החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 23 אוקטובר 2014

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ז בתשרי תשעה

מספר ערר: | 13:08 / 140010365

מספר ועדה: | 11058

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: פלד הדרית

-נ ‏ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ביום 24/7/14 החלטנו לבקשת העוררת לאפשר לה לתקן את הערר, אולם היא לא פעלה עפ"י החלטתנו.

לפיכך ומאחר ולא התייצבה היום אפשר להסיק כי זנחה את הערר.

לאור האמור לעיל יימחק הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 01.10.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צעק אלון חבר: עו"ד 2 גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארגונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ז בתשרי תשעה

124

מספר ערר: | 11:33 / 140010493

מספר ועדה: | 11058

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד טל גדי

העורר; מרום שחר

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפז

החלטה

שמענו בקשב רב את העורר והתרשמנו כי מדובר במייזם מבורך וחשוב לתושבי העיר ת"א ולראיה העובדה שמנהל התרבות החליט להעמיד תמיכה כספית למייזם וזו עובדה המדברת בעד עצמה.

יחד עם זאת ידי מנהל הארנונה כבולות שכן צו הארנונה ברור ולא ניתן באופן מלאכותי להכיל סיווג שאינו סיווג תאטראות על חלק מהתאטראות.

אנו פוגים לכל הגורמים המוסמכים על מנת שינסו לסייע לעורר ולעמותה הן בהסדר תשלומים והן בפתרון קבוע בין אם יהיה בדרך של תמיכה נוספת ובין אם יהיה בדרך של הקלה כלשהי על מנת שלא יקרה מצב בו בשל חיובי הארנונה יעמוד בסכנה עתידו של המייזם.

בשלב זה אין לנו אלא למחוק את הערר גם לאור עמדת העורר ועל מנת לחסוך ממנו הוצאות מיותרות של המשך ההליך.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.10.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: או"ד ל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

.. שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : יב בתשרי תשעה

מספר ערר: | 13:25 / 140010639

מספר ועדה: | 11060

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ה

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: דוד שאבי

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

העורר זומן כדין, אולם לא התייצב לדיון. במסגרת הערר טען בעניין חיוב הנוגע לשנת 2006, בערר טען טענת הזיוף, אולם לא הובא בפני הוועדה ראיה להוכחת טענתו כי לא החזיק בנכס.

העורר לא פעל בהשגה במועד המתאים כפי שקבוע בחוק, אלא פנה שנים לאחר מכן והגיש ערר על חיוב לשנת 2006. יתרה מכך מהמסמכים שהוצגו ע"י המשיב עולה כי העורר היה מודע לחיוב ואף נקט בהליכים מול המשיב ביחס לגודל השטח.

בנסיבות העניין אנו דוחים את הערר, עם זאת אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 06.10.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ רד ה

יו"ר: עו"ד לוי אמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח ו שירלי

שם הקלדנית: ענו לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ יב בתשרי תשעה

מספר ערר: | 13:42 / 140010435

מספר ועדה: | 11060

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ה

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: אקספוגיימס בע"מ

[

-1 ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

העוררת הוזמנה לדיון כדין, אולם לא התייצבה. במסגרת הערר טענה העוררת כי חברת סטארטאפ בתחום המשחקים וכי הנכס עבר שיפוץ מאוגוסט 2013 ועד למרץ 2014 וביקשה פטור בגין שיפוץ זה. כן טענה העוררת כי היא מוגדרת כחברת פיתוח תוכנה ולכל הפחות יש לחייב אותה לפי התעריף המופחת בהתאם לסיווג המתאים לבתי תוכנה.

מעיון בחומר עולה כי העוררת לא פנתה במועד בו התחילה השיפוץ לטענתה ולא הציגה בפני המשיב ואף לא בפני ועדת הערר ראיות התומכות בטענתה לפיה יש לפטור את הנכס מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. יובהר כי לא כל שיפוץ מקנה פטור מתשלום ארנונה לפי הסעיף האמור, אלא רק נכס הרוס או נכס אשר ניזוק במידה רבה ואי אפשר לשבת בו יכלל בפטור זה, בכפוף למסירת הודעה מתאימה ולבדיקת טענותיו. זאת ועוד בביקורות שנערכו בנכס בחודש ינואר 2014, נמצא הנכס סגור למרות שהביקורות תואמו עם העוררת וביקורת שנערכה בנכס ב- 29 באוקטובר 3 העלתה כי הנכס רק החל בשיפוץ ובכל מקרה במצבו כפי שהוא עפ"י התמונות שצורפו לדו"ת הביקורת אין מדובר בנכס הרוס הזכאי לפטור מתשלום ארנונה.

לעניין סיווג הנכס הטענה לא הועלתה בפני המשיב, כמו כן העוררת לא הוכיחה פעילותה לפנינו ומשכך לא ניתן לקבל את טענתה לסיווג הנכס לפי תעריף בתי תוכנה.

לאור האמור הערר נמחק, עם זאת אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 06.10.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

יוּ"ר: עו"ד לוי אמיר 7 חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: עו"ד ל שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית עררים מס' : 140009770

שליד עיריית תל אביב-יפו 1007

בפני ועדת הערר:

*וייר: עו"ד אמיר לוי

חבר: רו"חדרי זיו רייך

חברה: עו"ד שירלי קדט

העוררת: רנבי השקעות בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

במסגרת ערר זה עולה השאלה האם יש לסווג את הנכס ברח' בן עטר 36 בסיווג מחסנים או בסיווג עסקים. העוררת תוקפת את החלטת המשיב מיום 1.10.13 בה קבע המשיב כי עיקר השימוש בנכס הוא מתן שירות ללקוחות בהתאם להזמנה וכי מתבצעת בו פעילות של שיווק והפצה. משכך קבע חמשיב כי סיווג הנכס יהא הסיווג העסקי לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה ולא סיווג מתסנים.

טענות העוררת

העוררת טענה בכתב הערר כי ביום 1.4.13 שכרה את הנכס לשימוש כמחסן המשרת את בית העסק אותו מפעילה ברח' הרצל 80 בעיר. (להלן: ייבית העסקיי).

העוררת טענה כי היא העתיקה לנכס את המחסן שהחציקה ברח' נחלת בנימין 141 אשר חויב על פי סיווג מחסנים. העוררת טענה כי המחסן ברח' נחלת בנימין שירת את העוררת כפי שמשרת המחסן הנוכתי.

העוררת טענה כי בבית העסק של העוררת ברחי הרצל 80, מצויים משרדיה, לרבות מחלקות השיווק והנהלת החשבונות. כן מצויים שס אולמות התצוגה והלקוחות מגיעים אך ורק לאולמות אלה.

למחסן לא מגיעים לקותות ומיקומו אינו בידיעתם. כמו כן אין שילוט בנכס המיידע על מיקומו של המחסן ועל השימוש בו.

העוררת טענה כי ההזמנות מלקוחות מגיעות אך ורק לבית העסק ברתי הרצל ולא למחטן. הזמנות מבית העסק נשלחות למחסן ומשם ללקוחות. התשבוניות נערכות ונשלחות מבית העסק.

7 העוררת טענה כי ממצאי הביקורת שנערכה על ידי המשיב תומכות לחלוטין בטיעוני העוררת בשאלת הסיווג וכי בנכס אין כל מתן שירות ללקוחות ואף לא מתבצעות פעולות שיווק. הנכס משמש למטרת אחסנה בלבד, ובית העסק אותו הוא משרת הוא החנות ברחי הרצל כאמור.

טענות המשיב

8 במסגרת כתב התשובה לערר טען המשיב כי הערר הוגש באיחור ועל כן יש לדחות אותו על הסף.

9 המשיב טען כי סעיף 3.3.2 לצו הארנונה מעניק תעריף מיוחד וזול רק לסוג מטוים של מחסנים ייקלאסייסיי שנועדו לאחסנה ממושכת של טובין, שאינם משמשים את העסק באופן שוטף, אינם ממוקמים על ידו, אינם משמשים לצורך קבלת לקוחות ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק.

0. המשיב טען כי הנכס הינו מחסן שיווק והפצה, הוא משרת את העוררת בפעילותה השוטפת, שכן העוררת

מייבאת את הבדיס לכתובת הנכס, שס הם ממוינים ומותאמים לדרישות הלקוחות ונשלתים למזמינים על ידי סוכניה של העוררת.

1 עוד נטען כי הנכס משמש לניהול מערך השיווק של החברה ופעילות בו היא חלק מהמכלול העסקי.

2. לטענת המשיב ההקלה בתעריף התלוב למחטנים נובעת משתי סיבות: האחת - הנכס אינו דורש שירותים

רבים מהעירייה היות ועל פי רוב אין בו עובדים רבים, אין הוא דורש סלילה ותחזוקה של תשתיות רחבות אליו וכו'; השניה - התמורה והתועלת המופקת לנישום מנכס גה נמוכה באופןו משמעותי מהתועלת המופקת לנישום מנכס בעל אופי עסקי שיווקי.

3. לאחר שהוגשו על ידי הצדדים תצהירים וראיות, קיימנו ישיבת הוכחות ביום 23.6.14. לבקשת הצדדים

אפשרנו להם לסכם טענותיהם בכתב והתיק בשל להכרעה.

דיון והכרעת

4. בפתח הדיון נציין כי טענת המשיב בדבר איחור בהגשת הערר נזנחה. נעיר כי העוררת טענה כי תשובת

המשיב מיום 1.10.13 היתה בבחינת שומה חדשה עליה ניתן היה להגיש השגה ומשנדחתה במכתב מיום 3, קמה הנכות להגשת ערר.

בנסיבות העניין ולאור העובדה שלא הובהר מתי התקבלה החלטת המשיב מיום 1.10.13, כי נערכה פניה נוספת על ידי העוררת והתקבל מענה ביום 17.11.13 המפנה לזכות להגשת ערר על פי ההחלטה מיום 6, וכי הערר הוגש ביום 21.11.14, איננו מקבלים את הטענה בדבר דתיית הערר על הסף.

