החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 15 פברואר 2014

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

בפנל ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140008133 שליד עיריית תל אביב-יפו

העוררת: | מגדל תבכרה לביטוח בע"מ

אי כ כ הוורפ

-- ‏מד‎ -

המשיב: מנהל הארנונה בעורנות ייל אנוב | שיר

מבוא

ערר זה הינו בשאלת חיובה של העוררת, בנכס המוחזק על ידה ברחוב פנחס רוזן 72 בתל-

אביב, הרשום בספרי העירייה כנכס מסי 2000270050 בשטח של 261 מ"ר, בסיווג ייחברות ביטותיי, להלן: 'יהנכסיי.

בתאריך 3 הורינו לצדדים לסכם בקצרה טענותיהם לעניין טענות סף וטיעוני המשיב למחוק את הערר עקב הגשתו באיתור. מנגד טענת העוררת שיש לקבל את ההשגה בהעדר מענה מטעם המשיב. |

סיכומי העוררת הוגשו בתאריך 29.8.2013 וסיכומי המשיב הוגשו בונאריך 8.10.2013 עיקרי העובדות

1. הצדדיט אינם חלוקים על עובדה אחת והיא שהודעת הערר מטעם העוררת לשנת

המס 2012 הוגשה לועדה ביום 18.3.2013

2 לטענת המשיב עומדת ההלטה אחת שניתנה על :די המשיב, נושאת תאריך 2 שנלתנה בעקבות מכתב העוררת אליו שנתקבל במשרדו ביום 25.7.2012

3. אין חולק כי מכתבח של העוררת למשיב נושא תאריך 1.7.2012 נמסר למשיב ביום

12 בו העלתה גבי חגית אטיאס ראש צוות גביה ותפעול חוזּים אצל העוררת, שתי סוגיות. האחת חילופי מחזיקים בנכס, משם המתציקה הקודמת-חברת אאורה השקעות בע"מ, על שס העוררת, השנייה בקשה למתן פטור בגין שיפוצים.

4. בתשובתו עונה המנהל [תשובה ששלח המשיב ביום 1.8.12] כי בוצע רישום חילופי

מחזיקים בנכס על שם העוררת וניתנה לה זכות להגיש השגה בתוך 90 לוס מיום קבלת הודעת התשלוט הראשונה.

5. אשר לטענה כל יש ליתן פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש כקבוע בסעיף 330 לפקודת

העיריות, המשיב דחה את הבקשה ונימק בסעיפיט 5, 6 את החלטתו,תוך שהוא מציין כי נסמך על ביקורת בנכס מיום 8.7.2012 וציין כי וכות ערר נתונה לעוררת על

החלטה זו כקבוע בחוק הערר תוך 30 *ום.

6. על החלטה זו הדוחה את הבקשה לפטור עפ"י טעי 330 חנייל לא הוגש ערר במועד.

7. בייכ העוררת פנה פעט נוספת בשני מכתבים למשיב, נושאי תאריך 1.10.2012

המכתב הראשון, נתקבל אצל המשיב בתאריך ‎ 4.11.2012‏ בו הודיע על חילופי מחזיקים משם העוררת על שס משרד עורכי הדין נאמן אברהם. המכתב השני, התקבל אצל המשיב ביום 11.11.2012 [נפנה לדף הראשון הימנו;, צורף כנספת די לכתב תשובה לערר מטעם המשיב].

8. אין חולק כי בייכ העוררת, ציין בסעיפים 1 ו-7 למכתב חשני חנייל כי מדובר ב-

יהשגהי.

9. בתאריך 3.12.2012 במכתב החתום על ידי מר אלברט גולבר, מנחל המחלקה אצל

המשיב, שאינו חמשיב לעניינמנו, מודיע מנחל המחלקה לבייב העוררת כי חילופי המחזיקים משט העוררת לשם משרד עו"ד נאמן, נרשמו התל מתאריך 4.11.2012 [מועד קבלת ההודעה הראשונה]; כמו כן משיב לבקשה לקבלת הנחה בגין נכט ריק לתקופת העבר כי היא נדחית מאחר וההנחה הנייל ניתנת לנכס העומד ריק רק ממועד קבלת הבקשה בכתב; כמו כן תוזר על תשובת המשיב כי בקשתו לקבל פטור בגין נכט בשיפוצים, נדחתה ע"י המשיב עוד ביום 25.7.2012

0 ברישא למכתבו של מר גולבר נרשם כי פניית העוררת שנקבלה כאמור ביום 12 אלנה נחשבת כייהשגהיי מאחר ומתליחסת לחיוב ארנונה בשנות מט קודמות.

1. לוער כי לא מצאנו שמכתב ההשגה מתליחס לשנות מס קודמות. יותר מכך, לא

מצאנו כל מענה מאת המשיב בעצמו המתליחס לאותה יהשגהי.

2 מסקנתנו לאור העובדות המונחות בפנינו, מטיעוני הצדדים כעולה מסיכומיהם,

ומעיון במסמכים שבתיק הן:

א מכתב בייכ העוררת הנושא כאמור תאריך 1.10.2012 שנתקבל אצל המשיב ביום 11.11.2012 מהווה יהשגה' לכל דבר ועניין.

ב המשיב כלל לא ענה להשגה זו. תשובת מר גלובר אינה תשובה ליהשגהי.

ג | החל מיום 1.6.2012 מחוייבת העוררת בארנונה בסיווג יחברת ביטותי.

ד כעולה ממכתב העוררת [נספרו 'יאיי] להשגה, מכתב המפורט לעיל בסעיף 5 פרט להודעה בדבר הללופי מחציקים, נתבקש פטור בגין שיפוצים. יודגש כי בקשה זו נדחתה ע"י חמשיב, כאמור לעיל בסעיף 5. ערר בגין החלטה זו לא הוגש במועד.

ה בהשגה נטענה טענה חילופית,[נפנה לסעיף 4.3] בה ביקש בייכ העוררת פטור מארנונה כ שכם ריק', ממועד רישומה כמתציקת היינו מיום 1.6.2012 ועד למועד 3.11.2012

המשיב לא ענה להשגה, משכך אין מנוס ,לדעתנו, אלא לקבל את טענתה זו של העוררת, בהעדר תשובה להשגה. הגם שאין חולק שהעוררת לא פנתה במכתב למשיב ולא אפשרה בדיקת המצב לאשורו אס אמנם הנכט ריק אם לאו.

1 | מצאנו להדגיש כי לו חיה המשיב עצמו עונה, כפי שענה מר גלובר בסעיף 5 למכתבו מיום 3.12.2012 : יבקשתך לקבלת הנחה בגין נכס ריק לתקופת העבר נדחית על ידנו מאתר וההנחה חנייל ניתנת לנכס העומד ריק רק

יינכס ריקיי.

ממועד קבלתת הבקשה בכתב.' ; ומאחר והערר הוגש רק ביום 18.3.2013 היינו דוחים על הסף את הערר.

עוד יוער כי במועד הגשת ההשגה - הנכס לא היה בחזקתה של העוררת, שכן בוצעו חילופי מחזיקים משסם העוררת למשרד עוחייד א. נאמן מיום 2 משכך ככול שהיה הנכס יריקי ,לאחר לוס 2 ,אמור היח משרד עו"ד להגיש השגה בשמו כמחזיק. כאמור השגח מטעמו לא הוגשה.

אין בפנינו השגה מטעט משרד עוהייד נאמן לא לענייו רישומו כמחזיק, לא לשטח המוחוק על ידו ולא לסיווגו כ- ימשרדיסי.

לחילופי חילופין, טוענת העוררת שלא ניתן לחייבה בסיווג ייתברת ביטותיי שכן לטענתה סיווג נכס בהתאט למיחות המחציק בו ולא בהתאט לשימוש הנעשה בו, מנוגד לחוק ולפסיקה. אין חולק כי העוררת החזיקה בנכס החל מיום 1.6.2012 ועד ליום 3.11.2012

3. בייכ העוררת טען בהשגה ולו לחלופין שיש להעניק לח פטור מארנונה לנכס ריק.

4. אין חולק כי טענח כזו נסמכת על תקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה

הנחה בארנונה התשנייג - 1993 (להלן: 'יהתקנות'י), המקנה פטור מתשלום ארנונה למשך ששה חודשים.

5. כך אין חולק כי לפי התקנות ניתן לעשות שימוש בפטור מארנונח לנכס ריק רק

פעם אחת במהלך תקופה של אותה הבעלות בנכס.

6. החוראה זו זכתה להתליחסות של בית המשפט העליון בעניין בריימ 10356/05 צלויאל

השקעות בע"מ ני עירית תייא מנהל הארנונה . כאן אימצה כבי השופטת ביניש את תוצאת פסק הדין שניתן על ידי כבי חשופטת רובינשטיין בע"מ (תייא) 124/05

בקובעה בין היתר:

יי... לשונה של תקנה 13 לתקנות ההסדרים הינה ברורה וקובעת במפורש כל הזכות לפטור מארנונה נתונה *ילמתזיק של בנין ריקיי. מבחינה לשונית התקנה אינה יימגבילה את הזכות לפטור רק לבעלים של הנכסיי.

עוד נקבע :

...או כל מניעה עקרונית לכך ששוכר נכס יוכל אף חוא ליהנות מן הפטור מארנונה בהתאט לתקנה 13.

7. כאמור לתקופה בה נרשמה העוררת כמחזיקה, בטרם הועברה התוקה למשרד

עו"ד נאמן, ובהעדר מענה מאת המשיב לתהשגח, יש להעניק לעוררת את הפטור חמבוקש, כל ואת בהנחה ופטור כוח על נכס זה, לא נוצל בעבר, לא ע"י הבעלים ולא ע"י מחזיק אחר.

8 מאחר והתלטתנו היא שההשגה שהוגשה למשיב ונתקבלה על ידו ביום 2.-. לא ניתן לה מענה, אנו מקבלים את טענת בייכ העוררת.

9. משכך גס מתייתר הדיון בפנינו האם הסיווג כחברת ביטות נעשה כדין, או שיש

לסווג הנכס בסלווג אחר.

ימתו מענה להשגהיי.

0. לדעתנו, פניית בייכ העוררת למשיב,שנתקבלה אצלו ביום 11.11.2012 | כמפורט

לעיל היא יהשגהי.

1. אין חולק כי תשובת מר אלברט גולבר מתאריך 3.12.2012 אינה תשובה להשגה.

2. מנהל הארנונה לא נתן תשובתו להשגה. במקרה של איחור או העדר מענה, דינה של

ההשגה להתקבל מכוח קביעתו המפורשת של סעיף 4 לחוק הערר הקובע:

יא. (א) מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך ששים יום מיים קבלת ההשגת.

