרת עמיי (מינהליים תיא) 56033-02-17 מנהל האדנונת בעלריית תל אביב =*פו ני עזבון תממחה חנת ציפורן 2 (פורסט
בנבו, 25.12.2017) (לתלן: ייפרשת ציפורןי):
"מה הוא אם כן "שטח משותף" בצו הארנונה? שטח משותף, כשמו כן הוא, שטח הנמצא מחוץ לנכסי המחזיקים בקומה והמשמש יותר ממחזיק אחד. אין מקום לסטות מלשונו הפשוטה של הסעיף ולהידרש לפרשנות יצירתית...>
ההגיון הפשוט מחייב שהסיבה לכך שבריכות שתיה, חדרי משתקיט וכדי הוצאו מגדר הפטור שניתן לשטתים המשותפים הוא, ששטתים אלו מעניקים לדיירי/בעל? חדירות בבניין ערץ מנסץ בנוסף לשטח העיקרי המוחוק באופן בלעדי על ידם, וזאת למרות שאינן בעלי ויקה בלעדית לשטח האמור. במילים אחרות: הגם שאלן תולק שמדובר בשטתים משותפים, כמובן ה שהם מצולים מחוץ לדירות ומשמשים יותר מבעל דירות אחד, לשטחים אלו ערך מוסף וישיר לדירות ולבעלי חדירות.
במקרה תנדון הגלון זה אף מתחזק שכן ניתן לראות בחדר האופניים המשותף יכמחסן משותף/ המשמש את כלל בעלי הדירות (במושע), אשר לכל אחד מבעלי הדירות יש בו חלק <חסי ובלתי מוגדר לצורך הצבת האופניים אשף בבעלותו. ייהמחסן המשותףיי נותן בידי בעלי הדירות ערך מוסף כפול:
הן ערך של נוחות (או הנאה) והן ערך כלכלי שכן הוא יחוסדיי לבעלי חדירות שטת חלופי שהיה עליהם להקצות לטובת אחסון האופניים, בין אם בתוך הדירה ובין אס בתוך מחסן פרטיי אשר יש לחס בבנילן, בגין שמחס מחוייבים בעלי הדירות בארנונה. לעמין זה רלוונטיים דברי בית המשפט ב עמיינ (מינחליים תייא) 63833-06-20 נכס: אדלאל תמו מגדל סונל בעלמ 5 מנתל האדנונת בעירית תת אב:ב-*פו (נבו 13.09.2021): ייבפרט מקוכלת על נטייתת של נעדת הערר לראות בהסדר קשירת האו פמלכם כשוג של שירות שתוענק על <די המערערת לחלק מדילר? הבניין (עמוד 2 להתלטה) - ולטעמי הסתכלות זו הלא נכונת גם אם לא נגבתה תמורת ישירק או עקיפת בשל כך. דהיינו, לפי תפוסה זר של המצב, המערערת. עצמת השתמשה בחדר על מנת. לספק שירות *ערך מוסףיי לשוכרי המשרדים
ועובדיהס יי
לעניין חיוב מחטנים משותפים בארנונת נפנה גם לפסהייד בעניין תויצ (מינהליים מרכו) -46540-02 6 מוטי ליטר נ-עיריית תוד תשרון (גבר 22.08.2018) במסגרתו נדחתה בקשה לאישור תובענה *יצוגית
להשפת כספי ארנונה שנגכו ביחס לשטחים משותפים בבניינים, אשר אינם צמוזיים לדירה. נפסק כל לשון צווי הארנונה של המש?בה סובלת פרשנות לפיה שטחים משוחפים הס חלק משטח ירת מגורים.
במסגרת עמזינ (מינחליים תיא 56033-02-17 מנהל האלנונת בעיליית תל אביב -*פו כ עזבון הממחה חנה ציפורן ז*2 (פורסם בנב\ן 7 (לתלן : ייפרשת צלפודן') נדוכה טענת המחזיקים במשרדים שאין לחייב אותם בחלק היחסי של חדרי נוחיות הנמצאים במטזרון קומוני בבניין שכן חס משמשים את כל באי הקומה, והשאלה שעמדה להכרעה ה*א האם מדגבר ביישטח משותףיי הפטור מארנונת
.8
9
10
בחהתאס לסעיף טי 1.3,חי לצו הארנונה. במסגרת ערעור זה, העלה המשיב טענה דומה מאוד לזו
המועלית במסגרת הערר שבנדון (ההדגשות שלי- ר.ם) :
*ימנהל הארנונת טען בנוסף, כי המבחן לקיומו של נכס משותף הוא המבתן הנכליתי. לשיטתו, חדרי הנוחיות הס לא שטח משותף כיוון שתם הכרחיים לפעיעות: הנכס, כשכל שימוש בנכס מחייב גם קיומו של חדר מחיות לטובת המחזיק, עובדיו ולקותותלו. נטען שבעבר חיו חדרי הנוחיות בתוץ העטק, אולם הם הוצאו למסדרון הקומה משיקולים של עילות וחסכון אנ משזקולים אדריכליים, ומיקומס מחוץ לנכס אינו הופך אותם לשטח משותף. מנהל הארנונה הבתין בין חדרי הנוחיות, ובין מסדרונות, מדרגות ולנבי שהם כן שטת משותף, כיוון שנולדו מאופי הבמין ככולל מסי יחידות וכל תכליתם לחבר בין קומות ויתידות ולאפטר גישה. לשיטתו, אס ננתק את הנכס (המשרל) מהבניין, לא יהיה צורך במסלרונות;
מלרגות ולובי אך כן יהיה צודך בחדר נוחיות *'.
