החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 2 ביוני 2015

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: | 140009590 שליד עיריית תל אביב- יפו 006

*ו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: | בן שואף אברהם

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

ענינו של ערר זה בסיווג נכס בשטח של 387 מ"ר המצוי ברחוב הקישון 24 תל אביב.

העוררת הגישה השגה בעקבות החלטת המשיב לשנות את סיווג חלק מהנכס ממלאכה ותעשייה לבנליניס שאינם משמשים למגורים.

לטענת המשיב בעקבות ביקורת יוומה שנערכה בנכס ביום 20.12.12 נמצא כי חל שינוי במצב העובדתל בנכס לעומת הביקורות שנערכו ערב חתימת הטכס הפשרה בשנת 2006 ולאור ממצאלי הביקורת שונה סיווג הנכס והחיוב פוצל כך ששטח של 102 מ"ר סווג בסיווג מפעלי תעשייה ובתל מלאכה ויתרת השטת של 285 מ"ר סווג בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים.

העורר טוען כי ההתלטה לשנות את סיווג הנכס לאחר ששנים קודם סווג תתת טיווג מלאכה ותעשליה שגוליה ונובעת מהתרשמות לא נכונה של פקתי המשיב ופירוש לא נכון של ממצאי דויית הביקורת שערכו פקחי המשיב בנכס.

המשיב הביא ראיות לכך שחל שינוי עובדתי במצב הנכס אשר מצדיק את שינוי הסיווג לעומת שנים קודמות וכי במרבית חנכס לא מתבצעות פעילות ייצורית וכי הפעילות שנעשית בנכס אינה של בית מלאכה.

ביום 11.3.2014 התקיים דיון מקדמי בו שמענו בקשב רב את דברי העורר. בייכ המשיב הודיעת

בתום הדיון המקדמי כי 'ילאור מה ששמעתי היום אביא את הדברים לשיקול נוסף לפני הגורמים 1 דה [ 1

4 יום מהיוםיי.

לאחר תקופה הודיע המשיב כי לאחר בדיקה נוספת שערך המשיב לא מצא הוא מקום לשנות מעמדתו.

הצדדים הסכימו ביניהם כי תוצאות הערר יחולו גם על הערר לשנת המס 2015.

בתצחירו תיאר העורר את פעילות החברה בנכס. וטען כי התברה מבצעת בכל חלקי הנכס פעילות ייצורית. הוא טען כי בחלקים מהנכס מאוחסנים חומרי גלס ותוצרת מוכנה לפני העברתם ללקוח וכי אהו חלק בלת? נפרד מהליך הייצור.

העורר טען בתצהירו כי בנכס לא מתקיימים מסחר או מכירה.

בתצהיר נוסף שהגיש העורר ביום 11.8.14 התייחס לממצאי דוחות הביקורת של המשיב וטען כי הקופה הרושמת שנצפתה בנכס בעת הביקורת אינה פעילה ואותסנה בנכס לאחר סגירת חנות נוספת שבבעלותו. ביחס לדלפק שנחזה כדלפק מכירות טען העורר כי וחו דלפק למסירת סחורה ללקותותיו.

את העובדה כי בעת הביקורת לא נצפו עבודות *יצור הסביר העורר בכך שפעולות הייצור מתבצעות בהתאם להזמנה ובשעה שאין האמנות מראש אין פעילות שכזו. תשובה דומה נתן העורר ביחס להעדרו של גזרן בעת הביקורת.

בעת חקירתו הנגדית ביום 23.10.14 הוסיף העורר גרסה שלא נזכרה בתצהירו ביחס לפינוי חנות שהיתה בבעלות אביו. הוא אמנם הזכיר בתצהירו כי פינה את הקופה הרשומת מחנות שהייתה בבעלותו אך לא פירט כך ביחס לסחורה שהייתה בתנות או לציוד נוסף שהועבר.

העד טען כי לאור השינויים בתתוס ייצור הבדיס נערכות בנכס גס עבודות אירוז שעל טיבן עמד בחקירתו הנגדית.

העד הסביר ביחס לחלק מהסחורה שנצפתה כסחורה מוגמרת, כי מדובר בסתורה שהעביר מהחנות של אביו והוא ממתין להזדמנות למכור אותה.

המשיב הגיש את תצהיריהס של העדים מלי בנד, ליאור מלכי ואבי יעקב.

גבי בנד תיארה בתצהירה את הסיור המשותף שנערך בנכס בעקבות השגת העורר ומתצהירה ניתן ללמוד כי במפלס הקומה השניה נצפתה בעת הביקור פעילות חלקית של מכירה, שולתן גזירה, חלל אחסנה ושלושה עובדים העוסקים בתפירה. בקומה חראשונה נצפתה בעת סיורה סחורה מוגמרת ומאוחסנת.

גברת בנד נתקרה בחקירתה הנגדית על תצהירה ובמיוחד על מסקנתה לאחר הביקור בנכס

והשיבה:

'המסקנת שלי בסעיף 5 לתצתיר התבססה על כך שנכנסתי לנכט מהקומה השנייה בצד הימני היתה נישה של חנות, תייתה הקופת, הייתה תצוגה ואף היה שלט מונה למטה שהיה לשום עליו /מכירת בגדי תינוקות/..

ביחס לקומה הראשונה העידה הגברת בנד:

''בקומה הראשונה היו קרטונים עם חזיות בכמות לא מבוטלת של חזיות ארוזות ומוכנות לשיווק וזה נראה כמו ייבוא''.

'יהלה קרטון קטן מאד שהיו בו כתפיות של חזיות, זה היה שופי לעומת כמות הקדטוממיס שראיתי ולעומת הנכס?.

עד המשיב אבי יעקב ערך ביקורת בנכס ביום 24.6.13.

הוא כתב בדות הממצאים :

**בביקור בנכס במפלס קומה 2 נמצאו הממצאים הבאים : ... מצפתה סחודת מוגמלת בתוך מיילונים שמוצבת על השולחן. לא נלאו מודכים , לא נראו גלילי בלים ולא נראה גזדן./ אלא שבחקירתו הנגדית התקבל הרושם כי אינו אוכר ממש את הביקורת שערך ומשקל ראוי לעניין וה יש לתת לעדותו.

העד ליאור מלכי ערך ביקורת בנכס ביום 28.5.13 וביום 27.8.13 .

הוא תיאר את הנכס כפי שהתרשם ממנו בביקורות שערך ובמיוחד הביקורת מיום 28.5.13 .

הוא תיאר את שצפה בקומה השנייה לנכס וגם הוא שב על ההתרשמות כי במקום תזה בחלק חמסומן כתום בתנות מכירה, החלק שסימן בוורוד נראה כאזור משרדי ובחלק שסומן בירוק נראה שולהן תפירה מאוליש ו-2 מכונות להדפסה על חולצות.

בקומה הראשונה צפה העד בעיקר בסתורה גמורה ומאוחסנת.

לדוחות צורפו תמונות .

בחקירתו הנגדית לא הואמה גרסתו אלא התחזקה.

ביחס לקומה השנייה השיב :

*לגבי הביקולת מיום 28.5.13 בקומה העליונה הגעתי למסקנה שמדובר בחנות מכיוון שנלאו כל הסימנים של חנות . למשל : קופה לושמת , תוויות מתילים עם קודים, דלפק מכירות המוכל בעצמו אמר שתוא מוכר בתלק זה. אני מציין שהחנות הייתה מתותמת משאר הנכס על אדונות.

בגלי היללים נלאו לתצוגה כמו בחנות נודמלית.?

לאחר שהתרשמנו מהעדויות , התצהירים , תרשים הנכס והתמונות הננו קובעים כי העורר לא הרים את הנטל להוכיח כי החלק אותו סיווג המשיב בסיווג תעשייה ומלאכה צריך לגדול על חשבון יתר השטחים. העורר לא הניח תשתית עובדתית המצדיקה סיווג הנכס כולו תחת סיווג מלאכה ותעשייה. התרשמנו כי הקומה הראשונה משמשת לאחסנת סתורה שאיננה פרי ייצורו של העורר ואילו בחלק מהקומה השנייה מתבצעת פעילות שיכולה להיחשב כמלאכה ותעשייה.

לא התרשמנו כי כלל הפעילות המתבצעת בנכס כטענת העורר עונה על המבחנים שנקבעו בפסיקה הן ביחס לפעילות ייצורית והן ביחס לפעילות כבית מלאכה.

המבחן שאומץ בפסיקה בכדי להכריע האם יש לסווג נכס תחת סיווג תעשייה נובע מהמבחנים לויהויה של פעילות *ייצורית : מבחן יצירת יש מאין , מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר , המבחן הכלכלי , מבחן ההנגדה או מבחן מרכז הפעילות . ( עייא 1960/90 פקיד השומח תל אביב 5 ני חברת רעיונות בע'ימ , ''להלן:'יפס'יד רעיונות'')

בפסק הדין ברס 4012/09 בענייין מישל מלס:יה נקבעו שלושה מבחני כניסה להגדרת יימלאכהיי תחת המבחנים המקובלים מפסייד רעיונות , ואלה הס : מבחן המשמעות המילונית, מבחן תכלית מתן ההקלה בצו הארנונה ומבחן אתידות פרשנית.

בעניין מבחן הפירוש המילוני - מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לפנינו לא הוכח כי במרבית שטת הנכס עוסקים עובדי העורר בייעבודת ידייםיי על פי משמעותה המללונית.

באשר למבחן תכלית החוק: העורר לא הרים את הנטל המוטל עליו בכדי להוכית כי עיסוקיו

בכלל הנכס נכנסים בגדר אותם מקרים אשר בית המשפט בעניין מישל מרסייה תיאר אותם כבעלי מלאכה מסורתיים שמתח הרווחים שלהם נמוך ושהם עובדים בעיקר בעבודת כפיים ונותנים שירות חוני לציבור

מבחינת המבחנים אשר נקבעו בפסייד רעיונות לבתינת סיווג נכס בסיווג תעשייה :

האם יוצר העורר בכלל הנכס יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. זהו מבחן שחוזר ועולה בפסיקת בתי המשפט בשאלות דומות. . מהממצאים העובדתיים עולה כי העורר ועובדיו עוסקים בנכס לא רק בפעילות ייצורית ולא ניתן לאמר כי בכלל הנכס יוצר העורר יש מותשי אחד מיש מוחשי אחר.

מבחינת מבחן ההנגדה הרי שהעורר לא הצליח לשכנע אותנו בעדויות ובממצאים שהונחו בפנינו כי עיקר פעילותו בנכס הינה ייצורית , ומופנית לכלל ציבור הצרכנים .

הדברים יפים גם לעניין מבחן היקף השימוש במוצר.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי אין להתערב בקביעת המשיב ביחס לסלווג חלקי של הנכס וכלי דּין הערר לה*דחות.

' העורר יישא בהוצאות המשיב בסך 1000 ₪.

ניתן בהעדר הצדדים היום 1.6.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ -- 1977 תפורסם התלטה וצו באתר האינטרנט של המשיב.

/ / ש

יו'יר: עו"ד אלון 0 חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי ןעי גדי טל

קלדנית: ענת לוי

" ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140010605 שליד ע*ריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: ער'יד אלון צדוק

חבר: ער'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: ער''ד גדי טל

העוררת: עשר אצבעות אנימציה בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר בגין חיובה בארנונה ביחס לנכט בו היא מחציקה ברתוב ראול ולנברג 12 תל אביב בשטת של 95 מ"ר.

