החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 13 באוקטובר 2015

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140009052 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: חברת דואר ישראל בע"מ

נגד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. במסגרת ערר זה נתקפת החלטת המשיב מיוט 12.5.13 בעניינו של נכס ברחוב יהודה מרגוזה

7 המוחזק על ידי העוררת. בהחלטה נקבע כי הנכס אינו עומד בתנאים לקבלת פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: ייפקודת העיריות').

בהתייחס לבקשה לקבלת פטור נכס ריק נקבע כי מוצתה זכות זו עת ניתן פטור מיום 1.3.04 ועד ליום 31.8.04. בהתייחס לבקשה לפיה יקבע סיווג הנכס על פי הייעוד המקורי, איפשר המשיב לעוררת להמציא הוכחות לעניין זה. בהתייחס לשטח הנכס נקבע כי על פי הרישומים העוררת מחזיקה בשטח של 146 מ"ר ובמעמד הביקורת נמסר לפקח כי בחלק מהשטת ישנו פולש. המשיב איפשר לעוררת להמציא אסמכתאות לעניין ה כמפורט בהחלטתו.

טענות העוררת

2 במסגרת הערר שהוגש בהתייחס לשנת 2013 טענה העוררת כי מדובר בנכס בשטת של 146 מייר המסווג בסיווג יימחסנים כללייםיי. העוררת טענה כי הנכס ריק במצב פיזי גרוע מזה שנים, כאשר תשתית התשמל במקום הרוסה לגמרי.

4. לטענת העוררת הנכס אינו ראוי לשימוש ואינו מהווה עוד בניין. משכך, יש לפטור אותו

מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות.

5. העוררת טענה כי לחילופין ובנוסף, על המשיב להוכיח כי העוררת מיצתה את תקופת הפטור

הניתן לנכס ריק.

עוד טענה העוררת לתילופין כי יש לחייב אותה בתשלום ארנונה לפי הסיווג הזול ביותר האפשרי, לפי השימושים האפשריים לפי חוק התכנון והבניה. לטענת העוררת, השימוש המותר על פי תוכנית בניין עיר החלה על האצור בו ממוקם הנכס הוא מגורים.

העוררת טענה כי התשובה להשגה לשנת 2012 לא הגיעה אליה ומשכך יש לקבל את ההשגה שהוגשה לשנת 2012.

טענות המשיב

10

11

2

במסגרת כתב התשובה לערר טען המשיב כי טענות העוררת בהתייחס לשנת 2012 אינה בסמכות ועדת הערר.

בהתליחס לשטח הנכס והחזקה נטען כי העוררת לא טרחה לתמוך טענותיה בתשריט מדידה או באסמכתא כלשהי, לרבות בהתליחס לכך שאחר מחציק בחלק מהנכס.

בהתליחס לטענת העוררת בדבר כך שהנכס לא ראוי לשימוש נטען כי אין בנכס נזק המגיע לכדי נוק משמעותי כבניין שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו ואין מקום למתן הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות.

לעניין הטענה בדבר מתן פטור נכס ריק, נטען כי זכות וו מוצתה.

ובהתייחס לשימוש ולסיווג הנכס בסיווג מגורים, נטען כי העוררת לא תמכה טענותיה באסמכתאות כלשהן. ממילא לא הוכח כי הנכס כולו ריק ולא נעשה בו שימוש ובכל מקרה בפועל הנכס מסווג במסגרת סיווג מתסנים, שהוא סיווג מוזל.

מסגרת הדיון בערר והחלטות הוועדת

.3

14

.5

ביום 28.10.13 קיימה הוועדה בראשות עו"ד שלומית ארליך. הוועדה קבעה כי טענת העוררת בהתליתס לשנת 2012 אינה בסמכותה והוועדה תדון רק בערר על החלטת המשיב בהשגה לשנת 2013. לאור טענת העוררת כי פולש מחזיק בחצי מהנכס נקבע כי פרטי הפולש יועברו על ידי העוררת והוא יוזמן לדיון בפני הוועדה.

ביום 18.3.14 הגישו הצדדים הודעה מוסכמת לפיה על אף החלטת הוועדה, הוסכם בין הצדדים כי ההכרעה בערר תחול גם על שנת 2012. הסדר וה אושר על ידי יו"ר הוועדה עו"ד ארליך בהתלטתה מיום 2.4.14.

ביום 7.5.14 קיימה הוועדה דיון בראשות עו"ד ארליך. בדיון השתתף מר דוד פולד אשר טען כי הוא מחציק בחלק מהנכס משנת 75. הוא מעולם לא שילם ארנונה אולם אינו חולק על כך שעליו לשלם ארנונה בגין השימוש בנכס. לאור הצהרת מר פולד בפני הוועדה והסכמת המשיב והעוררת, נקבע כי בגין השטת המוחזק על ידי מר פולד, הארנונה תשולם על ידו על פי מדידה

והעוררת לא תחוייב בגין שטח וה בשנים 2012, 2013 ואילך. באותו מעמד הוסכם כי הערר דנן יתול גם על שנת 2014 ללא צורך בהגשת ערר נפרד. הוועדה קבעה כי טענת העוררת כי הנכס לא ראוי לשימוש תתברר בדיון הוכחות וכי הצדדים יגישו תצהיריט להוכחת טענותיהם.

6. לאחר שהוגשו תצהירים מטעם הצדדים קיימנו דיון הוכחות בהרכב הוועדה הנוכחי. נציין כי

דיון ההוכחות שהתקלים ביום 26.11.14 נערך בהרכב חסר של הוועדה בהסכמת הצדדים.

7. בתום הדיון איפשרנו לצדדים להגיש סיכומים בכתב ומשהוגשו התיק בשל להכרעה.

דיון והכרעה

8. סעיף 330 לפקודת העיריות, קובע כדלקמן:

'/נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יה*ה חייב בשיעורי אונונה נוספים; אין האמור גורע מחמותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונם לפני מסירת ההודעהיי.

9. בברייס 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע''מ נ' עיריית תל-אביב - מנהל הארנונה (פורסם

ביינבויי 30.12.2009) (להלן: ייפרשת המגרש המוצלתי), נקבע כי המבחן לעילת הפטור

האמורה הוא המבחן הפיצי - אובייקטיבל:

''השאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר בי הבניין 'ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בוי. אכן, ייתכנו מקרים 'אפורים' וגם אם לא נלך לשיטת 'לכשאראנו אכירנו' (בתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע''פ 2358/06 טלימאן נ' מדינת ישראל, פסקה קייו, לא פורסם, [פורטט בנבו] ניתן ביום 17.9.2008) לביטוי /שסחא ["

"זז 500 | הסה/ט זו) עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר".

0. מטעם העוררת העידה הגבי מינדי לשם, אשר משמשת כמנהלת מחלקת ניהול נכסים בעוררת.

בתצחירה ציינה כי הנכס עומד במצב פיצי רעוע לתלוטין מזה שנים רבות, לא נעשה בנכס שימוש ולא ניתן לעשות בו כל שימוש. לטענתה, במהלך השנים נהרס הנכט וניווק. התשתיות חרוסות, אין תשמל בנכס, אין תשתית אינסטלציה, מישוג, כיורים, חדרי שירות, חיווט, הקירות הרוסים והוגוגיות מנופצות. הנכס אינו צבוע ואינו מטוייח, במקום עובש ורטיבויות, חיווט חשמל קרוע וללא תשתית.

.1

.2

.3

4

5

.6

7

בדיון בפנינו העידה הגבי לשם כי השירות הבולאי של הדואר היה האחרון שעשה שימוש בנכס. הוא עזב את הנכס בתתילת שנות ה-90. נעשו כמה ניסיונות להשמיש את הנכס כמחסן אולם הס נאלצו לפנות את הציוד מחנכס היות והוא נהרס כתוצאה מרטיבויות, עובש ופריצות. לנכס דלת עס מנעול. הרצפה שבורה במקומות מסויימים ובחלקה שקועה. לא היה ידוע לה מח היה מצבה של הריצפה לפני כן ואם היתה מבטון תשוף כפי שחיא היום.

מטעם המשיב העיד מר מאיר דני שערך ביקורת בנכס. בדוח שערך ציין כך: יישטח של 73 מטר חיה ריק, לא בשימוש, קירות היחידה בחלקן מתפוררים, אין חשמל, אין מים, בתיקרת היתידה ישנם רלסים גלויי והמקום לא בשימושיי. בעדותו הבחיר כי רק בנקודות מסויימות בקירות, הקירות נראו מתפוררים ולא בכל הנכס וכי מדובר בטיח שמתקלף.

מכלל העובדות שהוצגו בפנינו התרשמנו כי אכן מדובר בנכס מוונת, לא מתותזק ושאינו בשימוש. עס זאת, איננו סבורים כי מדובר בנכס אשר עומד בתנאים אשר קבועים בסעיף 330 לפקודת העיריות למתן פטור נכס לא ראוי לשימוש.

אין מתלוקת שלא מדובר בנכס שנהרס. בבחינת השאלה האם מדובר בנכס, שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, נראה כי לנכס רצפה, קירות, חלונות, דלת חיצונית ודלתות פנים, חלוקה פנימית. גם אס ישנו טייח מתקלף בתלק מהקירות והתקרות ויש רטיבויות, אין בכך די בנסיבות העניין כדי ללמד כי מדובר בנכס הרוס או כוּה שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו ולעשות בו כל שימוש. לא נטען ולא הוצגה בפנינו ראיה כי הנכס הוכרז כמבנה מסוכן. מדובר בנכס שהיה בשימוש ופרט להזנחתו, רטיבויות ובלאי, לא נראה כי הנכס נהרס, לא כל שכן עד כדי כך שיש לפטור אותו מתשלום ארנונה כנכט הרוס. בהתייחס לכך שהנכס אינו מחובר לחשמל, כפי שהתברר עד שנות ה-90 הנכס היה בשימוש ומטבע הדברים היה מחובר לכל התשתיות. בכל מקרה, מדובר רק באחד הפרמטרים הראוייט לבתינה ואין בו כדי להכריע .

לא הוכח כי פרט לבלאי טבעי בנכס שאינו בשימוש שוטף, ארע לנכס נזק משמעותי שמאלין כל *כולת לעשות שימוש בנכס. לא הוכח גס כי אין אפשרות לתבר את הנכס מחדש לתשמל ולתשתיות.