5. לגופו של עניין לאחר שקיימנו הליך במסגרתו אפשרנו לצדדים להציג ראיותיהם, גו התמונה העובדתית

שנפרסה בפנינו.

6. העוררת מפעילה שלוש חנויות כאשר החנות המרכזית נמצאת ברחי הרצל 80 בעיר. מדובר בשתי קומות

תצוגה וקומת משרדים בשני מפלסים.

7. הפעילות המשרדית והמכירות מתבצעות בחנות זו. כאשר מתקבלת הזמנה סופית, היא מועברת למחסן,

שס גוזרים את הבד על פי ההזמנה ומוציאים למשלוח.

8. המתסן בנכס נשוא הערר מספק את התוסרים לחנויות ומספק את ההזמנות של הסותריס והמרפדיות

שמזמינות בדים מבית העטק ברחי הרצל 80.

בכל הנוגע לסוכניס שמבצעים הזמנות והנהגיס שמספקים את הסחורה, הסוכנים הם סוכני שטח שנמצאים עם לקוחות בתצוגה בחנות או שיש להם ישיבות עס מנהל המכירות. 80% מההזמנות מתבצעות ישירות למרכז ההזמנות ברתי הרצל. אם סוכן מקבל הזמנה ישירות מלקוח שהוא נמצא אצלו הוא יעביר אותה לבית העסק ברחי' הרצל 80. הסוכנים אינם נמצאים במהסן.

במחסן נמצאים שלושה עובדים ופקידה. הפקידה מקבלת מבית העסק ברחי הרצל 80 את ההזמנה, העובדים מוציאים, פורקיס או מעמיסים אותה. במחסן נמצאים בדים, מסילות לווילונות, ומלאי של כל המוצרים המיובאים.

בדיון הצהיר בפנינו מנהל העוררת כי במחסן נמצא מלאי לתקופה של שנה עד שנתלים וכן מלאי שמתחלף כל מספר חודשים.

מנהל העוררת הצהיר כי החברה הפעילה מתסן ברחי נחלת בנימין בתקופה של כ-10 שנים וסיווגו לאורך כל התקופה היה סיווג מתסנים. הנכס נשוא הערר הוא נכס גדול יותר מבחינת שטחו ולמרות שהפעילות לא השתנתה, שונה הסיווג.

בדוח הביקורת שנערך מטעם חהמשיב צוינו דברים שנמסרו לתוקר על ידי מנהל האחזקה של העוררת.

בדוח צויין כי לפי דבריו של נציג העוררת מדובר במחסן סגור ולקוחות לא מבקרים בו כלל. כל הפעילות העסקית והחשבונאית מתבצעת בעסק הראשי ברחי הרצל 80. הסהורה יוצרת מהמחסן על ידי נהגים לאחר שהוכנה ההזמנה על ידי המתסנאים כמו כן, יש סוכניס עם רכבים אשר מבצעים הזמנות ללקוחות.

עישג התשריט צולין בכתב יד על ידי החוקר מטעם המשיב כך: בקומת הקרקע: דלת ברגל כניסה, לאחר מכן יחניון מקורהיי, לאחריו ייתריס גלילה+דלת פלדלת המפרידה ביןו התלקיטיי ובהמשך- יישטח מקורה ובו 3 מכונות גדולות לחיתוך גלילי בדים לפי מידה. עבדו במקום 2 עובדים בזמן הביקורת'י.

בתשריט מסומן יידלת מעבר למחסויי.

שטח נוסף בקומת קרקע בו צויין ייכל השטח הנייל המסומן בכתום מלא בגלילי בדים מסודרים עייג מדפים מברזל. במקום 3 עובדים מחסנאיסיי. במקום יש מטבתחון לעובדים, משרד ובו יושבים מנהל המחסן + פקידת הזמנותיי. יש סככה ובה- יישטח עבודה ובו פרופילים מברול+מסור מברל וכן כל מיני חלקים קטנים שמהם מרכיבים מוטות לתליית וילונות לפי מידה. במקום חותכים את הפרופיל לפי המידה הנדרשת ומרכיבים ווים וכדי.

כן מופיעה בתשריט גלריח- ייגלריה עס מדרגות קבועות מלאה בגלילי בדים מסודרים עייג מדפיסיי. ושטח נוסף- ייגלריה ברת חיוב המשמשת כמחסן של חפצים ישנים מפוצרים על ריצפת הגלריה!י.

בתעודת משלות שצורפה לדוח הביקורת מופיעה כתובת העוררת ברח הרצל 80.

בתמונות ניתן לראות שולחן עם מחשב,; מטבחון; ושטחים בהם מדפים של גלילי בד.

פריט 3.3.2 לצו הארנונה מתייחס לסלווג מתסניס כדלקמן:

'ימחסני ערובה, מתסני עצים וכן מחסנים אחרים המשמשים לאחסנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהט, אינם נמצאים בקומת העטק אותו הם משרתים ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסנים המשמשים לשווק והפצה, יחוייב לפי התעריפים המפורטים להלקן ...'/

ביחס לתנאי הראשון מהראיות כאמור גם לעמדת המשיב, הנכס משמש למטרת אחסנה (בהמשך ולצד הדיון ביתר המבחנים נבחן האם מדובר באחסנה בלבד).

ביחס לתנאי השני (לקוחות אינם מבקרים בנכס), הנכס עומד בתנאי על פי הראיות שהובאו בפנינו.

ביחס לתנאי השלישי, הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת ואף לא בטמוך לו. כפי שהתברר בפנינו העוררת מפעילה 3 חנולות כאשר התנות העיקרית נמצאת ברחי הרצל.

ביחס לתנאי הרביעי אנו סבורים כי הנכס אינו משמש לשיווק והפצה ולכל היותר ניתן לומר כי ממנו יוצאות הזמנות ללקוחות ומלאים לחנויות.

בעניין עמיץ (מחווי תייא) 60288-06-13 ש,ה.א. שירותים הובלה ואחסון בע'ימ נ' מנהל הארנגונה של

עיריית תל אביב (פורסם ביינבויי 26.2.14) (להלן: '/עניין ש,ה,א שירותים'י) נקבע כי:

'י... הסעיף בכללותו מעיד על כך כי המטרה העיקרית לה נועדו התנאים, היא לוודא כי בנכט לא מתבצעת פעילות של מסחר בסחורה המאוחסנת. כך, הסיפא של הסעיף (התנאי הרביעי), מתייחס לכך ש''מחסן' אינו יכול להיות מקום המשמש לשיווק והפצה. תנאי זה מחזק את הפרשנות לה טוענת המערערת -- הוא מעיד על כך כי הדגש מבחינת המחוקק היה באבהנה בין מחסן המשמש לאחסון בלבד, לבין מחסן בו מתבצעת גם פעילות של מכר. המתוקק הניח בהקשר זה כי מחסן שאליו מגיעים לקוחות עשוי לשמש לא רק כמחסן, אלא לשמש גם לביצוע עסקאות עם אותם לקוחות בסחורה המאוחסנת. מכאן, כי הלקוחות הרלוונטים הם אלה שמבקשים לרכוש את הסחורה המאוחסנת במחסן, ולא הלקוחות השוכרים את שטחי האחסון.'/

בעניינו התברר בהיבט העובדתי כי לא מגיעים לנכס לקותות ולא מתבצעת פעילות מטחרית כחלק בלתל נפרד מהחנויות שמפעילה העוררת. הנהלת התשבונות והפעילות המשרדית של המסחר, הממכר, השיווק והמכירות מתבצעת בחנות העוררת ובמשרדיה ברחי הרצל 80. המשיב קבע בהתלטתו כי בנכס מתבצעת פעילות של שיווק והפצת המוצר. ואולם, הראיות אינן תומכות בכך.

הדברים באים גם לידי ביטוי בדות הביקורת שנערך מטעם המשיב וממצאיו.

גם בהתייחט לטענת המשיב בדבר כך שהעוררת מפעילה סוכני מכירות, התברר כי על פי רוב ההזמנות מתקבלות ישירות במשרד ובחנות הראשית ברחי הרצל 80 והזמנה שמתקבלת על ידי הסוכן מועברת אף היא לרחי הרצל 80.

הינה כי כן גם בהיבט השיווק והמכירה של הסחורה המאוחסנת במקום, לא הוכח קיומו של חשש ממשי כי פעילות המכירה של הסתורה הזאת מתבצעת גם במחסן. בעניין ש.ה.א שירותים נקבע:

י*חשש כזה לא קלים כאשר הסחורה ממוקמת במקום מרוחק מהמקום בו היא נמכרת.

כלומר, הפרשנות הסבירה יותר לסעיף היא כי העסק בו מדובר ושצריך להיות מרוחק מהמחטן, הוא העסק שהמחסן משרת אותו, העסק שעוסק במכירת הסהורה המאוחסנת...'/

.10

חמשיב טען בסיכומיו כי לגישתו הפעילות של הוצאת הסחורה ללקוחות ישירות מהנכס מהווה פעילות של שיווק והפצה. ואולם, פעולת שיווק לא הוכחה כלל כי מתבצעת בנכס, והוצאת הסחורה מהנכס, בין אם לצורכי השלמת מלאי לחנות ובין אם לאספקת הזמנה ישירות ללקוח שהזמין בחנות ולא בנכס, אינה גורעת מהשימוש של הנכס כמחסן בנסיבות העובדתיות שהתבררו בפנינו. רי לעניין אה החלטת בית המשפט בעניין עמיין (מחוזי ת''א) 50496-07-10 חברת סבן ניסים נ' עיריית תל אביב (מיום 29.4.2010) בה נקבע כי הפרשנות הראויה לתנאי הרביעי (יישיווק והפצהיי) הוא כי מתקיימות שתי הפעולות גם יחד-

שיווק והפצה מהנכס על מנת לשלול ממנו הגדרתו כמחסן.