בית המשפט המחוזי דחה שם את הפרשנות התכליתית שהציע תמשיב ולפיה פרשנות הביטני יישטה משותףיי לצורך מתן פטור תעשה לפי מבחן תכליתי של נחיצות השטח לנכס העיקרי, לאמר: האם השטח שבמחלוקת הכרחי לשימוש בשטח העיקרי (ואינטגרלי לו) שאז הוא אינו שטח משותף:
"המבחן התכלית? לפרשנות המונת ישטת משותףיי בסעלף הפטור בצו הארנזנה, נדחה במפורש בפסיקה, והדברים שנאמרו שם לעמין שטחי מעבר ותמרון בתמון מקובלים עלי גם לעמיין חדרי הנותיות בענייננו ...- אני ער לקושי העירייה, הסבורת ככ אס משרד המשיבים לא חיה חלק מבמלין, ניתן להניח שחית מצורף אלו חדר נוחות בגינו הכיתה נגבית ארנונה. אך זנהי המציאות בכמימי משרדים, שמטבעם קיימים בהם שטחים ענקרלים המחויבים בתעריף גבוה, לצד שטחים משותפים חפטורים מארנונת ..... ואין די בסיבה זו כשלעצמה כדי לקבוע שאין מדובר בשטח משותף.
ואולט להבגתנו, אין להחיל על המקרה שלפנינו, אשר בו מדובר בבניין המשמש למגוריט, את מסקנת פסק חדין בעניין ציפורן אשר עסק בבניין משרדים שכם המקרה שלפנינו שונח. כאמור לעיל, דיירי/בעלי הבניין שבנדון קיבלו לחוקתט הבלעדית את התללים המשותפים מידי היום (סעיף 14 לתצהיר מר קוך). מר קוך הסביר בתצהירו שההחלטה לייתד את החללים לשלימוש כמחסן אופניים התקבלה על ידי בעלי הדירות והחלטה זו נכונה לעת הזו (כל עוד לא תתקבל החלטה אחרת, סעיף 15 לתצהלרו). ההחלטה איוה שימוש ייעשה בתלל המשותף לכלל בעלי הדירות נתונה לחלוטיך בידי בעפל הדירות, אשר עושים בחללים מנחג בעלים לכל דבר ועניין, ומשכך אך הגיונל לחייבם בארנונה בגיך השטה 5ס הנייל, כחלק בלתני נפרד מהנכט העיקרי שלהם.
עוד יצולין, שלא ניתן לצפות מן המשיב לעקוב אתר ההחלטות המשתנות של בעלי הדירות (באמצעות הנציגות) באשר לטיב זשימוש שייעשה בחללים, ולא מן הנמנע שבעלי חדירות יקבלו החלטה משוונפת
בעתיד (הקרוב או הרחוק) לעשות שימוש בחללים שימוש שונח מזח שנעשה בהם היום ולייחד את השימוש בהם, למשל, לתדרי משחקים או כמחטנים וכיוצבי, שחנס מחוליבים בארנונה.
ולטיכום
1 אנו דוחים את טענת המשיב להעדר יריבות ודוחיט את טענת העוררת שהתללים נשוא העררים הנם פטורים מחיוב בארגונה בשל כך שחם נופלים תחת הרישא לסעיף 1.3.1 וי לצו הארנונה.
2 חואיל והתלבטנו רבות באשר לתוצאה הסופית של החלטה זו, וטיעוני שני הצדדים נטענר באופן מעמיס, לא מצאנו לנכון לחייב בהוצאות מי מהצדדים לערר.
מתן בהעדר הו ה ,]1 ₪
בהתאט לסעיף 5 (2) לחוק בתל משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתו משפטי לעניינים מנהליים (טדרי דיף), תשסישא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית חמשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 60 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דיך בוועדת ערר) התשליו -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ו / / /(2 ו 41
לור: עחידרויתפריני = חבר: אודי ולו חברה: אתל מל רויית אל
"-
קלדנית : ענת לול
שליד עיריית תל-אביב - יפו
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית ערר מס': 140023354
שליד עיריית תל אביב יפו
בפני חברי ועדת הערר:
*וייר: עו"ד יהושע דויטש
חבר: אודי ויינריב, כלכלן
חבר: עו"ד אהוד פלדמן
העוררות: == :וני וואש בע''מ
- נגד -
מנהל הארנונה בעיריית ת''א
החלטת
הקדמה וגדר המחלוקת :
1
3
ועדת ע
שליר
העוררת מהציקה בנכס שמספרו 2000124317, ברחוב שלמח המלך 79, תל אביב, בשטת של 28 מייר.
הטענה המרכזית בערר הינה כל יש לבטל את טיווג הנכס כבנינים שאינם משמשים למגורים וכי על הנכס חל הפטור של סעיף 1.3.1. ד לצו הארנונה של עיריית תל אביב, בחיותו ישטח מקורה... המשמש לחניה בלבד, בבניין המשמש למגורים'י כלשון הוראת הפטור הנייל.