(ב) לא השיב מנהל הארנונה תוך ששים <וס - *חשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה, זולת אס האריכה וועדת: הערב האמורה בטעיף 5, תוך תקופה זו, את מועד מתן התשובה, מטעמיםס מיוחדים שלירשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על שלושים לוסיי.

3 בעתיימ 8708-05-13 מרום פאר נדליץ בע"מ ני עיריית תל-אביב, החלטת כבי

השופטת יהודית שיצר מיום. 27 אוקטובר 2013, נקבע:

'משהוקנתה לוועדת הערר סמכות לפי סעי ב) להאריך את המועד של תשובת המנחל ב- 30 יום, ממילא היא גס מוסמכת לקבוע עובדתית האם המנהל איחר את המועד במתן תשובתו להשגה אס לאר יודגש כי סמכות זו הוענקה במפורש לוועדת הַערר ולא לבית המשפטי.

סוף דבר

מכל המקוב,אנו מקבלים את טענת הסף של חמשיב ודוחיט את הערר בסוגיית השיפוץ

והזכאות לפטור על פי סעי 330 לפקודת העיריות, בהעדר הגשת ערר במועד.

הערר מתקבל לעניין הפטור המבוקש בגין נכס ריק, בהעדר תשובה להשגה, וכאמור בתנאי שלוב כי פטור כזה לא נוצל בעבר.

ניתן היום, // /\ג , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית חמשפט לענינים מינהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסייתת ההחלטה.

4 מ ₪ 9 %

לוייר: עו"ד | הז דה מאור | תברה: רו"ח מרמור רונית חברה: עו"ד פריצקי פנינה

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונח כללית ערר מסי 140008133 שליד עירלית תל אביב-יפו

העוררת: | מגדל תברה לביטות בע"מ

פי ו ג --

- עד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

דעת מיעוט

מבוא

כאמור בהחלטת לוייר הועדה עו"ד יהודה מאור, החלטה זו מתייתסת לטענת המשיב, כי דיו הערר להידחות על הסף ומנגד טענת העוררת כי דין השגתה להתקבל כמות שהיא בהעדר תשובה של המשיב להשגתה.

השתלשקות האירועים

השתלשלות האירועים כפי שתתואר להלן מתבסטת על הנספתים שצירפו הצדדים לכתבי

טענותיהם (כתב הערעור, כתב התשובה, סיכומים).

41 ביום 1.7.2012 שלחה העוררת את מכונבה נספת א לערר אל המשיב. במכתבה זה התבקש המשיב לשנות את שט מחזיק הנכס ברחוב פנחס רוזן 72 בתל-אביב, חשבון ארנונה מספר 10190215. (להלן: 'יהנכסיי ו-יימכתב העוררת 1'י בהתאמה).

כמו כן ביקשה העוררת במכתב העוררת 1 לקבל ייבגין הנכס פטור מארנונה לתקופה של שלושה חודשים בגיו שיפוציסיי.

2 מכתב העוררת 1 התקבל אצל המשיב ביום 3.7.2012. ביום 1.8.2012 שלת חמשיב אל העוררת את תשובתו (הנושאת את התאריך 25.7.2012) (להלן: יימכתב המשיב 1

3 מכתב המשיב 1, המצורף כנספח ב לערר וג לתשובה לערר, מתייתס לשני חשבונות ארנונה שאינם נזכריס כלל במכתב העוררת 1 - אס כי חינו מתייהס לאותה כתובת. לא רק מספר הארנונה שונה, אלא אף שמות המחזיקים העוזבים המוזכרים במכתב המשיב 1 אינם אלה כבמכתב העוררת 1. איש מן הצדדים לא התייחס לסוגיה זו, ועל כן אניח אני כי מדובר בטעות גרידא.

.10

במכחב המשיב 1 כותב המשיב לעוררת, לאהר הודעתו כי העוררת תהפוך למחזיקה בנכס מס. 2000270050 החל מלום 1.6.2012, כי ייעומדת בפני מגדל חברה לביטוח בע"מ הזכות להגיש השגה תוך 90 יום מיום קבלת הודעת התשלום הראשונהיי (סעיף 3).

את בקשת העוררת לפטור מארנונה בגין שיפוצים דוחה חמשיב, תוך שהוא מציין כי הוא דוחה ייהשגתדיי. המשיב מוסיף אל העוררת, כי ייעומדת לרשותך צכות ערר על החלטתי בפני ועדת הערר וזאת תוך 30 יוסיי.

לא למותר הוא לציין כי במכתב העוררת 1 לא מופיעה המלה ייהשגתיי, וכי לא קדם למכתב זה שום מכתב קודם הרלבנטי לענייננו (למצער לא מצוי אחד כזה בתיק הועדה), לא מצד העוררת ולא מצד המשיב.

ב-26.7.2012 הוצא חשבון ארנונה תקופתל ראשון המתייחס לנכס אל העוררת על ידי עירית תל-אביב, האגף לחיובי ארנונה. מועד התשלום נקבע להיות עד 2, באשר העוררת טוענת בסיכומיה כי חשבון זה הגיע אליה ייבמהלך חודש אוגוסט 2012 יי. המשיב שותק בענין זה. חשבון ארונה זה מתייחס לתקופה י/י01.06.2012 - 31.08.2012 (להלן: ייחשבון הארנונהי).

העוררת התייתסה לחשבון הארנונה במכתב אל המשיב הנושא את התאריך 12,, אשר חינו נספח ד לכתב הערר ועמודו הראשון צורף כנספת ד לכתב התשובה לערר מטעם המשיב (להלן: יימכתב העוררת <יי). הותמת יינתקבליי של חמשיב חינה מיום 11.11.2012, אך אישור הדואר הרשום של רשות הדואר המצוי בתיק הועדה מעלה כי מכתב העוררת 2 נמסר ליעדו, קרי למשיב, כבר ביום 12..

מכתב העוררת 2 אינו נושא כותרת של ייהשגהיי, אך בסעיף 1 בו, בשורה הראשונה, נאמר כי מדובר בהשגה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן: ייחוק העררי). כך גס בסעיף האתרון למכתבה זה.

במכתב העוררת 2 חוזרת העוררת על טענתה כבמכתב העוררת 1, כי הינה וכאית לפטור בגין שיפוצים מסיביים בנכס ההל מיום 1.7.2012 ולחלופין מכוח היותו נכט ריק, ובכל מקרה אין לחייב את העוררת בסלווג ייחברת ביטוח'".

ביום 4.12.2012 נשלח מכתב תשובה למכתב העוררת 2 (מועד משלוח התשובה מוסכם על שני הצדדים). מכתב התשובה נושא את התאריך 2.12.12 וחינו חתום על ידי ייאלברט גולבר מנחל המרולקהיי (להלן : יימכתב תשובה 2).

במכתב התשובה 2 (שכאמור איננו חתום על ידי חמשיב) מצויין, ראש לכל, בי פמית העוררת אלנה נחשבת כייהשגה'י באשר הינח מתייחסת לתיוב ארנונה בשנות מס קודמות (המבוא למכתב תשובה 2).

כמו כן מקבל מר גולבר את הודעת העוררת בדבר חילופי מחזיקים מיום 4.11.12 -

הודעה אשר איננה מצויה בתיק הועדה. יחד עם זאת, מאחר והעוררת עצמה מייחסת את הערר לתקופה המתחילה ביום 1.6.2912 ומסתלימת ביוט 4.11.12 תתיחס החלטה זו לתקופה זו.

מר גולבר דוחה את שלוש טענותיה הנוספות של העוררת :

את טענת העוררת, כי חינה זכאית לפטור מארנונה בגין חיות הנכס ריק דוחה מר גולבר בטענח כי פטור כאמור ניתן לנכס העומד ריק רק ממועד קבלת הבקשה בכתב;

את טענת העוררת כי חינה זכאית לפטור מארנונה בגין חיות הנכס בשיפוצים דוחה מר גולבר נוכח דו"ח הבקורת מטעם המשיב על פיו אין מצב הנכס עומד בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות - עליו מושתת גס מכתב חמשיב 1;

את טענת העוררת בדבר סיווג שגוי דוחה מר גולבר באשר חסיווג, לדבריו, נקבע על פי והות המחציק בנכס, שהינו חברת ביטות ללא כל קשר לשימוש בו.

טענות הסף

ביום 3 הגישה העוררת הודעת ערר על מכתב התשובה 2. בהודעת הערר וכן בסיכומיה טוענת העוררת כל הגישה את השגתה ביום 1.10.12, כי לא נענתה על ידי מנהל הארנונה ועל כן דין השגתה להתקבל, בהתאם להוראות חוק הערר.

המשיב טוען, בתשובתו לכתב הערר ובטיכומיו כי השגת העוררת הוגשה ביום 2 ורתתשובה להשגה נשלחה ביום 1.8.12. משכך, ומשהוגש הערר ביום 18.3.15 לא הוגש הערר במועד ודינו סילוק על הסף. חמשיב מוסיף וטוען כי ייפנייתה של העוררת שהתקבלה במשרדי המשיב ביום 11.11.12 אינה מהווה השגתי.

בסיכומיו מוסיף המשיב טענה נוספת, כי יימכתב הפניה [של העוררת, 85] מיום 112 אינו מהווה תשגה מאחר ומלין הוא על שנות מס קודמותיי.

אין מנוס מפתיחה בהערה כי שמ הצדדים נהגו לאורך כל תקופת ההתכתבות ביניהם בחוסר תשומת לב, בלשון המעטה, באשר להגדרת המסמכים המוחלפים ביניהם, באשר למועדים בהם נשלחו ו/או התקבלו ואפילו ביחס לתכנם. סביר

להניה כל לו היו שני הצדדים נוהגים בתשומת לב ואחריות ראוליס היה הדיון המקדמי (ואולי כל הערר) מתליתר.

כך, רק לשם הדוגמא, אין למצוא באף פניח של העוררת אל חמשיב התייחסות ילשנות מס קודמותיי - הגם שזוהי אחת הסיבות לדתיית בקשת העוררת ו/או השגתה וסוגיה זו כלולה בסוגיות לדיון בפני ועדת הערר.

הצדדים הת*יחסו בטענותיהס למספר טענות: הן לטענה כי מכתב העוררת 1 הלנו השגה ומשכך הוגש הערר באיתור, חן לטענה כי מכתב העוררת 2 איננו השגה כלל, הן לטענתה ההפוכה של העוררת כל יש לקבוע כי מכתב העוררת 2 הינו השגה, וכי דיו השגתח זו לחיחשב כאילו התקבלה נוכח העדר תשובת המשיב לה.

