החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 30 ספטמבר 2014
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך | : זבאלול תשעד
4
מספר ערר: | 12:37 / 140010503
מספר ועדה: | 11045
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר: אהרונוביץ בעז
-נ ג ד+
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לאור עמדת המשיב הערר התקבל.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 02.09.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
/ ב
יו"ר: עד צדוק |אלון חבר: עו"ד ורו'ח לוי אבשלום חבר: 1 טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה בללית מס' ערר: 140008032 שליד עיריית תל אביב- יפו ערר
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לול
חבר: עו'יד גדי טל
העורר: | בית בנימיני קרמיקה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
העוררת הגישה ערר בגין חיובה בארנונה בגין נכס ברחוב העמל 17 ביחס לשנת המס 2013.
קודם לשנת מס זו הייתה פטורה העוררת מארנונה ואת בהתבסט על אישור משרד הפנים מיום 2 לפיו מדובר במוסד מתנדב לשרות הציבור על פי סעיף 5 (יי) לפקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938 . להלן : *פקולת הפיטולין /.
כפי שעולה מכתב הערר, אישור משרד הפנים הנייל בוטל ומכאן הערר על החלטת מנהל הארנונה שלא לקבל את השגת העוררת (ראה מכתבו מיום 5.2.13) ולא ליתן לה פטור מארנונה, לא על פי סעיף 5 (יי) לפקודת הפיטורין שכן /*פטור על פי סעיף 5 (י?) לפקודת הפיטולין תינו בסמכות משרד הפנים ומנהל האדנונה נעדר סמכות לדון בפטול זק* ולא על פי סעיף 5 (ב) לפקודת הפיטורין שכן /בביקודת שנעדכה בנכס בתאליך 4.2.13 נמצא משתמש נוסף שאינו הקדש בגינו מכוקש תפטול מאלנונת?.
טענות העוררת הינן בעיקרן שתיים:
האחת נוגעת לכך שלטענת העוררת ביטל שר הפנים את האישור בעקבות ייתלונתיי המשיב, ועל ועדת הערר לקבוע כי פעולת המשיב, אשר הובילה לביטול אישור שר חפנים אינה תקפה ועל כן העוררת זכאית לפטור מארנונה.
השנייה נוגעת לזכאותה של העוררת לפטור על פי סעיף 5 (ב) לפקודת הפיטורין שכן בנכס נעשה
שימוש התואם את הוראות סעיף 5 (ב) כדלקמן :
*'כל בנין או קרקע פנויה או תפוסה של הקדש לצרכי צדקה שנוסד בתור כזה....ושאין מנהלים אותו למטרות ריווח, או של הקדש לצרכי חינוך שפירותיו משמשים אך ורק להחזקת בתי ספר'י.
העוררת טוענת כי הבניין משמש את מטרות העמותה וכולל גם בית ספר . העוררת דוחה את נימוקו של מנהל הארנונה לסרב לתת לה פטור על פי סעיף ה בטענה כי בנכס קיים מחזיק נוסף שכן המשתמש הנוסף הינה אגודת אמני הקרמיקה בישראל עמותת אומנים ויוצרים בישראל והשימוש הנייל אינו עומד בסתירה להוראות סעיף 5 (ב) לפקודת הפיטורין.
תיק זה נדון בפני הרכב ועדת הערר בראשותו של עוהייד אמיר בדראן וביוסם 30.5.2013 קיבלה הועדה החלטה לפיה יסכמו הצדדים טענותיהם המשפטיות ביחס לפקודת הפיטוריו וואת לאור הסמכת הצדדים לפיה אין ביניהם מחלוקת עובדתית.
בהסכמה בין הצדדים נקבע כדלקמן:
*הגענו להסכמה לפיה אין ביננו מחלוקת עובלתית לגבי זהות המחזיקים בנכס (אנו מבקשים לצמצם את גדר המחלוקת ביננו לעניין טענה משפטית לפית עצם קיומו של משתמש/מחזיק משותף שהיא עמותה רשומה מאיין או לא מאיין את הפטול לו זכאי הקדש בתתאם לטעיף 5 בי י? לפקודת הפיטולין" .
סיכומי העורר הוגשו ביום 9.6.2013 וסיכומי המשיב הוגשו ביום 3.7.13.
בשל נבצרותו של ההרכב בראשותו של עוהייד בדראן מלהמשיך ולדון בתיק וה הועבר התיק להרכב הנוכתי וביום 12.1.2014 התקיים דיון מקדמי בפנינו.
הצדדים שבו והבחירו את המוסכמות והפלוגתות במהלך הדיון המקדמי ולאחר ששמענו את בייכ הצדדים ביקשנו מהצדדים להביא ראלותיהם בענייין השאלה הנוגעת לתחולת סעיף 5 (ב) לפקודת הפיטורין .
העוררת הגישה את תצהירה של הגבי מרסלה גיטה קליין. המשיב הגיש את תצהירו של גלעד ענקי.
ביום 1.4.2014 נשמעו העדים בפנינו.
לאחר שעיינו בתצחירי הצדדים על הראיות שצורפו להם , קראנו את סיכומי הצדדים שהוגשו בעבר ואת הסיכומים שהוגשו עתה עלינו להכריע במחלוקות בין הצדדים.
ראשית נתייחס לשאלת הפטור על פי סעיף 5 (6 לפקודת הפיטורין:
אין מחלוקת כי אחד התנאים לקבלת פטור זה הינו אישור משרד הפנים. אין גם מחלוקת כי ביום 2 שלח משרד הפנים מכתב (מ/1). לעוררת בו הוא מודיע לה כי לאחר שנתקבלו נתונים חדשים מעיריית תל אביב בקשר לנכס ברחוב העמל 17 מהם עולה כי הנכס בגינו מבוקש הפטור רשום עייש מרסל קליין ולא על שס העמותה כנדרש לא ניתן לתת פטור לנכס עייש אדם פרטי.
כאמור במכתב זה - בוטל הפטור.
העוררת טוענת כי ועדת הערר מוסמכת לקבוע כי היא וכאית לפטור על פי סעיף זה גם בהיעדר אישור שר הפנים שכן המבחן שעל פיו יש לפעול הוא מבחן התכלית וכי ברור מתוך הראיות שהובאו בפני הועדה כי מטרת השימוש בנכס למוסד חינוכי ותכלית השימוש בו גובריס על העדר האישור משרד הפנים.
הוראות סעיף 5 (י) לפקודת הפיטורין הינן ברורות וחד משמעיות וקובעות כי הנכסים יהיו פטורים מארנונה *בתנאי שאותו המוסד יתאשר על ידי שר הפנים לצורך מיטורין על כ סעיף זהיי.
בעניין וה ידי ועדת הערר כבולות.
אכן, מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי יש לבחון בכובד ראש את טענותיה של העוררת ביחטס לביטול הפטור שכן הנימוק במפורט במ/1 ביחס לביטול הפטור , לפיו הנכס רשום על שס אדם פרטי ולא על שם הקדש אינו מבוטס, וכפי שעולה מנסח המקרקעיו המעיד על הבעלות בנכס המקרקעין נרשמו כנכסי הקדש ציבורי . יצוין כי אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לאופן רישום הבעלות בנכס.
בהעדר סמכות לא נוכל להושיט לעוררת סעד ביחס לעתירתה לפטור על פי סעיף 5 (י6 לפקודת הפיטורין אך נציין כי יש מקום שהגורס המוטמך מטעם שר הפנים ישוב ויבחן את החלטתו לבטל את תפטור מהנימוקים הנזכרים במ/1 שכן מהראיות שהוצגו בפני ועדת הערר עולה כי אין בים לקביעה כי הנכס רשום על שסם קליין מרסל.
ביחס לטענת העוררת כי היא וכאית לפטור על פי סעיף 5 (ב) לפקודת הפיטורין:
זו לשונו של הסעיף:
יכל בניין קלקע פנויה או קרקע תפוסה של הקלש לצרכי צדקה שנוסל בתול כזה בפני בית דין דתי 5/9 פקודת ההקדשות לצרכי צדקה ושאין מנהלים אותו למטרות ליוות, או של הקלש לצרכי חינוך שפירותיו משמשים אך ולק להחזקת בתי ספל?.
העוררת טוענת כי היא עונח על סייפת הסעיף : הקלש לצרכי חינוך שפילותיו משמשים אך ודק להחזקת בתי ספל,
העוררת טוענת כי יש לראות בכל הנכס בית חינוך וכי כל הפירות המתקבלים מהפעילות בנכס הם אך ורק למטרת אתזקת המקום ולא למטרות רוות.
עדת העוררת העידה בסעיפים 11-12 לתצהירה על אופי הפעילות במקום בהתייחס לסעיף 5 (ב)
בסייפא לפקודת הפיטורין ועדותה לא נסתרה. היא הגישה אישורים ממשרד חתרבות והטפורט ועיריית תל אביב ביתחס לתמיכה בעמותה (נספחים ז1- ז3 ) היא אף הציגה את מאזן העמותה (נספת ה').
יצוין כי באישור משרד התרבות והספורט מתוארת הפעילות בנכס בין השאר כמרכז פעילות חינוכית.
המשיב הפנה לדוח ממצאי הביקורת כראיה הסותרת את הטענה כי בנכס לא מתבצעת פעילות עסקית.
עיון בדוח ממצאלי הביקורת אינו מעיד על פעילות עסקית בנכס, לחיפך. דוח ממצאי הביקורת מתאר נכס בו מתבצעת פעילות שבעיקרה אינה למטרות רווח גם אם בגין חלק מהפעילות (שיעורי קרמיקה) נגבה תשלום. גם המסמכים שצורפו לתצהיר עד המשיב מתארים פעילות של הקדש לצרכי חינוך בענייני אומנות הקרמיקה ולא מעידים על פעילות עסקית בנכס.
בסעיף 11.2 לתצהיר עדת העוררת העידה הגב' קליין כי שיתוף הפעולה עס אגודת אמני הקרמיקה אינו למטרת רווח כי אם לייתינוך והעמקת הידע וחיכולוניי.
עדות עד המשיב במהלך דיון ההוכתות תומכת בהתרשמות זו :
*בנכס יש 3 קומות, אני זוכד שם תצוגות, היו שס אנשים, כמה תלמידים, תיו כמה הדרים עם חומלי גלם , תנולים.,/
בנספחים שצורפו לתצהיר עד המשיב מפורטים רשימות קורסים והשתלמויות התומכים בטענה כי במקום מתנהלת פעילות חינוכית.
