החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 15 פברואר 2015

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140009852 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר :| עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד שירלי קדם

חברה: רו'ית רונית מרמור

העורר: אופיר אפריים פרומובי\

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1. הנכס נשוא הערר נמצא ברחי סמטה פלונית 7 תייא, שטתו 56 מ"ר והוא מסווג בסיווג

ייבנייניס המשמשים למגוריםיי. העורר הוא הבעלים של הנכס.

2. העורר טוען שהוא לא התזיק בנכס בתקופה 24.6.13 עד 8.10.13 וכל מי שהחזיק בנכס באותה

תקופה הוא שוכר בשם ירון לוי. לטענת העורר השוכר סרב לתתום על חוזּה שכירות בשנת 3, והוא רק חתם ב- 11.2.13 על ייהסכם שכירות זמנייי, שבו נאמר בין היתר שיתתםי חוצה קבועיי, ועל מסמך נוסף בן כמה שורות מיום 12.4.13, המפרט את גובה התשלום החודשי. חוזה קבוע לא נחתם והשוכר הפסיק לשלם שכר דירה. בעקבות כך הוגשה כנגד השוכר תביעת פינוי ותביעה כספית. בנוסף, טוען העורר כי הוא פנה ב- 26 ביוני 2013 לעירייה בבקשה לשנות את שס המחזיק לשמו של השוכר, ואת סווג הנכס עפ"י השימוש העיסקי שעשה השוכר בנכס.

פניה נוספת של העורר נעשתה ב- 21.10.13, ולאחריה נערכה בנכס ביקורת ב- 29.10.13, ורק בעקבותיה שונה שם המחציק בנכט לשמו של ירון לוי מיום הביקורת: 29.10.13.

העורר טוען שעל המשיב חיה לשנות את שם המחזיק מ- 24.6.13, מועד פנייתו לראשונה בעניין ה למשיב.

3 המשיב מאשר שהעורר פנה אליו לראשונה ב- 24.6.13 בבקשת לרשום כמחציק אדם בשם ירון לוי, אולם לא הוצג למשיב הסכם שכירות ולא נמסרו כל פרטים מזהים של ייהשוכריי הנטען.

בשל כך ערכו נציגי המשיב מספר ביקורות בנכס, אולם הנכס היה סגור ולא ניתן היה לוודא את קיומו של מחזיק אחר בנכס. לפיכך לא שונה שם המחזיק, והעורר כבעלים של הנכט

- המשיך להיות רשום כמתציק.

ביום 21.10.13 פנה נציג הבעלים שוב לעירייה, בעת קבלת קהל, וביקש לערוך בנכס ביקורת חוזרת לאיתור המחזיק, בנימוק שהוא פולש.

לאחר פניה זו ערך המשיב ביקורת נוספת בנכס ב- 29.10.13. בביקורת זו נכח במקום אדם בשם ירון לוי ונצפתה פעילות עיסקית בנכס. ירון לוי לא הסכים לומר ממתי הוא מחזיק בנכס, ובהעדר ראיה אחרת שינה המשיב את שם המחזיק ממועד אותה ביקורת, דהיינו 3..

לטענת המשיב, כאשר מבקשים לשנות שם מחזיק לשם שוכר נכס, יחולו סעיפים 325, 326 לפקודה. עפ"י סעיפים אלה על המחציק לעדכן את העירייה בדבר שינוי והות המחזיק בנכס, וכאשר מדובר בשוכר יש להמציא חוזה שכירות לתקופה של שנה או יותר. במקרה דנן לא הומצא חוזה שכירות כאמור.

לעומת ואת, על מנת להסב את רישומי המחציק בספרי העירייה מבעלים לפולש, על העורר לתמוך הודעתו בראיות נוספות, כגון תלונה למשטרה או נקיטת הליך שיפוטי ועל העירייה לפחות לזהות את הפולש בנכס על מנת לבסס את ויקתו לנכס. ירון לוי זוהה במקרה דנן רק במועד הביקורת מ- 29.10.13, ולכן הוא נרשם כמחזיק ממועד וה.

דיון ומסקנות

סעיף 325 לפקודת העיריות קובע:

*חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מתזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יחיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים, אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסיירת ההודעה'י.

ואילו סעיף 326 לפקודה קובע:

'ינעשה אדם בעלו או מתוּיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאסם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהס - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעירייה הודעה על העיסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר, כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלמו ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר תייב בארנונהי'י.

מסעיפים אלה של הפקודה עולה שעל מחציק נכס לנקוט פעולה אקטיבית כדי לעדכן את העירייה בדבר שינוי אהות המתזיקים בנכס, ועליו להראות כי קייסם מתזיק אחר תחתיו, בעל

זיקה קרובה: ותר לנכס ממנו. עפ"י הפקודה, כדי לשנות שס מחזיק לשמו של שוכר הנכס,

נדרש שהייהשכרה תהיה לתקופה של שנה או יותריי. הפקודה קובעת מפורשות כי ייבהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה'י.

דרישה גו היא מהותית, ולפיכך רשאית העירייה לדרוש הוכחות ומסמכים לאימות ההודעה על חדילת חזקה.

6. בענייננו העורר לא המציא הסכם שכירות לתקופה של שנה, ואף הודה שאין בידיו הסכם כזה.

בנסיבות אלה לא הוכח שההשכרה הנטענת הייתה לתקופה של שנה או יותר כנדרש, ולא ניתן היה לרשום לצורכי ארנונה את ירון לוי כשוכר והמחציק בנכס.

7 על מנת לאמת את טענת העורר בדבר שינוי שם המחזיק, ביקר המשיב בנכס מספר פעמים באמצע שנת 2013, במועדים 27.6.13, 1.7.13, 11.7.13.

בכל אותם מועדים היה הנכס סגור ולכן לא ניתן היה לאמת את הודעת העורר על שינוי המחציק בנכס. הודעה על כך נשלחה לעורר ביום 1.8.13, אולם העורר לא עשה מאומה עד 3, מועד שבו פנה שוב לעירייה, פניה שבעקבותיה נערכה כאמור ביקורת ביום 3..

בנטיבות אלה נקט המשיב בפעולות הנדרשות בנסיונו לאמת את טענת העורר שבנכס מחתזיק אדם אחר. בכלל זאת ערך כאמור 3 ביקורות בנכס ואף הודיע לעורר בכתב כי לא הצליח לאתר את השוכר.

8 נוכח העובדה שהעורר לא המציא למשיב הוכחה פוזיטיבית על המחזיק הנטען, והעובדה שהוא השתהה כ- 3 חודשים לאחר שהמשיב הודיע לו שלא ניתן היה לאתר את השוכר הנטען, אין לעורר אלא להלין על עצמו.

כאמור על המחזיק היוצא להוכיח כי קלים תחתיו מחזיק אחר בעל זיקה קרובה יותר לנכס ממנו. העורר לא עמד בדרישה וו של הדין. בכלל ואת הוא לא הוכיח שהנכס הושכר לאדם אחר לתקופה העולה על שנה אחת, והעובדה שמחזיק בנכס פולש, הובררה רק במועד הביקורת מיום 29.10.13.

9. נוכח העובדות שפורטו לעיל פעל המשיב כדין, והחלטתו לשנות את שם המחזיק רק ממועד

הביקורת שנערכה ב- 29.10.13 היא החלטה נכונה בנסיבות העניין.

0. לפיכך אנו דוחים את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום ₪ \ ב

בהתאם לסעיף 5 (2) לתחוק בתי משפט לעניינים מנחליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לענלינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקגמיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם ר האינטרנט של המשיב.

6 , מאה כ

*ו'יר: עו''ד אורה קניון חבר: ו חבר: רו''ח רונית מרמור

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140009303 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ויר :

עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד שירלי קדם

הברה: רו"ח רונית מרמור

העורר: ענבר שמעון

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

הנכס נשוא הערר נמצא ברח' להודה הלוי 127 ת'יא.

הוא משמש את העורר בחלקו למגורים ובחלקו לעיסקו של העורר, וטיווגו פוצל ע"י המשיב באופן ששטח של 55 מ"ר ממנו סווג בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים, ושטח של

8 מ"ר סווג בסיווג מגורים.

ההשגה דנן מתייחסת לשנת 2013 והיא הוגשה ב- 23.6.12 בעקבות הודעת השומה של המשיב מיום 20.5.13. הערר לשנה גו הוגש ב- 25.8.13.

העורר טוען ששטחו הכללי של הנכס קטן יותר ומסתכם ב- 84.74 מ"ר בלבד (כשטתו בצו רישום הבית המשותף) ומתוך שטח וה, 42.22 מ"ר משמשים לטענתו לעיסקו והיתרה למגורים. עוד נטען בערר כי את החלק העיסקי של הנכס יש לסווג בסיווג ייתעשיה ומלאכהיי, וכי שינוי הסיווג נעשה רטרואקטיבית, שינוי שהוא אסור עפ"י הדין בהיותו נוגד את דינל ההקפאה.

המשיב טוען כי יש לדתות את הערר לגופו, בנימוק שטענות העורר ביחס לכלל שטח הנכס נטענו ללא ביסוס בלא שהוצג תשריט מדידה מטעמו, ובכלל ואת יש לדחות את טענת העורר להפחתת 10 מ"ר מכלל שטת הנכס. כך גס יש לטענתו לדחות את טענות העורר ביחס לסיווג הנכס.

המשיב הוסיף כי מרבית טענות העורר דינן להידחות על הסף מכמה טעמים :

(1) למשיב ולוועדה אין טמכות לדון בטענות על חיוב רטרואקטיבי וחריגה מחוקי ההקפאה;

(2) ההשגה לענייון השטח הוגשה באיתור-רק ביוני 2013, כאשר בהודעת השומה מתודש מאי 2013 לא השתנה שטח הנכס, והיא התייחסה רק לפיצולו, לסיווגים שונים. השגה על שטח הנכס היה על העורר להגיש, לטענת המשיב, במסגרת השגה על השומה השנתית, והגשתה רק ביוני 2013, נעשתה לאחר שהשומה הפכה חלוטה.

(3) ועדת ערר היא ערכאת ערעור על התלטות המשיב ואין לה סמכות לדון בטענות שלא נטענו בפניו. לטענתו, העורר העלה לראשונה בערר טענות לגבי סיווג הנכס, טענות שלא בא זכרן בהשגה, ולכן הן מהוות הרחבת חצית אסורה, ודינן להידחות על הסף.

בנסיבות אלה טוען המשיב כי לגבי הערר לשנת 2013, מוסמכת הועדה לדון רק בטענה אחת והיא אופן פיצול הנכס עפ"י הודעת השומה מיום 20.5.13, שעליה הוגשה ההשגה.