העוררתת טענה כי מא החלה את פעילותה בעיר תל אביב בשנת 2006 סווגה פעילותה בסיווג יימלאכה ותעשייהיי , גס כאשר שינתה את כתובת הנכס פעמיים (אירועים שהביאו לשינוי הסיווג לסיווג עסקי) חזר בו המשיב מהשינוי ושב לסוג את פעילותה תחת סיווג מלאכה ותעשייה.

בשנת המס 2014 שינה המשיב הסיווג וקבע :

יבצו הארנונה של עיריית תל אביב נקבע כי נכסים המשמשים למשדדים , שידותים ומסחד *חויבו בתעליף כללי של /בנינים שאינם משמשים למגוריםיי. סיווג זה תואם את הפעילות כפי שנחזה בעת הביקורת בנכס שבחהוקתך ועל כן הס?ווג תנכון תינו זת החל בסעיף 3.2 לצו האלנונה שענינו /בניניסם שאינם משמשים למגורים?

העוררת טוענת כי בנכס נעשה שימוש אשר יש להמשיך ולסווגו תחת סיווג יימלאכה ותעשלייהיי.

ביום 17.9.2014 בעת הדיון המקדמי בתיק ביקשה בייכ העוררת כי תוגדרנה הפלוגתאות בתיק וה שכן יימהעולה מכתב התשובח ומדו'ייח ממצאי הביקורת לא נראה כי המשיב חולק על העובדות המתוארות בכתב הערר בסעיף 2 ובכלל ברקע העובדתליי.

בייב המשיב הודיעה כל;

לאני אבדוק (אודיע לוועדה האם קיימות עובדות שבמחלוקת והאם יש צורך בשמיעת ראיות או שניתן לסכם משפטית בענלין המתלוקת המשפטית.?

בהתאם להודעת בייכ המשיב קצבנו לבייכ המשיב מועד להגשת הודעתה (29.9.2014).

בסמוך למועד שנקבע הודיעה בייב חמשיב כי*המשיב מתכבל להודיע לוועדת כי לאחר שבחן את העובדות בתיק שבנדון , יש צורך בקיום דיון הוכחות ושמיעת ראיות טרם הגשת סיכומים?.

העוררת התרעמה, ובצדק, על כי הודעת המשיב אינה תואמת את החלטת הוועדה מיום 17.9.2014 שכן הודעת המשיב איננה מפרטת מה הן העובדות השנויות במחלוקת .

ביום 1.10.14 הורינו למשיב להגיש הודעה נוספת בה יפרט מה הן העובדות שבמחלוקת ומה הן הפלוגתאות הדורשות בירור עובדתי.

ביום 21.10.2014 הוגשה הודעה נוספת מטעם המשיב בה הודיעה באת כוחו כי פרט לכך שבמסגרת שמיעת הראיות יבקש המשיב לבחון האם העוררת עומדת בכל המאפיינים לסיווג כמלאכה ותעשייה הרי שבכתב הערר מצוין כי העוררת מבצעת פעולות שיווק מהנכס על כן בעיני המשיב יש מקום לתקור ולברר מהו אותו השיווק המבוצע בנכס ומה הוא הלקפו.

בהתאם להודעת המשיב נתנו החלטה המגדירה את המחלוקת בין הצדדים וכך נקבע בהחלטתנו

מיום 23.10.2014 :

1. מהודעת המשיב עולת כי אינו חולק על העובדות המתואלות בסעיף 2 לכתב העלד.

2. המזכידות תקבע את התניק לש מיעת ראיות לעניין סעיף 5 להודעת המשיב בלבד.

3. שאלת הוצאות הבקש ה/ההודעות תילון בעת מתן התלטה סופית בתיק.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וביום 14.1.2015 נשמעו הראות בפנינו.

בתום דיון ההוכחות החלטנו כדלקמן:

,הצדדים יסכמו טענותיהם בשים לב לההלטות הביניים בעניין הפלוגתאות והמוסכמות.

ביכ המשיב מופנה להתייהס בסיכומין לשאלת ש:'נוי הסיווג לאוד הסיווג שחל בשנים קודמות

ובשים לב לש: נוי העובדתי כן או לא או לחילופין שינוי משפטי./

הנה כי כן המוסכמות והפלוגתאות בתיק זה הוגדרו בסופו של יום כדלקמן:

אין חולק כי הנכס משמש כאולפן הקלטה בו מתבצעות פעולות צילום , הקלטה ועריכה לתוכניות וסרטוניס כמפורט בסעיף 2 לכתב הערר.

הצדדים חלוקים בשאלה פעולות השיווק מהנכס , טיבן והיקפן.

המחלוקת המשפטית אינה נוגעת רק לסיווג אלא גם לשאלת הנטל המוטל על המשיב בבואו לשנות את סיווג הנכס לאחר 9 שנים בהן סווג בסיווג מלאכה ותעשייה.

נקדים ונציין.

המשיב בחר , משיקוליו שלו, שלא להתייחס בסיכומיו להחלטת הועדה מיום 14.1.2015 ביחס 1 1 0 /,

שחל בשנים קודמות ובשים לב לש:נוי העוב'לתי כן או לא, או לחילופין שינוי משפטי.?*

סיכומי המשיב נוגעים לשאלת סיווג הנכס באופן כללי ולדיוו המתבקש מהפטיקה האחרונה בעניין סיווג עסקים דומים לעסק זה ובכלל גה פסקי הדין בעניין ברואדקסט ווד פילמס.

בהחלטתו וו החמיצ לדעתנו המשיב את עיקרו של ערר זה על אף ששבנו וניסינו לתגדיר את גדר המחלוקת הראויה להתברר.

לא ניתן להתעלם מהעובדות המוסכמות בתיק גה ביתס לשימוש הנעשה בנכס.

פירוט העבודות המתבצעות בנכס לפי השלבים המפורטים בסעיף 2 להודעת הערר אינו במחלוקת.

לא הועלתה כל טענה על ידי המשיב כי חל שינוי עובדתי ביחס לשימוש בנכס.

בעת שמיעת הראיות נחקר עד העוררת על תצהירו והשיב לשאלת הוועדה:

ייהעסק פועל מזה כ 10 שנים וב 9 שנותיו הלאשונות הוא סנוג תחת סיווג תעשיית ומלאכה, אינני יודע מדוע שונה. אבקש לציין שבשנת 2011 כאשר החלפנו נכס באותו בניין , באופן אוטומטי נשלל מאתנו הס?ווג ולאחר הביקודת ש2 המשב הותזר הטיווג לתעשייה ומלאכת.

בכתב התשובה ובסיכומיו לא התייחס כאמור המשיב לעובדה כי סיווג את הנכס במשך שנים רבות תחת סיווג מלאכה ותעשייה , המשיב קבע בכתב התשובה להשגה כי סיווג הפעילות בנכט תחת בנינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים שירותים ומסחר, תואם את אופי הפעילות כפי שנחזה בעת הביקורת בנכס.

בסיכום טענותיו הוסיף וטען המשיב בי /עמדת העילייה היא כי פעילות של עריכה והפקת (סרטים מוזיקה וכיוב,) אינה עונה על תכלית ההקלת הניתנת בתקנות ההסלרים לתעשיית או מלאכת' .

נתייחס בראשית הדברים לטענת העוררת לפיה מנהל הארנונה טעה כששינה את סיווג הנכס על אף שלא חל כל שינוי עובדתי במצב הנכס.

המשיב לא הצביע בתשובתו להשגה או בכתב התשובה לערר על שינוי בפעילות העוררת בנכס לעומת השימוש שעשתה בנכס או בנכסים קודמים בהם החזיקה קודם לכן במשך תשע שנים .

בית המשפט בעניין ווב סנס בע"מ (עמייי 29761-02-10) קובע כי:

''ברור הוא, כי אם החליט המנהל לקבוע לנישום בשנת מס מסוימת סיווג השונה מהסיווג בשנות המס שקדמו לה, מוטל על המנהל להציג בסיס עובדתי לשינול. !י

במקרה הגדון בפנינו לא הניח המשיב שום בסיס ראייתי לשינוי בסיווג.

המשיב התעלם מהנטל המוטל עליו להצביע על שינוי במציאות או שינוי בפעילות בנכס המצדיק סטייה מהחלטה קודמת שלו לפיה חויב הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה ואף התעלס מהחלטות ועדת הערר בעניין אה כמפורט לעיל.

המשיב אף לא הרים את הנטל ביחס לטענה אפשרית לשינוי במצב המשפטי המצדיק את שינוי הסיווג.

העוררת לעומת את עמדה בנטל המוטל עליהם בנסיבות העניין ובעדות עד העוררת הניחה תשתית ראייתית התומכת בכך כי לא חל שינוי עובדתי בשימוש אותו היא עושה בנכס.

לגופו של עניין , המחלוקת סביב סיווג העיסוק נשוא הערר שבפנינו לא התחילה בערר וה ,העוררת סומכת ידיה על פסק הדין בעניין וד פילמס ומבקשת שנראה בשימוש בנכס נשוא הערר ברוח פסק הדין בעניין וד פילמס, פעילות ייצורית.

המשיב מפנה לפסק חדין בעמייג 63527-09-14 בלודקאסט וידאו ש.ב. בעימ כי מנהק האלנונה בעירית תל אניב שם קובעת כבוד השופטת סוקולוב קביעה שונה מצו שנקבעה בעניין זד פילמס .

הנה כי כן , המחלוקת סביב סיווג פעילות פוסט פרודקשיין ו/או עריכת סרטים ו/או יצירת סרטים רחוקה מלהגיע לסיומה.

בענייננו, ולאור האמור לעיל , לא מצאנו מקום להידרש לפעילות המתבצעת בנכס ביחס לסיווגו הראוי שכן מקום בו סווג הנכס באותו הסיווג למעלה מתשע שנים, מוטל על המשיב להנלת תשתית ראייתית המצדיקה שינוי סיווג ה והמשיב התעלם מחובתו גו ומהחלטות הועדה בעניין וה.

כפי שפורט לעיל, המשיב לא רק שלא הניח תשתית שכצו בעניין השימוש אותו עושה העוררת בנכס בהשוואה לשימוש שהיה בעבר אלא שאף לא התליחס בטיעוניו , ודאי לא בתשובתו להשגה לסוגיה זו, כמו גם לא לשינוי משפטי המצדיק שינוי הסיווג.

נציין כי מהראיות שהובאו בפנינו לא התרשמנו כי הונחה תשתית ראליתי התומכת בעמדת המשיב ביחס לסיווג פעילות העוררת , אלא שמאחר והתלטתנו מתבססת על כך שהמשיב לא הרים את הנטל המוטל עליו ביחס לשינוי הסיווג לעומת השנים הקודמות, לא נדרשנו להכרעה בעניין הסיווג עצמו.

אך בהחלטתנו בכדי לתסוט את דרכו של המשיב להוכית בשנות המט העתידיות כי חל שינוי המצדיק את שינוי הסיווג.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל.

בשים לב לניהול ההליך ולתוצאתו יישא המשיב בהוצאות העוררת בסך 1,000 ₪ + מעיימ.

ניתן בהעדר הצדדים היום 1.6.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 *ום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/

יו''ר: עוי'ה/אלון א חבר: עו'יד/רו'/'ח אבשלום לוי 7 ויד גדי טל

קלדנית : ענת לוי

| \- , ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140010940 שליד עיריית תל אביב- יפו

א

יו"ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו''ד גדי טל

העוררת: 4 בני שבילי דוד בע''מ ואת

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

עניינו של ערר זה נכס בשטח של 70 מ"ר אשר מנהל הארנונה סיווג אותה כמרפסת ואילו העוררים טענו כי יש לסווגו כמרפסת גג.

