החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 15 לפברואר 2016

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כב בשבט תשעו

מספר ערר: | 09:58 / 140013556

מספר ועדה: | 11326

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: קיסלוב סופיה,קיסלוב קיי ליאורה,קיסלוב פרימרמן תאה עזה

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר יימחק ללא צו להוצאות.

אם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)/התשל|ז/- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האנשָךְנט של המשיב.

גיתן והודע במכוזות הצדדים היום 01.02.2016. 1

יו"ר: עו"ד צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: מירית צחי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140012928 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ה אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: רוסק שמואל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

עניין לנו בערר שהגיש העורר על התלטתו של מנהל הארנונה לדתות את השגתו של העורר בעניין שני חיובים הקשורים בנכס בו הוא מתוּיק ברחוב סמולנסקין 4 תל אביב : שטת חנייה שחויב בארנונה ושטח אשר מעליו מוצב גגון בכניסח לנכס .

בכתב הערר אותו הגיש העורר העלה העורר שת טענות כנגד התלטת המשלב לדחות את השגתו:

ביחס לחיוב בשטח החנייה טען העורר כי התניה היא עבור נכה, בעל המשרד (העורר) ועל כן יש לפטור אותה מארנונה. עוד טען העורר כי שטח החנייה הינו 44.5 מ"ר ולא 55 מ"ר כטענת המשיב.

לטענת העורר המשיב טעה וחישב בתוך שטח התנייה את דרך הגישה למשרד ווו הסיבה לפער בשטח לתיוב.

טענתו השנייה של העורר בכתב הערר מתייחסת לחיוב העורר בארנונה בגין סככה המוצבת בכניסה למשרד ומגינה לטענתו מפני תפצים כבדים הנופלים מדירות השכנים מלמעלה.

המשיב דחה את שתי טענותיו של העורר :

בכתב התשובה לערר טען המשיב כי אין רלבנטיות לעובדה כי מנהל המשרד חינו נכה בעל תעודת נכה שכן אין בצו הארנונה פטור או הנחה מארנונה בעילה צו. עוד טען המשיב כי ממצאי הביקורת בנכס העלו כי השימוש בחנייה הינו של באי המשרד ו/או עובדיו ולא רק של מר שמואל רוסק בעל תעודת הנכה.

המשיב התייחס לטענה בדבר טעות בשטח לחיוב וקבע כך :

*יהעירייה עלכת ביקולת בנכס בה נמצא כי שטת החנייה מתוחס בשרשדת ברזל , בגדר ובשלט *יחנית פדטית// ובכולו חנו מכוניות עוד יובהר כי לאחר שנערכה הביקולת ונמצא בה כי השטת המכ לא חויב ועל כן גם לא נמדד בעבר נשלחה מדידה לנכס ובהתאם לה נקבעו תשריטי המדידה המצייב /

באשר לחיוב הסככה טען המשיב כי הסככה נכללת בהגדרת בניין על פי צו הארנונה ומשאין מחלוקת כי העורר עושה בה שימוש יש לחייב שטת זה בארנונה בלי קשר למטרה למענה הוצבה הסככה או לשימוש בה.

ביום 9.11.15 התקיים דיון מקדמי בפנינו במסגרתו נשמעו דבריהס של הגבי רוסק ומר יורם שליו מטעמו של העורר.

מר שליו הודה כי הרכביט שצולמו במסגרת הביקורת שערך המשיב בנכס הינם רכבי המשרד .

מר שליו העלה טענה חדשה באותו הדיון לפיה מאחר ומדובר בבניין המיועד למגורים אין לתייב את שטת החנייה בארנונה.

גברת רוסק חצרה על הטענה כי הגגון אמור למנוע נפילת חפצים מהקומות העליונות על באי המשרד ולמעשה יש לראות בו מסתור כביסה.

בסיומו של הדיון קבענו כדלקמן:

*למעשה אין מתלוקת עובדתית בין תצדדים למעט שאלת שטת התנלית. אנו נאפשר לעולרת לצרף לס!כומיה מפת מדילה של החניה התומכת בעמדתה למשיב :תאפשר להגיב בסיכומין.

החלטה תננתן על סמץך כתב הערל, כתב התשובת הנספתים לכתבי הטענות וסיכומי הצדדים?

ביום 18.1.2016 ולאור הסכמת הצדדים הורינו כי תוצאות ערר וה יתולו גם על שנת חמס 2016.

לאחר שעיינו בכתבי הטענות על נספחיהס , בדברי בעלי הדין בדיון מיום 9.11.15 ובסיכומי הצדדים תגענו למסקנה כי דין הערר להידתות ( למעט בשאלת השטת לחיוב התנליה):

ביחס לחיוב בשטת החנליה-

העורר לא הניח תשתית כלשהי לטענתו כי שטת חנייה אשר בעל הזיקה הקרובה לו ביותר נושא תעודת נכה, פטור מארנונה.

לא זו אף זו , אין מחלוקת כי שטת החנייה נשוא הערר אינו משמש רק את בעל תעודת הנכה כי אס את המשרד הסמוך לשטת החנייה.

נציג העורר בדיון הודה בכך מפורשות והתמונות שצולמו בעת הביקורת מדברות בעד עצמן.

בנסיבות אלה אין וה ראוי לנישום לעשות שימוש בתעודת נכה בעת שהוא עותר לקבל פטור מארנונה ומוטב היה לו העורר היה נמנע מלעשות שימוש בטענה זו שמא ייחשב הדבר לשימוש ציני.

בנסיבות הממצאים העובדתיים שאינם במחלוקת בתיק זה לפיהם השימוש בחנייה נעשה על ידי באי המשרד, נדחית הטענה כי יש לפטור את שטת החנייה מחיוב הארנונה בשל היותו חלק משטח חנליה של בניין מגורים (הגם שטענה גו מהווה הרחבת חזית פסולה ).

ביחס לשטח לחיוב . העורר צירף לסיכומיו מפת מדידה שנערכה ביום 24.11.15 על ידי מודד מוסמך.

על פי מפה זו שטח החנייה הכולל מורכב משני שטחים שהופרדו בקו מקווקוו בתשריט המודד.

שטת של 43.3 מ"ר בו מודה העורר כי נעשה שימוש לחנייה ושטת נוסף צמוד לשטח זה בשטח של 1 מ"ר עליו נרשם בתשריט המודד שטח מעבר.

המשיב בסיכומיו התייחס לתשריט שהוגש על ידי העורר וצורף לסיכומיו וטען כי שטת החנייה אותו מבקש העורר להפתית הינו שטח חניה המצוי בצידה הימני של מכונית מסוג רנו המצולמת בביקורת מטעם המשיב מתאריך 7.12.14 ושטת ה נמצא בתוך שטח החנייה המתוחס בשרשרת , לפיכך טוען המשיב כי אין מדובר בשטח הרתוב, ובשל כך הוא שטח בר חיוב.

עיינו פעם נוספת בתשריט שצורף לתשובת המשיב לערר ובתמונות שצורפו לדותח ממצאי הביקורת.

עולה מהם כי השטח הצמוד למדרגות הכניסה למשרד אכן משמש לתנייה אולם לא נמצא בתמונות ואף אין הגיון בטענה כי שטח השביל המוביל למדרגות הכניטה למשרד משמש לתנייה.

הן מהטעם ששטת זה תוסם את שביל הגישה למדרגות והן בשל רוחבו של שטת זה. התמונות תומכות בטענת העורר בעניין זה. לא עולה מהן שימוש בשטת הגישה או בשביל הגישה לחנייה.

לאור האמור לעיל מתקבל טענת העורר לפיה יש להפתית משטח החנייה שתויבה.

מצאנו לפיכך כי יש לתקן את השטח בו חוליב העורר בגין החנליה לשטח של 43.3 מ"ר כמצוין בתשריט המודד שהגיש מיום 24.11.15 .

באשר לטענת העורר בעניין הסככה שחויבה בכניסה לנכס.

בעת הדיון בערר העלתה הגבי רוסק טענה כי אין מדובר בסככה כי אס במסתור כביסה.

העורר בסיכומיו דבק בטרמינולגיה המוצעת על ידי הגבי רוסק ומכנה את הסככה כמסתור כביסה.

לא למיותר לציין כי העורר לא טען וממילא לא הניח תשתית עובדתית לכך כי בסככה נעשה שימוש כמסתור כביסה.

הוא שב על טענתו כי הסככה משמשת כטסככה המגינה מפני נפילת תפצים או עציצים הנופלים מדירות השכנים המצויות מעל הכניסה למשרדו.

שטח הטככה שחויב עונה על הגדרת שטת בניין בסעיף 1.3.1 לצו הארונונה בו נקבע במפורש כי בשטת בניין יכללו ייסככוניי.

אין מחלוקת עובדתית כי השימוש בסככה נעשה על ידי העורר בכניסה לעסק שלו.

הטענה כי מדובר בסככה המגינה מפני נפילת חפצים מהדירות שממעל לדלת הכניסה לעסק של העורר אינה רלבנטית.

חיוב בארנונה אינו מושפע מהצידוק לשימוש בבניין או מהצורך בשימוש בו כי אם בשל השימוש בשלעצמו.

אם אכן ממוקמת דלת הכניסה לעסקו של העורר באזור החשוף לסכנת נפילת חפצים , עציצים או מוגנים כטענתו הרי שעליו לטפל בהסרת המפגעים האלה אשר ספק רב אס הסככה המצולמת בתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת יכולה לסייע בהגנה מפני הפגעים החמורים עליהם העורר מצביע.

מכל האמור לעיל דין הטענה כי אין לחייב את שטח הסככה בארנונה להידתות. העובדה כי המשיב לא חייב שטח גה בעבר אין בה בכדי לסייע לעורר.

לאור האמור לעיל דין הערר להידחות למעט ההפחתה בשטח חיוב החנייה כאמור לעיל.

משלא נתבקשנו לעשות כן , אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 1.2.2016.

בהתאם לסעיף 23(ב) לתקנות בתי משפט לענלינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 85 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם ה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ב יי

לו'יר: עויידך\אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ען'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייגי ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תארי : כבבשבט תשעו

מספר ערר: | 13:04 / 140013403

מספר ועדה: | 11306

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: יעקובוב ציון-חי

-1 ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.02.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז\- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האיצערנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צזוק אלון חבר>-עו"ד ובו"ם-לו' אבשלום חבן: עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: עגת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : כג בשבט תשעו

מספר ערר: | 09:59 / 140012666

מספר ועדה: | 11307

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר: כהן שלום

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

העורר ובני משפחתו מנהלים עסק של מכירת כלי בית בשטח של כ- 50 מ"ר.

