החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 15 מאי 2014
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140007565 שליד עיריית תל אביב-יפו
מבוא
העוררת: אדני חנה בע''מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטה
ערר וה הינו בשאלת חיובה של העוררת, הרשומה כמתציקה בנכס, ברחוב הברזל 3 בתל-אביב הידוע כנכס מס' 2000227101 ת-ן לקות מספר 10602136 בשטת של כ- 80 מ"ר, בסיווג י*שטת חצר המשמש כחניה ללא תשלוסיי, להלן: 'יהנכסיי.
עלינו משום שלדעתנו התיוב של העוררת נסמך על צו הארנונה הרלוונטי כקבוע בסעיף 1.3.1 ט';
על אתר יאמר כי הטרוניות, המענות 0 כפי שמלין כל צד כלפי משנהו,אינן מקובלות
ואם טוענת העוררת כי חוייבה על פי סעיף 1.3.1 חי לצו, הרי שאנו קובעים שיש לתייבה על פל הסעיף המתאים בעניינו והוא הסעיף 1.3.1 טי לצו.
עיקר טענות הצזזדים :
41
לטענת העוררת כנטען בערר מטעמה, יש לתייבה בארנונה בגין חניה אחת בלבד בשטת 15 מייר בלבד. טענתה זו תוקנה בישיבת יום 14.2.2013 ובייכ העוררת מסכים כי מדובר בשתי חניות שכל אחת מהן שטחה 15 מ"ר, קרי יש לחייבה ב- 30 מ"ר ולא בשטחיט כפי שתייבה חמשיב, כ- 80 מ"ר .
לביסוס הניטען צורף נסת רישום המעיד על הצמדת 2 חניות שסומנו בתשריט שהוגש לרישום אצל רשם המקרקעין בסימון טוי ו- טצי.
בנוסף טוענת העוררת כי המשיב בכתב תשובתו לערר טען טענה שיש בה משום הרחבת חזית אסורה עת לראשונה, לשיטתה, טען שהתיוב בוצע תוך הסתמכות על סעיף 1.3.1 טי לצו בעוד שהתצהיר שהוגש מטעם המשיב מאשר כי החיוב בוצע בהתאם לקבוע בסעיף 1 חי לצו.
לעומת ואת טוען המשיב כי חיובי העוררת בנכס נעשו כדין על פי השימוש והתוקה הבלעדית של העוררת בנכס נשוא הערר. מוסיף המשיב וטוען כי העוררת לא העלתה בהודמנות הראשונה כל טענה בדבר הרחבת חגית אסורה וטענה בסיכומיה טענה בדבר אי חוקיות סעיף 1.3.1 חי לצו- בעוד שבהשגה מטעמה ובתצהיר מטעמה, לא נטענה טענה בדבר אי חוקיות.
המשיב ממשיך וטוען כי די לעיין בהשגה ובתצהיר מטעם העוררת כדי לתלווכת שהמחלוקת האמיתית בין הצדדים היא אך ורק לגבי השטה במייר ברי החיוב, קרי האם יש לחייב את העוררת אך ורק על פי השטח הרשום בטאבו, קרי 30 מ"ר, או שיש לחייבה על פי תחשיבי המשיב כ- 80 מ"ר.
המשיב בישיבת יום 24.6.2013 טען כי המחלוקת הינה משפטית בלבד, האם החיוב בוצע על פי סעי 1.3.1 ח' לצו או על פי סעיף 1.3.1 טי לצו, משכך ויתר על חקירת המצהיר מטעם העוררת שכן לגישתו חעוררת חוייבה בנכס נשוא הערר על פי הקבוע בסעיף 1.3.1 טי לצו.
הדיון בפנינו:
7
10
.1
2
במחלוקת שבין הצדדים אנו קובעים כי יש לתייב את העוררת על פי הקבוע בסעיף 1.3.1 טי לצו ולא על פי הקבוע בסעיף 1.3.1 חי שכן סעיף 1.3.1 חי אינו רלוונטי לערר בפנינו.
ונפרט לקמן.
צו הארנונה לשנת 2012 קובע בסעיף 1.3.1 טי כך: יישטח חצר בבנין שאינו משמש למגורים שעיקר שימושו עס המבנה לשימושים כגון: תניה,אתסנה, מלאכה וכיוייב, פרט לשטת המשמש כגינה, יחויב כולו, אלא אס נקבע אחרת בהחלטה זו.?
סעיף 1.3.1 תי לצו קובע: יישטח משותף בבנין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יחויב, למעט בנין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחוק על ידי מחויק אתד. שטחים משותפים אלו יחולקו ויתויבו באופן יחסי בין המחזיקים..."
לשיטתנו צודק בייכ המשיב בטענה כי הסעיף הנייל מתייחס לבניין או לקומה בבניין משכך אינו רלוונטי לערר שלפנינו. הוכח בפנינו שמדובר בשטת קרקע המשמש לחניה ואין החנייה ממוקמת בתוך בניין או קומה מקומותיו.
על ההבדל שבין 2 הסעיפים חנייל נפנה לפסייד בעמיין 118/07 הראל ני. מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב, שניתן ביום 27 באפריל 2009 ע"י כבי השופטת גדות שרה.
העובדות שהוכהו בפנינו בערר זה הינן כדלקמן:
א. המשיב צירף לראיותיו את תצהירו של מר אלברט גולבר, להלן:ייגולבריי,
המשמש כמנהל מחלקת שומה באגף לתיובי ארנונה. לתצהירו צורף תשריט שנערך ע"י וייד-אורניב בע"מ נושא תאריך 28.11.99 עליו חתימת החוקר מוט?
מקדשי מיום 11.6.00 המשמש חוקר בכיר אצל חמשיב.
ב. לא התוקר ולא המודד הופיעו בפנינו למתן עדות לביסוס התשריט. מר גולבר
מודה: יאני אישית לא עשיתי את המדידהיי.
יא.
יב
יר.
בעדותו בפנינו כעולה בדיון יום 24.6.2013 מפרט מר גולבר כי חישוב השטחים נעשה ע"י חיבור השטחים 1 עד 5 שנצבעו בצבע צהוב בתשריט ועל פי הסיכום שערך שטחם הכולל עומד על 646.35 מ"ר ובתוך השטת הנייל יש חניות ושטתי מעבר לאותן חנלות.
כניטען בסעיף 5 ו- 6 לתצהירו יש 16 חניות בסחייכ משכך חלוקת כלל השטת 5 מ"ר ל- 16 והכפלת התוצאה לשתי התניות שבחוקת העוררת הרי שיש לתייבה בשטח של כ- 80 מ"ר. [למען הדיוק 80.79 מ"ר].
מוסיף העד כי במניין השטחים לא כלל את השטתיס המוחזקים ע"י חברת מימד.
מר גולבר מאשר בעדותו כי שטחי התניות אינן שוות בגודלן ונהוג לחלק את שטחי המעבר והתמרון באופן יחסי לשטתי החניות ; עוד מאשר כי נכון שעל פי סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה השטתיס המשותפים מחויבים ומתחלקים באופן יחסי.
יודגש כי אס נלישס את שיטת החישוב של מר גולבר, הרי מקום ששטתי החניות אינן והות בגודלן לא ניתן לתלק את כלל השטח למספר החניות, לגישתו 16 חניות. מר גולבר לא סיפק פרטים על שטת החניות בפועל.
העוררת צירפה כחלק מראיותיה את תשריט חבית המשותף, סומן על ידנו כמוצג ע/1 וגם צירפה את החומר שהוגש לרשם המקרקעין, על גבי תקליטור שחיווה בסיס לרישום שטחי החניה על שסם העוררת, צירפה את צו רישום הבתים המשותפים שנרשם ביום 8.6.2006 וכן צירפה את נסח הרישום, מהם עולה כי השטת הכולל של 2 החניות המוצמדות לה הוא 30 מ"ר.
ככלל, ראיות כנייל, אינן רלוונטיות לשטחת החיוב בפועל שכן צו הארנונה אינו מחויב על פי השטחים הרשומים אצל רשם המקרקעין, והמשיב מחייב על פי מדידות מטעמו, ביחס לסעיף הרלוונטי שבצו עצמו.
אין חולק כי מעבר לתשריט שצורף לתצהירו של מר גולבר שבחקירתו עליו התברר שלא ניתן לתלץ ממנו את שטחי החניות, חמשיב לא הגיש מדידות עדכניות שבוצעו על ידו וטענתו היא שהעוררת סירבה לשתף פעולה לביצוע מדידות אמיתיות.
אין אנו מקבלים את גישת המשיב שכל עוד לא בוצעה מדידה ע"י מודד מוסמך מטעמו, אין לקבל כראיה את רישומי רשם המקרקעין.
גס אס טענת המשיב נכונח לפיה העוררת לא שיתפה פעולה בקיום ביקורת בנכס, בין אס אינה נכונה, הנטל להוכחת טענות במיוחד לגבי השטחים המתויביס מוטל על העוררת. ראה עמיין 143/02 יעד פירוול (1984) בע"מ ני. מנהל הארנונה שליד עיריית תל-אביב.
יחד עם ואת לדעתנו מקום שהעוררת הפנתה את תשומת לב המשיב לתשריטים שהיוו בסייס לרישום הבית המשותף יש לקבלם כראיה מקום שהמשיב עצמו דחה
יד.
טו.
טז.
יז.
יח.
יט.
כא.
את הערר בטענח: ייכי ישלת בימים הקרובים מודד מוסמך אשר ימדוד את שטח?
החניות בקומת הקרקע ולאחר קבלת הממצאים תענו בהתאסיי.
המשיב נמנע מהגשת מדידה מטעמו שיש בה כדי לסתור את ממצאי המצהיר מטעם העוררת, מר נמרוד דרזנר, אף נמנע מתקירתו.
אין חולק כי העוררת צירפה לוועדה ומסרה עותק למשיב תקליטור הכולל את התשריטים ואת צווי הרישום של הבית המשותף והמשיב נמנע מלהגיב עליהם.
לתצהיר מטעם המשיב צורף תרשים קומת הקרקע במבנה אשר לשיטתו חיובי השטתיס המתויבים עומד על 646.35 מ"ר. שטח זה חולק ל- 16 חניות כאמור לעיל.
בנסיבות שתוארו לעיל, לא מצאנו לקבל כראיה את התרשים הנייל שלא הוגש מטעם המודד עצמו ולא הובא תצהיר מטעם המודד.