המשיב , באמצעות מר אלברט גולבר מנהל מחלקת שומה גי השיב לעוררים כי הוא דוחה את טענתם בנימוק שהנכס נשוא המחלוקת מחויב בארנונה כחלק משטח הנכס בהתאם לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה כמרפסת.

סעיף 1.3.1 ב לצו הארנונה קובע:

*בשטח בניין נכלל כל השטת שבתוך *חידות הבניין, ללבות יציע וכל שטת מקודה אחד וכן מרפסות, טככות ובליכות שתיית?.

מר גולבר ציין בתשובתו כי במעמד הביקורת שנערכה בנכס נמצאו בשטח המרפסת ספסל וכיסאות פלסטיק.

המשיב ביקש לדחות על הסף את הערר בטענה כי הערר וההשגה הוגשו על ידי הבעלים של הנכס על אף שמי שחויב בארנונה הינם שני המחזיקים שדווחו על ידי הבעלים כמי שמחזיקים בנכסים הצמודים למרפסת על פי הסכמל שכירות שנחתמו בין הבעלים לבין השוכרים.

ביום 8.12.2014 התקיים דיון מקדמי בפנינו במסגרתו נדונה שאלת מעמד בעלי הדין .

לדיון התייצבו המחזיקים בנכסים הצמודים לנכס על פי הסכמי השכירות (קלע אבטחה בע"מ ואודורו מערכות בע"מ) כמו גס העוררת בני שבילי דוד בע"מ, מתוקף זכויות הבעלות שלה בנכסים הצמודים לנכס נשוא הערר.

בתום הדיון אישרנו את צירופה של בני שבילי דוד בע"מ כצד שלישי לערר שכן נציג החברה הצהיר כי במידה ויידחה הערר, החברה נוטלת על עצמה את ההתתייבות לשאת בתשלומי הארנונה.

הצדדים הסכימו ביניהם כי תוצאות הדיון בערר זה יחולו גס על שנת המס 2015 .

מכאן שנותר לנו להכריע בשאלה: האם מדובר במרפסת או בגג .

הצדדים הביאו ראיותיהם.

4. העורר*ם הצביעו על כך שבמסגרת הסכמי השכירות לא הושכר להן שטח הנכס שבמחלוקת. הס

הניגו את הסכמי השכירות ותשריטים של הנכס. הבעלים על הנכס הדגיש לאורך כל הדיון כי מזובר בגג שמשמש לשעת חירום כשטח מללוט לדיירי הבניין כולו ולראייה מדרגות החירום יוודורג עד לשטח נכס זה.

העשב הציג את דות ממצאי הביקורת ותמונות מהן עולה לטענתו כי מדובר במרפסת ולא בגג וכל נעשה שימוש במרפסת כפי העולה מהתמונות המתארות ספסל , כסאות ודלתות יציאהח למרפסת מהנכששיס הצמודים.

בחקייריתו של שובל ישראל (עד העוררת בני שבילי דוד בע"מ) הוא הפנה למ/1 תמונה ממנה ניתן לזתרשס לטענתו על הירידה לשטח הנכט בשעת תירום.

טאל בייכ המשיב השיב ישראל שובל :

*נתדנ<*חס לתמונת 2/2 אני מאשר כי יש כיסאות. אני רואה שיש שס כסאות.... התמונת שווא<ש ספסל המסומנת מ/3 יש עמולים נמוכים. אני שמת: אותם לשעת חילום. לא נתבקשתי שיש תאודת לשעת חילום . ההגיון הפשוט שלי. זה מופעל שעון טיימל כל :ום בעדב....כשאת מפנק אותי למדקיז מעל הללת ושואלתת מלוע התקנתי אותה, זה בגלל שנכנסו לי מים.......כשאת מפנה ואתי לתמונה בי 3 אכן רואים קצת הספסע , יכול להיות שזה המנקת שמנק;ד; את המרפסת. המרפסת צריכה להלות נקיית כי יש ניקוז של מים.

עז המשיב לא נחקר על תצהירו.

בדו ממצאי הביקורת הוא מציין :

*שגה; דלת כניסת למרפסת גם משטח של חבלת אודו (גם דלת כניסה מחבלת קלע אבטחה.

במרפשות נלאה ספסל, כסאוח פלסטיק ומזגנים..<

לאחר עיון בחומר הראיות ולאחר ששמענו את עדי העוררים, הגענו למסקנה כי במחלוקת המוגדדרת כאמור לעיל בין העוררים למשיב הצדק עם המשיב.

העורריים לא הוכיחו כי חל איסור מטעמי בטיחות ו/או מטעמים אחרים לעשות שימוש בנכס.

טענת העוררים לפיה הנכס משמש אך ורק כשטח מללוט אליו מובילות מדרגות החירום בבניין לא הוכרוה?.

מתמונות מ/1 ומ/2 עולה ספק באשר ליכולת להשתמש בסולם המוביל לשטת שבמחלוקת כך שלא הונח הקשר בין השטת ממדרגות התירום לשאר הקומות בבניין.

גם הראיות שהובאו על ידי המשיב המעידות על כך שמדובר בשטת מרוצף ומתותס במעקה ועל שימוש בנכס כגון ספסל, כסאות , עמודי תאורה ועדותו של העורר שובל ישראל כי התקין תאורה במכס וכי הנכס מתוחזק על ידי מנקה מטילות ספק בטענה לפיה לא נעשה שימוש בנכט. הגם שלא הוכחה טענת העוררים כי לא נעשה שימוש בנכס אין רלבנטיות לטענה ו מרגע שנמצא כי מדובר במרפסת ולא בגג.

הגענו למסקנה כי מיקומו של הנכס מעל קומת המסחר ולא בחלק המכסה העליון של הבניין, כלומרי על גג הבניין אינו מאפשר לראות בה חלק מגג צמוד כי אם במרפסת ברת חיוב.

פרשנותת מילולית של הגדרת ייגגיי מתייחסת לתלק העליון המכסה בניין. מכסה עליון או קו עליון.

מכל המור לעיל דין הערר להידחות.

באשר לשאלת בעל הציקה הקרובה ביותר לנכס נשוא הערר הרי שאין צורך לדון בשאלה זו שכן הצדדים הסכימו ביניהם כי במידה והערר יידחה החיוב בארנונה יחול על בני שבילי דוד בע"מ.

ניתן בהעדר הצדדים היום 1.6.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת ּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וגאת בתוך 65 לוס מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2 ₪4

6 עריא דוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלוט לוי ווהו שו : עו'יד

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140011570 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: דני מזרחי דיזיינס בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר ה בגין בשטח כולל של 177 מ"ר המצוי ברחוב שדרות ירושלים 19א תל אביב.

בעת הדיון המקדמי ביום 23.10.14 הבהיר נציג העוררת את עילות הערר מבתינתה:

ביחס לכלל שטח הנכס ביקשה העוררת פטור מנכס לא ראוי לשימוש בגין תקופת השיפוצים של הנכס החל מיום 15.4.2014 ועד 30.5.2014.

ביחס לשטח המטומן מתפרה על תשריט המדידה שצורף לדוח ממצאי הביקורת של המשיב'

בשטת של 64 מ"ר ביקשה העוררת לשנות הסיווג מסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים לסיווג יימלאכה ותעשייה".

המשיב טען כי בביקורת שנערכה בנכס נמצא כי לא נתקיימו התנאים למתן פטור לנכס לא ראול לשימוש. ביחס לטענת הסיווג טען המשיב כי לא נמצאה הפרדה בין שני חלקי הנכסים ( אולם התצוגה והחלק בגינו מתבקש שינוי הסיווג) ולא נמצא כל אלמנט של תעשייה ומלאכה בנכס.

העוררת הגישה את תצהירו של דניאל מזרתי כתצהיר עדות ראשית בו תיאר עד העוררת את העבודות שבוצעו בנכס. העורר צירף לתצהירו תמונות אך לא צירף ראיות נוספות כדוגמת קבלות או תכניות אשר יכולות היו לתמוך בטענתו לפיה העוררת ביצעה עבודות מסיביות בנכס.

מ מ (ל

הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה בכדי להוכית כי בנכס בוצעו עבודות מסיביות עד כדי כך שייקבע כי מבתינה אובייקטיבית בעיני האדם הסביר לא ניתן היה לעשות שימוש בנכס בתקופה לגביה מתבקש פטור מנכס שאינו ראוי לשימוש.

בדוח ממצאי הביקורת של המשיב מיום 24.4.2014 נקבע : ''בביקורת בנכס נמצא כי מתקיימות במקום עבודות התאמה הכוללות הרכבת ספוטים של תאורה , עבודות התאמה של גבס וצביעת קירות. *

העוררת לא הצליחה להניח בפנינו תשתית ראייתית הסותרת את דוח ממצאי הביקורת. היא גם בחרה שלא לחקור את עד המשיב על תצחירו.

אין חולק כי ההכרעה בשאלה האם הנכס נהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו אינה הכרעה סובייקטיבית מנקודת מבטו של חנישום כי אס הכרעה אובייקטיבית.

מצווים אנו להכריע , האם ניתן לאמר בצורה אובייקטיבית כי נכס זה , על אף שאין בו שימוש כאמור וחרף מצבו כפי שעולה מהעדויות שנשמעו בפנינו , יינהרס או ניּוק במידה שאי אפשר לשבת בויי.

לא כל בניין מוזנח ולא כל נכס שאין משתמשים בו נכנס בשעריו של המבחן האובייקטיבי וווכח לפטור בשל נכס שנהרס או ניגוק במידה שלא ניתן לשבת בו.

בהעדר ראיות המוכיחות כי מצבו של הנכס היה כנכס שנהרס או ניזוק במידה שלא ניתן לשבת בו לא ניתן להיעתר לבקשת העוררת וליתן לה פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות שכן המחוקק כאשר קבע את האפשרות להעניק פטור מסוג זה ראה לנגד עיניו מצב קיצוני בו לא ניתן לעשות שימוש בנכס בשל מצבו מחד ואת חובתה של הרשות לספק לנכס ולבניין שירותים מהרשות המקומית מאידך.

מכל האמור לעיל , אין אלא לדחות את חלק הערר המתייחס לבקשת העוררת לפטור מנכס שאינו ראוי לשימוש.

ביחס לטעת העוררת לסיווג חלק המתפרה כבית מלאכה :

בחקירתו הנגדית הסביר עד העוררת :

*בהונייחס לקומת המרתף אנו מקבלים סיווג של בית מלאכה.

+הנכס נשוא העדרר הוא האזול בו מתבצעות מדידות, אנתנו מבקשים להוטיף שטח בגין המלידות בס?ווג של מלאכה ותעשיית...%+

העד הסביר בתצחירו כי בעבר היו מתבצעות המדידות באזור המלאכה אלא שעתה , בנכס החדש, לא ניתן פיזית לרדת לקומת המרתף ועל כן אותו חלק מהפעילות שהתבצע בעבר בשטח בית המלאכה מתבצע כיום בקומת המדידות.

עד העוררת טען כי שלב גה של מדידות סווג בעבר ועל כן יש לסווגו גם כיום כתלק בלתי נפרד מתהליך ייצור השמלה מחומר הגלם ועד למצבה הסופי.

