החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 12 לינואר 2016

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : כד בטבת תשעו

6-ל

מספר ערר: | 12:46 / 140013273

מספר ועדה: | 11291

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: עזרה ובצרון חברה לשכון בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

נכה הפטור שניתן לעוררת בגין הנכסים עד 10/5/15 והעברתם לחזקת עיריית ת"א-יפו במועד זה, אנו מחליטים למחוק את הערר כמבוקש וכמוסכם בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.01.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארטָגנה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט שָל ה

.

יו"ר: עו['גרא אוד חבר: ר לרון יצחק

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!ו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: מ.א.מ. וינברג-הירש (1968) בע"מ

-1 ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

נוכח הסכמת הצדדים הערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.01.2016.

כד בטבת תשעו

6

140012960 / 9

11

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גרא אהו בו

נלאלרון יצחק

שם הקלדנית:

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כד בטבת תשעו

6

מספר ערר: | 13:07 / 140013132

מספרועדה: | 11291

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: לביא רנה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפז

החלטה בערר

לאחר עיון בטענות שהועלו על הכתב מטעם שני הצדדים ושמיעת בקשתה של ב"כ המשיב החלטנו לדחות את הערר.

אילו היינו מוצאים ממש בטענות העוררת ייתכן והיינו נותנים לה הזדמנות שלישית להופיע בפגינו, אך אין זה כך.

מאחר והמשיב לא ביקש שיפסקו הוצאות לחובת העוררת, אנו מחליטים לדחות את הערר לא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 05.01.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יוּם מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של ה

יו"ר: עו"ד גדא אהוד חבר: אלרון יצחק

הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנוגה כללית מספר ערר: 140009465 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדט

חבר: דייר זיו רייך, רו"ח

1

העוררים: רון ורונית דיסקין

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

עניינו של הערר שבפנינו הוא בחיובי ארנונה המוטלים על העוררים ביחס לנכס ברחי בורלא 2 בתל אביב. במסגרת הערר הועלו טענות שונות ביתס לשטתים המתוייבים בארנונה ומדידתם ובכלל וה ביהס לחיוב פרגולה.

טענות העוררים

2. במסגרת הערר טענו העוררים טענות כדלקמן:

א. ביחס לפרגולה - נטען כי פרגולה תחוייב על פי צו הארנונה רק אם יש לה שני קירות או

יותר, כאשר הכוונה היא שהיא יוצרת חצי חדר ונשענת על ניצבים בזווית של 90 מעלות אה לזה. נטען כי הפרגולה אינה נשענת על שני קירות שניצבים ב-90 מעלות אחד לשני ואין לחייב בגלנה.

לחלופין נטען כי מדידתה אינה מדוייקת ויש לחייבה בגין שטח של 32.9 מ"ר ולא 33.99 מייר.

שטת הדירה - העוררים טענו כי חישוב השטת על ידי העירייה אינו מדוייק ויש פערים

בתישוב השטח במספר יחידות: סלון מטבח ומסדרונות בין החדרים (פער של 2.64 מ"ר);

חדר שינה הורים (פער של 0.43 מ"ר); חדר המגורים במפלס העליון (פער של 0.12 מ"ר);

חדר שירותים במפלס העליון (פער של 0.12 מ"ר); מרפסת גג לחיוב (פער של 1.38 מ"ר שנובע מהפער שבשטח המפלט התחתון); שטח מתחת לקרקוב (4.75 מ"ר - נטען כי השטח צורף לדירה ולא למרפסת הגג.

בין היתר נטען כי שטת שמעל אדן חלון נמדד וכי העירייה לא הבהירה כיצד ביצעה חישובי שטחים שונים.

טיענות: חמשייב

3. במסגרת כתב התשובה טען המשיב כי הדירה נמדדה על ידי מודד מוסמך ביום 2.4.14.

בעקבות טענות העוררים בוצעה מדידה שניה ותוקן החיוב לשטח של 233 מ"ר בו מתוייבים העוררלם כלום.

4. המשיב טען כי העוררים לא הגישו תשריט מדידה ערו,' כדין וטענותיהם לא נתמכו בראיות

ובתשריטים כמתתייב. המשיב טען כי לא ניתן להסתמך על מדידה שערכו העוררים בעצמם.

5. ביחס לפרגולה נטען כי הפרגולה שבנכס נתמכת ב-3 קירות.

6. המשיב טען כי יש לפרש מתן פטור מתשלום ארנונה בצמצום.

7 ביחס לשטח הדירה נטען כל הימנעות העוררים מעריכת מדידה מטעמם תוך ניסיון לחטלל את כל כובד נטל ההוכחה על המשיב, לא יכולה לעמוד. לגוף העניין נטען כי בוצעה מדידה וגם בגין הפרשים קטנים וחסרי משמעות, החיוב תוקן בהתאם.

8. ביחס לאופן החישוב נטען כי לעורריס נמסר תשריט מתוקן בו מובהרות כלל המידות על פיהן

נערך החישוב.

מסיגרת הדלון בערב

9 ביום 19.4.15 קיימה הוועדה דיון קדמי בערר ובסיומו נקבע התיק לדיון הוכחות וניתנו הוראות להגשת תצחירי עדות ראשית.

0. ביום 21.10.15 קיימנו דיון הוכתות במהלכו נחקר העורר ונציג המשיב שערך ביקורת בנכס.

בתום דיון ההוכתות קבענו את התיק לסיכומים בכתב ומשהוגשו התיק בשל להכרעה.

יוו ותכרעת

1. בארנונה, אשר נועדה לממן את פעילות חרשות המקומית, נושאים תושבי הרשות על פי

מאפיינים שונים (סווג הנכס, מיקומו, גודלו וכיוייב). רי רעייא 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח

3 בע'"מ :' עלריית תרצלית [פורסם בנבו] (2006):

ייהארנונה היא מס מוניציפלי שמוטל על האזרת במסגרת התשלומים השונים בהם הוא מחויב לרשויות השלטון המקומי, ואשר בעזרתס, בין היתר, מממנת הרשות המקומית את פעולותיה. ההצדקה להטלת הארנונה נובעת מההנאה ומהתועלת שמפיקים הנישומים מהשירותים העירוניים אותם הס מקבלים, כגון: פינוי אשפה, ניקיון, תאורה וכוי. עס ואת, התמורה הניתנת בעד הארנונה חיא עקיפה ולא ישירה. כלומר, הנישומים אינם מחויבים בהכרח במחיר השירותים שהם מקבלים, הס אינם משלמים עבור השירותים עובר לקבלתם, ואף לא ניתן למנוע מנישומיס שלא שילמו את הארנונה המוטלת עליהם ליהנות מהשירותים המוענקים תמורת המסיי.

2. סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992

קובע את הטמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

יעא) | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על

הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי

יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם

בידי המחזיק בנכס.

(ם השריט יקבעו בתקנות, סכומים מועריים וסכומים

מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל

אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה

הכללית...'

3. בענייננו רלוונטיים מספר הוראות מתוך צו הארנונה של עיריית תל אביב ונתייחס אליהן

להלן.

פרגולת

4. עיקרה של המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם הפרגולה המצויה בנכס של העוררים

הנה ברת חיוב לפי צו הארנונה של עיריית תל אביב, הקובע בסעיף 1.3.1 ייג כי י*פרגולה-

תחויב במלואה אם יש לה שני קירות או יותר'י.

5. העוררים טענו כי פרגולה תחוייב על פי צו הארנונה רק אס יש לה שני קירות או יותר, כאשר

הכוונה לטענתם שהיא יוצרת חצי תדר ונשענת על ניצבים בזווית של 90 מעלות ה לוּה.

לחלופין נטען כי מדידתה אינה מדוייקת ויש לחייבה בגין שטת של 32.9 מ"ר ולא 33.99 מ"ר.

6. בענייננו הפרגולה אשר מותקנת בדירתם של העוררים בנויה מברזל ועץ. חיא מותקנת בשת?

דפנות של המבנה בצורת ירי הפוכה ונתמכת בקיר הצידי למבנה שתוחס אותה ותומך בה בעמוד שמחובר לפרגולה.

7. במהלך הדיון סימן העורר את הפרגולה על גבי התשריט שהוצג לנו. העורר טען כי היא מוקפת

.8

9

0

.1

.2

בשני קירות בלבד אולם הודה כי קיים גם קיר שלטענתו אין לקחת בחשבון בבחינת הגלריה מכיוון שהוא אינו בנוי עד לסוף גובה הפרגולה אלא יש רווח קטן ביניהם. לא ניתן לקבל טענה צו. אומנם מדובר בקיר המהווה גם מחיצה של השטת אולם מדובר בקיר גובל שאף תומך בגלרייה בעמוד.

אנו דוחים גם אתה הטענה של העורר בדבר כך שקיימות שת פרגולות נפרדות. מדובר בטענה שלא הועלתה בהשגה ואף לא בערר וממללא לא ניתן לראות בפרגולה על פי נתוניה העובדתיים כפרגולות נפרדות שכן אין הן כאלה.

מדובר בפרגולה אחת ורציפה שמחוברת לאורך חצית המבנה.

בסיכומים מטעם העוררים אווכר פסק חדין בעניין עמייג (מחוזי תייא) 61534-01-12 בינרט ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב. ואולם, שונות העובדות שבענייננו מאותו עניין. שם דובר על פרגולה צפה ואילו כאן היא נתמכת בקיר נוסף. טוענים העוררים כי מדובר במעקה הפרדה אולם מדובר גם בקיר אשר ממנו מותקן עמוד אשר תומך בפרגולה מבחינה קונסטרקטיבית.

העוררים אף הפנו לפרגולות בנכסים אחרים וטענו כי העובדה שבגין פרגולות אלה לא הוטל חיוב מלמדת על פרשנות נכונה לפיה מחיצה אה קיר. לא נוכל לבחון כל מקרה על פי עובדותיו בהעדר מלוא הנתונים לעניין זח. ממילא טענת אפליה, הגם שאינה בסמכותינו, אינה יוצרת ּכות לנישום. ברי כי לו הפרשנות של המשיב היתה כנטען, העוררים לא היו מחוייבים בארנונה אולם לא כך הדבר.

נציין כי בדפנות המבנה קיימת בליטה של קורה מבטון ונראה כי הפרגולה יייושבתיי על קורת זו או מחוברת אליה. קורה זו כונתה על ידי העוררים כקרקובים. מדובר בשטח מקורה, הגם שהוא צר, שממילא הוא בר חיוב. לו הפרגולה לא היתה מחוייבת, שטח וה היה מחוליב בדין.

בהתייחט לשטח החיוב בגין הפרגולה, אנו דוחים את טענת העוררים. לא הוכת בפנינו באמצעות מדידה מהימנה כל אכן נפלה טעות בשטח החיוב.

שטח הדירת

3. לעניין זה טענו העוררים כי חישוב השטת על ידי העירייה אינו מדוייק ויש פעריםס ביחס

4

5

.6

7

.8

למדידת השטתים ביחידות שונות בדירה.

סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה קובע:

ייבשטח הבניין נכלל כל השטת שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיהיי.

בבחינת השטתים שבפנינו, ובכלל גּה שטתי נישות שצויינו בערר, מדובר בשטחים שנכללים בשטח יתידת הבניין ולא ניתן להפתיתם משטת החיוב.

כפי שנקבע בפסיקה, בדיני המס בכלל ובדיני ארנונה בפרט יש לשאוף למבתנים אחידים וקלים ליישום. לא יהיה זה נכון וראוי לערוך התדיינויות בכל נישה, אדן חלון וכו' ביחס לשאלה אם יש לחיב בגינה אם לאו, בשים לב לגובה, לפונקציונליות שלה וכוי. עמדה על כך כבי השופטת די דורנר בעייא 9368/96 מליסרון בע'ימ נ' עיריית קרית ביאליק, נה (1) 156

(1999), בפסקה 13 לפסק דינה:

ייעל-מנת שמס ייחשב יימס טוביי, נדרש כי יהיה יעיל. דרישה זו

פירושה, שהמט יחיה יי...ניתן לגבייה בקלות ובהוצאה מזערית

כך שהשלטון ייהנה ממלוא חמס שהאזרח משלסיי (יי מי אדרעי

'יבסיטס מס כולל בישראליי [15), בעמי 432)....יעילותה של

מערכת גבייה נמדדת ביחס שבין הכנסותיה לבין הוצאותיה.

מערכת גבייה שורס ההכנטות הצפוי להתקבל באמצעותה נמוך,

או שהוצאות תפעולה גבוהות - אינה יעילה... כאשר מערכת

גבייה לוקה בתת-אכיפה פוחתת יעילותה, ונוצר תסר כספי

בקופת הציבור. בידי המחוקק לייעל אז את הגבייה על-ידי

קביעת בסיס תבות נוח יותר לאכיפה....דרישת היעילות אינה

מעוגנת בתוק. עס זאת היא משמשת קו מנחה פרשנל,י

נוסיף כי הגם שהעורריס עמדו על טענתט ביחס להפרשיס בסנטימטרים בודדים, הס התליטו להימנע מלהציג מדידה עדכנית ומחימנה משיקוליהם. ברי כי לכך עלויות אולם לחוכתת הטענות נדרשת תשתית ראייתית ומהימנה וזאת לא הונחה בפנינו מצד העוררים.

מנגד תוקר השומה שהעיד בפנינו הבהיר בעדותו כי במהלך הביקורת שנערכה על ידו הוא בדק את כל הנכס וכאשר מצא פער בין המדידה לתשריט הוא תוקן על ידו במקום. בדיקתו בוצעה באמצעות מד לייור כאשר העורר מודד אחריו באמצעות סרט מדידה כל שטח. הוא הבהיר כל מד הלייזר מוצמד לקיר, וואת בשונה מסרט מדידה.

9. עדותו של מר משולמי מטעם חמשיב היתה אמינה עלינו והוא העיד כי ביצע מלאכתו מעבר

לנדרש ממנו על פי ההנחיות שקיבל, וזאת מתוך רצון לתת שירות לעוררים. הוא אף הבחיר בעדותו כי חשינויים שביצע במסגרת בדיקתו היו גם לוכות העוררים וגם לחובתם וכי לאתר המדידה שלו הופחת שטח החצוב.

0. נוסיף בהתייחט לאדן התלון בגינו נטען כי הוא נמוך וניתן לשים עליו עציצים, מדובר בשטח

שנכלל בשטת הדירה ולא ניתן להתעלם ממנו ולפטור אותו מתשלום ארנונח.

1. העוררים טענו בסיכומים מטעמם כי מר משולמי לא הסכים למדוד מחדש את כל הקירות

בדירה והעובדה שנמצאו על ידו טעויות במדידה מלמדת כי כולה שגויה. אין אנו מקבלים ואת. כאמור, העוררים לא הציגו תשריט מדידה מהימן ונטל ההוכחה לעניין וה מוטל עליהם וחס לא יכולים להסיטו למשיב. איננו מפקפקים ביושרו של העורר שהעיד בפנינו או חלילה מזלולים בפער במדידה ובחיוב, תהא קטנה ככל שתהיה, אולם לא ניתן באופן שהוצגו הדברים על ידי העוררים בהתייתס לכל מדידה ומדידה לקבל את טענותיהם, מבלי שהוצגה תשתית ראליתית מהימנה בפנינו ולא די בבדיקות שבוצעו על ידי העורר עצמו ושהוצגו בפנינו.

מדידה הינה מקצוע ודורשת מיומנות, לא כל שכן בהתייתס לשיטות המדידה שנוהגות בעירייה בהתאם להוראות הדין.

2. לעניין נטל ההוכחה במשפט הציבורי נקבע בבגיץ 8150/98 תאטרון ירושלים לאמנויות

הבמה נ' שר העבודה והרווחה, פייד נד(4) 433:

ייגישתו של בית המשפט לבחינת הראות המנהליות שעה שהוא מקיים הליך ביקורת שיפוטית על מעשי המנהל, אינה והה לצו של בית משפט הדן בטכסוך אזרתי או בהליך פלילי. עובדה זו משפיעה אף על יישום תורת נטלי ההוכחה ועל היחס בינה לבין תוצאות המשפט. נקודת המוצא היא כי גם בהליך הפעלת הביקורת השיפוטית על מעשי המינהל, הנטל הראשוני הוא על כתפי הטוען לאי-חוקיות המעשה המינהלי, להראות כי נפל פגם בהליך או בהחלטה המינהלית, אשר מצדיק את התערבותו של בית-המשפט. כל עוד לא הראה העותר קיומו של פגם לכאורי כנטען על-ידיו, תוכל הרשות המינהלית להתבסס על חזקת התוקיות ולטעון לכשרות ההחלטה ולתקפותה (לעניין תאקת החוקיות ראו יי ומיר ייראיות בבית-המשפט הגבוה לצדקיי , בעמי 295-307)!ו

3. טרם סיום החלטתנו נוסיף ונבהיר כי טענות העוררים נפרסו על פני עשרות עמודים במסגרת

כתב הערר, התצהירים והסיכומים. הם הרגו אף ממכסת העמודים שנקבעה, כאשר

הסיכומים הוגשו בכתב צפוף וקטן. תרף כך החלטנו לא לפסול את הסיכומים ובחנו את כלל הטענות והראיות שהוצגו. נוסיף כי בניגוד לנטען מצד העוררים בסיכומים מטעמם, ניתנה להם הזדמנות לתקור את העד מטעם העירייה אך זאת לא ללא כל גבול כפי שהם ביקשו.

החלטתם לנהל את ההתדיינות כפי שניהלו, ולהימנע מהצגת ראיות מהימנות ומספקות לעניין המדידה, אינה מהווה עילה לחרוג בצורה קיצונית ובוטה מסדרי ניהול ההתדיינות בפני הוועדה.

4. לאור האמור החלטנו לדחות את הערר.

5. בנסיבות העניין החלטנו לא לעשות צו להוצאות.

6. ניתן בהעדר הצדדים ביום 6.1.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנחלייט (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאםט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של העירייה.

9 של =

לוייר: עוייב המק לור חברה :/עו ירלי קדם חבר: דייר זיו רייך, רויח

שס הקלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140012642 שליד עיריית תל אביב-יפו 1208

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אמיר לול

חברה: עו"ד שירלי קדם

חבר: דייר ציו רייך, רו"ח

העוררת: שירותי מיטווך למיכון משרדי בע'ימ

נגד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. עניינם של העררים המאוחדים שבפנינו בסוגיית סיווגו של נכס ברתי ריבייל 26 בתל אביב,

אשר מותזק על ידי העוררת. הנכס סווג מאו החלה העוררת להחזיק בו בסיווג מלאכה ותעשייה, אולם העירייה החליטה לשנות את הסיווג לסיווג 'נניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסתרי השגה שהוגשה למשיב נדחתה בהחלטה מיום 64

העוררת טוענת במסגרת הערר כי יש לסווג את הנכס לפי סיווג מלאכה ותעשייה.

טענות העוררת

2. העוררת טענה כי חיא תברה טכנולוגית ותיקה המפיצה הבלעדית של התאגידים 68א ו-

3 בישראל המתמחות במתן פתרונות מיחשוב ותקשורת ושל עמדות מידע ושירות

עצמי כגון: כספומטים, בנקטים וכספוניס.

3 לצורך כך מחויקה העוררת בית מלאכה ומעבדת תיקונים, הרכבות ובדיקת ציוד מחשוב אלקטרוני ואלקטרו-מכני בנכס. הנהלת החברה יושבת בנכס אחר ברחי דרו?אנוב 5 בת'יא.

6. עד להודעת השומה המתוקנת, תוייבה העוררת לאורך שנות החוקה בנכס לפי שטח של 826

מייר בסיווג מלאכה ותעשיה. ביום 7.9.14 נשלחה לעוררת הודעת שומה מתוקנת לפיה הועמד שטח החיוב בגין חלק גדול מהנכס לפי סיווג בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר.

5. העוררת טוענת כי לא חל כל שינוי בשימושים בנכס ובנסיבות העניין העירייה לא רשאית

לשנות את הסיווג.

6. העוררת הוסיפה וטענה כי גם אם בוחנים את הפעילות, מדובר בפעילות של בית מלאכה,

כאשר מדובר בשטחי מעבדות ובשטתי ייצור והסיווג המתאים הוא מלאכה ותעשייה. בשטת

המשרדים שבנכס משתמשים מנהלי המחלקות והמעבדות בנכס. מדובר בשטת קטן בהשוואה לכלל הנכס ובו יושבים רק בעלי תפקידים החיוניים לניהול הפעילות של בית המלאכה והמעבדות בנכס.

טענות המשיב

.10

בכתב התשובה טען המשיב כי אין מניעה לשנות סיווגו של נכס על פי הפסיקה וכי מדובר בתיקון של חיוב שגוי.

המשיב טען כי בנכס לא מתבצעת פעילות ייצורית וזאת בשים לב לאמור בפסק הדין שניתן בעניין עעיימ 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים (להלן: פסק הדין בעניין אליהו והר).

לטענת המשיב העוררת לא מייצרת מוצרים למכירה המונית כמוצרי מדף; אינה יוצרת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר; עוסקת במתן שירותים עבור לקוחות ספציפיים בעניין תקלות שמתרתשות בציוד שלהם ; לא קיימות בנכס מכונות גדולות ופועלי ייצור.

כן נטען כי בביקורת שנערכה בנכס נמצא כי חלק גדול מהשטח כלל אינו משמש את העוררת בפעילות הנטענת. בחלקים נרחבים מהנכס העוררת מאחסנת חלפים המשמשים את אנשיה לתיקון ציוד המצוי בשטת אצל לקוחות ולא בציוד המשמש את הטכנאים העוסקים במלאכת התיקון שבנכס. מדובר בפעילות של אחסנה וכמחסן לוגיסטי ולא בפעילות של מלאכה ו/או תעשייה.