איננו מקבלים את טענת העוררת כי הנכס איננו מהווה עוד ייבנייןיי לבורך החיוב בארנונה.

מדובר בנכס שעומד על תילו, שלא ניאוק במידה כזו שלא ניתן לעשות בו כל שימוש במצבו.

בסיכומים מטעמה ונחה העוררת את הטענה לפיה יש לפטור את הנכס מתשלום ארנונה כנכס ריק, לאור כך שוכות זו כבר מוצתה כפי שטען חמשיב.

לאחר שהוגשו הסיכומים ביקשה העוררת לצרף כאסמכתא החלטה שניתנה על ידינו בעניין ערר 140010615 אמות השקעות נ' מנהל האונונה. העוררת טענה כי בהחלטה נקבע כי נכס שאינו מחובר לכל התשתיות הבסיסיות ולא ניתן לעשות בו שימוש לאור העובדה שהוא ללא חשמל, קירות פנימיות, ללא רצפה וללא תשתיות תקינות, וכאי לפטור לפי סעיף 330 (כך על פי האמור בבקשה). ואולם, קביעה כללית כגון זו לא מופיעה בהתלטתנו, אלא כאזכור פסק

הדין שניתן בעניין תברת גב ים. שם דובר על מבנה שבנייתו טרם הושלמה. במסגרת ערר למתן פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, כל מקרה נבחן לגופו כאשר כפי שנקבע בעניין המגרש המוצלח, שומה עלינו לבחון בהיבט האובייקטיבי ולפי מבחן השכל חישר אס מדובר בנכס אינו ראוי לשימוש. כל מקרה נבחתן על פי מאפייניו ונתוניו, ובניגוד לעניין אמות השקעות, בענייננו העובדות שהתבררו אינו מעמידים את הנכס כנכס הרוס או כזה שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו. חדברים באים לידי ביטוי גס בכך שהנכס שבענייננו לא נהרס לאחר שחדל לשמש את השירות הבולאי, וזאת בניגוד להריסה שבוצעה בנכס בעניין אמות השקעות. בכל מקרה כאמור, כל מקרה נבחן על פי מאפייניו ולא ניתן לחשליך על ענייננו את עניין אמות השקעות המאוזכר.

8. בהתייחס לטענת העוררת לפיה יש לחייב את הנכס לפי הסיווג הזול ביותר האפשרי מבין

השימושים המותרים בו על פי דין, טענה העוררת בסיכומים כי יש לסווג את הנכס באופן הזול ביותר הניתן על פי צו הארנונח בסיווג מגורים. הראיות שהוגשו מטעם העוררת אינן כוללות התייחסות כלשהל לשאלת הייעוד של הנכס.

9. בנוסף, סיווג וה אפשרי בהתאם לייעוד המקורי של הנכס או השימוש הקודם שנעשה בו ולא

לפי הסלווג הזול ביותר הקיליס בצו הארנונה. רי בריים 5045/02 מלק טלומון נ' מנהל הארנונה שליד עיריית חדרה, פייד נז(5) 302 (להלן - ''עניין סלומון'), שס נדון מקרה בו ייעודו התכנונל של הנכס היה אחד, אולם בפועל שימש הנכס בעבר לשימושים חורגים אחרים. השאלה שעלתה הייתה האם כאשר הנכס עומד ריק יש לסווגו לפי ייעודו המקורי או לפי השימוש הקודם שנעשה בו. בית המשפט קבע כל במצב דברים כוּה יש לסווג את הנכס לפי יעודו התכנוני המקורי כיוון שהתעריף של סיווג וה נמוך יותר ומשלא מופק יותר הרוות הכלכלי שנבע מהשימוש הקודם אין הצדקה לתייב את הנכס לפי שימוש זה. בית המשפט העליון דן בהלכה זו בעניין ברייס 10360/06 תנופורט (1990) בע'ימ נ' מנהל הארנונה של מועצה אזורית שער הנגב (פורסם ביינבויי 1.4.2007) (להלן - ''עניין תנופודט'). בית המשפט העליון התייחס לעניין סלומון וקבע כי פרשה זו עסקה במצב בו היו שני סיווגיסם אפשריים מבחינת הדין - הן הסיווג המקורי והן הסיווג על פי חשימוש הקודם טרם הפך הנכס לריק. החזרה לסיווג המקורי הייתה בגין היותו הנמוך יותר. בית המשפט ציין כי גס פסקי הדין של בתי המשפט לעניינים מנהליים עסקו במצבים דומים וקבעו כי יש לסווג את הנכס בסיווג הנמוך ביותר האפשרי. בעניין תנופורט ביקשה המבקשת לסווג את הנכס בסיווג שמבחינת הגדרתו כלל אינו אפשרי לנכס שבחוקתה, והיא אף לא הציעה סיווג אפשרי אחר מבתינת הגדרתו אשר התעריף בגינו נמוך יותר.

0. בענייננו, לא הוכת כלל כי הסיווג מגורים הוא הסיווג על פי הייעוד המקורי של חנכס וכי

מדובר בסיווג אפשרי מבתינת הדין. ראיות להוכחת טענת העוררת לא הוצגו והטענה נטענת ללא בסיס. משכך, אין לנו אלא לדחותה.

1. לאור האמור, החלטנו לדחות את הערר.

2. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 7.10.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

*ו'יר: עו"ד אמיר

חברה:

שט הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140011910 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

חבר: דייר זיו רייך, רו'ית

העורר: מוטהדה רובי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

1. עניינו של הערר שבפנינו בסוגיית סיווג של נכסים ברחוב דרך יפו 31 המותזקים על ידי העורר.

על פי החלטת המשיב סווגו נכסים אלה (החנות והגלריה) על פי סיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי (להלן: ייסיווג מסחריי) ונדחתה ההשגה שהוגשה על ידי העורר במסגרתה טען כי יש לסווג את שטח הגלריה בסיווג מלאכה ותעשליה.

טענות העורר

2. בכתב הערר טען העורר כי הגלריה משמשת אותו במשך עשרות שנים לצורכי מלאכה הכוללת

תפירה והכנת בגדים.

3 לטענתו הגלריה לא משמשת כמחסן או כחנות אלא למלאכה בלבד.

טענות המשיב

" /

שלטענת העורר הגלריה משמשת אותו כבית מלאכה לתפירה ולהכנת בגדים. המשיב טען כי בעקבות ביקורת ייומה שנערכה בתאריך 19.2.14 נמצא כי הגלריה חינה שטח אינטגראלי לנכס עצמו וכי בה מצויים קרטונים בהם בגדים מוכנים, המונחים בחלקם על רצפת הגלריה ובחלקם על השולתן. כמו כן, לא נמצאו מכונות כלשהן לייצור בגדים. לאור ממצאי הביקורת, שטח הנכס עודכן מ-48 מ"ר לשטח כולל של 95 מ"ר בסיווג מסחר בביגוד.

1 5. המשיב טען כי הערר הוגש באיחור המועד אשר קבוע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976. תשובת המשיב נשלחה לעורר ביום 10.8.14 אולם הערר הוגש רק ביום 16.11.14. לטענת המשיב דין הערר להידחות מטעם זה בלבד.

6. בהתייחס לסיווג הנכס נטען כי בביקורת שנערכה במקום התברר כי קומת הגלריה משמשת

לאחסון הסחורה הנמכרת בחנות, במקום לא נמצאו חומרי גלם, מכונות תפירה או גלילי בדים. לא הוכח גם כי במקום מתבצעת פעילות של מלאכה כשימוש אינטנסיבי בידיים.

7 היות והנכס משמש לממכר בגדים, שטת הגלריה מחווה מעין שטח עור לאחסנה ושימוש הנלווה לעסק ולכן אין לסווג שטת וח בתעריף מלאכה ותעשייה.

מסגרת הדיון בערר

8 לאתר שהוגשו תצהירים מטעם שני הצדדים קיימנו ביום 28.6.15 דיון הוכתות. לאחר שנחקרו העדיס על תצהיריהס, טיכס העורר טענותיו בעל פה בפני הוועדה וניתנה למשיב אפשרות להגיש סיכומים בכתב. משהוגשו סיכומיו, חוניק בשל להכרעה.

9. נציין כי העורר ביקש להחיל את ההחלטה בתיק ערר זה על שנת 2015. בהתלטה מיום 28.6.15

קבענו כי המשיב יודיע בתוך 7 ימים מח עמדתו לגבי החלת ההחלטה בתיק לשנת 2015 ללא צורך בהגשת השגה וערר נפרדים, אולם הודעה בעניין אה לא הוגשה על ידו, ולא ניתנה התייחסות מצידו אף בסיכומים שהוגשו. לאור ואת, לא מצאנו סיבה להתנגד לבקשת העורר ואנו מקבלים אותה, וזאת על בסיס הצהרתו כי לא חל שינוי בתשתית העובדתית הנדרשת לעניין ותוך התייחסות לאינטרס ההסתמכות, כאשר ידוע למשיב כי העורר תולק על הסיווג שנקבע בהתייחס לשטת הגלריה מאצ ניתנה ההחלטה בשנת 2014.

יוו והכרעת

0. המשיב טען כי יש לדחות את הערר על הסף מחמת הגשתו באיחור. אנו סבורים כי בנסיבות

‎ -----------------‏ הענלין יש-לדחות טענה זו-ה 1 1 תי 1 1 1 4, אולם לא הוכח מהו המועד בו נמסרה ההחלטה לעורר. נציין עוד כי בנסיבות העניין כאשר העורר סווג במשך שנים בסיווג מלאכה ותעשליה, אינטרס ההסתמכות שלו על פנל אינטרס ההסתמכות של המשיב, גובר ויש לאפשר לעורר למצות טענותיו בנסיבות העניין ומשכך נדון בטענות לגופן.

1. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומתזיקיט של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס

הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מחווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.

רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה

.12

3

.4

.5

מפעולותיה. בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4) 778, 5 (1992) נקבע כי '/[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...]/י.

סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992

קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

'*(א) | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על

הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; האונונה תחושב לפי

יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם

בידי המחזיק בנכס.

₪ השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומים

מדביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על

כל אחד מטוגי הנכטים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונת

הכללית... י

הסעיפים הרלוונטיים לענייננו מתוך צו הארנונה של עיריית תל אביב הס:

א. סעיף 3.3.1 לצו הארנונה של עיריית תל אביב דן בבתי מלאכה ובמפעלי תעשייה.

