החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 12 ינואר 2015
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140008906 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת ערר:
יו"ר: יהודה מאור, עו"ד
חבר: אבשלום לול , עו"ד ורו'ית
חברה: שירלי קדם, עו"ד
העורר: יואב בן אור (קידר) ת.ז. *********
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטה
מבוא
על אתר יאמר כי כמות המסמכים שחוגשו לוועדה מטעם בייכ העורר והיקף הגשת הסיכומים [ 45 עמוד] הס מעל ומעבר לנדרש. עצם הגשתם, על אף שהועדה אישרה לצדדים להגיש טיעוניהם בשלב הסיכומים בליווי מסמכים, אינו ראיה לנתיצותס לשם הכרעה בתיק צה.
עוד יאמר כי לאחר עיון בתצהירי הצדדים, בהיקף הרב של המסמכים שהוצגו, ולאחר ששמענו את העדים ועיינו בסיכומי הצדדים, החלטתנו היא לדחות את הערר.
דיוו ומסקנות
1. עד שהגענו אל טרקלין שיקול הדעת, בה נבחן מה בסמכות הוועדה ומה אינו בסמכותה
נטענו טענות בפנינו בפרוצדור המוליך אל הטרקלין, תוך הטלת דופי במעשי המשיב או בא
כוחו, אשר אינם ראויים להיטען במטגרת הערר.
2 בייכ העורר רשאי היה לפנות לבית המשפט המוטמך לצורך קבלת מידע בהתאם להוראות חוק חופש המידע, התשניית- 1968 ולא לטעון בפנינו את מה שטען בסעיף 6.8.2 לסיכומיו.
הטענה כאילו אצל העיריה היה יימקורביי לחיים אליהו שדאג יילהסיט את האשיי -- מוטב היה לו לא היתה מועלית.
3. בייכ העורר אמור היה לדעת כי עתירה לקבלת מידע בעניין ה מצויה בסמכותו של בית
המשפט לעניינים מנהליים, לבטת לא בסמכות הוועדה.
בייכ העורר מפנה בסיכומיו, לנספת ט'-6 לתצהיר העורר, מייל לממונה על חופש המידע אצל המשיב מיום 16.1.2014 וטוען כי סורב לקבל ימידעי. לא ברור לנו מדוע לא פנה לערכאה הרלוונטית, כפי שציין במסמך זה.
נטען בפנינו, בסיכומי בייכ העורר בסעיף 4.7 כי המשיב, מנהל הארנונה, הוא למעשה 'יפקיד השומהיי לעניין סעיף 119א (א) לפקודת מס הכנסה.
לדעתנו אין ממש בטיעון ה. המשיב לא העניק לעצמו סמכויות של ייפקיד שומחיי וכל סמכותו ופועל יוצא סמכות הוועדה היא לבדוק את הקבוע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 אשר מכוחו הוועדה מוסמכת לבדוק את הערר לגופו.
יחד עם ואת, השגגה מצד בייכ העורר נעוצה, לדעתנו, בנוסח החלטת המשיב מיום 3 שנתקבלה בו ביום אצל בייכ העורר, כנראה בפקסי, [ראה נספת ''איי לסיכומי המשיב]. אותו מכתב, [כנראה מקור] צורף כנספח אי-2 לתצהיר העורר. בתשובה נכתב כי: 'יהעירייה פועלת בהתאסם לאמור בסעיף 119א (א)(3) לפקודת מס הכנסה.י
חמשיב חייב את העורר בתשלום חוב הארנונה, בהסתמך על סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים שמאפשר חיוב בעל שליטה בתוב ארנונה שמיוחס לחברה שבבעלותו, ואשר מורה
כדלקמן:
ייעל אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסת משולב), התשלייב-1972 (בסעיף זה -- עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים'י
ניתוח מעמיק של הוראות הסעיפים הנייל נעשה בעת'ימ 26026-05-12 כהן ני עיריית חיפה
פסק דינו של כבי השופט שפירא מיום 26 יולי 2012. נביא דברים בשם אומרם:
יימטרתו של סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה להקל על גביית המיסים של הרשויות המקומיות, על ידי פעולה של ייהרמת מסךיי רחבה, ואולי אף גסה, בניגוד לעיקרון הרווח בדיני התאגידים של האישיות המשפטית הנפרדת. תכליתו של סעיף גה הינה למנוע התהמקות חברות מתשלום ארנונה לאחר שהפסיקו את פעילותן, כך שבהתקיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן ללמד כי נכסים הועברו מהחברה הפרטית טרם פירוקה, ניתן יהיה להגיע לאותם נכסים אף על ידי גישה ישירה לבעלי השליטה בחברה, ומי שלמעשה הפקיעו מהחברה את הנכסים שהיו ברשותה, ובכך לסכל את הברחת הנכסים משליטת החברה.
2
.10
1
12
.3
סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה, מחייב קיומן של הנסיבות המלוחדות
המנויות בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, הקובע:
יי (1) היה לחבר-בני-אדם תוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר תייב בו ממי שקיבל את חנכסים בנסיבות כאמור.
(2 היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו - התבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהתבר האחר.
(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם תוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכת אתרת להנחת דעתו של פקיד השומה.
מעת שהפנינו לפסק חדין הנייל, לא נתזור כאן על הצורך בשילובם של התנאים הנדרשים להפעלת החיוב האישי.
בכל הענווה המתבקשת אנו מצטרפיט לדעה שהובאה בפסק הדין בעתיימ 46762-10-13 זורין ני עירלית חיפה ע"י כבי השופט סוקול מיום 9.7.2014 שם נאמר בזו הלשון:
ייאין לי אלא לשוב ולקרוא למתוקק, כפי שכבר עשו רבים לפני, שימצא את הדרך ויסדיר את דיני הארנונה ואת דרכי בירור חובות הארנונה בכלל ואת ההוראות בדבר חיובם של בעלי שליטה בפרט. יכול המחוקק להרחיב את עילות ההשגה על פי חוק הערר ולקבוע כי כל מחלוקת תתברר בהשגה ולאתריה בערר, או לקבוע כל הסדר דיוני ברור ואחיד אחר, ובלבד שהדבר ייעשה בהקדם וייקבעו כללים ברורים שיבטיחו גביית מס אמת תוך שמירח על וכותם של תייבים להתגונן ולהישמעיי .
חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 הוא המסמיך את הוועדה לדון בערר שבפניה.
סעיף 3 קובע כך: 3.(א) מי שחוייב בתשלוט ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת
התשלום ;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו ;
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות ן |
(6 היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנייג -
4
.5
.16
17
.8
.9
0
שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחציק בנכט.
בית המשפט העליון, בהחלטתו מיום 16/7/14, בברייסם 901/14 עבוד ויקטור ני. עיריית חיפה, להלן: ייעבודיי, קבע את סמכות המנהל, פועל יוצא סמכות הוועדה, לדון בסעיף 8
(ג) לחוק ההסדרים וקבע בזו הלשון:
ייההכרעה בשאלה השנייה, שעניינה הפעלתו של סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים, ממילא לא הייתה בסמכותה של ועדת הערר, ולכן אינה יכולה לשמש בסיס לערעור מינהלי עליה או להגשת בקשת רשות ערעור. על פי סעיף 3(א)(4) לחוק הערר שתי הטענות היחידות שיכול להעלות נישום במסגרת השגה בקשר לסעיף
8) לחוק ההסדרים הן רק שהוא אינו בעל השליטה בתברה או שתוב הארנונה
הכללית בשל אותו נכס נפרע בידי המחויק בנכס. טענותיהם של המבקשים חורגות ממסגרת גו. כידוע, כאשר הטענה שאותה מבקש נישום להעלות איננה נכללת בסמכויותיה של ועדת הערר, הוא יכול להעלותה אך במסגרת עתירה מנהלית (עעייס 5640/04 מקורות בע"מ ני מועצה אוורית לכיש, [פורסם בנבו] בפסקה 6 (5.9.2005)
מאחר ולא באה טענה מצד העורר, לבטח לא ראיה, כי החוב שולם, הרי שהטענה היחידה בה יש סמכות לוועדה לדון היא האם העורר הוא בעל שליטה בתברה.
החברה היא: מוטורסליקל סנטר בע"מ ח.פ. 51-178898-6 אשר לפי מסמכי רשם החברות,
אותם צירף בייכ העורר כנספת *''ג- 1 למוצגיו נוסדה ביום 4.3.1993
בעת היווטדה בעלי מגיותיה היו פטריסיה אליהו וחיים אליהו.
בתאריך 8.2.1994 בוצעה העברת מניות בחברה בין הייה אליהו לבין העורר. תוצאתה שהעורר נרשם כבעל 50% בחברה, והגבי פטריסיה נרשמה כבעלת 50% .
טענת בייכ העורר [סעיף 6.6 לסיכומיו] כי מדובר בחברה מפרת חוק, אינה מעלה ואינה מורידה לטיעוניו. כל שמעיד המסמך שצורף לתצהיר העורר וסומן כמוצג ב'-1, משמעו כי החברה אינה מקיימת את הוראת סעיף 219 (ב) לחוק החברות התשנייט- 1999.
אין תולק כי בין העורר לבין הייה אליהו קוימו הליכים רבים ומגוונים. הן במסגרת הליכי בוררות שהביאו לשתי התלטות מטעם הבורר, הן בבית המשפט המחוגי , בבית המשפט העליון ובלשכת ההוצלייפ . לביסוס השגתו צירף בייכ העורר את נספחים '/אי עד 'יט'י .
.1
2
.3
46
.5
.6
.7
.8
אין חולק כי המשיב לא היה צד בכל אלה.
המסמכים הנייל, אינם מועילים לביסוס טענות העורר בפנינו וגם לא מצאנו כל רלוונטיות באמור שם לענפיננו.
לדעתנו חצקה על בייכ העורר לדעת כיצד לכלכל את צעדיו לשם שמירה על זכויות מרשו, ככל שהן קיימות נגד הייה אליהו , ואין וה בסמכות הוועדה לקבוע מי מהם צודק, מי קיבל פירות מהחברה, מי קיבל לידיו נכסי החברה, מי הפר הסכמים וכוי וכוי. שאלות כגון אלה מונחיט לפתת הערכאות המוסמכות ולא בידי המשיב או ועדת הערר.
העובדה היחידה הינה שהעורר עדיין רשום כבעל מניות בחברה, והתברה לא שילמה את חובות הארנונה.
השאלה מדוע העורר עדיין מחציק ב- 50% במניות החברה, אינה עומדת להכרעתנו שכן העברתן או המשך התזקה בהם הינה באתריות העורר בלבד. נדגיש ג שבייכ העורר ביין בסיכומיו כי פנה לרשם החברות בירושלים, בבקשה לתיקון הרישום, נספת ה'-? לתצהיר העורר מיום 14.1.2014 . ככל שלא נענה, חזקה כי יכול היה לפעול בהתאם להוראות הדין, דבר שלא נעשה על ידו. האם ציפייתו של העורר הייתה שהשיב יפעלז רק לעורר הפתרונים.
