החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 12 מרץ 2014

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א באדר-ב תשעד

7064

מספר ערר: | 12:37 / *********

מספר ועדה: | 10965

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: | סיאני איתמר

ב ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהתאם להסכמת הצדדים יתקבל הערר חלקית כאמור לעיל בדברי ב"כ המשיב.

ניתן והודע בנוכהות הצדדים היום 4 .

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדות ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: ש"ד צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: ער טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונת כללית מס' ערר: 140008400 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'/ר: עו"ד אלון בדוק

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: טוביה נבנצל כונס נכטיט

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטת

עניין לנו בערר שהגיש העורר בתוקף תפקידו ככונס נכסים על החלטת המשיב לחייב אותו בארנונה בגין נכסים ברתוב מורדי הגטאות 23 בתל אביב, בשטח דירה בשטת של 93 מ"ר וחיוב חלקים בשטח משותף אשר המשיב תייב בגין תלקן היחסי של שלוש יחידות בבניין בשטת המרתף.

חיוב בגין הדירח נשוא הערר (חשבון 200248405 ) וכן תיוב שטת של 21.75 מ"ר בגין המרתף בבית המשותף אשר מיוחס גס לשני נכסים נוספים (חשבונות 2000248410, 2002248435 ) שבתוקת העורר.

במבוא לכתב הערר מציין העורר : *העלל מוגש אץ ורק לשם הזתידות באשר ללעת המעלער הטענות מועלות בעדר מקומן בבית משפט לעניינים מנהליים כפי שהובהר על ודי ועלת העלר בלינן בעדר הקודט מסי 140005827 שהתקליט בתאליך 4.4.2012 יי.

המשיבה, מעבר לטענותיה לגופו של ענייו עתרה לדחייה על הסף של הערר בשל איחור בהגשת הערר.

לטענת המשיב מנהל הארנונה נתן תשובתו להשגה ביום 21.2.2013 ואילו הערר הוגש באיחור של 5 ימים, היינו רק ביום 17.4.2013 .

ביום 12.8.2013 התקיים דיון מקדמי בפני ועדת הערר. בתתילת הדיון הודיעה בייכ המשיב כי :

+אנחנו עומדים על הטענות המקדמיות/.

העורר הפנה לכך שעל אף שתשובת מנהל ארנונה נושאת תאריך 21.2.2013 מתנוססת על נספח אי לכתב התשובה חותמת של המשיב הנושאת תאריך ממנו עולה כי ביום 4.3.2013 טרם נשלהה תשובת מנחל הארנונה.

הצדדים לא עסקו עוד בשאלה זו בשלב ההוכחות ולא התייחסו עניינית לסוגיות המקדמיות בסיכומיהס,

בסיכומי המשיב הודיע המשליב כי הוא עומד על טענותיו המקדמיות והוא שב על האמור בכתב התשובה בענלין זת.

עד העוררת מר דוד מקובר מעיד בסעיף 13 לתצהירו על נסיבות קבלת תשובת מנהל הארנונה ומודה הלכה למעשה כי הערר הוגש באיתור. העד מודה כי קיבל לידיו את תשובה מנהל הארנונה ביום 4.3.2013 לאחר שפנה לעירייה וכן שקיבל בתתילת חודש אפריל בדואר רגיל את תשובת מנהל הארנונה ומסר אותה לעורר. לאה סעיף 13 לתצהירו של דוד מקוברל.

הוסף לכך ההערה שנכתבה על ידי תעורר בכתב הערר :

כבוד הועדה מתבקשת ללון בעלר הגם שעבלו למעלה מ 30 :ום ממתן תשובת המשיב זאת משום שהדיון דרוש לגופו של עניין...+

מהאמור לעיל עולה בבירור כי הערר הוגש בתלוף למעלה מ 30 ימיט ממועד קבלת תשובת מנהל הארנונה אצל העורר ו/או אצל נציגו לטיפול בענייני ארנונה.

אין או הפעם הראשונה בה נדרשת ועדת ערר לסוגיה זו , כמו גס בתי המשפט שדנו ובחנו החלטות של ועדת הערר בעניין זה.

סעיף 6 לתוק הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו-1976 קובע כי ייהדואת עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו לשאי תוך 30 ימים מיום שנמסרה לו התשובה, לעדור עליה בפני ועדת העלל.

העורר כאמור אינו חולק על כך שלא עמד במועד וה.

כבוד השופט ביין בפסק דינו בעניין ע/ש 557/95 הד הקריות בע/מ כ מנהל הארנונה עיריית חיפה קבע כי מדובר במועד הקבוע בתיקוק ועם חלוף המועד תוסנה צכותו של מנהל הארנונה ואי אינה צפויה עוד לתקיפה , ביטול או שינול.

גם אס מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות אין בכך בכדי להביא אותה לקבל החלטה שמשמעותה שינוי הסדריט שנקבעו בחוק .

מכל האמור לעיל הננו מקבלים את טענתו המקדמית של המשיב ודוחיס על הסף את הערר.

אין באמור לעיל בכדי להוות עמדה או הת*יחסות לטענותיו של העורר לגופם של התיובים.

משלא נתבקשנו לעשות כך, אין צו להוצאות.

ניתנה בהעדר הצדדים היום 3.3.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לענלינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בג;עדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטף 6/באתר האינטרנט של המשיב.

לער ל אלון צדוק חבר: עו"ד ורו'יה"אלשלוס לול חבל: עו גדדשל

שס הקלדנית: ענת לוי

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' :| 180008310

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: מטרה משרדית בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת'"א-יפו

החלטת

בפנינו ערר על חיוב נכס בשטח של כ 282 מ"ר הממוקם ברחוב דוחן 14 בתל אביב ומחויב בסיווג ייבניניס שאינם משמשים למגוריםיי וכן שטת נוסף של 57 מ"ר בטיווג קרקע תפוסח.

העוררת טוענת כי הסיווג הראוי לנכס גה הינו '*מתסניםיי ו/או לחילופין מלאכה ותעשייח. וכן להקטין את שטת הקרקע התפוסה והכל כמתואר בסעיף 2.5.3 לכתב הערר ולפי פירוט השטחים אותו מפרטת העוררת בסעיף זה.

בעת הדיון המקדמי ביום 15.7.2013 חסביר בייכ העוררת את טענתו ביחס לקרקע התפוסה וטען :

להמחלוקת נובעת מחלק נוסף קטן שתית מקורה ובעקבות כך לא צולף לקלקקע תתפוטה. את החלק הזה אני מבקש לחילומין לצרף לקדקע התפוסה./

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וביום 23.10.2013 נשמעו העדויות.

עד העוררת איציק אלון המשמש כמנהל הלוגיסטיקה והפיתות העסקי בחברה העוררת, העיד כי משרדי העסק נמצאים ביהוד ולא בנכס בתל אביב. יתד עס ואת בעדותו העיד כל הוא נמצא בנכס נשוא הערר/אני נמצא במחסנים, מדי פעם מגיע למשלד/.

בסעיף 27 לתצהירו אומר עד העוררת כי כלל פעולות השיווק והמכירה מתבצעות מכתובת התברה ביהוד.

כאשר נשאל העד ביחס לשימוש בכתובתו הפרטית של איציק כמשרד החברה השיב בי "לא חושב שיש בעיה להציג חשבונות אדנונה של האתר שביהול /, חשבון כוה לא הוגש.

כאשר נשאל ביחט לנכט בתל אביב ובעניין מערך שירות הלקותות העיד העד כי מערך השירות הארי אינו פועל מתל אביב, אין טכנאים ואין אנשי שיווק בתל אביב. לטענת עד העוררת ?/באתל עצמו יש 7ק מחהסנאיי,

עוד העיד עד העוררת בהמשך עדותו:

+תזמנת משלוחים לא מתבצעת מתנכס ...

תדידות קבלת הסחודה הינה אחת לחודש חודשיים, למשל פעם אחרונה שקיבלנו סחורה תייתה קונטיינל ב 15,10,2013 ומאז לא פתחתי את המחס)...( יצוין כי הדיון בו נאמרו הדברים נערך 8 ימים לאחר מכן...)

..המקליס היחידים שנעשה תיקון אצלנו ולא בבית הלקות הש אבחתון של תקלה בלבד לפניג החזדת המכונת לדילר, כל המעבלה אצלנו היא בשטח מטר על מטל עם עובד אחד שהוא גם מחסנאי. +

עד המשיב הוסיף ואמר:

,. בקשר לציוד הלא תקין שראיתי בלוי/ת שלי, אינני יודע כמה זמן הוא נשאר בנכס ..אינני זוכל אם כשהייתי בנכס הינ או לא היו לקוחות שבאו לקנות סחודת

.. לא צדיך שם חנייה, לא זוכר שדאיתי עמדת המתנה ללקוחות, לא זוכר שראיתי עמדת קבלת ללקוחות. יש עמדה לפקידות...<

ביתס למקום ניהול עסקי העוררת העיד העד מטעם העוררת כי העסק מנוהל על ידי איציק מכתובת החברה ביהוד כל החוזים אצל איציק, הוא מחזיק הכל קדוב לחזת.

איציק לא זומן להעיד מטעם העוררת. גס ראיות נוספות ביחס לניהול עסקי העוררת מהמשרד ביהוד לא הוגשו.

לתצהיר עד המשיב צורפו תמונות מהן ניתן להתרשם כי בנכס מאוחטנת סחורה וכן יש בנכס אזור בו נראים שולחנות עבודה משרדייס.

לדוח ממצאי הביקורת של עד המשיב צורף תשריט בו הוא ערך מיפוי (וסימן בצבעים) את השימושים בחלקים שונים של הנכס לפי השימוש למשרדים , מעבדה ומחסן.

העוררת טוענת כי השימוש הנעשה בפועל בנכס הינו למתסניס, אין מדובר במשרדה של העוררת ויש להבחין בין פעילות האתסנה בנכס לבין העסק של העוררת שמתנהל ביהוד.

