החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 3 למרץ 2016

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך | : כא באדר-א תשעו

1.26

מספר ערר: | 10:37 / 140013537

מספר ועדה: | 11323

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העוררים: כהן זאב,כהן שושנה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה בערר

הערר מיותר במובן זה שכפי שהושב ע"י המשיב בתשובה להשגה והן ע"י בא כוחו בדיון, ניתן לנכס פטור מארנונה בין מועד מתן טופס 4 ועד ליום השכרת הדירה.

באשר לשטח המשותף השווה לכלל הדיירים של 4.30 מ"ר ליחידת דיור, הערר על שיטת החישוב לא נמצא בסמכותנו ואנו איננו מחווים בעניין זה דעה.

לסיכום, הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.03.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועד ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו ד חאר: עו"ד ריחאן סעיד * רו"ח אלרון יצחק

ם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כא באדר-א תשעו

2.1.6

מספר ערר: | 12:17 / 140013571

מספר ועדה: | 11323

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העוררת: יתום מיכל

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

עובדות הערר שלפנינו אינן שנויות במחלוקת והן מפורטות בפרוטוקול ובכתבי הטענות.

הבקשה שמונחת לפנינו היא לשנות בדיעבד את שם המחזיק הנכון בנכס, לטענת העוררת, משמה לשמה של פולשת, שפונתה ושכמובן אינה נוכחת לפנינו.

הבקשה מעוררת קשיים רבים שלא מצאנו מקום לפרטן כאן.

המשיב העלה טענה מקדמית על כך שההשגה והערר הוגשו באיחור. ההליכים בתיק זה החלו באמצע שנת 2015 והעובדות נשוא הערר התגבשו זמן רב לפני כן. טענה מקדמית נוספת היא טענה של חוסר סמכות בקשר עם חילופי המחזיקים לרבות שעה "שהמחזיק" הנכנס הוא פולש.

לטענת המשיב מדובר כאן בסכסוך בין מחזיקים, הגם שהוא אינו סכסוך אופייני.

מאחר והגכס פונה ללא הליך משפטי, אין בידנו מסמך שמחייב את הפולש מבחינה עובדתית או משפטית שניתן לבסס עליו תיקון של הרישום בעירייה. לפיכך, מבלי לקבוע כל עמדה ביחס למחלוקת עצמה מצאנו כי עלינו לדחות את הערר על הסף עקב האיחור בהגשת ההשגה והערר ועקב חוסר סמכות. נציין, כי ככל שמדובר בסכסוך אזרחי בין מחזיקים על החובה לשלם ארנונה, על העוררת לפנות אל ביהמ"ש האזרחי המוסמך ולא לועדה זו, שסמכויותיה מוגבלות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.03.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי די ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה ₪ האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"דגרא אהו

חבו: עד ריחאן סעיד

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כא באדר-א תשעו

מספר ערר: | 13:43 / 140012788

מספר ועדה: | 11328

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: ראיית הנולד בע"מ ח

-ג1 ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

ביום 20/10/15 החליטה הוועדה במותב בראשות עו"ד ש. ארליך בתום דיון מקדמי שגם אליו לא הייתה התייצבות מטעם העוררת כי "אם לא תתייצב העוררת לדיון מקדמי נוסף יימחק הערר".

בהמשך להחלטה זו ולנוכח אי התייצבות העוררת ומי מטעמה ובחלוף 3 שעות החלטנו למחוק את הערר.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 01.03.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ח אלרון יצחק

יו"ר: עו"ד גרא אהו חבר: 29 ריהאן סעיד

וקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כב באדר-א תשעו

0006(

מספר ערר: | 08:29/ 140012711

מספר ועדה: | 11324

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: וייצמ] משה

-נ ג ד-

צד ג': פירר הנהלת רכוש בע"מ - ניסים פטל

לוינשטיין נכסים בתחנה בע"מ

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כמפורט בפרוטוקול הדיון, לפיה העורר יחוייב החל מיום 5 בגין שטח של 93 מ"ר ויתרת השטח בגינו חוייב העורר החל מהמועד האמור, יוסב ע"ש הבעלים ויחוייב בהתאם להסכמה בין הבעלים לעירייה כפי שנטען בדיון.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 02.03.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. /

יו"ר: 0 מיר חבר: דר' \יך 6 יו, רו"ח

שם הקלדנית: ענתלוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כב באדר-א תשעו

מספר ערר: | 12:25 / 140013591

מספר ועדה: | 11324

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העוררים: דוויט אברהם, דמסה אלמז מזל, קהילת בית הדור ירושלים עמותה -נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה שהושגה בין הצדדים לפיה ינתן פטור נכס לא ראוי לשימוש מיום

5 ועד ליום 31.12.15 בגין הנכס בו חוייבה העוררת בשטח של 72 מ"ר.

הצדדים יפעלו על פי ההסכמות ביניהם.

גיתן והודע בנוכחות הצדדים היום 02.03.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ 0

יו"ר: עו"ד יאמי חבר: דר' לך זיו, רו"ח

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפז

תאריך : | כב באדר-א תשעו

מספר ערר: | 13:09 / 140014247

מספר ועדה: | 11324

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: ג'רמון יאיר

-נ ג דד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לבקשת העורר הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 02.03.2016.

יו"ר: עו"ד לוי - חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

3 פני ועדת הערר לקביעת ארנונה פלפית ערף 160012355

שליך ע9%ף | תל אבים | = 325

העוררת: .א 0+ פוסט פרק שן בע'/ם

= 3 ג % =

המשיב: מנהל הארנונת של עלףיית תל אביב יפו

ענלינו של הערר הלנו נכס המותוק על ידי העוררת חמצו? ברת' איסרליש 22 תיא (להלן: "023 "),

תמציה: עוני תעוררתת

₪5

השימוש בנכס הינו לחדרי עריכה באמצעות מכונות ומכשירים המיועדים לצרכי עריכת -

מהשבי עריכה מקצועלים, ציוד עריכה ותוכנות עריכה, מהמקצועייס ביותר.

חומרל הגלם מגיעים לנכס אתר איסופם מהוצ לנכס או מצילומי ההוצ, ובמקום מבוצעת עריכת עד שלב יצירת הסרט. בסופו של יום חומר גלס של שעות רבות הופך להיות סרט/סרטון קצר.

לקוחות העוררת הינם חברות עסקיות ישראליות, משרדי פרסום וכיוצייב.

על פי הפסיקה פעילות של הקלטה ועריכה הינה פעילות ייצורית, אשר אמורה להיות מסווגת

כייתעשייה ומלאכהיי. ראה: עמיינ 27754-05/11 מאיר אשל ג' ועדת ערר על קביעת ארנונת

כלללת -- תל אביב - יפו, מנחל הארנונה של עירלית תל אביב-יפו (להלו: ''ענייך אשלי); עמיינ 1 ל בינגולד גי מנהל הארנונה של עירילת תל אביב-יפו בעמייב 46693-10-13 1% פילמס בע'/מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב, עייש (תייא) %/438 מנהל הארנוגת בעלרלית תא נ' ג,ג אולפני *רושליבו בע'ימ; ערר 140010625 ו- 140009321 בונקר בע'ימ מ מנחל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו; ערר 140009023 ו- 1400010590 אליא . פל. סי ג' מנהל הארנונת של עלריית | תל אבב יפו; ערר 140004301 ורד המרמן אורלי נ' מנהל הארנונה בעירלית תל אבלב-יפו, ערר 140007877 אתל וולטלר נ' מנהל הארנונת בעיריית תל אביב-+םר.

גם על פי ההלכה שנפסקה בעעיימ 2503/13 אללהו זוהר נ' עיריית *רושלים, יש לסווג את פעילות העוררת כמלאכה.

עמייג 63527-09-14 ברודקאסט ידאו ש.ב בע''/מ ג' מנתל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסם בנבו) (להלן ''עניין ברודקאסטיי), הינו בכל הכבוד שגוי וסותר פסיקות אחרות. מה גס שאינו חלוט, ועניינו תלוי ועומד להכרעה בפנל בית המשפט העליון.

מבלי לגרוע מהאמור, עניינה של העוררת שונה מענלין ברודקאסט. בעוד בעניין ברודקאסט משווה בית המשפט את ברודקאסט לאומן, בעל תזון עצמאל ולכולת יצירח אינסופית, שאף מקבל פרס עבור עבודתו, הרי לא כך במקרה של העוררת, המקבלת תוצרל עבודה, מוסיפה להם אפקטים , סאונד, אנימציה, תלת מימד, קריינות ועורכת אותם. מדובר בפעולה טכנית ביותר -

פעולת ילצור פשוטה ע"י עורכים.

בעלי ההצון הס משרד הפרסום והלקוה הסופל. העוררת היא בסהייכ הוליה בשרשרת ובתהליך *יצור הסרט.

בין אם מוסיפים ובין אם לא מוסיפים דמיון ורעיונות ליצירה, אין הדבר מעלה או מוריד, והדבר אינו פוגע בערך של הפעללות הייצורית, שהרל גם נגר וגם מ* שמרכיב רכב אספנות מיוחד *כוליס להיות בעלי הזון ולצירתיות, אך אין לוּח קשר עובדתי לייצוריות כשלעצמת.

בהגדרת המילה מלאכה במילון אבן שושן מווכר המושג אומנות, ולפיכך אומנות כשלעצמה אינה פוגמת בהגדרת הפעילות כמלאכה ותעשיה, שהרי אומן חוא בעל מלאכתח - זה המביא את אומנותו לכדי ביצוע באמצעות חמלאכה.

9. בדוח הביקורת מטעם המשיב, אין ולא כלום בהיבט הממצאים שנמצאו. בייטופס ממוחשב

ביקורת חוצ'יי שצורף לדוייח נכתב כל: *יבביקורת שנערכח במקום נראו עמדות מחשב, דיסקים קשיהים, מלקסר סאונד, טייפ הקלטת."

כן נכתב בדוייח, כי. '/ ל4ב4? 33 (נציג העוררת -- הח'ימ) חב' בי. אן. ש* היא חברתת הפקה ותוכן הממחה בהפקת פרסומות, סרטוני תדממית וצילום סרטים, באשר הפעילות המתבצעתת בנבסי הינה עריבת סרטיים (תמונה + סאונד), קריימות, עיבוד תמונת, הדמיות וכר'.. אופי העבודה:

קבלת הומרים לא ערוכלם מלקוהות... וערלבתם עד לשפב חסופל...5,

הנה כי כן לא מדובר בסרטון וידאו גמור או מוצר מוגמר המגיע מהלקות, כל אם פעללות עריכה פר-סה, וצאת מפי חמשיב עצמו.

0. מתשובות החוקר מטעם המשיב לשאלות בייכ העוררת עולה, כי החוקר עצמו אינו יודע,

להתייהס לנושאים שהתבקש לבדוק בדוי/ה, ומעיד בעצמו כי לפי עדות נציג העוררת, שהוא מסתמך עליה, המקום בעצם משמש לערלכה,.

1. לנוכח האמור המשי 5ב אינו יכול להסתמך על דו'יח הביקורת על מנת לקבוע כי אין בנכס פעילות

תעשליתית או יצרנית.

2. לעומת העדות מטעם המשיב, תשובות בעלי העוררת המבחינות בין הפעילות המתבצעת מהוצ

לנכס, לבין פעולות העריכה הספציפיות המתקיימות בנכס, מוכיחות את טענות העוררת.

