החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 6 בספטמבר

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

/ ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ב באלול תשעו

0.06

מספר ערר: | 10:55 / 140014955

מספר ועדה: | 11376

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: לוי אבשלום

חבר: טל גדי

העורר: גוסיינוב אנר

-גב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

על בסיס הצהרת העורר ובכפוף לכך שהפטור לא נוצל, יינתן לנכסים פטור מנכס ריק מיום 17/3/16 עד ליום 30/4/16.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.09.2016.

ת (ערר על קביעת ארנונה כללית)(0 דרי דין בוועדת

האינטרנט של המשיב.

: ר)

ד צדוק אלון חבר: עו"ד וו/"ח לוי אבשלום חבר: ₪ טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המ

ה התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו בא

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!ו

תאריך :| ב באלול תשעו

0.76"

מספר ערר: | 11:24 / 140014785

מספרועדה: | 11376

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העזרר: לבטון אבירם

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהתאם להסכמה בין הצדדים הערר מתקבל באופן שהנכס יחויב בסיווג מגורים החל מיום 1/1/16.

ניתן והודע בנוכתות הצדדים היום 05.09.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו בא ינטרנט של המשיב.

/ / ש ]

ו אלון חבר: עו"ד ורח לוי אבשלום חבר>עו"דדטל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך :| ב באלול תשעו

מספר ערר: = 12:33 / 140014631

מספר ועדה: | 11376

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: מדר יאיר

-נב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

למעשה אין מחלוקת הקשורה בארנונה ואין לעורר התנגדות לשלם ארנונה בגין הנכס נשוא הערר.

שמורה לעורר זכות לפנות לכל גורם מתאים בנושא הפלישה לכאורה או בנשא זיהוי הנכס מבחינת

כתובת, אולם מבחינת ארנונה תם הדיון בתיק זה.

הערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.09.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האיזשרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צוקוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חביןן עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013404 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*\'/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: טובה תאה שפירא

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטה

העוררת מחציקה בשני נכסים ברתוב קויפמן ? תל אביב.

העוררת הגישה ערר על התלטת מנהל הארנונה שלא לפטור אותה מארנונה ולדחות טענתה כל הנכסים אינם ראויים לשימוש.

העוררת מחלקת טענותיה ביחס לשני הנכסים כדלקמן:

ביחס לנכט מספר 2000413930 (ייהנכס הקטןיי) מבקשת העוררת לפטור את הנכט מארנונת בהתאם לסעיף 0 לפקודת העיריות מיום 1.4.2015 ועד ליום 30.4.2015 .

ביחס לנכס מטפר 2000367143 (ייהנכס הגדוליי) מבקשת העוררת לפטור הנכס מארנונה לפי סעיף 0 לפקודת העיריות מיום 1.4.2015 ועד ליום 31.10.2015.

בכתב התשובה שב המשיב והפנה לתשובתו להשגה .

בתשובתו להשגה מיום 22.6.15 דחה מנהל הארנונה את בקשת העוררת לפטור בטענה כי ההודעה נמסרה מאוחר למועד בו מתבקש הפטור ועל כן לא ניתן לאשר את קבלת הפטור במועד המתבקש.

לגופו של עניין טען מנחל הארנונה בי/*בבדיקה שעדכנו במקום מצאנו כי הנכס אינו עומל בתנאיו של טעיף זה למיכך לא ניתן לאשר הפטול?.

בכתב התשובה לערר הוסיף המשיב וטען :

לעיון קצד בממצאי הביקורת ובתמונות מלום הביקולת מעלת תמונה של נכס שאינו בשימוש ולמעט חלקים מהתקלה האקוסטית שהוסדו , אין בו כל כגס ואין מניעה לעשות בו שימוש לצרכים רבין ומגוונים %

ביום 1.2.16 בעת הדיון המקדמי הסביך בייכ העוררת כי הנכס הותזק בעבר על ידי עירית תל אביב וכי מיד עם פינוי הנכס על ידי העיריה פוצל הנכס לשתי היחידות (הנכס הקטן והנכסי הגדול)

והחלו עבודות השיפוץ בנכס . ההודעה על הפסקת התוקה נשלחה על ידי העירייה ביום 3.7.15 אולם תוקפה נקבע בדיעבד ליום 1.4.15. נכס אחד הושכר (חוא הנכס הקטן) וּעל כן בגינו מתבקש פטור לתקופה קצרה לותר. לגבי יתרת הנכס , לטענת העוררת בוצע בו שיפוץ נרתב והוא הושכר רק בסוף אוקטובר 5 ועל כן בגינו מבקשת העוררת פטור לעד ליום 31.10.15 .

בייכ המשיב שב בדיון המקדמי על עמדת המשיב.

הצדדים הביאו ראיותיהט בדרך של תצהירי עדות ראשית.

העוררת הביאו את תצהירו של אלימלך שפירא .

בתצהירו מפנה עד העוררת לאימייל שנתקבל ממשרד מנהלת מחלקת דיור ושירותים בעירית תל אביב מיום 3.6.2015 בדבר פרוטוקול פינוי הנכס. אכן בפרוטוקול מצוין כי יום תפיסת החוקה בפועל על ידי העוררת חינו 1.4.2015 .

עד העוררת מצהיר כי העוררת החלה מיד לאחר פינוי הנכס על ידי העירייה בעבודות שיפוץ וחלוקת הנכס לשתי יחידות כאשר יחידה אחת הושכרה במהלך חודש אפריל ונמסרה למחויק החדש ביום 1.5.2015 (הכוונח לנכס הקטן).

העד טוען כי כשנודע לעוררת כי העירייה לא הודיעה למנהל הארנזנה על חדילת החזקה שלה בנכס שעזבה הודיע בא כוחה של העוררת למשיב ביום 31.5.2015 על חילופי המחזיקים ומפנה לנספת הי לתצהירו.

במכתב זה אכן פונה בייכ העוררת ומבקש פטור גס בדיעבד עבור הנכס הקטן וגם קדימה ביתחס לנכס הגדול.

לאחר ביקורו של פקח מטעם המשיב בנכט אשר מצא כי הנכס אינו עומד לטענת המשיב בתנאים לקבלת פטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות שב ופנה בייכ העוררת למשיב במכתב מיום 5 ווסען בי *הנכס הלום ואינו ראול לשימוש במצבו תנוכחי ונערכות בו עבודות בנית (התאמה?

עד העוררת מפנה לתמונות שצורפו כנספח וי לתצהירו כתמונות המעידות על מצב הנכס בתודש יולי 2015 .

עד העוררת צירף לתצהירו חשבוניות המעידות על היקף השיפוצים בנכס (נספת גי לתצהירו)

לרבות תשריט השטח לפני חלוקתו ואחריו ותמונות נוספות מחודש יולי 2015.

בסעיף 13 לתצהירו צירף עד העוררת אישורים מבעלי מקצוע שונים המעידים על אופי השיפוץ שנערך בנכט .

עד העוררת נחקר על תצהירו ביום 30.5.2016 .

יצוין כי בחקירתו לא הוזמה עיקר גרסתו .

עס ואת ניתן להתרשט מעדותו כי העבודות לשיפוץ הנכס הגדול התבצעו החל מחודש יולי 2015 .

המשיב חגיש את תצהיריהם של חוקר השומה אופיר טווילי ושל חוקר השומה רוני וקנין.

רוני וקנין ערך ביקורת בנכס ביום 10.6.15 ומצא כי אכן הנכס עבר פיצול וכי בחלק הקטן נעשה שימוש .

ביחט לנכס הגדול ציין עד המשיב בדוח ממצאי הביקורת מאותו היום :

*שאר השטח מסומן בילוק , למעט סולם שנראה במקום שאל שטח הנכס נמצא דיק מכל חפץ (אדם ללא פעולות . אך יש לציין שהתקלה האקוסטית פולקה בחלק המסומן בכתום,/

לתצהירו צורפו תמונות שצולמו במהלך הביקורת בהן אכן נראית חלק מתקרת הנכס מפורקת.

בחקירתו הנגדית שב עד המשיב על גרסתו והשיב כדלקמן:

*אני לאיתי את הפיצול בביקודת ביום 10.6.15 , לא ראיתי שיפוצים . כשאתה שואל אם היה אפשר להתרשט אס תיה נראה שהאתר בשיפוצים אני משיב כי לא היו שיפוצים, לא היו כל עבודת והמקום היה ליק למעט סולם וזאת התמונה ש תעבלתי הלאת?

העד אופיר טווילי ביקר בנכס ביום 22.7.2015 (בעקבות הגשת הערר ביום 13.7.15) .

בדוח ממצאי הביקורת ציין העד:

*מלובר על השטת המטומן ידוק ..נראו חוטי חשמל חשופים בתקדה ובלות תחשמל, מזגנים פורקו , תקרה אקוסטית פורקת, חלק מליצוף פורק , קילות פנימיים פורקו...+

הנה כי כן מהעדויות בפנינו , הממצאים שצורפו לתצהירים , דוחות ממצאי הביקורת , תמונות הנכסים, והאישורים שצורפו לתצהיר עד העוררת עולה התמונה כדקלמן:

אין מחלוקת כי ביחס לנכס הקטן לא נמסרה הודעה למשיב ביתס לשיפוצים במועד תחילת השיפוציט אלא לאחר שנטתיימו חשיפוצים.

ביחס לגכס הקטן:

לא הציגה העוררת כל ראיה ביחס לשיפוצים שבוצעו בנכס: לא תמונות , לא מסמכים , לא חשבוניות ולא כל ראיה אחרת.

ביחס לנכס הגדול:

אין חולק כי הפנייה הראשונה למשיב ביחס לשיפוצים בנכס חגדול נעשתה ביום 31.5.2015.

מהביקורת שנערכה בנכס ביום 10.6.15 לא מתקבל חרושס כי השיפוץ בנכס החל במועד זה. הנכס אומנם נחוּה להיות ריק ואף חלקים מהתקרה האקוסטית מפורקיט אולם לא עולה מהתמונות או מעדות עד המשיב כי הנכס היה במצב הרוס או בלתי ראוי לשימוש.

העוררת לא הציגה כל ראיה הסותרת את הרושט הזה. התמונות והמסמכים , כמו גם עדות עד העוררת, מתייחסים לשיפוץ שהחל בנכט במהלך חודש יולי 2015 ולא לפני כן.

שונה התמונה העובדתית כאשר הדברים אמורים ביחס למצב הנכס מחודש יולי 2015 ואילך.

מעדות עד העוררת, הראיות שצורפו לתצהירו , דוח ממצאי הביקורת מיום 22.7.15 והתמונות שצולמו במהלך חודש יולי 2015 ניתן להתרשם כי בנכס החלו עבודות שיפוצ מסיביות שכללו עבודות תשתית בהיקף נרחב (חשמל ואינסטלציה, החלפת מיצוג אוויר ועבודות מסגרות ) עבודות שהושקעו בהם כספיט רבים כעולה מהחשבוניות שהוצגו וממכתבי בעלי המקצוע שצורפו לתצהיר עד העוררת.