מטבע הדברים הסחורה המאוהסנת במחטן צריכה להימכר שלצאתי מהנכס בסופו של יום או להיות מועברת לשימוש כחומרי גלם לייצור. ברי כי יהאחסנהי כמטרה עצמאלת אינה תכלית עצמאית והבלעדית.

עוד בהתייתס לעניין עמיץ (מחוזי ת''א) 50496-07-10 חברת סבן ניסים נ' עיריית תל אביב (מיום

0) אליו הפנה המשיב בסיכומיו, נציין כי בהחלטה זו נקבע כך:

''ניתן להיווכח כי תכלית העמדה ביסוד חקיקת צו הארנונה הינה לקבוע תעריף מופחת למחסנים 'קלאסיים' אשר אינם משמשים באופן שוטף את העסק העיקרי, ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק ולקוחותיו, כלומר הכוונה הינה לכלול בתוך ההגדרת מחסנים המשמשים לאחטנה בלבד, ואשר אינם ממוקמים בצמוד לעסק אותו הס משרתים ואינם מהווים חלק אינטגראלי ממנו."

ובענייננו, הנכס נשוא הערר מרוחק ממוקדי המכירות של העוררת ולא מתבצעת בו פעילות מסחרית ושיווקית. מדובר בנכס גדול יחסית, אותו שכרה העוררת במקומו של נכס אשר שימש אותה בעבר וחיה קטן יותר בשטחתו בשימוש כמהסן.

המשיב הפנה בסיכומיו למטפר החלטות שניתנו על ידי ועדת הערר, לרבות על ידי הרכב זה, אולם אנו מוצאיט דווקא חיזוק להחלטתנו בעניין דנן לאור האמור באותן החלטות. בעניין ערר 140005145 קולקשן עיצוב תל אביב בע"מ (החלטה מיום 16.12.13), העובדות לימדו כי בנכס מתבצעת פעילות של חברת יבוא סחורה, אחסנה, הכנת סחורה להזמנות, שילוח והפצה. הטחורה אינה נמכרה רק בתנויות עצמן אלא ב-

0 תנויות. בההלטה קבענו כי אין זוה המקרה של מכירת מוצרים בחנות והשלמת סתורה במחסן והעסק במהותו הוא פעילות שמתבצעת בנכס בליווי סוכו מכירות ואמצעי שילוח.

בעניין ערר 140008310 מטרה משרדית בע"מ (החלטה מיום 3.3.14) נקבע כי בנכס מתבצעת גם פעילות שונה מאחסנה, למשל מעבדה שאינה חלק מפעילות האחסנה. ועדת הערר קבעה כי העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הפעילות העסקית מתנהלת בלבדית מכתובת אחרת ביהוד וגם ביחס לעמדת הקבלה עליה העיד עד המשיב, לא התרשמה הוועדה כי היא מהווה חלק ממערך האחסנה במקום.

בעניין ערר 140006261 זיג זג שירותי דיוור ולוגיסטיקה בע"מ (החלטה מיום 26.1.14), נקבע כי בנכס מתבצעת פעילות נוספת אשר מהווה הלק ממכלול עטסקיה של העוררת ומשמשת חלק מהתהליך של קליטת משלוחים על ידי ספקים ומטעם הלקוחות, המיון היומי, הפצה והמשלות ללקוחות, וכי בנכס מתבצעת פעילות מעבר לאחסנה גרידא, עד כדי פעילות שיכולה לעלות כדי פעילות עסקית שוטפת של העוררת.

3. לאור האמור החלטתנו לקבל את הערר ולקבוע את סיווג הנכס לפי סעיף 3.3.2 לצו הארנונה-אחסנה.

4. בנסיבות העניין מצאנו לא לעשות צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים היום 6.10.14

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 וסעיף 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, החלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 5 יום מיום המצאת ההחלטה לצדדים.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייז - 1977 תפורסם ההלטה או באתר האינטרנט של המשיב.

ו 2

יויר: עו"ד אמיר לוי חבר: עועז/קוצמ שירלי חבר: דרי רייך זיו, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140009430 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך ציו, רו"ח

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: ארמל יבוא בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. במסגרת ערר גה נחלקו הצדדים בסוגיית סיווג הנכס. העוררת משיגה על קביעת המשיב

לסיווגה בסיווג העסקי כאשר לטענתה, הסיווג הנכון הינו סיווג מלאכה ותעשייה.

2 נציין כי המחלוקת בהתייתס לשטח החיוב נפתרה בין הצדדים שהוסכם ביניהם כי שטת הנכס הינו 229 מ"ר: שטח קומה אי 163.73 מ"ר ושטח קומה בי הינו 65.66 מ"ר ולהסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה.

התקופה הרלוונטית לערר וּה הינה שנת 2013 והוסכם על הצדדים כי ההכרעה תחול גם על חודש ינואר 2014, מועד בו פונה הנכס על ידי העוררת ואין היא מחזיקה בו עוד.

6. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והתקיים דיון הוכתות במהלכו נחקרו העדים מטעם

הצדדים והוגשו ראיות.

5 לבקשת הצדדים התאפשר להם להגיש סיכומים בכתב והתיק בשל להכרעה.

דיון ותכרעה

6. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחזיקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס

הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.

רשות מקומיות אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחוייבת היא לגבות 'ימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. כך בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע'ימ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4)

8, 785 (1992) אומר בית המשפט כי /[...)מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...]'/.

7 סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992

קובע את הטמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

'(א) | מועצה תטיל בכל שנת כטפים אונונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.

(ב) | השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומיס מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדבון סבומי הארנונה הכללית...'

8 סעיף 3.3.1 לצו הארנונה של עיריית תל אביב דן בבתי מלאכה ומפעלי תעשייה.

9. המבחנים לקביעת סיווג תעשייה, כפי שנקבעו בפסיקה (עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5

נ' חברת רעיונות בע"מ פייד מח(1) 200; ו-עמיינ (מחוזי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן:

ייענלין גאו-דעיי), הם כדלקמן:

א.

ב.

מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.

טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אם אינו מביא עמו כל שינוי בצורח.

מבתן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מגה ומתן שירותים מוּח.

לעניין המבחן הכלכלי, נקבע כי הוא המבחן המרכזי, כאשר לאור התפתחות הטכנולוגיה, פעמיט רבות ניתן למצוא פעילות ייצור שלא בבתי חרושת מסורתיים, כך לדוגמא הכיר מנהל הארנונה בכך משהחיל את הסיווג של תעשייה גם על בתי תוכנה.

0. כפי שנקבע בעניין גאו דע דלעיל, המבחנים האמורים אינם מבחנים מצטברים אלא

אינדיקציות לבתינת הפעילות לצורך הסיווג.

1, כאינדיקציות ומבחנים נוספים לקביעת הסיווג ניתן גם את המבחנים הבאים :

א. מבחן הטיפול התעשייתי המשלים - פעולות שתכליתן להתאים את המוצר לשוק

בישראל - טיפול הנחו על מנת שניתן יהיה לשווק את המוצר בישראל - פעילות המהווה חוליה אחרונה של הטיפול במוצר שיש בה להשפיע על ערך המוצר, ההופך נגיש לציבור הישראלי (עעיימ 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע"מ, תק-על 3(2005), 2748 (להלן ''עניין בונדד'),

ב. בעניין בונדד הוסיף כבי הנשיא ברק בתוות דעתו את המבחנים בדבר היקף שטת

הנכס ומיקומו באצור התעשייה כמבתניס שמחזקים את המסקנה כי הסיווג ההולם הוא תעשייה.

ג. | אף גודל הנכס ומספר העובדים המועסקיט בנכס עשויים להוות אינדיקציה לקביעת

סיווגו של הנכס כתעשייה, כפי שבענייננו.

2. בעניין בריים 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע'ימ,

(פורסם ביינבויי מיום 21.9.10) (להלן - '/עניין מישל מרסייה'י) דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של מטפרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התייחס שם למבחנים שנקבעו

בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:

'מבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת פעילות ייצורית לעניין

פטור ממט מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתם לצרכי הגדרת

'יבית מלאכה'' ובכלל זה /בית מלאבה לייצור'' לעניין שיעור

הארנונה.'' (שס, פסקה ט"ו לפסק דינו של כבי השופט אי

רובינשטיין).

בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, ענייענו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של החייט, שעל סיווגם כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבתנים שנקבעו לויהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים ימפעל תעשליתניי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -

5 וחוק עידוד התעשליה (מיסים), תשכ"ט - 1969.

המבחנים שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לזיהוי יימפעל תעשליתליי, אשר פעילותו עשויה להעביר עובדים מענפי השירותים לענפי הייצור. על כן, מבחנים אלו, שנועדו לזהות עסקים בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם יכולים להיות ממצים כדי לוהות *יבית מלאכה'י לעניין ארנונה ויש להפעיל מבתנים שונים נוספים אשר יש בהם כדי לתת מענה לשאלה האם מדובר בפעילות אשר נמצאת תחת המונת בית מלאכה, גם אם לא מתבצעת בו פעילות יצרנית אלא תיקון מוצרים, ובלבד שהמקום משמש לאמנותו של אדם העוסק בעבודת ידיים במקצוע מסוים (רי עניין מישל מרסיה פסקאות טייו - כייב, עעיים 1024/10 מלבא נ' מועצה מקומית כפר קמא (החלטה מיום 2.8.12) פסקה 48; עתיימ (מחווי י-ם) 1330/09 אליהו זוהר נ' עיריית ירושלים (החלטה מיום 5.3.13)).