3. העוררת עומדת בכל המבחנים שנקבעו בפסיקה לפעילות ייצורית (מה גם שדי בעמידה במבחן

אחד), כמפורט להלן:

1. ילצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשלי אחריי- העוררת מייצרת יש מוחשי חדש בפעולות

העריכת והצילום: חומרי גלם מובאים לנכס, צילומים מתבצעים מחו> לנכס ועל אלה

נוספת עריכה בנכס - תהליך מטאמורפוזה של יש אחד ליש האחר.

2. יהיקף השימוש במוצריי - העוררת מייצרת. מוצר עבור חברות היצוניות. לת,

המשתמשות במוצר להפצה המונית של תכנים באמצעות סרטלם.

3. להשבהה כלכליתיי- להווי לדוע שחומרי הגלט מחירס נמוך משמעותלת ממחיר המוצר

הסופל, וזו אכן ההשבחה הכלכלית. לא למותר לציין, כל אס לא הייתה השבהה הרי שלא היה משולם כסף רב כייכ בעבור המוצר החדש שיוצר ע"י העוררת.

4. בבחן ''ההנגדתיי- כמוכה, איין ספק שמרכו הכובד של הפעילות/השימוש הוא בעריכה,

הא ותו לא.

3 תמצית טיעופי המשיב

41 לאחר בחינת הפעילות המתבצעתת בנכס, עמדת המשיב היא כי העוררת מנהלת עסק למתן שירות? צילום, הקלטה ועריכה.

נש

מכלל הראות עולה התמונה העובדתית הבאה: הפעילות הינה תחום ההפקה, הצילומים ועריכת סרטים ופרסומות. העוררת נכנסת לפעולה בשלב הרעלון. העד מטעם העוררת העלר כי "אנחנו מקבלים ממשרד פרסום בריף, אנחנו צריכים לתת לכך ביטול מוואלי... אנחנר מקבלים מגוון של הומרים או שאנתנו מליצרים אותם ממש מאפס, למשל חדמויות תלת מלמד... אנהנו גם מצלמים. אס אנחנו מצלמים אנתנו לעיתים מתקשרים עם הברה שמלהקת, ה*א 3 שמפנה את השחקנים וב*חד עם הלקוה אנחנו בוחרים את השתקממם".

פסייד וד פילמס אינו רלוונטי לענייננו, שכן בעניין דד פילמס הפעילות היתה עריכה בלבד, ואילו במקרה דנא אין מדובר בנכס בו עוסקים בעריכה בלבד, שכן עולה מהראיות כי מדובר בהפקה, אנימציה, הקלטה וכוי.

יפים לענייננו דווקא דברי ועדת הערר בעניין אורון הפקות בע'ימ, ודברי בית המשפטי בעמייג 0 אלל אל יפוינט בע'ימ ג' מנחל הארנונה תק-מח 1(2012), 14143 (2012) (להלן:

''ענללן אלל אל וולפוינטיי) ובעניין ברודקאסט.

חלוף העיתיטו, 'ימהפיכת המחשוב והצללום הדיגלטלייי שהתרחשה בשנים האחרונות שינו לבלי הכר את מרכז הכובד של הפעילות. השינוי המהותל באופי הפעילות בנכטים מסוג וח ובהיקפס, לרבות מספר העובדים והמכונות, הנובע מיימהפיכת המתשוביי, משמעו כי עסקים שבעבר הליתה אולי הצדקה להעניק להם את הטיווג המוול של יימפעל תעשיהיי, אינם רשאיט עוד להיכנס לגדר סלווג וה, שכן תכלית החקיקה שהקנתה להט את ההקלה, אינה מתקיימת עוד.

תימוכין לכך ניתן למצוא בתוספת עסקים מסוג ייבתי תוכנהיי לתוך הגדרת י'תעשייהיי בתקנות ההסדרים (עמיינ 257/06 מצהל הארנונה בעת''א 3' מילים שירותי כתיבה ותרגום בע''מ (פורסם בנבו).

לקביעת קטגוריית חיוב של ימפעלי תעשליה' אשר מופיעה בתקנות ההסדרים תכלית ברורה של הקלה עס ענף התעשליה. אין תכליתה ריקון מתוכן של הוראת החיוב הכללית המופיעה בצו הארנונה של העלרליה לסלווגם של עסקים בתתומה.

עייא 1960/90 פקייד חשוממה תא 5 נגד הב' רעיונות בעי/מ, פייד מה(1) 200 (להלן: ''פטייד רעלומות'), מהווה עוגן משפטי מבחינת אמות המידה שנקבעו בו לבתלנת סלווג עסק כיימפעל תעשייה'י גס בדיני הארנונה.

הפעילות בנכס אינה מק*ימת את המבתנלס שבפטייד רעיונות :

1. מבתו "יש מותשי חדשיי - אין המדובר ב'הפיכת חומר גלס למוצרי - חשוות: עייא

5 פסקיד שומה *רושלים ג' חברת מיקוב שירות* מחשב *רושלים (1979) בע"מ, פיד מב (4) 162.

2. מבתו "היקף השימוש במוצר המוגמריי - ייצור מוצר למזמין ספציפי, כאשר המוצר

המוגמר משרת אותו לפי דרישותיו איגו מהווח תעשליה.

במקרה שלפנינו מדובר במתן שלרות ללקוח ספציפי, שחינו שותף מלא להליך העבודה.

העד מטעם העוררת העיד כי ג בתוך שלבי העבודה וגם בטלומה הסרט עובר לאישור הלקוח. אין לומר כל יצור הסרט, שנעשת כאמוך לבקשת המזמין הספציפי הופך אותו לתעשייה. סרטון איננו מוצר (בוודאי לא סדרת') שייצורכיםיי אותו. מ* שעוסק בעריכה ובהפקה של הקבצים הדיגיטליים המצולמים נותן שירות למזמין. הלקוה הוא ות שמקרין את הסרט, ולמעשה עיקר השימוש בסרט נעשה על ידי לקות אחד בלבד -

המפיק.

43 מבתר "ההנגדתי' - מרכז הכובד של הפעילות בנכס נמשך *ותר למגזר השירותים מאשר למגור התעשייה והמלאכה, ואינו עונה על המבתניט של ייפעילות *יצורית''.

רק למען הוחירות ואולי למעלה מן הצורך *ובהר כי הפעילות בנכס אינה עונה על המבתניס החדשיט לסיווג שית מלאכחי שקבע בית המשפט העליון בבריימו 4021/09 מנחל הארנוגה בעיריית ע'/א נ' מלשל מלסילה בע"מ תק-על 4(2010), 2821: מבתן ההגדרה המללונית, מבתן התכלית הסוציאלית ו-מבחן האחידות הפרשנלת ; ובצד אלו מבהן השכל הישר.

דיון והכרעת

468

לאתר ששמענו את הצדדים, עלינן בסיכומים שתוגשו על ידם, כמו גס בשלל האסמכתאות אליחן הופנינו, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להידחות.

המחלוקת בין הצדדים, נסבה סביב השאלה האם הפעילות שהתבצעה בנכס חינה פעילות על פיה יש לסווג את הנכס תחת סיווג יימלאכה ותעשייהיי כטענת העוררת, או פעילות אותה יש לסווג תחת סלווג יישירותיטיי, כטענת המשיב.

בפסייד רעיונות קבע בית המשפט העליון ארבעה מבחנים לשם הכרעה בסוגיה מתל שימוש

בנכס עולה כדי תעשייה:

מבחן לצירת יש מוחשל אחד מיש מוחשלי אחר; היקף השימוש במוצר המוגמר; מבחן השבהת הנכסים ומבחן ההנגדה -- מרכו הפעילות.

גס בהתהשב בפרשנותס העדכנית של המבתנים האמורים בפסיקה, אנו סבורים, כי הפעללות

בנכס אינח עונה לאלצה מהמבתניס האמורים:

1. מבחו לצירת יש מוחשל אחד מיש מוחשל אתב -

1. פעילות העוררת, כמתואר על ידה, הינה כוו אשר בסופה נמסרים ללקוח,

סרטים וסרטוניס.

2. כפי שהוכח בפנינו, הפעילות בנכס כוללת פעילות עריכה - פוסט פרודקשיין,

של צילומים והקלטות שבוצעו על ידי אתרים, אך גם שירותים נוספים אתרים.

3. כספי שהעיד העד מטעם העוררת: "אנחגו מקבלים ממשר 4 פרסום בריף,

אנחנו צריפים לתת לכך ביטוי ולזואלל... אנחנו מקבלים מגוון של חומרים או שאנחגו מ*לצרלם אותם ממש מאפס, למשל הדמולות תלת מלמל... אנחגו ג מצלמלס. אם אנחנו מצלמיט אנחנו לעיתים מתקשרים עם חברה שמלתקת, היא ו שמפנה את השהקנמים וב'הד עם הלקוה אנהנו בוחרים את השחקנים"י.

64. לאתר שבחנו את טיבה של הפעילות, הגענו לכלל דעה כי אין מדובר ביצירת

יש מוחשי חדש.

5. אנו סבורים, כי בין אס מדובר בעריכת חומר שצולס והוקלט על ידי אחר,

ובין אם מדובר בתומר שצולם והוקלט על ?די העוררת, ושהעוררת שותפה לו בשלב הרעיונות, לא ניתן לקבוע כי מדובר ביצירת יש מוחשי חדש, אלא כל עסקינן במתן שירותיט, במסגרתם בין היתר, חומר הגלם לאהר שצולס והוקלט, לעתים על *די העוררת עצמה, מקבל בנכס מגוון שירותים לצורך השלמת תהליך יצירת הסרט או הסרטון.

6. גס על פי הפסיקה, הפעילות שבוצעה על ידי העוררת בנכס, אינה פעילות

לצרנית בבחינת הפיכת חומרי גלס למוצריס שנועדו לציבור הרתב.

7. בענילין איל אל וולופולנט הנוכר לעיל, דן בית המשפט בסוגלה דומח לענייננו,

בחן את סיווגה של פעילות של יצירת סרטי הדמיה בטכנולוגיה של אנימציה

ממוחשבת, וקבע כדלקמן:

''המערערת, באמור, עוסקת ביצירת טרטי הדמיה בטכנולוניה של אנימוציה ממוחשבת לפרויקטים בתחום הנדלץץ. מבחינה זו אלני רואת פיצד ניתן, עפ''י חפרשנות המשפטית שניתנה ע''י ביהמייש העליון, לראות בשימוש שעושה המערערת בנבט בשימוש 'לתעשילייה' או 'לבית מלאפת', עפ''י הגדרתם בפסיקה המחליבת ביום. כלי העבודה של המערערת הט מחשבים, מצלמות ומערבת עריבה קולנועית, ולא נראה לל בי בהיבט זה קיים הבדל בין הפעילות המתבצעת על ידה לבין זו של מהלקות קריאייטיב או משרד פרסום אשךף לגפי פעללותם נקבע בפסיקת עניפה כי איגה נבחשבת למלאכה או לתעשלית (ראו: עמ"'ג (ת''א) 202/07 טמלר בהן 1999 בע'ימ ג' מנחל הארנונת תל אביב (מאגל גבו, 202008 עמ (ל-ט) 724/09 ללדור פרסום שלווק פרויקטים ונדליץ בע'ימ ג'

מנחל תארנונה של עיריית *רושלים (מאכר גבו, 2009)] עמ (ת'א)

6156-07-10 באובון בר- ריבגאי בע'ימ ג' עיריית רמת גך (מאגר גבו, 2011)

וכן בר'/ם 7583/11 באומן בר ריבנאל 3 עיריית רמת גך (טרם פורסם, התקבל ביום 22.12.2011))/,

השירות הניתן בנכס, דומח לותר לשירות שניתן על ידי משרד הפקה או משרד פרסום, ולא ניתן לקבוע כי מדובר ביצירת יש מוחשי חדש, אלא כל תומר הגלם לאתר שצולס והוקלט, מקבל בנכס מגוון שירותים לצורך השלמת תהליך יצירת הסרט או הסרטון.