האם פניית העוררת מיום 1.7.2012 שהגיעה אל חמשיב ביוט 53.7.2012 חינה השגה!

לטעמי התשובה הינה לא בייאיי רבתל.

א, לית מאן דפליג כי השגה יכולה, על פי טבעה וגם שמה, להיות מוגשת רק לאחר שנעשתה על ידי המשיג פניה אל המשיב והמשיב דחה את הפניה אליו. אין השגה יכולה להיות מוגשת לפנל שנעשתה פניה ראשונית, אשר נדחתה.

ב. בענייננו, כמתואר לעיל, שלחה העוררת את מכתבה הראשון בהתכתבות,

הוא מכתב העוררת 1, ביום 1.7.2012. כאמור, במכתבה זה התבקש המשיב

שתי בקשות בלבד: לשנות שם מחויק בנכס - בקשה שנענתה - ולקבל

ייבגין הנכס פטור מארנונה לתקופה של שלושה חודשים בגין שיפוצים" -

בקשה שנדחתה.

ג. איש מן הצדדים לא ציין כי חיתח פניה קודמת של העוררת, ואין בפני

הועדה פניה כצו.

ד. משכך, בהיות מכתב העוררת 1 פניה ראשונה של העוררת למשיב, בטרם

שנשלח אפילו חשבון ארנונה למתזיקה-העוררת לא יכולה פניה כזו-להיות השגה.

ה. העובדה כי במכתב המשיב 1 דותה המשיב את השגת (כך) העוררת אין בה

כדי לשנות את העובדה כל תשובת המשיב 1 מתייתסת לפניה ראשונה אל המשיב, אשר על כן אין היא יכולה כלל להיות השגה.

משכך, טענת המשיב כי השגת העוררת הוגשה ביום 3.7.12 המוצגת בסעיף 12 בסיכומיה דינה להידחות.

האם מכתב העוררת 2 הינו ייהשגהיי!

כאמור, מכתב העוררת 2 נפתת, ומסתלים, בהצגת המכתב כייהשגהיי, וינו מתייחס לדתלית המשיב את בקשתה במכתב העוררת 1 לקבל פטור בגין שיפוצים בהתאם להוראות סעיף 330 בפקודת העיריות, אך גם מעלה שתל טענות נוספות נוכת קבלת תשבון הארנונח: האחת, כי אין לסווג את הנכס כייחברת ביטוחיי והשניה כי יש לזכותה בפטור מארנונה בגין 'ינכס ריקיי.

טועו חמשיב כי אין לראות במכתב העוררת 2 השגה מאחר והינו מתליחט לשנות מס קודמות (סעיף 9 בסיכומי המשיב ושורה 2 במכתב תשובה ?)

ומאחר וכך כתב מר גולבר במכתב תשובה 2 (שם, סעיף 11).

טענת המשיב כי ההשגה מתליחסת לחובות משנים קודמות אין לה אתיזה באף אחת מפניותיה של העוררת אל המשיב. כל פניות העוררת מתייחסות לתקופה המתחילה ביום 1.6.2912 ומסתיימת ביום 4.11.12, ועל כן אס דעת: תישמע אני הייתי דוחה טענה זו של המשיב.

הטענה כי אין מדובר בהשגה משום שכך כתב מר גולבר מוטב חיתה לה שלא התה מועלית כלל, לטעמי. כדי להסיר ספק אני דוחה טענה זו.

נוכת דחלית טענות המשלב, וגם נוכח האמור במפורש במכתב העוררת 2 כי מכתב זה הינו השגה (במבוא ובסיום), ונגס נוכח הת*יחסותו לתשבון הארנונה ולקביעות שונות המשפיעות על סכום הארנונה על ידי עירית תל-

אביב והמשיב במכתב המשיב 1 יש לדעתי לראות במכתב העוררת 2 השגה לכל דבר וענין.

האם יש לקבל את השגת העוררת נוכח העדר תשובה של המשיב לה

לדעתי התשובת חיובית. הוגשה השגה - אך היא לא נענתה בהחלטת המשיב, או תשובה כלשהי שלו. על כן, ובהתאם לסעיף 4 בחוק הערר, **יחשב הדבר כאילו החליט [המשיב, פפ] לקבל את ההשגהיי.

מאחר ובהשגה הועלו מספר טיעונים על ידי העוררת, נותר עדיין לבחון אילו מהם ייחשבו כאילו התקבלו, או אולי כולם.

כאמור טענות העוררת בהשגתה הינן:

א. סיווג - טוענת העוררת בהשגה כי יייש לחייב את הנכס בהתאם לסיווג הזול

ביותר האפשרייי (סעיף 4.2.6 בהשגה).

ב. פטור נכס ריק - טענה שהועלתה לראשונה בהשגה ;

ג. | פטור בגין שיפוצים.

מאחר ומכתב חמשיב 1 נושא את התאריך 25.7.12 ונשלח ב-1.8.12, וההשגה נמסרה למשיב ביום 8.11.12 או 11.11.12 שומה על הועדה להנית כל אותו תלק של ההשגה המתליחס לפטור בגין שיפוצים הוגש באיחור. על כן דיו טענת העוררת בדבר פטור בגין שיפוצים להידחות לדעתי.

מאחר והבקשה לפטור בגין נכס ריק הועלתה לראשונה בהשגה הרי שאין חיא כלל בגדר ייהשגה'י. זאת, כאמור, משום שלשיטתי השגח יכולה להיות מוגשת רק לאחר שכבר קיימת פניה ראשונה של המשיג וגם החלטה ראשונה המתליחסת לפניה הראשונה, החלטה הדוחה את בקשת המשיג בפנייתו הראשונה. על כן דין טענת העוררת, כל יש לקבל את טענתה לפטור בגין נכס ריק לחידחות לדעתי.

טענת העוררת כל יש לסווג את הנכס לצרכי ארנונח ייבסיווג הזול ביותר האפשרייי, מתוך חשימושים המותרים בו על פי דין כמובן, דינה להתקבל. זאת משום שסיווג הנכס נעשה, בראשונה, בחשבון התקופתי הראשון אשר נשלח לעוררת, ובהתאם לחוק הערר הגישה העוררת השגה בה ביקשה לשנות את הסיווג, ובעדר תשובה של המשיב דין השגתה להתקבל.

על כן, אם דעתי תישמע, *ידחו על הסף טענות העוררתת לקבלת פטור בגין היות הנכס ריק וגם בגין היותו בשיפוצים. יש לקבל את טענת העוררת כי סיווג הנכס לצורך תשלום הארנונה בכל התקופה בה ההציקה היא בנכסי בשנת 2012 יהיה הזול ביותר האפשרי מבין כל השימושים החוקיים בנכט.

היום, 7.1.2014

עו

פנינה פריצקי, עו"ד,/חברת ועדת הערר

55 ועצה הער 3 על קבלעת ארפופ בללית

של עלללת תל אבלם-*פר ער 8ש' 160006909

3 תפר ועית ערר 3:

לחייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: עוזד פנינה פריצקי

חברה: רוייה רונלת: מרמור

העו 35: בן עו משה

לטה

ענלינו של ערר גה הוא סלווג לצרכי ארנונה, של נכס המוהזק על ידל העורר ברחוב שדרות לרושליס

מספר 100 בתל אביב, הרשום בספרי המשיב כנכס מסי 2000297920, ה-ן לקות 10281369 ומחויב

בשטה של 43 מ"ר בסיווג י*בנלינים שאינם משמשים למגוריסיי (להלן: ''ה53 סיי).

הצוללם

טענתו של העורר חיא כי הנכס המדובר הו *סככת אבטיתיטיי המשמשת אותו גם למגורים ועל כן אין להליבו בארנונה בסיווג /בנלינים שאינם משמשיט למגוריסיי אלא בסיווג 'ימגוריס".

לחללופין טוען העורר כי הסיווג יפוצל על פיי השימוש בפועל - כאשר מתבצעת בנכס עבודה מטעם העורר, יהויב בסיווג עסקים, קרי בניינים שאינם משמשים למגורים"

וכאשר לא מתבצעת עבודה מטעמו, יסווג הנכס בסלווג 'ימגוריטיי.

עוד טוען העורר כי חשטה לחיוב שהלח 30 מ"ר, עלה ל - 41 מ"ר רק בגלל שהעורר הסלר מהיצה שהילתה בנכס, אשר הפרידה בין מיטתו לשטח י'הבסטהיי של האבטלתים.

המשלב טוען כי ביקורת שנערכה בנכט ביום 3.5.2012 (לחלן: ייהפיקורתיי) העלתה כי מדובר במבנח (ולא בסככה) המשמש למכירת אבטיחים ולא למגורים. על פי המשים, התמונות אשר מצורפות לדוייח הביקורת מצביעות כל לא מתקיים בנכס משק בית פעיל וכי הנכס אינו משמש חלכה למעשה למגורים ועל כן סלווגו כדקן.

המשיב צירף לכתב התשובה לערר את ממצאי הביקורת מיום 3.5.2012 שערך הסוקר

מטעמו מר דני מאליר.

דפ

וי

בממצאי חביקורת הנייל נכתב שהביקורת נערכה בנוכתות העורר ונמצא כל מדובר במבנה ולא סככה, המשמשות למכירת אבטיתים.

כן צוין כי השטה נמדד ושיטחו 5.80 % 7.15 = 41.47 מ"ר ולדברי העורר, הנכס פועל

מחודש מיאי ועד הודש טפטמבר.

המשלב טוען כי דירת מגורים חינה מקום בו מצול מרכז הליו של אדם או של משפתה ועליה לכלול אלמנטים הכרתלים המעידים על כך, מה שלא קורה במקרה של העורר.

כן טוען חמשיב, כי טענת העורר לעניין גודל הנכס כלל לא הועלתה בהשגה ובשל כך הלנה ייהרהבת חצית אסורחיי. חמשלב מציין כל במכתב מלוס 8.5.2012 ללדע המשיב את העורר כי בעקבות הביקורת חנייל, מיום 3.5.2012, נמצא כי השטה לתיוב הלנו 41 מ"ר במקום 30 וצלין בפני העורר כי עומדת בפניו חוכות להשיג על חשינוי בגודל הנכס.

בדיון המקדמל בפנינו, ביום 03.12.2013, ניתנה ההלטה לפיה המשלב ליוציא סוקר ומודד לשטת על מנו לבדוק מהו השטה המהווה מגורים ומהו השטה המהווה את עיסוקו של העורר במכירת אבטיחים.

