החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 11 נובמבר 2014
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : יא בחשון תשעה
2-4
מספר ערר: | 13:40 / 140011066
מספר ועדה: | 11072
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: באבלס מותגים בע"מ
-ג1ב ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש.
ניתן בזה תוקף של החלטה להסכמת המשיב לקבל את הערר, דהיינו לנכס יינתן פטור לנכס לא ראוי לשימוש לתקופה 15/5/14 עד 15/7/14.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.11.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
7 /. באב ₪
יו"ר: עו"ד קניון אורח חברה: רו"ח מרמור רונית ח ו"ד קדם שירלי
שם הקלדגית: ענת לוי
\ד
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב- יפו מס' הערר: 177
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו''ה אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: סופר דריבטיס בע"מ
נגד
מנהל האונונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
השטח נשוא הערר הינו שטח של 331 מ"ר אותו מתזיקה העוררת בדרך מנחם בגין 134 תל אביב, כחלק ממתחם בו מחציקה העוררת בקומות אחרות אלפי מטרים אחרים.
העוררת חדלה מלהחציק בנכס ספציפי וה ביום 20.2.2014.
חמשיב סיווג את הנכס בסיווג השיורי לעסקים בעוד העוררת טוענת כי יש לסווג שטח זה בסיווג ייבת< תוכנה'י. לטענתה, בהתאם לסיווג יתר נכסיה הסמוכים בכתובת זו.
לטענת המשיב בהתאם לממצאי ביקורת שנערכה בנכס ביום 18.6.2013 העיסוק של העוררת הינו פעילות מסחרית שיווקית. המשיב טוען בסיכום טענותיו כי הקביעה לפיה יתר נכסי העוררת כולם מסווגים כבית תוכנה אינה נכונה. נציין כבר כעת כי הסוגייה האם כל יתר נכסי העוררת מסווגים כולם כבית תוכנה לא נתבררה בפנינו.
העוררת טוענת כי הנכס משמש אותה בעיסוקה היחידי כחברת פיתות תוכנה.
בערר, כמו גס במסגרת הבאת הראיות התמקדה העוררת בתהליכים המאפיינים את השימוש בנכס ודחתה את עמדת המשיב בעיקר ביחס לכך שפיצל לטענתה נכס וה משאר הנכסים המוחוקים באותה הכתובת על ידי העוררת.
בכתב הסיכומים שבה והתמקדה העוררת בין השאר בטענה לפיה אין לפצל את חיוב הנכס משאר נכסיה בכתובת זו כעמדתו של המשיב וכי יש לנחוג על פּי ההלכה הקובעת כי השימוש הטפל הולך אחר השימוש העיקרי ולפיכך יש לראות בכל הנכס בית תוכנה.
העוררת הגישה את תצהירו של אללן גרשון, דירקטור וגזבר התברה.
הוא העיד כי משרדי החברה נמצאים במגדל עזריאלי מאז הקמת החברה הפועלת כמרכצ פיתוח תוכנות. העד העיד בסעיף 2 לתצהירו כי החברה שוכרת נכסים נוספים באותה הכתובת נשוא הערר המסווגיס תחת סלווג בתי תוכנה.
העד הרחיב ופירט על פעילות החברה בנכסים אותם היא מחזיקה במגדל עצריאלי.
הוא לא התמקד בתצהירו בנכס נשוא ערר זה. ולא תיאר את השימוש הספציפי בנכס זה.
במענה לשאלה בעניין אה השיב העד:
*באופן כללי סעיפי התצתיר שלי כלולים בכלל פעילות הנכס ועל כן לא אוכל להפנות אותך לסעיף טפציפי שמתייחס 3312 מ/ל.?/
2 5
כאשר נשאל עד העוררת מדוע ברשימת שמות העובדים המצורפת כנספת וי לתצהירו אין אזכור לעובדים אשר עושים שימוש בשטח שבמחלוקת השיב העד כי את הרשימה הכינה העוררת לאחר שהשכירה את השטח שבמחלוקת.
המשיב הגיש את תצהירו של מר יוסי שושן.
בייכ העוררת בחר שלא לחוקרו על תצהירו.
לתצהיר עד המשיב צורף דוח ממצאי ביקורות חוץ (בתי תוכנה) שנערכה בנכס. עד המשיב ציין על תשריט הנכס את שראה בעת הביקור בנכס וציין שבתלק ממנו מדובר בשטת שאינו מאויש
בעובדים ואילו בחלקים אחריט ראה 10 עובדי תמיכה טכנית, מנהל תפעול זו, 5 תומכים טכניים נוספים ומנהל מתלקת תמיכה.
בתצחיר מטעם העוררת כמו גם בחקירת העד מטעמה לא הצליחה העוררת להניח תשתית המציגה מצג עובדתי ביחס לנכס נשוא המחלוקת שיש בו בכדי לשכנע כי גם בנכס וה מתבצע שימוש לסיווג כבית תוכנה. אמנט העוררת טענה כי בכל שאר חלקי הנכס נעשה שימוש לבתי תוכנה אך לא טרחה להוכיח ואת ולהביא ראיות ספציפיות ביחס לנכס נשוא הערר.
במקרה שבפנינו מדובר בנכס נפרד אשר העוררת לא הוכיתה כי הוא חלק מיימתקן רב תכליתליי או חלק ייאינטגראלייי מכלל הנכסים המוחזקים על ידה. משזוחי מסקנתנו אין עוד מקום לדון בטענת העוררת לפיה יש לראות בשימוש בנכס זח כשימוש הטפל לשימוש העיקרי אותו עושה לטענתה העוררת בכל יתר נכסיה בכתובת זו.
משהחלטנו כי אין מדובר במתקן רב תכליתי אין מקום לבדוק את הטענה ביחס לויקה הבלתי ניתנת להפרדה בין הנכס נשוא הערר לבין כלל נכסיה של העוררת באותה הכתובת.
ההתרשמות מדוח ממצאי הביקורת הינה כי מדובר בנכס ששימש את העוררת לתכלית עסקית שונה ( שירותי תמיכה טכנית) ולא לתכלית של ייצור תוכנה ולפיכך ניתן לסווגו כיתידה בלתי תלויח ביתר נכסי העוררת.
העובדה שהעוררת חדלה לעשות שימוש בנכס ביום 20.2.2014 מחזקת את ההתרשמות כי מדובר בנכס אחר ולא בחלק מנכס אחד רב תכליתי.
לפיכך, בהתבסס על האמור לעיל הננו קובעים כי יש לדחות את הערר .
בנטיבות העניין אין צו להוצאות
ניתן בהעדר הצדדים היום 3.11.14.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנחליים וואת בתוך 45 יום
מיום מעירת ההחלטה.
בהתאם לשקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין
חבר: עו''ד/ר/ח אבשלום לוי חבר: שיד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך
מספר ערר :
מספר ועדה:
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: בן נון דניאלה תעודת זהות
- ג ג ד.-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש.
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.11.2014.
יא בחשון תשעה
4
140010758 / 4
12
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ב
בה .
יו"ר: עו"ד קניון אורה / חברה: רו"ח מרמור רונית חברה: קלד זא טירל
שם הקלדגית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארגונה כללית
. שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : יא בחשון תשעה
4|]
מספר ערר: | 11:55 / 140011067
מספר ועדה: | 11072
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: אולניק קרני רות
-נ ג ד +
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש.
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.11.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ו
]
ב /ער ב ה
יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חברה: עו/ שירלי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנוגה כללית מספר ערר: 140009141 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך זיו, רו'ח
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: סלא עיצובי אופנה בע"מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
1. במטגרת ערר וה נחלקו הצדדים בסוגיית סיווג הנכס בדרך קיבוצ גלויות 34 בעיר. העוררת
משיגה על קביעת המשיב בעניין סיווגה בסיווג העסקי כאשר לטענתה, הסיווג הנכון חינו סיווג מלאכה ותעשייה.
2. בהתלטת המשיב מיוט 17.4.13 היא נשוא הערר נקבע כי הפעילות הנעשית בנכס כגון: עיצוב,
תדמיתנות וכיוצייב, אינה עולה בקנה אחד עס הגדרת סעיף 3.3.1 לצו הארנונה וכי אין המדובר בבית מלאכה. המשיב קבע כי סיווג הנכס יהא על פי סעיף 3.2 לצו-בניינים שאינם משמשים למגורים, בסעיף העסקי הכללי.
טענות העוררת
3 במסגרת הערר טענה העוררת כי היא שוכרת נכסים 200034840 ו-2000348844 ולטענתה יש לסווג את שניהם בסיווג תעשיה ובתי מלאכה החל מיום 1.1.2013 מועד בו החלה התזקה בהם.
4. העוררת טענה כי היא חברה לעיצוב מוצרי אופנה אשר חלק נכבד מלקוחותיה אינם מישראל.
כחלק מעבודתה, היא אחראית ראשית לעיצוב מוצרים וליצירת אב טיפוס על ידי שרטוט, גזירה ותפירה. לאתר מכן חיא מייצרת קולקציה שלמה אותה היא מעבירה ללקוחות דרך תוכנות עיצוב מיוחדות שתפקידן להפוך את האב טיפוס המוחשלי לדגס ממוחשב.
10
העוררת טענה כי במשך מספר שנים עד ליום 12 היא החציקה בנכסים באותו בניין.
גם או התעוררה מחלוקת בשאלת הסיווג ובהחלטת ועדת הערר מיום 7.2.06 נקבע כי העוררת עומדת בקריטריונים שהציב צו הארנונה והפסיקה לסיווג מלאכה ותעשייה.
לטענת העוררת היות וועדת הערר דתתה בעבר את טענות המשיב לא ברור כיצד החליט לשנות את החלטת ועדת הערר ויתכן שמדובר בטעות אנוש. העוררת טוענת כי חל השתק עילה ופלוגתא בסוגיית הסיווג.
העוררת טענה כי היא עברה באותו בניין לקומה השנייה וריכאה בה את פעילותה.
העוררת טענה כי אומנם אין המדובר באותם נכסים נשוא החלטת ועדת הערר משנת 2006 אולם אין לשנות את הסיווג אלא אס הפעילות השתנתה בהתאסם לסעיף 5(א) לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) תשס"ו-2007.
העוררת הפנתה לפסק הדין שניתן בעניין רעיונות בנוגע למבחניט לזיהוייה של פעילות ליצורית ולהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין עמיין 251/05 מנהל הארונונה של עיריית תל אביב יפו נ' סטודיו עינהר בע"מ (פורסם בנבו) בו נקבע כי יי...אף אס מדובר במודלים או אבות טיפוט בלבד חרי לא יכולה להיות ספק כי אף דגמים אלה 'ימיוצריםיי בעבודת כפיים של המעצבים, באמצעות מכשירים כאלה או אחרים העומדים לרשותם בבית העסק. .
העובדה כי הייצור הסדרתי נעשה במקום אחר ... אינה שוללת את אופיה הייצורי של מלאכת עיצוב המודל או אב הטיפוסיי.
