החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 23 ינואר 2014

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

בותי תורו

1 0 >

תאריך | : כט בטבת תשעד

מספר ערר: | 13:22 / 140009104

מספר ועדה: | 10926

0 ם > *

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

מס' הודעת שירות

יו"ר: עו"ד צדוק אלון 3% ,

הב שד אבל |

חבר: עו"ד טל גדו

העזרר/ת: ביבי רהל -₪40 \

החלטה

תיק זה קבוע לדיון היום ובתיק זימון כדין. בבוקר הדיון היום התקבל כתב תשובה ובקשה למחיקת הערר שבעקרון מתבסס על כך שעל פי עמדת ב"כ המשיב התקבל למעשה הערר ואין עוד מקום לדון בו.

הערר יימחק ללא צו להוצאות, אולם ניתנת אפשרות לעוררת להודיע בתוך 14 יום מהיום אם היא מתנגדת להסדר ובמקרה כזה תבוטל החלטתנו והתיק יקבע לדיון מקדמי.

לוס

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב היום 01.01.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

0. | /

ה אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

(עמוד 1 מתוך 41

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : כט בטבת תשעד

0.24

מספר ערר: | 12:43 / 140008859

מספר ועדה: | 10926

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון 0% = מס' הודעת שירות

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום %- ו

ו \ 0

העורר/ת:

שלו שג'יא שרה ₪0

החלטה

השעה כעת 13:05 ואין התייצבות לעוררת וזוהי הפעם השנייה שנשלח לה זימון עפ"י הכתובת שמסרה בעת פתיחת תיק הערר. מעיון בהודעת הדואר עולה כי דבר הדואר לא נדרש.

ככל הנראה זנחה העוררת את הערר על כן הערר יימתק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.01,2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

| יו"ר: על חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: ע[\ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : א בשבט תשעד

204

מספר ערר: | 12:32 / 140009434

מספר ועדה: | 10927

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חברה: עו"ד קדם שירלי

המשיב:

גוכחים:

ב"כ המשיב:

העורר/ת:

ספיר שרה תעודת זהוה 500990089 ספיר אהרן (ארתור) ישוי 0

0000000

ע"י ב"כ עו"ד: ספיר דורון מס הודעת שירות

140

וז 0 מהשוש

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ.עו"ד : נעמה חליפה

העורר/ת: ספיר אהרן (ארתור),ספיר שרה

ב"כ העורר/ת עו"ד : ספיר דורון

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: נעמה חליפה

פרוטוקול

בנסיבות המיוחדות של העניין ולאור החומר המוצג : לפני במיוחד המסמך מיום

3 עליו חתומים שני הצדדים ולפיו חברת דור שלו חברה לשיווק בע"מ המשיכה להחזיק בנכס עד ליום 31/7/13 (הודעה שיש בה משום תיקון להודעה קודמת שנמסרה ע"י החברה) אגו נסכים בנסיבות אלה ובפרט להסכמת דור שלו חברה לשיווק בע"מ ובהמלצת הוועדה כי מועד חדילת החזקה של חברת דור שלו חברה לשיווק בע"מ תחול החל מיום 1/8/13.

בנוסף, מבקש המשיב כי במידה תתנגד חברת דור שלו חברה לשיווק בע"מ כי חדילת החזקה תחשב מיום 1/8/13 ולא 4/7/13 יחודשו הליכי הערר דנן.

החלטה

לאור הצהרת המשיב יתקבל הערר בכפוף לכך שהמשיב יהיה זכאי לחדש את הליכי הערר'במקרה בו יתברר כי חברת דור שלו חברה לשיווק בע"מ מתנגדת להשתת הארנונה עליה עד לתום חודש יולי.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 02.01.2014

יו"ר: עו "חאליר שלומית חבר?

ו"ד.ריחאן סעיד ב שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

*140009245-2111-01*

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ז בשבט תשעד

מספר ערר: | 11:46 / 140009245

מספר ועדה: | 10930

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת:

רייטן מיכאל הק רייטין בתיה אעאאפשאות

( ה

חשבון לקוח: 10338073

מספר חוזה: 188446

כתובת הנכס: מחרוזת 6

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנוגנה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

התרשמנו כי אין מחלוקת עובדתית של ממש בין הצדדים. לפיכך אנו מחליטים לקבל החלטה

על סמך החומר המצוי בתיק.

4 מ"ר יסווגו בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים ויתרת שטח הנכס יסווג כמגורים.

וזאת החל מיום 1/1/13.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.01.2014.

התאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גרא אהוד חבר: עו"ד ריחאן סעיד | חבר: רו"ח אלרון יצחק

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מסי 140008133 שליד עיריית תל אביב-יפו

העוררת: | מגדל חברה לביטוח בע"מ

ע"י בייכ עו"ד כץ-גבע-איצקוביצ ואת!

מרתוב יוסף קארו 19 תל-אביב

טלי. 03-6252525; פקס: 03-6252526

- נגד 70

המשיב: מנחל הארנונה בעיריית תל אביב

ע"י עו"ד הילה בן מיור ואחי

השירות המשפטי, בניין העירייה,

רחוב אבן גבירול 69, תל-אביב

טלי: 03-5218817; פקס : 03-5216002

החלטת

דעת מיעוט

מבוא

כאמור בהחלטת יו"ר הועדה עו"ד יהודה מאור, החלטה זו מתייחסת לטענת המשיב, כי דיו הערר להידחות על הסף ומנגד טענת העוררת כי דין השגתה להתקבל כמות שהיא בהעדר תשובה של המשיב להשגתה.

השתלשלות האירועים

השתלשלות האירועים כפי שתתואר להלן מתבססת על הנספתים שצירפו הצדדים לכתבי

טענותיהם (כתב הערעור, כתב התשובה, סיכומים).

1 ביום 1.7.2012 שלתה העוררת את מכתבה נספת א לערר אל המשיב. במכתבה צה התבקש חמשיב לשנות את שס מחזיק הנכס ברחוב פנחס רוזן 72 בתל-אביב, חשבון ארנונה מספר 10190215. (להלן: ייהנכסיי ו-יימכתב העוררת 1'י בהתאמה).

כמו כן ביקשה העוררת במכתב העוררת 1 לקבל ייבגין הנכס פטור מארנונה לתקופה של שלושה חודשים בגין שיפוציסיי.

2 מכתב העוררת 1 התקבל אצל המשיב ביום 3.7.2012. ביום 1.8.2012 שלת המשיב אל העוררת את תשובתו (הנושאת את התאריך 25.7.2012) (להלן: יימכתב המשיב 1

3 מכתב המשיב 1, המצורף כנספת ב לערר וגם לתשובה לערר, מתייחס לשנל חשבונות ארנונה שאינם נזכרים כלל במכתב העוררת 1 - אם כי הינו מתייחט לאותה כתובת. לא רק מספר הארנונה שונה, אלא אף שמות המחזיקים העוזבים המוזכרים במכתב המשיב 1 אינם אלח כבמכתב העוררת 1. איש מן הצדדים לא התייחס לסוגיה זו, ועל כן אניח אני כי מדובר בטעות גרידא.

לי

.10

במכתב המשיב 1 כותב המשיב לעוררת, לאחר הודעתו כי העוררת תהפוך למחזיקה בנכס מס. 2000270050 התל מיום 1.6.2012, כי ייעומדת בפני מגדל חברה לביטוח בע"מ הזכות להגיש השגה תוך 90 <ום מיום קבלת הודעת התשלום הראשונהיי (סעיף 3).

את בקשת העוררת לפטור מארנונה בגין שיפוצים דותה המשיב, תוך שהוא מציין כי הוא דוחה ייהשגתדיי. המשיב מוטיף אל העוררת, כל ייעומדת לרשותך זכות ערר על החלטתי בפני ועדת הערר וזאת תוך 30 יוסיי.

לא למותר הוא לציין כי במכתב העוררת 1 לא מופיעה המלה ייהשגהיי, וכי לא קדם למכתב זה שום מכתב קודם חרלבנטי לענייננו (למצער לא מצוי אחד כזה בתיק הועדה), לא מצד העוררת ולא מצד המשיב.

ב-26.7,2012 הוצא תשבון ארנונה תקופתי ראשון המתייחס לנכס אל העוררת על ידי עירית תל-אביב, האגף לתיובי ארנונה. מועד התשלום נקבע להיות עד 12, כאשר העוררת טוענת בסיכומיה כי חשבון זת הגיע אליה ייבמהלך חודש אוגוסט 2012 יי. המשיב שותק בענין זח. חשבון ארנונה זה מת*יחס לתקופה *י01.06.2012 - 31.08.2012*י (להלן : ייחשבון הארנונתיי).

העוררת התייחסה לחשבון הארנונה במכתב אל המשיב הנושא את התאריך 12, אשר הינו נספח ד לכתב הערר ועמודו הראשון צורף כנספח ד לכתב התשובה לערר מטעם המשיב (להלן: יימכתב העוררת 2'). חותמת יינתקבליי של המשיב הינח מיום 11.11.2012, אך אישור הדואר הרשוסם של רשות הדואר חמצוי בתיק הועדה מעלה כי מכתב העוררת 2 נמסר ליעדו, קרי למשיב, כבר ביום 2.

מכתב העוררת 2 אינו נושא כותרת של ייהשגהיי, אך בסעיף 1 בו, בשורה הראשונה, נאמר כי מדובר בתשגה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן : ייחוק הערריי). כך גם בסעיף האחרון למכתבה זה.

במכתב העוררת 2 חוזרת העוררת על טענתה כבמכתב העוררת 1, כי הינה זכאית לפטור בגין שיפוצים מסיביים בנכס החל מיום 1.7.2012 ולחלופין מכוח היותו נכטי ריק, ובכל מקרה אין לחייב את העוררת בסיווג ייחברת ביטוחי!י.

ביום 4.12.2012 נשלח מכתב תשובה למכתב העוררת 2 (מועד משלות התשובה מוסכם על שני הצדדים). מכתב התשובה נושא את התאריך 3.12.12 והינו חתום על ידי ייאלברט גולבר מנהל המתלקהיי (להלן: י*מכתב תשובה 2).

במכתב התשובה 2 (שכאמור איננו חתום על ידי חמשיב) מצויין, ראש לכל, כי פנלית העוררת אינה נחשבת כייהשגהיי באשר הינה מתייחסת לתיוב ארנונה בשנות מס קודמות (המבוא למכתב תשובה 2).

כמו כן מקבל מר גולבר את הודעת העוררת בדבר חילופי מחזיקים מיום 4.11.12 -

הודעה אשר איננה מצויה בתיק הועדה. יחד עס זאת, מאתר והעוררת עצמה מייחסת את הערר לתקופה המתתילה ביום 1.6.2912 ומסתיימת ביום 4.11.12 תתיחס החלטה זו לתקופה זו.