כן מבקשת העוררת ביטול רטרואקטיבי של חיוב הארנונה מיום 1.6.2020, מועד בו הוחל צו הפסקת השימוש החורג מן ההיתר בנכס. טענה זו נוסחה ע"י בייכ המשיב בראשית ישיבת ההוכחות ביום 12.7.22 במילים: ייבשל המצב התכנוני הן בהיתר בניה והן בתב''ע הנכס אסור לשימוש התורג מ(ה)היתר כפי שהיה בפועליי.
זאת לדעת, ההיתר שניתן לבניין היה למטרות :'יגראזי י, אשר כפי שיפורט לחלן פורש כתניה.
בסיכומיה הרחיבה העוררת את טענתה והוסיפה כי בכל מקרה אין תשיבות לשאלה אס בפועל נעשה שימוש של חניה, שכן לטעמה הנכט היה ריק בתקופת החיוב ומשכך יש לסווגו על פל השימוש החוקי הוול ביותר המותר בו, אשר, לטעמה, הוא השימוש נשוא הוראת הפטור,
דחיינו, חנייה (פטורת).
המשיב טען לאיחור בפנייה ובהגשת הערר (טענה שנונחה, בצדק, בנסיבות העניין), ולגופו של עניין כי פרשנות הוראת הפטור אינה מאפשרת הענקתו במקרה זה, היות והשטח אינו משמש כתניה וכי לא הוכח כי השטח מצוי בבניין חמשמש למגורים. כך גם אין, לטענת המשיב, לבטסט חיוב על פי היתר הבניה, אלא בשים לב לפוטנציאל השימוש בנכס, מצבו הפיזי בפועל, השימוש האתרון וחשימוש העתידי.
באשר לטענה שבסיכומי העוררת, לשימוש חזול ביותר טוען המשיב בסיכומיו כי יש להבתין בין פטור לבין טיווג וכי גס אס היח מקום לראות בהוראת הפטור, משום סיווג, דינה להדחות מאותם נימוקים של אי תתולת הפטור. יתירה מכך, גס בהתעלם מכל הנייל, הנכס מעולם לא שימש כחניה, אלא כנכס מסחרי, בעוד איסור חוקל אינו מקנה פטור.
לבקשת הצדדים הוהל הערר גם לשניט 2022 ו- 2023.
תק מאושר
לעני'ני ארנוגה כללות
ית תל-אביב - יפו
.10
1
.12
.3
.4
.5
.6
עו
דיון והכרעה :
לאחר שקראנו את כתבי בית הדין ושמענו את הצדדים, הגענו לכלל מסקנת כי הצדק עס המשיב וכי דין הערר להידתות.
עדת העוררת הגבי ומירה שלף העידה בפנינו כי משנת 1946 הנכס שימש כחנות מכולת וכי חשימוש האחרון שהיה בו היה לצרכי קליניקה לטיפול במחטים :ייהיום אנחנו לא עושים שימוש לחניה כי היה פסק דין'י. יצויין כי בתצהירה מבחירה העדה כי משפתתה רכשה את הנכס לאחר כשבעים שנות הפעלת מכולת וציפתה להתקיים מדמי השכירות.
עניינו של פסק הדין פורט בפנינו, בין היתר בתצהירה של הגבי שלף, כדלהלן: כנגד העוררת (ואחרים) הוגש כתב אישום בגין שימוש של מרפאח, ייקליניקה - משרדיסיי, שימוש המהווה שימוש תורג בלא חלתר, בנכט. ביום 29.10.19 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב את הנאשמים ובתוכס העוררת, שכן הוכת כי הנכס נבנה על פי היתר מיום 31.12.1945 לפלו הותר בנכס שימוש של יגראז' יי אשר משמעותו חינה חניה.
ביום 12.1.20 נגזר דינם של הנאשמים, הוטל עליהם קנס וניתן צו להפסקת השימוש החורג מן החיתר החל מלוס 1.6.2020. ערעור שהגישו העוררים לבית המשפט המחוצי בתל אביב- נדחה.
מאז 1.6.20, "הנכס ריק, לא עשינו שום שימוש בנכט ולא השכרנו אותו לאתריטיי (סוף סעיף 9 לתצהירה של הגבי שלף).
ביום 7.3.2021 פנה בייכ העוררת למשיב וביקש לבטל את חיובי הארנונה הואיל ו'יהנכס לא רק שהוא אינו ראוי לשימוש כלשהוא במיוחד שהשימוש בו נאסר ע'יי בית המשפטיי.
ביום 5.5.2021 השיב חמשיב לבייכ העוררת, כהאי לישנא: ייביהמייש אסר על מרשתך לעשות כל שימוש בנכס מלבד גראז'. מרשתך לא פעלה כל השנים להוציא היתר לשימוש חורג שניתן
לעשות בנכסי.
ביקורת שערכנו בנכס ב-28.4.21 , העלתה כי הוא במצב תקין וראוי לשימוש כך שאינו נכנסי לתנאי סעיף 330...'/.
העוררת, מבהירה בעררה, כי מכתב וה נשלת לכתובת הנכס הסגור ועל כן התקבל במשרד בייכ העוררת רק ביום 5.8.2021.