מהימניס עלינו התשריטים והרישומיס אצל רשם המקרקעין. עיון בהם מגלה כדוגמא, שלתת חלקה 1 צמודות 6 חניות שטומנו בצבע 'אדוסי, שטחן אינו והה לשטח החניות הצמודות לחלקתה של העוררת. [תת חלקה 4] כך לגבי ייתר החניות בקומת הקרקע המופיעות בצו הבתים המשותפים.
סך כל החניות הרשומות בקומת הקרקע אצל רשם המקרקעין, מוצמדות לבעלים שוניט ואלה משמשות כחניה את המתציקיס בהם.
אנו קובעים כי שיטת התישוב של מר גולבר של שטחי החניה נטו בתוספת שטחי מעבר ותמרון אינה תואמת את שיטת התישוב היחסית עליה הצהיר, בין לפי סעיף 1.3.1 חי לצו ובין לפי סעיף 1.3.1 טי בו. על ההבחנה נפנה לעמיינ -11143-05 1 נכסי אריאל-בית נטע, ניהול בע"מ ני מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב ואתי.
לאור וּאת, על פי הראיותת שהוכתו בפנינו, שטתי החניה של העוררת מסתכמים ב-
0 מ"ר ולא הובאו בפנינו ראיות בדבר שטחי המעבר והתמרון בהם ניתן לתייב את העוררת.
3. לסיום, *אמר כי המשיב אינו מחויב לקבל שיתוף פעולה מטעט העוררת ובסמכותו להציג
את המדידות מטעמו ואת השימושים שנעשו בשטתי המתלוקת, במיוחד שעסקינן בשטח
חצר, בקומת קרקע שאינה נעולה בפניו והגישה לחצר קלה ופשוטה. ברור שאין באמור כדי
להעביר את נטל ההוכחה על כתפי חמשיב, ברס מקום שטענותיו ותחישוביו של המשיב
נסתריס ומנגד העוררת מצרפת תשריטים ברורים ומדויקיס שעל פיהם בוצע הרישום
בטאבו וכופרת בשטח בו חויבה, מן הראוי היה שהמשיב יציג ראיות בדמות תשריט מדידה מתוקן מטעמו או יציג חישוב מתוקן הנסמך על תשריטי העוררת ולא יסתפק בטענה כי יצא מודד - וכוה לא יצא.
סוף דבר
הערר מתקבל כך שהעוררת תחויב בגין שטחי החניות של 30 מ"ר.
בנסיבות העניין לא חייבנו מי מהצדדים בהוצאות.
ניתן היום, 1% אפריל 2014, בהעדר הצדדים.
בהתאט לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטח.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרידין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב,
יו"ר: עוייק קהודה מאור חברה: עו"ד ו ארדת חבר: ]קר עירון, שמאי
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140009096
שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר: עו"ד יהודה מאור
חברה: עו"ד ארדת וורבר קורן
חבר: ווחר עירון, שמאי
העוררת: מדינת ישראל- מנהל נכסי הדיור הממשלתי
-- נגד -
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטה בשאלה המשפטית.
מבוא.
1 ערר וה עוסק בשלושה נכטים בתוקתה ובשימושה של העוררת ע"י משרד הבריאות והם:
א. נכס מס' 2000136599, ח-ן לקוח 10577149 ברחי לוינסקי 108 תי/א.
ב. נכס מס' 2000283445, ח-ן לקוח 10180238 ברחי הארבעה 12 ת'יא.
ג. | נכס מס' 2000356968, ח-ן לקוח 10270493 ברח' קומפרט 8 ת''א. להלן: 'יהנכסיםיי).
2 עולה בפנינו שאלה עקרונית משפטית אשר הצדדים הסכימו להביאה להתלטה בפני מותב זח על פי מסמך הבנות מוסכם וחתום, שצורף כנספח "אי לסיכומי העוררת ועל פי החלטתנו מיום 28.11.2013 .
3 לאור הסכמת הצדדים טענת המשיב בדבר העדר סמכות לדון בסוגיה אינה במקומה שכן התבקשנו ליתן החלטה מקדמית במהלוקת המשפטית שבין הצדדים ואין בכוונתנו לקבוע סיווג העומד בסתירה ללשונו של צו הארנונה.
4. בהתאם למסמך ההבנות חהנייל, אין אנו דמיס בשאר טענות הצדדים כעולה מההשגה
ומתשובת המשיב בכל הקשור לשימוש בפועל ולשטחיס המותזקיס וייתר הטענות.
1
כך גם לא נדון במצב ששרר ערב ההשגה בקשר לסיווג ולשימוש שקבע המשיב לשנים קודמות ואם יש להשאיר את המצב על כנו.
הסוגיה המשפטית שעלינו להכריע בה, האם יש לקבל את גישת העוררת הסבורה שיש לסווג את נכסיה הנייל על פי הקבוע בצו הארנונה בסעיף 3.3.27 כאשך על פי הסיווג שס, לאחר שכך יסווג, אס יסווג, יש ליתן פטור או הנחה ולתייבה על פי שיעורי התיוב הקבועים בפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין) בסעיף 3(א)(3), להלן: ייפקודת הפיטורלן'י.
המשיב גורם כי הסיווג הקבוע בסעיף 3.3.27 לצו אינו מתאים לנכסים הנייל ומשכך על הנכסים יחול התעריף הקבוע בסעיף 3.2 לצו הארנונה היינו: *הארנונה הכללית לגבי בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסתר, תחושב לפי תעריפים אתידיס, למעט שימושים/סיווגים שנקבע להט תעריף מיוחד כמפורט בסעיף 3.3"
בא כח המשיב טוען בסיכומיו בסעיף 43, שהיה ויותלט כי הסיווג הנכון הוא כאמור בסעיף 3.2 לצו הארנונה, אין צורך לדון במיחות המחזיק (קרי משרד הבריאות) ואיץן מקום לדון באמור בסעיף 3 (א) (1) לפקודת הפיטורין.
החקיקה הרלנונטית.
9
צו הארנונה הרלוונטי בסעיף 3.3.27 קובע כדלהלן:
בת" חולים ציבודלים וקופות חולים (סמל 858)
שטח מבנה המשמש באופן בלעדי כבית תולים ציבורי או כמרפאה של קופת חולים יתוייב בתעריף של 157.73 ₪ לשנה, בכל האצורים.
לעניין סעיף זה:
קופת חולים -- תאגיד שהוכר לפי סעיפים 24 ו - 25 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, חתשנייד -
86
בית חולים ציבורי-- בלבד שהוא אחד מאלת:
1
בית תולים ממשלתל כללי, לרבות פעילות המתבצעת בו בידי תאגיד בריאות, כהגדרתו בסעיף 21 לתוק יסודות התקציב, התשמייה - 1985.
בית חולים בבעלות קופת תולים.
בית חולים בבעלות רשות מקומית.
בית תולים שהוא תאגיד שהוא מוסד ציבורי כהגדרתו סעיף 2(9)(א) לפקודת מס הכנסה.
0. פקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 בסעיף 3 לפקודה מתליחס לשיעורי
הארנונה שיתולו על נכסים המוחוקים על ידי המדינה. הסעיף קובע בין הייתר כך:
3 למרות כל דבר האמור בפקודת העיריות, 1934 --
(א) 9 בשל נכסים בתחומי רשויות מקומיות, שחל עליהם סעיף 3(ב) תשולם ארנונת כללית, בכל שנת כספים, בשיעור הקבוע בפסקה (3) מהארנונה הכללית שהיתה משולמת ברשות המקומית אלמלא הוראת סעיף 3(ב) האמור, והכל בהתאם לטכומים ולסוגי הנכסים הנוהגים באותה רשות מקומית, באופן שלא ייקבע סיווג נפרד לנכסי המדינה, אלא אם כן נקבע בתקנות לפי סעיף קטן (0 סיווג נפרד לנכסים כאמור; באין סיווג מתאיסם - יחול הסיווג הדומה ביותר.
(2 בשל הנכסים האמורים בפסקה (1), לא תשולם אגרת סילוק אשפה או כל אגרה אחרת, המשולמת לרשות המקומית בידי מי שפטור מתשלום ארנונה כללית, ובלבד שסכום הארנונה הכללית בכל שנת כספים, בשל נכס מסוים מן הנכסים האמורים, לא יפחת מסכום האגרות כאמור, ששולם בפועל לרשות המקומית בשנת 1994 בשל אותו נכס, בתוספת שיעורי העדכון שנקבעו, מדי שנה, בתקנות לפי פרק די לתוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני תקיקה, להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992.
₪ שיעור הארנונה הכללית בהתאם לפסקה (1) יהיח -
(א) לגבי נכסים שמתגיקיס בהם משרד הבטחון או צבא הגנה לישראל או מטעמםט, לרבות יחידות הסמך שלהם - 130%
(ם לגבי נכסייס המשמשים בתי חולים או מרפאות - 45%;
0 לגבי נכסים אתרים - 55%.
( הארנונה הכללית לא תוטל על כל בנין או קרקע תפושה שהמחציקיס בהם חם הממשלה, או כל אדם אחר או מוסד אתר המחויקיס בהם מטעם הממשלה, והמשמשיס לצרכי הממשלה או לצרכי כל אדם אחר או מוסד אחר המתזיקיס בהם מטעם הממשלה, ושום בנין או קרקע תפושה לא יתשבו כאילו הס משמשים לאחד מן הצרכים האלה אס המחזיק באותו בנין או באותה קרקע תפושה הוא פקיד מטעם הממשלה המשלם שכר דירה בעדס אס במישרין או בצורת ניכויים ממשכורתו.
0 שר הפנים ושר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאים לקבוע בתקנות סיווגים נפרדים לנכסי המדינה, שהמדינה עושה בהסם שימוש שהוא שימוש ייחודי לח, וכן סכומים מרבייס לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים כאמור וכללים בדבר עדכונס; כן רשאים שר הפנים ושר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנטת, לקבוע את היתס שבין הסכומים אשר יוטלו בשל כל אחד מסוגי הנכסים האמורים, בינם לבין עצמם וביחס לסוגי נכסים אחרים, ובלבד שלא תיקבע ארנונה בסכום אפס.
הוראות סעיף זה לא יחולו בתתוס עירית ירושלים ובתתוס עיריה אחרת שהכריו עליה שר הפנים, לאחר התיעצות בשר האוצר, שהיא עיר עולים.
