החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 16 באפריל 2015

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפז

ו תאריך ‎ :‏ :ב בניסן תשעה

1.5

מספר ערר: | 13:42 / 140011361

מספר ועדה: | 11160

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העוררת: רומאני ציפי-רחל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

זהו הדיון השלישי אליו זומנה העוררת על מנת להשמיע טענותיה בפנינו, בהתייחס לערר שהגישה לסיווג הגלריה כמלאכה. עפ"י אישור המסירה המצוי בתיק העוררת קיבלה את הזימון לדיון הקבוע היום לשעה 13:45. מזכירת הועדה אף יצרה עם העוררת קשר, על מנת לבדוק את האפשרות להקדים את הדיון, והעוררת מסרה לי כי תגיע לדיון וייתכן שבשעה מוקדמת יותר. השעה כעת 0, אולם העוררת לא התייצבה לדיון. בנסיבות אלה נדון בערר על סמך החומר המצוי בתיק וטיעוני המשיב.

העוררת טענה בערר כי בגלריה יש מתפרה עם מכונות ותופרות שמייצרות קולקציות ומוצרים ובנוסף מכינים שם את השבלונות. פרט לכך לא צרפה העוררת דבר להוכיח טענותיה.

העוררת מחזיקה בנכס בשטח של 81 מ"ר בו מפעילה חנות. הגלריה מהווה שטח של כ- 33 מ"ר.

בביקורת שנערכה בנכס נמצא כי בקומת הקרקע נראה תצוגה של בגדים, מטבחון, שירותים, קופה רושמת ושולחן ובגלריה גלילי בד, שבלונות, מכונת תפירה, אוברלוק, מגהץ, גזרות ועמדת מחשב לניהול משרד וליצירת סקיצות ממוחשבות. הנציגה שליוותה את הפקח במהלך הביקורת מסרה כי בגלריה מכינים את המודלים וחלק מהביגוד.

על מנת לסווג נכס בסיווג תעשייה ומלאכה יש לעמוד במבחנים שנקבעו בפסיקה ובכלל זה מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד, טיבו של תהליך היצור, השבחת המוצר, מבהן מרכז הכובד והמבחן הכלכלי. כמו כן עפ"י הפסיקה לא כל נכס ניתן לפצל והכלל הוא כי אין לפצל נכס המקיים מהות אחת לנתחים קטנים וטפלים למהות העיקרית.

על אף שניתנה לעוררת הזדמנות להוכיח את פעילותה הנטענת בערר ובקשתה לסווג את הגלריה בסיווג מלאכה ותעשייה היא לא התייצבה לדיון. על פני האמור בכתב הערר ולאור דו"ח הביקורת בטיעוני המשיב אין לנו אלא לדחות את הערר. העוררת לא עמדה בנכס המוטל עליה להוכיח כי יש מקום לפצל את הנכס מהפעילות העסקית המבוצעת על ידה בנכס וכי הסיווג המתאים הינו סיווג תעשייה ומלאכה העומד במבחנים הנדרשים. נציין כי בדו"ח הביקורת מופיע גם כי במקום עמדת מהשב לניהול משרדי ונראה שהשימוש בגלריה הינו ממילא מעורב בהתייחס לניהול העסק כולו ולפעילות העסקית המתבצעת בו.

לאור האמור הערר נדחה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 01.04.2015.

.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי - משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית

המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

| =

יו"ר: עו"ד לוי ""/ חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: ו(" ]ד שירלי

שם הקלדנית: 1

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140009024 שליד עיריית תל אביב-יפו

55

בפני חברי ועדת הערר:

- *ו'/ר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך זיו, רו'ח

חברה: עו"ד שירלי קדם

1

העוררים: אלון דלח, ברמן אדלר

נגד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

בפנינו עררים שהדיון בהם אוחד בשאלת סיווג. העוררים מחזיקים בנכס ברחוב יוסף קארו 8 בעיר בו מתבצעת פעילות של הקלטה ועריכת מוויקה.

טענות העוררים

2

העוררים טענו כי בהתאם להתלטת ועדת ערר משנת 2007 חוייב הנכס לפי סיווג 'יתעשייה ומלאכהיי. בשנת 2011 חוייב הנכס שוב בסיווג העסקי אולם לאחר שהוגשה השגה וערר תזר בו המשיב מהחלטתו והנכס חוייב שוב לפי סיווג מלאכה ותעשייה. בשנת 2013 חוייבה הפעילות שוב על ידי המשיב בסיווג העסקי ומשכך, הוגשה השגה ולאחריה הערר דנן.

העוררים טענו כי הפעילות בנכס לא השתנתה ואין מקום לשינוי הסיווג. מעבר לכך, הפעילות המתבצעת בנכס הינה הקלטה ועריכת מוזיקה. לטענת העוררים מדובר בפעילות ייצורית כאשר הס מפנים בין היתר לפסיקה בעניין עמיין (מחוזי תייא) 27754-05-11 מאיר אשל ני ועדת ערר על קביעת ארנונה תל אביב מיום 14.12.11) (להלן: *עניין אשליי),

העוררים טענו כי גס עסקים אחרים כדוגמת עסקם של העוררים העוסקים באותו תחום קיבלו סיווג מופתחת לאחר שהוגשה השגה בעניינם ואין להפלות את העוררים לרעה.

העוררים טענו כי יש לסוג את פעילותם בסיווג תעשייה ולחלופין מלאכה וזאת ממועד תחילת

2 ג יבל מ [

טענות המשיב

.6

המשיב טען בכתב התשובה כי העירייה מוסמכת לבחון בכל שנה את העובדות ולחייב את העוררת בהתאסם לסיווג המתאים, על פי המצב העובדת* והמשפטי הקיים בפועל.

בכל הנוגע לסיווג נטען כי העוררים מתפקדים גם כלייבל עצמאי המעניק שירות ללקוחות בתתילת דרכם המוזיקלית ובהמשך הקריירה, ימתתים, משקיע ומלווה אמנים' כטענתם.

משכך, מדובר בפעילות של מתן שירותים שונים ואין המדובר בפעילות ייצורית.

9. המשיב טען כי גם מבתינה תכליתית אין הצדקה לסווג את מי שעוסק בהפקה או בעריכה

דיגיטלית תתת קטגוריה של תעשייה ומסתמך בטיעוניו על פסק הדין שניתן בעמי/ן -30939-10 0 אלי אל וויפוינט בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (8.3.2012).

0. בהתייחס לפסק הדין שניתן בעניין מאיר אשל טען המשיב כי פסק דין זה ניתן בעקבות פסק

הדין שניתן בעניין מישל מרסייה אשר קבע כי יש להעדיף סיווג טפציפי על פני סיווג שיורל.

אישור שרי הפנים והאוצר לצו הארנונה של שנת 2012 בו הובהר סעיף 3.2 לצו מתאים לעניינס של העוררים. לטענת המשיב פסק הדין בעניין מאיר אשל ניתן טרם התווספה ההבהרה לצו הארנונה.

1. בהתייחס לטענת האפליה נטען כי מדובר בטענה שאינה בסמכות ועדת הערר ולא הובאה

תשתית עובדתית כלשהי לבסס את הטענה.

דיון והכרעה

2. לבקשת הצדדים התיק נקבע לדיון הוכתות והתאפשר לצדדים להגיש תצהירים וראיות.

לאחר דיון הוכחות הוגשו סיכומים מטעם הצדדים ואף סיכומי תשובה והתיק בשל להכרעה.

3. בהתאט לפסיקה הנהוגה לענייננו, קיומה של ייפעילות ייצוריתיי נדרשת על מנת לחסות תחת

הסיווג ייתעשייה ומלאכהיי.

4. מקובל לערוך שימוש במבחניס שנקבעו לזיהויה של פעילות ייצורית לקביעת סיווג תעשייה,

כפי שנקבע בעניין עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'יימ פייד מח(1)

0 (להלן - עניין רעיונות''); ובעניין עמייג (מחווי ת''א) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכטים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסט ביינבויי 15.11.2007) (להלן:

'יעניין גאו-דעי'), כדלקמן:

א. מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.

ב. טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

ג. | המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אם אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

ד. מבתן מרכו הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מה ומתן שירותים מזה.

ג ו , //

(פורסם ביינבוי' מיום 21.9.10) (להלן ולעיל - ''עניין מישל מרסייה'') דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התייחס שם למבחנים

שנקבעו בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:

''מבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת פעילות ייצורית לעניין פטור ממסי מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתם לצרכי הגדרת ''בית מלאבה'' ובבלל זה ''בית מלאבה לייצור'' לעניין שיעור הארנונה.'' (שם, פסקה טייו לפסק דינו של כבי השופט אי רובינשטיין).

6. בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת

סנדלרייה ובית מלאכתו של התייט, שעל סיווגס כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבחנים שנקבעו לציהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבתנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים יימפעל תעשייתייי וייפעילות ייצוריתי' בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -

5 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכ"ט - 1969.

7. המבתניט שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לזיהוי יימפעל תעשלייתייי, אשר פעילותו עשויה

להעביר עובדים מענפי השירותים לענפי הייצור. על כן, מבחנים אלו, שנועדו לוחות עסקים בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם יכולים להיות ממצים כדי לוחות ייבית מלאכחיי לעניין ארנונה. הגם שהתליתסנו למבתנים הנוגעים לסיווג מלאכה, בענייננו עיקר הטענות מכוונות לסיווג תעשייה ולא מלאכה.

8. פסק הדין בעניין אשל נדונה פעילות של אולפן הקלטות דומה לענייננו. בית המשפט קבע בי

קיים קושי ביישום המבחנים שנקבעו בעניין רעיונות בעולם ממוחשב, שבו מרבית היייצירהיי היא פועל יוצא של פעולות מחשב. בית המשפט ציין כי מקצת המבחנים שנקבעו לויהויה של ייפעילות ייצורית'י אבדו ממשקלס בעולם ממוחשב, שבו מרבית היייצירהיי היא פועל יוצא של פעולות מחשב וכי יש להתאים את מציאות החיים המורכבת לדין באמצעות כללי הפרשנות ולפרש את המונת ייבית מלאכהיי באופן רחב וגמיש, כך שיכלול גם פעולות שאינן בהכרת בגדר *יייצור קלאסייי. שס נקבע כי העובדה שהפעילות הייצורית אינה מתבצעת בעבודת כפיים, כי אם באמצעות עזרי מחשוב ומכשור אנלוגי ודיגיטאלי, אינה שוללת את אופייה הייייצורייי של

הפעילות. בית המשפט קבע כך:

ייבאולפן ההקלטות של המערער נערך עיבוד של יצירח מוסיקאלית של אמן לכדי פס קול, המתועד ומונצח על גבי פורמט דיגיטלי או אנלוגי, שהינו מוצר מדף סופי. לצורך כך, נדרשים שני חללים אקוסטיים: בחלל הראשון, שחהוא חלל הסטודיו המבודד באופן הרמטי מרעשיס סביבתיים ואחרים, מצויים כלי הנגינה והמיקרופונים והוא מאויש על ידי זמרים, נגנים או קריינים, בהתאם לסוג העבודה הנדרשת. בחלל השני, שהוא חלל הבקרה, מצולים עזרי

-----------------מחשוּב ומכשור-אנלוגי-ודיגיטאלי- להקלטות- והוא-מאויש-על-ידי-מפיקים, אנשי בקרה, טכנאים וכיוייב. בתהליך הייצור המוסיקאלי, מועבר אות אלקטרוני מהסטודיו לחדר הבקרה ושם הוא מוטבע על גבי פורמט דיגיטלי או אנלוגי, כשהתוצר הסופי הינו תקליטור השמע (ראו חוות דעתו של מר מנל בוירנו מטעם המערער).

