החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 13 ליולי 2016
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
ועדת ערר לענייני ארגונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת:
שמואלי יוסף תעודת זהות *********
חשבון לקוח: 10461478
מספר חוזה: 326887
כתובת הנכס: יום טוב 11
ע"י ב"כ עו"ד: חבה דני
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!
-נ ג די
ע"י ב"כ עו"ד: רחל דיין
נוכחים:
העורר/ת: שמואלי יוסף
מאירה פרנקו
ב"כ העורר/ת עו"ד : חבה דני
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: רחל דיין
פרוטוקול
דוו
תאריך | : כח בסיון תשעו
6
מספר ערר: | 13:22 / 140014381
מספר ועדה: | 11389
ב"כ העוררת: אני מבין את המצב החוקי ואני מבקש לאפשר בכל זאת תקופה של חצי שנה שבה
ינתן פטור ועד אז תנסה העוררת להכשיר.את הנכס.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כח בסיון תשעו
16
מספר ערר: | 12:41 / 140014399
4
מספר ועדה: | 11389
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: צימרמן יולנה תעודת זהות
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!
החלטה
לאחר ששמענו את העוררת ולאחר שעיינו בנספחים שצורפו לכתב הערר ולדו"ח ממצאי הביקורת הגענו למסקנה שדין הערר ככל שמתייחס לסיווג הנכס להתקבל ועל כן יש לסווג את הנכס עפ"י סעיף 8 לצו הארנונה שאולמות המשמשים להצגות תאטרון, מחול וקונצרטים ביחס לגלריה כאמור בערר מספר 140014704 לאחר ששמענו את דברי העוררת ולאחר שעיינו בדו"ח ממצאי הביקורת ובתשריט הגענו למסקנה כי טענת העוררת לפיה רק 20 עד 30% משטח הגלריה נמצא מעל גובה שבעים לא נסתרה, שכן בדו"ח הביקורת לא מצויין על השרטוט הגובה ולכן אנו מקבלים חלקית את הערר ביחס לגלריה וקובעים כי רק שטח של 6 מ"ר מתוך הגלריה תחויב.
אין בהחלטתנו זו כדי למנוע מהמשיב להביא ראיות שונות בעתיד ביחס למחזיק כיום בגלריה ובוודאי ביחס לשימוש ולסיווג בנכס לאחר שהעוררת עזבה אותו.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.07.2016.
בהתאם קת 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)
התשלייז . 1 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט שעהמשיב.
|
1
| |
יו"ר: עו"ךצדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח/לוי אבשלום ₪ טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' : 140009890
בפני חברי ועדת הערר:
לו'יר: עו''ד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו''ד גדי טל
העוררים: | עובדיה יעקב, עובדיה נגה, עובדיה מעין, עובדיה נאור נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
ביום 26.2.2015 נתנה ועדת הערר החלטת ביניים בתיק זה.
בהחלטתנו הורינו על היפוך סדר הבאת הראיות באופן שהמשיב נצטווה להגיש ראיותיו קודם להגשת ראיות העוררים .
החלטתנו ניתנה לאחר שהמשיב לא מילא אחר החלטת ועדת הערר שציוותה עליו למסור פרטים נוספים ביחס לזיהוי הנכס נשוא הערר וליחוס המחזיקים בנכס בדרך של תצחיר.
בטרם ניתן החלטתנו הסופית נוּכיר בקצרה את המחלוקת שהתבררה בערר זה:
העוררים הגישו ערר בשל חיובם בארנונה בגין שני נכסים ברתוב לובטקין 19 בתל אביב, בשטת של 1840 מ"ר ובשטח של 548 מ"ר.
העוררים העלו טענת איני מחציק, טענו כנגד חיוב רטרואקטיבי החל מיום 1.6.2007 וטענו כי שלא כפי שנוהג מנחל הארנונה ביתס לכלל החיובים בארנונה בתחומי העיר תל אביב במקרה וה 'יגולגליי נטל הראליה לעוררים להוכית כי אינם מחזיקים בנכטים ואילו המשיב חייב את כלל בני משפחת עובדיה בתיק זה ובתיקיס אחרים כמחזיקים בשטתים הנייל בכדי להפעיל עליהם לתץ על מנת שיצביעו על המשתמש והמחניק הנכון.
בכתב התשובה הסביר המשיב כי העוררים נרשמו כמחזיקים בנכס יחד עם מחזיקים נוספים כמפורט בתשובת המשיב להשגה כבר ב 2007 ומכוח היותם בעלי הויקח הקרובה ביותר לנכס ובשל העובדה כי המחציקים או מי מטעמם סירבו להצעת העירייה לאפשר מדידה בנכס.
במהלך הדיון בתיק וה הגיש המשיב הודעה בתיק זה ובתיקים אחרים בה מסר כדלקמן:
* לאחד הדיון המקדמי האחרון נפגש מר אלי עובדיה עם מנהל האדנונת. לאחר שהעולר אלו עוב'דיה הצתיר כי שטת של 1657 מד שנמדד הוא בחזקתו ובשימוש למגודים ולאחר בדיקות נוספות ומעמיקות שנעשו לאוד מודכבותו של המתתם, הסכימה העיליית להסב את חשבון 8 בצבצשטחה של 1429 מ/ר על שם אלי עובדיה בקבד ממועד תחילת החיוב, החל מתאריך 4 נמצא כי בוצעה תוספת בניה בסך 228 מ"ר דהיינו השטח לחיוב יהית ממועד המדידת 7 מל.... במעמד תיוב זת , <ונתר המשיב על חיוב יתר העודרים בשטת זתי.
ביום 21.12.2014 התקבלה החלטת ועדת הערר כדלקמן:
לאוד האמור לעיל ולאתר שנמצא, בהסכמת הצדדים בתיק 14009908 , כי אלי עובדית הוא המחזיק בנכס על פי תשריט מ/1 מיום 17.9.13 ולאור הצהדת ביכ המשיב כי המשיב אינו רואה מחזיקים אחלים כחייבים בגין התקופה שלפני מועד זה, הדי שדין הערד הנוכחי להתקבל הלקת ביחס לשטח זה. נכס מספר 2000399686 >
1
הוועלה תמשיץך (תדון בטענות העודרים כי הס אינם מחזיקים בשטת של 548 מ"ר נכס מס/ 6 אולם ההלטה בעניין זה תתקבל בנפלד שכן תכוית ועומדת בקשת העודרים לקבק 2 את הערר בעניין זה בשל אי עמידת המשיב בתוראות הנועדת על פי החלטתה מיום 11.8.14 .
בעקבות החלטה גו נותרה להכרעה הסוגיה הנוגעת לטענת העוררים כי הס אינם מחציקים בשטח של 548 מ"ר כפי שחויבו על ידי מנהל הארנונה.
אמרנו בהתלטתנו מיום 26.2.2015 כי בתשובת מנהל הארנונה להשגה אין התייחסות לנכס נשוא המחלוקת שנותרה להכרעה, אין ויהוי ספציפי של אחזקת העוררים ואין הפנייה לאתוזקה אישית של העוררים בנכס וה.
ברור, כפי שעולה מהבקשות , התגובות לבקשות , הודעות המשיב והדיונים שנתקיימו בפנינו כי חיוב העוררים במקרה גה יחד ולחוד עס עוררים נוספים בני משפחת עובדיה נעשה באופן כללי, לא ספציפי וכפועל יוצא מכך שלטענת המשיב לא אשרו לו העוררים לבצע מדידה בשטח ולייחס את האחזקה בנכס וה ספציפית לנישום מסוים.
כאמור, וועדת הערר עשתה שימוש בסמכותה לפי תקנות 14 ו -- 18 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר), תשל"ז-1977 וחורתה למשיב להגיש תצהיר בו ימסרו פרטים נוספים ביחס לעמדת המשיב בעניין זיהוי הנכס נשוא הערר וייחוס המתזיקים לנכט.
בהחלטת הביניים מיום 26.2.2015 נדרשנו לבקשת העוררים לקבל את הערר לאור הימנעות המשיב מלמלא אחר החלטת הועדה ואי הגשת התצהלר הנייל.
ערכנו דיון בהתלטתנו הקודמת בשאלה האם מוסמכת ועדת הערר לקבל את הערר על יסוד התעלמות המשיב מהחלטות הועדה וציינו כי מתקין התקנות שותק בעניין זה.
*חד עם את ציינו כי תקנה 9 לתקנות מאפשרת לוועדה לדון בערר ולהתליט בו על יסוד החומר בכתב שהובא לפניה ובהעדרם של בעלי הדין, אם אף אחד מהם לא ביקש בכתב להתייצב לפניה על מנת להשמיע טענותיו.
עוד הפנתה ועדת הערר לתקנה 17 לתקנות המאפשרת לוועדה שלא להיוקק לכל נימוק שלא יצוין בכתב הערר או בתשובה, אלא אס היא משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, או ששמיעת הנימוק דרושה למען הצדק.
בהתייחס להשתלשלות העניינים דלעיל ועל מנת להביא לסיום הדיון בתיקים אלה קבענו בהחלטתנו הקודמת כי אין מנוס משמיעת ראיות ביחס לחלק הערר בגינו טרם ניתנה הכרעתנו וחורינו כאמור על שינוי סדר הבאת הראיות .
המשיב הגיש את תצהירה של הגבי ורדי לוי המשמשת כמנהלת מחלקת בחינת חיובים באגף לחיובי ארנונה.
עדת המשיב שבה וציינה כי במשך שנים לא מאפשרים בני משפחת עובדיה לנציגי העירייה לבצע ביקורת בשטח.
עדת המשיב צירפה לתצהירה תצלום אויר ומפת מדידה של המתחם.
היא ציינה כי בעבר חויב שמואל עובדיה בגין שטח של 724 מ"ר אשר כלל בתוכו את השטח שנותר במחלוקת בערר זה ולאחר מכן חויבה המחזיקה א.ב.עץ דקו (1991) בעקבות ביקורת שנערכה במקום.
עדת המשיב הרחיבה ופירטה את השתלשלות העובדות שהביאו לרישום א.ב. עצ דקו 2011 חומר בניין ברק בע"מ וּאת עד להתייצבותו של מר ברק עובדיה אצל המשיב ובקשתו הייתה לצמצם את שטת האחזקה של החברה שבשליטתו.
בעקבות החלטת ועדת הערר בעררים 14005445 ו 14006784 בה נקבע כי א.א. עצ דקו 2011 בע"מ מחזיקה רק בשטח של 252 מ"ר העביר המשיב (כך על פי עדות עדת המשיב) שטח של 548 מ"ר על שמו של שמואל עובדיה ( בהתאם להצהרתו של ברק עובדיה).
בהתאם לעדותה הראשית של עדת המשיב לאחר ששמואל עובדיה הודיע כי אינו מחזיק בנכס ולאור העובדה שכל בני משפחת עובדיה מחציקים במתחם זה הוסב חשבון הארנונה על העוררים בערר דנן.
עדת המשיב מסבירה בתצהירה את רישומם של העוררים כמחציקים כך:
*+טענתם של העוללים שכביכול לא החזיקו בנכס, אינה עולה בקנה אחד עם רישומי העירייה כמפורט לעיל או עם התנהלותם במשך תשנים. כך למשל נכחו חלק מהעוררים בביקורות שנעלכו בנכס בשנים בהן הייתה עץ דקו על גלגוליה השונים רשומה כמחזיקה בנכסי.