לעסק צמודה חצר סגורה משלושה כיוונים שמעליה קירוי פלסטיק. שטח החצר 16 מ"ר, היא משרתת את העסק בלבד, ורק למחזיקים בנכס אפשרות גישה אליה דרך פתח אחורי בחנות.

המשיב לאחר שבשתי ביקורות שערך מצא פריטים שנמצאים בנכס הם בחלקם פריטים שנמכרים בחנות ובחלקם אריזות, חייב את הנכס כחנות. לדברי העורר בעדותו מדובר באשפה שמתעכבת בחצר עד לפינויה.

כך או כך הוועדה מצאה שהחצר, בלי ספק, משרתת את הנכס, משמע את החנות. נוסיף כי גם אם פה ושם נמצאים בחצר פריטים של בעל הבית או משהו שהושלך אליה מבחוץ, או אשפה שמצפה לפינוי אין הדבר משנה את העובדה שהחצר-הנכס משרת את החנות, כחלק ממנה.

לדעתנו ראוי היה ששיעור הארנונה על החצר בדומה לבתי קפה ומסעדות יהיה גמוך יותר מאשר התשלום המלא, אך לא מצאנו בסיס לכך בצו הארנונה. גם לא מצאנו כי ניתן לחייב את הנכס כקרקע תפוסה.

לפיכך ולמרות מצבם הקשה של המחזיקים בנכס כפי שתואר בפנינו, איננו יכולים להושיע אותם בכלים שעומדים לרשותנו.

אנו נאלצים לדחות את הערר. נוסיף כי אנו ממליצים בפני המשיב, בין אם באמצעות ויתור מושכל על חלק מתקופת החיוב, או בדרך אחרת כפי שימצא לנכון, יקל על העורר לשאת בנטל התשלום.

ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 02.02.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גרא קהוד חברעעו"ד רא סעיד 1"ח אלרון יצחק

הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג בשבט תשעו

מספר ערר: | 12:58 / 140013421

מספר ועדה: | 11307

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העוררים: סריסקי נירה, סריסקי חנן

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

העורר קיבל פטור לפי סעיף 330, אלא שהפטור הסתיים בטרם הושלמו לטענת העורר כל השיפוצים בנכס. לאחר בדיקה שנערכה ביום 15/6/15 החליט המשיב שלא להאריך את הפטור.

העורר מבקש לקבל פטור עד ליום 30/8/15. לדעתנו אין הצדקה להיעתר לבקשתו במלואה.

עם זאת, אין מחלוקת שבמועד הביקורת עדיין לא היה בנכס מטבח, עובדה שפוגמת בשימוש בו.

מצאנו לנכון איפוא להאריך את הפטור שניתן ע"י המשיב לעורר ב- 30 ימים נוספים משמע עד ליום 5 בלבד. ארכה זו די בה ויותר כדי להתקין מטבח בדירה.

לסיכום, הערר מתקבל בחלקו ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בהיעדרות הצדדים היוּם 02.02.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מגנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

רל בוח אלרון יצחק

יו"ר: עו"ד גְהא אהוד חבת; עו"צ/ריחאן סעיד

-הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה .\

בללית. שליד עיריית תל אביב - יפו / ערר מס' 140010446

בפני חברי ועדת הערר:

לייך; עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

חבר: ךויח יצחק אלרון

העוררת: 1. מגדל הפרקליטים בע'ימ

2 ע.מ.ר.ב.ר בע''מ

- ה נגדי

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

המחלוקת

נשוא הערר הם 2 נכסים, האחד, מספרו 2000389780 בשטת 1 מ"ר המותוק על ידי עוררת 1, והשנל נכסי מסי 200394771 בשטח של 216 מ"ר שמוחוק ע"י עוררת 2. שני הנכסים נמצאים בקומה 1 בבניין ברתי הברזל 10, ושניהם מסווגים כיבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

המחלוקת המהותית שנותרה בין הצדדים - כפי שיפורט להלן - נוגעת לתיוב חדרי השירותים הקומתיים בארנונה. לטענת העוררות, מאחר ואין בקומה מחזיק יחיד שמחזיק 80% ויותר מהשטחים הלא-משותפים, אין לחייב אותם - מכוח חוראת סע'

1 ת) לצו הארנונה - בארנונה בגין שטח השירותים שבקומת.

ההשגה והערר

7-7

העוררות הגישו למשיב השגה בלום 4. בהשגה היו 3 חלקים: תיוב שטחים משותפים, שטח גג או מרפסת וחדרי שירותים קומתלים.

המשיב השיב להשגה במכתב מיום 5.3.14. במכתבו התייחס חמשיב רק לעוררת 1, למרות שההשגה הוגשה מטעם שתי העוררות -- שתולקות ביניהן קומה - באמצעות עורך דין אחד.

בעררן שהתקבל ביום 10.4.14, העלו העוררות טענה ביחס לתוצאות החסר שפורט בסע' 4 לעיל. בנוסף, הן טענו שהמשיב לא התייחס בתשובתו לטענותיהן על חיוב חדרי השירותים. לטענתן, ךי בטעמים אלה בדי שהערר יתקבל.

בכתב התשובה שלו שנתקבל ביום 4 ושכלל גם בקשה למחיקה על הסף, דחת המשיב את טענות הסף של העוררות. בעניין המרפסת ציטט המשיב את החלטתה של ועדת הערר [בראשות עו"ד אמיר לוי] בערר מסי 140008074 שדחתה את הטענה בעבר, וצייו כי העוררות לא הצביעו על כל שינוי שחל במצב העובדתי, שמצדיק שנוי של ההחלטה. מטעם זה ביקש המשיב שהערר בענייץ וה ודתה על הסף. בסיפת תשובתו התייחס העורר גם פישטחים משותפים נוספים', ונימק מדוע יש לחייב אותם בארנונה.

עב

7 ביום 2.9.14 התקיים דיון בערר בפני מותב בראשותו של עו"ד צדוק אלון. בהתלטתו מאותו יום מחק המותב את טענות העוררות בעניין המרפסת, תוך ציון העובדה שעל ההתלטה בערר הוגש ערעור לבית המשפט המחולי.

8 אשר לשתי טענות האתרות - טענות הסף של העוררות וחדרי השירותים הקומתיים -

התליט המותב לקבוע את הערר להוכתות.

9 ביום 15.1.15 הגישו הצדדים בקשה משותפת לביטול דיון ההוכתות ולקביעת התיק ישר לסיכומים. הוועדה קבלה את הבקשה, והצדדים, לאחר דחיות ועיכובים, הגישו את סיכומיהם.

0. הטענות, כפי שהן יפורטו להלן, מובאות מתוך סיכומי הצדדים.

טענות סף

1. העוררות העלו שתי טענות בעלות אופי מקדמי או חיצוני למחלוקת המהותית שביניהן.

הראשונה, שהמשיב בתשובתו לא השיב להשגה של עוררת 2 [אלא רק לזו של עוררת 1], ועל כן, דינה של ההשגה של עוררת 2 להתקבל מהטעם הצה; והשנייה, שתשובתו של המשלב הייתה כללית ולא התייחסה לטענה באשר לחדרי השירותים.

2. המשיב בסיכומיו השיב על שתי טענות אלה וכן על התוצאות שיכולות לנבוע מקבלת איזו

מהן.

3. הוועדה ההליטה לדון במחלוקת המהותית שבין הצדדים תחילה, ולהידרש לטענות

המקדמיות בשלב שני.

חיוב של שטחים משותפים באונונה

4. הוראת סעי 1.3.1(ח) לצו הארנונה קובעת: ''שטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו

משמש למגורים, לא *חויב, למעט בניין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק על ידי מחזיק אחד'י [להלן יהסעיף).

5. בשטח הקומה נשוא הערר מחציקות שתי העוררות. אין חולק שהבניין והקומה אינם

משמשלים למגורים. אין גם חולק שלא עוררת 1 ולא עוררת 2 מחזיקות ב-80% מהשטח הלא משותף.

6. העוררות טוענות, בהתבסס על הסעיף, כי שטח חדרי השירותים, בדומה לשטחים

המשותפים האחרים בקומה [מדרגות, מסדרונות ומבואות] פטור מארנונה מכוח הטעיף.

לטענתן, אין שוני לעניין זה, בין תדרי השירותים לבין יתר השטחים המשותפים. אלה גם אלה אינם חלק מהשטח הלא משותף של אחד מהעוררות מחציק בו.

7. לעומתן טוען המשיב, כי יש שוני בין שני סוגי שטחים אלה. י'אין חולק כי לובי, חדרי

מדרגות ומסדרונות בבניין נחשבים כשטתים משותפים. שטחים אלה הינם הכרתיים בבניין בו מצויות מספר יחידותיי. לעומת זאת, לשיטתו, ילא כך לגבי חדרי השירותים הקומתיים. חדרים אלה אינם מתתליבים מאופי חבניין ככולל מספר יחידות ... העובדה שהם ממוקמים מחוצה [לנכס], ומשמשים את כלל המחזיקים בקומה, אינה משנה ממעמדס והיי. [סיכומי המשיב בסעי 23).

דיון והכרעת

8. לאחר עיון בטענות שני הצדדים ושקילתן החלטנו לקבל את הערר ביחס לחדרל

השירותים.

9. הוראת הסעיף הינה ברורה ועולה מלשונו. הסעיף נוקט לשון יישטח משותף*י ואינו מחלק

את השטח הזה לתת-סוגים, בבחינת זה פטור וזה אינו פטור. אילו רצה מנסח הצו

להבחין בין חדרי שירותים לבין מבואות, פרוזדורים וגרמי מעלות מן הסתט שהיח עושה כן.

המשיב מעלה טענות מטענות שונות שאינן בלשון המעטה משכנעות אותנו. הוא מבקש להיבנות מהגדרות מתחום הנדליין, מזיקות שבין נכסים ומשתמשים ועוד.

לדעתנו, בנוסף לקריאה שאנו קוראים את הסעיף כאמור בסעי 10, יש נימוק נוסף לדתיית טענתו של המשיב. מקריאת הסעיף עולה גס שהמחוקק לא התעלם מכך שחדרי שירותים, לחבדיל משטתים משותפים אחרים, לעתים הם חלק מהנכס ולעתים הס חיצוניים לו.