יחד עס זאת עיון בתאריכי החשבוניות ובמועד בו נחתמה התוספת להטכם השכירות ביחס לנכט הגדול (2.7.15) מלמדים כי עבודות השיפו\ לא החלו לפני שנחתם הנספח להסכט השכירות. (נספת

כייב לתצהיר עד העוררת) :

הביקורת השנייה של המשיב בנכס נערכה כאמור ביום 22.7.15 בעקבות הגשת הערר על ידי העוררת ובעקבות פנייתו החוורת של בייכ העוררת למשיב ביום 12.7.2015 המבקש לתאם בדחיפות סיור נוסף בנכס בכדי להתרשם ממצבו.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי עבודות השיפוצ המסיביות בנכס אשר הביאו למצבו כנכס הרוס ולא ראוי לשימוש לא החלו לפני יום 12.7.2015.

לאחר שבית חמשפט העליון אמר את דברו בעניין בריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלח בע"מ ני עירית תל אביב (להלן: ייפסק דיו המגרש המוצלחיי), מצווים אנו לבחון האם הנכס נשוא הערר עומד בקריטריונים אותם ציווה המחוקק בסעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) המזכים אותו בפטור המבוקש.

הראיות שנשמעו ותמונות שהוצגו בפני ועדת הערר בעניין זה הותירו כאמור רושם ברור באשר למצבו הפיוי של הנכס כמתואר לעיל .

אין חולק כאמור כי ההכרעה בשאלה האם הנכס נהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו אינה הכרעה סובייקטיבית מנקודת מבטו של הנישום כי אם הכרעה אובייקטיבית.

מצווים אנו להכריע, האט ניתן לאמר בצורה אובייקטיבית כי הנכס הגדול , בתקופות בהן לא נעשה בו שימוש כאמור 'ינהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בויי.

הגדרתו של הנכס הגדול כנכס שנהרס או ניוּוק במידה שלא ניתן לשבת בו החל מיום 12.7.2015 ועד ליום 31.10.15 מתיישבת עם השכל הישר כמו גם עם מטרת המחתוקק אשר ראח לנגד עיניו מצב קיצוני בו לא ניתן לעשות שימוש בנכס כוה בשל מצבו מחד ואת חובתה של הרשות לספק לנכס ולבניין שירותים מהרשות המקומית מאידך.

בנסיבות שהוצגו לנו הרי שהנכס הגדול עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה ביחס לפטור על פי סעיף 0 לפקודת העיריות ביחט לתקופה שמתחילה ביום 12.7.2015 ומסתיימת ביום 31.10.15 .

לאור האמור לעיל הננו מחליטים כדלקמן:

דין הערר ביחס לנכס מספר 2000413930 (הנכס הקטן) -- לחידחות.

דין הערר ביחס לנכס מספר 2000367143 להתקבל חלקית. ועל כן נכט וח יחיה וכאי לפטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות מיום 12.7.2015 ועד ליום 31.10.15.

בנסיבות החלטתנו אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 05.9.2016

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענלינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפני בית המשפט לענייניט מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת הההלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת ערר) התשלייג - 1977 תפורטם החלטה גג באתר האינטרנט של המשיב.

לוייר: 4 אלון צדוק חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי חבר: . גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140014006 שליד עיריית תל אביב- יפו

יו''ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררים: ד"ר גיא וינברג , דקלה וינברג

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

עניין לנו בערר שהגישו העוררים בעניין נכס ברחוב אופיר 20 א' בתל אביב יפו.

הערר מעלה שאלות שונות בסוגיות הבאות : חיוב מרפסות אנגליות או חצרות אנגליות בשטח הנכס, חיוב מחסנים , חיוב מדרגות הנכס, שטח הנכס לחיוב, טענת שטחים משותפים, חיוב שטח בגג, חיוב בגין פירי חשמל, חיוב בגין חדרי חשמל וחדרים טכניים, חיוב שטחים בקומות המרתף.

ביום 23.5.2016 בעת הדיון המקדמי הודיעונו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני כדלקמן :

"למעשה אין ביננו מחלוקת עובדתית למעט שאלת חיוב השטחים כאמור בדברי ב"כ העורר ולמעט השימוש הנזכר בסעיף 10 לכתב התשובה ועל כן אנו מציעים לסכם את טענותינו בכתב ולאפשר לוועדה לתת החלטתה על סמך החומר שבתיק"

בהתאם להודעת הצדדים תינתן הכרעתנו שלהלן , למען הסדר הטוב נזכיר את דברי ב"כ העורר בראשית הדיון לפיהם חולקים העוררים על סה"כ השטח לחיוב שכן לטענתם מרפסת גג בשטח של 22.95 מ"ר חויבה בכפל.

טענה העוררים ביחס לחיוב "חצרות אנגליות" בקומת המרתף בשטח של 31.20 מ"ר:

העוררים טוענים כי דין החיוב בגין שלושת החצרות האנגליות בנכס להתבטל בשל העובדה שצו הארנונה אינו כולל התייחסות לחצרות אנגליות ובהעדר התייחסות שכזו אין מדובר בחלק מהגדרת "בניין". מאחר ולטענת העוררים "חצר אנגלית" או "מרפסת אנגלית" אינן נכנסות בהגדת בניין על פי סעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה.

העוררים מבקשים לגזור גזירה שווה מהגדרת "חצר אנגלית" בתקנות התכנון והבנייה הקובעת כי חצר אנגלית הינה שטח בחצר הבניין שמפלסו מתחת למפלס הקרקע או המדרכה הסמוכה והוא מיועד לספק אור ואוורור לשטחים וחללים במרתף הבניין.

גם ההגדרה המילונית של מרפסת תומכת לטענת העוררים בעמדתם שכן אין חולק שחצר אנגלית אינה עונה על אף אחת מהגגדרות המתארות מרפסת במיליון אבן שושן.

העוררים מפנים לעמ"נ 273/06 אייזן הלן נ' עיריית תל אביב שם לא נכללו שטחי החצרות האנגליות בשטח הנכס.

עוד מתייחסים העוררים בסיכומיהם למספר החלטות של בתי המשפט וועדות הערר ומבקשים לאבחנן לענייננו.

בסה"כ מתמקדת טענת העוררים בכך שמדובר בחצר אנגלית כמשמעותה בתקנות התכנון והבניה , שטחים שאינם מקורים ולא נעשה בהם שימוש למעט כניסה ומעבר לנכס ( ביחס לשתיים מהחצרות.)

המשיב מתנגד להפחתת שטחי החצרות האנגליות מסה"כ השטחים לחיוב בארנונה ומפנה לתשריט לדוח ממצאי הביקורת מיום 14.10.2015.

מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים ביחס לשאר העובדות נפנה לדוח ממצאי הביקורת :

תרשים המבנה צורף לדוח ממצאי הביקורת ועל גבי התשריט ציין חוקר השומה של המשיב

את הערותיו ביחס למרפסות האנגליות :

"השטחים המסומנים 11.34 מ"ר ו 15.19 מ"ר מרוצפים , מתוחמים קירות עד לגובה מפלס קומת הקרקע, לא מקורים. גישה דרך ויטרינת הזזה/דלת זכוכית ולמרפסת קיימת גישה נוספת חיצונית דרך מדרגות חיצוניות"

ביחס לחצר השלישית ציין עד המשיב על גבי התשריט כך :

"שטח מרוצף לא מקורה מתוחם עד לגובה מפלס קומת הקרקע, גישה דרך ויטרינת הזזה, דלת למדרגות חיצוניות"

העד מפנה לתמונות שצילם ומספרן 5,6,7,9,10.

לטענת המשיב שטחים אלה העונים על הגדרת "מרפסות" בסעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה.

המשיב מבקש לאבתן בין המקרה שנדון בעניין אייזן הלן נ' עיריית תל אביב הנ"ל שכן באותו המקרה לא היתה יציאה מהדירה אל החצר האנגלית ולא ניתן היה לנצל את החצר האנגלית לשימוש כלשהו. עוד הפנה המשיב להחלטות של ועדות הערר בהרכביהן השונים שעמדו על אותה הבחנה.

עיינו בדברי כבוד השופט מודריק בפסק הדין בעניין אייזן הלן הנ"ל ונצטט את החלק

הרלבנטי לענייננו :

..."חצר אנגלית" מוגדרת בחלק ד' של התוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970 (להלן: "התקנות") כך :

"שטח בחצר הבניין, שמפלסו מתחת למפלס הקרקע או המדרכה הסמוכה, המיועד לספק אור ואוורור לשטחים ולחללים במרתף הבניין ."ההגדרה שותקת בעניין קיומו של פתח יציאה מן המרתף אל החצר האנגלית. היא מסתכמת בתיאור התכלית התפקודית (פונקציה) של החצר האנגלית. אילו בדקה הוועדה את ההשלכה שיש לפתח היציאה ש"נתגלה" בשלב הדיון לפניה על התפקוד של החצרות כפי הגדרתו בתקנות ואילו קבעה שבהתקיים הנתון של פתח היציאה שוב אין לראות בחצרות הללו את התכלית של "חצר אנגלית" ויש להגדירן

כ"מרפסות", היה עלי לשקול האם זו פרשנות סבירה של גורם מקצועי שעליי לנקוט ריסון עצמי עד שאני בא להתערב בה."

גם החלטות ועדת הערר השונות אליהן מפנה המשיב בסיכומיו בעניין חצרות אנגליות מתבססות על התכלית התפקודית של החצר האנגלית.

בערר 140003262 התייחסה ועדת הערר לפסק הדין בעניין אייזן הלן וקבעה תוך שהיא מתארת מצב עובדתי דומה למקרה שבפנינו ("השטח שבמחלוקת מצוי במפלס התחתון של בית מגורי העורר. השטח שבמחלוקת מרוצף ותחום בקירות, ובינו ובין מרתף הבית ישנו מעבר באמצעות חלון גדול שראשיתו סמוך לרצפת המרתף וסופו סמוך לתקרה") כך -

"...אין חולק כי מדובר בשטח מרוצף שניתן להיכנס אליו מן המרתף דרך ויטרינה מכאן שהוא מספק למחזיקים בנכס יותר מאשר אור ואוורור.... בטרם סיום נציין כי עיינו היטב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט מודריק ) אותו הציג העורר (עמ"נ 273/06) אך לא מצאנו כי יש בו כדי לשכנע בצדקת העורר.

נסיבות המקרה שלפנינו שונות בתכלית שכן במקרה שלפנינו אין חולק כי יש יציאה לשטח החצר האנגלית. עובדה זו מביאה לכך שלשטח החצר האנגלית יש פוטנציאל שימוש מובהק..."

גם בעניין ערר 140003127 , זהבה שם טוב , מתייחסת ועדת הערר לפסק הדין בעניין אייזן

הלן הנ"ל וקובעת כך :

"..ואכן אנו סבורים כי כאשר מבנה ומידות החצר האנגלית מלמדים כי לאותה חצר שימושים נוספים מעבר לאספקת אור ואויר למרתף אין לומר שאותו שטח הינו חצר בית מגורים שמחזיקה פטור מתשלום ארנונה עבור החזקתה"...