נציין כבר כעת. לתצהיר עדת המשיב לא צורפה ראיה פוזיטיבית כלשהי הקושרת את העוררים עם הנכס נשוא הערר כדוגמת חוזה ו/או עדות על שליטה ו/או ראיה על קבלת דמי שכירות מהשכרת המתתס ו/או עדות על שימוש בנכס ו/או כל ראיה או קצה קציה של ראיה אשר יכולה להצביע על ויקתם של העוררים לנכס זה.
למעשה מודה עדת המשיב כי ההחלטה להשית את חיובי הארנונה על העוררים נעשתה בדרך שיורית וכברירת מחדל לאור העובדה שלא היה בידי המשיב מידע ביחס למחזיק הנכון שעושה שימוש בנכס נשוא הערר.
העוררים הגישו תצחיריהס של יעקב עובדיה, נגה עובדיה, מעין עובדיה, נאור.
העוררים טענו כי אינם מכירים את הנכס, אינם יודעים ביחס לאיוה נכס מיוחסת להם האחזקה וכפועל יוצא מכך חיובי הארנונה.
ביום 2.8.2015 התקיים דיון ההוכחות בתיק זה.
עדת המשיב נחקרה על תצחירה ועדותה לא הוסיפה או שינתה מהרושס שהתקבל מתצהירה.
היא אומנם צירפה סוף סוף לתצהירה תצלום אויר ועליו מידות (נספח א) אך לא העידה כי הייתה
בנכס או ראתה מי מחזיק בו אלא ציינה כך :
+כשאתת אומר לי שלא צרפתי אסמכתאות כי לא הייתי בנכס אני משיבה שלא הייתי בנכס כי לא התאפשרדת כניסה לנכס...,5%8 מלר מחויב בהתאם להשתלשלות החיובים כפי שתיאדתי לעיל ובתצהיר 2/
לשאלת הוועדה השיבה עדת המשיב:
'נספת א 1 המפרט מידות בסך כולל של 724.76 מלר הוא השטת הכולל בתוכו גם את השטת נשוא העדר הזה המתייחס למדידת שנעשתה ביום 5.11.98 .%
העדה המשיכה והשיבת:
שאינני יודעת מה יש בשטח זה. לא :כול להיות שמדובר בקרקע תפוסה שכן רואים בתצ'יא נכסים בנויים. השימוש יכול להיות גם למגורים....אני מודה שאינני יודעת מי מבני משפחת עובדית מחזיק בפועל בשטת נשוא העלר...כשחייבנו את כולם עשינו זאת על פי הנתונים שתיו לנו לגבי כל משפחה פלוס מסמכים נוספים שהתקבלו על ידי חלמיש לגבי כל המתתם כולו (בהתאם לכך חייבנו את כל בעלי הזיקה וזאת לאחר ששלחנו מכתב בשנת 2011 לכל המחזיקים במתחם לפנות אלינו לצודכי מדידה ולא נעניכו/
עד העוררים יעקב עובדיה נחקר על תצהירו אולם בתקירתו הנגדית לא השיב תשובות הקושרות בין העוררים לבין הנכס נשוא הערר.
התמונה העובדתית העולה מהראיות שהובאו בפנינו ברורה על אף מורכבותה.
המשיב לא הצליח להציג ראיה הקושרת בין העוררים לבין שטח המריבה ומקימה ויקה בינם לבין הנכס נשוא הערר.
איננו טומנים ראשנו בחול ואיננו מתעלמים מהנסיבות המתוארות על ידי עדת המשיב בגינן אין בידי המשיב ראיות המצביעות על המחציק בפועל בשטת נשוא הערר .
יחד עם ואת , לא נוכל לתת ידינו לשיטת חיוב המתבססת על גבייה רותבית של כל הגובלים בשטת מסוים או כל מי שקשור בקשר משפחתי או חברתי כוה או אחר בסביבת הנכס ואשר בקשר וה יש בכדי לקשור אותו לחיוב , כל ואת במטרה להפעיל לתחץ על המחזיק הנכון להתתייב בעצמו בחיובים בכדי למנוע חיובי שווא על בני משפחתו או שכניו או הקרובים לו בקרבה כלשהי.
למשיב עומדים כלים חוקיים להתמודד עס המכשוליס שמטילים עליו צדדים שלישיים ביחס לבחינת החיובים בגין הנכס נשוא הערר גם אם בין המקשים עליו נמצאים הנישומים הפוטנציאליים.
השתלשלות הענייניםס בתיק וּה כפי שתובא להלן מוכיחה כי אכן ניתן להגיע להחלטה ביחס לנישום הנכון אשר אותו יש לחייב וכי שיטת ההטלה הכללית אינה ראויה.
גם אם מדובר בייקשירת קשר שתיקה עבריינייי כדברי בייכ חמשיב בסיכומיו הרי שלא ניתן בשל החשש כי מספר נישומים התקבצו יחד בכדי למנוע מהמשיב גביית אמת של מס בכדי להטיל על קבוצה מוגדרת את סך החיובים . אם אכן קשרו אוּרחים במתחם לובטקין בתל אביב קשר שתיקה עברייני בכדי למנוע מהמשיב להפעיל סמכויותיו הדרך להתמודד עם התנהגות חמורה שכזו אינה בדרך של השתת חיוב ארנונה כללי , כמעט ערטילאי . אין זו דרכה של רשות שלטונית.
ביום 25.5.2016 הגיש בייכ העוררים בקשה להוספת ראיה לתיק ערר זה וזאת על אף שנסתייס פרק הבאת הראיות בערר וה.
בהחלטתנו ביחס לבקשה וו העברנו את הבקשה לתגובת בייכ המשיב ולאור תוכנה המלצנו למשיב לשקול קבלת העררים ללא צו להוצאות.
חשבנו כי הראיה שצירופה מתבקש יש בה כדי ללמד כי בידי המשיב יש כיום מידע ספציפי ביחס למחזיק הנכון בשטח נשוא הערר ואת בהתאם למכתבו של מנהל היחידה לבתינת חיובים במגורים אשר כתב לברק עובדיה( אחד העוררים בתיק אחר הדן בנכס נשוא ערר וה( ממש כך :
*בהתאם לביקודת שערכנו במקום ביצענו שינוי בדישוס המחזיק בנכס שבנדון כמפורט?
ביום 27.6.2016 התקבלה הודעה מטעם המשיב בה הביע המשיב עמדתו בהמשך להמלצת ועדת הערר.
המשיב מתאר את השתלשלות העניינים העובדתית מבחינתו בתיק זה ומודיע כי בניגוד לנסיונותיו הקודמים לערוך ביקור בשטח הנכס נשוא הערר רק בתתילת 2016 צלחה דרכו של המשיב לחדור למתתס ולבצע בדיקה ראשונית של השטתים במתחם לרבות הנכש נשוא הערר.
/בבליקה זו נמצא כי העודר שמואל עובדיה הינו בעל הזיקה הקדובת ביותר לנכס מבין יתר בני המשפחה, במצב דברים זת *היה נכון יותר לחייבו בגין התקופה שבמחלוקת באופן בלעדי/
*מן האמור עולה שהמשיב מסכים להצעת ועדת הערר מתאליך 25.5.16 לקבל את העררים שהוגשו על ידי יתר במי המשפחת המתגולדים במתחם ללא צו להוצאות?
הנה כי כן , אין עוד צורך להכריע בבקשת העוררים שכן המשיב בעצמו מצטרף לעמדת העוררים לפיה בעצם ההחלטה להעביר על שמו של שמואל עובדיה את החיובים לאחר הבדיקה יש גם לקבל את הערר שהוגש על ידי יתר העוררים.
עולה גס מעמדת המשיב כי מתקבלת טענת העוררים לפיה לא החזיקו בנכס גה במועד שקדם להעברת החיוב משמם לשמו של הנישום החדש.
מכל האמור לעיל ולאור עמדת המשיב דין הערר בעניין אה להתקבל.
לכאורה ובשים לב התמשכות ההליכים בתיק זה ותוצאת הדיון היה נכון כי נעתר לבקשת בייכ העוררים ונשית על המשיב הוצאות ראליות ביחס לניהול הליך וה שכן בייכ העוררים טען מיום קבלת החיובים ובאופן עקבי כי אין בסיס לחיוב העוררים בארנונה בגין הנכס נשוא הערר.
אלא שכפי שוועדת הערר אינה יכולה לעצוס עיניה ולהתעלס מהחשש לפגיעה בזכויות הנישומים (כפי העולה בהחלטתה) הרי שאין הועדה יכולה להתעלם מהתנהלות הנישומים בסביבת מתחם לובטקין הנייל בכלל והתנהלות העוררים נשוא החלטה זו בפרט בכל הקשור למסירת מידע למשיב על המחזיקים במתחט ,
תשובות עד העוררים במהלך דיוני ההוכחות הותירו תחושה כי העוררים יודעים גם יודעים איוח שימוש נעשה בנכס נשוא הערר ואף על יד מי והם בוחרים להימנע ממסירת מידע שכוּה למשיב .
כמו כן, המשיב פעל בסופו של יום על פי המלצת ועדת הערר מיום 25.5.2016 והסכים לקבלת הערר ללא צו להוצאות.
אשר על כן בבואנו לבחון את בקשת בייכ העוררים להשית על המשיב את הוצאות ניחול ההליך לא נוכל להתעלם מהתנהלות הדברים ,מתפקידו של המשיב וחובתו לפעול לגביית מס אמת בגין כל נכס ברחבי העיר ומהעובדה שהמשיב פעל בהתאם להמלצת ועדת הערר ונתן הסכמתו לקבלת העררים.
סוף דבר
הערר מתקבל.
בשים לב לאמור לעיל החלטנו שאין להשית על המשיב הוצאות בערר וּה.
ניתן בהעדר הצדדים היום 4.7.2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנחליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 *וס מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייג -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
\
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: 9ו'יד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140013019 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת ערר:
יו"ר: יהודה מאור, עו"ד
חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי
חברה: רו"ח רונית מרמור
העורר: | סינואני דניאל
- גד --
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
ובעניין: חברת התחנה המרכזית החדשה בת''א בעי/מ בהקפאת הליכים) , להלן : /'התמח'/ת'י
החלטת
1. תיק וה הוא אחד מרבים הבא לדיון בפנינו, כמו בפני ועדה נוספת בראשות חיוייר אלון צדוק,
המעלה סוגיה קשה הן בהיבט המשפטי, והן בפן הכלכלי הסוציאלי, שיש בו משום פגיעה רוחבית קשה באנשים שאיבדו רכושם, אינם צעירים לימים ומרביתם, אלה שנותרו בחיים, חולים ואינם בעלי *כולות לנהל משפטים ארוכים ויקריס מול התמחיית או הנאמנים מטעם בית המשפט.
2 לא נעמוד על השתלשלות האירועים מאז רכישות שבוצעו ע"י אנשים שונים בינם לבין חברת כיכר לוינסקי בע"מ, שעם פירוקה נרכש פרויקט התחנה המרכזית על ידי חברת חפציבה שלימים גם היא פורקח.
3 תקופה ארוכה פרויקט התחנה המרכוית החדשה מצוי היה בידיהם של רו"ח חיים קמיל, רו"ח עליוה שרון ועוייד יוסף בנקל, | בתוקף תפקידם כנאמניס בהקפאת הליכים של התמחיית.
4. לאחרונה, הצליחו הנאמנים למכור את אותו פרויקט מסובך, העומד על תילו שנים רבות
כאבן שאין לה הופכין לחברת נצבא החוקות 1995 בע"מ. [נפנח לפרייק 25351-01-12 בבית המשפט המחוצי מרכז-לוד.]