המשיב הוסיף וטען כי התיקונים אינם נערכים בנכס ורובם מתבצעים בבית הלקוח. מרבית פעולות התיקון מתבצעות בחלקים אשר הוחלפו ואינם שייכים עוד ללקוחות העוררת וזאת תוך ניסיון למחזר תלקים תקולים באופן שאינו מאפשר את תיקונס והשבתם ללקוח ללא פעולה משמעותית של תיקונו.

מסגרת הדיון בערר

1

התיק נקבע לדיון הוכתות והצדדים הגישו ראיותיהם. דיון ההוכחות התקיים ביום 2.9.15.

בסיומו של הדיון קבענו את התיק להגשת סיכומים בכתב. משהוגשו הסיכומים, כולל סיכומי תשובה, התיק בשל להכרעה.

דיון והכרעת

.2

ארנונח כללית המוטלת על בעלים ומתציקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס הנועד לממן את הוצאותיהן של חרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.

רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע''מ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4) 778,

5 (1992) נקבע כך:

'י... מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר....

3. סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשני'ג- 1992

קובע את הטמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

₪ | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על

הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחויק בנכס.

₪ השרים יקבעו בתקנות, טכומיס מועריים וסכומים

מרבייס לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה הכללית.. .יי

4. לענייננו רלוונטיים שני סעיפים מתוך צו הארנונה:

א. סעיף 3.3.1 דן בבתי מלאכה ומפעלי תעשייה.

ב. סעיף 3.2 דן בסיווג העסקי, ייבניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים,

שירותים ומסחריי.

5. המבתנים לקביעת סיווג תעשייה, כפי שנקבעו בפסיקה (עי/א 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5

נ' חברת רעיונות בע"מ פייד מח(1) 200; ו-עמיינ (מחווי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע''מ נ' מנהל האדנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן:

'ייענלין גאו-דעיי), הס כדלקמן:

א.

ב.

ג.

מבחן יצירתו של יש מותש? אחד.

טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

המבחן הכלכלי-השבתת המוצר או החומר, אף אס אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של חליכי ייצור מאה ומתן שירותים מזח.

לעניין המבחן הכלכלי, נקבע כי הוא המבחן המרכזי, כאשר לאור התפתחות הטכנולוגיה, פעמים רבות ניתן למצוא פעילות *יצור שלא בבתי חרושת מסורתיים, כך לדוגמא הכיר מנהל הארנונה בכך משהתיל את הסיווג של תעשייה גם על בתי תוכנה.

6. כפי שנקבע בענייו גאו דע דלעיל, המבתנים האמורים אינם מבחנים מצטברים אלא

אינדיקציות לבחינת הפעילות לצורך הסיווג.

7 כאינדיקציות ומבחנים נוספים לקביעת הסיווג ניתן גם את המבחנים הבאים :

א. מבחן הטיפול התעשייתי המשלים - פעולות שתכליתן להתאים את המוצר לשוק

בישראל - טיפול הנתוצ על מנת שניתן יהיה לשווק את המוצר בישראל - פעילות המהווה חוליה אחרונה של הטיפול במוצר שיש בה להשפיע על ערך המוצר, ההופך נגיש לציבור הישראלי (עעיימ 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע'ימ, תק-על 3(2005), 2748 (להלן *'עניין בונדדי).

ב. בעניין בונדד הוסיף כבי הנשיא ברק בחוות דעתו את המבחנים בדבר היקף שטח

הנכס ומיקומו באזור התעשייה כמבתניס שמחזקיס את המסקנה כי הסיווג ההולם הוא תעשייה.

ג. | אף גודל הנכס ומספר העובדים המועסקים בנכס עשויים להוות אינדיקציה לקביעת

סיווגו של הנכס כתעשליה, כפי שבענייננו.

8. בהתייחס לסיווג מלאכה נפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון שניתן בעניין בריים 4021/09

9

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע'ימ, (פורסם ביינבוי' מיום

0) (להלן - ''עניין מישל מרסייה'). שם דן בית המשפט העליון בשאלת סלווגה של

מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט חתליחס שס למבחנים שנקבעו בעניין רעיונות

בציינו, כדלקמן:

'ימבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת פעילות ייצורית לעניין פטור ממס מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתס לצרכי הגדרת ייבית מלאכהיי ובכלל וּה ייבית מלאכה לייצוריי לעניין שיעור הארונה.יי (שם, פסקה טייו לפסק דינו של כבי השופט אי רובינשטיין).

בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של החייט, שעל סיווגם כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבחניסם שנקבעו לזיהוי פעילות *יצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים יימפעל תעשליתליי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -

5 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכ"ט - 1969.

על פי הפסיקה, בית המשפט העליון לא הוציא מכלל אפשרות שייבבסיס ההקלה בארנונה לה זוכים בתי מלאכה טמון -- במידה רבה - יסוד סוציאלי. באופן מסורתי מתת הרווחים שסיפקו בתי המלאכה לבעליהט היה נמוך. בתּי המלאכה היו מקומות פשוטים ונעדרי תתכום טכנולוגי (מה שמכנים בימינו 600 עוס!), שהיקף הכנסותיהם היה נמוך. בעליהס התפרנסו, בדרך כלל לא ברווח רב, מיגיע כפיהם. יחד עס וּאת, סיפקו שירות חיונל לציבוריי (רי עניין מישל מרסייה בפסקה כייט).

0. בענלין עעיים 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים דן בית המשפט העליון במשמעות

המונתים ייתעשיהיי, יימלאכהיי ויישירותים'י. בית המשפט התייחס לסיווג מלאכה כך:

ייבתווך בין שתי הקבוצות הללו (תעשייה בצד האחד ושירותים בצד השני - א.ל), מצויה קטגורית הנכסים המשמשים לימלאכהי, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהם מאופיינים במרכיב ישירותיי של מתן שירות מקצועי ללקות קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, חשירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין יתעשייתלי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (ייצווארון כחוליי), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשיים (יצווארון לבן). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכיס חשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של פעילויות הנחשבות כמלאכת קלאסית, דוגמת אלה הנוכרים בהגדרה המילונית של יבית מלאכהי (נגריה, מסגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכה שהשירות שניתן בהם ללקוחות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.

פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי ארנונה בסיווג של ימלאכה' או יבית מלאכרי....".

(הדגשה הוספה).

1. בבחינת העובדות שהוכחו בפנינו ובכלל גה יישוט המבחנים שנקבעו בפטיקה לעניין הסיווג

החלטנו לקבל את הערר.

2. כפי שהתברר בפנינו, העוררת הינה תברה מאוד ותיקה. הנהלת החברה, שאינה יושבת בנכס

וחיא פועלת במסגרת חברה נפרדת ששמה י.א. מיטווך ובניו, נוסדה בשנת 1933 ונרשמה בשנת 1948. חברה צו עוסקת במכירה של ציוד, רישוי תוכנה, פיתוח תוכנה ובכל השירותים הניהולייס והחשבונאלים.

3. האגף הטכני של הפעילות פועל במטגרת חברה נפרדת שנוסדה בשנות ה-50. ההכנסות של

העוררת הינן ממתן שירותי תיקונים, ייצור, הרחבה והשבחה של מוצרים שונים ובכלל זה מכשירי מידע וכספומטים לסוגיתם. כן ניתן שירות לציוד שלא נמכר על ידי העוררת אלא על ידי חברות אחרות, או במסגרת הסכמים בינלאומיים. בנכס אין אנשי מכירות, לא מתבצעת מכירה, אלא על ידי התברה המנהלת כאמור לעיל. לעוררת אין אפילו חשבון בנכס כנטען וההכנסות וההוצאות הן רק במסגרת חברת י.א. מיטווך ובניו.

5

4

5

.6

.7

.8

לעוררת יש מוקד שירות שמאויש 24 שעות ביממה במטרה לנסות ולפתור תקלות ללא צורך בתגעת טכנאי ללקות. מוקד וּה מאויש על ידי שלושה עובדים שפועלים בשטת של 23.7 מ"ר (סומן בתשריט העירייה כחדר קבלה של מזכירות).

העוררת מעסיקה 10 עובדים. מנכ"ל העוררת הצהיר בפנינו כי העובדים עוברים הכשרות ספציפיות במרכזּי החברות היצרניות בחוייל - בארהייב ובאירופה. פעולות חתיקון, ההרכבה והבדיקות דורשות מיומנות והכשרה של הטכנאיס בתחומי חשמל ומכניקה.

תמיכה להתלטתנו מצאנו בממצאי דוח חביקורת שנערך מטעם המשיב. בדוח מיום 19.2.14

צויין כך:

''במקום נראו מספר רב של עמדות בדיקה, נראו שולחנות עבוזדה ועליהם קספומטים (צ.ל.-

כספומטים-א.ל.) במהלץ תיקון וישנם מספר רב של מחשבים גדולים מפורקים.

בזמן הביקורת גראו כעשורה עובדים מתקנים ובודקים מחשבים.

אין במקום מכירה או תצורה.

לדברי שאול בנכס הנ''ל הם אך ורק מתקנים קספומטים ומערכות מחשוב גדולות'י.

בבתינת התמונות של הנכס שצורפו לדוח הביקורות רואים כי מדובר בחלל גדול ובו מכשירים מסוגים שונים, שולחנות בדיקה ותיקון ועליהם, מכשירים, רכיבים וכלים. לא מדובר בחלל משרדי אלא בחלל אשר משמש כבית מלאכה. בצידי החלל רואים מספר עמדות משרדיות.

בדוח ביקורת שנערך ביום 29.4.14 צויין כך:

/'בביקורת שנערכה במקום נמצא כי שם המחזיק היא חברת שירותי מיטווך למיכון משרדי בע'ימ

במקום לא נראה שינוי מביקורת קודמת אך ישבתי עם אריה המנהל כדי להבין את מהות העבודה בחברה.

לדברי אריה חברת מיטווך היא חברה אשר עוסקת במכירת כספומטים וסולקות שיקים לבנקים, מערכות לאחסון נתונים וטלפוניה ( //\).

בין לקוחותיהם ניתן למצוא אות הבנקים בישראל וחברות תקשודת.

במקום עובדים כ-45 עובדים: 3 לוגיסטיקה, 4 פקידות, 7 טכנאי תקשורת וטלפוניה, 13 טבנאי בספומטים, 3 טכנאי מעבדה, 1 שליח, 6 טכנאי מכונות למיון צ'קים, 3 טכנאי אחסון נתונים (טרה דטה).

הנכס הנ''ל משמש את אגף השילות הטכני במעבדה לכלל המערכות מחשוב, כספומטים והטלפוניה הנמכרים ללקוחות החברה.