העורר הוכיה בפנינו כי הכתובות בתעודת הזהות שלו ובתעודת התושב (אשר צילומים מהם צורפו) רשום מענו בכתובת שדרות ירושלים 102 ת'יא.

. העורר צירף מסמך ערוך ע"י דייר דו פיליפ , נושא תאריך 17.2.2013 אשר מפאת צנעת

הפרט לא נפרטה, ברס מצאנו לאמצה ככתבה וכלשונה. [מצולה בתלק הוועדה.]

. ביום 14.1.2013, נתקבלה הודעת חמשליב אליה צורפו ממצאי ביקורת שנערכה בנכס

לבקשתנו, ביום 16.12.2012 וביום 18.12.2012 (להלן: *תפלקורת: השביתי).

1, ממצאל הביקורת השניה מפרטים כל הנכס מורפב מ:3 הדרים+שירותים ומקלתון.

השימוש הנעשה בנכס מפורט בתרשים ולפיו חלק מהנכס משמש אהסון עצים וריהוט שונח למכירה ושטחים אלה בעונת הקיצ משמשים למכלרת אבטיתים. חלק אחר בנכט משמש למגורים ונמצאו שם טלוי\יה, מקרר, מיטת ובגדים.

. בדיון בפנינו ביום 28.2.2013 ניתנה ההלטה, בהסכמת חמשיב, לפיה חמשלב יבדוק שוב,

את שטה הנכס חמוהזק על ידי העורר, שכן השטה המקורל חיה 30 מ"ר, לאחר מכן תוקן ל - 41 מ"ר (רי מכתב חמשיב מלוס 8.5.2012) וממצאי תבלקורת השניה מדברים על שטה

של 58.39 מ"ר. [מצאנו להעיר לעניין אה כי התרשלכ שצורף על ידל המשיב שנערך על הסוקר מר מאלר דני, לוקה בחסר, אלנו ברור, ואין בו ממצאים מזזוייקים].

6 ביום 64.3.2013 נתקבלה הודעת חמשלב לפיה המשליב יבצע מדידה בנכס על ידי תברת מדידות ולגיש לוועדח מדידה סופית. כן המליצ המשלב כל העורר יפנה לשירות? הרווחה של עיריית תל אביב לבהלנת וכאות לקבלת הנהה בארנונה. בהונאס ניתנה החלטת ייר ועדה וו הממליצה לעורר לפעול בהתאם להודעת המשיב ולפנות לרשולות הרוותה בעירילה לקבלת סלוע.

7. ביום 20.5.2013 נתקיים דלון מקדמי נוסף, בו אישר העורר כי קיבל את הודעת המשיב

הממליצה לו לפנות לשירותי הרווחה של עיריית תל אביב. בההלטה שניתנה על יךינו בדלון +ה, ולאחר שהוסבר לעורר כי מומלא בפניו לגשת למהלקת שירות? הרווהה ולהעלות בפניהט את כל הסוגיות שעלו בפנל וועדה וו, קבענו את חתיק להוכחות ונתנו הנתלות בדבר הגשת תצהלרי עדות ראשית מטעם הצדדים, כאשר על העורר היה להגלש תצהירלם מטעמו תוך 45 לוס ועל המשלב 30 לוס ממועד קבלת תצהלרי העורר.

6. תצחירי העורר לא הוגשו וביום 13.10.2013 ציין העורר בשיתת טלפון עס מזכלרות

הוועדה, כי לא מבין מהי ההלטת הועדה הנייל ומה עליו לעשות.

9. משכך, לא חיה מנוס אלא ליתן ההלטה בהתבסס על ההומריס המצויים בתיק ובהלעדר

תצהירים מטעם הצדדים.

0. מצאנו להדגיש כי המשיב לא המציא מדידה נוספת כפי שהטכים לעשותה ולא נמצא

בתיק כל מסמך שיפרט פרטי מדידה סופית אותם התחציב המשלב לחמציא, כפי הודעתו מיום 64.3.2013 - כל שעשה המשלב בצלינו בפנינו את המלצתו שהעורר *פנה לרשולות הרווחה לקבלת סיוע והמשיך לטעון כי תבוצע מדידה ע"י חברת מדידות ומסקנותיה לוגשו לוועדה. כאמור לא חוגשה בפנינו כל מדידה עדכנית.

1. לדעתנו, תוכח כי הנכס משמש למגוריו של העורר. כפל שפורט בממצאי הביקורת השניית,

בנכס יש מקרר, טלויויה, ארון, מיטה ומקלתת. כן, צילומי התעודות של העור המצביעים על מגורים בנכס בבית מספר 102, בעוד י'הנכסיי נשוא הערר רשום על בית במספר 100. לא נטען על ידי חמשיב כי לא מדובר באותו נכס ועל כן אנו מסיקים כל מדובר באותו הנכס כמצוין בתעודת ה+הות של העורר ובתעודת התושב שלו.

2. מדברי העורר עצמו [פרוטוקול דיון יו 3.12.2012] עולה כי אכ בתו, [גבי אודליה בן

גי

מוסא ולעטר] אלתה אינו חל ואינו נשול לח, גרה בכתובת קהילת קנדה 11 ביפו, חרשומה כמוהזקת ע"י העורר. המשיב לא הוכלה אתרת, מכל מקום העורר הוכיח כל הוא עצמו, בגפו, מתגורר בכתובת נשוא הערר ואינו מנחל משק בית משותף בכתובת אחרת.

. לטעמנו, מדובר ביינכס מעורביי המשמש הן למגוריו של העורר והן למשלת ידו. על כן, לא בדלן הליב המשלב את העורר בכל שטת הנכס, בסלווג ייבנלינים שאינם משמשים למגורים"

והלה עליו לפצל את הסלווג ולהליב בסיווג זה רק את השטה החמשמש בפועל לעסקן של העורר, אפילו שמדובר בעסק עונתי-ממכר אבטיחים.

4, בשל העובדה שהחמשיב לא המציא מדלדה מסודרת של הנכס, כפי שהתתליב לעשותה, אנו

מלתן תל

ההחלטי

בהתאם לתקנה 20( לתקנות הרשויות המקומשות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרל דין בוועדת

קובעים כי השטה של: 4.28 מ"ר + 14.84 מ"ר קרי 19.12 מ"ר כפי שרשם חמשלב בדויית

מיום 18.12.2012 יסווג בסלווג י*מגורים'י ואה יתרת השטת בו הוייב העורר *סנוג בסלווג ייבניינים שאינם משמשים למגורים'י.

. לסיום וללא קשר לתוצאות הערר הנייל אנו ממליצים למשיב להביאו עניינו של העורר, לאור הנסיבות המיוחדות כעולה ממכתב דייר פיליפ הנייל, לדיון בפני ועדת הנהות או שירותי הרוותה, שכן העורר מיוזמתו לא ער ואינו יודע למל לפנות.

ג"

הערר מתקכל בהלקו. חמשיב יסווג בסיווג יימגוריסיי שטה של 19.12 מ"ר, וייתרת השטה יסווג

בסלווג י'בניינים שאינם משמשלט למגוריסיי.

לואפ 2016, בהעלר הצלליה.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי די), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט עענינים מינחליים וואת בתוך 45 יום מיום מטירת

ה.

ערר), התשלייץ- 1977 תפורסש ההלטה צו באתר האלנטרנט של המשלב.

| /

\ ]

\ ו

לוייר: עמיד יהודה מאור חברה :עו"ד פנןנה פריצק? חברה: רוייה רונת מרמור \ש קלדנית : ענת לוי

5 ועדת הערר 9ל קובלעת ארמגה כלפיתת :

שפי על 4 ללף הל אבל 3% 9 ממט' 160007866

3 9 733 959 :

*וייר: יהודה מאור, עו"ד

הכרה: עו"ד פנלנה פריצבקי

הברה: רוייה רונית מרמור

השבון לקות: 10190252

מספר הוצה: 108318

כתובת הנכס: בצרון 30 תייא

תלטה

עניינו של ערר וה הוא מהו השטח לתיוב ארנונה, של נכס בבעלות העורר ברתוב בצרון מספר 30 בתל אביב, הרשום בספרי חמשיב כנכס מס' 2000244814, ח-ן לקוח 10150252 ומחויב בשטת של 2 מ"ר (לחלן: '*ה53י).

טענת העורר, בכתב הערר, כי שטח הנכס הוא 139.05 מ"ר, אאת על פל מדידה שבוצעה מטעמו.

ת%

בדיון המקדמי בפנינו, ביום 25.04.2013, נלתנה ההלטה לפיה התיק נקבע להוכחות והורינו לעורר להגיש תצחיר עדות ראשית מטעמו ואת בתוך 30 יום מיום הדיון.

ביום 19.5.2013 הוגשה בקשת העורר לקלום דלון מקדמי, ייעל מנת לקבל הבהרות לפני דיון ההוכחות'י כלשון בקשתו.

ביום 20.5.2013 ניתנה ההלטת יו"ר הוועדה אשר דהה את בקשת העורר והנחת כי הוות דעת מודד מטעמו תומצא כחלק מראיותיו וכי ההתלטה אשר מתנה במסגרת הדיון המקדמל ביום 25.4.2013 בעינה עומדת.

כן נקבע בההלטה מיום 20.5.2013 כי תצהירים + הוות דעת מומחה לעניין מדידות העורר לוגשו תוך 30 לוס מיום מתן הההלטה.ההלטה וצו נשלתה בדואר רשום לעורר ונמסרה ליעדה בלום 28.5.2013.

משהלף ומן רב מהמועד האחרון בו היה על העורר להמציא את התצהירים מטעמו ואת הוות דעת המומחה, ניתנה ההלטה ע"י שיר ועדה זו, ביום 3, לפלה תלנתן לעורך, לפנים משורת חדין, הודמנות נוספת לחוכיה את טענותיו -- ואת תוך 15 יום. ההלטה וו נשלחה בדואר רשום לעורר ונמטרה ליעדה ביוט 4.11.2013,

העורר לא המציא את ראיותיו וחוות דעת מטעמו, על אף כל האורכות שניתנו לו.

משכך, ההלטתנו תינתן על סמך ההומר המצול בתיק.

7 על פי סעיף 318 לפקודת העיריות, פנקטי חמשיב יתקבלו כראיה לכאורה על תקפה של שומ הארנונה ומשלא הביא העורר ראיות לסתירת הרשום בפנקסי המשלב, הרל שלא עמד הוא בנטל הראלה המוטל עליו והתוצאה המתבקשת הלא דהיית הערר. [ראה: עמיין 143/02 יעד פרגול (1986) בע"מ ני. מנהל הארנונה שליש עלרית תל-אביב).