חמשיב טוען כי בין העוררת לאגודת אמני הקרמיקה בישראל קיים חוזה חתום המעיד כי האגודה הינה משתמש שותף המחציק בנכס וכי העוררת לא טענה מעולם כי היא אינה מקבלת תמורה כספית עבור השימוש המתאפשר לאגודה בנכס. הסכם וה לא הוצג לנו, ולא הוצגו ראיות התומכות בטענה בדבר תשלום דמי שימוש).
עדותה זו לא נטסתרה.
מכל האמור לעיל התרשמנו כי חשימוש כמתואר בסעיף 11.1 לתצהיר עדת העוררת כלומר לפעילות חינוכית.
אין מחלוקת בין הצדדים כי גם המחזיק הנוסף, אגודת אמני הקרמיקה בישראל הינו מלכייר.
צודקת בייכ המשיב בכך שאין די בעובדה שמחזיק חינו מלכייר בכדי להביא לכך שייהנה מפטור מארנונה אולם במקרה וּה העובדה כי בין העוררת לבין האגודה נחתם הסכם שימוש ככל שנחתם הסכם כוה והעובדה שמדובר בשני מלכיירים עונה על חוראות סעיף 5 (ב) לפקודת הפיטורין שכן ההתקשרות בין הגופים חוסה בצילו של הסעיף המתייחס לייהקדש לצרכי חינוך שפירותיו משמשים אך ורק ולהחוקת בתי ספריי. במקרה שבפנינו, גם אם נכונה טענת המשיב כי העוררת מקבלת דמי שימוש מהאגודה הרי שדמי שימוש אלה נכנסים תחת ההגדרה *שפילות?
משמשים אך ולק החזקת בתי ספליי שכן עיון במאון נספח ח מלמד כי ההכנסות מהפעילות משמשות לכיסוי ההוצאות הכרוכות בהפעלת העמותה.
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל.
לאור העובדה כי העוררת נטלה לעצמה הזכות לחרוג מהמסגרת שהותרה על ידי הועדה להיקף עמודי הסיכומים לא מצאנו מקום לחייב את המשיב בהוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 2.9.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
ב-)
יו'יר: עוי"דאלון צדוק חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי חבר: שד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית
. שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך | : ח באלול תשעד
4
מספר ערר: | 09:06 / 140009173
8
מספר ועדה: | 11046
בפני חברי ועדת הערר:
יז"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד רו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: הפדרציה הפרטנסטנטית של צרפת בישראל(ע"ר) עמותה
-נ ג ד-
מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן תוקף החלטה להסכם בין הצדדים בהתאם לפרטים כפי שפורטו לעיל.
הערר מתקבל ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.09.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
בע אלון חבר: 22 ורו"ת ל\ אבשלום חבף: עו"ד טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
" ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| ח באלול תשעד
0.4(
מספר ערר: | 12:01 / 140010533
מספר ועדה: | 11046
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר: קורן אלירן
ג גד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן תוקף החלטה להסכם בין הצדדים.
הערר התקבל חלקית ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היוה 03.09.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד צדוק אלו חבר: עו"ד 13-ל אבשלום חבר: עו"ך\טל גדי
ז אלון
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפ!
תאריך :| ח באלול תשעד
04|(
מספר ערר: | 13:34 / 140010341
מספר ועדה: | 11046
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: סנטרוניקס אביזרי אלקטרוניקה בע"מ
בג ד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
העוררים מבקשים לפטור אותם מארנונה עפ"י סעיף 330 לפקודת העיריות ופנו למשיב בעניין זה ביום
4. מביקורת שנעשתה במקום ביום 5/3/14 עולה לטענת הבודק כי טרם החלו עבודות השיפוץ,
אך נמסר לו כי מתכוונים להחליף רצוף אינסטלציה ומערכות חשמל ומים, עפ"י התמונות שצורפו גראה כי באותו שלב החלו עבודות ההריסה. מעדות העורר ומהמסמכים שצורפו התרשמנו כי אכן בוצעו שיפוצים בנכס כמפורט בכתב הערר וסביר ביננו שהשיפוצים נמשכו עד ליום 31/3/14 לפחות.
לאור האמור לעיל התקבל הערר חלקית באופן שיינתן פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש מיום 5/3/14 ועד ליום 31/3/14.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.09.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין),, תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)/התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ו
יו"ר: דוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ט באלול תשעד
4
מספר ערר: | 09:26 / 140009750
מספר ועדה: | 11047
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: עו"ד קדם שירלי
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: האגודה האורטודוקסית לצדקה ביפו
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לאור הסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה להסכמות דלעיל.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.09.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התעל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
0
יו"ר: עו"ד מאור יהודה חברה 2 ע" ם שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
וו וו וו
תאריך :| ט באלול תשעד
4
מספר ערר: | 13:45 / 140009833
מספר ועדה: | 11047
ועדת ערר לענייני ארגונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: עו"ד קדם שירלי
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת:
פיזרו מריה נניטה דרכון 522548730
חשבון לקוח: 10586469
מספר חוזה: 452358
כתובת הנכס: פיין 6
-נ ג ד +
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: הגר זורע
נוכחים:
העורר/ת: פיזרו מריה נניטה
אנילי שושנה
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: הגר זורע
החלטה
לאור החלטת היו"ר שלומית ארליך מיום 31/8/14 אשר קבעה כי מר לוי מרדכי הוא המחזיק בנכס במועד הרלבנטי לערר זה וכי חובת תשלום הארנונה חלה עליו ולאחר שהוצגה לפנינו קבלה שנמסרה לוועדה ע"י מר לוי בעצמו מיום 1/9/14 ע"ס 2,865.99 ₪ ששולם לידי המשיב הרי ערר זה שהוגש ע"י פיזרו מריה נניטה נמחק ללא חיוב בהוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.09.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ז מאור יהודה חברה: עו'קטשיר) 7 חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140010179 שליד עיריית תל אביב- יפו ערר
בפני חברי ועדת הערר:
לו'/ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו'יח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: פייבר אינטרנשיונל בע'ימ
בגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטהת
העוררת הגישה ערר ביום 27.2.2014 בעניין סיווג הנכס ברחוב האומנים 12 תל אביב.
המשיב הגיש כתב תשובה ובקשה למחיקה ולדחייה על הסף בטענות הבאות: העוררת לא הגישה השגה, בהיעדר השגה לא ניתן להגיש ערר, בטענה של איתור במועד הגשת הערר ואם תתקבל טענת העוררת כי יש לדון בערר בטענה של הרחבת חוית.
העוררת הגישה תגובה לבקשה למתיקה על הסף.
ביום 16.6.2014 התקיים דיון מקדמי בפני ועדת הערר.
במהלך הדיון המקדמי ענה בייכ העוררת לשאלת חברי הודעה כדלקמן:
+לשאלת הוועלה אין בידינו אישוד משלות דואד לשום או אישור בפקטמליה ביחס למכתב מיום 4%, שיש ל תיעוד במחשב לכך שמכתב נוצר ביום 8.1.2014 ואף נשלח במייל ממני לנציגת העוררת באותו היום. כמו כן היו פניות של נציגת העודרת למוקד הטלפוני 106 לקבלת מסמכים.
נמצאת כאן( נציגת העולר (יחד איתה אני מבקש שיראו בהצהרתנו לפיה אני שלחתי את המכתב ביום 8.1.2014 ותיא פנתה מספר פעמים למוקד הטלפוני כעדות התומכת בטענת שנעשתה פניה למנהל האלנונה לקבלת החומל. /
לאחר הדיון המקדמי שלחה העוררת הודעה מטעמה לפיה ביקשה לראות במכתבה מיום 22.10.13 למחלקת גביית ארנונה אצל המשיב את ייההשגהיי. לטענת העוררת על מכתב השגה גה השיבה מנהלת מחלקה אצל המשיב ולא מנהל הארנונה ולפיכך דין ההשגה להתקבל.
המשיב התייחס להודעה זו וטען כי המסמך מיום 22.10.13 אינו מהווה השגה ואף לא יכול לחיות השגה שכן בעת משלוח מכתב זה על ידי העוררת היא טרם קיבלה הודעת תשלום והשגה יכולה להיות מוגשת בגין חיוב או הודעת תשלום בלבד.
לטענת המשיב על תשובת מנהלת המחלקה מיום 25.11.2013 ניתן היה להגיש השגה אולם העוררת לא הגישה השגה כצו.
עלינו להכריע בטענות המקדמיות . האם הוגשה השגה על ידי העוררת ! במידה והוגשה השגה שכזו האם הוגש הערר בעקבות התשובה לה במועד החוקי, ואם אכן יש בפנינו ערר האם הוא כולל טענות שעלו בהשגה או שמא הערר כולל טענות העומדות בניגוד לכלל האוסר על הרתבת חצית.
נקדים ונזכיר כי סמכותה של ועדת הערר נקבעה בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 שם נקבע בסעיף 6 בי : * הלואה עצמו מקופת בתשובת מנהל האלנונת על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמטרת לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת עלל י,
המשיב טוען כאמור כי במקרה דנן לא השיב מנהל הארנונה להשגה שכן לא הוגשה השגה ועל כן ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בערר בהיעדר תשובתו של מנהל הארנונה על ההשגה.
בכתב הערר ציינה העוררת כי תשובת מנהל הארנונה או כפי שהגדירה אותה בערר יימכתב הסירוביי, ניתנה ביום 25.11.2013 .
כאמור אין מחלוקת כי המכתב מיום 25.11.2013 לא יצא תחת ידיו של מנהל הארנונה כי אס על ידי נאוה בן צור מנהלת היחידה לבניה חדשה אצל המשיב.
עיון במכתבה של חגבי בן צור מלמד כי בסיפת המכתב הופנתה העוררת לכך שעומדת לרשות הזכות להגיש השגה בתוך 90 ימים ממועד קבלת מכתב זה.
אין מחלוקת כי העוררת לא הגישה השגה על מכתב זה.
העוררת טענה בתשובתה לבקשה למחיקה על הסף כי פנתה למנהל הארנונה בעקבות ימכתב הסירוביי הנייל וביקשה לקבל תשריטים ואף את העתק הדוייח שעמד בבסיס מכתב הסירוב.
כמו כן טענה העוררת כי ביוט 8.1.2014 פנתה בכתב למנהל הארנונה בדרישה לקבל את החומר ותשריטי המדידה.