אופן העבודה הוא: יושבת פקידה (עד 2 פקידות) המקבלות קריאות שירות דרך הטלפון או

האינטרנט, הטכנאים הולכים למקום התקלה ובמידת הצורך מחליפים את החלק התקול (חלק זה מועבר למעבדה ניסיון תיקון מעמיק לצורך מחזור החלק ללקוח אחר) במידה ולא הצליחו לתקן המכונה מועברת לתיקון למעברה לתיקון מעמיק.

במקום יושבים טכנאים קבועיט וטכנאי שטח המטפלים בתקלות שהביאו מהשטח.

9

.0

.1

.2

יש לציין כי ישנם חלקים הנכס המשמשים כמחטנים של חלקי חילוף.

לדברי אריה בנכס ברח' דרואינוב 5 יושבת הנהלת החברה אנשי מכירות וצוות התוכנה אך הנכט הנ'יל משמש רק את הטכנאים לתקלות חומרה.

לחברה יש עוד 2 סניפים בירושלים ובחיפה המשמשים כמעבדות נוספות.

בסיבוב בנכס נראה כי במשדדים יושבים הטכנאי שטח העובדים בטיפול בתקלות !י

בביקורת שנערכה ביום 12.8.14 סומנו על גבי תשריט מדידה שימושים שונים בנכס, להלן

נציין את עיקרי הפירוט עייג התשריט:

- חלל בשטח של 211.99 מ"ר אולם תיקונם של כספומטים, מחשב.

‎ -‏ 10.62 מ"ר + 26.14 מ"ר מעבדת אלקטרוניקה בודקים ספקים ולוחות.

‏- | 8.48 מ'יר -- חדר לחץ אויר, ישנם מקדחה וקומפרסורים.

‏- | 8.41 מ"ר תדר מברטה לתיקונים קלים.

‏- 18.36 מ"ר - חדר שרתי תקשורת.

‏- | 25.33+8.93 מ"ר - חדר של טכנאים ונותני שירותי לטלפוניה - קיים ציוד משרדי.

‎ -‏ 8.02 מ"ר מנהל מחי טלפוניה.

‏- | 8.93+10.54 - שני חדרים של ניהול מכשירים ומחשבים.

‏- | 5.34 מ"ר - מנהל טכני.

‏- = 23.71 מ"ר - חדר קבלה מזכירות.

‏- מספר חדרים אשר משמשים לאיחסון ציוד טכני, כספומטים וחלקי חילוף.

‏הינה כי כן, מרבית השטח והפעילות הינה במסגרת בית מלאכה ולא מדובר בפעילות עסקית מסחרית. גם רוב העובדים בנכס הס עובדים מקצועיים-טכנאים, ואף עובדה גו עומדת בבסיס החלטתנו לסיווג השימוש כמלאכה ותעשייה.

‏נביין כי בניגוד לטענת המשיב, גם תיקון חלפים מהווח פעולה שאין מניעה לסווגה במסגרת מלאכה ותעשליה, ולא רלבנטית לעניין זה אס מדובר בחלפים של העוררת או של לקוח.

‏חשובה לענייננו גם העובדה ששטח המשרדים בנכס הוא בשיעור של אחוצים לא רבים מכלל שטח הנכס ובו פועלים עובדים אשר עוסקים בניהול האגף הטכני ובכלל וה ניהול בית המלאכה של הטכנאים שעוסקים בפתרון תקלות במענה טלפוני. לא מתבצעת מכירה במקום ולא פעולות שיווק או מטחר. בבחינת כלל הפעילות והאופי של המקום, איננו סבורים כי יש מקום לפצל את הנכס ולקבוע לו סיווגים שונים אלא לראות את הנכס על פי פעילותו כמכלול כבית מלאכה (רי עי'א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עיריית ראשון לציון (9.2.2003).

3. בהתייחס לטענת המשיב אשר מתבססת על המבחנים הנוגעים לסיווג תעשייה, נוסיף כי הגם

שניתן לראות בפעולות התיקון המתבצעות בנכס כפעולה ייצורית, הנכס עומד במבחנים הרלוונטיים לסיווג בית מלאכה. בנכס מתבצעת עבודת כפיים, טכנית, לתיקון חלפים ומכשירים שונים, כמעבדת תיקונים. במקום עמדות עבודה, כלים שונים לתיקון, תלפים ורכיביסם המשמשים את העוררת לפעילותה כמעבדת תיקונים. טכנאי הינו גם מומחה לא פחות מחייט או סנדלר המאוזכריס על ידי המשיב בסיכומיו ומעבדת תיקונים צריכה לחיות מסווגת בנסיבות הענלין בסיווג מלאכה ותעשיית.

6. הדברים שנקבעו בעניין אליהו זהר נ' עיריית ירושלים, יפים לענייננו כאשר המאפיינים בנכס

הינם תעשייתייס במובן של עבודת כפיים ועבודה טכנית. בנוסף משולבת גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים, ובבחינת מכלול העובדות עולה כי מדובר בפעילות שנמצאת במסגרת הגדרת בתי מלאכה.

5 בהתייחס לטענת המשיב כי הוא מוסמך לשנות סיווגו של נכס ואין בכך משום חריגה מחקיקת ההקפאה, אכן נתונה למשיב סמכות ואת. עם ואת מוטל עליו נטל לא מבוטל להראות מהו השינוי שתל בשימוש בנכס. חדבריס רלבנטים במיוחד לענייננו לאור העובדה שבמשך שנים סווג הנכס על ידי העירייה בסיווג מלאכה ותעשייה. המשיב לא הציג בפנינו את השינוי שחל בפעילות בנכס ועל פני הדברים נראה כי הדבר לא נבחן על ידו. כאמור, גם טענה לחיוב שגוי אינה חפה מכל נטל הוכחה מצד המשיב. חובתו לפרט ולהבהיר מדוע חלה שגגה או טעות ומה הבסיס לתיקון הסיווג ולקביעתו באופן שונה. רמת ההוכחה ועוצמתה קשורה גם למשך השנים בהט סווג הנכס בסיווג מסוים טרם שינויו, ההשלכות ואינטרס ההסתמכות מצד הנישום, מועד או עיתוי מתן ההודעה, היקף הבירוריס שנערכו טרם השינול ועוד. נעיר כי ועדת הערר מוסמכת אף היא לבחון את הדברים אף אם המשיב לא התייחס לכך, אולט בבחינת העובדות שהוצגו בפנינו ובכלל ה בחינה של השימוש בנכס, איננו סבורים כי יש מקום לסווג את הנכס בסיווג העסקי אלא בסיווג מלאכה ותעשייה.

6. לאור האמור, החלטנו לקבל את הערר.

7. בנסיבות העניין החלטנו לא לעשות צו להוצאות.

8. ניתן בהעדר הצדדים ביום 6.1.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם ה ? זו באתר האינטרנט של הענרייה.

חבר: דייר ויררייך, רויית

שם הקלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140011629 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדט

חבר: דייר ויו רייך, רו"ח

העוררים: (1) בנימין גילת

(2) משה קוטלר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. במסגרת ערר זה נדון עניינו של נכס ברחוב נצת ישראל 9 בתל אביב, בגינו חוייבו העוררים

בתשלום ארנונה עירונית.

טענות העוררים

2 במסגרת הערר טענו העוררים כי הנכס שימש כמשרד לעורכי דין עד לתחילת חודש מר> 2014.

העוררים טענו כי הס התליטו להסב את הנכס לדירת מגורים. העוררים טענו כי הנכס פונה בראשית חודש מר\ 2014. לאחר פינוי הנכס נותרו בו מספר ארוניות ישנות וריקות שיועדו להשלכה לאשפה. הודעה בדבר פינוי הנכס הועברה לעירייה ביום 6.3.14.

3 עוד נטען כי בתחילת חודש מאי 2014 החל השיפוץ בנכס ובקשה מתאימה הועברה לעיריית ביום 2.4.14 .

4. העוררים טענו כי יש לקבל את שתי הבקשות שהגישו: הבקשה לפטור נכס ריק בגין חודשים

מרץ-אפריל 2014 ואת הבקשה לפטור בגין נכס לא ראוי לשימוש לנוכח השיפוצים שבוצעו בנכס מחודש מאי ועד ליום 15.7.14.

טענות חמשיב

5. במסגרת כתב התשובה לערר טען המשיב כי בנכס נערכו שתי ביקורות בהתייתס לכל אחת

מהבקשות שהוגשו לעירייה ונמצא כי הנכס אינו ריק, ולאחר מכן לא בוצעו בו עבודות שיפוצים, למעט פירוק של ארון קיר.

.6

המשיב הוסיף וטען כי הערר הוגש באיחור למועד אשר קבוע בדין.

מסגרת הדיון בערר והחלטות הוועדת

7

8

ביום 14.10.15 קיימה הוועדה דיון הוכחות וזאת לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית ומסמכים מטעם שני הצדדים.

בתום הדיון נקבע התיק לסיכומים בכתב ומהוגשו, התיק בשל להכרעה.

דיון והכרעת

9

.10

.11

.12

המשיב טען כי דין הערר להידחות על הסף מחמת הגשתו באיתור. החלטת המשלב הינה מיום 4 ואיללו הערר הוגש ביום 10.9.14. לא הוכת בפנינו המועד בו נמסרה ההחלטה לעוררים.

בנסיבות אלה החלטנו לדחות את הטענה לדחיית הערר על הסף.

העוררים פנו לעירייה במכתב מיום 6.3.14 בבקשה לפטור מארנונה בגין נכס לא ראוי ולחלופין נכס ריק. במכתב צויין כי ביום 1.2.14 פונה הנכס ששימש כמשרד עורכי דין לצורך השמשתו כדירת מגורים. עוד צויין כי לצורך השמשת הדירה צפויים העוררים להתתיל בביצוע עבודות התאמה שונות, לרבות התקנת מטבח, חדר אמבטיה, תלונות ובתקופה של כחודשיים לא תהיה הדירה ראויה לשימוש.

ביום 25.3.14 נערכה ביקורת מטעם המשיב בנכס. בדוח הביקורת שנערך על ידי מר אבי חנוך צויין כי לא נראו בנכס עבודות שיפוץ, כלי עבודה או משפצים. במקום נראתה תכולה משרדית רבה, הכוללת כסאות, שולחנות, מתשבים, תיקים, קלסרים וניירת. בביקורת נכת מר משה קוטלר ולדבריו עדיין לא התלו בעבודות השיפוץ והם כרגע בפעולות של אריוה והוצאת התכולה מן הנכס. מר קוטלר מטר כי השיפוץ יחל בימים הקרובים. בתמונות שצורפו לדות מיום 25.3.14 ניתן לראות ריהוט משרדי, וארגוים, אשר משמשים ככל הנראה לאריות התכולה. בשלב וּהח לא ניתן לראות בנכס כנכס ריק לצורך מתן פטור מתשלום ארנונה. מר גילת העיד בפנינו והבהיר כי רואים בתמונות דברים זרוקיס וברור כי לא מדובר במשרד פעיל.