8. חמשיב צירף להתלטתו מדידה שנערכה ע"י מודד מוסמך מטעמי הלמנה עולה כי

השטת המדוד של הנכס הוא 162 מ"ר ובמדויק 141.86 מ"ר. כאמור לעיל העורר לא הוכיח אחרת וטענתו כי המדידה שבוצעה מטעמו מעידה על שטח של 139.05 מייר.

9 אפילו עסקינן בווטל דברים, לו היח מתליצב העורר ומוכית לנו כל מדידת\ תיא הנכונה והוא מתזיק בשטה קטן יותר, גם אס מדובר בשטה הקטן ב- 2.81 מ'יר בלבד, הלינו בודקים את הטענה, לו הייתה מוכתת, שכן וכותו של כל מישוס אמורה לעמוד לו ללא תלות בהיקף המהלוקת.

0. התנהלותו של העורר אינה מקובלת: כפי שפורט לעיל, העורר הגיש ערר בטענה

כי שטח התיוב בארנונה של הנכס שגוי. משנתבקש העורר לתגיש ראלותלו, לא עשה כן. לעורר נלתנו האדמנולות ואורכות על מנת שיעשה כן, אך העורר המשיך במחדלו.

1 התנהלותו זו גורמת לבובוו כספי ציבור ועל כן התלטנו לתליבו בהוצאות המשיב בנלחול הליך זה.

וף בר

הערר נדהה. העורר יישא בהוצאות המשלב בסך כולל של 750 ₪.

פלתן היו, כל בלמוא 5 2016, בהע 44 הצדליט.

בהושים לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), השם"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים את בתוך 45 יום מיום מסירת הההלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

הברה :ערייד פנל ה פריצקי הברה: רייה רונית מרמור

קלדנלת : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

וו וו

תאריך | : ג באדר-א תשעד

4"(

מספר ערר: | 13:26 / 140009076

מספר ועדה: | 10945

העורר/ת:

אברמציק פראונד צירל דרכוצ 75" .ה י\

3-0 הסדה - "+

אברמציק יעקב \:,

[0-7

הש

ושי

כהן פרי חל

שטייד .

ויגלר רונלד אילן תל . 5 החרטה -- ל

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

זו הפעם השנייה שאין התייצבות מטעם העוררים או מי מטעמם.

הוועדה החליטה לדון בערר לגופו ולא לדחות אותו לדיון מקדמי נוסף. עוד החליטה הוועדה לדחות את

הערר לגופו לאחר שלא השתכנעה כי יש מקום לקבל אותו.

הערר נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 03.02.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההרולטה. \

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרי זמקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין

יו"ר: עו"ד-גרא אהוד 0

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס' 140007567

כללית שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העוררת: אילן לוי - אילן הובלות

1 ועוווו )ה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א-יפו

החלטה בערר

המחלוקת

1 העורר מנהל עסק של הובלות, ובנלווה לעסק הזה מחזיק במחסן ברחי שתולים 70.

2 ביום 16.10.12 נענה העורר על ידי המשיב על השגה שהגיש. בתשובתו דחה המשיב את השגת העורר, שטען כי יש לסווג את השטח המשמש לאחסון, כאמור, כמתסן. הטעם לדתיית ההשגה היח כי ייהנכס אכן משמש לאתסון, אך העסק הראשי (במשרדים) נמצא באותה קומהיי. מהטעם הזה, שהנכס אינו עונה על אחד מארבעת תנאי סעי 3.4.2 לצו הארנונה, החליט המשיב שלא לסווג אותו כמחסן.

3 על התלטה זו של המשליב הוגש הערר.

4 בכתב התשובה שהגיש תוּר המשיב על טענתו כי השטת אינו עומד בתנאי צו הארנונח על מנת שניתן *היה לסווג אותו כמחסן.

ברור הערר

5. ביום 18.2.11 התקיים דיון ראשון בערר בהשתתפות העורר.

בתום הדיון הוחלט לקיים ביקורת נוספת בנכס בה ייתינתן לו (לעורר -- החיימ) הודמנות הולמת להסביר שהמשרד אינו מחובר למחסויי.

.10

בהודעה של המשיב שנתקבלה ביום 9.4.14 הוא מסר, בעקבות הביקורת, כי אכן מתקיימת הפרדה פיוית בין העסק הראשי (הובלה) לבין המחסן, אך כי יישירותי האחסנה (שהתברר למשיב שהעורר נותן ללקוחותיו - התיימ) הס חלק בלתי נפרד מהעסק ומחוויס חלק ממהות העסק, ולא לכך התכוון מתקין הצו בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה בהגדרו מחסןי.

ממצאיט אלה הסיטו את נקודת הכובד של המחלוקת שבין הצדדים למקום חדש.

בעקבות ואת הוחלט ליום 30.4.14 לאפשר למשיב ולעורר לתקן ולהשלים את טענותיהם בהתאם לפלוגתא המעודכנת.

חמשיב הגיש הודעת תיקון לכתב התשובה שהתקבלה ביום 21.5.13, שעיקרה אבחנה בין מחסן שמשרת את העסק, שמאחסן בו חומרי גלם, סחורות וכדי, לבין מחסן שנותן שירותי איחסון לאחרים, לטענת המשיב מחסן מהסוג הראשון, שעונה על תנאי צו הארנונה, הוא יימחסןיי שזכאי להיות מסווג כך, ואילו מתסן מהסוג השני, אינו אלא עסק בפני עצמו, שנותן שירותי איחסון ללקוחותיו.

ביום 9.9.13 הוחלט לקליס שלב של הוכתות בתיק.

ביום 21.10.14 נמסר לוועדה תצהיר של העורר לתמיכה בטענתיו. ביום 6.11.13 הוגשו הראות מטעם המשלב.

הצדדים הוזמנו לדיון הוכחות ליום 31.12.13.

אי -- התיצבות העורר לדיוניסם

העורר לא התייצב לדיון שנערך ביום 31.12.13 על אף שקיבל הזמנה. בעקבות ואת

החליטה הוועדה לקבוע את הערר לדיון הוכחות נוסף שייבמידה והעורר לא יופיע גם לדיון הבא, הועדה תקבל התלטה על סמך הטענות והראיות שבתיקי.

גס לדיון הבא, שנקבע ליום 29.1.13 נמנע העורר מלהופיע. במקום זאת, הוא שלח לוועדה, במועד הדיון עובד שלו שהודיע על כך שהוא לא יגיע וביקש דחייה.

דיון

הועדה, לאחר שעלינה בתיק הערר ובכל טענות הצדדים, התליטה לדתות את הערר.

הוועדה לא מצאה שהעורר, בתצחיר שהגיש, נתן תשובה הולמת או אף מספקת לטענת המשיב כי המתסן שבמחלוקת אינו מהווה עסק של ייאיחסון תכולות בתיסיי. בנוסף, העורר לא התמודד כלל עס האבתנה לבין שני סוגי המתטנים, כפי שנטען על ידי חמשיב.

6. לא לנו לקבוע מה היו תוצאותיו של הערר אללו היה העורר טורת ובא לישיבות ההוכחות

שנקבעו. בעניין זה, אין לו אלא להלין על עצמו.

בנסיבות אלה, על יסוד הנתונים שפורטו לעיל, ולאתר שהעורר כלל לא נתקר על תצהירו, אנו סבורים שהעורר לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו, וכאמור, אנו דוחים את הערר.

7 בשאלת ההוצאות, והעורר נעדר משתי ישיבות הוכחות שנקבעו ושהוא הוזמן אליהן, וואת, מבלי לתת כל הסבר לכך ומבלי ליטול רשות. אנו מחייבים את העורר לשאת בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח.

ניתן והודע ביום 3.2.2014, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: עו"ד ריחאן סעיד לרון יצחק

אל'ה:,עו"ד גרא)ָאהוד

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס' 140008351

בללית שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העוררת: טויג נילי

75 דתדן לא 5

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטה בערר

ויד אהוד גרא, יי

1. ענינו של הערר הוא חיוב העוררת בנכס מגורים בשטח 170 מ"ר המותזק על ידה ברתי

*צחק למדן 4.

2 העוררת מבקשת להפתית משטת הנכס שטת של 12.77 מ"ר בטענה ששטח זה מהווה פיר של מעלית הבניין וכן תעלה, וכי אלו נמצאים בשימוש כל דיירי הבנלין.

3 המשיב, בהתבסס על הוראות סעי 1.3.1 בי לצו הארנונה, מבקש מהוועדה לדחות את הערר. לטענתו, אילו רצה מתוקק המשנה לפטור שטחים כאלה מארנונה, היה עושה ואת במפורש. בנוסף תמך המשיב את עמדתו בפסיקה מתאימה.

דיון

4. נקדים ונאמר כי העוררת לא נתנה תשובה הולמת לטענותיה המשפטיות של המשיב. ואת

ועוד.

5. מעיון בצילומיס שצורפו לערר לא השתכנענו כי השטח המדובר צריך להיגרע משטח

הדירוג, וכי על אף שיש פגיעה ביינפחיי החדר המדובר הרי שו פגיעה וניחה לגמרי.

ההשמטה מהתשריט

6. בנוסף לטענותיה הענייניות של העוררת, היא מלינה על כך שהשטח שבמחלוקת הושמט

מתשריט המדידה הראשונה.

7 גס אס יש ממש בטענותיה של העוררת בעניין זה, אין בכך כדי להשפיע על התוצאהת הסופית של הערר, ועל כן, לא מצאנו לנכון להתייחס לטענותיה אלה.

דעת מיעוט של רו"ח י. אלרון ועוייד ס. ריחאן

אנו חולקים על עמדתו של יו"ר הוועדה. לדעתנו, היות והעוררת לא עושה ולא יכולה לעשות שימוש ביתי כלשהו בשטח שבמחלוקת, יש לקבל את הערר.

לסיכום, החלטנו ברוב דעות לקבל את הערר ללא צו להוצאות.

ניתן וחודע ביום 3.2.2014, בהעדר הצדדים.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ר: עו"ד ריחאן סעיד

0 עו"ד רא אהוד

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | ג באדר-א תשעד

מספר ערר: | 12:01 / 140009407

מספר ועדה: | 10945

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

הבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר: אניץ שלמה ₪ | ידד 7ה:ה0540120817

- 0 7-8

. שי 5 -

" -מ' ג ד.-

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

בהעדר העורר ולאחר שעיינו בערר החלטנו לקבל בו החלטה הבוקר וללא נוכחות העורר.

התרשמנו כי מדובר בשטח קרקע של 14.28 מ"ר הצמוד לעסקו של העורר ואשר הוא עשה בו שימוש לצרכי העסק שלו.