המשיב לעומת ואת טוען כי הפעילות בנכס אינה עונה על תנאי סעיף 3.3.2 לצו הארנונה שכן על פי הביקורת שנערכה בנכס נמצא כי הפעילות בנכס אנח מחסן במובנו 'יהקלסייי אלא יחידה בה מאותסניס המוצרים המשמשים את הפעילות העיקרית השוטפת של הנישום.

המשיב מדגיש כי מאחר ואין מדובר בפעילות של אחסנה בלבד, הפעילות העיקרית אינה אתסנה הרי שאין הפעילות עונה על תנאי סעיף 3.3.2 לצו הארנונח.

בתשובה להשגה נימק מנהל הארנונה את ההחלטה שלא לסווג את הנכס תחת סיוג מחסנים :

,לעניין סיווג המהס( הליני להודיעכם כי בביקורת שנערכה במקום נמצא כי הפעילות המתבצעת בנכסים הינה משלדית (מסחדית וכמו כן מגיעים לקוחות החבלה על מנת לקחת סחודת?

נותר לנו להכריע, על סמך הראיות שהובאו בפני ועדת הערר, האם צדק מנהל הארנונה כאשר דחה את ההשגה וקבע כי הנכס אינו עונה על התנאים המפורטים בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה, המהווים תנאים במצטבר.

הצדדים סיכמו בכתב את טענותיהם.

מאחר והתנאים הקבועים בצו הארנונח לשם סיווגו של נכס תתת סיווג אחסנה הינם תנאים מצטברים ניתן לקבוע כי עיקר המחלוקת בין העוררת למשיב נסובה סביב הסוגיה המוגדרת לעיל כלומר האם מדובר במחסן על פי הגדרתו בצו הארנונה או בנכס בו מבוצעת פעילות עיסקית שוטפת.

מכל האמור לעיל, מהראיות שצורפו לכתבי הטענות, מתצהירי הצדדים ומהעדויות שנשמעו

בפנינו עולה התמונת העובדתית שלהלן:

לעניין התנאי הראשון הקובע בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה וקובע כי על הנכס לשמש לאחסנה בלבד מצאנו כי על פי התשתית העובדתית שהונחה בפנינו אכן נעשה בנכס שימוש לאחסנה, אך בנכטי מתבצעת גס פעילות אחרת למשל למעבדה ולא השתכנענו כי ניתן לראות במעבדה חלק מפעילות האחסנה. מסקנתנו או עולה חן מעדות עד העוררת והן מדוח ממצאי הביקורת אשר צורף לתצחיר עד המשיב. מעדויות עד העוררת ועד המשיב התרשמנו כי בנכס מתקיימת פעילות נוספת אשר מהווה חלק ממכלול עסקיה של העוררת, למרות טענת העוררת כי חיא מנהלת את עסקית בכתובת אתחרת ובכתובת נשוא ערר גה מתבצעת פעילות אחסנה בלבד. גס ביתס לעמדת הקבלה עליה העיד עד המשיב לא התרשמנו כי היא מהווה חלק ממערך האחסנה שבמקום.

העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הפעילות העסקית מתנהלת בלבדית מכתובת אחרת ביהוד. היא לא העידה את איציק ולא הסבירה את העובדה שכתובתה הרשומה של העוררת בנכס.

עצם נוכחותו על עד העוררת בנכס לאור תפקידו כפי שתואר בעדותו יש בח כדי לשכנע כי בנכס לא מבוצעת פעילות אחסנה בלבד.

מהתשתלת הראליתית שהונחה בפנינו התרשמנו כי בנכס מתקלימת פעילות נוספת מעבר לאתטנה גרידא כגון פעולות שיווק, הפצה, תיקון, שירות ללקוחות ולרבות פעילות לפיתוח עיסקי כעולה מהגדרת עיסוקו של עד העוררת.

לענלין טענת העוררת לפיה שטת הנכס לא חושב כדין, הדין עס המשיב אשר טוען כי העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה בכדי להוכית כי חלה טעות בחישוב שטח הנכס.

העוררת הסתפקה בטענה בעלמא ביתס להפחתה נדרשת משטת הנכס על חשבון תוספת לשטת הקרקע בתפוסה.

מכל האמור לעיל דין הערר להידחות.

בנסיבות אלה אין צו להוצאות.

העורר יישא בהוצאות חמשיב בסך 1,000 ₪ .

ניתן והודע ביום 3.3.2014 בהיעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לענלינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתק 1 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)/הת לייג - 1977 תפורסם החלטמ/נו באתר האינטרנט של המשיב.

7 % \

לוייר: עו"ד אלון צדוק | חבר: עו"ד ורויית לוי אבשלום חבר: . טל גדי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ב באדר-ב תשעד

מספר ערר: | 11:58 / 140009596

מספר ועדה: | 10967

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: קשת יצחק

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

המשיב העלה טענות מקדמיות לפיהם דין הערר להידחות על הסף מחוסר סמכות, ועלינו להידרש לטענות אלה תחילה.

הערר דנן מתייחס לתקופה יוני 1993 ועד לסוף מרץ 1994. עפ"י הדין ועדת ערר אינה מוסמכת לדון בעררים המתייחסים לשנים קודמות.

לא רק זו אף זו הפניה של העורר למשיב הייתה לראשונה 24/6/2004, תשובה על פניה זו נשלחה לעורר ביום 16/8/2004. ואילו הערר הוגש רק ביום 10/10/13. גם אם נראה בפנית העורר למשיב מיום 24/6/2004 השגה, הרי הגשת הערר ביום 10/10/13 נעשתה שנים רבות לאחר חלוף המועד החוקי להגשת ערר על החלטת מנהל הארנונה.

עפ"י חוק הערר אין לוועדה סמכות לדון בעררים שהוגשו לאחר שחלף המועד להגשתם ולפיכך אין לוועדה סמכות לדון בערר גם מסיבה זו.

אם ירצה בכך העורר הוא יכול לנסות ולמצוא סעד עפ"י סעיף 3 (ג) לחוק הערר לפיו:

"על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו- (ב) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א) (3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות ביהמ"ש, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה".

בנסיבות אלה אין מנוס אלא להיעתר לבקשת המשיב ולדחות את הערר על הסף בשל חוסר סמכות של הוועדה לדון בו, וכך אנו מורים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.03.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

- רב

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חברה שיר

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ב באדר-ב תשעד

464

מספר ערר: | 13:37 / 140009695

מספר ועדה: | 10967

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: נקש יוסף

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש. ניתן בזה תוקף של החלטה להסכמה דלעיל של הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.03.2014.

בהתאםט לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

3 ו כ 7%

יו"ר: עו"ד קניון אורה - ' חברה: רו"ח מרמור רונית חברה: עו ירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנוגה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ג באדר-ב תשעד

מספר ערר: | 09:17 / 140008781

מספר ועדה: | 10968

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: בנק לאומי לישראל בע"מ

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ערר זה הוגש בחודש מאי 2013, בהתאם להוראות הדין הגיש המשיב כתב תשובה לערר וביום 3 התקיימה ישיבת קדם משפט והתיק נקבע להגשת תצהירי עדות ראשית ולדיון הוכחות.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע לדיון הוכחות.

הזמנה לדיון ההוכחות אשר נקבע להיום התקבלה במשרד ב"כ העורר ביום 23/1/14.

עד למועד דיון זה לא התקבלה בקשה למחיקת הערר, רק עתה בחלוף המועד שהיה אמור להתחיל דיון ההוכחות ורק לאהר שהתקשרה ב"כ המשיב מיוזמתה לעורר על מנת לברר מתי הוא מתכוון להגיע לדיון, הומצאה הבקשה למחיקת הערר.

מדובר בהתנהלות בלתי ראויה ובלתי מקובלת לא כל שכן מצד גוף כגון העוררת ובשים לב לעובדה כי התיק הוגש לפני חודשים רבים ונקבע לדיון הוכתות זה מכבר. מטבע הדברים הן המשיב והן הוועדה נדרשו להיערך לקראת הדיון משכך לא ניתן לקבל התנהלות העוררת אשר מצאה לנכון לבקש למחוק את הערר רק במועד בו אמור היה להתחיל דיון ההוכחות. נציין גם כי גם לא מקובלת ההתנהלות של העוררת אשר הגישה בקשה אשר בכותרת צוין כי מדובר בבקשה בהסכמה וכי ב"כ המשיב נתנה הסכמה לבקשה, אולם התברר לפנינו כי לא כך הדבר.

בנסיבות העניין הערר נמחק.

העוררת תשא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 05.03.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: לי" חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

ו : שם הקלדנית: ענ

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ ג באדר-ב תשעד

מספר ערר: | 08:58 / 140007703

מספר ועדה: | 10968

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: זמיר נחום צבי

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, ובכלל זה הסכמת צד ג', לפיה החיוב בארנונה נשוא ערר 8 על מרדכי זרוג מספר תעודת זהות: ********* מרחוב הכבאים 1 רמת-גן.

8 אתא חפ 6

נית| וה\דע בנוכחות ללים היום 05.03.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

]\- 7" /

יו"ר: עו"ד/ל\ אמער חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: עו/7 קדם/שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ ג באדר-ב תשעד

מספר ערר: | 10:34 / 140009569

מספר ועדה: | 10968

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, ו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: אנטר ג.ב.ד. מסחר בינלאומי בע"מ

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש. ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה מיום 1.1.13 ועד ליום 13.5.13, הנכס נשוא ערר זה יסווג בסיווג מחסנים ומהמועד הנ"ל ועד ליום 31/12/13 יסווג בסיווג מסחר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.03.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

04. -

יו"ר: עו"+לוי אמק חבר: דול רייך זיו, רו"ח חברה:'עו"ד שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

* שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ג באדר-ב תשעד

מספר ערר: | 11:46 / 140009583

מספר ועדה: | 10968

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: שוקר יובל

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כפי שפורטה בפרוטוקול הדיון.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.03.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ה לוי אג%ר חבר: דר' ריין/זיו, רו"ה חברה;: דב\שירלי

שם הקלדגית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : ג באדר-ב תשעד

מספר ערר: | 12:38 / 140009496

מספר ועדה: | 10968

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העוררים: לינדנבאום רועי יצחק, קרני עידו

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

כמבוקש. ניתן תוקף של התלטה להסכמה בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.03.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ 0

יו"ר: עו"ד לוי אמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: עועד ירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ג באדר-ב תשעד

מספר ערר: | 13:38 / 140009600

מספר ועדה: | 10968

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: משיח אהרן

נב ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ערר זה הוגש על החלטת המשיב מיום 11/8/13.