ביום 15.8.2021 קבל בייכ העוררת מכתב נוסף ממחלקת הארנונה (לא מן המשיב), בו התליחסות למכתב אחר ששלח בייכ העורר ביום 22.7.2022 אל מהנדס העיר, עס העתק, בין היתר, לאגף חיובי ארנונה. במכתב זה ביקש בייכ העוררת להתאים את סיווג הנכס להכרעת הדין. במכתב התשובה מיוט 28.07.2021 הובהר לבייכ המשיב, כהאי לישנא : '/במכתב תשובתנו מיום 5.5.21 נענה מרשך...היו (צייל הואיל-י.ד.) וטרט נהרס מבנה הנכס וישנה כניסה לנכלי על ידי דלת ויש 4 קירות לנכט, כך שבהגדרה הוא עונה על הגדרת מבנה. היות ומצבו הפיסי של הנכס אינו עומד בהגדרה של ''חניה'', אין באפשרותנו לבטל את חיוב הארנונה'י.
הערר שבפנינו נסב על תשובת המשיב (מיום 5.5.2021) ביחד עס המכתב חשני (מיום 22.7.2022), העוררת תוקפת בעררה את החלטת המשיב, שכן לטעמה יילא מובן כיצד העירייה יכולה לטעון בי הנכס ראוי לשימוש בכלל ולשימוש חורג בפרט, בניגוד להחלטה שלפוטית שנתנה לבק שת ועמזית העירייה'י (סי 17 להודעת הערר).
המחלוקת המשפטית, שהיא ליבת הערר, נסבה סביב משמעותו ופרשנותו של סעיף 3.1.א.ד.
לצו הארנונה, הקובע:
יישטח מקורה ושאינו מקורה המשמש לחניה בלבד, בבניין המשמש למגורים, אינו נכלל בשטח ה*חידה'י. להלן: ייסעיף הפטוריי.
סעיף הפטור פוטר חניה מארנונה, אס התקיימו שני תנאים הכרתיים: השטח משמש לחנייה בלבד והבניין משמש למגורים. כפי שנראה להלן, העוררת נתפסת לכלל טעות בראותה את סעיף
מאושר 2
ועדת ערר לע%ש8 ארנונה כללית
שליד עיריית "תל-אביב = יפו
7
.8
9
.0
1
2
.3
4
ועדת ער
הפטור, כסעיף המסווג חניה, דוגמת כלל הסלווגים המפורטים בסעיף 3 לצו הארנונה. כן פירשה העוררת פירוש מצמצם ומוטעה את התנאי הראשון, לפיו על השטת לשמש (בפועל) לחניה.
העוררת אינח מתכחשת לכך שהנכס אינו משמש בפועל לחניה, כפי שהעידה עדת העוררת וכפי שעולה מדוייח הביקורת שהוגש בפנינו. העוררת מבקשת להעניק למיליט יימשמש לחניה בלבדיי, משמעות מצמצמת יותר, כלשונה: ייהשטח לא שימש ולא יכול לשמש כל שימוש אחר מלבד חנלה'י (סעיף 8 לסיכומיה).
איננו מקבלים את פרשנותה של העוררת. תחילה נבהיר כי העוררת נתפסה לכלל טעות, בעצם ההפניה להוראות סעיף הפטור, כאילו היה סעיף סיווג נכס. בסעיפים 7-8 לסיכומיה ובעצם
הכותרת לסעיפים אלה: ייסיווג הנכס בהתאם לצו הארנונהיי, מבקשת העוררת לסווג את הנכט
על פי יסודות סעיף הפטור ומשכך, לקבל הפטור.
הלכה פסוקה כי יייש לפרש סעיפי פטור מארנונה באופן זיווקני ועל דרך הצמצוטיי. רי בריימ 0 נ.ת.ע- נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסם בנבו) וכן בריימ 3433/18 ישיבת תורה ויראה נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים (פורסם בנבו).
על בסיס ההלכה הפסוקה הנייל - ולא רק - ברור כי על מנת להנות מן הפטור המוחלט של חניה בבניין המשמש למגורים, על תשטח להיות תניה פעילה לכל דבר וענייו ולא בבתינת חניה יירעיוניתיי על בסיס ההיתר לעשיית שימוש של חניה. ראח עמיינ (י-ם) 35458-01-15 גשר מפעלים חינוכיים נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים (פורסם בנבו),שס מבהיר כבוד השופט סובל בעמוד 5 לפסק דינו כי הפטור מחליב שימוש בפועל ועל כן לא יורתב פטור על חלק אחר בנכס הנדון שס אשר בו: יילא מתבצעת הפעילות הפטורה''.
כן ראה החלטת ועדת הערר בתל אביב בתיק 140018392 א.ד. רוזן נכסים נ' מנחל הארנונה בעיריית תל אביב יפו, לעניין הפטור לבית כנסת, בתנאי שמשמש בפועל כבית כנטת ולא כנכס ריק או שאינו משמש בפועל כבית כנסת.
לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי המשיבה איגה וכאית להוראת הפטור האמורה.
למען הסר ספק, אנו קובעים כי הוכת בפנינו התנאי השני לתחולת הפטור, כי הבניין משמש למגורים.
די אס נפנח לכך שהמשלב לא חזר בסיכומיו, על טענתו שבסעיף 30 לכתב תשובתו, כי יילא הוכח כי השטח מצוי בבניין המשמש למגוריסיי. כמו כן עולה מחקירתו של עד המשיב, תוקר השומה;
מר אריאל שרעבי, כי הבנייון משמש למגורים. כך גס הוכח מהמסמכים של עיריית תל אביב, תג ו-ת2 שהציגה העוררת בתום ישיבת יום 12.7.22.