בעת הדיון המקדמי שבח העוררת על עמדה צו ואף ביקשה כי תתקבל הצהרת הגבי מיכל אורן לפיה המכתב הוה מיום 8.1.2014 נשלח למנהל הארנונה על אף שאין בידי העוררת או בא כוחה אישור על מסירתה של פנייה זו אצל חמשיב.
השתלשלות המהלכים לאור העובדות שהוצגו בפנינו מביאה למסקנה כי אין רלבנטיות לשאלה האם מכתבה של העוררת מיוט 8.1.2014 נשלת ו/או האם הגיע ליעדו.
העוררת בעצמה בחרה לאחר הדיון המקדמי לסגת למעשה מהטענה כי לפנייה זו רלבנטיות לשאלת קיומה של השגה כן או לא שכן מייד לאחר הדיון המקדמי הגישה כאמור הודעה לפיה היא מבקשת לראות בפנייתה למשיב, הפנייה שקדמה למכתב הסירוב , כהשגה , ואף הלכה צעד נוסף וביקשה כי במידה שתתקבל טענתה וכי וו אכן השגתה, הרי שהשגה או לא זכתה להתייחסותו של מנהל הארנונה ( שכן מכתב הסירוב כאמור אינו חתום על ידי מנהל הארנונה) ועל כן דין ההשגה להתקבל.
לאחר עיון בכתב הערר, בהודעות שהגישו הצדדים , בבקשה ובתשובה לה ובפרטיכל הדיון הגענו למטקנה כי אין אנו מוסמכים לדון בערר שהגישה העוררת שכן אין בידי העוררת את תשובתו של מנהל הארנונה על השגה. מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי העוררת לא הגישה השגה, וכי במועד בו היא מבקשת בסופו של יום לראות את המועד בו השיגה על חיובי הארנונה ( לאתר ששינתה כאמור את עמדתה) לא הייתה בידה הודעת תשלום או הודעת חיוב עליה יכולה הייתה להגיש השגת.
בנסיבות תיק זה אין אנו רואים הצדקה לסטות מהוראות החוק אשר אינן מאפשרות להסמיך את ועדת הערר לדון בערר אותו הגישה העוררת בשעה שאין בפנינו השגה וממילא לא ניתנה לעוררת תשובת מנהל הארנונה להשגה שכצו.
בהעדר טמכות יש לדחות את הערר על הסף.
משלא נתבקשנו ליתן צו להוצאות לא יינתן צו כזה.
ניתן בהעדר הצדדים היום 8.9.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורטס התלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.
שא ן
2% עךייד הלון צדוק חבר: עו"ד/רו/ח אבשלום לוי חבר: עא%/ד גדי טל
קלדנית : ענת לול
וו "5 0 פס 4
הנכס נשוא הערר נמצא ברחוב מרכולת 1 בתל אביב. שטחו 149 מ מ"ר והוא מסווג בסיווג תעשיה ומלאכה. העורר פנה למשיב בבקשה לקבל פטור מתשלום ארנונה בגין נכס לא ראוי לשימוש עפ"י סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש).
בקשת העורר התקבלה אצל המשיב ביום 3.3.2014. המסמכים המצויים בתיק הערר לרבות הביקורות שנערכו ע"י המשיב עולה כי בנכס "יש ריח של טחב וקשה לנשום" עוד עולה מהביקורת שהצבע בקירות מקולף ויש בקירות ובתקרה סימני עובש (ביקורת מיום 16.3.2014).
בנסיבות אלה שוכנענו שאכן הנכס נשוא הערר אינו ראוי לשימוש והוא עונה על דרישות סעיף 330 לפקודת העיריות. לפיכך אנו מורים על קבלת הערר.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.09.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש"ס - 2000 ותקנה 23 לתקנות בת משפט לעניינים מגהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב."
7% מ /
יו"ר: עו"ד קניון אורה ' חבר: עו"ד מרמור רונית חבר: ל
שם הקלדנית: רונית וסרמן
0 0 6
העורר: משה כהן
נגד
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו
החלטה
אנו נותנים תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.09.2014.
/ \
2 / ער 5 |
יו"ר: עו"ד קניון אורה חבר: רו"ח מרמור רונית חבר: "וקד סירלי
שם הקלדנית: בר-עוז דנה
החלטה
ניתן תוקף החלטה להסכמה בין הצדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 11.09.2014.
יו"ר: עו"ד מאוך/יהודה חבר: קדם שעץ, עו"ד
6 55 0 ספ )\/
חבר: לוי אבשלום, עו"ד ורו"ח
שם הקלדגית: מירית צחי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כ באלול תשעד
4
מספר ערר: | 08:55 / 140009354
מספר ועדה: | 11051
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד ארליך שלומית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העוררים: אריה ארז משאב,מרמלשטיין זיו, ורסמן חיים ישראל,דורסמן מלכה, אריה כרמלה
-ג ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
אנו מברכים את הצדדים על כי השכילו להגיע לפשרה ביניהם ונותנים לה תוקף של החלטה.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 15.09.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו בא ינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד א לומית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
\ שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך | : כ באלול תשעד
14
מספר ערר: | 11:55 / 140010942
מספר ועדה: | 11051
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד ארליך שלומית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העורר/ת: סופר נעמי,סופר ארז
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
אגו מברכים את הצדדים על כי השכילו להגיע להסכמה ביניהם ונותנים לה תוקף של החלטה.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 15.09.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטֶה זו באתר האיפסוקט של המשיב.
יו"ר: עו"ד ארליך 2 חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
שם הקלדנית: ענת לוי
-
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כ באלול תשעד
4
מספר ערר: | 12:15 / 140009099
מספר ועדה: | 11051
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד ארליך שלומית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העורר: שקי יצחק
-1 ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!
החלטה
העורר לא התייחס להחלטות הוועדה ולא הגיב להודעת המשיב, כמו כן לא מצא העורר לנכון להתייצב לדיון, אשר על כן, ובשים לב גם לטענה בדבר איחור בהגשת הערר אנו דוחים את הערר.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 15.09.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין),, תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד 0 - חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
שם הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 133
שליד עיריית תל אביב- יפו מ
1,1
בפני חברי ועדת הערר: 000
ילייר :| עו"ד אורה קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רוח רונית מרמור
העוררת: מכללת רידמן
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו
החלטת
1. עניינס של העררים דנן הוא חיוב העוררת בארנונה בגין 4 נכסים המוחזקים על ידה ברחי
חיים לבנון 26 תיא :
נכס 2000249168 בשטת 277 מ"ר (להלן ינכס 168י)
נכס 2000249183 בשטחת 590 מ"ר (להלן ינכס 183)
נכס 2000249198 בשטת 315 מ"ר (להלן יינכס 198
נכס 2000249208 בשטח 12 מ"ר (להלן 'ינכס 208 יי)
ארבעת הנכסיט סווגו ע"י המשיב בסיווג ייבניניס שאינם משמשים למגורים'י.
עיקר טענות העוררת הן שיש לסווג את הנכסים יכמוסדות להשכלה או להכשרת מקצועיתיי.
ארבעת העררים שבכותרת מתליחסים לשנים 2014-2011, והדיון בהם אוחד לבקשת הצדדים ב- 23.1.13 וב- 15.10.13 וב- 4.8.14.
ערר שהגישה העוררת לשנת 2010 נדחה על הסף בשל האיחור בהגשתו.
2 יוער כי עניינם של הנכסים דנן כבר נדון בעבר בגין שנים קודמות, בעררים מאוחדים 4, 2008-10-060, 140000780, 140003011 ובעררים 140003146, 140004996.
3 () העוררת טוענת כי יש לסווג את כל ארבעת הנכסים בסיווג הקבוע בסעיף 3.3.24
לצו הארנונה, המקנה חיוב מופחת למוטדות להשכלה או להכשרה מקצועית.
לטענתה הנכסים עומדים ב- 3 מתוך 4 התנאים המנויים בצו וכבר מטעט וה יש לסווגס בסיווג המבוקש, מה גם שלטענתה היא גם עומדת בתנאי הרביעי שעניינו הכרה ע"י משרד התינוך.
העוררת מוסיפה כי עפ"י הפסיקה יש לחייב את נכסיה בהתאט לסיווג הקרוב ביותר לשימוש שנעשה בנכסים, ולא בסיווג השיורי.
(2) באשר לגג (נכס 198) טוענת העוררת שעפייי הפסיקה חוא אינו בר תיוב בארנונח.
לטענתה, גס אס נעשה שימוש בגג הוא נעשה בקטע קטן משטח הגג וזאת לצורך עישון בלבד. יתר הגג אינו מרוצף ואינו משמש לדבר.
(6 נכס 168 הוא חנות המהווה חלק אינטגרלי מקמפוס המכללה ומיועד רק לתלמידים, וכך גם נכס 183 שהוא קפטריה המשרתת את תלמידיה ועובדיה בלבד. לכן לטענתה יש לראות בשני נכסים אלה חלק בלתי נפרד משטת המכללה ולסווג גס אותם בסיווג מוסד להשכלה או להכשרה מקצועית.
2 המשיב טוען כי בסעיף 3.3.24 נקובים תנאים שהם תנאים מצטברים הדרושים לסווגו של נכס בסיווג מוסד להשכלה או להכשרה מקצועית, וכי העוררת אינה עומדת במרביתם.
₪ באשר לשטח הגג (נכס 198) טוען המשיב כי הגג דנן מהווה חלק בלתי נפרד מיחידת הבניין, השימוש בו הוא המשך ישיר לשימוש העיקרי של עיסקה של העוררת ועפייי הפסיקה הוא בר חיוב בארנונה.
(3 שטח החנות ושטת הקפיטריה (נכסים 168 ו- 183) אינם מחוויס חלק בלתי נפרד משטח המכללה, ועסקינן בקפיטריה וחנות המהווים עסקים מסחריים העומדים בפני עצמם, ולכן הס חויבו כדין בארנונח.
דיון ומסקנות
סוג הנכט
סעיף 3.3.24 לצו הארנונה קובע כדלהלן:
ייגני ילדים, בתי ספר, מוסדות להשכלה או להכשרה מקצועית (סמלים 837, 847, 848, 0, 861, 862).