באשר למבחנים שנקבעו בעניין רעיונות, מקובלת עלי גישת המערער, כי יש בפעילותו של אולפן הקלטות משום 'ייצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי. האולפן מעבד את היצירה המוסיקלית (תווים או מילים) של האמן או

9

הזמר, באופן שהיצירה הופכת למוצר מדף בתחום תעשיית המוסיקה, באמצעות פעולות גצירה, חיתוך, ערבול, חריטה, קומפרסיה, הטבעה, הדבקה ובנייה (ראו פרוטוקול מיום 27.11.11, עמי 2 שי 29-31), אשר עולות לכדי עבודת יצור. אינני מקבלת את טענת המשיבים, לפיה המערער אינו יוצר יייש מוחשי אחד מיש מותשי אחריי, כי לכל היותר נעשה בנכס שינוי מבתינת צורה ולא מבחינת מהות וכי ייהמערער לא מייצר שום דבר חדש. הוא פשוט מקליט משהו שקיים על גבי דיסקיי (ראו פרוטוקול מיום 27.11.11 בעמי 3, שי

2. אולפן ההקלטות לוקח את היצירה המוסיקלית, המהווה רעיון,

ומעבד אותו למוצר מוחשי, הוא תקליטור השמע. היינו, אין המדובר ביייש חדש בצורתויי, כי אס ביייש חדש במהותויי (ראו וחשוו לעמיינ 186/07 (תייא)

גאו-דע הנייל).

המבחן השני, הוא מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר, לכאורה לא מתקיים בענייננו, שכן תקליטור השמע מיועד ללקוח ספציפי אחד, הוא האמן המבצע.

אולם, במרבית המקרים, תקליטור השמע מופצ לציבור הרחב ועל כן הוא בעל ערך מעבר לערכו עבור הנהנה הראשוני. מכל למקום, לטעמי יש ליתן למבחן וה משקל נמוך, באשר הוא אינו מאפשר לפעולות ייצור לא מסורתיות לחסות בגדרו.

מאחר שתקליטור השמע, שהוא התוצר הסופי המיוצר באולפן ההקלטות, ניתן להפצה המונית, הרי שהוא מקיים גם את המבחן הכלכלי. ברור, כי היצירה המוסיקאלית הינה בעלת פוטנציאל כלכלי מוגבל למדי ללא פעילותו הייצורית של אולפן ההקלטות. במובן וה, תקליטור השמע משביח את היצירה המוסיקלית באופן מהותי, שכן הוא מאפשר את הפצתה לציבור הרחב. העובדה שהייצור ההמוני של תקליטור השמע נעשה במקום אחר ולא בנכס אינה שוללת את אופייה הייצורי של הפעילות המבוצעת בנכס (ראו והשוו לעמיינ 251/07 מנהל הארנונה של עירית תייא-יפו ני סטודיו עינהר בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 10.7.08)).

גם מבחן ההנגדה מתקייט בענייננו, באשר מרכו הכובד של פעילות המערער הינה ייצורית, בהיותה יוצרת או מקדמת יש ממשי חדש. זאת, גם אס בטופו של יום היא מותאמת ללקוחות ספציפיים.

לטעמי, פעילותו של אולפן הקלטות אכן יכולה לתחסות תחת הסיווג ייבית מלאכהיי שבצו הארנונה נשוא ענייננו.

החלטה בעניין דומה ניתנה על ידי בית המשפט המתואי בתל אביב בעניין עמיינ (מחוזי תייא)

1 פינגולד נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב -יפו (מיום 3.4.12). בעניין וה המשיב הסכים כי יש לסווג את חדרי העריכה בסיווג מלאכה ותעשייה אולם היה בדעה כי חדרי ההקלטה יסווגו בסיווג העסקי. העורר טען כי הפעילויות המתבצעות בחדרי העריכה

.0

.1

2

.3

4

5

6

ובאולפן ההקלטה - הקלטה ועריכה - הן חלק מפעילות אחת שאין להפריד אותה, כשההקלטה והעריכה נעשות במקביל, בשני חללים שונים. כאמור, המשיב טען כי למרות שהוא סיוג את חדרי העריכה בבנין בסיווג של יימלאכה ותעשייהיי, הרי שאין מקום לסווג את חדרי ההקלטה בסיווג דומה. בית המשפט קיבל את הערר לעניין וה וקבע כי מאחר ואין מחלוקת כי חלק אחד מהפעילות - פעילות העריכה, צריך להיות מסווג בסיווג של מלאכה, לא ניתן לסווג את החלק האחר של אותה פעילות עצמה, המתבצע מטעמיט פרקטיים בתלל אחר - בסיווג שונח.

המשיב טען כי פסק דין בעניין מאיר אשל ניתן טרם תוקן סעיף 3.2 לצו הארנונה בו ניתנה הבהרח לתכולתו אולם בסיכומים מטעמו נטען כי תיקון הסיווג לא נובע מהבהרת סעיף 3.2 לצו הארנונה. משכך גם אין מקום לטענה הראשונה כאמור.

נציין כי בהתייחס לשנת 2014 תוקן צו הארנונה באישור שרי האוצר והפנים ונקבע סיווג ספציפי לאולפני הקלטות.

בענייננו חמשיב סיווג לאורך השנים את הפעילות של העוררים בסיווג תעשייה. בשנת 2007 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה לפיו שטח של 109 מ"ר טווג בתעריף מלאכה ותעשייה ויתרת השטח (מבואה, משרד, מטבח ומחסן) סווג בתעריף העסקי. בתצהיר העורר נטען כי הפיצול האמור הינו תולדה של החלטת המשיב לחייב את חדרי העריכה וההקלטה בלבד בסיווג מופחת. בשנת 2011 חוייב השטח בסיווג העסקי אולם בעקבות ערר שהוגש התליט המשיב לסווג את כלל השטח (182 מ"ר) בסיווג תעשייה ומלאכה לשנת 2011 (מכתב המשיב מיום 12)

העורר טען כי בחדרים מצויים ציוד רב ויקר ערך אשר מיועד לפעילות של הקלטה ועריכה.

מכשירי ההקלטה מחוברים לכלי נגינה והמיקרופונים באמצעות כבלים תחשמליים מועברים דרך הקיר המפריד בין חדר ההקלטה לחדר העריכה. האותות האלקטרוניים בחדר העריכה מוטבעיס על גבי פורמט דיגיטלי או אנלוגי ונוצר דיסק/רצועת שמע בתהליך של גוירה, חיתוך, ערבול, קומפרסיה, הטבעה, הדבקה ובנייה. באולפניס ישנם 5 עובדים מקצועיים.

עוד נטען כי בנוסף לאומנים, גם חברות טלוויייה וכבלים עושות שימוש בתדרי ההקלטה והעריכה למטרות סאונד בלבד.

העוררים טענו כי מעולם לא עסקו בפעילות של יחייצ, גרפיקה, קליפים, צילומים וכוי.

בעדותם טענו העוררים כי הס לא מעורבים ביצירה של האומן אלא רק בשלב ההקלטה והמוסיקה. ייתכן מצב שחלק מההקלטה והעריכה יעשה על ידי העוררים וימשיך במקום אחר. כמו כן, אומן יכול להגיע עס צוות הקלטה ועריכה משלו אבל ברוב המקרים הוא עושה שימוש בצוות של העוררים.

7. מטעם המשיב העיד מר אריאל שרעבי שערך ביקורת בנכס והוא מסר כי בנכס יש חדרי

הקלטה, עריכה ואולפנים.

8. בבתינת כלל העובדות שהובאו בפנינו, ובכלל וה סיווגי העבר של הנכס, הפסיקה הספציפית

אשר דנה באולפני הקלטה מוסיקה, ולצד העובדה שצו הארנונה תוקן בשנת 2014 ונקבע סיווג ספציפי בהתייתט לאולפני הקלטת מוסיקה, אנו סבורים כי יש לקבל את הערר בחלקו כאשר לשנת 2013 יסווג הנכס במלואו בסיווג מלאכה ותעשייה ולשנת 2014 יסווג תחת סיווג לפי סעיף 3.3.30 לצו הארנונה.

9. איננו מקבלים את טענת העוררים בסיכומי התשובה לפיהם על אף שבערר הועלתה טענה

חלופית לפיה יש לסווג את הנכס לפי תעריף אולפן הקלטות, ככל שתלה פעילות ייצור או מלאכה לא ניתן לקבוע כי הל סעיף זה. מדובר בטענה העומדת בסתירה לכתב הערר עצמו.

בכל מקרה, סעיף 3.3.30 לצו הארנונה הינו סיווג פרטני וספציפי ויש לעשות שימוש בסיווג הספציפי על פני סיווג פעילות כללי (כגון מלאכה ותעשייה), כפי שנקבע בעניין מישל מרסייה על ידי בית המשפט העליון.

0. נציין כי שני הצדדים הפנו לפסיקה שאינה ספציפית לאולפני הקלטות ואיננו סבורים כי יש

להידרש לה בנסיבות העניין. פסיקתנו בנוגע לשנת 2013 מתבססת בעיקר על פסיקת בתי המשפט בעניין אולפני הקלטות ומוזיקה ולשנת 2014 על צו הארנונה.

1. אשר על כן, אנו מקבלים את הערר וקובעים את הסיווג לנכס כסיווג מלאכה ותעשליה (סעיף

1 לצו הארנונה) לשנת 2013 ובסיווג אולפני הקלטות (סעיף 3.3.30 לצו הארנונה) לשנת 4.

2. בנסיבות העניין החלטנו לא לחייב בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 1.4.2015.