בערר 140004209 בעניין גל אוגר הביעה ועדת הערר את עמדתה ביחס להחלת הוראות תקנות התכנון והבנייה המגדירות שטח חצר אנגלית לעניין הפטור מארנונה וקבעה כך:

"הגדרת חצר אנגלית בתקנות התכנון והבנייה היא כדלקמן ... מכאן , שתכליתה היחידה של חצר אנגלית היא אספקת אור ואוורור. במקרה שלפנינו מדובר בשטח מרוצף ומקורה הצמוד אל מרתף הנכס. בין המרתף והשטח שבמחלוקת ישנו רצף פיסי ופונקציונאלי מלא ולמעשה ניתן להיכנס אל השטח שבמחלוקת , לדרוך עליו להניח עליו מיטלטלין ולעשות בו שימוש מגוון.."

בערר 140011695 בעניין רועי כהן ומנדלבוים יעל קבעה הועדה כי אין מדובר בשטח חצר אנגלית כי אם מרפסת שכן בדוח ממצאי הביקורת נקבע שמדובר בשטח מרוצף , מקורה רשת ברזל, מתוחם קירות עד לגובה מפלס הקרקע ויש גישה דרך ויטרינת הזזה ודלת זכוכית.

גם במקרה זה עמדה ועדת ערר על כך שתכליתן של חצרות אנגליות הינה אספקת אור ואוורור ואילו מקום בו הוכח כי יש יציאה מהדירה לשטח שבמחלוקת ועובדות נוספות המלמדות על שימוש נוסף מעבר לאוורור ואור הרי שאין מדובר בחצר אנגלית.

כאמור לעיל, אין מחלוקת עובדתית במקרה שבפנינו באשר למיקום ה"חצרות האנגליות"

ומבט בתמונות שצירפו המשיב והעורר אינו מותיר מקום לספק. באף אחת מהמרפסות אין

מדובר בחצר אנגלית במשמעותה בחוק התכגון והבנייה שכן אין מדובר בחצרות המספקות אור בלבד ואוורור לקומת המרתף.

מדובר במרפסות שיש אליהן גישה משטח הקומה שבאותו המפלס שלהן ואילו לא היה מדובר במרפסות המצויות בקומה הנמוכה ממפלס קומת הקרקע לא היו אף העוררים מעלים בדעתם להגדירן כ"חצרות אנגליות".

אין הן משמשות למטרות של חצר אנגלית ומכאן שהן אף לא נראות כמו חצר אנגלית.

מהתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת של המשיב אף נחזה שימוש לאחסון או תליית כביסה לייבוש בחלק מהשטח.

מכל האמור לעיל דין הערר בַיחס לשלושת הנכסים המוגדרים בתרשים המבנה "מרפסת אנגלית" להידחות,

מנהל הארנונה מתבקש להעיר למודדים המועסקים על ידי המשיב כי עליהם להימנע מהגדרת שטחים שכאלה כ"מרפסת אנגלית" בתרשימים שעורכים בעת שהם מודדים את הנכס (כפי שמצוין בתרשים שצורף במקרה זה לדוח ממצאי הביקורת ונערך על ידי המודד קובי זייד ביום 22.12.14 ) שכן ההגדרה הזו עלולה להטעות את הנישומים ולטעת בליבם תקוות שווא כי שטחים אלה לא יחויבו בארנונה על אף שאין מדובר במרפסות או חצרות אנגליות,

חיוב שטח מחסן של 5.53 מ"ר

העוררים טוענים כי שטח מחסן זה נמוך מ 1.20 מ"ר (1.19 מ"ר) ועל כן לא חושב לצורך היתר הבנייה. מאותה סיבה אין לטענת העוררים לחייבו בארנונה.

המשיב טוען כי מדובר שטח מרוצף מטויח אשר בשטחו אוחסן ציוד והוא סגור על ידי דלת ברזל.

המשיב מפנה לתמונות 1-2 לדוח ממצאי הביקורת.

לא מצאנו כי הוראות תקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתוכניות ובהיתרים תשנ"ב -1992) משליכות לעניין חיוב נכס בארגונה.

משהוכח בממצאים לפיהם אין מחלוקת בין הצדדים כי העוררים עושים שימוש בשטח המחסן יש לדחות הערר בעניין המחסן בשטח של 5.53 מ"ר.

מחסן בשטח של 1.14 מ"ר ;

ביחס לשטח זה טוענים העוררים כי יש לפטור אותו מחיוב בארנונה שכן מדובר ב"משלוש"

מתחת לגרם המדרגות ולא כמחסן.

עיינם בסיכומי המשיב, בדות ממצאי הביקורת ובתמונות 3-4 שצורפו לדוח ולא התרשמנו כי מדובר במחסן כפי שקבע המשיב.

לפיכך דיו הערר בעניין חיוב שטח ה"משולש" מתחת לְגרם המדרגות בשטח של 1.14 מ"ר להתקבל.

טענות העוררים בעניין חיוב חדר המכונות בשטח של 5.26 מ"ר :

העוררים טוענים כי חדר המכונות אינו נכלל בתוך שטח "בניין " כהגדרתו בצו הארנונה והוא אף אינו מהווה חלק משטח הבריכה. שכן חדר המכונות מהווה בור שירות המצוי בתוך האדמה מתחת לרצפת החצר אשר בכדי להיכנס אליו יש להרים פתח בריצוף ולרדת אליו בסולם.

לדוח ממצאי הביקורת של המשיב צורפו תמונות 13 ו 16 המתארות את חדר המכונות.

מדובר בשטח טכני אשר הגישה אליו היא אכן ממפלס הקרקע והוא מצוי מתחת לאדמה.

לא מצאנו אסמכתא בסיכומי העוררת או בכלל המצדיקה מתן פטור מארנונה לשטח זה.

מדובר בשטח בנוי אשר אין מחלוקת בין העוררים לבין המשיב כי הם מחזיקים בו ומשתמשים בו לצורך הפעלת הבריכה ואחת היא אם שטח זה נמצא על פני הקרקע או מתחתיה.

דין הערר בעניין חדר המכונות להידתות.

חיוב ארנונה ביחס למפלס העליון בשטח של 90.45 מ"ר :

בנושא זה מעלים העוררים שתי טענות שונות.

האחת עקרונית לעצם חיוב שטח של 14.99 מ"ר + 7.15 מ"ר כמרפסת , לטענת העוררים מדובר בשטח גג שאינו מרוצף ואינו לשימוש שכן מונחת עליו יריעת דשא סינטטי .

טענה זו מוטב היה שלא להעלות.

התמונות המצורפות לדוח ממצאי הביקורת מלמדות על כך שמדובר במרפסות שהן המשך לשטח המגורים שבקומה ואשר נעשה בהן שימוש למנוחה ולהצבת ריהוט גן.

טענתם השנייה של העוררים מתמקדת בטעות חישוב כפי שהם פרטו במכתב שנשלח למשיב ביום 15.6.16 וצורף כנספח ב לסיוכמי העוררת.

לא מצאנו התיחסות ענינית של המשיב בסיכומיז לטענות העולות במכתב זה למעט הערה

סתמית כדלקמן: "לאחר בחינת טענת העוררים יטען המשיב כי העוררים חוייבו כדין"

בהעדר התיחסות של המשיב נדרשנו אנחנו לטענת העוררים וחישבנו את סך השטחים לחיוב בקומת המפלס העליון על פי התרשים שצירף המשיב לדוח ממצאי הביקורת ולסיכומים.

השטחים המצוינים על גבי התרשים הינם כדלקמן:

5 : סה"כ השטח הבנוי

5 מ"ר : שטח מרפסת גג.

אין חולק כי שטח של 15.8 מ"ר הופחת על ידי המשיב מסך השטחים לחיוב .מאחר ומדובר בשטח בו הוצבו דודי השמש ומנועי המזגנים.

סכימת סך השטחים שעל המפלס העליון , כולל מרפסת הגג שהופחתה בשטח של 15.80 מ"ר ומרפסת הגג בשטח של 22.95 ( המורכבת מ 7.15 + 14.99 מ"ר) מביא לסה"כ שטח

לחיוב של :

5 מ"ר.

משטח זה יש להפחית כאמור את השטת של מרפסת הגג אותו הפחית המשיב בסך של 0 מ"ר.

לאחר הפחתה זו ולאחר שנדחתה כאמור טענת העוררים ביחס לעצם חיוב מרפסת הגג סה"כ השטח לחיוב במפלס העליון עומד על : 74.85 מ"ר .( 74.85= 90.65-15.8 ).

מעבר לכך :

סה"כ השטח לחיוב מגורים עומד בסכימת כל הקומות על סך 301.57 מ"ר.

סכימה זו תואמת את סך השטח לחיוב למגורים כמפורט בדו"ח "פרטי הסקר" של המשיב.

לפיכך צודקים העוררים בדבר טענתם לחיוב בכפל בעניין "מרפסת הגג" בשטח של 22.95 מ"ר.

לפיכך יש להפחית גם שטח זה מסך השטחים.

אשר על כן דין הערר בעניין חיוב המפלס העליון להתקבל באופן בו העוררים יחויבו בגין המפלס העליון בסך שטח כולל מרפסות הגג של 74.85 מ"ר ומסך השטחים לחיוב יש להפחית גם שטח נוסף של 22.95 מ"ר בגין מרפסת הגג.

ניתן בהעדר הצדדים היום 5.9.2016.

בהתאם לטעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענלינים מנהליים וואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלעה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו''ר: עו]וד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו'יה אבשלום לוי ₪0 גדי טל

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140014973 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יחיר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'יח אבשלום לול

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: מוני הראל (שמעון)

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטת

העורר הגיש ערר על התלטתו של מנחל הארנונה לדחות השגה שהגיש בגין נכס ברחוב הצורפים 3 בתל אביב.

בערר מבקש העורר לפטור הנכס מארנונה בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות ולהפתית משטח החיוב את שטחה של המרפסת .

מנהל הארנונה השיב להשגת העורר ביום 13.3.16 (תשובתו נשלחה ביום 19.4.16) ודחה את בקשת העורר בטענה כי הנכס וכה לפטור מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות ואת מיום 1.1.13 ועד 31.12.15 .

בהתאם להוראות טעיף 330 (?) לפקודת העיריות משנסתיימו שלוש השנים הראשונות בהן וכה הנכס לפטור במצטבר לא ניתן לטענת מנהל הארנונה להיעתר לבקשת העורר ולפיכך בהתאם להוראות הסעיף, בחמש השנים הבאות , ובתנאי שמצבו של הנכס לא ישתנה , יחויב הנכס בארנונה בחתאס להוראות סעיף 330 (2) לפקודת העיריות בהתאם לתעריף המוערי ובהתאמה לשימוש האתרון שנעשה בנכס ערב מתן הפטור.