לא מן הנמנע כי אין לו זכויות בשטח, אך הלכה פסוקה הוא שהדבר אינו מעלה ואינו מוריד לעניננו.

נציין כי במקום שהעורר יודע על כך שהעורר אינו משלם דמי שכירות הוא מלין על כך שמחייבים אותו בארנונה.

כל עוד העורר משתמש בנכס הנ"ל זכאי המשיב להשית עליו את החובה לשלם ארנונה.

הערר נדחה על כן ומאחר ולא הצטרכנו לקיים הבוקר דיון, ללא צו בהוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 03.02.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו 2 בר" רו"ח אלרון יצחק

ם הקלדנית: ענת לוי

חבר: עו"ד ריזְאן סעיד

וו

תאריך | : ג באדר-א תשעד

מספר ערר: | 13:39 / 140008588

מספר ועדה: | 10945

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר: לוי אילן !5

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה בערר

הערר נקבע לדיון מקדמי בשעה 13:15. השעה 13:45 ואין הופעה מטעם העורר למרות שההזמנה

נמסרה לו.

בצרוף מקרים, חתמה הבוקר הוועדה על החלטה הדוחה את הערר של העורר לשנה קודמת ערר

מספר 140007567 בה היא דוחה את הערר.

בהיות הערר הקודם עדיין טרי בראשנו, וכן נוכח אי התייצבות סדרתית של העורר מצאנו לנכון שלא

לדחות את הערר לדיון מקדמי נוסף.

החלטנו לדחות את הערר, במקרה זה ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 03.02.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

יו"ר: עולגרא אהוד ו סעיד ח אלרון יצחק

ם הקלדנית: ענת לוי

וזו

תאריך : ג באדר-א תשעד

מספר ערר: | 12:28 / 140009388

מספר ועדה: | 10945

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: לחמי זהרה 79 -

-ג ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

התיק קבוע לשעה 12:00. השעה 12:30 ואין נוכחות מטעם העוררת.

לאחר עיון בערר ובתשובת המשיב החלטנו לדחות את הערר.

ביום 9/7/13 הודיע המשיב לעוררת כי הוא דוחה את ההשגה מהטעם שמצבו של הנכס אינו עונה כלל על סעיף 330 לחוק. מעיון בביקורת שנערכה ביום 8/7/13 ובצילומים שצורפו לה הוועדה הגיעה למסקנה שהצדק עם המשיב. בתשובה לפניה נוספת של העוררת למשיב, השיב לה המשיב לאחר ניסיון שלא צלח לערוך בו ביקורות ביום 13/8/13 כי לא ניתן כלל לאמת את טענתה.

ניתן לצפות מעורר שיעשה מאמץ מרבי על מנת לשכנע את המשיב בצדקתו ולא ירים עליו מכשולים.

במקרה דנן לא נהגה העוררת כך. יתר על כן התרשמותנו היא כי לכל היותר מדובר בנכס מגורים אשר העוררת טוענת כי ברצונה לבצע בו שיפוץ. על סמך החומר שנמצא בידי הוועדה לא הרימה העוררת את הנטל המוטל עליה ואף הוועדה הגיעה להתרשמות הפוכה שהנכס אינו הרוס ואינו בלתי מתאים למגורים, גם אם הדבר כרוך בשיפוץ כלשהו.

לפיכך הערר נדחה ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.

ניתן והודע ביום 03.02.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

יו"ר: עו"ד גראלאהוד

ובר: עו"ד ריחאן סעיד ח אלרון יצחק

הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ד באדר-א תשעד

מספר ערר: | 13:20 / 140009249

מספר ועדה: | 10952

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: שני חולדה ה

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמה דלעיל של הצדדים.

ניתן והודע בנוכחוות הצדדים היום 04.02.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

8 / ב ב

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חברה<//דָרם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

רת ערר לענייני ארנונה כללית

\ליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ד באדר-א תשעד

מספר ערר: | 11:23 / 140009471

מספר ועדה: | 10952

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: צ'קפון טריידינג בע"מי- -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש. ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמה דלעיל של הצדדים.

ניתן והודע היום 04.02.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ וע כ----

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית

שם הקלדנית: ענת זוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ד באדר-א תשעד

204

מספר ערר: | 12:43 / 140009626

\ מספר ועדה: | 10952

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: וולף פאולה אלהש". ‎ 7.-‏ . 22

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין כפי שהובררו במסגרת הדיון דנן אנו מקבלים את הערר.

כפועל יוצא מכך תסווג כל הדירה של העוררת בסיווג מגורים "התל מיום 1/4/13.

ניתן והודע היום 04.02.2014.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסב החלטה זו באתר האינטרנט שלהמשיב.

5 / מעב בש

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חברה:

שם הקלדנית: ענת

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140008447 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אורה קניון

חברה: רו"ח רונית מרמור

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: טלרן-קאר בע'ימ

- הי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א

החלטת

1 הנכס נשוא הערר נמצא ברח' מנחם בגין 66 תייא, ושטהו 155 מ"ר.

המחלוקת בין הצדדים נסבה על סיווגו של הנכס. העוררת טוענת כי יש לסווגו בסיווג 'יתעשייה ומלאכהיי ואילו המשיב טוען שיש לסווגו בסיווג ייבניניס שאינם משמשים למגורים'י.

2 לטענת העוררת הנכס משמש כבית מלאכה לשיקום ושיפוצ רכבי אספנות (מכוניות, קטנועים וכיוצייב), תחביב שבו עוסק מר לולבי הבעלים של העוררת (להלן: יילולבייי), בנכס מאוחסניט רכבי אספנות בלבד, הוקוקים לשיפוצ.

לנכס צמוד מגרש חניה למכוניות, הנמצא גם כן בתזקתה של העוררת. מגרש החניה משמש את עיסקה של העוררת כסוחרת מכוניות. (מגרש הניה גּה איגו מהווה חלק מהנכס נשוא הערר, וסיווגו אינו במחלוקת).

בשל השימוש הנעשח בנכס נשוא הערר, הוא היה מסווג מגה שנים רבות בסיווג ייבית מלאכהיי, אך המשיב שינה השנח את סיווגו ללא סיבה מוצדקת.

3 המשליב טוען כי הנכס מצוי בממתחס המשמש את העוררת כעסק למסחר בכלי רכב שנסחרו בשיטת שכר-מכר (ייליסינגיי). מדובר בשטח מבונה המשמש את העוררת לפעילות אדמיניסטרטיבית, שלצידה פעילות וניתה של תיקון וחידוש כלי רכב שהוגדרו ע"י העוררת כיירכב אספנות'י.

לטענת המשיב במספר ביקורות שנערכו בנכס בשנת 2012 לא נצפה מוסך פעיל, אלא עסק המשמש למסחר בכלי רכב והפעילות העיקרית בו היא משרדית מסתרית של שיווק, רכישה ומכירה של כלי רכב. לא נצפה בנכס ציוד כלשהו לתיקון כלי רכב, ולא ניצפו פועלים העוסקים בתיקון כלי רכב.

.10

בכתב התשובה לערר ובסיכומים העלה המשיב טענה נוספת לפיה יש לדהות את הערר על הסף מאחר שהוא הוגש באיחור, שלא במסגרת המועדים הקבועים בחוק הערר.

דיון ומסקנות

טענת המשיב כי יש לדחות את הערר על הסף כבר נדונה ונדחתה על ידינו בעת הדיון המקדמי שהתקיים בפנינו ביום 2.10.13.

קבענו כי אין לדחות את הערר על הסף מאחר שלא הוברר המועד שבו הומצאה לעוררת תשובת המשיב להשגח..

לפיכך אין אנו נמדרשים עוד לדון בטענה זו. ,

לגופו של עניין, דעתנו כדעת המשיב. עפ"י הפסיקה, המבחן לצורך סיווגו של נכס וקביעת תעריפי ארנונה הוא מבחן השימוש בפועל שנעשה בנכס. כפי שיובהר להלן, לא שוכנענו כל הפעילות שמקיימת העוררת בנכס דנן מאפשרת את סיווגו של הנכס בסיווג ייבית מלאכהיי.

בעבר אמנם שימש המקום כמוסך, אולם שוכנענו כי חיוס לא קיים בנכס מוסך פעלל, לתיקון מכוניות.

מר לולבי העיד: ייבעבר הפעלתי בנכס מוסך. המוסך נסגר לפני כחמש שניסם. וח מוסך

זעיר. וה לא היה מוסך של תיקון מכוניות רגיל, וה היה רק לתיקונים קטנים של מכוניות עתיקות'י.

כיום לא קיים במקום ציוד המשמש לתיקון מכוניות, ומתקן להרמה והורדה של מכוניות שחיה במקום בעבר הוצא מהנכס.

כפי שהעיד לולבי:

'יהיה לי שם ליפט ולא שמתי חדש כי אני לא צריך אותויי.

כת האדם בנכס אינו כולל עובדי מוסך.

לולבי העיד:

יייש לי 4 עובדים בעסק. שתי פקידות ואנשים שעובדים בליסינג, מכניסים ומוציאים מכוניות'י.

עוד העיד לולבי, כי לעוררת אין הכנסות משיפו\ מכוניות, אלא שהכנסות העוררת נובעות מפעילות מסחרית של רכישה ומכירה של כלי רכב.

לא רק וו אלא שעפייי עדותו של לולבי ייאם המכוניות שבליסניג דורשות תיקון, התיקון נעשה בתוף ע"י מוסכים אתרים שאינם שלייי.

הוברר עוד, גס ואת עפ"י עדותו של לולבי, כי לעוררת ממילא לא היה רישיון לחפעיל מוסך, אלא רק רישיון לסתר ברכב ובתלקים לפירוק.

1 בנכס מצויים שולחנות משרדייס, שטת בו מוצבים ארוניות וקלסרים, כמו גס גלריה בשטח כ- 28 מ"ר המשמשת כפינת ישיבה ומנותה, מיני בר וטלוויוּיה. כל אלה מעידים כי חלקים מהנכס משמשים כמשרד המשרת את עיסקי הליסינג של העוררת.

12. לולבי העיד עוד, כי במהלך 5 השנים האחרונות הובאו לשיפוץ לכל היותר 4 מכוניות,

והוא הוסיף כי הוא משפצ אותן רק לעצמו.

עולה מכך כי פעילות חידוש המכוניות, ככל שמתבצעת, היא בגדר תחביב של לולבי, ותיא פעילות שולית וזניחה לעומת הפעילות העיסקית של שיווק רכישה ומכירה של מכוניות, ולא מדובר בבית מלאכה שבו מתפרנס העורר מעבודת כפיו.