5 משהועלו טענות מקדמיות לפיהן יש לדחות על הסף חלק ניכר מטענות העורר, סברנו שיש להכריע בהן תחילה, והורינו לצדדים להגיש בעניינן סיכומים בכתב.

6. בסיכומיו מבקש העורר לדתות את הטענות המקדמיות של המשיב, וטוען כי יש לפרש

בהרתבה את סמכויות הועדה, באופן שיאפשר לה לדון בכלל טענותיו, ואילו המשיב חזר על הטענות המקדמיות שהועלו על ידו בכתב התשובה לערר, לפיהן יש לדחות את מרבית טענות העורר על הסף.

7. בין לבין הגיש העורר השגה וערר גם לגבי שנת 2014. הערר של שנת 2014 נדון בפני ועדת ערר

בראשות עו"ד אהוד גרא. (ערר 140010657). בדיון המקדמי שהתקיים בערר לשנת 2014, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו הדיון בשני העררים (של שנת 2013 ושנת 2014) יאוחד, למעט השאלות המקדמיות שיוסרו מהערר לשנת 2014, וידונו ויכרעו בערר לשנת 2013.

8 התלטתנו זו מתייחסת איפוא לשאלות המקדמיות שהועלו בערר לשנת 2013 בלבד.

דיון ומסקנות

טענת רטרואקטיביות ואי חוסיות

9 סעיף 3 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו -1976 (להלן:

ייחוק הערריי) קובע כדלהלן:

יימי שתוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג

עליה לפני מנחל הארנונה על ייסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באיוור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו;

(3) הוא אינו מחציק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות.

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים התשנייג - שהוא אינו בעל

שבל

.10

שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכסיי.

ואילו סעיף 6 (א) לחוק הערר קובע:

'ייהעורר עצמוּ מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך 30 יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערריי.

בעבר התלבטו בת* המשפט בשאלה האם מוסמכת ועדת ערר לדון בטענת אי הוקיות להטיל חיוב ארנונה באופן רטרואקטיבי. אולם, בשנים האחרונות נקבע בשורה של פסקי דין כל סמכותה של ועדת ערר לדון בנושאים עובדתיים וטכניים בלבד המפורטים בסעיף 3(א) לחוק הערר. כך לדוגמא בעעיימ 5640/04 מקורות חברת המים בע"מ ני מועצה איוורית לכיש ואתי

קבע כבוד השופט גרוניס :

יימה הדין כאשר הטענה אותה מבקש החייב בארנונה להעלות אינה נמנית על הטענות המפורטות בסעיף 3 (א) לחוק הערר! במקרים אלה על התליב ללכת במסלול שונה. עליו להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ובגדרה יוכל הוא לתקוף את התיוב בארנונה בכל נימוק שאינו ממין אלה שבסעיף 3 (א) לחוק הערר... במקרה שבפנינו, הטענה העיקרית המועלית ע"י המערערת נגד חיוב הארנונה שהוצא לה הינה כי החיוב אינו תוקי... השאלה בה עלינו להכריע במקרה דנא הינה מהו המסלול הנכון שבו צריכה לילך המערערת, שעה שהיא מעלה טענותיה נגד חיובה בארנונה. לטעמי, התשובה לשאלה הניצבת בפנינו הינה פשוטה בתכלית הפשטות. הטענות שמעלה המערערת בנוגע לשומה הארנונה שהוצאה לה אינן נמנות עם הטענות אותן ניתן להעלות בהליך ההשגה המנהלית לפי סעיף 3 (א) לחוק הערר... נחזור ונציין בהקשר וה את ההלכה שקבעה כי סמכותו של מנהל הארנונה מוגבלת לעניינים טכניים-עובדתיים'י.

על הלבטים של ביהמייש בנושא זה ניתן ללמוד מפסהייד שניתן ע"י כבי השופטת קובו בעת'ימ

(ת'/א-יפו) 1905/05 החברה להגנת הטבע נ. עיריית תייא שבו נקבע:

'יבמקוט אחר סברתי כי יש לפרש בהרחבה את סמכויות ועדת הערר והיא מוסמכת לדון גס בטענת אי תוקיות הנוגעת לעניינים המנויים בסעיף 3(א) לחוק הערר. (ראו ע.א. (תל אביב-

יפן) 2600/00 עיריית הרצליה ני חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ... אלא, שמספר פסקי דין שנפסקו לאחרונה בביהמייש העליון | תיוקו את הגישה כי הסמכות הנתונה לגוף גה חינה מצומצמת לעניינים טכניים עובדתיים הקבועים בסעיף 3 (א) לחוק הערר, ואינה כוללת את הסמכות לדון בסוגיות משפטיות מובהקותיי.

ממשיכה כבוד השופטת קובו וקובעת :

יילאור פסקי דין אלה... אני קובעת כי הסמכות לדון בעתירה זו הינה לבית משפט וה בהליך של עתירה מנהלית...?

לא רק זו אלא, שבבקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן בע.א. 2600/00 שהוגשה לבית המשפט העליון- רעייא 10643/02 חבס ח.צ.פיתוח (1993) בע"מ ואחי ני עיריית הרצליה. קבעה

שר

כבוד השופטת ארבל בענלין סמכות ועדת הערר:

יי... בינתיים, ככל שמדובר בוועדות ערר על חיוב בתשלום ארנונה לא רק שלא הורתבה סמכות ועדת הערר, אלא שזו צומצמה. מקריאת סעיף 3 עולה כי המתוקק הטמיך את המנחל לדון בעניינים ספציפיים בלבד המפורטים בסייק (א). סייק (ב) בא להבחיר, על פי פשוטם של דברים, כי המנהל אינו מוסמך לדון בטענות של אי חוקיות בכלל הנוגעות לתשלום ארנונה, וסמכות זו תועבר לבית המשפט. על פירוש זה ניתן ללמוד אף מההיסטוריה החקיקתית. סעיף 3 תוקן במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת :עדי התקציב)

תשל"ג 1992. בדיוני הכנסת בקריאה שניה ושלישית לאישור החוק, אמר יו"ר ועדת הכספים,

חייכ גדליה גל את הדברים הבאים:

'יהכנסנו תיקונים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו (1976).

התיקון העיקרי בא להבהיר כי למנהל ולוועדת הערר ברשויות המקומיות לא תהייה סמכות לטפל בהשגות ובערריס על מעשי המועצה שעילת הגשתם היא אי הוקיות יסודיתיי.

יצויין כי סמכותו של מנהל הארנונה נידונה ע"י בית משפט זה עוד בטרם חקיקתו של סעיף

3) ונפטק כי הסמכות יימצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים, טכנים בלבד. שאלות

עקרוניות יותר כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה וכדי, אין הוא רשאי להידרשיי (בגייצ 764/88 דשנים ותומריס כימיים ני עיריית קריית אתא)יי

בדומה לכך קבע ביחמייש העליון כי אין לועדת הערר סמכות לדון בטענות משפטיות עקרוניות כגון רטרואקטיביות.

בע.א. 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ. עיריית טירת הכרמל (מפי כבוד השופט

אנגלרד) מיום ?6.2.200, נקבע:

יי חברת ט.ט. קבלה בבית המשפט המחוצי גם כנגד חיובה הרטרואקטיבי בתשלומי ארנונה, בהתאם למדידה שבוצעה בשנת 1997.... מדובר בטענה משפטית שהיא בעלת אופי עקרוני גס אם היא נכנסת לגדר סעיף 3 (א) (2) לחוק הערר - ואיני משוכנע כי היא אכן נכנסת לגדרו -

ראויה היא לברור בבית המשפט האזרחל יי

כך נפסק גם בעמיינ 14848-02-13 עופר שערים אוטומטיים נ. מנהל הארנונה בעיריית ראשון

לציון, שס נקבע:

ייכבלל דעתי היא כי הסמכות לדון בשאלת גבייה רטרואקטיבית נתונה לבית המשפט המינהלי, ולו בלבד, כמו גם יתר הטענות החותרות תחת שורש חוקיות דרישת תשלומי הארנונהיי.

עוד ראה בעניין זה:

עתיימ 45663-01-13 מרום פאר נדליין בע"מ נ. עיריית ת'י'א יפו ועת'ימ 8708-05-13 מרום פאר נדליין בע"מ נ. עיריית ת'יא. גם שם נפסק כי העילה של פסלות חיוב רטרואקטיבי, אינה נמנית על אחת העילות המפורטות בחוק הערר, ולכן הסמכות לדון בה נתונה לביהמייש לעניינים מינהליים.

6. לפיכך טענות העורר על כך שהתיוב הרטרואקטיבי הוא בניגוד לדיני ההקפאה דינן להידתות

על הסף בשל תוסר סמכות לועדה לדון בהן.

טענת הרחבת חצית אסורת

כאמור עפ"י סעיף 3(א) לתוק הערר, מי שתוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה.

עפ"י סעי 4(א)להוק הערר, על מנהל הארנונה להשיב למשיג תוך ששים *וס מיום קבלת ההשגה.

ואילו סעיף 6(א) לחוק הערר קובע:

'יהרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי תוך 30 יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערריי.

מנוסח החוק עולה כי הערר מוגש על החלטת מנהל הארנונה כפי שהיא מוצאת ביטוי בתשובה להשגה. משלא הועלתה טענה מסוימת בהשגה, ממילא אין המשיב מתייחס אליה בתשובה להשגה, ולא קמה לעורר עילת ערעור בפני ועדת הערר.

הלכה היא כל:

ייהערר מוגש על החלטת מנהל הארנונה בסוגיות שנכללו בהשגה (ההדגשה אינה במקור א.ק.)

מטעם זה אין הנישום רשאי להעלות בערר עילות נוספות. בתי המשפט פסקו כי ועדת הערר אינה רשאית לדון בעילות שהועלו בפניה לראשונה, ואשר לא נטענו קודם לכן במסגרת ההשגה וכתב הערריי (ארנונה עירונית, הנריק רוסטוביץ ואתי, מהדורה חמישית עמי 1398).

בעמייג 114/02 מנהלת הארנונה בעיריית תולון נ. הידרה שירותי הנדסה בע"מ, קבעה כבי

השופטת מיכל רובינשטיין:

יי...הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, ראשית מן הטעם שאכן הטענות שנטענו לפנל ועדת הערר לא הועלו ע"י המשיבה במסגרת ההשגה וכתב הערר שהוגשו מטעמה והועלו לדיון לראשונה לפני הוועדהיי.