ב. סעיף 3.2 לצו הארנונה של עיריית תל אביב דן בסיווג מסתר, ייבניינים שאינם משמשים

למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

המבחנים לקביעת סיווג תעשייה, כפי שנקבעו בפסיקה (עי/א 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע"מ פייד מח(1) 200; ו-עמיינ (מחוזי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן:

ייעניין גאו-דעיי), הס כדלקמן:

א. מבחן יצירתו של יש מוחש? אחד.

ב. טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

ג. | המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אם אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

ו -וונם - 0 1 0 /

מזה.

ה. לעניין המבחן הכלכלי, נקבע כי הוא המבתן המרכזי, כאשר לאור התפתחות

הטכנולוגיה, פעמים רבות ניתן למצוא פעילות ייצור שלא בבתי חרושת מסורתלים, כך לדוגמא הכיר מנהל הארנונה בכך משהתיל את הסיווג של תעשייה גם על בתי תוכנה.

כפי שנקבע בעניין גאו דע דלעיל, המבחנים האמורים אינם מבתניס מצטברים אלא אינדיקציות לבתינת הפעילות לצורך הליווג.

3

6. בהתייחס לסיווג מלאכה, בעניין ברייס 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת

מישל מרסייה בעי'מ, (פורסם ביינבויי מיום 21.9.10) (להלן -- ''עניין מישל מרסייה") דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התייחס שם

למבתנים שנקבעו בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:

''מבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת פעילות ייצורית לעניין פטור ממס מעטיקים, אינם רלבנטיים כנתינתם לצרכי הגדרת '/בית מלאכה'' ובכלל זה ''בית מלאבה לייצורי' לעניין שיעור הארנונה.'' (שם, פסקה טיו לפסק דינו של כבי השופט אי רובינשטיין).

7. בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת

סנדלרייה ובית מלאכתו של התייט, שעל סיווגס כבתי מלאכה לייצור אין תולק, כלל אינם עומדים במבחנים שנקבעו לציהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבתניסם אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים '"מפעל תעשייתייי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ח -

5 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכ"ט - 1969.

8. המבחנים שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לזיהוי יימפעל תעשייתייי, אשר פעילותו עשויה

להעביר עובדיט מענפי השירותים לענפי הייצור. על כן, מבחנים אלו, שנועדו לזהות עסקים בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם יכולים להיות ממצים כדי לוחות ייבית מלאכהי!י לעניין ארנונה.

9. בפסק הדין בעניין מישל מרסיה נקבעו שלושה מבחני כניסה להגדרת ייתעשייה ומלאכה'י

והם: מבחן המשמעות המללונית, מבחן תכלית מתן ההקלה בצו הארנונה ומבחן אתידות פרשנית.

-- == -20. בענליננו, אין-חולק-כי-בגלריח-לא-מתבצע-*יצור-בגדים.-העורר-טען-כי-הגלריח-משמשת-אותר. ---------

כבית מלאכה לגזירת בדים והיצור מתבצע אצל ספק חיצוני.

1. למדנו מעדותו של העורר כי הוא עובד לבד. לטענתו ביום הביקורת לא ביצע עבודה של גזירה

בגלריה אולם הוא פועל בגלריה באמצעות מכונת פריסה, ומבצע גזירה במקום. לטענתו לפני כחודש הוא רכש בדים. לשאלות הוועדה הבהיר כי הוא רוכש בדים, גוור את הבדים לפי השבלונה ומעביר לתופר. כאמור, בנכס עצמו לא מתבצעת התפירה. העורר גם רוכש כפתורים,

אותם הוא מעביר לתופר לחיבור לתולצות. באותו אופן הוא רוכש גומי למכנסיים, וכן אבנים שתופריס ומדביקיס על הבגד.

2. העורר צירף לתצהירו קבלות ותשבוניות בגין רכישת חומרי גלס: רכישת 570 מטר בד נאון

ביום 19.3.15; רכישת 1999.9 מ"ר טריג מודפס ביום 29.10.14; רכישת 18 מי דמוי אבנים ביום 23.3.15. רכישת 200 יחי כפתוריס ו-14 מ' פרת ביום 8.4.12; רכישת 140 מי נאון שחור ביום 8.4.15; רכישת 140 מטר נאון ביום 13.4.15; רכישת בדים מסוגים שונים ביום 19.3.15 ;

רכשת גומי סרט ביום 22.3.15; כן צירף קבלות בגין תשלום עבור עבודות תפירה. העורר גם צירף תמונות של שבלונות ומכונה בשולחן.

3. מטעם המשליב הוגש תצהיר של חוקר חוץ שערך ביקורת בנכס ביום 19.2.15. בדוח הביקורת

צויין על ידו כי העלייה לגלריה באמצעות מדרגות מהחנות. במקום נצפו סחורות מוגמרות של בגדים בתוך קרטונים, חלק על רצפת הנכס ותלק על השולחן. לא נצפו מכונות כלשהן לייצור בגדים. בתמונות שצורפו לדוח ניתן לראות את שטח הגלריה שבמרכוה שולחן גדול ממדים שעל גביו מונחים ארגזיס ושקיות של בגדים. גם מסביבו ניתן לראות ארגויס ושקיות. על הקיר ניתן לראות את השבלונות עליהם דיבר העורר, תלויות. בדיון בפנינו השיב חוקר החוצ כי הוא לא ראה שולהן גזּירה אולם כאשר הוצגה לו התמונה שצילם השיב כי הוא מחזיק בתמונות שונות ולא מבין כיצד יש שוני בין התמונות המוחזקות בידיו ובין אלה שצורפו לתצהלר עליו חתום.

4. בבחינת כלל העובדות שהוצגו בפנינו אין לנו אלא לדחות את הערר. מהעובדות התברר כי גס

אס מתבצעת בגלריה פעולה של גזירה, לא זו המהות והתכלית של שטח זה. כאמור על פי העובדות שהתבררו בפנינו בגלריה מאוחסנת סחורת מוגמרת ולא נצפתה פעילות ייצורית או עבודת כפיים. העורר לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי המהות ותכלית של הגלריה היא לביצוע עבודות כפיים כבית מלאכה ודומה כי מדובר בשטת המהווה חלק בלתי נפרד מהחנות המופעלת על ידו והיא משמשת לאחסון וללוגיסטיקה. והשווה לעניין ערר

= 140011420 שמואל יוסיף ושלמה גי מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-*9ו (התלטה- מיום- >

5) בו נקבע:

... ספק בעיננו האם בקומת המרתף אכן עיקר הפעילות נסוב סביב שולחן הגזירה או מכונות התפירה והגזירה שכן מדוחות ממצאי הביקורת מתקבלת תמונה שונה. על אף הספק נציין בי גס אם נקבל את עמדת העורר הרי שיצור המודלים כמתואר בקומה המרתף אינו מחווה חלק מהליך הייצור של המוצר עצמו"י.

5. נפנה גס להחלטתנו בערר מספר 140009644 בה קבענו כי שטת הגלריה שבאותו נכס משמש

בעיקר לאחסון. ציינו שם כי לא הוכחה פעילות של גזירה שגם שם נטען לקיומה וכי העובדות מלמדות כי מדובר בנכס המשמש לאחסנה, גם על פי האמור בתצהירו של העורר.

6. לא נוכל להתעלם מכך שהגלריה סווגה לאורך השנים בסיווג מלאכה ותעשייה. עם זאת

בבחינת העובדות שהתבררו למשיב מוסמך לשנות את הסיווג בהתאט לשימוש אשר מתבצע בפועל בנכס. עובדה וו כשלעצמה לא מצדיקה להתערב בהתלטת המשיב לאור העובדות שהתבררו והנימוקים שעומדים בבסיס ההחלטה לשינוי הסיווג.

7. לאור האמור החלטנו לדחות את הערר.

8. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

9 ניתן בהעדר הצדדים ביום 7.10.2015.

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת גכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורססם החלטה גו באתר האינטרנט של העירייה.

2-/

יו"ר: עויד אמיר לוי חברה :עו \שיקלי קדם חבר: דייר זיו רייך, רו"ח

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140011519 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'/ר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך ציו, רויית

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: ר צ פלוס בע"מ

נגד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטתה

1. במסגרת ערר וה נתקפה החלטת המשיב מיום 24.7.2014 בנוגע לנכס שברחוב שיבת ציון 4

בעיר.

טענות העוררת

2. במסגרת הערר העלתה העוררת טענות לעניין סיווג הנכס בסיווג משרדים וכן ביתס לתיוב

העוררת בגין שטת חניה בצמוד לנכס.

3 במהלך הדיון בפנינו העוררת חזרה בה מטענתה בהתליחט לסיווג הנכס ונותרה לדיון בפנינו רק הטענה ביחס לחלוב שהוטל עליה בגין שטת שסווג כחניה ללא תשלום.

4. לעניין אה טענה העוררת בערר כי הנכס משמש אותה לשיווק ולהפצה, כמהסן שילוח וכי

אומנם בשטח התניה מצוייה שרשרת מתכת ישנה, אולם גו הושארה על ידי הבעלים של הנכס, וכי השטח אינו מגודר או נעול ומשמש לחניית רכבים של הציבור כולו.

טענות המשיב

5. בכתב התשובה טען המשיב (בהתייתס לסוגיית החניה שנותרה לדיון בפנינו כאמור), כי מדובר

בשטח של 30 מ"ר שסווג בטיווג מגרש חניה ללא תשלום.

6. המשיב טען כי העוררת מחזיקה בבניין הצמוד לחניה ועושה בו שימוש לשילות חבילות.

המשיב טען כי בניגוד לטענת העוררת, החניה בגינה היא מחוייבת תתומה ואף מסומנת כחניה פרטית. כמו כן נמצא כי בפועל נעשה בה שימוש לחנייה של רכב ויש לדחות את הערר.

מסגרת הדיון וזיוני תוועדה

7 ביום 2.3.15 קיימנו דיון מקדמי בנוכחות הצדדים. לאתר שנשמעו טענות הצדדיט הודיע מנהל העוררת כי העוררת אינה עומדת עוד על טענתה ביחס לשאלת סיווג הנכס. לאור ואת קבענו כי הטענה בדבר סיווג הנכס כמחסן נמחקת כך שנותרה לדיון בפנינו הטענה לעניין התיוב בגין שטח החניה. לאור הטענות שהועלו במהלך הדיון בעניין וה מטעם העוררת התבקש המשיב לבחון אותן ולהציג עמדתו.

