החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 5 ליוני 2016

וו וו

תאריך | : כד באייר תשעו

1-6

מספר ערר: | 09:55 / 140013487

מספר ועדה: | 11369

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: ריחאן סעיד, עו"ד

חבר: אלרון יצחק, רו"ח

העורר/ת:

סי וי פול מאגרי מידע אחר מהסבה 513973651

חשבון לקוח: 10755440

מספר חוזה: 623458

כתובת הנכס: דרויאנוב 5

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: קרן מלר

נוכחים:

העורר/ת: סי וי פול מאגרי מידע- אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: קרן מלר

החלטה בערר

השעה 10:00 אין נוכחות מטעם העוררת או מי מטעמה. יצוין כי, גם בשלושת הדיונים הקודמים ביקשה העוררת לקבל דחייה וגם היום היא אינה נוכחת למרות שנמסרה לה הזמנה כדין. אין לנו אלא

להסיק כי העוררת זנחה ע"פ התנהגותה את הערר.

גם לגופו של עניין ולאחר שבחנו את התיק שלפנינו בכלל ואת דו"ח הביקורת של החוקר אל מול טענותיה של העוררת אנו סבורים שאין סיכוי שהערר יתקבל.

העוררת כפי שקבע המשיב עוסקת בעיקר ב"אספקת שירותים ללקוחות בתחום ההשמה. פעולות אלו מתבצעות ממערכת פעילה בפלטפורמה קיימת". לפיכך, אין בנכס תהליך של ייצור תוכנה ולמצער אין זה בגדר שימוש עיקרי.

הערר נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות המשיב בלבד היום 01.06.2016.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית א" לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מפוכת ההחלטה.

|

יו"ר: ע) גר אהוד חבת: . סעיד, עו"ד חבר:.אלֶוּזן יצחק, רו"ח

שם הקלְנִית: מירית צחי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית עררים מס? : 00 שליד עיריית תל אביב- יפו ליי

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

מבוא.

העוררת: אופטיקנה האופט?ס0(ר 277( 2//23(שחפררי

רל

- מך --

/

מנהל האונונה בעיריית תל אביב

ן

החלטה [

העוררת במקום נבעו מכות וּכייתה במכרוּ שפרסמה עיריית תל-אביב, להשכרת מבנים לשיפוץ ולשימור במתתם יגני שרונהי.

למרות הצהרת בא כוח המשיב מיום 17.3.2016 :יאני אודיע לוועדה עם עותק לבייכ העוררת תוך 14 יום האם הושגה הסכמה בנושא הסיווג של הנכס בחלק מהנכסיי - לא קיבלנו כל הודעת פשרה.

אין מחלוקת כי חוזה השכירות שצורף כנספח 1 לתצהיר מטעם העוררת, חייב אותה לבצע עבודות שיפוץ ושימור של המושכר, בהתאם לנספחי החוזה. שם נקבע במפורש שהמבנה הינו מבנה עתיק בעל ערך היסטורי רב, המיועד לשיפוץ ולשימור. [סעיף 12 בעמוד 7 לחוזה, לקמן: ייהחוזה').

אין מחלוקת כי התווה חייב את העוררת להקים ברוב שטחו של הנכס מוציאון אופטיקה בהתאם להצעתה שצכתה במכרז. [עמוד 19 לחוצה.]

השאלה בעררים נסבה סביב בקשת העוררת ליתן לה פטור מתשלום ארנונה על פי סעיף 0 לפקודת העיריות, הכל בגין הנכס המצוי ברחוב האלוף אברהם אלברט מנדלר 8 תייא, ואת לשנים 2014 , 2015 . [הנכס רשום בספרי המשיב כנכס מספר 2000403955 ח-ן לקוח 10703151 ]

ממסמכי המשיב עולה כי המשיב העניק לעוררת פטור נכס ריק עפ"י תקנה 12-13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנייג- 1993 מתאריך 1.5.2014 ועד לתאריך 4 לתקופה המרבית של 6 חודשים [ראה תשובות המשיב מתאריכיט 8.5.2014 , 4,;, בעוד שבתשובת המשיב מתאריך 2.2.2015 ציין כי ניתן לעוררת פטור על פי סעיף 330 לאותו נכס למועדים 1.5.2014 עד ליום 9.11.14 [נפנה לנספת '1' לערר מסי 8%6].

סוגיה נוספת בעררים נעוצה בשאלת סיווג הנכס. האם כטענת המשיב יבניינים שאינם משמשים למגוריסיי, או כטענת העוררת שחלק משטחה יש לסווג בסיווג '"מוזיאונים אחריסיי בהתאם לסעיף 3.3.25 לצו הארנונה.

8

.10

לא מצאנו להעתר לבקשת המשיב לדחיית העררים על הסף מפאת איחור בהגשה שכן לטעמנו בהסתמך על החוזה ותנאיו, כפי שהוענקו לעוררת על ידי עיריית תל-אביב, יש לבדוק טענות העוררת לגופו של ענין בשתי הסוגיות ולא למחוק על הסף טענותיה.

מקריאת התוזה ניתן להיווכח כי העוררת אמורה הייתה לבצע עבודות שיפוצ ושימור פנימי של המושכר בהתאם לנספת 2 לחוזה [ראה עמוד 4 ], כמו כן להקים מוזיאון אופטיקה בהתאם להצעתה במכרו. [נפנה לעמוד 19]. את עבודות השיפוא/שימור התיצונל ביצעה העירייה [ראה סעיף 21 בעמוד 4] .

מסכימים אנו כי הנכס נשוא הערר לא חדל להיות *בנייןי, כך היה עוד קודם לביצוע עבודות השיפוץ והשימור.

העובדות הרלוונטיות והדיון בפנינו.

4

.10

עיקר המחלוקת כאמור לעיל, עניינה בשאלה אם הנכס עונה על דרישות סעיף 330 לפקודת העיריות ובהתאם וּכאית העוררת לקבל פטור מתיוב בתשלום ארנונה בגין הנכס, אם לאו ולאיזה מועדים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנכס בעל 3 קומות: קומת מרתף 111.34 מ"ר קומת קרקע 9 מ"ר; קומה ראשונה 97.02 מ"ר. בסהייכ 318.75 מ"ר.

מצד העוררת לא באה כל התנגדות לתשריטי המדידות שצורפו לדויית החוקר מטעם המשיב, גס לא באה כל מדידה מטעמה הסותרת ממצאים אלה.

משכך, אנו קובעים כי השטחים ואופן חלוקתם, כמפורט בתשריט מטעם המשיב הם נכונים.

הוכת בפנינו כי טופס 4 לנכס הונפק ונחתס בתאריך 19.1.2015 [נטפת 3 לתצחיר העוררת.] צודק בייכ המשיב בטיעונו בסיכומיו כי: 'יטופס 4 אינו ייתנאייי להיותו של הנכס ראוי לשימוש... שכן המבחן הוא מבחן פיוי אובייקטיבי ולא מבחן תכנוני או כזה המותנה במתן היתרים כאלו ואחריסי'י. [ראה סעיפים 22 , 28 לסיכומים.]

יחד עם ואת, במקרה הקונקרטי שלפנינו, בהינתן כי העוררת מחויבת למלא אחר תנאל החוזה, הרי שבמקרה דנן ישנה משמעות להוראותיו. כוונתנו לכל המפורט בעמוד 13 לחוזה. יודגש כי רק לאחר טופט 4 מפקח הפרויקט אמור היה להנפיק ייתעודת השלמהי'י [נספת 12 לחוזה], המאשר כי י*המושכר מושלם, מוכן וראוי למטרת השכירות."

לא הוכח ע"י העוררת ולא הוצגה ראיה מטעמה, האם העוררת קיבלה תעודת השלמה, במועד אחר לוה הנקוב בטופס 4 - אנו קובעיט כי בנסיבות העניין הנפקת טופס 4 היא המועד הרלוונטי לערר זה. [כך גם טענתו החלופית של ב''כ העוררת בסעיף 4. ב.]

קבלת תעודת ההשלמה וכתנאי למסירת החוקה במושכר חייבה את העוררת להמציא ערבויות בנקאיות לעירייה, ולשלם את דמי הארנונה על הנכס. עמוד 20, 34 לנספח חוזה השכירות.

בהעדר המסמך המכונה /תעודת השלמה' או מסמך אחר ממנו ניתן לקבוע בבירור מה מועד קבלת החזקה בנכס, אין מנוס מלקבוע מועד זה מיום מתן טופס 4 לנכס, גם אם העוררת טרם קיבלה את הטופס הוה בהתאם להוראות החוצה.

.1

.12

.3

6

.5

העוררת צירפה לעררה כנספח 7 פירוט רשימת ליקויים מתאריך 2.4.2014 שעליה לבצע כתנאי למסירת המבנה, ליקויים בכל 3 קומות הנכס; היה סיפק בידה להשלים את הליקויים עד למועד קבלת טופס 4 ביום 19.1.2015

הביקורות מטעם המשיב: מתאריך 10.11.2014 מטעם החוקר שמעון גיאת, לחלן: 'גיאתי

וביקורת מיום 2.6.2015 מטעם החוקר אייל פינטו, להלן: פינטוי.

בדוייח גיאת לא מצאנו כי נרשמח העובדה שישנם עובדים בנכס לצורכי השלמתו. עיון בתמונות שצירף לדוייח מראה כי עדיין הנכס לא הושלם למרות דבריו כי בנכס יש ריצוף, טיח פנים, כלים סניטריים חלוקה פנימית וראה ציוד ופרטי רהוט שונים.

התוקר ציין בדוייח מפי נציג העוררת, כי המוזיאון יפתח לאחר מתן אישורי כבאות אש, בטיחות וטופס 4 .

התרשמנו מעדות גיאת בפנינו ביוט 17.3.2016 כי בנכס לא הייתה פעילות מסחרית או פעילות אחרת ולמרות שלא ראה פועלים בשטת אך ראה חומרי בניין וכלי עבודה, המסקנה המתבקשת כי במועד הביקורת מטעמו, 10.11.2014 - עדיין עבדו בנכס.

תרשימי פינטו ודו''ח הביקורת מיום 2.6.2015.

.6

.17

.8

9

.0

.1

2

העוררת לא המציאה תשריט מטעמה שיש בו כדי לסתור את הנאמר בתשריט פינטו, משכך אנו מאמצים את הרשום בהם.

ממצאי פינטו הס כדלקמן: סה"כ קומת קרקע שטחה 110.39 מ"ר. מתוכה יש להפחית

שטחי המוזיאון 15.63 + 13.16 מ"ר = 28.79 מ"ר בסיווג מוזיאון. יתרת השטח 50.83 +21.02 + 9.75 = 81.60 מ"ר בסיווג על פי 3.2 לצו הארנונה.

מעדות פינטו ביום 2.7.2015 עולה העובדה כך: יייש מעבר בין החנות לשטת המוזיאון כמופיע בהערות הביקורת עייג התשריט של קומת הקרקע. האלכסונים המסומנים בתשריט מסמלים מעבר בין שני מחיצות. זה נראה גם בתמונה הימנית התחתונה בעמי 1 של התמונות המצייביי. [סומן על ידנו כמש/1].

עדותו נתמכת גס מעיון ב- 4 תמונות העוררת שסומנו ע/1 -4 בהן רואים מחיצות מבדילות בין שטת המואיאון לבין שטח החנות העסקית. כפי שציינו לעיל בהעדר ראיה שונה מטעם העוררת הרי ששטחי קומת הקרקע והחלוקה בה הינם בהתאם לקבוע בתשריט המשיב ובעדות פינטו.

אנו קובעים כי על פי צו הארנונה ובהתאמה לחוק המוגיאונים, אין כל מניעה להכיר בעוררת כמוזיאון אחר (סמל 898) לצו בסעיף 3.3.25 ואין חובה כי העוררת תסווג כמלכייר לצורך הכרתה כמוציאון פרטי. [נפנה גס להחלטה בערר 10708 יגאל פרסלר בע"מ עליו נסמכת העוררת בסעיף 14 - 15 לסיכומיה.]