העוררת השיגה גם על פיצול הנכט לשניים, האחד בסיווג י*מסתר, קמעוני כללייי והאחר יימשרדיםיי. לטענת העוררת קיימת זיקה בין שני הנכסים והפעילויות שלובות. אומנם בנכס 4 מצויים גם משרדי מנהל התברה אך הפעילות העיקרית המתבצעת בו היא פעילות תמיכה יומלומית נדרשת לפעילות העיצוב והליצור המתבצעת בנכס הסמוך.
טענות המשיב
.1
12
במסגרת כתב התשובה טען המשיב כי הערר הוגש באיחור, שכן תשובה בהשגה נשלתה לעוררת ביום 12.5.13 והערר הוגש רק ביום 14.7.13 ויש לדחות אותו על הסף. נציין כי טענה צו נונחה וממילא ניתנה החלטה לאפשר לעוררת להגיש את הערר עד ליום 15.7.14.
עוד נטען כי העורר מעלה בערר טענות חדשות שלא אוזכרו בהשגה.
.3
4
.5
.16
.17
.8
לטענת המשיב קיימת סמכות לשנות את הסיווג בכל שנה במטרה לחתור לגביית מס אמת ושוויוני. כן נטען כי אין המדובר באותו נכס. לטענתו לא יתכן שהתלטת ועדת ערר אשר ניתנת לגבי נכס אחר תתייב אותו ביחס לסיווג שגוי לנצח נצחים.
בהתייחט לטענת ההשתק, נטען כי המצב המשפטי שחל במועד מתן ההחלטה השתנה לאין שיעור ואף נוסח צו הארנונה השתנה כך שסעיף 3.2 לצו הארנונה מתייתס גס למשרדים, שירותים ומסחר. לכן, אס בשנת 2006 לא מצאה הועדה לטווג את הנכט בתעריף השיורי הרל שכיום הסיווג המתאים ביותר לנכס הוא לפי סעיף 3.2 לצו.
ביחס לסיווג הנכס טענה העוררת כי לפי הפסיקה בהעדר קטגוריה של ייתעשלית שירותיםיי תועדף הקטגוריה של יישירותים'י.
כן נטען כי תכלית הסיווג המופחת הינה להעניק תעריף מוול למפעלים עתירי שטת שיש להם צורך בשטחים גדולים לצורך העמדת מכונות הייצור וכוי. במקרה הנוכחי אין מדובר בעסק המצדיק חיובו בתעריף מוצל ומעבר לכך חלק ניכר ממנו משמש למשרדים.
לטענת המשיב מרכז הכובד בנכס נוטה לכיוון 'ישירותיסיי על פני ייייצוריי.
ביחס לחלוקת הנכסים טען המשיב כי בפועל לא קיימת כלל חלוקה של הנכסים וממילא מדובר בתתל סיווג תחת סיווג והה על פי צו הארנונה.
דיון והכרעת
9
לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וראיותיהם, קיימנו דיון הוכחות ביום
4. לבקש הצדדים ניתנה להם האפשרות לסכם טענותיהם בכתב וחתיק בשל להכרעה.
מעשה בי-דין
0
.1
תחילה נדון בשאלה האם חל מעשה בי דין או השתק לאור התלטת ועדת הערר מיום 7.2.2006 בתיק ערר 2005-05-002, כפי שטוענת העוררת.
לעניין וּה נפנה לפסיקתו של בית המשפט בעניין עמיינ (מחווי תי/א) 268/08 קרן ביטוח נזקי טבע בחקלאות בע''מ נ' עיריית תל אביב *פו תק-מח 1(2011), 18225 בעמי 18230 :
'יהטענה הנכונה לפיה כל שנת מס ''עומדת בפני עצמה'' אינה מהוות נימוק עצמאי לשינוי החלטתה המנומקת של ועדת הערר משנת 1992, ללא כל נימוק נוסף. !י
2. ובעניין עת''מ (מחוצי חיי) 12900-03-09 טאיקלון מוצרי תעופת בע'/מ ואח' נ' מועצה איזורית
מטה אשר (פורסם בנבו 19.7.2009) נקבע:
אומנם ההלכה היא כי "טסוטים מן העקרון של מעשה-בית-דין בעניינים פיסקליים, כדי למנוע תוצאות שאינן מניחות את הדעת'י (ע'/א 165/64 ראש העירייה חברי המועצה ובני העיר תל-אביב-יפו גי יעקב כהן פ''ד יח(3) 302), וכן ראה, "הכלל הוא כי אין הכרעה שיפוטית שניתנה בהתדיינות לגבי שנת מט אחת, מק*מה מחסום לפנל התדיינות נוספת בין אותם צדדים לגבי שנת מס אחרת'' (זלצמן עמי 1).
אולם, לטעמי, חלותו של החריג לכלל מעשה בית דין בעניינים פיסקליים מוגבל הוא וק למקוים בהם תל שינוי נסיבות בין ההתדיינות הראשונה לבין ההתדיינות השניה - בין אם שלנוי במסכת העובדתית, ובין אם שונתה בינתייטם ההלכה - שאז, בהתקיים שינוי זה, תהיה תחולה לחריג האמור. לעומת זאת, במקרים בהם המסכת העובדתית עליה נסמכות הטענות לא השתנתה, כמו גם ה''אקלים המשפטי/' (ראה להלן), כי אז לא יחול החריג הנ''ל, וממילא יתקיים הבלל של מעשה בית דין.
3. על פי פרוטוקול הדיון בתיק ועדת הערר מיום 7.2.2006 בתיק 2005-05-002 טענח העוררת כל
הנכס משמש לעיצוב מוצרי אופנה וכי היא מייצרת אבי טיפוס מכל מוצר, יוצרת קולקציה ומציעה אותה ללקותות. היא מייצרת בערך 1000 דגמים לעונה והתהליך כולל עיצוב שרטוט גזּירה ותפירה. בייכ המשיב טען כי אין מתלוקת ביחס לתיאור התהליך אך לא מוסכם כי עסק המשמש כעיצוב מוצרי אופנה יסווג כבית מלאכח.
ועדת הערר קבעה בהתלטתה כך:
''העורר יוצר יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחור, אינו מייצר בהזמנה אלא מכין קולקציה המוצעת ללקוחות ומוצריו עובדים תהליך מורכב החל מרעיון עיצובי ועד למוצר המוגמר. העורר הציג בפנינו צילומים המתארים את הנעשה בנכס לפיהם נראה כי בשטחי הנכס נמצאים בגדים דבים וחומרי גלם וכן מכונות תפירה וציוד אחר. אנו סבורים כי תהליך זה תואם את הגדרות בית מלאכה לייצור כפי שהוגדר בתקנות ובפסיקה. לפיכך אנו מקבלים את הערר על כלל יחידות השומה הנמצאות היום בחזקת העורר למעט ההניון"י
6
5
.6
7
.8
אכן לא ניתן להתעלם מפסיקה זו שניתנה על ידי ועדת הערר. עס זאת העוררת עצמה טוענת כי היא עברה קומה בבניין לנכס אחר וריכזה בה את פעילותה. לא הובהר מהי הפעילות שרוכוּה מעבר לפעילות המקורית ועל פני הדברים נראה כי מדובר בפעילות משרדית שנוספה לנכס. בנסיבות העניין מצאנו כי יש להמשיך ולבחון את העובדות שהתבררו בפנינו בשאלת הסיווג, אולם לתת משקל לפסיקה שניתנה כאמור במתן החלטתנו לגופן של הטענות.
סיווג הפעילות בנבסי
ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחזיקים של נכסים בתתומי הרשויות המקומיות היא מס הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.
רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחוייבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. כך בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע'ימ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4)
8, 785 (1992) אומר בית המשפט כ" //[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...]'/.
סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992
קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:
/(א) | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים
שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטה
בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס. +
(ב) השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומים מרביים
לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מטוגי
הנכסים, וכללים בדבר עדבון סבומי הארנונה הכללית... //
טעיף 3.3.1 לצו הארנונה של עיריית תל אביב דן בבתי מלאכה ומפעלי תעשיית.
המבחנים לקביעת סיווג תעשייה, כפי שנקבעו בפסיקה (עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ פייד מח(1) 200; ו-עמיינ (מחוזי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכטים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן:
ייעניין גאו-דעיי), הס כדלקמן:
א. מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.
ב. טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.
ג. | המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אס אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.
ד. מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מזה ומתן שירותים
מזה.
ה. לעניין המבחן הכלכלי, נקבע כי הוא המבחן המרכזי, כאשר לאור התפתחות
הטכנולוגיה, פעמים רבות ניתן למצוא פעילות ייצור שלא בבתי חרושת מסורתיים,
כך לדוגמא הכיר מנהל הארנונה בכך משהחיל את הסיווג של תעשייה גם על בתי תוכנה.
9. כפי שנקבע בעניין גאו דע דלעיל, המבחנים האמורים אינם מבחנים מצטברים אלא
אינדיקציות לבחינת הפעילות לצורך הסיווג.
0. כאינדיקציות ומבחניט נוטפיט לקביעת הסיווג ניתן גם את המבחנים הבאים:
.1
.2
.83
א. מבחן הטיפול התעשייתי המשלים - פעולות שתכליתן להתאים את המוצר לשוק
בישראל - טיפול הנחוץ על מנת שניתן יהיה לשווק את המוצר בישראל - פעילות המהווה חוליה אתרונה של חטיפול במוצר שיש בה להשפיע על ערך המוצר, ההופך נגיש לציבור הישראלי (עעיימ 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע'ימ, תק-על 3(2005), 2748 (להלן *'עניין בונדד").
ב. בעניין בונדד הוסיף כבי הנשיא ברק בתוות דעתו את המבחנים בדבר היקף שטח
הנכס ומיקומו באזור התעשייה כמבחנים שמתזקים את המסקנה כי הסיווג ההולם הוא תעשייה.
ג. | אף גודל הנכס ומספר העובדים המועסקיט בנכט עשויים לחוות אינדיקציה לקביעת
סיווגו של הנכס כתעשייה, כפי שבענייננו.
בעניין ברייס 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע'ימ, (פורסם ביינבויי מיום 21.9.10) (להלן - *'עניין מישל מרסייה'') דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התייחס שם למבחנים שנקבעו
בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:
''מבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת בעילות ייצורית לעניין פטור
ממס מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתם לצרכי הגדרת '/בית מלאבת'י
ובכלל זה ''בית מלאבה לייצור'י לעניין שיעור הארנונה.'י (שם, פסקה טייו
לפסק דינו של כבי השופט אי רובינשטיין).
בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של התייט, שעל סיווגס כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבחנים שנקבעו לוּיהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים ימפעל תעשייתייי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -
5 וחוק עידוד התעשליה (מיסים), תשכ"ט - 1969.