גני ילדים ובתי ספר ללימוד שיטתי לילדים ונוער הניתן ב- 12 שנות לימוד, וכן כל מוסד אתר המוכר ע"י משרד החינוך והתרבות ועוסק בהכנה לבחינות בגרות. מוסדות המוכרים ע"י המועצה להשכלה גבוהה, וכן כל מוסד אחר ללימוד שיטתי ולהכשרה מקצועית המוכר ע"י משרד התינוך והתרבות ו/או שירות התעסוקה, המקנה הכשרה ו/או השכלה, שמטרתה הנפקת תעודה מטעמו, מטעם שירות התעסוקה או משרד החינוך והתרבות, ולמעט מוסדות כאמור שאלנם פתוחים לציבור הרחביי.
העוררת טוענת שחיא נכללת בהגדרה של ייכל מוסד אחר ללימוד שיטתי והכרה מקצועיתיי.
כדי ליהנות מהסיווג המופחת עפ"י סעיף 3.3.24 לצו הארנונה על העוררת להוכיח את
קיומם המצטבר של חמישה תנאים :
(1) קיום מסגרת ללימוד שיטתי.
(2) הקניית הכשרה מקצועית ו/או השכלה.
(3) הכרה ע"י משרד החינוך או שירות התעסוקה.
.10
(4) הכשרה או השכלה שמטרתה הנפקת תעודה מטעמו, מטעם משרד החינוך או שירות התעסוקה.
(5) פתיחת שערים לציבור הרתב.
טענת העוררת כי היא מקיימת את התנאי הראשון, השני והתמישי מבין התנאים המנויים לעיל, דהיינו: קיום מסגרת ללימוד שיטתי, הקניית הכשרה מקצועית או השכלה, ופתיחת שערים לציבור הרחב, לא נסתרה ע"י המשיב. המחלוקת העיקרית נוגעת לשני התנאים הנותרים.
לגבי התנאי הרביעי של הנפקת תעודה טוען המשיב כי על העוררת להוכית הנפקת תעודת מטעם משרד העבודה או משרד התינוך, וכי העוררת לא הציגה ראיות המוכיחות זאת.
לעניין זה אנו סבורים כי נוסת הסעיף מאפשר שמטרת ההכשרה או ההשכלה תהיה גם הנפקת תעודה יימטעמויי של המוסד, אולם העוררת לא עמדה גם בתנאי וה.
בסיכומיה טוענת העוררת שלתצהיר המשיב צורפו מספר תעודות שהעוררת מנפיקה לבוגריה. אולם, עיון בנספתיס לתצהיר המשיב מעלה כי צורפו אליו רק פרוספקטיס של תוכניות ללימוד נושאים שונים.
העד מטעם המשיב גם העיד בתקירה נגדית :
ייקיבלתי פרוספקטיס וסיליבוס של שעות הלימודיי.
לא צורפו לתצהיר המשיב, ואף לא לתצהיר העוררת, תעודות אותן מנפיקה העוררת לבוגריה.
עלינו לבחון עתה האם מתקיים בענייננו התנאי השלישי של צו הארנונה, דהיינו - הכרה של משרד החינוך או שירות תעסוקה.
צו הארנונח לא מגדיר מהי אותה ייהכרהיי של משרד התינוך או שירות התעסוקה הנדרשת לקיומו של התנאי השלישי בסעיף 3.3.24 לצו הארנונה.
לגבי מהות הייהכרתיי הנדרשת בצו הארנונה, אנו מאמצים התלטות של ועדות ערר קודמות שדנו בנושא זה, ובכלל ואת ערר 2008-08-089 ברוך אריה לאון וגת נ. מנחל הארנונה בעלריית תייא-יפו, ערר 140001151 אורט ישראל נ. מנהל הארנונה בעיריית תיא וערריס מאוחדים 140002882 + 140003496 אי.איי.סי - מרכז הפרסום הישראלי בע"מ נ.
מנהל הארנונה בעיריית תייא, בהם נפסק :
יילדעתנו, השימוש במונת 'יהכרהיי בצו הארנונה נועד להבטית, כי המוסד הרלבנטי אינו מוסד קיקיוני או פיראטי, כי הוא מתנהל בהתאם לדין, וכי תכנית הלימודים שלו עומדת ברמה מקצועית הנדרשת לצורך הכשרה מקצועית ו/או השכלה, כי רמת סגל ההוראה ראויה, כי קיימים תנאים פיסיים וטכניים ראויים, כי מתקיימים תנאי בטיחות, כי יש בסיס כספי לקיום בית הספר וכיוצייב דרישות שנתפסות בעיני המשרד הממשלתי הרלבנטי כחיוניות לצרכי רגולציה. במילים אחרות: ההכרה הנדרשת בצו הארנונה היא הכרה מהותית ולא פורמאליתיי.
.1
12
.3
16
וגם:
ייאנו בעמדה, כי דרישת ההכרה במוסד לפי צו הארנונה היא מהותית ולא פורמלית. על הרגולטור לאשר, כי הוא מפקח ומאשר את המוסד המבקש הכרה, את מהות הלימודים הנלמדים בו, את הבסיס המדעי לתחומי הלימוד, את הרמה הפדגוגית של צוות ההוראה, את הרמה הנדרשת מן הסטודנטים לשם קבלה למוסד ואת הרמה הנדרשת מהם כדי להמשיך בלימודים ולסיימם בהצלחתיי.
מודגש כי מלשון הסעיף עולה דרישה ברורה כי ההכרה צריכה להינתן למוסד עצמו, להבדיל מהכרה שניתנת לקורסים מסוימים הנלמדים באותו מוסד.
מקובלת עלינו ההבחנה של המשיב בין מוסד מוכר ע"י משרד התינוך, לביו קורסים מסויימים המוכרים על ידי המשרד. ההכרה הנדרשת בצו הארנונה היא הכרה במוסד כמוטד להכשרה מקצועית, ולא הכרה בקורסיס ספציפיים המוכרים כקורס השתלמות זה או אחר.
העוררת הגישה שלושה מטמכיט המעידים לטענותה על כך שהוענקה לה ההכרה הדרושה עפ"י צו הארנונה. כפי שיוסבר להלן, אנו סבוריט כי אין במסמכים אלה כדי להעיד על כך שהוענקה לעוררת ההכרה הדרושה.
שלושת המסמכים מתייתחסים לקורסים מסוימים הנלמדיס במוסד ולא כנדרש למוסד כולו. יתר על כן האישור ניתן לקורסיס לגמול השתלמות.
כך עולה מהמסמכים עצמם, ועל כך גס העידה העדה מטעם העוררת :
ינספתיט א,ג,ד, שמצורפיס לכתב הערר עוסקים בקורסים לגמול השתלמותיי
משנשאלה העדה אם יש בידיה אישורים גם לקורסיס אחרים שאינם קורסים לגמול השתלמות, היא השיבה: 'יהאישוריס שצירפנו הס האישורים שיש לנויי.
בעניין זה כבר נפסק כל אישור לקיום קורסים לגמול השתלמות לא עונה על דרישות צו
הארנונה :
בעמיינ 278/06 שדמון גלעד נ. עיריית ת'יא-יפו, קבעה כבי השופטת שרה דותן:
ייסעיף 3.4.25 לצו הארנונה משנת 2004 מגדיר מוסדות להשכלה ולהכשרה מקצועית כייכבל מוסד אחר ללימוד שיטתי ולהכשרה מקצועית המוכר על ידי משרד החינוך והתרבות ו/או משרד העבודה, המקנה הכשרה ו/או השכלה שמטרתה הנפקת תעודה מטעם משרד העבודה או משרד החינוך והתרבות...'*.
מדובר בהגדרה הכוללת מספר רכיבים ולא די בעובדה שמשרד העבודה או משרד התינוך מכירים בקורסים הנלמדיס במכללה לצורך גמול לצורך קרנות השתלמות.
יש צורך שתוענק תעודה מטעם משרד העבודה או משרד התינוך ותעודה כזו אינה מוענקת...*.
הלכה זו אומצה פעמים רבות ע"י ועדות ערר שדנו בסעיף 3.3.24 לצו הארנונה.
לא רק זו אלא, שהאישורים שהומצאו ע"י העוררת כלל לא מתליחסים לשנים נשוא העררים דנן.
.5
.6
7
.8
9
.0
משנשאלה על כך העדה מטעם העוררת בחקירה נגדית, היא השיבה:
'יהאישורים שצרפנו הט עד שנת 2010, לגבי השנים נשוא העררים, אני לא יודעת אס יש לנויי.
אחד משלושת המסמכיט שהמציאה העוררת מתייחס להשתלמויות של עובדי הוראה, בשלושה נושאים המפורטים באישור.
העוררת לא הבהירה מה משמעות ההשתלמויות הנייל, ולא סיפקה נתונים למשקלן היחסי של השתלמויות אלה בכלל הקורסים וההשתלמויות המתקיימים אצלה ושאינם מוכרים ע"י משרד החינוך.
זאת ועוד, מהאישור עולה שמדובר בהשתלמות המיועדת לעובדי הוראה ולא לקהל הרתב, כנדרש עפ"י התנאי החמישי הנקוב בסעיף 3.3.24 לצו הארנונה.
מסמך אחר מבין השלושה נושא כותרת: ייהיתר להגשת בקשה לקיום קורס לעובדים במגזר הציבורייי. על פי כותרתו ותוכנו לא מדובר באישור המעיד על ''הכרתיי, אלא בהיתר להגשת בקשה לקורסים לגמול השתלמות.
מהאמור לעיל עולה שהעוררת אינה עומדת בשניים מחמשת התנאים הנקובים בסעיף 4 של צו הארנונה, לסיווג נכס בסיווג יימוסדות להשכלה או להכשרה מקצועיתיי.
כאמור, בסעיף זה של צו הארנונה עסקינן בתנאיסם מצטברים שעל נישום החפ בסיווג המופחת, לקיים את כולם כלשונס. מקום בו רצה מתוקק המשנה לנקוב בלשון חלופית הוא עשה כך במפורש, ואין ווה המקרה שבפנינו.
טענת העוררת כי יש להעדיף את הסיווג הספציפי על פני הסיווג השיורי, אף היא דינה להידחות, לאחר שכאמור, הגענו למסקנה שבענייננו לא מתקיימים התנאים הקבועים בסיווג הספציפי שהעוררת ביקשה להחלל עליה.
בעניין גה קבעה כבי השופטת דותן בפסייד שדמון גלעד שהוזכר לעיל:
ייטוען בייכ המערער כי מרבית יסודות ההגדרה מתקיימיט בעניינו, ולפיכך יש להעדיף סיווג זה על סיווג אחר.
