החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 11 אוגוסט 2014

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

אצ

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140008961 שליד עיריית תל אביב- יפו ערר

בפני חברי ועדת הערר:

יוי/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עוי'ד/רו'/'ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: | תל ישראל בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר בשל חיובה בארנונה בגין נכס ברחוב תושיה 9 בתל אביב.

העוררת מבקשת לבטל את רישומה כמחציקה בנכס מיוט 26.12.2012 אשר בוצע בעקבות הודעתה של השוכרת מרטין מלכה כפי שנמסרה למשיב .

העוררת הינה בעלי וכויות החכירה בנכס ובפסק דין שניתן ביום 26.7.2012 על ידי בית משפט השלום בתל אביב נקבע כי חכירת המשנה לפיה תכרו בגל האוג מרטין את הנכט מהעוררת פקעה ביום 1.9.2010 . .

העוררת טענה כי הגברת מרטין, על אף שהודיעה למשיב על חדילת חוקה בנכס ותרף הוראות פסהייד הדין חנייל של בית משפט השלום , השכירה את הנכס לשנתיים ליצחק כחן על פי הסכם שכירות מיום 24.6.2011.

המשיב טוען כי פעל בהתאם להוראות החוק כאשר בעקבות הודעת הגבי מרטין הפסיק את רישומה כמתזיקה בנכס והעביר אותו על שס בעלת זכויות החכירה בנכס. עוד טוען חמשיב כי פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב הנזכר לעיל איגו דן בשאלת החזקה בנכס ואינו מעלה או מוריד לעניין קביעת המתזיק בנכס על פי דיני הארנונה.

בדיון המקדמי ביום 11.9.2013 קבענו כי לדיון מקדמי נוסף שייקבע, *וזמן הצד תשלישי יצחק כהן אשר עלול לחיפגע מהחלטת געדת הערר.

ביום 9.10.2013 התייצבה הגבי רויטל מרדכי כנציגתו של יצחק מרדכי והתייחסה לטענות לפיהן על פי הסכם השכירות בין יצחק כהן למלכה מרטין, שכר יצחק כהן את הנכס בשנת 2011 לתקופה של שנתיים.

נציגת הצד השלישי לא כפרה בכך שעל פי הסכם השכירות אכן הושכר הנכס ליצחק כהן אך הסבירה כי בעקבות פסק הדין של בית משפט השלום שקבע כי פקעו זכויות התכירה של גבי

מרטין נפסקה ההתקשרות ביו הצדדים :

,ב 2/2/2012 ק5 בלנו ממלכה מלטין את פדוטוקול הליון בבית המשפט בינה לבין העוללת תוך שהיא מסבילה לנו שיש לה בעיה עם העודרת ובעקבות פלוטוקול זה ועוד לפני כן הפסקנו את השיפוץ ואמדנו למלכה מלטין שתעביר את הארנונה על שמה.. השיפוץ בנכס נמשך כחצי שנה וכשהבנו שיש בעיה הפסקנו את השיפוץ ועזבנו את הנכס.

בל

המחלוקת בין העוררת למשיב מתליתסת לתקופה שמתתילה כאמור ביום 26.12.2012 עת נמסרה ההודעה על חדילת חזקה על ידי מלכה מרטין.

בהחלטתנו מיום 1.1.2014 לאחר כמה בקשות לארכה מהצדדים קבענו כי בתיק תשמענה ראיות וכי העוררת תגמן, במידת הצורך, את חגברת מלכה מרטין להעיד בפני הרכב ועדת הערר.

ביום 1.4.2014 נשמעו הראיות בפנינו.

לדיון התייצבה הגברת מלכה מרטין כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטתנו.

הגברת מרטין העידה כי חיא שביקשה מבא כוחה להודיע לעירייה על חדילת תזקה בנכס ביום 2,,,

היא אישרה כי: ''לפני שהיה משפט חתמתי על חוזה שכירות ע/1 עם יצחק כהן וכתבתי בחוזה

שהנכס בתכירה והנכס במשפטיט ואם תהיה בעיה הכל כפוף לדיון בבית משפטי"י

"לא קיבלתי את דמי השכירות לשנתיים מראש, אלא לשנה מראש, החוזה עס יצחק כהן היה לשנה אחת בלבד... השוכר שילם לשנה מראש ונתן פיקדון ע''ס 7500 ₪ להבטלח את החובות. לא החזרתי לו את הפיקדון כי אין לי שום קשר איתו'..

תגבי טובת קרן העידה מטעם העוררת והסבירה כי המחקוקת המשפטית שהתבררת בין העוררת לבין הצד השלישי נגעת לטיב זכויותית אך לא להחזקתה בנכס וכי כי הצד השלישי לא החזיר חזקת בנכס לעוררת.

/'להבנתי המחזיק הוא יצחק כהן. הזכויות שייכות לנו...אינני מודעת לעדותה של הגב' מרדבי מטעמו של יצחק בהן פפי שנמסרה לפני הוועדה ביום 9.10.13..... .

אין מחלוקת על העובדות כדלקמן:

העוררת הינה בעלת וכויות החכירה בנכס, בכפוף למעמד זכויות אלה בהתאם למערכת היחסים בינה לבין המתכירה ומבלי שנקבע כאן, בהחלטתנו זו, כל קביעה שיש בה בכדי להשליך על המתלוקת בין העוררת לבין המתכירה.

וכויות תכירת המשנה של התוכריס מלכה מרטין ויעקב מרטין פקעו ביום 1.9.2010 בהתאם לפסק דינו של בית משפט השלום בה'יפ 6055-12-11 מיום 26.7.2012 .

הגבי מלכה מרטין חתמה ביום 24.6.2011 על הסכם שכירות עם יצתק כהן (ראה ע/1) לתקופה של 4 חודשים מיום 1.7.2011 ועד ליום 30.6.2013 .

דמי השכירות לשנת השכירות הראשונה שולמו למלכה מרטין ואף פיקדון בגובה 3 תודשי שכירות להבטחת תשלום החובות.

יצחק כהן עצב את המושכר לטענת נציגתו במהלך חודש פברואר 2012.

ביום 26.12.2012 מטרה הגב מלכה מרטין הודעה למשיב על חדילת תזקה בנכס.

השתלשלות הדברים המתוארת לעיל או התנהלות כדוגמתה הן אלו שעמדו ככל הנראה בפנל המתוקק עת קבע את ההסדרים התוקיים המפורטים בסעיפים 325-326 לפקודת העיריות וזאת בכדי למנוע מהמשיב לעסוק באימות הצחרות ו/או עימות בין מחזיק לבין משכיר נכס ובכדי להקל עם נישומים באשר לדרך למסירת הודעות על חדילת תזקה או חילופי מתזיקיס.

הכלים העומדים בפני ועדת הערר לברור עובדתי של השאלות הנוגעות לטענת איני מחציק אינם עומדים לרשותו של המשיב בכל מקרה בו מתקבלת אצלו הודעה על חדילת חזקה וודאי שלא במקרת כדוגמת המקרה דנן בו מעורבות ערכאות משפטיות נוספות.

על סמך העדויות שנשמעו בפנינו הננו קובעים כי יצחק כהן התזיק בנכס עד לחודש פברואר 2012 , או בסמוך לכך.עוד עולה מהראיות כי העוררת לא הרימה את הנטל הכבד המוטל עליה ולא הוכיחה כי יצחק כהן או גבי מרטין החויקו בנכס לאתר יום 26.12.2012.

מהראיות שהוצגו לנו על ידי העוררת ומעדות עדת העוררת לא השתכנענו כי נמנעה ממנה החזקה בנכס במיוחד לאור פסק הדין של בית משפט השלוט ולאור הראיות שנשמעו באשר לכך שמר יצחק כהן לא התזיק עוד בנכס בתקופה שלאחר יום 26.12.2012 ( שכן הוכת כי הוא עזב את הנכס בחודש 2/2012 כאמור, והוכת כי הגבי מלכה מרטיו לא הייתה עוד בנכט ולא ביקרה בו מאז שנת 1

על פי המסגרת החוקית שנקבעה בדיני הארנונה ועל בסיסה מכלכל המשלב את פעולותיו. הוא אינו נדרש לבחון לעומקן את תוכנן של ההודעות המוגשות לו במסגרת מסמכים שמצרפיס מחויקיס להודעות הנמסרות על ידם בעניין התזקת נכס או חדילת חזקה שכזו.

הגם שבמסגרת טענותיה וסיכומיה מעלה העוררת טענות באשר להתנהלות המשיב הרי שאין בהן בכדי להפוך את נטל ההוכהה או הנטל לתוב בארנונה .

הציבור ייצא ניזוק אס החובה לברר כל סכסוך בין שותפים תתגלגל לפתהה של הרשות הגובה.

במיוחד נכונים הדברים לאור מסכת היחסים המורכבת בין העוררת לבין הגברת מלכה מרטין כפל שהוצגה לנו. לא כל שכן מערכת היחסים בין הגבי מרטין לבין יצתק כהן.

בעעיימ 2611/08 בנימין ני עילית תל אניב נקבע כי מקום בו נמסרה למשיב הודעה בדבר חילופי חוּקה הרי שהמשיב מוסמך ומחויב לחדול מלחייב את המחויק היוצא . סעיף 325 לפקודת העיריות אינו מטיל חובה על המשיב לבדוק את תוכן ההודעות או מהימנותן ולתפך, מטרת סעיפים 325-326 הייתה ועודנה להקל על המשיב .

בית המשפט מתייחס בענלין בנימיו הניל לנטל המוטל על המשיב (העורר בענייננו גורם כי הנטל על המשיב לבתון את מהימנות ההודעה של המתזיק על חדילת התזקה ו/או את הסכם השכירות בינו לבין המתזיק) . בי המשפט מסכם את המצב המשפטי בעניין וה כדלקמן:

לטענת המערער היה על המשיבה לבדוק נוכת פנייתו, מיהו המחזיק בנכס. אין בידינו לקבל?

טענה זו. סעיף 325 לפקודת העיריות מטיל על הבעלים או על המחזיק למסול הולעת לעירייה בלבל חילופי החזקה ובעלות, ומשניתנה הולעה זו /לא יהיה תייב בשיעולי אלנונה נוספים ; אין האמוד גולע מחצותו בשיעורי האלנונת המגיעים מלפני מסירת ההודעהיי. על תכלית ההסדר

עמד בית משפט זת:

*הנה, מטלתם של סעיפים 325 ו-326 לפקולת העיליות, להקל את הנטל המוטל על העיריה לגבות את המס, מתוך הכלה בכך שהטלת נטל של בליקת אקטיבית באשר לזהותו של המחזיק בכל נכס (נכס, הינה גזירת שהרשויות המקומינות לא תוכלנה לעמוד בה (בל/מ 867/06 מנהלת האלנונה בעיריית תיפה נ' לור אנלגיה (1998) בעימ (לא מולסס)

(השופט דמציגל), וראו גם חוות דעתה של השופטת פדוקצייה (לתלן פלשת לור אנלגית - חיפה)).

(עוד:

*העיקלו( תבסיסי ש2 חיוב האלמנה הוא שהחיוב יושת על המחזיק בנכס (ס' 8 לחוק ההסדלים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיליות הינה להעביר את נטל ההודעה על שימי חזקה אל המחזיק העוזב. הולאה זו נועדה להקל על החדשות לגבות את מיסי? האלנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אתל הש:נויים בחזקה..>* (ברי/מ 1962/06 כהן גי מנהלתת האלנונה בעיליית חיפה (לא פורסם) (קשופטת נאול)).