מכאן, נעבור לטענתה החלופית של העוררת, כי הואיל ואין מחלוקת שהנכט היה בתקופת החיוב ריק, הרי יש לסווגו על פי חשימוש החוקי הזול ביותר המותר בו (סעיף ל לסיכומי העוררת). העוררת שוב מפנה להוראות סעיף הפטור, משל היה הסעיף, סעיף המגדיר סלווג. די בכשל זה, כדי לדחות את טענת העוררת לסווג את הנכס הריק בסיווג הזול ביותר בדמות יתניון פטור"י.
יוער כי המשיב חולק על ייהקביעחיי, שבטענת העוררת כי אין מחלקת שהנכס ריק. המשיב מפנח לדויית תוקר השומה המציין מספר מצומצם ביותר של חפצים שנמצאו בנכס.
מקובלת עלינו תשובתה של עדת העוררת בתקירתה, לשאלות בייכ המשיב, כי אתרי הביקורת שנערכה ביום 28.4.2021, פונה הנכס לחלוטין וכי היא עצמה פנתה את כל אותם פריטים בודדים. לפיכך יצאנו ונצא מנקודת הנחה שאכן הנכס ריק.
. גס לו טעיף הפטור מארנונה היה חלק מסעיפי הפטור המנויים בסעיף 3 לצו הארנונה, לא היה
חדבר מועיל לעוררת, בבואה להפנות לסעיף זה, לצורך סיווג נכס ריק בשימוש חצול ביותב.
ק מאושר
יני ארנונה כללית
שליד עיריי תל-אביב - יפו
נכס ריק אינו מסווג רק על פי ההיתר שהוצא לו, אלא גם על פל:
-מצבו הפי של הנכס, רי עמיצ 49775-10-17 ביר גלוב נכסים בע'ימ נ' עיריית חיפה-מנהל הארנונה (פורסם בנבו) :'יכאשר בית המשפט בוחן את המאפיינים הפיזיים הוא עושה זאת, על מנת לבחון אס הנישום יבול לעשות שימוש בנכס לפי הסיווג הזול'
-פוטנציאל חשימוש בנכס, מעבר למצבו חפוי, דהיינו, גס השימוש האתרון שנעשה בנכט וחשימוש העתידי שייעשה בו רי בריימ 9362/08 השקעות כדאיות בע''מ נ' עיריית הרצליה.
בית המשפט העליון (כבוד השופטת המנוחה נאור) דחה את הערעור שבפניו וקבע מפורשות:
ית המשפט המחוזי הלך כברת דרך ארוכה לקראת המבקשת והניח כי כאשר קיימים מספר סיווגים אפשריים לנכס ריק, יש לבחור את הסיווג בעל התעריף הנמוך ביותר. ואולם, בית המשפט קבע כי הסיווג אותו הציעה המבקשת אינו בגדר סיווג אפשרי, בין היתר, מאחר שהוא איננו מתאים לשימוש הפוטנציאלי החוקי במקום ולא להיתר הבניה. לכן דחה את ערעורה של המבקשת. קביעה זו של בית המשפט נטועה בעובדות המקרה.'י (סעיף 4 לפסק הדין).
קביעה זו של בית המשפט העליון, מתוקת את פטק דינו של בית המשפט המחוצי (כבודד השי מיכל רובינשטיין), בו נקבע במפורש כי משמעות יישימוש המותר בנכס על פי דיויי איגה מתליחטת אך ורק לייעוד התכנוני על פי התבייע י/אלא לכל אספקט שיש בו כדי להשפיע על התאמתו של הנכס לאותו הסיווג- קרי יכולתו של הבעלים לעשות בנכס את הש*מוש המתאים לסיווג הנכס הלכה למעשה.'י (ס' 15 לעמיינ (תייא) 255/07 השקעות בדאיות בע'ימ נ' עיריית הרצליה).
6. בעעיימ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע'יג נ' עיריית תל אביב יפו קבע ביחמייש העליון כי ניתן
ללמוד על פוטנציאל השימוש בנכס :ייהן מהשימוש האחרון שנעשה בו עובר לפינויו והן
מייעודו התכנוני''. בהמשך: ''במקרים שבהם חלו בנכס שינויים פיזיים השוללים ממנו את
אופיו, שאז יש מקום להשית ארנונה על פי השימוש האחרון בנכסיי.
7. במקרה שבפנינו, העידה הגבי שלף כי משנת 1946 היתה במקום חנות מכולת וכי חשימוש
האתרון שהיה בנכס היה לצרכי קליניקה- טיפול במחטיס, עד שניתן צו הפסקת השימוש. כך או כך, במשך עשרות רבות של שנים, היה השימוש מסחרי או למתן שירותים (דהלינו '/בנללנלם שאינט למגורים'י) ולא חניה.
8. בתיק עמיינ (מרכז) 19604-12-15 ירון ישעיהובע'ימ נ' עיריית פתח תקוה בקשה מחציקת הנכס,
דהיינו, בניין בן 3 קומות, אשר סווג בעבר בסיווג של חנלון בתשלוט (על פי סעיף הדומה לסעיף 5 של צו הארנונה של תל אביב), סיווג זול ביותר לנכס ריק בדמות חניה למגוריט. בקשת סיווג זו נתבקשה למרות שמעולם לא עשתה בנכס שימוש שכזה. ביהמייש קבע (השופטת בוסתן): ייאין לקבל את טענתה החלופית של המערערת ולפיה יש לחייב את הנכס בהתאם לסיווג הנמוך ביותר האפשרי של חנייה למגורים, שכן בפועל שתי הקומות אינן משמשות כחניה אלא נעולות על שער ובריח'י. (ס' 16 לפסק הדין).