8 בעקבות הדיון ולאחר שנבדקו הטענות על ידי המשיב, הוגשה הודעה מטעמו במסגרתה צויין כי לאחר שנבדק המצב העובדתי, התניה מחוייבת כדין ואין לשנות מחיוב העוררת.

9. לאור הודעת המשיב קבענו את התיק להוכתות וניתנו הוראות להגשת תצהירים מטעם

הצדדים.

0. ביום 10.6.15 קלימנו דיון הוכחות במהלכו נתקרו העדיס מטעסם הצדדים. בתום דיון ההוכחות

איפשרנו לצדדים להגיש סיכומים בכתב ומשהוגשו התיק בשל להכרעה.

דיון והכרעה

1. לפי סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב, התשיג

2 (להלן: 'יחוק ההסדריסיי),

ייהארנונה תתושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכט, לשימושו ולמקומו, ותשולס בידי המתגיק בנכסיי (ההדגשה הוספה).

2. כפי שנקבע בעייא 9368/96 מליסרון בע"מ נ' עיריית קרית ביאליק, פייד נה(1) 156, 164

(1999)):

ייארנונה מוטלת על ידי הרשות המקומית על מחציקי נכסי מקרקעין בתחומה, על מנת לממן את פעילותה של הרשות המקומית... אופייה של הארנונה כמס נובע מכך שהתמורה שמספקת הרשות המקומית בגינה חיא עקיפה ולא ישירה. ... ההצדקה להטלת החיוב העקרוני לשלם ארנונה טמונה בהנאה שמפיקיס הנישומים מן השירותים שמעניקה הרשות המקומית לנכסים המצוליס בהתזקתם... הנאת הנישומים מן הנכס שבו הס מתזיקים כרוכה ומותנית אפוא בהנאתם משירותיה של הרשות המקומיתיי.

.3

14

.5

.6

.17

הגדרת המונת יימחזיקיי שבסעיף 7 לחוק ההסדרים מפנה להגדרתו בסעיף 269 לפקודת

העיריות, שם הוא מוגדר כך:

יי יימתזיקיי- למעט דייר משנה '!

בסעיף 1 לפקודת העיריות מופיעה ההגדרה הבאה:

יימחויקיי- אדם המחציק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון;?

בפטיקה נקבע שיש לראות את ההגדרות בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות כחלות זו לצד זו, כאשר ההגדרה שבסעיף 1 חלה באופן כללי, וההגדרה בסעיף 269 באה למעט מההגדרה הכללית, את דייר המשנה (ראו: רעייא 7037/00 עיריית ראשון לציון ני עו'יד וינבוים, פייד נו(4)

6 (2002)),

המונח ''מתויקיי התפרש בפסיקה כחל על בעל הוּיקה הקרובה ביותר לנכס. וכך פסק הנשיא דאז מי שמגר, בעניין ברייע 422/85 חברת בתי גן להשכרה נ' עיריית תל אביב, פייד לט(3) 431

(1985), בעמי 343-344 :

ייהנני סבור, כי כאשר נקט הלה את המונח יילמעשהיי, החובק את

שלושת המונחים ייבעליי, יישוכריי או מחזיק ייבכל אופן אחריי, לא נתכוון

להחצקה פיסית בפועל דווקא, אלא בא להבחין בין סוגי המחזיקים

השונים בינם לבין עצמם ולדרג אותם. במה דברים אמורים: אם יש גם

ייבעליי וג יישוכריי, הרי הכוונה היא, כי כמחציק לצורך החובות

והזכויות שבפקודה ייחשב זה מבין השניים, שהוא, במערכת הנסיבות

שנוצרה, בעל הזיקה הקרובה יותר לבניין, והחובה לשלם, למשל, ארנונה

כללית תחול אז על השוכר, למרות שיש לדירה, כמובן, גם בעל.

המחוקק ביקש להדגיש, כי בנקטו את חביטוי יימחזיקיי אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא - יחסית כמובן - בעל הוציקה הקרובה ביותר אל הנכס.

זיקתו של הבעל לנכס, לצורך עניין ּה, יכולה להידחק למקום שני, אם יש שוכר או בר =רשות או מחויק באופן אחר, אולם היא שרירה וקיימת וראשונית, כאשר אין גורם תוצץ, כאמור, והבעל נשאר בגפו מול הרשות.

בנסיבות כגון אלה אין גורם אחר כלשהו, אשר החזקתו למעשה מקדימה את מעמדו כלפי הרשות למעמדו של הבעל לצורך אותן חובות, המוטלות על המחציק לפי הפקודה..".

הלכת חברת בתי גן אומצה בפסקי דין מאוחרים יותר של בית המשפט העליון (רי רעייא 3 מדינת ישראל- משרד הבריאות נ' עיריית ראשון לציון (החלטה מיום 4.2.07),

.8

.9

0

.1

2

.3

פסקה 8); בריימ 7856/06 איגוד' ערים אללון (ביוב, ביעור יתושים וסילוק אשפה) נ' מועצה אזורית חבל מודיעין (החלטה מיום 16.3.08)).

מן הכלל אל הפרט - בעניינו טען העורר בתצחירו כי מדובר בשטת לא מגודר ונעול, המשמש לחניית רכבים של הציבור כולו. בביקורת שנערכה מטעם המשיב נמצא כי מדובר בשטח הצמוד למבנה המוחזק על ידי העוררת ובמעמד הביקורת נצפה רכב החונה בשטח. מהתמונות שצורפו ניתן לראות כי עייג הקיר של המבנה מצוי שלט בו כתוב ייחניה פרטיתיי וכי קיים פתח גדול עס תרים גלילה לכיוון החניה. בתוך המבנה ויד פתח הגלילה רואים משטחים ועגלה. כן רואים בתמונות מספר מכוניות שחונות בשטת וּה, משאית של העוררת עס שלט גדול הנושא את שמה של העוררת, ורכב מסתרי נוסף משולט אם הוא עם שמה של העוררת.

מנהל העוררת נשאל בחקירתו בפנינו אודות הממצאים העולים מתמונות אלה והשיב כל הכניסה היא מצד המבנה ולא מפתח הפריקה והטעינה וכי החניה תופשית במקום. הוא השיב כי בחברה יש 10-12 מכוניות שמגיעות מוקדם בבוקר לשטת נשוא הערר ואם הוא פנוי עושים בו שימוש. נטען על ידו כי חדייר הקודם כנראה שס את השלטים החניה אסורה. ואולם מהתמונות ניתן לראות כי יש שילוט קבוע וכן שילוט שהודבק עייג הקירות, כך שהעוררת, גם אם לא היא שמה את השילוט במקום על פי טענתה (ולעניין וה אנו מביעים ספק), אוּי היא עשתה בהם שימוש לנוחיותה ולצורך השימוש בשטח ה למטרותיה. מעבר לכך ניתן לראות כל השטח מתותם, גם אס לא באופן הרמטי ובגדר לא מחוזקת.

מר רבינר מטעם המשיב ציין כי בביקורת הראשונה במקום הוא ראה רכב של העוררת שביצע פעולת העמסה מהמחסן.

בבחינת כלל העובדות והגדרת 'ימחזיקיי לצורך חיוב בארנונה, עולה כי אין מקום להתערב בהתלטת המשיב לחייב את העוררת לשלט ארנונה בגין שטח החניה.

מהעובדות עולה כי העוררת עושה בשטח שימוש, היא מחציקה בו ובעלת מירב הזיקות אליו.

העוררת לא הוכיחה כלל את טענתה לפיה כל אדם יכול לחנות במקום וכי נעשה בנכס שימוש על ידי הציבור הרתב (כפי שטוענת בסיכומיה). מטעם המשיב הוגשו תמונות של הנכס שצולמו בשתי הזדמנויות (בחודשים ינואר ומאל 2014), והעורר לא חציג לעניין זה דבר ולא הוכיח טענתו כלל.

מעבר לכך, מדובר בשטח הצמוד למבנה המוחזק באופן בלעדי על ידי העוררת וממנו פועלת כחברה לביצוע משלותים והעברת חבילות. השטת מתוחם, גם אם לא באופן מלא, אולם הסימון שלו וגידורו מספיק ברור, כאשר לצד השילוט המצוי במקום בו כתוב כי החניה אסורה, ברי כי עובר אורת ימנע מלחנות במקום.

4. כאמור לעיל, על פי פקודת העיריות, *מחציקי'י- מוגדר כאדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או

כשוכר או בכל אופן אחר. כפי שנקבע בפסיקה, מדובר במושג שניתן לו פרשנות רתבה.

5. משכך ולאור כלל העובדות, לרבות עצם השימוש עצמו שנעשה בנכס על ידי העוררת,

בביקורות שבוצעו במקוםס במספר הזדמנויות, מאפייני השטח בצמוד למבנח ממנו פועלת העוררת, והפעילות שלה כחברה שעוסקת במשלותים עם רכבים רבים שמגיעים בכל יום לנכס ועושים בו שימוש באופן תדיר, אין לנו אלא לדחות את הערר.

6. בנסיבות הענין אין צו לתוצאות.

7. ניתן בהעדר הצדדים ביום 7.10.2015.

בהתאם לטעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וּכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וגאת בתוך 45 יוסם מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת/לר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ 1 2

יו'יר: עיד אמיר לוי = | חבר: דייר/נו רייהםו"יה חברה : רעש לי קדם

שס הקלדנית: ענת לול

1

+ ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: בירנצויג טורגמן עדי

-נגב ג ד -

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לבקשת העוררת הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.10.2015.

כד בתשרי תשעו

וני תי

********* / 0

9

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

7" /

יו"ר: עו"ד רא חבר: דריי זיו, רו"ח

חברה: עו"ד יי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך : | כד בתשרי תשעו

יי

מספר ערר: | 11:43 / 140012796

מספר ועדה: | 11239

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: מחצית היובל בע"מ

-ג ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

גיתן תוקף של החלטה להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ביום 12/7/15.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 07.10.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. ‏ '

/ /

יו"ר: / חבר:-דר' רייך זו, רו"ח חברה/ עו אודם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך :| כד בתשרי תשעו

5(

מספר ערר: | 13:33 / 140012359

מספר ועדה: | 11239

בפני חברי ועדת הערר:

+ו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: הקונסבטוריון הישראלי למוסיקה ת"א עמותה -נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

עפ"י אישור המסירה המצוי בתיק. ההזמנה לדיון אשר קבוע להיום נמסרה לב"כ העוררת בתאריך 5, אולם העוררת לא התייצבה לדיון. גם בדיון הקודם שנקבע לתאריך 28/6/14 לא התייצבה העוררת או מי מטעמה, על אף שההזמנה נמסרה לעוררת באמצעות ב"כ עפ"י אישור המסירה המצוי בתיק. בהחלטה מיום 28/6/15 קבענו כי בסמכות הוועדה לדון בתיק ללא התייצבות העוררת, אולם אנו קובעים את התיק לדיון מקדמי נוסף אליו תתייצב העוררת וציינו לתשומת לב העוררת הטענות שהועלו בכתב התשובה מטעם המשיב.