מר גולבר דוחה את שלוש טענותיה הנוספות של העוררת :

את טענת העוררת, כי הינה זכאית לפטור מארנונה בגין היות הנכס ריק דוחה מר גולבר בטענה כי פטור כאמור ניתן לנכס העומד ריק רק ממועד קבלת הבקשה בכתב;

את טענת העוררת כל חינה זכאית לפטור מארנונה בגין חיות הנכס בשיפוצים דוחה מר גולבר נוכח דו"ח הבקורת מטעסם המשיב על פיו אין מצב הנכס עומד בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות - עליו מושתת גם מכתב המשיב 1;

את טענת העוררת בדבר סיונג שגוי דותה מר גולבר באשר הסיווג, לדבריו, נקבע על פי זחות המחזיק בנכס, שהינו חברת ביטוח ללא כל קשר לשימוש בו.

טענות חסף

דיו

ביום 18.3.2013 הגישה העוררת הודעת ערר על מכתב התשובה 2. בהודעת הערר וכן בסיכומיה טוענת העוררת כי הגישה את השגתה ביום 1.10.12, כי לא נענתה על ידי מנהל הארנונה ועל כן דיו השגתה להתקבל, בהתאם להוראות חוק הערר.

המשיב טוען, בתשובתו לכתב הערר ובסיכומיו כי השגת העוררת הוגשה ביום 2 ותתשובה להשגה נשלחה ביום 1.8.12. משכך, ומשהוגש הערר ביום 18.3.13 לא חוגש הערר במועד ודינו סילוק על הסף. חמשיב מוסיף וטוען כל 'יפנייתה של העוררת שהתקבלה במשרדי המשיב ביום 11.11.12 אינה מהווה השגה'י.

בסיכומיו מוסיף המשיב טענה נוספת, כי יימכתב הפניה [של העוררת, 5פ] מיום 12 אלנו מהווה השגה מאחר ומלין הוא על שנות מס קודמותיי.

אין מנוס מפתיחה בהערה כי שני הצדדים נהגו לאורך כל תקופת ההתכתבות ביניהחט בתוסר תשומת לב, בלשון המעטה, באשר להגדרת המסמכים המוחלפים ביניהם, באשר למועדים בהם נשלתו ו/או התקבלו ואפילו ביחס לתכנם. סביר

להניח כי לו היו שני הצדדים נוהגים בתשומת לב ואחריות ראויים היח הדיון המקדמי (ואולי כל הערר) מתייתר.

כך, רק לשם הדוגמא, אין למצוא באף פניה של העוררת אל המשיב התייחסות יילשנות מס קודמותיי - הגם שזוהי אחת הסיבות לדתיית בקשת העוררת ו/או השגתה וסוגיה זו כלולה בסוגיות לדיון בפני ועדת הערר.

הצדדים התליחסו בטענותיהט למספר טענות: הן לטענה כי מכתב העוררת 1 חינו השגה ומשכך הוגש הערר באיחור, הן לטענה כי מכתב העוררת 2 איננו השגה כלל, הן לטענתה ההפוכה של העוררת כי יש לקבוע כי מכתב העוררת 2 הינו השגה, וכי דיו השגתה זו להלחשב כאילו התקבלה נוכת העדר תשובת המשיב לה.

האם פנלית העוררת מיום 1.7.2012 שהגיעה אל המשיב ביום 3.7.2012 הינה השגה!

לטעמי התשובה הינה לא בייאיי רבתי.

א. לית מאן דפליג כי השגה יכולה, על פי טבעח וגם שמה, להיות מוגשת רק

לאחר שנעשתה על ידי המשיג פניה אל המשיב והמשיב דחה את הפניה אליו. אין השגה יכולה לחיות מוגשת לפני שנעשתה פניה ראשונית, אשר נדחתה.

ב. בענייננו, כמתואר לעיל, שלתה העוררת את מכתבה הראשון בהתכתבות,

הוא מכתב העוררת 1, ביום 1.7.2012. כאמור, במכתבה זּה התבקש המשיב

שתי בקשות בלבד: לשנות שס מחזיק בנכס - בקשה שנענתה - ולקבל

יבגין הנכס פטור מארנונה לתקופה של שלושה חודשים בגין שיפוציסי" -

בקשה שנדחתה.

ג. איש מן הצדדים לא ציין כי חיתה פניה קודמת של העוררת, ואין בפני

הועדה פניה כזו.

ד משכך, בהיות מכתב העוררת 1 פניה ראשונה של העוררת למשיב, בטרם שנשלח אפילו חשבון ארנונה למחזיקה-העוררת לא יכולה פניה כזו להיות השגה.

ה. העובדה כי במכתב המשיב 1 דוחה המשיב את השגת (כך) העוררת אין בה

כדי לשנות את העובדה כי תשובת המשיב 1 מתייחסת לפניה ראשונת אל המשיב, אשר על כן אין היא יכולה כלל להיות השגה.

משכך, טענת המשיב כי השגת העוררת הוגשה ביום 3.7.12 המוצגת בסעיף 12 בסיכומיה דינה לחידחות.

האם מכתב העוררת 2 הינו ייהשגהיי!

כאמור, מכתב העוררת 2 נפתח, ומסתיים, בהצגת המכתב כייהשגחיי, ותינו מתייחס לדחיית המשיב את בקשתה במכתב העוררת 1 לקבל פטור בגין שיפוצים בהתאם להוראות סעיף 330 בפקודת העיריות, אך גם מעלה שתי טענות נוספות נוכת קבלת חשבון הארנונה: האחת, כי אין לסווג את הנכס כייחברת ביטוחיי והשניה כי יש לזכותה בפטור מארנונה בגין 'ינכס ריקיי.

טוען חמשיב כי אין לראות במכתב העוררת 2 השגה מאתר והחינו מתייחט לשנות מס קודמות (סעיף 9 בסיכומי חמשיב ושורח 2 במכתב תשובה 2)

ומאתר וכך כתב מר גולבר במכתב תשובה 2 (שם, סעיף 11).

טענת המשיב כי ההשגה מתייחסת לחובות משנים קודמות אין לה אתיזה באף אחת מפניותיה של העוררת אל המשיב. כל פניות העוררת מתליחטות לתקופה המתתילה ביום 1.6.2912 ומסתיימת ביום 4.11.12, ועל כן אס דעתי תישמע אני הייתי דוחה טענה זו של חמשיב.

הטענח כל אין מדובר בהשגה משום שכך כתב מר גולבר מוטב חיתה לה שלא היתה מועלית כלל, לטעמי. כדי להסיר ספק אני דוחה טענה זו.

נוכח דחלית טענות המשיב, וגם נוכח האמור במפורש במכתב העוררת 2 כי מכתב זה חינו השגה (במבוא ובסיוס), וגם נוכח התליחסותו לתשבון הארנונה ולקביעות שונות המשפיעות על סכום הארנונה על ידי עירית תל-

אביב וחמשיב במכתב המשיב 1 יש לדעתי לראות במכתב העוררת 2 השגה לכל דבר וענין.

האם יש לקבל את השגת העוררת נוכתח העדר תשובה של המשיב לח!

לדעתי התשובה חיובית. הוגשה השגה - אך היא לא נענתה בהתלטת המשיב, או תשובה כלשהי שלו. על כן, ובהתאם לסעיף 4 בחוק הערר, ייחשב הדבר כאילו החליט [חמשיב, פפ] לקבל את ההשגהיי.

מאחר ובהשגה הועלו מספר טיעונים על ידי העוררת, נותר עדיין לבחון אילו מהם *יחשבו כאילו התקבלו, או אולי כולם.

כאמור טענות העוררת בהשגתה הינן:

א. סיווג - טוענת העוררת בהשגה כי יייש לחייב את הנכס בהתאם לסיווג הזול

ביותר האפשרייי (סעיף 4.2.6 בהשגה).

ב. פטור נכס ריק - טענה שהועלתה לראשונה בהשגה;

ג. | פטור בגין שיפוצים.

מאחר ומכתב חמשיב 1 נושא את התאריך 25.7.12 ונשלח ב-1.8.12, וההשגה נמטרה למשיב ביום 8.11.12 או 11.11.12 שומה על הועדה להנית כי אותו חלק של ההשגה המתייחס לפטור בגין שיפוצים הוגש באיחור. על כן דין טענת העוררת בדבר פטור בגין שיפוצים להידחות לדעתי.

מאחר והבקשה לפטור בגין נכס ריק הועלתה לראשונה בהשגה חרי שאין היא כלל בגדר ייהשגהיי. זאת, כאמור, משום שלשיטתי השגה יכולה להיות מוגשת רק לאחר שכבר סיימת פניה ראשונה של המשיג וגם החלטה ראשונה המתליחסת לפניה הראשונה, החלטה הדוחה את בקשת המשיג בפנייתו הראשונה. על כן דין טענת העוררת, כי יש לקבל את טענתה לפטור בגין נכס ריק להידחות לדעתי.

טענת העוררת כי יש לסונג את הנכס לצרכי ארנונה ייבסיווג הזול ביותר האפשרייי, מתוך השימושים המותרים בו על פי דין כמובן, דינה להתקבל. זאת משום שסיווג הנכס נעשה, בראשונה, בתשבון התקופתי הראשון אשר נשלח לעוררת, ובהתאם לחוק הערר הגישה העוררת השגה בה ביקשה לשנות את הסיווג, ובעדר תשובה של המשיב דין השגתה להתקבל.

על כן, אם דעתי תישמע, יידחו על הסף טענות העוררת לקבלת פטור בגין היות הנכס ריק וגם בגין היותו בשיפוצים. יש לקבל את טענת העוררת כי סיווג הנכס לצורך תשלום הארנונה בכל התקופה בה החזיקה היא בנכס בשנת 2012 יהיה הזול ביותר האפשרי מבין כל השימושים החוקיים בנכס.

היום, 7.1.2014

פנינה פריצקי, עו"ד, חמרת ועדת הערר

וו

תאריך | : ח בשבט תשעד

14"

מספר ערר: | 08:34 / 140008841

מספר ועדה: | 10931

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: ריחאן סעיד

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת:

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו מברכים את הצדדים כי השכילו להגיע להסכם פשרה ביניהם ונותנים לו תוקף של החלטה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.01.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין

בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד 7 : ה עו"ד ריחאן סעיד חברה: 2 שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר: 140007728

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

19400

( רה -....

החלטה

ענינו של ערר זה בסיווג נכס בשטח של 110 מ"ר המצוי ברחוב הרצל 20 תל אביב.

העורר הגיש השגה בטענה כי יש לשנות סיווג הנכס ולסווגו תחת "מלאכה ותעשיה". עוד העלה העורר טענה לפיה יש לחלק השומה בגין הנכס לשני מחזיקים, האחד הוא העורר המחזיק ב 75% מהנכס והשני סטודיו עינהר המחזיק בדרך של שכירות משנה 25% מהנכס.

הטענה בדבר פיצול הנכס נזנחה הלכה למעשה במהלך דיון ההוכחות ואף בסיכומי העורר.

ממילא לא הונחה תשתית ראייתי המצדיקה פיצול כזה וזאת בשל העדר הפרדה אמיתית בין שני החלקים להם ביקש העורר ליחס פיצול ובהיעדר אבחנה בין הפעילות של שני ה"מחזיקים" לכאורה בנכס.