על פי הפסיקה, בית המשפט העליון לא הוציא מכלל אפשרות שייבבסיס ההקלה בארנונה לה זוכים בתי מלאכה טמון - במידה רבה - יסוד סוציאלי. באופן מסורתי מתח הרווחים שטיפקו בתי המלאכה לבעליהם היה נמוך. בתי המלאכה היו מקומות פשוטים ונעדרי תתכוס

טכנולוגי (מה שמכניט בימינו ח60+ שס!), שחיקף הכנסותיהם היה נמוך. בעליהס התפרנסו,

.19

בדרך כלל לא ברווח רב, מיגיע כפיהם. יחד עס זאת, סיפקו שירות חיוני לציבוריי (רי עניין מישל מרסייה בפסקה כייט).

בענייננו, העוררת טענה כי היא עוסקת במכירה של בדי ריפוד. בקומת הקרקע מוצגים הבדים ומסופקות הזמנות ללקותות שמזמינים את הבדים הנייל בגלילים ו/או לפי מטר רא. לטענת העוררת היא עוסקת בגזירת בדים לרפדים בהתאם למידות ולדרישות לייצור מוצרים ספציפיים.

העוררת טענה כי בעסק מועסק רפד מומחה וכאשר מתקבלת הוזמנה להכנת הבדים נעשית גזירה והכנת הבדים על ידי אותו רפד ועובדים נוספים הפועלים לפי הוראותיו. מנהל העוררת טען בתצהירו כי אין הבדל בין עבודה הנעשית בנכס לבין עבודה המתבצעת במרפדייה או בגזרנייה מקצועית ומדובר בשלב בתהליך הייצור.

במהלך עדותו של מנהל העורר בפנינו הובהר על ידו כי בנכס אין פעילות של רפדיה אלא של מכירת בדים בלבד ותפקידו של הרפד הוא לבצע את פעולת הגזירה במומתיות *כדי שלא נפסייד או נרוויחיי בד.

הגירה מתבצעת רק לפי הזמנה ספציפית ללקוח ולא בייצור חמוני.

בנכס שתי שולחנות גצירה ומכונת חיתוך.

מכלל העובדות שהובאו בפנינו אנו קובעים כי מהות השימוש בנכט הוא נלווה לעסק של למכירת בדים ופעולת גזירח הינה משנית וטפלה ואין לראות בה משום אומנות או מלאכת כפיים העולה לכדי סיווג הנכס כבית מלאכה.

גוירת בד מגליל שלם אינה מהווה פעולה אשר מנותקת מפעולת המכירה. ואת במיוחד בשים לב לכך שפעילות הגצירה 'יהמדוליקתיי, על פי גישת העוררת הינה במטרה שהיא לא תפסיד בד. בתגובת העוררת לסיכומי המשיב נטען כי הגוירה המתבצעת בנכס הינה גזירה מקצועית ומהווה חלק מעבודתו של הרפד, וכי בהומנת הבד הגזור חוסך המזמין את אחד משלבי הייצוג וכמו כן מעביר את הסיכון לכך שהגזירה לא תתבצע כראוי והבד ייפגם על שכם העוררת. ואת לא הוכת בפנינו. הטיעון היחיד שהועלה במסגרת דיון ההוכתות בפנינו על ידי המצהיר מטעם העוררת הוא כי הגירה מתבצעת במטרה למנוע ייאיבודיי בד והעסק לא ירוויח ולא יפסיד מאי גזּירה מדויקת של הבד שנמכר. לא הוכת ואף לא נטען כי הגירה מתבצעת על פי מידות מדויקות, גזרה, דוגמא, וכדומה כחלק מתהליך הייצור.

גס בהיבט מחיר הבד, לא הוכת כי התשלום בגין בד חתוך נובע כתוצאה מעבודת יהגוזרי אלא מכך שמדובר שלא מדובר במכירה של גליל שלם אלא רק חלק ממנו בהיבט הכמות ולא האיכות.

הגזּירה מתבצעת רק עבור לקוח ספציפי על פי הזמנה ואין פעולה קבועה לייצור מוצרים בגדלים שונים כמוצגים שנמכרים ללקוחות. אין בפעולת הגוּירח של בד מגליל בכדי להוות משום השבחת הבד. ממילא הגוירה מתבצעת בחלק קטן מהנכס, כאקט בודד וכשלב במכירה ולא ניתן לראות בו את המהות לפעילות המתבצעת בנכס העולה לכדי סיווג הנכס כבית מלאכה.

גם גצּירה יימדויקתיי במטרה למנוע ייאיבודיי בד אינה עולה בנסיבות העגיין לכדי ההגדרה של בית מלאכה, כמלאכת כפיים או כאומנות,

בוודאי שלא ניתן לראות בפעילות הגצירה שמתבצעת בנכס כפעילות העיקרית בנכס.

בהתייחס להצדקה הסוציאלית לחיוב העוררת כבית מלאכה נטען כי טענה גו מתייחסת למקרי בהם מדובר באומנים, חייטים, סנדלרים, שענים הנמצאים בלב ליבה של אוכלוסיית מגורים המשרתים אותה אולם הנכס של העוררת לא ממוקסם בלב אזור מגורים. בבחינת מכלול העובדות איננו סבורים כי מדובר בסוגיה הנדרשת לדיון במסגרת ערר זה, סוגיה ששנל הצדדים לא הביאו ראיות בפנינו.

בתגובת העוררת לסיכומי המשיב נטען כי המשיב מתעלם מהעובדה שלאורך השנים הא כן מצא לנכון לחייב את השימוש בסיווג מלאכה ותעשלייה. מדובר בעובדה שאין להתעלם ממנה והיא צריכה להילקח בחשבון עת מחליט המשיב על שינוי בסיווג. לעובדה זו משמעות גם בהיבט הנטל המוטל על הצדדים. עט ואת בנסיבות שהתבררו בפני המשיב וכפי שהתבררו בפני הוועדה בהליך ערר וּה, אין אנו מוצאים כי נפל פגם בהתלטת המשיב ובנסיבות העובדתיות שהתבררו יש מקום להורות על דתיית הערר על אף סיווג שונה שבוצע בעבר וזאת מכלל הטעמים שפירטנו לעיל.

לאור האמור איננו מוצאים מקום לפצל את הסיווגים בנכס כאשר אין אלא לראות בכלל הנכס בנכס אשר פועל כמקשה אחת על כלל חלקיו למטרת מכירת בד, בין בגלילים ובין על פי מידות ואין פיצול בנכס מבחינה פיסית. ממילא קיימת זיקה בין כלל התלקים בנכס ואף בהתליחס לחנות הנמצאת בקומת הקרקע, גם אם בעבר הייתה קיימת הפרדה זו. רי בעניין עייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון פסקה 8 (פורסם ביינבויי 9.2.2002), שט נקבע כי: ''אין לפצל כל נכט המקיים מהות אחת, לנתחים קטנים טפליט ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו.

הטעם לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד,

בגון: משרד שבו כלולים חדר מנוחה, שירותים וארכיון יחויב בשיעורי מס שונים לכל חלק;

שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכסוכים והמחלוקות בין הפרט והרשות'.

0. לאור האמור אנו דותים את הערר.

1. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 6.10.14

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורטס החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב

/ - /

יו'יר:עצייל אמיר לוי | תבר: דייר ויר דייך, רו"ח חברה: עניץ ירי קדם

שם הקלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מט' : 140010029

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אמיר לוי

חבר: רו"חדרי ציו רייך

העורר: אהרוני יעקב

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. החלטה גו ניתגת בהרכב חסר.

2. ערר וה הוגש על ידי.העוררים בגין החלטת המשיב מלוס 13.1.14, לדתות את בקשת העוררים

לפטור אותם מתשלום ארנונה עלרונית.

3. בהחלטת המשיב נקבע כי הבקשה לפטור בגין 'ינכס ריקיי נדחית מאחר ונוצלה עילת פטור זו

במלואה, בין התודשיס ינואר -<וני 2003, ובהתאם להוראות הדין מדובר בפטור אותו ניתן לנצל רק פעםו אחת כל עוד לא שונתה הבעלות בנכס.

4. במסגרת חדיון המקדמי התבקש המשיב לשוב ולבתון את טענות העוררים בדבר עילת פטור

לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, כנכס לא ראוי לשימוש. המשיב הגיש הודעה במסגרתה הודיע כי לאחר שנערכה בדיקה על ידו אין אפשרות תוקית להעניק את הפטור וכל הנכס אינו עומד בתנאים אשר קבועים בחוק לעניין וּח.

5. בהתאם להחלטתנו הגישו הצדדים ראיות ובכלל זה צילומים של הנכס וקיימנו דיון בנוכחות

הצדדים.

6. העוררים טענו מליבס ובכנות כי הס אינם מצליתים להשכיר את הנכס ולא למכור אותו גם

לא בתינם. העוררים תארו את הקושי שיש בתשלום דמי ניהול לחברת התחנה המרכזית החדשה ואת הקושי העומד בפניהם לשאת גס בתשלום ארנונה.

7 במהלך הדיון ערכה הוועדה ניסיון לכך שהצדדים :גיעו להבנות ללא צורך בהכרעה בערר, אולם משלא צלח ניסלון ה עלינו להכריע בערר.

דיון ותכרעת

.10

.12

במסגרת הערר טענו העוררים כי הס רכשו את הנכס כחנות לפני 45 שנה, גייסו כספים לצורך כך ונכנסו לחובות. העוררים טענו כי שניהם נכים 100% ולמשפחתם בעיות בריאותיות. הם ביקשו כי הוועדה תזמן אותם לדיון לאור מצבם הרע.

משנוצלה עילת הפטור כ-ינכס ריקי לא נותר לנו אלא לדון בערר בעילה של נכס לא ראוי לשימוש.

מדובר בחנות בקומה 4 בתתנה המרכוית החדשה. העוררים טענו כי מדובר בסביבה קשה ומוכת פשע שהתפתחה באיוור ומעולם לא הניבה החנות רוות כלכלי. לטענתם, הבעלות בחנות גרמה להם להפסדים ולחובות.