מטעם זּה, לדעתנו, נקבע על ידו שכאשר יש מחזיק אחד ל-80% ומעלה מהנכס, הוא יתויב בארנונה, כאילו היה השטת המשותף [בדרך כלל) הלק מהנכס שלו.

מכלל יהן' וה אתה שומע ילאוי מצלצל ביחס לכל פרשנות מצמצמת לסעיף הפטור הזה.

מעבר לדרוש *וסף כי יש להנית שיפרופילי המשתמשים במדרגות ובמסדרונות דומה, מטבע הדברים, לזה של המשתמשים בחדרי השירותים. משמע, שלא ניתן להסיק, כפי שהמשיב מבקש, כי קיימת ציקה תזקה יותר של המחציק לחדרי השירותים, מאשר לשטחים המשותפים האחרים. גס באלה וגם באלה משתמשים אותם בני אדם ובאותס שיעורים פתות או יותר.

נוכתח החלטתנו לקבל את הערר איננו מוצאים לנכון לדון והכריע בשאלות שהגדרנו כמקדמיות בסעי 11 לעיל.

לא נעשה את מלאכתנו כהלכה אס לא נעיר על כך שהעוררות חרגו מכל מה שהתרנו באשר לאורך הסיכומים. אילו חיינו דוחיסם את הערר היינו מטילים עליהן הוצאות כבדות. עס זאת, להגביל שהחלטנו לקבל את הערר, איננו פוסקים לטובתן הוצאות.

לסיכום, הערר מתקבל ביתס לחדרי השירותים ללא צו להוצאות.

ניתן והודע ביום 2.2.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 :ום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(שדרי בוועדת ערר), תשל"ץ-1977, תפורטס החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד ג

אהוד רו"ח אלרון יצחק

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140013183

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: | רבץ השקעות בע"מ

- נגד.-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

נשוא הדיון היום נכס בן 37 מ"ר, ברח' בן יהודה 1 (בניין מגדלור) חשבון לקוח מס' 10703176, מספר חוזה 570341.

בדיון שנערך בפנינו ביום 5.1.16 נטען על ידי העוררת כי אין לה כל זיקה לנכס, כי למיטב ידיעתה המחזיקה בנכס היא חברת עופרן והיא מבקשת שהחיוב שהוטל עליה יבוטל.

ב"כ המשיב ציינה כי החיוב הוטל על העוררת מכח הבעלות, ואף התחייבה להציג נסח טאבו המעיד על כך.

ביום 5.1.16 קבלה הוועדה החלטה שמחייבת את המשיב להמציא לה בתוך 7 ימים נסח טאבו המעיד על הבעלות על הנכס, וכן המליצה הוועדה למשיב לערוך ביקורת ולזהות את המחזיק בנכס ואת המועד בו החל להחזיק בו, מכח הסכם שכירות, ככל שזהו מצב הדברים.

מאחר ועד היום לא הוצגה בפנינו ראשית ראיה הקושרת את העוררת לנכס אנו מחליטים לקבל את הערר, ללא צו להוצאות, בנוסף, אנו מותירים לשק"ד המשיב למצוא את המחזיק בנכס ולחייבו כדין בארנונה.

גיתן והודע ביום 2.2.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וזכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרל דול בוועדת ערב) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו'וד גרא אוד בר: רו"ח אלרון יצחק

ריחאן סעיד

קלדנית: עגת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו ערר מס' 140010336 בפני חברי ועדת העררי

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העורר: עו"ד קפלן צבי

‎ -‏ נגד.

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

בענייגנו הודיע מטעם המשיב מתאריך 10.1.2016, ובה בקשה להורות על חיוב הנכס כמפורט בה, וסגירת התיק, ללא חיוב בהוצאות.

ביום 19.11.14 החלטנו לדחות הערר להטיל על העורר לשאת בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪.

החלטתנו התבססה על סירוב שיטתי של העורר, בדרך של הערמת קשיים, לאפשר למשיב לסייר בנכס, וכן על איחור בהגשת הערר.

העורר ערער לבית המשפט על החלטתנו. ביום 1.7.15 ניתן (ע"י כב' השופטת יהודית שטופמן) פסק דין בהסכמה שהתיק יוחזר לוועדת הערר שתדון במכלול טענותיו של העורר.

ביום 8.10.15 נקבע דיון בפני הוועדה במותב בראשות עו"ד מאור יהודה. העורר לא התייצב לדיון ולא נמצא בתיק אישור מסירה.

ביום 3.11.15 התקיים דיון מקדמי נוסף. בדיון נוכחו שני חברי ועדה בלבד, והעורר ביקש שהדיון ייערך בפני הרכב של 3 חברים. כמו כן, הסכימו הצדדים על עריכת ביקורת נוספת בנכס.

ביום 8.12.15 התקיים דיון מקדמי נוסף, למרות שטרם נערכה ביקורת בנכס, גם דיון זה נערך בהרכב חסר. רובו של הדיון עסק בשאלת התיאום של ביקורת בנכס מטעם המשיב. בסופו התיק נקבע לתזכורת פנימית ליום 15.1.16.

ביום 10.1.16 התקבלה ההודעה הנ"ל ברישת ההחלטה לאחר שביום 5.1.16 נערכה ביקורת בנכס. אנו נאתרים לבקשה ומורים על חיוב הנכס כך:19.89 מ"ר יחוייבו כמשרד ו- 37.89 מ"ר יחוייבו כמגורים, וזאת החל מיום 1.1.14 ואילך.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע ביום 2.2.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 :וס מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ין"ך: עו" וד חבר; עו"ד ריחאן סעיד

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך :| כד בשבט תשעו

מספר ערר: | 13:42 / 140013393

מספר ועדה: | 11308

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: עבאס ויסאם

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

עפ"י אישור המסירה בתיק העורר זומן באמצעות בא כוחו המיופה כח עפ"י יפוי כח המצוי בתיק.

במסגרת הערר נדון נכס ברחוב יגר עקיבא 7 בת"א. העורר טען כי הופתע לקבל מכתב לפיו הוא מחויב בתשלום ארנונה בגין הנכס למרות שמעולם לא גר בנכס או בת"א.

העורר טען כי חוזה השכירות שהוגש לעירייה והוצג לו במסגרת ההתכתבות עם העירייה הוא מזויף.

כן טען כי מבדיקה שעשה ברשם החברות, חברת ירש החוחית בע"מ היא חברה מפרת חוק וככל הנראה מדובר בחברת קש משנת 2004. העורר טען כי הוא תושב כפר כנא מאז ומתמיד וצרף תמצית ממרשם האוכלוסין לפי המען שלו בכפר כנא. העורר טען כי יש לבטל את החיוב שהוטל עליו בגין הנכס.

המשיב טען בכתב התשובה כי מדובר בחוב מיום 09/04 ועד ליום 04/06 בסיווג מגורים.

המשיב טען כי העורר לא הגיש השגה במועד בהתאם לחוק ומשכך יש לדחות את הערר. כמו כן נטען כי מדובר בשומות בגין שנים עברו והן מוחלטות וסופיות. בנוסף נטען כי העורר נרשם על סמך חוזה שכירות והודעה על חילופי מחזיקים ואין למנהל הארנונה או לועדת הערר סמכות לדון בטענת זיוף.

בכל מקרה המשיב פעל בהתאם להוראות החוק כמתחייב ממנו.

מעיון בחומר שהוגש לנו עולה כי המשיב קיבל הודעה על חילופי מחזיקים מתאריך 14/9/04 כאשר הדייר הנכנס הוא העורר. כמו כן צורף הסכם שכירות עם פרטי העורר ובחתימתו. העורר לא התייצב לדיון וטענותיו בדבר כך שמעולם לא שכר את הנכס לא הוכחו. לא די בהגשת תמצית רישום ממרשם אוכלוסין בדבר כתובתו אשר עניינה כתובתו של העורר נכון למועד הוצאת תמצית הרישום.

אין בסמכותנו ובאפשרותינו לדון בטענת זיוף ובכל מקרה העורר לא עמד בנטל כלשהו להוכחת טעגת איני מחזיק. המשיב פעל בהתאם להוראות 325 ו- 326 לפקודת העיריות ופעל לרישום העורר בהתאם להודעה לחילופי מחזיקים שנמסרה לו.

נעיר כי העורר אף לא התמודד עם טענת המשיב כי לא הגיש השגה במועד מוקדם יותר ועל פני הדברים יש ממש בטענות המשיב בדבר הגשת השגה באיחור.

בנסיבות העניין אנו דוחים את הערר. עם זאת אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 03.02.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) הווש 7 תפורסם החלטה זו באתך האינטרנט של המשיב. / - ,

יו"ר: עו לוי אאיר חבר: דר' ריי);זיו, רו"ח חברה?

שם הקלדנית+

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מטפר ערר: 140011517 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

חבר: דייר ציו רייך, רו"ח

העורר: יעקב מודזגברשוולי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. ערר ה הוגש בעניינו של נכס ברחי מקווה ישראל 4 בעיר.

טענות העורר

2 במסגרת כתב הערר טען העורר כי מדובר בנכס המפוצל לחנות וליחידת מגורים. מתתילת שנת 2005 הגישה חברת באוהאוס שמכרה את הנכס לעורר, בקשה לקבלת היתר בניה לביצוע

עבודות בבניין. בקשה זו כללה שימוש חורג בקומת הבניין ממסחתר למגורים. בעקבות היתרי

בניה שניתנו בעניינו של הנכס, בוצעו עבודות בניה בהיקף גדול. ביום 11.3.08 ניתן טופס 4.

3 העורר טען כי בסוף שנת 2009 לאחר סיום העבודות והפיכת החנות כנכס שראוי לשימוש היא

הושכרה לשוכר בשם ריאד בדארנה. שוכר זה החציק בחנות שנה אחת ומאז ועד היום מחויק

בחנות שוכר אחר - פהד בדארנה. העורר טען כי יש לבטל את חוב הארנונה בגין החנות עד לסוף שנת 2010 ולחייב את השוכרים בתשלום ארנונה: את ריאד עבדאללה מאוקטובר 2009

ועד אוקטובר 2011 ומנובמבר 2011 ואילך את פהד בדארנה.