לעניין הסיווג העורר טען בהשגה כי מדובר בסטודיו בו מבוצעת עבודת עיצוב מודלים , מוצרים ואבות טיפוס עבור מזמינים חיצוניים. הנכס מורכב משני חללים לטענת העורר האחד משמש לעבודת בניית והרכבת המודלים ואילו השני חלל עיצוב מודלים ע"ג מחשב.

בטרם נכריע בשאלת הסיווג נסכם את הממצאים העובדתיים שהובאו בפנינו ואשר מתארים את השימוש בנכס נשוא הערר.

העורר הגיש תצהיר שלו ושל יואב עינהר , המחזיק לטענתו יחד עם העורר בנכס כשוכר משנה. בסעיפים 9-10 לתצהירם המשותף מתארים המצהירים את השימוש הנעשה בנכס.

לתצהירם אף צורפו תמונות.

מר עינהר אף נחקר על תצהירו ואמר בין היתר: " בעבודה שלי אני משתמש גם בראש וגם בידיים. במהות העבודה יש מרכיב תכנוני מחשבתי ופיזי... אני ידוע בתור מעצב אריזות ...המרכיב שלי בתור מעצב לתת לו את הצורה בתור תלת מימדיות ודו מימדיות . הלקוח פעם ראשונה רואה בהדמיית מחשב או במודל........אני לא מייצר שום דבר.

המהות של הפעילות שלי היא בייצור או עיצוב מודלים."

מר אסאבן העיד גם הוא ונחקר על תצהירו.

במהלך עדותו נשאל מר אסאבן על תרשים המבנה מ/1 והסביר כי הוא זה שרשם על התרשים "שטח בשימוש מוטי אסאבן מעצב"

"אני הוא זה שציין את הריבוע עם האיקס על גבי התשריט מ/1 "

עוד הסביר מר אסבאבן על עיסוקו בנכס ואמר בין היתר:

"במקצועי אני מעצב. אני נותן כדוגמא את תמונת הנברשת מכפיות גלידה , מייצר את הדגם ומעביר ללקוח , מתאר ללקוח איך יראה בגודל טבעי ובסופו של דבר מאשר את הדגם לייצור".

המשיב הגיש את תצהירו של דרור עיני המשמש כחוקר באגף לחיובי ארנונה. לתצהירו צורף דוח ממצאי הביקורת בו רשם העד את שהאה :בביקורת שנערכה בנכס נמצא כי הנכס משמש כמשרד אדריכלי (מוטי אסאבן) ועיצוב גרפי (סטודיו עינהר) ללא הפרדה פיזית ביניהם.

במהלך הביקורת מסר מר עינהר לעד המשיב את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אשר ניתן בעניינו של העורר ביחס לנכס אחר בשנת 2008 בו דחה בית המשפט ערעור של המשיב על החלטת ועדת הערר לסווג את פעילותו של עינהר באותו הנכס תחת סיווג מלאכה ותעשייה.

עד המשיב נחקר על תצהירו והשיב בין היתר לשאלת הועדה : "מבחינה פיזית לא ראיתי משהו שקשור בייצור. אני צילמתי מה שראיתי בפועל, מוטי אמר לי שהוא משרד אדריכלים וראיתי את השולחן עליו הוא עובד וזה התאים לי למה שהוא אמר"..."לא הסקתי מסקנות לגבי מה משמש הנכס, הם אמרו לי שחלק משמש למשרד אדריכלים והשני כסטודיו לעיצוב גרפי"

לגבי תשריט מ/1 אמר העד :"התשריט הזה אינו משקף את מה שראיתי בשטח מבחינת הריבוע המסומן בקוו מקווקו אין זה משקף את מה שראיתי בשטח."

מכלל הראיות שהובאו בפנינו לרבות תצהירי הצדדים, התמונות , תשריטים ותשובות העדים במהלך החקירה עולה המסקנה כי הפעילות הנעשית בנכס על ידי העורר בעצמו ו/או יחד עם מר עינהר הינה משרד אדריכלי ו/או משרד לעיצוב גראפי. העורר אכן עוסק במסגרת עיסוקו כאדריכל בעיצוב מוצרים , דגמים ואב טיפוס של מוצרים ממש כפי שהוא מעיד על עצמו. גם שוכר המשנה שלו או השותף שלו מעיד על עצמו בחקירתו כי הוא עוסק בעיצוב.

למעשה העורר ומר עינהר אינם טוענים לכך שהם עוסקים בייצור אלא לכך שמלאכת העיצוב שלהם דינה לחסות תחת סיווג מלאכה ותעשייה.

המבחן שאומץ בפסיקה בכדי להכריע האם יש לסווג נכס תחת סיווג מלאכה ותעשייה נובע מהמבחנים לזיהויה של פעילות ייצורית : מבחן יצירת יש מאין , מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר , המבחן הכלכלי , מבחן ההנגדה או מבחן מרכז הפעילות . ( ע"א 1960/90 פקיד השומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע"מ , "להלן:"פס"ד רעיונות")

בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים נדרש לסוגיה דומה וזאת בעניין עמ"נ 27754-05-11 מאיר אשל נ' ועדת הערר תל אביב יפו.

בית המשפט מציין כי מבין המבחנים הנזכרים לעיל המבחן המרכזי הינו המבחן הכלכלי וזאת לאור ההתפתחות הטכנולוגית וכי פעמים רבות ניתן למצוא פעילות ייצור שלא בבתי חרושת מסורתיים.

"הנה כי כן , נראה כי מקצת המבחנים לזיהויה של "פעילות ייצורית" אבדו ממשקלם בעולם הממוחשב , שבו מרבית ה"יצירה" היא פועל יוצא של עבודת מחשב"

בפסק הדין בר"ם 4012/09 בענייין מישל מרסייה נקבעו שלושה מבחני כניסה להגדרת "מלאכה", תחת המבחנים המקובלים מפס"ד רעיונות , ואלה הם : מבחן המשמעות המילונית, מבחן תכלית מתן ההקלה בצו הארנונה ומבחן אחידות פרשנית, (מבחן שאינו רלוונטי בערר זה).

בעניין מבחן הפירוש המילוני אנו מקבלים את עמדתה הפרשנית של ב"כ המשיב. מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לפנינו עולה כי אכן העורר ושותפו עוסקים בעיצוב מודלים ודגמים אך אין מדובר ב"עבודת ידיים" על פי משמעותה המילונית. העורר בעצמו הודה בעדותו כי אינו עוסק בייצור כי אם בעיצוב מודל אשר מועבר לאחר אישור הלקוח לתהליך של ייצור.

עיצוב המוצרים המתואר בתצהיר העורר ושותפו הינו תהליך שבעיקרו אינו עבודת כפיים ואין הוא שונה מבחינה זו מעבודתו של אדריכל או מעצב פנים. צודקת ב"כ המשיב כי מהראיות שנשמעו בפנינו עלה כי לא בכל השירותים אותם מספקים העורר ושותפו מספקים הם בהכרח אב טיפוס או מודל אלא רק בחלק מהמקרים.

באשר למבחן תכלית החוק: העורר לא הרים את הנטל המוטל עליו בכדי להוכיח כי בעיסוקו

נכנס הוא בגדר אותם מקרים אשר בית המשפט בעניין מישל מרסייה תיאר אותם כבעלי מלאכה מסורתיים שמתח הרווחים שלהם נמוך ושהם עובדים בעיקר בעבודת כפיים ונותגים שירות חיוני לציבור.

מבחינת המבחנים נקבעו בפס"ד רעיונות לבחינת סיווג נכס בסיווג תעשייה :

האם יוצרים העורר ומר עינהר יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. זהו מבחן שחוזר ועולה בפסיקת בתי המשפט בשאלות דומות. המשיב טוען כי דין העיסוק של העורר ושותפו כדין מחלקות קריאטיב במשרדי פרסום אשר בענינם נקבע במספר פסקי דין כי אינם עיסוקים הנכנסים בגדר הסיווג מלאכה ותעשייה.

נדמה לנו כי במקרה שבפנינו השאלה מורכבת יותר. מהממצאים העובדתיים עולה כי העורר ושותפו עוסקים לא רק במתן שירותי עיצוב ותכנון אלה גם בבניית מודלים כפי שהוצגו בפנינו בעל פה ובתמונות, אלא שכאשר שוקלים אנו את מכלול העובדות ואת כלל המאפיינים לעיסוקם של העורר ומר עינהר לא ניתן לאמר כי ככלל עוסקים הם בייצור של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. גם אם עוסקים הם בבניית מודל ייחודי הרי שאין זה אלא רק תחילת ראשיתו של תהליך ייצור ולא ייצור המוצר עצמו.

מבחינת מבחן ההנגדה הרי שהעורר לא הצליח לשכנע אותנו בעדותו ובממצאים שהניח בפנינו כי כלל פעילותו , ולו עיקר פעילותו הינה ייצורית , שכן הוכח כי חלק נכבד מפעילותו הינה מתן שירותים ללקוחות.

למעלה מן הצורך נציין כי העורר ושותפו העידו כי את המודלים הם בונים עבור לקוח ספיצפי , מכאן שגם את מבחן היקף השימוש במוצר לא עובר העורר.

הנה כי כן, על סמך הראיות שהובאו בפנינו , ועל אף הפסיקה הקובעת כי יש להתאים את מציאות החיים המורכבת לדין באמצעות כללי פרשנות הרינו לקבוע כי במקרה דנן לא הוכח כי עיקר הפעילות של העורר ו/או שותפו הינה ייצורית.

נותר לנו להכריע בשאלה האם פסק הדין שניתן בשנת 2008 בעינינו של מר עינהר ( או יותר נכון בעניין סטודיו עינהר) מחייב את המשיב גם ביחס לנכס נשוא ערר זה.

התשובה לכך שלילית. אין מדובר באותו נכס, אף אין מדובר באותו עורר. עניין לנו בנכס בו עושה שימוש בחלק מסויים מי שניהל את הסטודיו נשוא אותו פסק דין. לא הונחה תשתית עובדתית המוכיחה כי השימוש נשוא אותו פסק דין הוא הוא השימוש נשוא המתלוקת שבפנינו.

מכל האמור לעיל אין מנוס אלא לקבוע כי דין הערר להידחות.

משלא נתבקשנו לעשות כן, לא יינתן צו להוצאות.

ניתן והודע, ביום 12.1.2014 , בהיעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

../)-=7

לןייר: של צדוק | חבר: עו"ד ורויח לוי אבשלום חבר: + טל גדי

קלדנית : ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר : 140008606 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

19/0090

7 ץ

יי

החלטה

העורר הגיש ערר בשלוש טענות:

טענתו הראשונה נוגעת לנכס מספר 2000396662 , מרפסת בשטח של כ 7 מ"ר המוחזקת לטענתו שלא כדין על ידי הנישום גינזבורג טל אליהו . העורר מבקש לבטל שומה זו שכן מדובר בשטח משותף השייך לכלל דיירי הבניין , מעשית מבקש העורר להפחית את השטח בו מחויב הנישום גינזבורג בגין המרפסת.