ביחט לטענת העורר כי יש להפתית מהנכס את שטח המרפטת השיב מנהל הארנונה כי מדובר בשטח בר חיוב בהתאם לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה ודחה את השגת העורר גם בעילה זו.

על תשובתו גו של מנהל הארנונה הגיש העורר ערר.

בערר טוען העורר כי מדובר בנכס שהינו הרוס ו/או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו ואין יושבים בו ועל כן בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות יש לפטור אותו מארנונה.

העורר לא הזכיר בערר וממילא לא התייתס לתשובת מנהל הארנונה המתליחסת לסעיף 2(330)

לפקודת העיריות.

בתשובת מנהל הארנונה לכתב הערר ביקש המשיב לדחות על הסף את הערר ככל שהוא מתייחס לבקשה לפטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות.

המשיב טוען כי מדובר בהוראה חוקית אשר אינח מאפשרת למשיב שיקול דעת ומשנהנה הנכס מפטור במשך 3 שנים לא ניתן להמשיך ולפטור אותו מארנונה כבקשת העורר.

מאתר ואין מחלוקת לטענת המשיב ביחס למצבו הפיוי של הנכס הרי שהסעד המתבקש מועדת הערר אינו מצוי בגדר סמכותה .

המשיב טוען כי טענת העורר נוגעת לאי חוקיות סעיף 330 (2) לפקודת העיריות ולפיכך טענה זו אינה בגדר סמכותה של ועדת הערר.

העורר הגיב בהרחבה לטענתו זו של המשיב במסגרת התגובה בכתב שהוגשה.

בטרם נתייחס לגופן של הטענות נכריע בשאלת הבקשה לדחייה על הסף .

למעשה מבקש העורר לפטור את הנכס מארנונה ולא לסווגו בסיווג מחסניט כפי שסיווגו מנהל הארנונה.

העורר לא העלה בכתב הערר טענה בדבר אי חוקיות סעיף 330 (2) לפקודת העיריות.

בכתב התגובה לבקשה לדחייה על הסף מעלה העורר טענות משפטיות אשר ספק רב אם הינן בגדר סמכויותיה של ועדת הערר אולם נכריע ראשית בשאלת הדתייה על הסף של הערר.

המשלב אינו מרחיב בכתב התשובה ובבקשה לדחייה על הסף את טענתו בעניין דחייה על חסף , הוא אינו מצביע על טענת אי החוקיות לכאורה שעולה מכתב הערר.

המשיב טוען כי מקום בו אין מחלוקת ביחס למצבו הפיוי של הנכס ממילא מדובר בטיעון משפטי בלבד ועל כן טיעון שכזה אינו בגדר סמכויותיה של ועדת הערר.

אין לקבל עמדה זו.

לו אכן הייתה עולה בכתב הערר טענה בדבר אי חוקיות הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות היה מקום לדון בכובד ראש בשאלת סמכותה של ועדת הערר לדון בטענה שכזו.

אלא שכתב הערר אינו מצביע על עילה שכזר.

כתב הערר נוגע לטענת סיווג בלבד.

גם אם ניסות ההשגה או כתב הערר (במיוחד לאור הנימוקים שהעלה העורר בכתב התגובה לבקשה לדחייה על הסף) נגוע בהתעלמות מהוראות סעיף 330 (2) לפקודת העיריות עד כדי היתממות ממש חרי שאין וח המקוט לקבוע כי ועדת הערר נעדרת סמכות לדון בטענות העורר.

לפיכך ז'ין הבקשה לדחות על הסף את העור להידחות.

יחד עם ואת , מאחר ואין מחלוקת עובדתית בין הצדדים בשאלת מצבו של הנכס נכריע כבר כעת בשאלת סיווג הנכס.

כאמור אין מחלוקת בין הצדדים בדבר מצבו של הנכס והצדדים מסכימים עובדתית כי הנכס אינו ראוי לשימוש.

העורר גם אינו מעלה טענות בדבר אי חוקיות סעיף 330 (2) לפקודת העיריות.

לאחר עיון בכתב התשובה של העורר לבקשה לדחייה על הסף ובכדי לתמצת את מטכת הטענות וההתפלפלות סביב העובדה כי הנכס נהנה בשלוש השנים האחרונות מפטור לפי סעיף 330 לפקודה

טוען העורר למעשה את הטענות הבאות (ממש כך):

הנכס וכה לפטור מארנונה לפנים משורת הדין , לא על פי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות כי אם על פי סמכות כלשהי המסורה למשיב לפטור נכסים בהתנאס לשיקול דעתו או במסגרת הסכמי פשרה הנקשרים בינו לבין נישומים.

שבנו ועיינו בטיעוני העורר בתגובתו לבקשה לדחייה על הסף בכדי להיות בטוחים כי הבנו נכונה את טענותיו המשפטיות שנכתבו בהרחבה ואין לנו אלא להביע תמיהה , אולי אף תרעומת, על הקונסטרוקציה המשפטית חסרת הבסיט עליה מבסס העורר את טיעוניו.

העיניים קוראות וממאנות להאמין שכן העורר הלך את כל כברת הזירך עם טיעוניו וטען ממש כך:

/,,ובמילים אחדות תפטוד שהמשיב העניק לעודר היה שלא מכח הולאות הדין , תוך שמילת הטענות. ממילא המש יב מנוע ומושתק מלטעון כי הוא כבד העניק כביכול פטור מכוח הדין?/

למעלה מן הצורך, ממש כך , למעלה מן הצורך, עיינו בהוראות הטכס הפשרה עליו מבסס העורר את טענותיו , הסכם שאותו צירף העורר כנספח 5 לכתב הערר וראה זה פלא , כך הותנה והוסכם

בין הצדדים בסעיף 2 להסכם הפשרת:

*מוסכם כי החל מיום 21.1.2011 ועד ללוס 31.12.13 יינתן לנכס פטוד מאלנונה לפי סעיף 330 (כג *ראו בהסכם הפשרה כאילו נתן העולר ביום 1.1.2013 תודעת לעירייה כי הבניין נהרס או ניזוק במידה שאי אפשד לשב בו .%

ואם לא די בכך הרי שבסעיף 3 להסכם הפשרה קובעים הצדדים כי אם לא י*חול שינוי במצב הנכט לא יוצאו לנכס שומות ארנונה לשנים 2014 ו -2015 בהתאם לסעיף 1(1) לחוק לתיקון פקודת העיריות (מסי 131) התשנייב 2012. בדיוק התיקון בו נקבע את תקופת הפטור המוגבלת לשלוש שנות מס.

צא ולמד , הצדדים צפו במועד חתימת הסכם הפשרה בדיוק את המצב אליו נקלע העורר כעת, מצב בו חלפו שלוש שנות מס מיום תחילת מתן הפטור לנכס על פי סעיף 330 והפנו לתיקון המפורט בעניין וה ועל כן נקבו ספציפית בשנות המס 2014-2015.

לא ברור מאיין שאב העורר את העווז להעלות את טענותיו ובאותה הנשימה לייחס דווקא למשיב חוסר תום לב או ייהתנהגות כוחניתיי.

להסרת ספק הגנו קובעים כי לאחר שעיינו בכתב הערר, כתב התשובה , תגובת העורר לכתב התשובה ולבקשה לדתייה על הסף ותגובת המשיב ולאחר שהגענו למסקנה כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים ביחס למצב הנכס יש לדחות את הערר שכן אין כל בסיס חוקי או אחר לטענות העורר.

המשיב טען כי אין לוועדות הערר סמכות לדון בתוקפס של הסכמי פשרה , מבלי להתייחס לעמדתו זו של המשיב נצלין כי לא נדרשנו בעניין ה לתוקפו של הסכם הפשרה.

נותרה לדיון בפנינו טענת העורר ביחס לטעות בהיקף חיובו של הנכס כאמור בסעיף 25-29 לכתב הערר.

המזּכירות תקבע את התיק לשמיעת ראיות רק בעניין וה.

העורר יגיש ראיותיו בדרך של תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום מקבלת החלטה גו והמשיב יגיש ראיותיו בדרך של תצהירי עדות ראשית בתוך 30 ?וס מקבלת תצחירי העורר.

עדי הצדדים יתייצבו להיחקר על תצחיריהם אלא אס פטר הצד השני את עדי רעהו מהתייצבות.

נושא חיוב הוצאות העורר בערר ייקבע עס מתן החלטה סופית גס בשאלת שינוי שטח הנכס ובשים לב לטענות העורר ביחט לערר כאמור לעיל.

ניתן בהעדר הצדדים היום 5.9.2016 .

חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלוט לוי חבר: . גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013123 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'/ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עויד גדי טל

העוררת: פרימה מלונות ותיירות ישראל 1977 בע"מ

בגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטה

העוררת מחזיקה בנכס בשטח כולל של 441 מ"ר ברחוב הירקון 105 תל אביב.

השטח סווג על ידי המשיב בסיווג מסעדה .

לטענת העוררת בשטח זה נעשה שימוש על ידי העוררת במסגרת ניהול בית המלון לצורך הסעדת אורחי המלון בזמן הגשת ארוחות בוקר (ולעיתים ארוחת צהריים) ורק בשעות הערב משמש השטח את מסעדת "יאסו" אשר פותחת שעריה לאורחי המלון ולקהל המבלים בעיר תל אביב. משכך טוענת העוררת כי טעה מנהל הארנונה בסיווג הנכס ויש לסווגו בסיווג "בית מלון".

למעשה אין מחלוקת בין העוררת לבין המשיב ביחס לעובדות הקשורות בהפעלת הנכס אלא שהעוררת מבקשת לקבוע כי בחלוקה יחסית של השימוש בנכס מבחינת שעות הפעילות ביום, השימוש שנעשה על ידי העוררת להפעלת מסעדת "יאסו" הינו קצר יחסית ועל כן יש לקבוע את סיווג הנכס לפי החלק היחסי הארוך יותר מבחינת זמן הפעילות בנכס הוא החלק אותו מבקשת העוררת לייחס לשימוש להגשת ארוחות הבוקר.

בטרם נסקור את הממצאים העובדתיים כפי שהובאו בפנינו במסגרת הגשת הראיות על ידי [

הצדדים נציין אילו נתונים עובדתיים לא הוצגו לנו.

לא הוצגו ממצאים ביחס למהות הקשר בין מפעילי מסעדת יאסו לבין העוררת, לא הסכם הפעלה ו/או לא הסכם שכירות ו/או לא הסכם חלוקת רווחים.

נותר לנו להסיק מהממצאים העובדתיים כפי שהוצגו על ידי העוררת וכפי שעדת העוררת אישרה בחקירתה הנגדית כי עובדי המסעדה אינם מועסקים של העוררת ומכאן שמועסקים הם על ידי גוף אחר שאינו העוררת.

לא הוצגו לנו ממצאים עובדתיים ביחס לחלוקת השימוש בנכס ו/או בחלקים מהנכס בין המסעדה לבין המלון וכל שיש בידינו הם ממצאי הביקורת שנערכה בנכס במסגרתה הצביעה

נציגת העוררת על חלקים מהנכס המשמשים את מסעדת יאסו בלבד וחלקים אחרים המשמשים את המסעדה והמלון במשותף.