טענת בייכ העורר בסיכומיו בסעיף 2.1.5 לפיה, כלשונו: ייוחמניות תקועות בגרונו ומאיימות לתנקו במקום להזינויי, גם אם יש בהם ממש, הרי שתרופתו של העורר בבית המשפט המוסמך ולא בפנינו.
משבית המשפט העליון אמר את דברו בפרשת עבודי, אין לוועדה סמכות לבדוק האם באמת הוברחו נכסים על ידי העורר או ע"י בעלת המניות השניה בחברה.
אנו מצווים לציית לפסיקת בית משפט העליון. מצאנו להעיר כי גם אם יגיש העורר עתירה מנהלית הרי שלאור החיקפיט הגדולים של המסמכים והצורך בליבון המתלוקת לגופו של עניין, רבים הסיכויים שבית המשפט המוסמך יורה להעברת הדיון לפסים של תביעה אצרחית. לעניין אה נפנה לפסק הדין שניתן בעתיימ 26026-05-12 כהן ני עיריית חיפה; בעתיימ 46762-10-13 זורין ני עיריית חיפה.
2
.0
.1
.2
.3
4
.5
.6
המשיב עצמו, לא אחת, נקט בדרך של הגשת תביעה אזרחית כשרצונו חיה *להרים מסך'י. נפנה כדוגמא, לת''א 39843-02-10 עיריית תל אביב-יפו ני צומת אביב אתוּקות בע"מ ואח' , פסק הדין שניתן ע"י כבי השופטת ריבה ניב ביום 7.3.2013
כך ראה: תייא 19519-12-10 עירית קרית ביאליק ואתי ני מוצרי בטון ביאליק בע"מ ואחי.
לא המשיב ולא בא כוחו הס הכתובת למתן יעוצ משפטי לעורר, כיצד ביכולתו יילחיפטר מהמניות'י שברשותו. האמור בסעיף 5.2. להשגה אינו מחייב את המשיב לתת פתרונות משפטיים כיצד לנהוג במניות. נביא דברים בשם אומרם כנטען בהשגת העורר בסעיף 5.2 ייאני מבקשכם לבטל את חיוב הארנונה ליואב, כדי לתסוך לנו פניח לביהמייש בפסק הצהרתי של ייביטול הבעלות במניותיי לנוכח החומר האמור, דבר שרק יוסיף על נזקי הכליי.
לו סבר בייכ העורר כי תפקיד המשיב לחסוך בפניית העורר לבית המשפט המוסמך לשם קבלת סעד כלשונו, הרי ששגה, לבטת אין לנו כוועדה כל סמכות 'ייעוציי בנדון. כל עוד העורר בעל מניות בחברה ולא נביע דעתנו לשם מה עדיין מתזיק העורר במניות אלה, פתוחה הליתה בפניו האפשרות לפנות לבית המשפט המוסמך.
יודגש. בייכ העורר עצמו היה ער לזכותו לפנות לערכאה מוסמכת. כך אמר בסעיף 1.5.
להשגה: ייאני נמנע לפי שעה מהגשת תביעה לפסק דין הצהרתי...אני מקווה שקבלת ההשגה, תחסוך הליך זה, שיינקט בלית ברירה."
אין לנו מנוס אלא לקבוע שעל העורר לפנות לבית המשפט המוסמך לשם שמירה על זכויות מרשו.
בכל מקרה, הן העורר והן המשיב יכולים לחדש את הדיון בעניינם על פי ההודעה המוסכמת שנמסרה בת.ה. 4069-04-13 ראה נספת ה'-1 לתצהיר העורר. יוער כי נספח ה 1 חינו הסדר דיוני שהוטכם בין הצדדים ב בה.פ הנייל.
הטענה כי התלטת המשיב בהשגה, הוגשה באיחור ולכן יש לקבלה על אתר, אינה מקובלת עלינו. צודק בייכ המשיב בטענותיו כפּי שפורטו בסעיפים 18 - 35 לסיכומיו. לא שוכנענו כי העדר מענה בא בעקבות ייסחבתיי מצד המשיב, או רשלנות מצדו ולא מצאנו לאמ את הסנקציה הדרקונית בקבלת הערר לאור כל האמור בהחלטתנו. האמור בסיכומי העורר בסעיף 2.2.4 נאמרו ללא כל בסיס ראייתי.
.7
.8
9
.0
1
ג
.3
בעדותו של העורר בפנינו ביום 19.6.2014 אישר כי הוא בעל השליטה בתברת מוטור סייקל ומחזיק ב- 50% ממניות החברה. המחלוקת בין העורר לבין 'אליהו' לסיבת הסירוב של האחרון לקבל לידיו את המניות שבידי העורר שלפנינו , כל כולח במישור האזרחי בין העורר לבין אליהו. אין זה מתפקיד חמשיב לבדוק מי צודק בסירוב לקבלת המניות, ככל שחיה כזה. דרכי הפעולה של העורר במימוש זכותו להעברת מניות בתאגיד, מסורות לשיקול דעתו בלבד.
הוכת בפנינו כי העורר פנה כבר בשלהי שנת 2004 לעירייה והודיע לה כי אינו שותף בחברה. כך מאשר כי את מכתב העירייה מיום 29.6.2005 [ראה נספת 'ייאיי לתצחיר העורר) קיבל לידיו, ברס לא ענה לעירייה משום שהמסמכים לא היו מצויים ברשותו אלא היו בידי העוייד של אליהו.
אין אנו מקבלים את התשובה שנתן העורר בעדותו, שכן אין חולק שיכול היה כבר א להתייעץ עם בא-כוחו כיצד לפעול. העורר לא פעל בשקידה הראויה לשמירת וכויותיו ואין לו אלא להלין על עצמו. *וער, גם במועד הגשת ההשגה, נמנע העורר מלפעול כנגד הייה אליהו. יודגש כי בכל הזמנים הרלוונטים העורר עדין רשום כבעל שליטה בחברה. עובדה או כאמור אישר בפנינו במהלך שמיעת הראיות.
בכל הקשור להטלֶת התיוב בנכס נשוא הערר, לתקופה שבין התאריכים 1.2.1999 עד 0 הוכח לנו כי מדובר בנכט הרשום בספרי חמשיב כנכס שמספרו 2000219693 , ח-ן לקוח 10247215 . העורר עצמו אישר בפנינו כי מדובר בהשגה וערר על נכס זה. העורר לא הביא כל ראיה מטעמו שספרי העיריה שגויים או כי מדובר בנכס אתר.
חמשיב המציא לידנו מסמכים, כפי שנתבקש על ידנו, מהם עולה כי בעקבות ביקור בנכס שערך סוקר מטעמו ביום 28.1.2010 מתברר כי הנכס סגור ומפי שכנים נאמר כי החברה מוטור סייקל אינה מחזיקה יותר בנכס, וחנכס אינו פעיל.
בתאריך 12.5.2011 ובהמשך למכתב נוסף מתאריך 22.3.2011 ששוגר לידי חברה בשם בניאן סיטי בע"מ , הודיע מר גולבר לחברה זו כי שונה שס המתציק משם חברת מוטורסייקל בע"מ על שמה, החל ממועד הביקורת בנכס 28.1.2010 .
בתאריך 12/12/13 הורינו על צרוף כצד גי את החברה מוטורסייקל והה אליהו תוך שקבענו שעל העורר להמציא החלטתנו לידיהס. כך הורינו ביום 13/2/14 לצרף את עזבונו של המנוח חיים אליחו ולא את בנו יואב שכן לא מצאנו לצרפו לתיק באופן אישי (ראת החלטתנו מיום 13/3/14)
4
.5
.6
7
צדדי ג' לא מצאו לנכון להציג עמדתם לפני הוועדה, אך לאור נימוקי החלטתנו הנייל לא מצאנו להמיר את חיובו של העורר בפנינו ולתייב את החברה שלא טענה בפנינו.
לדעתנו מכל מקבצ המסמכים הרב שצירף העורר הן במועד הגשת תצהיר מטעמו ביום 64 והן ביום 7.8.2014 - ואת על פי החלטתנו מיום 19.6.2014 , לא מצאנו כל ראיה במסמכי רשם החברות או בכל מסמך אחר, שהעורר הפסיק להיות המחציק במחצית מניות החברה, או כי שולם החוב על ידי החברה. וה ורק זה נתון לסמכות הוועדה לבירור.
מצאנו לציין כי העובדה שלעורר לא הייתה יכולת שליטה או ניהול בתברה אינה רלבנטית לענייננו די בכך שהוא בעל המניות. (לעניין וה ראה: תייא 19519-12-10 עירית קרית ביאליק ואחי ני מוצרי בטון ביאליק בע"מ ואחי.
לא מצאנו לדון במכלול ייתר טענות בייכ העורר שכן אלה, ככל שהן נכונות, אינן בסמכות הוועדה.
סוף דבר
הערר נדחה. בנסיבות העניין מצאנו לחייב את העורר בסך כולל של 1,200 ₪ לכיסוי הוצאות
המשיב.
ניתן היום, 1 בינואר 2015 בהעדר הצדדים.
בהתאם
לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות
הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מטיירת ההתלטה.
בהתאם
לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין
בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו
/ /\/
יהודה מאור חברה של קדם חבר: עו"ד ורוייה אבשלוּם לוי
קלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מטפר ערר: 140008940 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אמיר לוי
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: אורדב ניהול והשקעות בע"מ
נגד
מנהל האונונה בעיריית תל אביב
החלטה
הדיון בערר וה התקיים בהרכב חסר בהסכמת שני הצדדים.
במסגרת ערר זה נתקפת החלטת המשיב מיוט 10.4.13, בנוגע לנכסים המוחזקים על ידי
העוררת ברת' יגאל אלון 126, 126א' בתל-אביב: 102 מ"ר בסיווג בתי מלאכה ותעשייה -גג קומה רביעית, שהמשיב קבע כי היא מהווה מרפטת ; 64 מ"ר בסלווג חנלונים.
טענות העוררת
3. העוררת טענה כי בהליכים משפטיים קודמים נקבע כי השטח המהווה מרפסת הצמודה
למשרדים בקומה 5 המחוייבת כדין בתשלום ארנונה אינה ברת שימוש ולא ניתן לעשות בה שימוש.
העוררת טענה כי מדובר בשטח שאינו בשימוש מאו הקמת הבניין, אינו מקורה וחשוף הן לשמש והן לגשם, והואיל ולשטח מתנקצים מי הגשם בבניין, נוצר צורך לזפת את השטת.
העוררת טענה כי בהתאם להלכת 'המגרש המוצלת'י לא ניתן לחייב את העוררת לשפצ את הנכס ויש לפטור אותו מתשלום ארנונה.