1. הסעיף הנייל קובע כי בגין נכס המוחזק על ידי הממשלה או מי מטעמה, תשולם ארנונה
בהתאם להוראות הסעיף. על פי טעיף 3 (א)(1) הסיווג של הנכס נקבע בהתאם לשימוש הנעשה בנכס, כאשר אין לקבוע סיווג נפרד לנכסי המדינה. לאתר שנקבע הסיווג קובע
3
.2
.3
4
.5
6
.17
.8
9
סייק (א)(3) את שיעורי ההנתה להם :כאית המדינה ביתס לנכסים המוחזקים על ידה משיעור הארנונה. בסעיף נקבע שיעור הנתה מיותד לנכסים המותזקים על ידי צהייל ומשרד הביטתון, שיעור הנתה מיוחד לנכסים המשמשים בתי חולים או מרפאות, ושיעור הנתה לגבי נכסים אתרים של המדינה.
לדעתנו אין ימרפאותי שבהחזקת המדינה ושימושה עונות על טעיף 3.3.27 לצו הארנונה.
מרפאות המדינה הנותנות שירות חיוני לציבור הרתב, אינן נכנסות לדלת אמות צו הארנונה בסעיף הנייל.
יודגש כי המתוקק לא מצא לנכון לקבוע כי מרפאות המדינה אשר מעניקות שירות חיוני לציבור הרתב יסווגו בסיווג נפרד ייחודי לה, כאמור בסעיף קטן 3(ג) לפקודת הפיטורין.
נכון שלא נקבע באופן ברור אם יש להשוות בין מרפאות קופות החולים למרפאות המוחוקות על ידי משרד הבריאות, ברס לא מצאנו כי החלטת המשליב כמפורט בהתלטתו היא לא הגיונית או שגויה וכי היה עליו להותיר על כנח את הסיווגים הקודמים.
'מרפאותי בהן דן צו הארנונה חלות על אלה של 'קופת חולים! כמשמעותה בצו ואין המדינה כלולה בהגדרה צו. הגדרת הצו לעניין: קופת חולים - תאגיד שהוכר לפי סעיפים 4 ו - 25 לתוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנייד 1994. מרפאות משרד הבריאות אינן כלולות בהגדרה צו.
הסיווג המתאים הוא הסיווג השיורי שנקבע בסעיף 3.2 לצו הארנונה שעניינו בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחר. מאחר שקיים סיווג מתאים, במיותד לאחר הרחבתו מהנוסת הקודם של סעיף וּה, אין המשיב נדרש להחלת הסיווג הדומה ביותר.
נכון שככלל קיים עיקרון לפיו מהות חמחזיק אינה שיקול בקביעת ארנונה, כטענת העוררת, ברס כאן המחוקק קבע הטדר משולב- מחד גיטא אין ליתן סיווג נפרד לנכסי המדינה ומאידך גיטא לאתר שלב סיווג הנכסים, המחוקק קבע הסדר מכוחו הוענקה למדינה הנחה ניכרת מארנונה רק בוכות היותה 'המדינה' וכאן יש כמובן חשיבות למיהות המחציק, במסגרת ההסדר שיש בו כדי לחיטיב עס המדינה. [יוער כי ההסדר הקודם העניק למדינה פטור מוחלט.]
סי 3(א) אכן קובע כי הארנונה שהמדינה תשלם, תשולם בשיעור הקבוע בסייק (3) בהתאם לארנונה שהייתה משולמת אלמלא הוראות סי 3(ב) ''והכול בהתאט לסכומים ולסוגי הנכסים הנוהגים באותה רשות מקומית, באופן שלא *יקבע סיווג נפוד לנכסי המדינה....
המשיב לא קבע סיווג נפרד לנכסי המדינה אלא שנתן הנחה על פי הקבוע בפקודת הפיטורין.
כאמור בהתלטת המשיב בסעיף 15 שס, נקבע במפורש שהנכסיס המסומנים 1 ו- 3 יזוכו בפטור חלקי מארנונה בשיעור של 55%, היינו חויבו בשיעור של 45% בהתאם לסעיף 3א)(3)(ב) לפקודת הפיטורין.
הנכס שסומן 2 בהחלטה, יווכה בפטור תלקי מארנונה בשיעור של 45%, היינו חויב
בשיעור של 55% בהתאם לסעיף 3(א)(3)(ג) לפקודת הפיטורין לגבי נכסים אחרים.
0. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים כי סיווג המשיב נעשה כדין והענקת הפטורים
למשרד הבריאות על פי פקודת חפיטורין, באתוזיס שנקבעו אין בהם פגם.
1 בסעיף 4 סיפא לבקשת הצדדים מיום 25.11.2013 נקבע::י... באם תכריע הוועדה בשאלח המשפטית שלפניה לתובת המערערת, חרי שממילא לא יהיה צורך עוד בקיומו של דיון הוכתות.י -- משכך ולאור התלטתנו בשאלה המשפטית של הסיווג אנו דוחים את הערר.
טוף דיבר
לאור האמור לעיל, הערר נדתה. בנסיבות העניין אין אנו מחייבים בהוצאות מי מהצדדים.
ניתן היום, | >+5 בראד 2014, בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינחלייס (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהלייט וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייץ- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
לוייר: עוייך להודה מאור | תברה: עו"ד ארדת וורבר קורן חבר: 0 זוהר עירון
קלדנית : ענת לוי
וו
4 ל
וו
תאריך | : זבאייר תשעד
4
מספר ערר: | 12:10 / 140009948
מספר ועדה: | 10988
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד ארליך שלומית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העורר/ת:
ניב הברזל בע"מ חברה פרטית 513692590
חשבון לקוח: 10679855
מספר חוזה: 546631
כתובת הנכס: הברזל 24 1
ניב הברזל בע"מ חברה פרטית 513692590
חשבון לקוח: 10405391
מספר חוזה: 272544
כתובת הנכס: הברזל 24 !ו
ע"י ב"כ עו"ד: מאיר ממן
-נ ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן
נוכחים:
העורר/ת: ניב הברזל בע"מ
ב"כ העורר/ת עו"ד : מאיר ממן
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן
החלטה
לאחר דיון מחוץ לפרוטוקול ולאחר שהתבררו טענות הצדדים אין לנו אלא לדחות את הערר מחמת חוסר סמכות לדון בטענות בדבר הוקיות חיוב רטרואקטיבי.
בנוסף אנו מקבלים את טענת המשיב כי טענות העורר בדבר סיווג הנכס הינן בבחינת הרחבת חזית אסורה.
אשר על כן אנו דוחים את הערר.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.05.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומי
ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו בא
(ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת
אינטרנט של המשיב.
\
יו"ה: עו\ ארליך שלומית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונת כללית מס' ערר: 140006071 שליך עיריית תל אביב-יפ 1
בפני חברי ועדת הערר:
לו'/ר: עו"ד אורה קניון
חבר: רוייה רונית מרמור
חבר: עו"ד שירלי קדם
העורר: זכריש מתתיהו
נגד
מנהל הארנונה בעיריית ת'/א- יו
החלטת
1. שני הנכסים נשוא הערר נמצאים בקומה השניה בבניין שברחי נווה שאנן 5 בתייא, שטהס
4 מ"ר והם סווגו בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי (להלן ''הנכסיי).
למניעת ספק יאמר כי עפ"י הדין אין לועדה סמכות לדון בעררים הנוגעים לשנים קודמות.
לפיכך הדיון בערר דנן מתייחס לשנת 2012 בלבד.
2 העורר טוען שהנכסיס א*נס שמישים, הס ניזוקו ולא ניתן לשבת בהם ואין יושבים בהם.
הנכסים הרוסים ומהווים סכנה. הס לא מחוברים למערכת המיט, הביוב וההשמל, ולא ניתן לנהל בהם מסחר או משק בית. העורר אטם, ריתך, וסגר את הכניסה אליהם בשרשראות ברזל. הוא לא עושה בהם כל שימוש ורק נאלץ מפעם לפעט לפנות בעזרת המשטרה, פולשים שחודריס אליחם, (ככל הנראה שוהים בלתני חוקיים).
בנסיבות אלח טוען העורר כי הוא וכאי לפטור מארנונה עפ"י טעיף 330 לפקי העיריות.
העורר מוסיף כי הארנונה צריכה להיקבע בויקה ישירה לשירותים אותם מקבלים הנישומים ואם לא קיימת ויקה ישירה כוו נשמטת ההצדקה להטלת ארנונה עליו.
המשיב טוען כי הארנונה היא מס במובתן מאגרה, ותשלומה אינו מותנה במתן שירותים לנישום ע"י חרשות. כך גס אין משמעות לשאלה אס הנישום מפיק או אינו מפיק הנאה
נש
מהנכס.
חמשיב מוסיף כי הנכס אינו עומד בתנאים המנוייסט בסעיף 330 לפקי העיריות ובפסיקה, ואינו וכאי למתן פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש.
לטענתו ניתן להשתמש בנכסים למגוון שימושים ובכללם מגוריט או איהסון. לא מדובר בנכסים שנהרסו משמעותית במידה שאי אפשר לשבת בהם, אלא בנכסים שנעשה ניסיון לאטוס בשל הוסר כדאיות עיסקית.
דיון ומסקנות
באשר להבדלים בין אגרה למס, דעתנו כדעת המשיב.
הלכה שנקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין קובעת כי ארנונה הלא תשלום חובה חמוטל ע"י רשות מקומית ללא ציקה ישירה לשירותיט הניתנים בעדו לנישום.
תשלום הארנונה אינו מותנה במתן שירותים ע"י הרשות המקומית לנישום, או להיקף השירותים שהרשות מספקת לנישום אן לנכס. לכן יתול היוב בארנונה גס אס לא נעשה כל שימוש בנכס.
ראה בעניין אה בין חיתר:
בגייצ 764/88 דשנים וחומרים כימיים נ. עיריית קריית אתא.
רעייא 1816/97 מדינת ישראל נ. עיריית חיפה.
עמייג 3447/12 מפעלי תרנייא מלונות ונופש נ. עיריית חדרה.
ע.א. 739/89 מיכקשוילי נ. עיריית תייא יפו.
עלינו לבחון עתה את טענות הצדדים בשאלה האם הנכס וכאי לפטור מארנונה עפ"י סעיף.
0 לפקי העיריות.
סעיף 330 לפקי העיריות קובע כדלהלן:
ינהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניוק במידה שאי אפשר לשבת בו ואין יושבים בו. ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיח הייב בשיעורי ארנונה נוספים. אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע ומן פירעונס לפני מסירת ההודעהיי.