עדות עד המשיב ודוח ממצאי הביקורת לא הוזמו במסגרת החקירות שכן העוררת ויתרה על חקירתו.

נותר לנו לפיכך להכריע בשאלות הבאות :

האם מסעדת יאסו מהווה חלק ממסעדת המלון המופעלת על ידי המלון במסגרת העמדת שירותי האירוח לאורחי המלון ?

האם מדובר בעסק עצמאי ונפרד אשר אינו קשור לעוררת ?

גם אם אכן מדובר במסעדה המשמשת כעסק עצמאי ונפרד האם משרתת המסעדה בעיקר את אורחי המלון כך שיחול עליה סיווג בית המלון, או שמדובר בעסק נפרד המוחזק בנכס המנוהל על ידי אותו מחזיק אך משמש למטרות אחרות ומצדיק את סיווגו בסיווג נפרד במסגרת סיווגו של מתקן רב תכליתי.

ואלה הממצאים העובדתיים :

מדובר בנכס המוחזק על ידי העוררת.

בין השעות 6:30 לשעה 11:00 בכל בוקר מוגשת בנכס ארוחת בוקר לאורחי המלון.

ארוחות צהריים אינה מוגשות בדרך כלל בנכס.

מהממצאים שהוצגו הנכס משמש מסעדה לציבור הרחב משעות הערב המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות (ראה לעניין זה את עדות עדת העוררת וממצאים שצורפו לראיות המשיב במסגרת פרסומים אודות מסעדת יאסו הפועלת במקום).

עדת המשיב העידה כי האורחים המגיעים למסעדה הם תושבי העיר תל אביב ואורחי המלון אולם לא הוצגה כל תשתית ראייתית לכך שהמסעדה "יאסו" משמשת כמסעדה לאורחי המלון (כדוגמת הסדר כלשהו או הנחה לאורחי המלון).

השטחים המסומנים בצהוב בתשריט שצורף לביקורת מיום 17.2.15, שטח של 210.31 מ"ר בקומת המרתף מינוס 2 משמשים רק את מסעדת יאסו. בשטחים אלה נעשה שימוש לאיחסון וקירור. בתמונות מספר 1085-1091 שצורפו לדוח ממצאי הביקורת וצולמו בשטח זה נראים מדפים עליהם מאוחסנים פריטי מזון , קרטונים שאחסנו מזון ודלת של מקרר.

השטחים המסומנים ירוק משמשיט את העוררת בלבד ואינם משמשים את מסעדת יאסו. כך על פי דוח ממצאי הביקורת . עד המשיב ציטט את לילך נציגת העוררת שטענה כי שטחים אלה אינם מושכרים למסעדת יאסו ומשמשים רק את המלון. מדובר בשימוש למטבת מאובזר, פינת עבודה ואחסון משקאות. ראה לעניין זה תמונות 1068-1072.

מאחר והעוררת לא ביקשה לחקור את עד המשיב על תצהירו יש להניח שהיא מסכימה עם הממצאים העובדתיים הנ"ל .

המסקנה המתבקשת היא כי השטח הירוק משמש את המלון בלבד ומאחר ומדובר במטבח מאובזר ובשטתי אחסון למזון ומשקאות יש להסיק כי שטח זה משמש את העוררת לצורך הגשת ארוחת הבוקר.

גם בשטח קומה זו המסומנת בתשריט כקומה מינוס אחד סימן] עד המשיב שטח בצהוב המשמש את מסעדת יאסו בלבד ושטחים נרחבים המסומנים כחול המשמשים את שני המחזיקים- כלומר את בית המלון לצורך הגשת ארוחות בוקר ואת מסעדת 'אסו לצורך הפעלת המסעדה.

הדברים באים לידי ביטוי גם בתמונות 1093-1097.

בדוח ממצאי הביקורת אף צולמו שלט המסעדה ותפריט המקום.

לא למיותר לציין כי אין כל אזכור בתפריטים או בשלט המסעדה כי יש קשר בין המסעדה לבית המלון.

גם פרסומי המסעדה או פרסומי המלון עצמו כפי שהוצגו על ידי המשיב או כפי שמופיעים באינטרנט אינם תומכים בגרסת עדת העוררת כאילו המסעדה עובדת עד השעה 1:00 בלבד.

הרושם המתקבל מהפרסומים הוא כי בשעות הערב הופך חדר האוכל למסעדה או טברנה אשר אין בינה לבין המלון קשר .

האם נהג נכון המשיב כאשר לא נעתר לבקשת העוררת להכללת שטח המסעדה בתוך שטח המלון ?

כאמור כפי שציינו לעיל אין באמת מחלוקת עובדתית בשאלת השימוש בנכס.

העוררת בחרה שלא לדווח משיב על אף שהתבקשה לעשות כן, מי המחזיקה בשטח המסעדה ולא המציאה חוזה שכירות ככל שקיים חוזה שכירות שכזה.

יש לקבל את טענת המשיב לפיה גם אם רק העוררת מחזיקה בנכס הזה יחד עם בית המלון הרי שבמקרה זה יש לראות בו מתקן רב תכליתי אשר בחלקו נעשה שימוש נפרד שאינו קשור לחלק האחר של הנכס ומכאן יש לחייבו בנפרד. ההלכה במקרה זה גוברת על העיקרון לפיו הטפל הולך אחר העיקר, במיוחד כאשר מדובר בבית מלון אשר מטבעו הוא מתקן רב תכליתי המשמש לאירוח, הסעדה , נופש , ספורט ומסחר.

צו הארנונה של המשיב צפה שימוש מעורב שכזה בנכס המשמש כבית מלון וקבע בסעיף 6 לצו הארנונה כי מסעדה או בית קפה המצויים בתוך מלון יחויבו בסיווג המלון כל עוד הם משרתים בעיקר את המתאכסנים בו.

לא הוכח בפנינו כי השימוש בשטחים נשוא הערר הינו לשירות אורח' המלון.

אין מחלוקת כאמור כי עובדתית בשטח הכחול והצהוב כמצויין בתשריט נעשה שימוש לעסק אחר המצוי בתוך המלון ועל כן יש לחייב שטחים אלה בתעריף בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שרותים ומסחר.

סוף דבר, בהתבסס על תצהירי הצדדים, עדות עדת העוררת כפי שנחקרה בפני ועדת הערר וממצאי הביקורת שצורפו לתצהיר עד המשיב הגענו למסקגה כי לא הונתה כל תשתית עובדתית או משפטית המצדיקה את סיווג הנכס כבית מלון וכי כדין פעל המשיב עת ייחס את השימוש בנכס לשימוש כמסעדה.

ראה לעניין זה את הוראות סעיף 8 (א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג- 1992 הקובע כי ארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימוש ולמיקומו ותשולם בידי מחזיק הנכס .

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הערר להידחות.

משלא נתבקשנו לעשות כן, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 5.9.2016.

בהתאם לטעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענלינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יוט מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורטם החלטה-נו באתר האינטרנט של המשיב.

יו'ייר: עו"ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו'יח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ווה

תאריך :| ג באלול תשעו

מספר ערר: | 11:49 / 140013992

מספר ועדה: | 11410

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העזרר/ת:

גור אורי רועי רפאל תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10776463

מספר חוזה: 645430

כתובת הנכס: לילינבלום 23

גור אורי רועי רפאל תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10677335

מספר חוזה: 544144

כתובת הנכס: לילינבלום 23

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: גור אורי רועי רפאל - אין מכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

הדיון להיום נקבע לשעה 11:30. אין הופעה מצד העורר או מי מטעמו. ההודעה בדבר מועד הדיון נשלחה לעורר בדואר רשום עם אישור מסירה וחזרה בנימוק "לא נדרש" ולאחר מכן נשלחה אליו גם בדואר רגיל וגם נמסרה לו ביום 12/7/16 הודעה טלפונית.

בנסיבות אלה אנו קובעים שהייתה לעורר מסירה כדין להודעה בדבר מועד הדיון.

אין זו הפעם הראשונה שהעורר לא טורח לבוא לדיון שהוזמן אליו בערר דנן. גם בדיון שהיה קבוע ליום 6 לא טרח העורר להופיע.

המסקנה מהאמור לעיל שהעורר זנח את הערר ולפיכך אנו מורים על דחיית הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 06.09.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה בִללִית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ב - 4 [פ - 7

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ג באלול תשעו

מספר ערר: | 09:56 / 140014756

מספר ועדה: | 11425

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העוררים : שלום ירון,חסידים נורית

- 1 ג ד ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין עפ"י הדין לוועדה סמכות לדון אך ורק בטענות הנקובות בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 ומאחר שהמחלוקת בין מחזיקים שהיא המחלוקת נשוא הערר דנן, אינה נמנית על אותן טענות, אין לוועדה סמכות עפ"י הפסיקה לדון בערר דנן.

לפיכך אנו מורים על מחיקת הערר בשל חוסר סמכות לוועדה לדון בו.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.10.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ]רו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ג באלול תשעו

6"(

מספר ערר: | 13:38 / 140013678

מספרועדה: | 11410

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר: לוי מאור מאוריסיו

-נ ג ד -

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הדיון להיום נקבע לשעה 13:15. הודעה על מועד הדיון נמסרה כדין לעורר. השעה עתה היא 13:40.

למרות האמור לעיל אין הופעה מצד העורר או מי מטעמו.

יצוין כי אין זו הפעם הראשונה שהעורר לא טורח להופיע לדיון. גם לדיון שהיה קבוע ליום 5/4/16 לא טרח העורר להתייצב.

המסקנה מהאמור לעיל היא שהעורר זנח את הערר ולפיכך יש להורות על דחיית הערר.

אנו מורים איפוא על דחיית הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.09.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כל ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ת)(סדרי דין בוועדת

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"דודו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ג באלול תשעו

מספר ערר: | 12:54 / 140014904

\ מספרועדה: | 11410

בפני חברי ועדת הערר;:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום ל

העורר/ת: מיכאלי משה אברהם

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

המחלוקת בין הצדדים נסובה על שטח של כ- 11 מ"ר שלטענת העורר נאטם בלוח גבס. טענה זו מוצאת תימוכין בדו"ח הביקורת שנערכה ע"י המשיב ביום 7/6/16.

עפ"י ההלכה בשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבגיין לרבות יציע והעובדה שחלק מהנכס נאטם אינו פוטר מתשלום ארנונה בגינו.

בנסיבות אלה אין מנוס אלא להורות על דחיית הערר.

לפיכך אנו דוחים את הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.09.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

)[ >< 2 / 3

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפגי ועדת ערר לענייני ארגונת בללית עףףי 160609172, *********

שליך עפירללת תל. אבב = יפו

העוררת: | שבט זבולון בע''מ ח.פ. 513768668

<> 4 גך*

המשל*ב: | מנהל הארנונה של עיפיית תל אביב יפו

573 <

צד ג ורד שתיל הוניג, גל הונלג טל הוניג, אילך הובג

נת

ענלינם של העררים דנן חינו נכס ברה' צבולון 25 ח-ן מס' 2000182555 (להלן: ''תגבט").