המבתניט שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לזיהוי יימפעל תעשייתייי, אשר פעילותו עשויה להעביר עובדים מענפי השירותים לענפי חייצור. על כן, מבחנים אלו, שנועדו לזחות עסקים בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם יכולים להיות ממצים כדי לזהות ייבית מלאכת'י לעניין ארנונה ויש להפעיל מבחנים שונים נוספים אשר יש בהם כדי לתת מענה לשאלה האם
.4
5
.6
.7
מדובר בפעילות אשר נמצאת תחת המונח בית מלאכה, גם אס לא מתבצעת בו פעילות יצרנית אלא תיקון מוצרים, ובלבד שהמקום משמש לאוּמנותו של אדם העוסק בעבודת ידיים במקצוע מסוים (רי עניין מישל מרסיה פסקאות טייו - כייב; עעיים 1024/10 מלבא נ' מועצה מקומית כפר קמא (החלטה מיום 2.8.12) פסקה 48; עתיימ (מתווי י-ם) 1330/09 אליהו זוהר נ' עיריית ירושלים (התלטה מיום 5.3.13)).
על פי הפסיקה, בית המשפט העליון לא הוציא מכלל אפשרות שייבבסיס ההקלה בארנונה לה צוכים בתי מלאכח טמון - במידה רבה - יסוד סוציאלי. באופן מסורתי מתח הרווחים שסיפקו בתי המלאכה לבעליהם היה נמוך. בתי המלאכה היו מקומות פשוטים ונעדרי תתכוס טכנולוגי (מה שמכנים בימינו ח66+ שס!), שהיקף הכנסותיהס היה נמוך. בעליהס התפרנסו, בדרך כלל לא ברווח רב, מיגיע כפיהס. יחד עס ואת, סיפקו שירות חיוני לציבוריי (רי עניין מישל מרסייה בפסקה כייט).
העוררת הינה חברה לעיצוב מוצרי אופנה, כאשר חלק ניכר מלקוחותיה אינם מישראל.
העוררת אתראית ראשית לעיצוב המוצרים וליצירת אב טיפוס שלהם על ידי שרטוט, גזירה ותפירה; העוררת מייצרתת קולקציה שלמה אותה מעבירה ללקוח דרך תוכנות עיצוב מיוחדות שתפקידן להפוך את האב טיפוס לדגס ממוחשב. בתוך התוכנה יש את כל המידע לגבי סוג הבד, טבלת המידות, התכווצות של הבד; במקום מתבצע עיצוב הדפסיס על החולצות, כאשר יש הדפס שהוא בד ויש הדפס שהוא תמונה. נציג העוררת ציין בפנינו כי התעשייה כיום הינה חכמה וכוללת את תכנון הייצור ואת הייצור עצמו שמתבצע בסין על פי ההנתיות שניתנות על ידי העוררת; הייצור ההמוני לא מתבצע בנכס; לאתר שהלקוח מקבל את הדוגמאות הוא בוחר מה מועבר לייצור ומה לא ; העוררת מלווה את הלקות בכל תהליך הייצור והיא אחראית לכך שהלקוח לא מקבל סחורה פגומה.
בנכס יושבת הנהלה, שני מתכנתים, מנכ"ל, מנהלת כספים. ההנהלה כוללת את כל מי שאינו מעצב. סה"כ מועסקים על ידי העוררת 63 עובדים. קיים צוות עיצוב, מעצב גרפי, תדמיתן שעושה את טבלאות המידות, מודליסט, טכנולוג שיודע איוה בד הולך עם מה, מה יכול להתכווץ, הוא בקשר עם מעבדה. במקום מבצעים בדיקות באמצעות מכונת כביסה. במקום משקל ומבצע בדיקת משקל הבד על מנת לוודא שהגרמים של הבד שעליהם שולם אכן סופקו ללקות. היצרן הסיני שולת דוגמא טרום ליצור וזו נבדקת אס בוצעה על פי הנתיות העוררת.
חלק מהדוגמאות מיוצרות באר ודברים מסובכיס מיוצריס בסין. בנכס יש מכונת תפירה, אוברלוק שמבצע תפר ויגוג, מכונה לכפתוריט של הגיינסיס, יש שולחן גוּירה קטן עס כל הסרגלים, מדפסת פלוטר שמדפיסה את המודלים על הנייר ולאחר מכן תופריס את הדגם. את
.8
.9
0
41
2
החתיכות בונים במתשב ומדפיסים על הנייר שנהפך לאתר התפירה לבגד. במקום מגהצים וחדר שרתים.
הנכס כולל שני חלקים :
0 מ"ר מסומן בתשריט שהוגש 020, בהם נמצאים כל אנשי ההנהלה שתומכיט בתהליך, חדר השרתים, מטבחון.
1 מ"ר מסומן בתשריט שהוגש 019, בו מתבצע תהליך הייצור בצוותים, כאשר לכל 150-200 דגמים יש צוות המורכב ממעצב, תדמיתן, טכנולוג, מעצב גרפי ומנהל מוצר שמנהל את הצוות. בנכס פועלים 12 צוותים. בצד האולם נמצאות המכונות בשטת של כ-20 מ"ר ולידו חדר מדידה.
מהתמונות שהוגשו בפנינו רואיסם עמדות עבודה לידן מתקני קולבים עמוסי בגדים. נציג העוררת העיד כי מדובר בדוגמאות של בגדים שהוכנו בנכס בתלקן ובתלקן בסין.
בבתינת מלוא הראיות שהובאו בפנינו ואף העובדה שהמשיב טיווג את הפעילות בנכס בסיווג מלאכה ותעשייה על פי החלטת ועדת הערר הקודמת, אנו סבורים כי בנסיבות שבפנינו עומדת הפעילות בקריטריונים לסיווג מלאכה ותעשייה בחלק מהנכס בשטח 351 מ"ר, כאשר החלק השני של הנכס, בשטת של 190 מ"ר יסווג בסיווג משרדים, מסחר ושירותים.
הפעילות המתבצעת הינה פעילות עיצובית, יצירתית בעבודת טקסטיל מודרנית כתלק בלת?
נפרד מתהליך ייצור הבגדים, תעשיית הטקסטיל ותהליך עיצוב הבגדים. על אף שמדובר ביצירת קולקציה ראשונית וחייצור ההמוני מתבצע בסין ולא בנכס, בנסיבות העניין ובשים לב להיקף הפעילות המתבצעת בנכס לצד יתר העובדות שהוכחו בפנינו, מדובר בפעילות אשר נופלת בתחום הסיווג מלאכה ותעשליה. בנכס פועלים עובדים מקצועיים רבים ובשטת נרחב ומבצעים עיצוב בגדים, בחינת בדים וחומרי הגלם ויצירה אומנותית של קולקציה עס מלוא הנתונים לייצור הסופי.
אנו טבוריס כאמור כי בנסיבות העניין פיצול הנכס יהווה משום איון בין הטענות והעובדות שהוצגו כאשר הפעילות המשרדית וניהול עסקיה המסתרייס של העוררת אשר מתבצעת בנכס 0 יסווגו בסיווג העסקי והנכס 019 בסיווג מלאכה ותעשלייה. מדובר בשני נכסים אשר ניתן לוהותם באופן נפרד, על אף מסדרון החיבור ביניהם וכאשר הפעילות שונה וניתנת להתייחסות באופן נפרד. בנסיבות העניין אין המדובר בחלוקה של נכס לנתחים קטנים, טפלים ושוליים למהות העיקרית אלה פיצול בשים לב לפעילות המתבצעת בכל אחד מהנכסים. והשווה לאמור בעניין עייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון פסקה 8 (פורסם ביינבויי 9.2.2003) במסגרתו נקבע כי: ''אין לפצל בל נכס המקיים מהות אחת, לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. הטעם לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה באמור עלולה
8
להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון: משרד שבו כלולים חדר מנוחה, שירותים וארכיון יחויב בשיעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכסוכים והמחלוקות בין הפרט והרשות'.
3. לאור האמור אנו מקבלים את הערר באופן חלקי כאשר נכס 019 :סווג בסיווג מלאכה
ותעשייה ובהתייחס לנכס 020 ידחה הערר וישאר הסיווג העסקי על כנו.
4. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.
5. ניתן בהעדר הצדדים ביום 5.11.14.
בהתאט לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב
/
*ו'יר:ערייד/אמי 7 לור חבר: דייר לו-רליך, רוייה חברה: ש/לן קדם
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140009399 שליד עיריית תל אביב-יפו
1000
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: אולפני קיו סאונד בע''מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטה
בפנינו עררים שהדיון בהם אותד בשאלת סיווג. העוררת עוררת על החלטת המשיב מיום 3 נמסגרתה נקבע כי ישונה סיווג הפעילות שמבצעת העוררת בנכס החל מיום 1.1.13 מסיווג בית מלאכה לסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים-סיווג עסקי. המשיב קבע כי סיווג אה תואם את אופי הפעילות כאולפן הקלטות.
טענות העוררת
2
העוררת טענה בכתב הערר כי היא חברה בע"מ שמפעילה בנכס למעלה מעשרים שנה אולפן הקלטות.
מדובר בנכס בשטח של 27 מ"ר אשר מתולק לשני חדרים. בחדר אחד בשטח של 17 מ"ר מצוי המכשור הטכני של ההקלטה והעריכה ובחדר השני בשטת של כ-10 מ"ר מצויים כלי נגינה ומיקרופונים. מכשירי ההקלטה מחוברים לכלי הנגינה ולמיקרופונים באמצעות כבלי חשמל, המועברים דרך קיר וכוכית המפריד בין החדרים.
לטענת העוררת ביום 25.4.13 קיבלה הודעה מטעם המשיב, בהסתמך לכאורה על בתינה מחודשת, לפיה הוחלט לעדכן את טיווג הנכס מסיווג תעשייה ומלאכה לסיווג עסקי.
העוררת טוענת כי סיווג אולפני הקלטות בעיר תל אביב נדון ה מכבר בפני בית המשפט המחוזי ונפסק כי יש לסווג אולפן הקלטות בסיווג תעשייה ומלאכה (עמיינ (מחווי תייא)
1 מאיר אשל ני ועדת ערר על קביעת ארנונה תל אביב מיום 14.12.11) (להלן:
'עניין אשלי).
העוררת טענה כי סיווג הנכס בעבר כמלאכה ותעשייה היה פועל יוצא של התדיינות בין הצדדים.
7 מעבר לכך טענה העוררת כי בית מלאכה הוא הסיווג הספציפי המשקף את השימוש שנעשה בנכס ולחלופין יש לסווג את הפעילות כבית תוכנה.
טענות המשיב
8 המשיב טען בכתב התשובה כי הוא ערך ביקורת בנכס ביום 25.4.13 ובמהלכה התברר כי הנכס משמש לאולפן הקלטות ובו נראה ציוד הקלטה ועיבוד, מחשב ופסנתר וכיוצייב.
9. לטענת המשיב הפעילות באולפני הקלטה אינה נכללת בהגדרה המילונית של מלאכה ואינה
פעילות של אומן העוסק בעבודת ידיים במקצוע מסוים שמגולס בשם של בית מלאכה. לטענת המשיב אין מדובר במקום פשוט ונעדר תתכוס טכנולוגי אלא בעסק המעניק שירותים והוא אף אינו עונה על התכלית הסוציאלית כפעילות רווחית נמוכה שיש לעודדה כמו התייט והסנדלר.