המשיב הגיש בעניין אה את תצהיר עדותו הראשית של פו ווברמן אליו צורף דוח ממצאי הביקורת מיום 22.7.2014 .

בדוח ממצאי הביקורת זה מציין החוקר מטעם המשיב :

7. 72

*שיבה, שולחן עס חוברות ואלבומים , חדרי הלבשת , שילותים, חדר ובו אחסון שמלות./

לדוח ממצאי הביקורת צורפו תמונות המתארות את הנכס.

עד המשיב לא נתקר על תצהירו.

מהעדויות שנשמעו בפנינו , התמונות שהוצגו לנו והראיות שצורפו לתצהיריס הגענו למסקנה כי לא ניתן לסווג את חלק הנכס עליו מצביעה העוררת תחת סיווג מלאכה ותעשייה.

בפסק הדין בלי/ס 4012/09 בענייין מישל מלסייה נקבעו מבחני כניסה להגדרת '"מלאכה , העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה בכדי לסווג הפעילות בנכס תחת סיווג מלאכה. מעדות עד המשיב ומהתמונות שצורפו לתנצהירו לא התרשמנו כי בתלק הנכס נשוא הערר מתבצעות עבודות כפיים או פעילות שניתן לטווגה כמלאכה.

לא התרשמנו מעדותו של עד העוררת כי בשטח נשוא המחלוקת אכן עוסקים עובדי העוררת בייעבודת ידייםיי על פי משמעותה המללונית. אין בעיננו רלבנטיות לכך שתהליך המדידה נעשה בעבר בשטח שסווג למלאכה ותעשייה. בבתינת הטפל הולך אחר העיקר, הרי שגם אם תהליך המדידה מהווה שלב מתוך התהליך הייצורי הרי שבקומת הנכס דהיום מהווה הוא טפל אחר השימוש העיקרי אשר אינו למלאכה ותעשייה.

מקובלת עלינו גם טענת המשיב לפיה הפיצול הפי בין הנכסים מעיד גם על הפיצול הנכון מבתינת סיווג לצרכי ארנונה, כל נכס של העוררת קיבל את הסיווג הראוי לו. בקומת המרתף נמצאת המתפרה אשר וכתה לסיווג מלאכה ותעשייה ואילו השימושים אותם עושה העוררת בקומה שמעל המרתף אינם שימושים שניתן לסווגם כשימושים למלאכה ותעשייה.

הנה כי כן, על סמך הראיות שהובאו בפנינו , ועל פיי הפסיקה הרינו לקבוע כי במקרה דנן לא הוכח כי עיקר הפעילות של העוררת בנכס נשוא המתלוקת הינה יצורית או פעילות שיש לסווגה כפעילות למלאכה.

לאור האמור לעיל נדחה הערר גט בעילת הסיווג .

משלא נתבקשנו לעשות כן , אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 1.6.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשליי -- 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

= שמ 2

יו'יר: עו'יד אל חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך ‎ :‏ יד בסיון תשעה

5

מספר ערר: | 13:09 / 140011566

מספר ועדה: | 11193

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העוררים: מלמן משה, נגר אבי

-נב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

השעה עתה 13:14. אין התייצבות על אף שבתיק אישור מסירה.

הערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 01.06.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטונט של המשיב.

יוו עו צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום * חברוו עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : ד בסיון תשעה

, 5

/ מספר ערר : | 12:30 / *********

מספר ועדה: | 11193

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העוררים : אזור אילן, בורג אזור רחל ליאת

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאור ממצאי הביקורת ולאחר ששמענו את דברי העורר מצאנו כי יש לקבל את הערר חלקית ולקבוע כי הנכס יזכה לפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות מיום 29/12/14 ועד ליום 28/2/15.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.06.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטבנֶט של המשיב.

|

\

יו"ר: עו"ד צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: שי טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

4

תאריך | : יד בסיון תשעה

2.5

מספר ערר: | 11:16 / *********

מספרועדה: | 11193

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העזרר/ת: איילאו מולקאסה

‎ -‏ ג ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

ניתן תוקף החלטה להסכם בין הצדדים לפיו:

יבוטל החיוב בנכס מספר 10677330 בסיווג קרקע תפוסה ובנכס 10677324 יפוצל החיוב כך ש-

% מהשטח יסווגו בסיווג מגורים ויתרת השטח יסווג בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים.

תשומת לב המשיב ו/או מחלקת הגביה כי כתובתה החדשה של העוררת היא רחוב הגר"א 14 ", ו

ת א.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.06.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2 |

1

₪

7

יו"ר: 0 חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום המר עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

7

ו

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית עררים 140006182/140008150

שליד עיריית | תלאביב | - יפו

העורר: נדב ברנד ת.ז. *********

- נגד.-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינו של הערר דנן, הינו נכס ברחוב בן יהודה 242, תל אביב (נכס מס' 2000098765 ח-ן 10123375)

(להלןו: ''הנכסי").

העורר מנהל בנכס מכבסה.

הצדדיט בפנינו חלוקים בשאלה כיצד לסווג את הנכס לצרכי תשלום ארנונה כללית; האם יש לסווג

את הנכט כייבית מלאכהיי, כטענת העורר, או שמא יש לסווג את הנכס כייבנייניס שאינם משמשים

למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסתריי, כטענת המשיב.

תמצית טיעוני העורר

1

ג

3

4

5

.6

7

הסיווג הנכון לנכס דנן חינו סיווג של ייבתי מלאכתיי.

עבודתם של ספקי שירותים (כדוגמת עורכי דין, יועצים, פרסומאיס) מתבצעת בישיבה, בסביבה שקטה ובטוחה, ללא מאמצ פיוּי, ללא שימוש באמצעי הגנה וללא סכנת פציעות ונזקי גוף. בבתי מלאכה (כדוגמת נגריות, סנדלריות, ומתפרות) מבוצעות מלאכות כפיים הדורשות מאמצ פיזי, תוך שימוש במכשירים וחומרים מסוכנים, אמצעי מיגון, חשיפה ממושכת למטרדי רעש וריח ובמנח עבודה שאינו נוח.

בנכס מבוצעות מלאכות כפיים מפרכות, כגון - ניקוי, גיהוץ ואריוח של פרטי טקסטיל, תוך שימוש במכשלרים וחומרים מסוכנים, חשיפה ממושכת למטרדי רעש וריה, במנח עבודה לא נוח וחשיפה לנוקי בריאות וגוף.

הכובסיס מקבלים כביסה מלוכלכת, ממייניס אותה, מטעיניס למכונות, מוציאים מן חמכונות, מגהצים, מקפלים, אורזיס. במהלך יום עבודה מרים כובס מאות קילוגרמים של פריטי טקסטיל, בעמידה ותוך תנועות כיפוף חוורות ונשנות.

דויית הביקורת של תוקר התוצ הינו ביחס לנכט אחד בלבד, ולא צוינו מאפייני החשימוש בנכס.

כל האמור בדויית אינו מתוך התרשמות אישית, אלא על בסיס תיאור מילולי של עובדת ששמה לא נרשם בדו'יח.

לנוכת דברים אלה, ניתן לקבוע, כי דו"ח הביקורת פגום וחסר פרטים מהותיים וככל שהתלטת הסיווג הסתמכה עליו, הרי שהתלטת הסיווג עצמה פגומה.

לאור ההשוואה בין מאפייני השימושים בנכס, מול השימושים בבתי מלאכה מול השימושים

מו / ו /

בנכסי נותני שירוונים, סיווג הנכס בצוותא חדא עס ספקי שירותים והחרגתו מגדר בת? מלאכה - שגוי ומנוגד לתקנה 144) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ו-2007 (להלן: ''תקנות ההסדרים).

נוכח העובדה שעסקים כגון טנדלריה ומתפרה מספקים גם הט שירותים, מבלי שיהיה בכך כדי לשלול את סיווגס כבית מלאכה, ונוכח העובדה שעל מבחן טיווג אותו מפעיל המשיב לתמוך באופן דומה בכל השימושים אשר תחת אותו הסיווג, הרי שמבחן מתן שירותים אינו קביל והינו חסר תוקף בענליננו.

8

9

0

1

.12

3

4

15

6

.7

8

ההתייחסות לסיווג ישירותיםי בברייס 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב ג' מישל מרסייה (פורסם בנבו) (להלן: ''עניין מישל מרסייה'') הינה באמרות אגב, לא הוצעה הגדרה ולא נדונו מבחנים לסיווג ישירותיםי.

השימוש בנכס אינו הולם 'משרדי או 'מסחרי, וכאמור לעיל אין הוא הולם סיווג ישירותיםי, ואין אוּכור לשימוש דנן או דומה לו בפירוט השימושים שבהגדרת הטיווג השיורי בסעיף 1 לתקנות ההסדרים.

לפיכך החלטת הסיווג של חמשיב מנוגדת לתקנות ההסדרים ולצו הארנונה המתוקן.

יתרה מכך, המשיב לא יצר ייסיווג בינייסיי ובעקבות התיקון לא השתנה הסיווג של בתי מלאכה כגון סנדלריה ומתפרה (על אף שהם מספקים שירותים). לפיכך, לתיקון צו הארנונה אין כל נפקות לענייננו.

המשיב אינו שולל סיווג בתי מלאכה מסנדלריה העוסקת בתיקון נעלי יוקרת ומנגריה המתקנת רהיטי יוקרה, לפיכך מבחן היוקרה הינו חסר תוקף. יתרה מכך, ניקוי פריטי טקסטיל אינה והעבודה בנכס אינם יוקרתיים כלל. עסקינן במלאכת כפיים מפרכת, בתנאים שהינם מן הקשים ביותר בין בתּי המלאכה השונים.

ההחלטה בעעיימ 1330/09 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו) (להלן: ייעניין אליהו זהר'י) תומכת בעמדת העורר הואיל ועד לתיקון צו הארנונה (ירושלים) וציון סיווג מפורש למכבטות, תויבה מכבסת אליהו והר בארנונה לפי התעריף ליבית מלאכתי.

עסקינן במכבסה פשוטה - העורר הינו כובס ועובדיו כובסים, העוסקים במלאכת כפיים מפרכת.

באשר להחלטת ועדת הערר בעניין אביבה רון, הרי שבנכס דנן יש להפעיל את המכונות והמכשירים, למיין פריטי טקסטיל, להטעין ולרוקן את המכונות, לקפל, לגהץ, לארוו וכוי. את כל אלה מבצעיט כובסים וכאמור במלאכת כפיים מפרכת המבוצעת בתנאים קשים ביותר, הדומיס לתנאים בבתי מלאכה ובבת? חרושת באופן מהותי וקיצוני מתנאי העבודה של ספקי שירותים.

ריבוי ההתדיינויות המשפטיות בתחום הארנונה הינו פועל יוצא של התנהלות המשיב המבכר השאת הכנסותיו על פני שרטוט מדיניות סיווג סדורה ואחידה המבוססת על מבחנים קביליט.

בעייא 307/72 ברטולד מוך נ' פקיד השומה ירושלים (להלן: ייעניין ברטולד מוך'), נקבע, כי יש לסווג מכבסה כיתעשיהי בקשר להתרת ניכוי פחת לפי חוק מט הכנסה. מאז שנות ה-70 ועד ימינו אנו לא השתנו מאפייני השימוש במכבסות באופן מהותל.