בנוגע לחניות, טענה העוררת כי היא מחוליבת בתשלום ארנונה בגין 5 חניות, בשטח של 64 מייר. העוררת טענה כי המציאה לעירייה חוזים המלמדים כי שוכרים עושים שימוש ב-6 חניות ולפיכך יש לחייב את העוררת בתשלום ארנונה בגין 4 חניות בשטח של 51 מ"ר.
העוררת טענה כי המשיב מתייב את שטח התניות לפי תעריף חניה בתשלום. העוררת טענה כי התניון מוחזק על ידי חברת גוש חלקה 7093 חלקה 162 ולפיכך יש לחייב את החברת הנייל
בגין אותן חניות שאינן צמודות למשרד כלשהו. התשלומים המתקבלים ממנויים ו/או ממשתמשים מצדמנים בחניות, משולמים לתברת גוש חלקה. לחילופין, נטען כי אם המשיב טוען כי עסקינן בחניות שהעוררת זכאית להשתמש בהן הרי עסקינן בחניות בגינן לא נגבה תשלום ולפיכך יש לתייב לפי תעריף חנית רכב ללא תשלום.
טענות חמשיב
.10
במסגרת כתב התשובה טען המשיב כי נכס 1 מהווה מרפסת ברת חיוב בתשלום ארנונח, בעניינו של נכס וה ניתנה ההלטה מנותקת על ידי ועדת הערר ועל ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, אשר דחו את טענות העוררת עת נקבע כי השטח מהווה מרפסת שיש לחייבה בתשלום ארנונה (עת'ימ (ת''א) 166/09 אורדב בניה והשקעות בע'ימ נ' עיריית תל אביב).
המשיב טען כי בעניינה של העוררת נקבע מפורשות כי המרפסת ברת תיוב אף אם לא נעשה בה שימוש. משכך, משניתנה החלטה בעניין ונדחו טענות העוררת בעניין וּה, אין מקום לדון בטוגיה שוב.
מבלי לגרוע מן האמור טען המשיב כי הנכס אינו עומד בקריטריונים לקבלת פטור מתשלום ארנונה בהתבטס על סעיף 330 לפקודת העיריות, כאשר מדובר בנכס ללא כל סימני הרס, מדובר בשטח מתוחס ומרוצף ואין כל מניעה לשימוש סביר בו.
בהתייחט לשטח התניות טען המשיב כי בבסיס הטלת החיוב עומדת החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב במסגרת עמיין 150/09 חברת גוש 7093 חלקה 162 נ' מנהל האונונה בעיריית תל אביב. על פי התלטה צו נדרש המשיב להזמין את בעלי העניין וביניהם העוררת, על מנת שיוכלו לשטוח טענותיהם בפני בית המשפט. העוררת לא הגיבה להודעה של חמשיב וויתרה על וכותה להשמיע טענות בעניין. בית המשפט קבע, לאחר בירור עובדתי בשטח, כי בחניון המשותף בו מחזיקות העוררת ותברת חניון בית מגדלות, יחולק החיוב ויפוצל בין המחציקות השונות בחניות וזאת בהתאם לשימוש המבוצע בפועל.
בהתליחס לטענת העוררת כי 5 חניות מוחוקות על ידי מתזיק אחר, טען המשיב כי העוררת לא המציאה כל ממצא עובדתי שיש בו כדי לתמוך בטענה. ביקורת שנערכה בנכס העלתה כי 5 תניות משולטות ומסומנות עייש שוורץ שרייבר ושותי, יתר החניות אשר לא נמצא לגביהן שילוט כלשהו, נשארו עייש העוררת ועל פי בדיקות העוררת מדובר ב-5 מקומות וחניה ולא 4 מקומות.
1. עוד נטען כי ככל שקיימת מחלוקת בין העוררת לחברת גוש חלקה 7093 בנוגע לחיובי ארנונה,
מדובר בסכטוך בין מחזיקים שהפורוס המוסמך לדון בו הוא בית המשפט האזרתי ולא ועדת הערר, בשים לב לכך שהסוגיה הוכרעה בערכאות אשר קבעו כי העוררת מחזיקה בחנלות שיוחסו לה. המשיב צלין כי אין ה מעניינו מי הגורם שמקבל תשלום בגין מקומות חניה ומיהו הגורם המוסמך להשכיר את החניות.
2. בנוגע לתיוב שטח החניות בהתאם לסיווג חניית רכב ללא תשלום, טען המשיב כי מדובר
בטענה שהועלתה לראשונה בכתב הערר ולא נכללה במסגרת ההשגה. משכך דין הטענה לחידחות. מבלי לגרוע מן האמור הוטיף וטען המשיב כי מדובר בחניות בתשלום ולא ניתן לראות במקומות החנייה בהם מחציקה העוררת כמובלעת נפרדת מהתניון. בנוסף לכך העוררת טענה כל מדובר בחניות המשמשות לקוחות מודמנים ולא ברור כיצד לשיטתה מדובר בחניון ללא תשלום.
הדיונים בפני הוועדה וראיות הצדדים
3. לאחר שהתקיים דיון מקדמי, ניתנה לעוררת הזדמנות להציג למשיב הסכם שכירות בנוגע
לחניון על מנת שיוכל לבחון את הטענות. במקביל נקבע כי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית והתיק יקבע לדיון הוכחות.
4. ביום 30.7.14 התקיים דיון הוכתות. בתום הדיון קבענו כי לאור האמור בהשגה שהוגשה על
ידי העוררת והאמור בהחלטת המשיב מיום 10.4.13, טענת העוררת בנוגע לחניות אינה בגדר הרחבת חצית. על מנת לאפשר לצדדים להציג את מלוא העובדות הרלוונטיות לעניין צה, ובהסכמת הצדדים, נקבע כי העוררת תגיש את ההסכמים העומדים בבסיס טענותיה בעניין התניות והמשיב יסתפק בהגשת דו"ח ביקורת מיום 3.4.13. שני הצדדים ויתרו על חקירת עדים לעניין זה.
5. הצדדים ביקשו להגיש סיכומים בכתב ולאחר שהוגשו התיק בשל להכרעה.
דיון והכרעה
6. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומתזיקיס של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס
הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.
רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחוייבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. כך בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע'ימ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4)
8, 785 (1992) אומר בית המשפט כי ''/1...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...]'י.
.7
.8
9
0
.1
.2
בעניינה של העוררת התקיימו הליכים משפטיים קודמים כאשר בהחלטת בית המשפט המחוצי בתל אביב בשיבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים, בתיק עמיין 166/09, נדחה ערעור מינהלי שהוגש על ידי העוררת כנגד התלטת ועדת הערר בסוגיית חיוב המרפסת.
בהליכים האמורים טענה העוררת כי מדובר בשטת המהווה גג ולא מרפסת. בערעור המינהלי טענה העוררת, בין היתר, כי המרפסת אינה אלא גג שאינו בר חיוב וכי לפי החיתר הבניה אין יכולת להשתמש במרפסת ולפיכך אינה בת חיוב.
בית המשפט קבע כי חלק הקומה הכולל את המושכר ואת המרפסת, מחווה יחידה אחת.
דלתות המושכר נפתחות אל המרפסת ושני חלקי היחידה מצויים במפלס אחד. המרפסת אינה מקורה אך שטחה מרוצף ומתוחס בקירות ובמעקה. תסימת הנגישות מן המושכר אל המרפסת על ידי פירוק ידיות הדלתות אינה אלא חסימה מלאכותית שקל מאוד לשנותה.
בית המשפט קבע כי ברור שהמרפסת היא ברת שימוש בכוח והשימוש המעשי או היעדר שימוש מעשי אינו שולל את תוקף החיוב. בעל נכס אשר משכיר לאחר חלק מהנכס ומותיר חלק אחר ריק ונעול אינו נפטר בשל כך מן החובה לשלם ארנונה בגין אותו חלק שאינו מנוצל.
בית המשפט קבע כי טענת העוררת שהיתר הבניה של הבניין אינו כולל את המרפסת לא הוכחה ואין יטוד לקבוע כי המרפסת נוגדת את דיני התכנון, את היתר הבניה או היתרים שהתקבלו לאחר תחילת הבניה. בית המשפט אף התייחס לטענה שהועלתה בשלב הדיון בערעור המינהלי - טענת נכס לא ראוי לשימוש לאור הלכת המגרש המוצלח, וקבע כי פסיקה זו אינה ישימה לענייננו - ''המרפסת איננה נכס שבשל מצבו הרעוע לא יצלח למאומת''י.
הינה כי כן, טענות העוררת בנוגע למרפטת הוכרעו גה מכבר ועל פני הדברים עומדת טענת השתק פלוגתא כפי שטען המשיב (רי לעניין אה בעניין (מחוזי י-ם) עייא 59970-12-12 מועצה מקומית מעלה אפרים ג' דיגרמן חברה לבנין ופיתוח בע'ימ (מיוט 30.7.13)).
העובדה שהשטת זופת אינה גורעת מאפשרויות השימוש בנכס ואינה מחווה שינוי עובדתי אשר שולל את ההכרעה הקודמת להשתק הפלוגתא. בכל מקרה, לא הוכת כלל כי מדובר בנכס לא ראוי לשימוש בהתאם לקריטריונים הרלוונטיים לפטור נכס לא ראוי לשימוש לפי סעיף 0 לפקודת העיריות.
סעיף 330 לפקודת העיריות קובע כדלקמן:
*נהרט בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין
לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי אונונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונם לפני מסיירת ההודעת'י.
3. בבריים 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע''מ נ' עיריית תל-אביב -- מנהל הארנונה (פורסם
ביינבויי 30.12.2009) (להלן ולעיל: ייפרשת המגרש המוצלתיי), נקבע כי יש לבתון את טענת
הפטור לפי המבחן הפיטי -- אובייקטיבי:
''השאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בבך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניוק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין 'ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בוי. אכן, ייתכנו מקרים 'אפורים' וגם אם לא נלך לשיטת 'לכשאראנו אכירנו' (בתרגומו של השופט רובינשטלין ב- ע''פ 2358/06 טלימאן נ' מדינת ישראל, פסקה ק'ו, לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 17.9.2008) לביטוי /שסח> 1"
"זז 566 | הסחץצ 6ו) עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר'י.
4. מבלי לגרוע מכך שבית המשפט המחוזי כבר בחן את הטענה וקבע כי מדובר בנכס בר חיוב
ואין המדובר בנכס הרוס, גם בבתינת הראות שהובאו בפנינו מצאנו כי לא מדובר בנכט הרוס, אשר ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו. מדובר בשטח מתוחס המהווה מרפסת (כפלי שנקבע זה מכבר). טענת העוררת כי אין גישה לנכס, קיבלה ביטוי בהחלטת בית המשפט המתוצי בהחלטה קודמת, כאשר מבחינה עובדתית נקבע כי העוררת היא ששולטת על אפשרויות הגישה לנכס, וברצותה הסירה את ידיות הכניסה. משכך, אין כל בסיס לטענתה לפיה אין אפשרות גישה לנכס ומכאן מדובר בנכס לא ראוי לשימוש הזכאי לפטור מתשלום ארנונה.