עבודתה של העוררת, כפי שתוארה בפנינו, אזנה שונה באופן מחותי מפעילות במשרדי עורכי דין או ארכיטקטים, שמטרתם הענקת שירות ללקותות העורר.

ראה לענייו גח :

עמייג 302/07 טמיר בהך 9 בע'/מ בגד מוכהל ארמונה תל אבלב (דימים מנהלי 8 (17) 186) (לחלן: *עניין טמויר בהן'"),

לא זו אף זו, על פיי הפסיקה, הלוף העלתים, ''מהפיכת המחשוב והצילוס הדיגיטלליי שהתרחשה בשנים האחרונות שינו לבלי הכר את מרכז הכובד של הפעילות. השינוי המהותי באופי הפעילות בנכסים מסוג זה ובהיקפם, לרבות מספר העובדים והמכונות, הנובע מ'יימהפיכת המהשוביי, משמעו כי עסקים שבעבר חייתה אולי הצדקה להעניק להם את הסיווג המוול של יימפעל תעשלה", אינם רשאים עוד לחיכנס לגדר סיווג אה, שכן תכלית ההקיקה שהקנתה להם את ההקלה, אינה מתקיימת עוד.

תימוכין לגישה גו ניתן למצוא בהוספת עסקים מסוג ייבתי תוכנהיי לתוך הגדרת 'תעשייהיי בתקנות ההסדרים.

ראה לעניין ּח:

עמיינ 257/06 מנהל הארנונה בעת'/א נ' מילים שירותי כתיבה ותרגום בע"מ

(פורסם בנבו) קבעה כבי השופטת קובה:

//בתערת סוגרלים אציין כ בתקנות ההסדרים שהותקנו בשנת 2000 הוסיף מהוקק המשגת, במגמה עדכנית משהו, את בתי התובנה להנדרת תמונה "תעשייה (השוו תקנות ההסדרים במשק המדינה (אלנונת בללית ברשולות המקומלות לשנת 1999), תשנ"ט - 1999). אך למעט שלנול זה מוטיפים בת* תהמשפט לעסוק בשאלת חסלווג ופרשנות המונת //תעשיית'י התתאמתו לפעילות שהמתוקק טרם נתן עלית דעתו, ולצקת תופן ממקרה למקרה בהקשר של מונה זה,

מאחר שבהטלת מס עסקינן, בהירות וודאות צריבות לחיות ג לרגלינו.

לתפן אפוא כל '*לצוריי יש הישאר בהנדרתו הקלאסית, ואם מנקש המהוקק לעדכן את תקנות ההסדרים ברוח העלתים, *עשה כן במפורש.

ד אז באוי לגזור על עצמנו להמעיט בפרשנות יצירתית. גם מטעם זת

ראלתי לקבל אה: הערעוף./

לא למותר לצליו, כל פסייד מילים אושר בבית המשפט העליון בבריימ 8 מלללם שירותל בתיבה ותרגוס בע'עו ג' מבהל הארנונה בעירית תל אביפ, תק-על 1(2009), 4044.

2. מף האמור לעלל עולה, כי כל עוד המהוקק לא התערב ולא תיקן את תקנות

ההסדרים בכל הנוגע לעסקים שבתחום הקדמה הטכנולוגית (למעט, כאמור, בתי תוכנה), לא ניתן להצדיק את מתן ההקלה במס מארנונה לעסקים מסוג עסקה של העוררת.

3, לשם השלמת התמונה נבחיר, כי עמדתנו לא חיתה משתנה, גם לו הלינו מקבלים את טענת העוררת כל כל שנעשה בנכס חוא עריכה. גם פעולת העריכה המבוצעת בנכס, אינה בבחינת 'הפיכת תומר גלס למוצרי, אלא מדובר בסידור ועריכה של צילומים ופסי הקול, בהתאם לדרישותיו של הלקות ובתיאום עמו, שגם בהן אין כדי להפוך את הפעילות בנכס לייצורית.

6 אנו מודעים למהלוקת הפוסקים בענייץ השאלה האם פעילות פוסט פרודקשיין מהווה יצירת יש מוחשי חדש, ובעניין וה דעתנו כדעתו של בית

המשפט הנכבד בעניין ברודקאסט:

"דומה שאין מהלוקת על כך שכלי הקיבול הפיויים בהם נשמר הומר הצילום האמור זהים, וזאת בין שמדובר בחומר הגולמי וביך שמדובר בחומור המעובד. קרי, אין מדובר ב''שינוי מוחשיי/ הנראה לעלך בהפ\, אלא בשינו? התכנים הזדיגיטליים השמורים בלבד. קביעה בי די בבך לענות על המבחן שבפסיקה, משמעה פריצת האפשרות לטעון בי כל עבודת מהשב באשר היא מחווה בעילות ייצורית, באופן המביא את הדברים לבד? אבסורד - כך, לדונמא, מיתן יחיה לטעון כ משרל עורבי דיו אשר המנשה מחדש מסמכים תנשלחים אליו או משרד אדריכלים המתקן תכניות מבצעים 'יפעילות ללצורית'"י.

כן ראה לעניין וה :

עמייג 193/09 הוצאת טפרים עם עובר בעישו גנד עיריית תל אבים, מנהל

הארנונה של עיריית ת'/א, דיניס 2010 (32) 336:

*"יסינון פב *ד; עריבת, הגהה, שלווק וחפצת אלנם י*בלרת זיש מוחש?

בגנבש מלש א5/."

וראה גס:

עייא 798/85 פקי 4 חשומה ירושלים ג' חברת מיקוב שירות+ מהשב לףושלים (1979) בע'/מן פייד בוב (4) 162 (1988) (שם נקבע כי סידור של חומר, שינו מבחינת הצורה אך לא מבתינת המהות איננו בגדר *ש חדשי במחותו. ואשר על כן פעילות כזו איננה פעילות *יצורית.

2. מבהן היקף השימוש במוצר המוגמר

על 35 הפסיקה, פעילות תלהשב <לצורית אם המוצר נועד לשימוש הציבור הרתב, ולא תיתשב כזו אם היא נועדה ללקות שהזמינה.

ראה לעניין מבחן ה את דבריו של בית המשפט העליון בעעיימו 2503/15

אללתו זוהר מ עיריית לרושלים:

יעבט המשמש ל'/תעטשיה", מאופילן, בבלל, בפך שמתקלימת בו פעילות *לצור (ליצור מוצר מחומר גלם), במבנה תעשייתי, באמצעות מבונות ופועל? **צור. ממפעל תעשיה מאופיין גם בבך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פ* ח)מנה של לקוה קצה ספציפי,

לעומת. זאת, הנפסים תמשמשים לענפי ה'שלרותים"" הם נכטים שהפעילות בה מאופיינת, בבלל, במתן שלרות אישי בהתאם לצרכיר של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-5+ בעל מקצוע חופשי (לצווארוך. לבן"), | בגו עורך-דין, רואה-השפון, רופא, וע פיננסי ובד\מנה. "

מהעדויות שנשמעו בפנינו עולה, כי ההומר שהפיקה העוררת נמסר ללקוח, ולא מדובר במוצר שהופץ באופן המוני לקהל הרהב, עובדה המלמדת כל המרכיב. הישירותיי הוא. הדומלננטי בפעילות העוררת, העונה על כל המאפיינים של ''/מתן שירותי אישי בהתאם לצרביו של לקוח קונקרטי, לרוב במבגה משרדים, ועל ידי בעל מקצוע חופש?..-"

עבודתה של המערערת מיועדת ללקות ספציפי, על פי הזמנתו, ובהתאם להגדרתו וצרכיו הספציפיים, לא נועדה לשימוש הציבור הרתב, ואינה מהוות מוצר מדף. האופן בו אותו לקות ספציפי עשה שימוש בעבודתה של העוררת, בין אם לציבור הרתב, ובין אם לשימושו הפרטי, איננה משנה את העובדה שעבודתה של העוררת מלועדת עבורו בלבד.

לפים לעניין זה הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט בעניין ברו"קאסט:

/י... המערערת | מבצעת עבודותיה על פ' הזמנת לקוחות על פי תגלרותיהם וצרכ*הם הספציפיים, ובפז שציינה ועדת הערר בצדק, איך מדובר ב''מוצרל מדף" המלועדים לציבור בלתי מונדר. באופו השימוש של לסוהות המערערת באשר סופק לתם מלצת -- בין הפצה רחבה ש2 התוכן, ובין שימוש אישי בו -- א*ן כדז לשנות את מחות פעילוחת שפ המערערת עצמה"

58 אד

בעניין וח נפנה גם לעניין טמיר כהן, שם נפסק, כל העובדה שייצור חדגם מובא לאישורו של הלקות בטרם הוא מיוצר, מתוקת את המסקנה כי הפעילות במשרד תפרסום איננה פעילות יצרנית.

6. העוררת נותנת שרות למצמין הסרט המעוניין בו, וחוא הגורם שעושה בו את

עיקר השימוש, בי לשימוש עצמי, ובין להפצתו (לצרכיר שלח בערוצי התקשורת השונים.

3. מבתן התועלת הכלכלית

1. פעללות ייצורית היא פעילות המשביחה את הערך הכלכלי של הטובין והחומר

בהם נעשה שלמוש.

2. בעניין אשל, בו נדונה שאלת סלווגו של אולפן הקלטות, קבע בית המשפט כל

לאור ההתפתחות הטכנולוגית, המבחן המרכזל מבין המבחנים הנוּכריס לעיל הינו המבתן הכלכלי.

3. אנו סבורים, כל פעילותה של העוררת אינה :וצרת ערך כלכלי העולה כדי

פעללות *לצורית.

לפים לעניין זה הדברים שקבע בית המשפט בענלין ברודקאסט:

יאשר למבהן ה''פלבלי'י, עיבוד חומר הצילום בידי המערערת יוצר ערך מוסיף ללקוחהותיה, אשר עפורם *ט ליבולת להשתמש בכרסה הערובה ערך בלבלי גבות מאשר לחומר הגלם. טפק רב האם למי שאינו אותו לקות קיים הבדל, לא בל שבן הבדל מהותי, בשוויר של החומר הערוך.

באין 'ערך שוק'י מעיך זת, אלנני סבורה שניתן לראות בכך "פעילות ללצררלת'י.

4. מבתחו ההנגדה או מבחן מרכו הפעילות -

1. גם מבתינת מבחן ההנגדה, מכלול הראות מלמד, כי אין מרכו הכובד של

פעילות העסק ליצורל, כי אם מתן שירותים שונים ללקוחות העורר.

לשם השלמת התמונה, נצילן, כי גם מבחן תכלית חהוק מביאנו למסקנה דומה.