עוד טען העורר כי הגלריה שבנכס הפכה ליחידת מגורים וביום 7.11.10 היא הושכרה לחברת

ארד טורט וסתר בע"מ על פי חווּה שכירות. העורר טען כי התברר לו שהשוכרת הפרה את

חוזה השכירות ולא מסרה לעירייה הודעה בדבר מחזיק לפי סעיפים 325-326 לפקודת העיריות [נוסת חדש] (להלן: ייפקודת העיריותי). העורר טען כי הוא תושב חוצ המתגורר בארהייב וחוא הסתמך בתום לב כי המחזיקה תפעל כפי שסוכם ביניהם בהסכם אולם העובדה שלא נמטרה הודעה מתאימה לעירייה אינה צריכה לעמוד לו לרועץ. העורר טען כל אי מסירת ההודעה אינה יכולה לפטור את המחזיק בתשלום ארנונה ויש להסב את החיוב על

שמה של השוכרת ולבטל את החיובים שהוטלו עליו.

טענות המשיב

המשיב הגיש כתב תשובה ובקשה לדתיית הערר על הסף. לטענתו ההשגה הוגשה באיחור ומשכך, דין הערר להידחות על הסף. המשיב טען כי העורר לא הגיש הודעה בדבר שיפוצים ובניה שבוצעה בנכס והיעדרו של טופס 4 אינה מספרת למתן הפטור.

בכל הנוגע לחנות, נטען כי העורר לא הגיש לעירייה הסכם שכירות וטענתו אף לא הועלתה במסגרת ההשגה. כן נטען כי גם חוזה השכירות שצורף לעניין יחידת המגורים שתחילתו בחודש נובמבר 2010 אינו יכול לסיייע לעורר משלא עמד בהוראות סעיפים 325-326 לפקודת העיריות ועל פי העקרונות שנקבעו לעניין וה בפסיקה.

מסגרת הדיון בערר

.10

ביום 2.3.15 קיימה הוועדה דיון בהשתתפות הצדדים. הדיון התקיים בהרכב חסר בהסכמת הצדדים. לאתר שמיעת הצדדים קבענו כי תחילה תכריע הוועדה בטענה המקדמית בדבר איחור בהגשת השגה בגין תובות ארנונה עד לאוקטובר 2009 נציין כי בייכ העורר טען כי הערר יתמקד רק בטענות הפטור כנכס לא ראוי לשימוש ולא בטענה בדבר שינוי מחזיקים.

השאלה שעמדה בפנינו הייתה האם יש לדחות את הערר על הסף בהתייחס לטענת העורר לקבלת פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות מפברואר 2005 ועד לדצמבר 7 וזאת בשים לב לעובדה שפנייתו הראשונה בעניין הייתה רק ביום 18.6.14, כ-7.5 שנים לאחר שהסתיימו השיפוצים.

ביום 5.5.15 ניתנה על ידינו התלטה בה קבענו כי משחלף המועד להגשת השגה, השומה חלוטה ודין הערר להידחות על הסף בכל הנוגע לטענות העוררת בדבר קבלת הנכס נכס לא ראוי לשימוש לשנים 2005-2007, ביטול חיובים ביחס לדירה בגין התקופה שמחודש דצמבר 7 ועד לאוקטובר 2010 בטענה כי הדירה לא הייתה ראויה לשימוש והעברת חיובי הארנונה ביחס לדירה בגין התקופה שמחודש אוקטובר 2010 ועד בכלל עייש השוכרת חבי ארד טורס וסחר בע"מ.

משכך, החלטנו לדחות את הערר על הסף בכל טענות העורר, למעט בשאלה האם יש מקום לסווג את יייתידת המגורים'י נכס 2000155535 בסיווג מגורים לשנת 2016 בניגוד לאמור בהחלטת המשיב.

לאור התלטה צו ניתנו הנחיות להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וביום 14.10.15 קיימנו דיון הוכחות במהלכו נחקר אביו של העורר על תצהירו. בייכ העורר ויתר על תקירה נגדית של המצחיר מטעם המשיב.

בתום הדיון נקבע התיק להגשת סיכומים בכתב ומשהוגשו, התיק בשל להכרעה.

דיון ותברעת

ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחזיקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.

רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע'ימ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4) 778,

5 (1992) נקבע על ידי בית המשפט כך:

'... מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן

מכלול של שירותים לתושבי העיר'י.

סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשניע- 1992

קובע את הטמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

'(א) | מועצה תטיל בכל שנת כספים אונונה כללית על

הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי

יחידת שטח בהתאם לסוג הנכט, לשימושו ולמקומו, ותשולם

בידי המחזיק בנכס.

(ב) השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומים

מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על

כל אחד מסוגי הנכטים, וכללים בדבר עדבון סכומי הארנונה

הכללית... /

לענייננו רלוונטיים שני סעיפים מתוך צו הארנונה של עיריית תל אביב:

א. סעיף 2 לצו הארנונה אשר דן בסיווג בניינים המשמשיסם למגורים.

ב. סעיף 3.2 לצו הארנונה אשר דן בסיווג העסקי, יבנייניס שאינם משמשים למגורים לרבות

משרדים, שירותים ומסחר'י.

בתצהירו, תאר אביו של העורר את השתלשלות העניינים מאז רכישת הנכס. אביו של העורר טען כי בהתאם לבקשה למתן היתר בניה שהוגשה על ידי העורר ביום 23.11.06 התקבל ביום 8 היתר בניה שבמסגרתו ניתן היתר לשימוש תורג ממסחר למגורים עבור יתידת דיור אחת בת 3 תדרים וחדרי שירותים. בעקבות היתר הבניה ולאתר קבלת טופס לבניין, החלו לבצע עבודות בחנות ובקומת הגלריה.

בסיומן של העבודות שבוצעו, הושכרה הגלריה לתברת ארד טורס וסחר בע"מ (להלן: ''חברת ארד טורס'') ביום 7.11.10 על פי חואה שכירות שצורף לתצהיר.

נציין כי בתצהיר נכללו טענות שאינן רלוונטיות עוד לסוגיה שעומדת בפנינו לאור התלטתנו מיום 5.5.15.

.16

.|8

חינה כי כן, מבחינה עובדתית הטענות שהוצגו מצד העורר הן:

א. ניתן היתר לשימוש חורג ממסחר למגורים.

ב. נתתסם הסכם שכירות מיום 7.11.10 בין העורר לחברת ארד טורס.

מעיון בהסכם השכירות מיום 7.11.10 בין העורר לחברת ארד טורס עולה כי מטרת השכירות היא ''לצורך השכרת הדירה כחדרים נפרדים ו/או כמיטות לפי שעה ו/או יום או כל תקופה אחרת כדומה לאכסניה ו/או מלונית ו/או דירת מגורים'י.

נציין כי לפי ההסכם מי שנושא בתשלום הארנונה הוא השוכר, דהיינו חברת ארד טורס, אולם לא הוגשה בקשה לשינוי מחציק ואף לא הוצג בפנינו תצהיר או עדות מצד חברת ארד טורס בדבר השימוש שנעשה בנכס.

בעדותו נשאל אביו של העורר על העובדה שעלתה מדוח הביקורת מטעם המשיב, לפיה יש בכל אחד מהחדרים מקרר קטן, קומקוס חשמלי ומעין פינת קפה. הוא חשיב כי הוא משכיר את הנכס, כאשר יש במקום ציוד של השוכר. הוא השיב כי הוא :ודע שהשוכר נותן לאורתים שלו לגור שמה, הוא בעצמו גר שס ועובדים שלו לפעמים ישנים שס. עוד נשאל אביו של העורר על כך שבכניטה יש אינטרקום שמחובר לכל אחד מהחדרים אולם הוא השיב כי אינו יודע למה משמש האינטרקום.

כאמור, בייכ העורר ויתר על חקירה נגדית של המצחיר מטעם המשיב. בדוח הביקורת שצורף לתצהירו צויין כי בקומת הקרקע נראו פינת המתנה עס שולחן קטן ומספר כיסאות, מכונת כביסה, כלי ניקוי וארון. בקומת הגלריה נראו מספר חדרים כאשר בכל חדר נראו מיטות, טלויוּיות, מקרר קטן, כיסא, שולחן, קומקוס חשמלי ומתלה לבגדים ללא בגדים. בכל אחד מהחדרים בנכס קיים חדר רחצה ושירותים. לא נראה מטבח בנכס. בקומת הכניסה ובחדרים נראה אינטרקום.

בבתינת כלל העובדות שהוצגו בפנינו התלטנו לדחות את הערר. מטעם העורר הוגש רק תצהיר של אביו שהאמור בו ותשובותיו בחקירה הנגדית כלל לא הוכיחו כי השימוש שנעשה בנכס חוא מגורים. נהפוך הוא. התברר כי מדובר בנכס שהושכר למטרת השכרה של חדרים לפי שעה, יום וכדומה כמלונית. ניתן לראות ואת גס על פי התמונות שצולמו בנכס על ידי המצהיר מטעם המשיב. וגם על פי האמור בהסכם השכירות.

2. לא הוכח כי המקום משמש למגורים על כלל המאפיינים של שימוש למגורים אלא התברר כי

מדובר בעסק להשכרת חדרים לתקופות קצרות כמלונות. הדברים באו לידי ביטוי גם באופן מפורש בהסכם השכירות, לפיו מטרת השכירות היא ''לצורך השכרת הדירה כחדרים נפרדים ו/או כמיטות לפי שעה ו/או יום או כל תקופה אחרת כדומה לאכטניה ו/או מלונית ו/או דירת מגורים'י.

3. לעניין טענת העוררת בדבר ההיתר לשימוש חורג שניתן לו ממסחר למגורים, הגם שעולים

ספקות לגבי הרלוונטיות של היתר זה ביחס לנכס נשוא חערר כפי שטען המשיב בסיכומים מטעמו, אין בהיתר זה כדי לבסס את טענתו לסיווג מגורים כלל, שכן לו לא נעשה בפועל שימוש למגורים, אזי לא פעלו על פיו וממילא חסיווג לצורך הארנונה ייקבע על פי חשימוש בפועל ובעניינו מדובר בשימוש עסקי להשכרת חדרי אירוח כמלונית.

64 אשך על כן אנו דוחים את הערר.

5. בנסיבות העניין, יחוייב העורר לשלם למשיב הוצאות בסך של 1,000 ₪.

ניתן בהעדר הצדדים ביוט 3.2.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יוט מיום קבלת ההחלטה.