ראו לעניין אה היימ (חיפה) 820/95 מנהל הארנונה בעיריית חיפה נגד אליעזר ומרים שוורץ שס

קבע כבי השופט ברלינר כי הנישום :

יימנוע מלהעלות בכתב הערר טענות ונושאים אשר לא נכללו בהשגה שהוגשה על ידו. בנושא זה לא הייתה צריכה לדון הוועדה כלל, שכן המשיב לא העלה אותו בהשגתו. הדרך לתקוף את הארנונה עוברת תחילה בהשגה ומשיג שאינו מרוצה מההחלטה בהשגה, רשאי הוא לערור לוועדת הערר באותו נושא. אין להעלות בוועדת הערר נושאיט שלא פורטו ולא נטענו בהשגה שהוגשה".

כן ראו עייש (תייא) 1814/97 אחיסם עופר נ. עיריית הרצליה; בריימ 793/08 ריבוע כחול ישראל בע"מ נ. מנהל הארנונה מלום 6.11.08'י,

המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שטענות העורר ביתס לסיווג חלק הנכס המשמש לעיסקו, שלא מצאו ביטוי בהשגה, אלא הועלו לראשונה בערר, מהוות הרחבת חצית אסורה ודינן להידחות על הסף.

השגה שהוגשה באיחור לגבי השטח הכללי של הנכס.

הודעה על תשלום ארנונה נשלתת לנישום בתחילת כל שנה ועל כל מרכיביה רשאי הנישום להשיג בתוך 90 יום.

אולם, משנשלחת לנישום הודעה על שינוי בשומה שעורכת העירייה בעקבות ביקורת יוומה מצידה, רשאי הנישום להשיג עליה בתוך 90 :וס ממועד קבלתה, כאשר ההשגה יכולה להתייחס יילעניין השינוי בלבד ותו לאיי, ואין לפתוח את השומה כולה.

(ראה עמיינ (ת''א) 152/05 גיל קאר נ. מנהל הארנונה בעיריית תיא יפו) לפיכך את כל טענות העורר שאינן מתליחסות לשינוי השומה בלבד, יש לראות כהשגה שנשלתה באלתור.

ביהמייש העליון, ביהמייש המחוזיים בשבתם כבימייש לעניינים מינהליים כמו גם ועדות הערר, הכריעו פעמים רבות בשאלה המשפטית הנוגעת לאיחור בהגשת השגה.

ההלכה העוברת כתוט השני בכל פסקי הדין וההחלטות היא, כי לאחר שחלף המועד להגשת השגה, הנישום אינו וכאי עוד להגיש השגה, והתיוב הופך לחיוב חלוט ולא ינתן עוד לערער

עליו. נזכיר להלן רק קומ\ מפסקי הדין שהכריעו בנושא זה:

(1) עייש (חיפה) 57/95 הד הקריות בע"מ נ. מנהל הארנונה עלריית חיפה.

(2) בריימ 9179/05 המקום של שמחה נ. מנהל הארנונה בעיריית ת'י/א.

(3) עמיינ (ת'יא) 167/07 פאנצ ליין בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית ת'יא.

(4) עמיינ (תייא) 170/04 ויתקין מרקט בע"מ נ. מנהל הארנונה במועצה המקומית עמק חפר וועדת ערר לענייני ארנונה.

(5) עמיינ (ת'יא) 230/04 מנהל הארנונה בעיריית תי/א נ. אפרתי מדפים נכסים בע"מ.

(6) עמיינ (ת'יא) 241/08 רס-חן חניונים נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא.

(7) בריימ 6333/09 רס-חן תניונים נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא.

בעניין הד הקריות קובע כבי השופט ביין:

'יקביעת מועד לערעור בחיקוק, כמוהו כקביעת תקופת התיישנות, יש בה להגן על הציפיות של הצד שוכה בהחלטה שיפוטית או מנהלית או מתן החלטה מינהלית, כי עס תלוף המועד לערעור, תוסנה זכותו ואינה צפויה עוד לתקיפה, לביטול או לשינוי (השווה גם בגצ 3 עבאדי נ. שר הפנים פדייי כייה (2) 253 בעמי 270, וראה בעיקר עייא 22/56 כהן נ. קצין התגמולים פדייי 1375, 1383).

כדי שניתן יחיה לפגוע בציפיות זו, חליבת להתקיים הוראח מפורשת של המתוקק או מחוקק המשנהיי.

כבי השופטת גרסטל בתיק ויתקין מרקט בע"מ, קובעת גם כן כל:

ייוכותו של האזרת לערור על חיובו במס הוגבלה ע"י המתוקק בזמן. ומכלל הן אתה שומע לאו שאחרי עבור הזמן הקבוע לכך בחוק שוב אי אתה יכול לחישמע בערר על חיובך במסיי.

לא רק גו אף זו, כבי השופטת גרסטל קובעת, כי תשובת או התלטת מנהל הארנונה להשגה, אינח מרפאות את הפגם שנפל בהגשה באיחור, ואינה עוצרת את מנין המועדים.

הלכה דומה נקבעה בעניין רס-חן חניונים. כבי השופטת רות רונן בנתתה את פסחייד בעניין המקום של שמחה קבעה כל יימשחלף המועד החוקי להגשת השגה, הופכת השומה לחלוטה, והנישוס מאבד את וכותו להשיג על ייחיובו בארנונה"י.

כבי השופטת ממשיכה וקובעת :

יילגישת בית המשפט העליון, משחלף המועד להגשת השגה, הופך החיוב לחלוט, ולא ניתן עוד לערער עליו. מדובר - לאור גישה זו - במקרה הדומה *ותר לייהתיישנות מהותיתיי (ולא דיונית) -- בה האכות של הנישום (לחלוק על תיובי הארנונה שלו), מתבטלת עס חלוף המועד להגשת השגה. לכן, אף אס העירייה איננה מגיבה לטענות הנישום במועד, וגט אס בתשובתה הראשונית היא איננה מעלה את טענת האיתור - אין בכך כדי לייהתיות'' את הזכות'י.

גם כבי השופטת קובו בפסהייד בעניין אפרתי מדפים נכסים בע"מ קבעה כל למנהל הארנונה, ואף לוועדת הערר, אין סמכות לדון בהשגה שהוגשה באיחור. מוסיפה כבי השופטת כי את שאלת וכותו של הנישום להשיב לו תשלומים עודפים יש להכתיר יכתביעה כספיתיי כזו שאינה נכללת בגדרו של סעיף 3 (א) לחוק הערריי. וכי ייהסמכות לדון בדרישת השבה אינה למנהל הארנונה ולועדת הערריי.

בעניין זה יש להחיל את עקרון 'יסופיות השומהיי, לפיו משחלף המועד הקבוע בדין להשיג על השומה, הפכה השומה לחלוטה ואין מקום להשיג עליה לפי חוק הערר.

הרציונל העומד מאחורי עקרון וה הוא הצורך להסדיר את תקציב הרשות ולמנוע אי וודאות בנוגע למשאביס העומדיט לרשותה, על אתת כמה וכמה בחלוף שנים רבות לאתר התקופה שאליה מתייחסת דרישת התשלום.

בענייננו השטח הכללי של הנכס לתיוב לא השתנה מיום כניסת העורר לנכס ב- 1.7.08, והוא שימש בסיס גם לשומה השנתית השוטפת של העורר לשנת 2013. אס הייתה לעורר השגה לגבי שטת הנכס היה עליו להעלותה בהשגה על השומה השנתית השוטפת, דבר שלא נעשה, לפיכך לעניין השטח הפכה השומה לתלוטה.

בהודעת התיוב של המשיב מיום 20.5.13, (שהתבססה על ביקורת שערכה בנכס ב- 5.5.13)

ושעליה השיג העורר ובגינה הוגש הערר דנן, לא השתנה שטת הנכס ולכן העורר מנוע מלהגיש השגה בגין שטת הנכס ב- 23.6.13, וכפועל יוצא מכך גם את חלק הערר שבפנינו המתייחט לשטת הנכס.

סוף דבר

9. מכל המקובצ עולה שאנו מקבלים את הטענות המקדמיות שהועלו ע"י המשיב, וכל שנותר

מהערר דנן הוא טענה אחת של העורר, שעניינה אופן פיצול הנכס.

כאמור, העורר הגיש ערר גם לגבי שנת 2014 (ערר 140010657) שנדון בועדת ערר בראשות עו"ד אהוד גרא.

ביום 30.9.14 ניתן ע"י אותה ועדה תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לאיחוד הדיון בשני העררים, למעט הטענות המקדמיות שנדונו בפנינו. העורר ביקש כי הדיון המאוחד בעררים יתקיים בפני הועדה בראשות עו"ד אהוד גרא. איננו רואים מניעה להיעתר לבקשה ואנו סבורים שמן הראוי לעשות כך, נוכח העובדה שמרבית הטענות שהעלה העורר לגופו של עניין מוצאות ביטוי בערר של שנת 2014.

לפיכך אנו מעבירים את הדיון על אופן פיצול הנכס שנותר מהערר דנן, לדיון בפני ועדת הערר בראשות עו"ד אהוד גרא, שתדון בו במאוחד עם ערר 140010657.

אין צו לחוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום = 5( [פ[5

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

0 2 יר ב

יו"ר: עו'יד אורה קניון חבר:/עו"ד עיר (- חבר: רו'/ח רונית מרמור

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך : יד בשבט תשעה

י 5(

. מספר ערר: ‏ !12:11/ 140011411

. מספר ועדה: | 11127

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קגיון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: רונן אליהו

- נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין אגו חוזרים על החלטתנו לפיה הערר מתקבל ככל שהוא נוגע לתקופה עד 18/1/14, וניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת העורר לשלם ארנונה עבור הנכס הנ"ל בגין התקופה 19/1/14 עד 28/2/14.

למניעת ספק ועפ"י הצהרת הצדדים ניתן בזה תוקף של החלטה לכך ששטח הנכס נשוא הערר הוא 7 מ"ר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.02.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד קניון אורה / חברה: רו"ח מרמור רונית חברה: /עאקדם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טו בשבט תשעה

205

מספר ערר: | 09:47 / 140010456

מספר ועדה: | 11128

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

. ו

העזרר/ת: קונסרבטוריון למוסיקה צהלה (ע";ר)

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כאמור בפרוטוקול הדיון.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.02.2015.

₪ /

יו"ר: עו"ד לוי אמיר .6 חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה:/עו"1/קדםן שירלי

שם הקלדנית: ענת

* ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | טו בשבט תשעה

25(

מספר ערר: | 13:14 / 140010263

מספר ועדה: | 11128

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: שמיר יורם

1+ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

העורר זומן לדיון כאשר ע"פ אישור המסירה המצוי בתיק נמסרה לו. נציין כי גם לדיון שהיה קבוע ליום 4 לא התייצב העורר לדיון והוועדה החליטה לקבוע את התיק לדיון נוסף על מנת לאפשר לו להשמיע טענותיו בפני הוועדה.