טענתו השנייה של העורר נוגעת לעניין פיצול החיוב בארנונה בין תת חלקה 8/13 (בחזקת גינזבורג)

לבין תתי חלקות 80/15 ו 80/14 אשר נמצאים בחזקתו. בעניין פיצול זה טוען העורר כי המשיב צריך היה לפצל את הנכסים מיום 1.8.2012 ולא מיום 24.10.2012 .

טענתו השלישית של העורר נוגעת לסיווג הנכס של הנישום גינצבורג שכן לטענתו המשיב מחייב נישום זה ונכס זה תחת סיווג מגורים בשעה שבנכס נעשה שימוש למשרדים.

המשיב דחה את ההשגה של העורר מהסיבות הבאות:

בעניין המועד לפיצול נדחתה בקשת העורר שכן לפי טענתו של מנהל הארנונה הודעה ראשונה על חדילת חזקה ופיצול הנכס נמסרה בהתאם לסעיף 325-326 לפקודת העיריות רק ביום 25.10.2012

באשר לטענות בדבר שטה המרפסת דחה מנהל הארנונה את הבקשה מאחר ולא ניתן היה לבצע ביקורת במרפסת.

לגבי המידע בדבר השימוש למשרדים הודיע מנהל הארנונה כי המידע ייבדק ומנהל הארנונה יפעל על פיו.

המשיב טוען כי ועדת הערר משוללת סמכות לדון בטענות הנוגעות לנישום שאינו העורר כך שדין הטענות ביחס לשטח המרפסת ולשימוש בדירת גינזבורג להידחות על הסף.

ביום 9.10.2013 שמענו את העורר אשר היה מיוצג גם על ידי הגברת נירה כהן שגם היא בעלת זכויות ביחידה אחרת בבניין.

בתום הדיון החלטנו כי תינתן לעורר האפשרות להגיש בתוך 21 יום ראייה התומכת בטענתו לפיה המשיב ידע על פיצול הנכס ביום 5.8.2012 .

ביום 6.11.2013 נעתרנו לבקשת העורר להאריך לו את המועד להמצאת הראייה עד ליום 3.

ביום 17.11.2013 הגיש העורר בקשה נוספת לאשר לו להגיש תצהירים חלף הראייה שלא הצליח לאתר , כמו כן ביקש העורר להורות למשיב לגלות דוחות של פקחים מטעם מחלקת הפיקוח בעיריית תל אביב אשר ביקרו בנכס . בקשה זו נדחתה.

ביום 4.12.2013 הוגשו שני תצהירים על ידי העורר : תצהירו ותצהירה של הגב' נירה כהן.

אפשרנו למשיב להגיב להגשת התצהירים ובתגובתו טען המשיב כי אין בתצהירים שהוגשו בכדי לשנות מהעובדה שהודעה בדבר פיצול השטחים התקבלה במחלקה הרלבנטית אצל המשיב רק ביום

2. כמו כן חזר המשיב על טענותיו בעניין העדר סמכותה של ועדת הערר לדון בנכסים אשר

מצויים בחזקתו שץ נישום אחר. :

על הודעה זו של המשיב הגיב העורר ביום 30.12.2013 ועל סמך כל הראיות , הבקשות , התגובות וההודעות תינתן התלטתנו בערר זה.

ראשית דבר נכריע בשתי הטענות הנוגעות לנישום גינזבורג , הן לעניין המרפסת בה הוא מחזיק ובגינה הוצאה שומה בהיקף גבוה מדי לטענת העורר והן בעניין סיווג הנכס של הנישום גינזבורג.

סמכויותיה של ועדת הערר נקבעו בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976

בהתאם להוראות סעיף 3 הנ"ל מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מהטענות המפורטות בסעיף.

העורר לא חויב בארנונה בגין המרפסת עליה הוא עורר , גם לא בגין שטח דירתו של גינזבורג בגינו הוא מעלה טענה בערר ביחס לסיווג.

טענותיו של העורר נובעות ככל הנראה ממחלוקות בינו לבין צר שלישי המחזיק בנכסים אלה אך הם לא יכולים לבא בשעריה של ועדת הערר אשר אינה מוסמכת כאמור לדון בענייניו של נישום אחר אלא בעניינם של נישומים שהגישו השגה למנהל הארנונה והשגתם נדחתה. נישום כאמור יכול להיות רק מי שחויב בארנונה בגין נכס כלשהו , מאחר והעורר לא חויב בארנונה בגין נכסים אלה הרי שדין הערר בעניין המרפסת וסיווג דירת גינזבורג להידחות.

בקשר למועד פיצול הנכס :

העורר הודיע למחלקת הארנונה אצל המשיב ביום 25.10.2012 על פיצול הדירה.

העורר הגיש תצהיר אליו צירף מסמכים המעידים על כך שפנה לעירית תל אביב מחלקת ההנדסה אגף הרישוי והפיקוח על הבנייה וכן ליועץ המשפטי לעירית תל אביב בתלונה על עבודות בנייה אסורות אותן עומד לנקוט קבלן מטעמו של טל גינזבורג.

העורר מבקש לראות בפנייה זו הודעה על חדילת חזקה בהתאם לחוק.

לאחר שעיינו בפרוטוקול הדיון , בתצהירי העורר על נספתיהם ובמסמכים שצורפו לכתבי התשובה ולכתב הערר הננו קובעים כי דין הערר בעניין המועד בו פוצל הנכס להידחות .

לא התעלמנו בעת שגיבשנו מסקנה זו מן הטענות שהציג העורר ביחס לידיעה לכאורה של המשיב על הפיצול בנכס שכן העורר מבקש לראות במשיב גוף אחד המתואם בין מחלקותיו השונות , אלא שעיון בהודעות שמסר העורר מלמד כי גם העורר לא כיוון פניותיו ליידע את המשיב בעניין חדילת החזקתו

בנכס מבחינת דיני הארנונה וכל מטרות פניותיו היו בעניין הפסקת עבודות צפויות שעומדות להיערך על ידי בר הפלוגתא שלו מר גינזבורג.

על פי המסגרת החוקית שנקבעה בדיני הארנונה ועל בסיסה מכלכל המשיב את פעולותיו, הוא אינו נדרש לבחון לעומקן את תוכנן של ההודעות המוגשות לו במסגרת מסמכים שמצרפים מחזיקים להודעות הנמסרות על ידם בעניין החזקת נכס או חדילת חזקה שכזו, לא כל שכן הודעות שנמסרות בענינים אתרים למחלקות אחרות אצל המשיב.

למעשה מבקש העורר להכניס את המשיב לתוך מערכת היחסים הסבוכה בינו לבין מר גינזבורג כאשר הלכה למעשה לא נקט העורר בצעדים המוטלים עליו על פי חוק באותו מועד כי אם רק ביום 12..

סעיף 325 לפקודת העיריות מטיל על הבעלים או על המחזיק למסור הודעה לעירייה בדבר חילופי החזקה ובעלות. הפסיקה קבעה כי סעיף 325 לפקודת העיריות אינו מטיל חובה על המשיב לבדוק את תוכן ההודעות או מהימנותן ולהפך, מטרת סעיפים 325-326 הייתה ועודנה להקל עם המשיב .

קל וחומר כאשר מדובר על הודעה שנמסרה למחלקה אחרת בעניין אחר.

לפיכך יש לקבל טענת המשיב כי הודעה בהתאם לסעיפים 325-326 לפקודת העיריות נמסרה לו רק ביום 25.10.2012 וכי העורר לא הניח תשתית ראייתית המצדיקה לראות במשיב כמי שידע עוד קודם למועד זה על הפיצול מכח ידיעה קונסטרוקטיבית כלשהי.

מכל האמור לעיל החלטנו לדחות את הערר.

משלא נתבקשנו לעשות צו כזה , אין צו להוצאות .

ניתן והודע, ביום 12.1.2014 , בהיעדר הצדדים.

/\ ₪ ושי

לןייר: עו"ד וצדוק חבר: עו"ד ורוייח לוי אבשלום חבר: עוד טל גדל

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר : 140008557 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

החלטה

בפנינו בקשה סילוק על הסף של ערר זה בטענה כי הוגש באיחור ולפיכך הפכה שומת שנת 3 שנשלחה לעוררת לחלוטה, מאחר ולא הוגש ערר על ההשגה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק להגשת ערר על דחיית השגה.

עוד טוען המשיב כי יש לדחות על הסף את הערר בטענה שהערר כולל טענות שלא הועלו בהשגה ומהווה למעשה הרחבת חזית פסולה ואסורה.

המשיב פירט את טענותיו ונימוקיו בבקשה לסילוק על הסף במסגרת כתב התשובה לערר וסיכומים שהגיש בעניין זה.

העוררת, סיכמה טענותיה בעניין הטענה בדבר האיחור בהגשת הערר אך לא התייחסה בסיכומיה לטענה בדבר הרחבת חזית אסורה .

בהתייחסו לאיחור הנטען במועד הגשת הערר טוען ב"כ העוררת כי המועד הנקוב בתשובת מנהל הארנונה להשגה הוא המועד בו נשלחה תשובת המשיב ולא המועד בו נתקבלה תשובתו אצל העוררת. לטענתו של ב"כ העוררת תשובת מנהל הארנונה מעולם לא הגיעה באופן רשמי לידי העוררת. טענה זו אף נטענה בסעיף 8 לכתב הערר בצורה מעורפלת.

העוררת מציינת בכתב הערר בסוגריים ביחס לתשובת מנהל הארנונה ("אשר בפועל עד היום טרם הגיעה באופן רשמי לידי העורר").

גם בדיון המקדמי וגם בסיכומי העוררת לא הרחיבה העוררת טיעוניה בעניין זה ולא הסבירה למה התכוונה כאשר ציינה כי תשובת מנהל הארנונה לא הגיעה ליעדה באופן רשמי. לפיכך השאלה כיצד הגיעה תשובת מנהל הארנונה לידי העוררת וכיצד הגישה את הערר נותרה עלומה.

אין מחלוקת כי הערר הוגש כמעט שלושה חודשים לאחר המועד בו נשלחה תשובת מנהל הארנונה. האם החליטה העוררת להתמודד עם הטענה בדבר האיחור בהגשת הערר תוך שימוש בטיעון לפיו משלא נשלחה תשובת מנהל הארנונה בדואר רשום הרי שהיא לא נתקבלה באופן "רשמי" אצל העוררת ?! לעוררת הפתרונים.

ב"כ המשיב ציינה בסיכומיה כי כל התכתובות במהלך ההתכתבות עם נציג העוררת לרבות תשובת מנהל הארנונה נשלחו לאותה הכתובת ומבקשת לראות בכך חזקה לפיה גם תשובת מנהל הארנונה אשר נשלחה לאותה כתובת נתקבלה לפני 5/4/2013 ולפיכך דין הערר להידחות שכן חזקה שערר זה הוגש בחלוף 30 יום מהמועד בו נתקבלה תשובת מנהל הארגונה אצל העוררת.