0. לטענת המשליב הפעילות בנכס אינה ייצורית ומשכך החיוב הינו לפי סעיף 3.2 לצו הארגונה
דיון והכרעת
1. בדיון שהתקיים בפנינו הודיעו באי כוח הצדדים כי הס מבקשים שהתיק יוכרע על סמך
העובדות שהוצגו והגשת סיכומים בכתב.
2. לאחר שהגישו הצדדים סיכומים בכתב התיק בשל להכרעה.
3. בהתאם לפסיקה הנהוגה לענייננו, קיומה של ייפעילות ייצוריתי' נדרשת על מנת לחסות תחת
הסיווג ייתעשליה ומלאכהיי.
4. מקובל לערוך שימוש במבחנים שנקבעו לזיהויה של פעילות ייצורית לקביעת סיווג תעשייה,
כפי שנקבע בעניין עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ פייד מח(1)
0 (להלן - ''עניין רעיונות''); ובעניין עמיינ (מחוצי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן:
'יעניין גאו-דע'י), כדלקמן:
א. מבחן *צירתו של יש מוחשי אחד.
ב. טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.
ג. | המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אס אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.
ד. מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מה ומתן שירותים מזה.
5 בעניין בריים 4021/09 מנהל האונונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ, (פורסם ביינבויי מיום 21.9.10) (להלן - ''עניין מישל מרסייה'י) דן בית המשפט העליון בשאלת
2
סיווגה של מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התייחס שם למבתנים שנקבעו
בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:
''מבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת בעילות ייצורית לעניין פטור ממסי
מעסיקיט, אינט רלבנטיים כנתינתם לצרכי הגדרת '/בית מלאכה'' ובכלל זה
ייבית מלאכה לייצור'י לעניין שיעור הארנונה." (שם, פסקה טייו לפסק דינו של
כבי השופט אי רובינשטיין).
6. בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת
17
18
סנדלרייה ובית מלאכתו של החייט, שעל סיווגם כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבחנים שנקבעו לזּיהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים יימפעל תעשילתייי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -
5 וחוק עידוד התעשליה (מיסים), תשכ"ט - 1969.
המבחניט שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לזיהוי ימפעל תעשייתייי, אשר פעילותו עשויה להעביר עובדים מענפי השירותים לענפי הייצור. על כן, מבחנים אלו, שנועדו לזהות עסקים בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם יכולים להיות ממצים כדי לזהות ייבית מלאכה'י לעניין ארנונה.
פסק הדין בעניין אשל נדונה פעילות דומה של אולפן הקלטות. בית המשפט קבע כי קיים קושי ביישום המבחנים שנקבעו בעניין רעיונות בעולם ממוחשב, שבו מרבית היייצירהיי היא פועל יוצא של פעולות מחשב. בית המשפט ציין כי מקצת המבחנים שנקבעו לזיהויה של ייפעילות ייצורית'י אבדו ממשקלם בעולם ממוחשב, שבו מרבית היייצירהיי היא פועל יוצא של פעולות מחשב וכי יש להתאים את מציאות התייס המורכבת לדין באמצעות כללי הפרשנות
ולפרש את המונח ייבית מלאכהיי באופן רחב וגמיש, כך שיכלול גם פעולות שאינן בתכרת בגדר ייייצור קלאסליי. שס נקבע כי העובדה שהפעילות הליצורית אינה מתבצעת בעבודת כפיים, כי אס באמצעות עזרי מחשוב ומכשור אנלוגי ודיגיטאלי, אינה שוללת את אופייה הייייצורייי של הפעילות.
בית המשפט קבע כי:
ייבאולפן ההקלטות של המערער נערך עיבוד של יצירה מוסיקאלית של אמן לכדי פס קול, המתועד ומונצת על גבי פורמט דיגיטלי או אנלוגי, שחינו מוצר מדף סופי. לצורך כך, נדרשים שני חללים אקוסטיים: בחלל הראשון, שהוא חלל הסטודיו המבודד באופן הרמטי מרעשים סביבתיים ואחרים, מצויים כלי חנגינה והמיקרופונים והוא מאויש על ידי ומרים, נגנים או קריינים, בהתאם לסוג העבודה הנדרשת. בחלל השני, שהוא חלל הבקרה, מצויים עורי מתשוב ומכשור אנלוגי ודיגיטאלי להקלטות והוא מאויש על ידי מפיקים, אנשי בקרה,
טכנאים וכיוייב. בתהליך הייצור המוסיקאלי, מועבר אות אלקטרוני מהסטודיו לחדר הבקרה ושם הוא מוטבע על גבי פורמט דיגיטלי או אנלוגי, כשהתוצר הסופי הינו תקליטור השמע (ראו חוות דעתו של מר מני בזירנו מטעם המערער).
באשר למבחנים שנקבעו בעניין רעיונות, מקובלת עלי גישת המערער, כי יש בפעילותו של אולפן הקלטות משום יייצירת יש מותשי אחד מיש מוחשלי אחריי.
האולפן מעבד את היצירה המוסיקלית (תווים או מילים) של האמן או הזמר, באופן שהיצירה הופכת למוצר מדף בתחום תעשיית המוסיקה, באמצעות פעולות גזירה, חיתוך, ערבול, חריטה, קומפרסיה, הטבעה, הדבקה ובנייה (ראו פרוטוקול מיום 27.11.11, עמי 2 שי 29-31), אשר עולות לכדי עבודת יצור. אינני מקבלת את טענת המשיבים, לפיה המערער אינו יוצר *יש מותשי אחד מיש מוחשי אחריי, כי לכל היותר נעשה בנכס שינוי מבחינת צורה ולא מבחינת מחות וכי ייהמערער לא מייצר שום דבר חדש. הוא פשוט מקליט משהו שקיים על גבי דיסקיי (ראו פרוטוקול מיום 27.11.11 בעמי 3, שי 31-32). אולפן ההקלטות לוקח את היצירה המוסיקלית, המהווה רעיון, ומעבד אותו למוצר מוחשי, הוא תקליטור השמע.
היינו, אין המדובר ביייש חדש בצורתויי, כי אס ביייש חדש במהותויי (ראו והשוו לעמיינ 186/07 (תייא) גאו-דע הנייל).
המבחן השני, הוא מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר, לכאורה לא מתקיים בענייננו, שכן תקליטור השמע מיועד ללקוח ספציפי אחד, הוא האמן המבצע.
אולם, במרבית המקרים, תקליטור השמע מופצ לציבור הרחב ועל כן הוא בעל ערך מעבר לערכו עבור הנהנה הראשוני. מכל למקוט, לטעמי יש ליתן למבחן וה משקל נמוך, באשר הוא אינו מאפשר לפעולות ייצור לא מסורתיות לחסות בגדרו.
מאחר שתקליטור השמע, שהוא התוצר הסופי המיוצר באולפן ההקלטות, ניתן להפצה המונית, הרי שהוא מקיים גם את המבחן הכלכלי. ברור, כי היצירה המוסיקאלית הינה בעלת פוטנציאל כלכלי מוגבל למדי ללא פעילותו הייצורית של אולפן ההקלטות. במובן ּה, תקליטור השמע משביח את היצירה המוסיקלית באופן מהותי, שכן הוא מאפשר את הפצתה לציבור הרחב. העובדה שתייצור ההמוני של תקליטור השמע נעשה במקום אחר ולא בנכס אינה שוללת את אופייה הייצורי של הפעילות המבוצעת בנכס (ראו וחשוו לעמיינ 251/07 מנהל הארנונה של עירית תייא-יפו ני סטודיו עינהר בע"מ [פורסט בנבו] (ניתן ביום
8):
גם מבחן ההנגדה מתקיים בענייננו, באשר מרכז הכובד של פעילות המערער הינה ייצורית, בהיותה יוצרת או מקדמת יש ממשל חדש. ואת, גם אם בסופו של יום היא מותאמת ללקוחות ספציפיים.
לטעמי, פעילותו של אולפן הקלטות אכן יכולה לחסות תחת הסיווג ייבית מלאכחיי שבצו הארנונה נשוא ענייננו.
.19
.0
1
2
3
8
5
החלטה בעניין אולפן הקלטה ניתנה בית המשפט המתוצי בתל אביב גם בעניין עמיינ (מחוזי
תייא) 2110-07-11 פינגולד ג' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב -יפו (מיום 3.4.12). בעניין אה חמשיב הסכים כי יש לסווג את חדרי העריכה בסיווג מלאכה ותעשייה, אולסם הייתה בדעה כי חדרי ההקלטה יסווגו בסיווג העסקי. העורר טען כי הפעילויות המתבצעות בחדרי העריכה ובאולפן ההקלטה - הקלטה ועריכה - הן חלק מפעילות אחת שאין להפריד אותה, כשההקלטה והעריכה נעשות במקביל, בשני תחללים שונים. כאמור, המשיב טען כי למרות שהוא סיןוג את חדרי העריכה בבנין בסיווג של יימלאכה ותעשייהיי, הרי שאין מקום לסווג את חדרי ההקלטה בסיווג דומה. בית המשפט קיבל את הערר לעניין אה וקבע כי מאתר ואין מחלוקת כי חלק אחד מהפעילות - פעילות העריכה, צריך להיות מסווג בסיווג של מלאכה, לא ניתן לסווג את החלק האחר של אותה פעללות עצמה, המתבצע מטעמים פרקטיים בתלל אחר - בסיווג שונה.
בענייננו המשיב עצמו סיווג לאורך השנים את הפעילות של העוררת בסיווג בית מלאכה ואאת אף לאחר הליך משפטי במסגרתו טען המשיב כי הסיווג הנכון הוא סיווג בית מלאכה.
המשיב בחר שלא להציג ראיות ולערוך הליך בירור עובדתי ולא הציג תשתית כלשהי לשינול טעמלו לסיווג השונה.
בנסיבות העניין וכאשר שנים רבות סיווג העוררת נקבע כבית מלאכה, המשיב נדרש לעמוד בנטל מינימאלי לבסס את החלטתו השונה.
למותר לציין כי נישום מסתמך על החלטות המשיב ומכלכל צעדיו בהתאם ולא ניתן להסתפק בטיעון לפיו המשיב שקל עמדתו בשנית והחליט לשנותה וזאת ללא שינוי כלשהו באופי הפעילות בנכס.
לא כל שכן, כאשר בית המשפט המחוזי דן בפעילות ספציפית של אולפני הקלטות וקבע כי סיווג פעילות זו יהא בית מלאכה (פסק הדין בעניין אשל). נעיר כי אין אנו מקבלים את טענת העוררת לפיה המשיב נעדר סמכות לתיקון שומה שנקבעה על פי סיווג מוטעה אולם לצורך כך יש לעמוד בנטל לבסט החלטה זו באופן ענייני.