העוררים טענו כי בעלי החנויות בקומות 1-2 בתחנה המרכזית החדשה זכו להגיע להסדר עם העירייה ולפטור מתשלום ארנונה. ראיות לעניין וה לא הובאו בפנינו ולא ברור מה מצבם של אותם נכסים, ובאיוו עילה הושג הסדר כנטען. בנסיבות הענין לא נוכל לבסס החלטתנו על טענה מעין זו,

העוררים טענו במסמך שתוגש כיתצהירי מטעמם, כי הודעת המשיב מתמקדת בסעיף 330 לפקודת העיריות אולם לא ניתן להתעלם מפטורים אשר קבועים בתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), ואין בהחלטת המשיב התליחסות למצבס הבריאותי, משפחתל וכלכלי של העוררים. יובחר כי לא נטען לפטוריסם אחרים הקבועיט בדין ולא הוכח זכאות למתן פטורים כאמור.

מעיון בדוח ביקורת שנערך מטעם המשרב עולה כי מדובר בנכס לא בשימוש, נראה שולתן מעץ שנשאר מהשוכר שעזב, ומספר ארונות שמקובעיס לקיר בחדר הפנימי. יש מטבחון במקום, יש חשמל פעיל והמקום נראה ללא שימוש.

מהתמונות למדנו כי מדובר בחנות עם קירות חיצוניים מזכוכית, יש ריצוף, וקירות ללא פגע.

על אף הסימפטיה הרבה והרצון הרב לסייע לעורריס לאור הנסיבות האישיות כפי שתארו בכנות בפנינו, אין לנו אלא להכריע על בסיט הוראות הדין וצו הארנונה.

סעיף 330 לפקודה, קובע כדלקמן:

''נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, *מסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב

בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונם לפני מסיירת ההודעת''.

7. בריים 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע'ימ נ' עיריית תל-אביב - מנהל הארנונה (פורסם

ביינבויי 30.12.2009) (להלן: "פרשת המגרש המוצלחי), שינה את ההלכה המשפטית בכל הנוגע ליישום סעיף 330 לפקודה. בפסק דין זה דחה בית המשפט העליון את מבחן הכדאיות הכלכלית, כשיקול מנחה לקביעה אם מחויק בניין, שבמצבו הנוּכחי אינו ראוי לשימוש, יכול ליהנות מפטור מתשלום ארנונה.

בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי הפטור שניתן לנכס לפי סעיף 330 אינו צריך להיות מוגבל בוּמן למשך תקופת השיפו 'יהסבירהיי, וכל עוד הבניין ייניזוק במידה שאי אפשר לשבת בייי, \כאי מתזיקו בפטור מארנונה. המבחן שנקבע לענייננו בשים לב להוראות סעיף 330 לפקודת

העיריות הוא המבחן הפיצי - אובייקטיבי:

'יהשאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניוק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין 'ניזוק במידה שאי אפשר לשב בוי. אכן, ייתכנו מקרים 'אפורים' וגם אם לא נלך לשיטת 'לכשאראנו אכירנו' (כתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע''פ 2358/06 סלימאן נ' מדינת ישראל, פסקה

קייו, לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 17.9.2008) לביטוי /שסח> ["

"זו 506 | הסח/ט 16) עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השבל הישר'י.

בנסיבות העניין מצבו של הנכס אינו עולה לכדי מצב של נכס הרוט שלא ניתן לעשות בו שימוש ומשכך אין הוא נכנס לגדר חוראות סעיף 330 לפקודת העיריותת. כאמור מדובר בחנות ללא שימוש, אולם עס קירות תיצונייס מזכוכית, ריצוף, וקירות ללא פגע.

כפי שנקבע בעניין פרשת המגרש המוצלחת, נוכח לשון סעיף 330 לפקודת העיריות ותכליתו, יש להוכית כי לא ניתן לשבת בנכס ולעשות בו שימוש אולם לא כך הדבר בענייננו. העוררים העידו בכנות כי הס ניסו ומנסים להשכירו אולם מטעמיט של סביבת הנכס אינם מצליחים לעשות כן. אי יכולת להשכיר את הנכס אינה מספקת למתן פטור מתשלום ארנונה בנסייבות העניין כפי שהתבררו בפנינו.

לאור האמור אנו דותים את הערר.

עם ואת נציין כי במהלך הדיון הביע המשיב נכונות להגיע להסדר עם העוררים לפנים משורת

חדין לנוכח הנסיבות המיוחדות של העוררים. העוררים סירבו לכך ומשכך אין אנו יכולים לחייב את הצדדים בהסדר ללא הסכמתם. אנו ממליצים לעוררים לפנות למשיב ולנסות לקבל

את הסכמתו להגיע להסדר במתווה שהוצע על ידו או במתווח אחר כפי שיוסכם עליו. מובן כי אין בהחלטתנו זו בכדי לתייב את הצדדים לעשות כן.

2. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט,

ניתן בהעדר הצדדים היום 6.10.14

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 וסעיף 23 לתקנות בת?

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס/יא-2000, החלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהלייט ואת בתוך 45 יום מיום המצאת ההחלטה לצדדים.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

יו"ר: עחיד אמיר לו חבר: דרי רייך זיו, רויית

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך + יג בתשרי תשעה

מספר ערר: | 12:00 / 140010690

מספר ועדה: | 11061

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: לוטוס מודלים בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר מתקבל ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.10.2014.

יו"ר: עו"זן גרא אהו

וו

תאריך | : כו בתשרי תשעה

2204

מספר ערר: | 11:16 / 140010743

מספר ועדה: | 11064

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת:

מזרחי יונה תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10303279

מספר חוזה: 232552

כתובת הנכס: בועז 13

\ -נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: תהילה גלעד

גוכחים:

העורר/ת: מזרחי יונה - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: תהילה גלעד

החלטה

במסגרת הערר ביקש העורר פטור בגין נכס ריק. לתיק הוועדה התקבלה הודעה לפיה לאור בדיקה

חוזרת הוחלט להעניק פטור למלוא התקופה.

מנסיבות אלה התייתר הצורך לדון בערר והוא נמחק.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 20.10.2014.

=/ /

יו"ר: עו"ד לוו'/אמי חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: םי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : כח בתשרי תשעה

4 22

מספר ערר: | 10:40 / *********

מספר ועדה: | 11066

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: שריון משה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה יוענק לנכס פטור לנכס ריק עפ"י תקנה 13 א לתקנות ההסדרים וזאת מיום 16/3/14 ועד ליום 17/5/14, בכפוף לכך שהעורר לא מיצה את הזכות לנכס ריק. ככל שמוצתה הזכות יישא העורר בתשלום ארנונה גם בגין התקופה האמורה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.10.2014.

/ /, שה

יו"ר: עו"ד לוי אמאר חבר: דר' \שך זיו, ה"ח חברה: ו" שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך :| כח בתשרי תשעה

22204

מספר ערר: | 11:05 / 140010962

מספר ועדה: | 11066

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר; | דיין אייל תעודת זהות

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

העורר הגיש ערר על ההחלטה של המשיב לדחות את ההשגה שהוגשה על ידו. העורר כתב בערר כי הוא מבקש להציג את טענותיו לפני ועדת הערר. העורר זומן במסירה אישית לדיון הקבוע להיום, אולם לא התייצב לדיון. הסוגיה מועלת בערר היא סיווג הנכס, כאשר טענת העורר שיש לסווגו תחת הסיווג "מלאכה ותעשייה". העורר בחר לא להתייצב לדיון ולהוכיח טענותיו.

לאור זאת הערר נדחה.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 22.10.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

יו"ר: עו"ד לוי אמיר / חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך :| כח בתשרי תשעה

22204

מספר ערר: | 11:13 / 140010963

מספר ועדה: | 11066

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: גונן אפרת

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

העוררת הגישה ערר ובמסגרתו ביקשה להיות פטורה מתשלום ארנונה. לטענתה היא יצאה לחופשת לידה בתאריך 14/4/14 ומאותו יום הנכס-החנות שבחזקתה לא בשימוש.

העוררת טענה כי בביקורת שנערכה ע"י נציג העירייה נראו בחנות ארגזים ושאר שאריות שלא הספיקה לאסוף. לטענתה בכל מקרה החנות לא עבדה.

העוררת זומנה לדיון והזימון נמסר לה עפ"י אישור הדואר ביום 14/9/14.

עפ"י הפסיקה פטור בגין נכס ריק מחייב עמידת הנכס בשני תנאים:

א. בניין ריק.

ב. אין שימוש בבניין.

בפסיקה נקבע כי על הנכס להיות ריק מכל חפץ באופן מוחלט.

בביקורת שנערכה ע"י המשיב ביום 11/5/14 נמצא כי הנכס סגור, עם זאת צוין כי דרך הויטרינות ניתן לראות כי קיימת תכולה רבה במקום, צמחים, עציצים, עגלת סופר ופריטים נוספים.

בתמונות שצורפו לדו"ח הביקורת ניתן לראות כי אכן במקום מאוחסנים פריטים רבים והנכס אינו ריק.

גם אם היינו מקבלים את הטענה כי אין שימוש בנכס עדיין אין בכך לעמוד בתנאים לקבלת הפטור.

מעיון בחומר לא ראינו כי העוררת פנתה למשיב. בבקשה לערוך ביקורת נוספת ולהוכיח טענותיה כי הנכס ריק לאחר הביקורת שנערכה.

בנסיבות העניין ומשלא עמדה העוררת בתנאים לפטור לנכס ריק וגם לפנינו לא התייצבה העוררת להוכיח טענותיה לא נותר לנו אלא לדחות את הערר.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 22.10.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים.וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה. \

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה שללית)(10/לי דין בוועדת ערר) התשל"ן - 1977 תפורסם החלטה זו 3 של המשיב.

יו"ר: עו"ד לוי א חבר: דר' רייך זיו, רו"ח 7 שירלי

שם הקלדנית: ענת

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

1 תאריך :| כח בתשרי תשעה

22204

מספר ערר: | 12:02 / 140010732

מספר ועדה: | 11066

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: בנק לאומי לישראל בעמ

-נ ג ד -

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאור הסכמת הצדדים להחיל את הסכם הפשרה שהוגש במסגרת עררים 140009470 |-

9 יחול גם על התקופה נשוא ערר זה, הערר נמחק.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 22.10.2014.