4 3 2/

לו'יר:עו"ד אמנר לוי חברה]: עו רלי קדם חבר: דייר זיו רייך, רו"ח

שס הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | כט בשבט תשעו

/ 6"(

מספר ערר: | 13:44 / 140014040

מספר ועדה: | 11310

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: דיו פלוס בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאור הסכמת הצדדים ומבלי שהצדדים מוותרים על טענה אחרת הנוגעת לנכסים אחרים התקבל הערר חלקית בלבד באופן שהחיוב יפסק ביום 29/11/15.

החלטה זו חלה על שנת המס 2015 בלבד.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.02.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האעטרנט של המשיב.

)\ \ 4-7

יו"ר: עו"ד 1 אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו'יד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140011676 שליד עיריית תל אביב- יפו 07

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ה אבשלוט לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: א.א. מים אופנה אנרג'י בע'יימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטת

ענינו של ערר צה בסיווג נכט המוחוק על יד העוררת בשטח כולל של 251 מ"ר ברחוב לוינסקי 2 תל אביב.

העוררת הגישה השגה בעקבות החלטת המשלב לשנות את סיווג הנכס ממלאכה ותעשליה לבניינים שאינם משמשים למגורים.

העוררת טוענת כי חיא עושה שימוש בנכט לייצור בגדי נשים . העוררת דחתה את עמדת המשיב לפיה בנכס מתבצעות פעולות מכירה ושיווק ובהתייחס לתמונה שצולמה בביקורת עליה שלט בו צוין יימכירותיי הפנתה העוררת לכך כי השלט עם הכיתוב מכירות מפנה לחדר אחר בו נעשית המכירה ללקוחות.

בכתב התשובה הפנה המשיב לביקורת שנערכה בנכט ביום 11.6.14 בטענה כי מממצאי הביקורת עולה תמונה אתרת מצו המתוארת על ידי העוררת וכי בנכס לא מתבצעת פעילות יצורית .

*/במהלך הביקורת לא נלאו מכונות מכל סוג שהוא , אלא שנלאו במקום מדפים עליהם מוצגת סחורה , בובות ראווה ולקוחות אשר הגיעו לבחון סתורה לפני דכישתת?

בעת הדיון המקדמי ביום 18.3.2015 טען בייכ העוררת כי הביקור של הפקח מטעט המשיב התבצע בדיוק עת שהמכונות נשלחו לשיפוץ וטען כי העוררת תוכיתח כי למעט התקופה הזו הנכס משמש לתעשליה ומלאכה .

התיק נקבע לשמיעת ראות והצדדים הביאו ראיותיהס בדרך של תצהירי עדות ראשית.

עד העוררת אבי שירקני הסביר בתצהירו כי בעת הביקורת הראשונה שנערכה בנכס על ידי חמשיב ביום 11.6.2014 לא נראו במקום כלים ומכונות כיון שמדובר בתקופת סוף עונה בענף/יתקופה שבמהלכה לא מייצרים ולא מזמינים חומרי גלם חדשים והיא מנוצלת לצרכי התאלגנות ובין היתר לצורך תיקון (טיפול שוטף במכונות והכלים המשמשים לייצוד/,

עד העוררת צירף כנספח אי לתצהירו תעודת משלוח עליה מצויין י<תיקון ושיפוץ כללייי. כמו כן צירף עד העוררת את נספת בי המעיד לטענתו על קבלת מלאי בדים בסמוך למועד התיקון והשיפוצ אשר בו עשתה העוררת שימוש לייצור עס תזרת המכונות מתיקון ושיפוץ שבועיים לאחר הביקורת.

בחקירתו הנגדית נשאל עד העוררת ביחס להפסקה העונתית בפעילות הייצור כאמור בתצחירו.

הוא שינה מגרסתו כפי שבאה לביטוי בתצהירו ותיאר תמונת מצב עגומה יותר ממנה עולה כי בחודשיט רבים במהלך השנה לא מתבצעות עבודות ייצור בנכס .

יי...גם בשטח זה אנחנו לא עובלים כל השנה. עובדים ממש מעט. בערך מ 15 לדצמבר ועד ל 15 בינואד לא עובדים בתקופה הזו...אני לא יכול לקבוע באופן קטגורי מועדים לאורך השנה בהם עובדים או לא עובדים, אנו תלויים בתזמנות ובמצב השוק. אני רק יכול לאמל שבומן הביקורת הראשונה העסק לא עבד והיה בתקופת התאלגנות......

בגדו 2 יש הודשיס שהם חודשים מתים. אני לא יכול להגיד בדיוק כי גם אני לא <ודע. בתודש וני בו הייתה ביקודת לא עבלנו וניצלנו את הזמן להתאלננות ותחזוקה..

היינו 18 חנויות ו 200 עובלים , היום אין את זה, אין עבולת.+

עד העוררת מתאר בעדותו את מצבה העגום של תעשיית ייצור הבגדים בתל אביב ואין זו הפעם הראשונה בא אנו נתשפים לעדויות שכאלה בעת דיונים הנערכים בדתלית השגות של נישומים אשר נהנו בעבר מסיווג מלאכה ותעשייה ומנהל הארנונה מסווגם כיום בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים.

גם במקרה הנדון בפנינו מבוצעות עבודות הגצירה והתפירה מתוץ לעסק, על פי רוב מחוץ לתחומי הקו הירוק.

על פי עדות עד העוררת בעסק מתבצעות עבודות תכנון והדמיה או תפירה על פי הוראות התדמיתנית של המודלים על פיהם יישלחו הבגדים לתפירה לצורך בניית הדגם אף מתבצעות עבודות הגצירה בנכס.

גו כנראה הסיבה לכך שהנכס ששימש בעבר בכל שטתו לעבודות תפירה ו/או גזירה ו/או ייצור משמש כיום גם לאחסנה של תומרי גלס אך גם לאחסנת תוצרת גמורה, תצוגה , הנהלת חשבונות וכיוב.

עד העוררת עצמו מודה:

לתמקוס משמש גט לאחסנה של חומרי גלם ושל התוצלת הגמולה אשר מגיעה מהמתפלות (בלור שזת חלק מעבודתנו.

החבלה לעיתים מבצעת הזמנות של מוצרים גמודים מיצלנים אחרים, אבל זאת לעיתים לחוקות (בכל מקרה הסחורה נשלחת <שלות לחנויות ולא עוברת דרך הנכס שבעלד זה/

לתצהיר עד המשיב צורפה ביקורת נוספת שנערכה בנכס ביום 31.3.2015.

ממצאי הביקורת תועדו על גבי תשריט בו חולקו חלקי הנכס השונים על פי צבעים שונים , לגבי כל חלק נרשמו ממצאי הביקורת והתייחסות נציגי העוררת וכן תמונות רלבנטיות.

בחקירתו הנגדית של עד המשיב לא נסתרו ממצאי הביקורת.

מדוח ממצאי הביקורת הנוספת (שנערכה בעת שגם לשיטתה של העוררת היה העסק פעיל ולא בהשבתה לצורך שיפוץ או תיקון המכונות....) נמצא כי בשטח הנכט המסומן כתול בתשריט עד המשיב מתנהלת פעילות משרדית להנהלת חשבונות.

ביחס לשטח הצהוב טען נציג העוררת במהלך הביקורת כי נעשה שימוש לתדמיתנות ותפירה. עד המשיב אכן צפה בשתי מכונות תפירה אולם אחת מהן לא הייתה מחוברת על פי הדות לחשמל.

עוד דיווח עד המשיב כי יי לא נראה שימוש בשטת הנייל בשעת הביקורת".

אין תולק כי השטח המסומן כתום משמש כחדר תצוגה.

באשר לשטח הורוד- על פי דוח ממצאי הביקורת נראה השטח כשטת המשמש למשרד ולטענת עד המשיב אף כך נמסר לו מנציג העוררת בעת הביקורת.

באשר לשטח העיקרי( 148 מ"ר) המסומן לבן-

ביחס לשטת זה רשם עד המשיב בדוח ממצאי הביקורת כי נראו מחשבים וניירת, ביגוד רב ארוז בניילון על גבי מדפים , בדי לבד על הרצפה ושקי פלסטיק על הרצפה.

עד המשיב רשם מפי נציג העוררת כי בשטת הנייל מתבצעת גצירה של בדי הלבד על גבי שולחן הגזירה ודברי הביגוד הינסם פרטי לבוש שחזרו ממתפרות חיצוניות.

ביחס לחלק המסומן לבן כתב עד המשיב בדוח כי//לא נצפתת מעילות בשטת הנל בשעת הביקודת?. התמונות שצולמו בקשר לשטת הלבן הינן תמונות מספר 28-33 אשר צורפו לתצהיר עד העוררת .

עיון בתמונות אכן מלמד כי מדובר בחלל גדול בו מוצבים מדפים ואף גלילי בד על רצפת חלק מהשטח. לא ניתן לזהות בתמונות מכונות תפירה או מכשור אחר הקשור בתהליך של תפירה או גזירה .

עד המשיב ערך ביקורת נוספת בנכס ביום 26.4.2015 ובהתייחס אליה נרשם בדוח ממצאי

הביקורת כדלקמן;:

**בשעת הביקור נבפה אהרון בתדר המסומן ורוד בשרטוט יושב ליד שולת משללי עם עוד עובד נוסף.

כמו כן בשעת הביקורת לא נצפתה פעללות גזירה על גבי שולהן הגזירת ולא נצפו גזרי בד על הלצפת בשטח הלבן?/

בחקירתו התלייהס עד העוררת לשטת וה :

*השטח המסומן בחצי עיגול הוא שטח של 140 מל הוא משמש לגזרניה ואתסנה של הבדים.

המקום משמש גם לאחסנה של חומלי הגלם ושע התוצרת הגמורת אשד מגיעה מהמתפרות וברול שזה חלק מעבודתנו/

לאחר שעיינו בכתבי הטענות של הצדדים , בתצהירי העדות הראשית שלהם על נספחיהם,

בחקירתס בעת דיון ההוכחות ובסיכומיהס הגענו למסקנות הבאות :

בשטח הכתול המסומן בתשריט (23.57 מ"ר) נעשה שימוש משרדי לצרכי הנהלת חשבונות.

בשטח הכתום המסומן בתשריט נעשה שימוש לחדר תצוגה .

בשטת הורוד המסומן בתשריט (29.09 מ"ר) נעשה שימוש משרדי.