5. בהיבט הפרוצדוראלי החלטנו ביום 7 בדצמבר 2015 בתיק ערר 140010350 ועררים נוספים
לפי רשימה שצורפה, שלתמתיית יוותר שיקול דעת אם להתייצב בדיונים לפנינו ולהציג עמדתו
.10
.1
2
מבחינת החומר הראייתי שמצוי ברישומיו, או שלא. החלטתנו מצורפת כאן כחלק בלתי נפרד מהחלטתנו לגוף הערר.
בייכ התמח'ית החליטו להתייצב לדיון ולהמציא ראיות ומסמכים מצדם, כפי שמצויים בתיק כל רוכש/עורר, לשם הצגת תמונה עובדתית בפני הוועדה- וטוב שעשו כך.
מכאן תצא המלצתנו למשיב להגיע לפתרון מערכתי כולל בסוגיה אחת שהיא ענייננו: חבות תשלום הארנונה מול עוררים ספציפיים, התמח'/ת או נאמניה , או הרוכשים החדשים.
עיניינו של הערר כאן נסב על חיובס של מחציקים בגין ארנונה ביחס לייחנות'' אותה רכשו לפנל עשרות שנים בתחנה מרכוּית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחויקים בה.
הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהטוגיות הנוגעות למתחם זה וענינה חיובם בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם. ברור שלא נדון האם לעוררים וכויות קנייניות בחנות, בין רשומה ובין זכות אובליגטורית - נושא וה קרוב לוודאי יידון בערכאות אחרות.
במרבית התיקים באי כח המשיב, טוענים בין היתר, כי הנכס ווכה בפטור בגין 'עכס לא ראוי לשימושי לתקופה של 12 שנים ברציפות, אשר אחריה קיבל פטור נוסף לתקופה בת שנתיים, החל מיום 1.1.2013 ועד ליום 31.12.2014 - לפיכך, החל מיום 5,, ולמשך תקופה בת 5 שנים, כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס, יחויב הנכס לפי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] על פי התעריף המזערי, לפי השימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור, בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסייו - 2007 .%
טענה זו נכונה משום שהמחוקק מצא לתתוס את מתן הפטור שעל פי סעיף 330 לפקודת העיריות באופן שקצב מועדים החל מיום 1.1.2013 ואילך. [ראה ס.ח. 2374 תיקון מסי 131 שתחילתו מיום 1.1.2013.]
לכאורה אין כל בעיה, שכן 'מחזיקי בחנות בתחנה המרכוית החדשה מחויב בארנונה מכות חוקתו בנכס. הכאב גדול מקום שאנו צריכים להכריע האם לקבל את טענת העורר, או למצער מי מיורשיו בפנינו, שהוא מעולם לא קיבל מפתחות בנכס נשוא הערר, מעולם לא פתח עטקו ולא השתמש בחנותו אותה קנה במיטב כספו, ויותר מכך שנים על שנים אין כל גישה לנכס, הנכס אינו שלם ותקין, לא היום ולא אז מלפני כ- 45 שנה.
כך מרבית העוררים בפנינו כלל לא שילמו לתמחיית: 'דמי ניהולי, למרות שנתבקשו לכך. גם בסוגיה זו לא נעסוק שכן אין זה מתפקידנו להכריע האם העורר אמור לשלם ידמי ניהולי על נכס שאינו בחזקתו ובשימושו.
3. בקצה השני של הסוגיה, עומדת טענת המשיב כי הדין והפסיקה עומדים לצדו וכל מעשיו
כשרים ותואמים למציאות. משכך נותרה השאלה מי מבין השניים צודק, האם העורר לפנינו או שמא המשיב.
4. סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן : ייהפקודהיי) קובע:
'חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מחזיקם של קוקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה/.
5. סעיף 326 לפקודה, קובע:
'נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברת חייבים המוכר או המעביר או נציגיהס - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמורו, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה'י
6 נצטט מקצת מהפסיקה. בע''א 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואח' שם נקבע:
יעל פי סעיפי הפקודה הנזכרים לעיל, מוטלת חובה על בעלים, או על מחזיק, של נכס החייב בארנונה, להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהחזקת הנכס (להלן : ייהודעת חדילה'') כתנאי לאי חיובו בתשלום ארנונה בגין הנכס מאותה עת ואילך. כל עוד לא נמסרה הודעה, כאמור, יחויב אותו מחזיק או בעליו של הנכס בארנונה בגין הנכס.
ביסוד ההסדר המטלל חובת מטירת הודעה, כאמור, על מחזיקים או בעלים של נכס טמון הרציונאל כי הס בבחינת יימונע הנזק הזוליי. הנטל המוטל עליהם למסור הודעת חדילה הינו נטל קל ביותר. אילו היתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את זהות המחציקים בכל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי הציבורי.
7. על תכלית ההסדר הקבוע בסעיפים 325, 326 לפקודה, נפנה לעייא 739/89 אחרון י' מיבקשוילי ני
עיריית ת'/א-יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775 שם נקבע:
עיכר בפקודת העיריות [נוסח חדש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם
המהווה יימחזיקיי לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום
ועל הודעות מתושביה בדבר שינוי מצבי.
8. בבריימ 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו, נקבע שהרציונל תל גם
בכל האמור בחדילת חזקה של מחזיקים וכי על מנהל הארנונה להסתפק בהודעה על חדילת חזקה של שוכר, על פי סעיף 325 לפקודה, ולגרוע את השוכר מרישומיו ואין בסמכותו להכריע בין הודעת שוכר בדבר ייחדילת התזקהיי לבין הודעה מאוחרת יותר אס נשלחת מטעם בעליו של נכס אשר סותרת את ההודעה המקורית שכן אין להפוך את מנהל הארנונה לגורם הבוחן את מהימנות המסמכים המוצגים לו ואין ה תפקידו לרדת לחקר האמת.
9. בדיון יום 5.5.2016 נשמעו עדויות הצדדים שהסכימו, על מנת ליעל את הדיון ולהחיש מתן
החלטתנו, כי כל המסמכים שצורפו ע"י הצדדים ישמשו כראיה, נוסף לעדויות מבלי לחגיש סיכומים בכתב לטענותיהם. הנייל למעט תצהירו של מר מאור שמאי שנמחק ממסמבי הראיות שבפנינו, מפאת אי הופעתו לחקירה על תצהירו.
0. מצאנו להדגיש כי בהתלטתנו מיום 19.11.2015 קיבלנו את בקשת בייכ העורר לתקן את הערר
בהוספת טענה אחת ויחידה שהוא מעולם לא קיבל את הנכס לחוקתו ומעולם לא עשה בו שימוש. ואת למרות התנגדות בייכ המשיב כפי שהוגשה לנו ביום 12.11.2015 ; כך החלטתנו שבייכ התמחיית יבדוק במסמכיו האם קיים מסמך המוכיח כי העורר קיבל את החוקה בנכס נשוא הערר.
1. לאחר שסקונו את העובדות שנטענו ושהוכיחו בפנינו, אנו קובעים כי יש לקבל את הערר.
2. העובדות שהוכתו הן כדלקמן:
א. מדובר בנכס המצוי בתחנה המרכזית החדשה שנרכש ע"י העורר מר דניאל
סינואני ויפת סינואני ז'יל, חנות מספר 5346 ברתי לוינסקי 108 תייא, רשום אצל המשיב כנכס מס' 2000136184 ח-ן לקות 10054285 .
ב. | התמח"ת הציגה בפנינו מקב ראיות ומסמכים שצורפו לתצהיר מיקי ציו מנכ"ל
התמחיית שנתקבלו על ידנו ביום 30.12.2015 וסומנו כמוצג תמחיית/1 כמפורט
כך:
* חוזה מכר וניהול חתום מיום 13 באפריל 1993 בינה לבין הרוכש סינואני דניאל [75%] וסינואני יפת [25% ] (אביו ייל של העורר שהלך לעולמו). (נספת א').
* מכתב התמחיית לרוכשים מיום 27.3.1996 המודיע לרוכשיס כי החנות מטי
6 תחיה מוכנה למסירה תוך 14 :וס ועליהם לסור לשם הסדרת נושא התשלומים. (נספת בי)
* מכתב התמחיית לרוכשים מיום 15.4.1996 דרישה לתשלום חוב בגין יתרת רכישת החנות (בסך של 36,950 ₪) [נספת ג
* חיובי התמחיית בגין ידמי ניחולי ששוגרו לעורר במהלך השנים 1996 -2002 .
(נספחים די - ל'),
ג. = ב''כ המשיב הציגה בפנינו בתאריך 7.1.2016 תצהיר מטעם אייל שר ישראל
וצירופיו, הימנו עולה כי על פי הודעת התמחיית מיום 6.7.1999 חנות 5346 הבעלים הינו העורר, בציון הערה כי החנות לא פעילה. (נספח א לתצהירו) וכן
החלטות ועדות ערר משנים 2006 ו- 2009 (נספחים בי ו- ג'.)
ד המשיב הודיע לעורר כי החל מיום 1.1.2015 יחויב הנכס בארנונה על פי התעריף המצערי, כנטען במכתבו מיום 18.3.2015 .
ה בתאריך 16.12.2015 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם העורר.
3. ביום 5.5.2016 התקיים דיון בפני הועדה.
4. העיד בפנינו העורר ואישר כי הוא חתום יחד עם אביו גצייל על חוזה הרכישה והניהול שצורף
כנספח א לתצהיר התמחיית ; לא שולמה מלוא התמורה עבור רכישת הנכס כך לא שולמו דמי ניחול. לא קיבל את מפתחות לחנות-לא הוא ולא אביו זייל; החוקה בחנות מעולם לא נמסרה ומעולם לא השתמש בו.
5. לאחר עיון בתצהיר העורר ובעדותו בפנינו, מצאנו לאמ טענותיו, שמעולם לא קיבל התוקה
בנכס ולא עשה בה שימוש. גרסה זו הייתה עקבית הן בפנינו והן בעררים קודמים.
6. שוכנענו שהעורר אינו יודע מי עשה שימוש בחנות ומי הכניס חפצים לנכס כטענת חמשיב.
לטענתו מכתב התמחיית נספת בי לא הגיע לידיו (כנראה מתוך שגגה בכתובת הרשומה שם-
'הנציגי במקום יהנציבי).
7. כתשובה לשאלות בייכ התמחיית ענה העורר כי מעולם לא פנו אליו לבוא ולקבל את הנכס.
,8
עוד השיב כי לא פנה מיוזמתו משום שלשיטתו רימו עוד 700 איש, אותו במיוחד- שכן החנות הייתה אמורה להיות ממוקמת במקום אחר, וכשנכנסה 'חפציבה' הזיו את מיקום החנות ללא הסכמתו.
העורר צירף לתצחירו- סעי 8 בו, תמונות (נספת 11), וטען כי התמחיית עשה שימוש בנכס.
טענח זו אין אנו מקבלים בהעדר ראיה, שכן לא נוכל לקבוע, לבטח לא מעיון בתצלומים, מי עשה שימוש בנכט, התמחיית או גורם אחר. יודגש כי מהחומר שהוצג בפנינו לנו ברור שלא העורר ולא אביו המנוח קיבלו את החוקה ועשו בנכס שימוש כלשהו. חיווק לכך מצאנו בהעדר מסמך כלשהוא מהתמחיית המאשר כי מסר להם את החזקה בחנות.