קשח להניח כל מתוקק המשנה, אשר לצר סיווג של יימלאכת ותעשליהיי, ראה לנגד עיניו עסקים כדוגמת הפעללות בנכס מושא הערר.

קשה להלום כי חברה העוסקת בהקלטה וערלכה חינה בגדר /מפעל תעשייתיי. קשה להלום כל ניתן להגמיש את המונח ייתעשייחיי עד כדי כך, ועל כך '*יתכן אפוא בל יצוף/ יש ישאר כהג 4ת1 הקלאסיית'י (כפי שפסקה כבוד השופטת קובו בפסייד מ*לים חמייל).

בעייש 127/95 בוק החברה הישראלית לתקשורת בע'/מן ג' מנחל הארגונה עיריית ת'/א - יפו דינים מחוגּי, כרך כו (0, 684, נקבע כי בהעדר הגדרה ממצה דרך פרשנות נוספת לדיבור ואמפעלי תעשליה'י, הינה, פרשנות בלשון בני האדם. גס דרך פרשנות זו, מביאח אותנו למסקנה זהה.

הנח כל כן, אנו סבורים, כי הפעילות שהתבצעה על ידי העוררת בנכס, דומה *ותר להענקת שירות על *ד* משרד הפקה או משרד פרסום, וכל לא ניתן לקבוע כל מדובר ביצירת יש מוחשל חדש.

111

לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא ניתן להגמיש את המונת תעשייה כך שיתול על הנכס

מושא הערר:

הגם שהעוררת שמה יהבה על הגדרת תעשייה, וטענתה כי השימוש בנכס עולה כדי מלאכה נטענה באופן אגבי, לא נתעלם גס מטענה צו, ונבהיר, כי דעתנו חיא, כפי שיפורט לחלן, שחשימוש בנכס אינו עולה גם כדי מלאכה.

1 בית המשפט העליון בבריימ 4021/09 מנחל הארנונה של עיריית תל אביב ג' חברת מישל

מרשליה בע'/מ, תק-על 4(2010), 2821 (2010) (להלן: 'עניין מישל מףטליה'), קבע שלושה מבחנים לצורך זיחוי ייבתי מלאכהיי לעניין צו הארנונה: מבתן הפירוש חמילוני, מבחן תכלית החוק ומבחן אחידות הפרשנות, שאינו רלוונטי לענייננו.

.4. מבחן חפירוש המללוני

1. כבי חשופט רובינשטיין בעניין מישל מרטליה, קבע כהאי לישנא:

'/מילון אבן שושן מגדיר בית מלאכה "מקום שעונדיס שם במקצוע מסוים בעיקר בעבודת ידיי (להבדיל מן /צית הרושת' שעובדים בו בעיקור במכונות)

בקן נגרלה, מסגריה, סנדלרלה'' (מלון אבן שושן מהדש ומעדכן לשנות האלפיים (2007)); וממשיך המללון ומגדיר: '"בעל מלאכה - אמן, עוסק בעבודת *דילם במקצוע מטוים, בגון נגר, מסגר, חרט, ספר זהו המשקל הלשוני הלדוע כמשקל בעלי המלאבה או המקצועיי

2. מרכצ הכובד של הגדרה זו הוא במונת יעבודת *דליסיי או ייעבודת כפייסיי. מונח זה

המגלס בחובו עבודה בעלת מאפיינים פיזיים מובהקים נוסף על השימוש בידיים.

3. אלמנט העבודה הפיוּית חינו נדבך מרכזי בתגדרה, מאתר ואין כמעט מקצוע שבו לא

נדרש העוסק לשימוש בידיו במהלך עבודתו.

4. כך למשל ברי כל הגם שעוייד מקליד באמצעות ידיו, חרי עבודה גו איננה בגדר י*מלאכת

כפליםיי, ומשרד עו"ד אינו בית מלאכח.

5. אנו סבורים כי עריכה אלנה בגדר עבודה פיוית, ומכאן שאינה עבודת כפיים, ממש כשם

שהקלדה במקלדת אינה עבודת כפיים. מדובר אמנם בשימוש בידיים, אך לא בהקשר בו עוסקת ההגדרה המללונית של המללה 'ימלאכהיי.

6. בענילן %ח נפנה את שימת הלב לכך, שגם בית המשפט העליון בחלכת מישל מרסליה,

סבר כי גם המספרות המודרנות התרחהקו מבית המלאכה הקלאסי כהגדרתו החמללונית.

2. מבהתן תכלית ההוק

1. בתתייחס לתכלית התוק, קבע בלחמייש העליון בהלכות מישל מרסייה כהאי לישנא:

*לתבן, 5 בבסיס ההקלה בארנונה לה זוכים בי מלאפה טמון - בממידה רבה -

לסו סוציאלי. באופן מסורתי מתה הרוחים שסיפקו בתי המלאכה לבעליהם ה*ה נמוך. בתי המלאכה היו מקומות פשוטים ונעדרי תהכום טבנולוני (מה

שמפנים בימלנו [206 קלס 1), שהיקף הכנסותיהם היה נמוך. בעליהט התפרנסו, בדרך כלל לא ברווה 5ב, מלעלע בפיהם. יחד עם זאוע, סיפקו שירות חוני לציבור, שתרי כל אדם זקוק היה מעת לעת לתספורת, לתפירה או להטלאת בנדיו או לתיקון נעליו ולעתים לפפירתן. משפך, מהטעם הטוציאלי של שיוכם המטורתי של בעלי המלאכה והרצון לאפשר להם להמשלך ולתתפרנס, *חד עם ההבנה 35 חם מספקים שירות חוני לציבור, שרצוי שלה*ה נגיש ומצול גם בשפונות מגול*ם - ניתנה ההקלה בתשלום תארנונת. "

2. כעולה מהלכת מישל מרסליה, שני עקרונות עומדים ביסוד תכלית ההקלה בארנונה

לבתי מלאכה: היסוד הסוציאלי (חיינו, עידוד פעילותם של בתל מלאכה פשוטים

המתפרנסיס בדוחק מיגע כפיים), וחלוניות השירות המטופק על ידם.

3. באשר לסוגיה הסוציאלית : לא נטען ע"י העוררת כי חיקף הכנסותיה נמוך, ואף לא

הוצגו נתונים באשר להלקף הכנסותיה, ואין סיבה לסבור כל עסקה של העוררת מספק לבעליה רווחים נמוכים. מכל מקום, ברי כי אין מדובר בבית מלאכה קלאטי שבעליו מתפרנסיס בדוחק מיגע כפיהם.

4. באשר לחיוניות חשירותת: דומה כל לא יכול להיות הולק, כי אין עשקינן בשלרות תלונל.

5. ולודגש, גם לגבי מספרות התלבטו שופטי בית המשפט העליון בטרם הכריעו כי ניתן

לסווגן כייבית מלאכהי"י.

כבי חשופט רובינשטיין קבע בהלכת מישל מרטייה, כל סיוג יישירותיסיי היא מתאים

לותר למספרות, אך בהעדר סיווג כזח, הרל:

ייככל שהלשון והתכלית של סיווג ספציפי מאפשרת זאת, עדיפה בעימי הברעה

פרשנית המביאה את הנכס בגזירו של הספציפי - הכל, בבפוף, לבללי הפרשנות המקובלת ולשיקולי השבל חישר".

כבי השופטת נאור קבעה:

ספ שייך אומנם למשקל הלטוני הייוע במשקל בעלי מלאבה (ראו פסקה בי לפטסק דינו של הברל). אולם קשה לראות "מספרת'י ב"בית מלאבת" ובפרט ב'/בלת מלאפה לילצ\ר"'.

ואילו כבי השופט ג/ובראן קבע:

'יסופו של *ום, פרשנות מעין זר שהציע חברז אכן מעוררת אי מוחות מסוימת, הגדרתנה של מטפרה, ג במובנה הקלאס? והצנוע ב'/בית מלאכת", ובל שמן '/פית מלאכה לליצור' -- אינתה מילדית וא*נט\וא+טיבית",

133

6. לפים לענלינו דבריה של כבי השופטת שטופמן בעניין איי אל וויופוינט:

נכון הדבר כי בפסק דין מישל מרסייה ציין בית המשפט העליון כי בהיעדר קטגורית 'שירותים' בצו הארנונה של העירייה עדיף שלא לסווג מספרה בסיווג השיורי /בניין שאינו משמש למגורים' אלא בסיווג ספציפי /בית מלאכה' שבן פעילותה קרובה יותר במהותה לבית מלאבה. כמו כן יתכן כי לו היה קיים בצו הארנונה של עיריית ת''א סיווג 'שירותים' היה מטווג נכס המערערת תחת סיווג ספציפי זה. יחד עם זאת, בבחינת הרצף שבין סיווג 'בית מלאכה' לבין הסיווג /בניינים שאינם משמשים למגורים', סבורה אני כי פעילות המערערת אינה קדובה במהותה לבית מלאכה במובנו הקלאסי, במובחן ממספרה, ולא ניתן לדעתי להגמיש, לרמה מלאכותית, את הגדרת /בית מלאכה' כך שתכלול גם את הנכס של המערערת. "

לאור האמור לעיל, ובהתאם להגדרות בית המשפט העליון בעניין אליהו זוהר למונחים ייתעשיהיי, ימלאכחיי ויישירותיםיי (בהקשר לצו הארנונה של עירית ירושלים), אנו סבורים, כי פעילות העוררת הינה בבתינת מתן שירותים, העונה על המאפיינים הנוכריס בעניין אליהו אוהר של יי... מתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משודים, ועל ידי בעל מקצוע חופשל...".

לשם השלמת חתמונת נפנה להחלטות שניתנו על ידי ועדות הערר השונות, המתאימות לענייננו.

כך החלטת ועדת ערר בעניין אורון הפקות בעי/מ, שם נקבע כהאי לישנא:

העוררת ''מרכיבה'' מצילומים שונים שלא מתבצעים בנכס, סרט ועורכת אותו, בצירוף כיתוב, מוזיקה ואפקטים, אולם אין מדובר ביש מוחשי חדש אלא ביש מוחשי קיים בתוספות שונות... בבחינת ליבת הפעילות וליבת הפעילות הייצורית אל מול פעילות של מתן שירותים, סבורים אנו כי מדובר במתן שירותים ולא בפעילות ייצורית בבית מלאבת ותעשליה'' (הדגשות אינו במקור).

כן ראה ההלטת ועדת ערר בעניין גראויטי ויז'ואל אפקטים אנד דיזיין בע"מ, שעסק בנכט בו

מתבצעת פעילות של הפקת ועריכת סרטים ופרסומות, ובו נקבע:

ילא ניתן לראות בפעילות בנכס נשוא הערר שבפנינו ככזו אשר מתבצעת במפעלי תעשיה ואף לא בבתי מלאכה לסוגיהם, אשר כרוכה ומאופיינת על פי רוב בעבודת כפיים מקצועית. בפי שנקבע בעניין אל וי וויופוינט, גם במקרה זה, אין אנו סבורים בי ניתן על פי הפרשנות שניתנה בעניין מישל מרסייה לראות בשימוש שעושה המערערת בנכסי כשימוש לתעשייה או לבית מלאכה. גם מבחינה תכליתית לא הוכח כי קיימת הצדקת לסווג את הנכס תחת הסיווג מלאכה ותעשיה, באשר אין הבדל של ממש בין פעילות מערערת לבין פעילותם של אדריכלים או מהנדסים ובעלי מקצועות נוספים, שאינה מסווגת בפעילות של בית מלאכה או תעשליה. נציין בי בהיבט הסוציאלי לא חובח בלל בי יש הצדקה להביר בעסק של העוררת בבית מלאבה משיקולים בגון אלת'"י.