אין אנו מקבלים את טענת המשיב לפיה פסק חדין בעניין אשל שגוי מיסודו. המשיב לא השיג על ההתלטה על אף שהיה צד להליך ופסק הדין מתייחס באופן ספציפי לפעילות דומח לגו שבפנינו במסגרת ערר זה. נעיר כי ניתן לחלוק על האמור בפסק הדין אשל ואף לנו הסתייגויות מהאמור בו אולם בנסיבות העניין עת לא ביסס המשיב את החלטתו לשינוי הסיווג שקבע לנכס מזה שנים רבות ולא איבחן את המקרה מעניין אשל, מצאנו לא לחרוג מן האמור בפסק החדין שניתן כאמור. מעבר לכך, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מר אשל נושא בארנונה בהתאם למח שנקבע באותו פסק דין. קבלת החלטה שונה בגין פעילות וּהה יוצרת שוני בעייתי בין
שיעורי הארנונה שמשלמים שני עסקים העוסקים באותו עיסוק עצמו (רי עמיינ (מחוצי תייא)
1 פפינגולד נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב -*פו (מיום 3.4.12).
6. מעבר לכך, גם בבחינת העובדות שהוצגו בפנינו עולה כי יש לסווג את השימוש שמבוצע בנכס
בסיווג מלאכה ותעשליה. מדובר בנכס בשטת של 27 מ"ר אשר מחולק לשני חדרים. בחדר אחד בשטח של 17 מ"ר מצוי המכשור הטכני של ההקלטה והעריכה ובחדר השני בשטח של כ-
0 מ"ר מצויים כלי נגינה ומיקרופונים. מכשירי ההקלטה מחוברים לכלי הנגינה ולמיקרופוניס באמצעות כבלי חשמל, המועברים דרך קיר וכוכית המפריד בין החדרים.
7. כפי שנקבע בעניין אשל, אולפן ההקלטות של המערער נערך עיבוד של יצירה מוסיקאלית של
אמן לכדי פס קול, המתועד ומונצת על גבי פורמט דיגיטלי או אנלוגי, שהינו מוצר מדף סופי ועומד בתנאים לסיווג מלאכה ותעשייה.
8. לאור האמור החלטנו לקבל את הערר ולקבוע סיווג בית מלאכה לפעילות העוררת בנכס.
9. נציין כי הצדדים ביקשו מהוועדה כי הדיון בעררים שהוגשו לשנים 2013 ו-2014 יאוחד כך
שההכרעה בתיק 140009399 (לשנת 2013) תחול גם על הערר לשנת 2014. לעניין וח עלינו לציין כי הוגשה בקשה לשרים לתיקון צו הארנונה לשנת 2014 ובמסגרת הבקשה נקבע פריט ספציפי לסיווג אולפני הקלטות.
וכך נקבע בטיוטת צו הארנונה לשנת 2014
פריט 3.3.30: אולפן הקלטות (סמל 905)
מקום בו מבוצע מעובד ומתועד (מוקלט) תחת קורת גג אחת, קול מוסיקלי בלבד (שירה ונגינה)
בנוכחות של אמן במקום לבדי פורמט דיגיטלי או אנלוגי, שלא ביחד עם שימושים אחרים והוא
מהווה עסק כשלעצמו, יחויב בתעריפים הבאים:
תעריף למ'יר בש''ח לשנה
0 מ''ר ראשונים 10
מהמ'יר ה 81- ואילך התעריפים המפורטים בסעיף 3
0. על פי העובדות שהוצגו בפנינו הנכס עומד בתנאי פריט 3.3.30 לטיוטת צו הארנונה. משכך,
ככל שיאושר התיקון כאמור ויכנס לתוקף פריט 3.3.30 לצו לשנת 2014, יגבר פריט זה על החלטתנו האמורה ויכנס לתוקף בהתייחט לשנת 2014.
1. אשר על כן, אנו מקבלים את הערר וקובעים את הסיווג לנכס כסיווג מלאכה ותעשייה בסייג
האמור בסעיף 29 להתלטה כאמור לעיל, כאשר ככל שיאושר התיקון לצו, יגבר התיקון כאמור בהתייהס לשנת 2014 בלבד.
2. לאור האמור, אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים ביום 5.11.04.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית);סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב
4 /
יו"ר: עוייו/טמיר לור חבר: דרי ר%ך זיו, רויית
י שס הקלדנית: עס לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140009971 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר :| עו"ד אורה קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רו"ח רונית מרמור
העוררות: שרון הנה
מיכאלה הנה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
1. עסיקנן בנכס הנמצא במתתם כפר שלם ברחי לייא 20 תל-אביב, בשטח של 391 מ"ר
ומסווג בסיווג יימגוריסיי.
2. העוררים מודים שהם מתגוררים בכפר שלם, אך טוענים שאינם מתגוררים או מתזיקים
בנכס נשוא הערר, וגט לא התויקו בו בעבר.
3 המשיב טוען כי במתחם כפר שלם מצויים נכסים רביט אשר לאורך שנים לא חוייבו כלל בארנונה.
בשנים האחרונות, הפעילה העירייה מאמצים מקיפים כדי להביא לקיצו מצב פסול וּח, ולשם כך בין היתר פנתה במכתבים לתושבי השכונה, וביקשה לאפשר לה לבצע בחינה של מצב החיובים והתוקת הנכסים. מכתב כזה נשלת גס לעוררים ביום 7.8.11.
העורריט לא השיבו לעירייה על פנייה זו וגם בערר דנן רק מציינים העוררים כי הס לא מחזיקים בנכס נשוא הערר, אך לא מוכנים לציין באיוה נכס הס כן מחזיקים. בהעדר התייחסות מצד העוררים, נאלצה העירייה לחייבם בהתאם להערכה שהתבססה בין היתר על תצלומי אוויר.
6. המשיב מוסיף וטוען כי יש לדחות את הערר על הסף בנימוק שפניית העוררים לעירייה
אינה מהווה ייהשגהיי מאחר שהיא נעשתה רק לאהר שנפתחו כנגדם הליכי גבייה, והטענות המועלות בה הן כנגד דרישה לתשלום חוב עפ"י פק' המיסים (גבייה), עניין שאינו מסור לטמכותה של ועדת הערר.
בנוסף, טוען המשיב כי פניית העורר מ- 3.11.13 הוגשה לאחר תלוף 90 הימים הקבועים בחוק להגשת השגה, מאחר שחודעת החיוב נשלחה אליו ב- 22.7.13.
משמועלות טענות מקדמיות לפיהן יש לדחות את הערר על הסף, אנו סבורים שיש להכריע בהן תחילה, בטרם דיון בערר לגופו של עניין.
לפיכך הורינו לצדדים לסכם בכתב את טענותיהט בכל הנוגע לבקשה לדחיית הערר על הסף.
התלטתנו צו נוגעת איפוא לבקשת המשיב לדחות את הערר על הסף.
לעניין הטענות המקדמיות טוען העורר כי הודעת התיוב מ- 22.7.13 נשלחה לכתובת הנכס נשוא הערר, שלטענתו הוא אינו מחזיק בו, ולא הגיעה לידיו. לעומתה הדרישה לתשלום חוב מיום 21.10.13 לפי פקי המיסים (גביה) נשלחה הן לכתובת הנכס והן לכתובת אימה של העוררת, והועברה לעוררת ע"י אימח. את הפנייח שהוגשה ע"י העורר ב- 3.11.13 יש לראות לטענתו כהשגה שהוגשה במועד בעקבות דרישת החוב מ- 21.10.13. העורר מוסיף כי יש לתתייחס למהות האמור בפנייתו למשיב, ולא בכותרת המסמך, וכי עפ"י מהותה, יש לראות בפניה זו ייהשגהיי. בנוסף טוען העורר, כי פנייתו מ- 3.11.13 נעשתה במועד, גם ביחס להודעת החוב של העירייה מיום 22.7.13, מאחר שנעשתה כ- 100 ימים לאחר המועד בו נערכה הודעת החיוב, שלא ידוע מתי נשלחה.
חמשיב טוען כאמור שאין מדובר בהשגה, גם עפ"י הגדרת המסמך ע"י העורר, גם עפ"י מחותה וגם מאחר שהוגשה באיחור.
העוררים ידעו עוד משנת 2011 על ההליכים המתגבשים לחיובס בארנונה בגין הנכס בו הם מתזיקים, אך בחרו שלא להגיב לפניית העירייה;
אם הודעת החיוב נשלחה לכתובת שגויה, אין להם אלא להלין על עצמם, שלא עדכנו את העירייה בדבר כתובתם למשלות הודעות חיוב, וגם היום הס מסרבים לעשות זאת.
דיון ומסקנות
העוררים היו מודעים לחובתס לשלם ארנונה, אך בחרו לעצוס עיניים ולהתחמק מחובה זו.
צאת ועוד, התיוב בתשלום ארנונה הוא חיוב מכת דין והמועדים לתשלום הארנונה קבועים בצו הארנונח.
העורריט לא טענו שחם לא קיבלו את הודעת העירייח מ- 7.8.11, בה הס התבקשו לעדכן את נתוני הנכס בו הס מחזיקים, ולאפשר לעירייה לבצע בחינה של מצב החיובים והמחציקיס בנכסים.
בהודעה גו הובא לתשומת ליבם תוכנו של טעיף 287 לפקי העיריות, לפיו:
יילעניין ארנונה רשאי מי שהוטמך לכך על ידי ראש העיריית -
(1) לערוך, בעצמו או על ידי שליחיו, כל מפקד ותקירה שימצא לנחו\;
\
.10
(2) לדרוש מכל בעל או מתזיק למסור לו או לשליחיו כל ידיעה שבידו ולהראות לו או לשליתיו כל מסמך שברשותו, הדרוש לו בקשר לתפקידיו;
(3) להיכנס בכל עת סבירה לנכסים, בעצמו או על ידי שליחיו, ולערוך בהם בדיקות ומדידות ;
(4) להשתמש בכל הידיעות שהוגשו כאמור ובכל ידיעה וחומר אחרים. יי
מי שמסרב למסור ידיעה שבידו או מסמך שברשותו, משנדרש לכך לפי סעיף 287 לפטי העיריות, צפוי לעונש הנקוב בסעיף 288 לפקודה.
יתר על כן, יימי שאינו ממלא אחר החובה, המוטלת עליו בסעיף 287 לפקודת העיריות, מסתכן בכך, שהרשות המקומית תחייבו בארנונה בהתאם לידיעות המצויות בידיה. או אז, יהא עליו להמציא בין בהשגה ובין בהליך אחר את הראיות הנדרשות בכדי לסתור את הרישום בפנקסי העירייה, אשר לפי טעיף 318 לפקודת העיריות הוא ראיה לכאורת לנכונות השומה ולתוקפחיי. (ארנונה עירונית, הנריך רוסטוביץ ואתי מחדורה חמישית עמי 2).
העוררים לא מסרו לעירייה מידע על פרטי ההחזקה שלהם בנכס שבשכונת כפר שלם, גם לאחר שכאמור נדרשו לעשות ואת לפי סעיף 287 לפקי העיריות. התנהגות העוררים עולה כדי חוסר תוט לב בכך שהט גס לא טרחו לעשות ואת עד היום.
העירייה נהגה איפוא כדין ועפייי סמכותה, בשולחה להם ב- 20.7.13 הודעת חיוב, לפי כתובת הנכס, בהתאם לידיעות חמצויות בידיה.