לעורר ניתן הזדמנות להגיע לדיון להוכיח טענותיו, אולם שההזמנה נמסרה לו עפ"י אישור המסירה המצוי בתיק הוא לא התייצב לדיון. גם לגוף הטענות שהועלו נראה כי יש לדחות את הערר, שכן הטענה בדבר אטימת שטח אינה מקנה עילה לפטור מארנונה בנסיבות שהועלו במסגרת תיק ערר זה.

לפי סעיף 1.3.1 ב לצו הארגונה "בשטח הבניין נכלל כל השטה שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציאה וכל שטח מקורה אחר...".

בנסיבות העניין הערר נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 05.03.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ - שי

יו"ר: עו"ד לוי א חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: לכ קוא שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ ג באדר-ב תשעד

0.4

מספר ערר: | 13:51 / 140009370

מספר ועדה: | 10968

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: נעים יעל

ב ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

תיק זה הוגש על החלטת המשיב מיום 8/7/13 במסגרתו נקבע כי על פי הביקורת שערך המשיב ואף לאחר בחינה נוספת שנערכה בעקבות פניית העוררת לא עלו כל ממצאים אשר יש בהם להעיד כי במקום מתנהל משק בית פעיל למטרות מגורים, אלא סטודיו ללימוד ריקוד.

לכתב התשובה מטעם המשיב צורף דו"ח ביקורת ממנו עולה כי העוררת טענה שבמקום היא מלמדת ריקוד ומתגוררת בנכס.

על אף ההזדמנות שניתנה לעוררתת להוכיח טענותיה היא לא התייצבה לדיון ומהחומר שהוגש לא הוכח כי העוררת עומדת בתנאים לסיווג הנכס כמגורים.

לאור האמור הערר נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 05.03.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית

המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

=/ /

יו"ר: עו"קלוי יר חבר: דר' ריך זיו, רו"ת חברה ועו" ק/ שירלי

- שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

. שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | ג באדר-ב תשעד

מספר ערר: | 14:00 / 140004915

מספר ועדה: | 10968

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: ספורטה שלומי ,ספורטה החזקות בע"מ

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ערר זה נקבע לדיון מספר פעמים למה העורר לא התייצב לדיון במספר הזדמנויות שונות.

במסגרת ערר זה הועלתה טענה בדבר שינוי מחזיק וזכאות להנחה מחמת נכות.

סוגיית הזכאות להנחה מחמת נכות אינה בסמכות הוועדה.

בכל הנוגע לשינוי מחזיק על העורר עמדה אפשרות להגיש בקשה מתאימה בהתאם להוראות הדין.

כפי שציין המשיב בכתב התשובה העורר נדרש להגיש הודעה על חדילת החזקה מטעם החברה וכן חוזה שכירות בו מופיע שם העורר בלבד.

בנסיבות העניין אנו סבורים כי העורר לא עמד בנטל המוטל עליו ולהוכיח טענתו בדבר שינוי שם מחזיק.

בנסיבות העניין הערר נדתה.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 05.03.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ כו 4

" 1 , כיו

יו ר: עו ד לו/אָמי חבר: דר רייךשיברו ח חברה:

שם הקלדנית: ענת

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140006289 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך ציו, רו'יח

הברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: חברת רב\ השקעות בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. בפנינו ערר על התלטת המשיב מיום 5.2.12 בעניין השגה שהגישה העוררת לשינוי שס מחציק

בתלק מנכס שבבעלותה.

2. העוררת חינה הבעלים של נכס ברח'י בן יהודה 1 בעיר. העוררת הגישה בקשה להתלפת

מחציקיט עייש השוכרים של הנכס. מדובר בשני נכסים - נכס בשטח של כ-402 מ"ר שהעוררת ביקשה לרשום אותו עייש ברוריה ואליהו אליעוּ; ונכס בשטח של כ-66.6 מ"ר שהעוררת ביקשה לרשום אותו עייש אוו מוסקוה בע"מ.

3 בשתי התלטות ששלח המשיב לעוררת במכתבים מיום 5.2.12 צויין, כי לפי הסכם השכירות שהועבר, תקופת השכירות (הראשונה) הסתיימה ולתקופת האופציה אין רלוונטיות שכן אופציה על פי טיבה וטבעה, לא ניתן לחוות אס תתממש ואם לא. העוררת נדרשה להמציא למשיב חווה שכירות עדכני שתקופתו אינה פתותה מ-12 חודשים.

4. העוררת הודיעה למשיב כי הסכם השכירות מוארך באופן אוטומטי בשלוש השנים האחרונות

מבלי לערוך הסכם שכירות חדש על בסיס ההסכם שנחתם, ולכן יש לכבד את הבקשת להחלפת שס מחציק על פי הסכם השכירות וההודעה שניתנה.

5 במכתב מיום 29.2.13 השיבה הגבי תמי לוי מנהלת מחלקת שומה אי, כי היות ולא הומצאה אסמכתא חתומה על ידי 2 הצדדיט בדבר מימוש האופציה, ההחלטה בעינה עומדת.

6. בכתב התשובה לערר חזר המשיב על עמדתו לפיה ייעל העוררת להציג הסכם שכירות תקין

ותקף שיש בו כדי ללמד על וכות משפטית ודאית של השוכר בשכירות העולה על שנה לפחותיי (ס' 8 לכתב התשובה).

7 לאחר שהתקיים דיון מקדמי בנוכתות הצדדים, וניתנה הבהרה על ידי העוררת כי היא רכשה את הנכס ובהתאם להסכמי השכירות, הועברו החיובים לכל יתר השוכרים, למעט שניים, קבענו בהתלטתנו מיום 4.7.12 כי חמשיב יערוך בדיקה נוספת של ההסכמים חמלמדיס על העברת השכירויות על שס הבעלים התדש-העוררת ובהתאם לבדיקה, ישקול המשיב העברת חיובי הארנונה על שס שני השוכרים כנטען בערר.

8 ביום 1.8.12 הודיע המשיב כי על אף בדיקות ובירוריס שערך, לא ניתן חיה לאמת את וחות המחזיק בנכס ולאור הודעות סותרות מצד בעלי הנכס ומצד השוכרים, מבוקש מהוועדה להורות על המשך ניהול ההליכים.

9. לאור הודעה גו נקבע חתיק לדיון הוכחות והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

0. במסגרת התצהיר שהוגש מטעם העוררת, צולין כי לגבי אתד מהנכסים נשוא הערר - נכס

שהוחזק על ידי אוז מוסקוה בע"מ, השוכרים עזבו את הנכס, הסדירו תובות הארנונת ישירות מול העוררת ומשכך, טענות לעניין אה בערר התייתרו. כך, הערר הצטמצם לשאלת המחציק בעניין הנכס שהושכר לטענת העוררת לברוריה ואליהו אלעז.

1. דיון הוכתות התקיים בתאריך 27.2.13 ולאתריו הגישו הצדדים טיכומיס בכתב.

2. טרם ניתנה החלטה סופית, קבענו דיון נוסף בנוכתות הצדדיסם אליו וומן צד גי-ברוריה ואליהו

אלעו, על מנת לאפשר להם להשמיע טענותיהט בפנינו בעניין נשוא הערר. לדיון זה לא התייצבו ברוריה ואליהו אלעז.

דיון ותכרעה

3. סעיפים 325 ו- 326 לפקודה קובעים את ההוראות בדבר מתן הודעה לעירייה וחילופי

מחזיקים, כדלהלן:

"פ32. | חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מתויקס של

קרקע או של בנין שהוא תב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה,

ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא

יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו

בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.

6. נעשה אדם בעלו או מתויקו של נכט שמשתלמת עליו

ארנונה, יהא תייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מתזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חיליביס המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו -

למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של

4. על פי סעיפי הפקודה, כאמור, מוטלת חובה על בעלים או על מחזיק של נכס, החייב בארנונה,

להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהחזקת הנכס כתנאי לפקיעת חבותו בתשלום ארנונה עתידי בגין הנכס. כל עוד לא נמסרה הודעה, כאמור, יחויב אותו מחציק או בעליו של הנכס

הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יחיה המשכלר חייב בארנונה".

בארנונה בגין הנכס.

5. ביסוד ההסדר המטיל חובת מסירת הודעה כאמור על מחויקיס או בעלים של נכס, טמון

הרציונאל להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לוהותו של המחזיק בכל נכס ונכס, הינה גזירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה. ראו ברייס 1962/06 שלמה כהן נ' מנהלת הארנונה בעיריית

חיפה, תק-על 4(2006) 644, 665 מפי כבוד השופטת נאור:

6. על התכלית נאמר בספרס של הי רוסטוביצ, מי וקנין, פ' גלעד, ני לב ארנונה עירונית (2001):

7. ובהמשך:

ייהעיקרון הבסיסי של חיוב הארנונה הוא שהחיוב יושת על המחזיק בנכס (סי 8 לחוק ההסדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי תואקה אל המחזיק העווב. הוראה זו נועדה להקל על הרשות לגבות את מיסי הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בתזקה...*

ייחובת ההודעה על חדילת החוקה בנכס מוטלת על הנישום על מנת למנוע מקרים, שבהם המתזיק החדש בנכס לא יחויב בארנונה. ההנחה היא, כי נישום שחדל להחזיק בנכס ימהר להשתחרר מחבותו בארנונה, וימסור על-כך הודעה בכתב לרשות המקומיתיי (שם, בעמי 276).