היות והעוררת לא התייצבה לדיון נדון בתיק על סמך החומר המצוי.

בערר שהוגש ביום 4/3/15 צוין כי הוא מוגש בהתייחס לשנים 2013 ו- 2015. בערר נטען כי בין העוררת לבין עיריית ת"א נחתם הסכם להפעלת הקונסברטוריון החל מיום 27/12/12 ועד ליום 7, כאשר שטח מושכר כולל גם קומת המרתף וקומת קרקע ובה חניה מקורה בהיקף של 6 מ"ר ושטח מגרש חניה בשטח של 153 מ"ר. בערר הועלו טענות ביחס לסיכומים שהושגו בנוגע להפעלת החניון. העוררת טענה כי מי שהינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לחניות הינה אחוזת החוף ו/או העירייה וכי העוררת עושה שימוש במהלך היום רק במחצית במקומות החניה. עוד נטען כי ביחס לשטח מגרש החניה (שטח של 153 מ"ר) יש לשנות את הסיווג למגרש חניה ללא תשלום.

ביחס לטענה האחרונה הטענה לא הועלתה במסגרת ההשגה משכך אין מקום לדון בה. מעבר לכך מבחינת החומר שצורף לערר לא הוכחו הטענות שמועלות מטעם העוררת והעוררת לא התייצבה לדיון על מנת להבהיר טענותיה ולהוכיח אותם.

העוררת בעצמה טוענת כי השטח הושכר על ידה ומשכך ועל פני הדברים נראה כי לה מירב הזיקות לנכס, גם בשים לב לאמור במכתב העירייה מיום 16/5/13 שצורף לערר וליתר המסמכים שצורפו.

נוסיף כי ההשגה הוגשה בסוף שנת 2014 בהתייחס לשנים 2013 ו- 2014 ומשכך ההשגה הוגשה באיחור ביחס לאותם שנים וגם בגין כך דין הערר להידחות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.10.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקגות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנוווק כללית)/סדרי דין בוועדת ערר) התשל"זןק 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד|לוא חבר: דר'/ףייך זיו, רו"ח חברו עו;וקדם שירלי

שם הקלדנית: עגת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כד בתשרי תשעו

75

מספר ערר: | 13:51 / 140012913

מספר ועדה: | 11248

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: עובד יוסף

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לבקשת העוררים הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.10.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

לוה

יו"ר: עו"ד לזי-אמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: ען" שירלי

7-

- ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140010926 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

חבר: דייר יו רייך, רו"ח

העוררת: ם.ל. ניר- טל (1985) בע'ימ

נגד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. עניינו של הערר שבפנינו בשאלת הסיווג של נכסים ברתוב בן צבי 84 המוחזקים על ידי

העוררת. על פי התלטת המשב סווגו נכסים אלה בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי (להלן: יסיווג משרדיסיי). העוררת טענה כי יש לסווגם בסיווג מלאכה ותעשייה.

טענות העוררת

2. בכתב הערר טענה העוררת כי בהתאט להחלטת ועדת ערר משנת 2005, נקבע כי הנכטים

המוחזקים על ידי העוררת יסווגו כך: 215 מ"ר בסיווג מלאכה ותעשייה ו-22 מ"ר בסיווג משרדים.

3 בהודעה מיום 10.3.14 שינה המשיב את הסיווג של 215 מ"ר ממלאכה ותעשייה לסיווג משרדים החל מיום 1.1.14.

-------------4.- העוררת-טענת-כי-שינוי-הסייווג נעשח -מבלי-שתל-שלנוי-עובדתי בשימוש-שנעשה על ידי העוררת. - ------

בנכסים ובניגוד להחלטת ועדת הערר כאמור.

5. מעבר לכך נטען כי שתי יחידות השומה מאוחדות ומשמשים בפועל את העוררת כבית מלאכה

לייצור קסטות דיו, טונרים, גלילי פילס למכשירי פקסימיליה, גלופות למכונות רושמות ושאר מוצרי הדפסה. לצורך כך מעסיקה העוררת 9 עובדי ייצור.

6. העוררת טענה כי היא עוסקת בייצור משלב הומרי הגלם ועד למוצר הסופי. לטענתה, גם

השטח שסווג בעבר בסיווג משרדים (22 מ"ר) הינו חלק ממפעלה של העוררת. העוררת מוכרת את מוצריה בעיקר במכירה סיטונאית לדילים ולטכנאי מדפסות ופקסים. לאחרונה החליטה גס לתת שירותי תיקון מדפסות לטכנאים מלקוחותיה.

7. העוררת טענה כי יש לאחד את שת היחידות המחויבות ליחידה אחת ולסווגן בסיווג מלאכה

ותעשייה.

טענות המשיב

8 בכתב התשובה טען המשיב כי בהתאם לפסיקה יש לבחון את מרכז הכובד בפעילות העוררת בנכס ובמקרה זה לא מדובר בפעילות ייצורית אלא במתן שירות.

9 המשיב טען כי לא מדובר בבית מלאכה שיש הצדקה להקלה בתשלום הארנונה משיקולים טוציאליים ואין הצדקה למתן תעריף מוזל המיועד לעודד קיומם של עטקיט מטוג מסוים בלב אוכלוסיית מגורים במתח רווחים נמוך.

מסגרת הדיון בערר

0. לאחר שהוגשו תצהירים מטעם שני הצדדים קיימנו ביום 10.6.15 דיון הוכחות.

1. לאחר שנחקרו העדים על תצחיריהם, ניתנו הנחיות להגשת סיכומים בכתב על פי בקשת

הצדדים ומשהוגשו (כולל סיכומי תשובה), היק בשל להכרעה.

2. נציין כי הצדדים הגישו הודעה מוסכמת לפיה ההחלטה בערר גה תחול גם על שנת הכספים

5.

דיון ותכרעה

3. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחזיקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס

הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב חרשויות.

רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה.

4. בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4) 778, 785 (1992)

נקבע כך:

'י... מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר'י.

5. סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992

קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

'י(א) | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.

(ב) השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומים מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי האונונה הכללית...י

6. לענליננו רלוונטיים שני סעיפים מתוך צו הארנונת:

א. סעיף 3.3.1 לצו הארנונה אשר דן בבתי מלאכה ובמפעלי תעשייה.

ב. סעיף 3.2 לצו הארנונה אשר דן בסיווג משרדים, 'בניינים שאינם משמשים למגורים

לרבות משרדים, שירותים ומסחרי.

7. המבחנים לקביעת סיווג תעשייה, כפי שנקבעו בפסיקה (עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5

ג' חברת רעיונות בע'ימ פייד מח(1) 200; ו-עמיינ (מחווי ת'יא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב *פו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן:

'יעניין גאו-דעיי), הס כדלקמן:

א.

ב.

מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.

טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, חיקף הפעילות הכלכלית.

המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אם אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מזה ומתן שירותים מזה.

לעניין המבחן הכלכלי, נקבע כי הוא המבחן המרכוי, כאשר לאור התפתחות הטכנולוגיה, פעמים רבות ניתן למצוא פעילות ייצור שלא בבתי חרושת מסורתיים, כך לדוגמא הכיר מנהל הארנונה בכך משהחיל את הסיווג של תעשייה גם על בתי תוכנה.

8. כפי שנקבע בעניין גאו דע דלעיל, המבחנים האמורים אינם מבחנים מצטברים אלא

אינדיקציות לבחינת הפעילות לצורך הסיווג.

9. כאינדיקציות ומבחניט נוטפים לקביעת הסיווג ניתן גס את המבחנים הבאים:

א. מבחן הטיפול התעשייתי המשלים - פעולות שתכליתן להתאים את המוצר לשוק

בישראל - טיפול הנחוץ על מנת שניתן יהיה לשווק את המוצר בישראל - פעילות המהווה חוליה אתרונה של הטיפול במוצר שיש בה להשפיע על ערך המוצר, ההופך נגיש לציבור הישראלי (עעיימ 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע'ימ, תק-על 3(2005), 2748 (להלן *'עניין בונדד).

ב. בעניין בונדד הוסיף כבי הנשיא ברק בתוות דעתו את המבחנים בדבר היקף שטח

הנכס ומיקומו באזור התעשייה כמבחנים שמחזקיס את המסקנה כי הסיווג ההולם הוא תעשייה.

ג. | אף גודל הנכס ומטפר העובדיט המועסקיט בנכס עשויים להוות אינדיקציה לקביעת

סיווגו של הנכס כתעשייה.

0. בהתייחס לסיווג מלאכה, בעניין בריים 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת

1

21

מישל מרסייה בע'ימ, (פורסם ביינבויי מיום 21.9.10) (להלן - *'עניין מישל מרסיית'/) דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של מטפרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התייחס שם

למבחנים שנקבעו בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:

''מבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת פעילות ייצורית לעניין

פטור ממס מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתם לצרכי הגדרת

//בית מלאבה'' ובבלל זה '/בית מלאבה לייצוריי לעניין שיעור

הארנונה.'" (שם, פסקה טיו לפסק דינו של כבי השופט אי

רובינשטיין).

בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של החייט, שעל סיווגם כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבחניט שנקבעו לגיהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אלנס יכולים להיות ממצים. חשני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים "מפעל תעשייתניי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -

5 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכ"ט - 1969.

המבחנים שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לויהוי יימפעל תעשליתליי, אשר פעילותו עשויה להעביר עובדים מענפי השירותים לענפי הייצור. על כן, מבחנים אלו, שנועדו לוהות עסקים בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם יכולים להיות ממצים כדי לזהות ייבית מלאכה'י לעניין ארנונה.