7/7

יו"ר: עו"ד לוי אמי חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: שי שירלי

. שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס' : 140008605

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני ועדת הערר:

לוייר: עו"ד אמיר לוי

חבר: רו"חדרי ויו רייך

חברה: עו"ד שירלי קדם

העורר: כנאענה אדב עומר ראפע

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

צד ג': חלקה מספר 109 בגוש 7109 בע"מ

החלטת

במסגרת הערר שבפנינו מועלית טענה כי העורר לא התציק בנכס בגינו תוייב בתשלום ארנונה-

דירת מגורים ברח' טברסקי 8 בעיר תל אביב.

טענות העורר

בערר טען העורר כי בתקופה האחרונה הופתע לקבל התראות שונות מהעירייה לתשלום תוב ארנונה בגין דירה שהושכרה על שמו, בוּמן שהעורר לא התגורר בדירה וּו, לא שכר אותה ולא ידע עליח.

העורר טען כי הוא פנה לעירייה ללא דיתוי והתברר לו כי אדם גר עשה שימוש בתעודת והות שלו שאבדה לו ושם את תמונתו על גבי תעודת הזהות, מסר אותה למשכיר וחתם על הסכם שכירות בשמו.

העורר טען כי הוא הגיש תלונה במשטרה בגין זיוף ושימוש בזהותו.

העורר עתר לסעד לפיו יקבע כי הוא אינו חב כלפי העירייה בתשלום כלשהו בגין ארנונה ומים.

נציין כי קדמה לערר זה תביעה שהגיש העורר בפני בית המשפט השלום בתל אביב (ת.א.

2) נבמסגרתה עתר לסעד הצהרתי כך שיקבע כי יש לבטל את החוב שהוטל עליו

בגין תשלום ארנונה בנכס. בהתלטה מיום 28.4.13 הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים בתביעה ‏ שבפנינו וכי על העורר לפנות בהליך ערר בפני ועדת הערר לפי חוק הרשולות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 בטענת איני מחציק.

טענות המשיב

.10

במסגרת כתב התשובה פרס המשיב בפני הוועדה את העובדות אשר עמדו בפניו ועל בסיסן חוליב העורר בתשלום ארנונה.

המשיב ציין כי העורר חוייב בתשלום ארנונה בגין התזקתו בנכס המשמש למגורים בתאריכים 0 --31.8.10.

פניית העורר התקבלה אצל המשיב לראשונה ביום 29.1.12 ועליה השיב המשיב בהתלטה מיום 20.2.12.

בהתלטת המשיב נקבע כי החיוב בוצע בהתאם להודעת הבעלים על השכרת הנכס בצירוף חוה שכירות תתוס ולעירייה אין את הסמכות והיכולת לבדוק את אמיתות המסמכים ועליה לפעול על פי האמור בסעיפים 326-325 לפקודת העיריות.

צד גי

.14

לאחר שקיימנו דיון מקדמי קבענו את התיק לדיון הוכחות. כן קבענו כי לדיון ההוכחות יוומן מנכ"ל חברת חלקה 109 מגוש 7107 בע"מ (להלן: ''חברת חלקה 109/), הבעלים של הנכס והמשכיר, שנתן למשיב הודעה בדבר העברה בין מחזיקים.

לדיון ההוכחות התייצב מר יעקב הופנגל שהינו מנכ"ל חברת חלקה 109 ואחד מבעליה.

מר הופנגל הצהלר בפנינו כי הוא אינו מכיר את העורר שנכת באולם הוועדה. כן תבהיר כי הוא נחקר במשטרה בתלונה שהוגשה לכאורה בעניין, אולם שם חציגו לו תמונה של המתלונן שאינה מתאימה לעורר אותו ראה כאמור באולסם הוועדה.

מר הופנגל הצהיר כי הנכס הושכר בעבר למר סלח אמין אשר עבד בחנות ברגים שפועלת בבניין ובעל החנות היה ערב לשכירות וו. משכך לא התקבלו ערבויות. בשלב מסוים השוכר הודיע כי הוא מפסיק לעבוד בחנות והשוכר יהיה כנעאני אדיב. כך הועברה השכירות על שמו ללא ערבויות. כנעאני אדיב הציג למר הופנגל את תעודת והות שלו והיא צולמה על ידו.

דמי השכירות שולמו בחודשים הראשונים לשכירות בתקופה של כחודשיים ובעקבות הפסקת התשלום, נכנס מר הופנגל לנכס, ראה אותו נטוש והחל לפעול במטרה למצוא שוכר חלופי.

ואכן הדירה הושכרה החל מתודש ספטמבר 2010 לשוכר חדש.

מר הופנגל אישר כי המכתב שנשלח מטעט חברת חלקה 109 ביום 3.2.10 בו ניתנה הודעה בדבר שינוי שוכרים על שס העורר נכתב על ידו ובחתימתו. גס הסכם השכירות מיום 1.2.10 בין חברת חלקה 109 לכנעני אדיב, שצורף לפנייה האמורה לעירייה, תתום על ידו מטעם חברת חלקה 109.

מר הופנגל ציין כי בשנת 2013 קיבל פנייה נוספת מהמשטרה ונמסר לו כי קיימת תלונה נוספת ממחלקה אחרת והוא מסך כי נתן עדות בעבר ולכן לא נדרש למסור עדות נוספת.

עדותו של העורר

7. לתצהירו של העורר צורפה עדות שנגבתה ממנו במשטרה במסגרת התלונה שהגיש ביום

1. העורר הצחיר כי הוא אינו מכיר את הנכס וכי בעבר התגורר ברתי בית לחס 1 בעיר

וכי על אף העובדה שחמש שנים קודם לכן לא התגורר בנכס, קיבל חשבון מים וארנונה על שמו בכתובת האמורה. העורר ציין כי פנה לעירייה וקיבל העתק מחוזה השכירות וטופס בדבר שינוי רישום הנכס וראה פרטים של אדם אחר שאינו מוכר לו וגם החתימה שעל הסכם השכירות אינה שלו.

8. לתצהיר צורפו מספר פניות לרבות פנייה בכתב יד בה צוין כי בתאריך 29.3.11 התייצב העורר

בעירייה והודיע כי אינו מתגורר בנכס, כי הסכם השכירות שנמצא בעירייה מוויף וכי החתימה שבהסכם אינה שלו. מטיעוני המשיב לא הובהר לנו מה בוצע בעקבות פנייה או ואם נענתה.

9. מטעם העורר הוגש תצהיר של הגבי עליאה משעלי, דודתו של העורר בו הצהירה כי בתקופה

נשוא החיוב מיום 1.2.10 עד 31.8.10 התגורר העורר בדירתה ברתי גרוזּנברג 18 בתל אביב וכל קודם לכן היא התגוררה ברחי בית לחס 1 בעיר.

דיון והכרעה

0. טעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות קובעים את ההוראות בדבר מתן הודעה לעירייה וחילופי

מחזיקים, כדלהלן:

'י325. | חדל אדם ביום מן הימיט להיות בעלט או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.

6. נעשה אדם בעלו או מתזציקו של נכס שמשתלמת עליו

ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחציק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה תייביס המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו -

למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה חודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יחלה המשכליר חייב בארנונהיי.

1. ביסוד ההסדר המטיל חובת מסירת הודעה כאמור על מחזיקים או בעלים של נכס, טמון

הרציונל להפחית את נטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחציק בכל נכט ונכס, הינה גזירה שהרשויות

המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה. ראו ברייס 1962/06 שלמה כהן נ' מנהלת הארנונה בעיריית

חיפה, תק-על 4(2006) 644, 645 מפי כבוד השופטת נאור:

'יהעיקרון הבסיסי של תיוב הארנונה הוא שהחיוב יושת על המחזיק בנכט (ס' 8 לחוק ההסדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי תזקה אל המחציק העוזב. הוראה זו נועדה להקל על הרשות לגבות את מיסי הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בחזקה..."

. על התכלית נאמר בספרם של הי רוסטוביץ, מי וקנין, פי גלעד, ני לב ארנונה עידונית (2001):

ייחובת ההודעה על חדילת התזקה בנכס מוטלת על הנישום על מנת למנוע מקרים, שבהם המחויק החדש בנכס לא *חויב בארנונה. ההנחה היא, כי נישום שחדל להתגיק בנכס ימהר להשתחרר מחבותו בארנונה, וימסור על-כך הודעה בכתב לרשות המקומיתיי (שם, בעמי 276).

. ובהמשך:

יילהטלת חובת ההודעה על חדילת החזקה על הנישום שתדל להחזיק בנכס יש טעם נוסף, שלא להכביד על הרשות יתר על המידה באיתור המחציק ולא לחייב את הרשות המקומית לבדוק בכל עת את המצב בשטת לאשורויי (שם, בעמוד 277).

בעניין עייא 739/89 אהרון *' מיכקשוילי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פייד מה(3) 769 בעמי 775,

התייחס בית המשפט לתכלית הסעיף כדלקמן:

*יניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש], כי מגמתה שלא לתכביד על

עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה יימחציקיי לגבי נכס

מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך

על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצביי.

בענייננו עולה טענת העורר בדבר כך שהסכסם השכירות לא נחתם על ידו ותעודת הוּהות שהוצגה למשכיר עת נחתם הסכם השכירות מצוייפת.

לעניין הוכחת טענת הציוף, מדובר בטענה שהועלתה על ידי העורר מבלי לתמוך אותת בתשתית ראייתית לרבות תוצאות התלונה שהוגשה על ידו למשטרה בשנת 2011 (רי עעייס 8 שאול בנימין נ' עיריית תל אביב (מיום 5.5.10)).