חזקה זו לא נסתרה על ידי העוררת. העוררת בחרה להסתתר מאחורי טענה מעורפלת אשר עולה ממנה כי תשובת מנהל הארנונה הגיעה אליה בדרך לא רשמית , ככל הנראה במועד מוקדם ל 30 הימים הקבועים בחוק.

אין זו הפעם הראשונה בה נדרשת ועדת ערך לסוגיה זו , כמו גם בתי המשפט שדנו ובחנו

החלטות של ועדת הערר בעניין זה.

בבר"ם 6333/09 רם חן חניונים בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיירת תל אביב, אימץ בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי משחלף המועד החוקי להגשת השגה הופכת השומה לחלוטה והנישום מאבד את זכותו להשיג על חיוביו בארנונה.

עקרון סופיות השומה אינו עיקרון טכני פרוצדוראלי הוא עיקרון מהותי, על כן גם אין להיעתר לבקשה סתמית ובלתי מנומקת שנזכרה בכתב הערר להאריך את המועד להגשת ההשגה , כאילו עניין לנו בסוגיית טכנית שאינה מהותית.

גם אם מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות אין בכך בכדי להביא אותה לקבל החלטה שמשמעותה שינוי הסדרים שנקבעו בחוק .

עיון בהשגה מלמד כי עילת ההשגה התייחסה רק לשינוי הסיווג ממחסנים למסעדה וביחס לגובה הארנונה ולא לעילות הערר המפורטות בסעיפים 6 ו - 10 לכתב הערר. משכתב הערר כולל טענות שלא בא זכרן בכתב ההשגה הרי שדין טענת המשיב ביחס להרחבת חזית פסולה להתקבל. וזאת על אף שממילא דין הערר להידחות בשל האיחור במועד הגשתו.

אשר על כן אנו דוחים את הערר על סף.

העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 1500 ₪.

ניתן והודע, ביום 12.1.2014 , בהיעדר הצדדים.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפוס החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ו אלון צדוק | תבר: עו"ד ורוייח לוי אבשלום הו וייד טל גדי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר : 140008647 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

בגו

.ב

רובעי

החלטה

ענינו של ערר זה, נכס בשטח של כ 52 מ"ר אותו שוכר העורר ברחוב בן אביגדור 20 בתל אביב.

בעקבות ביקורת שנערכה בנכס שינה המשיב את סיווג הנכס לבניינים שאינם משמשים למגורים וזאת יבעקבות ממצאי הביקורת אשר לטענת המשיב מעלים כי בנכס לא מתקיים

משק פעיל למטרות מגורים. :

העורר הגיש השגה בה טען כי הוא אזרח ישראלי שאינו תושב וחי בין הולנד לישראל. עיקר מגוריו בהולנד והנכס משמש אותו כמקום מגורים רק בעת ביקוריו בישראל.

מנהל הארנונה דחה את ההשגה בטענה כי ממצאי הביקורת והמדידה שנערכו בנכס עולה כי " לא מתקיים בו משק בית פעיל למטרות מגורים אלא פעילות עסקית בתחום המוזיקה".

ביום 23.10.2013 התקיים דיון מקדמי בפנינו . ב"כ הצדדים הודיעו כי אין להם צורך בהבאת ראיות נוספות פרט לאלו שנכללו בכתב הערר ובכתב התשובה וב"כ העורר הודיעה כי תתייחס בסיכומיה לטענה בדבר הרחבת חזית.

הצדדים הגישו סיכומים ואף התייחסו לטענה בדבר הרחבת חזית אסורה שהעלה המשיב.

בראשית הדברים מבקש העורר כי נכריע האם העובדה כי הינו אזרח ישראלי שאינו תושב רלבנטית לקביעת סיווג הנכס.

המשיב טען כי זהות המחזיק אינה חשובה לענייננו שכן הסיווג ייקבע לפי השימוש הנעשה בנכס.

הצדק עם המשיב. קביעת הסיווג הראוי לנכס תעשה על פי השימוש בפועל בנכס. היותו של העורר אזרח ישראלי שאינו תושב יכולה לשמש לכל היותר כראייה המחזקת או סותרת ממצאים עובדתיים , למשל ראייה המסבירה מדוע אין הנכס נראה על פניו כנכס בו מתנהל משק בית פעיל, אולם קביעה לפיה עצם עובדת היותו של העורר אזרח ישראלי שאינו תושב,

המחלק זמנו בין שתי מדינות היא זו שתכריע האם הנכס אותו הוא שוכר באחת המדינות משמש לו למגורים, לא יכולה לעמוד במבחן המציאות.

עלינו לעיין בממצאים העובדתיים שהניחו בפנינו הצדדים בכדי להכריע בטענה בדבר סיווגו הראוי של הנכס.

העורר לא הניח בפני הועדה ראיות המעידות על ניהול משק בית פעיל בנכס , כל שהוצג לוועדה הינו דרכונו ההולנדי של העורר (ע/1) וראייה המעידה על תשלום שכר דירה לאולפן בהולנד. (ע/2)

המשיב צירף לכתב התשובה את דוח ממצאי הביקורת שנערכה בנכס ביום 11.2.2013.

ממצאי הדוח אינם מותירים מקום לספק ומצטיירת מהם תמונה לפיה בנכס נעשה שימוש לאולפן הקלטות ולא למשק בית פעיל. ראה לעניין זה את תיאור הפקח מטעם המשיב ביחס לחדרים עם ספוגים אקוסטיים, מחשבים , כלי נגינה, רמקולים , מיקרופונים , אוזניות, תא קול נפרד ועוד. 6

הפקח מטעם המשיב מציין בדוח : "במקום לא נִרַאה משק בית פעיל ולא נראו מקרר, טלויזיה, סלון , מזנון, מכונת כביסה, חדר שינה, מטבת פעיל וכיוב."

לאור הממצאים הנ"ל אשר לא נסתרו כאמור הגנו קובעים כי בנכס זה לא מתקיים משק בית פעיל ועל כן דין הערר בעניין שינוי סיווג הנכס למגורים להידחות.

בסעיף 4 לכתב הערר מעלה העורר טענה בדבר שרירות וחוסר תום לב של המשיב ממנה משתמע כאילו העורר טוען כטענה חלופית שיש לחייבו בארנונה על פי הסיווג שנקבע בעמ"נ 1 בעניין אולפן הקלטות.

בסיכומיו (סעיף 13) מציין העורר לראשונה מפורשות כי יש לחייבו בארנונה , באופן חלופי , לפי הסיווג הנמוך יותר המתפרש לטענתו מפסק הדין הנ"ל.

המשיב טוען כי מדובר בטענה המהווה הרחבת חזית פסולה שכן טענה זו לא עלתה בהשגה.

אכן , העורר לא טען לעניין זה בהשגה וטענה זו עלתה כאמור לראשונה בכתב הערר.

ועדת הערר שואבת סמכויותיה מסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 . בהתאם לכך מוסמכת ועדת הערר לדון בטענות שנדחו על ידי מנהל הארנונה כאשר דן בהשגה.

דיון בטענות אשר לא הובאו בפני מנהל הארנונה מהווה הרחבת חזית אסורה לא רק שמרעות את מצבו של אחד הצדדים לדיון אלא שהוא חורג מסמכותה של ועדת הערר.

לפיכך , דין טענות הערר לסיווג חלופי של הנכס תחת סיווג "מלאכה ותעשייה" להידחות שכן לא העלה טענות אלה בהשגה.

עצם העובדה שהמשיב היה צד להליך אחר בו נדון ענינו של אולפן הקלטות אתר אינה מעלה או מורידה לעינינו, שכן סמכויותיה של ועדת הערר מוגדרות כאמור ושואבות כוחן מההשגה והחלטת מנהל הארנונה בהשגה.

הפורום הראוי לתקיפה ישירה של פעולת המשיב מסיבות אשר העורר הגדירן במקרה שבפנינו "שרירות לב וחוסר תום לב" אינן ועדת הערר.

לאור האמור לעל דין הערר להידחות

משלא נתבקשנו ליתן צו להוצאות לא יינתן צו כזה.

ניתן והודע, ביום 12.1.2014 , בהיעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

לוייר: לו צדוק חבר: עו"ד ורוייח לוי אבשלום בר :עו"ד טל גדי

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : כ בטבת תשעד

221203

מספר ערר: | 14:51 / 140008488

מספר ועדה: | 10914

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

החבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

ב בג

300

פהתתתתתתתתתהןו ד

החלטה

ניתן תוקף החלטה להסכמה בין הצדדים.

הערר יתקבל בחלקו כאמור לעיל.. 7

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 12.01.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

ד אלון צדוק חבר: עו"ד ורו"חיאבשלום לוי חבר: עו]ד גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140006959 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

.גו

הְ7 7 ₪ ]

פואקוהוקהתההההקוהטותפה ה 1

התלטה

שתי סוגיות עומדות בבסיסו של ערר זה:

השאלה הראשונה נוגעת בזהות המחזיקים בנכס יחד ו/או מטעם העוררת: האם עניין לנו בשוכר משנה כטענת העוררת או שהמחזיק הנוסף הינו דייר משנה כטענת המשיב.

השאלה השנייה נוגעת לחיוב העוררת בגין כלל השטחים המשותפים בקומה בשל החזקה לכאורה בשטח העולה על 80% מן השטחים הלא משותפים.

עניין נוסף שנדחה להכרעה במסגרת מתן החלטה סופית בתיק הוא בקשתה של העוררת לחייב את המשיב בהוצאות בשל הגשת תצהירי עדות ראשית באיחור ניכר ובסמוך לדיון. זה המקום לציין כי גם את כתב הסיכומים הגיש המשיב באיחור על אף שלבקשתו למתן ארכה להגשת הסיכומים נעתרה הוועדה.

יצוין כי במהלך דיון ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמה ביחס לזהות השותפים בעוררת .ראה עמוד 3 לפרוטוקול מיום 15.7.2013 . ניתן בזאת תוקף החלטה להסכמה זו.

להכרעה בשאלה הראשונה השלכות ביחס לפטור אותו מבקשת העוררת מחיוב בכלל השטחים המשותפים בקומה יחד עם הכרעה בשאלת החזקתה של העוררת בשטח העולה או פוחת מ 80% מהשטח הלא משותף.

העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית של אליעזר אשל אליו צורפו הסכמי השכירות בין העוררת לבין המשכיר (קרדן נדל"ן יזום ופיתוח בע"מ) וכן הסכם שכירות בין העוררת לבין גיא שטורם, מארק שיפמן וטל ספיר. על פי הסכם השכירות בין העוררת לבין גיא שטורם, מארק שיפמן וטל ספיר , עלויות תשלומי הארנונה יחולו על השוכרים ולא על העוררת.

ביום 13.3.2012 מסרה העוררת הודעה למשיב כי השכירה בשכירות משנה חלק של כ 140 מ"ר לשוכרים גיא שטורם, מארק שיפמן וטל ספיר וצירפה להודעתה את הסכם השכירות עם הנ"ל.