3. שוכנענו כי ככל שהעוררת עוסקת בחידוש של כלי רכב מועטים, אין בכך משום ייפעילות

ייצוריתיי המזכה בסיווג ייבתי מלאכהיי עפ"י סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

6 מכל המקובצ אנו דותיס את הערר.

איו צו להוצאות.

ניתנה בהעדר הצדדים ביום 4.2.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטח זו באתר האינטרנט של חמשיב.

כ / / וע ב : ( |

לו'יר: עו"ד אורה קניון חבר: רו"ח רונית מרמור חבר: שירלי קדם

שס הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140007587 שליד עיריית תל אביב-יפו , נל 0-

בפני חברי ועדת הערר:

יוי/ר: עו"ד אורה קניון

חבר: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד שירלי קדם

העוררת: אריאלה שניאור

וקו ומחפרי

--<

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטת

1 הנכס נשוא הערר מצוי ברחי שוקן 27 תייא.

שטתו הכולל של הנכס הוא 869 מ"ר, כולל שתי מרפסות לא מקורות בשטח של 3 מ"ר.

הנכס משמש כאולם תצוגה ליידירה לדוגמאיי בו מוצגים רחיטים.

ביום 11.8.13 אוחד לבקשת הצדדיט, הדיון בשני הערריט שבכותרת.

2 העוררת טוענת כי אין לתייבה בארנונה בגין המרפסות ויש ליתן לה בגינן פטור עפ"י סעיף 0 לפק העיריות בהיותן נכס שנזוק ואינו בשימוש ואי אפשר לעשות בו שימוש.

לטענתה הרצפה אינה מרוצפת אלא מכוסה בופת בלבד והיא מכוסה כבלים ותוטי תשמל גלויים. המרפסות מוקפות מעקה בגובה נמוך לא תקני ורעוע, ומהוות סיכון בטיחותל.

בנוסף לכך כל המזגנים בבניין מטפטפים לתוכן.

לא מדובר במרפסות אלא בשטח גג של שתי הקומות הראשונות בבניין, הנמצא בסמיכות לאולם התצוגה של העוררים הנמצא בקומה השלישית.

3 המשיב טוען כל עפ"י סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה, שטת הבניין כולל גס מרפסות ובערר דנן עסקינן במרפסות לטענתו, מרפסות מחוליבות בלי קשר לאפשרות השימוש או ההנאה מהן. המרפסות דנן מהוות חלק אינטגרלי מלחידת העוררת, והיא בעלת הזיקה הקרובת ביותר אליו. גם אס עסקינן בגג יש לחייבו בארנונה.

אי תוקיות מבנה אינה מהווה צידוק למתן פטור מתשלום ארנונה. לטענת המשיב מדובר בפגמים וּניחים אשר אינם עולים לכדי חידלון המבנה. המשיב מוסיף כי העוררת לא תמכח טענותיה בחוות דעת תיצונית.

בכל מקרה לטענת המשיב פטור מכח סעיף 330 לפקי יכול לחינתן רק ממועד ההודעה הראשונה מטעם המערערת על מצב הנכס, ובמקרה דנן מיום 2.7.2012.

דיון ומסקנות

סעיף 330 לפקי העיריות קובע כדלהלן:

'נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניוק במידה שאי-אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק חבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יחיה חייב בשיעורי-ארנונה נוספים, אין חאמור גורע מחבותו של מתויק בשיעורי הארנונה שהגיע ומן-פרעונס לפני מסירת ההודעהיי.

בתצהירה תארה העוררת את מצבן של המפרסות כדלהלן:

יילנוכח גובה של מעקה הגג הנמוך, ישנה סכנה לצא אל שטח הגג אשר כלל אינו מוקף במעקה תיקני.

יתרה מזו שטת הגג אינו מרוצף כלל כי אס מכוסה מרבדי זופת לאיטוס.

בשטח הגג ניקבות שלוליות מים מהמוגניס של כלל הקומות העליונות במגדל. לפיכך שתי דלתות היציאה מהנכס אל הגג סגורות בכל עת והעוררת אינה עושה כל שימוש בשטת הגג לעולסיי.

בחקירה נגדית העידה העוררת :

יילמרפסת 2 דלתות יציאה, למעשה היום יש רק דלת יציאה אחת כי דלת יציאה אחת התמוטטה והיא חטומה הרבה ומן. הדלת שנותרה ניתנת לפתיחה אבל אנתנו נועלים אותה כי היציאה למרפסת מסוכנת.

המבנה כולו מעורער, במרפסת הזאת *ש יריעות איטום ואם דורכים עליהן הכל רועד מתחתם. כל הזמן נופלים בטונים על השטת הזה וגם נזילות מים מהמזגניס של הקומות העליונות. בנוסף המעקה נמוך ברמה מפחידה. לי הוא מגיע עד למותנייס. מעבר לזה יש שם תשתיות גלויות בין היתר חוטי תשמל שבחורף יש ממש סכנת התתשמלותיי.

עדותה של העוררת מוצאת תימוכין בדויית הביקורת של חוקר התוצ מטעם המשיב, שבו

נאמר:

ייכל השטח המסומן בצהוב הינו שטח מרפסת לא מרוצפת עם יריעות בטון. אין בה שום שימוש ע"י הנייל. בחלק הצר יותר של המרפסת יש מנועי מזגנים גדולים שסוגרים כמעט את כל המעבר. השטח לא מקורה כלל. יש בו שלוליות של מים מהמזגניס בקומות העליונות. יש דלתות יציאה למרפסת דרך המקום אך לא נעשה בהם שימוש והם סגורים'י.

בנסיבות אלה שוכנענו כי שטח המרפסות ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו ואין יושבים בו, כדרישת, סעי 330 לפקודת העיריות.

כאמור, בספרס של דרי הנרייך רוסטוביצ ואתי ארנונח עירונית בעמי 585 :

*מאחר שסכום הארנונה מושפע משטת הבניין, אזי אס נהרס או ניזוק רק חלק מהבניין יש לפטור אותו חלק מארנונה ולהשית ארנונה בשל חלקו האחר הראול לשימושיי.

לפיכך, אנו מקבלים את הערר ומורים לפטור את העוררת מתשלום ארנונה בגין המרפסות, לפי סעיף 330 לפק' העיריות.

9 מתן הפטור מותנה עוד בכך שתמסר על כך למשיב הודעה בכתב. הסיפא של סעי 330 לפקודת העיריות קובע את המועד הראשון ממנו ניתן יחיח ליתן את הפטור הוא ייעם מסירת ההודעהיי למשיב.

במקרה דנן מועד מתן ההודעה של העוררת למשיב על מצבו של הנכס היה 2.7.12, לפיכך הפטור לנכס כאמור לעיל ינתן החל ממועד וּת.

0 משתגענו למסקנה גו איננו נדרשים עוד לדון במתלוקת האם עסקינן ביימרפסותיי כטענת המשיב, או בייגגיי כטענת העוררת.

1. כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה בהעדר הצדדים ביום 4.2.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בת? משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפי בית המשפט לענייניסם מנהליים ואת בתוך 45 לוס מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

5 7 וי 7 0

*ו''ר: עו"ד אורה קניון חבר: רו"ח רונית מרמור חבר: עויץ/ שארְלי קדם

שס הקלדנית: ענת לול

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו''ר: עו'יד אורה קניון

חברה: עו'יד שירלי קדם

חברה: רו''ח רונית מרמור

מס' ערר 140007960

העוררת: האגודה למען ערביי יפו

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

צד ג': אנקורי פרוייקטים בע'ימ

החלטת

עסקינן במתחט המצוי ברחי עזה 13 תיא

המתתס מחולק ברישומי העירייה לארבעה נכסים :

בית ספר, גן ילדים, קרקע תפוסה, ומזנון.

המתתס כולו הוא בבעלות אנקורי פרוייקטים בע"מ (צד ג') והושכר על ידה לעוררת.

הנכס נשוא הערר הוא הקיוסק או המונון בלבד, ששטתו 15 מ"ר (להלן:'יהמזנוןיי) והוא מסווג ע"י המשיב בסיווג *יבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי.

השאלה שבמתלוקת היא האם יש לראות בעוררת כמי שמתזיקה במגנון בתקופה נשוא הערר שהוא: 19.9.11 עד 16.12.12.

צד גי צורף לדיון מאחר שזכויותיו עלולות להיפגע כתוצאה מהחלטה שתינתן בערר.

עס זאת, מודגש כי סמכותנו מוגבלת להכריע בשאלת חיובה של העוררת בלבד.

ביום 31.10.11 הודיעה העוררת למשיב כי היא תדלה ביום 19.9.11 להחציק בנכסים שבמתתם, למעט הנכס נשוא הערר - המזנון - אשר לגביו לא נכללה בהודעה כל התייחסות.

העירייה נענתה לעוררת והודיעה לה ביום 8.11.11, כי בעקבות הודעתה, שונה שס המחתזיק בנכסים שפורטו ע"י העוררת, לשמס של הבעלים: אנקורי פרוייקטיט בע"מ מתאריך 19.9.11.

בתשובת העירייה פורטו במפורש מספר הנכסים לגביהם שונה שס המחזיק כאמור. הנכס נשוא הערר אינו נכלל בין הנכסים ששם המחזיק שלהם שונה כאמור.

.10

רק כעבור כשנה, ביום 17.12.12, פנתה העוררת שוב לעירייה וטענה כי אה עתה התברר לה שהנכס נשוא הערר עדין מתוייב על שמה, והיא ביקשה להעביר את התיוב לשמה של חבי אנקורי פרוליקטים בע"מ.

העירייה נענתה לבקשה גו, אך ציינה בתשובתה כי השינוי יחיח מיום 17.12.12, יום מטסירת ההודעה לגביו.

ביום 25.6.13 הושגה הסכמה דיונית לפיה לא ישמעו הוכחות אלא לוגשו סיכומים בכתב בלבד.

העוררת טוענת כי היא לא הייתה המחזיק בפועל במזנון בתקופה נשוא הערר וכי היה על המשיב לראות בהודעת חדילת התזקה שלה מלוס 19.9.11, ככוללת גס את המצנון.

המשיב העלה טענה מקדמית לפיה העוררת פנתה אליו בעניין הנדון רק ב- 31.10.11, לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק להגשת השגה. לכן לטענתו אין לראות בפנלית העוררת השגה וגם אין לעוררת וכות לחגשת ערר. בתלוף המועד התוקי הסמכות העניינית לברור זהות המחזיק מסורה עפ"י החוק לביהמייש המוסמך.

לכן לטענתו יש לדחות את הערר על הסף.