בתי'צ 11994-02-12 אבנר נ' עיריית תל אביב (להלן: '/עניין אבנל), נדחתה בקשה לאישור תובענה כייצוגית לסיווג מכבסות כיבתי מלאכהי. עיון בהחלטה מגלה כי משקל רב ניתן להחלטות ועדת הערר בעניין אביבה רון ואמיר ערן ולפיכך ההתלטה בעניין זה אינה מחליבת את ועדת הערר, שאם לא כן נמצא עצמנו במעגל סגור המנציח עיוותים על ידי היאון תוזר.

9. בהתלטת ועדת הערר בעניינה של גבי דבורה שפירא (ערר 140004496) נקבע, באופן הסותר

החלטוות קודמות, כי יש לסווג מכון יופי כבית מלאכה, בליווי אמירה לפיה *... זו דרכו של הדין, שהוא מתקדם, אמנם לאיטו, אך מתקדם'י.

0. המבתן המרכזי לסיווג שימוש כמלאכה הינו, כי התלק הארי של ההכנסות שמניב הנכס נובע

מביצוע מלאכות כפיים. מבחן וּה מתקיים במובהק לגבי הנכס הנדון.

1. מבתני העור שהותוו בעניין מישל מלסייה תומכים בסיווג הנכס כבית מלאכה.

ההגדרה המללונית לבית מלאכה הולמת בענייננו כשם שהיא הולמת סנדלריה ונגריח (יימקוס שעובדים שס במקצוע מסויט בעיקר בעבודת ידיים).

לא ניתן ללמוד מתכלית החקיקה שתיקון בגדים עולה בחשיבותו על ניקיונם. לניקיונם של פריטיי טקסטיל יש תשיבות רבה בשמירה על בריאות הפרט והציבור.

הנכס הולם את היסוד הסוציאלי של הקלה עס בעלי מלאכה בעלי פוטנציאל רווח נמוך המוגדרים כ-160 אום 1, הואיל ובנכט מבוצעות מלאכות כפיים מפרכות, אשר אין בהן אלא פרנסה צנועה.

2. טיווג הנכס כבית מלאכה משתלב בהרמוניה חקיקתית עם סעיף 2 לפקודת הבטיחות בעבודה

(נוסח חדש), תשייל-1970, לפיו נכס בו נעשות פעולות ניקוי הינו בגדר מפעל, ועם יצו הרחבה בענפי המלאכה והתעשיה הועירהי, מכותו מחולייבות מכבסות בתשלום דמי טיפול ארגונל לטובת 'התאחדות המלאכה והתעשיה בישראלי.

5. תמצית טיעוני המשיב

1. צו תארנונה של עיריית תל אביב לשנות המס הרלבנטיות קובע בסעיף 3.2 סיווג לייבנלינים

שאינם משמשיט למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסתריי בהתאם לתעריף באותו סעיף.

לסעיף זה בצו, המהווה סיווג טפציפי בהתאם לתקנה 2(7) לתקנות ההסדרים, נכנסים למעשה כל המבנים שאינם משמשים למגורים, למעט אותם חריגים הנכנסים לגדר אחד מהסיווגיס המיוחדיט הקבועים בסעיפיו הקטנים של סעיף 3.3 לצו הארנונה.

2. אחד מאותם שיווגים מיוחדים הקבועים בסעיף 3.3 לצו הארנונה הינו הסיווג אשר לגדרו

מבקש להיכנס המערער, החל על ייבתי מלאכה ומפעלי תעשיהיי.

בעניין מישל מרטייה גילה בית המשפט העליון אי נוחות מסיווג מספרה כבית מלאכה, וראה בכך משום רע הכרתי (וזמני), לאור הסלווגים שהיו קיימים בצו הארנונה באותה עת.

4 בית המשפט העליון קיבל בעניין מישל מרסייה את עמדת עיריית תל אביב, כי יש לראות את הטפרים כנותנל שירותים, אלא שסבר, כי הצו חסר את הסיווג ישירותיםיי, ובהעדר סיווג ספציפי יש להעדיף, ולו בדוחק, קטגוריה ספציפית יותר לעניין מספרות.

5

.6

7

.8

.9

.0

.1

1

.3

בעקבות פסק הדין בעניין מישל מרסייה הנוסח הובהר בשנת 2012, וקיבל את אישור שרי הפנים והאוצר. על פי ההבהרה סעיף 3.2 לצו הובהר באופן שלהגדרת הסיווג שכותרתו *יבניינים שאינם משמשים למגוריםיי, התווספה התיבה יילרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

הבהרת הצו נועדה להתגבר על אותו אילוץ פרשני ולהבהיר, שהסיווג יישירותיםיי היה קיים מאצ ומתמיד בצו הארנונה.

*וצא אם כן, כי לו היה נבחן סיווגן של המספרות מחדש כיום, אין ספק כי היה נכנס לגדר הטיווג של ייבנייניס שאינם משמשליס למגורים לרבות משרדים שירותים ומסחריי.

גם לפני הבהרת הצו לא היה הסעיף שכותרתו 'יבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי בבחינת אות מתה. כל שנקבע בעניין מישל מרסייה הוא שהיותת ומדובר בסעיף שנחזה להיות יישיוריי הרי המספרות, שיכול ונכנסות בדוחק להגדרת ייבית מלאכהיי לפי הקריטריונים שנקבעו באותו עניין, יסווגו בסייווג ייבתל מלאכה'י.

עם הבהרת צו הארנונה לא נצרכה העירייה להוסיף קטגוריות חדשות בצו הארנונה וליצור תתי קטגוריות, אשר לכשעצמן אינן עולות בקנה אחד עס פסיקתו של בית המשפט העליון, כי יש דווקא צורך לפשט את דיני הארנונה ולאחד סיווגים, ולא להכביד בקיומס של אלפי הטיווגיס הקיימים כיום.

טענת העורר כאילו מבחן 'ימתן השירותיסיי הינו חסר תוקף בענייננו מאחר שהוא אינו מבחין בין בעל מלאכה הנותן שירותים לבעל מקצוע אחר הנותן שירותים אינה עולה בקנה אחד עם כוונת החיקוק, שכן ככלל, מי שמספק שירותים נכנס לגדר הסיווג הכללי העצמאל של ייבנייניס שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים שירותים ומסחריי אלא אם כן השימוש הנעשה בנכס מתאים יותר לאחד הסיווגים שתחת סעיף 3.3 לצו. אין באמור כדי לסתור את ההלכה בעעיימ 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים (להלן: ''ערעור זהר'י), שם נקבע אילו סוגי שירותים ליחשבו כבית מלאכה.

בערעור זהר חידד בית המשפט העליון את ההלכה בעניין התנאים לסיווג כייתעשייה'י או כייבית מלאכהיי. בית המשפט העליון קבע, כי בבית מלאכה קלים אלמנט של מתן שירותים (בשונת מתעשייה), ופירש, כי השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפייו ייתעשייתייי במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (ייצווארון כחוליי) במבנה בעל אופי תעשייתי. אולם, בית המשפט תהס את תכרעתו באופן ספביפי לעניין מכבסות

מרכגיות.

כלומר, נדרש שעיקר הפעילות תתאפיין בעבודת כפיים הדורשת מומחיות מקצועית ולא די בכך שמדובר בתלק שולי של הפעילות.

מפסקי הדין האמוריט (עניין מישל מרסייה וערעור הר) עולה, כי על פי משנתו של בית המשפטט העליון אין להתיר פרשנות רחבה מדי של המונת בית מלאכה. פרשנות רחבה תפרוצ את הסכר ותתחטא לתכלית ההקלה המיסויית שניתנת לבעלי המלאכה מטעמים סוציאליים.

.6

4

5

6

7

8

מכבסה שכונתית, שעיקר עיסוקה הוא בתיווך, היינו איסוף הכביסה מהלקות והעברתה למתן טיפול מקצועי במכבסות מרכזיות, או שהיא מקיימת עבודת כפיים שולית של כביסה וגיהו\, כדוגמת מכבטת העורר, אינו יכול להיכנס לגדר בית מלאכה, ולו בדוחק.

מחומר הראיות שהונח בפני הועדה עולה, כי אין ספק שלא מדובר במכבסה מרכצית, וכי העורר לא הנית תשתית עובדתית מספקת להראות כי מדובר במכבסה מרכוית העולה כדי יבית מלאכהי. בשטח אמנם ניתנים שירותי ניקוי יבש בנוסף לכביסה, ליבוש וגיהוצ, אולם לא פורט באילו חיקפים, לא הובהר האם ניתנים שירותים למכבסות שכונתיות וללקותות גדולים בדומה לערעור אליהו זהר, בנוסף הצהיר העורר כי בעסק עובדים ארבעה עובדים בלבד. העורר גם לא הוכיח מה היקף מיקור התוצ בעסק.

העורר לא עמד בנטל להוכיח כי המכבטה אותה הוא מפעיל עונה על הקריטריונים שנקבעו בפסיקה ובמיוחד בעניין אליהו והר לסיווג מכבטתו כייבית מלאכהיי. ייתכן כי היה על העורר לבקש להתיות את הליך ההוכחות על מנת להוכיח כי הוא עומד בקריטריונים בעקבות ערעור אליהו והר, אולם הוא לא עשה ואת ונכון למועד כתיבת הסיכומים אין חולק כי העורר לא עמד בנטל וה

גם יישום הפרשנות המצמצמת שנקבעו בעניין מישל מרסייה (המבחן המילוני, התכלית הסוציאלית ומבחן האחידות הפרשנית, ובצד אלו -- מבחן השכל חישר) - אמורים להוביל לדחיית הערר, שכן לא הוכת כי קיימת פעילות משמעותית בנכס המהווה עבודת כפיים הדורשת מומתיות ומיומנות מקצועית במובן שנקבע בענלין מישל מרטייה. בנוטף, בבואנו לנתת את המושג יימלאכהיי עלינו לתת משקל משמעותי לתכלית ההקלה ולהיוהחר מהרחבת יתר של המושג, שאינה תואמת את מטרות המחוקק בקבעו את ההקלה ועשויה בסופו של יום לפגוע ביתר הנישומים בעיר שיאלצו לשאת בנטל השלמת החסר בתקציב העיריה באמצעות מיסוי גבוה יותר או ירידה בשירותים, ולכן יש ליתן את ההטבה רק למל שהיא מיועדת לו.

ועדת הערר החליטה בעניין עמיר ערן, כי מכבסות שכונתיות אינן מהווה בית מלאכה. בהחלטה נוספת בעניין אביבה רון קבעה ועדת הערר כל אין להגמיש את המונח מלאכה ולראות בעסק של כביסת כייבית מלאכהיי.

דיון ותכרעה

1

2

3

לאתר שבחנו את טיעוני הצדדים, לרבות פסקי הדין והחלטות אליהן הופנינו, בשים לב לפסקי הדין שדנו בסוגיית סיווגה הנכון של מכבטה לצרכי ארנונה, לאתר שניתתנו את המבתנים שנקבעו בעניין מישל מרסייה, ובשים לב לערעור והר, הגענו לכלל דעה, כי פעילות העורר בנכס מתאימה יותר לסיווג יישירותיסיי, ולפיכך הגענו לכלל דעה כי דין הערר להידחותת.

על פי חוק ההסדרים ארנונה תוטל על נכס בהתאם לשטחו, לסוג הנכס ולשימוש שנעשה בו.

תקנות ההסדרים הגדירו (בתקנה 1) ייבית מלאכה -- לרבות מוסך'י; ויימשרד, שירותים ומסתר-

לרבות מיתקן חשמל, תחנת אוטובוס, מסעזה, בית קולנוע, תתנת דלק, חנות, רשת שיווק, דוכן, מרכול, בית מרקחת, סניף דואר וסוכנות דואר, שבהם ניתן שירות לציבור ולמעט בנק וחברת ביטותיי.