כן הבהיר כי רוב הרהיטים זרוקים לפינוי. בהתאם לפסיקה מתן פטור נכס ריק יינתן לנכס ריק לתלוטין אולם כאמור, בשלב גה הנכס לא היה ריק אלא בשלבי אריוה ופינוי.

מר גילת הצהיר בתצהירו כי פינוי הריהוט והתכולה בוצע באמצעות חברת הובלות. לא הוכת המועד בו בוצע הפינוי על ידי חברת ההובלות, ובכלל זה לא הוצגה חשבונית או הצמנת עבודה מחמוביל, ממנה יתכן וניתן היה ללמוד על מועד הפינוי. בתצהירה של עוהייד תיח \צינגר הוצהר כי חלק מהציוד ובכלל וה ריהוט ותיקים גנוזיס הועבר למחסן אותו שכרה לצורך כך.

לתצהירה צורף הסכם שכירות של המחסן. ההסכם נחתם ביום 26.2.14 בגין תקופה

2

.3

4

.5

.6

7

שמתחילח מיום 2.3.14 ומסתיימת ביום 28.2.14. כן לא הוכח המועד בו פונתה מלוא התכולה מהנכס, גם זו גם זו שלא הועברה למחסן.

נציין עוד כי בתצהירו של מר גילת הוא הבהיר כי לאחר חפינוי נותרו בנכס מספר ארוניות משרדיות ממתכת ישנות, שבורות וריקות שנועדו להשלכה וכן ארונות קיר.

נבהיר כי העובדה שצריכת המים מיום 25.3.14 עד ליום 22.5.14 הייתה אפסית אינה מספקת.

כל עוד הנכס אינו ריק לא ניתן להיעתר לבקשה למתן פטור מתשלום ארנונה.

סעיף 13 (א) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשניג-1993 (להלן:

ייתקנות ההסדריסיי), קובע, כל:

יימועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן,

למחזיק של בנין רק שאין משתמשים בו במשך תקופה

מצטברת..."

בעייש 261/92 (תי/א) דניה סיבוס חברה לבניה בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת'/א (לא פורסם, ניתן ביום 22.7.93), נקבע, כי סעיף וה מגלם בחובו שני תנאים מצטברים :

יי...התכלית התקיקתית העומדת בבסיס המילים ייבניין

ריק שאין משתמשים בויי, הינה, כי לצורך קבלת הפטור

מארנונה, אין די בכך שהנכס לא יהיה בשימוש, אלא יש

צורך שיתמלאו שני תנאים מצטברים, והם:

1. הבניין ריק

2. ואין משתמשים בו.

אין די בקיומו של תנאי אחד משני אלה, כדי שיינתן

לנכס מתשלום ארנונה כלליתיי.

הינה כי כן, לא די בעובדה כי המשרד חדל מלהיות בשימוש. לצורך קבלת הפטור שומה היה לפנות את הנכס לחלוטין וזאת לא נעשה. אומנם חלק מהתכולה פונה בשלב מסוים אולם אין חולק כי לא כל התכולה פונתה.

ביקורת נוספת מטעם המשיב נערכה בנכס ביום 28.5.14. ממצאיה היו כדלקמן: במקום החלו בעבודות פירוק קיר בלבד. בשאר השטח נראו ריהוט וציוד משרדי המונח במקום כמו:

ארונית, כוננית, שני כסאות, מספר מחשבים וציוד נילווה אשר מונחים על הרצפה ללא חיבור לתשמל. שאר השטח ללא תכולה (למעט כלי העבודה של הפועל). במקום נכח המשפצ ולדבריו המטבחון הקיים במקום ייהרט ובמקומו יבנה חדר רחצה והמטבח יועתק לאגור אחר בנכס.

8. מטעם העוררים הוגש גם תצהירו של מר שאול סרור שהינו קבלן שיפוצים. מר סרור הצחיר

כי עבודות השיפוץ בוצעו על ידו ועל ידי אתיו החל מחודש מאי ועד ליום 14.7.14. בדיון בפנינו הוא ציין כי במועד הביקורת שנערכה מטעם המשיב ביום 28.5.14 התלו את התהליך של ההריסה. את הריסת הקירות התחילו למחרת. במהלך השיפוץ היו כ-3-2 שיפוצניקים בכל יום. מסירת הדירה בוצע בסוף חודש יוני וההמתנה היתה למטבח שהורכב על ידו.

9. עוחייד זינגר העידה בפנינו כי השיפוצ היה מסיבי כאשר כל האינסטלציה הותלפה והנכס היה

כמו אתר בניה. היא היתה מעורבת בבחירת האביורים והעיצוב. הזמנת האביוּרים בוצעה בפרפקט ליין מהתמונות שצורפו לתצהירו של עו"ד גילת התרשמנו כי אכן בוצע שיפוץ מסיבי הכולל שבירת קירות, החלפת דלתות פנים, החלפת שירותים. מההזמנה שבוצעה בפרפקט ליין עולה כי הוזמנו כיורים, אסלה, אמבטיה, קרמיקה, ארון שירות וברזים.

0. אנו סבורים כי מהרגע שהחל השיפוץ בפועל בנכס, ביום 28.5.14 הנכס עומד בתנאים למתן

פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסת חדש]. סעיף 330 לפקודת

העיריות, קובע כדלקמן:

''נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי אונונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונם לפני מסירת ההודעה''י.

1. בבריים 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע'ימ נ' עיריית תל-אביב -- מנהל הארנונה (פורסט

ביינבויי 30.12.2009) (להלן: 'יפרשת המגרש המוצלחיי), נקבע כי המבחן לעילת הפטור

האמורה הוא המבתן הפיוי - אובייקטיבי:

''השאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא בי הבניין ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו, השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין 'ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו'. אכן, ייתכנו מקרים 'אפורים' וגם אם לא נלך לשיטת 'לפשאראנו אכירנו' (בתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע''פ 2358/06 סלימאן נ' מדינת ישראל, פסקה קייו, לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 17,9.2008) לביטוי שסחא ["

"זו 506 | הסהעצ זו) עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר'י.

2. בנסיבות העניין אנו סבורים כי העוררים עמדו בנטל להוכחת וכאות לפטור מתשלום ארנונה

לפי סעיף 330 לפקודת העיריות מיום 28.5.14 ועד ליום 14.7.14. אומנם מר סרור העיד כי הנכס נמסר בסוף חודש יוני וכי המתינו למטבח, אולם בנסיבות העניין, ובשים לב לדחיית

4

יתר הטענות, אנו סבורים כי ניתן לנקוט גישה מקילה ולהעניק את הפטור עד למועד השלמת השיפוצ ביוט 14.7.14, בגין התקופה הכוללת גם את התקנת המטבת.

סיבום

3. לאור האמור החלטנו לקבל את הערר בתלקו ולהעניק פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330

לפקודת העיריות מיום 28.5.14 ועד ליום 14.7.14. יתר טענות העוררים לא הוכתו ובנסיבות העניין אנו דוחים אותן.

6. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 6.1.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תסרסס החלטה גו באתר האלנטרנט של המשיב.

לוייר: עיָ\אעיר לוי חברה: אש קדם חבר: דייר ציו רייך, רויית

שס הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140012331 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: עו"ד שירלי קדם

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העורר: ניסים חן ת.ז. *********

- נגד ‏ -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

מבוא

הערר דנן עניינו חיובי ארנונה בנכס שהוחזק ע"י חברת עידנים הפקות בע"מ ברחוב יגיע כפיים 10 תל-אביב, הרשום בספרי העירייה כנכס מספר 2000263790 ; ת-ן לקוח 10475094; ונכס מספר 0, ה-ן לקוח 10475088 , להלן: ייהנכסיי,

לטענת העורר הוא החציק ב- 25% בחברת עידנים הפקות בע"מ משנת 2010 ועד תחילת 2014 עת העביר את מניותיו, ללא תמורה, לעידן שמעון גרצוב.

בישיבת יום 18.6.2015 הורינו על צירוף התברה ומר גרצוב כצד גי לתביעה.

בתאריך 30.7.2015 בדיון שנערך בפני הוועדה מתברר כי הצד ג' /אינו ידועי ומסמכי הערר חזרו לוועדה .

בישיבה הנייל ניסינו לברר מה גודל החוב בשלמותו, והאט חולק ע"י המשיב ביחסיות להחזקות בחברה.

עוד נציין כי בדיון הסכימה בייכ המשיב לבדוק את מלוא התוב והאם הושת על מר חן 25% מהחוב.

בהחלטה שניתנה על ידי הוועדה ביום 30.7.2015 נקבע בין היתר שאם העורר טוען שאינו חייב מאומה בגין חוב הארנונה שהושת במקור על החברה ולאחר מכן הושת על בעלי המניות בה רשאי להגיש תביעה בבית המשפט המוסמך שכן מדובר בסכסוך אורחי בין בעלי המניות, בינם לבין עצמם .

בתאריך 12.10.2015 הוגשה הודעה מטעם המשיב כי בבדיקה שערך עולה כי חוב התברה עומד על 12 ₪ ואם העורר ניסים חן, ישלם מכות החוקתו ב- 25% מהחוב, ניתן יהא למחוק את הערר.

העורר נתבקש להגיב למסמך המשיב, ולמרות תזכורת ששוגרו אליו, ומתן הודעתנו שאם לא יגיב הערר *מחק, לא קיבלנו את תשובתו או נכונותו לשלם את ה- 25% מחוב החברה.

דיון

:

אין תולק כי דרישת העירייה שבעלי המניות יישאו בחוב הארנונה של החברה, מבוססת על הוראת ס' 8(ג) לחוס ההסדרים למשק המדינה (תיקוני חקיקה) להסדרת יעדי התקציב התשנייג -- 1992 (להלן: ייחוק ההסדריםיי).

הסעיף קובע:

ייעל אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה נכס שאינו משמש למגוריט והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל'יב - 1972 (בסעיף זה - עסק) ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים..."י

הסעיף מפנה אם כן לטעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, הקובע בסייק (3) בו כי:

ייבלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדט חוב מס סופי, והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המט האמור, יראו את הנכסיים שהיו לחבר באילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמווה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומהיי.