אין אנו מקבלים את עמדת בייכ המשיב כעולה מסעיף 55 לסיכומיו ובניסיון להבתין בין המקרה של העוררת לבין הערר בפרשת פרסלר. הפעילות המסחרית של העוררת ממוקדת בקומת הקרקע באותו שטח שפירט פינטו בתשריט.

מעבר לנדרש יודגש כי זכייתה של העוררת במכרו העירייה כקבוע בחוזה, באה במטרה להקים בנכס מוציאון פתוח לציבור. לא הוכת בפנינו כי העוררת זכאית לגבות דמי תשלום בכניסה למוציאון. הנטען ע"י בייכ העוררת בסעיף 13 בסיכומיו, מקובל עלינו.

.3

4

5

.6

7

9

.0

.1

.2

.3

6

.5

תצהיר עדות ראשית מטעם העוררת הוגש ביום 4.8.2015 מטעמו של סמנכ"ל הכספים מר אלרועי תורגימן, לחלן: 'תורגימני.

בסעיף 6 לתצהירו נאמר כך: ייהחנות בקומת הקוקע נפתחה לציבור ביום 1.4.15 .

המוזיאון בקומת הקרקע נפתת לציבור ביום 27.4.15. בין החנות לבין המוזיאון קיימת הפרדה פיסית ברורה.י

בייכ העוררת טען בסיכומיו, סעיף 2 , כי בקומת הקרקע פועלים חלק מהמוציאון שנפתת לציבור ביום 27.4.15 (כ-60 מ"ר.) וכן החנות מיום 1.4.15 (כ- 50 מ"ר), הממוקמת בקומת הקרקע. לא מצאנו ראיות לכך.

כאמור, בהעדר תשריט מתאים מצד העוררת, לא מצאנו תימוכין לעניין השטתיס ולא מצאנו להסתמך על הטבלה אליה מפנה תורגימן בסעיף 24 לתצהלרו ולא בעדותו לפנינו.

גם אס נכונה הצהרת העוררת כפי שהוצהר בסעיף 6 ע"י תורגימן בנוגע למועדי הפתיחה והשימוש בקומת הקרקע, לא מצאנו לפטור אותה מתשלום דמי ארנונה עד למועד בו החליטה העוררת לפתוח את החנות והמוזיאון לקהל הרחב, במיוחד לאור העובדה כי לא הוכיחה בפנינו מתי קיבלה יתעודת השלמהי.

מסקנתנו כי חיובי הארנונה בקומה זו יחלו ממועד קבלת טופט 4 ביום 19.1.2015.

לעניין הסיווג. לא מצאנו סיבה ראולה או היגיון כלכלי לחייב את העוררת בסיווג הקבוע בצו הארנונה בסעיף 3.2 כפי שחייב המשיב את העוררת על כל שטח קומת הקרקע.

לא הוכח בפנינו ולא שוכנענו כי יש לפטור את העוררת על פי סעיף 330 לפקודת העיריות עד ליום פתיחת הפעילות והשימוש בפועל כפי שטענה העוררת. ראשית- לא הוכח כי הנכס היה מצוי עד למועדי הפתיחה, במצב פיצי כזה התואם את דרישת סעיף 330. כך לא שוכנענו לבטל את הפטור בהסתמך על דויית גיאת מיום 10.11.2014; שנית- העוררת קיבלה את הפטור המקסימלי,[חצי שנה], על פי תקנה 12-13 כנאמר בסעיף 6 למבוא.

לעניין קומת הקרקע- המשיב יחייב את העוררת בארנונה ממועד חתימת טופס 4.

השטחים לחיוב יהיו על פּי הרשום בתשריט פינטו מטעם המשיב באופן הבא:

א. שטת של 28.79 מ"ר יסווג כמוזיאון אחר בשיעורו הקבוע בסמל 898 מיום 20.1.2015

ב. שטת של 81.60 מ"ר בסיווג יבניניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים

שירותים ומסחרי על פי 3.2 לצו הארנונה מיום 20.1.2015.

ג. | עד למועד הנייל לא תהויב העוררת בתשלום ארנונה.

מר תורגימן שהעיד מטעם העוררת ציין כי רק בחודשים אוקטובר- נובמבר 2015 החלה העוררת בהשמשת הקומה העליונה [היא קומה 1] כמוזיאון.

לא מצאנו כי יש לפטור את העוררת מתשלום ארנונה עד למועד הנטען על ידה או מועד אחר בו נפתח המוזיאון. גם אס לא היה שימוש כמוזיאון עד למועד הפתיחה, העוררת לא הוכיתה כי לא קיבלה תעודת השלמה לקומה זו או כי לא סיימה את עבודתה. פוטנציאל השימוש קיים ממועד קבלת טופס 4 והעיכוב בפתיחת המוציאון אינו מקנה לעוררת פטור.

תורגימן בעדותו בפנינו ענה לשאלת בייכ המשיב 'האם בקומה העליונה (קומה 1 לענייננו)

היה מוויאון פעיל בשנים 2014 - 2015י; ענה כך: ''באוקטובר-נובמבר 2015 התחלנו את השמשת הקומה העליונה לייעודה למוזיאון...לפי התוכנית האדריכלית שטח המירבי

.6

.7

.88

.9

0

.1

2

3

יהיה מוזיאון ושטח קטן שכבר קיים יהיו מערכות מיחשוב לצרכים משרדיים או טכניים'יי.

לעניין קומה גו חעיד מר פינטו: יילפי הכתוב שטח הקומה חוא 97.02 מ"ר כמצוין על התשריט. כל המצוי בקומה הוא שולחן משרדי רגיל סטנדרטי וציוד וקרטוניסיי.

בהעדר ראיות מצד המשיב, מה השטח בקומה גו בו נעשה שימוש משרדי בפועל או כי שימש לאחסון ציוד וקרטונים למטרות עסקיות המשמשות את חנות העוררת; העוררת לא תחויב בארנונה עד למועד טופס 4 ותסווג בכל שטח הקומה, על פי היעוד ומטרת החוזה שבין העירייה לעוררת, קרי מוזיאון בסמל 898.

לא מצאנו כי יש לחייב את העוררת בסיווג על פי סעיף 3.2 לצו הארנונה, עקב השתהותה בפתיחת המווּיאון והשימוש בפועל בקומה צו. אין באמור כדי לקבוע מסמרות שבתוך שטת זּה, אין לחייב בעתיד, חלק הימנו בסיווג משרדים.

בקומת המרתף ציין מר תורג'מן כי בחלק מקומה זו נפתח מוציאון בחודש נובמבר 2015 .

גם כאן, לא שוכנענו כי יש לפטור את העוררת על פי סעיף 330 לפקודת העיריות עד ליום פתיחת הפעללות והשימוש בפועל כפי שטענה העוררת.

נראה מתשריט המשיב שבחלק השטת בקומת המרתף, מצוי אזור המיועד לפתיחת 'קיוסקפהי. על פי התשריט שטח הקיוסקפה הינו 21.64 מ"ר. [יוער כי תורגימן בתצהירו בסעיף 7 מציין כי שטח וה הינו כ- 20 מ"ר], שטח וה יש לסווג על פי סעיף 3.2 לצו ויתרת שטח קומת המרתף 88.75 מ"ר יסווג כמוזיאון סמל 898.

לא מצאנו כי יש לחייב את העוררת בטיווג ,מסחרי עקב השתהותה בפתיחת המוציאון והשימוש בפועל בקומת המרתף, או במציאת מפעיל לבית הקפה.

מחומר הראיות ומעדויות הצדדים מסקנתנו לסיבום היא בדלקמן:

המשיב יעניק לעוררת פטור על פי סעיף 330 לפקודות העיריות, על כל שטח הנכס עד ליום 5 מועד בו ניתן טופט 4 .

בקומת המרתף העוררת תחויב בארנונה מיום 20.1.2015 בשטח של 21.64 מ"ר בסיווג עסקים, יתרת השטח 88.75 מ"ר בסיווג מוזיאונים אחרים סמל 898 .

בקומת הקרקע העוררת תחויב בארנונה מיום 20.1.2015 בשטח של 81.60 מ"ר בסיווג עסקים, יתרת השטח 28.79 מ"ר בסיווג מוזיאונים אחרים סמל 898.

בקומה הראשונה העוררת תחויב בארנונה מיום 20.1.2015 בשטח כל הקומה 97.02 מ"ר בסיווג מוזיאונים אתרים סמל 898.

סוף זיבר

בכפוף לאמור בסעיף 43 לעיל הערר מתקבל.

בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות.

ניתן היוט, 7 ביוני 2016 , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשט"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים ווּאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשליי+- 1977 תפורסם התלטה צו באתר האינטרנט שן שיב.

יו"ר: עו"ד|יהודה מאור | חברה:עוענ/רלי קדם חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140009980 שליד עיריית תל אביב- יפו

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד שירלי קדם

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

מבוא

העורר: אלכטנדר נובק (0 וב(120)--

- גד <

/

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה / \

הערר בפנינו מלא תחיות ופלאים, כיצד בשני נכסים בכתובות שונות, בבעלות אנשים שונים, במועדים שונים, זויפו 2 חוזי שכירות, נמסרו למשיב תוך שנטען שהעורר הוא התתום עליהם, הוא המתוּיק והמשתמש בהם, משכך חויב בתשלום דמי ארנונה.

הערר המקורי נסב בחיובי ארנונה בגין נכס ברחוב המסגר 62 בתל אביב, הרשום בפנקסי המשיב כמותזק על ידי העורר, החל מיום 1.11.2001 ועד ליום 1.9.2005 הידוע כח-ן לקוח 2 בסיווג יבניינים שאינם משמשים למגוריסיי (להלן: ינכס המסגרי); הנכס השני בו אנו דנים וצורף לערר, עניינו בנכס ברחוב העליה 4 ת'יא, אשר נטען לגביו כל חתום ע"י העורר כשוכר ובין טריקונורמה (1986) בע"מ, בעלת הנכס, על פי חוזה שכירות, ללא תאריך, ותקופת השכירות הנקובה בו הינה מיום 30.6.2003 ועד ליום 30.6.2004 בסיווג יימגוריסיי (להלן: יינכסי העליתיי ).

העורר טוען כי מעולם לא החציק בשוט נכס מהנכסים שפורטו לעיל, וכי רק לאחר נקיטת הליכים נגדו על פי פקודת המסים (גביה) במהלך שנת 2013 נודע לו על חובותיו, משכך פעל מיד בהגשת המרצת פתיחה נגד המשיב בתיק 26762-08-13 אשר במהלכו סוכם כל תובענתו תימחק וטענותיו יתבררו בהליך השגה. [התלטת יום 22.10.2013 של כבי השופטת שרון גלר.]

לטענת העורר, מעולםס לא חתם על תווחה שכירות כלשהו, לא הודיע למשיב כי הוא המחציק והמשתמש באיושהו נכס, וכל מה שנמסר למשיב זויף וחתימתו אינה חתימתו.

העורר אינו קורא או כותב בעברית ולמרות שעלה לארף בשנת 1991 מתקשה בשפה העברית.

העורר טוען כי מעולם לא גר בתל-אביב, כתובתו חייתה בכפר סבא ובחדרה, ומעולם לא ניחל עסק בתחומה.

6. העורר טוען כי אינו מכיר כלל את בעלי הנכס ברתוב המסגר, הייה פיינר; ואת הבעלים

ברתוב העליה חברת טריקונורמה ע"י מנהלה דורון צפנת. [יוער כי בעלי חנכסים צורפו על ידנו כצדי גי.]