5 הערת חברי הועדה עו'יד שירלי קדם ועוייד ורו'/ח אבשלום לוי

הננו מסכימים ומקבלים את ההתלטה לדתות ערר זה. איץ ספק כי מגוון הפעילוץות בנכס מושא ערר זה, יש בהן כדי לאבחן את ענייננו מעניין אד פילמט וכבר בשל כך יש לדחות את הערר.

*חד עם את אנו רואים צורך להעיר ולהביע עמדתנו בכל הקשור לסיווג חדרי עריכה ו/או פוסט פרודקשיין באולפני סרטים וטלוווּיה.

איננו יכול להתעלם מפסק הדין בעניין וד פילמס אשר בנסיבותיו המיוחדות, קיבל את הערעור והנכס סווג כתעשייה לצורך החיוב בארנונה, ועל כך לא הוגשה מטעם חמשיב בקשת ערעור לבית המשפט העליון.

עמדתנו היא כי לא בכל מקרח ולעולם לא תסווג עריכה קולנועית ו/או פוסט פרודקשיקו כתעשייה, ואנו משאירים עניין וה של סיווגם של חדרי עריכה ו/או פוסט פרודקשיין לבתינה פרטנית של כל ערר לגופו ונסיבותיו.

6 אשרעל כן, ולאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר.

7 בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

8 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנחליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההתלטה.

9 בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות חמקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האלנטרנט של המשיב.

0. ניתן בהעדר הצדדים ביום 3.3.16.

/ עש//

לוייר לית ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לול, עו"ד ורויית חברה :;עשירלי קדצה עו"ד

ע\406\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140011120

שליד עיריית | תלאביב | - יפו

העורר: פיינברג אדם דב

- | נגד.-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינו של ערר זה הינו נכס המצוי ברתוב אחד העם 56 בתל אביב, אשר מספרו בספרי העירייה הוא 0 (נ(להלן: '/הנכסי').

תמצית טיעוני העורר

הנכס משמש כסטודיו לתעשיית ייפוסט פרודקשיייי.

הסטודיו משמש ליצירה ועיצוב של אפקטיס חזותיים וקולייס לתעשיית הטלוויויה והפרסום.

הסטודיו מעסיק אמנים בתחום האנימציה והעיצוב, אנימטורים, מעצבים ויצרנים של תוכן חזותי.

עסקינן בפעילות שתכליתה הפקה של סרטוני תדמית ופרסומת, למן השלב הרעיוני ועד לייצור תוצר מוגמר.

העורר הגיש תצהיר מטעמו שלא נסתר. בדיון ההוכתות משך המשיב את התצחיר מטעמו.

בנסיבות אלו על הועדה לקבל את הגרסה העובדתית שנפרסה על ידי העורר.

בתצהירו ובחקירתו הנגדית טען העורר כל 'אין מקרים שבהם אנחנו מבצעים רק הפקה, ולא מבצעים פוסט פרודקשלין'י. עולה אם כן, כי לא יכולה להיות מחלוקת עובדתית, כי השימוש בנכס הוא לפוסט פרודקשיין.

תעשיית הרדיו, הטלוויוּיה, הקולנוע והפוסט פרודקשיין מוגדרת בפסיקת בתי המשפט כפעילות ייצורית ונהנית מסיווג תעשיה ו/או מלאכה.

עפ"י צו הארנונה של עיריית תל אביב נכסים המשמשים לתהליכי יצור (לא בהכרת תהליכי יצור המאופייניס במיכון רב) יסווגו בסיווג יימלאכה ותעשיהיי.

ייצור תוכן טלוויוּיוני ופעילות של פוסט פרודקשיין הוכרו בפסיקה כפעילות תעשייתית, ולא בכדי מכונה הענף - ייתעשיית הטלוויציה והקולנועי

ראו: עמיינ (תייא ) 183/04 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו ני דרורי שלומי ארועטי פרסיומאים בע'ימ (נבו).

בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין עייא 1960/90 פקיד השומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ, פייד מח (1) 200 (1992) (להלן: *יפסיייד'י), נקבעו ארבעה מבחנים לשם ציהול פעילות ייצורית, אשר בכולם עומד העורר.

0. בפסק הדין בעמיינ (תייא) 46693-10-13 זד פילמס בע''מ נ' מנהל הארנונה של שעיריית תל

אביב (פורסם בנבו 26.8.14), אומצו מבחנים אלו ונקבע כי פעילות של פוסט פרודקשיין ועריכת תוכן, הינה פעילות *יצורית במהותה, וצריכה להיות מסווגת בסיווג תעשייה /מלאכה.

וראה גט עמיינ 27754-05-11 מאיר אשל נ' ועדת ערר על קביעת ארנונה כללית תל אביב יפו ואח' (14.12.11).

1. פסק הדין בעמיינ 63527-09-14 ברודקאסט וידאו ש.ב. בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל

אביב (פורסם בנבו), אינו משנה את התוצאה לענייננו.

ראשית, על פסק חדין הנייל תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון.

.53

שנית, דווקא מפסק הדין בעניין ברודקאסט יש ללמוד כי יש לסווג את הנכס בסיווג מלאכה/תעשייה.

פסק חדין בעניין ברודקאסט אימץ למעשה את המבחנים שנקבעו בפסייד רעיונות.

ללשום מבחנים אלו לענייננו בראי תצהירו של העורר וחקירתו הנגדית, אך מלמד כי יש לסווג את הנכס מושא הערר בסיווג תעשייה/מלאכה.

הנכס מושא הערר משמש לפעילות קריאייטיב ופוסט פרודקשיין מהשלב הראשוני של הרעיון היצירתי, ועד לשלב הסופי של תוצר טלוויויוני מוגמר. רוב עבודות העריכה, הקריאייטיב וליצור הסרטונים המופקיס בנכט, מבוצעות ע"י העובדים של העורר היושבים בנכט.

מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר - על פי פסייד רעלונות, פעילות תחשב לייצורית אם המוצר נועד לשימוש הציבור הרחב. בענייננו, אין תולק כי המוצר המוגמר נועד לציבור הרחב הצורך את תכני הסרטים המופקים ומיוצרים בנכס.

המבחן הכלכלי- מבחן השבהת המוצר - בנכס משביתיס ומפתתים רעיון שלווקי והופכים אותו מחומר גלם ראשוני למוצר סופי מונגש לקהל הצופים. לפיכך מתקיים גם המבחן הכלכלי.

מבחן ההנגדה -- מבחן מרכז הפעילות - בפעילות העורר יש כדי לכוון אל תהליך ייצור להבדיל ממתן השירותים. לא בכדי תעשיית הקולנוע והטלוויויה קרויה ייתעשיהיי. מתבצעת בה פעילות יצרנית לכל דבר ועניין במובן הרחב של המילה.

בהתאם להלכת העיקר והטפל, מקום בו הנכס בכללותו משמש לתכלית אתת ויש לחייב את הטפל על פי העיקר, ועל כן כל הנכס בכללותו צריך שיסווג כייתעשייה'י.

ראה: עייש 122/00 מנהל הארנונה בעיריית ת''א נ. טחנות קמה ישראליות בע"מ (טרם פורסם); בג''צ 397/84 בנק דיסקונט בישראל בע'ימ נ. עיריית גבעתיים, פייד לט(2) 13; ברייס 5 עלריית רמת גן נ. אוכי חן (פורסם בנבו).

תמצית טיעוני המשיב

העורר משליך יהבו על הלכת ייד פילמסיי, שבה הת*יחסיות מלוחדת למונת ייפוסט פרודקשייףי.

דא עקא, שוו איעה הפעילות היחידה המתבצעת בנכס, וממילא המצב המשפטי כיום כולל פסיקה סותרת - כאשר עיקר פסקי הדין וגם התלטות ועדת הערר מחזקים את עמדת המשיב.

לא די בהעלאת מילות הקסם ייפוסט פרודקשייויי על מנת להקים תזקה בנוגע לשימוש הנעשה בנכס ולסיווגו הנכון.

במסגרת הדיון העיד העורר כי ''היחס בין העבודות השונות... משתנה משנה לשנה, היחי הוא חצי חצי.יי די בעובדה ברורה זו, שיצאה מפיו של העורר, כדי לסתום את הגולל על טענותיו, שכן יש להנית שלו הפעילות היתה פוסט פרודקשיין בלבד, או אפילו פוסט פרודקשיין בעיקרה, הרי שהיו מובאות לכך אסמכתאות.

484

היות והעורר לא הביא כל אסמכתא לתמיכה בטענותיו, *תכן בהתלט כי היקף פעילות ההפקה גדול ממחצית. כך למשל, על אף שהעורר הצהיר כי אין מקרים שבהם הוא מבצע הפקה ללא פוסט פרודקשיין, לאתר שעומת מול דוגמאות שבהן הופיעו גורמים אחרים כעורכים (הדפים שסומנו כ- מ/1 ו- מ/2), השיב העורר כי לעיתים הוא שוכר קבלני משנה לביצוע עבודת העריכה.

וער כי נטל ההוכחה מוטל על העורר -- שלא צירף כל אסמכתאות לתצהירו, למעט רשימת עובדים (שהתבררה כלא מעודכנת). אין די בעובדה שהעד מטעם המשיב לא הגיע להיחקר על תצהלרו כדי למנוע גביית מס אמת.

בעדותו של העורר התגלו סתירות רבות. הן הסתירה שהוזכרה לעיל לעניין עבודות העריכה המתבצעות על ידי קבלני משנה, הן לעניין רשימת העובדים שצורפה (כראיה היתידה) לתצהיר העורר, והן התפקידים החדשים שייחס לעובדיו במסגרת הדיון, אולם אין להם וכר ברשימת העובדים עצמה (שהוגשה כאמור מטעמו).

לכך יש להוסיף את התדפיס שצורף לביקורת מטעם המשיב (עמי 4 מתוך 6), שלגביו החליטה הועדה שהוא <יכלל בתומר הראלות, בו נכתב כי פעילות הסטודיו כוללת מיתוג, קריאייטיב, עיצוב בתלת מימד ואנימציה, אפקטים מיוחדים, פתרונות אינטראקטיביים ומדיה דיגיטלית, באשך ייפוסט פרודקשייןיי הוא רק אחד מכל השלרותיס שצוינו לעיל.

מעדות העורר עולה, כי העורר אינו עוסק רק בפוסט פרודקשיין, אלא גם בפרי - פרודקשיין ובפרודקשיין - הכוללים העלאת רעיונות, צילום ותסריטאיות בהתאם לבקשת הלקות, קשר ישיר ומתמשך עם הלקוח, הכנה ותיאום הפקה, שכירת עובדים רלבנטיים, ההפקה עצמה (צילום, הקלטה וכיוצייב) וגם עריכה. וראה לעניין וה את עדותו של מר פיינברג בדיון ההוכחות לפיה: ''בחלק מהסרטים אנחנו מעורבים בכל שלבי ההפקה...'* [כלומר, העורר מלווה את הפקת הטרט כולה]; ''המודל העסקי שלנו הוא העסקת שכירים וקבלני משנה שאנתנו עובדים איתם באופן קבוע לאורך שנים...* [פעילות המלמדת על ביצוע מתחילתה ועד סופת, זאת בנוסף לעובדה שכפי שהעיד העורר שכאשר מדובר בעבודת הפקה המצריכה בנוסף לעובדיו העסקת פרילנסרים, הוא משלם להם ישירות. כלומר, לא הלקות משלם - אלא תשלום הלקוח לעורר כולל את כל עלויות ההפקה והעסקת העובדים].