בהלכת המגרש המוצלח נדון נכס שנעשה בו שימוש בעבר, אך חוא ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו. ביהמייש העליון נדרש להכריע בשאלה מתי יהיה המחציק בנכס שניווק ייבמידה שאי אפשר לשבת בו ואין יושבים בויי, פטור מתשלום ארנונה עפ"י סעיף 330 לפק'.
ביהמייש קבע כי המבחן הקובע הוא מבחן אוביקטיבי:
יידי בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דחיינו שהבניין לא ראוי לשימוש ואין יושבים בו*.
עוד נקבע כי אין לעשות לשם כך שימוש במבחן *הכדאיות הכלכליתיי, ואין לחידרש לשאלה האם המחזיק בנכס יכול לשוב ולהשמישו בעלות סבירה. נקבע כל:
ייהעובדה שקלימת 'יכדאיות כלכליתיי בשיפוצו אין בה די כדי למנוע פטור מארנונה. מבהן ייהכדאיות הכלכלית'י ור איפא לטעמי לדיני ארנונה ומנוגד לתכליתס. כל עוד חבניין אינו ראוי לשימוש אין להטיל על המישום (שעמד גס ביתר התנאים) ארנונה רק מאתר שקיימת ייכדאיות כלכליתיי לשפף את הבניין.;.
העיקר חוא כאמור מצבו הנוכחי של הבנלין ולא האם ייכדאייי לתביא לשינוי במצבויי.
מתצהיר העורר עולה כי הנכסים היו אמורים לשמש למטחר אולם אין אפשרות לעשות בהם שימוש לא למסתר ולא למטרה אהרת.
.10
הנכסים הרוסים, ומהווים סכנה. הט לא מחובריט למערכות הביוב, המים, והחשמל ואין בנכסים שירותים. על מנת למנוע פלישת וּרים לנכסים, אטס העורר את הדלתות וההלונות וסגר אותם בשרשראות ברטל. הבניין עצמו מסוכן גס כן ועלול לשמש כמלכודת מוות במקרה של שריפה.
העורר נאלא לפנות מהנכסים בעורת המשטרה, פולשים שחדרו אליהם. לא נעשה כל שימוש בנכסים וחס ריקים מציוד. ככל שנמצא בהם ציוד הוא שייך לפולשים.
טענות העורר בכל הנוגע למצבס של הנכסים לא נסתרו ע"י המשיב. חוקר השומה פז וברמן שערך מספר ביקורות במקום, העיד כי לאחד מהנכטיס פרצו ושברו קיר משותף בינו לבין הנכס הסמוך לו ובומן הביקורת הוא נכנס לנכס דרך היחידה הסמוכה מהפתה שנפרץ בקיר המשותף. בנכס קיים פתח הלון ללא תריט עס וכוכית שבורה וסורגיס שבורים.
את הנכס השני - הוא צילם דרך חרי בדלת.
אומנם בשני הנכסיים היו חפצים. אך לא נסתרה טענת העורר שהם אינם שייכים לו, אלא לפולשים. לא נבדק אס יש מיט או תשמל בנכסים או בבניין.
בביקורת אחרת שנערכה ע"י הוקר השומה רועי אריה נבדק רק אחד הנכסים. בביקורת נמצא הנכס אטום ע"י לוח ברזל מרותך לדלת, שחלקו התתתון פרוצ. תוקר השומח רועל
אריה העיד:
'יהכנסתי את היד לחלל הפרוצ וצילמתל...%
לגרסת המשיב מצבם וה של הנכסים לא מוכה אותם בפטור לפי סעיף 330 לפקי העיריות.
לטענתו, לא מדובר בנוק משמעותי וניתן להשתמש בנכסים למגוון שימושים אף שאין אלה השימושים עפ"י יעודס של הנכסים.
בכלל ואת לטענת המשיב ניתן להשתמש בנכסיט למגורים או לאתסון, כפי שהנכסים משמשלם בפועל .
המשיב מבקש להסיק ואת מהעובדה שהנכסים כוללים רצפה ותקרה, ובניין עצמו קיימות תשתיות חשמל ומים.
טענה זו של חמשיב דינה להידחות. ברישא של סעי 330 לפקי אמנם מוענק פטור לבניין שנהרס (דהיינו מצב של יילא בנייןיי), אולם בהמשך הסעיף נקבע שהפטור ינתן גם לבניין יישניּוק במידה שאי אפשר לשבת בויי.
בפסייד המגרש המוצלח (שהווכר לעיל) קובע ביהמייש כי המבהן במתן הפטור הוא בקיומו של גורם אוביקטיבי של נזק שבגינו לא ניתן לעשות שימוש בנכס.
בענייננו, די בכך שהעורר מוכיה שהנכס ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו ולעשות בו
שימוש ואין יושבים בו. אין מקום לחוסיף תנאים נוספים לדרישות החוק והפסיקה,
והעורר אינו נדרש להוכית את היותו של הנכס במצב של הידלון, או להוכיח שחמבנה מסוכן או שקירותיו החיצוניים אינם יציביט מבחינה הנדסית.
לו או אף גו, על פי הלכת המגרש המוצלת ופסהייד שניתן לאחרונה בעניין ברייס 42/12 עיריית הרצליה נ. חברת גב יס לקרקעות בע"מ, יש לההיל את הפטור מארנונה עפ"י סעי 0 לפקי, גם לגבי נכסים הנמצאים בשלב של *מעטפתיי, בין שהם נכסים תדשים שבנייתס טרם הסתיימה, ובין שהם נכסים ישנים שעל אף קיומה של המעטפת שלהם, הס ניווקו במידה שאי אפשר לשבת בהם.
דהיינו, אפשר שהנכס עונה על דרישות החוק שהוא ייניווק במידה שאי אפשר לשבת בויי, על אף קיומה ותוסנה של המעטפת העוטפת אותו.
1. בהתהשב במצבס הפיוי של הנכסים, לא שוכנענו שניתן לעשות בהם שימוש למגורים או
לאחסנה. לפיכך נוכח הלכת ייהמגרש המוצלתיי אנו דוחים את טענת המשיב כי העורר יכול לעשות בנכס שימוש למגורים או לאחסנה.
2. מכל המקובצ אנו מקבלים את הערר וקובעים כי הנכס וכאי לקבל פטור מתשלום ארנונה
לפי סעיף 330 לפקודה, לתקופה נשוא הערר דנן.
אין צו להוצאות.
ניתנה בהעדר הצדדים ביום 8.4.2014.
בהתאט לסעיף 2(.5) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדיט קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת הההלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורסם החלטה גו באתר הא*נטרנט של המשיב.
; 0
*רייר: עו"ד אורה קניון | ת%5: רויית רונית מרמור 2-3
שט הקפדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד/רו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
המשיב:
נוכחים:
הצדדים:
העורר/ת:
דונסקוי יובל תעודת זהות *********
חשבון לקוח: 10665762
מספר חוזה: 532446
כתובת הנכס: טאגור רבינדרנת 35
ע"י מר דונסקוי יובל
-1ב ג ד -
מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: ענבל בשן
העורר/ת: דונסקני יובל
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: ענבל בשן
פרוטוקול
וו
תאריך ח באייר תשעד
04"
מספר ערר: | 12:54 / 140009874
מספר ועדה: | 10989
מבלי להורות באף טענה ו/או עובדה הגענו להסכמה לפיה הנכס ייהנה מפטור לפי
סעיף 330 לפקודת העיריות מיום 1.10.2013 ועד ליום 31.10.2013
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.05.2014.
יו"ר: עו"ד צדוז/לי)\ \
1
חבר: עו"ד/רו"ח
/
לוי אשלום
\
חבר: ל גדי
שם הקלדנית: רונית וסרמן
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית תאריך: 8.5.2014 שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' 140006132
1-8
בפני חברי ועדת הערר:
יו''ר: עו''ד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו/'ח אבשלוט לוי
חבר: עו"ד גדי טל
בעניין :
דוד תשבי
-נגד-
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו
ע'יי בייב עו'יד תהילה גלעד
החלטת
עניין לנו בשני עררים אשר הוגשו בגין שנות המס 2012 ו 2013 ונדונו בפני הרכב ועדת הערר הקודם בראשותו של עוהייד אמיר בדראן.
נמצאנו מסיקיס מתוך אופן ניחול הדיון כי הדיון בעררים אוחד, להסרת ספק ניתנת בוו החלטה המורה על איתוד הדיון בשני העררים.
ביום 12.1.2014 הועבר התיק להכרעתנו לאור נבצרותו של ההרכב הקודם והצדדים הסכימו למתן החלטה בתיק על סמך חומר הראיות שכבר הוגש תוך שניתנה להם האפשרות לשוב ולחגיש חומר נוסף לתיק בטרם תינתן החלטה.
עניינס של שני העררים חד הוא. העורר , דוד תשבי , המחזיק במחצית מוכויות הדיירות המוגנת בנכס נשוא הערר מבקש כי המשיב יראה בו מחזיק במחצית הנכס בלבד ויעביר מחצית מתיובל הארנונה על שמו של הדייר המוגן השני אפריים יעקובי.
בתשובה להשגה שהגיש העורר בשנת 2012 השיב המשיב :אי( בהסכם שצורף על :77 כדי להוכיח את זיקתו של אפרים :עקובי כבעלים של הנכס מכות היותו דיר בדמי מפתח כנטען על
ל
בתשובה להגשה משנת 2013 השיב מנהל הארנונה ביום 25.6.2013 כי מבדיקה נמצא כי העורר התבקש להמציא מסמכים המעידים על ויקתו של אפרים יעקובי לנכס ומאחר ולא הומצא כל מסמך המעיד על זּיקתו של אפרים יעקובי לנכס , נדחתח ההשגה.
מעיון בכתב הערר , מסמכים שהציג העורר וממה שנאמר בדיונים בפני ועדת הערר עולח כי הנכס היה רשום בעבר על שס שני מחזיקים ( העורר ומר אפרים יעקובי) ולאחר מכן הושכר לשוכריס אשר נרשמו כמחזיקים. לאחר שהשוכריס עזבו את המושכר נרשם הנכס על שם אחד מבעלי הוכויות, כלומר העורר ולא על שניהם כפי שהיה בעבר.