7 המשיב טוען בראשית סיכומיו (הוגשו ביום 8.3.2016) כי ועדת ערר זו אינה המקום לדון בטענות העורר שכן טענותיו הינן מתחומי משפט אשר אין לוועדת ערר לענייני ארנונת כללית סמכות לדון בהן.

8 המשיב מציין כי העורר נרשם כמחזיק בפנקסי העירייה בהתאם להודעות שהתקבלו במשרדי העירייה וכי לא נפל פגם בהתנהלותו לאור הקבוע בסעיפים 325 -326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: 'יהפקודה').

דיון ומסקנות

9 אין אנו מקבלים את טענת המשיב לפיה אין ועדת ערר צו מוסמכת לדון בטענות המועלות בערר שעניינן זיוף ואת המחלוקת בנדון יש ללבן בין העורר לבין בעלי הנכסים.

0. ראשית נציין כי אנו דנים בשאלת מי המחציק בנכסים ומי הגורם שהודיע לעירייה על

שינוי במתויקים, כך גם אפשרנו לצדי גי לטעון בפנינו ולהציג ראיותיהם. בכך נעסוק

בהמשך.

1. יוער כי אין אנו מקבלים את טענת בייכ חמשיב כמצוין בסעיף 12 לסיכומיו, שכן בהסכמת

הצדדים במהלך הדיון בהמרצת הפתיחה המשיבה [המשיב כאן] התתייבה שלא לטעון לחלוף מועדים לצורך הגשת השגה וערר.

2. נפרט את המסמכים אשר הוצגו בפנינו ע"י הצדדים והם:

א.

ב.

פ

תדפיס מצב חשבון ארנונה של מרקנטי יעקב בנכס רחוב העליה מוצג עע ;

דוגמת חתימה של העורר שנתבקשה בדיון ההוכחות, מוצג ע/2 ;

אישור בכתב מיום 30.7.15 מטעם מר מרקנטי יעקב, לפיו לא שכר את נכט העליה, מוצג ע/3 ;

תדפיס מידע מרשט החברות של טריקונורמה (1986) בע"מ, מוצג ע/4 ;

פסק דין מיום 24.5.2004 בת.א. 114312/01 בין התובעת הדר תברה לביטות לבין הנתבעים דורון צפניה, איגלניק ישראל גרושקה אנדריי, מוצג ע/5 ;

דוגמאות חתימה הנטען שהן של העורר שהגיש דורון צפניה מטעט טריקונורמה, מוצג 6/9 ן

תצלום ת.ז. של העורר בשמו הקודם סובוטין אלכסיי, מוצג ע/7 ן

יא.

יב.

לג

יד

טו.

טצ.

לה

ית.

כא.

תצלום תוצה שכירות (ללא תאריך) שנטען כי נחתם בין טריקונורמה לבין העורר, מוצג ע/8 ;

תצלומי תלושי שכר של העורר, מוצג ע/9 ;

מסמך מודפס מהמשיב מיום 15.9.2003 יהודעה על חילופי דיירים' נכס העליה, נספת 'יאיי לתגובת המשיב מיום 14.9.2014

תצלום חוזה שכירות (ללא תאריך) שנמטר למשיב בין טריקונורמה לבין העורר, נכס העליה, נספח ייביי לתגובת המשיב מיוט 14.9.2014

הודעה על חילופי מחזיקים מיום 1.8.2005 בין טריקונורמה לבין מרקנטי יעקב בצירוף חוזה שכירות נכס העליה, נספחים יג, דיי לתגובת המשיב מיום 4

תמצית רישום ממרשם האוכלוסין בדבר כתובות מגוריו של העורר נספת יית'יי לתגובת המשליב מיום 14.9.2014

הודעה על חילופי מחציקים מיום 2.5.2002 שנמסרה למשיב ע"י כהן אלי בצירוף חוזה נכס המסגר בין הייה פיינר לבין העורר, נספח ייניי לתגובת המשיב מיום 4

תשובת המשיב לעוייד העורר מיום 24.12.2013 בצירוף עותק מכתבו למר כהן אלי בדבר שינוי מחזיקים נכס העליה, בין בויציוק אולג לעורר בצירוף חואה שכירות בין פיינר לעורר; בצירוף הודעת העורר מיום 16.8.2005 כי לא החציק בנכס ותעודת זהותו נגנבה ותיוב הבעלים בארנונה החל מיום 1.9.2005 נספחים לערר.

נספחים לערר שהוגש ביום 9.1.2014 בצירוף נספתי המרצת הפתיחה שהגיש העורר נגד המשיב.

נספחים אי - די לכתב התשובה לערר מיום 24.3.2014

עותק מפסק הדין מיום 22.10.2013 בהייפ 26762-08-13

. עותק בקשת פיינר לדחיית מועד דיון מיום 8.2.2015

מכתב רו"ח גפני בשם פיינר שהוגש לוועדה ביום 22.12.2015 והסבר בשמה שאינה ווכרת מיהו כהן אלי, אינה ווכרת כיצד נראה העורר; בצירוף חוזה שכירות מיום 1.11.2001 וחתימת המשיב מיום 2.5.2002 על דף החוזה המאשר קבלתו, בצירוף עותק הודעתו של מר כהן אלי למשיב.

סיכומי העורר הוגשו ביום 11.2.2016 ; סיכומי המשיב וסיכומי חברת טריקונורמה הוגשו בתודש מר> 2016 ; לא הוגשו סיכומים מטעם הייה פיינר.

3. לאחר עיון בחומר הראיות בעדויות בפנינו ובסיכומי הצדדים, החלטנו לקבל את הערר

בגין 2 הנכסים.

הנכס ברחוב עליה 4 ת''א.

16

.5

.6

.7

.8

9

0

.1

לא שוכנענו שהתוזה שהוצג בפנינו [מוצג ע/8 הזהה לנספת בי לתגובת המשיב מיום 4 הווא תוזה אמתי שניתן לקבוע הימנו כי העורר חתום עליו. החווה אינו נושא תאריך והרשום בו בסעיף 3.1 מצין כי תקופת השכירות היא התל מיום 30.6.2003 עד ליום 30.6.2004.

עיון בו מגלה כי ניתנה שס לשוכר אופציה להארכת תוקפו, ברם מועדי האופציה כנקוב בסעיף 3.2 מציינים מועדים לפני תקופת השכירות המקורית. אין חולק כי אופציה אינה רטרואקטיבית למועד המוגדר כתקופת השכירות הראשונה.

בנוסף אין הגיון לא כלכלי ולא משפטי לצרף דף [מסי 6 לחוזה] בו כתובה ערבותו האישית של העורר. אם העורר אישית הוא ששכר את הנכס, הוא המתחייב לקיים את הוראותלו, לשם מה באה ערבותו האישית לעצמוז

עיון במסמך אי לתגובת המשיב מיום 14.9.14 אינה ראיה כי התברה ששמה צוין בתואה היא הדייר היוצא, תחתיה נרשם העורר כמחזיק. ההודעה על חילופי מחזיקים, מסמך מודפס של המשיב, מצינת כי הדייר היוצא הוא איגלניק ישראל- צופנת. אלה הס בעלי חמניות של התאגיד שחתימתו מופיעה על החוזה. נפנה למוצג 4/9 .

לא באה כל ראיה מצד התברה, אפילו בחלוף הזמן בין עדות צופנת דורון בפנינו כיצד שילם העורר את דמי השכירות, אם בכלל.

לא באה כל ראיה מצד החברה, כי העורר המציא לידה ערבות בנקאית בסך של 18,000 5 כנקוב בסעיף 7 לחוזה מוצג ע/8 או שניתנה ערבות צד ג' לקיומו או ששולם לעורך דינה שכייט כנקוב בסעיף 10.

אס החוזה נחתם במקור בחודש יוני 2003 לא מצאנו הסבר מצד החברה מדוע ההודעה למשיב נמסרה רק במחצית חודש ספטמבר 2003 .

לא נתנו אמון לדברי מר צופנת לפיה הושכר הנכס בחודש אוגוסט 2005 למר מרקנטי יעקב.

.2

3

64

.5

.6

.7

.8

9

.0

צורף לעיוננו מסמך ע/3 חימנו עולה כי מר מרקנטי כלל לא שכר את הנכס מהחברה.

למרות שחתימתו אינה מופיעה על מוצג ע/3 אישר בעדותו כי ייאני מאשר את תוכנו של המכתב ע/3 שנכתב ע"י כלתי באישורי שלניי,

בעדותו בפנינו ביום 14.1.2016 מאשר כי ייאני מעולם לא תתמתי על חוזה שכירות עם חברת טריקונורמה. בהתייחס להסכם השכירות שאתה מציג לי מיום 1.8.2005, נספח די (לתגובת המשיב-הערה שלנו), החתימה שמופיעה למטה היא לא שלי, תתימתי אינה מופיעה על שום דף מ-6 הדפים בחוזה שאתה מציג לל./

לשאלת הוועדה עונה העד יילעניות דעתי החתימה היא של דורון צופנת הנוכח פתיי.

בהמשך התקירה מעיד מרקנטי כי מעולם לא שילם דמי שכירות בגין החוזה, אינו מכיר את העורר או את עורכי דינו.

ניסיונו של מר צופנת להתבסס על המוצג ע/1 לא שכנעה אותנו כי מי ששילם את דמי הארנונה והמים הוא מר מרקנטי יעקב.

לא שוכנענו מעדותו של מר דורון צופנת כי עדותו של מרקנטי נבעה מפחד שמא יהא עליו לשלם ארנונה. כך לא נתנו אמון בטענתו כי עדותו נבעה ממניע אישי היות ומצוי בסכסוך אתו.

לודגש. מר דורון צופנת לא שכנע אותנו, ונאמר ואת בוהירות המתבקשת, כי חווה השכירות בין החברה לבין העורר הוארכה על פי אופציות שנתנו לו, משכך רק בתודש 5 בוצעה על ידו העברת חילופי דיירים בין העורר כדייר יוצא לבין מרקנטי יעקב כדייר נכנס.

בדיון מיום 30.7.2015 העיד צופנת כי החוזה עס העורר נחתם במשרדו לאחר שהוצגה לו תעודת וּהותו. בדיון מיום 5.11.2015 בפרוטוקול שס נרשמו דברי מר צופנת דורון:

ילצערי אין בידי צילום תעודת הזהות שצורפה לתוזה מאצ ואני מבקש שהעירייה תבדוק האם בתיק קיים צילום כזה'י.

לא נתנו אמון בדבריו בדיון יום 14.1.2016 כי לתוזה ע/8 צורף צילום ת.ז. של העורר.

בנדון נתנו אמון בדברי העורר כמענה לשאלת הוועדה: 'יאני מאשר שזאת תעודת זהות שלי ומעולם לא מסרתי לו את ע/7 ואני לא מכיר אותו ולא נתתי לו מעולסיי.

.1

.2

83

6

.5

.6

7

נתנו אמון בעדות העורר כפי שהעיד ביום 30.7.2015 [יוער בסיועו של בא כותו הדובר את השפה הרוסית], כי אינו מוהה כלל את דורון צופנת אינו מכיר כלל את כתובת הנכס ומאז עלייתו הוא עוסק בתתום הריתוך ומשנת 2003 ועד 2008 עבד אצל חברת חלופה מיון וחשמה בע"מ, כפי שמופיע בנספח אי שצורף לחייפ, אישור מהמוסד לביטוח לאומי. עיון בנספת ע/9 ביחד עם אישור המוסד לביטוח לאומי, שכנעו אותנו כי חעורר עבד כשכיר בתחום התעשלייה בענף המתכת.

אס סברה בעלת הנכס, קרי החברה, כי בנכס מנוהלים עסקים ילא כשריםי, היה עליה לפעול לקיצור תקופת השכירות ע"י העורר ולא להארכת תוקפה, עד למועד בו שינתה את שס המחציק משם העורר לשם מרקנטי יעקב. [נספחים ג- ד שצורפו לתגובת המשיב).