יילהטלת חובת ההודעה על תדילת התזקה על הנישום שחדל להתויק בנכס יש טעם נוסף, שלא להכביד על חרשות יתר על המידה באיתור המתציק ולא לחייב את הרשות המקומית לבדוק בכל עת את המצב בשטת לאשורויי (שס, בעמוד 277).

בעניין עייא 739/89 אהרון י' מיכקשוילי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פייד מה(3) 769 בעמי 775,

התייחס בית המשפט לתכלית הסעיף כדלקמן:

ייניכר בפקודת העיריות [נוסה חדש], כי מגמתה שלא להכביד על

עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה ''מהציקיי לגבי נכס

מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך

על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצביי.

לפיכך, בפסקי דין רבים ננקטה גישה המדקדקת ביישומו של ההסדר הקבוע בסעיפים -325 6 לפקודה, לפיו נזקף לתובתם של מחציקיס בנכס המחדל הכרוך באי מסירת הודעה על 'חדילת התזקהי. לפיכך, כל אימת שלא נשלתה הודעה בכתב כאמור, על ידי בעליו או מתזיקו של נכס, תויב הנישום לשאת בארנונה בגין הנכס. כך גס במקרה בו התברר כי בפועל היה בעלים או מתזיק אחר שהחזיק בנכס בתקופה הרלוונטית, שכן במצב דברים וה נקבע כי תרופת הנישום היא במישור היחסים שבינו לבין מי שהחגיק בפועל בנכס ולא במישור היחטים שבין הנישום הרשום כמחזיק לבין העירייה (ראו עעיים 2611/08 שאול בנימין ג'

עיריית תל-אביב (פורסם ביינבוי' 5.5.10); ברייס 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה ג'

דור אנרגיה (1988) בע'ימ (פורסם ביינבו'' 17.4.08).

יחד עס זאת, ובייחוד לאור חובת ההגינות המוטלת על הרשות המקומית בהיותה רשות ציבורית (ראו בגי+ 164/97 קונטרם בע''מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע''ימ, פייד נב(1)

9), הרשות המקומית אינה יכולה לנהוג תוך עצימת עיניים מותלטת ותוך התעלמות מנתוניס הוועקים כי עליה לבדוק באופן אקטיבי בעצמה, האם חל שינוי בבעלות או בהתוקה בנכס מסוים.

ובענייננו, העוררת, שהינה הבעלים של הנכס נשוא הערר, הודיעה למשיב על שינוי מחזיקים ופרט לשינוי מתוזיק עייש ייבוקי סטייליי-אליהו וברוריה אלעז, הותלפה העוררת בשמם של המתויקיס השונים - השוכרים. מנחל הנכסים מטעם העוררת שהצהיר בפנינו, מר חיים מזור, טען בתקירתו כי בעבר השוכר היה משלם את הארנונה לעוררת אולם החל מהמועד בו ביקשה העוררת להעביר את שס המחזציק לצורכי ארנונה על שמו, הוא אינו משלם ארנונה לעוררת ואף לא לעירייה. המצהיר מטעם העוררת הפנה להסכם שנחתם עם ייבוקי סטייליי מיום 5 שתקופת השכירות היא למשך שנה עס 9 תקופות אופציה בנות שנה כל אחת עד ליום 28.2.2015. על פי ההסכם, מדובר באופציה שמתקיימת באופן אוטומטי אלא אס השוכר מודיע בכתב תודשייס לפני תקופת סיום השכירות כי הוא אינו מממש את תקופת האופציה.

עוד הובהר כי השוכר משלם את דמי השירות באופן סדיר.

2. הגבי תמי לוי מטעם המשיב השיבה בחקירתה כי על אף סעיף האופציה הנקוב בהסכם

השכירות אותו היא מכירה, על פי נוהלי העבודה של העירייה ותוות דעת משפטית, בכל פעם שרושמיס שוכר כאשר תקופת השכירות הסתיימה ומדובר באופציה, יש לקבל הסכמח של השוכר והודעה על מימוש האופציה. עם ואת, לשאלת הועדה השיבה הגבי לוי כי כאשר מוגש הסכם שכירות לשנה עס אופציח לשנים נוספות, העירייה אינה עושה מעקב לגבי המשך השכירות בתקופת האופציח וכך גס במקרים שאין אופציה.

מר יפים יוליס מטעם המשליב אשר ערך ביקורת בנכס מטעם המשיב, הצהיר בחקירתו כי ראח שטת בשם ייבוקי סטייליי. בהמשך השיב בעדותו, כי אינו ווכר אס ראה שלט של ייבוקי סטייליי. מר יוליס הבהיר כי במהלך הביקורת היו במקום שתי עובדות אליהן פנה, אחת התקשרה כנראה לבעל הנכס ואמרה שלא ניתן לעשות ביקור בנכס. הוא קיבל כרטיס ביקור, לא וכור לו מה שס הפקידות ולא צילם תמונות כי לא שיתפו איתו פעולה. בדוייח הביקורת שצורף לתצהירו צויין ייבחבי 5115 |א(80 לא הסכימו להעברת הנכס על שמס ולא אפשרו לי לעשות את הביקורתיי. לדוייח צורף כרטיס ביקור של %15ז5 80% יבוא ושיווק מוצרי קוסמטיקה ופארמה איכותיים, בית מגדלור, רתי בן יהודה 1..."

בבתינת כל הראיות שהובאו בפנינו, עולה כי העוררת נתנה הודעה לפי סעיף 325 לפקודה ועל המשליב היה לפעול בהתאם לאמור בהודעה. אומנם ההודעה ניתנה במהלך תקופת השכירות ולא בתחילתה, בתקופת אופציה הנקובה בהסכם, אולם בנסיבות העניין ולאחר שניתן הסבר על ידי העוררת לעניין מועד מתן ההודעה כאמור, אין עובדה גו מאיינת את חובת המשיב לפעול בתתאם לאמור בהודעה שניתנה על ידי העוררת בדבר שינוי המחציק. העוררת נימקה את עיתוי מתן ההודעה בכך שהיא רכשה את הזכויות מהבעלים הקודם, הסכמי השכירות הוסבו אליה, וכי לאחר תקופח במהלכה השוכרים שילמו את הארנונה לעוררת והיא העבירה את התשלומים לעירייה, הוחלט על ידה לשנות מהסדר זה כך שהשוכריס ירשמו בעצמם כמחזיקיס וההתתשבנות תהיה ישירות בינם ובין העירייח.

גס לאור העובדה שבביקורת מטעם המשיב נוכח נציג המשיב כי הנכס מוחזק על ידי ייבוקי סטייליי אין מקום להימנע מלפעול בהתאם להודעת העוררת בדבר שינוי המחזיק. לעניין אי שיתוף פעולה מצד השוכר בביצוע הביקורת, המדידה וכיוצי, על המשיב לפעול בהתאם לסמכות הנתונה לו ואין בכך כדי לכפות על העוררת להמשיך ולחיות רשומה כמתציק לאחר שניתנה על ידה הודעה כאמור.

כטענת המשיב, עת קיימות מחלוקות בין השוכר למשכיר אין המשיב צד להן. אולם, בנסיבות שהתבררו בפנינו, אין מחלוקת בין השוכר למשכיר לעניין שאלת החזקת בנכס על ידי השוכר, אלא רק לעצם רצונו של השוכר לשלם את הארנונה ישירות לעירייה ולא למשכיר, כפי שנהג לעשות טרם ניתנה ההודעה בדבר שינוי המחציק. אנו מוצאים תמיכה בכך גס ממכתבו של מר אלי אלעו מבוקי סטייל שנשלח לעירייה ביום 11.1.12 בו אין הוא מכחיש את עובדת החצקת הנכס, אלא מביע טרוניה למתן ההודעה על ידי העוררת בדבר ייהתלפת משלמיטיי.

7. אשר על כן, אנו מקבלים את הערר בדבר טענת העוררת כי אינה מחציקה בנכס. בנסיבות

העניין אין צו לתוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 5.3.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהלייט, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

לרייר: עו"ד אמער חבר: דרי נייך/5) רויית חבר: עו/ץ שיאלי קדם

שס הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140007281 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך ציו, רויית

חברה: עו"ד שירלי קדם

העורר: שנטובי שנטוב

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. ערר זה הוגש על ידי העוררת בגין החלטת המשיב מיום 22.1.12 אשר דוחה את הבקשה לפטור

את הנכס מתשלום ארנונה מחמת היותו לא ראוי לשימוש ע"פ סעיף 330 לפקודת העיריות.

2. מדובר בנכס בשטת של 48 מ"ר בסיווג מתסניס. בהתלטה נקבע כי על פי ביקורת שנערכה

בנכס ביום 15.1.12 נמצא כי הנכס אינו עומד בתנאים אשר קבועים בסעיף 330 לפקודת העיריות ואין המדובר בנכס שנהרס במידה שלא ניתן לעשות בו שימוש.

הצדדים הגישו תצחירי עדות ראשית וראיות מטעמם ולאחר שערכנו דיון הוכחות והצדדים סיכמו טענותיהם-העוררת בעל פה והמשיב בכתב על פי בקשתו, התיק בשל להכרעה.

4. נציין כי בהסכמת המשיב ההכרעה בערר וּה, אשר הוגש לשנת 2012 תחול גס לשנת 2013. אנו

מקבלים את עמדת המשיב לפיה השומה לשנת 2011 חלוטה כאשר העוררת לא מיצתה את זכויותיה על פי הדין לעניין וה והערר שבפנינו הוגש למעשה בהתייחס לחיוביס לשנת 2012.

דיון והכרעת

5. סעיף 330 לפקודה, קובע כדלקמן:

'נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במיזיה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חליב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונת שהגיע זמן פרעונם לפני מסיירת ההודעה'י.