בהתאם לטעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה צו באתר האינטרנט של המשיב

,/ /%

יו'יר: עו"ד אמלך לוי חבר: דרי ר רויית חברה/ עאייד ו)\רלי קדם

שס הקלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140009883 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יויר: עו"ד אמיר לוי

חברה : עו"ד שירלי קדם

חבר: דרי ויו רייך, רו"ח

העוררים: אפרים וניסן אפרתי

נגד

המשליב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. במסגרת ערר זה נתקפה התלטת המשיב לחייב את העוררים בתשלום ארנונה בגין נכס ברתוב

נווה שאנן 18 בעיר. החלטת המשיב התקבלה לאחר שניתנה התלטת ועדת הערר בתיק ערר 2 אלכסנדר גרינק נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (החלטה מיום 5.6.2013)

(להלן: ''עניין גרינקי).

טענות העוררים

2 העוררים הינם הבעלים הרשומים של הנכסים בגינם חוייבו בתשלום ארנונה החל משנת

9. הנכסים מושכרים על ידם לשוכריס בתקופות שונות.

3 העוררים טענו כי ביום 12.1.2006 נערכה פניה למנהל הארנונה בבקשה להעביר את הנכס לפי מספר חשבון 0038018202724 על שם שוכר אלכסנדר גרניק; ביום 10.7.06 נערכה פניה נוספת למנהל הארנונה בבקשה להעביר את הנכס לפי מספר חשבון 0038018020390 על שס אלכסנדר גרניק מיום 1.7.06; ביום 6.9.06 נערכה פניה שלישית למנהל הארנונה לרישום נכס מספר 0038018020293 על שם השוכר אלכסנדר גרניק מיום 1.9.06.

4. בחודש מאי 2013 הווּמן העורר להופיע בפני ועדת הערר בעניינו של מר גרניק. העורר טען כל

התפלא לראות את מר גרניק במצב גופני ירוד יחד עם אחיו, בת זוגתו ועורך דין. לטענתו הוא השיב לשאלות חברי הוועדה ואמר כי מר גרניק שכר ממנו חנויות והציג מספר שיקים שניתנו לו על ידי מר גרניק ולא נפרעו על ידו בגלל מצבו הכלכלי. הוא ציין כי הוא ויתר לו על דמי השכירות ואף הלך עמו לחברת תשמל על מנת לעזור לו בהסדר החובות ואכן סייעו לו באמצעות גמילות תסדים.

5. העוררים טענו כי בדיון הודיע מר אפרתי לועדה כי מר גרניק שכר את הנכס בנווה שאנן

ולאחר מכן נכס נוסף אולם מדובר בתקופה שלפני הפיגוע. לאתר שמר גרניק יצא, נכנס בתוך קווקוּי והפעיל איטליו. לטענתו הוא לא אמר שמר גרניק עזב אחרי הפיגוע והוא אף הציג

1

כהוכחה שיקים שנמטרו לו לאחר שנת 2006 משנת 2008, כאשר השיקים של שנת 2007 נפדו או הותזרו כנגד תשלום במצומן.

6. הוועדה קבעה בהחלטתה בערר בעניין גרניק כי יש לבטל את הודעות התיוב מיום 4/2006

ולאור זאת חוליבו העוררים כבעלי הוּיקה הקרובה ביותר.

7 לטענת העוררים טעה המשיב כאשר חייב את העוררים בתשלום ארנונה שכן העוררים הודיעו כי מר גרניק מתויק ואף שלחו הסכמי שכירות. לטענתם בשנת 2008 הפסיק מר גרניק לעבוד מחמת מצב כלכלי קשה ועקב רגישותם החרבה הסכימו לא לנקוט נגדו בהליכים לגבי חודשי השכירות הראשונים של שנת 2008.

8. העוררים טענו כי יש לדחות את טענותיו של מר גרניק כי כל חוזּי השכירות מפוברקיס. כן

נטען כי ביום 1.8.2007 פנה מר גרניק לעירייה בבקשה לבצע בדיקה של השטתים המוחזקים על ידו. הוא לא טען כי אינו מחציק בחתנויות אלא טען שהחיובים לא נכונים בגלל שטחים.

9. עודנטען כי מר גרניק שיקר בפני הוועדה עת טען כי אינו מחזיק בנכסיים מחודש אפריל 2006.

0. העוררים טענו כי על פי רישומי חברת חשמל מר גרניק הינו המחזיק מינואר 2006 עד 4/2008.

1. העורר טען כי חוא מכחיש שנאמר על ידו בפני הוועדה בדיון בו היה נוכח בעניין גרניק כי הוא

יצא בחודש אפריל 2006.

2. עוד נטען כי אין לחטיל על העוררים חיובים רטרואקטיביים משנת 2007.

טענות המשיב

3. המשיב טען כי רישום העוררים בוצע לאור החלטת ועדת הערר בעניין גרניק, החלטה שניתנה

לאחר שהתקיים בעניין דיון בנוכחות העורר שאומן כצד ג' וניתנה לו הודמנות להציג גירסתו ולצרף מסמכים.

4. לטענת המשיב, היות והסוגיה כבר נדונה והוכרעה אין סמכות לדון בה, כאשך הוועדה אינה

מהווה ערכאת ערעור על החלטותיה.

5. מעבר לכך, היות ומדובר בסכסוך בין מתויקים, אין למשיב ולוועדת הערר סמכות לדון

במחלוקות ועל הצדדים לפנות לערכאות המתאימות.

דיון והכרעת

6. הצדדים ביקשו להגיש ראיות והתיק נקבע להגשת תצהירים ולדיון הוכתות. לבקשת המשיב

ניתנה החלטה בדבר צירוף מר גרניק כצד גי והערר נותב לדיון בפני הרכב הוועדה הנוכחי.

7. לדיון שנקבע ליום 6.10.14 לא התייצב מר גרניק על אף שבקשתו לדתיית הדיון נדתתה. לדיון

זה לא התייצבו העדיס מטעם העוררים היות והעוררים סברו כי ניתן יהיה להסתפק באישור שקיבלו מחברת חשמל בדבר פירוט התשלומים ששילם מר גרניק עד אפריל 2008. בנסיבות העניין נקבע התיק לדיון נוסף אליו אומן שוב מר גרניק.

8. בדיון שנקבע ליום 3.12.14 הודיע בייכ המשיב כי לאור התלטת הוועדה בתיק גרניק אין צורך

בחקירת העורריט והעדיס מטעמם ומדובר במקרה קלאסי בו קיים סכסוך בין מחויקים שהמשיב לא צריך להיות צד לו. המשיב הודיע כי יקבל את הכרעת הוועדה וירשום את המחזיק בנכס בהתאם להחלטה הפוזיטיבית שתינתן. גם לדיון אח לא התייצב מר גרניק.

באיחור הגיע מר שלום ציו וחודיע כי מר גרניק לא חתייצב בגלל מצבו הרפואי. חתיק נקבע להגשת סיכומים בכתב.

9 סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות קובעים את ההוראות בדבר מתן הודעה לעירייח וחילופי

מחזיקים, כדלהלן:

*325. | חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מתזיקס של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.

6 נעשה אדם בעלו או מחויקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו -

- == == == -למנטוך"- לעירית- תודעה -על.-העטקה-כאמור, ובח-יפרשו-שמו-של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיךר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונהיי.

0. בהתאם להוראות דלעיל, מוטלת חובה על בעלים או על מחזיק של נכס התייב בארנונה,

להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהתוקת הנכס כתנאי לפקיעת חבותו בתשלום ארנונה

עתידי בגין הנכס. כל עוד לא נמסרה הודעה כאמור, יחויב אותו מחזיק או בעליו של הנכס בארנונה בגין הנכס.

1. ביסוד ההסדר המטיל חובת מסירת הודעה כאמור על מתזיקים או בעלים של נכס, טמון

הרציונל להפתית את הנטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לוהחותו של המחזיק בכל נכס ונכס, החינה גוירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה. ראו בריים 1962/06 שלמה כהן נ' מנהלת הארנונה בעיריית

חיפה, תק-על 4(2006) 644, 645 מפי כבוד השופטת נאור:

ייהעיקרון הבסיסי של חיוב הארנונה הוא שהתיוב יושת על המחזיק בנכס (סי 8 לחוק ההסדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי חוקה אל המחזיק העווּב. הוראה גו נועדה להקל על הרשות לגבות את מיסי הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בחזקה..."

2. על התכלית נאמר בספרס של הי רוסטוביצ, מי וקנין, פ' גלעד, ני לב ארנונה עירונית (2001):

ייחובת ההודעה על חדילת החזקה בנכס מוטלת על הנישום על מנת למנוע מקרים, שבהם המחזיק החדש בנכס לא יחויב בארנונה. ההנחה היא, כי נישום שחדל להחזיק בנכס ימהר להשתחרר מחבותו בארנונה, וימסור על-כך הודעה בכתב לרשות המקומיתיי (שם, בעמי 276).

3. ובהמשך:

יילהטלת חובת ההודעה על חדילת החוקה על הנישום שחדל להחציק בנכס יש טעם נוסף, שלא להכביד על הרשות יתר על המידה באיתור המחזיק ולא לחייב את הרשות המקומית לבדוק בכל עת את המצב בשטח לאשורויי (שם, בעמוד 277).

6. בעניין עייא 739/89 אהרון י' מיכקשוילי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פייד מה(3) 769 בעמי 775,

התייחס בית המשפט לתכלית הסעיף כדלקמן:

ייניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש], כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה יימחציקיי לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצביי.

5. ואת ועוד, בפסיקה נקבע כי עת קיים טכסוך בין מחזיקים הנתיב המינהלי אינו חנתיב הנכון

לשם בירור סכסוך ּה ואין להפוך את העירייה כצד למחלוקת (רי עמיי: 266/04 מנהל האונונה בעיריית תל אביב נ' יצחק טרכטינגוט; בריים 1008/06 *צחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב) (להלן: ייעניין טרכטינגוטיי).

4

.6

.7

.8

9

.0

במסגרת הדיון שקיימנו בעניין גרניק ּומן העורר לדיון בפני הוועדה. הוא עצמו טען בערר כל ידע שהדיון מתקיים בעניינו של מר גרניק והתאפשר לו לטעון טענותיו כאשר נושא הדיון הובהר לו על ידי הוועדה בתחילת הדיון והוא התבקש להתייחס לטענות. מר אפרתי טען בפני הוועדה כך (מתוך פרוטוקול הדיון מיום 5.5.13 בתיק גרניק): '/אני ואחי הבעלים של הנכס ואנחנו השכרנו למר אלכסנדר גרניק את הנכס. נשרפו לי המסמכים בשרפה של חנות אחרת שלי. אני מציג צ'קים שנמסרו לי על ידו בשנת 2008 שלא גביתי אותם לאור מצבו. סייעתי לו לפנות לחברת חשמל שדרשה ממנו כספים. מדובר בנכסים בנווה שאנן 18 אין לי נכס ברחוב סלמון'.