מן האמור לעיל עלה, כי בנכט מתבצע מגוון רחב של פעילויות להפקת סרטים מתתללתם ועד סופם, ולכן סיווג הנכס בדין יסודו.

מבלי לגרוע מהאמור, גם פעילות של ייפוסט פרודקשייןי כשלעצמה אינה מזכה בסיווג ימלאכה ותעשיהי.

בפסק הדין בעמיינ 64 ברודקאסט בע'ימ נ' עיריית תל אביב, התייחס בית המשפטי גס להלכת וד פילמסיי, וקבע כל פעילות פוסט פרודקשיין היא פעילות של שינוי תכניס דיגיטליים בלבד, ולא מדובר ביצירת יש מאין". הפעילות מבוצעת על פי הומנת הלקוחות

ובהתאם להגדרות: יהם וצרכיהס הספציפיים, ולא מדובר במוצרי מדף המיועדים לציבור בלתי

מוגדר. עוד נקבע כל גם אם עיבוד חומר הצילוט יוצר ערך מוסף, הרי ששירותי הייפוסט פרודקשליין? לא ניתנים לקהל, אלא למזמין הסרט.

גליו

אכן, על התלטה זו הוגש ערעור, אך מדובר בבקשת רשות ערעור, ולא בערעור בוכות, וממילא העורר סירב להשהות את ההליכים עד למתן ההחלטה בערעור - ועל כן העירייה חוזרת על עמדתה הנחרצת, כפי שהובעה בהחלטות ועדת הערר ובית המשפט המחוצי בעניין ברודקאסט.

קיימות גם החלטות רבות של ועדת הערר לעניין סיווג ה, שניתנו גם לאחר פסק חדין בעניין וד פילמסיי ודחו את טענתן של חברות מתתום הפוסט - פרודקשיין להכיר בהן כיבתי מלאכה': ערר מס' 140009412 יורם הפקות פרסומת (26.8.15); ערר מס' 140011262 גיא פינטו ועמית מילר (26.8.15); ערר מס' 140010885 אי.אם.פי תל אביב מודוס (7.10.15). החלטות אלו מצטרפות להחלטות ישנות יותר אשר דחו עררים באותן נסיבות: ערר מס' 140005114 תרי די גאראז' (10.10.2012) ; ערר מס' 140008043 מיקס רום (30.9.2013); ערר מסי 140006758 דוזורצב בוריס (5.11.2013); ערר מס' 140007689 אורון הפקות (19.11.2013); ערר מטי 8 זובל אור אברהם (18.2.2014) ; ערר מס' 140008625 ל.ד. טושוט (24.4.2014).

עוד יובהר כי בעוד שבפסיקה הישנה משנות ח-0 פי הייתה נכונות לפצל בין תדרי עריכה לבין הפעילות בנכס (שכן בעבר פעילות העריכה אכן הצריכה מכונות והיה בה אלמנט תעשייתי כלשהו), הרי שכיום הפסיקה החדשה כבר אינה מכירה באפשרות צו, וקובעת כי יש לסווג את הנכס כולו בהתאם לסיווג 'שירותיםי. בעמיינ 30939-10-10 איי אל וויפוינט בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו נקבע כי לאור המבחנים התדשיס שנקבעו בהלכת מישל מרסייה לא ניתן עוד לחגמיש את המונח /בית מלאכהי כך שיכלול חדרי עריכה.

דיון והכרעה

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להידתות.

מקבלים אנו את עמדת המשיב, כי כפי שהובהר בדיון ההוכתות, הפעילות בנכט כוללת רבדים רבים מלבד פעילות העריכה.

כפי שהוכת בפנינו, הפעילות בנכס אינה מתמצה בעריכה/פוסט פרודקשיין בלבד, אלא כוללת פעולות נוספות שהינם בבתינת שירות? תסריטאות והפקה לכל דבר, ובכללם, בין היתר, הפקה, מיתוג, צילום, תאורה, עבודת טכנאות, עיצוב בתלת מימד ואנימציה, אפקטים מיוחדים, פתרונות אינטראקטיבייס ומדיה דיגיטלית קריאייטיב, ואין הפרדה פיצית, כלכלית או רעיונית בין הפעילויות השונות של העורר.

כך למשל הצהיר העורר בתצהירו, כי הנכס משמש כ''סטודיו לקריאייטיביי, והוסיף והעיד בדיון כי ''אין מקרים שבהם אנחנו מבצעים רק הפקה ולא מבצעים פוסט פרודקשיין", יימתעסקים מעט מאוד במיתוג לדפוס'י, וכי 'אנחנו עושים את הייעוץ, התכנון וההפקה'י.

כפי שנקבע בפסיקה, פעילות של הפקות סטודיו, עיצוב, ופרסומות אינה פעילות יצרנית בבחינת הפיכת חומרי גלם למוצריס שנועדו לציבור הרתב.

כך, בעמיינ 30939-10-10 איי אל וויפוינט בע'/מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (להלן:

עניין איי אל וויופוינט/) דן בית המשפט בסוגיה דומה לענייננו, ובחן סיווגה של פעילות של יצירת סרטי הדמיה בטכנולוגית של אנימציה ממוחשבת, בקבעו כדלקמן:

/,...... איני רואה כיצד ניתן, עפ"י הפרשנות המשפטית שניתנה ע''י ביהמ''ש העליון, לראות בשימוש שעושה המערערת בנבס בשימוש 'לתעשייה' או 'לבית מלאבהי, עפ'י הגדרתם בפסיקה המחייבת כיום. בלו העבודה של המערערת הם מחשבים, מצלמות ומערכת עריבה קולנועית, ולא גראה לי כי בהיבט זה קיים הבדל בין הפעילות המתבצעת על ידה לבין זו של מחלקת קריאייטיב או משרד פרסום אשר לגבי פעילותם נקבע בפסיקה עניפה כי אינה נחשבת למלאכה או לתעשייה (ראו: עמ''נ (ת'/א) 302/07 טמיר בהן 9 בע"מ נ' מנהל הארנונה תל אביב (מאגר נבו, 2008); עמי/: (י-ם) 724/09 לידור פרסום שיווק פרויקטים ונדליץ בע'/מ נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים (מאגר נבו, 9); עמ'ינ (ת'/א) 6156-07-10 באומן בר-ריבנאי בע'/מ נ' עיריית רמת גן (מאגר נבו,

1) וכן בר'ים 7383/11 באומן בר ריבנאי נ' עיריית רמת גן (טרם פורסם, התקבל ביום

העורר לא הציג נתונים כלשהם בדבר היקף פעילות. העריכה, לעומת הפעילות האחרת המתבצעת בנכס, ומשכך קמה חזקה שלו היו מוצגים נתונים אלו הס היו משמשים לרעת העורר.

יתירה מכך, כפי שציין העורר בתקירתו, החומר שמפיק הסטודיו ועורך נמסר ללקות, ולא מדובר במוצר המופ באופן המוני לקהל הרחב, עובדה המלמדת כי המרכיב היישירותייי הוא הדומיננטי בפעילות העורר, העונה על כל המאפיינים של ''מתן שירותי אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל ידי בעל מקצוע חופשי...'. (ראה לעניין זה:

עעיימ 3 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים)

לדעתנו, עבודתו של העורר, בפ שתוארת בפנינו, אינה שונה באופן מהותל מפעילות במשרדי עורכי דין או ארכיטקטים, שמטרתם הענקת שירות ללקוחות העורר.

ראה לעניין זה:

עמייג 302/07 טמיר בהן 99 בעי'ימ נגד מנהל ארנונת תל אביב (דינים מנהלי 2008 (17) 186)

(להלן: ייעניין טמיר כהן''),

אנו סבורים, כי כבר העובדה שמתבצעת בנכס פעילות ההפקה, המיתוג, ההקלטה, הקריאייטיב, ופעילות נוספת שהוכת כי מבוצעת בנכס, יש בה כדי לאבחן את ענייננו מעניין וד פילמס, אשר עסק בפעילות פוסט פרודקשיין בלבד.

עם ואת, למען לא יימצא הדיון חסר, נבהיר, כי עמדתנו חינה כי גם פעילות הפוסט פרודקשיין המתבצעת בנכס, דומה יותר לשירות שניתן על ידי משרד הפקה או משרד פרסום, וכי לא ניתן לקבוע כי מדובר ביצירת יש מותשי חדש, אלא כי חומר הגלם לאחר שצולם והוקלט, מקבל בנכסים מגוון שירותים לצורך השלמת תהליך יצירת הסרט או הפרסומת.

.12

לדעתנו, פעילות עריכה אין בה כדי להפוך את הפעילות בנכס לייצורית.

ראה לעניין וָה:

עמיינ 9 הוצאת ספרים עם עובד בע"מ נגד עיריית תל אביב, מנהל הארנונה של עיריית

ת'/א, דיניס 2010 (32) 336 :

ייסינון כתב יד, עריבה, הגהה, שיווק והפצה אינם יצירת 'יש מוחשי בנכס מיש אחר"

וראה גם :

עייא 798/85 פקיד השומה ירושלים נ' חברת ניקוב שירותי מחשב ירושלים (1979) בע''מ פייד מב (4) 162 (1988) (שם נקבע כי סידור של תומר, שינויו מבחינת הצורה אך לא מבתינת המהות איננו בגדר יש חדשי במהותו. ואשר על כן פעילות כזו איננה פעילות <צורית.

איננו מקבלים את הטענה, כי עבודת העורך הספרותי שונה במהותה מעבודת העורך הקולנועי, אבחנה שנדתתה גם בעניין ברודקאסט. אין מדובר בחפיכת חומר גלס למוצר, אלא בפעולה שנועדה להביא לצורה מסודרת יותר של נתונים, של יצירה ששייכת מלכתתילה למזמין הסרט וכפופה להוראותיו, ותוא בעל הזכויות בה. מדובר למעשה באותו *ישיי שערוך באופן אחר בהתאם לאישור הלקות, ולא ביייש מאין".

וכפי שנקבע בפסהייד בעניין ברודקאסט:

יאין מדובר ב'שינוי מותשי' הנראה לעין בתפץ, אלא בשינו? התכנים הדיגיטליים ...+ קביעה בי די בכך בדי לענות על המבחן בפסייקת משמעה מריצת האפשרות לטעון בי כל עבודת מחשב באשר היא מהווה פעילות *יצורית באופן המביא את הדברים לכדי אבסורד.. ניתן *היה לטעון בי משרד עו''ד שמנסח מחדש מסמכים הנשלחים אליו או משרד אדריכלים המתקן תכניות מבצעים בעילות 'ייצורית'. כל שינוי כאמור יש בו משום שינוי ב'מימד הפסיבולוגי' בצריכת התוכן קודט לעיבודו אך ודאי שלא לכך ביוון פס'יד רעיונות''.