בפטק דין בעניין מישל מרסייה נקבעו שלושה מבחני כניסה להגדרת ייתעשייה ומלאכהיי וחם:

מבחן המשמעות המללונית, מבחן תכלית מתן ההקלה בצו הארנונה ומבחן האתידות הפרשנות.

.3

4

.5

.6

7

.8

בחנו את טיעוני המשיב, את העובדות שעמדו בבסיס החלטתו לשנות את סיווג הנכס המוחוק על ידי העוררת ואת העובדות שהוצגו בפנינו במסגרת הליך ערר וה ומצאנו כי לא היה מקום לשנות את הסיווג מסיווג מלאכה ותעשייה לסיווג משרדים.

הדברים באים לידי ביטוי גם בסיכומים שהוגשו מטעם המשיב שהאמור בהם מצביע דווקא על החוסר שיש בטיעוני המשיב לבסס את החלטתו. המשיב מסכים כי העוררת עוסקת במילוי טונרים אולם לטענתו בנכס נמצאו גם מדפסות חדשות. בנסיבות העניין אין בכך די כדי להורות על שינוי סיווג הנכס שפעילותו העיקרית והבסיסית לא השתנתה במשך שנים.

מעבר לכך, גם בבחינת העובדות שהוצגו לנו מצאנו כי יש לקבל את טענות העוררת כפי שנפרט להלן.

מנהל העוררת העיד בפנינו כי מאז שניתנה ההחלטה בשנת 2005 בנוגע לסיווג הנכס כתעשייה ומלאכה לא חל שינוי בפעילות בנכס. העוררת מייצרת מאות סוגי טונריס חדשים ומתודשים מרכיבים שונים שנרכשים מספקים מחוייל. לייצור טונריס מתודשים העוררת רוכשת קסטות טונר משומשות, היא מפרקת אותן, מנקה אותן במכונת ניקוי, מרכיבה חלקים פנימיים וממלאת באבקה באמצעות מכשור. האבקה מוכנסת למכונה מיוחדת למללוי. בנוסף העוררת עוסקת בייצור קסטות דיו, גלילי פקסים וגלופות לקופות רושמות.

מנהל העוררת צירף לתצהירו תשבוניות בגין רכישת רכיבים שונים כגון: 4000 יחידות פקק 14 קוני אדום, 12 יחידות של קילו טונר סמסונג, 2,600 יחידות בקבוק 10 טפי לבן, 2,600 יחידות מטפטף לבק 10/15 טבעל, 2 יחידות פילמים לחותמות, 1120 יחידות "₪ לבן קלפה, ועוד.

ניתן לראות מהתשבוניות כי הספקים הס מתעשייה הרלוונטית לתחום עיסוקה של העוררת.

בעסק של העוררת מועסקים 10 עובדים בנוסף למנהל ולשותף שלו. 2 פקידות מקבלות הזמנות ומוציאות חשבוניות ללקותות (יושבות בעמדה מספר 1 בתשריט שהוצג לנו); עובד (יוחנן) שמסדר הזמנות למשלוחים ונותן החוראות לאן האספקה (יושב בעמדה מספר 2 בתשריט); עובדת שמביאה ללקוחות מוצרים ויושבת בעמדה מספר 3 בתשריט. בעמדה זו יושבת בתורה שמכינה כל הזמן את המדבקות של המוצרים. היא מכינה גם את ההזמנות של הגלופות, הכנסה של טקסטים; בעמדה מספר 4 יושב טכנאי שמתקן את המדפסות ועובד בכך כ-30 שנה; בעמדות 14-15 ממוקם אולם הייצור בו עובדים 4 אנשים שעוסקים בייצור -

9

.0

2

שניים מהט עוסקים כל הזמן בפירוק ובהרכבה של טונרים. עובדת שהוותק שלה 25 שנה, מכינה להם את החלקים, ממיינת, מגרוּת ומשמנת את החלקים ועובדת נוספת שעוזרת באריצה (מדבקות שקיות ניילון וקופסאות). בתמונות ניתן לראות במדפים רבים קופסאות של טונרים שמיובאים; וסחורה מוגמרת. בסוף עמדה 12 מצוי המשרד שם מקבלים את הלקוחות.

מהתמונות שהוגשו למדנו כי העוררת עושה שימוש במכונות שונות, עובדה שמחזקת ותומכת בקביעת הסיווג המתאים כתעשייה. בנכס מכונה לייצור גלילי פילס למכונות פקסי; מכונת הלחמה אולטאסונית לסרטי דיו; מכבש גלופות ומכונה לייצור קסטות דיו; מכונה למילוי טונריס באבקת דיו ומכונח לניקוי טונרים ביניקת אוויר. בנוסף יש כלי עבודה ידניים שונים, מגירות לרכיבים שונים ועמדות עבודה.

בנוסף נציין כי מדובר במבנה אשר מצוי באיזור בו פועלים עסקים שונים ובכלל גה מפעלים וכי המוצרים מיוצריס לקהל בלתי מסוים ולא כמתן שירות פרטני ללקות.

נציין כי גס העובדות העולות מהביקורות שנערכו מטעם המשיב תומכות בסיווג תעשייה.

החוקר ציין בדוח ממצאי הביקורת כי חוא ראח במקום מכונות שונות למילוי טונריס, מדפים עם קרטונים וטונריס סגורים, חומרי גלם, ללא מכירה במקום. בעוד שבדוח הביקורת בכתב יד לא נכתב כי נראו לקוחות נכנסים ויוצאים מהנכס, בגרסה מוקלדת שהוגשה, הדברים הוספו. התוקר השיב בתקירתו כי מדובר באותה ביקורת אולם לא הבהיר מדוע הדברים לא הופיעו במקור בכתב יד ועל בסיס מה הדבריט הוספו לאחר מכן כאשר הקליד את הממצאים במחשב. הוא העיד כי ראה חלקים של טונריס אך הוא לא מבין בתחום, לא יודע אס החלקים משמשים לייצור ולא יודע לתאר למה משמשת המכונה שצילם. הוא השיב כי באופן כללי בל הנכס משמש למילוי טונרים. בנסיבות אלה, אין ערך רב לעדותו פרט לשיקוף העובדות, שממילא הוצגו בצורה מפורטת ומהימנה על ידי העוררת עצמה.

חינה כי כן, מתקיים מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד. מתסיימת פעילות *יצורית לרבות באמצעות מכונות וכלים שונים; המוצרים המיוצרים מחומרי גלם שונים ומטבעם בעלי עדיפות ושוני ביחס לחומרי הגלם; ובבתינת מרכו הפעילות שבנכס, נראה כי אין אלא לתת לפעילות הייצורית עדיפות על פני הגדרה אחרת. בנוסף מדובר בייצור מוצרים לקהל בלת?

מסויים ולא מתן שירות ללקות פרטני. גם מבחינת המשמעות המללונית ואתידות הפרשנות נכון לסווג את הפעילות של העוררת בנכט בסיווג מלאכה ותעשייה, חן לנוכח הפעילות הייצורית והן לנוכח סוג העבודה המבוצעת במקום.

.3

4

.5

.6

.7

.8

.9

בהתייתס למדפסות שנצפו במקום הבהיר מנהל העוררת כי מדובר במדפסות של חבר-לקות שהוא סייע לו לתקופה של תודש-תודשיים מכיוון שמדובר בלקוח מאוד חשוב. בעדותו תיאר את הפעילות של העוררת בחידוש וייצור של טונרים. החל מייבוא רכיבים ועד להרכבתם. הוא הבחיר גם כי העוררת לא מייבאת טונריס ומדפסות. הוא ציין עוד כי העוררת עוסקת גם בתיקון מדפסות ותתוס זה התרחב מאז שנת 2005. המשיב לא הציג ראייה לסתור זאת, ובכלל ה לא נערכו ביקורות נוספות בנכס מטעם המשיב. בבחינת כלל העובדות שהוצגו ועדותו של מנהל העוררת, מצאנו את עדותו מהימנה ואין מקום שלא לקבל את ההסבר שניתן על ידו להימצאותן של אותן מדפסות, שאינן חלק מעיסוקה של העוררת.

במשך שנים המשיב סיווג 22 מ"ר מהנכס בסיווג שירותים, עמדות 1, 2 ו-5. בעמדות אלה מצויות הפקידות ועובד שמכין הזמנות למשלוחים.

העוררת טענה בסיכומים שהוגשו מטעמה כי לא מדובר בנכס רב תכליתי. לטענתה יש לבחון לעניין אה את מבחן הטפל ההולך אחר העיקר ואת המבחן לפיו האם השימוש ביחידות השונות הכרחי למהותו העיקרית של הארגון ולמימוש תכליתו. לטענתה אין מקום לפצל את הנכט וכי לא מדובר בנכס רחב ממדים.

על פי הפסיקה, אין מקום לפצל נכס לתלקיס קטנים וטפלים לפעילות העיקרית בנכס. (רי עייא 7575/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עיריית ראשון לציון).

אנו סבורים כי בנסיבות העניין ולאור העובדה כי גם בעבר רק 22 מ"ר מכלל השטח של הנכס (פחות מ-10%), סווגו בסיווג משרדים, אין מקום לפצל את הנכס לסיווגים שונים אלא לסווג את הנכס בכללותו בסיווג מלאכה ותעשייה. השימוש העיקרי ומהות הנכס הוא תעשייה של ייצור טונרים, דיו ועוד. המכירה מתבצעת בצורה סיטונאית, באמצעות מפיצים שונים ולא ללקוחות בודדים. גם בעובדה שמנהל העוררת אמר לתוקר מטעם המשיב כי הוא יכול למכור לו טונר וכי הס מוכרים לתברים ולשכנים, אין כדי לשנות מהמסקנה אליה הגענו שכן ככלל, אין לקותות בעסק ואין פעילות מכירתית שירותית. מכירה חד פעמית בנסיבות העניין אינה הופכת את העסק לעסק של מסחר ומאלינת את הפעילות התעשייתית של הנכס.

לאור האמור, הערר מתקבל כך שיש לסווג את כל הנכס בסיווג תעשייה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

0. ניתן בהעדר הצדדים ביום 1% .63.0

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ -- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של העירייה.

עו /.