הגבי תשבי , אמו של העורר אשר העורר ייפה את כוחה לייצגו בפני הועדה, טענה ביום 9.7.2012
בפני הרכב ועדת הערר הקודם כדלקמן:
ימדובר בחנות בדמי מפתת בכיכר צינה 6 ת''א, הליילים המוגנים הס בתלקיס שווים דוד תשבי ואפרים יעקובי. כמה שנים החנות הייתה מושכלת והאדנונה שולמה. מתי שלא היה שוכר במושכר הארנונה שולמה על <ל: ועל ידו של אפרים יעקובי. הבעיה היא שכל החש בונות באים על שם דוד תשבי למלות שיעקובי גם הוא מחזיק במחצית. *
בייכ חמשיב הפנתה לכך שהסכם השכירות ביחס לנכס נחתם עט העורר בלבד וכי על אף שנתבקש העורר להציג מסמך המעיד על ויקה של יעקובי לנכס הוא שלת הסכם שכירות בו אפרים יעקובי ייצג את אביו ולא הוכחה ציקה ישירה של אפרים יעקובי לנכס.
ועדת הערר החליטה לזמן לדיון את הבעלים על הנכס וכן את יעקובי אפרים ביתס אליו טוען העורר לאיקתו למחצית הזכויות בנכס.
בהתלטות הועדה מיום 9.7.2012 ו 13.9.2012 צומן מר יעקובי לדיון אך מעיון בפרטיכל הדיונים לאתר מכן עולה כי מר יעקובי לא התייצב על אף שבתיק הועדה אישור מסירה חתום.
ביום 26.11.2012 התקיים דיון בפני ועדת הערר בהרכבה דאז בהשתתפות העורר ונציגי הבעלים של הנכס עורא שמש ובנימין מסרי.
מר שמש העיד כי הבעליט על הנכס השכירו את הנכס בשכירות מוגנת לאביו של יעקובי ולמי שהעביר לאחר מכן את וכויותיו לעורר.
/כיוט אנו והבעליס הנוספים(חבלת אלברט י5. מצלי תהשקעות בעל/מ) מקבלים דמי שכירות מוגנת מתישבי ומאפרים *עקובי בנו של משאעה.......
מדובר בחנות בשטת של 55 מל/ר. המחזיקים בה שני דכירים במשותף בחלקים שווים, האחד תשבי והשני משאלה רחום ז/ל שבנו יעקובי אפרים.
תשלום דמי השכירות המוגנת מתקבל חצי מתשבי וחצי ממשאלה לחום זל ע*י בנו יעקובי אפרים. התקבל תתשעום בגין שנת 2012. /
הגבי תשבי העידה באותו הדיון כי היא ובנה פותחים את התנות פעמיים בשבוע בימי חמישי ושישי ומוכרים של פרחים.
בנסיבות המתוארות בעדותה של גבי תשבי התנגדה בייכ המשיב לרישום וּכויות שני הדיירים המוגנים כמתציקים בנכס. הואיל ומשתמע מעדותה לשיטת המשיב, כי העורר מתויק בנכס בלעדית.
לאחר דיון וה איפשרה הועדה לעורר להגיש מסמכים נוספים לתיק בטרם תינתן החלטה בערר וה.
העורר הגיש את החוזה מכוחו קמה וכות הדיירות המוגנת לאביו של יעקובי ולמי שמכר וכויותיו לעורר.
כמו כן הגיש העורר העתקי שיקים ששולמו על ידי יעקובי לטענתו בגין שכר הדירה המוגן.
המסמך הנושא את תאריך 2.9.2013 אומנם מהווה צילום שיקים עייש משאללה אך חתום בכתב יד בחתימת אפרים.
העורר הגיש קבלות שהונפקו על ידי הבעלים על הנכס עייש תשבי דוד ויעקובי. (נספת ג' לסיכום טענותיו מיום 4.3.2014). כמו כן הגיש העורר תדפיס מהאגף לגביית ארנונה אצל המשיב משנת 5 עליו מצוינים שמותיהסם של תשבי דוד ויעקובי אפריים כמשלמיסם. (נספת ג'1 - ג'3) .
גס תדפיס מצב החשבון , נספת גי 4 נושא את שמותיהם של העורר ושל יעקובי אפרים.
על סמך חומר הראות שבפנינו, הערר, כתבי התשובה, פניות העורר לוועדה ופרטיכלי הדיונים עלינו להכריע האם לקבל את טענת העורר לפיה אינו מחציק ביותר ממחצית הזכיות בנכס.
בתשובות המשיב לפניותיו של העורר תזר המשיב על עמדתו לפיה השגות העורר נדחו מאחר ולא הצביע על ויקתו של אפרים יעקובי לנכס.
הננו קובעים כי מתומר חראיות שהוצג בפני ועדת הערר עולה כי לאפריס יעקובי זיקה לנכס נשוא הערר, הן בשל העובדה שאושרה על ידי הבעלים על הנכס ועל ידי העורר, כי הוא בעל וכויות הדיירות המוגנת במחצית מזכויות בנכס ( ככל הנראח בעקבות הורשה מאביו), הן בשל העובדה שהבעלים על הנכס העיד כי הוא משלם לו מחצית מדמי השכירות המוגנת בגין הנכס והן בשל עדותו של דוד תשבי שלא נסתרה ביחס ליחסיס ביניהם בקשר לנכס.
אכן, העורר ואימו העידו כי הס מפעילים בימי חמישי ושישי בעצמם עסק בנכס אולם בפנייתו מיום 3.6.2013 אשר נתקבלה על ידי יו"ר ההרכב ולא נסתרה, מסביר העורר כי חס מפעילים את העסק רק במחצית מהנכס ובכדי לשמר את זכויותיהם כדייריס מוגנים.
מצאנו כי הפעלת העסק בנכס בימים ספורים ובשטח מצומצם אינה מביאה לניתוק זיקתו של אפרים יעקובי מהנכס.
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל באופן שייקבע כי העורר החציק בשנות המס 2012-2014 רק מחצית מהזכויות בנכס.
מאחר ולא נתבקשנו לעשות כן, אין צו להוצאות.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.
ניתן בהעדר הצדדים היום 8.5.2014.
/
יחיר: עוי )יוק חבר: עו"ד/רוי/'ח אבשלום לוי חבר: עויישגדי טל
ועדת ערר לעניני ארנונה כללית ערר מס' 140004256 שליד עיריית תל אביב - יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו''ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
בעניין :
כהן יחזקאל
-נגד-
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו
ע"י בייכ עו"ד תהילה גלעד
החלטת
ענינו של ערר זה הינו בקשת העורר ליתן פטור לגלריה שבבעלותו ברתוב וולפסון 54 על פי סעיף 0 לפקודת העיריות לתקופה שמתחילה ביום 1.2.2011 ומסתיימת ביום 10.2.2011 .
למעשה מבקשת העורר להאריך תוקף פטור שניתן לו במהלך עבודות שיפו\ בנכס.
עוד מבקש העורר להפחית את שטח התיוב מ 376.96 מ"ר ל 367.96 מ"ר.
מדובר בתיק ערר שנדון בפני שני הרכבים קודמים של ועדות הערר והועבר להרכב וה לאחר שנבצר מן ההרכב הקודם להמשיך ולדון בתיק זה.
מעיון בפרטיכליס של הדיונים הקודמים לא ברור על מה ולמה לא הגיע תיק וה להכרעה במיוחד לאור היקף המחלוקת המצומצם.
בתיק הוגשו סיכומים מטעם המשיב וראיות מטעם שני הצדדים.
ביום 12.1.2014 זומן דיון בפנינו אך העורר לא התליצב.
בהחלטתנו מיום 12.1.2014 נקבע :
*אנו נאפשד לעורר או למי מטעמו להתניצב לדיון הבא או לחילופין להגיש הודעת לפיה אין לו התנגדות כי הוועלה תיתן החלטה בתיק זת על סמץ הסיכומים שהוגשו על ידי המשיב?
ביום 17.3.2014 זומן דיון נוסף בפנינו וגם לדיון זה לא התייצב העורר על אף שצומן כדין.
אילולא פרק הזמן שחלף מא התלו הדיונים בתיק זה חיינו מגיעים למסקנה שהעורר ונת את עררו אולם להסרת ספק הוחלט כי החלטה תינתן בתיק על סמך תומר הראלות שבתיק ובהתייחט לסיכומים שהוגשו מטעם המשיב.
המחלוקת כאמור ברורה.
העורר בתצהירו מיום 21.7.2011 מנמק את בקשתו להאריך תוקף הפטור עד ליום 10.2.2011 בשל העובדה שהנכס חובר לחשמל רק ביום 10.2.2011. בעדותו בפני ועדת הערר ביום 13.12.2011 הודה העורר כי ייהתחלנו להעביל דברים לנכס ב 6-2/2/2011 כמו תמונות... היו בנכס ציורים לפני שהסתיים השיפוץי/.
דוח ממצאי הביקורת שהוגשו על ידי המשיב ( מיום 7.2.2011) סותר בממצאיו את טענת העורר ומעיד כי בנכס נעשה שימוש בימים בהם מבקש העורר לקבל פטור מחיוב בארנונה.
העורר ויתר על חקירת עדי המשיב ובכך למעשה לא נסתרו ראיות המשיב.
אין חולק כאמור כי ההכרעה בשאלה האם הנכס נהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו אינה הכרעה סובייקטיבית מנקודת מבטו של הנישום כי אס הכרעה אובייקטיבית.
מצוויס אנו להכריע , האם ניתן לאמר בצורה אובייקטיבית כי נכס זה , על אף שאין בו שימוש כאמור ותרף מצבו כפי שעולה מהעדויות שבתיק , ינהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת ביי.
הגדרתו של הנכס נשוא ערר זה כנכס שנהרט או ניווק במידה שלא ניתן לשבת בו לתקופה שמתחילה ביום 1.2.2011 ומסתיימת ביום 10.2.2011 אינה מתיישבת עס השכל הישר כמו גס עס מטרת המתוקק אשר ראה לנגד עיניו מצב קיצוני בו לא ניתן לעשות שימוש בנכס בשל מצבו מחד ואת תובתה של הרשות לספק לנכס ולבניין שירותים מהרשות המקומית מאידך.
ביחס לטענת העורר בעניין שטח הנכס לחיוב, העורר צירף שרטוטיס שערך בעצמו וכיוון לטעות בגודל הכניסה לגלריה ובטעות בחישוב חלל המדרגות כחלק מהשטח לחיוב.
הצדק עס המשיב הטוען כי העורר לא הרים את נטל ההוכתה הנדרש להוכתת טענותיו בעניין גודל הנכס. העורר הציג שרטוטים שנערכו על ידו ולא על ידי מודד מוסמך או שרטט מקצועי.