בערר טען העורר כי המקום משמש כגזרנייה והכנת שבלונות ותפירת מודלים ללקוחות סיטונאיים.

המשיב טען בכתב התשובה כי ביקורת שנערכה בנכס העלתה כי מתבצעת בנכס פעילות של תיקון, גיהוץ, ביצוע התאמות ואריזה ללקוחות סיטונאים. לטענת המשיב אין מדובר בפעילות יצרנית אשר עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לסיווג תעשייה.

המשיב ציין כי על העורר מוטלת החובה להוכיח כי מרכז הכובד של פעילותה הינה פעילות יצורית.

מעיון בדו"ח הביקורת עולה כי בנכס מכונות תפירה, מגהץ וקרש גיהוץ, מכונת גזירה, מכונת ניטים, שבלונות, ביגוד ארוז בניילון, חוטי תפירה, בדים, כלי עבודה ידניים.

המשיב קבע בהחלטה כי הפעילות הינה ייבוש, גיהוץ וכיוצ"ב ואין המדובר בבית מלאכה.

היות והעורר לא התייצב לדיון לא נסתרה טענת המשיב בנוגע למרכז הכובד של הפעילות המתבצעת בנכס ולא הוכח לפנינו כי מרכז הכובד הינה פעילות יצורית או כבית מלאכה.

העורר לא נתן לידי הוועדה כלים ולא הגיש ראיות להוכחת טענותיו.

לאור האמור הערר נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 04.02.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת אכנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/3 /

יו"ר: /עו'ד לי חבר: דר רייך זיו, רו"ח חברה: ם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140011072 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'/ר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך ציו, רו"ח

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: אורון הפקות (פינקו) בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

ערר זה עניינו החלטת המשיב מיום 23.4.14 בסוגלית סיווג הפעילות המתבצעת בנכס לצורכי חיוב בארנונה עירונית. מדובר בנכס ברתי חומה ומגדל 26 אשר סווג על ידי המשיב בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחר. העוררת טענה כי יש לסווג את פעילותה בסיווג בית מלאכה ותעשייה, אולם כאמור ההשגה שהוגשה למשיב נדחתה.

טענות העוררת

בכתב הערר טענה העוררת כי הנכס משמש לעריכת מוסיקה וסרטים כחלק מתעשיית הקולנוע.

העוררת הפנתה לפסיקת בית המשפט המחוזי וועדת הערר במספר תיקים ולטענתה קיימים חמישה מבחנים המהווים אינדיקציה לפעילות ייצורית המבוצעת בנכט: יייצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשל אתריי; מבחן ייטיבו של ההליך העסקייי; מבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי; מבחן השבחת הנכס;

ומבחן ייעל דרך ההנגדהיי. בבחינת הפעילות בנכס, יש להגיע למסקנה כי פעילות עריכה והקלטה ראול שתתוייב לפי סיווג מלאכה ותעשייה.

העוררת טענה לאפליה בנוגע לסיווגה לעומת סיווג נכסים אחרים כדוגמתה, שסווגו בסיווג מלאכה ותעשייה.

העוררת טענה כי לאור תיקון לצו הארנונה לשנת 2014 יש לסווגה, באופן חלופי, כיאולפן הקלטהי ולחלופי חילופין לפי סיווג ידאו ארטי (ככל שהתיקונים לצו כאמור יאושרו על ידי שר-האוצר והפנים).

טענות המשיב

במסגרת כתב התשובה לערר טען המשיב כי טענות העוררת נדונו ונבחנו לאתרונה במסגרת ערר קודם שהוגש על ידיה -- עררים מאוחדים 140008616, 140007689 אורון הפקות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (ההחלטה ניתנה ביום 19.11.2013). בהחלטה זו נקבע כי בבחינת הפעילות שמתבצעת בנכס בהתאם למבתנים השונים, נוטה הכף לסיווג העסקי והשירותים על פני פעילות *יצורית כבית מלאכה ותעשייה; ''העוררת 'מרכיבה' מצילומים שונים שלא מתבצעים בנכס, סרט ועורכת אותו בצירוף כיתוב,

עף

.10

מוזיקה ואפקטיט, אולט אין המדובר ב''יש מוחשי חדש אלא ביש מוחשי קיים בתוספות שונות. אומנם יש בפעילות משום השבחה מסוימת של הצילום הראשוני אולם אין המדובר בהיקף אשר יש לראות בו משום יצירת מוצר חדש מחומרי גלם, בבחינת ליבת הפעילות הייצורית אל מול פעילות מתן שירותים, טבורים אנו כי מדובר במתן שירותים ולא בפעילות ייצורית כבית מלאבה ותעשייה'י.

המשיב טען כי ההחלטה הנייל מהווה השתק פלוגתא.

המשיב טען כי הערר הוגש באיחור של כ-20 ימים ממועד משלוח ההחלטה לעוררת.

המשיב טען כי אין מקום לדון בטענת אפליה שמעלה העוררת בכתב הערר במסגרת ההתדיינות בוועדת הערר.

בהתייחס לטענות החלופיות נטען כי כל עוד לא אושרו חתיקונים לצו בנוגע לאולפן הקלטות ווידאו ארט, אין מקום להתייחס לטענות והדיון צריך להתבצע על פי צו הארנונה לשנת 2013 התקף.

לגופן של טענות טען המשיב כי גם אם יתקבלו טענות העוררת בנוגע לאופי פעילותה בנכס, טענות המוכחשות לאור ביקורת שנערכה במקום, אזי העוררת מעניקה שירותי הפקה של פרסומות וסרטים למגוון לקוחות. מדובר בפעילות שלגביה נקבע בהחלטות של ועדת הערר כי אינה מהווה פעילות המתאימה לסיווג מלאכה ותעשייה.

דיון מקז'מי ומטגרת המחלוקת

.15

בתאריך 5.11.14 קיימה הוועדה דיון מקדמי בהשתתפות הצדדים. בכל הנוגע לטענת המשיב בדבר איחור בהגשת הערר הבהיר בייכ העוררת כי התלטת המשיב בהשגה התקבלה במשרדו בתאריך 19.5.14 כפי שמופיע עייג ההחלטה שצורפה לערר בחותמת (הערה -- בפרוטוקול הדיון צויין כי ההחלטה התקבלה בתאריך 19.4.14 אולם צייל 19.5.14 כפי שמופיע עייג ההחלטה בחותמת יינתקבליי).

בהתייחס לטענה בדבר קיומו של השתק פלוגתא לאור ההכרעה בטענות בנוגע לשנים 2012-2013 נטען כי לא חוגש ערעור מינהלי על ההחלטה אולם המצב המשפטי השתנה לאור ההלטת בית המשפט המחול שניתנה בעניין עמיינ (מחווי תייא) 46699-10-13 זד פלמס בע"מ נ. מנחל הארנונה של עיריית תייא (מיום

64) נ(להלן: ייד פלמסיי) ולאור השינויים שחלו בצו הארנונה לשנת 2014.

בייכ העוררת הבהיר כי העוררת אינה תולקת על העובדות כפי שפורטו בביקורת ע"י המשיב והעובדות הרלוונטיות לא השתנו לעומת השנים הקודמות.

בייכ העוררת הוסיף כי כל שנה עומדת בפני עצמה וניתן להגיש השגה וערר. בנוסף טען כי לאור דוח '

הביקורת וסעיפים 24-23 לכתב התשובה ישנם שינויים עובדתיים אשר יכול ויש בהם כדי לשנות את תוצאות החלטת הוועדה שניתנח בגין שנים קודמות.

בייכ המשיב טענה בפנינו כי לאור העובדה שלא הוגש ערעור מינהלי על ההחלטה הקודמת של הוועדה שניתנה בעניין וכך שעובדות המקרה לא השתנו, חל הכלל של השתק פלוגתא. בהתייחס להחלטה שניתנה בעניין וד פילמס נטען כי אין המדובר בפסק דין מחייב ואף לא פסק דין היחיד בנושא, כאשר קיימת פסיקה בה נקבע אחרת.

בנוגע לשינוי צו הארנונה לשנת 2014 נטען כי כל עוד לא אושרו השינויים לא ניתן להתייחס אליהם.: בכל מקרה העוררת אינה אולפן הקלטות ואף לא סטודיו המשמש אומן בודד לעריכת וידאו וממילא התיקונים לצו אינם רלוונטיים.

לאור הדברים האמורים קבענו כי הצדדים יסכמו טענותיהם בהתליחס לטענות המקדמיות.

דיון והכרעת

הטענה לאיחור מועד הגשת ערר

.19

לפי סעיף 6(א) לחוק חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976, הערר יוגש בתוך

0 ימים ממועד מטירת ההחלטה לעורר:

ערר וערעור

6. (א) חרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו

רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר.

המשיב טען כי ההחלטה נשלחה על ידו בתאריך 30.4.14 ולא הציג הוכחה בדבר מועד מסירת ההחלטה לעוררת. ההחלטה נשלחה לבייכ העוררת ישירות ועל פי חותמת נונקבל וטענת בייכ העוררת בפנינו חיא התקבלה במשרדו בתאריך 19.5.14. היות והערר הוגש בתאריך 18.6.14 אנו דותים את הטענה בדבר איחור בהגשת ערר.

השתק פלוגתא

בפתח הדיון טען בפנינו בייכ העוררת כי לא חל שינוי עובדתי בעניינו של הנכס. בהמשך נטען כי יתכן ויש שינוי עובדתי אשר יכול ויש בהם כדי לשנות את תוצאות החלטת הוועדה שניתנה בגין שנים קודמות אולם לא הובהר קיומו של שינוי עובדותי כלשהו.

כן נטען כי חל שינוי משפטי המצדיק בירור נוסף, שינוי בצו הארנונה וכי כל שנת מס עומדת בפני עצמח.

בעניין עמיינ (מחוזי ת'יא) 268/08 קרן ביטוח נזקי טבע בחקלאות בע'ימ ג' עיריית תל אביב יפו תק-מח

1), 18225 בעמ' 18230 התייחס בית המשפט לסוגיה וקבע:

'יהטענה הנכונה לפיה כל שנת מס 'עומדת בפני עצמה'' אינה מהווה נימוק עצמאי לשינוי החלטתה המנומקת של ועדת הערר משנת 1992, ללא כל נימוק נוסף. /י

בעניין עייא 823/08 אריה חזן נ' רשות המיסים(פורסם ביינבויי 4.1.09), נקבע כי בעניינים פיסקליים כאשר התביעה נדונה לגופה והוכרעה ע"י בית המשפט המוסמך, אין מקום להיוקק לתביעה נוספת המבוססת על אותה עילה.