6. ברייס 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע''מ נ' עיריית תל-אביב - מנהל הארנונה (פורסם

ביינבויי 30.12.2009) (להלן: ייפרשת המגרש המוצלחי), שינה את ההלכה המשפטית בכל הנוגע ליישום סעיף 330 לפקודה. בפסק דין וה דחה בית המשפט העליון את מבחן הכדאיות

הכלכלית, כשיקול מנחה לקביעה אס מחניק בניין, שבמצבו הנוכחי אינו ראוי לשימוש, יכול ליהנות מפטור מתשלום ארנונה.

בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי הפטור שניתן לנכס לפי סעיף 330 לפקודת העיריות אינו צריך להיות מוגבל בומן למשך תקופת השיפוצ ייהסבירהיי, וכל עוד הבניין י'ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בויי, וכאי מחזיקו בפטור מארנונה. המבחן שנקבע לענייננו בשים לב להוראות

סעיף 330 לפקודת העיריות הוא המבחן הפיזי - אובייקטיבי:

''יהשאלה אינה כיצד רואה את הבנלין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין 'ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בוי. אכן, ייתכנו מקרים 'אפודים' וגם אם לא נלך לשיטת 'לכשאראנו אכירנו' (בתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע''פ 2358/06 סלימאן נ' מדינת ישראל, פסקה ק''ו, לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 17.9.2008) לביטוי שסחא ["

"זו 506 ! חסח/צ 1%) עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר'י.

עוד הודגש בפסק הדין, כי הנזק, הנכנס לגדרי סעיף 330, חייב להיות נּק משמעותי ועל מנת לוכות בפטור מתשלום ארנונה ייהבניין צריך להיות 'ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו' לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבנייןי.

מחראיות שהובאו בפנינו אנו סבורים כי יש לקבל את הערר ולהעניק את הפטור לפי טעיף 330 לפקודת העיריות.

מחקירת העוררת בפנינו הוכחה התמונה העובדתית הבאה:

(א) הנכס אינו מחובר למים, אין שעון מים ואין צנרת.

(ב) העוררת הצהירה בפנינו בדיון כי המים הרסו את מערכת החשמל כבר משנת 2011 ואין תשמל בנכס. העוררת פנתח לחברת חשמל וביקשה שתערוך בדיקה כדי לחבר את הנכס לחשמל ולאתר שהלו נציגים מחברת חשמל במקום, נמסר לה כל לנוכח מצב הנכס התברה אינה מוכנה לחבר אותו לתשמל, שכן חדבר מסוכן.

() מחודש ינואר 2011 הנכס לא בשימוש. בעבר, בשנת 2010, הוא היה מושכר ובמהלך שנת 0 התגלו בעיות של דליפת מים.

(ד) העוררת טענה כי מים תודרים לנכס ב- 4 השנים האחרונות.

לטענתה, היא לא שמה לב לכך שכן הייתה במקום סחורה ורק לאתר שהסתורה נהרסת בשנת 2010 הבינה העוררת את מצבו של הנכס.

(ה) העוררת טענה כי התקרה נפלה וראו את הברזלים. בוצע טיית לתקרה, אולם הקירות הלו רטוביס וחמים תדרו מהרצפה. לאור התקלות שתוארו כאמור לעיל הבינה העוררת כי מדובר בתקלה בתשתיות של העירייה ולא בתקלה בתשתיות הנכס.

9 אנו מקבלים את הצהרת העוררת בפנינו לעניין מצבו של הנכס בהיבט ההצפה וסירוב תברת התשמל לתבר את הנכס מתמת סכנת התתשמלות. מטבע הדברים ברי כי העוררת היתה מעדיפה להכשיר את הנכס על מנת להשכירו תמורת דמי שכירות, ותיא אף פעלה תתילה לעשות כן, אולם לנוכת מצבו של הנכס היא הבינה כי הדבר לא יסתכס בתיקון פשוט.

0. המשיב טען בסיכומיו כי בנכס אומנם נראו סימני טתב ורטיבות אולם אין בכך כדי למנוע

שימוש בנכס ולהגדירו כנכס שניווק בצורה כזו שלא ניתן לשבת בו. ואולם, כאמור לעיל נזקי הנכס אינם מתמציס בטתב וברטיבות בלבד. הדברים עולים גס על פני האמור בדות הביקורת מטעט המשיב.

1. בדוח הביקורת שנערכה מטעם העירייה בנכס נכתב כי הנכס מוצף במים; על הקירות נראו

מספר סימני רטיבות; אין מים ותשמל; פלטות עצ נועדו לדרוך עליהם על מנת להימנע מהתתשמלות; בנובמבר החשמל נפטק עקב מי הגשמים; העוררת מסרה כי המים מגיעים מבתו מהביוביס של יסוד המעלה 25 והיא לא יכולה להשתמש בנכס וממתינה לכך שיבואו לשאוב את המיט מהמקום.

2. העוררת הוטיפה בדיון בפנינו כי האמור בדוייח הביקורת נכתב לאחר שנערך השיפוצ

והצביעה. כך, גס עובדה או מלמדת על המצב העגוס של הנכס.

3. אנו מקבלים את העמדה לפיה את סעיפי הפטורים יש לפרש בצמצום. עס ואת בנסיבות

העובדתיות של מקרה ה ובהתחשב בכך שדברי העוררת לא נסתרו ע"י המשיב אנו סבורים כי העוררת עמדה בנטל המוטל עליה להוכית כי יש להעניק פטור מתשלום לפי סעיף 330 לפקודת העיריות.

4. לאור האמור אנו מקבלים את הערר וקובעים כי יוענק לנכט נשוא הערר פטור מתשלום

ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות בגין השנים 2012 ו-2013.

אין צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 5.3.14

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדיט קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

0 כ | שו

לוייר: עו"ד אמיר לוי חבר: וו רו"ח חבר: עוקישירלי קדם

שס הקלדנת: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה פללית

שליד עיריית תל אביב-יפו מספר ערר: 140008433

בפני הברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: עו"ד סעיד ריתאן

חברה: עו"ד שירלי קדם

העורר: אתרון אוףי משה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

ההלטהת

1. בפנינו ערר על החלטת המשיב מיום 11.3.2013 בה נדחתה ההשגה לסווג את הנכס בסלווג

מלאכה ותעשייה. המשיב קבע בהחלטתו כי בביקורת שנערכה מטעמו נמצא כי אין פעילות בנכס אשר נכללת בהגדרת סעיף 3.3.1 לצו הארנונה וכי במקום מתקיים אחסון של חלקי חילוף לרכב.

טענות העוררב

2. העורר טען בכתב הערר כל הנכס אכן משמש גס לאחסון חלקים המיועדים לשיפוץ אך ובעיקר

משמש כבית מלאכה לשיפוצ חלקי כלי רכב כאשר תלקי התילוף חדשים, פגומים ומשומשים, מצוליס במקום עד שיפוצם.

3 עוד טען העורר כי השיפוץ של החלפיט מתבצע על פי דרישה ספציפית של לקותות והמקום בעיקרון אינו משמש כלל וכלל כמהסן אלא כבית מלאכה לשיפוץ החלפים. לאחר שיפוצס הס מועברים ליעדס.

4. כן טען העורר כי המקום משמש למחקר ולפיתוה פתרונות לטכנולוגיה ירוקה לתימוס ו/או

לקירור כאשר המערכות לכך מצויות במקום.

5. העורר טען כי המקום פועל משנות ה-50 על ידי תיים אהרון, אביו של העורר אשר עבד בסמוך

במוסך פעיל, שנסגר לפני שנים.

טעמות החמשיב

6. המשיב טען מנגד כי בביקורת שנערכה מטעמו בנכס נמצא כי קיים ציוד רב ומכונות מתחום

הרכב ונמצא כי לא נעשית בנכס כל פעולה שיש בה שינוי אופיו או זהותו של חומר גלס והפיכתו למוצר שלא היה קיים לפני כן.

7 ביקורת נוספת שנערכה בנכס העלתה כי לא נמצא שוני בהשוואה לממצאי הביקורת הראשונה מלבד טענות העורר במעמד הביקורת כי הנכס משמש לתיקון ושיפוץ תלקי חילוף לרכב.

8 המשיב טען כי לא מתבצעת פעילות ייצורית או תהליך ייצורי על מנת לסווג את הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה.

9 לטענת המשיב סיווג הנכס הנוכחי - מחסנים, הוא הסיווג המתאיט לשימוש שנעשה בנכס.

דוו ותכרעה

0. טרם ההכרעה נציין כי לאחר שקיימנו דיון מקדמי הודיע חמשיב כי אין התאמה בין המצב

בשטת לטענות העורר וכי מבוקש לקבוע את התיק להמשך.

1. מטעם העורר הוגשה הודעה לתיק הועדה בח נטען כי העורר סגר את העטק וחרס את המבנה

בדצמבר 2013. משכך, טען העורר כי התייתר הדיון להוכחות והוועדה מתבקשת ליתן החלטתה בשאלת סיווג הנכס לפי הראיות והתמונות שחוצגו בדיון קדם המשפט.

2. בהתאם לפסיקה הנהוגה לענייננו, קיומה של ייפעילות *יצוריתיי נדרשת על מנת לחסות תתת

הסיווג ייתעשייה ומלאכהיי.

3. מקובל לערוך שימוש במבחניס שנקבעו לזיהויה של פעילות ייצורית לקביעת סלווג תעשייה,

כפי שנקבע בעניין עייא 1960/90 פקייד שומה תל אביב 5 ג' חברת רעיונות בעי/מ פייד מה(1)

0 (לחלן - ''עניין רעלונות''י) ; ובעניין עמיינ (מחווי תייא) גאו-+ע מיהול ומיזיע מקרקעיך ונפסים בע'ימ ג' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב *פו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן:

"'עניין גאו-דע'), כדלקמן:

א. מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.

ב. טיבו של תחליך חייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

ג. | המבהן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אס אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

ד. מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מזח ומתן שירותים מזה.

בדיון טען בפנינו העורר כי בעבר פעל המחסן לצד המוסך. העורר מכר את המוסך והוא עדיין עוסק בשלדרוג תלקיס לאור ניסיון שרכש.