העורר אף ויתר על חקירת עדי המשיב אשר לאחד מהט צורף דוח ממצאי הביקורת מיום
1 אשר בו נכתב : *במיקולת בנכס שנעלכה בתאריץך 23.8.11 בנוכחות יחזקאל נמצא כו השרטוטים תואמים את המציאות,
מכל האמור לעיל אין אלא להגיע למסקנה כי דין הערר להידחות.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום מסירת ההתלטה.
ניתן בהעדר הצדדים היום 8.5.2014.
אלון צדוק חבר: עו"ד/רו'יח אבשלום לוי חבר: עוו'ד גדי טל
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך | : יב באייר תשעד
4
מספר ערר: | 12:52 / 140009876
מספר ועדה: | 10994
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
העורר/ת: קויפמן ליודר; סבין
- גב ג ד -
מנהל הארנונה בעירייח: ת"א-יפו
הלטה
כמבוקש.
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 12.05.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
5 =
יו"ר: עו"ד קניון אורה חברר:: רו"ח מרמור רונית
שם הקלדנירז: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
המשיב:
נוכחים:
ב"כ הצדדים:
ב"כ העוררת:
ב"כ המשיב:
העורר/ת:
טים ספורט בעמ א7 4 76
חשבון לקוח: . 0
מספר חוזה: ז. 2% 2-
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: תהילה גלעד
העורר/ת: טים ספורט בעמ
ב"כ העורר/ת עו"ד : גואטה דוד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: תהילה גלעד
פרוטוקול
אנחנו מסכימים שהדיון יתנהל במותב חסר.
וו
תאריך | : יב באייר תשעד
14
מספר ערר: | 11:30 / *********
מספר ועדה: | 10994
לגבי ערר דנן של שנת 2013 אנחנו מבקשים למשוך את הערר לאור מועד הגשת
ההשגה.
אני מסכימה למשיכת הערר.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : יב באייר תשעד
14
מספר ערר: | 11:30 / *********
מספר ועדה: | 10994
| בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
העורר/ת: טים ספורט בעמ
-נ1נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 12.05.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
7 // גב 2
יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית
שם הקלדנית: ענת לוי
ג
54
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :יב באייר תשעד
164
מספר ערר: | 12:01 / 140009877
מספר ועדה: | 10994
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
העורר/ת: בית כנסת חסידי גור
- 1ב ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש.
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 12.05.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדות ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
= בב
יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית
שם הקלדנית: ענת לוי
. ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| יב באייר תשעד
14
מספר ערר: | 11:20 / 140009901
מספר ועדה: | 10994
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
העורר: זכריא גאזי
ב ג ד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 12.05.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסט החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
- / 5-ה
יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית
שם הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לקביעת ארגונה בלליתת ער 160009479
של עיףיית תל אביב = 38%
ה טלטי אלי גבריאל
- 3ג7-
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו
החלטה
.10
.1
.2
.3
העורר הגיש ערר כנגד חיובי הארנונה שהושתו עליו.
בכתב התשובה שהגיש, טען המשיב, כי יש לסלק את הערר על הסף מהמת איהור בהגשתו.
בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפנינו טען העורר, כי לא קיבל את כתב התשובה לערר, וביקש שהות להתייעץ עס עו"ד, על מנת להשיב לבקשה לסילוק על הסף.
אנו נעתרנו לבקשה, ואפשרנו לעורר להגיב לבקשה לסילוק על הסף בתוך 30 ימים.
למרות חלוף המועד לא הגיש העורר תשובתו לבקשה לסילוק על הסף. אנו הענקנו לעורר ארכה לשם הגשת תגובתו, תוך שהתרינו, כי היה ולא תוגש תשובה במועד, תינתן על ידינו החלטה, בהתבטס על
בקשת המשיב.
העורר לא ניצל את הארכה שניתנה לו ולא הגיש כל תגובה, ואשר על כן הובא התיק בפנינו לשם מתן
החלטה.
לאחר שעיינו בתיק ובטיעוני חמשיב, הגענו לכלל דעה כי יש לקבל את הבקשה ולדחות את הערר על
הסף.
בהתאם להוראות ס' 6א) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976, מי שרואה עצמו ''מקופה בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יוָם מיוּם שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערף'י.
כעולה מכתב התשובה לערר שהגיש המשיב, המשיב דהה את פניית העורר ביום 23.5.13, וציין בפני העורר כי נתונים לרשותו 30 ימים לערור על תשובתו.
כעולה מכתב התשובה לערר שהגיש המשיב, כתב הערר הוגש באיהור ניכר, למעלה משלושה חודשים לאחר משלות תשובת המשיב.
לאור האמור לעיל, אין לנו אלא לקבל את עמדת המשיב ולקבוע, כי כתב הערר לא הוגש במסגרת הגמניט הקבועים בסי 6(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו 1976 (להלן: ''חוק הערר'י), וכי השומה שנשלחה לעורר הפכה חלוטה.
ראה לעניין זה :
עמיינ 31945-12-11 קניון רמת אביב בע'/מ 3' מנחל הארנונה עירלית תתל אבב יפו, (פורסם בנבו) ;
עייש 557/95 הד הקריות בע'ימ נ. מנהל הארנונה עלריית חיפה, ארנונה עירונית פסקי דין, המכון להקר המיסוי המוניציפלי, כרך ג', עמ 306 ;
עמיינ (תייא) 325/07 רז לי נכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עירית הרצליה, (פורסם בנבו);
אשר על כן ולאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר על הסף.
בהתאט לטעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לענייניט מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדיט קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מטירת ההתלטה.
4. בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין בוועדת
ערר) התשלייו - 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.
5. ניתן בהעדר הצדדים ביום 4 | | 5 | גו .
7
לףייר: וו - עו"ד
חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייה חברה: שירלי קדם, עו"ד
ע\294\1\105
5
3 ועדיו הערר לקביעת ארונה פלללת ער 140099165 "
שליך עיריית |( תל אב'ים | - 395
העו 5 ףל: (1ל19905 5 שאל
= ( ( 1 =
המשים: מנהל האפנונה בע 45 ילת תל אב 35 לפ 3
החלטה
עניינו של הערר חינו נכס הנמצא בקומת המרתף של בית מגורים ברתוב אלקתי מרדכי 15, הידוע כנכס מט' 2000322819 (ח-ן לקוה 10296916) (להקן: ''הנבסי).
תמצית טיעובי העוררת
1
2
3
4
85
6
.7
8
9
סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (ארנונה ברשויות מקומיות) תשנ"ג -- 1993 (לחלן:
"הוק ההסדרים') קובע כי הארנונה תחושב בהתאם לשימוש העיקרי הנעשה בנכסי.
מן הפסיקה עולה, שאופי השימוש העיקרי בנכס הוא המבחן המרכזי לסיווגו לצורך חיוב
בארנונה.
ראה לעניין וח:
בגייצ 1804/93 דשנים והומרים כלמיים נ' עיריית קרית אתא ;
עייאא 7975/98 אחוזת ראשונים נ' עיריית ראשון לצו ;
עייא 4335/01 עירייה צפת נגד חברת בזק, בר'ים 9205/05 עיריית טבריה נגד חיפר שוק ;
עמיי: 8846-05-11 חברת גב ים לקרקעות בעי'ימ נגד עיריית הרצליה.
עיקר חשימוש במרתף הוא לצרכי מגורים.
בני המשפחה משתמשים בפועל במרתף.
התלק אשר סווג על ידי חמשיב כייעסקיי אינו מופרד מיתר חלקי המרתף.
המרתף כולו משמש כמקום משחק לנכדי המשפחה (לרבות השימוש במורונים), מקום מפגש משפחתי, אגור פעילות בימי התורף לבני המשפתה כאשר לא ניתן לצאת לגינה, שטח לאתסון התפצים בבית, ומקלט בעיתות חירום.
היקף הפעילות העסקית במרתף הוא ונית הן במשכו והן בעצימותו.
היקף הפעלת המרתף לשיעורי פילאטיס בתשלום אינו עולה על שבע שעות. בפועל תיתכן פעילות בהיקף נמוך יותר (בעקבות תגים, חופשות, לימודים, ביטולים ואילוצי לוייו).
גס בתוך אותן שבע שעות פעילות, עדיין לא מתקיים עסק בקנה מידה כפי שמנסה להציג
העירייה:
1. הציוד במרתף יכול ומשמש גס את בני המשפהה.
2. הציוד ניתן להזוּה לשם שימוש במרתף ומאפשר שגרת מגורים בדיוק באותו אופן,
שחיה נהוג מאו ראשית קיומו במשך כשלושים וחמש שנה, בהם סווג המרתף כיימגוריס'י.
3. היקף הפעילות מצומצט הן בכמות המשתתפים, הנעה בין אחד לחמישה, והן בחיקף
השעות המצומצם שאינו עולה על שבע שעות.
4. אליה גולדשטיין-אלישע מפעילת הסטודיו, מנחלת הסטודיו כברת רשות, והמערעריס
אינם נהנים מפירות כספיים ממנו, לרבות שכירות.
0
1
5. ההחזקה וההחלטות בקשר למרתף היא של העוררים המתגוררים בנכס וברצונס בלבד
תהיה כל נוכתות במרתף, קרי, אין העברה של הנכס למפעיל חיצוני בשכירות שיבול לעשות שימוש במרתף כרצונו.
6. המבנה הפיוי של המרתף אינו מאפיץ סטודיו עסקי. אין פגיטה נפרדת למרתף,
והמשתפים נכנטיס אליו דרך סלון הבית.
7. אין שילוט של עסק מחוץ לבית ואפילו על תיבת הדואר אין אזכור או כיתוב ייסטודיי.
8. הימים ושעות הפעילות של הסטודיו קבועים ואין ייזליגהיי של הפעילות ליתר הלמיס
והשעות.
9. השיעורים מועברים ע"י בתס של העוררים בלבד.
אין מדובר בשימוש מעורב במרתף, שכן אותו שטח במרתף משמש לשתי תכליות שונות.
במקרה וה הפסיקה מייחסת שימוש עיקרי ושימוש משני לפי ייחשימוש העיקרי בנכסיי (עמיינ 2 שפפרר נתיב מהלר בע'/מ נ' מנהל הארנונה של המועצה האזורית עמק לול).
הארנונה אינח מס על הכנסה כספית אלא על השימוש בקרקע שבתחום העירייה, ולכן אין חשיבות לשאלה אס מופקת תועלת כספית מהשימוש במרתף.