ההלכה הפסוקה היא כאמור ברורה, מקום בו נמסרה למשיב הודעה בדבר חילופי חוקה הרי שהמשיב מתויב לחדול מתיוב המחזיק היוצא . סעיף 325 לפקודת העיריות ברור וחד משמעי.

העוררת לא הרימה את הנטל הכבד המוטל על כתפי נישום המבקש לקבוע כי אין לראות בו מחויק על אף הוראות סעיף 325 לפקודת העיריות, והיא לא הוכיחה כי יש לסטות מהכלל הנייל ביחס לתקופה שלאחר יום 26.12.2012 כפי שפורט לעיל .

לאור העובדות ששמענו כמתואר לעיל הרי שלא מצאנו מקום לדון בטענתה של העוררת בעניין תקפות הודעתה של הגב' מלכה מרטין על חדילת חזקה (לאור העובדה שבעלה אינו התוס על הודעה זו) שכן הודעת חדילת התזקה שנמסרה למשיב ע"י בייכ הגבי מרטין בהתאסם לסעיף 325 לפקודת העיריות התבססה בין השאר גם על פסק הדין של בית משפט השלום בח'יפ 6055-12-11 אשר קבע כי ייפקעו זכויות המשיביטיי , כלומר פקעו צכויות מרטין יעקב ומרטין מלכה ועל כן, אין לקבל את טענת העוררת כי המשיב היה מנוע מלקבל את הודעת חדילת התוקה ביחס למרטין יעקב בשל העובדה שבנסת המקרקעין רשומה הערה כלשהי בדבר צו ניחול נכסים.

ראוי כי המתלוקת בין מלכה מרטין ו/או יעקב מרטין לבין העוררת תתנהל בערכאות המתאימות לכך (כפי שחיא אכן התנהלה) ולא בפני ועדת הערר ו/או באמצעות המשיב.

מכל האמור לעיל הננו מגיעים למסקנה כי יש לדחות את הערר .

משלא נתבקשנו לעשות כך אין צו להוצאות.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת גּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 465 יס מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין

בוועדת ערר) התשליי -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ניתן ₪ הצדדים הו / 3 9 \27)

לו'יר: עו'יד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי חבר: ו גדי טל

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ הח באב תשעד

04(

מספר ערר: | 11:00 / 140010431

מספר ועדה: | 11039

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העוררים יימפור שמואל, חיימפור תמי

נגד

מהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהסכמת המשיב הנכס נשוא הערר ששטחו 31 מ"ר בכתובת זבולון 32 יסווג בתעריף "בית מלאכה"

החל מיום 1/1/2014.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.08.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ 4 020

יו"ר: עו"ד 7 חבר: דר' רייך זיו,"רו"ח חברה: שו//רם שירלי

5 שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ח באב תשעד

מספר ערר: | 12:42 / 140010311

155

מספר ועדה: | 11039

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: זיתוני יעקב

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כפי שהצהירה בתו של העורר, העורר מחזיק בנכס מספר 2000342914 ובהסכמת המשיב החיוב של העורר יהיה בגין נכס זה. ביחד ולחוד עם אמו הגב' נעומי זיתוני.

בנסיבות העניין ולאור העובדה כי המשיב הסתמך על חקירות שנערכו על ידו ולאחר מכן התקבלו טיעונים מטעם העורר לא נהייב בהוצאות הגם שהיה גם מקום לבחון את העובדות והטענות טרם הדיון.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.08.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ר: עד אי אמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חבקהן עו]ז קדם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

. ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : ח באב תשעד

מספר ערר: | 13:12 / 140010441

מספר ועדה: | 11039

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: ז'נוב אוקסנה

-גב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהסכמת הצדדים יוענק פטור לנכס לא ראוי לשימוש ההל מיום 3.3.14 מועד הפנייה עד ליום 2.5.14.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.08.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כְללִית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד/לו/ אמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברוק: עו( ם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : |' באב תשעד

מספר ערר: | 11:22 / 140010464

מספר ועדה: | 11040

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: ששון אברהם

-נב ג ד.-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

במסגרת הערר טען העורר כי דירה מספר 7 היא דירה לא גמורה וניתן עליה פטור לתשלום ארנונה.

העורר ביקש להעביר תשלום ארנונה ששולם בגין דירה זו על חשבון חוב בגין דירה מספר 8 בבנין.

בדיון הובהר לנו כי התשלום בגין הדירה מספר 7 בוצע בהתייחס לשנת 2010 או בסמוך לכך.

העורר לא פנה בעניין ביצוע התשלום בטענה לפטור כלשהו בסמוך למועד החיוב, אלא בחלוף שנים.

לא הוכח בפנינו כי הדירה הייתה פטורה מתשלום ארנונה בתקופה בגינה טוען העורר כי לא היה צריך לשלם ארנונה. ככל שהדירה לא הושלמה באותה עת והייתה פטורה מתשלום ארנונה מטבע הדברים היא לא הייתה מהויבת, אולם לא כך הדבר וחזקה כי חויבה כדין. בכל מקרה טענות העורר הועלו באיחור ובאופן קיצוני, שנים לאחר החיוב וביצוע התשלום. כמו כן הוועדה אינה מוסמכת לדון בענייני גביה ובכלל זה העברת חיוב או תשלום שבוצע בין נכסים.

בנסיבות העניין הערר נדחה ללא צו להוצאות.

עו

, לית והודע בּמכחות הצדדים היום 06.08.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

יו"ר: עו"ד לוי / חבר: דר' ו זיו, רו"ח חברה: שעקט)/ירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | באב תשעד

0.4

מספר ערר: | 13:01 / 140010461

מספר ועדה: | 11040

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: כ.ל. בננה יזמות והפקות בע"מ

- נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

העוררת זומנה לדיון שנקבע להיום עפ"י אישור המסירה המצוי בתיק מיום 20/5/14.

העוררת טענה בערר כי יש לסווג את פעילותה כתעשייה ומלאכה.

משלא התייצבה העוררת לדיון, אנו מוחקים את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 06.08.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענייגים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

יו"ר: עו"ד לוי"אמי חבר: דריי זיו, רו"ח חברה: ע"

ד שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : "יי באב תשעד

04"

מספר ערר: | 13:29 / 140004661

מספר ועדה: | 11040

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רוח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: מגה קמעונאות בע"מ

-נ ג ד ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהסכמת ב"כ הצדדים הערר יימחק תוך שמירת זכויות הצדדים, כאשר לעוררת תהיה אפשרות לפנות לאחר שיינתן פס"ד ע"י ביהמ"ש העליון בעניין דיזינהויז והמשיב לא יעלה טענת שיהוי בגין התקופה עד למועד מתן פסה"ד כאמור.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.08.2014.

ש ₪ /

יו"ר: עו"ד/י אמיר / חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140008865

שליד עיריית תל אביב - יפו

העורר: קדם חזי

- נגד.-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינו של הערעור דנן, הינו נכס ברחוב שוקן 27, תל אביב (ח-ן 2000308407) (להלן: ''הנכסי).

תמצית טיעוני העורר

העורר מפעיל בנכס עסק בשם כתר דוד גלרי בע"מ, בו הוא ועובדותיו עוסקות בייצור, גימור, והרכבת תכשיטים, יהלומים ומוצרי יודאיקה, אריוּתם ושליחתס לחנויות באזור המרכו והדרוס.

העסק אותו מנהל העורר אינו חדש, והוא מסווג מה שנים כייבית מלאכה".

העורר לא נכח בביקורת שנערכה מטעם המשיב, אשר לא תואמה עס העורר, ולכן לא היה ביכולתו לפרוס את התמונה לאשורה בפני החוקר.

החוקר מטעם חמשינב, צילם רק חלקים מהעסק המתאימים לתוצאה אליה הגיע, ולא צילם כלל את עמדת חומרי הגלם ואת שאר החומרים והמוצרים המיוצרים ו/או מורכבים בנכס, כמו גם שולחנות המשמשים להצבת ההזמנות של חומרי הגלם, הדבקת התכשיטים, אריותס וכוי.

תמונות שהציג העורר כנספח לתצהירו, מעידות על ייצורס של תכשיטים בנכס.

העורר גם הפנה לשולחנות (שלא צולמו, כמובן ע"י המודד) המשמשים את בית עסקו לצורך הדבקת התכשיטים.

רוב ההזמנות והמכירות נעשות דרך האינטרנט וטלפונית עפ"י תמונות שמופיעות בחוברות שמפיצות החברות שבית העסק עובד עימם, כמו חברת החשמל, המשטרה, הסתדרות המורים וכו'.

בעסק נמכרים גס מוצרי ים המלח, כאשר השיווק למוצרי ים המלח ולתכשיטים נעשה במשותף.

כל עובדי העסק לרבות העורר, עושים הכל ומייצרים את המוצרים בעצמם. העורר מעצב תכשיטים, משרטט ומעביר את השרטוטים למודליסט שהוא פרילנסר, המייצר את הגומי שמועבר לבית חיציקה, כאשר בנכס מבוצעיט שיופיס והדבקות של המוצרים.

הפעילות הייצורית כוללת הדבקות, שוירה, שיבוץ וגימור של התכשיטים. בנוסף נארוים קיטיס של מוצרי הקוסמטיקה.

טענות העורר נתמכו בעדויות העורר ועובדת שלו, כמו גם בתמונות מאזוריסם שמשום מה לא צולמו על ידי החוקר מטעם חמשיב.

על פי הלכת ביהמייש העליון בבריימ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסיייה בע'ימ, תק-על 4(2010), 2821 (2010) (להלן: ''עניין מישל מרטייה'") לא נדרשת כלל פעילות ייצורית או יצרנית כדי להביא עסק כלשהוא כך שיחסה תחת ההגדרה של ייבית

מלאכחיי.

3. על אחת כמה וכמה, ובבחינת קל וחומר, בן בנו של קל וחומר כי עסקו של העורר, העוסק

בייצור, הדבקה, שיוף ואריוה של תכשיטים ויודאיקה - מקיים גם מקיים את הגדרת המונח ייבית מלאכה'י.

על פי הלכת בהמייש העליון בעניין מרסייה, אס מתעורר ספק כלשהוא בין השיוך השיורי ובין השיוך הטפציפי כדוגמת שיוך, ייבית המלאכהיי - עלינו להעדיף את השיוך הספציפי.

3 תמצית טיעוני חהמשיב

מדוייח הביקורת עולה כי ''במקום נראו: מספר עמדות מחשב, טלפונים, מכונות צילום, ארוניות עם קלסרים, חנוכיות, שטיחים, כדים, מוצרי חרס, מוצרי קוסמטיקה, כספות, שירותים. לדברי הלקוח הנכס משמש כמשרד של חברת כתר דוד גאלרי בע"מ המתמחה במכירת מוצרי קוסמטיקה, תכשיטים ועתיקות בעין בוקק בים המלח.../

מן התמונות שצורפו לדויית הביקורת אכן נראה כי המקום משמש, לפחות ברובו, כמשרד ובכל מקרה לא כבית מלאכה() ניתן לראות שולחנות משרדיים, מחשבים, קלסרים רבים. ניתן אמנם לראות בנוסף כלי חרס ומוצרי יודאיקה, אך נראה דווקא כי מדובר במוצריס מוגמרים ולא בחומרי גלם, כטענת העורר, ומכל מקום לא נראתה פעילות ייצורית במקום או כזו שנעשית בייבית מלאכהיי.