סבורה אני כי אין לקבל טענה גו, מאחר שהענקת הנתה מתשלום ארנונה לאחד, משמעותה הגדלת הנטל על האחר ולכן כשיש צורך בחקיקה מפורשת להטלתה של ארנונה, אין לקבל הענקת פטורים והנחות מבלי שהעניין נקבע מפורשות בחקיקהיי.
המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהעוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולא הוכיתה שחיא מקיימת את התנאים המיוחדים המפורטים בצו הארנונה, המאפשרים לסווג את נכסה בסיווג המופחת של יימוסדות להשכלה או להכשרה מקצועיתיי.
הגג - נכס 198
סעיף 8 (א) לחוק ההסדרים מסדיר את נושא הארנונה הכללית וקובע כי העירייה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה, וכי הארנונה תשולם ע"י המחזיק
5
.1
בנכס ותתושב בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמיקומו.
הסעיפים בצו הארנונה הדרושים לענייננו הס סעיף 1.3.1 בי לפיו:
ייבשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה'י.
סעיף 1.3.1 גי קובע:
'יבשטח הבניין לא נכללים קירות חוץ וקירות פניסיי.
מחוקק המשנה נתן דעתו אך ורק לשטח גג מרוצף בבנייני מגורים. (סעיף 1.3.1 וי לצו הארנונה) הוא לא קבע הוראה ברורה ומפורשת בצו הארנונה לגבי גגות בבניינים שאינם משמשים למגורים.
בעניין וה הביע ביהמייש את דעתו בעמיינ 264/06 גרף תעשיות תוכנה בע"מ ג. מנהל
הארנונה בעיריית תייא ואח' כדלהלן :
*יראוי כי צו הארנונה, המהווה הנחיות שעל פיהם מפעילה הרשות את סמכותה, יכיל בתוכו הוראות ברורות ופרטניות לגבי תיוב ארנונה כדוגמת גג, ויאפשר לאצרת לתכנן את צעדיו במידה סבירה של וודאות. הנחיות אלו תורמות לשוויון ומצמצמות את המקוריות והשרירותיות בהתלטת הרשות. תוקה על המחוקק שאין הוא מסמיך את הרשות המקומית, או כל רשות מנהלית, להטיל היטלים ותשלומי תובה אחרים אלא במסגרת קבועה, מוגדרת ומוגבלת מראש (ראה עייא 263/78 חברת חשמל לישראל בע"מ נ.
המועצה המקומית, פייד לג(1), 757). על המשיבה החובה להגדיר בצו הארנונה מהם השטחים ברי החיוב, ואין היא יכולה לתלות את חיוב הארנונה רק בעניין השימוש בשטת הגג. יש לציין כי כאשר ראתה המשיבה לנכון צורך להגדיר באופן פרטני מהו שטת המחויב בארנונה, דאגה להכלילו בצו הארנונהיי.
בנסיבות אלה נדרשו ועדות הערר כמו גס בביהמייש, להכריע לא אתת בשאלה האם שטתי הגגות בבניינים שאינם משמשים למגורים הס ברי חיוב בארנונה. נקבע כי היות הגג בר חיוב תלוי בכל מקרה ונסיבותיו, וחיוב או אי חיוב גגות בארנונה תלויה בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה.
בכל פסקי הדין שדנו בחיוב שטחי הגג בארנונה, נקבע כי המבחן האם הנכס הוא בגדר 'יגגיי או לא, אינו מבחן מילולי, אלא פונקציונלי ונגזר גס משאלת השימוש בו.
נפסק כי ניתן לחייב שטחים במפלס העליון של המבנה, ככל שייעודם מלמד כי פונקציונלית ניתן לעשות בהם שימוש, בין אס נעשה בו שימוש בפועל בין אס לא.
כאשר ניתן להשתמש בשטת ולנצלו לצרכי הנישום, כי אז הוא יחוייב גס אס לא נעשה בו שימוש בפועל.
בפסייד גרף קובעת כבי השופטת רובינשטיין:
יילא רק שימוש בפועל מביא לחיוב בארנונה, גם במקרים בהם לא מתקיים שימוש בנכס קיימת חובת תשלום ארנונה. חובת התשלום נוּבעת מהחזקה בנכס ולא מהשימוש בו, כשהרציונל העומד מאחורי וּה הוא שגם בתקופה בה הנכס עומד ריק ואין משתמשים בו, הרשות ממשיכה לספק שירותים בגינו...'.
ממשיך ביהמייש וקובע באותו עניין כל:
ג
.3
ייאת המונח שימוש יש לפרש באופן רחב שיכלול לא רק פעילות פיזית אלא גם פעילות כלכלית הנעשית בנכס.... על כן בנסיבות העניין, לא יכולה ועדת הערר לקבוע כי הגג בר חיוב רק מעצט השימוש הפיני. היה ראוי להחיל את מבחן ייהשימוש בנכסיי ולשם כך יש להתתשב במדדיס כמו תכונות המשתמש, שיקולי רווחיות ומהות הפעילות. בנוסף יש לבחון את המבחן הכלכלי להגדרת בניין לצורך חיוב ארנונה...*
בפסקי החדין מאותריס יותר אפריקה ישראל ואהרוני, מבחירה ומדגישה כבי השופטת רובינשטיין כי בפסייד גרף כמו גס בפסייד תיימסון בע"מ (עמיינ 217/04 חיימסון השקעות (1992) נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא) לא נקבע כי גג ככלל אינו בר חיוב בארנונה, אלא שתיובו או אי חיובו תלולים בנסיבות המקרה.
(ראה: עמיינ 254/08 אפריקה ישראל השקעות בע"מ נ. מהל הארנונה של עיריית ת'יא, עמיינ 30710-11-10 אהרוני נ. מנחל הארנונה בעיריית ת'יא)
ביהמייש העליון בבריימ 8940/10 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ חוזר על הלכה זו ומדגיש כי בשני פסקי הדין (גרף וחיימסון) לא נפסק כי שטת הגג אינו בר חץוב בארנונח, אלא שתיוב כוה תלוי בנסיבותיו של כל מקרה לגופו.
בפסייד אפריקה ישראל נקבע:
ייבעניין גרף עסקינן בגג ריק נעול חסר שימוש ולפיכך נמצא שבהעדר הנתיות וודאיות לגביו בצו הארנונה, אין לחייבו. בעניין חיימסון נקבע כי ייעוד השטח ושימושו, לרבות פעילות פיוּית ופעילות כלכלית הנעשים בנכס, הס הגורמים שיש לשקלם בקשר לשאלת החיוב והסלווג לעניין הארנונה. כך או כך, לא נקבע בפסקי דין אלה כי גג ככלל אינו בר חיוב, אלא שחיובו או אי חיובו תלויים בנסיבות המקרהיי.
הלכה דומה נקבעה בעמיינ (ת''א-יפו) 106-09 יהודה טוניק ושותי - משרד עורכי דין נ.
מנהל הארנונה של עיריית תייא. ביהמייש קבע כי השטח שבמחלוקת הוא חלק אינטגרלי מן המשרד וככזּה הוא בר חיוב בארנונה.
ביהמייש הדגיש כי לעניין וח:
ייאין כל רלוונטיות, אם נעשה בשטח שימוש כזה או אחר בפועל, הקובע לעניין הגדרתו כיישטחיי בר חיוב בארנונה הוא הפוטנציאל הטמון בשטח וחיי.
בענייננו העוררת מחזיקה בנכס, הוא מהווח חלק אינטגרלי מהנכס כולו והעוררת אף עושה בו שימוש, כפי שפורט להלן.
העדה מטעם העוררת אישרה שהם הציבו על הגג שולחנות כסאות ושימשלות. אמנם לטענתה הלקו של משטת הגג מכוסה בטון בלבד, אולם לדבריה על הבטון הס הניהו ייריבועים מעציי.
עוד אישרה העדה בחקירתה כי בשטח הוצבו מזרונים ע"י סטודונטים. בנסיבות אלה איננו מקבלים את גרסתה של העוררת לפיה רק חלק קטן מהגג משמש את הסטודנטים כפינת עישון.
נאמנה עלינו עדותו של תוקר השומח מטעם המשיב, שערך ביקורת במקום, ולפיה:
ייכל שטח הגג מרוצף בדק, חלק בדשא סינטטי, בכל השטח יש הצבה של שולחנות וכסאות, פינת ישיבה וסוג של שמשיה גדולה.
חד משמעית כל שטת הגג הוא בשימוש הסטודנטים, כשהייתי במקום ראיתי אותם משתמשים בכל שטח הגגיי.
עוד אישר העד:
יייש מעבר בין המשרדים לגג. ראיתי אותו אבל אני לא צוכר, אס עברתי דרכו. הגג הוא באותה קומה של המשרדים. יש דלת פתוחה שמפרידה בין החלק של המשרדים לבין הגג.
אם פותחים את הדלת של המשרדים עוברים דרך מסדרון ממנו מגיעים לגגיי.
בנסיבות אלה אנו קובעים כי שטת הגג המוגדר כנכס 198, הוא בר תיוב בארנונה.
החנות -- נכס 168 והקפיטריה -- נכס 183
6. טענות העוררת כי יש לראות בשטחי החנות והקפיטריה חלק בלתל נפרד משטח המכללה
ויש לסווגם בסיווג מוסדות השכלה או להכשרה מקצועית, בנימוק שהן משרתות את הסטודנטים בלבד, לא הוכחו.
העוררת הביאה עדה אחת בלבד מטעמה וגם עדותה לא הליתה חד משמעית בעניין זה.
כשנשאלה העדה אם גס טטודנטים שסיימו את לימודיהס קונים בחנות, השיבה:
ייסטודנט שסיים ללמוד, אני לא יודעת אם הוא מגיע לשם, אני לא בודקת מי קונה, אבל צאת פינה נפרדת ואני יודעת שקונים בה סטודנטים שלומדים. לשאלתך, מי שמכיר את המקום יכול לתגיעיי.
לא רק זו אלא, שלעצם העניין אנו סבורים כי אין רלוונטיות לשאלה אם בתנות ובקפיטריה עושים שימוש הסטודנטים בלבד, או לקותות אתרים. עסקינן בעסקים מסחריים העומדים בפני עצמם, שאינם חיוניים לקיום פעילותה של העוררת בנכסים.
לפיכך אנו סבורים כי סיווגם ע"י המשיב בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים, נעשה כדין.
סוף דבר
5. מכל המקובצ אנו דוחים את הערר.