תמצית טיעוני החמשיב
1
2
3
4
אין כל מחלוקת שבנכס מופעל סטודיו לפילטיס. ממכלול הנתונים שהוצגו על ידי העורר עולה כי מדובר בעסק הפועל בימי פעילות קבועים, על ידי מדריך קבוע ובמקום קבוע וגובה סך כטפי על כל שיעור שמתנהל, ועל כן עסקינן בעסק לכל דבר ועניין.
בנכס נמצאים מצרונים וכדורים, שהם אכן ברי הוזה, אך גס מכשיריט נוספים אשר הזותס קשה יותר, כדוגמת יימיטת מכשיריםיי עס גומיות המשמשות לחלק מתרגילי הפילאטיס.
בנכס אף קייט לוח שעם ואליו מוצמד לוייו פעילות.
היות ובנכס מתנהל עסק, אין תשיבות לשעות הפעללות, ואין לחייבו בסיווג מגורים.
ציון והפרעת
1
2
3
4
5
מהראיות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל דעה כי יש לקבל את הערר.
מהעובדות שהוכתו בפנינו, אשר עליהן אין מהלוקת של ממש, עולה כי בנכס מנוהל עסק של סטודיו לפילאטיס, וואת בהיקף של מקסימוט שבע שעות בשבוע.
הסטוזדיו מופעל על ידי בתם של העוררים, שהם המחציקים בנכס, כב רשות מטעמט.
בשעות בו לא פועל הסטודיו, נעשה במרתף שימוש על ידי בני המשפחה.
בהתאם לסעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני הקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-1992 (להלן: 'יהוק ההסידריט'') ולהלכה הפסוקה, המבחנים לסיווגו של נכס לצרכי ארנונה הינם - סוגו, שימושו ומיקומו של הנכס.
.6
7
8
9
0
תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז-2007 (לחלן:
''תקנות ההסזיריט'י) קובעות כי קביעת טוג הנכס תיעשה בהתאם לשימוש בו.
גם בעייא 8588/00 עירלית עפולה 3' בוק הברה ישראלית לתקשורת בעי/מ, פייד נו (3) 337 נקבע, כי המבחן המרכזי לקביעת סיווג נכס הוא מבחן השימוש.
בעייא. 7975/98 אחוות ראשונים רובינשטיין שותפות רשומת נ' עירית ראשון לציון (פורסם בנבו, 9.2.2003) (להלן : ''עניין אחוזתת ראשונים') נקבע, כי '"כאשר מדובר ב'מתקן רב-תבליתיי בעל שזמושים מגוונים שניתן להפריד בין מתקניו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד (בג'/י 764/88, 1437/90, 1985 דשנים וחומרים בלמיים בע'ימ גי עיריית קרית אתא, פיד מו(1) 793, 816)'י, אולט נקבע, בי 'יאין לפצל כל נכט המקיים מהות אחת, לנתהים קטניט טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנות לסווג כל חלק והלק בנפרד לפי שלמושו. הטעם לכך בפול: ראשית, הרחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון: משרזי שבו כלולים חדר מנוהה, שירותים וארביון יהוייב בשלעורי מס שונים לכל הלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הטכסוכים והמהלוקות בין הפרט והרשות'י (שס, פסקה 8).
המבחתניםט שנקבעו בפסיקה לבתינת השימוש הנעשה בנכס המצדיק סיווג נפרד הינם: (1) בתינת קיומה של גיקה בין תכליתה של יחידה אחת לבין תכליתה של יחידה סמוכה. אס קיימת ציקה כזו, נראה במתקן הרב-תכליתי נכס אחד ואילו בחיעדר ויקה כזו כל יחידה תסווג בנפרד; (2)
האם השימוש בתלק טפציפי הכרתי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו (עניין אחוזת ראשונים).
על פי המבחנים שנקבעו בפטיקה, יש לסווג את המרתף תחת סיווג 'ימגוריטיי ולא תחת הסיווג של ייעסקיי.
בין המרתף לבין יתר חלקי הבית קיימת ציקה משמעותית, כפי שהוצהר על ידי העורר, בעדות שלא נסתרה, המרתף משמש את כל בני הבית, כמקום משחק לנכדי המשפהה (לרבות השימוש במזרוניט), כמקום מפגש משפחתי, כאזור פעילות בימי החורף, כשטח לאהסון ההפצים בבית, וכמקלט בעיתות חירום.
גם המבנה הפיוי של המרתף תומך במסקנה גו. למרתף אין כניסה נפרדת מהבית, הנכנסים למרתף עוברים דרך סלון הבית. לא גו אף גו, במרתף עצמו אין כל הפרדה פיטית בין החלק המשמש לשיעורי פילאטיס לבין התלק המשמש את בני המשפתח.
השוו
עתיימ 249/08 רולדין בע'ימ נ' עירית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 3.1.2011):
"אלה מראים ששטה המרתף משמש ראש וראשונה את צורפי העסיק. אכן, מתן היתף של המערערת לכמה מן העובדים ללון במרוצף לאהר שעות העבחיה, אולם, הטדרי הלינה הם ארעיים ואינט משקפים ''מגורים''. למה הדבר דומה: לבעל מקצוע הופשי המציב במשרלצו או לשכתו מיטה ומשתמש בה (ביחד עם השירותיטם שבמשרד, מקרף משרדי ואמצעי חימוט מזון מהיר) לשם מנוחה ולפעמים גם לינ לילה. האם נסיבות
.1
.12
.3
כאלה מסברות את הצעת שהמשרד פושט את צורתו כמקום עסק ולובש צורה של מדור או מגוריט בהקשר להלובי הארנונה בלבד? שאלה זו מוצגת באופן רטור? בלבד.
התשובה לה היא שלילית.... העונדיט אינם מתגוררים באופן קבוע בנכס. מדובר בשני עובדיטם שכתובת הקבועה [כך במקור - החיימ] היא בצפון הארץ... נסיבות אלה בנוסף לכך שהמרתף משמש לצורכי אחסון של העסק, משמיעים ששימושי הלינה הם משניים להלוטין והמרתף הלכה למעשה, הוא חלק בלתי נפרד מבית הקפה"י,
בריימ 9205/05 מנהל הארנונה - עיריית טבריה נ' היפר שוק 1992 בע"מ (פורסם בנבו,
6)::
"'בפטיקה מאוחרת לגר א*מ\ בית משפט זה את המבחנים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט המחוטיים להכרעה בשאלה מתי תסווגנה *חידות שטה סמוכות תהת סיווגים נפרזיים ומת? תסווגנה תחת סיווג אחד, על אף שבכל *חילת שטה מתנהלת פעילות אחרת. לעניין זה אומצו שני מבהנים, שאינם מהווים רשימה טגורה. המבהן האחד הוא בהינת קיומה של זיקה בין היחידות השונות, שאם היא קיימות אז יש לראות במתקן הרב התכליתי נכט אחד לצרכבי? סלווג הארנונה. המבחן האחר שאומף הוא האם השימוש בחלק ספציפי של הנכס הכרהי למהות הארגון העיקרי בנבטי ולמימוש תכליתו (ראו: עניין אהוות ראשונים, פיסקה 9 לפסק הדין; בייט 1715/05 מגנזי ג' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (לא פורסם)). במקרה דנן שנ? המבחנים שצוינו תומכים במסקנה כל יש לסווג את מחסן הסופרמרקט של המשיבה תחת הסיווג של 'ירשתות שלווק'' ההל על מבנה הסופרמרקט ולא תחת הסיווג הנפרד של ''מחסניט'י. בין המחסן לבין שאר חלקי הסופרמרקט קיימת זיקה משמעותית.
המחשן מטבעו משרת את הסופרמרקט וקיומו הוא הכרח? למימוש תכליתו של הסופרמרקט. מכל מקום, קשה לראות במבנה הסופרמרקט, שהוא מבנה הומוגמי בעיקרו המשרת תכלית מרכזית אחת, מונקן ''רב תכליתיי (השור לענייך סיוג מהסן המשמש חלק ממבנה. מגורים, עע'ים 11641/04 סלע נ' מועצה אזורית גדרות (טרם פורסם), פיסקה 17 לפסק הדין).
לשם השלמת התמונה נציין, כי חיינו מגיעים למסקנה והה גם אס היינו סבוריט כי נכון לפצל את המרתף מהנכט ולבחון את השימוש שנעשה בפועל במרתף.
השימוש שנעשה בפועל במרתף איננו מובחק, והוא משמש הן ליימגוריטיי וחן לייעסקיטיי.
בהקשר וה נקבע בעמיינ (מהווי תייא) 20620-02-11 יושע דפנה נ' מנהל הארנונה בעיריית תל
אביב יפו (פורסם בנבו, 14.1.2013) כדלקמן:
"כיום, רביטס הט המשרדים והעסקים המנוהלים מתוך דירת מגורים, תוך הקצאת שטה ליעודי לפך. נכטיט אלה מכונים בשם יינכסים מעורביט'י (עע'ים 259/05 דהל שי ג' נצרת עילית פסקה 2 (לא פורסם [פורסם בגבו], 6.1.2011)) או נבס ביישימוש מעורב'' ה''מתליהטי בעיקר לסיטואציות בהן הלק מדירת מגורים משמש לצורבי עיטוק של המתגורר בדירה... אין זה משנה אט חלר מסוים ביחידת מגוריט אחת משמש בשעות היו כמשרד ואילו בשעות הלילה לשם שינה או שאותו הדף משמש כמשרד בלבד ולא נעשה 5ו שימוש נוסף אחר'י (עיים 304/97 וע'ים שפנגד 315/99
4
.5
.6
7
8
אליעזר קינדרמן ג' מדינת ישראל פייד נט(1) 64, 68 (1997)). בהקשר לנכסים אלה נקבע כי הסיווג שלהט על-פי מבחן השימוש ייקבע על פי השיימוש העיקרל בנבס.''
כן ראן:
עמ''נ 103/02 מנהל הארנונה של עיריית הרצליה ג' דוד הסון (פורסט בנבו, 4.6.2003).
בנסיבות המקרה דנן, נראה כי השימוש העיקרי במרתף הינו למגורים. כאמור לעיל, מתצהירו של העורר, שלא נסתר בפנינו, עולה, כי בני הבית עושים במרתף שימוש כמקום משחק, כמקום מפגש משפחתי, כאזור פעילות וכמרתף בעיתות הירוס. עוד עולה מתצחירו של העורר, כי המרתף משמש כשטח לאחסון התפציט בבית.