.4

5

.6

7

צו הארנונה השנתי של עיריית תל אביב לשנת המס הרלבנטית לערר דנן קובע, בסעיף 3.2, כי הארנונה הכללית לגבי בניינים שאינם משמשיט למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחר, תחושב לפי תעריפים אחידים, למעט שימושיט/סיווגיסם שנקבע להסם תעריף מיותד כמפורט בסעיף 3.3.

אחד מהסיווגיס המיוחדים הקבועים בסעיף 3.3 לצו הארנונה הינו ייבתי מלאכה ומפעלי תעשיהיי, סיווג אשר לטענת העורר יש להחלל על הנכס.

כאמור, עניינו של הערר דנן בסיווג הנכס לאחר התיקון לצו הארנונה, לאחר שהוספה לצו הארנונה ההגדרה של יישירותיסיי.

התיקון לצו הארנונת

1. בעניין מישל מרסייה נקבע, כי בהיעדר הגדרה של יישירותיסיי בצו הארנונה, נוכת

העובדה שכאשר קיימת הגדרה פוזיטיבית בצו הארנונה אל מול קטגוריה שיורית שבצידה תעריף גורף שאינו מתחשב בטיבס ובמהותס של הנכסים, יש להעדיף את הקטגוריה הפוזיטיבית, ובעקבות בתינת ההתאמה מבחינה לשונית ותכליתית ושיקוליס של אחידות פרשנית, יש לסווג מספרות כייבית מלאכהיי.

2. על אף קביעה זו, שלושת שופטי הרכב בית המשפט העליון הדגישו בפסק הדין, כי סיווג

מספרה כייבית מלאכהיי הינו בבתינת אילוצ פרשני, נוכת העובדה שלא היה באותו מועד בצו הארנונה פירוש מתאים יותר, של יישירותיסיי.

שלושת שופטי ההרכב ציינו, כי לו היה קיים בצו הארנונה סיווג יישירותיסיי, היו הס מעדיפים לסווג מספרות כיישירותיסיי.

3. בעקבות פסק הדין בעניין מישל מרסייה, תוקן צו הארנונה של עיריית תל אביב,

באישור שר הפנים ושר האוצר, באופן שכאמור לעיל, להגדרת הסיווג בסעיף 3.2 שכותרתו יבניניס שאינם משמשים למגוריסי' התווספה התיבה ילרבות משרדים, שירותים ומסחניי.

4. מאתר ובצוו הארנונה לשנה הרלוונטית כלולה הגדרה של יישירותיטיי, הרי כפי שסבר

בית המשפט העליון בעניין מישל מרסייה, באשר למספרות, כך סבורים אנו, כי הטלווג המתאים ביותר למכבסה הינו יישירותיםיי.

5. השוו לעניין אה את פסיקת בתי המשפט, לפיה מקום שיש קטגוריה פוציטיבית של

יישירותיםיי או של יימסתר, משרדיט ושירותיסיי, אין מקום להתיל את ההלכה שנקבעה בעניין מישל מרסייה, שהתבססה על העדפת קטגוריה פוויטיבית על פני

קטגוריה שיורית:

עמיינ 26681-01-11 נענע 10 בע"מ נ' עיריית גבעתיים (פורסם בנבו) ;

בריים 7383/11 באומן נ' מנהלת הארנונה עיריית רמת גן (פורסם בנבו) ;

בריים 2968/11 אר.אס.אלקטרוניקס ישראל בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושליט (פורסם בנבו).

6. *וער, כי לעמדתנו גם עובר לשינוי בצו הארנונה לא ניתן היה להגמיש את הסיווג ייבית

מלאכהיי כך שיכלול את הנכס.

8. פסק הדין בעניין מישל מרסייה

1. בפסק הדין בעניין מישל מרסייה נקבע, כי לצורך זציהוי ייבית מלאכחיי לעניין צו

הארנונה, יש לבתון שלושה מבתנים: מבחן הפירוש המללוני, מבתן תכלית החוק ומבחן אתידות הפרשנות.

2. הפירוש המללוני

1. כבי השופט רובינשטיין קבע בעניין מישל מרסייה, כהאי לישנא:

*מילון אבן שושן מגדיר בית מלאכה ''מקום שעובדים שם במקצוע מסוים בעיקר בעבודת ידיים (להבדיל מן /בית הרושת' שעובדים בו בעיקר במכונות) בגון נגריה, מסגריה, סנדלריה' (מלון אבן שושן מחדש ומעדכן לשנות האלפיים (2007)); וממשיך המילון ומגדיר: ''בעל מלאכה - אמן, עוסק בעבודת ידיים במקצוע מסוים, בגון נגר, מסגר, חרט, ספר'י (שם; ההדגשה הוספה - א''ר); זהו המשקל הלשוני הידוע במשקל בעלי המלאבה או המקצוע'י.

2,. מרכצ הכובד של הגדרה זו הוא במונח ייעבודת ידיים!י או ייעבודת כפייסיי, המגלס בחובו עבודה בעלת מאפיינים פיזיים נוסף על שימוש בידיים.

3. ראה בהקשר וה את דבריו של בית המשפט העליון בעניין אליהו וחר:

''השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין ''תעשייתי'', במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (''צווארון כחולי) ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשיים ('/צווארון לבן). //

4. לא מצאנו לנכון לבחון את טענות העורר, כי בנכס מבוצעות לאורך היום גם

מלאכת כפיים הדורשת מאמצ פיוי כלשהו, תוך שימוש במכשירים ותומרים מסוכנים, חשיפה למטרדי רעש וריח, מנח עבודה לא נוח ואף חשיפה לנזקים בריאותיים, שכן גס אם נקבלן, לא יהיה בכך כדי להפוך את המכבסה לייבית מ ₪ זה [ ך ₪

ישנן עבודות רבות הכרוכות במאמצ פיזי מסוים שאינן מוגדרות כיימלאכהיי, כגון רופא או מורה (שעומדים על רגליהס תלק ניכר מיום העבודה), סייעת בגן, אדריכל (שמנח העבודה שלו אינו תמיד נוח), מאבטח, מדריך כושר וכדי.

ישנן גס עבודות הכרוכות בעבודה עס חומריט מסוכנים או מטרדי רעש וריח, שאינן מוגדרות כיימלאכהיי, כגון מנתת, מהנדס חומרים וכדי.

ראו לעניין ות:

עניין אבנר.

5

6

7

8

9

יתרה מכך, הפעילות המבוצעת בנכס היא בעלת סממנים מובהקים של מתן שירותים, ובניגוד למתפרה או לסנדלריה, דווקא המימד של הענקת השירות הוא המצוי במרכז הפעילות.

בעניין זה נפנה את שימת הלב לכך שגם בית המשפט העליון בעניין מישל מרסייה סבר, כי המספרות המודרניות התרחקו מבית המלאכה תקלאסי כהגדרתו המללונית, בין היתר נוכח העובדה שייבמספרות מסוימות גם מגוון התספורות והשירותים גדל לאיו שיעור, וכיום ניתן דגש רב יותר מבעבר להתאמה אישית של המוצר, דהיינו התספורת, ללקוה, בתוספת חדרים לשירותים נלווים שונים, כמו - כנראה - בעסקה של המשיבהיי. לפיכך, כאמור לעיל, הבהיר בית המשפט העליון, כי לו היה בצו הארנונה של עירית תל אביב סיווג של יישירותיסיי, היה מסונג מספרות בסיווג זה.

בעניין אבנר, בו נדונה סוגיה זהה לענייננו - שאלת סיווגה של מכבסה המצויה בתתוס שיפוטה של עירית תל אביב ותוסה תחת צו הארנונה שלה, קבע בית המשפט המחוזי, כי המכבסה המודרנית רחוקה מייבית מלאכה'י, וכי לא כל עבודה הכרוכה במאמצ פיוּי מסוים היא יימלאכהיי, ואת חרף ייסביבת העבודהיי בעסק.

ויודגש, בניגוד לטענת העורר, בית המשפט שדן בעניין אבנר, לא הסתפק בהסתמכות על התלטת ועדת הערר בעניין רון, אלא בחן את הנושא לגופו,

והבהיר מפורשות כל:

''המבקשים לא הציגו עובדות חדשות או שונות מאלה שהוצגו בפני ועדת הערר, וטענתם כי מדובר בהחלטות חסרות בסיס ושגויות, אינה מקובלת עלי. /

יתירה מכך בית המשפט אף נדרש מפורשות לניתוח הסלווג הראוי למכבסה

בקבעו כדלקמן, תחת הכותרת ''שאלת הסלווג לגופת'י:

/21. | בעיקר, נסמכים המבקשיט על פסק הדין בעניין מרסייה, כפי שסבר בית המשפט בעניין מרסייה, בי

מספרה מתאימה יותר לסיווג ''שירותים'', כך סבורה אני

2% 5

עסקינן באופן מובהק בשירות הניתן לציבור המביא את בגדיו המלוכלבים ו/או המקומטים, ומקבלם בחזרה כאשר הם נקיים, מקופלים ו/או מגוהצים. השירות מתבצע על-ידי עובדים באמצעות מכונות, כפי שספר נעזּר בכליו (החשמליים והמכאניים) נדי לספק ללקות שירות, שבמסגרתו משפר הראשון את מראה שיערו של האחרון. בימינו, אין מדובר עוד בעבודת כפיים מפרכת, כפי שטוענים המבקשים בלהט, גם אם

סביבת העבודה מהבילה כמתואר בבקשה.

10

מאחר ובצו הארנונה לשנת 2012 מופיע הסיווג *שירותיםיי, ולאור דברי בית המשפט בעניין מרסייה, אין ספק בי אף לגופו של עניין, אין מקום לסווג מכבסה כ''בית מלאכת'' בהתייחטי לשנת המס 2012.

אשר לשנת 2011, אז לא כלל צו האונונה סיווג הפולל 'ישירותים'', אפנה בקצרה לבהון את יישומם לענייננו של מבחני הטיווג בהם נעזר בית המשפט בעניין מלס:יה - מבחן הפירוש המילוני, מבחן תכלית החוק ובצידם שיקולי אחידות פרשנית.

ניתוח זה הוביל את בית המשפט לקבוע כי מספרה היא בית מלאכה, על אף שהמספרה המודרנית רחוקה במידת מה מבית

מלאבה ''קלאסי'', בהגדרתו המילונית במיליון '/אבן- שושןי:

''מלאכה'': ''מקום שעובדים שם במקצוע מסוים בעיקר בעבודת ידיים (להבדיל מן /בית חרושת' שעובדים בו בעיקר במכונות) כגון נגריה, מסגריה, סנדלריה'"י.

הגדרה זו מבחינה, לטעמי, בין מספרה למכבסה. ספק רב, כאמור, אס מספרה היא ''מלאבה'' לאורה של הגדרה זו, ועל אחת כמה וכמה, ספק רב אם ניתן להגדיר כך מכבסה לאור דברי בית המשפט בענין מרטייה. המכבסה המודרנית רחוקת מבית מלאכה קלאסי כהגדרתו המילונית אף יותר מהמספרה המודרנית. לא כל עבודה הכרוכה במאמף פיזי מסוים היא 'ימלאכה''. על אחת כמה וכמה, נכון הדבר בעידן בו רבות המכבטות האוטומטיות אשר כמעט ואינן מטתמכות על כת אדם'י.