בעדותו, הפריך חוקר התוץ, את טענת העורר כי כביכול לא כל שטת הנכס צולם או שצולם באופן מגמתי וחבהיר, למעשה, את החיפך.

בניגוד לנטען בסיכומי העורר אין חובה לתאם ביקורת מראש. ביקורת הפתע נועדה בדיוק למנוע מצב בו נעשית הכנה או העמדה של הנכס לצורך הביקורת.

יש להעדיף, על פי דיני הראיות, את אמירתה הטפונטנית של אתי לחוקר התוץ במהלך ביקורת שנערכה ללא תיאום מראש, על פני דבריה הוהירים והמחושבים שנוסחו תחת הנחייה קפדנית ויד מכוונת במסגרת תצהירת.

החשבוניות שהציג העורר אינו תומכות בגרסתו, שכן ניתן ללמוד מהן כי חלק גדול מן המוצרים שרוכש העורר הס מוצרי קוסמטיקה מוגמריס שמוכר העורר בנכס. כן נראה כי העורר רוכש תכשיטים מוגמרים למכירה.

לכל חיותר, ייתכן כי העורר עוסק בשיבוץ אבנים בחלק מן התכשיטים שהוא רוכש, אולם לא הוכת כלל באיזה היקף מדובר ומהו פילוג העיסוקים המעורבים בנכס.

מן התמונות שצורפו לדוייח הביקורת עולה כי התלק הארי של הפעילות היא פעילות משרדית ושיווק ומכירה של מוצרים מוגמריס ולכל היותר הנחת תכשיטים בתוך שקיות / אריזות.

בבואנו לנתח את המושג יימלאכהיי, עלינו לתת משקל משמעותי לתכלית ההקלה, ולהיוהר מהרחבת יתר של המושג, אשר אינה תואמת את מטרות המחוקק בקבעו את ההקלה האמורה, ועשויה בסופו של יום לפגוע ביתר הנישומים בעיר.

עסקו של העורר אינו וכאי לסיווג יימלאכחיי, ואת במיוחד לאור ההתפתתויות שחלו בעניין מרסייה.

על פי פסק הדין בעניין מרסייה, על מנת לחיכנס לגדר הסיווג יימלאכהיי יש לבחון באם הפעילות בנכס עונה על ההגדרה המללונית של יימלאכחיי, ועל תכליתה של ההקלה בארנונה.

על פי משנתו והוראתו של בית המשפט העליון אין לחתיר פרשנות רחבה מדי של המונח ייבית מלאכהיי. פרשנות רחבה שכזו תפרוץ את הסכר ותחטא, כאמור, לתכלית ההקלה המיסויית שניתנת לבעלי המלאכה מטעמים סוציאליים.

על העורר היה להוכית כי עיקר עיסוקו בנכס הינו בעבודת כפיים במלאכת אומנות מסוימתת.

ברס, ואת לא הצליח העורר להוכיח. נהפוך הוא, עיקר פעילותה של העוררת הינה מסחרית, כמפורט לעיל ולא יכולה להיכנט ולו בדוחק לגדר הגדרת המושג ייבית מלאכהיי.

ודוק: גס אם חלק מינורי של הפעילות היא של הדבקת אבנים ושיוף תכשיטים, הרי שעל פי ההלכה הפסוקה, הטפל הולך אחר העיקר.

למען הוהירות בלבד וחרף העובדה כי העורר לא טען כי מדובר במתקן רב תכליתי שיש לפצלו לסיווגים שונים - וואת לא בכדי - מובחר כי מדובר בתלל אחד בעל כניסה אחת הפועל תחת מהות אחת ומשרת תכלית אחת, וראה לעניין וה בעייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה וח' נ' עיריית ראשון לציון, תק-על 1(2003), 1478, 1481 (2003),

המשיב יוסיף ויטען, כי גם לו חיתח יכולה להתקבל הטענה (אשר, כאמור, כלל לא נטענה מפי העורר) כי מדובר ביימתקן רב תכליתייי אשר יש לפצל בין חלקיו השונים לצורך סיווגס לעניין הארנונה, הרי שמוטל הנטל על העורר לצרף תשריט מדידות המעיד על כל חלקיו של השלם ושטחס המדויק של כל הלק והשימוש הנעשה בו. בהעדר טענה כזו מפי העורר או ראיה לאפשרות לפיצול הנכס - אין גט לילך בדרך זו.

אס בכך לא די, הרי שביום 31.10.12 ניתן, כאמור, אישור השרים השופך אור על הסיווג הקיים בסעיף 3.2 לצו הארנונה (ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי) ומבהיר, ברחל בתך הקטנה, כי בצלו חוטים, בין היתר, יימשרדיס, שירותים ומסחריי. בנסיבות אלו, יטען המשיב, אין מקום להחיל בענייננו, על נכסו של העורר שהינו עסקי בטיבו ובמהותו, כמפורט לעיל, את הסיווג ייבתי מלאכהיי אשר התעריף הנמוך בצדו.

דיון ותכרעה

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להידחות.

לאחר שניתתנו את המבחנים שנקבעו בעניין מרסייה ובכללם מבחן הפירוש המילוני, מבחן תכלית החוק (מבתן אתידות הפרשנות אינו רלוונטי לענייננו), אנו טבורים, בניגוד לעמדת המשיב, כי ניתן היה לסווג חלק מהפעילות בנכס כמלאכה.

עם וּאת, הגם שחלק מן העבודות המבוצעות בנכס יכולות להיחשב כעבודת כפיים ולהיות מסווגות כמלאכה, הרי חלק לא מבוטל מן הפעילות בנכס, כגון אריזת קיטים של מוצרי קוסמטיקח וביצוע מכירות בין של מוצרי קוסמטיקה ובין של מוצרי יודאיקה ותכשיטים, הינם בבתינת מסחר, ואינם עוניט להגדרה של יימלאכת' .

לאור העובדות כפי שהוצגו בפנינו, אנו סבורים כי בנכס מבוצעת פעילות משולבת של מלאכה ומסחר.

העורר בסיכומיו שס יהבו על הטיעון כי עסקינן בנכס שיש לסווגו כמלאכה, והתעלס כליל מהעיסוק במטחר בנכס. לא עלתה בפנינו הטענה, וממילא גס לא הובאה כל ראייה כי העיסוק במסחר המתנהל בנכס, טפל לעיסוק במלאכה, או כי מדובר במתקן רב תכליתי, שיש לפצלו לסלווגים שונים.

משלא הוצגו בפנינו כל ראיות באשר לגודלו של השטח בו מתקיימת פעילות של מלאכה לעומת גודלו של השטח בו מתקיימת פעילות אחרת, ומשלא הוצגו בפנינו כל ראיות, כי מבחינה מהחותית פעילות המלאכה היא התלק העיקרי של הפעילות המתבצעת בנכט, אין בידינו להידרש לשאלה זו, ועל כן אנו נאלצים לדחות את הערר.

אין בדחיה של ערר וה כדי למנוע מהעורר להוכיח, בשנים הבאות, אס אכן כך הדבר, כי העיסוק במסחר טפל לעיסוק במלאכה, ו/או כי ניתן לפצל את הנכס לשימושיו השונים.

אשר על כן ולאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר.

5. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת

ההחלטה.

6. בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

7 ניתן בהעדר הצדדים ביום ו | 0 | 1 .

| / 4 ו

לוייר: לא רליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית חברה 4 וייד /

ע\308\1\105

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר 140010342

שליד עיריית | תלאביב | - יפו

העוררת: נטו מלינדה סחר בע'ימ

- נגד.

המשיב: מנהל הארנונה עיריית תל - אביב יפו

החלטה

1. עניינו של הערר דנן, הינו נכס המוחזק על ידי העוררת ברחוב היתד 3 בתל אביב, הרשום בספרי

העירייה כנכס מס' 2000359472 (ח-ן לקוח 10274835) (להלן: ''הנכסיי).

2. העובדות הצריכות לעניין

.41

464

ביום 27.1.14 הגישה העוררת השגה בה טענה, כי יש לסווג את הנכס בסיווג מחסנים. (להלן:

'יההשיגה '),

ביום 17.2.14 דחה המשיב את טענות העוררת שבהשגה הראשונה, בקבעו, כי הגם שעסקינן במחסן, הרי אין חוא עומד בקריטריונים לסיווגו כמחסן על פי צו הארנונה, בין השאר מחמת שאינו משמש לאחסנה בלבד, שכן מתבצעת מהנכס פעילות שיווק והפצה. המשיב העמיד את העוררת על זכותה לערור על החלטתו. (להלן: י'החלטת המשיב בהשגה').

לאחר קבלת תשובת המשיב להשגה, ביום 19.3.14 פנו באי כח העוררת למשיב במכתב נוסף, שחיווה, כך לטענת העוררת במכתבה האמור, המשך להשגה הראשונה, ותשובה לתשובת המשיב להשגה הראשונה, מיום 17.2.14. (להלן: ''הפנייה השנייה").

בפנייה השנייה, טענה העוררת, כי לאחר בחינת הדברים בשנית, היא מבקשת כי הנכסים יחוייבו בטיווג יימלאכה ותעשייחיי.

ביום 25.3.14 השיב מנהל הארנונה לפנייה השנייה, התייחס אליה כאל השגה ודחה גט אותה.

גם בתשובה זו, כתב המשליב כי לעוררת וכות לערור על התלטתו. (להלן: '*החלטת המשיב לפנייה השנייה/י).

ביום 25.3.14 הגישה העוררת ערר על החלטת המשיב בהשגה.

בערר וח טענה העוררת כי לאור לוחות הזמנים הקבועים בדין, היא מגישה את הערר עוד טרם קבלת התשובה לפנייה השנייה.

הגם שהערר התייחס להחלטת המשיב בהשגה, בערר וה תזרה העוררת על טיעוניח שבפניה השנייה, וטענה כי יש לסוג את הנכס בסיווג יימלאכה ותעשלייהיי.

ביום 13.5.14 הגישה העוררת הודעת ערר מתוקנת. יצוין, כי העוררת לא הגישה בקשה לתיקון כתב הערר, לא הבהירה מהי מהות התיקון המבוקש, מדוע מתבקש התיקון וכיוצייב.

מעיון בהודעת הערר המתוקנת עולה, כי העוררת התייחסה בהודעת הערר המתוקנת לתשובת המשיב לפנייה השנייה.

יצוין כי העוררת לא הגישה ערר נפרד על תשובת המשיב לפנייח השנייה, והסתפקה בהגשת הודעת ערר מתוקנת, בדרך הקלוקלת שתוארה לעיל.

במסגרת כתב התשובה לערר, טען המשיב כי יש לדחות את הערר על הסף, מחמת הרחבת חזית.

כאמור לעיל, הערר התמקד כל כולו בטענה כי יש לסווג את הנכס בסיווג 'ימלאכה ותעשייהיי, בעוד בהשגה טענה העוררת כי יש לסווג את הנכס בסיווג מחסנים.