לא נתנו אמון בעדותו של מר צופנת כי רק בתקופת הערר, נודע לו שנוהלו בנכס עניינים יבלתי כשריסי.

עיון מנספח ע/5 פסק הדין נגדו ונגד שותפו בתברה, עולה כי כבר בשנת 2001 ידע כי במקום מתנהל בית בושת.

עדות צופנת אינה אמינה בעיננו שכן טען בחקירתו בדיון יום 30.7.2015 כך: ייהאיש שהייתי איתו בקשר במשך כל התקופה וקבלתי ממנו את שכייד הוא אותו איש שחתם על החוזה וווהה על ידי כפי שציינתי לעיל.י

עם כניסת העורר לדיון [לאחר שהורינו שימתין בחוץ טרם שמיעת צופנת] אמר לנו כך:

יאני יכול לומר שהאיש ששכר ממני חיה עם שיער יותר כהה. בסך הכל הפנים מוכרים וכנראה שאנחנו מודקנים ושערנו מלבין. אני תקשרתי עם השוכר באמצעות מתורגמן ו/או בעברית קלה.'י

מר צופנת לא צרף עדות מטעם המתורגמן שסייע לו כדבריו בקשר עם העורר ולא יכול היה להציג גרסה מהימנה, כזו או אחרת, כיצד נתקבל שכר הדירה מהעורר עבור הבעלים המשכירה החברה בע"מ. הימנעות כזו פועלת לחובתר .

הנכס ברחוב המסגר 62 ת''א

.8

הנכס בבעלות חייה רבקה עדן פיינר ואהרון פיינר. עיון בחוזה מיום 1.11.2001 והודעת מר כהן אלי שזהותו לא מוכרת לא למשיב ולא לוועדה ולא למשכיר אינה ידועת.

המסמכים צורפו כנספח 1 לתגובת המשיב מיום 26.5.2014 כפי שהורתה הוועדה למשיב בתאריך 7.8.2014.

9

.10

1

ג

43

.4

.5

המשיב רשם את העורר כמחזיק בנכס, על פי הודעה בדבר שינוי מתויקים שנמסר לו בתאריך 5.5.2002 ע"י אותו מר אלי כהן.

פרטיו המזהים אינם רשומים בהודעה זו. ניסיון המשיב לאתרו לא צלתו. מצאנו להדגיש כי בהודעה עליה תותמת המשיב נרשם כי המחציק בנכס הוא כהן אלי בציון כתובת ת.ד.

בלבד . ההודעה נמסרה בחלוף כ- 6 חודשים ממועד הנקוב בתוזה השכירות.

לא הוצגה ראיה כיצד רשום אלי כהן כמחזיק בנכס, ולא באה עדות בפנינו מפי הייה פיינר האם נחתם חוזה ביניהם לבין העורר. לא הוצגה כל ראיה כי בעלי הנכס הייה פיינר החתומים על חוזה השכירות בו שם העורר נרשם בכתב יד בעוד ששמס כמשכיר מודפס, והם אלה שהודיעו למשיב מי המחזיק בנכס מטעמם.

ביום 14.1.2016 נכת עו"ד שפטלר שטען שהוא מייצג את רבקה פיינר וכך נרשם מפיו:

יאני מאשר כי שוחחתי איתה טלפונית והיא אמרה לי שההסכם נחתם לפני כעשר שנים והיום היא בת 85 והיא לא וזוכרת מי חתם על ההסכם שחתימתה מופיעה עליו. היא אמרה שהיא לא מכירה את אלי כהן אשר מסר הודעה לעירייה על שינוי מחזיקים." כל שנאמר נאמר ע"י עו"ד שפטלר כעדות שמיעה בלתי רלוונטית לענייננו.

בכל הכבוד לדברי העוייד בהינתן גילה ומצבה הרפואי לא ניתן לקבל כראיה כי התוזה הוא אמתי ונחתם ע"י העורר. יוער כי החתימה כאן אינה והה כלל לחתימת העורר על תצהירו שתמך בחייפ הנייל, [די במראה עיניים] ; בעוד שמכתבה של גבי אתי כהן מנחלת מחלקת שומה אצל המשיב לאותו כהן אלי ששוגר אליו על פי כתובת ת.ד. ביום 2 מאשר כל נרשמה הודעת שינוי התזקה מ- בויציוק אולג לעורר, החל מיום 1

בייכ פיינר לא מצא לחקור את העורר על שום עובדה או מסמך שנמסר לוועדה ביום 5 במכתב רויית גפני; אלא ציין בראש הפרוטוקול יאני מודיע לוועדה כי המסמך מיום 22.12.15 מטעם רו"ח גפני אין להתייחס אליו.יי תמוהה בעיננו עמדת בייכ פיינר.

לצערנו לא באה כל ראיה מצד הייה פיינר עס מי תתמה על הסכט שכירות למטרות עסק בכתובת הנייל. אין כל הסבר כיצד שורבבו שמות מחזיקים קודמיסם, בין אס הס אלי כהן או אולג בויציוק לבין העורר; אין כל הסבר מדוע לא הובאו לעדות אותם ערבים ששמם נקוב בכתב הערבות.[המתווך אלכסנדר פלדמן ומר ספיר ויאצסלב .]

6. היעדר מענה על שאלות מטרידות בקשר לנכס ּה, ואי העמדתה של גרסה עובדתית מטעם

7

8

9

.0

.1

פיינר והסתפקות בא כוחה בטענה כי אין להתייחס כלל למכתב רו"ח גפני, מתזקת את גרסתו של העורר כי לא התציק בנכס ומחזקת את אמינותו של העורר בעיננו.

נפנה בעניין זה לספרו של השופט (בדימ) יי קדמי, על הראיות - הדין בראי הפסיקה

(מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט - 1999), כרך ג, עמי 1391 :

ייניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית... התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית-היה בכך כדי לתמוך בגרסת חיריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרתבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע תזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין ההודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו יש למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאהי"י.

פיינר גם לא מצאו לנכון להגיש סיכומיהם לתיק כפי שקבענו ביום 14.1.2016.

לדעתנו לא פעל המשיב בתשומת הלב המתבקשת ובשקידה ראויה, עת רשם את העורר כמחזיק בנכס מכוח הודעת אדם אלמוני שפרטי זהותו וכתובתו אינם רשומים במסמך.

יותר מכך אותו אלי כהן רשום במשבצת המתוארת 'מעמד הפונה' כמתגיק בנכס, בעוד שצורף להודעתו חוזה שכירות ישיר בין אהרון ורבקה פיינר [שכאמור שמס מודפס בחוזה] לבין העורר ששמו רשום בכתב יד.

המשיב לא המציא ראיה מטעמו כי הודעות חיוב לתשלום ארנונה שוגרו לעורר לכתובת מגוריו, טרם ננקטו נגדו חליכי גביה על פי פקודת המסים (גביה). ההודעות הנייל שוגרו לכתובות הנכסים בלבד.

הדין והפסיקת

2. סעיף 326 לפקודה, מתליחס לארנונה ברכישת בעלות או החזקה וקובע:

יינעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מתזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהס - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונת'י

3

6%

.55

.66

7

.8

.9

טענת העורר, לפיה מעולם לא החזיק בנכס היא מסוג הטענה שבסמכות הועדה לדון בה למרות שקיים מסלול נוסף, לפי סעי 3 (ג) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.

סעיף 3 לחוק הערר קובע כדלקמן:

"(א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת

התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלת:

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון הנכס, גדלו או השימוש בו.

(3) הוא אינו מחויק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריותיי.

טענת העורר נופלת אפוא בגדר הטענות אותן יש להעלות בהשגה על תיוב בארנונה לפי חוק הערר.

בפסק דינו של בית המשפט העליון בעעיים 2611/08 שאול בנימין ג. עיריית תל אביב (פורסם ב שבוי), נקבע כי רק כאשר נישום טוען שאיננו מחזיק בנכס ולפיכך אינו תייב בתשלום הארנונה, רשאי בית המשפט במסגרת הליך משפטי המתנהל בפניו, להתיר את העלאתה של טענה כאמור.

אין מחלוקת כי בעניינינו העורר לא הגיש השגה לגבי תיובו בארנונה בגין הנכסים נשוא הערר ועל פי החלטת בית המשפט בהייפ 26762-08-13 הנייל ניתנה לו האפשרות לנקוט בהליכי ערר בפנינו.

לא הוכח בפנינו שהמשיב שלח את ישומת הארנונה' או את ידרישת התשלוסםי לידי הנישום - הוא העורר.

לעניין השלבים הנתוצים בביצוע החיוב נפנה לנאמר בהרחבה בפרשת עעיים 4551/08

עיריות גבעת שמואל, ראש העין, יבנה נ'. חברת החשמל לישראל בע'יימ בסעיפים 45 -

6 לפסק הדין. שס נקבע מפורשות כך:

ייאין ספק כי הפקת שומת ארנונה ושליחתה לנישום חיוניים הס להשלמת תהליך החיוב של הנישום. אינדיקציה לכך ניתן למצוא בסעיף 3(א) לחוק הערר...ואכן, אף שבית המשפט העליון הבהיר, לא פעם, כי צו הטלת הארנונה הוא שמקיס את חבותו של הנישום ויוצר את נטל המס, הדגיש הוא, באותה נשימה, ששומת הארנונה היא שמוציאה את החיוב מן הכות אל הפועל והופכת את נטל המס לבר-ביצוע...לאור ואת נקבע, ואין בענייננו חולק על כך, כי תהליך התיוב הדו-שלבי חייב להתבצע מדי שנת בשנה, וכי בכל שנה חייבת הרשות המקומית לשלות לנישום הודעה בדבר חבותו

.00

1

.2

.3

6

.55

בארנונה ובדבר שיעורה (ראו: עייא 8558/01 בעניין עילבון, בעמי 788; עייא 975/97 בענייו עילבון, בעמי 450).

לוועדת הערר סמכות להחליט בשאלה אם עורר הינו יימחזיקיי אם לאו (סי 3 (א) (3) בחוק הערר). אמנם העורר מעלה טענות ויוף קשות בגין 2 הנכסים, אך ואת רק כביסוס אפשרי לטענותיו כי יימעולם לא התזיק בנכס העסקי ו/או בדירה , וכלל אינו מכיר את בעלי הנכטיס משכירי הנכסים.

בנוגע לתכלית ההסדר הקבוע בסעיפים 325, 326 לפקודה, מפנה אותנו המשיב לעייא 9 אהרון *' מיכקשוילי נ' עיריית ת''א-יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775 (להלן:

ימיכבקשוילייי) ומצטט:

'יניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המחווה ''מחזיקיי לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה.

בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינוי מצביי.

טענת המשיב חיא כי לפי הפסיקה, מטרתם של סעיפיט 325 ו - 326 לפקודה היא להקל על הנטל המוטל על העירייה לגבות ארנונה, מתוך הכרה בכך, שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחציק בכל נכס ונכס, הינה גצירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה.

בעניין מיכקשוילי דובר על כך ש 'בדרך בללי רשאית היא [העיריה] להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצביי.

אנו בדעה כי במקרה שלפנינו, לאור המסמכים שצורפו, הוא החריג לכלל ולא כלול במקרים בהם רשאי המשיב להסתמך, באופן עיוור, על הודעה שנמסרה לו.

כאשר מתקבלת הודעה של חילופי דיירים, מבלי לזהות את הפונה [אלי כהן] ומבלי לבדוק כי החוזה אינו אתו אלא ישירות עם העורר, אליו מצורף חוזה אשר נחתם 6 תודשים טרם להודעה, שכן לא מדובר ברכושו אלא של פיינר המשכיר - לכל הפחות צריכות להידלק נורות אזהרה אצל המשיב, כמאותתות לו כי לא זהו המקרה בו יהא רשאי להסתמך באופן עיוור על הודעה שנמסרה ע"י אלמוני, ללא פרטים מזהים, והיה מקום למלא בשעתו טופס מפורט יותר, לכל הפחות היה צורך לדרוש את חתימת הייה פיינר כמשכיר הנכס לעורר והיה מקום לבצע בדיקה אקטיבית ומלאה יותר.