ראה עת''מ 38804-08-13 לים ואח' נ' עיריית תל-אביב ואחי מיום 7.10.2015

כך נפנה לעתיימ (חי) 314-07-25 ספבק נ' עיריית חיפה (כבי השופט רי שפירא, שקבע בין הייתר כיג

ייהוראת ס' 8(ג) לחוק ההסדרים באה לצייד את הרשויות המקומיות באמצעי גבייה יעילה של חובות ארנונה על מנת לשפר מצבן הכלכלי הרעוע, על ידי אימוץ 'חזקת ההברחה' בסעיף

9 (א)(3) לפקודת מס הכנטה והסמכת הרשויות המקומיות לגבות את חוב הארנונה שהותירה חברה פרטית שהפסייקה פעילותה מבעל השליטה באותה חברה, אם בעל השליטה לא הצליח לסתור אות החזקה שנכסי החברה הועברו אליו ללא תמורה... נקודת המוצא המתקיימת מכוח החזקה היא שנכסי החברה כולם הועברו ללא תמורה לידי בעל-השליטה, זאת ללא תלות במצב העובדתי בפועל. הצד שנגדו פועלת החזקה, בעל-השליטה, צריך להוכיח את היפוכה של החזקה ברמה של הטיית מאזן ההסתברות, בדומה למשפט האלרחי, כבשנטל השכנוע בענין זה מוטל עליו... בעל- שליטה המבקש לטתור החזקה, צריך לשכנע בעדויות ובמסמכים שמצבת הנכסים של החברה במועד הפסקת בפעילותה שימשה לצורך פירעון חובות התברהיי (ורי גס עתיימ (תייא)

7 רובינשטיין נ' עירית רעננת (16.10.07), עתיימ 3208/08 לוי נ' עירית בת-ים כבי השופטת מי אגמון-גונן, 2.10.13),

סעיף 119א(א)/3) -- שההסדר בו אומצ בטי 8(ג) לחוק ההסדרים, קובע אם כן מספר תנאים לייהרמת המסך הסטטוטוריתיי. מדובר בייחבר בני אדסיי שהתפרק או הופסקה פעללותו, ושנותר לו חוב מס שלא שולם. ס' (8ג) מוסיף תנאים נוספים - שמזזובר בחוב בגין נכס שאינו משמש למגורים, המוחזק על ידי חברה פרטית שאינה דייר מוגן, שלא שילמה את הארנונה הכללית שהוטלה עליה.

4. כאשר התנאים הללו מוכחיט, קובע הסעיף חוקה לפיה הנכטיס שהיו לחברה במועד הפסקת

פעילוותנה או פירוקה, הועברו לבעל-השליטה בה ללא תמורה. אין מדובר בחזקה בלתי ניתנת לסתירה - ובעל-השליטה רשאי לסתור אותה ולהוכיח אחרת.

5. העורר כאן לא המציא לנו כל תגובה לאפשרות לשלם מטעמו 25% מחוב החברה כך

שהמשיב יוכל לחודיע על ויתור דרישת יתרת החוב ממנו.

6. מצאנו למחוק את הערר מבלי לתייב את העורר בהוצאות המשיב.

7 יחד עם זאת אין בהחלטתנו גו כדי למנוע מהעורר לפנות לערכאות המתאימות ולהוכית שאין מקום להשית עליו את החוב, לא בשלמות ולא בשיעור אתוקתו בחברה באם בית המשפט המוסמך יקבל טענתו שלא נתמלאו תנאי הסעיפים שצוטטו לעיל.

סוף דבר

הערר נמחק.

ניתן היום, ‏ 7 בינואר 2016, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וּכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין

יו"ר: עוייך (הודה מאור

קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140009845 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערל:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העוררת: בית חדש למדרש (עייר)

- דמכ‎ -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

מבוא

הערר דנן עניינו נכס הרשום כמותזק על ידי העוררת, המצוי ברחוב בן יהודה 170 תל-אביב- יפו, הרשום בספרי העירייה כנכט מספר 2000094514; ח-ן לקוח 10556700 בשטת של 92 מ"ר; ונכס מספר 2000094517 ח-ן לקוח 10556701 בשטח של 49 מ"ר, להלן: 'יהנכסיי.

לטענת העוררת הנכס הנייל, כולו, צריך להיות פטור מתיובי ארנונה מתוקף סעיף 5ג(ה)(1א), בפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 [להלן: פקודת הפיטורין] ולא כטענת המשיב.

טענת בייכ העוררת, כי המשיב הגיע אתה לפשרה תוך שהכיר בסיווג בית כנסת לשאר נכסיה של העוררת בתחום עיריית תל-אביב. לטענתו מויימ יכמעטי הבשיל עד לפשרה מוטכמת, גם לאחר שהוועדה המליצה לנסות להשיג פשרה, אך לטענתו מאן דהוא אצל המשיב טרפד אותה ללא כל נימוק.

לא מצאנו להתייחס למויימ בין הצדדים. הוכחה שלא הוצגה בפנינו כל פשרה שהיא לנכס נשוא הערר ואין לנו כל אפשרות להטיל דופי בצד וה או אחר בכישלון המויימ.

עוד נציין כי הדיון בשמיעת הראיות נדחה לא פעם לבקשות הצדדים מטעמים שונים, והתקיים בפנינו רק ביום 4.3.2015

עוד מצאנו לציין כי המשיב, לא הגיש לנו את סיכומיו במועד, אלא בתאריך 16.12.2015;: בעוד שסיכומי העוררת הוגשו לוועדה כבר ביום 2.9.2015 - משכך החלטתנו ניתנת רק כיום. יוער כי התנצלותה של בייכ המשיב, הוגשה לוועדה ביום 16.12.2015

בייכ העוררת ויתר על חקירתו של התוקר מטעם המשיב, מר גלעד ענקי, שדוייח הביקורת שלו מחודש דצמבר 2012 בצירוף תמונות הוגש לוועדה.

דיון

לצורך הכרעה בערר זּה, יהא עלינו לבתון האם השימוש הנעשה על ידי העוררות בנכס הינו כּה העונה לדרישות הפטור שבפקודת הפיטורין בסעיף הרלוונטי 5ג(ה)(1א) הקובע

בך:

''בית כנסת, לרבות מבנה או חלק ממבנה שלייעודו העיקרי הוא קיום

תפילה, והשימושים הנוספים בו, ככל שישנם, הס ללימוד תורה או

לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימוד התורה, ושאין בו פעילות עססית'י. [הדגשה שלנו.]

עלינו לבדוק שלושה פרמטרים מצטברים. האחד, מה ייעודו העיקרי; השני, מה יהשימושים הנוספיסי; השלישי, האם מדובר בפעילות עסקית.

נהלך מהקל אל הכבד. פעילות עסקית: הוכח בפנינו כי אין בנכס שום פעילות עסקית שמטרתה השגת רווחים או הכנסות כל שהן. למרות שצורפו לתשובת חמשיב כנספת די מספר פלאייריס המראים כי בנכס מתקיימים סדנת תופים לנשים וניגוני נשמה, סדנת סידורי פרתים מפירות וירקות, ערבי הרצאה לנשים בענייני חסידות ותורת הנפש וכוי. כל אלה לא מוכיחים כי מדובר בפעילות עסקית שכן התמורה כפי שפירט מר שורוק בסעיף 0 לתצהלרו, מכסה בקושי את עלות הפעילות ומדובר בסכומים צנועים.

המצהלר מטעם העוררת מר שי שורוק, אישר בעדותו בפנינו ביום 4.3.2015 בקצרה באלה

המילים:

ייבנכס נשוא הערר מתפללים גברים שתרית, מנתה וערבית ומוציאים ספר תורת בימי שנל וחמישי. ביתר האמנים המקום משמש כבית מדרש ולתפילה של נשים בלבד.

האירועים בנכס נשוא הערר כגון: תפילה, אכילה, שתיה וכל כיבוד שהוא הינם בחינם.

לעיתים בראש חודש אנחנו מצמיניט מפעילה מבחו> וגובים בעבור וה סכוט סימלי של 30 ₪ לכל היותר לצורך כיסוי ההוצאות.

בומן תפילת הגברים ישנו עזרת נשים. היא נעשית באמצעות מחיצות ניידות.

בית מדרש לנשים משמש בבית ללימוד תורה. לומדים הלכה, שיעורי חסידות. כמו ישיבה לנשים. במשך ימי השבוע מתקיימים לימודי תורה ע"י רב לנשות הסביבה ולא לתלמידות מסוימות. כל מי שנמצאת בסביבה ותפצה יכולה להיכנס. אין תשלום כלשהו בגין לימודים אלו.

תפילות השחרית מתקיימות כל יום ב - 7:00 ומנחה וערבית בהתאם לשעת השקיעהיי.

.10

1

2

-

נש

למעשח גם חמשיב מסכים כי בנכס אין פעילות עסקית. החוקר מטעם המשיב מר גלעד ענקי בדו'יח, שכאמור לא נחקר עליו, מאשר כי ראה בנכס טפר תורה וספרי קודש, ואת שעות הפעילות רשם מפיו של שי המצהיר מטעם העוררת.

לדעתנו פעילות העוררת במקום חינה משולבת של קלוס תפילה, גם תפילת נשים כאשר

אין חולק כי בנכס: ייבית מדרש לנשים משמש כבית ללימוד תורה. לומדים הלכה, שיעורי

חסלדות. כמו ישיבה לנשיםיי. [ראה עדותו של שי מנחם-שורוק בפנינון. = >

שעות הפתיחה במקום, מפורטות בצילום שהוצג בפנינו וצורף לדוייח המשיב כרשום בדלת הכניסה לנכס. ימים א גי 11.00 - 12.30 ; ח' 11.00 - 12.30 הי אחהיב 18.30 -

0 [בציון מספר הטלפון בנכס].

חוקר השומה, כאמור לא נחקר כלל על ממצאי הדויית ותמונותלו.

*לעודו העיקרי של הנכסי. מעיון בתצהירו של מר שורוק ועדותו בפנינו, אין תולק כי בנכס לשנס מתפללים, גם גברים וגם נשים. לא כל יום ולא בכל מועדי התפילה, כרשוס בשלט הכניסה. השאלח המרכוית היא האם בנכס קייט יבית כנסת במובן הרגיל של המילה והאם עיקר הפעילות שס עונה על דרישת החוק שליעודו העיקרי הוא קיום תפילה.

מעיון במוצג 1/9 מכתב בתתימת הרב אליהו כאלף, ממוען לעיריית תל-אביב מלום 2 לא נוכל להסיק כראיה משמעותית שהמקום משמש כמקום לתפילה לכבלל תושבי האזור. הרשום שסם הוא על פי הצהרת גבאי ואחראי בית הכנסת ''המדרשת"י ואינו מהווה אישור חד משמעל מאת חרבנות הראשית והמועצה הדתית לתל-אביב.

אס כך חיו פני הדברים, אין לנו ספק כי לא היינו נדרשים לפרש את משמעות האישור, האם בית הכנסת קיים ומשמש את תושבי האצור בכל ימות השבוע. ולכן ייעודו העיקר?

הוא סיום תפילה.

ברור לנו כי אס היה אישור ממקור ראשון לא היה המשיב עומד על דעתו שאין להכיר בנכס כבית כנסת וחיה מעניק את הפטור לנכס נשוא הערר.

. יודגש על ידנו כי אס היח מוצג לנו אישור ממקור ראשון מטעם חרבנות או המועצה

הדתית לתל-אביב יפו , לא הייגו תולקים או בודקים את האמור וחיינו מאשרים כי יש להעניק פטוךר לנכס המשמש כמקום תפילה לכלל תושבי האגור בכל ימות השבוע.