כן לא הגיש העורר בדיקח גרפולוגית להוכחת טענת זיוף חתימתו עייג הסכם השכירות.

נציין כי טענת זיוף מחייבת יימידת הוכחה גדולה יותר וודאית יותר... ובדרגת שכנוע מן הגבוהות ביותר הידועות במשפט האורחלייי (עייא 292/64 כהן נ' אשד פייד יט(1) 414 (1965);

עייא 260/82 סלומון נ' אמונה, פייד לח(4) 253 (1984)).

כמו כן, תעודת הזהות שהוצגה על ידי העורר בפני הוועדה הינה מיום 13.3.12 ולא תעודה שהוצאה במועד סמוך לשנת 2010, במהלכה אבדה לו התעודה, על פל טענתו.

לשאלת הוועדה בעניין ּה, השיב העורר כי לאחר שאבדה לו תעודת הזהות עוד בשנת 2010,

הוצאה על ידו תעודה חדשה וזו הוחלפה שוב במרא 2012 מכיוון שהיא נקרעה לו, וציפוי הפלסטיק נפתח. העורר טען כי הוא סבור שמדובר בתעודה השלישית שמוחלפת על ידו.

התנהלות זו מצד העורר העלתה ספקות לא מבוטלות בדבר כנות טענותיו וסבירותן ובכל מקרה אנו קובעים כי העורר לא עמד בנטל המוטל עליו לבטל את החלטת המשיב.

נבהיר עוד כי לא הוצגה בפנינו התעודה הקודמת או אסמכתא מתאימה כלשהי בעניין ולא הובהר בפנינו האם אכן הונפקה על ידו תעודה לאחר שזו אבדה לו לטענתו בשנת 2010 לערך.

עוד נציין כי העורר ציין כי בשנת 2007 הגיש תלונה שונה במשטרה בגין זיוף. לשאלת הוועדה בדבר הקשר בין התלונה הנטענת משנת 2007 לתקופה נשוא ערר זה בשנת 2010 חשיב כי מדובר היה בתלונה בגין דרישת תשלום שנשלחה אליו מבית החולים איכילוב, שכן בשנת 7 אבדה לו תעודת הזהות. לטענתו, מאז לא אבדה לו שוב אולם היא נקרעה לו ולכן חיא הוחלפה על ידו בשנת 2012.

יתרה מכך, במהלך הדיון טען בפנינו בייכ העורר כי מקרה דומה אלרע בשנת 2013 לאחר שהתקבלה התראה מעיריית תל אביב בגין חוב נוסף, ולטענתו הוגשה התנגדות והחוב נסגר.

אסמכתאות כלשהן לא הוגשו לעניין ות.

אל מול עובדות אלה טען בפנינו מנכ"ל תברת חלקה 109 כי עת נחתם הסכם השכירות הוצג בפניו תעודת והות של השוכר בה הופיע תמונתו והיא אף צולמה על ידו. תעודת הזהות צורפה להטכם השכלרות שהועברה לעירייה עס הודעה מתאימה בדבר תילופי מחזיקים.

נציין כי אומנם, מנכ"ל חברת חלקה 109 העיד בפנינו כי העורר שנכח באולם לא היה וה שחתם על הסכם השכירות שהוגש לעירייה והציג עצמו בוהות שצוינה בהסכם. על אף האמור אנו סבורים כי העורר לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח טענת אינני מחזיק. נציין כי על פי עדותו בפנינו, כאשר נגבתה עדותו במשטרה בעניין טענת הציוף, הוצגה לו תמונח של מתלונן שאינה דומה לעורר וכי היא תאמה את והותו של השוכר שהציג עצמו כמר כנעאני אדיב עת חתם על הסכם השכירות.

מכלל הראיות עולה כי הוצגה והותו של העורר כמחציק בנכס והמשיב פעל בהתאם להוראות הדין עת חייב אותו בתשלוט ארנונה בתקופת התזקה.

התנהלות העורר בכל הנוגע לשימוש בונעודת הזהות שלו מספר פעמים על ידי אריס לטענתו, והחלפתה מספר פעמים, אי הצגת החלטת המשטרה בתלונה שהוגשה על ידו לטענתו, אי הצגת חוות דעת גרפולוגית להוכחת טענת זיוף חתימתו ועוד, מעמידים את טענת העורר בספק ובכל מקרה מלמדים אותנו כי העורר לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת טענותיו.

בנסיבות העניין לא מצאנו חיווק לטיעוני העורר באמור בתצחיר של דודתו של העורר אשר הצהירה כי בתקופה נשוא החיוב הוא התגורר בדירה עמה, וממילא אין באמור בתצהירה בכדי להוכיח כי העורר לא החזיק בנכס נשוא הערר ולסתור את האמור בהחלטת המשיב בדבר התזקה בנכס, אשר מתבססת על הסכט שכירות שהוגש לעירייה על ידי המשכיר.

אין אנו גס מטילים דופי בהצהרתו של מר הופנגל מנכ"ל חברת תלקה 109 בדבר כך שהחוצה נחתם בינו ובין מי שהציג עצמו כמר כנעני.

נציין כי לא עולה בפנינו שאלה אמיתית האם על העירייה היה לחייב את העורר אם לאו או האם התרשלה ברישומו של העורר כמתזיק בנכס. העירייה פעלה כדין בהתאם לדיוות

הבעלים שהועבר אליה בצירוף הסכם שכירות שנחתם. אין וּהו מבין המקרים בהם על העירייה היה לבדוק באופן אקטיבי דבר והות המחזיק (רי עייא 10977/03 דור אנרגיה (1988)

בע''מ נ' עיריית בני ברק (לא פורסם)).

0. לאור האמור אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים היום 22.10.14

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 וסעיף 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, החלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 לוס מיום המצאת ההחלטה לצדדים.

בהתאסם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה ו באתר האלנטרנט של המשיב.

0-7

יו"ר: עו"ד אמיר ל חברה: עף שירלי חבד: דרי רייך זיו, רו"ח

קלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית עררים מס' : 140008669

שליד עיריית תל אביב-יפו 1.7

בפני ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אמיר לול

חבר: רו"חדרי ציו רייך

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: בית ארלוזורוב חברה בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטה

במסגרת ערר זה נתקפת התלטת המשיב מיום 22.4.13 בה נקבע כי הנכס שבחזקת העוררת איננו ריק ומשכך אינו וכאי לפטור בעילה זו וכן כי סיווגו של הנכס יוותר ללא שינוי - סיווג משרדים, ואת על פי ליעודו.

נבהיר כי מפי ועדת הערר ניתנה התלטה בערר שהוגש על ידי העוררת לשנת 2012 בה נדחתה טענת העוררת לפטור בעילה של נכס ריק. במסגרת ערר זה נטען כי הציוד המועט שהיה בנכס בעבר הוצא ממנו וכעת נעובו בו פריטים בודדים אשר אינם צריכים לעמוד בעוכרי העוררת.

כן נטען כי כעת הנכס ריק לחלוטין ואף אותם פריטים בודדים אינם נמצאים בו וחמשיב התבקש לערוך ביקורת נוספת בנכס.

ערר שהוגש בגין שנת 2014 (ערר מס' 180010707) אוחד עם הערר הנוכחי והכרעה גו תחול גם עליו.

טענות העוררת

במסגרת כתב הערר טענה העוררת כי הנכס ריק לחלוטין ואף קיומם של מספר פריטי מטלטלין מועטים אינו שולל וכאות לפטור נכס ריק.

כן נטען כי המבחן לצורך מתן הפטור אינו מטפר הפריטים הנמצאים בנכס אלא האם נישום פלוני עושה שימוש בנכס באם לאו. לטענת העוררת ככל שנישום פלוני אינו עושה שימוש בנכס הוא וכאי לפטור הנייל.

העוררת טענה כי המונת יינכס ריקיי אינו ביטוי למצב פיסי של מספר התפצים בנכס אלא ביטוי משפטי לצורך יישום הפטור מחיוב בארנונח.

העוררת טענה כי תכלית החקיקה היא להכיר בנכסים בלתי מאויישים אשר אינם מפיקים רוות, ולטענתה המבחן הוא מבחן שימוש בלבד ולא מצבו של הנכס.

8 סוגיה נוספת שנטענה במסגרת הערר הלא סיווגו על פי ייעודו התכנוני. לטענת העוררת :עוד הנכס הוא יעוד משולב לשימושים כגון: מחסנים, סטודיו, מועדונים וכו' וחיות והטלווג סטודיו הינו הסיווג הנמוך ביותר שניתן יהיח לתת לנכס, יש לסווגו בהתאם.

טענות המשיב

9. המשיב טען בכתב התשובה כי במסגרת ביקורת שנערכה בנכס ביום 18.4.13, נמצא כי הנכס

אינו ריק ובו ציוד כגון כיסאות ושולחנות ומשכך, אין הוא עומד בתנאים אשר קבועים בסעיף 3 א) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנייג-1993, ולכן נדחתה הבקשה בהתלטת חמשיב מלום 25.6.13.

0. חמשיב טען כי העוררת פנתה בשנית בעניין בתאריך 19.6.13 וטענה כי המטלטלין שהיו בנכס

פונו ולאחר שהדבריט אומתו, ניתן הפטור מתאריך 19.6.13 עד לתאריך 18.12.13.

1. בהתייחס לסיווג הנכס נטען כי ייעודו המקורי של הנכס הינו משרדים ועל כן הסיווג נקבע

כדין.

מסגרת הדיון בערר

2 בדיון שקיימנו בנוכחות הצדדים הוסכם כי הסוגיה שנותרה לדיון הינה שאלת סיווג הנכס, קרי טענת העוררת בדבר הסיווג האפשרי ייהנמוך ביותריי בהיות הנכט נכס ריק.