במאמר מוסגר נציין כי צו הארנונה של עיריית פתח תקוה (המשיבה בחליך חנייל) ערוך באופן שונה מן הצו של עיריית תל אביב לעניין הגדרת ייחניה ביתית'י.
9. נזכיר כי גם במקרה שבפנינו המצב הוא, ע"פ עדותה של הגבי שלף: יילא ניסינו להשכיר את
הנכס לאחר פסק הדין (הכוונה לצו הפסקת חשימוש-י.ד.)/', דהיינו הנכס אינו בשימוש ואף לא עמד להיות בשימוש.
0. נוסיף ונבהיר כי טענות העוררת בדבר טתירות כאלה או אחרות בין הנגזר מדיני התכנון
והבנייה, לרבות ההליך הפלילי שננקט נגדה, או עניינים מנהליים דוגמת רישוי עסקים, לבין דיני הארנונה, אין להם על מה שיסמכו.
מאושר
ועדת ערר /עצייני ארנונה כללית
תל-אביב - יפו
חאיטור החוקל לתמשיך לעשות בנכס את חשימוש שנעשה בן בעבר, חרף חיתריס כאלו או אחרים שנתנו בעבך אינם יבולים לזכות את העוררת לקבל פטור מתשלום אדנונת. ר' בין היתר עמ'נ11515-01-16 עוריית תל אביב גי אס אל,פו מוצרי מעבדות בעיים.
1. יתרה מכך, אין בעובזיה כי חעיריית הפסיקה את חשימוש האטור בנכס, כדי להקנות לעוררת
פטור מארגונת. ראה למשל עמי"נ 7 כרמלה אשר גי עיריות ו"מלה.
2 לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו כל פגם בתחלטת המשב ואנו מורים על דחיות הערר -
3 בנסיבותיו המיותדות של ערר זה, כפי שיפורטו להלן, לא מצאנו לחייב את העוררת בהוצאותו חן מתמת הנמלמוקים הקשורים להתדיינות שבפניגו וחן לנוכח הרקע שקדם להליך שבפנימ.
4. לעניון החתדיינות שבפנינו, נצייץ כי תעוררת ביקשה לנעל את חדיון, הן בהחלתו גס לשנים
2 ו-2023 והן בכך שבקשה לוותר על שמיעת ראיות הואיל והתיק כולו התבסט, לטענתה, על טיעונים משפטיים, חמשיב הוא שעמדד על שמיעת ראיות. כמו כן אנו רואים את העוררת כמל שטעתה טעות כנה בהבנת המצב המשפטי המתואר בתחלטתנו.
5, לנימוקיס אלה נצרף גט את הרקע להלוכי הערר, כפי שנפרשר בפנינר:
הבעליט של העוררת מר מיכאל שלף, רכש, לעת )קנה, באמצעות העוררת שבשליטתו, נכס ששימש כ-70 שנה כחנות מכולת, על מנת להנות מדמי השכירות. העירייה הגישה כנגד מר שלף, העוררת, ומי שהחזיק בנכט כתב אישום על שימוש חורג וניתן צו הפסקת השימוש. מא+ הנכש ריק והעוררות מחויבת בתשלום ארנונת מקסימלי.
בנסיבות מיוחדות אלה לא מצאנו לנכון להוסיף ולתייב העורת בהוצאות.
נלתן בהעדר הצדדים חיוס. 2 כ
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בת משפט לעניונים מנתליים, התשייס-2000 תקנה 23 (ב) לתקנות בת משפט לעניינים מנהליים (טדרי די), תשטישז-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 60 יום מיוט קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומלות (ערר על קביעת אכנונה כל ערר) התשליי\ -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האלנטרנט של חמשי
9 בי - 2/
לוייר: עו"ד יה 61ע דויטש = | חבר: אודי ונריב, כלכלן חבר: עו"ד אחוד פלדמן
קלדנית: ענת לור /
מאושר
וני ארנונה כללית
-אביב - יפו
/סדרי דין בוועדת. '
ועדת העפרר לענילבל אוינונת
שליד עירללת תל אבים ערריט מט': 140023428
0
בפני חבף? ועזית ערף:
יחיר: עיד גדעון ויטימן
חבר: ערייד משה קורן
חבף: רייה שמעון ז'יטניצקי
העוריטם: בוהניק רהל
בוחניק יגאל
+ בג %י
מגרול האוינונת, עלרללת תא יפו
ערך וח עניינו נכט מרתוב בן יהודה 155 בתל אביב, אשר רשוט בספרל תעלרייה כמספר 2000093884 ח-ן 111219550 (להלן: ייהנפטי).
על קצה המזלג החלטה ואת עוקת בשאלה מיהו המחזיק בנכט.
בללי
-
פרשה זאת התארכה והטתבכה החרבה מעבר לנדרש וזאת עקב התנהלות העוררים,
₪ הועדה נתנה לעורריס את לומס ואף ניתן לומר חרבה מעבר למתחיייב,
₪:
העורריט בעצמם ובאמצעות בול משפחה נוספו פנן לועדה במטפר רב של בקשות והליכים, שתלקם לא רלוונטלים לסמכות ועדוג הערר ו/או להליך.