איו צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 16.9.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנחליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 :וס מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב,
יו'יר: עו'יד אורה קניון 7 חבר: ער קדם חבר: רו''ח רונית מרמור
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140009093 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת ערר :
לו'יר:
חבר:
חבר:
עו"ד אורה קניון
עו"ד קדם שירלי
רו"ח רונית מרמור
העוררת: עמותת הקולג' התנכי הבינלאומי
גגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
עניינו של הערר בחיוב ארנונה בגין הנכס המותוק ע"י העוררת בדרך ההגנה 23 בתי'א.
חלק אחד מהנכס ששטחו 89 מ"ר הוכר ע"י המשיב כייבית תפילהיי ווכה לפטור מלא מארנונה, בעוד שחלק אחר של הנכס, בשטח 157 מ"ר סווג בסיווג *בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחריי. (להלן ייחלק הנכס נשוא הערריי)
העוררת טוענת כי יש ליתן לנכס כולו פטור מלא מארנונה עפ"י סעיף 5(ג)(ה)(1) לפק' מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן *יפקודת הפיטוריןי) בשל חיותו מבנה המשמש כבית תפילה.
העוררת מוסיפה וטוענת כי יעודו העיקרי של הנכס הוא בית תפילה וזהו השימוש העיקרי הנעשה בו. מתקיימות בו תפילות 6 ימים בשבוע, מלבד ימי ראשון, והוא משמש את הקהילה הניגרית והקהילה תפיליפינית.
החדרים הנלווים משמשים לטענתה כחדרי תפילה לתפילה פרטית או לימודי דת, או יעוץ רוחני כאשר הלימוד הוא שימוש טפל לשימוש העיקר בנכס, שהוא תפילה.
העמותה הוקמה לצרכי מתן שירותי דת, ולכן היא מספקת בית תפילה ופולחן דתי שיש לפטור אותו מתשלום ארנונה עפ"י פקי הפיטורין.
בהתייחס לעובדה שהנכס רשום כשלותה של הקולגי התנכי בירושלים, הכוונה הייתה לרכוש את הנכס ולהשתמש בו כקולגי, אך הדבר לא קרה, הכוונה לרכוש את הנכס נגוזה.
עד שיקבלו הכרה של המועצה להשכלה גבוהה בישראל, הקולגי לא יופעל.
בנכט אין סטודנטים לפחות בתמש השנים האחרונות.
בנכס לא מתקיימת פעילות עיסקית.
חהמשיב טוען כי חלק הנכס ששטחו 157 מ"ר משמש לשימושים רבים ומגוונים כגון:
לימוד דת, כינוסי, מאמינים ושלוחה של חקולגי התנכי הבינלאומי, שימושים שאינם מהווים תפילה ואינם נובעים מן התפילה, ולכן אין הוא זכאי לפטור עפ"י פק' הפיטורין.
המשיב מוסיף כי הנכס משמש גט למפגש חברתי וקהילתי, לקיום ארוחות, יעוץ פרטי, הרצאות ופעילויות חברתיות נוספות המתקיימות במנותק מהתפילה ואינן נלוות אליה או נובעות ממנה. באתר האינטרנט של העוררת היה רשום שהנכס בתייא משמש כשלוחה של המכללה בירושלים, ואף התקיימו בו לימודים בעבר.
בטרם נדרש לדון בערר לגופו, מן הראוי לפרט את הסיווגים וההליכים שקוימו בעבר בגין הנכס דנן.
עד שנת 2008 העניק המשיב לעוררת בגין הנכס פטור מלא מארנונה, לפי פק' הפיטורין.
בשנת 2009, בעקבות סירובו של המשב להמשיך ליתן לעוררת את הפטור האמור, הגישה העוררת השגה וערר. (ערר 140000063). ועדת הערר בראשות עו"ד יבין רוכלי, קיבלה את הערר וקבעה כי מדובר בייבית תפילהיי שיש לפטור את כולו מתשלום ארנונה.
משנת 2010 ואילך החליט שוב המשיב לבטל את הפטור שניתן לעוררת, ולהעניק לה פטור חלקי בלבד בגין חנכס.
הערר דנן הוגש בגין שנת המס 2013.
במקביל הגישה העוררת עתירה מינהלית לביהמייש המתוצי בשבתו כבית משפט לענייניט מינהליים, לגבי חיובה בארנונה בגין נכס זה, מיום 1.1.10 ואילך.
בהסכמת הצדדים ניתן ביום 17.9.13 פסייד ע"י ביהמייש המחוצי, לפיו:
ייכל מה שליקבע בהתלטת ועדת הערר בקשר לשנת 2013 יחול משנת 2010 ואיללדיי.
דיון ומסקנות
סעיף 5 ג(ה)(1) לפקודת הפיטורין, בנוסחו הקודם קבע כדלהלן:
ייעל אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), לא תוטל ארנונה כללית או אגרה על שטת נכס
המשמש לאחד מאלה: כנסיה, מסגד או בית תפילה אתר, והכל לגבי השטח המשמש
לצורכי תפילה ואשר אין בו פעילות עסקיתיי.
ביום 25.7.12 התקבל בכנסת תיקון לפקי הפיטורין הידוע כחוק לתיקון פקי העיריות (מסי
1) התשעייב 2012, (תיקון 23 לפקי הפיטורין) שקבע כי.
סעיף 5ג(ה)(1) לפקודה יהיה כדלהלן:
ייעל אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד) לא תוטל ארנונה כללית או אגרה על שטת נכט
המשמש לאחד מאלה: כנסיה, מסגד או בית תפילה אחר, לרבות מבנה או חלק ממבנה
שייעודו העיקרי הוא קיום תפילה, והשימושים הנוספים בו, אם ישנם הם ללימודי אותת
.10
דת או לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימודי הדת כאמור, ושאין בו פעילות עסקית'י.
התוק שונה רטרואקטיבית, ונקבע בו כי תחולתו מיום 23.3.10.
התיקון הרחיב את הפטור שניתן עד אותו מועד לבתי תפילה תוך שהוא משווה את הפטור הניתן לבתי תפילה, עם הפטור שניתן קודט לכן לבתי כנסת, עפ"י סעיף 5ג(ה)(1א) שתוקן ביום 23.3.10 בתיקון 17 לפקי הפיטורין.
שני פסקי דין של ביהמייש המחווי בירושלים, בשבתו כבימייש לעניינים מנהליים, דנו בסוגית הפטור לבתי כנסת, לפי פקי הפיטורין.
האחד, דן בסוגיה לפי תיקון סעיף 5ג(ה)(1א) לפקי הפיטורין:
עמיינ (ירושלים) 526/08 ישיבת מקדש המלך נ. מנהל הארנונה בעיריית ירושלים, והשני דן
בסוגיה לאחר תיקון הסעיף:
עמיינ (ירושלים) 47425-12-11 ישיבת החילים והשלוס, נ. מנהל הארנונה בעיריית ירושלים.
בשני פסקל הדין חנייל קבע ביהמייש כי המערערות אינן וכאיות לפטור מתשלום ארנונה לפי פק' הפיטורין וערעורן נדחה.
בפסייד בעניין ישיבת מקדש המלך, קיבל ביהמייש את עמדת המשיב לפיה השימוש המקורי באולם בו פועל בית הכנסת אינו כבית כנסת, אלא מדובר באולם המצוי בתחומ?
ישיבה ומהווה תלק מאותה ישיבה.
ביהמייש פסק :
יי...הנכס נשוא הערעור הנוכתי אינו נכס שהשימוש העיקרי בו הוא כבית כנסת, אלא נכס הממוקם בתוך ישיבה ומהווה חלק אינטגרלי ממנה ואשר השימוש העיקרי בו הוא לצרכי לימוד. לעניין וה מקובל עליי כי דין בית כנסת שלגביו אין חולק כי שימושו העיקרי הוא לצרכי תפילה ומתקיימת בו פעילות לימודית בין ומני התפילות, כדין בית הכנסת שמפעילה העותרת, הממוקם בתוך ישיבה, בין חדרי הלימוד, ואשר משמש בעיקר או למצער גם, כאחת מכיתות הלימוד בישיבהיי.
הלכה דומה עולה גם מפסהייד בעניין ישיבת החיים והשלום :
ייקבלת עמדתה של המערערת משמעותה, כי כל אימת שאדט מציב במקום שבתזקתו, ארון קודש ומקיים בו מניין קבוע, באופן אינצדנטלי לפעילות העיקרית המתקיימת במקום, הופך הנכס או אותו חלק מן הנכס לייבית כנסתיי. כך, מעביד במקום עבודה, אדם פרטי בבית מגוריו, וכיוצא באלה דוגמאות. ברי, כי לא לכך התכוון המחוקק. לא וו חייתה תכלית הפטור. כוונת המחוקק הייתה לפטור בית כנטת ככזה, והתיקון נועד להבתיר כל גם אס מתבצעות בו פעילויות הכרוכות באופי המקוט כבית כנסת, כגון מתן שיעורי תורה בסמוך לזמני התפילה וכדומה, לא יהיח בכך כדי לשלול מן המקום את עובדת היותו בית כנסתיי.
מכלל ייהלאויי העולה משני פסקי דין אלה, אנו סבורים כי יש להסיק יהןיי לגבי הערר שבפנינו, כפי שיפורט להלן.
1
.12
.3
4
שוכנענו כי השימוש העיקרי בנכס הוא לצרכי תפילה.
העד מטעם העוררת העיד בתקירה נגדית כי נערכות במקום תפילות חמישה ימים בשבוע, מלבד ביום שישי וביום ראשון שהוא יום המנוחה שבו לא מתקיימות תפילות.
עוד שוכנענו כי השימושים הנוספים הנערכים במקום הס ייללימודי אותה דת או לצרכים הנובעים מקיום התפילה ולימודי החדת כאמוריי (כאמור בסעיף פג(ה)(1) לפקי הפיטורין).
העד מטעם העוררת העיד כי בחדרים האחרים מתקיימים לימודי תנייך לפני או אחרי התפילות, וניתן בהם יעו>. כמו כן מתקיימים בתדריס אלה תפילות פרטיות -
אינדבידואליות.
נוד עולה מהחקירה הנגדית כי מאחר שבית התפילה משרת שתי קהילות - פיליפיניות וניגרית - מתקיימות לעיתנים תפילות של שתי הקהילות בו זמנית. לדברי העד:
ייהשימוש בשני החדרים נעשה בגלל שלפעמים שני הכמריס מנהלים את שתי הדרישות ואת התפילות בו זמנית'י.