4

.6

.7

.8

אנו כדעת המשיב שאת הפטור יש להעניק בצמצום. [נפנה לעמיין 526/08 ישיבת מסדש המלך ני. מנחל הארנונה בעיריית ירושלים].

. אמנם לתצהיר מטעט העוררת, צורפו הצעות לפשרה בין העוררת למשיב, ברס כאמור

אלה לא צלתו. העוררת לא צירפה לתצהירה את חווה השכירות עליו חתומה עוד משנת 1 -- ווה הובא לעיוננו בסיכומי המשיב.

מעיון בו במיוחד בסעיף 6 , סעי 10 ה. מהם ניתן להסיק כי לא מדובר בנכס בשימוש עיקרי של בית כנסת. הדבר תואם את האמור בסעיף 29 לתצחיר מר שי שורק לפיו הפעילות בנכס משמשת מטגרת קהללתית ללחודית לנשים באזור.

מקרה הדומה לעובדות הערר בפנינו, נפסק בעמ''נ 47425-12-11 ישיבת חיים ותשלום ני מנהל הארנונה בעיריית <פושלים, שם הוכח כי הנכס משמש בישיבת (ולא כבית כנסת הפטור מארנונה), ומשכך הותלט לשנות את סיווגו לצרכי ארנונה לתעריף יימוסדות"

ונקבע מפורשות שתפטור ניתן לבית כנסת, הלינו למבנה (או חלק ממבנה) שוּה ייעודו העיקרי, גס אס מתקיימים בו שיעורים ללימוד תורה ופעילות דומה שאינה למטרת רווח, לא ניתן פטור על ישיבה, אפילו התלמידים שס מתפללים.

מסכימים אנו למסקנת בית המשפט שם, שקבע בין היתר כך:

'נקודת המוצא היא, כי לפטורים הקבועים בפקודת חפיטורין יש ליתן פרשנות מצמצמת, על מנת שהפטור מארנונה לינתן רק לתכלית לשמה נועד. כל כך, משום שמשמעות מתן הפטור היא הכבדת נטל המס על נישומים אחרים, או פגיעה ברמת השלירותים שהרשות המקומית אמורה לספק לתושביה...קבלת עמדתה של המערערת משמעותה, כי כל אימת שאדם מציב במקוט שבתוקתו, ארון קודש ומקיים בו מניין קבוע, באופן אינצידנטאלי לפעילות העיקרית המתקיימת במקום, הופך הנכס או אותו חלק מן הנכס לייבית כנסתיי. כך, מעביד במקוסם עבודה, אדם פרטי בבית מגוריו, וכיוצא באלה דוגמאות. ברי, כי לא לכך התכוון המחוקק. לא זו הייתה תכלית הפטור. כוונת המחוקק הייתה לפטור בית כנסת ככוה, והתיקון נועד להבהיר כי גם אס מתבצעות בו פעילויות הכרוכות באופי המקום כבית כנסת, כגון מתן שיעורי תורה בסמוך לגמני התפילות וכדומה, לא יחלה בכך כדי לשלול מן המקום את עובדת היותו בית כנסתי.

1. במקרה הקונקרטי לפנינו לא הוכת שמדובר ב 'בית כנסתי והשימושים הנוספים הס

ללימודי יחדות. למרות שאין חולק כי במקום ארון קודש וספרי תורת כמפורט בסעיף 7 לתצהלר מטעם העוררת. ההיפך, הוכח שהנכס משמש כ- בית מזירש לגשיים משמש כבית

ללימוד תורה. לומדים הלכה, שיעורי חסידות. כמו ישיבה לנשים. כפי שהעיד מר שורוק בפנינו.

0. מהאמור לעיל ואי צירוף אישור ישיר מטעם המועצה הדתית על קיומו של בית כנסת

בנכס לא מצאנו מקום לקבל את הערר.

סוף דבר

הערר נדחה. בנטיבות העניין לא חייבנו בהוצאות .

ניתן היום, 7 בינואר 2016, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א -- 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנגונה כללקת/(סדרי דין בוועדתן ערר), התשלייז- 1977 תפורסם "לק באתר האינטרנט של המשיב.

4-

לוייר: - זודה מאור | חברה;עוייז שירקי קָדְס חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140011330

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העוררים: אפרים רון ששון; טובה אברהם; מרגלית טוויל; יפה אייל; שמחה חן; עזרא ארז ז'יל; דוד ששון; נעמי ששון

- נגד >

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

צד ג': אילנית יוסיפיאן; גלית להב; אורטל בן דוד ; אליהו ששון

החלטת

1. הערר נסב על השאלה היחידה שעלינו כעת להכריע והיא האם פעל המשיב כדין עת רשם

כמתזיקים בנכס את כל העוררים ששמסם פורט בכותרת, את יורשיהם; ואת צדי ח- גי, כמתזיקים בנכט שברחוב שביל בן ואב 2 תייא, המווהה בספרי המשיב כנכס מספר 4 בשטח של 68 מ"ר בסיווג יימגורים'י, להלן ייהנכסיי.

2 הצדדים המציאו לוועדה מסמכים הפרוסים על עמודים רבים, כשכל צד מנסה לשכנע את הוועדה שאין לרשום אותו כמתויק בנכס. כולם וכל אחד מהט לחוד, צירף כתבי תביעה וכתבי הגנה המנוהלים ועדיין כנראה מתנהלים בין כולם, סביב המחלוקת מי בעלים של הנכס, באיוּה חלקים יש לרשום את הבעלות בנכט, ועל מי חובת תשלום ההחזקה בו.

3. המחלוקת בין הצדדים מתנהלת בבית המשפט לענייני משפחה, בהיות כולם, הן העוררים

והן הצד גי קרובי משפחה, שלא מצאנו כל צורך להתעמק במהות הקשר המשפחתי, בין אחד למשנהו.

4. אין חולק כי המשיב רשם את כולם הן העוררים והן הצד ג' כמתזיקיס בנכס והשית את

חיובי הארנונה עליהסם.

5 לשיטתנו אף צד לא הצלית לשכנע אותנו מי מתזיק בפועל בדירה באופן בלעדי, מי חייב בתשלום הארנונה, האם אותו את של הצד גי אלי ששון ששוהה בכלא, הוא בלבד המחציק בנכס.

6. אין מחלוקת כי העדים בפנינו טענו, כל אחד מהם, שהם בעלי זכויות בעלות בנכס, והם

מצויים בהתדיינות משפטית להשגת פסק דין כיצד תחולק הבעלות בנכס.

7. המצהיר רון ששון אפרים העיד בפנינו כי אינו מורשה להיכנס לנכס ומפי השכנים ישמעי

שהאח אליהו גר שס. עוד ציין כי עורך דינו אסר עליו לחיכנס לנכס. העד אישר כי למיטב

0

11

.2

4

.5

.6

7

.8

9

ידיעתו עדיין אליהו גר שם ואינו יודע אם מי מהיורשים הנוספים מתגורר בבית הנדון. כך גם העיד כי ייכמה שידוע לי הבנות אורטל, אילנית וגלית [צדי ה-גי] אינן מתגוררות בנכס.

צד ה-ג' , אילנית יוסיפיאן, העידה בפנינו כי היא צד לתביעות בבית המשפט, שם טוענת לבעלות על הנכס, מכוח צו ירושת האבא שלמה ששון צייל.

עדה גו לא הצליחה להביא ראיה בפנינו שהיא שיגרה מסמך למשיב בו הודיעה לו שאינה מחזיקה בנכס אלא אחיה אליהו שעד למעצרו גר והחציק בדירה.

עובדה אחת הוכחה בפנינו, שאין קשר אישי בינה לבין אחיה אליהו, איגה יודעת ממתי גר בדירה, האם בגפו או עם אחרים, מתי נכנס לכלא ומי כעת מחזיק בדירה. כל שתיארה בפנלנו שלמיטב ידיעתה הנכס סגור וללא שימוש ממועד כניסת אחיה לכלא ועד עצם היום הזה. מועדים מדויקים לא יכולה הייתה להציג בפנינו, לא לעניין מועד החוקתו בדירה ממי קיבל רשות לגור שם ומתי נכנס לכלא. כך גם לא ייצרה שום קשר אתו

יודגש כי אף אחד מהצדדים לא הציג בפנינו שום חוזה שכירות או היתר שהייה בנכס לאותו אליהו מטעם מי מהעורריט או מהיורשים הרבים ביניהם.

הניסיון להוכיח מדברי עדה זו, כי העידה בבית המשפט לענייני משפחה, במהלך הדיון שם, כי אליהו מתגורר בבית לבדו מיום פטירת האמא חדווה ששון צייל, עד לכניסתו לכלא אף הוא אינו בחוּקת ידיעתו של המשיב כי עליו לתקן רישומים על פי הליך שלא היה ידוע לו, לבטת לא נמסרה לו במועד הודעה כמתבקש בדבר חילופי מחציקיס.

גם גבי גלית להב [צד ג'] לא הצליחה להביא ראיות משכנעות כי רק אחיה גר בנכס מאז פטירת האם ועד לכניסתו לכלא. עדה גו טענה בפנינו כי אחיה גר שס לסירוגין וחלקית בלבד. היא עצמה גרה שם עד ליום חתונתה בשנת 1997

גם אס ניתן אמון בעדויות הצד גי, הרי שלא נוכל לקבוע שהמשיב פעל בשגגה עת רשם את כולם כמחזיקיס. בהעדר חווה שכירות או בהעדר ראיה משכנעת שנמסרה למשיב או במצב בו נמצאו הודעות סותרות מצד העוררים ומצד הצד גי כשכל אחד מהם פועל למען האינטרס שלו, הגענו למסקנה כי המשיב פעל בהתאם לחובתו בסעיפים 326-325 לפקודת העיריות ורשס את בעלי הנכס כמחציקים בנכס.

הוכח בפנינו ע"י המצהירים מטעם המשיב: גבי רונית כהן-סומל וגבי מלי מיטראני, כי נתקבלו אצל המשיב הודעות הן מצד גי והן מהעוררים כי אינם מחזיקים בנכס נשוא הערר. אף אחד מהם לא טען שאינו זכאי להיות רשום כבעלים על הנכס.

לא מצאנו פסול בהחלטת המשיב לרשום את כל 'היורשים' כל העוררים וכל הצדי גי כמתציקים משותפים בנכס.

בהעדר ודאות והוכתה מצד העוררים וצדי ח-גי לגבי החזקה בנכס, המשיב רשם את כל הבעלים כמתזיקים החל מיום 3.10.2013

אנו סבורים כי בנסיבות הקונקרטיות של תיק זה, על היריבויות שמתגלות בפנינו, אין וח מתפקיד המשיב, לבטח לא תפקיד הוועדה לקבוע כיצד תירשם הבעלות על הנכס, באיוה חלקים ומי מהיורשים תייב באופן בלעדי לשלם את הארנונה או לשלם דמי שימוש לייתר הבעלים.