5. נבהיר עוד כי אין לקבל את טענת העוררת לפיה לא ניתן לבסס החלטה על עצם החיוב בשנים
קודמות, לא כל שכן כאשר לא חל שינוי עובדתי בנכס (ובענייננו, על פי טענת העוררת פרט לויפות הריצוף לא חל שינוי כלשהו בנכס). בעניין עמיינ (מתוזי תייא) 268/08 קדן ביטות נזקי טבע בחקלאות בע'ימ נ' עיריית תל אביב יפו תק-מח 1(2011), 18225,בעמי 18230 התייחס
בית המשפט לסוגיה וקבע:
'יהטענה הנכונה לפיה כל שנת מס 'עומדת בפני עצמת"י אינה מהווה נימוק עצמאי לשינוי החלטתה המנומקת של ועדת הערר משנת 1992, ללא כל נימוק נוסף.
6. רי גם עייא 823/08 אריה חזן נ' רשות המיטים(פורסם ביינבויי 4.1.09), שם נקבע כי בעניינים
פיסקליים כאשר התביעה נדונה לגופה והוכרעה ע"י בית המשפט המוסמך, אין מקום להיוקק
לתביעה נוספת המבוססת על אותה עילה; ו- עייא (מחוזי י-ם) 59970-12-12 מועצה מקומית מעלה אפרים נ' דינרמן חברה לבנין ופיתוח בע"מ (מיום 30.7.13).
7. לאור האמור אנו דותים את טענת העוררת לעניין שאלת חיוב שטח המרפסת.
.8
.9
.0
.1
.2
בכל הנוגע לטענות העוררת ביחס למספר החניות המותזקות על ידה, העוררת טענה כי לפי הסכם השכירות שנחתם בינה ובין רו"ח שוורצ שרייבר, האחרון מחגיק כשוכר 6 חניות ומתוך 0 התניות של העוררת בבניין, יש לחייב אותה ב-4 חניות בלבד. המשיב לא קיבל את טענת העוררת היות ובביקורת לא נמצא שילוט של חשוכר אלא בהתייחס ל-5 חניות בלבד.
על אף שקבענו בתום דיון ההוכחות כי הצדדים יתייחס לסוגיה בסיכומיהם, והעוררת טענה לעניין ה בסיכומים מטעמה, ציין המשיב בסיכומים מטעמו, כי טענת העוררת בנוגע לחניות נונחה על ידה בפרוטוקול דיון ההוכחות.
בהתלטת המשיב מיום 10.4.13 נקבע כי ביום 21.3.12 התקבל הוזה שכירות ופניה לחסב 6 חניות עייש רו"ח שוורץ שרייבר ושות' רואי השבון אולם בביקורת מיום 19.4.12 נמצאו 4 חניות מסומנות עייש רו"ח שרייבר.
מעיון בהסכם השכירות עולה כי המושכר כולל 6 מקומות חנייה. להסכם לא צורף תשריט ועל פּי ביקורת שנערכה בנכס לא נמצא ויהוי בהתייחס ל-6 מקומות חנייה עייש רו"ח שרייבר.
העוררת לא הכחישה זאת ובכל מקרה לא הוכיחה אחרת. בנסיבות אלה לא ניתן להיעתר לטענות העוררת גם בנוגע לחיוב מקומות החניה. העוררת נמנעה מלהביא ראיות מטפקות להוכחת טענותיה, לרבות אישור השוכר בנוגע לשטחי התניה המוחזקים על ידו ומשכך לא עמדה בנטל המוטל עליה.
בכל הנוגע לטענת העוררת כי החניון מתופעל ע"י חברת גוש 7093 חלקה 163 בע"מ הגובה תשלום מהמודמנים החונים, גם אלו החונים בתניות העוררת ולכן אין לחייב אותה בגין ההניות, מדובר בטענה שלא הוכחה כלל וכלל. גם הטענה לפיה יש לתייב את החניות לפי סיווג של חניון ללא תשלום לא הוכתה כלל וממילא עומדת בסתירה לעובדות שהובאו בפנינו ואף לטענות העוררת כי מדובר בחניות אשר נגבים כספים בגין המשתמשים בהן. התחשבנות, מחלוקות וטענות בין העוררת לבין חברת גוש חלקה 7093, אינן רלוונטיות לענייננו.
3. לאור האמור אנו דוחים את הערר על כלל הטענות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים ביום 1 0 / .
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קלימת זכות ערעור בפני בית המשפט לענייניט מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב
4
יו'יר: עו"ד אמכ לוי חברה: עוזְד קד
שם הקלדניו: ענת לוכ
וו ווה
תאריך | : ' בטבת תשעה
ביני
מספר ערר: | 140011119/11:58
מספר ועדה: | 11109
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפ!
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: עו"ד קדם שירלי
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: לבדין אלכסנדר
-נ ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן
נוכחים:
העורר/ת: לבדין אלכסנדר
לבדין פאולינה
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן ועו"ד מיכל אליעז
החלטה
לאור הודעת המשיב כי הוא מקבל את הערר (הודעה שנמסרה לוועדה רק ביום 29/12/14) ומאחר והעורר לבדין אלכסנדר נוכח בדיון זה הוא מסכים להודעת המשיב הערר מתקבל.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.01.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד מאור יהודה חברה: כ חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : יד בטבת תשעה
0-5
מספר ערר: | 09:28 / 140008462
מספר ועדה: | 11110
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: השער לישראל בע"מ
-גב ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן תוקף החלטה להסכם בין הצדדים.
הערר התקבל חלקית בהתאם לפרטים המפורטים בהסכמת הצדדים ובכפוף להסתייגויות שפורטו מפי הצדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.01.2015.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
-
יו"ר: עו"ד צד וו חבר: עו"דוורו י אבשלום חבר: ץ'ד טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : יד בטבת תשעה
0.5
מספר ערר: | 12:14 / 140011158
מספר ועדה: | 11110
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: אליאב- חברה לפתוח וקבלנות בע"מ, לירמית הנדסה וקבלנות בע"מ, זהבה ורד בע"מ
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!
החלטה
ניתן תוקף החלטה להסכמה של הצדדים ובכך מגיעות לסיומן המחלוקות בין הצדדים ביחס לנכסים המפורטים בתשובת מנהל הארנונה מיום 30/4/14 וכאמור האמור מתקבל באופן חלקי.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.01.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענייגים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
דוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: ש"ד טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפ!
תאריך :יד בטבת תשעה
5
מספר ערר: | 12:55/ 140011151
מספר ועדה: | 11110
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר: ארלוק אליהו
-נ ג ד +
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לאור תשובת המשיב ולאור האמור בכתב הערר ומאחר ומדובר בבקשה שהחוק אינו מאפשר להייתר לה ראה סעיף 13 ד לתקנות ההסדרים למשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנ"ג-1993 נדחה הערר.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 05.01.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
₪
יו"ר: עו"ד צדוק-אק/)- - 6 צדוק-אק)- - 6 חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חברן עו"ד טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ל
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140008444 שליד עיריית תל אביב-יפו
*וייר : עו"ד אורה קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רו"ח רונית מרמור
1
העוררת: אולפני פופיק
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
הנכס נשוא הערר נמצא ברחי בית הלל 7 תייא, שטחו 163 מ"ר והוא סווג בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי.
העוררת טוענת כי הנכס משמש כאולפן הקלטות והפקת מוזיקה ויש לסווג אותו בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי.
בעת ששכרו את הנכס (15.10.11) אכן סיווג המשיב את הנכס בסיווג ייתעשייה ומלאכה'י, לאחר שלוש ביקורות שערך המשיב בנכס במרצ ובמאל .2012 אולם, לאחר ביקורת יוומה נוספת שערך המשיב בנכס ב- 11.3.13, שונה סיווג הנכס לסיווג *יבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי, וזאת רטרואקטיבית מ- 1.1.13. דו"ח הביקורת לא הומצא לעוררת. לטענתה שינוי הסיווג הוא שגוי ועפייי השימוש הנעשה בנכס ועפייי פסיקת בית המשפט יש לסווג את הנכס בסיווג ייתעשייה ומלאכהיי, כפי שהוא סווג לפני כן.
בנוסף, טוענת העוררת כי המשיב חרג מחוקי ההקפאה, בהעלותו את הארנונה בגין הנכס דנן, ומפלה את העוררת לעומת אולפני הקלטה אחרים שסווגו בסיווג יימלאכה ותעשייהיי.
ב- 1.8.13 סגרה העוררת את האולפן בשל אילוצים כלכליים, לכן התקופה נשוא הערר היא 3 עד 31.7.13.
המשיב טוען ששינוי הסיווג נעשה עפ"י ביקורת יוומה שלו מיום 11.3.13, אולם דויית הביקורת שערך המשיב אבד ואינו סרוק במערכת, לכן לא יכול המשיב להציגו. בנטיבות אלה גס לא הגיש המשיב תצהיר עדות ראשית מטעמו.
לטענת המשיב השימוש העיקרי שנעשה בנכס הוא מתן שירות לאומנים - מוויקאים, יוצרים, נגנים וכדי - שמעוניינים ליצור מוזיקה. העוררים השכירו לאומנים את החדר עם הציוד הדרוש להם לשם הקלטת המוציקה או ביצוע תזרות.
לטענת המשיב שימוש זה בנכס הוא מתן שרות ללקוחות -- אומנים, לצורך יצירת מוויקה, ולכן הסיווג המתאים הוא 'יבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.
המשיב מוסיף כי טענת תריגה מחוקי ההקפאה, ואפליה אינם בסמכות וועדת הערר ומנהל הארנונה.
דיון ומסקנות
בנכס נשוא הערר נערכו ע"י המשיב כאמור, מספר ביקורות. שלוש מהן נערכו בשנת 2012:
שתיים בחודש מר> 2012, ואחת בחודש מאי 2012.
חזקה על המשיב כי סווג נכס לאחר שנערכו בו 3 ביקורות, נעשה מתוך הבנה ומסקנה כי הו הסיווג הנכון.
עפ"י ביקורות אלה סווג הנכס בסיווג ייתעשייה ומלאכהיי. סיווג וה חיה בתוקף עד 11.3.13, מועד בו ערך המשיב ביקורת נוספת בנכס, שלטענתו עפ"י ממצאיה, יש לשנות את סיווגו של הנכס לסלווג י/בניינים שאינם משמשים למגוריסיי.
התנהלותו של המשיב בערר דנן תמוהה ביותר. המשיב לא המציא את דותויית הביקורת של שלוש הביקורות שנערכו בשנת 2012, וגם לא את דו'ייח הביקורות מ- 11.3.13. לגבי דו*ח אחרון זה, טען המשיב שהוא אבד ואינו סרוק במערכת שלו, ולכן הוא לא יכול להמציאו.