לאחר מכן ביקש לומר מר שלום יו כי הבעלים, מר אפרתי, לא פדה שיקים של העורר כי פנו למשטרה בנוגע לחוצים שנתתמו כביכול על שמו של מר גרניק.

במהלך הדיון שהתקלים בפנינו בעניין גרניק, מר אפרתי לא טען כי הדברים אינם נכונים ולא התייחס אליהם כלל אלא טען כי ''העורר שכר נכס בנווה שאנן ולאחר מכן נכס נוסף אבל מדובר בתקופה של לפני הפיגוע. לאחר שהעורר יצא נכנס בחור קבקזי והפעיל אטליט'י.

בהחלטה שניתנה על ידינו ביום 5.6.2013 קבענו כי על בסיס עדותה של בת זוגתו של מר גרניק, אשר עולה בקנה אחד עם הדברים שנמסרו על ידי מר אפרתי לפיה מר גרניק שכר את הנכס בנווה שאנן עד לפיגוע ולאחר מכן נכנס בחור קבקזי, יש לקבל את הערר בחלקו בהתייחס לתקופת תזקתו החל מיום 17.4.2006.

הינה כי כן, רק במסגרת הערר דנן, חולקים העוררים על הדברים שנמסרו על ידי מר אפרתי עצמו בדיון שהתקיים בפנינו ומתעוררת מחלוקת בין העוררים-בעלי הנכס והמשכירים ובין השוכר מר גרניק, שכן התלטת ועדת הערר בעניין גרניק תאמה את טענתו של מר אפרתי ואף התבסטה עליה. בערר הנוכתי מבקש מר אפרתי לחאור בו מטענתו וטוען כי מר גרניק שכר את הנכס במשך תקופה ארוכה יותר ויש להשית את תשלום הארנונה עליו.

נציין עוד כי רשות מנהלית, רשאית לבטל או לשנות את החלטותיה על פי סעיף 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981. עם ואת, ועדת הערר לענייני ארנונה חיא גוף סטטוטורי בעל סמכות שיפוטית מובהקת, אשר דן בריב בין הרשות לבין האזרח, אף שאיננו בית דין מנחלי על פי התוספת לחוק בתי דין מינהליים, התשנייב-1992. חדיון בערר בפני הועדה מתנהל באמצעות כתב ערר וכתב תשובה, כאשר הועדה שומעת את טענות הצדדים ואף מוסמכת לקבל תצהירים ולשמוע עדויות. החלטת הועדה חייבת להיות מנומקת (ראה תקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת הערר), תשל"ו-1977). על פנל הדברים, קשה לקבל את הטענה כי ועדת ערר שכזו רשאית לנהוג כמו כל רשות מנהלית, ולשנות את החלטתה, תוך התעלמות מכלל סופיות הדיון. נציין כי יתכנו מקרים חריגים,

במיוחד עת מתבררת טעות מהותית שנפלה בהחלטה או בהליך המשפטי. כך למשל עת ההתלטה ניתנה בהסכמת הצדדים ללא הכרעה לגופן של הטענות, ומתברר כי נפלה טעות מהותית. לעיתים הצדדים מודים בכך. או כאשר ההליך השיפוטי לא התנהל כסדרו וחיה בו כדי לפגוע מהותית בזכויות מתדיינים. לא נקבע לעניין וה מסמרות שכן בכל מקרה לא כך בענייננו. הוועדה קיימה הליך לבירור הטענות ואף וימנה את בעלי הנכסים -- העוררים בתיק צה וניתנה להם הזדמנות להבהיר את טענותיהם ואת העובדות הידועות להם, בטרם ניתנה ההחלטה בתיק. הההלטה ניתנה בין היתר בהסתמך על הטיעונים שנטענו על ידי העורר עצמו שהופיע בדיון שקיימה הוועדה בערר בעניין גרינק.

1. לאור הכחשת הדברים על ידי העורר לאחר מתן ההתלטה והעלאת טענות כלפי מר גרניק,

התגלעה מחלוקת בין הבעלים של הנכס לבין שוכר ובנסיבות העניין, משהתגלעה המחלוקת בין שני הצדדים - לאחר שניתנה ההחלטה בעניין גרניק ונשלחו חיובים לעוררים, ההליך המינהלי אינו מתאים לבירור מחלוקות אלה. בהתאם לפסיקה יש לברר מחלוקות אלה במסגרת הליכים אזרתיים בין אותם צדדים כאשר העירייה אינה צד להם.

בעניין טרכטינגוט קבע בית המשפט העליון כך:

ייאין להפוך את העירייה לצד לסכסוך בין משכירים ושוכרים.

אלה הצדדיים האמיתלים לייסכסוךיי, וצד הרוצה בכך יכול לנקוט בהליכים משפטיים ולהביא ראיות. ואת ועוד: המשכיר יכול חיה, כמקובל בתוזה שכירות, להבטית מראש בערבויות מתאימות את ביצוע חיובי השוכר לרבות תשלום הארנונה. אין להטיל על העירייה תפקיד של יישופטיי בין הצדדים, ומותר היה לעירייה להסתמך על ההודעה בכתב שקיבלהיי.

2. רי ג עתיימ (חיפה) 594/02 אנגל מרכזי מסחר בע"מ נ. עיריית חיפה:

יילמרות האמור, השאלה היא, מה מידת המעורבות שצריכה להיות לרשות מינהלית המוסמכת לגבות מס, כאשר מתגלע סכסוך בין צדדים לנכס בשאלה, מי היה למתגיק בנכס ומתי חל השינוי בהחזקה זו, וכאשר אין חולק כי היימחציקיי לצורך חיוב במס ארנונה הוא המחציק הפונקציונלי ולא המחוּיק המשפטי....

בעיקרון, הליך מינהלי אינו בא לפתור או להכריע, לפחות לא באופן ישיר, בסכסוך בין אנשים פרטיים. מעצם מהותו, ההליך המינהלי, חולש על מחלוקות המתגלעות בין הפרט לבין הרשות.

כאשר יש מחלוקת בין פרטים שההכרעה בה יכול שתשפיע על חיובס של מי מהפרטים כלפי הרשות, צריכה חרשות להמשיך ולמלא חובותיה, תוך ראיית טובת כלל הציבור ותכלית החובה אותה היא מוציאה לפועל, מבלי להתערב במתלוקת בין חפרטים מצד אחד, ותוך הבהרת האמור לצדדים שבמחלוקת מצד שני ....

את ועוד, הרשות אינה מוסמכת להכריע בחילוקי הדעות בין

6

הפרטים הניצים. בהעדר הסמכה מפורשת, משוללת איפוא הרשות להכריע בסכסוכים שבין היחידים'י.

לאור האמור, אנו דותים את הערר. אין בהכרעה משום השתק בהליכים ככל שיינקטו על ידי העוררים כלפי צד גי. בנסיבות העניין לא יחוייבו העוררים בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 1.4.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

לר'יר: עו"ד אמיר / חבל: דרי רייך זיו, רו"ח יי קדם

שם הקלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140011521 > שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: | פז פרימיום בע''מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. במסגרת ערר זה טענה העוררת כי ביום 31.7.14 היא שילמה סך של כ-9,000 ₪ תתת מחאה

בגין חובות שהוטלו עליה באופן שגוי. העוררת תוקפת את התלטת המשיב לחייב אותה בתשלום ארנונה בגין נכס ברחוב וזּלמן שוקן 27 בעיר, בשטח של 98 מ"ר בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחר.

טענות העוררת

2. במטגרת כתב הערר שהוגש על ידי העוררת, נטען כי העוררת לא נשאה מעולם בשוטף

בתשלומי ארנונה בגין הנכס ונדהמה לגלות כי הוטלו עליה עיקולים בגין חובות שהיו קיימים בגין הנכס.

3 העוררת טענה כי היא שכרה בעבר נכס ברתוב שוקן בעיר. באוגוסט 2013 הופתעה לקבל תיוב בתשלום ארנונה בגין נכס אחר באותו בניין בו הנכס אותו שכרה.

4. בבירור שערכה העוררת בעיריית תל אביב התגלה לה כי ביום 3.9.2008 התקבלה בעירייה

הודעה בדבר מחויק בצירוף הסכם שכירות כאשר השוכרים הינם חברת סיוון תכשיטים

-00000000000 = וַהעורְרת. העוררת טענה כי על 55 הודעת העיריה ננתן לסיוון תכשיטים פטור מתשלום ---------

ארנונה בגין נכס לא ראוי לשימוש לתקופה מיום 1.9.08 ועד ליום 31.10.08.

5. העוררת טענה כי היא לא קיבלה את ההודעה שנשלחה על ידי העירייה לחברת סיוון

תכשיטים ולעוררת בדבר היותם רשומים כמחזיקים בנכס, על אף שהיא הייתה מכותבת

לאותה הודעה. כן טענה כי מעולם לא קיבלה חשבונות ארנונה בשוטף.

6. העוררת טענה כי סיוון תכשיטים היא בעלת הגּיקה הקרובה ביותר לנכס.

.10

העוררת טענה כי יש לגנות את דפוס ההתנהלות של העירייה אשר פוטרת עצמה מלבצע בדיקה אמיתית ושורשית אודות והות המחזיק האמיתי בנכס, שכן העובדה שנרשמו שני מחציקים בנכס אינה פוטרת את העירייה מלברר אחר הזהות של המחציק האמיתי.

בהתייחס לחברת סלוון תכשיטים, טענה העוררת כי החל מיום 14.8.13 הופסקה תזקתה של העוררת ונרשמה חזקתה של סיוון תכשיטים, כאשר המפרק שמונה לחברת סיוון תכשיטים קיבל את החוּקה בנכס החל מחודש יולי 2013.

העוררת הלינה גם על כך שהעירייה נקטה בהליכי גבייה תוך הטלת עיקולים, אולם סוגיה זו אינה במסגרת סמכויות הוועדה.

לסיכום, טענה העוררת כי התיובים בגין הנכס צריכים לחול על חברת סיוון תכשיטים והמפרק שמונה לחברה גו בחודש יולי 2013,

טענות המשיב

.1

2

.3

.14

.5

.6

במסגרת כתב התשובה טען המשיב כי עד ליום 14.8.13 הייתה רשומה העוררת כמחזיקה בנכס נשוא הערר ביחד עס חברת סיוון תכשיטיס בהתאם להסכם שכירות שהומצא לעירייה עוד בשנת 2008. הודעה מתאימה נשלחה לעוררת ולחברת טסיוון תכשיטים.

העוררת פנתה לעירייה לראשונה רק ביום 14.8.13 ובעקבות פנייתה הוסרה שמה כמחזיקה בנכס.

המשיב טען כי פניותיה של העוררת נענו במכתבים והוסבר בהם הבסיס לרישומה כמחזיקת בנכס.