בעניין (מחוזי י-ם) עייא 59970-12-12 מועצה מקומית מעלה אפרים נ' דיגרמן חברה לבנין ופיתוח בע'ימ (מיום 30.7.13) דן בית המשפט בהרחבה בקריטריונים להתלת השתק הפלוגתא. בית המשפט קבע כך:

''מאחורי דוקטרינה זו עומד הרעיון של סופיות הדיון, וככזה, אין הוא בלל טכני פורמאלי, אלא כלל שימושי המיועד לשים קצ לדיונים משפטיים ולמנוע הטרדתו של בעל דין יריב על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק. השיקולים העיקריים המעצבים את תוכנו של כלל

ההשתק, ותוחמים את גבולות חלותו, הם האינטרס הציבורי כי יהיה סוף לדיוני המשפט, והאינטרס הפרטי של בעל הדין, שלא יהיה נטרד מספר פעמים בשל אותה עילה או אותה פלוגתא, שיקולים אלו שלובים יחדיו, ומהווים תמריץ ראוי לבעלי הדין לרכז ולמצות את זכויותיהם הדיוניות במסגרת התדיינותית אחת (נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991), 12-15 (להלן: *'ילצמן''). השתק הפלוגתא הוגדר על ידי

כב' הנשיא אגרנט כדלהלן:

"הכלל העיקרי האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדיון וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות. העיקר הזה ידוע בשם הכלל של ו0800₪

50 ויש המכניס אותו בשם "השתק עקיף |8ז )601!8%0‏ "

((6500060א1 ''השתק הפלוגתא) "(|65+0006 58506!) "ע''א 246/66 שמואל קלוז'נר נ' רנה שמעוני, פ''ד כב(2) 561, 584 (1968), ראו גם ע'/א 9 שלמה אבני נ'י משה גליקסמן, פייד לה(1) 92, 95-97 (1980).

עם השנים עיצבה הפסיקה מספר תנאים על מנת לבחון את קיומו של

השתק הפלוגתא:

הראשון, כי הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

השני, כי התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק היה יומו בבית המשפט ביחט לאותה פלוגתא.

השלישי, כי ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא הנובע מהעדר הוכחה;

והאחרון, כי ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה (ע'/א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פייד נד(1) 642, 0 (2000), כן ראו זלצמן 141, וכן אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, התשס''ט-2009), 112, 114). (הדגשות הוספו).

. חינה כי כן, הטענה לפיה ייכל שנה עומדת בפני עצמחיי, חרף קיומה של החלטה קודמת של ועדת ערר או ערכאות אחרות שנדרשו לנושאים שבמחלוקת, אינה יכולה לעמוד באופן עצמאי.

. שומה עלינו לבחון האם מתקיימים התנאים להחלת 'יהשתק פלוגתאיי.

. נבחן האם מתקיימים התנאים בענליננו:

א. בהתייחס לתנאי הראשון - האם הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא,

על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

בדות הביקורת שנערך מטעם המשיב ביום 10.4.14 שעמד בבסיס החלטה נשוא הערר צויין כי לדברי ניר אורון (סמנכ"ל העוררת) המקום משמש כסטודיו לעריכת סרטים; במקום מבצעים עריכת סרטי הדרכה, עריכת סרטי אנימציות ועריכה ממוחשבת לסרטים; לא מבצעים בנכס עבודות צילום כלשחן.

העוררת טענה בכתב הערר כי השימוש בנכס הוא לעריכת מוסיקה וסרטים.

בהחלטת הוועדה בתיק הערר הקודם (עררים מאוחדים מס' 140008616; 140007689) קבענו בי הצדדים לא חיו חלוקים מבחינה עובדתית - העוררת עוסקת בהפקת סרטונים מסוגים שונים, כגון סרטי תדמית, סרטים שיווקיים, אריזות גרפיות וכוי; החברה שולחת צלם ללקוח או שהלקוח מביא לחברה את חומרי הצילום והפעילות שמתבצעת בנכס היא הפקת הסרט. כך מתבצע לצורך הפקת סרטי תדמית, סרט מוטיבציה, סרט הדרכה וסרט לקידום מכירות. מנהל העוררת תאר מספר התקשרויות להפקת סרטים עם מזמלנים שונים, כגון עם המרכז הטכנולוגיה החינוכית, אשר הפיקות לכל המנהלים סרט לאירוע במסגרתו רואיינו מנהלי בתי ספר ממגזרים שונים; עס חברת סלקום ליצירת סרט הדרכה לתיקון מכשיר; עם חברת עמינח לעניין מזרון.

בייכ העוררת הבהיר בדיון כי אין מחלוקת עובדתית ולאחר מכן ציין כי יתכן והאמור בסעיפים 24-23 לכתב התשובה יש בו כדי לשנות את תוצאות החלטת הוועדה שניתנה בגין שנים קודמות. בסעיף 23 לכתב התשובה התייחט המשיב לדוח הביקורת מיום 10.4.14, כי לא נראו חומרי גלס, מכונות או פריט כלשהו המעיד על פעילות תעשייתית או יצרנית; במקום נראה ציוד כגון מחשב, שולחן וציוד משרדי ונציג העוררת ציין כי הנכס משמש כסטודיו לעריכת סרטי הדרכה וכוי.

הלכה למעשה, אין באמור בסעיפים האמורים בכתב התשובה בכדי להשליך על ההיבטים העובדתיים הנדרשים לערר ולו היו כאלה, שומה היה להתייחס לשוני העובדתית באופן פרטני וברור, כך שניתן היה להתייחס לשוני עובדתי ככל שקיים. לאור זאת ובשים לב לכך שבתחילת הדיון הובהר כי העוררת לא חולקת על העובדות והעובדות לא השתנו לעומת השנים הקודמות, אנו קובעים כי התנאי הראשון למבחני השתק פלוגתא מתקיים.

ב. בהתייחס לתנאי השני - האם התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא, ולצד שנגדו מועלית טענת

-ההשתק היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא - ועדת הערר קיימה הליך משפטי והכריעה בטענות לגופן לאחר שמיעת שני הצדדים, מתן אפשרות לשני הצדדים להגיש ראיותיהם, קיום דיון הוכחות והגשת סיכומים בכתב.

ג. | בהתייחס לתנאי השלישי - האם ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט

באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא הנובע מהעדר הוכתה - בהחלטה בעררים הקודמים ניתנה הכרעה מפורשות בטענת העוררת בהתייחס סיווג הנכס עפ"י פעילותח.

ד. בהתייחס לתנאי הרביעי -- האם ההכרעה הליתה תיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה -

התשובה לכך חיובית, והיא עומדת בבסיס המחלוקת.

8. חינה כי כן, כל ארבעת התנאים המקימים את ייהשתק הפלוגתאיי, מתקיימים בענייננו.

9. נותרה הטענה בדבר שינוי המצב המשפטי לאור פסק הדין שניתן בעניין וד פילמס. בעניין זה נדונה פעילות

של פוסט פרודשיין לגביה נקבע כי מדובר בפעילות אשר ממלאת אחר המבתנים בסיווג תעשייה. הגם שספק רב אם ניתן לראות בפסייד וה משום שינוי משפטי המצדיק התדיינות חדשה, מדובר במקרה פרטני שנבחן לגופו ואין בו כדי להוות בסיס לסיווג כל נכס בו מתבצעת פעולה של הפקת ווידיאו בסיווג תעשייה בענייננו נבחנה הפעילות לגופה ונמצאה כי אין היא עומדת במבחניס שנקבעו בפסיקה לסיווג תעשייה ואין מקום לדון בכך מחדש.

0. בכל הנוגע לטענות בדבר שינוי צו הארנונה, אנו נמצאים כיוסם בתום שנת 2014 לאחר שאושרו חלק

מהבקשות לתיקון צו הארנונה. התיקון שאושר בהתייחט לאולפני הקלטות אינו רלוונטי לענייננו לנוכת הפעללות שמבצעת העוררת. בנוגע לטענת העוררת ביחס לתיקון פריט האומנים בצו הארנונה (סטודיו ווידאו ארט), מבלי להתייחס לכך שספק אם סעיף גה רלוונטי, הוא לא אושר ואינו תקף.

1. בנסיבות העניין דין הערר שבפנינו להידחות על הסף.

2. בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.

1. ניתן בהעדר הצדדים ביום 4.2.2015.

- בהתאט לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיוסם קבלת ההחלטה. \

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייו -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב ,

לוייר: עו"ד המיר ש חבר: דייר צו רייך, רו"ח חברה: | קדם

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 14001046 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך זיו, רו'ית

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררים: 1. דורון מתתיהו

2. טל מתתיהו

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

1. במסגרת הערר דנן נתקפת החלטת המשלב מיום 7.5.14 שעניינה בשני נושאים: (1) חיוב שטח

מרתף; (2) חיוב שטח הנכס וסיווגו לפי שנת בניה.

טענות העוררים

2 בכתב הערר טענו העוררים כי הס המחציקים בדירת מגורים הבנויה בקומת קרקע ובקומת מרתף, הנכללת במסגרת בית משותף דו קומתי דמול יירכבתיי. הדירה במתכונתה הנוכחית הינה תולדה של תוספת בניה שבוצעה על ידי בעליה הקודמים בשנת 2005. במקור, מדובר היה בדירה קטנה בשטת של 50 מ"ר בלבד שנבנתה בשנות ה-50.

3 ביחס למרתף, טענו העוררים כי החל משנת 1992, צו הארנונה מעניק הקלה בהתליחס לשטח מרתף בוילות, כאשר החיוב הוא בגין 75% משטח המרתף. לטענתם, הרציונל שהביא להתקנת הוראה גו היא הפחתה בשיעור הארנונה בהתייחס לקומות תת קרקעיות בשונה משטחים עיליים. משכך, יש להחיל הוראה זו לא רק בהתייתס לבית מגורים מסוג ייוילהיי.

העוררים טענו כי תעריף הארנונה למייר של שטתים עיליים בוילות שווה לתעריף בדירות גדולות אך בכל וּאת, לגבי מרתפים בדירות גדולות לא הוחלה הוראה מקלה כאמור.

4. עוד נטען כי תוכנית בניין עיר ייעי מרתפיסיי הבדילה בין שני סוגי בניינים. לטענתם דירת

מגורים בבית משותף רגיל, לא ניתן היה להרתיב על ידי חפירת מרתף מתחתיה ועל ידי חיבור פנימי של הדירה למרתף. העוררים הרחיבו טיעונם בנוגע לתוכנית בניין עיר כאמור וטענו כי יש לקרוא את ההוראה המקילה כך שתחול גם על דירתם.