*וייר: קייד מיר לוי חברה: ע'1/שרל? קדם חבר: דייר ויו רייך, רו"ח

שם הקלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140010885 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד שירלי קדם

41

העוררת: אי.אם.פי תל אביב (מודוס) בע''מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

במסגרת הערר שבפנינו נתקפת החלטת המשיב מיום 30.3.14 בעניינו של נכס ברחי שדרות בן ציון 8 בעיר, אשר מוחזק על ידי העוררת. הסוגיה המועלת לדיון במסגרת ערר זה היא סיווג הנכס כאשר המשיב קבע כי סיווגו יהא בניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחר ואילו העוררת טוענת כי הסיווג הנכון לשימוש אשר נעשה בנכס הוא סיווג יימלאכה ותעשליהיי.

טענות העוררת

2

במסגרת הערר טענה העוררת כי היא מפעילה בנכט אולפן הקלטות ועריכה. היא הפנתה להסכם פשרה שנחתט בין הצדדים לשנת 2013 במסגרתו סווג מחצית מהנכס בסיווג עסקי ומחצית בסיווג מלאכה ותעשייה.

העוררת הפנתה לפסיקה שניתנה בעניין עמיינ 27753-05-11 מאיר אשל נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב.

העוררת טענה כי יש לחייב את הנכס בכללותו בתעריף של תעשייה ולחילופין מלאכה, החל ממועד תתילת החיוב.

העוררת הוסיפה וטענה כי ימים מטפר לפני מועד הגשת הערר (הערר הוגש ביום 28.5.2014)

פורסם צו ארנונה חדש והתווסף סעיף חדש של אולפני הקלטה. העוררת טענה כי לתלופין יש לחייב את הנכס לפי סיווג אולפן הקלטות לשנת 2014, בכפוף לאישור הצו על ידי שר הפנים ושר האוצר.

טענות המשיב

.6

המשיב טען בכתב התשובה כי השימוש בנכס אינו בתחום הייצור. המשיב הפנה להגדרת המונח תעשייה וטען כי הפעילות בנכט אינה עומדת במבחנים שנקבעו להגדרת מונת זה.

המשיב טען כי גם מבחינה תכליתית אין הצדקה לסווג את מי שעוסק בהפקה או בעריכה דיגיטלית תחת קטגוריה של תעשייה ומסתמך בטיעוניו בפסק הדין שניתן בעמייץ -30939-10 0 איי אל וויפוינט בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (8.3.2012).

בהתייחס לפסק חדין שניתן בעניין מאיר אשל טען המשיב, כי פסק דין וה ניתן בעקבות פסק הדין שניתן בעניין מישל מרסייה אשר קבע כי יש להעדיף סיווג ספציפי על פני סיווג שיורי.

לטענת המשיב פסק הדין בעניין מאיר אשל ניתן טרם התווספה ההבהרה לצו הארנונה. בשנת 2 בהתייחס לסעיף 3.2 לצו.

המשלב טען כי העוררת לא עומדת בנטל ההוכחה לקביעת סיווג תעשייה ומלאכה ויש לדחות את הערר.

מסגרת הדיון בערר

10

.1

2

ביום 26.11.2014 ערכנו דיון מקדמי במהלכו ביקש בייכ העוררת שהות ארוכה להגשת תצהירל עדות ראשית כאשר במהלך תקופה זו ניתן יהיה לבחון האם יאושרו התיקונים לצו הארנונה לשנת 2014 על ידי שרי הפנים והאוצר ואת ההשלכות של אותם תיקונים בהתייתס לעניינה של העוררת. התיק נקבע לדיון הוכחות וניתנו הנחיות להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

ביום 30.3.15 קיימנו דיון הוכחות. בתחילת הדיון התבקש בייכ העוררת להתייתס לעובדה לפיה אושר סעיף חדש בצו הארנונה בהתייחס לאולפני הקלטות, סעיף אליו הפנתה העוררת במסגרת הערר.

בייכ העוררת טען כי העוררת עוסקת בפעילות ייצורית ולא רק כאולפן הקלטות לכן הנכס לא נכלל במסגרת הסעיף שהתווסף לצו הארנונה.

לאחר ששמענו את עדויות הצדדים, איפשרנו לצדדים להגיש סיכומים ומשהוגשו התיק בשל להכרעה.

דיון והכרעת

.3

4

15

.6

.7

.8

ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחציקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מט הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.

רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות 'ימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע'ימ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4) 778, 5 (1992) נקבע כי '[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מבלול של שירותים לתושבי העיר [...]'/.

סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992

קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

'(א)| מועצה תטיל בכל שנת כספים אונונה כללית על

הנכסיים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי

יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם

בידי המחזיק בנכס.

ב השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומים

מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על

כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה

הכללית... /'

העוררת טוענת כי יש להחיל בעניינה את הוראות סעיף 3.3.1 לצו הארנונה של עיריית תל אביב אשר עוסק בבתי מלאכה ובמפעלי תעשייה.

לעומתה המשיב טוען כי יש להחיל בעניינה של העוררת את סעיף 3.2 לצו הארנונה של עיריית תל אביב אשר דן בסיווג העסקי, יבנייניס שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

על אף שבצו הארגונה נקבע סעיף פרטנל אשר מתייחס לאולפני הקלטות - סעיף 3.3.30 לצו, טוענת העוררת כי היא אינה עומדת בתנאי אותו סעיף. משכך, המשיב נמנע מלהתייתס לסעיף זה בסיכומים מטעמו.

להלן נבחן את העובדות שהוצגו בפנינו על בסיס המבחנים שנקבעו בצו הארנונה ובפסיקה לצורך דיון והכרעה בטענות הצדדים.

9. המבחנים לקביעת סיווג תעשייה, כפי שנקבעו בפסיקה (עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5

נ' חברת רעיונות בע'ימ פייד מח(1) 200; ו-עמיינ (מחווי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן:

ייעניין גאו-דעיי), הם כדלקמן:

א.

ב.

מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.

טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או התומר, אף אס אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מזה ומתן שירותים מזה.

לעניין המבחן הכלכלי, נקבע כי הוא המבחן המרכזי, כאשר לאור התפתחתות הטכנולוגיה, פעמים רבות ניתן למצוא פעילות ייצור שלא בבתי חרושת מסורתיים, כך לדוגמא הכיר מנהל הארנונה בכך משהחיל את הסיווג של תעשייה גס על בתי תוכנה.

0. כפי שנקבע בעניין גאו דע דלעיל, המבחנים האמורים אינם מבתניס מצטברים אלא

אינדיקציות לבחינת הפעילות לצורך הסיווג.

1. כאינדיקציות ומבחנים נוספים לקביעת הסיווג ניתן לפנות גס למבחנים הבאים :

א. מבחן הטיפול התעשייתי המשלים - פעולות שתכליתן להתאים את המוצר לשוק

בישראל - טיפול הנחו על מנת שניתן יהיה לשווק את המוצר בישראל - פעילות המהווה חוליה אחרונה של הטיפול במוצר שיש בה להשפיע על ערך המוצר, ההופך נגיש לציבור הישראלי (עעיימ 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע'ימ, תק-על 3(2005), 2748 (להלן ''עניין בונדדיי).

בעניין בונדד הוסיף כבי הנשיא ברק בחוות דעתו את המבחנים בדבר היקף שטת הנכס ומיקומו באגור התעשייה, כמבתניס שמחזקים את המסקנה כי הסיווג ההולם הוא תעשייה.

אף גודל הנכס ומספר העובדים המועסקים בנכס עשויים להוות אינדיקציה לקביעת סיווגו של הנכס כתעשייה.

2. בהתייחס לטיווג מלאכה, בעניין בריים 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת

מישל מרסייה בע'ימ, (פורסם ביינבויי מיום 21.9.10) (לחלן -- ייעניין מישל מרסייה/) דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התייחס שם

למבחנים שנקבעו בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:

''מבחנים אלו, אשד נקבעו לצרכי הגדרת פעילות ייצורית לעניין פטור ממס מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתם לצרבי הגדרת '/בית מלאכה'' ובבלל זה ''בית מלאבה לייצוריי לעניין שיעור

.3

4

5

.6

הארנונה.'י (שם, פסקה טיו לפטק דינו של כבי השופט אי רובינשטיין).

בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של התייט, שעל סיווגם כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבחנים שנקבעו לויהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים יימפעל תעשייתייי וייפעילות ייצוריתי' בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -

5 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשב"ט -- 1969.

המבחנים שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לזיהוי יימפעל תעשייתליי, אשר פעילותו עשויה להעביר עובדים מענפי השירותים לענפי הייצור. על כן, מבחנים אלו, שנועדו לזהות עסקים בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם יכולים להיות ממצים כדי לזהות ייבית מלאכתי!י לעניין ארנונה.

מטעם העוררת הוגש תצהיר של מר מורן שניצר. בתצחירו ציין בסעיפים 2 ו-3 כי הוא הבעלים של הנכס וכי הוא נרשם כמחויק חדש ביום מיום 1.9.14. כנספח 1 לתצהירו צורף אישור העירייה מיום 7.9.14 בדבר חילופי מחויקים בדבר כך שהחל מיום 1.9.14 נרשמה חזקתו של מר שניצר בנכס והופסקה חוקתה של העוררת. הסיווג שנקבע היה הסיווג העסקי. מר שניצר התייחס בתצהירו לפעולות שביצעה העוררת כאללו הוא וּה שהגיש את הערר ולא העוררת. מר שניצר אינו הבעלים של העוררת ואינו יכול להצהיר בשמה. הוא גם אעו העורר ומשכך, לא ניתן לקבל התנהלות זו כאילו היתה וו מטעם העוררת עצמה. נציין עוד כי לאחר שהסתיים דיון ההוכחות הוגשה בקשה לצירוף ראיות ובכלל וּה תצחיר נוסף של מר שניצר והסכם שכירות של העוררת. לנוכח התנגדות המשיב לבקשה, הבקשה נדחתה, בשים לב לעיתוי הגשתה, לאחר שתם דיון ההכוחות.

במהלך עדותו של מר שניצר הוא ציין כי עד לחודש ספטמבר 2014 הוא עבד בשיתוף פעולה עם העוררת, בעבר היה תקליטן. הוא ציין כי המקום משמש כאולפן עריכה. הוא תאר התקשרות עס ערוצ חילדים, במסגרתה הוא מקבל פס-קול והתפקיד שלהסם הוא לסדר, לערוך ולתקן אותו. לגבי אולפן ההקלטות בחדר השירה, מתבצעת שס בדרך כלל עבודות דיבוב. תדר השירה הוא חדר קטן אקוסטי עס מיקרופון איכותי ששתקן או ומר משמיע שם דיבוב או שירה, ההקלטה נכנסת למחשב ולמגברים, בדומה לאולפן הקלטות אבל דומה יותר לחדר דיגיטלי מבחינת הציוד עצמו, על פי טענתו. הוא ציין התקשרות עס לקות שרוצה להעלות תיאטרון אישי, והם עוזרים לו להקליט את התומר שלו. מבחינת ציוד יש במקום מחשבים, תוכנות מוסיקה ועריכה, מגברים, רמקולים, כרטיסי קול, מיקרופונים ובידוד אקוסטי. אין בנכס נגנים. רוב העבודה היא עריכה דיגיטלית, עריכת פס קול או שיר.