בנסיבות אלה אין לעוררים אלא להלין על עצמם אט הכתובת למשלוח הודעת החלוב, לא הייתה כתובת מגוריהם.
יש עוד לחוסיף כי סעיף 307 לפקי העיריות קובע:
'יאם אין למצוא את התייב, או שהוא מסרב לקבל את ההודעה שהומצאה לו, יראו את ההודעה כאילו הומצאה כהלכה, אם הוצגה במשרדי העירייה והעתק ממנה הודבק על פנל חלק בולט של הנכס שעליו משתלמת הארנונה או אס נמסרה, או הועברה ע"י הדואר, לפי מענו הידוע לאתרונהיי.
בנוסף, העוררים פנו לעירייה לראשונה בעניין הנכס דנן ב- 3.11.13 דהיינו לאחר חלוף המועד של 90 הימים ממועד הודעת החיוב מיום 22.7.13.
העוררים לא טרתו לציין מתי הם קיבלו את הודעת התשלום, ולכן חוקה היא שהם קיבלו אותה מספר ימים לאחר שנשלחה .
לא רק זו אף זו, פניית העוררים לעירייה ב- 3.11.13, לא נשלחת כדין למנהל הארנונה, אלא לאגף הארנונה בעיריית תייא.
עפ"י חוק הערר, השגה על הודעת תשלום יש להגיש למנהל הארנונה ולא לכל גורם אחר בעירייה. כך עולה גם מפסיקות ביהמייש. ראה בעניין זה עתיימ 4217/07 האגם בטבע
בע"מ נ. מנחל הארנונה במועצה המקומית פרדס חנה כרכור, שם נקבע:
-/
ייעל הטוען כי מסר השגה למנהל הארנונה הנטל המוכית טענתו. מסירה השגה לגורם אחר ברשות המקומית, גם אם גורט זה עוסק בגביית הארנונה, אינה בגדר של מסירת ההשגה למנהל הארנונתיי.
ובעתיימ 8192-10-12 (חיי מורני אין בע"מ נ. עיריית עכו, נקבע:
יימכאן שעל הנישוט מוטלת החובה להגיש את ההשגה למנהל הארנונה ולא לכל גורם אתר בעירייח, ובהתאם לכך, על מנהל הארנונה להשיב להשגה תוך 60 יום מהמועד שהוא הוא, קיבל את ההשגה לידדיויי.
1. בפנייתם ביקשו העוררים לבטל את דרישת תשלום שקיבלו לפי פקודת המיסים גביה,
ואשר נשלחה אליהם ביום 21.10.13. הפנייה לא נשאה כותרת ייהשגהיי על תיובי ארנונה, ועפייי תוכנה או מחותה היא גם לא הייתה השגה על הודעת התשלום שנשלחה לעורריס ביום 22.7.13.
פנייה בקשר להליכי גבייה אינה מהווה השגה על הודעת התשלום שנלשחה אל העוררים לפי סעי 3 (א) לחוק הערר, ואינה כלולה בנושאים המצויים בתחום סמכותו של מנהל הארנונה עפ"י טעיף 3 לחוק הערר.
2. מכל המקובצ אנו מגיעים למסקנה שפנייתם של העוררים אינה יכולה להוות ייהשגהי'י.
3. חפועל היוצא מהעובדה שפנייתס של העוררים אינה מהווה השגה כדין, הוא שגכו או
בפנינו ערר שהוגש כדין, לפיכך אנו מורים על דחיית הערר על הסף.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייט היום 5.11.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 וס מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם התלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
₪ עב =
יו"ר: עו''יד אורה קניון חבר: 0050 חבר: רו''ח רונית מרמור
קלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140010704 שליד עיריית תל אביב- יפו 5
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לול
חבר: עו'יד גדי טל
העורר: לוי משה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
ענינו של ערר צח בסיווג שני נכסים ברחוב דרך בן צבי 57 תל אביב.
נכס בשטח 44 מ"ר.= בסיווג עסקים לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה ונכס נוסף בשטח 1259 מ"ר אשר בעבר סווג בסיווג מלאכה ותעשייה ומסווג לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה.
העורר הגיש השגה בטענה כי יש לשנה ולסווג את הנכס הגדול יותר בסיווג מלאכה ותעשייה לפי סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.
העורר העלה גם טענה ביחס לחיוב רטרואקטיבי פסול שכן הודעת שינוי השומה נשלחה אליו בחודש מאי 2013 ותחולתה מ 1.1.2013 .
המשיב טוען כי מביקורת שנערכה בנכס ביום 7.4.2013 נמצא כי בנכס פועל עסק ליבוא ושיווק לוחות אלומיניום וכי במקום לא נראתה פעילות תיתוך או הרכבה, בגינן מבקש העורר לסווגו כתעשייה ומלאכה.
לאחר שהחל הדיון בערר זה הגיש העורר ערר גם ביחס לשנת 2014.
בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בעררים בהחלטות מיום 8.5.2014 ומיום 22.7.2014 ,
בייכ העורר ציין בפרוטוקול הדיון מיום 8.5.2014 כי בערר לשנת המס 2014 נוספו שתי טענות האחת בעניין קרקע תפוסה כאמור בסעיף 8 לתצהיר העורר לשנות הסיווג למגרש חניה ללא תשלום במקום קרקע תפוסה והשנייה בעניין המשרדיט לשנות סיווג שטח 44 מ"ר מבנייניס שאינם משמשים למגורים לפי סעיף 3.2 לצו, למלאכה ותעשייה.
בטרם נכריע בשאלת הסיווג נסכם את הממצאים העובדתיים שהובאו בפנינו ואשר מתארים את השימוש בנכס נשוא הערר.
העורר הגיש תצהיר בו תיאר את הפעילות בנכס. העורר מתכתש בתצהירו לדברים שמיוחסים לו כאילו נאמרו מפיו בדוח ממצאי הביקורת שנערך על ידי נציג המשיב.
העורר טוען כי לא אמר שבשטת הנכס לא נעשית פעילות חיתוך או הלחמה.
בהמשך להתכחשותו מסביר העורר בי //הפעילות הייצורית המבוצעת בנכס תפורט על ידי בהמשץ/
בהמשך תצהירו בטעיף 13 מפרט העורר את מה שלטענתו מהווה פעילות ייצורית בנכס. הוא מודה כי בשלב ראשון לאחר שמוטות האלומיניום מגיעים מחוייל הס מועברים לצביעה וציפוי מחוצ לעסק ואומר כי לאתר שהמוטות תוזרים לנכס נערכות בהם ייפעולות *יצור שונות ומגוונותיי על
1
פי דרישות הלקוח כגון ביצוע חיבורים שונים, חיתוכים שונים, עיבוד לצורך תיבור פרופיל אחד עם משנהו, הכנת תורים ותיבוריס לצורך התקנת ידיות וכן בקרת איכות.
ביום 8.5.2014 נתקר העורר על תצחירו , בתקירתו פרט העורר את התהליך המבוצע בנכס. הוא התייחט גם לדברים שצוטטו כביכול מפיו בדוח ממצאי הביקורת של המשליב ולמעשה הודה שאכן גם פעולות תיתוך של האלומיניוס מבוצעות מחוא לנכס. *יש קצלני משנה שאני מעביר אליהם לאחר תהליך הצביעה ולאחר המלון לצורך חיתוץ/.
ביחס לתמונות שהוצגו לוועדה הסביר העד בסיפת עדותו מה מתארות התמונות והצביע על המסור בו מבוצעות פעולות התיתוך כפי שנראה בתמונות 12 ר13.
עד המשיב יוסי תנופה נחקר על ממצאי הביקורת שערך ביום 7.4.2013 .
בתקירתו לא נסתרו הממצאים שגרשמו על ידו ביחס למידע שמסר לו העורר לפיו אין במקום חיתוך או הלחמות.
העד השיב כל:
*ראיתי במקום מכונה אחת מנותקת ולא לאיתי עול מכונות?
גם עד המשיב רועי אריה השיב כי :יאני לא לאיתי מכונות , אלא לק פלטות אלומיניום , פלופילים (גם לאינו ביום הביקודת משאית מעמיסה סחולת.י
**כשכתבנו סחולה התכוונו למה שראינו לוחות אלומיניום ופרופילים?/.
מכלל הראיות שהובאו בפנינו לרבות תצהירי הצדדים, התמונות , תשריטים ותשובות העדים במהלך החקירה עולה המסקנה כי לא ניתן לסווג את הפעילות הנעשית בנכס על ידי העורר כפעילות ייצורית המצדיקה לסווגה תחת סיווג מלאכה ותעשייה.
המבחן שאומץ בפסיקה בכדי להכריע האם יש לסווג נכס תחת סיווג מלאכה ותעשייה נובע מהמבתנים לזיהויה של פעילות ייצורית : מבחן יצירת יש מאין , מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר , המבחן הכלכלי , מבחן ההנגדה או מבחן מרכז הפעילות . ( עייא 1960/90 פקיד השומת תל אביב 5 ג' חברת רעיונות בע'ימ , ''להלן:'יפס'יד רעיונות/ץ)
הרושם שמתקבל מהראיות שהוצגו בפנינו הוא כי בנכס מאותסניס פרופילי אלומיניום שנרכשו על ידי העורר ואשר מועברים לספקים חיצוניים לשם צביעה וחיתוך.
גט אס נקבל את טענת העורר כי הוא עושה שימוש במכונת החיתוך המצולמת בתמונות 12,13 הךל שמדובר בפעילות שולית ומשנית לפעילות העיקרית שאינה פעילות ייצורית .
בבחינת הקריטריונים שנקבעו בפסייד רעיונות לבתינת סיווג נכס בסיווג תעשייה :
דומה שאף העורר בעצמו לא הצביע על כך שהוא יוצר יש מותשי אחד מיש מוחשי אחחר. זהו מבחן שחוזר ועולה בפסיקת בתי המשפט בשאלות דומות. העורר יכול היה להצביע על מוטות אלומיניום שייהפכויי לחלונות אלומיניום או כל מוצר אתר אך נמנע מלעשות כן ולא בכדי, המוצר שיוצא משערי הנכס דומה למוצר שנכנס בשעריו ואין מדובר ביש מוחשי אחר.
מבתינת מבחן ההנגדה הרי שהעורר לא הצליח לשכנע אותנו בעדותו ובממצאיס שהניח בפנינו כי עיקר פעילותו הינה ייצורית , שכן הוכת כי חלק ניכר מפעילותו הינה רכישת מוטות אלומיניום ומכירתם לקונים ממנו . השימוש במכונת התיתוך כמתואר בתצהירו של העורר הינו משני לעיקר הפעילות שאינה ייצורית. .
באשר למבחן היקף השימוש במוצר המוגמר הרי שהעורר לא הצליח להוכית שהמוצר משמש את הציבור הרחב כי אם מועבר לשימושס של יצרנים או מי שעוסק בהרכבת מוצרים מלוחות האלומיניוס.