3. סוגיית פטור נכס ריק אינה נדרשת לדיון היות והפטור הוענק לאחר שפונה הציוד שנמצא בו

כאמור בהתלטת המשיב נשוא הערר ואין אנו נדרשים להכריע בטענת העוררת כי המבחן הוא מבחן השימוש בלבד ללא בדיקת הת הנכס ריק מציוד. עם ואת נעיר, כי איננו סבורים שמבחן השימוש הוא המבתן היחיד לשאלת פטור נכס ריק והפסיקה לעניין וה רבה.

4. במהלך הדיון טענה העוררת כי היא עותרת לסיווג הנמוך ביותר האפשרי על פי התבייע,

ולטענתה הסיווג הינו מחסנים, סטודיו או מועדונים, לפי סעיף 24 לערר. ב''כ העוררת התבקשה על ידינו להבהיר מהו הסיווג מתוך צו הארנונה, והיא ביקשה לעשות כן במסגרת הסיכומים.

5. הצדדים הסכימו כי התיק יוכרע על סמך סיכומים בכתב בצירוף תוכנית בניין עיר, היתר

הבניה ומסמכים שצורפו לכתבי הטענות ללא צורך בראיות נוספות.

6. משהוגשו הסיכומים בכתב, לרבות סיכומי תשובה, התיק בשל להכרעה.

דיון והכרעת

7. שטח הנכס הוא 150 מ"ר והוסכם בין הצדדים כי הינו ריק. כאמור פטור נכס ריק מוצה ועל

העוררת החובה לשלם ארנונה עירונית.

8. בבריים 5045/02 מלק סלומון ג' מנהל הארנונה שליד עיריית חדרה, פייד נו(5) 302 (להלן -

''עניין סלומון''), נדון מקרה בו ייעודו התכנוני של הנכס היה אחד, אולם בפועל שימש הנכס בעבר לשימושים חורגים אחרים. השאלה שעלתה היתה האם כאשר הנכס עומד ריק יש לסווגו לפי ייעודו המקורי או לפי השימוש הקודם שנעשה בו. בית המשפט קבע כי במצב דברים כזח יש לסווג את הנכס לפי ייעודו התכנוני המקורי כיוון שהתעריף של סיווג זה נמוך יותר ומשלא מופק יותר הרוות הכלכלי שנבע מהשימוש הקודט אין הצדקה לחייב את הנכס לפי שימוש וּה.

9. בית המשפט העליון דן בהלכה זו בעניין בריים 10360/06 תנופורט (1990) בע"מ נ' מנהל

הארנונה של מועצה אזורית שער הנגב (פורסם ביינבויי 1.4.2007) (להלן - ''עניין תנופורטי').

בית המשפט העליון התייחס לעניין סלומון וקבע כי פרשה זו עסקה במצב בו היו שני סיווגים אפשריים מבחינת הדין - הן הסיווג המקורי וחן הסיווג על פי השימוש הקודם טרם הפך הנכס לריק. התזרה לטיווג המקורי הייתה בגין היותו הנמוך יותר. בית המשפט ציין כי גם פסקי הדין של בתי המשפט לעניינים מנהליים עטקו במצבים דומים וקבעו כי יש לסווג את הנכט בסיווג הנמוך ביותר האפשרי. בעניין תנופורט ביקשה המבקשת לסווג את הנכס בסיווג שמבחינת הגדרתו כלל אינו אפשרי לנכס שבחוקתה, והיא אף לא הציעה סיווג אפשרי אחר מבחינת הגדרתו אשר התעריף בגינו נמוך יותר.

בעניין עעיים 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע''מ נ' עיריית תל אביב (לא פורסם מיום 4.9.10)

ציין בית המשפט העליון כי הגישה לפיה כאשר לנכס הריק יש מספר שימושים המותרים על פי דין -- הרי שיש לחייבו בארנונה בהתאם לטיווג האול ביותר מבין שימושים אלה, היא גישה מוצדקת.

בענייננו, העוררת הציגה בפנינו תוכנית מפורטת מס' תגפ/333 אשר חלה על מספר גושים ותלקות כמפורט בגבולות התוכנית כאשר מטרת התוכנית יילהתוות דרכים חדשות, לקבוע איזוריס לבניינים ציבוריים, לקבוע מגרשים ציבוריים פתוחים, לקבוע אזורי מגורים ומסחר, לחלק את השטח בהתאם לתשריט על מנת להקים שיכון לאנשי צבא בשרות קבעיי.

כן הוצג היתר הבניה מס' 342, לפיו חיתר הבנייה ניתן לרשות הפיתוח עבור חבי בית ארלוזורוב בע"מ ''להקמת מועדון בן קומה אחת המכיל אולם 2 חדרים וחייש וגדר'י.

העוררת טענה בסיכומיה כי היתר הבניה אינו כולל ייעוד משרדים אלא ייעוד מועדון ומשכך לטענתה, טעתה מחלקת הבניה ובהתאם המשלב בהתלטתו לסווג את הנכס בסלווג משרדים.

לטענת העוררת הסיווג השיורי יקבע רק מקום בו יתר חסיווגים אינם מתאימים ולטענתה יש להעדיף סיווג מועדונים על פני הסיווג השיורי-העסקי.

בבחינת צו הארנונה, לא מופיע סיווג מועדונים. סיווגים של אולמות המשמשים להצגות תיאטרון, אולמות המשמשיסם לריקודיס או לשמחה ולאירועים אינם מתאימים לענייננו, בהיותס סיווגים שלא הוכת עמידה בתנאיהם וממילא לא נטען לסיווגים אלה. מעבר לכך, אין המדובר בסיווגיסם שמתאימים באופן ספציפי למונת מועדונים, כפי שטוענת העוררת בסיכומיה.

בנסיבות העניין אנו סבורים כי הסיווג השיורי הוא אכן הסיווג המתאים והנכון לסיווג הנכס לצורכי ארנונה. את בשים לב להוראות היתר הבניה הספציפי שניתן לנכס על בסיס תוכנית בניין עיר אשר חלה על המקרקעין וגם בשים לב ליתר הראיות שהובאו בפנינו ואף לטענות העוררת עצמה.

סעיף 3.2 לצו הארנונה דן בסיווג **... בגיינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומטחר ... למעט שימושים/סיווגים שנקבע להם תעריף מיוחד כמפורט בסעיף ‎ .3‏ בנסיבות העניין לא הוכח סיווג או שימוש עם תעריף מיוחד שניתן לקבוע לנכס ומשכך כאמור חל סעיף 3.2 לצו. לא ניתן לקבל את הטענה החלופית שהועלתה על ידי העוררת בסיכומיה לפיה יש לסווג את הנכס מהסיווג הזול ליקר ביותר בבתינת סיווגים כגון: בתי קולנוע, מרכז ספורט, אולם ריקודים או מחסנים. מדובר בטענה כללית שלא תואמת את היתר הבניה ותוכנית בניין עיר.

נבהיר כי על פּי מסמך מיום 23.9.09 שניתן על ידי אינגי ברטה לוסטיק, מהנדס מתלקת פיקות הבניה בעירייה, היתר הבניה 342 מתאריך 30.6.54 מתייחס לליעוד הנכס כמועדון מפאי (משרדים). העוררת לא סתרה את האמור במסמך גה ולא הביאה ראיות כלשהן להוכית כי היתר הבניה ניתן למועדון למטרות אחרות.

9. בענייננו כאמור, אנו דותים את טענות העוררת כפי שהן מועלות במסגרת הערר. בנסיבות

העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 22.1.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 וסעיף 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, התלטה גו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 ?ום מיוסם המצאת ההחלטה לצדדים.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

וי אמק לוי חבר: עויד שירלי חבר: דרי רייך זלו, רויית

קלדנית: ענת לוי

וו

תאריך | : כט בתשרי תשעה

2204

מספר ערר: | 12:34 / 140010476

מספר ועדה: | 11067

ועדת ערר לעגייני ארגונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת:

לוי שאול תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10268164

מספר חוזה: 186456

כתובת הנכס: שמעון בן גמליאל 8

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ענבל בשן

נוכחים:

העורר/ת: לוי שאול - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ענבל בשן

החלטה

הדיון בערר קבוע לשעה 13:15. אין התייצבות לעורר או מי מטעמו. בתיק יש אישור מסירה שההזמנה לדיון נמסרה.

בדיון שהתקיים ביום 11/8/14 לא התייצב העורר לדיון.

בנסיבות אלה נמחק הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 23.10.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

יו"ר: עו"ד עזזראלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ורוו

תאריך | : כט בתשרי תשעה

22004

מספר ערר: | 12:30 / 140010395

מספר ועדה: | 11067

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת;

מעוף שירותי רפואה ובריאות 2004 בע"מ חברה פרטית 513617035

חשבון לקוח: 10646505

מספר חוזה: 518028

כתובת הנכס: 2380 4

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ענבל בשן

נוכחים:

העורר/ת: מעוף שירותי רפואה ובריאות 2004 בע"מ - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ענבל בשן

פרוטוקול

הדיון נקבע לשעה 12:15. השעה כעת 12:30 ואין נוכחות מטעם העוררת ומי מטעמה, על אף שבתיק

אישור מסירה. גם בדיון הקודם לא הייתה התייצבות וככל הנראה זנחה העוררת את הערר.

החלטה

הערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בגוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 23.10.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר הַאינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו") צָדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: "ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

וו

תאריך | : כט בתשרי תשעה

2204

מספר ערר: | 12:17 / 140010392

מספר ועדה: | 11067

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת:

בביוב חגום תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10274717

מספר חוזה: 218885

כתובת הנכס: יקותיאל 32

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ענבל בשן

נוכחים:

העורר/ת: בביוב חנום - אין גוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ענבל בשן

החלטה

הדיון היה קבוע לשעה 12:00. השעה כעת 12:20 ואין התייצבות מטעם העורר ומי מטעמו.

העורר גם לא התייצב לדיון שהיה קבוע ליום 24/7/14.

מנסיבות אלה יימחק הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 23.10.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה 7 דין בוועדת

ערר) תשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו << ה

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]