. מעדותו של אייל שר ישראל מטעם המשיב, להלן: 'איילי שוכנענו כי נספח אי לתצהירו-
רשימת אנשים ותנויות אינה מהווה ראיה כלשהי שהעוררים קיבלו את החוקה בחנות.
0. כך אישר בפנינו אייל שמעולם המשיב לא קיבל הודעה לא מהעורר עצמו ולא מהתמחיית כל
נמסרה התזקה בנכס. אמנם נספת ב' לתצהירו נערך כפשרה בוועדת ערר בהחלטתה מיום 6 - יחד עם זאת הטענה העקבית נותרה בעינה שמעולם לא קיבל תזקה בנכס.
1. מבל האמור לעיל דין הערר להתקבל. אין צו להוצאות.
ניתן היום, 7 ביולי 2016, בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 *ום מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
לרי/ר: עו"ד יהו'ה מאור | תבר: עיד ורו''ח אבשלום לוי חברה: רו''ח רונית מרמור
₪
א
קלדנית: ענת לוי
שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' : 14009858
יו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העוררים: ברק עובדיה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
ביום 12.3.2015 נתנה ועדת הערר התלטת ביניים בתיק גת.
בהחלטתנו הורינו על היפוך סדר הבאת הראיות באופן שהמשיב נצטווה להגיש ראיותיו קודם להגשת ראות העורר .
החלטתנו ניתנה לאחר שהמשיב לא מילא אחר החלטת ועדת הערר שציוותה עליו למסור פרטים נוספים ביחס לזיהוי הנכס נשוא הערר וליחוס המחזיקים בנכס בדרך של תצהיר.
בטרם ניתן החלטתנו הסופית נזכיר בקצרה את המחלוקת שהתבררה בערר זה:
העורר הגיש ערר בשל חיובו בארנונה בגין שני נכסים ברחוב לובטקין 19 בתל אביב, בשטח של 0 מ"ר ובשטח של 548 מ"ר.
העורר העלה טענת איני מחזיק, טען כנגד חיוב רטרואקטיבי החל מיום 1.6.2007 וטען כי שלא כפי שנוהג מנהל הארנונה ביחס לכלל החיובים בארנונה בתחומי העיר תל אביב במקרה זה 'יגולגלי נטל הראייה לעורר להוכיח כי אינו מחזיק בנכסים ואילו המשיב חייב את כלל בני משפחת עובדיה בתיק זה ובתיקים אחרים כמתציקים בשטתים הנייל בכדי להפעיל עליהם לחץ על מנת שיצביעו על המשתמש והמחזיק הנכון.
בכתב התשובה הסביר המשיב כי העורר נרשם כמתזיק בנכס יחד עס מחזיקים נוספים כמפורט בתשובת המשיב להשגה כבר ב 2007 ומכות היותם בעלי הוּיקה הקרובה ביותר לנכס ובשל העובדה כי המתזיקיס או מי מטעמם סירבו להצעת העירייה לאפשר מדידה בנכס.
במהלך הדיון בתיק וה הגיש המשיב הודעה בתיק וּה ובתיקים אחרים בה מסר כדלקמן:
* לאחר הדיון המקדמי האחרון נפגש מד אלי עובדיה עם מנהל האלנונה. לאחר שהעולר אלו עובדיה הצהיר כי שטח של 1657 מייד שנמדד הוא בחזקתו ובשימוש למגורים ולאחל בדיקות נוספות ומעמיקות שנעשו לאור מורכבותו של המתחם, הסכימה העירייה להסב את חשבון 6 צבצשטח של 1429 מל על שם אלי עובדיה בלבד ממועד תחילת החיוב, החל מתאריך 4 נמצא כי בוצעה תוספת בניה בסך 228 מל דהיינו השטח לחיוב יהיה ממועד המדידה 7 מלל.... במעמד חיוב זה , <וותר המשיב על חיוב יתר העולרים בשטת זה?.
ביום 21.12.2014 התקבלה החלטת ועדת הערר כדלקמן:
/לאור האמור לעיל ולאחר שנמצא, בהסכמת הצדדים בתיק 14007908 , כי אלי עובדיה הוא המחזיק בנכס על פי תשריט מ/1 מיום 17.9.13 ולאול הצהרת ביכ המשיב כי המשיב אינו רואה מחזיקים אחרים כחייבים בגין התקופה שלפני מועד זה, הלי שדין הערד הנוכחי להתקבק חלקית ביחס לשטח זה. נכס מספר 2000399686 +
1
הוועדה תמשיך (תדון בטענות העודרים כי הם אינם מחזיקים בשטת של 548 מל נכס מס/ 6 אולם החלטה בעניין זה תתקבל בנפרד שכן תלניה ועומדת בקשת העוררים לקב 2 את הערר בעניין זה בשל אי עמידת המשיב בהוראות הוועדה על פי החלטתה מיום 11.8.14 .
בעקבות החלטה צו: נותרה להכרעה הסוגיה הנוגעת לטענת העורר כי הוא אינו מחזיק בשטת של
8 מ"ר כפי שחויב על ידי מנהל הארנונה.
אמרנו בהחלטתנו מיום 12.3.2015 כי בתשובת מנהל הארנונה להשגה אין התייחסות לנכס נשוא המחלוקת שנותרה להכרעה, אין ויהוי ספציפי של אחזקת העורר ואין הפנייה לאתוקה אישית של העורר בנכס גּה.
ברור, כפי שעולה מהבקשות , התגובות לבקשות , הודעות המשיב והדיונים שנתקיימו בפנינו כי חיוב העורר במקרה זה יחד ולחוד עס עוררים נוספים בני משפחת עובדיה נעשה באופן כללי, לא ספציפי וכפועל יוצא מכך שלטענת המשיב לא אשרו לו העוררים לבצע מדידה בשטח ולייחס את האחזקה בנכס זה ספציפית לנישום מסוים.
כאמור, וועדת הערר עשתה שימוש בסמכותה לפי תקנות 14 ו - 18 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר), תשל"ז-1977 והורתה למשיב להגיש תצהיר בו ימסרו פרטים נוספים ביחס לעמדת המשיב בעניין ויהוי הנכס נשוא הערר וייחוס המחויקים לנכס.
בהחלטת הביניים מיום 12.3.2015 נדרשנו לבקשת העורר לקבל את הערר לאור הימנעות המשיב מלמלא אחר החלטת הועדה ואי הגשת התצהיר הנייל.
ערכנו דיון בהחלטתנו הקודמת בשאלה האם מוסמכת ועדת הערר לקבל את הערר על יסוד התעלמות המשיב מהחלטות הועדה וציינו כי מתקין התקנות שותק בעניין וּה.
יחד עם ציינו כי תקנה 9 לתקנות מאפשרת לוועדה לדון בערר ולהחליט בו על יסוד החומר בכתב שהובא לפניה ובהעדרם של בעלי הדין, אם אף אחד מהם לא ביקש בכתב להתייצב לפניה על מנת להשמיע טענותיו.
עוד הפנתה ועדת הערר לתקנה 17 לתקנות המאפשרת לוועדה שלא להיוּקק לכל נימוק שלא יצוין בכתב הערר או בתשובה, אלא אם היא משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, או ששמיעת חנימוק דרושה למען הצדק.
בהתייחס להשתלשלות העניינים דלעיל ועל מנת להביא לסיום הדיון בתיקים אלה קבענו בהחלטתנו הקודמת כי אין מנוס משמיעת ראיות ביחס לחלק הערר בגינו טרם ניתנה הכרעתנו והורינו כאמור על שינוי סדר הבאת הראיות .
המשיב הגיש את תצהירה של הגבי ורדי לוי המשמשת כמנהלת מחלקת בתינת חיובים באגף לחיובי ארנונה.
עדת המשיב שבה וציינה כי במשך שנים לא מאפשרים בני משפחת עובדיה לנציגי העירייה לבצע ביקורת בשטח.
עדת המשיב צירפה לתצהירה תצלום אויר ומפת מדידה של המתחם.
היא ציינה כי בעבר חויב שמואל עובדיה בגין שטח של 724 מ"ר אשר כלל בתוכו את השטח שנותר במחלוקת בערר וה ולאחתר מכן חויבה המחציקה א.ב.עץ דקו (1991) בעקבות ביקורת שנערכה במקום.
עדת המשיב הרחיבה ופירטה את השתלשלות העובדות שהביאו לרישום א.ב. עץ דקו 2011 חומרי בניין ברק בע"מ וזאת עד להתייצבותו של מר ברק עובדיה (העורר בתיק זה) אצל המשיב ובקשתו הייתה לצמצם את שטח האחזקה של החברה שבשליטתו.
2
בעקבות החלטת ועדת הערר בעררים 14005445 ו 14006784 בה נקבע כי א.א. עצ דקו 2011 בע"מ מחזיקה רק בשטת של 252 מ"ר העביר המשיב (כך על פי עדות עדת המשיב) שטח של 548 מ"ר על שמו של שמואל עובדיה ( בהתאם להצהרתו של ברק עובדיה).
בהתאם לעדותה הראשית של עדת המשיב לאחר ששמואל עובדיה הודיע כי אינו מחזיק בנכס ולאור העובדה שכל בני משפחת עובדיה מחזיקים במתחם זה הוסב חשבון הארנונה על העורריט בערר דנן.
עדת המשיב מסבירה בתצהירה את רישומס של העוררים כמחציקים כך:
לטענתם של העולרים שכביכול לא החזיקו בנכס, אינה עולה בקנה אחד עם לישומי העיריית כמפודט לעיל או עם התנהלותם במשך השנים. כך למשל נכתו חלק מהעולרים בביקודות שנערכו בנכס בשנים בהן הייתת עץ דקו על גלגוליה השונים לשומה כמחזיקה בנכס/.
נציין כבר כעת. לתצהיר עדת המשיב לא צורפה ראיה פוזיטיבית כלשהי הקושרת את העורר עם הנכס נשוא הערר כדוגמת חוזה ו/או עדות על שליטה ו/או ראיה על קבלת דמי שכירות מהשכרת המתחם ו/או עדות על שימוש בנכס ו/או כל ראיה או קצה קציה של ראיה אשר יכולה להצביע על זיקתו של העורר לנכס וה.
למעשה מודה עדת המשיב כי ההחלטה להשית את חיובי הארנונה על העורר נעשתה בדרך שיורית וכברירת מחדל לאור העובדה שלא היה בידי המשיב מידע ביחס למחויק הנכון שעושה שימוש בנכט נשוא הערר.
העורר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו בו טען כי אינו מחזיק בנכס .
ביום 2.8.2015 התקיים דיון ההוכחות בתיק זה.
עדת המשיב נחקרה על תצהירה ועדותה לא הוסיפה או שינתה מהרושם שהתקבל מתצהירה.