רקע עובזיותי
4 הנכס היה בבעלותו של אב המשפחוז, מר שלמה בוחניק צ!ול, 5 לאחר פטירתו עבר הנכס לאם המשפחה, הגבי רתל בוחניק.
6. בנכט פועלת מספרה המתופעלת על ידי הבן, מר יגאל בוחניק.
7 המשלב העביר את החזקה בנכט על שט האם וחבן.
8 העברת תהזקה לאט נעשתה עקב היותה בעלת הנכס מתוקף היותה הבעלים ועל שם הבן בחיותו המווציק וואוג לאור מטפר ביקורות, שנערכו בנכס.
9 ערר קודם (140022575) נמחק על ידי תמשפתתה. יווכר, כי אותו ערר הוגש לכאורה על ידר האב וזא כאשר לא היה בחלים כבר, דבר המסיט תשש של משש לגבי תום חלב של תפונים,
.10
11
דיו
2
4
.5
6
7
8
9
.0
1
01
כך או כך הוגשו שנל העררים נשואי החלטה ואת על ידי האם וחאח.
בעררים אפו טוענים השנייט כי מי שמחגיק בנכט חינה רק האם, רחל בוחניק.
כאמור לעלל, לאתר בחינת עמדות הצדדים אנו סבורים, כי צודק המשיב בטענותיו ודץ הערריט להידחות.
ביום 20.12.22 התקיים דיון הוכחות ובו נחקויו האם והבן
התמונה העובדתית העולה מהעדריות: היא כי בנכס מתנחלת מספרה על ידי הבן, לגאל, וכל
הוא בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס,
מצאנו כי יש פערים בגרסאות בין תבן לאם.
האם, אישה קשישה, העידה כי העטק בבעלותה אבל כי היא לא עובדת פיוית במקוט, כי היא מגיעה פעמליט שלוש בשבוע בעזרת חילדים לנכט. היא העידה כי החשבונות של העסק מנוהלים מהוראות קבע מחשבון שלה אבל כי הילדים הס שמזמיניס סחורה וכי היא לא עסקה בטפרות מעולם. היא העידה שהרווחלס של המספרה נכנסיט לחשבון שלה והיא משלמת לבן 3,500 ש"ח בחודש לערך.
לעומת ואת העיד הבן כי האם מגיעה לנכס פעם בחודש או פתות מכך וכי הוא מקבל משכורת בסך 5,300 ש"ח לתודש. הוא העיד כי תוא היתיד שנמצא בנכט יומיומית, כי חוא מטפל בהזמנות, מטפל בחשבונות וכי אימו לא עושח דבר בנכט/ בעסק.
לשאלת הועדה הבהיר הבן כי התשבונות של העסק משולמיט מכרטיט האשראי שלו, מחשבון הבנק שלו. עוד הבחיר כי לאימו אין כרטיט אשראי ואין ציקים וכל החשבון שלה מעוקל.
מכל האמור עולה כי לכאורה המחניק בנכס הוא הבן,
ברט, הגבי בוחניק לא טענח כי היא לא מחציקה בנכס אלא נהפוך הוא. חיא טענה כי חיא המחזיקה היחידה (ערר 140023428). כך גכו טען הבן (ערר 140026360).
לפובך, אין מנוס מדחיית תערריט כפי שטען בצדקן המשיב, שכן לא נלתן לקבל את הטענה הואת של העוררים.
אין באמוך לעיל בכדי לגרוע מיתר טענות חמשים הצודקות שעלו בסיכומלו, אך מכוון שמצאנו לדחות את העררים אין צורך להתעמק בחן. כך בנוגע לשנים הרלוונטיות לחגשת הערריט וכך בנוגע לטענות שאינן בסמכות הועדה הזאת.
סוף בר
3. לסיכוט האמור לעיל, אנו סבוריט, כי בשיט לב לדין ולסמכויות ועדת הערר, דין העררים
להידחות.
4 לפנים משורת חדין, שכן החוצאות היו צריכות להיות גבוחות בחרבה, עורריט ישאו בהוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח.
נותן בהעדר הצדדים הזום: = 17 25.40.20
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 (ב)
לתקנות בתי משפט ל מנחלייס (טז 4 לדו תשט"א-2000 עלרשות הצדדים קיימת
3 כ
לוייר: עוייה גדפון ניסמך ""- . חבר: עו"ד משה]קורן תבך: רו"ח "7 זייטניצקי
7
/
/ ה + ענרג לןר
\
ועדת: תערר לעמיני ארגונת
שעל עלרלית תל אביב ערריט משל': 180023890
83
הפל חבלי ועדת ערר:
ירייר: עו"ד גדעון ויטמך
חבר: עו'יד משת קורן
תבר: רייה שמעון ז'יטנלצקי
העוררת: ג'י ישדאל מננזים משוי?יםו בע"מ? גוית גלום בע"מ . | \ ד ב
ננוחל האורגוגהי, עלילית תז'יא יפר
החלטה
ערר צח עניינו נכס ברחוב בקר אהרון 6 ומטווג כשטחים טכניים, אשר רשום בספרי העיריה כמספר 5 ח-ן לקו 10448403(לתלן : ייהנפקי),
תמצית המתלוקת בין הצזזיים עוסקת בדחיית טענת העוררת ע"י המשיב, כי אין לחיים בגין שטחיט אלו מכוון שאין מחזיק בלמעלה מ 806, כי לכל חיותר מדובר בשטתים משותפים שיש להסב על כל מחזיק באופן יתסי, כי יש לסווג את השטת כתעשייה ואת השטחים בתניון יש לסווג כחניה ;
רקע עובדת?