0. לשם השלמת התמונה נוסיף, כי טענת העורר לפיה העובדה שלא נשלל סיווגם

1

של עסקים כגון סנדלריה ומתפרה כייבית מלאכהיי על אף שהם מספקים שירותים, הופכת את מבחן מתן השירותים לחסר תוקף בענייננו, מנוגדת להלכה שנקבעה בעניין מישל מרסייה ולשכל הישר.

בבואנו להתליט אס הסיווג המתאים לנכס הינו יישירותיסיי או ייבית מלאכהיי, עלינו לבחון האם הפעילות המתבצעת בנכס הינה בעיקרה כזו המזוהה עס מתן שירותים או עס בית מלאכה.

באשר לסנדלריה ולמתפרה, הפעילות העיקרית בנכס מזוהה עם בית מלאכה, ואילו במקרה של מכבסה, עיקר הפעילות המבוצעת בנכס הינה דווקא של מתן שירותים.

10

11

2 אשר על כן, ולאור האמור לעיל, לא נוכל לקבל את הטענה, כי לפי ההגדרה המיללונית עסקינן בבית מלאכה.

3. מבחן תכלית החוק

1. בתהתייחס לתכלית החוק, קבע בית המשפט העליון בעניין מישל מרסייה,

כהאל לישנא :

/*יתכן, כי בבסיס ההקלה בארנונה לה זוכים בתי מלאכה טמון - במידה רבה - יסוד סוציאלי. באופן מסונלתי מתח הרווחים שסיפקו בתי המלאכה לבעליהם היה נמוך. בתי המלאכה היו מקומות פשוטים ונעדרי תהכום טכנולוגי (מה שמכנים בימינו 160 או 10), שהיקף הכנסותיהט היה נמוך. בעליהס התפרנסו, בדרך כלל לא ברווח רב, מלגיע כפיהם. *חד עם זאת, סיפקו שירות חיוני לציבור, שהרי כל אדם זקוק היה מעת לעת לתספורת, לתפירה או להטלאת בגדיו או לתיקון נעליו ולעתים לתפירתן. משבך, מהטעם הסוציאלי של שיוכם המטורתי של בעלי המלאכה והרצון לאפשר להם להמשלך ולהתפרנט, יחד עם ההבנה כי הם מספקים שירות חיוני לציבור, שרצוי שיהיה נגיש ומצוי גם בשכונות מגורים - ניתנה ההקלה בתשלום הארנונה/

2. כעולה מפסק הדין בעניין מישל מרסייה, שני עקרונות עומדים ביסוד תכלית

ההקלה בארנונה לבתי מלאכה: היסוד הסוציאלי (היינו, עידוד פעילותם של

בתי מלאכה פשוטים המתפרנסים בדוחק מיגיע כפיים), וחיוניות השירות המסופק על ידם.

3. וראה לעניין וה עניין אבנר, בו נקבע, כי מבחינה תכליתית המכבסות אינן

סובלות מנתיתות טכנולוגית, ואינן וקוקות להגנה סוציאלית מיוחדת בהשוואה לעטקיס אתרים מתחום השירותים והמטחר, ולכן אין הצדקה

ליתן להן תעריף מוזל:

3 כך, גם באשר למבחן התכליתי, כפי שנותח בעניין מרסייה:

מבחן התכלית מדגיש את ההיבט הסוציאלי של שיוכם

המטורתי של בעלי מלאכה והרצון לאפשר להם להמשיך להתפרנס מאספקת שירות חיוני לציבור. כפי שאמר ביהמייש בעניין מרסייה, ספק אם תכלית זו עודנה רלוונטית במקרת דנא, כאשר מדובר במכבסה ממוכנת כדוגמת המבבסות

המנוהלות על-ידי המבקשים''.

4. באשר לסוגיה הטוציאלית: אין טיבה לסבור כי עסקו של העורר מספק

לבעליו רוותיס נמוכים, או כי מדובר בפרנסה צנועה בלבד, והעורר לא הוכית טענות כאמור.

11

12

5. מכל מקום, לא נראה כי עסקינן בבית מלאכה קלאסי שבעליו מתפרנסים

בדוחק מיגיע כפיו.

6. בענייננו, כאשר שונה נוסתו של סעיף 3.2, ובאישור השרים נקבע, כי הוא כולל

בתובו שירותים, הרי גם לאור ההלכה שנקבעה בעניין מישל מרסליה, ברי כי סיווג על פי סעיף 3.2 הינו הסיווג חנכון.

7,. פיפים לעניינו דבריה של כבוד השופטת שטופמן בעמיינ 30939-10-10 איי אל

וויופוינט בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - *פ1:

''נכון הדבר כי בפסק דין מישל מרסייה ציין בית המשפט העליון בי בהיעדר קטגורית 'שירותים' בצו הארנונה של העירייה עדיף שלא לסווג מספרה בסיווג השיורי /בניין שאינו משמש למגורים' אלא בסיווג ספציפי /בית מלאכה' שכן פעילותה קרובה יותר במהותה לבית מלאבה.

כמו כן יתכן כי לו היה קיים בצו הארנונה של עיריית ת''א סיווג 'שירותים' היה מסווג נכס המערערת תחת סלווג ספציפי זה. יחד עם זאת, בבחינת הרצף שבין סיווג /בית מלאכה' לבין הסיווג /בניינים שאינטם משמשים למגורים', סבורה אני כי פעילות המערערת אינה קרובה במהותה לבית מלאכה במובנו הקלאסי, במובחן ממספרה, ולא ניתן לדעתי להגמיש, לרמה מלאבותית, את הגדרת /בית מלאבה' בך שתכלול גם את הנכט של המערערת. /

וראה לעניין וח גם :

תייצ (תל אביב) 63259-10-13 עוביידי ג' עיריית רמת גן;

בריים ‏ 2968/11 אר.אם.אלקטרוניקס ישראל בע"מ ג' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים.

64. מבחן אחידות הפרשנות

1. אנו דותיס את טענת העורר כאילו בהתאם לסעיף 2 לפקודת הבטיחות

בעבודה (נוסח חדש), תשייל, לפיו ''מפעל הוא חצרים שבהם או בגידרתם או מסביב להם עובדים בני אדם בעבודת כפיים בתהליך המשמש לעשיית מצרך או חלק של מצרך, שינויו, תיקונו, עיטורו, גימורו, ניקויו, רחיצתו, פירוקו, הריסתו או הכשרתו למכירה, או הכרוך באלה'י, יש לראות את המכבסה דנן כמפעל. אנו סבורים, כי מלשון הסעיף לא עולה כי מכבסה הינה מפעל, וודאי שלא המכבסה מושא הערר דנן.

מכל מקום, העורר לא ניסה לטעון במטגרת ערר וה כי המכבסה הינה בגדר מפעל, כי אם ייבית מלאכהיי, ולפיכך אין כל נפקות לסעיף זח.

2

13

2. באשר לצו ההרתבה בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה, הרי שהעובדה

שמכבסות, כמו גס נכסים אחרים המחויבים בארנונה תחת הטיווג ייבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי, מחויבות בתשלום דמי טיפול ארגוני לטובת התאחדות המלאכה והתעשיה בישראל לא מצביעה על כי מדובר בבית מלאכה, ולא מחייבת סיווג כבית מלאכה בהתאם לדיני הארנונה.

9 פסק הדין בערעור והר

1. בערעור זהר, שניתן לאחר פסק הדין בעניין מישל מרסייה, תידד בית המשפט העליון

את ההבחנה בין נכס המשמש לייתעשיהיי, לבין נכס המשמש ליימלאכתיי, לבין נכס

המשמש ליישירותיסיי, בקבעו כהאי לישנה:

''נכס המשמש ל''תעשליה'', מאופיין, בכלל, בכך שמתקיימת בו פעילות ייצור (ייצור מוצר מחומר גלם), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור.

מפעל תעשיה מאופיין גם בכך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פי הזמנה של לקוח קצה ספציפי.

לעומת זאת, הנכסים המשמשים לענפי ה''שירותיט'' הם נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, בכלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרביו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי ('/צווארון לבן'), בגון עורך-

דין, רואה-חשבון, רופא, *ועץ פיננסי ופדומה.

בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגורית הנכסים המשמשים ל'ימלאבה'י, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהם מאופיינים במרביב 'ישירותייי של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין ''תעשייתייי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (''צווארון בחולי'), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשיים ('/צווארון לבן'/). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכים חשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של פעילויות הנחשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנזכריט בהגדרה המילונית של 'יבית מלאכת'' (נגריה, מטגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכה שהשירות שניתן בהם ללקוחות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.

פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מטווגת לצרכי ארנונה בסיווג של ''מלאבה'' או ''בית מלאבת'" !יי

13

.0

2

3

4

5

6

7

14

בבתינת המבחנים הללו קבע בית המשפט העליון בערעור זהר, שדן בסיווג מכבסות לצרכי ארנונה, כי מכבסות מרכזיות, המעניקותת שירות המאופיין בעבודת כפיים של עובדי המכבסה, הדורשת מומחיות ומיומנות מקצועית, המבוצעת בחלקה באופן ידני ובחלקה באמצעות מכונות, במבנה בעל אופי תעשייתי ולא במשרד (בשונה מנותני שירותים, כגון עורכי דין, רואי חשבון, רופאים, יועצים פיננסיים, סוכני ביטוח וכדי), הינן בגדר *מלאכה".

כך, קבע בית המשפט העליון בערעור זהר, כי לשירות המכבסה נלווים מאפיינים של מיכון ועבודת כפיים מקצועית, אשר הצטברותס מגדירה את המכבסה כמלאכה ומבתינה אותה מעסקי שירותים.

עוד קבע בית המשפט העליון, כי האמור בערעור זהר מתייחס ילמכבטות מרכזיות דוגמת מכבסת המערער, ואינם יפים למכבסות שכונתיות המעמידות שירות של מכבסות אוטומטיות, או עסקים המעמידים שירות של משלוח פריטים המתקבלים אצלם לטיפול במכבסה מרכזית. במכבסות כאלה לא מתקיים המאפיין של עבודת בפיים, ובוודאי לא עבודת כפיים של בעל מקצוע, שבן המלאבה מתבצעת על-ידי הלקוח עצמו (במכבסות האוטומטיות), או על-ידי מכבסה אחרת (בדוגמת התינוך והמשלוח למכבסה המרפזית), או שמרכיב עבודת הכפיים הוא שולי (במכבסות שכונתיות המבצעות רק פעילות בסיטית של כביסה וגיהוציי.

בענייננו, תיאור הפעילות המתבצעת בנכס מצביע על כי לא מדובר במכבסה מרכזית דוגמת המכבסה שעניינה נדון בערעור אליהו זהר, העולה כדי בית מלאכה, אלא כי מדובר במכבסה שכונתית, וכי פעילות העורר ועובדיו הינה פעילות בסיסית של כביסה וגיהוץ, לגביה נקבע בערעור זהר, כי היא בוללת מרכיב עבודת בפיים שולי.

יצוין, כי העורר לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו, לצרף לסיכומיו ראיות לעניין חיקף ההכנסות מהפעילות המבוצעת במיקור הוץ, ואף לא צירף ראיות לעניין היקף הכנסותיו או לעניין היקף שירותי ניקוי יבש.

הנה כי כן, גס בהתאם לפסק הדין בערעור והר, אין להכיל את הסיווג *בית מלאכה'י על הנכס מושא הערר.