היא אומנם צירפה סוף סוף לתצהירה תצלום אויר ועליו מידות (נספח א) אך לא העידה כי הייתה
בנכס או ראתה מי מחזיק בו אלא ציינה כך :
*כשאתה אומר לי שלא צרפתי אסמכתאות כי לא הייתי בנכס אני משיבת שלא הייתי בנכס כי לא התאפשדה כניסה לנכס....548 מל מחויב בהתאם להשתלשלות החיובים כפי שתיאלתי לעיל ובתצהירי/
לשאלת הוועדה השיבה עדת המשיב:
ינספח א 1 המפלט מידות בסך כולל של 724.76 מ"ר הוא השטח תכולל בתוכו גם את השטת נשוא העדר הזה המתייחס למדידה שנעשתה ביום 5.11.98 .%
העדה המשיכה והשיבה:
/אינני *ולעת מה יש בשטח זה. לא יכול להיות שמדובר בקרקע תפוסה שכן דואים בתצ'/א נכסים בנויים. השימוש *כול להיות גם למגורים....אני מודה שאינני יודעת מי מבני משפחת עובדיה מחזיק בפועל בשטח נשוא העלדד...כשחייבנו את כולם עשינו זאת על פי הנתונים שתיו לנו לגבי כל משפחה פלוס מסמכים נוספים שהתקבלו על ידי חלמיש לגבי כל המתתם כולו ובהתאם לכך חייבנו את כל בעלי הזיקה וזאת לאחד ששלתנו מכתב בשנת 2011 לכל המחזיקים במתתסם לפנות אלינו לצודכי מדידה ולא נענינו/
העורר ברק עובדיה נחקר על תצהירו והעיד כי אינו מתזיק בנכס . הוא סימן על גבי התצייא את השטח בו מתוּיקה החברה שלו ואמר כי אינו יודע מי מחזיק ביתרת 548 המייר.
התמונה העובדתית העולה מהראיות שהובאו בפנינו ברורה על אף מורכבותה.
המשיב לא הצלית להציג ראיה הקושרת בין העורר לבין שטח המריבה ומקימה ויקה בינו לבין הנכס נשוא הערר.
אננו טומנים ראשנו בחול ואיננו מתעלמים מהנסיבות המתוארות על ידי עדת המשיב בגינן אין בידי המשיב ראיות המצביעות על המחציק בפועל בשטח נשוא הערר .
יחד עם ואת , לא נוכל לתת ידינו לשיטת חיוב המתבססת על גבייה רוחבית של כל הגובלים בשטח מסוים או כל מי שקשור בקשר משפחתי או חברתי כזה או אחר בסביבת הנכס ואשר בקשר זה יש בכדי לקשור אותו לחיוב , כל ואת במטרה להפעיל לחץ על המחגיק הנכון להתחייב בעצמו בחיובים בכדי למנוע חיובי שווא על בני משפחתו או שכניו או הקרובים לו בקרבה כלשחי.
למשיב עומדים כלים חוקיים להתמודד עם המכשולים שמטילים עליו צדדים שלישיים ביחס לבחינת התיובים בגין הנכס נשוא הערר גם אס בין המקשים עליו נמצאים הנישומים הפוטנציאליים.
השתלשלות העניינים בתיק וה כפי שתובא להלן מוכיחה כי אכן ניתן להגיע להחלטה ביחס לנישום הנכון אשר אותו יש לחייב וכי שיטת ההטלה הכללית אינה ראויה.
גם אם מדובר בייקשירת קשר שתיקה עבריינייי כדברי בייכ המשיב בסיכומיו הרי שלא ניתן בשל התשש כי מספר נישומים התקבצו יחד בכדי למנוע מהמשיב גביית אמת של מס בכדי לחטיל על קבוצה מוגדרת את סך התיובים . אם אכן קשרו אורתיס במתחם לובטקין בתל אביב קשר שתיקה עברייני בכדי למנוע מהמשיב להפעיל סמכויותיו הדרך להתמודד עס התנהגות חמורה שכזו אינה בדרך של השתת חיוב ארנונה כללי , כמעט ערטילאי . אין וו דרכה של רשות שלטונית.
ביום 25.5.2016 הגיש בייכ העורר בקשה להוספת ראיה לתיק ערר זה וזאת על אף שנסתיים פרק הבאת הראיות בערר וּח.
בהחלטתנו ביחס לבקשה זו העברנו את הבקשה לתגובת בייכ המשיב ולאור תוכנה המלצנו למשיב לשקול קבלת העררים ללא צו להוצאות.
חשבנו כי הראיה שצירופה מתבקש יש בה כדי ללמד כי בידי המשיב יש כיוט מידע ספציפי ביחס למחזיק הנכון בשטח נשוא הערר וזאת בהתאם למכתבו של מנהל חיחידה לבתינת חיובים
במגורים אשר כתב לברק עובדיה( העורר) ממש כך :
/בהתאם לביקורת שעלכנו במקום ביצענו שינוי בדישוס תמחזיק בנכס שבנדון כמפולט?
ביום 27.6.2016 התקבלה הודעה מטעם המשיב בה הביע המשיב עמדתו בהמשך להמלצת ועדת הערר.
המשיב מתאר את השתלשלות העניינים העובדתית מבחינתו בתיק גּה ומודיע כי בניגוד לניסיונותיו הקודמים לערוך ביקור בשטח הנכס נשוא הערר רק בתחילת 2016 צלחה דרכו של המשיב לחדור למתחם ולבצע בדיקה ראשונית של השטחים במתחם לרבות הנכס נשוא הערר.
*יבבדיקה זו נמצא כי העורר שמואל עובדיה הינו בעל הזיקה הקדובת ביותל לנכס מבין יתר בני המשפחה, במצב דברים זה יהיה נכון יותר לחייבו בגין התקופה שבמחלוקת באופן בלעד/
*מן האמור עולה שהמשיב מסכים להצעת ועדת הערר מתאריך 25.5.16 לקבל את העררים שהונשו על ידי יתד בניי המשפחה המתגודרים במתחם ללא צו להוצאות?
הנה כי כן , אין עוד צורך להכריע בבקשת העורר שכן המשיב בעצמו מצטרף לעמדת העורר לפיה בעצם ההתלטה להעביר על שמו של שמואל עובדיה את החיובים לאחר הבדיקה יש גם לקבל את הערר שהוגש על ידי יתר העוררים, בתיקים השונים הדניס בנכס נשוא ערר וח.
עולה גס מעמדת המשיב כי מתקבלת טענת העורר לפיה לא החזיק בנכס גה במועד שקדם להעברת התיוב משמו לשמו של הנישום החדש.
מכל האמור לעיל ולאור עמדת המשיב דין הערר בעניין אה להתקבל.
לכאורה ובשים לב להתמשכות ההליכים בתיק גה ותוצאת הדיון היה נכון כי נעתר לבקשת בייכ העורר ונשית על המשיב הוצאות ראליות ביחס לניהול הליך זה שכן בייכ העורר טען מיום קבלת החיובים ובאופן עקבי כי אין בסיס לחיוב העורר בארנונה בגין הנכס נשוא הערר.
אלא שכפי שוועדת הערר אינה יכולה לעצום עיניה ולהתעלם מהחשש לפגיעה בזכויות הנישומים (כפי העולה בהחלטתה) הרי שאין הועדה יכולה להתעלם מהתנהלות הנישומים בסביבת מתחם לובטקין הנייל בכלל והתנהלות העורר נשוא החלטה זו בפרט בכל הקשור למסירת מידע למשיב על המחתזיקים במתחם .
תשובות העורר במהלך דיוני ההוכחות הותירו תחושה כי העורר יודע איוה שימוש נעשה בנכס נשוא הערר, הוא מכיר את הנכס הסמוך לנכס שלו ואף יודע על ידי מי נעשה השימוש. מסיבותיו שלו הוא בוחר להימנע ממסירת מידע שכוה למשיב .
כמו כן, המשיב פעל בסופו של יום על פי המלצת ועדת הערר מיום 25.5.2016 והסכים לקבלת הערר ללא צו להוצאות.
אשר על כן בבואנו לבחון את בקשת בייכ העורר להשית על המשיב את הוצאות ניהול החליך לא נוכל להתעלם מהתנהלות הדברים, מתפקידו של המשיב וחובתו לפעול לגביית מס אמת בגין כל נכס ברחבי העיר ומהעובדה שהמשיב פעל בהתאם להמלצת ועדת הערר ונתן הסכמתו לקבלת העררים.
סוף דבר
הערר מתקבל.
בשים לב לאמור לעיל החלטנו שאין להשית על המשיב הוצאות בערר וּה.
ניתן בהעדר הצדדים היום 4.7.2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בוועדו ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה או באתר האינטרנט של המשיב.
*ר'ירג\עו'יד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי 0 עו'יד גדי טל
|
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות --- (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין
-
קלדנית : ענת לוי
שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מט' : 140012780
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'/ר: עו'יד אלון בדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העורר: דוד טסה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
העורר הגיש ערר בגין חיובו בארנונה ביחס לנכס בו הוא מחזיק ברחוב נחמני 67 תל אביב בשטח של 39 מ"ר.
העורר טוען כי יש לסווג את הנכס לצרכי ארנונה בסיווג מלאכה ותעשייה שכן בנכס מתבצעת פעילות של עריכה.
ביום 23.3.15 הודיע מנהל מחלקת שומה ג' של המשיב לעורר כי:
"מבחינה מחודשת שערכנו עם הגורמים הרלבנטיים במחלקה לעניין השימוש במקום , ניתנה הוראה לעדכן את הסיווג בנכס שבנדון ממחסנים כללים לאולפן הקלטות".
העורר טען בכתב הערר כי פעילות עריכה של סרטים ומוסיקה הוכרה על ידי בתי המשפט וועדות הערר כפעילות שיש לסווגה תחת סיווג מלאכה ותעשייה,
המשיב טען כי הסיווג הראוי לנכס זה הינו הסעיף שנקבע בצו הארנונה , סעיף 3.3.30 ל "אולפ | 1
הקלטות" הקובע כי :
"מקום בו מבוצע מעובד ומתועד תחת קורת גג אחת קול מוסיקלי בלבד (שירה ונגינה) בנוכחות של אומן במקום לכדי פורמט דיגיטלי או אנלוגי, שלא ביחד עם שימושים אחרים והוא מהווה עסק כשלעצמו..."
לאור נוסחו זה של הסעיף הרי שלשיטתו של המשיב כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התשובה לערר כל אולפני ההקלטות בהם מוקלטים, או מעובדים ומתעדים מוזיקה על ידי אומן נכנסים ממילא לגדרו של הסעיף ועל כן יש לדחות את בקשת העורר לחייבו בארנונה לפי סיווג אחר.
ביום 7.9.2015 בעת הדיון המקדמי הודיעו הצדדים כי הם חלוקים עובדתית ומשפטית:
"המחלוקת ביננו נוגעת לשאלה האם מדובר באולפן עריכה או אולפן קול ועל כן יש צורך בשמיעת הוכחות"
בהתאמה נקבע התיק לשמיעת ראיות ומצווים אנו לפיכך להכריע בשאלה האם מדובר באולפן עריכה או אולפן קול.
נציין כי בין לבין הפכה המחלוקת העובדתית דנן לרלבנטית עוד יותר שכן ביום 9.6.2016 הכריע בית המשפט העליון ב ברמ 1676/15 ברודקאסט וידאו ש.ב בע"מ נ' מנהל הארנונה בתל אביב-יפו
(להלן: "פרשת ברודקאסט") ובכך הגיעה לסיומה המחלוקת בשאלת סיווגו לצרכי ארנונה של אולפן עריכה בו נעשית פעילות פוסט פרודקשיין . רוצה לאמר , לו תתקבל עמדת העורר לפיה בנכס נשוא הערר נעשה שימוש לעריכה ולא לאולפן קול תתקצר דרכו להרים הנטל ולהוכיח כי יש לסווג את הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה וזאת בהתאם למבחנים ולעקרונות שנקבעו בעניין ברודקאסט אגב ניתוח פעילות "גמר ההפקה".