.64

בדיון המקדמי שנערך בפנינו ביום 10.7.14 טען בייכ העוררת כי לדידו אין מגבלה על מספר ההשגות אותן יכול נישום להגיש בתקופת 90 הימים הקבועה בדין.

בייכ המשיב טען, כי היות והחוק קבע כי לאחר 90 יום מקבלת שומה ניתן להגיש השגה, ניתן להגיש השגה אחת, ולא השגות.

3 דיון ותכרעת

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להידחות על הסף.

ראשית, כאמור לעיל, העוררת עשתה דין לעצמה הגישה הודעת ערר מתוקנת, ללא קבלת רשות, וללא כל הטבר. כבר משום כך איננו יכולים לקבל את הודעת הערר המתוקנת.

שנית, גס אס צודקת העוררת בגישתה כי ניתן להגיש השגה נוספת בתוך תקופת 90 הימים הקבועה בדין, ואיננו משוכנעים כי כך הדבר, חרי ברי כי היה על העוררת להגיש ערר על ההחלטה בפנייה השנייה.

לשיטת העוררת וכאית החיתה להגיש שתי השגות. על פי הגיונס של דברים אלה, חיה עליה להגיש ערר על כל החלטה שניתנה על ידי המשיב.

באשר להשגה הראשונה - חרי העוררת הגישה ערר, בו הרחיבה החצית וכלל לא התייחסה לטיעוניס שהועלו על ידה בהשגה הראשונה, וכבר משום כך נכון לדחות את הערר.

באשר לפנייה השנייה, הרי העוררת לא הגישה כל ערר על החלטת המשיב בפנייה השנייה, ולא ניתן לראות את חודעת הערר המתוקנת, גם אס חיינו מקבלים אותה, כהודעת ערר נפרדת.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל, גם אס חיינו מקבליט את הטענה כי ניתן להגיש יותר מהשגה אחת בגין אותה שומה, וכאמור לעיל איננו משוכנעיס כי כך הדבר, עמדתנו היא, כי נישום אינו יכול להגיש ייהשגה חדשהיי, לאחר שקיבל את תשובת המשיב להשגה הראשונה, ובוודאי שאינו יכול להגיש ייהשגה חדשהיי, הכוללת טענות עובדתיות הסותרות את הטענות שהעלה בהשגה הראשונה.

בענייננו בהשגה הראשונה טענה העוררת כי היא מנהלת בנכס מחסן. רק לאחר שבקשתה לסווג את הנכס בסיווג ''מתטניס'' נדחתה, לא מחמת שאין מדובר במחסן, אלא מחמת שמדובר במחטן שאינו עונה על הקריטריונים המפורטים בצו הארנונה, לקבלת סיווג כמחסן, שינתה העוררת את עמדתה, ולפתע טוענת חיא כי עיסוקה בנכס הוא מלאכה ותעשייה.

כפי שלא ניתן להעלות טענות עובדתיות סותרות בהשגה אחת, לא יעלה על הדעת שנישוס יגיש השגה נוספת בעילה הסותרת עובדתית את העילה שהגיש בהשגה הראשונה, וזאת כבר אחרי שההשגה הראשונה נדחתה.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערר על הסף.

5 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים וואת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

6. בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב.

7 | ניתן בהעדר הצדדים ביום . | ₪9 4 4 .

יו"ר: שלומיף] ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח 0 עו"ד

ע\306\1\105

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : יא באב תשעד

4. .ד

מספר ערר: | 13:46 / 140009720

מספר ועדה: | 11041

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: טלגם רינה

-ג ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמהק ללא צו להוצאות.

מובהר לעוררת כי היא זכאית להגיש השגה וערר לשנת המס 2015.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.08.2014.

יו"ר: עו"ד מאור|יהודה חברה: 2 שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140008065

שליד עיריית תל אביב - יפו

העוררת: אוצר מפעלי ים בע"מ

- נגד.-

המשיב: מנהל האונונה עיריית תל - אביב יפו

צדדי ג': 1. שבא ים ייצור ושיווק ציוד בלילה בע'ימ

2. גלינה בר בע'ימ (בפירוק)

החלטה

עניינו של הערר דנן הינו שאלת החזקתה של העוררת בנכס המצוי במתחם הנמל 19 תייא, הרשום בספרי העירייה כנס מסי 2000234080 (להלן: '*הנכסי'), וזאת לאור הודעת תדילה שנתקבלה אצל מחלקת שומה א' בעיריית תל אביב מאת צד גי 1 - שבא יט ייצור ושיווק ציוד צלילח בע"מ (להלן:

*שבא ים''), שהיתה רשומה כמחזיקה בנכס עד לאותו מועד.

בעקבות הודעת החדילה של שבא יס, רשם המשיב את החזקה בנכס על שם הבעלים - היא העוררת.

העוררת הגישה השגה בטענה, כי היא איננה מחזיקה בנכס, וכי המחציקה בנכס היא שבא ים או צד גי 2 - גלינה בר בע"מ (לחלן: '/גלינה בריי).

המשיב דחה את ההשגה, ומשכך הוגש הערר דנן.

ביום 24.12.2013 הגישו העוררת והמשיב בקשה משותפת, לצרף את צדדי ג', כצד לערר, וזאת יילצורך בירור מלא של המחלוקת העומדת בפני הועדה הנכבדה, וחיות והצדדים האמורים עשויים לחיפגע מהחלטתה של הועדה הנכבדה בערר דנן'י.

ביום 26.12.2013 צורפו צדדי גי לערר.

צדדי גי הגישו בקשות לסילוק הודעות צד גי שנשלתו כנגדס על הסף.

החלטה זו עניינה הבקשה לסילוק על הסף של הודעות צד ג'.

טענות שבא ים

1 ביום 3.4.2014 הגישה שבא ים תשובה לחודעה לצד שלישי וכן ביקשה לסל את ההודעה שהוגשה נגדה, על הסף.

2 שבא ים הצטרפה לנימוקי גלינה בר, שהגישה בקשת סילוק במועד מוקדם יותר, כמפורט להלן, וכן הוסיפה, כי נוכח העובדה שמנהל הארנונה נעדר טמכות לדון בהודעה לצד שלישי, גם לוועדת הערר אין סמכות לדון בהודעה לצד שלישי.

3 עוד הוסיפה שבא ים, כי המשיב הינו צד להליך הפירוק של גלינה בר (פשייר מטי 1007/12 המתנהל בבית המשפט המחווי בתל אביב), במסגרתו ניתנה החלטה על עיכוב ההליכים נגד שבא ים.

4 עוד טענה שבא ים, כי בהתאם להטכס הפשרה שנחתם בין העוררת לבין גלינה בר (לו ניתן תוקף של פסק דין), אין בסיס עובדתי לטענה כי שבא ים התזיקה בנכס.

טענות גלינה בר

1. ביום 18.2.2014 הגישה גלינח בר בקשה לסילוק על הסף של ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגדח.

2, גלינה בר טענה, בין היתר, כי נוכת העובדה שניתן לה צו פירוק, לא ניתן לפתוח בחליך כנגד החברה אלא באישור בית המשפט של חפירוק ;

3. עוד טענה גלינח בר, כי לא ניתן לשלוח הודעה לצד שלישי בערר; כי תקנות סדר הדין האזרתי

חלות על הליכים אזרחיים בלבד ולא על הליכים המתנהלים בפני ועדת הערר, שכן ועדת הערר מוסמכת לדון אך ורק בסכסוכיט שבין הרשות המקומית לבין נישום באשר לדרישת תשלוםס ואינה מוסמכת לדון בטענות של צד ג' שאינו צד ישיר לשומה.

אנו אפשרנו לעוררת ולמשיב להשיב לבקשות הסילוק שחוגשו על ידי צדדי גי.

תגובות העוררת התקבלו בימים 18.3.2014 ו-12.5.2014, ותגובת המשיב התקבלה ביום 1.6.2014.

תגובת העורת לבקשות הטסילוק על הטף של הודעות צד ג'

1. בתגובתה טענה העוררת, כי הבקשה לצירוף צדדי גי נועדה לצורך בירור מלא של המחלוקות

העומדות בפני הועדה לעניין זהות הנישוט שהחציק בפועל בנכס במועדים הרלבנטיים לערר;

2. כן טענה העוררת, כי צדדי ג' החציקו בנכס במועדים הרלבנטיים ;

3. עוד הוסיפה העוררת, כי ועדת הערר איננה כבולה לסדרי הדין ודיני הראיות הנהוגים בבית

המשפט ועל כן רשאית להורות על צירוף צדדים שלישיים לערר.

תגובת המשיב לבקשות הסילוק על הסף של הודעות צד ג'

1. המשיב טען בתגובתו, כי ועדת הערר אינה כבולה לסדרי חדין, וכי היא רשאית לזמן צדדים

נוספים, אשר יועילו לניחול התיק ומתן החלטה צודקת.

2. כן הוסיף המשיב וטען, כי נכון היה לצרף את שבא יס, שכן היה ועמדת העוררת תתקבל, עלולה

שבא יס לחיפגע, שכן המשמעות היא כי הודעת החדילה שהגישה מבוטלת.

3. עוד טען המשיב, כי אס לא יצורפו צדדי גי, במידה ותתקבל עמדת העוררת עלול הדבר לגרור

את הועדה ואת הצדדים לדיון בערר נוסף, שיוגש על ידי צד גי בעקבות החלטת הועדה על ביטול ההודעה מטעמה.

4. לעמדת המשיב, אין חשיבות לחיותה של גלינה בר בפירוק, שכן ההחלטה בערר לא תחול עליה,

כיוון שכל שייקבע בערר הוא האם העוררת ההציקה או לא בנכס בתקופה הרלבנטית.

5. למרות האמור לעיל, הותיר המשיב את ההתלטה האם להשאיר את צדדי גי כצדדים להליך

לשיקול דעת ועדת הערר.

דיון והכרעה

1. צירוף צדדי ג' - בללי

41 אנו דוחים את טענת צדדי גי כאילו אין לוועדה סמכות לצרף צדדים שלישיים לערר.

.46

בצדק טענו העוררת והמשיב, כי ועדת הערר איננה כבולה לסדרי הדין והיא רשאית לומן לערר צדדים נוספים, וואת מחמת שצירופם יועיל לניהול התיק ולבירור המחלוקות בין הצדדים.

רא

סעיפים 20 ו-21 לתוק בתי דין מנהלייט, תשנ"ב-1992 ;

עמיינ (ת'יא) 159/05 ביקל נ' מנהל הארנונה של המועצה האזורית דרום השרון (פורסם בנבו).

לא זו אף זו, בסמכותה (ולדידנו מתובתה) של ועדת הערר לצרף מיוזמתה צדדים שלישיים להליך, אס היא סבורה, כי הכרעה בהליך עלולה לפגוע בצד שלישי, וכי וו הדרך הטובה ביותר לעשיית צדק.

יצוין, כי בייש 1200/06 שנוכר על ידי גלינה בר בבקשתה, אינו קובע כי לא ניתן לתגיש הודעה לצד שלישי במסגרת ערר (באותו עניין - בענייני ביוב), אלא שבאותו עניין נקבע, בין היתר, כי גס אס קיימת סמכות לוועדת ערר לדון בהודעה לצד שלישי מכוח סעיף 0 לחוק בתי דין מנהליים, הרי שבאותו עניין המחלוקת שעלתה בהודעה לצד שלישי לא היתה דרושה לבירור הערר. כפי שיפורט להלן, שונים דברים אלו מענייננו.