10

6. כך לדעתנו היה מקום לדרוש מתברת טריקונורמה הסברים כיצד החברה איגה רשומה

כמחזיקה בנכס אלא בעלי מניותיה באופן אישי ולבצע שינוי מחזיקים בינם לעורר. [נפנה לנספת א' לתגובת המשיב.]

7. לאור מכלול הראיות בתיק וה ולאור העובדה כי לא נתנו אימון בדברי מר צופנת, ובהעדר

ראיות מצד פיינר ונימוק משכנע לאי התייצבות מי מטעמם לעדות, לכל הפחות רו"ח שלהם, אנו מתליטים כי אין לתייב את העורר בתשלום ארנונה בגין 2 הנכסים.

סוף דבר

לאור האמור הערר מתקבל. בנסיבות העניין וחלוף האמן לא חייבנו מי מהצדדים בהוצאות העורר.

ניתן היום, ( בוני 6 , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 65 יום מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב/

יו"ר: עו]ץ| יהודה מאור | חברה: עו"ד

קלדנית : ענת לוי

0

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140013449 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

לו'יר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: אבשלום ללאעוייד ורוייח

סל

= העוררים: רסקין קליתי ואחי

0

- דמ‎ -

6

-

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

הוועדה כאן, הן להחלטה בטענות המקדמיות והן (ככול שתדתנה) לגופו של עניין.

3 הצדדיט שטחו טענותיהם המקדמיות בכתב. לאחר עיון בהם מצאנו להחליט כי הערר ישמע לגופו של עניין ולא יידחה על הסף.

4. אין אנו מקבלים את טענת המשיב לפיה אין ועדת ערר וו מוסמכת לדון בטענות המועלות

בערר וה שכן מופנות הן לשנים עברו. מבלי לקבוע עובדות חלוטות טרט שמיעתן של הראיות, נטען בפנינו כי העוררים לא ידעו על ההוב במועדים קודמיט לערר זה, וטיעונס המרכוי שהם אינט המחציקים בנכס לאותה תקופה.

5. סעיף 326 לפקודה, מתייתס לארנונה ברכישת בעלות או החזקה וקובע:

יינעשה אדם בעלו או מתזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה תייביט המוכר או המעביר או נציגיהם -- ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או *ותר חייבים המשביר או נציגו -- למטור לעיריה הודעה על העסקה באמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יחיו המוכר, המעביר או המשכיר חייביסם בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו תייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה!י

6. טענת העוררים, לפיה לא החציקו בנכס בתקופה שקדמה להגשת הערר, היא מסוג הטענה

שבסמכות הועדה לדון בה למרות שקיים מסלול נוסף, לפי סעי 3 (ג) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.

7. לועדת הערר סמכות להחליט בשאלה אם עורר הינו 'ימתזיקיי אס לאו. (סי 3 (א) (3) בחוק

הערר). כך בסמכותה להתליט מהו הסיווג הנכון של נכס מסוים.

8. הכרעה בשאלה גו תביא בהכרח , לאחר שמיעת ראיות, להחלטה מאיוה תקופה העוררים

מחזיקיט בנכס ומה הסיווג הנכון, בהתאם להוראות צו הארנונה.

9 אמנם המשיב מעלה את הטענה כי חיוב רטרואקטיבי (7 שנים אחורה) אינו בסמכות הוועדה להכריע בה, לרבות טענות על 'הסתמכותי, 'מניעותי יאשס תורסי וטענות על

התנהלות המשיב כרשות מנהלית, כמפורט בתשובת המשיב לתגובת העוררים מיוסט 6 ; לרבות התייחסות המשיב לעתיימ 51903-12-11 , פרשת מיטרני ני עיריית יבנה, שצורף לוועדה בהתאם להחלטתה מיום 20.3.2016 -- הרי שאנו מאמצים את גישתה שההחלטה בנדון ניתנה במסגרת 'הסכמיתי ולא הוכרעה לגופו של עניין בסוגיית הרטרואקטיביות, אך אין בה כדי לקבוע מסמרות שבשום מקרה אין לוועדה סמכות לברר טענת חיובים רטרואקטיביים, ככול שמתבררות טענות 'איני מחציקיי ו/או מועדי משגור וקבלת הודעות חיוב, לרבות השלבים הנחוצים בביצוע התיוב. [ראה עעייס 8 עיריית גבעת שמואל, ראש העין, יבנה נ'. חברת החשמל לישראל בע"מ].

0. העוררים לא יטענו בפנינו טענות במישור התנהלות המשיב כרשות מנהלית, לרבות טענות

על 'יהסתמכותי, 'מניעותי יאשס תורם' ויצמצמו טענותיהם וראיותיהס בסוגית החוקה ומועדי קבלת החיובים לתשלום.

1. תצהירי העוררים כעדות ראשית, יוגשו תוך 30 יום מהיום, תצהירי המשיב יוגשו 30 יום

לאחר מכן.

2. שאלת חיוב הוצאות בגין הטענות המקדמיות של מי מהצדדים ידונו בהחלטה לגופו של

ערר.

ניתן היום 20, במאי 2016 , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (טדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאסם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ור "3

יו"ר: עו"ד|/הודה מאור | חברה: רו"ח רונית מרמור חבר: עו"ד][ההית אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140012056 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

מבוא.

7

העוררת: האחים הימן בע'ימ

- נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

מחלוקת הצדדים מתמקדת בשני נכסים מתוך השלושה המווזוקים ע"י העוררת.

עיון בסיכומי הצדדים נסב על התלטת המשיב בגין נכס מספר 2000154525 ח-ן לקוח 0 בשטח 14.37 מ"ר; נכטס מספר 2000154505 ח-ן לקוח 10582616 בשטח 19.37 מייר. [להלן: *יהנכס במחלוקת/הנכסיי).

המשיב סיווג הנכס בסלווג '/בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחריי, בכתובת ברתי ברזילי 2 תייא. | לדעת העוררת יש לסווגם בסיווג ייתעשיה ומלאכה'י.

נכס נוסף באותה כתובת, נכס 2000154435 סווג כמשרד, עליו אין מחלוקת.

נתנו דעתנו כי בית המשפט העליון טרם אמר את דברו בערעור שהוגש בפרשת ברודקאסט בע"מ כך נתנו דעתנו להתלטות שניתנו ע"י ועדות ערר אחרות, בהן נדחו עררים שונים שעיסוקם דומה במהות לעיסוק העוררת בפנינו.

נציין ברישא כי לא מצאנו לנכון להידרש לשאלה האם העוררת כאן מתאימה לסיווג 'מלאכהי, מקום שהעוררת לא טענה כי יש להכיר בפעילותה כבית מלאכה, אלא ביקשה להכיר בפעילותח כפעילות תעשייתית.

על פי הראיות והעדויות בפנינו אנו קובעים כי יש לסווג את העוררת בנכט שבמחלוקת כתעשייה.

לסיום פרק המבוא מצאנו לציין כי אם שגינו במסקנתנו ובית המשפט העליון לא יכיר בעוסקים בענף הקולנוע והטלוויוּיה כתעשייה, הרי שהקופה הציבורית לא ניווקה בצורה

משמעותית, אט היינו ממתינים מיוזמתנו לתוצאות הדיון בפניו ולקביעתו בערעור ברודקאסט בע"מ.

העובדות הרלוונטיות והדיון בפנינו.

9

10

.1

.2

.3

16

.5

לא נכחד שאולי היה מקום להמתין להחלטת בית המשפט העליון בערעור בפרשת ברודקאסט בע"מ, כך שאולי, החלטתו הייתה מבהירה את הסוגיה שלפנינו. יחד עס זאת מאחר וועדת ערר מעצם עיסוקה, צריכה לדון בראיות הספציפיות בכל תיק, הרל שהתלטתנו תינתן אף בהעדר פסיקת העליון.

כפי שהובהר בדיון ההוכחות בפנינו בתאריך 5.11.2015, הפעילות בנכס כוללת רק את פעילות העריכה. נכון הוא שמר ברק הימן מטעם העוררת העיד מפורשות בפנינו כי:

ייבחדרים נשוא הערר אנחנו מבצעים רק עריכה ופוסט פרודשיין. כל עבודה נוספת נעשית בשני חדרי המשרדיי. אך מאחר וחדרי המשרד אינם נשוא ערר זה, לא נקבע כי מה שנעשה במשרד, ניתן להגדירו כתלק ממערך הייצור.

מר הימן אישר בפנינו כי: ייכל סרט הוא יצירה בפני עצמה. אין מדובר בדגם, אלא מדובר במוצר שלם המיועד לצפיית הציבור. יש מקרים שאנחנו מייצרים סרטים עבור צור

המוני כגון: יהצלמניהי שהוא סרט שתפקנו במשרדנו וערכנו ויצרנו אותו בחדרים שאינם

מהווים משרד. גם כיום ניתן לראות בחדרי עריכה מאות די.וי.די של הסרט יהצלמניהי אותם יצרנו וערכנו שם. את הדיסקים צרבנו בנכס נשוא הערר. חלק מהדיסקיס אנחנו מספקים לצרכנים פרטיים חלק למוסדות אקדמאים יי

כפי שהוכח בפנינו, הפעילות בנכס מתמצה בעריכה/פוסט פרודקשיין בלבד. אך גם כוללת פעולות נוספות שהינם בבתינת 'ייצירה בפני עצמהיי, כמו שהגדיר מר הימן: יפעולת ההפקה של הסרטים שאני עורך היום ושאני אצטרך לערוך בשנתיים הקרובות, התבצעה במקומות שונים, גס בבית שלי, גם בקפה קפה וגם במשרדים.

תשוב להדגיש, כי העוררת אינה מעניקה שירותי עריכה ופוסט פרודקשן לאף חברת הפקה אחרת גולת העוררת עצמה. נפנה לעיקר הדברים כעולה מתצהיר הימן בסעיף 8. לא מצאנו מקום שלא להאמין לנאמר בתצהירו.

כבר נקבע בפסיקה, כי ייפעילות *יצורית'י מהווה תנאי ייבלעדיו אין'י על מנת לתסות תחת הסיווג ייתעשייה ומלאכהיי. ב- עייא 1960/90 פקיד השומה תל אביב 5 ני חברות רעיונות בע"מ, פייד מה(1) 200 (1992), נקבעו ארבעת המבחנים, אותם יש לבחון לצורך וציהוי פעילות ייצורית בנכס (להלן - ייפסייד רעיונותיי), כאשר מבחנים אלו מחוויס אבן היסוד בפסיקה, לצורך סלווג נכסים לצרכי ארנונה כיימלאכה ותעשליה'י.

גם בפטייד וד פילמס עליו לא הוגשה בקשת רשות ערעור לעליון מטעם המשיב, נבחנו המבחניט שנקבעו בפסייד רעיונות, ונקבע כי פעילות הפוסט פרודקשן המתבצעת בנכסי וד פילמס, מהווה פעילות ייצורית מובהקת, ולכן עליה להיכנס להגדרת ייתעשייה ומלאכהיי.

2

.6

7

.8

.9

.0

.1

.2

3

שוכנענו כי הפעילות המתבצעת בנכס העוררת, לגביו הוגש הערר, גהה לפעילות הפוסט פרודקשן כתיאורה בפרשת וד פילמס.

יותר מכך, עיון בסעיף 6 לכתב התשובה לערר מגלה כי למעשה אין מחלוקת עובדתית שהנכס משמש חדרי עריכה לסרטים. (נפנה לסעיף 6 לתצהיר מר ברק הימן, מנכ"ל העוררת, וכפי שהשיב בתקירתו במעמד שמיעת הראיות).