העורר הגיש תצהיר בעצמו ותצהיר של שותפו ניר מימון לתמיכה בטענותיו.
העורר טען כי עיקר הפעילות בנכס הינה פעילות לעריכת סאונד .
"..בנכס מצויים ממירי עריכה , קונטרול עריכה, מחשבים , וכלי עזר נוספים לצרכי עריכת מוזיקה".
הוא העיד כי את הליך ביצוע ההקלטות שלו הוא עושה באולפנים חיצוניים ואף נקב בשמו של אולפן ההקלטות בו מתבצעות ההקלטות.
העורר ביקש להבחין בין הפעילות המתבצעת בנכס בשנת המס 2015 לבין פעילות עתידית שכן בשנת המס 2015 הנכס לא הוכשר לשמש כאולפן קול .
בחקירתו הנגדית פירט העורר את פעילות העריכה המתבצעת לטענתו בנכס והוא הוסיף והשיב
כדלקמן:
"....כשאת שואלת אותי מהי עריכת סאונד שמתבצעת בנכס, אני מסביר שאנחנו לוקחים חומר גלם ממקום אחר שהם מוקלטים באולפנים אחרים, כמו נגינת כנרים או תופים ואז עורכים את הסאונד בחדר עריכה. בוחרים קטע מסוים ומשלבים אותו, אותו הדבר בכינורות בוחרים את הקטע הטוב ביותר, מוסיפים לו אפקטים, מחליטים מתי זה יהיה בית ומתי פזמון, גם הקלטה של הקול מגיע מאולפנים אחרים, אבל היו מקרים שהו תיקונים של שירה שעשינו בחדר העריכה וזה לעיתים רחוקות. בסופו של התהליך יוצר שיר גמור על קובץ של מחשב".
ב"כ המשיב ויתרה על חקירתו של העד הנוסף מטעם העורר.
המשיב הגיש את תצהירו של חוקר השומה אלדד משולמי.
העד צירף לתצהירו את ממצאי הביקורת שערך בנכס ביום 16.2.15 בהם תיאר את הציוד שראה
בנכס :
"בשטח הנכס נראה חלל ראשי ובו נראה פסנתר, אורגנית , גיטרות , תופים, ממיר עריכה, רמקולים, קונטרול עריכה , מחשב נייד וספה"
הוא ציטט מפיו של העורר את טענתו כי בנכס מתבצעת פעילות עריכה בלבד באמצעות תוכנות עריכה.
בחקירתו הנגדית נשאל עד המשיב האם ראה חדר בו מתבצעות הקלטות בנכס והשיב:
"כשאתה שואל אותי אם ראיתי חדר בו מתבצעות הקלטות כמו חדר אטום. אני מפנה לתמונה מ/2 שיש שם כסא ומיקרופון. לא ראיתי קיר זכוכית של חדר"
בטרם נכריע בסוגיית הסיווג עלינו להכריע במחלוקת העובדתית, האם נעשה בנכס שימוש לאולפן הקלטות או לעריכת סאונד ?
> בסיכומים שהגיש המשיב מודה למעשה המשיב כי בנכס לא מתבצעת פעילות לאולפן הקלטות : "מהתשתית הראייתית שנפרסה בפני הוועדה הנכבדה עולה כי הנכס משמש
את העורר לעריכת סאונד, שהוקלט על ידו באולפנים מחוץ לנכס". למעשה מודה המשיב בכך שהוכח ראייתית כי בנכס לא מתבצעות פעולות הקלטת קול.
+ בהמשך מציין המשיב כי טעה למעשה בסיווג הנכס כאולפן הקלטות שכן בשים לב לפעילות הנעשית בו כפי שתוארה על ידי העורר יש לסווגו בסיווג השיורי כבנינים שאינם משמשים למגורים.
+ למעלה מן הצורך (לאור הודאת המשיב במצב העובדתי כאמור לעיל) נציין כי מהראיות שהוצגו לנו הוכח כי בנכס לא נעשתה בשנת המס 2015 פעילות המאפיינת אולפן הקלטות.
גרסתו העובדתית של העורר כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירים שהגיש לא הוזמה במסגרת החקירה הנגדית אלא להיפך. העורר שכנע אותנו כי בנכס נשוא הערר לא מבוצעות פעולות הקלטה.
+ התרשמותנו זו מתבססת גם על ממצאי הביקורת ועדות עד המשיב כאמור לעיל.
לאחר שהגענו למסקנה כי מבחינה עובדתית לא נעשה שימוש בנכס להקלטות נותר לגו להכריע בטענתו של העורר לפיה יש לסווג את הפעילות שנעשית בנכס בסיווג מלאכה ותעשייה שכן בנכס בוצעה על ידו בשנת המס 2015 פעילות לעריכת סאונד.
המשיב כאמור חזר בו מהטענה כי יש לסווג הפעילות בנכס בסיווג אולפן הקלטות ולמעשה הוא טוען כעת כי פעילות העורר בנכס לעריכת סאונד אינה מהווה פעילות תעשייה או מלאכה ועל כן יש לדחות את הערר.
בהמשך סיכום טענותיו מפנה מנהל הארנונה לפרשת ברודקאסט אליה התייחסנו לעיל ומציין כי על אף שהפעילות בפסק הדין בפרשת ברודקאסט הינה מתחום דומה לפעילות בנכס נשוא הערר יש לאבחן המקרה הספציפי שכן בפעילות בנכס לא מתקיימים המאפיינים התעשייתיים שעלו בפס"ד ברודקאסט.
עוד מפנה מנהל הארנונה לפסק דינו של בית המשפט בעניין הוצאת הספרים עם עובד בטענה כי במקרה נשוא הערר כמו במקרה שנדון בעניין עם עובד גם גודל הנכס והעובדה כי הפעילות מבוצעת על ידי אדם אחד מצביעים על כך כי אין מדובר בפעילות הדומה לפעילות המתוארת בפסק הדין בעניין ברודקאסט.
לא ראינו אבחנה שכזו בפרשת ברודקאסט ואף נפנה בעניין זה לדברי העד מטעם המשיב במהלך דיון ההוכחות כאשר נתבקש להתייחס לקשר בין גודל הנכס לבין ההכרה בו כנכס המסווג כמלאכה
ותעשייה :
"אני לא יכול לאמר אילו נכסים גדולים יותר חדרי עריכה או אולפנים. כי כל מקרה הוא לגופו"
עוד מפנה המשיב לכך כי הפעילות המתבצעת בנכס אינה עונה על המבחנים שנקבעו בפסק דין רעיונות להבחנה בפעילות ייצורית .
העורר לעומת זאת מנתח בסיכומיוּ את המבחנים שנקבעו בפסק הדין רעיונות וטוען כי השימוש בנכס עוגה על כל המבחנים שנקבעו על מנת שיסווג כפעילות ייצורית.
בעת שהגיש העורר את הסיכומים מטעמו טרם ניתנה הכרעת בית המשפט העליון בעניין ברודקאסט על כן בסיכומיו הוא מסתמך ומפנה לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בעניין זד פילמס, אותו אימץ למעשה בית המשפט בפרשת ברודקאסט.
לאחר שעיינו בעמדות הצדדים , קראנו את סיכומי טענותיהם ובחנו את הטענות הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל.
אנו סבורים (כמו המשיב) כי הפעילות המתוארת בפרשת ברודקאסט הינה "מתחום דומה לפעילות בנכס העורר". אלא שהשכל הישר צריך היה להנחות את המשיב במקרה זה כי אם מדובר בפעילות מתחום דומה ואם המשיב לא הצביע על נימוקים עובדתיים המצביעים על מקום לאבחן עובדתית בין פעילות גמר הפקה לבין פעילות עריכת סאונד הרי שאין צורך להיות דווקני ללא תכלית ויש להחיל את תוצאות פסק הדין בפרשת ברודקאסט גם במקרה זה.
די לעיין בניתוח אותו עורכת כבוד השופטת דפנה ברק ארז בסעיפים 33-38 בכדי להביא להכרעה ברורה גם במחלוקת שבפניינו. כל שנדרש הוא להחליף את המונח עריכת סאונד במונח "פוסט פרודקשיון" ולצלוח אחד לאחד את המבחנים שנבחנו בפסק הדין בהתייחס לקריטריונים שנקבעו בעניין רעיונות.
עדות העורר ביחס לאופי הפעילות בנכס וההסבר ביחס לפעילות עריכת סאונד שכנעה אותנו כי מדובר בפעילות הזהה לפעילות של גמר הפקה ("פוסט פרודקשיין") והתיאור העובדתי של הפעילות בנכס עונה על המבחנים שנקבעו בפסק הדין רעיונות.
נפנה גם לנימוקים הנוספים עליהם הצביע בית המשפט בפרשת ברודקאסט כרלבנטיים גם בענייננו (תכלית ההקלה, סיווג היסטורי וסיווג ספציפי מול סיווג שיורי).
בשים לב לעמדת המשיב בתשובתו להשגה לפיה יש לסווג את הנכס בסיווג אולפן הקלטות ומאחר ואין מחלוקת כי אין מדובר באולפן הקלטות מתקבלת למעשה השגת העוררת לשנת 2015 ובקשתו לחיבי את הנכס כחדר עריכה.
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל.
משלא נתבקשנו לעשות כך- אין צו להוצאות .
ניתן בהעדר הצדדים היום 4.7.2016.
בחתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
/\ 7
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו''ד גדי טל
(3
קלדנית: ענת לול
שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' : 140012656
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'/ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: סיפי אם שירותי מחשב בע"מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
העוררת הגישה ערר בגין נכסים בהן היא מחזיקה בשטח כולל של 416 מ"ר בו היא מחזיקה ברחוב מנחם בגין 37 תל אביב בטענה כי יש לאחד את כלל הנכסים בהם היא מחזיקה לנכס אחד ולחייבם תחת סיווג "מלאכה ותעשייה" ולא תחת סיווג "בנינים שאינם משמשים למגורים " או "מחסנים" .
בהשגתה טענה העוררת כי עד ליום 15.7.2014 החזיקה העוררת נכס סמוך הנמצא באותו הבניין ובאותה הקומה אשר בגינו חויבה בסיווג תעשייה ומלאכה בשטח של 151 מ"ר.
העוררת טענה בהשגתה כי שינוי הסיווג עם המעבר לנכס החדש בוצע ללא הצדקה ומבלי שחל שינוי בפעילותה.
העוררת טענה כי יש לסווג את כלל הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה שכן בנכס נעשה שימוש למעבדה לתיקון מחשבים ללא פעילות שיווק ומכירה וכי גם המחסן מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך תיקון המחשבים.
בסעיף 1 לתשובת מנהל הארנונה להשגה (מיום 15.3.15) לא חולק למעשה מנהל הארנונה על השימוש הנעשה בנכס אלא טוען כי אין לסווגו בסיווג מלאכה ותעשייה :
"ראשית יצוין, כי הפעילות הנעשית בנכסים כגון :תיקון ציוזד מחשוב, אחסנת מחשבים וחלקי חילוף חדשים למחשבים, אינה עולה בקנה אחד עם הגדרת הסעיף הנ"ל , דהיינו אין המדובר בבית מלאכה"
ביחס לבקשת העוררת לאיחוד הנכסים השיב מנהל הארנונה :
"לשם איחוד הנכסים עליהם להיות מאוחדים פיזית אינטגרלית עם כניסה משותפת" ודחה את בקשת העוררת.