יתכבדו כל היורשים לשאת בנטל תשלום הארנונה ואת המחלוקות הכספיות ביניהם לברר בבית המשפט המוסמך.

0. ברור לגו שככול שמי מהצדדים היה מוכית בפנינו, מעל לספק הסביר, מי מחזיק בלעדי

בנכס, חיינו קובעים כי עליו מוטל חיוב הארנונה.

1. כאמור לא באה כל ראיה או כל ניסיון להביא ראיה מפי אותו אח אליחו ששון השוהה

בכלא, כי חוא שהחזיק באופן בלעדי בנכס ומאיוו תקופה. העדר ראיה כוו מצד מי מהעוררים או הצד גי והימנעות מצידם אולי בגלל היחסים העכורים במשפחה, פועלת לתובתם ומשכך המשיב פעל נכון עת רשם את כולם כמחזיקים.

2. כל עוד לא המציאו העוררים או הצד גי אסמכתא אחרת לעניין חוקתו הבלעדית של מי

מהם בנכס, כמו חוזה שכירות או הסכמה ביניהם כיצד יתולקו דמי אחזקת הנכס לרבות תשלומל הארנונה בינם לבין עצמם, אין למשיב כל אפשרות אלא לרשום את כולם, כל בעלי הנכס, כמתזיקים. נפנה לפסיקת בית המשפט בברס 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ.

מנחל הארנונה בעיריית תל-אביב, וכן בעתיימ 37332-11-11 הרשקובי> נ. עיריית נהריה.

3. צודק המשיב בסיכומים שהגיש ובכתוב בסעיף 21 כי פעל על פי המסמכים שנמסרו לו,

ואין זה מתפקידו להכריע האם העוררים צודקים או הצד גי.

4. אין מנוס מלדחות את הערר ולהשאיר את הרישום כמחזיקים על כל הבעלים עד שיוכרעו

זכויותיהם בנכט.

סוף דבר

5. הערר נדחה. בנסיבות העניין לא חייבנו את העוררים והצד גי בהוצאות המשיב.

ניתן היום, 7 בינואר 2016, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א -- 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 65 יום מיום מטירת ההחלטה.

בהתאט לונקנה 0(20) לתקנ

בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורְסם הרו

הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין זו באתר האינטרנט של חמשיב.

\ שש

יו"ר: עוייוהודה מאור חבר: עו"ד ורויה אבשלום לול חברה : 7 קדם

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140011041

שליד עיריית תל אביב- יפו :

בפני חברי ועדת ערר':

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדט, עו"ד

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

מבוא

העוררת: סליאדנב מרינה

- נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

הערר דנן עניינו חיובי ארנונה בגין נכס ברחוב אבן גבירול 24 תייא, הרשום בפנקסי המשיב כמותזק על ידי העוררת, התל מ- 1 במוץ 2002 ועד ל-

2 , הידוע כח-ן לקוח 10211615 בסיווג יבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי (לחלן: ייהנכסיי).

יוער כי בכתב התשובה לערר שהוגש לוועדה בתאריך 31.8.2014 בסעיף 2 בו, נפלה שגגה ברישום הן לעניין מועדי החוקה הנטענים; והן לעניין כתובת הנכס ומספרו כרשוס בספרי המשלב.

בייכ המשיב בישיבת יום 1.1.2015 בפנינו , ביקש לתקן את מועדי התוקה לתקופות שמיום 1.3.2002 ועד ליום 31.12.2002 כעולה מתשובת המשיב, ברס לא ביקש לתקן את כתובת הנכס ומספר התשבון כרשוס אצל המשיב.

הערה נוספת שתאמר על ידנו הינה העובדה שביום 22.2.2015 מסר בייכ המשיב הודעה בכתב על אי הגשת תצהיר מטעמו.

העוררת טוענת כי מעולם לא החזיקה בנכס ולא עשתה בו שימוש כלשהו וכי רק לאחר הגעתה ארצה, נודע לה על הטלת עיקולים על ידי המשיב, שהחלו , כנראה בשנת 2009 .

אין העוררת טוענת כי חתימתה וויפה על החוצה שנמסר למשיב, כנראה ע"י מר שלומי אדמסקי ומכוחו בוצע שינוי הרישום אצל המשיב כמחציק. טענתה העיקרית כי בתום לב סברה כי אותו מר אדמסקי הבטית לה שאין לה מה ילדאוגי והחוזה ביניהם מבוטל שכן לא קיבלה תזקה ולא הפעילה במקום כל עיסוק בתתוס הקוסמטיקה.

אין חולק כי בהתנהלות ירגילהי מצד המשיב והצגת ראיות מטעמו, היינו דוחים את עררה של העוררת הן מפאת סופיות שומות, הן מפאת קיום סכסוך אזרתי בין השוכרת למשכיר או מי שנחזה להיות משכיר כדין והן לעניין שאין אנו דנים בקיום התלישנות החוב או בהליכי גבייה מנהליים שננקטו נגד העוררת וכוי.

יחד עם ואת לאחר ששקלנו את ראיות העוררת, עדותה בפנינו, החלטנו לבטל את חיוב הארנונה שהושת עליה לתקופה הנדונה ולקבל את הערר.

דיון ומסקגות

9

.0

.1

המשיב מציין כי העוררת נרשמה כמחויקה בפנקסי העירייה בהתאם להודעה שהתקבלה במשרדי העירייה, בתאריך 12.3.2002 , לה צורף עותק תוזה שכירות מיום 3.3.2002.

אין מחלוקת כי הסתמכות המשיב על תוזּה השכירות, באופן רגיל, מאשש כי פנקסי העירייה מהווים לכאורה ראיה לנכונותס כאמור בסעיף 318 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן : ייהפקודתיי).

הספק שעלה בפנינו נעוץ בעצם העובדה כי המשיב לא מצא לנכון להגיש תצהיר

עדות מטעמו והתמיהות שלנו שנותרו תמוהות, הן:

חוזה השכירות רשוט במפורש כי נחתם בין העוררת לבין מר שלומי אדמטקי נושא ת.ו. *******-1 שכתובתו: שערי תקוה דגניה 4

לפני שם ייהמשכיריי, רשום בחוזה, לא ידוע לנו ע"י מי, אך לדעתנו מדובר בכתיב שונה : ייבעלה של גל שרון אדמסקי. ביציאת השוכר הזה יש לחייב כבעי/ב את אדמסקי גל שרוןיי. [הדגשה שלנו.]

על החוזה לא חתומה בעלת הנכס גל שרון (אדמסקי.)

מכתב הנושא תאריך 7.5.2002 ששוגר לעוררת בכתובת הנכס, מודיע מפורשות כי הסבת הרישום בוצעה מ- גל שדון , לעוררת. מסמך זה, נספת 2 לתצהיר העוררת, מגלה כי עותק מההודעה שוגר גס לגבי גל שרון.

12

.3

16

.5

16

.7

.8

.9

0

בהעדר ראיה מצד המשיב אנו בדעה כי מי מהמשיב ידע כי בעלת הבית היא הגבי גל שרון ולא בעלה שלומי אדמסקי, והרשוס על התוזה מאשר כי חיה ידוע יכי ביציאת העוררת מהנכס יש לחייב את בעלת הבית את אדמסקי גל שרון'.

יותר מכך. במסמך וה נרשם בסעיף 3 בו כי נערכו בשני מועדים ביקורות בנכס לבדיקת היעוד, אך הנכס היה טגור.

בעלת הבית גל שרון ממוענת על מכתב זה, הייתה האמורה לפנות לאלתר למשיב ולציין כי אינה יודעת במה מדובר, שכן על פיי מסמך הנושא את שמה, תעודת הזהות שלה, וחתימתה מיום 3.7.2007 אינה מכירה כלל את העוררת. [נספת 8 לתצהיר העוררת.]

אין כל ציון במסמך הנייל כי ידוע לה שבעלה חתום על חוזה השכירות, בין אם נעשה בסמכותה ובין אם לאו ואין כל ציון האם היא תתומה על חוזה השכירות.

כל שכתוב שם: י*בתאריך הנייל מופיע אצלי בתוזה אותו שם וזו לא אותה הגברת

כנראה שמישהו התחזה לגברת סליאדנב מרינה עס אותה תעודת זהותיי.

העוררת עצמה אישרה בעדותה בפנינו כי היא חתומה על דף 4 בחוזה ולא טענה כי התוזה מצויף.

מכל מקום המשיב גם לא הוכית בפנינו מי פנה אליו במועד ייסיוםיי השכירות ומסר שם אחר או חוזה אחר לצורכי חיוב בארנונה מיום 1.1.2003

העוררת בפנינו הוכיחה על פי תמצית ממשרד הפנים כי שהתה תקופות ארוכות בחוייל. אמנם נכון כי הייתה יכולה, מיוזמתה, להודיעה למשיב כי אינה מחזיקה בנכס שכן נראה בתעודת משרד הפנים, נספח 1 לתצהירה, כי עזבה את הארצ, באחת הפעמים, ביום 23.8.2002 וחורה ב- 2005

היה סיפק בידיה להודיע למשיב כי למרות שחתומה על חוזה השכירות מחודש מר> 2002, נכנטה לנכס עד לעציבתה.

נתנו אמון לאמור בתצהיר העוררת בסעיף 20 לתצהירה שנפלה בשגגה למעשיו של שלמה אדמסקי והאמינה לו כי יודיע על ביטול ההסכם.

.1

.2

.3

5

.6

העוררת היא עולה חדשה אינה בקיאה לא אצ ולא במועד הדיון בשפה העברית ושהתה תקופות ארוכות בחוייל.

הוועדה החליטה לצרף כצד גי את שרון גל ושלמה אדמסקי.

הומצאו לתיק מסמכי אישור קבלה של מסמכי הערר ונרשמה הודעת ביכ העוררת כי שיגר בהתאם להחלטת הוועדה את הגימון ואת מסמכי הערר. אישור המסירה צורף כמסי רשום 354493695.

הצד ג' לא מצאו לנכון להתייצב לדיון ולהציג עמדתם.

אין אנו יודעים ,כאמור לעיל, כיצד פעל המשיב בשינוי החזקה בנכס והאם רשם את בעלת הבית גל שרון כמחזיקה- כפי שרשום בעותק המצולס של החווה שנמסר לנו.

היעדר מענה על שאלות אלו מחזק את גרסתה של העוררת כי לא החזיקה בנכס ומחזקת את אמינותה של העוררת בעיננו. נפנה בעניין וה לספרו של השופט (בדימי) יי קדמי, על הראיות - הדין בראי הפסיקה (מהדורה משולבת ומעודכנת,

תשנ"ט - 1999), כרך ג, עמי 1391 :

ייניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או לחימנעות מחקירה נגדית... התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתתייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית-היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה -

במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לתובתו של הנמנע חוקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין ההודאה בכך שאילו

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]