בדיוק כמו בפסייד וד פילמס, העוררת עומדת במבחן יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אתר. בחדר העריכה של העוררת, יוצרים את הסרטים הן לטלוויויה והן לקולנוע.

עדותו של מר הימן ברק בפנינו הייתה משכנעת, ומצאנו לצטט מדבריו כך:

ייאני יוצר ומייצר בין שניים לשלושה סרטים בממוצע בשנה ולשם כך נדרש לחדרי עריכה שבהם מתקיים תהליך יצירת הסרט ויצור המוצר הסופי בין אם זה די.וי.די, די.סי.פי או בטא שהם הפורמטים השונים שבהט מיוצר הסרט. במשרדים עצמם נעשית עבודה שונה לחלוטין במהותה שאינה קשורה לעבודת העריכה ואינה משפיעה עליה.י

לא מצאנו שלא לאמ את הנטען בסעיף 7 לתצהיר הימן, המגלה את מיכלול הפרסים שהוענקו לעוררת עבור יצירתה הקולנועית והטלוויציונית. אולי לכך נוסיף, את מה שפורסם בעיתונות, רק לאחרונה, על הישגה המרשים של העוררת בפסטיבל ברלין, בהקרנת הסרט יימי יאהב אותי עכשיוז

אם לא נכון לסווג את העוררת כיוצרת בתחום תעשיית הקולנוע, כיצד נסווגה! כמעניקה ישירותיסי בלבד, או ככוו הפועלת בכישרון רב בתעשיית הקולנוע ויצירותיה מוקרניס גס על מסכי הטלוויוּיה. לשאלה רטורית זו נשיב בתיוב- אנו נכיר בנכסים בערר וה בסיווג מלאכה ותעשיה כשלב בפעילות העוררת כיוצרת קולנועית, ואין נפקא מינה אס נכנסת להגדרה יבית מלאכהי או שנכון יותר לסווגה כ יתעשיהי, אף אם המיכון שלה אינו המיכון ושטתה אינו השטח שתואר בפרשת ווהר. [עעיימ 2503/13 ].

כמו בפסייד וד פילמט, העוררת עומדת במבחן היקף השימוש במוצר המוגמר. גם אס אין מדובר במבחן מרכצי, התוצר הסופי בתהליך היצור של העוררת, מופף ומוצג בפני הציבור הרחב הן בבתי הקולנוע והן בטלוויויה. עדיין ניתן לראות במוצר המוגמר כמוצר שנוצר בהליך ייייצורייי.

שוכנענו גס כי העוררת עומדת במבחן הכלכלי (מבחן השבחת הנכס). בסעיף 14 לפסייד וד פילמס, נקבע לעניין מבחן זה, כי: יילפי מבחן וה, פעילות נחשבת כייצורית אם הושבת הערך הכלכלי של הטובין והחומר אף אס היא אינה מביאה עמה כל שינוי בצורה...

המבחן הכלכלי הינו מבחן העיקרי מבין כל ארבעת המבתנים. בנסיבות דנן לא יכול להיות חולק כי אותו חומר ששימש כמצע למוצר הסופי (אותו חומר גלס מצולם), משביח במהלך הייפוסט פרודקשויי. בהליך ה הופך תומר הגלם הקולנועי (סרט הצילום והקלטת

3

4

5

.6

7

.8

הקול) למוצר מוגמר כשבדרך כאמור לעיל, מתווספת לו פעולת גזירה ועריכה, הוספת מוסיקה, אפקטים וכיוייב, עד למוצר המוגמר. סביר בעיני, כי סרט צילום בתוספת הקלטה בלבד, ללא כל התוספות הנדרשות בהליך הפוסט פרודקשן, ערכו נמוך לאין שיעור מהמוצר המוגמר המובא לעיני הציבור הרחב. לפיכך מתקיים לטעמי גם חמבחן הכלכלי של אותו מוצר צילומי, שאמנם כולל חלק מחומר הגלם המצולם, אך מחותו השתנתה והינו עתה סרט/סרטון המהווה מוצר נפרד ועצמאי מה שהחל את דרכו במכונת העריכה."

אין צורך להכביר במילים, כי קביעת פסייד ד פילמס לגבי המבחן הכלכלי - בציטוט דלעיל, מתיישבת עם פעילות העוררת בענייננו. התוצר הסופי המיוצר ע"י העוררת מיועד להפצה המונית. אותו יימוצריי היה בעל פוטנציאל כלכלי מוגבל למדי ללא פעילות הייפוסט פרודקשניי של העוררת. במובן וּה, הפעילות הייצורית, פעילות הייפוסט פרודקשן'י של העוררת בנכסיה - משביחות את היצירה באופן מהותי, שכן היא מאפשרת הפצתה לציבור הרתב.

העוררת עומדת במבחן ההנגדה (מבחן מרכז הפעילות). מרכז הכובד של פעילות העוררת הינה ייצורית, בהיותה יוצרת יש ממשי חדש, הוא התוצר המוגמר השונה מתומר הגלם.

העוררת לא חלקה על ממצאי הביקורת מיום 29.12.2014 של החוקר אופיר טוילי מטעם המשיב וויתרה על חקירתו. לא מצאנו בממצאיו עובדות המשמיטות את הקרקע מטיעונל העוררת לעניין הנכסים נשוא הערר. החוקר בסעיף 4 לממצאיו רשם את עיקר הפעילות בנכס, כפי שהוסבר לו מפי ברק הימן.

ברור שנרכין ראש אס התלטת בית המשפט העליון תהא אחרת בנדון בימים אלה, בפרשת ברודקאסט בע"מ.

לדעתנו מהנסיבות הקונקרטיות בתיק וה שוכנענו כי פעילות העוררת תואמת את המאפיינים של יתעשיהי, למרות שתעשייה זו במקרה שלפנינו אין בה גודל ונפח רב [ראה פרשת זוהר], וניתן לדעתנו לסווג כתעשייה נכט קטן יחסית אשר פעולתו דומה ביותר למקרה וד פילמס.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הערר מתקבל. בנסיבות העניין אין אנו מחייבים בהוצאות .

ניתן היום, ג 6, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 לום מיום מסירת

ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קבי רנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרי זמשיב.

יו"ר: עו"ד יהְודֶה מאור חברה: 9 קדם חבר: עו"ד ורוייח אבשלום

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה בללית ערר מס' 140012153 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

הבר: עו"ד ורו*ח אבשלום לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: שיינקאר בע"מ

- נגך --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב ..

בול

החלטת /

מבוא / " , \ -- .

ערר זה ענייננו בחיובה של העוררת בארנונה, ברחוב אינשטיין/40 תליאביב; בחניון קניון רמת אביב, הרשומה בספרי המשיב כמחזיקה בנכס ח-ן לקוח 8 מסי 2000378319 בשטח 5 מ"ר בסיווג י'בניינים שאינם משמשים למגוריסיי; להלן: ''הנכסי'.

מוסכם על העוררת כי השטח בתשריט המשיב ששטחו 11.64 מ"ר אינו שנוי המחלוקת בערר זה, בו העוררת משתמשת למשרדיה.

יאמר על אתר כי טענת בייכ העוררת שיש לסווגה כתעשיה ומלאכה, נאמרה לראשונה בסיכומיה בסעיף 10 ויש בטענה או משום הרחבת חזית אסורה. בכך צודק בייכ המשיב כי טענה גו יש למחקה על הטף. טענות המשיב בסיכומיו בסעיפים 10 -- 14 מקובלות עלינו.

עוד מצאנו לציין במבוא להחלטה כי בטרם החלטתנו על הגשת הסיכומים, ניתנה אפשרות, לבייכ העוררת לזמן לעדות מטעמו את סמנכ"ל הקניון מר מורים אזולאי. מר אזולאי התייצב למתן עדותו ביום 25.2.2016 ולפי עדותו אנו קובעים כי צודק בייכ העוררת ויש להפחית משטח התלוב הכולל [286.75 מ"ר] של העוררת את השטח המצוין בתשריט המשיב ששטחו 40.96 מ"ר ושטת זה הוא של הקניון ולא של העוררת. לא מצאנו לקבוע כי חברת הקניון היא המשלמת ארנונה בגין שטח וה כטענת מצהיר העוררת בסעיף 10 לתצהירו. תוקה כי המשיב יבדוק נתון זה ויחייב בהתאם לממצאיו ועל פי שיקוליו תלף העוררת.

עיקר טענות הצדדים:

1 הטענה המרכזית של העוררת כי אין לחייבה בארנונח בגין מלוא שטח הנכס כקבוע בתשריט המשיב. חיינו, שטח כולל של 286.75 מ"ר, [40.96 מ"ר + 54.74 מ"ר + 179.41 מייר + 11.64 מ"ר ] אלא שיש להפחית הימנה את שטתיט שאינם בתזקתה ובשימושה.

[כמפורט לקמן].

2 טענה נוספת מטעם העוררת כי אין מדובר ביבנין' כהגדרתו בסעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש). [נפנה לסעיף 8 לסיכומי בייכ העוררת.]

3 הטענה המרכזית של המשיב כי על פי הראיות שהוצגו בפני הוועדה, לא נפל פגם בשטחי החיוב הכולל של 286.75 מ"ר כהחלטת המשיב.

הדיון בפנינו והראיות שהוצגו:

4

10

1

2

.3

4

.5

בתצהיר שהוגש מטעם מנהל העוררת מר איזט אוצילבו, להלן: ייאוצילבויי ובעדותו בפנינו ביום 3.9.2015 עולה כי אין מתלוקת כי יש לחייב את העוררת בשטח של 11.64 מ"ר + 4 מ"ר המשמש את העוררת בשרותי ניקיון רכבים. סה"כ השטת לחיוב לשיטתה של העוררת עומד על 66.38 מ"ר.

כאמור במבוא ובהסתמך על עדות סמנכ"ל הקניון שהעיד בפנינו לעניין השטת של 40.96 מייר, נאמר כך: | * לא. השטת הזה של הקניון. יש בו מעבר ליימפריד השומןיי. מפריד השומן מיועד לטיפול בשפכים של המסעדה ומדובר בשטח המעבר למתקן גה ואסורה שמה חניה. ואת הכניסה הבלעדית למתקן.

בעדות מטעט העוררת נאמר כך: יהאמור בסעיף 10 בתצהירי מבוסס על העובדה שאנל שכרתי מהקניון מקומות חניה. אין לי כאן את חוזה ההשכרהיי. [הדגשה שלנו.]

לעניין השטת המופיע בתשריט של 179.41 מ"ר טוען מר אוזילבו כי שטח זה מהווה חלק אינטגרלי מהחניון השייך לקניון. לשיטתו בהעדר התייתחסות לשטח זה בתשובת המשיב יש לקבל את ההשגה בעניין חיוב זה.

לא מצאנו כי בודקת העוררת בטיעון וה שלה ושל בא-כוחה, שכן החיוב היה על כל השטח של 286.75 מ"ר ועל כך הוגש הערר.

עוד טוען בייכ העוררת בסיכומיו בסעיף 7 כי השטח של 179.41 מ"ר משמש חלק מן התניון ובו מתבצע ניקוי הרכבים בקיטור.

העוררת לא הביאה בפנינו כל ראיה חימנה ניתן לקבוע באיוה שטח משתמשת העוררת בו, גם לשיטתה, בו מבצעת ניקיון ברכבים. בהעדר חוזה ההשכרה לא ניתן לקבוע מה בדיוק אותו שטח ספציפי מתוך כלל שטח זה, המיועד אך ורק לניקיון הרכבים מטעמה. העדר הוכחה פועל לחובת העוררת.

יותר מכך. בייכ העוררת לא חקר את סמנכ"ל הקניון, מה בדיוק השטחים שהושכרו בתניון לעוררת למטרת עיסוקה. כל שנשאל היה לגבי השטח של 40.96 מ"ר, אותו כאמור מצאנו להפחית משטח החיוב של העוררת.