אין לקבל את עמדתו של העורר כי המוצר שיוצא משערי הנכס של העורר עונה על התנאים הנדרשים על פי ייהמבחן הכלכלי -- מבחן השבתת הנכסיםיי שכן אין מדובר במוצר מוגמר שיצא מהנכס על פי דרישת הלקוח ובכך הושבח כי אם במוצר שעבר צביעה או תיתוך מחו לנכס.
מכל האמור לעיל על סמך הראיות שהובאו בפנינו , יש לקבוע כי במקרה דנן לא הוכח כי עיקר הפעילות של העורר הינה ייצורית ועל כן אין מנוס אלא לקבוע כי דין העררים בכל הקשור לטענות בדבר סיווג הנכס להידחות.
לאור עמדתנו ביחס לסיווג הנכס יש לדתות גס את הערר ככל שהוא מתייתס לנכס בשטה של 44 מייר המשמש למשרדי העורר.
בערר לשנת המס 2014 העלה העורר טענת ביחס לסיווג נכס מטי 2000371378 כייקרקע תפוסה!י ודרש לסווגו מגרש חניה ללא תשלום.
העורר לא התייתס בתצהירו לטענה זו למעט הפניה לתמונה בה נראים כלי רכב חונים בשטת נשוא המחלוקת.
עדי המשיב התייחסו בתקירתם לעניין ה והעידו כי ראו במהלך הביקורת פעולות של העמסת סחורה על משאית בשטח שחויב בסיווג קרקע תפוסה. הס הפנו לתמונה אותה צילמו במהלך עריכת הביקורת.
התרשמנו מהעדויות ומהראיות שהוצגו לנו כי שטח הקרקע המסווג כקרקע תפוסה מהווה חלק אינטגראלי מהנכס ונעשה בו שימוש לצרכי העסק, היינו העמסת או פירוק סחורה אשר נכנסת בשערי העסק ויוצאת לספקי המשנה אשר צובעים וחותכים את לוחות האלומיניוס. שטת זה אינו מהווה חנייה לעובדי או באי הנכס בלבד. לא ניתן לבצע את הפעילות המתוארת בנכס על ידי העורר עצמו מבלי ששטת וּח ישמש להעמטה ופירוק של סחורה.
לפיכך נדחית טענת העורר ביחס לסיווג הקרקע כקרקע תפוסת.
נותר לנו לדון בטענת העורר ביתס לתיוב רטרואקטיבי החל מיום 1.1.2013 על אף שהודעת החיוב נשלחה רק בחודש מאי 2013.
מבלי שנביע דעתנו ביחס לעצם הנפקת הודעת תיוב בתוקף חמישה חודשים לאחור הרי שאין בידינו להידרש לטענה צו שכן סמכותנו מוגבלת לעילות אשר וועדת הערר מוסמכת לדון בהן על פל התוק כאשר דיון בחוקיות חיוב רטרואקטיבי אינו נכנס בגדרן.
לאור האמור לעיל נדחים העררים.
העורר יישא בהוצאות המשיב בסך 1000 ₪.
ניתן בהעדר הצדדים היום 10.11.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.
בהתָּטֶם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדו/ ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה תר האינטרנט של המשיב. =
יו"ר: /מג''ד אלון בצדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140009546 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'/ר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו/'ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: אריסטו שמט בע"מ
נבגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
בראשית החלטתנו ניתן תוקף החלטה להסכמה בין הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול דיון ההוכתות מיום 3.9.14 לפיה העוררת תוזרת בה מטענותיה כנגד חיוב יחידה 10652752 ואילו יחידה 10368299 תחויב בשטת של 531.5 מ"ר בסיווג חנייה במבנה ללא תשלום.
המחלוקת שנותרה לבירור נוגעת לנכסים בשטח של 100 מ"ר ( בסיווג 'ימשרדיסםי), ו 87 מ"ר (בסיווג 'ימסתריי) אותט מבקשת העוררת לראות כחלק מנכס בשטת של 535 מ"ר המסווג כבר עתה בטיווג מלאכה ותעשייה.
לאור הסכמת הצדדים הוחלט ביום 8.5.2014 כי תוצאות הדיון בערר זה יחולו גם על שנת המט 4
לטענת העוררת שלושת הנכסים הנייל מהווים ומשמשים מפעל לייצור הביגוד הנמכר ברשת החנויות של העוררת ועל כן יש לחייבס במאוחד כנכס אחד תחת הסיווג 'ימלאכה ותעשיית'' , למעט שטת של 16 מ"ר המשמש כמשרדי הרשת.
המשיב טוען כי מדובר ביתידות בעלות קיום עצמאי ונפרד מהשטח המשמש למפעל. המפעל יבול להתקיים גם ללא היחידה המקיימת פעילות כלכלית גרידא וכל אחת עומדת בפני עצמה.
לטענת המשיב השטחים שבמחתלוקת אינם מהווים שטתי עצר או שטחים נלווים ולא קיימת ויקה בין התכלית של יחידת האחסנה לתכלית של יחידת ההנהלה.
הנה כי כן המחלוקת ברורה ועלינו להכריע בה לאור הראיות שהציגו בפנינו הצדדים ביחס לשימוש בנכסים שבמחלוקת .
עד העוררת גלעד ברוך תיאר את השימוש ביחידה המסווגת תחת סיווג משרדים וציין כי פרט לשטת של 16 מ"ר, יתרת שטת הנכס הזה משמשת לניהולו השוטף של מפעל העוררת, הצמוד אליה ומאוחד עימה. הוא תיאר את הפעילות המתבצעת בקומת המשרדים ואת בעלי התפקיד העובדים בנכס וה ( מנהל תפעול, מנהל לוגיסטיקה, מנהלת מלאים, הנהלת חשבונות וקבלה).
גס דוח ממצאי הביקורת מיום 14.8.2013 מתאר תמונה דומה לפיה בנכס זה נעשח שימוש למשרד מנהל, מנהל לוגיסטיקה, מנהלת מוצר וניהול מלאי, הנהלת חשבונות, עמדת קבלה ומטבחון שירות.
מהתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת מתקבל הרושם כי אכן נכס זה מחולק למשרדים ולחדר ישיבות.
מכל האמור לעיל , מתצהירי הצדדים , מתקירת עד העוררת בפנינו ומהראיות שצורפו לתצהירים הגענו למסקנה כי נכס מספר 10368295 מהווה שטת נלווה ו/או שטת עור בעל ויקה ישירה לפעילות הייצור של העוררת המתקיימת באותה הכתובת. השתכנענו, לאור עדות עד העוררת ולאור ממצאי הביקורת ביחס לחלוקת הנכס לחדרים ולעובדיסם אשר משמשים בו כי מדובר בחלק מהמפעל ליצור ביגוד.
לאור האמור לעיל דין הערר ביחס לנכט מספר 10368295 להתקבל באופן שחלק של 16 מ"ר ממנו יסווג בסיווג בנינים שאינם למגורים ויתר הנכס יסווג בסיווג מלאכה ותעשייה.
ביחס לשטח המהווה את האתסנה של התוצרת הגמורה. הגענו למסקנה מהראיות שהובאו בפנינו כי מדובר בחלק בו מאוחסנת סחורה הממתינה להפצה .
מהתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת ומתצהיר עד העוררת (שלא נסתר בתקירתו) השתכנענו כי מדובר בחלק אינטגרלי לשימוש ביתרת הנכס .
מקובלת עלינו טענת העוררת לפיה דוח ממצאי הביקורת מיום 14.8.13 תומכת בטענתה לפיה יחידה וו מהווה חלק בלתי נפרד ממפעל העוררת. בדוייח ממצאי הביקורת מיום 14/8/13 קובע
הפקת:
סחורה מוגמרת שמוכנה להתפור בחנולות עוברת לקומת המרתף ותוך יום יומיים מופצת לחנולות הרשת. נראו בגדים מסודרים על קולבים בתוך המרתף.
לאור האמור לעיל מתקבל הערר ככל שהוא נוגע לנכס מספך 10655448 בשטח של 87 מ"ר.
המשיב ישא בהוצאות העוררת בסך 1,000 ₪ + מעיימ.
ניתן בהעדר הצדדים היום 10.11.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום מטירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה\ורמעתר האינטרנט של המשיב.
| | /)/ ₪
*ו'יר/עויד יד אל צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו'שָ גי טל
קלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית
ליד עיריית תל אביב-יפו עררים מס': 140008054
שמ 09
1
בפני חברי ועדת ערר:
יו"ר: יחודה מאור, עו"ד
חברה: עו"ד שירלי קדם
חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי
העוררת: קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
עניינם של העררים שבכותרת, הינם חיובי ארנונה בנכסים המוחזקים על ידי העוררת ברחוב מנתם בגין 23 בתל אביב, המחויבים על פי סיווג חברות ביטוח ומבטחים, סעיף 3.3.13 לצו הארנונה כהחלטת המשיב; בעוד שהעוררת טוענת כי יש להותיר חיובה על פי סיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחריי, (להלן: ייהעררים לשנות המ 2- 20186!).
טענות הצדדים בקצרת.
1. לטענת העוררת סיווגה היה בעבר כמשרדים ובעקבות ביקורת בנכסים עלו ממצאים חדשים,
לגרסת המשיב, ושונה הסיווג לחברות ביטוח החל מיוט 1.1.2012 ואילך. [נספת גי לערר 2012 = נספת 1 לסיכומי העוררת].
2. לטענת העוררת לא עלו כל ממצאיט חדשים ולא היה מקום לשנות סיווגה ולסווגה בסיווג
חברות ביטוח, אלא היה מקום להותיר את סיווגה הקודט כמשרדים.
3 המשיב טוען מנגד כל יש לחייב את העוררת בסיווג חברות ביטוח שכן וה עיסוקה של העוררת ובמהות העניין היא פועלת כחברת ביטוח ולכן יש לשנות את טיווגה ולאשר את התלטת המשיב.
4. המשיב סומך ידיו על הראיות שהוגשו ועיקרן ערכת המסמכים שסומנה כמש/1 , לעוררת גוף
מפקח שמונה ע"י שר האוצר, העוררת מחייבת כל תובע להגיש תביעה בהתאם להנחיותיה
דיוןו.
.10
.1
ולאחר מילוי טפסים, לא הוכחש ע"י העוררת נכונות התצלומיס שצורפו לתצהיר עדות ראשית מטעם המשיב.
מסקנת בייכ המשיב עליה חצרה בסיכומיה: *אם וה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז - זה ברווצ'י.
אין חולק כי המשמעות הכספית בחיובי העוררת כחברת ביטוח עולה על שיעור הארנונה בסיווג ימשרדיםי.
על אתר יאמר שלא מצאנו לקבל את טענת המשיב שיש לסווג את העוררת בסיווג חברות ביטוח, על פי הוראת סעיף 3.3.13 לצו הארנונה, לשנים הרלוונטיות, ולשנות סיווגה ממשרדים לתברות ביטוח.