מנהל הארנונה דחה את הודעתה זו של העוררת וקבע ביום 6.5.2012 כי הוא רואה בגיא שטורם, מארק שיפמן וטל ספיר דיירי משנה ולא שוכרי משנה ועל כן כדיירי משנה , הם לא יוכרו כנישומים לעניין ארנונה.

המשיב נימק את קביעתו בכך שבין שתי היחידות קיימות דלתות מעבר, כי הממ"ק משמש את שני משרדי עורכי הדין וכי חדר הישיבות המצוי בחזקת העוררת משמש על פי הסדר מסוים גם את שטורם שיפמן וספיר.

העוררת טוענת כאמור כי משרד שיפמן הינו שוכר משנה בהתאם להסכם השכירות שהוצג.

מדובר בעסק נפרד, מזכירות נפרדת , מטבחון נפרד , דלתות כניסה נפרדות ומערכת אזעקה נפרדת. (ראה סעיפים 18.1-18.7 לתצהיר עד העוררת).

תצהירו של עד העוררת לא נסתר בעת חקירתו לרבות לא הפנייתו לנספחים י"ד ו ט"ו.

עיון בנספח ט"ו שצורף לתצהיר עד העוררת מעיד כי גם המשיב רואה בשני משרדי עורכי הדין מחזיקים שונים ואף מצביע על הפרדה בינהם כפי שעולה מתשריט המדידה מיום 85%3.

העוררת צירפה את נספח י"ד , מכתב של אדריכל הבניין המסביר את תפקידה של דלת החירום המחברת בין המשרדים וקובע כי מדובר בדלת יציאה לשעת חירום ולא דלת המשמשת מעבר אז חיבור בין המשרדים.

ראייה זו לא נסתרה בדיון ההוכחות , להיפך , בחקירת עד המשיב אישר עד המשיב כי לא יכול היה לעבור בין המשרדים אלא דרך המזכירות וזאת מאחר שבין המשרדים היו דלתות נעולות.

עד נוסף של המשיב העיד כי ראה משרדים בהם דלת חירום המפרידה ביניהם למרות שהן יחידות נפרדות ואין לומר שזה נדיר.

ב"כ המשיב בסיכומיה מתייחסת לשתי דלתות אלא שהדלת הרלבנטית למחלוקת נשוא ערר זה הינה דלת המעבר בין שני המשרדים בלבד.

לגבי הטענה שהעלה המשיב ביחס לשימוש בחדר הישיבות הרי שעיון בראיות שהובאו לעניין זה אינו משנה את ההתרשמות לפיה מדובר בשוכר משנה. השימוש בחדר הישיבות מוסדר חוזית בין השוכר הראשי לשוכר המשנה.

עד העוררת העיד כי בממ"ק משתמשים בשעת חירום בלבד והוא נפתח על ידי עובד של חברת הניהול. עדות זו לא נסתרה.

לאחר ששמענו את עדויות הצדדים , לאחר שעיינו בראיות שהוצגו וצורפו לתצהירי הצדדים לרבות מפות מדידה ותמונות ולאחר שעיינו בהסכמים שהוצגו במסגרת הבאת הראיות . תוך תשומת לב לטענות שפורטו בכתב הערר ובכתב התשובה, ובהתייחס להוראות החוק והפסיקה הגענו למסקנה כי דין הערר בעניין הבקשה לפיצול הנכס לשני מחזיקים להתקבל.

לדעתנו אין לראות בגיא שטורם, מארק שיפמן וטל ספיר "דיירי משנה" בהתאם להוראות סעיפים 269 | 327 לפקודת העיריות ( נוסח חדש) .

סעיף 269 לפקודה מגדיר דייר משנה כך :

שדייד- משנק? - אדם הגד בהדר, או בתלק מחלר, של בנין שאחל מחזיק בו, והמשלס למחזיק דמי-שכירות בעדן.

בת"א (ראשון-לציון) 700215/05 עיריית רעננה נ' פניאטה החזקות בע"מ ואח' תק-על

8 (40), 2359, מתייחס לסוגייה של דייר משנה מול שוכר משנה :

'ישוכר משנה הוא מי ששכר משוכר את הנכס השכור על ידי השוכר, בעוד שדייר משנה הוא מי ששוכר חלק מנכט, ממי שמחזיק בנכס. הדבר עולה באופן מפורש מההגדרה שבסעיף 269, המתייחסת לשכירות של חדר או חלק מחדר בבניין, או לפי סעיף 327 עסקינן בשכירות של חדר או חדרים בבניין, דהיינו יכול פלוני לשכור חדר או מספר חדריט בתוך בניין וייחשב הוא כדייר

משנה מבחינת פקודת העיריות, ובלבד שלא שכר את מלוא הנכס. ור' הנריק רוסטוביץ, פנחס גלעד, משה וקנין ונורית לב ארנונה עירונית ספר ראשון 298 (מהדורה חמישית, רונית כהן כספי ושגיב חנין עורכים, 2001) (להלן:

''ארנונה עירונית): ''אין לפרש שכירות משנה בנכט ב'ידיירות משנה'י לפי פקודת העיריות. בשכירות משנה של יחידת שומה נפרדת יש להשית את האונונה על שוכר המשנה''. ר' גם עייש (חיפה) 199/00 חברת מ.א.ר בע'/מ בי מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, תק-מח 3(2001) 13972 (2001) מפי בבי השופט ביין, ות'/א (חדרה) 1841/02 עירית חדרה נ' אטדגי (פורסם בנבו, 4%) מפי כב' השופטת אסיף, שבשניהם נקבע כי יש לפרש את הגדרת 'ידייר משנה'' על דרך הצמצום, בהיותה חריג לעקרון של הטלת הארנונה על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס מבחינת המצב העובדתי בשטת.

בית המשפט בעניין תא'יק 07- 45685 עיריית רמת-גן נ' מרכז אלקטריק (ד.ג.) בע'/מ ואחי

אימץ את הדברים ואף הוסיף וקבע:

אכן, המהות של דיידרות משנה לפי הפקודה הנה כאשר כלוני (דייר המשנתה) שוכל חלק מן הנכס בעוד אשר אלמוני (המשכיר או שוכל) ותל כמחזיק בתלקו האחל. האמל לעיל גם עולה מלשון החוק הקובעת לאמור /אדם הגל בחהלד, או בחלק מחדד, ש2 בנין שאחר מחזיק בו, והמשלם למחזיק למי שכידות בעדנ'י.

מהעדויות ששמענו עולה כי לא נסתרה החזקה העולה מהסכם השכירות בין העוררת לבין. גיא שטורם, מארק שיפמן וטל ספיך לפיה הס מחציקיס בנכס כשוכריט ולא כדיירי משנה. ממסכת הראיות שהוצגה בפנינו עולה תמונה אמינה של מערכת יחסים בין משכיר לשוכר ולא באחזקה מלאכותית שנועדה בכדי לפטור את העוררת מתשלום ארנונה בגין השטת המשותף .

מאחר וזו מסקנתנו ביחס לזהות המחזיקים גיא שטורם, מארק שיפמן וטל ספיר ומתן כאמור, הרי שנותר לדון בעתירתה של העוררת לפטור אותה מחיוב ארנונה בגין השטחים המשותפים שכן לכאורה זוהי מהות הדיון שבפנינו שכן לו תתקבל טענת העוררת שהיא אינה מחזיקה ביותר מ 80% משטח הנכס תהיה פטורה היא מחיוב בשטחים המשותפים.

בעניין זה מדובר בשאלה פשוטה , טכנית , למעשה מתמטית.

העוררת הפנתה את הוועדה לנספח ט"ז לתצהיר העדות הראשית של עד העוררת כאשר העד מטעם העוררת אומר בסעיף 26 לתצהירו : " עולה כי השטח הבלתי משותף המוחזק על ידי העוררת מהווה 79% מן השטחים המשותפים בקומה, כפי שעולה מטבלת סיכום השטחים שצרפה העוררת לכתב הערר נספח ט"ז- טבלה הנסמכת על מדידת המשיב, נספח י"ח לתצהיר זה "

במהלך דיון ההוכחות הפנתה ועדת הערר את ב"כ העורר לכך שבנספח ט"ז לתצהיר העוררת מופיע שטח של 11.29 מ"ר גם בשטח משרד ספיר וגם בשטח משרד כהן. ב"כ העורר הצהיר בע"מ 6 לפרטיכל כי יתייחס לכך בסיכומים שכן לכפילות הזו השלכה ביחס לסיכום השטחים ולטענת העוררת כי אינה מחזיקה ביותר מ 80% מהשטחים הלא משותפים בקומה.

והנה, בסיכומי העוררת אין אזכור לעניין זה ולא הובאה כל התייחסות.

להיפך , העוררת ממשיכה להחזיק בטענה הקודמת ואף מדגישה בכותרת סיכומיה : "הוכח כי העוררת אינה מחזיקה מעל 80% מהשטחים הבלתי משותפים בקומה....".

התעלמות העוררת מהכפילות הנ"ל העולה על פניה מעיון בנספח ט"ז לתצהיר עד העוררת, והעדר התייחסות לכך בסיכומי העוררת מלמדת כי העוררת מודה הלכה למעשה כי השטח של 11.29 מ"ר המופיע בנספח ט"ז לתצהיר העוררת הן בחלק של העוררת והן בחלק של שוכר המשנה, נמצא רק בשטחה של העוררת ( כפי שעולה מתרשים המבנה שצורף לתצהיר

המשיב וסומן בשלושה צבעים: ורוד , ירוק וצהוב- השטח הנ"ל מסומן ירוק המציין את חלקה

של העוררת בנכס).

העוררת לא טענה כי השטח של 11.29 מ"ר אינו נמצא בשטח שלה ומכאן שבהעדר הסבר לכפילות מודה היא למעשה כי היא מחזיקה בשטח העולה על 80% מהשטחים הלא משותפים.

יש לציין כי נותרנו עם תחושה קשה לאור התנהלות העוררת כאמור שכן אפשר היה לחסוך זמן ומשאבים ולהימנע מדיון מיותר גם בשאלת חלוקת החזקה בקומה וגם בשאלות הקשורות במדידות אם העוררת הייתה מודה כי בבסיס טיעוניה, התחשיב שערכה וצירפה בנספח ט"ז, נפלה טעות.

לאור האמור לעיל יש לדחות את הערר ככל שהוא מתייחס לחיוב העוררת בשטחים המשותפים שכן נמצא כי העוררת מחזיקה בעצמה ביותר מ 80% מסך השטחים הלא משותפים בקומה.

בטרם נסלים התלטתנו עלינו להידרש לבקשת העוררת לחייב את המשיב בהוצאות בגין האיחור בהמצאת תצהלרי העדות הראשית כאמור בטיעוני הצדדים בפרוטוקול הדיון מיום 15.7.2013 .

אין מחלוקת על העובדות ועל כך שתצהירי העדות הראשית הוגשו באיחור ניכר.

אילו היה המשיב טורת לבקש הסכמת העוררת ודואג להמציא לה מבעוד מועד את תצחיריו לא היינו נדרשים לבקשה לתייבו בהוצאות.