ולאחר מכן: ייביוס חמישי מתקיימות שתי תפילות, גם של הפיליפיניס וגם של הניגרים.
בגלל זה אנחנו צריכים את שני החדריסיי.
שוכנענו כי העוררת לא מפעילה ולא הפעילה בנכס בתקופה שבמתלוקת, את הקולגי התנכי הבינלאומי, וכי לא מתקיימת בנכס פעילות עסקית אחרת כלשהי.
לגבי העובדה שיש באחד החדרים הקטנים מקררים העיד העד מטעם העוררת :
ייבמקררים אנחנו מתזיקיס חלב, מיצים, קפה. זו לא ארוחה. לא <ושבים שם ואוּכלים ארוחותיי.
כיבוד קל למתפללים אינו שולל את העובדה שהשימוש העיקרי בנכס הוא לצרכי תפילה.
כך גם העובדה שיש במקום משרד קטן ממנו מתנהל הצד האדימיניסטרטיבי של בית התפילה, אינה שוללת את השימוש העיקרי הנעשה בנכס.
העוררת הגישה מטעמה 3 תצהירים. בייכ העוררת בחר שלא להצמין לחקירה נגדית שניים מהמצהירים וביקש למחוק את תצהיריהם מתוך הערר, בנימוק של יישיקולי יעלות וחסכון בזמניי.
חמשיב טוען שהתנהלות צו מעוררת פליאה ותהיות לעניין העובדות שהיו עולות בחקירה הנגדית של העדים.
איננו נדרשים לטענתה זו של המשיב, נוכח העובדה שהמשיב נהג באופן דומה. העד מטעמו של חמשיב ערך ביקורת בנכס ביום 1.7.13.
על אף העובדה שעפייי החלטת ביהמייש בעניינם תחול החלטתנו לגבי התקופה המתחילה ב- 1.1.10, לא הביא המשיב עד מטעמו לגבי התקופה שקדמה לשנת 2013, וכלל לא הוברר האם נעשו בתקופה הקודמת ביקורות מטעם המשיב בנכס.
5 מכל המקובץ אנו מקבלים את הערר וקובעים כי העוררת וּכאית לקבל פטור מתשלום ארנונה בגין הנכט לפי פקודת הפיטורין.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 16.9.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וגאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
2 27 2 שו -
2 7 0
לוייר: עו"ד אורה קניון | תבר: עד קדם חבר: רו'/ח רונית מרמור
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140009072 שליד עיריית תל אביב-יפו
ליר :
חברה:
חברה:
41
עו"ד אורה קניון
עו"ד שירלי קדם
רויית רונית מרמור
העורר: אחדות שהב
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
הנכס נשוא הערר נמצא בקומת המרתף ברחי חיים לבנון 25 ת'יא.
שטתו עפ"י רישומי העירייה, הוא 209 מ"ר והוא מסווג בסיווג ''מגוריםיי.
עד 7.8.11 חויבה בארנונה בגין הנכס, חברת משכן הפרקליט בע"מ, שהיא עפ"י הצהרת העורר, חברה של אחיו.
בעקבות ביקורת שנערכה במקום 8.8.11, שונה שם המחזיק מאותו מועד ממישכן הפרקליט בע"מ לשמו של העורר.
תחילה חויב הנכס עפ"י שטח של 234 מ"ר, אך בעקבות פניית העורר למשיב, עודכן שטתו ל- 209 מ"ר.
השטח שבגינו חוייב העורר, כולל לטענת המשיב, חדר שינה, סלון, שני חדרים המשמשים לאתסנה ומסדרון בשימושו הבלעדי של העורר, המשמש למעבר ולאתסנה.
עוד כולל הנכס שטת של 5.78 מ"ר של כניסה משותפת לעורר ולדיירת אחרת בבניין - רות לחמן.
העורר טוען שאין לתייבו בגין כלל שטח הנכס, אלא רק בגין 63 מ"ר בהם הוא מתגורר.
לטענתו העובדה שהוא נאלצ לעשות שימוש בחלקים נוספים של הנכס נובעת מכך שהכניסה הראשית לנכס נחסמה ונאטמה ע"י דיירי הבניין בדלת פלדה, על מנת למנוע ממנו להיכנס לנכס מהכניסה הראשית לבניין. מסיבה זו הוא נאלץ לטענתו להיכנס לנכסי דרך כניסה צדדית ולעבור דרך תלקים בנכס שאינם בשימושו, עד הגעה לחלק הנכס המשמש למגוריו.
המשיב טוען כי כל שטח הנכס נמצא בשימושו של חעורר ולכן הוא חוייב כדין בארנונה בגין כל שטת הנכס.
לטענתו עפ"י הדין אין לקבל את טענת העורר כי יש לחייבו רק בגין חדר מסויים מחלק הנכס ולפטור אותו מחלקים אחרים שלו. הביטוי מגורים מתייחס לא רק לחדר בו
1
נמצאת מיטתו של חנישוס אלא פירושו מקום בו מבוצעות בנכס מכלול הפעילויות המעידות על מגורים.
בערר טען העורר עוד, כי בגין התקופה 8.8.11 עד 31.12.11 חוליב הנכס בכפל תשלומי ארנונה באופן שבגין תקופה זו חוייבה הן חברת משכן הפרקליט בע"מ (המתזיקה הקודמת) והן העורר.
עוד טען העורר כי קיים חיוב כפול בארנונה בגין כ- 12 מ"ר משטח הנכס המשמשים לכניסה משותפת שלו ושל דיירת בשם רות לתמן ולטענתו חויבו בגינו הן הדיירת רות לחמן והן העורר. טענות אלה של העורר נטענו בעלמא, ללא ראיות כלשהן.
המשיב מבקש לדחות את טענות העורר על כפל חיוב תוך שהוא מגבה עדותו ונימוקיו לגבי הטענה הראשונה בתדפיסים מהמערכת הממוחשבת, המצביעים על כך שלא היה כפל חיוב בארנונה, ולגבי הטענה השנייה - בתשריט שצורף לאחד מתצהיריו, המצביע על כך שהעורר חוייב רק בגין מחצית משטח הכניסה המשותפת.
לא רק גו, אלא שהעורר ונח טענות אלה בסיכומלו.
בנסיבות אלה יש לראותו כמי שתזר בו מטענות אלה ולפיכך אנו דוחים אותן, כבר בשלב זה.
בסיכומיו טען העורר כי השטח חסר ריצוף ולכן הוא מהווח ינכס לא ראול לשימושיי.
המשיב טען שעל פי הדין אין העורר רשאי להעלות טענות שלא הועלו בהשגה שקדמה לערר.
בעניין ה דעתנו כדעת המשיב.
בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976, מתוות התוק את המסלול לפיו על הנישום לנהוג כשהוא תולק על תשלום הארנונה שבו חויב.
עפ"י החוק על המשיב להעלות תתילה את טענותיו בהשגה, ועליח על מנחל הארנונה להשיב. רק על תשובתו של מנהל הארנונה, רשאי הנישום להגיש ערר. משמע רק על טענות שהועלו בהשגה ונדחו ע"י מנהל הארנונה, רשאי הנישום להגיש ערר.
טענות שלא הועלו בהשגה ונדחו ע"י מנהל הארנונה, אין הנישום רשאי להעלות בערר, כך גם אין העורר רשאל להעלות בדיון טענות שלא הועלו בערר, טענות כאלה מהוות הרחבת
חזית אסורה.
למותר לציין שאין להעלות טענות חדשות בסיכומים המוגשים לאחר שהדיון בערר כבר הסתלים.
ראה בעניין וה בריימ 793/08 ריבוע כתול - ישראל בע"מ נ. מנהל הארנונה עיריית הרצליה.
בערר דנן התייחס העורר אך ורק לשטח הנכס שבגינו הוא תוייב, לפיכך זו השאלה היתידה העומדת לדיון בפנינו.
בנסיבות אלה אנו דוחים על הסף את טענות העורר ככל שהן מתייחסות לנכס לא ראול לשימוש.
.6
נותר לנו לדון בטענתו העיקרית של העורר, לפיה יש לחייבו בארנונה רק בגין 63 מ"ר מכלל שטח הנבס.
העורר טוען שהנכס מכיל שני חלקים ששטחם ברוטו הוא 76 מ"ר ו- 75.53 מ,ר וכי השטח נטו של כל אחד מהם הוא 63 מ"ר בלבד. לטענתו הוא עושה שימוש רק באחד החלקים ולכן יש לחייבו רק בגין 63 מ"ר.
עוד טוען העורר, שהוא גם מחוייב שלא כדין בגין שטח מעבר - מסדרון שאין לתייבו בגינו.
העורר מוסיף שהוא נאלצ לעבור דרך חלקים מהנכס, בגלל העובדה שדיירי הבניין חסמו ואטמו את הכניסה הראשית לנכס שהייתה דרך לובי הבניין, דבר המתייב אותו להיכנס לנכט מדרך צדדית.
דיון ומסקנות
פקודת העיריות (נוסח חדש), מגדירה בסעיפים 1 ו- 269, מיהו ''מחציקיי.
סעיף 1 קובע:
'יאדס המתציק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון".
סעיף 269 קובע: יילמעט דייר משנהיי.
עפ"י ההלכה, מקום בו יש מספר מחציקים אפשריים מקטגוריות שונות,
המחציק החייב בארנונה הוא מל שהוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.
כך בין החיתר ברעייא 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ נ. עיריית תל אביב - יפו קבע
בית חמשפט:
יימחזיק לצורך החובות והזכויות שבפקודה, ייחשב וּה מבין השניים, שהוא במערכת הנסיבות שנוצרה, בעל הזיקה הקרובה ביותר לבנלין.
המחוקק מבקש להדגיש כי בנקטו את הביטוי יימחויקיי אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא - יחסית כמובן - בעל הוּיקה הקרובה ביותר אל הנכסיי.
עוד נקבע כי בעת בתינת הוּיקה הקרובה לנכס יש ליתן משקל יתר לאותן זיקות המשקפות שימוש בנכס והנאה משירותי הרשות הלכה למעשה, תוך בתינת יכולת השליטה בנכס והיכולת לנצלן לצרכים שונים (עא 2669/08 ש. ובר עו"ד, בתפקידו ככונס נכסים נ. עיריית חולון תק-מה 2009 (1) 15807).