7

.8

29

.0

1

לשאלת הוועדה הוא השיב כי כאשר אמר במהלך הביקורת כי הנכס משמש כאולפן הקלטות, כוונתו חייתה כי מדובר בכותרת לפעילות שלהם כאולפן הקלטות. בהתליחס לעסקים אחרים שאוזכרו בתצהירו כדוגמת הפעילות אשר מתבצעת בנכס הוא השיב כי אינו מכיר אף אחר מהשמות שמופיעים בנספח 4 לתצחירו.

מטעם המשיב הוגש דוח ביקורת שנערכה בנכס ביום 29.9.14. השטח של הנכס הוא 70.36 מייר והוא מחולק לחדרים שלדברי מורן שליווה את התוקר שערך את הביקורת, ברובם משמשים כחדרי עריכה והקלטה. חדר אחד בגודל של 3.07 מ"ר הינו חדר שירה והקלטה.

בעדותו השיב כי לא ראה במקום נגנים ולא ומרים. בתדרים נראו מתשבים והיו תדרים עם הקלטות. חדר אחד (שאוחד משני חדרים) משמש כמשרד של העסק לצורכל אדמיניסטרציה, הצעות מחיר וכדומה.

איוכרנו את סעיף 3.3.30 לצו הארנונה. סעיף זה קובע כך:

''מקום בו מבוצע מעובד ומתועד (מוקלט) תחת קורת גג אחת, קול מוטיקלי בלבד (שירה ונגינה) בנוכחות של אמן במקום לכדי פורמט דיגיטלי או אנלוגי שלא ביחד עם שימושים אחרים והוא מהוות עסק בשלעצמויי.

על אף שהעוררת לא עמדה על טענתה התלופית ובהתאם לסמכות ועדת הערר, בחנו האם יש מקום לסווג את הנכס לפי סעיף 3.3.30 לצו כאמור, והגענו למסקנה לפיה הנכס אינו עומד בתנאים שנקבעו לעניין סעיף גּה. התברר כי אומנם בנכס מתבצעת פעולה בהתייחס למוסיקה אולם לא כעיבוד, תיעוד (הקלטה) של קול מוסיקלי בלבד של שירה ונגינה בנוכחות של אומן במקום. העוררת מקבלת חומרים ועורכת אותם (בדומה לעריכת וידאו) כך שאכן סעיף זה אינו מתאים לשימוש שנעשה במקוסם.

אס כן, נבחן האם הפעילות שמתבצעת בנכס עומדת בתנאים לסיווגה בסיווג מלאכה ותעשלייה.

בפסק הדין בעניין אשל נדונה פעילות של אולפן הקלטות. כאמור לעיל, הפעילות בנכט אינה פעילות של אולפן הקלטות של מוסיקה ולו היתה כזו אזי היה חל סעיף 3.3.30 לצו הארנונת כאמור. נציין כי בפסק דין זה דובר בחללים אקוסטיים בהם מתבצע תיעוד והקלטה על פורמט דיגיטלי או אנלוגי של כלי נגינה ושירה, פעולות שלא מתבצעות בנכס. יתכן כי ניתן לראות בדיבוב שמוקלט בנכס כפעולה דומה וואת בהתייחס רק לחדר אחד מכלל הנכס - חדר השירה (ואז יחול כאמור סעיף 3.3.30 לצו הארנונה) אולם אין לנו אלא להתייחס לכלל הפעילות שמתבצעת בנכס ולא רק לחדר אחד.

52

.3

6

.5

אם נבחן את הפעילות של העוררת בנכס ביחס לפעילות של עריכת סרטים נציין כי בעת האחרונה פורסמו מספר החלטות הנוגעות לעריכת סרטים הן על ידי ועדת הערר בהרכביה השונים והן על ידי בית המשפט המחוצי בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים.

בעמיינ (מחוזי תי'א) 30939-10-10 איי אל וויפוינט בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (התלטה מיום 8.3.2012) (להלן- ''עניין איי אל וויפוינט'י), נדונה פעילות העוררת אשר עוסקת ביצירת סרטי הדמיה בטכנולוגיה של אנימציה ממוחשבת עבוד פרויקטים בתחום הנדליין.

בית המשפט קבע כי הוא אינו רואה כיצד ניתן לראות בשימוש שעושה המערערת בנכט כשימוש לתעשלייה או לבית מלאכה. גם מבתינה תכליתית נקבע כי אין הצדקה לסיווג הנכס תחת סיווג בתי מלאכה ותעשייה ולא ניתן להקביל את התוצרת של סנדלר או תופר לסרט הדמליה שנוצר על ידי המערערת שמטרתו ליצור המחשה ויזואלית לקוניס פוטנציאליים כיצד יראה הפרויקט לכשתסתיים בנייתו. (נוסיף אנו כי נראה שהתוצר מהווה חלק מתהליך שיווק הפרולקט).

בעמיינ 46693-10-13 זד פילמס בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (ביום 26.8.14)

(להלן: //11 פילמס/) נקבע כי יש לראות בעבודת הפוסט-פרודקשן ייפעילות ייצורית'י על פי כל אחד ממבחני הפסיקה, לסיווג הפעילות כתעשייה ודחה את הטענה לפיה מדובר בפעילות של בית מלאכה. נציין כי באותו עניין נקבע כי עיקר הפעילות בנכס הינה של פוסט פרודקשיון.

החלטה שונה ניתנה בעניין עמיינ 63527-09-14 ברויקאסט וידאו ש.ב. בע"מ נ' מנהל הארנונה

בעירית תל אביב (ניתן ביום 8.2.15) (להלן: 'ברודקאסטיי). בית המשפט המחוצי דן בשאלת סיווג של העסק, שעיקר עיסוקו הוא פוסט פרודקשן של יצירות קולנוע וטלוויויה - עריכת סרט הוידאו, פס הקול, הוספת כתוביות וכיוייב. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור המינהלי. בין היתר נקבע בפסק דינו כי פעילות המערערת ועובדיה נוטה להיות 'יאמנות'י, וזאת להבדיל מייייצוריי או יימלאכהיי. בכל הנוגע למבחנים שנקבעו בפסק דין ירעיונותיי,

נקבע בפסק הדין כך:

ייאשר למבחן יייצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי, הפעילות

בנכטים שבמחלוקת היא קבלת חומר צילום דיגיטלי, ועיבודו לחומר

צילום דיגיטלי אתר. דומה שאין מחלוקת על כך שכלי הקיבול הפיציים

בהם נשמר חומר הצילום האמור והים, וזאת בין שמדובר בתומר

הגולמי ובין שמדובר בחומר המעובד. קרי, אין מדובר ביישינוי מוחשליי

הנראה לעין בחפצ, אלא בשינוי התכנים הדיגיטליים השמוריס בלבד.

קביעה כי די בכך לענות על המבחתן שבפסיקה, משמעה פריצת

האפשרות לטעון כי כל עבודת מחשב באשר היא מתווה פעילות

ליצורית, באופן המביא את הדברים לכדי אבסורד - כך לדוגמה, ניתן

יהיה לטעון כי משרד עורכי דיו אשר המנסח מחדש מסמכים הנשלחים

אליו או משרד אדריכלים המתקן תכניות מבצעים ייפעילות ייצוריתיי.

כל שינוי כאמור יש בו משום שינוי ביימימד הפסיכולוגייי שבצריכת התוכן קודם לעיבודו, אך ודאי שלא לכך כיוון פסק דין יירעיונות'י.

אשר למבחן ייחיקף השימוש במוצר המוגמריי, המערערת מבצעת עבודותיה על פי הזמנת לקוחות על פי הגדרותיהם וצרכיהם הספציפיים, וכפי שציינה ועדת הערר בצדק, אין מדובר ביימוצרי מדףיי המיועדים לציבור בלתי מוגדר. באופן השימוש של לקוחות המערערת באשר סופק להם מידה - בין הפצה רחבה של התוכן, ובין שימוש אישי בו - אין כדי לשנות את מהות פעילותה של המערערת עצמה.

אשר למבחן חייכלכלייי, עיבוד חומר הצילום בידי המערערת יוצר ערך מוסף ללקוחותיה, אשר עבורם יש ליכולת להשתמש בגרסה הערוכה ערך כלכלי גבוה מאשר לחומר הגלם. ספק רב האם למי שאינו אותו לקות קיים הבדל, לא כל שכן הבדל מהותי, בשוויו של החומר הערוך.

באין ייערך שוקיי מעין וּה, איני סבורה שניתן לראות בכך ייפעילות ליצוריתיי.

אשר ליימבחן ההנגדהיי, כוועדת הערר, סבורה גס אני כי צירופס של המאפיינים חשונים שפורטו לעיל, מטה את הכף לטיווג פעילות המערערת כיישירותיי, להבדיל מייייצוריי.

6. בית המשפט המחוזי אף התייחס לפסק הדין שניתן מפי בית המשפט העליון בעניין עעיימ

23 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים, בהתייחסו למונחים ייתעשיהיי, ‏ יימלאכה

ויישירותיםיי (בהקשר לצו הארנונה לעיר ירושלים), כדלקמן:

יינכס המשמש ליתעשיהי, מאופיין, ככלל, בכך שמתקיימת בו פעילות ליצור (ייצור מוצר מחומר גלם), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור. מפעל תעשיה מאופיין גם בכך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פי הוּמנה של לקות קצה ספציפי. לעומת זאת, הנכסים המשמשים לענפי הישירותיםי חם נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, ככלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי (יצווארון לבן), כגון עורך-דין, רואה-חשבון, רופא, יועצ פיננסי וכדומה. בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגורית הנכסים המשמשים לימלאכהי, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים.

מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהס מאופייניס במרכיב ישירותיי של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין

.7

.8

יתעשייתלי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועייט (ייצווארון

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]