תבית טייעובי העוררת

464

העוררת לא החויקה בנכט בתקופה שמיום 21.3.12.

עצם העובדה שהעוררת הגישה כנגד הצדדים השלישיים תביעה לפינוי (תייא 8927-05-11), מוכיתה כאלף עדים, כי הצדדים השלישיים הס המתזיקיס בנכס לצרכי ארנונה, שאם לא כן, מה היה לה לעוררת להיכנס להליכים המשפטיים המורכבים של פינול?

במסגרת ההליך בבית המשפט, הסכימו הצדדים, כי התזקה בנכס תוחזר לעוררת, כנגד דמי פינוי בסך שבין 25,000 לבין 225,000 ₪ז.

בעקבות הסכמה צו, ניתן ביום 9/7/2014 פסק דין, בו חורה בית המשפט כי הצדדים השלישיים ימסרו את הההזקה בנכס לעוררת עד ליום 31/10/14, וכל ישולמו להם דמל פינוי.

מסירת הנכס בפועל בוצעה ביום 11/11/14.

עד לתשלוט דמי הפינוי, הצדדים השלישיים הס שהתציקו בנכס לכל דבר ועניקו.

לא בכדי קבע בית המשפט, כי הצדדים השלישלים יייחזירו את התוקהיי בנכס, כשהוא נסי מכל אדם ותפף, שכן הצדדים השלישיים החזיקו בנכס, ואף הותירו בו מיטלטלין שלהם. ולראיה לכך, פרוטוקול מסירת הנכס הסדיר את פינויים של אותם מיטלטלין, והצדדים השלישיים אף שילמו לעוררת עבור פינוי תפצים שנותרו בנכס.

טענות הצדדים השלישליס בפני הועדה סותרות את טענתם בפני בית המשפט, שם הם טענו כל הס דליריט מוגניט, וכי אין לפנותס מאתר וס מהציקים בנכס מכות היותם דיירים מוגנים, ומתוקף טענות אלה, חס אף קיבלו דמל פינול.

עד ליום הפינוי שנקבע על ידי בית המשפט, לא היו בידי העוררת הוכות והלכולת להיכנס לנכס, היא הייתה מנועה מלתפוס הצקה בנכס, והיא לא יכולה היתה ליהנות מפירותיו, וואת הגם שהינה בעלת הנכס.

הגם שבתביעת הפינוי טענה התובעת לנטישה הנכס, הרי מדובר בטענה חלופית בלבד לטענה העיקרית לפיה הצדדים השלישייס הס ייפולשים ומשיגי גבוליי.

הצדדים השלישלים הס שטענו, כטענה עיקרית בכתב הגנתס בבית המשפט, כי חס המשיכו לנהל את העסק שניהל אביהס המנות במושכר, ולא השכירוהו לאחר.

גס אם היה ממש בטענת הצדדים השלישיים, כי היה על העוררת לשאת בעלויות השליפו\, שחיה לכאורה כת מחותי, יכלו הצדדים השלישיים לבצע את השיפוצ בעצמם, ולתבוע את העוררת בגין ההוצאות. וודגש, גס המצהיר מטעט הצדדים השלישיים העיד, כי תבעיה היחידה מבתינת הצדדים השלישלים לשיפוץ הנכס חייתה בעיה כספית, ולא חייתה לכך כל בעלה חוקית ו/או אחרת לכך, את בעוד העוררת אינה יכולה לעשות דבר בנכס.

הודאה צו, די בח כדי לחייב את המסקנה, כי הצדדים השלישייס הם שתתציקו בנכס.

.2. מבלי לגרוע מהעובדה שעל פי עדות הצדדים השלישיים עצמם, מדובר היה בשיפוצ שעלותו

אינה גבוהה, שכן השמאי מטעם הצדדים השלישיים, העריך כי מדובר בשיפוץ בסך של כ- 20,000 ₪ - 40,000 ₪ לכל היותר, הרי לא *יתכן שסוגיית התזקתו של הנכס תיהתך מכח *כולת או אי יכולת כספית כזו או אחרת.

טענתם של הצדדים השלישיים בתגובתם, כל "... חפ' שבט זבולון *בלו להגלע למקום לההליף מנעול ולתפוס חזקה בנכס בתור בעלי הנבס הצדון, אף אחד לא מגע זאת מהם'י, יש בה כדי לחזק את טענת העוררת, כי על מנת יילתפוס הזקה בנכסיי, היה על העוררת לההליף את המנעול שבשליטת הצדדים השלישיים.

לא גו בלבד שמדובר בהודאת בעל דין, כי העוררת לא ההזיקה בנכס, אלא שהחוק מונע מן העוררת לתפוט חזקה בנכס בדרך זו, ולשם כך בדיוק הוגשה תביעת הפינוי.

.2. לא רק התוק מנע מן העוררת לעשות פעולה כלשהי בנכס, אלא גם אוהרות שנשלהו מבא כותס

של הצדדים השלישיים,

אין לקבל את ניסיונם של הצדדים השלישיים לתקן את גרסתס האמורה, בהעלותם טענה כי העוררת החליפה מנעוליס בנכס בשנת 2006, חן מחמת שמדובר בגרטה כבושה ומאותרת, והן מחמת שטענתס החדשה אינה עולה בקנה אחד עס המציאות, כמו גם עס עדות מר הוניג בבית המשפט, לפיה הנכס הופעל על ידי הצדדים השלישייס עד שנת 2010, ולפיה, כאשר ניסתה העוררת להיכנס למקום, קראו הצדדים השלישיים למשטרה.

יש לדחות את טענת הצדדים השלישיים, כי נטשו את הנכס עוד בשנת 2010, מחמת שהנכס לא חיה ראוי לשימוש וחדיור בו היה סכנת תיים. לא זו בלבד שהצדדים השלישלים לא הצליהו להמציא כל אסמכתא ממשית לנטישה, אלא שכאמור לעיל, עד למועד חפינוי, העוררת לא החיתה רשאית לעשות כל פעולה בנכס, ללא רשותס של הצדדים השלישיים.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל, אס היה הדבר נכון, מדוע לא הודיעו הצדדים השלישיים למשיב, כבר בשנת 2010 כי הס אינם מתזיקים עוד בנכס: זאת ועוד, אס היתה הטענה נכונה, ומדובר חיה בנכס שאינו ראוי לשימוש, הרי עסקינן בנכס שלא חיה בר חיוב בארנונת. הצדדים השלישיים גרמו לעוררת נזק בכך שהחציקו בנכס, ולא אפשרו לעוררת כניסה אליו, וממללא לא אפשרו הגשת בקשה לפטור מארנונה.

טענת הצדדיט השלישיים, לפיה נושא הארונה ינדון והוכרע בין הצדדיסיי במסגרת תביעת הפינוי, חינה טענה הדשה, שהועלתה לראשונה בתצהיר שהוגש מטעם הצדדים השלישלים.

מבלי לגרוע מהאמור, עלון בפרוטוקול בית חמשפט, בו סוכמו כלל טענות הצדדים, מוכיח כי סוגיית הארנונה לא נדונה בכלל בהליך בבית המשפט.

.2. בתצהיריה בבית המשפט העוררת אמנם הצהלרה, כי ייאם לא די בכך צברו הנתבעיס חובות

כבדים ביותר לעירית תל אביב, והעירייה ניסתה להפיל תובות אלה על הבעלים"י, אך כל שחיא נישתה להציג בסעיף זה הוא את התנהלות הצדדים השלישיים. העוררת לא העלתה על דעתה ועדיין לא מעלה על דעתה, כי היא תתויב בארנונה בגין הנכס, בתקופה בה לא היתה :יכולת;

לההציק בו.

מן האמור לעיל עולה, כי פסק הדין יוצא דווקא מנקודת ההנחה שהחובות הללו הס הובות הצדדים השלישיים.

תמצית טיעוני צד ג!

.48

הנכס שימש למעלה מארבעים שנה למטרת עסק בשכירות מוגנת. לאחר פטירת הוריהם של הצדדים השלישיים, בשנת 2005, עבר העסק לידי הצדדים השלישיים.

בשנת 2009 חלה התדרדרות במצבו הפיסי של הנכס, עד כדי כך שהפך ללא ראוי לשימוש, זאת בעקבות חדירה מים לתקרה שגרמה להלודה בברולי התקרה, פיצוצים בבטון, נפילת חלקי בטון וטית, ותקרה הקרובה לקריסה.

על אף ש הודעח על מצבו של הנכס נמסרה לעוררת, הרי זו התעלמה ממנה להלוטין, ולא טרחה לתקן את הנוקיס תוך הפרת התהליבויותיה ההווציות כלפי הצדדים השלישלים.

בעקבות התנהלות או של העוררת, נאלצו הצדדים השלישיים לספוג הפסדים, ולבסוף לסגור את העסק ולנטוש את הנכס.

בעקבות האמור החל משנת 2010 לא שולמו לעוררת דמל שכירות.

הצדדים השלישלים לא היו רשומים כמחזיקים בעירייה מעולם, ולכן אין לשעות לטענת העוררת, כי הס חיו בריכיט לפנות לעירייה בענלין מצבו של הנכס.

העוררת היתה רשומה כמחויקה, והיות והילא ידעה היטב מהו מצבו הפיסי של הנכס, כפי שדוות לה מספר פעמים, חרי כפי שהיא ידעה לפנות בהשגת וערר, היא יכולה היתה לבקש לפטור את הנכס מכת הלותו לא ראול לשימוש. אין לעוררת אלא להלין על עצמה, ומכל מקום, לש לקבוע כי היא לא הקטינה את הנצק.

בכל מקרה, הערר דנן עוסק בתקופה המתחילה בשנת 2012 ומסתיימת לקראת סוף 2016.

תקופה בה הנכט כבר היה נטוש וחרוס, ועל כך אין עוררין.

עילת תביעת הפינוי שהגישה העוררת היתה נטישת הנכס והפרת תנאי השכירות המוגנת. אך מובן מאליו כי בית המשפט לא נדרש באמת לחורות על פינוי הצדדים השלישלים מחנכס, הואיל והם כבר נטשו אותו, אלא להכריע במתלוקת הכספית שבין הצדדים. הצדדים השלישליס לא חלקו על כך שלא ההציקו בנכס, עיקר ההתדיינות בבית המשפט הלה שאלת הפיצו? הכספי על הפרת וכויותיהם החוציות והנזק הכספי שנגרם להם.

לשני הצדדים פוטנציאל כניסה לנכס, שכן גם לעוררת היה מפתח לנכס.