בשטת הצהוב המסומן בתשריט (31.12 מ"ר) נעשה שימוש במכונות תפירה , אולם גם ביחס לכך ההתרשמות היא כי שימוש צה נעשה לעיתיט רחוקות ובעת הביקורת לא נצפה שימוש כוּה.

ביחס לעיקר השטח שבמחלוקת , השטח המסומן לבן ( 140.98 מ"ר) הגענו למסקנה כי עיקר השטח משמש את העוררת לאתסון מוצרים מוגמרים החוזרים לנכט לאחר תפירתס מתו> לנכס ו/או אחסון בדים המשמשים את העוררת . לא התרשמנו כי בשטח זה נעשית פעילות ייצורית.

העוררת לא הניחה תשתית ראייתית המוכיחה אחרת.

המסמכיט שצורפו לתצהיר עד העוררת אינם מוּכיחים כי בשטת וּה או בכלל נעשית פעילות ייצורית.

עצם העובדה כי בנכס או בטופס הפחת של העוררת מופיעות מכונות התפירה אינה מביאה למסקנה כי עיקר השימוש בנכס הינו לתפירה או ייצור מוצרים.

נהפוך הוא, ההתרשמות מעדות עד העוררת הינה כי בצוק העיתים נאלצת העוררת להרחיק את הפעללות הייצורית מעבר לכותלי הנכס ובנכס מתבצעת פעילות משרדית ו/או הנהלת חשבונות או תדמיתנות.

הנה כי כן פרט לתלק קטן מהנכס (החלק המסומן צהוב) יתר חלקי הנכס משמשים לצרכי משרד או תצוגת סתורה או אחסנה.

בפטק הדין בלס 4012/09 בענייין מישל מלס?יה נקבעו שלושה מבחני כניסה להגדרת יימלאכהיי תחת המבחנים המקובלים מפסייד רעיונות , ואלה הם : מבחן המשמעות המללונית, מבחן תכלית מתן ההקלה בצו הארנונה ומבחן אחידות פרשנית.

בעניין מבחן הפירוש המללוני - מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לפנינו הוכח כי בשטת הנכס לא עוסקים עובדי העוררת בייעבודת ידייסיי על פי משמעותה המללונית, התמונות שראינו כמו גס העדויות ששמענו מלמדות כי לא נראו בנכס עובדים העוסקים במלאכת יד ממש, תפירה או גזירה או מלאכת יד אחרת.

באשר למבחן תכלית החוק: העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה בכדי להוכיח כי עיסוקיה

בנכס נכנסיים בגדר אותם מקרים אשר בית המשפט בענלין מישל מרסייה תיאר אותם כבעלי מלאכה מסורתיים שמתת הרווחים שלהם נמוך ושהם עובדים בעיקר בעבודת כפיים ונותנים שירות חיוני לציבור. העוררת אמנם תיארה את מצוקותיה הכלכליות לנוכח התמורות והשינויים בשוק הטקסטיל אולם הסבריה אלה רק ביססו אל ההתרשמות כי בכנס לא מתבצעת עבודה ייצורית או מלאכת כפיים.

העוררת מפנה בסיכום טענותיה למבחנים שנקבעו בפסק הדין בעניין רעיונות לוּיהויה של פעילות ייצורית אלא שהעוררת לא הניחה תשתית ראייתית לתמוך בטענתה לפיה הפעילות המתבצעת בנכס מהווה יצירה של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. גלילי הבד המאוחסנים בחלק מהנכט אינם עוברים תהליך אשר הופך אותם ליש מוחשי אחר וזאת גם אם נקבל את טענת העוררת כי בחלק משטח הנכס מתבצעת פעילות תדמיתנית או גזירה של מודלים. אין בפעילות זו בכדי להוות פעילות ייצורית המשנה את חומרי הגלם והופכת אותם לבד מוגמר הנמכר לצרכן ובכל מקרה אין לפעילות ו משקל מכריע לקביעת סיווג הנכס בערר. העוררת מודה למעשה כל פעילות הגצירה או התפירה אינה מתבצע בנכס. בנכס מאוחסנת ומוצגת תוצרת מוגמרת .

גס אם נגיע למסקנה כי בחלק הנכס המסומן צהוב מתבצעת פעילות של מלאכה או פעילות יצורית הרי שאין בכך בכדי לשנות מתשובת מנהל הארנונה להשגת העוררת.

אין מדובר במקרה זה במבנה רב תכליתי המצדיק לסווג חלקים שונים בנכס בסיווגים שונים.

הנכט הינו יחידה אחת אינטגרלית אשר עיקר השימוש בא הינה לשימוש משרדי או אחסנה או מתן שירותים ורק בחלק קטן מיחידה זו (השטת הצהוב) נעשית , אולי , פעילות למלאכה.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הערר להידחות.

העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪,

ניתן בהעדר הצדדים היום 8.2.2016.

בהתאט תקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלעה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו'יר: עו"ד|אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי 9 גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: | 140012027 שליד עיריית תל אביב- יפו 20

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: סקליוסף

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העורר מתוּיק בשלושה נכסים ברחוב דרך בן צבי 84 בתל אביב . נכטים אלה סווגו על ידי המשיב בסיווג י*בנינים שאינם משמשים למגורים'י.

לטענת העורר יש לסווג את כלל הנכסים בסיווג יימחסנים'י.

הערריט שבנדון אוחדו לבקשת הצדדים בהתלטת הועדה מיום 1.6.15.

להלן הנכסים :

נכס מספר 2000291221 (נכס בשטח כולל של 129 מ"ר)

נכס מספר 2000291246 (נכס בשטח כולל של 129 מ"ר)

נכס מספר 2000291606 (נכס בשטח כולל של 171 מ"ר)

נכט מספר 2000291796 (נכס בשטח כולל של 304 מ"ר) (סווג בעבר בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים, להלן: 'ינכס מסי 3:).

העורר טוען כי יש לסווג את הנכסים נשוא הערר בסיווג מחסנים ולא בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים.

העורר לטענתו עוסק ביבוא ושיווק רכיבי אלקטרוניקה אך אינו מוכר את הסחורה המיובאת ללקוחות פרטיים כי אס לסיטונאים.

העורר טוען כי המרחק בין ארבעת המחסנים ( במקרה אחד כ 300 מטר) מאיין את הטענה בדבר צמידות או רציפות של הנכסים .

באשר לשימוש - טוען העורר כי בשלושה מתוך ארבעת הנכטיס נעשה שימוש למחסן ואילו באחד הנכסיט קיים גם שטח תצוגה ומשרדי העורר , הנהלת חשבונות וכיובי.

לטענת המשיב , אשר דתה את השגת העורר, הטענות בדבר אי צמידות ו/או רציפות בין הנכסיים אינן רלבנטיות שכן מדובר בנכסים הנמצאים באותה הקומה יחד עם 'יהעסק הראשי של העורריי.

לטענת חמשליב די בכך שהנכטיט מצויים באותה הקומה בה מצוי העסק הראשי של העורר בכדי לשלול ממנו את הסיווג כמחסנים.

עוד טוען חמשיב כי המחסנים משמשים את העסק של העורר , לקוחות העורר מבקרים בו והנכט משמש לשיווק והפצה,

בדיון המקדמי ביום 20.5.15 הגדירו הצדדים את המחלוקת:

המשיב הסביר כי השגת העורר נדחתה מאחר ונכסים מספר 1,2,4 נמצאים בקומת העסק - הוא נכט מספר 3.

העורר טען כי נכס מספר 3 אינו עטק כי אם מחסן.

בתחילת דיון ההוכחות ביום 2.11.2015 הודה בייכ העורר כי אין מחלוקת על כך שהנכסים נשוא הערר נמצאים באותה הקומה.

בייכ העורר הבהיר כי טענת העורר נוגעת לחלק מהנכס המסומן מספר 3 , אשר העורר טוען כי הוא חלק מהמתסנים ולא משרד או עסק אשר אותו משרתיט המחטנים.

המחלוקת לפיכך אינה נוגעת רק לפרשנות הראויה שיש לתת להוראות סעיף 3.3.2 לצו הארנונה הקובע את התנאים המצטברים לצורך סיווגם של הנכסים תחת סיווג יימחסניסיי. המחלוקת נסובה גם סביב הגדרתו של העסק המתנהל בנכסים , אס בכלל.

חמשיב טוען כאמור כי עסקו של העורר מתנהל מנכס מספר 2000291796 ואין מדובר בעסק של אחסנה.

לטענת המשיב הנכסים בכללם אינם משמשים לאחסנה בלבד שכן הנכסים משמשים לעסק הראשי של העורר וכי מאחר וכחלק מפעילותו, כפי שהודה העורר ,הוא מליבא סחורה מחוייל פעילות זו מתנהלת אף היא מהנכסים , כמו גט השיווק של הסחורה והפצתה ועל כן אינה מהווה פעילות של אחסון.

הצדדים הביאו את ראיותיהס בדרך של תצהירי עדות ראשית ועדי הצדדים נתקרו על תצהיריהם.

בחקירתו הנגדית ביום 2.11.15 השיב עד העורר בעניין אה כדלקמן:

*יש לנו סוכנים שמסתובבים באוץ....תס שולחים אלינו הזמנה ... בגוש דן אנו מספקים בעצמנו ובסוף היום אנו שולחים באמצעות כץ משלוחים לכל הארץ...כשאני אומר מתקבל אצלנו הכוונה למשלד , שם יש לנו הנהייה מהלקת <יבוא ומעבדה ומקום להכין את כל הזמנות המשלוח...אין למנו משלד במקום אחד, אנו מוכדים לק לסיטונאים...2 לקוחות פרטיים המכילה מתבצעת לק דרך האתר... הסיטונאים מגוש זן מגיעים לפעמים .......בהתייהס לסעיף 16 לתצתירי רק לעיתיט לחוקות לקוחות מגיעים להתלשם מהסחורת.../.

מתשובות העורר בעדותו מבקש המשיב להוכית טענתו כי בנכסים מתבצעות פעולות שיווק ותפצה.

העורר לעומת ואת טוען כי במחסנים מאוחסנת סחורה ואילו הסחורה נמכרת בשטת על ידי אנשי מכירות ללא קשר לפעילות במשרדים.

בדוח ממצאי הביקורת מיום 28.5.14 מצוטט העורר כדלקמן :

*לדברי יוסף השטח המסומן בוורוד הם שטתי המשדד, קבלת והוצאת טהולה וכן מעבדה לתיקון המוצרים שתם מייבאים בשאל השטחים המשמשים כמחסן?