בנסיבות אלה גם לא הוגש תצהיר מטעמו של המשיב. המשיב גם לא הסביר אם היו שינויים עובדתיים בשימוש שנעשה בנכס ומה הנימוקים שהביאו אותו לשינוי הסיווג.
תקנה 5 (א) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת
0) התשסייז-2007 קובעת כדלהלן:
'ימועצה לא תשנה בשנת כספים מסוימת סוג, סיווג או תת סיווג של נכס באופן המשפיע על סכום הארנונה שרשאית הרשות המקומית להטיל לפי תקנות אלה, אולם רשאית היא לשנות סיווג נכס אס בפועל השתנה השלמוש בויי.
ההלכה היא כי על הרשות להימנע מפגיעה בנישום ע"י שינוי סיווג הנכס באופן המטיל עליו תשלומים גבוהים יותר, אם חשימוש בו בפועל לא השתנה. ההיגיון העומד מאחורי הלכה זו הוא בין היתר, עקרון ההסתמכות של הנישום על הארנונה שנקבעה לו והשלכותיה על שיקוליו העיסקיים וניהולם.
אומנם יש למשיב סמכות לשיקול דעת לסווג נכסים וגם לשנות סיווג שניתן בעבר, אולם כאשר המשיב משנה את סלווגו של הנכס ומטיל על הנישום תשלומים גבוהים יותר, מן הראוי שהמשיב ינמק את הסיבה לשינוי הסיווג, ובעיקר יבחיר אם היה שינוי בשימוש שעושה הנישום בנכס.
בענייננו המשיב לא טען שהיה שינוי בשימוש שהעורר עשה בנכס בשנת 2013, ולא נסתרה טענת העורר שלא היה שינוי בשימוש.
ויודגש שוב, בשנת 2012 נערכו בנכס 3 ביקורות, שבעקבותיהם סווג הנכס בסיווג יימלאכה ותעשייהיי. המסקנה העולה מכך היא שהמשיב סבר שהשימוש שעושה העורר בנכס הצדיק את סיווגו של הנכס בסיווג יימלאכה ותעשלייהיי. הודעה על כך גם נשלחה לעורר ב- 9.5.12 על מנהל מחלקת שומה לתיובי ארנונה.
בהעדר דותויית של הביקורות שערכו בנכס, המשיב לא יכול היה להצביע על שינוי בשימוש, אם חיה כזה, במועד הביקורת האחרונה שנערכה בנכס בשנת 2013, לעומת הביקורות שנערכו בו בשנת 2012.
9. בנסיבות אלה בוודאי שאין מקום לשנות את סיווגו של הנכס רטרואקטיבי מיום 1.1.13
בהתבסס על ביקורת עלומה שנערכה ב- 11.3.13 ואנו סבורים שגם אין לשנות את סיווגו של הנכס מיום 11.3.13 ואילך.
0. יש עוד להוסיף שהתקופה נשוא הערר קצרה יחסית, מאחר שהעורר סגר את האולפן ביום
3
1. טענות העורר על חריגת המשיב מחוקי הקפאה, כמו גם טענותיו על אפליה, אינן בסמכות
ועדת הערר ולפיכך לא נדרש להן.
2. מכל המקובצ אנו מקבלים את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדיים היום 6.1.2015.
בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהלייט (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
ו
יו'יר: עו'יד אורה קניון הבר+ 7 יר % 9279/0י )דט חבר: רו''ח רונית מרמור
קלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140008469 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אורה קניון
חברה: רו"ח רונית מרמור
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: 65ם!3\ ס- קאם
נגד
מנהל הארנונה בעיריית ת'/א- יפו
החלטת
1. הנכסים נשוא הערר נמצאים בבניין שברתי ויצמן 4 תייא, ורשומיס בספרי העירייה כ-:
ח-ן 2000214185 בשטח 350 מ"ר (להלן 'ינכס 4185:)
ח-ן 2000214150 בשטח 289 מ"ר (להלן ''נכס 4150'י)
ח-ן 2000214175 בשטת 129 מ"ר (להלן 'ינכס %175'י)
הנכסיט הנייל סווג ע"י המשיב בסיווג ייבנקים (סמל 669)'י.
המתלוקת בין הצדדים נוגעת לסיווגם של הנכטים, כמו גם למועד שינוי שס המחזיק בנכסים.
2 לגבי סיווג הנכסים, טוענת העוררת שהבנק הפסיק לפעול כבנק ורשיונה לפעול כבנק בוטל ע"י בנק ישראל. לכן יש לשנות את סיווג הנכסים ולסווגם בסיווג *בניינים שאינם משמשיםס למגורים'י.
עוד טוענת העוררת כי החוקה בהלק מנכס 4185 והחזקה במלוא שטח הנכסים 4150, 4175, הועברה ביום 1.9.12 למשרד עוהייד הרצוג, פוקס, נאמן, ולכן יש לחייב את משרד עוהייד בארנונה בגין הנכסים שהועברו לחצקתם, וזאת מיום 1.9.12.
3 המשיב טוען כי סיווג הנכסים נעשה כדין, מאחר שהם שימשו בתקופה נשוא הערר כבנק כהגדרתו בצו הארנונה, לפי סעיף 3.3.4 (סמל 669).
באשר למועד העברת החזקה בשניים מהנכסים ובחלק מהנכס השלישי, טוען המשיב כי הודעה על שינוי שס המחזיק הומצאה לעירייה לראשונה ב- 17.10.12 ולכן שונה רישום שם המחזיק של הנכסים בפנקס העירייה כדין, מיום 17.10.12.
דיון ומסקנות
מועד שינוי שס המחציק בנכסים
העוררת טוענת כי ביום 1.9.12 הועברו זכויות השכירות והחוקה במלוא שטח הנכסים 4150, 5, ובתלק משטחו של נכט 4185, לידי משרד עוחייד הרצוג, פוקס נאמן.
עובדה זו עולה לטענתה מחוצי השכירות שעותק מהם צורף לערר.
העוררת מוסיפה כי ביום 14.10.12 העביר משרד עוחייד למנהל הארנונה הודעה על תילופי המחזיקים בנכסים, ומשלא נתקבלה תגובה, נשלת ב- 20.11.12 מכתב נוסף למנהל הארנונה, ע"י העוררת.
לטענת העוררת הן עפ"י הסכמי השכירות והן בפועל, הועברה התזקה בנכסים לידי משרד הרצוג פוקס נאמן ב- 1.9.12, ולכן על המשיב לשנות את שס המחציק בנכטים מיום 1.9.12. על אף את שינה המשיב את שס המחזיק בנכסים רק מיום 17.10.12.
המשיב טוען כי עפ"י סעיפים 325, 326 לפקי העיריות, על מחויק שחדל להחציק בנכס, מוטלת חובה אקטיבית להודיע על כך לרשות בכתב, ומועד השינוי יחיה מועד מסירת ההודעה.
במקרה דנן שינוי שס המחזיק נעשה החל מיום 17.10.12, מועד בו פנה העורר לעירייה לראשונה בעל-פה בעניין זה.
בהמשך התקבלה ביום 31.1.13 הודעת משרד עו"ד הרצוג, פוקס, נאמן הנושאת תאריך 2, אודות העברת החזקה בנכסים לידיה.
בעקבות ואת ביצעה העירייה את שינוי שם המחויקים בנכסים מיום 17.10.12 - מועד בו נודע לה לראשונה (וגם גאת בעל-פה ולא בכתב כנדרש) על העברת החצקה בנכסים.
לכן לטענת המשיב מועד שינוי שס המחזיק ביום 17.10.12 נעשה כדין.
ביום 10.9.14, לאחר שהוגשו בערר דנן הסיכומים מטעם המשיב הגישה העוררת ייבקשה דחופה לצירוף מסמכים ובקשה לקבלת היתר להגשת סיכומי תשובהיי, הנוגעת למועד חילופי המחזיקים בנכס. בקשתה נעתרה.
המסמך אותו ביקשה העוררת לצרף הוא יהודעה מטעם הצדדים בדבר מוסכמות ופלוגתאות'' בתיק ערר אחר שמספרו 140009357 המתנהל בין אותם צדדים בפני הרכב אחר של ועדת ערר, ואשר לטענת העוררת 'ינוגע לאותם נכסים נשוא ערר זה ממשיי. בהודעה
שהוגשה בערר האחר נאמר: יבהתייחס לסוגיית מועד תחילת עדכון התיובים על שינול
החוקה בקומה השלישית של הנכס... מועד חילופי החזקה ועדכון החיובים בהתאם ישונה ליום 1.9.12, וזאת נוכח הנסיבות הייחודיות של המקרה דנן בו ההודעה על שינוי התוקה בוצעה לאחר חתימת הצדדיט השלישיים להם הושכרו השטחים הנוספים בקומה השלישית
(הבנק הצרפתי :8% ומשרד יעקב שמעוני ודוד גלדשטיין), לנוכת פער הזמנים הקצר יחסית
בין מועד שינוי החוקה בפועל לבין הגשת ההודעה על כך למשיב, וכן לנוכת תקופת החגים שחלה בפרק זמן גה ;'י.
המשיב לא הגיב על המוסכמות המתליחסות למועד תילופי החצקה בנכסים, ולא נסתרה טענת העוררת כל עסקינן י*באותם נכסים נשוא ערר זה ממשיי.
בנסיבות אלה איננו סבורים כי יש להידרש לטענות הסותרות שהועלו ע"י הצדדים באשר למועד שינוי שם המחזיק. אנו סבורים כי לשם האחידות המשפטית יש להחיל גם על הערר דנן את המוסכמות שנתקבלו בערר האחר, לפיהן תחילת מועד שינוי שם המחציק בנכסים הוא: 1.9.12. כל החלטה אחרת עלולה להביא לתוצאה לא רצויה של חיובי כפל בגין אותם נכטים לתקופה שבין 1.9.12 לבין 16.10.12.
סיווג הנכס
סעיף 3.3.4 לצו הארנונה מחלק את סיווגם של נכסי בנק לארבע סוגים, שניים מהם הט הסיווגים
נשוא הערר, כדלהלן:
ייבנינים המוחזקים ע"י בנקים יחויבו בכל האזורים כדלקמן:
סניפי ייבנקיי (סמל 668) יחויבו ב-1,235.79 ₪ למייר לשנה.
שטח המשמש ייבנקיי ושאינו משמש כסניף או כמרכו הדרכה ארצי (סמל 669) לחויב
ב-643.39 ₪ למייר לשנה.
מרכצי הדרכה ארציים של בנקים (סמל 671) יחויבו ב- 507.39 ₪ למייר לשנה.
חברת בת של תאגיד בנקאי ושהיא עצמה אינה תאגיד כזה, (טמל 670) תחויב
ב- 450.38 מ"ר למייר לשנה.
לעניין פסקה זו -
"יבנקיי - ייתאגיד אחזקה בנקאיתיי וייתאגיד בנקאייי כהגדרתם בחוק הבנקאות (רישו) התשמייא
- 1981 ולרבות חברה בת של תאגיד בנקאי.