עוד נטען כי העוררת לא הגישה השגה כדין ומשכך, דין הערר להידחות על הסף.

במקביל לטענה וו נטען גס על האמור במכתב חמשיב מיום 2.9.13, במסגרתו הובהר דבר היות העוררת רשומה במחזיק בנכס, לא הוגשה השגה ולא הוגש ערר, והערר דנן הוגש באיחור.

גם לגופן של דברים נטען כי דין הערר להידחות שכן המשיב פעל בהתאם לחובתו האמורה בסעיפים 325-326 לפקודת העיריות [נוסת חדש] (להלן: יפקודת העיריותיי). תפקידו של המשיב לבצע את מלאכת רישום המחויקים בהתאסם להוראות הפקודה ואין הוא דן במחלוקות בין מחזיקים כפי שמתעוררת בפנינו. בהתאמה, גם סמכות הוועדה מוגבלת והנתיב המינהלי אינו הנתיב הנכון לבירור סכסוך בין מתזיקים.

דיון והכרעת

17. ביום 2.3.15 קיימנו דיון במסגרת הערר. הדיון התקיים בהרכב תסר בהסכמת הצדדיט.

בדיון התברר כי בעל המניות בעוררת הינו אחיו של מר מאיר בובליל שהוא הבעליט של תברת סיוון תכשיטים.

8. בהתייחס לשאלה בגין איזו החלטה הוגש הערר שבפנינו נטען כי בתאריך 31.6.14 שילמה

העוררת תחת מחאה כ-9,000 ₪ ובחודש מאי 2014 שולם סכום של כ-5,700 ₪.

9. בפועל אין בפנינו החלטה שניתנה על ידי המשיב במסגרת השגה. המסמך שהוגש למזכירות

ועדת הערר ונפתח ככתב ערר נושא כותרת ''כתב השגה/דרישה או ערר לחילופין ומטעמי זהירות בקשה למתן ארכה להגשת ערריי. על המשיב היה לבתון את הטענות לגופן, להכריע בהשגה ורק אז, היתה קמה הזכות להגשת ערר.

0. שקלנו אם יש מקום להחויר את התיק למשיב למתן החלטה בהשגה, אולם היות וטיעונל

המשיב ועמדתו נפרסו במסגרת כתב התשובה מטעמו ולאור העובדה שגבי שגית יעקב מנהלת מחלקת שומה בי, כתבה במכתבה מיום 7.9.14 לבייכ העוררת כי היות והפניה הוגשה גם לוועדת הערר ונפתח תיק, הפנייה תיענה במסגרת גו בלבד, נמשיך ונדון בערר לגופו.

1. סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות קובעים את ההוראות בדבר מתן הודעה לעירייה ותילופי

מחויקים, כדלהלן:

/325. | חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מתזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.

%6. נעשה אדם בעלו או מחוּיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או 777777 העבת ח*יביים- המוכר אר-המעביר- או-נציגיהס --ואט-היתה-כאן- >>> השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו -

למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיך חיליב בארנונהיי.

2. בהתאם להוראות דלעיל, מוטלת חובה על בעלים או על מחזיק של נכס החייב בארנונה,

\ להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהתזקת הנכס כתנאי לפקיעת חבותו בתשלום ארנונה

עתידי בגין הנכס. כל עוד לא נמסרה הודעה כאמור, יחויב אותו מחויק או בעליו של הנכס בארנונה בגין הנכס.

3. ביסוד ההסדר המטיל חובת מסירת הודעה כאמור על מחזיקים או בעלים של נכס, טמון

הרציונל להפחית את נטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחזיק בכל נכס ונכס, הינה גזירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה. ראו בריים 1962/06 שלמת כהן נ' מנהלת הארנונה בעיריית

חיפה, תק-על 4(2006) 644, 665 מפי כבוד השופטת נאור:

'יהעיקרון הבסיסי של חיוב הארנונה הוא שהחיוב יושת על המחזיק בנכט (ט' 8 לתוק ההסדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי חוקה אל המחזיק העוזב. הוראה גו נועדה להקל על הרשות לגבות את מיסי הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינוליס בחזקה..."

4. על התכלית נאמר בספרם של ה' רוסטובי>, מי וקנין, פי גלעד, ני לב ארנונה עירונית (2001):

ייחובת ההודעה על חדילת התזקה בנכס מוטלת על הנישום על מנת למנוע מקרים, שבהם המחויק החדש בנכס לא יחויב בארנונה. ההנחה היא, כי נישום שחדל להחויק בנכס ימהר להשתחרר מחבותו בארנונה, וימסור על-כך הודעה בכתב לרשות המקומיתיי (שם, בעמי 276).

5. ובהמשך:

יילהטלת חובת ההודעה על חדילת התוקה על הנישום שחדל להחזיק בנכס יש טעם נוסף, שלא להכביד על הרשות יתר על המידה באיתור המחזיק ולא לחייב את הרשות המקומית לבדוק בכל עת את המצב בשטת לאשורויי (שם, בעמוד 277).

6. בעניין עייא 739/89 אהרון י' מיבקשוילי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פייד מה(3) 769 בעמי 775,

התליחט בית המשפט לתכלית הסעיף כדלקמן:

ייניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש], כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המחווה 'ימחזיקיי לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצביי.

7. הינה כי כן, טענת העוררת כי על העירייה החובה לבדוק באופן פוזיטיבי ולאתר את פרטי

המחזיק ייהאמיתייי בנכס אינה מבוססת. אין לעירייה אלא להסתמך בנסיבות תיק ערר ה על הדיווח בדבר חילופי מתזיקים. דיווח זה נסמך על הסכם שכירות בו מופיעה העוררת כמחגיקה. אומנם הסכם זה לא חתום על ידה אולם העירייה אינה יכולה לבדוק את נסיבות חתימתה ומה עומד מאחוריה. בעל המניות בעוררת תאר בפני הוועדה כי חברת סיוון תכשיטים הינה בבעלות אחיו והליכי הפירוק החלו רק בתקופה האחרונה. כמו כן, בעבר העוררת שכרה נכס בבניין ולא מן הנמנע כי העובדה שהיא צויינה כמחזיק וכשוכרת בנכס, הייתה בעלת משמעות, לשוכרים ו/או למשכיר.

8. ועדת הערר אינה הפורום המתאיט והמוסמך לדון במחלוקות בין העוררת לחברת סיוון

תכשיטים ו/או צדדים שלישיים נוספים בשאלת המחזיק והחובה לשלם את הארנונה בגין הנכס. לעניין וה נקבע בפסיקה, כי אין להפוך את המשיב לצד בסכסוך בין משכיר לשוכר ובין מוכר לקונה (רי עמיינ 266/04 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' יצחק טרכטינגוט; בריים 6 יצחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב). נראה כי הפורום המתאים לדיון בסכסוך האזרתי בין הצדדים, הוא בית המשפט האצרתי במסגרת הליך אזרחל בו כלל המעורבים צד להליכים.

9. תפקידו של המשיב לבצע את מלאכת רישום המתזיקים בהתאם להוראות בסעיפיט 325-326

לפקודת העיריות. המשיב ביצע תפקידו ואף שלח הודעה מתאימה הן לסיוון תכשיטים והן לעוררת עצמה. העוררת טענה כי לא קיבלה את המכתב אולם בנסיבות העניין כאשר חלפו שנים כה רבות, ואף היחסים בין התברות השתנו, לא די בטענה כללית בדבר אי קבלת המכתב בכדי לפטור את העוררת מתשלום חוב ארנונה.

0. איננו סבורים כי הנסיבות שבפנינו מצדיקות הטלת חיוב על העירייה לערוך בדיקה בדבר

זהות המחזיק, לא כל שכן כאשר מדובר בתקופה שכבר חלפה. אין מקרה זה מתאים לנסיבות שנדונו בעניין בריים 8462/11 מנהל הארנונה בעיריית הרצליה נ' מירב פלקון, (12.8.2014)

במטגרתו נקבע כל :

ייתיתכנה נסיבות שבהן למרות שהמידע בדבר שינוי אהותו של המחזיק בנכס בפועל הגיע לרשות המקומית שלא באמצעות > ןפנצעת מטעטו המחוציק היוצא, על פי הוראת סעיף 325 לפקודה - ה ייחשב המתזיק היוצא כמי שמילא את חובתו על פי הסעיף האמור, ולמצער מוטלת על הרשות המקומית חובה לערוך בדיקה נוספת של עניין ֶה. במצבים מסוג וּה, כאשר קיימת ידיעה קונקרטית של הרשות המקומית בדבר שינוי מיהות המחזיק בנכס - החלטתה של הרשות המקומית להמשיך ולחייב את המחזיק היוצא איננה סבירה ואיננה מתיישבת עס חובת ההגינות המוטלת עליה במסגרת פועלה כנאמן הציבוריי.

, 31. כפי שנקבע בעניין מירב פלקון, מדובר בנסיבות חריגות בהן לעירייה המידע פווּיטיבי בדבר

המחזיק בנכס :

'יבנסיבות שבהן ישנה ידיעה פוזיטיבית של הרשות המוסמכת לגביית הארנונה בדבר שינוי והות המחזיק בנכס בפועל -

החלטתה להמשיך ולחייב את המחציק היוצא הינה בלתי סבירה, ואיננה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת עליה מכות תפקידה כנאמן הציבוריי.

2. ואת לא הוכת בפנינו.

3. לאור האמור אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין אין בו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 1.4.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטת.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה או באתר האינטרנט של המשיב.

/ %

*ו'יר: עו"ד אמיו/לוי \ קדם

שס הקלדנית: ענת לוכ

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140010299 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: סוריט קרסנוב אירינה

נגד

המשיב: מנהל הארנגונה בעיריית תל אביב

החלטה

1. במסגרת הערר נדונה שאלת סיווגו של הנכס ברחוב בן אביגדור 10 בעיר. העוררת טענה כי יש לסווג את

הנכס לפי פריט 3.3.9 לצו הארנונה אשר דן באולמות המשמשים אך ורק לריקודים. המשיב דחה את ההשגה שהגישה העוררת וקבע בהחלטה מיום 20.2.14 כי סיווג הנכס לצורכי ארנונה יהא הסיווג העסקי.

זאת לאור ממצאי ביקורת שנערכה במקום אשר העלתה כי במקום בר משקאות ומטבת וכי רחבת הריקודים הינה כ-15% בלבד משטח הנכס.

טענות העוררת

2 העוררת טענה בכתב הערר כי לפני שהיא שכרה את המקום, תחת המחזיק הקודם, הנכס סווג כאולמות המשמשים אך ורק לריקודים. לטענתה הנכס פעל כדאנס בר ופעילותו נותרה כפי שהייתה בעבר. גודל המקום לא שונה, קונספט הפעילות לא השתנה ואף קהל המבקרים נשאר ברובו ללא שינוי.