לדוח ממצאי הביקורת צורפו תמונות ותשריט ממנו עולה כי רק בחלק מהנכס הנייל מתבצעת הפעילות המיוחסת למשרדים ו/או מעבדה ו/או הנהלת חשבונות.

לאתר שעיינו בכתב הערר, כתב התשובה, תצהירי הצדדים עדויותיהם והמוצגים שצורפו לתצהיריהם הגענו למסקנה לפיה עיקר העובדות הרלוונטיות להכרעה בערר הנוכחי אינן שנויות

במחלוקת, וגם בשאלות העובדתיות שבמחלוקת (ביקור לקוחות העורר בנכס ומיקום משרדי העוררת) התמונה העובדתית ברורה כדלקמן אלא המינון של ביקור הלקוחות או היקף העבודות

המשרדיות וכן זיהוי ליבת העסק הם שמביאים למחלוקת בין הצדדים :

על פי התשתית העובדתית שהונחה בפני ועדת הערר הן על ידי העורר בתצהיר מטעמו והן בדוייחות ממצאי הביקורת של המשיב עולה כי המחסנים 1,2,4 משמשים לאחסנה.

חלק משטת נכס מספר 3 , החלק המסומן ורוד בתשריט שצורף לתצהיר עד המשיב משמש למשרדי העורר לפעילות משרדית , הנהלת השבונות, תצוגה ומעבדה.

ביתר הנכסים נשוא העררים המאוחדים נעשית פעילות לאחסנה, כך עולה מעדויות העורר ומעדות עד המשיב.

חלק מלקוחות העורר מבקרים לעיתים בנכס, ככל הנראה במשרדים או בחדר התצוגה או במעבדה.

כפי שעולה מהאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדיט היא מחלוקת משפטית, והיא מתייחסת לשאלת פרשנותו של סעיף 3.3.2 לצו הארנונה, כלומר האם המחסנים משרתים את עסקו של העורר הנמצא באותה קומה בהם הס נמצאים, שאם כך הדבר לא ניתן לסווג אותט בסיווג מחסנים

מבחינת לשון צו הארנונה הגענו למסקנה כי הפרשנות אותה מבקש מנהל הארנונה לייחס ללשון צו הארנונה במקרה דנן מתיישבת עס לשון הצו.

הוכת כי העסק של העורר מתנהל בנכס מספר 3 ונמצא כי המחסנים אשר מצויים בקומת העסק משרתים את העסק.

לא ניתן לקבוע מתוך הממצאים העובדתייס שהוצגו לנו כי העסק של העורר מתנהל במקום אחר.

מסקנה כאילו פעולות השיווק וההפצה או ניהול העסק מתבצעות באינטרנט או על ידי אנשי המכירות של העסק ולא בחלק המסומן ורוד מתוך נכס מספר 3 אינה הגיונית.

האם יש לקבל את טענת העורר כי מאחר והשטח המסומן ורוד מהווה רק % 13 מכלל הנכסים נשוא הערר יש לקבוע כי העיקר יילך אחר הטפל ולפיכך יש לסווג את כלל הנכסים כמחסן !

התשובה לכך שלילית מעיקרה . אס תתקבל טענת העורר הרי שבדרך כלל לא תהיה משמעות לקבוע בתנאי השלישי של סעיף 3.3.2 לצו הארנונה שכן מקום בו העסק קטן במידותיו מהמחסנים חמצוייס בקומת העסק (מה שבדרך קורה מבחינה יחסית) , תמיד יסווגו המחסנים כמתסן ולא כפי שהתכוון מתקין הצו בסעיף 3.3.2.

פרשנות נכונה של צו הארנונה, הן מבחינת פרשנותו המילולית והן מבתינת כוונת מתקין צו הארנונה מביאה למסקנה לפיה בעניין נכסים 1,2,6 מדובר בנכסים הנמצאים בקומת העסק אותו הס משרתים גם אס אינם צמודים.

תנאי זה נועד כמו יתר תנאי סעיף 3.3.2 לצו הארנונה לוודא כי בנכסים לא מבוצעות פעולות שיווק של הסחורה המאוחסנת בהם.

בעמיינ 60288-06-13 ש.ה.א. שידותיט תובלה (אחסון בעמ 5 מנהל האלמנה של עיליית תע

אניב קבע בית המשפט :

/... המחוקק הניח גס בהקשל זה, כי אם מדובר במחס( הממוקם באותה קומה בת נמכלת הסחורה המאוחסנת בו, הרי יש חשש ממשי כי פעילות המכירה של הסחורת הזאת תבוצע גס במחסן. חשש כזה לא קלים כאשר הסחולת ממוקמת במקום מרותק מהמקום בו היא נמכלת. כלומר, הפרשנות הטבירה *ותר לסעיף היא כי העסק בו

מדובר ושצריך לתיות מדותק מהמחטן, הוא העסק שהמחסן משלת אותו, העסק שעוסק במכירת הסחורה המאוחסנת....*

סוף דבר , הגענו למסקנה כי דין הערר להידחות שכן לא הוכת כי הנכסים 1,2,4 המצויים בקומת

נכס מספר 3 אינם משרתים את העסק המתנהל בנכס מספר 3.

כאמור לעיל , עולה על סמך הראיות שהובאו בפני ועדת הערר כי הפעילות במחסנים 1,2,4 אינה עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה , המהווים תנאים במצטבר.(הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומה רצופה לו, הנכס אינו משמש לשיווק והפצה, לקוחות אינם מבקרים בנכס, שימושי אחסנה בלבד).

מסקנתנו מתבססת על הפרשנות הסבירה בשים לב לתכליתו של סעיף 3.3.2. המעניק סיווג מופחת לימתסניםי למתסן מופרד המשרת עסק, ולא לעסק עצמו.

העורר יישא בהוצאות המשל: ב בסך 1,000 ₪.

ניתן בהעדר הצדדים היום 8.2.2016.

בהתאם לסעיף 23(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם ה האינטרנט של המשיב.

[

לו'יר: עו"ד אלון צדוק חבר: עו'ד/רו'י/ח אבשלום לול חבר: עו"ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

. תאריך : ל בשבט תשעו

("6

מספר ערר: | 08:25 / 140013871

מספרועדה: | 11311

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: אילוז אושרי, שממה יאיר

-נ ג ד -

מגהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש. ניתן בזה תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.02.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד קניון אורה = / חברה: רו"ח מרמור רונית חברה:

שם הקלדנית: ענת

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‏ : ל בשבט תשעו

6 ](

מספר ערר: | 08:49 / 140011888

מספר ועדה: | 11311

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: יליקובסקי מיכאל

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

1 ניתן בזה תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.

2. הוועדה ממליצה למחלקת הגביה להיעתר ככל האפשר לבקשת העורר לפרוס לתשלומים את

תשלום הארנונה נשוא הסכם הפשרה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.02.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האיגטרנט של המשיב. /

5 |[ גב כ:

יו"ר: עו"ד קניזן אורה חברה: רו"ח מרמור רונית קדם שירלי

שם הקלדנית: |ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ל בשבט תשעו

26|(

מספר ערר: | 11:37 / 140013865

מספר ועדה: | 11311

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: שבניאן ג'משיד

- נה ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזה תוקף של החלטה להסכם שהושג בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.02.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. | 777

5 / כ

יו"ר: עו"ד קניון אורה / חברה: רו"ח מרמור רונית חברה:

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ל בשבט תשעו

מספר ערר: | 12:37 / 140013398

, מספר ועדה: | 11311

* בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: סיאנטרה טכנולוגיות בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

1. כאמור לעיל העוררת לא טרחה להופיע לדיון שנקבע להיום על אף שהודעה בדבר הדיון הומצאה

לה כדין.

2. המשיב הודיע כי לנכס הוענק פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש החל מיום 28/5/15 ועד ליום

5 והעוררת התבקשה על ידו ביום 5/11/15 להודיע לוועדה על משיכת הערר ללא צו

להוצאות. על אף זאת לא הודיע העוררת לוועדה עד היום מאום.

3. בנסיבות העניין כפי שתוארו לעיל אנו מורים על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 09.02.2016.

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית -י קדם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

2 בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140012659 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר :| עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: | רו"ח רונית מרמור

העורר: ברקן שי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1. הנכס נשוא הערר מצוי ברחי י.ל. פרץ 17 תייא, שטחו 217 מ"ר והוא סווג בסיווג בניינים

שאינם משמשים למגורים.

2 העורר טוען כי יש לסווג את הנכס כסטודיו לפיסול. לטענתו הנכס משמש אותו ילעיצוב יחידנייי, המשמש אותו במסגרת אומנותו.

בערר מציין העורר כי התלטת ועדת הערר ביחס לשנים 2013 - 2014 דחתה ערר דומה שהוא הגיש בגין אותן שנים. על החלטה גו הוא הגיש ערעור לביהמייש המחוצי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, אך במועד הגשת הערר טרם נתן פסייד בערעור. העורר ביקש לעכב את החלטתנו בערר דנן עד להכרעת ביהמייש המתוצי בערעור, ולהחיל את פסהייד לכשיינתן, גס על הערר דנן.

3 המשיב טוען כי טענות העורר נדונו בפני ועדת ערר במסגרת ערר קודם שמספרו 140009230 לגבי השנים 2013 -- 2014, שם הכריעה הועדה כי צדק המשיב כשסיווג את הנכס בסיווג בנלינים שאינם משמשים למגורים, ודחתה את טענות העורר שהיו ּהות לטענות שעולות בערר דנו.

המשיב מוסיף כי ביום 5.5.15 התקיים דיון בערעורו של המשיב על החלטת ועדת הערר בערר הקודם (עמיינ 16312-01-15) ובסופו ניתן פסייד הדוחה את הערעור.

בנסיבות אלה טוען חמשיב כי יש לדחות את הערר על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין.

.10

המשליב מוסיף וטוען כי גם לגופו של עניין יש לדחות את הערר בנימוק שהעורר אינו פסל, יצירותיו אינן אומנות, ובנכס לא מתקיימת יצירה אומנותית, כנדרש על מנת לסווגו בסיווג ציירים ופסלים.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 21.7.15 ניתנה לעורר שהות להשיב לטענת המשיב על כך שיש לדחות את הערר על הסף מחמת קיומו של מעשה בית-דין.