אמנם מבתינת המבחן הכלכלי, פעילות העורר מהווה פעולה המשביחה את המוצר הקודם, שכן אין חולק כי לסרט, לאחר עריכתו, ערך גבוה יותר מחומר הגלם שצולם ונאסף בטרם הושלמה מלאכת העריכה, אולם מבחינת מבחן ההנגדה, מכלול הראלות מלמד, כי אין מרכז הכובד של פעילות העסק ייצורי, כי אם מתן שירותים שוניים ללקוחות העורר.

לשם השלמת התמונה, נצלין, כי גם מבחן תכלית החוק מביאנו למסקנה דומה.

קשה להניח כי מחוקק המשנה, אשר יצר טיווג של 'ימלאכה ותעשייהיי, ראה לנגד עיניו עסקים כדוגמת הנכס מושא הערר.

לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא ניתן להגמיש את המונת תעשייה כך שיתול על הנכ מושא הערר.

לשם השלמת התמונה נוסיף, כי לא מצאנו לנכון לחידרש לשאלה האם עסקינן במלאכה, באשר אפילו העורר לא טען כי יש להכיר בפעילות כבית מלאכה, אלא ביקש לתכיר בפעילותו כפעילות תעשייתית.

5. הערת חברי הועדה עו''ד שירלי קדם ועוייד ורו''ח אבשלום לוי

הננו מסכימים ומקבלים את ההחלטה לדחות ערר זה. אין ספק כי מגוון הפעילויות בנכס מושא ערר וה, יש בהן כדי לאבהן את ענייננו מעניין וד פילמס וכבר בשל כך יש לדחות את הערר.

יחד עם ואת אנו רואים צורך להעיר ולהביע עמדתנו בכל הקשור לסיווג חדרי עריכה ו/או פוסט פרודקשיין באולפני סרטים וטלוויויה.

איננו יכול להתעלם מפסק הדין בעניין זד פילמס אשר בנסיבותיו המיוחדות, קיבל את הערעור והנכס סווג כתעשייה לצורך החיוב בארנונה, ועל כך לא הוגשה מטעם המשיב בקשת ערעור לבית המשפט העליון.

עמדתנו היא כי לא בכל מקרה ולעולס לא תסווג עריכה קולנועית ו/או פוסט פרודקשייו כתעשייה, ואנו משאירים עניין וה של סיווגס של חדרי עריכה ו/או פוסט פרודקשיין לבתינה פרטנית של כל ערר לגופו ונסיבותלו.

6 | אשרעל כן, ולאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר.

7 בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

8 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 *מים מיום מסירת ההתלטה.

9 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (טדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה צו באתר האלנטרנט של המשיב.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 3.3.16.

/2 \\

למיר: (לומית ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לולי, עו"ד ורוי*ח חברה: שולל ייד

ע\397\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140012127

שליד עיריית תל אביב - | יפו

העורר: | צביגבאי

- נגד:+

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינו של הערר חינו נכס המותזק על ידי העורר ברתי גורדון יהודה ליב 77 בתל אביב, חידוע כנכס מס' 2000134016 ח-ן לקות 10701027 (להלן: ''הנכסי)

תמצית טיעוני העורר

העורר מחזיק בדירה דו קומתית, אשר נוצרה מאיתוד ותלוקה של שתי דירות גג שהיו בהיתר המקורי בבניין ברתוב גורדון 77.

בין השנים 1998-2007 התגוררה המשפתה בשתי הדירות ללא איתודן בהיתר, ובשנים אלו חויבה כיחידה אחת של 200 מ"ר, ולא כשתי דירות נפרדות בנות 100 מ"ר מה שהביא לתיוב גבוה יותר.

על פי דף מידע שקיבל מהעירייה, העורר זכאי לחלק את הקומות ל- 3 דירות.

עקב הקטנת המסגרת המשפתתית, פעל העורר לחלק את קומותיו לשלש יחידות נפרדות.

ערר וה מתליחס ליתידה אחת מהשלוש ששטחה 70 מ"ר של דירת הגג + 48 מ"ר מרפסת גג.

ערר וה הסתבך והסתרבל שלא לצורך, באשמתו הבלעדית של המשיב שבהתעקשות בלתי מובנת טירב לאחד ערר זה עם ערר 140011116 בו נדון פיצול חיחידות, וזאת הגם שברור שהנושאים שבמתלוקת כרוכיט אחד בשני, ואת למרות בקשה שהוגשה בתתילת ההליכים, ובקשה נוספת עליה חזר העורר בסיום ההליכים.

החלטת הועדה היתה כי '/הגם שניתן לייעל את ההליך ע'יי איחוד תיקים, הגם שבשני העררים עולות סוגיוות שאינן בהכרח זהות, אין אנו מוצאים לאחד בשלב זה את ההליכים לאור התנגדות המשלב. העורר יוכל להעלות נושא זה בסיכומיו ולדרוש הוצאות...*.

לאור האמור, וללא קשר לתוצאות ההליך, העורר עומד על וכותו לפסיקת הוצאות בשים לב לכך שהתנהלות המשיב טרבלה ללא צורך דיון בערר פשוט.

המשיב התנגד למתן פטור נכס לא ראוי לשימוש משני טעמים עיקריים. האחד, הלות והעורר הוא לכאורה ייעבריין בניהיי שפיצל דירתו ל- 3 יחידות שומה, והשני, היות והנכט לכאורה אינו בשיפו\.

באשר לטענה הראשונה, לא ברור מה הקשר בין טענה וו לבין בקשה לפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. אכן בפסיקה נקבע כי במקריט מסוימים אין לאשר למי שפיצל דירתו ללא אישור להעביר ארנונה על שם המחזיק, וגם וח במצבים קיצוניים ביותר, אבל מה הקשר בין עמדה או לבין פטור בגין חיות הנכס לא ראוי לשימושז בפסיקה מדובר על חיוב בעלים במקום חיוב השוכרים בעת פיצול דירות (וממילא יש להניח כי הבעלים גובה מהשוכר) - אך בשום אופן לא מדובר על שלילת פטור מנכס בשיפוץ - גם אס נניח כי חדירח פוצלה שלא כדין.

היעלה על הדעת לחליב נכס שנהרס בלי החיתר - בארנונה? היעלה על הדעת לשלול פטור מנכס הרוס -- רק כי לא קיים היתרז לא הוצגה שם פסיקה הקובעת כי הפטור לפי סעיף 330 מותנה בייתוקיותיי השיפוץ. גישת המשיב, עם כל הכבוד, מרחיקת לכת, ואין לה עיגון בטעיף עצמו או בפסיקה.

מבלי לגרוע מהאמור, המשיב יצא מנקודת הנתה שגויה ומוטעית, לפיו גבאי הינו ייעבריין בניהיי, שפיצל דירתו ללא אישור כדין.

ראשית, לא ברור על מה ביסס המשיב טענותיו. לא ו בלבד שהעורר התייחס לכך בפירוט בתצהירו, והוכית מעל לכל ספק, כי מדובר ב-2 קומות - 2 דירות נפרדות ע"פ היתר בניה כדין, אלא שבתצהירי המשיב אין זכר לטענה זו, וממילא לא הוצגו ראיות לכך. לא הוצג כתב אישום, מסמך באגף הפיקוח, פסק דין מרשיע, או הליך משפטי או מינהלי כלשהוא בעניין פיצול הדירות.

הדברים תמוהים במיוחד, לאור העובדה שכל המידע הנחו יילהוכיחיי את אי התוקיותי כביכול נמצא במשרדי העירייה; הרי המשיב יכול היה לבדוק את הנושא ביסודיות, או לּמן עד מאגף הרישוי או להציג תצהיר פשוט על מנת להוכית את טענתו או לפחות לשפוך אור על הנושא. טענות המשיב אף מגיעות כדי לשון הרע. העורר הינו אדריכל במקצועו, ותמוך כי המשיב מאשלמו בעבירות בניה ללא בסיס.

ראה לעניין וח:

עת'ימ 2011-07 מפגש אנטבה ואח' נ' עירית אור יהודה

לאור האמור, התשתית העובדתית היחידה הקלימת בנושא המצב החוקי הוצגה על ידי העורר, ויש לקבלה, מאחר ולא נסתרה בתקירתו הנגדית.

כפי שהעיד העורר, לדירתו 2 מפלסים אשר היו בעבר חלק מ-2 דירות נפרדות, בנות כ- 100 מ"ר כל אחת.

העורר עשה שימוש בשני הדופלקסים והעירייה, משיקוליה, צרפה את הדירות לדירה אחת בת כ- 200 מ"ר, לצרכי ארנונח.

רק בשנת 2007 הוצא היתר שמציג את מבנה הדירה הנוכתי, ולמעשה העירייה היא שפעלה באופן לא חוקי, כשהתעלמה מהמצב הקיים.

העורר ביקש לחלק את היחידה המורתבת לשלוש יחידות, אשר אחת מהן על הגג.

חלוקה כזו אושרה לו בדף מידע.

העורר התל לשפ את היחידה השלישית. נכון להיום, טרם הונפק היתר בפועל. לפיכך הופסקו השיפוצים והעורר נמצא בהמתנה לקבלת היתר.

באשר לטענה השנייה, הוכח מעבר לכל ספק כי דירת הגג לא חייתה ראוליה לשימוש.

ראשית, במהלך שמיעת הראיות, הסתבר כי המשיב העליס מהועדה הנכבדה ומהעורר חווייד נוספת, בה אושר כי קומת הגג אכן בשיפוץ מקיף, וכי בעקבות שיפוץ זה ניתן לעורר פטור למשך חודשלים.

מסיבות שלא חובררו ולא הוסברו, הפטור הופסק על אף שהתבקשה הארכתו.

על פי הפסיקה מקום שניתן פטור לא ראוי לשימוש, לא ניתן להפסיקו ללא שינוי נסיבות. די בכך עיימ לקבל את הערר.

שנית, הוכח כדבעי כי הנכס אינו ראוי לשימוש. עדות העד מטעם המשיב הייתה מגומגמת, הססנית ולא אמינה. העד אישר שאין כיריים, כיור, וברזים, אישר שרואים בתמונח ע/16 כלי עבודה ותומרי בנין, אך לא ידע להסביר למה לא ציין ואת בחוות דעתו; אישר שבתמונה מ/1 לא רואים דלת ולא משקוף; אישר שבתמונות ע/3, ע/4, ע/5, רואים שטח בו פורקו לוחות דק והשטת לא רוצף מחדש; וכיוצייב.

העד טען שלא הוא ה שמתליט האם הנכס בשיפוץ, וסרב בתוקף לענות על השאלה האם הנכס ראוי או לא ראוי לשימוש, למרות שהוא הודה שזה בדיוק מה שהתבקש לעשות ע"י המשיב;

ולשאלת הועדה ענה (אתרי שניסה להתחמק מספר פעמים): '/אם הועדה עומדת על פך שאשיב לשאלה שהופנתה אלי בדות הביקורת אני משיב שהמקום בעת ביקורי לא היה בתהליך שיפוף...".

השאלה האם ניתן ליתן פטור לחלק מהנכס אינה רלוונטית, הן מתמת שהמשיב בפועל נתן פטור לדירת הגג לתקופה של חודשיים, הן מחמת שהגם שלא הוצג ייהיתריי, הרי בפועל מדובר ביתחידה נפרדת לכל דבר (ראה עדות עד המשיב: הנכס מפוצל ומחולק לשלושה חלקים בכניסות נפרדות כאשר כל חלק עומדת ברשות עצמו''), והן מחמת שבסעיף 330 אין וכר לדרישה לפיה נכס חייב להיות *יחידה אינטגרליתיי או שלא ניתן לתת פטור לחלק מנכס.