3 העוררת ציינה כי היא ביצעה שיפו, עיצוב פנים מחדש וכי יש להחזיר את הסיווג הקודם.

טענות המשיב

4. במסגרת כתב התשובה טען המשיב כי ביקורת שנערכה במקום ביום 16.2.14 העלתה שמדובר באולם

המשרת מגוון אירועים פרטיים למיניהם. כמו כן, במקום עמדת תקליטן, בר משקאות ומוגש כיבוד קל.

רחבת הריקודיס משתרעת בשטח של כ-15% משטח הנכס ובשטח מפוורים כורסאות, ספות, שולתנות וכיסאות רבים.

5. המשיב התליחס לשינוי צו הארנונה בשנת 2007, שתכליתו הייתה לשים קצ לתופעה שכל מסעדה או פאב

המקיימים פעילות נוספת לצד הגשת ארוחות או משקאות אלכוהוליים (שירותי הסעדה) יפנו בבקשה לסיווג אולמות המשמשים לריקודים או מופעי בידור.

דיון והכרעת

6. ביום 3.7.14 התקיים דיון מקדמי בפני הוועדה בראשות עו"ד יהודה מאור. העוררת טענה כי אין לה אישור

להגשת אוכל ואף אין מטבת. פרט לשטת הבר שבנכס והשירותים, כל שאר הנכס משמש לריקודים בלבד.

7

.10

1

2

.3

14

5

.6

הוועדה קבעה כי המשיב יערוך ביקורת נוספת במקום ויעדכן אם עומד על עמדתו ובהתאם תינתן החלטה להמשך בירור התיק.

ביום 3.11.14 הוגשה הודעה מטעם המשיב בצירוף דו"ח ביקורת שנערך במקום והמשיב הודיע כי עמדתו נותרה ללא שינוי.

הצדדים הגישו תצהירים מטעמם והתיק נקבע לדיון הוכחות.

ביום 9.3.15 קיימנו דיון הוכחות, שמענו את העוררת ואת חוקרי השומה מטעם המשיב. לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם והתיק בשל להכרעה. נציין כי איפשרנו לעוררת להגיש את רישיון העסק וכן את התפלגות הכנסותיה.

דיון ההוכחות התקיים בהרכב חטר בהטכמת הצדדים.

סעיף 3.3.9 לצו הארנונה דן בי/אולמות המשמשים אך ורק לריקודים (למעט סטודיו למחול)...'** (הדגשה הוספה).

מועצת העיר שינתה את הוראות צו הארנונה בהתייחס לאולמות המשמשים לריקודים וקיבלה את אישורם של שרי הפנים והאוצר. שינוי אה בוצע מתוך כוונה לצמצם את מתן התעריף המופחת רק לאולמות המשמשים לריקודים ולמנוע מקרים בהם מבקשיסם תעריף זה גם עסקים של מסעדות או פאבים המקיימים גם פעילות של ריקודים או מופעי בידור (רי ערר 2007-03-001 סופרנו ארגון אירועים בע'ימ גי מנהל הארנונה של עיריית תל אביב).

בערר 14004348 א.פ. ויטה בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, נקבע כדלקמן:

... מדובר במועדון המשלב ריקודים, שתיית אלכוהול, הגשת מזון מגוון, קיום אירועים וחגיגות פרטיות ועסקיות ואף הופעות שונות. אין מדובר בכך שכל מה שנעשה במועדון מעבר לריקודים תכליתו היחידה היא לקיים את הריקודים, כפי שפירש בית המשפט את הפעולות המשרדיות שהתקיימו במחסן שעניינו נדון בפניו, לכל אחת מהפעילויות חשיבות ניכרת בפני עצמה ולמעשה מדובר במועדון בו אנשיט מבלים, אוכלים, שותים, שומעים מוסיקה, מקיימים חגיגות ואירועים וגם רוקדים. אין מדובר אם כן באולם המשמש אך ורק לריקודים'י.

הינה כי כן, סיווגו של הנכס יקבע בהתאם לפעילויות המבוצעות בנכס.

בבחינת כלל העובדות שהובאו בפנינו אנו סבורים כי הפעילות בנכס עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 3.3.9 לצו הארנונה אשר דן באולמות המשמשים אך ורק לריקודים.

העוררת תיארה בפנינו את הרקע להשכרת המקום על ידה במטרה להפעילו כאולם ריקודים קטן, לאוכלוסייה בוגרת. העוררת ביצעה בדיקות טרם השכרת המקוט וביררה את סיווג הנכס כדאנס בר.

העוררת ציינה כי היא הסתמכה על כך שהסיווג של הנכס יישאר כפי שהיה, על בסיס העובדה שהפעילות במקוםס לא השתנתה כלל, ואין לה יכולת לשרוד עסקית עס תעריף ארנונה גבוה. מדובר במקום קטן מאוד אשר מאפשר כניסה של עד 98 אנשים.

קהל המבקרים במקום הינו קהל קבוע בדרך כלל. המבקרים משלמים דמי כניסה בסך של 150 ₪ לווג (בדרך כלל סכום גּה לא כולל אקסטרות). מגיעים בערב כ-60 אנשים. לעומת ואת על פי דברי העוררת

.17

8

.9

.20

1

ההכנסות מהבר נמוכות יותר בסך של כ-1500 עד 2000 ₪. נעיר כי העוררת ציינה תחילה כי עיקר ההכנסות מהבר אולם בהמשך הבחירה כי לא כך הדבר. המקום פתות בימים שישי וחמישי בלבד.

כאשר הציגה בייכ המשיב בפני העוררת פרסומים של המקום מהאינטרנט היא הבהירה כי הנכס לא עבד בהתחלה ולכן פנו למפיק והוא כתב כי ניתן לשכור את המקום לאירועים במטרה למשוך קהל. עוד ציינה העוררת כי לקוחות לא יכולים לסגור את המקום ובאים קבוצות של חברים שמשתלבים בתוך המקום.

העוררת ציינה כי לא מכניסים כל אחד למקום על מנת שלא יהרסו אותו.

הינה כי כן, הפעילות העיקרית של המקום היא הריקודים. הנכס מופעל רק בימי חמישי ושישי, עובדה המחזקת את הטענה כי מטרתו ולייעודו, לקיים אירועי/מטיבות ריקודים ואין לו תכלית עצמאית כבר או כמסעדה. המבקרים משלמים דמי כניסה בשיעור לא מבוטל בסך של 150 ₪ לצוג, עובדה אשר מחזקת עד מאוד את הטענה כי מדובר בנכס שייעודו העיקרי הוא ריקודים, שכן מטבע הדברים לקוח אשר מעוניין להיכנס לבר לצריכת אלכוהול ומזון, לא ישלם דמי כניסה למקום, לא כל שכן בשיעור גבוה יחסית כאמור.

על פי אישור רו"ח של העוררת, עיקר הכנסותיה ממכירת כרטיסי כניסה למקום ולא ממכירת משקאות.

מעבר לכך הובהר בפנינו כי בניגוד לאמור בהתלטת המשיב, אין במקום מטבת ואין הגשה של מזון, פרט למשקאות. בהתייחס לשטת הנכט, העוררת ואף חוקרי השומה מטעם המשיב הבהירו כי מדובר בשטח שברובו מהווה מקום לריקודים. כיסאות וספות ממוקמים מסביב, בצמוד לקירות ושני החללים מיועדים למנוחה, וגם בהם רוקדיס.

בכל הנוגע לשטח הנוסף בקומת הקרקע, הובהר בפנינו כי שטח וה הושכר בנוסף לשטח בקומה 1, אך ורק על פי דרישת העירייה כשטת מעבר ליציאת חירום. שטח וה טפל לשטת ולמהות השטח העיקרי ואף הוא צריך להיות מסווג בהתאם לסיווג הנכס בכללותו לפי סעיף 3.3.9 לצו הארנונה. מדובר בשטח שנשכר כאמור לצורך קבלת רישיון עסק להפעלת המקום כמועדון ריקודים והוא חלק בלתי נפרד מהשימוש ומהתכלית של השימוש העיקרי.

עוד נציין כי לא ניתן להתעלם גם מכך שעד לאחרונה, עת המקום היה בחזקת מחזיק קודם, העירייה סיווגה את הנכס בסיווג אולמות ריקודים ומדבריח חכנים של העוררת, לצד כלל הראיות שהוצגו בפנינו, השתכנענו כי הפעילות נותרה כפי שהייתה. אינטרס הסתמכות בנסיבות העניין צריך להילקח בחשבון, בשים לב במיוחד לכך שהעוררת ציינה בפנינו במפורש כי היא בדקה את נושא הארנונה טרם השכירה את המקום ואינה יכולה לבטל את החוזה באמצע השנח.

בחנו החלטות שניתנו על ידי ועדת הערר במספר מקרים שנדונו, ומצאנו אף חיווק להחלטתנו בשים לב לבחינת העובדות שבענייננו לעומת העובדות שעמדו בבסיס ההתלטות שניתנו בעניינים אחרים. בעניין סופרנו ארגון אירועים בע"מ דובר בנכס ובו 150 מקומות ישיבה ועיקר הפעילות בו הוא בר. הכניסה לנכט אינה בתשלום ונראה כי הפעילות העיקרית היא מכירת שתייה ומזון. המקום המוקצה לריקודים הוא קטן ביותר, במעברים בלבד, ומערכת התאורה והסאונד משמשים יילהנעמת השהות במקוטיי (סי 5 להחלטת הוועדה) ולא למטרת מסיבת ריקודים.

בעניין ארגמן 18 ניהול בע"מ, דובר במקרה בו קבענו כי העוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת עמידתה בסעיף 3.3.9 לצו הארנונה. מהעובדות שהוצגו בפנינו שם, התברר כי לא נגבה תשלום בגין הכניסה. נציג העוררת לא ידע להשיב בעדותו מה שיעור ההכנסות של העסק ממכירת כרטיסי כניסה ביחט להכנסות ממכירת משקאות. כמו כן הוא לא ידע להשיב האם נגבה תשלום בגין הופעות סטנד אפ.

בהחלטה קבענו כי נדמה שמרבית ההכנסה של המקום היא ממכירת משקאות. בנוסף התברר כי במקום נערכים אירועים פרטיים וכלל הפעילות שמתבצעת בנכס אינה טפלה לפעילות ריקודים. אומנם נקבע כי הגשת ארוחות מלאות אינו המבחן הבלעדי לצורך הסיווג לפי סעיף 3.3.9 לצו חארנונה אך נציין כי העובדות גס לעניין זה שונות מאלה שהתבררו בפנינו.