5. העוררים התייתסו לפסיקה שניתנה בעניין על ידי בית המשפט המחוזי אולם טענו כי אין

בפסיקה זו כדי להשליך על האפשרות ליתן בעניינם את הדעת לפרוטוקול מועצת העירייה ולהיסטוריה החקיקתית ולהסיק שאת ההוראה חמקילה יש להחלל גם בעניינם.

6. ביחס לסיווג המשנה של הדירה, טענו העוררים כי לאור העובדה שהדירה המקורית הורחבה,

בנוסף לסיווגה בהתאם לשנות הבניה (שנת הבניה המקורית והשנה בה נבנתה התוספת), יש להתייחס לשני חלקיה גם בהתליחס לשטח בנפרד, כך שהחיוב לא יחיה לפי דירה אחת בשטח כולל אלא תוך פיצול רעיוני לשתי דירות לפי השטחים שנבנו בתקופות שונות.

7. העוררים טענו כי ברוב המקרים שטחים במעטפת אחת ללא חציצה פיוּית שנבנו באותו ומן

יהוו יחידה אחת לצורך התיוב. אולם כאשר הבניה בוצעה בתקופות שונות, יש להפעיל תריג ולמרות היעדרה של חציצה פיצית בין השטחים, יש להתייחס אליהם כאילו מדובר בשטחיט נפרדים בהתייחס למייר כל יחידה עת נקבע שיעור החיוב לפי שנת בניה - ייפיצול רעיונייי.

טענות המשיב

8 בכתב התשובה טען המשיב כי במסגרת הערר נתקף למעשה צו הארנונה וטענות העוררים אינן בסמכות ועדת הערר.

9. בתתייחס לתיוב המרתף טען המשיב כי העוררים מצטטים ציטוטים חלקיים מישיבת מועצת

העיר ולא ניתן לגור מהם את המסקנות המרתיקות לכת של העוררים. המשיב טען כי בפסיקת בית המשפט המחוצי בעניין נשקלו טענות דומות ובכלל וּה דרך חקיקתו של צו הארנונה במועצת העיר כאשר בעניין אייזן הלן נקבע כי ''העובדה שאין הסדר לתעריף מיוחד למרתף בבית דירות, אינה אומדת שניתן על דרך היקש להשוות את התעריף לזה של מרתף בוילה"י.

0. בהתליחס לטענות העוררים בנוגע לשנת הבניה, כך שהדירה שלהם תחולק לפי שנת בנייה

לשני נכסים נפרדים, וכל אחד מהם יחוייב כאילו היה מדובר בדירה הקטנה מ-140 מ"ר (למרות שהדירה כולה בשטח העולה על 140 מ"ר), נטען כי מדובר בטענה שאינה יכולה להתקבל. צו הארנונה קובע את הסיווג לפי שנת הבניה וגודלה של הדירה. היות וגודל הדירה מעל 140 מ"ר, אין וה משנה מה שנת הבניה שלה לעניין זה. נטען כי לא מדובר ב-2 דירות אלא בדירה אחת גדולה, ולכן בהתאט לתכלית הצו - להטיל ארנונה בתעריף גבוה יותר ביתס לנכסים הגדולים מ-140 מ"ר, אין מקוט להיעתר לטענות העוררים.

דיון והכרעת

1. ביום 22.10.14 קיימנו דיון במהלכו טענו באי כוח הצדדים טענותיהם. בייכ הצדדים הסכימו

כי אין מחלוקת עובדתית הדורשת בירור עובדתי. הצדדים ביקשו לתגיש סיכומים בכתב ומשהוגשו, התיק בשל להכרעה.

העובדות שאלנן שגויות במחלוקת הן:

א. העוררים מחזיקים בדירה ששיטתה 210 מ"ר.

ב. מדובר בדירת בבניין מגורים שאינה וילה.

ג. | הדירה מורכבת מקומת קרקע בשטח של 93.34 מ"ר וקומת מרתף ששיטחה 117.02 מ"ר.

ד שטח של 0 מ"ר מחוייב לפי שנת בניה 1956; שטח של 160 מ"ר מחוייב לפי שנת בניה 5 (תוספת הבניה).

חיוב המרתף- האם חל סעיף 1.3.1ה' לצו הארנונה המתייחס לוילת

סעיף 1.3.1ה' לצו הארנונה קובע כך: ''שטח מרתף בוילות, המשמשות למגורים בלבד, *חויב ב-75% משטחו בלבד'י.

על פי צו הארנונה מוגדרת 'יוילתיי כך: ''בנין המכיל יחידת מגורים אחת או יותר ולכל אחת מהן כניסה נפרדת שלא דדירך חדר מדרגות משותף'י.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנכס של העוררים אינו ייוילהיי כהגדרתה בצו הארנונה.

העוררים טענו בהרחבה בכתב הערר והוסיפו טיעונים בסיכומיהם, כי עת הותקן פריט 1.3.1 הי לצו הארנונה, על פי התשתית התכנונית התקפה לא היו אמורים היו לחימצא דירות מגורים עס מרתף. נעיר כי על אף הניתות המעמיק שהובא בכתב הערר, איננו סבורים כי יש בכך כדי לעמוד בנטל לבסס את התשתית התכנונית בהתייחס למרתפים בעיר תל אביב ובפרט בהתייהס לנכט נשוא הערר.

הלכה למעשה מבקשים העוררים להרחיב את ההגדרה שבצו הארנונה המתייחסת ל-ייוילהי', ולכלול גם דירות בבניין משותף. ספק אם ועדת הערר היא הפורום המוסמך לקבוע ואת, שכן לכאורה מדובר בתקיפת צו הארנונה, בשים לב לכך שהוראות הצו בעניין וח מתייתסות מפורשות רק לוילה. בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, סמכות מנהל הארנונה ובהתאמה סמכות ועדת הערר מוגבלת לעילות המפורטות בסעיף 3(א) לתוק והם נעדרי סמכות ''לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של חרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א)'י.

נוסיף כי סוגיה דומח נדונה לאחרונה על ידי בית המשפט המחווי בתל אביב בשיבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים בעניין עמיין 20420-07-12 ענת חרחס נ' מנהל האונונה של עיריית תל אביב (פורסם ביינבויי 31.1.13). בעניין זה נטען כי להחיל פרשנות מרתיבה למונת ייוילהיי המוגדר בצו בארנונה כייבניין המכיל יחידת מגורים אחת או יותר ולכל אחת מהן כניסה נפרדת שלא דרך חדר מדרגות משותףיי, פרשנות אשר תכניס לגדרו של המונח את נכסה של המערערת וכפועל יוצא, סעיף 1.3.1. ה לצו הארנונה, יחול עליו. בית המשפט דחה

את הטענה וקבע כי אין להרתיק לכת עד כדי קבלת הפרשנות המוצעת. בית המשפט קבע כי *... הקביעה אם נכס כזה או אחר נכנס תחת הגדרת מונת בצו הארנונה, צריכה להעשות על פי העמידה בקריטריונים שנקבעו ולא להיגזר מתוך השאלה אילו הפחתות בחיוב בארנונה יכולות להתקבל מכוח הטיווג שיקבעיי. בית המשפט קבע כי '/אין לקבל את טענת המערערת לפיה הנכט במקרה בו עסקינן עונה על הגדרת המונח ''וילה'', ומן הטעם הזה להפחית את התיוב עבור שטח המרתף ל- 75% משטחיי.

בניגוד לטענת העוררים קיימת אבחנה בצו הארנונה בין וילות לבין דירות, כאשר רק דירות בשטת מעל 140 מ"ר מחוייבות באופן דומה אולם לא דירות בשטח עד 140 מ"ר. בכל מקרה קיימת הגדרה מפורשת בצו הארנונה בחתייחט למונת ייוילהיי שלא ניתן להתעלם ממנה.

לאור האמור אנו דוחים את טענת העוררים בנוגע לחיוב שטח המרתף.

סיווג ''חלקי'' דירה לפי גודל ושנת בניה

אין מחלוקת כי מדובר בדירה בשטת העולה על 140 מ"ר. העוררים מבקשים לפצל באופן תיאורטי או רעיוני את הדירה כך שכל שטח שנבנה בזמן שונה, יחוייב על פי תעריף שונה מבתינת מייר על אף שמדובר בדירה אחת. איננו מקבלים זאת. צו הארנונה קובע בסעיף 2.3 כי כל מחזיק בדירת מגורים בעיר, ישלם ארנונה כללית לפי התעריפים המפורטים בצו, בהתייחס לכל מייר ביחידה. סוג הבניין נקבע על פי הגדרות שונות ולפי איוורים: באיוור 1 ו-2

החלוקה היא: וילות בכל שטח+דירות מעל 140 מ"ר; דירות עד 140 מ"ר. גס כאן, טענות

העוררים מהווים תקיפת צו הארנונה כאשר העוררים מבקשים לא להתייחס לדירה בכללותה אלא לחלקים ממנה, לפי תקופת בניה. למעשה מבקשים העוררים להתייחס לדירה, כאילו מדובר בשתי דירות נפרדות אולם לא כך הדבר.

מעבר לכך, סעיף פא' לחוק ההטדריס במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)

התשני'ג-1992 מתייתס להעלאת סכום הארנונה שהיח מוטל על הנכס אילולא שופף. סעיף קטן (ב) מוסיף כי אם נוסף לנכס שטת עקב שיפוץ, רשאית המועצה להטיל ארנונה על השטח הנוסף לפי סיווג המשנה המתאיט לאחר השיפוצ.

בענייננו, עס הרחבת הדירה, נוצר נכס שונה - דירה בגודל העולה על 140 מ"ר ולא ניתן להתעלם מכך. אומנם העירייה פעלה בהתאם להוראות החוק כאמור והמשיכה לחייב שטח של 50 מ"ר מהדירה לפי שנת גמר הבניה במקור, וואת בהתאם להוראות סעיף 2.1 ולסעיף פאי לחוק ההסדרים, אולם אין בכך בכדי לאיין את העובדה כי הנכס הפך להיות דירה בשטת העולה על 140 מ"ר. נציין כי סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה מבהיר ומגדיר את יייחידת הבנילויו

באופן הבא: '*בשטח הבנין, נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבנין, לרבות יציע וכל שטת

מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיית'י.