נראה, כי השימושים האמורים שעושים בני המשפחה במרתף עולים על הפעילות העסקית המתבצעת בעסק, אשר אין סתירה כי הינה בהיקף מקטימלי של שבע שעות שבועיות.
במצב דברים זּה, אנו מקבלים את הערר, וקובעים כי שטח המרתף יסווג בסיווג יימגוריס".
נוכת קביעתנו צו, מתייתר הצורך לדון בטענת המשיב בעניין תוסר סמכותנו לדון בטענות בדבר חיוב רטרואקטיבי.
למען הסר ספק <ובהר, כי ככל שהפעילות העסקית במרתף תגדל, ותהפוך להיות השימוש העיקרי במרתף, הרי שיהיה מקוט לבתון מחדש את סיווג המרתף.
5 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.
6. בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
ערר) התשלייו - 1977 תפורסם ההלטה זּו באתר הא*נטרנט של חמשיםב.
7 ניתן בהעדר הצדדים ביום 7
2 |
לוייר: 6 3 ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויה חברה: של ט, עו"ד
ע\292\1\105
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך
מספר ערר :
מספר ועדה:
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד ארליך שלומית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר: סלע בנימין
- ב ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לאור העובדה שבבדיקה שנערכה ע"י המשיב בפברואר 2014 התברר שאכן הנכס ריק כטענת העורר
יג באייר תשעד
14
140009179 | 8
5
ולאור העובדה שעל אף טענות העורר ועל אף הגשת ערר כבר ביולי 2013 לא בוצעה בדיקה של
הנכס קודם ל- 2014 ואין בידי המשיב כל ראיה לשלול את טענות העורר בדבר היות הנכס ריק אנו
מורים כי הפטור שניתן לנכס בגין היותו ריק יחול מיום 1/11/13 למשך 6 חודשים, בהתאם למקסימום
הקבוע בדין.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 13.05.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המק מיות (
ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר +אענטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"דיאקיך שלומית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
רר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת
4
חברה: שיר
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : יג באייר תשעד
1164
מספר ערר: | 10:47 / 140010074
מספר ועדה: | 10995
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד ארליך שלומית
חבר: עו"ד ורו"ה אבשלום לוי
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: קדמת עדן מיסטיקה וקבלה בע"מ
- נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
תשובת המשיב להשגה נשלחה לעורר הן לכתובת הנכס והן לכתובתו הפרטית ב- 9/7/13.
העורר הגיש את עררו ביום 9/2/14.
העורר הסביר בכנותו כי לא הגיש את הערר במועד מחמת חוסר ידיעה.
עפ"י הדין אין בסמכותנו להאריך את המועד להגשת ערר.
אין בידינו לקבל את עמדת העורר במיוחד לאור העובדה שבסעיף 8 לתשובה להשגה פורטה בפני העורר הדרך להגשת ערר והמועד הקבוע בדין לצורך כך.
אשר על כן אנו דוחים את הערר.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 13.05.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת הההלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטה ל המשיב.
/ : '\
יו"ר: עו"ד ה חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי חברה;
שם הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לקביעתת ארנונה פללית 39 140009122
שליךף עות | תלאביםב | - 5 פו
העוררת: ל ספאמ (1991) בע'ימ
- נג 4-
המשיב: מנהל הארנונה בעלריית תל אביב יפו
עניינו של הערר דנן הינו נכס המוחוק על ידי העוררת בדרך בן צבי 84 א, תל אביב, הרשום בספרי העירייה כנכס מסי 2000291271 ; ה-ן לקוח 10648828 ; (להלן: ''הגבסי).
תמצית טיעוני העוררת
41
2
3
4
85
6
7
.8
9
בעקבות החלטת ועדת הערר מיום 24.8.2006 בתיק ערר 2006-04-070, סווג הנכס לאורך השנים בסיווג +מחסניסיי, כמחסן אחורי של חנות העוררת ברתי מטלון 37, תייא.
למרות שבפועל לא חל כל שינוי בשימוש שעושה העוררת בנכס מההלטת ועדת הערר לעיל ועד למועד הביקורת שנערכה בנכס ביום 18.4.13, בעקבות הביקורת שונה סיווג הנכס לסיווג יימסהריי.
העוררת עוסקת במכירה סיטונאית של מכשירי כתיבה מחנותה ברח' מטלון בת'י'א. כאשר שטה החנות היה קטן לצורכי העוררת שכרה העוררת את הנכס על מנת שישמש אותה כמהסן אחורל לאחסון והכנת הצמנות.
ההזמנות שנעשות מהתנות ברתי מטלון נארוות במחטן ונשלחות לחנות או ללקוחות העוררת, בצירוף תשבונית המונפקת במקום.
במהסן אין קופה רושמת, אין מחירים על גבי המוצרים ואין שוט אזכור בכניסה לבניין על קיומו של המחסן, כך שלקוחות פוטנציאליים אף לא יכולים לדעת על מיקומו.
אומרת דרשני העובדה שהתוקר מטעם המשיב לא ציין בדוייח הביקורת את הנתון שהומנות נשלחות לנכס מהתנות ברחי מטלון, למרות שטען כך בחהקירתו הנגדית, והעובדה שלא טרת לבדוק האט בכלל נעשית מכירה בנכס בהיעדר קופה רושמת והאט המוצרים נושאים תגי מחיר כמו בחתנות או שאינם מתומתריס כמו במחסן.
כעולה מעדות המצחיר מטעם העוררת, כאשר הוא נשאל ע"י הסוקר מטעם המשיב, הוא הסביר בדיוק איך העסק מתנהל, ופירט כי במחסן שלושה עובדים וכי הומנות שנעשות בהנות במטלון נשלתות להכנה בנכס. נציג העוררת לא בדק כיצד משתקפים דבריו בדוייח הסוקר.
כעולה מעזויות המצחיר מטעט העוררת לרוב הסחורה נשלתת או לחנות במטלון או ללקות עצמו, אולם מדי פעם כאשר הלקוה צריך את ההזמנה באופן דחוף הוא יכול לתאם מראש את איסופה מהמחסן. ודוק, הסחורה לא מווּמנת מהמהטן, אלא מההנות והלקוח רק בא לאסוף את ההומנה הארוזה מהמהטן. בהקשר זה כבר נפסק כי איסוף סתורה מהמהסן ע"י הרוכש לא נחשב כביקור לקות בנכס ואינו פוגס בשימוש בנכס כבמהסן.
ראה:
עמיינ (ת'"'א) 196/08 ביתן ספארק טחר 1980 נ' עירלית ת'/א *ם3.
העובדה שבאתר האינטרנט כזה או אחר מופיעה כתובת המחטן ככתובת העוררת אינה אומרת
דבר. הפרטום הנייל לא נעשה ע"י העוררת ולעוררת אין כמובן שליטה על מאגרי המידע ועל מקורות המידע בהם משתמשים באותם אתרים.
3
תמצית ט*עוני המשיב
41
3
4
5
6
7
הההלטה משנת 2006 התקבלה בפשרה בלא שהתקיים דיון לגופו של עניין; מכל מקום, העוררת לא הרימה את הנטל להוכיח כי השימוש שעשתה בנכס בשנת 2006 וחה לשימוש אותו היא עושה כיום.
השימוש הנעשה בנכס הוא למחסן שיווק, המשווק סחורה של מכשירי כתיבה להרבת מאוד חנויות וגני ילדים, כאשר החנות ברחוב מטלון היא אחת החנויות שמשווקת לה סתורה, כמו לשאר החנויות.
בדוח הביקורת מטעם המשיב צוין לעניין הנכס ברחוב בן צבי כי ''את החשבוניות מוציאים מנכס זה'. ואת ועוד, כאשר נשאל מר יוסף /'האם אתה מאשר שבמהלץך הביקורת שנערבה
, חוקר השומה ראה שמוציאים בנכס השבוניות 1'י, השיב כדלקמן:
''אנהנו שולחים את ההזמנות לפנורמה (החנות נשוא הערל כרהוב בן צבי) והם מוציאים שם את ההשבוניות. אם את אומרות לי שהחוקר באה שמוציאים חשבוניות בנכס, אני משיב
שנכון".
לאור האמור, עדותו של מר יוסף לפיה מהנכס מושא הערר יוצאות חשבוניות תואמת את האמור בדוח הביקורת.
מר יוסף לא סיפק הסבר מניח את הדעת לפרסומים באינטרנט אודות הנכס מושא הערר, לפיהם אין קשר בין העסק בחנות במטלון לבין הפעילות בנכס מושא הערר - מדובר בשני
עסקים שונים: הנכס ברחוב מטלון משמש לחנות והנכס ברחוב בן צבי משמש כמחסן שיווק.
חוקה כי העוררת היא זו שמסרה את המידע למפרסמלם באינטרנט (ל144 לדוגמא), ויודגש כל אין מדובר בפרסום אחד אלא בפרסומים רבים.
מר יוסף גט לא סיפק הסבר מנית את הדעת לעובדה שהסתורה בנכס מסודרת במצב של תצוגת.
תשובתו של מר יוסף, לפיה *'... אני לא יכול לאחסן באוגזים. אם זה לא *חיה מסודר כך, אנל אצטרך שטה הרבה *ותר גדול...'* -חינה מתתמקת ואינה מספקת הסבר סביך לעובדה שהסהורה מסודרת כתצוגה. ההסבר היתיד שיכול להיות כך שהסהורה מסודרת כתצוגה הוא שמג*עים לקוהות לנכס ובותריס מהמדפים את מבוקשם.
הלקוחות של הנכס מושא הערר הס הרבה תנויות והנכס לא משרת רק את הנכס ברהוב מטלון.
במהלך הביקורת מסר מר יוסף לתוקר השומת כי לקוחות באים למקום וגם מתקשרים ועושים הומנות והסתורה נשלחת אליהם או שהט באים לקחת; בעדותו בדיון ההוכתות, העיד מר לוסף, כי ''לפעמים הלקוח עובר במטלון, לפעמים הוא אומר שזה דהוף לו ואז הוא עובר לקהת את זה ישירות מהנכטס''י. בין אם תאומא גרסתו הראשונה של מר יוסף, לפיה לקוחות מגיעים לנכס כדבר שבשגרה, ובין אס תאומץ גרסתו השנייה של מר יוסף, לפיה לקותות מגיעים לנכס רק במקרים דחופים, הפועל חיוצא הוא שלקותות מגיעים לנכס ומכאן שהפעילות בנכס אינה עונה על אחד התנאיט המצטברים בסעיף המחסנים, לפיו יילקוחות אינם מבקרים בנכסיי.