ייחברה בתיי -- כמשמעותה בחוק ניירות ערך, התשכייח-1968 יי.
(הסכומים הנקובים לעיל, נכונים לשנת המס 2012)
המחוקק בחר לקבוע את תעריף חיוב נכסי הבנקים בארנונה, בהתאם לסוג הפעילות המתבצעת בנכס, כאשר התעריף הגבוה ביותר נקבע לנכסים המשמשים כסניף בנק, והתעריף הנמוך יותר לנכסים המשמשים להנהלת בנק, ובין היתר לשטח המשמש בנק ושאינו משמש כסניף או כמרכז הדרכה ארצי.
בערר דנן סווגו הנכסים לפי סמל 9, דהיינו כשטח המשמש בנק ושאינו משמש כסניף או כמרכו הדרכה ארצי.
צו הארנונה קובע כאמור כי ייבנק או תאגיד בנקאי עליהם חל הסעיף הנייל יהיו *יכהגדרתם בחוק הבנקאות (רישוי) התשמי/א - 1998!י.
חוק הבנקאות אליו מפנה צו הארנונה, מגדיר ייתאגיד בנקאייי, כדלהלן:
ייתאגיד בנקאי - בנק, בנק חוץ, בנק למשכנתאות, בנק למימון השקעות, בנק לקידום עסקים, מוסד כספי או חברת שירותים משותפתיי.
.10
.1
.12
המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלה מהו ייבנק חוציי עפ"י הגדרת חוק הבנקאות (רישוי), והאם העוררת נכללת בהגדרה של בנק חוא.
העוררת טוענת כי בנק תוץ הוא רק תאגיד חוץ שיש לו רישיון לקיים בנק תוץ בישראל, וכי העוררת שרישיונה לפעול בישראל בוטל, אינה נכללת בהגדרה זו.
לעומתח טוען המשיב, כי ייבנק חוצ'' הוא תאגיד חוץ שהוא בנק במדינת חוץ גם אם אין לו רישיון בישראל, ולכן לטענתו העוררת נכללת בהגדרת ייבנק חוציי בחוק הבנקאות (רישוי.).
סעיף 3 לחוק הבנקאות (רישוי) קובע:
יילא יהא תאגיד בנקאי אלא ברישיון לפי חוק זהיי.
סעיף 4 לחוק קובע את סוגי הרישיונות שמעניק נגיד בנק ישראל לתאגידים בנקאיים,
כדלהלן:
(א) הנגיד רשאי לפי שיקול דעתו ולאחר התייעצות בועדת הרישיונות שנתמנתה לפי סעיף 5 לתת -
(1) לחברה כהגדרתה בתוק החברות -
(א) רישיון בנק....
(2) לתאגיד חו רשום בישראל שהוא בנק במדינת חוץ -- רישיון בנק חוציי
צו הארנונה מפנה כאמור להגדרתו של ייתאגיד בנקאליי בתוק הבנקאות (רישו). מסעיף 3 דלעיל של חוק הבנקאות (רישוי) עולה שבישראל לא יכול להתקיים ייתאגיד בנקאייי ללא רישיון, שניתן לו עפ"י חוק הבנקאות.
אוהי דרישה קונסטיטוטיבית. כל עוד לא מולאה חובת הרישול עפ"י סעיף 3, אין מדובר בתאגיד בנקאי.
(ראה ת.א. (תייא) 50930/98 יעקב הלל נ. התברה המרכצית לניירות ערך)
אאת ועוד, מסעיף 4(א)(2) לחוק הבנקאות (רישוי) עולה כי רישיון ייבנק חוציי ינתן *לתאגיד חוץ רשום בישראל. שהוא בנק במדינת חוציי.
המשמעות העולה מכך, היא שלא כל תאגיד חוץ שהוא בנק במדינת חוץ הוא יבנק חוציי כהגדרתו בדין בישראל, אלא רק תאגיד בנקאי שקיבל רישיון ייבנק חוציי בישראל.
המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שייבנק תוצ'י אינו בנק במדינת חוץ בלבד אלא בנק במדינת חו\ שיש לו רישיון לפעול בישראל כייבנק חוציי.
עפ"י הודעת המפקח על הבנקים לעוררת מיום 13.11.12, בוטל רישיון ייבנק התוציי של העוררת.
עם ואת, באשר להגדרתה של העוררת כייתאגיד בנקאייי מן הראוי להידרש גם לסעיף 9 (א)
לחוק הבנקאות (רישוי) הקובע כדלהלן:
'יתאגיד בנקאי שרישיונו בוטל דינו לעניין הפקודה וחוק בנק ישראל, כדין תאגיד בנקאי במשך שלוש שנים מיום חביטוליי.
3. צו הארנונה מפנה אותנו כאמור לשם הגדרת 'יתאגיד בנקאייי לחוק הבנקאות (רישו . מסעיף
9(א) הנייל לתוק עולה כאמור כי דין תאגיד בנקאי שרישיונו בוטל, יחיה עדין כדין תאגיד בנקאי במשך שלוש שנים מיוסם ביטול הרישיון.
בהתאמח לענייננו, העוררת שרישיונה בוטל נחשבת עדיין עפ"י הדין כייתאגיד בנקאייי במשך שלוש שנים ממועד ביטול רישיונח.
מאחר שהעוררת מוגדרת עדיין עפ"י הדין כייתאגיד בנקאייי למשך 3 שנים ממועד ביטול רישיונח, סיווגה נשוא הערר דנן לצורכי ארנונה עפ"י סעיף 3.3.6 לצו הארנונה, נעשה כדין.
14. אין מחלוקת כי השטח נשוא הערר המוחזק ע"י העוררת) י'אינו משמש כסניף או כמרכו
הדרכה ארצייי. בנסיבות אלה סווגו לפי סמל 669 נעשה כדין.
5. בסיכומיו טען המשיב כי השאלה אם להכיר בתאגיד בנקאי שאינו בעל רישיון לעסוק בפעילות
בנקאית בישראל, היא שאלה שאינה מצויה בסמכות הוועדה. איננו סבורים כך, נוכת לשונו של צו הארנונה, המחליב פניה להגדרה של ייתאגיד בנקאייי בחוק הבנקאות (רישום.
לא רק זו אלא, שטענה זו הועלתה ע"י המשיב לראשונה בסיכומיו, לאחר שהוגשו כתבי טענות וקויימו מספר דיונים, הוגשו תצהירים ונשמעו הוכחות.
סוף דבר
6. (א) אנו קובעים כי מועד שינוי שם המחציק בנכסים הוא 1.9.2012.
(ב) אנו דוחים את הערר על סיווגה של העוררת, וקובעים כי סיווגה עפ"י סעיף 3.3.4 סמל 669 לצו הארנונה, נעשה כדין.
אין צו להוצאות.
ניתנה בהעדר הצדדים ביוט 6.1.2015.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת ּכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 לוס מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
9 ר 2.
4
[
*וייר: עו"ד אורה קניון חברה: רו"ח רונית מרמור בש שירלי קדם
שם הקלדנית: ענת לוי
-
ל
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140010305 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר+
יו"ר: עו"ד אורה קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רו"ח רונית מרמור
העוררת: רשות מקרקעי ישראל
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
1. הנכסים נושא הערר בשטח של אלפי מ"ר נמצאים ברתי ארניה אוסולדו 30, קלמן מגן 16,
ולאונרדו דה וינציי 6 אי תייא, ומשמשים כמגרשי חניח.
2. העוררת טוענת כי יש להעניק לנכסים בהסם היא מחזיקה, פטור מתשלוט ארנונה, בהיותס
מותזקים ע"י המדינה. פטור כזה ניתן לעוררת בעבר ורק ביום 12.5.13 הוציאה העירייה הודעה על שינוי שומת הארנונה בגין הנכסים הנייל והתילה את השינוי רטרואקטיבית לתקופה שבין 10 ל- 15 שנים אתורנית.
העוררת טוענת כי היא זו שמחזיקה בנכסים ועושה בהם שימוש, ולכן היא וּכאית לפטור הקבוע בסעיף 3 (ב) לפקי הפיטורין.
העוררת מוסיפה כי החיוב שהוטל עליה הוא חיוב רטרואקטיבי העומד בניגוד לדין ולפסיקה ויש לבטלו, וכי מדובר בדרישת ארנונה לתקופה העולה על 7 שנים מיום תחילת התיוב, ולכן הזכות לתבוע את הארנונה התיישנה.
3 לאחר שהוגש כתב תשובה לערר, ויום לפני הדיון המקדמי שהתקיים בפנינו, הגישה העוררת מסמך שכותרתו ייבקשה להשלמת פרטים לערר 2013 יי.
במסמך ה טוענת העוררת כי יש להפתית משטחי הנכסים המשמשים לחניה, שטחים המשמשים כשטחי מעבר ותמרון (כ- 40% מכלל שטח הנכסים), בנימוק שהחניונים משמשים את משרדי הממשלה השונים וגופים ממשלתיים שונים, כמו גם את הציבור הרתב.
לכן לטענתה חל סעיף 1.3.1 ח' לצו הארנונה לפיו אין לחייב שטח משותף בנכס המוחזק על מספר מחציקים, שאף אחד מהם לא מחציק בלפחות 80% מהשטח הלא משותף שבו.
בכתב התשובה טען המשיב כי לגופו של עניין הפטור בוטל כדין, לאחר שהוברר שבנכסים נעשה שימוש כחניון בתשלום, דהיינו הנכסים משמשים לפעילות עיסקית מובהקת של חניה בתשלום.
המשיב הוסיף וטען כי טענת העוררת על החיוב הרטרואקטיבי היא טענה שעניינה חוקיות החוב, שאינה בסמכות הועדה, מאחר שאינה נמנית על הטענות שבסמכות הועדה, המנולות בסעיף 3 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976.
בהתייחט יילבקשה להשלמת פרטיסיי שהוגשה ע"י העוררת, טען המשיב כי הטענה שהועלתה בו מחווה הרחבת חזית אטורה, מאהר שהיא לא הועלתה לא בהשגה ולא בערר.
משהועלו טענות מקדמיות סברנו שיש להכריע בהן תחילה, בטרם נדון בערר לגופו. לשם כך הורינו לצדדים לסכם טענותיהם בכתב.
המשיב מבקש לדחות על הסף הן את טענת הרטרואקטיביות שהועלתה ע"י העוררת בנימוק שוו טענה משפטית שאינה בסמכות הוועדה, והן את הטענה המתליחסת להפחתת השטחים המשותפים בנימוק שזו הרחבת חוית אסורה.
העוררת מבקשת לדחות את טענות המשיב וטוענת, כי יש להרחיב את סמכויות ועדות הערר, וכי ועדת ערר מוסמכת להיוקק לטענה בדבר אי חוקיות ואי סבירות להטיל תחיוב ארנונה באופן רטרואקטיבי.