41
₪
מדובר בנכס בשטח של 592 מ"ר שהינו כניין מסחרל בפרויקט הלדוע כמיקדו סנטר וכולפ חנויות, בתי קפה, טופרמרקט, מרפאזות הכל על פני 4 קומות וכן קומת ג- המשמשת כח;מון,
את הנכס מנהלת העוררת.
בנכט ישנם אזורים טכנים בהט נמצאים מפוחים, ציילרים, חדר חשמל וגו, בור ביוב, חדר תקשורת וכיוייב.
חמשיב חליב את תעוררת בגין שטחים אלו, מכוון שחם שטחים טכניים הנמצאיכו בבנין שאינו למגורים ומותוקיס ע"י חברת הנלהול.
העוררת הגישה השגה וטענה את הנטען במבוא כמצבור טענות תלופיות וזאת ביום ?23.1.2,
תשובה, שדהתה את הטענות, נשלחה על לדי המשלב ביוט 20.2.22,
העוררת הגישה את הערר נשוא החלטת צאת ביום 23.3.22 שס חצרה על טענותלה החלופיות.
.0
41
2
6
5
.6
7
.8
ביוט 3.7.22 התקבל כתב תשובה, שס בתמצית נטען, כי תעוררת חינה הבעלים של הנכס וחינה אתראית על השטחים בהם ישנם מערכות אנרגיה, מיזוג אויר וכלויים,
עוד נטען כי הטטענה לגבי רישום מחזיקים נטוננח בעלטא ללא פירוט המתחייב מהלותה של העוררת בעלת הנכס. ַ
ביום 25.10.22 התקיים דיון מקדמי שבסופו הועבר התיק להוכחתות.
ביום 1.12.22 הגישה העוררות'תצהיר בן עמוד אחד של האחראי מטעמה על אזור תל אביב בו נטען כי מדובר בשטחים תפעוליים תמשמשיס את כלל המהציקים בבניין ולכן אץן לחייבם. בקצרה יובהחר כי למעשה התצהיר תזר על מה שנטען בערר. לתצהיר צורפה התכתבות עס המשיב ותמונות.
לא פורט ולא צורף נטח טאבו, פירוט המחזיקים או כל נתון/ מטמך שיכול להבהיר את תפקידה של העוררת בנכס, מה היא מתזיקה, מי הס המחציקיט האחרים \כלוי/ב,
ביום 11.12.22 הגיש המשיב תצחיר מטעמו. לתצחיר צורף דו"ח ביקורת של נצוג המשיב, שביקר בנכס,
ביום 17.1.93 הונקיים דיון הוכתות במסגרתו נחקר נציג העוררת.
במחלך הדיון התברר כל אי למעשה מחלוקת עובדתית אמיתית בין הצדדיט לגבי חמצב בשטת. כלומר, התברר כי מדובר בשטחים טכניים המשמשים את הבניין,
בתקירתו הנגדית של נצלג העוררת הוא הבחיר כי העוררת היא האחראזית על השטחים ועל התחווקה שלהם וכי היא חברת היהול של המתתם וכי היא מחציקה את המפתחות/ הגישה אליהט.
ביום 15.2.23 הוגשו טיכומי העוררת. העוררת טענה כל השטחים בחניון הינם שטחיט המשמשים את החניון ולכן יש לטווגם כתנלח; כי ביתר השטחיט מדובר בשטחים תפעוליום המשמשיט את כלל המחציקיט בבניין ; העוררת לא כפרה כי יש לחליבה בגין שטחי אנרגית או מיזוג אלא רק בגלן חיובה בגין שטחים שאינם טכניס וה: חדר משאבות, חדר גנרטור, חדר מכונות מעלית, חדר כבלים, חדר צנרת וכיוייב בשטת כולל של 235 מ"ר (דחינו העוררת תורה מטענותיה בגין יתרת השטת בנכס),
ביום 8.3.23 הוגשו טזכומי המשיב ושם נטען כי יש להווניר את הסיווג הן בבחינת המחציק והן מבתינות הסיווג. נטען כי הוכח, שהעוררת הלגנה הבעליט של הנכס, והילא שמנהלת אותו /חברת הניחול שלן. חמשיב טען כי כל השטחיט בנכט חינם שטחים טכניים המשמשים מערכות אנרגיה, מלווג אוויר וכיוייב וחס שטחי שירווג המשרתלט את כלל המהציקים ואת הפעילותת של חבניין ולכן יש לחייבם.
המשיב אף דחח את גרסת העוררת לגבי הטענח כי תשטחיט בחניון משרתיט את החניה.
נטען בין החיתר כל מדובר בתדרי חשמל, שנאים, מעליות ומשמשיט את כלל חבניין ולא חלק מהתניה בלבד.
לאחר שמיעת העדים וכחינת הראלות שהוגשו לנו אנו סבורים, כי צודק המשיב ויש לדחות
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]