עוד נקבע באותו עניין, בשונה מענייננו, כי הרשות המקומית אינה מוסמכת לעתור לוועדת הערר בעתירה מעין זו שהוגשה על ידה, וכי וועדת הערר אינו המקום המתאים והמוסמך להכריע במחלוקת שבין הרשות המקומית לבין מדינת ישראל, נגדה הוגשה הודעת צד גי באותו מקרה.

לאור האמור לעיל, אין לנו אלא לבחון, האם בנסיבות המקרה יש לדחות את הודעות צד גי שנשלחו לשבא יס ולגלינה בר.

הודעת צד ג' שנשלחה לשבא ים

בנסיבות המקרה דנן, השאלה העומדת במחלוקת בין העוררת לבין המשיב היא האם המשיב קיבל כדין את הודעת החדילה ששלחה שבא ים, ורשס כדין את העוררת כמחזיקה בנכס, החל מהמועד בו קיבל את הודעת החדילה.

ככל שייקבע, כי המשיב לא היה רשאי להסתמך על הודעת שבא ים בדבר חדילת החזקה בנכס, וכי יש לגרוע את שמה של העוררת מהרישום כמחזיקה בנכט במועדים הרלבנטיים לערר, הרי ששבא ים היא שתירשם כמחזיקה בנכס במועדים אלו.

ברי, כי על מנת שיינתן לשבא ים יומה בפני הועדה, ועל מנת שתהיה לשבא ים הזדמנות להשמיע טענותיה טרם תינתן הכרעה שעלולה לפגוע בזכויותיה, ראוי להורות על צירופה לערר דנן.

יתרה מכך, שבא ים יכולה לשפוך אור על נסיבות משלוח הודעת החדילה והמועד בו החזיקה, וחדלה מלהחזיק בנכס, וגם מן הטעם הזה ראוי לצרפה להליך.

אנו דוחים את טענתה של שבא יס באשר לעיכוב ההליכים כנגדה בפשייר 1007/12, שכן מההחלטה שהוצגה לוועדת הערר עולח, כי לא ניתן ללמוד שההליכים עוכבו נגד שבא ים, ובכל מקרה לא עולה ממנה דבר וחצי דבר ממנו ניתן ללמוד מה בדיוק עוכב, והאם יש בהחלטה האמורה כדי למנוע מהעוררת או מהמשיב מלבקש את צירופה של שבא יס לערר דנן.

ככל שמדובר בעיכוב כלל ההליכים המתנהלים בין המשיב לבין שבא ים, ובאיסור על פתיחה בהליכים חדשים, הרי שהיה על שבא ים לצרף מסמכים נוספים המעידים על

כך.

אנו דוחים את טענת שבא ים, כי הסכם פשרה שנחתט בין העוררת לבין גלינה בר, מעיד על כי לא שבא ים היא שהתזיקה בנכס, שכן אין מדובר בטענה אותה ניתן לבחון בשלב המקדמי של בקשה לסילוק על הסף, ויהא על שבא ים להעלותה ולהוכיחה במסגרת הליך שמיעת הראיות בערר גופו.

מבלי לקבוע דבר וחצי דבר בעניין וה, אנו מובאים לנכון להפנות את שבא יס לעובדה, כי מעיוו בהסכם הפשרה האמור עולה, כי הוא מחייב את גלינה בר בתשלוט דמי הרשאה החל מיום 20.1.2013, וכי הוא אינו חל על מלוא התקופה הרלבנטית לערר דנן (תקופה שתחללתה ביום 25.12.2012, המועד בו הודיעה שבא יס על חדילתה מהתצקה והמועד בו העוררת נרשמה כמחויקה בכנס).

3. הודעת צד ג' שנשלחה לגלינה בר

ביום 30.4.2013 ניתן צו פירוק נגד גלינח בר.

בהתאם לסעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, יימשניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבעיי.

כלומר, מרגע שחברה נכנסת להליכי פירוק מעוכביס כל ההליכים נגדה, ולא ניתן לפתות נגדה בהליך, אלא באישור בית המשפט של הפירוק.

כאמור בעייא 400/88 א' סוקול ואח' נ' כלנית ניהול ואחזקה בע''מ (בפירוק) ואח', פייד מה(2) 866, 'יהרציונל העומד מאחורי הוראה זו הינו הרצון להגן על נושי חברה הנמצאת בפירוק כך שהאינטרסים של כלל הנושים יתבררו במסגרת הליך אחד (בפני המפרק או בפני בית המשפט של תפירוק)'י.

במקרה דנן, לא התקבל אישור בית המשפט של הפירוק לצירוף גלינה בר להליך דנן, ולפיכך יש לדחות את ההודעה לצד שלישי שחוגשה נגד גלינה בר.

6. לאור האמור לעיל, אנו מקבליט את ההודעה לצד ג' שהוגשה נגד שבא ים ודוחים את ההודעה לצד ג'

שהוגשה נגד גלינה בר.

7. מבלי לגרוע מהחלטתנו דלעיל, אנו מוצאים נכון להעיר, כי נוכת האמור בסעיפים 325 \-326 לפקודת

העיריות, ונוכח העובדה שמטרתם של סעיפים אלו, להקל את הנטל המוטל על העיריה לגבות את המס, הרי שבהתאם לפסיקה די בהודעה בכתב בדבר הפסקת החזקה, על מנת להביא לשינוי זהותו של המחציק, ובנטיבות רגילות העירייה אינה נדרשת לערוך בדיקות משלה בדבר והות המחציק בנכס.

ראת:

ברייס 867/06 מנהלת הארנונה בעירית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע'ימ (פורסם בנבו) ;

עמיינ 20474-12-10 מלון ימית תל אביב בע'ימ נ' עיריית תל אביב - יפו מנהל הארנונה (פורסם בנבו) ;

8. עוד נקבע בפסיקה, כי ייאין להטיל על העירייה תפקיד של ''שופטי' בין הצדדים, ומותר היה לעירייה

להסתמך על ההודעה בכתב שקיבלה'' (בריים 1008/06 טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עירית תל אביב יפו (פורסם בנבו)).

9. במצב דברים וה, מוטל על העוררת הנטל להוכיח במסגרת ראיותיה, כי נסיבות המקרה דנן הינן

נסיבות חריגות המצדיקות הטלת חובת בדיקה אקטיבית על המשיב לבדוק את זהות הנישום, ונתונה בידי שבא יס ההודמנות להשמיע טענותיה, באשר לנסיבות האחזקה בנכס ונסיבות משלוח הודעת החדילה.

0. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת זכות ערעור על ההחלטה הסופית שבמסגרת החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מינחלייס וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

1. בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2. לאור העובדה שכאמור בסעיף 16 לעיל, קיבלנו את ההודעה לצד ג' שהוגשה נגד שבא ים ודחינו את

ההודעה לצד ג' שהוגשה נגד גלינה בר, אנו קובעים את התיק להוכחות כדלקמן:

1. העוררת תגיש תצהירי עדות מטעמה וזאת בתוך 30 ימים מהיום. 9

2 א ים תגיש תצהירי עדות מטעמה וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת תצהיוי העוררת.

3. המשיב יגיש תצהירי עדות מטעמו, בתוך 30 יום ממועד קבלת תצהירי שבא ים.

4 קבלת סיכומי הצדדים, יזומנו הצדדים לדיון הוכחות.

3. ניתן בהעדר הצדדים ביום ק 44 3ב |? ד 0 ₪

בדו ארליך, עו"ד חבר: אבשלוט לוי, עו"ד ורויית חברת: קדם , עו"ד

ע\305\1\105

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית עררים 140009524

שליד | עיריית תל אביב - יפו 17

העוררת: ברודקאסט וידאו ש.ב בע'ימ

- נגד.-

המשיב: מנהל הארנונה עיריית תל - אביב יפו

החלטה

1. עניינו של ערר זה הינם נכסים המצויים ברחוב הרכבת 44 (ח-ן לקוח 10179585 ו- 10179546), ברחוב

הרכבת 42 ח-ן לקוח (10179500), וברחוב ראול ולנברג 2א'י (ח-ן לקוח 10191096) בתל-אביב (להלן:

''הנכסים'").

2 תמצית טיעוני העוררת

העוררת הינה מהחברות המובילות בישראל בתחום תעשיית הסרטים והקולנוע. בנכסים נעשים כל תהליכי הייצור בפועל, מצילוס התומר הגולמי באולפני הצילום, שהעוררת מחזיקה ברחוב המלאכה 11 בחולון ועד למוצר המוגמר, באמצעות עריכת חומר הגלם, הקלטת סאונד והוספתו, הוספת אפקטים וכיוצ'יב.

בסופו של ההליך מתקבל מוצר מוגמר בדמות סרטי פרסומת, טרטים עלילתייס ותכניות

טלוויויה.

העוררת אינה עוסקת רק בנגזרת כלשהי של הליך ייצור הסרט, אלא בכל שלבי הייצור, למן צילום התומר הגולמי בהיקף של מאות שעות ועד לעיבוד החומר המצולס לכדי מוצר מוגמר באורך של מספר דקות לסרט פרסומת וכשעה שעתיים לטרט קולנוע. במילים אחרות, אין מדובר כאן בנכס מצומצם ובו חדר עריכה או שניים הטוען להכרה בו כבית מלאכה, אלא במה שמוכר וידוע כתעשיית הקולנוע הישראלית. לעוררת שטתיִס העולים לכדי אלפי מ"ר בהם נעשה כאמור ייצור תעשייתי של סרטים על כל שלביהט באמצעות עשרות אנשי מקצוע.

בהליכי הייצור של סרט ישנם מספר שלבים :

1. פיתוח לכדי תסריט,

2. קדם ליצור (ם06₪00010ז - 6 עק) -- הכנות לקראת צילום הסרט כגון ליהוק, בחירת

צוותי ואתרי צילום וכדי.

3. הליכי ייצור הטרט נחלקים לשניים :

1. הצילום עצמו.

2. פוסט פרודקשן - עריכה של הסרט, שילוב מוזיקה ואפקטים קולייס בפסקול,

הוטפת כתוביות פתיחה וכתוביות סיום, יצירת המוצר המוגמר - הסרט.

הליכי פיתות התסריט וקדס הייצור נעשים במקרה של סרט פרסומת ע"י משרד הפרסום באמצעות מחלקת הקריאיטיב ובמקרה של סרט עלילתי באמצעות תסריטאי ומפיקי הסרט.

לאחר שישנו תטריט מושלם והסתלים הליך קדם הייצור, נעשה הליך הייצור עצמו.

פעילות העוררת חינה בתנתום הייצור בלבד הן בצילום חומר הגלם והן בפוסט פרודקשן. צילום חומר הגלם נעשה באולפני העוררת בחולון ואילו בנכסים מושא הערר מתבצע בעיקר הליך הפוסט פרודקשן.

במסגרת הפוסט פרודקשן יוצרים עשרות עובדי העוררת מחומר הגלם מוצר מוגמר וזאת באמצעות עריכה בחדרי עריכה מאובוריס במערכות עריכה מתקדמות מסוג 6ג1ג1, 416 ואתי, עריכה והוספת סאונד, קריינות ומיקס פסי קול, הוספת אפקטיס ויוואלייס ואפקטים בתלת מימד.