היה על העוררת להמציא את חוזה השכירות שכן גס בהתאם לתשובתו של אוצילבו לשאלה בייכ המשיב שנוסחה בזו הלשון: י*בהתייחט לפסקה אחרונה בסעיף 10 בשטח של 1 מ"ר, תאשר לי בבקשה כי בשטח מבצעת העוררת ניקוי של רכבים באמצעות מכונות קיטור?

תשובתו הייתה: ייבתלק מהשטח. ב- 5 מקומות חניה. אני לא יכול להראות את מקומם

המדויק וכל השאר זה שטחי תמרון בחנלון."

מעדות זו לא נוכל לקבוע ולאמץ את טענת העוררת. חובת הראיה המוטלת עליה, ותובתה לשכנע את הוועדה באמצעות חוזה ותשריט מה השטח המדויק המותזק על ידה.

מצאנו לדחות את טענתו החילופית של בייכ העוררת,(סעיף 9 לסיכומיו), לפיה מאחר ומדובר בחניון פעיל, וזה שימושם העיקרי של השטחים, כך יש לסווג את שטתי העוררת בעיטוקה, שכן אין תולק כי כניסה לחניון מחייבת ידמי כניסהי והענקת הטיפול למכוניות הנכנסות, בתשלום נפרד לכניסה לחניון, היא הנותנת כי מדובר בשימוש עיקרי כתניון.

.6

7

.8

9

.0

.1

מצאנו לדחות את טענת בייכ העוררת כי אין מדובר בבנין, שכן כדבריו:'' מבנה בלשון בנל אדם הוא מקום שיש בו ארבע קירות, גג וכניסה. בחניון האמור אף אחד מאלה אינו מתקייםיי.

טענתו הנייל היא חסרת בסיס שכן עסקינן בשטת בו משתמשת העוררת לעיסוקה, בתוך חניון בנוי ומקורה ולא חניון פתות ללב השמים. לא יכולה להיות מחלוקת עובדתית משום עדות שחיא שהונחה בפנינו, לבטח לא ממצאי המשיב ומהתמונות הרבות שהוצגו לנו, כי מדובר בחניון בנוי ומקורה כך שהגדרת בצו בסעיף 1.3.1 בי מתאימה לענייננו.

המחוקק *יצר ציקה ברורה בין השימוש בנכס ובין תשלום הארנונה. גם אם כניסה לשטחי העוררת מצריך ידמי כניסה' לחניון, הרי שהעוררת גובה תשלום ישירות מבעל הרכב כשירות ובתמורה לניקיון.

על פי תצהירו של החוקר מטעם המשיב מר אלדד משולמי, על פי עדותו בפנינו ודוייחות הביקורת שנערכו מטעמו במהלך שנת 2014 לרבות התצלומיס שהוגשו לנו, במיוחד תמונות ‏ 32 , 36 והתמונות שסימנו כמוצג מש/1 נראה כי העוררת פועלת בנכס בפעילות עסקית של רתיצת רכבים והיא לא מפעילה במקום תניון.

למצער העוררת לא הניחה תשתית עובדתית מינימאלית הימנו ניתן לקבוע שיש להפתית שטתים נוספים מחיוביה. ההיפך גם עדות סמנכ"ל הקניון לא הוכיחה מאומה בנדון שטחי ההשכרה לעוררת.

על פי האמור לעיל אנו קובעים כי מהשטת הכולל לתיוב ארנונה [286.75 מ"ר] שהושת על העוררת יש להפתית שטח של 40.96 מ"ר. לא קבענו כממצא עובדתי שמהשטת של 179.41 מייר יש להפחית שטתי חיוב נוספיט ואת בהעדר ראיות מתאימות מטעם העוררת, בדמות חוזה שכירות או אישור מטעם חברת הקניון, או תשריט מתאים.

סוף דבר

הערר נדחה למעט הפתתת השטת של 40.96 מ"ר מכלל השטח בו חויבה העוררת. בנסיבות העניין

לא מצאנו לתייב את העוררת בהוצאות המשיב.

ניתן היום, -(. ביוני 6, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים ווּאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לת ה 0) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת ערר), |התשלייו- 1977 תפורס

לטה גו באתר האינטרנט של המשיב. /

יו"ר: עוייזו יהודה מאור חבר: עו"ד ורו'יח אבשלום לוי לחי עו"ד שקרלי קדם

4

קלדנית : ענת ל!3?..

בפנל ועדת הערר על קביעת ארגונה בללית ערך גוס' 160008723 ָ

שליך עירלית תל אביב- יפו

בפני הברל ועדת ערר:

*וייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: אבשלום.לול עו"ד ורויית

-0 /

, העוררות: אהים עזורי בנין ופיתוה בע'/מ

: נקרה החזקות בע'ימ

- נגד --

מנחל הארנונה בעירלית תל אביב

1-2 החלטת.

הערר שלפנינו נסב על שומת הארנונה לשנת חמס 2015 בלבד. בהסכמת הצדדים שניתנה בדלון לוס 31.7.2014 הערר ידון בשת? סוגיות בלבד. האחת בשאלת חלוב שטח 'הרמפת' שמצויה בין קומת התניון [-1] לקומה [-3 ]; תשניה חלוב בגין שטח של 68 מ"ר בקומת הגג עליו ממוקמים מערכות אנרגיה ומיווג האוויר.

כפועל יוצא מהסכמות הצדדים, תיבדק ההלטת המשיב נושאת תאריך 24.4.2013 בגין שתל הסוגלות חנייל.

טענת בייכ העוררות, כעולה מסעיף 16 לסיכומלו, בהסתמך על מכתב התשובה מטעם המשלב מלוט 64 ננספח 3' לסיכומים], אשר קובע בסעיף *+' לתשובח כי נרשמה חזקה עייש הרוכש הן דוד בן שבע ובהתאמה תוקן שטח התיוב של העוררות משטה של 3610 מ"ר לשטה 3212 מ"ר, שטח הרמפה 397 מ"ר, צורף לשטח שבחוקת הן דוד בן שבע, נכס מט' 2000397048- התל מיום 64 -- לא תידון בפנלנו. בנדון דידן אנו מאמצים את טענת בייכ המשיב כנטען בסעיף 10 לסיכומיו שכן מדובר בהרחבת חצית אטורה.

הערר מטעם הן דוד בן שבע מספרו 140011442 יידון לגופו במועד הקבוע לשמיעת הראיות בתיק.

עוד יצוין במבוא כי בייכ העוררות צירף לסיכומיו כנספה '/איי, תשריט מתוך תכנית ההיתר וכן צירף נסח רישום חלקי וטוען כי מוכח מהם ששטת הרמפה רשום כרכוש משותף ובגינו נרשמה הערה עפ"י תקנח 27 על יעוד מקרקעין לטובת הועדה המקומית לתוייב תזיא.

לא מצאנו להתייחס לנספת ''איי לסיכומי העוררות. ראיה כזו לא הוצגח בפנינו כדין, לא בהשגה, לא בערר ולא בתצחיר מטעם העוררות. גם אס ניתן להסיק מהנספה עובדות לטובת העוררות והנטען בסעיף 7 לסיכומי העוררות מבוסט, אין מקום כעת לדון בהם שכן לא ניתנה למשיב כל הזדמנות להגיב עליהן.

כך מצאנו גס להפיס דעת בייכ המשיב ולהדגיש כי צירוף שרטוט ההתך מתוך היתר הבניה נתבקש על ידנו כהבהרה לתיק ערר מספר 11442 חנייל מטעם העורר בן שבע, שכן הוועדה אמורה להתליט שם וכאן על פי מצב עובדתי נכון בכל הקשור לרמפה, הנדונה באותו חניון, אותה כתובת, חנדון בשני העררים.

ההלטתנו בערר זה נסמכת, בין היתר, על עדותו בפנינו של החוקר מטעם המשיב, מר מוטי מקדשי

כמפורט לקמן ואין כל סתירה בין עדותו לבין הנשריט שכן לא יכולה להיות מהלוקת עובדתית עניינית שאותה יירמפת"י משרתת את כל בא החניון על כל קומותיו, בלעדיה אין אפשרות מעשית להיכנס להניון ולחנות בקומה כלשהי מקומותלו.

לסיום המבוא נציין כי אישרנו לבייכ העוררות לצרף, טרם תינתן ההלטתנו את פסייד בעמיין

6 עילריית תל-אבלב ני, אס,אל.פי מוצרי מעבדות בע"מ; כך נתנו דעתנו לתגובת חמשיב מיום 18.4.2016 בנדון.

עיקר טענות הצדדים:

1

ו

כ

לטענת העוררות אין לתליבן בארנונה בגין שטח הרמפה המקשרת בין מפלס -1 למפלט -3 לאור הקבוע בסעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה לפיו אין לחייב בארנונה שטחים משותפים בבניין או קומה שרובו אינו משמש למגורים, למעט בבניין או קומה אשר לפחות 80% מהשטה הלא משותף מוחזק על ידי מחציק אחד.

לטענת העוררוות שטה הרמפה הינו שטת משותף ומשמש את כל באל חהניון כשטת מעבר ליתר קומות התנלון.

בנוסף טוענות העוררותּ בסיכומיהן, בסעיפים 14 ,15 כי הקבוע בסעיף 1.3.1 ה' אינו חוקל ולכן בטל.

בגין מתקני מיזוג האוויר ומתקנים נוספים בקומת הגג, נטען כי הללו מוחזקים ע"י חברת ניהול ומשמשים את כלל דיירי הבניין.

מנגד, לטענת המשיב אין לקבל טענות העוררות והחלטת המשיב בעניין המהלוקות בפנינו נעשו כדין.

הראיות והדיון בפלגו:

6

ביום 3.2.2014 הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אלי עאורי מטעםס העוררות, להלן:

ייעזורייי; ביום 31.3.2014 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב של תוקרי השומה מוטי מקדשי, לחלן: 'ימקדשייי וליאור יהודה. בישיבת יום 31.7.2014 ויתרו הצדדים על חקירת העד ליאור יהודה.

מצאנו לציין בפתיה לההלטתנו כי מספר לא מבוטל של עוררים תלו תקוות גדולות בהחלטת בית המשפט העליון בעעיימ 867/11 ; עעיימ 869/11 שדנו בערעור על פסקי הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו מיום 15.11.2010 (כבי השופטת מי אגמון-גונן) בתיקי עתיימ 1273/09, עתיימ 1948/08 .

בתאריך 28.32.2014 קבע בית המשפט העליון כי יש לקבל את הערעורים מטעם עירית תל-אביב, ביטל את פסקי הדין של בית המשפט כפעניינים מינהליים, ודהה העתירות מחמת ש*הו? בהגשתן. בקשה לדיון נוסף נדחתה ביום 9.2.15 [דניימ 116/15].

בית המשפט העליון סקר בהרחבה את השיקולים בעד ונג קבלת הערעורים.

לאחר שקילת חנימוקיט קבע בין היתר בוו הלשון: ייהנוקים שייגרמו ושעלולים לחיגרם לאינטרס הציבור אס בית המשפט יידרש לעתירות תרף חהשיהוי שדבק בהן הם בשיעור ניכר. ככל שייקבע כי החיובים שהוטלו בגין שטחים משותפים הוטלו שלא כדין ולכן בטלים, משמעות הדבר שהעירייה תחיה מנועה מלגבות

2

12

בעתיד ארנונה בגיו שטתים אלה, אף שתקציבה נסמך עליתם. אין חולק כל מדובר בסכומים המגיעים כדי מיליונים רבים של שקלים. מעבר לכך, העירייה תידרש להתמודד עס תביעות השבה, הן במישור הפרטנל הן במישור היליצוגי (תביעות חשבה ייצוגיות אכן הוגשו), וככל שתחויב בהשבה (מלאה או חלקית) - התשלום יבוא על השבון שירותים מוניציפאליים שיסופקו בשנים הבאות. לכך יש להוסיף כי העירייה מוגבלת בשינוי אופן החיוב בארנונה נוכה תקיקת ההקפאה. היא לא תוכל לכסות את החובות שייווצרו או לספק את השירותים שהמס שהיה אמור להשתלם נועד לממן. כל אלח יגרמו לפגיעה באיכות השירותים, להוסר ודאות תקציבי ולקיפאון בהתנהלות העירייה...איוון בין שיקולים אלו מוליך למסקנה שלפיה הנוק שייגרם לאינטרס הציבור כתוצאה מבירור העתירות ומתן טעד - כל סעד - עולה על התועלת שתנבע ממנו'י.

.בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי: יאין לומר כי המסקנה הפרשנית ‏ שלפיה הצווים החילו חיוב' הדש בניגוד לתהקיקת ההקפאה היא המסקנה הסבירה חיתידה. בנושא וח התקיימה מחלוקת כנה ובעניין אחד בית המשפט המחוצי אף הגיע לתוצאה תפוכהיי. (תייא (מחוזי תייא) 2703/05 קניון רמת אביב בע"מ ני עיריית תל אביב מיום 9.5.2012),

. מצאנו להפנות את הצדדים, מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון, לציטוט עמדתו של

היועצ המשפטי לממְשלה שבמצב המשפטי הקיים, אין ההקיקה מסמיכה את הרשולות המקומיות לשנות את שיטת חישוב שטת הנכס לצורך חיוב בארנונה, אף לא באישור השרים. היועצ עדכן כי משרדי הפנים והאוצר בוחנים בעת הזו תיקון חהקיקתי שיאפשר לרשות מקומית לחגיש בקשה לשרים לאשר שינוי בשיטת חישוב שטח הנכס לחיוב בארנונה. תיקון זה, אם וכאשר יעבור, יאפשר לתקן את הפגם מעת האישור ואילך.

עמדתנו לאור חנאמר לעיל היא שעלינו לתת פרשנות קונקרטית לנוסה הצו, שכאמור לא בוטל, ולראיות שחיו בפנינו. מעבר לנדרש יאמר כי אין וה מתפקיד הוועדה לקבוע אס סעלף וה חוקי אם לאו.

. סעיף 1.3.1(ח) לצו הארנונה הרלוונטי לערר, קובע כך:

יישטה משותף בבנין או בקומח שרובו אינו משמש למגורים, לא יחויב, למעט בנין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק ע"י מתזיק אהד. שטחים משותפים אלו יהולקו ולחויבו באופן יחסי בין המתויקיס.

שטחים המשמשים למערכות אנרגיה, מיזוג אויר וכיוצא בוה והמוהזקים באחריות הברת ניהול או ועד חבית יהויבו במלואם".

. מר עזורי מטעם העוררות, העיד בפנינו בישיבת יום 31.7.2014 וציין בין החיתר את

הדברים הבאים: ייהברת הניהול מנהלת את כל הבנלין. המתקנים שמצולים על הגג חפתות כמו ציילריס מפוהים וחדר חשמל ומנועי מזגנים משמשים את כלל דלירי הבניין...אינני יודע מה שס החברה אשר מנהלת את הבנלין. אינני מתעסק בניהול השוטף של חבניין. לא שלחתל הודעה לעירייה שחברת הניהול היא זו שמתפעלת את המתקנים בגגיי,

3

5

9

0

. לדעתנו מהעובדות שלפנינו הוכה כי נעשה שימוש בגג, בין אם ע"י העוררות או ע"י תברת הניחול שפרטיה לא נמסרו למשיב. כאמור המצהלר מטעם העוררות לא ידע מי חברת הניהול.

. אין במהדלן של העוררות שלא צלינו בפני המשיב כי יש לחליב את חברת הניהול בשטה גה כדי לפטור את העוררות מתשלום הארנונה באופן מלא כקבוע בסיפא לסעיף 1.3.1 ח' לצו.

. באין חברת ניהול, באין פרטים שקיימת כזו, ובאין נתונים לגביה, הרי שהעוררות כבעליט

משמשות כחברת ניהול דפקטו עפ"י צו הארנונה והן שתתויבנה בגין השטחים הטכנלים.

. העוררות לא הוכיחו כי שטח הגג, 68 מ"ר, עליו מצוליס מתקני מיזוג אויר מהווה שטחים

משותפים או חלק מקירות הבניין התלצוניים. כל שהוצהר ע"י העוררות שהמתקנים שעל

הגג מתופעליס ע"י חברת ניהול ומתקנים אלה נרכשו ע"י העוררת, תונחו על הגג לשימוש כלל הדליירים. הנטען בסעיף 22 ו-24 לסיכומי בייכ העוררות, אינו מקובל עלינו כלל שכן

טענותיו אלה לא באו בכתב הערר ונטענו לראשונה רק בסיכומים.

מעל לנדרש. גס אס נקבל את גרסת העוררות כל מדובר בגג פתוח לא מקורה עליו מונחלם

מערכות, הרי שאין מקום לפטור מתיוב ארנונה ייגגיי רק משום שכך הוא מכונה, שכן אין

מחלוקת גס לא מטעם העוררות כי הגג משמש פונקציונלית את חברת הניהול המטפלת

בכל מערך התחצוקה בבנין.

יוער כי במקרה הקונקרטי בפנינו לא באה ראיה, הימנה ניתן לקבוע בוודאות כי חגג נשוא

הערר בפנינו הוא רק בקומה העליונה ביותר.

1 מר עזורי מציין בסעיף 11 לתצהירו כי שטחי גג טכני לא מקורה מצויים בקומה החמישית,

2

3

השישית ובקומת הגג, אליהם מתליחס כמקשה אחת: גי .

בכל מקרה, המבחן הקובע לעניין סיווגו של נכס אינו מבחן מילולי כי אס מבחן פונקציונאלי. גם אם בייגגיי עליון בלבד עסקינן הרל שגגות ככלל אינם פטורים באופן גורף מחיוב בארנונה. היות הגג בר חיוב תלוי בכל מקרה ונסיבותלו.

העוררות באמור לא הביאו ראיה כי חברת ניהול עלומה היא זר שצריכה לשלם ארנונה, לא מטרו למשיב פרטים שלש בהן כדי לפטור אותן מתשלום, משכך אנו דוחים את הערף בסוגיה זו,

שטח הרמפה במפלס מינוס 2 - המקשרת בין מפלטי ההנלון.

24

כ

ות

במכתב חמשיב מיום 24.4.2013 חנדון בערר לפנלנו, מצוין בטעיפים 21- 24 כך: יילבקשתך להפחתת היירמפה'י במפלס 2- נשיבך, כי בקשתך לא אושרה וזאת כפי שיובחר להלן: אין חולק כי מרשתך מחהציקה בשטה היירמפהיי הנטען בפנייתך. יצוין, כי שטה וה חיגו חלק בלתי נפרד משטח הקומה וההניות בה. שטח היירמפהיי כרוך ושלוב בשטת החנייה וחקומה כייהבל הטבוריי, באופן שבלעדיו לא ניתן לעשות שימוש בתניות וכן לא ניתן בלעדי שטת וה להגלע לקומות אחרות בתניון. לפיכך, בקשתך להפחתת שטת ייהרמפתיי נדתלתי.

אין אנו מסכימיט לנוסח הכתוב בתשובה. ברור גס למשיב שלא ניתן בלעדי שטת זה להגיע לקומות אחרות בתניון.

+ בכל הכבוד לתשובת המשיב, אין לקבל את המסקנה אותה הוא מסיק ששטה הרמפה

כרוך ושלוב בשטח החנליה בקומה, משכך הוא דוחה את ההשגה.

כשָ

כ

5

תפקידנו לבדוק מחו אותו שטה ירמפהיי. האם בלעדיו ניתן בכלל לחיבנס לקומה כלשתל

של החניון.

מסקנתנו מחראלות שהונתו בפנלנו וגם מבחינת השכל חישר, כי אותה רמפה ממוקמת בכל

קומות החנלון. אין קומה אתת מבין השש שיכולח לתפקד כחנלון, מבלי להשתמש ברמפה.

. חוקר השומה מטעם המשיב מר מקדשי, בעדותו מיום 31.7.2014 מאשר מפורשות כך:

ייהדרך היחידה לרדת לקומות -3 ,-4 , -5 חיא דרך הרמפה בקומה -2 ...חרמפת משמשת לכניסה ויציאת רכבים מההניה.יי לשאלת הוועדה ענה מקדשי: יישטת הרמפה המצוין לעיל הינו שטת הפנים של הכביש עליו נוסעים הרכבים."

. אין לנו צורך לעיין בתשריטים, בין שהוגשו ע"י חמשיב ובין שהוגשו במועד מאותר ע"י

בייכ העוררים [בערר בן שבע] עליה מלין בייכ חמשיב.

. אין לנו ספק כי חרמפה משמשת לנסיעת כלי הרכב ומהווה דרך גישח לכל קומה וקומה

מהתנלון.

. מר אלי עזורי מטעם העוררות העיד בפנינו כך: ייהרמפה המסומנת בתשריט העירייה

בקומת מרתף -2 הינח רמפה המקשרת בין קומה -2 לקומה -3 . למיטב ידיעתי הרמפה עליה אני מדבר שעוברת גם בקומה -2 וגט בקומה -3 - עפ"י החיתר הבניה שקבלנו רשומת הערה עפ"י תקנה 27 ומשמשת כרמפה לצורכי עליה ולרידה של כל בעלי התנלון."

. עדותו לא נסתרה בפנינו ובפועל היא תואמת את עדות החוקר מקדשי, מטעם המשיב.

בייכ המשיב מלין בתגובתו מיום 18.4.2016 על כך כי פסק הדין בעמייץ 11515-01-16 מיום

6 ששאווכר במבוא, אינו רלוונטי לענייננו שכן לא הוברר דיו: ימהו השטת שבמתלוקת, מי מחציק בו ומהו השימוש הנעשה בו.י

אין אנו מקבלים את עמדתו. מצאנו לצטט מפסייד של כבי השופט יפרח; קודם לציטוט נוכיר לבייכ חמשיב כל וועדה זו כבר החליטה בסוגיה דומה [ראח פרשת מדרגות תירוס של חברת בוק בבנין עוריאלי,ערר 140011207 ] באותו אופן שנקבע בבית המשפט המחוצי כך:

יישטה משותף אשף מעצם טיבו נועד לשמש את בלל דיירי חבמיין. טול למשל חדר מדרגות חמצולי בבניין בן 20 קומות, העובר לכל אורכן של 10 הקומות. חדר מדרגות וח משמש ונועד לשמש ללא ספק את כלל חדיירים ולא רק את הדייר בקומה הספציפית

שחדר המדרגות עובר דרכה. אין כל מאפיין המייחד את חדר המדרגות דנן לקומה פלונית בלבד. הוא חדין בחדר אשפה המצוי בקומת הקרקע. חדר אה משמש את כלל דיירי הבנלין

ולא רק את חדייר המחזיק בקומת הקרקע, אף אם זו מצויה כולה בתוקתו הבלעדית'י.

. כך נצטט מאותו פטייד: ''שטח משותף אשר משמש את דירי הקומה הטפציפית, במובן

זה שויקתס היא הקרובה ביותר לשטח צח (כגון: ממייד קומתי, מטבחון קומתל, שירותים קומתיים או מרפסת קומתלתיי.

אין מנוס מלקבוע כי הרמפה העוברת כהוט חהחשני, לאורך כל קומות החניון, משמשת ונועדה לשמש את כלל המתויקים בקומות התניון ולא רק את העוררות, משכך ענייננו בשטחה המשוףפף לכל [לירי הבנלין.

. כל חישוב מתמטי פשוט לאחר עיון ב

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]