2

בעניין ערר 140008073 כפיר לוי נ' מנהל הארנונה דובר בנכס המופעל על ידי העורר למסיבות בר/בת מצווה כמועדון ריקודים. ועדת הערר קבעה כי אין מדובר במועדון המשמש אך ורק לריקודיס אלא מדובר במועדון בו נערכות מסיבות בהן משולבים ריקודים כחלק מרכזי באירוע. אך עם זאת, מבוצעות פעילויות נוספות הכרוכות מאליהן בניהול מסיבת בת/בר מצווה ובכלל גה טקס כניסה של כלת/חתן המצווה, משחקים שונים, הפעלות על ידי הדי גיי, וכיבוד לאורחים.

בעניין 140005367 ב.ת,א 5 רוטשילד בע"מ נ' מנהל הארנונה נקבע כי מדובר במועדון בו אנשים מבלים שותים וגם רוקדים, אולם הריקודים אינם התכלית היתידה שבו. נעיר כי איננו סבורים כי הקביעה בהחלטה זו לפיה על מנת להחיל סיווג לפי סעיף 3.3.9 לצו הארנונה לא ניתן למכור שתייה במקום, וכל מקרה צריך להיבחן בהתאם לנסיבותיו, אולם בכל מקרה, באותו מקרה טען המשיב כי במקום היו 80 מקומות ישיבה ואף מכירת מצון מגוון על פי תפריט שף. סוגיה זו לא התבררה בסופו של יום בפני הוועדה בתיק וּה.

בבתינת כלל העובדות שהובאו בפנינו, העוררת עמדה בנטל המוטל עליה לעניין סיווגה לפי סעיף 3.3.9 לצו הארנונה ומשכך אנו מקבלים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 1.4.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנחליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין בוועדת ערר)

התשלייז - 1977 תפורסט החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ל ( בר

יו'יר: עו"ד אמירלגל חברה: ₪

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | כו בניסן תשעה

15

מספר ערר: | 09:51 / 140011922

מספר ועדה: | 11168

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: רוזנמן גורוביץ יהודית

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

גיתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

הנכס יקבל הנחת פטור נכס ריק לתקופה של 30 יום מיום 25/9/14 עד ליום 25/10/14.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 15.04.2015.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 15.04.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

+

יו"ר: עו"ד לוָ\אמער חבר: דר' וייך זיו, רו"ח חברה: ץו/ד קָרם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140011913 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

חבר: דרי זיו רייך, רו יח

העורר: דגן שי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

ביום 1/4/15 הגיש המשיב הודעה לפיה לאחר בדיקת טענות העורר הוא החליט לקבל את טענותיו ולסווג את הנכס כמגורים החל מתתילת מועד החיוב מיום 1/9/14 כך שמלוא טענות העורר התקבלו.

ניתנה על ידנו החלטה כי בכפוף לאמור בהודעה הערר התקבל משכך הערר נמחק ללא צו להוצאות.

בנסיבות העניין והיות והמשיב הודיע טלפונית ואף שלח מכתב אשר לא ברור מדוע לא התקבל אצל העורר לא נחייב בהוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 15/4/2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות ה)קומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייז - 1977 תפורטם החלטה זו באתר האשטרנט של המשיב.

2% / 23

לוייר: עָאיד אמכ לול חברה : עו"ד 0 חבר: דרי זיו רייך, רויית

שם הקלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך 1 כז בניסן תשעה

5

מספר ערר: | 11:59 / *********

מספר ועדה: | 11167

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העזרר/ת: צ.י. פרימיום שיווק והפצה בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו מברכים את הצדדים על כי השכילו להגיע לפשרה ביניהם ונותנים לה תוקף של החלטה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.04.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד "שק ומית -ש כ חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כז בניסן תשעה

5

מספר ערר: | 08:41 / 140010784

מספר ועדה: | 11167

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: רפפורט יצחק

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו מברכים את הצדדים על כי השכילו להגיע לפשרה ביניהם לפיו הערר יתקבל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.04.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/- ,

יו"ר: עו"ד ארליך ₪ חברה: ען"ד ק ירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה בללית ערר 140009911

שליד עיריית | תלאביב | - 'פו

העורר: חסידים אליעזר ת.ז. *********

- נג 7-

המשיב: מנהל אגף הארנונה בעיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינו של הערר דנן, הינו רישוט בעלי הנכס ותיובם בארנונה בגין דירת מגורים בכתובת יסוד המעלה 0 בתל אביב, בשטח העומד על 50 מ"ר, נכס מסי 2000147912, ת-ן לקוח 10658219 (להלן -

''הנבסי).

תמצית טיעוני העורר

1

2

3

4

5

6

7

.8

9

0

.1

.12

.3

4

העורר השכיר את הנכס לאברהם יונה בשנת 2004.

העורר מסר למשיב הודעה על פי החוק, יחד עס העתק הטכם השכירות, ואברהם <ונה נרשם בעירייה כמחזיק.

העורר ידע והסכים לכך כי בדירה יתגוררו גם אחרים מלבד השוכר עצמו.

כל עוד הוא קיבל באופן סדיר את דמי השכירות, לא היה לעורר כל ספק כי גם הארנונה משולמת באופן סדיר, כפי שהיה על אברהם יונה או כל המתגוררים בדירה מטעמו לעשות.

מתברר כיום כי הארנונה לא שולמה במשך כל השנים. העורר לא היה מודע לכך ולא הייתה כל פניה אליו עד 2013, שאז פתאום תויב העורר בתשלום רטרואקטיבי של 7 שנים אחורנית.

התברר כי כבר בשנת 2006 אושפו אברהם יונה במרכז רפואי, וכי הקרן לטיפול בחסוייס מונתה לו כאפוטרופא.

הקרן לטיפול בחסויים לא טרחה לעדכן את העורר, כי אברהם יונה אינו מחוּיק יותר בדירה, וכך גס לא את המשיב.

העורר לא יכול היה לדעת כי לא שולמה ארנונה וכי המתזיק הרשום, ששוכר ממנו את חנכס, אינו מתפקד או כי מונתה לו אפוטרופא.

חובתה של האפוטרופא, אס רצתה להימנע מתשלום הארנונה, הייתה להודיע לבעל הבית ולהתזיר לו את התוקה בנכס, וכן להודיע למשיב כי התסוי אינו מחציק יותר בנכס.

התעלמותה של אפוטרופא מחובתח כלפי המשיב וכלפי בעלי הבית, אינה מאפשרת לה לרחוצ בניקיון כפיה ולשתרר עצמה מתשלום תובותיו של אברהם לונה.

המשיב אינו יכול להעביר את החובות הישנים אל העורר, כל ומן שלא קיבל הודעה על סיום התוקה וגם אצ, רק מאותו יום ואילך.

המשיב פעל בשיהוי רב כדי לאתר את בעל הבית, ולהודיע לו כי לא משולמת לו ארנונה. כפי ששמענו מעדותה של נציגת המשב -- לקת למשיב 7 שנים לגלות את העובדות הפשוטות.

על פי סעיף 325 לפקודת העיריות, על כל בעל בית להמציא למשיב הודעה בכתב בצרוף חווּה השכירות על קיומו של דייר בנכס. מרגע שמוגשת הודעה כזו, חלה חובת תשלוט הארנונה על הדייר ובעל הבית פטור מלשלס את הארנונה. אחריותו של הדייר נמשכת כל עוד לא הודיע הדייר למשיב כי חדל להתזיק בנכס.

במקרה כוה של הודעה מטעם חדייר, אין המשיב מסתפק בכך אלא שולח הודעה לבעל הבית על הפסקת החיוב של הדייר ותחילת חזובו שלו, ובעל הבית יכול להתייחס להודעה צו.

.5

.6

7

.8

9

.0

.1

,2

,3

6

לצורך ביטול רישומו של מחציק בספרי העירייה, על המתזיק הרשום, לתוכית כי מסר הודעה בכתב למשיב על כך שחדל להחציק בנכס, דבר שלא נעשה למעשה עד היום.

על הטוען לחדילת הזקה להביא לבית משפט ראיה ואפילו ראשית ראיה, למשלות הודעה בכתב.

לאורך כל הפסיקה ברור כל כל עוד לא הודיע מחזיק בהודעה בכתב למשיב, יחא הוא חייב בתשלום ארנונה, אף אס בפועל חדל מלהחציק בנכס.

בית המשפט קבע לא אחת כי החבות בארנונה של המחציק הרשום מסתיימת רק עם משלות הודעה על כך בסמוך למועד חדילת התוקה בנכל.

מכל האמור עולה כי סעיף 325 מטיל באופן תד משמעי את האתריות להודיע על הפסקת החזקה על המחציק וכל עוד לא הודיע, יכול המשיב להמשיך ולחייב את המחציק בתשלומי ארנונה.

כפי שהמשיב רשאי לחייב את המהזיק הרשום, כל עוד לא הודיע על עויבתו את הנכס, אין הוא יכול ללא כל אסמכתא והסכמה מצד בעל הבית, לבטל את חיובו של המחציק ולתייב את בעל הבית חיוב רטרואקטיבי.

כדי לחייב את העורר, על המשיב להוכיח באופן פוזיטיבי כי הוא אכן היה המתזיק, דבר שלא הוכת על ידי המשיב. המשיב לא יכול לחייב את העורר רק בגלל טענות נסיבתיות שנטענות על ידי האפוטרופא, ואם עשה כן, הרי הוא פעל בניגוד לחוק ולפסיקה.

המשיב לא יכול לתפוס את החבל ב- 2 הקצוות, מצד אהד לטעון כלפי דיירים שלא החזיקו, אבל לא הודיעו על כך, כי השחרור שלהם הוא אך ורק על ידי הודעה, ולא ע"י שום הוכחה אחרת, ומצד שני להטכים לשינוי מתציק, ללא הודעה וזאת באופן רטרואקטיבי.

המשיב אשט בכך שאיפשר לדייר הרשום אברתם יונה, לא לשלם במשך תקופה כה ארוכה, והוא אינו יכול להטיל את התיוב הרטרואקטיבי על העורר.

לא ברור על סמך מה הטכים המשיב לשחרר את הקרן לטיפול בתסויים מחובת התשלום.

מכל האמור עולה כי לא הייתה למשיב כל וכות לחייב את העורר בגין ארנונה לנכס מושא הערר עד ליום בו הודיעו לו כי אין דייר בנכס, ויש לבטל את כל החיובים בהם חויב העורר.

תמצית טיעוני המשיב

1

2

3

חיוב הבעלים החל מלוס 3.7.2006, הינו בעקבות מידע שהתקבל אצל המשיב, לפיו השוכר מר אברהם יונה, כלל לא מתגורר בנכס בתקופת שבמחלוקת.

מהמסמכים שהוצגו עולה כי ביום 18.7.2006 מר אברהט יונה אושפוּ במרכו הרפואי רעות לצורך שיקום. מסמך נוסף ''ממרכז חדוות הוריטיי, מיוט 25.6.2007, העלה כי התסוי מר אברהם יונה אושפז במוסד, לאחר שהתקבל ממרכצ רפואי רעות לאתר ניסיון שיקומי, בעקבות חבלת ראש קשה.