ראו לעניין זח:

ערר 140007587, אריאלה שניאור;

ערר 140009034 סילביה אשל;

עתי'מ 2011-07 מפגש אנטבה ואח' נ' עירית אור יהודה

לאור האמור מבוקש להאריך את הפטור שניתן לדירת הגג בגודל 70 מ"ר ועוד 48 מ"ר מרפסות, לתקופה החל מאפריל 2014 ועד לסיום הליכי תרישוי או עד לסוף שנת 2015, בסיומה מוצע כי המשיב יערוך ביקורת נוספת. כמו כן מבוקש לפסוק הוצאות בשים לב לכל האמור לעיל.

תמצית טיעוני תמשיב

כפי שהודה העורר, הוא טרם קיבל היתר לפיצול, וכי הדירה על 2 קומותיה מבחינת מלנהל ההנדסה נחשבת דירה אחת.

מעיון בדות הביקורת אשר הוגש מטעם המשיב עולה תמונה עובדתית ברורה לפיה בנכס לא נערכים שיפוצים. בדיון ההוכחות הוכת כי בנכס מאוחסן ציוד ביתי, ומהתמונות עולח, כי אף תלויות תמונות על הקירות.

כל עוד לא קיים החיתר לפיצול, עסקינן בנכס אחד אשר בחלקו מאוכלס. כל עוד אין היתר לפיצול, יש לראות את הנכס כדירת מגורים אחת אשר בקומה העליונה מבוקש פטור נכס לא ראוי לשימוש, בעוד שבקומה התחתונה מתגוררים אנשים. חיעלה על הדעת ליתן פטור נכס לא ראוי לשימוש ביחס לחלק מדירת מגורים (חדר/קומה)!

מאחר ואין החיתר לפיצול ומדובר בנכס אינטגראלי אחד, אין הכרח כי בקומת העליונה יחיה מטבת ו/או שירותים (למרות שנראו בנכס ארונות מטבח מנירוסטה) שכן מדובר באותו הנכס בו כן מצוי מטבח בקומה התחתונה. העובדה שבנכס מצוי סולם ומספר קרשים לצורך בניית הדק במרפסת אינה מספיקה על מנת ליתן פטור מתשלוט ארנונה, ביחוד כאשר בחלק מהנכס נעשה שימוש לאחסנה.

בניית דק אינה יכולת לחוות עילה מספיקה למתן פטור, ביתוד כאשר חלק מהמרפסת במצב תקין לתלוטין ואף מצויה בה צמתיה.

יש לדחות את טענת העורר בדבר הענקת פטור לנכס למשך חודשיים.

המשיב ערך ביקורות בגין כל הנכס - קרי כל הקומות, בחודשים פברואר ומרף 2014. לאהר מכן, פנה העורר וביקש פטור נכס לא ראוי לשימוש רק לחלק העליון של הנכש, תוך ציון כל בשאר הנכס הסתיימו השיפוצים והוא אוכלס.

העובדה שכל הנכס קיבל פטור בעבר, א:נה רלוונטית לערר דנא, בו מבוקש ליתן פטור לחלק מהנכסי.

יש לדתות את טענות העורר לאי איחוד העררים. העורר הגיש שתי השגות ושני עררים בטענות שונות לגבי תקופות שונות. כל נושא איתוד העררים וכל החלטות הועדה בעניין וּח, ניתנו במסגרת הערר הנוסף, אשר אין ולא עולה בו טענת נכס לא ראוי לשימוש, ועל כן אין לכרוך בו את טענות העורר בערר דנא.

דיון והכפרעת

בכתב הערר, טען העורר כי עסקינן בשתי קומות המתולקות בפועל לשתי יחידות מאוכלטות (לא הועלתה טענה לחלוקה לשלוש יחידות), וכי כל אחת משתי היחידות משרתת אנשים שונים.

כן הוטיף העורר בכתב הערר, בתארו את שתי היחידות - כי ביחידה אחת (זו בה מצוי השטח מושא הערר) חלק מהשטח פעלל וחלקו לא מאפשר מגורים.

הנה כי כן טענות העורר בעררו שונות בתכלית מטענותלו בסיכומים שבפנינו.

אמנם טענות דומות לטענות שהעלה העורר הועלו על ידו כבר בישיבה המקדמית, אשר כבר בה טען לקיומן של שלוש יחידות, אשר אחת מחן אינה פעילה, ואולם בהחלטתנו שניתנה בישיבה המקדמית, הבהרנו כל אנו סבורים כי חלק מהמחלוקות שהועלו בדיון אינן במסגרת התוית שנפתחה במסגרת הערר, וכי היה ומי מהצדדים יבקש להרתיב את החזית בתצהיריו ללא הטכמה, תינתן התלטה מתאלמה.

המשיב לא התנגד בפועל להרחבת החזית, אך גם לא נתן הסכמתו לה. חיות ועל פי הפסיקת שתיקת בעניין הרחבת חצית, כמוה כהסכמה, ועל אף שדרשנו כי תינתן הסכמה בפועל לתרהבת חגית, וזו לא ניתנה, למען הזהירות נידרש לטענות שהעלה העורר, ואשר המשיב התייחס אליהן בפועל.

לאתר שבחנו את טיעוני הצדדים, לסוגיות שהורחבו ונבחנו על ידם, לרבות פסקי הדין והתלטות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להידחות.

נקדים ונבהיר, כי לא מצאנו צורך להידרש לתלק מהשאלות שהועלו בערר וה, ובכללן השאלה האם יש להתליחס לנכס, כפי שהוגדר לעיל, כאל יחידה נפרדת, לאור העובדה שטרסם ניתן היתר לפיצולה משאר שטחי הקומות, והאם ניתן ליתן פטור לתלק מנכס, וזאת כבר מחמת שלא שוכנענו כי עסקינן בנכס שאינו ראוי לשימוש.

טעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: ייהפקודה') קובע כדלקמן:

''נהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, בל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק -

(1) | עם מטירת ההודעה לא יהיה תייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן - תקופת הפטור הראשונה);

(2) | חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השניט שמנום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני הקיקה להשגת יעדי התקציב), התשני/ג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בטעיף זה - תקופת התשלום);

(3) | חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק כאמור ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוטפים;

(6 | התקופות כאמור בפסקאות (1) ו-(2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר;

אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פירעונם לפני מסירת ההודעה.י

מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס

שאינו ראוי לשימוש: הנכט נחרס או ניווק, הנוק הינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל

אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמסרה לעירייה.

על פיי הלכת המגרש המוצלח, יש לבחון את הנכס על פי מבחן פיי אובייקטיבי, וזאת בעיני

האדם הסביר:

''הגענו לכלל מסקנה כי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין 'יניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש... העיקר הוא מצבו הנוכחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות השונות העומדות בפנזו. ...שי המבחן הראוי להכרעה בשאלה מהו בניין ש''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' הוא מבחן פיזי אובייקטיבי וכדי להיבנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין.

*ייה 949++.

השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר בי הבניין י'ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו''. אבן ייתכנו מקרים 'אפורים'' וגם אם לא נלך לשיטת ''לכשאראנו אבירנויי, עדיין ניתן יהיה להבריע בשאלת לפי מבחן השכל הישר'י.

עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלה, כי '/אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי'י, וכי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש בלשהו, אשר תואם את אחד השימושים החוקיים בו, על מנת לקבוע כל הנכס אינו וכאי לפטור על פי הסעיף.

ראה גם:

עתיימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו) ;

עתיימ (תייא) 279/07 א.ב.גילרן בע'ימ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

מהראלות שהוצגו בפנינו, לרבות ובמיוחד תמונות הנכס, דוייה הביקורת מטעם המשיב, ועדות

העד מטעם המשלב, אשר התה מחימנה עלינו, הגענו לכלל דעה, כי לא ניתן לקבוע, כי הנכס נלווק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג תוקל.

הן מדויית הביקורת, אשר הוגש מטעם המשיב, והן מעדותו של עד המשיב בפנינו, עולה כי לא גו בלבד שבנכס לא נערכים שיפוצים בפועל, ולא זו בלבד שלא כל הנכס וקוק לשיפוץ, אלא שבחלק מהנכט מאוחטן ציוד ביתי, ואף תלויות תמונות על הקירות.

גס מתמונות הנכס שהוצגו בפנינו וההסברים שנלוו להן, עולה כי אין מדובר בנכס המצול בשיפוף אינטנסיבי ברמה המקנה פטור מתשלום ארנונה.

מקבלים אנו את עמדת המשיב, כי העובדה שניתן לשטת שתי הקומות הכולל את הנכס, פטור למשך חודשיים, אין בח כדי להעיד על כי יש ליתן לנכס פטור.

לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי העורר לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכתת זכותו לקבלת פטור לפי סעיף 330.

באשר לטענות העורר לפטיקת הוצאות בגין אי איחוד העררים. חרי צודק המשיב כי טענות אלו הועלו בערר הנוסף המתנהל בין הצדדים. מבלי לקבוע מסמרות דבר לגוף העניין, עניין וה ידון ויוכרע על ידינו בערר בו הועלתה הטענה.

אשר על כן, ולאור חאמור לעיל, אנו דותים את הערר.

בנסיבות העניין לא מצאנו לתייב את מ? הצדדים בהוצאות.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפנל בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מטירת

ההתלטה.

6. בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

7 ניתן בהעדר הצדדים ביום 6 ָ? % .

<< ,

ליייר: לש ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורו'ת חברת: כ ויד

ע\408\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140011593

שליד עיריית תל אביב = *5ו

העוררת: וידאוסוניק בע''מ, ח.פ. 511059057

‎ -‏ נגד.

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינו של הערר חינו נכס המותוק בידי העוררת ומצוי ברתוב ברת' איסרליש 22 בתל אביב (להלן:

!'הנבסיי).

תמצית טיעוני העוררת

העוררת חיתה מהמובילות בתעשלית המדיה והפוסט פרודקשיין, ועסקה בייצור מוצרי מדית שונים. כלום העוררת אינה פעילה.

לעוררת היו עשרות עובדים.

במרבית המקרים, ייצרה העוררת מוצר מוגמר מאפס. במקרים אחרים, קיבלה חומרי גלס שעל בסיסם ייצרה את המוצר בתהליך של פוסט פרודקשיין. גם במקרים אלו, חומרי הגלם הובאו לעוררת בשלב ראשונל ביותר, נעדרו הקשר ומשמעות ולא יכלו לעמוד בוכות עצמם. ללא פעילות העוררת, הומר? הגלם היו חסרי תועלת כלכלית ובלתי שימושיים.

בסופו של התהליך, התקבלו מוצרים סופיים ומוגמרים ובין היתר - סרטי תדמית, סרטים דוקומנטריים, מצגות, פרסומות, אריזות גרפיות וכדומה שיועדו להפצח לציבור הרתב.

העוררת יצרה מוצגים רבים: בתתוכו הפוליטיקה - יצרה תשדירי בחתירות למספר מפלגות ;

בתחום סדרות לערוצי שידור - סדרות שונות; בתתוס אריוות גרפיות

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]