4. בענייננו לא מדובר רק בשיפוצ הדירה המקורית אלא בתוספת בניה אשר הובילה להשבתת

הנכס ומטבע הדברים לעליית ערכה הכלכלי. בעניין עת'ימ (מחוזי תייא) 1234/07 נילי ויגברג בי מנהל הארנונה-עיריית תל-אביב פדאור 22(07) 179 (2007) התייתס בית המשפט לרציונל

החיוב לפי שנת בניה למועד הקמת קומות נוספות בבניין וקבע כך:

יילא מדובר בשיפוץ של המבנה הישן או היחידות הישנות אלא בתוספת חדשה של 2.5 קמות ושל 7 יתידות דיור, באופן שנבנה למעשה בניין חדש או חלק מבניין חדש על גג המבנה הישן, כשבניה זו השביחה את הנכס של העותרת וברור גם שהערך הכלכלי של דירה חדשה עולה על הערך הכלכלי של דירה ישנה'י.

5. רוסטוביצ בסיפרו ארנונה עירונית בעמי 499 התליתס לשיפוץ בבניין והחלת תעריפים שונים

על אותו נכס כך:

ייהתוצאה היא כי על בניין ששופץ והוגדל יכולים לחול שני תעריפי ארנונה שונים, למרות שנעשה אותו שימוש בכל הנכסיי.

6. ובהמשך (בעמי 499), דן בהפיכת מבנה ישן מפת למבנה מאבן בשטח גדול יותר:

'יסוגיה אחרת היא מה דינו של בניין ישן שנהרט ונבנה בניין חדש תתתיוז כך למשל, אס פחות ישן בן 100 מ"ר הפך בעקבות השיפוצ לבניין אבן חדש בן 200 מ"ר, רשאי פקיד השומה להשית תעריפי ארנונה של בניין חדש בגין כל 200 המייר שנבנו ולא רק בגין 100 המייר שנוספו, ולעשות זאת לפי תעריף של בניין אבן ולא של פחוניי.

7. לו היינו הולכים לפי גישת העוררים, אצי לו שיפוץ ובניה נוספת היתה מובילה להפיכת וילה

בשטח של 50 מ"ר לבניין דירות, עדיין היה צורך להתייחס לשטח המקורי כוילה, על אף שלא כך הדבר והוילה המקורית הפכה לחלק מבית דירות. ניתן להרחיב באפשרו:ות שונות, אולם אין צורך בכך שכן בענייננו מדובר בדירה אחת וכך יש להתייחס אליה עת נקבע התעריף למייר ללא כל פיצול רעיוני ותיאורטי.

8. בניגוד לטענת העוררים, לא מיתן להתעלם מכך שהבניה הנוספת הובילה לכך שהתקבלה דירה

בשטח העולה על 140 מ"ר ולכך יש משמעות על פי הוראות צו הארנונה. הנכס של העוררים הוא דירה אחת ובהתאם לשטחה הכולל יקבע תעריפה על פי צו הארנונה.

9. בנוסף נעיר כי פיצול יחידה אחת אינטגראלית ליחידות נפרדות ושונות, הינו בניגוד לפסיקה

לפיה אין לפצל נכס המקיים מחות אחת, קרי נכס הומוגני, לנתחים קטנים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו (רי עייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עיריית ראשון לציון (9.2.2003)).

נוסיף עוד כי טענתה של העוררת בדבר פיצול השטתים וקביעת תעריף לתלקים השונים על פי שטחיהם, לפי תעריף של דירה עד לשטח של 140 מ"ר עומדת בסתירה לטענה הראשונת של העוררים המבקשים להתיל על דירתם את ההוראה המתייחסת למרתף בוילות. בדומה לעניין ענת חרחס, גם כאן מועלות טענות סותרות, כאשר מחד גיסא נטען כי לצורך תיוב המרתף יש להתיל על הדירה את הכללים בנוגע לוילות ומאידך גיסא, בנוגע לתעריף השטחים במייר נטען כי יש להתיל תעריף לפי שטחים שאינם עולים על 140 מ"ר (ולא את התעריף המתייחס לדירה מעל 140 מ"ר - תעריף זהה לתעריף וילות). בענין חרחס נקבע לעניין ּה כך: '*מסקנת זו נכונה ביתר שאת, לאור העובדה כי מערערת מנסה לאחוז בחבל בשני קצותיו, שעה שלצורך חיוב הארנונה המופחת של המרתף, היא טוענת כי הנכט נכנס לגדרי המונח "וילה'י ואילו ביחס לחישוב שטחו הכולל של הנכט, נטען כלשונה, כי ''אין המדובר באחוזה רחבת ידיים וגם לא בוילה או בית פרטי. עסקיגן בדירה מורחבת, הנמצאת בבניין '/רכבת'י ישן...* .

לאור האמור, אנו דוחים את הערר גט בהתייתס לטענה בדבר פיצול רעיוני של שטח הדירה ואי קביעת התעריף לפי שטח הדירה בכללותה.

לסיכום, הערר נדחה. בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 4.2.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים ליימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האילנטרנט של המשיב

0 |

יו'יר: עדלד אמור לוי חבר: דרי רייך זיו, רו"ח בו ו

שס הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לעגייני ארגונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טו בשבט תשעה

205(

מספר ערר: | 11:54 / 140011431

מספר ועדה: | 11128

. בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העוררים: גרטל פישל,גרטל פרידה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

העוררים זומנו לדיון וכפי שניתן ללמוד מאישור המסירה המצוי בתיק, אולם לא התייצבו ומשכך תכריע הוועדה על סמך החומר המצוי בתיק.

במסגרת הערר טענו העוררים כי יש להעניק להם פטור מתשלום ארנונה בגין נכס ריק.

העוררים טענו כי הפטור שניתן להם בשנת 99 בגינו המשיב קבע כי לא ניתן להעניק להם פטור בגין נכס ריק לתקופה נוספת, ניתן עקב שיפוץ הביוב ברחוב ולא בגין נכס ריק.

העוררים טענו כי בשנת 99 העירייה התחשבה בבעלי הנכסים לאורך כל הרחוב ונתנה מיוזמתה פטור כתוצאה מהצפות קשות שהיו לאורך שדרות ירושלים.

המשיב צרף לכתב התשובה את ההודעה שניתנה לעוררים מיום 8/8/99 בה צויין כי פניית העוררים מיום 27/6/99 נבדקה ע"י מנהל אגף לחיובי ארנונה ובהסתמך על הביקורת שנערכה בנכס הוענק פטור מתשלום ארנונה בגין נכס ריק החל מתאריך 1/7/99 ועד 31/12/99.

במכתב הובהר כי עפ"י תקנה 13 הפטור יינתן לנכס כנס ריק פעם אחת בלבד כל עוד לא שונתה הבעלות.

העוררים לא טענו כי השיגו על החלטה זו משנת 99 ולא ביססו את טענתם כי עילת הפטור משנת 99 הייתה סיבה אחרת בשונה מהאמור במכתב המשיב מיום 8/8/99.

בנסיבות העניין חל האמור בסעיף 13 (ג) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) אשר קובע כי ההנחה בגין נכס ריק תינתן למשך תקופת בעלותו של אדם בבגיין וכל עוד לא שונתה הבעלות בו.

לאור האמור אין לנו אלא לדחות את הערר.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 04.02.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר/האינטרנט של המשיב.,

יו"ר: עו"דששייאמי חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חבכה? צו]דו קדם שירלי

שם הקלדנ נת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טו בשבט תשעה

05"

מספר ערר: | 12:08 / 140011441

מספרועדה: | 11128

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: רונן אלישע

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

במסגרת הערר נטען כי יש לתת לנכסים נשוא הערר פטור לנכס לא ראוי לשימוש לאור ההריסה והבניה שמתבצעת בנכס. נטען כי אין חיבור למים, אין אפשרות גישה לחנות ולבניין כולו. הבניין מגודר ואין אפשרות כניסה אליו.

במהלך הדיון פירט העורר את שלבי הקמת הפרויקט, כאשר עפ"י ההיתר הבניה שהוצג מדובר בהקמת מספר קומות נוספות, פיר מעלית. מעיון בביקורת שנערכה מטעם המשיב מיום 1/7/14 ניתן ללמוד כי החלה הבניה בפרויקט כאשר המבנה מגודר, החלה יציקה של פיר מעלית, מסביב לבניין בוצעה טפסנות ליציקת בטון, מרפסת בקומה ראשונה פורקה וניתן לראות את הרלסים ממתכת.

בביקורת צויין כי מתבצעות בבניין עבודות בניה והריסה חיצונית הכוללות עבודת טפסנות רבות, הריסת מרפסות, עבודת יציקה בטון בקרקע לחיזוק המבנה, הכנתה למעלית, עבודות עפר סביב לנכס, לדברי מנהל העבודה במקום הנכסים ריקים וללא פעילות. נראו בתחום הבניין חומרי בניה וברזלים ופועלי בניין.

בדיון הציג בפנינו העורר תמונות של החנות ושל דירת המגורים אשר ניתן לראות כי בחנות מבוצעת עבודה של בניה וקשירה של טפסנות ויציקה מסביב לחנות. העורר ציין בפנינו כי דירת המגורים נהרסה לגמרי והוצפה מים.

מבחינת כלל החומר שהוצג לפנינו אנו סבורים כי ניתן לתת פטור לנכסים לפי סעיף 330 לפקודת העיריות וזאת גם בהתייחס לדירה שלא ניתן לנתק אותה מכלל הבניין שכולו נמצא בהריסה ובבניה.

הפטור יינתן החל מיום 30/6/14 מועד הפניה של העורר למשיב לבקשת הפטור.

מספרי הנכסים נשוא הערר הם: 2000126476 ו- 2000126481.

בגין נכס 2000374600 ניתן פטור כנכס לא ראוי לשימוש החל מיום 30/6/14, והחלטה זו תחול גם על נכס זה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.02.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלליֶת)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד לוי אמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : טז בשבט תשעה

מספר ערר: | 12:08 / 140011401

מספר ועדה: | 11129

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: הרוש סלומון-דוד

-נ ג דד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף החלטה להסכמה בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.02.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ |

יו"ר: עו"ד מאוך יהודה חברה: עד ק | חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית

.. שליד עיריית תל אביב-יפו

ו תאריך: | טז בשבט תשעה

מספר ערר: | 11:31/ 140011413

מספר ועדה: | 11129

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העוררת: לי קרן אמ השקעות בע"מ,זד. אם. אס. בע"מ

- נב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.02.2015.

יו"ר: עו"ד מאור יהודה חבר: עו" ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טז בשבט תשעה

מספר ערר: | 13:28 / 140011042

מספר ועדה: | 11129

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: בנימיני יחזקאל חזקיה!ו

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

מאחר והעורר לא הגיע חזקה שהודעת ב"כ המשיב נמסרת גם על דעתו משכך הערר נמחק ללא חיוב בהוצאות.