גס סיכומי המשיב הוגשו באיחור ניכר. אנו מודעים לעומס המוטל על כתפי בייכ חמשלב ונוהגים להתחשב מדי פעם בפעם בבקשות להאריך המועדים להגשת כתבי בית דין על ידי מי מהצדדים, אלא שבמקרה דנן הוגשו התצחיריס והסיכומים באיתור מבלי שניתנה לכך הסכמת הצד השנל ומבלי שניתנה התלטה המאפשרת ואת.

לעוררת נגרמו הוצאות מיותרות בעקבות הצורך בהגשת בקשה בעניין האיחור בהגשת התצהיריס.

יחד עם ואת ובהתחשב בהתנהלות העוררת בכל הקשור לכפילות המפורטת לעיל בנספת טייו והתעלמותה מהתחייבותה שלה להתייהס בסיכומיה לסוגיה מהותית זו, לא מצאנו מקום לחייב את המשיב בחוצאות, חרף התנהלותו.

ניתן והודע היום 12/1/14 בהעדר הצדדים.

מיום מסירת ההחלטה.

יו"ר: עו"ד אלון צדוק חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר : 140006428 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

ר-....-..-.-.

0000

בהוהתתתתתווחו חי

החלטה

בפנינו ערר שהוגש על החלטת מנהל הארנונה ונדון בפני הרכב אחר של ועדת הערר בראשות היו"ר עוה"ד אמיר בדראן.

בפני ההרכב הקודם נתקיים דיון מקדמי , הוצגו ראיות , נשמעו עדי הצדדים בדיון הוכחות וסוכמו טענות הצדדים.

החלטה לא יצאה תחת ההרכב הקודם טרם הוכרז על נבצרותו.

התיק נקבע לדיון מקדמי בפני ההרכב הנוכתי על מנת שתיקבע מסגרת דיונית להמשך בירור ומתן

החלטה בערר.

ביום 26.12.2013 הגישו בעלי הדין! בקשה משותפת לפיה ביקשו מהרכבה הנוכחי של ועדת הערר להכריע בערר על יסוד הראיות וכתבי הטענות אשר כבר מצויים בתיק זה ואשר עמדו לנגד עיני הוועדה הקודמת .

ביום 1.1.2014 החלטנו , בהתאם להסכמה בין הצדדים, להעביר התיק לקבלת החלטה סופית בערר על ידי ההרכב הנוכחי.

העורר מחזיק בנכס בשטח של 34 מ"ר ברח' המסגר 60 תל-אביב, והוא טוען לשינוי סיווג הנכס מבניינים שאינם משמשים למגורים למלאכה ותעשייה. בכתב הערר אף העלה העורר טענה חילופית לפיה יש לסווג הנכס תחת סיווג סטודיו לציור ופיסול.

העורר טוען למעשה כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעניין מישל מרסייה יש לסווג את השימוש הנעשה בנכס תחת מלאכה ותעשייה.

עוד טוען העורר, טענה אשר בגינה העלה המשיב טענת הרחבת חזית אסורה כי לחילופין יש לסווג את הנכס תחת סיווג סטודיו לפיסול ולציירים.

המשיב טען כי אין להחיל את פסד הדין בענייין מישל מרסייה על המקרה דנן מאחר ולשיטתו השירותים הניתנים על ידי העוררת אינם עונים מבחינה תכליתית על הגדרת "תעשייה ומלאכה".

ביום 26.11.2012 נשמעו הראיות בפני ההרכב הקודם של ועדת הערר.

עד העורר עודד גולן תיאר בחקירתו את העבודה הנעשית על ידו ועל ידי עובדת נוספת בנכס.

בתשובתו בשולי עמוד 1 לפרטיכל מרחיב העד ביחס לפעילות המתבצעת במקום בהיותו בית מלאכה לתיקון עתיקות.

עד המשיב נשאל כמובן על דוח ממצאי הביקורת שלו מיום 5.2.12. עד המשיב צירף לדוח מטעמו תמונות וציטט את העובד שנכח בעת הביקורת אשר טען כי "הנכס משמש כבית מלאכה לתיקון עתיקות".

מהתצהירים שהוגשו על ידי הצדדים ומעיון בפרטיכל הדיון ביחס לחקירת העדים על התצהירים נמצא כי בנכס מתבצעת פעילות במקצוע מאד מסוים ובהתמחות מסוימת, עבודה הכרוכה בעבודת ידיים/כפיים . - 8

עד העורר הסביר כיצד, מטפלים הוא והעובדת הנוספתָ המועסקת בנכס בתיקון עתיקות שבורות או סדוקות. עדותו לא נסתרה וגם בדברים שאמר ביחס לשיטת התגמול אין בכדי לגרוע מהרושם כי אכן מדובר בבית מלאכה.

בפסק הדין בר"ם 4012/09 בעגייין מישל מרסייה נקבעו שלושה מבחני כניסה להגדרת "תעשייה ומלאכה" תחת המבחנים המקובלים מפס"ד רעיונות , ואלה הם : מבחן המשמעות המילונית, מבחן תכלית מתן ההקלה בצו הארנונה ומבחן אחידות פרשנית.

בעניין מבחן הפירוש המילוני יש לקבל את עמדתו הפרשנית של העורר. מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לפנינו עולה כי אכן השימוש בנכס עונה על הגדרת בית מלאכה במילון אבן שושן בבחינת מקום שעובדים בו במקצוע מסויים בעיקר בעבודת ידיים. | אפשר בהחלט לאמר כי הפעילות המתוארת בעדות עד העורר ביחס לתיקון עתיקות עונה על הגדרת "עבודת יידיים" או "בית מלאכה"

על פי משמעותם המילונית.

באשר למבחן תכלית החוק: עדות העורר, שטח הנכס ושיטת התגמול הנזכרת בעדות העד מטעם

העורר מלמדת כי העיסוק בנכס נכנס בגדר אותם מקרים אשר בית המשפט בעניין מישל מרסייה תיאר אותם כבעלי מלאכה מסורתיים שמתח הרווחים שלהם נמוך ושהם עובדים בעיקר בעבודת כפיים ונותנים שירות חיוני לציבור.

מהראיות שנשמעו בפנינו לא השתכנענו כי הסיווג הנכון לנכס נשוא הערר הינו סיווג למחסנים. גם עיון בעדותו ובתצהירו על עד המשיב אינו מלמד כי בנכס מתבצעת אחסנה.

הרושם היותר נח מעיון בראיות הוא כאמור בפסק הדין בעניין מישל מרסייה כי העיסוק בנכס זה קרוב במהותו לבית מלאכה, אף קרוב הרבה יותר ממספרה.

ב"כ המשיב מנמק את התנגדותו לשינוי הסיווג ממחסנים לבית מלאכה בין השאר בטענה כי אין מדובר בבית מלאכה קלאסי כגון סנדלרייה וכי אם בעסק נישתי המספק שירותים לקבוצה מאד מסוימת .

ב"כ המשיב מפנה בסיכומיו לפסק הדין בעניין ווב סנס אלא שהדוגמא במקרה זה אינה רלבנטית ואין ללמוד ממנה שכן בנכס שבפנינו לא ניתנים שירותים כמתואר בפסק הדין בעניין ווב סנס, העובדות במקרה שבפנינו ברורות , לא מדובר במתן שירותי תחזוקה או שירות פרופר כי אם בביצוע פעולות הדורשות עבודת כפיים.

גם ההפנייה לאותו החלק בפסק הדין בענייין מישל מרסייה הנוגע לתכלית החוק ולהפחתה בארנונה לעסקים קטנים מסורתיים אינה מחזקת את עמדת המשיב. לא הוכח כי העוררת מרוויחה סכומים המנותקים מכוונת המחוקק ולא נראה כי העובדות שהוצגו בפני ועדת הערר מלמדות כי מדובר בנכס בו מרוויחים המשתמשים סכומים חריגים.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל ככל שהוא נוגע לסיווג הנכס למלאכה ותעשייה.

בנסיבות אלה , מהותית וגם בהתייחס לטענת המשיב ביחס להרחבת חזית אסורה לא מצאנו להידרש לטענות העורר בעניין סיווג הנכס לסטודיו לציירים או פסלים.

המשיב יישא בהוצאות העורר בסך 1,000 ₪,

ניתן והודע, ביום 12.1.2014 , בהיעדר הצדדים.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפוהסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

לוער: עד ווצדוק | חבר;: עו"ד ורוייח לוי אבשלום חבר: עויד טל גדי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כ בטבת תשעד

מספר ערר: | 14:51 / 140008488

מספר ועדה: | 10914

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורו"ה אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

19009

[ ד ||

מותתתתתתתתתוווקו

ג ]

החלטה

הערר יתקבל חלקית בלבד באופן שבמידה ונותרה תקופה בלתי מנוצלת ביחס לפטור מנכס ריק לנכס מספר 2000097516 יהיה זכאי העורר לפטור זה.

במידה והנכסים אוחדו יתבקש המשיב לחשב באופן יחסי את יתרת התקופה ביחס לחלקיות הנכס בנכס המאוחד, כמו כן אנו מבקשים מהמשיב לבדוק מה עלה בגורלן של הביקורות שנערכו בנכס בעת השיפוצים ככל שנערכו כאלה ולהשיב לעורר האם זכאי הוא לפטור בגין תקופת השיפוצים ובהתאם לתשובת המשיב יהיה רשאי העורר לנקוט בהליכים העומדים לרשותו על פי דין.

אנו קובעים את התיק להוכחות כדלקמן:

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 13.01.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר הא טרנט של המשיב.

. /

יו"ר: עו"ד/צחוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: ען

טל גדי

שם הקלדנית: \ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140006010 שליד עיריית תל אביב-יפו 3

בפני חברי ועדת הערף:

יו'יר: עו"ד אורח קניון

חברה: רוח רונית מרמור

חברה: עו"ד שירלי קדם

משמווממווווות

...=

החלטה

41 הנכס נשוא העררים נמצא בדרך בגין 154 וי תייא, שטתו 323 מ"ר. בתקופה 25.10.11 עד 2 הושכר הנכס ע"י העוררת בשכירות משנה לחברת ארגומטק בע"מ. המחלוקת בין הצדדיק נסבה על סיווגו של הנכס, כאשר העוררת טוענת כל יש לסווגו בסיווג ייבתי תוכנהיי ואילו חמשליב סלווג אותו בסלווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים".

לבקשת הצדדים מיום 9.5.13, אוחד הדיון בשני העררים שבכותרת.

טענות העוררת :

2 העוררת טוענת כי עיסוקה היחיד או לפתות העיקרי של העוררת הוא פיתות וייצור תוכנות. העוררת היא הברת סטארט-אפ המפתתת מנועי חיפוש והצגת אפליקציות בטלפונים ניידים, ושוכרת המשנה תבי ארגומטק בע"מ (שהחזיקה בנכס חלק מהתקופה נשוא הערר) חיא חברת סטארט-אפ המפתחת אלוגרתמים ותוכנות למסתר אוטומטל בשטתי פרסום באינטרנט.