באשר לטענת המשיב בנוגע להרחבת חצית, גורסת העוררת כי אין מדובר בהרחבת חצית אלא בהבהרת טיעונים שהועלו על ידה בהשגה ובערר.
דיון ומסקנות
החלטתנו זו מתייחסת לטענות המקדמיות בלבד.
חיוב רטרואקטיבל:
סעיף 3 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו -1976 (להלן:
*יחוק הערריי) קובע כדלהלן:
יימי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על ייסוד טענה מטענות אלת:
(2) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באיזור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו;
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות.
2
-
(64) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים התשנייג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחציק בנכסיי.
ואילו סעיף 6 (א) לתוק הערר קובע:
ייהעורר עצמו מקופת בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך 30 <ום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערריי.
0. בעבר התלבטו בתי המשפט בשאלה האם מוסמכת ועדת ערר לדון בטענת אי חוקיות להטיל
1
חיוב ארנונה באופן רטרואקטיבי. אולם, בשנים האחרונות נקבע בשורה של פסקי דין כל סמכותה של ועדת ערר לדון בנושאים עובדתיים וטכניים בלבד המפורטים בסעיף 3(א) לחוק הערר. כך לדוגמא בעעיימ 5640/04 מקורות חברת המים בע"מ ני מועצה איוורית לכיש ואחי
קבע כבוד השופט גרוניס :
ימה הדין כאשר הטענה אותה מבקש החייב בארנונה להעלות אינה נמנית על הטענות המפורטות בסעיף 3 (א) לתוק הערר: במקרים אלה על החייב ללכת במסלול שונה. עליו להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ובגדרה יוכל הוא לתקוף את החיוב בארנונה בכל נימוק שאינו ממין אלה שבסעיף 3 (א) לחוק הערר... במקרה שבפנינו, הטענה העיקרית המועלית ע"י המערערת נגד חיוב הארנונה שהוצא לה הינה כי התיוב אינו חוקי... השאלה בה עלינו להכריע במקרה דנא חינה מהו המסלול הנכון שבו צריכה לילך המערערת, שעה שהיא מעלה טענותיה נגד חיובה בארנונה. לטעמי, התשובה לשאלה הניצבת בפנינו הינה פשוטה בתכלית הפשטות. הטענות שמעלה המערערת בנוגע לשומה הארנונה שהוצאה לה אינן נמנות עם הטענות אותן ניתן להעלות בהליך ההשגה המנהלית לפי טעיף 3 (א) לחוק הערר... נתזור ונציין בהקשר וה את ההלכה שקבעה כי סמכותו של מנחהל הארנונה מוגבלת לעניינים טכניים-עובדתליםיי.
על הלבטים של ביהמייש בנושא וה ניתן ללמוד מפסהייד שניתן ע"י כבי השופטת קובו בעתיימ
(תי/א-יפו) 1905/05 החברה להגנת הטבע נ. עיריית תייא שבו נקבע:
ייבמקוס אחר סברתי כי יש לפרש בהרחבה את סמכויות ועדת הערר והיא מוסמכת לדון גם בטענת אי חוקיות הנוגעת לעניינים המנויים בסעיף 3(א) לחוק הערר. (ראו ע.א. (תל אביב-
יפו) 2600/00 עיריית הרצליה ני חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ... אלא, שמספר פסקי דין שנפסקו לאחרונה בביהמייש העליון | תיוקו את הגישה כי הסמכות הנתונה לגוף זה הינה מצומצמת לעניינים טכניים עובדתיים הקבועים בסעיף 3 (א) לחוק הערר, ואינה כוללת את הסמכות לדון בסוגיות משפטיות מובהקות.
ממשיכה כבוד השופטת קובו וקובעת :
יילאור פסקי דין אלה... אני קובעת כי הסמכות לדון בעתירה זו הינה לבית משפט זה בהליך של עתירה מנהלית..."
₪
2. לא רק גּו אלא, שבבקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן בע.א. 2600/00 שהוגשה לבית המשפט
3
164
.5
העליון- רעייא 10643/02 חבס ח.צ.פיתוח (1993) בע"מ ואתי ני עיריית הרצליה. קבעה כבוד השופטת
ארבל בעניין סמכות ועדת הערר:
יי... בינתיים, ככל שמדובר בוועדות ערר על חיוב בתשלום ארנונה לא רק שלא הורחבה סמכות ועדת הערר, אלא שאו צומצמה. מקריאת סעיף 3 עולה כי המחוקק הטמיך את המנהל לדון בעניינים ספציפייט בלבד המפורטים בסייק (א). סייק (ב) בא להבהיר, על פי פשוטם של דברים, כי המנהל או מוסמך לדון בטענות של אי חוקיות בכלל הנוגעות לתשלום ארנונה, וסמכות גו תועבר לבית המשפט.
על פירוש זה ניתן ללמוד אף מההיסטוריה החקיקתית. סעיף 3(ב) תוקן במסגרת חוק תהסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשל"ג 1992. בדיוני הכנטת בקריאה שניה ושלישית לאישור החוק, אמר לוייר ועדת הכספים, חייכ גדליה גל את הדברים הבאים :
ייהכנסנו תיקונים בתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו (1976). התיקון העיקרי בא להבהיר כי למנהל ולוועדת הערר ברשויות המקומיות לא תהייה טמכות לטפל בהשגות ובעררים על מעשי המועצה שעילת הגשתם היא אי חוקיות יסודיתיי.
יצויין כי סמכותו של מנהל הארנונה נידונה ע"י בית משפט זה עוד בטרם חקיקתו של סעיף 3(ב) ונפסק כי הסמכות 'ימצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים, טכנים בלבד. שאלות עקרוניות יותר כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה וכדי, אין הוא רשאי להידרשיי (בגייצ 764/88 דשנים וחומרים כימיים ני עיריית קריית אתא)יי
בדומה לכך קבע ביהמייש העליון כי אין לועדת הערר סמכות לדון בטענות משפטיות עקרוניות כגון רטרואקטיביות.
בע.א. 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ. עיריית טירת הכרמל (מפי כבוד השופט אנגלרז)
מיום 6.2.2002, נקבע:
יי חברת ט.ט. קבלה בבית המשפט המחוי גם כנגד חיובה הרטרואקטיבי בתשלומי ארנונה, בהתאם למדידה שבוצעה בשנת 1997.... מדובר בטענה משפטית שהיא בעלת אופי עקרוני גם אס היא נכנסת לגדר סעיף 3 (א) (2) לחוק הערר - ואיני משוכנע כי היא אכן נכנסת לגדרו -- ראויה היא לברור בביות המשפט האזרתל.'
כך נפסק גם בעמיינ 14848-02-13 עופר שערים אוטומטיים נ. מנהל הארנונה בעיריית ראשון
לציון, שס נקבע:
'יככלל דעתי היא כי הסמכות לדון בשאלת גבייה רטרואקטיבית נתונה לבית המשפט המינהלי, ולו בלבד, כמו גם יתר הטענות התותרות תחת שורש חוקיות דרישת תשלומי הארנונת'י.
עור ראה בעניין זה:
עתיימ 45663-01-13 מרום פאר נדליין בע"מ נ. עיריית תייא יפו ועת'ימ 8708-05-13 מרום פאר נדליין בע"מ נ. עיריית תייא. גם שם נפסק כי העילה של פסלות חיוב רטרואקטיבי, אינח נמנית על אחת העילות המפורטות בחוק הערר, ולכן הסמכות לדון בה נתונה לביהמייש לעניינים מינחליים.
-
.6
7
.8
9
אנו קובעים איפוא כי לועדת הערר אין סמכות לדון בטענת אי חוקיות החיוב הרטרואקטיבי של שומת הארנונה.
טענת הרחבת חצית אסורה
כאמור עפ"י סעיף 3(א) לחוק הערר, מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים *מים קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה.
עפ"י סעי 4(א)לחוק הערר, על מנהל הארנונה להשיב למשיג תוך ששים יום מיום קבלת ההשגה.
ואילו סעיף 6(א) לחוק הערר קובע:
ייהרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי תוך 30 יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערריי.
מנוסח החוק עולה כי הערר מוגש על החלטת מנהל הארנונה כפי שהיא מוצאת ביטוי בתשובה להשגה. משלא הועלתה טענה מטוימת בהשגה, ממילא אין המשיב מתייחס אליה בתשובה להשגה ולא קמה לעורר עילת ערעור בפני ועדת הערר.
אין לקבל את טענת העוררת כי עסקינן ייבהבהרת טיעון לגבי העובדות שהובאו בהשגה ובערריי.
בהשגה לא הועלו טענות מטעם העוררת בנוגע להיקף השטח המותזק כביכול ע"י מתויקיט נוספים, או היקף השטח המוחזק ע"י הציבור הרתב, ולא הונחה תשתית עובדתית בנוגע לקיומם של מתציקים נוספים בנכסים וכתוצאה מכך קיומם של שטחים משותפים לכאורה.
משלא הועלו טענות כאלה מצידה של העוררת בהשגה, הן גם ממילא לא נבחנו ע"י המשיב.
הטענה שיש להפתית 40% משטת התניון בנכסים נשוא הערר, בהיותס שטחים המשמשים כשטתי מעבר ותמרון, היא טענה חדשה שהועלתה לראשונה לאחר שכתב התשובה לערר כבר הוגש. היא לא הוזכרה לא בהשגה ולא בכתב הערר, וככזו היא תורגת מגדר המחלוקת שהוגדרה ע"י העוררת עצמה בהשגה ואף בכתב הערר.
הלכה היא כי:
ייהערר מוגש על התלטת מנהל הארנונה בסוגיות שנכללו בהשגה (ההדגשה אינה במקור א.ק.)
מטעם זה אין הנישום רשאי להעלות בערר עילות נוספות. בתי המשפט פסקו כי ועדת הערר אינה רשאית לדון בעילות שהועלו בפניה לראשונה, ואשר לא נטענו קודם לכן במסגרת ההשגה וכתב הערריי (ארנונה עירונית, הכריק רוסטוביצ ואחי, מהדורה חמישית עמי 1398).
בעמיינ 114/02 מנהלת הארנונה בעיריית חולון נ. הידרה שירותי הנדסה בע"מ, קבעה כבי
השופטת מיכל רובינשטיין:
'י...הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, ראשית מן הטעם שאכן הטענות שנטענו לפני ועדת הערר לא הועלו ע"י המשיבה במסגרת ההשגה וכתב הערר שהוגשו מטעמה והועלו לדיון לראשונה לפני הוועדחיי.
.0
.1
ראו לעניין זה היימ (חיפה) 820/95 מנהל הארנונה בעיריית חיפה נגד אליעזר ומרים שוור\ שס
קבע כבי השופט ברלינר כל הנישום :
יימנוע מלהעלות בכתב הערר טענות ונושאים אשר לא נכללו בהשגה שהוגשה על ידו. בנושא זה לא חייתה צריכה לדון הוועדה כלל, שכן המשיב לא העלה אותו בהשגתו. הדרך לתקוף את הארנונה עוברת תחילה בהשגה ומשיג שאינו מרוצה מההחלטה בהשגה, רשאי הוא לערור לוועדת הערר באותו נושא. אין להעלות בוועדת הערר נושאים שלא פורטו ולא נטענו בהשגה שהוגשהיי.