על פי המידע שברשות המוסד, מר אברהם יונה היה דר רתוב עד לאשפוזו על רקע אלכוהוליוס.

3

4

.5

.6

7

.8

9

0

1

12

.3

4

.5

.6

מצבו הרפואי של השוכר, היה כייכ קשה, ימצב קוגניטיבי בלתי הפיךיי יישאינו מתמצה בוּמן ובמקוסיי, שאף הקרן לטיפול בחסוליס מונתה כאפוטרופא החל מיוט 9.11.2006.

ביקורת בנכס בתאריך 30.8.2006, העלתה כי במקום מתגוררים עולים מרוסיה שאינם מכירים את החייב.

בדיון ההוכתות העיד העורר, כי מבחינתו הוא קיבל את דמי השכירות ולכן לא פנה למשיב לצורך ביצוע חילופי מחזיקים, ואת גם כשידע שמר יונה לא נמצא שם אלא רק ייהרות שלו/הנשמה שלויי.

בעדותו העיד העורר, כי חוא גר בסמוך לדירה, וכי דמי השכירות לא שולמו ע"י מר אברהם יונה. העורר ידע כי בנקודת ומן מסוימת הדירה התרוקנה, אולם הוא אינו יכול להצביע על מועד מסוים.

מאחר ותשלומי הארנונה לא שולמו מנובמבר 2004, החל המשיב בפעולות אכיפה מנהליות לגביית חובות הארנונה. (מר אברהם יונה נרשם כמחציק מיום 1.9.2004).

במסגרת פעולות האכיפה ביצע המשיב חקירות ובדיקות לבדיקת והותו של המתזיק בנכס.

משהתברר למשיב, כי המחזיק הרשום בספרי העירייה אינו מחזיק בנכס, מאחר והוא מאושפו במוסד שיקומי ואף מונתה לו אפוטרופא, הוסב הרישום בספרי העירייה בגין הנכס עייש בעל הנכס.

בנסיבות העובדתיות העולות בתיק ערר זה, חיוב הבעלים נעשה כדין.

בענייננו, מתקיימות הנסיבות המתאימות, לשינוי ברישוט החוקה בנכס על שמו של בעל הנכט.

אין מקום בנסיבות חריגות אלו לאפשר לעורר ליהנות מההפקר בטענה כי לא התקבלה הודעת חדילת הוקה. סעיפים 325-326 לפקודת העיריות, אין בהם כדי להוביל לכך שהמחזציק או הבעלים 'יייהנה מההפקריי, שכן במסגרת היתסים בינו לבין המחזיק, יוכל לדרוש מהמחציק לשפותו בגין הסכומים ששולמו למשיב.

דין טענת העורר לעניין אי חוקיות התיוב הרטרואקטיבי, דחייה על הסף, מאחר והיא אינה מצויה במסגרת סמכויותיה של ועדת הערר הנכבדה.

מבלי לפגוע בטענתו המקדמית, יטען המשיב, כי בנסיבות העולות בתיק הערר, המדובר בחיוב רטרואקטיבי מותר. המקרה דנן חינו מקרה מיוחד, בו החיוב הרטרואקטיבי עומד במבחנלי הסמכות והסבירות.

במקרה וה רובצ האשם לפתתו של העורר. המערער עצם את עיניו, על אף ידיעתו על המתרתש בדירה, ולא הודיעו למשיב שהרשוס בספרי העירייה כלל לא נמצא בנכס.

בחינת מכלול השיקולים, והרציונאליים המחייבים את רישומו של העורר, כגון, מצבו של מר יונה, שכאמור, הוכת באמצעות מסמכים, ידיעתו של העורר, גוברים על הרציונאלייס השוללים תחולה למפרע.

4

דיון ותכרעה

1

2

3

4

.5

.6

7

לאתר שבחנו את טענת הצדדיט הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערר.

סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסת חדש] (להלן: ''הפקודה'י) קובע כדלקמן:

''חדל אדם ביום מן ה*מים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפ? הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריית ולאחר מכן לא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה'י.

סעיף 326 לפקודה קובע כדלקמן:

''נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יחא חייב בבל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם הייתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם הייתה כאן השכרת לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעירייה הודעה על העסקה באמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה באמור, יהיו המוכר, המעביר או המשביר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, *יהיה המשכיר חייב בארנונה''.

על פי ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, אין בהוראת סעיף 325 לפקודה, כדי ליצור תנאי נוסף לעניין התזקה ותכליתו היא להקל על המשיב בגביית הארנונה.

כך, בברייס 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע'ימ (פורסם בנבו)

(להלן: ''פס'/ד זור אנרגיה'), עמד כבוד השופט זנציגר על התכלית העומדת מאחורי הסעיפיט הנייל בקבעו כי ''מטרתט להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחזיק בכל נכס ונכס, הינה גזּירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה'י.

באותו עניין התייחס כבוד השופט דנציגר לשאלה ''האם יתכנו נסיבות שבהן, למרות שלא עמד המחזיק או הבעליםו של נכס בחובת ההודעה בכתב לעירייה על שחדל להיות הבעלים או המחזיק בנכט או על העברת הבעלות או חזקה לאחר, לא יחויב בתשלום ארנונה, וזאת משום שהעירייה התרשלה או משום שהעירייה ידעה (ידיעה קונסטרוקטיבית) על החדילה או העברה כאמור'', וקבע, כי הרשות המקומית אינה יכולה לעצוס את עיניה ולהתעלם מנתוניס מסוימים, וישנם מקרים בהם עליה לבדוק באופן אקטיבי אם חל שינוי בבעלות או בתוקה בנכס מסוים. במקרים אלו לא תוכל הרשות לשבת בתיבוק - ידיים ולהמשיך לשלוח הודעות חיוב לנישום שאינו מתחזיק בפועל בנכס.

וראה גם את קביעתה של כבוד השופטת ארבל בפסייד דור אנרגיה, לפיה המשיב מנוע מלהמשיך ולתייב את המחציק היוצא בתשלום ארנונה, בנסיבות בהן קיימת ידיעה בפועל, בי הוא חדל מלהחזיק בנכס.

8

9

פסייד דור אנרגיה צמצם את סמכותו של המשיב לראות בחייב כיימחויק הקונסטרוקטיבלי ולהמשיך לחייבו מקום בו ברור כי קיים מחזיק שונה בנכס בפועל.

כן ראת:

עתיימ 5544-06-13 חברת חלקה 109 בגוש 7107 נ' עיריית תל אביב:

'*הנה כי כן, בכלל, אין העירייה חייבת לשנות את רישומיה ביחס למחזיקים בנכס בל עוד לא התקבלה אצלה הודעה בכתב על שינוי המחזיקיים. ואולם, לצד זאת, נקבע בעניין דור אנרגיה, כי במקרים מסוימים העירייה זכאית (ואולי אף חייבת) לשנות את רישומיה, אף בלא שהיא קיבלה הודעה כתבוה על חדילת חזקה, בהתאם למצב הדברים בפועל בפי שהוא נחיע לה.

לאור ההלכות שסקרתי לעיל, הרי שבהתקיים מספר נסיבות מצטברות, תהא העירייה רשאית (ואף חייבת) לערוך בדיקה יסודית באשר לזהות המחזיק בנכס, כאשר לאור תוצאותיה של אותה בדיקה, תהא רשאית היא לשנות את שם המחזיק בנכס וזאת גם מקום בו לא התקבלה הודעה על חדילת חזקה ומבלי שהחזקה בנכס הוחזרה באופן פורמאלי לבעליו !י

בריימ 1962/06 שלמה כהן נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, תק-על 2006 (4), 644:

''תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי חזקה אל המחזיק העוזב. הוראה זו נועדה להקל על הרשות לגבות את מיסי הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בחזקה (ראו ע'/א 739/89 מיכקשווילי נ' עיריית תל אביב יפו, פ'יד מה(3) 769, 775 (1991)). ודאי שטעיף זה אינו בא לשלול מצב בו הרשות מזהה בדרך אחרת, שאינה הודעה מטעם השוכר על עזיבת הנכס, בי החזקת חזרה אל בעליו של הנכס. קביעה זו היא עניין שבעובדה ויכולה לנבוע מראיות שונות.

במקרה שלפנינו קבעה העירייה כי החזרה חזרה למבקש בהסתמך על כך שארקדי נרשם כמחזיק בדירה אחרת. ועדת הערר בחנה חומר ראייתי נוסף, וקבעה כי הדירה הייתה ריקה ומכן שהמבקש, בבעליה של הדירה, היה בעל השליטה בה."

נוכת האמור לעיל, ברי, כי המשיב רשאי לשנות את שט המחזיק בנכס לשם העורר, גס מקום בו לא קיבל הודעת חדילה, במקרה בו הראיות מצדיקות שינוי כאמור.

0. בנסיבות המקרה דנן, מתקיימות הנסיבות המתאימות לשינוי ברישום בספר העירייה על שמו

.1

של העורר. מהמסמכים שהוצגו בפנינו עולה, כי מר אברהם יונה, שהיה רשום כמתציק בספךרי העירייה, לא החזיק בנכס התל מיום 18.7.2006 עקב אשפווו במוסדות שונים, וכי העורר ידע כי מר ?ונה אינו מתגורר בנכס, ואינו משלם את דמי השכירות.

נוכח האמור לעיל, נכון עשה המשיב, כאשר שינה את שס המחזיק בנכס לשם העורר, אשר חינו, בנסיבות המקרה, בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס.

2. באשר לטענות העורר בדבר א? תוקיות רטרואקטיביות התיוב, הרי עלינו לדחותן וזאת מבלי

להידרש לגופן של הטענות, אשר ייתכן כי למצער בתלקן יש ממש (בשים לב לכך שכבר בביקורת שערך המשיב בנכס בשנת 2006 נודע לו כי מר יונה אינו מתגורר בנכס), בשל העדר סמכות.

3. ועדת הערר שואבת את סמכותה מכות סמכותו של מנחל הארנונה הקבועה בחוק הרשויות

המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו-1976 (להלן :''חוק הערר?).

4. סעלף 3 (א) לחוק הערר קובע רשימה סגורה של טענות שרק עליהן ניתן להגיש השגה: מיקום

הנכס, סוג הנכס, גדלו או חשימוש בו: הנישום אינו מחויק בנכס: הנישום אינו בעל שליטה בעסק.

5. סעיף 3(ב) לחוק הערר קובע, כי הוועדה לא תדון בטענות אי חוקיות התורגות מהעילות

המפורטות בסעיף 3 (א) בקבעו כל:

''אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]