המשיב לא השיב לטענת העוררת ביחס לשינוי השומה לעומת הנכס הסמוך אשר חויב בסיווג מלאכה ותעשייה עד ליום 15.7.14 .
בכתב התשובה לערר טען המשיב בעניין זה כי אין מדובר באותו הנכס ועל כן לא חלה על המשיב חובת ההוכחה כי חל שינוי עובדתי או משפטי ביחס לשימוש בנכס הנוכחי לעומת הנכס הקודם.
"המשיב לא סטה אם כן מכל החלטה , לא שלו עצמו ולא של ערכאה שיפוטית אשר בחנה את מצב השימוש בנכס ..."
ביום 22.12.2015 ובעקבות הדיון המקדמי (שהתקיים בפני ההרכב בראשותה של עוה"ד שלומית ארליך ביום 1.12.2015) הודיעה העוררת כי היא הרחיבה את פעילותה בנכס וכי נוספו לשטחה שטחים בשטח של 217 מ"ר אשר סווגו על ידי המשיב בסיווג "בנינים שאינם משמים למגורים".
העוררת ביקשה לצרף גם שטחים אלה לערר שהגישה.
ועדת הערר קיבלה את הודעת העוררת והורתה למשיב לבצע ביקורת בנכס .
התיק נקבע לשמיעת ראיות והצדדים הביאו ראיותיהם בדרך של תצהירי עדות ראשית.
בהסכמת הצדדים אוחדו העררים לשנות המס 2015 ו2016 .
בעלי הדין הביאו ראיותיהם כאמור בדרך של תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע לדיון הוכחות ליום 6
להלן הממצאים העובדתיים כפי שעלו מדיוני הועדה, תצהירי הצדדים ועדותם בפנינו :
* סה"כ מחזיקה העוררת בשטח של 633 מ"ר המסווג כדלקמן: 521 מ"ר בסיווג משרדים ועוד 2 מ"ר בסיווג מחסנים.
*= ע"פ תצהיר עד העוררת בהתייחס לחלוקת הנכסים לחיובי הארנונה, מתחלק הנכס
לשימושים לפי החלוקה הבאה :
6 משרדים- 181 מ"ר
6 שטחי המעבדה - 80+ 36+304+32 וסה"כ 452 מ"ר
* בסיכומים התנגד המשיב לכלול במסגרת הערר את השטחים ה"נוספים" אשר עליהם הצביעה העוררת בהודעתה מיום 22.12.2015 בטענה כי שטחים אלה לא נכללו בכתב הערר אלא שבעניין זה על העוררת ליהנות מהספק שכן היא הגישה הודעתה לוועדת הערר ויו"ר הועדה הגב' שלומית ארליך הורתה למשיב לערוך ביקורת בנכסים אלה בעקבות הודעת העוררת . המשיב לא התנגד ומכאן ניתן להסיק כי הצדדים הסכימו לכך שהערר יתייחס גם לשטחים אלה.
* העוררת משמשת כמעבדה לתיקון מחשבי לנובו, טושיבה ופוג'יצו. החברה אינה עוסקת במכירות או שיווק , לקוחות החברה מופנים אליה מיצרניות המחשבים והן אלה שנושאות בעלות התיקון. כפי שהעיד עד העוררת "מרבית הכנסות החברה אינן מתקבלות מלקוחות הפוקדים את הנכס".
>= עד העוררת העיד ועדותו לא נסתרה כי פעילות העוררת בנכס הקודם לא הייתה שונה מהפעילות בנכס נשוא הערר. יש לקבוע כי טענה זו נכונה חלקית שכן מעדות עד העוררת עולה בוודאות כי בנכס הקודם לא נעשה שימוש למשרדים בשטח של 181 מ"ר ושימוש זה נוסף רק עם המעבר לנכס נשוא הערר ואף לאחר מכן.
* ע"פ דוח ממצאי הביקורת וההערות שנרשמו על תרשים המבנה שטח קומת המרתף משמש בעיקרו לתיקון מחשבים, שטח קומת המרתף מינוס 2 משמש לאחסנת מחשבים חדשים ופירוק מחשבים תקולים, חלק נוסף משמש לאחסון חלקים חדשים ועמדת מחסנאי (ראה לעניין זה התרשימים שצורפו לדוחות ממצאי הביקורת מטעם המשיב ולתשובת עד המשיב בחקירתו על תצהירו)
*+ לדוחות ממצאי הביקורת מטעם המשיב צורפו תמונות התומכות בטענה כי בשטחים הנזכרים לעיל מבוצעות פעולות לתיקון מחשבים. נראות עמדות תיקון , ציוד תיקון, אחסון חלפים, כלי עבודה לתיקון, ועמדות המאכלסות טכנאים. (למעט שטח של 181 מ"ר כאמור להלן) .
*+ העוררת טענה וטענתה זו לא נסתרה כי בשטח בגודל של 304 מ"ר מועסקים כ 40 טכנאי מחשבים , בשטח של 112 מ"ר מבוצעת פעילות תיקון ואחסנת חלפים שם יושבים 2-3 טכנאי מחשבים ובשטח של 36 מ"ר קיים מחסן חלפים .
* ביחס לשטח של 181 מ"ר טענה העוררת כי בשטח זה מבוצעת קבלת שיחות לתיאום הגעת או מסירת מחשבים וכן משרדו של עד העוררת. העוררת הפנתה לתמונה ביחס לשטח זה (נספח ט לתצהיר עד העוררת) - יש לקבוע כי ההתרשמות מהתמונה והאמור בתצהיר ביחס לשטח זה הינה כי בשטח זה לא מבוצעת פעילות לתיקון מחשבים או אחסון חלפים אלא פעילות משרדית (אשר העוררת טוענת לגביה כי היא מהווה חלק בלתי נפרד משירותי תיקון המחשבים).
למעשה מבקשת העוררת כי נכריע בשתי סוגיות :
האחת האם רשאי היה מנהל הארנונה לשנות מהחלטתו הקודמת אשר התייחסה לנכס קודם בו החזיקה העוררת ולחייבו בסיווג שונה על אף שלטענתה עם המעבר שלה לנכס חדש לא חל שינוי בפעילותה.
השנייה האם יש לאחד את כלל נכסי העוררת לנכס אחד ולסווגם בסיווג מלאכה ותעשייה או לחילופין לחייב חלק של 181 מ"ר מסך שטחי העוררת בחיוב משרדים ואת יתרת השטח בחיוב מלאכה ותעשייה.
נציין כי בסיומו של דיון ההוכחות הניחה הועדה בפני הצדדים קווים כלליים להסדר אשר יביא לידי ביטוי מחד את העובדה שהנכס שהיה בחזקת העוררת בעבר סווג בסיווג תעשייה ומלאכה על פי
החלטות המשיב ומאידך את השינוי שחל בשימוש בחלק מהנכס .
ביום 2.5.16 התקבלה הודעה מהמשיב כי לאחר שבחן את הממצאים שבתיק אין בידיו לקבל את הצעת העוררת לסיום המחלוקת בין הצדדים.
בהתאמה הורינו לצדדים לסכם את טענותיהם ומכאן החלטתנו.
נכריע תחילה בטענה לפיה אין המשיב רשאי לסטות מהחלטות קודמות שלו ביחס לסיווג שקבע בשנים קודמות ללא שום נימוק וללא נסיבות המצדיקות סטייה מהחלטותיו הקודמות :
אין חולק ביחס לכלל לפיו על המשיב הנטל לשכנע כי נתקיימו נסיבות מיוחדות, עובדתיות או משפטיות המצדיקות סטייה מהחלטות קודמות שלו בעניין סיווגו של נכס.
הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהסיווג נקבע בסיומו של הליך השגה ו/או ערעור שכן חזקה על המשיב שבחן בקפידה את עמדתו ביחס לסיווג הנכס.
אלא שבמקרה שבפנינו אין מדובר בסיווגו של אותו הנכס.
אין מחלוקת כי העוררת העתיקה את פעילותה לנכס אחר גם אם מדובר בנכס סמוך ממש.
אין מדובר באבחנה טכנית או דווקנית. לו היו נסיבות המעבר מצביעות על העתקת מיקום עסקה של העוררת אחד לאחד לנכס סמוך , באותו ההיקף ותוך שנראה כי השימוש בנכס לא השתנה ניתן היה ללכת במשעול אותו מבקשת העוררת להתוות.
אין זה המקרה.
מעובדות המקרה כפי שעולות מהראיות שהובאו בפנינו, הן מעדותו של עד העוררת והן מממצאי הביקורת של המשיב ניתן לקבוע כי העוררת העתיקה את עסקה לנכס הסמוך בשל שינוי בפעילותה.
שינוי הנוגע להיקף הפעילות וכפועל יוצא מכך היקף השטחים הנדרשים לפעילותה.
לפיכך יש לדחות את טענת העוררת כי במקרה זה מנוע המשיב מלשנות את החלטתו הקודמת ביחס לסיווג שטח של 151 מ"ר בסיווג מלאכה ותעשייה.
יחד עם זאת יש לתת משקל ראייתי לעובדה שהמשיב בחן בשנת המס 2010 את פעילותה של העוררת בנכס הסמוך לנכס נשוא הערר ומצא כי יש לסווג שטח של 151 מ"ר ממנו בסיווג מלאכה ותעשייה.
עובדה זו, שאין חולק עליה , תובא במסגרת הראיות והשיקולים אשר ישמשו אותנו בעת בחינת טענת העוררת לשינוי הסיווג של הנכס בו היא משתמשת היום , כולו או חלקו.
בקשת העוררת לאחד את כלל נכסיה תחת נכס אחד בשטח של 633 מ"ר :
העוררת מבקשת לקבוע כי בנכס כולו מתבצעת פעילות אחת מהותית והיא מעבדה לתיקון מחשבים.
העוררת אינה מרחיבה בנקודה זו . היא לא הוכיחה קשר ישיר בין השטחים המשמשים לאחסנה ו/אוּ למשרדים לבין החלקים אשר לגביהם אין מחלוקת כי הם משמשים כמעבדה לתיקון מחשבים.
אומנם העוררת טוענת על דרך השלילה כי לא נעשית בנכס פעילות שיווק או מכירה אולם בשעה שהובאו ראיות ביחס לשימוש בחלקים שונים של הנכס לאחסנה ו/או פעילות משרדית הנטל על העוררת להוכיח כי מדובר בפעילות אינטגראלית לפעילות לתיקון מחשבים ונטל זה לא הורם.
במיוחד הייתה צריכה העוררת להסביר כיצד הרחיבה את פעילותה בשטח של 181 מ"ר למשרדים והרחבה זו עדיין מהווה חלק אינטגראלי מאותו העסק שעשה שימוש בנכס הסמוך כאשר היא מקפידה לטעון כי לא חל כל שינוי בפעילות העסק עם המעבר לנכס החדש -
השינוי , עליו אין עוררין, במסגרתו נוספו שטחים לעסקה של העוררת ובהם נעשה שימוש משרד' , עומד בסתירה לגרסת העוררת לפיה בכל חלקי הנכס נעשית פעילות כחלק ממעבדת תיקון המחשבים כפי שהיה בעבר (הגם שבעבר לא הוכר כל שטחה של העוררת כשטח המשמש כמעבדה).
אומנם בסעיף 23 לתצהירו מבקש עד העוררת להצביע על השילוב בין החלקים השונים שבנכס לבין התהליך הכולל של תיקון המחשבים במעבדה אולם לאור השינוי בפעילות העוררת היה על העוררת להביא ראיות מוצקות יותר לכך שבחלק המשרדי ו/או בחלק המחסן נעשית פעילות הקשורה בתיקון המחשבים הן בדרך של תצהירים רלבנטיים נוספים ו/או ראיות מתחום הנהלת החשבונות ו/או ראיות מקצועיות אחרות.