משתל טענותיה העיקריות של העוררת בכתב התביעה כנגד הצדדים השלישיים, משתמע חד משמעית כי החצדדים חשלישיים נטשו את הנכס, לא החזיקו בו, וגם לא היו בעלי חזיקה הקרובה ביותר. כך, נטען בכתב התביעה, כי הנכס ננטש עוד בימי הוריהם של הצדדים השלישלים, וכי התוּקה הועברה בו שלא על פי חוק, ולכן הצדדים השלישיים הינט משלגל גבול ותסרל זכויות משפטיות בנכט. עוד נטען בכתב התביעה, כי הנכס נטוש ריק ואינו משמש לשום מטרה.

הטענות האמורות סותרות את טענות העוררת בערר דנן.

.3. תשלומל הארנונה נכללו במסגרת המחלוקת הכספית בין הצדדים, וואת לאור טענת העוררת,

כי קיימים חובות ארנונה בגין הנכס, וכי העיריית מתייבת את העוררת בגינם, וזו הסיבה לכך שנפסק לצדדים השלישיים פיצוי מופחת, בערך בסדר גודל של החבות בארנונת.

. מבחינת בית המשפט, תשלומי הארנונה בגין הנכס הוטלו על העוררת, ולא הובא לידיעת בית

המשפט, כי העוררת מנסה לבצע מקצה שיפורים במסגרת הליכי הערר, שכלל לא הובאו לידיעת בית המשפט.

.3. התביעה שהוגשה לבית המשפט היתח תביעת פינוי, ולכן בית המשפט היה הייב לציין בפסק

דינו כי הנכס יהיה פנוי מאדם וחפצ, ואולם עסקינן בטרמינולוגיה בלבד, שכן הדיון וההחלטת בתיק עסקו אך ורק בשאלת גובה הפיצולים הכספיים.

. לו התכוונה העוררת לחייב. את הצדדים השלישייס בתשלומי ארנונה בגין הנכס, היה עליה

להודיע על כך מפורשות לבית המשפט, ולבקש שלא לכלול את תשלומי הארנונה כחלק מטענותיה הכספיות. העוררת בתרה לפעול בחוסר תום לב, ולהציג בפני בית המשפט תמונה שונה לחלוטין ממה שניסתה להציג בפני הועדה הנכבדה, וכך ליהנות משני העולמות, תוך ניצול קיום הליכים משפטיים במקביל.

. העוררת מנועה מלהתדיין פעם נוספת בעניין וה, שכבר נדון והוכרע בין הצדדים בערכאה

אחרת, וזאת מכח השתק פלוגתא.

*תירה מכך, העוררת מנועה מלטעון בהליך דנן כי הצדדים חשלישייס חחויקו בנכס ועליהם לשאת בארנונה בגינו, בעוד בבית המשפט טענה את ההיפך הגמור, וואת מכח השתק שלפוטי.

ראה: רעייא 4224/04 בית ששון בע'/מ ג' שיבון עובדים והשקעות בע'/מ.

אין להפוך את המשיב לצד לסכסוך אלא על העוררת לנקוט בהליכים המשפטיים המתאימים תוך שחיא מביאה לשם כך ראיות. ראה לעניין וח: בריימ 1008/06 טרכטינגוט נ' מנהל הארנונת של עלרלית תל אביב.

תמצית טלעוני המשיב

הערר לשנת 2013 חוגש באיהור נמיכך, ואללו הערר לשנת 2014 הוגש בחריגה מסמכות מבלל שהוגשה השגה. כבר משום כל יש לדתות את העררים.

מבלי לגרוע מהאמור, רישומה של העוררת נעשה בהתאם לקבוע בסעיפים 325-326 לפקודת העיריות שלפיהס העוררת היא המהציקה בנכס לצרכי ארנונה. למצער מדובר בסכסוך בין מתזיקיט שהעירייה אינח צד לו, שכן ההודעה בגין שינוי התזקה נמסרה כדין על ידי הצדדים השללישלים, ואין למשיב או לוועדה אפשרות לתכריע בסכסוך שבין חצדדיס.

המשיב והועדה אינם אמורים להכריע בסוגיות שעניינן סכסוכים פרטיים, ואף אין זה מסמכותס.

העירייה פעלה כדין עת העבירה את רישום ההזקה בנכס על שס העוררת בהתאסם להודעת הצדדים השלישלים.

תכלית סעיפים 325-326 היא להקל על העירייה בתהליך הגבייה של תארנונה כך שאין חיא צריכה לעמוד בעצמה על מצב הבעלות או ההחזקה בכל עת ועת. ראו: ברייט 867/06 מנהלת הארגונת בעיריית חלפה נ' דור אנרגיה (1988) בע'/מ.

הביקורות שבוצעו בנכס בעקבות הודעת הצדדים השלישלים אודות חדילת חוקה, העלו כל הנכס סגור ונראה לא בשימוש, לפיכך לא חיתה למשיב כל אפשרות לדעת מיהו המתזיק בפועל, פרט להודעת החדילה, והעברת הההוקה לבעלת הנכס - העוררת היתה כדין.

ודוק, אין מחלוקת כי העוררת היא בעלת הנכס, ומשכך הנה בעלת הציקה הקרובה ביותר אליו כברירת מחדל.

העוררת והצדדים השלישיים מפרשים באורת שונה את ההלטת בית המשפט בענייך יפינול המושכריי, ואין בידי המשיב או הועדה הכלים להכרלע בסוגיה צו.

אין מחלוקת כי הנכס מושא הערר תייב בארנונה, וככל שמדובר בשאלת המהציק הנכון, הרל מדובר בסכסוך בין מתויקים, שהמשיב אינו צד לו. ראו לעניין וה: ברייס 1008/06 יצחק טרבטינגוט נ' מנהל תארנונה של עיריית תל אביב *פו (נבו 21.11.06); עתיימ 37332-11-11 משה הרשקוביף נ' עיריית נהריה (נבו 5.6.12); עעיימ 2611/08 שאול בנימין נ* עיריית תל אבי ; עתיימ 1529/07 שאול בנימיך ג' עיריית תל אביב, עתיימ 277/09 עלם דוברונסקל בי עלריית תל אביב; עת'יימ 170/08 בום בהרצל בע'/מ נ' עיריית תל אביב.

חמשליב פעל מעל ומעבר לנדרש וניסה לברר את מצב החזקה בפועל בנכס, הוואת ללא הצלחה.

גם צירוף צד גי נעשה ביוזמת המשיב, ועל אף הטענות המקדמיות, על מגת שיהיה ניסיון כן לפתור את המחלוקת עס כל הצדדים, וברור כי לא נפל כל פגם בהתנהלות המשלב, קל וחומר שלא נפל כל פגם המצדיק את התערבותה של ועדת הערר הנכבדה בההלטתו של המשיב בענייננו.

ציון והפרעת

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת האסמכתאות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה כל יש לדחות את העררים.

אנו מקבלים את טענותיו המקדמיות של המשיב, אשר העוררת לא טרתה להתליחס אליהן בסיכומיה, על אף שהמשיב הבהיר כי הוא עומד על טענותיו המקדמיות, וקובעים כי הערר לשנת 2014 הוגש שלא כדין בהעדר התלטת משיב לערר עליה, וכי הערר לשנת 2013 הוגש באיחור ניכר, וכבר משום כך אנו דוחים את העררים.

לשם השלמת התמונה גבהיר, כי לתוצאה דומה חלינו מגיעים גם לו הלינו דנים בעררים לגופם.

עניינס של העררים דנן חינה שאלת התוקתה של העוררת בנכס, וואת, לטענת המשיב, לאור הודעת הדילה שנונקבלה מאת הצדדים השלישלים.

₪1

5 בעקבות הודעת החדילה, רשם המשיב את החצקה בנכס על שס הבעלים - היא העוררת.

6 סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסה חדש), קובע כדלקמן:

/325. | הדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מהזיקם של קרקע או של בנין שהוא הב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, *מסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא *היה חליב בשיעורי ארנונה נוספלט; אין תאמור גורע מחבות+ בשיעורי הארנונת המגיעים מלפני מסירת ההודעת"י.

סעיף 326 לפקודת העלריות (נוטה חדש), קובע כדלקמן:

/326. | נעשה אדם בעלו או מהזיקו של נכס שמשתלמת עללו ארנונת, יהא חייב בבל שייעורי

| הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מהציק של הנכס, אלא שאם חיתה כאן

מכירה או העברה הייבים המובר או המעביר או נציגיהס - ואם התה כאן השכרת

לתקופה של שנה או יותר הליבים המשכלף או נציגו - למסור לעירילה הודעה על

העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוברן כל עוד לא לתנת

הודעה פאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר ח*יבים בארנונה שתקונה, הנעבר או

השוכר הלו ח*יבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנת אחת, *היה המשכיר הליב בארנונת.".

מטרתס של סעלפים 325 ו-326 לפקודת העיריות, להקל את חהנטל המוטל על העירייח לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לוהותו של המחציק בכל נכס ונכס, חינה גוירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה.

ראה לענלין זה:

בריים 1962/06 שלמת בהן ג' מנהחלת הארנונה בעיריית חיפת, (פורסם בנבו):

'/העיקרון הבסיסי של חיוב הארנונה הוא שההלוב יושת על המחזיק בנכט (ס' 8 להוק ההסדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות ה*נה להעביר את נטל ההודעה על שלנוי חזקה אל המחזיק העוזב. הוראה זו נועדה להקל על חרשות לגבות את מיט?

הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בחזקת...",

הליך של ערר אינו ההליך המתאים לבירור סוגיות שעניינן סכסוך בין מתזיקים, ואת המהלוקת באשר לוהות המחציק בנכס במועד הרלבנטי לערר, על הצדדים התלוקים ביניהם לברר במסגרת הליך אורתי.

ראה לעניין זה :

ברייס 1008/06 *יצחק טרכטלנגוט נ' מנחל הארנונה של עירלית תל אביב יפד:

"הלפה היא שתכלית טעיף 325 לפקודת העיריות הלנה ליצור מנגנון חובת הודעת המעביר את נטל זיחוי המחזיק מן חרשות האחראית על גביית האנונה אל בעלז ה*חטי לגבס (ראו: ע''א 739/89 מיבקשוילי ג עיריית תל אביב- יפו פיד גות(3) 769 (1991)).

המבקש מבקש להעביר לידי הרשות המנהלית את ההכרעה בסכסוך החוזי שלו עם השופר. ואולם מטעיף 325 אנו למדים שתנתיב המנהלל א*נו תנתיב הנבון לשם בירור טבסוך וזה ... מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי ולפיה אין להפוך את העיריית

לצד לסכסוך בין משכירים ושוברים. אלה הצלצים האמיתיים | >''טסבסהי וצד הרוצה בכך יבול לנקוט בהליבים משפטיים ולחביא ראלות..--.---.- א'ן להטיל על העירייה תפקיד של "שופט'' בין הצדדים, ומותר היה לעירייה להסתמך על ההודעת בבתב שקיבלת"י.

0. דברים אלה עולים בקנה אחד עס תכלית ההסדר הקבוע בפקודת העלריות, כאמור, וחיא הקלה

על מאמצי חרשות המקומית לגבות כספים, והטלת חובת מסירת הודעה בדבר שינוי מהציקיס או שינוי בעלים, על מתזיקים ובעלים של נכס, בהיותס מונע הנזק הזול והלעיל.