בתגובתו העלה העורר טענות חדשות, שלא הועלו בכתב הערר, ובכלל ואת טענה כי חל שינוי עובדתי בשימוש שנעשה בנכס, כמו גם טענה חלופית לפיה יש לסווג את הנכט בסיווג ייתעשייה ומלאכהיי.

המשיב מבקש לדחות את הטענות החדשות שהועלו ע"י העורר בשל היותן הרתבת תזית אסורה, וחוא חוזר וטוען כי יש לדחות את הערר על הסף נוכת קיומו של מעשה בית-דין.

דיון ומסקנות

הטענות שהועלו ע"י העורר בערר דנן, כבר הועלו ונדונו בפני ועדת ערר קודמת בערר

0, אשר דחתה את הערר. ערעור על החלטה זו שהגיש העורר לביהמייש המתוזי בשבתו כבית משפט לענלינים מינהליים, נדתה.

הטענות החדשות שהועלו ע"י העורר בתגובה לבקשה לדתייה על הסף, ובכללן הטענה על שינויים עובדתיים שכביכול חלו בנכס, ובקשה לסיווג חילופי של ייתעשייה ומלאכחיי, מהוות הרחבת חצית אסורה, מאתר שלא הועלו בערר עצמו, לפיכך לא נדרש להן.

לא רק שבערר לא הועלתה טענה כי הל שינוי עובדתי בשימוש הנעשה בנכס, אלא שהעורר אף ביקש להחיל את תוצאות הערעור שהגיש לביהמייש המחוצי, גם על הערר דנן.

משמעות בקשה גו כשלעצמה היא שגם לגרסת העורר, לא היה בשנת 2015 שינוי עובדתי בשימוש שהוא עשה בנכס.

העורר הוא זה שביקש להחיל את פסהייד בערעור, גס על הערר דנן.

אין זה מתקבל על הדעת כי יש להחיל את פסק הדין שניתן בביהמייש המחוצי על הערר דנן רק אם ביהמייש יפסוק לטובת העורר, ואין להתתשב בו אס ביהמייש יפסוק לרעת העורר.

הכלל של מעשה בית-דין מגלם את כוחו של פטק-הדין לשים קץ להתדיינות מסוימת בין הצדדים. מטרתו לייעל את הדיון ולגרום לכיבוד שלטון החוק ומערכת המשפט. משמעותו היא כי משניתן פסק דין סופי בהתדיינות מסוימת, מקים פסק הדין מחסום דיוני בפני בעל דין, הבא להתדיין פעם נוספת בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין.

ראה בעניין ווה את האמור בספרה של נינה וצלצמן, יימעשה בית-דין בהליך אזרתייי (1991)

בעמי - 3-4 :

יימשנתן בית-משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשחי, מקים פסק הדין מחסום דיוני לפני בעלי-הדין, המונע כל התדיינותת נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפטק-הדין,

כל עוד לא בוטל פסק הדין, בין אם על-ידי ערכאת ערעור ובין על-ידי בית המשפט שנתנו, מחייב פסק-הדין את הצדדים לו ביתס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניחם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זויי.

ועוד, שם בעמי 14

ייאינטרס החברה הוא לשים סוף להתדיינות, ובכך לשמור על כבודה ויוקרתה של המערכת השיפוטית ולהבטית יציבות וודאות לגבי כותחו המחייב את המעשה השפפוטי. אס יותר לבעל-

דיו שאינו מרוצה מתוצאות פסק-הדין לחזור ולהתדיין עם בעל הדין יריבו באותו עניין עד שישיג את ההכרעה הראויה בעיניו, משמעות הדבר היחלשות מעמדו של בית-המשפט בעיני הבריות ויצירת סכנה של הכרעות שיפוטיות סותרות באותו עניין או באותה שאלה. מכאן כבר קצרה הדרך לערעור מוחלט של הביטחון והיציבות המשפטיתיי.

מעשה בית דין יכול לחול בהתקיים כלל השתק עילה או כלל השתק פלוגתא. כפי שיפורט להלן אנו סבורים, כי בענייננו לא יחול הכלל של השתק עילה, אולם דין הערר להידחות מפאת מעשה בית-דין בשל הכלל של ייהשתק פלוגתא'י.

על מנת שיחול הכלל בדבר השתק פלוגתא על תובענה כלשהי בגין התדיינות קודמת, צריכים להתקיים ארבעה תנאים. ראה עייא 8558/01 המועצה המקומית עילבון ג. מקורות חברת

המים בע"מ, וכן ספרה של דרי נינה ולצמן בעמי 141 :

'יניתן, אס כך, להעמיד ארבעה תנאים עיקריים להיווצרותו של השתק-פלוגתא :

התנאי הראשון הוא, שהפלוגתא העולה בכל אתת מן ההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

התנאי השני הוא, שהתקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ועל-כן לבעל הדין שכנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השניה 'יהיה יומו בבית המשפטיי ביחס לאותח פלוגתא.

התנאי השלישי הוא, שההתדיינות הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא, של בית-המשפט באותה פלוגתא בקביעה ממצא פוציטיבי, להבדיל ממצא של חוסר הוכחה.

התנאי הרביעי הוא, שההכרעה הייתה חיונית לצורך פטק הדין שניתן בתובענה הראשונה להבדיל מכל הכרעה שולית, תוספת חינם, שאינה נחוצה לביסוסו של פסק הדין בתובענה'י.

בעניינו התקיימו כל התנאים הנדרשים לצורך קיומו של הכלל של השתק פלוגתא :

(1) בתיק הערר הקודם בערעור בביהמייש המתוצי, ובתיק דנן התעוררה אותה פלוגתא הנוגעת לסיווגו של הנכס, על רכיביה העובדתייס והמשפטיים.

(2) התקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ועל כן היה לעורר יומו הן בפני ועדת הערר והן בפני ביהמייש המחוצי ביחס לאותה פלוגתא.

(3) ההתדיינות הסתיימה בהכרעה פוזיטיבית מפורשת לגבי חיובי העורר בארנונה הנוגעת לנכס, הן בהחלטת הועדה והן בפסהייד של ביהמייש המחוני.

(4) ההכרעה הליתה חיונית הן להחלטת הועדה הקודמת והן להחלטת ביהמייש המחוזי בפסהייד של הערעור ולא נאמרה אגב אורתא.

4. לאור כל הקוב אנו קובעים כי יש לדתות את הערר על הסף מחמת קיומו של מעשה בית-דין.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 9.2,2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשסי'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

בד כ 21

לו''ר: עו"ד אורה קניון חבר: רו''ח רונית מרמור חברה: 6 6 ם שירלי

קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140012693 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

יו"ר: | עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: | רולת רונית מרמור

העוררת: מישל מור

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1. הנכס נשוא הערר נמצא ברחי רידינג 31 ת''א, והוא מסווג בסיווג מגורים.

המחלוקת בין הצדדים נסבה על שטחו של הנכס.

2. העורר טוען כי שטח הדירה הוא 62 מ"ר, שעל פיו הוא חויב בארנונה בעבר, ולא 67 מ"ר כפי

שטוען המשיב.

3 ב- 5.11.14 פנה העורר לעירייה וביקש למדוד את שטח דירתו מאחר שהוא ביצע שינויים בנכס. בעקבות פנייתו של העורר ערך המשיב ביקורת בנכס ב- 8.11.14, במסגרתה נמדד הנכס ונמצא ששטחו הוא ‏ 6749 מיר. לדן"ת הביקורת צורף תשריט. מדידה.

לאור ממצאי הביקורת עדכן המשיב את שטת הנכס לצורכי ארנונה ל- 67 מ"ר.

4. העורר טוען כי בבניין שבו נמצא הנכס ישנן דירות בגדלים שונים וכי דירות הזהות בגודלן

לדירתו מחויבות עפ"י שטח של 62 מ"ר, לכן לטענתו יש לחייב גם אותו עפ"י אותו שטח של 2 מ"ר.

5. המשיב טוען כי שטת הדירה נקבע עפ"י מדידה מקצועית ועדכנית שנערכה בנכס. העורר לא

הביא כל ראיה להוכחת טענתו, ובכלל גאת לא המציא מדידה נגדית, וגם לא הצביע על טעות כלשהי שנפלה במדידה שנעשתה ע"י המשיב.

דיון ומסקנות

6. הלכה היא כי נטל הראיה להוכחת הטענות בערר מוטל על הנישום הטוען כנגד השומה.

ראה עמיינ (תי/א) 29761-02-10 ווב סנס בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית ת'יא-יפו:

'יאס בחר הנישום לערור על החלטת המנהל בהשגה לפני ועדת ערר לפי סעיף 6(א) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976, מוטל על הנישום הנטל לסתור בפני הועדה את ממצאי המנהל... ‏

ראה גס עמיינ 1224-07-11 אלעד מערכות בע"מ נ. עיריית תייא וכן עמיינ (ת''א-יפו) 143/02 יעד פרזול (1984) בע"מ נ. מנהל הארנונה ליד עיריית ת'יא-יפו.

7. העורר לא הגיש כל ראיה שהיא שיש בה כדי להוכיח שגודל הנכס הוא 62 מ"ר.

בכלל ואת לא הגיש העורר מדידה נגדית מטעמו.

כך גס לא היה בידו להצביע על טעות כלשהי שנפלה במדידה שנערכה מטעמו של המשיב, והוא לא טען שהיה ממצא שגוי כלשהו בתשריט המדידה שנערך מטעם המשיב. העורר הצהיר

בפנינו (ביום 21.7.15):

ייאני לא יכול להצביע על מקום מסוים שבו יש טעות במדידה אבל אני חושב שבסך הכל נפלה טעות של 5 מ"ר. יי

העורר לא עשה זאת, על אף שהודע לו מפורשות ע"י המשיב הן בכתב התשובה להשגה כמו גם בדיון המקדמי, שעליו להמציא תשריט מדידה ערוך של מודד מוסמך, או לסמן עייג תשריט המשליב את השטח השנו? במחלוקת.

8 המסמך היחיד שהמציא העורר הוא טבלה המפרטת לטענתו את השטח שבגינו מתולייבת בארנונה כל אחת מ- 18 חדירות בבית. מהמסמך עולה כי הדירות בבניין הן בעלות שטחים שונים, והוא אינו מהווח אף לא ראשית ראיה להוכחת טענת העורר על כך ששטח

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]