העורר טען כי הוא בונה, מפרק תלקיס של רכביט ומרכיב אותם מחדש. כמו כן טען כי הוא משדרג חלקים כמו דריישפט, סרנים אחוריים של רכבים שכבר לא מייצרים אותם ועוד כל מינל שינויים שהוא מבצע בחלפים שונים.

העורר הבהיר כל פעולות אלה מבוצעות על ידו כתתביב, אומנם בתשלום אך הוא לא תי מזה.

העורר טען כי הוא עובד בטכנולוגיה ירוקה, למשל מפתח מנגנון לקירור דרך רצפות. כיום הוא עובד על תאורת רחוב.

בדות ביקורת שנערך מטעם המשיב ביום 24.9.12 צויין כי יילדברי אהרון משה שנכת בביקורת, הנכס משמש כמחסן חלקי הילוף לרכביי. מהתמונות שצולמו ניתן לראות מדפים עס הלקים שונים, מלגוה, ארגצים ועוד.

בדוח ביקורת שנערך מטעם המשיב ביום 6.3.13 צולין כי יילדברי אהרון שנכת במקום

מתבצעות עבודות הכוללות: תיקון/שיפו הלקי תילוף לרכב ועבודות יומות (המצאת

פטנטים)'י. נציג העירייה ציין בדוח כי במקום נראו כלי עבודח ידנייס ותשמליים, חלקי חילוף לרכב מאוחסנים במדפים ועל הרצפה. עוד צויין יי אין שינוי שימוש בנכס מביקורת קודמת שנערכה על ידי בנכס בתאריך 24.9.12!י,

אנו סבורים כי לנוכת העובדות שהונחו בפנינו העורר לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי יש לשנות את הסיווג ממתסניס למלאכה ותעשייה.

בביקורות שנערכו במקום לא נצפתה פעילות ייצורית ואף לא פעולות שיפוץ ותיקון חלפים.

פרט לטענות בעל פה מטעם העורר, לא הוכחה בפנינו פעילות ייצורית כאמור שמתבצעת בנכס.

במקוט קיימים חלקים רבים ואף מכונות או מכשירים שונים אולם לא הוכת כי מרכו הכובר של השימוש בנכס נוטה לפעילות של תעשייה ומלאכה על פני אחסנה.

מעבר לכך, העורר עצמו טען בפנינו כי הוא מבצע פעולות של שיפוץ ותיקון הלפיס כתתביב ונראה כי אין המדובר בעיקר הפעילות אשר מבוצעת במקום והשימוש העיקרי בנכס הוא אחסנה.

3. לנוכת האמור אנו דותיס את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים ביום ה ב ר-7 1

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 לתקנות בתל משפט לעניינים מנחלייס (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשולות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ / 4 ₪

לו'/ר: עו"ד|אמיר לוי חבף: ויד סעיד ריחאן הבר עעועשעששרלי קדם

שס הקלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה פללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מט' 140007657

בפני חברי ועדת ערר :

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

הבר: עו"ד ורו''"ח אבשלום לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

העורר: פנהס יצחק, רו''יה

נגד

מנהל הארגונה בעיריית תל אביב

החלטהת

עניינו של ערר זה הוא חיובי ארנונה בגין 2 תניות בבעלות ובשימוש העורר, ברתוב אידלסון 4 בתל-אביב, הרשומות בספרי המשיב כנכס מס' 2000393635, ח-ן לקוה 10593499 בשטת של 25 מ"ר בסיווג ייחניוניםיי (להלן: ייהנכסיי).

טענות הצדדים

העורר מפרט את השתלשלות העניינים אשר קדמה להסבת היוב הארנונה, השגוי לגרסתו, על שמו. לטענת העורר, התניון ברהוב אידלסון 4 בתל אביב, היה רשום על שם אל-בן בע"מ (להלן: ייאל-בןיי) כתוכר ראשי. ביום 1.4.2007 רכשה רב השקעות בע"מ (להלן: יירב\יי)

את כל הזכויות של אל-בן ונרשמה כחוכר ראשי של התניון. העורר טוען כי הוא חוכר משנה של שני מקומות בתניון ועושה בהן שימוש חלקי.

העורר טוען כי רבצ מסרה, כתוכר ראשי של החניון את תפעול התניון למפעיל - חברת חגיון אידלסון בע"מ (להלן: 'ימפעיל התנמון'י) ולמיטב :דיעתו קיים הסכם המסדיר את אופן תפעול החניון והלוקת ההכנסות הימנו ביניהן.

לטענת העורר הסבת חיוב הארנונה על שמו נעשתח שלא כדין, שכן חברת רבצ היא שצריכה לשאת בתשלום הארנונח בגין הנכס שכן תשלום זה מגולם בתוך דמי הניהול שהוא משלם לה.

העורר טוען כי בין השנים 1986 - 2013, שולמו על ידו למפעיל החניון, בהנתיית ההוכר הראשי, דמי אחזקה חודשיים אשר כללו גס תשלום עבור ארנונה לעירייה. לטענתו, בשנים אלה תייבה העירייה את מפעיל החניון בתשלומי הארנונה עבור כלל התניון, כאשר בעקבות פסק דין (ת.א. 69723/97) הטילחה העירייה את החוב בגין כלל התניון (למעט 51 חניות) על אל-בן ובהמשך על רבץ, בחיותה החוכר הראשי.

העורר טוען כי על פי סעיף 329 לפקודת העיריות (נוסת חדש) (להלן : 'יהפקודחיי) יש לראות בתשלומיו כחוכר משנה למפעיל תחניון כאילו שולמו לעירייה.

.10

העורר מפרט בסיכומיו כי ביום 18.8.2012 וביום 21.10.2012 הוצאו לו שתי דרישות תשלום על פי סעיף 4 לפקודת המסים (גבייה) לתשלום החוב שהוסב על שמו, בסך 6 ם. סכוט זה בתוספת להוצאות גבייה בסך 2 שולם על ידי העורר ביום 12 זאאת על מנת להסיר עיקולים אשר הוטלו על ידי העירייה בתשבונותיו. לטענת העורר, הסבת החוב ודרכי גבייתו נעשו בנלגוד לנקבע בהנתיות היוע* המשפטי לממשלת.

העורר לא המציא ראיות בדבר התשלומים הנייל ולא פירט כיצד פעולות המשיב מנוגדות להנחית הלועמייש.

עוד טוען העורר כי תצחירי המשיב הוגשו באיחור רב (ביום 1.10.2013) בעוד תצהירי העורר הוגשו ביום 3.7.2013 ובשל מהדלו זה של המשיב מן הדין ומן הצדק כי הערר יתקבל.

העורר מדגיש כי בגין השנים 2007, 2008, 2009, 2010, 2011 ומחצית משנת 2012 לא הוצאו לו על ידי העירייה חה*ובים דו חודשיים בגין ארנונה עבור 2 מקומות החניה, למרות שהעירייה :דעה כי בבעלותו כחוכר משנה 2 מקומות חניה. העורר מציין כי אף העיד במסגרת ערר 061 - 03 - 2008 רבצ השקעות בע"מ ביום 18.3.2009. לטענת העורר הסבת החוב של רבץ על שמו ואופן גבייתו נעשו שלא כדין ושלא בהתאם לקבוע בסעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני תקיקה להשגת יעדי התקציב תשנ"ג 1993), ושלא בהתאם , לנקבע בסעיפים 325, 326 לפקודה ובניגוד כאמור לסעיפים 3, 4, 5 בהנחיות היועצ המשפטי לממשלח המתייחס לפקודת המסים (גבייה).

המשיב מפרט את השתלשלות העניינים העובדתית ומציין כי רב התחילה להליות מחויבת בארנונה מיום 1.4.2007, לאחר שרכשה זכויות בחניון מאל-בן. רבצ הגישה ערר כנגד חיובה בארנונה בגין חניות שאינם בבעלותה והיא אינה מחזיקה בהן. המשיב מפרט כי התלטה בערר זה (שמספרו 2008-03-061) אשר ניתנה ביום 26.1.2012 קבעה כי אין לחייב את רבצ בתשלום ארנונה עבור מקומות הניה שאינם בבעלותה ואין חיא מהזיקה בהם וכן כי על המשיב לבחון מי הס הבעלים או התוכריס לדורות של שאר מקומות החניה וישית את תשלום הארנונה על אותם אנשים או גופים. על כן, בוצעה הלוקה של החניון לכל המהציקיס/הבעלים וכך גס נעשה במקרה נשוא ערר זה.

המשיב מפרט כי על פי ההלטת ועדת הערר הנייל, בהתאם לנסה טאבו ובהתאם לתצהיר שנתתם על ידי העורר ביום 2.2.2010 לפיו הוא הבעלים של 2 חניות, ובהתאם לממצאי הביקורות מהשנים 2007, 2008 ו - 2012, הוסב ההוב על שס העורר ההל מתאריך תחיללת החזקה של חכרת רבף השקעות, קרי 1.4.2007.

דיוו ומסקנות

אין חולק שהעורר חינו הבעלים והמחזיק של 2 מקומות חניה בהניון נשוא הערר. אין מחלוקת בערר זה לעניין שטהן של ההניות. העורר עצמו העיד על חזקתו בחניות ב-

9 בפני ועדת הערר שדנה בתיק 2008-03-061 בראשות חיוייר צבי שטריינגולד וחתכט על תצהיר מטעמו ביום 2.2.2010, אשר צורף לתצחיר המשיב ובו הצהיר העורר כל בבעלותו 2 מקומות חניה. כן צורף לתצהלר מטעמו של מר אסי גמליאל, עובד פנים באגף לחיובי ארנונה אצל המשיםב, נסת רישום מקרקעין, המראה כי העורר רשום כחוכר.

בביקורת שנערכה במקום ביום 5.3.2012, על ידי החוקר ליאור יהודה, נמצא כל החניות של העורר נמצאות בקומה 1 ומסומנות במספרים 23+24 ומופיע שלט ייחניה שמורה פנהט לצחקיי.