לטענתה מדובר במקרה מובהק שבו הסיווג הנכון המתאים לשימוש המעשי בנכס הוא סיווג ייבית תוכנחיי. בנכט מרוכות כל פעילות המחקר והפיתוח של העוררת וארגומטק, כאשר כל הפעילויות האהרות שאינן פיתוח וייצור תוכנה, כדוגמת שיווק ומכירה, מבוצעות בחוייל ע"י חברות אחרות, שהינן חברות בנות.

לא רק זו אלא שהעוררת טרם השלימה פיתוח בסיסי של מוצר שאפשר למכור אותו ולכן לטענתה חברת הבת שלה אינה פעילה ולא מקיימת כל פעילות של שיווק או מכירה.

3 העוררת פיתחה אפליקציה בסיסית חינמית למכשירי אפל, המאפשרת הצגת תוצאות חיפוש של המשתמש כמו במנועי חיפוש מובילים אחרים, ועתה היא עוסקת בשלבי פיתוח ראשוניים של מנוע תחיפוש לשימוש בטלפון הנייד, ומערכת האמורה להתממשק עם מערכת ההפעלה 'יאנדרואידיי, תוכנה שאמורה להשתלב עס מערכת ההפעלה של הטלפון הנייד התכס. היא מפתחת מנוע חיפוש לטלפוניים סוללריים.

.10

העוררת מוסיפה כי מרביתם המוחלט של עובדיה ושל עובדי ארגומטק הינם אנשי תוכנה, כאשר 27 מתוך 31 עובדי העוררת (85%) עוסקים בפיתוח, ו- 13 מתוך 14 עובדי ארגומטק (93%) עוסקים בפיתוח.

הוצאות הפיתוח של העוררת וארגומטק מהוות את החלק הארי בהוצאות החברות (68% 1- 69% בהתאמה) כאשר העוררת סיימה את שנת 2011 בהפסד נקי של 9.1 מיליון ₪, וארגומט בהפסד נקי של 1.9 מיליון ₪. מרבית שטח הנכס משמש את התברות לפיתות:

% לעוררת ו- 90% לארגומטק, ורק היתרה משמשת לאנשלי מינהלה.

טענה נוספת- של העוררת, היא כי הטענה שהועלתה ע"י המשיב על כך שהעוררת הרוויחה מדמי השכירות ששולמו ע"י חבי ארגומטק ולפן יש לומר שהעוררת ניהלה עסק להשכרת נכסים, הועלתה ע"י חמשיב רק בשלב הסיכומים ויש לראותה כהרחבת חזית אסורה.

טענות המשיב:

העוררת חברת דואט מדיה, פיתהה אפליקציה לטלפונייט טוללרייס תכמים הניתנת להורדה מרשת האינטרנט והותקנה ע"י משתמשי האפליקציה. האפליקציה עובדת ומשמשת את משתמשי דואט מדיה בפועל.

העוררת לא עוסקת בפיתות מנועי חיפוש ומכירתס כתוכנה, אלא בתפעול שירותי חיפוש מקוונים הניתנים בפועל ליותר ממיליון משתמשים.

העוררת לא הוכיתה שהאפליקציה נמצאת בשלבי פיתוח ראשוניים, מאחר שניתן להוריד אותה ולהשתמש בה לצורך כל אחד ממאפייני שירותי החיפוש המוצעים ע"י העוררת ללקוחותיה.

הפעילות והשימוש של העוררת בנכס לא עונים על הגדרת צו הארנונה לצורך סיווגח כייבית תוכנהי'י.

העוררת וארגומטק לא פרטו מהו מקור הכנסתם העיקרי באופן שניתן יהיה ללמוד האם הן מוכרות תוכנות או נותנות שירותים. כאשר צד נמנע מהצגת ראיה רלבנטית יש להסיק מכך כי אילו הוצגו המסמכים הס היו פועלים לרעת אותו צד, דהיינו לרעת העוררת וארגומטק.

חברת ארגומטק אינה רשומה כמחציקה בנכס, היא דייר משנה והעוררת הרוויחה מדמל?

השכירות ששילמה ארגומטק. לכן בתלק שבו שכנה העוררת יש לראות ניהול עסק להשכרת נכסים.

.12

ארגומטק עוסקת ברכישת שטתי פרסום ברשת האינטרנט, ולצורך כך היא פיתחה ממשק מתותכס שמאתר שטחי פרטום המפורסמיס באמצעות מכרו.

ממשק זה פותת זה מכבר והוא פעיל משנת 2011, ומשווק הלכה למעשה ללקוחות פוטנציאליים.

ארגומטק אנח מפתחת תוכנות, אלא פיתחה תוכנות בעבר.

מהמסמכים שהוגשו ע"י ארגומטק הושמטו עמודים שהיו יכולים ללמד על מקור ההכנטות שלה, ולא הוכח שהיום עיקר עיסוקה הוא פיתוח תוכנות, ולא אספקת שירותל מטחר בשטתל פרסום.

לא ניתן להפריד בין פעילות ארגומטק בארצ, לבין פעילותה בחוייל. מדובר בשתי חברות העוסקות בפעילות אחת ובמהות אחת.

דיוו ומסקנות

טענת המשיב על כי העוררת ניהלה בנכס עסק להשכרת נכסים, הועלתה רק בשלב הסיכומים, ולכן יש לראותה כהרתבת חצית אסורה, ואנו מורים על מתיקתה.

סעיף 3.3.3. לצו הארנונה קובע: ייבתי תוכנה שעיסוקס העיקרי הוא ייצור תוכנה,

יתוייבו ב.... ₪ למייר לשנה בכל האצוריםיי.

המבתניס לסיווגו של נכס כבית תוכנה, נדונו בהרחבה בפסהייד עמיינ (ת/א יפו)

0 ווב סנס בע"מ, נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא יפו.

ביחמייש קבע כי לצורך סיווג נכס ייכבית תוכנהיי נדרש כי תתקיים בו פעילות ייצורית של *יצור ייתוכנחיי, וכי הסעיף הנייל בצו הארנונה כולל שלושה מונחי מפתת: ייבעיקריי *יללצוריי וייתוכנהיי.

נקבע כי חמונת *'בעיקריי מכוון הן למבחן הכמות: גודלו של השטח בו מתבצעת הפעילות לעומת גודלס של שטחיט המשמשיסם לפעילות אחרת, והן למבחן המהותי: האם הפעילות הייצורית חיא החלק העיקרי של הפעילות המבוצעת בנכס, והדרישות מצטברות.

באשר למבחן המהותי, קובע ביחמייש כי המבתנים המשמשים לבחינת השאלה מה?

ייפעילות ייצוריתיי לצורך הסיווג של ייבתי מלאכה ותעשיהיי, הס המבחנים המשמשים גס לבתינת השאלה מהי ייפעילות ליצוריתיי לצורך הסיווג של ייבתי תוכנה'י בצו הארנונה של עיריית תייא.

בעניין אה מפנה ביהמייש גם לפסהייד בעניין עמיינ 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסיים בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיךלית ת'יא יפו.

ביחמייש סוקר את מבחני הפסיקה לצורך סיווג ייבתי מלאכה ותעשיהיי וקובע: ייהמדובר בחמישה מבחנים, המהווים אינדיקציה לפעילות ייצורית המבוצעת בנכסים - מבחן יייבירתו של יש מוחשי מיש מוחשי אהריי, מבתן ייטיבו של ההליך העסקייי, מבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, מבחן ייהשבתת הנכסיי ומבחן ייעל דרך ההנגדה'י.

על הלכה וו תצר ביהמייש גם בעתיימ (תייא יפו) 239/108 טרווליסט בע"מ נ. מנהל

הארנונה בעיריית תיא יפו.

בפסהייד מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ. טאי מידל איסט בע"מ עמיינ (תייא) 147/03

נקבע:

ייכתיבת תוכנה, פיתוחה והפיכתה לכלל למוצר מוגמר שלקוחות עושים בו שימוש שעיקרו עסקי, הוא בבהינת דבר מוחשי חדש גס אס בסופו של יום הוא מותאם ללקוחות ספציפליםי.

חברת דואט מדיה בע"מ

הלכה היא כי בערעורי מס הנישום הוא בגדר המוציא מתברו ולכן נטל הראיה

מוטל עליו. הלכה או חלה גם בענייני ארנונה. ראה בעניין וה בין הלתר:

עמיינ (תייא יפו) 143/02 יעד פרזול (1984) בע"מ נ מנהל הארנונה שליד עיריית תיא ;

עייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ. עיריית פתח תקוה;

עמיינ (ת'יא) 269/04 אלי רוני בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית ראשלייצ;

2) | באשר למבתן הכמותי הוכיחה העוררת כי חלקו הארי של הנכס (כ- 80%) משמש

את אנשי התוכנה של החברה, וכי חלקם של אנשי התוכנה והפיתות, מכלל עובדי העוררת מהווה כ- 85% מכלל העובדים.

(₪ לא כך באשר למבחן המהותי. אנו סבורים כי טענות העוררת על שבתקופה נשוא הערר עיקר פעילותה היתה פעילות של ייצור תוכנה, לא הוכחו בפנינו.

מדויית רווח והפסד לשנת 2011 שצורף ע"י העוררת אנו למדים כי לתברה הוצאות מחקר ופיתות רבות והוצי נוספות, הכוללות בין החיתר הוצי שיווק לא מבוטלות. אמנם, בהליך ההוכחות שהתקיים, הצהיר מר רמי קסטרשטיין כי טרם החלו פעולות שיווקיות מכיוון שעדיין אין מוצר מוגמר, אולם הצהרה זו אינה עולה בקנה אחד עם תוצאות דויית רוות והפסד לשנת 2011. לפי דו"ח זה היו לעוררת בשנה וו הוצאות שיווק בסך 2,042,000 ₪.

יתר על כן, העוררת בחרה שלא להמציא את הדוייח הכספי בשלמותו והחסירה את הדוייח על השינויים בהון העצמי ואת הביאורים לדוייח הכספי, הכוללים הבהרות לגבי קשרי התברה עס חברת הבת שמיקומה בארתייב.

(3 ההלכה החלה על המנעות צד מלהביא ראיות נקבעה על ידי בית המשפט העליון בשורה של פסקי-דין. בין היתר בע.א. 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בעמי מ

טלקראר חברה בע"מ פדייי (4) 595 בע"מ 602:

יי...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בתזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית

שהיא בחישג ידו ואין לו לכך הסבר טביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו".

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון גס בע.א. 27/91 קבלו ני שמעון, עבודות

מתכת בע"מ ואחי פדייי מייט (1) 650 בע"מ 457:

ייהימנעות מלהביא ראיה מצויח ורלבנטית תוביל את בית המשפט למסקנה, שאילו הובאה היא הליתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה.... כלל זה הינו יפה הן במשפטים פליליים והן במשפטים האצרחייס - ראה יי קדמי, על הראיות (דלונון, תשנ"א)( 917-922 יי,

ייכלל ּה מקובל

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]