בהקשר וה גם חשוב לציין כי לפני מהפיכת המהשוב והצילוס הדיגיטלי, הליך העריכה היה נעשה באמצעות גצירה והדבקה פיציים, בהליך שהיווה לכל דבר ועניין 'ימלאכת כפייסיי.

בעמיינ (תיא) 186/07 גאו דע ניחול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ ני מנהל הארנונה בעיריית ת''א יפו, התייחס בית המשפט לנושא התקדמות הטכנולוגיה והסתמך על מבחן לפיו יש לבחון האם המחשב החליף פעילות שחיא בעיקרה בגדר שירות או ייצור, בקבעו כי פעילות באמצעות מחשב המחליפה עובד ייצור תיחשב פעילות ייצורית.

וכדברי כבוד השופט בפסק הדין בעת'יימ 234/07 אור (תל אביב) בע"מ ני מנהל הארנונה

בעיריית תל אביב: ''כמדומה לי שאילו התבצעה פעילות הדפוס בשיטות ישנות [דפוס בלט,

דפוט שקע, אופסט] עתירות כוח אדם שהלמות דופק המיכון נשמעת למרחוק, לא היה מתעורר ספק בסיווג המקום כבית מלאכה או מפעל או בסיווגו כבית דפוס. לא ידעתי למה קידמת המהפכה הדיגיטלית, תוליך את המחשבה המשפטית דווקא לאחור'י.

יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה להכרה בפעילות בנכסים כפעילות ייצורית מובילה למסקנה

שפעילות העוררת חינה יצרנית לכל דבר ועניין:

1. יצירה של יש מוחשי מיש מוחשי אחר -

1. בעמיינ (תי'א) 27754-05-11 מאיר אשל נ' ועדת ערר על קביעת ארנונה כללית

ת''א - *פו, קבע בית המשפט כי שימוש בנכס כאולפן הקלטות ועריכה עומד במבחני חפסיקה ובכלל זה ביצירת יש חדש במהותו.

2. בעריכת סרטים אורך המוצר הסופי הינו שברירי אחוז מתוך חומר הגלם

המצולם, וחיכולת של העורך, הן באמצעות עריכת חומר הגלם והן באמצעות הוספת סאונד ואפקטים ויזואליים אחרים, להגיע לתוצרים שונים לחלוטין אחד מהשני, היא אינסופית.

לא בכדי מוענקיס פרסים בתחום הקולנוע גם בגין עריכת הסרט, שכן מדובר בפעילות יצירתית ויצרנית, הקובעת באופן מכריע את מהותו של הסרט עצמו.

3. בסופו של דבר העריכה תקבע אס הסרט יהיה שעה או שעתיים. האם קצבי

או איטי, את אורך הסצנה, נושאים של סימבוליות, ניגודיות, התאמת זמן ומרחב, יצירת קשר אסוציאטיבי ועוד כהנה וכהנה השלכות הנגורות מבחירת ועבודת העורך ואת מבלי להזכיר תוספות נוספות, שאינן קשורות לחומר הגלם המצולם, כסוגי אפקטים מיוחדים, אנימציה, תלת מימד, קריינות וכיוצייב.

68. במללים אחרות, בניגוד לעורך הספרותי הכבול לתומר הגלם שבידיו מבתינה

מהותית וכמותית, יכול העורך הקולנועי להוציא תחת ידיו תוצרים השונים בתכלית השינוי אחד מהשני ומאליו מובן גס ששני עורכים יערכו מאותו חומר גלס סרטים שונים לגמרי, כך שלא יכול להיות ספק שהתוצר הסופי של עבודתו הוא יש מוחשי חדש שלא היה קיים קודם לכן.

5. בס בפסייד בעניין עמיינ 30939-10-10 איי אל וו*ופוינט בע'ימ נ' מנהל הארנונה

בעיריית ת'/'א - יפו, עליו נסמך המשיב בתיקים מסוג זה, קובע מנהל הארנונה עצמו, כי בחדר העריכה בשטח 9 מ"ר נעשית פעילות ייצורית ועל כן יסווג כ- ייבית מלאכהיי.

2. טיבו של ההליך העסקי -

ההליך העטקי הינו עריכת סרטיט וחוא כולל את עיבוד חומר הגלם, שגם הוא מיוצר ע"י העוררת, תוך עבודת ייצור של עשרות עובדים, לכדי הסרט שהוא המוצר המוגמר.

3. היסף השימוש במוצר המוגמר -

הסרט, בין סרט פרסומת או סרט עלילתי, מופצ לקהל הרחב ומובן מאליו שחוא בעל ערך מעבר לערכו עבור המזמין.

4. השבחת הנכס / המבחן הַכלכלי -

1. היות והעוררת מייצרת את חומרי הגלם עצמם, אין ממש תחולה למבחן זה.

2. בכל מקרה העריכה היא וו שבעצם הופכת את החומר הגולמי לכדי מוצר

כלכלי הניתן להפצה לקהל הרחב.

במספר החלטות הושוותה הפעילות של ייצור ועריכת סרטים לפעילות של מתן שירותים ע"י מחלקת הקריאטיב במשרד פרסום או לשירותים שניתנים ע"י משרד אדריכלים. השוואה כזו אולי תיתכן כאשר מדובר כאמור בגוף העוסק בנגזרת מסוימת של הליך ייצור הסרטים, אך לא כאשר מדובר בגוף כדוגמת העוררת, העוסק כאמור בכל שלבי ייצור הסרט. משרד הקריאטיב כמו משרד האדריכלים, עוסקים בהליך הקדם ייצורי, שמסתיים בתסריט ו/או בתכנית בניה.

העוררת (כמו חברת בניה במקרה של אדריכל) עוסקת בהפיכת אותו תסריט / תכנית לכדי מוצר פיטי ממשי וזאת בהליך ייצור מורכב וסבוך, הנמשך חודשים רבים וכולל שימוש בהיקף אדיר של מכשור וכוח אדם מקצועי ומיומן.

באשר לנכסים ברחי הרכבת 44 יוסף, כי השטחים חיחידים בנכס שאינם חדרי עריכה, אם כי

מהווים חלק אינטגרלי מהליך חייצור במקום הינם :

1. אולפן צילום - בשטח 65.85 מ"ר בקומת המרתף (במסגרת ח-ן לקוח 10179546) -

מדובר באולפן מקצועי המיועד ספציפית לצורכי צילום, המיועד לחיות משולב בהמשך עם אנימציה. הצילום נעשה באמצעות מצלמות ייעודיות לתתוס ע"י צלמים שעברו הכשרה ספציפית. במילים אחרות, מדובר באולפן תעשייתי מקצועי שמאליו מובן שהשימוש בו מהווה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהליך הייצור.

חדרי סמנכ"ל/ישיבות/מבצעים -- חדרים בשטח של 12.36 מ"ר, 21.79 מ"ר ו- 12.51 מייר בהתאמה (במסגרת ח-ן לקוח 10179546).

משמשיט לצורכי הניהול המקצועי השוטף של הנכס ולשיבוץ חדרי עריכה. ודוק, הניהול האדמיניסטרטיבי השוטף של פעילות העוררת, לרבות הנהלת חשבונות, שיווק, קשרי לקוחות וכדי נעשה ממשרדי העוררת בבניין הסמוך ברח' הרכבת 42, מיחידה המחויבת בסיווג יימשרדיסיי ואיננה חלק מהנכסים מושא ערר וּה. בנכס מתבצע כאמור לעיל, אך ורק הניהול המקצועי של חדרי העריכה.

שטחים - בקומת הקרקע ביחידה 10179546 שיש לסווגן כקרקע תפוסה:

1. כניסה בשטח 41 מ"ר - השטח הנייל איננו מקורה, כי אס מכוסה ביריעת

ברזנט. המדובר בכיסוי ארעי, הנותן פתרון פרוביוורי לגשמיס/שמש ולא משמש כחלק בלתי נפרד מהמבנה.

2. פרגולה בשטח של 30 מ"ר -השטח הנייל איננו מקורה, כי אם מכוסה ביריעת

קש שבוודאי איננח יכולה להיחשב כקירוי.

3. כאשר צו הארנונה מדבר על קירוי הכוונה צריכה לחיות לקירוי הטעון תמיכה

קונסטרוקטיבית ולפחות לקירוי קשיח ולא לכיסוי פרוביוורי שאינו יכול להפוך ככזה קרקע תפוסה למבנה.

4. חיתידות ח-ן לקוח 10179585 ו- 10179546 הינן צמודות, רצופות ומצויות

באותו המבנה ועל כן יש לחייבן כנכס אחד מאוחד.

3. חמשיב נמנע מלהגיש תצחיר מטעמו בנוגע לנכסים ברכבת 44 ועל כן בהיעדר עמדה מטעמו

ומשלא נסתרה עדות המצהיר מטעם העוררת, יש לקבל את גרסת העוררת בהקשר וה במלואה.

3. תמצית טענות המשיב

הפעילות המתבצעת בנכס הינה עסקית ושירותית

פעילות העוררת בנכס הינה בתחוסם הפקה ועריכת סרטים ותוכניות טלוויויה ללקוחות קבועים כמו טדי הפקות ומקאן אריקסון.

העוררת עורכת את הסרט בשיתוף עס נציגי הלקוח, ומקבלת עמו החלטות באשר לאופן ביצוע הסרט ולעניין הצילומים במשותף עם נציגי הלקות.

פעילות העוררת בהפקת הסרט כוללת צילומים הנעשיס מחוצ לנכס (באולפני העוררת בחולון).

העוררת עוסקת במתן שירות ללקות, וכדברי מר ברקאי ''... אנחנו מציעים ללקוחות גם פתרונות לגיבויים... יש אצלנו ארכיב גיבוייס בנוסף לגיבוי שנמסר ללקוח...*.

5. "'אומנם פעילות העוררת הינה לעריכת סרטים, מחומרי גלם רבים, לצפיית ציבור רחב

ובפעילות העוררת בעריכת טרטים וסדרות יש השבחה מסוימת של החומרים המצולמים, אולם הפעילות של העוררת, בעריכת חומרי גלם אינה שונה במהותה מפעילויות שונות שלא הוכרו לסיווג מלאכה ותעשייה'י

ראה ההלטות ועדת ערר בעניין אורון הפקות בע'ימ ובעניין ל.ד. טושוט השקעות בע"מ;

וראה גם עמיינ 30939-10-10 איי אל וויופוינט בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו. ערר זד פילמש בע''מ, שעסקה בפעילות עריכה ופוסט פרודקשן.

הפעילות הנעשית בנכס מושא הערר אינה של בית מלאכה

1. בבואנו לנתח את המושג יימלאכחיי, עלינו לתת משקל משמעותי לתכלית ההקלה,

ולהיזהר מהרחבת יתר של המושג, אשר אינה תואמת את מטרות המחוקק בקבעו את ההקלה האמורה, ועשויה בסופו של יום לפגוע ביתר חנישומים בעיר.

עסקה של העוררת אינו וכאי לסיווג יימלאכה'י, ואת במיוחד לאור ההתפתחויות שחלו בבריימ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ, תק-על 4(2010), 2821 (2010).

וראה לעניין וה גס ת"צ 27695-01-12 ברקו ואח' נ' עיריית תל אביב.

2. עסקינן בעסק מסתרי שעניינו מתן שירותי הפקות סרטים, הכולל בתוכו מתן שירותי,

עריכה, צילום, הפקה, שירותי תטריטאי וכוי.