כן ראו עייש (תייא) 1814/97 אחים עופר נ. עיריית הרצליה; בריימ 793/08 ריבוע כחול ישראל בע"מ נ. מנהל הארנונה מיום 6.11.08'י.
המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שטענות העוררת כפי שפורטו במסמך שכותרתו ייבקשה להשלים פרטים לערר 2013'י, הן טענות חדשות המהוות הרתבת חצית אסורה. לפיכך לא יותר לעוררת להעלותן במסגרת הערר דנן.
סוף דבר
מכל המקובצ אנו קובעים איפוא:
(1) אין לוועדה סמכות לדון בטענות על חיוב רטרואקטיבי ולכן דינן להידחות על הסף.
(2) טענות העוררת המתייחסות להפחתת שטחי חניה משותפים, הן הרחבת חזית אסורה, ולכן לא ידונו במסגרת הערר דנן.
(3) בכפוף לאמור לעיל, ישמעו הוכחות בכל הנוגע לטענות העוררת בגין שנת 2013, ביחס לוחות המתויקים בנכסים והשימוש הנעשה בהם, לרבות טענתה כי היא זכאית לפטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 3 (ב) לפקי הפיטורין, כפי שהן מוצאות ביטוי בערר.
לשם כך יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית.
העוררת תגיש תצהיריה בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו.
המשיב יגיש תצהיריו בתוך 30 יום ממועד קבלת תצהירי העוררת.
המזכירות תקבע מועד לשמיעת הוכחות, שבו ידרשו המצהירים להתייצב להיחקר על תצהיריהס.
ניתן בהעדר הצדדיים היום 6.1.2015.
7
יו"ר: עו'יד אורה קניון חבר: - ש דם חבר: רו''יח רונית מרמור
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140008449 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר :| עו"ד אורה קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רות רונית מרמור
41
העוררת: אלה רוטגברג בע'/מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
עסקינן בשני נכסים צמודים ברחי שביל המפעל 2 תייא. כל אחד בשטת כ- 63 מ"ר. שני הנכסים סווגו ע"י המשלב בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים.
העוררת טוענת כי מדובר בשני חללים שיש לראותם כחלל אחד והם משמשים כסטודיו לציור ופיסול ולכן יש לסווגס בסיווג ייסטודיו לציור ופיסוליי. לטענתה הנכס לא משמש למטרה מסחרית, על אף שהתמונות תלויות בו בצורה מסודרת.
לטענת המשיב עפ"י סעיף 3.3.18 לצו הארנונה ניתן לסווג נכס בתעריף המופחת של סטודיו לציירים ופסלים, כאשר הנכס משמש אך ורק כסטודיו של צייריס ופסלים ואינו משמש לתצוגה, מכירה וכיוצייב.
אולם לטענתו, הביקורת העלתה שהנכסים צמודים זה לזה ובעלי מעבר משותף כאשר באחד מהם קיימת תצוגה של תמונות רבות, ובשני נראה שולחן עבודה, כני ציור וציוד צילום.
הנכסים מחובריט ביניהם לנכס אתד ולמעשה משמשים הן לתצוגה והן לצילום.
דיון ומסקנות
סעיף 3.3.18 לצו הארנונה קובע תנאים לסיווג נכס בסיווג המופתת של סטודיו לציירים
ופסלים כדלהלן:
ייבניין המשמש לסטודיו בלבד, של ציירים ופסליט, ואינו משמש לתצוגה, מכירה או להוראת אומנות הציור או הפיסול וכיוצא באלה, יחוייב בכל האזורים לפי התעריפים הבאים....*.
המטרה העומדת בבסיס התעריף המופחת הנייל בצו הארנונה, היא להעניק הקלה בנטל תשלומי הארנונה לציירים או פסלים העוסקים אך ורק בציוד או בפיסול. הצו מתריג במפורש
נכסים שמתקיימות בהם פעללויות אחרות כגון תצוגה או מכירה, ועולה ממנו כי נכסים המשמשיט לשימושים נוספים אלה, אינם נכללים בהגדרה זו ואינם וכאיס לתעריף המופחת.
הוברר כי מדובר בשני נכסים עם מעבר ביניהם.
מדוייח הביקורת עולה כי אחד הנכסים הוא 'יאולס ובו תלויות עבודות גמורות על הקירות (ציורים+צילומים) ויש גופי תאורה (ספוטים) המאיריט על התמונות....
בוּמן הביקורת לא נראה ציוד כלשהו בשטח זה המעיד על עבודה בחלל זה למעט התצוגהיי.
העוררת ציינה אף היא, בכתב הערר, כי בזמן הביקורת נערכה במקום תערוכה זמנית.
בתקירתו ציין מר הנריקה רוטברג (העד מטעם העוררת), כי הוא תולה את העבודות כדי להראות אותם לאוצריס המגיעים כדי להתרשם מהעבודות, וכי העבודות התלויות על הקיר הן לא רק שלו, אלא גם של האחיין שלו.
אמנם העד טען שלא מתבצעת מכירה בנכס, אולם עצם העובדה שהוא משמש לתצוגה, שוללת את קבלת הפטור המבוקש.
בנכס חשני נמצאו בוּמן הביקורת שערך המשיב במקום, דפי ציור וצבעיס עם ציוריס בתחליך, כמו גם ציוד צילוט. המשיב מבקש ללמוד מכך שעיסוקה של העוררת אינו בציור ופיסול בלבד אלא גם בתחום הצילום, ומכך הוא מבקש להסיק שהשימוש שנעשה בנכס הזה אינו עומד בתנאים המפורטים בצו הארנונה.
איננו סבורים כך. אנו מקבלים את הסבריו של מר הנריקה רוטנברג לפיחס תלק מעבודותיו הן ציור בלבד וחלק אחר הוא שילוב של ציור וצילום כדבריו: ''אני עושה צילום על זה אני מצייר, ועל זה אני חור ומצלם....".
ועוד: ייאני משתמש גס במסגרת עבודת האומנות שלי בטכניקה של צילום, אני משלב את הצילום עס הציוריי.
אנו סבורים כי נכס המשמש לסוג עבודות זה אינו שולל את הגדרת צו הארנונה כנכס המשמש לסטודיו של ציירים.
מהאמור לעיל עולה כי רק אחד משני הנכסים יכול להכלל בהגדרה של ייסטודיו של ציירים ופסלים'י, ואילו הנכס השני משמש לתצוגה ואינו יכול לחיכלל בהגדרה זו.
בסיכומיו ביקש המשיב להסיק מהעובדה שהנכס מוחזק ע"י העוררת שהינה חברה בע"מ, כי מדובר בנכס עיסקי.
נימוק זה לא מצא ביטוי, לא בתשובה להשגה ולא בכתב התשובה לערר. הלכה היא כי בעל דין אינו רשא? לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוגדרה בכתבי הטענות. וכי העלאת הנימוק בשלב מאוחר יותר מהווה הרחבת חצית אסורה שאין להיוקק לה.
ראה בעניין זה עמיינ (תייא) 114/02 מנהלת הארנונה בעיריית חולון נ. הידרה שירותי הנדסה בע"מ, עמיינ (חיפה) 4219-08-09 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ. עיריית חיפה וכן -- היימ (חיפה 5 מנהל הארנונה בעיריית חיפה נגד אליעוּר ומרים שוּור\.
הגבלת הדיון לנימוקיס שהועלו בכתבי הטענות מוצאת ביטוי גם בתקגה 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללי) (טדרי דין בועדת ערר) תשל"ז-1977 לפיה:
ייבשמיעת הערר לא תיוּקק הועדה לכל נימוק שלא צויין בכתב הערר או בתשובה, אלא אס היא משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעור בו, או ששמיעת הנימוק דרושה למען הצדקיי.
לפיכך אין אנו נדרשים לדון בטענה זו של חמשיב.
9. השאלה שעלינו להחליט בה היא כאמור האם בנסיבות העניין יש לראות את שני הנכסים
כנכס אחד שמחציתו האחת משמשת לסטודיו בלבד, ומחציתו השנייה משמשת לתצוגה, שא לא ניתן לסווגם בסיווג המופחת, או שיש לראות כל אחד מהנכסים כנכס נפרד בפני עצמו, על אף שביניהם יש פתח מעבר.
אנו קובעים כי מאחר שעסקינן בשני נכסים שכל אחד מהם מוגדר וממוספר כנכס בפני עצמו, תהנה העוררת מהספק. לפיכך אנו מקבלים את הערר בחלקו וקובעים כי הנכס שבו נמצאו דפי ציור וצבעיס כמו גס ציורים בתהליך, יסווג בסיווג ייסטודיו של ציירים ופסליסיי. ואילו הנכס השני המשמש לתצוגה ימשיך להיות מסווג בסיווג י*בניינים שאינם משמשים למגורים!י
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדיים היום 6.1.2015.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לענייניט מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדיט קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
/ 0
*ו'יר: עו''ד אורה קניון 2 6 לי קדם חבר: רו''ח רונית מרמור
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר 140008840 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר+
לוייר :| עויד אורה קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רו"ח רונית מרמור
העוררת: חשבשבת ייצור (1988) בע"מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו
החלטת
1. עניינו של הערר הוא סיווג נכסים המותזקים ע"י העוררת ברח'י בית הלל 3 ו- 5 בתייא. נכס
אחד בשטת 1,165 מ"ר ונכס שני בשטח 1,310 מ"ר. הנכסים סווגו ע"י המשיב בסיווג ייבניינים שאינם משמשים למגוריט, לרבות משרדים שירותים ומסחריי. העוררת טוענת שיש לסווגם בסיווג ייבתי תוכנה'י.
2. לטענת העוררת היא מפתחת ומייצרת תוכנה בשם ייחשבשבתיי, שהיא תוכנה לניהול משאבי
אנוש. כל רכיב בתוכנה הוא תוכנה העומדת בפני עצמה ומכונה ע"י העוררת יימודליסםיי.
בנוסף לכך עוטקת העוררת בתתזוקת התוכנות, פיתוחן, שיפורן, והתאמתן ללקותות.
היא מעסיקה כ- 100 עובדים שמרביתס הס אנשי מקצוע בתחום התוכנה, וגם מרבית הכנסותיה מפעילותה בנכסים דנן, מקורן ממכירת התוכנות הנייל.
בעבר סווג תלק מהשטת כייבית תוכנהיי אולם החל מ- 1.1.13 ניתנה ע"י המשיב הוראה לבצע איחוד נכסים ושינוי סיווג באופן שגם שטחים שסווגו בעבר כייבית תוכנהיי יסווגו מ- 1.1.13 בסיווג יימשרדים'י.
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]