ראה לענלין גּה:

עייא 739/89 מיבקשווילי ג' עיריית תל אביב יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775:

''ציכר בפקודת העיריות [נוסה חדש] כל מגמתהח שלא לתבביד על עירייה *תר על המידה באיתור הגורם המחווה ''מחנציק'' לגבי נכס מסוים לצורך תשלוט הארנונת.

בדרך כלל רשאית הזא להסתמך על רישום ועל הוזיעות מתושביה בדבר שלנויי מצב'י,

עייא 2520-05-12 שרעבי נ' עלריית רחובות ואח':

'אילו חיתה נקבעת קביעת הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את זהות המחזיקים בבל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כב מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומ מבטפי הציבור".

אכן כפי שנקבע בפסיקה, ישנן נסיבות מסוימות בהן נדרש המשיב לערוך בדיקה מקיפה יותר, ולבדוק באופן אקטיבי אס תל שינוי בהוקה בנכס (ברייס 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית הלפה ג' דור אנרגיה (1988) בע''ימ (פורסם בנבו)), ואולם, בנסיבות המקרה דנן, אנו טבוריס כל הבדיקה שערך המשיב, בה התברר כל הנכס ריק, הינה מספקת ודל בח.

וראה גס :

עמי'נ 226/04 מנחל הארנונה בעת'/א ג' יצחק טרבטל*נגוט, תק- מח 2005 (4) 1015 :

... קבע המחוקק נוהל סטטוטורי, על פיו *ועבר תחלוב בארנונת ממחזיק או בעלים אחד למשנהו. על פי נוהל זה, די בהויעה בכתב למערער בדבר ''הדילת ההזקת'/ (או הבעלות) בנפט במועד מסוים, כדי להפסיק את הלובי הארנונה לאותו אדם. המהוקק איגו דורש מהמחניק להופיה את הפסקת ההוקה על ידו בפועל, ע"י חצנת הסכםס המעיד על כך או בהצגת ראזה אחרת, אלא מסתפק בהודעה בבוב מטעמו, ולא בכדי.

דרישה להוכיה את הפסקת ההזקה הייתה יוצרת מצב על בלו הרשות המנהלית, קרי העיריה, הגובה את מיסי הארנונת, תמצא עצמה מעורבת בטכטוכים המתגלעים בלן בעלי נכסים לשוכריהם בשאלה על מי מוטל ההלוב בארנונת וממתי, וממילא מחויבת לפסוק או לנקוט עמדה לגביהם. ממעודבות זה ביקש המהוקק לפטור את הרשויות חממונות על גביית הארנונה... אילולא כך, היה נאל\ מנחל הארנונה להכרזע בין הודעת המחזיק בדבר ''הדילת החזרה'/ לבין ההודעה המאוהרת יותר שנשלחה מטעם בעל הנכס (המשיב) בדבר אי חדילת החזקה ע''י השופר, כמו במקרת שבפנל ללא שיתיו לו הבלים לבך"י.

צודק חמשיב, כי במקרה דנן, הוא עשה כמיטב :כולתו על מנת לברר את מצב התזקה בפועל בנכס. גם צירוף הצדדים השלישיים נעשה ביוזמת המשיב, ועל אף הטענות המקדמיות, על מנת שיהיה ניסיון כן לפתור את המתלוקת עס כל הצדדים.

דא עקא, שצירוף הצדדים השלישיים, לא היה בו כדי לאפשר הכרעה בסכסוך שבין הצדדים, בכלים העומדים בפני הועדה.

הצדדים מבקשים מאתנו לפרש את פסק הדין שניתן בעניינם, כאשר כל צד טוען כי פסק הדין תומך בעמדתו הוא.

הועדה אינה כשירה להידרש לפרשנות פסק הדין, אשר קבע את קביעותיו באופן שאינו מכריע בצורה חד משמעית לעניין המחלוקת שבענייננו, ואין לה את הכליט לדעת כעת מה הייתה כוונת בית המשפט בשאלה מי היה המחציק בפועל, במיוחד לאור העובדה שלא הוזכר בתביעה שהוגשה על ידי העוררת לבית המשפט, חוב הארנונה או הסדרתו, ואף לא הווכרה סוגיית החזקה בפועל בנכס.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל אנו דוחים את העררים.

בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

6. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי די), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההתלטה.

7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האלנטרנט של המשיב.

8 ניתן בהעדר הצדדים ביום 8 . 53 6 /

\\ | ,\

לייר: 44 ת ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח חברה: שיוש\]/קדם, עו"ד

ע\432\1\105

בפיי ועדת הערר לקביעת ארנונה פללית 4% 160012150

שליל | ע9ל4*לת ל א5?ב = 42%

העוררת: הילולי תל אביב בע'/מ

= נגד>

המשלב: מנהל תארנונת של עיריית תל אביב יפו

עניינו של ערר זה הינם נכסים המצויים ברהוב יבגנה 44 בתל אביב הידועים כנכס 2000157920 ה-ן 5, נכס 2000157915 ח-ן לקוח 10691074, ונכס 2000157900 ח-ן לקוה 10691073 (להלן:

''הנכס?ם").

תמצית טל*עוני העוררת

הנכסים מושא הערר ריקים ואינם בשלמוש בשל מצבט חפיסי הירוד.

מדובר במבנה לשימור שנבנה בשנת 1925. מצבו הפיסי של המבנה ירוד. ביותר והוא מחוות סכנה למחציקים בו.

נכס 2000157920

כפי שעולה מהתמונות שהוצגו בדיון, הגג של נכס זה קרס, סגור, הנכס אטום וישנו תרים גלילה שלנציגת העוררת אין מפתח ולא ניתן היה להיכנס אליו. הנכס מנותס ממלס וחשמל, אטום בכל צדדיו ללא הלונות עם נזּקי רטיבות וביוב בסביבתו, ואינו ראוי לשימוש.

לא ניתן להשמיש נכס גה בעלות כספית סבירה, שכן הוא הרוס לתלוטין, ושימורו מחליב השקעות של מלליוני שקלים במבנה כולו.

בנוסף, על פי ההיתר, שטח הקיוסק הוא 12 מ"ר בלבד, ולא כפי שנטען במדידת העיריה (43 מ"ר).

נכסים 2000157915 ו- 2000157900

.02

על פי הפסיקה, מקום בו נכס ריק ואין משתמשים בו יש לסווגו על פי הסיווג החוקי הנמוך ביותר האפשרי, ולפיכך, לאור חייעוד התכנוני של הנכס במקורו, יש לסווג את נכסיים 2000157915 ו- 2000157900 בסלווג מגורים, וזאת רטרואקטיבית מיום הגשת הבקשה.

ההיתר ההיסטורי של הבניין מעיד כי כל הבניין כולו יועד למגורים. אמנם לפי חיתר מס' 135 משנת 1956 ליעודו של חלק מקומת הקרקע שונה למשרד, אך האמור מתייחט רק לחזית הבניין הפונה לרהוב יהודה הלוי, שכיום משמשת כתנות, ואינו מתייחס לנכסיים 2000157915 ו- 2000157900,

צאת ועוד, נוכת בניית הבניין בשנת 1925, הוכנה בקשה להיתר בניה לשיפוף הבניין כבניין לשימור, כאשר חיליעוד לבנייו על פי ההיתר המבוקש חינו מגורים (למעט החנות בחזית הבניין שתיוותר בייעודה המסחרל.

החל מהודש אוגוסט 2015 הבניין כולו הפך לבלתל ראוי לשימוש, בשל עבודות תשתית לתחנת הרכבת הקלה הצמודה לבניין, וזאת נוסף על כך שהבניין כולו רעוע ומתפורר בשל 90 השנים שחלפו מהקמתו, והוא מהווה סכנה למתציקים בו.

₪5

תמצית טיעוני תחמשיב

מדובר בנכס אשר נעול בתריס גלילה, המשיב ניסה לבצע מספר ביקורות בנכס, אף במהלך ניחול הערר, אולם גס בביקורות שתואמו עס נציגוג העוררת, נטען על ידה כי אין בידיה את המפתה לתריס. לפיכך, לא ניתן חיה לבהון האם הנכס עומד בתנאי סעיף 330 לפקודת העירלות.

נציגת העוררת אשר התלוותה לביקורת יכולה הייתה להפנות את התוקר מטעם המשיב לעלות לבניין הסמוך ולראות האם לנכס אין גג, אולם היא בחרה שלא לעשות כן ואין התוקר מטעם המשלב אמור לנסות ולעלות לנכסים סמוכים על מנת לבחון אולי במקרה לנכס אין גג, כאשר לא הסבו את תשומת ליבו לכך, וכל שנטען הוא כי הנכס אטום ריק ולא בשימוש, וכי לא ניתן לפתוה את הנכס. מבתינת ההוקר לא ניתן היה לבהון את פנים הנכס. ברור כי במצב כזה לא ניתן להעניק את הפטור המבוקש.

במקרה וה, כאשר העוררת לא אפשרה למשלב לבהון את פנים הנכס, ההחהלטה הינה סבירה ונכונה ואין לשנותה.

העוררת לא הציגח מדידה התומכת בטענתה כי הנכט חנו בשטח של 12 מ"ר בלבד. בהקירתה טענה העוררת, כי בנוסף לשטת של 12 מ"ר, קלים שטת של 33.64 מ"ר שגם הגג שלו הרוס, וכל היא לא נכנסה לנכס ולא מדדה אותו.

הגם שהעוררת טוענת כי הנכס אינו ראוי לשימוש מאחר וחוא מנותק ממים, הרי מחקירת העדה מטעם העוררת עולה כי המים נותקו לבקשת העוררת.

על מנת שנכס יוכה לפטור בגין נכס ריק, לא גו בלבד שאין להשתמש בו, אלא יש צורך כי יחיה ריק לגמרי. מהתמונות שצורפו לדוח הביקורת עולה כי אין עסקינן בנכס ריק, ועל כן אין צורך לבהון מחו ליעודו התכנוני, אלא מהו השימוש אשר נעשה בו. נוכח העובדה שבנכס לא מתבצעת פעילות המשקפת מגורים, הסיווג הנכון הוא בהתאט לסעיף 3.2 לצו הארנונה -- יבנלניס שאינם משמשים למגוריטיי.

גם אם יקבע שעסקינן בנכס ריק, הרל היעוד התכנוני של הנכס הוא משרד.

תנאי מוקדסם לסיווג הנכט לצרכי ארנונה בהתאם לייעודו התכנוני חינו, כי מדובר במבנת שמעצס מהותו (הפיוּיות שלו) יכול להתאים לייעוד התכנוני הנטען. במקרה דנן, בפועל משמש המקום לשימוש משרדי כיום, וכך הוא צריך להיות מחולב.

טענות העוררת ביחס לבניית הרכבת הקלה וטענותיה לפיה כל חבניין הפך ללא ראוי לשימוש למרות שהנכסים בבניי

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]