ביקורות נוספות נערכו בנכס בתאריכים 6.12.2007 ן - 19.2.2008 על ידי החוקר מוטי מקדשי מטעם המשיב וממצאיהן מעלות כי חניות העורר נמצאו עם שלטי שמור ללא שם ומתוחמות בשרשרת ברל

בישיבת יום 8.10.2013 הסכימו הצדדים כי תצהירי החוקרים הייה מקדשי וליאור מטעם המשיב, ימחקו מחומר הראיות, פרט לעובדה מוסכמת כי אותן חניות המסומנות בתשריט בצבע צהוב וסומנו ייאיי הן החניות נשוא הערר והן החניות שבבעלות העורר ובשימושו משנת 2007 .

על פי תצהיר העורר שהוגש לוועדה ביום 4.7.2013 ובתקירתו בפנינו, מפרט העורר כי כשרכש את הנכס, חתם על הסכמים ובאחד מהם התחליב לשלם עבור תפעול של התניון.

אל-בן ניהלה את הבניין ועשתה הסכם עט מפעיל ההניון, ולאל-בן הייתה הזכות לקבוע מל מפעיל את התניון וקבעה מהו מחיר ההתזקה אשר כלל בתוכו את תשלום הארנונה לעירייה.

לא מצאנו לפקפק בעדות העורר והאמור בתצחירו בהם פירט העורר כי רב\ קנתה את הזכויות מאל-בן ומבחינתו לא הל שינוי שכן רבץ מחליפה את אל-בן והוא לא יכול בכלל לקבוע מי יפעיל את החנון.

גם אם לא הוגשו לנו חוזי תפעול החניון בין העורר לבין אל-בן ורבץ, לא מצאנו לפקפק בדברי העורר כי בכל אחת מהשנים החל משנת 1986 עד וכולל שנת 2012 שילם העורר למפעילי החניון דמל החזקה אשר כללו גס את רכיב הארנונה.

העורר מצהיר בסעיף 3 לתצחירו, כי עד כמה שידוע ל עיריית תל-אביב חייבה את חברת רבצ השקעות בע"מ בארנונה עבור מקומות התניה בהניון בגין התקופה שמתחילת שנת 7 ועד חודש אוקטובר 2012י.

קל היה לעורר לבדוק אס תשלומיו לרב שכללו לגרסתו תשלום ארנונה, אמנם הועברו לידי העירייה, אס לאו. שתי הקבלות שצורפו כנספח יהי לתצהירו אינן ראיה בנדון וּה.

אם העורר סבור כי שילם למאן דהו בעבור דמי הארנונה, ואותו גורם לא העביר את התשלום לעירייה בגינו, חרי שעל העורר לפנות לערכאות המתאימות מול אותו גורם.

לא מצאנו לפקפק באמור בתצהירו של מר אסי גמליאל, עובד פנים באגף לחיובי ארנונה אצל המשיב, כי רבצ לא תויבח בדמי ארנונה בעבור 2 החניות של העורר, לבטח לא ממועד מתן החלטת ועדת הערר בעניינה ביום 26.1.2012 בתיק 2008-03-061 - החלטתה זו צורפה כנספת ע"י בייכ המשיב לסיכומיה.

מצאנו להדגיש לעניין תצהיר העורר מיום 2.2.2010 שהוגש כחלק ממסכת הראיות בערר רבף הנייל, כי אין שם מילה אחת שהעורר שילם לרבצ דמי אחזקה שכללו גס ארנונה.

חזקה על העורר שידע דבר המחלוקת בין רבצ למשיב לעניין חיובי ארנונה כבר מהמועד הנייל, כשרבץ טענה שאין לתייבה בארנונה בגין החניות של אחרים, ביניחס העורר. מעבר לנדרש יאמר כי החוזה בין העורר לבין רבצ לא הוגש לוועדה, ככל שהוא קיים. כאמור גס אם קיבלנו דברי העורר ששילם לרבץ הלקו בארנונה, תרופתו היא נגד רבץ במסגרת הליך אזרתי בפני בית המשפט המוסמך ולא נגד חמשיב.

לדעתנו, הוכח כי בדין הסב המשיב את חיוב הארנונה על שמו של העורר. העורר הינו הבעלים והמחזיק של החניות, נכון לתאריך בו הוסב על שמו ועוד קודם לכן.

הוכת בפנינו כי חיוב הארנונה הוסב על שמו של העורר מהלותו בעליט ומחזיק של החניות, שכן בעקבות החלטת ועדת הערר מיום 26.1.2012, מחויב היה המשלב לפעול על פי החלטה זו ולחייב את המחזיקים והבעלים במקומות החניה ולא את רבף. המשיב לא חיה זקוק להסכמת העורר לבצע את ההסבה שכן אין הולק, גם לא העורר, שהוא הבעלים והמחזיק והמשתמש בתניות עוד לפני יום 1.4.2007 .

הסמכויות המוקנות לוועדת הערר קבועות בסעיף 3 (א) לחוק הרשניות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976. בהתאם לחוק, לוועדה סמכות לדון באם העורר מהזיק או אס לאו. לאור האמור לעיל אין מהלוקת עובדתית שהעורר הוא הבעלים והמחציק של החניות. בענלין טענת ההיוב הרטרואקטיבי זוהי טענה שאינה בתהום סמכות הוועדה עפ"י חוק ולכן מטעם זה אין לנו אלא לדחות את הערר.

6. אין אנו סבורים כי במהות העניין נגרם עוול לעורר ע"י המשיב שכן העורר עצמו ידע כל

בבעלותו בתזקתו ובש: מושו שת החניות , אלה נתוני אמת שאינו כופר בהן, במיוחד מקום

שידע על קיום הליכים מטעם רב\ בועדת ערר. מכל מקום רשאי לפעול בערכאות מוסמכות נגדה.

סוף דבר

הערר נדהה. בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את העורר בהוצאות המשיב.

ניתן היום, 27 בפכברואר 2014, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינחליים (סדרי דין), תשסי/א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 לוס מיום מסירת ההחלטה.

בהתאט לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרל דיו בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

| 7-7 0

לוייר: עו"ד יהזדה מאור ‏ = תבר: עו"ד ורוייח לוי אבשלום חברה ל שירלי

קלדנית : ענת לוי

גל מעת: הער לקביעת 8 955ל 439 בן* 260007682

של 9499 | לאביב | > 95

מ ו 8% ₪08 93י5, ה.5. 518310186

578 =

המשל מפהל אגף 402484 95795 תל 392% לפר

ענילנו של הערר דנן היו שטת המותוק ע"י העוררת ברהוב אמזלג 11 אבב (לחלף: "3ב ").

מצית לול העורבתת

אי ממש בטענתת חמשיב, כי השטה הנמצא בבניסה לנכס, משמש את העורת לתניית רכביה ורכבי לקוהותיח, וכן כמקום ישיבה ומנותה לעובדיה.

התנהלות המשיב בתיק וה חמורה המשיב חאו מי מטעמה הסתירו מהועדה הנכבדה ומהמעוררת את העובדה שמדובר בבית משותף ושהעוררת אנח האוחות הבלעדית בנכט, ואף העלימו מסמכים במטרחה לתטעות והכל בהוטר תום לב קלצונל.

העור 5ה: אל אוחות לעיל פשטה שבמהפוקת

מר דרור על נציג המשיבת העלד במפורש כשבלצע את ההקלר ה הוא ול הלה

בדוק מ המת\לקים בנכס וכל כך הוא עש

₪

במחלך ההקלרה הנגדית, תשף מר עימל מטמך, שלטענתו צורף לדוה הביקורת שכו

הנקרא בפיו יתדפיס מהציקיםיי, בהעידו בדלקמך:

שאל בועלל. בפסימך שצורף ל מביקורת 30 995 הלק ואג מאשף כ-ן 6 2% קשנף לבלקורת הספפלפלת.

43 תדפיס המהציקים לא צורף לדות הביקורת שהוגש לוועדה ו/או לעוררת !ו

46. תדפיס המהציקים מעלה כל בבניין הנדון קלים אחז נוסף - משרד אדריכלים פלמוני,

המהציק בשטח של 88 מ"ר, וכ קייט השבון ארנונח נוסף על השבון אורת רענן:

68. נתונים אלו, מרוקניט מתוכן את דרישת הארנונה של המשליבה.

6. החלטת הועדה מלים, 86.2.2013 שעניינה ייהרתבת חוית: אסורהיי, הנה התלטה שגויה.

על הועדה לשוב ולדון בוז ולדהותה, מכל הטעמים שפורטו בטלכומי העוררות.

המשיבה לא הופיחה את דרישהית

41 הלק גדול מהרחתבח כלל לא יבול לשמש כתניה ובכל מקרה יש להפתלת אה השטת באופן משמעותל, ולכן יש לקבוע כל חמשיב לא הוכלת או טענתו כל שטחו של השטת שבמהלרקת הוא 84 מ'יר.

72 בשטת יש אגף חמשמש כג'נח עם 0-ו ישיבה, אשף לגבלי אלשר חוקר העלרלית כל לא

ביקש כלל להגדלרו ב'המיליתיי: "אם אתה שואל או למה אפ פמפקשים לתים את

שטף + פתפללת אצל משלב 5 שהשטה הל ומר פקרקע תפות וקא פתמלל-

לת

₪

אש אתה 1290 שהפשיב הליפ אה השטה הזה כחניית אל בשי ההלסה פאשף לסלןי 3 5ב

3 ואת ועוד, השטת העיקרי, הלנר מלכן צר, אשר יבול לשמש לתנילה של 2 רכבים בטור, אחד לאתר חשני, במפורט בחוות דעת אויריכלית מטעם העוררת שלא נסתרה.

בי

₪

לתירה מכך, עד חמשלב אלשך בעדותו כל הכמסה לנפס 004, כמו ג הכמיסה לנכסים המוהזקלט על *דל העוררת, חינה מתוך הרתבה, וברוך כל לא מיתן לייהס שטה ות כייהנליה"י.

(פצל 33 השלפ

יש

₪9

₪

מס

יש

בכתב הערר טענה העוררת לפאשונה כי השטה מותזק ע"י שוכרלם שונים המהו*ק*ט במבנה בר מצול הנכס.