אמנם נכון שלא הוכת בפנינו כי קיימות עובדות חדשות וכי ביקורת בנכסים גילתה למשיב נתונים שונים מאלה המופיעים בספריי העיריה; יתד עם זאת אין חולק כי המשיב רשאי לשנות סיווג אס לדעתו פורשו סעיפי צו הארנונה בעבר, באופן שונה מהמשמעות המשפטית שיש ליתן נכון למועד הגשת העררים על פי מכלול הראיות, בין אם חדשים ובין אם ישנים.
לגופה של הגדרת 'מבטח' כפי שרשומה בצו הארנונה, אנו בדעה כי הפנייה לחוק שבוטל עוד בטרם כניסת צו הארנונה לתוקף, אינה בהכרח מביאה לתוצאה פרשנית שונה בהסתמך על החוק החדש, משום שמחוקק המשנה חסביר 'ימבטחיי בלשונו בצו, בגין 3 השנים נשוא העררים, כך:י...דהיינו, מי שעוסק בישראל בעסקי ביטוח מכוח עצמו, שלא כסוכן או מורשה או מתווך בלבד וכן תושב ישראל העובד בישראל ובחו''ל בעסקי ביטוח כאמור. !י
הגדרת ימבטחי כלשון החוק משנת 1951 [שבוטל בינתיים], קובע: "מבטת'י פירושו - אדם העוסק בעסקי ביטוח בישראל. החוק משנת 1981 מגדיר 'ימבטתיי - מי שקיבל רשיון מבטח ישראלי לפי סעיף 15(א)(1) או מי שקיבל רשיון מבטח חו> לפי סעיף 15(א2(0) ;
יודגש על ידנו כי שני החוקים הן החדש והן הישן, מטילים תובה על כל מבטת להצטייד ברישיון כדין.
182
.3
4
.5
.16
.17
.8
9
20
.1
הסעיף הרלוונטי בצווי הארנונה, סעי 3.3.13 במהותו לא שונה, פרט לתיקון ההפניה לחוק המתאים, המפרש ומגדיר מהו 'ימבטחיי.
אין תולק כי לשנת המס 2012 הצו מפנה בהגדרתו לחוק הפיקות על עסקי ביטוח, התשלייא-
1 אשר בוטל עוד לפני כניסת הצו לתוקפו. [ראה סייח 1021 נספח 4 לסיכומי העוררת].
נוסתו הנוכתי של סעיף 3.3.13 לצו הארנונה, קובע כי מבנים המוחזקים ע"י מבטת יחויבו ב---
₪ למייר לשנה בכל האצוריס. הגדרה מדויקת בצו לעניין מיהו יימבטחיי מורה לנו ייכמשמעותו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח), התשמייא- 1981. כאמור בשגגה ניסוחית לא תוקן הצו בשנת 2012 והוא היפנה, אז, לנוסח כקבוע בחוק הפיקוח על עסקי ביטות - 1951 שכאמור בוטל עוד בשנת 1981 [ראה סעיף 111 לחוק).
לשיטתנו מהות העיסוק בביטות כהגדרתו בחוק וקבלת חרשיונות המתאימים לעיסוק חיא הקובעת.
נתנו אימון באמור בתצחיר מנכ"ל העוררת מר איתן השחר ובעדותו בפנינו כעולה בפרוטוקול הדיון מיום 3.4.2014.
הוכת בפנינו כי לעוררת אין רשיון מבטח כנדרש בסעיף 15 (א) לחוק.
הוכח כי העוררת הינה אישיות משפטית (תאגיד) שהוקם על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשלייה- 1975 בסעיף 10 ואינה חברה כהגדרתה בחוק החברות.
הוכח בפנינו כי העוררת אינה מוכרת פוליסטות ביטוח לציבור הרחב, אינה גובה מלקוחותיה דמי פוליסה, וכל כולה נועדה לשרת את אותם נפגעים העונים לקריטריונים של נפגעים הזכאים על פי החוק לקבל פיצוי מהקרן, כאלה שאינם יכולים לתבוע פיצויים ממבטח אחר.
אין תולק כי העוררת אינה מנפיקה חוצי ביטוח, אינה מוכרת פוליסות לשום ענף ביטוחי, אינה גובה פרמיה ממבוטחיה ועיסוקה המהותי אינו אגהה לחברות הביטות המוכרות בתחומן שמטרתן יצירת רווחים ואינם מלכרייים.
העוררת היא מוסד ללא כוונת רוות, אשר מימונה בא לה מתשלומי החובה של כל הנהגים המשלמיט את ביטוח החובה על פי דין. כלומר הציבור אינו יכול לבחור איוה פוליסה
.2
.3
4
5
.6
7
מתאימה לצרכיו, איזה ענף ביטוחי מעוניין הוא לבטח אצל העוררת, איוה עמלה מעוניין הוא לשלם. הכל בא בכפיה כמס ללא שיקול דעת המבוטח. דבר שאינו קיים אצל חברות הביטות.
העובדה כי המפקח על הביטוח מפקח על העוררת בנושאים מסוימים, כמו שאגף שוק החון במשרד האוצר מפקת עליה, לטעמנו אינו הופך את העוררת לחברת ביטוח כלשון צו הארנונה.
הוכת לנו כי העוררת נתונה לביקורת מבקר המדינה והיא גוף מתוקצב כקבוע בחוק יסודות התקציב. כך גס תקציבה טעון אישור שר האוצר.
נוכת הראיות שבפנינו ולאחר עיון בסיכומי הצדדים, לדעתנו סיווג העוררת הוא כגרסתה. אנו מקבלים את העררים כך שהמשיב יחייב את העוררת בסיווג משרדים ולא בסיווג חברות ביטות.
קבלת העררים נסמכת בין היתר על מטקנותינו:
א. העוררת היא לא חברת ביטוח ואינה רשומה אצל רשם החברות, אלא היא תאגיד
סטטוטורי.
ב. העוררת מפצה על פי דין אנשים שנפגעו בתאונות דרכים שאינם יכולים לתבוע
מבטח אחר.
ג. = נכון הוא שבעובדה ועל פי המוצג מש/1 יש למלא טפסים המאפשריט בירור
התביעה ותשלום הפיצויים, ובכך דומה העוררת לחברות ביטות אחרות [ראה:
נספח אי לסיכומי המשיב), אבל אין בעצם והות המסמכים להפכה לחברת ביטוח.
ד אין לעוררת מבוטחים, אין תהליך של חיתוס והמשמעות היא שפורמאלית היא לא כפופה לפיקוח של המפקח על הביטות, שהחוק, שמכותו הוא פועל, מסמיך אותו לפקח רק על חברות ביטות.
מסכימלם אנו שיש דמיון בנעשה אצל העוררת, לפעולות של חברות ביטות, במיוחד כשמדובר בתחום ענף ביטוחי שבו כן פועלות חברות ביטוח והן מפצות את מל שנפגעו בתאונות דרכים, שהם כן מבוטתים.
באותו אופן העוררת מפצה נפגעים במקרה וחברת ביטוח מסחרית נקלעה לחידלון, [ראה פרשת ייהסנהיי] ברס על אף הדמיון לא שוכנענו כי עיסוקה של העוררת הוא כעיסוק חברת ביטוח, וההבדלים די ברורים ופשוטים בעינינו.
8. יכול היה המשיב לו רצה לסתור את דברי העוררת להציג לנו ראיות שאמנם העוררת היא
חברה רשומה על פי חוק החברות, או שיש לה רישיון לעסוק בביטוח, אפילו בביטוח ספציפי צר ביותר כפיצוי נהגים שאינם יכולים לתבוע אחרים, או שבמהות העיסוק בביטוח, מאפשרים לעוררת הנפקת פוליסות, התקשרויות חוזיות עם מבוטתים, גביית עמלה לפי שיקוליה המסחריים ועל פי מידת מסוכנותו של כל מבוטח, או למצער אישור מטעם המפקח על הביטות שאמנם העוררת מסווגת אצלו כחברת ביטוח לכל דבר ועניין- אולי היה הדבר מביא לשינול בהחלטתנו.
9. מעבר לנדרש נציין כי טענותיה של בייכ המשיב לפיהן יש להכיר בעוררת כ 'מבטח תילופיי
אינה מקובלת עלינו. פרשנות מס ובמיוחד חיובי ארנונה יש לפרש על דרך הצמצום ולא לייחס סיווג כזה או אתר על דרך פרשנות מרחיבה שאינה מוגדרת בצו. כך אין אנו מקבלים את טענות בייכ המשיב כמפורט בסעיף 8 - 12 לסיכומיה ומכות 'המנהגי להכיר בעוררת כתחברת ביטוח. מס חובה כארנונה מושת על דרך קביעה קטגורית ובפרשנות מתאימה לרוח הצו הרלוונטי ולא כפרשנות 'מנהגיתי.
סוף ז'בר
העררים מתקבלים. המשיב יסווג את העוררת בסיווג ימשרדים' ולא בסיוג תברות ביטוח. בנסיבות
העניין לא תליבנו בהוצאות.
ניתן היום, 11 בנובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (טדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסט החלטה או באתך האינטרנט של המשיב.
לוייר: עו ! זודה מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול חברה. עו אי קדם קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140006091 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת ערר:
לוייר: יהודה מאור, עו"ד
חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי
חברה: עו"ד שירלי קדם
העורר: קסביאן נוריאל צ'ריצ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
1. חערר נסב על נכס המצוי ברת' יוניצמן 21 זי, מלון מנדרין בתל-אביב, הרשום בטפרי
המשיב כנכס מס' 2000285518 בסיווג /משרדיסי בשטח 49 מ"ר.
2 הנכס נשוא הערר הינו בבעלות העורר ואינו בבעלות הרפובליקה המאוחדת של טטזניה (להלן: 'טנזניה).
3 לא הוצג בפנינו חווה שכירות בין העורר לטנזניה. גס לא ראיה שממנה ניתן להסיק שהעורר מחזיק בנכט הפרטי שלו בשם מדינת טנוניה ולשימושיה כנדרש בפקודת הפיטורין.
4. אין חולק כי העורר הוא אורח ישראל, משמש כקונסול של כבוד מטעם טנזניה מכוח כתב
המינוי מיום 24.8.2010 שהונפק לו ע"י שר החוצ של טנזּניה ובאישור נשיא המדינה- נספת */איי לתצהירו של העורר.
5. אין חולק כי לטנזניה אין שגרירות בארץ או קונסוליה בה מכחן קונסול או נציג דיפלומטי
אחר מטעמה.
6. המתלוקת בין הצדדיט נסבה על הפרשנות שיש ליתן לפטור הקבוע בסעיף 4 לפקודת מסי
העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 להלן: ''פקודת הפיטורין''.
7 מחלוקת נוספת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם אמנת וינה בדבר יחסים קונסולריים, 3 > ח49|800 זה!פהס) חס הסהסטח 0ס0 החחסו/\ (להלן: ייהאמנהיי) היא
הקובעת אס ליתן פטור אס לאו, ובמקרה של סתירה ביניהסם, הייגו בין האמנה לבין פקודת הפיטורין, יד מי על העליונה.
8 יוער כי האמנה הנייל היא חלק בלתי נפרד מחדין הישראלי וזאת ללא צורך בחקיקה מפורשת, בהיותה חלק מכללי המשפט הבינלאומי
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]