יו"ר: עו\ד\מאור יהודה שן חבר: עו"ד לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' 140009840

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: סומוטו ישראל בע'יימ, ח.ם 514255728

- גד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

מבוא.

לבקשת בייכ המשיב ובהסכמת העוררת הוחלט ביום 12.8.2014 לאחד העררים שבנדון, להלן יכונו 'הערר' ולדון בהם בצוותא. משכך החלטתנו תינתן לגוף העניין ולא לטענות מקדמיות, שכן הצדדים בעצמם הסכימו לחזור בהם מהטענות המקדמיות. [ראה דיון יום 21.5.2014 בפני הוועדה בראשות היוייר אמיר לוי].

שתי סוגיות בערר שלפנינו. הראשונה, האם יש מקום לסווג את העוררת כ: יבית תוכנהי, כמשמעותו בצו הארנונה של עיריית תל-אביב-יפו; תשנ"ה, האם יש לפטור את העוררת מתשלום ארנונה על חלק מהנכס בשל היותו 'נכס ריקי.

טרם נדון לגוף העניין מצאנו לפרט תשובות חמשיב, לפי סדר כרונולוגי להקלת הבנת הטענות :

א. מכתב מר אלברט גולבר מנהל מחלקת שומה גי אצל המשיב נושא תאריך 30.9.2013

ב. מכתב המשיב נושא תאריך 5.11.2013

ג. | מכתב מר אלברט גולבר מנהל מחלקת שומה גי אצל המשיב נושא תאריך 23.12.2013

ד. מכתב המשיב נושא תאריך 9.4.2014

כתב ערר מס' 140009840 הוגש לוועדה ביום 9.12.2013 ונסב על דחיית המשיב להעניק לעוררת פטור נכס ריק על השטח של 457 מ"ר בקומה 3 בכתובת הנכס ברת' הברזל 10 תל-אביב. לערר צורפו כנספתים מכתב ''איי ו- מכתב ייביי לעיל, כמו כן צורפה הצהרת נכס ריק מטעט העוררת מיום 21.10.2013 .

כתב ערר מס' 140010026 הוגש לוועדה ביום 3.2.2014 ונסב על דחיית המשיב לסווגה כבית תוכנה בהתאם להוראת הסעיף 3.3.3 לצו הארנונח- מכתב ייגיי לעיל. במכתב זה נדרשה העוררת להמציא מטמכיט שונים למשיב לצורך הכרעתו בשאלת הסיווג ובחינה מתודשת לבקשה. שם נאמר: יעד לבחינה המחודשת יוותר הסיווג כמשרדים.

כתב ערר מס' 140010717 הוגש לוועדה ביום 11.5.2014 ונסב על מכתב יידיי לעיל, דחיית המשיב לשינוי סווג כבית תכנה, ובקשה לפטור נכס ריק.

לאחר ששקלנו את העדויות, הראיות, המסמכים וסיכומי הצדדים לרבות סיכומי תשובה מטעם העוררת החלטנו לדחות את הערר בסוגיה הראשונה, קרי דרישת העוררת לסווגה כבית תוכנה,

ולקבל את הערר בסוגיה השנייה קרי מתן פטור לנכס ריק, בכפוף לאמור בהתלטתנו.

הנימוקים להחלטתנו.

במכתב א' חנייל, נרשם בנדון כי הנכס נשוא הערר מספרו 2000389781 הותזק בראשית הדרך ע"י 2 מחזיקים. העוררת התזיקה בנכס בחלק המצוין בח-ן לקוח 2 ; ועוגן נדליין מניב בע"מ, להלן: ייעוגן'י, החציקה באותו נכס, באותה קומה 3 בשטת של 457 מ"ר תחת ח-ן לקות 10650986 .

במכתב הנייל הודיע מר גולבר לעוגן ועותק הימנו שוגר לעוררת, כי הופסקה התזקה של עוגן ותחתה נרשמה העוררת החל מיום 3.9.13 - הסיווג נקבע ימשרדיסי.

עיינו במכתב ב' במבוא. ניתוחו של המשיב כמפורט שם בעיקרון תואמת את דעתנו, אך אין אנו מקבלים כי השטח הריק מהווה חלק קטן (כלשונו) מתוך סך שטח הקומה. אין מדובר בחדר סגור המצוי בדירת מגורים, כדוגמה אותה הביא המשיב.

לדעתנו לא מדובר בשטת אינטגרלי בלתי נפרד משטח הנכס כולו. מדובר בחלק מנכס שיש לגביו הפרדה פיצית. המשיב עצמו חילק את כלל שטח אותה קומה 3, עובר למועד העברת התזקה לעוררת, לשני תשבונות לקות. [ראה מכתב אי) .

מר אסף יצחיאק להלן: ייאסףיי שתצהירו הוגש ע"י העוררת, מציין בסעיף 7, 8

שם כך: "ילענין זה אציין כי קומה 3 ברתי הברזל 10 תייא מחולקת לשני חלקים

נפרדים המובחנים באופן ברור. החלק הראשון הושכר על ידי העוררת במועד מוקדם יותר ואילו החלק הנוסף, נשוא ערר זה, הושכר ע"י העוררת בתחילת חודש ספטמבר 2013, כאמור לעיל. אציין כי לכל אחד מהשטחים (השטח שהושכר ראשון והשטח שהושכר לאתר מכן) יציאה נפרדת ועצמאית לכיוון הלובי.

נספחיט 4 ו- 5 לתצהיר אסף מעידים כי ההפרדה של החלק הריק אפשרית וגם בוצעה בפועל ע"י המשיב עת החציקה יעוגןי בחלק המועבר.

7 בדיון בפנינו מיום 30.10.2014 אסף לא נחקר בסוגיה זו ע"י בייכ המשיב ולא מצאנו שלא לקבל את האמור בתצהירו כאמת. העובדה לגביה השיב בחקירתו שאין ברשותו תמונות המראות את ההפרדה של שני הנכסים בקומה, אינה יכולה לפעול לחובתו.

8 עדותו של חוקר השומה מטעם המשיב, מר אלדד משולמי , להלן: ייאלדדיי, שביקר בנכס ביום 4.11.2013 ציין אמנם כי מדובר בשטח אינטגרלי ואותו חלק המסומן בתשריט מטעמו בצבע כתום אכן היה ריק. עוד רשם בדוייח כי העוררת מחפשת שוכר שייכנס לשטח שמסומן בכתוט. יחד עס ואת לא באה ראיה מצד המשיב שיש בח כדי למוטט את טענת העוררת, תצחיר אסף, שכל השטח שהיה בחזקת עוגן [ח-ן לקוח 10650986], נותר ריק וחיא כעת המחציקה בנכס.

9 בייכ המשיב נמנע מלחקור את אלדד האם אותו שטת שסומן בתשריט בצבע ייכחוליי המהווה חדר ששטחו 10.95 מ"ר, בו ראה ציוד כגון מגירות על גלגלים, כיסאות, חומרי בניין, [כעולה ממספר תמונות שצירף לדוייח] הוא אמנם חלק בלתי נפרד משטחה המלא של יעוגןי שהחוקה הועברה לידי העוררת.

0 *ודגש כל בדוייח אלדד נרשם הנכס בשלמותו כ- א.צ. 2000389781. לא בדוייח ולא בתמונות שהוא צירף לדו'ית, ניתן לסתור את דברי המצהיר אסף מטעם העוררת. העד מטעם המשיב גס נמנע מלפרט בתצחירו כיצד באותו א.צ. רשומים היו בעבר 2 מתוּיקים בת-ן לקוח שונים. [ראה מכתב אי למבוא.]

1. לא מקובל עלינו כי מה שהיה נכון ומתאים למשיב בעבר עת החזיקו 2 מחזיקים

שונים, שתי חברות שאינן קשורות ביניהן, בתשבונות לקוח שונים, הפך להיות באחת ללחידה אינטגרלית שאינה ברת פיצול.

2. תקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג 1993 קובעת

כך: יי 123.(א) מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להקן, למחזיק של בנין ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט

(1) עד 6 חודשים - עד 4.100%

(ג() הנתה כאמור בתקנת משנה (א) תינתן לתקופה המצטברת הנזכרת בפסקאות שבה (להלן -- התקופה המצטברת), משך תקופת בעלותו של אדם בבנין, וכל עוד לא שונתה הבעלות בו; להוכחת היותו של הבנין בנין ריק שאין משתמשים בו, כאמור בתקנח 12 ובתקנת משנה (א), ימציא המתויק בבנין ראיות על פי הוראות המועצה.

3. מסקנתנו שאם לא נוצל בעבר פטור זה ע"י הבעלים או מחציק אתר טרם התזקת

העוררת בנכס, ניתן להעניק לה פטור ל- 6 חודשים החל מיום 3.9.13 ועד לתום התקופה.

14. לאחר תום תקופת הפטור, ככול שלא נוצל כאמור, יסווג כלל השטח המותזק ע"י

העוררת בסיווג ימשרדיס' כפי שקבע המשיב.

טענת הסיווג כבית תוכנה.

סעיף 3.3.3 לצו הארנונה הרלוונטי של עיריית תל אביב קובע:

יבתי תוכנח, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה, יחויבו ב ...₪ למייר לשנה בכל האזורים!

העוררת בפנינו היא: סומוטו ישראל בע'ימ, ח.ם 514255728 חברה רשומה בדין

בישראל. אין חולק כי הבעלות בה, בשלמות, בידי סומוטו בע''מ, חברה שמספרה 1522277 המאוגדת באיי הבתולה הבריטיים. התברה הזו אינה מאוגדת בישראל ואינה רשומה כחברת חוץ ואינה המחציקה בנכס נשוא הערר.

לדעתנו טענות העוררת בפנינו לרבות המסמכים שצורפו בהתאם להחלטתנו מיום 11.11.2014 נטענו בערבוביה בין 2 התאגידים ללא אבחנה ביניהן. [נפנה כדוגמא לסעיף 23 לסיכומי העוררת וסעיף 12 לסיכומי התשובה- לא מדובר בעוררת שכן גו אינה רשומה בבורסה.]

עיינו בכתב הערר מטעם העוררת בתיק 140010026 מיום 3.2.2014 בסעיף 13

דשם נטען כי: ייהפתרון הכולל שמפתחת העוררת חולל מהפכה בעולם התוכנות

להורדה באינטרנט...יי . לביסוס דברי העוררת צורפו כנספתים 1 - 3 חוזים של העוררת, כביכול.

עיון קצר בנספת 'י1'י שכותרתו ז06ע2

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]