43. העסק אותו מנהלת העוררת אף אינו מקיים את התכלית למתן ההקלות המיסוייות

לסיווג ּה, ומשכך גם מטעם זה, על פי הלכת מישל מרסייה, הוא אינו וכאי להיות מסווג בגדרו. חוקה כי עסקינן במקרה זה בפעילות רווחית מאוד לאור רשימת הלקוחות המפוארת של העוררת. כמו כן, השירות שניתן בנכס בוודאי אינו שירות חיונל לציבור שיש צורך לעודד קיומו בשכונות מגורים.

פעילות העוררת נמשכת אל מרכצ הגרוויטציה של יימתן שירותיסיי ולא של ייפעילות מלאכה'י ובטח ובטח לא עונה על המבתנים של ייפעילות ייצוריתיי (רי בעניין זה עמיינ 257/06 עיריית תל אביב נ' מלים שירותי כתיבה ותרגוס).

התנאים המצטברים לשם הכרה כייטרקע תפוסהיי אינם מתסיימיטס בשטחים שבמחלוקת

1. על מנת שקרקע תחשב כייקרקע תפוסהיי צריכים להתקיים לגביה ארבעה תנאים

מצטברים: הקרקע אינה ייאדמה חקלאיתיי; שימוש; החוקה; שלא יחד עם בניין (רי לעניין זח בגייץ 129/84 פרופיל חן בע"מ נ' המועצה המקומית יבנה, פייד לח(4) 413 (1984)).

2. במקרה שבנדון השטתיס שבמחלוקת לא עונים על התנאי הרביעי, שלא יחד עם בניין,

ולכן לא עומדים הס בתנאים שקבעה הפסיקה.

3. הפסיקה קובעת כי הדרישה שהקרקע לא תותזק יחד עס בנין, משמעותה שהשימוש

בקרקע יהיה עיקרי ולא טפל לשימוש בבניין (רי לעניין אה עת''מ 46544-02-11 ארגיל חפירות בע'ימ נ' עיריית נצרת עילית (פורסם בנבו 30.7.12)).

4. אין מחלוקת כי בעניינו השימוש בקרקע טפל לשימוש העיקרי בבניין.

5. לאור האמור לעיל, אין מקום לסווג את השטחים שבמחלוקת כייקרקע תפוסהיי.

4. תגובת העוררת לטיבומי המשיב

סעיף 3.3.20 לצו הארנונה של עיריית תייא קובע כי: *"שטח קרקע שעיקר שימושו עם המבנה, יחויב לפי התעריפים המפורטים בסעיף 4.2.1, למעט שטחים המשמשים לחניית רכב ולתחנות דלקיי.

סי 4.2.1 הוא הסעיף הקובע את תעריפי ח- ייקרקע תפוסהיי ועל כן ברי כי יש לחייב השטחים הנייל בתעריף 'יקרקע תפוסהיי.

המשיב לא דק פורתא בנימוקי העוררת - ראשית יובחר כי העוררת איננה טוענת להכרה כבית מלאכח, אלא כתעשייה,

בניגוד לדוגמאות המוצגות ע"י המשיב, העוררת אינה עוסקת רק בעריכת חומר הגלם (שזה כשלעצמו הליך ייצורי לחלוטין כמפורט בסיכומי העוררת), אלא גם בייצור חומר הגלם עצמו.

העובדה שבמסגרת פס חייצור של העוררת, הנכסים מושא הערר, עוסקים בעיקר באחד משלבי חייצור, היינו בתחום הפוסט פרודקשן, אינה צריכה לגרוע מהעובדה שכל הליך חייצור מתחילתו ועד סופו נעשה ע"י העוררת.

מגותך לבוא ולטעון, כי פעילות אינצידנטלית של ארכיב גיבויים, לטרטיס המצולמים ונערכים במקום ע"י העוררת, משליכה על סיווג הנכס. כמובן שמדובר בפעילות טפלה ואינטגרלית לפעילות העיקרית של ייצור סרטים.

5. דיון והכרעה

לאחר ששמענו את הצדדים, עיינו בסיכומים שהוגשו על ידם, כמו גם בשלל האסמכתאות אליהן חופנינו, הגענו לכלל דעה, כי יש לדחות את בקשת העוררת לשנות את סיווג הנכסים, למעט באשר לשטחים בקומת הקרקע ביחידה 10179546.

אין חולק בין הצדדים כי עיקר פעילותה של העוררת בנכס הינו פוסט פרודקשן, קרי, עריכה של הסרט, שילוב הקלטות לרבות מוויקה ואפקטיס קוליים בפסקול, הוספת כתוביות פתיחה וכתוביות סיום, וכיוצייב.

אין גס חולק כי לקוחות העוררת הינם משרדי פרסום וחברות הפקה.

המחלוקת בין הצדדים, הינה בשאלה האם הפעילות האמורה, הינה בבחינת פעילות ייצורית על פיה יש לסווג את הנכס תחת סיווג יימלאכה ותעשייהיי כטענת העוררת, או פעילות שירותית, אותה יש לסווג תחת סיווג יישירותים'י, כטענת המשיב.

הפסיקה קבעה מספר מבחנים לזיהויה של פעילות ייצורית: מבחן יצירת יש מאין, מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר, המבחן הכלכלי, מבחן ההנגדה או מבחן מרכוּ הפעילות.

ראה לעניין ות:

עייא 1960/90 פקיד חשומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ נשאלת השאלה האם פעילות פוסט פרודקשן, עונח על המבחנים שנקבעו בפסיקה.

בעמיינ 27754-05-11 מאיר אשל נ' ועדת הערר תל אביב יפו (להלן: 'עניין אשליי), בו נדונה שאלת סיווגו של אולפן הקלטות, קבע בית המשפט כי לאור ההתפתחות הטכנולוגית, המבחן המרכגי מבין המבחניט הנזכרים לעיל הינו המבחן הכלכלי, וקבע כי פעמים רבות ניתן למצוא

פעילות ייצור שלא בבתי חרושת מסורתיים :

'"'הנה כי כן, נראה כי מקצת המבחנים לזיהויה של יפעילות ייצורית'' אבדו ממשקלם בעולם הממוחשב, שבו מרבית ה''יצירה'' היא פועל יוצא של עבודת מחשב'י.

בעמיינ 30939-10-10 איי אל וויפוינט בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (לחלן:

עניין איי אל וויופוינט'') דן בית המשפט בסוגיה דומה לענייננו, ובחן סיווגה של פעילות של יצירת סרטי הדמיה בטכנולוגיה של אנימציה ממוחשבת, בקבעו כדלקמן:

/....... איני רואה כיצד ניתן, עפ'יי הפרשנות המשפטית שניתנה ע''י ביהמייש העליון, לראות בשימוש שעושה המערערת בנכס כשימוש 'לתעשיה' או 'לבית מלאמתי, ע9 פי'י הגדרתם בפסיקה המחייבת כיום. כלי העבודה של המערערת הם מחשבים, מצלמות ומערכת עריכה קולנועית, ולא נראה לי כי בהיבט זה קייט הבדל בין הפעילות המתבצעת על ידה לבין זו של מחלקת קריאייטיב או משרד פרסום אשר לגבי פעילותם נקבע בפסיקה עניפה כי אינה נחשבת למלאכה או לתעשייה (ראו: עמיינ (ת''א) 302/07 טמיר כהן 1999 בע''מ נ' מנהל הארנונה תל אביב (מאגר נבו, 2008)) עמ'ינ (י-ם) 724/09 לידור פרסום שיווק פרויקטים ונדליין בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים (מאגר נבו, 9), עמ'ינ (ת''/א) 6156-07-10 באומן בר-ריבנאי בע''מ נ' עיריית רמת גן (מאגר נבו,

1) וכן בר'יט 7383/11 באומן בר ריבנאי נ' עיריית רמת גן (טרם פורסט, התקבל ביום

1)))

לדעתנו העניין שהובא בפני בית המשפט בעניין איי אל וויופוינט דומה עובדתית לענייננו, ויש להחיל את ההלכה שנקבעה בו על ענייננו.

אנו סבורים, כי פעילות הפוסט פרודקשן דומה יותר לשירות שניתן על ידי משרד הפקה או משרד פרסום, כי לא ניתן לקבוע כי מדובר ביצירת יש מוחשי חדש, וכי שלא כבעניין אשל, בענייננו, חומר הגלם לאחר שצולס והוקלט מקבל בנכסים מגוון שירותים הניתנים לצורך השלמת תהליך יצירת הסרט או הפרטומת.

לדעתנו, עבודתה של העוררת, כפי שתוארה בפנינו, אינה שונה באופן מהותי מפעילות במשרדי עורכי דין או ארכיטקטים, שמטרתם הענקת שירות ללקותות העוררת.

ראה לענין ּח:

עמיינ 302/07 טמיר בהן 1999 בע'ימ נגד מנהל ארנונה תל אביב (דינים מנהלי 2008 (17) 186)

(להלן: 'יעניין טמיר כהן'י),

העוררת מנסה בסיכומיה לשכנע כי יש והפעילות בנכס הינה פעילות תעשייתית שכן מדובר בייעריכה בלבדיי אך מן הממצאים העובדתיים שהובאו שבפנינו, ומטבעה של פעילות הפוסט פרודקשן, לא ניתן להסכים עס הקביעה כי מדובר בפעילות עריכה בלבד.

אס לא די באמור, ולשם השלמת התמונה, יצוין, כי גס לו עסקינן חיה בעריכה בלבד, לא היה בכך כדי להפוך את הפעילות לייצורית.

ראה לעניין זת:

עמיינ 193/09 הוצאת ספרים עם עובד בע'יימ נגד עיריית תל אביב, מנהל הארנונה של עיריית

ת''א, דינים 2010 (32) 336 :

'יסינון כתב יד, עריכה, הגהה, שיווק והפצה אינם יצירת 'יש מוחשל בנכס מיש אחר' 'י

וראה גס :

עייא 798/85 פקיד השומה ירושלים נ' חברת ניקוב שירותי מחשב ירושלים (1979) בע'/מ פייד מב (4) 162 (1988) (שט נקבע כי סידור של חומר, שינויו מבחינת הצורה אך לא מבחינת המהות איננו בגדר ייש חדשי במהותו. ואשר על כן פעילות כוו איננה פעילות ייצורית.

יודגש בעניין זה, כי איננו מקבלים את טענות העוררת, כי עבודת העורך הספרותי שונה במהותה מעבודת העורך הקולנועי.

לדעתנו, פעילות העוררת, כמתואר על ידה, הינה בבחינת מתן שירותים, לצורך מענה לדרישת הלקוח.

בניגוד לעניין אשל, פעולות העוררת בענייננו אינן יוצרות יימוצר מדףיי, אלא משלימות את מכלול השירותים אותם מספקת העוררת ללקוחותיה, ובכלל ואת צילום, הקלטה וכיוצייב המבוצעים בנכסים אחרים של העוררת.

ראה לעניין זה עניין טמיר כהן, שם נפסק, כי העובדה שייצור הדגם מובא לאישורו של הלקוח בטרם הוא מיוצר, מחזקת את המסקנח כי הפעילות במשרד הפרסום איננה פעילות יצרנית.