המשיב טוען עוד כי על המחזיק מוטלת החובה להודיע על חדילת חוקה, ומשלא נמסרה ע"י העוררת הודעת חדילת חוקה במונון שהוא הנכס נשוא הערר, היא מחוייבת לשאת בארנונה בגינו, גס אס בפועל הנכס לא הותוק על ידה.

המשיב מוסיף עוד כי תרופתו של הנישום במקרה כזה היא במישור היחסים בינו ובין מל שלטענתו החציק בפועל בנכס, ולא במישור חיחסיס בין הנישום לבין העיריית.

צד גי חזר על טענת המש 5ב על כי מאתר שהעוררת לא הודיעה למשיב במועד על חדילת תזקתה בנכס נשוא הערר, אין לה להלין אלא על עצמה, ויש לדחות את הערר.

עוד תוצר צד גי על טענת המשיב לפיה עפ"י הדין המתלוקת בין מחזיקים שונים, צריכה להידון בפני ביהמייש המוסמך ולא בפני ועדת הערר.

דיוו ומסקנות

השגה שהוגשה באיחור

העוררת מאשרת שקיבלה את הודעת המשליב מיום 8.11.11 בה אושר כי לבקשת העוררת שונה שם המהציק בשלושה נכסים במתהס, וכי בתשובה לא הייתה התייחסות לנכט נשוא הערר.

בנסיבות אלה תמוהה טענת העוררת כי נודע לה לראשונה רק ביום 5.12.12 כי רישום החוקה במזנון לא הועבר לשם חברת אנקורי פרוייקטים בע"מ, , ואין לקבלו.

מאחר שהעוררת קיבלה לידיה את הודעת המשיב מיום 8.11.11, הרי שפנייתה למשיב רק ביום 12 נעשתה זמן רב לאחר חלוף המועד של 90 יום הקבוע בתוק הערר להגשת השגה.

סעיף 3 (א) לתוק הרשויות המקומיות ערר על קביעת ארנונה כללית תשל"ו-1976 קובע כדלהלן: 'ימי שתוליב בתשלום ארנונה רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה....%

ביהמייש העליון, ביהמייש המחוזייס בשבתם כבימייש לעניינים מינהליים כמו גס ועדות הערר, הכריעו פעמים רבות בשאלה חמשפטית הנוגעת לאיחור בהגשת השגה.

ההלכה העוברת כחוט השני בכל פסקי הדין וההתלטות היא, כי לאחר שתלף המועד להגשת השגה, הנישום אינו זכאי עוד להגיש השגה, והתיוב הופך לחיוב חלוט ולא ינתן עוד לערער עליו. נזכיר להלן רק קומ\ מפסקי הדין שהכריעו בנושא זה:

(6₪ עייש (חיפה) 57/95 הד הקריות בע"מ נ. מנהל הארנונה עיריית חיפה.

₪ בריימ 9179/05 המקום של שמחה נ. מנהל הארנונה בעיריית תי'א.

₪ עמיינ (תייא) 167/07 פאנץ ליין בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא.

(6 עמיינ (תייא) 170/04 ויתקין מרקט בע"מ נ. מנהל הארנונה במועצה המקומית עמק חפר וועדת ערר לענייני ארנונה.

(0) עמיינ (ת'יא) 230/04 מנהל הארנונה בעיריית ת''א נ. אפרתי מדפים נכסים בע"מ.

₪ עמיינ (תייא) 241/08 רס-חן חניונים נ. מנהל הארנונה של עיריית ת'יא.

( בריימ 6333/09 רס-חן תניוניס נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא.

3. בענין הד הקריות קובע כבי השופט ביין:

ייקביעת מועד לערעור בתיקוק, כמוהו כקביעת תקופת התיישנות, יש בה להגן על

הציפיות של הצד שזכה בהחלטה שיפוטית או מנהלית או מתן החלטה מינהלית, כי עס

חלוף המועד לערעור, חוסנה וצכותו ואינה צפויה עוד לתקיפה, לביטול, או לשינוי. (השוה

גס בג''צ 122/73 עבאדי נ. שר הפנים פד'יי ב'יה (2) 253 בעמ' 270, וראה בעיקר ע'/א

6 כהן נ. קצין התגמולים פד'יי י' 1375, 1383).

כדי שניתן יהיה לפגוע בציפיות זו, חייבת להתקיים הוראה מפורשת של המחוקק או

מחוקק המשנה'י.

מוסיף כבי חשופט ביין וקובע כי בעניננו ההוראה היחידה הנוגעת להארכת מועדים, מצויה בסעיף 4(ב) לחוק, הנוגעת לסמכות ועדת הערר להאריך למנהל הארנונה את המועד להגשת תשובה להשגה.

מהעובדה שוהו הסעיף ה<חיד המאפשר להאריך מועד יש ללמוד הסדר שלילי שאין לועדת הערר סמכות להאריך מועדים אחרים הקבועים בתוק: ייעוסקיס אנו בסוגיית הארכת מועדים הקבועים בחיקוק. ענין אה הוא כמוסבר מתחום סדרי הדין ותתוס גה מוסמך להסדיר מחוקק המשנה בלבד. ומכאן שבהעדר הסכמה מפורשת, ייאין סמכות לבית המשפט להאריך מועד הקבוע בתיקוקיי. ואם לגבי בתּי משפט כך, קל וחומר שוהו הדין לגבי טריבונל מלנהלליי.

4 כבי השופטת גרסטל בתיק ויתקין מרקט בע"מ, קובעת גס כן כי:

ייוכותו של האורח לערור על תיובו במס הוגבלה ע"י המתוקק בזמן: ומכלל הן אתה שומע

.17

לאו שאתרי עבור הזמן הקבוע לכך בחוק שוב אי אתה יכול להישמע בערר על חיובך במסיי.

לא רק זו אף זו, כבי השופטת גרסטל קובעת, כי תשובת או החלטת מנהל הארנונה להשגה, אינה מרפאת את הפגם שנפל בהגשה באיחור, ואינה עוצרת את מנין המועדים.

הלכה דומה נקבעה בעניין רס-תן תניוניס. כבי השופטת רות רונן בנתחה את פסהייד בעניין המקום של שמחה קבעה כי יימשחלף המועד התוקי להגשת השגה, הופכת השומה להלוטה, והנישוס מאבד את וכותו להשיג על ייתלובו בארנונתיי.

כבי השופטת ממשיכה וקובעת :

יילגישת בית המשפט העליון, משחלף המועד להגשת השגה, הופך התיוב לחלוט, ולא ניתן עוד לערער עליו. מדובר - לאור גישה זו - במקרה הדומה יותר לייהתיישנות מהותיתי (ולא דיונית) - בה הוכות של הנישום (לחלוק על חיובי הארנונה שלו), מתבטלת עס תלוף המועד להגשת השגה. לכן, אף אס העירייה איננה מגיבה לטענות הנישום במועד, וגם אס בתשובתה הראשונית היא איננה מעלה את טענת האיחור - אין בכך כדי לייהחיותיי את הזכות'י.

בהתאמה גס בעניננו אין מדובר בייהשגהיי שהוגשה כדין, וכפועל יוצא מכך אין לעוררים זכות להגיש ערר. כבר מטעם וה דין הערר להידחות על הסף.

יוער כי בעניין וה קובע סעיף 3(ג) לחוק הערר:

יי(ג) על אף האמור בסעיפיט קטניט (א) ו- (ב), מי שתויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק והיי.

הודעה על חדילת חוקת

סע' 325 לפק' העיריות (נוטת חדש) קובע כדלהלן:

ייחדל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מתזיקס של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייח ולאחר מכן לא *היה חליב בשיעורי ארנונה נוספים, אין האמור גורע מתבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעתיי.

ואילו סעיף 326 לפקודה קובע:

'ינעשה אדם בעלו או מתציקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מתויק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה ת*יבים המוכך או המעביר או נציגיהס - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעירייה הודעה על העיטקת כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר, כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור,

יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלמה ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר תייב בארנונה".

הלכה היא כי מטרת סעיפים אלה היא להקל את הנטל המוטל על המשיב לגבות את מס הארנונה, מתוך הכרה בכך שרשות מקומית לא תוכל לעמוד בגוירה של בדיקה אקטיבית באשר לוהות המחציק בנכסים שבתחומה.

בעניין וח נפסק בין החיתר בע.א 739/89 מיכקשולילי נ. עיריית תייא :

ייניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש), כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה יימחגיקיי לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצביי.

וכך גס בבריים 1962/06 שלמה כהן נ. מנהלת הארנונה בעיריית חיפת:

יהעיקרון הבסיסי של תיוב הארנונה הוא שהתיוב יושת על המחזיק בנכס (סי 8 לחוק ההסדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי חוקה אל המחציק העוזב. הוראה וו נועדה להקל על הרשות לגבות את מיסי הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינוליס בתזקה...*

ואילו בבריימ 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ. מנחל הארנונה של עיריית תיא לפר:

ייהלכה היא שתכלית סעיף 325 לפקודת העיריות היא ליצור מנגנון חובת הודעה המעביר את נטל זיחוי המחזיק מן הרשות האחראית על גביית הארנונה אל בעל היחס לנכסיי.

בהודעתה של העוררת מיום 31.10.11 על חדילת תזקה במתתס, לא כללה העוררת את הנכט נשוא הערר. הודעה שאין חיא מחזיקה בנכס הנייל נשלחה למשיב רק ביום 17.12.12.

בנסיבות אלה אין לעוררת אלא להלין על עצמה בלבד.

כאמור עפ"י סעיפים 325, 326 לפקודה, מועד שינוי שס המחויק, הוא מועד מסירת ההודעה, לפיכך המשיב פעל כדין כאשר שינה את שס המחזיק בנכס החל מיום 17.12.12. גס מטעט זה דין הערר איפוא להידתות.

היחסייס בין המשכיר לשוכר

בדיון המקדמי שהתקיים בפנינו העלה המשיב טענת נוספת לפיה כאשר מתגלית מחלוקת בין הבעלים לבין השוכר בשאלה מי תתויק בנכס בתקופה הרלבנטית, רשאים הצדדים הנייל ללבן את הסוגיה במישור היתסיס בינם לבין עצמם, בפני ביהמייש המוסמך.

המשיב הוסיף כי מתלוקת גו אינה בסמכות הועדה ולטענתו הלא אינה יכולה להתברר, במישור היחסים בין הנישום לבין העירייה.

העוררת טענה שאין להידרש לטענה וו של המשיב שלא הועלתה בתשובה לכתב הערר משום שיש בה משום הרחבת חזית.