ובעייא 9813/03 מדינת ישראל משרד הבריאות נ. עיריית ראשון לציון קבע ביהמייש:
ייהמחוקק ביקש להדגיש כי בנקטו את הביטוי ''מתזיקיי אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזּכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא - יחסית כמובן -- בעל הזיקה הקרובה ביותר אל הנכס. ויקתו של הבעל לנכס, לצורך עניין ות, יכולה להדחק למקום שני, אס יש שוכר או בר - רשות או מחויק באופן אחר....%
מוסיף ביהמייש וקובע בפסייד זה:
יייתכנו מקרים לא מעטים שבהם *תעורר קושי של ממש בקביעת ייהמחזיקיי, ביחוד מקום שבו קיימים שני גורמים או יותר היימתחריםיי ביניהם על תואר ייבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכסיי, או ליתר דיוק המצביעים האחד על רעהו באומרם כי האחר הינו בעל הזיקה הקרובה ביותר כאמור. על מנת להכריע בכך, יש לבחון מי מביניהם אכן מקייט את מירב הוּיקות הרלבנטיות לנכס. בהקשר וּה ראוי להדגיש כי אין מדובר במבחן טכני - כמותי אלא בניתות מהותי של הויקות אשר במסגרתו יש ליתן משקל יתר לאותן זיקות המשקפת שימוש בנכס והנאה משירותי הרשות הלכה למעשהיי.
אין ספק כי העורר עונה על המונה יימחציקיי, הוא בעל הזּיקה הקרובה ביותר לנכס והוא זה שעושה שימוש בכל חלקלו.
טענתו של העורר שהוא עושה שימוש רק בחלק קטן מהנכס דינה להידחות משני טעמים.
הטעם הראשון הוא שגט אללו הלינו משוכנעים שבפועל העורר משתמש רק בתלק מהנכס, לא היה בכך די כדי לשלול את חיובו בארנונה בגין הנכס כולו.
סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה קובע:
ייבשטת הבניין נכלל כל השטח שבתוך יתידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שתיתיי.
מאחר שהעורר מחזיק בכל שטת הנכס יש לחייבו בארנונה בגין כל השטח. קבלת טענת העורר עלולה להביא לתוצאה לא רצויה לפיה כל אדם יוכל לטעון שאינו משתמש בחלק מסוים מהנכס או באחד מחדריו, ויהא על המשיב לפטור אותו חלק מחיוב בארנונה.
תוצאה כזו עומדת בניגוד לדין.
לא רק זו אף זו, שוכנענו שהעורר עושח שימוש בכל חלקי הנכס. כך עולה הן מדוחויית הביקורות והן מהצילומים הרבים שצורפו אליהם, בהם נראה כי חלקי הנכס הרבים משמשים לאיחסון תפציו ומטלטליו של העורר.
בחקירה נגדית אישר העורר לעניין זה:
'יבהתייחס לתמונות שצורפו לתצהיר המשיב שאת מציגה לי, אכן של הנכס וכל התפצים שהיו שס הוכנסו לתוך הנכס. בתמונה 20 רואים מתקן לייבוש כביסה, זה בסוף המסדרון במקום שיש מכונת כביסה ואת המתקן לתליית כביסהיי.
מהתמונות שצורפו לדוייח הביקורת כמו גם מעדות העורר עולה שהמסדרון לא רק משמש
אותו למעבר, אלא גם לאיתסון חפצים. כך עולה מעדותו:
ייאני מאשר שהמסדרון הזה הוא המסדרון שצולם בתמונה 12 ו- 16 גה הסוף של
המסדרוןיי. ועוד: ייבתמונה 9 זה גס המסדרון, וה ליד החדר שלי, הדברים שם נכנסו
חזרה לחדר שלייי.
גם העד מטעם המשיב העיד: יישטח המסדרון נמצא בשימושו ותוקתו הבלעדית של העורר, בשטח המסדרון קיים ציוד שלו, מכונת כביסה, מקרר, המטבח נמצא שם....
לגבי שטח הנכס, חיוב המשיב מעוגן בתשריטים שנערכו ע"י מודד מוסמך, וצורפו לדוחויית הביקורת ולתצהירי עדי המשיב.
טענות העורר לגבי שטת הנכס, נטענו בעלמא, ללא ביסוס ובלי שנתמכו בתשריט של מודד מוסמך.
0. טענות העורר כי הוא נאלצ להיכנס לנכס מכניסה צדדית בגלל שהדיירים ריתכו את
הכניסה הראשית אליו, אין בהן כדי להועיל לעורר, מאחר שהן אינן גורעות מהעובדה שהעורר עושה שימוש בכל הנכס. מלבד זאת, ככל שיש לעורר טענות כנגד דיירים אתריט בבניין, הן אינן בסמכותינו וככל שהעורר ימצא לנכון, עליהן להתברר במסגרת משפטית אחרת.
1. טענת העורר שהוא מחויב בתעריף והה לוה של דירת הפנטהאוצ באותו בניין, היא טענה
כנגד צו הארנונה, שאינה בסמכות ועדת הערר, אלא בסמכות ביהמייש המחוצי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.
2. לבסוף אנו נדרשים לטענות חסרות השחר שהעלה העורר בסיכומים, כנגד ניהול דיון
שמיעת ההוכחות.
אנו דוחים בשאט נפש את טענות העורר לגבי אפליה, או חוסר אוביקטיביות של הועדה.
עוד מודגש כי הועדה לא הכריעה בערר במהלך שמלעת ההוכחות כפי שטען, אלא ביקשה לרדת לתקר האמת, ופרוטוקול הדיון משקף את הליך הדיון כדבעי.
3. מכל המקובצ אנו דוחים את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 16.9.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב,
/
יו'יר: עו'יד אורה קניון חבר לי קדם חבר: רו''ח רונית מרמור
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140006484 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר 1
ייר :
חברה:
חברה:
עו"ד אורה קניון
עו"ד שירלי קדם
רו"ח רונית מרמור
העוררת: נטו אינווסטמנט (1998) בע"מ
גגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
נגד
צד ג': אוניברסיטת תל-אביב
החלטה
הנכס נשוא הערר נמצא במתתס אוניברסיטת ת''א. הוא רשום בפנקטי העירייה כמוחזק ע"י העוררת, המפעילה במקום בית אוכל, ומסווג בסיווג *בניינים שאינם משמשים למגוריסיי. השטח נחלק לשטת פנימי סגור ומקורה של 329 מ"ר, ושטת תיצוני פתוח של כ- 200 מ"ר. העוררת מחוייבת בארנונה הן בגין השטח הפנימי והן בגין השטח התצצוני, ובסהייכ בגין 528 מ"ר.
הערר מתייחס לשנת המט 2012.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשטח החצצוני.
העוררת טוענת שהשטח החיצוני אינו מוחזק על ידה ואינו בשימושה, וכי מי שמחזיקה בו או בעלת הויקה הקרובה ביותר אליו היא האוניברסיטה, ואותה יש לחייב בארנונה בגינו.
טענת העוררת נתמכת בגירסת האוניברסיטה שהיא צד גי, שטוענת שהשטח לא נמסר לחזקתה של העוררת אלא היה ונותר בתוקת האוניברסיטה, והיא זו שצריכה לשלם ארנונה בגינו.
המשיב טוען שהעוררת מחזיקה גס בשטת החיצוני והיא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס, ולכן חיובה בארנונה בגין שטח זה נעשה כדין.
השאלה הדורשת הכרעה היא איפוא מי נחשב כיימתזיקיי בשטח התיצוני, האם העוררת היא היימתזיקהיי בשטח החיצוני, או האוניברסיטה.
התשיבות בהכרעה בשאלה זו נובעת מהעובדה שהאוניברסיטה וכאית לתעריף ארנונה מופחת המיועד למוסד להשכלה גבוהה, בעוד שהעוררת מחוייבת כאמור בסיווג של בניינים שאינם משמשים למגורים.
דיון ומסקנות
פקודת העיריות (נוסח חדש), מגדירה בסעיפים 1 ו- 269, מיהו יימתזיקיי.
סעיף 1 קובע:
*יאדס המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון'י.
סעיף 269 קובע: יילמעט דייר משנה'י.
עפ"י ההלכה, מקום בו יש מספר מחזיקים אפשריים מקטגוריות שונות,
המחזיק החייב בארנונה הוא מי שהוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.
כך בין היתר ברעייא 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ נ. עיריית תל אביב -- יפו קבע בית
המשפט:
יימחזיק לצורך התובות והזכויות שבפקודה, ייחשב זה מבין השניים, שהוא במערכת הנסיבות שנוצרה, בעל הויקה הקרובה ביותר לבניקן.
המחוקק מבקש להדגיש כי בנקטו את הביטוי יימחויקיי אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכט, אלא למי שהוא - יחטית כמובן - בעל חויקה הקרובה ביותר אל הנכסיי.
עוד נקבע כי בעת בחינת הזיקה הקרובה לנכס יש ליתן משקל יתר לאותן זיקות המשקפות שימוש בנכס והנאה משירותי הרשות הלכה למעשה, תוך בחינת יכולת השליטה בנכס והיכולת לנצלן לצרכים שונים (עא 2669/08 ש. ובר עו"ד, בתפקידו ככונס נכסים נ. עיריית חולון תק-מה 2009 (1) 15807).
ובעייא 9813/03 מדינת ישראל משרד הבריאות נ. עיריית ראשון לציון קבע ביהמייש:
ייהמחוקק ביקש לחדגיש כי בנקטו את הביטוי יימחזיקיי אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הוכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא - יחסית כמובן -- בעל הויקה הקרובה ביותר אל הנכס. ויקתו של הבעל לנכס, לצורך עניין אה, יכולה להדחק למקום שני, אס יש שוכר או בר - רשות או מחזיק באופן אחר....+
מוסיף ביהמייש וקובע בפסייד זה:
יייתכנו מקרים לא מעטים שבהם יתעורר קושי של ממש בקביעת ייהמחזיקיי, ביחוד מקוט שבו קיימים שני גורמים או יותר היימתחריםיי ביניהם על תואר ייבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכסיי, או ליתר דיוק המצביעים האחד על רעהו באומרם כי האחר הינו בעל הציקה הקרובה ביותר כאמור. על מנת להכריע בכך, יש לבחון מי מביניהם אכן מקיים את מירב הזיקות הרלבנטיות לנכס. בהקשר זה ראוי להזגיש כי אין מדובר במבחן טכני - כמותי אלא בניתוח מהותי של הזיקות אשר במסגרתו יש ליתן משקל יתר לאותן וּיקות המשקפת שימוש בנכס והנאה משלרותי הרשות הלכה למעשה'י.