אמנם מבחינת המבחן הכלכלי, פעילות העוררת מהווה פעולה המשביחה את המוצר הקודם, > שכן אין חולק כי לסרט, לאחר עריכתו, ערך גבוה יותר מתומר הגלם שצולם ונאסף בטרם הושלמה מלאכת העריכה, אולם מבחינת מבחן ההנגדה, מכלול הראיות מלמד, כי אין מרכז הכובד של פעילות העסק ייצורי כי אס מתן שירותים שונים ללקוחות העוררת.

לשם השלמת התמונה, נציין, כי גס מבחן תכלית החוק מביאנו למסקנה דומה.

קשה להניח כי מחוקק המשנה, אשר יצר סיווג של יימלאכה ותעשייהיי, ראה לנגד עיניו עסקים כדוגמת הנכס מושא הערר.

אם לא די בכך, לאור שינוי נוסחו של סעיף 3.2, אשר באישור השריט נקבע כי הוא כולל בחובו שירותים, הרי גם לאור ההלכה שנקבעה בעניין מישל מרסייה, ברי כי סיווג על פי סעיף 3.2 הינו חסיווג הנכון.

יפים לעניינו דבריה של כבי השופטת שטופמן בעניין אלי אל וויופוינט:

''נכון הדבר כי בפסק דין מישל מרסייה ציין בית המשפט העליון כי בהיעדר קטגורית 'שירותים' בצו הארנונה של העירייה עדיף שלא לסווג מספרה בסיווג השיורל /בניין שאינו משמש למגורים' אלא בסיווג ספציפי /בית מלאכה' שכן פעילותה קרובה *ותר במהותה לבית מלאכה. כמו כן יתכן כי לו היה קיים בצו הארנונה של עיריית ת'/א סיווג 'שירותיט' היה מסווג נכס המערערת תחת סיווג ספציפי זה. יחד עם זאת, בבחינת הרצף שבין סיווג /בית מלאכה' לבין הסיווג /בניינים שאינם משמשים למגורים', סבורה אני בי פעילות המערערת אינה קרובה במהותה לבית מלאכה במובנו הקלאסי, במובחן ממספרה, ולא ניתן לדעתי להגמיש, לרמה מלאכותית, את הגדרת /בית מלאבה' בך שתכלול גם את הנכס של המערערת.!י

לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא ניתן להגמיש את המונח תעשייה כך שיחול על הנכס מושא הערר.

באשר לטענות העוררת לעניין השטחים בקומת הקרקע ביחידה 10179546, הרינו מקבלים את טענות העוררת כי יש לסווגם על פי סעיף 3.3.20 לצו הארנונה.

ויודגש, העוררת לא טענה כי עסקינן בקרקע תפוסה, שאכן כטענת המשיב, צריך שהשימוש בה יהיה יישלא יחד עם בניין'י, אלא כי מדובר ביישטח קרקע שעיקר שימושו עס המבנהיי, אשר על פי סעיף 3.3.20 לצו הארנונה יחויב לפי התעריפים המפורטים לעניין קרקע תפוסה, בסעיף 1

אשר על כן אנו דוחיטס את עררה של העוררת, למעט באשר לשטחים בקומת הקוקע ביחידה 6, אשר יסווגו על פי סעיף 3.3.20 לצו הארנונה.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים ואאת בתוך 85 ימים מיום מסירת

ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיבּ

ניתן בהעדר הצדדים ביום 3 | 5 ,

/ /\

יייר: לא ארליך, עו"ד | חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח חברה: שירלל קדם, עו"ד 30310

ועדת ערר לענייני ארנונה כלליתת מספר ערר: 140008687 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך זיו, רו'יה

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: | ער''ד ישראל בלוף

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. ערר זה הוגש בפנינו ביום 8.5.13. מדובר בערר שני שנדון בפנינו כאשר בערר הראשון הועלו

טענות דומות אס לא והות שהוכרעו בההלטת הוועדה בערר 140006618.

2. על החלטת הוועדה האמורה הוגש ערעור מינהלי בפני בית המשפט המחוזי תל אביב יפו (עמיינ

4 מחודעה שהוגשה על ידי חמשיב למדנו כי הערעור המינהלי נדון ביום 18.5.14 והעורר התליט למשוך את הערעור כאשר הוא מצהיר בפני בית המשפט כי לאור עמדת בית המשפט ברור שלא *עמוד על אותן טענות שהועלו על ידו בערעור המינהלי ושבית המשפט הביע את דעתו בעניין. לאור הצהרה זו ויתר המשיב על הוצאות והערעור נדחה.

3 ביום 23.6.14 קבענו כי לאור האמור בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המתחווי כאמור, יודיע העורר אס הוא עומד על הערר בתוך 7 ימים.

+. בהעדר תגובה מצד העורר ובשיט לב לאמור בהודעה שהוגשה על ידי המשיב ובפרוטוקול הדיון בערעור המינהלי האמור, קבענו כי העורר ונח את טענותיו שממילא הוכרעו בעבר והערעור המינהלי שהוגש נדחה בהסכמתו. משכך קבענו בהתלטה שניתנה בלום 7.7.14, כל הערר נמחק.

5. ביום 20.7.14 הוגשה על ידי העורר תגובה בה טען כי בניגוד לאמור בהתלטה מלוס 7.7.14

הטענותת העולות מסעיפים 1-6 לסיכומי העורר לא עלו בערעור בפני בית המשפט חמתווי ולא נוכרו בכל דרך ועל כן התבקשה הוועדה להשלים את ההליכים ולהתליחס לאמור בחם.

6. בתגובה שהוגשה מטעם המשיב נטען כי הערעור המינהלי עסק כולו בשאלה האם העובדה

שמר גולבר ענה לפנייתו של העורר חינה, כשלעצמה, עילה לקבלת יההשגתיי מאחר שמנהל הארנונה לא ענה לפנייתו. כן נטען כי בית המשפט לעניינים מינהלייט דתה את הערעור בסוגיה העומדת בפני הוועדה לאור הודעת העורר בדיון מיום 19.3.14 לפיה הוא מצמצם את ערר רק לשאלה המשפטית, שעיקרה מה משמעות העובדה שמנהל הארנונה לא ענה לפנליתנו.

המשיב הבהלר כי העורר טען בפני ביית המשפט כי לא יעמוד על הערר באותה סוגיה המתנהלת בפני הוועדה. לסיום נטען כי במהלך הדיון המינהלי הבהיר בית המשפט המחופי כי בפנילת העורר לפיה יש להעמיד את השומה על סך של 4,000 ₪ אין ולו דבר.

דלון והברעה

7. בערר שבפנינו, נטען על ידי העורר כי הוא פנה למשיב בהשגה, בעניין שיעור הארנונה שהוטלה

עליו -- לטענתו חיה מקום להעמידה על סך של 4,000 ₪ לשנה, במקום השומה שנקבעה.

העורר טען כי התשובה שניתנה לו לא נתתמה על ידי מנהל הארנונה בעצמו אלא על ידי מר אלברט גולבר, מנחל מחלקת שומה, ולכן משהלפה התקופה בתוק מבלי שמנהל הארנונה השיב בעצמו להשגה, יש לקבל את ההשגה במלואה.

8. במסגרת כתב התשובה, טען חמשיב כי דין הערר להידחות על הסף לנוכח מהות הטענות

שהועלו שאינן בסמכות ועדת הערר. לטענת המשלב העורר העלה טענות זהות במטגרת ערר 8 ובכל מקרה העורר אשר מפעלל בנכס משרד עורך דין, אינו מבסט במסגרת הערר את טענתו לפיה יש לקבוע את חשומה בסך של 4,000 ₪ (לא מבתינת השטת, השימוש והסיווג).

9. בדיון שערכנו ביום 13.11.13 התבקש העורר להבהיר מה שונה ערר אה בהשוואה לערר שהוגש

בגין שנת 2012, אולם הבהרה לגופם של דברים לא ניתנה.

0. נציין כי בקשת העורר להעביר את התיק לדיון בפני הרכב אחר נדחתה.

1. בהתלטתנו ציינו כי ערר וה והה לערר הקודם שהוגש (בשלב זה טרם ניתנה החלטה סופית

בערר הדותה אותו) וכי היה נכון לאחד את שני העררים. ואולם, לנוכת בקשת העורר להביא ראלות במסגרת תיק גה, נקבע התיק להוכחות וניתנו הוראות בדבר הגשת תצהירים.

2. בדיון שקיימנו ביום 19.3.14 טען העורר כי הוא מצמצם את הערר רק לשאלה המשפטית

ואינו עומד על הטענה בדבר טעות בקביעת סוג הנכס ו/או הפליה ביחס לנכסייס אחרים לעניין גובה השומה שנקבעה. בהמשך הדיון העורר תזר בו מהסכמתו כאמור.

3. מבחינה עובדתית הוסכט על הצדדים כי שטת הנכס חינו 44 מ"ר וכי חשימוש שנעשה בנכט

חוא כמשרד עורך דין.

.17

כאמור בפתח החלטתנו, העורר טען כי התאמור בסעיפים 6-1 לסיכומים שהוגשו מטעמו אינם חלק מהערעור המנהלי שכאמור נדהה. נבהיר כי לא חטיעון המועלה בסיכומים חוא אשר עומד בפנינו אלא העילות והטענות שנכללו בהשגה ובערר. בבחינת טענות אלה דומה כי מדובר באותן טענות שכבר הוכרעו בערר לשנת 2012 כאשר הערעור המינהלי שהוגש על אותה

החלטה נדחה ומשכך היא חלוטה.

נציין עוד כי אף במסגרת טענות העורר בסיכומיו נטען כי טעתה הועדה בכך שדחתה את בקשת העורר לצרף ערר זה (לשנת 2013) לערר העומד ותלוי בפני בית המשפט המתוזי שעניינו שנת 2012. מדובר בטענה שעומדת בסתירה לטענת העורר אשר סירב לראות בהכרעה שניתנה על ידי ועדה זו במסגרת הערר לשנת 2012 ובהכרעה של בית המשפט המחוצי אשר דחתה את הערעור המינחלי, ככאלה אשר מסיימות תיק ערר זה.

אנו סבורים כי אין בערר דנן כל חדש בהשוואה לערר לשנת 2012 מבתינת מהות הטענות, לא כל שכן בהתייחס לתשתית העובדתית. גאת, על אף בקשת העורר להגיש תצהיריט ולקיים הליך של הוכחות. לכן, דין ערר אה להידחות.

להחלטה גו אנו מגיעים גם בבחינת טענות העורר לגופן וגם לאור העובדה שבית המשפט המתוזי דתה את הערעור המינהלי שהוגש על החלטת ועדת הערר בעניין ערר 140006618 לשנת 2012.

לאותה תוצאה יש להגיע גם לנוכת הצהרת העורר בפני בית המשפט המחוצי לפיה לא <עמוד בהליך ערר שבפנינו על טענות והות שהועלו במסגרת הערעור המינהלי.

לגופן של הטענות המועלות בערר, העורר לא עמד בנטל המוטל עליו להוכית כל יש לתייב אותו בסכום של 4,000 ₪ במקום חשומה שנקבעה לו לשנת 2013 -- הו הסעד נשוא הערר.

למעשה העורר לא העלה כל טענה לגוף השומה ואף לא עילח לתקיפתה.

עיקר תצהירו של העורר דן סביב טענתו כי מנהל הארנונה לא השיב

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]