לאור האמור לעיל, אנו קובעים, כי לא ניתן להגמיש את הסיווג ייבית מלאכהיי כך שיכלול

בגרררגש אוהנכט מושא הערר.

1. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אנו דותיסם את הערר.

בהתאט לסעיף 23 (ב) לתקנות בי המשפט לעניינים מנחלייט (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

14

15

8 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה גּו באתר האינטרנט של המשיב.

9 ניתן בהעדר הצדדים ביום ם| 26

5

יו"ר: שלו ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית חברה: שירלי

ע\358\1\105

15

1 3 ידך

הד

בפגל ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית > 48 40009922

שליך עירית תלאביב - 9%

העוררת: דניאל פרקינג בע'/מ ח.ם. 513140103

-נגד.

המשליב: מנחל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

5706-02-99 זק:92 | בטטא בטר 1כ₪ טספבא כם יסטח" 1( 0900705 ו

ענלינו של ערר זה הינח שאלת הההזקה בשטת בגודל של 278.6 מ"ר, המחויב כתלק מנכס הנמצא

ברחוב דרך התערוכה 3 בתל אביב, הרשום בפנקסי העירייה כה-ן 2000164620 (להלן: ''השטח"), בתקופה שמיום 1.6.2012 ועד יום 14.1.2013 (להלן: ''התקופה שבמחלוקת').

תמצית טיעוני העוררת

1

ג

5

.6

7

.8

9

הערר הנדון הוגש עקב הטלת תיוב על העוררת בגין שטהת של 343 מ"ר, אשר ייצורף'י לחניון קיים וואת התל מיום 26.7.10.

החיוב הוטל על העוררת בעקבות קבלת ערר שהגישה חבי דני מ.ב.מ אחזקות בע"מ (להלן:

"הב דנייץ),

משנתקבל הערר של חבי דני, ‏ ומבלי שתחיינח בידיו כל ראיות או ממצאים, התליט חמשיב יילהדביקיי את השטה לעוררת.

העוררת פנתה בהשגה למשיב. המשיב לא בדק את טענות העוררת, לא בדק תצלומי אוויר אשר העוררת הפנתה אותו אליהם, עמד על טענתו ודתה את ההשגה, ומכאן הערר.

גם בערר, לא טרה המשיב לבדוק את טענות העוררת, ניסה לגרום לדתלית הערר על הסף, והמשיך בולצול מופגן בטענות העוררת.

לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית מאת העוררת, הציג המשיב ייממצאיס מטעם המשיביי, אשר מתארים ביקורת מיום 20.7.14, המצביעה על כי העוררת תופסת את השטח, ואת על אף שאין מחלוקת, והעוררת עצמה טענה בכל הזדמנות שהייתה לה, כי התל מינואר 2013 ועד היוט השטת בהזקתה.

בחקירתו לא יכול היה המודד לתדש דבר, שכן הביקורת שערך אינה רלוונטית לערר. לעומת זאת, תצהיר עדותו הראשית של מנחל העוררת לא נסתר, גם חקירתו הנגדית לא סתרה את תצהלר עדותו הראשית על נספחיו, והמסקנה היתידה המתבקשת הלא, כי העוררת מתויקה בשטח רק החל מיום ,14.1.13 וכי בתקופה הרלוונטית שלפני כן, ועד ליום 14.1.13 כל המתתס היה בשיפוצים, וגם אט חשיפוציס הסתיימו קודם לכן, השטח מושא הערר לא היה עדיין בחוקת העוררת.

תצלוט אויר מחודש יוני 2012 אשר הציג חמשיב לא אומר דבר לגבי וּיקתו של השטה לעוררת, שכן בואיס בברור שבמועד וּה, (אס מועד הצילום הוא אכן כפי שנרשם בכתב לד עייג התצ'יא),

7 , ח , זיה , ויהת 1

ולא שער יציאה, וכל השטה ה*ה פתוח לציבור.

במצב וה, לא חייתה לעוררת כל ויקה לשטת, ולכן גס הצעת בייכ חמשיב לתליב את העוררת מאותו מועד ואילך, אינה אלא ניסלון 'ילהוציאיי משהו מהערר.

. בפתיחת דיון ההוכחות, ולתר המשיב על דרישתו לתליב את העוררת מאמצע שנת 2010 ועד

אמצע שנת 2012, *והסתפקיי בתוספת חיוב של 6 חודשים.

3

גש\

1. שטת החלוב, לא נמדד מעולם לצורך תוב העוררת בסמוך למועד הגשת ההשגה, אלא התיוב

הועתק מהתיוב בו חויבה חבי דני, אשר וכתה בערר, והועבר כמו שהוא לעוררת.

2. במועד הדיון הודיע בייכ המשיב כי ביום 6.11.14 -- השטה הוקטן מ- 343 מ"ר ל- 278.60 מ"ר,

כאשר עד לאותו המועד אפילו לא טרח המשיב להודיע לוועדה ולעוררת, כי הוא מקבל את הערר ברובו, והמתין עד לפתת דיון ההוכחתות.

3. ולצול בעוררת ובזּבוו ומנה של ועדת הערר באופן כה ברור ובוטה אינו ראוי לה לרשות ציבורית

- מנהלית, ולא יכול לעבור לסדר היום בלא תגובה הולמת.

תמצית ט*עוני המטייב

1. אן בעניננו מחלוקת על כך שהלוס השטת האמור מוחוק על ידי העוררת, ומשמש למהלך

עסקית הרגיל.

2. התוב בגין השטח הושת על העוררת, בין היתר, על פי התלטה של ועדת הערר הנכבדה בתים

ערר מס' 140003828 מיום 7.10.2013, במסגרתה הותלט שלא לחייב את העוררת שם בגין שטת %ה, הלות שנקבע כל המחזיקה הנכונה בו היא העוררת בהליך דנא.

3 ביום 9.10.2013 הומצאה לעוררת הודעה מטעם העירייה המיישמת את החלטת ועדת הערר מיום 7.10.2013, במסגרתה נקבע חיוב העוררת בגין השטה הנוכר לתקופה שמיום 26.7.2013 ואילך.

4. העוררת לא הגישה בקשה לביטול החלטת הוועדה מיום 7.10.2013, ולא ביקשה לערער עליה

בפני בית המשפט המוסמך, אלא 'השגהי מטעם העוררת, העוסקת, רובה ככולה, בקביעת הוועדה באשר להיותה המתציקה הנכונה בשטת חנייל.

5. ועדת הערר, בהתלטתה מיום 10.7.2014, התליטה לדון בעניינה של העוררת, במסגרת הליך זה,

ולאפשר לה לטעון נגד התלטת הוועדה מיום 7.10.2013.

6. העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, במסגרתו נאמר שהיא מפעילה בשטת חניון לכלי

רכב בתשלום על פי הטכס עם החברה לפיתוח תל אביב בע"מ וחברת אתרים בע"מ. כן הוסבר כי הנכס מורכב מארבע יחידות שטה נפרדות, המצויות כולן במתחם אחד.

7. על אף טענותיה אלו, העוררת נמנעח במודע מלהמציא את הסכם השכלרות וההפעלה של הנכס,

וכ נמנעה מצירוף כל אטמכתא שהלא, הנוגעת למועדהשברהתלה להפעלל את התניוך.

8. כאשר נשאל מצהיר העוררת, מר אורן בוכולטר, בנוגע למועד תוקתו בנכס, העיד כי קיבל את

הנכס בחורה ביום 14.1.13 כלומר, מהצהרה זו אנו למדיט כי הנכס היה כבר בחוקת העוררת בעבר, רק ''בצורת ובגודל שונים למה שהיה קודם לכניי. העוררת לא הציגח כל אסמכתא בנוגע למועד חמדויק של קבלת התזקה מחדש, והשוב מכך, העוררת לא הציגה כל אסמכתא בנוגע למועד הפסקות התוקת בנכס בעבר, אם הופסקה כלל ועיקר.

גש\

9. למרות האמוךר לעיל, המשיב הטכיסם להתבסס אך ורק על ממצאיו, שנסמכו על ביקורות

ותצ'ייאות שצולמו בומן אמת, ובחר לקצר את תקופת החיוב, ולהקטין את שטה הנכס בהתאם לשטתו הנוכתי ולא לשטחו בעבר - וואת על מנת לייתר את חדיון בתיק.

0. לא למותר לציין, כי אימוצ גישה דווקנית המתבססת אך ורק על הראיות שהוצגו מטעם

העוררת (דהלינו: אף אסמכתא רלבנטית), היה מוביל להמשך חיוב העוררת בדיוק בהתאם להתלטת הועדה בעבר, ביתס למלוא התקופה ומלוא השטח, וזאת לאור העובדה שלא הובאו

כל אסמכתאות בנוגע לכל רבדי הערר:

א. חזקת: אין מתלוקת כי העוררת ההזיקה בנכט בעבר והיא מתזיקה בו כיום, וככל

שרציפות ההזקה נקטעה -- הרי שעובדה זו לא חוכתה - לא על ידי ההסכם חישן, לא על ידי ההסכם החדש, לא על ידי הודעה על שינוי חזקה אצ והיום, ולא בכל מסמך אחר.

ב. שטת: לא הוצגה מטעם העוררת כל אסמכתא רלבנטית בנוגע לשטת הנכס בעבר ושטחו

כיום.

ג שיפוצים: לא הובאה כל אסמכתא בנוגע לשיפוצים שנערכו בנכס, היקפם, תקופתם, ועל

ידי מי בוצעו - האם על ידי העוררת או שמא על ידי חברת אתרים.

1. העוררת לא ביקשה בשלב וּה לצרף אסמכתא, וגם לא נימקה בטיכומיה מדוע לא הוצגו

מטעמה ראיות כה משמעותיות להליך.

2. קביעת ועדת הערר מיום 7.10.2013 כל *'... הבעלים השכירו את זכויות החניה המתחם להב/

דניאל פארקינג בע''מ, וזו גובה, בימים ובשעות לפי שיקוליה, דמי כניסה וזבות הנייה לעתים הכניסה והחנייה הן בהלנם, ולעתים הכניסה, וממילא ההניה, היא בתשלום. שוכרי הנכסים באתר בטורים בדרך כלל מתשלום דמי הניהיי, סותרת את טיעוני העוררת, המתמקדיט בקיומו של מבנה המשמש שומר מטעמה בשטח מושא הערר.

3. העוררת גם לא הביאה כל אסמכתא בנוגע למועד הצבת הביתן והמתסומים, ומועזד תחילת

העסקת הקופאי, או חשבוניות או קבלות המעידות על מועד הפעלת התנלון.

4. למען הזהירות *וער כי גם התנגדות העוררת להצעת העירייה לסיום התיק לא בוסטה בראלות.

כך למשל טוענת העוררת כי חלק מהשטח המוצג בתצייא משמש כשביל להולכי רגל ואינו מופעל על ידה. אולם אין מחלוקת כל כיום העוררת מחויבת בגין שטת וח - ולא ברור האם

כבר אצנן. יובחר כי העובדה כי ישנו שביל לחולכי רגל אינה מפחיתה מאיקת העוררת לשטח, וממילא ערר וה אינו עוסק בויקה (שאינה מוכחשת), אלא בתקופת החזקה.

5. העוררת לא הציגה כל ראיה חיצונית אובייקטיבית, לכך שתשטה מושא הערר לא הוהזק על

ידה בתקופה שבמתלוקת, וזאת על אף שבמסגרת החלטת הוועדה הנכב

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]