הועדה תתה טענה א מחמת הרהבת הזת בההלטתה מיום 4.2.13, אשר אושררה בדיון ההוכתות שהתקילם ביום 15.10.13.

העוררת התעלמה להלוטין מהתלטת +1, ובפועל מיקדה דווקא בה את סיכומיה, וביהס לשאלת העלקרלת. (והלהלדה) שתלויה ועומדת: לוג השטה, הסתפקה בטענה. הלאקונית שלפיה שהמשיבה לא הוכיהה את דרישתה".

בנלגוד לטענת העוררת, על פי הדי והפסיקה, הנטל להובית כל השטת לא חולב כדין רוב לפתתחה של העוררת ולא לפתהו של המשלב.

ייהוות: הדעתיי מטעט האדריכלית, הינה בפועל תשריט ערוך באופן המתשב הניית מכומות בלבד, ואלנה חוות דעתיי כלל ועיקר, הן מהמת שלא ברור על סמך מח נערך התישוב, ומה הופך אדריכל למומחח בדיני ארנונה, והן מחמת שהאדדריכלית לא הגישה תצהלר לצורך הוכתת טענתה.

כנגד טענותלה בעלמאו של העוררת, עומדות ביקורות המשיב.

גם לשלטת העוררת וגם על 5" ייהוות: הדעתיי מטעמה, אלן מהלוקת כל לפתות הלק מהשטת משמש לתניח. גם אותו שטה שאינו משמש לחניה, משמש את העוררת - ומדובר במתתם מגודר ומתוהס שהעוררת הלא בעלת ה\יקה הקרובה ביותר ל398.

גבו אם רק הלק מהשטת משמש לחמה, איןך די בכך בד לתפתלת מתלוב השטת כולר -- שכן השטה כולו מחויב בסלווג '*מגרש הנית", ובדומה לכל מגרש הניה מדובר ג בשטה החמות

עבמ\ וגם בשטתל המעברלים.

במקרה שלפנינו ממילא חעוררת מודה כל גם השטהלם שאינם משמשים לתניה משמשים אותה

ואת עובדלה, לשימושים מגוונלס. במסגרת דלו ההוכתות הובהר לעוררת כל לאור טענותיה

היאו, נשונן יח*ח להללבה בגקן השטה כרלו בסיווג ישףקע פפוסה (שתעריפו גבוה שתר מהתער?

שבגינר הלא מהויבת כלים), אולם העוררת התעקשה להמשיך בקו חטיעון המייל, ומשכך גם המשלב לבחן את האפשרות לשנות א התוב בהתאם לטיווג ייקרקע תפוסהי".

.3. כעולה מדלון ההוכהות, השטה משמש באופן מובהק כחמיה. מר דוד כ\ עד העוררת העיר כל

בשטה קלים שער חשמלל שהוופקן ע"י העוררת וביומתה, הזאת במלוחד לאור העובדה כל ברתוב קללימת מצוקת חמה ואורתים בלתל קוראים החנר שם את רכבם. כלומר, העוררת הציבה את השער חן על מנת לאפשר הניה לעובדיה ולקוחותית והן 9ל מנת למנוע שימוש

מאתדלם.

₪

וו

שש

נש

פי

.3. כן הודה עד העוררת, כל השער סגור במשך חלם והוא נפתנה כאשך לקותות העוררת מבקשים

להתנות את רכבם.

.3. מבלי לגרוע מטענות המשיב, כל הנכס משמש בפועל להמיה, הרל גב ממעת שימוש מאחרים

מחוות א*נדלקציה לרכלב חיישלמושיי חנמדרש לצורך הלוב קרקע. גס אם מדובר בשימוש נדלר טענת המוכתשת, עדללין לכולת חשימוש בשטח נתונה באופך בלעדי לעוררת, וחיא א שיכופה לפתוה את השער לצרכל תנלה בהתאם לצרכיה.

3 התשריט שהגישה העוררת מתעלם לתלוטין מהאפשרות שהשטה ישמש לתמילה של לותר משנל

כלי רכב כאשר חוא משמש בפועל לצורך חמה של כלי רכב דו גלגלי שנצפח בו במועדים שונים, ובנוסף הוא מתעלם מדרפ? הגישה והמעברים לשטתי החמלה הנטענים.

במסגרת דיון ההוכהות אלשר עד העוררת מר כ\, כל אין כל ממעת להשתמש בשטח כדרך גישה

לנכס גם כאשר חומים בו כלי רכב. תגם שמר כ\ הוטיף כי טוצרת בעיה כאשר חומס במתחם קור מכלל רכב אחד, לא הציגה העוררת תמונות שיכולות לתמוך בעמדתה, הטותרת ממצאים עובדת לי שהוצגו לוועדה ובכלל וה ביקורת המשיב על צרופותיח. בנוסף, הבתירה כמת מכונלות: להנו במתחם נתונה לשליטתה הבלעדית של העוררת.

.3. טבלת הנכסים הושמטה מדוייח הביקורת שהומצא לוועדה, לא בכוונה להטעות, כעולה מעצט

העובדה שמדובר בראלה שחוצגה ע"י המשיב מוומתו שלור מבלי שנדרש לכך ובוודא שאינו

מהויב לעשות כן.

גם העובדה שהשטה הנדון משמש ככניסה לשטת הנכס אינה מעלה ואנה מורלדת.

ראשית בהר כי שטה הכניסת (המופיע בתשריטי כשטה יימעבר כניסה לנכסיט מקורה ומתוהסי) הלנו חלק מהשטת ה5 מל לתיוב, ואינו מצוי במחלוקת.

שנלות, העוברה כי מדובר בשטת הצמוד לשטת הכמיסה לנכס מחוקת את ויקת העוררת לשטת, שכן גם שימוש.ככניסה וכיציאה מנכס העוררת מחווח שלמוש - בללתוד כאשר מדובר כמישה וככניסה הבלעדית לנכס, ומשכך העוררת מפיקה תועלת כלכלית משטת זה (וברור כל לבולתה של העוררת להקצות מקומות הניה ללקוחותלה, אד אף לעובדיה, חא לכולת בעלת משמעות בלבללת ניכרת, בייחו באזור שבו שוררת מצוקת חנה).

ל 0570

לאהר שבחנו את טענות הצדדים הער לכלל דעה כל דין הערר להלדתות.

לא מצאנו לנכון לחידרש לתהלטותלנו מיום 4.2.13 ומיום 15.10.13, בהן דהלנו את נלסיונה ש2 העוררת לחרח?ב אה הצלת הטיעון, הןך מחמת שאלינו לושבים כערכאת ערעור על ההלטותלנה, \כאלת להרה 2ב את חצלת הטלעוך.

וחן מחמת שגכו לגוף העמיץ, סבורים אנ כל העוררת

₪

ע\

ראה לעניין גת

עמיינ (חלי) 4219-08-09 תשתילות: פפפו מאפרגיה בע"ים ג' פילית: היפה (כבר, 10.6.30 :

?ו הטענה הלעלתה לראשונה רק לפנל ממית הערף, הפיכך, מחוה הלהב וסור בומולפא, ל הללפה צליפה ועית הער להיררש לטענה א ראי היה

לוחותה על 0ף::

הימ (חלפה) 820/95 מוגהל תארמופה בעי 5 לכת הלפה כגד אללעטר המרל שמר\:

"קהנישוס) 2338 מלהעלו 5353 הערל 6 עמות. וושאים אשף לא בלל בהשגה

שחוגשה 59 375 במושא + לא הללתה צריבה ללון העמעיה פלל, שכן חמשיב פא העל או פחשגתל. הל לקוף או הארטונה עופרת הלל פה שכה שג שאיפו מרופת 9 לה בהשה, שאל הוא לערו 5 לוועדת ה534 באותר פושא. אין להעלות במוערת הע 55 שאלס שלא פרטר ולא פטענו פהשגה שהוגשה",

עייש (תייא) 1814/97 אהלםו 48%9 3' עיפיית הףצליה, [פורסם בגב ;

עמי (תיא 114/02 מפהלת האורפונה 3' הלילבה [פורסם בגבו, ‎ ]25.3.05‏

בריים 8 9094 בול לשראל פע'ימ 3' מנחל הארגופה [פורסים בנבו, 16.11.08

3 לאור חאמור לעיל, אין לנו אלא להידרש לטענותיה האחרות: של העוררת, לפיהן לכאורה השטה מושא המהלוקת אלנו משמש כולו לחניה.

4 ראשית נדגיש, כי גם לשיטתה של העוררת, למצער חלק מהשטה משמש, למצער, הלק מהומן לתנללה.

5 שנית, שוכנענר מהעדויות שהובאו בפנעו, כי העוררת היא בעלת הויקה הקרובה ביותר הן לשטה המשמש לחניה, והך לשטות שאלנו משמש לתנית.

6 צודק המשיב, כי גם אס עסקינן בקרקע תפוסה, הרי לא וו בלבד שלא יחא בכך כדי לפטור את העוררת מתשלוט ארמונה, אלא שהחלוב שיושת על העוררת עדל.

7 לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערר.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנחליל (סדרל דלן), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קלימת וכות ערעור לפנל בלת המשפט לענילמיט מנהלליםו וואת בתוך 65 *מים מלים מטירת

ההתלטה.

בחתאם לתקנה 20 (0) לתקנות הרשולות המקומלות (ערך על קביעת ארנונה כללית)(טדרל די בוועדת ערר) התשפייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האלנטקנט של חמשים.

מתן בהעדר הצדדים בלום ו

- \ / / |

לךייך: ו עויד חבר: אבשלום לול, עויד ורויית חברה: שלרלי קדם, עוייר

263\\5

בי

3 פגי ועדת הערר לקוביעת אורמונה בללית ערר 160667985

שפי | (ל4 לל ל 53% > 458%

+ ל50ש? פהן משה +'יל 667690116

5433 =

ל הל 0-א3033ה של עלףללף: הל 2738 5%ף