לפיכך הגנו קובעים כי העוררת לא הצליחה לשכנע אותנו כי יש לאחד את כלל חלקי הנכס תחת יחידה אחת וטענתה בעניין זה נדחית.
בתי המשפט נדרשו לשאלת פיצול נכס "רב תכליתי " לשימושים שונים פעמים רבות ובעניין זה אומצו שני מבחנים, שאינם מהווים רשימה סגורה: בחינת קיומה של זיקה בין היחידות השונות, שאם היא קיימת אז יש לראות במתקן הרב התכליתי נכס אחד לצרכי סיווג הארנונה. ומבחן הבוחן האם השימוש בחלק ספציפי של הנכס הכרחי למהות העיקרי של הארגון בנכס ולמימוש תכליתה.
ראה לעניין זה את פסק דינה של כבוד השופטת אחיטוב בעמ"נ 233/06 תכפ סוכניות 1993 בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת"א בו עורכת השופטת דיון במבחנים הנ"ל ובפסקי הדין שדנו וקבעו הלכות בעניינים דומים. (בעיקר פרשת "דשנים" ופרשת "אחוזת ראשונים").
כאמור לא מצאנו כי העוררת הרימה את הנטל ולא הוכיחה כי קיומה של יחידת הטלמרקטינג ו/או החלק המשרדי ו/או היחידה בה מאוחסנים מחשבים חדשים הכרחית לקיום פעילות העוררת בשאר חלקי הנכס או בכדי לקיים ארגון בעל זיקה בין יחידותיו השונות. פיצול בין היחידות לפיכך במקרה זה לא יהווה אקט מלאכותי.
טענתה החלופית של העוררת לפיה יש לפצל את הנכס לשניים - 452 מ"ר בסיווג בתי מלאכה ו 181
מ"ר בסיווג משרדים:
כאמור בראשית החלטתנו לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לשימוש שנעשה בכל אחד מחלקי הנכס כי אם בפרשנות שיש לייחס לסיווג זה וכפועל יוצא מכך לסיווגו על פי צו הארנונה.
אין חולק על כך שנכס 2000161569 משמש למעבדה לתיקון מחשבים .(304 מ"ר)
אין חולק על כך שנכס 2000161594 משמש לאחסון מחשבים חדשים ולפירוק מחשבים תקולים.
(80 מ"ר)
אין חולק על כך שנכס 2000161344 משמש לאחסנת חלקי חילוף חדשים למחשבים (32 מ"ר).
אין חולק על כך שנכס 2000161045 משמש כדלפק קבלה ושטח לאחסון חלפים . (36 מ"ר)
אין חולק על כך שנכס 2000161544 משמש למוקד טלפוני, משרד מנכ"ל , עוזרת מנכ"ל ופקידות, מנהלת חשבונות ואחסנת מחשבים חדשים.(181 מ"ר).
מאחר ולא מצאנו כי יש לראות בכל היחידות המתוארות לעיל חלק מנכס אחד אינטגרלי הרי שיש לדחות הערר ככל שהוא מתייחס לנכס 2000161544 בו נעשה שימוש למשרדים ולמוקד טלפוני וכן לדחות הערר ביחס לנכס 200061594 המשמש לאחסון מחשבים חדשים ולפירוק מחשבים תקולים.
העוררת לא הצליחה להוכיח כי בשני נכסים אלה נעשה שימוש שיש לסווגו כמלאכה ותעשייה , ממילא גם לא ניתן לקשור בין סיווגו של הנכס הקודם לנכסים אלה.
שונה התמונה ביחס לשימוש אותה עושה העוררת בנכס מס' 2000161569 המשמש למעבדה לתיקון מחשבים .(304 מ"ר), בנכס מס' 2000161344 המשמש לאחסנת חלקי חילוף חדשים למחשבים (32 מ"ר) ובנכס מס' 2000161045 המשמש כדלפק קבלה ושטח לאחסון חלפים . (36 מ"ר).
ביחס לשלושת הנכסים האלה הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל ויש לסווגם בסיווג "מלאכה ותעשייה".
עדותו של עד העוררת ביחס לשימוש ביחידות אלה לא נסתרה וכבר אמרגו לעיל כי אין מחלוקת בין הצדדים כי בשטחים אלה נעשה שימוש כפי שקבענו לעיל.
אינגו מקבלים את עמדת המשיב לפיה ביחידות אלה נותנת העוררת שירות לחברות המחשבים השולחות אליה את המחשבים לתיקון.
אופי העיסוק במעבדת התיקונים , העובדים המקצועיים, כלי העבודה והתמונות שצולמו בביקורות שערך המשיב מוכיחות כי ביחידות אלה נעשית פעילות שיש לסווגה כמלאכה,
את המחשבים מתקנים טכנאי מעבדה בצורה ידנית ו/או באמצעות מכשירים והם מבוצעים עבור לקוחות החברות שרכשו מחשבים ונפל בהם פגם.
לא מצאנו כי העובדה שתמורת התיקונים משולמת על ידי החברות המשווקות מכשירים אלה בארץ משליכה על אופי השימוש בנכס.
אנו מסכימים עם ב"כ העוררת כי הגדרת השימוש בנכס כמתן "שירותי תיקון למחשבים" מהווה הגדרה מלאכותית שכל מטרתה להימנע מסיווג השימוש בנכס תחת סיווג מלאכה ותעשייה.
המסקנה במקרה זה נקבעת בהתאם לעקרונות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בפרשות מישל מרסייה ובעניין אליהו זוהר (עמ"מ 2503/13).
בפסק הדין בעניין אליהו זוהר קובע כבוד השופט מזוז:
" בניסיון להתוות את המאפיינים של "מלאכה" מזה ו"שירותים" מזה, ואת ההבחנות ביניהן, נראה לי שניתן לצייר את שני הסיווגים הנ"ל, יחד עם הסיווג "תעשיה", על ציר אחד - כאשר בקצהו האחד מצויה "תעשיה", בקצה הנגדי מצויים "שירותים", ובתווך מצויה ה"מלאכה".
נכס המשמש ל"תעשיה", מאופיין, ככלל, בכך שמתקיימת בו פעילות ייצור (ייצור מוצר מחומר גלם), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור. מפעל תעשיה מאופיין גם בכך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פי הזמנה של לקוח קצה ספציפי.
לעומת זאת, הנכסים המשמשים לענפי ה"שירותים" הם נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, ככלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי ("צווארון לבן"), כגון עורך-דין, רואה-חשבון, רופא, יועץ פיננסי וכדומה.
בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגורית הנכסים המשמשים ל"מלאכה", אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהם מאופיינים במרכיב "שירותי" של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין "תעשייתי", במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים ("צווארון כחול"), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשיים ("צווארון לבן"). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכים חשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של פעילויות הנחשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנזכרים בהגדרה המילונית של "בית מלאכה" (נגריה, מסגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכה שהשירות שניתן בהם ללקוחות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.
פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי ארנונה בסיווג של "מלאכה"
או "בית מלאכה".
האם במקרה של המעבדה לתיקון מחשבים דוגמת העסק נשוא הערר שבפנינו מתקיימת פעילות המאפיינת שילוב של עבודת כפיים עם מיכון מקצועי מתאים כדוגמת נגריה מסגרה וסנדלריה או עסק המספק שירות אישי ללקוחותיו הנוטה יותר לכיוון של בעלי מקצועות חופשיים ?
המשיב סיווג את הפעילות הנעשית בנכס לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה שכותרתו "בגינים שאינם משמשים למגורים" תחת הגדרה זו נקבע "לרבות משרדים, שירותים ומסחר".
לא מצאנו כי טענת המשיב לפיה מרכז הפעילות המבוצעת בנכס נוטה לשירותים נכונה במקרה זה שכן לא הוכח כי ביחידות הנ"ל המימד של הענקת שירות הינו במרכז הפעילות. לדעתנו השירות שניתן בנכס הינו בעל מאפייני "תעשיה" במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות עובדי כפים מקצועיים.
בהתייחס לבר"מ 4021/09 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' מישל מרסייה שם קבע בית המשפט מבחנים חדשים להגדרת "בית מלאכה" : מבחן ההגדרה המילונית, מבחן התכלית הסוציאלית ומבחן האחידות הפרשנית.
מקובל עליגו טענת העוררת במקרה שבפנינו כי בחלק מהנכס נשוא הערר מבוצעת מלאכת כפיים, שכן גם מדוח ממצאי הביקורת עולה כי בנכס מתבצעת בשטחים הנ"ל מלאכת כפיים לצורך ביצוע תיקוני המחשבים ו/או הרכבה שלהם לאחר התיקון .
באשר למבחגים שנקבעו בפסק הדין בעניין מישל מרסייה. לאור ההסכמה בין המשיב לעוררת על כך שביחידות אלה מבוצעת פעילות של תיקון מחשבים אין צורך לבחון את מבחן הפרשנות המילונית.
6
ביחס למבחן תכלית החקיקה, הרי שעל אף שמדובר בתעשיית המחשבים אשר על פניו גראית "זוהרת" יותר מענפים מסורתיים כמו סנדלריה או נגרייה , בסופו של יום מדובר גם במקרה זה בביצוע עבודה אשר מתקין צו הארנונה התכוון להקל עם העוסקים בה בהיותה עבודת כפיים ושירות חיוני לאזרחי העיר.
בעניין מבחן האחידות הפרשנית העוררת צרפה כנספח ו' לתצהיר העד מטעמה צווי הרחבה מענפי המלאכה והתעשייה אשר מהן עולה כי הצו ההרחבה בענף תעשיית המתכת החשמל והאלקטרוניקה חל גם על עובדי מעבדות לתיקון מחשבים וציוד היקפי.
מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כדלקמן:;
דין הערר ביחס לנכס 2000161569 המשמש למעבדה לתיקון מחשבים .(304 מ"ר) להתקבל . נכס זה יסווג בסיווג "מלאכה ותעשייה".
דין הערר ביחס לנכס 2000161344 המשמש לאחסנת חלקי חילוף חדשים למחשבים (32 מ"ר)
להתקבל. נכס זה יסווג בסיווג "מלאכה ותעשייה".
דין הערר ביחס לנכס 2000161045 המשמש כדלפק קבלה ושטח לאחסון חלפים . (36 מ"ר)
להתקבל. נכס זה יסווג בסיווג "מלאכה ותעשייה".
דין הערר ביחס לנכס 2000161544 המשמש למוקד טלפוני, משרד מנכ"ל , עוזרת מנכ"ל ופקידות, מהלת חשבונות ואחסנת מחשבים חדשים.(181 מ"ר) להידחות . נכס זה יסווג בסיווג "בנינים שאינם משמשים למגורים".
דין הערר ביחס לנכס 2000161594 המשמש לאחסון מחשבים חדשים ולפירוק מחשבים תקולים.
(80 מ"ר) להידחות. נכס זה יסווג בסיווג "מחסנים".
בשים לב לתוצאות החלטתנו, אין צו להוצאות.
תוצאות הערר יחולו על שנות המס 2015 ו - 2016 .
ניתן בהעדר הצדדים היום 4.7.2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013509 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'/ר: עו"ד אלון בדוק
חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו''ד גד
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]